אירוח רונית גדיש היום ב-18:00

שאלות

1. למה לוקח לאקדמיה כחודש להשיב על פניות במייל? זהו זמן תגובה מאוד איטי,* בוודאי לא מתאים לעורכים או מורים או מגישים הזקוקים למענה מיידי. הצעה: להכשיר ולהעסיק בנות שירות לאומי ביחידה לפניות הציבור וע"י כך לתגבר את כ"א שלכם בלי להגדיל את התקציב. תסכימו אתי שהנחלת הלשון העברית היא משימת שירות לאומי ממדרגה ראשונה. * כן, ידוע לי שזה לא תקין, אבל אטי לא נראה לי. סליחה. 2. האם האקדמיה עושה עיבוד סטטיסטי של שאלות הציבור? מהן אבני הנגף העיקריות שבהן הציבור ניגף / מבקש עזרה? לפני פרוץ האיטרנט, כאשר חולים ניצבו כהדיוטות בפני רופאיהם ולא היה להם ממי לקבל מידע על מחלותיהם, הוקם "דעת" - שירות מידע רפואי לחולה ולבני משפחתו. השירות הוקם מתוך תפיסה של "זכות החולה לדעת" ואף ליטול חלק פעיל בהחלטות הנוגעות לטיפול בו. (השירות פועל כיום ב"יד שרה" בשיתוף עם "הדסה".) לפני כמה וכמה שנים, הסטטיסטיקה הפנימית של "דעת" הצביעה על תחום האורתופדיה כתחום הבעייתי ביותר עבור החולים. זה היה די מפתיע, כי לכאורה דווקא מול מחלות חמורות כמו סרטן החולים נזקקים ל"בּוּם" של מידע מקיף ומיידי. אבל התברר שהאגודה למלחמה בסרטן מהווה מקור מידע ותמיכה (ולא הרופא המאוד עסוק תמיד). לעומת זאת, בתחום האורתופדיה - אין עם מי לדבר. האנשים עם הפטיש והסכין והאזמל הצטיירו כחסרי אינטליגנציה מילולית באופן די גורף. אני לא יודעת אם "דעת" עשו משהו עם המידע הזה, אם "הדסה" ובתי"ח אחרים ארגנו השתלמויות לאורתופדים או פרסמו דפי מידע לפציינטים. אני גם לא יודעת אם האורתופדים עדיין מככבים בראש רשימת האנטיפתים. רק רציתי להדגים שסטטיסטיקה יכולה להיות כלי עבודה חשוב, אם מישהו טורח לייצר נתונים ולהשתמש בהם.
 
שירות לאומי באקדמיה

ראשית בשורה משמחת: מערכת הפניות החדשה של האקדמיה מאפשרת ניתוח סטטיסטי של נתונים, ואחד מהם הוא קצב מתן התשובות. העובדה היא שהממוצע כרגע הוא כשישה וחצי ימים מקבלת השאלה ועד מתן התשובה. לא מזמן התקשר אליי אדם מסוים וטען שהוא שלח אלינו שאלה לפני חודש ימים ועדיין לא קיבל תשובה. בדיקה העלתה שהשאלה נשלחה לפני שנים עשר יום. אם כן – כאשר מחכים לתשובה – כל יום נראה כיומיים לפחות. לא פעם נזדמן לי להסביר לשואלים עצבניים שתשובות בענייני לשון אינן דומות לתשובות של מוקדנים בארגונים אחרים על שאלות טכניות (מספר טלפון בבזק, הזמנת תור לרופא, תשלומים, הצטרפות מנויים וכדומה). מתן התשובות דורש ידע אקדמי שנרכש בעמל רב ולאורך זמן, ידע פנימי בהחלטות האקדמיה ובמדיניותה, לעתים קרובות עיון במקורות ובספרי מחקר ואף עריכת מחקר, ובעיקר שיקול דעת מורכב. לפני שליחת התשובה אנחנו נועצים לא פעם זה בזה כדי לגבש תשובה מוסכמת ומשביעת רצון. מכיוון שכיום החלטות האקדמיה נגישות לציבור, יש שהשאלות קשות יותר. עוד יש לזכור שאין באקדמיה חדר מיון הפועל יומם ולילה ושבעה ימים בשבוע. שאלות רבות מצטברות גם בשעות שאיננו יכולים להשיב, והאמינו לי שאנחנו עושים כל מאמץ להשיב במהירות האפשרית. יש עוד להדגיש שהאקדמיה היא סמל לתו תקן, ובכך היא שונה לא רק ממוסדות שמשיבים על שאלות טכניות אלא גם מגופים ומאישים אחרים המשיבים על שאלות. הציפייה מאתנו שהתשובות יהיו מוסמכות ובדוקות היטב, וכך אנחנו משתדלים לעשות בכל מאודנו. אני מבקשת לציין שבכוונתנו להרחיב עוד ועוד את מבחר התשובות באתר (עד כה יש כשמונים תשובות) וכך מקצת התשובות שהפונים מבקשים מאתנו יהיו זמינות באתר עוד לפני שהשאלה נשאלה. והערה קטנה לסיום: לצערנו מקצת הפונים אינם טורחים לחפש תשובה באתר לפני שהם שולחים אלינו את שאלתם, וכך מתכלה זמן יקר של משיבים הנאלצים להפנות אל קישורים באתר.
 
שאלות הציבור

בעבר ערכנו כמה פעמים סקירה של סוג השאלות המגיעות מן הציבור, אבל אין מדובר בעיבוד סטטיסטי מדויק. שואלים על הכול: על כתיב, על פיסוק, על תעתיק, על מינוח (מבקשים חלופות עבריות למונחים לועזיים), על משמעויות של מילים (שאלות שאפשר לפתור אם יש מילון), על ניסוח, על תחביר (שאלות בית ספר) ועל מדיניות. בימים האחרונים, בעקבות האסון הנורא בשרפה בכרמל, נשאלנו הרבה על משמעותה של הדרגה "מישר" של שירות בתי הסוהר – כלומר יש גם הדים לשוניים לאירועים בחדשות. קיווינו שעתה, עם פרסום ההחלטות בדקדוק, בכתיב ובפיסוק – יצומצם במידה מסוימת מספר ההחלטות בתחומים אלו. אבל יש לזכור שלא פעם דווקא ההחלטות מעוררות שאלות. מכל מקום השאלות אינן מלמדות דווקא על אבני הנגף אלא על הדברים החשובים לציבור, ומתברר שיש ציבור רחב מאוד של אנשים מכל המגזרים שחשוב להם לדייק בניסוח, להבין משמעויות של מילים, לכתוב בכתיב תקני, לפסק פיסוק נכון, לתעתק כראוי ולהשתמש במונחים עבריים.
 

GnomeBubble

New member
שאלות קצת ביקורתיות ../images/Emo13.gif

1. בזמן האחרון קפצה לכותרות הפרשה של מכתב הרבנים נגד השכרת דירות לערבים. לאחר השתהות מסוימת, החליטו הרבנים החרדים המשפיעים ביותר (בראשם הרב אלישיב) לצאת נגד פסקי ההלכה האלה, שאינם מייצגים את דעתם. אף אחד לא יחשוד ברבנים האלה שהם אוהבי ערבים גדולים או חסידי זכויות אדם בכלל, אבל הם לא הסכימו עם פסק ההלכה המדובר וידעו ששתיקה עלולה להתפרש כהסכמה, שתציב אותם במחנה אחד עם דעות שאין להם כל רצון להזדהות איתם. השאלה שלי היא למה, להבדיל, האקדמיה לא נוקטת בגישה דומה? מאז ילדותי אני שומע שוב ושוב אנשים שמזהירים אותנו מדעיכת העברית (כאילו שיש סיכוי ריאלי לכך שלשוננו, שרק הולכת ומתחזקת, תמות בקרוב); מהשתלטות האנגלית על השפה (כאילו שאחוז השאילות מן האנגלית אצלנו גדול יותר מבשפות אחרות - בתור בלשן שמתעסק בחקר היפנית זה מצחיק אותי במיוחד); מרדידות השפה של בני הנוער כפי שהיא משתקפת ב"שתי שקל" (כאילו ששימוש תקני במין המספר משפיע ישירות על מנת המשכל של הדובר ועל כישוריו הלשוניים) ומכל מיני "טעויות" שונות ומשונות שעומדות עלינו לכלותינו. לעומת כל אלה, שבים ואומרים לנו, יש לנקוט אמצעים: יוחזרו שינוני התוכי בשיעורי הלשון, יקנסו בעלי עסק שתולים שלטים שאינם מנוקדים נכון, יוקעו מתוכנו כל אלה שמדברים בעברית קלוקלת וכיו"ב. הנה, רק בשרשור הזה הציעו אחדים מחברי הפורום, בשיא הרצינות, שרשתות הרדיו יפסלו לשידור שירים שהגייתם אינה תקנית. ברור לי שהאקדמיה ללשון שואפת להפיץ את התקן שהיא קובעת באופן רחב ככל האפשר, אבל בתור איש מקצוע מן הצד השני של המתרס, לא הייתי רוצה להאמין שאנשי המקצוע באקדמיה דוגלים באותן גרסאות קיצוניות של טהרנות שמתבססות על הרגש (לצערי יותר כעס מאשר אהבה) ולא על המדע האמפירי. לאחר כל ההקדמה הארוכה הזאת, השאלה שלי היא: מדוע האקדמיה לא טורחת להבהיר לציבור הרחב שזאת אינה דעתה? שהיא לא תומכת בהחזרת גדוד מגיני (או מגני
) השפה? שהציבור בסך הכל מדבר טוב, שהשפה אינה מדרדרת אם הנוער אומר "חבל על הזמן" במקום "אבי ייסר אתכם בשוטים ואני אייסר אתכם בעקרבים"? שלא כל מה שנכתב ב"ודייק" או אצל אבא בנדויד הוא תורה מסיני ושכל מי שיוצא נגד הנוקדנות של הספרונים האלה ראוי לגינוי? בקיצור, למה אי אפשר להראות פנים של האקדמיה שאוהדות יותר גם את העברית המדוברת בפי העם, שהיא שפה יפה וטובה וראויה לא פחות משפת התנ"ך או שפת הקריינים בקול ישראל? לא חייבים לקבל את השפה המדוברת בתור תקן (ואפילו רצוי שלא - תקן כזה לא יחזיק זמן רב), פשוט אפשר להניד עם הראש לכיוונה. לומר "זה בסדר גמור, זאת פשוט לא השפה שאנחנו רוצים לראות במסמכים רשמיים". 2. לא מזמן (או שאולי זה כבר די מזמן) הציע מרדכי מישור הצעה לפישוט הניקוד. מכל ההצעות שעלו מאז נקבעו כללי הכתיב המלא* (על המינוח שלי בשאלה הבאה), זאת לדעתי השיטה שסיכויה להתקבל על הציבור הם הטובים ביותר. האם הצעה זאת הועלתה לדיון ואם כן מה היו התגובות לה? מדוע לא התקבל הניקוד המפושט שהציע מישור (לצד הניקוד המסורתי כמובן, שנותר שימושי לצרכיו הם)? 3. מדוע האקדמיה מתעקשת לקרוא למה שנקרא בפי העם "כתיב מלא" במונח המבלבל "הכתיב חסר הניקוד"? הרי יש לנו כבר "כתיב חסר", ואנחנו לא יכולים להתכחש לכך שבאופן היסטורי הכתיב הזה שימש גם (ולמעשה בעיקר) ללא ניקוד. רק טבעי שהכתיב ההפוך ממנו יקרא מלא. אם רוצים להדגיש את העובדה שמדובר בכתיב מלא תקני ולא בסוג אחר (לא תקני) של כתיב מלא, אפשר היה לקרוא לו "הכתיב המלא התקני". אם רוצים להדגיש שזה התקן הבלעדי של האקדמיה לכתיב ללא ניקוד בפירסומים שיוצאים היום, אין שום צורך בכך - אף אחד אינו דוגל יותר בכתיב החסר הקלאסי. תודה מראש על ההתייחסות, וסליחה על הנימה הביקורתית. אני ידוע כאן בתור האומבודסמן של הציבור (הסקנדינבינוז הזה אינו באחרויותי
), ומבקר מר של האקדמיה.
 
מצב העברית ועמדת האקדמיה

האקדמיה אינה גוף אחיד ומונוליטי אלא קבוצה של אנשים ונשים בעלי דעה משל עצמם. לכן אין לצפות שהאקדמיה תוציא גילוי דעת על מצבה של העברית. חברי האקדמיה משמיעים את דעתם מעל במות שונות, וכל אחד מהם מביע את עמדתו האישית על מצבה של העברית. כך למשל בכינוס הפתוח ללשון העברית ולספרותה שקיימה האקדמיה ללשון העברית בתל-אביב השמיעו חברי אקדמיה דעות מגוונות מהיבטים שונים. אחד מהם אף דיבר בשבחה של העברית כיום והדגיש עד כמה האקדמיה מתחשבת בהחלטותיה בנוהג בפי הציבור, וגם שאר הדוברים לא בהכרח קוננו על המצב. אינני מכירה איש באקדמיה שרואה בסלנג, למשל, תופעה שלילית שיש להילחם בו. אשר לעניין עצמו – מצבה של העברית: נדמה לי שבאמת אין צורך לדאוג לחיי העברית היום-יומית ולקונן על מצבה במה שנוגע לשימושה כלשון תקשורת. אבל כלל אין זה מזיק שיהיה גם מי שייתן משקל נגד למגמה הקרתנית לכנות בשמות משמאל לימין בתי עסק ומותגים, ולהתמעטות יוקרתה של העברית במוסדות להשכלה גבוהה (עד כדי הוראה בשפה האנגלית). כמו כן יש בהחלט מקום לטיפוחה של העברית כשפת תרבות ולפעולות שיעודדו את שימור הרצף הלשוני-תרבותי. אף כי המשימה קשה יש לעשות את כל מה שאפשר כדי שגם הדורות הבאים יוכלו ליהנות מאוצרות לשוננו, ואין כל בושה בשאיפה שטקסטים שנכתבו בעברית שאינה בדיוק העברית היום-יומית ייוותרו נכסי תרבות נגישים ככל האפשר לדוברי העברית בני ימינו.
 

GnomeBubble

New member
אין איש חולק על כל הדברים האלה

אבל הרושם שלי נותר בעינו: עבור האקדמיה (כגוף, כסך כל הפרטים שבה) יש עברית שווה יותר (זאת שנכתבה בידי אנשים מתים או הותקנה בתקנים שונים למיניהם) ועברית שווה פחות (זאת שמדוברת היום). הרושם הזה נובע מהאיטיות שבה האקדמיה נוטה לקבל מילים עבריות שנוצרו "מלמטה" (למשל "תובנה" שנדחתה במשך שנים מפני "בוננות"). מילה נוספת עם סיפור, שעדיין לא התקבלה למיטב ידיעתי, היא "המירות" או שם התואר "המיר". מדובר בגזירה תניינית שהיא מוסד עברי ותיק ומכובד לכל דבר ועניין. נכון שבסופו של דבר האקדמיה נוטה להתחשב במילים כאלה, אבל הייתי שמח לראות יותר התחשבות מלכתחילה ברצון העם, גם אם הוא לא מסתדר יפה עם המודלים הלשוניים של "איך זה צריך להיות". מעבר לכך, אני חושב שבתור הגוף שאמון על הלשון התקנית, יש לאקדמיה מחויבות מסוימת להבהיר מהי הלשון התקנית. הציבור הרחב נוטה ליחס מיתוסים רבים לאקדמיה, ואני לא מדבר רק על "שח-רחוק" או "מַקְרֵר" אלא גם את כל הקביעות הדקדוקיות של מדקדקים פרטיים שלעיתים קרובות אינן תואמות אפילו את השימוש ההיסטורי. כאשר אדם פונה ישירות בשאלה לאקדמיה הוא מקבל הבהרה ברורה לכך שהאקדמיה אינה עומדת מאחורי הפסיקות האלה (שאינן משלה), אבל אני חושב שכדאי לפרסם בבירור את הדברים האלה גם באתר האינטרנט. לגבי המגמה הקרתנית לכנות שמות בתי-עסק באנגלית או להשתמש בכתיב הלטיני - אני אישית לא מוטרד מכך, כשם שאיני מוטרד מכך שהשפה העברית משתנה. יש מגמות גלובליות שאינן ניתנות לעצירה, ומגמת השימוש בכתיב זר כדי ליצור מיתוג היא כזאת - לפחות לעת עתה. ביפן התופעה הזאת נפוצה הרבה יותר ועדיין אין שום חשש לגורל היפנית. אפילו בארה"ב הגדולה אפשר למצוא שימוש בכתיב זר (אמיתי או מזויף) כדי ליצור מיתוג - אחת הדוגמאות הידועות לכך היא מותג הגלידה האמריקאי Häagen-Dazs שאימץ כתיב אירופאי-לכאורה כדי למתג את עצמו. על העובדה שהעברית איבדה את בכורת המיתוג שלה היא זכתה בעבר אנחנו צריכים רק לשמוח - זה מלמד שהשפה העברית נתפסת בפי דובריה כדבר מובן מאליו.
 

sailor

New member
יש לך הנחת יסוד מוטעית

גם הרבה ממה שנכתב ע"י אנשים מתים מכובדים נמחק ע"י ה"תקן", כך הרבה מלשון חכמים, תור הזהב וספרות התחיה, מהן המצאות לשוניות מתוחכמות וחינניות.
 

GnomeBubble

New member
התקן, או כל מיני מדקדקים מטעם עצמם?

האקדמיה לא מרבה כמובן לקבוע קביעות תחביריות (והיה עדיף שהיא לא הייתה מתעסקת בכך בכלל). אם אתה מדבר על המורפולוגיה, אז יש אכן דברים כתובים שלא התקבלו בתקן (אך גם לא נפסלו באופן ישיר). במיוחד אם גם בר-כוכבא הוא איש מת מכובד בעיניך.
 

sailor

New member
בר כוכבא (או כוזיבא) לא נכלל בדוגמאות שלי

אבל מלים וצרופי מלים רבים נפסלו ע"י הכנסת תחליף "מחיב" ל"תקן".
 

GnomeBubble

New member
מעניין אם התחליף הזה תמיד מחייב

שמתי לב לכך שבאתר המרשתת של האקדמיה כתוב לפעמים "מרשתת" ולפעמים "אינטרנט". או כמו שיאקים קורא לזה: גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה.
 

sailor

New member
במרשתת יש מת מיותר

קפד ראשה וקצוץ זנבה ותקבל משהו הגיוני.
 
תגובה לתגובה

אני מודה לך על ההתייחסות הרצינית והעניינית. אשר להחלטות האקדמיה, ההרגשה שלי היא שיותר ויותר מתקבלות החלטות המתחשבות במה שמהלך בציבור, והרי בסופו של דבר גם חברי האקדמיה הם חלק מציבור דוברי העברית. להחלטה שלא לאשר את המירות קדם דיון מעמיק, ובאמת הייתה כאן הצטברות של כמה בעיות שגרמו לדחיית המילה: השימוש האוטומטי במשקל פָּעִיל לציון תואר-סגולה - שיש באקדמיה מי שמבקשים לצמצם אותו ובעיקר לעודד גיוון באמצעי ההבעה של תארים אלה. בעיה אחרת הייתה היווצרותו של שורש תנייני שאותיותיו זהות לשורש ראשוני המשמש באותו התחום (להמר). אם אינני טועה בהצבעה בעקבות הדיון היו לא מעט קולות שתמכו ב"המירות" לא מפני שהמילה מצאה חן בעיניהם אלא מפני שהכירו בכך שהמילה כבר מושרשת למדיי. אבל יש לא מעט דוגמאות שבהן האקדמיה התחשבה במה שכבר רווח, ואחת מהן היא "פיתוח בר-קיימא" - אף על פי שלמי שחש את העברית הקלסית הצירוף הזה צורם. ולהערתך השנייה: אנחנו עושים מאמץ גדול לתת ביטוי לרוחות הנושבות היום באקדמיה באמצעות האתר ובאמצעות אירועים כמו הכינוס הפתוח שהיה בתל-אביב. את הגישה הפתוחה והמורכבת כלפי העברית (לעומת הגישה של "אל תאמר אמור") אנחנו מבקשים לבטא בתשובות על שאלות המתפרסמות באתר לשימושו של כל דורש.העבודה רבה ואני מקווה שהיא תישא פרות. הפרשנות שאתה מציע לבחירת שמות משמאל לימין לעסקים ולמותגים היא פרשנות חיובית ומעודדת, אבל עובדה היא שתופעה זו צורמת לאנשים רבים (אולי אלה בדיוק אותם אנשים שסובלים מלשון הפרסומת והשיווק - לא בגלל העברית אלא בגלל מהותה הצעקנית והאגרסבית). שוב אני מודה לך על הערותיך, ואביא אותן לתשומת לבם של מקבלי ההחלטות באקדמיה.
 

GnomeBubble

New member
תודה רבה גם לך על התשובות

אני מבין את המורכבות של המונח "המירות", אבל אני עדיין חושב שקריטריון התפוצה בפועל צריך לזכות לעדיפות גבוהה על כל השאר - מסיבה פרקטית לחלוטין: קשה להחליף ביטויים מושרשים.
 
למעלה