נוטריקון הוא לרוב ר"ת שנהגים כמילה.
לא ידוע לי קשר ל"בדיעבד" (אבל אם לוקחים מילה נהגית וטוענים שהיא למעשה ר"ת, אז היא עדיין עונה לתנאים, אני מניחה). על "תיקו" שמעתי, על "שובב" לא. נראה לי שאתה יכול להוסיף גם את ישו (ימח שמו וזכרו) לרשימה. לפי מילון ספיר:
נוֹטָרִיקוֹן [תמ] [ש"ע; ז'; נוטָריקין או נוטָריקָאות] רָאשי-תֵיבות שנהוג לקרוא אותם כמילה, כגון מַנכָּ"ל, חֲזָ"ל, כַּנָ"ל; לשון קצרה, כתיבה בקיצוּר בּראשי-תיבות כּדֵי להָקֵל על הזכירה. עוזי אורנן, בספרו "המילה האחרונה" מתייחס למינוחים של "ערכים מורכבים" בעמ' 79–81 [ההערות שלי בסוגריים מרובעים]. הוא מחלק אותם לשלוש קבוצות: א. ערכים שמקף בה בין מרכיביהם – "הרכב ממוקף" > "מימקף" ("בית־ספר", "בא־כוח") [גם אם כיום לא בהכרח מטילים ביניהן מקף. כיום ממעטים במקפים, לפי המלצת האקדמיה]. ב. ערכים הבאים יחד ללא מקף בין מרכיביהם – "הרכב מרותך" > "מירתך" ("מגדלור", "קרנף" [לרוב מכונים "הלחמים"]. ג. ערכים שנקצצו חלקים מרכזיים ומרובים במרכיביהם והם הפכו לראשי תיבות (בין שיש בהן גרשיים בין שאין) – "הרכב מנוטרק" > "מינטרק". (תפוז, דוח, אח"ם). "אפיון זה מיוסד על המילה
נוטריקון, שהיא נרדפת ל'ראשי תיבות', ואולם אין היא מחייבת מציאותם של גרשיים." בפרק החמישי ("ערכים שנוצרו מראשי תיבות") הוא כותב כך: הוא מונה שתי סיבות עיקריות לקיצורים - 1. חיסכון 2. זיכרון (למשל, דצ"ך עד"ש באח"ב - ראשי התיבות של עשר מכות מצריים שאנחנו מכירים מההגדה, ועכשיו צריך לזכור רק שלוש "מילים" במקום עשר מכות). הוא מבדיל בין ראשי תיבות בכתיבה, כלומר כאלה שמשמשים רק בכתב, ובדיבור הוגים את המילים בנפרד (הוצל"פ - הוצאה לפועל, ר"ת - ראשי תיבות, עו"ד - עורך דין, מז"ט - מזל טוב) או את האותיות עצמן (ש"ג, נ"מ ובאנגלית יש בשפע - IBM, IP, IMDB, HTTP - אצלם זה מן הסתם נפוץ יותר כי לא מוסיפים סתם תנועות אם אין אותיות תנועה בר"ת עצמן, אבל גם כשיש לא בהכרח - UCLA למשל) לבין כאלה שנהגות בדיבור כמילה אחת שלמה (אח"ם, רמטכ"ל, יו"ר, בג"צ, עב"ם, חבל"ז, נדל"ן, חב"ד והרשימה ארוכה ארוכה וכוללת גם שמות: רמב"ם, מזא"ה, רס"ג, רש"י, כץ ועוד) ואלה המילים בקטגוריה ג' - "הרכב מנוטרק". * חלק מן הדוגמאות שהזכרתי מובאות בספר וחלק הן שלי. בהמשך הוא מביא גם דוגמאות ל
אותיות שהפכו ל"מילים", כמו קיצורי לשון (אהוי, איתן, בגד כפת, בכלם וכו') או שמציינות מספרים (גימטריה) במקרים של שנים (תש"ח, תשל"ז, תש"ע וכו') או מנייה יהודית כזו או אחרת (תרי"ג מצוות, שס"ה גידים ועוד). הוא מציין שבמילון החדש של אבן שושן, במוסף "ראשי תיבות וקיצורים" הוא הביא ראשי תיבות בכתב ללא ניקוד, וראשי תיבות הנהגים כמילים עצמאיות בניקוד, כהגייתם המקובלת (יש לו קצת ביקורת על כמה דוגמאות שלא נוקדו בטעות, אבל נניח לזה). בהמשך הוא מסביר גם על הסיכויים של ר"ת להפוך למילה, ובאיזה אופן מקובל להכניס תעונות בין העיצורים, אבל נסתפק בזאת. ניתן לסכם ולומר, שאורנן (והוא אינו הראשון או היחיד) מבדיל בין ראשי תיבות (כל קיצור שהוא מהסוג הנ"ל) לבין
נוטרקון, שהוא
ראשי תיבות שנהגים כמילה. ונסיים בדברה של האקדמיה בנושא ראשי התיבות: 1. סיומת הנקבה - לפי רוח העברית מומלץ להצמיד את סיומת הנקבה לראשי תיבות כשמדובר באישה. למשל: מנכ"לית, מזכ"לית, יו"רית. 2. המין הדקדוקי - אין האקדמיה מתערבת בקביעת המין של צירוף שהוא ראשי תיבות. (לפי זה האומר 'מצ"ח חוקרת' או 'מצ"ח חוקר' אינו משתבש. כך גם: 'ד"ש חם' או 'ד"ש חמה'; 'התק"ם החליט' או 'התק"ם החליטה'.) 3. סימון הגרשיים - מותר שלא לכתוב גרשיים בראשי תיבות הגוּיים ונגזר מהם שורש המשמש בצורות פועל וכדומה. למשל: דּוּ"חַ או דּוּחַ (נגזר הפועל דִּוַּח ששורשו ד-ו-ח); מַכָּ"ם או מַכָּם (נגזר מוֹכֵם [= מפעיל מכ"ם] ששורשו מ-כ-ם). 4. ניקוד ראשי תיבות (1) ראשי תיבות הגויים ינוקדו ככל האפשר לפי כללי הניקוד המקובלים. (2) במקום שהדבר אפשרי ינוקדו ראשי התיבות על פי משקלים עבריים. למשל ראשי תיבות המציינים בעל מקצוע ומתאימים למשקל פַּעָל, ינוקדו לפי המשקל, כגון מַדָּ"ן, מַדָּ"ס (אבל מָפָ"ן [= מפקד נפה] על דרך חָכָם). (3) ראשי תיבות דוגמת תצ"א, מד"א - הנהגים בהטעמת מלעיל - ינוקדו בשני קמצים: תָּצָ"א, מָדָ"א.
http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision3.html#zeruf
