כמעט כ"ה תשובות
אני מודה לך על הקריאה המדוקדקת של הרצאתי. לא אוכל להשיב על כל כ"ה שאלותיך בפירוט. אשיב אפוא בקצרה על מקצתן. 1. הערות כ, כא, כו – אכן טעויות שלי.
2. הערותיך בתחום הפיסוק (ד, ו, ח, יד) – כפי שאמרתי בהזדמנויות רבות בהרצאותיי על הפיסוק, במידה רבה מאוד הפיסוק נתון לשיקול דעתו של המפסק, ובמקרים רבים אין אפשרות לפסוק. אשר לפיסוק של הסגרים – אין כל הכרח להפריד פסיק של מילה אחת בפסיקים, וראה החלטת האקדמיה בעניין (
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/Punctuation/Pages/P07.aspx ). לעניין הפסיק במשפט איחוי שלדעתך היה משפט ארוך – בעיניי הפסיק במקום שציינת היה קוטע את הרצף (ויש לזכור שההרצאה נישאה בעל פה, ולפיסוק היה לא רק תפקיד טכני אלא גם תפקיד פרוזודי).
3. הערותיך בעניין הכתיב –
מניין – אין שום כלל המוציא מילה זו מן הכלל של כתיבת יו"ד עיצורית בשתי יו"דים (אף על פי שמדובר במילה המורכבת מן מן + אין);
מדיי – אני נוהגת לכתוב בשתי יו"דים, על פי הנאמר בכללי הכתיב חסר הניקוד (ראה בקישור
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/MissingVocalizationSpelling/Pages/ikkar.aspx , הכלל על "היו"ד העיצורית" במילה די/דיי/דאי), והכתיב מדי (ביו"ד אחת) הוא טעות שלי.
4. הערותיך בענייני ניסוח "בעיית סימון היעדר התנועות " (הערה ג) אינם שלושה נסמכים לסומך אחד אלא שרשרת סמיכויות (בעיה של סימון של היעדר של תנועות), ואין בכך שום שיבוש (להבדיל מ"מפקדי וחיילי היחידה" וכדומה – צירוף שבו שני נסמכים לסומך אחד).
"מצד אחד... מצד אחר" (הערה ז) – יש הפוסלים "מצד שני" אבל אינני מכירה כאלה הפוסלים "מצד אחר". על שאר הערותיך אין טעם לדון כאן, ואשמח לשוחח אתך עליהן שיחה אישית.
5. שאלותיך על החלטות האקדמיה שהוזכרו בהרצאה: הערה יח: בעבר נראה בעיניהם של מקבלי ההחלטות שכתיבת וי"ו במקום שיש קמץ קטן היא פגיעה קשה בתמונת המילה העברית. כידוע במקרא במקרים לא מעטים קיבוץ ושורוק הם חלופות הנקבעות על פי הכתיב הנתון במקרא – אם יש וי"ו יבוא שורוק ואם אין וי"ו יבוא קיבוץ. לעומת זאת קמץ קטן לעולם יבוא ללא וי"ו. הבדל זה הוא שהוביל להחלטה. הערה כב: נוסח ההחלטה הוא שאפשר לומר גם "באותו מקום" וגם "באותו המקום". ראה
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/terminologyOrdinance/Pages/Ch4D009.aspx הערה כג: "לעוד שלושה חיילים" – ראה החלטת האקדמיה בעניין
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/terminologyOrdinance/Pages/Ch4D008.aspx הערה י: ראה החלטת האקדמיה בעניין גזרת פ"א בקישור
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/netiyyat-hapoal/Pages/Ch3D030.aspx הערה כד: עניין השימוש בראשי תיבות ההגויים כתיבה יפה לא רק לדוגמה המובאת בהרצאה (והלקוחה מהחלטות האקדמיה) אלא גם למקרים אחרים כגון אג"ח. ראה ההחלטה בקישור
http://hebrew-academy.huji.ac.il/hahlatot/GrammarDecisions/terminologyOrdinance/Pages/Ch4D033.aspx הערה כה: המילה עילית יכולה להתפרש כשם עצם, כמובא אצל אבן שושן "החלק המעולה, המובחר ביותר" ומכאן "אפנת עילית", ויכולה להתפרש כשם תואר בנקבה מן "עילי" – הן במשמעות הפיזית (רכבת עילית) הן במשמעות המופשטת (טכנולוגיה עילית) ומכאן גם "אפנה עילית". ויש לזכור ש"עילית" הוא גם תרגום לאליטה. דרך אגב, חיפוש בגוגל מעלה שיש שימוש שווה בצירופים מ"אפנה עילית" (ובכתיב הרווח אופנה עילית) ו"אפנת עילית" (אופנת עילית).
6. שאלותיך הכלליות 1. האקדמיה לא דנה עדיין בשאלת קִרבות המשפחה מן הסוג של "דודה רבתא" כהצעתך. אינני בטוחה שירצו להרחיב את השימוש ב"רבתא" הארמית גם בהקשר של "דודה". אפשר לנקוט "דודה גדולה" כפי שאפשר לומר "סבתא גדולה" או ללכת על פי מילון המשפחה משנת תש"ג (קצת מזמן) שקבע "דודה סבה". 2. הָפְכּוֹ - לא הבנתי את שאלתך. 3. לשאלת השימוש בארמית העסיקה הרבה את בעלי הסגנון בשנות השלושים של המאה העשרים כפי שעולה מן הטור "לשוננו לעם" שהתפרסם בעיתון הארץ בשנים אלו (מבחר נכבד מן המדור פורסם בספר "שפה קמה" שהוציאה האקדמיה לפני כשנתיים). אפשר להציע את הכיוון הזה: רצוי שהשימוש בביטויים ארמיים יהיה מדויק, ומי שאינו בטוח במשמעותם או בצורתם מוטב שיימנע מן השימוש בהם.
