כפי שאולי ראית
במקום אחר בפתיל כתבתי שהדברים שאתה כותב נוגעים במשהו שגם לדעתי אינו חד-משמעי, והוא פתוח אינהרנטית. מה שאני מבין מדבריך הוא שלדעתך הדבר הזה שמכנים אותו "אוגד" הוא לא יצור מוצק ועצמאי, אלא מעין תוסף-נשוא, שמקבל גוונים שונים לפי המשך הנשוא. אם הוא מצטרף לפועל, הוא מתחבר איתו לנשוא מורחב. אם הוא מצטרף לשם, הוא עושה משהו אחר, וכן הלאה. זה לא נוח לתלמידי לשון לבגרות, אבל אני מזדהה עם מה שאתה אומר. בכלל בדיון בינינו, לפחות לפי תחושתי, אנחנו לא שואפים להגיע להגדרת כללים מוחלטים של נכון-לאנכון, אלא להרהר במגבלות מסוימות של המינוח שסגר את האוגד בוויטרינה עם פתק. ועם זה אני הולך בקלות רבה. השאלה המקורית שלי הייתה פרקטית. מישהו התייעץ אתי על משפט כמו: רגש .... האמת שלנו. ורצה לדעת איך להתאים את ה*...* (תקרא לזה אוגד או בכל שם אחר): רגש הוא האמת, או רגש היא האמת. היא הייתה זקוקה לנימוק, כי היה ויכוח בינו לבין מישהו על העניין הזה. ביקשתי לשמוע חוות דעתכם, והיו שתי דעות עיקריות: יאקים הולך בדרך הפשוטה יותר, ואומר: הראשון נושא, השני נשוא, באמצע אוגד, ומתאימים אותו לנושא, לכן רגש הוא האמת. אם מישהו רוצה נימוק מוצק ופשוט מאוד, הנה לו נימוק, ושלום על ישראל. גנום בבל כותב מפרספקטיבה רחבה יותר, והמסקנה שלו: "לגבי התאמת האוגד, I couldn't care less. תתאים איך שהולך לך בעברית. במקרה של המשפט שהצגת, 'מחשבה הוא הפעולה' או 'מחשבה הם הפעולה' לא נשמע לי משהו, אז לא הייתי ממליץ עליהם". לפי זה אם מישהו מבקש: אבל אני לא רוצה להגיד "רגש הוא האמת", אלא "רגש היא האמת", אפשר להגיד לו: או קי, כל העניין הזה פחות חד-משמעי ומסודר במגירות כמו שניסו ללמד אותנו ב"לשון לבגרות", ואם אתה מרגיש שהנוסח הזה מתאים לך ביותר, יש מצב שתשתמש בו. לא בזה ייבחנו מומחיותו או עילגותו של הכותב (ולא של העורך). שתי שיטות, אפילו תפיסות, מציעות את פתרונן, ולכל אחת מהן יתרונות בהקשר המתאים לה יותר.
