מהי הסיבה לכך

[GnomeBubble]

ימי הזוהר של הפוזיטיביזם חלפו מזמן

ואני חושב שגם רוב הפוזיטיביסטים מעולם לא הציגו טענות קיצוניות כשלך (אוגוסט קונט למשל, בנוסף אבי הפוזיטיביזם, היה אחד מן האבות המייסדים של המחקר המודרני בתחום מדעי החברה). אני מציע לך לקרוא למשל את קוויין (Quine) וקון (Kuhn) ולהיווכח שהפילוסופיה של המדע התקדמה די הרבה במאה השנים האחרונות.

 

[GnomeBubble]

אולי נשפך פעם למישהו קצת דיו

ואז הופיע דגש במקום שבו הוא לא היה צריך להיות. מאז העתיקו אותו כמה פעמים, והדגש השתמר.

 

[or99]

לפחות לחריגים שבשירת הים...

ההסבר הוא שבני ישראל בלעו מים...

 

[IDAN30]

../images/Emo13.gif

 

[לשונאי10]

כך:

במקרא המילה אינה עצמאית ואינה עומדת בפני עצמה אלא באה בתוך הקשר מסוים, משפט, ובעברית הכלל אומר שבגדכפ"ת דגושות בדגש קל אחרי שווא נח (=עיצור), משמע - אחרי תנועה הן רפויות. בעברית שאחרי המקרא "נוסף" כלל שאומר "בראש מילה" וזה מפני שהמילה כבר החלה לעמוד בפני עצמה. בקיצור, בעברית המקרא - אם מילה פותחת באחת מאותיות בגדכפ"ת, לפניה יש תנועה והטעם מחבר - לא יבוא דגש קל בה. למשל: יימלא-פֿי תהילתך... וכו'. בעברית ימינו נשאר לזה שריד בביטויים כבולים כמו: כמו כֿן, אף על פי כֿן וכיו"ב.

 

[דניאל 162]

את זאת אני יודע.

אך שאלתי היא מבחינה תקנית- פורמלית. כיום לכלל הזה אין השפעה על שפת דיבורינו, ולכן הייתי מצפה שביטוי זה יהגה "כמו כּן", "אף על פי כּן" וכיו"ב לפחות מבחינת התקן. שרידים- מתאימים לאתרי עתיקות. אדגיש שאיני מוצא פסול בביטויים הללו, וגם אם גוף מוסמך מסוים היה פוסל את הצורה הזו לשימוש, הייתי מוסיף ומשתמש בה- תוך הסתמכות על הכלל שהבאת. אלא שרציתי לדעת אם בשריד הזה יש די כוח ע"מ לשמר את הצורה הזאת כל כך הרבה שנים.

 

[לשונאי10]

כן, אבל כפי שכתבתי

כמו כן ודומיו הם ביטויים כבולים, וטיבם של ביטויים כבולים שקשה לשנותם. אין פסול ב: כמו כֵּן אלא שכבר שגור בדיבור כביטוי כבול כמו כֿן.

 

[דניאל 162]

תודה על תשובתך ../images/Emo140.gif

 

[הנחליאלי]

פעם אחת היה אדם שניסה להרשים את המשורר

הלאומי חיים נחמן ביאליק בידיעתו הטובה את העברית המסורתית, דהיינו הכלל שאחרי מילה המסתיימת ב"אהו"י" אין מדגישין בגדכפ"ת.. בירך אותו בלשון: שלום אדוני Vיאליק. ענה לו ביאליק: אל נא תהיה Fוץ.

 

[חצי טון]

צריך להיות שם דגש

גם אם מתעלמים מהעובדה שמדובר בשם ולא במילה. שלום אדוני, בּיאליק. לדוגמה כגון: ברוך אתה, בּבואך. וברוך אתה, בּצאתך. לעומת: הנה, אני פותח את קברותיכם.

 

[הנחליאלי]

התרשמתי מנימוקיך כבדי המשקל

קבל צרור דוגמות לחיזוק הדוֹגמה וַיֹּאמֶר הִנֶּנִּי בְנִי וּלְיוֹסֵף יֻלַּד שְׁנֵי בָנִים אֶת-שְׁנֵי בָנַי תָּמִית וּבְנֵי בִנְיָמִן בְּנִי בְכֹרִי יִשְׂרָאֵל לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם וּפַר-שֵׁנִי בֶן-בָּקָר מִן-אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק אמור מעתה: יכול להיות שם, ויכול גם לא להיות שם. יש גם דוגמות מהסוג האחר.

 

[חצי טון]

לא הבנתי מה אתה רוצה לומר

אם יש דוגמאות מהסוג ה"אחר", למה אתה לא מציג אותן?

 

[הנחליאלי]

למה לי לחזק את הטיעון שלך?

אני מחזק את הטיעון של החבר של ביאליק. אתה תציג את הסוג ה"אחר", כדי לחזק את הטיעון שלך. אלא אם עושים עסקת טיעון, ואז מפחיתים את העונש. אני פתוח להצעות.

 

[חצי טון]

הדוגמאות שנתת דווקא מחזקות את הטיעון שלי

 

[trilliane]

במקרה נתקלתי זה עתה בהתייחסות של האקדמיה לכך

חוברת "לשוננו לעם" - "החלטות האקדמיה בדקדוק" עמ' 77 (הסעיף הזה מופיע רק בחוברת, לא באתר) 4.2.2 צירוף של מילים ושם ב. בג"ד כפ"ת בראש תיבה דגושות גם כשהתיבה באה אחרי נסמך, מילת יחס או מילית המסתיימים בתנועה. למשל: כלי בּית, לפני בּואו, דו־כּיווני, אי־בּהירות, לא־פּעיל. יוצאים מן הכלל: הצירוף 'לא כלום', וצירופים כגון 'לפני כן', 'אחרי כן', 'כמו כן', 'אף על פי כן', '(ה)לא כן'. -------------- הואיל והאקדמיה בחרה להחריג את הצירופים האלה מן הכלל באופן רשמי (פורסם בהחלטותיה) ניתן לומר שלמעשה האופן התקני להגות או לנקד אותם הוא בכ"ף רפה בלבד, ולפיכך בחירתך לדגוש את הכ"ף היא בניגוד לקביעת האקדמיה.

 

[הנחליאלי]

חסר רק "שלא כנהוג לפעמים במקרא"

 

[trilliane]

'צטערת, לא הבנתי...

 

[הנחליאלי]

כפי שהראיתי, במקרא שכיח לוותר על

דגש קל בראש מילה אם המילה הקודמת מסתיימת באהו"י. לכן הכלל של האקדמיה נכון לשימוש היום, אך ראוי לציין בצדו שיש במקרא דוגמות רבות לכלל ההוא, המקראי, שממנו הדגמתי רק את סיומות "ני" ותחילות "ב..." (כדי להישאר קרוב לאדוני ביאליק). יש עוד דוגמות רבות אחרות לסיומות אהו"י ותחילות בגדכפ"ת לא דגושות, לפי אותו עיקרון. היום לא ננהג כך, כאמור בכלל.

 

[חצי טון]

המקרא לא מוותר על דגש בראש מילה.

במקרא יש דגש רק כשצריך אותו.

 

[הנחליאלי]

העיקר שטריליאן הבינה אותי