לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'לידה רועשת לאחר לידה שקטה'
לידה רועשת לאחר לידה שקטה
13/05/2017 | 23:28
1
155
היי לכולן/ם, בעבר הייתי כאן וסיפרתי את שעבר עליי במרץ שנה שעברה. עברתי הפסקת הריון בשבוע 23+, ובמילים פחות מכובסות, עברתי לידה שקטה! תהליך איום, אכזרי ונורא! המתה של העוברית הקטנה שלי ולידה רגילה שהסתיימה ללא בכי מצידה ורק בכי וצרחות מצידי! הבטחתי לעצמי שאני אחזור לחדר לידה והפעם הלידה תסתיים כמו שלידה צריכה להסתיים! עם תינוק/ת בוכה בידיים!!!!
ביום רביעי הגעתי לחדר לידה כמו שהבטחתי לעצמי והפעם הלידה הייתה רועשת מצידו ומצידי ��
הלידה הייתה ממש קלה ארכה פחות משעתיים! כשהוא נולד צעקתי למיילדת, לבעלי ולאימי שהיו איתי בחדר לידה שהתינוק לא בוכה! כנראה מהטשטוש והפחד שהיה בי לא שמעתי אותו. בכיתי בלי הפסקה שכולפ שם מרגיעים אותי ואומרים לי שהוא בוכה!
כשהחזקתי אותו אני זןכרת שחזרתי על המילה סליחה הרבה פעמים! סליחה מהעוברית שלי! סליחה על זה שהחלטתי להפסיק לה את הדופק למרות שזאת ההחלטה הנכונה שהייתה.
עכשיו אני חובקת את החמוד שלי ונזכרת בה והדמעות עולות! הכאב שנמצא לצד השמחה שאני מרגישה.
לצפיה ב-'גלית, תודה שכתבת גם פה'
גלית, תודה שכתבת גם פה
14/05/2017 | 09:14
63
מאחלת לך מזל טוב. ואכן- צריך מזל טוב בחיים הללו- בכל מיני תחומים, וגם בתחום הילודה. 
כתבתי לך באריכות בפורום השני לגבי תחושות האשמה, וחשוב לי לכתוב גם פה, לבנות הנפלאות שקוראות את דבריי-
העוברית של גלית היתה פגועה מאוד, פגיעה מוחית קשה ביותר. כתבתי לה שהיה מדובר על טעות/תקלה חמורה של הטבע, שיצר את העוברית כך. ש"ההחלטה" ש"החליטה" להפסיק את ההריון, למעשה לא היתה ממש החלטה. זה היה אילוץ קשה ועצוב, שהמציאות אילצה אותה לעשות- כדי למנוע סבל נוראי ומיותר לכולם, כולל למי שהיתה יכולה להיות תינוקת אומללה, עם פיגור עמוק, או למות תוך זמן קצר. 
 
משום ש"ההחלטה" הזו מייסרת אותך גם כעת, גם פה אני ממליצה על תהליך טיפולי כלשהו בזמן שיתאים לך (לאחר ההתאוששות מהלידה וההסתגלות הראשונה לתינוק). תהליך כזה יאפשר לך להיות אמא ואישה שלמה יותר ומאושרת יותר. 
 
ממני באהבה,
שירה.
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'הפלה בשבוע 22'
הפלה בשבוע 22
12/05/2017 | 03:12
10
235
לצערי לאחר בדיקת מי שפיר ,שנעשתה עקב גיל 40 - כל הבדיקות היו תקינות!!!, קבלנו תשובה של טסמונת דאון, בהתחלה ניסינו לבדוק כמובן האם יש סיכוי לטעות אבל הבנו די מהר שזה בסבירות מאוד מאוד נמוכה.
לצערנו צריך לבצע הפלה.
רציתי להתייעץ האם מגיע לאשתי חופשת לידה כי לא הצלחתי להבין את המינוח של ביטוח לאומי וחלק מהאתרים שמסבירים. בביטוח לאומי כתוב לאחר שבוע 22 ובחלק מהאתרים נאמר משבוע 22.
 
תודה
על העזרה וההבנה.
לצפיה ב-'האמת היא שגם אני לא הצלחתי להבין'
האמת היא שגם אני לא הצלחתי להבין
12/05/2017 | 16:29
137
האם מדובר על שבוע 22+0 או על שבוע 23+0.
בעבר היה כאן גם דיון שעסק במישהי שעברה גרידה מאוחרת בשבוע 23 ולא ברור האם היתה זכאית או לא.
ממליצה למצוא עו"ד שמתמחה בענייני ביטוח לאומי ולהתייעץ בנושא.
 
וכמובן משתתפת בצערכם על האובדן 
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם על אובדן ההריון'
משתתפת בצערכם על אובדן ההריון
12/05/2017 | 22:33
4
105
כתבת שבדקתם האם יש סיכוי לטעות והבנתם שזה בסבירות מאוד מאוד נמוכה.
נשמע לי מאוד תמוה העניין הזה- בבדיקת מי שפיר, עד כמה שאני יודעת, אין בכלל סבירות לטעויות. אפילו לא מאוד מאוד נמוכה. התוצאות הן סופיות ומוחלטות. מעניין אותי לדעת מי אמר לכם שיש סבירות מאוד מאוד נמוכה (אך עדיין קיימת) לטעויות.
כתבת שכל הבדיקות היו תקינות עד בדיקת מי השפיר. מעניין אותי וחשוב לי לדעת האם אשתך עשתה את בדיקת הדם של ניפטי לגילוי של התסמונות המרכזיות? 
 
לגבי שאלתך- אני לא יודעת לענות, אבל רוצה לכתוב שבלי קשר למה שהחוק אומר, כל אישה צריכה לבחון עם עצמה ולראות האם מתאימה  לה "חופשת לידה" או שהיא מעוניינת לחזור אחרי זמן קצר לעבודה.
כל אחת היא אחרת. לאישה אחת יתאים לקחת את הזמן, ולאישה אחרת- יטריף להיות בבית ולא לחזור לשגרה. 
יש לי חברה, שעברה לידה שקטה בשבוע 24, ואמרה לי שאם לא היתה חוזרת מהר לעבודה, דעתה היתה נטרפת.
שוב- כל אישה וזכות הבחירה שלה, לפי מה שנכון עבורה. 
 
מקווה שתצליחו לברר, ואודה לך אם תוכל לידע אותנו במידע החשוב הזה.
 
שולחת חיבוקי תנחומים,
שירה. 
 
שירה דוד
 
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
לצפיה ב-'מתייחסת לסבירות הנמוכה'
מתייחסת לסבירות הנמוכה
13/05/2017 | 22:58
1
90
כמו כל דבר מדעי יש סבירות כלשהי לטעות. במקרה הזה מדובר בסיכוי לטעות אנוש במעבדה. סיכוי נמוך, אבל לא בלתי אפשרי.
לצפיה ב-'צודקים!- למדתי היום משהו חדש-'
צודקים!- למדתי היום משהו חדש-
13/05/2017 | 23:09
89
שאלתי עכשיו לגבי העניין גם את בעלי, שמתעסק בציוד רפואי ובציוד של בדיקות מעבדה, והוא אכן אמר לי שאין בדיקה שהיא נקייה מכל סכנה של טעות. שהסיכויים לטעות הם נמוכים מאוד מאוד, אך עדיין עלולים להיות קיימים.
זה עדיין נשמע לי הזוי, אבל אני מקבלת את הדין. 
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
לצפיה ב-'מי שפיר'
מי שפיר
13/05/2017 | 23:36
1
93
מסתבר שסטיסטית יש טעות כך שמתוך 1000 עוברים חולים 7 לא יאובחנו ובכיוון ההפוך זה 1 למיליון. רק להסביר 7 מאלף זה למעשה 7 ממיליון מכיוון שאחד לאלף לידות קיים תסמונת דאון.
לא עשינו בדיקת ניפטי, לא יודע מה זה.
לגבי חופשת הלידה אשתי רגישה שהיא צריכה מנוחה מהעבודה ובחופשה לידה מהסוג הזה ניתן להפסיק מתי שרוצים.
לצפיה ב-'תודה רפי162 על ההסברים-'
תודה רפי162 על ההסברים-
14/05/2017 | 09:00
53
מודה שלא ידעתי כל זאת. בכל מקרה, מדובר בסבירות אפסית לטעות. 
בדיקת ניפטי היא בדיקת דם שמתבצעת בשבועות 10 ואילך, שבה ניתן לאתר בעיות כרומוזומאליות מרכזיות של העובר. אומרים, שבעתיד היא תוכל להחליף את בדיקת המי שפיר. כולי תקווה, כי זו בדיקה שאינה מסכנת את ההריון. 
שאלתי אם עשיתם, כי כתבת שכל הבדיקות היו תקינות, ורציתי לדעת האם בבדיקת הניפטי אמרו שהעובר תקין, ואז זה מלמד על טעות בבדיקה הזו (יש ויכוחים לגבי אמינותה המוחלטת...אני בזמנו עשיתי אותה, ואותה בלבד, ללא מי שפיר, כי פחדתי לסכן את ההריון במידה והעובר תקין). 
 
לגבי חופשת הלידה- אני מקווה שמה שדנה כתבה לך אכן נכון. היה שינוי לאחרונה של החוק, ואולי השרשור שכתבת עליו היה עוד לפני שהיה השינוי.
 
מאחלת לאשתך שחופשת הלידה תתרום לה ותאפשר לה לעבור את התהליכים שהיא זקוקה להם.
 
שירה. 
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם'
משתתפת בצערכם
13/05/2017 | 18:42
3
76
לגבי חופשת לידה יש זכות החל מ-  W22+1. כלומר, W22+0 זה ללא זכאות.
 
מצטערת על כל מה שאתם עוברים מחזקת אתכם ושולחת ניחומים.
 
לצפיה ב-'את בטוחה'
את בטוחה
13/05/2017 | 23:38
2
70
יש פה דיון בפורום על מישהי שעשתה הפלה ב 22+5 ולא קיבלה חופשת לידה, היא אפילו ביררה עם ביטוח לאומי שאמרו לה לא ולא היה לה מה לעשות.
לצפיה ב-'הפלה וחופשת לידה'
הפלה וחופשת לידה
15/05/2017 | 09:40
1
46
אז יש לנו קרובת משפחה שהיא עו"ד בסטאז' בביטוח לאומי והיא ביררה לנו את זה. חופשת לידה מגיעה רק משבוע 23.
פה נשאלת השאלה איך מחשבים את מספר השבוע, מכיוון שבאתר מכבי רשום שבוע 20+6 ובאתר אחר שבוע 22.
לצפיה ב-'חופשת לידה אחרי גרידה מאוחרת'
חופשת לידה אחרי גרידה מאוחרת
15/05/2017 | 15:25
44
משתתפת בצערכם.
 
לצערי עברתי לפני חצי שנה הפסקת הריון בשבוע 22+1 בעקבות תסמונת דאון וקיבלתי חופשת לידה מביטוח לאומי בלי בעיות. בית החולים שלח את הטפסים לביטוח לאומי וגם מקום העבודה שלי.
 
לקחתי את המינימום - שלושה שבועות, אבל ניתן לקחת עד 14 שבועות.
 
שיעבור בשלום!
לצפיה ב-'חזרתי לעדכן - לידה שקטה'
חזרתי לעדכן - לידה שקטה
11/05/2017 | 23:12
11
272
אז אחרי כל ההתלבטויות הקשות וההתייעצויות עם המומחים השונים, שפירטתי עליהם בהרחבה פה בחודש האחרון, ביום ראשון התחלנו את הליך הפסקת ההריון בשבוע 29 לאור מומים חמורים במוח.
היה קשה ועצוב מאוד.
עדיין קשה לי לעכל שאני לא בהריון יותר ושלא תהיה לי בעוד חודשיים תינוקת מתוקה שכל כך חיכינו לה. מרגישה שכל החיים שלי זזו מהמסלול ואני לא יודעת ממש לאן לכוון אותם.
לפני הפסקת הדופק ביקשנו שיבדקו שוב שעדיין רואים את המומים, ממש קיוויתי שיקרה נס ומשהו ישתנה, אבל לא היה נס בשבילנו. 
אחרי זה נדרשו קצת יותר מ48 שעות קשות ומתישות בחדר לידה עד שהכל הסתיים ונוכל לחזור הביתה בלי כלום.
העניין הוא שאני יודעת שהדבר היחידי שבאמת ינחם אותי בסופו של דבר, זה יהיה רק שנצליח להיכנס שוב להריון. כמו שההריון הזה ניחם אותי על הקודם שנפסק בשבוע 24.  
 אבל אחרי מה שקרה לנו עכשיו, אני כל כך מפחדת שחס וחלילה משהו עוד יקרה גם בהריון הבא. אני לא אוכל לעמוד בזה.
אני יודעת שצריך לתת לזמן לעשות את שלו ומותר להיות עכשיו באבל על האובדן ואני גם יודעת שאני מספיק חזקה בשביל שתי הבנות שלי ולא ליפול לדיכאון עכשיו, מרשה לעצמי לבכות ולהישבר רק אחרי שכולם הלכו לישון.
אבל היה פשוט קשה. 
לצפיה ב-'חיבוק גדול!'
חיבוק גדול!
12/05/2017 | 00:09
1
78
נשמע קשה מנשוא. אין מילים, מקווה משטפלים בך היטב ויש מי שנותן לך חיבוק לא רק וירטואלי.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
12/05/2017 | 19:10
21
לצפיה ב-'עצוב כל כך'
עצוב כל כך
12/05/2017 | 13:41
1
68
באמת עצוב. ולא הוגן. איזו מין חלוקה הגיונית זו שעל מישהי אחת נופלים השמיים פעמיים? קשה להבין, קשה להפנים, קשה לעכל וקשה להשלים.
מצד שני, כ'בוגרת' אובדן מאוחר, יש לך פרספקטיבה. היית שם. את יודעת איך זה. את יודעת שתקומי, את יודעת שהזמן יעשה את שלו, את זוכרת את הבנות הבריאות שלך.
 
מה שאת לא יודעת הוא איך תעמדי בזה שוב. אבל עוד קצת מוקדם לזה: גם להריון החדש, גם למחשבה על אובדנו הצפוי. יש נשים שאיבדו 2 הריונות וזכו להריון תקין. וגם שאיבדו שלושה. או שישה. וזכו בסוף לילד הנכסף.
 
אני מזמינה אותך להמשיך לבוא אלינו כל הזמן, לשתף בתהליך, בכאבי הגוף, בכאבי הנפש, בשאלות של הבנות, בתנודות בזוגיות, בכל מה שתרצי ותרגישי שמתאים לך.
ובעתיד, כשתחליטי על הריון נוסף - מאחלת לך מכל לבי את הידיים המלאות להן את נכספת.
לצפיה ב-'לכתוב כאן זה בהחלט עוזר'
לכתוב כאן זה בהחלט עוזר
12/05/2017 | 19:19
51
תודה, לכתוב כאן זה בהחלט עוזר, לפרוק וגם לקרוא איך זה אצל אחרות
לצפיה ב-'"לחזור הבית בלי כלום" '
"לחזור הבית בלי כלום"
12/05/2017 | 16:39
2
90
כתבת בעצמך את כל מה שהייתי יכולה לכתוב לך.
אני חושבת עלייך, כואבת איתך, זוכרת את המסע שלכם אל עבר ההחלטה ומחכה ביחד איתך שהזמן יעשה את שלו.
 
 
לצפיה ב-'*הביתה'
*הביתה
12/05/2017 | 17:39
19
לצפיה ב-'תודה '
תודה
12/05/2017 | 19:23
16
לצפיה ב-'נורא עצוב'
נורא עצוב
12/05/2017 | 22:22
1
60
המשפט שתפס גם אותי הוא: "לחזור הביתה בלי כלום". 
לא סתם אנחנו מאחלות פה למי שבוחרת לנסות שוב: "שההריון הבא יסתיים בידיים מלאות". 
משהו שפעם חשבנו שהוא כל כך מובן מאליו, והסתבר לנו שהוא הכי לא מובן שיכול להיות. 
אוי. ממש עצוב לי בשבילך. כתבת לעצמך כבר הכל. שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים.
 
אם את מעוניינת, את מוזמנת לשתף אותנו ולכתוב לנו כל מה שאת רוצה. 
נעשה את המקסימום שביכולתנו כדי לסייע ולתמוך. 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה שירה '
תודה שירה
13/05/2017 | 21:14
12
לצפיה ב-'מאד עצוב:('
מאד עצוב:(
16/05/2017 | 16:43
1
17
אני מורידה בפניך את הכובע,על שהצלחת לעמוד בזה.גיבורה אימיתית.
מחבקת אותך,ובוכה איתך.
קשה מנשוא.
אני מאחלת לך שתדעי רגעי שלווה,ואושר,לצד הכאב הנורא.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
16/05/2017 | 23:21
7
לצפיה ב-'שבועיים וחצי לאחר גרידה'
שבועיים וחצי לאחר גרידה
10/05/2017 | 22:32
3
141
שבועיים וחצי לאחר הגרידה, היום הייתה לי את הביקורת אצל הגניקולוג, ב״ה הוא אמר שהכל תקין. שאלתי אותו מתי אנחנו יכולים לנסות שוב והוא אמר שרק אחרי 3 מחזורים :( מבואסת נורא אבל מאמינה שהכל לטובה... השבוע חזרתי ללימודים, שם הרגשתי את הקושי האמיתי. הרגשתי שכולם חיים, צוחקים ונהנים ואני פשוט מתה מבפנים בלי רצון לחייך בכלל. חייבת לציין שבבית אני בסדר, מדי פעם נשברת אבל אני בסדר... אבל בלימודים הרגשתי מן ריקנות לא מוסברת... עוד 3 ימים יום הולדת 25, זוכרת את עצמי לפני מס׳ חודשים חושבת על יום ההולדת שקרב ואני עם בטן הריונית קטנטונת, מדמיינת איך אראה בחודש השישי וכמה מאושרת אני אהיה... ואז הכל התהפך, לבטן כבר מזמן אין זכר והדבר האחרון שיש לי חשק אליו זה לחגוג יום הולדת...
סוף החודש טסה עם בעלי ללונדון, מרגישה שאני צריכה להיעלם קצת, להתנתק ולשכוח מכל התקופה הזאת שעברה עלינו...
סוף שבוע נעים בנות, שמחה שיש את הפורום הזה שנותן קצת מקום לפרוק. בעזרת ה׳ בשורות טובות לכולן!
לצפיה ב-'כל כך מזדהה'
כל כך מזדהה
10/05/2017 | 23:48
60
אני גם חגגתי עכשיו 25
כבר חמישה שבועות אחרי...
אצלנו עכשיו יש מלא חתונות של חברים
ואני כבר דמיינתי לי איזה שמלות אלבש ואיך יראו לי את הבטן, הייתי צריכה להיות כמעט בחודש שישי.
אין יותר כואב מזה.
אני כל לילה נשברת אחרי שמצליחה להחזיק את רוב היום...
שולחת לך חיבוק חזק ממש אם את רוצה אותו.
יום אחד זה יהיה מאחורינו. 
לצפיה ב-'ראשית, טוב שפיזית הכל תקין-'
ראשית, טוב שפיזית הכל תקין-
11/05/2017 | 09:06
1
56
 עברת גרידה מאוחרת, ולכן זה ממש לא טריויאלי. 
אני זוכרת שאחרי שעברתי גרידה מאוחרת, הרופא הגניקולוג שלי ממש התפעל מזה שהכל היה נקי ותקין. זה בכלל לא מובן מאיליו, ולפני כמה שנים (לפני שהטכנולוגיה הזו התפתחה) היינו נאלצות לעבור תהליך של לידה. 
 
לגבי מתי אפשר לנסות שוב- יש רופאים שאומרים אחרי מחזור אחד, ויש כאלו שאחרי 3. ברפואה- כמו ברפואה- בדרך כלל אין שחור-לבן ויש כל מיני גישות. 
לי נאמר שאפשר להתחיל לנסות לאחר מחזור אחד. 
 
לגבי שאר הדברים שהעלית שקשורים לחזרה לשגרה והתחושות שלך- כל מה שכתבת מוכר לי היטב. החזרה לשגרה שמביאה איתה משהו טוב ובריא, ומצד שני- התחושות הקשות של הריקנות. התחושה שהעולם ממשיך, ואנשים אחרים צוחקים ונהנים, ואילו אני בוכה מבפנים (וגם הרבה מבחוץ...), חוסר החשק לחגוג יום הולדת- לא חובה לחגוג. מה שמרגיש לך נכון- זה מה שתעשי. 
 
טוב שאתם טסים ללונדון בסוף החודש ומנקים קצת את הראש. זה מעולה. ייתכן שלצד ההנאה והחוויות, יהיו לך גם רגעי משבר ועצב. אל תילחצי מזה אם זה יקרה. תזרמי עם עצמך ועם התחושות. אני כותבת לך כמובן מתוך הנסיון שלי.
 
שירה.  
 
שירה דוד
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה רבה לכן'
תודה רבה לכן
11/05/2017 | 23:38
31
כואבת4- תודה רבה, מחזירה לך חיבוק ענקי ומחזקת אותך מרחוק. לגמרי מזדהה עם המצב, בת דודה שלי מתחתנת חודש הבא וכבר לגמרי דמיינתי את עצמי בחתונה שלה, כל כך מאושרת, לבושה בשמלה הריונית ובטן של חודש שביעי...  מאחלת לנו ימים יפים וטובים יותר!
 
שירהד1- תודה רבה, מאוד מעריכה את מילותייך.
האמת שהלכתי לרופא קצת בחשש, אומנם אני מרגישה טוב ולא היו לי שום תופעות שהיו אמורות להדאיג אותי אבל באיזשהו מקום פחדתי ממה שיש לו להגיד. ב"ה שמחה שהכל תקין, מבחינתי זה צעד נוסף לקראת תקופה חדשה וטובה יותר בעזרת ה'.
 
לצפיה ב-'קצת לשפוך את הלב'
קצת לשפוך את הלב
08/05/2017 | 23:22
15
289
שלום לכולם/ן . מרגישה שצריכה לפרוק את שעל נשמתי. אני בת 35 לאחר 6 הפלות נדחות. סובלת מסכרת (מאוזנת), השמנה, פאקטור 5 ליידן הטרוזיגוטי.
יודעת לזהות הריון עוד לפני האחור. פשוט מרגישה שהגוף שלי תוקף את עצמו - שלשולים, התכווצויות, הרפס בשפתיים, חיוורון. הרופאים לא מייחסים לכך חשיבות, מבחינתם זה צירוף מקרים לוירוס שבדיוק השתחל לו.

אני מרגישה מותשת. בעלי סובר שטיפולי IVF עם PGS (סריקת כרומוזומים לעובר) זה הפתרון שטרם בדקנו (כל ההריונות היו ספונטניים). הרופאים סקפטיים לגבי הרעיון זה של בעלי. הוא בשלו.

אני לאחר לבטים ארוכים, ושאלות לא פחות קשות בין היתר היכן משיגים כסף, סוברת לפנות להליך פונדקאות. מבחינת בעלי אני מחפשת דרכים קלות ומקוצרות ובעיקר מבחינתו מלבד לתרום זרע וביצית אין לנו שום שותפות במהלך ההריון עצמו (פונדקאות חו"ל). מרגישה שהזמן עובר ואני תקועה בין פטיש לסדן. מפחדת לנסות להיכנס להריון נוסף כי לא חושבת שכרגע אני מסוגלת להכיל עוד אובדן/הפלה.

אבל הקושי הכי גדול זה להגיש שאני לבד. כל חברותיי המשיכו לדרכן, חלקן לאט לאט ניתקו קשר - בהתחלה זה מתוך תירוץ שלא רצינו להכאיב, אח"כ אין זמן ובהמשך גם לא נשאר נושא לשיח משותף או שההורות ממלאת את עיקר השיח ולי אין מה לתרום.

לא מכירה בסביבתי נשים במצבי או קבוצות תמיכה בנושא. אולי אתן יודעות על משהו כזה באזור חיפה?
לצפיה ב-'אתייחס בהמשך היום או מקסימום מחר. סליחה'
אתייחס בהמשך היום או מקסימום מחר. סליחה
09/05/2017 | 08:50
32
לצפיה ב-'וואו '
וואו
09/05/2017 | 09:08
4
117
ברור שאחרי 6 הפלות את צריכה לפרוק את מה שרובץ על הנשמה.
 
בפן הטכני:
אני לא זוכרת מה הטיפול לפקטור 5 - יכול להיות שקלקסן? האם קיבלת קלקסן או מדלל אחר?
האם נצפה דופק במהלך ההריונות?
האם היו דימומים שקדמו להפלות?
האם נבדק פרוגסטרון בתחילת הריון?
האם עברת היסטרוסקופיה אבחנתית?
 
לגבי ההתנגדות של בעלך לפונדקאות. מצד אחד אני מבינה אותו, מצד שני הריון זו רק הדרך, לא המטרה. המטרה היא להיות הורים לילד חי ובריא.
אני גם לא יודעת אם PGS יפתור את הבעיה, וגם לא בטוחה שתקבלו מימון לביצוע PGS.
היתרון העיקרי של שני הרעיונות שלכם, הוא שיש צורך בבדיקות זרע (בפורום פוריות יש טענה שלפעמים הפלות בשליש הראשון נובעות מבעיית זרע), וגם ניתן יהיה לראות את העוברים במעבדה ולברור את הטובים ביותר להחזרה.
אני לא יודעת מה נכון ומה כדאי לעשות במצבכם. הלוואי שהיו לי עצות טובות, אבל פשוט אין לי.
 
למיטב ידיעתי אין קבוצות תמיכה באזור חיפה. ביררתי על כך לפני כשנתיים כשאני הייתי זקוקה לכך באופן נואש. בסופו של דבר שפכתי את הלב כאן בפורום והצורך שלי השתנה.
אני חושבת שלפני כ-8 חודשים נפתחה קבוצה כלשהי למספר מפגשים בקריות, אבל ראיתי פרסום חד פעמי על כך בפייסבוק ואני לא זוכרת באיזו מסגרת הקבוצה היתה.
 
צר לי כל כך על הדרך המייסרת שאת עוברת, על הניתוק החברתי, על הכאב הצורב.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
09/05/2017 | 18:38
3
84
תודה על תגובתך. לשאלותיך. רק בהריון השלישי נצפה דופק למשך שבוע. קיבלתי קלקסן ופרגניל החל מהריון רביעי בחמישי גם דופסטון. בשלושת ההריונות הראשונים היו דימומים. לא היתה בעיה עם פרוגסטרון ושלוש פעמים עשיתי הסטרוסקופיה שהיתה תקינה.
 
בעלי עבר מספר פעמים בדיקות זרע כולל במעבדה של פרופסור ברטוב. התשובות היו תקינות מלבד ברטוב. אבל למיטב הבנתי אף אחד לא יוצא תקין אצלו. 
 
לא מחפשת מימון מהמדינה לשום דבר. התייאשתי מהקופה, אפילו לא מבקשת החזרים על יעוץ. רופאת פוריות בקופה מתעקשת על פונדקאות. קיבלנו המלצה דומה גם ממספר רופאים פרטיים.
אני לא רואה שום פסול בכך. הרי כמו שאמרת העיקר שבסופו של דבר אחבק ילד בריא.
קבוצה בקריות זה מצויין. אנסה לחפש ברשת. אם במקרה תזכרי היכן ראית את הפרסום אשמח אם תשתפי.
 
תודה על ההקשבה
לצפיה ב-'אם יש המלצת קופה לפונדקאות'
אם יש המלצת קופה לפונדקאות
10/05/2017 | 08:28
77
כנראה שהייתי הולכת על זה.
נכון שיש ויתור גדול בפונדקאות, אבל באמת ש-9 חודשי ההריון מתגמדים לעומת הנצח של חיים שלמים של הורות.
 
ממליצה לך ליצור קשר עם snoopy96 שעברה בשנים האחרונות המון הפלות וכרגע הם בתהליך פונדקאות, מאמינה שיהיו לה תובנות והמלצות.
יש פורום פונדקאות בתפוז, ואני בטוחה שהן יוכלו לתת תמיכה והסברים גם עכשיו כשאת שוקלת את צעדייך ובכלל לא בטוחה שזה הכיוון הנכון עבורך.
 
אם אזכר או אמצא קבוצות באזור חיפה והקריות, אעדכן אותך.
לצפיה ב-'איזה כאב, מבינה מאד לליבך ,אם יש בקריות קבוצה אשמח להשתתף '
איזה כאב, מבינה מאד לליבך ,אם יש בקריות קבוצה אשמח להשתתף
21/05/2017 | 12:01
1
9
אצל מי את מטופלת ?
לצפיה ב-'כעת אצל פרופסור משיח'
כעת אצל פרופסור משיח
21/05/2017 | 22:17
14
אני מתלבטת אם לא להקים קבוצת תמיכה בקריות. 
לצפיה ב-'איזו דרך ארוכה ופתלתלה......'
איזו דרך ארוכה ופתלתלה......
09/05/2017 | 20:41
1
69
מאחלת לכם סוף טוב.
מתחברת לקושי של הפונדקאות אך גם לחשיבה הריאלית של מה המטרה....
 
אני מוסיפה- האם טופלת בסטרואידים?
את מתארת מצב שהגוף תוקף את עצמו. ייתכן והרגעת המערכת החיסונית תועיל. יש בנות שמקבלות סטרואידים כבר מביוץ.
שמעתי גם על נטילת אנטיביוטיקה.
שאלי על כך את רופאים.
לצפיה ב-''
10/05/2017 | 22:24
32
תודה
 
לא טופלתי בסטרואידים מאחר ואלה מעלות את הסוכר בדם. אני על גלוקומין נגד סכרת וללא אינסולין. ככל הנראה אבקש מאנדוקרינולוג לנסות אינסולין לפחות בהריון הבא אם ומתי שיהיה. זו גם המלצה של רופא נשים. 
אנטיביוטיקה לקחתי באחד ההריונות אבל בגלל דלקת בשתן ולא בשל תופעות דומות הוירוס למיניהם. 
כרגע בבירור חוזר של lopus (זאבת), מאחר ובדיקות הקשורות לקרישה עשיתי לפני מעל 5 שנים, התבקשתי לחזור על זה. 
שמעתי שגם צליאק יכול לגרום להפלות, אז עברתי בירור גם לזה (וזה שלילי)
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על כל אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על כל אובדני ההריון
10/05/2017 | 22:23
54
האמת היא שקטונתי. עברתי  7 הפלות. אחת בין ביתי הבכורה לבני השני, ו- 6 נוספות ברצף, עד שהגיעה ביתי השלישית. הייתי כבר על הגחון מבחינה פיזית ובעיקר מבחינה נפשית. 
היאוש שיש בהפלות חוזרות הוא נוראי. כמה אפשר לספוג? כמה אפשר להתמודד עם רכבת ההרים הנפשית הזה? מאוד קשה. 
כן זכיתי בסביבה תומכת, וגם הייתי מטופלת רגשית, אך עדיין, בסופו של דבר- צריך להתמודד עם הקשיים בעצמנו עם עצמנו. ולמרות הסביבה התומכת שהיתה לי, הרגשתי שאף אחד ואף אחת לא ממש מבינים לליבי. אף אחד, חוץ מהנשים בפורום הזה, ולכן מאוד נתמכתי בו. 
סיפרת בפתיחות רבה על תחושת הבדידות. על כך שהחברות התרחקו, ואולי גם את התרחקת, כי לא נשאר נושא לשיח משותף. זה עצוב כל כך, אבל זו המציאות של חייך כרגע. 
האם בכל זאת נותרה לך חברה שאת יכולה לשפוך את ליבך בפניה? שאת אולי יכולה לסייע לה בדברים שהיא זקוקה לתמיכה? 
האם את ובעלך מקבלים איזשהו סיוע תמיכתי כלשהו בדמות טיפול זוגי ו/או אישי?
אם לא- אני ממליצה לך לשקול זאת. 
 
בכל מקרה, אל תישארי לבד. בואי אלינו ותשפכי הכל על הכתב. בואי אלינו ותיתמכי. בשביל זה אנחנו פה.
אני פותחת פוסט אחר ובו אתייחס לפן הפיזי. 
 
שולחת חיבוקי תנחומים וכוחות,
שירה. 
 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
 
 
לצפיה ב-'ממשיכה את ההתייחסות- הפעם בהיבט הרפואי-'
ממשיכה את ההתייחסות- הפעם בהיבט הרפואי-
10/05/2017 | 22:39
2
66
אין לי כמובן תשובות. אבל יש לי שאלות. 
אם תבחרי לענות עליהן, אוכל לנסות ולסייע בסיעור המוחין-
 
1. כתבת על פקטור 5 ליידן הטרוזיגוטי- האם נחשב למקרה של קרישיות יתר? מה השפעת הפקטור הספציפי הזה על הריונות? מה הרופאים/ות אומרים/ות? 
 
2. כתבת שהומלץ קלקסן. כמה הריונות לקחת קלקסן, מאיזה שלב (הביוץ? זיהוי ההריון?...) ובאיזה מינון?
 
3. כתבת לגבי זה שאת סובלת מסוכרת (מאוזנת). מה זה אומר? האם מדובר בסכרת נעורים או מבוגרים? האם הסוכרת משפיעה בצורה כזו או אחרת על נושא ההפלות? מה אומרים/ות הרופאים/ות על הנושא הזה? 
 
4. כתבת שאת סובלת מהשמנה. האם זה קשור לסכרת או למשהו אחר? באיזה עודף משקל מדובר? במידה ומדובר על עודף משקל גדול- מה הרופאים/ות אומרים/ות לגבי השפעה או חוסר השפעה על ההריונות? 
 
5. האם התופעות הגופניות הקשות שתיארת של שלשולים, התכווצויות, הרפס בשפתיים, הופיעו בכל ההריונות? 
 
6. למה הרופאים סקפטים לגבי נסיון לבצע PGS? (לגבי עניין זה, כנראה שחלה תמורה חיובית לגבי התהליכים הללו, כי לפני שנים אחדות בקושי ביצעו זאת בארץ, והתהליך לא הומלץ לי בשל סיבוכים אפשריים של העוברים שעלולים לנבוע כתוצאה מהתערבות הרפואה בעת הבדיקות של העוברים. בפורום פוריות התראיין על הנושא לאחרונה רופא שעוסק בכך, והבנתי שהמצב שונה מאשר מלפני כמה שנים). האם התחלת לברר לגבי ההליך, במה זה כרוך, תשלום, וכן הלאה?
 
7. האם עברת בירור הפלות מלא, כולל הכל? לא ציינת בדיקה של בלוטת התריס, ומחלות אוטואימוניות. 
 
8. פונדקאות- נעזור כעת את הנושא הרגשי הטעון ואת הקשיים הפיזיים והנפשיים. אשאל אותך כעת על התכלס- יש לכם אפשרות כלכלית לכלכל את ההליך? אני לא יודעת בדיוק בכמה מדובר, אבל מהידע שלי- זה מעל 200,000 ש"ח, אולי מתקרב ל-300,000. שוב- זה לא ידע מבוסס. לפני כמה חודשים התראיינה מישהי באיזו תוכנית בוקר וביקשה תרומות כדי לממן את ההליך, ושם צויין סכום גבוה זה. יש פורום פונדקאות בתפוז. שווה אולי להתחיל לגשש שם. אני גם יכולה לקשר אותך למספר נשים בפורום שפנו לדרך זו. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
לצפיה ב-'תשובות'
תשובות
11/05/2017 | 19:51
1
49
1. אומנם מדובר על קרישיות אבל זה לא מסביר את ההפלות בשלה כל כך מוקדם של ההריון. אם האובדן ההריון היה מתקיים בתרימסטר שני או שלישי אז אולי זה היה ההסבר. אלו התשובות גם של 4 המוטולוגים ושל רוב גניקולוגים שביקרתי אצלם
 
2. בהריון הרביעי קיבלתי 40 מ"ג מרגע זיהוי ההריון. בהריונות הבאים 80 מ"ג מזיהוי ההריון
 
3. אני סובלת מסוכרת מבוגרים וככל הנראה זה ההסבר היותר מועדף להפלות
 
4. מדובר בעודף משקל משמעותי BMI מעל 42. סכרת קשורה לזה. הוצא לי מספר פעמים לעבור ניתוח לקיצור קיבה. אני נורא מפחדת מניתח זה.
 
5. בכל ההריונות הופיעו כל התופעות שתיארתי
 
6. הרופאים אינם סקפטיים לגבי PGS. הם סקפטיים לגבי הצלחת טיפולי IVF
 
7. עברתי את כל הבדיקות היתי אצל שני מומחים להפלות חוזרות (כרפ ובשירי) הכל תקין (מלבד הליידן והסכרת)
 
8. אני שייכת אומנם למעמד הביניים. מאחר ופונדקאות בישראל היא הליך מסורבל ומאוד יקר, סביר להניח שאם נלך על זה זה יהיה בגאורגיה. כמובן שזה גם עלות של כ 200 אלף ש"ח. אני מאמינה כי נצליח לגייס כסף גם בעזרת המשפחה ובעיקר להגדיל את המשכנתא (ביררתי. האפשרות קיימת). גיששתי בפורום הפונדקאות. דיברתי עם מספר משפחות שעברו זאת. ויש לי העדפה לסוכנות מסוימת (לאחר בירורים כמובן)
 
תודה
 
נטלי
לצפיה ב-'נטלי, תודה על הפתיחות. קראתי בעיון-'
נטלי, תודה על הפתיחות. קראתי בעיון-
11/05/2017 | 20:18
38
אותי, יותר מכל מה שתיארת, מטריד עניין המשקל והסכרת כגורמי סיכון- גם אולי להפלות בשליש הראשון, ובעיקר לגבי המשך תקינות ההריון בשלבים מתקדמים יותר, שלא לדבר על בריאותך שלך. 
הריון זה דבר שמאוד (!!!) מכביד על הגוף, ואני לא מדברת על משקל, אלא על כל המערכות של הגוף. העובר, גדילתו והתפתחותו דורשים מאיתנו המון משאבים גופניים. יש עומס גדול על הלב, על מערכת הדם וההובלה, על תפקודי הכבד, הלבלב, הכליות, הכל....
עד כמה שאני יודעת מחברות ומכרות, רופאי פוריות לא מסכימים לבצע בכלל טיפולי IVF כאשר יש עודף משקל כה משמעותי. האם לזה התכוונת לגבי הסקפטיות לגבי טיפולי הIVF? או שהתכוונת למשהו אחר? 
 
את בשירי אני לא מכירה. מכארפ אני לא מחזיקה כלום.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

 
לצפיה ב-'קודם כל חיבוק'
קודם כל חיבוק
11/05/2017 | 10:02
1
43
לא קראתי את כל התגובות, אז יכול להיות שאני חוזרת על הדברים שבנות כתבו.
 
לא כתבת האם עשית בירור הפלות מלא ?
לא כתבת אצל מי את מטופלת ? וברור יש הבדל האם מטפל בך רופא של קופת חולים (עם כל הכבוד) או אחד הפרופסורים מהשורה הראשונה, עם ראש פתוח ורצון לחשוב.
(אם תרצי, יש לי המלצה על רופא כזה)
נכון, יש פתרון של פונדקאות, השאלה האם את לא רצה לשם מהר מדי.
לצפיה ב-'תודה על החיבוק'
תודה על החיבוק
11/05/2017 | 19:53
30
עשיתי בירור הפלות מלא
 
היתי אצל 6 רופאים פרטיים. שניים מהם מומחים להפלות חוזרות . פרופסור כרפ' ופרופסור באשירי.
כרגע התחלנו איזשהו תהליך יעוצי אצל פרופ' משיח
לצפיה ב-'אני כאן!!!'
אני כאן!!!
12/05/2017 | 00:15
45
המקרה שלך נשמע ממש כמו שלי! אני כרגע בתהליך פונדקאות בגיאורגיה ועברנו את השליש הראשון כך שזה אכן משהו לא מוסבר אצלי. אני מתבאסת קצת שלא הלכתי על האופציה הזאת לממרות המורכבות שלה קודם.
מוזמנת בחום רב לכתוב לי לפרטי.
ואם מעניין אותך לדעת קצת איך זה מרגיש אז את מוזמנת לקרא http://intendedmominisrael.blogspot.co.il/2017/05/...
לצפיה ב-'סימון- עונה לך פה לגבי הרופא- ד"ר עופר גונן'
סימון- עונה לך פה לגבי הרופא- ד"ר עופר גונן
11/05/2017 | 10:29
1
97
בזמנו, יצרתי עימו קשר דרך הטלפון שיש באינטרנט. זה הטלפון של המזכירה. נדמה לי שהשארתי הודעה במענה הקולי וחזרו אליי על-מנת לקבוע תור.
אל תהססי לנדנד עד שיענו לך או עד שיחזרו אלייך.
לאחר מכן, הייתי איתו בקשר ישיר דרך המייל שלו (כפי שעושות כל המטופלות שלו. לא הייתי יוצאת דופן).
אני לא יודעת מה יהיה לו לומר לך, והאם יציע בכלל התערבות כלשהי או לא, אבל שווה להתייעץ.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

לצפיה ב-'תודה רבה שירוש '
תודה רבה שירוש
15/05/2017 | 15:20
7
לצפיה ב-'קצת שמח קצת עצוב.. '
קצת שמח קצת עצוב..
09/05/2017 | 21:01
5
207
קיבלתי מחזור ראשון של אחרי הגרידה. 
לא בטוחה איך אני מרגישה עם זה...
מצד אחד - שמחה שאפשר לנסות להתחיל להמשיך הלאה,
מצד שני - זו תזכורת כל כך כואבת לתינוקת שלי שכבר איננה. 
מקווה שתצא השארית... 
סתם פריקה
לצפיה ב-'טוב שפרקת'
טוב שפרקת
09/05/2017 | 22:04
2
68
האם יש לך כבר תור לביקורת של אחרי המחזור?
כדאי ללכת בשבוע הבא כדי לבדוק אם השארית יצאה (מחזיקה לך אצבעות שתצא) ולקבל אישור להמשיך בנסיונות.
לצפיה ב-'קבעתי תור לפני שקיבלתי'
קבעתי תור לפני שקיבלתי
09/05/2017 | 22:55
1
54
ליום שני הקרוב...
במקרה יצא בדיוק! 
מתפללת שהכל יצא
לצפיה ב-'תזמון מושלם של התור'
תזמון מושלם של התור
09/05/2017 | 23:01
53
אם במקרה השארית לא יצאה ומציעים לך ציטוטק, ממליצה שלא לקחת אלא ללכת על היסטרוסקופיה ניתוחית.
אני לא רופאה, אבל לעניות דעתי שארית שלא יוצאת עם הוסת, לא תצא עם ציטוטק.
לצפיה ב-'טוב שקיבלת מחזור, '
טוב שקיבלת מחזור,
10/05/2017 | 16:00
1
59
זה אומר שהמערכת ההורמונאלית חוזרת לעצמה.
לכי להיבדק, ולאחר שתקבלי אישור להמשיך- תמשיכו לעבר ההריון הנוסף הנכסף, בתקווה גדולה שיווצר עובר תקין, וההריון יסתיים בידיים מלאות ובאושר גדול.
 
אני מתנצלת מראש, אך חייבת לכתוב- כי אני מאמינה בזה- מאחלת לך שלעולם, לעולם, לעולם לא תאבדי תינוקת. לעולם.
איבדת עוברית. עוברית שתלית בה תקוות רבות, שנקשרת אליה, עוברית שרצית שתהיה התינוקת שלך, אך היא היתה פגועה, עם מום לבבי שלא איפשר לה להמשיך ולהיות.
הסמנטיקה חשובה בעיניי. מקווה שתקבלי זאת בהבנה.
עם התחושות שלך אינני יכולה להתווכח, אך אני מציעה סמנטיקה אחרת.
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מקבלת בהבנה'
מקבלת בהבנה
10/05/2017 | 23:51
42
תודה שירה, מקבלת בהבנה.
מאמינה שזה יוצא לי ככה כי כבר כל כך דמיינתי אותה בידיים שלי. 
כבר ממש יכולתי להרגיש.
 
לצפיה ב-'אחרי גרידה'
אחרי גרידה
08/05/2017 | 17:06
10
194
שלום וברכה,
עברתי גרידה ביום חמישי האחרון, שבוע 8, עובר ללא דופק. זו גרידה שלישית שלי בפחות משנתיים... יש לי כבר 4 ילדים כך שלא ננסה יותר. וזה קצת קשה. בכל מקרה... בתחילה בקושי היה דימום, והוא החל לההפך לכהה, ומהיום קצת התחזק ושוב אדום בהיר. אני מרגישה חולשה וקצת סחרחורות, אבל אין לי חום או כאבים. זה נורמלי?
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
08/05/2017 | 20:09
6
73
גם על רצף האובדנים, אבל בעיקר על אקורד הסיום שלך בעולם הילודה 
בעיניי הסופיות של הדברים הופכת את האובדן הזה ליותר קשה ומורכב.
 
בעקרון גם אחרי ציטוטק וגם אחרי גרידה, הדימום עשוי להתחזק ולהיחלש לסירוגין.
עם זאת ובגלל שאת מתארת דם אדום טרי וחולשה, אני חושבת שיש מקום ללכת להיבדק מחר בבוקר, על אף שעברו ימים ספורים מאז הגרידה.
אני חושבת שעדיף להיחשב היסטרית ולגלות שהכל בסדר, על פני לחכות ולגלות בשלב מאוחר יותר שיש משהו שדורש טיפול.
 
אנא עדכני אותנו אם תיבדקי.
לצפיה ב-'חממת את ליבי'
חממת את ליבי
08/05/2017 | 21:52
5
58
תודה רבה על התשובה שלך. נגעת בנקודה האמיתית... 
פיזית כרגע מרגישה יותר טוב. מקווה להתאושש ולהמשיך הלאה. אין לי כ"כ עם מי לדבר כי לא שיתפתי אף אחד במה שקרה. אין לי כוח לרחמים ולתגובות. לפני חצי שנה, אחרי הגרידה הקודמת, התפרקתי לגמרי, והתגובות מהסביבה לא היו טובות בכלל, אז העדפתי הפעם לא לשתף. אז ממש תודה על המילים שלך.
לצפיה ב-'עם בן הזוג את מדברת על מה שאת מרגישה?'
עם בן הזוג את מדברת על מה שאת מרגישה?
08/05/2017 | 22:14
4
57
חברה או קרובת משפחה? מישהו לאוורר איתו את הלב?
את רוצה לשתף אותנו בתגובות שקיבלת אז שכל כך הכאיבו לך?
 
באופן אישי את רוב הרגשות אני משחררת כאן בפורום. מצד אחד זה פחות אישי מדיבור פנים אל פנים, מצד שני אני מסוגלת לכתוב כאן דברים שאני לא מסוגלת לומר פנים אל פנים.
 
מזמינה אותך להמשיך לכתוב כאן אם את מרגישה שעוזר לך. לפעמים מספיק רק לקרוא כאן ולזכור שאת לא לבד בכאב, כדי להרגיש הקלה מסויימת.
לצפיה ב-'לשרוד'
לשרוד
08/05/2017 | 23:15
3
63
האמת שגם עם בעלי אין לי כוח לדבר... אחרי הפעם הקודמת נכנסתי ממש לדכאון, זה היה הריון אחרי טיפול, וגם לפניו היתה הפלה של הריון מטיפול. ציפיתי מחברות שאני עובדת איתן להבנה ותמיכה, אבל זה לא קרה. במקום זה באו אלי בטענות על מצב הרוח שלי. די אבדתי את האמון ברצון טוב של בני אדם. באיזה שהוא שלב התחלתי לקחת כדורים לדכאון וזה מאוד עזר, אני עדיין לוקחת אותם וזה עוזר לי לא להתפרק שוב. אני פשוט מחכה שההורמונים יתאזנו ואני ארגיש יותר טוב. מנסה לא לחשוב יותר מדי, כי אני יודעת שבמצב ההורמונלי הנוכחי אין לי כוח ויכולת להתמודד עם המחשבות.
שאלה טכנית: כמה זמן אחרי הגרידה אפשר להשתמש בטמפונים? 
לצפיה ב-'אתייחס בהמשך היום או מחר. סליחה'
אתייחס בהמשך היום או מחר. סליחה
09/05/2017 | 08:51
9
לצפיה ב-'כמה שאני מבינה אותך'
כמה שאני מבינה אותך
09/05/2017 | 22:01
1
43
אחרי כל אובדן אני משתדלת ליישם בעצמי את ההמתנה הזו שההורמונים יירגעו ואוכל לחשוב ולהרגיש באופן צלול ולא מבעד לערפל ההורמונים.
בשונה ממך אני לא מטפלת בעצמי כמו שצריך, אז ללא טיפול תרופתי.
אני גם מבינה את הקושי לדבר עם בן הזוג. אני לא מסוגלת לומר לו את רוב הדברים שאני כותבת כאן בפורום. יש משהו כל כך משחרר באנונימיות הזו וביכולת לכתוב ולמחוק ולכתוב שוב עד שאני מרגישה בנוח עם הניסוח. בפנים אל פנים אני לא מצליחה לגעת בהכל, לא תמיד מצליחה לנסח את עצמי כמו שאני רוצה ובעיקר לא מרגישה חופשיה לתמלל את כל החושך שבתוכי, כי אני לא רוצה להפחיד אותו.
 
ואני לגמרי בהלם מחוסר התמיכה מהחברות בעבודה. לאור זאת ברור לי לגמרי למה איבדת אמון ברצון הטוב ובאופן כללי באנשים.
מציעה לך להישאר איתנו כאן בפורום ככל שתרצי, אולי נצליח להחזיר לך חלק מהאמון שאבד.
לצפיה ב-'תודה לך'
תודה לך
10/05/2017 | 07:24
28
ממש עזרת לי! החזרת לי את התחושה שאני נורמלית...
לצפיה ב-'סוף הילודה'
סוף הילודה
10/05/2017 | 13:11
67
שלום לך יקרה. אני מצטערת לשמוע על הגרידה הנוספת שעברת. שלוש גרידות תוך שנתיים זה הספק מכובד בענייני אובדן. מצטערת על הכאב החוזר והמצטבר. וכואבת איתך את האקורד הצורם הזה של סוף הילודה. מבינה אותך מאד שניסית שוב ושוב. מבינה גם ההחלטה לעצור. מתארת לי שהיא כואבת, מאד, ושלא כך קיווית להיפרד מעולם הילודה.
 
נשמע שהסביבה רחוקה מלהבין מה עובר עלייך. אולי כי קשה לך לשתף בעומק של הרגשות (הרבה פעמים פנים אל פנים זה הרבה יותר קשה מאשר בכתיבה כאן בפורום באופן אנונימי), אולי כי כבר יש לך ילדים, אז זה נתפס כפחות נורא, אולי כי האובדנים בשלבים יחסית מוקדמים (ולפעמים יש מחשבה שאם זה מוקדם אז לא נורא, עדיף מוקדם ממאוחר, לא) ואולי בגלל הקושי הכללי של החברה להתייחס לאובדני הריון, שהם הרבה פחות מוחשיים עבור רוב האנשים מאובדנים 'אמתייים'.
 
מזמינה אותך לבוא אלינו עם הכל - עם השאלות הטכניות, עם הקשיים החברתיים, עם העצב, עם כל מה שאת חווה. אנחנו פה. כל הזמן.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על אובדני ההריון
10/05/2017 | 14:33
1
44
קראתי את כל השרשור, וראיתי שאת מרגישה פיזית טוב יותר.
ראיתי גם שכתבת שאת מטופלת תרופתית ושזה עוזר. מהדברים שקראתי, הבנתי שאת מאוכזבת מתגובות הסביבה והרגשתי את תחושת הבדידות שלך.
האם את הולכת גם לטיפול של שיחות או טיפול אחר לנפש?
אם לא- הייתי ממליצה לך לנסות ולמצוא משהו שיכול להתאים לך, שבמסגרתו תוכלי לעבד את אובדני ההריון ולתת לנפש מעט מזור.
 
אני יכולה לספר לך שבזמנו, לאחר שחוויתי מספר לא מבוטל של הפלות והיו לי שני ילדים בבית (בת ובן), הרגשתי שהסביבה לא מבינה את המצוקה שלי, כי הרי יש לי ילדים, אז מה אני רוצה בכלל? למה אני כל כך עצובה? למה כל-כך קשה לי? למה אני בוכה המון? וכן הלאה...אני מתארת לעצמי שבגלל שיש לך 4 ילדים, הסביבה לא ממש מבינה את המצוקה שלך. לכי תסבירי למישהו מה זו הכמיהה הנוראית הזו לעוד ילד. לכי תסבירי את תחושת הכישלון הצורבת.
אי אפשר להסביר את זה, כי מדובר על דברים אמוציונאליים לחלוטין. אין פה שום טיפת היגיון.
 
אני מזמינה אותך להישאר איתנו, כל עוד זה מתאים לך, ולשתף אותנו בכל מה שאת מרגישה שנכון עבורך.
 
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה'
תודה
10/05/2017 | 21:14
15
לצפיה ב-'קיבלנו תשובה מהמי שפיר'
קיבלנו תשובה מהמי שפיר
07/05/2017 | 19:27
8
242
היי, 
מניחה שזה עדכון שמח איכשהו...
קיבלנו את תוצאות בדיקת מי השפיר , נמצא שהמום הלבבי החמור לא היה גנטי או תסמונת כלשהי, ונקבעה לנו פגישה בעוד כמה שבועות עם הפרופסור מהגנטיקה לייעוץ. המשמעות בגדול היא שהסיכויים למום לבבי נוסף הם ממש ממש קטנים. והמום היה משהו ספציפי לעוברית.
עבר כבר חודש וכמה ימים... הטיפול ממש עוזר, הצלחתי לחזור לעבודה וגם לפעמים לא לחשוב על מה שקרה. 
עדיין ממש ממש מתגעגעת.
עדיין לא קיבלתי מחזור ורציתי לשמוע את דעתכן לגבי ההריון הבא...
בחודש האחרון קיימנו יחסים מוגנים , לפני הוראת הרופא שהמליץ לחכות לפחות מחזור אחד. 
בבדיקה מצאו שאריות של 9 מ"מ ואמרו שזה אמור לצאת במחזור...
בסוף השבוע קיימנו יחסים לא מוגנים, בכוונה האמת. קצת נמאס לי להסתמך על כל הסיכויים האלה, מרגישה שמה שצריך לקרות יקרה. 
השאלה אם יש סיכוי בכלל להכנס להריון אם יש עוד שאריות ברחם? 
מעניין אותי כמה זמן חיכיתן אחרי? האם "נשברתן" ו"נכנעתן" לרצון הכל כך גדול הזה להיות שוב בהריון? למרות שהרופאים טוענים שצריך לחכות? 
לצפיה ב-'עונה מנסיוני'
עונה מנסיוני
08/05/2017 | 09:44
3
78
אני עברתי גרידה בשבוע 18, והרופאה שלי אמרה לי לא לחכות, כי הגוף לא ייכנס להריון אם הוא לא מוכן.
אז לא שמרנו, ואכן רק אחרי המחזור הבא נכנסתי להריון.
רירית הרחם צריכה לחזור לעצה והרחם להתנקות.
אל תלחצי
לצפיה ב-'תודה...'
תודה...
08/05/2017 | 10:01
2
60
אני גם נוטה לחשוב שכשהגוף מוכן זה יקרה, ואם לא אז לא...
פשוט כי הרופאים ברובם ממליצים לחכות, הם משבשים לי קצת את המחשבות...
אפשר לשאול כמה זמן אחרי הגיעה הוסת? 
לצפיה ב-'אצלי היא קצת מאחרת בכל מקרה'
אצלי היא קצת מאחרת בכל מקרה
08/05/2017 | 10:46
1
59
משהו כמו חודש וחצי אחרי הגרידה ואז חודש וחצי אחרי נכנסתי להריון
בסך הכל עברה פחות משנה מהגרידה ועד הלידה בידיים מלאות.
תשמעי, אני שמעתי כמה דעות, זה גם לא היתה ההפלה הראשונה שלי. באסף הרופא הרופא אמר לחכות 3 4 חודשים!
אחרי הגרידה קיבלתי טופס רשמי מבית החולים שכתוב בו הוראות עם התרופות אחרי הגרידה וגם היה כתוב שלא צריך להמתין בכלל להריון הבא.
הרופאה שלי אמרה שאין צורך להמתין כי זה לא יקרה אם הגוף לא מוכן.
ממילא הדימום היה ארוך והיה לנו אולי שבוע בין לבין וזה לא הרגיש שאני פורייה בכלל...
בכל מקרה אחרי הפלה הדימום לא מגיע בצורה ידועה מראש... עד שהוא מפסיק ועד שווסת מגיעה... יכול להשתנות.
בהצלחה ענקית! מאחלת לך המשך הרבה יותר נעים וקל. תתעודדי, עוברים את זה ונהיים יותר חזקים!
והקשר שיש עם הילד שבא אחרי הפלה זה משהו מיוחד
לצפיה ב-'מעוררת תקווה'
מעוררת תקווה
08/05/2017 | 12:58
32
תודה על ההתייחסות,
באמת נותן תקווה לשמוע שהחיים ממשיכים
אני יודעת שהם ממשיכים בראש, אבל קשה להרגיש את זה באמת בתקופה שכזו...
לצפיה ב-'מהנסיון שלי עם שאריות'
מהנסיון שלי עם שאריות
08/05/2017 | 10:53
1
68
לא תמיד הן יוצאות מעצמן. ב-3 אובדנים היו לי שאריות ורק פעם אחת חיכיתי שהשארית (8 מ"מ) תצא עם הוסת. היא לא יצאה ועברתי היסטרו ניתוחית, וכך יצא שהנסיונות להיקלט להריון חדש התעכבו בחודש נוסף.
 
5 אובדנים ומעולם לא ניסינו להיקלט לפני שהרופאים אישרו. ברוב המקרים נאמר לנו לחכות למחזור שאחרי האובדן (או אחרי הפרוצדורה להוצאת שארית) ומיד אחריו קיבלנו אישור להמשיך.
אני מבינה שהרצון בוער ואין לי מושג מה הסיכוי להיקלט כשיש עדיין שארית, אבל לדעתי חבל להסתכן בזיהום ברחם או בהריון שנקלט ונופל בגלל שהרירית לא השתקמה.
לצפיה ב-'אני חיכיתי מחזור אחד'
אני חיכיתי מחזור אחד
08/05/2017 | 12:49
43
לפי הנחית הרופא. אחותי לא חיכתה 3 חודשים אחרי זריקת מטוטרקס (חוץ רחמי) ונקלטה בחודש שאחרי.
כל אחת פועלת על פי הבנתה. אני מקשיבה לרופאים בהקשר הזה.
לצפיה ב-'אתייחס בהמשך היום או מחר. סליחה'
אתייחס בהמשך היום או מחר. סליחה
09/05/2017 | 08:52
7
לצפיה ב-'זה היה צפוי, טוב שבדקתם, '
זה היה צפוי, טוב שבדקתם,
10/05/2017 | 15:53
38
וטוב שוידאתם שהמום היה תקלה חד פעמית. אגב, גם אם זה היה משהו תסמונתי, זה עוד לא אומר כלום לגבי הורשה מההורים....לי היתה טריזומיה 18, שזו תקלה כרומוזומאלית, אך איננה גנטית.
 
קראתי בפוסט אחר שלך, שכבר קיבלת מחזור. אז אני שמחה על כך. זה אומר שהגוף חוזר לעצמו בהיבט ההורמונאלי המחזורי.
אני תמיד חיכיתי מחזור אחד, ולאחר מכן הלכתי להיבדק, ורק לאחר שקיבלתי אישור מהרופא/ה שלי, המשכתי לניסיון הבא.
הרצון שלי היה עצום להיות שוב בהריון, אך לא על חשבון הבריאות הפיזית או לא על חשבון כניסה להריון לפני קבלת אישור רפואי שרירית הרחם משוקמת ומוכנה לקליטת הריון חדש.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'לקראת הפסקת הריון יזומה בשבוע 16'
לקראת הפסקת הריון יזומה בשבוע 16
08/05/2017 | 23:47
12
183
שלום,
אני נמצאת בהריון ראשון, בשבוע 16 לאחר סקירת מערכות.
נמצא כי העובר סובל מהידרוצפלוס, ולכן החלטנו לבצע הפסקת הריון.
כנראה זה ייעשה בהשריית לידה.
אני ממש חוששת ממה שצפוי לי ומהסיבוכים האפשריים, ומהאפשרות שמדובר בפגם גנטי.
 
רציתי שאול מספר שאלות, אשמח לתשובות מניסיונכן האישי ומהידע שצברתן:
 
1. האם תבוצע בדיקה גנטית לעובר? האם עליי להתעקש עליה? במה זה כרוך?
2. האם כדאי לי לראות את העובר, או לוותר על כך? מה עשיתן וכיצד הדבר השפיע עליכן?
3. מה צפוי לי במהלך האשפוז?
4. מה צפוי לי בימים שלאחר התהליך?
5. האם היו סיבוכים?
 
אשמח מאוד לתשובותיכן כדי להתכונן לתהליך הלא פשוט הזה..
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון הצפוי'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הצפוי
09/05/2017 | 08:46
94
אענה בנקודות, כדי לסייע לך ולהיות ממוקדת:
1. עד כמה שאני יודעת, הדרוצפולוס אינו מצב שנובע כתוצאה מבעיה גנטית בעובר, כלומר- לא ממצב שבו מדובר על משהו שמועבר מההורים....ייתכן בהחלט שהעובר פגוע מבחינה כרומוזומאלית, וחלק מהניראות של זה זה המצב של ההדרוצפלוס. לא נראה לי שיש צורך בבדיקה גנטית במקרה זה.
אבל את יכולה להתייעץ לגבי העניין עם רופא יועץ גנטי או עם המחלקה של היעוץ הגנטי בבית החולים.
 
2. האם עברת בהריון הזה בדיקות של ניפטי? (בדיקות דם שבודקות בעיות כרומוזומאליות עיקריות).
 
3. האם החלטת סופית לעבור לידה שקטה? האם היציעו לך גם אופציה של גרידה מאוחרת? עושים בקפלן ובאסף הרופא. בעיניי- בהיבט הרגשי עדיף לעבור גרידה מאשר לידה, בוודאי במקרים שבהם מדובר על לידה ראשונה, אבל גם במקרים אחרים. זו העמדה שלי, כמובן. כל אחת צריכה לקבוע על נפשה ועל גופה.
 
4. לראות את העובר? כמובן שזו שאלה שהיא רלוונטית רק אם תבחרי לעבור לידה שקטה. שוב- הדעה שלי היא על עצמי בלבד- באחד ההריונות, עברתי גרידה מאוחרת בשבוע 16 בגלל טריזומיה 18. גם אם הייתי עוברת לידה שקטה, לא הייתי רוצה לראות את העובר. מבחינתי הוא היה עובר דפוק, וממש לא הייתי בקטע של לראות. המראה יכול להיות מאוד מאוד מאוד קשה.
ההחלטה היא כמובן שלך בלבד על עצמך.
 
5. לגבי שאלות 3-5- לא יודעת לענות, כי לא עברתי לידה שקטה.
יכולה לענות לך על גרידה מאוחרת. אין אשפוז. אחרי הפרוצדורה, נשארים כשעתיים במחלקת התאוששות. רואים שאת קמה, שאת נותנת שתן, שאת אוכלת משהו קליל, שותה....ואז משחררים.
יום לאחר הפרוצדורה עלולות להיות סחרחורות וחולשה ועייפות.
אין כמעט דימומים. אין כאבים.
יומיים לאחר מכן- אפשר כבר לחזור לפעילות מלאה של עבודה, בית וכן הלאה. (לא ספורט או קיום יחסי מין...).
 
ממליצה לך בחום לשקול שוב לגבי גרידה מאוחרת.
 
את מוזמנת לשאול כל מה שברצונך.
 
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'משתתפת בצערך '
משתתפת בצערך
09/05/2017 | 12:25
69
קודם כל מצטרפת להמלצה של שירה לשקול בכל זאת גרידה מאוחרת.
לידה שקטה היא תהליך קשה מאוד, ועל אף שיש לה יתרונות מסויימים על פני גרידה מאוחרת, אני חושבת שהם מתגמדים כשמדובר בעצם בלידה הראשונה שלך.
 
1. כפי ששירה כתבה, הסבירות היא שגם אם יימצא פגם בעובר, הוא לא מורש מכם.
2. בלידה שקטה בשבוע 21, של עוברית עם ממצא גנטי בלבד וללא ממצאים פיזיים, בחרנו שלא לראות אותה ולא לגעת בה, ואני לגמרי שלמה עם ההחלטה. לאורך השנים קראתי כאן נשים שכן בחרו לראות, אף אחת מהן לא התחרטה על כך. אם אתם לא בטוחים, ניתן להביא איתכם מלצמה ולבקש מהצוות הרפואי לצלם. אתם לא חייבים להסתכל על התמונות, אבל תוכלו לעשות זאת בעתיד אם תרצו בכך.
3. בכל בי"ח יש פרוטוקול שונה והתגובה של כל אישה היא שונה.
בקבלה לאשפוז הרופא פתח לי וריד, כך שאם יהיה צורך יוכלו לתת לי עירוי. בשלב מסויים אכן היה צורך בכך.
אני קיבלתי 2 כדורי ציטוטק להמסה בפה כל 6 שעות. אחרי 4 או 5 מנות ללא התקדמות משמעותית, קיבלתי מנוחה של 24 שעות ואז שוב כדורי ציטוטק. בסופו של דבר הלידה עצמה התרחשה כמעט 48 שעות אחרי מנת הציטוטק הראשונה. מישהי שהתאשפזה ביחד איתי, התחילה לדמם כחצי שעה אחרי מנת הציטוטק הראשונה, אבל אני לא יודעת באיזה שבוע היא היתה ומה קרה איתה לאחר מכן.
אני ילדתי במחלקת נשים (ולא בחדר לידה), קיבלתי חדר פרטי כך שהמלווים שלי נשארו איתי גם בלילה ומעבר לשעות הביקור הרשמיות במחלקה.
בשלב מסויים כאשר הצירים התחזקו, ביקשתי וקיבלתי פטידין שהוא חומר מטשטש.
אחרי הלידה נלקחתי לגרידה מתוכננת כחלק מהפרוטוקול בביה"ח, על מנת לוודא שאין שאריות. נשארתי ללילה נוסף לאשפוז ולמחרת השתחררתי. סה"כ 72 שעות אשפוז.
4. בימים הראשונים צפוי דימום. הוא יכול להיות כמו דימום של מחזור ואולי אף כבד יותר. בעיניי מה שהכי דרמטי זו נפילת ההורמונים. זה קורה כמובן גם בלידה שמחה, ולחלופין גם בגרידה, אבל זה קשה בכל מקרה. אצלי נפילת הורמונים מתאפיינת בין השאר בהזעה מרובה, ומאפיינים רגשיים כמו קוצר רוח וחוסר סבלנות לסביבה. על הבכי אני בכלל לא מדברת, הוא יהיה שם בכל מקרה.
5. אצלי בלידה השקטה לא היו סיבוכים, אבל לפני כמה חודשים היתה כאן מישהי שעל אף שעברה תהליך זהה לשלי (לידה שקטה + גרידה), נותרו לה שאריות.
מה שכן היה אצלי זה גודש בחזה, שהיה לי גם אחרי גרידה בשבוע 13. ניתן לנסות למנוע גודש ע"י לקיחת כדורי דוסטינקס סמוך ככל לאחר הפסקת ההריון. במקרה שלי קניתי אותם אחרי שהגודש התחיל, ואז הם סייעו לייבוש החלב.
 
לא שאלת אבל אני ממליצה:
1. אם את הולכת ללידה שקטה, לקחת דולה שמתמחה בכך. אני לא נעזרתי בדולה ואני מתחרטת על כך.
2. להכין רשימת שאלות ליום הקבלה לאשפוז. לשאול הכל ולוודא שאתם מבינים. הצוות הרפואי עבר עשרות תהליכים כאלה, אבל עבורכם זו פעם ראשונה (ואני מקווה שגם אחרונה) וזכותכם להבין.
3. במקרה של לידה שקטה, סביר להניח שישאלו אתכם בקבלה לאשפוז גם לגבי הבחירה אם לראות את העובר, אבל גם לגבי קבורה: האם אתם רוצים לטפל בקבורה בעצמכם וכן הלאה. כדאי להתכונן לכך מראש ולהחליט על עמדתכם.
4. להתכונן לאפשרות של אשפוז של כמה ימים הן מבחינת הציוד והן מבחינת המלווים. אצלי בעלי ואמא שלי התחלפו באמצע לכמה שעות. בעיקר כדי שהוא יהיה קצת עם הבת שלנו, אבל גם כדי שהוא יוכל להתרחץ ולישון במיטה ולא על כסא מתקפל בחדר שלי.
 
אנא עדכני אותנו מתי את אמורה להתאשפז.
 
לצפיה ב-'תודה לכן בהמשך למה שכתבתן מוסיפה'
תודה לכן בהמשך למה שכתבתן מוסיפה
09/05/2017 | 23:00
9
68
האפשרות של תסמונת גנטית עלתה היות והעובר הוא זכר, ופרופ' ברונשטיין שעשה לנו את הסקירה הסביר שיש הידרוצפלוס ממקור גנטי - גן מזוהה שנמצא בתאחיזה לכרומוזום X ועובר מאם נשאית. בנים הם בסיכון של 50% במידה והאם נשאית.
אני ממש תוהה האם יאפשרו לנו לשוחח עם יועץ גנטי בבית החולים עוד טרם ההליך, כדי שיקבעו מראש מה הולכים לבדוק, מאד חשוב לנו לשלול סיבה גנטית ולשם כך צריך יהיה כנראה גם לבחון מוטציה בגן המדובר אצל העובר, וגם נשאות אצלי. לא יודעת באיזו קלות יאפשרו לנו את זה, במידה ולא מקווה שתהיה אפשרות לפחות לשמור דגימות שנוכל להשתמש בהן בייעוץ גנטי פרטי לבחון את זה לעומק כרגע המחשבה על זה שאם זה גנטי, חצי מהבנים שלנו ימותו מרסקת אותי.

בנושא הגרידה גם התפללתי בהתחלה שיתאפשר לי, אך לאחר ההסבר אני נוטה להעדיף השריית לידה, מעדיפה לסבול יותר עכשיו כדי להגדיל כמה שיותר את הסיכוי להכנס להריון בריא בהקדם האפשרי עם הטראומה המינימלית והסיכון המינימלי ביותר לרחם. זה הריון ראשון אחרי שנה של טיפולים מפרכים שנגמרו בIVF חירום, כל דבר שיכול היה להסתבך בדרך הסתבך עד עכשיו - עד שסוף סוף נכנסו להריון והוא היה מושלם, בלי שום תופעות לוואי לא נעימות, כזה ילד טוב ודווקא בגלל שהדרך היתה מלאת מהמורות עד שהצלחנו להשיג את ההיריון הזה, אחרי שכל כך חיכינו לו, ואני לא מסוגלת לחשוב על אופציה עם סיכון גבוה יותר לעוד סיבוך כלשהו.
(גם איכשהו מרגישה שהסבל והכאב יהיו חלק בריא יותר מתהליך האובדן והאבל, גם ככה אני לא מצליחה להתגבר על התחושה הזו ש'לקחו לי', שאני רוצה את הבן שלי בחזרה, ולחשוב שאני אהיה מורדמת ואתעורר רק אחרי בלי שארגיש את התהליך, כולל את הכאב הכרוך בו, בלי שאוכל להפרד.. מעדיפה שיכאב כרגע, אפילו שיכאב מאד מאד, אבל העיקר להרגיש  
לצפיה ב-'עכשיו יותר ברור'
עכשיו יותר ברור
09/05/2017 | 23:38
2
59
מתנצלת מראש שהתגובה הזו יותר יבשה וטכנית, פשוט חשוב לי להתייחס לכמה דברים טכניים ופרקטיים.
 
לגבי הבירור הגנטי, מעצם העובדה שמדובר בזכר, יש יותר סיכוי לאבחון גנטי גם אם עוברים גרידה.
בעבר כשביררתי, הוסבר לי שבמקרה של בנות, לפעמים יש קושי להבדיל בין DNA אמהי לDNA עוברי.
 
אני מבינה את הרצון (צורך?) לבדוק את העובר, אבל גם אם לא תצליחו לשמור חומר לבירור של העובר, תמיד אפשר לבדוק אותך לנשאות.
אנחנו עשינו לעצמנו צ'יפ גנטי במימון עצמי, וכשהתגלה שאני מורישה פגם גנטי (50% סיכוי בכל הריון), הגשתי בקשה למשרד הבריאות להחזר. לקח שנה וחצי והמון שיחות טלפון, אבל בסוף קיבלנו החזר מלא.
במקרה שאת אכן נשאית, אפשר יהיה לעבור מהזרעות ל-IVF (בהנחה שהבנתי נכון ו-IVF חירום היה בגלל ריבוי זקיקים), ואז ניתן יהיה לבצע PGD ובכך לברור רק עוברים שלא נושאים את הפגם.
אני יודעת שברגע זה שום דבר לא יכול לעודד אותך, אבל הייתי במקום דומה לשלך יותר מפעם אחת, והצלחתי להתרומם מהתהום (אפילו אחרי שגיליתי שהפגם הגנטי מגיע ממני, אפילו אחרי 2 הפסקות הריון יזומות בגלל אותו הפגם). חשוב לי שתדעי שלמרות החושך המוחלט שבו את נמצאת כרגע, יגיע שלב שבו תוכלי לנשום.
 
מעבר למובן מאליו, הלידה השקטה שלי היתה מאוד טראומתית עקב התנהלות הצוות הרפואי, ובהפלות הבאות בחרתי ללכת לבי"ח אחר.
מתעניינת לדעת באיזה בי"ח את מתכוונת לעבור את התהליך כי פתאום הבנתי שאת מהאזור שלי.
את כמובן לא חייבת לענות, או שאת יכולה לענות לי בפרטי אם תרצי.
לצפיה ב-'תודה לך, ממש'
תודה לך, ממש
10/05/2017 | 01:26
1
45
תודה על התקווה והעידוד שהצלחת להעביר במילים שלך, אני כל כך מקווה שאפשר לבדוק את הגן הספציפי הזה בצ'יפ גנטי, ושאפשר יהיה לזהות קיום שלו בpgd.
הivf שלנו היה חירום בגלל תגובת יתר קיצונית, לאחר מכן הקפאה ואחרי חודשיים החזרה, כשהראשונה הצליחה. כל ההזרעות שעשינו לפני כן לא צלחו.
בחרנו לעבור את התהליך בבית חולים כרמל, שם גם עברנו את הivf, כשהשיקול הוא גם היכרות עם חלק מהרופאים, וגם שיתוף פעולה טוב יותר בכל הנוגע ללוגיסטיקה של הייעוץ הגנטי ויישום המסקנות (רציתי שהניתוח הגנטי והמסקנות הקונקרטיות לגבי ivf להבא יקרו באותו בית החולים, לא יודעת אם זו מחשבה מבוססת).
אשמח לשמוע באיזה בית חולים את עברת את התהליך :(
לצפיה ב-'פחדתי שההודעה "קרה" מדי'
פחדתי שההודעה "קרה" מדי
10/05/2017 | 08:16
54
שמחה לגלות שלמרות שהיא היתה מאוד טכנית, הצלחת לשאוב ממנה גם קצת עידוד ותקוה.
 
את הלידה השקטה עברתי ברמב"ם. ואני מפרידה בין הטראומה שבלידה שקטה (כל לידה שקטה היא טראומתית) לבין החויה של התקשורת עם הצוות הרפואי. ברור לי שבהתנהלות שונה, הייתי יוצאת פחות חבולה נפשית ועם פחות מצוקה.
מאז גם למדתי להמליץ לכל מי שעוברת לידה שקטה, לקחת דולה שמתמחה בכך. לצערי אני לא מכירה כאלו ולכן לא יכולה לספק המלצות בנושא.
 
את שאר ההפלות עברתי בכרמל. מבחינתי יש הבדל של שמיים וארץ ברגישות של הצוות. מצד שני גם עם כרמל היו לי בעיות (שאריות אחרי 2 גרידות), אבל יכול להיות שזה קשור לגוף שלי יותר מאשר למיומנות שלהם, כי בהפלה האחרונה היתה לי שארית גם אחרי ציטוטק. מצד שלישי אני לא יודעת איפה הם מאשפזים לצורך לידה שקטה, חוץ מפעם אחת שבה אושפזתי בנשים לפני 4.5 חודשים, כל שאר הביקורים שלי היו במיון נשים.
 
אני לא יודעת מתי את אמורה להתאשפז, אבל ממליצה לברר עוד היום לגבי האפשרות לבצע את הבירור הגנטי. בגרידה שעברתי שם לפני 10 חודשים, ביררתי רק בקבלה לאשפוז יום וזה כבר היה מאוחר מדי. במקרה שלי זה גם לא שינה הרבה, כי היה מדובר בהפסקת דופק בשבוע מוקדם ושני הממצאים שכבר ידוע שאני מורישה, לא גורמים להפסקת דופק.
לגבי האפשרות של PGD. גם אם את נשאית, וגם אם ניתן לבצע PGD, ביה"ח היחיד בחיפה שמבצע PGD זה רמב"ם.
אז אם וכאשר יהיה צורך בPGD, תצטרכו להיפרד מכרמל ולעבור לרמב"ם או לאחד מבתי החולים האחרים בארץ שמבצעים PGD.
 
את מוזמנת להמשיך לשאול ולהתייעץ כאן בפורום או במסר פרטי.
לצפיה ב-'כמה דברים-'
כמה דברים-
10/05/2017 | 15:11
40
1. אף אחד עוד לא אמר בוודאות שזה משהו שמורש ממך, אז אני בהחלט חושבת שצריך לבדוק זאת, אבל גם להיות אופטימיים שמדובר על מום חד פעמי בעובר. האם אמרו לך שאפשר לבדוק זאת רק דרך העובר, או שאפשר לבדוק זאת גם בבדיקת קריוטיפ או צ'יפ גנטי שלך? (בדיקת דם).
 
2. חייבת לציין, שחבל לי מאוד שאנשי הרפואה מלחיצים בנות לגבי תהליך הגרידה המאוחרת. יש בתי חולים שממש מתמחים בזה, והמטרה היא ללכת לקראת האישה, ולחשוב על טובתה הנפשית, כמו גם על טובתה הפיזית.
 
3. אני דווקא מאוד מאוד רציתי להיות מורדמת בזמן הגרידות. כאב גדול פיזי הרגשתי בגרידה המאוחרת, בעת הכנסת הלמינריות (אצות שמחדירים וסופחות נוזלים, אשר מרחיבות את צוואר הרחם, ומונעות פגיעה בו), וגם אחר כך- 15 שעות צירים....יחד עם זאת, את הגרידה עברתי בהרדמה מלאה, וממש חיכיתי לכך.
את הפרידה מההריונות הלא תקינים עשיתי ברגע שהודיעו לי על אי תקינותם. לא היה לי צורך להיפרד פיזית. מודה שקשה לי להתחבר לתחושה הזו של הרצון של האישה להרגיש את העובר הפגום יוצא ממנה. אבל אני יודעת שיש לא מעט כאלו, כי הרי כל אחת היא אחרת מבחינה אישיותית.
 
אני מקווה שאכן מדובר אצלך בבחירה, ולא בגלל הפחדות של הצוותים הרפואיים, ולא בגלל איזושהי ציפיה של הסביבה ממך.
 
4. כתבת: "אני רוצה את הבן שלי חזרה". שוב- אני לא מתווכחת עם התחושות שלך ועם בחירת המילים שלך. אבל כן רוצה להציע לך סמנטיקה אחרת, כדי לסייע לך בהתמודדות. מציעה לך את המילים שאני בזמנו בחרתי לומר- "עצוב לי כל כך שהעובר פגוע. כואב לי נורא שנוצר עובר לא תקין. אני מרגישה אבלה על כך שמההריון הזה לא יוולד תינוק בריא, לו אני כל כך מחכה ולו אני מייחלת".
 
מקווה שאת מבינה את ההבדל. יש הבדל בסמנטיקה בין "הבן שלי", לבין "עובר לא תקין".
סליחה אם הסמנטיקה לא מתאימה לך. זה מה שהתאים לי בזמנו, ואני חושבת שעזר לי בהתמודדות הנפשית.
 
בעיקר עצוב לי שכך מסתיים ההריון הראשון שלך.
מקווה עבורך לימים טובים ולהריונות תקינים.
 
עדכני אותנו בבקשה,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מצטערת לחדש לגבי הידרוצפלוס גנטי...'
מצטערת לחדש לגבי הידרוצפלוס גנטי...
17/05/2017 | 14:03
4
18
היי סיד, מצטערת מאד לשמוע על מצבך, אני במצב דומה לצערי.
הריון ראשון שהתחיל לפני פחות משנה, התגלתה בסקירת מערכות הרחבת חדרים (הידרוצפלוס) במח העובר (זכר) ועשיתי הפסקת הריון מאוחרת. לא נמצא כלום בדיקור מי-שפיר והצ׳יפ הגנטי וכל הפרופסורים שהתייעצנו איתם אמרו שזה כנראה משהו חד פעמי... ושאם תהיה בת בפעם הבאה הסיכויים לחזרה בכלל ייקטנו.
אני עכשיו בהריון שני, שבוע 16, עם עוברית נקבה ואתמול בסקירה מוקדמת נחשו מה? בדיוק אותו הדבר. הידרוצפלוס. קשה מאד לעכל את זה. וכמובן שזה מעיד על כך שזה גנטי מאחר וזה חזר בדיוק באותה הצורה בשני הריונות.
הפרופסור שעשה לנו את הבדיקה והפרופסור שמלווה את ההריון היו מאד מופתעים מכך שזה חזר שוב.
אנחנו עוד מעכלים את העניין בעצמנו, אבל היה לי חשוב להעלות את עניין הגנטי בהידרוצפלוס...
מצטערת לשמוע על מה שעברת :(
 
לצפיה ב-'אוי, אני כל כך מצטערת לשמוע '
אוי, אני כל כך מצטערת לשמוע
17/05/2017 | 18:25
3
13
זה נשמע כמו הפחד הגדול ביותר והסיוט הגדול ביותר שלי. לא נתפס, אני כל כך מצטערת שאתם עוברים את זה שוב :(
אפשר לשאול אצל מי עברתם ייעוץ גנטי? קבענו לעוד חודש וחצי ואני גם סקפטית שיוכלו למצוא משהו בצ'יפ (מההסבר על רגל אחת שקיבלנו בינתיים, הצ'יפ בודק קיום או מחסור של גנים שלמים ולא מוטציות חלקיות בגן מסויים. לפי מה שקראתי באינטרנט, הגן שאחראי על הידרוצפלוס גנטי ונמצא בתאחיזה לכרומוזום x מוכר ומזוהה, אבל הצ'יפ יעלה על בעיה בו רק אם הגן חסר כולו. כדי לבדוק מוטציה בגן צריך לעבור בירור הרבה יותר מסובך ובעייתי, אני מחכה לייעוץ כדי לשמוע האם זה אפשרי בכלל בהקשר של הגן הספציפי הזה שנקרא L1CAM. והאם יש טעם לבדוק צ'יפ בכלל ולא להתמקד בבדיקת נשאות אצל האם באמצעות ריצוף של הגן הזה אצלה. אם הבעיה בגן הזה, הסיכון לבן שיסבול מהידרוצפלוס הוא 50%, ולבת 25%, אני כל כך כל כך מקווה שיש דרך לבדוק את זה בארץ, מתסכל ממש שגם בייעוץ פרטי התור הכי קרוב הוא לעוד חודש וחצי, אני כבר שוקלת לשלוח את הדגימות מהעובר לצ'יפ באופן פרטי עוד לפני הייעוץ, ולא יודעת אם זה לא סתם בזבוז משאבים).
מה שבטוח, זה שאף אחד לא צריך לעבור את זה, בטח שלא פעמיים :(
הלוואי ותצליחו לזהות את המקור לבעיה כדי שיוכלו להמליץ לכם על דרכי פעולה לקראת ההריון הבא שהלוואי הלוואי יהיה תקין
לצפיה ב-'תודה וכמה דברים...'
תודה וכמה דברים...
17/05/2017 | 18:37
12
קודם כל תודה רבה, זה בהחלט לא נתפס שזה קורה שוב.
אצלנו לא מצאו כלום בצ׳יפ הגנטי, ולכן אנחנו הולכים לעשות עכשיו ריצוף אקסומי (הבדיקה היקרה הזאת ששולחים לחו״ל) כדיי להעלות את הסיכוי למצוא משהו על מנת שנוכל למנוע את זה בהריון הבאים.
פעם שעברה התייעצנו עם פרופ שוחט והפעם עם פרופ יובל ירון.
את כבר אחרי ההפסקה?
לצפיה ב-'ושמעתי על l1cam'
ושמעתי על l1cam
17/05/2017 | 18:42
1
9
היית אצל מלינגר?
לצפיה ב-'תודה על המידע'
תודה על המידע
17/05/2017 | 19:47
21
אני חושבת שבעקבות הנסיון שלכם נלך ישר על הריצוף ולא נאבד זמן על ביצוע הצ'יפ והמתנה לתוצאות שלו (מה גם שאלו 3000 שח שעדיף שילכו לריצוף היקר גם ככה..)
 
אנחנו אחרי ההפסקה (יש פוסט נוסף למעלה יותר), ביקשנו שמירת חומר גנטי מהעובר וקבענו ייעוץ גנטי גם במכון בבי'''ח כרמל וגם אצל שוחט.
לא הגענו למלינגר (התלבטנו אם לנסות אבל קיבלנו כבר חוות דעת של שני מומחים שאנחנו סומכים עליהם והם היו תמימי דעים שיש סיכון מאד גבוה לפגיעה מוחית, פרופ' ברונשטיין  גם אמר לנו בכנות כשהתקשרנו שוב אחרי הסקירה שאם הייתי הבת שלו הוא היה בלי ספק מייעץ לי להפסיק את ההריון ושבמופע כל כך אקוטי בשלב כל כך מוקדם בהריון הסיכוי לילד בריא הוא נמוך מאד), אבל החלטנו שבהריון הבא נעשה שתי סקירות מראש ובכל מקרה, כשאחת מהן תהיה אצל מלינגר.
לצפיה ב-'שאלות טכניות אחרי גרידה...'
שאלות טכניות אחרי גרידה...
09/05/2017 | 07:13
4
99
מישהי יודעת אולי כמה זמן אחרי גרידה אפשר להתחיל להשתמש בטמפונים?
ולגבי פעילות גופנית - מתי מותר?
בחלק מקומות ראיתי שכתוב רק אחרי שנפסק הדימום, בחלק ראיתי שאפשר לפני.
מה ידוע לכן?
תודה מראש...
לצפיה ב-'למיטב ידיעתי'
למיטב ידיעתי
09/05/2017 | 08:45
60
אסור להשתמש בטמפונים בשביל הדימום של הגרידה. לא שאלתי אף פעם אבל נראה לי שהסיבה היא כדי לא ליצור זיהום.
באופן אישי, מאז ההפלה הראשונה אני ממעטת להשתמש בטמפונים, אחרי יותר מ-20 שנה של שימוש בלעדי בטמפונים.
 
לגבי פעילות גופנית, אין לי מושג. כי הפעילות הגופנית המקסימלית שלי היא ללכת למטבח להביא עוד חפיסת שוקולד
נראה לי הגיוני לחכות לפחות שבועיים וגם אז לחזור בהדרגה ובהתאם ליכולת הפיזית באותו הרגע.
לצפיה ב-'מסכימה עם מה שכתבה מרעישה בשקט, '
מסכימה עם מה שכתבה מרעישה בשקט,
09/05/2017 | 08:49
2
49
וגם מוסיפה- שאני ממליצה לך לפנות לרופא/ה שלך ולשאול.
אני לא משתמשת אף פעם בטמפונים, אז לא יודעת לענות לך על זה.
פעילות גופנית- חזרתי לנקות את הבית אחרי יומיים, אם זה נחשב פעילות גופנית...על מעבר לזה- ממליצה לך לשאול את הרופא/ה.
חזרי אלינו עם תשובות, אם יהיו לך כאלו.
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'אסור טמפונים אחרי הפלה'
אסור טמפונים אחרי הפלה
09/05/2017 | 10:59
1
47
זרימת הדם צריכה להיות חופשית. אני כבר המון שנים לא משתמשת בטמפונים בכלל (אלא בשמ"פ).
לצפיה ב-'תודה'
תודה
09/05/2017 | 15:54
39
תודה לכולכן על היחס! ממש מיוחד בעיני!
 
לצפיה ב-'לא יודעת אם פה המקום. פרופיל הורמונלי'
לא יודעת אם פה המקום. פרופיל הורמונלי
07/05/2017 | 14:07
14
169
אז מסתבר ש"פרופיל הורמונלי" זו בדיקת דם פשוטה עם שם חגיגי, כששלחו אותי פה לעשות את זה חשבתי שמדובר במשהו יותר רציני...  נאמר לי שצריך לעשות את זה ביום השני או השלישי של המחזור (של הדימום). מה קורה אם המחזור מגיע דווקא ביום חמישי כמו שצפוי אצלי? אפשר ללכת למוקד נשים של מכבי ביגאל אלון ולעשות את הדקירה אצלם ביום שישי או שבת? אני לא זוכרת אם הם עושים בכלל בדיקות דם ולא מצליחה לברר. תודה רבה, וסליחה אם זה לא הפורום המתאים, אין סיכוי שאני נכנסת לפורום פוריות... יש גבול...
לצפיה ב-'ראשית, עניתי לך גם בשרשור הקודם לגבי מה ששאלת...'
ראשית, עניתי לך גם בשרשור הקודם לגבי מה ששאלת...
07/05/2017 | 14:35
1
82
אז תסתכלי שם גם.
לגבי השאלה שלך- אני פשוט לא יודעת לענות. אני חוששת שרק במקום עצמו ידעו לענות לך. בדרך כלל לא עושים בדיקות דם בשישי או שבת...יש גם בדיקות שצריך להביא באופן מיידי למעבדה, ואם המעבדה סגורה, אז זה לא שווה.
בקיצור- תתקשרי ותבררי.
ואל תתנצלי על שום שאלה שאת שואלת פה. מקסימום- לא ממש נדע לענות.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה שירה על השורה האחרונה ובכלל '
תודה שירה על השורה האחרונה ובכלל
08/05/2017 | 21:20
7
לצפיה ב-'שווה לברר כבר עכשיו'
שווה לברר כבר עכשיו
07/05/2017 | 15:09
53
אם הם יוכלו לקבל אותך ביום שישי לצורך הבדיקה, והאם המעבדה מקבלת את המבחנות עוד באותו היום.
לדעתי בפרופיל הורמונלי לא אמורה להיות בעיה אם המבחנות יטופלו רק ביום ראשון, אבל אני לא לגמרי בטוחה בכך. אולי יש כאן מומחיות פוריות שיודעות במדויק.
שמחה לקרוא שאת מתקדמת עם הבירורים ועוד יותר אשמח לקרוא שאת לא עושה את הבדיקה כי יש לך בדיקה עם שני פסים 
לצפיה ב-'אין מנוס מלברר אצלך בקופה, אבל למיטב ידיעתי גם בדיקה ביום 4 '
אין מנוס מלברר אצלך בקופה, אבל למיטב ידיעתי גם בדיקה ביום 4
07/05/2017 | 15:26
1
54
(כלומר יום ראשון עבורך, אם המחזור אכן יגיע ביום חמישי) עדיין נותנת תוצאות מהימנות. הערך שמעניין אותך הוא ה FSH שמראה עד כמה השחלות 'מתאמצות' לייצר ביצית. אם הן מתאמצות מאד את מתקרבת לגיל הבלות. הטווח התקין בגיל הפריון הוא עד 10 (אבל גם ערכים נמוכים של העשרת השניה נחשבים טובים). טווח שמראה על גיל הבלות הוא בכמה עשרות.
בהצלחה!
 
לצפיה ב-'fsh זה רק אחד מהאינדיקטורים'
fsh זה רק אחד מהאינדיקטורים
07/05/2017 | 20:41
33
וצריך להסתכל עליו בתוך התמונה שכוללת גם פרוגסטרון, אסטרוגן, amh, lh , ופרולקטין.
תמונה טובה עוד יותר אפשר לקבל אם עושים גם afc בתחילת המחזור.
לצפיה ב-'רק ביום ראשון'
רק ביום ראשון
07/05/2017 | 16:52
39
במכבי לוקחים דם בשישי רק למטופלות פריון. פרופיל הורמונלי לא נופל בקטגוריה.
אני חושבת שאפשר גם. ביום ראשון, אבל לא בטוחה. יש לך עם מי לבדוק?
לצפיה ב-'אפשר לעשות פרופיל הורמונלי בימים 2-5 של המחזור'
אפשר לעשות פרופיל הורמונלי בימים 2-5 של המחזור
07/05/2017 | 20:34
7
42
אז אין בעיה לעשות גם בראשון.
שימי לב שאם יש פרולקטין ברשימת הבדיקות, זה מצריך ערות פעילה של כ-3 שעות לפני לקיחת הדם.
לצפיה ב-'תודה רבה לכולכן. מסתבר שאצטרך לבדוק בקופה'
תודה רבה לכולכן. מסתבר שאצטרך לבדוק בקופה
08/05/2017 | 13:37
6
48
אנסה את מוקד נשים ונקווה שהם ידעו. בהנחיה של הרופא שקבעתי אליו (עפר גירטלר) הוא מבקש לעשות את הבדיקה ביום השני או השלישי ואני רוצה להצמד לזה כדי לבוא אליו עם מה שהוא ביקש - בטח אני לא הראשונה שאפול על יום חמישי, אז חייב להיות לזה פתרון... אוף, זה סתם ניג'וס ועוד לא התחלנו אפילו...
תודה לכן
לצפיה ב-'מציעה שתשאלי גם את הד״ר אם יש בעיה עם יום 4 או 5'
מציעה שתשאלי גם את הד״ר אם יש בעיה עם יום 4 או 5
08/05/2017 | 20:59
5
55
אגב, תשאלי אותו גם - יש רופאים שלא מחשיבים את היום הראשון של המחזור כיום הראשון אם הדימום הופיע אחר הצהריים, או אם הדימום מתחיל בטפטוף קלוש.
וזה ניג׳וס, אבל זאת ההתחלה! (וצפויים ניג׳וסים נוספים בדרך - מבטיחה!)
התעסקות בפרטים הטכניים, לדעתי, מאוד מאווררת את הראש.
רישום קפדני של כל צעד בדרך זה כיף גדול 
אז אם לא תעדכני פה, תרשמי במחברת. קני לך מחברת יפה, עדיף כזאת עם גומיה שתחזיק גם ניירת נוספת שתידחף לשם, ועט חדש.
מקווה שמהר מאוד הרישום הטכני יהפוך לתיעוד ההריון 
לצפיה ב-'תרנגולת!!! בא לי לחבק אותך.'
תרנגולת!!! בא לי לחבק אותך.
08/05/2017 | 21:17
3
60
יש לי את כל הניירת של ההריון האחרון בשקית. כשהתחלתי עם הבירורים האחרונים באתי להכניס את ההפניות לפרופיל הורמונלי וכל זה - לאותה שקית. ואז לא יכולתי לעשות את זה. ממש עצרתי עם היד באוויר. אמרתי לעצמי - זה לא ההריון הזה. זה לא הילדה הזאת. זה הריון אחר. ילד אחר. הילדה הזאת איננה, ויהיה פה ילד אחר. וגם היא - תהיה כאן. ככה זה יהיה. מצאתי איפשהו שקית אחרת (לא חדשה, ומאד משומשת, כי אצלנו בפולניה לא זורקים שמרדף משומש!). ושמתי את זה שם. מחברת יפה גדול עליי, כי רק אללה יודע מה יצא מכל התהליך הזה בכלל. גם העו"סית באיכילוב שבזכותה התחלתי בכלל לבדוק את המצב - אמרה לי שזה טוב להתעסק במה שעוד יגיע. ואני כל פעם אומרת לה - איך את יודעת שזה יגיע? אולי אני אתעסק בזה עכשיו שנתיים ובסוף לא יגיע כלום. זה דבר מפחיד מאוד. אני בעצם בוחרת להתלפף יותר ויותר חזק סביב חלום הילד הנוסף, ולקחת את הסיכון להגיע בעוד שנה או שנתיים לתובנה שלא יהיה ילד נוסף בבית, ורק אז להתחיל ללמוד לחיות עם זה - במקום להתחיל ללמוד את זה כבר מעכשיו. אני לא מסוגלת לשחרר בין כה וכה, אז אולי זה ממילא לא משנה. עדיין נחנקת כל פעם ששואלים כמה ילדים יש לי. וכן, התעסקות בפרטים הטכניים נותנת לפחות משהו צופה פני עתיד, מה שאי אפשר לומר על התעסקות עם דו"חות נתיחה וקבלני מצבות.  
לצפיה ב-'זה יפה שאת משתמשת בשמרדף'
זה יפה שאת משתמשת בשמרדף
08/05/2017 | 22:04
2
49
אני חושבת שהחל מהריון 4 הפסקתי להשתמש בשמרדפים וקלסרים מיוחדים ועברתי לשקיות מחנויות כמו גולף, קסטרו וכדומה. בפולניה כמו בפולניה לא זורקים שקיות שעוד אפשר להשתמש בהן 
גם בתקופת טיפולי הפוריות לא הייתי מסוגלת להחזיק קלסר מיוחד, רק שקיות של בגדים מלאות בהמוני ניירות.
 
שולחת לך רוח חיובית לפרופיל ההורמונלי ולהמשך הדרך 
לצפיה ב-'נו את רואה ופה שולחים אותי לקנות מחברת!'
נו את רואה ופה שולחים אותי לקנות מחברת!
15/05/2017 | 15:30
1
13
חוסר התחשבות בחיי
לצפיה ב-'יש לי אלרגיה קלה לשמרדפים וחיבה עזה למחברות ופנקסים'
יש לי אלרגיה קלה לשמרדפים וחיבה עזה למחברות ופנקסים
15/05/2017 | 21:41
9
אבל אני גם קצת איסטניסטית כשזה מגיע לניירת והכל נסרק לתיקייה יעודית בדרייב, ותמונות (אולטרסאונדים) ותשובות של בדיקות נכנסו בין הדפים (ומשם הצורך בגומיה שתשמור על הכל בפנים).
המחברת של ההריון הראשון התחילה בחצי שנה של ספירת ימים. אחר כך יש תיאורים פרטניים על הטיפולים, מתי הזרקתי מה וכמה, ומה היו התוצאות של מעקבי זקיקים ובדיקות דם... ולאט לאט ככל שהתפתח ההריון וקלטתי שזה קורה - שאני מגדלת בנאדם קטן בפנים.. אז גם סיפורים קטנים, אנקדוטות מחיי היומיום שלי, על המשפחה, תוכניות לעתיד המשותף, מחשבות על חינוך ועוד ועוד..
השורה האחרונה שכתבתי שם ״עוד לא שמעתי מהמכון הגנטי, אולי כדאי שאתקשר לברר״. חצי שעה אחרי כן הם התקשרו אלי.
 
לצפיה ב-':)'
:)
21/05/2017 | 12:03
2
לצפיה ב-'חוזרת שוב ושוב לחטט בפצע'
חוזרת שוב ושוב לחטט בפצע
04/05/2017 | 22:01
11
274
בשבועות האחרונים אני חוזרת יותר ויותר אל רגעים מסוימים באותו שבוע עכור בשנה שעברה. אל הרגע של שיחת הטלפון שבישרה, אל הרגע שישבתי על ספסל המתכת בהמתנה לאולטראונד אחרון, אל הרגע שבני החליק החוצה כמו בובת גומי קטנה ועדינה. 
כן, יש לי כבר ילדת קשת. היא ישנה במיטה שלי, ואני רואה אותה ממקומי שליד שולחן הכתיבה. כן, היא ממלאה אותי אושר גדול.
אבל היא לא תחליף ולא ממלא מקום, ונוכחותה מעצימה את העדרו.
לצפיה ב-'חיטוט בפצע'
חיטוט בפצע
05/05/2017 | 19:33
111
תרנגולת היקרה, בעיני החיטוט בפצע הוא טבעי, זו דרך של הנפש לעבד, לעכל, להשלים. לא מופתעת שהחיטוט מופיע דווקא אחרי בואה של ילדת הקשת, כי עד בואה כל האנרגיות הושקעו בה.
טבעי ולא מפתיע, אבל בכל זאת מאד מאד מכאיב. שולחת לך חיבוק על הנפש המתייסרת, מאחלת לך ימים קלים יותר במציאת האיזון בין מה שישנו למה שאבד ואינו עוד.
לצפיה ב-'עצוב לי לקרוא זאת'
עצוב לי לקרוא זאת
05/05/2017 | 21:56
8
130
אמממ....אני קצת מתלבטת מה לכתוב לך.
לכן, אכתוב לך על עצמי בהקשר זה- (מזכירה לך, אם במקרה את לא זוכרת את סיפורי- 7 הפלות. מתוכן הרוב הפסקות דופק שבועות 7-9 ופעם אחת הפסקת הריון בשבוע 16 בגלל עובר עם טריזומיה 18)-
 
עברתי רק גרידות, ולא חוויתי לידה שקטה. העוברים שלי היו פגומים, כולל זה שבשבוע 16. מעולם לא יכולתי לקרוא לעובר "בני", כי הוא לא היה הבן שלי. הוא היה טעות של הטבע. התאבלתי קשות על ההריון ההוא, כמו על שאר ההפלות, אבל לא התאבלתי על העובר הספציפי ההוא, אלא על אובדן ההריון והתקווה לעובר תקין ולתינוק שיוולד בעקבות ההריון.
אני חושבת שהגישה הזו שלי סייעה לי וממשיכה לסייע לי, כי אני לא מרגישה שום העדר של כלום. מה יש לי להרגיש בהעדר של תינוק שהיה יכול להיוולד לאחר ההריון ההוא, ולמות תוך שנה, תוך הפיכת חיינו לגיהנום עלי אדמות?....
 
אולי בגלל שהמקרה שלך הוא של טריזומיה 21, את מרגישה אחרת.אולי בגלל שיש לך ילדה אחת ואת מרגישה צורך בעוד ילד/ה, זה מעצים את התחושות שלך. אולי אני מרגישה אחרת, בגלל שבאמת הגעתי למנוחה ולנחלה מבחינת הילודה.
 
גם לי יש רגעים קשים יותר, בעיקר בגלל שאני ממשיכה לעסוק בנושא בתוקף היותי מנהלת הפורומים. אני חייבת להתחבר אל עצמי בכל פעם, כדי להיות מסוגלת לענות לבנות פה. אבל אני לא מרגישה היעדר של אף אחד. מעיין מילאה אותי ואת ליבי, וממשיכה למלא אותי בכוחות בכל יום מחדש.
 
אני יכולה לספר לך על רגע קשה אחד, לדוגמא: שמעתי לפני שבועות אחדים בטלויזיה שיר של אורנה ומשה דץ שמדבר על נשיקות:) אחר כך מצאתי אותו באינטרנט, ונזכרתי, שזה היה אחד השירים שהשמיעו באחד מימי ההולדת של בני בגן הפרטי. הייתי אז תקופה קצרה לאחר ההפלה הרביעית, והשיר הזה גמר אותי בזמנו, ויצאתי באמצע המסיבה בבכי.
אז עכשיו שמעתי אותו שוב, הפעם עם מעיין בזרועותיי ובכיתי ובכיתי ובכיתי.
בכיתי, כי נזכרתי בתחושות הקשות שלי אז. ובכיתי גם משמחה, שמחה על כך שזכיתי.
אבל לא בכיתי על חוסר או על העדר של מישהו.
 
אני כותבת לך כל זאת, כדי שתביני שאפשר גם להרגיש אחרת.
כתבת שאת עוסקת בנושא בעיקר בשבועות האחרונים. יש לך השערה למה?
משהו בתאריך כלשהו הצית אצלך משהו? החגים שהיו? מחשבות על ילד נוסף?...יש לך חלילה רגשות אשמה על הפסקת ההריון ההיא?
 
אני פשוט מנסה להבין טוב יותר כדי לנסות ולסייע.
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'יש לי קושי מסוים עם ההודעה שלך'
יש לי קושי מסוים עם ההודעה שלך
06/05/2017 | 01:36
1
136
בוודאי שאפשר להרגיש גם אחרת, אבל זה לא המקום של תרנגולת, זה המקום שלך. היא מחטטת ודואבת. את נזכרת וכואבת וחוזרת אל ההווה, נאחזת באי-ההעדר בעזרת גיוס צדדים שכלתניים.
את ודרכך. היא ודרכה. אתן נשים שונות, עם רקע שונה, גישה אחרת, מערך תמיכה שונה והדרך בה אתן מתמודדות שונה. בעינייך החיטוט עצוב, בעיני הוא חלק מהמסע של תרנגולת, ואני לא משוכנעת שניתן למנוע אותו.
לצפיה ב-'נכון, כל אחת ודרכה היא-'
נכון, כל אחת ודרכה היא-
06/05/2017 | 07:30
87
אני סיפרתי על עצמי. אני לא יודעת אם הגישה שלי מתאימה לתרנגולת או לא.
אני חושבת שכאשר מדובר בהריונות אשר סויימו בגלל עובר לא תקין, אפשר ואפילו די הכרח המציאות להשתמש גם בצד השכלתני, וזה מאוד מסייע בהתמודדות (אולי אפשר להשתמש בצד שכלתני גם כאשר הריונות סויימו בגלל סיבות אחרות. אני לא יודעת, כי לא חוויתי זאת). .
יכול להיות שהגישה שלי לא מתאימה לתרנגולת. הצגתי אותה בפניה, והיא יכולה להחליט מה מתאים לה ועוזר לה ומה לא.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'זה גם וגם וגם - גם לשירה וגם לאינאריות'
זה גם וגם וגם - גם לשירה וגם לאינאריות
06/05/2017 | 20:42
3
102
תודה לכן על ההתייחסות. היה רגע קשה כזה שהייתי מוכרחה לפרוק. מסביבי אנשים לא מבינים איך לא פשוט שכחתי ממה שהיה עם הולדתה של ילדתי.
יש לי רגשות אשמה על הפסקת ההריון. אבל אני גם שלמה עם ההחלטה הרציונאלית שלא להביא לעולם ילד חולה. אני כן התייחסתי אליו כאל בני ולא כאל עובר, וכשאני מסתכלת על ילדתי וליבי מתמלא אושר עד גדותיו, על שפת הגדה יושב הוא ומזכיר לי שהיא פה, כי הוא לא.
זה כנראה גם חלק מהמסע, מסע ההסתגלות להורות, מסע ההתמודדות עם האובדן (צעד קדימה, צעד אחורה).
יכולה בהחלט להאשים את החגים, לא מעצם היותם חגיגיים - אלא בגלל התכנסויות משפחתיות נפיצות. חלק צפוי וחלק פחות... פשוט היו שיחות שלקחו אותי למקומות אפלים.
ותמיד יש את אלו שזורקים משפט והולכים, ואת נשארת עם המשפט הזה ונמסה מרוב כאב.
 
לצפיה ב-'תודה על הפתיחות. זה ממש מרגש אותי-'
תודה על הפתיחות. זה ממש מרגש אותי-
06/05/2017 | 21:27
2
64
טוב, לצערי לא אוכל "לשכנע" אותך לא להיות עם יסורי מצפון או רגשי חרטה, ולא אוכל "לשכנע" אותך לשנות את הגישה לגבי המונח "בני" לעומת "עובר פגוע". אלו הרגשות והתחושות שלך. אבל אני כן מציעה לך למצוא את הכוחות לעבור איזשהו תהליך טיפולי שיוכל לסייע לך בכל זאת- בדרך זו או אחרת.
 
האם את רוצה לספר ולתת דוגמא לגבי משפטים שאומרים לך והולכים ואת נשארת עם המשפט ונמסה מרוב כאב? נשמע נורא ואיום. אם את לא רוצה להיכנס לזה, אז לא. רק אם מתאים לך.
 
אני מרשה לעצמי לאחל לך שתעברי תהליכים ותגיעי יום אחד למצב שבו לא תרגישי אשמה על הפסקת ההריון.
נפלא היה לקרוא שביתך ממלאת אותך באושר עד גדותיו. מאחלת לך שיום אחד תוכלי להרגיש שהיא ממלאת אותך באושר, בלי תזכורת לכך שהיא פה בגלל שהוא לא פה...
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'בדיוק חזרתי לטיפול בשבוע שעבר'
בדיוק חזרתי לטיפול בשבוע שעבר
06/05/2017 | 22:18
1
62
אחרי הפסקה קצרה בגלל הלידה.
 
 
לצפיה ב-'מעולה. טוב שאת דואגת לעצמך'
מעולה. טוב שאת דואגת לעצמך
06/05/2017 | 22:32
9
לצפיה ב-'שירה איזה מעודד זה שיש לך את בתך ! אני ממש זוכרת את התיאור '
שירה איזה מעודד זה שיש לך את בתך ! אני ממש זוכרת את התיאור
21/05/2017 | 12:06
1
7
שלך "בזחילה על הגחון"
זה נותן לי תקווה שאולי גם אני אזכה
 
לצפיה ב-''
21/05/2017 | 12:32
1
לצפיה ב-'מסכימה איתך כל כך...'
מסכימה איתך כל כך...
07/05/2017 | 20:25
39
אין תחליף.
לצפיה ב-'נחמות קטנות.'
נחמות קטנות.
07/05/2017 | 15:15
2
149
 
 
בינואר האחרון עברתי גרידה שלישית במספר בבית חולים כרמל והחוויה הייתה נוראית.
הרגשתי צורך עז להתלונן לספר את מה שקרה לי וכמה נורא הם נתנו לי להרגיש.
חודשיים לאחר שליחתו ביקשו ממני לבוא לספר לעומק את סיפורי בפני שני רופאים .
בעלי היה מאוד נגד אבל זה היה לי חשוב והגעתי חייבת לספר שבתום הפגישה לא יצאתי בהרגשה טובה והצטערתי שהלכתי בכלל.
אבל היום שיצאתי מהרופא הפרטי שלי שהוא סגן מנהל מחלקה של אותו בית חולים הרגשתי גאווה.
הוא הודה לי כל כך שכתבתי ,שעשיתי שינוי גדול מאשר אני חושבת וכל הנהלים הולכים להשתנות.
הוא הודה לי ששפכתי אור על ההרגשה בצד השני .
הוא הודה לי שהשמעתי את קולי בשביל כל אותן נשים שלא אומרות דבר.
הוא סיפר שבכל ישיבת צוות מאחיות ועד ראשי מחלקה קראו בקול את מכתבי ולא היה אחד שלא הגיב ברגש.
וכן הוא אישיות גדולה וכלו לב וטוב אבל זה שימח אותי וריגש אותי עד מאוד.
אז בנות אם יש בכן כוח ואתן חושבות שיש דרכים לשנות שווה לרשום ולהשמיע.
כל כך שמחה שעשיתי זאת לפחות משהו יצא מהסבל הזה...נחמות קטנות!!!
לצפיה ב-'כל הכבוד לך!'
כל הכבוד לך!
07/05/2017 | 15:22
53
לא פשוט להחשף ולהלחם כשאת בתוך הקושי, ובכל זאת מצאת את הכוחות ובזכותך אולי יימנע קושי נוסף על הסבל הבסיסי בהפלה.
כל הכבוד!
לצפיה ב-'כל הכבוד! ממש חשוב מה שעשית. תודה על השיתוף'
כל הכבוד! ממש חשוב מה שעשית. תודה על השיתוף
10/05/2017 | 14:36
4
לצפיה ב-'אשמח לעזרה - מחזור שלא מגיע לאחר הפלה'
אשמח לעזרה - מחזור שלא מגיע לאחר הפלה
07/05/2017 | 10:47
2
80
הי בנות. ב4.4 עברתי הפלה באמצעות ציטוטק. חודש אחרי הבטא מאופסת, הרחם נקי והמחזור לא מגיע. לפני שבועיים בבדיקת אולטראסונד אותרה ציסטה בצד ימין בגודל 4 ס"מ . בביקור אצל הרופא הציסטה קטנה ל- 3 ס"מ וקיבלתי כדורי דופסטון שאמורים להביא עמם את המחזור. מישהי טופלה ע"י כדורי דופסטון? שאלתי בפורום פוריות את פרופ' אשכנזי בנוגע לכדורי דופסטון ובאופן כללי הבנתי שהוא היה ממליץ על כדורים אחרים להתאוששות הרירית. אשמח לשמוע דעתכן בעניין.

לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדן'
משתתפת בצערך על האובדן
07/05/2017 | 11:13
1
44
טווח הזמן להגעת וסת אחרי הפלה עומד על 4-6 שבועות. יש רופאים שאומרים שגם 8 שבועות זה עדיין בטווח הסביר.
לפי מה שאת כותבת אני מתרשמת שאת מטופלת פוריות ואני מבינה את הרצון להמשיך הלאה עם הנסיונות, ובכל זאת אני לא חושבת שיש סיבה ללחץ כרגע.
 
הוסת שלי מגיעה כל 26-28 ימים.
הפעם היחידה שבה קיבלתי כדורים לאחר אובדן היתה אחרי היסטרוסקופיה ניתוחית להוצאת שארית (שנותרה לאחר גרידה בשבוע 13). ההיסטרו היתה שבועיים אחרי הגרידה והרופא חשש שההתערבויות המרובות ברחם עלולות ליצור הידבקויות. הוסת התחילה בדיוק 28 ימים אחרי הגרידה (למרות הפרוגינובה), אבל הוסת הבאה איחרה בשבוע.
ב-4 האובדנים האחרים שלי לא קיבלתי טיפול הורמונלי והוסת הגיעה כ-5 שבועות אחרי ההפלה.
 
אם המחזור שלך סדיר בדרך כלל, אני חושבת שכדאי לתת לגוף לעשות את שלו ולחכות לפחות עוד שבוע וחצי. אם את ממש חסרת סבלנות, אפשר אולי לעשות פרופיל הורמונלי בסיסי ולבדוק פרוגסטרון, E2 ו-LH, כדי להעריך אם ומתי היה ביוץ.
לצפיה ב-'עצוב לאבד הריון'
עצוב לאבד הריון
07/05/2017 | 11:59
41
אני מצטערת שהצטרפת אלינו ומזמינה אותך לשתף אותנו גם בהיבטים הרגשיים של האובדן, אם תרצי. אני לא מכירה את הדופסטון, אבל יודעת לומר לך שבשתי הפסקות ההריון שלי (אחת בגרידה ואחת בציטוטק) לקח למחזור כחודשיים להגיע, ולרוב הוא מאד סדיר (30-31 יום).
לצפיה ב-'הדילמה שלי'
הדילמה שלי
03/05/2017 | 13:15
14
318

שלום רב לבנות הפורום,
זאת ההודעה הראשונה שלי כאן, ואפתח אותה בפריעת חוב: אני קוראת סמויה כבר חודשים ארוכים, וכבר עזרתן לי מבלי דעת הרבה יותר ממה שיכולתי לבקש, ובמיוחד אני מתכוונת לשירה, אין אריות כאלה ומרעישה בשקט. אחר שתיכן אחרונות יקרות אני גם עוקבת בשקיקה ומחזיקה עשרים אצבעות.
אני בדילמה. אני בת 38 נשואה ובלי ילדים, בשנה החולפת חוויתי שתי הפלות נדחות בגרידה:
מאי 2016 הפלה בשבוע 8 לאחר שלא זוהה דופק.  
אוקטובר 2016 הפלה בשבוע דומה, לאחר שזוהה דופק חלש ולאחר יומיים כבר לא היה דופק.
במהלך 2014 עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית להסרת פוליפ ברחם.
לאחר אובדן ההריון השני, עברתי בדיקת קרישיות. הכל יצא תקין.  בשני המקרים הנפלים נשלחו לבדיקה ולא זוהתה בעיה.  
בחמשת החודשים האחרונים אני מנסה להרות, המחזור שלי סדיר לגמרי והביוץ מורגש. ובכל זאת, לא הצלחנו מאז להרות. אתן יכולות לדמיין את המחזור הנפשי, מתקווה למתח, לאכזבה ולתקווה מחודשת.
אני תוהה האם עליי לפנות כבר בשלב זה לרופא פריון, או האם מוקדם מדי לעשות מהלך כזה? האם עליי לדאוג לעוד בדיקות שלא ביקשתי עד כה?
אשמח לשמוע מה הייתן עושות במקומי. ושוב, תודה מראש ולמפרע. 
 
לצפיה ב-'מנסה לעזור'
מנסה לעזור
03/05/2017 | 13:53
124
קודם כל תודה על המילים החמות, נעים לדעת שמישהי שבכלל לא ידעתי על קיומה חושבת עליי ודואגת לי 
 
צר לי על האובדנים שעברת ועל הדרך שמתארכת. הפחד מאוד מוחשי וברור, ואני חושבת שבהחלט יש מקום לבירורים נוספים, אולם ייתכן שאת חלקם תצטרכו לבצע במימון עצמי.
הבדיקות שאני חושבת שכדאי לבצע (בסדר אקראי, לא על פי חשיבותן):
1. היסטרו אבחנתית. עדיף אצל מומחה ולא דרך הקופה או בבי"ח ציבורי. המטרה היא לוודא שלא נותרו שאריות, הידבקויות ושאר צרות כתוצאה מההפלות.
2. פרופיל הורמונלי שלך. יש דברים בסיסיים שגם רופא משפחה יכול לבקש (ציינתי בעבר שהרופאה שלי לגמרי זורמת עם הבקשות שלי). יש דברים מורכבים יותר שאולי חייבים בשבילם רופא נשים או רופא פוריות. הייתי מתחילה עם פגישה אצל רופא המשפחה ומבקשת פרופיל הורמונלי רחב ככל שניתן.
3. בדיקת זרע. משיטוטיי בפורום פוריות גיליתי שייתכן וחלק מההפלות בשליש הראשון נובעות מאיכות הזרע. יכול להיות שרופא משפחה יכול להפנות גם בלי בקשה מרופא נשים.
4. בדיקות קרישיות. האם עשית סט מלא? נדמה לי שיש פה כמה שרשורים ישנים עם קישור לסט המלא. בעיניי זה אחד הדברים שלגמרי שווה לעשות במימון עצמי אם אין אישור קופה. סביר להניח שהכל תקין, אבל הכסף מתגמד לעומת עוגמת הנפש והגוף שבאובדן נוסף אם יש בעיה.
5. מעקב US והורמונים לצורך איתור הביוץ באופן מדויק. אני לא יודעת אם כל רופא נשים יכול להפנות לדבר כזה, אבל שווה לברר. אני מאמינה לך שאת מרגישה ויודעת מתי הביוץ, גם לי היו תקופות כאלו, אבל שווה לבסס את זה עם מידע מדויק.
6. רופא פוריות דרך הקופה. אני חושבת שבשלב הזה הגיוני לקבוע תור לרופא פוריות דרך הקופה או בבי"ח ציבורי. יכול להיות שעד התור כבר יהיה הריון, אבל יכול להיות שלא.
7. במידה ויהיה הריון ספונטני נוסף, לעשות מוקדם ככל שניתן בדיקת דם ויחד עם הבטא לבקש גם פרוגסטרון ואסטרוגן. יכול להיות שכל מה שצריך זו תמיכה הורמונלית בשליש הראשון.
 
מקווה שכל מה שכתבתי יישאר בתאוריה עבורך ושהחודש הזה יהיה החודש שלך 
לצפיה ב-'שלום לך יקרה'
שלום לך יקרה
03/05/2017 | 23:43
87
אכן לא קל. הטלטלות הרגשיות במהלך נסיונות כניסה להריון אחרי אובדן לרוב תואמות את ההורמונים, את הגאות ואת השפל שלהם, ובהרבה מקרים, אצלי לפחות, הופעת המחזור לוותה בדכדוך עמוק.
לא מזמן המלצתי לסימון באריכות ובפירוט על מעבר לטיפולים, כי לפעמים דחיפה קטנה מספיקה. אבל סימון בת 41 לא בת 38, וזה הבדל גדול מאד במונחי פריון, מה גם שנקלטת כבר פעמיים.
הסיבה שאני זהירה היא כי נדמה לי שעולם הטיפולים מאד בולעני, אינטנסיבי, ובעל אינרציה פנימית משל עצמו (נתחיל בתזמון יחסים, נמשיך בתזמון עם הורמונים, טוב הזרעות, יאללה הפריות, ומפה לשם את חיה ממחזור לביוץ, מבדיקת דם בשמונה בבוקר להזרקת הורמונים בעשר בלילה, את קונה מקרר קטן (בכ"ז רוצים לשמר את הספונטניות) וכולך בתוך העניין).
טיפולים באים עם מחירים רגשיים, פיזיים, זוגיים וכלכליים מורכבים. אם את עומדת לפספס את הרכבת - אני הייתי מזנקת כמה שיותר מהר.
 
לך אני ממליצה לאמץ את העצות של מרעישה - לערוך בירור מקיף יותר - בעיני בעיקר חשובים הפרופיל ובדיקת הזרע. במקביל מצאי לך רופא פוריות (לא רופא נשים - רופא מומחה לפריון), ספרי לו את הסיפור שלך ותתחילי בעריכת הבדיקות הרלוונטיות ובתזמון יחסים מדויק.
תחשבי עם עצמך ועם בעלך על המחירים ועל התובענות של כניסה לעולם הזה, הוא ממכר, תמיד יש בו את השלב הבא, תמיד אפשר לעשות יותר, לשאוב יותר, להקפיא יותר, להזריק יותר, לעבור לרופא מומחה יותר, לעשות פרוטוקול ארוך יותר - זה באמת אינסופי).  ואני חושבת שקשה לחזור ממנו אחורה. על עצמי אני חושבת שלא הייתי חוזרת, אפילו אם יש סיכוי שהייתי נקלטת טבעי. אז הביאי את כל זה בחשבון.
 
אם הנפש לוחצת ועייפה, אם השעון צורח, אם הכמיהה מעבירה אותך על דעתך - אז כן, בעיני זו הדרך ללכת בה, כי לפעמים הדחיפה מספיקה.
 
מחזיקה לך אצבעות בכל דרך בה תבחרי,
תודה רבה על המילים החמות ועל האיחולים, ריגשת אותי.
וכמובן - בואי אלינו לפרוק, לבכות, להתייעץ, להתאכזב. אנחנו פה תמיד.
לצפיה ב-'תודה ועוד'
תודה ועוד
04/05/2017 | 11:40
3
77

מרעישה ואריות, תודה רבה! המילים שלכן מאוד נוגעות ויקרות.  
אחרי יום מעיק במיוחד אספתי את עצמי הבוקר וקבעתי תורים אול אובר: לרופאת המשפחה, לרופאת הנשים ולרופאת פריון. אני מתגוררת בחו"ל, בארץ אירופית סוציאליטית למדי ומעודדת ילודה, והמערכת כאן ככל הנראה שונה, ויש עוד דברים שאצטרך לפענח.
סוגיה ראשונה, איך אני מתנהלת מול רופאת הנשים שלי? האם לבקש ממנה להפנות אותי אל הבדיקות שהיא כן יכולה להפנות אליהן, או פשוט להודיע לה שמעתה הטיפול עובר לידי קליניקת הפוריות? בקליניקה הזו – היכל מפואר מתאים יותר לתיאור המקום - עברתי גם את שני אובדני ההריון, ולאחר השני הציעה לי כבר המנתחת לעבור לטיפולן. אני סירבתי, כי אני חוששת לאבד את רופאת המשפחה וכי עדיין רציתי להאמין שהנסיבות שלי הן מזל צרוף, והוא ישתנה.
הסוגיה השנייה היא טכנית: האם העובדה שהנפלים חזרו מבדיקה ללא ממצאים גנטיים, משמעותה היא שלא סביר שאנחנו הורשנו ממצא בעייתי, או שגם בנפל עצמו לא היתה בעיה? או רק אחד מהם? זאת נקודה שעדיין לא הצלחתי להבין.
סוגיה שלישית, במיוחד אלייך אריות, אבל אני מפנה אותה לכל בעלות הניסיון. אני מאוד מעריכה את התמונה החיה והבהירה שאת מציבה בפניי לגבי המבצעיות, הטכניות, המכניות של ניסיונות ההולדה מחד, והדחף, התשוקה, ההתמכרות מאידך. אני מרגישה שכבר בשלב זה שלי, כשאני עדיין לא מצוידת בחומרי עזר, המבנה של החוויה הוא אותו הדבר. השאלה היא האם המבנה היסודי רק מתעצם או שמשהו דרסטי משתנה כשעוברים לטיפולי פוריות?
אני רוצה בסופו של דבר שני ילדים. אני תוהה האם השיקול שלי צריך להיות כבר מעכשיו לפנות לשאיבת ביציות יזומה, הקפאת עוברים – תגידו לי אתן מה צריך כי אני עוד לא בקיאה  - כדי להבטיח במידת האפשר צאצא שני. או שאני צריכה קודם לדאוג לראשון, עד כמה שאפשר בלי התערבות, ואחר כך נראה. מה הייתן עושות במקומי?
 
 
לצפיה ב-'מספרת על הביניים שלי'
מספרת על הביניים שלי
04/05/2017 | 13:26
2
106
פנלאופה היקרה (דמות אהובה עלי במיוחד) -
אני כמובן לא יכולה לייעץ לך שום דבר, כל מה שאני כותבת נסמך על האישיות שלי, על נסיבות חיי ועל המחשבות מה-הייתי-עושה-אילו שהן כולן תיאורטיות לחלוטין. ואחרי שסייגתי - משתפת בדרכי בעולם הילודה.
 
קודם כל - אני פוריה. מאד. הביציות שלי לא קראו את הספרים שמספרים על ירידה תלולה בפוריות אחרי גיל 35 כי רוב ההריונות שלי נקלטו אחרי הגיל הזה.
הריון ראשון בגיל 27 נקלט עם גלולות.
הריון שני בגיל 34 אחרי הרבה שנים עם גלולות נקלט בחודש ראשון.
הריון שלישי בגיל 36 נקלט אחרי חודשיים של ספירת ימים.
הריון רביעי בגיל 38 נקלט אחרי 3 חודשים (כבר הייתי בלחץ...)
והריון חמישי נקלט בגיל 39 בטעות אחרי 'נסיון' בודד.
 
כך שעבורי לספור ימים ולתזמן ביוצים במשך חצי שנה - היה נצחחחח, והחוויה היתה איומה, איומה ממש. את יכולה לקרוא אחורה את פינת הביניים שפתחתי - לא פשוט להיות בעמדה הזו.
לכן בשבילי המעבר לטיפולים היה בגדר הקלה. אני שמחתי להרגיש שאני תורמת באופן אקטיבי לנסינות להרות, שמחתי שאני מגדילה את הסיכויים, מודה שלא כ"כ עניינו אותי המחירים, ראיתי אדום בעיניים - ובגיל 41 זה כנראה נכון - עכשיו או לעולם לא. וכן - בוודאות הייתי ממשיכה, ונכנסת למערבולת העוד הורמונים/עוד שאיבות / עוד החזרות / עוד ועוד ועוד.
האם החוויה הבסיסית שונה? כן, אבל בשבילי היא היתה שונה לטובה. לא היה לי קשה לבוא לבדיקות, לא היה לי קשה להזריק, לא היתה לי קשה ההתמודדות הבירוקרטית, וגם לא היתה לי כ"כ קשה ההמתנה - כי ממילא המתנתי, ממילא עסקתי בזה כל הזמן, הרגשתי שאני משפרת את הסיכויים שלי וההמתנה היתה לי קלה יותר. 
 
גיל 38 הוא לא מבוגר במונחי פריון, ואת כבר הרית פעמיים - אבל את רוצה להספיק שני ילדים - אני הייתי ממהרת.
למיטב ידיעתי הקפאת ביציות כדאית עד גיל 35, בשלב הזה כבר כדאי להקפיא עוברים. אבל זה כבר מעבר מלא ל IVF - וזו שאלה שצריך להפנות לרופא.
 
במקומך הייתי מתחילה בהזרעות עם הורמונים, ובסוללת הבדיקות המלאה (בדיקת זרע, צילום רחם, פרופיל הורמונלי וכל מה שיגידו לכם לעשות) והייתי עושה הכל אצל רופא פריון ולא אצל רופא משפחה או רופא נשים. הייתי נותנת לזה כמה חודשים ורואה תוך כדי התהליך מה כדאי הלאה (כלומרף מתחילה בעבודה אינטנסיבית על הילד הראשון ודוחה את המחשבות על הילד השני כרגע).
הלוואי שדרכך תהיה קצרה!
 
לצפיה ב-'מוטיבציה ועדכון ביניים'
מוטיבציה ועדכון ביניים
04/05/2017 | 17:33
1
74
אריות נדיבה שכמוך, כמה שמחתי מהמשפט שלך, שגיל 38 הוא לא מבוגר במונחי פריון. זה מעורר בי במקביל מעין פחחח. כי עד לשנה האחרונה, התהלכתי בעולם בתחושה די מבוססת שאין רבב בפריון שלי, שרק אחליט וזה יקרה. גם שני ההריונות עליהם סיפרתי קרו מיוזמתי, כשידעתי הנה עכשיו ביוץ, נחגוג במיטה, ויהיה הריון. מאז קרס הביטחון הזה ובחודשים האחרונים עוד ביתר שאת. גם המחזור שלי השתנה, תמיד היה קצר, אבל הפך להיות מין דליל כזה. הכל בעיניי סימן להידרדרות הפוריות שלי. ובכל זאת אני שמחה לאמץ את העמדה שלך, דא! 
 
לגופו של עניין נראה לי שגם בי הכניסה לזירת הטיפולים תפיח מוטיבציה, אני מהקשוחות מבחינת קשיים ומאמצים, והתחושה של אקטיביות מתאימה לי. ברור שמשאירה לעצמי את כל הזכות לסבל, עינוי, מרמור, וכל הקושי שעוד צפוי, לצערי. 
 
ועוד משהו: הבחירה לכתוב פה בפורום היא צעד מפחיד בשבילי, שלא רציתי לעשות, על אף שרק אני יודעת עד כמה אני קוראת באדיקות כל תו ופסיק פה. אבל התחושה שלי היא שהתמלול הוא מין הודאה. רציתי לא לכתוב בכלל ופשוט לעבור את ההריון ולשכוח את האובדן או לכתוב בפורום הריון אחרי אובדן, או פשוט לחכות לאובדן הבא. נדמה שזה שלב במשא ומתן של האבל: אני אחזיק מעמד בלי לחשוף את עצמי במילים, כדי שלא לחבל בסיכויי ההריון. עכשיו ממרחק של יממה, אני  כבר כותבת לכל הקוראות המודחקות-סמויות-חוששות - אם אתן מהססות, אל.
לצפיה ב-'להסתכל לכאב בעיניים'
להסתכל לכאב בעיניים
04/05/2017 | 21:22
56
מאד התחברתי למה שכתבת על עצם הכתיבה - עצם הכתיבה כהודאה בקיומו של האובדן, בעמידה אמיתית מולו, בהתמודדות עם מלוא החלל.
אני כאדם לא יודעת להדחיק, לא יודעת לקבור, לא יודעת איך לא להתמודד, מהבחינה הזו אני עומדת חשופה מול הכאבים שהחיים מזמנים לי. הרבה שנים חשבתי שזה חסרון מאד גדול שלי כאדם כי אנשים אחרים סופגים פגיעה, קמים וממשיכים הלאה וכאילו כלום. ואנשים הרי סופגים פגיעה.
אני לא יודעת להדחיק כי כשאני מנסה לעשות את זה המחיר שאני משלמת הוא כל כך גבוה שאני נמנעת. היום כאדם מבוגר אני מעדיפה את הדרך שלי כי למרות שהיא כואבת וחשופה היא מאפשרת לי לצמוח מתוך ההתמודדות. במקום לכלות את כוחותיי בדחיקת החומרים הקשים למטה והלאה ממני, אני הופכת אותם לחלק ממני, מקבלת אותם, מארגנת את המערך הנפשי שלי כך שהם יהוו חלק ממנו.
בעיני, כמי שחיה ככה, זו הדרך הנכונה - ואם את מרגישה הקלה בכך שאת כותבת, אני מבינה שמשהו בך נפתח, משתחרר, נותן מקום אמיתי לכאבים הכביכול ישנים של האובדנים - ומתן מקום אמיתי לכאב משחרר המון אנרגיה להתמודדות איתו, ודברים טובים קורים כשמתמודדים.
אז אני שמחה בשבילך שאת כאן, ושמחה שיש בך את הכוח לקבל את המציאות שלך כמות שהיא, ומאחלת לך שתתחזקי ותצמחי ותתעצמי. ותבואי לשתף אותנו במסע שלך. ברוכה הבאה!
לצפיה ב-'כן, לפנות למרפאת פוריות'
כן, לפנות למרפאת פוריות
04/05/2017 | 21:47
41
כי את רוצה שני ילדים.
כי בניגוד למה שאיןאריות כתבה, 38 זה לא צעיר במונחי פוריות, ומה שיש אצלה לא אומר שיש אצלך.
אם את מתייחסת לזה כאל משהו טכני שצריך לעשות כדי להגיע לתוצאה, טיפולי פוריות יכולים להיות הרבה פחות דרמטיים מכל מה שאת מדמיינת או מספרים לך.
מה שעוזר להכניס את הכל לתיבה הטכנית זאת הבנה של איך דברים עובדים. פונים למרפאת פריון ומקבלים מהם את כל המידע. 
 
ולגבי ההפלות - לפעמים הביצית תקינה, הזרע תקין, התרחשה הפרייה, אבל בתהליך משהו השתבש, איזה תא לא התחלק בדיוק. היו בו שברים, או חסר איזה חלבון. זה לא גנטי, זה ביולוגי. 
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'כן הייתי פונה למרפאת פוריות'
כן הייתי פונה למרפאת פוריות
05/05/2017 | 12:23
6
45
מצטערת לקרוא על התלאות שאת עוברת, פנלאופה.
בשונה מאיןאריות, ובדומה לתרנגולת אני כן הייתי פונה כעת למרפאת פוריות ולו רק כדי לשמוע מה האפשרויות ולהתייעץ לגבי העתיד.
בגיל 38 נותרו לך מספר שנים, אבל הביולוגיה שונה בין אשה לאשה, יש מי שבגיל הזה נקלטת להריון תקין במהירות ויש מי שלא, כנ"ל לגבי גיל 40+, כנ"ל לגבי גיל 35. משום שאת מעונינת להביא שני ילדים, לא הייתי ממתינה, אלא פועלת (כתבת על אקטיביות) ומבררת. במקביל כמובן הייתי מנסה באופן טבעי, בתקווה שהריון תקין יקלט. אם תדרשי לטיפולים - מאחלת לך שהתוצאה תהיה זאת לה את מייחלת (ועדיף שגם הדרך).
שמחה לקרוא שהכתיבה כאן מקלה עליך, ברוכה הבאה.
לצפיה ב-'תרנגולת, כבשה, תודה. ועדכון מצב'
תרנגולת, כבשה, תודה. ועדכון מצב
06/05/2017 | 15:11
5
55
תודה על העמדה שלכן. אני מתחילה לפתח אשמה שלא פניתי למרפאת הפוריות מייד אחרי האובדן השני, והם הרי הציעו לי במפורש לעבור לידיהם. מה היה לי לחכות חצי שנה ולהאמין שאתעבר מעצמי? הייתי בת שלושים ושבע וחצי, ועכשיו שלושים ושמונה, ששה חודשים אבודים. אני לא רוצה להידרדר לכיוון המחשבתי הזה ובכל זאת. 
 
רק רוצה לדייק את כל מה שנכתב פה: אריות במפורש המליצה לקבוע תור אצל רופא פוריות, ורק רצתה בנוסף להאיר בפניי את המציאות העתידית, שאשקול אותה ברצינות. ברגע שקראה שאני רוצה שני ילדים, כבר קבעה בבירור שהיתה רצה למרפאה. אני מנסה לומר שמבחינתי כולכן, כל מי שבחרה לסייע לי, השאתן לי את אותה העצה. 
 
בינתיים מעדכנת במה שלא שיתפתי עד כה: בלילה של היום שבו החלטתי להיחשף פה בפורום, בשכבי במיטה לפני השינה, ממששת את השדיים בתקווה סתומה שיש גודש, שיש איזה סימן, בכל זאת סיכוי עוד החודש, משהו, ומוצאת במקום גוש. גוש אמיתי. גדול, חלק. משנה תנוחה ובודקת שוב. הוא שם. מחכה שעה, מגדפת את עצמי שאני עושה דרמה, בודקת עוד פעם, והוא עדיין שם. 
 
החלטתי שאם אני תכף מתה, זה לא נורא. אבל אם יש סיכוי שאחיה, אני חייבת לשאוב ביציות לפני כל ההליך. 
 
אז זה היה בסופו של דבר הטריגר לבוקר שאחרי: בעקבות אתן המבינות ממני, קבעתי תור למרפאת פוריות, לרופאת משפחה, ולרופאת הנשים שלי פשוט הלכתי, ישבתי שם שעתיים בהמתנה בלי תור, עד הרגע שבו קיבלה אותי, מיששה ואמרה: יש גוש. סרטן זה לא.
 
עכשיו יש לי עוד הליך משנה שכזה, לראות מה קורה שם בשד. אבל על הדרך כבר שיתפתי אותה ברעיון לפנות למרפאת פוריות, היא אמרה בטח בטח, מכינה לך הפניה. שאלתי אותה אם במקביל היא יכולה לבקש בדיקת זרע, פרופיל הורמונלי, שיהיו כבר תוצאות לקראת הפגישה. אמרה בנחרצות שאין מצב. הם יעשו הכל במרפאת הפוריות.
 
אז זהו, נכנסתי רשמית ללופ הפוריות. הדילמה סוג של פתורה, אי אפשר הרי לקרוא לזה ככה בשלב זה. בכל אופן, תודה ושוב תודה ומבטיחה לעדכן בהתרחשויות הבאות. 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על אובדני ההריון
06/05/2017 | 22:30
33
חייבת לכתוב לך לגבי השד והגוש. ראשית, הכי חשוב כרגע זה הבריאות שלך. אני מתארת לעצמי שישלחו אותך לבדיקת אולטרסאונד ואולי לממוגרפיה...
בהיותי בת 32 גילו לי גוש שומני גדול (מעל 5 ס"מ) בשד שמאל, וגיליתי את זה בבדיקה שגרתית אצל כירורגית שד. שלחו אותי לעשות אולטרסאונד שדיים ואולי לעוד בדיקה שאינני זוכרת, והתייעצתי עם שני כירורגים של השד מה לעשות לגבי זה.
כי גוש שומני איננו מסוכן, ואינו יכול להפוך לממאיר, אבל כאשר מדובר בגוש גדול, ההמלצה היא כן להוציא אותו, מה גם שהוא הולך וגדל, ועלול גם לגרום לבעיה אסטטית של חוסר שיוויון בין השדיים....
הייתי אז מאוד מבוהלת, ובסופו של דבר עברתי ניתוח להוצאת הגוש. שילמתי הרבה כסף לכירורג פרטי שבחרתי, כי מה לעשות- היה לי חשוב מי מנתח אותי והיה לי חשוב שיצא אסטטי.
 
אז קודם כל אני מאחלת לך שהבדיקות תצאנה תקינות בהקשר הזה, ושתקבלי עיצות חכמות מרופאים שמתמחים בכירורגיית שד- מה לעשות ואם בכלל צריך לעשות משהו.
זה קודם כל ובעדיפות עליונה בעיניי כרגע. כי לפני טיפולים כאלו ואחרים, ולפני הריון, את צריכה לוודא שאת אכן בריאה ושלמה.
אולי אפשר לעבור את הבדיקות הרלוונטיות בנושא הפוריות ובנושא השד במקביל. יש להתייעץ על כך עם הגורמים הרפואיים השונים.
 
ומעבר לכך- טוב שבחרת לכתוב לנו. בשביל זה אנחנו פה.
 
אודה לך לעדכונים בנושאים השונים.
מחזיקה לך אצבעות לבריאות שלמה ולהריון תקין שיסתיים בידיים מלאות.
 
שירה.
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'מחזיקה לך אצבעות'
מחזיקה לך אצבעות
07/05/2017 | 10:10
1
27
מצטערת לשמוע על הסחרור, אבל הוקל לשמוע שזה גוש לא סרטני.
מחדדת ומסייגת, שאני לא מבינה ממך. עצתי לפנות לטיפולי פוריות היתה כללית בעקבות הדברים שכתבת ולא מתוך נסיוני האישי. אמנם אחרי שני האבדנים בגיל דומה לשלך (39+-) התייעצתי גם אני, אבל שיחק מזלי והריתי הריון תקין באופן טבעי ובכל מקרה לא יודעת מה הייתי עושה, כי האבדנים ארעו כשכבר הייתי אמא לשניים.
קל (מאוד) לייעץ, אבל בבקשה נסי שלא תכעסי על עצמך, שלא פנית למרפאה אחרי האבדן השני. טוב מאוד שאת פונה עכשיו, ווהלוואי שבסוף התהליך תזכי בדיוק למה שאת מייחלת.
לצפיה ב-'פחד והחלטות הרות גורל '
פחד והחלטות הרות גורל
07/05/2017 | 11:56
27
פנלאופה, אכן מפחיד מאד לגלות ממצא, אפילו אם הוא לא סרטני, גם אם הוא מצריך מעקב בלבד - המפגש החזיתי עם סופיות החיים מבהיל ומאיץ בהרבה מקרים תהליכים.
נכון שהשעון מתקתק, נכון שאת רוצה להספיק 2 ילדים, נכון שבהחלט כדאי כבר לפנות לרופא פוריות - אבל לנפש לוקח זמן להבשיל, לעכל, להיפתח לאפשרויות אחרות, היתה לך סיבה טובה להמתין את חצי השנה הזו ולנסות בבית, תאמיני לעצמך שפעלת נכון, הרי ידעת שקיימים טיפולי פוריות בעולם עוד לפני שכתבת לנו כאן.
אני שמחה עבורך שהפור נפל, בעיני המעבר ממחשבה והתלבטות למעשה עשוי בהחלט להקל על הנפש, התנועה ממקום הביניים למקום ההחלטי כשלעצמה נוסכת כוח.
מאחלת לך שהטיפולים יהיו קצרים, קלים ונושאי פרי (בטן) במהרה!
בואי אלינו במהלך המסע שלך - אנחנו כאן, תמיד!
 
לצפיה ב-'מחשבות על הבחירות שאנחנו עושים'
מחשבות על הבחירות שאנחנו עושים
07/05/2017 | 12:00
1
32
קודם כל מתייחסת לעניין הגוש. על אף שהרופאה קבעה שלא סרטני, ממליצה לעבור את כל הבדיקות הנדרשות (לא מתמצאת בזה, אבל מנחשת שיש צורך ב-US שד, ממוגרפיה, ביופסיה?) כדי לוודא את מהות הגוש והאם בכלל מותר לעבור טיפולים הורמונליים.
 
לגבי הפסקה הראשונה שלך והחרטה שאת מבטאת בכך שלא פנית למרפאת הפוריות בשלב מוקדם יותר, אני רוצה לשתף בתהליכים שעברתי בשנים האחרונות.
אחרי הלידה השקטה הייתי בטוחה שאין סיכוי שאלך על עוד הריון ספונטני. אז לקחנו את הזמן לבירורים ולביורוקרטיה ו-5 חודשים אחרי הלידה השקטה החלטנו שבכל זאת הולכים על ספונטני. באופן מפתיע נקלטתי מיד, רק שרצה הגורל ושוב היה אותו הממצא, אז עברתי גרידה בשבוע 13.
אחרי הגרידה בשבוע 13, הייתי בטוחה שאין סיכוי שאלך על עוד הריון ספונטני, אז שוב לקחנו את הזמן לביורוקרטיה (תיאום תורים ואז חודשיים וחצי המתנה להכנת מערכת PGD). אחרי 2 שאיבות החלטנו שחוזרים לספונטני, ניסינו 4 חודשים ללא הצלחה וחזרנו שוב לPGD.
אחרי 2 שאיבות נוספות החלטנו שדי לנו מPGD ונקלטתי מיד להריון ספונטני נוסף, רק שהדופק הפסיק מעצמו. שבוע אחרי הגרידה גיליתי ששוב יש שארית, והחלטתי לחכות ולתת לה לצאת בעצמה, והיא לא יצאה אז עברתי היסטרו ניתוחית שאחריה כאב לי במשך שבועיים, אז עוד חודש הלך בלי לנסות בכלל להיקלט שוב.
ואחרי חודשיים בערך נקלטתי ושוב הדופק עצר ובחרתי ציטוטק, והיתה שארית והחלטתי לתת לה לצאת לבד, אבל אחרי שבוע היה ברור שזה לא יקרה אז שוב גרידה.
 
בכל הסאגה הזו היו המון בחירות והחלטות, בחירות קטנות/גדולות, עוד חודש ועוד שבוע וכן ספונטני ולא ספונטני, ומפה לשם עברו שנתיים ו-10 חודשים וחצי מאז הלידה השקטה.
הבחירות הללו מעצבות את מהלך החיים שלי, ואין בי שום חרטה עליהן, לא על הבחירות שעיכבו אותי במשך חודשים ארוכים, ולא על הבחירות שהובילו אותי בדרך ייסורים שסופה כלום. כל בחירה וכל החלטה היתה נכונה לאותו הרגע.
מאחלת לך בריאות ושתזכי לידיים מלאות כמספר הפעמים שתרצי, ובכל זאת חשוב לי לאחל לך גם השלמה עם הבחירות שלך, עם מה שהיה נכון לאותו הרגע.
לצפיה ב-'מבטיחה לעדכן'
מבטיחה לעדכן
08/05/2017 | 12:12
22
תודה לכן על התמיכה.
 
בנוגע לניצני האשמה, באורח פלא קווי הזמן שתיארתן בפניי באמת עזרו, הרי אני יודעת שאתן צודקות ושאין לי מה לבוא בטענות לעצמי, הפער הוא בדרך כלל היכולת לחוש את זה, לדעת רגשית. והנה, הצלחתן להמחיש לי את העניין באופן שפעל רגשית, וגם קצת להפחית את הדרמה של העניין שכאילו עד עכשיו עשיתי כלום ורק הטיפולים יניבו תוצאות. ברור לי שזה לא המצב. בטח לא במקרה שלי, שהכניסה להריון עד כה לא היתה האתגר.
 
בנוגע לגוש הלא סרטני, ברור לי שהוא כאן כדי לסמל: פאן לך במקסימום, פנלופה. אשתדל לטפל ובכל אופן מבטיחה לעדכן. 
לצפיה ב-'אז כנראה שהגענו להחלטה'
אז כנראה שהגענו להחלטה
02/05/2017 | 11:41
25
316
אתמול היה יום קשה במיוחד, קיבלנו החלטה להפסיק את ההריון, אני חושבת שאף פעם לא אהיה שלמה עם ההחלטה, אבל זה מה שההגיון ורוב הרופאים אומרים. הלב והבטן ההריונית שלי חושבים לגמרי הפוך. הקונפליקט הזה הורג אותי וכל תזוזה שלה בבטן הורגת אותי והיא משתוללת המון, וכל פעם שאחת הבנות שלי מלטפת לי את הבטן ומדברת לתינוקת ומספרת לה על הציור החדש שהכינה לה אני בכלל נשברת.
עכשיו צריך להתחיל את כל הפרוצדורות- לבחור בי״ח ולקבוע וועדה (שבוע 29). את כל הבדיקות עשינו באיכילוב אז אני מתלבטת אם להמשיך שם גם את ההפסקה, איך אני מבררת פרטים לגבי ההליך בכל בי״ח? 
בנוסף מה אומרים לילדות (בנות 5 עוד מעט), באילו מילים משתמשים? 
בא לי להסתגר בבית ולא לפגוש אף אחד עד  שאהיה אחרי, בעבודה ועם האמהות בגן של הבנות זה הכי קשה.
לצפיה ב-' מרגישה את הכאב שלך'
מרגישה את הכאב שלך
02/05/2017 | 17:20
1
151
ואני מבינה את הלב ואת הבטן ההריונית, ובכל זאת קול ההגיון גובר על הכל.
נדמה לי שכתבתי לך בשרשור הקודם שאנחנו בחרנו להפסיק שני הריונות על סמך ממצא אפור. ממצא שלא ברור אם ואיך הוא יבוא לידי ביטוי.
אני מבינה את הכאב שבהחלטה, את חוסר ההשלמה.
 
ובכל זאת אני כותבת לך שבעיניי זו ההחלטה הנכונה.
אף אחד מהרופאים לא יודע לומר לכם בוודאות איך ייראה העתיד של העוברית. אף אחד לא יכול להבטיח לכם שהכל יהיה תקין.
אני כותבת בבוטות את מה שעבר לי בראש כשאני עמדתי בפני החלטה דומה.
אם לא הכל תקין ואם יש בעיה (קלה או חמורה), המשמעות היא שינוי כל החיים שלכם. הפיכת הילדה הפגועה וצרכיה למרכז העולם של המשפחה הגרעינית. זה אומר שיכול להיות שאחד מכם יצטרך להתפטר, זה אומר שגם אם מקבלים קצבת נכות ילד (סמלית. לגמרי סמלית), יש הוצאות כלכליות מטורפות. זה אומר שהילדות הקיימות ישלמו מחיר גבוה מאוד. זה אומר שבעתיד הרחוק כשאתם כבר לא תהיו, עול הטיפול בה (כלכלי/פיזי/ביורוקרטי/רגשי) ייפול על אחיותיה.
אני יודעת שכואב ואני יודעת שנורא ואני מכירה את הצעקה והצרחה הפנימית של הגוף והלב והראש.
ובכל זאת אני חושבת שזו ההחלטה הנכונה.
 
בפן הטכני, בשלב שבו את נמצאת לא ניתן לבצע גרידה, כך שאת בוודאות הולכת ללידה שקטה יזומה.
לא יודעת להמליץ על בתי חולים במרכז, אבל מאמינה שאחרות יוכלו לשתף מנסיונן.
אני חושבת שכדאי לברר על דולה שמתמחה בלידות שקטות שתוכל ללוות אתכם בתהליך. באופן אישי לא נעזרתי בדולה בלידה השקטה שלי ואני מצרה על כך.
אני חושבת שכדאי להתחיל מחר בבוקר עם שיחה לאיכילוב, לברר מתי אפשר להגיע לועדה. אפשר להתקשר בנוסף לעוד בתי חולים ולברר מתי יכולים לקבל אתכם לועדה והאם הם יאפשרו לכם הפסקת הריון על סמך ועדה של איכילוב (למקרה שתעברו ועדה באיכילוב אבל תרצי לעבור את הפסקת ההריון בבי"ח אחר).
ממליצה להכין רשימת שאלות לועדה, כל דבר שאתם רוצים לדעת ולהבין, ואולי לכתוב שאלות נוספות תוך כדי הועדה.
 
לגבי מה אומרים לבנות, אני לא הגעתי לשלב הזה, מעולם לא אמרתי לבת שלי שאני בהריון (בשני האובדנים הראשונים היא היתה צעירה ושני האובדנים האחרונים היו בשבועות מוקדמים). אני חושבת שכדאי להתייעץ בנושא עם עו"ס בביה"ח שבו תעברי ועדה. מקווה שמשתתפות יוכלו לייעץ לך בנושא זה.
 
לגבי העבודה: כדאי לעדכן בהקדם את המנהל/ת שלך לגבי הכיוון. אני לא יודעת כמה זמן ייקח לכנס ועדה והאם נשארו לך דברים פתוחים בעבודה, אבל בעיניי לגמרי הגיוני לצאת לחופשת מחלה כרגע. סביר להניח שתוכלי לקזז את הימים הללו מחופשת הלידה בתשלום שמגיעה לכל מי שיולדת אחרי שבוע 22 (גם לידות שקטות נכנסות תחת חופשת הלידה).
לגבי האמהות בגן: בגלל השבוע המתקדם ובגלל שסביר להניח שכולם יודעים על ההריון, כנראה שלא יהיה מנוס מלהתעמת עם ההצהרה שמההריון הזה כבר לא תהיה תינוקת. אתם לא חייבים להסביר שמדובר בהפסקה יזומה, ולגמרי לגיטימי בעיניי לומר שהיתה ירידת מים מוקדמת והיא לא שרדה או שהדופק פסק מעצמו.
לגבי הצוות בגן: מאוד מאוד מאוד חשוב ליידע את הצוות במה שקורה. לא חייבים לספר את האמת הקשה ואפשר לרכך ולעדן. אחרי שתחליטו מה מספרים לילדות, כדאי לשתף את הצוות גם בזה, כדי שיוכלו להשתמש באותו הניסוח ויוכלו להגיב לדברים שהילדות יאמרו.
 
צר לי כל כך על האובדן הקרב, צר לי שאתם נאלצים לבחור בחירה בלתי אפשרית.
 
לצפיה ב-'התגובות שלך כל כך עוזרות לי בהתמודדות'
התגובות שלך כל כך עוזרות לי בהתמודדות
03/05/2017 | 21:34
78
גם פעם קודמת לקרוא את הדברים שכתבת וגם הפעם מאוד עוזר לי בהתמודדות, לקרוא על התמודדות של אחר במצב דומה לשלי.
תודה גם על זה שההתייחסת לכל הדברים שכתבתי.
הימים האלו עד שנקבעת ועדה הם כל כך קשים, להרגיש אותה בבטן..
בא לי שיקרה איזה נס!
לצפיה ב-'הישמרי לך מהוועדה'
הישמרי לך מהוועדה
03/05/2017 | 13:42
4
142
צר לי כל כך על מה שעומד בפנייך ובפני המשפחה.

לגבי הוועדות להפסקת הריון, לדעתי הן לא כתובת להתייעצות.
הניסיון שלי עם ועדה להפסקת הריון היתה רופא קר רוח שהודיע לי במשפט הראשון שאי אפשר לבצע גרידה אלא לידה. ובשני - שהוא לא ימליץ לוועדה (שהוא חלק ממנה) לאשר את הפסקת ההריון.
הסיבה היתה השבוע המתקדם בצירוף ממצאים ״לא מספיק חמורים״. לא היה ספק שיש, אבל לדעתו זה לא הצדיק הפסקה של ההריון.
אתם תצטרכו לקבל אישור של ועדה עליונה (אחרי שבוע 24), שזה עשוי להיות מאתגר יותר.

אם אתם מתלבטים אז דבריי לא רלוונטיים, אבל אם אתם החלטתם - מול הועדה אתם צריכים להפגין אסרטיביות, חוזק, וביטחון מלא. אם יש במסמכים הרפואיים שלכם משהו אפור ולא חד משמעי - נסו להשיג חוות דעת ברורה לטובת הפסקת ההריון.
שערי בנפשך שיצאתי מהוועדה שמחה על שקיבלתי אישור... זה התברר כהליך לא מובן מאליו.

ועוד משהו, בטפסים שממלאים יש לציין אם הייתם בעוד ועדה. אם את הולכת במקביל ליותר מאחת את יכולה לשקר. להבנתי הם לא באמת בודקים.
באסף הרופא היה אותו רופא שכתבתי עליו
בתל השומר את מתחילה את התהליך ליד רישום היילודים. מיקום די אומלל.
אני עברתי את החידה באיכילוב

לצפיה ב-'תודה מיכלי'
תודה מיכלי
04/05/2017 | 18:05
3
69
אנחנו הולכים לוועדה באיכילוב, הם גם אלו שהמליצו לנו על הפסקת ההריון, אז אני מקווה שלפחות בפן הטכני של הוועדה לא יהיו בעיות.
את עברת את הפסקת ההריון באיכילוב? 
אשמח לשמוע על הפרוצדורה של הלידה השקטה שם, האם בחדר לידה ושומעים את כל התינוקות שנולדים מסביב? ואיפה ההתאוששות כנ״ל? ועוד כל מיני תובנות ממי שכבר עברה את הסיוט הזה. 
אני כל כך מפחדת שכשאגיע לרגע האמת לא אצליח לעשות זאת.
לצפיה ב-'איכילוב'
איכילוב
04/05/2017 | 20:19
68
אכן עברתי את הפרוצדורה באיכילוב.

נרשמים במיון נשים ומשם למחלקת נשים (לא יולדות!). עובדת סוציאלית מגיעה לדבר איתך. לי לא היה צורך באמפתיה שלה, ואני חושבת שהיא לא ידעה איך לאכול את ההומור השחור שלי...
החלק הקשה ביותר מבחינתי היה הזריקה שמפסיקה את הדופק. אני לא ארחיב אלא אם תבקשי. זה מעמד קשה.

אחריו מתחילים לקבל כדורים להשראת לידה. משך הזמן זה החלק הזה מאוד אישי. רק כאשר יש צירים ומתחילה פתיחה מעלים אותך לחדר לידה.
יד באיכילוב שני חדרים קיצוניים שבהם מאכלסים את מי שעוברת לידה שקטה. ואם לא עמוס את לא אמורה לשמוע אחרות. שמעתי על מישהי שעברה לידה שקטה ואמרה למיילדת על הצעקות שהיא שומעת מהחדר לידה וששם זה לפחות למשהו טוב, והמיילדת אמרה לה שמי שהיא שומעת עוברת גם לידה שקטה.
תשתדלי לא להתעסק בחדרים ליד. זה קשה, אבל תנסי. את לעולם לא יודעת מה הסיפור של מי ששם. ומה עברה עד שהגיעה ללידה שמחה. ואם באמת הכל תקין שם.

אצלי השליה לא יצאה ולכן מחדר לידה עברתי לחדר ניתוח להוצאת השליה, משם לחדר התאוששות וחזרה למחלקת נשים.
הצוות היה רגיש ונחמד מאוד. למעט העובדה שבגלל העומס האפידורל נגיע בשלב מתקדם למדיי.

שתי החלטות אני זוכרת שצריך לקבל - לגבי קבורה והאם לראות. תחשבו על זה קודם, ותמיד אפשר לשנות את דעתכם ברגע האמת.

אני פה אם יש לך עוד שאלות...

לצפיה ב-'את תצליחי '
את תצליחי
04/05/2017 | 20:22
64
נקרע לי הלב לקרוא את מה שאת עוברת, ולמרות שאת לא כותבת הרבה הכאב זועק מתוך המילים. וכן, נדמה לך שלא תוכלי לעשות את הצעד הנוראי הזה, אבל את תוכלי ואת תעשי אותו, כי את אמא טובה, כי את דואגת למשפחה שלך, כי לפעמים החיים מציבים אותנו בסיטואציות בלתי אפשריות ואין לנו שום ברירה אחרת חוץ מלעמוד בהן.
אני רוצה לשלוח לך הרבה יותר מחיבוק וירטואלי, משהו שיבטא את עוצמת הרגש שאת מעוררת אצלי, אני רק לא בטוחה מה, אז במקום זה אני מזמינה אותך לפה בכל הרגעים הקשים והעצובים, בכל הדילמות, בסיטואציות יומיומיות, מתי שרק תרצי - לתת שם ולהנכיח את הרגשות שלך.
חשבתי הרבה מה הייתי אומרת לבנות לו אני את. כנראה שאת האמת. במילים פשוטות ובמשפטים קצרים, כאלה שיוכלו להפוך למנטרה שהן יכולות לעכל ולחזור עליה בפני אחרים וגם בפני עצמן.
 
לצפיה ב-'אמילי יקרה, ליבי איתך '
אמילי יקרה, ליבי איתך
04/05/2017 | 21:21
43
מניסיוני זוכרת את הימים האלה של ההמתנה להפסקת ההריון כימים קשים, של מערבולת רגשית בלתי אפשרית. 
מבינה ומזדהה מאד עם החשש שלא תוכלי לעמוד בכך ברגע האמת ובכל זאת... ממרחק הזמן יכולה להעיד שרובנו כנראה בכל זאת מוצאות את הכוחות להתמודד. פשוט כי לא באמת ישנה ברירה אחרת.
גם אני עברתי לידה שקטה באיכילוב ולא ארחיב שוב על מה שכבר נכתב לך, אלא אם תרצי בכך.
 
כן חשוב לי להציע לך לשקול ליווי של דולה מומחית בלידה שקטה. שעות ההמתנה במחלקת הנשים אינן קלות ואני לא הייתי מוכנה לעוצמת הכאב. אינני יודעת כיצד מתחילים השראת לידה בשבוע מתקדם כשלך ( בסוף שבוע 25 זה עדיין היה עם ציטוטק), אבל התפתחות הצירים, יחד עם הקושי הרגשי, יוצרת מצב שתמיכה נוספת עשויה להקל מאד עלייך ועל המלווה שלך. מניסיוני בשעות האלה הצוות נכנס רק לצורך מתן משככי כאבים ובדיקת התקדמות התהליך. ישנה נכונות גדולה לתת כל משכך שתרצי על מנת לסייע בהתמודדות עם הכאב. למיטב זכרוני בשלב זה מדובר בעיקר באופטלגין, פטידין וזריקות וולטרן.
 לי מקלחות חמות מאד עזרו  עד שלא יכולתי עוד להעזר בהן בשל תופעות הלוואי שחוויתי בעקבות הציטוטק ( בין היתר רעד בלתי נשלט שחייב שכיבה במיטה).
אישית, לא נעזרתי בדולה בעצמי , אבל בהחלט יכולה לראות את התועלת בכך.
 
עוד לפני תחילת התהליך, תתבקשו להנחות האם תהיו מעוניינים להיות מעורבים בתהליך הקבורה והאם תהיו מעוניינים בנתיחה טרם הקבורה. כדאי שתיתנו על כך את הדעת בזמן שנותר לכם. 
 
באשר לאפשרות לראות/ להפרד מהעוברית לאחר הלידה - זוכרת שבחרתי שלא להחליט מראש ובזמן אמת הרגיש לי נכון כן לעשות זאת, ואינני מתחרטת על כך. כמובן שזו החלטה אישית מאד ומה שמתאים לאחת לא מתאים לאחרת. 
 
זוכרת שבאופן אישי מאד חששתי מהתערבויות בחדר לידה ( חתכים, ואקום...) שיחייבו תהליך החלמה ממושך. לי נאמר שבלידות שקטות עושים הכל על מנת להימנע מכך מאחר ואין חשש למצוקת עובר ובאמת מנסים למנוע קושי נוסף ליולדת. מניחה  שזה תלוי גם בפרמטרים נוספים כמו גודל העובר והתקדמות התהליך... 
 
דוסטינקס לייבוש חלב הוצע לי במחלקת נשים מיד לאחר ההתאוששות מהלידה.  חשוב לוודא שזה לא נשכח מאיזושהי סיבה כיוון שהיעילות המירבית היא בלקיחת הכדורים בסמוך ללידה. 
 
באשר לבנותייך... מאחר ותעדרי מהבית לפחות ליומיים-שלושה חשוב להערך עם עזרה בצד הלוגיסטי ולהתחיל בהכנה לקראת ההתמודדות מולן סביב אובדן ההריון. 
ההמלצה שאנו קיבלנו היתה לדבר במונחים של עוברית שלא שרדה ולא הצליחה להפוך לתינוקת. בהתאם לעצות שקיבלנו, הקפדנו שלא לדבר במונחים של מחלה על מנת שלא לעורר חרדה במצבים שהן עצמן חולות. 
ממרחק הזמן גם היום הן לעיתים מדברות על כך שהיתה צריכה להיות לנו תינוקת אבל זה לא הצליח.  במובן זה הן גדלו לתוך התובנה שלא כל הריון מביא תינוק בסופו והתמימות נגזלה מהן מוקדם מרצוי, אבל הן גילו יכולת התמודדות והחזרה לשגרה היטיבה עם כולנו. 
 
מאחלת לך שתצליחי לגייס את הכוחות שיידרשו לך לימים הקרובים, ולאלה שיבואו אחריהם. 
תרשי לעצמך להעזר בכל מי שתוכלי על מנת לתת לעצמך את הזמן, המקום  והמרחב להתמודד עם הקושי והכאב. 
 
כואב כל כך שאת מצטרפת למקום הזה, אבל נצלי את ניסיונן ותבונתן של הנשים הנפלאות כאן. הרבה פעמים הן תהיינה היחידות שמסוגלות באמת להבין... 
 
שולחת את איחולי לימים טובים מאלה. 
 
לצפיה ב-'חיבוק'
חיבוק
04/05/2017 | 13:20
18
לצפיה ב-'אין הרבה מילים ועדיין'
אין הרבה מילים ועדיין
05/05/2017 | 06:09
4
64
הגעתם להחלטה וזה כבר צעד חשוב בדרך. כותבת לך כמה שעות לפני שאשתתף בהלוויה של סבי היקר. לפני שאגיע לבית הקברות בו קבור גם בנינו . וחשוב היה לי לכתוב לך דווקא עכשיו. כשהכאב על האובדן בעיצומו. כי כמה שאני יודעת כמה זה כואב לאבד אני גם יודעת שהכאב מתיישב לו עם הזמן במקום בלב המאפשר לחיות איתו בשלום
וגם הגעגוע
זה נראה לך כרגע בלתי אפשרי לעבור את זה. וזה באמת בלתי אפשרי בחוויה. אך תלמדי על עצמך שגם הבלתי אפשרי אפשרי בסוף ושיש לך כוחות שלא ידעת על קיומם. קיבלתם החלטה אמיצה וכואבת . החלטה בלתי אפשרית שעומדת בפניכם ואתם החלטתם באומץ רב לשחרר את התינוק/ת( סלחי לי שלא זוכרת כרגע) שלכם למקום טוב יותר ממה שוודאי היה יכול להיות לה בעולמנו. זכרי זאת ברגעים הקשים . דברי לעצמך. 
דברי אליה/ו. ממליצה לכתוב הרבה להוציא את על ליבך. להיפרד. הימים שלפני הם באמת קשים ברגע שמחליטים ויודעים שאוטוטו נפרדים. בהתחלה רק רוצים לעבור את זה כבר להיות אחרי. ממליצה לך לנסות להיות שם. למשש את הבטן, לדבר ולכתוב. 
כבר פירטו לך מעליי על הפרצדורה. אני עברתי את זה בתל השומר ככה שטוב יותר שעונות לך מי שעברה באיכילוב. אבל אם יהיו לך שאלות מוזמנת לשאול גם אותי.
אכן תעלה השאלה האם לראות ולהיפרד אחרי. תחשבו מה מתאים לכם. אפשר גם כמובן להחליט תוך כדי. אנחנו ראינו החזקנו נישקנו וזה היה מאד משמעותי עם הקושי שבזה. אני חושבת שזה חשוב בתהליך הפרידה אך באמת שכל אחד עושה מה שנכון לו ואת מכירה את עצמך הכי טוב. 
לגבי הבנות. תזכירי לי בנות כמה הן? יש ספר מעולה שנקרא בכיתי כי חיכיתי. בדיוק על זה. תקנו לכם אותו או שמישהו יקנה בשבילכם. לנו הוא עזר להקריא לילדים. את יכולה להתייעץ עם העוס בביהח על איך לספר. 
יש לי עוד הרבה מה לכתוב לך אבל חייבת לסיים. שולחת לך כוחות וחיבוק לימים קשים אלו
לצפיה ב-'תודה רבה על המילים החמות'
תודה רבה על המילים החמות
05/05/2017 | 15:13
3
43
משתתפת בצערך ומעריכה מאוד שהקדשת מזמנך לכתוב לי ביום שכזה.
זה כל כך עוזר לכתוב פה ולפרוק ולקבל את כל התגובות ולקרוא את העצות ומה עבר על כל אחת ואחת.
הבנות שלי קצת לפני גיל 5, אני בהחלט אחפש את הספר שאמרת.
שוב תודה ומאחלת גם לך ימים שמחים יותר
לצפיה ב-'ליבי איתך. כואב ועצוב מאוד'
ליבי איתך. כואב ועצוב מאוד
06/05/2017 | 07:50
2
33
קראתי את כל מה שהנשים הנפלאות פה כתבו לך מנסיונן, ואני רוצה להודות להן מאוד, על כל המידע הרלוונטי- בכל התחומים.
אני לא עברתי לידה שקטה, כך שאין לי עוד עיצות חכמות.
 
לגבי הבנות בנות ה-5- כמובן שמומלץ להתייעץ עם עובדת סוציאלית של בית החולים. אולי כבר נפגשתם איתה והתייעצתם.
כתבה לך פה מישהי בחוכמה רבה שייעצו לה לא לדבר במונחים של מחלות, ואני מסכימה. ניתן לשוחח איתן, ולספר להן שקרה משהו מאוד עצוב. שהעוברית לא מתפתחת כמו שצריך, שיש לה בעיה קשה במוח ולכן לא תוכל להיות ולהפוך לתינוקת.
לא חייבים כמובן לומר שמדובר על בעיה במוח, אבל אם אתם בוחרים לומר זאת, בעיניי זה יכול לתרום להבנה שלהן את המצב. אפשר לומר שהמוח הוא איבר מאוד מאוד חשוב בגוף, והוא אחראי למעשה על כל התפקודים כמו- תנועה, נשימה, דיבור, חשיבה.... המוח של העוברית לא התפתח טוב, ולכן היא לא יכולה לחיות ולא תוכל להיות תינוקת.
 
נראה לי שגם הספר שהומלץ לך פה יכול מאוד לסייע בעיבוד הדברים בהקשר אליהן.
 
האם קבעו לך כבר תור לועדה? מה עומד להיות הלו"ז?
 
האם יש מערך של סבתות/מטפלות שתוכלנה להיות עם הבנות בזמן השהייה בבית החולים וגם בשבועות לאחר הלידה?
 
(אני לא יודעת אם תרצי להיכנס לזה, אבל שואלת בכל מקרה- מה אמר המומחה מחו"ל שהתייעצתם איתו? אם תבחרי שלא לענות- זה ממש בסדר).
 
חיזקי ואימצי!
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'היי שירה'
היי שירה
07/05/2017 | 00:44
1
34
הועדה מחר בבוקר וגם הפגישה עם עובדת סוציאלית. לגבי ההמשך עוד אין לי פרטים. 
הפענוח מחו״ל היה דומה לזה של איכילוב וגם לדעתם הממצאים ממש לא תקינים ולא מבשרים טובות.
בשורה התחתונה 4 מומחים שונים אומרים שהמבנה לא תקין ו-3 מהם גם חושבים שיש סיכוי גבוה מאוד לפגיעה חמורה מאוד, ה-4 אומר שלא תקין אבל לא יודע לומר משמעות כרגע. לאחר דילמות רבות החלטנו להפסיק להתייעץ עם עוד מומחים, למרות שקיווינו כל כך שיגיע האחד שישנה לנו את ההחלטה.
למזלי יש לנו משפחות מאוד תומכות וזמינות, מחר בטח נדע יותר פרטים למה להיערך ואז יתחיל באמת החלק הקשה..
תודה רבה מכל הלב על כל התמיכה,
לצפיה ב-'אוי...עושה רושם שעשיתם את המירב,'
אוי...עושה רושם שעשיתם את המירב,
07/05/2017 | 08:11
23
עשיתם את המירב והתייעצתם עם טובי המומחים.
כבת של נוירו-פסיכולוג וכמרפאה בעיסוק, אני יכולה לומר לך שלא נשמע לי הגיוני שיש פגיעה מבנית משמעותית במוח, בלי שתהיה פגיעה מוחית חמורה. וחמורה- זה כל מה שאפשר לתאר. נורא ואיום.
 
אני רוצה לחזק אותך. אני רוצה לחזק אותך ולומר לך שה"החלטה" היא אמנם טראגית, אך היא אמיצה והכי נכונה שיכולה להיות. בקבלת ההחלטה הזו אתם מונעים סבל מיותר. ובעיניי אין פה ממש החלטה. יש מציאות קשה שמכתיבה את הדברים.
זה לא נשמע לי ממצא "אפור". זה נשמע לי וודאי, ואני חושבת שכך כדאי שתתייחסו לזה.
אני שולחת כוחות, עם הרבה תנחומים- על עובר לא תקין, על העצב והכאב שהדבר מביא עימו ועל בחירה שלמעשה אינה בחירה של ממש, כי המציאות הקשה היא זו שהכתיבה פה את מהלך הדברים.
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'במידה ועוד ניתן לעשות משהו'
במידה ועוד ניתן לעשות משהו
06/05/2017 | 15:30
56
במידה וזה עוד אפשרי,אנא גשו להתייעץ עם פרופ טלי שגיא,שהיא שם דבר בעניין,מבית חולים וולפסון.
לצפיה ב-'תודה לכולכן על התגובות, זה מאוד עוזר '
תודה לכולכן על התגובות, זה מאוד עוזר
07/05/2017 | 00:33
10
21
לצפיה ב-'כתבתי לך בפרטי'
כתבתי לך בפרטי
07/05/2017 | 09:09
15
לצפיה ב-'אולי גם אפשר לחשוב'
אולי גם אפשר לחשוב
07/05/2017 | 09:18
8
68
אבל אולי זו אופציה,שיהיה לכם יותר קל איתה.למסור לאימוץ או לאומנה....
​וכמו שתותית הציעה,תנסו להתייעץ עם פרופ טלי שגיא,גם אני שמעתי שהיא מומחית בחסד.
 
לצפיה ב-'היא כתבה שמרגישים שהתייעצו עם מספיק גורמים רפואיים-'
היא כתבה שמרגישים שהתייעצו עם מספיק גורמים רפואיים-
07/05/2017 | 11:19
7
58
בעיניי, ללדת ולמסור לאימוץ או לאומנה ילדה כה פגועה זו אפשרות רעה מאוד.
מסכנה הילדה. האם נועדה לחיי אומללות? זה מה שאנו רוצים למען ילדינו?
ואם לא תימצא משפחה שכזו? מה? את מכירה כל כך הרבה אנשים שרוצים לאמץ תינוקות פגועים? אני לא. ולצורך מה? לצורך מה להביא תינוקת כה פגועה לעולם?
אולי הגישה הזו היתה מתאימה לימים עברו, בהם הרפואה היתה הרבה פחות מתקדמת מאשר היום, ולא ידעו לגלות מומים בזמן ההריון.
אנחנו עושות את הבדיקות בהריון, כדי לוודא תקינות העובר. שוב- עד כמה שזה ניתן, כי הרי לא את כל הדברים ניתן לגלות בזמן ההריון.
אנחנו עושות את הבדיקות, ומקוות ומתפללות לעובר תקין ולהריון תקין שיסתיים בידיים מלאות. לצערי הרב, לא תמיד תפילותינו נענות.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
07/05/2017 | 13:09
6
59
אני כבר מספר ימים,קוראת כאן בפורום את ההודעות של אמילי,ומה שכו,כתבים לה.וכן,חשבתי להציע את האופציה של למסור לאומנה או לאימוץ,כי בסהכ,בעיני ובעיני עוד אנשים רבים,זו לא אופציה כזו גרועה,ובטח ובטח עדיפה על פני לידה שקטה.מכיון שאנחנו כולנו,אנשים שונים,הגיוני שאת שירה,תחשבי אחרת ממני,וכך כל אדם ואדם על פני הגלובוס.ההצעה שלי נובעת מכך,שאולי הם לא חשבו על האופציה הזו,ואולי זה יקל עליהם,כפרטים וכמשפחה.ולשאלתך,כן,אני בהחלט מכירה אנשים טובים שמאמצים ולוקחים לאומנה תינוקות כאלה.ישנו רופא אחד,לפי מה שאמילי מתארת,שגורס כי ישנה בעיה,אך הוא לא יודע עד כמה היא חמורה,וזה מבחינתי,שביב של תקווה.ולדעתי כן,אין בעיה עם להביא תינוקות פגועים לעולם.הם תינוקות כמו כל תינוק אחר,מבחינת הזכות לחיות.
לצפיה ב-'נישאר בחוסר ההסכמה...'
נישאר בחוסר ההסכמה...
07/05/2017 | 13:21
2
15
לצפיה ב-'בסדר גמור.מקווה שללא כעס'
בסדר גמור.מקווה שללא כעס
07/05/2017 | 17:44
1
13
לצפיה ב-'ללא. כל אחת רשאית לדעה משלה, הלא כן?'
ללא. כל אחת רשאית לדעה משלה, הלא כן?
07/05/2017 | 19:21
10
לצפיה ב-'דעתי האישית'
דעתי האישית
07/05/2017 | 15:03
2
62
ברור לי שכולנו אנשים ונשים שונים זה מזה.
נדמה לי שבתגובה בשרשור אחר שאמילי פתחה, כתבת שאת היית בוחרת להמשיך את ההריון ולקבל את מה שיהיה.
ובכל זאת אני לא יכולה שלא להגיב על הדברים שכתבת.
 
אני חושבת שברגע שמישהי כותבת על החלטתה, אל לנו לנסות להציע לה לשנות אותה או לנסות להניא אותה מההחלטה.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, כששירה כתבה בזמנו שהיא החליטה לא לעשות מי שפיר בהריון בגיל 41, חשבתי שהיא טועה. אני לא זוכרת האם היא כתבה כאן בשלב ההתלבטות או לא והאם הגבתי לה לפני שהיא הודיעה על החלטתה, אבל מהרגע שהיא החליטה לא היה מקום וצורך שאכתוב את דעתי.
גם במקרה הזה, אמילי ובעלה שקלו את האפשרויות שלהם לאורך המון זמן (בעיניי זה נצח, ואני רק צופה מהצד בסיפור שלהם), התייעצו עם הרבה רופאים ומומחים, ולבסוף הבינו שאף אחד לא יוכל להבטיח להם שיהיה טוב ולכן קיבלו את ההחלטה לסיים את ההריון.
דרך אגב, אם אחד הרופאים היה מתחייב שהכל יהיה בסדר, הוא היה חוטא במשהו שגובל ברשלנות רפואית. לפני כמה שבועות היתה כאן מישהי שאחרי המון הפלות, הגיעה לרופא מומחה שהבטיח לה שהנה נמצא הפתרון לבעיה שלה. את יכולה לשער לעצמך את שברון הלב שלה כשגילתה ששוב אין דופק, על אף ההבטחה של המומחה הגדול.
 
לפני כמעט 3 שנים הייתי במקום דומה לזה שאמילי נמצאת בו, עם ההחלטה הבלתי אפשרית. במקרה שלי לא התייעצתי על גבי הפורום, ולמעשה קיבלנו את ההחלטה מאוד מהר.
אם הייתי כותבת כאן בפורום על ההחלטה ומישהי היתה מגיבה לי בהצעה לגשת לייעוץ נוסף (אחרי שכתבתי בפירוש שאני לא רוצה ייעוצים נוספים) או מציעה לי ללדת ולשלוח את הילדה לאומנה או אימוץ, הייתי זועמת על תגובה שמבחינתי הינה חסרת רגישות ולא מכבדת את הבחירה שלי.
אבל אולי זו רק אני. יכול להיות שאמילי מקבלת את הדברים ברוח שונה.
 
בסופו של דבר, כפי שאת כתבת: כולנו אנשים שונים.
לצפיה ב-'תודה על תגובתך'
תודה על תגובתך
07/05/2017 | 17:43
1
44
הפורום הינו פורום פתוח,וכל אחת,יכולה לכתוב את דעתה.אני לא חושבת שפגעתי כאן באמלי,ואם כן,אז אני מתנצלת אלף אלפי התנצלויות,וזו לא הייתה כוונת המשוררת.הצעתי את מה שהצעתי,בצורה רגישה,שאולי קצת קשה,מעל דפי הפורום,בכתיבה "קרה",לחוש .כתבתי באמת מחום ליבי,ואהבתי ברור לבריות.לפעמים,כשנמצאים בסערה כל כך גדולה,לא חושבים על כל האופציות,ולכן כתבתי מה שכתבתי.אני מכבדת כל דעה ודעה כאן בפורום,ובכלל,בחיים.מותר לבני אדם,להחליף רעיונות,דיעות,וכו,בצורה מכבדת.אני גם לא הבנתי מכתיבתה,שהיא שלמה עם ההחלטה במאה אחוז,וזה ניכר בהודעותיה.אף רופא לא יכול להתחייב,זה ברור.רפואה זה לא מדע מדוייק,ואני בוודאי מודעת לכך,מתוקף עבודתי.ושוב,אם את באופן אישי,היית כועסת,על מה שכתבתי,זה עניין שלך.יכול להיות שלאישה אחרת,זה דווקא ייתן קצה של אור.אני בטוחה שכל אחת יכולה להבין,שהכוונה שלי כאן היא לא להכעיס,ולא לפגוע.בכל אופן,אם זה מפריע,אפסיק לכתוב בעניין זה.
לצפיה ב-'מסכימה איתך שזה עניין אישי לגמרי'
מסכימה איתך שזה עניין אישי לגמרי
07/05/2017 | 21:09
31
ומה שאני מחשיבה כפוגע, יכול להרגיש לקוראת אחרת כשיא הרגישות והאכפתיות.
ברור לי שכוונתך לא היתה לפגוע או להכעיס, בסופו של דבר כולנו מנסות לעזור ולתמוך על פי השקפת עולמנו והנסיון שלנו.
 
 
לצפיה ב-'אענה ואתייחס במלוא הרצינות בימים הקרובים'
אענה ואתייחס במלוא הרצינות בימים הקרובים
04/05/2017 | 18:06
25
לצפיה ב-'התמודדות עם האובדן'
התמודדות עם האובדן
03/05/2017 | 16:08
5
234
היי בנות, חיפשתי מקום לפרוק, להתייעץ ואולי אפילו להתעודד כי כרגע מרגישה די לבד. לא מרגישה שיש לי לאן לפנות , לא מרגישה שיש מישהו שבאמת מבין אותי. לפני שנה עברתי לידה מוקדמת בשבוע 23+3 ולאחר שלושה ימים בפגיה התינוק שלי נפטר. שנה בדיוק לאחר מכן נכנסתי להריון חדש שלצערי הסתיים בהפלה נדחית וכתוצאה מכך הפלה עם ציטוטק. אני לא יודעת איך להתמודד עם האובדנים האלה. מתקשה לקבל בשורות ממשפחה וחברות על הריונות חדשים, לכל חברותי יש כבר שני ילדים או הריון שני בדרך והכול עובר חלק. למה לי זה לא קורה? מרגישה שכולם מתקדמים בחייהם ואני תקועה. אני אפילו לא מצליחה כבר להעמיד פנים שאני שמחה בשבילם, איזה לא יפה זה? יש לכן עצות להתמודדות?
 
 
 
 
לצפיה ב-'בטח שיש לנו!'
בטח שיש לנו!
03/05/2017 | 23:50
103
כולנו חווינו אובדן, כולנו הרגשנו תקועות, התחבאנו מפני בטנים ולידות. בטח שיש לנו עצות.
קודם כל ולפני הכל - טיפול טיפול ועוד טיפול. שיחות עם פסיכולוג / טיפול אצל מדקר / יוגה / שחייה / ריקוד / ציור / בישול - זה לא חייב להיות טיפול במשמעות הקלאסית של המילה (למרות שלי אישית זה כן עוזר) אבל פינה בעולם שהיא רק שלך, מיועדת רק עבורך, ואת יכולה לפרוק בה את כל הרגשות ללא צנזורה, ולהתחבר בה אל עצמך בצורה הכי טובה.
 
חמלה עצמית - את לא מתנהגת "לא יפה", את כואבת. כנראה כוחות הנפש הצליחו להדחיק היטב את הלידה המוקדמת ואת פטירתו של התינוק שלך, כי זו היתה חוויה כל כך איומה שזו היתה הדרך המיטבית עבורך להתמודד איתה. אבל עכשיו נפל ההריון החדש, זה שתלית בו כל כך הרבה תקוות של תיקון ושל גאולה, וזה מציף בכל העוצמה את החסר והאבל והריק והחלל של האובדן ההוא.
 
אני שולחת לך חיבור גדול. אלה ימים קשים והסיטואציה מורכבת וכואבת. איך בן זוגך חווה את הדברים? האם את מצליחה לספר לו איפה את עומדת? איך את מסתדרת בעבודה? מה עם אמא / אחות / חברה?
אני מקווה שיש לך מישהו קרוב אלייך שתוכלי לשתף אותו ולו במשהו ממה שאת מרגישה. אנחנו פה - כתבי לנו הכל, כתבי לנו הרבה, כתבי לנו ללא צנזורה - לפעמים הכתיבה עצמה משחררת משהו בנפש, עוזרת לעבד פיסה מהרגש, מקדמת קצת את התהליך האיטי של ההחלמה.
לצפיה ב-'המציאות לא יפה! '
המציאות לא יפה!
04/05/2017 | 02:12
72
כתבת-שאלת-ענית 'איזה לא יפה זה', ואני עונה לך שהמציאות לא 'יפה'.
מותר לך לכאוב. מותר לך לחמול על עצמך ולא להעמיד פנים. מותר לך להתרחק (אבל רצוי כן להסביר למה, ישירות, בהודעה או דרך אדם שלישי). קרה לך אסון נורא ואבדת תינוק לפני שנה. ואז כשסוף סוף הרשית לעצמך לקוות לגאולה - חווית הפלה, שעוררה את כל מה שהדחקת.חושבת שהתחושות שלך טבעיות ומובנות, לפחות לנו כאן.
אז אנא - חמלי על עצמך במציאות הקשה שאת חווה. כרגע את חייבת בראש ובראשונה לעצמך: לכעוס, להתאבל, לבכות, לפרוק כאן, לטפל בעצמך כפי שהמליצה בתבונה איןאריות. כל מה שיסייע לך לשקם את הנפש.
שולחת לך חיבוק ומאחלת לך ימים טובים יותר.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על שני אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על שני אובדני ההריון
06/05/2017 | 21:40
1
24
אני מצטרפת לכל מילה ולכל אות שכתבו לך הנשים החכמות ובעלות הנסיון, שהקדימו אותי (סליחה על המענה המאוחר שלי...).
התחושות שלך הן אנושיות ונורמאליות, בהתחשב בסיטואציה הקשה שאת מתמודדת עימה.
תחושת התקיעות, ה"למה" דווקא לי זה קורה כל החרא הזה?, הכעס, הקנאה, הקושי לשמוע על הריונות, הקושי לראות נשים בהריון- כל אלה מוכרים לי היטב מכל מה שעברתי.
גם אני הרגשתי אשמה עם התחושות הללו של הקנאה, כי אני טיפוס שמאוד מאוד מפרגן, ומאוד שמח בחלקו, ופתאום- הקנאה הופיעה במלוא עוצמתה, והיה לי נורא קשה עם זה.
לקח לי המון זמן להבין רגשית (ולא רק קוגניטיבית), שאני פשוט אנושית. אני בסך הכל בת אדם, שחווה דברים קשים, וה"יש" של האחרים מדגיש עוד יותר בפניי את ה"אין" שלי. בעלי ממש לא הבין את זה. הוא לא חש כמוני, אבל הוא גם לא חש כמוני את העוצמה המטורפת של הכמיהה לעוד ילד ואת עוצמת הכישלון.
 
היו תקופות שחשתי כמוך- שאף אחד לא מבין אותי על אמת, ומצאתי פה, בפורום הזה, את ההכלה והאמפטיה המוחלטות שכה חיפשתי.
אז את מוזמנת לבוא לפה, כל עת שאת זקוקה לכך, ולהוציא החוצה כל מה שאת מרגישה. יש משהו תרפויטי בעיניי בעצם הכתיבה.
 
האם את נמצאת באיזשהו תהליך טיפולי? האם הסביבה שלך תומכת? יש לך את מי לשתף?
 
אנחנו פה, לכל דבר ועניין שתזדקקי לו.
 
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'תודה בנות על התגובות'
תודה בנות על התגובות
07/05/2017 | 18:29
30
כרגע אני לא נמצאת בשום תהליך טיפולי.....הדבר היחיד שעשיתי לאחר הלידה בשנה שעברה היה לקחת את חופשת הלידה שמגיעה לי כי פשוט לא הייתי מסוגלת לחזור לעבוד, כאילו הכול רגיל.
יש לי חברה ובת דודה שאיתן אני מרגישה חופשי לדבר ולפרוק, וכמה שאני שמחה שיש לי אותן, ככה גם עצוב לי שאני מרגישה שרק איתן אני יכולה באמת לדבר.
בעלי מקסים ומנסה להבין- אבל זה לא אותו דבר, אני לא מרגישה שהוא אי פעם ירגיש כמוני.
אני גם מרגישה נורא אשמה, שאני מאכזבת אותו. אני יודעת שהבעיה היא אצלי ועצוב לי עליו. אני יודעת שהוא נורא רוצה את זה גם כן אבל נראה לי מנסה להעמיד פנים שהוא חזק בשבילי.....
אני מרגישה שאני נמצאת במקום מאוד חשוך. קשה לי לחשוב קדימה, לא מצליחה לחשוב חיובי. אני מניחה שזה משהו שגם אתן עברתי. תמיד עובר לי בראש "ואם זה שוב יקרה לי?" - שום דבר לא בטוח.....זה מה שמפחיד.
איך אתן התמודדתן עם הפחד והחששות?
לצפיה ב-'כל כך קשה, גם לי היה כך'
כל כך קשה, גם לי היה כך
16/05/2017 | 08:29
3
גם אצלי היה משבר לאחר הפלה בטרימסטר הראשון שהיתה כמה חודשים אחרי הלידה השקטה.
זה מורט עצבים להכנס לשדה הטראומה, למקום שבו האסון קרה. 
ההגנה הפשוטה ביותר של בריחה והמנעות כדי הכאב לא יחזור לא יכולה להועיל כאן - כי אם רוצים עוד ילד.ה לאחר האובדן צריך לחזור לשם..
אני התפרקתי לגמרי לאחר האובדן השני.. למרות שאני יודעת שזה קורה הרבה, והכנתי את עצמי וכו'
ואז פניתי לטיפול.. לא עברתי ממש תהליך אלא יותר כמה פגישות, אבל הן עזרו לי מאוד
חודש אחכ היה הריון כימי ולאחריו היה הריון מלא (ומלא חרדות..)
מה עזר לי? להקל על עצמי, לאפשר לעצמי להרגיש, לפרוק בבכי, גם אם באמצע הרחוב.. לטפל בגוף ובנפש - היתה לי מדקרת והיתה מטפלת שתיהן עטפו אותי בחום ודאגה
לכתוב פה, אבל הכי עזר - לברוח. כלומר, קאנדי קראש..
לצפיה ב-'דילול הריון תאומים'
דילול הריון תאומים
30/04/2017 | 13:16
9
217
שלום,
האם מישהי כאן עברה דילול הריון תאומים מכיוון שעובר אחד לא התפתח טוב וסיכן את העובר השני?

אשמח לכל מידע
תודה
לצפיה ב-'אויש...שמעתי פה על מקרים שבהם'
אויש...שמעתי פה על מקרים שבהם
30/04/2017 | 13:38
4
166
עובר אחד הפסיק להתפתח והשני המשיך.
אני מקווה שבנות תעננה לך.
את רוצה לספר לגבייך, או שכרגע את מסתפקת בשאלה?
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'שירה תודה על תגובתך'
שירה תודה על תגובתך
01/05/2017 | 08:01
3
122
אני מנסה למצוא מידע עבור חברה יקרה שעברה שקיפות ואחד העוברים חולה והיא צריכה לעבור דילול.
אני הייתי חברה בפורום הזה לפני 3.5 שנים
לצפיה ב-'הבנתי -'
הבנתי -
01/05/2017 | 09:45
2
80
האם יש איזשהו סיכוי שהעובר החולה יפסיק את חיי העוברות שלו בעצמו? או שאמרו לה שהיא חייבת לעבור את הפרוצדורה?
לאיזה מידע היא זקוקה? רצתה לשמוע ממישהי שעברה זאת ושההריון עם עובר אחד המשיך באופן תקין? רצתה מידע רפואי?
אני מציעה לך לשאול גם בפורום הריון אחרי אובדן. אולי יש שם בנות שמכירות מקרים דומים ויוכלו לסייע במשהו.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'כל מידע שאפשר...'
כל מידע שאפשר...
03/05/2017 | 08:17
1
45
היא מבולבלת, דואגת, עצובה ומחפשת סיפורים אופטימיים שדילול של עובר אחד לא גרם לסיום ההריון כולו...
הצלחתי לקשר אותה עם אמא אחת שעברה דילול בהצלחה.
לצפיה ב-'אשריה שזכתה בחברה שכמוך. מקווה עבורה לטוב!'
אשריה שזכתה בחברה שכמוך. מקווה עבורה לטוב!
05/05/2017 | 21:59
11
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'באיזה שבוע את?'
באיזה שבוע את?
30/04/2017 | 13:46
3
120
והאם העוברים נמצאים בשקים נפרדים או בשק אחד?
לא עברתי דילול בעצמי. מכירה מישהי שעברה דילול של שני עוברים מתוך שלישיה וההריון נמשך כשורה. אם אני לא טועה את הדילול היא עברה בערך בשבוע 13.
לצפיה ב-'אני מנסה למצוא מידע עבור חברה יקרה '
אני מנסה למצוא מידע עבור חברה יקרה
01/05/2017 | 08:06
2
118

היא עברה שקיפות ואחד העוברים חולה והיא צריכה לעבור דילול.
אני הייתי חברה בפורום הזה לפני 3.5 שנים
 
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
02/05/2017 | 22:03
1
70
קודם כל זכתה אותה חברה שאת דואגת לה ותומכת בה כך.
לגבי מצבה הנוכחי, אני חושבת שאם אחד העוברים חולה, אז אין ממש שאלה. העובדה היא שצריך לעבור דילול ולקוות לטוב.
 
מאחלת לה בהצלחה ומחזיקה לה אצבעות שהדילול יעבור בשלום ושההריון יסתיים במועד ובידיים מלאות.
לצפיה ב-'תודה יקרה נקווה לטוב'
תודה יקרה נקווה לטוב
03/05/2017 | 08:18
11

חם בפורומים של תפוז

מכינים עוגת גבינה מכל הלב וזוכים בפרסים!!!
מכינים עוגת גבינה מכל...
שלחו לנו מתכון + תמונה של עוגת הגבינה הכי מקורית...
מכינים עוגת גבינה מכל הלב וזוכים בפרסים!!!
מכינים עוגת גבינה מכל...
שלחו לנו מתכון + תמונה של עוגת הגבינה הכי מקורית...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הפסיכולוגית
פורום הפסיכולוגית
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים
ד
מתקשים בפוריות?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ