בפרט כשמשתמשים בפועל בצורת ציווי (ולא בשם הפועל, שהיא מעט מרוככת יותר). מובן שזה גם תלוי הקשר, ואם זה נאמר אז יש משמעות לאינטונציה וכו'; אבל רוב השימושים במילה "נא" הם אכן "ציוויים" באופיים. נ.ב. תודה. אנחנו עוד צריכים להחליט על תאריך... תן לנו זמן.
בשלטים רשמיים, שרק למראית עין מבקשים, אבל למעשה מצווים עליך התנהגות מסוימת. נא לא לעשן, נא לדרוך על הדשא, נא לא לקחת מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי.
../images/Emo45.gif מסכימה מאוד (ורק לגבי הדוגמה האחרונה...)
צר לי שאני נאלצת להשבית את שמחת ההתרפקות הנוסטלגית (גם שלי, גם שלי) אבל למען הדיוק ההיסטורי: לא היה שם "נא"... המשפט היה "לא לוקחים מפתח של חביתוש בלי רשות של רגע ודודלי". http://www.youtube.com/watch?v=lPLgTlksfZU נ.ב. איפה יש שלטים "נא לדרוך על הדשא"?
כמו מילים גסות שאתה מחליף אותן, ואז גם התחליפים נהיים גסים. באמריקה הם כבר הגיעו למצב שכדי לא להישמע כמצווים הם מנסחים בקשות במין ניסוח מוזר כמו - "you might want to do XXX".
וכשהבת מתעלמת מה'הצעה' גיסתי מתפוצצת מכעס ועלבון. גיסתי בטוחה שבעצם העובדה שהיא 'מציעה' לילדה לסדר את החדר היא בן אדם מאוד דמוקרטי ואימא למופת. מקומם אותה שהבת שלה מלגלגת עליה ומתייחסת אל ההצעה כפשוטה (לא חייבים לקבל 'הצעות' וזה תקין פוליטית). 'אנא' אכן נשמע מתרפס; 'נא' נשמע מאוד מנומס אבל בינינו, צבוע ומתייפייף. ואם אתם אוהבים את עצמכם כליברלים ודמוקרטים וחייבים להתחיל ציווי ב'נא' - צפו ל'נא' (עם אצבע משולשת) - זו אחת האפשרויות, וכנראה הפחות נעימה.