רונית גדיש
New member
הצעת מישור ושם אחר לכללי הכתיב
2. להצעה של מישור היו מתנגדים רבים בתוך האקדמיה ומחוצה לה, ובשל כך היא לא עלתה לדיון במוסדות האקדמיה. עם זאת ניתנה להצעה במה נרחבת בכתב העת לשוננו לעם. חוברת כפולה של כתב העת (מחזור נה, חוברת ג-ד, תשס"ה–תשס"ו) יוחדה לנושא: פורסם בה מאמרו של ד"ר מישור "הניקוד שלנו על פרשת דרכים" ותגובות של ארבעה חוקרי לשון: פרופ' עוזי אורנן, פרופ' אשר לאופר, פרופ' אהרן ממן ופרופ' יוסף עופר. חתמה את החוברת "תשובה על התגובות" של מישור. בחוברת אחרת של לשוננו לעם (מחזור נז, חוברת ב, תשס"ח) התפרסמה תגובה מורחבת ומפורטת של ישי נוימן על התגובות הנ"ל והוא הביע בה את תמיכתו בהצעת מישור. 3. האקדמיה נמנעת מלכנות את הכתיב הנדון "כתיב מלא" שכן מונח זה מתאים לשיטת כתיב של מילוי אמות הקריאה במידה רחבה בהרבה מן הכתיב חסר הניקוד. מבחינת האקדמיה הניגוד הוא בין כתיב דקדוקי (או ליתר דיוק – הכתיב המוכן לניקוד, על פי שיטת דוד ילין מ-1904) וכתיב חסר ניקוד. פרופ' עוזי אורנן הציע לכנות את הכתיב הזה "הכתיב הלא מנוקד", אבל מכיוון שהאקדמיה לא פתחה את הסוגיה של הכתיב לא נדונה הצעתו זו. כדי להבין את מורכבותה של סוגיית הכתיב מומלץ מאוד לקרוא את קובץ המאמרים שהתפרסמו בלשוננו לעם מג, ה (תשנ"ב) בנושא הכתיב חסר הניקוד, את מאמרו של פרופ' זאב בן-חיים "על עסקי הכתיב" בספרו במלחמתה של לשון (האקדמיה ללשון העברית, תשנ"ב), וכן את מאמרו של אמנון שפירא באקדם גיליון 28 (ראו בקישור: http://hebrew-academy.huji.ac.il/hadash/Documents/אקדם - כל הגיליונות/acad28.pdf ).
2. להצעה של מישור היו מתנגדים רבים בתוך האקדמיה ומחוצה לה, ובשל כך היא לא עלתה לדיון במוסדות האקדמיה. עם זאת ניתנה להצעה במה נרחבת בכתב העת לשוננו לעם. חוברת כפולה של כתב העת (מחזור נה, חוברת ג-ד, תשס"ה–תשס"ו) יוחדה לנושא: פורסם בה מאמרו של ד"ר מישור "הניקוד שלנו על פרשת דרכים" ותגובות של ארבעה חוקרי לשון: פרופ' עוזי אורנן, פרופ' אשר לאופר, פרופ' אהרן ממן ופרופ' יוסף עופר. חתמה את החוברת "תשובה על התגובות" של מישור. בחוברת אחרת של לשוננו לעם (מחזור נז, חוברת ב, תשס"ח) התפרסמה תגובה מורחבת ומפורטת של ישי נוימן על התגובות הנ"ל והוא הביע בה את תמיכתו בהצעת מישור. 3. האקדמיה נמנעת מלכנות את הכתיב הנדון "כתיב מלא" שכן מונח זה מתאים לשיטת כתיב של מילוי אמות הקריאה במידה רחבה בהרבה מן הכתיב חסר הניקוד. מבחינת האקדמיה הניגוד הוא בין כתיב דקדוקי (או ליתר דיוק – הכתיב המוכן לניקוד, על פי שיטת דוד ילין מ-1904) וכתיב חסר ניקוד. פרופ' עוזי אורנן הציע לכנות את הכתיב הזה "הכתיב הלא מנוקד", אבל מכיוון שהאקדמיה לא פתחה את הסוגיה של הכתיב לא נדונה הצעתו זו. כדי להבין את מורכבותה של סוגיית הכתיב מומלץ מאוד לקרוא את קובץ המאמרים שהתפרסמו בלשוננו לעם מג, ה (תשנ"ב) בנושא הכתיב חסר הניקוד, את מאמרו של פרופ' זאב בן-חיים "על עסקי הכתיב" בספרו במלחמתה של לשון (האקדמיה ללשון העברית, תשנ"ב), וכן את מאמרו של אמנון שפירא באקדם גיליון 28 (ראו בקישור: http://hebrew-academy.huji.ac.il/hadash/Documents/אקדם - כל הגיליונות/acad28.pdf ).