אירוח רונית גדיש היום ב-18:00

trilliane

Well-known member
מנהל
../images/Emo63.gif האקדמיה ללשון מתארחת בפורום השפה העברית

ביום שני 20 בדצמבר 2010 בשעה 18:00 תתארח בפורום רונית גדיש, המזכירה המדעית של האקדמיה ללשון העברית. רונית גדיש החלה לעבוד באקדמיה ללשון העברית בראשית שנות התשעים, ומרכזת את המזכירות המדעית של האקדמיה למעלה מעשר שנים. כל הנעשה באקדמיה בתחום התקן של העברית בת ימינו – בדקדוק, בכתיב, בפיסוק, בתעתיק ובמינוח – עובר דרך המזכירות המדעית. בשנים האחרונות האקדמיה שמה דגש על הקשר עם הציבור, והדבר נותן את אותותיו בעבודת המזכירות המדעית. עם פתיחת האתר החדש של האקדמיה במרשתת הועמדה בו מערכת לפניות הציבור; עובדי המזכירות המדעית משיבים על עשרות שאלות ביום במערכת זו. המזכירות המדעית שוקדת על פרסום תשובות מורחבות לשאלות נפוצות באתר (עד כה פורסמו כשמונים תשובות ועוד היד נטויה). במסגרת מערך ההשתלמויות השתלמו כבר מאות מתעניינים בניסוח ובתקן. המזכירות המדעית מרכזת את ועדות המינוח המקצועיות של האקדמיה ומופקדת על פרסום המונחים והחידושים במאגר המונחים ובמילונים מקצועיים, ועל הפצתם באמצעי התקשורת. רונית תשיב על שאלות בענייני לשון הקשורות בעבודת האקדמיה ועל שאלות עקרוניות הכרוכות בקביעת התקן בעברית בת ימינו. מוזמנים לשרשר שאלות!
 

מני אה

New member
שאלה

שלום. אני מבין שאקדמאים בישראל אוהבים לחשוב על עצמם כעל אינטלקטואלים בסגנון אירופי רק שזה לא אומר שבנוסף לשאר חלקי התרבות כמו לבוש, תסרוקת וכדומה צריך שהעברית תהפוך כל מילה לועזית שנגמרת ב tion תהיה בעברית עם "ציה" בסוף או ism "יזם". במקום ללכת ולבדוק מה יש בערבית או בשפות שמיות קרובות כל פעם אתם הולכים לאנגלית/רוסית. למה שנאמר פסיכולוגיה ולא כמו הערבים נפשוויה? למה שנאמר פמניזם ולא כמו הערבים נשאוויה? בסוף שומעים כל מיני משפטים שמאוד קשה להבין אינטואיטיבית כי כששומעים מילה לועזית אין את השורש והקונוטציות כמו כששומע דובר עברית מילדות - מילה עברית. ברור שיש והייתה ותהיה השפעה וקבלה של מילים ממקור אירופי בפרט ומכל שאר העולם בכלל, אבל העצלנות/סלידה/דחייה/בורות שלכם משפות שמיות מאוד מרגיזה אותי ופוגעת בשימור השפה ובהבנת הנשמע ונקרא. תודה
 
תשובה

בשתי הדוגמאות שהבאת אין מדובר במונחים מושרשים בערבית אלא במונחים שתורגמו מן הלעז. אם כן צריך להודות שהמונח מגיע מלשונות אירופה, והשאלה היא אם לקבוע לו חלופה עברית או לא. מן הערבית – לשיטתך – צריך ללמוד שאפשר לעשות זאת, כפי שהדגמת. אבל אין מדובר בשאילת המילים מן הערבית אלא בקבלת השראה מלשון זו: כפי שבערבית נעשה מאמץ למצוא למונחים הלועזיים חלופות בתוך השפה גם בעברית אפשר היה לעשות את המאמץ הזה. במקרים לא מעטים המאמץ הזה אכן נעשה, כפי שאפשר להיווכח מעיון במאגר מונחי האקדמיה (http://hebrew-terms.huji.ac.il/). כך למשל נקבע הצירוף העברי רְפוּאַת הַנֶּפֶשׁ לצד פְּסִיכִיאַטְרְיָה. דרך אגב, בכרך המילואים של מילון אבן שושן (תשמ"ג) תוכל למצוא את הערך נפשאי כחלופה עברית לפסיכיאטר ולפסיכולוג קליני, אך נראה שאיש אינו משתמש בו. יש להביא בחשבון שמילה כמו פסיכולוגיה גוררת שורה של צירופים שגם להם צריך למצוא פתרונות עבריים: פסיכוסומטי, פסיכותרפיה, פסיכוזה, פסיכואנליזה, פסיכומטרי, פסיכופת, פסיכוטי, פסיכונירוזה. כדאי להזכיר כאן צירוף עברי ששימש בעבר ונדחה מפני המילה הלועזית: "ידיעת הארץ" לגאוגרפיה. לעומת זה אנחנו מוצאים באוניברסיטאות "מדעי החיים" לצד ביולוגיה. במילון למונחי הביולוגיה הכללית של האקדמיה משנת תשס"ט תמצא רשימה של תורות שמוצעות להן חלופות עבריות: מדע הטחבים (bryology), מדע הדבורים (mellitology), מדע הפטריות (mycology), תורת ההתנהגות לצד אתולוגיה, תורת התורשה לצד גנטיקה, תורת המיון לצד סיסטמטיקה, תורת בעלי החיים לצד זואולוגיה, במילון למונחי רפואה משנת תשנ"ט: תורת הרְקמות (היסטולוגיה). על דרכה של האקדמיה בשאלה "מתי להמיר מילים לועזיות בחלופות עבריות" פרסמנו תשובה באתר האקדמיה: http://hebrew-academy.huji.ac.il/sheelot_teshuvot/Pages/25071011.aspx.
 
שאלה

האם יש פעילות באקדמיה להשלמת /להתקנת "כללי הכתיב המלא חסר הניקוד"?
 
הכתיב חסר הניקוד

אכן יש כוונה לבחון מחדש את כללי הכתיב חסר הניקוד מתוך תפיסה שלפיה צריך להיקבע כתיב אחיד הן בניקוד הן ללא ניקוד.
 

סלייס

New member
שאלה שמציקה לי כבר המון זמן!

" הוא מוצא חן בעיניי " משמעות המשפט בעיני הכלל: אני מחבבת אותו, אני מוצאת בו משהו שאני אוהבת. אבל (!!!) כשחושבים על המשמעות שלו, יוצא שהוא מוצא חן בעיניי, כלומר מוצא חן בעיניים שלי. שזה בעצם כמו לומר, הוא מחבב אותי, ולא הפוך. אם הייתי רוצה לומר שאני מחבבת אותו ומוצאת בו משהו שאני אוהבת, כמו שאנחנו מקבלים כיום את המשפט "הוא מוצא חן בעיניי", הייתי בעצם צריכה להגיד, "אני מוצאת חן בעיניו." אני מקווה שאני מספיק ברורה, מעניין אותי לדעת אם יש כאן איזשהוא שיבוש שחל עם הזמן (כמו עם הביטוי, חבל על הזמן, ששינה את משמעותו מדבר שלילי לחיובי, עם הזמן) או שאולי אני לא מבינה את המשפט בכלל. מחכה לתשובה! תודה
 

GnomeBubble

New member
הביטוי הזה מופיע כבר בספר בראשית

כשנאמר שנוח מצא חן בעיני ה'. זה אומר שאם הוא אכן שיבוש שחל עם הזמן, הוא חל עוד לפני שנכתב הטקסט הראשון בעברית, ולעולם לא נוכל לדעת מה היה במקור.
 

סלייס

New member
אבל אולי הכוונה הייתה

שנוח מצא את החן בעיניו של אלוהים... גם ככה התנ"ך שנוי בכל כך הרבה מחלוקות, אז אולי שם המחלוקת הראשונה.
 

GnomeBubble

New member
אתה בוודאי יודע שהעין הופכת את התמונה הנראית

כך שנֹח ראה בעיני אלוהים את היפוכו.
 
אבל זה אותו הדבר

אם אני מוצא את החן בענייך, כלומר אם בשעה שאני מתבונן בענייך אני מוצא שם חן וחיבה כלפיי, משמע את מחבבת אותי.
 

הרהוט

New member
למה הוספת את המילה "כלפיי"?

היא לא אמרה "כלפיי". היא אמרה שאתה מוצא שם חן. חן. לא כלפיך. פשוט חן. סה טו.
 
אם אני מתבונן בעיניים, אני מוצא את החן כלפיי

כשאנחנו מתבוננים זה בפניו של זה אנו רואה את היחס של האחד כלפי השני ולכן מופיע במקרא פעמים רבות "אם נא מצאתי חן בעיניך..." ... תעשה לי את הטובה הזו והזו. החן הוא כלפיי והוא עילה לטובה אותה אני הולך לבקש.
 
בלבלת אותי

כשאתה אומר "אני מוצא חן בעינייך" - אתה מדווח על עצמך, מה אתה מוצא כשאתה מתבונן בעיניה. לשיטתך, כשאתה אומר "את מוצאת חן בעיניי" אתה לכאורה מדבר בשמה - אומר לה מה היא רואה בתוך העיניים שלך. אבל באמת התכוונת להגיד לה מה אתה רואה בעיניים שלה!
sorry, אני נשארתי עם השאלה של סיילס, לא הבנתי את הפואנטה
 
תשובה לעלה אדום

אין ספק שהשימוש בביטוי "מוצא חן בעיניי..." התרחק מהמשמעות הציורית המקורית שלו. וכבר במקרא את יכולה למצוא "כי מצאת חן בעיני" או ביטויים אחרים שרחוקים מהמשמעות הציורית. "את מוצאת חן בעיניי" פירושו אני מחבב אותך (או במקור אני חס עלייך ומרעיף עלייך חסד וחן). [אמנם אפשר לבאר- אילו היית מביטה בעיניי היית מוצאת שם חן וחיבה, אבל זה כבר רחוק, כי המילה "אילו היית" חסרה]. בוודאי ששימוש כזה בביטוי הוא כבר התרחקות מהמקור הציורי. הצירוף "למצוא חן" הפך, כאמור, לצירוף נרדף ל"לחבב" או ל"לרחם ולחוס" כבר בלשון המקרא. בימינו ההתרחקות מהמקור גדולה עוד יותר. את יכולה לשמוע משפטים כדוגמת "הספר הזה מוצא חן בעיניי". והלא ספר לא יכול להתבונן בעיניים ולמצוא שם רגשות. בעוד שבמקור מבחינה תחבירית "מצא" הוא נשוא ו"חן" הוא מושא ישיר. בימינו הנטייה היא להתייחס ל"מצא חן" כאל נשוא (ביטוי כבול), בגלל ההתרחקות מהתיאור הציורי. הקשר בין חנינה (חן) ורחמים לעין ניכר בביטויים מקראיים נוספים כמו "לא תחוס עינך", "חסה עינו" כפי שהעיר האבן עזרא בפירושו לפסוק "ונח מצא חן...".
 
למעלה