לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'עד כה קראתי אבל מרגישה צורך לשתף'
עד כה קראתי אבל מרגישה צורך לשתף
11/02/2017 | 10:15
6
231
אז מאיפה להתחיל... זה סיפור ארוך (לצערי)
מנסים ברוטו כבר 3 שנים.
הריון ראשון ביוכימי - נגמר מהר (הצלחנו אחרי 10 חודשים באופן טבעי לאחר שהתחלנו עם מקלות ביוץ, בניסיון הראשון עם מקלות ביוץ הצלחנו - מאוד ממליצה דווקא לעומת חוות דעת של רופאים)
הריון שני שהגיע מהר אחרי הראשון - רק הפרש של מחזור אחד... אולטראסאונד ראשון - הרופאה לא מבינה מה היא רואה בכלל...ולא ציינתי עדיין אבל יש הפרשות חומות כל הזמן... חשד להריון חוץ רחמי - מיון - במיון רואים משהו ברחם ונותנים לזה עוד שבוע כי אולי זה הריון צעיר... שבוע אחרי חוזרים לרופאה אחרי שבוע לחוץ במיוחד וקשיי נשימה קלים - חשד להריון מולארי - מיון - אשפוז מיידי - גרידה - חולשה ואשפוז לעוד יום (כל זה 4 ימים לפני יום הולדת 28 שלי... כיף). אחרי כמה שבועות מקבלים את התוצאות וזה אכן היה הריון מולארי מלא - למי שלא מכירה (מאחלת שלא תכירו לעולם) - אחרי הריון מולארי שבעצם לא מתפתח עובר אלא רק תאי שילייה - צריך להימנע מהריון במשך שנה!! (שכנענו את הרופא להקטין את הזמן הזה ל-8 חודשים)
מאז ההריון המולארי עברנו שמונה חודשים עם גלולות למניעת הריון (לגמרי סוריאליסטי לאור העובדה שאנחנו כל כך כמהים להריון המיוחל), לאחר מכן עוד כמה חודשים של נסיונות טבעיים שלא צלחו (כמובן עם מקלות ביוץ מאחר ואלו עזרו לנו מאוד בפעמיים הראשונות).
התחלנו בירורים - יועץ גנטי, בדיקות קרישיות תקינות, הרכב הורמונלי, צילום רחם, בדיקות זרע והכל תקין!
אבל מה... מחזור יחסית חלש מאז הגרידה של ההריון המולארי - תמיד ציינתי זאת לרופאה ולכן גם שלחה לצילום רחם אבל יצא תקין (בערך - כי לקח המון זמן לצד ימין להתמלא והייתי בכאבי תופת...).
אחרי הזרעה אחת על בסיס ביוץ טבעי הרופאה שלי היתה בחו״ל וניצלתי את ההזדמנות להחליף רופאה למנהלת מרכז הפריון - ההחלטה הטובה ביותר עד כה. 
היא שלחה אותנו להיסטרוסטוקופיה אבחנתית שאכן איבחנו הידבקויות ברחם בצד ימין (כנראה תוצאה של הגרידה). מכאן - היסטרוסטוקופיה ניתוחית ואז עוד אחת אבחנתית והכל תקין! סוף סוף! אחר כך ניסינו 4 חודשים לבד וכשלא הצלחנו התחלנו הזרעות עם זריקות הורמונים.
הזרעה ראשונה לא צלחה - אכזבה ענקית - אם הכל תקין - למה לוקח כל כך הרבה זמן?!?!
הזרעה שניה - השקענו וגם קיימנו יחסים באותו ערב, שבועיים אחרי - בדיקה ביתית חיובית - דמעות של אושר (כבר שנתיים לא ראינו בדיקה חיובית!!).
אולטראסאונד ראשון - 4 שבועות אחרי ההזרעה - לא רואים דופק עדיין - עובר קטן מאוד אבל יש שק שנראה תקין, חלמון תקין ועובר!!! (זה מרגש עבורנו כי פעם קודמת לא ראו כלום!! ומאוד פחדתי מהריון מולארי נוסף) - יש קצת הפרשה חומה - נותנים חיזוק לתמיכה וזריקת פרוגרסטרון וחוזרים אחרי שבוע - העובר גדל קצת אבל עדיין מאוד קטן ואולי רואים דופק - כלומר - האבחנה היא דופק בספק. החרדה לא יורדת וצריך למשוך עוד שבוע! (איך? לא ברור אבל גם השבוע הזה עובר לו....).
שבוע אחרי - יום לפני יום הולדת 30! מתפללים למתנה שתאפשר לנו לחגוג כמו שצריך.. ומקבלים אותה!! יש דופק! הרופאים ישר ראו את הדופק של העוברון הקטן שלנו - איזו הקלה - איזו שמחה - חוגגים יום הולדת הכי שמח בחיים שלנו.
שלושה ימים אחרי - הפרשה חומה.... אמרתי שאני חייבת להיות רגועה אז קפצתי למרכז לבריאות האישה ועשינו בדיקה.
מכאן כבר הסוף די ברור כי אחרת לא הייתי משתפת כאן (כל כך חיכיתי לשתף בסיפור ההצלחה שלי כדי לתת תקווה לאחרות שהיה להן מסע לא קל של מולה או הידבקויות... אבל לצערי לא הפעם).
לא היה דופק. הייתי לבד כי בעלי היה בדרום באותו היום. ההורים הגיעו להיות איתי עד שהוא חזר.
בכיתי יומיים... חזרנו לעוד בדיקה אצל הרופאה שלנו כדי לוודא שלא היתה טעות ואכן אין טעות. עצוב, כל כך עצוב. וגם כעס! כמה חוסר מזל וצירופי מקרים סטטיסטיים אפשר?!?! (למי שתוהה - אין קשר בין המקרים...).
אז זהו, אתמול היינו במיון נשים, ציטוטק, כאבים, דימום.
היום קמים ליום חדש, אופטימי, מקווים שהכל יצא ולא נצטרך עוד פעולות משלימות.
מחכים לנסיון הבא.
ורוצים להתחיל ביחד עם הניסיון הבא גם דיקור שאולי יעזור לגוף שלי לתת תמיכה טובה יותר לעובר הבא. (אם יש המלצות - אשמח לשמוע - אני בכללית)
תודה על ההקשבה ובהצלחה לכולנו.
 
לצפיה ב-'קשה'
קשה
11/02/2017 | 11:59
78
לכמוה למשהו לאורך כל כך הרבה זמן. לבי איתך על הדרך הארוכה והפתלתלה שעוברת עלייך (ועליכם). קשה לנסות לאורך זמן. קשה ליפול בצד הרע של הסטטיסטיקה. קשה יותר ליפול בו פעמיים. שולחת לך חיבוק גדול ומזמינה אותך לבוא אלינו ככל שתרצי, לשתף בכל מה שכואב, קשה, מורכב. אנחנו תמיד פה בשבילך.
אני חושבת שדיקור יכול לעשות לך טוב, גם כשלעצמו, ובפרט כי הוא מהווה מרחב טיפולי אינטימי ואני חושבת שטוב שתטפלי בעצמך.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על אובדני ההריון
11/02/2017 | 18:21
44
את צודקת בזה שאת כועסת ומרגישה תחושה של חוסר צדק וחוסר אונים- כמה חוסר מזל וצירופי מקרים סטטיסטיים אפשר?! צודקת.
אני, כמוך, מקווה שהציטוטק יעשה את עבודתו, ומהר. את כמובן צריכה להיות במעקבים רפואיים כדי לוודא זאת.
 
חייבת לומר שמקריאה של הדברים, היה לי הרושם שמיהרו איתך בכל הנוגע לטיפולים. אני לא מומחית בנושא של פוריות, אבל כתבת, לדוגמא, שהתחילו הזרעות+הורמונים אחרי 4 חודשי ניסיון. למה כבר המליצו על הזרעות+הורמונים? ההריון הראשון אמנם הושג לאחר 10 חודשים, אבל עדיין זה נחשב משהו שהוא בסטטיסטיקה הנורמאטיבית להשגת הריון. אולי יש עוד דברים שקשורים לנושא הפוריות, שבחרת לא לפרט פה. וזה בסדר גמור.
האם את משוכנעת בצורך בטיפולים? אני שואלת זאת לא כדי לערער את בטחונך ברופאים/ות, אלא כדי שתבדקי עם עצמך ועם הרופאים/ות מה ההמלצה הטובה והנכונה ביותר מבחינה רפואית.
 
לגבי הדיקור- כמו שכתבתי פה לא מזמן למישהי- אני חושבת שאת צריכה לעשות מה שמדבר אלייך ומה שאת חושבת שנכון עבורך. לפי כל התיאור שנתת, הבעיה לא היתה שהגוף שלך לא נתן תמיכה טובה לעובר, אלא שהיה המון ביש מזל בהיווצרות ההריון ו/או בעוברים. אם המצב ההורמונאלי שלך תקין, אז אין צורך להוסיף משהו נוסף לצורך תמיכה חיצונית כמו דיקור או כל דבר אחר. זה לפי האני מאמין שלי. יש כאלו שמאוד מאמינות בדיקור, ומשוכנעות שזה מה שעזר להן להיקלט או "להחזיק" הריון. אני לא באה להתווכח עם תחושות של אנשים. כל אחת צריכה לעשות מה שמרגיש לה טוב עבור עצמה.
אם את מרגישה שדיקור יסייע לך- לנפש ו/או לגוף, להתמודד עם הריון נוסף, אז לכי על זה.
 
מקווה מאוד עבורך, שההריון הבא יביא עימו את הנס המיוחל, ויסתיים בידיים מלאות ובאושר גדול.
 
שולחת חיבוקי נחמה עם הרבה כוחות ואופטימיות להמשך
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'איזה דרך קשה את עוברת ((()))'
איזה דרך קשה את עוברת ((()))
12/02/2017 | 11:16
24
מקווה כל כך שסיימת את חלקך במזל הרע ושההריון הבא יגיע מהר ויסתיים בידים מלאות
 
לצפיה ב-'קודם כל חיבוק גדול '
קודם כל חיבוק גדול
12/02/2017 | 11:34
23
נורא קשה לדמיין בכלל את כל מה שעבר ועובר עלייך. זו חוויה מאד קשה וכואבת ופשוט צריך לפרוק את זה מהגוף, להוציא, לבכות אם רוצים, לכתוב פה לנו הנשים שנבין אותך הכי טוב כי כולנו באותה הסירה בצורה כזאת או אחרת. אחרי שהצער מתפרק לאט לאט ויוצא  מגופינו והנשמה מרגישה מעט הקלה, זה הזמן להגיד לעצמך שמפה את בוחרת להתחזק. וכל אחת עושה זאת בדרכה שלה. אם את מאמינה שהדיקור יעשה לך טוב אז עשי זאת מבלי לחשוב פעמיים. תגיעי לטיפול ותגידי לעצמך בכל פעם שהינה עכשיו את עוזרת לעצמך להתחזק. 
מנסיון אישי ,מאד חיובי , יכולה רק להמליץ לך על טיפולים ברפואה משלימה. הם בסופו של דבר טיפולים לא פולשניים, טבעיים וכל מטרתם היא לחזק את הגוף והנפש.
לפעמים קשה לנו להבין מדוע אנחנו עוברים בדרך כה מורכבת וכואבת. פי כמה וכמה זה קשה כשאנחנו בתוך הצער והיגון. אז אל תחשבי על סטיסטיקות או ביש מזל. תכווני את עצמך מהיום למקום חיובי, למחשבה חיובית וטובה. זה נורא קשה אבל אפשרי.
אני מאחלת לך להתחזק במהירות. שולחת לך שוב חיבוק גדול 
לצפיה ב-'מעדכנת'
מעדכנת
12/02/2017 | 13:08
1
57
היי לכולן.
קודם כל אני רוצה לעדכן שאני אחרי! וזו הקלה... תחושה של התחלה חדשה שתגיע בקרוב.
חשוב לי אגב לציין כמה דברים:
1. לגבי מי שמתלבטת לגבי הדרך - יכולה רק להעיד מהניסיון שלי ואני בטוחה שזה מאוד אינדיבידואלי אך בכל זאת חשוב לשמוע. בפעם הקודמת עברתי גרידה (חירום) בגלל המולה. הגרידה היתה בסדר גמור - התעוררתי אחרי בלי יותר מדי כאבים וכמעט בלי דימום - בעיקר עם תחושת חוסר נוחות בשל הקטטר ובכיתי מההתעוררות וההלם שאחרי ההרדמה. עבורי הטראומה האמיתית אחרי הגרידה היתה שנה וחצי אחרי כשגילו את ההידבקויות.
הפעם בחרנו בציטוטק ואני חייבת להגיד שמעט חששתי לאור סיפורי הזוועה שקראתי פה. לי היתה חוויה ״טובה״ עד כמה שניתן. היו כאבים אבל ברגע שלקחתי אופטלגין הם ממש עברו... אז לקחתי 3 אופטלגין סה״כ ביום של הציטוטק ובוקר אחרי כבר הכל עבר לגמרי. לגבי הדימום - התחיל כשעה וחצי אחרי מתן הכדורים (כחצי שעה אחרי שהתחילו הכאבים) ואני די בטוחה שתוך חצי שעה השק יצא. שכבתי על הספה כל היום פרט לכל שעה-שעתיים שישבתי בשירותים ונתתי לגוף להוציא כל מה שצריך. (בעמידה הדימום אכן היה חזק מאוד ולכן העדפתי לשכב). יום אחרי הדימום כבר היה כמו מחזור רגיל פרט למעט קרישי דם שיצאו מדי פעם בשירותים.
היום בביקורת - הכל תקין! (יומיים אחרי). צריכה לחזור לביקורת אחרי המחזור אבל לפני זה מתחילה ביקורת של בטא ואולטראסאונד אצל הרופאת פריון המדהימה שלי.
לאור ההידבקויות בביה״ח המליצו על היסטרו אבחנתית נוספת כדי לוודא שהכל תקין ואני נוטה ללכת עם ההמלצה (אפילו שהרופאה שלי אמרה שלא חובה ואפשר לדעת לפי מדדים אחרים כמו כמות דימום במחזור הבא אבל לאור הנסיון שלי אני חושבת שעדיף לי ללכת על בטוח).
 
2. לגבי ההערה בנושא הפוריות - ציינתי הכל אך הספירה של ה-4 חודשים היתה מסיום נושא ההיסטרו והניתוח להפרדת ההידבקויות. בפועל זה הטיפולים החלו כשנה לאחר החזרה לניסיונות פעילים לאחר תקופת הצינון של ההריון המולארי. כך שאנחנו לא מרגישים שמיהרנו ואנחנו מרגישים שלאחר הרבה זמן (3 שנים מאז תחילת הניסיונות שלנו וההחלטה להרות) - אנחנו בידיים טובות ואופטימיים לגבי הסיכוי שלנו להיכנס שוב להריון (תקין אמן!!!!).
 
לצפיה ב-'כשם המשתמש שלך- כך את- אופטימית'
כשם המשתמש שלך- כך את- אופטימית
12/02/2017 | 14:09
30
אני איתך, באופטימיות ובהסתכלות לעתיד מתוך תקווה לטוב.
שנדע עדכונים טובים ממך בעתיד,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'הודעת לידה של אשת חבר פורום- dubigadol'
הודעת לידה של אשת חבר פורום- dubigadol
11/02/2017 | 11:49
130

אני מעתיקה לפה את הודעת הלידה המרגשת-

"ואז זה קרה....

יצאת אלינו לעולם בשעה 10:00 בבוקר.
אני אבא. היא אמא. ואת שלנו, תינוקת אהובה.

כמה חיכינו לך. כמה בכינו. ועכשיו את כאן. אין לנו עוד מילים. רק אושר.
הפכנו למשפחה".

אני מאחלת לכם, גם פה, הרבה מזל טוב. תודה על ההודעה המרגשת. אתה זכור לי היטב, הקושי והאבל על אובדני ההריון שלכם חקוקים בליבי.

גדלו את הקטנה באושר, בנחת ובבריאות.

שירה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028



לצפיה ב-'הריון שלא צלח לאחר שנתיים של ניסיונות'
הריון שלא צלח לאחר שנתיים של ניסיונות
09/02/2017 | 17:18
5
184
היי ,
אנו זוג שמנסים להיכנס להיריון כבר שנתיים וחצי.
 לפני כחמישה חודשים הצלחנו בדרך טבעית היריון שלא צלח .
 לאחר שבועות של התרגשות לאחר כל כך הרבה זמן שהצלחנו להיכנס להיריון גילינו לצערנו שהעובר לא התפתח. אחרי שבועיים נפל בצורה טבעית.
 השאלה איך ממשיכים מכאן? עובר הזמן וכלום לא קורה.
 הרופאה אומרת שהכל בסדר ואין מה לעשות חוץ מלחכות ושהפעם ילך יותר מהר.
 עוד מעט חצי שנה אחרי ההיריון הזה ואין לנו כוחות נפש לחכות לזה שוב אחרי תקופה כל כך ארוכה של ניסינות.
יש מה לעשות?
קרה לעוד זוגות כאן בפורום?
 תודה לעונים
לצפיה ב-'היי יקרה '
היי יקרה
10/02/2017 | 07:00
60
חיבוק גדול על האובדן הכואב. את מוזמנת לשתף עוד בתחושותייך אם תרצי.
האם אתם בריאים? בני כמה אתם? עשיתם את הבדיקות הגנטיות?
בעניין ה"אין מה לעשות" יש הבדל גדול בין גניקולוגים לרופאי פריון. אם עייפתם מהנסיונות בבית, יש לרפואת הפריון לא מעט מה להציע.
השאלה היא אם לכם מתאים להיכנס לטיפולים: מעקבים, הורמונים, בירוקרטיה, וגם סטטוס שונה. ובעיקר: האם מתאים לך. הם בעיקר נותנים דגימה בכוס, השאר אצלנו.
לי זה התאים. המסקנה שלי היא שהטיפולים נותנים הרבה תקווה ותחושה של עשייה, אבל ההמתנה אורכת אותו זמן כמו בנסיונות בבית...
לצפיה ב-'צר לי על אובדן ההריון'
צר לי על אובדן ההריון
10/02/2017 | 08:04
2
60
אני מנסה להבין ומצטרפת לשאלותיה של "אין אריות כאלה":
1. בני כמה אתם?
2. סליחה על השאלה, אבל האם הנסיונות במשך שנתיים וחצי היו ממש אדוקים?חודש בחודשו, מספר פעמים סביב הביוץ? (ההמלצה היא ימים 10-18, יום כן, יום לא....).
3. אם התשובה לשאלה 2 היא "כן", אז מה הרופאה שלך אומרת? איך היא מסבירה זאת, אם בכלל?
4. האם עברתם בדיקות כלשהן- את ובעלך כדי לדעת מה מצב הפוריות של שניכם? האם עברת בדיקה רחמית כלשהי?האם בעלך עבר בדיקת זרע? עשית בדיקה הורמונאלית? המחזור שלך סדיר?
5.כמה זמן עבר מההריון שהסתיים? כמה חודשים אתם מנסים מחדש?
 
אחרי שתעני על השאלות, אוכל להמשיך ולהתייחס.
 
שולחת חיבוקי נחמה עם כוחות להמשך
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'תודה'
תודה
12/02/2017 | 23:57
1
21
אני בת 26 וחצי ובעלי בן 29 עוד מעט .
במהלך כל זמן הנסיונות בערך כשנתיים עשינו את כל הדרכים האפשריות כל מה שקראנו ניסינו .. אם זה יום כן יום לא .
לפני ביוץ אחרי ביוץ ביום הביוץ... להוריד לחץ טסנו לחול פעמיים, חופשות באילת בים המלח בצפון. הכל! 
רופאת נשים בהתחלה שללה כל דבר לבעיה כלשהי אמרה שהכל נראה תקין ולדעתה הכל בסדר .. לא עשינו שום בדיקות הריון חוץ מבדיקות גנטיות בדיקות דם למיניהן ואולטרסאונד שגרתי שלאחר כמה זמן התגלתה ציסטה נתנה גלולות למשך חודש והציסטה נעלמה והמשכנו לנסות כרגיל... לאחר תקופה יחסית גם ארוכה נקלטנו להריון.
אדגיש שהמחזור סדיר אבל מזה שנתיים ברגע שהפסקתי עם הגלולות המחזור לא כמו פעם.. הרבה פחות דימום הרבה כתמים חומים..אבל סדיר.סיפרתי זאת לרופאה והיא אומרת שזה בסדר ושזה קורה לגוף לפעמים ושמחזור משתנה עם הזמן.
עשיתי מקלות ביוץ יש ביוץ והכל תקין.
ההפלה הייתה בספטמבר וחזרנו לנסות אחרי חודש.. מה שאומר שאנחנו בערך מנסים שוב לאחר ההריון ההוא כבר כמעט חצי שנה.
תודה רבה על המענה!
 
לצפיה ב-'תודה על הפירוט-'
תודה על הפירוט-
14/02/2017 | 07:22
9
קראתי פעמיים, והגעתי למסקנה שאין לי מספיק ידע כדי לכוון אותך כך או אחרת.
יחד  עם זאת, אני כן חושבת שאם שנתיים וחצי של נסיונות משמעותיים הניבו רק הריון אחד, כן כדאי להתייעץ עם רופא/ת פוריות. לקבוע פגישה, לגולל את הסיפור, להביא את המסמכים הרפואיים הרלוונטיים, ולחשוב ביחד איתו/ה מה עושים- האם יש טעם בבדיקות כלשהן, ואם כן- מהן. לקבל ההפניות, לעשות את הבדיקות ולחזור אליו/ה לצורך ניתוח הבדיקות.
יכולה להמליץ לך באיזור השרון על ד"ר עופר גונן המקסים.
 
אנא עדכני אותנו בהחלטות שתתקבלנה.
בהצלחה רבה!!!
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'צר לי על אובדן ההריון'
צר לי על אובדן ההריון
10/02/2017 | 21:43
40
אני חושבת שבמצבכם עדיף לזרז עניינים באמצעות טיפולי פוריות, אנחנו כרגע במצב של יכול לקרות טבעי אבל עשוי לקחת נצח אז עברנו להזרעות .
לצפיה ב-'היי חדשה כאן לאחר שתי הפלות ברצף)-: ושאלה קטנה בפנים'
היי חדשה כאן לאחר שתי הפלות ברצף)-: ושאלה קטנה בפנים
08/02/2017 | 19:49
2
165
ערב טוב בנות,
חדשה כאן בקבוצה ומנסה להתמודד כרגע עם הפלה שנייה בתוך פחות משנה.
אומנם בשבועות מוקדמים... אבל כמו שאתן יודעות ביום אחד אנחנו יכולות לתכנן חיים שלמים...ואז האכזבות לא מאחרות להגיע.
הרופא נשים אמר שיש טעם בבדיקות רק אחרי הפלה 3 כי אז מתחילים החשדות (כאילו אני אחכה לזה שזה יקרה שוב... לא חושבת שיעמוד בזה).
אז פניתי לרופא משפחה בבקשה לבדיקת קרישות דם כי שמעתי שזה אחת הסיבות הנפוצות.
אלו התוצאות שקיבלתי:
RVVT-LAC sensitive    31 Sec    37--46
RVVT-LAC insensitive    28 Sec    30--40
ואלו ההערות:
הערות לבדיקות
SCT-LAC sensitive 
מושפע מטיפול נוגדי קרישה 
21.12.15‎שינוי ריאגנט ב
(אני לא לוקחת נוגדני קרישה ממש מוזר)
 
תודה לעונות.
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
08/02/2017 | 21:12
75
קודם כל משתתפת בצערך על האובדנים.
כמה זמן עבר בין ההפלה האחרונה לבין בדיקת הקרישיות? גם הריון עשוי להשפיע על תוצאות הבדיקות וייתכן שביצעת את הבדיקה מוקדם מדי.
לגבי ההערה ש"מושפע מטיפול נוגדי קרישה" - אין הכוונה לכך שאת מטופלת בנוגדי קרישה, אלא שתוצאות הבדיקה עשויות להיות מוטות אם יש שימוש בנוגדי קרישה. זוהי הערה כללית שהקופה מציגה לכל מי שמבצע את הבדיקה.
 
אני הלכתי להמטולוגית של הקופה אחרי 2 אובדנים לא רצופים בשבועות מוקדמים (בין האובדנים היתה לידה אחת תקינה ועוד הרבה בלאגן). אני לא בטוחה שקיבלתי את הסט המלא של בדיקות קרישיות, אבל היו הרבה יותר בדיקות ממה שאת עשית.
אם את מעוניינת בסט המלא, את יכולה לבצע חיפוש כאן בפורום או בפורום השכן - פורום פוריות.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני שני ההריונות'
משתתפת בצערך על אובדני שני ההריונות
09/02/2017 | 10:34
49
לא כתבת האם היו אלו ההריונות הראשונים שלך, או שיש ילד/ים בבית.
זה פרט משמעותי גם בהיבט הרפואי- מיילדותי.
אודה לך אם תוכלי לכתוב לנו על כך, כמו גם על הגילאים שלך ושל בעלך.
בנוסף, האם את בריאה, או שיש מחלות רקע כלשהן- שלך או של בנות המשפחה הקרובות (אמא/אחות/דודה).
כמו כן- כתבי מה היה בדיוק בהריונות הללו שהופסקו- שק הריון ללא עובר/ הפסקת דופק/ כימי/.....באיזה שבוע מדויק הן התרחשו והאם עברת גרידות או ציטוטק, ומה היה מהלך ההפלה- תקין/שאריות/הדבקויות וכן הלאה.
 
צר לי לאכזב אותך, אך שמעת לא נכון. בעיות של קרישיות יתר קשורות יותר לאובדני הריון חלילה בטרימסטר השני והשלישי.
רוב אובדני ההריון בשליש הראשון קשורים לעוברים לא תקינים או למשהו שהשתבש בתהליך הקליטה ו/או ההתחלקות הראשונית.
 
לגבי בירורים- הרופא שלך צודק. כמובן שיש לך זכות על גופך ועל נפשך, ואם ברצונך לבדוק ולהתחיל בבירורים- זו ההחלטה שלך. יתכן שלא יאשרו כל מיני בדיקות בקופה, ואז תצטרכי לשלם באופן פרטי.
 
אני כותבת לך מה שאני כותבת פה תמיד לבנות- שתי הפלות בשליש הראשון, עם כל הצער והכאב שהן גורמות, ועם כל תחושת האובדן והאבל המוצדקות, עדיין- נחשבות מבחינה סטטיסטית לדבר נורמאטיבי בעולם הילודה. זה לא מנחם אותך. אני יודעת, וזו לא היתה המטרה. המטרה שלי היא לכתוב לך גם עובדות יבשות, כדי להכניס קצת סדר בתוך כל הכאוס.
 
לגבי הבדיקות הספציפיות שפירטת פה- אני לא יודעת לקרוא את התוצאות. מציעה לך לחזור לרופא הנשים שלך ו/או לרופא המשפחה שנתן לך לעשות את הבדיקות ולשאול אותו לגבי התוצאות.
 
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'איך מספרים ומתמודדים...?'
איך מספרים ומתמודדים...?
07/02/2017 | 11:18
14
279
חייבת לשתף קצת מהיהורי הימים האחרונים...
אני מספר ימים לפני הלידה שנקבעה ומנסה לא לחשוב כלל על התהליך שאני הולכת לעבור... מנסה להעביר את הזמן ומודה לאלוהים שיש לי ילד מדהים בבית שמצליח להוציא אותי מהמקום הנמוך כל ערב מחדש...
אחת ההתמודדויות שלי עכשיו היא איך לספר? מתי לספר? מצד אחד אני בנאדם שמשתף, מצד שני לא בא לי לשתף אף אחד.. בעבודה חוץ ממספר מצומצם של אנשים אף אחד לא יודע מה קורה איתי... פשוט נעלמתי.. ואני גם לא יודעת כיצד לחזור...  
במשפחה המורחבת אף אחד לא יודע חוץ מההורים..

התמודדות הזו קשה בפני עצמה! הרחמים של כולם והכעס שנצבר... הכל פשוט קשה, כמו מפולת שלגים...

לצפיה ב-'ואו, שאלה קשה!'
ואו, שאלה קשה!
07/02/2017 | 12:02
110
כרגיל, אין תשובה אחת. כל אחת ומה שנכון עבורה.
אני טיפוס שכן משתף וכן מספר לסביבה הקרובה. לא סובלת סודות, לא חושבת שזה דבר בריא. ואין לי בכלל בעיה עם רחמים של אנשים כלפיי. רחמים לרוב מביאים עימם אמפטיה, וזה דבר מאוד חשוב תמיד בחיים, ובעיקר ברגעים קשים.
 
לגבי המשפחה- אם יש לך אחים ו/או אחיות, הם בוודאי יודעים על ההריון, לא? אז מן הסתם רצוי לשתף אותם כעת. את יכולה לעשות זאת בעצמך, או לבקש מאחד מהורייך לעשות זאת (כתבת שרק הורייך יודעים מה קרה).
 
לגבי העבודה- אין לי נסיון בזה, כי אני עצמאית ולא עובדת במשרד או במקום גדול כלשהו. כתבת שמספר מצומצם של אנשים יודע מה קורה איתך, וזה נראה לי מספיק בשלב זה. אני לא יודעת מה אופי העבודה שלך,  אם יש לך לקוחות קבועים, ופתאום נעלמת להם והם לא מבינים היכן את- אפשר לשלוח הודעה כללית במייל, לדוגמא, ולכתוב שאת תעדרי מהעבודה לזמן קצר בגלל מצב רפואי/אישי, או רק לכתוב עד מתי תעדרי.
 
כתבת על כעס. האם את מתכוונת כעס כללי על המצב המחורבן, או כעס על אדם ספציפי?
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אני נתתי לאנשים אחרים לספר לכולם'
אני נתתי לאנשים אחרים לספר לכולם
07/02/2017 | 12:51
2
114
אחותי סיפרה לכל המשפחה, חברה סיפרה במעבדה ובמסדרון ולשאר האנשים סיפרתי לאט לאט. אני העדפתי גם להעביר הוראה שאף אחד לא יגיד כלום על זה וכשחזרתי אחרי שבועיים אנשים אכן דיברו איתי כאילו ההריון מעולם לא היה.
לצפיה ב-'מגיבה גם בהמשך לדבריה של shira3121-'
מגיבה גם בהמשך לדבריה של shira3121-
07/02/2017 | 13:09
1
99
לגבי ההוראה שהעברת הלאה שאף אחד לא יגיד כלום- טוב שידעת מה מתאים לך וטוב שאנשים כיבדו את רצונך.
 
חשוב שכל אחת תחשוב מה מתאים לה. לדוגמא: יש בנות שמאוד נעלבות מזה שהן חוזרות לעבודה ואף אחת ואף אחד לא מתייחס להריון, אפילו לא משפט של: "הצטערתי לשמוע". יש לי חברה שעברה אובדן הריון בשבוע 19 (הפסקת דופק) ועשה לה מאוד טוב זה שפנו אליה כאשר חזרה לעבודה ודיברו איתה והביעו השתתפות בצערה.
לאחת אחרת זה היה עושה רע, כי לא רוצה לדבר על דברים אישיים וכואבים ולא רוצה מבטים ורק רוצה שיתייחסו אליה רגיל. עבור אחרת- ההתייחסות הרגילה הזו עלולה להיות מכעיסה ומעליבה, והיא חושבת: "מה זה? למה אף אחד לא פונה אליי? למה אף אחד לא מתייחס למה שקרה לי?! למה לאף אחד לא אכפת?".
 
ומה המסקנה- שכל אחת צריכה לחשוב מה מתאים לה גם בהקשר זה, וצריכה לכוון את הסביבה לדברים ולאופן התנהלות שיעזורו לה.
בחירה של אשת קשר בהקשר של העבודה או המשפחה שתעביר את המסרים נשמע לי רעיון מעולה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אכן טוב להנחות איזו תגובה אני רוצה לקבל'
אכן טוב להנחות איזו תגובה אני רוצה לקבל
07/02/2017 | 19:56
58
למרות שעדיין לא כולם ממלאים הוראות. הייתה מישהי אחת שראיתי שהיא ממש גייסה כוחות ואז ניגשה אלי להגיד שהיא משתפת בצערי וזה היה לי כל כך מביך ועקום , מכירה בהחלט את זה שהרבה נשים שנעלמות מזה שלא אומרים להן כלום
לצפיה ב-'מאוד קשה'
מאוד קשה
07/02/2017 | 13:02
70
לא ציינת בן כמה הילד ואם (ומה) הוא יודע על המצב.
בכל מקרה אני ממליצה ליידע את הצוות במסגרת שבה הוא נמצא. לא חייבים לספר הכל, אבל כדאי לציין שקורים דברים בבית, על מנת שהצוות יידע לתת מענה להתנהגות שעשויה להשתנות.
קחי בחשבון שאשפוז של לידה שקטה עשוי לארוך כמה ימים. חשוב להיערך בהתאם מבחינת הילד ולהסביר את ההיעדרות שלך באופן שמתאים לגילו.
האשפוז של הלידה השקטה שלי ארך 72 שעות ובעלי ואמא שלי היו איתי לסירוגין. הבת שלי היתה בת שנה ו-9 חודשים. אני לא זוכרת מה אמרנו לה, אבל אני זוכרת שהיא כעסה עליי כשראתה שחזרתי (בעלי חשב שזה יהיה נחמד להפתיע אותה, ולא הכין אותה לכך שאני בבית ).
 
כמו שירה, גם אני מהדוגלות בשיתוף. עברתי דברים קשים ונוראיים ופרט לאמפתיה שאני מקבלת בכמויות, אין לי בעיה לקבל גם רחמים.
בהקשר של השיתוף, את לא חייבת לספר שהפסקת ההריון היתה יזומה. אפשר לנסח משפט כללי על כך שההריון נגמר מוקדם מדי, או שהפעם היה פחות מוצלח (ביחס להריון עם הבן שלך). אם מישהו מתעקש לשאול מה היה בדיוק, את יכולה לבחור בין לספר את כל מה שהיה לבין להגיד שקשה לך לדבר על זה.
מבחינת המשפחה, אני משתפת את ההורים ברגע שיש בדיקה ביתית. אם נגמר הדופק או אם יש תוצאה לא תקינה וצריך להפסיק את ההריון, אני מעדכנת אותם מיד. גיסה אחת אני מערבת יותר (לרוב כשמתחילות בעיות, לפעמים עוד לפני כן), את הגיסה השניה אני מעדכנת לפעמים רק אחרי שהכל נגמר. יותר קל לי לדבר עם הגיסות מאשר ישירות עם האחים שלי.
עברתי שתי הפסקות הריון יזומות בתקופה שבה עבדתי. היה לי נוח לשתף את כל מי שעבד בסביבתי וכולם ידעו על ההריונות משלב מאוד מוקדם. במהלך ההעדרויות שיתפתי את מי שהיה קרוב אליי בכל מה שעובר עליי, וכשחזרתי שיתפתי גם את האחרים ברמת פירוט גבוהה יחסית.
במקום עבודה אחר, חברה שעברה אובדן, ביקשה שאעדכן את הצוות במהלך היעדרותה. כולם ידעו שהיא בהריון והיא העדיפה לחזור לעבודה כשכולם יודעים שנגמר.
 
ממליצה לך לברר לגבי האפשרות לקחת דולה שתלווה אותך בתהליך.
אם את לא מתכוננת לקחת דוסטינקס למניעת היווצרות חלב, קחי בחשבון שיש סיכוי שיהיה לך גודש ושההתמודדות איתו דורשת גם היא כוחות מרובים.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך/כם.'
משתתפת בצערך/כם.
07/02/2017 | 14:49
54
אני חושבת שאוליעדיף לתת להורים שלך/שלו לספר...נראה לי שזה משהו שמצריך המון כוחות,ואני לא יודעת עד כמה את יכולה עכשיו להתמודד עם שאלות של אנשים או תגובות.לגבי העבודה,הייתי מספרת רק למי שחייב לדעת,למשל לבוס,ורק כשהייתי מסוגלת לחזור,הייתי עונה אם היו פונים אלי,וגם אז תלוי מה היה מצבי.אני חושבת שחשוב שתתני לעצמך מרחב וזמן לעכל את מה שקרה,וקורה,ותתמודדי רגע רגע.אל תהססי להיעזר בתרופותכמו ציפרלקס,ושיחות,אם תרגישי צורך.
חיבוק.
לצפיה ב-'משתפת מהחוויה שלי'
משתפת מהחוויה שלי
07/02/2017 | 19:59
6
107
אצלי יש גם ילדון בבית (בן 5), הוא לא ידע על ההריון (הצלחנו להסתיר אותו היטב ממנו) אז לא הייתה בעיה איתו והוא לא הרגיש כלום. מקסימום אמרנו לו שאמא לא מרגישה טוב וצריכה לנוח (זו גם העצה שקיבלתי מהעובדת הסוציאלית בבי"ח). ביום שלפני הפסקת ההריון, שלחנו אותו לישון אצל סבא-סבתא.
 
מהמשפחה אצלינו ידעו רק ההורים והאחים, להם סיפרנו בעצמינו על הפסקת ההריון כי הם היו מודעים לבעיות שהתגלו במהלך הבדיקות עוד לפני כן.
 
בעבודה שלי ידעו רק 2 מנהלים ועוד קולגה (שראה עלי ושאל אם אני בהריון).
את המנהל הישיר שיתפתי בכל הבדיקות שקדמו להחלטה וביום שבו הוחלט סופית שאנחנו נאלצים להפסיק את ההריון התקשרתי אליו הודעתי לו שאני לא מגיעה בתקופה הקרובה ולא יודעת להגיד מתי אחזור. למנהל השני רק סיפרתי כשהמצב עוד לא היה ברור ועדכנתי אותו שיכול להיות שאני אעלם לתקופה.
ביקשתי מהמנהל הישיר שלי שיעדכן את המנהל השני במתרחש. ולכל שאר הצוות הוא אמר שאני נעדרת מהעבודה "מסיבות אישיות".
לגבי הקולגה, ביקשתי מחברה קרובה שלי (שגם עובדת איתי) שתספר לו.
 
אצלי כבר הבטן התחילה לבצבץ, אבל אף אחד בעבודה לא שאל אותי ישירות ואני לא שיתפתי על ההריון, לכן כשחזרתי אחרי שבועיים הרגשתי שאנשים מסתכלים עלי ובוחנים את הבטן שלי והיה להם מבט מבולבל בעיניים. רק למישהי אחת היה חסר טאקט ואמרה לי: "WOW ממש רזית!". התחושת בטן שלי אומרת שהיא בכוונה אמרה את זה כדי לראות את התגובה שלי.
 
בשורה התחתונה מה שאני רוצה להגיד זה שאני בחרתי שלא לשתף אף אחד בעבודה מתוך מחשבה שאני לא רוצה שיבחנו אותי בחודשים שאחרי ויחכו לראות מתי נקלטתי שוב פעם (כי זה כבר ההריון השלישי שאני מאבדת). מצד שני, יש כ"כ הרבה מצבים שבא לי לצעוק להם ולספר את מה שעברתי רק כדי שיפסיקו עם השאלות של "את לא מתכננת להביא לבן שלך עוד אח/אחות?" / "מה? סגרת כבר את הבאסטה?" ועוד פנינים שכאלו...
 
יש "יתרונות" ו"חסרונות" לכל דרך שתבחרי, מה שמתאים לאחת, לא מתאים לאחרת. מקווה שתצליחי למצוא את הדרך שלך...
לצפיה ב-'אנשים שלא למדו לשמור לעצמם...'
אנשים שלא למדו לשמור לעצמם...
08/02/2017 | 14:22
5
73
מקומם למי שמתבונן מהצד ובודאי פוגע בעצב החשוף של מי שהמשפט המטומטם נאמר לה.  פוסטמה כזאת המישהי ההיא... מה אכפת להם ומה זה ענינם, ולמה הם חושבים שהם צריכים להביע את דעתם או לצפות לשיתוף.
מאחלת לך פילפילוני, מקרב לב, שבעוד שנתיים הנודניקים ישאלו אותך "מה עם ילד שלישי".
לצפיה ב-'את יודעת אך זה בחברה הישראלית'
את יודעת אך זה בחברה הישראלית
08/02/2017 | 16:24
4
76
מיום למחרת החתונה מתחילים המבטים בוחנים לכיוון הבטן.
ברגע שהילד הבכור מגיע לגיל שנה מתחילות השאלות של "נו... מתי תעשי לו עוד אח/אחות?"
משום מה אנשים חושבים שהרווח הגדול בין הילד הבכור לבא אחריו הוא מתוך בחירה. אף אחד לא עוצר לחשוב שאולי יש סיבה, אולי יש בעיות פוריות, או אולי היו אבדנים בדרך הארוכה הזו או שאולי גם וגם...
וכן, האישה ההיא שאמרה לי שרזיתי... זה אני לא אשכח לעולם... וגם את המבט הבוחן שלה על התגובה שלי
לצפיה ב-'נכון'
נכון
08/02/2017 | 16:53
52
ויש גם מי שמסתפקים בילד אחד מבחירה, וזה בסדר.
כאלה שלא מעונינים להביא לעולם ילדים.
כאלה שאחת רוצה והשני לא.
ובעיקר לא ענינם של מי שלא פנו אליהם ולא שיתפו אותם מבחירה...
 
 
לצפיה ב-'נזכרתי היום במשהו'
נזכרתי היום במשהו
12/02/2017 | 22:21
2
31
לפני שנה בדיוק הייתי בהריון מתקדם ואפילו התחלתי להאמין שיהיה שם תינוק, ובמסגרת איזו קבוצה שהדרכתי-הנחיתי, אשה ממש מבוגרת שאני לא מכירה מעבר לאותו מפגש (או מפגש שניים נוספים) - שאלה אותי בהפסקה איזה הריון שלי זה. עניתי שזה יהיה ילדי השלישי, והחצופה ההיא קפצה ואמרה - לא שאלתי איזה ילד, שאלתי איזה הריון. המומה.
נזכרתי בזה היום, ואז חשבתי - להבדיל - על מה שספרת.
 
לצפיה ב-''
13/02/2017 | 12:01
1
25
בחיי... יש אנשים שפשוט משהו התשתבש בתהליך ההיווצרות שלהם וחסר להם כרומוזום שנקרא טאקט!
לצפיה ב-' מאמצת את ההברקה שלך. כרומוזום טאקט זה גאוני'
מאמצת את ההברקה שלך. כרומוזום טאקט זה גאוני
13/02/2017 | 13:11
21
עמותת 'אנשים ללא גבולות'.
לצפיה ב-'אצלי'
אצלי
08/02/2017 | 22:56
54
בהתחלה לא סיפרתי בעבודה או להורים, אפילו שיקרתי לאמא שלי נחרצות כשהיא שאלה מה קורה עם עוד ילד.
מתישהו כשהיתה גרידה ואשפוז ונעדרתי שבועיים מהעבודה רק עדכנתי את הבוס שלי, כי הוא נורא דאג (ובסוף גיליתי שגם הוא ואשתו במועדון ההפלות החוזרות), לכל השאר סיפרתי שזאת היתה שפעת שהסתבכה. סיפרתי רק לחברות קרובות. 
הייתי אפילו בשמירת הריון חודש וחצי ורק אמרתי שיש מצב רפואי לא מדאיג שאני צריכה לנוח לרוב האנשים, רק הבוס שלי וחברה מהעבודה ידעו.
 
רוב האנשים מבינים שאם את בוחרת להגיד משהו עמום משמע את לא רוצה לדבר על זה. לגבי כל שאר חסרי הרגישות, אני בדרך כלל עונה איזה ״בעזרת השם״ אם זה מישהו רחוק, אם זה מישהו קצת יותר קרוב אני כבר מספרת, יש תגובות מטומטמות יותר או פחות. כמו למה שלא פשוט תאמצי, כאילו מדובר בכלב...
 
כשהבת שלי כבר בת שבע לפחות שואלים אותי את זה פחות... אבל יש עכשיו לידה במשפחה אז לכי תדעי, אולי יגיעו כל ה״לא בא לך כזה״
 
בסופו של דבר, אין פה ממש המלצה אלא יותר להראות לך שאפשר להגיד ואפשר לא, ואפשר לבחור למי ואפשר להחליט מתי, ושהכי חשוב שתשמרי על עצמך.
חיבוק
לצפיה ב-'מותשת ומיואשת '
מותשת ומיואשת
04/02/2017 | 21:43
15
312
כשהתחלתי בטיפולים כדי להיכנס להריון הייתי בת 36, אופטימית, הראשונה שהצליחה להיכנס להריון בין הרבה מכרות וחברות שהיו עמוק בתוך שנים של טיפולי פוריות עם אפס הצלחה להיכנס להריון. תמיד חשבתי שלי זה לא יקרה וכשנכנסתי להריון אפילו הצהרתי שההריון שלי יפתח לכולן את המזל.. ואכן כמה שבועות אחריי נכנסה להריון מישהי נוספת, חודש אחכ עוד אחת, וכמה חודשים אחרי עוד מישהי עם תאומים. כולן חוו הריונות ראשונים שעברו בשלום בלי שום דרמה בדרך.
לעומת זאת אני, 4 שנים אחרי ועדיין מייחלת ללידה אחת תקינה..
ההריון הראשון שלי התפתח עד שבוע 9 עם שק ללא עובר והסתיים בגרידה.
אמרו שזו סטטיסטיקה. כאבתי אבל המשכתי בנחישות אל 4 הפלות בשבועות מוקדמים.
ניחמו אותי בכך שלפחות אני נכנסת יחסית בקלות להריון. זה לא באמת מנחם כשהתוצאה שלילית בכל פעם.
עשיתי כל בדיקה אפשרית, טיפלתי בכל מה שדרש טיפול, והמשכתי לקוות.
גולת הכותרת הגיעה לאחרונה עם הריון סהכ תקין, סקירה מוקדמת תקינה לחלוטין, נצפתה עוברית אנרגטית ומושלמת כמו בכל שאר הבדיקות ולאחר שבוע הלם טוטאלי עם ירידת מים פתאומית ולידה שקטה בשבוע 19. ההתמודדות עם הקבורה לא היתה קלה אבל הרגשתי שאני חייבת. 
כל זה התרחש במהלך 4 שנים של ניסיונות וטיפולי פוריות יקרים מאוד לנפש ולכיס.
מרגישה שהעקשנות שלי להצליח כבר מתחילה להחלש. מרגישה שאני כבר על טייס אוטומטי מטיפול לטיפול, לא בגלל שאני לא רוצה, מאוד רוצה אבל עייפה ומיואשת ובעיקר איבדתי את האמונה שזה מתישהו יצליח.
הזוגיות שלי איכשהו שורדת את זה אבל אני לא מצליחה להחזיק בשום עבודה קבועה בעקבות הטיפולים.
מתקשה להרים את הראש מעל המים. מרגישה שמין עננה שחורה רודפת אחריי בכל דבר שאני עושה ושאני הופכת למרירה ופסימית, אין לי סבלנות לשום דבר ואף אחד. כבר 4 שנים שאני מופצצת בהורמונים שמשפיעים על מצב הרוח ושומעת סיפורי זוועה על מחלות שהם גרמו לנשים אחרות. 
מרגישה שאף אחד מהסביבה שלי לא באמת מבין אותי, כולם בשלב אחר ואני נשארתי מאחור. כל החיים שלי בהולד כדי להגשים את המטרה שנראית רחוקה מתמיד. יש יותר ויותר ימים שקשה לי להתמודד ובעיקר קשה לסביבה להכיל אותי.
סליחה שזה היה ארוך ותודה שיש מקום לפרוק, זה חשוב. 
 
לצפיה ב-'איך אפשר לתמצת עננה שחורה'
איך אפשר לתמצת עננה שחורה
04/02/2017 | 23:28
106
ארבע שנים של עליות ובעיקר מורדות, ארבע שנים של שברון לב ושל מפח נפש אחרי מפח נפש, של סביבה שלא באמת מבינה מה את עוברת, של כאבים לגוף. אז אין סיבה לבקש סליחה מאתנו (ומי שארוך עבורה לא חייבת לקרוא), וטוב שפרקת. אבל מעבר להקלה הרגעית - אני מרשה לעצמי לשאול האם את מטפלת גם בנפש, גם בשבילך, גם בשביל הזוגיות שלך, גם בשביל הקשר שלך עם מי שמשמעותי בסביבתך? האם יש משהו שאת מצליחה לעשות כדי להקל מעט על עצמך בגוף ובנפש, למרות אי היציבות התעסוקתית והמחיר הכלכלי שגובה ממך התהליך?
מאחלת לך ימים טובים יותר, בינתיים אנחנו כאן כדי לשמוע אותך.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריונות'
משתתפת בצערך על אובדן ההריונות
05/02/2017 | 09:03
85
קראתי פעמיים את מה שכתבת, ואני שוברת את הראש מה לכתוב לך. באמת. כי מה שעברת ומה שאת עוברת הוא קשה מנשוא. ואין נחמה. אין. כל כך הרבה אובדני הריון, ללא תינוק, ללא הדבר המופלא הזה שאת כה מייחלת אליו.
לסביבה קשה להכיל אותך, כי אין להם כלים להתמודד עם מה שאת עוברת, ואין ממש מילים שיעזרו ואין ממש מעשים שיעזרו.
 
אני מנסה לרגע להיות פרקטית בפן הרפואי. יש לי כמה שאלות, ואם תבחרי- תעני עליהן ומשם נמשיך-
ספרתי 6 הריונות. אני צודקת?
הריון 1- שק ללא עובר. גרידה בשבוע 9.
 
הריונות 2-5- הפלות בשבועות מוקדמים. את יכולה לפרט מה היה שם? באילו שבועות? הפסקות דופק?המטומה? כימי? שק הריון ריק?...
 
הריון 6- עוברית תקינה בסקירת מערכות מוקדמת. בשבוע 19- ירידת מים לידה שקטה. האם הרופאים/ות ידעו לומר לך מה קרה? 
 
כתבת שאחרי ההפלות בשבועות הראשונים עשית את כל הבירורים וטיפלת בכל מה שדרש טיפול. את יכולה לפרט- מה דרש טיפול ואילו טיפולים נתנו לך?
 
אני מנסה לברר האם יש סיבה רפואית ידועה או שזו יד הגורל האכזר...
 
ועוד שאלה- ועימך הסליחה שאני שואלת- משום שאת כבר 4 שנים בטיפולים קשים ואלו התוצאות העגומות והקשות- האם אתם עשויים לחשוב על פונדקאות? לא שזו דרך קלה. ממש לא. גם הדרך הזו קשה ואין שום הבטחה בסופה, אך אני בכל זאת מנסה לשאול, כי מכירה מהפורום מספר נשים שזה היה הפתרון עבורן.
 
לגבי הפן הנפשי- אני מצטרפת למה שכתבה "כבשה פועה"- איך את מתמודדת עם כל הסבל הזה? מישהו עוזר לך? יש אשת מקצוע שמלווה אותך? יש מישהו שמכיל אותך?
טוב שכתבת לנו פה. אנחנו פה עבורך- באש ובמים. אנחנו אומנם לא מכירות, אך יש פה קהילה מדהימה, תומכת ורגישה, שעושה האחת למען השנייה.
 
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אין לי מילים שאוכל לכתוב , פשוט לא מוצאת אותן'
אין לי מילים שאוכל לכתוב , פשוט לא מוצאת אותן
05/02/2017 | 10:34
72
גם טיפולי פוריות וגם הפלות, זה כל כך רע ולא הוגן. לא פלא שאת מרירה ופסימית, אם לא היית הייתי בהחלט חושדת שאת על אנושית. אני בטוחה את מודעת לכל התרו]ות שקשורות להחזקת הריונות אז לא אשאל עליהן ורק אספר לך שאחרי הגרידה בשבוע 20 התחלתי לקחת ציפרלקס שמאוד הקל על הסבל והפך את החיים חזרה לנחמדים. שולחת לך המון המון חיבוקים
לצפיה ב-'קשה מנשוא - מחשבות על חיים בהמתנה (ועל הביניים ששואב הכל)'
קשה מנשוא - מחשבות על חיים בהמתנה (ועל הביניים ששואב הכל)
05/02/2017 | 12:39
83
סיון היקרה, התמהיל הנורא של טיפולים-ארוכי-טווח + רצף ארוךךךךך של הפלות פוצע את הנפש ומשנה את תפיסת העולם. זה כמובן תהליך מאד טבעי, אבל הוא כואב מאד ומייסר. לא במקרה את מתקשה להחזיק עבודה קבועה. וכמובן הקנאה. קשה. מייסרת.
לגבי הסביבה שמתקשה להכיל אותך - גם את בוודאי מתקשה להכיל את עצמך. יש סבל גדול שתופס נפח בנשמתך ואינו מתאוורר עם הנסיונות והזמן, אלא רק מחשיך, מתעבה ומעמיק.
 
אני כל כך מצטערת שזו דרכך. ארוכה, פתלתלה, ממוקשת, כואבת, מייאשת. אני לא אכתוב לך על זו וזו שהרתה אחרי  שנים וילדה ילד בריא, או על Y אחרת. כי אני לא חושבת שסיפורים אחרים יכולים לעניין אותך, כי את צריכה שהסיפור שלך יסתיים בטוב.
 
אני כן אכתוב לך - במידה לא מבוטלת של צער - שעם כל הכאב, הצער, הקנאה והכאב - זו המציאות שלך. אין לך מציאות אחרת וגם לא תהיה לך מציאות אחרת - 4 השנים האלה עברו עלייך בטיפולים ובאובדנים. נקודה. הלוואי הלוואי הלוואי שהעתיד טומן בחובו סוף משמח לדרך הארוכה שלך. אני מאחלת לך זאת מכל לבי.
עם המציאות הזו את צריכה לחיות עכשיו ובהמשך חייך. וכדי שאיכותם תהיה טובה יותר - לצד המלחמה הבלתי מתפשרת על האמהות - חשוב מאד מאד שתטפלי בעצמך. שיחות, אמנות, ספורט, חוג מקרמה, טיול לחו"ל, שביל ישראל, לימודי קבל, בית קפה קבוע בדרך לעבודה  - כל דבר, כל דבר שיכול לשפר את ההווה שלך הוא בעל ערך עצום.
 
אני אומרת את זה כי גם בתוך ההמתנה יש לך המון כוח ושליטה - את לא שולטת על התפתחות ההריון התקין. אבל את כן שולטת על המון דברים אחרים בתוך החיים שלך. וכשאת תולה כל כך הרבה במשהו שאין לך שליטה עליו את מתאמללת.
 
אני לא כותבת לך את זה סתם, ואני לא באה ממקום מתנשא (אם ככה זה נשמע). אני עצמי חייתי כמה שנים בהמתנה (אצלי זה היה בהמתנה לבריאות) ובדיעבד פספסתי חלק מהחיים שלי בנאחס, באומללות, בהתקרבנות (איך כולם המשיכו והתקדמו ורק אני תקועה במקום? למה דווקא אני?)
 
היום אני יודעת שזו טעות, שחיים בהמתנה הם בעייתיים. החיים שלנו הם לא חזרה גנרלית - הם ההופעה עצמה, ממש כאן ועכשיו. גם אני אישית מייחלת מאד להריון תקין, ואני מאחלת לך אותו וגם לכל האחרות שרוצות בו - רק מזכירה שאסור לשכוח את ההווה.
 
לצפיה ב-'לא יודעת מה לכתוב לך'
לא יודעת מה לכתוב לך
05/02/2017 | 12:56
62
קראתי את ההודעה אתמול בלילה ולא ידעתי, קיוויתי שהבוקר יביא איתו מילים נכונות. והבוקר לא הביא איתו מילים ולא רעיונות.
 
אז אני שולחת לך חיבוק, כי הוא עובד גם בלי מילים 
 
לצפיה ב-'נתחיל בחיבוק'
נתחיל בחיבוק
05/02/2017 | 15:23
2
73
קודם כל, אשמח אם תוכלי לחלוק קצת על הפרטים הרפואיים ששירה ביקשה, אולי נוכל לעזור לך יותר...
האם עשית משהו שונה בהריון שהצליח להתקדם?
 
תראי, אני ממש איתך בזה, המספרים קצת שונים ואני לא הצלחתי להגיע לסקירה, ואני אפילו צעירה ממך בכמה שנים. כל מה שאני יודעת לספר לך עכשיו שיש הרבה לא נודע בכל הסיפור הזה של הפלות חוזרות, במיוחד בשלבים כל כך מוקדמים.
אני פניתי בסוף לדרך אחרת, לפונדקאות, הדרך עדיין ארוכה ואף אחד לא יודע ויכול להבטיח לי כלום כי לא יודעים מה הגורם להפלות. אז אני אפילו לא יודעת להגיד לך כמה ארוכה הדרך עוד תהיה או איזה ויתורים נוספים כואבים אבחר לעבור... אני רק יכולה להגיד לך שזאת דרך קשה וארוכה, וכנראה הדבר הכי מייסר שעברתי.
מקטע שקראתי בספר אמריקאי על פונדקאות גיליתי שיש כל מיני מחקרים שאנחנו עוד לא יודעות עליהם, כמו חלבון שקושר את העובר לרירית ויכול להשפיע על הקליטה והפלות מוקדמות, על תאי גזע... לכן אני אומרת רב הנסתר על הגלוי וכולי תקוה שימצאו את הבעיה מתישהו. בכל מקרה לצערי את לא לבד, הייתי מעדיפה שרק אני אהיה עם זה לבד, ולא לדעת שאי שם יש עוד סובלות.
חיבוק גדול
לצפיה ב-'תודה snoopy96, פספסתי את התגובה שלך'
תודה snoopy96, פספסתי את התגובה שלך
05/02/2017 | 17:27
1
79
הדבר היחידי ששיניתי בהריון האחרון היה הוספה מטורפת של תמיכת פרוגסטרון.
לפני שבועיים שחזרתי את זה שוב וזה לא עבד.  מה שכן עדיף בדיקה שלילית על חיובי שנופל..
בהצלחה רבה בתהליך הפונדקאות, הלוואי וזה מה שיעשה את ההבדל עבורך! אני בינתיים מנסה להחזיר עוברים מוקפאים שנשארו לי ומטעמים כלכליים פונדקאות לא אפשרית עבורי בשלב זה. 
לצפיה ב-'המון בהצלחה'
המון בהצלחה
07/02/2017 | 12:38
26
על פניו, נשמע שאבדן ההריון האחרון לא בהכרח קשור לאבדנים המוקדמים.
מחזיקה לך אצבעות שאחד המוקפאים יהיה מאוד עקשן.
חיבוקים
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובות והאכפתיות '
תודה רבה על התגובות והאכפתיות
05/02/2017 | 17:16
4
102
מעריכה מאוד את הרצון לעזור ולעודד. אנסה לענות על השאלות שעלו :

כבשה0פועה - תודה על התמיכה. לצערי לא ממש מצליחה לטפל בנפש. בתור מישהי שלמדה בעבר פסיכולוגיה ומאוד מודעת לעצמה, קצת קשה לי להיות מטופלת אם לזה התכוונת.
בפעמים שניסיתי מצאתי את עצמי משתלטת על השיחה וגורמת למטפלים להסכים עם התובנות שלי כאשר אין להם מה לחדש לי מעבר לכך. אולי נפלתי על מטפלים לא מוצלחים אבל זו החוויה שלי.
במצבי הנוכחי ויתרתי על קריירה מצליחה כדי להתמקד בטיפולים. מנסה כרגע להרים עסק אינטרנטי מהבית. זה לוקח ממני המון משאבים ואנרגיות, עובדת 24/7 וכרגע זו עוד חזית שאני נלחמת להצליח בה אבל זה משכיח לרגעים את מה שמסביב. 
שירהד1 - תודה ההתעמקות ועל קיום הפורום. את צודקת, 6 הריונות. 1 עם שק ריק שהסתיים בגרידה, 4 הריונות שהתפתחו עד לשבועות 5-6 ונפלו מעצמם, אולי בשל מיעוט בתמיכת פרוגסטרון אולי פשוט כימיים. לא הגעתי לשלב הדופק.
הריון 6 הסתיים ממש לפני 4 חודשים, כך שזה עוד טרי.. ירידת המים התרחשה כנראה על רקע של צוואר רחם חלש, נאמר לי לבצע קשירת צוואר רחם בהריון הבא. אמרו שזה מאוד נדיר שיש ירידת מים בשבוע כזה. אם זה היה קורה 
3 שבועות מאוחר יותר אולי היה אפשרי לנסות להציל באינקובטור.
מבחינה רפואית אני לוקחת כדור לאיזון בלוטת התריס (הערכים שלי תקינים וממוצעים אבל הומלץ לי לקחת כדור כדי שהערכים יהיו נמוכים בהריון) MHTFR הומוזיגוט - לוקחת חומצה פולית 5 מ"ג, יש לי גם פקטור 8 (קרישיות) אבל הפקטור הספציפי הזה לא הוכח כגורם להפלות והדעות חלוקות לגבי צורך בקלקסן. לקחתי 3 סבבים, כפי שאת מבינה זה לא החזיק אף הריון כך שהחלטתי להפסיק לקחת בהמשך. הגנטיקה תקינה, אין הסבר מוחלט להפלות 
החוזרות. נכון להיום אף רופא לא הציע לי לעבור לפונדקאות. מה שכן, מבחינה כלכלית זו לא אופציה לצערי.
shira3121 - כואב לשמוע שעברת גרידה בשבוע 20, נורא לגלות שיש ככ הרבה מקרים דומים   אין ספק שלא היה מזיק לי כל כדור שהוא שיכול לווסת את מצבי הרוח, אך מכיוון שאני כל הזמן בטיפולים אני לא יכולה לקחת שום דבר.
איןאריותכאלה - את לגמרי צודקת, אני צריכה לנסות להוציא משהו גם מההווה, אנסה לחשוב על משהו שעושה לי טוב ואפשרי ליישום על בסיס קבוע. 
מרעישה בשקט - חיבוק זה לגמרי מספיק. תודה

שולחת לכולכן המון חיבוקים בחזרה והמון איחולי הצלחה למי שעדיין מנסה 
לצפיה ב-'אני לא בטוחה שכל סוגי התרופות הפסיכיאטריות '
אני לא בטוחה שכל סוגי התרופות הפסיכיאטריות
05/02/2017 | 19:53
77
אסורות בטיפולים.
יש לי חברה מאד מאד טובה שעברה דכאון קשה ומטופלת לתמיכה בתרופות פסיכיאטריות. היא הרתה מהפריות בגיל 42 ועברה את כל הטיפולים, ההריון והלידה עם תרופות פסיכיאטריות.
אם החיים כבדים מדי - בעיני התרופות עוזרות מאד (מנסיון אישי). לוקח להן כחודש/חודש וחצי להתחיל לעבוד, והן מעמעמות מעט את הכאב. הייתי הולכת להתייעץ עם פסיכיאטר.
לצפיה ב-'ציפרלקס מותר בזמן הריון ומותר בזמן טיפולים'
ציפרלקס מותר בזמן הריון ומותר בזמן טיפולים
06/02/2017 | 11:22
53
אז את בהחלט יכולה לקחת אותו בהינתן זה שלא מתנגש לך עם אף תרופה אחרת.
לצפיה ב-'סיון1977- ממשיכה את תגובתי-'
סיון1977- ממשיכה את תגובתי-
07/02/2017 | 08:36
1
65
הוספת הרבה מידע, ואתייחס-
1. אני שמחה לקרוא שאת עושה מאמצים כדי להרים את עצמך מבחינת העבודה ואני בטוחה שיש הרבה קשיים גם שם- אבל גאה בך שאת לא מוותרת לעצמך ומנסה למצוא את הפינה הבטוחה, לפחות בתחום זה.
 
2. נראה שאת מטופלת היטב בפן הרפואי. אכן נשמע הגיוני לבצע קשירת צוואר הרחם בהריון הבא. לא יודעת לגבי הנושא של הקרישיות. לא מאמינה בקלקסן כתרופת פלא למי שאין לה בעיית קרישיות יתר, בטח ובטח שלא בנוגע להפלות בשליש הראשון. לא מבינה בפקטור 8. אני רוצה להאמין שאת מטופלת על-ידי מיטב הרופאים, שיודעים לכוון אותך בצורה מקצועית.
 
3. לא יודעת מי אמר לך ששלושה שבועות מאוחר יותר- אולי אפשר היה להציל באינקובטור. זה פשוט לא נכון. וגם השאלה היא מה זה להציל. מה שחשוב זה לא החיים, אלא בעיקר איכות החיים.
 
4. צדקו מי שכתבו לך פה לגבי הטיפול התרופתי- שוב- לא יודעת מאיפה הבאת את המידע שאי אפשר לקחת כדורים נוגדי חרדה ודיכאון בזמן טיפולי פוריות ו/או הריון. זה לא נכון. יש כדורים שכן ניתן לקחת. צריך כמובן להתייעץ עם פסיכיאטרית נשים (אני תמיד ממליצה פה על ד"ר ורד בר) וניתן גם להיעזר במרכז הטרטולוגי, לאחר פגישה עם הרופאה הפסיכיאטרית.
 
אני מאוד מאוד מקווה עבורך לטוב והלוואי וההריון הבא יסתיים בידיים מלאות ותזכי באושר הגדול.
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'שירה המון תודה על כל המידע והתמיכה '
שירה המון תודה על כל המידע והתמיכה
09/02/2017 | 13:54
15
לצפיה ב-'סיון יקרה'
סיון יקרה
06/02/2017 | 09:56
1
73
קשה מאד.....קשה מאד מה שאת עוברת ועברת.
אני מאחלת לך שתזכי בשלווה נפשית,שתהיי שלמה עם עצמך בריאה ומאושרת.
אני יכולה לומר לך,שנראה לי שלו הייתי במצבך,הייתי מנסה אימוץ בלי כמובן להפסיק לנסות להרות,אם עוד היה נשאר לי כוח,או פונדקאות....אבל,זו אני.הייתי יושבת עם עצמי וחושבת מה הלאה.וכמה כוחות עוד יש בי.
מאחלת לך רק טוב,וכל שתבקשי לו יהי.
לצפיה ב-'תודה רבה בינתיים ממשיכה בשארית כוחותי..'
תודה רבה בינתיים ממשיכה בשארית כוחותי..
09/02/2017 | 13:59
11
לצפיה ב-'סט הבדיקות לקרישיות ולאוטואימוני מלא'
סט הבדיקות לקרישיות ולאוטואימוני מלא
06/02/2017 | 11:19
4
83
מאוד יועיל לי אם יוכלו לתת לי את סט הבדיקות קרישיות המלא אוטואימוני מלא, בבירור הפלות חוזרות, זה לא בשבילי אלא מישהי אחרת.
האם זה נכון לא לסמוך על המוטולוג רגיל שמביא את כל הבדיקות זו"א ההמטולוג נתן סט בדיקות אבל לדוגמא FACTOR V LIEDEN חסר שם?
לצפיה ב-'אני חושבת שכדאי לך לשאול גם בפוריות'
אני חושבת שכדאי לך לשאול גם בפוריות
06/02/2017 | 14:30
40
את צריכה מומחה לקרישיות יתר ולהפלות חוזרות. אל תלכי להמטולוג רגיל. זה כמו ללכת לרופא אף אוזן גרון לבירור גידול בחך במקום למומחה פה ולסת. או להעריך יצירת אמנות אצל בעל גלריה לעומת אצל אוצר במוזיאון. לכי למומחה.
לצפיה ב-'לא יודעת לתת את הסט המלא- אני לא רופאה-'
לא יודעת לתת את הסט המלא- אני לא רופאה-
07/02/2017 | 08:20
2
26
יכולה לספר שבזמנו, מי שנתנו לי את כל הבדיקות היו רופאים/ות גניקולוגים/יות שפשוט הבינו מה הם עושים...
תציעי למי שאת שואלת עבורה להתחיל מהרופא/ה הגניקולוג/ית ולשאול אותם האם הם נותנים את הבדיקות, או שמישהו אחר- ולמי מומלץ לפנות.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'טוב הנה הרשימה....'
טוב הנה הרשימה....
07/02/2017 | 08:48
1
37

קרישה :
PT-INR, PT-SEC, APTT,פיברינוגן
antithrombin III
APCR ratio
PTT-LAC sensitive
PTT-LAC-insensitive
PTT-LAC ratio
RVVT-LAC sensitive
RVVT-LAC insensitive
RVVT_LAC ratio
PCR factor II
AB2 glycoprotein IgG
AB2 glycoprotein IgM
אנטיקרדיוליפין  - IgG & IgM
ANA
DNA antibodies
Lupus anticoagulant
Anticardiolipin antibodies IgG, IgM, B2glycoprotein
Protein C
Protein S
Antitrombin III
Factor V Leiden (APCR)
MTHFR
Factor II (protrombin mutation)
Homocystein
Factor VΙII, XI, IX
Anti thyroid antibodies
Anti SM antibodies
Anti mitochondrial antibodies
 
לצפיה ב-'לא הבנתי, זו הרשימה שהרופא נתן או רשימה שהישגת?'
לא הבנתי, זו הרשימה שהרופא נתן או רשימה שהישגת?
07/02/2017 | 09:37
9
לצפיה ב-'אין דופק - תחילת הריון'
אין דופק - תחילת הריון
03/02/2017 | 10:58
10
231
הי, לצערי מגיעה לפורום הזה אחרי קפיצות בין פורום פוריות להריון ועכשיו לצערי כאן 
יש לי המון שאלות...
אנחנו בטיפולי פוריות (באופן פרטי) כבר מעל 3 שנים, אני בת 40, פעם ראשונה בחיים שקיבלתי תשובה שניקלטתי להריון היתה ב 1 בינואר, הייתי אופטימית שאם אלו החדשות לתחילת השנה - חשבתי שזו השנה שזה יקרה..
אתמל הייתי בבדיקה US שניה לסוף שבוע 8, לצערנו לא היה דופק, יועצת ההריון מסרה לי שכדאי לחכות שבוע ולקוות שתהיה הפלה טבעית ואם לא יהיה כלום אז נתקדם לציטוטק, הכל נשמע אתמול מאוד רגוע ופשוט...היה הריון ועכשיו אין..
 
רק היום אני מתחילה להבין את תופעות הכדורים וזה נראה מזעזע, יועצת ההריון בכלל לא העלתה אופציה של גרידה אבל עכשיו לאור האינפורמציה שקראתי בד"ר גוגל אני ממש ממש לא רוצה לקחת כדורים, לא רוצה לצפות בשאריות העובר יוצאות ממני, לא רוצה לחוות כאבים, לא רוצה לצפות לדימומים מאסיביים, רק רוצה שיגמר.
בUS היא אמרה שהעובר הפסיק להתפתח כנראה קצת אחרי הבדיקה הקודמת - כנראה שבוע 7 ומה שאני רוצה לדעת מה הסיכוי שתהיה לי הפלה טבעית בלי שום התערבות?
האם זה עניין של כמה אני סבלנית שזה יקרה לבד? ואם זה לבד זה עדיין דימומים קשים יותר/ פחות לאורך ימים?
האם מישהי עברה הפלה כזו?
האם המחשבה להתקדם לציטוטק היא בגלל השבוע שהעובר הפסיק בו להתפתח ובגלל זה לא חושבים עם גרידה? האם בכלל יש טעם לחכות עוד שבוע שאולי זה יקרה באופן טבעי או כדאי כבר לסיים עם זה?
כמה זמן אחרי גרידה מתחילים לנסות שוב הפריות?
אני עדיין עם בחילות, עם רגישות בחזה אבל מרגישה ריקה, צריכה שיגמר כבר...
תודה 
לצפיה ב-'אני כל כל מצטערת שאת כאן'
אני כל כל מצטערת שאת כאן
03/02/2017 | 15:00
82
וכל כך מצטערת על הדרך הארוכה שעברת עד שהגעת לכאן. התקווה ושברה.
מתייחסת להיבטים הפיזיים, אחר כך גם מילה על הצד הרגשי.

א. אני לא הייתי ממתינה להפלה טבעית. לא תמיד היא מתפתחת וההמתנה קשה מנשוא.
ב. ההמלצות בפורום נוטות יותר לגרידה. לי היתה חוויה 'טובה'עם ציטוטק. מנה אחת וגינלית (4 כדורים) , התחיל מחזור, בלילה שבו נפלט השק היו גם כאבים, אבל גם לא בחנתי אותו לעומק וגם התחושה דומה לדימום כבד. אבל כמו שציינתי, יש סיפורים הרבה הרבה פחות נעימים.
ג. את נשמעת שאת בטוחה בדרך בה את רוצה לסיים את ההריון. פני לרופא שלך ונסי לקבוע תור לגרידה כמה שיותר מהר.


לעניין הרגשי. הפלות הן נושא מאד מושתק ולא מדובר. הסביבה הרבה פעמים מחכה ש'תחזרי לעתמך'ו'תתקדמי הלאה' ומתקשה מאד להכיל את האובדן.
אנחנו מבינות את האובדן. בעינינו אין בסיפור שלך שום דבר רגוע או כזה שניתן פשוט לעבור עליו לסדר היום.

חיבוק על הימים הקשים. ובואי לעדכן אותנו ולבכות איתנו ולשתף אותנו בכל מה שיושב לך על הלב. אנחנו פה תמיד. את רק צריכה מקלדת.
לצפיה ב-'אני חיכיתי לטבעי ולא קרה כלום במשך חודש'
אני חיכיתי לטבעי ולא קרה כלום במשך חודש
03/02/2017 | 15:12
74
בהפלה 1 - עברתי גרידה. בהפלה האחרונה (לפני 5 ימים) - עברתי עם ציציטוק למרות שכבר הייתי בשבוע 12 ואמרו לי שזה מאוחר ולא בטוח ייצא, פשוט בגלל שאחרי הגרידה היו לי הידבקויות וחששתי לעבור זאת שוב.
בגדול ממה שהבנתי החוויה בין הפלה טבעית לציטוטק מאוד דומה, זה דימום + צירים, רק שציטוטק מזרז את זה. גם בטבעי תראי את העובר או יותר נכון תרגישי שיצא. אצלי בעלי טיפל בזה כי לא רציתי להסתכל והוא זרק אותו לשירותים. יש משהו דווקא בלהרגיש, סוג של פרידה וכאבים פיזיים.
המון בהצלחה.
אגב גם אנחנו בטיפולי פוריות כבר שנים... וזו היתה ההפלה החמישית... מאחלת לך שזה יסתיים במהרה ותזכי לתינוק בקרוב.
לצפיה ב-'צר לי על אובדן ההריון'
צר לי על אובדן ההריון
04/02/2017 | 06:56
39
עצוב מאוד וכואב מאוד. דרך כה ארוכה עברת עד שהגיע ההריון המיוחל, וכמה קשה האכזבה וכמה גדול הכאב. ממש עצוב לי בשבילך.
אני מסכימה עם כל ההמלצות של "אין אריות כאלה"- הייתי רוצה עבורך שהסאגה הזו תיגמר כמה שיותר מהר, ושתוכלי לחזור כמה שיותר מהר לטיפולים (אם תבחרי בכך, כמובן). ממליצה לך לקבוע תור לגרידה ולגמור עם זה.
קחי בחשבון שלצערי הרב, גם בתהליך של גרידה, לפעמים יש עוד שאריות אחרי וכל מיני עניינים, אבל לרוב- הפרוצדורה הכירורגית עוברת בהצלחה ללא שאריות (כך היה אצלי בכל הפעמים...).
לגבי מתי ניתן לחזור ולנסות שוב הפריות- זו כמובן שאלה לרופא/ה שלך, אך לרוב- זה כמו ניסיונות להרות ללא טיפולים- מחכים מחזור אחד, נבדקים, ואם הכל תקין- אפשר להתחיל שוב.
 
אנא עדכני אותנו לגבי ההתפתחויות.
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות להמשך,
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'תודה על התשובות..'
תודה על התשובות..
04/02/2017 | 10:54
1
50
אני מצטערת שגם אתן עברתן את הדבר הזה 
אני בהחלט מחר אקבע תור וננסה לסיים את זה כמה שיותר מהר.
אני שמחה שיש לי כאן הבנה ועידוד במיוחד כשבן הזוג לא מצליח להבין על מה צריך להתאבל ולמה יום אחרי אני לא מרגישה יותר טוב, הרי צריך להמשיך הלאה ... כי לא מספיק שההרגשה זוועתית אני גם צריכה להסביר דברים שהוא בחיים לא יוכל להבין..זה מתסכל
שוב תודה 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
04/02/2017 | 12:39
31
אם את מרגישה שזה נכון עבורך, את יכולה להפנות את בן הזוג לקרוא כאן, כדי שיבין שהרגשות שלך טבעיים, כמו של רבות מהנשים שעברו אבדן. נכון שזה כאילו 'רק' שבוע מוקדם, אבל אחרי שלוש שנים של נסיונות סוף סוף ראית את האור, ופתאום השבר. למעשה הפלה היא אבדן גם עבור נשים שלא עברו טיפולי פוריות ושכן זכו ללדת ילדים בהריונות תקינים כמו רבות וטובות כאן (כולל שירהד1, איןאריותכאלה וכמוני אני ואחרות שלא הגיבו, אבל בודאי מזדהות).
מאחלת לך שהתור לגרידה יהיה מוקדם וכשתעברי אותה בשלום וללא שאריות. בינתיים אנחנו כאן עבורך בתקווה גדולה שאחרי ההחלמה הפיזית וכשתהיי מוכנה נפשית - יגיע הריון תקין, שלם ויסתיים בידיים מלאות.
לצפיה ב-'כתבתי לך בפרטי משהו.'
כתבתי לך בפרטי משהו.
04/02/2017 | 18:50
1
8
לצפיה ב-'לא קיבלתי כלום...'
לא קיבלתי כלום...
04/02/2017 | 19:54
7
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
05/02/2017 | 11:04
2
44
עברתי 3 הריונות שבהם הדופק נפסק בשבועות מוקדמים.
הריון ראשון שבוע 7 ציטוטק - נדרשו 2 מנות בהפרש של 48 שעות. כאבים סבירים לחלוטין (לקחתי אקמול) ודימום כמו וסת רגילה. שק ההריון נפלט יום אחרי המנה השניה. הרחם התרוקן לחלוטין.
הריון חמישי שבוע 9 גרידה - נשארה שארית. חיכיתי וסת אחת והשארית לא יצאה ולכן עברתי היסטרוסקופיה ניתוחית.
הריון שישי שבוע 7 ציטוטק - שעה וחצי אחרי החדרת הכדורים, התחילו כאבים חזקים ודימום מאסיבי ביותר (למרות החלפת תחבושות כל חצי שעה, הדימום הגיע לתחתונים ולמכנסיים). חזרתי לביה"ח והתאשפזתי, בלילה הכאבים התגברו ולקחתי אופטלגין נוזלי. למחרת בבוקר ראו שיש עדיין שארית, אבל החלטנו לתת לה סיכוי לצאת בעצמה. עבר שבוע שבו הדימום פסק וחזר לסירוגין. 9 ימים אחרי הציטוטק עברתי גרידה להוצאת השארית.
 
התגובה לציטוטק היא מאוד אישית, גם אצל אותה אישה התגובה עשויה להיות שונה מפעם לפעם.
את הגרידה האחרונה עברתי באופן פרטי. שוחחתי עם הרופא שלי ב09:30, ובשעה 17:30 הייתי בחדר הניתוח.
 
אם את בוחרת בציטוטק, אני ממליצה לעשות זאת בבי"ח תחת השגחה ולא לקחת את הכדורים בבית.
בגיל שלך ועם טיפולי פוריות, כל חודש הוא קריטי, לכן הייתי בוחרת במה שנראה לי כהכי יעיל לחזרה מהירה לטיפולים ובעיניי זו גרידה אצל רופא פרטי.
למיטב ידיעתי החזרה לטיפולים אפשרית אחרי וסת אחת ואישור שהרחם התנקה, אבל ייתכן שלרופא שלך יש דעה שונה.
לצפיה ב-'הבנה ועידוד מצד בן הזוג '
הבנה ועידוד מצד בן הזוג
05/02/2017 | 14:43
1
49
הפערים קשים. גם בנזוגי היקר לא הבין את עוצמת האבל שלי ולא התחבר אליו. מסקנתי היא שהם באמת שונים. היה, נגמר, נעשה חדש, יאללה. אני קצת מקצינה, ובעלי בוודאי אינו אטום כלפיי - אבל הוא לא חווה אבל בעוצמה שאני חוויתי ולא למשך הזמן שאני חוויתי.
בעיני חשוב שתספרי לו איך את מרגישה כדי שתוכלי להתחבר אליו גם במקום הזה.
לצפיה ב-'תודה, יש לי בן זוג מהמם אבל'
תודה, יש לי בן זוג מהמם אבל
05/02/2017 | 18:18
58
המקום האמפתי שלו לצערי לוקה בחסר, הוא לא מצליח להבין למה העצבות נמשכת יותר מיום, למה בגלל זה לא הולכים לעבודה, הוא לא מבין מה הביג דיל, נכון זה לא נעים לדבריו אבל אין מה לעשות, ממשיכים...לא נראה ששום הסבר בעולם יגרום לו להבין מה שאנחנו עוברות, מתחילת הטיפול, ההזרקות, בדיקות הדם והזקיקים, ההרדמות, הצפיה לבדיקת הדם הראשונה ולבטא הנכספת, להכפלות..מה שעובר בראש, כל התקווה שהפעם זה יקרה ולא נצטרך לעבור את הכל מחדש..
מצד שני אולי זה טוב שהוא לא "נופל" כמוני למרה הזו, אבל קצת הבנה היתה נותנת הרגשה טיפה יותר טובה בימים האלה, לכן אני שמחה שאפשר לפרוק כאן, רק מי שעברה את זה באמת מבינה.. לצערי...
לצפיה ב-'לידה מוקדמת או גרידה מאוחרת...?'
לידה מוקדמת או גרידה מאוחרת...?
02/02/2017 | 09:26
26
238
בוקר טוב, לצערי הרב גם אני מצאתי את עצמי נכנסת לפורום הזה היום בבוקר.. לאחר מספר ימים של התלבטויות בבחירת התהליך החלטתי לפנות לפורום הזה, אולי מכאן תגיעה הישועה...
קצת מסיפורי... אני בשבוע 20 להריון ועקב מכלול גורמים(מומים) החלטנו לסיים את ההריון בלב כואב.. אני כבר שלושה ימים מתלבטת לגבי הדרך בה אעשה זאת.. בבית חולים בו אבצע את התהליך יש אפשרות ללידה או גרידה. בהתחלה הייתי בטוחה ב 200% שאבצע גרידה אבל ככול שהימים עוברים זה מרגיש לי לא נכון, הן מבחינה רפואית והן מבחינה נפשית.. אשמח אם מישהי תוכל להבהיר לי את המצב, או לפחות לשתף אותי בבחירה שלה ומדוע... אני פשוט לא יודעת מה לעשות..

בעיה נוספת שעלה היא האם למשוך לשבוע 22 על מנת לקבל חופשת לידה, לא בטוחה אם אצטרך חופשה ממושכת או לא...

אשמח לכל דעה, סיפור שיעזור לי לקחת את ההחלטה...
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
02/02/2017 | 09:51
3
141
כשהייתי בשבוע 20+3, בחרתי בלידה שקטה. היה תור ארוך לגרידה מאוחרת באסף הרופא ולא הייתי מסוגלת לעמוד בהמתנה הממושכת הזו, כשאני כל הזמן מרגישה תנועות.
התאשפזתי ב20+5 וילדתי יומיים אח"כ.
אני לא מתחרטת על הבחירה בלידה על פני גרידה, זו היתה הבחירה הנכונה עבורי לאותו הרגע. אבל אני כן מתחרטת על כך שלא לקחתי דולה שתלווה אותנו בתהליך.
 
מבחינה רפואית, ברוב המקרים של לידה שקטה בשבוע כזה, מיד אחרי הלידה מתבצעת גם גרידה על מנת לוודא שאין שאריות. אצלי לא היו שאריות
 אבל שלשום אור2222 כתבה שאצלה יש שארית אחרי תהליך דומה.
 
ממליצה לברר בביה"ח באילו תנאים לא יהיה צורך בזריקת המתה. לא עברתי זריקה כזו בעצמי, אבל מי שכן עברה מתארת את השלב הזה כאחד הקשים.
בלי קשר לדרך שבה ההריון יסתיים, ממליצה לברר מראש על כדורים למניעת ייצור חלב. הם יעילים כאשר לוקחים אותם סמוך ככל שניתן לאחר הפסקת ההריון. אם עברו 24 שעות או יותר, ניתן לקחת אותם בצורה מעט שונה, ואז הם משמשים לייבוש החלב שכבר נוצר.
 
לגבי הנושא של חופשת לידה, אני לא מתמצאת אבל כדאי לברר מראש את הנושאים הבאים:
1. נדמה לי שפעם נאמר שזה רלוונטי רק למי שעוברת לידה. כלומר מי שבוחרת בגרידה מאוחרת, מאבדת את הזכאות לחופשת לידה.
2. מה יקרה אם תרצי לחזור לעבודה לפני תום חופשת הלידה. באופן אישי הישיבה בבית אחרי האובדן חירפנה אותי וחזרתי לעבודה שבוע וחצי אחרי הלידה השקטה. לולא הגודש שהיה לי, הייתי חוזרת מוקדם יותר.
 
שולחת לך חיבוק לימים הקשים שאת עוברת 
לצפיה ב-'שאלה נוספת..'
שאלה נוספת..
04/02/2017 | 00:02
2
66
האם קיבלת אפידורל..?
לצפיה ב-'לא ביקשתי ולא קיבלתי'
לא ביקשתי ולא קיבלתי
04/02/2017 | 15:14
1
60
גם בלידה השמחה שבה ילדתי את בתי, נמנעתי מאפידורל. אני מפחדת מהזריקה ומההשלכות האפשריות שלה על הבריאות שלי.
את הלידה השקטה עברתי במחלקת נשים ולא בחדר לידה. לדעתי אפידורל ניתן רק בחדר לידה.
כן ביקשתי וקיבלתי פטידין שהוא חומר מטשטש.
לצפיה ב-'תודה...'
תודה...
04/02/2017 | 16:52
14
לצפיה ב-'לא פשוט........'
לא פשוט........
02/02/2017 | 10:39
87
אני אישית מצרה מאוד על העובדה שבהפלה בשבוע 21+0, עם עובר קטן יותר, אף אחד לא הציע לי לעבור לידה...... הפנו אותי אוטומטית לגרידה
(שאגב, היתה קשה ביחס לאחרות, המרדימה אמרה שזו הרדמה עמוקה יחסית, בגלל שהעובר כבר מת ברחם וא"א לדעת כמה הוא דבוק לרחם :( )
גרידה קודם העובר יצא שלם במחלקת נשים, ממש לפני הגרידה. ראיתי אותו. עובר בגודל 11 שבועות. לי זה עשה טוב. קושי טוב...... 
הכניס את כל עניין הפרידה למשהו שהיה- כי ראיתי, ונגמר- כי ראיתי שיצא.......
בגרידה השנייה, היה לי מאוד חסר עניין הפרידה. קשה לי קצת להסביר את זה........ וממש לאחריה מאוד הצטערתי שלא ניתנה לי האפשרות לבחור.
 
אבל כמובן, זו דעה שלי והרגשה שלי...........
 
מבחינת חופשת לידה. נראה לי אפשר לחזור אחרי 6 שבועות (ולוותר על החלק היחסי מביטוח לאומי) 
מאוד תלוי בך- כמה את אוהבת להתחפר במיטה, כמה את עמוסה ומחכה לאיזה חופש, כמה יהיה לך מה לעשות או מנגד- כמה תפספסי בעבודה.........
לצפיה ב-'מצטערת לשמוע על האבדן שלך'
מצטערת לשמוע על האבדן שלך
02/02/2017 | 13:25
8
111
זו החלטה ממש לא פשוטה.
יכולה רק לחלוק איתך את הנסיון שלי:
אנחנו גם נאלצנו להפסיק את ההריון בשבוע 21 עקב מספר מומים שאובחנו ב US.
אני בחרתי לסיים את ההריון בגרידה בהרדמה מלאה באסף הרופא.
יהיה לי פשוט לסכם את זה בכמה נקודות:
1. היה לי ברור שאני לא אצליח להתמודד נפשית עם תהליך הלידה (שעות של צירים ולחיצות) ולא לצאת הביתה בידיים מלאות, לא כך אני רוצה לזכור את חווית הלידה, אני רוצה שבפעם הבאה שאני אכנס לחדר לידה שלא יהיו לי זכרונות לא נעימים מהמקום הזה, העדפתי שירדימו אותי כדי להיות סוג של מנותקת נפשית מכל הפרידה הקשה הזו.
 
2. בגרידה, להבדיל מתהליך הלידה, אין לך את אפשרות הבחירה של לראות את העובר. ידעתי שאם ישאלו אותי אם אני רוצה לראות אותו, הייתי בוחרת שלא (שוב פעם, מאותן הסיבות, שאני יודעת שלא הייתי יכולה להתמודד עם זה נפשית) ואולי אחרי שנים הייתי מתחרטת על הבחירה הזו.
 
3. לאחר תהליך הלידה בכל מקרה צריך להכנס לגרידה שהיא בהרדמה מלאה
 
4. לגבי למשוך את הלידה לאחר שבוע 22.
החוק היבש אומר שרק מי שעברה לידה שקטה זכאית לחופשת לידה (ולא גרידה).
הסיבות שבגללן אני בחרתי לסיים את זה מוקדם יותר (הייתה לי אפשרות לבחור תאריך לגרידה):
- זריקה להפסקת דופק נעשית רק לאחר שבוע 22 - גם ככה הפרידה הזו בלתי נתפסת, כך שלא רציתי להוסיף לזה עוד פרוצדורה כזו כשלא חייבים ויש אפשרות להקדים את הגרידה.
- אני חזרתי לעבודה לאחר שבועיים. השהייה בבית רק גרמה לי לשקוע עמוק יותר במחשבות ובדיכאון. דווקא היציאה לעבודה עשתה לי טוב והבנתי שהחיים ממשיכים והעולם ממשיך להתקיים בחוץ.
 
5. חלב- הוא הגיע יומיים לאחר הפסקת ההריון. מישהי מהעיר שבה אני גרה לקתה בשבץ מוחי עקב השימוש בכדור הזה. גם הבנתי שבארה"ב אסרו את השימוש בכדור. התייעצתי עם 2 רופאים, יועצת הנקה ועוד בחורה אחת שגם עברה הפסקת הריון בשבוע 25 וכולם הזהירו אותי מהכדורים הללו. ההתמודדות עם החלב היא לא פשוטה, אבל הייתי מוכנה לזה וידעתי לקראת מה אני הולכת. אחרי 3 ימים הרגשתי כבר הקלה.   
 
מקווה שעזרתי, אם יש לך עוד שאלות, את מוזמנת לשאול כאן או בפרטי.
 
 
 
לצפיה ב-'מורידה בפניך את הכובע..'
מורידה בפניך את הכובע..
04/02/2017 | 00:04
2
68
אני מלא חושבת שאצליח לחזור לשגרה כה מהר...??
לצפיה ב-'לגבי החזרה לשיגרה'
לגבי החזרה לשיגרה
04/02/2017 | 22:37
1
41
אצלינו התחילו לראות סימנים של מומים בסקירת מערכות של שבוע 15. כל שבועיים עד שבוע 21 הינו במעקבים של אולרטאסאונד וגם בדיקת מי שפיר. כך שבעצם במהלך כל התקופה הזו איום הפסקת ההריון ריחף באויר. תקופה איומה שמצד אחד העובר גדל, התפתח והרגשתי כבר את התנועות שלו, אבל מצד שני ידעתי שרוב הסיכויים שזה זמני ונאלץ להיפרד. כך יצא שחודש וחצי לפני הפסקת ההריון כבר התחלתי "להתאבל".
בעבודה שלי ממש באו לקראתי ולא לחצו עלי לחזור, אבל בשבוע השני בבית הרגשתי שלהיות לבד כל היום לא עושה לי טוב, המחשבות נהיות קשות יותר, רוב היום ביליתי בשיטוטים באינטרנט בקריאה על מקרים דומים.
הכי קל זה להשאר בבית, להתאבל כל היום ולשקוע במחשבות אבל החלטתי שהדרך הנכונה בשבילי להתמודד היא לחזור לעבודה, לחזור לשיגרה,  כדי לא לשקוע עמוק יותר.
הימים הראשונים בעבודה היו לא פשוטים, לא הייתי כ"כ מאופסת, אבל בדיעבד יכולה להגיד לך שזה מה שהחזיק אותי שפויה.
היום אני שלושה חודשים אחרי ומסתכלת קדימה מבלי לשכוח את העבר.
לצפיה ב-'שמחה שהצלחת ל"התאושש" כם אם רק בשביל'
שמחה שהצלחת ל"התאושש" כם אם רק בשביל
05/02/2017 | 10:23
28
להיות תחת שיגרה..
מתפללת שארגיש כמוך...

תודה על השיתוף..
לצפיה ב-'תיקונים קטנים ל- 3+4'
תיקונים קטנים ל- 3+4
04/02/2017 | 16:06
4
60
אחרי הלידה זה סמי-גרידה (מכונה boom), והיא לא בהרדמה מלאה, אלא חיזוק של האלחוש האפידורלי.
בשבוע 22 זריקה להפסקת דופק אינה מחוייבת המציאות - תלוי בגודל העובר, עושים הערכת משקל קודם. (עובר הוא בר חיות משבוע 25)
לצפיה ב-'לגבי גרידה לאחר הלידה-'
לגבי גרידה לאחר הלידה-
04/02/2017 | 16:30
1
56
תרנגולת, כתבת שמדובר בסמי-גרידה והיא לא בהרדמה מלאה, אלא חיזוק של האלחוש האפידוראלי. אבל מה עושים כאשר האישה לא קיבלה אפידורל? (כמו מרעישה בשקט)?
נראה לי הגיוני שיש כמה אופציות- גרידה בהרדמה מלאה למי שלא קיבלה אפידורל ותהליך כפי שאת כתבת עליו- למי שכן קיבלה אפידורל.
ואולי יש בכלל בתי חולים שתמיד מכניסים לגרידה לאחר לידה דוממת?
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'באיכילוב ובבילינסון'
באיכילוב ובבילינסון
04/02/2017 | 17:00
41
כפי שהוסבר לי (ועדה עברתי באחד ואת הלידה בשני) עושים סמי-גרידה. מתארת לעצמי שהנהלים די דומים בבתי החולים (מהיכרותי עם מע' הרפואה הציבורית)
ונכון, לא חשבתי שמישהי תרצה לעבור את זה בלי אפידורל. אני קיבלתי גם פטידין וגם אפידורל.
לצפיה ב-'תיקון לתיקון'
תיקון לתיקון
04/02/2017 | 17:00
41
אני לא ביקשתי אפידורל בלידה השקטה שלי, וגם לי בוצעה גרידה להוצאת שאריות - אבל בהרדמה מלאה.
לצפיה ב-'זריקה להפסקת דופק'
זריקה להפסקת דופק
04/02/2017 | 22:41
39
צודקת, תודה על החידוד.
לפי מה שהוסבר לי, זריקה להפסקת דופק ניתנת לעובר שתואם בגודל לשבוע 22 ומעלה.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
02/02/2017 | 13:34
69
כותבת את דעתי האישית, וזו אכן בחירה מאוד אישית של האישה. משהו אחד שיהיה נכון עבורי, אולי לא יהיה נכון עבור מישהי אחרת. אני בדעה שכל עוד הרפואה מאפשרת לעבור את הפרוצדורה בגרידה- אז עדיף כך.
קחי בחשבון שגם גרידה מאוחרת עלולה להיות קשה מאוד בהיבט הגופני (כפי שהיה אצלי- לפני הגרידה- החדרה מזעזעת של למינריות להרחבת צוואר הרחם וצירים לאורך שעות ארוכות מאוד), אך רוב הנשים לא חוות את זה גופנית בצורה כזו קשה, ועדיף בעיניי לנסות ולהקל כמה שניתן על הגוף.
קחי בחשבון גם שבכל מקרה, אחרי לידה שקטה, מכניסים לגרידה בהרדמה מלאה.
 
לגבי נושא הפרידה שכתבו עליה פה- אני נפרדתי מהעוברים ברגע שהבנתי שאין דופק, או ברגע שנאמר לי שיש תסמונת...לא הייתי צריכה לראות בעיניים את הזוועה הזו. שוב- זו אני. עבור מישהי אחרת- לחוות את הלידה ויציאת העובר ואפילו לראות אותו- מהווה משהו חשוב מבחינה נפשית. לאחרת- זה עושה טראומה עוד יותר גדולה.
 
את צריכה לחשוב עם עצמך- לפי ההיכרות שלך עם עצמך, עם נפשך ועם גופך- מה האופציה המתאימה ביותר עבורך.
לא הייתי ממליצה לך למשוך לשבוע 22. זה כל כך קשה גם כך. עדיף לגמור עם זה כמה שיותר מהר.
האם עברת כבר לידה? כי לעבור לידה בפעם הראשונה, וזו תהיה לידה שקטה, נראה לי מזעזע עוד יותר מאשר לעבור גרידה מאוחרת.
 
מצטערת עבורך שאת נאלצת בכלל לעמוד בפני החלטה עצובה שכזו.
את מוזמנת לשתף אותנו לאחר שתחליטי מה לעשות.
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אני כל- כך'
אני כל- כך
02/02/2017 | 15:29
66
מצטערת לשמוע. הלוואי שאף אחת לא תצטרך להתמודד עם הדברים האלה יותר.
אני הפסקתי הריון לפני חודשיים בשבוע 20 וגם אני הייתי בהתלבטויות שלך שהן הכי מובנות בעולם. בסופו של דבר בחרתי בלידה שקטה מכמה סיבות:
1. המלצות הרופאים שתהליך זה בריא יותר לגוף ובעיקר בשבילי כיוון שבזמנו הייתי כשנה וקצת אחרי קיסרי והם טענו שההכנות לגרידא (בלון וכו') יכולות לגרום נזק לרחם. (מומלץ בכלל לא להיות בהריון  מינימום שנה אחרי קיסרי).
2. הצטרף גם שיקול הנוחות. אני מהצפון ובשביל לעבור גרידא הייתי צריכה לנסוע למרכז. יש לי קטנטנה בבית ולא רציתי להיעדר יותר ממה שצריך וגם, זמן ההמתנה וכפי שנאמר פה, גם אני לא יכלתי לסבול את תחושת התנועות שלפני כן היו הדבר המדהים בעולם ואז הפכו לבלתי נסבלות. רציתי לסיים עם זה כמה שיותר מהר.
מסקנות שלי: כפי שצויין וגם אני פרסמתי, בביקורת לפני כמה ימים התגלתה שארית הריון (מקווה שזה רק זה), וזה גרם לי לתחושת אכזבה וכעס כי הרי מזה ניסיתי להימנע! יחד עם זאת, אין לדעת מה היה קורה במקרה אחר בבחירה אחרת ואני מנסה לחשוב כרגע פרקטי, לטפל בזה ולהמשיך הלאה. חווית הלידה היתה קשה, הדבר הכי קשה שעברתי בחיי א ו ל ם , וזה עלול להישמע הזוי, באיזשהו אופן זה היה מעצים עבורי. מעצים ששרדתי את זה ולא התפרקתי ומעצים מעצם המחשבה שעשיתי את הדבר הנכון עבור הגוף שלי והמשפחה שלי (בעצם הפסקת ההריון בכלל).לא נראה לי שאנחנו מודעות לכמה כוחות יש בנו עד שאנו נאלצות להתמודד.
בכל אשר תבחרי, מאחלת לך המון בהצלחה והמון מזל כי גם את זה צריך.
לצפיה ב-'פרטים על חופשת לידה וביטוח לאומי אחרי הפסקת הריון בשבוע 22'
פרטים על חופשת לידה וביטוח לאומי אחרי הפסקת הריון בשבוע 22
02/02/2017 | 15:47
1
86
לגבי ביטוח לאומי וחופשת לידה אני רוצה לתרום מניסיוני - עברתי הפסקת הריון מאוחרת עקב תסמונת דאון בקפלן לפני חודשיים וחצי כשהייתי בשבוע 22.
 
ביה"ח הגיש את הטפסים באופן אוטומטי לביטוח לאומי ובמקביל הצהרתי בעבודה על חופשת לידה והעבודה הגישה טפסים גם כן. 
 
לאחר כמעט חודשיים לא קיבלתי משכורת על אותה תקופה מהעבודה אבל גם לא קיבלתי כלום מביטוח לאומי. הסתבר שביטוח לאומי לא קיבל כלום ממה שנשלח מקפלן וכן קיבל את מה שנשלח מהעבודה שלי. אחרי הרבה כאבי ראש והתכתבויות הם אישרו את חופשת הלידה והיום בדיוק קיבלתי את הכסף.
 
לקחתי את המינימום שזה 3 שבועות על פי חוק כאשר אין תינוק חי ואחרי 3 שבועות חזרתי לעבודה.
 
אני עברתי הפסקת הריון ולא לידה כי לא ראיתי את עצמי עוברת לידה אבל מצד שני רציתי לגמור עם זה כמה שיותר מהר. 
 
אני מאחלת לך להיות מאחורי זה ושהכל יעבור בשלום ובמהירות
לצפיה ב-'וכמובן שמשתתפת בצערך'
וכמובן שמשתתפת בצערך
02/02/2017 | 15:56
48
מרוב שמיהרתי לכתוב את כל "הפרטים הטכניים" לא כתבתי את מה שחשוב באמת. כל כך חבל וכל כך עצוב.
מאחלת שיעבור בשלום ובמהירות.
לצפיה ב-'תודה רבה לכולן על השיתוף..'
תודה רבה לכולן על השיתוף..
03/02/2017 | 14:05
7
122
קבענו לידה אבל עדיין אני בספק..
אחד הפחדים שלי מהלידה זה האם אני אוכל לקבל אפידורל.. מי שחוותה לידה - האם יכולה לשתף..?
לאור הטרגדיה שבסיפור, אני רוצה כמה שפחות לסבול..
הסיבה שאני בוחרת כנראה בלידה ולא גרידה היא כי זה מרגיש לי לא פייר גם כלפי העובר... אבל מאוד מפחדת מהתהליך עצמו...????
לצפיה ב-'את יכולה לפרט מה זאת אומרת: "לא פייר כלפי העובר?"'
את יכולה לפרט מה זאת אומרת: "לא פייר כלפי העובר?"
04/02/2017 | 06:29
33
לצפיה ב-'יכולה (ומומלץ) לקבל אפידורל ומטשטשים'
יכולה (ומומלץ) לקבל אפידורל ומטשטשים
04/02/2017 | 15:55
3
73
אין שום סיבה לסבול ולהיות לגמרי במודעות תוך כדי. בקשי שיתנו לך הכל מהכל.
לצפיה ב-'איפה שאני רוצה לבצע את הפעולה..'
איפה שאני רוצה לבצע את הפעולה..
04/02/2017 | 16:51
1
91
יצריך ממני לעבור את הלידה בחדר לידה..כי שם נמצא המרדים..
לצפיה ב-'כן, גם שלי היתה בחדר לידה'
כן, גם שלי היתה בחדר לידה
04/02/2017 | 17:03
16
לצפיה ב-'המחשבה על חדר לידה,'
המחשבה על חדר לידה,
04/02/2017 | 20:43
70
כשכל הנשים יולדות שם וב"ידיים מלאות" (ב"ה), קשה לי בסיפור האישי שלי.. מצד שני אני מבינה שהעדיפות היא לידה וכנראה שלא תהיה לי ברירה ולבצע זאת בחדר לידה...

אני רק מקווה להתאושש מזה במהרה ולחזור לשגרה...
לצפיה ב-'לי הציעו כל משכך כאבים אפשרי ללא בעיה '
לי הציעו כל משכך כאבים אפשרי ללא בעיה
04/02/2017 | 20:48
52
ראשית- כל כך מצטערת בשבילך שאת נאלצת בכלל ל"בחירה" בין אפשרויות נוראיות וכואבות שכאלה. 
לקראת הלידה השקטה שאני עברתי בשבוע 25 באיכילוב הציעו לי כל משכך כאבים אפשרי . 
בתחילה זה היה פטידין וזריקות וולטרן בזמן ההמתנה להתפתחות הצירים והפתיחה במהלך השהייה במחלקת נשים, וברגע שהיתה פתיחה שאפשרה מעבר לחדר לידה, מיד הוזעק מרדים למתן אפידורל. 
אני ויתרתי על האפידורל שהוצע לי,  אבל זה ממש לא משהו שהייתי ממליצה עליו לכל אחת. 
התרשמתי שיש נכונות גדולה מצד הצוות הרפואי לעשות הכל על מנת להקל על הכאב ואני באמת חושבת שאם כבר נקלעת לסיטואציה כזו ,   כדאי לצמצם את הסבל הפיזי לפחות למינימום האפשרי. 
 
חושבת שבשאלת הבחירה בין גרידה מאוחרת ללידה שקטה כדאי לקחת בחשבון גם את הניסיון המיילדותי שלך, אם ישנו כזה.  גם בעיני קשה מאד לעבור לידה כזו כלידה ראשונה אם ישנה אפשרות אחרת. 
 
אינני מספיק בקיאה באשר לפרוטוקול המתייחס לגרידה לאחר לידה שקטה. יודעת שנהוג בשבועות מוקדמים, אבל לא בטוחה עד איזה שבוע עושים זאת כנוהל. 
בלידה שאני עברתי השליה יצאה בשלמותה ולא היה צורך בגרידה או הרדמה לאחר הלידה. 
גם כדורים לייבוש חלב שקיבלתי בסמוך ללידה עשו את העבודה ונחסכה ממני התמודדות עם גודש. 
מסכימה מאד עם ההמלצה להימנע מדחיית הלידה למועד שיחייב זריקת המתה. הייתי עושה כל מאמץ אפשרי להימנע מכך כל עוד אפשר ודואגת לוודא זאת בעת קביעת המועד ללידה. 
 
מאחלת לך שתעברי זאת מהר ובמינימום כאב פיזי ותוכלי להתפנות להתמודדות עם הנפש. תהליך ההחלמה שלה מחוויה כזו ארוך הרבה יותר. 
אנחנו כאן בשבילך. 
לצפיה ב-'המקרה שלי'
המקרה שלי
07/02/2017 | 22:10
30
אני עברתי לידה שקטה לפני חודש, בשבוע 19.
גם הייתה ההתלבטות האם לעבור גרידה או לידה שקטה, ובסוף בחרתי לידה בגלל החששות של ההרדמה המלאה בגרידה. 
בהפלה הקודמת שהתחילה כהפלה טבעית, עברתי בסופו של דבר גרידה עקב דימומים קשים. ההתאוששות מההרדמה הייתה לי קשה מאד ולא רציתי לחוות את זה שוב.
הלידה התרחשה בחדר במחלקת נשים (לא בחדרי הלידה) בחדר הצמוד לאחריות וכנראה בגלל שהעובר היה קטן התהליך יחסית עבר מהר.
הציעו לי את כל משככי הכאבים האפשריים וגם אפידורל, בסופו של דבר לא הייתי זקוקה לו.
לצערי בסיום הלידה, עדיין היו שאריות ברחם וכן עברתי גרידה (BOOM) אבל אם הרדמה איזורית, קרי אפידורל במינון נמוך. 
חיבוק גדול ומחזקת אותך בכל התהליך הלא פשוט הזה.
מוזמנת לפנות בפרטי לכל שאלה והתלבטות. 
לצפיה ב-'היי,, האם יש פה בנות שניסו דיקור סיני?'
היי,, האם יש פה בנות שניסו דיקור סיני?
02/02/2017 | 22:00
3
69
התחלתי במכבי טבעי כדי להרגיע את הגוף והנפש לקראת הריון חדש רק שיהיה הריון בריא ועובר או עוברית בריאים בעזרת השם.
קראתי גם על רפלקסולוגיה. אבל כרגע אני בדיקור קשה להתפזר על יותר מידי דברים.
 האם התנסיתן ואתן יכולות להמליץ על דיקור להרגיע את הנפש ולהכין את הגוף להריון? אני קצת סקפטית. מקווה שבחרתי טוב בדיקור ולא רפלקוסלוגיה?
לצפיה ב-'לא התנסיתי, '
לא התנסיתי,
04/02/2017 | 06:42
28
ואני חושבת שזה מאוד אישי...אני חושבת שמי שמאמינה שזה יעזור לה- זה באמת יעזור לה בהיבט הרגשי, ומי שלא מאמינה שזה יעזור לה- אז זה לא יעזור לה.
אם את סקפטית- אז כנראה שזה לא בשבילך. אם רפלקסולוגיה יותר מדבר אלייך- אז למה לא לעשות את זה?
בקיצור- את צריכה לעשות מה שעושה לך טוב ומה שאת מאמינה בו.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'דיקור סיני ורפלקסולוגיה זה שילוב נהדר'
דיקור סיני ורפלקסולוגיה זה שילוב נהדר
04/02/2017 | 13:06
40
היי,
מתוך נסיון אישי וגם בגלל שאני באה מהתחום אני חושבת שבחרת לעשות משהו מאד טוב עבור עצמך. אם את מרגישה שהטיפול עושה לך טוב ומרגיע אותך סימן שבחרת את הטיפול שמתאים לך.
כל טיפול ברפואה משלימה יוצא מנקודת הנחה של נפש בריאה - גוף בריא. שני הטיפולים גם הדיקור וגם הרפלקסולוגיה מתאימים להרגעה, חיזוק הרחם, חיזוק מערכת הורמונלית ועוד. השאלה היא רק למה את מתחברת יותר.
אין בעיה גם לשלב בין רפלקסולוגיה והדיקור ביחד. מומלץ אבל שיהיה רווח של יומיים- שלושה בין הטיפולים.
הרפלקסולוגיה הוא טיפול מגע נורא נעים ומרגיע. מדובר בעיסוי ולחיצות בכפות הרגליים  כשהנחת היסוד היא שהרגליים מהוות מפה של הגוף ולכל איבר בגוף יש נקודה ששייכת אליה בכף הרגל. ע"י הלחיצות והעיסוי מאזנים את הגוף במקום שהוא חלש בו כרגע ( נפשית או פיזית ) ובכך מעודדים את הכוחות הריפוי הפנימיים שמצויים בנו לחזק את המקום הזה.
על הדיקור אני לא אפרט כי כבר התנסת, השיטה שונה אבל נוגעת באותם הדברים. לאזן את הגוף, להזרים אנרגיה למקום חלש וכו.
מעבר לזה כמו שציינתי יש לי נסיון חיובי עם 2 הטיפולים בתור מטופלת. גם כן סביב נושא  הפוריות ולא רק.
מקווה שעזרתי.
לצפיה ב-'ניסיתי דיקור'
ניסיתי דיקור
04/02/2017 | 19:41
41
עשה לי מאוד טוב, מרגיע ואופטימי. לצערי לא עזר לי עם הפלות חוזרות מסיבה לא ידועה.
ניסיתי גם רפלקסולוגיה אבל פחות התחברתי.
נראה לי שהכי טוב שתקשיבי לעצמך ותרגישי מה עושה לך טוב
בהצלחה
לצפיה ב-'שאלה על קבורה. זהירות, תוכן קשה'
שאלה על קבורה. זהירות, תוכן קשה
01/02/2017 | 13:54
17
246
סליחה על השאלה האולי לא מתאימה כאן ומי שכואב מדי לקרוא בענייני קבורה, אנא תעצרו כאן ותצאו מההודעה הזאת
 
 
קברנו את התינוקת שלנו בבית קברות במושב שלי, הדחקתי מהמוח אבל אין ברירה צריך לשים מצבה שם (קשה מאוד לכתוב את זה, ולהגיד בקול רם אני לא אצליח בחיים). בגלל שזה מושב קטן אנחנו יכולים לשים איזה מצבה שנרצה, האם מישהי יודעת למי פונים, או שאולי כל אחד שמתעסק בזה הוא בסדר באותה מידה? אנחנו צריכים משהו מינימלי, אבן עם אותיות. פשוט לבחור מישהו שנמצא באזור שלנו ולהתקשר? אין לי ממש כוח לכל מיני "קבלנים" שידברו איתי על כמה הם זולים ומשתלמים תודה
לצפיה ב-'אויש, אכזרי'
אויש, אכזרי
01/02/2017 | 14:40
1
124
הדבר היחיד שאני יכולה להציע לך הוא לבקש ממישהו אחר- חבר, חברה, הבעל, מישהו במושב שמכיר אתכם ויש לו יכולת לעזור...מישהו שיכול לעזור בדברים הטכניים- להתקשר לאנשי המקצוע ולהתרשם ולקבל הצעת מחיר ולשמוע את כל הפרטים ואז להעביר לך.
אני פשוט לא יודעת איך מוצאים את הכוחות להתקשר למישהו ולומר לו: "שלום, אני צריכה מציבה בשביל הבת התינוקת שלי". לא יודעת איך עושים את זה.
 
סליחה שאולי לא הועלתי
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'מוצאים כי אין ברירה וכי זה מספיק חשוב'
מוצאים כי אין ברירה וכי זה מספיק חשוב
01/02/2017 | 14:45
102
גם אני לא מבינה מנין הכוח להיכנס להריון עשירי אחרי 7 הפלות (5 מהן רצופות). אבל עובדה.
אגב, בעיני לקבורה יש דווקא צד חיובי. הרי התינוקת איננה, עם קבר או בלעדיו. מצבה היא נקודת ציון, פינה בעולם, זכרון ומקום התכנסות.
בהצלחה סימון, וחיבוק גדול גדול.
לצפיה ב-'סימון יקרה שלום'
סימון יקרה שלום
01/02/2017 | 15:19
1
105
מצער לקרוא את ההודעה שלך.אין דרך אחרת לכתוב את זה.יחד עם זאת,אני חושבת שזה מעין סיום לעניין,באיזשהו אופן.אני יכולה לומר לך,להבדיל,אלף אלפי הבדלות,שכשבתא שלי נפטרה,לפני כשנתיים,והייתי קשורה אליה מאד מאד,אחרי שהניחו את המצבה,הרגשתי שזה כמו סוג של נחמה,או הקלה,במובן שזהו,יש שם אבן ועליה כתוב מה שרציתי שיהיה כתוב.התייעצו איתי מאד בעניין הזה,כי ידעו כמה שהיא הייתה יקרה לי.אני מציעה לך,לא לעשות את הבירורים הטכניים,אלא לשבת עם עט ודף,ולכתוב כמה מילים שאת מרגישה שאת מסוגלת לראות אותן כתובים על האבן.אולי,חריטה של פרח.זה מאד קשה,אבל גם מאד משחרר.אני יודעת שזה הניגוד הכי גדול,לשים מצבה או אבן,על קבר של ילד,או תינוק שעוד לא התחיל את חייו,אבל טווח ארוך,זה סוג של עוזר,שאין שם "סתם" אדמה....אגב,בלי ועם קשר,בזמנו סבתי סיפרה לי שהיא עברה לידה,ילדה תינוק חי,ואחרי מספר שעות הוא נפטר.היא ניסתה אחכ להרות עוד כשלוש פעמים,וההריון לא החזיק,והיא עברה גרידות בשבועות התחלתיים  יחסית.בבית היו לה כבר שלושה ילדים.אני זוכרת את השיחות שלי איתה בנושא,היא סיפרה לי שיום אחד הרופא אמר לה:גברת ---(לא אכתוב פה את השם)יש לך שלושה ילדים בבית.מספיק...אל תנסי שוב,כי זה עלול לעלות לך בבריאות שלך וכתוצאה מכך,בבריאות הנפשית של ילדייך.ומאז היא לא ניסתה יותר מעולם.
לצפיה ב-'לכתוב קודם על דף זה רעיון טוב. זה מה שנעשה'
לכתוב קודם על דף זה רעיון טוב. זה מה שנעשה
05/02/2017 | 10:31
7
לצפיה ב-'מנסה לעזור'
מנסה לעזור
01/02/2017 | 15:27
85
קודם כל, כמו שכתבה שירה, כדאי להיעזר בחברים או קרובי משפחה לצורך הבירורים.
 
נכנסת לפרטים טכניים מהנסיון הדל שלי במצבות של מבוגרים.
באופן אישי אני חושבת שלמרות המראה הטבעי שלה, כדאי להימנע מאבן חברון (או שיש חברון). יש לה נטיה להישחק עם השנים.
לגבי הכיתוב, אני חושבת שלא כדאי להדביק את האותיות על האבן אלא לחרוט ולצבוע, או לחרוט ולמלא. אותיות מודבקות עלולות ליפול.
כדאי לחשוב מראש על הניסוח והגודל של האותיות, כדי שמי שמברר יקבל הצעת מחיר מדוייקת.
אם אתם מתכוונים לעשות ראש מצבה עומד עם מקום לנר זכרון, כדאי לברר איך אפשר להימנע מסוגר מתכת - בדיעבד גילינו שגנבי מתכות אוהבים אותם 
אם יש חפץ או מכתב שאתם רוצים להניח מתחת למצבה, כדאי לתאם מראש עם מי שיניח אותה.
 
שולחת לך מלא חיבוקים 
לצפיה ב-'מצטערת כל כך'
מצטערת כל כך
01/02/2017 | 19:43
62
מצטערת כל כך
יכולה להוסיף בקטנה שקרובת משפחה שלי הייתה באותו מצב והיא רשמה שורה משיר שהייתה נוהגת לשיר ולהשמיע .
יותר מזה לא יכלה לרשום .
בראי הזמן זה הפך למקום של נחמה עבורה ומשפט חזק שליווה אותה.
 
את המנהלות השאירי למישהו מרוחק זה מספיק קשה גם ככה.
מקווה שהועלתי במשהו.
לצפיה ב-'מצבה'
מצבה
03/02/2017 | 07:52
1
62
הי סימון,
 אני מאוד מצטערת לשמוע ומאוד מזדהה עם ההודעות שלך.
הבת שלנו קבורה במושב בצפון. הנחנו אבן בזלת ועליה שלט עם חריטה והשאר מלא בצמחי העונה שההורים שלי מטפחים. את השלט הכנו אצל עופר מ: http://metalart.co.il (אם תרצי תמונה, אשלח לך). הוא בירושלים אבל עשינו הכול דרך המייל ושלחו אלינו את השלט להרכבה. עופר היה מאוד נחמד ורגיש.
חיבוק,
עדי
לצפיה ב-'אם הבנתי נכון הוא עושה שלט מתכת בנפרד'
אם הבנתי נכון הוא עושה שלט מתכת בנפרד
05/02/2017 | 10:32
40
אין לי כוחות להתעסק עם משהו כזה... אנחנו נעשה אבן עם כתובת. אני כותבת לך במסר. תודה רבה
לצפיה ב-'מצבה במושב'
מצבה במושב
03/02/2017 | 17:16
3
97
סימון, אולי האפשרות הגמישה לבחור מצבה מאפשרת לך, ולמשפחה, להכין אותה...
אולי זה נשמע קצת משונה, אולי אפילו מורבידי אבל מניסיוני....
אני לא הכנתי ממש מצבה, אבל בניתי קופסת זיכרון שלתוכה אספתי את כל ה"מזכרות". זה לקח קצת זמן כי לא עשיתי כזה דבר מעולם - אבל זה מאוד עזר לי...
השקעתי בזה הרבה מחשבה, לחפש חומרים ולתכנן את היצירה, להכין פינת עבודה מתאימה בבית........
אולי גם אתם יכולים - לחפש את האבן המתאימה ואת כלי העבודה הנחוצים... וללמוד איך לחרוט (בטוח יש סרטונים ביוטיוב).
לצפיה ב-'תרנגולת- אם אפשר לשאול-'
תרנגולת- אם אפשר לשאול-
04/02/2017 | 06:46
2
74
נשמע שעשית תהליך של עיבוד אבל מאוד מיוחד. אפשר לשאול אם קברת את קופסת הזיכרונות כאקט סימבולי, או שהיא נמצאת במקום כלשהו בבית? (זו שאלה מאוד אישית, אז תרגישי חופשיה לא לענות).
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'לא קברתי'
לא קברתי
04/02/2017 | 11:41
1
71
הקופסה נמצאת בבית, במקום נסתר מהעין.
אני גרה בדירה שכורה ואין לי מקום שהוא רק שלי שאני יכולה לקבור בו. אבל האמת היא שגם לא חשבתי על זה. דווקא רציתי שיהיה לי נגיש לפשפש בקופסה כשיגיע זמן מתאים.
ו יכול להיות שזה נראה שעשיתי תהליך עיבוד (לא רק הקופסה, יש עוד כל מיני) - אבל למרות שעברה שנה מאז הלידה הדוממת, ולמרות שגם נולדה לי בת לפני שבועות ספורים - אני לא מסוגלת לגעת ישירות באובדן. לא לדבר עליו (מלבד בתיאור כללי), לא לחשוב עליו... גם לא הלכתי לבית העלמין (למרות שבדקתי איפה הוא טמון) ולא סיפרתי לאף אחד שנתתי לו שם.
לצפיה ב-'תודה על השיתוף המרגש'
תודה על השיתוף המרגש
04/02/2017 | 11:48
11
לצפיה ב-'תודה לכולכן. עזרתן לי'
תודה לכולכן. עזרתן לי
05/02/2017 | 10:30
59
ישבתי עם אמא שלי וניסיתי וניסיתי לבקש ממנה... לא מסוגלת לבקש. "אמא אולי תעזרי לנו לברר כמה עולה..." פשוט לא מסוגלת להגיד את זה. אח"כ אבא שלי היה פה ולא הצלחתי פשוט להוציא את המלים האלה מהפה... לא מצליחה להביא את עצמי להגיד את זה בקול רם. אז אני כנראה פשוט אדבר בעצמי עם האיש מהכפר שאחראי לעניינים האלו... כמו שעשינו כשקברנו אותה והוא יפנה אותי למישהו שמוכר לו ונסגור את הסיפור כי אני בעיקר חייבת כבר לסגור את הדבר הזה, שלא יוצא לי מהראש.
לצפיה ב-'קבורה ומצבה'
קבורה ומצבה
05/02/2017 | 11:06
3
77
שלום סימון,
 
יכולה לספר לך מנסיוני; אנחנו איבדנו את בתנו בלידה שקטה לפני כשש שנים וחצי.
האובדן היה בארה"ב, כך שדברים התנהלו מלכתחילה אחרת.
בהקשר לקבורה ומצבה, מבינה מאד את הקושי שאת חווה כעת.  גם אני, לא הייתי מסוגלת לדבר, ובטח לא להפגש, עם נציג חברה קדישא שם עד יום הקבורה, כמה ימים אחרי הלידה.  חבר קרוב טיפל בסידורי הקבורה.  (בקבורה עצמה השתתפנו.)
בית הקברות שם מציב שלט קטן עם פרטי הנקבר.  בשנים הראשונות שמנו לצידו פרח שבשבת יפה ואבנים צבעוניות.  רק כעבור 4 שנים, הזמנו מצבה.
בחרנו אבן כהה, והכיתוב נחרט ונצבע בלבן (בהמלצתם - מה שנשמר טוב יותר לאורך זמן.)  מלפנים מופיע שמה ותאריך לידתה ופטירתה ומשפט קצר באנגלית, ומאחור פסוק בעברית.
 
מנסיוני כאמור, אם אין הכרח להציב כעת מצבה, ממליצה לבחור בחלופה המתאימה לכם, עד שיגיע היום בו תרגישו נח לבחור מצבת אבן.
 
 
לצפיה ב-'scalar- תודה גם לך על השיתוף המרגש'
scalar- תודה גם לך על השיתוף המרגש
05/02/2017 | 13:12
10
לצפיה ב-' ארבע שנים זה המון זמן'
ארבע שנים זה המון זמן
06/02/2017 | 11:41
1
57
תודה על השיתוף. נשמע שהרבה יותר מכבד איך שזה מתנהל שם. לא חושבת שהייתי עומדת בזה ארבע שנים... זה היה יושב לי כל הזמן בראש... בינתיים דיברתי בעצמי עם כזה שמכין מצבות (אני לא מאמינה שאני כותבת את זה אפילו), שלחתי את אבא שלי לבית קברות למדוד את הגודל כי צריך איזשהו מרווח אבל שלנו זו לא חלקה פורמלית כנראה ולא רצינו להפריע ל"שכנים"... מסתבר שהבירוקרטיה נכנסת ממש לכל תחום בחיים ואחריהם. את כאילו לובשת מסיכה כזאת כדי לטפל בזה, אחר כך את מורידה אותה ומתפרקת.
לצפיה ב-'כל אחד והקצב שלו '
כל אחד והקצב שלו
06/02/2017 | 13:58
40
מה שניסיתי לומר, שאין כאן חובה/מנהג/תבנית.
שלא כבמנהגי האבלות הרגילים בהם מוגדרים זמני השבעה, גילוי מצבה וכד', במקרים כמו שלנו אנו יכולים לבחור מה ומתי לעשות.  אם את מרגישה שאת מעוניינת בהקדם במצבת עד, בטוחה שתמצאי את מי שיוכל לעזור לך בכך.  אם את מרגישה שזה קשה ומכביד, מציעה שתבדקי עם עצמך אם זה הכרחי כעת, או שיש דבר אחר שיכול להניח את דעתך בינתיים, עד שתרגישי שאת מסוגלת לזה. 
 
(גם בעיני דברים רבים התנהלו שם נכון, עבורי לפחות, ובאופן מכבד.  כנראה בזכות נסיון של שנים.  לא בדקתי בשנים האחרונות מה התפתח בעניין בבתי החולים בארץ.)
 
 
לצפיה ב-'מאוכזבת'
מאוכזבת
31/01/2017 | 09:56
7
238
בוקר טוב לבנות המקסימות.
התעוררתי הבוקר עם רצון לשתף בהמשך החוויות שלי. היה לי אתמול ערב קשה, של בכי ואכזבה ואני מנסה לאסוף מחדש את הכוחות והאופטימיות.
אז לפני חודשיים עברתי הפסקת הריון בשבוע 20 עקב גילוי של תסמונת דאון. בחרתי לסיים את ההריון בתהליך של לידה ולא גרידה , למרות שלאחר הלידה כן עשו לי פעולה כירורגית של גרידה בהרדמה מלאה (נוהל בה"ח), וזאת עקב המלצות הרופאים שטענו שזה בריא יותר לגוף (לידה הכוונה). יש לי ילדה אחת בבית בת שנה ו-3, וכל הזמן ראיתי לנגד עיני את המטרה שהיא להיקלט שוב במהירות ובאמת אני מרגישה שכבר התחזקתי יותר בתקופה האחרונה והצלחתי להסתכל קדימה. שבוע שעבר הייתי בביקורת אצל רופאה בקופ"ח, לפני שקיבלתי מחזור לראשונה והיא טענה שהכל ממש בסדר ואין מניעה להתחיל בנסיונות אחרי המחזור.
אחרי המחזור, כלומר, אתמול, הלכתי לביקורת אצל רופא מומחה שאני אצלו במעקב כבר כמה שנים. ממש ציפיתי לשמוע את אותו הדבר גם ממנו רק שהוא ראה "תוכן" ברחם. ממצא בגודל של 1 ס"מ בערך והוא ציין שזה חייב לצאת, שזה כנראה שארית מההריון וקבע לי תור להיסטרוסקופיה. אין לתאר את האכזבה שלי. פשוט רציתי לבכות.
תבינו, ההריון הראשון שלי הושג אחרי 3 שנים! עברתי טיפולים ובדיקות שלא הועילו ובסוף נקלטתי טבעי. להריון השני שלא הצליח גם נקלטתי טבעי, והפעם אחרי חודש נסיון בלבד!  ועכשיו לעבור שוב היסטרוסקופיה שולח אותי למקום מאוד רע, פלאשבק מתקופת הטיפולים, ועוד אחרי שבסוף נקלטתי פעמיים באופן טבעי, אני פשוט לא מסוגלת להכיל את זה. כל -כך מקווה שזו רק מהמורה קטנה בדרך ולא תחילתה של סאגה נוספת...
תודה על המקום לשתף, לפעמים זה קשה מנשוא.
לצפיה ב-'שולחת לך המון חיבוקים'
שולחת לך המון חיבוקים
31/01/2017 | 12:37
1
53
זה כל כך כואב ומבאס לחשוב שהצלחת כבר לסיים עם ההליך הפיזי ואז להתקל בעוד מהמורה לעבור ואז שוב צריך לגייס כוחות ולהתעסק עם ביורוקרטיה. מקווה שתשיגי תור מהיר להיסטרסקופיה ושזה יעבור בשלום ותיכנסי להריון מהר
לצפיה ב-'תודה אמן!'
תודה אמן!
31/01/2017 | 19:40
6
לצפיה ב-'לחזור אחורה'
לחזור אחורה
31/01/2017 | 13:04
1
67
היי יקרה,
באמת קשה לגלות פתאום משהו שמעכב את הנסיונות. ואצלך גם יש רקע של טיפולים, אז קצת יותר קשה כי כבר חווית עיכוב די מסיבי בהגעה לבכורתך. זה מאד מאד שונה, אבל זה קצת כמו שאת מחכה שעה בקופ"ח לתורך כדי לקנות תרופות, ואז מגיע איזה מישהו ש"היה כאן קודם" ונתקע בדלפק עוד 10 דקות.
ככה סתם היית יכולה לחכות עוד 10 דקות בלי בעיה בכלל. זה לא כ"כ הרבה זמן. אבל אחרי שכבר הגיע תורך ה-10 דקות האלה פתאום בלתי נסבלות.
 
אני מאחלת לך שלמרות הקושי העשר דקות יעברו יותר מהר משנדמה לך. לא עברתי הסטריוסקופיה, אבל להבנתי היא פחות 'גרועה' מצילום רחם, מקווה שיעבור בקלות (ובמהירות) ותחזרו לנסיונות - ולהצלחות הטבעיות!
ואנחנו פה, כל הזמן, אם מתחשק לך לפתוח פה טבלת ייאוש ולספור ביחד איתנו את הימים - אנחנו נשתתף בשמחה.
 
 
לצפיה ב-'מעניין'
מעניין
31/01/2017 | 19:46
43
איןאריותכאלה, הדימוי של העשר דק'. מהרגע שהבנתי שאני צריכה לבצע הפסקת הריון הרגשתי כמו במשחק סולמות וחבלים...שהינה הינה כמעט כמעט אני שם והופ, חזרתי אחורה עוד קצת ועוד קצת ואז לנק' ההתחלה.זה מבאס כל כך. על אותו משקל של העשר ד'ק גם תמיד הרגשתי שאם היה לוקח לי חצי שנה להיקלט זה היה בסדר ולא הייתי נלחצת, אבל ברגע שזה כבר קרה ואז נ"לקח ממני" אני פשוט מרגישה את עצמי נכנסת לסחרור, לכמיהה המוכרת המטורפת להיות בהריון, שמנסיון שלי, זה הכי לא טוב ובריא ואני מנסה הכל כדי לעצור את זה ולנשום בחזרה.
לצפיה ב-'האכזבה שלך מובנת לחלוטין-'
האכזבה שלך מובנת לחלוטין-
02/02/2017 | 13:44
2
33
מה שאני פחות מבינה זה למה יש דיווח ואבחנה סותרים בין הבדיקה של הרופאה לבין הרופא. האם מדובר במכשירים שונים? במומחיות שונה? במי את נותנת את האמון על ביצוע בדיקה נכונה ואמיתית? האם אמרת לרופא שבדק אותך שנבדקת זמן קצר לפני כן והרופאה אמרה שהכל תקין?
 
האם הרופא נתן לך הפנייה להסטרוסקופיה לצורך אבחון או טיפול? (אבחונית או ניתוחית)?
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אז לשאלתך'
אז לשאלתך
02/02/2017 | 15:16
1
36
מדוע יש אבחנות סותרות בין הרופאים, אין לי תשובה ברורה כי זה לא נדיר שמתפספסים דברים. בגדול הרופא שאבחן את הממצא הוא מומחה באנדמטריוסיס ואני נמצאת אצלו במעקב עוד מתקופת הטיפולים שעברתי בה היה חשד לאנדמטריוסיס. לצורך העניין, אחרי הלידה הראשונה שלי הגעתי אליו לביקורת והכל היה תקין ובאמת נקלטתי אח"כ צי'ק צ'אק. אני מרגישה שאני סומכת עליו, לא סתם הוא מומחה בתחומו. ואני צפויה לעבור היסטרוסקופיה ניתוחית.
לצפיה ב-'מאה אחוז. חשוב ללכת בדרך של רופא/ה עליו/ה אנו סומכות. '
מאה אחוז. חשוב ללכת בדרך של רופא/ה עליו/ה אנו סומכות.
02/02/2017 | 17:01
8
לצפיה ב-' פינת הביניים - איך מחליטים אם לנסות שוב?'
פינת הביניים - איך מחליטים אם לנסות שוב?
31/01/2017 | 21:42
13
199
אני מתייחסת למה שאורהגנוז כתבה על השאלה איך מחליטים על עוד הריון (אחרי אובדן, כמובן)?
היא כתבה - אם אני ארגיש שאובדן של (עוד) הריון / או ילד פגוע חלילה יפרק אותי פיזית ונפשית, אני אחליט לא להיכנס להריון. אבל אם אני ארגיש ש(עוד) הריון או ילד פגוע חלילה לא יפרק אותי פיזית ונפשית - אני אחליט לנסות שוב. והדגש הוא על כך שתיכנסי להריון רק אם תהיי בטוחה שתעמדי באובדן.
ואני שואלת בחזרה: איך? איך את יכולה להיות בטוחה בזה או בזה? איך את יכולה לוותר בלב שלם? או לחלופין איך את יכולה לדעת שתוכלי לעמוד באובדן נוסף? אני שואלת לגמרי ברצינות.
מהמקום שבוחר כן לנסות שוב. אני בטוחה ב 100% שאובדן נוסף (בכל שלב) יפיל אותי חזק מאד לקרשים. ומן הסתם אגרור איתי את המשפחה. אני לא צריכה את האובדן עצמו כדי לדעת שהוא ימוטט אותי.
הדבר שבו אני בטוחה הוא שונה - אני בטוחה שאני אמצא את הדרך החוצה. אני אדע איך להתמודד. לא יהיה לי כיף, אני לא מדמיינת טיול בפארק, אבל אני סומכת על הכוחות שלי.

לצפיה ב-'מה שעובד אצלי'
מה שעובד אצלי
31/01/2017 | 23:22
3
112
זה מינון גבוה של פסימיות.
אני מראש מתחילה כל כך שלילית, כך שברגע האמת אני בעיקר לא מופתעת מכך שאני שוב באובדן.
וזה מתחבר לי לכמה הודעות שנכתבו כאן על כך שכדאי להיות אופטימית.
אצלי האופטימיות לא עזרה במיוחד. כשאני אופטימית אני נופלת עמוק יותר ושחור יותר.
בהריון השלישי הייתי אופטימית, הוא הסתיים בלידה שקטה יזומה. בהריון הרביעי הייתי אופטימית, הוא הסתיים בגרידה יזומה. בטיפולי הפוריות הייתי סופר אופטימית (הייתי בטוחה שאני לוקחת את זה בהליכה, טיפול אחד ויש הריון תקין), ואחרי 4 שאיבות עדיין לא היה הריון.
אני שומרת את האופטימיות והשמחה לתחומים אחרים בחיים. בענייני הילודה שלי אני מעדיפה להיות פסימית מתוך ידיעה והבנה ברורה שהפסימיות לא פוגעת בסיכויים שלי.
 
אתמול הייתי אצל הרופא שלי לביקורת אחרי הוסת הראשונה. הוא אמר לי שאחרי שהוא ראה את הפרצוף של בעלי בפגישת האין דופק, הוא היה בטוח שבעלי יגיד שלא מנסים שוב. בעלי היה עם פרצוף של אבל עמוק, בעוד אני הייתי כולי קופצנית ומחייכת.
סיפרתי לו שאת האבל שלי התחלתי שבוע וחצי לפני הפגישה ההיא, עם התחלת ההכתמות והלילות היו לילות של בכי. סיפרתי לו שכשהוא אמר שאין דופק חשתי בעיקר הקלה, על כך שאני לא תלויה יותר באויר בין הריון לאובדן.
 
אז עם אספקה בלתי נדלית של פסימיות, אני מתחילה את המסע לעבר הריון 7.
אם הוא יגיע ואם הוא יסתיים בטוב, אני אהיה מופתעת לחלוטין.
אני יודעת שיש בי כוחות להתמודד עם עוד אובדן. כמוך, גם אני סומכת על הכוחות שלי.
 
אבל בסופו של דבר, אני בעיקר מפחדת לעצור.
אני עדיין לא בשלב שבו אני יכולה לוותר/להשלים בלב שלם. ואם אני לא מוותרת, אז אני ממשיכה בכל הכוח.
ואני יודעת שאחרי שהכל יסתיים (בידיים מלאות או ריקות), אני אצטרך לעבוד קשה מאוד על מנת לעבד את מה שעברתי ולרפא את הנפש והגוף.
לצפיה ב-'למרעישה - ביניים של גופנפש'
למרעישה - ביניים של גופנפש
01/02/2017 | 09:36
88
יבוא יום של אחרי. היום בו תשימי נקודה לגבי העולם המיילדותי ותשלימי עם מה שיש באותה נקודה. יבוא שלב כזה. אבל את לא יודעת מתי, ואת לא יודעת מה עוד תעברי עד שתגיעי אליו.
כמובן שאני מאחלת לך (בשמי ובשם כל הפורום וכל כוחות היקום, הבריאה, אלוהי היהודים, הגורל, הטבע וכל כוח אחר שאני יכולה לרתום) - שהאחרי שלך יגיע תוך 10 חודשים מהיום ויהיה עגלגל ומתוק ורך (אולי שניים?)
אבל הדרך עלולה גם להתארך ולכאוב (אני יודעת שאת מוכנה לזה עם הררי הפסימיות שלך).
 
ואז, במידה מסויימת, אם את לא מטפלת בגוף ובנפש שלך עכשיו - את חיה בהזנחה. ברור שלא כל דבר אפשר לעשות בתקופה מורכבת כל כך, אבל משהו אפשר. למצוא טיפול בשיחות / בתנועה / בריקוד / במים / באמנות / בכתיבה יוצרת. להצטרף לקבוצת תמיכה. לצאת להתנדב. להקפיד לאכול קצת יותר מסודר / או קצת פחות פחמימות / או לשתות יותר מים / או לצאת להליכה פעם בשבוע - כל דבר - כל דבר הכי קטן שתעשי למען שלמותך הפנימית, הפיזית והרגשית, יתגמל אותך מאד, והוא יתגמל אותך מאד עכשיו.
לדעתי כדאי לך לשקול את זה. וזה באמת יכול להיות משהו ממש קטן, זה לא חייב להיות שינוי דרסטי, רק שתרגישי שאת מטפלת בעצמך. כי מה שאת עוברת פיזית ונפשית הוא כל כך קשה. טיפול יביא איתו רוך וחמלה לתוך החיים שלך, ואלה חומרים טובים לצד הנחישות והמאבק.

 
לצפיה ב-'כתבת כל כך יפה,ואני כל כך מתחברת'
כתבת כל כך יפה,ואני כל כך מתחברת
01/02/2017 | 10:44
59
למה שכתבת....פשוט מדהימה.
אני מאחלת לך שהמסע הזה יסתיים ביידים מלאות בתינוק או תינוקת חייכנים,וכן ירבו.
ואם תרצי,בבקשה שלחי לי את שמך ושם אימך,גם אם את לא מאמינה,אשמח להתפלל בשבילך.זה לא יכול להזיק
לצפיה ב-'אני ממש מתחברת למה שכתבת'
אני ממש מתחברת למה שכתבת
02/02/2017 | 12:32
37
גם אני כך, מכינה את עצמי עם פסימיות, גם אצלי זה נכון גם לטיפולי הפוריות ועכשיו גם לענייני ההיריון כשהוא כבר מגיע (לפני כן דווקא חשבתי שברגע שאני אכנס להריון זהו...).
לצפיה ב-'אענה לך.'
אענה לך.
01/02/2017 | 10:38
1
69
אני מרגישה היום,שעם הטיפול התרופתי,אני מאולחשת נפשית,כדברי יונתן גפן.זה לא שאם יקרה משהו חלילה,אני אצהל,ואשמח.אבל אני די בטוחה,שאני לא אתפורר לרסיסים זעירים כמו אז.אני גם חושבת שהייתי כל כך מוצפת בחרדות ממה שקרה לי,שהיום,לאחר עיבוד של הטראומה,אם ניתן לכנות זאת כך,אני יותר חזקה,כמובן תודות לזמן שעבר,שיחות,ובעיקר לכדורים.אני מאד מקווה שאני לא טועה,אב זאת ההרגשה שלי, נכון להיום.
לצפיה ב-'וכמובן,מה שכתבה מרעישה,גם אני '
וכמובן,מה שכתבה מרעישה,גם אני
01/02/2017 | 10:40
50
אהיה פסימית עד שבאמת אזכה ללדת ולראות שהכל בסדר.לא אשמח כמו פעם שעברה,ואהיה תמימה.אפילו לא חשבתי על אפשרות שיכול לקרות משהו,ולכן הנפילה הייתה לתהום.היום אני הרבה יותר מפוקחת.
לצפיה ב-'גם אני באותה סיטואציה'
גם אני באותה סיטואציה
01/02/2017 | 18:18
52
אין יום שעובר ולא שואלת את עצמי את השאלה הזו. כל כך רוצה לנסות שוב אבל פוחדת כל כך. כל אבדן הוא קשה, קשה כל כך.
ברוך השם יש לי 3 ילדים בבית שנולדו בלידות רגילות, ורק לפני שנתיים שהחלטתי שאני רוצה עוד ילד עברתי 3 הפלות רצופות, כאשר הראשונה היתה הטראומתית מכולן.
מטיבעי אני פסימית. ועובדת מאוד על עצמי להסתכל על הדברים בצורה חיובית יותר. בהריון הרביעי כמובן הכל התנפץ לי בפנים, בהריון החמישי התאכזבתי מאוד ובהריון השישי כבר התחלתי עם הפסימיות שוב אז הופתעתי מהאבדן לא כמו בפעם הראשונה.
לא נתפס לי בכלל שעברתי 6 (!!!) הריונות
כמה הנפש יכולה לספוג?
סליחה על האורך
לצפיה ב-'מסובך'
מסובך
01/02/2017 | 19:32
46
פינת הביינים מאוד מסובכת לי ,
הפעם (לפני שעוד נכנסתי להריון)
אובדן שלישי ברצף,הבטחתי לעצמי שזהו,לא אעביר את עצמי את הסיוט הזה שוב.
ועכשיו שוב חושבת האם באמת להפסיק או לנסות שוב.
מה יותר חזק הטראומה או המחשבה שיכל להיות לי עוד ילד ופשוט לא ניסיתי מספיק.
מתי הנסיונות הם מספיק???תוהה האם במרחק של כמה שנים לא אכעס על עצמי שלא ניסיתי שוב,לא בטוחה.
 
בשנה וחצי האחרונות עשינו הרבה שינויים בחיינו בעלי ואני כולל מעבר מהמרכז לצפון. החלטנו יחד שבמקום להתמקד בקריירה (לבנות את עצמי מחדש...עצמאית)
אני מתמקדת בהריון הבא,בקושי עבדתי התחלתי טיפול נפשי ועשיתי יותר לעצמי.
קשה להגיד שעזר כי שנה וחצי אחרי נוספו לי עוד שתי גרידות.
אז לא בטוח ששינוי עובד��.
 
כל אובדן בעייני הוא טלטלה לזוגיות שלי והוא ממש פוער חור ביננו וגם זה מפחיד אותי.
כל אובדן מזכיר לי ששנינו לא רצינו אותו דבר  (כן קצת כמו ילדה קטנה).
תמיד חשבתי שאנחנו באותו מקום דמיינו וחשבנו על הרבה ילדים (אני איתו מגיל 19) ו בלי לשים לב הוא הפנה לי את הגב ואמר מספיק לי שניים .
אחרי שנים של דיבורים ותחנונים זה הגיע ממנו פתאום בשוק גדול מצידי אולי אפילו בפליאה כי כבר התחלתי בתהליך פנימי של זה מה יש ובזה את מסתפקת .
עם זאת בשמחה ענקית התחלנו לנסות וקיבלנו שוק אחד ושני ושלישי.
עכשיו כבר לא בטוחה אם הוא רוצה עוד ילד או רק מפחד מהכעס שלי,מהרס החלום שלי/שלנו???
למרות שאנחנו מנהלים שיח פתוח כואב ואמיתי ,לא בטוחה שהוא חושף הכול.
שנינו טיפוסים שאוהבים לרצות (הוא מכחיש אבל מכירה אותו כבר כמה שנים...)
אני יודעת שהוא כל כך אוהב אותי ודואג  מלאבד אותי.
כל ״כישלון״ כזה רק יוצר מרחק וכעס ,נכון ישנה גם התקרבות אבל אני רק מפחדת מה יהיה אם יקרה שוב... אני אוכל שוב להיות איתו להשלים עם זה שוב ולהמשיך הלאה??
 
מאוד קשה לי להיות פה בביניים.
פעם שעברה פשוט החלטתי לא להחליט ולראות מה יקרה ...
הפעם זה כנראה כבר לא מתאים.
הלוואי ומישהו היה אומר לי בעוד איקס זמן תגיעי להחלטה זה היה משחרר אותי
בנתיים עסוקה ב״שקילות״ .
לצפיה ב-'העלת נושא בעייתי בשבילי... '
העלת נושא בעייתי בשבילי...
01/02/2017 | 22:29
2
71
זה מאוד מאוד קשה...מצד אחד אני החלטתי שאני רוצה הריון ומצד שני אני מאוד מפחדת אם שוב בעזרת ivf אני אהיה בהריון...ובמהלך הריון כל הזמן לדאוג על תקינות העובר...ואם שוב אצטרך להפסיק אותו בגלל המום...אני לא אעבור את זה פשוט...לא אתמודד עם זה שוב..
הבעלי יודעה טוב מאוד מה עברתי...
דיברנו על זה הרבה והפטחתי לו שאני כן אהיה מסוגלת לעבור את זה...אמרתי שאני כן אעמוד בזה...אחרת הוא לא הייה מסכים להמשיך טיפולים...הוא לא רוצה שיהיה לי כל כך רע נפשית ופיזית בפעם שנייה...
בקיצור אני שקרנית!
לצפיה ב-'את ממש לא'
את ממש לא
02/02/2017 | 00:14
47
שקרנית,אפילו קשה לי לרשום את זה באותו משפט.
את רוצה כל כך רוצה שאת מוכנה להרבה סבל וייסורים בדרך.
אני גם מאמינה שהוא לא כזה תמים שמאמין שלא יקרה לך כלום אם תאבדי שוב הריון -חלום למציאות שאת כל כך מייחלת לה.
תאמיני שהוא מבין את המחיר הוא רק כמוך מקווה לטוב לצאת בידיים מלאות.
אני גם בטוחה שהוא מקווה שאם שוב תאבדו הריון (חס וחלילה חס ושלום)אולי לא תסבלי ותכאבי כל כך .
והוא מייחל שתתאוששי יותר מהר ותהיי יותר ״הגיונית״ כמוהו ותביני שזה מה יש.
(המשפט האחרון הוא סתם נסיון שלי להבין אותם כי אני לא )
וכן נשמע שהוא מאוד אוהב אותך ודואג ...
ואת לא משקרת את פשוט רוצה.
 
 
לצפיה ב-' אני לא חושבת שאת שקרנית'
אני לא חושבת שאת שקרנית
02/02/2017 | 08:47
43
אבל ברור לי שככה את מרגישה כרגע.
אני מכירה את ההרגשה ומבינה אותה, אבל מבקשת שתהיי סלחנית כלפי עצמך. יש כל כך הרבה פחדים, וקשה להחליט מה מפחיד יותר: לוותר או להמשיך.
מאחלת לך שלא תצטרכי לגלות שהכוחות קיימים בך.
לצפיה ב-'פעם שעברה לא השתתפתי בפינה......'
פעם שעברה לא השתתפתי בפינה......
02/02/2017 | 10:55
60
הפעם כן.
 
אצלי אין בכלל שאלה אם ממשיכים או לא. 
רק עוצרים לקצת זמן לנשום וממשיכים הלאה. 
השאלה הזו בכלל לא רלוונטית.
במקום שלי כרגע לא רואה אפשרות שאני אפסיק לנסות. זה יקרה, אם חלילה, תהיה התוויה רפואית.
 
אני רוצה להיות בהריון. אני אוהבת להיות בהריון. אני רוצה לחיות בתקווה, בהתרגשות, בצפייה. לא רוצה לחיות בהשלמה.
זאת אני.
מנגד, אני לא עוצרת את החיים. משתדלת לראות את הטוב שבמשפחה הקטנה והמדהימה שלי, 'לנצל' את העבודה שאין לי תינוקות בבית ואני יותר חופשייה...
 
עד כאן במרוץ להריון 8, בתקווה שיגיע בקרוב ויסתיים בידיים מלאות ובלב מאושר
לצפיה ב-'אין כאן לב שלם'
אין כאן לב שלם
04/02/2017 | 19:54
27
ככה זה מרגיש לי, צריך לבחור בין מבחר אפשרויות שהן כולן נורא קשות, כמה הגוף שלי כבר יכול לעמוד בזה, מה מצבי הנפשי ומה האפשרויות האחרות העומדות בפניי. אף אחת מהאופציות לא קוסמת לי במיוחד. הכי הייתי רוצה להיות כמו כולן, להצליח להחזיק הריון בלי שום התערבות, פשוט ככה כמו שהטבע רצה.
 
לדעת איך תגיבי לכל מצב זה באמת קשה לנחש, כי זה מאוד תלוי מה רמת הציפיות שמגיעים איתם, מה מגלים בדרך ומה האפשרויות הבאות.
 
ההריון שהכי ריסק אותי היה ההריון שבו טופלתי לראשונה בקלקסן, חשבתי שהנה, עכשיו הכל יסתדר, מצאנו את הבעיה, והרופא אפילו לא מצמץ כשהוא אמר שהכל יהיה בסדר מעכשיו. אני זוכרת כמה נשברתי כשפסק הדופק. כי לא הייתי מוכנה לזה בכלל.
גם אני כמו רבות וטובות כאן, מגיעה עם פסימיות רבה, לא כי אני אוהבת להיות פסימית, ממש לא, בשאר התחומים זה ממש לא ככה, פשוט כי החיים הכו בי הרבה וקשה בתחום הפריון. היום אני מגיעה פסימית ומפוכחת יותר. אני יודעת כמה יש לי להפסיד וכבר ראיתי את מעמקי החשכה הקשים האלו בתוכי. מנסה כל פעם שמתגייסת מחדש להבין אם אני יכולה לעמוד בזה עכשיו, לוקחת אויר והפסקה אם צריך, מגייסת את עצמי שוב, מתאכזבת שוב ורק לפעמים באמת נדירות מרשה לעצמי לדמיין את עצמי עם מנשא.
 
מקווה שנגיע כולנו להגשים את החלום.
לצפיה ב-'רק עכשיו אחרי 5 הפלות (!) אזרתי אומץ להצטרף לפורום'
רק עכשיו אחרי 5 הפלות (!) אזרתי אומץ להצטרף לפורום
30/01/2017 | 10:02
17
255
אני מגיעה מהפורום השכן של טיפולי פוריות, ואתמול עברתי את ההפלה החמישית שלי...
בקצרה עלי, אוטוטו בת 33, נשואה 7 שנים + ילדה בת כמעט 4 מIVF עקב בעיית זרע. ולסיפור שלי:
עם הילדה נכנסתי בטיפול IVF ראשון... וכשהיא הייתה בת שנה וחצי ואחרי ניסיונות טבעיים כושלים, חזרנו לטיפולים. היו לנו מוקפאים, ונכנסתי להריון בטיפול הראשון, מה רבה הייתה שמחתנו.. אבל - אז לא נצפה דופק, היה שק הריון ריק ועברתי גרידה בשבוע 8.
אלא ש... לא עשו לי אותה טוב... ולקח כמעט שנה עד שגילינו שיש הידבקויות קשות מהגרידה, עברתי הסיטרוסקופיה ניתוחית... ואז היו שני הריונות כימיים, ואחר כך חוץ רחמי שטופל עם זריקה...
חשבנו שיש עדיין בעיה ברחם כי לפני זה לא חוויתי הפלות... אבל בדקנו גם שוב עם היסטרוסקופיה וגם עם ייעוץ של פרופ' כרפ, ונאמר שאין קשר לרחם...
ואז לפני כ3 חודשים נכנסתי שוב להריון, שמחה עם הרבה חששות... ונצפה דופק!!! הרגשנו שזהו, עברנו את השלב שלא הצלחנו לעבור מאז ההריון עם הילדה, והאמנו שזה הולך לכיוון חיובי, בשבוע 8 עשיתי שוב אולטראסאונד מהלחץ, ואכן נצפה עובר עם דופק וכבר התחילו לראות ראש, גוף וכו', כל כך שמחנו!! תכננו את הקיץ (הייתי צפויה ללדת בתחילת אוגוסט), ואז היתה הפסקה של חודש עד השקיפות עורפית, שהיתה אמורה להיות היום... ביום חמישי בשבוע 12 כבר, לא יכולתי להתאפק יותר והלכתי למיון נשים לראות מה קורה... ואז נאמר ש - אין לעובר דופק והוא מתאים לשבוע 8, אבל איך?!?!? בשבוע 8 ראינו עובר עם דופק, ומה שהזוי שאיך שיצאתי מהבדיקה בשבוע 8 אמרתי לבעלי ומה עכשיו? אולי משהו השתנה... והוא צחק עלי.
אז זהו, המליצו לי על גרידה כי העובר גדול והשק המשיך לגדול ומתאים לשבוע 12, אבל לאור הטראומה שלי עם ההידבקויות, החלטתי לנסות ציטוטק. קיבלתי ביום שישי 4 ציטוטק לבליעה, שמתי את הילדה אצל ההורים שלי וחיכיתי... אחרי חצי שעה התחיל דימום, קצת צירים נסבלים, ובערב... עבר, למחרת כבר לא היה דימום. אמרתי שאם זה ככה, חבל שלא עשיתי כך גם בהפלה הראשונה... אבל אז עשיתי בדיקה אתמול, וכלום לא קרה, העובר + שק ברחם ולא הזיז להם, שוב אמרו לי גרידה, אבל התעקשתי לנסות שוב ולקבל מנה נוספת... ואז קיבלתי עוד 4 כדורים, אחרי שעה התחילו צירים, ואז... במשך 4.5 שעות, היו צירים ממש ממש חזקים כמו לידה, כשבסוף בלי הפסקות אחד אחרי השני, צרחתי, קיללתי את עצמי שאני מטומטמת שלא הקשבתי לרופאים, ביקשתי מאלוהים שייקח אותי ומה לא... צרחות התפתלויות ואני בשוק שלא הזמינו משטרה כי זה היה נשמע שבעלי מכה אותי... וכל פעם הולכת לשירותים ו - כלום!!! אין טיפת דם וזה הכי מתסכל לעבור כאבי תופת ולא קורה דבר. אמרו לי לא לקחת אדקס כי זה מרפה שרירים ויכול לפגוע באפקטיביות, אבל אחרי 4 שעות כבר לא יכולתי וביקשתי מבעלי אדקס, לקחתי ופתאום אחרי חצי שעה היה ציר חזק וזהו פתאום עבר, הייתי בשוק, סוף סוף שכבתי באפיסת כוחות (בזמן הצירים לא יכולתי לשכב, רק עמדתי או על 4). ופתאום אמרתי לבעלי בוא נראה פרק בסדרה שאנחנו רואים, הוא היה בשוק!!! וגם אני!!! פתאום עבר, החלטנו שלא אעשה זאת שוב כי גם אין כל התקדמות וסתם סבלתי לא הייתה טיפת דם. אחרי שראינו פרק, הלכתי לנוח, פתאום, כשעתיים אחרי שהפסיקו הצירים, הרגשתי זרימה מטורפת של דם ומשהו ענק יוצא לי בגודל של כדור טניס, צרחתי לבעלי שזה יוצא!!! ומה שמוזר שזה בכלל לא כאב, והוא היה במקלחת, הוא יצא בריצה, פחדתי ממש!!!! מסתבר שירדו לי מים + דם, ואיך שהורדתי את התחתונים, "כדור הטניס" נפל, לא ידענו לאן חשבנו לשירותים... בעלי ביקש שלא אסתכל, היה לי מוזר שהוא ראה אותי עם כל הדם הזה, כי אנחנו שומרים נידה, אבל ממש לא יכולתי, זה היה נורא, בסוף הוא פתאום ראה את זה בתוך מכנסי הפיג'מה שלי... ביקש שלא אסתכל, רצה לזרוק את המכנסיים... ואני פחדתי שאולי זה צריך קבורה,ואולי חתולים יאכלו את זה אם זה בפח... ביקשתי שיזרוק לשירותים... הוא עשה את זה!!! ופתאום הרגשתי עוצמה מטורפת, של עשיתי זאת. אני עדיין בשוק! אבל בכל זאת, צריכה לעבור אולטראסאונד לראות שהכל יצא!!! לא מאמינה שעברתי דבר כזה! ומה עכשיו??? איך אוכל להכנס שוב להריון? אני ממש בחרדות. ומה אפשר לעשות, יש לנו בירור הפלות חוזרות, אבל אם זה בעיה בעוברים, מה עושים??? אני ממש מתוסכלת, מבוהלת, ועצובה!!! סליחה על האורך, הייתי חייבת לפרוק.
לצפיה ב-'סיפור קשה'
סיפור קשה
30/01/2017 | 11:29
89
ליבי איתך.זה נשמע מאד מאד מלחיץ.כל הכבוד שהייתם יחד,ותמכתם אחד בשניה ולהיפך.אני מבינה שכל העניין קרה לא מזמן.קשה לי בכל אופן,לחשוב מנקודת מבט כזו,מה יהיה עכשיו מבחינת להרות שוב.זה באמת תלוי בך ובכוחות שלך,וכמובן צריך להתחשב בעניין הרפואי.
מאחלת לך הרבה שלווה,והחלמה מהירה לגוף ולנפש.
לצפיה ב-'כל כך עצוב'
כל כך עצוב
30/01/2017 | 11:59
47
עכשיו זה לא הזמן לחשוב על ההריון הבא אלא להיות עצובה ולבכות המון, לצערי אם זה עניין של הגרלת עוברים לא תקינים אין יותר מידי מה לעשות. עוד אפשרות זו בעיית קרישיות שלזה לפחות להבדיל מעוברים לא תקינים יש פתרון. שולחת לך חיבוק גדול של הזדהות
לצפיה ב-'שולחת לך ניחומים, מיכל'
שולחת לך ניחומים, מיכל
30/01/2017 | 12:21
47
לבי לבי איתך מיכל, על הקשיים והאובדנים שאתם עוברים. אין לי תרומה מעשית, אבל לי נשמע שאתם עושים את הדבר הנכון - בירור הפלות חוזרות.לשאלתך - כשתתאוששי בגוף ותקומי בנפש, נשמע שתוכלי להכנס שוב להריון, כי נשמע שאת כמהה לילד נוסף. אתם עושים את המירב ולו בכך שאתם עורכים בירורים.
טוב שנכנסת לכאן, למקום בו את יכולה להיות מתוסכלת, מבוהלת ועצובה. אחרי כל מה שעברת (ולמעשה עוד עוברת בגוף, יממה אחרי ציטוטק), אי אפשר שלא להיות! אז כתבי לנו, מותר גם ארוך (אי אפשר לתמצת שבע שנים של נסיונות ובינתיים ילדה אהובה אחת לפסקה בודדת!). והעיקר - החלמה מהירה בגוף ובנפש, וכשתהיי מוכנה שוב - עובר תקין, הריון ללא דרמות והעיקר - ידיים מלאות!
לצפיה ב-'ברוכה הבאה לפורום שלנו'
ברוכה הבאה לפורום שלנו
30/01/2017 | 12:24
54
אני שמחה שאזרת אומץ וכתבת לנו. אין צורך להמתין 5 (!) אובדנים כדי לבוא לפה.... מצטערת כל כך שזו דרכך, מתפתלת, מתארכת, מכאיבה. ו'שמחה' גם לשמוע שהשק נפלט. החוויות שלנו פה בפורום מאד שונות לגבי הציטוטק, כנראה שהתרופה הזו באמת עוברת אחרת על כל גוף. אני קיבלתי וגינלית, לא אוראלית. אחרי הא"ס מניחה שיתנו לכם אישור לנסות שוב.
 
אבל מה לעשות אם מדובר בהפלות חוזרות בשליש ראשון את שואלת? לרוב באמת שולחים לבירור הפלות חוזרות. לעיתים קרובות לא מוצאים את הסיבה. מקובל להניח שעובר שהתפתחותו הופסקה בשבועות המוקדמים הופסקה בגלל הברירה הטבעית, כלומר, שככל הנראה הוא היה עובר חולה או לא תקין באיזושהיא צורה, ולכן הופסק הדופק. אם לא תימצא סיבה ברורה לאובדנים (קרישיות למשל) אז יש גם הרבה עניין של מזל, צריך 'להגריל' את העובר הנכון. מאחלת לכם שזה מה שיקרה לכם בנסיון הבא.
 
ועד אז - וגם אז - את מוזמנת בחום לבוא לפה, להתלונן, לקטר, לבכות. לא קל לעבור אובדנים, לא קל לעבור אובדנים מרובים ורצופים. ואני גם מבינה מדברייך שאתם מגיעים מהמגזר הדתי, שם לעתים קצב הילודה וההתבוננות על הילודה בכלל מעט שונה מאשר במגזר החילוני, ואולי מוסיפה לקושי הקיים ממילא.
בואי אלינו. אנחנו מבינות בכאבי הלב והגוף, מנוסות באובדן/אובדנים, נלווה אותך בדרכך בכל אספקט שתבחרי לשתף אותנו בו. אנחנו קהילה חזקה, חמה ותומכת. ואת מוזמנת להצטרף אלינו.
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
30/01/2017 | 13:04
1
52
על האובדנים ועל הדרך שמתארכת ומתארכת.
 
בפן הפרקטי ומעבר לכל מה שנכתב מעליי:
1. חשוב מאוד לעשות בהקדם US, לוודא שאכן הכל יצא ולא נותרו שאריות.
2. גם אחרי ציטוטק עלולות להיות הידבקויות. חשוב לעשות US גם אחרי הוסת הראשונה וככל הנראה כדאי עוד היסטרו אבחנתית.
3. בגלל שאיבדת הרבה דם, ממליצה לעשות בדיקת דם: המוגלובין, ברזל, פריטין ו-B12.
4. כתבת שאתם בIVF בגלל בעיית זרע. אם עדיין לא עשיתם מיון זרע (ברטוב או MFC), ממליצה להתייעץ בפורום פוריות.
לצפיה ב-'תודה - עונה'
תודה - עונה
30/01/2017 | 13:46
44
1. עשיתי היום US, עדיין היה תוכן ברחם, למרות שהעובר והשק הגדול יצאו, אבל זה מוקדם, רק אתמול ב20 בערב זה יצא, והרופאה אמרה שצריך לחכות לפחות שבוע. את מכירה משהו שמגביר דימום? מאכל או משהו כזה?
 
4. עשינו בסבב אחד מיון MFC בגלל שאנחנו אצל רופא שלא עובד עם ברטוב. ו... הייתה פחות הצלחה מאשר בלי, אז המשכנו בלי. עם מיון היו שני כימיים, וללא מיון - ילדה מדהימה, שק ריק, חוץ רחמי, והריון זה שהפסיק לו הדופק, בכל זאת, הייתה יותר הצלחה ללא מיון, אז החלטנו לוותר.
לצפיה ב-'תודה לכולכן - ריגשתן אותי מאוד - עונה ומעדכנת...'
תודה לכולכן - ריגשתן אותי מאוד - עונה ומעדכנת...
30/01/2017 | 13:23
1
101
הייתי עכשיו בבדיקה, העובר + שק יצאו, למרות שיש תוכן ברחם, שהרופאה לא ידעה להגיד מה זה (אולי חלק מהשק או המוטה או משהו כזה), אבל הזהירה מראש, שמאחר ועברו פחות מ24 שעות, הרחם בטוח לא יהיה נקי. וצריך לחכות, לפחות שבוע. אני רוצה להגביר את הדימום, כי הוא לא כל כך חזק, יש לכן רעיונות למאכלים או פעולות שאפשר לעשות להגברת הדימום? לא מצאתי באינטרנט (מצאתי להיפך להפחתת הדימום).

הצטרפתי רק עכשיו, כי דיי הייתי בהכחשה... לא האמנתי שזה קורה לי, וההצטרפות לפורום, היא מעין השלמה עם זה שכן - גם אני איבדתי הריון, ולא אחד אלא 5. 

נכון, אנחנו מגיעים מרקע דתי ויש לחץ, אבל דווקא הלחץ מגיע יותר מהחברים של בעלי שהם דווקא לא דתיים ברובם, והם כבר עם ילד שני ושלישי... והם תוהים ושואלים שאלות, הם לא יודעים מה עברנו. ואתמול ביקשתי מבעלי שיספר להם שעברתי 5 הפלות (אולי זה גם חלק מההתפכחות וההשלמה), ושבוודאי זה יוריד ממני לחץ ומבטים... בתקווה.

לגבי בדיקות קרישיות, עשיתי את רובן ויצאו תקינות, יש לי עוד כמה שעושים בבלינסון ואעשה בעוד כשבוע. יש לנו גם קריוטיפ וייעוץ גנטי בעוד שבוע. כל הזמן הזה לא ביטלתי את התור, כי חששתי שיכול לקרות משהו... וחששותי התממשו לצערי.
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
30/01/2017 | 14:41
60
לצערי אני די מנוסה בשאריות, אבל לא יודעת לייעץ איך להוציא אותן באופן לא כירורגי. ב-3 האובדנים האחרונים שלי היו שאריות, ובכל המקרים עברתי פרוצדורה כירורגית להוצאת השארית.
 
חייבת לציין שמאז האובדן השני שלי, אני משתפת בחופשיות רבה יותר, לפעמים אולי יותר ממה שאנשים רוצים לשמוע. גיליתי שיותר קל לי כשאני לא מסתירה. אני יודעת שיש הרבה שמסתירות בגלל החשש מרחמים. עם כל מה שעברתי, אין לי שום בעיה שירחמו עלי. ולמרות זאת, ברוב המקרים אני לא מקבלת רחמים אלא תמיכה וחמלה והבנה ואהדה.
 
לגבי בדיקות הקרישיות, תבררי כמה מרווח צריך מסיום ההריון. ייתכן ויהיה צורך לדחות את הביצוע שלהן.
 
מאחלת לך שהשאריות ימצאו את דרכן החוצה בעצמן ושתוכלי להמשיך לעבר ההריון הבא.
לצפיה ב-'צר לי על האובדנים שלך! צר לי על הדרך הקשה של IVF, על הסיוט'
צר לי על האובדנים שלך! צר לי על הדרך הקשה של IVF, על הסיוט
30/01/2017 | 20:22
52
שאת עוברת בימים האלו, על הכואב הפיזי והנפשי! קשה מואד!!! נורא קשה!!!!!
שולחת לך חיבוקים ומאחלת לך החלמה מהירה! שהצר הגדול הזה הסתיים פה, בהפלה האחרונה שלך! שתזכו לעוד ילדים ובזמן בקרוב!
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על כל אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על כל אובדני ההריון
02/02/2017 | 18:33
7
26

אני הצטרפתי לפורום לאחר ההפלה הרביעית שלי, והצטרפתי באופן מאוד פעיל לאחר ההפלה החמישית...אז את ממש בחברה טובה...
אני שמחה עבורך שהוצאת את הכל על גבי הכתב, כולל את התיאור הקשה של ההפלה עם הציטוטק. יש משהו מאוד משחרר בלכתוב את הדברים.
אני כמובן מקווה שאכן הכל יצא בימים הקרובים, אבל כמובן את צריכה להיות במעקבים רפואיים כדי לבדוק את מצב הרחם.
 
בהיבט של הבדיקות שכתבת עליהן- טוב שאת מבצעת את הבירור, למרות שאני בספק אם יגלו משהו. לא ציינת נושא של פרופיל הורמואנלי. הייתי מציעה לבדוק גם את זה, בעיקר מבחינת הפרוגסטרון. אני יודעת שהרבה מטופלות פוריות מקבלות תוספות למיניהן. אני מתייחסת בעיקר לנושא של ההריונות הכימיים.
 
אז כרגע את צריכה להשלים את הבדיקות שכתבת, ולאחר מכן- לפי התוצאות- לפעול.
תתייעצי גם לגבי בדיקות של בלוטת התריס ומחלות אוטואימוניות.
אם הבדיקות תקינות, אין הרבה מה לעשות, פרט ללקוות לעובר תקין. האם בעלך בגילך?
 
שולחת חיבוקי נחמה עם הרבה כוחות להמשך
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'בכל פעם חשבתי שזו ההפלה האחרונה'
בכל פעם חשבתי שזו ההפלה האחרונה
02/02/2017 | 19:28
6
32
וחששתי להכנס לפורום ולהיחשף לסיפורים קשים שיכניסו אותי לסרטים...
האם ההפלה החמישית היתה האחרונה שלך? האם ילדת מאז? בבקשה תגידי שכן...
הפרופיל ההורמונלי תקין, בלוטת התריס וכך גם שאר הבדיקות, מלבד בדיקת הזרע.
נשאר קריוטופ + גנטי בעוד שבועיים, ועוד איזה 3 בדיקות קרישיות.

בעלי גדול ממני בשנתיים.
לצפיה ב-'עונה-'
עונה-
02/02/2017 | 21:07
5
27
התמזל מזלי, וילדתי את ביתי מעיין, בגיל 41, לאחר 6 הפלות ברצף. בדרך היתה לי עוד הפלה אחת (הראשונה במספר)- לפני בני השני.
ההפלות אצלי היו על רקע עוברים לא תקינים...כל הבירורים העלו חרס, ולפי סוג ההפלות+הבירור התקין- הסקנו שזה העניין. רוב ההפלות היו בגלל הפסקות דופק בשבועות 7-9, פעם אחת כימי, פעם אחת שק הריון ריק, ופעם אחת טריזומיה 18.
בקיצור- חרא.
 
תכלס- היה לי מזל גדול. מודעת לזה היטב ואומרת כל יום תודה על מה שיש ועל כך שהמאמצים שלי נשאו פרי.
הלוואי שגם אצלך יהיה כך.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'ואני חייבת לשאול - איך אפשר להחזיק הריון'
ואני חייבת לשאול - איך אפשר להחזיק הריון
03/02/2017 | 15:18
4
40
איך אפשר להחזיק הריון (נפשית) אחרי 6 הפלות? בהריון הזה הייתי במתח נפשי מטורף איך שגילינו שהפסיק הדופק פתאום קיבלתי תשובה והמתח ירד וכל הזמן תהיתי איך אוכל להחזיק הריון שלם 9 חודשים של פחד ומתח אחרי ההפלות.
איך עשית את זה?
לצפיה ב-'נכון, את צודקת-'
נכון, את צודקת-
04/02/2017 | 10:53
3
31
היה לי מאוד מאוד מאוד קשה נפשית בהריון. כל מערכות ההגנה קרסו. זה היה נורא ואיום. במשך השבועות הראשונים לא הפסקתי לבכות (חוץ מכאשר עבדתי וכאשר הייתי עם הילדים...), והתחילו לי ממש התקפי חרדה.
בשבוע 7, לאחר בכי של שעות רבות שממש אי אפשר היה לעצור אותו, פניתי S.O.S לפסיכיאטר, והתחננתי לעזרה תרופתית, בנוסף לעזרה בשיחות שכבר טופלתי בהן.
הוא אמר לי שאני נורמאלית מאוד בתגובות שלי, ושהוא לא מאמין בתרופות, אלא בעבודה קוגניטיבית-רגשית. וכך שלח אותי לדרכי.
בשבועות שלאחר מכן ניסיתי לשלוט בהתקפי החרדה. לא ישנתי בכלל בלילות (שעתיים שינה לא ממש נחשב, נכון?), התקפי מגרנה קשים ביותר (מעבר למה שאני רגילה אליו במצב הנורמאלי שלי...), ומחשבות אובססיביות לגבי הפסקת דופק...
באמצע היה את מבצע צוק איתן, ובעלי היה 3 שבועות במילואים...
 
בשבוע 19 הגעתי סוף סוף לד"ר ורד בר, פסיכיאטרית נשים, אשר לאחר שעתיים אבחון, קבעה (בצדק) שאני פוסט-טראומטית, ונתנה לי מרשם לטיפול תרופתי נוגד חרדה ודיכאון. בנוסף, הייתי מלווה על-ידי ד"ר יעל עזרא, שהיא מטפלת אישית, זוגית ומשפחתית ומתמחה בין השאר בנושא אובדני הריון.
הייתי במעקב ובטיפול אצל שתיהן, ובקושי בקושי שרדתי.
 
הטיפול התרופתי התחיל להשפיע אחרי חודש וחצי לערך, ובמקום לישון שעתיים בלילה, ישנתי 4-5 שעות. חלה הקלה מסוימת גם במיגרנות. בכיתי פחות וטיפה יכולתי יותר לשלוט במחשבות הקשות והפסימיות.
יחד עם זאת, החרדה ליוותה אותי עד שמעיין יצאה לאוויר העולם. לא הצטלמתי בהריון, התרחקתי מאנשים, לא רציתי שישאלו אותי לגבי ההריון ושיתעניינו בי בהקשר זה. כלום. רציתי ללכת לישון, ולהתעורר כאשר יגיע הרגע להוציא אותה.
 
אבל כמה שההריון היה מורכב וקשה, התמורה- אוי, אלוהים- התמורה- איזו ילדה, איזו שלווה, איזה רוגע, איזו מתיקות. הנאה צרופה, זכה ונפלאה מזו- אין. (טפו טפו טפו).
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'עוד משהו חשוב-'
עוד משהו חשוב-
04/02/2017 | 13:01
25
עם הטיפול התרופתי המשכתי עד 3 חודשים לאחר הניתוח הקיסרי. הייתי כל הזמן בקשר עם ד"ר ורד בר, והיא הפחיתה לי בהדרגה את המינון, עד כדי הפסקה מוחלטת.
זה גם עזר בכל הקטע של ההתמודדות עם העניין ההורמונאלי לאחר הלידה. הייתי ממש מאוזנת, ולא חוויתי את הטירוף ההורמונאלי ואת מצבי הרוח שהיו לי אחרי שתי הלידות הקודמות. לא "בייבי בלוז" ולא כלום. רק שמחה אדירה ואושר בלתי נתפס.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'וואו - מטורף!!! העיקר שהיה סוף טוב'
וואו - מטורף!!! העיקר שהיה סוף טוב
04/02/2017 | 18:11
6
לצפיה ב-'תודה על השיתוף....'
תודה על השיתוף....
04/02/2017 | 18:58
16
זה ממש מפחיד(אותי)להרות שוב,ולחשוב כל רגע,שאולי בדיוק עכשיו מפסיק הדופק.....זאת מחשבה שיכולה להוציא אותי מדעתי,בייחוד מכיון שאין לי שליטה על התפתחות העובר.
לצפיה ב-'הודעה על לידה של חברה בפורום- תרנגולת14-'
הודעה על לידה של חברה בפורום- תרנגולת14-
29/01/2017 | 11:15
1
189
תרנגולת14 ילדה את ביתה בכורתה, תינוקת בריאה ומתוקה.
אני מאחלת לך גם פה מזל טוב. גדלי אותה בבריאות, בנחת ובאושר.

מקווה שיהיו לי כמה שיותר הודעות כאלו לכתוב פה

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'תודה '
תודה
03/02/2017 | 17:52
6
לצפיה ב-'שתי הפלות ברצף'
שתי הפלות ברצף
26/01/2017 | 08:58
5
205


שלום
רוצה לשתף ולהתייעץ. בשנה האחרונה עברתי שתי הפלות נדחות, לאחר שבשתיהן הפסיק הדופק לעובר (לאחר שנצפה בשבוע 6). ההפלה האחרונה היתה לפני כמה ימים (עברתי גרידה, לאחר ניסיון לא מוצלח עם ציטוטק בפעם הראשונה). בשני המקרים העובר הפסיק להתפתח בשבוע 8 ובשני המקרים היה ממצא של מוקד היפואקוגני ברחם (הכוונה שהיה אזור של דימום ברחם). יש לי שני ילדים בבית.
מעבר להתמודדות הנפשית הקשה, אני מודאגת מהעתיד ומפחדת לנסות להיכנס שוב להריון. מה ניתן לעשות כעת? האם מוקד היפואקוגני מעיד על בעיית קרישות יתר או לא בהכרח?
למישהי יש רעיון מה ניתן לעשות? אני לא יודעת איפה הבעיה ומהיכן להתחיל.
בנוסף- למישהי יש המלצה על רופא טוב ממכבי או פרטי שילווה אותי בתהליך (מלבד קופרמינץ).
תודה
 
לצפיה ב-' אני מצטערת שהצטרפת אלינו והחתמת פעמיים בכניסה'
אני מצטערת שהצטרפת אלינו והחתמת פעמיים בכניסה
26/01/2017 | 10:23
66
לא יודעת לענות לך לגבי ההיבטים הרפואיים ולמי לפנות, תכף יבואו הנשים החכמות לתת מעצתן הטובה.
אני רק מחבקת אותך ומזמינה אותך לבוא אלינו להתמרמר, לבכות, לספר כמה החיים לא הוגנים, וכמה לא נכון שהברק לא מכה פעמיים, וכמה קשה להעמיד פנים מול הילדים שישנם, ובכלל להמשיך בתוך סערת הרגשות הקשה של האובדנים שרוגשת מתחת לתוך היומיום השגרתי.
לצפיה ב-'כתבתי לך תשובה ומשום מה היא לא נשלחה. אכתוב שוב מאוחר יותר.'
כתבתי לך תשובה ומשום מה היא לא נשלחה. אכתוב שוב מאוחר יותר.
27/01/2017 | 08:18
13
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן שני ההריונות'
משתתפת בצערך על אובדן שני ההריונות
28/01/2017 | 18:48
2
48
אני אנסה לשחזר מה שכתבתי לך אתמול-
יש לי כמה שאלות- בני כמה אתם? האם את בריאה או שיש מחלות רקע כלשהן? בני כמה הילדים? (כלומר- לפני כמה שנים ילדת ובת כמה היית), האם מהלך ההריונות היו תקינים? הילדים נולדו בזמן? באיזה משקל?
 
באופן עקרוני- אני תוהה עם הממצא של הדימום ברחם הוא ראשוני הוא שניוני.
מה זאת אומרת?
ראשוני- היה משהו לא תקין בהריון עצמו, נוצר מוקד של דימום ברחם, והוא זה שגרם להפסקת ההריון.
שניוני- העוברים לא היו תקינים, הפסיק הדופק, וכתוצאה מכך התחיל הדימום. כלומר- הדימום היה תוצאה של תחילתה של הפלה.
 
האם מישהו אמר לך משהו לגבי זה? יש לך איזה ידע לגבי התהיות הללו?
 
כמו שאני כותבת תמיד, אני כותבת גם לך- שתי הפלות ברצף בשליש הראשון, עם כל הכאב והצער שהן מביאות, עדיין נחשבות משהו תקין מבחינה סטטיסטית בעולם הילודה. רובן של ההפלות מהסוג הזה של הפסקת הדופק בשבועות מוקדמים נובעים כתוצאה מעוברים לא תקינים. כמובן שאני לא יכולה לומר זאת בוודאות של מאה אחוז, אלא רק בתור השערה.
 
אשמח אם תוכלי להתייחס לכל מה שהעליתי, כולל השאלות ששאלתי בתחילת הפוסט, ומשם נמשיך הלאה.
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'תשובות'
תשובות
03/02/2017 | 12:06
1
14
 
שירה
תודה רבה על הנכונות לייעץ ולעזור...
אני בת 37 ובעלי בן 41. שנינו בריאים. יש לי שני ילדי בני 6 ו-3. שניהם נקלטו יחסית בקלות, לאחר הריונות קלים ותקינים ולידות קלות וטובות.
הבכור נולד - 36+0 (ירידת מים), אבל ללא פגות. נולדו במשקלים 2.650 ו-3.300
לגבי המוקד ההיפואקוגני שנצפה כאמור בשני ההריונות, הוא נצפה החל מבדיקת האולטראסאונד הראשונה (בשבוע 5 או 6). המימדים שלו היו בערך 15 על 25 מ"מ והוא היה פעם אחת מאחורי השק ובפעם השנייה לא צויין.
אני פשוט בטוחה שהאזור ההיפואקוגני קשור להפלות, ואינני יודעת כיצד הוא נגרם ויותר חשוב- מה עושים על מנת למנוע חזרה שלו.
תודה לך
 
 
 
לצפיה ב-'עונה- '
עונה-
04/02/2017 | 06:38
8
תראי, העיצה הטובה ורצינית ביותר שאני יכולה לתת לך זה ללכת ולהתייעץ עם רופא/ה שמבינים בזה.
את יכולה לפנות לד"ר יסכה לנדסברג. היא עובדת ברעננה, ושייכת למכבי, עד כמה שאני יודעת וזוכרת. היא נחשבת בת טיפוחיו של ד"ר קופרמינץ...
אני בזמנו הלכתי אליה לצורך התייעצות ושילמתי פרטי (אני בכללית). היא היתה מאוד יסודית ומאוד נעימה, אך לא היה לה מה להציע לי....אבל אצלי הסיפור היה לחלוטין שונה משלך. שווה לקבוע פגישה. תביאי איתך, כמובן, את כל החומרים הרפואיים הרלוונטיים.
הייתי מתחילה בה, ואחר כך ממשיכה משם. אולי שווה להתייעץ גם עם המטולוג/ית, אך אינני מכירה כאלו. אבל את יכולה לברר גם לגבי תחום רפואי זה.
שוב, הייתי מתחילה בד"ר לנדסברג ורואה מה היא חושבת ומה היא מציעה.
 
אנא עדכני אותנו למי פנית ומה נאמר לך.
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'לא יודעת מה עובר עליי...'
לא יודעת מה עובר עליי...
27/01/2017 | 01:45
14
233
לפני כמה שעות השכנים שלי עולים במדרגות עם הרעש ..עם התינוק בסלקל...
אחרי הברית כנראה ...הורים מאושרים... ואני מסתכלת בחור חצצה כמו מפגרת! אבל הפעם משתדלת לא לקנא.
הפעם אין התחושה הרעה ההיא
אני כבר מקבלת את זה...
זה שיפור מבחינת המצב הנפשי שלי?! נכון?

לצפיה ב-'מותר לך להרגיש כל מה שאת מרגישה,'
מותר לך להרגיש כל מה שאת מרגישה,
27/01/2017 | 08:01
1
80
מקנאה? בסדר. לא מקנאה? בסדר. פעם ככה ופעם ככה? בסדר.
רגשות זה דבר שאי אפשר ולא צריך להתווכח איתו. מה שאת מרגישה ברגע מסוים- זה ממש בסדר.
יש לי חברה שחוותה מספר אובדני הריון ואחרי שמעיין נולדה מאוד רצתה לבוא לבקר, כי זה נתן לה המון תקווה. יחד עם זאת, לא היתה מסוגלת להיכנס לחנות תינוקות כדי להביא מתנה. זה היה מאה אחוז מבחינתי. אגב, גם הייתי מבינה אותה אם לא היתה באה לבקר...
אחרי שנה וחצי היא ילדה תינוקת בריאה.
יש מישהי שמאוד קרובה אליי, שחוותה שתי הפלות בהריונות הראשונים, ואחרי ההפלה השנייה היא היתה מסוגלת ללכת לברית של שני תינוקות תאומים, ואמרה שזה מחזיר אותה לנורמאליות. אגב, היא עומדת ללדת בקרוב:)
אני בשלב מסוים לא הייתי מסוגלת להסתכל על תינוקות ונשים בהריון.
שתי אחייניות נולדו לי לאחר ההפלה הרביעית הרצף, ובקושי יצרתי איתן קשר עד שהיו בערך בנות שנה וחצי....
מה לעשות? כל אחת ומה שהיא עוברת. כל אחת והתגובות שלה.
 
ואגב חור ההצצה בדלת- לפעמים יוצא לי להציץ, ממש כמו איזו פולניה, ובעלי יורד עליי.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'חחח...אז אני לא יחידה)) בעלי גם יורד עליי על זה...תודה לך '
חחח...אז אני לא יחידה)) בעלי גם יורד עליי על זה...תודה לך
27/01/2017 | 17:48
62
שירה יקרה על התייחסות!
בקרוב החברה הטובה שלי צריכה ללדת בע"ה ....בוודאי שאני אלך עלייה אוליי גם אהיה איתה בבית חולים...ואכנס לחנות תינוקות כדי לקנות המתנה הטובה בשביל התנוקת. למרות הכל...למרות הכל... למרות שהייתי בין האחרונים שהיא סיפרה על ההריון שלה.. למרות שאנחנו לא כל כך בקשר בזמן האחרון.
גם אם זה יהיה כואב לי אני אשמח בשבילה!
לצפיה ב-'טומה ((()))'
טומה ((()))
27/01/2017 | 09:56
1
57
אני לא יודעת אם זה שיפור או לא,רק יודעת שהכי לגיטימי לקנא
לצפיה ב-'))'
))
27/01/2017 | 18:19
8
לצפיה ב-'היי טומה, אנחנו לא יכולות לשפוט את המצב הנפשי שלך'
היי טומה, אנחנו לא יכולות לשפוט את המצב הנפשי שלך
27/01/2017 | 10:33
6
55
ומצב נפשי, מעצם הגדרתו, הוא כמובן מצב פנימי ואישי שמי שמעיד עליו הוא מי שחווה אותו. האם את מרגישה טוב יותר? אם כן אפשר לדבר על שיפור. אני עדיין חושבת שכדאי לך לשקול עזרה, וכותבת לך את זה בכל הזדמנות. יש אנשי מקצוע בעולם שתפקידם והכשרתם לסייע בהתמודדות עם מצבי קושי או משבר.
 
אני מאמינה, כמו שכתבה לך שירה, שכל קשת הרגשות היא לגיטימית, ושהרבה פעמים בעיות נוצרות כשמנסים להדחיק רגש מסויים ולתייג אותו כ'לא לגיטימי'. ואני חושבת שיש לך תמיכה מועטה מהסביבה שלך, שמצפה ממך להמשיך הלאה, ושאולי את מנסה להפנים את הגישה הזו ובאמת "להתקדם". אבל רגשות לא מטופלים לא נעלמים, רק נדחקים לתחתית הנפש, ולא תמיד זה לטובה.
 
 
לצפיה ב-'אני יודעת...ואת כל הזמן מדגישה לי על עזרה של אנשי '
אני יודעת...ואת כל הזמן מדגישה לי על עזרה של אנשי
27/01/2017 | 18:12
5
79
מקצוע שיכולים לעזור לי להתמודד עם האובדן...
מסכימה איתך שסביבה שלי מצפה ממני להשלים עם המצב ולהמשיך הלאה...
אני הייתי הולכת לקבל את אותה עזרה ממומחים בתחום. רק שבעלי לא מסכים איתי בעיניין. הוא אומר שאפשר להסתדר עם מה שקרה איתנו בכוחות עצמנו ולא באמצעות עזרה של אנשי מקצוע ...הוא לא מאמין בתחום הזה...
הגישה שלו היא שקרה כבר מה שקרה והחיים ממשיכים ולא צריך להיכנס למשבר בגלל זה.
אוליי הוא אגוייסט?! אוליי. אבל זה הבעלי. ומקווה שהוא צודק.
לצפיה ב-'רגע רגע'
רגע רגע
27/01/2017 | 22:08
55
טומה היקרה,
את חושבת שאנשי מקצוע יכולים לעזור לך, את חווה בצורה מאד חזקה את האובדן, לאורך זמן כבר, ולא מתרוממת. בעלך חושב אחרת ממך.
אתם לא אותו בנאדם. אתם שתי ישויות נפרדות לחלוטין, מה שמתאים לך ומה שמתאים לו אלה דברים שונים. הוא דורש ממך "להמשיך הלאה" ולהתגבר בכוחות עצמך, בלי לספק לך בעצמו את המרחב המתאים לאבל (אני זוכרת שכתבת שהוא מתרגז כשאת עצובה אחה"צ ואת רק רוצה לבכות בשקט על הספה).
אני הייתי מדברת איתו, מסבירה לו שקשה לי לבד, שאני חושבת שאני זקוקה לעזרה. את לא צריכה לקבל ממנו רשות. את אדם מבוגר, נפרד ועצמאי. ואם טיפול יכול לעזור אז כדאי לפחות לנסות.
מזכירה שאני ממליצה גם על טיפול תרופתי, לפחות לכמה חודשים, אם את מרגישה שהבור עמוק. זה בהחלט יכול לעזור לעמוד מחדש על הרגליים.
 
אגב, אני בכלל לא חושבת שבעלך אגואיסט. רק שהוא שונה ממך ותופס אחרת את הדברים. את לא חייבת לאמץ את הגישה שלך, ומותר לך לנהל את חייך כפי שאת רואה לנכון.
גם על זה שקשה עם הבעל בתקופה כל כך רגישה. הרבה פעמים כשאנשים מתאבלים באופן שונה (או סתם חווים חוויה מסויימת באופן שונה) נוצר ביניהם פער, ולפעמים הפער הזה מכאיב. כדאי לדבר על הפער הזה ולהציף אותו, זה יכול לקרב ולצמצם את התחושה של הבדידות.
 
לצפיה ב-'אני קוראת את מה שאת כותבת'
אני קוראת את מה שאת כותבת
28/01/2017 | 11:40
44
ולדעתי אין פה שום קשר לבעל...את עברת את מה שעברת,ואת זו שצריכה להחליט אם קבל עזרה או לא.אם לא מתאים לו לקבל עזרה,שלא ילך,אבל אתם שני אנשים שונים,עם צרכים שונים,התמודדות שונה,ורגשות שונים.אני כמובן לא מנסה לומר לך לפעול בניגוד לדעתו,אבל כן מציגה גם את הצד שלך בעניין,שנראה שקצת נדחק לפינה.
לצפיה ב-'מצטרפת למגיבות שמעליי'
מצטרפת למגיבות שמעליי
28/01/2017 | 13:33
38
ניסיתי לנסח כמה דוגמאות מהחיים על צרכים שונים אצל אנשים שונים, אבל לא מצאתי משהו שהרגיש לי נכון.
אז אין לי אלא להזכיר לך שאת ובעלך קשרתם את חייכם ביחד, אבל אתם עדיין אנשים נפרדים עם צרכים שונים.
נראה שהוא מרגיש שטוב לו ונכון לו להתמודד ללא תמיכה חיצונית, וזה בסדר גמור ואני האחרונה שיכולה להגיד משהו נגד זה. עם כל האובדנים שעברתי, לא נעזרתי בתמיכה חיצונית. במקרה שלי אני דווקא כן חושבת שכדאי לי להיעזר בתמיכה חיצונית, אבל עדיין לא פעלתי בכיוון.
נראה שאת מרגישה שגדול עלייך להתמודד לבד, וזה מצוין שאת מבינה את זה. עכשיו נותר למצוא את השיטה והמטפל המתאימים עבורך.
לצפיה ב-'יופי לו שהוא התגבר על זה'
יופי לו שהוא התגבר על זה
28/01/2017 | 15:19
32
באמת שיגש לקבל צלש. הוא לא צריך עזרה ואת כן אז שהוא לא ילך לטיפול ואת כן ושלום על ישראל
לצפיה ב-'מצטרפת לכל מי שכתבה פה לגבי השוני בינך לבין בעלך-'
מצטרפת לכל מי שכתבה פה לגבי השוני בינך לבין בעלך-
28/01/2017 | 18:40
29
השוני בתגובה- מקובל. השוני באישיות- מקובל. השוני במחשבות ובגישות- מקובל.
מה לא מקובל? שמישהו כופה על מישהו אחר את הגישה שלו.
מותר לך לפנות לסיוע, כמו שגם מותר לבעלך לא לפנות לסיוע.
אסור לו למנוע ממך עזרה נפשית ו/או רפואית שאת נזקקת לה.
 
את בחורה בפני עצמך, עם עצמאות מחשבתית ואישיותית. אני מקווה שיש לך בתוך הקשר גם עצמאות כלכלית. תודה לאל, אנחנו חיות בשנת 2017 ולא בשנת 1950...
יש לנשים זכות להחליט על עצמן וליזום עבור עצמן, גם אם זה בניגוד לדעת הבעל. הוא לא מחליט עבורך. את אמורה להחליט עבור עצמך.
 
קצת נגררתי לפוסט פמיניסטי, אבל הייתי חייבת. לטובתך.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'היי טומה, אנחנו לא יכולות לשפוט את המצב הנפשי שלך'
היי טומה, אנחנו לא יכולות לשפוט את המצב הנפשי שלך
27/01/2017 | 10:34
38

ומצב נפשי, מעצם הגדרתו, הוא כמובן מצב פנימי ואישי שמי שמעיד עליו הוא מי שחווה אותו. האם את מרגישה טוב יותר? אם כן אפשר לדבר על שיפור. אני עדיין חושבת שכדאי לך לשקול עזרה, וכותבת לך את זה בכל הזדמנות. יש אנשי מקצוע בעולם שתפקידם והכשרתם לסייע בהתמודדות עם מצבי קושי או משבר.

אני מאמינה, כמו שכתבה לך שירה, שכל קשת הרגשות היא לגיטימית, ושהרבה פעמים בעיות נוצרות כשמנסים להדחיק רגש מסויים ולתייג אותו כ'לא לגיטימי'. ואני חושבת שיש לך תמיכה מועטה מהסביבה שלך, שמצפה ממך להמשיך הלאה, ושאולי את מנסה להפנים את הגישה הזו ובאמת "להתקדם". אבל רגשות לא מטופלים לא נעלמים, רק נדחקים לתחתית הנפש, ולא תמיד זה לטובה.


 
לצפיה ב-'מותר הכל'
מותר הכל
27/01/2017 | 11:40
1
55
גם לקנא, לכעוס, לשנוא, לרצות שכולם יעלמו, לרצות שלכולם יהיה רע כמו שרע לי.
 
אני מסרבת להרגיש רע בגלל רגשות "שליליים" שצפים בי.
רגשות שליליים הם חלק מהחיים בדיוק כמו הרגשות החיוביים, וזה לגמרי בסדר שהם חלק מעולמי. אני משתדלת שהמינון יהיה מעט רגשות שליליים והרבה חיוביים, אבל לא תמיד זה מצליח, וגם זה בסדר.
ואני מזכירה לעצמי שגם אם עכשיו רע ומר, וגם אם עכשיו עצוב ונורא, וגם אם עכשיו אני מרגישה שהרגשות השליליים משתלטים עליי, הרי שנסיון העבר מראה שבשלב מסויים הם נסוגים.
מאחלת לך רגשות חיוביים לרוב, ושתרשי לעצמך לחיות בשלום עם הרגשות השליליים כשהם צפים.
לצפיה ב-'מרעישה בשקט, תודה לך! אני גם חושבת שמותר... '
מרעישה בשקט, תודה לך! אני גם חושבת שמותר...
27/01/2017 | 18:18
9
לצפיה ב-'זה כל כךלא קל...'
זה כל כךלא קל...
27/01/2017 | 20:05
4
191
שלום יקרות!
תודה לך שירה על ההודעה האחרונה,אני בתחילת הבירורים כמו שחשבת את הגרידה הראשונה לא מחשיבים כרצף של שלוש (כי הסיבה ידועה)וכאילו עברתי רק שתיים ולא נחפזים עם שאר הבירורים..
הפעם התאוששתי מהר פיזית הנפשית מדדה בקושי אחרי.
בעלי יותר תומך הפעם אבל מדהים אותי כמה הוא לא מודע.
אתמול היינו בטקס של הבן הגדול ואחת האימהות ילדה בדיוק בתאריך הייעוד של השני שאיננו ופשוט קפאתי בעלי המשיך להתעניין ולשאול אני ברחתי.
אחר כך שאל אותי אך ברחתי ,עניתי לו שהוא לא שם לב לתאריך אפילו בלי בכלל להתייחס לזה שלי אין עכשיו,,,
קשה איתם לפעמים כל כך.
ולגברים האחרים בחיי - הילדים שלי כל הזמן שואלים אותי מתי יהיה עוד אחד וזה כל כך קשה.
הקטן אמר לי (7) שיש לנו כל כך הרבה אהבה בבית ונשיקות וחיבוקים באוויר שאנחנו חייבים עוד אחד לאהוב.
הגדול(11)כל הזמן מזכיר לי שרציתי המון ילדים(כמו שפעם סיפרתי לו).
ושאני כל כך טובה עם ילדים וכל החברים שלו תמיד אומרים לו איזה אמא טובה אני ,אז לא חבל...
ואני משתגעת.
אתמול אחרי שהקטן דיבר לבטן שלי בפעם המיליון אמר לי תינוקי אני יודע שתבוא אמא עוד לא יודעת שתיכף תגיע אבל היא כל כך רוצה אותך וגם אנחנו.
,אז תבוא טוב...
אז אחרי שדמעתי אמרתי לו זה נכון שאמא נורא רוצה אבל לא תמיד אנחנו מקבלים מה שאנחנו רוצים.
הם כמובן לא ידעו על כל ההריונות וכבר בא לי לצעוק להם לאמא ממש קשה היא כבר איבדה שלושה והיא לא יודעת מהב הלאה ואיפה להחביא את כל הכאב הזה.
זה קשה כי אנחנו מדברים המון על רגשות ולא לשתף אותם ממש קשה.
אני מוצאת את עצמי כל הזמן מצלמת אותם כי הם הנחמה שלי והשמחה שלי אפילו שאני כל כך רוצה עוד,ולהגיד להסתפק בהם נשמע לי רע כי הם כל כך מדהימים
אבל בחלום זה להסתפק....
תודה לכן על המרחב הבטוח תודה לכל מי שמגיבה וגם לאלה שלא.
חיבוק אני, כי זה כל כך לא קל....
לצפיה ב-'מבינה שכל כך כך לא קל לך... והגברים באמת לא תמיד מודעים'
מבינה שכל כך כך לא קל לך... והגברים באמת לא תמיד מודעים
27/01/2017 | 21:56
54
לא זוכרים פרטים כמו תאריכים שחשובים לנו...
והגברים הקטנים שלך פשוט מקסימים))
שולחת לך תמיכה וחיבוק ומאחלת שיגיע למשפחה שלכם עוד אחד או אחת ותמשיך האווירה של אהבה, נשיקות וחיבוקים בבית!!!
לצפיה ב-'לא קל'
לא קל
27/01/2017 | 22:14
1
62
אני לא חושבת שאפשר (או שצריך) להחביא את הכאב. מותר להיות עצובים ליד הילדים. ובכלל, כל קשת הרגשות לגיטימית. חלק מהקושי של המין האנושי כולו הוא בהדחקת רגשות, בהתנהגות מנומסת, בהחנקה ובהדחקה. אני כמובן לא חושבת שצריך להשתולל או לפרוק כל עול, אבל הנסיון להסתיר מהילדים את הרגש האמיתי הוא עקר בעיני.
את הרגש - ולא את הסיבה לרגש - לא חושבת שצריך לספר לילדים בדיוק למה את עצובה (אמא אחת רצחה את 4 הבנות שלה והתאבדה ואני משתגעת מהבוקר מהמחשבה הזו) אבל בהחלט אפשר לומר "אמא עצובה, לפעמים גם גדולים עצובים".
 
לעניין הגבר - תשמעי, הם אחרים, או לפחות רובם אחרים. זה לא אומר שהם לא מרגישים, רק שהם שמים לב לדברים אחרים מאיתנו. אני בספק רב אם לבעלי יש מושג לגבי התל"מ או תאריך ההפלה.
 
 
לעניין הויתור על החלום והלא להסתפק במי שישנו - אני באותה סירה בדיוק. ולפעמים מה שכואב לי זה שאני לא יכולה להרוג את הכמיהה הזו ולשים את הנקודה ודי. אבל אני לא יכולה. באמת שלא. אז אני משתדלת להיות רחומה עם עצמי ולפחות לא לבוא לעצמי בטענות על עצם הכמיהה עם כל מה שהיא מביאה איתה.
 
 
ולגבי כמה שקשה. מאד. אני עצובה איתך. אין לי נחמה כי אין נחמה במצב הזה, והריקנות היא איומה והכמיהה כואבת בגוף ממש וכאב הלב נורא. וכבר כתבתי למישהי שאני ממש לא מאמינה שהכל לטובה. לא לטובה.
הלוואי ויהיה לך סוף טוב, אני מחתימה אותך לרשימת ה"ילד עוד שנה מהיום" שפתחתי פה לאחרונה לכל המנסות. ובינתיים חיבוק גדול. ובואי. אנחנו פה. כל הזמן.
לצפיה ב-'המשך לא כל כך קל'
המשך לא כל כך קל
28/01/2017 | 11:39
41
תודה לכן על התגובה.
אני לא מסתירה את זה שאני עצובה,גם לא שאני כועסת .
רק בדרך כלל אני מספרת בקצרה בהתאם לגיל למה...
הפעם זה די בלתי אפשרי.. והם שואלים.
סתם אני צריכה להתנחם בזה שהם רואים אותי ורגישים וגם רואים שלמרות זה אני שמחה בהם וצוחקת .
למרות שרוב הזמן בא לי רק לבכות...
לצפיה ב-'כמה שאת צודקת....'
כמה שאת צודקת....
28/01/2017 | 11:34
46
אבל הם עוד ילדים,ובאמת לא כדאי לשתף אותם.גם אצלי הילדים,8,6 מאד רוצים,ושואלים,ואני מסבירה בצורה מאד יפה ומנומסת ובהמון אהבה,שלא תמיד זה מצליח,וטוב לנו גם איך שאנחנו היום,ושאם אמא תצליח בכל זאת להכנס להריון וללדת,אז כמובן שנשמח כולנו,אבל יחד עם זאת,יש גם עוברים שלפעמים מתים בתוך הבטן בגלל מחלות,או פגים שנולדים מוקדם מהצפוי,ולא תמיד מצליחים להציל אותם.אני אוהבת לפרוס בפני הילדים שלי,כל מיני אפשרויות,כדי שאם חלילה יקרה משהו,השוק יהיה קטן יותר.מסבירה להם הכל ברמה שלהם.מעולם לא סיפרתי שזה קרה לי.אני הגעתי עם עצמי לשלווה.כי החלטתי לנסות להרות שוב אחרי שאעבור לבית החדש,ואם זה יצליח לי,אשמח מאד,אם לא,או אם תקרה בדרך תקלה חלילה,עדיין לא אתפרק לגורמים כמו בפעם שעברה.אני אדע שניסיתי הכל והשקעתי מעל ומעבר כדי לנסות,ויש דברים שלא קשורים אלי.
לצפיה ב-'בקשה חשובה לי מכולכן- למען הפורום ולמען כולנו- '
בקשה חשובה לי מכולכן- למען הפורום ולמען כולנו-
25/01/2017 | 13:51
9
280
אני כותבת זאת על דעת עצמי. לא משום שמישהי פנתה אליי. אני כותבת בעקבות כל מיני דברים שנאמרו פה- חשוב לי לבקש זאת-
 
מבקשת להראות רגישות האחת כלפי השנייה. לא להשוות אבל של אחת לשנייה, ולזכור שאמא שאיבדה תינוקת, גם אם זו החמישית, עדיין- איבדה תינוקת. תינוקת שהיתה יכולה להיות עולם ומלואו. תינוקת שהיתה יכולה להביא עימה אושר ושמחה (כמו גם עבודה רבה וקשה...).
 
בבקשה, חשוב לי להמשיך את המסורת שקיבלתי מגל, המנהלת הקודמת- להתייחס בכבוד וברגישות ובאמפטיה כלפי כל מי שנכנסת לפה- כל מי שאיבדה הריון- בכל שלב שהוא, ובלי קשר לנסיבות חייה. לכולן מגיע בית מחבק ומכיל.
 
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
 
לצפיה ב-'נדמה לי שסימון מרגישה פה לגמרי בבית, אם התכוונת אליה'
נדמה לי שסימון מרגישה פה לגמרי בבית, אם התכוונת אליה
25/01/2017 | 14:01
1
191
באופן כללי זה אחד הפורומים הכי עוטפים ומחבקים שאני מכירה, ויש פה מקום לכולן. כן, אנחנו רואות את ההבדלים, ובכל זאת אנחנו מאד מקפידות לא להשוות אבל לאבל. אני אישית כתבתי כמה וכמה פוסטים בנושא הזה.
כפי שאנחנו בני אדם שונים, כך אנחנו מתאבלות אחרת, וכך, אגב, גם כל אחת ממשיכה אחרת. הנה, סימון שאיבדה את בתה לפני פחות מחודשיים כבר מתארגנת לקראת ההריון הבא, ואורהגנוז עדיין שוקלת את המשך צעדיה. זה טוב וזה טוב.
אנחנו לא שופטות ולא מדרגות, רק מקשיבות ומחבקות ובוכות.
 
לצפיה ב-'תודה, אני גם כותבת לך מסר. '
תודה, אני גם כותבת לך מסר.
25/01/2017 | 14:46
42
לצפיה ב-'ומוסיפה, כי מרגישה צורך להגיב'
ומוסיפה, כי מרגישה צורך להגיב
25/01/2017 | 15:58
6
183
ההבדל היחיד הוא שאצל סימון נגמר הכל לפני שהתחיל, אבל בעיני היא אמא לחמישה. אם סימון ובן זוגה יבחרו לצאת שוב לדרך, והלוואי והכל יעבור חלק - זה יהיה ילדם השישי. התינוקת החמישית תמיד תהיה נוכחת-נפקדת, גם אם בלב ובזכרון שלהם ושל המעגל הקרוב שלהם.
סימון - אני שולחת לך חיבוק ניחומים ופשוט לא מבינה איך אפשר לקנא במקום בו את נמצאת ואם כבר לקנא, איך אפשר לכתוב מלים לא חומלות במקום הזה.
 
לצפיה ב-'תודה על התוספת. נשתדל כולנו להיזהר יותר במילותינו.'
תודה על התוספת. נשתדל כולנו להיזהר יותר במילותינו.
25/01/2017 | 16:44
1
123
כמו שאנשים בחוץ לפעמים מגיבים בצורה לא נתפסת, כך גם בעולם של הפורום שלנו. אנחנו כולנו רק בני אדם. אני בטוחה שלא היתה כוונה רעה מאחורי המילים וגם לא קנאה אמיתית ב'כיף' הגדול והנוכחי בחייה של סימון.
 
אני זוכרת את ההריון הראשון שלי שנפסק ב 12.5.2003 עד היום, וילדתי ילדים בריאים אחר כך, וזה גם היה בשבוע מוקדם. אני אישית לא חושבת ששוכחים. אבל אני חושבת שהכאב משנה את הנפח שהוא תופס ואת העוצמה בא הוא מפלח.
וכמובן שאני מאחלת לך מכל לבי הריון מוצלח וילד נוסף
לצפיה ב-'חלילה לא רציתי לעורר מהומה או תרעומת. רק לבקש. למען כולנו. '
חלילה לא רציתי לעורר מהומה או תרעומת. רק לבקש. למען כולנו.
25/01/2017 | 16:46
36
לצפיה ב-'ועוד משהו על ריפוי ועל רגישות'
ועוד משהו על ריפוי ועל רגישות
25/01/2017 | 16:51
3
138
בהמשך לדימוי שכתבה ליליס, יש מצבים שהנפש נשברת כמו כד שגם משחזר מומחה לא יצליח לרפא. גם הריון תקין וילד נוסף, *שישי* לא יחזיר את המצב לקדמותו. ואת זה אני כותבת מנקודת מבט חיצונית: להבדיל אלף אלפי הבדלות עברתי שני אבדנים בשבועות מוקדמים, ומאז זכיתי בהריון תקין ובילד בריא, ובכל זאת יש פינה קטנטנה סדוקה. וכאמא כותבת, שאם חלילה יקרה משהו למי מילדי, גם עשרה ילדים נוספים לא ימלאו את החלל.
אז אנא, בואו וננסה להפגין רגישות גם בתוך המקום הכואב שרבות מאתנו מצויות בו.
לצפיה ב-'איזה דברים נכונים העלתן פה.. אני מצטערת כשהדגשתי כמה '
איזה דברים נכונים העלתן פה.. אני מצטערת כשהדגשתי כמה
27/01/2017 | 01:11
2
117
פעמיים שזה הייה הריון הראשון...פגעתי ברגשות שלכן...של נשים שיש לכן כבר ילדים...
ברור שכל האובדן גם אם יש כבר ילדים הוא קשה באותה רמה...
לצפיה ב-'לא, טומה1008- לא פגעת באף אחת. באמת שלא'
לא, טומה1008- לא פגעת באף אחת. באמת שלא
27/01/2017 | 07:48
84
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'טומה יקרה'
טומה יקרה
27/01/2017 | 13:31
76
כפי ששירה כתבה, ממש לא פגעת ברגשות שלי (ומניחה שגם לא באחרות שכן זכו בילד ואפילו בילדים). שלא ישתמע חלילה שהפחתתי מהכאב שלך, כי כל מי שנכנסת לכאן - כואבת בעוצמות את הכאב שלה עצמה.
כשאני קוראת את מה שכתבת אני עצובה איתך, כי אתרע המזל וכבר בהריון הראשון נחשפת לכאב הזה (בלי לזכות בהריון שקט וקלולסי יחסית או בהריונות כאלה). בעקבות האבדנים שלי נחשפתי לכמה חברות, שאבדו הריון ראשון בשלבים שונים ואחר כך זכו להריונות תקינים ושלמים, אבל כבר לא קלולסים כאלה. מאחלת לך מכל הלב שזה יהיה הסיפור שלך.
הפורום הזה פתוח לכל אחת (ואחד) שאבדה הריון, בכל שלב שלו, הריון טבעי שנקלט בביוץ הראשון, אחרי תקופה או בהפריות, רווקות ונשואות, בנות עשרים ובנות ארבעים+, כאלה שטרם זכו בילד וכאלה שיש להן פרייבט מלא בילדים. עבור כל אחת ואחת.
אני התייחסתי לאחד השרשורים בתחתית העמוד (ובכלל) לכך שגם אם אחת מאתנו מלאה את מכסת הילדים שהאחרת משתוקקת לה ואולי יותר, הרי עבור אותה אחת מדובר באבדן של חלום (בתחילת הריון) או טרגדיה של אבדן ילד (בהריון מתקדם), לפעמים גם בסאגה רפואית מתמשכת. אם נראה אותה אשה מסתובבת עם 1/2/3/4/5/6/ ילדיה (ואפילו משני המינים!) ברחוב - הגיוני שנקנא בתמונה המושלמת שציירנו לנו בפנטזיה. אבל מרגע שנחשפנו לאבדן ולשבר - איך אפשר לקנא בה?
שוב - מאחלת לך, טומה, הריון תקין וידיים מלאות, ואם תרצי ילדים נוספים - שההריון השלישי שלך ואילך יהיו שקטים ורגועים עם בטחון ואמונה (יחסיים) בסוף הטוב, מנסיונך.
לצפיה ב-'אתן היחידות שטני משתפת'
אתן היחידות שטני משתפת
25/01/2017 | 17:48
8
240
שבוע 12. עד עכשו אנחנו בידיעה שזה תאומים לא זהים. היום היה שקיפות עורפית. אני אומרת לרופא זה אמור להיות תאומים. הרופא מתחיל לבדוק, ולפי התגובה הבנתי. הוא שואל: מי אמר לך שזה שניים. אמרתי לו שבאולטרסאוד הראשון בשבוע 8 ראו שניים. 
בקיצור בסוף הוא מצא שם עובר שמתאים לשבוע 8. וב“ה עובר אחד שמתפתח יפה.
אבל מהצהריים אני לא מוצאת את עצמי, נכון, הכל לטובה, אבל איך, איך ממשיכים , כל החלומות פתאום התנפצו. בעלי בשיא הטיבעיות חזר לעבודה, והשאיר אותי להתמודד עם זה. 
לא מצליחה אפילו לבכות. 
הייתי חייבת להוציא, אף אחד אפילו לא יודע על ההריון. אין לי את מי לשתף.
לצפיה ב-' לא הכל לטובה'
לא הכל לטובה
25/01/2017 | 20:43
124
אני מבינה שזה הכינוי שבחרת לעצמך, וגם השתמשת בביטוי בהודעה, אבל אני לא מסכימה שהכל לטובה.
אם הברירה היא בין לאבד שניים לבין לאבד אחד, אז בעיניי ברור שעדיף לאבד רק אחד. אבל הכי טוב לא לאבד בכלל.
לא חוויתי הריון תאומים בעצמי, אבל אני יודעת שבהרבה מקרים תאום אחד מפסיק להתפתח והתאום השני מתפתח יפה ונולד וגדל להיות ילד ואדם נהדר.
לא ציינת הריונות ואובדנים קודמים, אז אני מנחשת שזה הריון ראשון ואובדן ראשון.
אובדן ראשון תמיד מלווה בהלם. הנושא לא מדובר כמעט, ורוב הנשים בכלל לא מעלות בדעתן את האפשרות שעובר יפסיק להתפתח. וגם אלו שנתקלו באובדן דרך חברות או קרובות משפחה, לא חושבות שגם הן יזכו להיות חלק מהסטטיסטיקה.
 
אני משערת שמבחינתך ברגע שראו שני עוברים עם דופק, כבר התחלת להתכונן בהתאם. בעלך ככל הנראה (כמו הרבה מאוד, ואולי כל הגברים) עדיין לא התחבר להריון. אני מבינה את התסכול מהפער בינך לבינו. בהפלה הראשונה שלי, רבע שעה אחרי שחזרנו הביתה, בעלי יצא לעבודה (פגישות חשובות בעיר אחרת) ואני נשארתי לבד בבית. כמה שבועות אח"כ דיברנו והבנתי שגם הוא מאוד כאוב, אבל מבטא את הכאב בדרך שונה.
 
את מוזמנת להמשיך לשתף אותנו, אבל אני חושבת שכדאי לך לשתף את בעלך במנעד הרגשות שאת חווה ולשתף אותו בתסכול שלך מה"קלות" שבה הוא קיבל את הבשורה. אני לא בטוחה שהוא באמת לקח בקלות, ולכן שמתי את המילה קלות במרכאות.
 
מאחלת לך שהמשך ההריון יהיה ללא הפתעות נוספות, ושהוא יסתיים במועד ובידיים מלאות.
לצפיה ב-'היה לי עצוב לקרוא על תחושת הבדידות שלך'
היה לי עצוב לקרוא על תחושת הבדידות שלך
25/01/2017 | 20:53
71
אז הנה, עכשיו את לא בודדה, אך הייתי גם מאחלת לך שתהיי מסוגלת לשתף ולספר לחברה קרובה, אחות, אח, אמא, מישהו בסביבתך הקרובה שיוכל להשתתף בצערך על אובדן העובר האחד, ולקוות יחד איתך לבריאות ותקינות העובר השני.
 
את לא מוצאת את עצמך, כי את מרגישה בו זמנית שתי תחושות מנוגדות- עצב וכאב על העובר שלא התפתח, ושמחה לגבי העובר שכן מתפתח ברחמך. כמובן שלשמחה והעצב גם מצטרפים  חששות, והכל ביחד מתערבב אצלך. פלא שאת לא מצליחה לבכות...קשה לעכל את כל התחושות והמחשבות הללו.
 
מציעה לך לשתף את בעלך בכל מה שעובר עלייך. מאוד מאמינה בתקשורת פתוחה. חשוב לשוחח ולעבד את הדברים ביחד, כדי לעזור האחד לשנייה. לפעמים מגיעים לתובנות, לפעמים השיחות הופכות למריבות, לפעמים השיחות מסתיימות בחיבוק, ולפעמים במעט ריחוק. אבל לפחות מדברים.
אל תישארי לבד.
 
מציעה לך, אם מתאים לך, לעבור לפורום הריון אחרי אובדן, שם נוכל לסייע לך ולתמוך בך בחודשים הקרובים, בתקווה, עד סיומו של ההריון בידיים מלאות בתינוק/ת מתוקה ובריא/ה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'אוי מתוקה'
אוי מתוקה
25/01/2017 | 21:53
50
כל כך מבינה ומזדהה איתך.
עברתי את אותו הדבר.
אחרי הפלה שעברתי בשבוע 10 ולקחתי ממש קשה, נקלטתי שוב להריון.
בשבוע 7 עשינו בדיקת דופק וראינו שני שקים, שני דפקים!!
היינו המומים (יש לנו כבר שני בנים בבית). לאט לאט זה חלחל, התחלנו לתכנן, להתרגש, לחשוב על רכב חדש, עגלות...חשבנו שקיבלנו פיצוי על ההפלה הקודמת. כל כך שמחנו.
בשבוע 11 הלכתי לאולטרסאונד, לבד, מתרגשת, והרופא שלי כל כך שמח וישר הציע שנלך לראות אותם. היו שם שני שקים, אבל רק עובר אחד עם דופק...
העובר עם הדופק היה כזה חמוד, והדופק היה ברור וחזק, אבל אני חשבתי שאני נופלת לתוך תהום ופשוט נאטמתי.
לא האמנתי שזה קורה לי שוב....
אני חושבת שלקחתי את האובדן של התאום הזה, יותר גרוע מההפלה שנאלצתי לעבור בהריון לפני כן....
וכולם עודדו, שלפחות אחד תקין ושאני אגיד תודה על זה.....אבל זה לא עניין אותי.
רציתי כל כך את שניהם וכאב לי מאד. כאילו שהייתי צריכה להתנחם באחד הזה.
אבל כן, היום אני יודעת שתודה לאל שהוא שרד, וכן זה מנחם, וכל יום אני מתפללת שהוא ימשיך להתחזק ולגדול, ושיוולד, ויצטרף אלינו למשפחה.
אני יכולה להבטיח לך, שעם הזמן, ככל שההריון התפתח, התחושה השתפרה וכל פעם שראיתי את העובר מתפתח וגדל שמחתי והתעודדתי. גם יש לי מזכרת מהתאום הנעלם שלי, השק שלו עוד נשאר צמוד לשק של העובר השני..
מבינה את תחושת הלבד שלך.. את חוסר ההבנה איך בעלך ממשיך ככה בשגרה אחרי כזה דבר..חשוב שתדברי איתו ותשתפי. אני בטוחה שגם לו כואב וקשה, כל אחד מתמודד אחרת וזה בסדר.
מאחלת לך שימשיך משעמם ותקין!!
לצפיה ב-'מצב מורכב'
מצב מורכב
26/01/2017 | 10:18
66
היי יקרה. אנחנו תמיד אומרות פה שאובדן הוא אובדן הוא אובדן. ובכל זאת המצב שלך מורכב יותר כי יש לך שניים ברחם, אחד גדל ואחד כבר לא, והרגשות הסותרים מטלטלים מאד מאד.
גם אני ממליצה לך מאד לשתף ולא להישאר עם זה לבד. ואנחנו כמובן פה לכל השיתופים והמחשבות. אולי תרגישי נוח יותר ב"הריון אחרי אובדן" כי המצב שלך כפול - כל הנשים שם איבדו הריונות מצד אחד, ומצויות בהריון חדש מצד שני, וגם הן חוות משהו מן הכפילות שאת מתארת, כי ההריון החדש, למרבה הצער, לא מוחק את הכאב של האובדן, והוא לא 'במקום' ההריון שאבד. אני חושבת שתמצאי שם הרבה הבנה ורגישות למצב המיוחד שלך.
אני מצטערת שאיבדת עובר אחד ומחזיקה אצבעות לעובר השני שיגדל ויוולד במועד.
לצפיה ב-'תודה לכן על החיזוקים'
תודה לכן על החיזוקים
26/01/2017 | 15:20
1
69
בדיוק עכשו 24 שעות עברו, מאז החלום התנפץ. 
כל היום בעבודה, אני מדברת וצוחקת עם אנשים, אבל הלב כ“כ קרוע מבפנים. 
אני אומרת לעצמי , שאני חייבת להרים את עצמי , זה לא פייר לעובר שנשאר לקבל אמא בדיכאון. 
ובאמת אני חושבת שהכל לטובה, נסתרות דרכי האל. לא שזה פשוט, אבל זה בהחלט מחזק, שאם זה מה שקרה, זה הדבר הנכון בעבורי. 
שוב תודה לכן, ושנשתמע רק בבשורות טובות. 
לצפיה ב-'טוב שאת אישה מאמינה...'
טוב שאת אישה מאמינה...
27/01/2017 | 08:05
36
אני חושבת שיש בזה יתרונות כאשר נתקלים בקשיים בחיים. יש הקלה בלחשוב שהכל לטובה ושנסתרות דרכי האל.
אני לא אישה מאמינה באלוהים, ולכן לא יכולתי לחשוב כך. כל מה שיכולתי לחשוב זה שנסתרות דרכי הטבע, ושהכל שרירותי ונורא כעסתי, ובכלל לא חשבתי ש-7 ההפלות שהיו לי היו לטובה. ממש לא.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אני לא מסוגלת לחשוב שהכל לטובה'
אני לא מסוגלת לחשוב שהכל לטובה
27/01/2017 | 10:28
1
53
כבת לאב ששוכב כבר שנים על הגב מחובר למכונת הנשמה, מחותל, נטול יכולת תקשורת עם הסביבה, מוזן דרך הקיבה - אין לי שום אפשרות לחשוב שהכל לטובה.
אבל אני מודה שגם לפני כן לא האמנתי שהכל לטובה.
יש בעולם דברים רעים מאד. גם אירועים, גם בני אדם.
אני שמחה עבורך שיש לך האמונה, ואני חושבת שיש לה יכולת לחזק אותך ולהורות לך את הדרך החוצה מן הבור. אני טיפסתי החוצה אחרת.
מאחלת לך המשך הריון תקין והשלמה - נפשית ואמונית - עם מה שכבר ארע.

 
לצפיה ב-'בהחלט- לא הכל לטובה. פשוט לא. '
בהחלט- לא הכל לטובה. פשוט לא.
04/02/2017 | 06:31
3

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

בית הספר הישראלי ל NLP
בית הספר הישראלי ל NLP
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ