אני תמיד חשבתי שזו ב' של "באמצעות" ולא "בתוך"
כלומר, "מוצא חן בעיניי" זה לא "מוצא חן בתוך העיניים שלי" אלא "בעיניי" במשמעות "לפי מה שאני רואה" – דרך העיניים שלי, נקודת ההשקפה שלי. הרי היום אנחנו משתמשים כל הזמן ב"בעיניי" במשמעות "לטעמי" / "לדעתי" / "לפי השקפתי". זה בדיוק זה: מוצא חן בעיניי = מוצא חן לטעמי. במגילת אסתר מופיע גם: "וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו ..." (אסתר ח, ה) אבל זו כנראה התפתחות מאוחרת יותר, וההסבר של איתי הוא הנכון, לפחות עפ"י מה שכתב רוביק רוזנטל ב"מילון הצירופים" (המצוין והמומלץ בחום): מצא חן בעיניו. אהב או חיבב דבר מה או מישהו. מקרא: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (בראשית יח 3). ההסבר הרווח להולדתו של הצירוף, הוא שאדם מסוים מגלה בהבעת פניו ועיניו של זולתו חיבה ("חן") כלפיו. הטענה הרווחת היא ש"חן" הוראתה במקרא אינה יופי אלא חסד ורחמים, מלשון חנינה, וכוונת פסוק כגון "ונוח מצא חן בעיני אלוהים" היא שאלוהים חנן אותו, למרות שגם הוא היה אמור למות במבול. הטענה הזו מתחזקת בתרגום אונקלוס, שם מתורגם "חן" ל"רחמין" (רחמים). ולסיום: ברוכה הבאה לפורום, סיילס!
אם יש לך שאלות לשוניות מציקות אין צורך שתתאפקי ושתחושי מוצקת כל הזמן הזה... את מוזמנת להיכנס לפורום ולשאול, וכפי שראית, לקבל תשובות גם בלי אירוח
. רונית מגיעה להתארח בפורום כדי לענות על שאלות בנוגע לעבודת האקדמיה ללשון ועל קביעת התקן, ולא על שאלות לשוניות באופן כללי.
כלומר, "מוצא חן בעיניי" זה לא "מוצא חן בתוך העיניים שלי" אלא "בעיניי" במשמעות "לפי מה שאני רואה" – דרך העיניים שלי, נקודת ההשקפה שלי. הרי היום אנחנו משתמשים כל הזמן ב"בעיניי" במשמעות "לטעמי" / "לדעתי" / "לפי השקפתי". זה בדיוק זה: מוצא חן בעיניי = מוצא חן לטעמי. במגילת אסתר מופיע גם: "וַתֹּאמֶר אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב וְאִם-מָצָאתִי חֵן לְפָנָיו וְכָשֵׁר הַדָּבָר לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְטוֹבָה אֲנִי בְּעֵינָיו ..." (אסתר ח, ה) אבל זו כנראה התפתחות מאוחרת יותר, וההסבר של איתי הוא הנכון, לפחות עפ"י מה שכתב רוביק רוזנטל ב"מילון הצירופים" (המצוין והמומלץ בחום): מצא חן בעיניו. אהב או חיבב דבר מה או מישהו. מקרא: "וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ" (בראשית יח 3). ההסבר הרווח להולדתו של הצירוף, הוא שאדם מסוים מגלה בהבעת פניו ועיניו של זולתו חיבה ("חן") כלפיו. הטענה הרווחת היא ש"חן" הוראתה במקרא אינה יופי אלא חסד ורחמים, מלשון חנינה, וכוונת פסוק כגון "ונוח מצא חן בעיני אלוהים" היא שאלוהים חנן אותו, למרות שגם הוא היה אמור למות במבול. הטענה הזו מתחזקת בתרגום אונקלוס, שם מתורגם "חן" ל"רחמין" (רחמים). ולסיום: ברוכה הבאה לפורום, סיילס!
