צר לי אם את חשה שאני שופטת אותך.
אני מתייחסת אך ורק לדברייך כפי שהצגת אותם בפורום. איני מכירה אותך אישית ואיני מנסה לטעון כך או אחרת לגבי אישיותך. זה לא מענייני ואין לי כל כוונה לעסוק בכך. הבנתי את שתי השאלות שהעלית. בעיניי יש בהן סתירה מסוימת, וכנראה שעדיין לא הבנת אותי, ולכן לא הרביתי מלל לחינם, כי מסתבר שעדיין לא הייתי די ברורה: 1. אני מבינה שטעית. הבנתי זאת מזמן. הטעות תוקנה אבל עצם היותה טעות אינה רלוונטית לנקודה שניסיתי להעביר. ניסיתי לומר שמבחינתך, מאחר שלא ידעת שזו הצורה ההיסטורית, הרי שהבעת מחאה (או תלונה או כל ניסוח אחר) שמנקדים צורה שאינה עולה בקנה אחד עם מסורת הכתיב המנוקד. כלומר, לפי דברייך הפריע לך כשנעשתה חריגה מהצורה המסורתית שאליה את רגילה (והעובדה שלא ידעת שהצורה היא למעשה אחרת לא רלוונטית לטענתך, מאחר שטענת אותה בלי לדעת שזה המצב). 2. בהמשך הבעת מחאה הפוכה, וטענת שצורת הניקוד המסורתית צריכה להשתנות, לדעתך. כלומר, כאן (2) צריך לשנות את המסורת שתתאים לדיבור, ואילו ב-1, כשחשבת ששינו את המסורת כדי שתתאים לכתיב המלא, זה הפריע לך וטענת טענה בכיוון ההפוך. זה מה שניסיתי לומר, מקווה שסוף סוף הצלחתי להבהיר זאת. ומכאן לעניין עצמו: כבר הסברתי למה אני חושבת שהדוגמה המסוימת שהבאת אינה מתאימה לטענה (2) שהעלית. אבל כמו שטענת שבאקדמיה צריכים לשנות קביעה לשנות מסוימת, ניסיתי להראות לך שגם את, למעשה, לא רוצה לשנות כל דבר (עובדה). זה לא נאמר ברמה האישית (זכותך לרצות לשנות או לא לשנות כל דבר לפי עניינו) אלא כדי לנסות להדגים לך שבדיוק כפי שאת לא מוכנה לשנות כל דבר בשפה, גם אחרים לא מוכנים לשנות נקודות שמבחינתך דורשות שינוי, ומבחינת אחרים לא. זה הכול. מעבר לכך, סליחה אם פירשתי את דברייך כהתקוממות, אבל זו הנימה שעולה מהודעתך. כשאדם מביע מבע מסוים, הוא מורכב לא רק מהמסר המילולי אלא גם ממסרים נלווים אליו, והם חלק בלתי נפרד מהעניין ומהתקשורת בין אנשים. לטעמי קשה שלא לקרוא נימה נסערת בהודעתך הראשונה, החל מבחירת המילים "קיבלתי חרארה" וכלה בסימני הפיסוק (כל המשפטים בהמשך מסתיימים בסימני שאלה, והאחרון ב"?!" לאחר הביטוי המליצי "ובא לציון הגואל"). הלא יכולת להעלות את נושא בג"ד כפ"ת לדיון באופן כללי, גם מבלי להשתמש בדוגמה הזו וגם מבלי לציין ש"קיבלת חרארה" ובכל זאת בחרת לכתוב זאת (זה לא נאמר כשיפוט לטוב או לרע, אלא כניתוח פרגמטי של הדברים כדי שתביני איך הם נקראו אצלי). לכן, באופן טבעי, בחרתי להתייחס גם לכך, כחלק בלתי נפרד מהודעתך. לדעתי זהו שיפוט לגופה של השפה, לא לגופו של אף משתתף. הכתיבה שלי כאן אינה "ממלכתית" ואיני מייצגת אף אחד מלבד עצמי. התפקיד הניהולי שלי לא קשור לדעותיי בענייני לשון ואני ממשיכה לכתוב בפורום בדיוק כפי שכתבתי בעבר. זהו דיון בענייני לשון ואני משתתפת בו בדיוק כמו כל חבר פורום אחר, ודעתי אינה שווה יותר או פחות. היחס שלי לדברים של אחרים הוא היחס האישי שלי כאדם, האופן התרבותי שבו אני מתקשרת עם הסביבה, ואינו תלוי בעובדת היותי (גם) מנהלת הפורום.
