ומי "קלקל" אותה?
אם היא הייתה כה מושלמת ומלאה בהיגיון צרוף, איך קרה שהתקלקלה ככה, לא עלינו? לגבי שפה עשירה – אני בהחלט בעד חשיפה למקורות מידע מגוונים ומעשירים. קריאה חשובה להגדלת אוצר המילים, סגנונות ההבעה, העשרת הדמיון ועוד; אבל לגבי "תקינה ונכונה" – אפשר ללמד מה
נחשב לנכון ולתקין (דהיום; גם זה משתנה) אבל זו לא מטרה נעלה בעיניי, כי ברור לי שאלה עניינים של טעם ושל אופנה לשונית ותו לא. הרצון שילדיי ידברו את השפה שנעימה לאוזניי זהה מבחינתי לרצון שהם ילבשו בגדים נעימים לעיניי, יאהבו את המוזיקה שאני שומעת ויעסקו בפעילויות שהולמות את האידאולוגיה שלי. רוצה לומר, ברור לי שזו
אני – אין כאן איזשהו צו עליון אובייקטיבי. השפה ה"נכונה" היא בחלקה הישענות על מקורות שנחשבים לקאנוניים (וקדושים למאמינים) וברובה מוסכמות של קבוצות דוברים מסוימות. מי שרוצה "להשתייך למועדון" מאמץ אותן, ומי שלא – לא טורח. לגיטימי לשאוף לדבר בשפה "קלאסית" או "נחשבת" יותר, וזה בכל מקרה ידע שכדאי לדעת, לדעתי, כדי שתהיה האפשרות; אבל לגיטימי גם לא לרצות (גם אם התוצאה אומרת שלעתים אני אשמע צורת ביטוי מסוימת ואעקם את האף, בדיוק כפי שאני מעקמת את האף כשאני רואה אנשים באים לחתונה בכפכפי גומי.
אני לא צדיקה או חפה מסנוביזם...
).