אם האשמתיך בפסקנות, אבוא אליך במקלי ובתרמילי
אראה לך את ההישגים הצנועים האחרונים שלי בעבודה ב"מקל ארוך" long staff, זה מעניין מאוד, ובתרמיל אביא לך מבחר מפירות העונה. כשלמדתי את קורס עורכי הלשון בא"ע היה שיעור אחד שסירבתי ללכת אליו: כתיבה עיתונאית... ידעתי שבזה לא ארצה להתעסק לעולם. אממה, אחרי שנים רבות פגשתי בנסיבות אחרות את אבי כצמן, שהעביר את הקורס הזה, והבנתי שטעיתי טעות טיפשית: מילא עיתונאות, אבל האיש יודע על עריכה יותר ממה שאדע עד סוף ימיי, גם אם לא אמות מחרתיים, למשל בתאונת דרכים בדרכי אליך במקלי ובתרמילי. יש מצב שההיפוך אחרי הסגרים אמתיים או מדומים נפוץ, וזו החלת יתר של כלל ההיפוך אחרי משלימים. כפי שידוע לנו, הנוקדנים, וכפי שציינתי במקום אחר, לא תמיד נקל להבחין בין משלימים והסגרים, ואף אתה הבאת כמה טיעונים נגד זיהויו של ההסגר כאלמנט חיצוני למשפט, כלומר שאינו משלים. מכאן שהדבר שמור ליודעי ח"ן. מכאן שרוב העם ימאס בעול הזה, ויבטל את הצורך בהבדלה הקטנונית. דומה שמה שיקרה בסוף הוא שהשימוש בהיפוך נושא נשוא ילך ויתרווח בלשון מתהדרת (עיתונאית-רצינית, אקדמית, משפטית וכו), ויגרוף גם את ההסגרים וגם את המשפטים בזמן הווה. רוב הדברים שאני יודע שאני מתקן ממש בכל הטקסטים שאני מקבל, אני מניח שבסופו של דבר התיקונים ייחשבו לארכאיים, והצורה הרווחת תתקבל. אממה, במקרים רבים אני כפוי להתקין את תקן האקדמיה, ולכן אני מתקן בכל מקרה. ובכתיבתי בפורום, אני מתלבט: האם להסתלבט ולכתוב לפי טעמי האישי? ואולי יעבור כאן קליינט פוטנציאלי ויאמר: עם אחד כזה, שהופך נושא נשוא אחרי הסגר בזמן הווה, לעולם, אבל לעולם, לא ארצה לעבוד. זה קרה לי פעם, ואחר כך שמחתי מאוד, כי שמעתי שלעורך הבא, שהוא כן הסכים לעבוד איתו, הוא עשה את המוות עד כדי כך שהמסכן עזב את המקצוע ועבר להיות להטוטן באחד הקרקסים המפורסמים באירופה המזרחית. שם הוא היה מתהפך על חוט דק שהיה משוך בין שני ווים על תקרת אוהל הקרקס, ובכל פעם שהתהפך היה צועק "נשוא נושא, נושא נשוא!", אבל איש לא הבין מה שהוא צעק, כי היה רעש גדול מנגינת תזמורת הליצנים על הזירה, וחוץ מזה הם לא דיברו שם עברית, בסטנסילבניה המזרחית, על גבול הרי האוראלי.
אראה לך את ההישגים הצנועים האחרונים שלי בעבודה ב"מקל ארוך" long staff, זה מעניין מאוד, ובתרמיל אביא לך מבחר מפירות העונה. כשלמדתי את קורס עורכי הלשון בא"ע היה שיעור אחד שסירבתי ללכת אליו: כתיבה עיתונאית... ידעתי שבזה לא ארצה להתעסק לעולם. אממה, אחרי שנים רבות פגשתי בנסיבות אחרות את אבי כצמן, שהעביר את הקורס הזה, והבנתי שטעיתי טעות טיפשית: מילא עיתונאות, אבל האיש יודע על עריכה יותר ממה שאדע עד סוף ימיי, גם אם לא אמות מחרתיים, למשל בתאונת דרכים בדרכי אליך במקלי ובתרמילי. יש מצב שההיפוך אחרי הסגרים אמתיים או מדומים נפוץ, וזו החלת יתר של כלל ההיפוך אחרי משלימים. כפי שידוע לנו, הנוקדנים, וכפי שציינתי במקום אחר, לא תמיד נקל להבחין בין משלימים והסגרים, ואף אתה הבאת כמה טיעונים נגד זיהויו של ההסגר כאלמנט חיצוני למשפט, כלומר שאינו משלים. מכאן שהדבר שמור ליודעי ח"ן. מכאן שרוב העם ימאס בעול הזה, ויבטל את הצורך בהבדלה הקטנונית. דומה שמה שיקרה בסוף הוא שהשימוש בהיפוך נושא נשוא ילך ויתרווח בלשון מתהדרת (עיתונאית-רצינית, אקדמית, משפטית וכו), ויגרוף גם את ההסגרים וגם את המשפטים בזמן הווה. רוב הדברים שאני יודע שאני מתקן ממש בכל הטקסטים שאני מקבל, אני מניח שבסופו של דבר התיקונים ייחשבו לארכאיים, והצורה הרווחת תתקבל. אממה, במקרים רבים אני כפוי להתקין את תקן האקדמיה, ולכן אני מתקן בכל מקרה. ובכתיבתי בפורום, אני מתלבט: האם להסתלבט ולכתוב לפי טעמי האישי? ואולי יעבור כאן קליינט פוטנציאלי ויאמר: עם אחד כזה, שהופך נושא נשוא אחרי הסגר בזמן הווה, לעולם, אבל לעולם, לא ארצה לעבוד. זה קרה לי פעם, ואחר כך שמחתי מאוד, כי שמעתי שלעורך הבא, שהוא כן הסכים לעבוד איתו, הוא עשה את המוות עד כדי כך שהמסכן עזב את המקצוע ועבר להיות להטוטן באחד הקרקסים המפורסמים באירופה המזרחית. שם הוא היה מתהפך על חוט דק שהיה משוך בין שני ווים על תקרת אוהל הקרקס, ובכל פעם שהתהפך היה צועק "נשוא נושא, נושא נשוא!", אבל איש לא הבין מה שהוא צעק, כי היה רעש גדול מנגינת תזמורת הליצנים על הזירה, וחוץ מזה הם לא דיברו שם עברית, בסטנסילבניה המזרחית, על גבול הרי האוראלי.