אין סופי או אינסופי?

dinka10

New member
אין סופי או אינסופי?

האם יש הבדל במשמעות של שתי צורות הביטוי? האם שתי הצורות תקינות לכתיבה? המושג בקונטקסט מתמטי (8) - נתקלתי במרצה שאמר שהצורה "אין סופי" (שוב, אך ורק במת'\פיזיקה) הוא שגוי ויש צורך לכתוב "אינסופי"... נשמע לי תמוה משהו. אשמח אם מישהו יאיר את עיניי.
יום טוב.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
למיטב הבנתי רק "אין־סוף/י" היא הצורה התקנית.

א. לפי החלטת האקדמיה "דרך הכתיבה של צירוף מילית ושם": "שמות המורכבים ממילת יחס ומשֵם, נכתבים בשתי תיבות ומקף ביניהן." ב. ניתן לראות את ההערות במאגר המונחים של האקדמיה
תוכלי לחפש במאגר גם את הערך "אין סוף" ולראות הערות כגון "עדכון בכתיב: אֵין-סוֹף (בשתי תיבות)". אני מודה שבעיניי אין פסול ב"בינלאומי" או ב"אינסוף" / "אינסופי" אבל אני לא קובעת מה תקני ומה לא...
 
בול-שיט או בולשיט?

לפעמים האקדמיה פשוט מסבכת דברים שלא לצורך. חיבור מילים הוא תופעה ידועה בעברית ובשפות נוספות, החל מימי התנ"ך (הללויה) ועד למגרשי הכדורגל (הללויה!) וגם:
,
ועוד. השבט אמר את דברו: "אינסופי" (766,000) מנצח את "אין-סופי" (375,000) ביחס של 1:2, ואילו "בינלאומי" (4,110,000,000) טוחן את "בין-לאומי" (638,000) דק-דק ביחס של 1:6,440... הניסיון הטרחני והטהרני להפוך בכוח שימוש נפוץ והגיוני לשגיאה, הוא אחת הסיבות שבגללן האקדמיה נתפסת כלא רלוונטית, וחבל...
 

יאקים

New member
בחייך, די להלך עלינו אימים עם השבט הזה

שאתה מעדיף לדבר בשמו. ממתי אוהדי האחים הגדולים, השורדים, הכוכבים המנצנצים ודועכים למחרת יקבעו לנו מסמרות בענייני לשון. אם כך, ניתן להחליט מה נכון, מה רצוי, מה הגיוני בלשון על ידי משלוח מסרונים שעלותם שקל כ"א או על ידי הטלת מטבע. איני מתנשא, אך איני סבור שהצעתך להחליט מה נכון ומה ראוי אינה ראויה בלשון המעטה. ואם כבר הערת בעניין ההלחמים הקיימים בשפות אחרות, גם אצלנו קיימים כאלה די והותר, אולם האקדמיה קבעה מתי יש להשתמש במקפים ומתי אין להשתמש בהם ליצירת ערך לקסיגרפי, ויש היגיון בקביעתה זו. שבוע טוב לך.
 
אפילו על הכלבה שלי אני לא מצליח להלך אימים...

גם האקדמיה צריכה להבין שתפקידה אינו לעמוד על משמר השפה "הנכונה" אלא להתקדם עם הזמן. שפה היא דבר חי ונושם שמתפתח ומשתנה, ולא מוצג מוזיאוני שנעול בקופסת זכוכית. כפי שנפטרנו בצדק מ"תהלכנה" ו"תרמוזנה" המסורבלים והארכאיים, כך יושלכו גם "בין-לאומי" ו"אין-סופי" לפחשפה של ההיסטוריה!
הייתי מקים קבוצת פייסבוק למלחמה במקפים אבל חם מדי...
 

יאקים

New member
בעניין כלבתך הבנתך רבה משלי, ולא בכך התכוונתי

לדון, אלא בעניין של הסדרת השפה באופן שלא מדורת השבט ודוברים (ולעתים גם כותבים) עילגים מכתיבים את הבון-טון של הכאילו-כזה וכל השפה הדלה של האחים הגדולים (וזה רק כמשל לכל הדומים להם). אבל ידעתי בחוש שלא ברצוני ולא בטובתי שאני נכנס למלכודת מבוכית (לבירינתית....) ללא מוצא, אך בכל זאת חשתי צורך להגיב יהא אשר יהא הגל העכור שצפוי להתקיפני כאן....
 
הערת אגב על השימוש בגוגל

בחיפוש שלך לא כתבת במרכאות את המילה בינלאומי וכן לא בחרת להשתמש באופציה של סימון '+' בתחילת השאילתה. אם תשים לב, בעמודי התוצאות החל מעמוד ~25 או מעמוד 30~ התוצאות הן של המילה הלועזית international. כי גוגל מחפש גם במילים מתורגמות. לעומת זאת את "בין לאומי" כן סימנת מרכאות ובכך השמטת את "הבין לאומי" "ובין לאומי" "והבין לאומי" "בין לאומית" "הבין לאומית" "והבין לאומית" "בין לאומיים" וכו' וכו'. בסך הכל אתה צודק שהמילה המאוחדת נפוצה יותר מהצורה הנפרדת אבל ביחס קטן.
 
כשאתה צודק אתה צודק

מניסיוני, היחידים שמתעקשים על "בין-לאומי" אלה משרדי ממשלה, דואר ישראל וכד'. כל השאר כותבים "בינלאומי". יתכן שדוד אבידן המנוח, שמאד אהב חיבורים כאלה, תרם במשהו לתופעה.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
באנגלית אכן מחברים מדביקים מילים ללא מקף

בעברית קצת פחות. זה לא שאין הלחמים, אבל אין הרבה (יחסית, באחוזים) ו"הלחם" בעברית הוא "הלחם בסיסים" ולא תחילית+בסיס. לכן באנגלית כששתי תיבות מצטרפות לאחת, זה לא אומר שזה יקרה כך בעברית, כי אנחנו משתמשים בסמיכות (לא חייבים למקף, אבל אנחנו לא מדביקים את המילים בד"כ) או בשם עצם + שם תואר: seasick יהיה "חולה ים", toymaker יישאר "יצרן צעצועים", whiteboard הוא "לוח מחיק" (או "לוח לבן") וכו'. אני מסכימה (וכתבתי מראש) שבמקרה דנן גם אני לא מוצאת סיבה לפסול את הצורות החד-תיבתיות, ועדיין אין טעם להשוות לאנגלית או להלחמים כי אלה מקרים שונים.
 
סתם השערת הדיוט

בעברית קיימים ביטויים רבים המורכבים משתי מילים, ואיש אינו חושב שצריך להפוך אותם למילה אחת: בית ספר, דו רגלי, תלת אופן, תת רמה וכד'. מדוע אם כן דווקא בינלאומי, אינסופי ודומיהם מעוררים בנו דחף בלתי נשלט להלחמה? למה איש אינו כותב "רבתחומי" אך רבים כותבים "בינתחומי"? השערתי היא שמה שמפריע לנו בעין היא הנו"ן הסופית, שתקועה כביכול באמצע המילה. ולראייה, די נפוץ לראות את האיות "יומיום" או "סופסוף", שגם בהם יש אות סופית. אשמח לשמוע מה חושבים על כך חברי המלומדים.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
כדאי להפריד בין סמיכות ובין נושא הדיון

שהוא תחילית+בסיס (או "מילית ושם" לפי הגדרת האקדמיה). לכן "בית ספר" לא רלוונטי, בדיוק כפי ש"אנין טעם" או "עין החורש" לא רלוונטי, אף שהם מסתיימים בנו"ן, ולא ראיתי שמדגדג למישהו להחלים אותם (יש אולי כאלה פה ושם, אבל לא כתופעה גורפת). שאר הדוגמאות שלך אכן רלוונטיות (תת-, רב-, חד-, דו- וכו') וגם בי עלתה מחשבה שאולי זו הנו"ן עושה את ההבדל...
(עוד בטרם הגעתי לסוף הודעתך). אין לי תובנות נוספות נכון לעכשיו, אנסה לפשפש בספרים מאוחר יותר כשאהיה בבית.
 

יאקים

New member
אולי בתה"פ בינתיים ניתן להשתמש

כתנא דמסייע לטענה של הנטייה להשתמש באותיות תוכיות ולא סופיות ( מקבוצת כמנצפ"ך)
 

יאקים

New member
ערב טוב, הדיוט

רציתי להעיר הערה קטנה בבחינת ידע אישי. אין לכלול את יומיום ןאת סופסוף בכריכה אחת. א. יום-יום הנו ביטוי המופיע כך בציינו תיאור של תדירות בדומה ללילה-לילה, שבוע-שבוע ועוד וכן בהקשר שונה: , עשרה-עשרה,.אחד-אחד, שניים-שניים ועוד. ואלה מקובל להקיפם במקף מחבר. הצורה יומיום אינה תקנית אלא בצירוף כשם תואר יומיומי, יומיומיים וכו', והואיל וזו מילה (ערך מילוני) לעצמה, ולא שתי מילים, טבעי שמופיעה כאן מ"ם תוכית, ולא סופית. הצורה סופסוף אינה תקנית, אך מופיעה לא מעט בעיתונים, ובעצם הייתה אמורה להופיע סוף-סוף בדומה לדןגמות דלעיל.
 
למעלה