"אם קריאה"

[עלה אדום]

"אם קריאה"

אם>אימוֹת מאיפה ולמה "אם"? "אימוֹת"? "אם קריאה"? במה אותיות אהו"י הן יותר אימא או אבא מאשר אותיות אחרות ? הביטוי הזה מוזר.

 

[trilliane]

אני רק הערה: מבחינה תקנית יש לכתוב אמות־קריאה

כי המקור הוא 'אֵם' (צירה ולא חיריק) כפי שכתבתי פה לפני שבוע: http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1072&MessageId=147759407 וגם פה (בהמשך אותו פתיל): http://www.tapuz.co.il/Forums2008/ViewMsg.aspx?ForumId=1072&MessageId=147790673 מעניין לציין שמילון ההווה כותב 'אמהות' וספיר 'אימהות' (אולי מ'אימא', אבל הוא מציין זאת בערך 'אם'...

)

 

[trilliane]

אבל סקרנת אותי, אז פתחתי את רוזנטל, וכך כתב:

אֵם קריאה. אות עברית המציינת תנועה. הצירוף מצוי בכתבי הרמב"ם בעברית, אך נראה שמקורו בזמן מאוחר יותר: "ודבר המתחלף בעניין אחר מחמת חסרון אמות הקריאה" (פירוש המשנה לרמב"ם גיטין ט ב). ריבוי: אמות קריאה. אותיות אלה מדריכות כביכול בקריאה נכונה, בהגיית התנועה המתלווה לעיצור.

 

[עלה אדום]

אני שואלת מה זה ה"אם" הזה

זה לא מתכתב לי עם אימא זה לא מתכתב לי עם עיר ואם זה לא מתכתב לי עם אמת (אמות) מידה זה לא מתכתב לי עם אמה = משרתת (ואולי כן?) מה פירוש ה"M" הזו?!

 

[trilliane]

הבנתי, אבל זה המידע הכי קרוב שמצאתי בנושא...

אני חושבת שזו מטאפורה הגיונית בסה"כ, לא? "אם קריאה" נועדה לסייע לקרוא ולהדריך אותו בקריאה נכונה. זה לא מסתדר לך עם "אימא"? באמת?

אם את שואלת למה דווקא אימא ולא אבא, זו כבר שאלה מגדרית שהתשובה לה טמונה, אולי, בשינויים התרבותיים שחלו לאורך השנים; מצד שני, אולי זה די שרירותי בסופו של דבר... תמיד אפשר למצוא צידוקים שוביניסטיים.

אם זו 'אם קריאה': "למה תמיד האימא מטפלת בילדים? מה עם האבא?" אבל לו זה היה 'אב קריאה': "ומה אם האימא? למה דווקא האבא משכיל, מדריך ומחנך? האימא לא משקיעה בילדים?!". נראה לי שתמיד אפשר לשאול "אבל למה דווקא...?" ובשפה התשובה היא לרוב "ככה". לא מן הנמנע שהיה יכול להיות הפוך באותה המידה, אבל זה מה שיצא.

 

[GnomeBubble]

איך זה מאוחר יותר אם זה מופיע ברמב"ם?

אולי עריכה מאוחרת שמופיעה רק בחלק מכתבי-היד?

 

[trilliane]

כי מדובר בתרגום, כנראה. פירוש המשנה לרמב"ם

נכתב במקור בערבית יהודית ותורגם לעברית (לא ע"י הרמב"ם) פעמים רבות (לפי ויקי).

 

[GnomeBubble]

אה, טוב לדעת

אני בכלל לא הסתכלתי על הספר.

 

[עלה אדום]

ושאלה נוספת:

ניסיון > ניסיונות? או נסיון > נסיונות?

 

[trilliane]

ניסיון, ניסיונות.

 

[הרהוט]

מעניין אותי

מדוע לא שאלת גם על האפשרות: ניסיון > נסיונות.

 

[עלה אדום]

מה מעניין בזה?

 

[הרהוט]

את צודקת, זה די משעמם, האמת.

 

[אביתר30]

ספר יצירה

עשרים ושתים אותיות יסוד: שלוש אימות (א'מ'ש') ושבע כפולות (ב'ג'ד' כ'פ'ר'ת) ושתים עשרה פשוטות כנראה משם הביטוי התגלגל..

 

[אביתר30]

כנראה מלשון אמה = משרתת , אותיות משרתות

 

[עלה אדום]

אמה > היינו מצפים ל-אַמות, לא?

באב"ש (1965) לא מופיעה צורת היחיד, אם קריאה, אלא אִמּוֹת-הקריאה, תחת הערך אם. בהמשך מופיע הערך אִמָּה - מטריצה, לוח של נייר או חומר אחר שטובעים בו על-ידי לחץ את האותיות שסודרו לדפוס, ועי"כ הוא משמש טופס ליציקת אותיות חדשות מעופרת. (כלומר, המילה הזו מתאימה לשימוש בתקופה של המצאת הדפוס.) עדיין הצירוף אם קריאה מוזר לי. האם צורת היחיד מופיעה במקורות? (למשל בספר יצירה?) האם צורת היחיד אמורה בכלל (תיאורטית) להיות אִמָּה, אִמת קריאה? האם השורש הוא א-מ-מ? מי קבע M, מתי ועל סמך מה?

 

[sailor]

תתפלאי, עד לפני כ-20 שנה

רוב הדפוס היה דפוס בלט עם אותיות עופרת.

 

[עלה אדום]

זה ידוע אבל איך זה מקדם אותי להבנת אם קריאה?

 

[sailor]

לי נראה שהתשובה של אביתר מקדמת מאד

מעבר לזאת, לא לכל שם יש מקור ידוע ופרוש ברור.

 

[GnomeBubble]

לא לגמרי

כבר בסוף המאה ה-19 פיתחו מכונות דפוס חצי-אוטומטיות, כמו Monotype ו-Linotype, אבל נראה לי שהמונח מטריצה (ומכאן המונח "אימה", שבחיים לא שמעתי אותו, אבל אני גם לא עבדתי בבית דפוס בארץ לפני 20 שנה) עדיין רלוונטי לגבי המכונות האלה. מצד שני, עוד לפי עידן הדפוס הדיגיטלי השתמשו הרבה ב-phototypesetting (דפוס-תמונה?). אני לא יודע אם שם השתמשו במונח הזה, אבל אם כן הייתה לכך בוודאי משמעות אחרת לגמרי.