אני נגד טעויות במבחני הבגרות, כמובן... ../images/Emo13.gif
וגם נגד מתן שאלות מבלבלות או כאלה שאינן חד משמעיות. תלמיד בבגרות לא צריך להגיע למצב שהוא מנחש או מהמר, או מסתבך עם חומר מורכב שמעל לרמתו. באשר לדוגמאות שהוא הציג, הסכמתי עם חלקן באופן חלקי; הוא צודק שלפעמים יש יותר מדרך אחת להסתכל על הדברים, אם כי אני מודה שלא הבנתי (בחלק מדוגמאותיו) איך זה בדיוק יוצר ניתוח תחבירי שונה. זאת ועוד, אני לא חושבת שצריך להיכנס עם התלמידים לדוגמאות שהן כפולות משמעות; זה מורכב ומבלבל מדי. צריך פשוט להימנע מהן מלכתחילה, ואם קרה מקרה שנותנים אחת, אז לקבל את שתי התשובות, כמובן. באשר לדוגמת "כל ילד" – אם "כל" אינו כמת, מה הוא כן? מה ההבדל בעצם בין "כל ילד" ובין "כל הילדים" (שאז ודאי אפשר להחליף את "כל" בכל כמת אחר, כן?). מטבע הדברים כשמלמדים ברמה לא-אקדמית מפשטים הרבה דברים וייתכנו מקרים שאינם מדויקים. למשל, בעולם העל-תיכוני המוכר לי כבר מזמן לא משתמשים בנל"ה/י אלא מחשיבים את הגזרות האלה כל"י בלבד (בשעה של"ה הן הגזרות שבהן הה"א עיצורית, כלומר, גן כתם). כמו כן משתמשים בפ"נ ולא בחפ"ן, כי לפעמים הנו"ן מופיעה ולפעמים היא לא (גם באותו בניין ממש) ואז זה סתם מבלבל את התלמידים... (אם הם בכלל יודעים מה ראשי התיבות האלה אומרים; מניסיוני פעמים רבות זה לא המצב). הנקודה העיקרית שבה הסכמתי איתו מאוד הייתה ללמד את החומר דרך דוגמאות שהתלמידים מכירים, כלומר, לתת תמיד דוגמאות שכולם יודעים ולא טועים בהן, ומשם להגיע גם למקומות המבלבלים (כשיש על מה להישען).