וואי וואי, כמה יין
נתחיל ביום שלישי, ברשותכם. הייתי בהרצאה של הצלם הישראלי הכל כך מוכשר וגאון עדי נס, שמי שלא מכיר שיגגל עכשיו את השם שלו! שתיתי כרמל פרייבט קולקשן מרלו 2005 וכוס ANAV שזה בעצם עמק האלה בתחפושת, מרלו 2002. משם הלכתי ברגל 11 בלוקים ו-4 שדרות לבר הקבוע שלי ושתיתי עוד 5 כוסות של שיראז אוסטרלי זול אבל טעים. ביום רביעי, חגיגות הבוז'ולה שעליהם ויתרתי. עשינו ארוחת ערב עם חברים ופתחתי גוורצטרמינר אורגני שנקרא NAKED שמיוצר ע"י יקב Snoqualime שבעמק קולומביה שבוושינגטון. פעם ראשונה שאני פוגש קינמון כל כך חזק ביין אבל בגדול יין חביב ולא יותר. עוד פתחתי Margoux, Chateau Cantenac Brown, 2003, Haut Medoc, Chateau Senejac, 2001 שניהם היו מעולים, כמובן שהראשון היה טוב בהרבה מהשני. בוז'ולה אני אטעם יותר ברצינות ביום שני, מסיבה סגורה לאנשי המקצוע עם הרבה סוגי בוז'ולה כולל דרגות קצת יותר גבוהות ויינות לבנים מהאזור. לא מרגש אבל שווה להגיע. ביום חמישי הייתי במועדון ה-pacha למסיבה סגורה עם רקדני להקת בת שבע יחד עם השגריר ונטלי פורטמן. היה בר פתוח אז שתיתי מייקרס מרק שמסתבר שהוא ממש לא טעים בפני עצמו ורמי מרטן VSOP עם מיץ קרנברי כדי לעצבן את אחותי. עוד טעמתי ממנה LEVEL עם טוניק. סתם עוד וודקה. אתמול התחלתי לשתות ממש מוקדם, בסביבות 11 בבוקר. הגיע סוכן יין יחד עם הבעלים של יקב J.Lohr מקליפורניה. טעמתי את השרדונה 06 שלהם מאזור פאסו רובלס. לא נגריה כמו שאר השרדונה מקליפורניה, כולה 8 חודשים בחביות עם תסיסה מלולקטית של בערך 60%. ללא ספק הפירות נמצאים מלפנים והחבית משולבת היטב. קניתי בחצאי בקבוקים. קברנה סובניון 2005. קסיס, פרי שחור, טנין קשה ומאוד יבש. דוקא אהבתי אבל צריך עוד איזה שנה בשביל להתיצב. מרלו. "אדום" מאוד. המון דובדבן ותות עץ, מבנה טוב, מעט מתקתק. טנין רך וסיום ארוך. סירה 05. בלנד של שלושה קלונים של הענב. שאפוטייה מצרפת, שיראז מספר 6 מאוסטרליה (אומר משהו למישהו???) וסירה קליפורני עתיק. חסר את הפלפל הכל כך אופייני לזן. המון פרי שחור, מעט ריבתי. פלפל מתגלה רק בסיום. שווה 8 דולר. הקטע המעניין היה שלארוחת צהריים שתיתי יין ממקדוניה. יש שם ענב מקומי שנקרא Vranec. היין מגיע מאזור Tikves והיין מריח כמו מסטיק, מיץ דובדבנים, הפה פירותי אך יבש. טנין מתקתקים וסיום שמזכיר לי שוקולד מריר שמגיע בקונטרה למתקתקות של היין. מאוד אהבתי! עוד שתיתי Cote Roie, Seigneur de Magulron, Delas, 2000 אין מה להרחיב עליו כי הוא לא היה משהו. אחרי העבודה: 2 קראגנמור 1992 - מעולה 2 ג'ים בים שחור שהוא אחד הויסקים (ויסקים בכלליות, לא רק ברבן) עם התמורה הכי טובה לכסף. למי שלא שתה עד היום חובה לפחות לטעום. לארוחת ערב הרחקתי עד ל-Lower East Side שזה מאוד רחוק מהבית שלי (3 רכבות שונות!) ולכן הסכמתי לחכות שעה לשולחן במסעדה. בזמן שחיכינו שתיתי הנדריקס טוניק ששוב הוכיח כמה שהוא טוב. לאפריטיף שתינו למברוסקו אדום שזה סתם מיץ ענבים ופרוסקו רוזה שהיה להיט היסטרי. לארוחה עצמה פתחנו Amarone Della Valpolicella, Le Ragose, 2001 שהבאתי מהבית. זהו?
