לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1244912,449 עוקבים אודות עסקים

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'אתמול בטא 18 הריון כימי שיורד הרופא אמר להפסיק מעקב'
אתמול בטא 18 הריון כימי שיורד הרופא אמר להפסיק מעקב
13/02/2018 | 21:28
1
65
בטא, האם אפשר שבוע הבא להתחיל לנסות שוב להיכנס להיריון , בטח הבטא תתאפס שבוע הבא....
מה דעתכם?
לצפיה ב-'עצובה עבורך ובו זמנית שמחה עבורך'
עצובה עבורך ובו זמנית שמחה עבורך
13/02/2018 | 21:50
62
מבין האופציות של כימי או חוץ רחמי, כימי זו האופציה העדיפה.
לגבי מתי מותר לנסות שוב, זו שאלה לרופא וצריך גם להחליט אם את מתכוונת לעשות בירורים נוספים לפני שאת מנסה שוב.
לדעתי יש כל מיני בדיקות של קרישיות שצריך לחכות לפחות חודש אחרי סיום הריון על מנת לבצע אותן.
לצפיה ב-'תיכף הולכת לוועדה'
תיכף הולכת לוועדה
13/02/2018 | 10:43
8
142

איזה מצב מזעזע.... להצטרך לשחרר תינוקת אהובה כל כך.
הסביבה לא ממש מבינה את הרגשות שלי, מדהים כמה לאחרים זה בקושי הריון ובשבילי זאת תינוקת.
כולם מחכים שאני אצא מזה, 3 ימים אני בוכה, זה לגמרי מספיק מבחינתם ואני צריכה להמשיך הלאה.
הכי קשה לי שמאוד רציתי בת, ועכשיו אני מרגישה שפעם הבאה אני ממש חייבת בת... לא שאפשר להחליף את התינוקת הזאת שלא תבוא לעולם אבל לפחות להרגיש שלא נגזלה ממני כליל ההורות לבת בעולם הזה.
ברור לי שזה רגש קשה שלא כולם יכולים להכיל,אבל ככה אני מרגישה, רק בת תוכל להחזיר לי במשהו את הלב למקום.
ברור לי גם ששום דבר לא מובטח לי, בטח לא בת וגם לא עוד הריון תקין.
אנחנו אמורים לעבור דירה בקיץ, ממש אחרי הלידה שהיתה אמורה להיות, לא מצליחה לעכל שאני אעבור בלי תינוקת.
זה כל כך ריק.
איך ממשיכים עם כל התמונות האלו שהיו לי??? על הריון מתקדם בפסח.... תינוקת בחגים....
מזל שהמציאות הפיזית בבית דורשת כל כך הרבה נוכחות שלי ותפקוד, ככה שאני לא יכולה לשקוע.
תודה לכולן על כל התמיכה והמידע. לא יסולא בפז.;
לצפיה ב-'תעדכני אחרי הועדה, אם את רוצה-'
תעדכני אחרי הועדה, אם את רוצה-
13/02/2018 | 11:22
1
65

 
אני מציעה לך להתקדם שלה אחר שלב. לאט לאט. קודם כל הועדה, לאחר מכן הגרידה, לאחר מכן ההתאוששות הפיזית, ולאחר מכן- תגיע גם מקומה של הנפש, ואז אפשר יהיה לחשוב מה עושים איתה ואיך עוזרים לה...
לאט לאט. אי אפשר לדלג על שום שלב פה. לאט. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'הוועדה עברה'
הוועדה עברה
13/02/2018 | 13:33
86
באמת עובדת סוציאלית מדהימה שרק לא ידעה איך היא יכולה לעשות יותר בשביל לתת לי נחמה כלשהי.
במובן הפיזי אני ישבתי בחדר במשך חצי שעה, ניסו לעודד אותי כמה שיכלו, חתמו והלכתי הביתה.
אחרי שהם ראו את התמונות עין יבשה לא נשארה, כולל לא של המזכירה  ולאף אחד לא היה ספק בכלל שאין שום ברירה אחרת בעולם כולו.
לצפיה ב-'שתעברי את היום הזה בשלום (יחסי)'
שתעברי את היום הזה בשלום (יחסי)
13/02/2018 | 12:18
50
שירה לקחה לי את המילים: תעברי את התקופה הקרובה צעד צעד. שעה שעה, יום אחרי יום וכך הלאה.
מי שלא מבין את העצב הוא אדם לא רגיש בלשון המעטה. שלושה ימים? טכנית - את עדיין בהריון בבוקר הזה. יעבור זמן עד שהגוף יתאזן, ואחר כך הנפש תשתקם.
אז שלושה ימים ולהתאפס? לא הגיוני!!! אין סיכוי בעולם שיקרה. את זה אני כותבת מנסיוני האישי (ובשבועות מוקדמים ללא שידעתי מה מין העובר, וכשהייתי כבר אמא לבן ולבת), מכאן ומהחיים סביבי. ההיבט הרגשי שאת מתארת, הכמיהה לבת, ברור לי לחלוטין וגם לא כל כך נדיר.
מקווה שתחלימי פיזית.
מקווה שאם עדיין תרצו להמשיך - תזכו במהרה להריון תקין ושלם.
בתרחיש החיובי () מקווה שתהיי שלמה ושמחה (רב הזמן) ושהלב שלך יחזור למקום (גם אם בהסטה קלה, כי היא תמיד תהיה במחשבותיך)  - בתקווה שתהיה בת.
לצפיה ב-'שאלה על הידבקויות'
שאלה על הידבקויות
13/02/2018 | 13:40
4
72
אני שומעת שלהרבה יש הידבקויות אחרי גרידה.
איך יודעים את זה?
מה הסיכוי לצאת מגרידה כזאת עם רחם תקין ומתפקד?
מחר שבוע 16, או יותר נכון אמור היה להיות :(
לצפיה ב-'טוב שאת אחרי הוועדה, ותודה על העדכון'
טוב שאת אחרי הוועדה, ותודה על העדכון
13/02/2018 | 13:52
2
54

 
תזכירי לי בבקשה באיזה בית חולים מדובר. התיאור שלך של התייחסות הצוות ריגש אותי. 
לגבי השאלה שלך- מכל הגרידות שעברתי, כולל אחת מאוחרת בשבוע 16, הרחם יצאה ללא פגע, ללא הידבקויות ומוכנה לקלוט ולשאת עובר אחר. 
מודה שאני בעצמי התפלאתי על נפלאות הרחם שלי, שהצליחה לעשות מה שלא חלמתי שתצליח. לשרוד שני קיסריים ו-5 גרידות (+פעם אחת של ציטוטק ופעם של הריון כימי), לשאת הריון מלא ושלם, ולעבור עוד קיסרי שבסופו תינוקת בריאה. 
 
יש כאלו שיש להן הדבקויות, ויש כאלו שלא. יש כאלו שגם אחרי גרידה יש להן עדיין שארית, ויש כאלו שלא. כל כך אינדיבידואלי. אני חושבת שברוב המקרים אין שאריות ואין הידבקויות. פשוט אלינו לפורום הזה מגיעות גם כאלו שיש להן...
 
מקווה שתהיי מהרוב, שהכל עובר אצלן בשלום בהיבט הפיזי. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'אובדת יקרה -'
אובדת יקרה -
13/02/2018 | 14:46
1
50
גם מזל צריך בחיים, כפי שכתבה לך שירה, מקווה מאד שהגרידה תעבור בשלום וללא כל הדבקויות.
אנא זכרי שאל הפורום שלנו מתנקזות נשים רבות שהמזל כלל וכלל לא האיר להן פנים בענייני הילודה, לעתים לאורך שנים. אולם גם כאן וגם בעולם האמיתי יש המוני נשים שחוות אובדן וזוכות אח"כ לידיים מלאות. מאחלת לך שתזכי להיות אחת מהן.
ובינתיים - אזהרה קצרה לגבי תפקוד - נהדר שאת מתפקדת, טוב שאת עסוקה, רק אל תשכחי שאת מלאת הורמונים, שנפילתם אחרי הגרידה תהיה חדה, ושייקח למערכת ההורמונלית זמן להתאזן מחדש. ייתכן ותחווי התקפי בכי ללא שליטה, תנודות עזות במצב הרוח ושלל סימפטומים הנובעים מחוסר איזון הורמונלי, בנוסף לפרידה הכואבת מהעוברית שלך, ומהחלום על בת בחגים, רוב הסיכויים שהתקופה הקרובה תהיה סוערת.
תשתיקי את אלה שחושבים ששלושה ימים זה 'מספיק', קחי לך את מלוא המקום לחוש את כל קשת הרגשות, ובואי טלינו ככל שמתאים לך. אנחנו תמיד תמיד כאן.
לצפיה ב-'תודה שכתבת'
תודה שכתבת
13/02/2018 | 21:18
28
בזכות שהזכרת לי את הנפילה ההורמונלית הכנתי פה את כולם שיתמכו בי ויזכירו לי שהאור יפציע שוב.
אני בוכה כל הזמן, לצד התפקוד, החיים מורכבים.
בכל מקרה אמרו לי שלושה ימי מנוחה אז אני מתכוונת לנצל אותם לנח ולהתאושש. לפחות בהייבט הפיזי, אחרי שלושה חודשי הקאות יש לי הרבה התאוששות.
אמרתי לבעלי בעודי מקיאה היום כמה לא הוגן זה בחילה בלי תינוקת :(
בניסיון להאיר קצת את החיובי, גיליתי איזו רשת תמיכה עצומה יש לי. כל כך הרבה עזרה.
לצפיה ב-'הידבקויות ושאריות פחות נפוצות ממה שנדמה מקריאה בפורום'
הידבקויות ושאריות פחות נפוצות ממה שנדמה מקריאה בפורום
13/02/2018 | 15:00
39
כמו גם הפלות חוזרות ושאר צרות.
בדרך כלל אלו שעוברות הפלה אחת, כותבות כאן הודעה או שתיים ואז הן נעלמות.
רוב מי שכותבות פה באופן קבוע הן אלו שעברו יותר מהפלה אחת, לפעמים הרבה יותר מהפלה אחת.
כך נוצר מצג שווא שהפלה אחת תוביל בהכרח לעוד הפלות, ושתמיד יהיו בעיות נלוות של הידבקויות ושאריות.
אני אפילו לא כתבתי כאן אחרי הפלה אחת, רק קראתי.
 
הידבקויות היו לי רק אחרי ההפלה השישית (גרידה בשבוע 13).
שאריות היו לי בהפלה השלישית (גרידה בשבוע 13), הרביעית (גרידה בשבוע 10) והחמישית (ציטוטק בשבוע 7).
אני מכירה באופן אישי מישהי שיש לה שני ילדים ו-0 הפלות ובכל זאת יש לה סיפור של הידבקויות חוזרות ונשנות.
אני יודעת על קרובת משפחה של חברה שלא עברה אפילו הפלה אחת, אבל חוותה שאריות אחרי 2 לידות.
 
מאחלת לך שיעבור בשלום 
לצפיה ב-'מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה'
מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה
12/02/2018 | 07:20
42
251
אני בשבוע 15 ואיבחנו לי אתמול בסקירה המוקדמת שפה שסועה בשני מקומות וחיך שסוע.
על פי הרופאים מום חמור מאוד מאוד והומלץ לי להפסיק את ההריון.
אני מרגישה שהשמים נפלו עלי ואני לא אשמח יותר בחיים.
חייבת להגיד שאני בת 37 וראיתי מסביב דברים ועברתי דברים בחיים ולא חייתי באשליה שהריון
בהכרח שווה תינוק....
המשך>>
אני בשבוע 15 ואיבחנו לי אתמול בסקירה המוקדמת שפה שסועה בשני מקומות וחיך שסוע.
על פי הרופאים מום חמור מאוד מאוד והומלץ לי להפסיק את ההריון.
אני מרגישה שהשמים נפלו עלי ואני לא אשמח יותר בחיים.
חייבת להגיד שאני בת 37 וראיתי מסביב דברים ועברתי דברים בחיים ולא חייתי באשליה שהריון
בהכרח שווה תינוק. אבל להצטרך להחליט בעצמי על הפסקת חיים של עוברית כל כך אהובה זה לא נתפס לי.
יש לי שלושה בנים מתוקים בבית וזאת היתה אמורה להיות הבת הראשונה שלי.
תעזרו לי להאמין שקמים מפה..... שיהיה עוד אור.
איך עוברים גרידה בשבוע כזה?
הצילו
לצפיה ב-' פינת הממים '
פינת הממים
12/02/2018 | 18:36
5
51
כי שחור זה מרזה 
 
הומור שחור זה נהדר וממים זו אחלה דרך להוציא את ההומור השחור ולתת גם לאחרות לצחוק קצת.
כרגיל, כולן מוזמנות לשתף בממים על האובדן/ים שלהן והחיים בצל האובדן.
לצפיה ב-'ההמתנה לוסת'
ההמתנה לוסת
12/02/2018 | 18:39
95
הכנתי בחודש שעבר בזמן בזמן שחיכיתי לוסת שאיחרה (!) כשאני יודעת שאין סיכוי להריון.
עכשיו אני שוב מחכה לוסת. החודש בכלל לא ניסינו.
לצפיה ב-'דברים שלא עושים'
דברים שלא עושים
12/02/2018 | 18:45
3
93
ברגע שהבנתי שהיא הולכת לשים לי אותה בידיים, רציתי להיעלם.
החזקתי אותה בערך דקה עד שחברה אחרת הגיעה והעברתי אליה את התינוקת.
 
האמא של התינוקת לא יודעת על מצבי.
לצפיה ב-'וזה מה שהרגשתי כשהיא היתה בידיים שלי'
וזה מה שהרגשתי כשהיא היתה בידיים שלי
12/02/2018 | 18:46
2
88
לצפיה ב-'אוי '
אוי
12/02/2018 | 20:50
63
כרגיל, הממים נהדרים.
לצפיה ב-'כרגיל- נפלא וקולע בול!'
כרגיל- נפלא וקולע בול!
13/02/2018 | 03:17
14
לצפיה ב-'הפלה לאחר ירידת מים'
הפלה לאחר ירידת מים
10/02/2018 | 21:31
12
161
הי בנות, לצערי עברתי הפלה לפני כחודשיים. זהו הריון שלישי שלי (ב"ה בבית יש שתי בנות) שני ההריונות החלו עם דימומים מסיביים ופחות לסירוגין עד לאמצע ההריון (נצפו המטומות ברחם). ההריונות הסתיימו במועד ובידיים מלאות. גם הריון זה החל עם דימומים עוד לפני שנצפה דופק. בדיקות במהלך ההריון יצאו תקינות. בשבוע 14 היה לי דימומון שבעקבותיו נסעתי להיבדק. בביה"ח לא מצאו סיבה לדימום ואמרו לי לנוח(חשוב לציין שבתקופה הזו בעלי היה במילואים ועבדתי מאד קשה) פתאום בשבוע 15 באמצע מסיבה משפחתית ירדו לי המים. (יומיים קודם לכן הרגשתי זוועה. בחילות רציניות בלי יכולת להכניס כלום לפה וחולשה ).אך מלבד זה לא היו הרגשות נוספות. התאשפזתי בבית חולים ועברתי גרידה. השיליה נשלחה לפתולוגיה וכן עברתי בדיקות קרישיות. כל הבדיקות יצאו תקינות. ועכשיו לעצתכן אודה- לאחר ההפלה התייעצתי עם הרופא שלי שהוא פרופסור נחשב. אמר שאין לו ספק שההפלה קרתה בעקבות קרע בצוואר הרחם (שנתפר) לאחר הלידה השניה ועוד הוסיף שאינו מבין למה נשלחתי לעבור בדיקות קרישיות. לדעתו אין שום קשר בין הפלה בעקבות ירידת מים לקרישיות יתר.(העובר היה חי..:() והלכתי לשמוע חוות דעת נוספת אצל פרופסור קופרמינץ- הוא אמר שממה ששומע אין אינדיקציה לאי ספיקת צוואר רחם(מכיוון שצוואר הרחם היה סגור וארוך בכל הבדיקות שנעשו לי לאחר ירידת המים) ולכן סביר להניח שזו קרישיות יתר. שלח אותי לבצע בדיקות נוספות ואמר שגם אם הן יצאו תקינות ממליץ שאזריק קלקסן בהריון הבא. 
ממש לא יודעת מה לעשות. כל רופא נותן אבחנה מתחום ההתמחות שלו וזזה משאיר אותי מבולבלת וחסרת אונים. מה היתן ממליצות לי לעשות... והאם יש סיפורים דומים בקהל שנכנסו לאחר הפלה מסוג זה להריון שהסתיים בידיים מלאות? תודה למי שהחזיקה מעמד עד פה..יודעת שזה ארוך.. אך היה לי חשוב לפרוק ולקבל עצות.. 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
10/02/2018 | 22:43
7
74
כמה שאלות תחילה:
1. האם את יכולה לכתוב את שמו של הרופא שלך? האם הוא מתמחה בהריון בסיכון? ואם לא- אז מהו תחום התמחותו?
2. האם יש לרופא שלך או לרופא/ה אחר/ת הסבר על העניין הזה של הדימומים וההמטומות ברחם? אני מתכוונת גם להמטומות שהיו בהריונות עם בנותייך. זה הרי לא מקרי. ממה זה נובע? כי זה חזר על עצמו למעשה 3 פעמים. שווה להתייחס לזה ולהבין יותר לעומק את העניין. 
3. ההריונות עם בנותייך- באיזה שבוע נולדו? באיזה משקל? סוג לידה? 
4. לא הבנתי איך רופא אחד אומר שהיה קרע בצוואר הרחם ואחר אומר שלא היה. האם יש לך באיזשהו מקום תיעוד של המצב הרפואי ובו מתואר צוואר הרחם? 
האירי את עיניי- האם יכול להיות מצב שבו יש ירידת מים למרות שצוואר הרחם סגור וארוך? לא הבנתי את זה. 
 
אני עושה איתך כעת סיעור מוחין. לאחר מכן תבוא ההמלצה. 
 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'העתקתי משהו שקשור בירידת מים מוקדמת מהאתר של כללית-'
העתקתי משהו שקשור בירידת מים מוקדמת מהאתר של כללית-
10/02/2018 | 23:12
1
71
מהן הסיבות לירידת מים מוקדמת טרם המועד?
מניחים שזיהום הוא אחד הגורמים העיקריים לפקיעת מים: הזיהום יכול להיות במי השפיר עצמם או זיהום עולה מהנרתיק ומצוואר הרחם. שכיחות הזיהום היא ביחס הפוך לגיל ההריון.
סיבות אפשריות נוספות:
• פגמים מקומיים בקרומים או קולגן לא תקין
• פגמים אנטומיים כמו מומים מולדים
• אי־ספיקת צוואר הרחם
• ניתוחים קודמים או הפסקות הריון
• מתיחת יתר של הקרומים עקב ריבוי מי שפיר או הריון מרובה עוברים
• גורמים תזונתיים
• עישון
• מומים עובריים
• גיל גבוה של האם
 
 
 
משהו מזה שופך אור? בדקו נושא של זיהום? 
האם הספקת לעשות בהריון הזה שקיפות עורפית וסקירה מוקדמת? האם התוצאות היו תקינות? 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
09-7749028
לצפיה ב-'אז ככה'
אז ככה
10/02/2018 | 23:36
73
האמת שהייתח בטוחה שיש לי זיהום בגלל שהרגשתי זוועה באותו יום של ירידת המים..אך בדיקות הדם לא הראו אינדיקציה לזיהום...וכן לא הפתלוגיה של השיליה. 
איך ניתן לדעת אם היו פגמים בקרומי מי השפיר וכן מהו קלוגן לא תקין?
עשיתי שקיפות עורפית שיצאה תקינה...סקירה לא הספקתי לעשות...
לצפיה ב-'עונה...'
עונה...
10/02/2018 | 23:30
4
78
תודה רבה על התגובה!!
1. הרופא שלי הוא פרופסור פלדברג. לא בטוחה שמתמחה בהריון בסיכון. אם אני לא טועה תחום ההתמחות שלו זה פריון.
2. גם בעניין זה שאלתי הרבה רופאים וכל אחד אומר משהו אחר. רופא אחד אמר לי שאולי זה בגלל רמה נמוכה של פרוגסטרון. קופרימנץ אומר שזה כנראה בגלל קרישיות יתר. 
3. הבת הגדולה נולדה בשבוע 39 במשקל 2500. אך נאמר לי שזה בגלל שהשיליה השתרשה על המחיצה שהייתה לי ברחם(הסרתי אותה בהיסטרוסקופיה ניתוחית). הבת השניה נולדה בשבטע 40 במשקל 2800. נאמר לי שזה משקל תקין אודות לעובדה שאני נמוכה ורזה וכן בעלי אינו גדול. 
4. אולי לי הייתי מספיק ברורה..בלידה של הבת השנייה נקרע לי צוואר הרחם במהלך הלידה. בטוח היה קרע. השאלה אם השפיע על ההריון והאם גורם לאי ספיקת צוואר הרחם. וכן, הייתה לי ירידת מים למרות שצוואר הרחם היה סגור וארוך.
תודה על הכל!!! 
 
 
לצפיה ב-'מנסה-'
מנסה-
11/02/2018 | 10:21
3
64
ראשית, גם אצלי הילדים נולדו במשקלים דומים לשלך (2.880 ק"ג, 2.780 ק"ג, 2.650 ק"ג), שאלו משקלים אמנם נמוכים מהממוצע, אך תקינים. גם אצלי זה היה קשור לעובדה שאני קטנטונת...
 
שנית- אני הרי לא רופאה, ואינני מתמצאת בנושא ששאלת לגביו. מה שבטוח זה שאין הסכמה בין הרופאים לגבי הסיבות להמטומות ולגבי הסיבה שגרמה לירידת המים המוקדמת (מה שבטוח זה שלא היה זיהום). 
לכן, הדבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו זה לפנות לעוד גורמים רפואיים כדי לנסות ולהבין. 
ממליצה לך לפנות לד"ר עופר גונן. הוא רופא שהלכתי אליו להתייעצות בזמנו. הוא רופא פוריות, ולא הייתי זקוקה לו לצורך כך, אך הוא אדם מאוד אנושי ומקצועי, וייתכן שיהיו לו תובנות לגבייך ולגבי ההריון הבא. 
רופאה נוספת שאני יכולה לחשוב עליה היא הרופאה שלי, שליוותה אותי בכל ההריונות (וההפלות) וגם ליוותה את ההריון האחרון שהוגדר כהריון בסיכון גבוה. 
שמה ד"ר דורית רביד, והיא נפלאה ומקצועית מאוד. 
שוב- אני לא יודעת אם שני הרופאים שכתבתי לך מתמצאים ספציפית בנושא שעליו כתבת, אבל כדאי לברר איתם זאת ולקבוע פגישת יעוץ בהתאם. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 

 
לצפיה ב-'תודה!!'
תודה!!
11/02/2018 | 16:28
2
61
מסכימה איתך. אין ספק שמה שנותר לי לעשות כרגע זה להתייעץ עם עוד רופאים..ומקווה בעז"ה שישפכו אור על הסיבה.
תודה גדולה על הדברים שכתבת. מחמם את הלב האמבטיה וצורת התייחסותך לדברים שכתבתי. ❤
לצפיה ב-'אמפטיה כמובן..ולא אמבטיה...'
אמפטיה כמובן..ולא אמבטיה...
11/02/2018 | 17:04
1
10
לצפיה ב-'דווקא יצא לך נחמד. קצת הומור בכל הקושי הזה'
דווקא יצא לך נחמד. קצת הומור בכל הקושי הזה
11/02/2018 | 19:54
11
לצפיה ב-'מזדהה איתך'
מזדהה איתך
11/02/2018 | 10:33
2
75
היי אהובה, חשוב לי לכתוב לך כי עברתי בדיוק את אותו הדבר כמוך.
לפני 3 חודשים ויום עברתי ירידת מים מוקדמת בשבוע 16+3 והעוברית היתה בחיים. 
אני יכולה להגיד לך שלפחות מהנסיון האישי שלי, כל הבדיקות יצאו תקינות(קרישיות, היסטרוסקופיה, צילום רחם)
את העוברית ידוע לי שלקחו לפתולוגיה אבל עדיין אין תוצאות. 
לי נאמר שוב ושוב ע"י כל רופא שפגשתי שלפעמים זה חוסר מזל, ולפעמים אין סיבה חד משמעית.
אני מטופלת אצל רופא פריון גם(למרות שפריון טפו טפו הוא לא הבעיה שלי.), זה רופא שטיפל בהוריי כי להם היו בעיות פריון, אני יכולה להגיד שהוא רופא מקסים ואני מאוד ממליצה עליו. שמו ד"ר ווליוביץ. 
אני מבינה את הכאב שלך מאוד, אנחנו באותה הסירה בכאב הזה, יש משהו חסר אונים בלדעת שהעובר היה חי ומחשבות הרסניות שאולי יכלנו לעשות משהו אחרת- אחרי הרבה יסורים אני אומרת לך בלב שלם שאין דבר שיכולנו לעשות. 
 
המלצתי היא לעשות את כל הבדיקות שנתנו לך כי אין לך מה להפסיד בשום מצב, במקרה הכי טוב הכל יהיה תקין. תשמרי על אופטימיות, תהני מהנסיכות שכבר יש לך ותתחזקי מהן. 
מעבר לזה רק אאחל לך ואהיה חוצפנית ואוסיף גם את עצמי- שנזכה להריונות תקינים בידיים מלאות עם תינוק חי ושלם בסופם 
לצפיה ב-'היי'
היי
11/02/2018 | 16:33
1
55
כ"כ כואבת בשבילך ואיתך.. אכן חוויה מאד קשה ומטלטלת. אם מתאים לך אשמח אם תשתפי האם זהו הריון ראשון שלך? והאם הרגשת לא טוב בימים שקדמו לירידת המים? אפשר גם בפרטי.  
לצפיה ב-'בשמחה'
בשמחה
11/02/2018 | 17:03
46
אין לי בעיה לשתף פה,
זה היה ההריון השני, הריון ראשון נגמר בשבוע 5+2 כי היה חוץ רחמי. 
יום לפני ירידת המים מסתבר שהיו לי צירים, יש לי כח סבל דיי מטורף אז הייתי בטוחה שיש לי דלקת בשתן ולא השקעתי מחשבה בללכת לרופא בדחיפות.. ובנוסף גם הייתי בסקירה מוקדמת תקינה,אז דיי התעלמתי מהכאב עד למחרת.
ביום של האובדן המים ירדו לי בהמתנה לרופא במיון, הלכתי רק בגלל הכאבים ולא בגלל ירידת המים. 
 
 
לצפיה ב-'מזדהה'
מזדהה
17/02/2018 | 22:03
11
מקווה שאת מתאוששת ומאחלת לך שההריון הבא יסתיים בטוב. 
לפני כחודש וחצי, אחרי ירידת מים בסוף שבוע 23, עברתי הפסקת הריון ולידה שקטה בשבוע 24. גם אצלי צוואר הרחם היה ארוך וסגור אחרי ירידת המים וגם אני מנסה מאז להבין אילו בדיקות אני אמורה לבצע ומקבלת חוות דעת סותרות לחלוטין...
הרופאים בבית החולים דיברו על צילום רחם ואמרו שלדעתם בדיקת קרישיות לא רלוונטית למה שקרה. רופאת הנשים שלי אמרה שאולי היסטרוסקופיה אבחנתית זה מספיק ושקרישיות זה לא קשור. היא שלחה אותי לרופאה שמתמחה בהריון בסיכון, והיא החליטה שבכלל אין צורך בצילום רחם או היסטרוסקופיה, ושדווקא בדיקת קרישיות היא מה שצריך כאן. 
אני מבינה לחלוטין את התסכול שלך ומאוד מזדהה. יכול להיות שאלך למומחה באופן פרטי, כי בינתיים הזמן עובר בלי שום התקדמות וחבל... אם יהיה לי מידע חדש לחלוק בנוגע לרשימת ההפניות, אעדכן. בגדול, ההעדפה שלי היא לעשות כמה שיותר בדיקות, רק שלא יקרה שוב.    
לצפיה ב-' פינת הביניים'
פינת הביניים
07/02/2018 | 09:15
24
224
פינת הביניים מוקדשת לכל מי שחוותה אובדן ומטלטלת במחשבות לגבי המשך הדרך - 
המתח שבין הפחד מאובדן (נוסף) 
לבין הכמיהה לילד (ראשון או נוסף) 
וכמובן: מעטה החרדה וחוסר הוודאות שאופף את המחשבה על הריון שאינו מנת חלקה של מי שלא חוותה אובדן. 

אתן מוזמנות לשתף בכאבים, בקנאות, בחששות, בכמיהה, בתקווה, ביחס של הסביבה ובכל קשת הרגשות המלווה את תקופת הביניים. 
                                                                                                                         
*עד כאן הטקסט הועתק מאחת ההודעות של איןאריותכאלה, שהגתה ויזמה את הפינה.
אשמח שמי שנמצאת בשלב הביניים, תשתף אותנו.
 
 פינת הביניים שלי היא בסימן רחמים עצמיים.
 
אתמול היה לי יום שכולו רחמים עצמיים.
בחשתי בפצעים שלי, קראתי את כל ההודעות שלי בפורום השכן.
כתבתי שם במהלך 3 ההריונות האחרונים שלי.
3 הודעות ראשונות של תקווה מהולה בפחד, 3 הודעות סיום של אימה שהתממשה ובאמצע המון דאגות.
 
בכיתי, ריחמתי על עצמי, שאלתי את עצמי את השאלות הקשות של זמן הביניים: למה אני עושה את זה לעצמי? מה הסיכויים שלי להיקלט להריון? מה הסיכויים שלי לסיים הריון בידיים מלאות? האם אני ממשיכה או מפסיקה?
 
החודש אנחנו לא מנסים.
יחד עם תחילת הוסת הגיעה מחלה, ואיתה אנטיביוטיקה שמותרת בהריון, ואז האנטיביוטיקה הוחלפה באחרת שמותרת בהריון, כי הריאות לא כל כך תפקדו. עשיתי גם בדיקות דם שהיו סבירות אך לא מזהירות. ההמוגלובין מצוין, אבל הברזל והפריטין לא.
הילדה חלתה כשבוע לפניי, ובעלי היה חולה במקביל אליי.
בהתחלה עוד עשיתי סטיקים של ביוץ, אבל אז הבנתי שלא הגיוני להתחיל הריון כשהגוף מעוך, שלא לדבר על כך שכדי להיכנס להריון צריך לעשות דברים שאין לי ממש כוח לעשות אותם כשהגוף שלי מעוך 
אז למרות לחץ הזמן והעובדה שממש עוד רגע אני בת 41, לקחתי חודש הפסקה ומנוחה מהמרדף.
 
קראתי עכשיו את הודעת פינת הביניים שלי שנכתבה לפני כ-11 חודשים. גם אז הייתי חולה (וגם הוא וגם הילדה), גם אז לקחנו חודש הפסקה. ובחודש שאחרי הגיע הריון מספר 7.
אחרי הוסת הבאה אני מתכננת לעשות מעקב זקיקים והורמונים, לנסות למקסם את הסיכויים, לנסות להשיג את ההריון השמיני והאחרון שלי.
לצפיה ב-'רחמים עצמיים בין ייאוש לנחמה'
רחמים עצמיים בין ייאוש לנחמה
07/02/2018 | 14:13
5
201
מרעישה היקרה. מי ייתן ובשנת 2018 יקרה לך הנס. שתתחילי הריון ותסיימי אותו בידיים מלאות אחרי ספירה של 40 שבועות (חרדתיים ומלאי פחדים, כמובן). אמן. 
פינת הביניים שלך מתארכת. יש בה עגלות וצעצועים, בגדים קטנטנים, ילדה שגדלה, גוף שסוחב וסוחב ולב שנשבר ונשבר. ונשבר. שוב. הדי הבום של הריון 7 הכו גלים חזקים. כל כך הרבה נשים קיוו עבורך. נכנסו להתעדכן בשלומך. החזיקו אצבעות מרגע הבשורה. 
הפז"מ שלך ארוך. הרחמים העצמיים כבודם במקומו מונח. הם מובנים, מתבקשים, הייתי מופתעת אם היית זוקפת ראש וממשיכה כאילו כלום. הם לא מצליחים לקחת ממך את התקווה. כי הרי ייתכן שהאחאות במרחק סטיק הריון חיובי אחד, זה שיתחיל ויימשך ויסתיים בטוב. והדואליות הזו, שבין הלב השבור, הייאוש, הכאב האכזבה והמרמור על הגורל הקשה בענייני הילודה -  לבין התקווה שאינה מרפה - הדואליות הזו היא סממן של תקופת הביניים. המתח שבין הייאוש לתקווה מוטה שוב ושוב לטובת התקווה. מונע מהלך של השלמה רגשית עם מה שיש, מעניק מקום קבוע למה שחסר. מעורר כאב עצום וטומן בחובו תקווה לנחמה, תיקון, גאולה ממש.
הזמן הניגר לו במהירות, החודשים הנוקפים ללא הספירה השמחה, תחנת הסיום שמועדה המדויק אינו ידוע אך צלה מצוי אי שם במורד הדרך, לא מקלים על הימים האלה. ואת מספרת ברקע על מחלה משפחתית מתמשכת.
בקרוב יבוא אביב אלינו. בקרוב השעון יזוז והשקיעה תתאחר. בקרוב הכל יפרח וילבלב. הלוואי שהלבלוב האישי, הזוגי והמשפחתי שלך ממש עוד רגע כאן. 
לצפיה ב-'ואו, המשפט האחרון שלך, "איןאריותכאלה " מאוד מאוד ריגש אותי. '
ואו, המשפט האחרון שלך, "איןאריותכאלה " מאוד מאוד ריגש אותי.
07/02/2018 | 14:23
44
לצפיה ב-'אני אוהבת את האביב'
אני אוהבת את האביב
07/02/2018 | 21:13
3
105
באביב 2019 כבר לא אהיה בפינת הביניים.
באביב 2019 הכל יהיה שונה.
 
מהפה שלך ליקום, שיביא לי כבר את הקשת בענן 
לצפיה ב-'הלוואי!'
הלוואי!
07/02/2018 | 22:25
2
26
לצפיה ב-'המסרים ששלחתי הגיעו אליך?'
המסרים ששלחתי הגיעו אליך?
08/02/2018 | 09:26
1
59
נראה לי שהמערכת לא עובדת.
לצפיה ב-'עניתי לך בפרטי, מקווה שהגיע.'
עניתי לך בפרטי, מקווה שהגיע.
08/02/2018 | 10:03
13
לצפיה ב-'האמת היא שאני לא יודעת מה לכתוב'
האמת היא שאני לא יודעת מה לכתוב
07/02/2018 | 14:28
1
129
כל מה שיוצא לי זה משפטים די בנאליים כמו:
אני מבינה אותך כל כך
הלוואי והיה אחרת
הלוואי ויהיה אחרת
הייתי שם, במקום הזה, מכירה מעצמי את כל מה שתיארת 
מחזיקה אצבעות ומקווה יחד איתך....
 
אמרתי לך, בנאלי (אך יוצא מהלב),
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה יקרה'
תודה יקרה
07/02/2018 | 21:05
64
אני יודעת ומבינה שמרוב שהמצב שלי קיצוני, התגובות האפשריות אכן מתכנסות לבנאלי.
אני גם יודעת שהכל יוצא מהלב 
 
הלוואי ויהיה אחרת 
לצפיה ב-'פינת הביניים שלי - just get over it '
פינת הביניים שלי - just get over it
07/02/2018 | 17:59
4
142
(הקסם של הפורום - הפינה הזאת מגיעה לי בדיוק בזמן)
דברים שאני אומרת לעצמי כשאני רעה אלי-
כמה זמן אפשר להסתובב בתחושת  "אכלו לי שתו לי". אז איבדת ילדה וגם שניים שלושה הריונות. את יודעת שציפיות יש רק במצעים. אז קיווית וציפית שתוכלי לגדל שוב ילדה. יש לך תינוק שהצלחת ללדת למרות הגיל, אז תשמחי במה שיש לך ותהיי מרוצה. הרי יותר הגיוני להסתפק ולהנות ממה שיש במקום לקוות לעוד הריון תקין, לא?
פשוט תפסיקי עם השטויות האלו עכשיו ומיד!  
 
למה אני לא מצליחה לעשות לעצמי את החיים פשוטים יותר?!
לצפיה ב-'אבל באמת אכלו לך ושתו לך'
אבל באמת אכלו לך ושתו לך
07/02/2018 | 20:31
1
122
את אמא שכולה וזה לכל החיים.
במקרה שלך, נראה לי לגיטימי לגמרי להתמסכן למרות שכבר זכית בידיים מלאות.
במקרה שלך נראה לי לגיטימי לא להסתפק ב-2 הבנים ולרצות שתהיה לך עוד בת. לא במקומה, כי אף אחת לא יכולה להיות במקומה, אבל כן כדי למלא משהו שחסר.
 
כבר חצי שעה שאני מחפשת בראש ובלב משפט עם רוח חיובית לסיים איתו את ההודעה, אבל אני לא מצליחה למצוא כזה.
אז שולחת לך חיבוק ענק 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/02/2018 | 09:37
66
וכמובן את צודקת, אהבה לילדים (אלו שישנם ואלו שאינם) זה לתמיד.
כמו שכתבת בתגובה למימי גם אני מבינה שאם אוותר על הכמיהה למה שאין ואתמלא במה שיש, יהיה לי קל יותר. אבל אני לא מצליחה להגיע למקום הזה.
לכאורה פיתרון פשוט אבל אני באמת עוד לא שם מבחינת התהליך.
תודה על החמלה, לפעמים צריך אותה מבחוץ כשהיא לא מגיעה מבפנים.
לצפיה ב-' יקירה'
יקירה
08/02/2018 | 10:36
15
לצפיה ב-'הדואליות של החיים'
הדואליות של החיים
13/02/2018 | 10:58
18
אני ממש לא חושבת שזה או או
או שאת מסופקת ונהנת ממה שיש או שאת ממשיכה לקוות לעוד.
ממש ממש לא....
החיים הם תמיד שתי פנים.
אני בטוחה שאת מאוד שמחה במה שיש ומודה עליו, ואת גם רוצה עוד ומקווה להתמלא שוב.
את וכולנו לא מצליחות לעשות לנו את החיים פשוטים, כי החיים הם לא פשוטים. ולא רק בתחום הילודה.
החיים הם מורכבים, משיגרה ברוכה, מרגעים טובים, וגם מכאב, מאובדן ומכמיהות שטרם מומשו.
אז רק דבר אחד אני מציעה לך בענווה רבה מאוד. תאהבי את עצמך בדיוק ככה, איפה שאת.
נופלת וקמה. עצובה/שמחה שכזאת.
כי ככה בדיוק ככה זה חיים ואת חייה אותם הכי טוב שלך.

לצפיה ב-'אפשר גם?'
אפשר גם?
07/02/2018 | 18:43
1
126
כל יום אני מקבלת מייל עם מסרים מעצימים ואף פעם לא נכנסתי וקראתי. אתמול קיבלתי אחד וכאילו הוא קרא לי לפתוח אותו ולקרוא. ובקצרה ממה שהיה שם (ואני בטוחה שכל אחת שעמה את זה לפחות פעם אחת) לשחרר את המחשבה, וברגע שנשחרר את המחשבה המקבעת שלנו ולא נחשוב עליה כל הזמן היא תבוא אלינו, רק צריך לשחרר. 
אז, החלטתי לשחרר את האובססיביות שהיתה לי לגבי הריון נוסף, החלטתי באמת להנות ממה שיש לחיים להציע, להנות עם הבנות שלי פשוט להנות.
בתקופה הזו של כל ההריונות והפלות הכנסתי את עצמי למין לופ שלא הצלחתי להשתחרר ולשחרר, ויתרתי על עצמי ואני פשוט לא רוצה להמשיך ככה. בע"ה אני כן הייתי רוצה לנסות שוב, אבל המרדף הזה כבר לא מנחה אותי. זו עבודה קשה, קשה מאוד מאחר ואני מאוד ביקורתית כלפי עצמי, וכל תינוק שאני רואה או אישה הריונית צובט בלב, אבל הבטחתי לעצמי. 
 
חייבת לציין, שהייתי היום אצל כארפ, וחזרתי בתחושות מעורבות מאוד. שלח אותי לבדיקות נוספות אבל הציע ככה במעועמם על עירוי אימונוגלובולין שככל הנראה אצטרך לדעתו לקחת. קראתי מיד על זה ופשוט נכנסתי לפחדים, גם את זה צריך לעבור?
אני אעשה את הבדיקות שצריך ועדיין אבדוק כיוונים נוספים, אבל מורידה הילוך
לצפיה ב-'בוודאי שאפשר '
בוודאי שאפשר
07/02/2018 | 20:57
94
מודה שאני לא מאמינה בגישה של "אם אני אשחרר אז הדברים יבואו אליי", או יסתדרו מעצמם או כל ניסוח אחר של הרעיון הזה.
המחשבות שלי לא יוצרות את המציאות, לא החיוביות ולא השליליות.
במהלך המסע הארוך שלי, היו הרבה מקרים שבהם הייתי בשיא האופטימיות, רוח חיובית נשבה ממני והייתי בבטחון מוחלט שהכל תקין ויהיה בסדר ואין מה לדאוג.
ואז התברר שבהריון השלישי היה מה לדאוג והצ'יפ לא היה תקין.
ובהריון הרביעי התברר שלמרות האמונה והבטחון שהברק לא מכה פעמיים, הוא דווקא כן מכה פעמיים (בהריון השביעי גיליתי שאין לו בעיה להכות גם 3 פעמים).
וכשניסיתי PGD והיה לי ברור שיהיו מלא עוברים ואקלט מיד בהחזרה הראשונה, הבטחון שלי התרסק אל מול המציאות שבה היה מיעוט עוברים ואף אחד מהם לא הביא איתו הריון.
 
אני בהחלט חושבת ששחרור הלחץ יכול להוביל לחיים נעימים יותר, זורמים יותר, בריאים יותר לגוף ולנפש.
אני בטוחה שמי שמצליחה להתגבר בתעצומות נפש על הכמיהה הגדולה, חיה חיים טובים יותר.
אני מאמינה שמי שמצליחה לעשות את זה, יש בה כוחות על.
 
לגבי ההמלצות של כארפ אני פחות מתמצאת, אבל אם אני לא טועה העירוי טומן בחובו סכנה אם בעתיד תזדקקי חלילה לתרומת דם או השתלת איבר.
מקווה שאחרות שיותר מתמצאות, יוכלו להגיב בהרחבה של הנושא הזה.
 
שמחה בשבילך שאת מוצאת את הדרך שלך בתוך שלב הביניים, שאת בשליטה ומובילה את התהליך ולא נגררת לדברים שאולי לא מתאימים לך.
הלוואי שהבדיקות יובילו לפתרונות שלא יסכנו אותך בעתיד.
הלוואי ששינוי הגישה יוביל לתוצאה הרצויה.
 
לצפיה ב-'חוזרת לעדכן'
חוזרת לעדכן
08/02/2018 | 11:34
3
136
אין לי אלא לשתף מניסיוני שלי..
עברתי סיום הריון בשבוע 23 לאחר הפלה, הטראומה של חיי..אני חוזרת היום לאחר תקופה ארוכה ומזהה חלק מהשמות,תודה לכול מי שליוותה וחיזקה אותי באותם הזמנים,הצלחתם היכן שסביבתי כשלה.
במהלך הגרידה המאוחרת נקרע רחמי יחד עם נפשי ונאסר עלי להכנס להריון,הצלחתי להחזיק חצי שנה ,בסיומה נקלטתי ישר,הריון עליו נלחמתי בשיניים על אף כול התחזיות ההפחדות האבחונים והרופאים,היתה לי תחושה חיובית חזקה כמו שהיתה לי כזו שלילית בהריון שלפניו..ידעתי שפשוט אני לא יכולה אחרת..
היום כשאני חובקת ילדה נוספת, אני נדהמת מהליך הריפוי והמזור שעברתי מאז..לא, היא לא תחליף והחור לעולם לא יסגר, אבל לחלוטין שלווה ושמחה , כבר לא "אחתעצובה"..
מאחלת לכול אחת ללכת בדרכה לפי האמת שלה גם אם היא כואבת ,להצליח לקבל שלווה ומזור ולהשיב מעט ממסלול החיים הקודם לפני שהצטרפנו לפורום האובדן
תודה
לצפיה ב-'היי אחתעצובה, שכבר לא "אחתעצובה"'
היי אחתעצובה, שכבר לא "אחתעצובה"
08/02/2018 | 13:37
2
84
אני כמובן זוכרת אותך, אך לא זכרתי את העניין של הקרע הרחמי. כתבת שבזמנו נאסר עלייך להיכנס להריון. האם הכוונה היא בכלל לא, או שאמרו שמותר נגיד אחרי שנה מנוחה לרחם? בדומה, לדוגמא למצב של לאחר ניתוח קיסרי). 
מצטרפת לאיחולים המרגשים  שכתבת בסיום דברייך. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'קרע רחמי'
קרע רחמי
08/02/2018 | 13:51
1
118
נאסר עלי לחוות צירים /ללדת
והתבקשתי להמנע מלהכנס להריון "לפחות לחצי שנה" אבל ישר כשנכנסתי להריון הופניתי להריון בסיכון ועל אף שעברה חצי שנה הרופאה ישר ביקשה לקבוע תור לגרידה כי לטענתה עם חתך של 6 ס"מ הרחם פשוט לא יחזיק ושאני צריכה לחשוב על 2 הבנות שיש לי, שיש סיכוי מוחשי של קריעת רחם שיוביל לאובדן העובר ושאולי אאבד את חיי...
סגן מנהל המחלקה שביצע את הגרידה הגיע לבקר לאחר הקיסרי,והרופאה שהצילה את חיי באותו היום שגילו את הקרע היתה זו שביצעה את הקיסרי, גם עבורה זה היה סגירת מעגל. 
לצפיה ב-'ואו! מרגש!'
ואו! מרגש!
08/02/2018 | 14:07
85
גם הרופאה שלי עשתה לי את הגרידה הראשונה, וגם ביצעה את הניתוח הקיסרי עם מעיין (וכמובן היתה הרופאה שלי במהלך כל ההריונות...). אכן סגירת מעגל מרגשת. 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'מרגישה רע'
מרגישה רע
12/02/2018 | 20:58
4
35
אני יודעת היטב שהמרחק בין שני פסים על הסטיק לבין ילד הוא עצום. אני רוצה מאד בהריון הבא, ומפחדת ממנו מאד. אם בכלל יתקדם לאנשהו, הרי קשה לי להאמין שהוא יהיה נטול סיבוכים.
ועם זאת, השלב שבו אני "מאבדת את זה" וסופרת כל שניה במתח הוא השבועיים בין הביוץ למחזור. בהריונות עצמם אני כבר לחוצה פחות (ואני אהיה לחוצה בהריון, זה בטוח!)
לא מבינה את חוסר ההגיון הזה ואפילו מתוסכלת מעצמי.
רציתי לכתוב כאן המון, אבל ממש אין לי זמן
לצפיה ב-''
12/02/2018 | 21:57
1
23
מצד אחד אני לגמרי מבינה אותך על המתח שבין הביוץ לוסת, מצד שני אני ממש לא מצליחה להבין איך בהריונות את לחוצה פחות מאשר עד גילוי ההריון.
 
אם את מתוסכלת מעצמך מחוסר ההגיון, אני מציעה לשחרר את התסכול.
החיים לא הגיוניים, ואנחנו לא חייבות לנסות לשבץ את הכל במשבצות יפות ומסודרות. יש כאוס וחוסר הגיון (וחוסר הוגנות, במובן של "זה לא פייר") וככה זה.
קבלי את עצמך עם ה"סטיה" הלא הגיונית הזו.
אם התסכול נובע ממשהו אחר ואת מסוגלת לנסח בכתב, את מוזמנת לשתף אותנו.
 
טיפ קטן להודעות שאת רוצה לכתוב אבל אין לך זמן להודעה ארוכה ומנומקת כמו שאת רוצה: תכתבי בקובץ וורד או באימייל ותעלי כהודעה מאוחר יותר, גם אם זה כמה ימים אח"כ, גם אם מה שנראה חשוב פתאום כבר לא חשוב.
 
מחזיקה לך את היד בזמן ההמתנה לפסים ולמה שאני מקווה שהם יביאו איתם.
לצפיה ב-'את מקסימה, תודה! '
את מקסימה, תודה!
13/02/2018 | 08:39
4
לצפיה ב-'אני לא רואה פה שום חוסר הגיון בהרגשה שלך'
אני לא רואה פה שום חוסר הגיון בהרגשה שלך
13/02/2018 | 11:05
1
22
כל מה שכתבת הגיוני לי לגמרי.
השבועיים בין הביוץ למחזור ובמיוחד השבוע האחרון זה זמן קשה ממש!
בציפיה הזאת להתמלא ואז המחזור שמגיע זאת נפילה קשה.
מותר והגיוני לספור כל שניה, אין לך שום סיבה להיות מתוסכלת מעצמך.
מותר והגיוני להיות לחוצה תמיד, בכל זמן שאת לחוצה בו, אין שום סיבה שאנחנו נוסיף לנו כאבי לב בזה שנשפטו את עצמנו.
החוסר היגיון היחיד הוא העולם עצמו....
רק רוצה להגיד שאני איתך ומייחלת יחד איתך לשני פסים שתראי במהרה ושיהפכו לידיים מלאות ודמעות של שמחה.
לצפיה ב-' תודה!'
תודה!
14/02/2018 | 21:35
9
ובהצלחה בגרידה הערב!
לצפיה ב-'מישיהי עשתה אולטראסונד רחם תלת מימד אחרי הפלות?'
מישיהי עשתה אולטראסונד רחם תלת מימד אחרי הפלות?
07/02/2018 | 21:58
3
38
לצפיה ב-'כן. אחרי ההפלה השלישית '
כן. אחרי ההפלה השלישית
07/02/2018 | 22:49
2
74
אחרי היסטרוסקופיה אבחנתית שהעלתה שאלה לגבי מחיצה קטנה ברחם, עשיתי אולטרסאונד תלת מימד ששלל (לשמחתי) מחיצה והעיד על רחם במבנה מעט קישטי, שזה תקין (משהו שקצת מזכיר צורת לב, אבל הכל זה רחם- במובן שהריון יכול להשתרש בכל המרחב)
 
לצפיה ב-'איך עושים אולטראסונד תלת מימד דרך קופת חולים מקבלים? פרצדורה'
איך עושים אולטראסונד תלת מימד דרך קופת חולים מקבלים? פרצדורה
08/02/2018 | 09:36
1
23
לצפיה ב-'בקופת חולים'
בקופת חולים
08/02/2018 | 14:02
58
כבר לא זוכרת למי התקשרתי. זה היה כבר לפני 3 שנים . חושבת שהתקשרתי למוקד הקופה (מאוחדת) וקבעתי תור. מה שכן, כמו שבהיסטרוסקופיה יש תקופת זמן במחזור שהיא העדיפה (יחסית מיד אחרי הווסת) אז כך גם באולטרסאונד תלת מימד, ואם אני לא טועה, עדיף בסוף מחזור הורמונלי= אחרי ביוץ, קרוב לקבלת הווסת, בזמן שרירית הרחם כמה שיותר עבה. כמובן- תשאלי, אבל זה מה שאני זוכרת
 
 
 
לצפיה ב-'3 חודשים ויום'
3 חודשים ויום
04/02/2018 | 17:17
9
286
עברו מאותו יום נוראי שבו היינו צריכים להחליט איך מסיימים את ההיריון הרצוי כל כך שלו חיכינו  כמעט 3 שנים ועברנו מסכת ייסורים.
ירידת מים בשבוע 22+1,הגענו לאסף הרופא, בית חולים  שעושה גרידות בשבועות מאוחרים. הייתי יומיים נתונה תחת לחץ, פחד וחרדות מכל מה שמתרחש ובנוסף לחץ מהעתיד הלא מובן והלא נודע כאשר הרופאים נותנים סיכוי אפסי להמשך ההריון ורק דוחקים לסיום.
נאמר לנו שאם אחליט על לידה אצטרך לעבור גרידה בכל מקרה לניקוי ולכן בשבילי כדאי גרידה ולסיים..
אני מרגישה שההחלטה שלי לא הגיעה מראש צלול אלא מפחד ולחץ ולא נפרדתי מהתינוק שלי כפי שהיה מגיע לו ועכשיו מרגישה אשמה וכעס גדול. אנחנו כן השתתפנו בקבורה שלו אך לא ראיתי אותו כי החלטתי לא ללדת כדי לא לעבור טראומה של לידה שקטה ראשונה..אבל הטראומה קיימת ובגדול!

לצפיה ב-'כואב לקרוא, ומובן מאד'
כואב לקרוא, ומובן מאד
04/02/2018 | 20:00
99
כואב לקרוא את מה שעברת ואני רוצה לחבק ולחזק אותך בהתמודדות.
אני רק רוצה להזכיר שאשמה וכעס הם רגשות טבעיים בתגובה לאובדן. ותחושת חוסר האונים שאת מרגישה לגבי המצב בו היית כשקיבלתם את ההחלטה, טבעית גם היא.
קשה לראות את זה כרגע כי נראה לי שאת עדיין בתוך סערת הרגשות אבל אם תוכלי להסתכל מהצד, תביני שאת מתמודדת עם כאב גדול והוא מעורר הרבה סוגים של רגשות קשים, שאינם בהכרך תלויים בדיוק במה שעברתם או בהחלטה מסויימת שקיבלתם .
עשית כמיטב יכולתך  והבנתך בזמן מאד קשה וליוותם את התינוק שלכם בדרכו האחרונה. זה כל כך הרבה. הוא תמיד היה ויהיה אהוב מאד ולכן הכאב גדול כל כך.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדן'
משתתפת בצערך על האובדן
05/02/2018 | 09:59
73
כל הפלה היא נוראית, כל הפלה כואבת, אבל יש משהו בהפלה ראשונה שכואב אחרת. הפלה ראשונה מטלטלת את הגוף והנפש באופן שונה.
ויש גם שוני בין הפלה שבה העובר חסר דופק לבין הפלה יזומה, הפלה "מבחירה" שבעצם כלל איננה בחירה, כי אם היית יכולה לבחור, היית בוחרת לסיים את ההריון במועד ובידיים מלאות.
 
אני לא יודעת מה בדיוק נאמר לכם, אבל אני רק יכולה לשער שהלחץ של הרופאים נבע מהחשש לעבור את סף החיות בשבוע 24. בלידה שמתפתחת החל משבוע 24 הם מחוייבים לטפל בוולד ולשמור על חייו, גם אם החיים הללו יהיה קצרים מאוד וכואבים מאוד.
לגבי הבחירה בין לידה שקטה לבין גרידה מאוחרת, הלידה השקטה היא כנראה הדבר הנורא ביותר שעברתי, והגעתי אליה אחרי שכבר עברתי לידה שמחה אחת. כאשר מדובר במי שטרם עברה לידה שמחה ואם עדיין ניתן לבחור בגרידה מאוחרת, אני תמיד ממליצה על גרידה מאוחרת.
אני לא ממש יכולה להסביר את זה, אבל אני מרגישה שלידה שקטה שוברת משהו שלא ניתן לתקן אח"כ.
 
הטראומה קיימת גם אם עברת גרידה, הטראומה תמיד תהיה והאובדן הזה תמיד ילווה אותך.
אני מקווה שעם הזמן ואולי בעזרת טיפול שמתאים לך, תוכלי לשחרר מעט את האשמה והכעס.
 
לצפיה ב-''
05/02/2018 | 11:05
4
63
מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך. ממש מילה במילה. 
 
ומוסיפה גם משלי- 
הריון ראשון אחרי שלוש שנים ומסכת ייסורים של טיפולים. החל משבוע 12 דימומים, המטומה. ירידת מים בשבוע 22. גרידה מאוחרת. התנהלות בעייתית של בית החולים באשר לבדיקות הפתולוגיה. 
ברור שתהיה טראומה אחרי כל זה. אי אפשר כמעט שלא. זה בכלל לא קשור לפן הטכני של גרידה או לידה שקטה. היה אובדן הריון כואב ונוראי. הטראומה הפיזית והנפשית הן חלק מהעניין.
וצריך להתמודד עם הטראומה הזו. האם את מקבלת סיוע כלשהו? נמצאת בתהליך טיפולי? אם לא- מאוד ממליצה. 
את מלאת יסורי מצפון, אשמה וכעס על עצמך. כואב לי כל כך לקרוא את זה. מאוד ממליצה על תהליך טיפולי שיסייע לך לעבד את כל התחושות הקשות הללו, כדי שתלמדי לחמול על עצמך, למען הבריאות הנפשית שלך, ולמען המשפחה העתידית שלך. 
ההחלטות שקיבלת היו נכונות עבורך באותו הזמן, ולכן הן ההחלטות הנכונות. נקודה. אבל כדי להגיע לתובנה הזו, ככל הנראה יש צורך בתהליך מורכב, שאותו אני ממליצה לך לעבור עם אשת מקצוע שזהו תחום מומחיותה. זה לא יעזור שמישהו חיצוני יאמר לך את הדברים. את צריכה להגיע לכך בעצמך עם עצמך ועם סיוע הולם. 
 
האם חזרתם לטיפולים? האם יש משהו שהרופאים/ות אומרים/ות לקראת ההריון הבא? 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה לכן על מילות החיזוק'
תודה לכן על מילות החיזוק
05/02/2018 | 12:30
3
99
אנחנו מטופלים אצל עו"ס, ממתינה לקבוצה שעתידה להיפתח באפריל במרפאת חווה בתל השומר.חשבתי על טיפול פרטני ואשמח לקבל המלצות על נשות מקצוע אשר עוזרות לעבד את הטראומה.
לגבי המשך הטיפולים, אני ממתינה להפניה לבדיקות של קרישיות בנתיים מאוד חוששת ומפחדת להתחיל שוב ללא פתרון חד משמעי לירידת מים. (הבנתי שתפר צווארי אינו מונע).
לצפיה ב-'או. קיי, אז נשמע שאת דואגת לעצמך, וזה מעולה-'
או. קיי, אז נשמע שאת דואגת לעצמך, וזה מעולה-
06/02/2018 | 08:27
2
80
אם אתם כבר מטופלים, אני לא יודעת אם יש צורך או אם כדאי להכניס עוד אשת טיפול. 
בכל מקרה, יש רשימה בפורום. תכתבי במילות החיפוש בצד שמאל למעלה- "שרשור המלצות על מטפלות רגשיות בנושא אובדן הריון", ותגיעי לשרשור העוסק בכך. הוא מתאריך ה-30.12.16. 
אני באופן אישי טופלתי אצל ד"ר יעל עזרא, שהיא עובדת סוציאלית ומטפלת אישית, זוגית ומשפחתית, ברעננה. מומלצת בחום. אני יודעת שכרגע היא מאוד עמוסה, אבל אם מבחינת האיזור זה רלוונטי לך, כדאי להתקשר ולבדוק עימה מתי מתפנה לה מקום. 
בהריון עם מעיין טופלתי גם אצל ד"ר ורד בר, פסיכיאטרית נשים, שהיא נפלאה ומדהימה. בזמנו עבדה ברעננה. כעת אני חושבת שהיא נמצאת במרפאת חווה בתל השומר ואולי גם באופן פרטי בתל אביב. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'היא המייסדת של מרפאת חווה'
היא המייסדת של מרפאת חווה
06/02/2018 | 12:53
77
וגם הבנתי (לא מנסיון שלי) שהיא נהדרת.
לצפיה ב-'תודה על הכל'
תודה על הכל
07/02/2018 | 14:09
36
מאוד עוזר שכאן אני מוצאת הבנה ויכולת להתייעץ
לצפיה ב-'החיים לא מכינים אותך לזה'
החיים לא מכינים אותך לזה
05/02/2018 | 20:28
1
116
כשירדו לך המים נפלה עליך בבת אחת סיטואציה שלא יכולת לצפות. כשמתגלה הריון, במיוחד הריון של אובדן ראשון, מתרגשים ושמחים. מדמיינים את ההריון, את התינוק. לא מדמיינים באיזו שיטה יסיימו את ההריון בשבוע 22.
לא יכולת להתכונן אליה, ולכן גם לא יכולת באותו הרגע להבין מה הכי נכון לך, בטח לא תחת הלחץ שהיית שרויה בו ובמצב הנפשי הנוראי של סיטואציה כזאת.
 
אומר משהו, למרות שהוא ישיר מאד וכואב מאד לעובר שלך לא היה משנה כיצד נפרדת ממנו. בשלב זה הוא כבר לא חי (וגם כאשר עוד היה חי, כפי הנראה לא היתה בו את התובנה והתחושה של סוגי פרידות שונים). אם היית יולדת אותו בלידה שקטה, הפרידה היתה בשבילך, לא בשבילו. השתמשת בביטוי "כפי שהיה מגיע לו" - בתקופת ההריון, אם עוברים מרגישים משהו בשלב כזה, הרי שהוא הרגיש את חום גופך ופעימות ליבך, כפי שהגיע לו. אחר כך הוא כבר באמת לא הרגיש שום דבר, וסוג הפרידה לא שינתה לו מאום.
לכן, בבקשה, שחררי את המקום של האשמה והכעס על עצמך
 
לצפיה ב-'קונטרפונקט מעריכה את תגובתך'
קונטרפונקט מעריכה את תגובתך
07/02/2018 | 14:16
66
למרות שהיא באמת ישירה וכואבת עד מאוד..
השכל הישר אכן מבין את מה שכתבת אך יחד עם זאת הרגש לא מרפה. זה היה הריון שככ חיכינו ורצינו ומאוד נקשרתי לעובר שגדל בתוכי, תמיד אני אחשוב עליו כעל בן בכור שהיה צריך להיוולד אוטוטו 
לצפיה ב-'שארית אחרי הפלה ספונטנית '
שארית אחרי הפלה ספונטנית
05/02/2018 | 23:00
5
130
היי.. בשבוע 9 עברתי הפלה ספונטנית שבסיום הדימומים הרופא אמר שיש 15 מ"מ שאריות.. שאמורים לצאת לבד במחזור.
סופסוף  הגיע המחזור לאחר  7 שבועות ובסופו הלכתי שוב לביקורת .
הרופא אמר שיש עדיין שארית אבל רק 6 מ"מ, שאין טעם לגשת להתערבות רפואית ושנראה שהשארית בתזוזה ואמורה להיעלם.
מבחינתו אפשר לנסות שוב כבר החודש . 
האומנם? 
6 מ"מ נשמע פיצי אבל אולי יש לזה השפעה בכל זאת .. 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
06/02/2018 | 08:10
64
אני לא יודעת לענות לך על השאלה. האם זה הרופא הקבוע שלך? את מכירה אותו זמן רב? סומכת עליו? מטופלת אצלו שנים?....
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האבדן'
משתתפת בצערך על האבדן
06/02/2018 | 11:21
1
53
לגבי שאריות, מנסיון שלי, אני יודעת שכדאי להיות ללא שאריות, או קטנות במיוחד כדי שלא יקשה על נסיונות כניסה להריון בפעם הבאה.
מאחלת בהצלחה ובע"ה בשורות טובות עם הריון מלא בריא ותקין
לצפיה ב-'תודה, אמן! '
תודה, אמן!
06/02/2018 | 22:24
33
השאלה אם 6 מ"מ נחשב קטן.   
לצפיה ב-'הייתי במצב דומה לא מזמן'
הייתי במצב דומה לא מזמן
06/02/2018 | 11:36
65
לא זוכרת באיזה גודל היתה השארית, אבל הרופא הגדיר כ"קטנטנה".
רופא אחד לא התרגש ואמר שאפשר להתחיל לנסות להרות. שניים אחרים המליצו לחכות למחזור הבא (כלומר שני מחזורים אחרי הגרידה) ולבדוק שוב אם יצא לבד. הקשבתי להם משום שהם היו הרוב וסמכתי עליהם יותר.
 
לצפיה ב-'כשלי היתה שארית של 8 מ"מ, עברתי היסטרו ניתוחית'
כשלי היתה שארית של 8 מ"מ, עברתי היסטרו ניתוחית
06/02/2018 | 21:43
70
אבל בשונה ממה שהיה אצלך, אצלי בחודש שחלף מאז שהיא אותרה (כולל וסת), נראה שהיא לא התכווצה אלא נשארה באותו הגודל בדיוק.
לו אני במקומך, הייתי מחכה עוד וסת ואז מחליטה לפי המצב: אם השארית נעלמה, אפשר להמשיך לנסות, ואם עדיין קיימת - היסטרו ניתוחית.
לצפיה ב-'כולי רועדת ובוכה נפלו עליי השמים שבוע 6 הכתמות דמיות מהבוקר.'
כולי רועדת ובוכה נפלו עליי השמים שבוע 6 הכתמות דמיות מהבוקר.
03/02/2018 | 21:37
17
205
אחרי הפלה אחת לפני 4 חודשים בדיוק, + הריון כימי השנה שהיה
לא יודעת לאן זה מוביל הייתי במיון נשים בדקו אמרו שזה עוד שבוע מוקדם ולא יודעים ולחכות לשבוע הבא לבדיקת רופא, במקביל מתחילת ההריון לוקחת פעם ביום כדור דופסטון ופעמים בשבוע מקבלת זריקות פרנגיל...
עצובה מאד מקווה שההכתמות הדמיות היו סתם והכל יעבור בשלום - אבל מפעם שעברה קשה לי להיות אופטימית..
לצפיה ב-'מחזיקה לך אצבעות חזק חזק '
מחזיקה לך אצבעות חזק חזק
03/02/2018 | 21:50
72
בתקווה שהכל יהיה בסדר!
תעדכני מה קורה ...
לצפיה ב-'אכן אי אפשר לדעת כלום. צריך לחכות ולראות'
אכן אי אפשר לדעת כלום. צריך לחכות ולראות
03/02/2018 | 22:34
21
לצפיה ב-'כל כך מבינה אותך'
כל כך מבינה אותך
04/02/2018 | 08:36
49
מחזיקה אצבעות לבשורות טובות 
לצפיה ב-'מבינה אותך! '
מבינה אותך!
04/02/2018 | 10:29
2
49
מקווה ומאחלת לך שהדימום הוא סתם ולא מהווה בעיה אמיתית.
מחזיקה לך אצבעות! ♥
 
לצפיה ב-'עכשיו זה כבר לא הכתמות דימום לסירוגין'
עכשיו זה כבר לא הכתמות דימום לסירוגין
04/02/2018 | 10:46
1
60
לצפיה ב-'מצטערת לשמוע '
מצטערת לשמוע
04/02/2018 | 11:28
67
מחזיקה אצבעות
לצפיה ב-''
04/02/2018 | 10:47
1
63
גלי, מקווה שהכתמות לא מבשרות שום דבר רע. אני יודעת כמה קשה להיות אופטימית. לי, לדוגמא, בהריון אחרון היה ממש דימום בשבוע 6. ברור שמיד הספדתי את ההריון, אבל זאת הייתה רק המטומה. שלאט לאט נעלמה.
אולי תבקשי מרופא עוד משהו ? לי רופא הוסיף זריקות פרוגסטרון כש המטומה התגלתה.
המון בהצלחה !
 
לצפיה ב-'תודה, אני מרגע גילוי ההריון מקבלת פעמים בשבוע זריקות פרנגיל '
תודה, אני מרגע גילוי ההריון מקבלת פעמים בשבוע זריקות פרנגיל
04/02/2018 | 11:54
98
+ כדור דופסטון פעם ביום
 
לצפיה ב-'גלי, מה קורה איתך כרגע?'
גלי, מה קורה איתך כרגע?
06/02/2018 | 12:56
8
19
לצפיה ב-'הייתי בבוקר אצל הרופא...עשה אולטראסונד לא יודע אם זה שק'
הייתי בבוקר אצל הרופא...עשה אולטראסונד לא יודע אם זה שק
06/02/2018 | 17:43
7
121
או לא משהו לא מוגדר עדיין מבחינתו שלח אותי מחר בבוקר לעשות עוד בדיקת בטא ולראות מה קורה, בנתיים מיום ראשון מדממת לסירוגין - לדעתי זה אבוד או שזה היה כימי...נקווה לטוב תודה
לצפיה ב-'אוי, נשמע קשה'
אוי, נשמע קשה
06/02/2018 | 18:06
57
חוסר הוודאות הזאת בטח נורא קשה. חיבוק.
לצפיה ב-'לא זוכרת אם זה הריון ספונטני או מטיפולים כלשהם'
לא זוכרת אם זה הריון ספונטני או מטיפולים כלשהם
06/02/2018 | 21:28
5
61
אבל גם אם זה הריון ספונטני עם ביוץ מאוחר, אני חושבת שבשלב הזה מצפים לראות שק הריון ברור.
קחי בחשבון שגם אם את בדרך להפלה/כימי, הבטא עדיין יכולה להיות חיובית. אם הבטא הקודמת נעשתה מזמן, יהיה צורך בבדיקה נוספת חוץ מזו של מחר על מנת לראות מגמה.
 
צר לי לכתוב את זה, אבל אני מודה שגם לדעתי זה אבוד, ושעכשיו צריך להבין מה קורה ואיך זה הולך להיגמר.
 
אשמח שתעדכני אותנו כשתוכלי.
לצפיה ב-'תודה, עשיתי היום בטא יצא 200 מלפני שבועיים היה 120 ..וגם מדמ'
תודה, עשיתי היום בטא יצא 200 מלפני שבועיים היה 120 ..וגם מדמ
07/02/2018 | 14:14
4
70
וגם מדממת מיום ראשון, אז היה צפוי שזה לא טוב
טוב ננסה פעם הבאה, נראה מה עושים אחרי הפלה בשבוע 8 + 2 כימיים כולל זה
לצפיה ב-'מה ההנחיה שקיבלת מהרופא להמשך ההפלה הנוכחית?'
מה ההנחיה שקיבלת מהרופא להמשך ההפלה הנוכחית?
07/02/2018 | 21:01
3
40
האם את אמורה לעשות שוב בטא או רק לחכות לדימום מאסיבי יותר?
מתי את צפויה לעבור בדיקת US נוספת?
לצפיה ב-'ביום שני אמורה לעשות שוב בטא...אוףףף נמאס לי מהבדיקות האלה'
ביום שני אמורה לעשות שוב בטא...אוףףף נמאס לי מהבדיקות האלה
07/02/2018 | 21:58
2
18
לצפיה ב-'ממתינה לעדכון שלך היום'
ממתינה לעדכון שלך היום
12/02/2018 | 09:15
1
4
לצפיה ב-'בטא 18 ביום שני היה...עצוב לי קצת אבל ממשיכה הלאה '
בטא 18 ביום שני היה...עצוב לי קצת אבל ממשיכה הלאה
15/02/2018 | 18:22
5
לצפיה ב-'עשיתי היום היסטרוסקופייה אבחנתית'
עשיתי היום היסטרוסקופייה אבחנתית
04/02/2018 | 23:03
3
235
אצל ד"ר גולדשמידט שאליו הגעתי בעקבות המלצות כאן. הגעתי לבד. חיכיתי 45 דקות בתור. נכנסתי, הוא שאל אותי למה באתי, הייתי כבר באפיסת כוחות מכל השנה הזאת ובמקום לענות לעניין ולהסביר על דימום חלש ודימום חזק וגרידות והמלצות שבכלל אמרו שאני לא צריכה את הבדיקה הזאת, אמרתי לו שאני כמעט בת 42, אחרי לידה שקטה ושתי הפלות, ואם תהיה לי עוד הפלה אני רוצה לדעת שזה לא בגלל משהו שאפשר היה לגלות בבדיקה הזאת. הוא לא שאל יותר כלום... רק אמר שזו בדיקה מהירה ופשוטה. נשכבתי על הכיסא הזה וירדו לי דמעות... הוא עשה את הבדיקה. התכוננתי למשהו כואב... לקחתי קודם נורופן. לא כאב לי בכלל. חמש דקות. הכל בסדר. קמתי והסתדרתי, ויצאתי. וזהו. עכשיו אין שום תירוץ, רק הגיל הדפוק הזה. למה גברים שזה ממילא לא כזה משנה להם, יכולים להכניס להריון עד גיל מאה ואנחנו שמוכנות לירוק דם על הדבר הזה, לא יכולות??? כל הדרך הביתה עשיתי עסקאות עם עצמי מה הייתי נותנת אם זה היה מחזיר לי את הילדה שלי. הבנזוג בכלל לא ידע איזה בדיקה עשיתי... כמה אפשר לשתף מישהו בכל הפרטים האלה ואחכ לצפות שהוא ירצה לעשות איתי עוד ילד... בהבלחה של גבורה עילאית נתתי השבוע לאחי ואשתו את העגלה שלנו בשביל התינוקת הראשונה שנולדה להם. הרגשתי כאילו אני מגישה את יד ימין שלי לקטיעה... אחי  העמיס את העגלה ושאל מה שלום כל הילדים ובמקום לענות לו התחלתי לבכות... ובכלל זה היה רעיון שלי, אני הצעתי להם כי חשבתי שזאת עגלה פצצה וחבל שסתם תעלה אבק... ואם בכל זאת יהיה לנו תינוק אז נקבל אותה מהם בחזרה. אבל בכל זאת לתת את העגלה הזאת היה קשה ממש. אני מרגישה כאילו עם כל יום שעובר יש לי פחות כוח במקום ההיפך... אני נפגשת עם העו"סית שהצמידו לנו באיכילוב והיא עוזרת לי מאד אבל בסוף צריך לעבור את זה לבד... לבד לגמרי. וזה כל כך מעייף. ממש.  
לצפיה ב-''
05/02/2018 | 08:02
93
אתייחס קודם לבדיקה- טוב שעשית אותה, כי הרגשת צורך לעשות אותה. לי היתה הרגשה שאין צורך ושלא ימצאו כלום ושהכל בסדר בהיבט הרחמי. אבל עכשיו גם את יודעת את זה, וזה חשוב. נשמע שהרופא הראה רגישות למצבך, וזה חשוב מאוד. 
טוב שלא כאב בכלל, כי גם כך מספיק כואב בלב. 
 
לנושא השונות הביולוגית בין גברים לנשים- אמנם ידוע כיום שגם איכות הזרעים יורדת עם השנים (ויש כמובן גם ענייני פריון אצל גברים), אבל השוני המרכזי הוא שגברים מייצרים זרעים במליונים ולאורך כל השנים, ואילו אנחנו נולדות עם כמות מסויימת של ביציות (אינני יודעת כמה...), וזהו. לא מייצרות יותר עם השנים, לא במיליונים ולא בכלל. מה שתינוקת נולדת איתו- זהו. 
נכון- לא הוגן, לא צודק. וככה זה בטבע. אפשר כמובן לכעוס על זה, כי זה באמת לא הוגן, אבל אין לנו ממש מה לעשות עם זה (פרט לתרומת ביצית, אם אנחנו מוכנות לחצות את הקו הזה...). 
 
לגבי העגלה- ואו! כמה קשה. אני ממש ממש מבינה. אוי, המאבקים שלי עם עצמי לגבי העניינים הללו...אוף! אין. לא הייתי מסוגלת לשחרר את המקום הזה. הסתכלתי על מיטת התינוק המפורקת, שהיתה מונחת בחדר של בני (אין לנו מחסן...), והייתי כועסת על עצמי ובוכה- למה לעזאזל אני שומרת אותה? לצורך מה בדיוק?! סתם תוספת מקום ומעלה אבק. לא יהיה בה צורך...כנ"ל לגבי השידה, העגלה, קופסאות הבגדים והמשחקים לגילאים הקטנטנים...אוי. זה היה מלווה בכל כך הרבה כאב לב. ולא הייתי מסוגלת לשחרר. למרות שכבר לא האמנתי. בכלל. הייתי ממש במלכוד עם עצמי. תחושה נוראית. 
 
אז את, למרות כל הקושי, היית מסוגלת לתת. כי רצית שמישהו יהנה מהעגלה הנפלאה הזו. מעשה אבירי ממש. 
 
קצת צבט לי כאשר סיפרת שהלכת לבדיקה לבד, ואפילו לא סיפרת לבן זוגך. הייתי מאחלת לך אחרת. בבקשה תרשי לעצמך לספר לו בדיעבד. הוא השותף שלך להכל- בטוב וברע, נכון? 
 
לגבי הלבד- זה נכון שבסופו של דבר צריך לעבור את הדברים עם עצמך, והתהליכים הם מאוד אישיים. אבל אנחנו פה- כדי קצת להקל על הלבד הזה. 
 
מרשה לעצמי לכתוב לך שאני ממליצה לך להתייעץ לגבי טיפול תרופתי, בנוסף לשיחות. אני חיכיתי עם זה יותר מדי זמן, ובדיעבד- הייתי צריכה לפנות גם לכיוון הזה הרבה לפני שפניתי. הכוחות שצריך הם עצומים. מגיע לנפש טיפה עזרה חיצונית. ממליצה לפנות לד"ר ורד בר, פסיכיאטרית נשים- מדהימה, אנושית וסופר מקצועית. חישבי על זה. זה לא מעלים את הכאב, אבל מסייע בהתמודדות. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-''
05/02/2018 | 08:55
83
מאז שקראתי את ההודעה אתמול בלילה, חשבתי מה אכתוב לך.
 
הלוואי שהייתי יכולה להיות איתך בבדיקה. להחזיק לך את היד ולנגב לך את הדמעות.
הלוואי שהייתי יכולה לקחת את כל הכאב שהוא מנת חלקך.
הלוואי שהכל היה שונה.
 
אחרי ההפלה הראשונה שלי, עוד לפני שזכינו להפוך להורים, הוא אמר לי שאם זה גורם לי לכל כך הרבה כאב, אולי עדיף לוותר על הכל.
מאז עברו מלא עוברים ברחם שלי, וכל פעם יש את ההתלבטות. בינתיים הוא איתי, רוצה עוד, מוודא איתי שאני מסוגלת לעמוד בעוד מפח נפש, בעוד כאב שמרסק את הלב.
אני כן משתפת אותו בכל הבדיקות שאני עוברת, גם כי אנחנו שותפים לחיים, וגם כדי שאם יגיע שלב שבו אחליט שדי ומספיק, הוא יוכל להבין למה.
 
מאוד קשה לי עם החפצים שמחכים ומעצימים את האין. הכל תופס מקום. הכל מכאיב בנוכחותו בבית, אבל אני לא מסוגלת לשחרר.
העגלה מחכה, וגם הסלקל שלמעשה כבר פג תוקפו וצריך לזרוק, מלא מלא מלא שקיות עם בגדים, צעצועים וספרים לתינוקות ופעוטות, מזרן פעילות, אוניברסיטה, משאבת חלב שעלתה כמעט 2,000 ש"ח, בקבוקים, מיטת תינוק מפורקת, לול מקופל וכמובן בגדי הריון.
הדבר היחיד שהצלחתי למסור (בקושי רב, ועם הרבה דמעות) היתה השידה, שאין לנו מקום לאחסן אותה וכבר היה צריך להוציא אותה מהחדר של הילדה. בעלי אמר שאם יהיה צורך, נקנה עוד אחת.
את העגלה הלוויתי לחברה פעמיים. פעם אחת לפני הלידה השקטה, ועוד פעם אחריה. בפעם השניה ידעתי שאין להם עגלה, אבל אני חושבת שרק שבוע אחרי שהיא ילדה, הצלחתי להביא את עצמי להציע לה לקחת אותה.
 
את לגמרי גיבורת על.
את לבד. אבל אני, אנחנו, ביחד איתך.
הלוואי שלא היית מכירה את הפורום הנורא הזה.
הלוואי שהכל היה שונה.
 
לצפיה ב-'עצובה איתך '
עצובה איתך
06/02/2018 | 09:41
71
מוכרת לי כ"כ הסיטואציה של הללכת לעוד בדיקה ועוד אחת ואין בעצם הסבר קונקרטי לתת לרופא ולאחות ולמזכירה ולזו שקובעת את התור.... פרט לכך שיש סיבוכים שוב ושוב והגיל שלי לא מאפשר כבר לקוות שהפעם יהיה בסדר ולתת כמה חודשים הזדמנות ורק אז לבדוק ולגלות מה קורה.
מוכרת לי גם הסיטואציה הקשה והכואבת כ"כ של לבכות על כיסא הרופא.
גם אני בכיתי אצלו ממש והוא כזה נבוך וקורקטי ולא ידע מה לעשות עם עצמו, פרט ללשאול אם כואב, או לעשות הפסקה ואמרתי שלא. לא רציתי להעיק עליו אפילו בהסבר, זה פשוט כאב לב ועצב עמוק להיות כאן שוב, על הכיסא הזה. שוב ושוב.
מחר אבקר אותו שוב, מקווה שיהיו לו בשורות טובות עבורי הפעם.
 
גם אני כבר השאלתי (התקווה לעוד תינוק עדיין כאן) את העגלה והמנשא ובגדים. נתתי צעצועים ואוניברסיטה. רציתי לתת ולעשות טוב לחברה טובה שהיתה זקוקה לזה יותר ממני כעת. הלוואי שאזכה לבקש את הדברים חזרה. כמה כאב לתת אותם, כאילו להרפות מעט מההמתנה הנוראית הזו כל הזמן.
הלוואי שנזכה כולנו לקבל שוב את העגלות שלנו, או להשאיל או לרכוש אחרות... העיקר שיהיה מי לשים בהן ושהכאב הזה יבוא לסיומו כבר .
לצפיה ב-'״וכבר עבר די זמן ...״ '
״וכבר עבר די זמן ...״
05/02/2018 | 00:06
6
215
5.2.18
אי שם לפני כמעט 8 חודשים עשיתי בדיקת הריון שהראתה לי שני פסים חזקים. הריון שני, בבית ילד שהיה אז בן שנתיים וחצי.
שמחתי, התרגשתי, הלב דפק בחוזקה, אני והאיש התחבקנו באושר ומחשבון ההריון הראה את 5 לפברואר 2018 כתאריך הלידה המשוער.
וכמה שעות אחר כך, החלו דימומים. שבועיים של בדיקות וניסיונות להבין מה קורה. בסופו של דבר זה היה חוץ רחמי מסוג מסובך. אשפוז של עוד שבועיים, זריקות ... וכל מה שרציתי היה שהבטא כבר תרד ותתאפס.
וזה קרה.
אבל אז שמתי לב שאני ממשיכה לספור שבועות. שבכל יום שני אני מציינת עוד שבוע הריון-לא-קיים שחלף. וחברות אמרו לי, בקרוב הספירה תתחלף בספירה חדשה ...
אבל בינתיים הזמן עובר. והספירה נמשכת. וספירה חדשה עוד לא התחילה. וכל תינוק שנולד בתקופה זו מזכיר לי באיזה שבוע הייתי אמורה להיות עכשיו.
והחודש האחרון, היה כל כך קשה מכל כך הרבה בחינות. ובשיחה עם ידיד טוב אני מזכירה באגביות שבכלל הייתי אמורה להיות בחודש תשיעי עכשיו ... והוא אומר ״תארי לך שהיית צריכה להתמודד עם כל זה בתשיעי ...״. ופתאום מחשבה, אולי דברים באמת קורים בזמן נכון. אולי זה עוד לא היה הזמן.
והיום התאריך.
האיש שלי מנסה להבין, מחזיק לי את היד כשאני אומרת את זה ומנסה להבין. אבל הוא לא מבין. רק אתן תבינו. ואולי אני צריכה לעבור את התאריך הזה, לשחרר את ההריון הזה.
ורק מחכה להתחיל בספירה חדשה.
לצפיה ב-''
05/02/2018 | 08:17
57
מרגש שהאיש שלך מחזיק את ידך ומנסה להבין. זה נפלא. גם הוא עובר דברים. אולי פחות משתף אותך ואת הסביבה, אבל זו התמודדות גם עבורו. 
כולי תקוה שאכן אחרי התאריך הזה, תהיי מסוגלת לשחרר את ההריון ההוא. 
אני מודה שמעולם לא התעסקתי בלספור את השבועות. אחרת הייתי משתגעת. 
 
קשה לי עם המחשבה שאולי דברים באמת קורים בזמן הנכון. לא מאמינה בזה. בעיניי, זו אמירה שאנשים אומרים לעצמם כדי להתעודד, אבל אותי זה לא עודד, ולא אמרתי לעצמי את המשפט הזה, כי הוא רק מעצבן אותי. 
אבל אני זו אני, ואת זו את. אם זה עוזר לך- אז זה מאה אחוז. כל אחת ומה שעוזר לה. 
 
כולי תקווה שאכן, אחרי התאריך המשוער, תוכלי לשחרר את ההריון ההוא, ובעיקר- אני מקווה שאכן תתחיל בקרוב ספירה חדשה ואופטימית.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'מוכר'
מוכר
05/02/2018 | 09:11
2
68
גם אני ספרתי, גם אני השוויתי תינוקות לתל"מים שלי. חלק מהתינוקות הם כבר ילדים, חלק נולדו לפני חודש וחצי סביב התל"מ האחרון שלי.
אני חושבת שאני מנסה לומר לך שזה לא "לא שפוי" לספור שבועות של הריון שאיננו, ויכול להיות שאת תמשיכי לספור ולהשוות גם אחרי היום. בעיניי ספירה הזו מעידה על החסר הגדול, על הרצון למלא את הבור שנפער.
 
אני חושבת שההגדרה ש"אולי דברים באמת קורים בזמן נכון" היא ביטוי שונה למה שאני מרגישה ביחס למזל נאחס שהיקום מעריף עליי בהקשר המיילדותי.
למה הסטטיסטיקה מכה בי שוב ושוב? ככה. פשוט ככה.
ולמרות שגם אני כמו שירה, פחות מתחברת ל"אולי דברים קורים בזמן הנכון וזה לא היה הזמן הנכון", אני חושבת שאולי זה הצד השני של אותו המטבע.
 
מאחלת לך שהספירה החדשה תתחיל בקרוב, ושהיא תהיה ספירה של שבועות קיימים ואמיתיים.
לצפיה ב-'עברו כבר שנים מאז הלידה השקטה שלי'
עברו כבר שנים מאז הלידה השקטה שלי
05/02/2018 | 15:49
1
109
יש לי כבר ילד גדול בבית מהריון אחר ומוצלח. ועדיין אני זוכרת, כל שנה, את היום הולדת שהיה צריך להיות ועדיין אני רואה ילדים שהוא היה אמור להיות בגילם וחושבת עליו. אני גם זוכרת את יום הלידה השקטה, כל שנה. הזיכרון משתנה, הלחץ שונה, הכאב שונה אבל זה קיים. 
אני לא יודעת אם דברים קורים בזמן או שיש סתם חוסר מזל שקורה, אבל אני מקווה שיגיע היום שהכאב יהיה יותר נוח
לצפיה ב-'לקרפיון מעופף-'
לקרפיון מעופף-
06/02/2018 | 08:36
57
אני לא מכירה אותך...אבל אם את רוצה לספר את סיפורך- את מוזמנת. פה או בשרשור חדש, ואם לא מתאים לך- אז זה גם מאה אחוז בסדר. 
 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'מבינה אותך :('
מבינה אותך :(
05/02/2018 | 19:54
55
אני לא ממש סופרת, צריך הרבה אנרגיה שאין לי כדי לעקוב במדויק, אבל בהחלט חושבת מדי פעם על באיזה שלב בערך הייתי כבר אמורה להיות.
בעיקר זה העסיק אותי בהריון השלישי, שהיה האמצעי והכי טראומתי מבין שלושת האובדנים שלי. אולי כי הוא היה הטראומתי, הארוך והקשה ביותר, אולי כי אסור היה לי להכנס אחריו להריון במשך חצי שנה, כך שלא היה לי הריון חדש להיות בו או לצפות לו.
עם זאת, אחרי שעבר התל"מ המשוער שלו, משהו בי נרגע והשתחרר. כאילו הצלחתי באמת להפרד ממנו רק כשהתאריך חלף ולא הייתי אמורה להיות בהריון כבר.
 
מקווה בשבילך שתתחילי בקרוב לספור 40 שבועות שמחים.
לצפיה ב-'תודה מעומק הלב על כל המילים המחזקות '
תודה מעומק הלב על כל המילים המחזקות
05/02/2018 | 23:21
9
לצפיה ב-'לא מאמינה שחוזרת שוב '
לא מאמינה שחוזרת שוב
01/02/2018 | 05:51
13
343
זוכרת את התמיכה והחיבוק העוטף שלכן בפעם שעברה, ולא מאמינה שמוצאת את עצמי שוב כאן, שוב לפני הפסקת הריון מבחירה שלנו, שוב כשמדובר בהריון שכל כך רצינו וחיכינו לו אחרי טיפולים מפרכים.
 
הקלישאה הזו על זה שברק לא פוגע באותו מקום פעמיים, שתותח לו יורה פעמיים לאותה נקודה? כמה רציתי להאמין לה, וכמה פחדתי להודות שאני הרי יודעת שלא ככה העולם עובד..
 
בהריון הראשון היה הידרוצפלוס והפסקת הריון בהשריית לידה בשבוע 16. הצ'יפ היה תקין ולא היו מומים נוספים.
הפעם בשבוע 12 אובחנו אומפלוצלה גדולה כשכמעט כל מע' העיכול בתוכה וקלאב-פוט, עוד לא ניתן לראות את קיומם או העדרם של מומים אחרים. עוד לא קיבלנו החלטה (מחכים לתוצאות של סיסי השלייה, אבל כבר מתחילים להבין שגם אם הצ'יפ תקין הפרוגנוזה לא טובה ושכנראה נבחר שוב להפסיק את ההריון).
 
כועסת על חוסר ההוגנות הזו, כועסת על האדישות שמרגישה כל ההריון הזה, על חוסר החיבור הניכר להריון עצמו שליווה  אותי כל הדרך עד עכשיו, כועסת שמשמעותית פחות קשה לי מאשר בפעם שעברה, כועסת על ההרגשה שרק לנו זה קורה ופעם אחר פעם אנחנו נופלים בסטטיסטיקה, שכבר פעם שניה מדובר ב'טעות' אקראית אחרת ולא קשורה, כועסת על התחושה שאולי לעולם לא יהיו לנו ילדים בריאים, כועסת על שאין הסבר ואין את מי להאשים וששוב משא רגשות האשם הוא עלינו, שוב אנחנו 'בוחרים' נגד הילדים שהיו יכולים להיות לנו ושנאלץ לאכול את עצמנו לגבי זה כל החיים, ואולי אנחנו בכלל לא ראויים להיות הורים אם אנחנו לא מסוגלים לאהוב  באהבה שלא תלויה בדבר. כועסת ששוב נאלצים לקבל החלטה כזו בהעדר וודאות, כשתמיד יש סיכוי שאולי בכל זאת היה יכול להיוולד ילד בריא. כשאני יודעת שאולי אדם חזק יותר, או טוב יותר ממני, היה בוחר להתמודד עם כל מה שלא יבוא, היה בוחר להלחם על החיים של הילד שלו ולקוות לטוב, היה בוחר לראות שיש ילדים שנולדים עם המומים האלו (ואחרי כמה ימים במקרים קלים,  או חודשים/שנים במקרים קשים משתחררים ורובם/חלקם חוזרים לחיות חיים תקינים ומלאים, כתלות בחומרת המצב). 
 
בפעם הראשונה, זה הרגיש שהשמיים קרסו והעולם צריך להעצר. הפעם אני מרגישה כבר הרבה יותר 'חסינה', הפעם אני כבר יודעת שאנחנו נקום גם מכאן, שנמשיך לחיות, שהעולם לא באמת יעצר, שנהיה בסדר.. ואני מרגישה כל כך נורא עם זה.
 
והלוואי שהיה איזה פתרון מהיר או שחור ולבן כאן. אבל אין ואני יודעת שפשוט נצטרך לחיות עם עצמנו ועם ההחלטות שקיבלנו.
וכן, אני נמצאת בטיפול נפלא ומכיל ומעצים, ויש איזה מקום שבו אני מודעת לזה שזה לגיטימי לרצות ילד בריא, ושלהפסיק זו גם החלטה הורית שמתקבלת מתוך אהבה, אבל אני מרגישה שאני נעשית פחות ופחות ראויה להיות אמא, שאני פחות ופחות מסוגלת להרגיש.. מרגישה שאני 'מתפללת' שיהיה לנו 'מזל' שמשהו לא יהיה בסדר בצ'יפ, כדי שעול ההחלטה ירד מהכתפיים שלנו לפחות..
 
נורא לי.
לצפיה ב-'פינקי, משתתפת בצערך'
פינקי, משתתפת בצערך
01/02/2018 | 10:05
103
באמת נורא, גם טיפולים על כל הקשיים הנלווים להם, גם השריית לידה בהריון הראשון וגם הסימנים הבעיתיים הפעם. אין מה להגיד אלא להשתתף בצערכם הנורא.
מבקשת רק לחבק אותך ולהגיד לך ברור שאת ראויה להיות אמא, והלוואי שכן יגיע הרגע בו תוכלי לנשום לרווחה ולהרגיש.
לצפיה ב-'אויש, קודם כל חיבוק'
אויש, קודם כל חיבוק
01/02/2018 | 10:29
84
יש לי כל כך הרבה דברים לכתוב לך...שאני לא יודעת מהיכן להתחיל. 
 
כאב לי מאוד לקרוא. 
טוב שכתבת והוצאת את כל התחושות הנוראיות אל המקלדת. יש בזה משהו מנקה בעיניי, כך לפחות זה הרגיש לי בזמנו. 
חשוב לי מאוד מאוד לכתוב לך שזה טבעי לגמרי והכי הכי בריא מעולם לרצות ילד בריא. זה לא מראה על כלום חוץ מאשר על בריאות נפשית. כולם רוצים ילד בריא. זה מאה אחוז בסדר. 
אהבה שאינה תלויה בדבר?- את אוהבת את עצמך, את בעלך ואת העובר- ולכן את "בוחרת" להפסיק הריון לא תקין, כי את לא רוצה לאמלל את עצמך, את בעלך ואת הילד, אם יוולד פגוע ובעל מומים. 
זה כל כך בריא בעיניי. 
 
את הכי ראויה להיות אמא. את הכי מרגישה בעולם. פשוט כרגע, כדי לשרוד, את איכשהו מצליחה לחסום את עצמך. זה הכל. 
 
נורא לך, ואני מבינה אותך. אני כל כך מקווה עבורך שלפחות תצליחי להיפרד לשלום מיסורי המצפון, כי הם מעיבים ומעיקים ולא מקדמים אותך. אני מקווה שלא "תאכלי את עצמך", כדברייך, כל החיים (או בכלל). לא את בחרת שיווצרו עוברים לא תקינים. זה הטבע שהתאכזר. אל תלקי עצמך על לא עוול בכפך. את רוצה חיים מאושרים וטובים וילדים בריאים. אין אנושי יותר מזה. אין טבעי יותר מזה. אין בריא יותר מזה. 
 
מתי צריכות להגיע התשובות של הצ'יפ? מה אמרו הרופאים/ות עד כה? מה הצפי שלהם? (אם יש כזה). 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'צר לי שאת שוב כאן '
צר לי שאת שוב כאן
01/02/2018 | 11:52
78
צר לי כל כך שאתם שוב באותו המקום, בנקודה שבה צריך להחליט החלטה בלתי אפשרית.
מוכר לי כל כך הרצון שיהיה משהו ברור שיוריד את עול ההחלטה מעליכם.
 
3 פעמים נפלו עליי השמיים. 3 פעמים בחרתי להפסיק הריונות רצויים, בגלל ממצא שאיננו חד משמעי ויכול להיות שכלל לא יבוא לידי ביטוי לכשהעוברים יהפכו לילדים ואח"כ למבוגרים.
3 פעמים בחרתי בחיים. בחיים שלי ושל בעלי ושל בתנו הקיימת. 3 פעמים אהבתי את העוברים אהבה שאינה תלויה בדבר. ולמרות האהבה הזו ובו זמנית גם בגללה, בחרתי להפסיק את ההריונות.
וכן, במובן מסויים זה נהיה קל יותר מפעם לפעם. במובן מסויים יותר פשוט לצעוד בדרך מוכרת, גם אם היא עוברת בגיהנום.
 
אתם ראויים להיות הורים. את ראויה להיות אמא. את ראויה להיות אמא לילדים בריאים.
את חזקה מאין כמוך ואת שורדת את המסע המפרך בדרך אל ההורות, האמהות.
 
יש לי עוד המון מחשבות, אבל אני לא רוצה לחפור לך בשלב הזה.
שולחת לך חיבוק ומחזקת אותך.
 
לצפיה ב-'תודה לכן '
תודה לכן
01/02/2018 | 14:52
2
107
3 הטריזומיות נשללו הבוקר, צ'יפ מלא עוד שבוע וחצי, בשבוע 14, אז נעשה גם סקירה בבי''ח.
מבינה שלהקל עלינו הצ'יפ כבר כנראה לא יקל ושוב יהיה המצב הבלתי נסבל של צ'יפ תקין עם מומים נצפים, נקרעת בין הצורך לסיים כמה שיותר מהר בשבוע כמה שפחות מתקדם לבין הצורך לחכות בתקווה לנס או לתוצאות גרועות בצ'יפ שיקלו מעול ההחלטה..
הרופאים לא אופטימיים. כשלעצמה אומפלוצלה היא לרוב ברת תיקון. הבעיה - שב70% מהמקרים באה עם עוד ממצאים, 40% למומים נוספים (בעיקר בלב, מה שאפשר יהיה לראות רק בשלב מאוחר הרבה יותר של ההריון) ו30% לתסמונת גנטית.
בהנחה שהצ'יפ תקין ואין אף מום נוסף - הפרוגנוזה נעשית תלויה בגודל האומפלוצלה, ככל שקטנה יותר (לפעמים ממש מדובר בלולאת מעי בודדת שבולטת) היא קלה יותר לתיקון, תוביל לפחות סיבוכים ובעיות והכל יכול להגמר תוך כמה ימים עד שבועות בודדים באשפוז לאחר הלידה. אפילו - כשהיא מאד קטנה היא לפעמים נספגת לבד. לא המזל שלנו כמובן במקרים שהיא גדולה מאד כמו אצלנו, יש סיכוי גדול יותר לתמותה ברחם ולאחר הלידה, סיכויי ההצלחה של ניתוח התיקון הולכים ויורדים, וגם אם בסוף הניתוחים יצליחו זה יקח במינימום חודשים, לפעמים שנתיים שלוש ראשונות בחיי התינוק שישהה באשפוז, כי אי אפשר להחזיר את כל האיברים לבטן בסמיכות ללידה אלא רק בשלבים ארוכים. לרוב יתפתחו קשיי נשימה כי הריאות לא מפותחות מספיק, וקשיי אכילה ועיכול. בנוסף, שאלנו אם אולי היא תוכל לקטון במהלך ההריון ביחס לגודל העובר הגדל, והבנו שבמצב בו היא גדולה מלכתחילה - לרוב זה רק גדל כי האיברים גדלים, ולא להפך. זה המידע שקיבלנו וקראנו בגדול.
 
הרופאים בינתיים לא נתנו המלצה רשמית (יותר נכון אנחנו בחרנו לא לשאול בינתיים וביקשנו צ'יפ וסקירה, וכיבדו את זה בעדינות) אבל כן אמרו שהרוב מפסיקים הריון בשלב זה כי גם בלי מומים נלווים המצב קשה.
 
הלוואי ומישהו היה יכול לקחת מאיתנו את ההחלטה הזו.
לצפיה ב-'בבוקר קראתי על הממצא'
בבוקר קראתי על הממצא
01/02/2018 | 15:29
131
כי ההודעה שאיתה פתחת את השרשור הזה היתה הפעם הראשונה שנתקלתי בממצא כזה.
על סמך מה שקראתי באתר של שוחט ועל סמך זה שכתבת שכמעט כל המעי נמצא באומפלוצלה, ברור לי שאני הייתי מפסיקה את ההריון.
 
כדי לקצר זמנים במידה ובסופו של דבר תחליטו להפסיק את ההריון, ממליצה לברר לגבי האפשרות לעבור ועדה עוד לפני הסקירה וקבלת תוצאות הצ'יפ ואולי גם לתאם תור לגרידה או השראת לידה.
גם אם הועדה מאשרת הפסקת הריון, זה לא מחייב אתכם בשום צורה שהיא, ואפשר להחליט שממשיכים.
גם אם מתאמים תור לגרידה או להשראת לידה, זה לא מחייב אתכם ואפשר להודיע שבסופו של דבר החלטתם להמשיך את ההריון.
 
ברגעים שבהם החרטה והכאב מבצבצים בתוכי, אני מזכירה לעצמי שמי שלא מתכוון להפסיק את ההריון, לא מבצע בדיקות במהלכו ושאני לוקחת אחריות מלאה על כל הבדיקות שביצעתי ועל כל ההחלטות והבחירות שביצעתי, כולן היו נכונות ומתאימות לאותו הרגע שבו החלטתי ובחרתי.
 
הלוואי שלא הייתם עומדים בפני החלטה כזו.
הלוואי שאם כבר אתם עומדים בפני החלטה כזו, היה יכול להיות מישהו שיכול להחליט במקומכם.
לצערי זה לא המצב, ואף רופא לא יגיד לכם מה לעשות.
לצערי ההחלטה להפסיק את ההריון היא חלק מההורות שלכם, על אף שאין לכם עדיין ילדים.
לצפיה ב-'או. קיי, קראתי פעמיים בעיון רב את כל הפירוט-'
או. קיי, קראתי פעמיים בעיון רב את כל הפירוט-
03/02/2018 | 06:51
93
אכן, לצערי הרב, לא נשמע תסריט אופטימי. אנשים תולים "תקוות" בצ'יפ לא תקין, אבל באמת פעמים רבות הצ'יפ תקין, אך ישנם מומים ברורים ומשמעותיים שנצפים. הצ'יפ הגנטי לא יודע עדיין לזהות הכל, ואני לא יודעת אם אי פעם ידע...
אני חושבת שנתנו לכם מידע רב ומשמעותי. ברור שצריך לחכות עד שהתוצאות יגיעו, ואז שוב לבחון את הדברים לעומקם. 
התקופה הזו של הציפיה לתשובות, זכורה לי כבלתי נסבלת ממש. 
 
מחזקת את ידייך ומחכה איתך לתוצאות,
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-' מחבקת'
מחבקת
01/02/2018 | 19:25
28
לצפיה ב-'מחזיקה לך אצבעות'
מחזיקה לך אצבעות
02/02/2018 | 13:34
61
כמה כאב וצער, אין לי מושג איפה את מטופלת ואני ממליצה בחום על מרפאת המומים בשערי צדק, בראשות ד"ר אורי חן. טופלתי שם ברמה הכי מקצועית והכי אנושית. כשאני קוראת את התגובות על צוות רפואי שמתנהג כאילו אנו מכונות, אני מכירה בעובדה עד כמה לא היה מובן מאליו היחס הרפואי שקיבלנו.
כל תהליך הפסת ההריון, כולל הלידה השקטה היו מרופדים עבורי.
מקווה שתוכלו להגיע להחלטה מושכלת, והוולאי לילדים בריאים ושלמים בקרוב,
מתפללת עבורך,
חיבוק 
 
לצפיה ב-''
03/02/2018 | 14:16
36
יקירה, שולחת לך חיבוק גדול.
את מאוד מאוד קשה עם עצמך. את רק בן אדם.
לצפיה ב-'את הכי ראויה להיות אמא'
את הכי ראויה להיות אמא
04/02/2018 | 08:43
41
שולחת חיבוק לחיזוק כמה שניתן
 
לצפיה ב-'כואב לקרוא'
כואב לקרוא
04/02/2018 | 10:38
38
קודם כל, אני כואבת את כאבך. 
אמשיך ואומר שאת תהיי אמא הכי מדהימה בעולם ושהקושי בהחלטתך נובע מעצם היותך כזו. 
זה בסדר לא להתרסק, זה בסדר שהעולם לא ייעצר, זה בסדר שתמשיכו בחיים! 
אל תאשימי את עצמך על דבר, אני אומרת בבטחון מלא שבוודאי שעשית הכל בכדי לשמור על ההריון תקין אך לטבע יש דרכים משלו ולא הכל תלוי בנו ובידינו. 
מאחלת לך שתזכי לבשורות טובות ולרוגע. 
 
לצפיה ב-'רק רציתי להודות לנשים הנפלאות שכאן'
רק רציתי להודות לנשים הנפלאות שכאן
07/02/2018 | 09:20
1
44
קראתי את התגובות שלכן בעיניים דומעות כמה פעמים. זה כל כך לא מובן מאליו, והתמיכה והחום האנושי שלכן עוברות כל כך חזק דרך המסך, וזה באמת מקל ועוזר.
מעדכנת בינתיים ששמעתי בעצתה של מרעישה וקבענו מראש תורים. היום היתה הועדה, ראינו שוב באולטרסאונד איך האומפלוצלה  כבר יותר גדולה מהיקף הבטן בצורה משמעותית (בבדיקה הקודמת נראו באותו הגודל). התייעצנו באופן פרטי גם עם כירורג ילדים, ואני מציינת בשביל הנשים הבאות שאולי יחפשו את המונח הזה או יתקלו במצב דומה - ממליצה מאד לדבר גם עם כירורג. הם יותר אופטימיים מרופאי נשים להתרשמותי כי הם רואים את המקרים שכבר כן נולדו ונותר רק להתמודד, אבל באמת שבמקרים רבים מום כזה הוא בר תיקון, אז חשוב ללכת ולשמוע מידע מכל הכיוונים ולהבין את ההשלכות.
אנחנו כנראה בכל מקרה עומדים בפני הפסקה כי המום אצלנו ענקי ממש, אבל אני ממש מרגישה איך העובדה שיש לנו הרבה זמן לעבד ולעכל מיטיבה איתנו יותר ביחס לפעם שעברה. עכשיו לפחות מתאפשר לנו להרגיש שלטוב ולרע זו החלטה מושכלת שאנחנו מקבלים, החלטה שהיא באחריות שלנו ושאנחנו שלמים איתה (עד כמה שאפשר בכלל אי פעם להיות שלמים).
עצוב לי וכואב לי על הילד והילדה שהיו אמורים להיות לנו, הינו יכולים להיות משפחה של ממש כבר.
מקווה שאפשר יהיה למצוא איזשהו הסבר ושלא נמשיך לאבד הריון אחרי הריון כי אני באמת לא יודעת לכמה עוד הכוחות שאנחנו מצליחים לאסוף כרגע יספיקו..
תודה לכן על המקום הזה יקרות.
לצפיה ב-' '
07/02/2018 | 13:51
26
שולחת לך חיבוק של כוח.
ממתינה ביחד איתך לתוצאות הצ'יפ והסקירה.
 
אנא עדכני אותנו בהמשך.
לצפיה ב-'מה עושים שהכאב פשוט קורע אותך מבפנים???'
מה עושים שהכאב פשוט קורע אותך מבפנים???
29/01/2018 | 18:29
17
326
ייחלתי לעצמי להישאר בפורום השכן ולא חשבתי שאכתוב בפורום של אובדן הריון...אבל הנה אני פה, כואבת ומדממת מכאב...
אני לא יודעת איך להעביר את הימים ובעיקר הלילות.. מרגישה חסרת אונים, הדמעות מתמלאות לי וזולגות ללא מעצור בשניה שאני רואה נשים עם תינוקות או נשים עם בטן הריונית, אני כ"כ רוצה גם!!!!!
רוצה לראות את עצמי עם בטן, להרגיש את התנועות, את הבעיטות, האגרופים , לא רוצה לדמיין רוצה להרגיש!!!!
אז ככה, אני בת 36 וחצי עברתי IVF ראשון היה היריון ונפל בשבוע7 וקצת כי פסק הדופק...הפלה עם ציטוטק.זה קרה באוקטובר האחרון...
התחלתי טיפול שני ובשישי האחרון עשיתי בטא ראשונה (לאחר 12 יום, הוחזרו 2 עוברים בני 3 ימים) והתוצאה הייתה חיובית עם ערך של 61.5,כששמעתי את התוצאה חשכו עיניי כי בפעם הקודמת הבטא הייתה  700 בערך בבדיקת הבטא הראשונה (שם הוחזרו לי 2 עוברים בני יומיים) וישר התחלתי לבכות כי משהו הציק לי בפנים. אני יודעת שכל הריון שונה מקודמו אבל לא יכולתי לשלוט בעצמי ובמקום לשמוח על התוצאה החיובית פשוט התחלתי להספיד במידה מסויימת...והסימנים מבשרי הרעות לא איחרו לבוא , דיממתי במהלך השישי-שבת...והכאב הנפשי פשוט ביתר אותי מבפנים!!!!
והחותמת הסופית שניפצה כל ניצוץ של תקווה הגיעה בבדיקה של יום ראשון ,בטא ירדה במעט ..ל-60 ואכן כמו שהרגשתי עמוק בפנים, לא הייתה הכפלה .
ברקע- יחידנית בתוספת של תת פעילות של בלוטת התריס וכריתה של שתי החצוצרות , אין סיכוי להרות באופן טבעי... 100% IVF
באמת שלא איכפת לי להזריק ליטר, גלון של הורמונים כל יום העיקר שזה יביא לי תינוק!
בהפלה הראשונה, בכיתי בלי סוף ואיכשהו הרמתי את עצמי ואחרי זמן מה חזרתי לטיפול נוסף והנה לה הפלה שניה והפעם הזו הבכי הוא שונה, הוא מגיע ממקום של חוסר אונים ושל חוסר אופטימיות במידה מסויימת והמון תהיות של "האם אי פעם באמת אזכה לחבוק תינוק/ת משלי?" הרבה סימני שאלה.....
 
מצטערת על המגילה פשוט הייתי צריכה לפרוק...
בבקשה קצת תובנות...
תודה!

 
 
לצפיה ב-'עצוב '
עצוב
29/01/2018 | 20:01
82
כואבת ועצובה איתך וממש מזדהה
זה מאוד קשה... ועוד לעבור את כל הטיפולים ואז לא להצליח או להיקלט ואז להפיל...
לי היו כבר 2 הפלות (וכימי) ואני גם בטיפולים...  וגם אני לפעמים חושבת כמוך- כבר לא אכפת לי להזריק המון רק להצליח בזה...
אני חושבת שתמיכה בתקופה הזאת מאוד חשובה (וגם בטיפולים... זה לא פשוט..)
יש לך חברות/ בני משפחה שאת מרגישה בנוח לשתף?
וגם- צריך לנסות למצוא מה עושה לך טוב ועוזר להסיח את הדעת...
קשה לי לייעץ לך בזה כי אני בעצמי מרגישה שאני עוסקת בטיפולים וכל המסביב 24/7...
חייבים להמשיך להאמין.. אין ברירה בסוף נצליח..
מכירה אישית מישהי שהרתה מטיפולים (ללא חצוצרות..) ובטוחה שיש עוד הרבה כאלה
מקווה שהצלחתי קצת לעודד...
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על אובדני ההריון
30/01/2018 | 08:33
72
אני קודם כל רוצה להבין- ההריון הזה מוגדר כהריון כימי? האם עברת בדיקה לראות מה מצב הרחם? צריך לבדוק ולוודא גם עניין זה. 
 
לנושא הרגשי- את אכן מתמודדת עם מצב מורכב- יחידנית, תת פעילות של בלוטת התריס, עברת כריתת חצוצרות (לא כתבת על איזה רקע רפואי). 
הצורך והכמיהה לאימהות או לאימהות לילד נוסף- זה משהו שאי אפשר להסביר אותו. זר לא יבין זאת. זה משהו שכואב וצורב ומתפוצץ בתוכך. וכאשר לא מצליחים- זה אכן נורא קשה וכואב. 
 
לפעמים, כאשר הצורך הזה הוא כל כך עז, ובטח כאשר עדיין אין ילדים- אין ברירה אלא לאסוף את השברים ואת שברי השברים, ולהתחיל מההתחלה. 
הבחירה היא בידי האישה, אבל כאשר היא בוחרת לנסות שוב- צריך המון כוחות בשביל זה (אגב, צריך גם המון כוחות בשביל להחליט שמפסיקים, אבל את זה אני כותבת בהקשרים אחרים, לגבי מקרים אחרים). 
לא כתבת האם יש לך תמיכה- קרוב/ת משפחה שאת יכולה להישען עליו/ה? חברה קרובה? תמיכה מקצועית לנושא הרגשי? 
צריך המון תמיכה וסיוע כדי להתמודד. 
 
אני לא יודעת מה יעזור לך שאכתוב לך? רוצה שאכתוב שבת ביתי השלישית ילדתי בגיל 41 לאחר 6 הפלות (ועוד אחת בין הבכורה לילד השני)? יעזור לך שאכתוב לך שהייתי מיואשת ברמות על? שלא האמנתי? שלא היתה לי תקווה? שכאשר ראיתי את שני הפסים הכחולים- לא הפסקתי לבכות במשך יומיים, כי הספדתי את ההריון? יעזור לך שאכתוב שאני מכירה נשים רבות מאוד (גם מהפורום וגם מהחיים האישיים) שחוו שתי הפלות וילדו לאחר מכן? 
יש נשים שסיפורי הצלחה לאחר הפלות מסייע להן (אני אחת מהן), ויש כאלו שממש לא מעניין אותן מה קרה אצל האחרות. 
 
חישבי מה יעזור לך. לי עזר לחזור לשגרה מהר, לעבוד, להיות יצרנית, לשתף את הסביבה, לבכות, לכתוב פה בפורום, לחשוב גם על הדברים הטובים שיש לי בחיים, להיות מטופלת ומלווה על-ידי אשת מקצוע. 
מה יעזור לך? רוצה לכתוב לנו קצת על זה?
 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-' בוכה איתך'
בוכה איתך
30/01/2018 | 13:21
66
אני במצב מאוד שונה מהמצב שלך, אבל מזדהה עם חוסר האונים, היעדר האופטימיות ובאופן כללי עם הייאוש שמשתקף מההודעה שלך.
יכולה להעיד על עצמי שהנחישות שלי להמשיך ולנסות לא נובעת מאופטימיות, אלא מהפחד לעצור. הפחד לעצור גדול יותר מהפחד מהפלה נוספת.
 
האם יש לך מעגל תמיכה לחזק אותך בימים הקשים? האם את בטיפול נפשי כלשהו?
 
לצערי אין לי עצות פרקטיות לגבי בירורים או טיפולים שיסייעו לך בהמשך, אז שולחת לך חיבוק ומזכירה לך שגם אם את יחידנית, את לא לבד.
לצפיה ב-'תודה ענקית לכולכן על התגובות ועל התמיכה'
תודה ענקית לכולכן על התגובות ועל התמיכה
30/01/2018 | 19:22
2
94
אני הייתי מפורקת באותו יום והייתי חייבת לפרוק את הכאב איכשהו והכתיבה תמיד עוזרת לי... היה לי רגע של חולשה ושברון לב שפשוט לא יכולתי להכיל ומצאתי בפורום מקום חם,אכפתי ומחבק והרגשתי שפה אמצא תמיכה והבנה..
 
עונה לשאלות:
עברתי כריתת חצוצרות עקב חסימה דו צדדית בחלק המרוחק של הרחם (נוזל בחצוצרות)
יש חברות+משפחה שאני מדברת איתם ומשתדלת לשתף ... באותו הרגע הרגשתי שזה לא מספיק ושלא באמת יבינו אותי וחיפשתי מקום אחר וכך הגעתי לפורום ושמחה על כך ומודה לכן מעומק ליבי על התמיכה.. צר לי שגם אתן חוויתן דברים כאלה, מחבקת בחזרה!
לגבי בדיקות מעמיקות יותר- אדע יותר מחר לאחר שאעשה בדיקת בטא נוספת , בכדי לוודא שהתאפסה ומשם אמשיך בבירורים לפני הטיפול הבא.
ולגבי משהו שיסיח את דעתי- חזרתי לעבוד אז מסיח במעט.... ומשתדלת לעשות עוד דברים שעושים לי טוב .
ולאט לאט הייאוש של אתמול מתרכך לו ומתחילה לצבור כוחות לטיפול הבא.. צועדת בעדינות בתוך המסע לעבר המטרה המיוחלת....
מודה לכן שוב....תודה על התמיכה!!!!
מאחלת לכולנו ימים טובים
 
 
 
לצפיה ב-'רק חיבוק הזדהות '
רק חיבוק הזדהות
30/01/2018 | 19:59
25
לצפיה ב-'ההודעה שלך ריגשה אותי מאוד- תודה על המילים החמות-'
ההודעה שלך ריגשה אותי מאוד- תודה על המילים החמות-
03/02/2018 | 06:58
38
אני מכירה מעצמי מהעבר את המקום הזה של הצורך לשפוך הכל, בלי פילטרים, במקום שיבין אותי הכי בעולם. לכן אני עדיין פה, ואמשיך להיות פה- כדי לתת לאחרות את מה שהפורום הזה היווה בשבילי במשך מספר שנים. 
 
טוב שיש לך גם מערכת של תמיכה של משפחה וחברות. זה חשוב מאוד מאוד. 
אנא עדכני אותנו לאחר הבדיקה ביום ראשון. אני מקווה שהבטא תתאפס מהר, כדי שתוכלי לחזור מחדש לטיפולים, עם תקווה וכוחות  מחודשים. 
 
שירה דוד
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
לצפיה ב-''
31/01/2018 | 10:47
10
57
יקירה, שולחת לך חיבוק גדול !
אני גם שמתי לב שרגשות אחרי פעם ראשונה ושניה הם שונים. בפעם ראשונה היה עצב, בפעם שניה כבר היה יאוש, אכזבה מעצמי ועוד ועוד...
בכל מקרה, יקח כמה שבועות, אולי חודש ותתחילי להרגיש שאת יכולה לחזור לטיפולים. וטיפול חדש, לפחות אצלי, תמיד היה מלווה בהרגשת תקווה.
וכמובן, בגלל שאת, אם הבנתי נכון, עם תרומת זרע, צריך להתיעץ עם רופא מטפל, אולי להחליף תורם ? אחוז לא מבוטל של הפלות קורות בגלל זרע.
מאחלת לך בקרוב מאוד להכנס להריון ולסיים אותו עם בייבי מתוק. ואנחנו - פה בשבילך...
לצפיה ב-'בטא לא תקינה..'
בטא לא תקינה..
01/02/2018 | 19:12
9
98
קודם כל המון המון תודות לכולכן על התמיכה...
 
אז אחרי שהספדתי והטבעתי את עצמי עמוק בעבודה כדי לשים את זה בצד חלה התפתחות מוזרה שכנראה לא מובילה למקום טוב. בטא מסרבת להתאפס...
בטא ראשונה לאחר החזרת 2 עוברים הייתה בשישי האחרון -61.5
יום ראשן-60
יום רביעי- 123
קיבלתי הנחיה לעשות בדיקה נוספת ביום ראשון .
 
מישהי חוותה משהו דומה? האם מדובר בכימי? חוץ רחמי?
אשמח לשמוע מניסיונכן..
 
תודה!
 
לצפיה ב-'יש לי 2 תרחישים אפשריים בראש'
יש לי 2 תרחישים אפשריים בראש
02/02/2018 | 09:11
85
לא חוויתי משהו כזה, אבל מנסיונן של אחרות עולות לי 2 אפשרויות בראש.
 
התרחיש האופטימי והפחות סביר בעיניי: 2 העוברים נקלטו, אחד פרש והשני ממשיך להתפתח.
התרחיש הפסימי והיותר סביר בעיניי: חוץ רחמי שהרבה פעמים מתאפיין בבטא שעולה ויורדת לסירוגין.
 
הלוואי שאני טועה.
לצפיה ב-'קרה לי '
קרה לי
02/02/2018 | 17:26
69
היו דימומים שהרופא חשב שזו הפלה טבעית אבל הבטא המשיכה לעלות בקצב לא מספק וזה היה חוץ רחמי :( כמובן שכל מקרה לגופו אבל מבינה את הדאגה
לצפיה ב-'יש חדש?'
יש חדש?
04/02/2018 | 15:43
6
9
לצפיה ב-'כן הבטא עדיין מסרבת להתאפס'
כן הבטא עדיין מסרבת להתאפס
04/02/2018 | 17:37
5
47
עשיתי היום בדיקת דם נוספת והתוצאה הייתה -219. הונחתי לעשות בדיקה נוספת ביום רביעי וגם US ורק אז יוחלט מה יהיה בהמשך... לא יודעת כ"כ איך להגיב לזה... מבולבלת רגשית...מתפללת שזה יסתיים בטוב.  ממש תודה!!!
 
 
 
 
לצפיה ב-'לצערי הבטא נראית כמו בטא של חוץ רחמי'
לצערי הבטא נראית כמו בטא של חוץ רחמי
04/02/2018 | 22:01
4
44
האם קיבלת הנחיות באילו מצבים יש לפנות למיון באופן מיידי?
אני לא מבינה בזה מספיק ולכן לא אנסה לייעץ, אבל ידוע לי שבחוץ רחמי יש תופעות שמחייבות פניה מיידית למיון.
 
מחזיקה לך אצבעות שמה שזה לא יהיה, זה ייגמר בשלום.
לצפיה ב-'אני לא יודעת מה זה רק מתפללת שייגמר בצורה תקינה ובשלום...'
אני לא יודעת מה זה רק מתפללת שייגמר בצורה תקינה ובשלום...
04/02/2018 | 23:13
3
44
לא קיבלתי שום הנחיות חוץ מהבדיקות ביום רביעי...
מה שכן, הרופא נשים שהייתי אצלו ביום חמישי אמר לי שאמורים להיות כאבים מאוד חזקים כאשר מדובר בחוץ רחמי... אני באמת לא יודעת מה לעשות...
 
תודה!
גם אני מחזיקה אצבעות...
 
 
לצפיה ב-'מנסחת מחדש'
מנסחת מחדש
04/02/2018 | 23:27
2
50
בחוץ רחמי עשויות עשויות להיות תופעות שמחייבות פניה למיון. לא כל הנשים חוות אותן, וכנרעה שיכול להיות חוץ רחמי בלי תופעות חמורות.
אולי כדאי להתייעץ בפורום פוריות, אם אני לא טועה יש שם כמה משתתפות קבועות שחוו חוץ רחמי.
לצפיה ב-'וואי כמה שגיאות כתיב '
וואי כמה שגיאות כתיב
05/02/2018 | 00:21
1
42
ככה זה כשמגיבים מהסלולרי ובשכיבה. לאצבעות ולתיקון האוטומטי חיים משל עצמם 
לצפיה ב-'חחחח... אל דאגה הכל הובן'
חחחח... אל דאגה הכל הובן
05/02/2018 | 20:15
33
מחר הולכת ל-us אז אברר מה קורה לי שם בפנים,מה גדל ואיפה?
 
מקווה רק שזה לא יהיה משהו שיפגע בי בהמשך...זה החשש הכי גדול שלי...
 
תודה לך והמון!!!!
 
 
 
לצפיה ב-'מחזור ממש חלש אחרי גרידה, הידבקויות? '
מחזור ממש חלש אחרי גרידה, הידבקויות?
29/01/2018 | 21:43
8
170
לפני 4 שבועות עברתי גרידה בשבוע 14, הפסקת דופק. 
 
שבועיים אחרי הגרידה, באולטרה סאונד הכל תקין (תקין עלק. איזו בדיחה אכזרית. כלום לא תקין הרי.)
 
אתמול, חודש מהגרידה, קיבלתי מחזור ממש חלש. כואב, אבל חלש ברמות שבקושי צריך אפילו תחתונית (סליחה על הפירוט).
 
זה ככה כבר יומיים. אז אני לא חושבת שהדימום ישתנה או יתחזק. 
 
ממה שקראתי אני מבינה שאחרי גרידה לפעמים המחזור משתנה או שלוקח זמן לרירית להשתקם וכאלה ולכן כדאי לחכות עוד מחזור ולראות מה קורה. אבל אני עוד רגע בת 42 (לא להאמין), ואני לא רוצה לחכות. מה שאפשר לבדוק אני רוצה לבדוק... פולשני או לא פולשני זה ממש לא משנה לי כבר. 
 
אז השאלה - האם לקבוע עכשיו היסטרו' אבחנתית כדי לראות אם יש הידבקויות? צריך הפניה מהרופאה של הקופה? יגידו לי לחכות עוד מחזור או שמספיק שאני מבקשת/מתעקשת להיבדק?
ועוד שאלה, צריך לעשות א"ס רגיל אצל הרופאת נשים הרגילה שלי כדי לראות את הרירית לפני כן או שעושים היסטרו' ושם רואים גם את מצב הרירית? 
בא לי לבכות
 
לצפיה ב-'כן, אני מבינה למה בא לך לבכות'
כן, אני מבינה למה בא לך לבכות
30/01/2018 | 08:13
1
121
ההמלצה הטובה ביותר והחכמה ביותר שיש לי לתת לך זה לכתוב מייל לד"ר עופר גונן, אצלו היית לצורך קבלת חוות דעת, ולשאול אותו. הוא עונה למיילים של מטופלות (או כך לפחות נהג לפני מספר שנים...). אם אין לך את המייל שלו, אוכל לכתוב לך אותו בפרטי. 
הזכרת רופאת נשים. אולי ניתן וכדאי להתייעץ גם איתה לגבי העניין? 
 
בא לי לבכות מזה שאינני יכולה לעשות הוקוס פוקוס. תארי לך שהיו לנו כוחות על שכאלו. ואו! איזה כיף זה היה יכול להיות...אבל המציאות היא אחרת.
 
מקווה שלבנות פה יהיו תובנות נוספות. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'וואו, כוחות על. מה הייתי נותנת'
וואו, כוחות על. מה הייתי נותנת
30/01/2018 | 14:48
102
בשביל זה.
אכתוב אליו. תוך כדי זה אני כבר קובעת תור. התחושה הזאת שהזמן מתקתק לך לתוך האוזן היא בלתי ניתנת לעיכול. עוד רגע, ממש עוד רגע זה כבר יהיה בלתי אפשרי להרות וללדת. פשוט לא נתפס במוח.
לצפיה ב-'הייתי מתחילה בUS רגיל'
הייתי מתחילה בUS רגיל
30/01/2018 | 13:34
5
97
אם אין תורים קרובים לרופאה שלך, גם בדיקה בסיסית במרכז בריאות האישה אמורה להספיק.
לדעתי הידבקויות לא רואים בUS רגיל, אבל אפשר לראות ככה דברים אחרים.
 
אח"כ הייתי הולכת לעשות היסטרו אבחנתית. לדעתי את האבחנתית כדאי לתאם לשבוע הבא, מפני שמומלץ לבצע אותה סמוך ככל שניתן לסיום הוסת.
במהלך דצמבר עשיתי אבחנתית, ניתוחית ועוד אבחנתית - כולן אצל דר' גולדשמיט.
באבחנתית הוא זיהה והפריד הידבקויות בכניסה לרחם ושכל צד שמאל של הרחם דבוק (את זה הוא הפריד בניתוחית).
יש הבדל אדיר בין הצילומים מהאבחנתית הראשונה, לאלו של השניה.
 
לכל אחת אחרת הייתי אומרת לחכות עוד וסת אחת ולראות מה המצב.
אבל את לא כל אחת אחרת, ואני חושבת שבמקרה שלך עדיף להתחיל לבדוק כבר עכשיו.
לצפיה ב-'תודה רבה רבה'
תודה רבה רבה
30/01/2018 | 14:40
1
76
האם הכוונה שאפשר לראות באולטרה סאונד משהו שיחסוך את הצורך לעשות היסט' אבחנתית? עובי רירית למשל? או שבשביל לקבל אותי להיסטרו' ידרשו שאעשה קודם א"ס (ואולי זאת הסיבה שידרשו..)?
שוב תודה והלוואי שהיינו נפגשות במקום אחר.
לצפיה ב-'אני חושבת שזה בעיקר בשביל הפניה'
אני חושבת שזה בעיקר בשביל הפניה
30/01/2018 | 15:47
66
בעקרון אם את הולכת לעשות היסטרו באופן פרטי, אני חושבת שכל רופא יקבל אותך בשמחה רק על סמך זה שאת רוצה לעשות את הבדיקה. משערת שאם את רוצה לעשות דרך הקופה בבי"ח ציבורי, חייבים התחייבות ובשביל התחייבות חייבים הפניה.
כשהגעתי לגולדשמיט לא היתה לי הפניה. ביקשנו מגולדשמיט מכתב שאומר שצריך היסטרו אבחנתית והיסטרו ניתוחית והגשתי אותן ביחד לקופה ולביטוח הפרטי (למעשה בעלי הגיש, לי לא היה כוח להתעסק עם הביורוקרטיה), כך שההפניה של האבחנתית הוגשה אחרי שהבדיקה כבר בוצעה. השארנו פרטי כרטיס אשראי אצל המזכירה שלו, למקרה שלא יהיה אישור מהביטוח.
 
לדעתי בUS רגיל יכולים לראות עובי רירית, שאריות ואת מצב הזקיקים בשחלות.
אני לא בטוחה אם יכולים לראות הידבקויות, כי לא נבדקתי ב-US בזמן שהיו לי הידבקויות.
בכל מקרה US לא מהווה בדיקה במקום היסטרו, אלא בדיקה משלימה.
כאמור לפעמים באבחנתית, ניתן לבצע גם פעולות קטנות של הפרדה ו/או הסרת שאריות, אבל דברים גדולים מבוצעים רק בניתוחית.
באופן אישי האבחנתית לא כאבה לי. בראשונה היה חוסר נוחות בזמן הפרדת ההידבקויות, אבל בשניה הלך ממש חלק.
אני יודעת שיש נשים שהאבחנתית כן כואבת להן, אז אני מדגישה שזו החוויה האישית שלי.
 
אני לא יודעת להגיד לך לעניין הדימום. מצד אחד יש טענה שרק הדימום המאסיבי נחשב וסת (בעיקר אצל מטופלות פוריות), מצד שני אני חושבת שגם אם החל דימום קל, זה קרה בגלל צניחת ההורמונים (פרוגסטרון) ואז אולי זה כן נחשב בתור היום הראשון.
יכול להיות שהיתה לך שארית קטנה ו/או הידבקות שנפתחה עם הדימום. נדמה לי שלשירה היתה הפלה אחת שאחריה הוסת לא יצאה בגלל חסימה, והחסימה נפתחה מעצמה בוסת הבאה, אז אולי היה לך משהו דומה אבל לא עם חסימה מלאה.
האם לפני תחילת הדימום הרציני ראית או הרגשת שיצא קריש דם?
 
מתייחסת גם למה שכתבת לשירה, ולמרות שאני צעירה ממך בשנה, אני מרגישה את השאון של השעון הביולוגי. הוא מתקתק בכל בכוח וצועק שעוד רגע נגמר הזמן וחלון ההזדמנויות ייסגר לתמיד.
לצערי גם בנושא הזה אין לי מילות נחמה, רק הרבה הזדהות ורסיסי תקווה שיהיה הריון ושהוא ייגמר בטוב.
 
ואכן הלוואי שהיינו נפגשות במקום אחר. הלוואי שזה עוד יקרה.
לצפיה ב-'ובינתיים היום המצב קצת השתנה'
ובינתיים היום המצב קצת השתנה
30/01/2018 | 14:44
2
110
ושוב סליחה על התיאור, משום מה היום אחרי יומיים של כמעט-כלום (אבל כאבי מחזור רגילים לגמרי), יש דימום הרבה יותר רציני. אבל אני כבר רוצה לעשות את הבדיקה הזאת וזהו כדי לדעת מה קורה. כאילו שאפשר לדעת.
 
שאלה קשורה ולא קשורה, אם יש יומיים דימום ממש חלש ואז מתחיל דימום יותר רציני ממתי מתחילים לחשב את הספירה של הביוץ?
לצפיה ב-'יום 1 למחזור נספר לפי תחילת הדימום החזק'
יום 1 למחזור נספר לפי תחילת הדימום החזק
01/02/2018 | 10:31
13
לצפיה ב-'משגע אותנו הגוף שלנו, הה? שולחת חיבוקים'
משגע אותנו הגוף שלנו, הה? שולחת חיבוקים
03/02/2018 | 07:00
8
לצפיה ב-'חזרה ל IVF אחרי גרידה'
חזרה ל IVF אחרי גרידה
29/01/2018 | 21:51
2
122
הי. 
ב 17/1/18 עברתי גרידה. היו במשך שבוע מעט דימומים . מתי אפשר לחזור לIVF? אני מחכה כבר לחזור , כי מרגי ש לי ריק. שמעתי צריך לחכות מחזור אחד. מה הכוונה. עדיין לא קיבלתי מחזור. אשמח להארות . 
לצפיה ב-'"מרגיש לי ריק"- מכירה את התחושה הזו'
"מרגיש לי ריק"- מכירה את התחושה הזו
30/01/2018 | 08:06
60
ממש מבינה על מה את מדברת. 
 
מחזור אמורים לקבל 4-6 שבועות לאחר הגרידה. גם עד 8 שבועות נחשב תקין. 
כאשר מדובר על אישה שלא עוברת טיפולי פוריות, מומלץ לחכות מחזור אחד, כלומר- לקבל פעם אחת מחזור, ולאחר מכן- ניתן להתחיל לנסות להרות. זאת כמובן לאחר שעברה בדיקה וניתן לה אישור רפואי (בדיקה יש לעשות שבועות מספר לאחר הגרידה- יש כאלו שאומרים לחכות 3 שבועות, ויש כאלו שאומרים לחכות לאחר המחזור ואז לבוא להיבדק). 
 
כאשר אישה עוברת טיפולי פוריות, אני ממליצה, מן הסתם, להתייעץ עם רופא/ת הפוריות ולהיוועץ לגבי מועד תחילת הטיפולים. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'בגלל שמדובר בIVF, זו שאלה לרופאים'
בגלל שמדובר בIVF, זו שאלה לרופאים
30/01/2018 | 13:42
48
כשאומרים לחכות מחזור אחד, מתכוונים שיש להיבדק אחרי הוסת הראשונה ואם הכל תקין, אפשר להמשיך לנסות.
אבל ההנחיה הזו רלוונטית למי שנקלטת להריונות ספונטניים.
ברגע שיש צורך במתן הורמונים, רק הרופאים יכולים לאשר חזרה לטיפולים.
 
כפי ששירה כתבה, הוסת אמורה להתחיל כ4-6 שבועות אחרי ההפלה.
אם עברו 6 שבועות והוסת טרם התחילה, אפשר להתייעץ עם הרופא שלך האם לבצע פרופיל הורמונלי או להמשיך לחכות (יש רופאים שאומרים שהוסת עשויה להתחיל עד 8 שבועות אחרי הפלה).
 
הלוואי שהפעם הבאה תצליח 
לצפיה ב-'ימים לא פשוטים עוברים עליי'
ימים לא פשוטים עוברים עליי
29/01/2018 | 00:05
5
248
דווקא כשאני אחרי הבדיקות, אחרי הדימומים. הכל בסדר.. זה ביש מזל בסך הכל. דווקא עכשיו זה נחת עליי, כאב כזה שמפלח לי את הלב לשניים ולא נותן לי לנשום.
כל הריון של בחורה מסביבי, כל לידה.. הורגת אותי.
ואני כועסת על עצמי כל כך שזה כואב לי, הרי ממתי צרות עין היא חלק ממני? בבית חולים הייתי בחדר לידה ובזמן שנשים אחרות יולדות תינוקות בריאים אני יודעת שהעובר שלי הולך לצאת מת. ושמחתי בשבילן! אז למה פתאום זה כואב לי? דווקא עכשיו, כשאני יכולה לצאת לדרך ולנסות שוב.

איך יוצאים ממעגל הכאב הזה? הלב שלי נשבר כבר כל כך הרבה פעמים ביומיים האחרונים. כל דבר קטן מזכיר. כל דבר קטן מעלה דמעה.
לצפיה ב-'אין כללים'
אין כללים
29/01/2018 | 04:11
80
מתי אנחנו בסדר ומתי לא,
מתי קשה לנו לראות הריונות ולידות של אחרות ומתי לא.
אני ממש מזדהה עם מה שאת כותבת שזה כאילו חסר היגיון פתאום, כי לא היית ככה קודם.
גם אצלי ככה, לפעמים מרגישה את הקנאה העזה ולפעמים בכלל לא ומבינה שזה לא על חשבוני.
לפעמים אני בסדר גמור ומתפקדת כאילו כלום ולפעמים פתאום הכאב מפלח.
זה טבעי וזה בסדר.
שולחת חיבוק
לצפיה ב-'זה טבעי מאוד'
זה טבעי מאוד
29/01/2018 | 09:14
71
נדמה לי שהרבה מאוד מאתנו היינו במקום הזה, גם אני. מעגל הכאב עשוי להמשך, אבל ככל שיעבור הזמן יהיו עוד רגעים ללא כאב, ולצדם רגעים בהם הכאב יחזור.
רק אל תכעסי על עצמך אם את כועסת על המציאות ואפילו על אחרות. מותר לך לקנא, מותר לך אפילו לכעוס על המציאות ואפילו על אחרות (גם אם את יודעת שההריון של אחרת הרי לא בא על חשבונך). מותר לך לקנא. מותר לך.
יכול להיות שהתחושות האלה תמשכנה גם אם תהיי בהריון נוסף ותקין (מרשה לעצמי להתנסח כך, כיוון שמדבריך נשמע שאת מתכננת לצאת לדרך ולנסות שוב), ותקהנה עם הזמן.
בהמשך למה שכתבת - מאחלת לך שתצליחי לאט לאט לנשום לצד הכאב שבלב, וכמובן שתזכי במהרה להריון תקין ושלם, ולידיים מלאות.
לצפיה ב-'חיבוק '
חיבוק
30/01/2018 | 10:38
1
47
אני לא יודעת לתת תשובות, בעיקר מזדהה כרגע
כנראה שצריך לחכות שגל הכאב הזה יעבור, ויגיעו זמנים קלים יותר. וגם כשיגיעו עוד גלי כאב בהמשך, הם יהיו קלים יותר ומרווחים יותר זה מזה.
אבל לפחות, עם כל המציאות הקשה שאת נאלצת להתמודד איתה, אל תוסיפי עליה גם ביקורת עצמית. זה טבעי לקנא, זה בלתי נמנע ונורמלי. כל רגש הוא לגיטימי.
לצפיה ב-'תודה לכולן'
תודה לכולן
01/02/2018 | 12:26
24
מאחלת לכן ולעצמי תקופות טובות יותר עם עובר בריא ושלם ♥ 
 
לצפיה ב-'חזרתי וקראתי את סיפורך-'
חזרתי וקראתי את סיפורך-
03/02/2018 | 07:18
28
הריון ראשון חוץ רחמי, והריון שני- ירידת מים פתאומית בשבוע 16, לאחר סקירת מערכות תקינה
ממה שאת כותבת, אני מבינה שאת לאחר כל הבדיקות והכל יצא תקין, וההסבר הוא ביש מזל...זה בכלל לא מפתיע שדווקא עכשיו הכאב מפלח את הלב לשניים. עד כה היית עסוקה בבדיקות, בקביעת תורים, בהליכה לבדיקות, בציפיה לתוצאות...וכעת- הנפש יכולה להתפנות לעסוק בתהליך האבל. 
 
קנאה, לצערי הרב, היא אחד הרגשות הכי אנושיים והכי מורכבים שיש. גם לי לקח המון זמן כדי לסלוח לעצמי על התחושה הזו, שכן בכלל לא הייתי מורגלת בכך, והיה לי קשה להתמודד עם הרגש העז הזה. וגם אני כעסתי על עצמי, וגם למדתי איכשהו לסלוח לעצמי, כי הבנתי שאני בסך הכל בת אנוש. 
 
כל דבר מזכיר, וכל דבר קטן מעלה דמעה. טבעי מאוד. מעלה דמעה? תבכי. תוציאי החוצה את הכאב. חלק מהיציאה ממעגל הכאב הוא לחוות אותו, במלוא עוצמתו, ולהוציא אותו החוצה. 
ממליצה גם על תהליך טיפולי רגשי, כדי לסייע לעצמך בהתמודדות. 
 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'בקשה להפניית מרואיינים למחקר'
בקשה להפניית מרואיינים למחקר
28/01/2018 | 12:46
3
142

שלום,
שמי נעם קרמר ואני לומד תואר שני בעו"ס באוניברסיטת חיפה.
רציתי קודם כל להשתתף בצערכן.

במסגרת עבודת מחקר לקורס  (שאולי עוד תהפוך לתזה) אני חוקר את החוויה הגברית לאבדן הריון שאחרי טיפולי פוריות. לצורך המחקר אני רוצה לראיין גברים שחוו אבדן הריון שנוצר בעקבות טיפולי פוריות. אם תוכלו, בבקשה תפנו אלי גברים שמסכימים להתראיין.
תודה!
נעם קרמר, noamzivk@gmail.com
 
לצפיה ב-'היי נעם, '
היי נעם,
28/01/2018 | 14:00
114
אציין בפני כל הנשים פה, שהפרסום הוא ברשותי ובעידודי.
הנושא חשוב ביותר. כמעט ואין התייחסות לגברים בכל מה שקשור לאובדני הריון, והגיע הזמן שמישהו יתייחס לכך במלוא כובד הראש. 
ברצוני לעודד את הנשים פה לשוחח עם בעליהן, ולבקש את עזרתם ואת שיתוף הפעולה שלהם בהקשר למחקר. 
 
אודה לך, נעם, אם תוכל לספר לנו מה הביא אותך להתעניין בנושא טעון זה של אובדני הריון. אני חושבת שדוגמא אישית לפתיחות, תאפשר לגברים אחרים להיפתח. 
 
שאלה נוספת- מדוע המחקר פונה לגברים שחוו אובדן הריון שלאחר טיפולים ולא לגברים שחוו אובדן הריון שנוצר גם ללא טיפולי פוריות. במידה ותזדקק גם לגברים מה"סוג" השני, אבקש מבעלי לשתף פעולה. 
 
שיהיה בהצלחה רבה!
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
 
 
לצפיה ב-'היי נועם'
היי נועם
28/01/2018 | 21:18
1
116
האם הריאיון הוא פנים אל פנים, או רק מילוי שאלון או מענה על שאלות בטלפון?
אם הריאיון הוא לא פנים אל פנים אוכל לשאול את בן זוגי אם הוא מוכן להתראיין, אני יודעת שהוא לא יוכל להתראיין פנים אל פנים.
בהצלחה. זה בהחלט מחקר חשוב.
 
לצפיה ב-'נעם הגיב לי בפרטי, '
נעם הגיב לי בפרטי,
03/02/2018 | 07:02
32
ואני מקווה שייכנס לפה ויבחר לשתף. 
וגם אם לא- זה ממש בסדר גמור, ואני מאחלת לו הצלחה רבה!
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'אני שוב איתכן לצערי'
אני שוב איתכן לצערי
25/01/2018 | 17:09
18
324
שבוע 8 פלוס 4, העובר בגודל של 9, ללא דופק.
נשלחתי למיון נשים מחר בבוקר.
מה יקרה שם? האם יש אופציה לציטוטק או רק לגרידה בשלב זה? (פעם שעברה עברתי גרידה, בשבוע 13). אם אני לוקחת ציטוטק, יתנו לי מיד מחר? אח"כ צריך מעקב לראות שהכול יצא? 
אני בבעיה יותר חמורה כי אני אמורה לטוס לתקופה ביום שלישי הקרוב, והשאלה האם זה ריאלי או שאני צריכה לדחות את הטיסה.
אני זוכרת מפעם שעברה שלגרידה לוקח זמן לקבוע תור, ואני לא יכולה פשוט לעשות באותו יום אלא יכול לקחת איזה שבוע עד התור. 
השאלה אם ציטוטק פותר לי את הבעיה או שגם ככה אצטרך לראות שהכול יצא ויהיה כדאי שאשאר בארץ עוד כמה ימים..
תודה מראש על תשובותיכן.
לא רציתי להיות פה היום...
לצפיה ב-' עונה לעניין הטיסה'
עונה לעניין הטיסה
25/01/2018 | 18:35
153
לגבי השאר אענה מאוחר יותר מהמחשב, אבל לדעתי אין מנוס מלדחות את הטיסה.
בין אם תהיי אחרי ציטוטק ובין אם אחרי גרידה (אם באורח פלא תצליחי לתאם גרידה עוד לפני יום שלישי), לא נראה לי סביר לטוס.
 
משתתפת בצערך ואשתדל להגיב בהרחבה בהמשך הערב.
לצפיה ב-'אוי ואבוי'
אוי ואבוי
25/01/2018 | 19:13
4
109
דימום הציטוטק עלול להסתבך ולהתארך כמה ימים, ואיתו חולשה. לא הייתי לוקחת סיכון לגבי טיסה. אין לי תובנות לגבי גרידה, אבל כמובן משתתפת בצערך על האבדן- האבדנים, ומאחלת מכל הלב שבאיזו פרוצדורה שתבחרי - לא תדרשי לספיחים ותחלימי בגוף (ובנפש).
 
לצפיה ב-'אם לוקחים ציטוטק'
אם לוקחים ציטוטק
25/01/2018 | 19:21
3
110
עושים את זה במקום? כלומר אקבל כבר מחר?
לפי מה שאתן מתארות נראה לי שאני מעדיפה גרידה, אבל נראה מה יגידו לי בבית החולים מחר.
לצפיה ב-'אני קיבלתי ציטוטק מיד '
אני קיבלתי ציטוטק מיד
25/01/2018 | 20:06
2
91
הגעתי לבית החולים בשבוע 9 עם עובר בלי דופק, ישירות מהגניקולוג שלי, ושם אחרי המתנה של שעתיים בערך קיבלתי 4 כדורים וגינלית. זה היה ביום שני. התחיל דימום כמו מחזור, לא כואב או מטריד, ממש כמו מחזור רגיל.
אבל ביום שישי הכאבים התגברו. לא יכולתי לישו בכללן. לקחתי אופטלגין (לרוב נמנעת ממשככי כאבים) לאורך הערב והלילה. השק נפלט באותו לילה. ביום ראשון בבדיקת א"ס הרחם היה נקי.
אני אחת מברות המזל שהספיק להן סבב אחד בלבד, ללא שום הסתבכויות.
לא הייתי טסה בשום מקרה בעוד 5 ימים.
מצטערת בכל לבי שאת כאן.
לצפיה ב-'אוף'
אוף
25/01/2018 | 20:22
1
88
זה נשמע לי טראומטי ביותר, נראה לי שאני מעדיפה גרידה. לא רוצה לראות את השק..
לצפיה ב-'כמו בכל בחירה'
כמו בכל בחירה
25/01/2018 | 20:29
72
את צריכה לעשות מה שמתאים לך. לי דווקא התאים להרגיש הכל ולראות ולהיפרד, וזה היה לי טוב יותר מה'זבנג וגמרנו' של הגרידה. אבל זו כמובן אני.
וכן. חתיכת אוף.
לצפיה ב-'אוף. לא בכל יום. '
אוף. לא בכל יום.
25/01/2018 | 19:42
94
שמולי, לכי כבר מאיתנו. כל כך התעצבתי לראות כאן את שמך. הלוואי שתלכי ותתרבי ולא תחזרי.
לצפיה ב-'מרחיבה את התגובה שלי'
מרחיבה את התגובה שלי
25/01/2018 | 21:25
1
105
עם עובר שמתאים לשבוע 9, סביר להניח שלא יציעו לך ציטוטק (אני לא הייתי עושה ציטוטק עם עובר בגודל כזה). אבל בכל מקרה אני מתרשמת שאת מעדיפה גרידה.
תיאום גרידה בציבורי אכן עלול להיות לעוד כמעט שבוע. בפרטי זה בדרך כלל הרבה יותר מהיר, תלוי ברופא שאת בוחרת ובלו"ז שלו. עם הרופא שלי הצלחתי פעם לתאם מהיום להיום: דיברנו בטלפון ב09:30, ו-8 שעות אח"כ הייתי בחדר הניתוח.
 
הטיסה לא ריאלית בעיניי לפחות למשך שבועיים, תלוי אם תבחרי ציטוטק או גרידה, ומה יהיה המצב לאחר מכן ותלוי כמובן גם בפרק הזמן שאת אמורה להיות בחו"ל, כדי שתוכלי להגיע לבדיקה אחרי הוסת הראשונה.
 
עצוב לי מאוד שאת שוב כאן 
לצפיה ב-'שלחתי לך מסר. תודה רבה!'
שלחתי לך מסר. תודה רבה!
26/01/2018 | 06:38
17
לצפיה ב-'עצוב לי לראות אותך שוב פה'
עצוב לי לראות אותך שוב פה
26/01/2018 | 13:05
5
72

נכנסתי מאוחר, ואני רוצה לשאול אותך מה קורה כעת.
בין שתי האופציות הנוראיות, אני מעדיפה את הגרידה על-פני הציטוטק. זה כמובן על סמך נסיוני, ולא כל מה שמתאים לאחת, גם בהכרח נכון לשנייה. 
לגבי הטיסה- ממליצה לדחות...
 
עדכני אותנו במצבך.
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
26/01/2018 | 13:07
4
81
הייתי במיון.
אצטרך ביום ראשון בבוקר להתקשר לבדוק מתי יש תור לגרידה, זה גם מה שאני נוטה לבחור, למרות שאני מבינה שיש יתרונות לאופציות האחרות. אדחה את הטיסה לכמה ימים אחרי הגרידה ברגע שאדע מתי היא.
לצפיה ב-'אויש, תמשיכי לעדכן מה קורה. '
אויש, תמשיכי לעדכן מה קורה.
26/01/2018 | 13:21
3
15
לצפיה ב-'אני אחרי'
אני אחרי
28/01/2018 | 21:12
2
78
הצלחתי לקבוע גרידה מהיום להיום לשמחתי הרבה.
ביקשתי מהם שיקחו לגנטיקה את התוכן העוברי, וצריכה לדאוג להתחייבות של הקופה כדי שיבצעו בדיקה.הכול עבר בשלום.
דחיתי את הטיסה, כנראה לתחילת שבוע הבא, בינתיים חברת התעופה מעודכנת על הביטול ועל הסיבה ולא יקחו ממני קנס. יקבעו לי תאריך חדש עפ"י מצב רפואי (רוצים מכתב מרופא שמאשר לי לטוס בשלב שבו אני כבר כשירה לעלות על מטוס [כלומר לא מספיק להם שעכשיו רופא יכתוב שבעוד שבוע אוכל לטוס, אלא רוצים שבעוד שבוע ייכתב שאני יכולה לטוס עכשיו], ואז ייקבע המועד חדש).
תודה רבה על התמיכה!
 
לצפיה ב-'תודה על העדכון'
תודה על העדכון
28/01/2018 | 23:02
37
נהדר שהצלחת לקבוע מהיום להיום, ונפלא שחברת התעופה מתחשבת. שני הדברים כאילו מובנים מאליהם, אבל לצערי הם לא.
על אף הביורוקרטיה הנוספת שכרוכה בכך, אני אוהבת את ההנחיה של חברת התעופה לגבי מכתב מהרופא. זה יותר נכון מבחינה רפואית ויותר בטוח ובטיחותי עבורך.
 
את מוזמנת להמשיך להתייעץ איתנו אם תרצי בכך.
שולחת לך חיבוק חזק ללילה.
לצפיה ב-'טוב שאת אחרי ושעבר בשלום,'
טוב שאת אחרי ושעבר בשלום,
03/02/2018 | 07:27
13
מקווה שאכן יש אישור רפואי לצורך הטיסה...לא יודעת אם הטיסה היא לצורכי עבודה או הנאה, אך בכל מקרה אני מקווה שתצליחי טיפה לנקות את הראש. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'שאלה נוספת, לגבי בדיקת העובר'
שאלה נוספת, לגבי בדיקת העובר
28/01/2018 | 01:19
2
110
האם ביקשתן בדיקה לעובר כדי לדעת מה גרם להפסקת הדופק? פעם שעברה עשו בדיקה כזאת כי היה מדובר במקרה אחר של בצקות סביב העובר- ציסטיק היגרומה. האם גם בעקבות הפסקת דופק מקובל לבקש בדיקה של העובר? תודה מראש על תשובותיכן.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדן'
משתתפת בצערך על האובדן
28/01/2018 | 08:28
72
לפני שתי הפלות ביקשתי לבדוק את התוכן העוברי בגרידה בעקבות הפלות חוזרות, הפסקת דופק בכולם שלבים יותר מוקדמים, והקופה אישרה את הבדיקה...
בהפלה האחרונה קיבלתי ציטוטק ואחרי 5 ימים טסתי לחו"ל, גם טיסה שתוכננה לפני הרבה זמן. השוני הוא בגודל העובר (שבוע 6)
מאחלת לעבור את ההליך בצורה בריאה ובע"ה שתזכי להריון המיוחל שיהיה תקין שלם בריא בע"ה
לצפיה ב-'משתתפת בצערך '
משתתפת בצערך
28/01/2018 | 09:16
67
חיבוק גדול. זה כל כך עצוב
 
אני לא יודעת מה מקובל, אבל אני ביקשתי בשני האובדנים האחרונים בדיקה גנטית של העובר. (לא יודעת אם רלוונטי לך, אבל שימי לב שלפחות בשיבא יש להם שני סוגי צ'יפים גנטיים. אחד בתשלום וברזולוציה גבוהה יותר).
 
נראה לי שמשמעותי לדעת מה היתה הסיבה לאובדן. אם הצ'יפ הגנטי חוזר תקין, אז הסבירות לבעיית שילייה גדלה, וזה מידע קריטי להריונות הבאים כי לפחות תיאורטית, זה בר טיפול ברוב המקרים.
גם אם הצ'יפ חוזר לא תקין, והבעיה היא מורשת (ולא אקראית) יש לזה חשיבות עצומה להריונות הבאים.
 
אני לא בטוחה מאיזה שבוע ניתן לבצע בדיקה גנטית. אני לא יודעת בדבר בדיקה פתולוגית ואם ניתן/מקובל לבדוק. אני חושבת, כך הבנתי רק בדיעבד לצערי, שניתן לבצע בדיקה פתולוגית של השילייה. גם זאת אני לא יודעת החל מאיזה שבוע.
לצפיה ב-'עוד חוזר הניגון...'
עוד חוזר הניגון...
25/01/2018 | 20:16
10
264
7 שבועות של הריון נלקחו ממני...עובר קטן עם דופק...
לב אחד קטנטן שבבת אחת הפסיק לפעום ולכמה ימים הרגשתי שגם הלב שלי נדם איתו...
פעם שנייה שזה קורה לי,ברציפות,אין לי למי לבוא בטענות...
קצת כעס מתערבב לי עם העצב,אנשים שאומרים "יהיה בסדר",אנשים שאומרים "תגידי תודה על מה שכבר יש לך",אתם לא מבינים שאני מודה כל יום,אבל זה לא גורע מהלב שצמא לעוד ידיים קטנטנות,לעוד קולות של בכי (ולשם שינוי זה לא יהיה הבכי שלי),למשפחה גדולה יותר כמו שתמיד ייחלתי..אני לא מצליחה להפסיק לרצות ולהיות כמהה לזה,מרגישה לפעמים שאני צריכה להצטדק בפני אותם אנשים שמנסים לנחם...
מתפללת לאלוקים שישמור על מה שיש לי,כבר לא אתפלל לעוד הריון רק אבקש ממנו שיוריד את כמיהתי לילד נוסף...

לצפיה ב-' גם לי היתה פעם הודעה עם כותרת כזו'
גם לי היתה פעם הודעה עם כותרת כזו
25/01/2018 | 21:57
121
מנסה להבין באיזה שלב את נמצאת מבחינה טכנית. האם רק היום התגלה שאין דופק וההפלה עדיין לפנייך או שאת כבר אחרי?
 
הכעס שלך לגמרי במקום. אני לא זוכרת אם כתבת כמה ילדים יש לך (אם כן, אני לא זוכרת כמה), ותסלחנה לי אלו שעדיין מייחלות לילד הראשון, אבל יש רגעים שבהם הילדים הקיימים לא מנחמים. יש רגעים שבהם החור כל כך גדול, שהאושר הגדול על מה שיש, לא יכול לכסות על מה שאין. ואח"כ יש רגעים שבהם הילדים הקיימים מנחמים, אבל רק לך מותר להגיד את זה ושכל האחרים ישתקו.
 
כואבת איתך את שברי החלום שנגוז.
עצובה איתך על תקוות שהתבדו.
לצפיה ב-''
26/01/2018 | 09:31
50
כל כך מבינה אותך, יקירה ! הייתי שם בדיוק.
שולחת לך חיבוק גדול.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הנוסף
26/01/2018 | 12:54
54
כל התחושות שאת מתארת מוכרות לי היטב, והן נורמאליות ואנושיות. 
התסכול ברור לחלוטין, אך יחד עם זאת, כפי שאני כותבת תמיד, אכתוב גם לך- שתי הפלות בשליש הראשון ברצף, עדיין נחשבות דבר נורמטיבי מבחינה סטטיסטית בעולם הילודה. זה לא מוריד בכלום מהעצב ומהאבל, אבל כן נותן תקווה לעתיד.
אם אכן גילך הוא 32, הייתי רוצה עבורך שלאחר תקופה האבל הראשונה, את תביני שאת עדיין יכולה לייחל לילד נוסף. אין סיבה להתייאש. באמת שלא. אני מכירה המון נשים שילדו לאחר שתי הפלות....זה כמובן לא מחוייב המציאות במקרה שלך, אך בכלל לא אבדה התקווה. 
 
כתבת שאין לך למי לבוא בטענות, ואת צודקת. ככה זה בטבע. לפעמים הוא מעניק לנו מתנות נפלאות, ולפעמים- הוא איום ונורא. 
 
מה קורה בהיבט הפיזי? האם זה לפחות מאחורייך? עדכני אותנו. 
 
שירה. 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'עברתי גרידה ביום רביעי האחרון'
עברתי גרידה ביום רביעי האחרון
26/01/2018 | 14:33
5
100
הגוף ממשיך רגיל אבל הנפש רחוקה מכך..
אני בעיקר מרגישה רחמים עצמיים...כל מה שעברתי,זריקות אין סופיות,מעקבים יומיומיים,מיליון כדורים ונרות אחרי ההחזרה,אלפי שקלים שנזרקו לפח,התנזרות מוחלטת מסקס,עייפות וחוסר חשק,בחילות ומה לא,וכל זה בשביל כלום...
אני יודעת שאני עדיין צעירה יחסית,אני מודעת לזה שבגדול אני יכולה לנסות שוב אבל אני פשוט מבועתת מהמחשבה לעבור הכל שוב...
בגרידה הקודמת אמרתי שאני לא אעמוד בעוד פעם כזו והנה אני עומדת בזה...בערך לפחות...
אבל פשוט איבדתי אמונה...כבר קשה לי להאמין שהריון יכול להיות דבר פשוט ולהתפתח באופן תקין שבסופו ילד בריא...
לצפיה ב-'אני מאוד מאוד מבינה את האכזבה ואת העצב,'
אני מאוד מאוד מבינה את האכזבה ואת העצב,
26/01/2018 | 15:41
4
66
אני חושבת שאין כרגע אפשרות לנפש להתעסק בעתיד ובחרדות הכרוכות בהריון עתידי. אני ממליצה לך לשקול ללכת לאיזושהי תקופה לטיפול כלשהו, שמתאים עבורך, כדי לאפשר לנפש שלך להתחזק. יש רשימה בפורום של מטפלות שמומחיות באובדני הריון. אם תהיי מעוניינת בכך, אכוון אותך כיצד להגיע לרשימה. 
אגב, ההריונות התקינים גם היו תוצאה של טיפולים? וההריון הקודם? אני רוצה לנסות ולהבין כמה עברת, כי נשמע שאזלו כוחותייך, לפחות לעת עתה, ולכן כדאי שתפני מקום לנפש ולשיקומה. 
 
 
 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'2 הריונות ספונטניים ותקינים'
2 הריונות ספונטניים ותקינים
26/01/2018 | 15:51
3
121
הריון שלישי היה מהזרעה ונפל בשבוע 8
הריון אחרון מהפרייה ראשונה.
(בעיית זרע)
לצפיה ב-'אויש...'
אויש...
26/01/2018 | 16:13
2
72
עכשיו אני עוד יותר חושבת שכדאי לפנות קצת לסיוע לנפש...גם עבורך וגם עבור בעלך וגם לשם שמירה על הזוגיות. מאוד מורכב כאשר האישה צריכה לעבור טיפולי פוריות, ועוד יותר מורכב עבור הזוגיות (בעיניי) כאשר מדובר על מחלקת הזרע. בגלל שלא פירטת, אני לא רוצה להיכנס לזה יותר מדי, רק לכתוב לך מה אני ממליצה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'אין לי בעיה לפרט...'
אין לי בעיה לפרט...
26/01/2018 | 18:33
1
111
ההריון הראשון הגיע ישר אחרי החתונה...שמרנו כי רצינו לטוס לירח דבש ועדיין נקלטנו...הריון שני היו כמה נסיונות שהובילו לבדיקות ואז בבדיקת זרע גילינו שיש מיעוט חמור והסיכויים להכנס טבעי הם קלושים,הוחלט על מעבר ישיר להפריות ובחודש ההמתנה לאישורים זה קרה באופן טבעי והבת השניה שלי נולדה..
עכשיו ניסינו כמה חודשים לבד ואס חזרנו על בדיקת הזרע ולחרדתינו גילינו שהיא הרבה יותר גרועה ממה שהייתה 3.5 שנים קודם לכן..
עברנו 3 הזרעות ..בהזרעה השלישית נקלטנו וההריון נפל בשבוע 7 פלוס...נתנו לגוף חודשיים וחצי להתאושש ועשינו הזרעה נוספת שלא צלחה ואז עברנו להפרייה...
חייבת לציין שבעלי נשבר ביום ראשון כשהתקשרתי לספר לו שהדופק פסק...הוא בכה כמו שמעולם לא שמעתי..אין ספק שהקושי כאן הוא עצום לזוגיות...באותה נשימה יכולה לציין שהייתי בוחרת בו שוב ושוב ושוב גם אם הייתי יודעת מהתחלה את מה שאני יודעת היום :)
לצפיה ב-'אכן מורכב- תמיד- וגם במקרה שלכם-'
אכן מורכב- תמיד- וגם במקרה שלכם-
27/01/2018 | 10:02
65
כל מה שכתבת, כולל תגובתו של בעלך, מחזקת עוד יותר את המלצתי לדאוג לנפש של שניכם, וגם לזוגיות שלכם, ורצוי לעשות זאת במסגרת טיפולית תומכת.
קשה לך, וקשה לו. קשה לו כפליים אולי מלבעל אחר, שאשתו לא צריכה לעבור טיפולי פוריות בגלל בעיות זרע. עוצמת התגובה שלו מצביעה עד כמה קשה לו. 
דאגו לעצמכם- למענכם ולמען משפחתכם. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

 
לצפיה ב-'כל כך מבינה אותך'
כל כך מבינה אותך
26/01/2018 | 17:37
63
וכל כך מזדהה. הסיפור שלי דומה מאוד לשלך.

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

ד
מתקשים בפוריות?
פרופ' יוסף שלו- ייעוץ אישי מי שפיר
ייעוץ אישי - מי שפיר
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ