אפילו א...; אפילו ש...

מיכי 10

Member
../images/Emo8.gifרוצה שנאמץ אותך? ../images/Emo163.gif../images/Emo152.gif../images/Emo66.gif

 

מיכי 10

Member
אני חושבת שזה בסדר.

אין לי זמן לקרוא עכשיו את השרשור, ומקווה שאינני חוזרת על דברים שכבר נכתבו בו. אבל (בלי אסמכתא, לפי הרגשתי האישית) אני חושבת ש"אפילו אם..." זה תקין. לא יודעת מה עם המהדרין (במלעיל.
), אבל מבחינתי, כשר לומר למשל: "אפילו אם לא הייתי יודעת שתגיע, הייתי באה לשיעור". ברור שיש אפשרות לומר זאת גם במילים אחרות, אבל בעיני המשפט אינו פסול. או למשל: "אפילו אם תגיע בשעה מאוחרת, אחכה לך, כפי שהבטחתי". לעומת זה, "אפילו ש..." אינו נשמע לי תקין. למה? ככה. תחושה לשונית, כמו שאנחנו קוראים לזה.
 

יאקים

New member
מיכי, ערב טוב.

חבל שאין לך פנאי לעיין בשרשור המאלף שהתפתח והפרה את רוב משתתפיו. אני מציע לך לעיין בו לכשתתפני. לילה טוב
 

מיכי 10

Member
תודה. אשמח לעשות זאת באמת כשאתפנה,

כי זה בהחלט מעניין אותי מאד. לילה טוב לך ולכולם.
 

יאקים

New member
בוקר טוב, מיכי

ואל תשכחי לשתף אותנו כאן בפורום בדבר התובנות שאליהן הגעת.
 

מיכי 10

Member
טוב, תובנות../images/Emo70.gif אני נענית לאתגר, לשתף בהן.

יאקים, באמת אין לי זמן בימים אלה ("החופש הגדול", שתמיד אהבתי אותו מאד בתור תלמידה, ואח"כ גם בתור אמא לילדֵי בית-ספר, נעשה מעיק מבחינתי כאמא להורים צעירים.
. אני מותשת, וחולמת שגם לי יהיה פעם, ולו רק "חופש קטן" או איזו חופשונת של יומיים, שלושה בלי שום מחוייבויות). ואעפ"כ, השקעתי וקראתי את כל השרשור הזה. על חלק מהדברים רק רפרפתי, כי סבלנותי כבר פוקעת. אבל הגעתי לכמה מסקנות. קודם כל, מתוך הקישור שהביאה פצק רשת, נזכרתי בספר "ודייק", שאף פעם לא זכיתי להחזיק בו בידי, אלא רק שמעתי עליו בלי סוף. (אבל כן זכיתי להכיר ולארח בדירתנו פעם את אחד ממחבריו, מרדכי רון, עם אשתו יזהרה. וגם להגיע לביקור תנחומים אצלו, כשהיא נפטרה). אז בוויקיפדיה מצאתי את הקטע המעניין הזה (וההדגשות שלי): "הביקורת העיקרית נגד הספר כיום היא שלא סיפק הסבר בלשני להצעה המדויקת לדעת המחברים. יתר על כן, לעתים פסל הספר ביטויים תקינים מבחינה דקדוקית שיש להם שורשים היסטוריים. כך, למשל, נכתב ב"ודייק": "אמור: אפילו ירד גשם, נצא לטייל. אל תאמר: אפילו אם""; זאת למרות שהמילונאי אברהם אבן-שושן הציג עדויות לקיומו של "אפילו אם" במקורות, מימי חז"ל ועד לימי תחיית הלשון העברית, בכתביהם ביאליק, מנדלי מוכר ספרים ואחד העם.". מתוך כל הדיונים בשרשור הזה, הגעתי למסקנה שבכל זאת "עברית קשה שפה", ושאכן, עדיף לי אישית, לפחות: א. לא לתקן אחרים, אלא אם נתבקשתי לעשות כן. (את זה אני מיישמת כבר באופן כמעט מושלם בשנים האחרונות. איך "כמעט"? זה כבר סיפור לפעם אחרת).
ב. לסמוך על התחושות הפנימיות שלי, לדבר ולכתוב כמו שנראה לי נכון או מתאים לי. ולא להיכנע לתכתיבים של אחרים, כי לא בהכרח הם תמיד "צודקים יותר". וגם אם כן, השפה שייכת לכולנו. אישית אני לא סובלת שיבושים, אבל לא יכולה להכריח אחרים להימנע מהם. מה גם שהשפה שלי לא תמיד טהורה לגמרי.
 

יאקים

New member
תודה לך על ששיתפת אותנו בתובנותייך.

חבל שאת חשה כל כך טרודה, עד שאינך מספיקה ליהנות קצת מכל הטוב שהעולם מציע לנו...
 
למעלה