לצירופים כבולים עמידות גבוהה בפני שינויים.
אני מניחה שזה מכיוון שהם נתפסים כיחידה אחת ושמורים כך בזיכרון המילולי שלנו, ולכן גם כשמשתמשים בהם, פשוט חוזרים על הצירוף כמו שהוא. ניתן למצוא צירופים כבולים בעברית שמשתמשים ברובד מקראי שאנחנו לא משתמשים בו כיום, למשל: * "הלוך ושוב", למשל, הוא צירוף שאנחנו משתמשים בו בשפת הדיבור ("כרטיס הלוך ושוב") והוא מורכב ממקור מוחלט, לא צורה שגורה במיוחד בעברית החדשה בכלל ובמדוברת בפרט. אבל הוא צירוף כבול, והוא שרד. * "כפתור וָפרח" "הפלא וָפלא" וכו', משמרים את הגיית ו"ו החיבור הקמוצה (כשהו"ו קרובה לטעם) על אף שבצירופים חדשים לא סביר שנשמור על הו"ו הקמוצה, וגם לא סביר שתשמע "הפלא וּפלא" (על אף שזו לא טעות) או "הפלא וְפלא" (כפי שנהוג היום בדיבור הרווח - ו"ו שוואית בכל מצב, כמעט). הצירוף הגיע מהמקרא, קיים בשירים, הוא עתיק ומשתמשים בו כמו שהוא. כך גם לגבי צירופים כמו "לא כן", "הלא כן", "אף על פי כן", "כמו כן", "לא כלום" ועוד, שהשתמרה בהם ההגייה המקראית של הכ"ף הרפה. אלה צירופים כבולים, הם נתפסים כיחידה אחת, במקרא במקרים כאלה (כשהיה טעם מקשר, כלומר, יחידת הנגנה אחת) הכ"ף הייתה רפה, והם שרדו כך גם בעברית החדשה. אין שום סיבה לדגוש שם את הכ"ף, זה לא "תקני יותר" וזה בעיקר לא מקובל. בפרט, ולדעתי זה גם פחות נוח מבחינת הגייה (אולי אני משוחדת מתוך הרגל, אבל עיצורים רפים דורשים פחות מאמץ של איברי הדיבור, ולא סתם החוק הפונולוגי הזה נולד מלכתחילה). מאחר שהמקרא, בהגדרה, לא יכול להיות "לא תקני", אין בכך שום בעיה של תקניות. אלה פשוט שרידים למסורת עתיקה יותר, רובד קדום יותר בעברית, שקיימים גם בעברית החדשה. מאחר שהם אכן לא אופיניים לרובד העכשווי מרגישים שהם חריגים, אבל זה לא הופך אותם ללא תקניים. ולסיום, כמה ציטוטים: בראשית פרק ח פסוק ג: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ,
הָלוֹךְ וָשׁוֹב; וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם--מִקְצֵה, חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם. ישעיהו פרק כט פסוק י"ד: לָכֵן, הִנְנִי יוֹסִף לְהַפְלִיא אֶת-הָעָם-הַזֶּה--
הַפְלֵא וָפֶלֶא; וְאָבְדָה חָכְמַת חֲכָמָיו, וּבִינַת נְבֹנָיו תִּסְתַּתָּר. ישעיהו פרק נא פסוק ו: שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל-הָאָרֶץ מִתַּחַת, כִּי-שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה--וְיֹשְׁבֶיהָ,
כְּמוֹ-כֵן יְמוּתוּן; וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה, וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת. בראשית פרק מח פסוק י"ח: וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אָבִיו,
לֹא-כֵן אָבִי: כִּי-זֶה הַבְּכֹר, שִׂים יְמִינְךָ עַל-רֹאשׁוֹ. בראשית פרק כט פסוק כ"ו: וַיֹּאמֶר לָבָן,
לֹא-יֵעָשֶׂה כֵן בִּמְקוֹמֵנוּ--לָתֵת הַצְּעִירָה, לִפְנֵי הַבְּכִירָה. דברי הימים ב פרק ח פסוק ח: מִן-בְּנֵיהֶם, אֲשֶׁר נוֹתְרוּ אַחֲרֵיהֶם בָּאָרֶץ, אֲשֶׁר
לֹא-כִלּוּם, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַיַּעֲלֵם שְׁלֹמֹה לְמַס, עַד הַיּוֹם הַזֶּה. [אמנם זה לא "לא כלום" שכיוונתי אליו, אבל הוא מדגים את העיקרון, אז זה קרוב מספיק...
]
