להקריב במקרא - גם במשמעות לקרב, להגיש
מתוך שירת דבורה (שופטים ה): כד תְּבֹרַךְ, מִנָּשִׁים--יָעֵל, אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי: מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל, תְּבֹרָךְ. כה מַיִם שָׁאַל, חָלָב נָתָנָה; בְּסֵפֶל אַדִּירִים, הִקְרִיבָה חֶמְאָה. גם המשמעות הראשונה שאב"ש מביא לשורש קר"ב בהפעיל היא "הגיש, הביא סמוך אל" ורק משמעות 2 היא של קרבן. נכון שהתוצאה הסופית לא נראית קשורה, אבל כשחושבים על זה אפשר להבין את מעתקי המשמעות - מהשורש קר"ב נוצרו הרבה מילים שהמשמעות שלהן היא להגיש - בין אם להפוך משהו לקרוב יותר, או להגיש אוכל, אפילו משהו קטן לאורחים (תקרובת) או להעלות קרבן. במובן של סמיכות דברים, יש לנו קרביים (כפי שכבר צוין כאן בפתיל). אם כבר, דווקא המשמעות שפחות מתחברת לי היא של "קְרָב" (כשם עצם, ממנה דווקא אין לנו פעלים, אולי כי השורש כבר היה תפוס במערכת הפועל; משתמשים ב"נלחמו" או בשורשים אחרים). אולי כי הקרב מצריך קרבה פיזית מסוימת, לפחות במקור זו הייתה בעיקר התגוששות פנים מול פנים (היו חיצים ובליסטראות וכו', אבל לא היו מטוסים, מן הסתם). כך או כך, יש הרבה שורשים שהמשמעויות שלהן לא נראות קרובות. פיתחי מילון ותמצאי אין ספור דוגמאות. לעתים מדובר במעתקי משמעות שקשה לנו כיום לחשוב על החוליה המקשרת ביניהם (כי המציאות השתנתה לבלי היכר) או שבאמת היו הרבה גלגולים בדרך (כמו קר"ב). לעתים מדובר בשורשים שהיו שונים לחלוטין במקור, ובגלל מעתקי עיצורים נוצרה הומונימיות, אבל המקור אכן שונה (ואז במילון יופיעו בנפרד, כערכים נפרדים).
