לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'ירידת בטא עזרה דחוףףף!!!'
ירידת בטא עזרה דחוףףף!!!
07/01/2017 | 08:22
5
207
היי, ב3.1 עשיתי בדיקת בטא לאחר 12 יום מהחזרת עובר.
הבטא היתה 390.
אתמול (5.1) בטא 304.
פניתי לרופא המטפל שלי והוא אמר שמוקדם מדי להספיד את ההריון ושאגש לעשות בדיקת בטא נוספת ביום ראשון.
איך אחרי ירידת בטא יש עדיין סיכוי להמשיך הריון?
אציין שאין דימומים או כאבים חזקים.
תודה לעונים:)
לצפיה ב-'אני ממש מצטערת, ההריון לא נשמע תקין'
אני ממש מצטערת, ההריון לא נשמע תקין
07/01/2017 | 09:33
121
לרוב נצפה להכפלה פי 1.5 או פי 2 תוך יומיים. שמעתי גם על מקרים של בטא מדשדשת. אבל לא על סוף טוב שלהם. אולי מישהי אחרת פה מכירה ותבוא לשתף. הלוואי ותתבשרי מחר בבשורות טובות. שולחת לך חיבוק לשעות מורטות העצבים עד תוצאות הבטא.
לצפיה ב-'אני לא מספיק מבינה בבטא...'
אני לא מספיק מבינה בבטא...
07/01/2017 | 17:38
91
ולכן לא יודעת לענות לך. מקווה שמחר תהיה בדיקה מפתיעה לטובה עם הכפלה יפה:)
אנא עדכני אותנו.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'הלוואי'
הלוואי
07/01/2017 | 22:27
61
הלוואי שזה שום דבר וההריון ימשיך להתפתח, אבללל...מהנסיון שלי היה, בדרכ כשהבטא ירדה, זה לא נתפס והרופאים קראו לזה הריון כימי. היו שטענו שאולי הבטא ירדה  כתוצאה מהעובדה שנקלטו בהתחלה 2 עוברים ואז אחד נספג..לא יודעת, כי אצלי כאמור, זה לא תפס.
מחזיקה לך אצבעות!
לצפיה ב-'לצערי גם אני לא מהמעודדות'
לצערי גם אני לא מהמעודדות
07/01/2017 | 22:41
97
האם שתי הבדיקות בוצעו באותה מעבדה?
אם הבדיקות בוצעו במעבדות שונות, זו הדרך היחידה שבה אני יכולה לחשוב על תרחיש שבו ההריון מסתיים בטוב.
 
ברוב המקרים צניחה של הבטא, מבטאת הריון כימי.
במקרים אחרים, צניחה ואז עליה, מבטאת הריון חוץ רחמי.
לא מכירה הריונות שבהם הבטא צנחה, ואז עלתה והסתיימו בטוב.
 
במידה ומחר תהיה עליה של הבטא, בבקשה תבררי עם הרופא שלך מתי ניתן לבדוק שלא מדובר בחוץ רחמי.
 
אנא עדכני אותנו כשתוכלי.
לצפיה ב-'האם את רוצה לעדכן? עשית בדיקה היום?'
האם את רוצה לעדכן? עשית בדיקה היום?
08/01/2017 | 21:36
15
לצפיה ב-'איחדתי את שתי רשימות ההמלצות- טיפול רגשי- '
איחדתי את שתי רשימות ההמלצות- טיפול רגשי-
07/01/2017 | 20:21
96
בתחתית הדף (או אולי כבר בעמוד 2)- יש רשימה של המלצות הנוגעות לטיפול רגשי.
אם מישהי נוספת רוצה להמליץ- אנא עשי זאת בהמשך לרשימה, או כתבי לי מסר, ואני אצרף.
חסרות לי ברשימה נשות מקצוע באיזור הצפון והדרום...אולי מישהי יודעת להמליץ?

תודה,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028.
לצפיה ב-'אוף. מעדכנת'
אוף. מעדכנת
06/01/2017 | 15:58
3
286
לפני שבועיים (הייתי בשבוע 9) שאלתי אתכן אם יש משמעות לחוסר הרגשה של תחושות הריון... בסוף היה דופק. היום הלכתי לעשות שקיפות עורפית (שבוע 11) ומסתבר שיש ממצא לא תקין: 3.4 ממ בעורף...הרופא אמר שזה סיכון מוגבר של 1:8 ואני עושה סיסי שליה ביום ראשון. הוא אמר שרוב הסיכויים שזה לא תקין.

אני אחרי הפלה אחת, מרגישה שלא יכולה להתמודד נפשית עם עוד הפלה...... אוף.

מיואשת.

למישהי קרה שהיה ממצא כזה ובסוף היה תקין?
לצפיה ב-'קשה ומפחיד'
קשה ומפחיד
06/01/2017 | 16:26
125
דבש וקינמון היקרה, כל כך שמחתי בשבילך שבאת אלינו ומיד עזבת עם דופק אל הפורום השני. הימים האלה של ההמתנה וחוסר הוודאות איומים וסערת הרגשות גדולה. כולנו ממתינות איתך במתח לסיסי השיליה.
אני שולחת לך חיבוק וירטואלי חזק. מייחלת שהיתה טעות בבדיקה ומקווה שלא תחזרי אלינו.
לצפיה ב-'מכירה מישהי שהכל היה תקין אצלה'
מכירה מישהי שהכל היה תקין אצלה
06/01/2017 | 19:53
154
הריון תאומים שאצל כל אחד היה יותר מ-3 מ"מ. היא עשתה מי שפיר (דיקור כפול, התאומים היו בשקים נפרדים).
הם נולדו וגדלו והכל בסדר.
לפני הבדיקה את כנראה תעברי גם ייעוץ גנטי בביה"ח, ממליצה לברר שם על פיש, שמאפשר קבלת תוצאה של חלק מהדברים בתוך ימים ספורים.
 
מחזיקה לך אצבעות 
לצפיה ב-'קודם כל- שלב שלב-'
קודם כל- שלב שלב-
07/01/2017 | 17:46
112
אכן ממצאי הבדיקה אינם תקינים, ועשה הרופא בצדק ששלח אותך מיידית לבדיקת סיסי שיליה, וגם הכין אותך לתוצאות לא טובות שעלולות להיות.
כעת, מה שיש לעשות זה לבצע את הבדיקה, ולנסות לשמור על שפיות בתוך כל הכאוס והתחושות הקשות והעצובות, ולחכות לתשובה. אני מציעה לעשות את הפיש, כי אז התשובות מגיעות תוך יומיים (בכל מה שנוגע לתסמונות המרכזיות).
כתבת שאת לא יכולה להתמודד נפשית עם עוד הפלה. אם חלילה זה יגיע לזה- את תפתיעי את עצמך בעוצמות שלך ובחוזק שלך וביכולת שלך להתמודד.
אנחנו נהיה איתך בכל שלב. וכמובן- הלוואי הלוואי וימשיך ובטוב.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'פינת הביניים (בין אובדן להריון חדש או השלמה)'
פינת הביניים (בין אובדן להריון חדש או השלמה)
03/01/2017 | 10:27
27
285
לאחרונה נשמעים הרבה קולות מותשים מן הדרך האינסופית אל הילד. הפינה הזו מיועדת לכל המתלבטות, בין הכמיהה לילד נוסף להשלמה עם מה שיש בבית. היא מיועדת לקטר על הנסיונות ש(לא) מצליחים (כי אז הרי היינו בפורום השני), על הסביבה ש(לא ממש) מבינה, תגובות נוסח -
מה את רוצה, כבר יש לך ילדים, למה את לא מסתפקת במה שיש?
או (לאלה מאיתנו עם ילדה אחת) : מנין יש לך הכוחות להמשיך?
על הגוף הכואב, על הנפש העייפה, על הכוחות שלא ברור מנין הם מגיעים.
חיבוק גדול וחם לכל הנשים הנאבקות על הילד הנוסף
הלוואי ושנת 2017 תהיה שנת פוריות ובריאות לכולנו

לצפיה ב-'משתפת את הביניים שלי'
משתפת את הביניים שלי
03/01/2017 | 11:36
8
224
לא יודעת איך הסרט שלי ייגמר (באסה שאני לא כותבת את התסריט)
מה אני כן יודעת:
שאני מאד רוצה עוד ילד
שלקח לי שנה לשכנע את בעלי להסכים. שהשנה הזו, על כל כאביה (החודשיים יש להדגיש) גם החזירה לי את עצמי והוציאה אותי מהתמקדות בילודה בלבד להתפזרות להמון כיוונים שונים (תודה לבעלי היקר שהאכיל אותי מרורים באופן שהחזיר לי את עצמי - לא בציניות).
שאני לא יכולה לוותר.
שעכשיו אני מטופלת פוריות: מעקבי ביוץ, בדיקות דם, בדיקות מכל הסוגים והמינים, כן, מחטטים לי, אני מזריקה לי, ההורמונים משגעים אותי - מה שצריך. זה מה שיש. מתחילה בהזרעות ואוטוטו עולה ל  IVF (כן, גם אני בת 40 והגיל לא לטובתי). וזה רק בשביל להגיע לקו הזינוק, כמובן. ואח"כ....... תחזיקו לי אצבעות.
 
***** קרן שמש, אפשר להתייעץ איתך בפרטי? לא נעים לי להידחף לפוריות עם השלושה ילדים שלי, אבל יש לי מליון שאלות של מתחילה.
לצפיה ב-'הלוואי '
הלוואי
03/01/2017 | 12:10
142
שוב, בפעם המי יודע כמה - כל כך מעריכה גם את הנחישות שלך, גם את היכולת להכיל ולא לוותר על אף כל המהמורות בדרכך, וגם את היכולת לתמלל עבורך ועבור אחרות. גם וגם וגם.
לצפיה ב-'את יכולה לשאול בפורום פוריות'
את יכולה לשאול בפורום פוריות
03/01/2017 | 14:06
1
166
את לא חייבת להזכיר את העובדה שיש לך שלושה ילדים.
התהליך שאת עוברת הוא אותו תהליך.
מוזמנת גם לשאול אותי שאלות של מתחילה, יש לי ניסיון רב, לצערי.
 
ולגבי השרשור שפתחת, מזכירה שיש כאן גם כאלה שאין להם עדיין ילדים, אז אין השלמה עם מה שיש בבית, אולי יש תחושות אחרות, אולי גם הן (אנחנו) מותשות ולא יודעות איך להמשיך ואם...
 
חיבוק לכל הנשים הנאבקות על הילד (הנוסף או הראשון)....
לצפיה ב-'אני מתנצלת על חוסר הרגישות'
אני מתנצלת על חוסר הרגישות
03/01/2017 | 14:15
171
בפנייך אישית, שמולי קיפוד, ובפני כל הנשים שאין להן עדיין ילדים והן חברות בפורום שלנו. סליחה מכל הלב. בתוך שרשרת הדיונים עם מרעישה וענת ותמי -התקבעתי על המספר 1 וענייני האחאות.
סליחה.
 
לצפיה ב-'אין אריות כאלה המהממת'
אין אריות כאלה המהממת
03/01/2017 | 15:37
1
135
אין אריות כמוך. בעצם לביאות.
אישה עם טונות של כוחות עצומים, הכלה וגבורה.
מדי פעם עוד קופצת לפה ומר מתוק לי שאת פה.
מאחלת לך ולכולן, עם ילדים או בלי ילדים, הכאב הוא אותו כאב. (בלי להמעיט מהכאב של נטולות הילדים!)
אני משוכנעת שתשיגי את המטרה שלך כי אחרת זה פשוט לא פייר.
חיבוק ענקיסטי
לצפיה ב-'אם הבנות, תודה! אני שמחה שאת משוכנעת שאשיג את המטרה שלי'
אם הבנות, תודה! אני שמחה שאת משוכנעת שאשיג את המטרה שלי
04/01/2017 | 14:29
77
אני לא. או שכן או שלא. הלוואי!
החיים לא פייריים, את זה אני יודעת כבר הרבה שנים.
אבל כמו שאני תמיד כותבת - התקווה היא שלנו, ואני מטפחת אותה ושומרת עליה והיא מנחה אותי קדימה והלאה.
לצפיה ב-'ברור !!! איזו שאלה . אני בפרטי לכל דבר ועניין'
ברור !!! איזו שאלה . אני בפרטי לכל דבר ועניין
03/01/2017 | 15:58
32
לצפיה ב-'עונה משנות הביניים שהיו לי-'
עונה משנות הביניים שהיו לי-
03/01/2017 | 19:06
113
אבל ראשית- איןאריותכאלה- אני רוצה לומר שאת נשמעת מאוד מאוד נחושה, ואני  מקווה בכל ליבי עבורך שהסרט שלך יגמר עם תינוק/ת בידיים:)
 
תקופת הביניים שלי מאוד מזכירה את מה שמרעישה בשקט כתבה. ממש אחד לאחד. הגוף השבור, שנגעו בו יותר מדי אנשים, שחיטטו בו יותר מדי אנשים, שהיו בו יותר מידי שינויים...הנפש- שהכוחות שלה כבר תשו בשלב כלשהו, שהיתה רצוצה ועייפה ועצובה מאוד...רכבת ההרים הרגשית- של התקווה מול היאוש...היה לי מאוד מורכב.
 
יחד עם זאת, אני ממש זוכרת שאמרתי לעצמי ונשבעתי לעצמי שהילדים לא ייפגעו. המשכתי לעבוד כרגיל, להיות אמא כרגיל, לתפקד, לשמוח (גם אם זה עם חצי לב שבור), להיות איתם ובשבילם. אמרתי לעצמי שלא אסלח לעצמי אם בגלל מה שעובר עליי, תהיה להם אמא דכאונית או לא מתפקדת.
הזכרתי לעצמי כל יום את כל הטוב שיש לי החיים כרגע, והיה לי המון המון טוב בחיים.
כעסתי על עצמי שקשה לי להסתפק בשני ילדיי הנפלאים. קינאתי בבעלי שמסופק בהם מאוד ולא מרגיש במצוקה בהיבט של הכמיהה הנוראית הזו לעוד ילד שלא מתגשמת.
ובכלל- היתה שם המון קינאה. אוף! קינאה בנשים הרות, קינאה בנשים עם תינוקות, קינאה במשפחות שיש להם את מה שלי אין- שזה עוד ילד.
 
היה שם גם הרבה סטרס של הסביבה מולי ושלי מולם. לפעמים הגבתי לדברים שאמרו לי מאוד בחריפות, לפעמים היה נדמה לאנשים שאני קצת לא נורמאלית. ובאמת, אולי הייתי קצת לא נורמאלית. כולם רצו שאפסיק. כולם לא יכלו כבר לסבול את זה. רצו שאחזור לעצמי. שאפסיק ודי, שאהיה שמחה במה שיש לי. אף אחד לא ממש הבין אותי.
אפילו אני לא ממש הבנתי את עצמי. הכמיהה הנוראית, היוקדת הזו, הבוערת, לעוד ילד- זה משהו שהוא בכלל לא רציונאלי, אלא אמוציונאלי. ולכן, אין טעם לחפש בזה הגיון. כי זה לא.
תקופה קשה, בקיצור.
 
אם את רוצה לשאול אותי עוד משהו לגבי זה- את מוזמנת.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'הלוואי שיצליח לך!!'
הלוואי שיצליח לך!!
04/01/2017 | 12:46
16
לצפיה ב-'תובנות לזמן ביניים'
תובנות לזמן ביניים
03/01/2017 | 15:27
140
אז שבועיים אחרי שהריון 6 נגמר 33 שבועות מוקדם מדי, ועם ילדה אחת בבית, אלו התובנות שלי:
 
הכוחות. הכוחות מגיעים בעיקר מהאינרציה ומהפחד לעצור. הכוחות מגיעים מהבת שלי - אני רוצה עוד כמוה (יודעת שכל ילד הוא שונה, אבל בכל זאת רוצה עוד כמוה). הכוחות מגיעים מהעובדה שאני מושקעת כולי בפרוייקט הילד הבא - התפטרתי לפני כמעט שנה וחצי כדי לעבוד על הילד הבא.
 
הגוף. סחוט ומעוך. אני לא בכושר. אני במשקל שיא (לתקופה שהיא לא הריון. בסוף ההריון עם בתי הייתי 4 קילו יותר ממה שאני עכשיו). יותר מדי רופאים וטכנאיות ראו וחיטטו ונגעו בי בשנים האחרונות (9 בדיקות ופרוצדורות ב-3 השבועות האחרונים, 3 מהן ביום שבו התגלה שאין דופק). עברתי יותר מדי הרדמות (10 הרדמות בשנתיים וחצי).
 
הנפש. שבורה ורצוצה. לא יודעת אם אי פעם הייתי שפויה, אבל אני בפירוש לא שפויה בשנים האחרונות. אני חושבת שאדם שפוי היה עוצר.
 
ובכל זאת, היום באחת התגובות שלי להודעה של תמי1100, הבנתי בערך מה אני רוצה כרגע.
ולהפתעתי מסתבר שאני רוצה להמשיך לנסות ספונטני.
 
אני צריכה למצוא זמן לדבר על זה עם בעלי (בין האשפוז אחרי הציטוטק, השביתות בגנים, הגרידה ומחלה של הילדה, לא מצאתי את הזמן והכוחות לדבר איתו).
במידה ובעלי רוצה כמוני, אני צריכה להבין מהרופא שלי (ואולי גם מרופאים אחרים) איך למקסם את הסיכויים.
אני גם צריכה להגדיר לעצמי דד ליין חדש, כי הדד ליין הקודם (יום הולדת 40) יהיה בעוד כחודשיים.
 
שולחת חיבוק לכל מי שלא יכולה להתנחם ולהסתפק במה שיש בבית, כי הבית ריק.
לצפיה ב-'אני כמו מרעישה בשקט'
אני כמו מרעישה בשקט
04/01/2017 | 10:45
1
93
ממשיכה מהאנרציה וכי אני רוצה לדעת שגם אם זה לא יצליח ואשאר אם ילד אחד שעשיתי את כל מה שיכולתי שזה כולל לעבור להזרעות חודש הבא. בין לבין באופן מופלא אני מצליחה לחיות את חיי ולהנות מהם.
לצפיה ב-'גם לי זה מרגיש עניין מופלא לפעמים'
גם לי זה מרגיש עניין מופלא לפעמים
04/01/2017 | 12:21
93
כי בסך הכל אני די מאושרת. לא כל שניה של היממה, אבל בסך הכל: החיים שלי טובים.
וגם אני פה מטעמי האינרציה. וכי עוד מעט נגמר לי הזמן. וכי אני מקווה איכשהוא לגלגל את המספרים הנכונים.
לצפיה ב-'הin between שלי - קצת מהצד האחר...'
הin between שלי - קצת מהצד האחר...
04/01/2017 | 21:17
6
131
את ההריון השלישי שלי איבדתי בשבוע 25, הריון ש"לא הרגיש לי טוב" כמעט מתחילתו. זה תוכנן להיות הריון אחרון, רגע לפני גיל 40. 
תכננו הפרש שנים זהה לזה שהיה בין שתי הבנות שבבית והיינו תמימים כל כך. 
כשבמקום לקבל תינוקת, קיבלתי במתנה ליום הולדתי ה40 כרטיס כניסה למועדון המפוקפק הזה שאף אחת מאיתנו לא רצתה להצטרף אליו, לא הייתי מסוגלת לחשוב בכלל על הריון נוסף. 
חצי שנה אחר כך, לאחר המון שיחות עם האיש שלצידי, שכל כך רוצה הריון נוסף וזקוק לדבריו לחוויה מתקנת, הסכמתי לנסות. 
לשמחתי מעט נסיונות אחר כך היתה בדיקה חיובית ועם שני הפסים התגנבה לה ללב התקווה שהפעם נקבל פיצוי. וזמן קצר אחר כך האכזבה. 
כמי שחשופה כאן כבר תקופה ארוכה לסיפורי אובדן בכל שלבי ההריון, ידעתי להעריך את העובדה שלא נדרשה התערבות וההריון נפל מעצמו . ...ומאז היה עוד אחד.  שוב תקווה ושוב אכזבה. 
וברור לשנינו שנוכח הגיל כל הריון הוא סוג של רולטה. וככל שעובר הזמן, חשה שאין לי את המשאבים הרגשיים להמשיך ולנסות כך.
אין דבר שמעורר בי חרדה כמו אובדן הריון נוסף בשבועות מתקדמים. 
וכך - צד אחד שבי מחכה לוסת שתגיע בעיתה וצד אחר נחמץ בכל פעם שזה קורה. 
לא מזמן כבר ציינתי יום הולדת נוסף. הרבה מעבר לדד ליין שהצבתי לעצמי בענייני ילודה. 
לא ממש פועלת באופן אקטיבי ובכל הכח להשגת הריון נוסף,  אבל מרגישה שככל התלוי בי הגיע הזמן להתמקד בקיים ולסגור את פרק הילודה. לא כפי שתכננתי, אבל עם תובנה שזו המציאות שנקלענו לתוכה ואיתה נאלץ להמשיך הלאה. 
לעומתי- בעלי עדיין מתקשה מאד לוותר. ואני מתקשה לגזול ממנו את החלום. 
לו עצמו יש אח אחד והוא תמיד חלם על משפחה גדולה יותר. 
אני לא פוסלת אפשרות של אומנה וגם הוא כך, אבל בשונה ממני הוא חש שלא עשינו הכל ושלעולם ירגיש החמצה על כך. 
לשנינו ברור שחלון ההזדמנויות שלנו הולך ונסגר. כבר שנתיים ומשהו שכל כך הרבה דברים נמצאים על הולד. לא נרשמתי ללימודים ולא עשיתי שינוי מקצועי שאני רוצה לעשות רק  כי תכף אולי יהיה תינוק/ הריון... וברור לי שזה לא נכון לי להתנהל כך. 
לא יודעת... לעיתים מרגישה שההתלבטות שלי היא בגדר מותרות, ושכל כך הרבה נשים היו שמחות להיות בנעלי - עם שתי בנות בריאות בבית ויכולת לשקול בכלל הריון נוסף בגיל 41 ללא בעיות פוריות ידועות. 
אז ממשיכה עוד קצת עם רגל פה ורגל שם... אמביוולנטית לחלוטין. לא פועלת להשגת הריון ולא מונעת. ובעיקר מחכה ליום שזה יפסיק להיות נושא כל כך נוכח ובעל משמעות שנוגעת כמעט בכל תחומי החיים שלנו. 
 
 
 
לצפיה ב-'למיק ניק- '
למיק ניק-
04/01/2017 | 21:41
3
85
אני ממש ממש מבינה על מה את מדברת ומה את חווה.
מעניין שבעלך הוא זה שדחף ודוחף להמשיך. אצלנו זו הייתי אני, והיה לי מאוד מאוד קשה לשכנע את בעלי. גם הוא, כמו בעלך, הגיע ממשפחה של שני ילדים (יש לו אחות אחת), ודווקא בגלל זה היה לו אחלה עם שני ילדים.
זה רק מראה כמה כל אחד מאיתנו שונה.
 
אני מאחלת לך שיגיע יום שלא תהיי כבר אמביוולנטית, ויפול הפור- לכאן או לכאן, כי הביניים הזה מאוד מורכב להתמודדות.
מרשה לעצמי להמליץ לך לא למנוע מעצמך לימודים או שינוי מקצועי. אל תפסיקי לחיות ולהתקדם בגלל המצב המורכב שאת נמצאת בו, כי אז הפספוס ירגיש עוד יותר גדול.
פעם מישהי מאיזושהי קומונה מקצועית שהייתי שייכת אליה כתבה לי: "את הרבה יותר מרחם"...
תעשי כאן ועכשיו מה שחשוב לך ומה שמקדם אותך ומה שמרגיש לך נכון בהיבט המקצועי. אל תעצרי.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'מיק ניק, אני מאמינה שמה שאת עושה נכון עבורך'
מיק ניק, אני מאמינה שמה שאת עושה נכון עבורך
04/01/2017 | 22:44
1
71
אני חושבת את זה באופן כללי לגבי הרבה עניינים. אני לא מאמינה למילים (וואו, הייתי צריכה ללכת לישון מוקדם, מה נתקעתי הערב מול הטלוויזיה) אלא למעשים (=הטלוויזיה דולקת באחת בלילה).
 
יש נקודה מסויימת שאשה יודעת בה שהגיע סוף הילודה.
והנקודה הזו אישית כל כך. מרעישה כתבה שמישהו אחר היה אומר עליה שהיא משוגעת. לא. כי אין בזה נכון ולא נכון. ואין כדור בדולח. תיאורטית אם סיימת את הילודה עם 2 ילדים אחרי 9 הפלות אז ברור שבדיעבד היית מוותרת על החוויה המפוקפקת של שנות הביניים האלה. רק שאין משמעות ל'תיאורטית' בחיים, החיים הם לא החזרה הגנרלית - הם המופע עצמו.
 
אז אם כרגע את בעמדת ביניים - זה המקום הנכון עבורך. לכשיגיע רגע בו תרצי להתקדם מקצועית / ללמוד / להקיף את העולם - ברגע הזה תעשי את הדברים האלה. כנ"ל לגבי סוף הילודה. את תדעי כשיגיע הסוף בשבילך. ואז המעשים שלך יתאימו למחשבות שלך. מי שלא מונעת מסתכנת בהריון. לא גיליתי לך את אמריקה, נכון? אז ייתכן הריון והסוף עוד לא כאן. לפחות הלילה.
 
את מפוכחת ואת חזקה ואת תהיי בסדר. אני מאחלת לך מכל לבי שתהיי בסדר+3.
לצפיה ב-'תודה גם לך, יקירה '
תודה גם לך, יקירה
05/01/2017 | 18:04
37
התובנה שהחיים הם מה שקורה כרגע ושאין עבורי מציאות אחרת היא תובנה נכונה ומשמעותית שאימצתי ממך 
 
יש לך יכולת מופלאה לשקף את המציאות כפי שהיא ולדייק כל כך בבחירת המילים ובניתוח. לא מובן מאליו בכלל. 
 
מאחלת לך בכל ליבי  שגם את תמצאי את עצמך בקרוב במקום אליו את רוצה להגיע, עם ילד/ה נוסף/ת וללא תלאות נוספות על אלו שכבר עברת בדרך. 
לצפיה ב-'תודה, שירה'
תודה, שירה
05/01/2017 | 17:55
29
מסכימה עם כל מילה. פתאום כשקראתי את התגובה שלך הבנתי כמה הנושא הזה טעון רגשית עבורי. זה כבר זמן מה שמחלחלת בי ההכרה שתחושת ההחמצה אכן גדולה יותר כשלא ברור לאן תוביל תקופת הביניים הזו. 
מניחה שעוד ארוכה העבודה העצמית שדרושה לי במסע הזה, ובכל זאת מבינה כמה נכון  עבורי להמשיך הלאה לפחות במישור המקצועי ולא לעמוד במקום. 
תודה שאת כאן. מעריכה מאד. 
 
לצפיה ב-'מאוד מזדהה'
מאוד מזדהה
05/01/2017 | 10:43
1
59
גם אצלי החרדה הכי גדולה- שוב לאבד הריון בשבוע מתקדם, זה היה הדבר הכי נורא שקרה לי בחיים. גם אף אחד לא הכין אותי לזה, מי בכלל תאר לעצמו שיכול לקרות דבר כזה??
 
וכמוך גם אני מקבלת כל מחזור בעצב ושמחה מעורבבים.
לצפיה ב-''
05/01/2017 | 18:07
10
לצפיה ב-'בדיוק שם'
בדיוק שם
05/01/2017 | 07:24
3
134
קוראת פה כבר כמה ימים. 
יומיים אחרי גרידה בשבוע 19. 
יש לי שני ילדים. 
לפני שנתיים התחלתי את ה״ביניים״ כשאמרו לי שלא אוכל להיכנס להריון טבעי שוב. רק ivf. כבר אז היו שאמרו יש לך 2. זה מספיק. בשביל מה לך. אבל אני כל כך רציתי 3... אחרי כמעט שנה של טיפול אחרי טיפול הובהר לי שאם לא אוציא את החצוצרות לא אצליח גם בivf. ושוב התלבטות לרגע - אבל המטרה... 
ועוד סבב ועוד סבב וכבר משכנעת את עצמי שלא כדאי עוד ילד. (אם מישהי צריכה יש לי רשימה מעולה למה 2 עדיף.) ובאמת זה עבד והצלחתי להחליט על שאיבה אחרונה. כבר לא האמנתי שזה יקרה. ופתאום יש הריון. ולא מאמינה. גם לא כשיש דופק. מתחילה ״להיכנס״ לזה כשהשקיפות טובה. ואז אחרי שהסקירה טובה. וזו בת (חלום חיי), מתרגשת. באמת. 
ומחליטים לספר לכולם. (על הטיפולים אף אחד לא יודע. אפילו לחברות הכי טובות אומרת במהלך הזמן שפשוט לא רוצים עוד ילד. לא רוצה שירחמו. או שיחשבו שרציתי משהו ולא יכולה...) ומספרים. גם לילדים. חודש של אושר. הילדים מספרים לכל מי שרק פוגשים. והחיוכים...
ועכשיו יומיים אחרי. 
כבר מעכלת - שלא יהיה עכשיו. 
ושלא יהיה בכלל... עוד קצת עצוב. אבל לא מסוגלת לחזור לטיפולים. ולא מסוגלת לחשוב על הריון נוסף- כזה שיכול להסתיים בסבל כזה (ולא מדברת על הרגשי...)
אז עכשיו נפרדת גם מהביניים שלי. 
 מרימה ידיים...
לצפיה ב-''
05/01/2017 | 07:58
16
לצפיה ב-'לwishhh - סוף הביניים. עצוב לי איתך כל כך. '
לwishhh - סוף הביניים. עצוב לי איתך כל כך.
05/01/2017 | 13:59
96
אני מצטערת כל כך על הטלטלה האיומה שעברה עלייך ועל כל המשפחה. להשלים, לוותר, להסכין עם חיים עם 2 ילדים, אחרי מאבק כל כך ארוך ונחוש ועינויי גוף ונפש, תקווה ומפלה חודש בחודשו. לקבל את המתנה הלא צפויה של הריון דווקא בשאיבה האחרונה. להתחבר אליו לאט, בהיסוס, בעדינות, כי אולי לא יהיה דופק (אבל יש) כי אולי השקיפות לא תהיה תקינה (אבל הכל בסדר) כי אולי יראו משהו בסקירה (אבל רואים רק עוברית מתוקה). להתחבר באמת, לשמוח באמת, לספר לכולם, החיוך, הבטן הנישאת בגאווה.
ואז סוף כזה.
 
עצוב לי איתך כל כך. קשה לי לדמיין את עוצמת ההתרסקות. אדירה. שולחת לך חיבוק גדול וחם ועוטף.
 
ולגבי סוף הביניים - יבוא יום בו תחושי את ההקלה שבסוף הביניים הזה. בלי מחטים. בלי טרטורים בבוקר. בלי שיחות מהאחות. בלי לחיות צמודה למחזור החודשי. בלי ללכת למיטה כי צריך אלא רק כי רוצים. בלי לחיות כל הזמן בתוך מה שיכול אולי להיות. אלא ממש בתוך מה שיש.
 
 
לא היום, לא עכשיו. עכשיו הכל כל כך טרי והנפילה כל כך חזקה וכואבת. אנחנו מנוסות ומתורגלות בהלם של האובדן. עברנו אותו בעצמנו. אנחנו פה בשבילך. בואי אלינו לשתף, לבכות, לקנא, לכעוס, להתמרמר, בואי אלינו בטרנינג או בג'ינס, בואי אלינו לכל מה שתרצי לשתף.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון והתקווה שהביא איתו '
משתתפת בצערך על אובדן ההריון והתקווה שהביא איתו
05/01/2017 | 18:16
59
אין לי מילים לנחם. מצטרפת להמלצה למצוא תמיכה כאן ובכל מקום אפשרי ככל שתזדקקי לה. 
 
לצפיה ב-'כוחות'
כוחות
05/01/2017 | 08:37
76
זאת שאלה ממש קשה מאיפה את שואבת כוחות כי כל פעם יש משבר חדש ששובר אותך
אחרי השאיבה הקודמת ראיתי ממש את הדיכאון מגיע אליי...
לא רציתי לקום מהמיטה ולא ללכת לעבודה, דיברתי עם בעלי על זה שאני לא רואה את עצמי ממשיכה לעוד נסיון, שאני פשוט לא יכולה יותר שיגעו בי.
 
קיבלנו את השלילי הנוסף והייתי צריכה לקבל החלטה, מה עושים הלאה.
ההורים שלי הראו לי סרטון וידאו שהם מצאו מלפני ארבע שנים, שהפיצית שלי עוד היתה קטנה. הקול הקטן הזה גמר אותי, התחלתי לבכות, היה לי ממש קשה לראות את זה והבנתי...
הבנתי שאני חולה על ילדים, שתמיד רציתי עוד, שאני אמא מעולה, שאני נהנית מהם בכל גיל ושאני לא יכולה לחיות עם המחשבה שלא יהיה לי צחוק מתגלגל כזה בבית.
זאת דרך ארוכה והיא לוקחת המון זמן, ודורשת ממך את כל מה שיש לך וצריך כוחות, אבל זה גם בסדר לעצור לרגע ולחשוב כמה זה דורש ממך
לצפיה ב-'גם אני רוצה לשתף'
גם אני רוצה לשתף
12/01/2017 | 12:26
2
39
בשנה שעברה,עברתי גרידה בהרדמה מלאה,בבית חולים,בעקבות דופק שהיה ונעלם בפתאומיות בשבוע 9.הדופק נצפה כבר בשבוע חמישי,וכל הרופאים אחיות טכנאיות התלהבו כמה שזה מצויין.לרגע לא חשבתי,על הגרוע מכל.בבדיקה שגרתית אצ הרופאה,לא ראתה דופק....מיותר לציין שההלם שתקף אותי,היה קשה מנשוא,ועד היום אני לוקחת כדורים נגד חרדה ודכאון בגלל האירוע הזה,הגרידה,ומה שקרה אחריה.גיהנום עלי אדמות.התקפי חרדה מטורפים,דופק מהיר,צריבה בשוקיים,סחרחורות מטורפות במשך כמעט 8 חודשים,וכל זה,כשאני אמא לשני ילדים וצריכה לתפקד כרגיל.אני מאד מאד מפחדת להכנס להריון שוב,למרות שאני מאד מאד רוצה.אני בפחדים איומים,ואפילו קוראת בפורומים של לידות שקטות,כדי להכין את עצמי לבאות.אני ממש מפחדת שיקרה לי משהו,או לעובר.אין לי אומץ עדיין לנסות להרות,וגם אם אצליח,התחושה שלי תהיה קשה,כי אפחד מאד להקשר לעובר,כדי שלא יעשה לי שוב "ויברח"......
לצפיה ב-'אורהגנוז- את מוכנה לפתוח שרשור חדש עם הדברים החשובים הללו?'
אורהגנוז- את מוכנה לפתוח שרשור חדש עם הדברים החשובים הללו?
12/01/2017 | 12:50
1
16
לצפיה ב-'כן.תודה,שירה'
כן.תודה,שירה
15/01/2017 | 11:14
3
לצפיה ב-'תגובות הסביבה'
תגובות הסביבה
04/01/2017 | 12:51
18
222
בואו נדבר על זה רגע...
מיד כששיתפתי כאן על הפסקת ההריון שלי, בנות חכמות וטובות הזהירו אותי מתגובות הסביבה..ואוי כמה צדקתן. אני מוצאת את עצמי בשבוע האחרון חופרת ומנהלת "פנקס חשבונות".זה לא תורם לי ופוגע בי מאוד, אני יודעת. אבל אני מתקשה להבין את האנשים שבחרו לא להתייחס בכלל (אלו שאני יודעת שיודעים ולא שאלו לשלומי באף צורה), אלו שלא מאפשרים לי לכאוב ומונים מדי את הברכות שלי בחיים ומרצים לי להרים את הראש ולהמשיך, וגם את אלה שמרגיש לי שמתרחקים ממני כאילו שאני מחלה מדבקת.
התאכזבתי מאוד מהרבה..
לצפיה ב-'תגובת הסביבה היא באמת נושא כאוב, אגיד לך למה זה ככה לדעתי'
תגובת הסביבה היא באמת נושא כאוב, אגיד לך למה זה ככה לדעתי
04/01/2017 | 14:06
1
129
תזכירי לי בבקשה, אור, באיזה שבוע איבדת את ההריון שלך. סליחה שאני לא זוכרת.
את מחלקת את הסביבה לשלוש תגובות עיקריות:
התעלמות (יעני לא קרה כלום)
התנגשות (יאללה, מה את עושה סיפור, החיים שלך דבש)
התרחקות (ניתוק גמור)
התגובות האלה מתאימות למה שאנשים מרגישים ביחס אלייך, וגם - למה שאת מרגישה ביחס לאנשים אחרים.
האחרים רוצים בטובתך. לא תמיד הם מבינים בדיוק מה עובר עלייך (נו, נפל הריון, אפשר לארגן אחד חדש, לא?) הריון הוא פחות מוחשי מילד חי וקיים (בחיים לא היו אומרים את זה לאשה ששכלה ילד, והיו מניחים לאבל שלה להימשך ולהימשך ולהימשך), וגם אם הם כן מבינים, הם לא כל כך יודעים איך לגשת אלייך.
ואז את מקבלת תגובות של התעלמות מוחלטת - לא כי לא אכפת להם, כי הם לא יודעים מה להגיד ואיך לבוא אלייך בצורה שלא תפגע בך.
וגם תגובות של התרחקות - מאותה הסיבה. הם לא יודעים איך לגשת. וחוששים.
והתגובות של "מה את עושה סיפור" - גם הן לא מרוע. אנשים מסתכלים על כל יתר החיים שלך וחושבים שבסך הכל המצב לא רע. אז אפשר לסבול את האובדן, לא? לא! ברור שלא! האובדן בולע את הכל ומסתיר את השמש וצובע הכל בשחור ובכבד ובכואב. הם פשוט לא שם איתך.
 
מהצד השני - גם לך יש אחריות למצב. את עצמך בוודאי משתבללת, מצמיחה קוצים, מרחיקה אנשים, שקועה בעולם הפנימי שלך. זה לא מעודד התקרבות וקשר, זה מעודד התרחקות ונתק.
חוויתי את זה על בשרי עם החברה הכי טובה שלי בעולם. שמיד אחרי ההפלה היתה בקשר טלפוני צמוד פעמיים ביום. ואחרי 3 ימים הפסיקה. אני ממש נפגעתי. היא חשבה שזה מספיק. היא אוהבת אותי באמת. היא החברה הכי טובה שלי בעולם. זה לא פגע בקשר שלנו, אבל היו כמה חודשים איטיים ומורכבים יותר. ומהצד שלי - לא יכולתי להגיד לה: כן, תמשיכי להתקשר פעמיים ביום עד שאני אגיד לך שזה מספיק לי. כי זה לא הרגיש נכון גם כן.
 
בקיצור, כל תהליך האבל, ובכללו היחס של הסביבה אלינו ושלנו אל הסביבה - מורכב מאד. אבל גם דינמי ומשתנה עם הזמן.
 
לצפיה ב-'כל מה שאמרת נכון'
כל מה שאמרת נכון
04/01/2017 | 19:41
89
אני הפסקתי את ההריון בשבוע 20. אני יודעת בתוך תוכי שאני גם לא יודעת להסביר תמיד איזו תגובה או איזה יחס יתאים לי ביותר באותו רגע. את יודעת, ממש ממש אחרי שזה קרה הייתי עסוקה כל כך בהישרדות (וגם בקטנה שלי שכמובן שהיתה חייבת לחלות יומיים אחרי שהשתחררתי מבה"ח)...ולא ייחסתי חשיבות, או אפילו, לא הייתי  מודעת למי דיבר איתי ואיך. היום חודש וחצי אחרי, פתאום צצות להן כל המחשבות האלו. הפסיכולוגית שלי ציינה בפני שזה דווקא מראה על יציאה מסויימת מהמשבר הגרעיני (אני קראתי לזה כך), כלומר מהטראומה הראשונית, שכן אני מתעסקת שוב בדברים שלא קשורים למקרה עצמו  וגם שחזרתי להתעסק בדברים שהעסיקו אותי לפני (יחסים בינאישיים).
לצפיה ב-'ממש מבינה את האכזבה שלך'
ממש מבינה את האכזבה שלך
04/01/2017 | 14:10
1
127
אני כאדם פרקטי העברתי דרך צדדים שלישים את המסר שאני מבקשת מכולם לא להגיד לי על זה כלום ודיברתי על זה רק עם אנשים שידעתי שיתנו לי את התגובה שאני רוצה לקבל ולשאר שידרתי מסר של יהיה בסדר ואני אתגבר. סך הכל אנשים לא יודעים מה להגיד אז יוצאים להם דברים מפגרים מהפה לפעמיםאז העדפתי לא להעמיד אותם במצב לא נוח שיגרום לי לצבור כעסים. אלו שמתרחקים זה כבר ממש ממש מעליב ואליהם הייתי עשויה לגשת ולספר שיש לי יכולות עין הרע וששמתי אותן עליהם.
לצפיה ב-'גרמת לי לצחוק'
גרמת לי לצחוק
04/01/2017 | 19:32
68
אשקול גם להפעיל את היכולות המיסטיות שלי
לצפיה ב-'אני קצת כמו שירה'
אני קצת כמו שירה
04/01/2017 | 15:36
2
92
ביקשתי מחברה 1 שתגיד לכל היתר (היותר רחוקות) לא לדבר איתי על זה, לא לשאול, לא להסתכל עלי במבט מרחם, להתעלם כאילו לא קרה. ככה לי היה קל יותר. ומאוד שמחתי והודתי להן בלב שהן עשו כך.
כשחברה אחרת פגישה אותי ברחוב והסתכלה עלי במבט המום ומרחם והתחילה לשאול שאלות מייד פרצתי בבכי ושנאתי אותה על זה.
אז לכל אחד יש צורך אחר בתגובות.
יכולה להגיד לך שגם לאנשים קשה להכיל ולדעת איך להגיב. אני למשל, קשה לי עם זה ומעדיפה להתעלם. מישהי מהשכונה שלנו עברה לידה שקטה, ואני לא מסוגלת להסתכל עליה, אני בקושי רואה אותה אבל פעם או פעמיים כשראיתי- עשיתי עצמי לא רואה. לא ידעתי מה להגיד לה.
לצפיה ב-'מאוד מזדהה'
מאוד מזדהה
04/01/2017 | 20:15
50
עם מה שאמרת על המבטים של אנשים. לפעמים יוצא שאני פוגשת מישהו, וגם אם הייתי במצב רוח טוב אבל אני קולטת במבט משהו רחום או דואג, זה "מוריד" אותי. כמו שעניתי לאין אריות כאלה, אני מודה שלא תמיד אני יודעת איזו תגובה מתאימה לי ומתי וכמובן שאין לי שליטה על זה. אני חושבת שעשית יפה שמצאת את הדרך שהתאימה לך כדי לשמור על עצמך מתגובות הסביבה.
לצפיה ב-'קרה גם לי שמישהי מהמסדרון שאני מחבבת '
קרה גם לי שמישהי מהמסדרון שאני מחבבת
05/01/2017 | 11:40
74
החליטה להביע את השתתפותה בצערי וזה רק גרם לי לבכות ועדיף שהיא לא הייתה עושה את זה אם כי הערכתי את הכוונה הטובה שלה.
לצפיה ב-'בת'כלס המצב חרא... '
בת'כלס המצב חרא...
04/01/2017 | 18:24
1
112
לא משנה מה התגובה של הסביבה, היא בדרך כלל לא תקלע למה שאת מרגישה... למה? פשוט כי הם לא במקום שלך! וטוב שכך... כאן זה בערך המקום היחיד שבו תקבלי תגובות פחות או יותר סבירות למצבך כי כולנו עברנו את זה כך או אחרת.
ואת יודעת מה? אפילו פה כל אחת קצת אחרת.
מכרה טובה שלי שאני עובדת בצמוד אליה עברה לפני כמה שבועות לידה שקטה בשבוע 25, שלחתי הודעות של השתתפות בצער, אני ממשיכה לשלוח הודעות (עכשיו יותר של הצעת עזרה או עידכונים), מקבלת תגובות קצרות אם בכלל... ותאמיני לי שאם הייתי "סתם" בנאדם יכול להיות שהייתי קצת כועסת או אפילו נעלבת ומתרחקת, רק בגלל שאני למודת אובדנים בעצמי, אני מבינה את ההתנהגות שלה.
בכל מקרה, לדעתי גם בתוך האבל על האובדן, עדיף לגלות סלחנות כלפי הסביבה, אין להם שום דרך לדעת איך את רוצה שיגיבו לאובדן שלך ולכן אין לשפוט אותם כאשר הם מנסים, כל אחד בדרכו לעשות את המיטב: לעודד (בינינו, אנחנו מעודדות את עצמינו בילדים ובמשפחה שיש, אז למה כשאחרים עושים את זה אנחנו מתעצבנות?), להתרחק (אולי כדי לא להעיק או להציק), או להתעלם (כדי לא להראות חטטנים או מתערבים בעניינים לא שלהם).
 
לצפיה ב-'עלית על משהו נכון'
עלית על משהו נכון
04/01/2017 | 19:47
71
לנו מותר לומר לעצמנו דברים מסויימים ("אני ברת מזל שיש לי ילדה מדהימה") למשל, אבל כשחברה אמרה לי את זה התעצבנתי נורא, כאילו, רגע, אבל תהיי איתי שניה בכאב שלי לפני שאת רצה לנחם. התחושה היתה שהיא לא יכלה להכיל את זה ולכן מיהרה לנחם (בעצם גם את עצמה). את צודקת שצריך לגלות סלחנות כלפי הסביבה, וזה באופן כללי, לדעתי, עדיף לעשות כדי לחיות חיים טובים יותר. הפעם, במקרה הספציפי הזה ובנק' זמן הזאת, קשה לי לעשות זאת. מקווה שכמו כל שלב, גם זה יעבור.
לצפיה ב-'הסביבה באמת לא יודעת איך להכיל'
הסביבה באמת לא יודעת איך להכיל
05/01/2017 | 13:19
60
והאמת.. נראה לי שאם אני הייתי בצד השני גם אני לא הייתי יודעת לעשות .
יש אנשים שאומרים דברים ממש לא במקום, מייד גורמים לבכות ולהכנס לתסכול (כדי להתמודד עם זה פתחתי בתחרות "המשפטים הכי חסרי טקט", והקרב צמוד..)
יש את אלו שמנסים להשתתף בצער ואפילו לפעמים מצליחים ויש את אלו (הרוב) שפשוט נבוכים, מנסים לא לפגוש מבט, מתביישים..שזה בעיני הכי הגיוני אבל גם הכי קשה.
כלומר.. לא מספיק מה שעברתי אני גם צריכה שאנשים יתרחקו ממני ולא ירגישו נעים לידי?
ולפעמים כשאנשים, בעיקר קרובים, מנסים מאד לא לדבר איתי על זה כדי לא להעציב, בא לי לומר להם- תדברו איתי על זה!! כי שנינו יודעים שאנחנו מדברים על דברים חסרי תכלית רק כדי לא לדבר על זה, ודווקא בדיבור יש כח מרפא ומנחם, אז יאללה...
זה שונה מאד משיבעה על נפטר, אבל- העניין של ניחום אבלים הוא כדי שתהיה הבמה לפרוק רגשות ולדבר על זה. ולנו אין את זה....
ולפעמים פשוט צריך. להוציא ולהוציא. 
ואור2222- כל כך מזדהה איתך לגבי ה"פנקס חשבונות".. כל כך ניסיתי לא להגיע למצב הזה אבל פשוט מצאתי את עצמי "מסמנת"- מי התייחס? איך? האם ביקור או הודעה? 
וזה ככ לא רלוונטי, ותלוי ברמת הקירבה, אישיות, המקום שבו זה פוגש את האחר וכו'. זה אני יכולה לומר ברציונאל. אבל בפועל..... עסוקה יותר מדי בלהתחשבן. בלי סיבה.
לצפיה ב-'מצטרפת למעשה לכל מה שכתבו לך פה-'
מצטרפת למעשה לכל מה שכתבו לך פה-
07/01/2017 | 19:40
42
אני למדתי שמה שיעזור לי זה לעזור לסביבה הקרובה שלי לעזור לי. יצא משפט מצחיק...אני מתכוונת שלרבים מהאנשים בסביבה שלי פשוט אמרתי מה אני מצפה, מה אני רוצה, מה יעזור לי, מה לא יעזור לי. כתבתי "פשוט", אבל זה מאוד מורכב.
יש גם אנשים שלא יכולתי לדבר איתם עד כדי כך בגלוי.
אבל השתדלתי. עם מי שיכולתי- דיברתי ואמרתי מה אני מצפה. מודה באשמה, שהרבה פעמים זה היה בבכי, או אחרי התפרצות כעס שלי, אבל לפחות דיברתי.
 
ממליצה לך לדבר- מי שמתעלם- לומר לו שהיה עוזר לך אם היו שואלים לשלומך, כי קשה לך בתקופה הזו. לאלו שלא מאפשרים לכאוב- לומר שאת צריכה עכשיו לכאוב, שזה הזמן שלך לכאוב, ושיתנו לך לכאוב. ואלה שמתרחקים- זו כבר יותר בעיה- כי אי אפשר לדבר איתם...אז אפשר לכתוב הודעה בסגנון של: "התרחקנו קצת בזמן האחרון ותהיתי האם רק אני מרגישה זאת..ואשמח אם נשוב להיות בקשר...".
 
זה קשה מאוד, אבל אימון טוב לחיים. להיות גלויה עם עצמך ועם אחרים שמשמעותיים עבורך. וכן, תמיד יהיו כאלו שימשיכו בשלהם ולא יתחשבו בצרכים שלך. זכותך להתרחק ולהיות בקשר עם מי שטוב לך.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'ההורים שלי מגיבים בצורה ממש דפוקה'
ההורים שלי מגיבים בצורה ממש דפוקה
08/01/2017 | 13:56
6
88
הם גרושים, כך שכל אחד מהם מפנק אותי בנפרד בתגובות ההזויות שלו.
אני אחרי הלידה סיננתי את כל המשפחה. לא היו לי כוחות.  אח"כ הפשרתי קצת, כנראה קיבלו תחושה שהכל סבבה, אז אבא שלי כבר שאל אם אוכל לעזור לו באיזה עניין... כן, אני רצה למינהל מקרקעי ישראל בשבילך, מחר דבר ראשון בבוקר. *זה* מה שבא לי לעשות עכשיו. ואמא שלי פשוט מפטפטת על שטויות, למה אנחנו לא עוברים לביטוח ישיר ואיזה מסלול מעולה היא עשתה אתמול באופניים, בלה בלה בלה... ואפילו לא שאלה אותי פעם אחת מה בעצם קרה.
אנשים מהסביבה זה משהו אחר. בשביל רובם זה משהו שהיה ועבר. אולי דווקא נוח לי כך, כי גם לא הייתי רוצה שיצטרכו להזהר לידי כל הזמן.
היו כמה שממש בעדינות אמרו שהן בעצם לא יודעות מה קרה. אני הערכתי את זה מאוד. כי זה נתן לי פתח לספר, בלי להרגיש לחץ, ובאמת מי ששאלה אז סיפרתי.
והיו כמה ששמעו ועלו להן דמעות. משום מה אני מרגישה אסירת תודה להן. כאילו הן מרגישות בשבילי חלק זעיר מהעצב התהומי שלי על התינוקת שאיבדנו. לא יודעת להסביר. אני ממש מרגישה שזה מנחם לדעת שעוד מישהו עצוב עליה, שהיא לא לגמרי נשכחת בעולם.
לצפיה ב-'גם אני עצובה עליה. מאד. וחושבת עלייך הרבה'
גם אני עצובה עליה. מאד. וחושבת עלייך הרבה
09/01/2017 | 21:03
1
43
ומתחברת לתהום של הכאב ושל העצב.


לצפיה ב-''
10/01/2017 | 22:33
5
לצפיה ב-'ההורים שלך עושים הכי טוב שהם יכולים'
ההורים שלך עושים הכי טוב שהם יכולים
10/01/2017 | 07:56
1
54
אל תשכחי שהם חונכו שרגשות זה משהו מאוד אישי ששומרים בפנים. בטח ובטח רגשות שליליים. הם מנסים להוציא אותך מהאבל באמצעות "עשייה". זה מה שהם עושים גם לעצמם (תהיי בטוחה שהם מאוד עצובים וכואבים אבל לקחו על עצמם "משימה" לא להתעסק עם זה, להדחיק, היה-נגמר-ממשיכים הלאה בחיים).
אמא שלי עוד הגדילה לעשות בהדחקה ובהתעלמות וסיפרה לי בלי הרף - לא על ביטוח ישיר ומקרקעי ישראל - אלא על כל בנות הדוד שלי שבדיוק בהריון וילדו... והכל כמובן בפרטי פרטים. כשפרצתי בבכי וצרחתי עליה שתפסיק כבר היא עוד אמרה שאני קנאית... (ותאמיני לי שהיא רצתה את הנכד הזה לא פחות משאני רציתי את התינוק שלי...). 
 
 
לצפיה ב-'וואו. '
וואו.
10/01/2017 | 22:33
42
זה ממש אכזרי כבר. אני לא מבינה את ההתנהגות הזאת. כמו לדבר עם מישהו שהרגע קטעו לו את שתי הרגליים ולקטר על נעליים לא נוחות. שיא האטימות דווקא מצד האנשים שלהם הכי איכפת.
לצפיה ב-'גם אני חושבת על התינוקת שלך'
גם אני חושבת על התינוקת שלך
10/01/2017 | 12:45
1
42
לא שזה מנחם, לא שזה מרגיע או מכאיב פחות, אבל אני מניחה ומקווה שההתנהגות של ההורים שלך (וגם של אחרים בסביבה, אבל עם ההורים בודאי צורב יותר) נובעת ממבוכה ולא בגלל אטימות או קהות. כמו איןאריות וחובטת שטיחים אני מניחה שההורים שלך לא יודעים כיצד לגשת אליך, ועצובים איתך ועליה, ומנסים 'לעשות משהו'.
ועל אף שזה לא עוזר, גם אני עצובה איתך עליך, על התגובות שאת נתקלת בהן (כולל מהמטפלת ומהממונה עליה באיכילוב) ובעיקר על התינוקת שילדת לפני שישה שבועות ועל היעדרה.
לצפיה ב-'תודה על שאת זוכרת אותה'
תודה על שאת זוכרת אותה
10/01/2017 | 22:42
45
באמת עברו אתמול שישה שבועות, זה אומר שאם היא היתה פה, עכשיו היינו מעיפים את המנשא לופי השובר גב הזה והיינו עוברים לבייבי ביורן האהוב עלי. עוד משהו שחיכיתי לו ולא יקרה.
זה נכון מה שאמרת שהם לא יודעים איך לגשת. אז הבחירה היא כנראה לגשת כאילו הכל רגיל ולא קרה כלום. זה רק עוד יותר מעצבן. אבל אין לי כוח לעשות שום דבר בכיוון. מתישהו תיגמר לי הסבלנות.
לצפיה ב-'לפעמים לוקח לי זמן עד שאני מתפנה לענות-'
לפעמים לוקח לי זמן עד שאני מתפנה לענות-
04/01/2017 | 22:13
90
אפילו כמה ימים, ואז עונה אחורנית. חשוב לי לומר שאגיע לכל אחת ואחת מכן. זה מאוד משמעותי בעיניי.
מודה לכן על הסבלנות.
אם במקרים חריגים עוברים כמה ימים, ואני לא מתייחסת להודעה שלכן, אתן יכולות לכתוב לי במסר ולתזכר אותי.


שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'איך נרגעים מהלחץ של "מתי יהיה לי תינוק?"'
איך נרגעים מהלחץ של "מתי יהיה לי תינוק?"
02/01/2017 | 15:16
26
221
אני  מרגישה שאני ממש באטרף. פונה לכל הערוצים האפשריים- אימוץ בארץ, אימוץ בחו"ל, פונדקאות, כמובן להכנס להריון, אפילו הלכתי לערב הסברה על אומנה שזה משהו שתמיד היה נראה לי לא בשבילי (ומעריכה מאוד את מי שעושה את זה).
 
עוד מישהי מרגישה ככה?
 
הלחץ הכי גדול נובע מהגיל של הבת שלי, היא כבר בת 4.5. כואב לי עליה שאין לה אחים, כשלכמעט כל החברות שלה יש אחים. אני מבואסת נורא מההפרש שייצא בינה לבין אח/אחות כשסופסוף יגיעו. לפני ההריון האחרון היא ביקשה כל הזמן אחות. מאז היא לא מדברת על זה, נראה לי שהיא חושבת שאם תינוק אחד התפספס, אין יותר.
אני גם קצת לחוצה בגלל הגיל שלי, 40. 
ומאוד חוששת מעוד "תקלה" בעתיד, הכל יכול לקרות הרי.
אשמח למילים מרגיעות. 
 
לצפיה ב-'שולחת לך חיבוק, תמי'
שולחת לך חיבוק, תמי
03/01/2017 | 08:26
1
71
באמת לא יודעת כיצד נרגעים מכמיהה. פשוט לא יודעת. ומבינה מאוד את מה שמתחולל בראש שלך מכל הסיבות שמנית. ולבי לבי איתך.
רוצה רק לעודד לגבי הפרש הגיל, שהוא שונה ממה שחלמת ופינטזת ותכננת. מכל הלב מאחלת לך שיהיה אח או אחות. מהתבוננות סביבי (וגם בביתי) - גם בהפרש של חמש או שבע שנים, יש אהבה וקרבה, שונה מהפרש של שנתיים, אבל חזקה. אפילו בהפרש של מעל עשור כמו ביני לבין אחי. אמנם אנחנו בשני שלבי חיים שונים ותמיד היינו, אבל הקשר אוהב וחזק. אז הלוואי הלוואי הלוואי שיגיע/תגיע ולאט לאט זה ידעך.
לצפיה ב-'תודה יקירה'
תודה יקירה
03/01/2017 | 09:19
16
לצפיה ב-'מתי יהיה לי תינוק - מילים מרגיעות'
מתי יהיה לי תינוק - מילים מרגיעות
03/01/2017 | 10:38
2
92
לגבי הריונות אני לא יודעת להבטיח. או שיצליח או שלא.
אבל את, תמי יקרה, פותחת את כל הערוצים, את ב'אטרף' כמו שכתבת - אימוץ, פונדקאות, אומנה - יש המון ערוצים והרבה אפשרויות, ואת נלחמת בכל החזיתות. אני מאמינה שבאחת מאלה יגיע הנצחון שלך, שתזכי לממש את האמהות שלך, להעניק לבתך את חוויית האחאות שאת כל כך רוצה.
אני מחזיקה לך את כל האצבעות שתצליחי !!!!!!!!!!!!!!!
לצפיה ב-'א מ ן !'
א מ ן !
03/01/2017 | 12:07
11
לצפיה ב-'יקירה תודה! איזה מקסימות אתן!'
יקירה תודה! איזה מקסימות אתן!
03/01/2017 | 12:14
42
מה זה הפורום הזה?? איך זה שכולן פה כ"כ מקסימות??
המון המון תודה לכל מי שהגיבה, אתן מחזקות ונותנות הרגשה כ"כ טובה!
 
לצפיה ב-'לצערי אין אבקת קסמים'
לצערי אין אבקת קסמים
03/01/2017 | 13:05
7
88
מבינה אותך לחלוטין, הבת שלי בקרוב בת שבע התחלנו לנסות כשהיא הייתה בת שנתיים...
עברתי איתה את תקופת הרוצה אח/אחות, את מתי אצלנו, את כל ימי המשפחה שספרו בהם למי יש כמה אחים, את כל ההורים ששואלים אם היא הבכורה, את כל אלו שמתפלאים איך היא יצאה כזאת מדהימה למה אנחנו לא מביאים עוד אחת, את פעם בכמה חודשים שהבטן שלי נפוחה מטיפולים והיא שואלת אותי אם גדלה לי הבטן.
אני חושבת שלמדנו יחד, כולנו, לחיות את הביחד שלנו, את השוני שלנו ולפעמים גם את הקושי ולראות את הצדדים החיוביים שיש לנו בסיטואציה....
היא יודעת שאחים קטנים זה לא תמיד כיף, שהיא מקבלת מלא תשומת לב ושאמא שלה היא כרגע רק שלה. זה כל מה שיש לנו. משתדלים להסתכל על זה ככה.
אחרי 10 הפלות ובתהליך פונדקאות שלא הולך בקלות ללמוד לחכות זה כל מה שיש לנו, משתדלת להנות איתה מהדרך, לעשות דברים של גדולים יותר וימי כיף.
לצפיה ב-'תודה גם לך'
תודה גם לך
03/01/2017 | 13:45
6
59
אם אפשר לשאול מה לא קל בפונדקאות?
לצפיה ב-'אשמח לענות'
אשמח לענות
03/01/2017 | 14:50
5
78
יש את החלק הקשה של זה שאת צריכה להפנים שזאת לא את שתהיה בהריון, שזה לשחרר את החלום הזה, אחת ההפלות קרתה לי במקביל לפונדקאות, כולם היו בטוחים שזה יחזיק, אני כבר לא הסתכמתי לקחת כלום כתמיכה, הפנמתי שזה כבר לא יקרה לי.
 
חוץ מזה, צריך לשחרר, והרבה, את השליטה, את זה שאין לך מושג מה האישה הזאת תאכל, או כמה היא תתאמץ, או כמה היא תשן בלילה או מה היא תרים. אני חושבת שבמקרה שלי יש בזה דברים טובים כי כבר יש לי כל כך הרבה חרדות הריון אבל עצם זה שזה לא הגוף שלך ואין לך שליטה מוחלטת על התהליך זה גם משהו קשה.
 
חוץ מזה, עוד לא נקלטנו. כל שאיבה שעושים לי לא מצליחה להניב יותר משני עוברים להחזרה. אנחנו כבר אחרי שלוש שאיבות. כל פעם זה מספיק רק להחזרה אחת לפונדקאית. זה חלק מאוד מייסר כי אחרי כל הדרך שעברתי, לעבור עוד בדיקות, זריקות, הרדמות והורמונים זה כבר באמת קשה לשאת, במיוחד את האכזבות קשה לשאת.
 
ואני חושבת שיש עוד הרבה לא נודע, אנחנו בלתי מוסברים, אז אף אחד לא יודע להגיד אם פונדקאות תצליח בכלל כי אף אחד לא יודע את הגורם האמיתי להפלות. ואני חושבת שצפויים לי עוד תובנות לאורך הדרך.
 
אני כותבת בלוג כדי לחלוק קצת את התהליך הזה, בעיקר מהפן הנפשי, כי נורא עניין אותי לקרא לפני שנכנסנו לתהליך ולא מצאתי, אם מעניין אותך את מוזמנת http://intendedmominisrael.blogspot.co.il/
וכמובן גם שאלות בפרטי
לצפיה ב-'סנופי ! '
סנופי !
03/01/2017 | 19:55
2
69
דיברנו כבר מזמן מזמן..... ואני שמחה שאת בתהליך
גם אצלי זה לא קרה מיד, אבל קרה
בתהליך הזה - אין לי ספק שתצאו עם ילד !!! ואני מקווה שזה יקרה בקרוב
לצפיה ב-'האמת שאחרי כל כך הרבה זמן זה נראה לא ריאלי שזה אי פעם יקרה'
האמת שאחרי כל כך הרבה זמן זה נראה לא ריאלי שזה אי פעם יקרה
04/01/2017 | 08:33
1
52
המון תודה על כל התמיכה בדרך  הארוכה הזאת  
לצפיה ב-'ברור שזה יקרה, דברי איתי...'
ברור שזה יקרה, דברי איתי...
08/01/2017 | 09:34
3
לצפיה ב-'סנופי- תודה רבה על הפירוט והפתיחות-'
סנופי- תודה רבה על הפירוט והפתיחות-
04/01/2017 | 21:48
1
50
אכן מאוד מורכב. כל כך מקווה עבורך. מכל הלב.
שתזכו לבשורות טובות. אמן.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה לך שירה אהובה'
תודה לך שירה אהובה
05/01/2017 | 08:38
7
לצפיה ב-'ממש מבינה אותך'
ממש מבינה אותך
04/01/2017 | 10:16
1
46
אני לא זוכרת מתי עברת את האובדן שלך , מפרספקטיבה של יותר משנה בתוך האובדנים יכולה להגיד שאני חיה לצד הלחץ, הייתי בשלב הבאסה והאבל שלא יהיה פער קטן שהגדרתי כפער טוב וכל חודש שקיבלתי מחזור חישבתי את הפער מחדש והתבאסתי ואז נכנסתי לעוד הריון שגם הוא היה לא תקין ונחתה עלי ההבנה שיש גבול למה שאני יכולה לעשות ושיהיה הפער שיהיה ועם זה ננצח כמשפט נפוליאון ושאני עושה כל מה שאני יכולה כדי שיהיה אח לבן שלי כולל לעבור להזרעות חודש הבא כדי לזרז עניינים אבל זה לא בידי . שלא תביני לא נכון אני מתעצבת מאוד כל חודש שזה לא קורה, כשאני רואה תינוקות או אחים באינטראקציה נצבט לי הלב ויחד עם זה כשאנשים קרובים שואלים אותי מה שלומי אני עונה שבכל טוב חוץ ממצב הילודה ואני באמת מתכוונת לזה. הלואי והיו לי עצות בשבילך איך לעשות את זה אבל אין לי, כנראה שזה הזמן ועוח החיים שיש בכל אחת מאיתנו
לצפיה ב-'תודה לך שירה'
תודה לך שירה
04/01/2017 | 10:31
33
מקווה גם להשלים עם הפער הגדל, גם אני חשבת את הפער בכל חודש שמקבלת מחזור.
לצפיה ב-'תמי1100- אני רוצה לנסות ולעשות סדר בבלאגן שיש לי-'
תמי1100- אני רוצה לנסות ולעשות סדר בבלאגן שיש לי-
05/01/2017 | 20:46
10
43
ראשית, מניסיון, אי אפשר ממש להרגע מהלחץ של "מתי יהיה לי תינוק". הרצון בילד הוא לרוב לא סתם רצון. זו כמיהה של ממש. והכמיהה הזו מציפה דברים ומעסיקה את המחשבות כמעט 24/7. צריך לקבל את זה בהבנה.
 
לגבי הפרש הגילאים- שזה לא יטריד אותך. באמת. יכולים להיווצר יחסי חברות, אחווה ואהבה מיוחדים מאוד גם כאשר ההפרשים יותר גדולים, ולעומת זאת- יכולים להיות יחסים עכורים כאשר הפרש הגילאים קטן. טיב היחסים לאו דווקא קשור להפרש כזה או אחר, אלא בחינוך ובערכים שמקנים לילדים.
 
את יכולה להסביר למה את פונה לכל הערוצים האפשריים? למה האטרף? ספרי את סיפורך. אני מבינה שהיתה לך גרידה בשבוע 23. לא זכור לי מה הרקע. ספרי יותר.
אגב, גם אימוץ הוא דבר מאוד מאוד מורכב. עלויות רבות, לרוב מדובר על לחכות שנים, את לא יודעת מה הרקע של התינוק שתקבלי, המון דברים גם שם עלולים להשתבש. גם דרך הפונדקאות קשה וארוכה. אומנה היא גם דבר מורכב ביותר.
אבל אהיה קצת יותר חכמה אחרי שתספרי את הפרטים ואבין טוב יותר למה את כבר חושבת על פתרונות אחרים מאשר הריון. האם הרופאים אמרו שמבחינה רפואית לא מומלץ שתהיי בהריון?....שתפי אותי ביותר פרטים ונחשוב ביחד.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'הי שירה'
הי שירה
08/01/2017 | 12:28
9
27
הפרטים: אני בת 40.
הריון אחרון, לפני חצי שנה נאלצנו להספיק הריון בשלב מתקדם אחרי שבדיקת צ'יפ גנטי גילתה שהעובר בסיכון גבוה לפיגור/אוטיזם ושלל מתנות. ממש לפניו הריון שהסתיים בהפלה טבעית בשבוע 10. בגדול אין לי בעית פריון.
תוהה או יותר נכון מבינה שהגיל שלי הוא הבעיה- ז"א שהביציות שלי כבר לא משהו? (אני חצי שואלת). אולי עדיף שהילד יבוא מביצית של אשה אחרת כדי למזער סיכונים למומים.
ואם אפשר לא ללדת- בכלל טוב כי יש לי טראומה מלידת ביתי (שהיתה נוראית).
לי אין בעיה עם זה שהילד לא שלי, מצידי לאמץ- הכי טוב, ככה בטוח יהיה לי ילד חי ובריא. אבל- לבעלי קשה מאוד עם אימוץ וגם הבנתי שמבחינת הצד הנפשי- לא ידוע מה בעתידו של הילד, על אחת כמה וכמה אם הוא בא מרוסיה. זה עצוב מאוד.
הייתי שוקלת אומנה רק אם היו מבטיחים לי שאוכל לאמץ את הילד. אבל אי אפשר להבטיח כזה דבר.
ולכן שוקלים פונדקאות - גם כי מבחינה כספית זה נהיה אפשרי וגם כי לפתע זו נראית האפשרות הטובה ביותר- אני אקבל תינוק, שלא עבר חיים קשים, מביצית של תורמת (כרגע נראה לי שזה מה שאני רוצה כדי למזער סיכון למום), וזרע של בעלי (שזה מה ש הוא רוצה), מישהי אחרת תלד במקומי. באמת שלא אכפת לי שהילד לא יצא מהגוף שלי ולא מביצית שלי. לגמרי יודעת שאוהב אותי כשלי (מה ז"א, הוא שלי!).
והאטרף כי אני כבר מתה לעוד ילד. ולאח/אחות לבת שלי.
לצפיה ב-'עוד כמה שאלות, לפני התייחסות ארוכה יותר מצידי-'
עוד כמה שאלות, לפני התייחסות ארוכה יותר מצידי-
08/01/2017 | 13:02
1
28
1. הממצא בהריון האחרון בצ'יפ הגנטי- האם הרופאים יודעים לומר שמדובר על משהו מקרי, או שיש לו בסיס כרומוזומאלי אצלכם, לדוגמא כזה שיצריך תהליך של הפרייה מיוחדת (PGD) כדי לברור עוברים חולים ובריאים?
 
2. האם את יודעת מהי עלות תרומת ביצית, ולכמה סבבים המחיר הספציפי?
 
3. האם את יודעת מהי עלות של תהליך פונדקאות? מהם השלבים? איך מבצעים ואיפה? בארץ? בחו"ל?....איך משלבים תרומת ביצית עם פונדקאות הלכה למעשה? ....את לא חייבת לענות על השאלות המורכבות הללו- רק לענות לעצמך אם יש לך תשובות עליהן.
 
בקיצור- אני רוצה לבדוק איתך אם את מודעת לדרך הקשה מאוד של תרומת ביצית ופונדקאות. על פניו, נראה לי שאת לא  מודעת לקשיים והמורכבות, וחושבת שזוהי הדרך ה"קלה". לפני שבוחרים דרך, צריך לשקול היטב היטב ולעשות תחקיר מאוד מקיף ולהבין את כל ההשלכות, כולל הכל.
 
לאחר שתתייחסי, אמשיך בתגובתי.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תשובות'
תשובות
08/01/2017 | 13:59
21
שאלה1- מקרי. נבדקנו
שאלה 2- בודקת, הבנתי שיש החזר מקופ"ח (גם אם רק חלקי) וכשאני שוקלת סיכון גבוה לעובר לא בריא אל מול המחיר (עשרות אלפי ש"ח, אולי פחות)- ברור ששווה לשלם את המחיר. לי שווה.
שאלה 3- ביררתי ועוד מבררת.
לצפיה ב-'מנסה להתייחס-'
מנסה להתייחס-
08/01/2017 | 21:35
6
24
תראי, אני מתמצתת- בת 40, בריאה, ילדה בת 4 וחצי (בריאה), ללא בעיות פוריות, לפני יותר מחצי שנה- הפלה טבעית בשבוע 10 (מתארת לעצמי שהיתה הפסקת דופק, מה שמאפיין עוברים עם בעיות כרומוזומאליות קשות, שאינן מאפשרות התפתחות). לפני חצי שנה- גרידה מאוחרת בגלל בדיקת צי'פ גנטי לא תקינה ונאמר לכם שזה מקרי ולא משהו שמצריך טיפול כלשהו, הפרייה וכדומה.
ברקע- לידה טראומטית של הבת.
 
על פניו- למען האמת, אם אני מסתכלת בעין אובייקטיבית- אני לא רואה שום סיבה לתרומת ביצית ו/או לפונדקאות. ההליכים מאוד מורכבים, מאוד יקרים (עד כמה שאני יודעת- פונדקאות זה קרוב ל300,000 ש"ח) ולמען האמת- גם ההליכים הללו לא מבטיחים כלום (כמו ששום דבר לא מובטח לנו למעשה בחיים האלו).
 
כמובן שאינני יודעת לנבא כלום, ולא יכולה להבטיח כלום. מה שאני כן יודעת זה שאני מכירה המוני נשים (!!!)- גם מהפורום וגם מהחיים האישיים שלי- שילדו תינוקות בריאים אחרי שתי הפלות. גם נשים, אגב, בגיל שלך.
לרוב, נשים מגיעות לתרומת ביצית בגיל מאוחר הרבה יותר, או לאחר המון הפלות. לפונדקאות- נשים מגיעות בגלל בעיות רפואיות שלא מאפשרות להן להיות בהריון או בגלל שידוע על משהו רחמי- גופני שלא מאפשר גידול העובר.
 
אל תכעסי עליי, אבל זה נראה שאת פועלת מתוך אמפולסיביות, ולא ממש מתוך חשיבה ובדיקה לעומק.
נראה לי שאת בעיקר צריכה מזל. להיקלט להריון עם עובר תקין.
כמובן שלא אני המחליטה, אלא את ובעלך, ואני מאחלת לך הצלחה עצומה בכל דרך שבה תבחרו.
אגב, יכולה לספר לך שאצלי, לאחר 6 הפלות ברצף (ועוד אחת בין הבכורה לשני), אחת הרופאות היציעה לי אולי ללכת על נושא של תרומת ביצית, אבל זה לא היה רלוונטי מבחינתי ומבחינת בעלי. אבל שוב- זה הוצע לי לאחר 6 הפלות, לא לאחר שתיים...
מעניין אותי לדעת אם דיברת עם מישהו מהרופאים/ות שלך לגבי כוונותייך ומה הם ייעצו לך, איזו דעה מקצועית שמעת מהם. אם את רוצה- תשתפי גם בזה.
 
אגב, לגבי הלידה הטראומטית של ביתך- אני לא יודעת מה עבר עלייך ומה קרה, אבל ניתן לפתור את זה בקלות- באם יהיה הריון, ובאם ההריון יתפתח כראוי, ניתן לבקש לבצע ניתוח קיסרי, או לקחת דולה ללידה, או לטפל רגשית בזמן ההריון, ולאפשר לך להגיע ללידה רגילה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מוסיפה משהו לגבי פונדקאות-'
מוסיפה משהו לגבי פונדקאות-
09/01/2017 | 09:18
25
מכירה מפה נשים שפנו לפונדקאות לא משום שידעו על סיבה רפואית ברורה, אבל שחוו המון הפלות (8-9...) ולרופאים לא היה הסבר רפואי, אבל חשבו שאולי פונדקאות תסייע.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה שירה'
תודה שירה
09/01/2017 | 09:21
4
22
על ההתיחסות. למה שאכעס? ממש לא
וכן חשבתי על קיסרי, אני בכיוון הזה (ובבקשה שאף אחת לא תפחיד אותי מקיסרי)
עוד לא הייתי אצל רופא פריון, קבעתי תור, נראה מה הוא אומר.
אני תוהה אם בגיל 40 הביציות מטבען פחות טובות- לא רק שקשה יותר להקלט אלא הסיכון למומים גבוה יותר משמעותית, ולכן אם אין לי בעיה אישית עם תרומת ביצית או פונדקאות עדיף מבחינה רפואית ללכת על זה.
 
לצפיה ב-'נדחפת לכן לדיון'
נדחפת לכן לדיון
09/01/2017 | 11:11
3
31
בעיקר על נושא איכות הביציות.
אם אני לא טועה, הדעה הרווחת היא שהחל מגיל 40 יש ירידה באיכות הביציות.
זה לא אומר שביום הולדת 40 כל הביציות הופכות לחביתה, וזה לא אומר שביום הולדת 25 כל הביציות מקבלות תואר "מלכת הביציות".
כמו בהרבה דברים בחיים, גם עניין הביציות הוא הכללה.
אם לא הייתי עוברת טיפולי פוריות, הייתי בטוחה שעל אף הגיל שלי, יש לי ביציות נהדרות. התחלתי את טיפולי הפוריות בגיל 38, ולפני כן נקלטתי בתוך 3 שנים ל-4 הריונות ספונטניים שרק אחד מהם הפסיק בעצמו.
 
בפורום פוריות ובמחלקת IVF בה טופלתי, פגשתי נשים צעירות (חלקן ממש צעירות. פחות מ-25). ונכון שחלקן מטופלות בגלל בעיות אצל הבעל, אבל חלקן מטופלות כי הביציות שלהן לא משהו, על אף גילן הצעיר.
יש כל מיני בדיקות דם שמאפשרות להעריך את מצב הביציות. יש כל מיני תוספי מזון שניתן לקחת על מנת לשפר סיכויים, ואם הולכים על פונדקאות עם ביצית שלך, יש פרוטוקולים שונים שעשויים להגדיל סיכויים.
 
ובלי קשר לדרך שבה תבחרי, כיף לי לקרוא את רוח האופטימיות במילים שלך 
לצפיה ב-'חמודה תודה '
חמודה תודה
09/01/2017 | 11:20
2
29
לא הרגשתי שמשדרת אופטימיות אבל גם לא פסימיות. מטבעי אינני פסימית.
יש לי פנטזיה שכל הדיונים פה וביני לבין בעלי על הדרך בה נבחר יהפכו למיותרים לגמרי ושנורא מהר אני אכנס להריון, שהתינוק/ת יהיה בריא לגמרי (טפו טפו טפו) והלידה תהיה סופר קלה (טוב פה זו נהיית ממש פנטזיה...)
לצפיה ב-'מאחלת לך מכל הלב את השורה האחרונה שלך '
מאחלת לך מכל הלב את השורה האחרונה שלך
12/01/2017 | 12:03
1
4
לצפיה ב-'תודה יקירה'
תודה יקירה
12/01/2017 | 14:16
15
ו- מה שלומך?
לצפיה ב-'מחזורים אחרי גרידה מאוחרת'
מחזורים אחרי גרידה מאוחרת
03/01/2017 | 17:59
6
87
היי בנות, אני עכשיו 3 מחזורים אחרי גרידה מאוחרת בשבוע 19 (הריון ראשון). מחזור ראשון הופיע לאחר חודש והיה ממש טפטוף חלשלוש. מחזור שני לאחר שלושה שבועות המשיך 5 ימים והרגיש תקין לגמרי, עכשיו נמצאת במחזור שלישי שהחל תקין לחלוטין והחל מהיום ה-5 למחזור נחלש ואז פתאום ביום ה-6 המחזור חזר בעוצמה חזקה יותר ושוב היום שזה כבר היום השביעי? אני רק אציין שניסינו להכנס להריון בזמן הזה ולא הצליח... קרה למישהי מחזור כזה שהיה נראה שנגמר ופתאום חזר?? ביום ה6 וה7... זה גורם לי לחשוש שמשהו לא תקין...
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'מחזורים אחרי גרידה- '
מחזורים אחרי גרידה-
03/01/2017 | 18:50
5
57
המחזורים אכן יכולים להשתנות- להיות ארוכים יותר, קצרים יותר, עם דימומים כאלו ואחרים, בעוצמות משתנות, כך שאני רוצה להרגיע לגבי התיאור שלך.
חשוב לי לשאול האם עברת בדיקת אולטרסאונד והאם ראו שהרחם נקייה, הרירית בסדר וכן הלאה. אם עברת את הבדיקה והכל תקין- לא רואה סיבה לחשש.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'עברתי'
עברתי
03/01/2017 | 19:00
4
46
תודה על תשובתך שירה, אכן עברתי אולטרסאונד בו נראה שהכל בסדר... אך מצד שני עדין לא הצלחתי להכנס להריון חדש...
 
 
 
לצפיה ב-'יופי שעברת בדיקה ושהכל בסדר,'
יופי שעברת בדיקה ושהכל בסדר,
03/01/2017 | 19:20
3
43
לגבי כניסה להריון חדש- כתבת שהיו לך 3 מחזורים. אני מניחה שהתחלת לנסות לאחר קבלת המחזור הראשון,כלומר- בסך הכל ניסיתם חודשיים, שזה כלום זמן.
חצי שנה זה הזמן הממוצע להיקלטות להריון. זה הממוצע. כלומר- לפעמים גם לוקח עד שנה...וזה עדיין נחשב תקין.
אני יודעת שכל מחזור שמגיע שורף בנשמה ועושה את הדברים עוד יותר קשים להתמודדות, אבל לטבע זמן משלו. אם נכנסת להריון ההוא ללא קושי, ולא ידועים דברים לא תקינים- הייתי אומרת לך לשוב ולנסות- עד שיהיה הריון:)
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'נכון...'
נכון...
03/01/2017 | 19:35
2
36
את צודקת מאד שירה... וזה אכן המצב. ניסינו פעמיים.  משום מה כל הזמן יש לי את החשש שאולי משהו עוד לא מאה אחוז...  
לצפיה ב-'כמוני כמוך'
כמוני כמוך
04/01/2017 | 10:45
30
גם אצלי המחזורים לא סדירים מאז הגרידה.
פעם מקדים בכמעט שבוע, פעם מאחר בכמעט שבוע. האחרון היה באורך כמו פעם, לפניו היו קצרים.
הרופא אמר לי שמחזור בטווח של עד 35 ימים זה תקין/סדיר.
עוד דבר- לי אמרו להתחיל  לנסות רק 3 חודשים אחרי הגרידה.
לצפיה ב-'החשש ברור. אגב, אני לא מכירה אף אישה, '
החשש ברור. אגב, אני לא מכירה אף אישה,
04/01/2017 | 21:44
43
שלא חוששת מקושי להיכנס להריון, גם אם היא צעירה, וגם אם לא עברה אובדן הריון.
זה משהו ששייך לעולם האמוציונאלי שלנו, הנשים.
אז שימי את החשש במקומו, קצת יותר בצד, ותני מקום לאופטימיות.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'ילדי האהוב'
ילדי האהוב
03/01/2017 | 13:32
4
215
לפני כחודש ילדתי את ילדי האהוב.
 
ילדי האהוב שלא יכולתי להגן עליו 
ילדי האהוב שליבי נמלא צער אינסופי כשראיתיו זז בפעם האחרונה על גבי מסך האולטראסאונד.
ילדי האהוב  
שתמיד יהיה ילדי
ותמיד יהיה אהוב.
 
ילדי האהוב לא הותיר עקבות.
לא בחול
לא בעשב רך
לא בוץ בין השלוליות
 
אפילו הדימום כמעט שפסק
למרות שהתחננתי שלפחות עוד קצת
מזכרת אחרונה שתעיד שהיה פה מישהו.
 
רק הלב עדיין מדמם וצורח ומתגעגע

 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך ובאבלך'
משתתפת בצערך ובאבלך
03/01/2017 | 17:51
69
השיר מאוד נוגע ללב, מרגש וכנה.
השיר והכתיבה פה יכולים להיות מעין מצבה לילדך.
האם את רוצה לספר מה קרה?
כתבת בשיר: "ליבי נמלא צער אינסופי כשראיתיו זז בפעם האחרונה על גבי מסך האולטרסאונד". מזה אני מסיקה שהפסקת ההריון היתה על רקע רפואי כלשהו? גילו שמשהו לא תקין? משהו בעובר? בהריון עצמו?
אם את רוצה, שתפי אותנו מה קרה, באיזה שבוע והאם נאלצת לעבור לידה שקטה או שאפשר היה עדיין לעבור גרידה מאוחרת.
האם היה זה הריון ראשון, או שיש ילד/ה בבית שאפשר לחבק חזק חזק?
 
כותבת לך, ודמעות בעיניי, כי זה באמת מאוד מאוד עצוב.
חזקי ואימצי,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'כל כך עצוב.. ונוגע ללב..'
כל כך עצוב.. ונוגע ללב..
04/01/2017 | 09:02
38
מחבקת אותך בצערך
לצפיה ב-'כל כך עצוב'
כל כך עצוב
04/01/2017 | 12:55
34
אני כל כך מבינה אותך. אף פעם הוא לא ישכח אך אני מאחלת לך למצוא נחמה ושלווה
לצפיה ב-''
04/01/2017 | 21:20
10
לצפיה ב-'פעם שלישית ואין גלידה'
פעם שלישית ואין גלידה
04/01/2017 | 01:26
15
171
אוף לא מאמינה שאני שוב בסיוט הזה.
אחרי הגרידה הקודמת לא החלטתי אם להכנס שוב להריון או לא אבל נכנסתי וכמה שמחתי ופתאום לראשונה הייתי חיובית לא דאגתי.
פתאום האמנתי שהפעם יהיה טוב אפילו הרשיתי לעצמי להמציא כינוי לא לראות דברי תינוקות אבל קצת שמחה פינטוז על העתיד.
בזהירות אבל לא מספיק.
היום הלכתי להתייעץ עם רופא שאני מעריכה מאוד אילו בדיקות לעשות,מי חשב שיבשר לי ששוב אין דופק(אחרי שהיה ).
מצאתי את עצמי מסתכלת על העוברון שלי חושבת כמה הוא יפה ואנושי מתחיל להיראות כמו תינוק ואז זה הכה בי אין דופק.הרופא השתתק כמה קשה היה לו להגיד את זה בקול רם.אני מתחרפנת לי פה בשקט בוכה בלי קול כדי לא להעיר את הבית. בעלי ישן למרות הכול. ואני לא מאמינה שצריכה לעבור את זה שוב,אוףףףףף אין לי כוח.הבטחתי לי שזה ההריון האחרון . שאני מבוגרת מידי ודי.לא מצליחה לקלוט .וכמה כואב.
לצפיה ב-'שולחת חיבוק '
שולחת חיבוק
04/01/2017 | 10:41
1
41
אכן עצוב ומבאס
מאחלת לך למצוא את הכוחות להמשיך ולהיות מאושרת בכל בחירה שתעשי.
את פה לא לבד
לצפיה ב-'תודה '
תודה
04/01/2017 | 19:50
12
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
04/01/2017 | 10:55
1
31
כל כך עצוב ונורא לעבור שוב ושוב ושוב את האבדן ואת המפולת.
מאחלת לך שהתהליך הפיזי יעבור עליך בשלום ובלי סאגות, שתצליחי לשקם את הנפש ושבהמשך תשלימי ותצליחי בכל דרך בה תבחרי לצעוד.
לצפיה ב-'תודה !!!'
תודה !!!
04/01/2017 | 19:52
7
לצפיה ב-'צר לי ממש שאת צריכה לעבור את זה שוב ((()))'
צר לי ממש שאת צריכה לעבור את זה שוב ((()))
04/01/2017 | 11:11
1
18
לצפיה ב-'שוב תודה על הנחמה!!!'
שוב תודה על הנחמה!!!
04/01/2017 | 19:55
5
לצפיה ב-'באמת סיוט'
באמת סיוט
04/01/2017 | 12:19
1
42
התקווה שצומחת דווקא מתוך הייאוש הגדול, המחשבה שכבר הגעת אל נקודת הסיום ואז הפתעה בצורת הריון פחות חרדתי, יותר אופטימי. מטלטל, קורע גוף ונפש. וכואב. מאד. מאד. מאד.
אנא חזרי אלינו, ספרי לנו מה שלומך, ספרי לנו שעברת את הפרוצדורה הרפואית, שהגוף - לפחות - מתחיל להחלים.
אנחנו מבינות בענייני אובדן ובכאבי הנפש הגדולים. אנחנו מבינות את הדילמות. מכל הסוגים. את הקושי בזוגיות. את הקושי לנסות שוב. את הקושי לוותר. את הפחדים. את הקנאה.
אנחנו פה בשבילך
לצפיה ב-'תודה! רגשת אותי! '
תודה! רגשת אותי!
04/01/2017 | 19:56
3
לצפיה ב-''
04/01/2017 | 21:53
5
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף
07/01/2017 | 18:06
5
24
אכן מאוד מאוד עצוב וקשה לאבד עוד הריון. כאילו לא היה די בשניים הקודמים, נוסף כעת עוד אובדן.
לא כתבת באיזה שבוע היית ומתי הגרידה.
בכל אופן, עכשיו זה לא הזמן להחלטות כאלו או אחרות. עכשיו זה הזמן לסיים את ההליך הגופני, ולהתפנות לתהליך האבל.
שלב ההחלטות יגיע אחר כך.
 
אנא עדכני אותנו לאחר הגרידה.
שולחת חיבוקי כוחות ונחמה,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מעדכנת'
מעדכנת
07/01/2017 | 20:30
4
40
תודה שירה!
הייתי בשבוע 12 התפתחות ״ תקינה״רק הפסקת דופק.
ביום חמישי עברתי גרידה ביום ארוך ומגעיל.זו אומנם לא פעם ראשונה ,אבל זו הפעם הראשונה שראיתי את פח הזבל במרגלות המיטה שעליתי עליה.לא שחשבתי שעושים משהו אחר עם תוכן הרחם רק פשוט הפח זיעזע אותי כל כך.מיום שישי בבית ,אשפזו אותי אחרי מדדים רעים ,כמו הנפש ככה הגוף.זהו עצובה כואבת לא קולטת שאין הריון שוב. אני יודעת שלא אמורה להתעסק מה יהיה הלאה אבל רק הלאה מעסיק אותי. הייתי שמחה אם הייתן עונות לי האם יכולה להיות בעיית קרשיות אפילו שיש לי 2 ילדים בבית או שאם הייתה כבר היו מגלים לפני. אני חייבת למצוא תשובה כדי לצאת מהעצב הזה.נמאס לי לשנוא כל אישה בהריון או עם תינוק נמאס לי לא לשמוח בשמחת אחרים. ואין אין אך לברוח מזה.וכן אני כועסת על כולם והכול.
וכן עוד מצפה לי דרך שאין לי כוח או רצון לעבור.תודה לכל מי שעודדה אותי .מקווה שיהיה לי הכוח לעודד בחזרה.
לצפיה ב-'יכול להיות שיש לך קרישיות נרכשת'
יכול להיות שיש לך קרישיות נרכשת
08/01/2017 | 13:42
26
כלומר משהו שהתפתח עם הגיל ואפשר לבדוק את זה
לצפיה ב-'לעצובה22- אתייחס בכובד ראש מחר- מחרתיים. סליחה. '
לעצובה22- אתייחס בכובד ראש מחר- מחרתיים. סליחה.
11/01/2017 | 22:19
8
לצפיה ב-'מתייחסת- '
מתייחסת-
12/01/2017 | 13:38
1
16
ראשית- לנושא הפיזי- כתבת שאשפזו אותך בגלל מדדים רעים. מה זאת אומרת? האם עכשיו את בסדר מבחינה גופנית?
 
שנית- לנושא הרגשי- כל התחושות והרגשות שאת מתארת על כל המגוון (שנאה, קנאה, כעס, עצב)- כולם רגשות נורמאטיביים ואנושיים ותואמים לסיטואציה הקשה שאת נתונה בה. אכן אי אפשר לברוח מהאבל, וגם לא צריך לברוח ממנו. צריך לחוות אותו, ורצוי גם לעבד אותו עם אשת מקצוע (אני לא כותבת את זה ספציפית רק עלייך, אלא לגבי כולן, כולל אותי בזמנו).
 
לגבי הקרישיות- אני חושבת שנותנים לזה יותר מדי מקום וחשיבות. בואי נאמר כך- רוב ההפלות בשליש הראשון לא נגרמות כתוצאה מקרישיות יתר.
זה עוד לא אומר שלא כדאי לבדוק זאת כעת, לאחר 3 הפלות.
 
את רוצה אולי לכתוב פה פירוט לגבי כל אחד מההריונות, ואז יהיה לי קל יותר להתייחס ולכתוב לך אילו בדיקות אני חושבת שכדאי שתבצעי.
כתבי על כל הריון- על התקינים- בת כמה היית, מהלך ההריון, שבוע הלידה, משקל בלידה, סוג לידה, האם נולד ילד/ה בריא/ה.
על ההריונות שהסתיימו בהפלה-מתי היו (הגיל שלך) מתי הסתיימו (באיזה שבוע של ההריון), מה היו הנסיבות (הפסקת דופק/מום שהתגלה/שק הריון ריק/תסמונת...), וכיצד הסתיימו (גרידה/ציטוטק/טבעי).
כתבי גם האם עשיתם בדיקות כלשהן, מתי ומה התוצאות והאם ידועות מחלות שלך או מחלות במשפחה (גם כאלו שקשורות לקרישיות יתר).
 
לאחר שתפרטי הכל (תעשי פסקה לכל הריון- כך יהיה לי יותר קל להבין), אוכל להמשיך ולהתייחס בהיבט המעשי כאשר מסתכלים על ההלאה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מעדכנת עידכון'
מעדכנת עידכון
12/01/2017 | 15:46
15
 
 
הי!
אני בסדר עכשיו מבחינה פיזית יצאתי מהגרידה עם מדדים רעים של לחץ דם,דופק נמוך,התעלפיות חוזרות ונשנות מחסור במלחים ומינרלים(הכניסו אותי בשעה מאוחרת לגרידה במקום 10:00 בבוקר 16:00 אחרי הצהריים).
בקשר להריונות:
הריון ראשון הייתי בת 27 נולד בשבוע 39+5, משקל 2.900.
הכול היה תקין וחלומי.
נגמר אומנם בקיסרי סיוטי לאחר 30 שעות צירים וללא הרדמה אבל זה כבר טראומה אחרת.
 
הריון שני הייתי בת 31 נולד בשבוע 42(עם זירוז ) 3.900 בלידה טבעית ומופלאה .
הכול היה טוב.
 
הריון שלישי הייתי בת 35 שבוע 18 גילו פגם גנטי (פגם בעמוד השדרה) ידענו על זה משבוע 14 רק בשבוע 18 התקבל ע״י הוועדה.
הסתיים בשבוע 19 בגרידה.
 
הריון רביעי הייתי בת 37 ,שבוע 8 הפסיקה התפתחות עדיין עם דופק נתנו סיכוי שבוע 12 עם הפסקת דופק ועובר לא מפותח ביצעו גרידה.
      
הריון חמישי עד שבוע 12 הכול טוב שהגעתי לשקיפות שוב אין דופק ללא סימן של הפסקת גדילה.
הסתיים בגרידה.
זהו,עכשיו מתלבטת אך להמשיך אם בכלל.
מה כן כדאי לבדוק או שזה רק עניין של סטטיסטיקה רעה.
אני בטיפול נפשי (מצבור של חיים לא פשוטים,רשמתי על זה בעבר) לצערי ולצער המטפלת שלי היא בעצמה מאוד חולה מקווה שתחזור לטפל בקרוב.
וכן קשה לי מאוד,כמו לכולן לא מועדון משהו.סביבתי לא משהו תומכת ,למעט בעלי וחברה אחת. אימי חולת נפש (ואבי בעיקר מטפל בה)וזה קשה לעצמו וכל גם כל אובדן שלי הופך לנסיגה קשה במצב של שניהם(עוד מטען אם חסר).
חמותי חושבת שהשתגעתי שאני רוצה עוד אחד וכאילו כל היקום אומר לי חזק וברור שלא צריך עוד.
עוד שתי חברות טובות בטוחות שאני קצת לוקחת את זה קשה מידי ויאללה להמשיך הלאה ולוותר
וכן אין הרבה מעבר(הכוונה ל״סביבה״). ולא לא פשוט לי כי כל כך קשה לי לוותר.
לצפיה ב-'מחזור לא סדיר אחרי גרידה בשלב מתקדם'
מחזור לא סדיר אחרי גרידה בשלב מתקדם
02/01/2017 | 14:39
17
109
לפני 7 חודשים עברתי גרידה בשבוע 23.
הגרידה היתה תקינה ובלי שאריות. מאז המחזורים שלי מאחרים או מקדימים בכמה ימים טובים- האחרון איחר ב-6 ימים!!
נורא קשה ככה לנבא ביוץ, ונראה לי שבכל נסיון להכנס להריון אנחנו מפספסים.
הייתי אצל רופא לפני כחודש ביקשתי ממנו אקוקלמין והוא סרב. הציע לי לעשות מעקב זקיקים, אבל מודה שאני עצלנית ואין לי כח לזה... אז לא הלכתי. הולכים כל יום למעקב זקיקים? חשבתי לעצמי שיהיה אותו דבר לנסות יום כן יום לא ולכן ויתרתי על מעקב הזקיקים.
מישהי מכן עברה מחזורים לא סדירים אחרי גרידה ויכולה לספר מתי הם הסתדרו לה? למישהי יש רופא שלא מתנגד לאקוקלמין?
או כל טיפ אחר יתקבל בברכה.
לצפיה ב-'עונה'
עונה
02/01/2017 | 14:51
1
64
אי סדירות במחזור אחרי גרידה/גרידה מאוחרת/לידה (מכל סוג) מוכרת ונפוצה.
מעקב זקיקים מבצעים לפי צורך, לרוב כ 5 פעמים במחזור, אך יכול להשתנות.
רופא גניקולוג לא נותן איקקלומין. הכתובת שלך היא רופא פוריות. ואם את מקבלת הורמונים את צריכה לעשות מעקב צמוד של בדיקות דם + מעקב זקיקים.
ללא הורמונים לא הייתי הולכת למעקב זקיקים. יום כן יום לא בהחלט אמור לכסות את הביוץ.
בהצלחה!!!!!!!!
לצפיה ב-'אני לא לוקחת הורמונים'
אני לא לוקחת הורמונים
02/01/2017 | 15:09
47
למה שאקח? או שזה מיועד למי שבטיפולי פוריות. אני ולא הייתי.
יש לי בבית ילדה בת 4.5 שנולדה בהריון תקין ובלידה רגילה.
מאחורי 4 הריונות: אחד של הבת תקין, אחד לפניה שהופסק בשבוע 7 (הפסקת דופק בלי גרידה), האחרון שהופסק בשבוע 23 בגרידה בגלל תוצאות לא טובות בצ'יפ הגנטי, ואחד לפני שגם נגמר בשבוע 11 אחרי הפסקת דופק (בלי גרידה). אני בת 40 ולכן קצת "ממהרת"
בקיצור- כיף חיים...
אני קוראת פה סיפורים וזה פשוט מעצב ואף מדכא כמה סיפורים כאלה יש.
אני באיזושהיא אופטימיות זהירה ש"אם זה קרה לי פעם אחת זה לא יקרה לי שוב" מתכוונת בעיקר להפסקת ההריון המאוחרת, שרגשית היתה זוועה (פיזית דוקא קל), לעומתה הפסקות ההריון בשבועות מוקדמים נראים כמו pinuts, אבל יודעת שזו תמימות לאור הסיפורים פה על אובדני הריונות חוזרים ונשנים.
 
לצפיה ב-'האמת שאני חושבת שהרופא שלך מאוד אחראי'
האמת שאני חושבת שהרופא שלך מאוד אחראי
02/01/2017 | 14:59
10
65
אין לי נסיון עם איקקלומין, אבל ממה שקראתי הוא עלול לדקק את הרירית (ואז אין סיכוי להריון), והוא עלול לגרום לריבוי זקיקים/ביציות, ובמידה והרירית לא דקה מדי, להוביל להריון מרובה עוברים שמסכן את האם והעוברים.
אם תמצאי רופא שמסכים לתת לך איקקלומין, חשוב לבצע מעקב זקיקים ובדיקה של הרירית. לחלופין אפשר לנסות גונאל, שאמנם ניתן בזריקות, אבל לא מדקק את הרירית. גם הוא כמובן מחייב מעקב זקיקים.
 
לגבי אי סדירות המחזורים, אני חושבת שהייתי הולכת על מעקב זקיקים (ואז בודקים גם את הרירית) ומשלבת עם בדיקות דם הורמונליות.
כן, זה מייגע ומעייף ומעצבן ומשבש את החיים. אבל בעיניי זה הרבה יותר הגיוני מלקחת איקקלומין ללא מעקב.
 
האם אחרי הגרידה עשית היסטרוסקופיה אבחנתית? לדעתי לא את כל הדברים ניתן לראות בUS רגיל.
לצפיה ב-'לא הפנו אותי להיסטרוסקופיה'
לא הפנו אותי להיסטרוסקופיה
02/01/2017 | 15:05
9
44
עשו לי Us אחרי הגרדיה שהיה תיקן, לא היו שאריות. לא אמרו לי לעשות היסטרוסקופיה.
כן בדקו את עובי הרירית שהיה תקין (בבדיקה שהיא כמו מעקב זקיקים).
 
לצפיה ב-'מנסה לחשוב ביחד איתך'
מנסה לחשוב ביחד איתך
02/01/2017 | 15:22
8
44
לפני מה שענית לאיןאריותכאלה, נראה שאת ואני במסלולים דומים. 
האם אחרי הממצא בצ'יפ בדקתם את עצמכם? במידה והממצא לא מורש מאחד מכם, סביר להניח שלא תגיעו להפסקת הריון מאוחרת עקב אותו הממצא (לא אומר שום דבר על ממצאים אחרים).
אם הממצא מורש מאחד מכם, שווה לשקול PGD. אנחנו לא השגנו הריון בPGD עקב מיעוט ביציות, מיעוט הפריות וקצב התחלקות איטי מאוד (מאוד!) של העוברים.
 
אני חושבת שבמצבך הייתי הולכת להיסטרו אבחנתית באופן פרטי (חפשי הודעות אחרות שלי בנושא מהימים האחרונים). באופן אישי יצא לי לעשות רק היסטרו ניתוחית, אבל אחרי הפסקות ההריון המחזורים שלי חזרו להיות סדירים תוך זמן קצר יחסית. כדאי לברר האם בהיסטרו ניתן לאבחן אם החצוצרות חסומות. אם לא ניתן לאבחן בהיסטרו - שווה לעשות גם צילום רחם.
לצפיה ב-'נבדקנו גם אנחנו'
נבדקנו גם אנחנו
02/01/2017 | 15:39
35
אם אני זוכרת נכון הבדיקה נקראת mca ויצא שלילי. ז"א שהפגם הגנטי בעובר לא הגיע מאיתנו. אנחנו צריכים לבדוק עוד משהו אצלנו?
 
הרופא אמר לי לחזור אליו עוד חודשיים ואז נשקול היסטרוסקופיה. הבדיקה הזו בודקת אם יש בעיה בחצוצרות? סתימות? הדבקויות? ואם יש- מה עושים?
הבדיקה הזו כואבת? לכאורה יש לי סף כאב נמוך למרות שהלמינריות (לפני הגרידה) לא כאבו לי בכלל.
לצפיה ב-'גם נראה לי שכל פעם אנחנו מפספסים את הביוץ'
גם נראה לי שכל פעם אנחנו מפספסים את הביוץ
02/01/2017 | 15:43
6
38
התחלתי לרשום לעצמי מתי ניסינו כל פעם. מתי הביוץ ומתי מקבלת ומתי אמורה לקבל כמובן רושמת . אז שמתי לב שכל פעם פספסנו את הביוץ- או שלא התחלנו מספיק מוקדם (ז"א התחלנו ביום ה11 נגיד, כשהמחזור הקדים ואז ז"א הביוץ היה ביום ה-10 נגיד, וכו').
לכן נראה לי שאנחנו מפספסים את הביוץ, ואולי מוקדם מדי לחשוב שיש לי בעיה.
 
גם כ"כ אין לי כח שיבדקו אותי, יפסקו  אותי ויחטטו בי שבא לי לוותר על הריון נוסף וללכת על אימוץ. אני אומרת לעצמי- מה אני צריכה את כל הח*** הזה כשאני יכולה לקבל ילד שלם חי ובריא?? למה לקחת סיכון לעוד הפלה? לידה שקטה חס וחלילה??
לצפיה ב-'מעקב זקיקים אמור לסייע בזיהוי הביוץ'
מעקב זקיקים אמור לסייע בזיהוי הביוץ
02/01/2017 | 21:09
5
36
ובכלל לוודא שאכן מתרחש ביוץ. למיטב ידיעתי ייתכנו מחזורים ללא ביוץ, כאשר הזקיקים לא מבייצים והופכים לציסטות.
מעבר לכך ייתכן שפרק הזמן בין הביוץ למחזור קצר מדי ולא מאפשר השתרשות תקינה. גם את זה ניתן לאתר בעיקר בעזרת מעקב זקיקים ומעקב הורמונלי.
 
באופן אישי לא עברתי היסטרו אבחנתית ולא צילום רחם, אבל אם אני מבינה נכון הן בדיקות שמשלימות אחת את השניה. היסטרו אבחנתית אמורה לסייע באיתור הידבקויות ושאריות, צילום רחם אמור לסייע באיתור בעיות מבניות ברחם וחצוצרות סתומות. לפעמים היסטרו אבחנתית גורמת לפתיחה של סתימת חצוצרות (כתופעת לוואי, לא מכוון).
אם יש ממצאים, לפעמים נדרשת היסטרו ניתוחית. לפעמים ניתן עוד באבחנתית לבצע פעולות קטנות (אבחנתית לרוב מבוצעת ללא הרדמה).
 
אני יכולה להבין את הרצון להפסיק את הבדיקות החוזרת ונשנות, החיטוט הבלתי פוסק בגוף. זה קצת עצוב לי, אבל באופן אישי נהייתי אדישה לכך. אני גם מבינה שכל עוד אני מנסה להכנס להריון (וכל עוד אני מאבדת הריונות), הבדיקות יהיו בתדירות גבוהה.
 
לגבי הפסקה האחרונה וההודעה הנפרדת שפתחת, זו שאלת השאלות.
רק את יודעת האם את מסוגלת לעמוד בעוד, כשברור שכל הריון מלווה באפשרות שהוא יסתיים מוקדם מהצפוי.
שבועיים אחרי שההריון השישי שלי נגמר, ואני עדיין לא יודעת מה הלאה. לא יודעת מה אני רוצה ולא יודעת מה בעלי רוצה (לא דיברנו על זה עדיין), מצד שני אצלנו יש פחות אפשרויות ממה שאת הצגת: לא יהיו פונדקאות, תרומת ביצית, אימוץ, אומנה. או שנמשיך לנסות להרות (ספונטני או PGD) או שנפסיק ונסתפק בילדה האחת והנהדרת שיש לנו.
לצפיה ב-'את יודעת מה הייתי רוצה?'
את יודעת מה הייתי רוצה?
03/01/2017 | 09:23
4
37
לרצות רק ילד 1. את זו שיש לי בבית. כאילו ממש הייתי שמחה להסתפק בילדה 1 ולהפסיק לחשוב על עוד ילד. אני ממש מקנאה במי שיש לו 2-3 ילדים
 
ואם אפשר לשאול למה עבורכם האפשרויות של פונדקאות או אימוץ לא רלוונטיות? כי אתם לא רוצים?
לצפיה ב-'עונה'
עונה
03/01/2017 | 10:17
3
42
אין לי בעיה עקרונית עם פונדקאות.
אין לי בעיה שמישהי אחר תישא ותלד את הילד שלי.
אין לי שום בעיה להשקיע כמה מאות אלפי שקלים בעוד ילד במקום לעבור בית.
העניין הוא שמכיוון שכבר עברתי טיפולי פוריות בשביל PGD, אני יודעת מה מצב ההפריות אצלנו והוא ממש לא משהו. עברתי 4 שאיבות, היו בערך 8 ביציות שהופרו ומתוכן 5 הגיעו לבדיקה של הPGD ורק 2 עוברים היו תקינים לממצא שאני מורישה (הם הוחזרו בנפרד, לא היו הריונות). כל העוברים שנוצרו, התחלקו מאוד לאט.
במצב כזה לא הגיוני ללכת על פונדקאות.
 
לגבי אימוץ, אני לא מעוניינת. מכבדת ומעריכה מאוד את מי שמוותר על הגנטיקה, ולא מסוגלת לכך בעצמי. הנושא אפילו לא עלה בשיחות ביני לבין בעלי, כי מבחינתי זה לא רלוונטי.
 
וגם אני כמוך, מקנאת במי שיש לה יותר מילד אחד (כפי שאחרות בוודאי מקנאות בך ובי על כך שיש לנו ילדה). וגם אני כמוך הייתי רוצה להסתפק בזו שישנה. הקושי אצלי הוא שמעבר לזה שאני רוצה עוד בשבילי, אני רוצה עוד בשבילה. אני רוצה שהיא תחווה אחאות, זה ממש חשוב לי ולא ברור לי איך ומתי אוכל להשלים עם היותה בת יחידה. לא ברור לי כמה אני צריכה לעבור לפני שאגיד "לא עוד".
גם הבת שלי הביעה את רצונה באחות (במפורש, ביקשה שנעשה לה אחות מקסימה כמוה), ושאלה למה לחבר הכי טוב שלה נולדה אחות ולה לא. והלב שלי נשבר פעם אחר פעם.
 
* כתבתי הרבה בחודש האחרון, כולל את הודעת האובדן החמישי שלי. מכל ההודעות שכתבתי החודש בפורום הזה, ההודעה הנוכחית היא היחידה שגרמה לי לבכות תוך כדי כתיבתה (הפיסקה האחרונה שכתבתי). תודה שעזרת לי להבין מה כואב לי.
לצפיה ב-'הי מרעישה - תגובה לגבי פונדקאות'
הי מרעישה - תגובה לגבי פונדקאות
03/01/2017 | 10:52
41
שני עוברים אחרי PGD זה מצב יחסית ממש טוב.
בתור מישהי שכן הלכה על מסלול פונדקאות, אני יכולה רק לומר לך שהסיכוי שבחורה בת 23 , עם הריונות תקינים בעבר, תיקלט הוא גבוה מאוד. ולכן יש סיכוי גבוה מאוד שהיא תיקלט עם העוברים שלך. שווה לך להתייעץ עם רופא פוריות שעובד עם פונדקאיות ואולי התשובה שתקבלי תהיה אחרת.
מכל המשפחות שעשו ילדים במסלול שלנו, שמעתי על כל כך הרבה מקרים... קשים יותר וקשים פחות, ובסופו של דבר לכולם נולד ילד עם אם פונדקאית.
 
לגבי אימוץ, אני לגמרי איתך...
לצפיה ב-'יקירה '
יקירה
03/01/2017 | 10:59
30
אני כ"כ מזדהה עם מה שכתבת. גם אני הכי רוצה עוד ילד בשביל הבת שלי, שיהיה לה אח או אחות. גם היא שאלה אותי כשנולדו לחברים שלה אחים "למה לי אין אח" וגם לי נשבר הלב.
וגם אני דומעת עכשיו תוך כדי כתיבה...
מודה שצרת רבים חצי נחמה...
 
ורק רציתי לציין לגבי פונדקאות, רק התחלתי לברר, (אני יורה לכל הכיוונים) ואפשר לקבל תרומת ביצית, לא חייבים מהביצית שלך (כן הבנתי שאת רוצה רק משלך, מבינה לגמרי. )
לצפיה ב-'הכי הכי קשה זה השאלות של הילדים'
הכי הכי קשה זה השאלות של הילדים
04/01/2017 | 10:42
25
כל פעם שריחמתי על עצמי או להיפך התאוששתי קצת, פתאום באה הבת שלי עם יציאה, שמתי יהיה לנו תינוק, ואמא אני מתפללת שתהיי בריאה. כל מיני דברים שריסקו אותי.
אבל ברור שזה לא כואב להם כמו לנו.
היא מבינה שזה נושא שבו היא יכולה להגיע אלייך. והיא מהממת.
וזה בסדר גמור גם לרצות בשביל עצמך. הכי מגיע לך ולכם בעולם.
נשיקות.
לצפיה ב-'מקלוני ביוץ...'
מקלוני ביוץ...
03/01/2017 | 07:42
2
36
נקלטתי איתם פעמיים.
מעקב זקיקים זה יום כן יום לא. בדרך כלל ביום ה 10 עד 20 למחזור.
לצפיה ב-'הם מדויקים?'
הם מדויקים?
03/01/2017 | 09:20
1
26
הבנתי שלא.
לצפיה ב-'יש לי חברה שקוראת להם אמצעי מניעה'
יש לי חברה שקוראת להם אמצעי מניעה
04/01/2017 | 10:44
24
אני השתמשתי וזה לא השפיע עלינו לטובה. הדבר החיובי היחיד שיצא לי מזה היתה העובדה שידעתי בוודאות שאני מבייצת כל חודש. וזה גם הגיע תמיד עם כאבים אז לדעתי זה אמין.
הבעיה שלדעתי זה מכניס לסטרס.
אני ממש לא ממליצה לך על אקקלומין. והבנתי שהיום הרופאים פחות מתלהבים לתת אותו. פעם נתנו כמו אקמול...
לצפיה ב-'היי תמי'
היי תמי
03/01/2017 | 10:49
34
אני הלכתי לגניקולוג רגיל (שהוא גם מנהל מחלקה בביח ידוע) כי גם לי הקדים המחזור כל פעם בשבוע. ותמיד היה לי מחזור סדיר.
הוא מיד נתן לי איקוקלומין לחודשיים, וזה סידור את העניין.
 
אגב, את כותבת שאת בת 40, ולמה שתלכי לרופא פוריות. 
היית בת 35 כשנכנסת להריון עם הבת שלך.
ההבדל בין גיל 35-40 הוא משמעותי ביותר.
בתוק מישהו כמעט בגילך, שעברה טיפולי פוריות, אני יכולה רק להמליץ לך כן להתייעץ עם מומחה פוריות, הסיכויים להיקלט טבעי בגיל כזה הם כ 5% סטטיסטית. אולי כן כדאי לתת קצת "בוסט" כדי לסייע להיקלט.
 
זו כמובן רק דעתי.
לצפיה ב-'mthfr c677t הטרוזיגוט מה עושים עם זה ??��'
mthfr c677t הטרוזיגוט מה עושים עם זה ??��
03/01/2017 | 14:18
4
82
הי. אשמח לשמוע ממי שיודעת והתעמקה בנושא מה עושים עם זה ... יש לי ילדה בבית בת 6 מהפריה וכעת אחרי הריון שהפסיק בשבוע 8 וממשיכה טיפולים ... יש לי הרבה עוברים מוקפאים כך שהיתי אופטימית , למרות גילי - כמעט 43. 
קראתי שדווקא לקיחת חומצה פולית במינון מוגבר יכולה ליצור בעיות כי מצטבר בדם. מה המשמעות עת העובר אם יקלט הריון? האם כדאי לבצע גם יעוץ גנטי לראות שבעלי לא נשא של זה ולברור עוברים בהחזרה ?...
האם כדאי להתייעץ עם המטולוג כללי תותח או קופרמינץ שהוא רופא נשים שמתעסק עם קרישיות מספק בשביל זה ?
אין רגע דל בשנתיים האחרונות ....��
תודה רבה ואשמח לכל תשובה 
לצפיה ב-'אני חושבת שעדיף לך לשאול בפורום פוריות'
אני חושבת שעדיף לך לשאול בפורום פוריות
03/01/2017 | 14:35
1
15
לצפיה ב-'תודה אשאל שם במקביל'
תודה אשאל שם במקביל
03/01/2017 | 14:52
7
לצפיה ב-'עונה למיטב ידיעתי....'
עונה למיטב ידיעתי....
07/01/2017 | 04:10
1
26
לגבי mthfr, עד כמה שידוע לי עם הטרוזיגוט לא עושים כלום. זה מאוד מאוד נפוץ להיות הטרוזיגוט ובדרך כלל לא בעייתי בכלל (למעשה, שמעתי רק על מקרה אחד במהלך השנים בו נוצר מצב בעייתי בגלל סוג מאוד נדיר של הטרוזיגוט). 
חומצה פולית, מה זה מינון מוגבר? 5 מ"ג? כי אם זה המינון המוגבר, אז זה לא בעייתי בכלל. נכון שהתגלה בשנים האחרונות שעודפי חומצה פולית לא מפונים מהגוף כפי שחשבו קודם, אבל מינון של 5 מ"ג (שנחשב בדרך כלל המינון הגבוה) הוא לא בעייתי. יש נשים שלוקחות את המינון הזה כל החיים. 
לגבי המטולוג או קופרמינץ, מכיוון שאת ממוקדת בהריון, אז הייתי בוחרת בקופרמינץ. 
 
שיהיה בהצלחה
לצפיה ב-'מחזקת את דברי ספרקית. תודה לך'
מחזקת את דברי ספרקית. תודה לך
07/01/2017 | 18:08
10
לצפיה ב-'איזה כיף!!!!!!!!!!!!'
איזה כיף!!!!!!!!!!!!
01/01/2017 | 20:52
3
255
הלוואי.

הציניות אוכלת אותי.

לא יודעת מה קורה הפעם.

כבר תכננתי את הודעת הבשורה בפורום השכן...... האמת, אני מתכננת אותה כבר הרבה זמן.

מנסים להיכנס להריון כבר 9 חודשים. יום 46 למחזור והפעם כבר הייתי בטוחה שזה הריון. אבל סתם ביוץ מאוחר ומאכזב.

:(

לצפיה ב-'אויש, אני יודעת כמה את מחכה להריון חדש...'
אויש, אני יודעת כמה את מחכה להריון חדש...
02/01/2017 | 10:31
1
76
אבל בכל זאת- אני לא מבינה- איך את יודעת שזה היה ביוץ מאוחר ולא הריון כימי, לדוגמא?
כלומר- תכלס זה לא משנה, כי אין הריון. אבל יש לך דרך לדעת שהיה מדובר בביוץ מאוחר? האם המחזורים שלך סדירים לרוב? כל כמה ימים? כי וסת שמגיעה ביום ה-48 זה באמת איחור משמעותי, אלא אם כן המחזור של האישה אינו סדיר.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה ותשובה'
תודה ותשובה
03/01/2017 | 10:28
37
שירה! תודה על המילים שלך. הן כ"כ חשובות לי.....
 
*בהריון כימי יש עלייה בבטא וע"כ תהיה תשובה חיובית בסטיק שתן. אצלי היה שלילי ובדקתי כמה פעמים.
*המחזורים שלי לא סדירים בכלל. (בשנה האחרונה בין 30 ל 46 יום, בעבר, לאורך שנים היה בין 35 ל 52)
אז מאוד קשה לתזמן ביוץ, אבל עם כאלו מחזורים נכנסתי להריון 7 פעמים. בהריונות תמיד 'איחרו' לי את מועד הלידה בשבוע וחצי עד 3 שבועות.
 
אני תוהה אם כדאי לבדוק (הידבקויות / מעקב זקיקים / רירית)...... מספיק לי 'הסרט' של ההריון. אין לי כוח לעוד.
לצפיה ב-'אוףףףףף מתבאסת ביחד איתך ((()))'
אוףףףףף מתבאסת ביחד איתך ((()))
04/01/2017 | 11:10
6
לצפיה ב-'בוקר טוב!'
בוקר טוב!
02/01/2017 | 10:38
5
163
בוקר טוב!!
עד עכשיו צפיתי מהצד ונהנתי מהתמיכה שאתן נותנות, מי כמוני יודעת כמה שהיא נדרשת!
לפני כארבעה חודשים עברתי גרידה שניה, רוצה מאוד הריון נוסף, לא מונעת כרגע.
בכל החמישה הריונות שהיו לי (שני ילדים מתוקים) נכנסתי להריון מקסימום בנסיון השני, כרגע מנסים בערך ארבעה חודשים ועדיין אין הריון, חוששת שאולי פגעו לי ברחם בתהליך הגרידה חס וחלילה או נשארו שאריות.
הגיוני?
כמובן שאם החודש לא יצליח (הלוואי שכן) אלך לעשות אולטרסאונד אבל תמיד נחמד לישמוע חוות דעת נוספת מבעלות נסיון
תודה רבה ויום נפלא! 
 
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
02/01/2017 | 11:44
2
84
משתתפת בצערך על האובדנים.
רוצה לשתף אותנו באיזה שבוע היתה הגרידה האחרונה? האם מאז המחזורים סדירים ועם אותה כמות דימום כמו בדרך כלל? האם עברת בדיקת US מאז הגרידה האחרונה?
 
במידה ולא יצליח החודש, ממליצה על בדיקת US רגילה כ-5 ימים אחרי תחילת הוסת, אולי אפילו ביום השלישי.
גם אם בדיקת US לא מראה שאריות, שווה לשקול היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לשלול הידבקויות שלא תמיד רואים בUS.
 
שמחה שהתמיכה שלנו עזרה לך גם כשהיית סמויה 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
02/01/2017 | 12:04
1
60
תודה על התשובה והרצון לעזור
אז ככה: הדופק פסק בשבוע 13 אבל גילינו על כך שבועיים לאחר מכן, לגרידה חיכיתי עוד שבוע וחצי.
הגרידה היתה לא פשוטה, איבדתי במהלכה כליטר דם, לאחר מכן קיבלתי בהתאוששות מנות דם ושהיתי שם כל הלילה, הביתה השתחררתי רק בוקר לאחר מכן.
מאז הגרידה המחזורים סדירים בדיוק של יום חוץ מהמחזור השני.
הכמות של הווסת מעט פחותה מבעבר אבל לא משמעותית.
(היו לי בעבר שאריות ברחם לאחר לידת הילד השני עברתי אז הסטרוסקופיה אבחנתית וניתוחית)
יום טוב!!
לצפיה ב-'אולטרסאונד'
אולטרסאונד
02/01/2017 | 16:19
47
האם מספיק האולטרסאונד הפנימי שעשו לי בבית החולים לפני השחרור ואחד חיצוני לאחר השחרור על ידי הרופא שלי?
לצפיה ב-'מנסה לעזור-'
מנסה לעזור-
07/01/2017 | 18:51
1
15
ראשית, אודה להבהרות- כתבת שהיו חמישה הריונות- מתוכם שני ילדים בריאים וגם כתבת שעברת גרידה שנייה. אז "חסר" לי הריון. האם היו 4 או 5?
 
לגבי שאלתך- זה שעד עכשיו נכנסת מאוד בקלות ובמהירות להריון, עוד לא אומר שלהריון הבא תיכנסי בצי'ק. 4 חודשי נסיון הם זמן נורמטיבי לגמרי, בהתחשב בעובדה שבממוצע- לוקח חצי שנה לכניסה להריון. ממוצע. כלומר- גם יכול לקחת 10 חודשים. עד שנה נחשב תקין. כאשר מתחשבים בגיל. האם הגיל שכתוב אצלך בכרטיס הוא הנכון? כי אם כן- את מאוד צעירה, ולכן לא הייתי מוטרדת.
בנוסף, כתבת שעברת את הגרידה לפני 4 חודשים, אז בחישוב מאוד פשוט- ניסיתם חודשיים-שלושה, בהתחשב בעובדה שלוקח למחזור כ-4-6 שבועות להגיע מרגע הגרידה (או שניסיתם עוד לפני שהיגיע המחזור, מה שבעיניי ובעיני הרופאים לא מומלץ...וגם לא נחשב מבחינתי כנסיון אמיתי).
 
האם עברת בדיקה של אולטרטסאונד לאחר קבלת הוסת הראשונה? אם לא- ממליצה לך ללכת ולהיבדק, ואם כן ואמרו שהכל תקין- אז הייתי ממליצה לך להמשיך ולנסות עוד 3-4 חודשים. לא הייתי ממהרת לבצע פרוצדורות רפואיות פולשניות כמו הסטרוסקופיה ללא צורך רפואי אמיתי.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'אולטרסאונד לאחר ווסת ראשונה'
אולטרסאונד לאחר ווסת ראשונה
08/01/2017 | 01:44
20
תודה רבה על התשובה
אכן היו חמישה הריונות, ההריון הראשון היה חוץ רחמי והוציאו לי חצוצרה.
אולטרסאונד כפי שזכור לי עברתי לפני הווסת הראשונה אחד בבית חולים לפני השחרור, והשני אצל הרופא כשלושה ארבעה שבועות לאחר הגרידה אבל הוא היה חיצוני, ולתחושתי אין אפשרות לראות ברור באולטרסאונד כזה.
אני בת עשרים ושש.................
הפורום מאוד עוזר לי בהתמודדות ומחזק אותי.........
 
לצפיה ב-'שאריות לאחר גרידה'
שאריות לאחר גרידה
01/01/2017 | 12:59
5
142
בנות יקרות, עזרתן לי מאד לפני ההפלה, ומקווה שתצליחו לסייע לי גם עכשיו. 
לפני חודשיים וקצת עברתי גרידה בשבוע 22 אחרי מי שפיר בעייתי. 
חיכיתי וחיכיתי ומחזור לא הגיע. לבסוף קיבלתי כדורי פרוברה שגרמו למחזור להגיע ובגדול. מאז התיכון לא היה לי מחזור כל כך קשה. 
היום באולטראסאונד נצפה מוקד אקוגני ואני צריכה לטפל בשאריות. מהניסיון האישי שלכן מה הדרך הטובה ביותר? ציטוטק? גרידה נוספת? היסטרוסקופיה ניתוחית?
לצפיה ב-'איזו באסה '
איזו באסה
01/01/2017 | 17:26
1
81
מתסכל שהשארית אותרה כל כך הרבה זמן אחרי הגרידה.
 
באופן אישי, אני חושבת ששארית שלא יצאה עם מחזור, ככל הנראה לא תצא עם ציטוטק.
לגבי גרידה או היסטרו, עדיין לא הבנתי לפי מה הרופאים מחליטים. בשבוע שעבר הרופאה במיון המליצה לי על היסטרו להוצאת שארית, הרופא שלי בחר לבצע גרידה. הוא אמר שהיסטרו יותר מכבידה על צוואר הרחם, אבל לא הייתי במצב של לחקור ולהבין למה.
בפעמים הקודמות שהיו לי שאריות, עברתי היסטרו ניתוחית.
 
אני חושבת שלו אני במקומך, הייתי מנסה לקבוע תור פרטי לייעוץ אצל אחד השמות הגדולים בהיסטרו. אני שמעתי על גולדשמיט ועל גולדברג (לא הייתי אצלם באופן אישי). על גולדשמיט לא ראיתי מילה רעה אחת, כולן מהללות ומשבחות.
 
איך את מרגישה מבחינה פיזית? יש כאבים כלשהם?
לצפיה ב-'תודה על התשובה '
תודה על התשובה
01/01/2017 | 17:47
61
אני מרגישה מצוין פיזית ללא כאבים. האמת שהרגשתי מצוין מיד לאחר ההפלה.
את השאריות ראו כבר אז אבל קיוו שיצא עם המחזור.
ניסיתי לקבוע תור לד"ר גולדשמיט אבל ביטוח רוצה מכתב מהרופא שמסביר למה אני צריכה. מחרתיים אני אצל הרופא ואז אבקש ממנו.
ממש רציתי לשים הכל מאחור ולנסות כבר שוב.
לצפיה ב-'מצטרפת להמלצות של "מרעישה בשקט". תודה ועוד-'
מצטרפת להמלצות של "מרעישה בשקט". תודה ועוד-
07/01/2017 | 18:24
2
16
האם היית כבר אצל הרופא? האם אמר משהו חדש?
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'עדכון '
עדכון
15/01/2017 | 08:02
1
5
קבעתי היסטרוסקופיה ניתוחית אצל גולדשמיט. 
מה אמורה לצפות? 
לצפיה ב-'כרבולית- אנא פתחי שרשור חדש בנושא. תודה.'
כרבולית- אנא פתחי שרשור חדש בנושא. תודה.
16/01/2017 | 11:34
1
לצפיה ב-'דימום לאחר ציטוטק- למי שיודעת'
דימום לאחר ציטוטק- למי שיודעת
31/12/2016 | 21:33
4
98
את ההפלה עברתי בחודש שעבר, קיבלתי את הוסת בדיוק 4 שבועות אחרי , וכבר שבועיים אני עם דימום, הגיוני?
לצפיה ב-'ועוד דבר'
ועוד דבר
31/12/2016 | 21:36
1
50
עשיתי בדיקות של קרישיות יתר שיצאו תקינות, ושלחו אותי לעשות היסטרוסקופיה. מישהי עברה? אני כל כך לא רוצה לעבור את זה
לצפיה ב-'מצטערת על האובדן שלך'
מצטערת על האובדן שלך
31/12/2016 | 22:08
46
 לגבי הדימום לא קרה לי מחזור ראשון אחרי ציטוטק היה רגיל. לגבי היסטרוסקופיה אני עשיתי בהרדמה והבדיקה ממש לא נוראית. מכירה בנות שעשו ללא הרדמה ואמרו שלמעט אי נוחות קלה הבדיקה כלל לא כואבת
לצפיה ב-'מה ראו ב-US אחרי הוסת?'
מה ראו ב-US אחרי הוסת?
31/12/2016 | 22:56
56
מה מצב הרירית? האם ישנן שאריות?
האם עשו לך בדיקת דם לבדוק את מצב ההורמונים?
 
אחרי הפלה (ולא משנה אם ציטוטק או גרידה) עלולות להיות שאריות ו/או הידבקויות שאותן ניתן לאתר בעיקר בהיסטרו אבחנתית.
לא עברתי היסטרו אבחנתית, רק ניתוחית ולכן תחת הרדמה, אחרי שתי הפלות שבהן נותרו שאריות שזוהו בUS רגיל.
לו אני במקומך, כנראה הייתי הולכת על אבחנתית. אם את ממש חוששת, אפשר לחפש רופא שיסכים לבצע את הבדיקה תחת הרדמה.
לצפיה ב-'מצטרפת לשאלות של "מרעישה בשקט", וגם-'
מצטרפת לשאלות של "מרעישה בשקט", וגם-
07/01/2017 | 18:21
15
אני רוצה לשאול למה הפנו אותך להסטרסקופיה אבחנתית?- בגלל הדימום, או בגלל משהו אחר?
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'אז חשבתי שפעם שלישית גלידה:('
אז חשבתי שפעם שלישית גלידה:(
29/12/2016 | 20:42
7
220
חייבת לפרוק.חוזרת אליכן אחרי שבהפלה השניה בעיקר קראתי את מה שאתן כותבות והתיעצתי לגבי בדיקות. אז התוצאות חזרו וכולן תקינות, אחרי 2 החזרות עוברין בהפריה שאיבה נוספת והפעם חיובי, שמחה גדולה כי הבטא מעל 100 כשבהריונות הקודמים שלא צלחו היא הייתה מתחת לחמישים וההכפלות היו מעל פי 2. לצערי הדמחה הייתה קצרה ואחרי 2 הפסקות דופק בהפלה הזו התחילו דימומים. פעם ראשונה במיון ראו שק ברחם והכל נראה תקין ולאחר ארבעה ימים של שקט הדימום הפך לקרישי דם בבוקר במיון נצפה שק עם דופק ובערב הרחם כבר התרוקנה לגמרי. עצובה כאובה ומדממת מהלב השבור שלי. תודה למי שקראה עד פה
לצפיה ב-'אויש, מאוד עצוב. משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף'
אויש, מאוד עצוב. משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף
30/12/2016 | 12:32
4
53
מבינה את התסכול, הכאב, העצב והלב השבור והמדמם. הייתי שם, ואני זוכרת היטב את הקושי שבהתמודדות.
כנראה שאין מנוס מלהמשיך הלאה, עד שיגיע העובר התקין. כי ההפלות שלך נשמעות על רקע של עוברים לא תקינים, מה גם שכתבת שעשית את כל הבדיקות והכל תקין.
תזכירי לי בבקשה אם יש לך כבר ילדים, או שאת מחכה לילד הראשון.
 
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
31/12/2016 | 09:34
3
46
 אני ללא ילדים עדיין. איך אפשר לדעת שהרקע הוא עוברים לא תקינים אם לא בוצעה בדיקה לעוברים? בנוסף אשמח לדעת אם את יודעת לגבי בדיקת הצלבה שכארפ רושם עליה באתר שלו. מי מפנה ואיפה נעשית הבדיקה
לצפיה ב-'אם את רוצה- תכתבי פה את כל הפירוט-'
אם את רוצה- תכתבי פה את כל הפירוט-
31/12/2016 | 16:16
2
39
של כל הריון והריון, כולל אילו בדיקות בדיוק עשית ומתי.
תכתבי את הגילאים שלך ושל בעלך ואם את מוכנה- גם את הרקע לטיפולי הפוריות (או לפחות האם זה משהו שקשור במצב ההורמונאלי שלך, למצב הרחמי וכדומה. כל מרכיב הוא חשוב).
ונעשה חשיבה ביחד.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'כל ההריונות היו הריונות ivf'
כל ההריונות היו הריונות ivf
31/12/2016 | 22:05
1
56
אני בת 35 בעלי 38 הפריות על רקע בלתי מוסברים פרופיל הורמונלי תקין, בוצעו צילום רחם,היסטרוסקופיה, קרישיות כולל אוטואימוני וקריוטיפ לשנינו כל הבדיקות תקינות. הריון ראשון ושני בטא נמוכה 24 ו48 בהתאמה הכפלות של 1.5 ליומיים הפסקת דופק בשבוע 6+5 הריון שלישי בטא גבוהה יותר והכפלות תקינות קיבלתי פרוגסטרון וקלקסן. בשבוע 5+3 דימום טרי שהפסיק לאחר כמה שעות וארבעה ימים אחרי קרישי דם והפלה 
לצפיה ב-'סליחה על שלקח לי כמה ימים...אני מקווה שאת פה- '
סליחה על שלקח לי כמה ימים...אני מקווה שאת פה-
04/01/2017 | 22:08
11
תראי, את מתארת 3 הפלות מאותו הסוג. הפלות בסוף החודש הראשון להריון (משכו של החודש הראשון בהריון הוא 6 שבועות) או בראשית החודש השני.
את מספרת שעשית את כל הבדיקות האפשריות לבירור הפלות חוזרות והכל יצא תקין.
כלומר- לא מצאו שום גורם רפואי שיכול להסביר את ההפלות.
משום שרוב ההפלות בשליש הראשון נגרמות כתוצאה מבעיות כרומוזומאליות של העוברים, ומשום שכל הבדיקות הרפואיות יצאו תקינות, ומשום שבהריון השלישי אפילו קיבלת תמיכה וקלקסן- וזה לא עזר, ובגלל הגיל של שניכם- מכאן אני מגיעה למסקנה שהגעתי.
הפלות מסוג זה גם יכולות להתרחש כי משהו השתבש בתהליך החלוקה התאית או כל בעיה אחרת בראשית היווצרות העובר- ואין לנו איך להשפיע על כך.
זה נורא נורא מתסכל. אני יודעת. כי למעשה, אין משהו שאת יכולה לעשות כדי למנוע הפלה נוספת, או כדי להשיג סוף סוף עובר תקין.
צריך לחכות למזל. מזל. מזל. מזל.
 
לגבי שאלתך לגבי כארפ- אני לא מאמינה בו, לא מאמינה לו, לא מאמינה לבדיקה שהוא מבצע ולא מאמינה ב"טיפול" שהוא מציע (עירוי נוגדנים- מורכב, יקר, ולא מועיל). אגב, לרוב הוא מציע את הטיפול הזה אחרי 5 הפלות, ולא לפני...מאחלת לך כמובן שלא תגיעי בכלל למקום הזה.
 
מקווה שההריון הבא יגיע במהירה, והכי חשוב- שיסתיים בידיים מלאות. אמן. מאחלת לך מכל הלב.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדנים'
משתתפת בצערך על האובדנים
31/12/2016 | 18:43
40
ממליצה להתייעץ גם בפורום פוריות, מאמינה שיהיו להן תובנות והצעות לגבי ההמשך.
 
מאחלת לך ששנת 2017 תהיה השנה שלך.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך, הכי חשוב זה שתיהיי חזקה'
משתתפת בצערך, הכי חשוב זה שתיהיי חזקה
31/12/2016 | 21:38
15
לצפיה ב-'לצערי חדשה פה'
לצערי חדשה פה
30/12/2016 | 08:33
13
269
שלום לכולם
לא ממש יודעת מאיפה להתחיל. הריון 2 בבית יש לי ילד מקסים בן שנתיים וחצי. נכנסתי להריון בספטמבר האחרון. שמחה גדולה הייתה בבית. חיכיתי לשקיפות רק כדי לסמן וי. לספר על ההריון לחברות ומשפחה מורחבת.
הכל התהפך.
שקיפות גבוהה, בדיקת סיסי שלייה גם כן לא תקין. מוצאים כרומוזום נוסף ב21. תסמונת.
עוברים ועדה להפסקת הריון.
שבוע של בכי, שבוע מטורף של בטח יש פה טעות. זה הרי קורה רק לאחרים. אין סיכוי שנפלנו בסטטיסטיקה.
אבל.
ביום ראשון אעבור גרידה.
חזקו אותי בבקשה... שזה יעבור, שיהיה יותר טוב, שהכל לטובה
כל כך קשה 
לצפיה ב-'שכחתי לציין- שבוע 14'
שכחתי לציין- שבוע 14
30/12/2016 | 08:35
41
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
30/12/2016 | 12:43
77
כל התחושות שכתבת- ההלם, אובדן התמימות, העצב הקשה, הקושי לקבל את המציאות, האבל, הבכי- הכל הכל מוכר, מובן ונורמאלי.
וכן, זה לא קורה רק לאחרים, וכל מי שפה (ועוד המון אחרות- שלא פה)- הן חלק מהסטטיסטיקה של עולם הילודה, שלרוב מביא איתו מתנות נפלאות ומופלאות, ולעיתים, לצערנו הרב, מביא עימו גם צער ועצב גדולים.
 
אני יכולה לחזק אותך בזה שאני מכירה המון נשים (גם מפה, וגם מהחיים האישיים שלי), שעברו אובדן/י הריון, ולאחר מכן זכו להריון תקין ובתינוק/ת בריא/ה.
לא יכולה לומר שהכל לטובה. הלוואי וההריון הנוכחי שלך היה תקין...אבל כן יכולה לומר שטוב שיש היום בדיקות נרחבות, שמסוגלות לגלות בעיות חמורות, תסמונות ומומים, ועדיף לגלות את הדברים בשלב כמה שיותר מוקדם.
 
אנחנו פה לכל דבר ועניין. אודה לך אם תוכלי לעדכן אותנו לאחר הגרידה.
 
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מאד עצוב'
מאד עצוב
30/12/2016 | 19:37
49
מבינה אותך, כולנו מבינות. זה נורא קשה וכואב. אין מספיק מילים שיגרמו לצער ולכאב להיות קלים או פשוטים יותר. אבל הקלישאה ש"הזמן יעשה את שלו" באמת נכונה ולאט לאט את תתחזקי ותמצאי שוב את האור הפנימי והחוזקה שמצויים בך. מותר להיות עצובים, צריך לבכות ולהוציא את האבל מהמערכת.
מאחלת לך לעבור את הכל בשלום ולהיות כבר אחרי, לעבור את ימי האבל והעצב ולהתחזק במהרה.
שולחת לך חיבוק גדול, תהיי חזקה 
לצפיה ב-'עצובה איתך '
עצובה איתך
31/12/2016 | 20:48
33
מתחילה דווקא מסוף ההודעה שלך. לא יכולה להגיד שהכל לטובה. לטובה היה לסיים את ההריון שלך בעוד חצי שנה בערך בידיים מלאות ולא עם טריזומיה וגרידה יזומה.
כן, זה מאוד מאוד מאוד קשה. וכואב ומוחץ ולפעמים אי אפשר לנשום. וכן, זה אמור להיות יותר קל בהמשך, אבל זה לוקח זמן, וההתקדמות מלווה בנפילות. אחרי המון זמן מגלים שהעוצמה של הכאב שונה, ואפשר גם לחייך ולצחוק למרות שהאובדן נמצא ברקע.
 
הפסקת הריון יזומה מלווה הרבה פעמים בחרטה ורגשות אשם.
בתור מי שעברה שתי הפסקות הריון יזומות (ועוד 3 אובדנים לא יזומים), אני אומרת שאפשר לוותר על החרטות ועל רגשות האשם. זה לוקח זמן, זה קשה, אבל אפשר לוותר עליהם.
כל הבדיקות שעשיתי במהלך ההריונות, נועדו לוודא שהעוברים בריאים ותקינים. מי שמוכנה ללדת תינוק חולה, לא עושה את הבדיקות הללו.
הצרכים ואיכות החיים של הבת הקיימת שלי, קודמים לכל דבר אחר. ללדת לה אח או אחות חולים, פירושו שהיא תישא מחיר כבד גם עכשיו בתור ילדה וגם בתור מבוגרת, אחרי שאנחנו כבר לא נהיה.
 
קצת על החלק הפיזי של הגרידה.
את אמורה להגיע בצום ובלי תכשיטים/איפור/לק. ממליצה להגיע עם כמה תחבושות מהבית לאחר כך.
לכל בי"ח פרוטוקול משלו לגבי הרחבת צוואר הרחם, אבל סביר להניח שתקבלי ציטוטק או למינריות או שילוב של השניים.
כדורי ציטוטק ניתנים לבליעה, להמסה מתחת ללשון או להחדרה לנרתיק (בכל בי"ח נוהל שונה). הם גורמים למגוון גדול של תופעות לוואי. ניתן לצפות לרעידות חזקות של כל הגוף, עליית חום, בחילה, כאבי בטן. ייתכן ותחווי דימום, שלשול, הקאות, צירים.
למינריות אלו מקלות שעשויים מאצות, הן מוחדרות לצוואר הרחם יחד עם ספוגיות רטובות שגורמות לאצות להתרחב.
אפשר לבקש מהאחיות אופטלגין נוזלי עוד לפני הגרידה.
מתישהו במהלך הקבלה, יחתימו אותך על כל מיני טפסים. זה נראה ביורוקרטי, אבל אני ממליצה לקרוא הכל. כתובים שם גם דברים מפחידים שעלולים לקרות. הדברים המפחידים הינם נדירים, אבל הם כתובים שם כי הם קרו בעבר, ובעיניי עדיף להתכונן גם לדברים הרעים.
את תקבלי חלוק, כובע וגרבי בי"ח (כיסוי לכפות הרגליים). צריך להתפשט לחלוטין, כולל תחתונים וחזיה.
כשעתיים אחרי תחילת הרחבת צווואר הרחם את תיכנסי אל חדר הניתוח. למיטה יש משענות לרגליים, את הרגליים מהדקים אל המשענות על מנת שלא תבעטי בצוות בטעות במהלך ההרדמה. יד אחת מושטת אל המרדים והיד השניה עם מד לחץ דם.
בעיניי ההרדמה היא החלק הטוב בכל התהליך. שניות ספורות לאחר הזרקת החומר, את נרדמת ומתעוררת אחרי. כדאי לבקש מהמרדים זופרן - חומר נגד בחילה.
הפרוצדורה אורכת כרבע שעה.
קצב ההתעוררות שונה אצל כל אחת, אבל בשלב מסויים כנראה יתנו לך לשתות תה מתוק ויבקשו ממך לגשת לשירותים על מנת לוודא שאת מצליחה לעשות פיפי.
אני חושבת שברוב המקרים השתחררתי כשעתיים או 3 אחרי תחילת ההתעוררות.
 
מאחלת לך שיעבור בשלום.
מצטרפת לבקשה של שירה - אנא עדכני אותנו כשתוכלי.
לצפיה ב-'שולחת חיבוק ענק לחיזוק כמה שניתן'
שולחת חיבוק ענק לחיזוק כמה שניתן
31/12/2016 | 21:32
6
לצפיה ב-'עדכון - אני אחריי ...'
עדכון - אני אחריי ...
03/01/2017 | 09:53
6
62
×××אני מזהירה זה לא קל לקרוא מי שקשה לה שלא תקרא×××
קודם כל תודה למי שהגיבה, הכילה וחיבקה. זוהי תקופה נפשית מאוד מאוד קשה.
אני אתחיל קצת מלפני הגרידה... התאשפזתי במוצאי שבת 31/12 כי הניתוח היה הראשון בבוקר של יום ראשון. וכאן אני חייבת לציין את האחיות המדהימות של הדסה עין כרם שהיו איתי הכילו ותמכו כל רגע שרק הייתי צריכה.
ב4 לפנות בוקר קיבלתי 2 כדורי ציטוטק. הכינו אותי לכך שיכול להיות שיגרמו לכאבי בטן זה עוזר למנתח בגרידה. בשעה 5 וחצי מתחילים כאבי בטן של מחזור- אוקיי קצת אי נוחות אבל אסור לי לקום עדיין מהמיטה. לאט לאט הכאבים התחזקו... אבל אני שהייתי ״ילדה טובה״ לא קראתי לצוות כי חשבתי שאני פשוט בלי כוח סבל אולי זה ככה צריך להיות ואני בגלל שאני רגישה כל כך כואב לי... בכיתי רק לבעלי שהיה עימי בחדר. סבלתי אימים עד 6 וחצי. סיבה נוספת לכך שלא קראתי לצוות כי לא יכולתי לקחת שום משכך כאבים אני הרי צריכה להיות בצום.. בשעה 6 וחצי בבוקר התחלתי לצרוח ולבכות מכאבי תופת עדיין לא היה לי נעים לקרוא לאחות כי באמת חשבתי שאני ״בכיינית״
בסופו של דבר לא היה אכפת לי כלום קראתי לאחות וביקשתי אופטלגין. שתיתי ונרגע קצת לחמש דקות אפילו פחות... האחות בכלל לא הבינה למה אני כל כך כואבת אבל נתנה לי והמשיכה בדרכה. 2 דקות אחכ אני מתחילה שוב להתלונן ולבכות אמרתי לבעלי שיש לי פיפי, קמתי ובגלל סחרחורת נשענתי מעט על המיטה. תוך שניה הרגשתי מן חוסר שליטה וטונות באמת כמויות של דם יוצאות ממני. צרחתי ובכיתי בעיקר בגלל שנבהלתי... בעלי מחזיק אותי ובמקביל מנסה לתפוס את הפעמון לצלצל לאחיות. הוא מצליח לצלצל תוך כדי שהוא אומר לי לא להסתכל למטה. ואני כמובן, בוכה, צרחות. האחות מהצד השני שומעת את הצרחות ותוך שניות היו אצלי בחדר צי של אחיות
האחות מרגיעה ואומרת זה רק דם אל תדאגי הכל בסדר... אני אומרת לה לא יש לי עודדדד ופתאום העובר יוצא בתוך שק ההריון, כל כך קטן... כמובן בלי דופק אבל מן מלאך כזה.. התחלתי לצרוח
בעלי הסיט את הראש כדי שלא אצליח לראות את העובר שיצא.
האחיות מרגיעות מנסות לפחות להרגיע..
מורידים ישר לחדר ניתוח שלא יהיה זיהום חלילה.
זהו. זה נגמר. אני לא בהריון, בסדר פיזית אבל נפשית ממש ממש לא.‏‏
לצפיה ב-'אוי ואבוי '
אוי ואבוי
03/01/2017 | 10:28
1
41
יצאה לך לידה במקום גרידה 
 
האם את כבר בבית? בעלך נשאר איתך או שחזר לעבודה? עדכנתם את הצוות בגן של הילד? (גם ילדים צעירים מרגישים שקורה משהו, ועשויים להפגין התנהגות שונה במהלך השהות בגן).
הימים הראשונים מאוד קשים נפשית. השילוב של ההורמונים עם הכאב של האובדן, יוצרים מצוקה אדירה.
שולחת לך חיבוק ענק ומזמינה אותך להמשיך לכתוב לנו, אם תרצי בכך (אפשר בהודעה חדשה, השרשור הזה כבר לא קופץ לראש הפורום ולכן ייתכן שלא כולן יראו אותו).
 
לצפיה ב-''
03/01/2017 | 12:10
24
השתחררתי אתמול מהבית חולים, יום אחרי הגרידה כי הייתי חלשה מאוד פיזית ונפשית כמובן. בעלי אמנם בעבודה, אבל מתקשר ובא מדיי פעם לבדוק מה קורה ואיך אני. לא תמיד הוא מבין את רגעי הבכי שלי, ״מה לפני רגע היית בסדר..״ ״אבל אני לא מבין למה את בוכה עכשיו...״ אבל הוא מאוד מחבק ומכיל. גם לו מאוד קשה והוא משתדל לידי להיות חזק.
עדכנתי את צוות הגן של הבן שלי אין לי ספק שהוא קולט שעברנו משהו טראומתי... בינתיים אנחנו מנסים להיות חזקים מולו ואיתו.
תודה על החיבוק.
לצפיה ב-'ענת היקרה. אני לא יכולה להגיד לך שזה לטובה. '
ענת היקרה. אני לא יכולה להגיד לך שזה לטובה.
03/01/2017 | 10:32
2
51
כמו שכתבת בפוסט הראשון שלך. שמישהי תגיד לי שיהיה בסדר. שהכל לטובה. אז הנה אני אומרת לך - באחריות - יהיה בסדר. באמת יהיה בסדר. עכשיו לא בסדר. הכל כואב, הגוף סחוט, הנפש מדובללת ושבורה. עכשיו לא.
אבל לאט לאט. עם הזמן. כוח החיים הוא כוח חזק. הוא יעזור לך לקום בבוקר, הוא יעזור לך לצחצח שיניים, הוא יעזור לך בהתחלה לחזור לתפקוד חיצוני פחות או יותר סביר. דברים כמו להתלבש ולצאת מהבית. אחר כך יום אחד תתאפרי. יום אחד תקני בושם חדש. יום אחד תתקשרי לחברה. לא מיד, לא עכשיו, אבל הכוח של החיים חזק מאד. יעידו על כך כל אחת ואחת מהנשים פה.
אנחנו נופלות לתוך האבל. ואנחנו קמות מתוך הבור.
 
רק להגיד לך שהכל לטובה אני לא יכולה. שמעתי את המשפט הזה בעבר. ניסו לשכנע אותי שהוא נכון. תמיד. אז לא. הוא לא נכון תמיד ולא הכל לטובה ויש דברים רעים מאד בעולמנו. ולך קרה דבר רע מאד שכזה.
 
אני מצטערת שאת פה איתנו. הלוואי והיה נחסך ממך כל ה'טוב' הזה (ציניות לכבוד מדיםומבקשים). בואי אלינו, אנחנו מומחיות באובדן, בתהליכי אבל, בנפילות כואבות, בבכי אינסופי, בטרנינג, בקהות רגשית, בקנאה יוקדת, באטימות - אנחנו באמת מבינות על מה את מדברת. בואי לשתף אותנו במסע האבל שלך ככל שתרצי ותבחרי לנכון.
אנחנו פה בשבילך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
03/01/2017 | 12:12
1
25
תודה על החיבוק החם והמכיל. על האמת גם שאינה נעימה
אכן מאוד קשה. בינתיים מהרגע שבני יצא לגן אני במיטה. קשה לי לקום ולצאת.
לצפיה ב-'שלב הטרנינג'
שלב הטרנינג
03/01/2017 | 13:13
39
את יודעת, לא סתם אני קוראת לתהליך הזה של ההתאבלות "מסע האבל". זה באמת מסע, דרך ארוכה ובלתי נודעת, פתלתלה, מורכבת, שיש בה מהמורות וגם רגעי אושר, התקדמות ואחר כך נסיגה.
הנה, מרעישה כתבה פה בחנוכה, אחרי שאיבדה את ההריון החמישי שלה, שהיתה במסיבת חנוכה של בתה בגן ונהנתה מאד ושמחה באמת.
את תגיעי לשם, יהיו גם ימים אחרים.
 
ועכשיו - שלב הטרנינג. זה בסדר גמור. טרנינג ונעלי בית. בלי איפור. בלי מוזיקה. עם טלוויזיה מטופשת שבוהים בה (או בלי) עם הר של כלים בכיור, עם פיצה לארוחת הערב (כי ללכת עד המכולת לקנות משהו מרגיש כמו חציית תעלת סואץ) עם הר של בגדים לכביסה (כי איך מפעילים את המכשיר הזה בכלל) עם תוכניות עד שעה מעכשיו (כי אי אפשר לחשוב על שום עתיד כרגע).
 
אבל הוא תהליך. הוא עובר דקה אחרי דקה, יום אחרי יום, עם כל הרגשות שבאים. אנחנו מלוות אותך בטרנינג. ואנחנו פה בשבילך. לכל מחשבה או שאלה או קנאה או בכי או מה שלא יהיה.
כולנו לבשנו טרנינג. ואנחנו יודעות איך זה.
לצפיה ב-'אוי ואבוי. קשה קשה קשה מה שעברת'
אוי ואבוי. קשה קשה קשה מה שעברת
07/01/2017 | 18:17
14
ממש טראומטי. אין לי מילה אחרת. 
גם אני סבלתי מצירים נוראיים במשך 15 שעות מהלמינריות שהחדירו לי, אבל זה לא הגיע ללידה, למרות שאני יכולה לומר לך שמתתי מפחד שזה יגיע לזה (מה גם שהייתי אחרי 2 קיסריים ולכן אסור לרחם בכלל לעבור צירים ולידה).
זה נורא מה שקרה לך.
אני מאוד ממליצה על איזושהי עזרה מקצועית לנפש הפצועה שלך. נשמע שכדאי לעבד גם את האובדן וגם את הטראומה הגופנית והנפשית שעברת בבית החולים.
 
אנחנו כמובן גם פה, לכל דבר שתרצי לכתוב ושתף אותנו.
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מנסה לחזק'
מנסה לחזק
04/01/2017 | 11:12
21
אני עברתי גרידה בשבוע מתקדם לפני 7 חודשים.
מבחינה פיזית- הגרידה היתה כלום. לא כאב, לא הרגשתי כלום, גם לא כאב אחרי, לא הייתי חלשה.
גם היתה הקלה גדולה מאוד בנפש אחרי הגרידה. נפטרנו מהדילמה, מהמחשבות, מהלחץ. בעלי ואני יצאנו מבית החולים קלילים ומחויכים. זוכרת שבעלי רצה לתמוך בי, חשב שאני זקוקה לעזרה אבל מבחינה פיזית הייתי ממש בסדר. וגם מבחינה נפשית.
מה שחיזק אותי אז- יהיה הריון חדש, בריא ותיקן עם עובר בריא ואז אנחנו נסתכל לאחור ועוד יותר נדע שעשינו את הדבר הנכון.  
 
את תראי שהבכי יעבור. נכון שאת בתוך זה זה התקופה הכי קשה, אבל זה טוב לבכות זה משחרר. תתחזקי מהבן החמוד שיש לך ומהסביבה התומכת (לי הכי עזרה חברה טובה שידברתי איתה לפחות פעם ביום).  
לצפיה ב-'הסיפור שאינו נגמר #621385'
הסיפור שאינו נגמר #621385
29/12/2016 | 12:12
10
259
תקציר האירועים האחרונים:
ביום שלישי שעבר התברר שאין דופק. בחרתי ציטוטק. חזרתי לביה"ח אחרי 4 שעות עקב דימום כבד. אושפזתי ללילה. שוחררתי ביום רביעי עם תוכן בעובי 14 מ"מ + זרימות (יכולתי לבחור בגרידה מיידית במקום שחרור. בחרתי להשתחרר). ביום חמישי היתה הפחתה משמעותית בדימום. ביום שישי בצהריים פתאום שוב דימום כבד עם גושים - החלטתי שאני נשארת בבית. בשני ושלישי הפחתה בדימום - הדם כבר היה כהה (ישן). אתמול (רביעי) בערב שוב דם טרי. בכל פעם שהיה דימום בשבוע האחרון, היו גם התכווצויות חזקות של הרחם.
 
אז הבוקר הלכתי שוב לביה"ח, הרופאה התורנית זו הרופאה שאשפזה אותי בשבוע שעבר. השארית עדיין איתנו, גם זרימות הדם עדיין איתנו (כלומר השארית פעילה ומחוברת לדופן הרחם) וההמלצה שלה היתה היסטרו מוקדם ככל שניתן.
עדכנתי את הרופא שלי. הוא חושב שאולי כדאי גרידה ולא היסטרו, סיכמנו שהוא יחליט תוך כדי הפעולה.
הפרוצדורה תהיה הערב. אעדכן בלילה או מחר.
לצפיה ב-'איזה חרא, זה כל מה שיש לי להגיד על העניין'
איזה חרא, זה כל מה שיש לי להגיד על העניין
29/12/2016 | 14:09
1
82
כשאני אפגוש את זה שמקצה את מכסת הסבל בתחום הילודה אני אתן לו כאפה אחת גדולה בשמי ועוד אחת ענקית בשמך. מקווה שהכל יעבור בשלום היום וכבר תהיי מאחורי זה
לצפיה ב-'מרעישה היקרה, מה שלומך? את כבר אחרי? '
מרעישה היקרה, מה שלומך? את כבר אחרי?
30/12/2016 | 01:18
47
אני מקווה שסיימת את ההריון השישי בלי עוד דרמות רפואיות.
לפעמים עצוב לי ובודד לי להחזיק את היד של המציאות. וכל כך מתחשק לי לפנות לאחראי. שיחתן פיצוי. שיסדר אחרת את הלוח.
אני חושבת עלייך הרבה. ועצובה. וכועסת. סליחה שאני לא עוזרת הלילה.
לצפיה ב-'אויש. מקווה שהיום בערב זה יהיה מאחורייך. מחכה לעדכון. '
אויש. מקווה שהיום בערב זה יהיה מאחורייך. מחכה לעדכון.
29/12/2016 | 14:54
28
לצפיה ב-'מרעישה את פה?'
מרעישה את פה?
30/12/2016 | 10:26
38
שתפי מה שלומך ומה עבר עלייך אתמול. אנחנו מחכות לך.
לצפיה ב-'מעדכנת'
מעדכנת
30/12/2016 | 10:29
4
161
בקצרה: עבר בשלום. בסוף הוא עשה לי גרידה ולא היסטרו (ייאי! גרידה זולה בכ-3,000 ש"ח ). ההתאוששות בביה"ח היתה מהירה מאוד. הבוקר אין (!) לי דימום ואני מקווה שיימשך ככה.
 
היתה הרבה מאוד דרמה אתמול סביב הסידור לבת שלי. בסופו של דבר ולמרות תכנון מושלם שכלל לינה שלה אצל ההורים שלי, נאלצנו לאסוף אותה אתמול בערב. 40 דקות לכל כיוון (חלק מהנסיעה בגשם שוטף), כשאני אפופה לחלוטין ואחרי שאכלתי חצי בננה בלבד, כי לא רציתי להקיא באוטו (במהלך הנסיעה התחילה בחילה קלה).
 
ההיילייט החיובי של אתמול היה בהמתנה במיון ביה"ח בבוקר. דיברתי שם עם מישהי שעוברת אובדן של ההריון הראשון, ציטוטק. היא הגיעה אתמול לביקורת של 48 שעות אחרי המנה הראשונה. והצלחתי להקל עליה לפחות את רגעי ההמתנה (מקווה שאולי גם יותר מזה).
מתוך האובדן(ים) שלי, הצלחתי לעזור למישהי אחרת, זרה מוחלטת, שישבה לבד על הספסל לידי.
לצפיה ב-'תודה על העדכון,'
תודה על העדכון,
30/12/2016 | 12:25
2
72
נקווה שבזה הסיפור הזה הסתיים.
מקווה שאת מרגישה טוב וללא בחילות.
לגבי הסיוע לאותה אישה בבית החולים- אני מרגישה את זה עד היום- אם יש "הצדקה" לכל החרא שעברתי, זה אולי היכולת שלי לעזור לאחרות. אחרת- אני ממש לא רואה בזה שום תכלית.
אז עשית עוד מצווה של סיוע לאחר (ת), וזה לא מנחם, אבל את הרי עושה זאת גם פה בפורום, על בסיס קבוע, ויש בכך חשיבות גדולה מאוד- גם עבורך, וגם כמובן עבור כולנו פה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'השיחה איתה היתה רגע של קסם'
השיחה איתה היתה רגע של קסם
30/12/2016 | 12:50
1
103
רגע של אור בחושך גדול.
אני יודעת שזה מעט, אבל זה עשה לי משהו בלב ובנפש.
היא עוברת תקופה קשה בלי קשר לאובדן ההריון. אני כל כך מקווה בשבילה. שומרת מקום בלב ובמחשבות גם עבורה. מתפללת (בדרך שלי) שהמנה השניה שהיא קיבלה אתמול תעשה את העבודה ושההריון הבא שלה יגיע במהרה ויסתיים בטוב.
 
אני מרגישה טוב היום. ללא בחילה, ללא כאבים. עייפה ואפופה, אבל אופטימית.
לצפיה ב-''
30/12/2016 | 17:11
4
לצפיה ב-'גם אני '
גם אני
04/01/2017 | 09:54
2
לצפיה ב-'תרגישי טוב יקירה, חיבוק גדול כולנו איתך '
תרגישי טוב יקירה, חיבוק גדול כולנו איתך
30/12/2016 | 19:27
11
לצפיה ב-'שרשור המלצות על מטפלות רגשיות בנושא אובדן הריון (ובכלל)-'
שרשור המלצות על מטפלות רגשיות בנושא אובדן הריון (ובכלל)-
30/12/2016 | 09:35
11
97
אנא מכן, כתבו לנו המלצותיכן בגלוי (ולא במסרים).
אתן מוזמנות לכתוב שם המטפלת, המקצוע, מקום הקליניקה, פרטים להתקשרות.
יש כבר שרשור כזה בפורום, אך כדאי מדי פעם לרענן אותו.
אין סיבה שעל רופאים/ות נמליץ בגלוי ועל מטפלות רגשיות- במסרים.
כל עוד מדובר בהמלצה מן הלב- מקומה פה, בגלוי.

תודה,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-''
30/12/2016 | 17:13
29
לצפיה ב-'חגית בן שחר'
חגית בן שחר
04/01/2017 | 09:09
1
34
אשה מיוחדת ומטפלת בחסד.
עובדת בטכניקה שנקרית סומטיק אקספיריאנס (דרך מה שהגוף מביא) מתמחה בטראומה בשדה הלידה
יש לה קליניקה בזכרון יעקב 
(היא עד כדי כך נהדרת שנסעתי בתחבורה ציבורית מרחובות!)
 
לצפיה ב-'שרון נעמן רזניק- המלצה של "קרן שמש מאוחרת"-'
שרון נעמן רזניק- המלצה של "קרן שמש מאוחרת"-
04/01/2017 | 21:55
27
 
ציטוט ההמלצה-
רוצה להמליץ על שרון נעמן רזניק כמטפלת מדהימה. מטפלת באוריינטציה דינאמית ומשלבת טכניקות קוגניטיביות התנהגותיות. היא עובדת במרפאת חווה בתל השומר עם הרבה ניסיון בתחום הטיפול באשה: דכאון אחר לידה, אובדן היריון, לידות שקטות, בעיות פריון וכדומה. הקליניקה שלה נמצאת ברעננה, הטלפון: 0544798988.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'סופי דביר- מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית- קריית אונו'
סופי דביר- מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית- קריית אונו
07/01/2017 | 19:46
8

סופי דביר- קריית אונו- 054-7535887-

קיבלתי עליה המלצה חמה ביותר מחברה ותיקה שלי, שעברה מספר אובדני הריון.
היא מטפלת בתנועה ופסיכותרפיסטית. עובדת גם בתל השומר ומנחה שם קבוצת תמיכה לאחר אובדן.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'ד"ר יעל עזרא- רעננה-'
ד"ר יעל עזרא- רעננה-
07/01/2017 | 19:49
8
ד"ר יעל עזרא- רעננה-050-5742212

 עובדת סוציאלית, מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית. בין ההתמחויות שלה היא גם מלווה זוגות ויחידים בטיפולי פוריות ו/או אובדני הריון.
היא קולגה שלי, ולאורך מספר שנים עזרה לי מאוד.
התארחה בעבר מדי פעם בפורום.
מומלצת בחום.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'ד"ר ורד בר- פסיכיאטרית נשים- '
ד"ר ורד בר- פסיכיאטרית נשים-
07/01/2017 | 19:52
20

ד"ר ורד בר- פסיכיאטרית נשים- תל אביב -050-4264641

אחראית מרפאת חווה- סיוע נפשי לנשים, תל השומר.
בעבר קיבלה בקליניקה ברעננה. כיום עד כמה שאני יודעת- מקבלת בתל-אביב או צהלה.
מקצועית, חמה, אנושית, יודעת את עבודתה נאמנה.סייעה לי רבות. מומלצת בחום רב.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן.
09-7749028
לצפיה ב-'איזור חיפה- המלצותיה של "כבשה פועה"-'
איזור חיפה- המלצותיה של "כבשה פועה"-
07/01/2017 | 19:55
10

חיפה- המלצות מ"כבשה פועה"-

עפרה נתן
שונמית 10 רמת התשבי, חיפה.
077-7525275 או 04-8311951
 
אתיה חיות
רחוב זרובבל חיפה.
054-4986523
 
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון והריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'איריס צדוק- גבעת שמואל- המלצתה של shalom156-'
איריס צדוק- גבעת שמואל- המלצתה של shalom156-
07/01/2017 | 19:59
5
איריס צדוק
054-563-8500
מטפלת מדהימה, מגבעת שמואל, מומלצת בחום!!!
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת לסוטודנטיות
מנהלת פוורם אובדן הריון והריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'שרה זיו- מטפלת בתנועה ויצירה- ירושלים- המלצתה של "ירוק מנטה"'
שרה זיו- מטפלת בתנועה ויצירה- ירושלים- המלצתה של "ירוק מנטה"
07/01/2017 | 20:02
11
 
שם אשת המקצוע: שרה זיו.
טלפון: 054-625-2257
מקבלת ב:עפרה ובירושלים.
ההתמחות שלה: מטפלת בתנועה ויצירה. עובדת על גוף-נפש, מלווה נשים בגילאים שונים במעגלי החיים. כלים שונים לעבודה,מודעות בדמיון דרך גוף ותנועה וגם בשיחות.

עוד דברים ש"ירוק מנטה" כתבה :
אני מאד ממליצה עליה.  אני איתה מאחרי הגרידה.. היא אשה חכמה,רגישה, מאד חמה ואמפטית. יש לה הבנה נדירה בגוף, בתנועה. וגם בשיחה ובדמיון היא ממש עוזרת. יש לה משהו מאד מיוחד,שלה, שלא פגשתי אצל מטפלות אחרות.  היא מלווה נשים בכל מיני מצבים כולל אובדני הריון.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'דנה תרון אמיר- תל אביב- המלצתה של "רונית294"- '
דנה תרון אמיר- תל אביב- המלצתה של "רונית294"-
07/01/2017 | 20:09
12
דנה תרון אמיר
אני מעתיקה את ההמלצה:
"בהכשרה שלה היא עובדת סוציאלית, פסיכותרפיסטית ומאמנת אישית.
מקבלת באיזור רמת החייל בתל אביב. לי היא מאוד עזרה".
 
דנה נכנסת פה מפעם לפעם ומתייחסת. אני מתכתבת עימה לעיתים במערכת המסרים ומתרשמת מאוד לחיוב.
 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון והריון אחרי אובדן.
09-7749028

 
לצפיה ב-'דנית בר- מבשרת ציון ותל-אביב- המלצתה של lillis10- '
דנית בר- מבשרת ציון ותל-אביב- המלצתה של lillis10-
07/01/2017 | 20:13
28

מעתיקה המלצה של lilis10- דנית בר פסיכוטרפיסיטית-
"דנית בר - פסיכוטראפיסטית 0549998580
יש לה המון ניסיון ספציפית בתחום אובדן הריון.
היא משלבת כל מיני גישות וטכניקות טיפול.
לי התאים טיפול קצר וממוקד אבל היא גם עושה טיפולים ארוכי טווח.
היא מתמחה גם בטיפול במשבי משבר ופוסט טראומה.
מקבלת במבשרת ציון ובתל אביב בקלינקה פרטית".

 
שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון ופורון הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

בית הספר הישראלי ל NLP
בית הספר הישראלי ל NLP
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
ד
מתקשים בפוריות?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ