א. לי ההגדרות בויקיפדיה האנגלית נשמעו מבלבלות
ולא ערוכות היטב. העורכים של הויקיפדיה עצמם מודים בזה, וכל הערכים הרלוונטיים (Sarcasm, Irony, Cynicism) מדורגים כ-Start-Class, רמת איכות אחת בלבד מעל Stub. ז"א, הערכים האלה הם באיכות של stub רק עם יותר מילים. נקודות טובות לתחילת מחקר, אבל בהחלט לא ערכים טובים. אישית, לי נראה שהערך על Sarcasm הוא העלוב ביותר מבין כולם. ב. את שוכחת שבניגוד לעופות דורסים שאמנם משתנים (אבולוציה וכו'), אבל די לאט, מונחים טכניים נוטים להשתנות בצורה די דרסטית, לעיתים תוך פחות מדור אחד. לכן, מה שנקרא "נשר" בתנ"ך אינו שונה כמעט בכלל ממה שנקרא על-ידי הזואולוגים "נשר" היום, אבל מה שנקרא "אנרגיה" על ידי היוונים שונה מאוד ממה שנקרא "אנרגיה" היום. אני חושב שאף אחד לא יציע שנחזור למונח "המדויק" ו"המקורי" של "אנרגיה". כנ"ל לגבי סרקזם. באנגלית עתיקה יותר, כנראה שהמונח Sarcasm (או Sarcasmus כפי שהוא נכתב בתחילה) שימש בעיקר כדי לתאר תקיפות ארסיות במיוחד, לא בהכרח כאלה שמשתמשות באירוניה, אם כי. ההגדרה של ה-OED מכוונת בעיקר למשמעות הזאת ולא מזכירה שום שימוש באירוניה או לשון סגי-נהור:
A sharp, bitter, or cutting expression or remark; a bitter gibe or taunt. Now usually in generalized sense: Sarcastic language; sarcastic meaning or purpose.
חלק מהדוגמאות המוקדמות מראות איזשהו קישור לאירוניה, חלק מנותקות מכך לגמרי:
1579 E. K. in Spenser's Sheph. Cal. Oct., Glosse, Tom piper, an ironicall Sarcasmus, spoken in derision of these rude wits, whych [etc.]. 1581 J. BELL Haddon's Answ. Osor. 324 With this skoffe doth he note them..by a certayne figure called Sarcasmus. 1605 J. DOVE Confut. Atheism 38 He called the other Gods so, by a figure called Ironia, or Sarcasmus. 1621 BURTON Anat. Mel. I. ii. IV. IV, Many are of so petulant a spleene, and haue that figure Sarcasmus so often in their mouths,..that [etc.]. 1661 FELTHAM Resolves II. l. 284 Either a Sarcasmus against the voluptuous; or else, 'tis a milder counsel.
1619 H. HUTTON Follie's Anat. (Percy Soc.) 10 Muse, shew the rigour of a satyres art, In harsh sarcasmes, dissonant and smart. 1690 C. NESSE Hist. & Myst. O. & N. Test. I. 234 No lye, but an irony..a witty way of speaking..such sarcasms Elijah used. 1725 BLACKWALL Introd. Class. (ed. 3) 179 When a dying or dead Person is insulted with Scoffs and ironical Tartness 'tis usually call'd a Sarcasm. 1814 SCOTT Ld. of Isles IV. xxviii, With many a sarcasm varied still On woman's wish, and woman's will! 1862 MRS. H. WOOD Channings I. ix. 133 He looked upon the remark as a bit of sarcasm. 1866 GEO. ELIOT F. Holt II. xxx. 227 Blows are sarcasms turned stupid. 1871 FREEMAN Norm. Conq. (1876) IV. 127 William's return was accompanied by a confiscation and distribution of laws on so wide a scale that it could be said with indignant sarcasm that he gave away the land of every man.
אלה כולן דוגמאות מלפני המאה ה-20, ונראה שכבר כאן מתחילה להיות וריאציה מסוימת (אם כי צריך לבדוק את ההקשר) וסרקזם מתחיל להיתפס כמשהו פחות חריף. אם תסתכלי על השימוש במילה סרקזם היום,
גם באנגלית תראי שהוא לא מתייחס בהכרח להתקפות ארסיות על מישהו, אלא פשוט להבעות אירוניות בכלל, לרוב כאלה שיש בהן מעט טעם מריר והן גם עלולות לפגוע במישהו - אבל לא בהכרח מכוונת לאדם ספציפי. גם התבטאות אירונית לגבי השחיתות של הפוליטיקאים יכולה להיתפס כסרקזם, ובתגובות עתירות-הסרקזם למאמר על ה-SarcMark מצאתי בשבילך את התגובה הבאה שסומנה בסארקמרק משלה: ¡It's a good thing the average person has the intelligence to detect sarcasm המותקף הוא ה-average person, ז"א כל אחד מאיתנו בפוטנציה. ההתקפה הזאת היא - באופן אופייני לסרקזם של היום - יותר מרירה מאשר ארסית. ד. אני חושב שבתור צרכנית נלהבת של התרבות האמריקאית את נותנת לה יותר מדי קרדיט. יש אנשים (כמוני למשל
) שלא כל-כך מתחברים לזה, ובכל מקרה המונחים האלה קיימים בעברית עוד לפני שהתחילה האמריקנזיציה, וכנראה גם לפני שהייתה לנו טלוויזיה. או שאת רוצה לומר שנחום סוקולוב היה צופה נלהב בסיינפלד?
http://benyehuda.org/sokolov/021.html שימי לב, כבר בזמנו של סוקולוב המונחים האלה "משמשים [...] בעירבוביה נוראה". אני לא יודע אם המשמעויות אז היו שונות מהיום, אבל זה מוכיח שגם אז (ואולי בעצם תמיד?) היה בלאגן. כמובן שההבחנות שמנסה להתוות סוקולוב הן לא ההבחנות המקובלות היום, ואינני בטוח שהן גם היו באופן מובהק ההבחנות המקובלות בזמנו (סרקזם כתוקפני ועוקץ - כן, אך אירוניה כסוג של "לעג"? "הומור" כסוג ספציפי של צחוק עדין שנפרד מן הצחוק שיש בו "לעג"? אני לא בטוח שכל אלה היו מקובלים גם אז)
