אליפות ישראל!
לפני דקות מספר חזרתי הביתה מאליפות ישראל בנג"ש.
זאת לאחר שגמעתי לא פחות מ 578 ק"מ במהירות ממוצעת של קרוב ל 85 קמ"ש.
קראתם נכון - למרות תנאי הרוח והאבק הקשים, היה יום עם הספק לא רע.
אמנם רק 24 ק"מ מתוכם היו על האופניים, אבל מי סופר!
באשר לתוצאת המקטע ההוא, לצערי אין לי הרבה
במה להתהדר, מלבד רוח לחימה וספורטיביות, לא מעט סבל, ובעיקר כיף!
הרי איזה עוד סיבה יש לצאת מהבית בשעה 05:15, ולחזור ב 20:00 בשביל פחות מ 40 דקות רכיבה (לא כולל חימום!).
הישגית, לא אתפלא אם אנדריי היה משיג אותי עם
אופני ההרים צמודי האירובר שהוא רכב איתם שם אחרי התחרות.
טוב, אני מגזים. אמנם, היה שיפור לעומת תוצאת שנה שעברה,
אז הגעתי אחרון (מישהוא צריך להגיע אחרון) במאסטרס 30+.
השנה, למרות ה"שדרוג" בקטגוריה, לא הגעתי אחרון, וגם לא אחד לפני האחרון.
(ותודה לצפריר שנפלה לו השרשרת, וכך קיבלתי הרגשה שסוף סוף ניצחתי אותו בתחרות מישוריות...).
אז מה היה לנו? כ 140 רוכבים, יחסית מעט בהשוואה לתחרויות אחרות,
רוחות שהלכו והתגברו במהלך היום, על מסלול נג"ש קלאסי, שגרם לכולנו לתת פייט.
קיבלנו אלופים חדשים, אלופים סדרתיים, וגם כאלו שנתנו את הכל והגיעו "כמעט".
צריך להודות לכל הספורטאים שהגיעו, נלחמו, ונשארו לעודד את חבריהם.
תודות לאיגוד, למארגנים והמשטרה.
יחד עם זאת, אני חושב שיש עוד רבה מה שניתן והכרחי לעשות כדי
לשפר את חוויית המשתתף באירועים מסוג זה, בוודאי באליפות ישראל.
המסך עם התוצאות סיפק נקודת עניין כמעט בודדת, אך אפשר לעשות
עוד המון כדי להפוך אירוע שכזה להפנינג. זה לא דורש הרבה,
גם לא מבחינת השקעה כספית. יאיר אלמקייס וניידת ההאמר ג'ל
נתן תזכורת בודדת לכך שאפשר להרים בקלות אקספו כמו בתחרויות
אחריות - יאיר, תודה, שמחת את כולנו!
נקודה כואבת במיוחד היה טקס הסיום -
כאן צריך להשקיע מחשבה כדי לכבד את המנצחים, ואת המשתתפים שהגיעו מרחוק.
שוב - במיוחד במעמד של אליפות ישראל.
חברים יקרים, ההשתתפות בתחרויות זה דבר נפלא.
בואו בהמוניכם ותרגישו את החוויה יחד איתנו, תילחמו נגד
עצמכם, ונגד החברים. ככל שיגיעו יותר, אני משוכנע שגם רמת
החווייה בתחרות תעלה, זה בידיים של כולנו!
וכטריאתלט לשעבר, אני חייב לאמר - אין כמו האדרנלין
של תחרויות אופניים. זה פשוט עולם אחר.
עוד 30 יום ו 22 שעות לאולימפיאדת החרשים! אני מוכן!
