נתחיל בקטן... חשיבה נוספת ליום חדש.

נתחיל בקטן... חשיבה נוספת ליום חדש.


"אתה פוחד כל כך לחיות, פוחד כל כך מהחיים עצמם, עד שאתה מוותר על עצם המהות של קיומך בתמורה לביטחון".
(ניל דונלד וולש)



קבלתי את התובנה הזו(מחני ברנשטיין) כמו בכל בקר אל תיבת המייל שלי . בחרתי לשתף אתכם ולשאול עד כמה זה נכון:

האם אנו מוותרים על החיים בשביל הביטחון של המוכר והידוע? מקריבים את המהות שלנו תמורת תחושת ביטחון?
האם פריצות הדרך המשמעותיות שבחיינו יתבצעו רק ברגע שנעז להיכנס לתחום הבלתי ידוע של החיים?


תפו
 

שמים1

New member
אני לא יודעת אם לקרוא לזה לפחד מהחיים

אבל הרבה יותר נוח להשאר באיזורים המוכרים לנו
איך את מגדירה את זה?
איזור הנוחות !
אני חושבת שיש מידה מסויימת של ויתור על אתגרים למען תחושת בטחון מוכרת
לפעמים רק כשאין ממש ברירה ואנחנו חייבים להעז כי החיים דורשים שנגיע לתחומים לא מוכרים לנו
אז מגלים עולמות ותחומים חדשים .

אני מתנסה בזה בעצמי כל יום במציאות החדשה שנחשפתי אליה בלא שאבחר בה
ואני חייבת להעיז כדי לא לדרוך במקום .
 
גם אם זה לא לפחד מהחיים


זה רק לפחד מהלא מוכר מהלא ידוע.

יש ואנו יוצאים מהאזור הנוח. מנסים ולא משיגים את שציפינו.
האם נשקע בתחושת הכישלון או שמע נקום ננער את האבק מהטוסיק וננסה שוב?
היש גבול לכמה אנו אמורים לנסות?

אני מאמינה שאין גבול. שלא צריך לעצור.

פעם חשבתי אחרת הייתי באזור הנוחות והוויתור.
אני כועסת על עצמי עד כמה ויתרתי לטובת מערכת שוחקת ובטוחה.
היום ממקום בוגר יותר, בוטח יותר, נועז יותר - אני לא ממהרת לוותר על עצמי.

לא אמרתי שזה תמיד קל...
 

שמים1

New member
אני נמצאת באיזור הנוחות כבר שנים

מפני שהוא קן מרופד ומאוד נוח
ואני מרגישה בו בטוחה מאוד .
אבל החיים אתגרו אותי שלא מרצוני
ודברים שלא נהגתי לעשות אני חייבת היום לעשות .
לדוגמא יש לי חרדה בנהיגה
היא בעיקר לידי ביטוי בכבישים בין עירוניים וכתוצאה מכך
אני מוותרת על העצמאות שלי ותלויה באחרים .
אני כעת במגמה לקחת מורה ולטפל בחרדה הזו לאט לאט
אי רוצה להיות עצמאית ולנהוג לכל מקום .

אם אצליח? לא יודעת
אבל אני יודעת שאעשה הכל שכן .
 

שמים1

New member
אם לא היה לך נוח בו אז הייתי יוצא ממנו

ומשנה
עצם זה שאתה נשאר בו זה המקום שנוח לך כרגע להיות בו .
 
שמים


הפרשנות שלי שונה.

זה לב הקושי.
גם אם לא טוב לי, לו,לך, לנו
אנו עדיין שם כי זה מה שיש. זה מה שאנו יודעים ומכירים ולכן
עדיף לשקוע שם ולא להניע את אמות הסיפים.
 
אזור הנוחות

מתייחס למקום שבו אנו שוהים גם אם לא טוב לנו.

אנו שוקעים בחום שעוטף אותנו גם אם הוא חום שרע לנו בתוכו
וכל זה מפני שאנו מתעצלים, חוששים, נמענים מלנקוט צעדים שנראים לנו נועזים
עד שעלולים לשנות ולהביא אותנו לתוצאות טובות או לא טובות
להן לא ציפינו.

אזור נוחות בהחלט אינו אזור נח.
הוא הווה שחוסם אותי, אותך, אותנו לנהל את חיינו ולהעז להגשים.
 

נהורית1

New member
זה גם עניין של חינוך


בית שהחינוך בו הוא מרובע, גדלים ילדים מרובעים.
בית שיש שם כל יום אתגרים ומשימות והורים מחנכים
למצוינות, יגדלו בו ילדים שמבקשים להם אתגרים ועצמתיות.

מלבד זאת גם בבית אתגרי, מחפשים לפעמים את הנחיתה
הרכה, לפחות לפרק זמן מסוים עד שמשעמם.

ועוד לא דברנו על מציאות החיים שמנתבת לנו את הדרך, מבלי
יכולת להעז ולעשות מעשים לא מקובלים. לימודים, צבא, (אולי טיול
קטן לחו'ל) נישואים, ילדים ועוד ועוד.

בקיצור, כדי לחיות כאוות נפשך , צריך חופש מהתחייבויות למיניהן.
 
אני מאתגרת אותך:


משפט הסיכום שלך:
"בקיצור... כדי לחיות.... "

הוא משפט קלאסי של להיות במקום הנוחות!!
מוכנה לחשוב שוב?
 

נהורית1

New member
חשבתי חשבתי ולאן הגעתי


כבר כמעט 63 שנים אני חושבת (טוב מינוס שנתיים
של תינוקות).
הבעיה כשאדם עסוק בחיי היום יום, אין זמן לחשוב רחוק
מדי. היום יום הלוחץ מאלץ אותך לרוץ קדימה, להספיק,
כך שלא נותר די זמן לעצור ולעשות חושבים. ואין כאן
עניין של נוחות אלא אילוצי החיים.

רק בזמן יציאתי לפנסיה התחלתי לעשות את הדברים
שאהבתי וחלמתי עליהם. הרגשתי את החופש, את הברירה
וגם את היכולת. שוב, אן זה עניין של נוחות, אלא אפשרות.
 
העזת פעם לחשוב על עצמך מחוץ לקופסא

הזו שאת קוראת לה אפשרות?

אני לא יודעת מאיזה עיסוק פרשת ובמה את ממלאה את יומך בהווה.
אני מכירה אותך מכאן.
מאוד נהנת לקרא אותך ואת חוכמת החיים טהענווה שאת מבטא בתגובות סביב מגוון נושאים.

האם טוב לך המקום שלך כרגע?
נסי לפרוט את השאלה הזו לתחומים: בית, משפחה, תחומי ענין ועיסוק, לו״ז יומי, שבועי, פנאי, רוח, נפש....

כאן מסתתרת התשובה.


תודה.
 

נהורית1

New member
טוב זה תמיד יחסי


גם אם יהיה הכי טוב לבן אדם בסופו של דבר
זה יכנס לרוטינה ואחריו בא השעמום. החיים
בנויים מעליות ומורדות. החכמה, שאתה במורד
לא להתייאש וכשאתה בשיא, תשתדל לא לזלזל
במה שיש ולהחזיק חזק לא להתרדר. היו לי המון
מורדות והמדרון היה תלול ביותר. היו ימים שחשבתי
שהגעתי לתחתית, עד שראיתי שאני מלמעלה רואה
עוד תחתית. תודה לאל שהימים האלה חלפו עברו.
אני עכשיו מרגישה בשיא, טוב לי ואני מברכת את בורא
עולם על כל יום שאני קמה ורואה את הזריחה.

מניסיוני בחיים, כל מה שסביבך זה קופסה. היכן שתהיה
ומה שלא תעשה תהיה בשלב זה או אחר בתוך קופסה.
(אני קוראת לזה כלא). השאלה מה אתה עושה עם המרחב
המצומצם או הרחב. האם אתה מנצל אותו עד תום או נותן
לחיים לחלוף על פניך. ואני לא מדברת על אתגרים כי המילה
הזו לא כל כך אהובה עלי, ויש לי סיבה טובה לָמה. אני מדברת
על החיים עצמם. על חיי היום יום, על דברים קטנים ופעוטים
שיכולים לשמח את הלב. לא צריך לקפוץ גבוה כדי לראות
את העולם אפשר גם מאיפה שאתה נמצא.

ותודה למחמאה
 

שמים1

New member
נהורית זה לא רק עניין של חינוך

יש הורים שמחנכים למצויינות , ליוזמה , לרצון להצליח ולהתאתגר
ויש ילדים שלא מרימים את הכפפה ומאוד נותרים באיזור הנוחות שלהם .
זה רק חינוך? ממש לא
זה אופי , כוח רצון , מוטיבציה לחיים וסקרנות לחיים .
 

נהורית1

New member
שמים אנא דייקי

לא אמרתי 'זה רק עניין חינוך' אמרתי 'זה גם עניין של חינוך'.
יש הבדל.
כמובן שיש הרבה מזה התלוי באדם עצמו ובדחפים שלו. אדם חסר בטחון
יהיה צמוד למוכר והנוח. אדם אתגרי מטבעו יחפש דרכים לאתגר את חייו.

זה עדיין לא אומר שאני מסכימה עם אותו ניל דונלד. אפשר לחיות חיים טובים
גם בנוחות, וגם בבטחון, להגשים את המאוויים, לא חייבים לחיות על 'כדורי מרץ'.
 

שמים1

New member
בסדר בסדר


הבנתי שאמרת גם
ואני אמרתי לא רק

והכל בסדר ...
אני מסכימה איתך שלא צריך לרוץ ללא הפסקה כי אז באמת מפספסים את ההנאה
אבל גם חשוב לא להתקע באותו מקום שנוח לנו מאוד
אלא לנסות דברים חדשים ואחרים .
 
למעלה