טיסת איקרוס
יופי של רכיבה! תודה למשתתפים ותודה לשמש!
לפני שלוש שנים רכבתי בפעם הראשונה על הגבעות שנמצאות בין הבאח לבין קיבוץ דליה. אז רוכב עם כמה אלפים בודדים של קילומטרים ברגליים. אז הנה, חזרתי. נחמד לגלות שהשנים והקילומטרים שהוספתי לרגליים הפכו את העליות לפשוטות יותר.
גם העליה לצומת המוחרקה נתנה לי לסובב רגליים בקצב שבחרתי ואפילו העליות מעוטרות האחוזים שהפתיעו אותי ברכיבה בתוך התנועה העירנית של דלית אל כרמל ועוספיה, אפילו הן לא הפילו אותי מהרגליים.
והנופים המרשימים שמציצים מדי פעם מצדי הכביש, מרום רכס הכרמל, המוח מאותת שבקרוב כל היופי הזה יתורגם לירידה רכובה וגם לעליה. מעט צפונית לאוניברסיטה של חיפה פנינו לנשר. כביש רחב עם לא יותר מדי רמזורים, מאפשר לטוס לצד הרכבים שמצטרפים אלינו, נהנים פחות מאיתנו אני בטוח. איזו טיסה! אין לי מד מהירות, אבל אותו מכשיר המציג את מהירות הרכבים לנהגים בהחלט הזעיף לי פנים אדומות בדרכי מטה.
וכמה דקות אחרי שכולנו התארגנו מחדש בתחתית רכס הכרמל, התחיל הטיפוס בחזרה למעלה. השמש הייתה קרובה יותר משחשבתי. במישורי הנגב גיבבתי תערובת של לס ושל זיעה והדבקתי בעזרתה נוצות לרגלי. עכשיו יכולתי להרגיש את התערובת ניגרת לאורך רגלי ושובל של נוצות תלושות סימן את המסלול המתפתל שלי למעלה. לא רק היא. גם הזיעה נשפכה לי לעיניים והבעירה אותן. רוח קלילה מדי בגב הבטיחה תחושה של אפס רוח ויכולתי רק ליחל לרוח נגדית שתייבש את מאגרי הזיעה שבמצח.
איכשהו הגיע הסוף בחיבור לכביש שעל קו הרכס, וגם הוא לא היה לגמרי הסוף. אבל ממש לא נורא מה שנשאר.
הכנפה של דלית אל כרמל הייתה חמימה, מתוקה וכתומה. כלומר מעולה. ומי שמחפש שם בירה בתחנת דלק, שישכח מזה.
והמזגן של קרונות הרכבת אלוהי.
תודה
