מענייני כינוס הלשון שנערך אתמול:
הידעתם שהצורה המקורית והתקנית של מילת השאלה "מניין" היא מְנַיִן בשווא? מדקדקים אשכנזים (בערך במאה השבע־עשרה, אם זיכרוני אינו מטעני) "תיקנו" את מה שלא צריך להיתקן והפכו זאת ל: מִנַּיִן בחיריק ודגש. כך הפכה הצורה מִנַּיִן למקובלת ונפוצה. כלומר, הניקוד המקובל מִנַּיִן, בתיקון יתר מקורו ולא במסורת הגייה. מקובל להסביר שמניין = מן + אין. אם כך, מה עושה הדגש בנו"ן? שהרי לפי תאוריה זו הנו"ן נבלעה באל"ף... אלא שמסבירים זאת כצורך לסגור הברה כדי להעמיד הגייה בחיריק, הגייה שמקורהּ בתיקון יתר, כאמור, ולא במסורת הגייה. מעניין...
הידעתם שהצורה המקורית והתקנית של מילת השאלה "מניין" היא מְנַיִן בשווא? מדקדקים אשכנזים (בערך במאה השבע־עשרה, אם זיכרוני אינו מטעני) "תיקנו" את מה שלא צריך להיתקן והפכו זאת ל: מִנַּיִן בחיריק ודגש. כך הפכה הצורה מִנַּיִן למקובלת ונפוצה. כלומר, הניקוד המקובל מִנַּיִן, בתיקון יתר מקורו ולא במסורת הגייה. מקובל להסביר שמניין = מן + אין. אם כך, מה עושה הדגש בנו"ן? שהרי לפי תאוריה זו הנו"ן נבלעה באל"ף... אלא שמסבירים זאת כצורך לסגור הברה כדי להעמיד הגייה בחיריק, הגייה שמקורהּ בתיקון יתר, כאמור, ולא במסורת הגייה. מעניין...
