לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אובדן הריון תמיכה
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

ציטוטק בשבוע 8
16/05/2016 | 04:54
6
112
היי לכולן,
עד עכשיו פחדתי להסתכל פה בפורום אבל עכשיו שאני בעיצומו של התהליך אני מרשה לעצמי להיכנס לפה..
קיבלתי אתמול בבוקר 2 כדורי ציטוטק לפה בשבוע 8+6 כשהשק הריון הריק מתאים לשבוע 7.
התחילו התכווצויות וגם היה דימום וכמה קרישי דם. אבל לא משהו רציני מדי..
לאור הסיפורים שקראתי לא נראה לי ששק ההריון יצא. בבית חולים אמרו לי לחזור רק בחמישי לבדיקה ומנה נוספת אם צריך.
לא נהוג בדרך כלל לחזור לפני כן? עד חמישי נשמע לי הרבה זמן לחכות... האם הכדורים בפעם הבאה יהיו דווקא דרך הנרתיק ולא הפה?
תודה רבה!

מנסה לענות
16/05/2016 | 08:34
53
הי !
לחכות עד יום חמישי נשמע לי סביר. בתקווה שבינתיים תוכן ימשיך לצאת.
שק יכול היה לצאת גם בלי שתשימי לב. (אם ישבת על שירותים באותו רגע).
במידה ויש שאריות, אני הייתי מעדיפה לקבל כדורים נוספים דרך נרתיק. ככה גם פעולה שלהם תהיה יותר יעילה ומצד שני, לא יהיו תופעות לוואי. 
לכל בי"ח פרוטוקול משלו
16/05/2016 | 09:35
3
50
האם ביקשו ממך להמיס אותם בפה או לבלוע?
לכל דרך לקיחה יש השפעה על ספיגת החומר, ואני חושבת שאם ביום חמישי יתברר שיש צורך במנה נוספת, את יכולה לשאול למה הם מעדיפים את הדרך הזו. מותר לך להיות מעורבת במהלך הטיפול ובמידת הצורך לבקש שינויים. אני יודעת שלי זה עוזר כשאני מעורבת ולא מובלת ע"י הצוות הרפואי, הצוותים הרפואיים נענו לדי הרבה בקשות שלי.
 
בשבוע דומה לשלך, הוחדרו 2 מנות של 4 כדורים לנרתיק בהפרש של 48 שעות.
שק ההריון יצא יום אחרי המנה השניה.
לקראת גרידה בשבוע 13 קיבלתי להמסה מתחת ללשון (וגם לצורך יצירת לידה שקטה בשבוע 21), ואז תופעות הלוואי היו מאוד קשות.
 
צר לי שאת מצטרפת אלינו
תודה לשתיכן
16/05/2016 | 16:30
36
נתנו לי שני כדורים להמיס בפה.
מעניין למה העדיפו דרך הפה ולא מהנרתיק. אולי אבקש אם יהיה צריך לנסות את האופציה השנייה הפעם.
הדימום בינתיים פסק..
 
קיבלתי היום מנה שנייה
17/05/2016 | 13:20
1
45
הפעם 4 כדורים דרך הנרתיק.
השק יצא בפעם הקודמת אבל הרירית עדיין עבה מדי (20 מ"מ) ולכן החליטו על מנה נוספת.
הלוואי שיצליח הפעם!
אמרו לבוא לביקורת אחרי שבוע ובמידת הצורך- היסטרו' לאחר המחזור הבא
 
או. קיי- נקווה שזה יעבוד במלואו. לפחות זה...
17/05/2016 | 13:22
15
גם אני עברתי את זה לפני שבוע
18/05/2016 | 18:19
34
לפני שבוע נתנו לי גם כדורים אבל דרך הנרתיק ובקושי יצא לי משהו. אחרי שבוע אמרו לי לחזור. אתמול היתי בביקורת ונאמר לי שהכל יצא ואין צורך בטיפול נוסף חוץ מביקורת אצל רופא בעוד חודש. אני ממשיכה לדמם וזה מלחיץ מאוד :(
שאלה לגבי אנטיביוטיקה לאחר גרידה
17/05/2016 | 20:23
10
119
ערב טוב,

מחר בבוקר הגרידה. 
אני זוכרת שבגרידות הקודמות המליצו לי לבקש מהרופא אנטיביוטיקה לאחר הגרידה (כי לא כל הרופאים חושבים שצריך). מישהי יודעת מה אני צריכה לבקש בדיוק? סוג? לכמה ימים? 

תודה
אוף! אני לא זוכרת. שאלתי גם את בעלי,
17/05/2016 | 20:47
1
73
והוא לא זוכר. יכול להיות שקיבלתי באינפוזיה? הוא טוען שלא חושב שקיבלתי בכלל.
בקיצור- מצטערת, אבל אין לי תשובה חד משמעית בשבילך.
מה שבטוח זה שלא קיבלתי המלצה לאנטיביוטיקה לשימוש בבית.
 
מאחלת לך שתעברי את הפרוצדורה בקלות.
מקווה שמישהי פה תוכל לעזור לך לגבי השאלות.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
תודה רבה
17/05/2016 | 21:52
10
דוקסילין
17/05/2016 | 21:30
2
56
לי נתנו דוקסילין. אם אני לא טועה 10 כדורים סך הכל, פעמיים ביום למשך חמישה ימים. לקחת בעמידה, אחרת זה עושה צרבת. כתוב גם כל מיני שטויות בסגנון לא להיחשף לשמש, לא הקפדתי על כלום .
תודה רבה
17/05/2016 | 21:52
8
לי נתנו אוגמנטין
17/05/2016 | 22:11
42
למשך יומיים או שלושה, פעמים ביום.
אוגמנטין
17/05/2016 | 22:48
38
5-7 ימים.
 
בהצלחה מחר. שיעבור בקלות פיזית ונפשית ככל שניתן ותתמכו האחד בשניה.
שולחת חיבוק .
דוקסילין
18/05/2016 | 10:00
37
וממש חשוב לקחת.
אני עברתי גרידה ביום ראשון שעבר.
לא נתנו לי כלום.
מיום חמישי בערב הייתי עם כאבי בטן מהגיהנום
יום ראשון הלכתי לרופא שהיה בהלם שלא נתנו לי אנטיביוטיקה
ורשם לי גם דוקסילין וגם אוגמנטין רק כדי להיות בטוחים.
אז אם בבית חולים לא נותנים לך, תגשי לרופא שלך כדי שירשום לך.
דוקסילין
18/05/2016 | 13:43
8
גם דוןקסילין
19/05/2016 | 08:29
3
תודה רבה. אכן קיבלתי דוקסילין לחמישה ימים.
19/05/2016 | 08:55
5
כבר אין לי הפריבילגיה לומר
16/05/2016 | 17:52
19
233
הדופק הפסיק בגלל עובר לא תקין.

קיבלנו תשובות של הצ'יפ הגנטי של העובר מההפלה הרביעית. ותקין. וטוב שכך.
אבל נשארנו עם הלא נודע.
מה פתאום אישה מפילה 4 פעמים רצוף אחרי שילדה 3 ילדים?????? שאלת מיליון הדולר

וזהו. אין יותר מה לבדוק.
מההפלה האחרונה, לפני חצי שנה מנענו הריון- למקרה שנגלה פגם שיצריך PGD,
גם הורדתי 10 קילו,
עכשיו חוזרים לעבוד על הריון בשיא המרץ.

מתפללים ומקווים לטוב!
שאלה
16/05/2016 | 21:21
2
82
המון בהצלחה !
אפשר לשאול שאלה ? בגלל שסיפורים שלנו קצת דומים (לי יש שני ילדים ושלוש הפלות אחריהם). כמובן, אל תעני אם את לא רוצה. עשיתם בדיקת זרע ?
זה בסדר לשאול
17/05/2016 | 01:55
1
76
תודה על הרגישות.....
 
לא. לא עשינו בדיקת זרע. 
אף רופא בכיר לא העלה קשר בין בעיות בזרע להפלות בשלב שלי ואני שאלתי במפורש, למרות שהרגיש לי מטופש....
אולי תחכימי אותי- כידוע לי בעיית זרע יכולה להשפיע על כניסה להריון / הריון כימי ואולי הפלות מאוד מוקדמות. איך היא קשורה להפסקת דופק של עבור שהתפתח עד שבוע 16?? 
בנוסף- בבדיקת זרע לא בודקים את המטען הגנטי ואת זה בדקנו בקריוטיפ שלנו, וכן בצ'יפ גנטי בעובר.
ויש גם את הפן הדתי... אבל אם היה עולה הצורך היינו עושים זאת בצורה המותרת ע"פ ההלכה.
דעתי
17/05/2016 | 06:53
65
תראי. אף אחד באמת לא יודע למה קורות הפלות. חוץ ממקרים מובהקים של קרישיות יתר/אוטואימוני ובעיות מבניות. כל שאר הדברים שבודקים זה די לירות באפילה.
חלק מרופאים בכלל חושבים שאיכות הזרע לא חשובה, כל עוד אישה נכנסת להריונות. אבל
א. זה בדיקה קלה ובחינם. (וכמו שציינת יש פתרונות הלכתיים).
ב. לדעתי כן כדאי לשים V על זה. לא הגיוני לבדוק אותך "שתי וערב" ולא לבדוק את הגורם של זרע.
ג. במידה ואין בעיה - נהדר. במידה ויש בעיה - ישנו מיון של ברטוב (שגם חלק גדול מרופאים מזלזלים בו). אבל בעיני עדיף לסגור את כל הפינות, ע"מ למקסם סיכוי לפעם הבאה.
 
לא מדויק...
16/05/2016 | 23:29
6
75
מי כמוני יודעת עד כמה חשוב לנו לנסות ולהגיע לסיבות המדוייקות, כדי לנסות ולמצוא פתרון רפואי הולם.
אבל באמת לא תמיד אפשר לדעת. חשוב לי לציין, שזה שהצ'יפ הגנטי תקין, עוד לא אומר שהעובר היה תקין. זה רק אומר שמה שיודעים לבדוק- יצא תקין. אבל יש עוד כל כך הרבה דברים שלא יודעים לבדוק אצל העובר...
יכול להיות שהיה מדובר בדברים שקשורים לעובר שעוד לא יודעים לגלות, יכול להיות שהיה קשור למשהו לא תקין בחלוקה הראשונית של התאים, יכול להיות שהיה קשור למשהו בהריון (שיליה, השתרשרות...מי יודע).
 
אני מבינה שעשיתם את כל הבדיקות האפשריות, והכל יצא תקין. אז כעת, מה שנותר הוא להתפלל ולקוות וליחל להריון תקין, ולעובר תקין, שיוולד במועד, ושתזכו באושר הנכסף.
לא יודעת אם זה יעודד אותך, אבל אני מכירה מספר מקרים (מהפורום ומחוצה לו) שבהם היו שלוש-ארבע הפלות ברצף, ולאחר מכן היה הריון תקין לחלוטין. הלוואי גם אצלך כך.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
צודקת. ושאלות-
17/05/2016 | 02:07
5
54
הדיוק שלך במקומו.
זה אומר שהמטען הגנטי מבחינת כרומוזומים שלמים תקין וגם ברזולוציה של מקטעים- תוספות או חסרים של המחלות הידועות כיום ושל מקטעים הקשורים בהפלות חוזרות הידועים כיום- תקין.
 
מה פירוש 'משהו לא תקין בחלוקה הראשונית'? את יכולה להסביר לי?
 
תודה על התקווה. 
את יודעת עך מקרים עם הפלות בלתי מוסברות, אם עשו ומה עשו בהריון שהצליח? אשמח מאוד לדעת.... 
ועוד משהו
17/05/2016 | 02:18
42
אמנם סטטיסטיקה היא רק סטטיסטיקה. 
אבל מה הסטטיסטיקה שיהיו 3 הריונות תקינים ברצף ואחריהם 4 הפלות ברצף והבעיה טמונה במטען הגנטי של העובר?
 
לכן, ליבי נוטה לכיוון של מה השתנה בי שאני לא מחזיקה הריון. מה השתנה ברחם / במערכת ההורמונלית / במערכת החיסונית.
 
 
העתקתי את סיכום ההסטוריה שלך, כדי שיהיה יותר נוח להתייחס-
17/05/2016 | 07:57
3
67
"אני מסכמת את ההפלות לראות אם הבנתי נכון, וגם שואלת עוד שאלות תוך כדי-
 
הריון 4- דימום קל בשבוע 15. עובר ללא דופק המתאים לשבוע 11. גרידה טראומטית (לא מובן לי- העובר יצא בעודך ערה?! לא היית בהרדמה?).
בפתולוגיה- חוסר בכף רגל של העובר. הרופאים אומרים שיתכן עקב שריטה בקרומי הרחם שהם המקור להפסקת הדופק. גם אני לא מבינה מה זה אומר ומה ההשלכות של זה. מה הרופאים הסבירו?
 
הריון 5- שבוע 7-8- דימומים חזקים, הפלה טבעית.
 
הריון 6- טיפול תומך נרות אוטרוגסטן עד שבוע 12 (משערת שזה משהו הורמונאלי...ספרי מה זה בדיוק) וקארטיה (מה זה? ספרי. לא מכירה את זה).
שקיפות עורפית תקינה. לא עשית סקירה מוקדמת (למה?).
שבוע 21 בסקירה המורחבת נמצא עובר ללא דופק התואם גיל 16 שבועות. גרידה.
בפתולוגיה- נראה איזור בשליה עם נזק היסכמי. אני יודעת שהסכמיה זה נזק לרקמה שנוצר כתוצאה מאי הגעת חמצן. אבל לא הבנתי האם זה משהו שהוא הסיבה להפסקת ההריון והדופק, או שזו התוצאה של הפסקת ההריון?
 
הריון 7- זריקות פרגניל מבטא חיובית וסטרואידים. כתם בשבוע 11. עובר ללא דופק שמתאים לשבוע 10. גרידה. "
 
עד כאן הציטוט מן העבר, ובינתיים אני מבינה שהשלמתם את כל הבדיקות ויצא תקין.
"משהו בחלוקה הראשונית"- התכוונתי לחלוקת התאים בראשית חיי העוברות. לכי תדעי מה השתבש או לא השתבש...אי אפשר לדעת.
 
אין לי משהו ממש חכם לומר, פרט להציע לך ללכת לחוות דעת אצל רופא שאני מאוד מאמינה בו- ד"ר עופר גונן. לא שהיה לו מה להציע לי בזמנו, אבל הוא אמין, ומקצועי, ואנושי, ואולי יהיה לו משהו חכם לומר לך.
עוד מישהי שאני חושבת עליה זוהי ד"ר איסכה לנסברג, שגם אני הלכתי אליה בזמנו לחוות דעת (שלישית...).
 
כאשר מדובר בהפלות בלתי מוסברות, מה שניתן לעשות זה לתת טיפול אמפירי, בדומה למה שנתנו לך- של מדללי דם, סטרואידים, תמיכה של פרוגסטרון ודומיו...
בהריון עם מעיין לא לקחתי כלום. אבל אצלי היה ברור לי שמה שאני צריכה זה עובר תקין, ושהרחם בסדר, ושמערכת החיסון בסדר (אין מחלות אוטואימוניות), ושאני בעיקר צריכה מזל...
 
לא יודעת לגבי המקרה שלך. שוב- ממליצה להתייעץ עם גורמים רפואיים אמינים.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
כל הכבוד, שאפו. איזה תמצות ודיוק...
17/05/2016 | 23:21
2
34
נתחיל בתודה ענקית!!!!
והשאלות שלך כ"כ נכונות. אך לרוב זה שאלות שהרופאים מעלים גם הם כשאלה ללא תשבות חד משמעית.
 
גירדה טראומטית- כן!! בעודי במחלקה, למרות שלא קיבלתי שום דבר להרחבת צוואר הרחם פשוט התרחשה הפלה טבעית מאוחרת- סוף סוף הרחם פלט עובר שהיה ללא דופק כ- 5 שבועות, הייתי 15+6.....
היו לי כל היום כאבי גב שאח"כ פירשתי כצירים. בבת אחת התחיל דימום מטורף, תוך דקות ספורות נפלט העובר בשלמותו. ראיתי עובר בגודל של שבוע 10, כמו בתמונות הדמיה................... ואחרי עוד דקה או שתיים איבדתי את ההכרה והריצו אותי להרדמה, לגרידת ניקוי. 
בפתולוגיה- חוסר בכף הרגל- וכאן בדיוק השאלה. יתכן ושריטה בקרומי הרחם- פשוטו כמשמעו שגרמה לחוסר בכף רגל (יש תינוקות שנולדים כך. זה לא מחייב שייפסק הדופק) אבל אופציה שנייה- בגלל איך שהעובר יצא ייתכן ו'נחתך' כשיצא, ואופציה שלישית- שהתחיל תהליך של היספגות והתכווצות בגלל שהרבה זמן היה בלי דופק.
בכל מקרה- גם לגבי האופציה הראשונה דובר על ממצא אקראי.
 
נרות אוטרוגסטן זה נרות לנרתיק שמכילות פרוגסטרון (הורמונלי) קארטיה זה אספירין (דילול דם)
 
לא עשינו סקירה מוקדמת כי לא מקובל במזגר שלנו. חלק אפילו לא עושים סקירה מאוחרת. כשיש הפלות או סיבה מסויימת כן עושים סקירה מוקדמת (למשל- הפלות חוזרות כדי לראות האם העובר תקין או הסבר להפלות)
החשיבה מאחורי זה היא שלא מפסיקים הריון ולכן אין טעם לסקירה מוקדמת, אבל סקירה מאוחרת מאפשרת התכוננות מיוחדת בלידה, באם יהיה צורך בכך.
 
נזק היסכמי- בדיוק השאלה. האם גרם להפסקת הדופק או כתוצאה מהפסקת הדופק. אין לרופאים תשובה.
 
אחרי 3 הפלות האמנתי שיתכן צירוף מקרים (חוסר כף רגל בהפלה ראשונה, עובר לא תקין בהפלה שניה ומוקדמת, ואיזה נזק היסכמי שהפלה שלישית) ואז באה הפלה רביעית וטרפה את כל הקלפים. פתולוגיה תקינה, גנטיקה לפי הידוע כיום- תקינה.
 
ואכן- המחשבה היא על טיפול אמפירי. השאלה מה וכמה.
 
אגב, האם בדקת גנטית את העוברים שלך שאת כ"כ בטוחה שמדובר בעוברים לא תקינים (מלבד הטריזומיה 18)?
 
שירה- אשמח אם יהיה לך מה להגיב
18/05/2016 | 22:26
1
3
יקירתי, אתייחס בימים הקרובים. מבטיחה.
19/05/2016 | 00:15
2
בהמשך למה ששירה כתבה.
16/05/2016 | 23:34
3
55
נכון, צ'יפ היה תקין, אבל אולי היה וירוס/חיידק שמנע התפתחות תקינה ?
עשיתם פאנל מחלות זיהומיות (STD) ?
 את לא צריכה לענות, כמובן. זה דברים מאוד אישיים. אני סתם מעלה נקודות למחשבה...
שוב תודה. אני מעוניינת בנקודות למחשבה...
17/05/2016 | 02:14
2
48
לא שמעתי על פאנל מחלות זיהומיות,
מהו כולל? יש לך רשימה?
מתי אמורים לבדוק- בזמן 'רגיל' או מיד אחרי הפלה?
 
האמת, בדקנו כל מיני דברים, וירוסים וחיידקים. לא זוכרת מדויק. היה משהו שקשור לחתולים ועוד כל מיני.... 
בין היתר נבדקתי לחיידק הליקובקטור שהיה חיובי ועברתי טיפול אנטיביוטי מאסיבי.
זיהומים ועוד משהו
17/05/2016 | 07:02
1
45
מדובר על בדיקה של תרבית נרתיקית להמצאות של חיידקים. כעקרון היא נקראת sex transmitted diseases (נכון, זה נשמע רע, אבל יש שם מחלות שיכולות להיות מועברים גם בדרכים אחרות).
בפועל מדובר על בדיקה שלוקחים לך בכל זמן ויש תוצאות של כעבור שבוע.
אני התעקשתי לקבל את הבדיקה אחרי הפלה שלישית. ובאמת מצאו אצלי חיידק אוראופלזמה ואחר כך מצאו אותו אצל בעלי (אצל גברים בודקים בשתן). אוראופלזמה כן יכולה תאורתית לגרום להפלות. שנינו לקחנו אנטיביוטיקה עשרה ימים, נבדקנו ועכשיו אין לנו חיידק.
אז שוב, במקומכם הייתי בודקת את זה (בדיקה לא פולשנית וחינמית ויכולה לסגור עוד פינה).
עכשיו, שוב, בגלל שמקרים שלנו דומים.(חוץ מגיל. אם אני לא טועה את הרבה יותר צעירה)  אני אישית גם חושבת שבעיה היא בי. לדעתי יש לי איזשהי בעיה עם רירית. ובמידה ואכנס להריון, רופא אמר שיתן לי "תמיכה מסיבית". אין לי מושג מה זה אומר בשלב הזה.
בקיצור, מאוד מקווה שהפעם יצליח לכם !
תודה תודה תודה
17/05/2016 | 22:26
26
אני באמת צעירה, אבל רוצה להספיק עוד הרבה.... 
 
לא עשיתי תרבית נרתיקית, באמת כדאי,
למרות שנתנו לי טיפול אנטיביוטי 'לכסות' משהו, ואח"כ גם קיבלתי טיפול מאסיבי מאוד לחיידק הליקובקטור.
לפי ההיסטוריה הרפואית ששירה צרפה , לא טופלת בהפרין - קלקסן
17/05/2016 | 09:49
3
58
אני רואה שנתנו לך הורמונים לתמיכה - פעם פרוגסטרון, פעם פרגיניל ושטופלת בסטרואידים (שמרגיעים את מערכת החיסון) ובאספירין = קרטיה, ש״מדלל״ את הדם. בגלל האיסכמיה בשליה אולי שווה לנסות שוב לחשוב בכיוון של נוגדי קרישיות- לקלקסן והאספירין יש השפעה משלימה אבל לא זהה.
נוטה להסכים.
17/05/2016 | 11:39
10
אכן. השאלה לקראת הריון הבא
17/05/2016 | 23:26
1
41
היא האם ללכת על תמיכה הורמונאלית, סטרואידים, פרגניל, קארטיה ואספירין
 
או 
 
ללכת על כל כל הקופה ולהוסיף לקוקטיל הזה גם IVIG
 
 
זאת באמת שאלה טובה
19/05/2016 | 20:11
13
בעבר כתבתי כאן שכרגע אין מחקרים שתומכים ביעילות של IVIG בטיפול בכשל הריוני. והאמת שככל שנעשים יותר מחקרים, גם התרומה של קלקסן מוטלת בספק. אני בכ״ז בחרתי לקחת קלקסן, ליתר ביטחון. היו לי שתי הפלות אחרי שני הריונות תקינים ונמצאתי  הטרוזיגוטית לפקטור 5. ההריון הנוכחי ממשיך בנתיים, אני חושבת שבגלל הגיל שלי היה פשוט צריך להגריל ביצית תקינה. ובכ״ז אני ממשיכה עם הקלקסן...
בהצלחות!
17/05/2016 | 15:32
2
שאלון בנושא לידה שקטה
16/05/2016 | 21:44
5
875
שלום,
אנחנו סטודנטיות לתואר שני בעבודה קהילתית באוניברסיטה העברית בירושלים,
במסגרת הלימודים אנו עושות פרויקט בנושא לידה שקטה בעקבות חוויה של אחת מאיתנו.
מטרתנו היא ללמוד את המענים הקיימים והחסרים לזוגות שעברו לידה שקטה כדי לפעול לשיפור המענה הניתן. 
נשמח שתעזרו לנו במילוי או הפצה של השאלון.
להלן הקישור:
http://goo.gl/forms/avZ5XE5o1S
תודה רבה,
טליה מרכוס, מאיה רגול ודינה צ'אק מוריס
מקווה שהבנות פה יסייעו לכן, ועוד כמה דברים חשובים-
16/05/2016 | 23:39
64
1. היה עדיף לוודא איתי מראש את פרסום השאלון.
2. מה זה "תואר שני בעבודה קהילתית"? האם הכוונה היא לעבודה סוציאלית, או לא משהו אחר?
3. כתבתן שהמטרה היא לפעול לשיפור המענה הניתן. שאלתי היא "המענה הניתן"- איפה? בקהילה? בקופות החולים? בבתי החולים? בקליניקות טיפוליות קיימות?
 
אודה לכן למתן הבהרות.
שיהיה בהצלחה רבה!
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
מילאתי
17/05/2016 | 12:09
47
שיהיה בהצלחה והלוואי שאתן תצליחו להוביל את השינוי.
בעבודה קהילתית לא למדתן שיש משפחות מגוונות?
17/05/2016 | 15:26
1
25
נכון...אפילו אני לא שמתי לב לניסוח-
17/05/2016 | 15:55
65
זו כבר פעם שנייה שאת מעירה בנושא הזה לסטודנטיות.
כדאי באמת לשנות את הניסוח.
תודה על ההארה. מקווה שהן תתייחסנה לכך.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
טליה, מאיה ודינה- מקווה שתקראו...
20/05/2016 | 23:57
13
היו פה מספר התייחסויות, כולל הארות (או הערות) ושאלות. משום מה, לא עניתן ולא התייחסתן, ואני לא יכולה לשאול עצמי מדוע?
הנושא הרי כה כאוב וקשה, ואתן גם כותבות שאחת מכן חוותה אובדן הריון.
אתן לא חושבות שכדאי שתתייחסנה?!
ההתנהלות הזו שלכן לא מובנת לי:
לא ביקשתן אישור לפרסם את המחקר.
לא התייחסתן לשאלות ולהארות.
ואתן בטח כן מצפות שנשים תעננה על השאלון.
 
אתן עוד פה? קוראות את הדברים?....
 
אשמח לשמוע מכן. תנו כבוד לפורום ולכותבות בו.
תודה,
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
אמא, למה אף פעם לא היה לך תינוק בבטן?
15/05/2016 | 22:31
10
212
יש המוני אמהות הריוניות בגן, אחת מהן ילדה בשבוע שעבר.
בחודשים האחרונים היו הרבה מקרים שבהם היא רצתה "להכנס" לבטן שלי ואני זורמת עם משחקי הדמיון שלה. אני "מכניסה" אותה לבטן, היא מבקשת שאודיע לה כשיגיע החודש שבו היא נולדה. היא כבר יודעת שכשהיא בבטן אז היא עובר ולא תינוק, ושידענו שהגיע הזמן שבו היא צריכה להיוולד בגלל שהיא בעטה בצורה מיוחדת (תכלס ירדו לי המים, אבל ההסבר עם הבעיטות נראה לי יותר מתאים לגילה). אם אני מחבקת אותה בזמן שהיא "בבטן" היא כועסת ואומרת שאני לא יכולה לחבק אותה, כי היא בבטן שלי.
 
והערב היא הפתיעה עם השאלה הזו. אח"כ היא ניסתה לשאול למה לא היה לי תינוק או תינוקת אחריה, אבל קצת הסתבכה עם ניסוח המחשבה. אז בסוף היא עברה לאיך תינוקות נוצרים, שאלה שכבר עלתה פעם או פעמיים ועליה עניתי שאבא ואמא מתחבקים חיבוק מיוחד (לפני כמה שבועות היא ביקשה להתחבק איתי את החיבוק המיוחד הזה ).
ולמרות שמבפנים בכיתי, מבחוץ השבתי לה בצורה עניינית וניתקתי את הרגש.
ועכשיו היא ישנה, ואני כבר לא בוכה מבפנים, וגם לא בכיתי מבחוץ. הצלחתי להעביר את הכאב בלי להתמסר לו, ורציתי לשתף כאן, כי כאן נמצאים מי שמלווים אותי במסע המטורף שלי.
הרסת אותי ...
15/05/2016 | 23:14
71
יושבת קוראת ובוכה... הבת שלך נשמעת לי מדהימה וחכמה , קוראת את הסביבה ושואלת שאלות לעיניין... לא קל אבל כל הכבוד לך על כך שנהגת באיפוק וענית לה בצורה סבלנית וחכמה.
חיבוק גדול וחזק וכולי תקווה שתעדכני אותנו בעתיד בבשורות טובות
מרגש מאוד...
15/05/2016 | 23:34
3
75
זה גומר הקטעים האלו. גומר.
אני זוכרת משהו אחר, אבל שגמר אותי עם הבת שלי בזמנו- היא ביקשה שמיכת פעילות לבובה שלה, משהו כמו של תינוק אמיתי. היתה אז בכיתה א'. ואני הלכתי לארון, ושלפתי משם את אחת משמיכות הפעילות שהיתה לי, ובפנים בכיתי בטירוף. כי רציתי שהיא תשמש לתינוק/ת ולא לבובה...והייתי בטוחה אז שלא אזכה בעוד ילד. וזה גמר אותי. וכשנתתי את שמיכת הפעילות לבת שלי, עוד משהו מת בתוכי.
 
איזו עוצמה יש לך. איזה חוזק. אני כל פעם נפעמת מחדש. להכניס אותה בכאילו לבטן שלך, ולעשות כאילו היא עובר, לשתף פעולה במשחקי הדמיון שלה....אני מודה שלא הייתי עומדת בזה. מודה ומתוודה. היכולת שלך להתחשב בצרכים שלה מדהימה.
 
תגידי, אבל לא הבנתי- האם ענית לה לשאלה הקשה הזו של  "למה אף פעם לא היה לך תינוק אחריי בבטן?", או שהשארת את זה פתוח? אפשר הרי להיחנק מהשאלות האלו. 
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
נדמה לי שהשארתי פתוח
16/05/2016 | 00:09
1
75
מודה שמרוב הלם, אני לא זוכרת את כל הדיון לפרטי פרטים, וזה מצחיק כי זה היה דיון ממש קצר באמצע ארוחת הערב.
היא לא ממש הצליחה לשאול את למה לא היה לך תינוק אחרי.
לשאלה למה אף פעם לא היה לי תינוק בבטן, עניתי שהיא היתה בבטן שלי.
ולאיך תינוקות נוצרים, עניתי את התשובה הרגילה שאבא ואמא מתחבקים חיבוק מיוחד.
יכול להיות שהיא ניסתה לשאול עוד משהו ואז קטעתי אותה ואמרתי שנדבר על זה אחרי האוכל. לשמחתי אחרי האוכל היא עברה למשהו אחר, אבל מכיוון שהיא לא שוכחת דבר, אני בטוחה שהשיחה הזו תמשיך מתישהו (השבוע, בעוד חודש או בעוד חצי שנה).
 
ועכשיו אני חושבת שהכל התחיל מכך שהיא דיברה על משפחה של חברים שבה יש אבא ואמא וילד ותינוקת, ואז היא שאלה למה המשפחה שלנו קטנה ומשם זה התגלגל לענייני הבטן והתינוקות.
 
אני חייבת לציין שלמרות שהשאלות שלה מאתגרות אותי, אני שמחה שהיא רגישה לסביבה ושהיא כל הזמן צמאה לדעת עוד ועוד.
ואחרי השאלות שלה היום, אני יכולה להסיק שהיא מצליחה להבין (ולנסח!) כמויות, שזה ממש מופלא בעיניי.
היא מדהימה, ואת מדהימה לא פחות. אין מה לומר.
16/05/2016 | 00:13
17
מתחברת
16/05/2016 | 17:44
33
גם אני כבר משחררת קצת מבגדי התינוקות ששמורים בארון למעלה...... וכל פעם הלב מתכווץ ומתכווץ. 
במשחקי הבובות ישנם מספר בגדי תינוקות פיצ'קים, שמיכות, ומה לא.
 
אבל לא אבדה תקוותי בעניין הרחבת המשפחה
את נהדרת, מרעישה בשקט
16/05/2016 | 00:04
59
את עונה לה ומכילה אותה בכל כך הרבה תבונה ורגישות. לא פלא שהיא עצמה גדלה להיות כל כך נבונה ורגישה.
16/05/2016 | 08:43
38
שולחת לך חיבוק. ילדים שלי כל הזמן חופרים לי שהם רוצים תינוק. (כי לאחרים יש). באיזשהו שלב אמרתי להם שלא יהיה, כי אני זקנה. קיוויתי שזה יפסיק את זרם השאלות. זה לאו דווקא עזר. כי לפעמים אני שומעת דיאלוגים ביניהם, שאחד מהם עונה לשני "אבל היא זקנה, היא כבר לא כולה להביא תינוק".
הנושא ממש לא מרפה מהם.
בשבוע שעבר בת שלי הודיעה לסבתא שלה (חמותי) שאנחנו מצפים לשתי בנות (לא פחות ולא יותר). הכי גרוע שחמותי מרב רגישות (כמו של ממותה בערך) התחילה לברך אותי. והיא יודעת שאני אחרי שלוש הפלות. כמובן,זה נגמר בבכי בשירותים.
בקיצור, מה שנראה לי שאת צריכה לעשות וזה חשוב במיוחד, כי יש לך בת, זה לא ליצור אצלה הרגשה שהולדת ילדים זה משהו קשה, על מנת שלא יהיו לא חרדות מילודה שלה (נשמע עקום. אני מקווה שהצלחתי להסביר למה התכוונתי).
נראה לי שאת עושה את זה ממש ממש טוב.
וכמובן, מאחלת שיקרה לכם נס. 
מציף
17/05/2016 | 11:49
28
אני בדרך כלל מוסיפה שכדי שיווצר תינוק אז חוץ מחיבוק מיוחד למבוגרים צריך שיקרה נס קטן, ולא כל נסיון להביא תינוק מצליח מיד. ואז כתוצאה היא ביקשה משאלות כאלו בהזדמנויות למיניהן וזה לא היה קל, אבל מצד שני אני שיתפתי גם אותה במידה מסוימת בכך שגם אני מאוד רוצה תינוק ומרגישה מאוכזבת ועצובה שזה לא קורה. וזאת הסיבה למה לא היה לנו תינוק אחריה (אחד שתדע עליו לפחות)
17/05/2016 | 23:09
1
כל הזמן רציתי לחזור ולנסח תגובה שבאמת תועיל במשהו
19/05/2016 | 11:13
17
אבל לא מצליחה אז רק שולחת לך חיבוקים
החלטה קשה
14/05/2016 | 09:44
10
265
אז בהמשך לפירסומי פה בפורום ההחלטה להפסיק את ההריון נעשתה. החלטה בין הכי קשות שעשיתי בחיי. שבוע 22 הפסקת הריון בשל ממצא שבגבול האפור ....לכי תצדיקי לעצמך את המעשה. כמה שהגעתי למסקנה שזה הדבר הכי נכון (אם אפשר להגדיר ככה) לעשות , ביום של הפסקת הדופק לא הפסקתי לבקש סליחה מהעובר. מהילד שבחרתי לא ללדת ולא לתת אמונה ב"יהיה טוב "...הסימני שאלה שעוררו בי פחד מהעתיד מה יהיה עליי ועל ילדיי במידה ואם... הפחד שגרם לי לא להמשיך.
עכשיו בישורת האחרונה , לקראת הגרידה מחר, אשמח לעצות איך להתמודד עם ההליך.איך עברתן את זה נפשית ?
בנוסף יש לי ילד בן 5.5 שמבין כבר את זה שיש תינוק בבטן , מה אומר לו עכשיו שזה נגמר? איך אסביר שאין יותר תינוק ?...
 
תודה לכל העצות שלכן שניתנו לי עד כה ושחלקן עימי את סיפורכן האישי.
אורית
 
 
חיבוק גדול
14/05/2016 | 10:03
1
89
שולחת לך קודם כל!!! צר לי שעלייך לסיים את ההריון , בדומה למקרה שלך גם אני עברתי גרידה מאוחרת כמעט לפני שנה בשבוע 23.
אל תחמירי עם עצמך ... בטוחה שכל הנתונים הצביעו על כך שעדיף לסיים את ההריון , אצלי זה היה ממצא מובהק ולא הייתה התלבטות אך מזדהה עם התחושה הקשה והסליחה מהעובר בבטן. ילדים חולים אינם זוכים לחיים איכותיים והקושי בגידולם יכול לפרק משפחה.
לגבי מחר הביאי עימך תחבושות נורמליות , תחתונים והרבה סבלנות . אני עברתי את הגרידה באסף הרופא ומלבד הקושי הנפשי , ההליך עבר מהר וללא כאבים . מלבד משכך כאבים שלקחתי אחרי הגרידה שהתעוררתי לא היה לי צורך בכלום. חשוב מאוד: לבקש כדורים לייבוש החלב או לפחות מרשם - לי לא נתנו וזה היה סיוט!!!
בנוגע לילדך - לנסות לפשט את הדברים ולספר לו את האמת במילים שיבין . לקטנה שלי שהיתה בת 6 הסברתי שהעוברית חולה ולא תוכל להמשיך לגדול בבטן של אמא ... היא שאלה ״האם אין אפשרות לתקן אותה ...״ ואמרתי שלא ...
שיעבור בקלות ומהר- מאחלת לך בריאות ובשורות טובות בעתיד.
מאוד חשוב שאחרי הגרידה תנוחי , תתפנקי , תתני לעצמך את הזמן לבכות ולעכל , שיהיה לך עם מי לדבר - אנשים קרובים שיכולים להכיל את כאבך ואת הכאב של בעלך - לא פחות קשה לו ...
תודה
15/05/2016 | 17:18
30
תודה רבה על העצות :)
הפסקת הריון על ממצא בגבול האפור זה הגהנום
15/05/2016 | 09:28
1
99
הבן שלי היה הרבה יותר קטן ואמרתי לו שהתינוק היה לא תקין, אחרי זה הוא הקשה עלי וששאל איפה התינוק ונפלט לי בגן עדן של תינוקות, לא אוהבת את התשובה הזו אבל גם הפסולת הביולוגית של אסף הרופא זו לא תשובה מדהימה.
 
סורי שלא הועלתי לך, שולחת לך חיבוקים
הי
15/05/2016 | 17:19
44
מעריכה את התמיכה ואת העזרה, כל שיתוף עוזר 
אויש... כמה שזה קשה עם הילדים הגדולים
15/05/2016 | 15:36
1
65
משתפת אותך עם מה שהיה לנו. הפלה ראשונה הילדה הגדולה היתה בגיל הזה. גם היא וגם הקטנה ידעו על ההריון.... אמרנו להן שהרופא אמר שבסוף אין תינוק. לא הרחבנו.
בהפלה הבאה שוב הבנות ידעו ואמרנו ששוב טעינו והרופא אמר שאין תינוק...
אבל סיפרתי לאנשים על מה שקרה לידן. מילים גדולות. לא בטוחה שהבינו.
זה היה להן לא קל ובהמשך כל פעם שהלכתי לרופא והן ידעו הן ממש דאגו לי.
תזכרי שכל זה מחשל את הילד ומלמד אותו שהחיים מורכבים. מי שבעיקר נפגע פה זאת את ובן זוגך. הילד קצת בשוק ומצטער אבל אל תרגישי אשמה או שאכזבת אותו.
תודה
15/05/2016 | 17:21
43
ילדים לצערי קולטים הכל, הם מבינים יותר ממה שנראה לנו. אני חושבת שאלך בדרך שלהגיד שהתינוק פשוט לא היה מוכן לצאת כרגע ואולי בפעם הבאה יתחזק ויוכל להיות איתנו...משהו כזה :)
תודה על השיתוף :)
צר לי שאת נאלצת לעבור זאת. קצת על סמנטיקה
15/05/2016 | 21:07
62
כשאני נאלצתי לעבור הפסקת הריון בשבוע  25 המליצה לי העובדת הסוציאלית שלא לדבר על עובר חולה על מנת שבנותי לא יקשרו בעתיד כל מחלה - שלהן או שלנו- עם אובדן. 
מניחה שלכל משפחה מערכת האמונות המתאימה לה להתמודדות מול הילדים. 
אנחנו הסברנו שלפעמים עוברים לא מצליחים לגדול מספיק בבטן ולהפוך לתינוקות ולכן לא תהיה לנו בסוף תינוקות כפי שציפינו. 
היתה לי תחושה שהבנות קיבלו את ההסבר כפשוטו ושלא נותרו בהן משקעים אבל כנראה שטעיתי.
לאחרונה בתי בת השבע וחצי סיפרה לי בתמיהה כי אינה מבינה איך חברתה לכיתה מספרת לכולם שלאמא שלה יש תינוק בבטן ותהתה איך היא בטוחה כל כך שבסוף ההריון אכן  יהיה תינוק ואני נותרתי ללא מילים. לא הערכתי כמה האובדן שלנו הוא גם אובדן התמימות שלה. 
 
...אז לא יודעת מה נכון לומר ומה לא. ככלל אני בעד לומר לילדים את האמת, בהתאם להבנתם,  גם אם אין צורך להכנס לפרטים מיותרים ובעיקר חשוב מאד בעיני  שלא לדבר מעל לראשם. 
 
חושבת שככל שהילדים קטנים יותר הם מתייחסים לאובדן בטבעיות, כחלק מן החיים, מבלי לייחס לו את המטענים הרגשיים  שאנו מייחסים. 
 
מאחלת לך שתהיו אחרי במהרה ושתצליחו לחזור לשגרה נורמלית בקרוב. 
הימים האלה הם ימים של מערבולת רגשית מטורפת וטוב שיש ילדים בבית להתנחם בהם  , גם אם זה מחייב  לדאוג להם ולחזור לתפקד מהר יותר. 
 
הלוואי ובקרוב תדעו ימים טובים מאלו. 
 
 
 
 
שיעבור בשלום
15/05/2016 | 22:06
34
הלכתי אחורה בפורום כדי לקרוא שוב את הסיפור שלך, אני יודעת שכבר החלטתם אבל בכל זאת אציין שאני הייתי מחליטה בדיוק אותו הדבר.
 
לגבי הבן שלך, לא יודעת לענות מנסיון, כי שלי היתה קטנטונת בזמן האובדנים ובכלל לא אמרנו לה שאני בהריון (בסוף ההריון האחרון היא היתה בת שנתיים ורבע).
מסכימה עם כל המגיבות וגם עם מה שאת כתבת, הילדים מבינים הכל וכדאי לספר את האמת ברמה שהם יכולים להבין ותוך כדי כך לנתק ככל שניתן את העצב העצום שאנחנו חווים.
גם אני לא הייתי אומרת שהתינוק שבבטן היה חולה. אולי משהו על כך שהוא לא התפתח ולכן הוא לא יוולד.
אתם יכולים להגיד שאתם עצובים, ואם הוא אומר שגם הוא עצוב כדאי לאפשר לו לשחרר את העצב. להסביר שהעצב שלכם יחלוף ושבכל מקרה אתם מאוד אוהבים אותו ושמחים בו.
חשוב לשתף את הצוות בגן במה שעובר עליכם ובניסוח שבחרתם כדי להסביר לו על הפסקת ההריון. בעיניי הציפיה היא שהצוות לא ייזום איתו שיחות בעניין, אלא שיוכלו להגיב לדברים שהילד אומר ומספר ובאופן כללי שיהיו רגישים לשינוי אפשרי בהתנהגות.
 
לגבי מה שצפוי לך מחר, קצת קשה לי לענות כי גרידה עברתי בשבוע 13 (בשבוע 21 עברתי לידה שקטה). בכל מקרה ממליצה לבקש (לדרוש?) דוסטינקס לייבוש החלב. אם הם לא מוכנים לספק את הכדורים, לפחות שיתנו מרשם. אין כמו חלב שנוצר עבור תינוק שלא קיים, כדי להוסיף שמן למדורת העצב.
כדאי להביא איתך תחבושות לדימום, משהו קטן לאכול ולשתות כדי לשבור את הצום (אחרי הגרידה האחות הכינה לי תה מתוק, מלווים לא הורשו להכנס לחדר ההתאוששות בביה"ח בו הייתי). אחרי ההרדמה עשויה להיות בחילה, אני הקאתי אחרי היסטרוסקופיה ניתוחית. בגרידה הרופא קרע לי את הוריד בקפל המרפק ולבסוף פתח וריד בגב כף היד (לטענת הרופאים בגב כף היד כואב יותר, אני לא מרגישה הבדל). מאז בכל הרדמה אני מבקשת שיפתחו בגב כף היד. ההתאוששות מההרדמה מאוד אינדיבידואלית, בחלק מההרדמות שעברתי לקח לי יותר מ-24 שעות להתאפס על עצמי. 
כדאי לזכור לקחת מהמזכירות פתק ליווי עבור בעלך, כדי שיוכל לדווח בעבודה על מחלת בן משפחה.
 
שולחת לך המוני חיבוקים 
גם אני קראתי אחורנית שוב את סיפור שלך...
15/05/2016 | 23:43
75
כואב מאוד, ועצוב מאוד. משתתפת בצערך.
האם את כבר אחרי? (מצטערת שלא הספקתי להגיב). ספרי מה שלומך.
 
לגבי בנך- מסכימה עם ההמלצות שנתנו לך פה הבנות היקרות: רצוי לא לומר את המילים: "העובר היה חולה" (כדי לא לקשור בין מחלה לבין אובדן, דבר העלול לגרום לו ללחצים ולפחדים מיותרים), אלא לומר משהו בסגנון של: "לפעמים קורים מקרים עצובים, שבהם העובר לא מתפתח טוב, ולא נוצר ממנו בסוף תינוק. ככה זה בטבע". אפשר לתת דוגמאות מעולם הטבע. לדוגמא: שלא מכל זרע של פרח ששותלים, פורח פרח...
 
עוד מספר דברים לגבי בנך-
1. מומלץ לאפשר לו להמשיך בשגרת חייו.
2. הוא יכול לראות אותך עצובה, אבל רצוי שאת רוב הבכי תבכי כאשר הוא לא נמצא לידך...
3. מומלץ לידע את הגננת שלו, ושתשים לב אם יש שינוי כלשהו בהתנהגותו או במצב הרוח שלו בתקופה הקרובה.
 
אנא עדכני במצבך.
דואגות לך פה.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
 
17/05/2016 | 06:48
20
זוכרת ששיתפת פה בהתלבטות...
מבחינה נפשית די הייתי במוד הישרדות בימים הראשונים אחרי הגרידה. אם יש לך אפשרות לא לחזור מהר לעבודה, אלא לתת לעצמך להתאושש ולהתחיל להתאבל, הייתי לוקחת את זה... אני חזרתי חלקית אחרי שבוע וחסר לי זמן לעצמי, לחשוב ולהרגיש ולקבל. לא יודעת מה להגיד לך לגבי בנך... אנחנו לא סיפרנו על ההריון לבן החמש וחצי שלנו.שוב חיבוקים.
לא כל ניצן פורח
13/05/2016 | 16:10
3
370
https://www.youtube.com/watch?v=yCRkXjGHrUg

לזכר כל אלה שהלכו בטרם עת.

רוני
זה שיר מאד מיוחד, מצרפת כאן לינק לסיפור שמאחוריו
15/05/2016 | 13:40
1
60
"לא כל ניצן פורח
לא כל ענף מוריק
גם הנושר בדרך
לא פרח לריק"
 
תודה גם לך, בשדרת האזדרכת-
16/05/2016 | 00:23
26
את הסיפור מאחורי השיר לא היכרתי. אני מודה. קראתי כל מילה של הקישור תוך כדי בכי. עצוב כל כך, שאין מילים.
נפלא שההורים האמיצים הללו הצליחו לגייס את האומנים, ונולד שיר מדהים ומרגש שכזה, שגם מנציח את הילדה המיוחדת הזו, שנלחמה כנגד כל הסיכויים.
עצוב. עצוב. עצוב.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
תודה. מרגש עד דמעות-
16/05/2016 | 00:19
29
עבורי המילה "ניצן" מסמלת המון, כי לבני האמצעי קוראים כך.
חבל שלא כל ניצן פורח. עצוב נורא.
תודה על השיתוף.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
צריכה המלצה על רופא מומלץ להפסקת הריון
15/05/2016 | 13:50
7
178
באיזור המרכז.
תודה.
אוי ספרקית, חיבוק גדול.
15/05/2016 | 14:13
32
מחבקת גם כאן
15/05/2016 | 15:58
75
יכולה להמליץ על הרופא שלי, ד"ר גיא גוטמן, אצלו עשיתי את הגרידה באופן פרטי. הוא היה מאוד מקצועי ורגיש. אני לא יודעת אם הוא מבצע גרידה גם בשבוע שלך, אבל מקווה שהוא יוכל לעזור. גם אם לא, הוא די מקושר ואולי תהיה לו המלצה.
זה הטלפון של המרפאה הפרטית שלו: 03-9786556 המזכירה שלו מקסימה והיא תוכל לתת את כל המידע.
שולחת המון כוחות וחיבוקים ואם תצטרכי עוד משהו אני כאן.
המלצה
15/05/2016 | 18:53
61
ממליצה על דר' גינגולד. מאוד מקצועי ורגיש. עשה לי פעמיים.
טלפון: 09-7424918 ,052-3516200 . אם לא עונה, אפשר לשלוח SMS והוא חוזר.
מצטערת שאת צריכה לעבור את זה.
ליבי איתך.
15/05/2016 | 20:47
16
אוי
15/05/2016 | 22:12
47
אין לי המלצות ואין נחמה.
עקבתי אחרי ההודעות שלך בפורום השכן, צר לי כל כך על מה שאת עוברת.
תודה רבה
15/05/2016 | 22:58
20
שולחת תנחומים
15/05/2016 | 23:21
52
אין לי המלצות, כי את הגרידות עברתי בבתי חולים ציבוריים- מאיר ואסף הרופא, ותמיד נתקלתי בצוותים רפואיים נפלאים.
ראיתי שמספר בנות כתבו לך המלצות. אולי כדאי גם להתייעץ עם הרופא שלך.
 
שתעברי את החלק הפיזי מהר ככל האפשר, ובקלות ככל האפשר, ותתפני לטפל בנפש...
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
פינה פסיכיאטרית
11/05/2016 | 20:23
20
202
שלום בנות יקרות וחג שמח !
פותחת נושא שמעסיק אותי לאחרונה - תרופות.
הלכתי לרופאה פסיכיאטרית לבקש תרופה נגד חרדה למקרה שאני עוד פעם אהיה בהריון והיא הייתה סבורה שאני בסוג של דכאון ונתנה לי לוסטרל (תרופה נגד דכאון). היא חשבה שתרופה תעזור לי להיות יותר אופטימית, להפסיק לספור כמה ילדים יש לנשים אחרות ובאופן כללי תעשה לי טוב.
הרבה זמן לא רציתי לקחת את התרופה, כי אני לא בדכאון. בסופו של דבר, אחרי מחזור דל במיוחד, שגרם לי לחשוב שאני מתחילה גיל הבלות, התחלתי לקחת את התרופה (חצי ממינון). לקחתי אותה 4 ימים, היא גרמה לי להיות ישנונית נורא.
חזרתי לרופאה. הפעם היא השתכנעה שאני לא בדכאון ורשמה לי לוריוון למקרה שאהיה בחרדה.
חוץ מלוסטרל לקחתי "רוגע פלוס" - משהו טבעי בלי מרשם. מתכוונת לקנות גם "נרבן דרז'ה" - גם משהו טבעי.
אשמח אם תספרו לי מה אתן לוקחות ומה עוזר לכן.
לאחרונה התחלתי לקחת ציפרלקס
13/05/2016 | 15:39
1
95
וזה עושה את הדברים יותר קלים והפחית לי מחשבות  על נושאים שבכלל לא צפיתי, אין לי תופעות לואי חוץ מהפחתת תיאבון קלה שזו תופעה מבורכת מבחינתי , הרבה זמן התלבטתי אם כן לקחת או לא לקחת וחשבתי שזה יהפוך לי את האישיות וגם ראיתי בלקיחתה סוג של כשלון אבל עכשיו המאמץ שנדרש לי כדי לא לשקוע הוא כל כך יותר קטן  שחבל לי שלא התחלתי לקחת על ההתחלה.
ציפרלקס
13/05/2016 | 20:48
69
מעולה !
תודה על המידע. אם ארצה לקחת עוד פעם אבקש ציפרלקס. כי לוסטרל לא עשה לי טוב - גם ישנוניות, גם סיוטים (דבר טוב יחיד זה באמת היה הפחתת תאבון).
מידע רפואי ועצה נפשית - תרופות פסיכיאטריות
13/05/2016 | 17:41
4
86
בהיבט הרפואי -
לוקח כמה שבועות עד שתרופה פסיכיאטרית מגיעה לרמה בדם בה היא מתחילה להשפיע ולאזן את רמות הסרוטונין במוח. 
אין שום משמעות פיזית ללקיחת תרופה (ועוד בחצי מינון) במשך 4 ימים.
את צריכה כמה שבועות כדי להרגיש השפעה אמיתית.
נשמע שאת מאד אמביוולנטית וחוששת מכך.
 
בהיבט הרגשי -
אני ממש מתנגדת ל'אפליה' ממנה סובלות התרופות הפסיכיאטריות,
כמו שאני לא עוברת ניתוח לעקירת שן בלי הרדמה
או דלקת גרון בלי אנטיביוטיקה
או חתך פתוח בלי זריקת טטנוס
כך אני נוטלת תרופה פסיכיאטרית שתעזור לי להתייצב במצב נפשי קשה
 
ולקחתי סרוקסט וציפרלקס בשתי תקופות שונות בחיי
והן עזרו לי להתרומם באופן שלא יכולתי להתרומם בו לבדי.
לאחר שהתייצבתי ובאישור הפסיכיאטר גם הפסקתי ליטול אותן.
 
אני שמחה (מאד!) שלא חששתי מכך
כי הייתי אומללה וממש בתחתית בלעדיהן.
אז מנסיוני האישי - ממליצה בחום רב
 
תודה על התשובה
14/05/2016 | 00:25
3
46
תראי, אני אגיד לך למה יש לי יחס אמביוולנטי לתרופות. אני לא סובלת מדכאון. אני כן סובלת מקנאה ועיסוק יתר בנושא ילודה כושלת שלי.(רופאה חשבה שזה סוג של OCD). לכן היה לי ספק האם תרופות יעזרו לי. האם תרופה נגד דכאון/חרדה תעזור לי לא לקנא בנשים אחרות ?
אז יכול להיות שהייתי צריכה לתת ללוסטרל יותר זמן, אבל בינתיים הייתי כל כך מעורפלת, שהיה בלתי אפשרי לחיות ככה.
באופן כללי, אני ממש בעד התרופות, לכן גם פתחתי את הנושא הזה.
אני כן רוצה למצוא משהו שיקל עלי. נמאס לי מעצמי. אני לא רוצה לבלות ככה את הזמן שנותר לי על כדור הארץ.
עוד עצות
14/05/2016 | 14:09
2
53
אני מאד מזדהה עם המשפט שלך שאת לא רוצה לבלות ככה את הזמן שלך על הכדור
 
העניין עם תרופות, כל מיני סוגים של תרופות, לאו דווקא פסיכיאטריות, הוא שהן זקוקות לזמן כדי להשפיע. זה לא כמו הרואין שאת מזריקה פעם אחת ויש תוצאה מאד מאד מיידית..... באמת לוקח להן זמן לווסת את הסרוטונין, וכל גוף הוא שונה, ומגיב אחרת לכל תרופה. זה לא מדע מדוייק, למרבה הצער, למרות שנדמה לנו שרופאים הם בגדר אלוהים בעניין הזה, אבל למעשה מדובר בניסוי ובטעייה.
כמו שבושם מריח אחרת על כל סוג עור, למרות שהתרכובת הכימית שלו זהה, כך גם התרופות שונות על כל מערכת ביולוגית ונפשית.
 
לכן את צריכה
א. סבלנות
ב. אמונה שזו הדרך הנכונה
ג. רופא טוב
 
אני, אגב, ניסיתי סוגים נוספים, לי הסרוקסט עזר באופן הטוב ביותר.
לכל תרופה יש תופעות הלוואי שלה, והרופא/ה יסבירו לך בדיוק.
אבל כל אחת מן התרופות זקוקה לזמן כדי להשפיע, בין חודש לחודשיים.
 
אם את מתכוונת לנסות לשבוע, חסכי מעצמך את הטלטלה הנפשית והפיזית כאחד. את צריכה לנסות באמת כדי להצליח. ולעבור דרך התופעות הפיזיות גם אם הן אינן נעימות. רובן חולפות כשהגוף מסתגל לתרופה.
 
 
והערה חשובה אחרונה - מי שלוקח תרופה פסיכיאטרית הוא לאו דווקא בדיכאון. יש לי חברה שלוקחת תרופה כזו כדי להתמודד עם פי-אם-אס שהורס לה את החייים, יש לי קרובת משפחה שלוקחת תרופה פסיכיאטרית נגד דיכאון כדי לטפל בחרדה + מחשבות טורדניות שהורסות לה את החיים.
 
אני אישית לקחתי כדי לצאת מהבור, אבל לא הגדרתי את עצמי אז (וגם היום) כסובלת מדיכאון. פשוט כמישהי שלא מצליחה להתמודד בעצמה וצריכה עזרה. לי זה ממש עזר. עדיין הייתי עצובה, עדיין היו נושאים כואבים ולא פתורים בחיי, אבל לא הרגשתי שאני בתהום. אחרי שהתייצבתי המשכתי לקחת את התרופה עוד כמה חודשים כדי לראות שאני לא שוקעת שוב. ואחר כך הפסקתי באופן מבוקר.
באותו אופן ילדתי עם אפידורל למרות שאפשר גם טבעי. למה לי לסבול אם אני יכולה להקל על הסבל באמצעות כימיה?
תודה
14/05/2016 | 21:01
1
31
תודה רבה, זה מאוד עוזר לי מה שאת כותבת.
 
(חוץ מקטע עם אפידורל, שאני נגד )
אני דוקא בסדר עם להגדיר את עצמי כסובלת מדיכאון
15/05/2016 | 09:14
35
מבחינתי זה סיבוך של הגרידה ולכן אולי הלקיחה פחות פוגעת לי בהגדרה העצמית. מבחינתי מתי שאסיים הריון עם תינוק בידים יהיה הזמן להיפרד מהכדור.
קראתי את כל השרשור ועונה
15/05/2016 | 15:42
1
44
לדעתי. ממה שאני קוראת ממך את לא בדיכאון. אז למה שתטופלי כמו חולת דיכאון?
יש לי כבוד רב לתרופות האלה ומכירה מקרוב את ההשפעה והעזרה.
אבל לא נראה לי שאת צריכה.
למה הקנאה שלך זה דבר לא טבעי? הרי כל אחת כאן מדווחת על זה. הכי נורמלי בעולם. הכי מראה שאת הפוך מבדיכאון. את חיה ובועטת! את כועסת ובצדק!
הרופאה מנסה לעזור. אבל היא לא עברה מה שאת עוברת. או שעברה בצורה אחרת וזה נראה לה התעסקות אובססיבית.
בואי אני אגלה לך משהו, בעזרת ה אם תהיי בהריון את תהיי באובססיה על העובר ואחר כך על התינוק. כל הנושא הזה הוא מאוד אמוציונלי ומעסיק אותנו המווון.
אני חושבת שכדאי שתלכי לטיפול פסיכולוגי. מישהי שתבין אותך ותגיד לך שאת בסדר ובריאה לחלוטין.
כמובן שאם את חושבת אחרת אז סבבה אבל ממה שכתבת אז סתם חבל.
ולוריוואן מאוווד מרדים
תודה
15/05/2016 | 19:04
27
הי !
תודה על התגובה. 
אני צריכה להתחיל טיפול פסיכולוגי בקרוב. תולה בזה הרבה תקוות.
קנאה פוגעת בי. אז הלוואי והייתי יכולה לטפל בה תרופתית. הרי לא יתכן שאבכה ואתפרק אחרי כל הריון שאתוודע אליו. לי כבר לא יהיה. אז מה ככה זה יהיה מעכשיו ועד המוות ? (כמובן לה' תוכניות משלו, אבל אורך חיים ממוצע של נשים בארץ הוא בסביבות 80).
אז אם למישהי עזרה איזשהי תרופה לא לשים לב ל"הריונות סביבתיים", אני גם רוצה לנסות....
טוב שאת אומרת לי שלוריוון מרדים. טוב לדעת.
אני
15/05/2016 | 16:25
10
45
הגעתי לזה אחרי שנה וקצת מהלידה השקטה, כמעט שנה וחצי. ראיתי שאני כבר די הרבה זמן לא "אבלה" אבל הגעתי לסוג של תקרת זכוכית כזו בו נגמרה לי האופטימיות לחיים באופן כללי, והכל היה פושר. לא היה כאב חד, אבל גם השמחה לא באה. קיפאון. ואז הגעתי לרופא המשפחה שלי, והוא הפנה אותי לצוקד שירות פסיכולוגי בקהילה (המתנתי כחצי שנה לתחילת הטיפול) וגם רשם לי פרוזאק. שגם הוא גרם לי לזלול ולישון, אבל בעיקר בעיקר הוא עבד בצורה נפלאה. ואחרי חצי שנה הפסקתי עם הפרוזאק ועם הרבה עבודה עצמית ועזרה מבחוץ המשכתי בתהליך שהפרוזאק התחיל. מציינת, שספק אם הייתי מגיעה למקום שבו אני היום אם לא הפרוזק ההוא.
כתבתי על הפרוזאק כמה רשומות בבלוג, אולי תרצי לקרוא יותר על החויה שלי, בסדר כרונולוגי כך מקווה
 
 
תודה
15/05/2016 | 19:06
1
27
תודה רבה, מאוד אשמח לקרוא בערב.
אמאלוסי- יש לי הרבה מה לכתוב לך,
16/05/2016 | 00:25
33
אבל לצערי, כבר לא אספיק הלילה...אכתוב לך בהרחבה מחר-מחרתיים. עימך הסליחה, יקירתי.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
תודה רבה
16/05/2016 | 21:32
7
12
תודה רבה ששיתפת אותי. קראתי הכל בנשימה עצורה. 
מאוד חיזקת אותי.
קראתי את כל מה שהבנות הנפלאות פה כתבו לך, ומוסיפה מנסיוני-
17/05/2016 | 00:08
6
21
האמת היא שבדיעבד, הייתי צריכה להיעזר בכדור נוגד חרדה ודיכאון מההפלה הרביעית ברצף (שאז בא לי ה"בום" הרגשי הקשה), ולא רק מאמצע ההריון עם מעיין (שבא אחרי עוד שתי הפלות).
גם כמה בנות פה כתבו לי את התרשמותן בזמנו במסרים.
אבל חשבתי שבגלל שאני מתפקדת נפלא בחיי היום יום, בעבודה ועם הילדים, אז לא אפנה לסיוע זה, מה גם שהייתי מטופלת בשיחות כל הזמן.
 
בהריון עם מעיין רמת החרדות היתה כל כך נוראית, שהגעתי למצב של מיני התקף חרדה (ידעתי לזהות את זה, ולכן הצלחתי לנטרל את הפצצה כל פעם, בעזרת מודעות ונשימות), וכמעט שלא ישנתי. משהו כמו שעתיים בלילה, או שבכלל לא נרדמתי. משהו מטורף. הגעתי למצב של מגרנות כרוניות קשות, ואי אפשר היה יותר לסבול.
פניתי כבר בשבוע 7 לפסיכיאטר, שאמנם הקשיב לי רוב קשב, אבל אמר שאני נורמאלית, ולא רצה לתת לי כדורים. לדבריו- הוא לא מאמין בהם. יופי! אז בשביל מה אתה פסיכיאטר?!
נתן לי לוריוון, רק בעיתות מצוקה קשות, וזה ממש ממש לא עזר לי בכלום.
 
בשבוע 19, כשהמצב היה בלתי נסבל (למרות שכל הזמן המשכתי לתפקד כרגיל), פניתי לפסיכיאטרית נשים ד"ר ורד בר, שנתנה לי מענה. היא אבחנה אותי כסובלת מפוסט-טראומה ומצב דיכאוני-חרדתי תגובתי (לעומת מצב של מחלה, חלילה...). המליצה על כדור בשם "פאקסט".
לקח המון זמן עד שהשפיע. משהו כמו קרוב לחודשיים....אבל ישנתי 4-6 שעות בלילה (ולא שעתיים), במקום לקחת שני כדורים נגד מגרנה ביום, לקחתי שלוש פעמים בשבוע, וטיפה טיפה יכולתי לשלוט יותר במחשבות השליליות. היה פחות בכי, ותגובות פחות אמוציונאליות.
לא היתה לתרופה כלל פגיעה ביכולת הריכוז או בתאבון (הוא נשאר בריא כתמיד).
 
הפסקתי את הכדור באופן הדרגתי (עם פיקוח הרופאה), והפסקתי לחלוטין כאשר מעיין היתה בת 3 חודשים.
 
חשוב להבין כמה דברים אם נוטלים תרופה פסיכיאטרית:
1. לפעמים לוקח זמן עד שמוצאים את הטיפול הנכון ואת המינון הנכון.
2. לחלק מהתרופות לוקח זמן עד שהן מתחילות להשפיע (3 שבועות עד 6-8 שבועות).
3. חשוב להיות כל הזמן במעקבים אצל הרופא/ה הפסיכיאר/ית לצורך מעקב אחר השפעת הכדור והמינון המתאים.
4. הכי חשוב להבין שהכדור לא עושה את כל העבודה. הטיפול צריך להיות משולב- תרופתי+שיחות. המון המון המון עבודה קוגניטיבית-רגשית. המון. אי אפשר להימלט מזה.
 
אז בגדול אני בעד, אבל עם מעקבים, ותוספת משמעות של טיפול ותמיכה רגשית.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
 
 
תודה על התשובה המפורטת
17/05/2016 | 07:11
5
17
תודה רבה, אני גם הייתי אצל ורד. היא משהו. אני ממש מבינה על איזה התקפי חרדה את מדברת. בהריון אחרון שהסתיים כמו הקודמיו היו לי גם התקפי חרדה. אפילו הצלחתי לרזות לראשונה זה הרבה שנים.
אני לא נגד כדורים, הם באמת יכולים להציל חיים/איכות חיים. פשוט כרגע מה שהכי "כואב" אצלי זה קנאה ופסימיות. ולא נראה לי שניתן לטפל בזה תרופתית. אני צריכה להתחיל טיפול CBT, מקווה שזה יעזור. 
ובמידה וארגיש גרוע יותר, אבקש ציפרלקס.
נשמע שאת בכיוון הטיפולי המתאים לך,
17/05/2016 | 07:41
10
את מודעת לתחושותייך ופועלת כדי לסייע לעצמך. זה מעולה, וכך צריך להיות.
ואת צודקת- אין כדור לענייני הקנאה:(
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
החלק של הקנאה הגיב מצוין לטיפול
17/05/2016 | 08:33
3
21
וגם החלק של הפסימיות. זה פחות או יותר היה הבייס-ליין שלי לפני הפרוזאק. ועם הטיפול כאילו שהקנאה עולה כמו תמיד, ואז כשאת אומרת לעצמך - זה לא קשור אלי, או כל דבר אחר שאמור להרגיע את הקנאה - את פתאום מצליחה להקשיב לעצמך. והקנאה עולה, ומהר יורדת. כנ"ל פסימיות.
טוב לדעת-
17/05/2016 | 11:39
2
10
זה כנראה תלוי באמת בסוג הכדור...
אצלי הרופאה בחרה ב"פאקסט" (שהוא מהפחות ידועים), כי מבין כל התרופות מאותה משפחה, הוא איכשהו גם יכול היה לעזור קצת לנושא השינה והמגרנות, שזה היה ממש קריטי אצלי. והוא היה מותר בהריון מהשליש השני.
 
טוב לדעת שלפרוזאק כן יש השפעה על החשיבה ועל היכולת להגיע למצב של דיבור עצמי מרגיע והגיוני.
תודה על המידע:)
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הפרוזק לא ממש מתאים לחרדות
17/05/2016 | 11:56
1
16
אבל גם לא היו לי כאלו, יחסית, כן.
והוא מרדים מצוין, אפילו יותר מדי.
מה שכן, החלק של הטיפול המחשבתי - פשוט אליפות. את פתאום שומעת את עצמך מהצד, ויכולה לדמיין מה היית אומרת על הכל אם היית 10 שנים אחורה בגיל ואופטימיות.
נשמע מדהים, ואו!
17/05/2016 | 12:15
7
הפלה בציטוטק
12/05/2016 | 00:29
6
152
שלום לכולם, אתמול עברתי הפלה (בשבוע 6 לפי גודל העובר) בציטוטק שמבחינתי היה פשוט בלתי נסבל מרוב הכאב. סבלתי במשך 7 שעות ללא כל דימום ורק אחרי זה היה דימום כמו במחזור, לא משהו מיוחד. יש לי הרגשה שלא באמת יצא שק ההריון ואני ממש מבואסת והשאלה היא האם לנסות לעבור את זה שוב לאחר שבוע או ללכת ישר לגרידה? 
הי
12/05/2016 | 09:42
71
אני ממליצה לגשת לרופא שיבצע בדיקה ואולטרסאונד ויראה אם הרחם נקי - במידה ולא הוא כבר ינחה אותך.
מאחלת לך בריאות ושבעתיד הקרוב נשמע ממך בשורות טובות
דעתי
12/05/2016 | 18:56
79
הי !
מצטערת שהיית צריכה לעבור את זה.
את כותבת שהיה לך מאוד כואב. לא לקחת כלום ?  
מתי יש לך תור לרופא ? יש מצב שכן הכל יצא, הרי מדובר בשלב מוקדם. במידה ולא - אני אישית הייתי מעדיפה לנסות עוד פעם ציטוטק. ואם באמת יהיה צורך לקחת עוד פעם ציטוטק - תקחי גם משכך. אדקס/נרוסין/מה שעובד אליך.
זה לא שגרידה זה משהו נורא, אבל אם אפשר בלי, עדיף בלי..
מסכימה עם אמאלוסי
13/05/2016 | 11:38
56
אצלי שק ההריון יצא יום אחרי המנה השניה של הציטוטק (48 שעות בין המנות, לא שבוע כמו שאני מתרשמת שהוצע לך).
בהחלט מומלץ לקחת משכך כאבים, אבל רק את יודעת האם אלו כאבים שתוכלי לעמוד בהם או לא.
גרידה היא הליך די פשוט, אבל עם יותר סכנות ביחס לציטוטק. לדעתי בשבוע כזה עדיף להימנע מגרידה אם זה אפשרי.
צר לי על האובדן שלך 
אני ממליצה לך ללכת להיבדק,
15/05/2016 | 23:48
2
30
ולראות מה קורה ברחם. אם יש עוד שאריות, ממליצה להתייעץ עם הרופא.
כמה כדורים לקחת? האם 2 או 4? האם סבב אחד או שני סבבים?
כי בדרך כלל צריך 4 כדורים (שני סבבים),וגם אז- הדימומים יכולים להיות במצב הטוב יותר- שבוע-שבועיים, ובמצב היותר גרוע (כמו אצלי)- להימשך חודשים!!!
 
בקיצור- צריך ללכת להיבדק ולהתייעץ עם הרופא/ה שלך מה הלאה.
 
אנא עדכני במצבך.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
 
תודה לכולם
18/05/2016 | 18:22
1
12
בביקורת אמרו לי שלא נשאר כלום. אבל אני עדיין בסוג של מחזור קליל... אמרו לי ללכת לרופא שלי בעוד חודש. מקווה שיהיה בסדר. מאחלת לכולנו בעתיד הקרוב הריון קל והרבה תקווה וסבלנות
תודה על העדכון, ומצטרפת לאיחולים שלך. אמן.
19/05/2016 | 00:37
6
אגיד לכולכן בהרחבה בימים הקרובים
12/05/2016 | 12:10
1
185
חושבת עליכן, וקוראת כל הזמן, אך לא מספיקה להגיב.
אכתוב לכולכן בימים הקרובים.

עימכן הסליחה,
שירה.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

אגיד=אגיב
12/05/2016 | 12:11
10
וסת לאחר הפלה
11/05/2016 | 10:09
2
131
שלום לכולן,
לצערי עברתי הפלה לפני כ- 5 שבועות בשבוע 7. ההפלה החלה טבעי ואח"כ סיימתי אותה באמצעות ציטוטק. בבדיקה שביצעתי אח"כ ראו שהשק יצא ושיש מעט שאריות שהרופא אמר שיצאו עם המחזור הבא. הבטא ירדה לאיטה והיא עמדה נכון ללפני יומיים על 28. שלשום התחילו לי הפרשות חומות ואתמול זה אפילו התגבר קצת לדימום. הבנתי שקיבלתי מחזור. הבעיה היא שאני מרגישה שהדימום לא יוצא החוצה כמו בכל מחזור רגיל. הדימום לא מתגבר. יש לי מעט דימום על התחתוניות כל פעם ורק בניגוב רואים ממש דימום. קצת תחושה של "מחזור בכאילו". מצטערת על התיאורים זה פשוט מאוד מלחיץ אותי שמשהו תקוע שם...
 הייתה לי כבר הפלה לפני כשנתיים ואז עשיתי גרידה והמחזור שאח"כ היה חזק כרגיל. למישהי זה קרה ויכולות להיות לה תובנות? אשמח לעיצה/עידוד או כל דבר...
תודה מראש!​
 
 
 
 
אולי זה שאריות ?
11/05/2016 | 20:11
45
הי !
מצטערת שעברת הפלה.
יכול להיות שזה עדיין לא מחזור, אלא שאריות שהצטברו ויוצאות החוצה. ואז עוד מעט יהיה מחזור "אמיתי".
ברור שזה מלחיץ אותך. אולי תלכי עוד פעם לרופא שיראה שלא נשאר כלום ורחם נקיה ?
 
קצת קשה לדעת מה זה בדיוק...
15/05/2016 | 23:53
23
ממליצה ללכת שוב לרופא ולבדוק.
לי קרה פעם אחת לאחר גרידה, שהיו לי כאבי מחזור קשים (מה שלא מאפיין אותי), ולא יצא דימום. לאחר שלא קיבלתי מחזור 8 שבועות מיום הגרידה, הלכתי להיבדק, והסתבר שאכן קיבלתי מחזור, אך צוואר הרחם התכווץ בעקבות הגרידה, ולא נתן לדם הויסתי לצאת...כך שהוא נשאר ברחם...זה לא היה מצב מסוכן, והרופא אמר לי לחכות עוד חודש, עד המחזור הבא, ושעד אז, סביר להניח שצוואר הרחם יתרפה שוב, ויתן לדם לצאת. ואכן כך היה.
 
אבל אצלך הסיפור הוא אחר, כי לא עברת גרידה, אלא הפלה עם ציטוטק.
בקיצור- התייעצי עם הרופא שלך. תארי לו בדיוק מה היה, ותשאלי האם יש צורך להיבדק, או לחכות עוד קצת.
 
אנא עדכני אותנו.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
היום......
09/05/2016 | 01:20
10
279
זהו. התל"מ הגיע.
ר"ח אייר, 9/5 הגיע. 
יש דברים שלא מתרגלים אליהם.
פעם הרביעית שאני 'זוכה' להגיע לתאריך שהיה אמור להביא איתו כ"כ הרבה אור ושמחה...וקשה לי יותר. הרבה יותר.
ובשבוע הבא יהיה התאריך לידה  משוער של ההפלה הראשונה. ובשבוע שעבר חגגתי יום הולדת. ולפני שבועיים היה התל"מ של ההפלה השלישית.
 
קשה לי!!!
לא מצליחה להירדם.....
האם אצליח להשתחרר מהחלומות על בטן ענקית, וצירים, וכאב מרגש?
ולידה. הו לידה. 
 
ותינוק.
שתזכי במהרה לאושר שאת מייחלת לו
09/05/2016 | 06:04
24
זה גם התל"מ שלי היום....
09/05/2016 | 08:24
1
89
כל כך פחדתי מהיום הזה..
היום הייתי צריכה להיות במקום אחר... עם 2 סלקלים וורודים.. 
מאחלת לך התמודדות מהירה וקלה עד כמה שאפשר... מבחינתי זה יהיה כמו יום זיכרון כל שנה.. עצוב, כואב אבל חייבים להמשיך הלאה.. ובמקרה שלנו- לעבר המטרה.
מחבקת אותך....
וואו!!
09/05/2016 | 21:46
54
בדיוק. עבורי זה ממש יום זיכרון. קשה וכואב....
 
תודה על החיבוק!
המון המון חיבוקים
09/05/2016 | 08:26
2
67
הו, יקירה. אני כל כך מבינה לליבך...
שולחת לך חיבוק ענק.
למזלי אני לא זוכרת  תלמים של שתי הפלות ראשונות, אבל את השלישית אני כן זוכרת . השלישי היה אמור להיות ביומולדת של סבתא ז"ל וחשבתי שזה כל כך סמלי ומרגש ובטוח זה סימן טוב....
אני השבוע התחלתי לקחת תרופה פסיכיאטרית (במינון מאוד מאוד נמוך). מאוד לא שלמה אם זה, אבל מי יודע, אולי זה כן יעזור לי להיות קצת אופטימית. את לוקחת משהו ?
הייתי רוצה לשכוח.....
09/05/2016 | 21:52
1
58
תאריכים אני זוכרת טוב....
ובפרט שלחלקם היו סימנים טובים,
כמו ההפלה השניה שהתל"מ בדיוק ביום הולדת של בני הקטן!!!!!! (היה אמור להיות כשנהייה בן 3)
כמו ההפלה השלישית שהתל"מ בדיוק ביום שבעלי הציע לי נישואים....... בזמנו זה היה נראה הכי ורוד שאפשר.
 
תרופה- אני לא לוקחת, אפילו לא בכיוון. למה החלטת לקחת? התיפקוד שלי הכל כרגיל. בבית, עם הילדים ובעבודה.... מוציאה ופורקת בעיקר כאן, עם בעלי ועם עוד 3 שנים. אחות, גיסה וחברה- שהיא בעצמה עברה כמה אובדנים. 
 
 
 
...
09/05/2016 | 23:01
27
ואני ממש טובה בשמות וגרועה בתאריכים. מזמן שמתי לב לזה...
לגבי תרופה. גם תפקוד שלי, ברוך ה' תקין. (אולי הררי כביסה יותר גבוהים מהרגיל, אבל לא  בהרבה).
באתי לרופאה לבקש משהו להרגעה למקרה שאהיה עוד פעם בהריון והיא טענה שבעצם תרופה נגד דכאון תעזור גם להרגעה ושאני קצת אובססיבית עם כל הנושא הזה של ילודה.
התחלתי לקחת רק 4 ימים וגם חצי מינון ממה שהיא נתנה לי. מאוד לא שלמה עם זה. אבל מי יודע, אולי פעם הבא שאני אראה מישהי בהריון זה לא יקלקל לי מצב רוח ליום שלם ?
קשה באמת
( לעמוד שלי בתפוז )
09/05/2016 | 09:47
1
82
 
אכן לא פשוט מה שאת מתארת.
אבל למה את רוצה להשתחרר מחלום על בטן הריונית ולידה?
תחלמי וזה יקרה!!! חייב להיות! כי מגיע לך...
בהצלחה רבה. אל יאוש.
נכון שיותר קל להגיד מליישם, אבל אני בהחלט יודעת מהו יאוש בהקשר זה...
חלילה!!!
09/05/2016 | 21:56
50
החלום על הבטן והלידה קיים גם קיים. מאמינה שגם יקרה.
התכוונתי על ההכרה שבאמת באמת אני לא הולכת ללדת. לפעמים יש לי חלומות שפשוט לא היתה ההפלה ואני מדמיינת שעכשיו בחודש חמישי/שביעי/תשיעי..... ועוד מעט אתעורר מחלום רע.
התכוונתי שאחרי התל"מ אני נפרדת מהחלום על הבטן שהייתה אמורה להיות עכשיו.
 
תודה על התקווה! 
שולחת המון חיבוקים
09/05/2016 | 14:47
1
45
יום התלמ הוא יום קשה, מקווה שאחריו יהיה יותר קל
תודה!
09/05/2016 | 21:58
31
כמו שכבר כתבתי, עבורי יש משהו יותר קל כשעוברים את התאריך. לצערי מנוסה...
הודעה לפורום אחר, סליחה.
09/05/2016 | 11:39
80
הפסקת הריון ולידה שקטה בשבוע 22- התנהגות הצוות הרפואי
07/05/2016 | 21:32
24
288
היי בנות! אני חייבת לפרוק. 
לפני כמה ימים עברתי הפסקת הריון ולידה שקטה . התהליך, כמובן, היה תהליך לא קל נפשית ופיזית . רציתי לשאול נשים שעברו את התהליך הזה כיצד האחיות והרופאים התייחסו אליהם במהלך השהות בבית החולים?
אני ילדתי לבד בחדר, שלצידי בעלי המקסים, ללא כל תמיכה מצד האחיות או מהצוות. הצוות כן היה מודע למצב שלי וכן הראה רגישות. אבל לא קיבלתי שום הכוונה מאף אחד ( מדובר בלידה ראשונה הריון ראשון) , פעם ראשונה שהתמודדתי עם צירים , לא עברתי שום קורס הכנה ללידה והרגשתי פשוט לבד. בגלל שאני לא הולכת ללדת ילדה חיה אני לא מעניינת אף אחד.
במהלך כל הצירים לא נכנס אלי אף רופא לבדוק פתיחה, האחיות נכנסו לחדר רק כשבעלי ביקש יחס והכוונה וגם זה נעשה בחוסר רצון... רק אחרי שילדתי האחות נכנסה לחדר ולקחה את העובר. 
 
האם מישהי חוותה חוויה שכזו? האם זה נורמאלי? אני לא מצפה שיתייחסו אלי כמו כל יולדת אבל יחס בסיסי היה יכול להיות נחמד...
תודה ובשורות טובות לכולן!! 
07/05/2016 | 22:02
5
163
יקירה, משתתפת בצערך.
נורא מה שעברת. באיזה בית חולים זה היה ?
היחס הזה ממש לא נורמלי. 
ואני במקומך הייתי כותבת למנהל אותה מחלקה, שיעשה בדק בית. איך קורה דבר כזה של חוסר אמפטיה...
בת של חברה של אמא שלי עברה לידה שקטה בבילינסון לפני כמה שנים וגם סיפרה שאף אחד לא ניגש אליה.
באופן כללי, במקצוע רפואה יש גם  אנשים לא מתאימים. וזה גם אצל רופאים, גם אצל אחויות וגם אצל מיילדות.  אני לפעמים תוהה מה גרם לאנשים האלה לעסוק ברפואה, הרי יש עוד מקצועות... 
מאחלת לך החלמה מהירה ובקרוב מאוד בשורות טובות....
(ואז, כשתבואי ללדת, בעזרת ה' , ילד חי ובריא, תראי שחלק ממיילדות היו צריכות לעבוד בבית סוהר ולא בבית חולים).
את צודקת!
07/05/2016 | 22:22
4
167
היי אמאלוסי, תודה על התגובה ! אכן גם אני ילדתי בבלינסון!! שקלתי לשלוח להם פקס או מייל אבל אני מפחדת שזה יגרום לי להתעסק בעבר ובמרמורים מיותרים
(החוויה הזו גם ככה קשה מנשוא)..אבל עכשיו אני שוקלת בשנית לשלוח להם משהו, כי אי אפשר פשוט להתעלם מזה! לצערי אני לא הראשונה ולא האחרונה שתעבור חוויה כזו ואולי בכוחי לשנות משהו בעתיד ולגרום לחוויה הזו להיות פחות טראומתית ממה שהיא גם ככה.
עלה לי עכשיו רעיון- ליווי אישי לנשים לקראת לידות שקטות מנשים שחוו לידות שקטות. אני בטוחה זה יתרום לשני הצדדים. הולכת לשתף את בעלי ברעיון ולבדוק אם יש דבר כזה בכלל. אעדכן!

הצחקת אותי לגבי העוסקים ברפואה שממש לא מתאימים לתפקיד, ובאמת חבל שזה ככה....לצערי נתקלתי בכמה וכמה כאלה. 
תודה רבה על האיחולים החמים! בשורות טובות
 
 
 
 
...
08/05/2016 | 07:09
69
גם לי יש הרבה דברים רעים לספר על בילינסון. (למרות שאני בטוחה גם שם יש אנשים טובים...).
ליווי נשים זה רעיון מצויין. אין חכם כבעל נסיון...
עוד משהו
08/05/2016 | 08:22
2
111
ועוד משהו. את כתבת שעצם העלת דברים בכתב "יגרום לי להתעסק בעבר ובמרמורים מיותרים". אני לא מסכימה איתך. עצם העלת דברים בכתב (לא משנה לשם תלונה, או סתם בתור מכתב למגירה או פוסט בפורום) משחררת.
ילדה בכורה שלי נולדה עם בעיה מסוימת. כל ההתנהלות של בית החולים (הפעם זה היה איכסילוב) הייתה כל כך חסרת רגישות, שזה לא יתואר. בהתחלה רציתי להתלונן, אחר כך וויתרתי. במשך שנים התאמצתי לזכור כל פרט - מה היה, מי אמר מה וכן הלאה. עד שלפני כמה שנים העלתי את כל הסיפור בכתב, עד הפרט האחרון. אחר כך גם פירסמתי אותו בבלוג שלי. זה כל כך שיחרר אותי. אני כבר לא מתאמצת לזכור...
אז אני כן ממליצה, ברגע שתהיי מסוגלת, כמובן,  לכתוב הכל. לכתיבה יש יכולות טיפוליות. לפרסם/לשלוח זה כבר לא חובה, תלוי בך.
אשמח לקישור לבלוג שלך אם זה אפשרי
08/05/2016 | 15:48
1
67
מדהים איך זוכרים גם לאחר מספר שנים את הסיפור , ואת כל הפרטים. 
החוויה הזו פשוט נחקקת ולא עוזבת. איך מתמודדים?
אני לא יודעת איך לגשת לזה וגם חוסר הידיעה למה זה קרה בכלל קשה...
 
08/05/2016 | 21:48
39
הבלוג ברוסית. אם את קוראת רוסית - אשמח לשלוח לך קישור.
איך מתמודדים - זאת שאלה הכי קשה. מוצאים תמיכה, במשפחה, בין חברות, בין נשים שעברו מה שעברת. יש את הפורום הזה, בפייסבוק יש קבוצות סגורות, אני מקווה שבנות יגידו לך איך קוראים להן.
זה אבל לכל דבר... 
בבית חולים שיבא יש מרכז "חווה", המציעה עזרה נפשית לנשים שחוו אובדן
שולחת חיבוק...
משתתפת בצערך על האובדן
07/05/2016 | 22:25
2
165
ועל היחס מהצוות הרפואי.
לא לגמרי ברור לי האם ילדת במחלקת נשים או בחדר לידה, יש הבדל מהותי בידע של הצוותים ובזמינות שלהם.
 
משתפת מהחוויה שלי של לידה שקטה בשבוע 21 (לידה שניה. הראשונה הסתיימה בידיים מלאות).
את כל התהליך העברתי במחלקת נשים בחדר ללא שותפות, כך שכל הזמן היה איתי מלווה (בעלי ואמא שלי התחלפו ביניהם). 48 שעות מהקבלה לאשפוז ועד ללידה בפועל.
באמצע המון ציטוטק וכאבים וגם אחיות שצעקו עליי, צוות רפואי שלא מזדהה בשם ובתפקיד, הנחיות סותרות בין הרופאים לאחיות ובין האחיות לבין עצמן, אחיות שכעסו עליי למה הרופאים לא רשמו את ההנחיות בתיק. גם אצלי המלווים שלי נאלצו לקרוא לאחיות מדי פעם כדי שאקבל יחס.
אני לא זוכרת אם בדקו לי פתיחה, אבל זה בכל מקרה לא היה רלוונטי אצלי, בשבוע כל כך מוקדם ואחרי לידה אחת, כשהגיעו צירי הלחץ לא הייתי צריכה ללחוץ בכלל. בציר אחד שק מי השפיר פקע ובציר הבא העוברית נפלטה מהגוף שלי. אני בטוחה שהצרחות שלי באותו השלב הרעידו את כל המחלקה (לא צרחות של כאב פיזי אלא של חרדה ואימה). לצערי מכיוון שילדתי במחלקת נשים, הלידה התבצעה ללא ליווי של צוות רפואי, והאחיות רצו אליי רק כתגובה לצרחות שלי.
את הלידה עברתי תחת השפעת פטידין (חומר מטשטש). בזמן שחיכיתי שיקחו אותי לגרידה כדי לוודא שלא נותרו שאריות, העו"סית התורנית הציצה בדלת ורצתה לדבר איתנו. אני לא יודעת איך, אבל הצלחתי לגרש אותה תוך הבהרה שזה ממש לא הזמן המתאים לשיחה.
יום למחרת הלידה בסבב רופאים לקראת שחרור, שני רופאים עמדו מעל המיטה שלי והבכיר נזף בזוטר על משהו שהיה יום לפני כן. וכך במשך 5 דקות אני שכבתי חסרת אונים וללא מלווה (בשלב הזה כבר הייתי בחדר עם שותפות), ולא היה לי מושג האם הם מדברים עליי או לא.
 
מציעה לך לתעד בכתב את כל החוויה. אם וכאשר תרצי, תוכלי לפנות לעו"ס במחלקה שבה אושפזת (זה מה שאני עשיתי), או למנהל המחלקה (זה מה שבעלי עשה. בסוף הוא זימן אותנו לפגישה, נראה לי שפחדו שנתבע או שנפרסם בפומבי את מה שהיה).
מרעישה בשקט- למרות שאני מכירה את הסיפור שלך,
07/05/2016 | 23:44
151
כל פעם שאני קוראת על היחס המכפיר והמזעזע של הצוות, אני מזדעזעת מחדש.
בושה וחרפה!!! אין לי מילים. פשע וחוסר אנושיות.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
וואו איזה סיפור. אני כלכך מזדהה איתך
08/05/2016 | 15:43
82
מרעישה בשקט, תודה על השיתוף .קראתי את החוויה שלך והזדהתי עם כל משפט ומשפט.  
לשאלתך, אני ילדתי במחלקת נשים. האם אמרו לי שברגע שתהייה להם "תחושה" שאני קרובה ללידה הם יעבירו אותי לחדר לידה. אז, זה היה נשמע לי יחסית סביר. חשבתי שהם יכנסו לחדר אחת לכמה זמן ויעריכו את התקדמות הלידה ויפנו אותי לחדר לידה לכשאצטרך. 
מי היה מאמין שאני אלד את הילדה הראשונה שלי בחדר במחלקת נשים, ללא שום תמיכה מאיש מקצוע. 
אני מתחילה להעלות על כתב הסיפור וכשאוכ נפשי להתמודד עם זה , בהחלט אנסה לעשות שינוי בתחום. 
 
 
צר לי מאוד על אובדן ההריון
07/05/2016 | 23:53
3
94
מה שתיארת הוא תיאור מזעזע. לא פחות. מזעזע ולא אנושי. נורא ואיום. אין לי מילים. זה לא צריך להיות כך. לא כיום, בשנת 2016, עם כל המודעות על ההשלכות הנפשיות של התהליכים הקשים הללו. לא כיום, בעולם שאמור להיות מודרני והומאני.
כתבת שאת לא מצפה שיתייחסו אלייך כמו אל יולדת. ואני אומרת: צריך שיתייחסו ועוד איך אלייך ואל שכמותך כאל יולדות. עליכן לקבל יחס אנושי, וחם, ומכיל, ואמפטי. כי אתן לא יולדות רגילות. אתן יולדות עוברים ללא רוח חיים, מסיבות כאלו ואחרות, שאינן תלויות בכן. והמצוקה היא נוראית. והאבל הוא איום.
מדובר בטראומה- גופנית ונפשית.
בושה וחרפה מה שתיארת שקרה עם הצוות. ועוד לידה ראשונה והריון ראשון...אל אלוהים.
אני מאחלת לך שתמצאי את הכוחות להיפגש עם מישהו בכיר, ולספר את מהלך העניינים, ואולי יהיה בזה כדי לסייע להתחלה של שינוי, של הבנה.
 
לגביי- אני עברתי מספר גרידות- במאיר, ואחת בשבוע 16 באסף הרופא, ותמיד היחס היה מאוד מקצועי, ומאוד אנושי ואמפטי.
 
את רוצה לספר לנו מה קרה בהריון עצמו? מה השתבש? מה התגלה?
 
בינתיים, קבלי חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
תודה לכולכן- מלאכיות! + הסיפור האישי שלי
08/05/2016 | 15:56
2
142
היי שירה, קודם כל אני חייבת לציין שכשנתקלתי בפורום הזה לא חשבתי שהוא יעזור לי כלכך. מטבעי, אני אדם מופנם שלא רץ לספר את מה שהוא חווה. אני שומרת הרבה בלב ולא רוצה להעמיס על אחרים עם הסיפור שלי. אני כלכך מתרגשת לראות את ההיענות של הבנות פה ואני מרגישה פתאום שאני יכולה להיפתח ושלא מקשיבים לי כי חייבים. אז אני חייבת להגיד תודה מכל הלב! תודה.
 
אשתף בחוויה האישית שלי. בשבוע 16 הרופא הבחין כי העובר לא גדל בקצב הנכון וישר אמר שכנראה מדובר בIUGR. כמובן שלא היה לי מושג מה פשר האבחנה הזו וישר נכנסתי ללחץ. מאז האבחנה הלכנו להבדק אצל רןפא הפרטי שלי כל שבוע כדי לראות האם יש הרעה במצב או שהמצב נשאר כמו שהוא. במהלך כל הזמן הזה הייתי משמיעה לעובר מוסיקה קלאסית במשך כמה שעות , דיברתי אליה והתחלתי להתחבר. כולם אמרו לי שהכל יהיה בסדר , "שיש להם תחושה טובה" אבל אני בתוך תוכי -ידעתי. הרגשה כזו מיוחדת. כאילו נשארו לי כמה ימים איתה ואני רוצה לנצל אותם עד תום. 
בשבוע 22 הוחלט כי יש להפסיק את ההריון. הרופאים לא יודעים מהי הסיבה למצב הזה, קרישיות יתר או בעיה גנטית (כעת אנחנו בברורים).
 
היום, זה היום הראשון שאני לבד בבית. בעלי כבר היה חייב לחזור לעבודה. ואני יושבת פה עם המחשבות ועם הריק. החזה שלי כואב מאד, לראשונה, מגודש החלב  שתמיד דואג להזכיר לי מה קרה לפני כמה ימים בודדים. ואני פשוט עצובה. 
ולא יודעת איך להכיל. 
מזל שיש לי אתכן.
תודה!
עצה לגבי הגודש
08/05/2016 | 22:25
1
66
פשוט שערורייתית ההתנהלות של הצוות הרפואי במקרה שלך. פשוט לא מבינה איך לא נתנו לך דוסטינקס מיד אחרי ההפלה. ככל שאני מבינה (לא ניסיתי, מקריאה) הכדור לא עובד אחרי תקופה אלא בסמוך ללידה.
אני לא מאמינה גדולה בתרופות סבתא, אבל עלי כרוב מקלים מאוד מהגודש, מנסיון. מציעה לך להקל על הגודש בעזרת עלי כרוב שתשימי בחזיה לדקות בודדות, עד שהעלה יתרכך מעט ויתחמם קצת. הזהרי שלא לרוקן את השד, כי זה רק יגביר את ייצור החלב במקום לאותת לגוף שלא לייצר חלב...
 
מוסיפה מנסיוני לגבי הגודש
08/05/2016 | 23:04
60
לפני הלידה השקטה שאלתי על כדורים למניעת גודש, אמרו שבשבוע כזה לא צריך. בביקור רופאים לפני השחרור הם התחילו להתלבט אם כן או לא. אני הייתי כבר 24 שעות אחרי הלידה, מותשת ומיואשת מהיחס של הצוות ורק רציתי הביתה. הטעות שלי היתה שלא חשבתי לבקש מרשם שיהיה לי ליתר בטחון, וככה ביליתי את הסופ"ש עם גודש מהגיהנום ומוקד אחיות של הכללית שמסרב להפנות אותי למיון כי זה לא מקרה חירום.
3 ימים אחרי הלידה השקטה השגתי מרשם וכדורים ולקח עוד כ-4 או 5 ימים עד שהגודש נרגע.
 
לצערי את אותה הטעות (לא לקחת מרשם ליתר בטחון) עשיתי גם בגרידה שבוע 13, ושוב בשישי בערב הגודש הגיע במלוא הדרו. הצלחתי להשיג מרשם בשבת בבוקר (דרך קרובת משפחה) ושילמתי הון בשביל שני הכדורים הקטנים הללו (שעם מרשם רגיל של הקופה עולים בערך 5 ש"ח).
 
אצלי תרופות סבתא כמו עלי כרוב וקירור של השד לא הועילו בכלל.
לדעתי אם הגודש חריף, יש מקום לקחת את הכדורים גם אם עברו כמה ימים ממועד הלידה. ההנחיה במקרה כזה היא חצי כדור כל 12 שעות.
חייבת לציין שרופאת המשפחה שלי סירבה בזמנו לתת לי מרשם כי היא לא ידעה להנחות אותי לגבי המינון והתדירות, ולכן נאלצתי לבקר במרכז בריאות האישה ולחזות בכל ההריוניות שמגיעות למעקב/שקיפות/מוניטור.
משתתפת בצערך, טל
08/05/2016 | 02:54
2
91
החוויה שאת מתארת פשוט נוראית. קוראת וכואבת איתך. קודם כל על הפסקת ההריון הרצוי שלך, אבל גם על האופן שהתהליך נעשה ללא התחשבות. נורא.
כמי שילדה בלידות רגילות (אני כאן על רקע הפלות בשבועות מוקדמים באמצעות ציטוטק), חושבת שדווקא בלידה שקטה היחס צריך להיות אפילו יותר רגיש ואמפטי מאשר ליולדת רגילה, בגלל הרגישות, בגלל שברגע השחרור נשאר רִיק.
אחרי שתתאוששי מעט, חושבת שהעלאת ההתרחשות על הדף ופניה לבית החולים / למשרד הבריאות תמנע מאחרות את החוויה הקשה ובמידה מסוימת עשויה להעצים אותך במובן של שליטה מסוימת על המצב.
מאחלת לך שתצליחי-תצליחו להתמודד ביחד עם האבדן, ושברגע שתבחרו לחזור ולנסות - בריאות וידיים מלאות.
את צודקת..
08/05/2016 | 16:11
1
59
הפורום הזה בהחלט גרם לי להסתכל על הדברים בצורה קצת שונה. 
אני אתחיל לכתוב את הדברים ואולי אפילו לפנות לבית החולים מוקדם יותר משחשבתי.. אולי זה גם יעזור לתהליך ההחלמה?
תודה רבה !
הלוואי שיעזור
08/05/2016 | 21:45
31
אמנם על רקע אחר לגמרי, אבל גם עבורי הפורום (ומקבילו 'הריון אחרי אבדן - תמיכה') היה קרש הצלה. חלק מהקושי הרגשי נובע מחוסר השליטה בגורל, ופעולות מסוימות כגון בירור רפואי, תלונה על התייחסות הצוות הרפואי - מחזירות ולו במעט את השליטה לידיים.
שולחת חיבוק גדול.
08/05/2016 | 15:26
3
58
היי טל,
עברתי לידה שקטה בשבוע 27 לפני שבועיים. 
צר לי שנאלצת לעבור כזה תהליך קשה וכואב ללא עזרת צוות רפואי שאמור להיות שם בדיוק ברגעים האלו..
יכולה לספר לך שאצלי בלידה באמת ניסו להיות בסדר עד כמה שאפשר, אבל כל כך ניסו לדחות את המעבר שלי לחדר הלידה שהייתי לא רחוקה מללדת באמצע המסדרון במחלקת נשים. כמו שאת מתארת גם אצלי אף אחד לא נכנס מיוזמתו אלא רק לאחר תחינות של בעלי. 
בהחלט מסכימה עם הבנות שהגיבו מעליי שאת צריכה להעלות את הדברים האלו ולעורר אצלם קצת מודעות. לך זה אומנם לא יעזור אבל אולי יקל (ולו במעט) על בנות אחרות שלצערנו עוד יחוו דברים מהסוג הזה.
מאחלת לך חוייה מתקנת (בקרוב- אמן!!!). אם את מעוניינת לפרט יותר אני גם אשמח לשמוע... חיבוק ענק 
כלכך מבינה אותך
08/05/2016 | 16:24
2
57
היי תמר, אני כלכך מכירה את זה. אותי בכלל לא רצו להעביר לחדר לידה. אחות אחת אמרה לי שהחדר לידה עמוס. עמוס?? עמוס?? ואם הייתי יולדת ילדה בריאה הוא לא היה עמוס? 
פתאום עכשיו אני נזכרת, שהמבלך כל הצירים לא השמעתי קול . ממש השתדלתי להיות "ילדה טובה". ממש לקראת הלילה מצאתי את עצמי צורחת. עכשיו אני מבינה למה צרחתי. לא מכאב. פשוט מתסכול. מהיחס. מחוסר הרגישות. 
אני אוסיף ואומר, שלא נתנו לי אפידורל או חומר מטשטש כי אמרו לי שבדרך כלל בשבוע כזה לא נותנים (שבדיעבד התברר לי שזו שטות גמורה). ואני תוהה לעצמי, לא מספיק הכאב הרגשי והנפשי ? לא מספיק הרגשת הכשלון? פשוט כאב לב. 
 
תודה על התמיכה והאוזן הקשבת. כל תגובה פה מרימה אותי קצת יותר למעלה. 
אנחנו בהחלט ננסה בקרוב (כשיתאפשר לנו- לאחר הבירורים הרפואיים) להרחיב את המשפחה שלנו. בשורות טובות ורק טוב! טל
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
08/05/2016 | 21:13
1
44
 אני עברתי לידה שקטה לפני חודש וחצי בשבוע 23+ ואני יכולה להגיד לך שהצוןות הרפואי במחלקת נשים נכנס לחדרי רק בשביל לתת לי כדורים בשביל התחלת הצירים, מלבד רופאה אחת שנכנסה אליי וממש שאלה לשלומי וסיפרה לי על עוד מקרים של בנות שעברו את זה. הפחד שלי מלהיות בחדר לידה בידיעה שאני הולכת ללדת תינוקת מתה הפחידה אותי וכנראה מהפחד שתקתי למרות הכאבים וכשהעבירו אותי לחדר לידה כבר התחלתי להרגיש שהיא יוצאת. המיילדות בחדר לידה לא השאירו אותי רגע לבד, נכנסו אליי, דיברו איתי, בכו איתי ועודדו אותי.
מאחלת לך שבע"ה בהריון הבא תצאי עם ידיים מלאות, אמן!!!
 
 
כל מילה בסלע
08/05/2016 | 22:10
32
היי גלית,
אני שמחה שקיבלת יחס נכון ורגיש במצב הקשה הזה. 
אני חושבת לעצמי ,  האם אין שום גוף שמלמד את אנשי המקצוע כיצד יש להתייחס למקרים כאלה? זה כלכך הכרחי! 
במיוחד לאור העובדה כי יש מספר לא מבוטל של נשים שעוברות את ההליך הזה.
זה בוער בי כלכך להעלות את זה למודעות הציבור, לצרוח חזק חזק, ולא לוותר . 
 
צר לי כל כך בשבילך. זה יכול היה להיות אחרת.
08/05/2016 | 21:11
1
77
קראתי שוב ושוב את הסיפור שלך ואין לי מילים. עצוב כל כך שהפכו את החוויה הקשה ממילא שעמדת בפניה לקשה שבעתיים. 
אני ילדתי בשבוע 25 לפני תשעה חדשים בבית חולים ליס והכאב היה קשה מנשוא אבל ההתנהלות היתה רגישה בהרבה מזו שאת מתארת. 
גם אני המתנתי להשפעת הציטוטק בחדר לבד במחלקת נשים אבל כל פרק זמן קבוע הגיע רופא בכיר מחדרי הלידה אלי על מנת לבדוק  את התפתחות הלידה ולהציע משככי כאבים ככל שנדרשו, וגם האחיות במחלקה היו זמינות לכל קריאה. 
ברגע שהחלה פתיחה והצירים נעשו תכופים הועברתי לחדר לידה ומיד הוצע לי אפידורל. אני מסיבותי שלי סירבתי לאפידורל , אבל המרדים נותר בסביבה למקרה שאשנה את דעתי. 
בחדר הלידה קיבלה אותי מיילדת שלתחושתי היה לה קשה להכיל את הסיטואציה אבל היא התחלפה לאחר זמן קצר במיילדת אחרת- רגישה מאד ואמפטית , שידעה לתת לנו את המקום והזמן להיות לבד כשרצינו אבל גם לתמוך ולהקל במקומות שהיתה לה אפשרות לעשות זאת. 
לא חושבת שחוויית לידה שקטה יכולה להיות חוויה טובה , אבל בסביבה תומכת היא יכולה להיות הרבה פחות נוראית ממה שאת עברת.
העו"סית שליוותה אותנו גם היא הקפידה להשאר בתמונה למקרה שנזדקק לה ודאגה שנשאר בחדר פרטי גם לאחר הלידה על מנת שתהיה לנו פרטיות ובעלי יוכל להשאר במחלקה יחד איתי. 
לכשתמצאי את הכח מצטרפת לבנות שתומכות ברעיון שהצעת לפנות לגורמים האחראיים לכך בבית החולים.  יש להם את הצוות, הידע והיכולת להקל על החוויה הזו, ואין סיבה שלא ישתדלו לעשות כן. 
אינני יודעת עד מתי ניתן לקחת כדורים לייבוש חלב. אם אני מבינה נכון ולא קיבלת כאלה, חבל. גם את הגודש שאת סובלת ממנו כעת אפשר היה למנוע ממך. 
מרגיז , כואב ועצוב כל כך. 
 
שולחת חיבוק גדול
ומאחלת לך רק טוב , טוב וטוב. 
היי mick nik
08/05/2016 | 22:02
46
תודה על השיתוף. 
אני שמחה שישנם בתי חולים בארץ שמתנהלים אחרת ממה שאני ראיתי, ואני שמחה עוד יותר שעבורך החוויה הייתה אחרת משלי. 
מקווה שככל שעובר הזמן את נעשית חזקה יותר ומנצחת את המלחמה הזו של חוסר האונים והעצב. כי אין לנו דרך אחרת. 
מאחלת לך רק טוב ותודה ענקית על התמיכה והאוזן הקשבת.
 
 
חבל...
( לעמוד שלי בתפוז )
09/05/2016 | 09:43
57
קודם כל אני רוצה להגיד לך שחבל לי שכך הסתיים הריון ראשון שלכם ולאחל ממש הצלחה בהמשך.
שנית, מאד מקומם מה שאת מספרת על התנהלות הצוות.
הטיפול הרפואי בארץ, בתחום הפוריות והלידה, הוא מן המשובחים, לכן כ"כ חבל שמזניחים את הצד הרגשי.
אני שומעת את זה המון ממטופלות פוריות ומיולדות.
חיבוק ובהצלחה.
שלחתי לך הודעה פרטית
15/05/2016 | 23:08
15
אשמח אם תוכלי להגיב. 
זכויות לאחר אובדן עובר משבוע 22 להריון
05/05/2016 | 14:45
12
215
מצרפת לינק לנושא חשוב וכואב זה, על תיקון הגדרת לידה מחוק ביטוח לאומי, שאני לא יודעת אם כולן מודעות אליו.
אתר כל הבריאות - זכויות אישה שאיבדה עוברה לאחר שבו...
נלקח מאתר כל הבריאות - האתר החדש שהקים משרד הבריאות בנושא זכאויות רפואיות וכולל גם השוואת זכויות בין קופות החולים. (מומלץ).
שנדע רק בריאות טובה כולנו. אמן.
תודה רבה על המידע
05/05/2016 | 17:56
25
שאלונת...הפסקת הריון בשבוע 22+5
07/05/2016 | 21:19
9
93
היי אורית, תודה על המידע. בשבוע 22+5 עברתי הפסקת הריון . העובדת הסוציאלית אמרה שכל הזכויות ניתנות רק במידה והלידה הייתה ב23+1 (22 שבועות מלאים).
ובקישור ששלחת נאמר אחרת (החוק חל מ22+1)
את יודעת כיצד אפשר לברר מהו אכן החוק?
תודה רבה ובשורות טובות לכולן!
 
מציעה לך לברר במוקד של ביטוח לאומי
08/05/2016 | 02:56
8
55
מוקד טלפוני ארצי - בטלפון 6050* או 04-8812345 מכל מכשיר טלפון, בזק וסלולארי.
השירות ניתן בימים א' - ה' בין השעות 8:00 - 17:00.
תודה רבה! התקשרתי..
08/05/2016 | 17:05
7
71
התקשרתי לביטוח לאומי. 
החוק חל על נשים שעברו לידה בשבוע 23+1. 
בשורות טובות ותודה.
מצטערת :(
08/05/2016 | 22:19
52
מצטערת לקרוא שאת לא נכנסת תחת מטריית הזכויות, שהיתה עשויה לעזור מעט להתגבר על האבדן.
בעיני חבל שלא יידעו אותך לפני הפסקת הריון
09/05/2016 | 22:05
49
יש מצבים שלא נתון בידינו, אם יש לידה מוקדמת, אבל בהפסקת הריון יזומה- אם מדובר במספר ימים כה מועט, חבל שלא היתה בידך הבחירה אם לחכות עוד מספר ימים כדי להיות זכאית. הרי החוק היבש תמיד יחתוך מתי שהוא.......
 
היה פה בעבר דיון בנושא, שתמיד תהיה האישה ש'בדיוק' מפסידה זכויות.
עלה בי הרעיון שצריכים לחוקק בחוק חופשת לידה הדרגתית. ואפילו חופשה שלא ע"ח ימי מחלה גם בהפלות מוקדמות (הרי גברים ונשים צוברים אותו מספר ימי חופשה....) 
ז"א שלא מיום מסויים תהייה זכאות לחופשת לידה מלאה ויום קודם- שום דבר, אלא מיום מסויים- חופשה מלאה, כמה שבועות מוקדם יותר- חצי מתקופה חופשת הלידה וכו וכו.
מי מרימה את הכפפה??
 
 
 
יקירתי - תדרשי את מה שמגיע לך
10/05/2016 | 10:48
4
38
אני שולחת לך לינק לעמוד "אמהות" באתר של ביטוח לאומי שאומר במפורש:
"יולדת שילדה לאחר השבוע ה-22 להיריון ולד מת או שהילד נפטר לאחר הלידה, תהיה זכאית למענק אשפוז, למענק לידה ולדמי לידה על-פי כל הכללים הקבועים בחוק".
תדפיסי את זה וגם את מה שנמצא בתוך הלינק ששלחתי בהודעתי הראשונה. לכי עם זה לביטוח לאומי ותראי להם מה באמת מגיע לך.
החוק שונה וכנראה לא כולם מודעים לכך. עדכני מה קורה איתך יקירתי.
שיהיה רק טוב תמיד. 
 
tal893 - קראתי גם את סיפורך:(
10/05/2016 | 10:55
35
אני עוד רגע דומעת כאן. פשוט כואב לי הלב.
חיבוק חזק יקירה והמשך מוצלח והכי "משעמם" שאפשר.
סליחה, זה הלינק בביטוח לאומי:
10/05/2016 | 10:57
2
31
היי אורית
10/05/2016 | 11:06
1
40
היי אורית אור1, תודה רבה על המאמץ ועל כל המידע. יידעתי אותם והקראתי להם את הפיסקה אך הם אמרו שזה 22 שבועות *מלאים*. "לאחר השבוע 22". אני ילדתי ב22+5. יומיים הפרש... מבחינתם, אין מה לדון בכלל על זכויות עבורי.
תודה! 
זה עדיין מציק לי.עברתי גם אבדן הריון:( - תראי את התזכיר הזה:
10/05/2016 | 11:44
45
זה קובץ וורד שאמור להיות במקום השני שם בגוגל.
תנסי להשתמש בזה כי רשום שם 22+1
זה רק למי שעברה לידה שקטה. לא גרידה מאוחרת...
11/05/2016 | 17:52
14
האם יש פה מישהי שאחרי זיהום ברחם חוותה הפלות חוזרות?
03/05/2016 | 23:28
8
178
אני לקראת הפלה מספר 4

היה לי הריון תאומים שהסתיים בשבוע 21 אחרי ירידת מים וזיהום ברחם.
מאז אף הריון לא מגיע לשבוע 9. ישר דימומים צירים כאבים הפלה
כל ההריונות גם ככה לא קלים להשגה הם מהפריות.

האם יש קשר בין הזיהום להפלות?
איך בודקים? איך מטפלים?

בבקשה תענו ךי אני כבר מתחרפנת
04/05/2016 | 00:34
3
104
הי, צנונית !
קודם כל אני משתתפת בצערך על האובדן הריונות.
לגבי זיהום. אני כמובן לא רופאה, לכן כל מה שאני אכתוב צריך לקחת בערבון מוגבל.
אצלי סיפור היה שונה, למרות שגם כלל חיידקים. לי היו שלוש הפלות עוקבות. רק אחרי אחרונה שכנעתי את הרופא לתת לי בדיקת תרבית והתגלה אצלי ואצל בעלי אוראופלזמה. לא ברור האם היא זאת שגרמה להפלות. (לפי הרגשה שלי - כן. ועל הדרך היא דפקה לי את רירית הרחם). בכל אופן, שנינו לקחנו אנטיביוטיקה ובבדיקות חוזרות כבר לא היה חיידק.
עכשיו לגביך - בטח קיבלת אנטיביוטיקה אחרי ירידת מים. עשית לאחרונה תרבית וגינלית ? בעלך עשה תרבית (משתן או זרע) ? 
ועוד משהו שנראה לי צריך לשאול את הרופא - האם ניתן לראות דלקת כרונית בצילום הרחם ?
היי מותק. תודה על התגובה
04/05/2016 | 06:49
2
94
כן, קיבלתי אנטיביוטיקה אחרי הזיהום. השאלה אם באמת הכל עבר? כי איזה קול פנימי אומר לי שההפלות הם בגלל הסיפור הזה.
אני ארשום לפניי לדבר עם הרופא על תרבית.
המון תודה
ובהצלחה לנו
אולי כדאי לבקש היסטרוסקופיה ?
04/05/2016 | 19:15
1
70
לוודא שלא היו הידבקויות בעקבות הזיהום. האם הוסת סדירה ורגילה? שינויים בוסת יכולים להעיד לפעמים על הידבקויות רציניות.
כמובן, כמו שנאמר קודם, חשוב לוודא שהזיהום חלף לגמרי , למרות שאני מאמינה שהיו עוד סימפטומים. אבל היסטרוסקופיה ואפילו א.ס. יגידו אם הרירית נראית תקינה בכל שלבי המחזור. גם נוזל בחצוצרות קשור בהפלות.

תודה רבה
05/05/2016 | 10:29
47
הוסת לא סדירה. אבל מאז ומתמיד זה היה ככה.. 
אני מודה לך על התגובה רושמת לפניי אילו בדיקות לבקש מהרופא
צר לי מאוד על האובדן שלך :(
05/05/2016 | 09:42
1
55
כדאי מאוד לבקש היסטרסקופיה אבחנתית ואפילו צילום רחם.
אלו הבדיקות שנדרשו אצלי לאחר זיהום רחם
כדי לוודא שאין הדבקויות או חסימות בעקבות הזיהום.
תודה רבה
05/05/2016 | 10:32
8
צר לי מאוד על אובדני ההריון
05/05/2016 | 17:55
50
אני רואה שכבר ענו לך על השאלות.
אצלי מעולם לא היו זיהומים ברחם, ובכל זאת היו לי 7 הפלות....
אבל אצלי הסיפור היה של עוברים לא תקינים. כך שהפלות חוזרות יכולות להגיע מכל מיני כיווני ומכל מיני סיבות.
האם מצאו הוכחה לזיהום ברחם בהריון ההוא שהסתיים בשבוע 21? האם הזיהום קדם לירידת המים, או שקודם היתה ירידת מים ולאחריה זיהום?
 
האם יש לך ילדים בבית? כל כך מקווה עבורך שכן...שלפחות את עוברת את התופת הזאת, כאשר יש את מי לחבק ויש במי להתנחם.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
צר לי על האובדן שלך...
06/05/2016 | 14:22
31
היי,
לי היו צירים וירידת מים בשבוע כמעט 17.... בבית חולים לא ידעו להגיד לי ממה זה קרה... פתאום אמרו כי יש חשד לזיהום ברחם (ורק בגלל שאני נדבתי להם מידע שהייתי קצת חולה... דלקת אוזניים... גרון וקצת חום).... לא יודעת האם אכן היה זיהום ברחם.... קיבלתי אנטיביוטיקה 4 ימים בוריד (באישפוז) ועוד 10 ימים בבית....
רופא נשים שלי טען כי לא ניתן לזהות לפי פתולוגיה ולפי כל הבדיקת של בית חולים- כי  היה זיהום ברחם... טען כי הרירית תקינה... הכל תקין.... 4 חודשים כבר מחכה להיריון נוסף- וכלום... 
מקווה מאוד שאין קשר בין זיהום שהיה לך לבין ההפלות החוזרות... מאחלת לך הריון בריא ותקין!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
אחרי לידה שקטה בשבוע 27
01/05/2016 | 15:42
16
341
היי בנות,
לפני שבוע וחצי עברתי לידה שקטה.
מתנצלת מראש על השאלות ה"טכניות" שלי, אני פשוט מרגישה שחייבת לשמור על השפיות או לנסות לחזור לשגרה כלשהי..
חשבתי לחזור לעבודה לפני תום חופשת הלידה שמגיעה לי מביטוח לאומי.
אשמח לשמוע מבנות אחרות שהיו במצבי אחרי כמה זמן חזרו לעבודה ואיך היתה להן ההתמודדות?
מישהי יודעת מה קורה מבחינת הזכויות המגיעות מביטוח לאומי? (הבנתי שאני צריכה להגיש בקשה + אישור רפואי?)
 
תודה מראש ושבוע טוב לכולכן!
צר לי על האובדן
01/05/2016 | 19:49
133
בשבוע כזה את זכאית לכל הזכויות , בטוחה שתימצאו באתר הביטוח הלאומי מה עלייך להגיש. קחי לך את הזמן , תנוחי , תעכלי, תתפנקי ... לא פשוט . צר לי על האובדן , אני עברתי גרידה מאוחרת בשבוע 23 לפני כשנה ואז לא הייתי זכאית לכלום , לקחתי שבועיים וחצי מחלה . לא הספיק לי אבל עקב אילוצים בעבודה וכלכלית חזרתי !
אל תמהרי לחזור לפעמים הקושי מגיע באיחור . עם זאת חזרה לשיגרה והתעסקות עם דברים אחרים מלבד האובדן סייעו לי להרים את הראש מעל המים !
בריאות והתאוששות מהירה ! חיבוק חזק !
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
02/05/2016 | 06:45
108
אל תתנצלי בפנינו על כלום.
כתבת מקסים: "אני מרגישה שחייבת לשמור על השפיות ולנסות לחזור לשגרה כלשהי".
עלית פה על הנקודה הכי נכונה לגבי כל המצב הקשה והטראגי הזה של התמודדות עם אובדן הריון- לכל אחת מתאים משהו אחר. לכל אחת נכון משהו אחר. אין "נכון" או "לא נכון". יש מה מתאים לך.
ולך מתאים לחזור לשגרה בשביל לשמור על השפיות, ולכן זה מה שתעשי.
 
לגבי השאלה שלך לגבי ביטוח לאומי- האם את מתכוונת האם הזכויות שלך ייפגעו בגלל שתחזרי לעבודה לפני התקופה שנקבעה על פי חוק? אינני יודעת, ואני מציעה לך לברר בביטוח לאומי עצמו, או אם יש לך רואה/ת חשבון- להתייעץ איתו/ה. יש לי רואה חשבון מעולה. האם את רוצה שאשלח לו מייל ואברר איתו את הסוגיה? אבל אם כן- עליי להבין בדיוק את השאלה. אז אודה לך אם תוכלי להבהיר לי אותה.
 
אני יכולה לספר לך על עצמי, שלאחר כל אובדן הריון, חזרתי מהר מאוד לעבודה. אצלי רוב המקרים היו של הפסקת דופק בשבועות 7-9 ופעם אחת הפסקת הריון מאוחרת בשבוע 16. אני עצמאית, ואינני זכאית לימי מחלה () או חופשה (), אז תמיד חזרתי ממש אחרי יומיים- שלושה לשגרה.
עבורי, אגב, זו היתה הצלה, והייתי זקוקה לזה כמו אויר לנשימה.
בין לבין בכיתי בלי סוף...במשך שבועות....ואחרי כל הפלה, זה היה עוד יותר קשה ועוד יותר מאתגר לחזור לשגרה, ודרש המון כוחות, אבל זה היה עדיף מבחינתי על פני סתם לשכב במיטה ולהטביע את יגוני ולטבוע בתוך הדמעות של עצמי.
 
את רוצה לספר לך מה קרה בהריון? על איזה רקע היתה הלידה השקטה? כמו כן- אודה לך אם תוכלי לכתוב לנו באיזה בית חולים ילדת, ומה היתה התרשמותך מהצוות. האם זה היה הריון ראשון שלך או האם יש ילד/ים בבית?
את לא חייבת לשתף בכלום. רק אם את רוצה. מנסיון- עוזר לשפוך על הדף כמה שיותר. אבל מה שמתאים לך.
 
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
02/05/2016 | 08:48
46
הי, יקרה !
משתתפת בצערך על אובדן הריון. 
כמו גם שירה, מאוד מבינה את הצורך לחזור לשגרה ושפיות. הפלות שלי היו בשליש ראשון, לכן לא יודעת לגבי ביטוח לאומי. תמיד כשנתנו לי שלוש ימים אחרי הפלות, נצלתי ימיים, כי עבודה קצת השכיחה לי והקלה עלי.
אל מנת להקל על עצמך ולהימנע מחפירות מיותרות, אולי תבקשי מחברה טובה לעבור בין קולגות שלך ולבקש לא לשאול אותך שאלות וכדומה. אבל זה כמובן תלוי בך. מה שמתאים לך.
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
02/05/2016 | 14:06
6
68
אני עברתי לפני חודש לידה שקטה בשבוע 23+. חזרתי לעבודה אחרי 3 שבועות שהרגשתי שאני יכולה לתפקד. למרות הכל עדיין אני יוצאת מידי פעם לשירותים בוכה ומתפרקת בלי שאף אחד.
עדיף לחזור לשיגרה, אבל שוב רק מתי שתרגישי מוכנה. מחבקת אותך מרחוק שבע"ה הריון הבא יהיה תקין ושתצאי בידיים מלאות, אמן!!
תודה לכולכן מפרטת - מעט ארוך...
02/05/2016 | 20:43
5
164
אתן באמת מקסימות ומחמם את הלב לקרוא את התגובות שלכן 
שירה, לשאלתך - הלידה היתה על רקע חשד למום גנטי לא ידוע אצל העובר. זה התחיל בשקיפות עורפית לא תקינה (תוצאה על הגבול העליון של הסקאלה, 3 מ"מ), המשיך לציסטיק היגרומה בסקירה ראשונה.
לאורך כל הדרך התייעצנו עם מספר מומחים וחיינו (פחות או יותר) מבדיקה לבדיקה. בדיקת מי השפיר והצ'יפ הגנטי חזרו תקינות וזה מעט עודד אותנו אך הציסטה לא נעלמה וככל שהעמקנו בנושא הבנו שזה עלול להצביע על קשת רחבה של בעיות (ואף אחד בעצם לא יודע להצביע על הבעיה או לחילופין אחוזי סיכון לבעיה).
בכל אופן, לאחר יעוץ גנטי רביעי במספר החלטנו אני ובעלי שזה לא מוביל למקום טוב והחשש שיוולד ילד לא בריא הביא אותנו להפסיק את ההריון (עם כל הצער והכאב).
יש לנו ילד מדהים בן שלוש בבית ולא יכולנו להרשות לעצמנו לקחת את ההימור הזה שעלול לפגוע גם בו. 
הלידה עצמה היתה לא פשוטה (בעיקר נפשית). הייתי צריכה לקבל זריקה שתפסיק את הדופק של העובר ורק המחשבה על זה גמרה אותי... לאחר מכן קיבלתי ציטוטק שזירז את הצירים. עם המזל הנאחס שלי גם אפידורל לא הספיקו לתת לי אבל לפחות הלידה הסתיימה מהר. 
 
לגבי השאלות ששאלתי קודם - אני לא בטוחה שאני באמת רוצה/מסוגלת לחזור לעבוד, אני פשוט חוששת להשתגע בבית. הילד בגן ובעלי בעבודה והחיים של כולם מן הסתם נמשכים.. נדמה שרק שלי דורכים במקום. ההתמודדות עם שאלות של אנשים לא מפחידה אותי, רק החשש שאולי אני צריכה לנוח ולעכל ולא למהר לחזור לעבודה. התכוונתי לשאול אם אפשר "לוותר" על מחצית חופשת לידה ולחזור כעבור שבעה שבועות (ואם כן - איך אני עושה את זה מול ביטוח לאומי? יש פרוצדורה כזו?)
שוב המון תודה לכולכן. 
תמר..
02/05/2016 | 21:36
2
96
אני כל כך מבינה אותך, גם כשאני נזכרת בזריקה להמתת העוברית הקטנה שלי אני נקרעת מבפנים
לגבי הביטוח לאומי ​לפי דעתי במידה ותרצי לחזור לעבודה לפני תום 3 החודשים את תצטרכי איזשהו אישור מהמעסיק שלך שאת רוצה לחזור ובזה את מוותרת על חופשת הלידנ, כך שלא יווצר מצב שתקבלי שכר על עבודתך ובמקביל מביטוח לאומי. בכל מקרה עדיף לך לברר בסניף הביטוח לאומי הקרוב לביתך בכדי להימנע מבעיות איתם. אני מצרפת לך את המייל של בחורה בשם אורית יועצת החקיקה של ח"כ עליזה לביא שחוקקה את החוק שכל יולדת שילדה משבוע 22 תהיה זכאית לכל הזכויות של יולדת. אני מאמינה שהיא תוכל לענות לך ולהדריך אותך legal.alavie@gmail.com​. בהצלחה
 
 
 
 
גלית
04/05/2016 | 09:26
1
46
דפדפתי אחורה בפורום לקרוא את הסיפור שלך ואני משתתפת בצערך (ובצער כולן) על האובדן. מקווה שהזמן קצת משכיח את הכאב ואת מצליחה להרים את הראש ולהסתכל קדימה....
רציתי לשאול לגבי המקרה שלכם (אם זה בסדר ..) - התייעצת עם רופאים אחרי הלידה שלך? עשיתם בירור רפואי נוסף? 
תודה ובע"ה הריון תקין בהקדם 
היי תמר
04/05/2016 | 20:32
33
במקרה שלי עד הסקירה השנייה הכל היה תקין! שקיפות, סקירה ראשונה, חלבון עוברי התחלתי כבר להרגיש אותה קופצת.. בעלי ואני הלכנו לסקירה השנייה וכשהרופא הגיע לבדוק את המוח הבנו שמשהו לא בסדר ואפילו גרוע, כל האיברים בגוף התפתחו הכל היה תקין מלבד חלק משמעותי שלא התפתח במוח, חלק שנקרא קורפוס קולוסום. חלק המחבר בין שתי המספרות במוח ובלעדיו הילד יוולד עם פיגור קשה מאוד ובלי יכולת לתפקד. הכל היה מהר מידי, כמובן שניגשתי לעוד בדיקה אצל מומחית וגם היא לצערי הרב חיזקה את האבחנה של הרופא. מאותו רגע ועד ללידה הכל היה זריז.. הועדה להפסקה, ההמתה והלידה
אני מרימה את הראש כי אין לי הרבה ברירות יש לי שתי בנות בבית שצריכות אותי, בעל ומשפחה מסביב שמרימה ותומכת. החזרה לעבודה עזרה לי מאוד, אבל כמו שאמרתי חזרתי ברגע שהרגשתי מוכנה. אני עובדת במקום ציבורי ועדיין אנשים שואלים אם ילדתי ואני אומרת שהפסיקו לי את ההריון בלי הרבה דיבורים... מקווה מאוד שבע"ה יהיה בסדר ושנשמע רק בשורות טובות!
משתתפת בצערך
02/05/2016 | 22:00
66
רוב מוחץ של משתתפות הפורום לא עברו לידה שקטה בשלב שמזכה ב"חופשת לידה", לכן אנחנו פחות מתמצאות בהיבטים החוקיים של ויתור על חלק מחופשת הלידה.
מסכימה עם המגיבות הקודמות שבעניין הזה כדאי לברר ישירות מול ביטוח לאומי. לגמרי לגיטימי בעיניי לבקש שמישהו אחר יעשה את הבירור: חברות, קרובי משפחה או בעלך.
 
מזדהה מאוד עם ההתמודדות שלכם עם התחום האפור והבחירה שלא להמר. לשמחתי הבת שלי היתה צעירה כשהפסקנו את ההריונות כך שהיא לא היתה מודעת למה שקורה.
נורא עצוב
05/05/2016 | 18:20
15
לפי התיאורים שלך, נשמע שעשיתם הכל כדי לברר מה מצב העובר, והלכתם להתייעצויות רבות, ועשיתם את ההחלטה בעקבות חשיבה מרובה ומתוך צער וכאב עמוקים על העובר הלא תקין. מדי פעם יוצא לי לכתוב פה, שזה שבדיקת מי השפיר תקינה והצ'יפ הגנטי יוצא תקין, זה עוד לא אומר שהעובר תקין. יש עדיין דברים רבים שהטכנולוגיה לא יודעת לומר ולהצביע באופן ודאי על תסמונת כזו או אחרת, אבל כאשר ישנם ממצאים שמצביעים על מומים ו/או תסמונות, אנחנו כהורים מקבלים את ההחלטה הנכונה ביותר עבורינו, עבור המשפחה ועבור העובר.
זה כואב, וצורב את הנשמה, ואני מבינה אותך. אבל עשיתם את ההחלטה מתוך אהבה ודאגה לבריאות של כולם.
 
האם הספקת לברר לגבי שאלתך?
מציעה לך להתקשר לביטוח הלאומי ולברר זאת.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
לא לחזור לפניי...
03/05/2016 | 09:29
4
137
זו דעתי. החזרה לעבודה הייתה לי קשה מנשוא! אחרי תקופה מסויימת זה באמת הקל עליי. אבל ההתחלה הייתה קשה.
אני לקחתי את כל 6 שבועות המחלה שניתנו לי לאחר הלידה בשבוע 23 בעקבות ירידת מים. מאוד מצטערת לשמוע על האובדן הקשה שלך. אני במקומך הייתי מנסה להיכנס להריון נוסף עוד לפניי החזרה לעבודה וזה יקל עלייך כשתחזרי אם תצליחי.
קחי את הזמן. לכי לטיפול. תעשי דברים שאת אוהבת.
תודה רבה על התגובות
04/05/2016 | 09:14
3
118
כפי שנראה לי עכשיו אני אקח 6-7 שבועות ואחזור לשגרה.
בינתיים אני מתמודדת בעיקר עם מבטי רחמים ושאלות חסרות טקט מצד הגננות בגן של הילד... 
מלמדים אותן את זה בהוראת גננות או משהו?
05/05/2016 | 10:33
75
גם כאן היו תגובות חסרות טאקט...
מצטערת לשמוע על האבדן שלך. טוב שתקחי לך מספיק זמן להתאושש.
תמר תמרוני- האם את יכולה לתת דוגמאות
05/05/2016 | 18:25
1
68
ספציפיות לגבי השאלות מצד הגננות?
האם מבטי הרחמים מפריעים לך? כי לי, לדוגמא, ממש לא הפריעו. אפילו חשבתי שאני ראויה להם, וחיפשתי במבטיהם של האנשים בסביבתי הבעות ומבעים של אמפטיה (פחות רחמים, אבל אמפטיה מאוד חיפשתי).
יש אנשים שמאוד מפריעים להם מבטי רחמים, ויש כמוני- אחרים, שלא מפריע להם.
מעניין אותי לשמוע מה מפריע לך במבטי הרחמים? האם את יודעת להסביר זאת לעצמך? (זה לא כדי לשכנע אותך להרגיש אחרת. סתם מתעניינת, בעיקר כי אני אחרת...).
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
יותר מדי שאלות ומעט מדי טקט
08/05/2016 | 15:33
36
זה לא שמפריע לי שמרחמים עליי כמו שמפריע לי שאנשים חושבים שאם לא ידברו אז המקרה כאילו לא קרה. מפריע לי שאנשים שואלים אם כבר חזרתי לעבודה ולא מבינים למה זה לא "עובר" אחרי שבועיים. מפריע לי שאנשים מתאמצים להסתיר ממני שמישהי בהריון (ויחד עם זאת מפריע לי גם לראות נשים בהריון). 
משתתפת בצערך
04/05/2016 | 12:01
57
אין באמת מילים שיכולות לנחם. את צריכה זמן, לעכל, להתאבל.. זה לא פשוט.
תוכלי לפנות לעמותה ׳חיבוק בשקט׳. יש להם קבוצת תמיכה במרכז.
טוב לדבר ולשחרר קצת עם נשים שמבינות. אני יכולה להגיד על עצמי שמאוד עזר
לי לכתוב. לא היתה לי חופשת לידה כי עברתי גרידה מאוחרת, אבל לקחתי קצת זמן לעצמי כדי להבין איך להתמודד.. עם הזריקה, עם ההחלטה, עם אנשים, עם אלוהים וכל השאר.. אני מבינה את הרצון לחזור מהר מצד אחד כדי לא להשתגע, מצד שני רצוי לעבור תהליך של שחרור, כי אחרת זה תופס כשלא מוכנים..
תהי חזקה
דווקא עכשיו יותר קשה
02/05/2016 | 11:33
5
285
שבוע ויום אחרי הגרידה, חזרתי אתמול לעבודה והחזקתי בקושי חצי יום... הבוקר התעוררתי עם 'אורי' של רחל מתנגן לי בראש ובכיתי חצי בוקר. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. 
גם לי נהיה יותר קשה כשחזרתי לעבודה
02/05/2016 | 12:31
99
ועד היום הזה השהות בעבודה דוקא מחמירה את מצבי
הדינמיקה של האבל
02/05/2016 | 12:39
108
כמו רוב הדברים בחיים, לא מתנהלת בקו ישר. יש עליות ומורדות, רגעי מנוחה וצלילות פתאומיות מטה.
אני מתנצלת שלא זוכרת את הסיפור שלך, אבל מנסיון אישי וממרחק של 4.5 שנים מהאובדן הראשון (שנתיים מהשני ושנה מהשלישי), האבל הוא לתמיד.
וכמו בקלישאה הידועה, הזמן עושה את שלו.
לא מיד וכאמור לא בקו התקדמות אחיד, אבל הזמן מרכך את הזויות, ופתאום אפשר לנשום ואפילו לחייך, ואח"כ גם לצחוק צחוק אמיתי, מהלב, עם כל הגוף.
 
מאחלת לך שתצליחי לתת לאבל את המקום הראוי לו, ולהמשיך הלאה, ביחד איתו.
02/05/2016 | 21:05
39
שולחת לך חיבוק. עבר נורא מעט זמן. וכמו שכתבה מרעישה, את לא תרגישי ככה כל הזמן. יעבור עוד שבוע ועוד שבוע ותוכלי לחייך, אפילו לצחוק, יהיו לך ימים "זורמים". 
בינתיים אין מה לעשות, אלא לבכות.
את יכולה לנסות לקחת משהו להרגעה , בסגנון "נרבן דרג'ה" או "רוגע פלוס". 
אבל זה ברור לגמרי, והכי נורמלי
05/05/2016 | 18:35
38
חזרתי אחורנית, וראיתי שכתבתי לך שדווקא אחרי שהגוף כבר אחרי, אז מגיע התור של הנפש. והנפש- קשה לה. קשה לה מאוד. והיא כועסת, ועצובה, וכואבת, ומדממת. אוף! מכירה את זה כל כך טוב, לצערי הרב, מעברי "העשיר" בתחום.
 
והנפש צריכה לעבור תהליכים מורכבים וקשים, לפעמים לבד, והרבה פעמים בסיוע של אשת מקצוע. ומי שמכירה אותי פה, יודעת שאני תמיד בעד ללכת לטיפול כדי לסייע לנפש להתמודד ולעבד את האובדן הכואב.
 
עברו כמה ימים מאז כתבת את ההודעה. האם בימים האחרונים כן הלכת לעבודה, או שנשארת בבית?
איך את עם שני הילדים? מצליחה לתפקד? איך עם בן הזוג?- מדברים על זה?
מוזמנת לשפוך פה חופשי את כל הלב. מה שבא לך.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
זמן
( לעמוד שלי בתפוז )
09/05/2016 | 09:53
14
 
 
בוקר טוב,
אין סדר או לו"ז לתגובות שלנו בעקבות אבידה.
כל אחד/אחת מגיבים בצורה פרטית.
אני עובדת עם מישהי שחוותה אובדן ובוחרת בינתיים להתעסק רק בפרטים הטכניים, בלי להסתכל אחורה.
וזה בסדר. התהליכים הללו דורשים זמן.
בהצלחה רבה בהמשך.
תמיכה מצד בן זוג
01/05/2016 | 12:02
9
296
בשבוע 7 לא נמצא דופק והוחלט לחכות עוד כמה ימים ועדיין לא נמצא דופק בשבוע 7+4. שלחו אותי לגרידה. אני החלטתי שמחכה לשבוע 8+1 ואם לא יהיה דופק ילך לגרידה. כל כך קשה עם המחשבה וחוסר תמיכה של בן זוג. מרגישה שבעצם רק אני זאת שמרגישה את האובדן ומבחינת בן זוגי כאילו שלא קרה כלום ואפשר לנסות שוב אחרי חודש. מבחינתי זה אובדן שלא קל לי להתמודד כל כך מהר ובקלות. האם ככה זה אצל בני זוג שאחד מתמודד בקלות וכאילו לא קרה כלום או שפשוט יש לי בן זוג חסר רגש.... =(
לא קל
01/05/2016 | 19:44
92
וצר לי על האובדן , חלק מהגברים לא מתחברים עוד בשלב הזה של ההריון ולכן זה לצערי לא ניראה להם ״ביג דיל״ . אני בטוחה שזה קשה להתמודד עם זה לבד ואולי כדי כן לדבר ולהסביר לו מה עובר עלייך ...
כמו כן תמיד תוכלי לפנות לעזרה מקצועית ולדבר , זה עוזר.
מאחלת לך בריאות ןבמהרה הריון תקין שיסתיים בידים מלאות .
...
02/05/2016 | 00:27
43
הי, יקירה !
מצטערת על הריון שלא התפתח.
לגבי בן הזוג - יש שתי אפשרויות, לדעתי.
אחת, שהוא באמת לא כל כך רגיש ובאמת לא התחבר לעובר. 
אופציה שניה - שמבפנים מאוד רע לו וקשה לו, אבל הוא שומר על "עסקים ברגיל", כי לדעתו ככה הוא מחזק אותך.
מה שזה לא יהיה, את צריכה להגדיר לו מה את רוצה ממנו שיעשה ושלא יעשה. לדוגמא : "עכשיו ממש רע לי, אני לא רוצה שתעודד אותי, אני רוצה לבכות" וכדומה.
צר לי על אובדן ההריון
02/05/2016 | 06:33
69
זה באמת מאוד כואב ועצוב שהריון רצוי מסתיים. לא כתבת אם מדובר בהריון ראשון, ואם יש ילד/ים בבית.
לגבי בן הזוג- מסכימה עם מה שאמא לוסי כתבה לגבי שתי האופציות.
אני כותבת אמנם בהכללה גסה, אבל בגדול- גברים הם לא נשים:) , וטוב שכך.
לרוב (שוב- בהכללה גסה), נשים מגיבות הרבה יותר קשה לאובדן ההריון מאשר הגברים. עצם העובדה שזה בגוף שלנו, גורם לנו מלכתחילה להתייחס ולהרגיש אחרת מהם. זה משהו ביולוגי, אפילו.
 
אני לא מכירה את בעלך, ולא יודעת אם הוא טיפוס יותר רגשי או פחות רגשי.
יש גברים שחינכו אותם מגיל ילדות (שלא בצדק) להפגין פחות רגשות- באופן כללי, בלי קשר לאובדן כזה או אחר. את עדיין יכולה, לצערי הרב, לשמוע אימהות ואבות שאומרים לילדים בנים משהו בסגנון: "תפסיק לבכות. אתה ילד/גבר, אתה גיבור...". יש את השיר: "דני גיבור" (של מרים ילן שטקליס), שבו האמא מחנכת את הילד לא לבכות ולא להראות את הרגשות שלו.
 
אז אני לא מכירה את בעלך, ולא יודעת איזה חינוך קיבל בעניין זה, והאם הוא באמת לא מרגיש כל כך עצוב, או מתכחש לרגשות שלו, או רוצה להיראות חזק עבורך.
בכל מקרה, חשוב שתשוחחו על כך- כל אחד על התחושות שלו. בשיחה נסי לא להאשים אותו שהוא לא מרגיש עצוב כמוך, אלא לכבד אותו על התגובות שלו, ושהוא יכבד את התגובות שלך. אמרי לו למה את זקוקה ממנו, מה יעזור לך ומה לא יעזור לך.
אם את מתקשה לעשות זאת בכוחות עצמך, ניתן גם להיעזר באשת מקצוע שמתמחה באובדני הריון.
 
ואגב, לפעמים- עד כמה שזה קשה שהם לא מבינים אותנו במאה אחוז, ועד כמה שזה יכול לעצבן ולתסכל, יש בזה גם משהו כן בריא, שיש בן זוג שמאזן אותנו. אם בעלי היה מגיב כמוני לכל אובדן הריון שעברנו, זה היה מקשה עליי אפילו עוד יותר. לפעמים צריך את הסלע להישען עליו, שלא יישבר.
 
אנא עדכני אותנו בהתפתחויות.
קבלי חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
משתתפת בצערך
02/05/2016 | 08:59
43
האובדן הוא אובדן הוא אובדן. העצב קיים בכל שלב.
 
מסכימה עם המגיבות מעליי לגבי הצורך ששני בני הזוג לא יתפרקו באותו הזמן.
חוויתי אובדן בשבוע 8, בשבוע 13 ובשבוע 21.
באובדן הראשון (שבוע 8), בעלי החזיר אותי מביה"ח אחרי שהחדירו לי ציטוטק, ומיד נסע לעיר מרוחקת שם היה צריך להיות באותו היום מטעם העבודה שלו. נשארתי לבד בבית ולא הבנתי איך הוא יכול להמשיך.
כמה ימים אח"כ הוא אמר לי שאם זה המחיר, הוא רוצה שנשקול שוב את כל העניין ולא בטוח שהוא רוצה הריון נוסף. כל כך כאב לו (על עצמו ועליי), פשוט לקח לו זמן לבטא את זה.
באובדן האחרון שלי (שבוע 13), בעלי התפרק בעוד אני זו שהיתה יציבה (יחסית. הייתי בהיסטריה כשסירבו לקבוע לי ועדה בביה"ח בו רציתי לבצע את הגרידה. בדיעבד התברר שמי שענתה לי לא ידעה על מה היא מדברת). אני התעסקתי בתיאום הועדה והגרידה, ביטול התור לסקירה הראשונה ועוד כל מיני ביורוקרטיות קטנות ומעצבנות.
 
בעיניי חשוב להסביר לו מה את צריכה ורוצה (ומה לא), גם אם הוא לא יכול להיענות בצורה מלאה לצרכים שלך.
 
מקווה שתזכי לנס ובבדיקה הבאה יהיה דופק 
כנראה שבן הזוג שלך הוא גבר סטנדרטי
02/05/2016 | 12:30
3
75
גם שלי לוקח את כל העניין הרבה פחות קשה ממני וכנראה טוב שכך
תודה רבה לכולן על העידוד
02/05/2016 | 13:05
2
85
אצלי זה היה הריון ראשון ואין לי ילדים. אנחנו זוג יחסית צעיר (אני בת 24 והוא בן 26). גם ללא קשר אליו אני מוצאת את עצמי בחרדות לגבי העתיד, האם בעתיד אצליך להכנס להריון תקין... איבדתי תקווה כבר לגבי הריון הזה אני פחות מאמינה בנסים.. מנסה לקבל את זה כמו שזה. הכי גרוע זה שבעלי סיפר כבר לכולם על ההריון שלי ועכשיו הדבר האחרון שאני רוצה זה להתמודד עם המשאלות שלהם או עם המבטים המנחמים שלהם, פשוט לא רוצה לראות אף אחד. כנראה שגם זה מוסיף לכעס שלי כלפוי.. (ביקשתי ממנו שבינתיים לא יספר לאף אחד על ההריון חוץ מההורים שלו והוא אמר שזה שטויות ושהכל יהיה טוב ואין פה מה להסתיר וכמובן סיפר לכולם).
02/05/2016 | 14:12
46
 
אני עברתי לידה שקטה בשבוע 23+ לפני חודש ואני יכולה להגיד לך שבימים הראשונים הוא כאב את הכאב, אבל היום נרהא שהוא התגבר, למרות שמידי פעם שאנחנו מדברים על זה הוא מתפרק, אז יכול להיות שבעלך מפנים את המצב.
מאחלת לך שבע"ה הריון הבא יהיה תקין ושתצצאי בידיים מלאות, אמן!!!
 
 
 
תיקון קטן
02/05/2016 | 14:12
70
כשרשמתי את התגובה מרוב הדמעות לא שמתי לב למה שאני כותבת.. *אצליח ..*שאלות.. =(
בני זוג
( לעמוד שלי בתפוז )
09/05/2016 | 09:58
16
 
בני זוג מגיבים באופן שונה מאיתנו.
וגם שונה מאחד לשני. זה שבן זוגך הגיב כך, אינו אומרבהכרח
שלא אכפת לו.
אולי הוא לא רוצה להעמיס עלייך גם את האכזבה שלו?
אולי הוא יותר מופנם ופחות מדבר?
האם ניסית לשאול אותו מדוע הגיב כך?
אולי כדאי לכם לדבר על הדברים?
בהצלחה רבה בהמשך.
חם בפורומים של תפוז
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
ד
להתגבר על פחד קהל
פרופסור ברטוב- המרכז המקיף לפוריות הגבר
פרופסור ברטוב
תמר דגן - פסיכולוגית
תמר דגן-פסיכולוגית בכירה
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ