לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אובדן הריון תמיכה
ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

דימום אחרי גרידה
03/02/2016 | 18:39
2
56
עברתי גרידה לפני שבועיים וחצי אחרי שבוע פסק הדימום החזק.
ומאז כל כמה ימים יש לי כתמים של דימום.. מה זה אומר?
יכול להיות שנגרמה לי פגיעה ?
צר לי על אובדן ההריון
03/02/2016 | 19:29
31
התיאור שלך נשמע תקין. כל עוד אין חום, כאבים חזקים, או דימומים מאסיביים- נשמע בסדר.
מתי יש לך בדיקה אצל הרופא/ה? האם עוד מעט, או אחרי המחזור?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
 
03/02/2016 | 21:36
20
גם לדעתי זה בסדר. אצלי גם אחרי גרידות היו קצת הכתמות. שאריות מצטברות ויוצאות. בטח גם לקחת אנטיביוטיקה אחרי גרידה, נכון ?
הבנתי שאם אין חום אחרי ועם טכנולוגיות של היום לא סביר שתהיה פגיעה.
ביצוע בדיקה גנטית לעובר אחרי גרידה
01/02/2016 | 21:53
4
115
הי, בנות !
כותבת פה שיהיה מידע זמין ובתקווה גדולה שאף אחת לא תצטרך (הלוואי הלוואי).
אז קודם כל, לרופאים יש יחס אמביוולנטי לביצוע בדיקה גנטית לעובר שדופק שלו הפסיק מסיבות לא ברורות. כמו בעוד כמה סוגיות יש כאן מה שאני קוראת "גישת בילינסון" ו"גישת תל-השומר".
גישת בילינסון - עובר נפל, זאת עובדה, לא משנה למה, זה לא משפיע על עתיד, נעשה קריוטיפ להורים.
גישת תל השומר - עובר נפל, בואו נעשה לו בדיקה, אולי נלמד מזה משהו. (אם עובר היה בעייתי, אז כנראה שאין בעיה אימהית ולהיפך, אם אני מבינה נכון).
בקיצור, את הבדיקה ניתן לעשות במכון גנטי בבילינסון. את הגרידה אפשר לעבור גם במקומות אחרים, אך דגימה מעובר צריכה להגיע למכון גנטי בימי א'-ה' בין שעות 11-8 בבוקר. את הדגימה רופא צריך לאסוף, תוך כדי זה שהוא מפריד בין חומר אימהי ועוברי, לתוך מבחנה מיוחדת עם מדיום. את המדיום צריך לקחת מראש ממכון גנטי.
מביופסיה ניתן לעשות קריוטיפ או צ'יפ גנטי. אפשר את שניהם, אבל זה גם כפול כסף (ומדובר באלפים) וגם זה די כפילות. ציפ נותן יותר מידע.
בתקווה גדולה שאף אחת לא תצטרך, יבוא משיח ובעוד חצי שנה הפורום ידעך מחוסר צורך...
תודה על המידע החשוב, ועוד שאלה-
02/02/2016 | 15:01
1
42
איך עושים את התיאומים הללו? האם זה דרך בית החולים שבו האישה עוברת את הגרידה, או שהיא עצמה צריכה לתאם את זה?
בזמנו, במאיר לא ידעו בכלל להפריד בין החומר העוברי לאימהי, ולא היו יכולים לבצע את הבדיקה.
ועוד שאלה- מה זה מדיום?
 
תודה
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
עונה
02/02/2016 | 20:34
28
תיאומים צריכה לעשות אישה עצמה. זאת אומרת, כשהיא קובעת (לא על אף אחת) תור לגרידה, היא מציינת שהיא מעוניינת לקחת ביופסיה מ"נפל". בבתי החולים עדיין לא כל כך חשופים לזה, אבל הם בטח ילמדו מהר. 
אישה צריכה לגשת למכון גנטי. כמובן, בלי תור. כי זה לא משהו שמישהי מתכוננת עליו... במכון מסבירים על אפשריות (קריוטיפ או ציפ גנטי). בדיקה במימון עצמי. למי שיש ביטוח פרטי, אפשר להתעניין, האם יש השתתפות. כמו כן, במכון מקבלים דף הוראות למנתח ומדיום. מדיום לוקחים בסמוך לפעולה, הוא צריך להישמר במקרר עד הבדיקה ובטמפרטורת חדר מרגע שמכניסים חומר לביופסיה עד שחומר מגיע למכון גנטי. חומר צריך להגיע במהירות אפשרית למכון ובמקרה של בילינסון בין א'-ה' בין שמונה לאחד עשרה בבוקר.
מדיום - זוהי תמיסה פיזיולוגית סטרילית, שבטח מכילה עוד כמה חומרים, שלתוכה מכניסים חומר לביופסיה.
בפועל, כנראה שלא כל פעולת לקיחה תצליח. יכול להיות שלמנתח יהיה קשה להפריד בין חומר אימהי/עוברי. יתכן, שאם דופק נפסק מזמן, זה גם יקשה. אבל בעיני, שווה נסיון, כמובן רק במקרים של חוזרות.
לא מזמן דובונית (אם אני לא טועה) סיפרה שהם הביאו חומר מ"מאיר" לבילינסון ובדיקה הייתה מוצלחת. אז גם ב"מאיר" מתקדמים...
 
שואלת ומוסיפה
02/02/2016 | 21:59
1
33
*לא ממש הבנתי- כתבת שגישת בלינסון היא לא לבדוק את העובר ולמרות זאת- ההסבר שלך הוא לשלוח למכון גנטי בבלינסון.
*מידיעה- מי שעוברת גרידה בתל השומר לא צריכה להעביר- אפשר לבדוק גם במכון הגנטי שלהם.
*גם בהדסה ניתן לבצע בדיקות גנטיות לנפל (המכון הגנטי בעין כרם, אבל מעבירים בעצמם חומר מהדסה ה"צ לע"כ) 
*בהדסה אפשר לבקש לשמור חומר ואחרי הגרידה להחליט איזו בדיקה לבצע/ לנסות לקבל התחייבות.
*חשוב!! במקרים מסויימים יש החזרים מקופ"ח, תמיד כדאי לנסות לקבל התחייבות.
*מניסיון שלי- קופ"ח מאוחדת, הסכימה לתת התחייבות לקריוטיפ לעובר וסירבה לתת התחייבות לצ'יפ גנטי. (מדובר בהפלה רביעית ברצף) הם אמרו שהיו מאשרים התחייבות לצ'יפ במידה והיה מתגלה מום בעובר הספציפי. 
*ההבדל במחיר הוא גדול מאוד. לפי הידוע לי קריוטיפ בסביבות 1,000 ש"ח וצ'יפ 3,000+.
 
לגבי גישות
03/02/2016 | 21:31
16
"גישת בילינסון" - התכוונתי שגינקולוגים של בילינסון לא מתלהבים מבדיקת נפל.
מכון גנטי, כמו כל מכון גנטי, שמח לעשות גנוטיפ לכל מה שזז. בכמה דקות שהייתי שם יועצת הספיקה להציע לי ולבעלי איזשהו פאנל מוטציות נרחב שעושים במקביל לבעל ואישה תמורת שלושת אלפים שקל...
איבדתי את התאומות שלי בשבוע 24... קשה לי כל כך..
31/01/2016 | 15:09
15
251
מתגעגעת אליהן, לבעיטות הקטנות, לתמונות באולטרסאונד.. אוףף קשה לי! הריון קשה אחרי טיפולים וקרה נס והן היו זהות.. כנראה שהשיליה לא תפקדה והרופאים אמרו לי להפסיק את ההריון כי הן לא גדלות וטוב לא יצא מההריון הזה. אז הקשבתי.. ויש לי חרטה בלב, אולי לא הייתי צריכה להקשיב ואולי הן היו נולדות בסדר???? אולי עשיתי טעות???? אולי ואולי ואולי..בסוף הן נולדו 450 גרם ו 315 גרםבשבוע 24. קשה לי!
מימי, כל כך מצטערת על האבדן שלך
31/01/2016 | 15:16
105
האבדן הנורא משתקף מכל מלה ומלה שלך.
אם תרצי לשתף מתי ילדת אותן והיכן, האם יש לך על מי להשען ומי שיתמוך בך רגשית?
משתתפת באבלך הנורא.
צר לי כל כך
31/01/2016 | 16:13
78
החרטה נקראת לי כל כך קשה, אני בטוחה שעשית את הדבר הנכון ומנעת מהן חיים של סבל ושהרופאים לא ממליצים על הפסקות הריון בקלות ראש
31/01/2016 | 19:10
55
משתתפת בצערך! אם הרופאים אמרו לבצע הפסקת הריון, הם כניראה יודעים על מה הם מדברים וברור שהקשבת להם כי אחרת היו נולדות פגועות. ה'אולי ואולי', ישאר שם כניראה, אבל תזכרי שזה לא רציונלי, זה הכאב. כשדיברתי עם המטפלת, שיתפתי אותה בהרגשת החרטה הקשה שלי והיא אמרה לי בפשטות ובדיוק, הצלת אותו מחיים של סבל. אני מקווה שזה ינחם אותך במשהו. אני קוראת אותך ואת עצובה כל כך ואני עצובה איתך ובשבילך. תהי חזקה, שתפי עוד, מה בדיוק היה? מתי?
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול;-
31/01/2016 | 21:33
65
מאוד מאוד עצוב. אין מה לומר. ליבי איתך, יקירתי.
את רוצה לספר קצת עוד? זה יעזור לי ולנו לעזור לך.
בכל אופן, כתבת שהשיליה לא תפקדה והעוברים לא גדלו כהלכה. אני בטוחה שהתייעצת עם מספר רופאים (או רופאות). שיליה לא מתפקדת גוזרת על העובר גזר דין מוות או פגיעה קשה ביותר. לא בך האשמה. לא את קיבלת את ההחלטה.
אודה לך אם תספרי יותר על מהלך הדברים עד הלידה השקטה (אני מתארת לעצמי שזו היתה לידה ולא גרידה).
 
האם זה היה הריון ראשון? האם יש ילדים בבית? בני כמה אתם?
האם את מקבלת סיוע רגשי כלשהו? מתי כל זה קרה?
 
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
צר לי על האובדן
01/02/2016 | 07:09
57
ועוד כפול ! חיבוק גדול וחזק שולחת לך. בטוחה שעשית את הדבר הנכון למרות הקושי. להביא לעולם ילדים חולים זה קשה וזה לדון אותם לחיים של סבל , אין איכות חיים לילדים ולא להורים .
כולי תקווה שתתאוששי , אולי תירצי לספר קצת יותר ? יש ילדים בבית ? הריון ראשון?
בכל מקרה ממליצה בחום לפרוק ולדבר ואף לפנות לאשת מקצוע .
בשורות טובות בהקדם
היי מימי
01/02/2016 | 20:30
9
53
גם אני איבדתי את הבת שלי, בשבוע 24, גם אצלי השילייה לא תפקדה, והיא שקלה 465 גרם בלבד.
הרופאים היו בעד הפסקת ההריון הזו, בעיקר כי משקל כה נמוך, בשבוע כזה, יסתיים או ברעלת הריון (במקרה שלי) או במוות תוך רחמי. עוברים בשבוע הזה לא יכולים לשרוד, ועל אחת כמה וכמה במשקלים כה זעירים.
קשה מאוד להחליט במקרה כזה, מאחר ולא מדובר במום חד משמעי, אלא בסטטיסטיקה של פגות קיצונית.
החרטה ורגשי האשמה לנצח יהיו בליבי, אך הזמן כן עושה את שלו, ואת תראי שבעוד מספר חודשים מהיום, הדברים יראו קצת אחרת.
כדאי לבדוק קרישיות לקראת ההריון הבא, כולל ביקור אצל המטולוג ורופא הריון בסיכון.
מאחלת לך הריון חדש ובריא בקרוב !
שלום לכן ותודה על התמיכה.. מוסיפה פרטים:
01/02/2016 | 22:40
8
138
אנחנו בני 35 עם ילד בן 4 בבית מטיפולים שגם הוא נולד קטן ואצלו הייתה האטה בגגילה בשבוע 35 והוא נולד בסוף בשבוע 38 במשקל 2 קילו. השילייה נשלחה לבדיקה ויצאה תקינה.
עם התאומות שלי (גם מטיפולים) כל הסרט הרע התחיל משבוע 17 בסקירה, שהרופא המקסים ראה שיש עוברית אחת קטנה ואחת בסדר.. דיברנו בהתחלה על הפחתה של העוברית הקטנה כדי למנוע נזק לעוברית הגדולה... אבל ככול שההריון התקדם שתי העובריות התחילו לפתח פערים. הרופאים התחילו לדבר על הפסקת ההריון בעדינות, ראיתי מלאאא רופאים ופרופסורים וביניהם היה פרופ' וויס מתל השומר, למי שמכירה. כל הרופאים החליטו נחרצות להפסיק את ההריון.
אנחנו הסכמנו, לא הייתה ברירה אחרת.. אני מקווה שהן סולחות לי...
כל הפעולה הייתה בבית חולים כרמל לפני שבועיים. רק דברים טובים יש לי להגיד על הצוות שם, באמת..
זריקת ההמתה הייתה נוראית! צעקתי כל כך חזק! כל צעקה יצאה לי מהנשמה והרגשתי את הדקירות בתוך הלב שלי... והרגשתי את החומר זורם לי בוורידים.. והרגשתי אותן מתות לי בבטן לאט לאט.. זהו.. השאר לא חשוב יותר. עברתי לידה שקטה, לא הפסקתי לצרוח.. כאב לי נפשית, לא פיזית. בעלי לא עזב אותי לדקה!
אחרי יומיים השתחררתי הביתה והשארתי את הבנות שלי מאחור.. חזרתי בידיים ריקות.
יש לי מי שמחבק אותי ותומך בי, אבל זה לא יעזור. אולי עשיתי טעות.. אולי לא הייתי צריכה להקשיב. כואב וקשה לי בנשמה.
תודה למי שקראה ואני מקווה שנתגבר על זה מהר.
קשה !
02/02/2016 | 07:25
2
92
גם אני טופלתי את וייס המקסים.
וסמכתי עליו בעיניים עצומות.
הכאב בלתי נתפס, ומאוד קשה להכיל את ה "אין" הזה.
 
מה שאת מתארת קרה לי אחד לאחד. וזו החלטה נוראית.
 
כנראה שגם אם השילייה תקינה, אולי הזרימות לא היו מספיק טובות, אשמח לתת לך עוד אינפורמציה מה לעשות הלאה, אם תרצי.
היי קרן שמש, אשמח לקבל ממך עוד אינפורמציה...
02/02/2016 | 08:30
1
82
אני ממש מפחדת שזה יקרה גם בהריון הבא. כבר דיברו איתי כשהשתחררתי מהבית חולים על מדללי דם.
את יכולה לפנותא לי בפרטי, עם כל שאלה שתרצי
04/02/2016 | 09:52
4
תיהיי חזקה
03/02/2016 | 07:07
1
40
ואת תצליחי להרים את הראש מעל המים ולהסתכל קדימה ! עברת אובדן כפול וזה נורא! אין דרך ליפות את הדברים חוץ מלומר לך שלטווח הארוך עשית החלטה נכונה.
תני לעצמך את הזמן לעכל ולהפנים , שאבי כוחות מהמתוק שיש לך בבית !
הזמן עושה את שלו וכולי תקווה שכאשר את ובעלך תתאוששו ותקבלו החלטה לנסות שוב הכל יהיה מהר וקל כי מגיע לכם :)
חיבוק גדול שיהיה רק טוב!
ממליצה לך לשוטט פה בפורום כל עת שקשה לך ולפרוק - זה חבל הצלה בכל מקרה לי זה היה ועודנו ברגעים קשים
תודה רבה דניאל
03/02/2016 | 09:05
35
אני באמת מקווה שהפעם הבאה תהיה קלה יותר ואני אקלט מהר בטיפולים.
קראתי פה בפורום הרבה על הפסקת הריון בגלל שליה שלא מתפקדת, אני לא היחידה.. בחיים לא שמעתי על מקרה כזה ששליה לא מתפקדת ולצערי פה בפורום קראתי שזה קורה הרבה.
תודה על העידוד..
עצוב מאוד. ליבי איתך-
03/02/2016 | 10:10
2
38
עברת דבר קשה ביותר. טראומה של ממש. אובדן כפול, של הריון מאוד רצוי.
נוצר מצב בהריון, שלא איפשר לעוברים להתפתח כראוי. הלכתם להרבה מומחים, דוקטורים ופרופסורים. עשיתם את המקסימום כדי לברר מה יעלה בגורל העוברים אם יוולדו.
ברור שלא אשכנע אותך, כי יש לך לב של אמא, אבל כן אכתוב לך שעשית זאת בלית ברירה, וההחלטה היתה נכונה. קשה, כואבת, נוראית, טראגית, אבל נכונה. עשיתם זאת כדי למנוע סבל עתידי מעצמכם, מהבן שלכם, ומהתאומות, שהיו נולדות פגועות ביותר, ורוב הסיכויים שבכלל לא היו שורדות, ואם כן- היו פגועות פגיעות קשות.
 
אני מציעה לך וממליצה לך בחום ללכת למפגשי טיפול, לך ולבעלך, כדי לעזור לכם לעבד את האבל, ולעבור את התהליך בצורה האופטימאלית והטובה ביותר.
צריך פה עזרה מקצועית, בעיניי, לפחות.
שומעים את זעקתך מכל מילה. התיאור שלך של הזריקה הוא תיאור מצמרר.
שניכם עברתם טראומה, ומומלץ שתטפלו בעצמכם.
כתבת שיש ילד בן 4. לא כתבת אם הוא ידע על ההריון משהו. רוצה לספר? 
 
לגבי ההיבט הרפואי- ברור שכדאי לברר לקראת ההריון הבא, האם ניתן לעשות משהו כדי למנוע הישנות הדבר. יש פה משהו שנראה שחוזר על עצמו, וצריך לבדוק זאת היטב. כמו כן, נשמע לי הגיוני שההריון הבא יהיה של עובר יחיד, ולא של תאומים. על כך אלה, כמובן- מומלץ להתייעץ עם המומחים.
 
אנחנו פה, לכל דבר ועניין, מחבקות אותך חיבוק וירטואלי, ומחזקות.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
תודה שירה..
03/02/2016 | 11:12
1
54
אני בנתיים לא מרגישה שאני צריכה לפגוש איש מקצוע... נראה לי שאני מתמודדת בסדר בנתיים. חושבת הרבה, חולמת בלילה הרבה, הרגשת מועקה ואבן בגרון אבל הכול בשליטה בנתיים.
הבן שלי ידע שיש לי 2 תינוקות בבטן והיה מדבר על זה רק אם אני הייתי מעלה את הנושא. מאז ההפלה הוא לא הזכיר את הנושא וכמובן שגם אני. לא מדברים על זה פשוט.
מקווה שהזמן יעשה את שלו ויהיה יותר פשוט וההרגשה שלי תשתפר בהמשך.
בנתיים כבר סופרת את הימים להתחיל את הטיפול הבא. עשיתי טעות שהחזרתי 3 עוברים! הפעם לא מחזירה יותר מעובר 1. חייבת חייבת להיות בהריון שוב בקרוב! חייבת להרגיש את העובר שוב, את הבעיטות! את הצרבות! את הבחילות והעייפות! אוף... מתפוצץ לי הראש.
תודה רבה על התמיכה. בשורות טובות לכולן.
מימי- אני ממש מבינה אותך, כולל את כאב הראש
03/02/2016 | 20:28
38
נשמעת לי גישה נכונה לגבי בנך- לא צריך לעורר שדים סתם כך. כמובן שאם ישאל לגבי עניין ההריון שהיה, צריך לומר לו את האמת בצורה תואמת גיל, ולומר שהעוברים לא התפתחו טוב וההריון לא נמשך.
אני תמיד גם ממליצה ליידע את הגננת לגבי כל דבר משפחתי יוצא דופן, כדי שהיא בעצמה גם תשים לב בגן האם יש שינוי התנהגותי, מצבי רוח וכדומה.
 
לגבי טיפול- זה כמובן דבר מאוד אישי, וכל אחת מחליטה מה מתאים ונכון עבורה. כן חשוב לי לכתוב לך ולכל מי שקוראת, שלטיפול אפשר ורצוי ללכת גם אם מרגישים שמתמודדים בסדר וגם אם "הכל בשליטה", כפי שכתבת.
 
חשוב לי גם לכתוב לך שאת מקווה שהזמן יעשה את שלו, ויהיה יותר פשוט וההרגשה שלך תשתפר בהמשך. אל תצפי פה לניסים בעניין הזה. אל תשלי עצמך שהזמן יעשה את שלו. אני לא מאמינה במשפט הזה. מה שמביא לשיפור המצב, זה המון המון המון עבודה עצמית. לא הזמן. אם לא עושים עבודה של עיבוד האבל, גם 20 שנים לא תעזורנה.
 
אני מאחלת לך שתוכלי לחזור לטיפולים מהר ככל הניתן, ושיהיה הריון תקין בקרוב. שוב מדגישה עד כמה חשוב שתבדקי את הנושא הרפואי, והאם ניתן למנוע אסון שכזה בהריון הבא. קרישיות יתר- לבדוק בראש ובראשונה- את כל פקטורי הקרישה האפשריים. נראה לי ששווה להיפגש עם המטולוג/ית.
 


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
 
 
ספורט אחרי גרידה
31/01/2016 | 15:20
6
111
היי בנות, 
כמה ימים אחרי גרידה אפשר לחזור ולעשות ספורט?
אם זה משנה, הגרידה הייתה בשבוע 9
צר לי על אובדן ההריון
31/01/2016 | 18:48
5
67
האמת היא שאני לא ממש יודעת, כי אני לא עושה ספורט, אז מעולם לא הייתי צריכה לשאול.
אני יודעת לומר שלשטוף את הבית הייתי יכולה לאחר יומיים.
הכי טוב זה לשאול את הרופא/ה שלך. נראה לי הגיוני לתת משהו כמו שבועיים זמן, אבל זה רק ההגיון שלי, ולא תשובה רפואית.
אודה לך מאוד אם תוכלי לחזור לפה ולומר לנו מה היו המלצות הרופא בעניין.
 
אגב, באיזה סוג ספורט מדובר? והאם זה משהו שאת עושה על בסיס קבוע?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
ספורט
01/02/2016 | 11:13
4
67
האמת שבאותו היום כשחזרתי מהגרידה הייתי במיון עם סבתא שלי במשך 8 שעות עד שאישפזו אותה ולמחרת בישלתי וניקיתי והזזתי דברים... ככה שאני הרגשתי בסדר גמור.
הייתי עושה הליכה, יוגה, אופניים. בעיקר אופניים... 
אתמול בסוף עשיתי רכישה של כרבע שעה, לא רציתי יותר מידי והייתי בסדר גמור...
 
תודה על התשובה שלך :)
אין לך רגע דל...
01/02/2016 | 11:44
3
60
אני מקווה שסבתא שלך בסדר, אבל חייבת לשאול- לא היה מישהו אחר שיהיה איתה במיון? האם המשפחה שלך יודעת שבאותו היום את בעצמך היית מאושפזת ועברת מה שעברת?
לא צריך להיות גיבורות יותר מדי. מותר באותו היום של הגרידה גם לחזור הביתה ולנוח, ואפילו רצוי בהיבט הרפואי.
 
איחולי בריאות לך ולסבתא:)
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
היא תהיה בסדר :)
01/02/2016 | 15:07
2
60
הם לא יודעים שעברתי גרידה, רק בעלי יודע... אנחנו לא מאלה שמשתפים את המשפחה בכל התהליך.
ולצערי לא היה מי שיסע איתה, זה כלל הזמנת אמבולנס ולהיות איתה אחרי זה במיון. בסופו של דבר לא הייתי סולחת לעצמי אם היה קורה משהו, זו סבתא שגידלה אותי... 
אני באמת שבסדר :)
נראה לי אני לגמריי יכולה לחזור לכושר.
 
אשמח לעוד שאלה, את יודעת האם הבטן מתנפחת אחרי גרידה? אין לי כאבים כלל וכלל והדימום פסק.
נשמע שאת מתאוששת מהר,
02/02/2016 | 16:08
1
34
לגבי השאלה שלך- אני לא מכירה מה זה שהבטן מתנפחת אחרי גרידה. אני מכירה מה זה שגם בשבוע מוקדם, יצאה לי הבטן:(   האם את מתכוונת לזה, או למשהו אחר?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
לא... דווקא לא הייתה לי ברטן בהריון
07/02/2016 | 15:02
5
אבל כמה שעות אחרי הגרידה היא התחילה פשוט להתנפח.
נכון לעכשיו הנפיחות ירדה, לא עד הסוף אבל זו כבר התחלה של משהו.
 
תודה רבה על המענה :)
היסטרסקופיה אבחנתית על דעת עצמי
31/01/2016 | 14:06
19
112
שוב אני, אז השתכנעתי שלמרות שהביוצית לא זיהתה ביוץ סביר להניח שאני מבייצת ואז חשבתי על מה עוד יכול להיות לא בסדר ועל סמך קריאה בארכיון של הפורום שראיתי שכמה נשים לא נכנסו להריון כמה חודשים ואז עשו היסטרסקופיה אבחנתית ומצאו הידבקויות אז תהיתי אם כדאי לעשות גם . השאלה עד כמה זה לא שפוי ומיותר.
אני שונאת בדיקות ולמרות שההריון לפני ההריון הזה נגמר בעובר בלי דופק בשבוע 8 התאפקתי ולא הלכתי לעשות אולטרסאונד מעבר לבדיקות ההכרחיות רק מפאת שנאתי להגיע לקופת חולים אז ממש לא יודעת מה לעשות.
מצד שני אם לא יהיה הריון עוד כמה חודשים ואני אעשה היסטרסרופיה ואגלה שהייתה הידבקות אני לא אסלח לעצמי כי זה אומר שבזבזתי עוד זמן כשגם ככה טעיתי את טעות חיי בזה שבכלל הרשתי לעצמי לא לנסות להיכנס להריון מיד אחרי הגרידה הראשונה אלא חיכיתי.
אני עשיתי צילום רחם על דעת עצמי
31/01/2016 | 14:11
63
ומלא בדיקות על דעת עצמי לאחר הלידה השקטה ובהריון שלאחר האובדן. לא מצאו כלום ב"ה.
אולי זה יעזור לך להיות רגועה. צריך לבדוק שזה לא מזיק. חברה שלי קיבלה זיהום אחרי צילום רחם. אבל טופלה והכל הסתיים בשלום.
כדי לענות לך על זה, האם את יכולה
31/01/2016 | 18:41
8
61
לפרט קצת פרטים רפואיים?
1. גיל
2. פירוט על כל הריון- התקין והלא תקינים. על הלא תקינים- כתבי מתי היו, באיזה שלב הסתיימו, מה היו הנסיבות, כיצד הסתיימו (טבעי, גרידה, גרידה מאוחרת, לידה שקטה), האם מהלך הגרידה/לידה היה תקין. האם היו סיבוכים כלשהם?
4. אלו בדיקות, אם בכלל- נאמר לך לעשות, לאחר אובדני ההריון?
 
לאחר מכן, אוכל לעזור לך לחשוב בצורה הגיונית.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
סליחה, טעיתי במספור. תולדה של מהירות:)
31/01/2016 | 18:42
15
אני בת 33, הריון ראשון הסתיים בקיסרי
31/01/2016 | 22:42
6
67
חירום בשבוע 40+2 ונולד ברווזוני. ההריון השני הסתיים בגרידה בשבוע 8 בגלל שלא היה דופק וההריון השלישי הסתיים בגרידה בשבוע 20. מהרופאה לא קיבלתי שום הנחיות מעבר לאיחול בהצלחה והסיבה שאני חושבת לעשות את הבדיקה זה כי קראתי על נשים בארכיון הפורום שרק אחרי כמה חודשי ניסיונות עשו היסטרסקופיה ואז גילו שהיו הידבקויות ובעצם בזבזו זמן ואני ממש לא רוצה לבזבז זמן נוסף
או. קיי- תודה על הפירוט-
01/02/2016 | 11:54
5
176
הסתכלתי גם ב"חיפוש" וראיתי שהפסקת ההריון בשבוע 20 היתה קשורה למום של העובר, ולא למשהו רחמי.
תראי- בהיבט הרפואי, על פניו אין סיבה לעשות את הבדיקה. כן מדובר בבדיקה פולשנית, ואפילו מאוד. לגבי רמת הכאב- זה תלוי ומשתנה מאישה לאישה. לי מאוד כאב (כמובן...), אבל עובדה שהצלחתי לעבור את זה.
לא רצוי לעשות בדיקות פולשניות, או בכלל- אם אין צורך רפואי.
את יכולה לקרוא פה בפורום וגם בפורומים אחרים על מליון נשים, ולכל אחת הסיפור שלה. זה עוד לא אומר שמשהו מזה קשור אלייך.
אני עברתי 5 גרידות, ולא היו לי הדבקויות..לעבור גרידה זה לאו דווקא אומר הידבקויות.
את מנסה להיקלט להריון חודש אחד, וכבר נכנסת לתסריטים קשים ואפלים. למה? זה לא נשמע בריא.
כמובן שהגוף שלך ברשותך, ואת יכולה לקחת את עצמך לכל בדיקה שרק תרצי. כך שההחלטה היא שלך בלבד.
 
לא פחות מזה, חשובה הנפש. עברת שני אובדני הריון כואבים ברצף, ולנפש קשה, ובצדק. האם את מטופלת בטיפול כלשהו? אם כן- יופי. אם לא- ממליצה לשקול. זה לא יביא לך הריון הכי מהר שיש או תינוק בריא הכי מהר שיש, אבל כן יעזור לך לעבד את הדברים בצורה יותר בריאה.
 
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
תודה על ההשקעה והאכפתיות
01/02/2016 | 12:27
4
44
חשבתי על זה וכנראה לא אעשה. בין היתר בגלל שהעלו מחירים ועכשיו זה עולה 1500 ש"ח שמקבלים עליהם החזר של 1000 ועוד 120 לייעוץ אז להיות פסיכית תמורת 120 ש"ח ובזבוז זמן זה דבר אחד לעומת 600 ש"ח ואותו בזבוז הזמן.
אני בטיפול ועד המחזור הרגשתי יותר טוב ועכשיו נזרקתי אחורה ואני רק בוכה ומדוכאת מאיך שהחיים שלי נראים (לא בהריון עם מחקר תקוע ושמנה). וגם חזרתי לקרוא את הארכיון של הפורום שלפי המטפלת שלי זו לא הבעיה אלא הסינדרום לאי מיצוי האבל. *למרות שאם אמשיך לעשות את זה במקום לעבוד זו תהיה גם בעיה בפני עצמה
נשמע שממש לא פשוט לך בימים אלו
01/02/2016 | 17:37
3
44
בתוך כל הכאוס- יש ימים טובים יותר, וימים טובים פחות, וגם ימים גרועים:(
אין לי ויכוח עם העובדה שאת לא בהריון, וגם שאת עם מחקר תקוע (אני מתארת לעצמי שזה קשור לעבודה או ללימודים). אני לא מתווכחת על העובדות הללו.
אבל שמנה במידה 36?! עוד לא פגשתי כזו.
אז בבקשה, תני לעצמך גם קצת קרדיט. תפרגני לעצמך. תחוסי על עצמך. מגיע לך יחס הוגן מצד עצמך...
 
טוב שאת בתהליך טיפולי.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
אני מידה 38 כרגע
01/02/2016 | 22:56
2
46
36 זו המידה הרגילה שלי , הייתי גם 34 אבל לא מאז הלידה כי זה כבר יותר מידי מאמץ
מציינת גם שאני ממש נמוכה
01/02/2016 | 22:57
1
43
אז אני לא כזו רזה גם במידה 36
גם אני נמוכה. העניין מוכר לי היטב
02/02/2016 | 16:06
7
אני עשיתי על דעת עצמי
31/01/2016 | 18:46
1
52
פשוט התקשרתי לד״ר חן גולדשמיט וביקשתי תור. זה עולה כ1200₪ ואת יכולה לבקש שעל הקבלה יהיה רשום התייעצות כדי שתקבלי החזר מהקופה. אם אני זוכרת נכון תצטרכי גם להוציא מסמך מהקופה למרכז הרפואי בו הוא עובד. המזכירות שלו יסבירו לך.
(יש כמובן עוד רופאים אליהם את יכולה ללכת.)
לפעמים אנחנו צריכות להיות הרופאות של עצמנו..
נכון, אבל רצוי גם לחשוב, ולא לרוץ ולעשות בדיקות
31/01/2016 | 18:52
50
באופן אמפולסיבי, רק כי הן קיימות. מדובר בבדיקה פולשנית, מאוד לא נעימה, אבל עזבו את האי נעימות- לא עושים "סתם" בדיקות כי הן קיימות.
זו היתה הגישה של הרופאים והרופאות שטיפלו בי במהלך השנים, ומאוד הסכמתי עם הגישה הזו, ולכן גם כנראה הייתי מטופלת שלהם.
 
שוב, זו הגישה שלי- גם מתוקף היותי בעלת מקצוע (מרפאה בעיסוק). לא אשלח ילד "סתם" לבדיקה נוירולוגית, אלא אם כן אני יודעת שיש הפרעת קשב וריכוז ושאני זקוקה להמלצה על טיפול רפואי לעניין.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
תעשי
31/01/2016 | 21:43
44
בדיקה כמעט לא פולשנית, כמה דקות. לא הרגשתי כלום. (עשיתי אצל חן גולדשמידט בנארא).
מזרימים סליין לרחם ומסתכלים. אם תעשי, את לא מאבדת כלום (קצת כסף לא נחשב). ותעשי וי על "בעיות אנטומיות כסיבה להפלות".
אותי שלחו לעשות וטוב שכך
01/02/2016 | 16:00
5
42
הי אותי שלחו לעשות (בדרך כלל לא שולחים אבל הגיניקולוגית שלי החליטה כן לשלוח) אחרי 2 גרידות והריון כימי. וכן גילו לי הידבקויות (שכנראה בגללן היה הכימי). למזלי היא שלחה אותי מיד אחרי הכימי ככה שלא בזבזנו זמן. עשיתי אצל חן גולדשמידט ולא הרגשתי כלום. 
יש לי כמה שאלות- לגבי ההידבקויות-
01/02/2016 | 17:31
4
52
האם ניתן להסיר אותן כבר בעת הבדיקה, או שאת זה עושים אחר כך בתהליך ניתוחי? והאם התהליך הניתוחי מתבצע בהרדמה מלאה?
כמו כן, פעם קראתי שניתן להסיר את ההידבקויות, אבל לפעמים הן חוזרות מעצמן. האם זה נכון?
אני שואלת כדי שאוכל בעתיד לתת מידע לבנות. אז כל אינפורמציה חשובה לי.
 
תודה
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
עונה
01/02/2016 | 20:25
1
44
אחרי אכזבה ממערכת הבריאות הציבורית, עברתי לרופא פרטי נחשב.
לאחר שביצע בדיקת אולטראסאונד יסודית, ביקש כי אעשה צילום רחם + היסטרוסקופיה אבחנתית
למרות שמעולם לא הייתי בהריון - עדיין נמצאה מחיצה ברחם + הדבקויות, שלא ברור איך זה בידיוק קרה.
על מנת להסיר את ההדבקויות, יש צורך בהיסטרוסקופיה ניתוחית, שזה למעשה אותה פרוצדורה רק בהרדמה מלאה, זה הליך מאוד קצר ופשוט.
 
אני לא הייתי מהססת, אני עושה כל בדיקה אפשרית, כולל פרטית, הכסף בכלל לא רלוונטי עבורי  - אעשה הכל על מנת להרגיע את הנפש.
תודה על המידע, והכי חשוב- שיהיה בהצלחה!!!
01/02/2016 | 20:53
12
אז ככה
02/02/2016 | 09:38
1
34
אני יודעת שיש בנות שההידבקויות הוסרו כבר במהלך הבדיקה, אצלי לא.
אני עשיתי בתהליך ניתוחי בהרדמה מלאה, מאוד קצר.
לא יודעת אם הן חוזרות מעצמן...
תודה על המידע, ובהצלחה ענקית!!!
02/02/2016 | 14:58
6
קיבלתי מחזור היום וזה שבר אותי לגמרי
28/01/2016 | 16:14
32
221
זה החודש הראשון שניסינו ולמרות שבפעמים הקודמות זה לקח חודשיים או שלושה חודשים ולמרות שלא הייתי בטוחה שאני מוכנה ואמרתי שממילא עוד לא הלך לנו אף פעם על החודש הראשון עצוב לי ממש בעיקר כי הפער בין הברווז לאח התיאורטי יהיה עוד יותר רע. והכי גרוע זה שאם בעבר שכבנו כרגיל עם קצת תגבור בתקופה שבה חשבתי שאני אמורה לבייץ הפעם בן הזוג לא ידע כלום אבל אני בדקתי כל יום עם הביוצית ולא הצלחתי לזהות ביוץ מלבד יום אחד עם פס שני ממש מסכן וחלש ועכשיו אני עוד יותר בלחץ שאולי אני לא מבייצת ושמשהו נדפק אצלי וחושבת ללכת לרופאת נשים שלי שתיתן לי פרופיל הורמונלי או מעקב זקיקים או שתשלח אותי ישר להזרעות עם הורמונים אבל כל כך אין לי כוח וגם אין לה בכלל תורים פנוים. אני גם לא יודעת איך אני אעמוד בעוד חודש כזה של מאמץ לחינם.
כל כך מבינה אותך
28/01/2016 | 18:42
67
היי יקירה, ליבי איתך... כי גם אני בתקופה של ניסיונות..... גרידה בשבוע 16 בחודש אוקטובר..... בדיקת רופא תקינה אשר אמר לי להמתין 2 מחזורים ובשום אופן לא לנסות להיכנס להיריון.... והכי הרג אותי בבדיקה אצלו- הוא זיהה ביוץ- ואני לא יכולה לעשות כלום. אז אחרי 2 מחזורים תקינים וסדרים חזרתי אליו- אישר לי שהכל תקין ואמר לי שכרגע ניתן רק להיכנס להיריון (הלוואי וזה היה בכזו קלות)... ואז ישר חודש ניסיונות..... ואיחור של  4 ימים.... ומחזור...  :(   ואני בלחץ... ומירמור...ושוב כרגע בחודש ניסיונות....ומבינה שלא כל כך קל פתאום להשיג את מה שכל כך רוצים.... יש בי אמונה (פחות בקטע של אלוהים)... אמונה בעצמי שאני אזכה להיריון נוסף.... מאוד מקווה שזה יקרה בקרוב..... מחזיקה גם לך אצבעות.....
28/01/2016 | 21:25
10
מאוד מבינה ומאוד מזדהה
28/01/2016 | 21:29
53
מבינה את החששות, ואת התסכול מהפער בין האחים, (היום אמא בגן של הבת שלי אמרה לי משהו בכוונה טובה, אבל אני התפוצצתי מבפנים. רציתי להגיד שלי היה אמור להיות ילד מבוגר מהתינוק שלה, או לכל הפחות צעיר אבל בשנתון 2015. אבל המשכתי לקנא בשקט).
כל חודש הוא כמו נצח, אבל משערת שמשאל קצר היה מגלה שרב הנשים כאן לא הרו תוך חודש, ושגם חודשיים-שלושה הם מזל גדול. מאחלת לך מכל הלב, שתצליחו תוך חודשיים-שלושה בסך הכל, ושההריון הקרוב יהיה תקין.
 
מבינה מאוד מאוד לליבך-
28/01/2016 | 23:19
17
61
באמת שמבינה. הייתי שם במקום הזה שלך כל כך הרבה פעמים. אבל את חייבת להבין שהיקלטות להריון יכולה לקחת זמן. זו דרכו של הטבע. זה שיש ביוץ, עוד לא אומר שיהיה הריון...חודשיים-שלושה נחשב זמן מהיר מאוד.
הממוצע הוא 6 חודשים. ממוצע זה אומר שיכול לקחת גם שנה, 8 חודשים, 4 חודשים, או חודש...
 
לגבי ערכות הביוץ- לעומת בדיקות ההריון, שהן כן מדוייקות, ערכות הביוץ ממש לא. הן עלולות לפספס ביוץ, והן ממש לא מדויקות.
לכן, ההמלצה שלי היא לא ממש להסתמך עליהן, אלא לקיים יחסי מין בימים 10-18 למחזור (אם המחזור שלך הוא סדיר ושל 28 ימים)- יום כן יום לא, או משהו בסגנון. נכון. מדובר בהרבה עבודה. לא תמיד יש חשק, לא תמיד בא, לפעמים עייפים אז מוותרים קצת...
 
אם נקלטת להריונות הקודמים בקלות, אין סיבה לעשות עכשיו מעקב זקיקים, פרופיל הורמונאלי, ולטמטם את עצמך עם בדיקות מיותרות, שעלולות להיות מאוד מלחיצות.
 
את לא צריכה את הרופאה שלך. את צריכה לתת הזדמנות לביולוגיה. והזדמנות הוגנת, אגב.
 
כתבת שעצוב לך בעיקר כי הפער בין "הברווז" לאח התיאורטי יהיה עוד יותר רע. לא כל כך הבנתי. "הברווז" זה הבן שלך? למה התכוונת במילה "רע?"
אין פער לא טוב בין אחים. אין חיה כזו. כל פער מביא איתו את היופי שלו ואת הבעייתיות שלו. אין פער קטן מדי, ואין פער גדול מדי. זו הדעה שלי, בכל אופן.
 
אז נשברת היום? לא נורא. תאספי את השברים, ותגידי לעצמך שממש עוד 10 ימים-שבועיים, תגיע הזדמנות חדשה:) ככה תגידי לעצמך. ואם גם בפעם הבאה לא תיקלטי, תגידי לעצמך: "מבאס. מעצבן. עצוב לי. אבל עוד שבועיים תגיע הזדמנות חדשה", וכך תעשי ותגידי- עד אשר יהיה הריון
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הברווז זה אכן הבן שלי
29/01/2016 | 10:39
16
72
והוא כמעט בן שלוש. וכמובן שיש פער טוב ופער רע בין אחים. כמה שהפער יותר קטן ככה יותר טוב כי אז הם גדלים ביחד ומשחקים ביחד תוך זמן מאוד קצר. אם הפער הוא שלוש וחצי שנים ומעלה אז כבר אין סיכוי למשחק משותף או לחברות ביניהם עד שיהיו מבוגרים .
לגבי הביוצית אנחנו לא הסתמכנו עליה והלכנו על כל יום כמעט בימים הפוטנציאלים אבל ממש מלחיץ אותי שלא זוהה ביוץ כי אני חוששת שמשהו השתבש ומבחינתי הייתי כבר מתחילה ישר עם הזרעות עם הורמונים אם רק היה רופא שהיה מאשר את זה
תראי, אני כנראה לא אשכנע אותך לגבי הפער...
29/01/2016 | 12:24
15
74
כי את רוצה תינוק כאן ועכשיו, ואני הכי מבינה את זה בעולם.
עם תחושות אי אפשר להתווכח, ואני גם לא מנסה.
אבל- אני נאלצת לא להסכים איתך לגבי האמירה שאם הפער הוא שלוש וחצי שנים ומעלה אז כבר אין סיכוי למשחק משותף, או לחברות עד שיהיו מבוגרים. למה את כבר ממהרת להספיד את האחווה והחברות בין הילדים שלך?
זה פשוט לא נכון!!!!!! לא נכון.
 
אז נכון, שהמשחק הוא מסוג אחר, והתקשורת היא אחרת בין אחים שהפער ביניהם הוא שלוש שנים, לעומת 5 שנים או יותר. אבל הכל אפשרי! הכל!
זה תלוי מאוד (!!!) בעבודה ההורית ובהכוונה ההורית.
ואת זה אני כותבת לך כאמא, כמרפאה בעיסוק וכמדריכת הורים.
 
לגבי הזרעות עם הורמונים, וכן הלאה- את חושבת שזה כזה בריא להזריק הורמונים לגוף? ממש ממש לא. זה לא בריא, ועושים את זה בלית ברירה.
אל תילחצי מזה שלא זוהה ביוץ. המון פעמים הערכות הללו מפספסות ביוץ. ואת זה אמר לי רופא מומחה פוריות. אם השימוש בהן מלחיץ אותך- מומלץ להפסיק להשתמש בהן.
את צריכה לתת לעצמך זמן, ולסמוך על הביולוגיה שתעשה את שלה.
 
נסי ממש בכוח לשנות את דפוסי החשיבה הלא בריאים הללו, בכאלו שהם בריאים ומועילים. זה קל לומר וקשה לעשות, אבל מניסיון- זה בגדר חובה.
 
אגב, סתם מתוך סקרנות- למה כינית את בנך "ברווז"? יש איזה סיפור מאחורי זה? או שזה סתם?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
 
 
אני חושבת שמותר להתאבל גם על הפער שלא יהיה
30/01/2016 | 12:19
6
52
מודה שאני עדיין קצת מתאבלת על הפער. רציתי שנה וחצי, ההריון השלישי היה אמור להביא לפער של שנתיים וחודש וההריון הרביעי לפער של כמעט 3 שנים.
כרגע גם במקרה הטוב צפוי לי פער של לפחות 4 שנים.
אז אני מבינה את האבל של shira3121 על הפער שלא יהיה.
 
אני בהחלט מסכימה שלרוץ להורמונים בשלב הזה זה כנראה לא הצעד החכם.
ובתור אחת שכבר כמה חודשים מג'נגלת בין הורמונים לנסיונות טבעיים, יכולה לספר שהרבה יותר קשה להזריק ולעבור שאיבה בהרדמה רק כדי לגלות שאין הפריות, או שיש הפריות ואפילו הוחזר עובר אחד ששרד באורח נס את כל התלאות שהעברנו אותו, אבל הוא לא נקלט. ונכון שהזרעות זה לא IVF, אבל ההורמונים רעים לגוף ורעים לנשמה (ולכיס, אבל זה זניח כשמסתכלים על התמונה הגדולה).
נכון, מותר, ומותר הכל-
30/01/2016 | 15:01
38
מה שהתכוונתי לומר זה שיכולים להיות יחסים מדהימים גם בין אחים שהפער ביניהם הוא 4 ו-5 שנים וגם יותר, ואפילו הרבה יותר.
במילה "מדהימים" אני לא מתכוונת כמובן שלא יהיו קנאות, מריבות וכדומה:), אלא שניתן, בהכוונה הורית ובעבודה הורית, להביא ליחסים מיוחדים ויפים גם כאשר הפערים גדולים.
 
בהקשר זה, שאלה אותי המטפלת שלי, אחרי שמעיין נולדה, אם אני לא מתבאסת מהפער שנוצר (פער של 8 שנים מהגדולה, ושל 5 שנים מהצעיר). אמרתי לה שלא. ברור שהייתי מוותרת על כל ההפלות והאובדנים, אבל ברגע שמעיין נולדה, התחיל גם המסע שלי כאמא לקשר ולגשר בין כולם פה במשפחה.
 
מאחלת לכולן פה עבודה כה מיוחדת ומדהימה (גם אם קשה לעיתים) שכזו.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
גם אני מוצאת עצמי עדין מתבעסת מהפער
30/01/2016 | 18:01
4
47
משערת שרבות כאן מתאבלות באופן זה או אחר על הפער, או על הגיל שלה כשתזכה ללדת, כי הרי אצל כל מי שהגיעה לכאן הענינים השתבשו בדרך.
מקוה/ מניחה שיום אחד זה יעבור לי, אבל (ותסלחנה לי שירה, רונית, אם הבנות, ויקטור החתול וכמה נוספות - לא מתכוונת אליכן ולחברות בודדות שלי) - כמעט כל תינוק או תינוקת אקראי שאני מזהה ככזה שנולד בשנת 2015, מעלה לי כעת את מפלס הקנאה.
אם העובר יוולד במועד ובשלום, יווצר פעם של שבע שנים מהבן וחמש שנים מהבת וזה המון המון (בייחוד כיון שמדובר בבת ובבן, ובין הבנים תהינה שבע שנים), אבל זה לא בידי, כמה מעצבן שזה. ואולי בכל זאת אלה צרות של עשירים. מנסה להרגע (אבל מודה שאיזו מכרה העלתה לי את הסעיף כשהפטירה שאחכה שיוולד, כאילו אני שגידלתי שניים קרובים בגיל וגם עבדתי במקביל צריכה את הפרשנות שלה).
ולגבי ההורמונים - קל לי להגיד, אבל משערת שלא כדאי לרוץ לשם לפחות עד שעוברים מספר חודשים של נסיונות (כמובן מאחלת שדברים יסתדרו באופן הטבעי בהקדם), בטח לא אחרי חודש אחד.
לכבשה-
30/01/2016 | 18:51
3
35
מאחלת לך ש"תאלצי" להתמודד עם הפער. עדיף פער כזה מאשר שלא יהיה פער בכלל:(
לי יוצא לחשוב בת כמה אהיה כשמעיין תהיה בהיכנסה לכיתה א', בת עשרה וכן הלאה. לא רוצה להפליג למחשבות יותר מידי רחוקות של חתונה ונכדים...זה כבר ממש פטאט.
מה לעשות שילדתי אותה בת 41? אז כשהיא תהיה בכתה ג' ואצטרך לעזור לה לעשות דגם לתערוכה בנושא החלל (כפי שעשיתי כעת עם הגדולה), אני אהיה בת 50. שזה בפני עצמו מוזר...
בסדר. לא אגיד שזה מושלם, אבל זה מה שיש, ועם זה ננצח.
 
מה שעברתי שינה אותי במובן הזה שאני עוד יותר יודעת להעריך את מה שיש. פער כזה, פער אחר, גיל כזה, גיל אחר...העיקר שיש. זה העיקר, לפחות לפי ראות עיניי.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
את צודקת
30/01/2016 | 19:29
2
33
כרגע אצלי זה עוד ערוץ למתחים.
התחלתי שנה אחריך (בגיל 33) וגם אני מתבעסת ממחשבות על גיל 10, נכדים וכיו"ב, גם בנוגע לילדים הגדולים. כמו שכתבתי בעצמי. אלה צרות של עשירים, אבל כשאני נתקלת במישהי שהיא דף חלק עבורי - אין ספק שהקנאה המכוערת מרימה את ראשה. אולי, מקווה, זה ישתנה אם הכל יעבור בשלום.
ותודה על הדברים השפויים שכתבת.
ועוד משהו
30/01/2016 | 20:20
1
37
כתבתי את התגובותיים בין לבין ומתוך עייפות וחוסר תשומת לב חשבתי שאני מגיבה בפורום השני, שם מטבע הדברים אני מרשה לעצמי יותר. בכל אופן רוצה להגיד שהתסכול והקנאה קיימים וכנראה עוברים רק עם הזמן אם בסופו של דבר החיים מסתדרים לשביעות רצוננו, אפילו אם שונה מהתכנון. עד אז, כשאנחנו עדיין בתהליך - הרגשות נעים במטוטלת והכל מועצם.
שולחת חיבוק חם לשירה3121, למרעישה בשקט, לפרפרית1 ולכל מי שבאה בשערי הפורום, ומאחלת מכל הלב ששנת 2016 תהיה השנה בה יקרה לכל אחת ואחת מכן הנס הפרטי שלה, או לפחות יהיה בהתהוות.
זה נכון, כבשה, מה שכתבת לגבי הקנאה, ותודה על האיחולים לבנות
30/01/2016 | 20:42
14
להזריק הורמונים זה מאוד לא בריא
31/01/2016 | 09:34
7
50
אבל הנזק הנפשי אצלי מעיכוב בכניסה להריון יהיה גדול יותר.
ואני באמת לא רואה מה יהיה לילד בן שש לשחק עם תינוק בן שנתיים , אולי אם הבכור הוא בת אז היא משחקת עם הקטן על תקן בובה אבל אני בספק שהילד שלי יתעניין במשחק בפער שיהיה אלא אם זה יהיה כי אני אבקש ממנו לעזור לי.
קראתי לו ברווז כי בתור תינוק הוא היה משמיע קולות שהזכירו לי ברווז בעיקר מתוך שינה ואז הייתי מתעוררת מהם והוא בכלל היה ישן.
נחמד השם של ה"ברווז":) -
31/01/2016 | 10:39
6
36
אני יכולה להבטיח לך, שהמון המון תלוי בהורים- אם תגיעי ללידה הבאה מתוך חשיבה שלילית לגבי היחסים בין הברווז לאחיו/אחותו- זו תהיה נבואה שמגשימה את עצמה. זה בטוח במליון אחוז. היחסים ביניהם יהיו אבודים מראש, כי אמא שלהם לא מאמינה ביכולת שלהם ליצור קשר בגלל הפרש הגילאים.
אבל- אם תגיעי ללידה הבאה מתוך חשיבה חיובית לגבי היחסים בין הברווז לאחיו/ אחותו- ותשכילי בהרבה עבודה (כמו תמיד- כי להיות הורה זה המון עבודה) לעזור לברווז ולאחיו/אחותו ללמוד לנהל מערכת יחסים טובה- ככה זה יהיה.
המון המון תלוי בהורים.
 
ובבקשה אל תכניסי לעצמך מילים כמו "עיכוב בכניסה להריון". אין שום עיכוב. ניסיתם חודש אחד ולא הלך. אני מבינה את התסכול. עברתי את זה 10 פעמים (10 הריונות), אבל זה לא עיכוב. לא ניסית שנה באדיקות ולא הצליח. הגוף שלנו הוא לא רובוט. לא כל ביוץ יש הריון. צריך פה סבלנות ולתת בעבודה. אין ברירה אחרת.
 
מקווה שיגיע הריון בקרוב, והעיקר- שיהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הפסקתי להאמין בכל החשיבה יוצרת מציאות
31/01/2016 | 10:58
5
35
כי לראיה זה לא כל כך עובד לי, אולי הם כן יצרו קשר כי הברווז יוצר קשר עם כולם אבל אני לא בטוחה עד כמה הם יוכלו לשחק ולחלוק תחומי עניין
לא, רגע- לא הבנת כנראה-
31/01/2016 | 11:36
1
43
אני גם לא מאמינה בחשיבה יוצרת מציאות בהקשר של: "אני מאמינה שהחודש אכנס להריון ואז אני באמת אקלט", או: "אני מאמינה שההריון יהיה תקין, אז הוא באמת יהיה תקין"...לא לזה הכוונה. לאיתני הטבע כוחות משלהם, גם אם מדובר בגוף שלנו, ולכן אני לא מאמינה בחשיבה יוצרת מציאות בהקשרים אלו.
 
אני כן מאמינה בחשיבה יוצרת מציאות בדברים שאנחנו כן יכולים להשפיע עליהם, כמו מערכות יחסים, הצלחה בעבודה, וכן הלאה.
 
חוץ מזה- להיות אחים ואחיות זה הרבה מעבר ללחלוק תחומי עניין. זה גם ללמד, זה גם להעביר ידע, זה גם להיות דמות לחיקוי, זה גם להיות מודל לחיקוי, זה גם עזרה הדדית, זה גם חוויות משותפות שני שנינו ביחד ושל כל המשפחה ביחד, זה המון דברים.
 
חכי. יגיע היום ותביני על מה אני מדברת. ואם לא תביני לבד- תהיי מוזמנת אליי לכמה מפגשים של הדרכת הורים. תצאי מהן עם חשיבה אחרת.
את כרגע מאוד שלילית, ואני יכולה להבין למה. אבל תני צ'אנס. התינוק עוד לא נולד ואת כבר קוטלת ולא נותנת הזדמנות למערכת היחסים בין האחים. וזה ממש לא רצוי.
התסכול שלך מובן, אבל אל תתני לזה להרוס בבוא היום, כאשר יהיה תינוק או תהיה תינוקת.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
נראה לי שהגיע מה שניסית לומר לי
31/01/2016 | 12:26
31
שאח גדול יכול להנות ולהפיק תועלת גם מללמד ולטפל אז תודה לך על זה. ועכשיו אספר משהו בכלל הזוי, ההפרש ביני לבין האחיות שלי הוא 6 שנים ביני לאמצעית ו12 שנים ביני לבין הקטנה  ואני והאמצעית חברות ממש טובות, ממש החלום של כל הורה כשהוא חושב על חברות בין אחים וגם יש חיבור בין בני הזוג אז בכלל אבל אני מצליחה להתעלם מזה או לשלול את זה כי אנחנו 2 בנות והברווז בן וגם כי עד שהיא הייתה בת שלוש לפחות הזכרונות היחידים שיש לי זה את אמא שלי נוזפת בי שאני עושה לה משהו לא בסדר.
אחי צעיר ממני בעשור והוא יקר לי
31/01/2016 | 11:42
2
37
בגלל הפער הגדול, בילדותו אני טפלתי בו, שחקתי איתו במשחקים שלו והרכבתי על הכתפיים (והוא מצדו אהב אותי). במשך השנים התבגרנו ואף על פי שאנחנו בשלבים שונים מאוד בחיים, קיימת חברות והשתדלות משני הצדדים. חושבת שהיה יכול להיות חבר עבורי גם מבחירה, ולא רק בגלל קשר הדם.
יש סביבי לא מעט אחים קרובים בגיל (אפילו בפער של שנה-שנתיים) אבל רחוקים בנפש, כמו גם אחים רחוקים יותר בגיל ובנפש ואחים קרובים בגיל ובנפש. כנראה ענין של כימיה, מזל, עבודה הורית וגם של תקופות בחיים.
אצלנו נכפה עלינו הפרש של 13 שנה לפחות
02/02/2016 | 15:12
1
24
(ה'לפחות' כי מי יודע אם ההריון הזה יסתיים בתינוק או בעוגמת נפש)
שמחתי לקרוא את מה שכתבת  כי אני פשוט לא מצליחה לדמיין את הקשר שיכול להתפתח בין שני אחים בגילאים האלו. אני מקווה שהנסיון שיש לבכור בלהיות אח גדול לאחותו (לפחות עד גיל 7 שלה) יהווה בסיס לקשר.
איך את חושבת שהוריך תרמו לבניית הקשר?
כתבתי לך בפרטי.
02/02/2016 | 17:48
3
לגבי הפער
29/01/2016 | 13:50
1
67
היי, נוטה להסכים עם שירה... יש לי 2 ילדים בבית עם פער של 5 שנים.... כי ככה תכננתי בהתאם למצב הכלכלי .... ולהגיד את האמת, הם חברים הכי טובים... ומשחקים ביחד ותמיד ביחד (בת גדולה בת 9.5 ובן קטן בן 4.5).... ולא יכלתי לבקש יותר טוב מזה! תלוי איך מכוונים אותם.. ללא ספק שלכל אחד את האופי שלו, אך בעזרת ההכוונה והלמידה שלנו הם מסתדרים יופי..
בהצלחה יקירה!
איכשהו מעודד אותי לקרוא על אנשים שעשו פער גדול מרצונם החופשי
31/01/2016 | 09:37
44
עוזר לי קצת להרגיש שפער גדול זה רק משהו רע שקורה לאנשים בגלל נסיבות רעות
29/01/2016 | 22:29
36
כל כך מבינה אותך. שולחת חיבוק. לקיטים לזיהוי ביוץ מגבלות משלהם, אל תסיקי מסקנות מהם. יש שם גם כל מימי הוראות - להמעיט בשתיה, ולא להשתמש בשתן ראשון וכן הלאה. אולי באמת עדיף ללכת על מעקב זקיקים והזרעה עם השבחה (זה מעלה את הסכויים). ואם אין לרופאה תורים פנויים, תבקשי ממנה שתשלח לך הפניה בפקס. האמת, לדעתי בסניף קופח אצלנו אפילו לא צריך הפניה למעקב זקיקים, סתם באים ביום 10 של מחזור בשעות קבלה.
מחזיקה לך אצבעות !
ועוד משהו. כמובן, שמחזור זה מבאס, אבל זה אומר שמערכת עובדת. אותי זה תמיד קצת ניחם...
מניסיון- אצלי בדיקה ביתית בשתן לא מזהה ביוץ.. גם
30/01/2016 | 22:07
32
בחודשים שנכנסתי להריון ובדקתי ביוץ עם מקלונים.....
ותמיד מחדש אני נלחצת שלא מבייצת- ואז נרגעת כשנכנסת להריון (ונלחצת מדברים אחרים שלצערי התרחשו.......)
אין אינדיקציה רפואית לרעיונות שלך, ואם תמצאי רופא שיסכים ללכת על הזרעות והורמונים צריל לשלול לו את הרישיון.... סליחה אם הגזמתי.
כדי להרגיע את עצמך את יכולה לבדוק ביוץ לפי בדיקות דם או מעקב זקיקים. לא כי צריך אלא כי את משתוקקת להריון.
 
מזדהה איתך על המחזור. אני עדין לא נשברת, כי לא חזרנו לנסות (3 וחצי חודשים) מחכים לתוצאות של קריוטיפ, ולא מצליחים להחליט על גודל התמיכה בהריון הבא ולאיזה רופא מקשיבים..... 
למרות זאת, מאוד קשה כשמקבלת, עוד סטירת לחי לאובדן והכרה במציאות הכואבת.
 
ובלי קשר,
תמיד מצחיק אותי שכתוב שמתאים ל-4 חודשים, אצלי זה מספיק לחודש אחד- כי אני מאוד לא מסודרת (מחזורים של 35-50 ימים!!!) 
מכירה את זה כל כך!
30/01/2016 | 23:35
29
הראש יודע שזה לוקח זמן, שההריון המיוחל עוד יבוא, אבל הנפש מתפרקת בכל פעם מחדש עם המחזור שמגיע .
מצטרפת לכל מה שנאמר כאן לפני - תני לגוף לעשות את שלו, וקחי בחשבון שהקצב שלו שונה מהקצב שהיינו רוצות שיהיה לו. בסופו של דבר, המאמץ של החודש הבא (או החודשיים או השלושה) לא יהיה לחינם כשתזכי לחבוק אח או אחות לברווזון.
 
וגם: בדיקות ביוץ הן אכן יצורים שטניים ומתעתעים. אחרי 3 חודשי נסיונות כושלים התחלתי להשתמש בבדיקות ביוץ והייתי באותו מצב בדיוק: פס מסכן וחלש שנעלם אחרי יום. ישבתי עם הסטיק ביד, עם דמעות בעיניים ותהיתי האם אני כ"כ דפוקה שאפילו לבייץ כמו שצריך אני לא מצליחה. שבועיים אח"כ גיליתי שאני בהריון.
מחזיקה אצבעות שבקרוב תזכי להריון תקין, עגול ובריא.
בנוסף להכל גם גילתי שלא רק שלא ירדתי במשקל בסופש
31/01/2016 | 09:43
5
55
אלא גם עליתי חצי קילו ועכשיו אני בכלל מיואשת כי כל החודש המחורבן הזה היה לחינם, גם לא נכנסתי להריון וגם ירדתי רק קילו אחרי חודש של דיאטה אז אין לי אפילו את הנחמה שלפחות ההריון הבא היה פחות אסון לברכיים.
שירה, אל תחמירי עם עצמך
31/01/2016 | 10:33
4
36
נראה לי שבנקודה בה את נמצאת את לא צריכה להלקות עצמך גם על המשקל. לא להתיר כל רסן, אבל את האנרגיות המעטות שנותרו אחרי האבדן להשקיע בך וביקיריך ופחות בחישובי קלוריות.
ושוב - חודש זה מעט מאוד. משאל קצר בפורום הזה / בפורום הריון אחרי אבדן / בקרב חברותיך - יגלה לך שמיעוטן הרו בנסיון הראשון וחלקן הגדול ניסה (ברצינות, לא מחשיבה יחסים אקראיים) מספר חודשים עד להריון המיוחל. מחזיקה אצבעות בשבילך שתצליחי בנסיון הבא או לכל היותר בזה שאחריו, ושעניני הדיאטות יידחו לשנת 2017 וצפונה :)
ניסיתי להשקיע את האנרגיה על משהו שיש לי עליו שליטה
31/01/2016 | 10:55
3
42
רק שאפילו זה לא עובד לי, וזה ממש בלתי נסבל בשבילי להיות גם לא בהריון וגם לא רזה , הרזון זה אחד מהחלקים המהותים באישיות שלי, ללבוש מידה 36, להיות הכי רזה בשיעור פילאטיס , לשתות קולה זירו ולקבל תהיות על למה אני שותה קולה זירו ועכשיו מאוד ברור לכולם למה אני צריכה לשתות זירו .
ממרומי מידה 40 ולפעמים 42
31/01/2016 | 11:49
2
46
ככה אני באופן טבעי כבר שנים מאז ההריון הראשון. אולי לא אני יכולה לייעץ, כי ראיית העולם של שתינו שונה ואיכשהו אני ויתרתי על הרזון (או שהוא ויתר עלי?), אבל 36 או 37 לא נשמע לי הבדל מהותי, ואילו ההלקאה העצמית כרגע נשמעת לי כמו עול נוסף על הנפש שלך, בתקופה קשה ממילא.
נראה שהרזון מוותר גם עלי כרגע
31/01/2016 | 17:57
1
43
וגם התקדמות כלשהי בחיים
אני מידה 38, ופעם פעם הייתי 36...
31/01/2016 | 21:22
41
פעם פעם גם הייתי מידה S, וכבר כמה שנים אני M. פעם גם הייתי צעירה ובת 32 ולפני הריונות ולפני קיסריים. עכשיו אני בת 42, ואחרי.
ואני גם אוהבת מאוד לאכול ולא אוהבת לעשות ספורט. אז בכלל...
 
בקיצור- אל תשגעי את עצמך בגלל חצי קילו או קילו או כמה ק"ג.
נשמע שאת מאוד מחמירה עם עצמך, בהכל, וחבל.
תהיי קצת יותר שלמה עם עצמך, פחות רואה בחומרה, פחות "יורדת" על עצמך.
 
ותודה- נתת לי רעיון לשאלת סקר. אכתוב אותה בימים הקרובים.
בכל מקרה- תודה מראש.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
סתם לפרוק
26/01/2016 | 11:11
13
305
הי בנות, אף פעם לא כתבתי..
באופן כללי לא יצא לי בכלל לדבר על ההפלה שעברתי לפני חודשיים, הריון ראשון שהסתיים בשבוע 9. מרגישה שמאותו יום שבו הרופא הודיע שזה נגמר הזמן פשוט עצר מלכת, זה כל כך מעסיק אותי עדיין.. עדיין כואב. מרגיש שכולם כבר עברו הלאה, החברות ששיתפתי אותן מזמן לא שואלות לשלומי, ההורים ואפילו בעלי- רק לי נשאר סוג של חור בלב. מה שהכי כואב זה ששואלים אותי בכל סיטואציה מתי אנחנו מתכננים להיכנס להריון, זה כבר הפך לבלתי נסבל, בארוחות משפחתיות דואגים להזכיר שממתינים לברית, בעבודה לא פעם אפילו נגעו לי בבטן ושאלו "נו.. את בהריון?" בא לי לצרוח על אותם אנשים.. אם רק הייתם יודעים איזו תקופה עוברת עלי.. 
בסך הכל אני עוד צעירה רק בת 25 אבל מרגישה כל כך רע עם הכישלון הזה, למה כולם חייבים להלחיץ עוד יותר... גם ככה לא טוב לי. נמאס שדוחפים את האף. 
פתאום כולן בהריון או יולדות, גיסתי ילדה לפני חודש והיה לי כל כך קשה בהתחלה, זה היה עוד טרי ולא הצלחתי להתגבר, הרגשתי אגואיסטית נורא, רציתי לשמוח אבל משהו בפנים צבט. חשבתי שזה מאחורי אבל כנראה שזה עדיין שם, כואב. 
עצוב שאת כאן, טוב שפרקת
26/01/2016 | 13:13
57
מצטערת לשמוע על הנסיון הראשון והעצוב ועל אבדן התמימות. אמנם זה לא מרגיע, אבל אחרי שהתחלתי לשתף חברות גיליתי שלא מעט מהן חוו הפלה טבעית גם בגיל קרוב לשלך (או במחצית השניה של שנות העשרים לחייהן), ואחר כך הרו שניים-שלושה הריונות תקינים. מקוה שזה יהיה גם הסיפור שלך. רב האנשים אינם מבינים את התחושות הקשות והאבדן, בייחוד כיוון שהשבוע היה מוקדם ועבורם ההריון היה תיאורטי ולא ממשי.
אנשים יכולים להיות נעדרי טאקט. הם ממשיכים להיות כאלה, גם לגבי הנקה/ הלבשת התינוק, אמא/גן/מטפלת, גם אחרי הילד הראשון ואחרי השני. את נשמעת לי עדינה מאוד ורגישה. מול זרים או זרים למחצה אולי כדאי לך לנסות לסגל תשובות פאסיב-אגרסיב מתונות, בסגנון "את תהיי הראשונה שאודיע לה" (לפעמים זה אפילו עובד) וכמובן להזיז את היד של הנוגע (אפשר לא בעדינות, יש לך היתר ממני ). מציעה בחום לשתף את בן הזוג, אולי אפילו תגלי שגם הוא עצוב מעט רק לא רוצה לצער אותך. בכל מקרה מאמינה שאחרי שתשוחחו, המועקה תשנה מעט צורה. בכלל - מציעה להעביר את המסר גם להורים שירדו ממך.
 
והעיקר מישהי יקרה - זה לא כשלון שלך, זה חוסר מזל שתוקף רבות וטובות, אבל מושתק יחסית (ממליצה לחפש בפייסבוק את השרשור של רויטל ויטלזון יעקבס בנושא, לבכות ולצחוק עם כולן). מותר לך לקנא, זה טבעי ומובן לכולנו כאן. מותר לך להיות עצובה. מאחלת לך מכל הלב שתזכי במהרה להריון תקין ומלא, שלאט לאט תצליחי לשמוח גם בשמחת אחרות ושבחורף הבא תהיי עסוקה מדי בדברים הנכונים.
באסה
26/01/2016 | 15:54
38
צר לי על האובדן , מבינה אותך לגמרי . החיים מסביב מתנהלים כסידרם ואת מתמודדת עם האובדן . זו תקופה מאוד לא קלה וזה בסדר שאת לוקחת את הזמן לעכל , להתאבל . אכן את עוד צעירה ואל תשפטי את עצמך , זה ממש לא כישלון ... זו המציאות לצערנו וזה קורה . בנוגע לשאלות של האנשים והמשפחה ממליצה לענות באסרטיביות ולומר שכשיהיה מה לעדכן נעדכן ! וזהו !
אנשים חושבים שאם הכל בסדר כלפי חוץ אז אפשר לדחוף את האף ולשאול שאלות ! מעצבנים למות !!!!
קחי את הזמן ואם את מרגישה שאת לא מתאוששת תפני לעזרה מקצועית - לדבר תמיד עוזר.
מנסיון הזמן עושה את שלו ואני בטוחה שכד תרגישי שאת מסוגלת את תעברי לשלב הבא. מאחלת לך רק טוב ושההריון הבא כשיהיה יסתיים בידים מלאות
צר לי על אובדן ההריון
27/01/2016 | 08:05
38
זה באמת נורא כואב ועצוב לאבד הריון כה רצוי.
חשוב להבין, כפי שכתבו לך פה הבנות הנפלאות, שזה לא כישלון שלך. במקסימום- זה כישלון של הטבע. הפלות מהסוג הזה של השליש הראשון מתרחשות לצערנו המון (1 מתוך 5 הריונות), כי זו דרכו של הטבע להתמודד עם עוברים לא תקינים.
 
את מאוד צעירה, ואני רוצה לתת לך כלים להתמודדות עם הסביבה, אבל אני לא יודעת אם זה משהו שיתאים לאופי שלך ולצעירות שלך בגיל. כי להצעה שלי צריך המון "ביצים" ואני לא יודעת אם את בקטע...מה שבא לי להציע לך זה שאם מישהו מעיז לומר משהו חוצפני כמו "נו?...את בהריון?" "אנחנו ממתינים לברית...", וכן הלאה- בא לי שתגידי להם בדיוק את מה שבא לך להגיד להם: "הייתי בהריון ועברתי הפלה לפני חודשיים. לעובר נפסק הדופק...."- זה יסתום לכולם את הפה ובענק.
 
אבל- לא לכולן מתאימה הישירות הזו שלי:) אז תמיד אפשר לומר משהו בסגנון שהיציעו לך: "כשיהיה לי משהו לעדכן, את תהיי הראשונה שאעדכן אותה..." או שאפשר סתם להנהן עם הראש, או להתעלם.
מה שמתאים לך באותו הרגע.
 
לגבי הקנאה- הקנאה היא רגש שבערך פעם בשבועיים עולה פה בצורה מאוד חזקה, וזו מנת חלקה של כל אישה שעברה אובדן הריון.
 
מציעה לך לשתף את הסביבה הקרובה- הורים, חברות ובטח את הבעל בתחושות שלך, בקשיים שלך, ובמידת הצורך גם לקחת כמה מפגשים טיפוליים.
 
כולי תקווה שבקרוב אכן תיקלטי להריון תקין, שיסתיים במועדו בידיים מלאות.
 
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
איזה אנשים מרגיזים
27/01/2016 | 09:37
1
76
הרי גם אם חזרתם לנסות מיד אחרי המחזור הראשון מהפלה את יכולה להיות מקסימום בשבוע 4 . לגבי הנגיעות בבטן חברה שלי נוגעת חזרה בבטן של כל מי שנגע לה בבטן בזמן ההריון והשמועה עברה ואנשים הפסיקו להתעסק איתה.
תקשיבי, זה ממש סטרט-אפ- העניין הזה של הנגיעה
27/01/2016 | 17:51
72
חזרה בבטן. ממש מעולה. איך לא חשבתי על זה בזמנו?!
פעם, כשעוד הייתי מאוד מאוד אופטימית, "רק" אחרי שתי הפלות ברצף, נסענו אני ובעלי לצימר ללילה אחד. בעלת הצימר, בלי שום בושה, נגעה לי בבטן ואמרה לי: "אה...אתם בהריון!". ואני רק אמרתי: "לא".
הייתי צריכה גם לומר לה שהיו לי שתי הפלות, וגם לגעת לה בבטן!!! מטומטמת כזו!!! חוצפנית ודוחפת אף!
 
בהריון עם מעיין, אמא של בעלי נגעה לי בבטן, כאשר הייתי כבר משהו כמו בחודש חמישי. הסרתי את היד לה בעדינות, ואמרתי לה בשיא הכבוד שאני לא מרגישה עם זה בנוח, כי היא יודעת כמה ההריון הזה מורכב עבורי. היא כיבדה אותי ומאז לא נגעה לי בבטן.
 
בכלל- כל הנושא של הנגיעות- מה הקטע? אנשים לא למדו בגן שהגוף שלי ברשותי? לא למדו מה זה מרחב אישי? לא ברור לי בכלל העניין הזה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
27/01/2016 | 22:23
3
80
אני חושבת שאין כאן מישהי שלא תזדהה עם תחושת הבדידות. חוסר ההבנה של אנשים, חוסר הרגישות הזה שמגיע ביחד איתו... זה יכול פשוט להטריף.
אני התחלתי להגיב לחוסר הטאקט של אנשים בחוסר טאקט. לפני הכניסה להריון הייתי אומרת לאנשים שאם הם לא יצאו לי מהרחם לא ישאר שם מקום לתינוק (אני בת 33, את יכולה להבין מזה כמה חקירות בנושא ילודה עברתי...). אחרי ההפלה גיליתי שלספר למי שחוקר שעברתי הפלה זו הדרך הכי מהירה להשתיק אותם.
מקווה שעזר לך לפרוק קצת כאן, אני יודעת שעבורי הפורום הזה היה (ועדיין) קרש הצלה.
התגובה לגבי המקום ברחם גאונית :)
28/01/2016 | 09:41
62
שעשעת אותי מאוד.
כל אחת והאופן שמתאים לה, אבל ללא ספק חובה להעמיד אנשים במקום, אחרת הם לא יפסיקו לחטט לנו בפצעים.
הצחקת אותי, תגובה מעולה..
28/01/2016 | 10:20
17
ממש גאוני התגובה לגבי המקום ברחם. תגובה נפלאה.
28/01/2016 | 23:22
8
28/01/2016 | 10:32
3
55
משתתפת בצערך. חוויה כואבת קשה ופנימית. מניסיון, אחרי שהלכתי לפסיכוטראפיסטית לשיחה של שעה, ממש הוקל לי. היא אמרה לי משהו נכון - לא צריך להתבלבל בין "לפרוק" ל - "להתפרק". לפעמים צריך לפרוק וזה לא אומר שמתפרקים אחר כך, להיפך.. זה עוזר לחבר את השברים.
הדבר שעזר לי בשיחה איתה, היה ההכרה. היא הכירה בכאב שלי, הבינה אותו וכאבה אותו יחד איתי. בניגוד לסביבה. היא נתנה לי לגיטימציה להיות עצובה. אי אפשר להיות 'בסדר' אחרי שעוברים דבר מצער כל כך.
אני מתחברת לתחושת הכישלון שכתבת, למרות שזה לא רציונלי, זה כל הזמן שם. ברור שאת לא אשמה בכלום! תזכירי לעצמך.
תהי חזקה, מקווה שבקרוב מאוד תהי שוב בהריון ותצאי בידיים מלאות.
ומי שנוגע לך בבטן, את מוזמנת להחזיר לו באגרוף. אין לאנשים גבולות!!
אהבתי את ההבדל בין "להתפרק" ל"לפרוק"-
28/01/2016 | 23:25
2
36
אגב, אני לא זוכרת אם כתבת לי המלצה על המטפלת. תזכירי לי, בבקשה.
אם לא- אנא כתבי לי פה בגלוי, ואוסיף אותה לרשימה שהכנתי בזמנו של המטפלות.
כתבי את שמה, המקצוע, היכן מקבלת, וטלפון.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
המלצה חמה על מטפלת
31/01/2016 | 11:44
1
34
דנית בר - פסיכוטראפיסטית.
יש לה המון ניסיון ספציפית בתחום אובדן הריון.
היא משלבת כל מיני גישות וטכניקות טיפול.
לי התאים טיפול קצר וממוקד אבל היא גם עושה טיפולים ארוכי טווח.
היא מתמחה גם בטיפול במשבי משבר ופוסט טראומה.
מקבלת במבשרת ציון ובתל אביב בקלינקה פרטית.
המספר שלה - 0549998580
 
תודה. אוסיף לרשימה.
01/02/2016 | 11:54
2
הפלה בשבוע 6
26/01/2016 | 20:03
20
161
היי בנות, 
לאחר דימום אתמול הלכתי למיון ובאולטרסאונד לא נצפה דופק.
היום הלכתי לעשות בדיקת בטא וראיתי שלפני 5 ימים הבטא הפסיקה לעלות.
איך ממשיכים מכאן? מישהי יכולה להמליץ לי מה פחות נורא- הפלה בכדורים או גרידה?
קראתי קצת על הפלה עם כדורים וזה תהליך די ארוך.
עם כל הכאב, אני רוצה לסיים עם זה כמה שיותר מהר ולהתקדם הלאה.
 
 
משתתפת בצערך
26/01/2016 | 20:52
3
79
קודם כל, לכל דרך יש את היתרונות והחסרונות.
 יתרון עיקרי של הגרידה- זבנג וגמרנו- נגמר כמעט תמיד באותו יום
חסרון עיקרי של הגרידה- ניתוח לכל דבר
כשהרופא הסביר לי את היתרונות והחסרונות, בחרתי בציטוטק (כדורים) תוך מחשבה שרוב הסיכויים שזה יעבור מהר בלי לעבור הליך ניתוחי  כי הוא אמר שרוב הסיכויים שזה יהיה ככה.. 
לצערי היה לי סיוט עם הכדורים (זה לא ממש פעל עליי, נמשך חודשיים! הרס לי חופשה ביוון, דיממתי בלי סוף..) ובדיעבד הייתי עוברת גרידה. אבל חשוב לציין שהייתי בשבוע 10 ואולי זו היתה טעות של הרופאים בכלל להציע לי את האופציה הזאת בשלב כ"כ מתקדם יחסית..
 
אגב, לא היה ברור מדברייך- בטוח ההריון הסתיים? הרופא אמר שזו הפלה? כי לא אמורים בהכרח לראות דופק בשבוע 6..זה עוד מוקדם. ודימומים.. לעיתים יש גם בהריונות תקינים...
עשיתי היום בדיקת בטא
26/01/2016 | 21:01
2
72
וראיתי שהערכים הפסיקו לעלות לפני 5 ימים.. לכן גם לא זיהו דופק אתמול.
אני ממש חוששת, אני מעדיפה לסיים עם זה כמה שיותר מהר באמת אבל זה מפחיד לעבור ניתוח בהרדמה.
תראי זה שבוע מוקדם
26/01/2016 | 21:05
61
אז יש סיכוי טוב שהכדורים יעשו את העבודה..
אבל יש סטטיסטיקות ויש אחוז מסוים שזה לא משפיע עליהן אז פשוט קחי את זה בחשבון..
בנוסף, יש כאבי בטן קשים מאד אחרי נטילת הכדורים.. אבל אני מניחה שגם בגרידה יש כאבים אולי..?
דווקא ההרדמה היא החלק הפחות נורא בעיניי
26/01/2016 | 21:19
48
עברתי גרידה בשבוע מתקדם יותר וההרדמה היתה החלק הקל.
אחרי שבועיים התגלתה שארית שנותרה ברחם, ולכן עברתי גם היסטרוסקופיה.
שארית יכולה להיות גם בגרידה בשבוע מוקדם וגם בטיפול בציטוטק.
דרך אגב, ישנה אפשרות שלישית שלא העלית והיא מחייבת מעקב רפואי צמוד כדי לוודא שלא מתפתח זיהום: לתת לרחם להתרוקן מעצמו.
בסופו של דבר אין כאן בחירה טובה או נכונה, כל האפשרויות רעות.
צר לי שאת מצטרפת אלינו
26/01/2016 | 21:04
2
62
לפני הכל ממליצה לעשות בטא נוספת באותה מעבדה + אולטרסאונד נוסף כדי לוודא שהאבחנה מדויקת.
 
לגבי ציטוטק (כדורים) או גרידה, כאן בפורום אנחנו טוענות שזה נבלה וזה טריפה.
לי באופן אישי היתה חוייה טובה (יחסית, בכל זאת מדובר על הפלה של הריון מאוד רצוי) עם ציטוטק. שתי החדרות לנרתיק בהפרש של 48 שעות. הרחם התרוקן ונקלטתי להריון נוסף ותקין אחרי חודש אחד של הפסקה.
מצד שני יש כאן נשים רבות שמקללות את הרגע שבחרו בציטוטק.
 
אם את בוחרת בציטוטק, חשוב שתדעי שהכדורים משפיעים על כל אחת באופן שונה, אופן הנטילה משפיע גם הוא (מהקל לכבד: החדרה לנרתיק, בליעה, המסה מתחת ללשון). בין התופעות שחברות הפורום ואני ביניהן תיארו: רעידות, עליית חום, שלשולים, התכווצויות עזות בבטן, דימום כבד, הקאות.
 
חיכית לקבל מחזור באופן טבעי לפני שניסית להיכנס להריון שוב?
26/01/2016 | 21:10
1
53
האם יש בנות בפורום שממליצות לבחור באופציה של גרידה?
מה אומרים בעבודה במקרה כזה? אני מניחה שצריך להתאושש בבית.
חיכיתי מחזור אחד
26/01/2016 | 21:33
61
ולאחריו הרופאה אישרה שאפשר לנסות שוב ומיד נקלטתי.
למנהל שלי סיפרתי על ההריון עוד לפני שידענו בוודאות שאין דופק. היו לי דימומים במשך כמה ימים, והתקשרתי אליו בערב לעדכן שלמחרת אני בביקורת בבי"ח ושיכין את עצמו לאפשרות של העדרות של כמה ימים בגלל שנראה שאני הולכת לכיוון של הפלה.
חזרתי לעבודה שבוע אחרי המנה הראשונה של הציטוטק, מבחינה פיזית כבר הייתי בסדר והשהות בבית רק גרמה לי לטפס על הקירות.
 
אני חושבת שמרבית חברות הפורום ממליצות על גרידה, אני בין המעטות שמציינות חוויה טובה עם ציטוטק (וגם אני חושבת שהכדור הזה הומצא ע"י השטן).
משתתפת בצערך, שירי
26/01/2016 | 22:58
2
43
עברתי שתי הפלות בציטוטק בשבועות מוקדמים (בערך 7-8). אני חוויתי קושי פיזי וצירים בשני המקרים. ההפלה בהמסה מתחת ללשון היתה אלימה יותר והחלה עוד לפני שנמס הכדור האחרון, בשלשול וצירים שארכו שעות אחדות, ממש כמו בלידה. דרך הנרתיק לקח לכדורים זמן להשפיע (כשעתיים) ואחר כך שעות אחדות של צירים. למזלי הייתי בין אלה שלא נדרשו לסבב שני.
מצטערת שאת צריכה לבחור בין הנבלה לטריפה, ומאחלת לך שכל המפגשים הבאים שלך עם עולם הילודה יסתיימו בשבוע 38-39 לערך, בקלות יחסית ובידיים מלאות.
כדורים תמיד עדיפים על גרידה?
26/01/2016 | 23:07
1
32
כלומר, כל עוד אני בשלב של ההריון שניתן לקחת כדורים, זאת תמיד האופציה הטובה יותר?
גרידה לא ניסיתי
26/01/2016 | 23:24
39
אותי הרתיעה ההרדמה הכללית, וגם הרופאים נטו לכיוון הכדורים ולא לניתוח. בפעם הראשונה הרופא לא מסר לי מידע מקיף, ואפילו לא רשם את שם הכדורים שנתן לי, כך שעוצמתם (בשילוב הנטילה מתחת ללשון) די היממה אותי, למרות שבעברי לידות טבעיות. בפעם השניה בחרתי למרות שידעתי לקראת מה אני הולכת.
מנהלת הפורום שירה, שחוותה כמדומני גם (כמה גרידות) וגם (ציטוטק, פעם יחידה) - מאוד נגד הציטוטק ובעד הגרידה, בבחירה שבין נבלה לטרפה.
אם תבחרי בציטוטק, ממליצה להצטייד במשככי כאבים, לדאוג למים חמים כדי להקל מעט על הכאבים, לפנות את יום ההפלה כולו (רצוי שלצדך יהיה מישהו שאת סומכת עליו/עליה אם תצטרכי עזרה כלשהי), ומראש לקחת יומיים מחלה לפחות אחר-כך, כי הדימום ממשיך בעוצמות המשתנות בין אחת לשניה, אבל בהחלט מנטרל פיזית לימים אחדים, מעבר להיבט הנפשי של ההפלה.
שולחת לך חיבוק ומקווה שהחלק הפיזי יהיה מאחוריך במהרה, ושתצליחי להתאושש גם בנפש, בעזרת קרוביך ובעזרתנו כאן.
צר לי על אובדן ההריון
27/01/2016 | 07:54
4
43
כמו שכבר הבנת מהבנות המקסימות פה, אין "מה עדיף". יש "מה עדיף לך".
הניסיון שלי עם ציטוטק הוא קטסטרופאלי- 3 חודשים של דימומים וביקורות. נורא. לא נגמר. זה היה סיוט. והייתי בסך הכל בשבוע 6 וחצי, עם שק הריון ללא עובר...
עברתי 5 פעמים גרידות, 4 מהן בשבועות 7-9 ואחת בשבוע 16.
ההפלות בגרידה בשבועות 7-9 היו "קלילות" לעומת הציטוטק. באים בצום, גומרים, הולכים. התאוששות של יום-יומיים אחר כך במנוחה קלה וגמרנו את הסיפור הפיזי.
ההליך עצמו קצר, להרדמה המלאה כבר חיכיתי- קצת לא להרגיש את הכאב הנפשי העמוק, קצת לשקוע בשינה הכי מעולה שהיתה לי בחיים, קצת "לא להיות". מה שקשה בזה זה שצריך לגמרי לשחרר שליטה, כי פשוט אין ברירה, ועבורי היה בזה משהו תרפויטי, כי אני טיפוס שכל הזמן צריך להיות בשליטה.
 
בואי נגיד ככה- הביטוי "זה נבלה וזה טריפה" זה ביטוי שאני כתבתי אותו לראשונה, ואני עומדת מאחוריו. לי היה נכון יותר גרידות מאשר ציטוטק.
 
לגבי העבודה- את צריכה לומר מה שאת רוצה. תמיד את יכולה לומר שיש מצב רפואי שמחייב אותך להיות בבית. אגב- דווקא בעניין זה קל יותר עם הגרידה. כי מדובר על יומיים העדרות- יום האשפוז, ויום מנוחה. לעומת זאת- עם הציטוטק- בהחלט עלולים להיות דימומים וכאבים מאוד חזקים לאורך ימים (וכמו שהיה אצלי- גם שבועות...), אז זה עוד יותר מפריע לרצף החיים.
 
מקווה שתבחרי מה שהכי נכון עבורך. תעדכני אותנו במצבך.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
וואו
27/01/2016 | 13:16
3
40
אני קצת המומה מכמות המידע השלילי על הכדורים.
מישהי אמרה לי היום שהיא ממליצה לקחת את הכדורים דרך הנרתיק כי מהפה זה משפיע יותר קשה. מישהי יודעת לייעץ בנושא?
מה לגבי המקום בו נעשית הפסקת ההריון? האם זה משנה באיזה בית חולים לעשות את זה?
 
היום הלכתי לרופא נשים שעשה שוב אולטרסאונד וביקש שאגיע בעוד שבוע רק כדי להיותת בטוחים במאה אחוז. הוא לא היה חיובי אבל אמר שהוא מעדיף שלא לקבל החלטה עד שלא בטוחים.
לאחר הבדיקה, אני יכולה כביכול כבר יום אחרי זה לעשות הפסקת הריון?
מהתגובות של כולכן נשמע שאתן ממליצות לעבוד גרידה ולא כדורים אבל אני יודעת שבגרידה גם יש יותר סכנה לפגיעה ברחם. איך עושים את הבחירה?
 
תודה לכולכן על התמיכה, אתן מקסימות!!
מנסיוני בשני אופני נטילת הציטוטק
27/01/2016 | 14:26
2
45
מסכימה עם אותה מישהי. לקיחת התרופה דרך הפה השפיעה עלי במהירות עצומה, טרם נמס הכדור האחרון, והתהליך הסתיים תוך שלוש או ארבע שעות אם זכרוני אינו מטעה אותי.
במתן וגינאלי - עליו המליצו הרופאים בההפלה השניה - ההשפעה החלה רק כעבור שעתיים, במהלכן אפילו נהגתי הביתה. חוויתי את ההפלה (שארכה פי 1.5-2 בהשוואה למתן דרך הפה) ככואבת יותר, אבל יתכן שזאת יד המקרה.
מוסיפה המלצה לרכוש פדים עבים במיוחד, כמו חיתולי מבוגרים. 
מובן שאינני יכולה להמליץ, כי מדובר במכלול שיקולים, בעמידה בכאב, באפשרות להיות חולה במשך מספר ימים, בסיכון הקיים שהכדורים לא ישפיעו ותצטרכי לעבור את התהליך פעם נוספת, אבל כאמור ולמרות הכאב הפיזי הצפוי - בפעם השניה אני כן בחרתי ביודעין בכדורים בגלל החשש שהזכרת לפגיעה ברחם (על אף שהסיכון בגרידה שעורך רופא מומחה הוא כנראה נמוך, ובכל זאת עבור אותה אחת ממאות הפגיעה היא מאה אחוז).
שולחת לך חיזוק וחיבוק.
תודה רבה.
27/01/2016 | 14:49
35
מישהי מכירהה את ד"ר עמוס בר?
קראתי שהוא מבצע את ההפלות אצלו במרפאה וראיתי באינטרנט המלצות טובות לגביו.
אצלי לא היה מוצלח גם בהחדרה נרתיקית
28/01/2016 | 06:24
27
בדיעבד הייתי הולכת על גרידה. היתה חוויה מאוד לא נעימה עם הציטוטק שכללה אשפוז ולאחר מספר חודשים גם היסטרוסקופיה
מצטרפת להמלצה על פדים עבים מאוד אם בכל זאת את הולכת על זה ועל מישהו שיהיה לידך כל הזמן.
יכולה לספר רק על גרידה
27/01/2016 | 22:27
35
(כי לא התנסיתי בציטוטק, הספיק לי לקרוא את הסיפורים כאן).
מבחינה פיזית - זה הרבה פחות מפחיד והרבה יותר קל מאיך שזה נראה. התעוררתי אחרי רבע שעה, עם קצת כאבי בטן (כמו כאבי מחזור חזקים, כדור אופטלגין וזה עבר) ותוך שעה וחצי כבר חזרתי הביתה. למחרת כבר הייתי חצי יום בעבודה.
מה שלא תבחרי - שיעבור בקלות ושההריון הבא יסתיים בידיים מלאות
בנות- עד איזה שבוע אפשר לבצע הפלה בכדורים???
28/01/2016 | 19:43
3
32
אני מסיימת עכשיו שבוע 6 וקראתי שאפשר לבצע בכדורים רק עד שבוע 7.
הכוונה עד תתחילת שבוע 7 או סוף שבוע 7?
עד שבוע 8-
28/01/2016 | 20:49
2
34
אבל מה שחשוב זה לא מה שבוע ההריון, אלא גודל העובר, כלומר- מישהי יכולה להיות בשבוע 10, לבוא לבדיקה, ולגלות שהעובר ללא דופק, ומתאים לשבוע 8, והיא יכולה לנסות לקחת את הכדורים.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הבנתי...
28/01/2016 | 22:05
1
39
אם כך אני יכולה, אמרו לי שהגודל שנצפה מתאים ל5.5 שבועות.
אכן כן.
28/01/2016 | 23:07
9
התייעצות
26/01/2016 | 12:23
20
230
שלום לכולן,
באוגוסט האחרון עברתי הפלה עם ציטוטק ומאז אני מנסה להרות ללא הצלחה..
 
הבעיה היא שעוד 3 חודשים אני טסה לארה"ב לירח דבש וחשבנו אני ובעלי לעשות הפסקה מניסיונות כי כרגע אם אקלט אז אני אהיה בשליש הראשון ואז זה יכול להרוס לי את הטיול בגלל:
- חרדות ודאגות מיותרות שלא אפיל שוב..
- בחילות והקאות וכל הסימפטומים שיש בשליש הראשון..
- לא יודעת עד כמה זה טוב לטוס טיסה ארוכה בזמן הריון - אני יודעת שמותר אבל שוב.. החרדות והפחד לשמור על הגוף מכל משמר שלא אפיל שוב..
- שלא אוכל לאכול כל מה שאני רוצה, לעלות על רכבות הרים בדיסנילנד וכו'..
 
אציין שאני בת 31 ולכן קצת לחוצה.. עוד אין לי ילדים והתכנון שלי שיהיו לי בע"ה 3 ילדים.. כרגע זה לחוץ וכנראה שאני ובעלי לא נספיק.. 
 
מה אתן הייתן עושות?
צריכה לשמוע דעות לכאן ולכאן...
 
הרגעה
26/01/2016 | 12:58
3
110
לגבי טיסה בהריון - תלוי כמובן כיצד תחווי את ההריון הבא שלך. אני טסתי לאירופה בסוף השליש הראשון ותחילת השני, ולא סבלתי מתופעות, אבל מצד שני זה לא היה השליש הראשון. הפעם אחרי שתי הפלות (וגם תחילת שנת הלימודים) ויתרתי על התענוג. קשה לי לייעץ לך האם לחכות וכיצד עוד ארבעה-חמישה חודשים עד שתשובו לארץ ישפיעו על הלך הרוח שלך, ומצד שני קשה לייעץ כן להרות ואולי לשבש לשניכם את החופשה. בכל מקרה הורות משמעה ויתורים ורכבת הרים, אפילו בסידנילנד, נשמעת לי ויתור סביר בתמונה הכוללת.
האם ידועה לך בעית קרישיות יתר במשפחה? טיסה ארוכה בהריון וקרישיות יתר עלולה להיות בעייתית, מעבר לאי נוחות.
לגבי גיל 31 - אני בת 40, ילדתי את הבכור בגיל 33 ואם לא יתרחש אסון בדרך, את יום הולדת ארבעים וחצי אחגוג עם שלושה. אולי יהיה צפוף, אבל אפשרי, ואני לא היחידה בסביבה, כולל כאלה שעשו  זאת במרווחים צפופים יותר בסביבתי.
מאחלת לך שתגיעי להחלטה שתהיה הנכונה והטובה עבורך (ועבורו) בטווח הרחוק.
לא ידועה בעיית קרישיות
26/01/2016 | 20:30
2
46
אולי בת דודה שלי.. איך מבררים אם יש לי בעיה?
 
לגבי זה שיש לך 3 ילדים (בקרוב ואמן)  זה ממש מעודד אז תודה! אשמח אם תפרטי אם בין לבין היה לך קשה להקלט או שזה עבר בקלות..
 
תודה!
נדרשת הפניה להמטולוג
26/01/2016 | 23:13
1
34
רב הרופאים לא ממהרים להפנות להמטולוג, כנראה בגלל עלות בדיקות הדם הללו. אני קבלתי הפניה (וחיכיתי כמה שבועות לתור, כמובן) אחרי שתי הפלות, למרות שהיה די ברור שהבדיקה תעלה חרס. אין לי ידע רפואי, אבל כדאי מאוד להעלות את הקרישיות של בת הדודה (ואם יש עוד לוקים בבעיה במשפחה) בפני רופא הנשים, שאולי יחליט כן להפנות להמטולוג אחרי הפלה יחידה. איני יודעת האם ניתן לערוך את הבדיקות באופן פרטי.
כל ההריונות שלי הגיעו במהירות. ההריון הראשון והשני הסתיימו בידיים מלאות בגיל 33 ו-35.5. הריונות #3 ו#4 הסתיימו בהפלות בשבועות מוקדמים, סביר שבגלל גילי (38.5, 39). גם הפעם הריתי מהר יחסית, למרות שכל חודש הרגיש כמו נצח, ובכלל לא מובן מאליו מבחינתי שעד כה (שבוע 30) ההריון תקין. זה אפילו נסי ופלאי.
ושוב - מאחלת לך שתהיי שלמה עם כל החלטה שתקבלי-תקבלו, ושמעתה הדרך תוביל אתכם לשמחה ולאושר.
תודה רבה על הפירוט
27/01/2016 | 09:43
30
והברכות.. הרצון לילד ממש בוער בי ואני נוטה להמשיך לנסות פשוט בלי להתעסק בבדיקות ביוץ.. פשוט לקיים יחסים סביב הביוץ ואם יקלט-יקלט..

בתור הבא לרופא הנשים שלה אעלה את הסוגיה.
זה לא משנה מה אנחנו נגיד...
26/01/2016 | 15:25
2
67
מה שמשנה זה מה שאת מרגישה שנכון עבורך. זו החלטה כל כך אינדיבידואלית. שום דבר שמישהי תגיד לך פה לא ממש יעזור, כי זו צריכה להיות החלטה אך ורק שלך (ושל בעלך).
לפני שאני ממשיכה להתייחס, חשוב לי להבין לכמה זמן הטיול? יש הבדל עצום אם זה לחודש-חודשיים או לחצי שנה...
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
כמובן שזו החלטה רק שלי..
26/01/2016 | 20:31
1
53
אבל אני אשמח לשמוע דעות אחרות כדי לסדר את המחשבות..
טסה לזמן קצר. כמעט חודש..
כמו שכתבתי, לגביי באופן אישי-
26/01/2016 | 20:38
44
לא העזתי לחלום בכלל על טיסה לחו"ל בעודי מנסה להרות או בהריון.
אבל זה גם בגלל ההסטוריה שלי, וגם בגלל שממש לא היה לי ראש לזה, וגם לא כסף:( 
שוב- קשה לי לתת עצות מושכלות במקרה שלך. אם את רוצה ראש שקט בטיסה ולטייל בהנאה ובכיף וללא חרדות וחששות- תדחי את הניסיון להיקלט להריון. ואם זה נורא נורא נורא בוער בך- אז אל תדחי, ותקווי לטוב, אבל קחי בחשבון כל תסריט אפשרי.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
3 חודשים אל מול הנצח
26/01/2016 | 15:40
9
75
אתחיל מכך שמאז אובדן ההריון הראשון שלי, אני לא טסה בהריון. אני לא יודעת ולעולם לא אדע האם ההריון ההוא אבד כתוצאה מהטיסה (לארה"ב), האנטיביוטיקה שלקחתי בשבוע 3, מעט האלכוהול ששתיתי בשבוע 4, הטיולים המאומצים שעשיתי, עובר לא תקין או השד יודע מה. יש סיכונים שאני לא מוכנה לקחת על עצמי ומאז אני לא טסה בהריון.
לו אני במקומך, הייתי משהה את הנסיונות לאחרי החזרה מירח הדבש.
3-4 חודשים הם כלום לעומת הנצח שבחיי ילד.
כן הייתי מנצלת את הזמן הזה כדי לוודא שלא נשארו שאריות ברחם (היסטרוסקופיה אבחנתית).
 
ואם את מרגישה שאת לא יכולה לעצור את הנסיונות כי הצורך בוער בך (לפעמים הצורך הזה חזק כמו הצורך לנשום. אני חווה את העוצמה הזו כרגע), קחי בחשבון את האפשרות של טיסה בשליש ראשון או ביטול הטיסה.
 
מאחלת לך היקלטות מהירה והריון קל ושלם 
רק על עצמי לספר ידעתי-
26/01/2016 | 16:42
5
75
אני מעולם לא העזתי לטוס בהריון, ולמרות שאני עם עולם הילודה סיימתי, לעולם אקנא בנשים שטסות בהריון. אני חושבת שהן הנורמאליות, ואני הלא כל כך, אבל המציאות שבה חייתי כל כך הרבה פעמים, היתה שבמצב של הריון אני צריכה להיות קרובה לבית חולים ולרופאה ולרופא שלי.
אבל באמת שזה קשור למה שחוויתי ולכל אובדני ההריון. אני חושבת שלאישה בהריון מותר לטוס (כל עוד אין בעיות בריאות ידועות), ובטח מותר לה להנות (בלי טרקים מטורפים. סתם להנות).
 
מרעישה בשקט, היה לי עצוב לקרוא את מה שכתבת לגבי תחושותייך ואי הוודאות ולקיחת האשמה. חשבתי שאצלך היה ידוע מה היתה הבעיה, ובגלל זה ניסיתם אחר כך PGD, הלא כן, או שאני טועה?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
 
נקייה מרגשות אשם
26/01/2016 | 20:35
4
69
את ההריון הראשון שלי גיליתי בזמן חופשה בארה"ב. לפני שהוא התגלה עשינו מעט מסלולי טיול, לפחות אחד מהם מפרך יחסית לרמת הכושר שלנו באותו הזמן, היה יום אחד שבו שהינו כשעה באזור גבוה ודליל חמצן יחסית (אפילו לבעלי כאב הראש).
כשעשיתי את הבדיקה הביתית היינו בוגאס, ונאלצתי לוותר על מתקני אקסטרים נפלאים שממוקמים על גג של אחד המלונות.
בחופשה הזו עברתי 3 פעמים בידוק בטחוני בתוך ארה"ב (היו גם טיסות פנים), כולל מכונת שיקוף שלדעתי היא סוג של רנטגן.
ההריון הזה הפסיק להתפתח כשכבר היינו בארץ, בשבוע 8.
אי אפשר לדעת האם משהו מהדברים שעשיתי תרם להפסקת ההריון ובכל מקרה זה לא משנה. אני לא אכולת רגשות אשם, אבל יודעת שזה מסלול שמאוד קל להגיע אליו.
בתל"מ של ההריון ההוא כבר הייתי בסוף חודש שישי בהריון השני שבסופו נולדה הבת שלי.
 
את העובדה שאני מורישה את הפגם הגנטי גילינו אחרי הלידה השקטה שסיימה את הריון מספר 3.
דרך אגב, טסנו לחו"ל חודשיים אחרי הלידה השקטה, בגלל שהיה ברור שאני לא בהריון ובאותו הזמן בערך הצלחתי לשחרר את רגשות האשם על הסיום היזום של ההריון.
 
במקרה שלי יש 3 אובדנים וכל אחד מהם שונה ברגשות שהוא מציף:
ההריון שהפסיק להתפתח מעלה חוסר ודאות לגבי הגורם לאי ההתפתחות.
ההריון שסיימנו בלידה שקטה והגילוי בעקבותיו מעלה רגשות אשם שנובעים מכך שאני הורשתי את הפגם הגנטי שהוביל לסיום ההריון.
ההריון שסיימנו בגרידה מעלה רגשות אשם זהים להריון הקודם, עם התוספת שידענו שיש סיכוי של 50% הורשה ובכל זאת בחרנו לנסות ספונטני.
 
המסלול של רגשות אשם הוא מסלול שכל מי שאיבדה הריון הולכת בו, לזמן קצר או ארוך.
אני לא מטיפה לאלו שטסות בהריון ואני בהחלט שמחה שלא קורה להן כלום וגם קצת מקנאת בהן על התעוזה, אבל כשמישהי שואלת אני אומרת את דעתי הכנה שמתבססת על הנסיון שלי.
ואו! כמה מורכב...
26/01/2016 | 20:48
38
תודה על הפירוט, היה לי חשוב לקרוא.
ואפילו לרגע אחד דברייך לא נשמעו כמו הטפה. כפי שהבנת מדבריי, אני בדעתך (גם כמובן מניסיון אישי).
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
נשמע שהדרך שעברת
27/01/2016 | 09:47
2
38
היתה קשה מאד..בלשון המעטה.
ואני מבינה את הרצון להקפיד יתר על המידה..
אם פעם הייתי מלגלגלת (בלב) על הריוניות שדאגו יותר מדיי ולא שתו קפה בכלל ולא עשו פעילות גופנית בכלל וכו' וכו' היום לא רק שאני מבינה את זה, הפכתי לכזאת בעצמי..
אכן דרך קשה
27/01/2016 | 10:17
1
35
והיא עדיין לא הסתיימה. כפי שציינתי בוער בי הצורך ללדת שוב ואני עדיין מנסה להקלט להריון מספר 5.
אני לא קדושה ובהחלט עושה בהריונות דברים שלא מומלצים ולא עושה דברים שכן מומלצים. ובכל זאת במערך השיקולים שלי, ההנאה מחופשה בחו"ל לא שווה את הסיכונים (דמיוניים או אמיתיים).
בהצלחה! שתזכי להריון בריא עד סופו הטוב
27/01/2016 | 10:24
31
ארה"ב תמיד היתה חלום חיי, ואני מאד אוהבת מתקנים מפחידים, מאד אוהבת אוכל טוב אז בשבילי זה כן ויתורים מבאסים. במיוחד אם מדובר בויתורים שיכול להיות מאד שלא משפיעים בכלל על ההריון ואולי הם כמו שכתבת, דמיוניים.
אבל כמובן שאם אני מניחה את הויתורים ואת ההריון על משקל אז ההריון לוקח..
 
יש סיכוי טוב שכל הדיון הזה בכלל לא  רלוונטי ואני בכלל לא אצליח להקלט עד אז.. נראה..
 
 
מבינה אותך
26/01/2016 | 20:33
2
48
אגב גם אני נטלתי אנטיביטיקה לפני שהפלתי וגם אני תוהה עד היום אם יש קשר בין השניים..
 
הרחם שלי נקי. עברתי היסטרוסקופיה אבחנתית וביקורות תקינות.
אגב, סתם לסיבור האוזן-
26/01/2016 | 20:52
1
57
אני לא נטלתי אנטיביוטיקה, ולא הייתי בטיסה ארוכה או קצרה, ולא העפלתי להר גבוה חסר חמצן, ולא עשיתי מסלול הליכה קשה, ולא שתיתי אלכוהול ולא כלום. סתם היה לי המון חוסר מזל עם עוברים פגומים:(
 
אני יודעת שאי אפשר להתווכח עם רגשות, אבל כן חשוב לי לומר שאין זו אשמת אף אישה כאשר מתרחשת הפלה, או הפסקת הריון, אפילו אם היא יזומה.
 
חיבוקים לכולן
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

 
נכון
27/01/2016 | 10:08
28

אבל בגלל שזה גוף האדם אז אי אפשר לדעת וכל הזמן מגלים דברים חדשים.. אי אפשר לקבוע חד משמעית שכל הדברים האלה (אנטיביוטיקה, טיסה וכו') לא משפיעים במידה מסוימת כמו שאי אפשר לקבוע שהם כן משפיעים.. לכן אנחנו כ"כ נזהרות
אני לא הייתי דוחה נסיונות כניסה להריון
27/01/2016 | 09:32
44
אולי מורידה מרמת הלחץ ולא מנסה לתזמן אבל בשום פנים ואופן לא מונעת. אחת החרטות הכי גדולות שלי היא שלא התחלתי עם הניסיונות להביא את הילד הראשון עוד בירח דבש ושאחרי ההפלה השניה לא המשכתי לנסות שוב אלא דחיתי את זה בשנה ושלושה חודשים בגלל אילוצי קריירה ורצון לחכות עם ההריון עד שהגדול ישן בלילה כמו שצריך.
לדעתי כדאי להמתין...
27/01/2016 | 14:46
42
גם אני ובעלי טסנו לארהב לירח דבש בתחילת הנישואין כשעוד לא רצינו ילדים.
זה טיול שהולכים בו המון ברגל! אוכלים כל מיני דברים, עושים אטרקציות בכל מיני פרקי שעשועים וכדומה. נוסעים הרבה ברכב. טיסות פנים וכו. אם אני הייתי בתחילת הריון ממש הייתי מפחדת ללכת הרבה ברגל וכדומה וגם אם חלילה יהיה משהו עם ההריון אז בעייתי להיות בארץ זרה. לכמה זמן אתם טסים?
אני מאלה שאין להן תופעות הריון אבל אם לך יש אז בכלל עלול להיות קשה. מצד שני, לחכות 3 חודשים זה כמו נצח כי גם אף אחד לא מבטיח שזה יקרה מיד.
תודה לכולן
28/01/2016 | 18:39
32
נתתן לי הרבה נקודות למחשבה.. כרגע אני נוטה להפסיק עם בדיקות הביוץ אבל כן לקיים יחסים סביב הביוץ בלי להקפיד על יום כן יום לא..ומה שיהיה יהיה..
דחוף - אולי לא שייך לפה אבל עדיין...
27/01/2016 | 15:44
5
180
כותבת בשם אחותי
היא בת 34 +  2 בנות (שנולדו בקיסרי) ובעל  - גרים בניו יורק
הילדות נולדו בעקבות טיפולי הפריה כיוון שמצב הביציות שלה בכי רע, אבל הרחם כמו של דוגמנית..
הקטנה שלה בת 9 חודשים..לפני שבוע איחר לה ביום אחד ולאחר בדיקה גילתה שהיא בהריון.
היא חושבת לעשות הפלה רק בגלל הקיסרי שעברה לפני 9 חודשיים  ורופאים אומרים שההמלצה להמתין שנה עד שנה וחצי..
מחר יש לה תור להפלה עם כדורים...מישהי מכירה?  אבל היא לא בטוחה שזאת החלטה נכונה
מה אפשר לייעץ לה?
 
תודה רבה
אני יודעת שממליצים על חצי שנה
27/01/2016 | 16:04
103
הפרש ומכירה הרבה שילדו בקיסרי בהפרש כזה. לא נראה לי סביר שזו הסיבה שהיא רוצה להפיל. וזה באמת לא הכי מתאים לפורום.
ההמלצה היא להמתין, אבל מה לגבי מישהי שכבר בהריון ?
27/01/2016 | 16:06
83
בהנחה שהם אכן מעונינים להביא לעולם ילד שלישי (גם אם לא היום, אז בעוד שנה-שנתיים, אבל כעקרון), אם היא אכן בהריון תקין, האם אין אפשרות להמשיך אותו?
מי כמוה יודעת כמה עולם הילודה עלול להיות אכזרי, אפילו לאשה צעירה יחסית כאחותך, ומי ערב לה שתצליח להרות פעם נוספת בקלות, ובכלל מי ערב לכך שההריון  הבא יהיה תקין?
מציעה לך להתייעץ ברופאי נשים בארץ, לא בטוחה שהפורום כאן הוא הכתובת הנכונה למידע הרפואי שאת מבקשת לשקלל בשאר המדדים בהחלטה (לצד רצונם העקרוני ויכולתם להתמודד עם הריון וגידול ילד נוסף כעת) ובכלל, ששאלה כזאת של הפלה מבחירה (או סוג של בחירה) מתאימה לקהל בפורום.
נדמה לי שההמלצה נובעת מחשש לקרע בצלקת של הקיסרי
27/01/2016 | 16:15
67
גם אני שמעתי על ההמלצה של שנה עד לכניסה להריון אחרי קיסרי, אבל כפי שכבשה פועה ציינה, אחותך כבר בהריון.
בעיניי שווה לברר עם הרופאים שם מה מצב הצלקת הפנימית (זו שברחם).
כמו כן כדאי להתייעץ עם רופאים בארץ מה כדאי לעשות כדי למזער את הסיכון של ההריון.
עונה כמי שעברה 3 קיסריים-
27/01/2016 | 16:51
99
החשש אכן, כפי שמרעישה בשקט כתבה, הוא ממצב שבו הצלקת הפנימית של הרחם לא תהיה מספיק חזקה. לכן, ההמלצה היא להמתין שנה. כמו תמיד- ברפואה כמו ברפואה- אין שחור-לבן- זה נע בין חצי שנה לבין שנה וחצי זמן המתנה מומלץ. כלומר- הממוצע הוא של שנה.
 
בהריון האחרון שלי, שהיה אחרי שני קיסריים (אבל זמן ממש רב אחריהם- מספר שנים-בגלל הפלות שעברתי), ראו החל משבוע 25 לערך, שדופן הרחם באיזור הצלקת מאוד דק. זה שם אותי בהריון עוד יותר בסיכון, והמשכתי ללכת למעקבים אחת לשבוע כדי לבדוק מה מצב הדופן. ההריון הסתיים בהצלחה ובידיים מלאות בשבוע 37 בניתוח קיסרי שלישי. התינוקת היום בת שנה- מהממת ונפלאה.
 
המקסימום המומלץ לניתוחים קיסריים זה ארבעה, אגב, בגלל החשש לקרע ברחם.
 
הפורום הזה עוסק בנשים שלא בחרו לעבור הפלה, אלא שאיתני הטבע כפו עליהן את הקושי הנוראי, העצוב, והכואב הזה.
על אחותך לחשוב היטב האם היא רוצה את ההריון. אם היא רוצה- אז קדימה צעד. אם היא לא רוצה אותו- היא אדון לגופה ולנפשה.
בעיניי, אין הצדקה לבצע הפלה בגלל שנמצאים 9 חודשים אחרי ניתוח קיסרי. ובינינו- כולנו יודעות איך להיזהר מלהיכנס להריון, אז אם הם לא נזהרו- יכול להיות שזה אומר משהו.
 
בכל אופן- חשוב לא לקבל החלטה חפוזה, כי אחר כך- אין חרטות- לא לפה ולא לפה. השאלה העיקרית שהיא צריכה לשאול עצמה היא האם היא רוצה את ההריון, האם יהיה להם כוח ואנרגיה לגידול הילד, האם נפשה חשקה בעוד ילד.
אם כן- כן. אם לא- לא. את זה אף אחד לא יכול לקבוע עבורה ואני לא באה פה לעודד ילודה. רק לעורר לחשיבה.
 
מקווה שסייעתי.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
אני אחרי קיסרי
28/01/2016 | 10:25
68
ולי המליצו שני רופאים טובים מאוד להמתין 4-5 חודשים..
לא שנה..
הריון לאחר לידה שקטה - מה כדאי לבדוק לפני?
24/01/2016 | 18:00
4
204
כתבתי לפני מספר חודשים על הלידה השקטה שלי. ילדתי את בני בלידה שקטה בשבוע 39. לא נמצאו סיבות ודאיות למוות, רק השערה שזה בגלל שליה קטנה. ילדתי בארה״ב, ועכשיו, 3 חודשים אחרי הלידה, חזרתי לארץ, ואני תוהה אם יש איזושהן בדיקות שכדאי לי לעשות לפני שאני ובעלי מנסים שוב.
אני לא מחפשת עזרה נפשית, מה שיותר מעניין אותי זה לדעת אם יש דברים שכדאי לי לעשות או לבדוק מבחינה רפואית.
קצת פרטים עלי: אני בת 35, זה היה הריון ראשון, אין לי שום גורמי סיכון מיוחדים מלבד מחלת השימוטו שהתגלתה בבדיקת דם שעשו לי בבית החולים אחרי הלידה, כל הבדיקות שעשו לי ולעובר בזמן ההריון הראו תוצאות תקינות והתינוק עצמו נראה טוב (גם בעיני הרופאים).
האם כדאי שאעשה שוב בדיקת דם מקיפה לפני שאני מנסה שוב להכנס להריון? האם פגישה עם רופא מומחה להריון בסיכון יכולה לעזור במשהו? יש איזה רופא מומלץ באיזור הדרום? אני מוכנה גם לנסוע למרכז, אם יש מישהו ממש מומלץ.
אני פשוט מתלבטת אם לחכות לפגישה עם רופא/ה או פשוט להתחיל לנסות שוב. אני מתה להכנס שוב להריון וממש קשה לי לחכות עם זה.
קודם כל משתתפת בצערך
24/01/2016 | 20:05
145
אני לא מאוד בקיאה בכל גורמי הסיכון..
אני כן יודעת שאחרי מקרים של לידה שקטה בודקים קרישיות יתר..
במיוחד אם ייתכן שהייתה בעיה בשלייה..
בעיות בשילייה יכולות להיגרם מבעיות קרישיות..
אצלי היתה ככל הנראה בעיה כלשהי בשליה אבל במקרה שלי במהלך ההיריון כבר ראו שיש בעיה בגלל שהיתה בעיה בזרימת הדם והעובר היה קטן. .
ביצעתי בדיקות קרישיות ואכן התגלתה בעיה שניתנת לטיפול..
עם התוצאות ניגשתי לפרופסור קופרמינץ באופן פרטי..
הוא ראש מחלקת הריון בסיכון באיכילוב כך שמתמחה בהריונות בסיכון ובפרט יודעת שמתמחה בבעיות קרישיות...
הוא איבחן את הבעיה אצלי ונתן לי מראש הוראות להתנהלות בהריון הבא..
הסביר שאצטרך מעקב צמוד יותר של הריון בסיכון ..
ונתן כבר מרשם לקלקסן כדי שיהיה לי ואוכל להזריק ברגע שמגלה שאני בהריון...עוד לפני שאגיע לרופא...
לכן לדעתי חשוב שלפני שתכנסי להריון תעשי בדיקות על מנת שתדעי להתנהל נכון ובזמן..
אני אמנם הייתי אצל פרופסור קופרמינץ רק פעם אחת ועדיין לא בהריון אז לא יודעת להמליץ מניסיון אישי שלי..
אבל כן יכולה להגיד שבפגישה האחת הזו הוא השרה ביטחון ונתן תחושה טובה וקיבלתי עליו אין סוף המלצות מכאלה שלדבריהן הציל להן את ההריון. .
מאחלת לך הריון תקין שיסתיים בידיים מלאות..
מסכימה מאוד עם מה שכתבה קודמתי-
24/01/2016 | 21:42
2
110
ההמלצות שלה הן המלצותיי. ממש אחד לאחד.
אני מאחלת לך מכל הלב שההריון הבא יסתיים בידיים מלאות ובשמחה ואושר עצומים.
 
ממני,
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
תודה
27/01/2016 | 01:13
1
51
כנראה שהוא הכתובת. התייעצתי גם בטלפון עם מישהי שעברה אובדנים רבים והיא גם המליצה עליו. קצת חששתי ללכת אליו כי קיבלתי את הרושם שכל בעיה הוא מאבחן כקרישיות יתר וזה נשמע לי קצת כאילו יש לו תאוריה והוא פשוט הולך לפיה באופן גורף. אבל אם כ״כ הרבה נשים ממליצות עליו ואומרות שהוא הציל להן את ההריון, נראה ששווה לי לפחות להפגש איתו פעם אחת.
זה נכון מה שאת כותבת-
27/01/2016 | 07:37
47
באמת יש לו תאוריה והוא די הולך אחריה באופן גורף, ולכן אני לרוב לא ממליצה עליו- לא במקרים של הפלות בשליש הראשון. כי כל מה שיש לו להציע זה קלקסן במינונים כאלו או אחרים....וזה די כמו לתת כוסות רוח למת...(אלא אם כן, כמובן, נמצאה בעייה אמיתית באחד מגורמי הקרישה).
אבל- במקרים כמו שלך- אני כן ממליצה לגשת אליו או למישהו אחר לצורך ייעוץ מעמיק. כי העובר אצלך היה תקין ואיבדת אותו בשבוע 39. הרבה פעמים אין הסבר לאובדן הנוראי הזה, אבל זה עוד לא אומר שלא צריך לנסות בכל זאת לראות ולבדוק לגבי ההריון הבא. 
 
תעדכני אותנו מה קורה איתך.
 
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
הפסקת הריון
26/01/2016 | 13:25
4
160
עבור מישהי שנאלצת לעבור הפסקת הריון:
 
שואלת לגבי המלצה לרופא שעושה הפסקות הריון באסותא או בבית חולים פרטי אחר (שבוע 9).
 
תודה
מקווה שבנות פה ידעו להמליץ-
26/01/2016 | 13:52
54
אני עברתי את הגרידות בבתי חולים ציבוריים (מאיר ואסף הרופא), ולכן לא יודעת להמליץ.
בכל מקרה- בשבוע 9 לא מדובר על צורך בהפסקת הריון, כי ההריון נפסק מעצמו (ככל הנראה הפסקת דופק, נכון?). הפסקת הריון זה מצב שבו בגלל מומים, פגמים או תסמונות, או משהו לא תקין במהלך ההריון, האישה נאלצת להפסיק באופן יזום את ההריון.
 
זה לא משנה בכלל את הצער והכאב שבעניין, אבל לפעמים לנפש טיפה יותר קל כאשר זה מסתיים מעצמו, ולא באופן יזום.
 
שיהיה בהצלחה, ושיעבור בקלות בהיבט הפיזי.
אנחנו פה, לכל דבר ועניין, בהתאם לצורך של מי שאת שואלת עבורה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
אסותא
26/01/2016 | 20:06
50
הי, מצטערת בשבילך. 
אני עברתי גרידה אצל ד"ר פייט באסותא ראשל"צ. הוא היה בסדר גמור, הצוות שם גם התנהג בצורה נעימה ותומכת.
לגבי התהליך הרגשי.. זה כבר משהו אחר
בהצלחה
ד"ר גיא גוטמן, מנתח ב"עתידים" בת"א
27/01/2016 | 22:30
1
11
תודה
02/02/2016 | 12:04
1
הכרה בכאב
20/01/2016 | 15:45
8
352
אני לא יודעת למה זה כ"כ מעסיק אותי. למה חשוב לי שהם יכירו בכאב, יראו אותו, ידברו עליו.
הרי הוא שם בכל מקרה, הם לא יכולים למחות אותו בשתיקה.
אני שומעת את הפרסומים על החוק הזה. ורוצה שכולם ישמעו את זה. כאילו שאם הם ישמעו שחושבים לתת חופשת לידה אחרי, הם יבינו כמה זה כואב.
מה זה בכלל משנה???! אם הם יכירו זה יכאב פחות?
זה הכאב האישי שלי, למה זה חשוב מה אחרים חושבים?
 
לפני שקיבלנו את התוצאות של מי השפיר חשבתי שנמשיך את ההריון גם אם יתקבלו תוצאות לא טובות. אמא של בעלי לא היתה מסוגלת לשמוע שאנחנו בכלל מעלים זאת על דעתנו. ניסיתי להסביר לה שזאת התינוקת שלי, אני אוהבת אותה, אעשה כל מה שאני יכולה בשביל לשמור עליה. היא אמרה שאסור לי לחשוב ככה, שזאת בכלל עוד לא תינוקת ואני לא צריכה להתייחס אליה ככה, היא חשבה שאני רציונלית... זה יכאב חודש-חודשים, היא אמרה, ואח"כ תמשיכו הלאה.
זה משפט כ"כ נוראי.
הוא לא עוזב אותי.
 
גיליתי שאני מחלקת את האנשים סביבי לכאלה שהיו איתי שם ודיברו איתי על זה, ולכאלה שלא.... אני שונאת את זה. אני לא רוצה לעשות את זה.
יש חברים ששאלו, הקשיבו ופשוט היו שם, ויש כאלה שלא היו מסוגלים להעלות את הנושא, וגם אם אני העלתי לא היו מסוגלים לשאול או לשמוע. זה קשה לי. כאילו יוצר חומה בינינו. איזה מן חברות זאת אם לא הייתן איתי שם ברגעים הכי כואבים שלי? אני יודעת שאנשים פשוט לא יודעים מה להגיד. יש לי חברה מאד טובה שילדה שבוע אחרי. והיא לא היתה מסוגלת לשמוע או לשאול על זה... שלחתי לה את הכתבה הזאת,
היא כתובה יפה, ונגעה בי.
ואז סופסוף דיברנו.
ביקשתי מבעלי שישלח את זה גם בקבוצה של המשפחה שלו. אולי זה יחדור. והם פשוט התעלמו. התגובה היחידה היתה של אח של בעלי שביקש שנשריין את התאריך של המסיבה של הברית של התינוק שלו (שנולד שלושה ימים לפני הפסקת ההריון שלנו). כמה אטומים אפשר להיות???
נמאס לי להבין, ולספק להם תירוצים. בא לי לצעוק.
 
כבר חזרתי לשגרה, ואני לא חושבת על זה כל הזמן, אבל נשאר עצב שמלווה אותי. בהתחלה חלמתי על הריון נוסף, שהוא יעלים הכל והאושר והזוהר יחזרו, ופתאום התחלתי לתהות אם זה יעבור. ואם זה לא משהו שימשיך למרות הריון נוסף. זה מפחיד אותי. אולי אני צריכה לנסות להתמודד עם זה בדרכים אחרות, כדי שהריון הבא יצטרך לקבל את המקום שלו בלי קשר למה שהיה, שהוא לא יבוא רק בתור פיצוי או תחליף.
 
עבר היום חודש, חודש קשה.
שמעתי כל היום את השיר הזה:
את עדיין בשלב הכי קשה של האבל...
20/01/2016 | 17:36
116
תהיה הקלה.
הריון חדש ובוודאי ילד חדש עוזר. מאוד.
אבל זה לא תחליף ולעולם לא יהיה.
חיבוק גדול
21/01/2016 | 07:11
70
קודם כל ! עבר רק חודש וזה ממש לא מספיק זמן. התאוששת פיזית אך הנפש פצועה ומדממת .
זו לא קלישאה אבל כל יום שעובר מעט מקל ... בראיה של חצי שנה אחורה - גרידה בשבוע 22 עקב מי שפיר שהתגלה מום, אני בן אדם אחר.
תפרקי, תבכי , תשתפי- את מי שמסוגל להכיל את הכאב ומוכן לשמוע! זה עוזר.
כתבת רבות על הסביבה-מנסיון לא כולם יודעים איך ״לאכול״ אובדן, מה לעשות או מה להגיד- הלוא זה לא מנחם היהעה בסדר...
גם אני מתקלתי בתגובות הזויות או אי תגובות של אנשים והמשכתי הלאה ...
יש את מי שידעו לתמוך עם חיבוק וסיר אוכל ויש את אלו שהתעלמו כי לא היה להם את הכלים. להתמודד.
תזכרי שכשאת ובעלך מעכלים את מה שעבר עליכם העולם סביבכם ממשיך להתנהל ולך ממבט של אובדן וכאב זה מוזר...טיבעם של אנשים לצערי זה להתעסק בשמחות פחות בצרות ובעצב.
תתמקדי בעצמך ותרגישי טוב וכולי תקווה שבעתיד תבשרי לנו בשורות טובות :)
את כל כך צודקת
21/01/2016 | 11:54
1
86
זה לא בסדר! וממש לא בא לי לקבל את זה כמו שזה! ההתעלמות הזאת, כאילו לא קרה כלום. זה מדהים אותי כמה אטימות יכולה להיות לאנשים. כאילו אם לא מדברים אז זה לא קיים. לא מבינים שזה רק גורם לזה להיות נוכח יותר. לפעמים בא לי לצרוח את זה החוצה, שכווווולם יקשיבו. אבל לצערי גם כשניסיתי לדבר על זה ניסו בעיקר להשתיק אותי. המשפט "את לא חייבת לדבר דווקא על זה, את יכולה לדבר על דברים אחרים" אחרי שהטיחו בי שאני מרוחקת, עדיין מהדהד לי בראש. אף אחד לא מעוניין לשמוע. וזה מכעיס וזה פוגע וזה לא בסדר!
אחרי שלושה חודשים, אני כבר יודעת שהבנות פה צדקו, הזמן לא מרפא כלום אבל הוא כן מכהה. אני מרגישה שאני חיה בשני יקומים מקבילים באופן קבוע. יש את המציאות ויש את המציאות המקבילה שבה כל דבר מקבל אלף משמעויות אחרות. איזה ערב ראינו טלויזיה, לפני שהתחיל איזה משחק כדורגל, יצא לי לראות ילד עם שיתוק מוחין שעובר בין כל השחקנים והם נתנו לו צ'יפים וחיבוקים. הילד הזה היה על גג העולם, כל כך מאושר ומבסוט ומקסים ונוגע ללב, והלב שלי נקרע לאלף חתיכות, בשביל הילד הזה שלא הבאתי שהיה יכול גם להיות כל כך מאושר ובכיתי בשבילי והתרגשתי כל כך, בשביל הילד הזה על המסך. וחוץ מכן אף אחד כניראה לא יבין למה אני בוכה כל כך מהרגע הזה. למה הוא מרסק אותי. עולם מקביל.
ילד נוסף לא ימלא את החוסר, החור הזה כניראה ישאר שם לתמיד, אבל הוא יביא שמחה גדולה שתמלא את הלב בחזרה ברגעי חסד של אושר. כשאני מדברת על זה מתמלא באפי ריח כזה, של תינוק, שעוד יונק. ריח בגדים מכובסים. ריח נדיר של תמימות וטוהר ראשוני. אין שום דבר שמשתווה לזה.
הלוואי שתחזרי בידיים מלאות באושר תהי חזקה..
בדיוק ככה אני מרגישה...
28/01/2016 | 12:48
11
אוי אלוהים, "את יכולה לדבר על דברים אחרים"... איך יכלו להגיד לך דבר כזה??? לעולם לא אבין את זה...
 
עד עכשיו חשבתי שכשיש פגיעה מוחית וודאית לפחות מהבחינה של ההחלטה זה קל, אבל אני מבינה על מה את מדברת.. כל עובר הוא ילד שלנו והכאב תמיד יהיה שם... יש עכשיו פרסומת לתכשיטים של בנות עם פיגור אז ישר חשבתי עליך.... על המסך זה נראה כל כך ורוד, זוהר ומאושר, אבל במציאות לילדים האלה ולמשפחות שלהם יש כל כך הרבה כאב, תסכול ועצב....
 
תודה לך  הלוואי שתזכי גם את בקרוב מאד להריח את הריח הזה של התינוק שרק נולד... תינוק בריא ומתוק... שלך. 
הכאב שלך נשמע מכל מילה ומילה, יקירתי-
22/01/2016 | 12:45
70
אני חושבת שהמקרים של עוברים שנדבקו ב-CMV הם בין הטראגיים ביותר בהקשר של הפסקות ההריון, בגלל שזה לא וודאי במאה אחוז האם העובר נפגע ועד כמה. כנ" לגבי מקרים נוספים שאינם של מאה אחוז.
אני לא חושבת שמישהו יכול להתמודד עם האופציה הקטסטרופלית שמא חס ושלום וחס וחלילה התבצעה הפסקת הריון של עובר תקין. ולכן, במקרה כמו שלך, הסביבה עוד יותר לא מסוגלת להכיל את הכאב. זה פשוט יותר מדי כואב.
 
את הצעקה שלך את צריכה לצעוק- בכל מקום שמאפשר לך ומחבק אותך ומכיל אותך. את לא צריכה להבין כרגע אף אחד ואף קרוב משפחה ואף חברה. הם צריכים להבין אותך. ומי שלא מבין- אנא תעשי לעצמך טובה ענקית ותתרחקי ממנו, לפחות עד זמן שתהיי מסוגלת להתמודד טוב יותר ולהסביר עצמך.
 
הריון חדש, לכשיהיה, יהיה אחר מההריון הקודם, עם יותר חרדות ופחות נאיביות. הילד שייוולד לא יהיה תחליף, ולא פיצוי, אלא יעמוד בפני עצמו, ויביא שמחה ואושר עצומים. לצד הרגשות המופלאים הללו, יהיו קיימים בתוכך גם תחושות קשות מהפסקת ההריון הטראגית. זה לא משהו שעוזב, אבל זה משהו שלומדים לחיות איתו ולצידו.
 
ממליצה בחום להיות בתהליך טיפולי כבר מעכשיו. הנפש מאוד פגועה ופצועה, ויש צורך להתייחס לכך בכל הרצינות.
 
אנחנו פה לחבק, לתמוך ולהתאבל יחד איתך.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
אני מכירה בכאב שלך
24/01/2016 | 17:25
52
אנשים לא מבינים. הכי מפליא אותי זה שנשים אחרות, גם אמהות, לא מבינות. איך אתן לא מבינות? לא אהבתן את התינוק שברחמכן!?
אנשים חושבים על ילדים שעל עוד סעיף ברשימת הדברים שיש להשיג בחיים: דירה, אוטו, שני ילדים. זה לא ״דבר״, זה תינוק, בן אדם קטן. מבחינתי, יש לו נשמה, גם אם כל החיים שלו היו ברחם אימו. ילדים נוספים הם לא תחליף, הם אחים ואחיות לתינוק או לתינוקת שאיבדנו.
תמיד אוהב את התינוק המתוק שלי שאיבדתי, ומבחינתי, זה מובן מאליו שלא תזכרי את התינוקת שלך. היא היתה בתוכך, את הכרת אותה. היא לנצח תהיה התינוקת שלך.
 
 
חיבוק ענק
25/01/2016 | 10:55
33
כל כך מוכר לי... אני כמעט שנה אחרי האובדן ואפשר להגיד שחזרתי לשגרה. אבל הכאב לא חולף לגמרי - רק נהיה עמום יותר.
זוכרת את הרצון פשוט לצעוק ולזעוק, וזוכרת את הדברים שאנשים אמרו לי,את הציפייה מהם שאמשיך הלאה, את האיחולים לתינוק נוסף (ונכון, תינוק נוסף יכול לעזור אבל לא יחליף את התינוקת שהייתה), את החוסר יכולת של אנשים להכיל את הכאב, גם את החוסר הידיעה איך להגיב. השבוע אמרתי למישהי מהמשפחה שאחד הדברים שלמדתי, שעדיף להגיד שלא יודעים מה להגיד מאשר לשבת בצד ולשתוק (כי היו  כאלה שפשוט לא ידעו מה להגיד והתעלמו - ואני פשוט התפוצצתי בפנים, היה בי כעס עצום). 
הכי חשוב שיהיה לך מישהו שתוכלי להגיד לו/לה כל מה שבלב שלך,שיכול/ה להכיל את הכאב ויכיר באבל שלך.
תודה בנות
28/01/2016 | 12:55
15
תודה על התגובות, השיתוף וההתיחסות.
זאת הקלה עצומה לכתוב ולקרוא כאן.
 
קבוצת מיקוד להבנת מענים קיימים וחסרים במקרה של לידה שקטה
18/01/2016 | 22:53
9
174
שלום,
אנחנו שלוש סטודנטיות לעבודה קהילתית באוניברסיטה העברית בירושלים,
מתוך חוויה אישית של אחת מאיתנו, בחרנו לעשות פרוייקט בנושא לידה שקטה.
מטרתנו להבין את הצרכים של זוגות שעוברים לידה שקטה בכדי להגדיל את התמיכה, להעלות את המודעות ולהוביל לשינוי במערך המענים הקיימים.
לצורך כך, אנו מחפשות זוגות או יחידים שעברו לידה שקטה ומוכנים לקחת חלק במפגש קבוצתי חד פעמי.
במפגש זה נרצה ללמוד מכם/ן על המענה שקיבלתם/ן במהלך ולאחר הלידה השקטה, מה היה חסר ומה הייתם/ן רוצים לשנות?
נשמח ליצירת קשר באמצעות המייל dina.chakk@mail.huji.ac.il
או בפייסבוק:
Dina Chakk Morris או Talya Deitcher Marcus
 
מאחלת לכן בהצלחה. מקווה שתהיה היענות מהפורום.
19/01/2016 | 10:25
1
31
תודה שירה. המטרה היא
19/01/2016 | 19:36
65
ללמוד כדי להביא לשינוי במדיניות הנהוגה בישראל ביחד ללידות שקטות ולשפר את המענה שזוגות מקבלים.
הכל היה מאוד נהדר - בהתחשב בנסיבות
19/01/2016 | 23:59
3
99
רק את העובדות הסוציאליות שמלוות את התהליך הייתי מנחה להיות קצת יותר קשובות לאדם שלפניהם ולא לדקלם מהדפים בקלסר.
זה השנקל שלי בנושא, כי אין סיכוי שאגיע למפגש כזה. זה עניין אישי מידי בשביל שארצה לחלוק אותו בקבוצה.
כמו כן, הדגש שלכן על זוגות מאוד צורם, במיוחד בעולם שמתקדם לקראת משפחות מגוונות.
 
תרנגולת, את רוצה ו/או יכולה לספר יותר
20/01/2016 | 00:08
1
72
למה את מתכוונת לגבי הדיקלום מהדפים של העובדות הסוציאליות? מה חווית בהקשר זה? מה הן דיקלמו לך ובמה זה בא לידי ביטוי שלא היו קשובות אלייך?
מי כמוני יודעת כמה שזה אישי הדברים האלו. אבל אם כבר זרקת איזו עצם, מעניין אותי לדעת יותר.
לבחירתך מבחינת רמת השיתוף, כמובן.
 
ולעניין הזוגות- צודקת. אין לי מה לומר. מודה שלא שמתי לב לזה, ואני חושבת שטוב שכתבת את ההארה/הערה החשובה הזו.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
דקלום מדפים בקלסר
07/02/2016 | 20:10
6
בתקופת האשפוז יצא לי לשוחח עם שתי עו"סיות, כ-3 פעמים... מלבד העובדה שזה עניין כל כך רגיש, ושהן אומנם נשות מקצוע, אבל גם זרות, ולא מכירות אותי ואת מה שעברתי עד שהן פגשו אותי... הרגשתי שהשיחה מאוד טכנית, אבל מצופה באדרת של "אפתיה".
 
המשפט "תרשי לעצמך להתאבל" חזר על עצמו שוב ושוב הרגיש לי מדוקלם מהדף בקלסר שהן החזיקו (שכלל את הפרטים של המקרה שלי, אני מניחה).
כל מה שרציתי להגיד להן זה - זה שאת לא רואה אותי בוכה, זה שהקול שלי לא רועד, זה שאני רחוצה ולובשת בגדים נקיים (למרות הדימום והשלשול והצמרמורות), לא אומר שאני לא מרוסקת, ושיקח לי זמן לעבד את ההרפתקאה המפוקפקת הזאת, לא אומר שאני לא מרגישה את הכאב ואת הגעגעועים ואת האהבה לתינוק המתוק שלי שגדל בתוכי, שהוא ואני היינו שומעים כל ערב בשבועיים האחרונים קצת רוק 'נ' רול כי שימח אותי כל כך להרגיש אותו זז ביחד עם הגיטרות החשמליות... שהקפדתי לאכול טעים ובריא, כי אומרים שבגיל הזה הם כבר מפתחים העדפות אישיות לטעמים, ושבמחברת שלו כתבתי לו סיפורים ותכננתי לנו תוכניות.
 
תודה על ההתייחסות
20/01/2016 | 19:35
50
מעריכה את תשובתך ומקבלת את הרצון שלך לא לקחת חלק בקבוצה.
אשמח אם תוכלי להוסיף קצת מידע לגבי העו"סיות, האם את מתכוונת לעו"סיות של בית החולים? או במסגרת אחרת?
ולגבי הדגש על המשפחות - לא הבנתי למה הכוונה. אנחנו מחפשות ופונות אל זוגות או יחידים, אין לנו כל בעיה עם זוגות מאותו מין, נשים שחוו זאת לבד, או בני/ות זוג של נשים שיהיו מעוניינים להגיע לבד.
שוב תודה על תשובתך.
בעקבות מה שהתרנגולת כתבה, שזה אישי מדי בשביל לשתף
20/01/2016 | 00:13
1
81
בקבוצה- אתן בכוונה רוצות להיפגש בקבוצה ולא עם כל אישה/ זוג לחוד?
כי זה באמת עלול להיות בעייתי העניין הזה של להיפגש כקבוצה.
 
בזמנו, אני השתתפתי באיזו עבודת מחקר לתואר שני של מישהי (מדהימה!!!), והיא באה לראיין אותי ראיון אישי. היה לי מאוד מאוד קשה, וכל הזמן בכיתי, אבל היה בזה גם משהו משחרר, מה גם שידעתי שאני מסייעת למישהי בעבודת מחקר חשובה. היא היתה מקצועית ואמפטית ופשוט מדהימה, ואחרי שילדתי את ביתי, שלחתי לה מייל...
 
בקיצור- אולי תחשבו לעשות ראיונות אישיים, ולא להיפגש בקבוצה.
 
בהצלחה!
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
את מציעה רעיונות טובים
20/01/2016 | 19:55
54
נשמע שהראיון האישי היה משמעותי מאוד עבורך, מדהים שהשתתפת במחקר כזה, זה בהחלט לא מובן מאליו, ואני שמחה לשמוע והיה בו אלמנט של שחרור.
המטרה בקבוצה היא ללמוד על ההתנהלות הכללית של המוסדות השונים ועל הקשיים בקבלת מענה רגשי או ביורוקרטי. מידת החשיפה נתונה לשיקול דעתה של כל משתתפת. 
אני בהחלט מקבלת את החשש הרב מחשיפה של חוויה כל כך פרטית וקשה ומכבדת את הבחירה שלא לעשות זאת. 
בכל זאת בחרנו לקיים את המפגש בקבוצה מתוך העוצמה שיש לקבוצה והכוח שהיא יכולה להעניק.
 
 
אשמח לסייע, אתן יכולות לפנות אלי בפרטי
21/01/2016 | 15:41
14
בדרך חזרה לפה
18/01/2016 | 10:37
22
348
היי בנות,
לפני שבועיים גיליתי שאני בהריון שוב, לאחר אובדן בשבוע 22 בעקבות מום בלב של העובר. חזרתי לחוש תקווה ואושר וממש התרגשתי. לפני כשבוע, התחילו לי הכתמות. 2 רופאים בדקו אותי ולא התרגשו ואמרו לי להמשיך כרגיל. אתמול, כשאני בשבוע 6+5 באמצע העבודה, התחלתי לדמם ממש. ממש נבהלתי ורצתי למרכז לבריאות האישה של קופ"ח שם הרופא ראה שק הריון עם דופק אבל אמר שהדימום מסיבי ואני חייבת מיון. במיון נאמר לי שהדופק של העובד מואט, המיקום של השק נמוך ושיש הרבה קרישי דם ויתכן ואני בדרך להפלה. היא קראה לזה הפלה מסכנת. הרופאה אמרה לי לנוח בבית וללכת למעקב רופא לאחר יומיים- שלושה. הדימם ממשיך כמו מחזור ואני בחרדה ותסכול אדירים. הברק לא אמור להכות פעמיים! רציתי לדעת מהניסיון שלכן האם יש סיכוי שההריון ישרוד? ואם לא, מה זה אומר לגבי ההריון הבא- מ אצטרך לעשות אחרת?
אני לא מאמינה שלפני 9 חודשים נכנסתי להריון הראשון ובינתיים 2 הריונות, 0 ילדים וכל כך הרבה כאב לב.

צר לי כל כך
18/01/2016 | 10:52
116
ממש מקוה שלא תחזרי לפה בכל זאת. ניסיון עם הפלה מאיימת אין לי , ברזומה שלי יש גרידה בגלל עובר בלי דופק וגרידה בשבוע 20 בגלל מום לב והריון אחד שהסתיים בילד מקסים כמעט בן 3
היתה לי הפלה מאיימת
18/01/2016 | 15:07
143
אבל זה נפתר בזה שנתנו לי נרות פרוגסטרון והדימום עבר והיום יש לי ילד בן 2.8. אבל אצלך אמרו שהשק נמוך ויש קרישי דם, זה נשמע קצת שונה. אני מקווה שההריון יצליח!
אויש, עידית, זה לא נשמע בכיוון הנכון, אבל-
18/01/2016 | 18:35
4
123
הלוואי הלוואי ואני טועה.
אני לא יודעת מה זה שק הריון נמוך, אבל כן יודעת שדימומים מאסיביים, מבנה שק לא תקין, קרישי דם ודופק איטי לא מעידים על דברים חיוביים.
המנוחה בעיניי היא סתמית, אבל בכל מקרה- בקושי אפשר לעשות משהו בצורה פיזית ונפשית כזו כאשר חווים חשש כה מוחשי להפלה.
צדקה הרופאה שעלייך ללכת בעוד יומיים שלושה לבדיקה חוזרת.
 
אני רוצה שתביני שזה מחוץ לשליטתך. שום נרות פרוגסטרון ושום זריקת הורמונים ושום מנוחה לא יעזרו להריון לא תקין.
אל תחשבי שיש משהו שאת יכולה לעשות כדי להציל את ההריון. מבנה לא תקין של שק הריון, ודופק איטי מצביעים על עובר לא תקין.
 
ושוב- הלוואי שאני טועה בגדול ובענק. תאמיני לי שאני לא צריכה להיות צודקת בכלום.
 
ככל הנראה נפלת בסטטיסטיקה של ה-1 ל-5, ובהריון הקודם נפלת בסטטיסטיקה אחרת- של מומי לב. אין קשר בין שתי ההפלות, לפחות בעיניי, ולכן- לא נראה לי שצריך יהיה לבצע בדיקות מיוחדות לאחר מכן.
 
כן הייתי ממליצה, אחרי שהסאגה הנוראית העכשווית נגמרת, לבצע בדיקת פרופיל הורמונאלי מלא, כדי לוודא כמות פרוגסטרון. זה סתם בשביל יתר בטיחות, וכדי שתביני שלא היית צריכה נרות פרוגסטרון בהריון הנוכחי.
 
אנא עדכני אותנו במצבך, והלוואי ואני טועה.
 
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
עדיין נאחזת בתקווה
18/01/2016 | 18:56
3
115
קודם כל, תודה לכן על התמיכה. רק אדייק שלא נאמר שמבנה השק לא תקין, אלא שהדופק מואט ושהרחם מלא בתוכן לא סדיר. בנוסף, המיקום של השק נמוך. לא שזה כזה אופטימי אבל אני נאחזת במה שיש. הדימום לשמחתי הפסיק לפני מספר שעות. עכשיו אני תוהה אם זה אומר שההפלה לא תקרה מהעצמה או שאולי היה משבר והוא חלף? נמאס לי מחוסר הוודאות הזה. הייתי אמורה ללדת החודש ועכשיו אני נאחזת בהריון שכנראה אבוד. 2 הריונות, 0 ילדים וכל כך הרבה רצון ואהבה לתת. 
מחר יש לי תור לרופא. יש עוד עצות מה לשאול/ להגיד לו?
אני לא יודעת מה זה אומר שהדימום הפסיק-
18/01/2016 | 19:06
2
87
צריך לחכות למחר לבדיקה אצל הרופא. בכל מקרה- אל תלכי לבד. אם חלילה אין דופק או שהמצב עדיין לא נראה מזהיר- שבעלך יהיה איתך, ואם יהיה משהו משמח- תוכלו לנשום ולשמוח ביחד.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
זו התכנית
18/01/2016 | 19:12
1
89
אעדכן מחר, אחרי הרופא. תחזיקו לי אצבעות לבשורות טובות..
ברור!
18/01/2016 | 20:23
11
זה לא נראה טוב
18/01/2016 | 20:18
95
אצלי בהריון הראשון היה משהו דומה. דופק איטי עם דימום (אצלי הדימום היה קל).
אחרי שבוע הדופק פסק.
מקווה ומאחלת שהמצב אצלך יהיה שונה, ושתוכלו לספר שעוד ברחם הילד עשה לכם התקפי לב.
מסכימה עם כל מה ששירה כתבה. המנוחה היא בעיקר בשביל להרגיש שעשית משהו וגם כי באמת בלתי אפשרי לתפקד ככה.
18/01/2016 | 23:14
36
עידית, מה שלא יהיה, מחזיקה לך אצבעות ומקווה לנס...
עדכון חיובי
19/01/2016 | 12:25
11
213
1
הייתי הבוקר אצל הרופא בקופ"ח. הוא אמר שהכל נראה תקין- הדופק, המיקום, הגודל של השק. הוא נתן לי נרות פרוגרסטרון כדי למנוע דימום ואמר להמשיך במעקב שבוע הבא. מבחינתו אני יכולה לחזור לעבודה, רק לא יחסי מין ולא מאמץ פיזי. הוא הסביר שמצבים כאלה יכולים לקרות בשני מצבים: עובר נוסף שנספג או השתרשרות שילייה במקום לא טוב. אני המומה ונושמת לרווחה 
הייתה לי תחושה טובה. בהצלחה!
19/01/2016 | 13:25
22
איזה יופי! יאללה- שלא נראה אותך פה, הה?
19/01/2016 | 13:36
56

 
אמן ואמן!!
19/01/2016 | 13:58
4
126
אני ממש מקווה שהדימום יפסיק לחלוטין בזכות הנרות הללו (קרינון).
רציתי לדעת אם מישהי יודעת תוך כמה זמן הדימום אמור להפסיק בזכות הנרות?
אני לא יודעת- שאלת את הרופא?
19/01/2016 | 14:46
2
31
לא שאלנו
19/01/2016 | 15:18
1
77
היינו כל כך המומים שהוא אמר שהכל נראה תקין שלא חשבתי על זה.
אז הייתי ממליצה לך לשלוח לו שאלה במייל או בנייד,
19/01/2016 | 15:46
45
או למסור לו שאלה דרך המזכירה...
 
בהצלחה ענקית!!!!!!!
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
איזה כיף!!!
20/01/2016 | 10:30
23
אצלי הנרות פרוגסטרון הפסיקו את הדימום לחלוטין. לא זוכרת אחרי כמה זמן נדמה לי די מהר.
ישששש
19/01/2016 | 14:07
1
62
נכנסתי כדי לראות מה קורה איתך וממש שמחתי לגלות שנראה תקין, מקוה שמעכשיו העובר יתנהג יפה ושיהיה משעמם
תודה
19/01/2016 | 15:17
55
איזה מתוקה!! תודה.. גם אני מקווה
יש !!
19/01/2016 | 23:13
24
יש !!! ממש שמחה לשמוע !!! לא רוצה לראות אותך פה יותר. 
רק תבואי לעדכן בבשורות טובות בסוף קיץ !
תודה לכן
20/01/2016 | 09:31
81
באמת שאין לי מילים. כל הודעה שלכן היא קרן אור בימים הלחוצים הללו. 
קיבלנו החלטה להתייעץ גם עם רופא מומחה. בעיקר בגלל שעדיין יש דימום קל והרבה חרדה.
המון תודה!!
 
בהצלחה!!!!!!!!!!!!!
19/01/2016 | 18:27
16
אז... יש לי שאלה לכל אלו שעברו הפלות חוזרות... פתאום חשבתי -
17/01/2016 | 19:19
7
238
האם השתמשתן בחייכן בגלולות למניעת הריון?? האם במשך הרבה שנים?? האם הפסקתן מתישהו? מאיזה סוג? 
אני יודעת , זה מוזר .... השנייה נכנסתי לפייסבוק וראיתי שחברה שלי (שניסינו להיפגש כבר חצי שנה ולא הצלחנו) בהריון די מתקדם. שמחתי ואז נשבר לי הלב. 
ואז התחלתי לחשוב על זה שראיתי כתבה על כל נושא התרופות ודיברו על זה שגלולות למניעת הריון זה משהו רע מאוד שמוכרים לנו , לפי מה שאמרו בכתבה - הגלולות בעצם עובדות על הגוף שהוא כאילו בהריון . אז הגוף מתבלבל ... ואז עוד אמרו שיש גלולות עם יותר הורמונים שהם פחות טובים לגוף לטווח ארוך.... והתחלתי לחשוב, אני תמיד לקחתי יסמין - אומרים שהיא אחת "הכבדות" ,התחלתי לקחת בגיל צעיר כי היו לי תופעות במחזור שגרמו לי לא לתפקד במשך 3 ימים , אז הרופא המליץ על גלולות. ועכשיו 18 שנים אחרי שהתחלתי .... אני מתחילה לחשוב , כל החברות שלא היו להן בעיות בכניסה להריון לקחו את הגלולות עם פחות חומרים או היו מונעות הריון בצורות טבעיות יותר (התקנים בלי הורמונים וכו) 
האם יש קשר בין השניים? ואם כן - למה אף אחד לא מזהיר אותנו ?!  :( 
בדיוק אתמול סיימתי מחזור שני לאחר הפלה שנייה , לפי הרופא - עכשיו זה הזמן שניתן לחזור לנסות להיכנס להריון ועם הכניסה הוא ייתן לי נרות פרוגסטרון... בא לי לבכות רק מהמחשבה שזה לא יצליח. 
עד מתי כולן יהיו בהריון ??? במשפחה הספיקו ללדת 4 חברים חדשים מאז שאני הייתי בהריון ראשון... 
נמאס לי שלא מזמינים אותי לטיולים וסופ"שים משותפים כי אין לי ילדים ו"אני בטח לא בראש של להיות בייביסיטר" 
אני פוחדת וחוששת לקראת הניסיון הבא... אוף. 
מרגישה שכמות ההפלות שקורות היום - היא פשוט לא נורמלית. לא מבינה איך הרפואה לא רואה שיש פה מכת מדינה....
 
לא עם הפלות חוזרות, אבל עונה
17/01/2016 | 20:03
118
לקחתי גלולות מרסילון במשך 11 שנים רצופות. אחרי שהפסקתי לקחת אותן, נקלטתי בחודש השלישי שבו ניסינו (באמצע היה חודש אחד שמנענו כדי שאוכל לבצע בדיקה שאסורה בהריון). ההריון הפסיק להתפתח בשבוע 8.
חיכינו וסת אחת ומיד נקלטתי שוב להריון שהסתיים בידיים מלאות.
אח"כ היו עוד שני הריונות שלצערי נאלצנו לסיים בשבועות מתקדמים יותר.
 
באופן אישי אני לא חושבת שהגלולות גורמות להפלות חוזרות או לקשיי היקלטות.
בעבר הרחוק הפלות בשבועות מוקדמים היו מסתיימות מעצמן, לפעמים גם בלי שיודעים שזו הפלה. מכיוון שכך קשה לבצע השוואה בין אחוז הפלות בעבר לבין אחוז ההפלות כיום.
משתנה נוסף הוא טיפולי פוריות שמגדילים את הסיכון להפלה.
עונה
17/01/2016 | 20:44
71
אני השתמשתי שנה וחצי בסרז'ט- בהנקה, אחרי הלידה השלישית (עד אז לא השתמשתי בכדורים) ואח"כ 3 חודשים בכדורי מניעה אחרים, לא זוכרת את שמם. 
אח"כ התחילו ההפלות......... 4 במספר.
אני יודעת שלא קשור ועדיין מלקה את עצמי. בין ההפלות שאני צריכה להימנע, מחכה לתשובות וכד'- לא מוכנה לשמוע על הכנסת הורמונים לגוף שלי......
בדיוק אני וחברה דיברנו על זה היום!
17/01/2016 | 21:12
89
חמשת החברות הכי טובות שלי לקחו גלולות וכולן פוליציסטיות. לכולן יש בעיה להיכנס להריון עקב שחלות פוליציסטיות. זה לא נראה לי סביר! היום יש יותר ויותר כאלה.
אני ב"ה לא פוליציסטית ומעולם לא נמצאה אצלי בעיית פוריות אבל כן לקח לי לא מעט זמן להיכנס להריון וגם היה לי הריון כימי ואת הלידה השקטה בעקבות ירידת מים בשבוע 23. וב"ה 2 הריונות תקינים שהסתיימו בידיים מלאות (1 אחרי האובדן)... אני בטוחה שיש לגלולות קשר לזה (לקחתי גלולות יסמין 9 שנים). לכן החלטתי הפעם לא לחזור לגלולות לאחר הלידה.
גלולות והפלות
17/01/2016 | 22:45
70
הי !
אני גם לקחתי יסמין המון שנים,אבל אני לא חושבת שיש קשר בין גלולות להפלות חוזרות. הפלות חוזרות במחצית המקרים (ז"א כל הבלתי מוסברים) נגרמות בגלל חוסר מזל (לעניות דעתי, כמובן).
נהדר שחזרו לך המחזורים. בהתחלה הסתכלתי על כל מחזור כאל עוד שברון לב קטן, עד שהצלחתי איכשהו לשכנע את עצמי, שכל מחזור היא תקווה חדשה. אז מאוד מקווה בשבילך שעוד שבועיים יקרה נס.
אני חשבתי על זה במהלך הטיפולים
17/01/2016 | 23:25
72
אולי לאיכות החיים והשפע יש השפעה על כל העסק הזה. אמצעי מניעה, תזונה (ולא רק איך אנחנו אוכלים, אלא גם מה שאנחנו אוכלים), זיהום אוויר, קרינה, מתחים שהחיים בעידן המודרני מספקים בלי הפוגה (שלא לדבר על מה שקורה אצלנו במזרח התיכון), מחסור בשעות שינה, עודף מיותר של רעש...וגם הגיל...
 
בצעירותנו, לימדו אותנו כל כך להיזהר מהריון בלתי רצוי, שנדמה לנו שזה משהו כל כך פשוט שקורה ככה בלי שום מאמץ.
במציאות, זה כנראה לא ככה, וצריך להתאמץ (ולרצות!!), ולפעמים צריך עזרה - ואיזה מזל יש לנו שהטכנולוגיה מתקדמת מספיק בשביל לעזור.
 
 

 
 
 
 
רק הפלה אחת אבל עונה...
18/01/2016 | 18:30
65
היי יקירה,
אני בת 33 עם 2 ילדים והפלה אחת (יותר מדי) לפני 3 חודשים. השתמשתי בגלולות מליאן כ -5 שנים (מגיל 18 עד 23), ברגע שהפסקתי בגיל 23, בניסיון הראשון (אחרי המחזור הראשון) נכנסתי להיון תקין- יש לי כיום ילדה בת 9.5.  לאחר הלידה שלה התחלתי שוב עם אותן גלולות והשתמשתי בהן 4 שנים עד גיל 28. לאחר שהפסקתי נכנסתי להיריון בניסיון הרביעי. ויש לי ילד בן 4.5  אחרי הלידה של הבן שלי - לא לקחתי יותר גלולות ואמצעי מניעה- דיי נזהרנו. כשרצינו להיכנס להיריון שלישי- לקח לנו שנה וחצי של ניסיונות- ואז הפלה בשבוע 16 - פשוט צירים וירידת מים.  
 לעומת זאת- יש לי חברה טובה מאוד- שנים ללא אמצי מניעה, אחרי כל בירורים אפשריים- לא מצליחה להיכנס להיריון תקין (הייתה הפלה יזומה בעברה בגיל 18 בצבא, כיוון שבטעות נכנסה להיריון). ועם בעלה הנוכחי נכנסה להיריון לפני 3 שנים- שק היריון ללא עובר. היא עברה גרידה שלא צלחה, ורק חודשיים לאחר הגרידה הבינו שלא הוציאו הכל- ושוב עשו לה גרידה... ואחרי הגרידה החוזסרת היא התחילה הזרעות והפריות שלא מביאות תוצאות כלל.
ומצד האחר שלי יש את החברה השלישית שלי- זאת שילדה בסופ"ש האחרון בן (ילד שלישי)- היא נכנסת להיוריונות אפילו עם התקן (גם ההיריון האחרון שלה היה עם התקן)... בעברה יש הפלה לפני 10 שנים- עובר לא התפתח, ללא דופק.  לאחר מכן לידה תקינה- ילדה בת 10. ילדה בת 4 - היריון טבעי. היריון נוסף עם התקן- עשתה הפלה - נלחצה מהיריון עם התקן. והפעם היריון עם התקן שצלח ויש לידה עם בן.
לכל אחת יש מקרים אינדיבידואלים, וכל אחת עם תפקודי גוף שונים- ללא ספק שזאת תופעה לא מוסברת.
מקווה בשבילך (וגם בשיבלי)- בשורות טובות והיריון תקין ומלא!!!!!!
סורי, לא השתכנעתי-
19/01/2016 | 22:21
83
אני מבינה את הרציונאל הרפואי שבשאלה שלך. ואני עוד יותר מבינה שאת מנסה למצוא תשובה לשאלה האל מותית: "למה?!!!!".
אני גם בטוחה שיש על זה מחקרים- אם לא בעברית, אז באנגלית. מיליון אחוז שבדקו את ההשפעה על כניסה להריון ועל נושא ההפלות.
 
אצלי לקחתי 4 שנים גלולות (לא זוכרת איזה סוג). בחודש הראשון שהפסקתי לקחת, נכנסתי להריון (מכוון) עם ביתי הבכורה.
לאחר הלידה לא חזרתי לגלולות, בגלל נושא של מגרנות (גלולות מגבירות מגרנות אצל אילו שיש להן נטייה לכך- ועל כך יש מחקרים והוכחות רפואיות וקליניות, ואצלי זה הגביר את המגרנות באופן וודאי).
זהו. אחרי שנתיים- הפלה. אחר כך עוד הריון תקין וילד בסופו, ולאחר מכן- ה-6 הידועות לשמצה, ואחר כך מעיין:)
 
ההשערה שלי שהעלייה במספר ההפלות קשורה בכמה דברים:
1. גיל הנשים והגברים- מבחינת הטבע- הגיל הנכון ביותר ללדת הוא משהו 16-26 (יכולתי לכתוב גם 15-25), או לכל המאוחר- 20-30. זה גיל הפריון הטוב ביותר מבחינת הביולוגיה שלנו בני האדם.
אבל מה לעשות, שגיל הילודה עולה, אנחנו מתחתנות יותר מאוחר, מנסות להביא ילדים יותר מאוחר, ולכן- גם יש יותר הפלות.
אני בטוחה שאם כולן פה היו מתחתנות בגיל 17, עד גיל 30 היו לנו כבר איזה 4 ילדים. זה מה שקורה באוכלוסיות שונות בחברה פה בישראל ובעולם, אבל מן הסתם- יכול להיות בעייתי ביותר בהיבטים אחרים- אנושיים ואישיים.
 
2. העלייה בדיווח ובדיבור על הנושא- בדור של ההורים שלי ממש לא היה מקובל לדבר על הפלות ו/או על לידות שקטות. ממש הס מלהזכיר. זה היה מוקצה. לא דבר שמדברים עליו בכלל. היום הנושא יותר מדובר, כבר לא צריך לשמור הכל בסוד, ולכן- ייתכן שיש לך תחושה גם שיש יותר הפלות.
 
לגבי המשפט האחרון שלך- הרפואה לא צריכה לראות שיש פה מכת מדינה. זו לא אשמת הרפואה שנשים בוחרות  (בצדק) לא ללדת בגיל 17...
 
אני מבינה את התסכול הרב שלך. האמיני לי.
 
אני מאחלת לך שהניסיון הבא יביא איתו את הנס הפרטי והנפלא שלך.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
 
שאלה קטנה על הזעה אחרי הפלה
19/01/2016 | 14:08
3
127
הי, כתבתי כבר את הסיפור שלי למטה (עברתי הפלה נדחית, כמה סבבי ציטוטק (כמה סבבי סבל אפשר להגיד) ועכשיו הכל בדרך לצאת לבד עם קצת התכווצויות וכאבים קלים שאני צריכה לחוות בדרך אז לא הייתי צריכה שאיבה בסוף..).

מאז תחילת התהליך אני לא מפסיקה להזיע (גם ירדתי 3 קילו כבר והנפיחות בפנים ירדה). ביומיים הראשונים זה היה ממש שהייתי קמה עם חולצה ספוגת זיעה, דמעות וסיוטים , ואחכ זה הפך להיות רק זיעה, עד עכשיו. יוצא שבשבועיים האחרונים מאז שזה קרה אני קמה כל לילה להחליף בגדים כי הם פשוט... רטובים לגמרי...

רציתי לשאול אם זה נורמלי, או מה קורה לי, ומה עוד צפוי לי בסיוט הפיזי המתמשך הזה (שאחריו אתחיל להבין נפשית איך ממשיכים).

תודה לכולן
כן, זה נורמאלי, ומקור ההזעה הוא הורמונאלי-
19/01/2016 | 14:16
60
לי לא היה את זה אחרי ההפלות, אבל כן היה לי אחרי הניתוח הקיסרי האחרון.
זה היה משהו כמו 3 שבועות, ואז עבר מעצמו.
קמתי באמצע הלילה ספוגה בזיעה. הבגדים היו ממש ספוגים. וכנ"ל בבוקר כשקמתי. וגם המצעים. עשיתי הרבה כביסה....כאמור, עבר מעצמו.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
גם אני סבלתי מזה וזה חולף
19/01/2016 | 14:56
53
אני גם סבלתי מהזעה בלילות ולא ידעתי למה לקשר את זה, גם בעלי לא הבין איך אני מזיעה והוא לא למרות שלו תמיד חם יותר מלי...עד שקראתי איפשהו שזו תופעה הורמונלית..בינתיים זה עבר. אני סבלתי ועדיין קצת מאז סובלת מכאבי ראש מתחיים, הגוף מוציא בכאבים את הלחץ הנפשי.
מבינה מה את אומרת על סיוטים אני הרגשתי בהתחלה כאילו עברתי תאונה ויש לי פלאשבקים לאירוע..אני רק יכולה להציע לך נחמה שהזמן מקהה את לאט לאט את הכאב והשחור כהה הופך שחור בהיר יותר.
אם את מתחברת לזה את יכולה לנסות טיפול ברפואה משלימה כמו דיקור.
זה קרה לי
19/01/2016 | 20:55
45
אחרי הלידה השקטה ולהבדיל גם עכשיו אחרי הלידה שהסתיימה בידיים מלאות אני מזיעה בלילה למרות שקר לי.
מניחה שזה קשור להורמונים.
איך אפשר לעבוד על מידת הקנאה????
16/01/2016 | 21:56
10
230
ידעתי........
ברור שידעתי שיגיע הרגע הזה........... שגיסתי תלד.
כבר 3 חודשים שאני יודעת שהרגע הזה יהיה קשה, ושרק פה יבינו אותי.
הפעם, כמו בפעם הקודמת שהיא ילדה, הייתי צריכה ללדת אחריה.....
רק שלי, היו עוד 2 פעמים שהייתי בהריון, שנגמר עם מפח נפש
את הקטן שלי (בן 4+) ילדתי קצת לפני שהיא ילדה את הגדול שלה. כעת יש לה 4 ילדים(!!) ולי 3...... ואני עם מחזור שני, אחרי הפלה רביעית שהייתה לפני 3 חודשים.
שמחה בשבילה, כי מה הקשר...... קצת מקרטע אצלי ולמה החיים לא יזרמו אצל האחרים.
וכמובן שהתקשרתי, ואפילו הספקתי לבקר אותה. ואני מחייכת ומתעניינת, ומאחלת לה את כל הטוב, האושר והרוגע שבעולם. ומבפנים בא לי לצרוח..................
אז תצרחי פה, זה מקום מעולה לצרוח בו
16/01/2016 | 23:21
5
102
ואת ההוכחה שלא משנה כמה ילדים יש, כאשר כמהים לעוד ילד- אי אפשר להתווכח עם הרגש המטורף הזה.
נפלא שהיית מסוגלת לאחר 4 הפלות ללכת לבקר אותה, להתעניין ולחייך.
הייתי מציעה לך גם להרשות לעצמך לא להיות כזו צדיקה, וכן להרשות לעצמך לזרום עם התחושות שלך:
אם יתאים לך להמשיך ולבקרה- טוב.
אם יתאים לך להתרחק במידה כזו או אחרת- גם טוב.
אם כאשר תיפגשנה באירועים משפחתיים יתאים לך להחזיק את התינוק- טוב.
אם לא יתאים- גם טוב.
אם יתאים לך להתעניין במצב השינה בלילות, איך הוא עולה במשקל, ולשמוע על שלבי התפתחותו- טוב.
ואם לא- אז גם טוב.
 
תרשי לעצמך להיות אנושית ולקבל את עצמך ככזו.
במידה של ריחוק- כן חשוב להסביר לסביבה מדוע את נוהגת בצורה מסויימת.
 
זה קשה הרגש הזה של הקינאה- מצד אחד אנחנו רוצות שאף אישה לא תחווה אובדן הריון, כי אנחנו יודעות כמה שזה קשה, ומצד שני- לידה של מישהי קרובה רק מזכיר לנו ומחדד לנו את החסר.
קשה. אין מה לומר.
 
בינתיים, התנחמי בילדייך, ותגידי לעצמך בראש (או אפילו תכיני רשימה כתובה) של כל הדברים הטובים בחיים שלך. לי זה עזר בזמנו- כל הזמן לזכור ולהיות מודעת לכל הטוב בחיים שלי. כי חרא גם היה לי הרבה, ואי אפשר היה לתת לקושי הנוראי הזה לנצח. ולכן כל יום תזכרתי את עצמי על כל הטוב בחיים שלי.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
מודים ומבקשים, אני מחזקת את העצות שהעלתה שירה
17/01/2016 | 10:00
1
65
את לא צריכה להיות מנוולת, אבל גם לא צדיקה מהאפיפיור ואם זה כואב מדי, אז הפחיתי מגע. זה מה שהציל אותי מול חלק מהחברות והמכרות שילדו (עם חלק איכשהו כן הצלחתי לשמוח, אבל הצד השני גם שמר על איפוק).
מציעה לך לעשות רק מה שעושה לך טוב ויותר מהכל לשמור על נפשך ובעקיפין גם על שלוות המשפחה הגרעינית שלך. האחרים יבינו ואם צריך אז תסבירי את או העבירי את המסר דרך אחיך/בעלך (מי מהם שנשוי לגיסה שילדה).
ושיהיה לך רק טוב, אמן.
 
זה בסדר.
17/01/2016 | 13:42
51
שתי הגיסות שלי ילדו - אחת לפני התל"ם והשניה אחרי. אני יכולה להגיד שכמעט שנה מאז הגרידה עדיין יש לי צביטה בלב,  כל תינוקת מזכירה לי את מה שהיה אמור להיות. אבל זה בסדר, עם הזמן התחושה הזאת נהיית עמומה יותר. פעם לא יכולתי להסתכל עליהן  עכשיו כבר לא מפריע לי להיות בחברתן. 
שירה- תודה ענקית כמו תמיד........
17/01/2016 | 21:05
2
71
כל מה שכתבת נכון. 
אני כמהה לילדים....... כ"כ רוצה משפחה גדולה.......... מבחינתי- זה לא קושי להביא עוד אחד, אלא ילדים שלא יחזרו. (גם אם יהיה לי עוד ילד, או שניים, או שלושה).
 
אני משתפת בכאב ובקושי אחות, גיסה וחברה (ושלושתן ילדו 'בתוך' ההפלות שלי). כל השאר- חלקן יודעות, שומעות פה ושם וחלקן לא. רוב המשפחה שלי לא יודעת על ההפלה הרביעית. לאמא שלי כ"כ קשה עם ההפלות שאני 'התומכת'....
 
אני החלטתי להמשיך כרגיל בסביבה, במשפחה ובעבודה..... מתייחסת לכל תינוק- מרימה, מתעניינת, מסייעת ועוזרת. וגם משתתפת בקושי- של להתעורר בלילה ועוד. 
את הקושי אני מוציאה בבית, אחר כך.
אני חושבת שהמרויחה הגדולה זו אני. רוצה לשבת ליד שולחן ושכולם יתנהלו סביבו בטבעיות, לדבר בלי שבן השיח יחשוב פעמיים על כל מילה. לא רוצה להפוך את עצמי למסכנה, וזה בידיים שלי!
זו ההחלטה. אבל לא תמיד קל:)
זו ההחלטה שלך, ואני מכבדת זאת, אבל-
18/01/2016 | 21:10
1
49
החלטות אפשר גם לנסות, ואפשר להיות גמישות עם עצמנו, ואפשר גם להחליט שמה שהתאים לנו בעבר לא מתאים לנו יותר...אפשר לקבל החלטות כל יום.
תהיי גמישה עם עצמך, תהיי סלחנית כלפי עצמך. זה מאוד חשוב.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
סליחה על שגיאת הכתיב- לנסות=לשנות (או לנסות לשנות:))
18/01/2016 | 21:12
9
קנאה
18/01/2016 | 23:24
1
56
הי !
אני הכי מבינה אותך בעולם. גם אני כלפי חוץ מחייכת, מתעניינת, מברכת ומאחלת ובפנים בא לי לצרוח. כמובן שאני מאחלת לכולן שהכל יהיה טוב. אבל מה איתי ? לפעמים בזמן סיטואציות כאלה אני מסתכלת על עצמי כאילו מהצד ויש לי מה שאני קוראת "חיוך צוק איתן" - זאת אומרת חיוך מלאכותי מאולץ ששמתי על עצמי כשהיו אזעקות ואני הייתי עם ילדים בפארק שעשועים והיה צריך להתחבא...
בקיצור, לאן אני חותרת. בעשרת דיברות יש 9 חוקים שקל לבצע וחוק אחד שמאוד מאוד קשה לבצע ואפילו בלתי אנושי לדרוש מאיתנו - "אל תחמוד". ואני יודעת שאני נכשלת בזה כל פעם מחדש. ואני לא רוצה בית גדול, תכשיטים, אוטו חדש. רק עוד תינוק.
בקיצור- לקנא זה אנושי. אנחנו נמשיך לקנא ונשתדל לקבל את עצמנו ככה...
לקנא זה לא כישלון- זה סתם אנושי
19/01/2016 | 23:35
29

 
את הכי נורמלית בעולם. קבלי את הקנאה הזו בהבנה ואהבה
24/01/2016 | 22:54
12
אל תכעסי או תבקרי את עצמך. אני הייתי בהלם מרמות הקנאה שצפו בי, ואני הבן אדם הכי מפרגן בעולם....
כי זה ממש טבעי שתרגישי ככה כשלך כל כך כואב ושורף ואת רוצה עוד ילד ולא מצליחה.
אני זוכרת שאחרי 2 אובדנים לא יכלתי לראות  אשה בהריון
ולא שום תינוק 
גם עם אלו היו החברות הכי טובות שלי. כולן ילדו סביבי ולא רציתי לדבר איתן... כל תינוק היה כמו חרב. פעמון מצלצל לחסר שלי.
רק אחרי שיבוא לך הילד שרצית (ומאחלת לך שזה יקרה ממש בקרוב)המקום הזה יתרכך.
 
למה את משווה את עצמך אליה?
01/02/2016 | 11:28
9
את בתחרות איתה? אני באמת לא מבינה את זה...
מצטערת שאני בנקודת השיפוט הזו אבל זה מציק לי.
השדא של השכן תמיד ירוק יותר ולמישהו יהיה יותר ולך פחות ולפעמים לך יהיה יותר ולמישהו אחר לא יהיה בכלל... 
 
אני מכירה סיטואציה מגיסתו של בעלי, היא בהריון שני עם ילדה בת 4 ואני בלי אף ילד ואחרי הפלה. למה אני צריכה להיות בתחרות עם מישהו?
את לא פחות טובה ממישהו אחר ואם את רוצה עוד ילד, אני מאמינה שעם כח הרצון שלך זה יקרה בסופו של דבר וזה לא משנה איזה ילד נולד לפני או אחרי, בסופו של דבר מה שהכי חשוב זה שהם יהיו בריאיםץ
 
מאחלת לך הריון קל ומשעמם בקרוב
כמה עצב בשמחה גדולה- משתפת רגשות...
15/01/2016 | 21:04
15
337
היי לכולם...
אתמול רציתי להתקשר לחברה שלי ולשאול לשולמה... ידעתי שהיא אמורה ללדת בימים אלו... בזמן שאני לוחצת על המספר שלה, אני מקבלת תמונה ממנה בוואטצאפ עם התינוק החדש שלה.....וזה מציף.... וזה הכי משמח בעולם וגם עצוב באותו הרגע.... כמובן שכבר לא יכלתי להתקשר אליה...ורק שלחתי לה הודעת איחולים עם דמעות בעיניים- כמובן שרצתי לחבק את 2 הילדים המקסימים שלי..... עברו 3 חודשים מאז הגרידה בשבוע 16 עקב צירים וירידת מים פתאומית..., 3 מחזורים תקינים וסדירים- וכלום! אנחנו 3 חברות טובות עוד מהתיכון- שתינו התחתנו באותה השנה, 2 ילדנו את ילדינו באותם השנים, וגם השנה זה היה אמור להיות ככה- אבל הגורל רצה אחרת.... והחברה השלישית בכלל במצב של טיפולים כבר שנים- ללא ילדים (רופאים טוענים שהכל בסדר אצלה, ואי יכולת להיקלט שלה אינו מוסבר).....  לפני כשבועיים הייתי בחנות עם הבת שלי וקניתי לה בגדים, ולא שמתי לב  לאישה עם עגלה "ונתקעתי" בה בטעות.. היה לה תינוק קטן קטן - אולי בן כשבועיים, וכמובן שהמבט ישר היה לתוך העגלה, ושוב עצב.... הבת שלי שמה לב, ניגשה אלי וחיבקה אותי חזק ואמרה: "אימא, אל תדאגי, גם לך יהיה ילד... ואם לא אז אני יוליד לך ילדים".  אם החזקתי את עצמי לא לבכות כשראיתי את התינוק בעגלה, אחרי המשפט של הבת שלי פשוט נגמרתי ורצתי לתא הלבשה לבכות (כדי שהיא לא תשים לב).  ביום יום אני בסדר... מתלבשת טוב...מתאפרת....צוחקת...נפגשת עם חברים.... הולכת לעבודה ומתפקדת כראוי- אך יש רגעים שאני פשוט נופלת לתוך תהום של דמעות ומחשבות.... "פתאום" כולם סביבי בהיריון, ומתחילות ללדת לאט לאט... בעבודה היינו 5 בנות בהירון, היינו אמורות ללדת אחת אחרי השניה - כל חודש... אז אחת ילדה בדצמבר, השניה אמורה השבוע (בערך), עוד אחת חודש הבא, אני הייתי אמורה במרץ ועוד מישהי באפריל.... ועכשיו יש עוד חברות שנכנסו כבר להיריון, ואני נשארת עם הרצון העז והניסיונות...... כל כך רוצה את מה שנראה כל כך קשה להשיג פתאום....  :( 
כל כך כואב
15/01/2016 | 23:23
68
וכל כך לא הוגן..
מבינה אותך מאוד.. החברה הכי טובה שלי ואני היינו בהריון יחד בהפרש של 6 ימים.. אני ילדתי בשבוע 25 ובני בכורי נפטר לאחר 5 ימים..והיא אמורה ללדת החודש את בתה הבכורה..יכולה כבר ללדת בכל יום..
ואני..לא יכולה אפילו להתחיל לנסות בינתיים כי אני אחרי קיסרי..
כמוך, גם אני אני מאוד שמחה ומתרגשת בשבילה.. ועם זאת צופה שיכאב לי מאוד כשתלד. .
וחייבת לציין שהבת שלך מקסימה עם מה שאמרה לך! בת כמה היא?
שולחת לך חיבוק גדול ומאחלת לך שכמו שביתך אמרה לך תזכי בקרוב להריון שיסתיים בידיים מלאות..
מאוד מאוד מבינה ללבך, 1פרפרית2
16/01/2016 | 01:26
51
אחרי שתי הפלות בשבועות מוקדמים כשבבית שני ילדים, וכעבור נסיונות בודדים שלא צלחו, גם אני הרגשתי כאב מול נשים הרות, תינוקות ויולדות טריות. רק בודדות 'חמקו' מהרדאר והצלחתי להתנהל לצדן בהשלמה ואפילו בשמחה שלמה.
הבת שלך נשמעת מהממת, כל כך נבונה, רגישה ובוגרת והתיאור שלך אותה מרגש עד מאוד. מאחלת לשתיכן מכל הלב שהיא תוכל לממש את טוב הלב שלה עוד בשנת 2016 על אח חדש או אחות חדשה (וכמובן גם לחברתך שטרם זכתה לילד משלה).
לא קל
16/01/2016 | 09:49
45
ההתמודדות עם הסביבה אחרי אובדן , אבל צמה שסיפרת יש לך 2 ילדים בבית שזה המון , עולם ומלואו וביתך נשמעת חכמה והורסת - תהני מהם ותשובי מהם כוחות . בעצמך את למדת שלא הכל הולך לפי התוכניות והנה חברתך ללא ילדים מנסה כבר שנים ...
החיים מזמנים לנו אי אלו מבחנים ... אנו מתמודדים וצולחים אותם .
אין ספק שלא קל לראות את כולן מסביב בהריון / יולדות / תינוקות ... אל נשכח שאנחנו אף פעם לא יודעות מה הסיפור של כל אחת ואחת .
את עוד צעירה ואני בטוחה שההריון הבא יגיע ומאחלת לך שיסתיים בידים מלאות ושבאמת הכל יהיה קל יותר :)
לא קל..
16/01/2016 | 12:18
35
מצטערת על אובדן ההריון.
אין ספק שזו תקופה קשה ולא ברורה.
מציעה לך במקום להיות עם החברה שילדה (תתייחסי אליה במינימום ההכרחי), תפני זמן לחברה בטיפולים. עכשיו שתיכן יכולות להכיל אחת את השנייה ולשתף בכאב.
אומרת מניסיון של טיפולים ואובדן הריונות ):
תרגישי טוב ובהצלחה.
אכן...
16/01/2016 | 14:35
39
אכן לא קל... בכלל לא קל ברגעים מסוימם...  הבת שלי בת 9 וחצי.... ילדה בוגרת לגילה מסתבר.....  מסניפה את הילדים בכל רגע נתון, ויותר ברגעים הקשים.... כם אלו שלא נותנים לי ליפול ומחזיקים אותי שפויה!
גם אני כמובן, מקווה שהשנה תהיה שנה של בשורות טובות ונצא עם דיים מלאות ועם המון שמחה.....
אוי, יקירתי-
16/01/2016 | 19:09
6
69
כל מה שתיארת הוא הוא כך נורמאלי. כמה שזה עצוב.
 
אני חייבת לומר שאני קצת דואגת לבת שלך. אם אני זוכרת נכון, אז היא היתה בבית בזמן ירידת המים והיתה שותפה להסטריה שהיתה בבית באותם רגעים נוראיים. אני זוכרת נכון, או שאני מתבלבלת עם מישהי אחרת? אם אני מתבלבלת- אז סליחה.
ואם לא- חשוב לי לומר לך שנשמע שגם על הבת שלך עובר משהו, ושצריך להתייעץ מה לעשות עם זה וכיצד להגיב. בבוא היום היא לא תצטרך להוליד לך ילדים, אלא לה. אסור שהיא תחיה עם התחושה הזו שהיא צריכה להציל אותך. היא צריכה לחיות את החיים שלה. כדאי להתייעץ לגבי זה.
 
האם יודעים מה גרם לירידת המים הפתאומית? האם אמרו לך לעשות משהו אחר בהריון הבא, בתקווה שיבוא כמה שיותר מהר?
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
שירה יקרה....
16/01/2016 | 20:11
5
67
תודה על התייחסותך כמו תמיד.... אכן זאת הייתי אני והבת שלי הייתה באותו היום בבית כשהכל התרחש..  גם אני חששתי לשלומה, ואפילו סיפרתי לה סיפור על פרפר וכו', אך לאחר מכן (שמעתי בקולך) וסיפרתי לה בדיוק מה שקרה, והופתעתי לגלות שהיא קיבלה את האמת הרבה יותר טוב ומובן מאשר הסיפור על פרפר.... היא מאוד קרובה וקשורה אלי, וגם אם אני אני אקבל מכה או אבכה משחמה גם היא בוכה.... אני תמיד משאירה את היד על הדופק ושמה לב אליה, ולומר לך את האמת, היא בסדר- מאוד מאוד בסדר.....  היא שמחה וחברותית, ממשיכה כאילו לא קרה כלום... מופיעה בריקודים, שרה, הולכת ביום יום לחברות והן באות אליה.....
קיבלתי את התשובות של הפתולוגיה והתייעצתי עם הרופא- הוא טען כי אין שום סיבה מדוע ירדו המים.... טען כי לי קרה בשבוע 16 מה שקורה לרוב בשבוע 8, "ועדיף כך וכרגע" מאשר יותר מאוחר, יש מקרים לא מוסברים... יותר כואב.... יש לציין כי אני מאוד סומכת על הרופא שלי, והוא יודע מאוד לנחם ולהוביל את המטופלות שלו לדרך הנכונה.....  אמר לי שאני עדיין צעירה (בת 33 ) ויש לי את כל החיים לפני להביא עוד מספר ילדים בריאים.  אמר שאין צורך אפילו בבירור כי הכל תקין - הבדיקות הגנטיות, הרחם חזר להיות תקין, השחלות תקינות וגם הרירית (הוא די חשש מנזק לרירית עקב הגרידה בשלב כזה) והעובדה שיש 2 ילדים בריאים בבית. (טפו טפו טפו)  טען כי סבירות מאוד גבוהה שההריון הבא יהיה תקין לחלוטין- אך למעני יבדוק אותי בפרקי זמן יותר קצרים- על מנת שאני אהיה רגועה. ביקש לא להיות בלחץ ולא לחשוב כל רגע על הריון וכו' (לא אמר כלום....).
אני מבינה בראש שהוא צודק, והרבה אנשים צודקים מסביב, אך הלב והראש כנראה שלא משדרים כרגע על אותו גל......  חזרנו שוב לניסיונות (כרגע בחודש השני לניסיונות). אני כן משתדלת להיות כולי מסורה למשפחה ולבעלי, אך יש פרקי רגעים בהם אני נופלת ומתחילה לחשוב שוב (כמו הימים של הביוץ, כמו כל רגע אחרי יחסי מין, כמו רגע לפני קבלת מחזור וכו').
זהו המקום היחיד בו אני יודעת שאני יכולה לשפוך את ליבי ולדעת שכולם יבינו, שלא ישפטו או יחשבו שאני ירדתי מהפסים.
:)
תודה על הפירוט-
16/01/2016 | 23:06
4
48
לגבי ביתך- היא נשמעת ילדה עם יכולת אינטליגנציה רגשית מאוד גבוהה. טוב שהיא חזרה לשגרת יומה, וכך צריך היה להיות. אבל המשפט שאמרה לך כאשר ראתה שאת עצובה, מראה שהחוויה הקשה עדיין איתה. דווקא בגלל רגישותה הרבה ובגלל שהיא יודעת על האירוע החריג והקשה, הייתי ממליצה לך להגן עליה עד כמה שאת יכולה. לדוגמא: לא לבכות לידה, לא להיות עצובה לידה.
כל פעם שהיא רואה אותך עצובה, היא מרגישה צורך לגונן עלייך, ולכן גם אמרה לך שעוד יהיה לך ילד או שהיא תלד לך ילד.
היא לא צריכה לקחת על עצמה את האחריות הזו של להגן עלייך. לא בגיל 9, בכל אופן.
לא כתבת כיצד ענית לה וכיצד הגבת לדבריה. אני מקווה שהרגעת אותה, ושהורדת את כובד האחריות מעליה בעניין זה.
 
כאשר תהיי בהריון (בתקווה שכמה שיותר מהר), החרדה שלך תעלה. חשוב יהיה לא לשתף אותה בדבר ההריון, ולא לשתף אותה בחרדות (המוצדקות).
בקיצור- תגני עליה. תעשי ספרציה מוחלטת בינך ובין כל מה שקורה לך לבינה.
 
הרופא שלך נשמע מקצועי וגם אמפטי, אבל יחד עם זאת, רופא שאומר לאשה שעברה אובדן הריון שלא תהיה בלחץ ושלא תחשוב כל רגע על הריון- לא מבין כלום בהיבט הרגשי שקשור באובדן הריון. ככה זה. מרגע אובדן ההריון- המוח כל הזמן קודח על העניין, והלב השבור והדומע רק משווע לעוד הריון. ואין מה לעשות נגד זה.
אז ממש לא ירדת מהפסים:(
 
אם תרשי לי, אני לא כל כך הבנתי את האימרה שהרופא אמר: "קרה לך מה שקורה לרוב בשבוע 8"- האם היתה הפסקת דופק של העובר? האם עברת את כל הבדיקות של העובר עד השבוע הזה, ומה היו תוצאותיהן?
 
וברור שיש מקרים של אובדני הריון בשלבים שונים של ההריון שקורים ללא סיבה מובנת. אני מנסה להבין אם יש משהו לעשות בפעם הבאה, או שתאלצי (כמו בהרבה מקרים) להסתמך על המזל.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
 
תשובה
18/01/2016 | 18:10
3
32
היי שירה,
הרגעתי את הבת שלי, והסברתי לה שהיא תוליד ילדים אך ורק בשביל עצמה, ולי הם יהיו נכדים מבורכים- היא הבינה את דברי ואמרה רק אחרי שהיא תסיים את הלימודים והצבא והאוניברסיטה ותטייל בעולם ותתחתן- אחר כך.  היא לא ראתה אותי בוכה באותו הרגע כייון שנכנסתי ישר לתא הלבשה- אני לא בוכה/מתרגשת לידה..... משתדלת מאוד שלא, אך אם יוצא מצב, אז אני דיי יוצאת מזה ללא קשר למה שקרה. 
מה שהרופא שלי התכוון לשבוע 8, זה לכך שרוב ההפלות  קורות בשבועות המוקדים ופחות בשלבים המתקדמים (מבחינת כך שאצלי הכל היה תקינה, וזאת הייתה ירידת מים פתאומית וצירים).
עוד באותו היום במוקד היה דופק לעובד, הכל היה תקין (הגעתי בעקבות התכווצויות)... כל הבדיקות תמיד היו תקינות- שקיפות, סקירה. גם בהריון הזה וגם בהריונות הקודמים שלי- תמיד היה הכל תקין.
רק שבהיריון הזה היו בחילות- מה שמעולם לא היה לי.   הייתי חולה כל הזמן- דלקת אוזניים, דלקת עיניים, חום, דלקת גרון וכל פעם זה חזר על עצמו. מתוך 4 חודשי היריון- הייתי חולה במצטבר מעל חודשיים.
הוא אמר לי סבירות מאוד גדולה מבחינתו שהיריון הבא יהיה תקין- כיוון שאין שום הסבר המצביע על מה שקרה לי.... אז כנראה שאני מאלו שאמורות לסמוך על המזל.....
ובינתיים חברות יולדות לאט לאט.... מתרגשות... וגם היום קיבלתי בשורה בעבודה משתי עובדות שהן בהיריון - ואני הכי שמחה בשבילהן, ודקה אחרי זה בסוג של דאון.... עם רצון עז ביותר לילד.....  אני יודעת שזה יקרה- רק שזה יקח זמן שאיתו אני אמורה להתמודד!
תגידי, פרפרית, אני מעלה השערה פה
18/01/2016 | 21:01
2
48
בעקבות הפירוט שנתת- אני מעלה השערה, וזו השערה בלבד- ייתכן שהיתה ירידת מים בגלל איזה זיהום ברחם בעקבות כל המחלות שעברת. היה פה (ואולי עדיין) בעל של מישהי שהיתה לה ירידת מים בשבוע 15 פחות או יותר, וזו היתה ההשערה של הרופאים, נדמה לי שהוא כתב שגם היא היתה חולה מאוד. לא סגורה על הפרטים של אותו מקרה עצוב, אז אל תתפסי אותי במילה.
עניין הבחילות לא נראה לי קשור פה.
 
מצד אחד זה נורא עצוב, שאולי באמת היה עובר תקין, ומן חרא של מזל כזה, ומצד שני- יש בזה גם משהו מעודד- שזה היה חד פעמי, ושמרבית מרבית הסיכויים שההריון הבא יהיה תקין.
 
הלוואי ואמן במהירה בימינו.
שירה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
 
 
אכן כן
19/01/2016 | 18:21
1
23
שירה- אני רוצה להודות לך על הכל, במיוחד על ההתייחסות!!!!  אכן כן, רופאים טענו כי מדובר בזיהום ברחם- אך הם טענו זאת לאחר שאני זאת שנידבתי להם את המידע על כך שהייתי חולה כל התקופה. אחרי הגרידה עלה לי החום- בהתאוששות, והם נורא נלחצו - התחילו לשאול אם הייתי חולה וכו'.... לאחר מכן הם הלכו ממש על הטענה כי מדובר בזיהום ברחם- ולא ניתן לשחרר אותי הביתה (הייתי שם כ-5 ימים- הליקוציטים שלי היו כ 24000 כשהנורמה היא עד 11000), אנטיביוטיקה דרך וריד- 3 פעמים ביום ומה לא.... אך תשובה ודאית להפלה- לא הייתה להם....
בתוצאות פתולוגיה- לא רשום שום דבר המעיד על זיהום או על בעיה גנטית וכו'.
לכן הרופא שלי טוען כי סבירות מאוד גבוהה שהיריון הבא יהיה תקין לחלוטין....
מאוד מסכימה עם הרופא שלך
19/01/2016 | 19:14
6
17/01/2016 | 12:36
15
גם אני מרגישה שפתאום הריון תקין זה
18/01/2016 | 20:35
1
72
משהו שלא פשוט להשיג...
גם אני נאחזת המון בשני ילדיי בבית.
אני עברתי הפסקת הריון בשבוע 21 עקב דימומים וירידת מים מוקדמת.
גם אצלי כולם מסביבי בהריון, בעבודה, במשפחה, ואני מרגישה עצובה כל פעם מחדש
שאני שומעת על הריונית חדשה.
אנחנו מנסים מזה חצי שנה ללא הצלחה לצערי...
הלוואי ונזכה להריון עם סוף טוב אמן!!!
אורלי- מחזיקה לכולנו אצבעות!!!!!
19/01/2016 | 18:22
8
חודש אחרי
16/01/2016 | 22:53
5
266

ההריון הזה התחיל אחרי כמעט 4 חודשי ניסיון. הרבה שמחה והתרגשות. בשקיפות התבשרתי על עובר זכר ותוצאה "מצויינת" בבדיקה. סיפרנו באותו יום להורים ואחים. אחרי שבוע וחצי, כשעברי אצל רופאת הנשים שלי כדי לקבל מרשם, נתבקשתי לחכות כי הרופאה רוצה לדבר איתי. שעת המתנה שעברה כמו שנה שלמה, רופאת הנשים הסבירה לי שבתוצאות של הבדיקה המשולבת, קיבלתי הערה של סיכון מוגבר לתסמונת דאון(תוצאה של אחד לתשעים) ועלי לגשת ליעוץ גנטי. אותו סופ"ש עבר כגיהנום וכבר ביום שני הייתי אצל פרופסור שוחט שמאוד הרגיע אותי והפנה אותי למי שפיר. כעבור יומיים הייתי בסקירה מוקדמת. עברנו על כל איבר ואיבר בקפדנות , הכל היה תקין עד שהגענו לרגליים. מהשהו לא בסדר, לא תקין. מום קשה בשני הרגליים. בכי, דמעות אכזבה. לא רציתי להאמין. סקירה חוזרת בבית חולים ועוד סקירה באופן פרטי. כולם חזרו על אותן המילים...אין עתיד לתינוק הזה.
עברתי גרידה בשבוע 18. אני מרגישה שבחודש הזה הזדקנתי 10 שנים...בכיתי בלי סוף והרבה ייסורי מצפון מה אם בכל זאת יש טעות בסקירה.
 בעלי בעיקר הסתגר מבפנים ומבחוץ עידד אותי שמזל שגילו את זה עכשיו ולא מאוחר יותר. הרגשתי שאני חיה רק בשביל הבת שלי בת השלוש. שאבתי ממנה הרבה כוחות.
לצערי סיפרנו גם לה על ההריון והיא עדיין חושבת שאני בהריון למרות שניסיתי להסביר לה כמה שאפשר. השבוע סיפרה לגננת שלה שלאמא יש תינוק בבטן והגננת אמרה לי מזל טוב....ואני עם דמעות בעיניים ברחתי מהגן.
השבוע אני אמורה לקבל את התשובה של הצ'יפ הגנטי.
מנסה לשכוח, אבל קשה...מקווה רק לטוב ושהריון הבא יהיה הרבה יותר מוצלח וכולנו.
 
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
16/01/2016 | 23:38
86
נורא עצוב. נורא עצוב לאבד הריון כה רצוי ואהוב.
תחילה ההלם, ואחר כך העצב והאבל על כל שלביו.
קראתי מספר פעמים את מה שכתבת, והבנתי שעברתם סקירה 3 פעמים אצל 3 רופאים שונים. כולם אמרו את אותו הדבר. ואת בכל זאת עם יסורי מצפון: מה אם בכל זאת יש טעות בסקירה.
האם כתבו לך משהו ברור? נתנו דו"ח? יש לך תיאור מדויק של הסקירות שעשו לך?
אני מחפשת משהו להיאחז בו כדי לשכנע אותך להוריד מעל עצמך את העול נוראי הזה של יסורי המצפון.
אנחנו הרי עושות את כל הבדיקות במהלך ההריון כדי למנוע היוולדות של תינוק פגום, חולה, תסמונתי...כדי למנוע סבל לו ולנו משפחתו.
3 מומחים אמרו אותו הדבר. למה יש לך עדיין יסורי מצפון?
 
את רוצה לשתף אותנו מה היה כתוב במסמכים הרפואיים? אולי זה יוכל להקל עלייך במעט.
 
עבר זמן מאוד קצר מאז הפסקת ההריון. האם אתם מקבלים סיוע רגשי כלשהו? מאוד קשה לעבור זאת לבד.
האם הגננת לא ידעה על הפסקת ההריון? כל כך חשוב לידע גננת לגבי כל דבר יוצא דופן שמתרחש, ולו כדי להיות מסונכרנים לגבי מה אומרים או לא אומרים לילד, וכדי שהגננת תוכל לעקוב אחר התנהגותו של הילד והאם יש שינוי באופן התנהלותו בגן .
זה נכון גם למקרה שאבא הולך למילואים למספר ימים, או שאחד ההורים טס לחו"ל, אז בוודאי במקרים קשים וכואבים.
 
הילדה שלך מאוד מאוד צעירה ורכה בשנים. את רוצה לספר מה אמרת לה וכיצד הסברת? אולי אוכל לתת תובנות משלי לעניין.
 
את כותבת שאת מנסה לשכוח, אבל שקשה לך. ברור! זה לא משהו שאפשר לשכוח. זה משהו עצוב וקשה שקרה לך, ושהשפיע וישפיע עלייך. אי אפשר להתעלם.
ממליצה מכל הלב להתחיל טיפול כדי שתוכלו לעבד את האבל בצורה הנכונה והבריאה ביותר.
 
אנחנו כמובן פה, לכל דבר ועניין, מחבקות, תומכות, ושומרות על אופטימיות יחד איתך לעתיד לבוא.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
גם אני מחכה שיתקשרו אלי ויגידו שקרתה איזו טעות
17/01/2016 | 10:21
83
אפילו שברור שאחרי הלידה השקטה, הודעה על טעות בבדיקות היא עניין מזעזע כל כך שזה מופרך שזה מה שעובר לי בראש. אבל זה שם כל הזמן.
בא לי לכעוס על מישהו שזה קרה. וזה מרגיז שאין את מי להאשים, והכעס מופנה כלפי פנים.
 
 
היי
17/01/2016 | 10:48
56
יש כאן כמה בנות שעברו הפלה בעקבות ממצאים בסקירה ורק לאחר ההפלה קיבלו את תוצאות מי השפיר ושם גם ראו אינדיקציה לתסמונת כלשהי.
אם אפשר לשאול... מה היה המום ברגליים?
משתתפת בצערך הרב.
צר לי על האובדן
17/01/2016 | 12:16
51
עוד לא עבר מספיק זמן ואין ספק שהאובדן הוא בלתי נתפס וכואב כל כך . תני לעצמך את הזמן להתאבל , תדברי ותשתפי ואם את חשה שעדיין מאוד מאוד קשה לך ממליצה לך לפנות לעזרה מקצועית .
אל תלקי את עצמך - עשיתם את ההחלטה הנכונה , להביא ילד לעולם שלא תיהיה לו איכות חיים , דבר שישפיע על כל הסביבה וישנה את כל עולמך לרעה. אנו עושים את כל הבדיקות כדי להביא ילדים בריאים לעולם . קיבלת את דעת הרופאים וזה מצויין וביצעת מספיק בדיקות.
בתור מי שעברה גרידה מאוחרת שבוע 22 עקב תסמונת דאון שהתגלה במי שפיר בלבד!!! כל הבדיקות לפני היו מצויינות ... אני כל כך מבינה אותך .
עברה חצי שנה מאז... ואכן זו לא קלישאה הזמן עושה את שלו וכל יום הרבה יותר טוב מקודמו !!! אני החלטתי להסתכל על חצי הכוס המלאה =2 ילדים בריאים בבית שנותנים לי את האור והשמחה !
מאחלת שנשמע ממך בשורות טובות בשנה זו והרבה בריאות
משתתפת בצערך
17/01/2016 | 12:31
49
הסיפור שלך מזכיר  לי מאוד את הסיפור שלי ואני כמעט חודשיים אחרי. ילד כמעט בן שלוש בבית ,שקיפות נהדרת עם בן, סקירה ראשונה שנעשתה רק בשבוע 19 מתוך מחשבה שברור שהכל תקין והתור היה הכי נוח, מום חמור בלב ו6 אצבעות ברגלים, ריצה למי שפיר, ועדה להפסקת הריון באסף הרופא כדי לתפוס תור, אקו לב עובר שאישר סופית שעדיף לעובר הזה לא להיוולד וגרידה בשבוע 19+6 . כתבתי לגננת בוטסאפ מיד כשהייתי אחרי כדי שישימו לב לבן שלי וגם כי הוא כבר ידע וסיפר לצוות שלאמא יש תינוק בבטן, לבן שלי ברגע שהזכיר את התינוק אמרתי שהתינוק היה לא תקין והרופא הוציא אותו, לצערי כשהקשה ושאל איפה התינוק אמרתי שבגן עדן של תינוקות רק שלא הבהרתי מספיק טוב שהתינוק לא יכול להגיע אלינו הביתה משם ועד שהנושא לא הובהר הוא המשיך לדבר עליו כלומר לשאול אותי איפה התינוק שלנו ומתי יגיע הביתה. כשאמרתי שהתינוק ישאר שם לתמיד ושיום אחד יהיה לאמא תינוק חדש בבטן הוא אמר שרוצה שזה יהיה עכשיו ואמרתי שגם אני ומאז לא דיבר על כך יותר.
חם בפורומים של תפוז
עוסק מורשה או חברה בע``מ
עוסק מורשה או חברה...
עכשיו בפורום הלוואות לעסקים, דיון בנושא עוסק...
עוסק מורשה או חברה בע``מ
עוסק מורשה או חברה...
עכשיו בפורום הלוואות לעסקים, דיון בנושא עוסק...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
ד
להתגבר על פחד קהל
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ