"בשום שכל"

[עלה אדום]

"בשום שכל"

"בשום שכל" - מעניין מה חושבים על הצירוף הזה אלו שאימצו אלל שפתם את "זה עושה שכל". ובכל מקרה, מדובר ממש בהתקלה, במיוחד בעידן הכתיב המלא חסר הניקוד. ידוע לי שמדובר בבעיטה שמאלית

, אבל אני לא סגורה על חולם או שורוק. שום כמו שוש תשיש? שום כמו עוף גוזל?

 

[איתי שלר]

שׂוֹם שֶׂכֶל

"...וְשׂוֹם שֶׂכֶל..." נחמיה ח', ח'

 

[עלה אדום]

איך אתה מנתח את זה?

שוֹם כמו טוֹב? טוֹב לב? (או כפי שניסיתי קודם: שוש תשיש?)

 

[איתי שלר]

בוואי של כמו "טוב".

"שוֹם" אינו תואר. אבל אני מתלבט אם זו צורת מקור (כמו שוש תשיש, אבל אז לא כל כך מובן שם העצם שכל שבא אחריו), או בינוני פעול (כפי שכבר דיברו כאן לאחרונה על צורות יחודיות כמו בּוֹש) או בכלל שם פעולה (כמו שימה), במילון אבן שושן הוא נוקט כאפשרות האחרונה.

 

[איתי שלר]

בכותרת: של=שלא

 

[trilliane]

הצורה היא צורת מקור מוחלט של בניין קל.

כך גם בברקלי וגם במילון ספיר: שׂוֹם [תנ] [מקור של שָׂם] <שׂום> שׂימה, בּבּיטוּי: שׂום שֵׂכֶל תבוּנה; שׂום לֵב הבנה טובה ייתכן שהמשמעות היא כשל שם פעולה בהקשר המסוים הזה (אבל הצורה אינה של שם פעולה).

 

[איתי שלר]

"הוא צם אתמול" מה שם הפעולה לדעתך?

אגב, לא דייקתי קודם. אבן שושן מגדיר זאת כשם הפועל (ז'), לא כשם פעולה. אם הוא מתכוון לצורת המקור מה הכוונה בסימון זכר? גם בציטוט שהבאת כתוב אמנם "מקור של שם" אך מיד אח"כ כתוב "שימה". כנראה מקור יכול לשמש כעין שם פעולה. לא?

 

[trilliane]

שאלה טובה. זה כנראה מקרה חריג(?) של שורש

שאין לו שם פעולה (בבניין קל) בתצורת שם פעולה ולכן משתמשים בצורת המקור המוחלט. אבל זו עדיין צורת המקור המוחלט. צורת המקור המוחלט של נחי ע"ו וע"י בבניין קל היא 'פוֹל', והמקור הנטוי הוא 'פוּל' (ע"ו) או 'פִיל' (ע"י)[1]. (אגב, בעקבות הנבירה גיליתי שאע"פ שכיום אנחנו משתמשים בשם הפועל 'לָשׂים' במקרא יש רק לָשׂוּם. השכלתי.

) משקלי שם הפעולה של בניין קל הם קטילה או קטֵלה.[2] בגזרת ע"ו זה 'קילה' (שימה, קימה, ריצה, טיסה וכו'). שים לב שספיר ציין את "שימה" כמשמעות של שום בהקשר של הצירוף "שום שכל" והביא גם את "שום לב" (שמקביל ל"שימת לב"). אבל זה עדיין לא אומר ש"שום" הוא שם פעולה. לו זה היה המצב, הוא היה מציין זאת במפורש, לדוגמה: קִימָה [ש"ע; נ'; קימַת-, קימות, קימות-, קימָתו (שם הפעולה של קָם)] <קום> 1. [תנ] מַעבָר לתנוּחת עמידה, הִתייצבוּת; שִׂימָה [ש"ע; נ'; שׂימַת-, שׂימות, שׂימות-, שׂימָתו (שם הפעולה של שָׂם)] <שׂום> 1. [תמ] הֲבָאת דָבָר למָקום מסוּיָם כּדֵי שיִהיֶה שָם, הנחה; 2. [עח] עֲשִׂייה, גרימה; 3. [עח] מינוּי, הפקדה לעומת צוֹם [תנ] [ש"ע; ז'; צום-, צומות, צומות-, צומו] <צום> הימָנעוּת מוּחלֶטת מֵאכילה וּמִשתִייה, תַענית - לָרוב מִטעמים דָתִיִים או רפוּאִיִים שׂוֹם [תנ] [מקור של שָׂם] <שׂום> שׂימה, בּבּיטוּי: שׂום שֵׂכֶל תבוּנה; שׂום לֵב הבנה טובה * ספיר לא מציין צורות מקור כערכים בפני עצמם[3] אלא במקרים מעין אלה, אם יש לצורה משמעות משלה (כשם עצם, או כחלק מצירוף כבול, למשל). אגב, לפי הקיצור [תמ] הצורה 'שימה'[4] היא מתקופת חז"ל, ולכן ייתכן שבמקרא עוד לא היה קיים שם פעולה לשורש שו"ם (או לכל הפחות, לא תועד במקרא) וזאת אע"פ שהצורה כבר קיימת, לפי "קימה" שכן מתועדת במקרא, לפי [תנ] וגם לפי החיפוש שלי, שהעלה את "שִׁבְתָּם וְקִימָתָם הַבִּיטָה" (איכה ג, סג). אז אולי זו הסיבה מנחם זהרי, בספרו "המקור המוחלט ושימושיו בשפה העברית" כתב בפתח דבריו: שלוש הן צורות היסוד לשימושי המקור המוחלט בלשוננו: 1. מקור ליד פועל נטוי. [שימושים רגילים] 2. צירופים מורכבים: שני פעלים נטויים בצירוף מקור מוחלט יחיד; שני מקורים מוחלטים בצירוף פועל נטוי יחיד; שני מקורים מוחלטים בלא פועל נטוי. 3. מקור מוחלט בלא פועל נטוי במשמעות של ציווי, פועל נטוי, שם פועל ותואר הפועל. [שימושים מיוחדים] לצערי אין אינדקס, אז חרשתי בעצמי...

1. דוגמאות לקטגוריה הראשונה: שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ (דברים יז, טו). אִם-אַתֶּם שׂוֹם תְּשִׂמוּן פְּנֵיכֶם לָבֹא מִצְרַיִם וּבָאתֶם לָגוּר שָׁם (ירמיהו מב, טו). 2. בדוגמאות לשנייה לא נתקלתי (עם "שום"). 3. את "מְפֹרָשׁ וְשׂוֹם שֶׂכֶל" (נחמיה ח, ח) הוא משייך לקטגוריה השלישית, בתפקיד שם פועל.[5] לגבי משמעותו של המקור המוחלט בשם פועל במשפט הנתון, הוא כתב כי המקור המוחלט כשם פועל נושא במשמעויותיהם של שם פועל גם יחד. ברשימת הדוגמאות שהציג הוא מצוי לעתים בשימושים שמניים ולעתים בשימושים פעליים. הוא הביא דוגמאות לתפקיד התחבירי של המקור המוחלט בדוגמאות שבהן הוא בשימושים שמניים ("שום שכל" אינה אחת מהן, ולפיכך ניתן להניח שהוא בשימוש פועלי). באשר למעמדו של המקור המוחלט בשם פועל במשפט הנתון, הוא כתב כי המאפיין את המקור המוחלט כמקור נסמך או כשם הפועל הוא מציאותו כסומך או כנסמך בצירופי סמיכות או כמרכיב בביטויים אחרים, בלא שינוי כלשהו בתבניתו. לפי סיווגו של זהרי, בפסוק מנחמיה "שום" משמש כנסמך. בהקבלת צורת שם הפועל או המקור הנסמך [המקור הנטוי] לעומת תבנית המקור המוחלט, הצירוף היה צריך להיות "שוּם שכל". לסיכום, נראה שאליבא דזהרי "שום" ב"שום שכל" הוא בשימוש מיוחד (לא רגיל) המקביל למקור נסמך ובמשמעות של שם פועל בשימוש פועלי. ייתכן שלו הצירוף היה נוצר בעברית החדשה היינו אומרים "לשים שכל" (זה נשמע קצת כמו "עושה שכל"...

) וזה מזכיר לי את "לתת את הדעת". ------------------------- [1] "לוח הפעלים השלם" מאת שאול ברקלי, עמ' 12 (דוגמאות 51-46). [2] "הניקוד הלכה למעשה" מאת ניסן נצר, עמ' 92 (ג1). [3] הן שייכות למערכת הפועל, והוא בשיטת הבינוני, ובכל מקרה לא מציין בנטיות מקור מוחלט אלא רק שם פועל. [4] למתחכמים: כשם פעולה, כמובן, לא כפועל כמו ב"שִׂימָה-לָּנוּ מֶלֶךְ"...

[5] דוגמה 77, עמ' 113.

 

[איתי שלר]

תודה. מעניין.

אמנם אודה שלא הכל הבנתי כנראה בגלל תמציתיות דברייך. כשאת כותבת שמקור מתפקד לפעמים כשם פועל מה הכוונה ? את יכולה לתת דוגמאות לזה?

 

[trilliane]

תמציתיות? ../images/Emo12.gif אני?! ../images/Emo2.gif

אחרי כל החפירה העצבנית הזו?

הכוונה היא שהמקור המוחלט משמש בתפקיד שבו רגילים למצוא את המקור הנטוי (שם פועל הוא למעשה "ל+מקור נטוי"). הנחתי שאתה מכיר היטב את המונחים; אם לא, קרא כאן: http://www.safa-ivrit.org/dikduk/makor.php קומץ מדוגמאותיו של זהרי למקור מוחלט בתפקיד שם פועל (בחרתי במכוון כמה מובהקות): וַיֵּשֶׁב הָעָם לֶאֱכֹל וְשָׁתוֹ (שמות לב, ו). חִדְלוּ הָרֵעַ (ישעיהו א, טז) לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא (ישעיהו מו, ב) לָמָּה קְשַׁרְתֶּם עָלַי אַתָּה וּבֶן-יִשָׁי בְּתִתְּךָ לוֹ לֶחֶם וְחֶרֶב וְשָׁאוֹל לוֹ בֵּאלֹהִים לָקוּם אֵלַי לְאֹרֵב (שמואל א כב, יג). – שים לב ש"בתתך" ו"לקום" שניהם מקור נטוי, אבל "שאוֹל" מקור מוחלט. אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא-טוֹב (משלי כה, כז)