GnomeBubble
New member
אם הם בלשנים (בפועל, לא בשם) אז כן
אבל חוקר מקרא שחוקר שפה (ולא משנה איזו) בלי שתהיה לו הבנה בלשנית, שקול לחיים מוכר האבטיחים מהשוק שחוקר את אותה השפה. אני לא מדבר פה על חוקרים ספציפיים - יש הרבה חוקרי מקרא שהם גם בלשנים, ובלשנים שהם גם טייסים ומהנדסי כימיה. אבל חוקר מקרא שחוקר את השפה המקראית בצורה טובה עושה את זה תחת כובע של בלשן (או לפחות פילולוג, אם כך הוא מעדיף לקרוא לעצמו) ולא תחת הכובע של חוקר מקרא. הסגנון המדובר (V2) אכן נפוץ בעיתונות ועל זה אנחנו לא חלוקים. השאלה היא אם הוא זהה לסגנון המקראי, והתשובה היא לא מוחלט. בחלק מן המקרים אפשר למצוא דמיון כמובן, אבל בחלק מן המקרים (מקרים אחרים) אפשר למצוא דמיון בין סדר המילים הזה לסדר המילים באנגלית (ובכוונה לא בחרתי סתם שפה נידחת) - האם זה אומר שסדר המילים הזה מקורו באנגלית? לא, אלא אם יש לנו הסבר טוב למקרים שבהם הוא שונה. במקרה של "בראשית ברא אלוהים" הסדר דומה, אבל במקרא של "וירא אלוהים כי טוב" הסדר שונה. לגבי חוק ווקרנאגל - הוא רק דוגמה למצב שבו המקום השני הופך להיות משמעותי. הוא מן הסתם לא קשור באופן ישיר לעברית, אבל לא בגלל שסדר המילים בה חופשי למדי - סדר המילים בעברית עדיין הרבה פחות חופשי מן הפרוטו-הודו-אירופית המשוחזרת והשפות ההודו-אירופאיות הקלאסיות שאליהן חוק וואקרנאגל מתייחס.
. הכללים שלומדים העורכים הלשוניים באוניברסיטה היום לא רלוונטים, משום שהסדר שאנחנו מדברים עליו מתחיל להופיע כבר בעברית של ההשכלה, הרבה לפני שנוסדה כל אוניברסיטה ולמעשה גם לפני שנוסד ועד הלשון. קחי לדוגמה את המאמר המפורסם של אחד העם: http://www.benyehuda.org/ginzberg/Gnz001.html השפה מליצית, אבל סדר המילים אצלו לא שונה באופן מהותי מסדר המילים המקובל בשפה הספרותית היום.
משפט ללא טופיק או כל איבר אחר שמחויב להופיע בראש המשפט: "'הלאומיים' הראשונים האלה הרימו את דגלו" (SV)
פסוקית זיקה (שאין לה מבנה מסר): "אשר דורות עברו שתו מכוס תנחומותיה" (SV)
משפט עם נושא טופיקלי או פוקלי שמקודם לתחילת המשפט: "גם רעיוננו זה נולד ככה" (SV) "ודבריהם, אשר יצאו מן הלב, נכנסו מעט מעט גם אל לבות רבים מיֶתר בני העם" (SV)
משפט עם משלים טופיקלי אחר: "לקול הקריאה הזאת נתעוררו באמת אנשים שונים" (tVS) כאן יש גם יוצאי דופן אחד משונה (וזה דווקא לא תואם ללשון המקרא): "על השאלה הזאת אנו שומעים שתי תשובות שונות" (tSV) אבל כאמור, גם בימינו סדר המילים V2 מתערער לפעמים בלי סיבות ברורה. אינני יודע למה זה מופיע אצל אחד העם, אבל אצלנו אפשר ליחס את זה לעירוב משלבי (שהרי שום טקסט אינו נקי לחלוטין מבחינה משלבית).
תיאור (טופיקלי) בראש המשפט: "מן העת ההיא החלה לו תקופה חדשה" (aV-S) (שימי לב שהמשפט הזה מדגים שלפועל כלל לא חשוב להיות צמוד לנושא - כאן הוא מעדיף להיות צמוד למושא הקצר "לו") זה כולל גם תיאורים אווידנטיאליים (שמתארים את מקור הדברים), שנראה לי שעל-פי הגדרתך הם נחשבים כמאמר מוסגר (אבל אולי אני טועה). לדוגמה: אם, כדברי אחד החכמים, יכאב הלב למראה אמונה גוועת מזוקן (aVS) (ה"אם", שפותח את הרישא של התנאי, באמת לא נספר, אבל "כדברי אחד החכמים" כן)
דחיקה של הפועל למקום השלישי בגלל מילה שדורשת בעצמה מקום שני: "המשפט הזה בוודאי לא יפיק רצון מרבים" (SpV) איך יראה כל זה בעברית מקראית (הבדלים מודגשים):
משפט ללא טופיק או כל איבר אחר שמחויב להופיע בראש המשפט: "וירא אלוהים כי טוב" (VS)
פסוקית זיקה (שאין לה מבנה מסר): "אשר נתן אלהים לאברהם" (VS)
משפט עם נושא טופיקלי או פוקלי שמקודם לתחילת המשפט: "והבל הביא גם הוא מבכרות צאנו" (SV)
משפט עם משלים טופיקלי אחר: "ואל הבקר, רץ אברהם" (tVS)
תיאור (טופיקלי) בראש המשפט: "בראשית ברא אלוהים" (aVS)
דחיקה של הפועל למקום השלישי בגלל מילה שדורשת בעצמה מקום שני: לא יודע לי על מילים כאלה בלשון המקרא, אך אני זוכר שמצאתי כמה דוגמאות שבהן הפועל לא היה במקום השלישי. זה די נדיר, בגלל אופיים של המשפטים המקראיים, אבל זה יכול לקרות כשיש שני טופיקים שמקודמים לתחילת המשפט: "ועתה, אבי העמיס עליכם עול כבד, ואני, אוסיף על-עולכם" (aSV), הנושא הוא טופיק של ניגוד/השוואה (אבי לעומתי). לעומת: "ועתה נאספו עלייך גויים רבים" (aVS) לא יודע אם זה ישכנע אותך שיש הבדל או לא, אבל זה מה יש.
אבל חוקר מקרא שחוקר שפה (ולא משנה איזו) בלי שתהיה לו הבנה בלשנית, שקול לחיים מוכר האבטיחים מהשוק שחוקר את אותה השפה. אני לא מדבר פה על חוקרים ספציפיים - יש הרבה חוקרי מקרא שהם גם בלשנים, ובלשנים שהם גם טייסים ומהנדסי כימיה. אבל חוקר מקרא שחוקר את השפה המקראית בצורה טובה עושה את זה תחת כובע של בלשן (או לפחות פילולוג, אם כך הוא מעדיף לקרוא לעצמו) ולא תחת הכובע של חוקר מקרא. הסגנון המדובר (V2) אכן נפוץ בעיתונות ועל זה אנחנו לא חלוקים. השאלה היא אם הוא זהה לסגנון המקראי, והתשובה היא לא מוחלט. בחלק מן המקרים אפשר למצוא דמיון כמובן, אבל בחלק מן המקרים (מקרים אחרים) אפשר למצוא דמיון בין סדר המילים הזה לסדר המילים באנגלית (ובכוונה לא בחרתי סתם שפה נידחת) - האם זה אומר שסדר המילים הזה מקורו באנגלית? לא, אלא אם יש לנו הסבר טוב למקרים שבהם הוא שונה. במקרה של "בראשית ברא אלוהים" הסדר דומה, אבל במקרא של "וירא אלוהים כי טוב" הסדר שונה. לגבי חוק ווקרנאגל - הוא רק דוגמה למצב שבו המקום השני הופך להיות משמעותי. הוא מן הסתם לא קשור באופן ישיר לעברית, אבל לא בגלל שסדר המילים בה חופשי למדי - סדר המילים בעברית עדיין הרבה פחות חופשי מן הפרוטו-הודו-אירופית המשוחזרת והשפות ההודו-אירופאיות הקלאסיות שאליהן חוק וואקרנאגל מתייחס.