לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1278412,784 עוקבים אודות עסקים

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'מעוניינת להמתין להפלה טבעית'
מעוניינת להמתין להפלה טבעית
24/06/2018 | 23:30
5
58
לפני חצי שני חוויתי הפלה טבעית בשבוע 9. ללא התערבות רפואית וללא סיבוכים. כמו שאומרים, אם כבר הפלה אז בדרך הזאת.
אחרי 3 חודשים נכנסתי שוב להריון. עד לפני שבוע היה הריון תקין. היום בבדיקה שגרתית נאמר לי שאין דופק (שבוע 8 פלוס  משהו).
אם כבר אני שוב בסיפור של הפלה, אני מאוד רוצה שגם היא תעבור טבעית. היום התחננתי לרופא שתיתן לי ולגוף שלי צ'אנס להתמודד עם זה לבד. הרופא באופן מפתיע זרמה.
מכן יש לי מספר שאלות: אם נניח שההריון הפסיק להתפתח היום, תוך כמה זמן בדרך כלל הגוף מצליח ללהוציא אותו? כלומר, אחרי כמה זמן אני יכולה להבין שלבד אני לא מצליחה לעשות את זה?
במה כרוכה המתנה? איזה סיכונים יש? למה צריך לשים לב? איך מזהים שהמצב מתחיל להסתבך?
כמובן אני רוצה לתת לעצמי את האפשרות להפלה הטבעית, אבל לא רוצה לסכן את החיים ואת הבריאות שלי. איך יודעים מה הגבול?

לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
24/06/2018 | 23:58
33
אני לא יודעת לענות על השאלות החשובות ששאלת. האם שאלת את הרופא/ שלך את השאלות, ומה נאמר לך? 
 
שירה דוד 
 ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדנים'
משתתפת בצערך על האובדנים
25/06/2018 | 09:17
28
ב-3 ההפלות שלי שבהן דופק העובר פסק באופן ספונטני, בחרתי שלא לחכות להפלה טבעית, אז שאין לי נסיון אישי בהפלה ספונטנית.
קראתי כאן נשים שכתבו שהן הגיעו לשקיפות עורפית וגילו שהדופק פסק 4 שבועות לפני כן, כך שאני מתרשמת שלפעמים הגוף לא יודע להתמודד לבד.
אני חושבת שהסיכון העיקרי בהמתנה הוא זיהום ברחם ולכן חשוב לשים לב לעליית חום, אבל ממליצה להתייעץ עם הרופאה שלך על מנת לברר האם יש צורך במעקב כלשהו (דם או אולטרסאונד) במהלך ההמתנה להפלה ובנוסף כדאי לשאול מה פרק הזמן המקסימלי שמומלץ לחכות להפלה ספונטנית.
 
מאחלת לך שיסתיים ללא התערבות וכמה שיותר מהר.
לצפיה ב-'אשמח לפרטים על התהליך'
אשמח לפרטים על התהליך
25/06/2018 | 10:11
1
24
מכוון שבפעם הקודמת זה נפל לבד, אני לא מכירה את האופציות.  מקריאה כאן בפורום הבנתי שיש אפשרות לקבלת תרופא לכיווץ רחם ואז בעצם התהליך קורה ללה התערבות פולשנית. זה נכון? יש חסרונות לאופציה הזאת? ממש אבל ממש לא בא לי לעבור תהליך פולשני
לצפיה ב-'מפרטת על הפלה ספונטנית. ציטוטק וגרידה'
מפרטת על הפלה ספונטנית. ציטוטק וגרידה
25/06/2018 | 11:09
25
הפלה ספונטנית - הגוף מתחיל את ההפלה בעצמו.
ציטוטק - כדורים שגורמים לכיווץ של הרחם ובכך יוצרים הפלה.
גרידה - הוצאת תוכן ההריון מהרחם באמצעים מכניים, מבוצעת בבי"ח בהרדמה.
 
מבין 3 האפשרויות הללו, התנסיתי בציטוטק ובגרידה.
עברתי 2 הפלות ציטוטק שהיו מאוד שונות זו מזו. בשתיהן התחיל דימום קל בשבוע מוקדם ומיד לאחר מכן נצפה עובר קטן יחסית לשבוע ההריון ועם דופק איטי. בשתיהן הדימום הקל נמשך והדופק פסק כשבוע לאחר שנצפה לראשונה.
בהפלת הציטוטק הראשונה שלי קיבלתי מנת ציטוטק (4 כדורים שהוחדרו לנרתיק ע"י הרופא) וכשעתיים לאחר מכן החלו התכווצויות קלות ודימום כמו של וסת. את הכאבים שיככתי בעזרת אקמול.
יומיים לאחר מכן חזרתי לביה"ח וקיבלתי מנה נוספת.
יום לאחר המנה השניה, שק ההריון נפלט. בביקורת שבוע לאחר מכן הרחם נראה ריק ותקין.
בהפלת הציטוטק השניה שלי קיבלתי מנת ציטוטק (4 כדורים שהוחדרו לנרתיק ע"י הרופא) וכשעה וחצי לאחר מכן החלו התכווצויות ודימום כבד. אחרי שהחלפתי 3 תחבושות מלאות תוך שעתיים, החלטתי לנסוע למיון. בדרך למיון הדם עבר את התחבושת (ואת התחתונים ואת המכנסיים). עקב הדימום הכבד אושפזתי ללילה שבמהלכו ההתכווצויות הפכו לצירים משמעותיים ולקחתי אופטלגין נוזלי לשיכוך הכאבים.
למחרת בבוקר ראו שלמרות הדימום הכבד יש עדיין שארית והציעו לי לעבור גרידה מיידית. בחרתי שלא לעבור גרידה אלא לתת לגוף לעשות את שלו.
שבוע לאחר מכן עברתי גרידה מפני שהדימום והצירים באו והלכו, אבל השארית לא יצאה.
 
אחרי הפלת הציטוטק השניה שלי, החלטתי שאני לא מוכנה לעבור הפלה כזו שוב, ושאם אגיע למצב שבו הדופק נפסק בשבוע מוקדם, אעבור גרידה.
 
מבחינת סטטיסטית, כ-80% מהפלות הציטוטק מסתיימות לאחר מנה אחת או שתיים וללא צורך בפעולה פולשנית.
תופעות הלוואי של ציטוטק מגוונות: התכווצויות של הרחם, בחילה, הקאות, שלשול, כאבי ראש, עליית חום, צמרמורות, רעידות לא נשלטות בכל הגוף, צירים.
לא כל הנשים חוות את כל התופעות ולא כולן חוות את התופעות באותה עוצמה, וכאמור גם אותה אישה עשויה לחוות תופעות שונות בכל פעם.
 
אם יש לך שאלות נוספות, אשמח לענות.
לצפיה ב-'עברתי 2 הפלות טבעיות בבית'
עברתי 2 הפלות טבעיות בבית
25/06/2018 | 15:35
6
מצטערת על מה שאת עוברת
בשנה וחצי האחרונה היו לי 2 הפלות
אצלי המקרה קצת שונה (וחזר על עצמו בשתיהן)- באולטראסאונד אף פעם לא ראו עובר אלא רק שק (בפעם השנייה הייתה לו גם צורה מוזרה שתהו אם אלה 2 שקים או שק שהתנוון...)
בגלל שלא התפתח עובר אז דווקא די ״משכו״ את הזמן בבתי חולים עד שנתנו לי הפנייה לגרידה כי תהו כל הזמן אם יד סיכוי קלוש שיתפתח משהו אף על פי שהבטא לא עלתה באופן תקין ושכבר הייתי בשבועות שהיו צריכים לראות דופק.
בסופו של דבר בשתי הפעמים התחיל לי דימום חזק וכאבים וחיכיתי בערך שבוע וקצת עד שיסתיים וכשבאתי לאולטראסאונד ראו שהכל נקי.
חשוב לציין שלא תמיד הגוף מוציא את זה לבד ואם זה לא היה מתחיל לא הייתי מחכה.
הפעם השנייה גם הייתה קשה מאוד כי הדימום היה חזק והכאבים היו מאוד קשים.
אין לי ילדים אבל אני תוהה אולי זה היה צירים כי מצאתי את עצמי מתפללת לאלוהים שיגאל אותי מהכאב (ואני לא דתיה...)
כבר חשבתי לנסוע למיון אבל לאחר כמה שעות הכאבים נחלשו משמעותית וגם הדימום..
חשוב שתהיי עם היד על הדופק ואם לא מתחיל דימום או שהכאב חזק מידי או דימום חריג או חום כן לגשת למיון!
עוד דבר-
מצרפת לך כתובת לאתר שמצאתי על מישהי שעוזרת לנשים שעוברות הפלה בבית
http://www.limon100.com/הפלה-ביתית/
בסופו של דבר לא השתמשתי בזה ואני לא יודעת אם זה עדכני..
קחי כמובן מכל זה מה שמתאים לך.
שיעבור בקלות עד כמה שאפשר
שולחת לך כוחות
לצפיה ב-'עזרה בבקשה'
עזרה בבקשה
21/06/2018 | 13:54
24
201
אני אחרי הפסקת הריון בשבוע 16
בעקבות מום קשה בלב העובר
לפני ההפסקת הריון עשינו מי שפיר וציפ גנטי 
התקשרו אליי עכשיו מביה"ח ואמרו לי שהתוצאות של הציפ תקינות
מה זה אומר? שלא היה מום????
אני כל כך היסטרית שבקושי הבנתי מה היא אמרה לי 
עשינו בנוסף ניתוח לאיתור מומים בעובר אבל התוצאות האלה עדיין לא התקבלו
לא יודעות מה זה גם ייתן לי 
אשמח אם תעשו לי סדר 
זה אומר שיש מצב שהכל היה תקין?
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
21/06/2018 | 14:38
4
161
לכל אדם יש 23 זוגות של כרומוזומים שקובעים אלפי דברים לגבי המראה והתכונות שלו. דברים בסיסיים כמו צבע עיניים ושיער וגוון העור, אבל גם דברים מוזרים כמו נטיה להתעטש בחשיפה לאור חזק ובהיר (הבת שלי ירשה מבעלי. שניהם מתעטשים כשהם יוצאים ממקום חשוך למקום שטוף שמש).
 
הצ'יפ הגנטי בודק האם יש הכפלות או חוסרים של מקטעים בתוך הכרומוזומים. הכפלה או חוסר של מקטע עלולה לבוא לידי ביטוי במגוון רחב של צורות, ובהרבה מקרים של הכפלה או חסר, אין שום מאפיין פיזי שניתן לראות באולטרסאונד.
 
מומים שניתן לראות באולטרסאונד יכולים להיות ממקור גנטי, למשל לתסמונת דאון יש מאפיינים פיזיים שאת חלקם ניתן בדרך כלל לראות כבר בשקיפות העורפית, והתסמונת עצמה נוצרת כאשר במקום זוג כרומוזומים מספר 21, לעובר יש 3 כרומוזומים מספר 21.
אבל יש מומים שנראים באולטרסאונד שמקורם איננו גנטי, ובמקרה כזה לא יאותרו פגמים גנטיים בצ'יפ. זה לא אומר שהמומים לא קיימים, זה רק אומר שהמקור שלהם לא נובע מפגם גנטי.
 
אני לא זוכרת כמה רופאים אישרו את הממצאים שאותרו לפני הפסקת ההריון שלך, אבל לפי מה שכתבת בזמנו, אין סיכוי שהכל היה תקין.
בהנחה שהעובר נשלח לבדיקה פתולוגית, אני מקווה שדוח הנתיחה יספק תשובות ברורות לגבי המומים שאותרו.
לצפיה ב-'תודה על התשובה המפורטת! את יודעת מה זה בדיקת אקסום?'
תודה על התשובה המפורטת! את יודעת מה זה בדיקת אקסום?
22/06/2018 | 14:12
3
29
לצפיה ב-'לא מנסיון אישי'
לא מנסיון אישי
22/06/2018 | 17:48
65
אבל אם הבנתי נכון, באקסום ממפים ובודקים לעומק את כל הכרומוזומים לשינויים מזעריים שהצ'יפ לא בודק.
אני חושבת שלא מבצעים את הבדיקה בארץ אלא שולחים את החומר לחו"ל, ובנוסף כנראה שאין מימון של הקופה או המדינה אלא מדובר במימון עצמי בלבד בסדר גודל של אלפי או עשרות אלפי ש"ח.
לצפיה ב-'מצטערת מאוד שאת עוברת את כל זה'
מצטערת מאוד שאת עוברת את כל זה
22/06/2018 | 18:58
52
אקסום כשמו כן הוא, בבדיקה מרצפים את כל החלקים המקודדים בגנום.

לצפיה ב-'ראי את הודעתי למטה'
ראי את הודעתי למטה
24/06/2018 | 12:17
24
אצלנו הצ׳יפ היה תקין, האקסום לא היה.
 
שינויים קטנים בגנים מסויימים (למשל בגן יחיד) לא יראו בצ׳יפ - אבל כן באקסום. ועדיין, תוצאה תקינה של האקסום לא אומרת שהכל תקין.
לצפיה ב-'מסכימה עם ההסבר המלומד שנכתב לך, ומחזקת- '
מסכימה עם ההסבר המלומד שנכתב לך, ומחזקת-
21/06/2018 | 14:48
102
לא כל מום הוא על בסיס של בעיה כרומוזומאלית. יש בהחלט מקרים שיש מומים באיברים שונים, שאינם על בסיס כרומוזומאלי. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'לי אמרו בפירוש שרוב הסיכויים שמי שפיר היה יוצא תקין '
לי אמרו בפירוש שרוב הסיכויים שמי שפיר היה יוצא תקין
21/06/2018 | 22:36
3
91
למרות המום הקשה במוח ובעמוד השדרה.
באולטראסאונד ראו בפירוש את הפגם, אבל נאמר לנו שככל הנראה המום לא ממקור גנטי ולכן מי שפיר היה יוצא תקין וגם חלבון עוברי.
למעשה, סביר להניח שאם לא היינו הולכים לרופא תותח שהיה מזהה את המום ומבין את משמעותו, אולי לא היינו מגלים עד אחרי הלידה (או במקרה ה"פחות נורא" בסקירה מאוחרת). כך אישר גם הרופא השני.
לצפיה ב-'הציעו לנו במחלקת הגנטיקה לשמור מהמי שפיר ואם נרצה '
הציעו לנו במחלקת הגנטיקה לשמור מהמי שפיר ואם נרצה
22/06/2018 | 14:10
2
56
בהמשך נוכל לעשות בירור גנטי יותר מקיף
אמרה לי בדיקת אקסום
מישהי יודעת מה זה?
האם יש צורך בזה?
לצפיה ב-'בדיקה של הגנים של העובר'
בדיקה של הגנים של העובר
22/06/2018 | 19:39
1
45
בעצם רצים עליהם ומחפשים פגם גנטי אם אני מבינה נכון, אפשר ממש למפות מוטציות בגנים ספציפים שחושדים בהם. מדובר בבדיקה של אלפי שקלים.
לי אמרו שהמום שלנו לרוב לא גנטי ושאני יכולה לשמור חומר למקרה שבעתיד אם יעלה חשד אפשר יהיה לחזור לבדוק. אבל רוב הסיכויים שלא יהיה רלוונטי.
בפועל לא שמרנו כי אסותא אמרו לי שהםלא שומרים "למקרה ש". או שהם יריצו את הבדיקה או שנשלח למעבדה אחרת. איכילוב לא הסכימו לשמור חומר מבית חולים אחר אז פשוט ויתרנו.
לצפיה ב-'אצלנו הסכימו לשמור את החומר ללא עלות למקרה שנחליט לעשות את'
אצלנו הסכימו לשמור את החומר ללא עלות למקרה שנחליט לעשות את
25/06/2018 | 10:44
6
הבדיקת אקסום.
הבעיה שהאקסום זה לא תשובה וודאית ב100%
אז אני לא יודעת אם כדאי לעשות אותה
שלא נדבר על העלות המטורפת שלה
לצפיה ב-'מסכימה עם כל הכותבות'
מסכימה עם כל הכותבות
23/06/2018 | 02:49
5
75
התוצאה התקינה במי השפיר לא אומרת כלום. 
יש מומים שאינם על בסיס גנטי. יש מומים שהם כן על בסיס גנטי אבל עדיין לא איתרו את הגן שגורם למום (ולכן גם במקרה זה התוצאה תיראה כאילו תקינה). 
 באופן אישי, הבעיה אצלנו היא גנטית ועדיין לא רואים אותה במי השפיר (שנראים תקינים למרות שכולם יודעים שהם לא תקינים. פשוט לא מצאו עדיין מה הגן הבעייתי). 
לצפיה ב-'תוכלי להרחיב?'
תוכלי להרחיב?
23/06/2018 | 14:00
4
57
איך אתם יודעים שהבעיה היא גנטית למרות שעדיין לא מאותרת בצ'יפ?
אני שואלת כי אצלי נפלו עוברים עם צ'יפים תקינים (שאחד מהם גם הספיק לעבור סקירת מערכות ולא נמצאו מומים).
תודה!
לצפיה ב-'במקרה שלנו זה מאוד ברור לצערי'
במקרה שלנו זה מאוד ברור לצערי
23/06/2018 | 21:41
3
73
יש לנו מום ספציפי חוזר. מדובר במום קשה מאוד שחזר אצלנו בארבעה מתוך חמישה הריונות. גם במשפחה הקרובה הוא חזר (גיסה, חמות ועוד). הוא מופיע בערך ברמה של 1:2 במשפחה שלנו, בעוד שבאוכלוסיה השכיחות היא 1:1000. 
אז ברור לכולם (רופאים וכו') שזה גנטי אבל טרם הצליחו לאתר מהו הגן שגורם למום. 
לצפיה ב-'נשמע נורא '
נשמע נורא
24/06/2018 | 07:09
1
47
תודה על הפירוט.
חיבוק חם, ושיהיה טוב
לצפיה ב-'תודה '
תודה
25/06/2018 | 01:42
2
לצפיה ב-'מצטערת לשמוע מאחלת לך בע"ה שהריון הבא יהיהתקין ובידיים מלאות'
מצטערת לשמוע מאחלת לך בע"ה שהריון הבא יהיהתקין ובידיים מלאות
25/06/2018 | 10:46
1
לצפיה ב-'גם אצלנו אותו מקרה'
גם אצלנו אותו מקרה
24/06/2018 | 00:21
1
51
מצטערת לשמוע מה שעברת ומשתתפת בצערך על אובדנך.
לפי מה שהבנתי בהרבה מקרים של מומי לב המי שפיר והצ'יפ תקינים. כך היה במקרה שלי ובכל זאת המום היה וודאי ולא היה רופא שלא אישר את קיומו. איזה סוג של מום היה לכם? מעניין אותי אם זה אותו סוג כמו שלנו...
בכל אופן לפי מה שאמרו לנו באקו לב אז יש טיפה יותר סיכוי למומי לב גם בהריונות הבאים כי כנראה שכן יש לזה מרכיב גנטי בחלק מהמקרים (משהו כמו 5 אחוז סיכוי שזה יחזור בהריון נוסף).
מאחלת לך שברגע שתרצי תזכי להיקלט בקלות ולהריון שיהיה בריא, תקין ועגול.
לצפיה ב-'הציעו לכם לעשות בדיקת אקסום?'
הציעו לכם לעשות בדיקת אקסום?
25/06/2018 | 10:52
9
המום שלנו היה מורכב מכמה דברים
אני אפרט לך בפרטי
לצפיה ב-'יש מומים ממקור שאינו גנטי ויש מומים'
יש מומים ממקור שאינו גנטי ויש מומים
24/06/2018 | 09:51
38
ממקור גנטי שאינו ידוע וטרם אותר.
הצ'יפ הגנטי אינו מסוגל עדיין לאתר את כל הכשלים הגנטיים, כך לדוגמא שחלופים של חומצת אמינו יחידה או של רצף קטן, לא יאותרו בצ'יפ גנטי והתוצאה שתופיע תהיה לכאורה תקינה.
 
אצלנו למשל, עברנו יעוץ גנטי ובו היועץ התכוונן על אפשרויות גנטיות שיובילו לשילוב של מומים כמו שבן זוגי ואחותו סבלו מהם בילדותם (ועדיין) ומשם בדקנו כ20+ תסמונות גנטיות ספציפיות שהיו חשודות. הבדיקות האלו נעשות רק בחו"ל והעלות היא אכן מאד גדולה.
 
המשמעות של למצוא את הגנטיקה (אם יש מרכיב גנטי), היא כדי לדעת איך כדאי להתנהל בהריונות הבאים.
 
לצפיה ב-'מי שפיר וצ׳יפ זה לא הכל. למדנו זאת על בשרנו'
מי שפיר וצ׳יפ זה לא הכל. למדנו זאת על בשרנו
24/06/2018 | 12:11
4
56
אני משתתף בצערך ומזדהה עם אובדנך. אנחנו לאחר הפסקת הריון בשבוע 34.
 
מי שפיר תקינים, צ׳יפ תקין. נראה היה שהכל טוב. מסתבר שישנה בדיקה נוספת שלא רבים שמעו עלייה (בדיקת אקסום), אשר בודקת מוטציות בגנים עצמם, ולא רק תוספות\חוסרים של חומר גנטי (מה שעושים בצ׳יפ). הבדיקה מאוד יקרה - כ10-15 אלף ש״ח, ללא החזר.
 
לדעתי, וגם לדעת חלק מהרופאים שבקיאים במקרה שלנו, זה פשע שהבדיקה אינה מכוסה או מוצגת לזוגות כחלק מהבדיקות החשובות שיש לעשות. במקרה שלנו, החלטנו לבצע את הבדיקה די במקרה, ואז קיבלנו את התוצאות ההרסניות. סינדרום נדיר (כ-100 מקרים בעולם) וחמור מאוד.
 
גם האקסום הוא לא סוף פסוק. רב הנסתר על הגלוי, וההבנה של המדע כיום את הגנום האנושי היא מועטה. לגבי רוב המוטציות שמוצאים, לא יודעים להגיד אם יש או אין משמעות קלינית.
 
יחד עם זאת, אני רוצה להעלות את המודעות לנושא כמה שניתן - הצ׳יפ הגנטי לא שווה הרבה בלי האקסום.
לצפיה ב-'נורא'
נורא
24/06/2018 | 12:42
47
אם מותר לשאול....

למה הפנו אתכם לאקסום?

לצפיה ב-'תודה על העלאת המודעות'
תודה על העלאת המודעות
24/06/2018 | 14:58
1
45
וגם אני מצטרפת לשאלה של אובדת עצות, בעקבות מה הפנו אתכם לזה?
לצפיה ב-'הסיבה לאקסום'
הסיבה לאקסום
24/06/2018 | 15:34
44
היה מעקף באיזה וריד באיזור הכבד. כל השאר היה תקין לחלוטין. הרבה פעמים המעקפים הללו נסגרים לאחר הלידה, או שבמקרה הגרוע צריך לעבור ניתוח\צינתור - ולזה כבר היינו מוכנים נפשית.
 
מפה לשם, לא בדיוק הפנו אותנו לאקסום, אלא אמרו לנו שהבדיקה קיימת ואם אנחנו רוצים להיות שקטים לגמרי אז שנעשה אותה. אחרי לא מעט לבטים החלטנו לעשות אותה רק כדי לישון בשקט. מיותר לציין שלאור כך התוצאה הפתיעה (ומוטטה) אותנו - ע״פ המומחים, אין קשר בין ממצא בכלי דם כבדי לבין הסינדרום הנדיר שנמצא. המונח הרפואי הוא ׳ממצא משני׳ - כלומר ממצא שנמצא בטעות.
 
הרושם שקיבלנו מחלק מהרופאים הוא שהבדיקה תהפוך לסטנדרט בשנים הקרובות (כפי שהיה עם הצ׳יפ הגנטי בזמנו) - ובצדק.
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם על האובדן:( זה באמת פשע שהבדיקה'
משתתפת בצערכם על האובדן:( זה באמת פשע שהבדיקה
25/06/2018 | 10:58
17
לא מוצעת לזוגות ואין עליה מימון מלא/החזר  לפחות לזוגות שבאמת חייבים לעשות אותה
זה סכום לא מבוטל ולא כל זוג יכול להרשות לעצמו לממן את זה
אולי צריך לפנות למשרד הבריאות להעלות את הנושא הזה.
ונניח שאכן שילמתי וביצעתי את הבדיקה ולא יימצא כלום
אז ישלחו אותי לעוד בדיקות שאין לי אפילו מושג מה הם
וגם  הם לא ייתנו לי 100% תשובה וודאית
בינתיים הביה"ח הסכים לשמור את ה DNA  ללא עלות
אבל אני לא יודעת אם כדאי לעשות את הבדיקה או לא  
לצפיה ב-'שאלה מביכה וקצת מגעילה - אני מתנצלת על עודף הפרטים'
שאלה מביכה וקצת מגעילה - אני מתנצלת על עודף הפרטים
21/06/2018 | 22:49
3
148
עברתי גרידה בשבוע 15 לפני 3.5 שבועות. 
אני לא יודעת אם תקין או לא אבל יש לי הפרשות בערך בצבע צהוב/כתום זוהר במרקם מאד צמיגי כשאני מנגבת אחרי פיפי. האם זה מעיד על בעיה או זיהום? בעיקרון הרופא שלי אמר להגיע אחרי המחזור אבל האם כדאי כבר ללכת? אציין שלא סובלת מכאבים או צריבות ומרגישה טוב.
ברגיל לא היו לי הפרשות ולכן אני מופתעת. 
(ושוב מתנצלת אם התאור דוחה...)
לצפיה ב-'לא הצלחת להגעיל אותי...'
לא הצלחת להגעיל אותי...
21/06/2018 | 22:58
76
יש מצב שאולי מדובר בהפרשות שקשורות לביוץ? כלומר- ביוץ+כל מיני הפרשות נלוות שקשורות להריון שהסתיים? 
אין לי ניסיון (תודה לאל) עם פטריות, אבל אולי זה גם משהו שיכול לבוא בחשבון? (מקווה עבורך שלא). 
בכל מקרה, ממליצה לך, כדי להיות רגועה ולוודא שהכל בסדר, ליצור קשר עם הרופא/ה שלך ולהתייעץ עימו/ה. יש לך מייל שלו/ה? נייד? טלפון של המזכירה שתשאירי שם הודעה ושיחזרו אלייך?....
 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'לא מביכה ולא מגעילה'
לא מביכה ולא מגעילה
22/06/2018 | 13:54
59
האם ההפרשות הללו החלו בימים האחרונים או שזה ככה ממש מאז הגרידה?
 
אם החלו בימים האחרונים, אני בדעה של שירה שאולי אלו הפרשות ביוץ. את הגוון ניתן לייחס אולי לפרוצדורה שהרחם עבר.
 
אם ההפרשות הללו נמשכות מעל שבועיים, נראה לי שכדאי להיבדק עוד לפני הוסת.
 
באופן אישי אחרי הפלה אני נבדקת גם לפני הוסת וגם אחריה. התחלתי עם הנוהל הזה אחרי הפלה שבה היו לי שאריות.
לצפיה ב-'אני חושבת שהייתי בוחרת ללכת להיבדק כבר עכשיו'
אני חושבת שהייתי בוחרת ללכת להיבדק כבר עכשיו
23/06/2018 | 02:46
44
נכון שבדרך כלל מחכים למחזור עם הבדיקה אבל אם יש הפרשה ששונה באופן מהותי ממה שאת מכירה, נראה לי שלא הייתי מחכה עם בדיקה. 
 
לצפיה ב-'למי שמעוניינת - מאמר בנושא לידה שקטה '
למי שמעוניינת - מאמר בנושא לידה שקטה
22/06/2018 | 08:53
1
63
https://www.betipulnet.co.il/particles/%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9C%D7%95%D7%AA_%D7%94%D7%97%D7%95%D7%95%D7%99%D7%94_%D7%94%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%99%D7%AA_%D7%A0%D7%A4%D7%A9%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%A6%D7%9C_%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D_%D7%90%D7%A9%D7%A8_%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%95_%D7%9C%D7%99%D7%93%D7%94_%D7%A9%D7%A7%D7%98%D7%94
לצפיה ב-'מעתיקה לפה את המאמר '
מעתיקה לפה את המאמר
22/06/2018 | 08:57
70
חלולות - החוויה הגופנית נפשית של נשים אשר עברו לידה שקטה
10.03.17
פורסם על ידי סופי דביר

אבל הבכי ממשיך וחודר
כמו מים מתחת לדלתות מוגפות.
זה התינוק, איפה הוא קבור
איפה הנחתי איפה שכחתי את התינוק
בלי מים או אוויר.
נורית זרחי (1)

כששיר נכתב אינו יודע הוא ולא הכותב אותו במי הוא יגע וכמה... אני בטוחה, כי שורות שיר זה יגעו במאות נשים אשר איבדו את תינוקן ולידתן הפכה ללידה שקטה, נשים אשר מסתובבות עם כאב עצום וחסר שאינו מתמלא בדבר. במאמר זה ברצוני לגעת באותו החסר, הכאב והצער – בחוויות גוף האישה אשר יולדת תינוק ללא רוח חיים. בחוויות נפש האישה אשר נקטעת לה חוויית ההמשכיות של החיים.

המטריושקה היא סדרה של בובות חלולות שנמצאות זו בתוך זו. במטריושקה טיפוסית יש בין ארבע לשבע בובות. הבובה הפנימית ביותר, שהיא גם הקטנה ביותר, איננה חלולה. פירוש השם מטריושקה בא מהמילה הלטינית Matryona, הבובה היא סמל לפוריות, המתבטא ברעיון של בובה בתוך בובה. מכנים אותה גם בובת ההכלה. בסיום של קבוצות טיפוליות לנשים לאחר לידה שקטה שבה טיפלתי, העניקה אחת המשתתפות את בובת המטריושקה לחברותיה. בכך הביעה המשתתפת את המשאלה של כולן להיות מיכל, ובכך הביעה את הכרת התודה שלה למשתתפות שהיו "בובה בתוך בובה", במהלך התהליך הטיפולי, והכילו זו את זו. אך במתנה זו הביעה המשתתפת גם את התחושה והידיעה של מה זה אומר להרגיש חלולה.

אינני מתכוונת לכתוב את סיפורן של נשים אותן אני פוגשת, אלא לכתוב את החוויה - לכתוב אליהן, לכתוב דרכן, לכתוב מתוכן - על מוות במקום החיים - על לידת תינוק מת.

"כולנו מתים בילדות ומאז אנחנו נושאים איתנו עצמי מת, או עצמי מת באופן חלקי, או בית קברות שלם של עצמיים מתים”- אומר מייקל אייגן (2), אני שואלת, מה קורה לנשים אשר נושאות בגופן את התינוק אשר מת? כאשר המוות הוא חוויה אשר מתרחשת בתוך הגוף, כאשר המוות ברגע אחד הופך את הגוף ממיכל אשר אמור ליצור חיים, לכלי פגום אשר כשל.

לידה שקטה - כך מכונה התופעה של הולדת תינוק מת החל מהשבוע העשרים להריון. שקט אשר מסמל את קטיעת הרצף, עצירת ההמשכיות, הפסקת החיים, התמוססות המושקעות. האם, אבודה בדרכה, נחשפת לרעש המוות –רעש ללא קול. בקבוצות הטיפוליות שהן המצע לכתיבתי, נכללו מקרים של הפסקת הריון כחשש ממום או מקרים של הפסקת דופק פתאומי אצל העובר מסיבות שונות - חלקן לא ברורות וידועות. דבר אחד נרשם בזיכרון באופן בהיר, חד וברור - רגע המפגש עם המוות.

למרות הדינאמיקה השונה בין המקרים, ישנה ידיעה משותפת – הכרות אינטימית וקרה עם המוות. הכרות מזעזעת עם הגוף אשר הפגיש עם חווית הפגם, הקלקול, השיבוש והמוות. הקרבה של המוות אל הגופנפש מחרידה - אין זה דבר שקורה לאחר, אלא דבר אשר מתרחש בתוך הגוף. בהיותן בחיים, נשים אלו נושאות את המוות בתוכן. השתכנות המוות מותירה את "האני כשפל, כחסר תועלת וכמגונה מבחינה מוסרית" (3). העולם נחווה מלא ושופע בעוד הגופנפש נעשה דל וריק, חסר הגיון, עם שיגעון נחיתות. הצמדות לחיים מתחלפת בריחוק מהחיים ותפלות. תנועתיות ברחם מתחלפת בעצירה וחוסר תנועה - מעבר אשר מפגיש את האישה עם קטסטרופה המתרחשת בבטן.. הרחם, אשר עד כה נשא בתוכו את החיים, נושא בתוכו את המוות. ממיכל מזין, מגדל ויוצר חיים, משתנה משמעותו לארון מתים. המצב של נשיאת מת בתוכן יכול להימשך שעות, ואף ימים עד הלידה. פרק זמן המלא בידיעה מרה ואימה משתקת. מתן זריקת הזירוז מתחיל את תהליך הלידה – "זו השעה בה הגורל מדבר ואנחנו שותקים, סופגים בדממה את תעתועי המרחב" (4) . האזור הדומם וחסר התנועה מתחיל להתעורר מחדש. הגוף חש את התנועה, את הכאב, את ההתרחשות בתוכו. הנפש חווה את העצירה, את הקיפאון את החוסר תנועה. מתרחש כאן תהליך של פיצול בין גוף לנפש – או למעשה פירוד – כל אחד מתנהל בצורה שונה ולמעשה מנוגדת. הגוף מייצר כאב בלתי נסבל עבור הנפש. הגוף אינו קשוב, אינו ממלא את המשאלה, אינו מחזיק חיים אלא את חווית הפירוד האכזרי אשר קדמה לו אשליית המיזוג (5). מתוך גופנפש הדוק ומאוחד נוצרים גוף מחד ונפש מאידך, המופרדים וזרים זה לזה.

עם תחילת הצירים, מוצאות נשים את עצמן בחדר הלידה - פוסקות את רגליהן, חשות טיפות זיעה על פניהן ודוחפות בכל הכוח החוצה...

חוויה עוצמתית זו מלאה בפרדוקסאליות: המוות מתמקם במקום החיים, השקט מתמקם במקום הבכי של הנולד, הדממה משתררת במקום קולניות צוהלת. נשים אשר נושאות את הפרדוקסאליות הזו - חשות בגוף, מגלות בגוף וחוות בגוף – קודם את החיים ואז את המוות. מנשים מכוננות הן הופכות לנשים מקוננות, בוכיות תחילה על ההיריון שאבד, בהמשך על העובר שמת בתוכן ולאחר מכן על הילד שיכל להיות חי. הן כואבות את האימהות שנגזלה מהן, עטופות בהעדר עצום, בחיפוש נואש אחר תינוק שנעלם. במקום מפגש מיוחל, הן מתייצבות מול ניתוק אכזרי – עקירת היילוד מתוכן. החוויה שהן יכולות לברוא אדם מתחלפת בחוויה של הרס, חורבן ותחושת שבירות של העצמי. במקום המלאות נוצר הריק. ריק גופני נפשי אשר מתמלא ברגשות של בושה, כעס, אכזבה, חוסר ערך וכישלון, בחוויית אובדן שליטה על הגוף ואמירה כי הגוף בגד.

וְֹשָם, כְֹּשֶסַּלִּים מִתְרוֹקְנִים יָצְרוּ תְּלוּלִית
הִגַעְנוּ אֶל גְּבוּל הַכֶּאֶב
וְעָבַרְנוּ אוֹתוֹ.
חֲזָרְנוּ אֶל בַּתֵינוּ
נִכְלָמִים וְיָדֵינוּ רֵיקוֹת.
אנונימי - שיר אבל (6)

"האם מסיטה חלק מתחושת העצמי שלה לתינוק הצומח בתוכה" - וויניקוט משתמש במילה תינוק כאשר הוא מדבר על השלב בהריון בו כבר קיימת המושקעות האימהית הראשונית (7, עמ' 149). את התנהלותה של האם בזמן ההיריון ושבועות לאחר הלידה משווה וויניקוט למחלה - מצב של נסיגה או דיסוציאציה, איבוד זיכרון, או אפילו מצב של הפרעה ברמה הסכיזואידית. זוהי מחלה, אלמלא עובדת ההיריון - "אילו מת התינוק, מצב האם היה נראה לפתע כמחלה". כלומר, לפי וויניקוט עזיבת התינוק את רחמה של האם דורשת את המשכיות החוויה, אחרת נוצרת הכחדה. במצב כזה, האם עלולה להשתגע, להישאב לריק ולקפוא מול ההיעדר. כפי שהתינוק קופא מול פניה הנעדרות של האם - כך נשים אשר עברו לידה שקטה קופאות מול פניו הנעדרות של תינוקן. כפי שהתינוק זקוק להחזקתה של האם, כך זרועותיהן של נשים-אמהות זקוקות להחזיק את התינוק. בפרפראזה לציטוטה של גורוביץ (8, עמ' 61) "החיוך נותר תלוי באוויר , כמו יד מושטת שאינה נלקחת, דבר שיש להעלימו. ההיעדר הוא חור שחור בחוץ ובפנים: חלל חיצון שנפער והפך לכוח השואב לתוכו את פנים האם (במקור תינוק). האם (במקור התינוק) נשפכת באופן אוטומטי, בלתי רצוני ונואש לתוך הוואקום שמוות התינוק (במקור שהאם) יצר, כדי לשמור בעצמה את החיבור אליו".

נשים אלו מתהלכות בתוך הוואקום, מחשבותיהן אינן מניחות, הדאגה האימהית חסרת כתובת. הן מחפשות הסבר, מחפשות תשובות, מחפשות בגוף. הן מחפשות בחוץ, אך לא פעם זעקתן הפנימית מושתקת ולא נשמעת. לא פעם רעד גופן נעצר ולא ניתן לשחרור וביטוי, לא פעם האבל שלהן אינו נחשב, נשמע ומורגש ובכך הופך את החוויה לידוע שלא נחשב (Unthought known - 9), לנחווה שלא הורגש (unfelt experienced - 10).

הפיכת החוויה לכזו שידועה אך לא נחשבת או נחווית אך לא מורגשת, מובילה לריקון המשמעות במקום בו כבר התרחש הריקון. חוויה כזו מוחקת את הקיים, מתוך רצון להעלים את החסר. היא יוצרת הכחשה של ההיעלמות, על מנת להגן מהשיגעון, דוחפת אל תוך החיים על מנת שלא לחוש את המוות, מנחמת ומתנחמת על מנת לברוח מחוויית העדר. בכך חוויה זו מותירה את הנשים עטופות ולכודות באי-בודד של אי-התרחשות אשר מובילה לקליניקה של ריק – דיכאון שמהותו בחסר, ה"לבן" במונחיו של גרין (11, עמ' 97), אשר יוצר חורים נפשיים בעקבות ויתור מאסיבי – ויתור והסרת ההשקעה מין החוויה שהתרחשה.

הדיאלוג הגופנפשי
לנשים שעברו טראומה כזו, החוויה של מפגש עם הגוף או דיבור דרכו היא חוויה בלתי נסבלת - מלאה בחרדה, קיפאון, שיתוק וניתוק - מפגש עם הפסקת חיים. הנוכחות הגופנית קפאה ברגע של עצירת התנועה, בגילוי מכאיב על היעלמות הבעיטות, בתחושה הפתאומית של אין תזוזה, אפילו לא דגדוג – רגעי המוות. החוויה היא כי הגוף לא יכול ליצור שום דבר חדש, לא יכול לגלות ולהפתיע את עצמו. הדבר מוביל לעצירה של התנועה, חסימת אוטנטיות וספונטניות. לצמצום המרחב הפיזי ולכיווץ ברמה הרגשית והגופנית. לצד זה ישנה חוויה של הקשבה מוגברת לתחושות הגוף. נראה, כי המעטפת החיצונית של הגוף קפאה, ולעומתה הפנים רגיש וקשוב לכל מה שמתרחש בתוכו, במיוחד באזור הבטן ואם נדייק - ברחם. ישנה תחושה כי הגוף מחפש לחוש שוב ומחדש את מה שהיה ואבד, את החיים אשר הופסקו. במובן זה הגוף הופך להיות מין אנדרטה – מאובן מבחוץ ומלא זיכרון מבפנים. רק גופן יכול לזכור, להיזכר ולחוש בצורה מדויקת ועוצמתית את מה שהתרחש.

הגוף מותש ואף חסר חיים. נמשך אל הרצפה, אל השכיבה. משתמש בכוח המשיכה (gravitation) משיכה כלפי מטה, גם לצורך הפחתת המאמץ. המילה grave הטמונה בשורש המילה gravitation – פירושו בעברית קבר (12). החיבור המילולי הזה בבסיס המילים גורם לי לחשוב על חווית הגוף כקבר זמני בו שכנו התינוקות, בו סיימו את החיים, נעלמו מהגוף, השאירו אותו חלול – חשוך, חסר חיים, גושי. גוף נשי ובתוכו בור במקום הרחם. המלל על הגוף תופס את מקום התנועה - הגוף תפוס, אינו משוחרר, גוף חלול וריק, גוף מותש, גוף זר, גוף דוחה, גוף מאכזב, גוף בוגד. הנשים יכולות לדבר הרבה על הרצון להתפייס עם הגוף ולהאמין לו מחדש, אך משתתקות באותה עוצמה כאשר מתאפשר מפגש עם הגוף. ברגעים כאלו ישנה תחושה שהכול נעצר - הזמן, הזרימה והנשימה.

"
לצפיה ב-'עזרה בנות-הריון מחוץ לרחם'
עזרה בנות-הריון מחוץ לרחם
20/06/2018 | 19:48
4
114
השאלה שלי כזאת האם מתוצאה של הריון חוץ רחמי החצוצרה שלי פגומה ואז הסיכוי שלי יותר נמוך לכניסה להריון או שלט מחייב ?
אודה לתשובתם מי שחוותה
לצפיה ב-'ההריון הראשון של אחותי היה חוץ רחמי'
ההריון הראשון של אחותי היה חוץ רחמי
21/06/2018 | 01:16
1
68
וגרר בעקבותיו ניתוח לפרוסקופי להוצאת החצוצרה.
ההריון השני שלה (חודש אחרי החוץ רחמי) הסתיים בלידתו של האחיין המתוק שלי.
מאחלת לך שההריון הבא שלך יסתיים בידיים מלאות!
 
לצפיה ב-'ההריון השני של אחותי היה חוץ רחמי'
ההריון השני של אחותי היה חוץ רחמי
21/06/2018 | 09:03
61
גם ההריון השני של אחותי היה חוץ רחמי (וכמעט הרג אותה כי החצוצרה התפוצצה (צחקנו שהפכה מחצוצרה לקרן יער)). כמה חודשים אחרי (לא זוכרת כמה) נכנסה להריון שהסתיים בילד חמוד ושלוש שנים אחרי עוד אחד מתוק. 
לצפיה ב-'מנסה לענות '
מנסה לענות
21/06/2018 | 14:28
45
אני אחרי הריון חוץ רחמי, כן ידוע שהריון חוץ רחמי אחד מעלה את הסיכון להריון חוץ רחמי נוסף (מהמידע ברשת הסיכון עולה מ 1% ל 10%). לא אדבר איתך על 90% סיכוי להריון תקין כי האמת, אותי זה לא מרגיע. האחוזים האלה כבר לא מדברים אליי אחרי שנפלתי באחוז הבודד. אבל, בלי קשר לסטטיסטיקה, שמעתי כבר המון המון סיפורים של נשים שנקלטו אחרי חוץ רחמי להריון רגיל ותקין. יש לך שתי חצוצרות, כך שגם אם אחת פגומה, יש אחת נוספת ובסופו של דבר, הרבה דברים לא בשליטתנו בעניין הזה כך שאני בעיקר בעיקר יכולה להזדהות עם החרדות ולקוות עבור שתינו להריון תקין, רחמי ושיסתיים בידיים מלאות
לצפיה ב-'אני מבינה שלא עברת ניתוח אלא קיבלת זריקות מטוטרקסט?'
אני מבינה שלא עברת ניתוח אלא קיבלת זריקות מטוטרקסט?
21/06/2018 | 14:29
14
לצפיה ב-'כואבת'
כואבת
20/06/2018 | 15:26
6
200
הי
אני מרגישה נורא. עצובהומאוכזבת ברמות שקשה לי להכיל. בעיקר, די בהלם שאני כאן, בפורום הזה. 
זה מאוזן עם הרבה קולות בראש של "יכל להיות הרבה יותר גרוע" וברור לי שזה גם נכון. אבל זה לא מאזן את מה שמרגיש כמו אבל קטן (תרתי משמע).
 
אני רק בשבוע 6+4. הכי עמוק בתוך הסטטיסטיקה הלא מפתיעה. אז למה אני ככ מופתעת?
נוסף להכל, מגדלת בבית ילד בן 8 בריא וחכם שמזמן מסביר לי שאני כבר לא מבינה כלום, התגשמות כל חלומותי הורודים. אז איך אני מעיזה להיות עצובה??
אולי כי זה היה אמור להיות כזה תיקון..
החמוד שהרגע סיפרתי לכם עליו כבר בן 8, אבל נהרה אחרי שנתיים של טיפולי הפריה קשים ומפרכים עם כל הרכבת ההרים הרגשית שמתלווה לזה. וחשבתי ששם הדברים מתחילים להיות על מי מנוחות וניסיתי כבר לפני שנים להרות ילד שני. רק שבערך ביום ההחזרה גיליתי שבעלי הוא לא אחר מאשר נוכל, שקרן ובוגד סדרתי. ועם כל השברון לב, קמתי ויצאתי משם. הייתי לבד, בארץ זרה, עם תינוק (ברילוקיישן אחרי האיש הלא נכון מתברר) ומצאתי את הכוחות לקום ולשקם את חיי.
הרבה מים עברו מאז מתחת לגשר.
אני חד הורית, מגדלת בהרבה גאווה את הבן שלי ובשנים האחרונות גם מצאתי זוגיות בריאה. לא מושלמת (אין כזה דבר)- אבל בריאה וטובה לי ולבני. מספיק בריאה כדי להעיז לרצות שוב את מה שתמיד רציתי- ילד נוסף. 
אז אחרי 3 שנים משותפות העזתי לנסות להגשים, ופנינו ל IVF. וקרה הדבר הזה שקורה לאנשים אחרים- נקלטתי מיד, בפעם הראשונה. ואני הרי יודעת כמה זה יכול להמשך ולהיות מורכב.... אז שמחתי! שמחה אמיתית, מכל הלב, שהנה. החיים מתקנים את עצמם. ואם זה לא מספיק, נקלטתי ביום שבו אחותי ילדה- אין קץ לכל האותות משמים שמראים לי שהנה, השלום מגיע.
 
רק כדי לגשת היום לביקור שחשבתי שיהיה בכלל סיכום הטיפול של ההפריה, והרופא מחשב ואומר לי שאני 6+4 (כאילו שלא ספרתי כל דקה מזה)- ושבואי נראה את הדופק. 
ואז אולטראסאונד מומחה, שעה אחרי. וזה ברור. שק ההריון ריק, קטן, ללא קוטב עוברי. שומם כמו הקוטב הצפוני וללא דופק.
הכל בבת אחת נשבר.
 
אספתי את עצמי, חזרתי הביתה.
ואני בוהה בקיר, וממלמלת לעצמי שהכל לטובה. ויודעת שזה באמת כך. ועדין, משהו מאוד עמוק נשבר בי היום.
לצפיה ב-'לפני שאני משתתפת בצערך, מנסה להבין מה קורה כרגע'
לפני שאני משתתפת בצערך, מנסה להבין מה קורה כרגע
20/06/2018 | 21:50
1
102
האם את אמורה לחזור לאולטרסאונד נוסף? אם כן, מתי?
האם נאמר לך במפורש שאין סיכוי?
אם נאמר לך שאין סיכוי - מה התוכנית לימים הקרובים?
מכיוון שכתבת שנקלטת בנסיון הראשון, אני משערת שזה סבב שאיבה+החזרה. האם את ממשיכה כרגע עם תמיכה הורמונלית?
 
בפן המעשי - נכון שזה IVF ונכון שבשלב הזה מצפים לראות לכל הפחות קוטב עוברי, אבל לו אני במקומך, הייתי ממשיכה תמיכה וחוזרת לבדיקה נוספת ביום ראשון על מנת לראות אם יש שינוי.
 
בפן הרגשי - הסטטיסטיקה אולי בנאלית, אבל מכאיבה באופן לא בנאלי כשאת נמצאת בצד הרע שלה.
מנסיוני האישי עם מספר גדול מדי של אובדנים שהגיעו אחרי שבתי נולדה, בכל תחילת אובדן אני מוצאת שאני לא מצליחה להתנחם בקיומה של הילדה המופלאה שלי.
הנחמה מגיעה בשלב מסויים (אחרי כמה שעות או ימים), אבל מותר לי לכעוס על הסטטיסטיקה ולשנוא את כל מי שלא טעמה את הצד המר של הסטטיסטיקה. מותר לי להתאבל ולכאוב גם אם כבר זכיתי פעם אחת בידיים מלאות.
ומותר גם לך.
מותר לך כי זה כואב.
לצפיה ב-'מעדכנת'
מעדכנת
21/06/2018 | 07:27
110
הי מרעישה
לא, אין מה לעשות א.ס נוסף. הגיל של העובר וודאי (יודעים בן כמה ימים הוא היה, מתי היתה ההחזרה- גיל ההריון מדויק והיה חייב להיות לכל הפחות קוטב עוברי. על דופק עוד היו נותנים סיכוי).
ביום שני קבעתי תור דחוף לבקשת הרופא נשים שלי, שהוא גם רופא הפוריות ומי שעשה את ה IVF . אני מניחה שהוא יפרוש את האפשרויות. אולי יהיה שוב א.ס, אבל זה באמת משהו שאני מגיעה אליו ללא ציפייה- האבחנה היתה אחרי שנבדקתי פעמיים, בפעם השנייה מול א.ס חדיש וברזולוציה גבוהה. גם אני ראיתי שלא רואים שם כלום ולצערי יודעת לקרוא תמונת א.ס לא רע, מרוב נסיון.
אני לא עם תמיכה מאז הבטא החיובית- כי התמיכה היתה סינרל, ובניגוד לנרות זה עובד על ההיפופוזה ואמור לפי הפרוטוקולים להפסק בזמן הבטא (המח ממשיך משם לבד). מה גם שתוצאות הפרוגסטרון בשתי הבטאות היו תקינות.
 
אתמול בכיתי כשסיפרתי לבן הזוג שלי ולאחותי. הייתי צריכה לאסוף את עצמי די מיד ולתפקד (לנהוג, להחזיר טלפון לבוס שלי וכו). ומאז אני מרגישה כבויה. פשוט חצי מתה. לא מצליחה לבכות, ופשוט ריקה מבפנים. תרתי משמע. המח מאוד מפוקס על מה הלאה, על המחשבות על טיפול נוסף (יש ב"ה מוקפאים), על לוחות הזמנים שבהם כל זה יקרה, על איך לתמרן בתוך זה קריירה וילד בבית. המחשבות רצות לעשייה- ואני פוחדת שאני לא בכוונה מתחילה תהליך של הדחקה (אני מעולה בהדחקות).
בקיצור, די חרא
לצפיה ב-''
20/06/2018 | 22:42
54
יקרה, משתתפת בצערך. זה באמת אבל, כמו שכתבת.
אז עכשיו זה הזמן לבכות, אל מנת שברגע שרופא יאשר, זור לטיפולים בכל הכוח. 
המון בהצלחה ! תבשרי לנו בשורות טובות !
 
 
 
לצפיה ב-'בואי נדבר קצת על הפתעה ועל פיצוי'
בואי נדבר קצת על הפתעה ועל פיצוי
21/06/2018 | 01:29
2
110
הרי יש המון דברים שאנחנו 'יודעים' ברמה השכלית. המון. נניח שכדאי לנגב את האמבטיה כי אנשים מחליקים. שכדאי להסתכל טוב טוב ימינה ושמאלה כשחוצים את הכביש. שצריך להיזהר כשמשתוללים בחוץ.
אבל כשזה קורה לך ההלם כל כך ברור. כי הרי זה שהעניין הזה קיים בעולם ממש לא מחייב אותך אישית. זה קורה למישהו. למישהו אחר. זה קיים אבל זה לא נוגע. וזה ככה עד שהסטטיסטיקה מגיעה אלייך.
דודה של בעלי התכופפה בבית להרים משהו שנפל מהגיגית כביסה. היא שברה את הזרוע בשלושה מקומות, הלכה איתה 3 חודשים מקובעת לצוואר. מי חשב.
 
אצלך הקושי המרכזי היה להשיג את הבטא החיובית (מדברת על ההריון הראשון). נשמע שבהמשך עברת עוד כמה טלטלות לא פשוטות. ואז חזרת לעולם הטיפולים, כשאת מלווה בהנחה שגם הפעם תהיה קשה. והנה - קיבלת פיצוי! - לא היתה מאושרת ממך. בטא חיובית במכה ראשונה. ניצחת את המערכת. את בתוך זוגיות אחרת, במסע חיים שונה. טוב יותר, נכון יותר, את מצויה בעיצומו של התיקון שלך. המוני אותות מצטרפים יחד לתמונה מתוקה ונעימה של מציאות בריאה, מלבלבת. העתיד נראה בטוח. הבדיקה היא ככה לגמרי 'על הדרך', רק 'להציץ', את ניגשת אליה בכלל בלי חשש, את הרי רק בודקת לרגע.
 
בום.
אגרוף לבטן.
חבטה ללב.
 
זה לא משנה שאת 'רק' בשבוע 6. זה לא משנה שהקול השכלתני אומר לך שזה לא סוף העולם, שיש לך כוחות, שנפלת וקמת גם מגרוע מזה. כל זה לא משנה כרגע. הכאב נוכח במלוא העוצמה. המציאות המתוקנת התמוטטה לה כמו מגדל קלפים. העתיד שהרגיש בטוח התפוגג ונעלם.
 
אני מצטערת מכל לבי שהצטרפת לפורום העצוב שלנו.
אנחנו כאן, כל הזמן, ללוות אותך באבל שלך. את מוזמנת לבוא לכאן ככל שתחפצי, לפרוק, בכאוב, לכעוס, להתמרמר על חוסר הצדק, על הסביבה, על מה שמעסיק אותך. ואם תבחרי לנסות שוב - אנחנו כאן גם לתקופה הנסינות. שולחת לך חיבוק וירטואלי.
לצפיה ב-'תודה לביאה'
תודה לביאה
21/06/2018 | 07:30
1
76
קראתי כל מילה שכתבת בנשימה עצורה אחת. קראת אותי בול, כל כך דייקת. נתת שם למה שאני מרגישה, ובכך עזרת לי מאוד. תודה.
כמו שכתבתי בהרחבה למעלה, אני פשוט מרגישה ריקה היום.
אתמול לפחות הצלחתי לבכות, ובמובנים רבים זה היה טוב יותר, משחרר יותר
לצפיה ב-'אני שמחה לשמוע'
אני שמחה לשמוע
21/06/2018 | 12:35
45
בשביל זה אני כאן. כל הזמן. גם באישי אם תרצי.
לצפיה ב-'אפשרויות לתמיכה (קבוצות וכו׳)'
אפשרויות לתמיכה (קבוצות וכו׳)
19/06/2018 | 01:35
13
216
בלית ברירה הצטרפנו למעגל האובדן לאחר טופ ולידה שקטה בשבוע 34. זה היה אמור להיות הילד הראשון, אחרי טיפולי IVF רבים.
 
כעת אנחנו מחפשים דרכים להתמודד ולהתחזק, אך קשה לעשות זאת לבד, כשכולם בסביבתך לא באמת מבינים את מה שעברת.
 
לכן רציתי לשאול, איזה קבוצות תמיכה קיימות בנושא (בעולם האמיתי והוירטואלי)? בנוסף, איזה טיפולים (ואצל מי) סייעו לכם כזוג\יחידים? כל מידע יעזור..
 
 
 
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם'
משתתפת בצערכם
19/06/2018 | 03:14
114
לא יודעת לענות על השאלה שלך, אבל לטובת מי שלא מכירה את המונח, מסבירה מה זה טופ.
 
טופ=TOP=Termination Of Pregnancy
כלומר הפסקת הריון יזומה.
 
צר לי שהצטרפתם אלינו, על הדרך הקשה שאתם עוברים בדרך להורות.
עצובה איתכם 
לצפיה ב-'מצטערת עבורכם על האובדן '
מצטערת עבורכם על האובדן
19/06/2018 | 11:56
96
מהנסיון שלי, קשיים רבים עולים לאחר אובדן - גם אישיים וגם זוגיים לפעמים וזה טוב שאת כבר בודקת ומנסה למצוא לכם תמיכה.
 
אולי אם תרשמי גם מאיזה אזור אתם, יוכלו להמליץ לך המלצות ספציפיות על אנשי מקצוע מאזורך ואו קבוצות תמיכה.
 
אישית - אני מצאתי את הפורום הזה כמעגל תמיכה מאד משמעותי עבורי לאורך שנות האובדנים שלי וגם כמעיין נובע של מידע מאד משמעותי, שעזר לי גם לדרוש טיפולים תואמים יותר למצבי ולמעשה לודא שמצבי יאובחן כראוי וכל זה בזכות נשות הפורום המנוסות.
אני נעזרתי גם בעוד כמה מסגרות של תמיכה נפשית - קבוצת תמיכה שעזרה לי מאד (אני השתתפתי בקבוצה של מרפאת חוה בשיבא), שיחות עם עו"סית דרך השירות העירוני (זה בחינם בחלק מהערים כחלק משירות עירוני לתושבים) שלא אישית לא עזרו כלל, אבל היא כן עשתה טוב בכך שהפנתה אותי לפסיכיאטרית שהמליצה על טיפול תרופתי וטיפול נפשי מקצועי יותר ואז הלכתי בהמלצתה לפסיכולוגית פרטית.
אנחנו נעזרנו גם כזוג במטפלת זוגית, כי האובדן הראשון ערער לחלוטין את הזוגיות שלנו והעלה שאלות לגבי המשך הדרך והטיפול הזוגי ממש הציל אותנו והחזיר אותנו למסלול טוב ונכון ובעיקר משותף.
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם '
משתתפת בצערכם
19/06/2018 | 12:04
91
כל כך נורא. ליבי איתכם. 
בלי להכיר אותך (ואתכם), אני יכולה לכתוב שבקשת העזרה מצביעה על החוזק והחוסן הנפשי שלכם. 
 
אני כותבת לך כל מיני אופציות לגבי השאלה ששאלת:
1. ישנו אתר מעולה שכתבה אותו מישהי מהפורום. תגגלי: "לידה שקטה- נועה אמא של רואי", ותגיעי אליו. יש שם המון מידע רלוונטי, כולל לגבי מתן תמיכה וטיפול. 
בימים הקרובים היא צריכה להוסיף אותי לרשימה (באיזור השרון). כרגע, הפרטים שלי נמצאים בחתימה שלי, אם זה רלוונטי לגבייך. 
 
2. יש קבוצה בפייסבוק שנקראת: "חיבוק בשקט". את יכולה לפנות גם לשם, ולראות האם הפלטפורמה הזו מתאימה לך. 
 
3. יש רשימה של מטפלות בפורום הנוכחי. את יכולה לכתוב במילות החיפוש למעלה: "שרשור המלצות על מטפלות רגשיות בנושא אובדן הריון" ולהגיע לשרשור מתאריך- 30.12.16. 
 
ואת כמובן מוזמנת להמשיך ולכתוב פה בפורום, במידה וזה מתאים לך. 
אציין, כפי שאני תמיד כותבת, שהפורום, נפלא ככל שיהיה, אינו מחליף תהליך טיפולי אישי. 
 
שולחת חיבוקי תנחומים עם הרבה כוחות,
שירה. 
 
שירה דוד 
 
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'יש כמה קבוצות ומקומות לתמיכה אחרי לידה שקטה'
יש כמה קבוצות ומקומות לתמיכה אחרי לידה שקטה
20/06/2018 | 15:06
99
מבינה אותך מאוד, אני איבדתי בשבוע 39 תינוקת בריאה.
אני אכתוב לך על כמה אפשרויות, לכל אחת לפעמים מתאים משהו קצת אחר.
יש את "חיבוק בשקט", זו קבוצה בפייסבוק. יש בה רק נשים שעברו לידות שקטות. אז כולן באותו סוג מאוד כללי של חווייה, למרות שכל חווייה היא שונה. הקבוצה סגורה, אבל בתוך הקבוצה כמובן שרואים מי הכותבת. אני לא ככ מתחברת לשפה הרווחת שם אבל זה מאד אישי. יתרון של הקבוצה הזו הוא שיש שם הרבה מידע שלא תמיד יש פה בפורום. לדוגמה מידע על קבורה, השתתפות בהלווייה, חופשת לידה (והצירוף הבלתי נסבל של כל אלה אחד ליד השני). אני הייתי בקבוצה הזו רק כמה חודשים. גם הלכתי למפגש אחד שממש לא התאים לי. את הקבוצה מובילות כמה נשים מתוך חווייה אישית כך שהן לא נשות מקצוע ולפעמים רואים את זה בהתנהלות. אני הייתי שם כמה חודשים ועזבתי. אבל בכמה חודשים האלה זה עזר לי מאוד.
באיכילוב ובתל השומר יש בתוך מרפאת בריאות הנפש מעין "תת יחידה" שמתמחה. באיכילוב זה נקרא "נשים במעגל הפיריון", את המרפאה מנהלת ד"ר גבי אייזנברג שהיא פשוט נשמה טהורה. הטלפון שלהם 03-6974707. אם את מתקשרת, אל תתני לאנטיפטיות של המזכירות לייאש אותך. הן מגעילות, אבל המרפאה הזו ממש טובה. אני מקבלת ליווי עו"ס שם (פגישות שבועיות) וזה מאוד עוזר לנו. בהתחלה חיברו אותנו למישהי שלא היה לי שום כימיה איתה וקצת התעקשתי ובסוף נתנו לנו מישהי אחרת. (מאיפה היו לי כוחות להתעקש על זה חודש וחצי אחרי הלידה זו גם שאלה. אני אז הייתי כמו מישהו ששבר את הרגל ואומרים לו בעוד כמה שבועות נשים לך גבס. הייתי חייבת לקבל עזרה מייד, עכשיו. ופשוט עשיתי הכל כדי לקבל את העזרה הזאת. כנראה זה ההסבר.)
בתל השומר זה נקרא מרפאת חווה. מנהלת אותה ד"ר ורד בר שהיתה לי איתה רק שיחה אחת אבל היא עזרה לי מאד.
אני לא יודעת איך זה עובד מבחינת בירוקרטיה במרפאות האלה של בתי החולים. אני הולכת לאיכילוב עם טופס 17 שכל פעם מתחדש דרך קופ"ח מכבי ונדמה לי שיש גם הסדר כלשהו עם עיריית תל אביב (אני תל אביבית). תה"ש גם צריך טופס 17 אבל לא בטוחה איך בדיוק זה עובד שם. יש להם גם פגישות קבוצתיות.
 
בשערי צדק יש מיילדת בשם מלכה שפשוט לקחה על עצמה להציע עזרה ותמיכה לנשים במצב שלנו והיא עושה זאת דרך בית החולים. אני מכירה אותה ממפגש אחד שהיה בכלל בכנסת (היה דיון על קבורת תינוקות, הייתי שם במקרה בדיון אחר ונכנסתי). הבנות בקבוצה של "חיבוק בשקט" מספרות עליה דברים טובים וגם אני התרשמתי מאוד ממנה. יש בה משהו רך כזה. אם תרצי אשיג לך את הטלפון.
 
בגלל שאני מטופלת באיכילוב לא נאלצתי לפנות לטיפול פרטי. בזמנו התייעצתי עם ד"ר ורד בר מתל השומר בשאלה כמה זה קריטי למצוא מטפלת שיש לה ניסיון/התמחות בתחום האובדן. היא אמרה שאם כבר יש מישהי שאני פוגשת (פסיכולוגית וכזה) אז עדיף להמשיך איתה. אבל אם לא, אז מאוד כדאי לפנות למישהי שמכירה את הנושא. בדיעבד אחרי כמה פגישות עם מישהי מאוד טובה אבל בלי מומחיות או ניסיון באובדן, ועוד המון פגישות עם העו"ס באיכילוב אני יכולה לומר שזה מאוד מאוד נכון.
 
יש את הפורום הזה כמובן. כאן יש מגוון מאוד גדול ומאוד עצוב של אובדנים. יש פה תמיכה ללא סייג וללא גבולות. יש אנונימיות, שמאפשרת לפעמים לפרוק יותר בקלות את מה שיושב לך על הלב וגם להתייעץ על דברים אישיים יותר. רוב המשתתפות כאן הן עם רקע של אובדנים בשלבים הרבה יותר מוקדמים. אז כשהיה חסר לי מידע קונקרטי קיבלתי אותו יותר בקבוצה בפייסבוק. אבל בהמשך הדרך ובעצם גם בהתחלתה, חשוב גם שהשפה והרוח הכללית מתאימה לך. זה חשוב לפחות כמו היקפי המידע שתקבלי, לדעתי.
 
יש את הספר "להפרד לפני שמכירים" של יעל בשור. הוא זמין במחיר 12 שקלים באתר "מנדלי מוכר ספרים ברשת". הרעיון של ספר אלקטרוני היה לי לא מתאים בהתחלה אבל יש ככ מעט כתיבה על הנושא בעברית שהשתכנעתי. יעל בשור איבדה את בתה לפני 20 שנה כבר, והרבה דברים השתנו מאז. אבל הרבה גם נשארו אותו דבר. הספר הוא קטעים של סיפור אישי משולבים בקטעי מידע. הוא מאוד לא מאיים לקריאה. אני נעזרתי בו מאוד.
 
יש עוד ספר בשם "התמודדות עם אובדן תינוק" של ימין לוי. חשבתי שזה לא יהיה רלוונטי כי אני מאוד מאוד חילונית והוא מאוד דתי. אבל טעיתי. זה ממש ספר חשוב. גיליתי אותו רק לפני כמה ימים. קראתי חלק ממנו ולא הצלחתי עדיין להשיג את החלק השני. אני צריכה להתקשר להוצאה.
 
יש סרט בשם Still Loved שתרגמו אותו "עדיין אהובים" אבל זה מאבד את כפל המשמעות שיש לזה באנגלית. (באנגלית לידה שקטה זה Still Birth). זה סרט תיעודי לא קל לצפייה, אבל מעודד מעט בכך שהוא מלווה את הזוגות לאורך הזמן והשיקום. אפשר למצוא אותו באינטרנט. זה גם מתסכל לראות את הפער בין איפה שמערכת הבריאות באנגליה נמצאת ביחס להורים ולהתמודדות עם הלידות האלה, לבין איפה שאנחנו.
 
יש בלוג שהוא כבר די ישן בשם "אמא לאחת וחצי". כתבה אותו מישהי שהשתתפה הרבה בפורום הזה בעבר בשם "מאמארוני". אני פשוט כתבתי "מאמארוני בלוג" ומצאתי אותו. (יש גם מאמארוני מסעדה...). היא ילדה בן מת כאשר היתה אמא לילדה אחת, ומכאן השם שהיא נתנה לבלוג. היא מתארת במידה רבה את מה שאנחנו עברנו. זה קצת שונה מהסיפור שלכם אבל לידה זו לידה, ותינוק זה תינוק. אני בזמנו חיפשתי תמיכה בכל מקום אפשרי ולהכיר את החווייה של מישהי שעברה את זה וכבר התרחקה מזה קצת, מאוד עזר לי. היא כתבה את זה תוך כדי התרחשות, אבל המשיכה הרבה אחכ והיא ממשיכה בעצם עד היום לכתוב שם.
 
עוד בלוג הוא של שרון מזרחי, אחת מאלה שהקימו את "חיבוק בשקט" היא איבדה תאומות, אם תכתבי "אובדן תינוק" תגיעי לזה. גם פה, לא יודעת למה השיתוף בחוויה המזוויעה הזו, עזר לי. אני לא יודעת למה זה עוזר. אולי לדעת שאת לא לבד בעולם עם הדבר הנורא הזה, עוזר במשהו.
 
אני יכולה לספר לך שאני והבנזוג היינו מאוד שונים בהתמודדות שלנו. הוא כמעט שלא דיבר עם אף אחד על מה שקרה, הוא לא אדם דברן מטבעו ואולי לא הצליח למצוא את הדרך לשתף וכנראה גם חש פחות צורך. אני לעומת זאת הרבה יותר דברנית ואני מה שקראו בבריאות הנפש "בן אדם של אנשים" והקפתי את עצמי כל הזמן בחברות. כל מי ששאלה איך אפשר לעזור אמרתי לה בואי לפגוש אותי. בלי לדפוק חשבון, אם הן קרובות, רחוקות, קשה להן, עמוס להן. כל מי שהסכימה ויכלה, באה לפגוש אותי, והוציאה אותי מהבית לקפה השכונתי ושמעה ממני על מה קרה ואיך קרה. איכשהו זה עזר לי לעבד את האירוע הבלתי נתפס הזה שקרה לנו. זה גם הציל אותי מהשקט המחריש אוזניים של להיות לבד בבית, בלי תינוק בחופשת לידה. אני בטוחה שזה לא מתאים לכולן, בשבילי זה היה מאוד בריא. לצאת מהבית, לראות אנשים. כאלה שאמרו לי שהן בשמירת הריון וישמחו להפגש סיננתי מן הסתם. והיה לי קשה מאד לשבת בקפה הזה מוקפת אמהות בחל"ד... אבל מצאתי כל מיני דרכים, ופשוט הוצאתי את עצמי מהבית כמה שיכולתי.
 
כתבתי המון ואני לא רוצה להכביד עלייך עוד יותר. אם יש עוד משהו שאוכל לעזור את יכולה גם לשלוח מסר או לכתוב פה. המוח פשוט לא תופס דבר כזה. כל כך לא הוגן. הלב שלי איתך.
 
 
 
לצפיה ב-'מסגרות תמיכה'
מסגרות תמיכה
23/06/2018 | 03:01
29
לפני מספר שנים הייתי חברה בוועדת היגוי בנושא אובדן הריון. לצערי, הוועה נסגרה אחרי שנה של פעילות. אני לא חיה בארץ כבר מספר שנים ואין לי מושג אם הוועדה המשיכה באיזושהי צורה אחרת. בכל אופן, מצורף מסמך שהוציאה הוועדה במהלך פעילותה. המידע לא ממש מעודכן אבל אולי יוכל לתת לך קצה חוט בחיפוש אחר מסגרת תמיכה. שיהיה בהצלחה. 
 
 
לצפיה ב-'תודה לכולכם'
תודה לכולכם
24/06/2018 | 11:59
7
20
אנו מעריכים מאוד את העזרה והתמיכה. זו התקופה הקשה בחיינו, ומנסים להבין איך אוספים את השברים וממשיכים הלאה.
 
אנחנו מאיזור תל אביב אם זה עוזר. המידע שנתתם מאוד עוזר, אם כי מפליא לראות שיש כל כך מעט מודעות ומידע (באופן יחסי למה שקיוויתי שיהיה).
 
אגב, אני רק אציין שאני דווקא הבעל (מציין זאת כי פניתם\ן אליי בלשון נקבה). גם בעוד מקומות כגון הקבוצות בפייסבוק נראה שהכניסה לגברים אסורה, כך שמתקבלת ההרגשה שרק האשה מתמודדת עם האובדן. אפשר כמובן להבין - פרטיות היא ערך עליון ובעיקר במקרים הללו. מצד שני, חשוב לדעתי לזכור שגם לאבות כואב, וגם אנחנו נשברים .
 
לצפיה ב-'תודה על תיקון הטעות, והכניסה לגברים בהחלט רצויה פה- '
תודה על תיקון הטעות, והכניסה לגברים בהחלט רצויה פה-
24/06/2018 | 12:21
21
מדי פעם נכנס לפה גבר, ואנחנו מחבקות ודואגות ומנסות לסייע ככל יכולתנו. 
כמנהלת הפורום, הייתי מאוד מעוניינת שיותר גברים ייכנסו לפה. אני לא חושבת שאנחנו משדרות שהכניסה לגברים אסורה, אלא שלצערי הרב, גברים רבים, לא תמיד מעוניינים להיכנס לפה. יכולה לספר על בעלי, שממש לא עניין אותו להיכנס לפה, הוא התרחק מהפורום ומהסיפורים הקשים פה. היה לו מספיק בבית מבחינתו, והוא גם טיפוס אחר ממני, וזה בסדר גמור. 
 
האישה מתמודדת עם האובדן, וגם הגבר. וגם לגבר צריך לדאוג, וגם לגבר צריך לסייע. אתה מוזמן להישאר פה, להעזר ולהיתמך. 
 
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם הנורא'
משתתפת בצערכם הנורא
24/06/2018 | 12:41
3
18
בטח שיש פה מקום גם לגברים שבורים!
לצערי נראה שרוב הגברים ממשיכים הלאה... בעלי לגמרי לא מתעסק עם האובדן. אני כן רואה שהוא לא שמח באותה מידה כמו קודם אבל הוא לא מוכן לשתף או להתעסק בנושא. מבחינתו זה העבר ומסתכלים קדימה.....

יש לי חברה שעברה 4 הפלות! בעלי מיודד עם בעלה. אחרי האובדן הצעתי לו לדבר עם בעלה קצת לשתף. בעלה לא זכר שהיו להם אובדנים לפני הילד האחרון! נכון שעברו שנים מאז, אבל חברה שלי כמובן שלא שכחה.
כשבעלי סיפר לי את זה לא ידעתי אם לצחוק או לבכות.

מקווה שתמצאו את העזרה שאתם זקוקים לה.
לצפיה ב-'"רוב הגברים" זו הגדרה חמקמקה '
"רוב הגברים" זו הגדרה חמקמקה
24/06/2018 | 12:51
2
22
אני בטוחה שרוב הגברים לא לוקחים איתם אובדן בשבוע 10 באותן עוצמות כמו האישה, אבל אני גם די בטוחה שאחרי לידה שקטה בשבוע מאוד מאוחר רוב הגברים לוקחים את זה קשה מאוד, גם אם הם אולי פחות מתמללים. גבר ששוכח (?!) רצף של 4 הפלות נשמע לי די יוצא דופן....
 
אולי צריך להקדיש שיחה כאן לחלקם של הגברים בהתמודדות עם האובדן. חשוב מאוד.   
לצפיה ב-'את צודקת '
את צודקת
24/06/2018 | 13:15
1
15
בחיי שהוא שכח... מסכימה שזה הזוי.

אני באמת פחות מכירה אישית נשים שעברו לידות שקטות בשבועות מאוד מאוחרים.
בחברות הקרובות באמת שלי הכי מאוחר היתה לידה שקטה בשבוע 22.... היא אמרה שבעלה לגמרי המשיך הלאה בעוד היא בקושי הרימה את הראש במשך שנתיים עד שנולדה תינוקת הקשת שלה.

אני רוצה לקוות  שיש גם גברים יותר רגישים ולי פשוט לא יצא להיתקל בסיפורים כאלה.

אישית כבר לא מצפה. אבל ברור שקשה לי שאני  לבד בסיפור הזה עם ההתמודדות אחרי.  המחשבה על התינוקת שאני כבר לא אכיר, המתח מהמחזור כל חודש כולם קשים לנשיאה בודדת.
לצפיה ב-'תודה על החיבוק החם'
תודה על החיבוק החם
24/06/2018 | 16:15
9
וכמובן שלא התכוונתי לפגוע חלילה - זו פשוט ההרגשה שקיבלתי (יותר בפייסבוק מאשר כאן).
 
אני דווקא מקפיד להעיר לאשתי שהיא לא לבד בסיפור. זה היה הילד המשותף והחלום של שנינו. את הסבל הפיזי לצערי אין ביכולתי לקחת, אבל את הקושי הנפשי אפשר לחלוק.
 
 
לצפיה ב-'אנחנו תל אביבים'
אנחנו תל אביבים
24/06/2018 | 12:41
1
28
אני לא רוצה לפלוש לפרטיות שלכם וגם לא לשתף בפרטים שאולי סתם מכבידים. (בזמנו אנשים היו מספרים לי דברים שממש התחשק לי לצרוח עליהם שיסתמו... לא רוצה לדעת.) אז אני לא מעמיסה כאן, אם תרצו אתה או אשתך לכתוב לי במסר, ממש מוזמנים. בקשר לקבורה או כל דבר... מה שאוכל לעזור.  
 
בקשר ל"הנחת ברירת המחדל" של כותבת-אישה. בן הזוג שלי שוטט קצת בפורום הזה אחרי הלידה שלנו. הוא עשה חיפוש לפי המילה "אשתי", כדי למצוא אולי סיפורים שמובאים כאן מהצד של בן הזוג. יש מעטים כאלה. אני לא חושבת שיש פה תחושה של כניסה אסורה (כמובן שלא יודעת איך מישהו אחר מרגיש) אלא שכמו ששירה כתבה, מכל מיני סיבות אנחנו חיות וחוות אחרת בדרך כלל את האובדן.
 
אני חושבת שבאופן כללי אין פה הרבה סיפורים של לידות שקטות מאוחרות, או כמו מה שקרה אצלנו - לידה שקטה במועד. אז גם אין הרבה סיפורים כאלה של נשים כאן.
 
שולחת כוחות לשניכם, לא יודעת מה אפשר לאחל כאן
לצפיה ב-'תודה סימון'
תודה סימון
24/06/2018 | 16:16
13
משתתף ומזדהה עם כאבכם. אולי בהמשך נהיה חזקים מספיק בשביל ליצור קשרים לא אנונימיים. כרגע זה עוד קשה..
 
 
לצפיה ב-'סימון'
סימון
19/06/2018 | 22:51
1
169
קראתי את מה שכתבת בפינת הביניים ובכיתי. אני מצטערת לקרוא שוב ושוב ושוב ושוב ושוב עד כמה הסביבה לא מבינה את האבל שלך. כי הרי זכית. הרי יש לך 4 ילדים. על מה בכלל את מתלוננת. ידייך מלאות. כל כך מלאות שאם רק תסתכלי על הכוס בצורה הנכונה אולי תשכחי שהיתה אמורה להיות שם עוד אחת ופשוט תחיי את החיים הטובים. כאלה טובים שהרופאים לא מצליחים להבין עד הסוף מה את עושה אצלם ומה פתאום עוד ילד. וכל האנשים בגינה. במסגרות. כל אלה שלא רואים את המשקולת שעל לבך. כולל האנשים שמתמחים בכך במרפאה, שהחליטו שאת חזקה מספיק, שאת מתמודדת.
לצפיה ב-'כל אחד רואה מאיפה שכואב לו'
כל אחד רואה מאיפה שכואב לו
19/06/2018 | 23:35
107
לצערי רב האנשים לא רואים מעבר....
גם לי אומרים תמיד מה לא מספיק בשלושה ילדים בריאים.... תגידי תודה....
ואני אומרת תודה! אבל רוצה כל כך עוד.
וזה כמו פצע שותת תת קרקעי שכולם בוחרים לא להסתכל עליו. כולל בעלי.

אני כל כך מבינה אותך סימון יקרה. מאחלת לך שתזכי להתמלא שוב.
מקווה שאת מצליחה לשים בצד את כל האמירות המחלישות.  תזכרי שאנחנו איתך, רוח גבית.

לצפיה ב-'אתמול ראיתי את בעלי מתפרק מבכי'
אתמול ראיתי את בעלי מתפרק מבכי
18/06/2018 | 09:33
2
195
ואני חושבת שזה מה שהרג אותי הכי מהכל.

היריון ראשון, IVF, החזרה שנייה שהצליחה.
היינו בהיי! פשוט בהיי אינסופי. דיברנו אליו, דיברנו איתו, פינטזנו...
סוף שבוע 7 הגענו לביקורת, ובמקום לצאת עם עוד תמונה לאלבום הרופא אומר שלא רואה דופק.
אתמול קיבלתי ציטוטק, ואיך בעלי אמר בין הדמעות שלא הפסיקו לזרום?
"היינו אמורים לצחוק איתו ולחבק, במקום זה הוא יורד בשירותים"

וכואב לי. כואב לי כואב לי.
בשבועות האחרונים קמתי בשבילו, עקבתי, היינו מאה אחוז מיינדד אליו. ועכשיו מה? למה לקום בבוקר?
ועכשיו לחכות, ושוב לחכות, שייגמר הדימום, והמחזור ומה לא, ואז שוב- זריקות, ושאיבה, והרדמה, ומעקבים.

ואוף אחד גדול.

מה עשינו לא בסדר? אנחנו צעירים, בריאים לחלוטין (בעית זרע שלא יודעים מה מקורה). מה עשינו? למה זה הגיע לו? הגיע לו סוף אחר, זה לא פייר.

תוך כמה זמן נוכל להתחיל שוב את הIVF? מה הסיכויים שלנו להיריון משעמם שייגמר בידיים מלאות? איך אפשר להעביר היריון עכשיו בלי חרדות שכל שנייה זה יכול להיגמר?

הצילו

לצפיה ב-'משתתפת בצערכם על אובדן ההריון'
משתתפת בצערכם על אובדן ההריון
18/06/2018 | 10:32
107
דווקא בגלל שאת מוצפת בכל כך הרבה רגשות, חשוב לי לכתוב בצורה מאורגנת ומסודרת, כדי לתרום אולי טיפטיפונת להחזרת תחושת השליטה על חייך-
 
1. לא עשיתם שום דבר לא בסדר. הפלות מהסוג הזה בשליש הראשון מתרחשות בלי סוף, הסטטיסטיקה מדברת על משהו כמו 1 ל-5 הריונות שיסתיימו כך, לצערנו הרב. ככה זה בטבע. לרוב- או שמדובר בעוברים לא תקינים, או משהו לא בתהליך החלוקה הראשונית או הקליטה וההשתרשות. בכל מקרה, לא דברים שיכולה להיות לנו שליטה עליהם. 
זה לא קשור לשום דבר שהאישה או הגבר עושים או לא עושים.
 
2. הסטטיסטיקה לא מנחמת אף אחת ואף אחד, וברגע האמת- השוק הוא גדול, וכך גם העצב. זה טבעי ונורמאלי. כל הרגשות שתארת- הכי טבעיים שיש. אז בוכים. מאה אחוז. בוכים, בוכים, בוכים ומוציאים את כל הג'יפה. את יודעת כמה דמעות אני הורדתי? הייתי יכולה למלא את הכינרת. בחיי. 
 
3. עכשיו מה שצריך לעשות זה קודם כל לראות שהציטוטק אכן עושה את העבודה, ושהרחם מתרוקן (סליחה על המילים הקשות). אבל אכן הוא צריך להתרוקן, ולהכין עצמו להריון הבא. חשוב להיות במעקבים רפואיים סביב העניין ולוודא מה קורה. 
 
4. בהיבט הרגשי- לפעמים אפשר להתגבר לבד, ולפעמים יש צורך באיזשהו ליווי ותמיכה חיצוניים. כל אחת וכל אחד בוחרים את דרך ההתמודדות שהכי טובה עבורם. במידה ותזדקקי למשהו- את מוזמנת ליצור עימי קשר במערכת המסרים, או לפנות לנשות מקצוע אחרות שיכולות לסייע. 
 
5. וכאשר מרגישים מוכנים וחזקים מספיק בהיבט הנפשי- אפשר גם להמשיך הלאה לעבר ההריון הבא, עם תקווה ואופטימיות שאכן יהיה טוב, ושההריון הבא יסתיים בידיים מלאות. 
 
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדן '
משתתפת בצערך על האובדן
18/06/2018 | 13:16
91
שירה כתבה הכל וכל כך נכון, ובכל זאת מוסיפה כמה מילים משלי.
גם כשיודעים את הסטטיסטיקה, לא ניתן להתכונן לרגע שבו היא מכה בך באופן אישי.
 
מתי אפשר לחזור לIVF? - רק הרופאים יכולים לענות על זה. 
ממליצה להתייעץ בפורום פוריות לגבי בדיקות שאולי כדאי לבצע לפני החזרה לטיפולים (כגון היסטרוסקופיה אבחנתית).
 
הסיכויים שלכם להריון שיסתיים בידיים מלאות זהים לסיכויים שהיו לכם לפני ההפלה. ברור לי שזה לא מנחם אותך כרגע, אבל ההריון הראשון שלי הסתיים בציטוטק בשבוע 8, ההריון השני שלי הסתיים בידיים מלאות ואני מכירה מהחיים ומהפורום עוד נשים רבות שאיבדו ולאחר מכן זכו.
 
וזה מביא אותי לשאלה הבאה: איך מעבירים את ההריון הבא בלי חרדות? התשובה הכנה היא שלא ניתן להתחמק מהחרדות. בהחלט ניתן להפחית את עוצמת החרדות ואת ההשפעה שלהן על החיים. כל אחת ומה שמתאים לה, בין אם זה טיפול נפשי, טיפול אלטרנטיבי, טיפול תרופתי (יש כדורים שמותרים בהריון).
 
מאחלת לך שההפלה תסתיים בשלום ושאחרי הוסת הקרובה תקבלי אישור להמשיך בנסיונות.
מאחלת לך שההריון הבא יגיע במהרה ויסתיים במועד ובידיים מלאות.
לצפיה ב-' פינת הביניים / מה דוחף אותנו לעבר ההריון הבא'
פינת הביניים / מה דוחף אותנו לעבר ההריון הבא
13/06/2018 | 00:16
28
212
פינת הביניים מוקדשת לכל מי שמצויה בתווך המורכב והכואב שבין אובדן הריון להריון חדש, שמתלבטת עדיין אם יש לה הכוחות הנפשיים/הפיזיים/הזוגיים, שכבר החליטה ומצויה עכשיו בנסיונות, ששוקלת להסתפק במספר הילדים הנוכחי שלה, שרואה את החסר נגד עיניה ומרגישה אותו ברחמה.

בעקבות השרשור הקודם אני מקדישה את הפינה הפעם לשאלה מה דוחף אותנו לעבר ההריון הבא. האם יש איזשהוא קשר 'אמיתי' למספר הילדים שיש לנו בפועל? האם זה קשור למה שדמיינו אי שם כאשר חשבנו איך זה יהיה להיות אמהות? האם אנחנו עושות את זה לטובת הילדים? הבעל? לטובת עצמנו? לטובת המשפחה? האם יש קשר לקריירה? לגיל? לבית בו גדלנו? לתחושת מסוגלות?
מובן מאליו שהחסר דוחף למלאו, שהרצון להחליף את הכאב בשמחה הוא כוח עצום שאין לזלזל בו - אבל אני שואלת על מה שמעבר לכך, על מה שנוסף לכך - בעומק - מה מניע אתכן הלאה, להסתכן באובדן נוסף, לאסוף את עצמכן, לגייס את הכוחות, ולשקול להתחיל את המסע מחדש.


לצפיה ב-'הפחד'
הפחד
13/06/2018 | 08:30
4
176
בחוויה האישית שלי, כל ענייני הילודה שזורים בפחד.
6.5 שנים שהפחד הוא זה שמניע אותי, מאז שההריון הראשון שלי הסתיים בציטוטק.
הפחד שלא יהיו לי ילדים.
הפחד במהלך ההריונות.
הפחד מבדיקות האולטרסאונד והפחד משיחת הטלפון מהמכון הגנטי.
הפחד שבתי תישאר ילדה יחידה, שהיא לא תחווה אחאות.
 
באמצע חודש יוני לפני 4 שנים הייתי אחרי בדיקת מי שפיר, בעזרתה של אמא שלי מיינתי המוני בגדי תינוקות לפי עונות וגדלים, ארזתי בשקיות ושמתי בארון לפי סדר השימוש הצפוי.
בסוף חודש יוני כבר לא הייתי בהריון.
השקיות עדיין מחכות בארון, מעלות אבק ומתפוררות.
 
בשנים האחרונות, הפחד הכי גדול שלי הוא שבתי תישאר ילדה יחידה.
הפחד הזה מאפיל על כל שאר הפחדים ודוחף אותי כל פעם מחדש לעוד נסיון ועוד הריון.
יכול להיות שמהצד אני נראית אמיצה וגיבורה, אבל אני כזאת רק בגלל שהפחד מניע אותי.
אני מפוכחת, יודעת בדיוק מה הסיכונים, יודעת שעם ההיסטוריה שלי ובגיל 41 הסיכויים שלי קלושים.
נאחזת בכוח בשברירי סיכויים, בניצוצות של חלומות, במה שאולי נמצא בעתיד שלי.
לצפיה ב-''
13/06/2018 | 11:44
37
לצפיה ב-'מייחלת עבורך לטוב '
מייחלת עבורך לטוב
13/06/2018 | 13:22
41
לצפיה ב-'שאלה, מפני שגם אותי מנהל הפחד ממה שארגיש בעוד שנים. '
שאלה, מפני שגם אותי מנהל הפחד ממה שארגיש בעוד שנים.
14/06/2018 | 09:19
1
91
יותר מהכל, אני חוששת שאתחרט בעתיד על החלטות שקיבלתי עכשיו, כלומר שאתחרט שלא ניסיתי עוד הריון (ועוד אחד ועוד, כי מי יודע מתי נצליח). ואז אני שואלת את עצמי - אולי מה שצריך לטפל בו הוא הפחד ולא הפוריות?  אולי כך אגיע לשלווה וארגיע את הנפש?
מה את חושבת?
לצפיה ב-'הקוים האדומים שלי זזים'
הקוים האדומים שלי זזים
14/06/2018 | 11:12
101
אני זוכרת איך פעם הצבתי את גיל 40 כקו אדום ללידה האחרונה של ההריון האחרון שלי.
מאז הזזתי את הקו שלי כמה וכמה פעמים, גם בהקשר של מספר ההריונות שאני מוכנה לשאת, וגם בהקשר של הגיל המקסימלי שלי.
 
אני חושבת שמה שמניע אותי זה לא הפחד מחרטה עתידית, אלא הפחד מההשלמה שזה מה שיש ולא יהיה עוד.
הפחד למכור או למסור את כל דברי התינוקות, הפחד לומר לבת שלי שאנחנו מאוד רוצים אבל כבר לא מנסים, הפחד ממה שיהיה כשהיא תצטרך לטפל בנו לגמרי לבדה.
 
אני חושבת שכרגע כדאי לך לנסות לטפל בשני הגורמים בו זמנית: גם להמשיך במסע לעבר ההריון הבא (אני מתנצלת אבל לא זוכרת אם את מנסה ספונטני או בעזרת טיפולים) וגם לטפל בפחד מפני החרטה.
אני חושבת שהטיפול בפחד הוא חשוב, כי גם את ממשיכה כרגע במסע, כפי שאת כתבת בעצמך הסטטיסטיקה לא לטובתך ויש סיכוי גדול שבשלב מסויים תצטרכי לומר "מספיק ודי".
בעיניי עדיף להגיע לקו האדום כשיש לך כוחות וכלים להתמודד עם כל השדים שהקו האדום מביא איתו, אחרת אין ברירה אלא להזיז את הקו האדום שוב ושוב.
 
השאלה שלך עזרה לי למקד כמה דברים בתוך עצמי.
עזרת לי לנסח את הפחד הגדול שלי.
תודה  
לצפיה ב-'קשה להקיף במילים את כל מלוא התחושות שקשורות בעולם הילודה '
קשה להקיף במילים את כל מלוא התחושות שקשורות בעולם הילודה
13/06/2018 | 11:35
4
237
התחושה הזאת שאת הולכת עם להקה של ילדים ברחוב, במקרה שלי רחוב תל אביבי מאוד חילוני שהמראה הזה מאוד לא שגור בו, ואנשים מפרגנים לך ומחייכים ומשתאים וכל הזמן שואלים "כולם שלך? כולם שלך?" והתשובות המצחיקות שלהם כשאת אומרת שכן, כל אלה הם שלך. וההרגשה הזו שבאמת כל החבורה הזו - היא ממך, איתך, ושלך.
התחושה שאת מחליטה ועושה. נכנסת להריון תוך שניות. לא מתרגשת ולא נלחצת משום דבר. שמה פס על הערכות משקל גבוהות. יוצאת מעולה בכל מיליון הבדיקות סוכר ששולחים אותך לעשות. מתעקשת על לידות רגילות כי את הרי הכי חכמה מכולם. יולדת תינוקות מעל 4 קילו בלידות רגילות, הכי רגילות בעולם, מהירות וכואבות, משתחררת הביתה תוך יום כי הרי את אלופת העולם ומה פתאום שתישארי לילה בבית חולים. את כל כך אלופה, שאת הילד הרביעי שלך את יולדת בשבוע הראשון של ספטמבר, אחרי שכולם סיימו קליטה במסגרות, אחרי שהיו לך כמה ימים להירגע מהחופש הגדול המתיש, אחרי שהיית ככ גאונה וחכמה שמשכת עד שבוע 41 כדי שיהיה לך כמה ימים לנוח ואז ילדת תוך חצי שעה תינוק ששוקל 4.600 קילו ואת צוחקת על כל הרופאים האלה שחשבו שהם יודעים יותר טוב ממך ושאלו שוב ושוב ושוב אם לא עדיף ניתוח. הלוואי שהייתי הולכת אז לניתוח, ואז גם את הלידה הבאה הייתי צריכה לעבור בניתוח ולא היינו מאבדים את התינוקת. אבל מי ידע ומי חשב על זה אז.
מסתבר שישנו קו דק מאוד בין להיות הכי מנוסה בחדר לבין להיות כבר מבוגרת מדי, לא בעניינים, לא רלוונטית. אני כבר לא כתובת לשאלות על תינוקות, אני כבר לא מכירה את כל הגאדג'טים האחרונים, לא הייתי בטיפת חלב החדשה שפתחו לנו בשכונה בדיוק ללידה האחרונה שלי שממנה יצאתי בידיים ריקות ריקות. אמהות שהולכות כאן עם תינוק הן צעירות ממני בלמעלה מעשור. גם עם הרביעי שלי בתינוקיה היו אמהות צעירות ממני בעשור, אבל אז זה היה בסדר, הן היו עם ילד ראשון, לא מבינות כלום, נלחצות מזה שהילד בוכה כשהן הולכות, ואני הייתי אמא לילד רביעי, לא מתרגשת מכלום, אומרת למטפלת המשועשעת בנעמת שאני הולכת לעשות עוד ילד רק כדי לא לעזוב את התינוקיה הנפלאה הזאת. ואז אני באמת עושה עוד ילד, ואומרת בצחוק למטפלות האלה שאני כבר אצלן 6 שנים ברצף - אין, אני עד הפנסיה שלכן אשאר כאן. ואז אני מאבדת את הילדה. אין יותר טפסים להרשמה לתינוקיה. אין יותר מלחמות עולם כדי להתקבל לשם. אין יותר ללכת עם עגלה ברחוב כי הרביעי שלי כבר בן שנתיים וחצי ואחר כך בן שלוש ואחר כך בן שלוש וחצי ואין לי כבר שום סיבה ושום תירוץ להסתובב עם עגלה. ופתאום כווווולן הולכות עם עגלות חוץ ממני. פתאום כל מי שהולכת ככה עם עגלה נראית לי צעירה ממני בעשור, אותו עשור שחלף ועבר ואיננו שבו נכנסתי להריון מכל משב רוח. העשור הזה בחיים שלי שבו הייתי בזוגיות יציבה ובדרך כלל טובה, ויכולתי לעשות עשרה ילדים, אבל לא עשיתי כי לא רציתי עשרה, רציתי ארבעה, ואחרי הארבעה פתאום חשבתי לעצמי בוא נעשה עוד אחד. כשנהיה כבר זקנים יהיה לנו עוד ילד קטן ומתוק בבית שירצה לבוא לישון איתנו ולהיות איתנו ויאהב אותנו ויזדקק לנו עדיין, ועדיין יעשה טעויות מצחיקות וישחק בכבאיות. וזה היה כשהגדול שלי היה בן 7, עוד לא ידעתי באמת איך זה ילדים גדולים. עכשיו הגדול שלי בן 10, הרביעי בן 3.5 ואני *יודעת* שהם עוד זקוקים לנו לגמרי. אבל אני מוצאת את עצמי אחר הצהריים שאשכרה אין לי מה לעשות. מזמינה את בן השלוש לשחק איתי או לקרוא סיפור ומרגישה ככ פתטית. אומרת לעצמי תני לו שישחק בכבאיות שלו, מה את נטפלת אליו? אבל אני חייבת לשאוב ולנשום כל דקה ממנו כשהוא עוד פעוט כזה, עדיין רך ושמנמני ועדיין עושה טעויות מצחיקות בדיבור ועדיין רץ אליי לנשיקה כשכואב לו. כי עוד רגע הוא גדל וכל זה איננו.
אני לא עשיתי ילדה חמישית כדי שיחשבו שאני מדהימה ולא כדי לקבל תגובות מהסביבה. אני בכלל לא הבנתי כמה כוח התגובות האלה נותנות, עד שאיבדתי את הילדה והורדתי את הראש לאדמה והפסקתי לשים בפייסבוק תמונות שלי עם הילדים מטפסת על איזה הר, צולחת איזה נחל או מתייצבת במוזיאון לאמנות לפעילות עם ארבעה קטנים בשעה 9 בבוקר. הפסקתי לקטר על הילדים שיש לי, הפסקתי לחכות שסוף סוף יהיה לי רגע של שקט מהם. רגעי השקט נעשו בלתי נסבלים, בלתי אפשריים להתמודדות. הפסקתי גם להרחיק את העיניים בכוח מתינוקות, עכשיו אני נועצת מבטים בילדים בני שנה וחצי וחושבת אם הקטנה שלי היתה כבר הולכת, כבר מדדה בסנדלים ראשונים, אולי היתה מאחרת במוטוריקה גסה כמו האחים שלה, בטוח כבר היינו בהתפתחות הילד ובטוח כבר הייתי הופכת שולחנות להקדים לנו את התור. יש לי דרכים משלי לקבל אמפתיה מהסביבה הקרובה והרחוקה, אבל גם האמפתיה העמוקה ביותר לא מחזיקה בדרך כלל יותר מכמה שעות. בלילות היותר קשים כשאני מוצאת את עצמי שולחת אות מצוקה בפייסבוק ואנשים קמים בבוקר ורואים מה כתבתי בשתיים בלילה, הם מגיבים בהמונים, משתתפים  ומנחמים, אבל אני גיליתי שכולם שוכחים מזה אחרי שעה, וכשאת באותו יום אחהצ באה לגינה עם הילדים אף אחד כבר לא חושב בכלל שאולי מאוד קשה לך בעצם להיות פה, ואולי את לא האדם לבקש ממנו להשגיח רגע על התינוק, ומקסימום להרים אותו אם הוא יבכה, כי אין שום סיכוי בעולם שאני אשים נפשי בכפי וארים תינוק בוכה. משלה את עצמי שאני קרובה לאחי וגיסתי ואוכל לבלות הרבה עם התינוקת החדשה שלהם אבל היא לא התינוקת שלי ואני לא קרובה אליהם עד כדי כך. היא לא הילדה שלי, אני לא אמא שלה ולאחי וגיסתי יש חברים בגיל שלהם להתייעץ איתם איפה קונים ומה עושים, הם לא צריכים אותי בשביל זה. אני לא מרגישה שאני מרחמת על עצמי אבל אני כן מרגישה כאפה לפנים כל פעם שאני מתפכחת מעוד אשליה כזו. אשליה שאנשים מבינים את הקושי, אשליה שהאחיינית שלי היא קצת תינוקת שלי, אשליה שאני לא היחידה שזה תקוע לה כל הזמן בראש. אשליה שבגיל 42 אני עוד יכולה להכנס להריון ואשליה שאין לי שום ציפיות. ואשליה כל חודש מחדש שנוכל לנסות שוב בחודש הבא... שעכשיו ללדת בגיל 43 נראה לי הזיה מופרעת, אבל בגיל 46 אני אחשוב שגיל 43 זה ממש צעיר, אז חבל להפסיק לנסות, אולי עוד רק החודש הבא בדיוק תהיה ביצית טובה... בגדי תינוקות בארון מחכים ומחכים... שידת החתלה עם מגירות ריקות יושבת עדיין בחדר שינה שלנו ואני לא מסוגלת להוציא אותה. מציעה לאחי את המנשא טיולים שלנו בשביל התינוקת שלו שכבר גדלה קצת, והוא אומר כן נשמח ואני לא מצליחה להביא את עצמי להגיד לבעלי שהבטחתי לאחי את המנשא הזה שכל הילדים שלנו ישבו בו. ואחי לא שואל והמנשא טיולים נשאר מלא אבק מתחת למיטה, והמנשא השני נשאר תלוי ליד הדלת מתחת למעילים שאני לא מקפלת משם כשמגיע הקיץ כדי שלא אצטרך לראות את המנשא הזה שתלוי מתחתיהם כי אני לא מסוגלת להזיז אותו משם, לא מסוגלת לעשות את זה. בודקת אומנה עם אופק אימוץ וחושבת מי בכלל יתן לי תינוק באומנה, עם ותק של שנה וחצי במרפאת בריאות הנפש באיכילוב בכותרת האכזרית "נשים במעגל הפריון", הודיעו לי שעוד חודשיים הליווי שם יסתיים, אפילו הם כבר לא חושבים שאני עוד איכשהו יכולה להיות קשורה למעגל הזה שמי חשב בכלל שזה יהיה כל כך מעליב ואכזרי להזרק ממנו. מרפאת בריאות הנפש שאיבחנה אותי עם "חוסן נפשי גבוה", לא צריכה תרופות, מתמודדת יפה, מצליחה לגייס כוחות... איזה כוחות? איזה מצליחה? מה הם רואים שם שאני לא רואה? מי היה חושב בכלל שאני בגיל 42 אנסה חצי שנה להכנס להריון? שאני אתעסק עם ביוצים ומעקבים ופרופילים הורמונליים וכל הרופאים האלה שלא מבינים מה אני רוצה מהחיים שלהם ואומרים לי לשמור את הכסף לחינוך של הילדים שלי. פעם לא הייתי בן אדם שמקנא. באמת לא קינאתי באף אחד. הבנתי היטב שכל אחד יש לו את החזית שלו. בירכתי יום יום, באמת יום יום, על מזלי הטוב, אפילו אמרתי פעם לחברה שאמרה שהיא צריכה לרזות, שאני טוב לי להיות לבנה ושמנמנה, כי יש לי ארבעה ילדים בריאים, נכנסתי להריון בקלות, יש לי בן זוג נפלא, עבודה שאני אוהבת, אני גרה בשכונה הכי שווה בארץ ואם הייתי גם שזופה ושדופה, אז זה היה כבר מוגזם והאלים היו כועסים. הייתי אז בשבוע 28. כעבור 3 חודשים איבדתי את הילדה. מאז אני מקנאה בכל מי שבהריון, כל מי שצעירה ממני, כל מי שיש לה תינוק, כל מי שקמה להניק בלילה, כל מי שיש לה סלקל באוטו. אני מקנאה בעצמי הקודמת על שמחת החיים, האנרגיות, היכולת להינות מלהשאר לבד בבית, היכולת לתת לזמן החולף לחלוף בלי להכנס מזה לפאניקה שעוד רגע הכל ייעלם הילדים יגדלו ואני אשאר לבד לגמרי. הכוחות הפנימיים נעלמו ואיתם תחושת היכולת. הזהות האישית נסדקה, הבטחון בגוף הבריא והחזק והשמנמן שלי הפך לאכזבה מרה. אני לא מסוגלת להתמודד ולא להשלים עם זה שלעולם כבר לא יהיה לי עוד תינוק.   
לצפיה ב-''
13/06/2018 | 11:43
32
לצפיה ב-' '
13/06/2018 | 11:51
36
לצפיה ב-'את מדהימה ביכולת להעלות לכתב רגשות ומחשבות'
את מדהימה ביכולת להעלות לכתב רגשות ומחשבות
13/06/2018 | 12:03
1
102
אין לי אלא לשלוח לך חיבוק.
לצפיה ב-''
17/06/2018 | 09:33
12
לצפיה ב-'שאלה שאני שואלת את עצמי כל יום'
שאלה שאני שואלת את עצמי כל יום
13/06/2018 | 11:49
7
165
ועונה לעצמי את התשובות הסטנדרטיות, אבל אם חושבת לעומק וכנה עם עצמי, אני חושבת שזה הרבה יותר עמוק מרוצה עוד ילד ואח לזיו.
את המשפחה שלי דמיינתי אחרת.
כילדה חלמתי על 4 ילדים. משהו באינטראקציה של 3 (אני ואחיי) היה בעייתי בעיני, כשאני ואחותי היינו חברות טובות ועדיין ואחי היה בודד במערכה. ריחמתי עליו.
2 הרגיש לי מעט מידי (היום אהיה ברת מזל ובגדר נס מהלך, אם אזכה לילד שני).
רציתי בית קולני וצווחני עם צרחות שמחה כל הזמן.
רציתי ילדים צוחקים וצווחים משמחה ודמיינתי את עצמי מעירה שוב ושוב בחיוך, שיהיו קצת בשקט.
עדיין הייתי רוצה את כל זה, אבל אני מפוקחת ומבינה שזה לא מציאותי כבר ואם כן, זה יהיה בקונסטלציה שונה.
 
היום אני גם מרגישה מונעת באוטומט מתוך פחד.
כאילו האופציה השניה עדיין לא באמת קבילה מבחינתי.
עדיין, כי היא בשלבי הבשלה.
המאזניים כבר לא מוטים בקיצוניות לצד אחד. פעם הכי פחדתי מהחוסר ומלא להצליח. היום אני מפחדת כבר כמעט באותה מידה מעוד אובדן, לא יודעת כבר אם יש לי באמת את הכוחות להכיל ולקום מזה שוב.
המאזניים כבר כמעט שקולים מבחינתי וכנראה שאם או כשיהיו לחלוטין שקולים, שם ככל הנראה אעצור.
מפחדת כ"כ מהיום הזה.
 
כשילדתי את זיו הבטחתי לעצמי והצהרתי לבן זוגי שלא נתאבד על עוד ילד שוב.
אם יצליח ויבוא בטוב או בנסבל, מה טוב ואם לא, אז אני לא מוכנה לתת שוב לחיים לעבור לידי לכמה שנים ולאבד את עצמי עוד יותר בדרך. רוצה להנות ממה שיש ומהנס שזכינו בו. זה היה לפני שנתיים וחצי ועוד כמה הפלות, ניתוחים ובלאגנים בדרך.
תוהה לעצמי כל יום - איך מגיעים יזומות להחלטה להפסיק, לא רואה שלב שזה יהיה לי "בסדר". 
לצפיה ב-' '
13/06/2018 | 12:02
19
לצפיה ב-''
13/06/2018 | 12:13
14
לצפיה ב-'אוי, הלוואי שיהיה רק טוב, ויקטור '
אוי, הלוואי שיהיה רק טוב, ויקטור
13/06/2018 | 13:21
33
לצפיה ב-''
13/06/2018 | 20:23
2
109
עוד אין לי אפילו ילד אחד (גם לא שייכת לשרשור הזה בגלל זה) אבל מזדהה.
גם אני חלמתי על ארבעה ילדים, אח"כ החלום התעדכן לשלושה, והיום לשניים (אשמח גם באחד, אם זה מה שיהיה בסוף [אבל עדיין רוצה שניים].. בלי ילדים אני לא מוכנה להישאר, לא משנה מה הדרך תהיה).
לצפיה ב-'בוודאי שאת שייכת לשרשור הזה!'
בוודאי שאת שייכת לשרשור הזה!
14/06/2018 | 01:04
98
פינת הביניים היא לכל מי שבדרך, ואת, לצערי, עונה על ההגדרה: מאחורייך אובדן.ים, לפנייך הריון חדש. ואמן שתזכי כבר להיות אמא, לא משנה באיזו דרך.
לצפיה ב-'גם אני באותו מקום..'
גם אני באותו מקום..
20/06/2018 | 00:25
28
חלמתי על שלושה ילדים והיום חולמת על 2 כי לא בטוחה שכבר אספיק 3... חולמת על תאומים- בן ובת. יודעת שכולם אומרים שזה נורא קשה אבל ככה אולי אוכל לסיים עם ענייני ההיריון והילודה בפעם אחת... קשה לי לחלום שיהיה לי רק אחד ועוד יותר קשה לדמיין עד בלתי אפשרי- שלא יהיו
לצפיה ב-' כואב לקרוא. דברים נוראים עברת'
כואב לקרוא. דברים נוראים עברת
14/06/2018 | 17:26
79
ואני מבינה אותך כל כך. התרגלתי שההריונות באים בקלות, אפילו בטעות.  ההפלה שעברתי עכשיו החזירה אותי למקום -פתאום מבוגרת, מסתקלת על כל תינוק בכיכר הבימה שבאים לשם בשבתות.  הילדה הקטנה שלי גדלה, כבר 4.5, ואני מתעקשת להעביר אותה לחדר נפרד ולמיטה גדולה, כאילו רוצה שהיא תשאר תינוקת שלי לתמיד. אורזת בארגזים את הבגדים שלה שקטנים עליה כבר, שומרת אותם יחד עם צעצועים של תינוקות. גם העגלה עומדת בפינה, למי היא מחקה?? מוצאת את עצמי בלי תעסוקה יותר ויותר.
קשה לי עם זה שאני לבד, לא מספרת לאף אחד. הגדולה שלי (היא בת 18, גרה בנפרד עם חבר), בא לבקר ושואלת מה קורא לי, כי היא רואה שמשהוא לא בסדר. מתביישת לספר לה. גם לחברות. 
 
מנסה בכוח מה שלא בא טבעי-להביא עוד ילד. אבל נראה שמעכשיו הנסים קוראים לאחרים ולא לי. 
לצפיה ב-'זה בדיוק מה שמעסיק אותי בתקופה האחרונה'
זה בדיוק מה שמעסיק אותי בתקופה האחרונה
14/06/2018 | 08:48
110
כי הרי בגילי ועם עברי המיילדותי הסיכוי להריון תקין הוא בדיחה מבחינה סטטיסטית. ובעצם זה שהצלחתי ללדת בן בריא (טפו חמסה) לפני שנתיים זה נס ואושר גדול. אז יש לי שני בנים ובת, אבל הבת בבית העלמין ואיתה קבורות כל חוויות האימהות לבת שיכלו להיות לי . ועל זה אני לא מצליחה לוותר אבל  אני גם לא מצליחה להתגייס ולנסות לצאת לדרך המסובכת שאולי לא תוביל לכלום. ומצב הביינים הזה מייסר וגוזל אנרגיות בעצמו. ממש lose lose.
לצפיה ב-'תודה, איןאריות, על שפתחת את הדיון הכל כך חשוב הזה'
תודה, איןאריות, על שפתחת את הדיון הכל כך חשוב הזה
14/06/2018 | 14:13
1
102
נכתבו כאן דברים בעלי כוח ומשמעות, גם עבור מי שכתבו, גם עבור מי שהגיבו ומניחה שלא פחות - עבור מי שתדפדף בפורום גם בעתיד.
תודה
לצפיה ב-'תודה כבשה. ריגשת אותי.'
תודה כבשה. ריגשת אותי.
14/06/2018 | 21:20
24
לצפיה ב-'אני'
אני
14/06/2018 | 14:13
93
בינתיים רק התחלתי, עברתי הפלה אחד לפני כמעט שבועיים. לא מוותרת. 
לדעתי רצון לילד הוא במקור אגויסטי. כלומר אישה רוצה ילד לטובת עצמה. רוצה לחבק תינוק, לנשום את היצור הקטן הזה שלה. אין פה שום דחף אחר. כך אני רואה את זה. ואותו חלום לילד הוא הרבה יותר גדול וחזק מכל חלום אחר באותה אישה. רק משהוא כזה חזק יכול להניע ולתת לה כוחות לנסות שוב ושוב, לפול ולקום ולהמשיך. אני מוכנה לוותר על הכל-קניה של בית משלי, תכשיתים, וכל הדברים הלא חשובים בעיניי. אפילו אל חתיחת הבריאות שלי (כי כל הטיפולים ההורמונלים האלו בטוח מזיקים). לא קשור למספר הילדים. אולי כשאין עדיין ילדים זה מתסכל יותר וכואב יותר, לא יודעת למדוד את מידת התסקול והכאב.. יש הרבה שתוהים-למה לה לרצות ילדים ועוד בתהליך מסובך כשיש לה כבר? אבל עובדה-יש הרבה אמאות שעושות המון בשביל להביא ילד נוסף. 
לצפיה ב-'כבר כמה ימים שהשרשור הזה משאיר אותי בלי מילים'
כבר כמה ימים שהשרשור הזה משאיר אותי בלי מילים
15/06/2018 | 12:08
102
הכמיהה העצומה למלא איזה בור של חושך וכאב. שהולך ומשתלט. העובדה שעל הדבר שאנחנו הכי רוצות בעולם יש לנו הכי פחות שליטה.

הלוואי נזכה כולנו להתמלא, להתנער ולקום מעפר.

לצפיה ב-'אני רוצה פיצוי'
אני רוצה פיצוי
15/06/2018 | 17:42
4
118
פיצוי על האובדן האחרון, אני רוצה ללדת אני רוצה להניק ואני יודעת שמבחינתי זה הילד האחרון. בהתחלה לא רציתי יותר משני ילדים אבל הבנזוג שיכנע אותי ועכשיו אני רוצה. יותר מזה, אני רוצה בת. יש לי שני בנים בבית והאובדן שהיה עכשיו היתה בת. למרות שחשבתי שיהיה כיף עם שלושה בנים ברגע שנודע לי שזאת בת זה העלה בי רגשות של שמחה על חוסר שלא הבנתי שקיים בי. עכשיו הבת ששמחתי בה איננה. אני רוצה הריון חדש מבחינתי מחר למרות שעוד לא עבר חודש ובטוח ייקח זמן לביוץ אחרי גרידה מאוחרת. אבל אני רוצה הריון עם בת ואני פוחדת להתאכזב אם זה יהיה בן. אני גם מפחדת להיות אובססיבית עם הכניסה להריון. בדרך כלל הלך לנו בקלות ממש ומהר אבל בהריון האחרון פחות והתחלנו עם הזרעות על בסיס המחזור  הטבעי שלי וללא הורמונים. הורמונים זה הקו האדום שלי. אני לא מוכנה לקחת הורמונים בשביל עוד ילד זה פשוט לא שווה את הסיכון לחיים שלי. אני רוצה גם להיקלט מהר כי במרץ כבר עברנו את הדדליין שקבענו לעצמינו להיכנס להריון כי בנזוגי כבר מבוגר 46 והוא לא רוצה להיות אבא זקן. אבל עברנו אותו כשהייתי בהריון ועכשיו אני כבר לא. אז אנחנו נותנים לעצמינו עוד זמן אבל לא הרבה והפעם יהיה לי קשה לוותר על הרעיון של עוד הריון. אז הפעם יש לי הרבה תנאים קודם כל לא ליפול מ על הצד הרע של הסטטיסטיקה ושיהיה בריא שנית שזאת תהיה בת ושאני אכנס להריון תוך חצי שנה. זה אפשרי? אפשר לקבל את זה חתום....?
לצפיה ב-'מזדהה עד כאב'
מזדהה עד כאב
15/06/2018 | 19:26
2
84
גם אני איבדתי עכשיו בת ויש לי שלושה בנים בבית.... אני רק יכולה לדמיין שתבוא בהריון הבא בת. משהו חייב לשקם את המקום הנורא שיש לי עכשיו של אמהות לבת. לא יכול להיות שככה זה יגמר.

אנחנו מנסים כבר חודש שלישי ובנתיים לא נקלטתי להריון תקין.

אני הודעתי לבעלי שאם נזכה בעוד הריון ויהיה שוב בן אז ננסה להביא ילד חמישי... מה שבעלי בעיקרון לא ממש רוצה.

נותר רק לקוות....
לצפיה ב-'מחזיקה אצבעות לשתינו '
מחזיקה אצבעות לשתינו
15/06/2018 | 21:53
1
58
שיקרה ובקרוב
לצפיה ב-'שולחת חיבוקים ואצבעות מוחזקות לכולכן'
שולחת חיבוקים ואצבעות מוחזקות לכולכן
16/06/2018 | 08:22
17
לצפיה ב-'הלוואי'
הלוואי
15/06/2018 | 19:57
22
לצפיה ב-'לידה שקטה... וכמה כואב לחזור לפה שוב'
לידה שקטה... וכמה כואב לחזור לפה שוב
10/06/2018 | 12:34
11
308
אז לאחר שנה מהפלה שהסתיימה בגרידה בשבוע 9 אני מתמודדת עם אובדן קשה הרבה יותר, של הריון שכ"כ חיכינו ורצינו שיבוא. אחרי תקופה של חצי שנה של ניסיונות שבהם המחזור היה חלש מאד, היסטרו' תקינה אבל אצלי ידעתי שמשהו לא חזר לעצמו קיבלנו בהפתעה הריון שכ"כ חיכינו לו. לצערנו התגלה מום לבבי בעובר שייסר אותנו במחשבות האם להשאיר ולקחת סיכון קטן לילד חולה או להיתלות באמונה שהכל יהיה טוב (באמצעות ניתוח מתקן). בסוף בחרנו שלא לקחת את הסיכון והחלטנו לסיים את ההריון בשבוע 24. הכאב הנפשי כמובן הוא הקושי הגדול שאיתו אני נאלצת להתמודד, הלידה עברה יחסית בקלות וההתאוששות הגופנית היא קלה הרבה יותר מלידה בחודש תשיעי. ואוף, התחושה שהכי קשה איתה היא התחושה של הבגידה שאני מרגישה כלפיי העובר, כאילו וויתרתי עליו, וויתרתי על הסיכוי לחיים טובים שיכלו להיות לכולנו ביחד. קשה לי לפרט כרגע על המום וכל ההשלכות שיכלו להיות לזה אבל מקווה שאת התחושות הקשות שמלוות אותי היום אתן מבינות. וחוץ מזה יש לי כמה שאלות לבנות שעברו את זה ויודעות להגיד מנסיונן:
1. כמה זמן מומלץ לחכות עם הריון נוסף? זה נחשב כמו גרידה שמספיק מחזור אחד ובדיקה שהרחם נקיה?
2. בגלל שעברתי הפלה אחת (בשבוע מוקדם) ואח"כ הריון עם מום לבבי שאינו גנטי (הצ'יפ יצא תקין) האם יש טעם ללכת לרופא גנטי (פרופ' שוחט) או רופא להריון בסיכון גבוה? הכוונה שלי היא לבדוק איך אני יכולה למנוע שוב הריון לא תקין. האם יש בדיקות מיוחדות שכדאי לי לבקש כדי לברר בעיות אצלי או אצל בעלי?
3. מלבד חומצה פולית וברזל, יש ויטמינים נוספים שכדאי לי לקחת לפני ההריון כדי למנוע מומים בהריון הבא?
סליחה שזה יצא כ"כ ארוך ותודה למי שקראה עד לכאן. הלוואי ואף אחת לא תצטרך לעבור את זה יותר.
לצפיה ב-'אין לי תשובות, אבל'
אין לי תשובות, אבל
10/06/2018 | 12:50
116
משתתפת בצערך על האבדן הזה, על האבדן הקודם ועל כל מה שאתם עוברים בשנה האחרונה.
רוצה רק להגיד שאין שום צורך להתנצל, כל משפט וכל מילה משקפים את מה שעברת ואת הכאב שלך, וכשצריך ארוך - אז ארוך זה בסדר.
מקווה שתקבלי כאן תשובות, שהגוף והנפש יתאוששו - ושההריון הבא יגיע במהרה לשתחזרו  לנסות, ויהיה תקין, שלם ובעיקר שיסתיים ויתחיל בידיים מלאות ובבריאות.
לצפיה ב-'גם לי אין תשובות'
גם לי אין תשובות
10/06/2018 | 13:19
89
אבל אני כל כך עצובה איתך.
 
באופן אישי אחרי לידה שקטה בשבוע 21, לקחתי פסק זמן לביורוקרטיות (בדקנו אפשרות של PGD) ולבסוף נקלטתי 5 חודשים אחרי הלידה השקטה, בחודש הראשון שבו ניסינו.
 
שולחת לך חיבוק, שגם אם אין בו נחמה, יש בו הבנה והכרה במה שאת מרגישה כרגע.
לצפיה ב-'הרחם אמור להתאושש אחרי 6 שבועות'
הרחם אמור להתאושש אחרי 6 שבועות
10/06/2018 | 15:00
126
כמו אחרי כל לידה. אז בביקורת אחרי 6 שבועות אמורים להגיד לך ואם הכל בסדר (כאילו שהכל יכול להיות בסדר 6 שבועות אחרי אירוע כזה, אבל נגיד), אז אין בעיה. אני הייתי בשבוע 39+3 אבל אם בשבוע מתקדם זה ככה אז אני מניחה שגם בשבועות יותר מוקדמים.
לי אמרו שההריונות הבאים יהיו הריון בסיכון אבל זה היה סיפור אחרי לגמרי משלך וגם שבוע הרבה יותר מאוחר אז אני לא יודעת לעזור בזה.
יש בפייסבוק קבוצה סגורה בשם "חיבוק בשקט", בלי האנונימיות של הפורום ועם סגנון כללי שונה. אולי זה יתאים לך יותר או פחות (לי זה לא ככ התאים) אבל בכל אופן יש שם הרבה מידע בקשר ללידות שקטות ואני בטוחה שאת תקבלי שם המון תשובות לכל השאלות האלה.
משתתפת מאוד מאוד בצערך. קשה מאוד
לצפיה ב-'תודה בנות. מאחלת לכולנו ימים טובים יותר!'
תודה בנות. מאחלת לכולנו ימים טובים יותר!
11/06/2018 | 09:36
2
65
ואם בכל זאת יש פה בנות שהתמודדו עם מום שאינו גנטי ורצף של 2 הפלות ומעלה אשמח אם היא תוכל לשתף אם יש בדיקות מומלצות שכדאי לעשות או עם איזה רופא בכלל צריך להתייעץ בנושא? גנטי או הריון בסיכון?
אגב, לגביי חומצה פולית, לקחתן את המינון הכפול אחרי מקרים כאלו? בבית חולים אמרו לי לקחת את המינון הרגיל ורציתי להתייעץ עם רופא לגביי זה אבל התור הבא שלי לרופא נשים הוא רק עוד 3 שבועות.
לצפיה ב-'חולקת מנסיוני המר'
חולקת מנסיוני המר
11/06/2018 | 12:07
1
112
היי
אני עברתי 3 הפלות לפני לידת בני ועוד לידה שקטה אחריו.
הפלה 1 - הפסיק דופק בשבוע 9
הפלה 2- שק הריון ריק
הפלה 3- הפסיק דופק בשבוע 7.
2 האחרונות העובר היה לא תקין.
הבירורים שערכנו הראו שאין כל בעיה אצלנו, אלא עוברים לא תקינים.
עשיתי בירור קרישיות, היסטורוסקופיה, צילום רחם, קריוטיפ הורי, פרופיל הורמונלי.
 
מקווה שעזרתי
לצפיה ב-'מצטערת לשמוע. מאחלת לך שההריון הבא יסתיים בידיים מלאות'
מצטערת לשמוע. מאחלת לך שההריון הבא יסתיים בידיים מלאות
12/06/2018 | 09:35
40
בהחלט לא פשוט מה שעברת, שולחת לך חיבוק גדול ומבינה לליבך :(
לצפיה ב-'יחסית דומה'
יחסית דומה
11/06/2018 | 18:15
4
99
אצלי אין הפלות רצופות אבל ההיסטוריה היא
ילד
הפחתה בשבוע 9 בגלל שהפסיק הדופק
ילד
גרידה בשבוע 23 בגלל ממצא דה נובו בצ'יפ.
למה אני אומרת דומה כי ממצא דה נובו הוא חד פעמי ולא קשור לנשאות.
כרגע אני רוצה הריון נוסף ואין לי כוונה ללכת לכיוון הריון בסיכון. כי הפלה בשבוע מוקדם זה מנגנון טבעי ובריא של הגוף (כל עוד אין בעיה אצל האימא כמו קרישיות) והממצא בפעם השנייה הוא חד פעמי ויש סיכוי של 1% שיחזר על עצמו.
בקשר ליעוץ גנטי, אני במקומך כן הייתי הולכת כי גם כאן יכול להיות ממצא דה נובו (חד פעמי) או אןלי קשור לנשאות גנטית שלא נבדקת בצ'יפ או בבדיקות לפני ההריון ויכול להיות שהמומחה גנטי יגיד לך לבדוק נשאות ספציפית שהיא לא נפוצה. אגב הצ'יפ לא בודק נשאות למוטציה גנטית בגן מסוים אלא עודף או חוסר של חומר גנטי.
משתפת בצערך ומקווה שתחבקי ילד קשת בקרוב
לצפיה ב-'תודה, זוכרת את המקרה שלך מקריאה פה בחודש האחרון'
תודה, זוכרת את המקרה שלך מקריאה פה בחודש האחרון
12/06/2018 | 09:32
3
69
קודם כל, מחבקת אותך ומאחלת לך שבקרוב מאד תתבשרי על הריון חדש ושיהיה עגול ומשעמם ובסופו תחבקי ילד בריא ומתוק.
לגביי הממצא שלך בצ'יפ, זה משהו גנטי שהצליחו לאתר בעובר שלכם מתוך המטען הגנטי שלו, אצלי מדובר על ממצא פיזי שלא היה לו עדות גנטית ולכן אמרו לי בייעוץ הגנטי בבית חולים שבו עשיתי את המי שפיר שאין אצל העובר שלנו בעיה גנטית אלא משהו שהשתבש בהתחלה בתהליך יצירת העובר (במקרה שלנו זה הלב שנוצר לא תקין). בגלל זה לא ברור לי אם יש טעם לראות רופא גנטי או רופא הריון בסיכון. 
 
לצפיה ב-'בסופו של דבר רוב הדברים הם גנטיים'
בסופו של דבר רוב הדברים הם גנטיים
12/06/2018 | 10:46
2
81
כאשר מדובר בהתפתחות העוברית. יש מספר גורמים סביבתיים אבי לא נראה לי שזה המצב במקרה שלך. הבעיה העיקרית היא שכמה שיודעים על הגנום זה אפסי לעומת מה שלא יודעים. אצלינו זה היה ממצא כרומוזומלי ולא גנטי שיש לו השלכות קוגנטיביות שההיבט הפיזי היחיד שניתן לראות זה בצ'יפ. אצלכם זה נמצא פיזי שניתן לראות בסקירה אבל אי אפשר לזהות את המקור הגנטי בבדיקות השגרתיות היום. זה לא אומר שאין מקור גנטי. יכול להיות שלשוחט יהיו כמה רעיונות של גנים ספציפיים שאפשר לבדוק (שלא בודקים בשגרה) ויכול להיות שלא כי לא יודעים מספיק. אבל כמו שאמרתי בגלל זה אני כן חושבת ששווה יעוץ גנטי ממומחה.
בקשר להריון בסיכון אני לא רואה סיבה כי כרגע לא נראה שזאת בעיה פיזית אצלך שמסכנת את ההריון
לצפיה ב-'הצלחת לשכנע אותי לקבוע תור לשוחט'
הצלחת לשכנע אותי לקבוע תור לשוחט
12/06/2018 | 10:57
1
69
בכל מקרה מה יש לי להפסיד? מקסימום יגיד שהכל בסדר ואולי זה קצת ירגיע. תודה על הפירוט וההסבר.
לצפיה ב-'בהצלחה! '
בהצלחה!
12/06/2018 | 14:54
44
מקסימום הוא יגיד שאי אפשר לדעת. לפי מה שהוא אמר לי בחמישים אחוז מהריונות יש מומים גנטיים. ההפלות בשלב הצעיר זה מומים ממש קשים שאין התפתחות לעובר בר חיות ואחרי יכולים להיות עוד מומים כי הריון זה ניסוי ביולוגי כל כך מסובך ואנחנו לא תמיד יודעים את הסיבה למה הוא לא הצליח.
אבל בסוף זה יצליח
לצפיה ב-'הטרוזיגוטית ל MTHFR'
הטרוזיגוטית ל MTHFR
08/06/2018 | 20:15
10
154
שלום בנות
אני אחרי הריון מולארי והפלה אחת.
עשיתי בירור של קרישיות יתר. התוצאות יצאו קינות חוץ מהטרוזיגוטי ל MTHFR.
האם מישהי קיבלה את התוצאה הזאת?
נבדקתי רק לסוג MTHFR שנקרא C677
הבנתי שיש עוד סוג. C1289 . האם כדאי להשלים גם את הבדיקה הזאת
 
תודה מראש
 
לצפיה ב-'הטרוזיגוטיות '
הטרוזיגוטיות
09/06/2018 | 06:31
9
83
היי מירי, 
הטרוזיגוטיות ל- MTHFR זה מצב נפוץ מאוד. למעשה, יש מחקרים הטוענים כי כ- 50% מהאוכלוסיה הם הטרוזיגוטיים (גם אני אישית בסירה הזו). להטרוזיגוטיות אין ככל הנראה השפעה על תקינות ההריונות. 
עם זאת, בשל העבר שלך, הייתי הולכת להשלים את הבדיקה השניה (A1298C). ככל הנראה לדאבל הטרוזיגוטיות (נשים שהן הטרוזיגוטיות לשני הגנים) ישנה השפעה. 
שיהיה בהצלחה
לצפיה ב-'איזה השפעה יש לדאבל הטרוזיגוטיות?'
איזה השפעה יש לדאבל הטרוזיגוטיות?
09/06/2018 | 09:47
8
53
ספרקית תודה על התשובה.
אני אעשה את הבדיקה השניה.
בכל מקרה, בעבר היו לי 2 הריונות תקינים.
והיום אני בת 39. אז אני מניחה שבעיות האלה נובעות כנראה בגלל הגיל.
בכל מקרה, איזה השפעה יש לדאבל הטריזיגוטיות?
לצפיה ב-'דאבל הטרוזיגוטיות'
דאבל הטרוזיגוטיות
09/06/2018 | 14:30
7
70
עלולה לגרום להשפעה דומה להומוזיגוטיות של C677 (הפלות מוקדמות, סיכון גבוה לספינה ביפידה).
עם זאת, השפעות שליליות הנובעות מהטרוזיגטיות כפולה הן הרבה יותר נדירות (גם לפי מחקרים וגם ממה שאני רואה בשטח). בכל השנים שאני "מבלה" בפורומים האלה (אובדן הריון, הריון לאחר אובדן), נתקלתי רק באישה אחת שעברה הפלות מוקדמות על הרקע הזה. 
לצערי, אני נמצאת בסיכון מאוד גבוה לספינה ביפידה. לכן חקרתי את הנושא הזה די לעומק. 
 
לצפיה ב-'האם צריך להגדיל מינונים של חומצה פולית?'
האם צריך להגדיל מינונים של חומצה פולית?
09/06/2018 | 17:25
6
55
תודה רבה על התשובה.
שמעתי שכדאי להגדיל את המינון של חומצה פולית.ובמקום חומצה פולית לקחת פולת.
כמה חומצה פולית את לוקחת ומאיזה סוג?
 
לצפיה ב-'חומצה פולית'
חומצה פולית
09/06/2018 | 22:21
5
72
אם את הטרוזיגוטית רק לגן אחד, אז אין צורך להגדיל מינונים. 
עבור דאבל הטרוזיגוט צריך לעבור ל- 5mg. 
עדיף בשני המקרים ליטול folate ולא folic acid.
לצפיה ב-'מצטרפת לכל מה שספרקית כתבה. תודה על המידע המדויק!'
מצטרפת לכל מה שספרקית כתבה. תודה על המידע המדויק!
10/06/2018 | 07:54
21
לצפיה ב-'אפשר לשמור בקבצים ?'
אפשר לשמור בקבצים ?
11/06/2018 | 14:19
3
42
מידע ממש חשוב שכדאי שיהיה זמין למחפשות.
 
אני לדוגמא בפורום כבר 4.5 שנים לצערי ונוהגת לקרוא ולחקור לעומק כל מה שאולי רלוונטי לי ולא ידעתי את זה...
תודה על התכתובת הזו
לצפיה ב-'תני לי עוד חודש'
תני לי עוד חודש
11/06/2018 | 22:13
2
45
ביולי אהיה פנויה יותר. אכתוב על זה "מאמר" קצר ונשמור בקבצים. 
לצפיה ב-'מעולה, תודה ספרקית '
מעולה, תודה ספרקית
12/06/2018 | 10:18
1
12
לצפיה ב-'תודה רבה גם בשמי:)'
תודה רבה גם בשמי:)
13/06/2018 | 12:14
6
לצפיה ב-'השתקמות רירית לאחר גרידה'
השתקמות רירית לאחר גרידה
07/06/2018 | 21:52
11
128
שלום לכולן,
 
אשמח לעידוד ועיצות. 

לפני כשלושה חודשים עברתי גרידה בשבוע 8 אצל ד"ר גולדשמידט. שני המחזורים שהיו לי מאז - היו חלשים יחסית. באחד המחזורים הללו עברתי IVF 'חצי טבעי', כבר במעקבים קלטתי שהרירית שלי לא כתמול שלשום, וביום ההחזרה בקשתי לבדוק - הרירית הגיעה ל 8 (כשבעבר היא היתה לפחות 10, יפה ועבה..). אני חוששת שהעובר לא נקלט בגלל עובי הרירית (כי המחזור שהגיע אח"כ היה ממש חלש יחסית למה שאני מכירה). במקרה עברתי אתמול US אצל ד"ר אלדר, אני שבוע לפני מחזור והרירית בעובי 6!!
 
בראש שלי אני כבר עוברת לתרומת ביצית, אבל מה אם הגרידה דפקה לי את הרירית? האם זה הפיך? האם זה ישתקם?
 
ד"ר אלדר המליץ על הסטרוסקופיה אבחנתית אצל בר חוה לשלילת הדבקויות. האם מישהי עברה הסרת הדבקויות וזה שיקם לה את הרירית?
 
בנוסף הוא אמר לי שיש המון אופציות מלאכותיות לעיבוי הרירית, אבל אני כ"כ סולדת מהתרופות, וחוששת מאוד מההשלכות הרפואיות שלהן (אני גם ככה עמוסה בהורמונים בגלל השאיבות).

​אשמח לשמוע מבנות שעברו זאת - מתי אם בכלל הרירית חזרה לעצמה? האם נאלצתן לקחת תרופות? מה עבד בשבילכן? 
אגב, אני אוהבת סלק :) ומטופלת ע"י מדקרת בכל מחזור IVF. האם זה הוכח כיעיל?

תודה!
ובשורות טובות... א.
לצפיה ב-' מה רע ברירית 8?'
מה רע ברירית 8?
07/06/2018 | 22:06
1
81
דווקא נשמע מהמם, אני נקלטתי פעמיים עם רירית כזו.
אחרי הגרידה הראשונה כל התגובה שלי לטיפולים השתנתה ונאלצו לעלות לי את המינון משמעותית. עם הזמן זה קצת הסתדר. נשארתי עם אותו מינון גבוה אבל תגובה יותר נדיבה מבחינת מספר ביציות.
נחכה לראות מה יקרה אחרי הגרידה השנייה שעברתי לפני שבועיים...
את קופצת ממש רחוק מדי עם תרומת ביצית, אין שום קשר בין הדברים.
לדעתי שווה לעבור היסטרוסקופיה, חשוב לוודא שהכל נקי. אני הסרתי גם הדבקויות וגם שאריות לפני שחזרתי לטיפולים.
 
לצפיה ב-'תודה! נשמע מעודד. מאחלת בהצלחה '
תודה! נשמע מעודד. מאחלת בהצלחה
07/06/2018 | 23:00
50
ושההריון הבא יגיע מהר ויעבור תקין.
המעבר לתרומה נשקל בגלל שתי הפלות נדחות שיש חשש שקשורות לגיל הביציות שלי. אבל כעת אני מבינה שגם רירית עלולה לחבל בסיכויים וזה כבר מכניס לסרט אחר לגמרי.
 
בגלל הגיל וכמות הביציות - אני בכוונה לעבור עוד שתי שאיבות וזהו.
 
בשורות טובות
א.
 
 
 
 
לצפיה ב-'למיטב ידיעתי '
למיטב ידיעתי
07/06/2018 | 22:28
1
68
רירית בעובי 8 מ"מ מאפשרת להריון להיקלט. אבל יכולות להיות סיבות אחרות לאי היקלטות שקשורות לגרידה, בפרט הידבקויות, כך שהייתי פועלת לפי המלצת הרופא ועושה היסטרוסקופיה אבחנתית.
מאחלת לך מכל הלב שההריון הבא שיקלט יארך 40 שבועות מלאים!
לצפיה ב-'תודה רבה! '
תודה רבה!
07/06/2018 | 23:04
44
נכון, העובי והמבנה היו מספקים לדעת הרופא, לכן החזירו לי את העובר.
אבל כעת, חודש אחרי, הרירית אפילו דקה יותר מאז (אולי כי לא לקחתי שום הורמונים), וזה מכניס לסרט.
 
אני אעשה היסטרו וארד על כמה סלקים :)
 
בשורות טובות,
א.
לצפיה ב-'מנסה להרגיע'
מנסה להרגיע
08/06/2018 | 12:06
1
80
כפי שכבר נכתב באחת התגובות, נכון ש-8 מ"מ זה לא ה-10 שהיה לך, אבל גם 8 זו רירית נהדרת.
 
לאור העובדה שאת מתארת דימום מועט ביחס למה שהיה בעבר, נראה לי שבהחלט כדאי לבצע היסטרו אבחנתית.
חצי שנה אחרי הגרידה האחרונה עשיתי אבחנתית בגלל דימום וסתי מועט בצורה קיצונית, לאחר מכן עברתי ניתוחית להסרת ההידבקויות שהתגלו.
אחרי הסרת ההידבקויות הדימום השתפר, אבל לא חזר למה שהיה לפני שנה או שנתיים.
הרחם שלי עבר המון בשנים האחרונות, אני מקבלת את המצב ומקווה לטוב, מזכירה לעצמי שלפני קצת יותר מ-6 שנים הבת שלי בחרה להשתקע על רירית 5.5 בזמן שאני הייתי כחודש וחצי אחרי הפלת ציטוטק.
 
אני חושבת שכדאי לך להתייעץ גם בפורום פוריות, חלק מהנשים שם כותבות על טיפול שנקרא פיפל. אם הבנתי נכון "שורטים" את הרירית כדי לגרום לעיבוי שלה.
לצפיה ב-'תודה למרעישה, עודדת! '
תודה למרעישה, עודדת!
13/06/2018 | 15:46
17
כפי שציינת, גפ הרופא הציע פיפל אם יש צורך, ושלח להיסטרוסקופיה אבחנתית, אותה אני אעשה בהחלט.
 
בשורות טובות,
א.
לצפיה ב-'ראיתי את המסר שלך אך לא מצליחה לענות במסר'
ראיתי את המסר שלך אך לא מצליחה לענות במסר
10/06/2018 | 10:25
4
62
זה מה שכתבתי לך:
היי,
קודם כל אני רוצה לעודד: עברתי שלוש הפלות בגרידה (וכימי אחד), ולאחר מכן נקלט הריון תקין שהסתיים בתינוק חמוד. רק בשבוע שעבר חזרתי מחופשת הלידה - הוא בן ארבעה חודשים. אז אל ייאוש.
שנית, רירית 6 היא ממש רירית סבירה להיקלטות, מה גם שהמדידות האלה לא ממש מדויקות, אז אל תתייחסי לזה ככזה ראה וקדש.
שלישית, לשאלתך, שלושת ההריונות שהסתיימו בהפלה היו ספונטניים. לקח לנו יותר משנה וחצי אחרי הגרידה השלישית להתחיל טיפולי IVF, ובסופו של דבר ההריון נקלט אחרי 5 סבבים. לא עשיתי שומדבר מיוחד לעיבוי הרירית. הייתה תקופה שניסיתי לאכול סלק, אבל לא עמדתי בזה כי זה דוחה. אני מניחה שהזמן עשה את שלו, והרירית השתקמה. הגרידה האחרונה הייתה במאי 2015, ונקלטתי להריון חדש רק במאי 2017, כך שחלף די הרבה זמן... (אבל אי אפשר לדעת אם הרירית הייתה הגורם, כי היו לי ריריות טובות לפני ההחזרות). 
העצה הכי טובה שאני יכולה לתת לך זה לא לוותר. תהיי חזקה ותמשיכי בניסיונות.
בהצלחה!
לצפיה ב-'אפשר לשאול למה הלכתם לIVF? '
אפשר לשאול למה הלכתם לIVF?
10/06/2018 | 15:11
3
80
כמובן אל תעני אם לא מתאים לך.
אני בת 42 ומרגישה ככ מגוחכת להתחיל עם טיפול כזה וגם שני הרופאים שראיתי מתייחסים כך לרעיון הזה, מי יותר בעדינות ומי פחות. ה"בעיה" אצלי היא כנראה רק הגיל ("רק). הם טוענים שלזה IVF הכי פחות עוזר כי עם גיל הביצית אין הרבה מה לעשות - יש את הבירור הזה ששכחתי איך זה נקרא. ובגלל הגיל צריך המווווון הורמונים כדי לקבל מעט ביציות ושורה תחתונה הסיכוי נמוך. והם גם לא מעונינים בהתערבות כזו בגלל שיש לי כבר ילדים בבית במספר שלדעתם הוא די והותר. ואני לא ככ מתעניינת בדעתם על מספר הילדים שלי אבל כן תוהה אם להכניס את עצמי למערבולת הרגשית פיזית והורמונלית הזו בשביל משהו שרוב הסיכויים שלא ילך, אם להיות ריאליים. גם לנסות טבעי זה מאד קשה ונמאס אבל מן הסתם זה דורש הרבה פחות. אז בעצם רק הבוקר התחלתי לחשוב ברצינות על IVF... ואשמח לשמוע ממך למה הלכתם לכיוון הזה. ואם זה קשור להפלות או "רק" לזה שאי אפשר היה להשיג הריון טבעי. סליחה אם הגזמתי :)
תודה רבה
לצפיה ב-'אפשר בהחלט'
אפשר בהחלט
11/06/2018 | 11:08
2
101
פשוט מפני שלא הצלחנו שוב, אז לא הייתה לנו ברירה. וכמו שכתבתי, בין ההפלה האחרונה לשאיבה הראשונה עברו כשנה וחצי - מה שמלמד אותך באיזה לב כבד עשינו זאת...
אני לא יודעת לייעץ לך מה כדאי לך לעשות, רק יכולה לומר שבשבילי הליך ה-IVF (שהתחיל באוגוסט 2016 והסתיים במאי 2017) לא היה כזה טלטלה רגשית-הורמונלית כמו שאולי קורה אצל אחרות. גם מפני שההורמונים לא השפיעו עליי בדרך כלל כך (למעט הורמון אחד - דקפפטיל - שקיבלתי לזמן ממושך והוא גרם לדכדוך), וגם מפני שבסך הכל הייתה לי כמות סבירה של ביציות שנשאבו והופרו, והייתי די אופיטמית בסך הכל. האופטימיות נבעה מזה שעדיין לא ממש עברתי את פרק הזמן הממוצע הדרוש להיקלטות בגילי. אני מניחה שאם הייתי עוברת את מספר הסבבים הממוצעים, הייתי מתחילה לחוש ייאוש. 
תראי, זה לא מחייב. את יכולה לנסות, ולראות מה קורה. אולי תופתעי ויהיו לכם הרבה עוברים? אולי יהיה לך מזל ותיקלטי בסבב הראשון או השני? את יכולה גם לקצוב את מספר הסבבים שאת מוכנה לעבור. אני חושבת שזה מה שהייתי עושה. 
בעוד חודשיים אהיה בת 39. אני יודעת, שלא אהיה מוכנה לעבור סבל רב מדי בשביל ההריון הבא. יש לי תינוק חמוד, שהגיע אחרי הרבה שנים של סבל והמתנה, ואני רוצה ליהנות ממנו, ולא להקריב את חיי על מזבח ההריון הנוסף. אני בגישה של - אם יגיע עוד אחד טוב, ואם לא אז לא נורא. חשוב שנהיה מאושרים.
 
לצפיה ב-''
12/06/2018 | 10:20
13
לצפיה ב-'תודה שענית על הרירית ומאוד התחברתי '
תודה שענית על הרירית ומאוד התחברתי
13/06/2018 | 16:29
37
למה שרשמת אח"כ על הטיפולים - להגיע בגישה חיובית ועם אמונה בגוף, ולדעת להקשיב לגוף ולשים גבולות.
 
למרות הדרך הלא קלה שעברת, הצלחת וזה משמח ומעודד לקרוא ולשמוע 
 
שוב תודה ובשורות טובות,
א.
לצפיה ב-'עצה בשביל חברה'
עצה בשביל חברה
07/06/2018 | 20:07
9
213

היי בנות,
יש חברה טובה מהעבודה בהריון ראשון  שבוע 15.
אתמול היתה לה סקירה מוקדמת ויצא ממש לא טוב.הם עשו היום אקו לב עובר. 
אני לא יודעת את כל הפרטים, אבל אמרו להם שהם צריכים לחכות עד שלישי הבא לוועדה בשביל לדעת מתי לעשות הפלה.
למה הם צריכים לחכות עד אז?
מסיבה רפואית לדעתכן או מסיבה מנהלתית?
האם יש דרך לעשות פרטי ומהר יותר?
במה זה כרוך?
 
לצפיה ב-'תשובות'
תשובות
07/06/2018 | 21:10
121
קודם כל את חברה נהדרת שעוזרת לה בבירורים הטכניים. אין לך מושג כמה הרבה זה, כי זה בערך הדבר היחיד שבאמת אפשר כרגע לעזור. אחרי הפרוצדורה ממליצה לפנק אותה במשהו מתוק ולבקר מדי פעם לראות אם רוצה לדבר על זה.
 
אם התקבלה ההחלטה להפסיק את ההיריון אז המועד שאמרו לה הוא מנהלתי לחלוטין, אין שום יתרון לחכות. בשבוע 15 אפשר עדיין לבחור איפה עושים. אני רציתי כמה שיותר מהר ולכן קבעתי באסותא. ועדה ופרוצדורה באותו יום. באיזה בית חולים אמרו לה שהוועדה שלישי הבא? מהבירורים שעשיתי לפני שבועיים בערך גם אסף הרופא וגם תל השומר אמרו לי בטלפון שגם אחרי שוועדה מאשרת התור לפרוצדורה יכול לקחת עוד שבועיים.
ממליצה שתתקשר ביום ראשון לאסותא ותראה אם יכולים להכניס אותה כבר ביום שני. אני הפעלתי ביטוח פרטי, אבל זה עולה בעיקרון 400 לוועדה, 6900 לפרוצדורה, ו-840 לפתלוגיה שהם מחויבים לקחת.
מאחלת לה שיעבור כמה שיותר מהר ובקלות. אם היא רוצה לדבר עם מישהי שעברה את זה את יכולה לכתוב לי מסר פרטי ואתן לך את המספר שלי. לי אישית הכנה מדויקת של מה שהולך להיות עזר לי מאד.
לצפיה ב-'לא בטוח '
לא בטוח
07/06/2018 | 22:24
79
יש מומים שלא ברורה המשמעות שלהם עד שהאיברים גדלים קצת, כך שלפעמים יש סיבה רפואית ולא מנהלתית לדחיית הפסקת ההריון.
לצפיה ב-'היי לחברה הטובה,'
היי לחברה הטובה,
08/06/2018 | 16:48
6
102
כל הכבוד לך שאת דואגת כך לחברתך.
חסר לי ידע מדויק יותר כדי לענות לך. אני לא יודעת מה פירוש: "יצא ממש לא טוב.הם עשו היום אקו לב עובר". אני מבינה שאת בעצמך אינך יודעת את כל הפרטים.
אם חברתך בכל זאת מעוניינת, היא מוזמנת לכתוב פה, ואז אוכל להשיב לה, או שתוכלי את לברר פרטים נוספים רלוונטיים, כמו עד כמה זה סופי, מה ראו? מה מצאו? (במידה ושתי ההצעות לא רלוונטיות, זה גם בסדר גמור). 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'ראו מום חמור בלב'
ראו מום חמור בלב
12/06/2018 | 16:40
5
47
היא עברה היום וועדה באסף הרופא. אמרו לה שבבילינסון זה רקלידה שקטה ובאסף הרופא תצטרך השבוע לעבור שוב וועדה ואז יש תור רק לעוד שבועיים.
זה הגיוני שהיא תחכה כל כך הרבה זמן?
לצפיה ב-'זה לא הגיוני לחכות כל כך הרבה זמן, '
זה לא הגיוני לחכות כל כך הרבה זמן,
14/06/2018 | 07:28
4
47
אבל זו המציאות העגומה של מערכת הבריאות של מדינת ישראל...
חברתך יכולה גם לבדוק בקפלן, בתל השומר ובאסותא. בזמנו, לא עשו גרידות מאוחרות בבתי חולים פרטיים, אבל נדמה לי שמאז זה כן אפשרי. צריך להתקשר ולבדוק. 
למה היא צריכה לעבור שוב ועדה, אם כבר עברה אחת השבוע?
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובות'
תודה רבה על התגובות
14/06/2018 | 16:22
3
27
החברה הסתדרה ועברה היום באיכילוב.
בדיוק ראיתי כתבה שזה נפוץ שנשים מחכות שבועיים עד שלושה לגרידה. מזעזע אותי המצב הזה שנשים צריכות לעבור את זה בגלל מערכת הבריאות הציבורית האטומה פה.
האם אין מקום שניתן לפנות אליו ולמחות על המחדל הזה?
כואבת עם חברה שלי ועם כל הנשים שעוברות זה ומאחלת לכולנו לחבוק תינוק בריא וחמוד בקרוב
לצפיה ב-'טוב לדעת שגם באיכילוב עושים גרידות בשבועות אלו- '
טוב לדעת שגם באיכילוב עושים גרידות בשבועות אלו-
14/06/2018 | 17:15
2
24
מערכת הבריאות הציבורית אינה אטומה. וזה לא מחדל. זה ידוע שמערכת הבריאות הציבורית בארץ כבר שנים עומדת בפני קריסה. אין תקנים, אין כסף, אין תקציב, רופאים ורופאות, אחים ואחיות עובדים במשמרות לא הגיוניות, בתשלום לא הגיוני. 
למחות? הצחקת אותי. לא נראה לי שמשהו ישתנה מבחינת סדרי העדיפויות הכלכליים במדינה...לצערי הרב זהו המצב וצריך לספוג את זה. 
 
תודה על האיחולים, ואני מאחלת לחברתך החלמה מהירה עד כמה שאפשר, ושתזכה אף היא להריון תקין שיסתיים בידיים מלאות. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'זה בהחלט מחדל גם בעיני'
זה בהחלט מחדל גם בעיני
19/06/2018 | 12:07
1
18
להסתובב שבועיים שלושה עם עובר חי ולהרגיש אותו זז כל הזמן ובידיעה ששעון החול דופק ועומדים לסיים את חייו, זה נזק נפשי בלתי יתואר לאמא שההחלטה בסופו של דבר היא עליה מצפונית.
אני חושבת שזה אחד הדברים הכי קשים בתהליך הזה.
או לחילופין להסתובב עם עובר שמת ברחם ולחכות שבועיים שלושה להליך להוצאתו.
הנזק הנפשי כאן וכאן הוא באמת עצום.
כל דקה כזו היא נצח.
 
לגבי איכילוב - אין להם גבול ממש קשיח אבל הם עושים למיטב ידיעתי גרידות עד שבוע 18-19 ואפילו 20 לפעמים ותלוי בגודל העובר (כך לפחות נכון ללפני כמה שנים), אבל מעדיפים מאד שלא, בטענה שההשלכות האפשריות עשויות להיות קשות יותר על הפוריות, בהשוואה ללידה שקטה.
ההמלצה שלהם היא לידה שקטה לרוב, מטעמי שימור פוריות.
פרופ' לסין דוחף שם חזק את הנושא כגישה במחלקה.
 
לצפיה ב-'אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת בפסקה הראשונה, '
אני מאוד מסכימה עם מה שכתבת בפסקה הראשונה,
19/06/2018 | 12:14
12
וגם חוויתי זאת על בשרי ונפשי. אני רק כותבת שיש בעיה אמיתית כוללת של מערך הבריאות במדינה, ולא רק בנושא של הפלות ותורים לגרידות, אלא בכלל. 
המחדל הוא לא של בית חולים ספציפי כזה או אחר, אלא של הגורמים האחראים על ניהול המדינה. וזה לא שייך לממשלה הנוכחית דווקא, אלא לאורך כל שנות קיומה של המדינה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'ממתינה לגרידה, הימים שלפני'
ממתינה לגרידה, הימים שלפני
07/06/2018 | 12:55
4
182
שלום לכולן, חדשה פה, בעיקר קראתי עד עכשיו..
 
הסיוט הגדול שלי התגשם, שבוע עשירי, ואין דופק.. כל כך לבד. לא יודעת מה עלי לעשות. שלושה ימים עד לגרידה ואני משתגעת מהתחושה שמשהו מת בתוכי, מרגישה שהגוף שלי רימה אותי כל השבועות האחרונים, היו לי בחילות, רגישות בשדיים, התרגשנו וצחקנו, ליטפנו את הבטן..דמיינו חלומות גדולים יותר משנינו, והכל לשווא, לא היה שם כלום.
 
בבקשה, אשמח לשמוע מה עשיתן, חוויות שלכן מהימים הקשים האלה, של אחרי הגילוי. מה לעשות? לאן ללכת? להישאר במיטה? אני רוצה שיהיה לי טוב כבר
לצפיה ב-'הייתי בדיכאון, בכיתי והתאבלתי .הרגשתי בדיוק כמוך שהגוף שלי '
הייתי בדיכאון, בכיתי והתאבלתי .הרגשתי בדיוק כמוך שהגוף שלי
07/06/2018 | 13:44
102
בוגד בי. אז תעשי מה שאת רואה לנכון -תתני לעצמך את הזמן להיות כואבת ומאוכזבת. אני מאמינה שאחרי הגרידה תרגישי יותר טוב- זה פארדוקסלי -למה דווקא אחריי גרידה? כי כבר תהיה לך השלמה ולאט לאט הסימנים יעלמו. אני חושבת שהדרך הכי טובה להתגבר היא פשוט לזרום עם התחושה ולהבין ששנה הבאה  בזמן הזה -יתכן שתחבקי כבר ילד. תראי קדימה ותשמרי על אופטימיות. זה אפשרי .
 
לצפיה ב-'חוסר אונים'
חוסר אונים
07/06/2018 | 13:49
102
קודם כל - משתתפת בצערך. כפי שתארת - העפלתם לשחקים בתחושות, בחלומות ובתקווה. הספקתם אפילו להקשר, ופתאום - נפילה קשה.
חוסר האונים כל כך מוכר וברור, בייחוד כשאת עדיין במצב ביניים בין הריון (והתסמינים שחלקם או כולם עוד שם) לבין האין הריון.
שאלת מה לעשות, לאן ללכת ומה לעשות. עונה לך, שהמחשבות כנראה תהינה שם רוב הזמן. אם את מרגישה שיקשה עליך לעבוד, ויש לך אפשרות שלא ללכת לעבודה - עשי זאת. נסי להיות בימים הקרובים רק עם מי שטוב לך איתו, קראי ספר, צפי בטלויזיה, עשי רק מה שטוב לך באותו רגע ונסי להמנע ממי שיקשה עליך. האם יש לך חברות או בנות משפחה שאפשר לשוחח איתן? שיחה פנים אל פנים עשויה לעזור גם בעיבוד התחושות וגם בהרגעה לעתיד לבוא (אני גיליתי שכל כך הרבה נשים סביבי חוו אובדן בשבועות מוקדמים, ורובן הגדול זכו להריונות תקינים). אנחנו כמובן כאן עבורך.
אסיים בתשובה לסיפא של דבריך - התקופה הקרובה עשויה להיות לא פשוטה, כמה זמן? אין תשובה אחת, גם לא כשמדובר באבדנים של אותה אשה. ייתכן שיהיה לך טוב, ושוב נסיגה. חוזרת ומדגישה שאנחנו כאן עבורך.
מאחלת לך שהגרידה תעבור בשלום ובפעם אחת ללא שאריות והדבקויות; מאחלת לך שתצלחו את התקופה הקשה הזאת בשלום רגשית; מאחלת לך שבעתיד תצליחי להגשים את החלום הזה וחלומות נוספים.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך '
משתתפת בצערך
07/06/2018 | 14:08
76
גם כשמכירים את הסטטיסטיקה, גם כשיודעים שזה קורה כל כך הרבה, ברגע שבו הסטטיסטיקה מכה בך באופן אישי, יש תחושת בדידות מוחלטת.
 
היו לי כמה הפלות, אבל אתייחס בעיקר למה שחוויתי כשגיליתי בשבוע 9+6 שהדופק פסק יומיים לפני הבדיקה.
אחרי שגיליתי שאין דופק, בכיתי המון, במשך כמה שעות ברציפות. תוך כדי הבכי טיפלתי בביורוקרטיה של תיאום הגרידה ובביטול התורים לבדיקות ההמשך שתוכננו (סיסי שליה, שקיפות, סקירה ראשונה).
אצלי הגילוי היה ביום חמישי והגרידה היתה ביום ראשון. את סוף השבוע העברתי בעיקר במיטה, בלי תאבון ועם הרבה מרמור ותסכול.
 
רק אחרי שההריון הראשון שלי הסתיים בהפלה בשבוע 8, גיליתי שהמון נשים שאני מכירה עברו גם הן הפלות שליש ראשון. הידיעה הזו לא ניחמה אותי, אבל כן הרגשתי מעודדת מכך שלמרות ההפלות שהן עברו, הן הצליחו להפוך לאמהות.
 
בעיניי הפלה ראשונה מכאיבה בצורה שונה מכל האחרות, והלוואי שזו תהיה ההפלה הראשונה והאחרונה שלך.
מאחלת לך שהימים עד הגרידה יחלפו ושהגרידה תעבור בשלום.
מאחלת לך שההריון הבא יגיע כשתרצי בו ושהוא יסתיים בהגשמת החלום ובידיים מלאות.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון ומסכימה עם כל מה שכתבו לך'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון ומסכימה עם כל מה שכתבו לך
08/06/2018 | 16:17
15
לצפיה ב-'כאבים בחדירה אחרי גרידה. '
כאבים בחדירה אחרי גרידה.
05/06/2018 | 17:35
5
153
 
 
אני
 
שלום לכולכן, אני 3 שבועות אחרי גרידה ;(
אני פשוט במצב של חרדה בלתי פוסקת מזיהום...
 
שבוע לאחר הגרידה רצתי למיון להיבדק כי כאב ולא נמצא כלום.
 
אתמול, 3 שבועות אחרי, ניסינו לקיים יחסים בפעם הראשונה ולא עמדתי בכאב. הפסקנו אחרי כמה נסיונות לשנות זווית וכאלה. 
 
קמתי בכאבים שהוקלו במהלך היום, עדיין כל שלושת השבועות הכאבים באים והולכים אבל אתמול... רק בחדירה כאבי תופת. 
 
אני לא ככ ששה ללכת ולהיבדק שוב, אני מאוד חוששת כל הזמן מזיהום או סיבוך ומנסה לשלוט בזה. 
 
זה נורמלי הכאב הזה? תודה ;)
 
 
לצפיה ב-'בעיניי חבל על החרדות הללו...'
בעיניי חבל על החרדות הללו...
05/06/2018 | 18:49
2
108
למה את כל כך חוששת מזיהום? קרה משהו בזמן הפרוצדורה שמעלה את חששך? 
אני לא רופאה, ולא מבינה בזיהומים, ואני מציעה לך לשאול את הרופא/ה שלך לגבי העניין ולהתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך. 
 

שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה ;) '
תודה ;)
06/06/2018 | 16:20
1
45
גם לי חבל... אני חושבת שזו תגובה אצלי לטראומה. בלידה שלי לפני 4 שנים... כל מה שיכול היה להשתבש כמעט... קרה והשיקום שלי לקח שנה ויותר ;( עד היום אפילו.
 
עכשיו... זו פשוט חרדה קשה. שמשו רע יקרה. כל כאב מלחיץ. ומפחיד אותי שאחרי 3 שבועות עוד יש כאב.
 
תודה רבה.
 
 
לצפיה ב-'אולי כדאי להתייעץ לגבי טיפול תרופתי נוגד חרדה. '
אולי כדאי להתייעץ לגבי טיפול תרופתי נוגד חרדה.
06/06/2018 | 16:27
12
לצפיה ב-'תהיי קשובה וסובלנית לעצמך '
תהיי קשובה וסובלנית לעצמך
06/06/2018 | 09:52
1
62
ההחלמה צריכה להיות פיזית ונפשית יחד.
אני חוויתי גרידות קשות יותר וקשות פחות. היו כאלו שיום אחרי הרגשתי ותפקדתי רגיל וכאלו (מאוחרות יותר מבחינת שבוע הריון וקשות יותר גם לנפש שלי) שלקח לי חודש ואפילו 6 שבועות להפסיק לכאוב פיזית ולהרגיש מאוששת ממש.
הגוף והנפש קשורים יחדיו.
אולי הגוף עוד מתאושש, אי אפשר לשים על זה שעון, זה כ"כ אישי ומשתנה גם אצל אותה אישה בין פעם אחת לאחרת - תני לו את הזמן שלו. הוא יסמן לך כשיהיה מוכן.
ואולי זו הנפש, שעדיין זקוקה לזמן להתאושש ונמצאת בסינרגיה עם הגוף כך שאת מרגישה את זה ממש פיזית כשאת דוחקת בעצמך אולי.
 
נשמע שאת אולי עדיין לא מוכנה וזה בסדר לחכות קצת ולהשיג חיבור בצורה אחרת עם בן הזוג.
 
מבחינה טכנית - זיהום ילווה לרוב גם בעלייה של חום וסימנים נוספים.
אם הכאב לא מלווה אותך כל הזמן וללא קשר למה שאת עושה, הייתי פונה להיבדק שוב. אם הכאב נגרם בשעת מאמץ, או רק בשעת חדירה, הייתי נמנעת מזה כרגע ומקבלת את זה כסימן מבורך של הגוף שלי לחוסר מוכנות ולכך שהוא זקוק לעוד מנוחה והתאוששות.
 
תרגישי טוב
לצפיה ב-'הרבה תודה! '
הרבה תודה!
06/06/2018 | 16:23
40
ועוזר מאוד לשמוע. מאוד.
 
אני פשוט בפחדים, את צודקת לגבי החיבור ונחכה עוד עד שארגיש טוב יותר.
 
חשבתי שיהיה קל יותר בשלב כזה ;( אבל גם נפשית לא פשוט לי.
 
הרבה תודה על ההשקעה ;)
 
לצפיה ב-' פינת הביניים / לוותר על הנסיון האחרון (לירח וניל)'
פינת הביניים / לוותר על הנסיון האחרון (לירח וניל)
03/06/2018 | 13:09
14
228
אני מקדישה את הפינה לירח וניל ששטחה לפנינו את מערך השיקולים שלה לגבי הנסיון האחרון.
מצד אחד - כן, כן ועוד הפעם כן. אשה שעוברת 4 הפלות רצופות היא אשה חדורת מטרה, אשה שמרגישה שגודל המשפחה הנוכחי שלה אינו מספיק, שחולמת על הרחבת התא המשפחי ומגייסת לשם כך את כל כוחות הגוף והנפש, רותמת את הזוגיות למאמץ ומקווה מאד להגיע ללידה השמחה.
מצד שני - לא, לא, ממש ממש לא. אשה שמביטה בעובר הזעיר שנח על התחתונית שלה וחושבת שדי, מספיק, אזלו כוחותיי. אין לי כוח יותר. לא להתחלה המלחיצה (ההריון תקין? לא תקין? הסימנים נורמליים?) לא להמשך (יש תקלות גם אחרי השליש הראשון) וגם לא לתקופה שאחרי הלידה (היא מספרת שהיא מגדלת את הילדים שלה באופן מאד מאד צמוד, מניקה פרק זמן ארוך ועוד).
 
מה איתי, היא שואלת. מתי אגדל את עצמי. מתי אתפנה לחיי. היא במחצית הראשונה של שנות הארבעים, יש לה תוכניות קריירה, תוכניות להגשמה עצמית, ומן הסתם עוד חלומות שנדחקו הצידה במירוץ הילודה. והשעון מתקתק, מה זה מתקתק, בגיל 43 הוא צורח. אחרי 4 הפלות הוא לא נח אף פעם, שומעים את התקתוק שלו יום ולילה.
 
איזה חלום אצטער יותר שלא הגשמתי, היא תוהה - האם אצטער יותר על שלא הגעתי לגודל המשפחה עליו חלמתי (3 ילדים במקרה שלה), או שאצטער שלא מימשתי את עצמי מבחינה אישית. מה חשוב יותר, מה בוער יותר, מה נכון יותר לבחור.
 
עונה לך את המחשבה שלי - העתיד יבוא אחר כך. אבל את ההחלטה את מקבלת עכשיו. ולכן היא צריכה להתקבל לפי מערך הרגשות והכוחות הנוכחי שלך, לא לפי מה שאולי תרגישי בהמשך. יכול להיות שסטודנט בוחר ללמוד לימודים שלא מעניינים אותו (עכשיו) כדי שיהיה לו מקצוע מעניין/מכניס/מוצלח (אחר כך).
אבל וודאי תסכימי איתי שלא ניתן, בשום אופן, לצלוח 7 שנות לימודי רפואה ללא להט אמיתי להגיע לסיומם ובאמת להיות רופא, ואז לעבור עוד 5 שנות התמחות. וכל המסלול הנפלא הזה של 12 שנים - דורש כמובן תנאי קבלה מתישים וקשים. בואי נשווה לשנייה את תנאי הקבלה להריון, ואת המסלול של 12 השנים להורות. רק שהורות היא לא ל-12 שנים, היא עד הקבר. ולכן אני מאמינה שכדי להביא ילד צריך ממש ממש לרצות בכך, בטח מי שחוותה ומכירה גם את הצד הרע של הסטטיסטיקה.
 
 
מתוך קריאת דברייך את לא נשמעת לי קרועה בין שתי אפשרויות, אלא מצויה בתווך בין אפשרות אמיתית ונכונה עבורך עכשיו (=החיים הנוכחיים שלך) לבין חלום תיאורטי שקשור למה שיהיה אחר כך (=חלום הילד השלישי).
מותר לעצור. מותר לוותר. מותר לך להעדיף את מימוש העצמי ולוותר על ילד נוסף. מותר לך לזרוק לפח את המקלונים, את ספירת הימים, את כאב הלב עם כל הריון שנגדע, את החרדות, את חוסר השמחה בהופיע שני הפסים. מותר לך לשמור את הכוחות שלך למה שיש לך עכשיו במציאות ולא לכלות אותם על מה שאולי יהיה ואולי לא. ואיש אינו יודע מתי ואם בכלל.
 
 
 
לצפיה ב-'וואו אריות'
וואו אריות
03/06/2018 | 17:33
13
138
תודה תודה תודה
באת ממש בזמן  כי אני עדיין הראש עדיין מגלגל מחשבות...וזה מחזק (ומרגש!) לקבל פידבק כזה, ש''קורא'' אותי בצורה הכי אובייקטיבית.
וכנראה דייקת מאד כשקראת לזה ''חלום תיאורטי''
מבחינתי, הילד השלישי הוא הבטחה- להיות תמיד מוקפת אהבה ולעולם לא בודדה. האם אפשר להטיל משימה כזאת על תינוק שטרם נולד? אני מבינה שאם אוותר עליו אצטרך למלא את חיי בעצמי. להשיג את מה שאני זקוקה לו בזכות עצמי. 
לצפיה ב-'נדמה לי '
נדמה לי
03/06/2018 | 20:32
1
111
שזה מה שאת בעצם כותבת. שאת רוצה למלא את החיים שלך בעצמך, שאת ראויה לאהבה כפי שאת, שאת יכולה ליצור לעצמך קיום משמעותי ומלא תוכן, שיש לך לאן לגדול ולצמוח, שיש חוויות אחרות שמחכות לך מעבר לפינה, מעבר למקום של הילודה ושל האמהות - ושלשם את פונה ללכת.
על אף שמסע הילודה שלך הסתיים בידיים ריקות. על אף שמאד מאד רצית את הילד השלישי, על אף שהשקעת המון מאמצים בכל המישורים בהבאֹתו לעולם. פה את בוחרת למתוח את הקו של סוף הילודה ולהמשיך הלאה.
אני מאחלת לך המון הצלחה במסע החדש שלך אל ה'אני', ומקווה שתגלי את עצמך, ותמצאי עוד המון רבדים בתוכך ובחייך.
אנחנו כאן כל הזמן אם את רוצה להרהר שוב בהחלטה או אם וכאשר עולים רגשות מורכבים.
לצפיה ב-'תודה מקסימה. לפעמים קצת מפחיד להכיר באמת. אבל גם הכרחי'
תודה מקסימה. לפעמים קצת מפחיד להכיר באמת. אבל גם הכרחי
04/06/2018 | 02:14
30
לצפיה ב-'נכון כתבת'
נכון כתבת
04/06/2018 | 11:34
10
102
על פחד להיות בודדה וצורך למלא את החיים בעוד ילד. אני נכנסתי לטיפולים בדיוק מאותם הסיבות. רק שלא העזתי להגיד את זה לעצמי ולאחרים. 
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
05/06/2018 | 01:36
9
96
מעניין איך מרגישות אימהות ל3 ו4 ילדים. אני מניחה שכל מקרה לגופו... האם באמת הלב תמיד ''מלא''? החיים ''מלאים''? מעבר ליומיום שגדוש בעשיה ובהמון עניינים טכניים... ומה קורה כשהם קצת גדלים? כמי שחיה ללא אחים/דודים/בני דודים זאת תמיד היתה חידה בעיני. איך זה לחיות בתוך שבט. וחלמתי להקים לי שבט משל עצמי
לצפיה ב-'אני'
אני
05/06/2018 | 08:11
5
104
גם ללא אחים ובני דודים, ולא מכירה מה זה לחיות בתוך השבט. רואה את זה רק לפעמים במשפחה של בן זוגי, שכל ה״שבט״ שלו הוא בקצה האחר של הארץ. 
כפי שכתבת-כל מקרה לגופו. אני אמא ל 3, שהם בהבדלים של 7 שנים. יותר נכון לעכשיו-ל 2 , כי בת הגדולה שלי (18) גרה בנפרד עם חבר. כשאני רואה את הילדים שלי גדלים ופחות ופחות צריכים אותי - פה בדיוק מגיע הפחד הזה להשאר לבד כשלא צריכים אותך. ובכלל להשאר לבד. אגואיסטי, כן. אני מניחה שרוב בני אדם שלמים עם זה ושמחים שהחיים התפנו להם והם יכולים סוף סוף להתעסק בעצמם.  
אצלי זה אחרת. כשהייתי צעירה ניצלתי כל הזדמנת להשתחרר מהבית ומבת  הגדולה שהייתה קטנה אז, הלכתי למסיבות, התגרשתי, חבר חדש, חברוה חדשה ושוב חבר חדש וזה בלי סוף-פשות רכבת הרים של כמה שנים טובות (שגם במקביל לתואר שני באוניבסיטה). עם השנים השתניתי לגמרי ופשוט אין לי צורך לבלות לבד, דווקא הצורך שלי הוא הפוך-לבלות עם הילדים. לא תאמיני-אין לי גם צורך לצאת לחופשה זוגית כמו שהיה פעם, אני אוהבת להיות עם הילדים ולבלות איתם. ולא, אני בכלל לא אמא למופת ולא עסוקה עם הילדים מהבוקר עד הערב (אני עובדת משרה מלאה). ועדיין מאוד מאוד רוצה עוד ילד, רוצה שיהיו יותר מי 2 ילדים בבית (פתאום נהייה שקט בבית בלי הגדולה). רוצה עוד ילד שיגדל במשפחה שלי ביחד עם הילדים שיש לי כבר. ורוצה עוד פרק זמן שאהייה מוקדשת לילדים לפני שאשאר לבד. לא יכולה להסביר ומקווה שתביני. ואני נורא כועסת על בן זוגי שלקח לי שנתיים (מואד יקרות בגילי) לשכנע אותו. הוא גם לא מבין אותי עד הסוף, אהל בסוף הסכים, לא יודעת לכמה זמן.
 
סליחה על תשובה ארוכה ובטח מלאה בטועיות
לצפיה ב-'הראש ויתר והלב לא מסוגל לשחרר'
הראש ויתר והלב לא מסוגל לשחרר
07/06/2018 | 05:36
4
44
תודה ששיתפת. גם אצלי בן הזוג בחרדות כלכליות ושנים שלא רצה עוד אחד. עשה ''בשבילי'' אבל לא בלב שלם. זה בהחלט משפיע עלי ומערער את הביטחון. הכסף הוא בהחלט שיקול חזק נגד.אפשר לומר שהראש ויתר והלב לא מסוגל לשחרר....
לצפיה ב-'אני מאמינה שזו החלטה שמתקבלת מהלב'
אני מאמינה שזו החלטה שמתקבלת מהלב
07/06/2018 | 22:32
3
28
כשהכמיהה מאד מאד חזקה, הלב מוביל את ההחלטה ולא הראש. ומהבחינה הזו, במובן מסויים, את עדיין בפינת הביניים, בין האובדן להריון החדש. זה מקום מורכב להיות בו, ולפעמים יש נשים שנשארות בו עד שהביולוגיה עושה את שלה והריון חדש אינו בגדר אפשרות, ואז הלב מתרצה ומסוגל להשלים באמת עם החסר שלא התמלא.
לצפיה ב-'אני חוששת שאת שוב צודקת'
אני חוששת שאת שוב צודקת
08/06/2018 | 07:44
2
27
תודה שאת עוזרת לי לדייק את מה שעובר עלי. מן הסתם החודשים הקרובים יהיו מלאים בחשבון נפש ובלילות ללא שינה, ואז כמו שאמרת, הביולוגיה תכריע. ויש בזה משהו שפוי ומנחם. אחרת הייתי כנראה ממשיכה להתלבט לנצח.
אני קרובה לגבול של גיל 43. גם ככה אני כל הזמן אומרת לעצמי שלהיות אמא לתינוק בגיל הזה ובהמשך -אמא לילד בכיתה א בת 50 זה לא נכון עבורי. (רק עבורי כמובן. לנשים אחרות זה יכול להיות הדבר הנפלא ביותר), גם ככה בן זוגי לא מוכן להכנס לזה עד שאין שיפור במצב הכלכלי. כל הנתונים מצביעים על החלטה מאד ברורה- להסתפק במה שיש. ויש 2 ילדים מקסימים. אבל הגוף רוצה לחבק תינוק. להיות שוב א ח ד עם עוד יצור קטנטן.  והלב משתוקק לעלות שוב על גדותיו לעוד פעם אחת אחרונה בחיים האלה.
לצפיה ב-''
08/06/2018 | 10:41
1
24
הדיון שפתחה איןאריות ודיונים קודמים שהיא ואחרות עוררו כאן אחת לתקופה כל כך חשובים כדי לשפוך אור על מרכיב נוסף בסיפור, ובמתן לגיטימציה ותמיכה למי שבוחרת בדרך אחרת למסלול חייה.
את כותבת כל כך נוגע ללב, ירח וניל, ואני מאוד מזדהה איתך (גם אם לא הגבתי עד כה). הייתי כפסע מנקודה דומה, בערך באותו גיל ומצב משפחתי, ורק המקרה שינה את מצבי, כך שאני כל כך רוצה לחבק אותך, לאחל לך השלמה ושמחה בדרך בה את צועדת.
לצפיה ב-'תודה זה באמת מרגש שאתן כאן'
תודה זה באמת מרגש שאתן כאן
08/06/2018 | 10:56
5
לצפיה ב-'אני לא חושבת שזה קשור למספר הילדים האובייקטיבי'
אני לא חושבת שזה קשור למספר הילדים האובייקטיבי
06/06/2018 | 10:47
2
102
אלא למה שאת רוצה או למה שרצית. בטוחה שכאלה שרצו שני ילדים וזה מה שיש להן, זה נראה להן ממלא ומספק. וכאלה כמוני שילדו חמישה ונשארו עם ארבעה, בכל תמונה של הארבעה רואות את הרווח הקטן בין הילדה לאח שלה ששם צריכה היתה לעמוד החמישית, בדיוק ברווח הזה. היה לנו בשכונה יום פתוח בבית הספר לילדים שעולים לכיתה א', דיברתי עם חברה שהבת שלה עולה ואמרתי לה וואו זהו אין יותר ילדת גן בבית... והיא אומרת לי נכון איזה כיף! והיא עם שני ילדים. ואני עם ארבעה בבית כבר מעכשיו בחרדות מהרגע הזה שלא יהיו יותר ילדי גן אצלי... וזה רק יגיע עוד שנתיים... ברור שזה קשור לאובדן גם. אבל ממש לא רק... אז באמת נראה לי שהמספרים האלה לא אומרים כלום. התחושות האלה באות מכל כך הרבה מקומות... לוחצות על כל כך הרבה כפתורים בזהות האישית ובתחושת היכולת ובסטטוס שלך בעיני עצמך ובעיני החברה ועוד המון המון דברים. זה הדבר הכי סובייקטיבי והכי אישי שיש.
לצפיה ב-'מסכימה לגמרי'
מסכימה לגמרי
06/06/2018 | 11:57
57
לי יש שלושה ולגמרי מרגיש לי שרק התחלתי את המשפחה.....
יש לי חברה עם ילדה אחת שלגמרי מרוצה ולא רוצה עוד. וחברות עם שניים שמרגישות שלמות.
אז כנראה שזה כל אחד ומה שהוא חלם.
יש לי גם דוגמא לחברה מאוד טובה שהיו לה שניים המון שנים. ותמיד היתה מרוצה. פתאום בגיל 40 החליטה שהיא חייבת בעצם שלישי (הילדים שלה היו כבר גדולים) עשתה שנה של טיפולי פוריות בשביל זה וילדה את השלישי לפני 9 חודשים. ועכשיו היא לגמרי מרוצה עד מעל לגג.
ככה שזה סופר אישי.
לצפיה ב-'דברים נוגעים ללב כתבת'
דברים נוגעים ללב כתבת
06/06/2018 | 16:05
60
לא אכתוב פה קלישאות. קשה לתאר לעצמי מה עברת
ולא יכולת לתאר את זה בצורה טובה יותר-אין פה משמעות במספרים. הכל סוביקטיבי ומאוד אישי, וזה גם משתנה עם הזמן באותו בן אדם. 
 
לצפיה ב-'הפלה טבעית-שאלות'
הפלה טבעית-שאלות
02/06/2018 | 15:07
30
232
אני עוברת כנראה הפלה טבעית מאתמול, אחרי סבב הורמונים בלבד, שבוע 6+2. לי זה בינתיים מרגיש כמו מחזור, אבל יותר מאסיבי. ידעתי שזה יקרה כי לפי הבטא נמוכה ולא מכפילה היה ברור שההריון לא תקין. בשל בטא נמוכה(אחרון היה 526 לפני 3 ימים) לא נעשה עדיין אולטרסאונד.
שאלות:
1) יש לי תור לרופא שלי מחר ב 8 בבוקר. יש צורך להגיע למיון היום או שזה יכול לחקות ופשוט מחר כבר להגיע לרופא המטפל שלי בבוקר?
2) מה הבדיקות שאני צריכה לעשות ומתי? רק בטא או עוד משהו?
3) כמה זמן נמשך הדימום?
4) האם אפשר מחר ללכת לעבודה? אני מרגישה כמו במחזור רגיל, ובמחזור אני לא כזה סובלת ובטח שעובדת.
5) איך לעזור לגוף לשקם את עצמו כמה שיותר מהר?  שמעתי משהו על לימונים, אבל אולי אני מתבלבלת..
6) יש לי תור למרפאה פרטית ששם אני רוצה להתחיל ivf.  התור בעוד 16 יום. כדאי להעביר כדי להגיע כבר אחרי מחזור הראשון?
תודה רבה
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
02/06/2018 | 17:26
2
100
אנסה לענות על חלק מהשאלות-
1. אם אין לך כאבים עזים או חום, אני לא רואה שום סיבה להגיע היום למיון. 
2. מבחינת בדיקות- הכי טוב שתשאלי את הרופא, אבל מנסיוני מספיקה בדיקת אולטרסאונד לאחר גמר הדימום, כדי לוודא שאכן הכל התנקה. יש רופאים/ות ששולחים/ות לבדיקות בטא. אצלי זה לא היה. 
3. דימום של הפלה טבעית יכול להימשך זמן. לא יודעת לומר כמה זמן, כי אצל כל אחת זה אחרת. 
4. לא יודעת לומר לגבי העבודה. על פניו, נראה לי הגיוני לא ללכת מחר לעבודה, ולראות איך ההפלה הטבעית מתקדמת. 
5. לא הבנתי מה זה אומר לשקם את הגוף. מאיזו בחינה? 
6. מציעה לך להתקשר למרפאה ולשאול מתי הכי טוב לקבוע, בהתחשב בחדשות הלא טובות אודות ההפלה. 
 
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.

09-7749028
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
02/06/2018 | 19:05
1
84
אולי אקח חופש מחלה, תלוי איך ארגיש מחר.
לגבי לשקם את הגוף-זכור לי שקראתי לגבי מיץ לימון שכדאי לשתות אותו עם עוברים הפלה, כאילו הוא מנקה את הרחם וכל השטויות בסיגנון :). האמת אני לא מאמינה בתרופות סבתא, אבל מצאתי לימון אחד בבית והכנתי ממנו מיץ עם דבש. להפתעתי עבר לי כאב ראש והרגשה השתפרה (הרגשתי חולשה לפני). כנראה אפקט פלצבו :).
לצפיה ב-'לא שמעתי על זה, אבל העיקר שאת מרגישה טוב יותר. '
לא שמעתי על זה, אבל העיקר שאת מרגישה טוב יותר.
02/06/2018 | 19:12
26
לצפיה ב-'היי לך'
היי לך
02/06/2018 | 17:33
5
87
מצטערת על כך שההריון לא התפתח באופן תקין
 
ע"פ נסיוני, הדבר הדחוף היחיד כרגע הוא לקבל זריקת אנטי-D במידה ויש לך סוג דם שלילי ולאב של העובר יש סוג דם חיובי (ולכן לעובר עשוי להיות סוג דם חיובי).
כלומר אם את בעלת סוג דם A- או B- או O- או AB- והאב בעל סוג דם +
אני לא משוכנעת תוך כמה זמן מתחילת הדימום אמורים לקבל את החיסון הזה, נדמה לי שגם לקבל אותו מחר זה בסדר, אבל אני לא לוקחת סיכון והייתי עושה היום. עדיף לשאול רופא/אחות במוקד טלפוני של הקופה.
 
את צריכה לעשות בדיקת אולטראסאונד לוודא שהכל יצא. עקרונית אמורים לעשות את זה אחרי המחזור הרגיל הראשון שמגיע אחרי ההפלה, ורק אז לנסות להכנס שוב להריון. שווה להתייעץ עם רופא אם נמצאים בלחץ זמן וההפלה היא מוקדמת כזאת אם אפשר גם לנסות להכנס להריון לפני שמגיע מחזור טבעי ראשון.
 
מהפלה דומה שהייתה לי, הדימום היה קצת יותר חזק ממחזור רגיל, אבל לא משמעותית יותר. לא זכור לי שהיה ארוך במיוחד. לא רואה סיבה להעדר מהעבודה אם לא כואב לך יותר ממחזור רגיל. רק קחי איתך יותר תחבושות למקרה שהדימום יתחזק. שימי לב להשתמש רק בתחבושות ולא בטמפונים.
 
לצפיה ב-'המון תודה :)'
המון תודה :)
02/06/2018 | 18:59
4
59
סוג דם שלי +, ז״א לא צריך חיסון.  
מקווה שיצא הכל ולא אצתרך פעולות נוספות. 
לצפיה ב-'ראיתי עכשיו את השרשור בפורום השני...'
ראיתי עכשיו את השרשור בפורום השני...
02/06/2018 | 19:25
3
83
לגבי חשד לחוץ רחמי - אין לי מושג, קטונתי. אולי הן צודקות וכדאי לגשת למיון...
בהצלחה!
לצפיה ב-'לא הבנתי, יש חשד לחוץ רחמי, כי היא לא כתבה על כך כלום? '
לא הבנתי, יש חשד לחוץ רחמי, כי היא לא כתבה על כך כלום?
02/06/2018 | 19:30
27
לצפיה ב-'זה לא בדיוק'
זה לא בדיוק
02/06/2018 | 19:38
1
83
זה היה חשש להריון לא תקין כי בטא היתה נמוכה ולא הכפילה. במקרים כאלו זה או הריון תוך רחמי לא תקין, הריון חוץ רחמי או סיכוי ממש קטן להריון תקין. בגלל שבטא אחרונה הייתה בסביבות 500 , לא היה דרך לוודא את מיקום ההריון. הרופא רצה שאבוא לאולטרסאונד מחר, אבל ההריון כנראה היה תוך רחמי ונפל בעצמו
לצפיה ב-'הבנתי. עדכני אותנו מחר לאחר הבדיקה אצל הרופא. '
הבנתי. עדכני אותנו מחר לאחר הבדיקה אצל הרופא.
02/06/2018 | 19:41
15
לצפיה ב-'מה אמר הרופא?'
מה אמר הרופא?
03/06/2018 | 12:35
20
41
ואיך את מרגישה?
לצפיה ב-'הייתי אתמול בערב אצל הרופא'
הייתי אתמול בערב אצל הרופא
04/06/2018 | 10:47
19
83
כי בבוקר החלטתי ללכת לעבודה (גם היום). הרופא עשה us שנראה לי מקיף ואמר שלא רואה שום דבר בשום מקום. היום עשיתי בטא, התשובה בערב.
 הדימום המסיבי היה סך הכל יום וחצי, מאתמול בצהריים הדימום החליש, והיום הוא לא חזק ממש. זה נורמאלי בהפלה שכך מהר זה מחליש? למרות שיצא גוש ביום של דימום מסיבי (סליחה על הפרט). 
תודה :)
לצפיה ב-'הכל יכול להיות-'
הכל יכול להיות-
04/06/2018 | 11:31
12
39
בהפלה שהיתה לי בשבוע הזה אני דיממתי קרוב ל-3 חודשים עד שהכל יצא (כולל כדורי ציטוטק...), ומישהי אחרת- אצלה הכל יתנקה בימים אחדים. גם פה צריך מזל, אם אפשר לקרוא לזה ככה. 
את צריכה להסתמך על הבדיקות של הרופא. לבטא לוקח לפעמים זמן לרדת. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'אני נורא מפחדת מחוץ רחמי'
אני נורא מפחדת מחוץ רחמי
04/06/2018 | 11:40
11
50
ואני עדיין מרגישה בחילות, זה משגע אותי. לא יודעת איך אשרוד את השעות שעות עד תוצאת בטא :(. 
לצפיה ב-'אבל איך זה יכול להיות חוץ רחמי אם היו דימומים מאסיביים?'
אבל איך זה יכול להיות חוץ רחמי אם היו דימומים מאסיביים?
04/06/2018 | 11:59
10
15
לצפיה ב-'וגם היית אצל הרופא והוא לא ראה כלום? אז למה החשש? '
וגם היית אצל הרופא והוא לא ראה כלום? אז למה החשש?
04/06/2018 | 12:00
9
11
לצפיה ב-'מקורן של הבחילות הוא הורמונלי ולכן יכולות להמשיך עוד תקופה.'
מקורן של הבחילות הוא הורמונלי ולכן יכולות להמשיך עוד תקופה.
04/06/2018 | 12:00
9
לצפיה ב-'כבר לא יודעת מה לחשוב'
כבר לא יודעת מה לחשוב
04/06/2018 | 12:08
7
53
הבנות מפורום פוריות הפחידו אותי עד מוות.  
תודה לך על תשובות מרגיעות 
לצפיה ב-'מה שמרגיע הוא מה שהרופא אמר היום בבדיקה. חבל על ההיסטריה. '
מה שמרגיע הוא מה שהרופא אמר היום בבדיקה. חבל על ההיסטריה.
04/06/2018 | 12:11
6
14
לצפיה ב-'נכון חלקית'
נכון חלקית
04/06/2018 | 12:21
5
45
בטא אחרון ביום רביעי היה 526, בבטא פחות מ 1000 קשה לראות משהוא גם בתוך וגם מחוץ לרחם. אראה לפי הבטא בערב. 
לצפיה ב-'הרופא חושד במשהו? אמר משהו? חושש ממשהו? '
הרופא חושד במשהו? אמר משהו? חושש ממשהו?
04/06/2018 | 16:52
4
13
לצפיה ב-'לא, רק מהריון לא תקין'
לא, רק מהריון לא תקין
04/06/2018 | 17:12
3
43
אמר שכנראה זאת הפלה
לצפיה ב-'או. קיי. אז למה להסתבך עם פאניקות מיותרות? '
או. קיי. אז למה להסתבך עם פאניקות מיותרות?
04/06/2018 | 17:36
2
14
לצפיה ב-'כמה שאת צודקת '
כמה שאת צודקת
04/06/2018 | 17:42
1
42
זה סבב ראשון שלי. שממנו למדתי שלא צריך להכנס להיסטריה בלי סיבה מוצדקת (זה נכון לא רק לגבי טיפולים). יש המון התרחשויות עם המון תסמינים ואצל כל אחד זה שונה. אז להרגע ולהקשיב לגוף. 
 
לצפיה ב-'וגם- חשוב מאוד להיות מטופלות אצל רופא/ה שאנחנו סומכים עליו/ה'
וגם- חשוב מאוד להיות מטופלות אצל רופא/ה שאנחנו סומכים עליו/ה
04/06/2018 | 18:18
6
לצפיה ב-'מסכימה עם שירה - הכל יכול להיות'
מסכימה עם שירה - הכל יכול להיות
04/06/2018 | 18:55
5
41
גם אצלי זה לא היה משמעותית יותר חזק ממחזור רגיל בשלב דומה. מניחה שזה גם קשור לכמה שק ההריון והעובר התפתחו בפועל (ולא רק לפי ספירת השבועות), ואם הבטא היתה נמוכה אז כנראה שלא ממש התפתח.
יש תוצאה של הבטא מהיום?
לצפיה ב-' הבטא ירד'
הבטא ירד
04/06/2018 | 19:22
4
55
ל 111, מקווה שימשיך בירידה. 
לצפיה ב-'יופי! לפחות זה..'
יופי! לפחות זה..
04/06/2018 | 19:24
2
12
לצפיה ב-'מי היה חושב'
מי היה חושב
04/06/2018 | 19:42
1
68
שאשמח לבטא שיורדת :)
לצפיה ב-'אויש, לגמרי...'
אויש, לגמרי...
04/06/2018 | 20:57
13
לצפיה ב-'בהתחשב בנסיבות- אלו בשורות טובות'
בהתחשב בנסיבות- אלו בשורות טובות
06/06/2018 | 08:29
9
לצפיה ב-'לקראת לידה שקטה מחר :('
לקראת לידה שקטה מחר :(
03/06/2018 | 15:15
22
281
לצערי אני נאלצת לסיים מחר עם ההריון שכה חיכיתי לו וכה ייחלתי לו 
הריון שבא אחרי כמה טיפולי IVF
נאלצת לסיים בגלל מום מאוד קשה בלב 
מחר בשבוע 16 זה ייגמר :(
רציתי לשאול אתכן
איך ההליך הזה הולך 
האם זה באמת כמו לידה רגילה עם לחיצות? האם זה מחייב בנוסף גרידה?
האם מזריקים לי משהו להספיק את דופק העובר? :((((((
והכי חשוב איך ממשיכים הלאה
קשה לי מאוד לחיות עם העובדה שאני זאת שסיימתי עם ההריון:(
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
03/06/2018 | 18:00
8
137

אנסה לענות בנקודות:
1. חשוב לי לשאול אותך האם נתנו לך את זכות הבחירה בין לידה לבין גרידה מאוחרת. כל עוד הציגו בפנייך את שתי האופציות את היתרונות והחסרונות של שתיהן, ונתנו לך את זכות הבחירה- זה בסדר. 
 
2. לא עברתי תהליך של לידה שקטה, אלא גרידה מאוחרת בשבוע 16 וגרידות בשבועות מוקדמים יותר, ולכן אני לא יודעת לומר על הפרוצדורה הפיזית. מקווה שתבואנה אחרות ותוכלנה לענות לך. את גם יכולה לחפש אחורנית בפורום.
 
3. בשבוע זה לא מזריקים זריקה לעובר. הוא לא בר חיות בשבוע זה, ולכן אין צורך בזריקה. 
 
4. איך ממשיכים הלאה- זו כבר שאלה מורכבת הרבה יותר מאשר השאלות הפרוצדורליות. אין תשובה אחת. אבל המפתח הוא להבין שמדובר בעובר פגוע מאוד, ולכן, את נאלצת להיפרד ממנו ומההריון, כדי למנוע לידה של תינוק שלא תהיה לו איכות חיים, או שלא יהיו לו חיים בכלל  בגלל המום הקשה בלב. ההכרעה היתה פה של הטבע, ולא ממש שלך...
ניתן לעבור את התהליכים הרגשיים לבד, אך פעמים רבות יש צורך בעזרת אשת מקצוע מתאימה. 
 
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'לא נתנו לי 2 אופציות'
לא נתנו לי 2 אופציות
04/06/2018 | 11:52
7
120
פשוט הסבירו לי על התהליך של הלידה השקטה
אמרו לי שבשבוע הזה זה כבר מצריך לידה
אני אשאל אותם מדוע לא עושים לי גרידה
אני עכשיו מחכה בביה"ח שיקבלו אותי כי עמוס פה
ועדכנו אותי שלצערם אני לא אקבל חדר לבד כי עמוס פה
 
לצפיה ב-'אני בשוק שלא יידעו אותך שניתן לבצע גרידה מאוחרת'
אני בשוק שלא יידעו אותך שניתן לבצע גרידה מאוחרת
04/06/2018 | 11:56
6
39
לצפיה ב-'ועכשיו אמרו לי שבעלי לא יכול להישאר איתי חצי '
ועכשיו אמרו לי שבעלי לא יכול להישאר איתי חצי
04/06/2018 | 12:17
5
116
שאין חדר לבד
ואי אפשר שגבר יהיה בחדר עם עוד נשים
אני לא מבינה איך אני אמורה לעבור את כל זה לבד
בא לי פשוט ללכת
לצפיה ב-'באיזה בית חולים את?'
באיזה בית חולים את?
04/06/2018 | 13:40
4
98
בשבוע שלך יש מספר בתי חולים שעדיין עושים גרידה ולא לידה. אני עברתי גרידה לפני שבועיים והייתי בשבוע 22+6. אולי שווה שהיה לנשום ולחשוב מה מתאים ונכון לך.
לצפיה ב-'דברים בעייתיים לגבי בתי חולים- '
דברים בעייתיים לגבי בתי חולים-
04/06/2018 | 14:09
100
ניתן לכתוב את הדברים במלואם, אך אני מבקשת שלא לפרסם את שם בית החולים. לא רוצה שאף אחת מכן תמצא את עצמה מאויימת בתביעת דיבה. כנ"ל לגבי רופאים/ות. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'איזה בית חולים עשית גרידה?'
איזה בית חולים עשית גרידה?
04/06/2018 | 16:19
2
34
לצפיה ב-'שאלת אותי?- '
שאלת אותי?-
04/06/2018 | 16:51
83
את הגרידה המאוחרת בשבוע 16 עברתי באסף הרופא, ואת שאר הגרידות בשבועות המוקדמים עברתי במאיר. יש לי רק מילים טובות לכתוב על המקצועיות והיחס- בשני בתי החולים. 

שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
לצפיה ב-'אני גם עשיתי גרידה מאוחרת באסף הרופא'
אני גם עשיתי גרידה מאוחרת באסף הרופא
04/06/2018 | 17:55
27
לצפיה ב-'כל כך מצטערת לראות אותך גם כאן'
כל כך מצטערת לראות אותך גם כאן
03/06/2018 | 23:33
2
117
עברנו יחד באותו יום IVF, הבטא המשמחת, הדופק, והתקדמות ההיריון. לא ציפיתי שגם הפסקת הריון נעבור יחד.
אני עברתי בשבוע 15 בגרידה (לפני שבוע בדיוק), ולא היה צורך בזריקה (לעומת הריון קודם שסיימתי בשבוע 22 עם זריקה).
אפשר לשאול למה בחרת לעבור לידה בשבוע כזה? באיזה בית חולים?
מקווה שיעבור כמה שפחות נורא שאפשר. אם תרצי לדבר בפרטי אני כאן...
דרך אגב, אין לי מושג אם זה נכון או לא, אבל כמה רופאים אמרו לי שבהריונות IVF יש יותר מומים בגלל המניפולציות במעבדה.
לצפיה ב-'אוי כל כך עצוב לי גם לראות אותך כאן'
אוי כל כך עצוב לי גם לראות אותך כאן
06/06/2018 | 18:15
1
48
בא לך לשתף איך זה קרה?
בחרתי בלידה בגלל שפחדתי מהגרידה
הבנתי שזה הליך שעדיף להמנע ממנו
לצפיה ב-'שמחה לשמוע שאת אחרי, ומשתפת'
שמחה לשמוע שאת אחרי, ומשתפת
07/06/2018 | 18:54
43
אצלי זה קרה בסקירה, ביום רביעי הרופא ראה מום במוח ומיד חיפש משהו בעמוד שדרה ואכן מצא. ביום ראשון הלכנו לייעוץ גנטי וסקירה מכוונת וכולם המליצו פה אחד להפסיק את ההריון. לפחות נחסכה ממני ההתלבטות הקשה כמו פעם קודמת.
קבעתי תור לאסותא  ליום שני וכך לפחות לא הייתי צריכה להמתין הרבה זמן בין לבין ויכולתי לסיים עם זה בשבוע יחסית סביר.
אני מפחדת מההשלכות הרפואיות של גרידה, אבל פחדתי אפילו יותר מההשלכות הנפשיות של לידה. שמחה לשמוע שלא היו לך כאבים, לפחות זה. תראי את הצד החיובי - שתהיה לך לידה אמיתית ושמחה הגוף שלך יהיה יותר מוכן ואולי יעבור קל יותר ומהר יתר.
לגבי חזרה לטיפולים - את צריכה לחכות בערך חודש וחצי שיגיע המחזור, אחרי המחזור לעשות אולטראסאונד. אם הכל נראה תקין ונקי את יכולה להתחיל טיפול במחזור שאחרי. אחרת אם יש שאריות צריך היסטרוסקופיה ניתוחית. אחרי גרידה, הרופא שלי אמר שאם אולטראסאונד תקין אז לעשות היסטרוסקופיה אבחנתית. לא יודעת מה ההמלצה לגבי לידה.
אני מקווה בשביל שתינו שזה שהוכחנו שאנחנו מסוגלות להיקלט ולהחזיק הריון ישחק לטובתנו ונצליח במהרה להגיע להריון תקין. אני לא זוכרת את הסיפור שלך, אבל אני קצת בחרדות כמה זמן יקח לי. בממוצע לקח לי שנה וחצי להגיע לכל הריון ואני לא נהיית צעירה יותר. בת 35 עוד כמה חודשים....
דבר נוסף לגבי חזרה לטיפולים, פעם קודמת התגובה שלי להורמונים הדרדרה משמעותית אחרי הגרידה. הרופאים טוענים שאין קשר אבל קשה לי להאמין. אני לא רוצה להבהיל, רק שתהי מוכנה לאפשרות הזאת. כן אציין שאחרי 3-4 סבבים זה השתפר וחזרתי למספר ביציות דומה יותר למה שהיה לפני (אבל במינון הרבה יותר גבוה)
לצפיה ב-'מנסה לענות לפי מה שאני יודעת'
מנסה לענות לפי מה שאני יודעת
04/06/2018 | 08:06
3
130
לפני כמה שנים הכרתי מישהי שעברה תהליך דומה בשבוע דומה בבי"ח כרמל. זה היה הרבה לפני הלידה השקטה שלי ולא חשבתי לשאול אותה למה היא לא הלכה על גרידה.
בשבוע כזה אין זריקה להפסקת דופק העובר. העובר רחוק מאוד מסף החיות.
אם אני לא טועה, השראת הלידה אצלה בוצעה באמצעות בלון, אני לא זוכרת אם שילבו אצלה גם ציטוטק או פיטוצין. היא עברה לאחר מכן גרידה על מנת לוודא שאין שאריות.
 
אצלי בשבוע 21 השראת הלידה בוצעה באמצעות ציטוטק. צירי הפתיחה היו דומים לצירי הפתיחה בלידה השמחה שלי, אבל בניגוד ללידה השמחה שבה לחצתי במשך 3 שעות, בלידה השקטה לא לחצתי כלל מפני שצירי הלחץ של הרחם עשו את כל העבודה.
מותר לך לבקש משככי כאבים וחומר מטשטש.
מיד אחרי הלידה השקטה נלקחתי לגרידה על מנת לוודא שאין שאריות ולמחרת חזרתי הביתה.
במקרה שלי היה לי גודש (גם בלידה השקטה בשבוע 21 וגם בהפלה נוספת בשבוע 13). ממליצה לארגן מרשם לדוסטינקס ולהתייעץ עם הרופאים בביה"ח לגבי השימוש.
 
ההתאוששות הפיזית ארכה כמה ימים, ההתאוששות הנפשית ארכה הרבה יותר.
לעבודה חזרתי שבוע וחצי אחרי הלידה השקטה. בהתחלה זייפתי שגרה וחיוכים, אבל לאט לאט החיוכים הפכו לאמיתיים ולא מזוייפים.
 
אני מבינה את הקושי עם המחשבה שאת זו שסיימה את ההריון, אבל אני מזכירה לך שהסיבה לסיום ההריון היא מום לבבי חמור.
הבחירה שלך היא לא לדון את העובר שלך לחיים של סבל וכאב וככל הנראה גם תוחלת חיים קצרה.
3 פעמים עמדתי בנקודה הזו שבה צריך לבחור. ב-3 הפעמים בחרתי להפסיק את ההריון.
מליוני פעמים הזכרתי לעצמי שמי שלא מתכוונת להפסיק את ההריון, לא מבצעת בדיקות.
 
משתתפת בצערך על האובדן 
לצפיה ב-'אני כל כך מצטערת לשמוע'
אני כל כך מצטערת לשמוע
04/06/2018 | 12:15
2
129
נשמע שעברת דברים לא פשוטים בכלל:((((
תודה רבה לך על המענה והתמיכה
לצפיה ב-'נאלצתי למחוק כמה דברים, כדי להגן עלייך ועלי. '
נאלצתי למחוק כמה דברים, כדי להגן עלייך ועלי.
04/06/2018 | 13:23
1
46
לצפיה ב-'תודה רבה לך!'
תודה רבה לך!
04/06/2018 | 14:57
29
לצפיה ב-'משתתפת בצערך ושולחת חיבוק ענק'
משתתפת בצערך ושולחת חיבוק ענק
04/06/2018 | 12:27
5
84
 
 
לצפיה ב-'הביאו לי כדור וביקשו ממני לחזור תוך 24 שעות'
הביאו לי כדור וביקשו ממני לחזור תוך 24 שעות
04/06/2018 | 16:19
4
52
לצפיה ב-'מה שלומך?'
מה שלומך?
06/06/2018 | 11:53
3
19
לצפיה ב-'חוזרת לעדכן'
חוזרת לעדכן
06/06/2018 | 18:13
2
82
אז אני אחרי 
הבאו לי אתמול ציטוטק אחרי רבע שעה ירידת מים ואחרי פחות משעה היא כבר יצאה
הכל הלך כל כך מהר וללא יותר מדי כאבים
שהיא יצאה ממני לא היה לי שום ציר שום כאב לפני
היא פשוט יצאה
והרגשתי אותה וכל איבר בגוף שלה :(
חוויה מאוד טראומתית וקשה 
הכאב הנפשי מתעלה על הפיזי כמעט ולא הרגשתי כאב פיזי
אציין לטובה את האחות שליוותה אותי בזמן הזה היא היתה כל כך סבלנית ומבינה
וזהו עכשיו נותרתי עם הריקנות :( 

אומנם זה בטח עדיין מוקדם אבל רציתי לדעת מתי אני יכולה לחזור לטיפולים
הרופא אמר לי חודש וחצי, לא דורשים יותר בדרך כלל?
 
לצפיה ב-'נשמעת חוויה קשה'
נשמעת חוויה קשה
06/06/2018 | 20:08
53
אני עברתי גרידה מאוחרת בשבוע 16 לפני כארבעה חודשים. בכלל לא הציעו לי לידה שקטה. מעניין לפי מה הם  מחליטים.
יכולה להגיד שגם בגרידה זה מאוד טראומטי להתעורר עם רחם רייק. כאילו שדדו לי את התינוקת.
מחבקת אותך ושולחת לך כוחות.

לא יודעת לגבי טיפולים. ממני בקשו לחכות מחזור אחד ואז לבוא לבדוק שהרחם תקין ואין שאריות.
לקח לי 7 שבועות לקבל מחזור ואז הלכתי לבדוק ונאמר שהכל תקין. והותר לי לחזור לנסות להיכנס להריון.


לצפיה ב-'תודה על העדכון'
תודה על העדכון
08/06/2018 | 16:15
35
נשמעת חוויה מאוד טראומטית, למרות שלא היה כמעט כאב פיזי. 
מדהים בעיניי שכמעט לא חשת כאב פיזי. זה מאוד יוצא דופן, בהתחשב בנסיבות. 
הכאב הפיזי נחסך ממך, אך הנפשי לא. 
יש שלבים לאבל, ולפי הצורך, תדעי שניתן לפנות גם לסיוע מקצועי (אם זה יהיה רלוונטי עבורך, את מוזמנת לפנות אלי לגבי עניין זה במערכת המסרים). 
 
לגבי הנושא של הטיפולים- אם הרופא אמר שחודש וחצי מספיקים, אז למה לחשוב אחרת? האם בדקו אותך? את צריכה לבוא לביקורת כלשהי? 
 
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'הגיעו התוצאות של הצ'יפ שלנו'
הגיעו התוצאות של הצ'יפ שלנו
01/06/2018 | 17:00
4
224
 שוחט התקשר בעצמו למסור לנו אותן 
אנחנו לא נשאים! 
אני חייבת להגיד שירדה לי אבן מהלב שאפילו לא ידעתי שיש לי. 
לצפיה ב-'מעולה. בהתחשב בנסיבות- אלו הן חדשות טובות'
מעולה. בהתחשב בנסיבות- אלו הן חדשות טובות
01/06/2018 | 17:58
50
לצפיה ב-'משהו חיובי'
משהו חיובי
03/06/2018 | 07:35
1
92
היי
אני ממש מצטערת שנאלצת לעבור הפסקת הריון.
גם אני עברתי לידה שקטה אחרי שגילו ממצא שמורש ממני.
במקרה שלכם יש כאן בעצם עדות לזה שזה לא אצלכם ורוב הסיכויים שהעובר אם הייתם משאירים אותו היה מאוד חולה.
וגם סבירות מאוד מאוד נמוכה שזה יקרה שוב 
שולחת לך חיבוקים.❤
לצפיה ב-'תודה ☺️'
תודה ☺️
03/06/2018 | 21:54
43
למרות שהייתי בטוחה בהחלטה שלי יש  משהו מאוד מרגיע ומאושש את ההחלטה שלנו. נקווה שבפעם הבאה לא ניפול בצד הרע של הסטטיסטיקה.
צר לי שהיית צריכה לעבור לידה שקטה וגם הגילוי הקשה אחרי, אני זוכרת את הסיפור שלך. ומקווה שיהיה לשתינו הריון תקין בקרוב
לצפיה ב-'מעולה'
מעולה
03/06/2018 | 08:30
67
אלה באמת חדשות מרגיעות

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
פורום פוריות הגבר
מתקשים להיכנס להריון?
היבטים- פסיכותרפיה קוגנטיבית התנהגותית
מרפאת היבטים

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ