איפה אתם שמים את הדגש שלכם?

[הרהוט]

איפה אתם שמים את הדגש שלכם?

ואיפה שמו אותו בניקוד הבבלי? (אין לי שמץ.) אני, מכל מקום, שם את הדגש שלי ב..., לא על. כזה אני. אין מה לעשות.

 

[עלה אדום]

המממ...

כאשר דוגשים אות זה ממש ויזואלי: שמים נקודה בתוך אות (אגב, יש כאלו שמטילים דגש, כאילו הטילו ביצה לתוך סל קטן. אולי זה נחשב למשלב גבוה יותר). השימוש הנרחב בלשים דגש על בעצם מחבר בין לשים על (התקני) לבין דגש ב- (התקני). באב"ש (1965) זה אמנם לא מופיע, אבל האם יש באמת בעיה עם הצירוף הזה?

 

[הרהוט]

לי ולו יש בעיה; אנחנו לא חברים.

 

[עלה אדום]

זכותך, אבל למה בעצם?

 

[sailor]

למה לדגוש ולא להדגיש (את האות)

לשים דגש על לא מתיחס להדגשת אותיות אלא להתיחסות מיוחדת לחלק מנושא רחב. אולי זו השאלה, אבל כבטוי אין לו כל קשר לדגש הפיסי.

 

[עלה אדום]

וגם להקמיץ? להפתיח? להחלים? להקביץ? להחטיף?

 

[הרהוט]

להחטיף? כבר דיברנו על זה.

 

[trilliane]

../images/Emo45.gif זה בסה"כ צירוף שמהותו להדגיש, להתמקד.

אפשר להדגיש גם באמצעות מדגש, למשל, אז אפילו במובן הפיזי זו הדגשה שבאה על חלק מסוים מהטקסט. יתרה מזו, המשפט "בשנים האחרונות האקדמיה שמה דגש על הקשר עם הציבור" (שמופיע בהודעת האירוח) נכתב ע"י רונית גדיש בכבודה ובעצמה. אני לא חושבת שיש חיזוק גדול מזה.

 

[הרהוט]

מה שמעיד על אנושיותה של רונית גדיש.

 

[trilliane]

או על דקדקנות מוגזמת שלא לצורך של הרהוט.

 

[הרהוט]

עובדה היא שיש לי צורך.

ומחרה מחזיק אחריי גם אבא בנדויד.

 

[trilliane]

הצורך הפרטי שלך לא הופך אחרים ל"אנושיים"

(והכוונה לרמיזה מאחורי הניסוח, כמובן). אבא בנדויד החזיק לפניך, אם כבר; ספרו פורסם לפני 36 שנה, ורבות מקביעותיו נחשבות למיושנות בימינו, אפילו בקרב אנשי האקדמיה.

 

[עלה אדום]

"אנושיים" זה דווקא סבאבה.

 

[הרהוט]

הצורך הפרטי שלי אינו מנקה אנשים משגגותיהם.

אנושי לשגות, ואפילו אני, כן כן, אפילו אני, שוגה. אמנם לפעמים רחוקות רחוקות, אבל כן, קורה אפילו לי.

 

[trilliane]

לא, הצורך הפרטי שלך אינו הופך אחרים לשוגים

בפרט אם צורכיהם שונים משלך.

 

[הרהוט]

אמת. הצורך שלי אינו הופך אחרים לשוגים

ואינו מנקה אותם משגגותיהם.

 

[עלה אדום]

אבל איפה כתוב ש"לשים דגש על" שגוי? תן אסמכתא

 

[הרהוט]

"תן אסמכתא"?

בעיני רוחי כמעט ראיתי סימן קריאה ננעץ אחרי מילת "אסמכתה". היו ימים של "הרהוט", של "אנא", של "אשמח אם", של "אודה לך על", שלא לדבר על ימי "רפי היקר", קצרים ככל שהיו. אבל אומרים לי "תן" - מיד אני נותן (לאו דווקא לפי סדר החשיבות): 1. לשוננו לעם, קונטרס ה-ו, עמודים 12-11 (דברי א' אברונין, המזכיר לטובה את שימושו הנכון של ביאליק בביטוי הזה). 2. עברית כהלכה, ד"ר יצחק פרץ, עמוד 293, סעיף 280, המציין אף הוא את ביאליק לטובה בהקשר זה. 3. מילון אבן-שושן, הערך דָּגֵשׁ (לא במהדורה שניקדתי אני, תנוח דעתך). 4. מדריך לשון לרדיו ולטלויזיה, אבא בנדויד, הדסה שי, עמוד 165 למטה. 5. מילון עברי-עברי של ראובן אלקלעי, הערך דָּגֵשׁ. 6. ודייק, יעקב בהט, מרדכי רון, עמוד 193 למעלה. לא מצאתי ולוּ אסמכתה אחת של אנשי לשון לַשימוש הנפוץ ב"שמתי דגש על".

 

[עלה אדום]

נכבדי קצר הרוח, אז ככה...

1. חבל שלא ציינת את שנות ההוצאה של אסמכתותיך. 2. אני ממש לא רוצה להאמין שאתה דוגל בשיטת "מה שהיה הוא שיהיה" ושאתה מתנגד פרינציפיוזי לשפה חיה ולחידושי לשון. 3. את השם 'אברונין' לא פגשתי עד לפני כמה ימים, כאשר הוזכר באחד הדיונים כאן. אם אתה מביא לי אסמכתא מאותו אברונין שרדף את עגנון וציער אותו - במטותא ממך, אני עם עגנון. 4. בהנחה שאתה אדם אינטליגנטי ובהנחה שאינך מעוניין לְאַבֵּן את השפה העברית - איך השפה אמורה להתפתח אם אתה כובל אותה ונכבל אל עברה בשלשלאות?

 

[הרהוט]

1. לא נורא.

2. אז אל. 3. fine with me. 4. אנוכי? הקטן והדל באלפי מנשה? כובל?