מילים עם מס' משמעויות

evanescent

New member
בנוסף, לגבי השורשים -

במקרה חשבתי על עוד שתי מילים מאותו שורש שמשמעותן אינה דומה כלל : "לקרב" (להפוך לקרוב) ו"להקריב" (קורבן). יש בינהן אולי קשר קלוש, אבל עדיין המשמעות שונה לגמרי.
 

ציפלך

New member
משמעות השרש קרב היא: נמצאו כמה גופים יחד

והמשמעות הגנטית הזו מוטמעת במילים קִרְבָה, קָרוֹב, קְרָב (מאבק של קרובים) קֶרֶב (הקרביים הצפופים בחלל הבטן), קָרְבָּן. בראיה זו השרש קרב קרוב לשרש חרב.
 

evanescent

New member
לא הבנתי איך המילה "קרבן"

קשורה מבחינת משמעות. השאלה שאנו דנים בה היא האם קרבה בשורש מעידה על דמיון במשמעות (כשקרבת השורש עצמה לא מוטלת בספק) ולא הבנתי איך המענה שלך לדוגמא שנתתי תורם לדיון בשאלה הזו.
 

evanescent

New member
קשורה לשאר המילים מאותו שורש שהזכרת,

מבחינת משמעות. (ואת הקשר של שאר המילים זו לזו דוקא הבנתי).
 

ציפלך

New member
כבר אמרתי, מקריבים תקרובת

וזה דבר ויקי הידענית: המילה "קורבן", מלשון קירבה, יש לה משמעות של קירבה גאוגרפית, בכך שהאדם מביא ומקרב את מתנתו אל המקום הנחשב למקום שכינתו של ה'. מלבד זאת, יש למילה זו משמעות של קירבה רוחנית, שכן באמצעות הקורבן האדם "מתקרב" לאל. על פי תפיסת היהדות, האל אינו אוכל ושותה את הקורבנות. הבאתם היא הבעת רצון של האדם והעם בקשר חיובי עם בורא העולם, ורצונו של ה' בקורבן משמעו שה' מרוצה מהתנהגותו של בעל הקרבן. לכן, קבלת הקורבן מותנית ושלובה בהתנהגות מוסרית. תפיסה זו מודגשת רבות בדברי הנביאים, ושורשיה מופיעים כבר בתורה. המשמעות של קרבן התרחבה עם הזמן והיום ישנם אנשים שאומרים שציפלך מקריב (מחריב?) את עצמו למען הזכות להתקרב לפורום.
 

evanescent

New member
ומה תאמר על "סיפר"?

הרי אפשר לספר סיפור, ואפשר לספר את שערו של מאן דהו. האם גם כאן אתה מוצא דמיון במשמעות?
, נראה לי שצריך להיות בעל דמיון פורה במיוחד בשביל למצוא קשר כאן... ואם מדברים רק על אותו שורש, הרי שבבנין אחר אפשר למצוא את הפועל "ספר" (פריטים למשל) שגם הוא מאותו שורש, אך למרות זאת אין למשמעותו שום קשר לשתיים הקודמות.
 

sailor

New member
אולי בגלל האבות שהעבירו את בניהם באש

בפולחן המולך (ע"ע גיא בן הנום).
 

רפרפול

New member
את מדברת על הלך המחשבה

השונה בין המציאות דהיום ודאז... אולי הבאת הקורבן מבטאת התקרבות לאל ובכך חוסל הניגוד?!
 

evanescent

New member
צפיתי שתאמר זאת

(לכן ציינתי שאני מודעת לקשר קלוש במשמעות בין שתי המילים), אך אני לא מסכימה. התכוונת בודאי לומר שמטרת הקרבת הקורבן היתה להתקרב לאל - לא נכון לומר שהיא מבטאת התקרבות כי עצם ההתקרבות תלויה ברצון האל והיענותו לקורבן. הרי לא הגיוני שאדם יוכל להחליט להיות קרוב לאל אם האל לא מעונין בקרבתו - זה סותר את עיקרי הדת ואת תפיסת האל ככל יכול. אז בהקשר לכך שזו מטרת הפעולה - ממתי מטרה נחשבת דומה מבחינת משמעות לפעולה שנעשית בשביל להשיג אותה? אם אני אוכלת בשביל לשבוע, האם ניתן לומר ש"לאכל" דומה במשמעות ל"לשבוע"? אם אני לומדת בשביל להשתכר יותר - האם שני הפעלים האלו דומים במשמעות? כמובן, יכלתי להמשיך באינסוף דוגמאות, אך אני מניחה שהרעיון ברור.
 

רפרפול

New member
אוקיי, הבה נראה

את טוענת שייתכן ואין קשר בין קרב-הקריב, אבל ראי את הדוגמאות הבאות: בא- הביא ניגש- הגיש נגע- הגיע (אם כי הגיע משמש גם כפועל בבניין קל) כלומר יש קשר בל ינותק מבחינת העברית בין סמיכות הפועל אל משהו/ מישהו, לבין גרימת הסמיכות של משהו -כלומר קרב>הקריב עוקב אחר השטאנץ
אגב אני יכול להביא לך זר פרחים במטרה להתקרב אלייך ולמרות שתדחי אותי עדיין יהיה זה נסיון להתקרב...
 

evanescent

New member
אני לא חלקתי על כך שזה ניסיון

להתקרב (זה בהקשר למשפט האחרון שלך), רק אמרתי שלא הגיוני שמה שמנסים להשיג יחשב דומה במשמעות לפעולה שעושים בשביל להשיג אותו.
 

evanescent

New member
זה לא קשור

הסברתי כבר - אני מקבלת שהמטרה היתה להתקרב, אבל בד"כ כשמישהו עושה ניסיון למשהו הוא לא יודע מראש בודאות אם הוא יצליח או לא, ויש שוני גדול במשמעות בין הפעולה שמהווה ניסיון, לבין המטרה שניסו להשיג. קשר בין שני הדברים יש, דמיון במשמעות - לא. מכיוון שיש בנושא ההקרבה שני צדדים - המקריב והאל - הרי שהתוצאה תלויה גם באל, ולפי הדת לבן אנוש אין שליטה על רצון האל - האל תמיד יכול לנהוג כחפצו, להתרצות או לא. לצאת מתוך נקודת הנחה שאתה יכול לקבוע את פעולות או רצון האל בפעולותיך סותר עיקר מרכזי בדת. אתה יכול לנסות, אבל לא לדעת תוצאות מראש. יכול להיות שבנושא ההקרבה וההתיחסות שהיתה אליה ישנה סתירה בדת, כמו סתירות רבות אחרות, אבל זו עדיין סתירה. עיון בספר "איוב" יוכל להראות לך שלפי גישת התנ"ך אין לאדם הצדקה הגיונית לומר "לפי דעתי היתי צדיק וטוב לב, והצרות שנחתו עלי לא מגיעות לי ומן הצדק שהן לא היו באות עלי" - מחשבה כזאת נחשבת ככפירה - בדיוק בגלל שהדת דוגלת בכך שדרכי ה' נסתרות, שאנשים לא יכולים להבין אותו, ובודאי לא לקבוע מה הגיוני שהוא יעשה או לשלוט על מה שהוא יעשה או "ירגיש" כלפיהם בעקבות פעולות שלהם. אם אתה מרגיש שאתה יודע את זה מראש הרי שאתה נוטל לעצמך יומרה של "יודע כל" וזו בודאי לא יומרה שהדת תצדיק.
 

sailor

New member
ההנחות שלך מבוססות על דברים שכתבו

פילוסופים (כולל הפילוסוף שכתב את איוב) ותאולוגים מאות ואלפי שנים אחרי הקרבת קרבנות בלבנט, לכן אינם רלונטיות לחלוטין למה שחשבו אותם מקריבי קרבנות בתקופה הכנענית.
 
למעלה