אכן, המקור המוחלט משמש גם לציווי.
זה חלק מהנקודה שניסיתי להעביר!
זה לא חריג למקור המוחלט, והוא לא נחשב ל"חסר". שימושו של המקור המוחלט כציווי מצוי גם בערבית. יש עשרות דוגמאות כאלה במקרא. למשל: "וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה לֵּאמֹר:
נָשׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם-הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם" (במדבר ד כא-כב) "וַיֹּאמֶר יְהוָֹה אֶל-משֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ
רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל-הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה" (במדבר טו לה) "
שָׁמוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ יְהוָֹה אֱלֹהֶיךָ" (דברים ה י"ב) "וְזֶה-לְּךָ הָאוֹת
אָכוֹל הַשָּׁנָה סָפִיחַ וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית סָחִישׁ וּבַשָּׁנָה הַשְּׁלִישִׁית זִרְעוּ וְקִצְרוּ וְנִטְעוּ כְרָמִים וְאִכְלוּ פִרְיָם" (מלכים ב יט כט) "כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה
הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְ
הָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא-זֹאת הַשָּׁפָלָה
הַגְבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ
הַשְׁפִּיל" (יחזקאל כא לא) הערות: מבחינה מורפולוגית מרבית המקורים המוחלטים המשמשים כציווי משתייכים לבניין קל ומיעוטם להפעיל. בבניינים נפעל, פיעל, הפעיל והתפעל קיימת זהות בין המקור המוחלט לצורת הציווי. גם בבניין קל ניתן להניח זיקה בין הצורות הן בשל הדמיון הצורני והן בשל הקרבה במשמעות (המקור המוחלט כביטוי של אישור, ודאות, המרצה וקיום). ההבדל בשימוש במקור המוחלט הוא שהוא לא נוטה, ולכן בניגוד לציווי שמותאם לרבים, המקור המוחלט לא משתנה גם כשהוא מצווה על רבים (רגום אותו כל העדה) רוב הדוגמאות של השמעת מקור מוחלט הן מפי האל. ותודה למנחם זהרי שספרו "המקור המוחלט ושימושיו בשפה העברית" מונח ממש במקרה כאן לידי...
