נושאים שהועלו בכינוס האקדמיה 9.6.11

לשונאי10

New member
מענייני כינוס הלשון שנערך אתמול:

הידעתם שהצורה המקורית והתקנית של מילת השאלה "מניין" היא מְנַיִן בשווא? מדקדקים אשכנזים (בערך במאה השבע־עשרה, אם זיכרוני אינו מטעני) "תיקנו" את מה שלא צריך להיתקן והפכו זאת ל: מִנַּיִן בחיריק ודגש. כך הפכה הצורה מִנַּיִן למקובלת ונפוצה. כלומר, הניקוד המקובל מִנַּיִן, בתיקון יתר מקורו ולא במסורת הגייה. מקובל להסביר שמניין = מן + אין. אם כך, מה עושה הדגש בנו"ן? שהרי לפי תאוריה זו הנו"ן נבלעה באל"ף... אלא שמסבירים זאת כצורך לסגור הברה כדי להעמיד הגייה בחיריק, הגייה שמקורהּ בתיקון יתר, כאמור, ולא במסורת הגייה. מעניין...
 

trilliane

Well-known member
מנהל
אכן נקודה חשובה שהעלה ד"ר חיים א' כהן בהרצאתו

"מעשי מדקדקי אשכנז בנוסח התפילה". הוא סקר שינויים נוספים שנערכו בסידור האשכנזי וכולם תיקונים מלאכותיים מעשי ידיהם של מדקדקים ולא משקפים שינויים אותנטיים בהגייה, ביניהם: "בורא פרי הגָפן/גֶפן" (החלפת צורה רגילה בצורת הפסק, או ההפך... אני לא זוכרת מה המקור ומה התיקון...
); "יתגדֵל ויתקדֵש" תחת "יתגדַל ויתקדַש"; "ותערַב עליך" תחת "ותערֵב לפניך"; "אילנות טובים" תחת "אילנות טובות" ועוד. הוא סיפר שהתיקון של "מנין" הוא המקרה החריג ביותר משום שהשפיע לא רק על נוסחי התפילה אלא גם על העברית המדוברת עד ימינו. "מנין" חידוש של לשון חז"ל [בלשון המקרא "מאין" (מן+אין)] והיא שימשה לשאלה, לרוב על מקור ציטוט ופחות למקום. בכתבי היד הטובים של המשנה (כ"י קאופמן) וכך גם בפי תימנים, יהודי איטליה ועוד כתוב "מְנַיִן" וניתן למצוא ניקוד זה בהגדה של פסח או במסכת אבות גם במקורות אשכנזיים (והוא מנה רשימה ארוכה, ממנה אני זוכרת רק את סידור פראג). ר' שבתאי סופר תיקן את "מְנין" ל"מִנַּיִן" בסידורו (הוא לא היה הראשון וזה לא היה תיקון מקורי שלו) וככל הנראה היה זה שתרם לתפוצתו. במאות ה-18-17 התיקון נעשה נפוץ וכבר קשה היה למצוא מנקדים בשווא. כשבאו מילונאי המאה ה-19 לנקד את המילה הם ניקדו "מִנַּיִן" וזה הפך להיות הניקוד הסטנדרטי גם מילוני המאה ה-20. כהן ציין לשבח את אליעזר בן יהודה שהציב במילונו את "מְנָין" כצורה ראשית, "מְנַין" צורה שנייה (משניות מנוקדות כ"י קאופמן) ו"מִנַּיִן" צורה שלישית בלבד ("כך מקצת משניות מנוקדות"). עוד ציין כי בהגדות בימינו ניתן למצוא עדיין גם את הניקוד בשווא (למשל בהגדה של הרב עובדיה יוסף) אולם בסידורים הוא כבר נמחה לחלוטין.
 

לשונאי10

New member
../images/Emo13.gif

וגם: ברוך חַי/חֵי העולמים. פתאום חשבתי על זה: מנין - זו הרי מ השימוש כך שאך טבעי שאחריה יבוא דגש, לא? אז נכון שבכתבי היד הטובים נכתה מְנַיִן, אבל התיקון האשכנזי מובן ביותר. שהרי אם לא מ השימוש לפנינו איזו מ היא זו? ואם מ השימוש לפנינו מדוע ניקודהּ שווא במקור? הרצאה מאלפת של ד"ר חיים א' כהן.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
שאלה טובה... אולי כדאי לשאול אותו. ../images/Emo13.gif

 

לשונאי10

New member
ייתכן, כן.

לא חשבתי על זה...
אז מה, לפנות לאקדמיה ופשוט לשאול אותו?
 

לשונאי10

New member
טוב.

אבל אני מעדיף שאת תשאלי, משום מה נראה לי שתנסחי את השאלה טוב ממני.
 

trilliane

Well-known member
מנהל
נו 'במת... ../images/Emo3.gif אין הביישן למד.

רצית לדעת? שאל! מה השתפנת לי פתאום?
 

trilliane

Well-known member
מנהל
הגבת אליי, ואני לא כתבתי "תיקון יתר"... ../images/Emo13.gif

זה היה הניסוח של לשונאי. אני רק תיארתי את תוכן ההרצאה: כהן סקר תיקונים מלאכותיים שהכניסו מדקדקים בטקסט שאינם פרי שינוי טבעי בנוסח התפילה בפי המתפללים. ההגדרה "תיקון יתר" כבר כוללת ממד שיפוטי, האם התיקון מיותר או לא. אני מניחה שמי שמאמין שהנוסח צריך להישמר כפי שהוא ושאין בו פסול (להפך, השאיפה לשמור על נאמנות למקור) רואה בתיקון מלאכותי תיקון יתר.
 
אכן

אכן בטעות התייחסתי לניסוח של לשונאי. בכל אופן היה מוזר בעיני שהנוסח המקורי היה "אילנות טובות". בסופו של דבר אילן זה זכר. נכון שבתקופה המאוחרת לתלמוד יש נטיה נפוצה לגרור את התואר לפי צורת הריבוי ("לוחות ראשונות" "חלונות כהות"), אבל נוסח ברכת האילנות קדום יותר. *טוב, בדקתי ומצאתי שהצירוף "אילנות טובות" אכן קיים כבר בתוספתא. וגם בתלמוד יש כבר מופעים של גרירת צורת התואר בעקבות צורת הריבוי.
 

לשונאי10

New member
לא כתבתי על האילנות

אלא על תיקון היתר שבצורה מנין. אגב אילנות, הביטוי המקורי הוא "נתלה על אילנות גדולים" ולא "גבוהים".
 

מוגג

New member
לא נכון.

הביטוי המקורי הוא "אם ביקשת ל(ה)יחנק, היתלה באילן גדול" (פסחים קיב).
 
למעלה