לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'תסתכלי על חצי הכוס המלאה'
תסתכלי על חצי הכוס המלאה
20/01/2017 | 20:38
2
35

כן, זה המשפט ששמעתי היום. אז עניתי שאם חצי הכוס המלאה, מלאה בחרא, עדיין כדאי להסתכל עליה? לא, באמת, כשאין מה להגיד, פשוט שלא יגידו כלום, רק יקשיבו ואם קשה להם להקשיב אז שלא ידברו. עדיף שלא יתייחסון בכלל.
ושוב אני כאן. כבר המון זמן שלא כתבתי כאן, כי התרכזתי בלהמשיך הלאה. התרכזתי בניסיונות הנואשים להרות שוב. במשך שנה, כל חודש, עם המחזור הגיע דיכאון. אבל אני חזקה. באמת. וגם אופיטימית בצורה מחליאה, אז המשכתי הלאה. השעון מתקתק 39 ושנה עברה. לכבוד יום ההולדת שלי גיליתי שאני בהריון שוב. ולא העזתי לשמוח לרגע, באמת שלא. עד שבבדיקה ראיתי את הדופק ואז פתאום גם הלב שלי חזר לפעום. פעם ראשונה אחרי הפסקת ההריון הקודם בשבוע 24, שחזרה אלי התקווה שאולי דברים טובים יתחילו לקרות. שאולי ניסים כן קורים. אבל ביום חמישי הגעתי לרופא לתת לו את חוות הדעת של היועץ הגנטי שאמר חד משמעית שזה הריון חדש ואין לו שום קשר לראשון. אז הוא הציע שנציץ רגע לראות שהכל בסדר. ואז הוא היה בשקט. והשקט נמשך עוד. בדיוק כמו השקט ההוא שהיה כשעברתי סקירת מערכות בה נמצאו כל המומים. ואז הוא אמר מצטער והיה אפשר לשמוע את לב שלי מתנפץ לאלף עזאזל. כל מה שבניתי בשנה האחרונה התפרק לרסיסים של כל גווני הכאב האפשריים. והייתי לבד. ואחר כך חזרתי לקחת את הגדולה לצופים והקטנה לג׳אז. כי זה לא משנה שיש לך עובר מת בבטן. את צריכה לתפקד. וזה לא משנה שזו פעם שניה וזה לא משנה שכבר שנה שאנחנו מנסים. ואז בית חולים. והם שוב עושים לי את מה שעשו פעם קודמת ושולחים אותי הביתה עם עובר מת בבטן. הכי מוקדם שאפשר לעשות את הגרידה זה יום שני. ארבעה ימים. אני והעובר המת שלי. הפעם אין לו שם ולא הרגשתי אותו זז וזה לא אותו דבר. שבוע 11 מרגיש אחרת משבוע 24. הבנות לא יודעות. רק אנשים ממש קרובים יודעים. אבל כשכלי נשבר פעמיים הוא נשבר לחתיכות קטנות יותר. ומה מעצבן ממש, מה שמעצבן זה שגם ככה לא היה קל. ואם לא היה דופק מהתחלה אז לא היו חלומות ולא תקוות ולא כלום, אבל עכשיו יחד עם הדופק שפסק הכל התנדף. ואין לי מושג איך לאחות את השברים איך להדביק את החתיכות האלה ולנסות לייצר דמות שתעמוד שוב על הרגליים. לא שיש לי ברירה, יש בנות בבית שצריך לדאוג להן. מה שכן, זה נכון, ׳תמיד אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה - לפחות נכנסת להריון שוב, יש לך כבר שתי בנות.׳ רק שלשמוע את זה כשיש לך עובר מת בבטן, שורף לי את כל הפיוזים במוח.
אז מה עושים עכשיו?
 
לצפיה ב-'עכשיו בוכים '
עכשיו בוכים
20/01/2017 | 20:58
1
26
עדיף לא ליד הילדות, אבל בוכים. כי שברים של חלומות ותקוות שהתנפצו, מכאיבים בעוצמות שלא ניתן לתאר.
במובן הזה בלבד (של תקוות וחלומות), אני מרגישה שככל שאני עוברת יותר אובדנים, זה נהיה קל יותר. התקווה כל כך קלושה, שברגע האובדן היא כבר לא מתנפצת, אלא מתפוגגת כמו עשן ברוח. מה שמאזן את ההקלה הזו, זה היאוש שאופף אותי בכל אובדן, ונהיה יותר ויותר כבד.
 
חצי הכוס המלאה לא רלוונטית כרגע והיא לא תהיה רלוונטית עוד זמן רב. ובעיניי את היחידה שמותר לה להתייחס לחצי הכוס המלאה, אם וכאשר תרגישי שזה נכון לך.
 
עצובה ביחד איתך 
 
לצפיה ב-'תודה. את צודקת'
תודה. את צודקת
20/01/2017 | 21:34
19
אני בוכה כל זמן שאני לא לידן. וגם באמצע הלילה כשאני מתעוררת פתאום ולוקח לי כמה דקות להבין שזה לא חלום רע, זה באמת. מצטערת שאנחנו שותפות לכל הצער הזה. מצטערת על מה שאיבדת ועל מה שאנחנו עוברות. כולן כאן. הלוואי שלא היינו חולקות את התהום הזאת והלוואי שנצליח לעלות ממנה. והלוואי שהזמן יעבור כבר עד יום שני שלא אשתגע.
לצפיה ב-'הריון נוסף? לחכות? איך מחליטים?'
הריון נוסף? לחכות? איך מחליטים?
20/01/2017 | 15:24
1
53
7 שבועות מהלידה, הראש אומר שאולי צריך לוותר, לאט לאט נלמד לחיות עם הצער, וסה"כ יש כבר 4 ילדים בבית... בכל זאת אני ממש רוצה עוד תינוק. נאמר לי שגם אם פיזית הכל בסדר, רגשית עדיף לחכות כמה חודשים, איך אפשר לחכות?! אני בת 40 וחצי, השעון מתקתק לי ישר לתוך האוזן... אני כאילו רוצה מהר לסגור את הפער שנפער, חשבתי שיהיה הפרש של שנתיים מהקטן - אז אם נמהר יהיה הפרש של 3 שנים, ואם נתעכב יהיה הרבה יותר, וזה כבר ממש לא דומה לשום דבר שתכננתי... אני *יודעת* שהפער לעולם לא ייסגר באמת, ושום דבר לא יהיה דומה למה שתכננתי ולא משנה מה נעשה. בכל זאת תחושת לחץ... האם אתן חיכיתן כ"כ הרבה זמן לנסות להכנס שוב להריון? בשבוע הבא נהיה במרפאת הריון בסיכון באיכילוב, יסתכלו על הריונות קודמים, יגידו שלא רואים בעיה, וזהו... אז מה יש לחכות?? אוף... 
לצפיה ב-'הגוף, המוח והלב'
הגוף, המוח והלב
20/01/2017 | 20:32
25
הגוף - צריך לברר עם הרופאים כמה זמן כדאי להמתין לפני שמנסים שוב והאם נדרשות בדיקות כלשהן שעשויות להשפיע על ההתנהלות בהריון עתידי.
 
המוח - יש 4 ילדים. הם בריאים, הם נהדרים, הם כל העולם כולו. והגיל, ואיכות הביציות, והפחד משידור חוזר של האובדן או משהו אחר שיוביל לאובדן.
 
הלב - ולמרות שהם כל העולם כולו, זה לא מספיק. ולמרות שהם כל העולם כולו, זה לא הוגן שזה יהיה אקורד הסיום של הילודה. ולמרות שהם כל העולם כולו, יש צורך בעוד.
 
לא יכולה לשים את עצמי במקומך. אני צעירה ממך בכמה חודשים, אבל המאזן של היש והאין אצלנו שונה מאוד.
אחרי האובדן הראשון, ניסינו מיד אחרי שהרופאה אישרה שאפשר להמשיך (וסת אחת).
אחרי הלידה השקטה (יזומה, שבוע 21) עשינו בירורים לPGD, אז היו כ-4 חודשי המתנה עד שהחלטנו שמנסים שוב ספונטני.
אחרי הגרידה הראשונה הלכנו על PGD, אז היתה המתנה ביורוקרטית והיתה גם שארית והיסטרו.
אחרי הגרידה השניה היתה שארית, וחיכיתי וסת אחת והיא לא יצאה, ואז היסטרו ואחרי ההיסטרו היה דימום די ממושך וכאבי בטן. אז לקח כחודשיים עד שחזרנו לנסות.
ועכשיו, אחרי האובדן החמישי (ציטוטק+גרידה), אני מחכה לוסת. ואני רוצה לברר עם הרופא אם נדרשות בדיקות נוספות לפני שחוזרים לנסות. אבל מבחינתי ממשיכים לנסות ברגע שהרופא מאשר שהרחם נקי, וברגע שאני יודעת מה תוכנית הפעולה על מנת להקטין את הסיכוי לאובדן בשליש ראשון.
 
ממליצה לך לקרוא את השרשור שאיןאריותכאלה פתחה בתחילת ינואר על תקופת הביניים.
לצפיה ב-'הפלה שבוע 17 עובר תקין'
הפלה שבוע 17 עובר תקין
20/01/2017 | 06:15
1
63
 יש פה מישהי שעברה הפלה טבעית מאוחרת?  
 
לצפיה ב-'סליחה, אבל אני לא מבינה...'
סליחה, אבל אני לא מבינה...
20/01/2017 | 10:08
47
אודה להבהרות. התחילה לך הפלה? דימומים? לא מובן מצבך, ולא מובנת השאלה.
אם תפרטי יותר, יהיה לנו יותר קל לסייע.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'אור בקצה מנהרה מאוד ארוכה ומאוד אפלה'
אור בקצה מנהרה מאוד ארוכה ומאוד אפלה
19/01/2017 | 16:09
1
81
שלום
התלבטתי רבות אם נכון יהיה מבחינתי להעלות על הכתב את ההודעה הזאת. אם פרסומה בפורום זה יהיה חסר רגישות. החלטתי שכן להעלות את ההודעה כי המסר שלה חיובי. כי עד לא מזמן, כתבתי ושיתפתי בפורום הזה רק את הכאב והעצב.
אז הנה סיפור עם סוף טוב, שאני מקווה שייתן חיזוק לבנות פה. אותו חיזוק שאני הייתי צריכה בימים שהרגשתי מיואשת וחסרת תקווה.
 
הסיפור שלנו מתחיל לפני שלוש וחצי שנים. בני 32, התחתנו, יצאנו לירח דבש ו... התחלנו לעבוד על הילד הראשון. 
לא לקח יותר מדי זמן וכעבור 3 חודשים נכנסתי להריון. בשבוע 7 ראו דופק. בשבוע 9 הדופק נעלם ועברתי הפלה. 
סיפרו לנו שזה קורה לכ"כ הרבה, שהחלטנו לא לתת לזה להפיל אותנו. היה לנו ברור שהפעם הבאה תצליח. לקחנו הפסקה של חצי נה וחזרנו לנסות.
אחרי 4 חודשים נכנסתי שוב להריון. הפעם היה שק הריון ריק.
היינו עצובים. מאוד. אבל אותי ניחמה הידיעה שבכלל לא היה שם עובר. אבל עדיין- מבאס, עצוב, מאכזב.
התחלנו לעשות בירור מלא להפלות חוזרות. בד"כ מחכים להפלה 3, לי זה נשמע סדיסטי וחוץ מזה- אני לא נהיית צעירה. אז עשינו בירור מקיף- והכל יצא תקין.
ואז... נתקענו. מנסים חצי שנה ולא הולך.
הצלחנו לשכנע את מנהל המרפאה להתחיל בטיפולי פוריות. כי בכל זאת, כבר הייתי בת 34. אז התחלנו בהזרעות. טיפול ראשון- יש הריון.
בשבוע 7 יש דופק, ושבוע אח"כ כבר אין. הפעם עשינו צ'יפ גנטי לעובר וגילינו שהוא הוא היה לא תקין- בעיה בכרומוזומים
נשברתי. הרגשתי שזה אבוד. רציתי לברוח. אולי אני פשוט לא אמורה להביא ילדים? הרגשתי שאני מאכזבת את בעלי שכ"כ רוצה ילדים. שנינו כבר התחלנו לחשוב, שהזמן נוזל לנו בין הידיים ואולי כדאי לחשוב על פונדקאות.
מנהל המרפאה שהוא גם מומחה לפוריות (דר. עופר גונן המדהים), אמר לנו לחכות עם זה וביקש שניתן להזרעה עוד צ'אנס. ביקש שנחזור בפעם הבאה שאקבל מחזור.
אבל אז לא קיבלתי מחזור. והיה פס חלש על הבדיקת הריון הביתית.
ובשבוע 8 היה דופק. וגם בשבוע 10. וגם בשקיפות העורפית שיצאה מעולה.
והסקירת מערכות המוקדמת שהראתה עובר בריא וגדול לגילו. וגם בסקירה המאוחרת שהראתה עובר יפה, בריא, פעלתן ושמנמן.
בשבוע 39+5 ילדתי את בני בכורי- יונתן. היום בן חודש ושלושה שבועות.
וזה קרה בלי שלאף רופא יש מושג למה לפני זה עברתי 3 הפלות, ולמה יצא שנפלנו שוב ושוב בצד הגרוע של הסטטיסטיקה.
ושניה לפני שהרמנו ידיים, הוא הציל אותנו.
 
אם יש מישהי שקוראת את זה ומרגישה ספקות לגבי היכולת שלה להיכנס להריון תקין ובריא, שהרופאים לא יודעים להסביר לה למה זה קרה, אז אני מקווה שהסיפור הזה מפיח תקווה ומעודד.
 
מצרפת כאן תמונה של האוצר הפרטי שלנו, כי בכל זאת, אני פולניה ואני חייבת.
 
 
לצפיה ב-'הוא מתוק, כמה נחת'
הוא מתוק, כמה נחת
19/01/2017 | 21:35
46
מקוה שדרך החתחתים מאחוריכם לתמיד, ושמעתה תדעו בריאות, אושר ושמחה.
וגם לכל החברות האחרות בפורום, גלויות וסמויות.
לצפיה ב-'שתי הפלות נדחות ברציפות, ללא ילדים..'
שתי הפלות נדחות ברציפות, ללא ילדים..
17/01/2017 | 12:13
8
139
שלום לכן,
לצערי את ההריון הראשון נאלצתי להפיל לאחר שנצפה עובר ללא דופק בשבוע 6. היינו שבורים אך הנחנו שפשוט נפלנו בצד המבאס של הסטטיסטיקה ובפעם הבאה יהיה טוב. בהריון השני היה לעובר דופק וממש התרגשנו! הרופא אמר שהעובר נראה קטן בשבוע מגיל ההריון לפי וסת וקבעו לי אולטרסאונד חוזר לאחר שבועיים כדי לקבוע גיל הריון מדויק. אתמול היינו באולטרסאונד ולצערי גם בפעם הזאת לעובר לא היה דופק והוא לא התפתח משבוע 6 כך ששוב נאלצתי לעבור הפלה בציטוטק. היינו בהלם מוחלט, לא צפינו שזה יקרה שוב וזה כמובן מעלה המון תהיות ופחדים לגבי ההמשך. רופא הנשים שלי לא עשה מזה עניין, אך במיון בבי"ח המליצו לי לפנות בפעם הבאה למומחה פוריות, למרות שציינו שבדרכ מתחילים לבדוק אם יש בעיה רק אחרי 3 הפלות חוזרות. מי שחוותה הפלות יודעת עד כמה זה תהליך כואב פיזית ונפשית, ואני לא יכולה לדמיין את עצמי עוברת את זה שוב רק כדי לבדוק האם באמת יש בעיה. כרגע אני מרגישה שבורה וכואבת..לא האמנתי שזה יקרה לנו שוב וכמובן יש את הפחד האם נצליח להביא ילדים בעתיד...
אני חושבת לפנות כבר הפעם למומחה פוריות ורציתי לקבל המלצות על  התהליך. למי פונים כדי להתחיל בבדיקות? האם ניתן להתחיל בבדיקות כבר מעכשיו או שאני צריכה לחכות? האם תוכלו להמליץ על רופא טוב שמתמחה התחום? האם מישהי חוותה מקרה דומה אך בפעם השלישית נכנסה להריון באופן טבעי וילדה תינוק בריא? אשמח לשמוע על נשים שחוו מקרים דומים ואיך התמודדתן...  
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדנים'
משתתפת בצערך על האובדנים
17/01/2017 | 12:56
4
80
קודם כל כמה שאלות:
 
מנסה להבין את האובדן הראשון: לרוב דופק ראשון נצפה בשבועות 6-7. יש מקרים חריגים שבהם נצפה דופק בשבוע 5 או לחלופין בשבוע 8. האם בהריון הראשון היו בעיות נוספות מעבר לכך שלא נצפה דופק בשבוע 6 (כמו שק חלמון מוגדל, ללא שק חלמון, שק הריון ללא עובר)? האם היה שלב בהריון הראשון שבו נצפה דופק ואז פסק?
האם ההפלה בהריון הראשון בוצעה באמצעות ציטוטק או גרידה?
בני כמה אתם?
מתי הסתיים ההריון האחרון?
האם עשיתם בדיקות גנטיות שמומלצות לפי המוצא שלכם? האם עשיתם בדיקות גנטיות נוספות מעבר לכך?
האם אחרי ההפלה האחרונה עברת היסטרוסקופיה אבחנתית?
 
אני לא חושבת שבשלב הזה את צריכה רופא פוריות. רוב הזוגות שפונים לטיפולי פוריות, הם זוגות שלא מצליחים להרות באופן ספונטני.
יש כמה רופאים ששמם הולך לפניהם כ"מומחים בהפלות חוזרות" ובראשם קופרמינץ וכארפ. לא נפגשתי איתם אבל ממה שקראתי, קופרמינץ מפנה לבדיקות קרישיות וגם אם הן יוצאות תקינות הוא ממליץ על קלקסן במינון אמפירי (שזה בעצם מינון נמוך מזה שניתן למי שיש בעיית קרישיות), וכארפ מציע בדיקת התאמה כלשהי בין בני הזוג ומציע טיפול שנשמע לי בעייתי (לא זוכרת את הפרטים המדוייקים).
בעיניי כדאי להתייעץ עם רופא נשים מנוסה. אם תכתבי לנו מאיזה איזור את בארץ, אולי נוכל להמליץ על רופאים רלוונטיים מאזורך.
 
אני יודעת שאת עדיין בטווח הסטטיסטיקה, אבל לו אני במקומך הייתי מנסה לקבל אישור מהקופה לביצוע בדיקות קרישיות ובלוטת התריס. אם הקופה לא מאשרת, אני הייתי עושה את הבדיקות במימון עצמי, כי אני מסכימה איתך שאין הגיון לחכות להפלה השלישית.
לצפיה ב-'מוסיפה'
מוסיפה
17/01/2017 | 13:20
59
לדבריה של מרעישה בשקט.
 
בשלבים מאוד התחלתיים כדאי לבדוק גם בכיוון הורמונלי. (מצב בו רמת ההורמונים נמוכה ומונעת התפתחות) במקרים כאלו הטיפול יהיה הורמונלי.
 
וכמובן, עדיין סטטיסטיקה 'נורמלית'..... אבל 2 הפלות באותו שלב בדיוק מחשידות.... וכדאי לבדוק מכל הכיוונים.
 
אגב,
כארפ לא מציע טיפול אחד ויחיד. הוא בודק את המקרה על כל צדדיו.... ונותן טיפולים מגוונים.
הבעיות איתו אחרות....  (עלות מטורפת, יחס ברצפה...)
 
 
מקווה עבורך לטוב!!!
 
 
לצפיה ב-'שתי הפלות נדחות ברציפות, ללא ילדים..'
שתי הפלות נדחות ברציפות, ללא ילדים..
17/01/2017 | 13:23
2
66
תודה רבה על התמיכה...
לשאלותייך, בהריון הראשון מעולם לא נצפה דופק. בדקנו בפעם הראשונה בשבוע 5 וראינו שק הריון ושק חלמון ואמרו לי שזה כנראה מוקדם מדי, שבוע וחצי אח"כ ראו עובר אך לא היה דופק. יתכן שהיה ופסק אך אנחנו לא ראינו את זה באולטרסאונד.
ההפלה בפעם הראשונה הייתה בציטוטק והמתנו שלושה חודשים לפני שניסינו להיכנס להריון שוב. מבחינת הגילאים, אני בת 26 ובעלי בן 27  ומבחינת בדיקות גנטיות, לפני שניסינו להיכנס להריון רק אני עברתי בדיקות גנטיות והכל יצא תקין. 
את ההפלה השניה עברתי אתמול כך שאני עדיין בהלם מכל מה שקרה ולא עשיתי שום בדיקה מעבר לזה.
לשמחתי נקלטתי יחסית מהר בשתי הפעמים אבל אם יש לי בעיה זה כנראה בשמירת ההריון ולטענת הרופאה במיון רופא פוריות יכול להיות במעקב יותר צמוד ואולי התערבות יותר אגרסיבית כדי לשמור על ההריון. אז אמנם הדעות חלוקות בנוגע לזמן שצריך להתחיל בדיקות אבל מתגובת הרופאה במיון ומהחשש האישי שלי לעבור את זה שוב אני מעדיפה שההריון הבא יהיה מבוקר יותר. 
 
אנחנו גרים באזור מודיעין ואני אשמח לקבל המלצות על רופאים.
קראתי קצת תגובות של נשים פה לגבי הרופאים שציינת,  אבל לא היה לי ברור אם קובעים אליהם תור והם מפנים לבדיקות הרלוונטיות או שמגיעים אליהם רק אחרי תוצאות הבדיקות שאני עושה דרך הקופה. ואם כן, אני ממש לא יודעת איזה בדיקות לבקש..
 
שוב תודה על העזרה והתמיכה!!
לצפיה ב-'מנסה לעזור לגבי מה שאני יודעת'
מנסה לעזור לגבי מה שאני יודעת
17/01/2017 | 15:21
51
נתחיל ממה שאני לא יודעת: לא מכירה רופאים מומלצים באזורך, לא יודעת לגבי בדיקות מקדימות לקראת ייעוץ אצל קופרמינץ וכארפ.
מקווה שאחרות יוכלו לענות על השאלות הללו.
 
מה אני כן יודעת? אני יודעת שרופא פוריות לא עושה (למיטב ידיעתי והבנתי) מעקב הריון. דרך כלל מטופלות פוריות "משתחררות" מרופא הפוריות ברגע שרואים דופק ועוברות לרופא מעקב. אם יש צורך ובהתאם להיסטוריה, ייתכן שרופא המעקב יהיה רופא של הריון בסיכון.
מה עוד אני יודעת? כשאני הולכת לרופא מעקב באופן פרטי ולא דרך הקופה, אני בוחרת את תדירות הפגישות ומשלמת בהתאם. את יכולה לנסות להגיע באופן פרטי לרופא מומחה בהריון בסיכון, ואז המעקב הראשוני יהיה צמוד בהתאם לבחירתך.
 
כרגע גם אני נאבקת בהריונות שמסתיימים עקב אובדן דופק בשבועות מוקדמים, אבל אני מבוגרת ממך בהרבה והרחם שלי עבר המון ב-5 השנים האחרונות. ולמרות שההריון הראשון שלי נגמר בלי דופק, זה שבא אחריו הסתיים בידיים מלאות.
 
שולחת לך חיבוק 
לצפיה ב-'צר לי על שני אובדני ההריון'
צר לי על שני אובדני ההריון
18/01/2017 | 22:50
21
זה באמת קשה ועצוב מאוד כאשר הריונות כה רצויים לא מתפתחים, ועצוב לי גם על כך שאת כה צעירה, אך כבר איבדת את התמימות הכה מתוקה הזו של הריון=תינוק.
 
אני רוצה לעשות לך קצת סדר בכל הבלאגן שהרופאים גרמו לך. אכתוב בנקודות, כי כך יותר נוח עבורי.
1. יש הבדל בין בעיות פוריות לבין הפלות. אין לך או לבן זוגך בעיות פוריות, ולכן אין צורך ברופא פוריות (תודה לאל...).
 
2. רוב רובן של ההפלות בשליש הראשון של ההריון מתרחשות כתוצאה מבעיות כרומוזומאליות של העובר, או כתוצאה מבעיות כלשהן בחלוקה הראשונית של היווצרות העובר, ועם שני הדברים הללו- לרפואה אין מה לעשות, אלא לחכות למזל ולהיווצרות עובר תקין.
 
3. ככל שגיל האישה (וגם הגבר) עולה, כך גדלים הסיכונים להפלה על רקע כרומוזומאלי, אך בכל זאת- עלולות להיות הפלות גם בגילאים הצעירים יחסית, כמו שלך ושל בעלך. אותו הדבר גם בתחום הפוריות- יכולה להיות אישה בת 40 שתיכנס להריון במהירות, ולעומתה- אישה בת 28 שזקוקה מסיבה כזו או אחרת לטיפולי פוריות. 
 
4. שתי הפלות בשליש הראשון, עם כל הצער שהן גורמות וכל הכאב, עדיין אינן נחשבות למשהו חריג מבחינה סטטיסטית, ואינן נכנסות לקטגוריה של הפלות חוזרות.
יש הרבה נשים שאני מכירה מהפורום או מהחיים האישיים שלי שחוו שתי הפלות ברצף ולאחר מכן ילדו תינוק/ת בריא/ה.
 
5. בגלל כל מה שכתבתי לך-
אם מצבך הרפואי תקין ואם לא ידועות מחלות רקע (כגון מחלות אוטואימוניות, בעיות בבלוטת התריס, בעיות של קרישיות יתר- לך או במשפחתך) ואם הכל תקין מבחינה הורמונאלית- המלצתי היא לחכות לקבלת המחזור, ללכת להיבדק, לראות שהרחם חזרה לעצמה, שהרירית של הרחם שוקמה, לקבל אישור לנסות שוב- ואז לנסות שוב.
 
בעיניי, אין כרגע צורך בבדיקות רפואיות ובבירורים, ובפנייה לרופאים שכביכול "מומחים" בהפלות. כלומר- הדעה שלי היא כמו של הרופא שלך.
זה עוד לא אומר כלום לגבי הנושא הרגשי- צריך לדאוג לנפש, לשיקומה, לעיבוד האבל, צריך לתת מקום לכאב, אבל בשום פנים ואופן לא לאבד תקווה או להיכנס לתחושה של יאוש.
 
ועוד דבר שאני חייבת להתייחס אליו- את כבר נכנסת לסרטים של שמירת הריון בהריון הבא. תביני, שאם הכל תקין ברחם, ואם המצב ההורמונאלי תקין, אין שום סיבה בעולם לשמירת הריון. זה לא שהרחם שלך עשתה פשלה...העוברים לא היו תקינים. זו דרכו של הטבע לסיים הריון לא תקין.
אנא ממך, אל תיכנסי לסרטי אימה, ואל תכניסי לעצמך לראש רעיונות מלחיצים.
 
אם את סומכת על הרופא שלך- לכי איתו ולפי גישתו. זו כמובן רק עמדתי האישית, והאמיני לי שאני כותבת לך מתוך נסיוני ומתוך המון ידע שצברתי בתחום זה. כמובן שזכותך על גופך, וזכותך להחליט על עצמך כל החלטה שנראית לך.
 
שולחת חיבוקי כוחות ונחמה, עם המון תקווה לעתיד
שירה.
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'באמת הלם רציני'
באמת הלם רציני
17/01/2017 | 13:51
63
אני מצטערת על האובדנים הרצופים שחווית. קשה מאד לעבור הפלה. קשה מאד מאד מאד מאד לעבור הפלה פעם שניה.
אני מצטרפת לתחושתך ולהמלצה שקיבלת: לעשות בירורים מכל הכיוונים, ואולי לגלות מה מקור הבעיה, כי ברור שאת לא רוצה לעמוד במצב הזה שוב. גם אני הייתי משלמת עבורם באופן פרטי אם הקופה לא תאשר (כמו שמרעישה כתבה). אתם לא צריכים מומחה פוריות כי הקושי שלכם הוא לא בהשגת ההריון אלא בהחזקת ההריון.
 
יש המון המון (המון!) סיפורים על נשים שחוו שתי הפלות ולאחריהן הגיע הריון תקין וילד, מהפורום שלנו: אם הבנות וכבשהפועה שתיהן עברו 2 הפלות ואח"כ נקלטו להריון תקין וחובקות ילד נוסף (אצלן זה היה הריון שלישי) וכמובן שיש עוד סיפורים מעודדים מכל הסוגים והמינים. חס וחלילה שתי הפלות לא אומרות שלא יהיו לך ילדים!!
 
איך התמודדנו? האמת, כל אחת התמודדה אחרת, חלקנו בכינו המון, חלקנו נצמדנו לתפקוד בכל הכוח, חלקנו הדחקנו, כולנו התאבלנו בדרכנו, את (ואתם ביחד) תמצאי את הדרך שמתאימה לך: מצד אחד לעבד את האובדן ולהכיל אותו בתוך חייך, מצד שני, להמשיך הלאה בדרך אל ההורות.
 
שולחת לך חיבוק גדול גדול. אנחנו פה לכל דבר ועניין. בואי ככל שתרצי.
 
לצפיה ב-'חדשות טובות וחדשות פחות טובות...'
חדשות טובות וחדשות פחות טובות...
17/01/2017 | 23:36
76
הטובות הן ששתי הפלות חוזרות עדיין לא מנבאות כשל ביכולת לשאת הריון, אז בשום אופן לא לאבד תקווה!
החדשות הפחות טובות הן שהרפואה ברוב המקרים של הפלות בשבועות מוקדמים (כולל הפלות חוזרות) לא יודעת לתת את הסיבה ולכן גם מתקשה בטיפול בתופעה...
אם תתעקשי, בהחלט ייתכן שישלחו אתכם למיליון בדיקות: קרישיות, קרוס מאטץ', גנטיקה, וירוסים ועוד כמה שאני לא זוכרת. זה תהליך שלוקח כמה חודשים וברוב המקרים (נדמה לי שמשהו כמו 95%) לא מוצאים בבדיקות הללו משהו מובהק שבגללו מתרחשת ההפלה.
אני למודת הפלות חוזרות (אחרי שני הריונות תקינים עם ילדים בריאים) ואחרי שלא מצאו שום סיבה מובהקת להפלות החוזרות פשוט ניסו איתי כל מיני דברים... (קלקסן נגד קרשיות, למרות שלא נמצאה בעיית קרישיות מובהקת, פרגניל ל"חיזוק" ההריון עם הורמונים, למרות שלא נמצאה בעיה הורמונאלית, סתם מנוחה...)
בכל אופן בסופו של דבר הסבירות הגבוהה היא שההנחיה העיקרית תהיה להמשיך לנסות ולקוות לטוב... 
 
לצפיה ב-'חולקת מנסיוני'
חולקת מנסיוני
19/01/2017 | 16:19
34
היי טולי.
את המילים החכמות מבחינה רפואית רשמה כבר שירה, ולכן אין טעם שאחזור על דבריה.
אני רוצה לעודד ולהגיד שאני חוויתי 3 הפלות ולפני חודש ו-3 שבועות ידלתי את הבן הבכור שלי. כתבתי על זה פוסט די ארוך הרגע.
לגבי התמודדות עד שיצליח- אני די פרקתי כל עול ישר אחרי- הרשיתי לעצמי לשתות יין, לעשן קצת, ולא להתנצל על זה שאני לא נחמדה ומסתובבת עם פרצוף תחת. 
היו רגעים שהזעם והתסכול השתלטו. היו רגעים שהרגשתי עייפה מהכל. היו מעט רגעים שהרגשתי אופטימית לפעם הבאה. ודיברתי המון, שיתפתי המון, כדי לא להיות עם זה לבד.
חיפשתי לקרוא על מקרים שכן הצליחו וכל דבר שיוכל להרים אותי מהקרשים.
ההמלצה שלי- כשזה כן יצליח- כדי שלא תעברי הריון מוטרף וחרדתי- דברי עם הרופא נשים שלך ועם האחיות- שיזרמו איתך, שיתנו לך לעשות כמה אולטראסאונדים שאת רוצה. תיעזרי באנשי מקצוע שיכולים לעזור לך להתמודד נפשית עם הלחצים והחרדות. אני הלכתי למישהי שעשתה לי דמיון מודרך ולימדה אותי להרגיע את עצמי עם מחשבות חיוביות, ואני בהחלט חושבת שזה עזר לי לעבור את ההריון יותר בקלות, ליהנות ממנו ולהרשות לעצמי להתחבר אליו.
 
מאחלת לך בשורות טובות בקרוב מאוד מאוד.
 
לצפיה ב-'מקנאה ומשתגעת.'
מקנאה ומשתגעת.
16/01/2017 | 07:27
8
175
שלום לכולן, אני חדשה כאן, וחשבתי שאולי תוכלו לעזור לי. מרגישה שאין לי באמת עם מי לדבר.
במאי האחרון עברתי גרידה בשבוע 11, ובנובמבר, עברתי כריתת חצוצרה אחרי הריון חוץ רחמי. אין לי ילדים, ואלה היו שני ההריונות הראשונים שלי. חשבתי שאני בסדר, חשבתי שהתגברתי, אבל כמעט בכל שבוע עוד חברה שלי מודיעה שהיא בהריון, ואני כבר לא יכלה לשאת את זה יותר. נדמה שלכולן זה הולך נורא בקלות, לכולן זה פשוט קורה, ואני באמת חושבת שאין אף חברה או אישה קרובה אלי שלא נמצאת כרגע בהריון או ילדה בחודשים האחרונים. אני פשוט לא מסוגלת לשמוח בשמחתן ורק מתעצבת בעצבותי, וכמובן גם מרגישה אשמה בלתי פוסקת על כך.
איך מתמודדים? אני לא רוצה להיות ההיא שמפחדים לדבר לידה על דברים כאלה, אבל אני באמת כבר לא מסוכלת יותר לשמוע שיחות על הריון ועל לידה.
לצפיה ב-'מאוד מזדהה'
מאוד מזדהה
16/01/2017 | 10:19
64
מניחה שעוד בנות פה מזדהות עם הקנאה הזו במי שהריון או רק ילדה או שיש לה ילדים.
טבעי ומובן.
מודה שאני אפילו קצת לא מתה על כל ההריוניות מסביבי... מקנאה כמובן. ונמנעת משיחות הריון או לידות. סתם מעציב.
אותי מנחמת האופטימיות שאהיה בהריון נוסף ויהיה לי ילד נוסף- by hook or by cook- זו החלטה שהחלטתי. ויהי מה יהיה פה עוד ילד (אני פתוחה לעוד דרכים חוץ מהריון שלי). זה גם מה שאני אומרת לכל הפולניות מסביבי ששואלות: מה עם אחות לבת שלך?
 
שולחת חיבוק. מניחה שהתיעצת עם רופא נשים, בהנחה שאין לך בעיה להכנס להריון, אני במקומך הייתי אופטימית -אומרים שהיא חיונית כדי להכנס להריון (:
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני ההריון'
משתתפת בצערך על אובדני ההריון
16/01/2017 | 10:36
55
תשמעי, אין יותר אנושית ממך. אין יותר נורמאלית ממך. זה באמת באמת קשה. ה"יש" של האחר, מדגיש עוד יותר את ה"אין" שלך ומדגיש עוד יותר את תחושת הכעס  ותחושת חוסר הצדק. את צודקת שאת מקנאה.
 
בזמנו גם אני מאוד קינאתי, וגם לי, כמוך, היה מאוד קשה עם תחושת הקינאה. אף פעם לא הייתי מורגלת בתחושה הזו, ותמיד הייתי מאוד שמחה בחלקי. ופתאום- הקנאה היוקדת הזו- ממש היה לי קשה להתמודד עם זה.
יחד עם זאת, חשוב להבין שתחושות האשמה שנוספות לרגשות הקנאה לא מקדמות. מספיק קשה לך גם כך, ואת לא צריכה להוסיף לעצמך גם את האשמה על מחשבותייך ורגשותייך.
אני יודעת- קל להגיד, קשה לעשות. אבל תנסי- תנסי להיות יותר רכה עם עצמך ויותר אמפטית כלפי עצמך.
 
מנסה לחשוב על עצות פרקטיות- אני תמיד בעד להיות פתוחה ואמיתית עם כל אחד, ובטח עם חברות. את כן יכולה לפתוח את סוגר ליבך, ולדבר ולומר עד כמה קשה לך. אולי אפשר להישאר בקשר רופף יותר ושהחברות לא תדברנה על ההריון...אולי אפשר לתת לך עכשיו קצת יותר ספייס, אולי רק הודעות במייל/ווטסאפ/מסרונים ופחות שיחות טלפון....לא יודעת. זה באמת מורכב.
אני איבדתי חברה של 20 שנה בגלל נושא הילודה...אני חושבת שחברות שיצליחו להתחבר אלייך על אמת ברמה הרגשית, יוכלו להראות גדלות נפש ולהתנהל מולך בצורה שתהיי עבורך הטובה ביותר. אבל את צריכה לעזור להן, כי אני מתארת לעצמי שהן לא יודעת איך לעשות זאת.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'יש לי חלום- להפוך את הקינאה לרגש לגיטימי'
יש לי חלום- להפוך את הקינאה לרגש לגיטימי
16/01/2017 | 10:47
2
96
אני מקנאה בנשים בהריון מתקדם כמו שהייתי אמורה להיות עכשיו , מקנאה באלו שהתינוקות שלהן בני 8 חודשים כמו שהיה אמור להיות לי וגם בכל אשה שיש לה 2 ילדים ומעלה. לפעמים אני לא רק מקנאה אלא גם שונאת אותן ונהנית להתרשע עם חברות שלי ולאחל להן שישמינו ושהילד הגדול שלהן יעשה פיפי ישירות על הספה. אני לרגע לא מרגישה רע עם זה כי אם הן היו במצבי הן היו מרגישות את אותו הדבר
לצפיה ב-'כמה מרושע מצידך- פיפי ישירות על הספה'
כמה מרושע מצידך- פיפי ישירות על הספה
16/01/2017 | 11:10
1
29
לצפיה ב-'זה רעיון של בן הזוג'
זה רעיון של בן הזוג
16/01/2017 | 14:31
70
אני אמרתי שאני רוצה שהילד של אחת מהאמהות בגן יוריד את המכנסיים ויעשה פיפי בהפגנתיות על הרצפה ואז הוא אמר על הרצפה זה בקטנה עדיף על הספה.
ולכותבת הפוסט אני מקווה שעוד שנה הספה שלך תסריח משאריות פליטות ואז משאריות פיפי כי למרות הסודה לשתיה הריח קצת נשאר
לצפיה ב-'חיבוק גדול !'
חיבוק גדול !
16/01/2017 | 17:15
40
קודם כל משתתפת בצערך.
זה קשה ושובר את הלב וכל ילד הוא איבוד תמימות והיפרדות מחלום על אותו ילד שיכל להיות לנו.
אני מחלקת את הקנאה ואפילו רגשות רעים אחרים לשניים.
לקרובות שלי אני שמחה בשימחתן ועוטפת אותן באהבה כי כמו שאני רוצה לעצמי אני מאחלת להן.
והחברה הכי טובה שלי ילדה את ילדתה השלישית לפני חצי שנה והיא המעודדת הגדולה והכי טובה שלי.
אני אוהבת שהיא אמיתית ומספרת לי הכול וגם אני לה .וכן לפעמים אני אומרת לה שקשה לי להפגש עם שתיהן והיא מבינה ומכילה אותי .
באשר לאנשים רחוקים אני מרשה לעצמי לשנוא להשתלח בראשי ועוד.
לא טוב לי עם זה אבל זה עוזר לי להתמודד.
זה נראה לי מובן ולגיטימי .
זה משתחרר וחוזר ואני מקווה שבקרוב תוכלי לקנא בעצמך על מזלך הטוב.
אמן ואמן.
לצפיה ב-'כ"כ מבינה אותך...'
כ"כ מבינה אותך...
17/01/2017 | 13:58
36
זה ממש מובן וטבעי להרגיש ככה... ביום שבו התבשרתי שאני צריכה לעבור את ההפלה הראשונה, חברה שלי בדיוק ילדה והעלתה את התמונה לקבוצת החברים שלנו. כמובן שזה גרר איכשהו תגובה שבה כל אחת מהחברות האחרות העלתה תמונות של הילדים שלה...פשוט שנאתי את כולן!
לצערי עברתי אתמול הפלה שניה ברציפות והרגשתי שעולמי חרב...הפעם כבר הייתי חנוקה ורציתי לשתף מישהו. מצאתי את עצמי משתפת שתי חברות שאחת נכנסה פעמיים להריון בטעות וילדה ילדים בריאים והשניה נכנסה בניסיון הראשון והכל עבר חלק. אז השיתוף היה בעצמו מהול בעצב וקנאה. 
לצערי אין הרבה מה לעשות חוץ מלהתרחק לתקופה ולחפש אנשים שפחות מתעסקים עכשיו עם ילדים והריונות.. ואל תכעסי על עצמך, תדעי שאת לא לבד ואנחנו מרגישות בדיוק כמוך..   
לצפיה ב-'תודה :)'
תודה :)
17/01/2017 | 16:49
33
תודה לכן. המילים שלכן עוזרות מאד. והרעיון עם הפיפי על הספה לא רע בכלל :)
זה באמת קשה לקנא, וזה רגש שאני לא מורגלת אליו בכלל. אבל אני מניחה שלהרגיש רע על עצם ההרגשה הזו אכן רק עושה את המצב רע יותר. מקווה שאצליח לשכנע את עצמי שכל זה רק זמני, כנראה שאופטימיות היא באמת שם המשחק כאן.
לצפיה ב-'תערוכת אומנות על אובדן בן'
תערוכת אומנות על אובדן בן
17/01/2017 | 10:23
1
80
של איילת שוורץ, שאבדה את ילדה שנולד פג ולא שרד, מוצגת באוניברסיטת תל אביב
הייתי בתערוכה כשהוצגה בכפר סבא.
והיא מטלטלת. ממליצה (ומסייגת שאולי קשה מדי אם לא עבר די זמן)
לפרטים תגגלו איילת שוורץ תחושות בטן
לצפיה ב-'תודהגיגלתי ומאוד התרגשתי. '
תודהגיגלתי ומאוד התרגשתי.
18/01/2017 | 20:00
8
לצפיה ב-'דופליקציה 1q21.1 - המשך או סיום הריון, דחוף'
דופליקציה 1q21.1 - המשך או סיום הריון, דחוף
15/01/2017 | 10:49
8
196
שלום,
גילו לי דופליקציה ב 1q21.1, זה נפל עלינו כרעם ביום בהיר
אני בשבוע 22 מאוד מבולבלת ובמתח נוראי מה לעשות עם ההריון ומה המשמעויות
אשמח לשמוע מנשים שחוו את אותה בעיה מה הן עשו, מה ההמלצות שקיבלתן
כל מידע יעזור
תודה,
אורית
לצפיה ב-'ההחלטה קשה ונוראית'
ההחלטה קשה ונוראית
15/01/2017 | 11:47
1
139
משתפת לגבי ההיסטוריה שלי עם חסר במקטע 1q21.1-1q21.2.
 
יש לי ילדה אחת, בהריון שלה לא עשינו צ'יפ.
בהריון אחריה (השלישי שלי) עשינו מי שפיר + צי'פ והתגלה חסר. עמדנו בפני החלטה נוראית, והחלטנו שהילדה הקיימת ואיכות חייה, והעתיד שלה עומדים בראש סדר העדיפויות שלנו.
לצערי הממצא שלנו (ואני מתרשמת שגם הממצא שלך) הוא ממצא אפור, כלומר מידת הביטוי שלו משתנה ולא ניתן לדעת מראש מה תהיה רמת הביטוי בעובר ספציפי. אצלנו הביטוי יכול להיות אוטיזם, פיגור שכלי, בעיות פסיכיאטריות, ללא ביטוי כלל, או כל דבר על הסקאלה שבין ללא ביטוי לבין שאר המופעים.
בצער רב החלטנו לסיים את ההריון.
כחודש לאחר מכן עשינו בדיקת צ'יפ לעצמנו, והתברר שאני מורישה את המקטע החסר.
 
כמה חודשים אח"כ התחלנו בירורים לPGD בבילינסון. אחרי הפגישה הראשונה שם, החלטנו שאנחנו מעדיפים לנסות שוב ספונטני ונקלטתי מיד.
הפעם עברתי סיסי שליה ולצערנו התגלה שהורשתי את אותו הממצא.
עברתי הפסקת הריון נוספת.
 
לאחר מכן ניסינו PGD ברמב"ם. עברתי 4 שאיבות שהניבו 2 עוברים שלא נושאים את המקטע החסר. העוברים לא נקלטו וחזרנו לנסיונות ספונטניים.
ב-8 החודשים האחרונים נקלטתי ל-2 הריונות ספונטניים שהסתיימו ללא דופק עובר בשבועות מוקדמים (לממצא אין קשר להפסקת דופק ספונטנית).
 
מרחיבה לגבי ההחלטה להפסיק את ההריונות.
בגלל שמדובר בממצא אפור, ובגלל שאין דרך לבדוק את מידת הביטוי בעובר, התייחסנו לתרחיש הגרוע ביותר מבחינתנו: פיגור שכלי קשה.
לא יודעת אם יצא לך להכיר משפחות עם ילדים פגועים, לי יצא ואלה לא החיים שאני מאחלת לעצמי ולבני משפחתי. אני לא רוצה שהבת הקיימת שלי תצטרך להיות אפוטרופוסית של אח/אחות פגועים, אחרי שאנחנו כבר לא נהיה.
ההחלטה היתה ההחלטה הקשה והכואבת ביותר בחיי, ובו זמנית הקלה ביותר. העובדה שיש לי ילדה אחת בריאה (לא בדקנו אותה ואנחנו לא יודעים אם היא נושאת את המקטע החסר), הפכה את ההחלטה לברורה ומהירה. החלטנו פחות משעה אחרי הפגישה במכון הגנטי.
 
מזכירה לך ולי ולאחרות, שמי שלא מוכן לבצע הפסקת הריון יזומה, לא מבצע את כל הבדיקות שאנחנו מבצעים.
כואב לי ועצוב לי על ההחלטה שעומדת בפנייך.
 
עם מי התייעצתם? האם קיבלתם חוות דעת שניה? האם כבר יש לכם ילדים?
אם תחליטו על הפסקת הריון, מזמינה אותך להתייעץ כאן לגבי האפשרויות שעומדות בפנייך.
לצפיה ב-' קשה '
קשה
16/01/2017 | 16:33
58
קשה לשמוע את מה שעבר עליך
יש לנו ילד מהמם
פנינו לחוו"ד שניה אצל פרופ' יובל ירון, קיבלנו תשובות ואנו צריכים לחשוב ביחד
מדובר בהחלטה קשה מאוד וכואבת מאוד במיוחד לאור העובדה שלא מדובר על משהו ודאי בכלל, רוצה שזה יהיה מאחורי
תודה
אורית
לצפיה ב-'הי אורית. זו בדיוק התסמונת שמצאו אצלי'
הי אורית. זו בדיוק התסמונת שמצאו אצלי
15/01/2017 | 12:34
2
143
או יותר נכון אצל העובר שלי.
לנו אמרו 20-25% סיכון לפיגור או אוטיזם (או שלל "מתנות" אחרות).
הלכנו גם ליעוץ פרטי אצל פרופ' יובל ירון שהפנה אותנו לאקו לב (שיצא תקין אבל מדובר בשבוע מוקדם) וליסקירת מוח מכוונת. בתמימותי עשיתי סיקרה מכוונת בקופה שיצאה תקינה.
אבל אז בסיקרה מורחבת (רגילה, כמו בכל הריון) הרופאה (התותחית) ראתה שיש בעיה. והפסקנו את ההריון. הייתי אז בשבוע 23 אז עברתי גרידה באסף הרופא- התהליך פיזית היתה בסדר גמור עבורי. נפשי כמובן שקשה מאוד.
 
אגב- הסקירה לא מגלה הכל כך שגם אם הסיקרה תקינה לגמרי- זה דעיין לא אומר כלום, זה מה שאמרו לי הרופאים. בגלל שאצלי כבר ראו אי התאמות ואינדיקציות לבעיה (וכמו שהרופאה אמרה לי "יש לי הרגשה ממש רעה") זה היה ברור שאצלנו הסיכון כנראה יתממש והפסקנו את ההריון.
 
מתארת לעצמי את המתח הנוראי שבו אתם נמצאים עכשיו. אצלנו כל המתח הזה נעלם מייד לאחר הגרידה.
 
מה שכל הרופאים אמרו לי (ואף אחד לא מיעץ להפסיק או להמשיך, זו החלטה אך ורק של ההורים)- היא אם את רואה עצמך מגדלת ילד עם פיגור. זה מאוד קשה. אנחנו ידענו שאנחנו לא מסוגלים לזה.
אחרי הפעולה כל הרופאים ברכו אותנו על ההחלטה. גם ההורים והחברים. למעשה- כולם.
היום  (וגם אז) כשראיתי מסביב אנשים/ילדים עם פיגור- ידעתי שאני לא מסוגלת לזה.
 
אני מתנחמת בידיעה/תקווה שההריון הבא יהיה תקין ויהיה לי ילד בריא.
 
מוזמנת להמשיך בפרטי או בטלפון, אעזור ואתמוך כמה שאת צריכה. לי היתה אז חברה צמודה שממש עזרה והצילה אותי.תיתמכי במי שקרוב אלייך.
לצפיה ב-'ההחלטה הקשה בחיי'
ההחלטה הקשה בחיי
16/01/2017 | 16:35
1
76

מדובר בהחלטה קשה מאוד וכואבת מאוד במיוחד לאור העובדה שלא מדובר על משהו ודאי בכלל, רוצה שזה יהיה מאחורי וקשה לי מאוד להחליט מה לעשות
אנו מחכים לתשובה של הבדיקות דם שלקחו מאיתנו על מנת לדעת אם זה עבר מאיתנו לעובר או שהעובר פיתח את זה בעצמו
תודה
אורית
לצפיה ב-'נכון, זה היה הדבר הכי קשה שעברתי'
נכון, זה היה הדבר הכי קשה שעברתי
17/01/2017 | 09:31
50
את יודעת שאם תרצי להפסיק את ההריון רק באסף הרופא אפשר לבצע בגרידה ועד שבוע 24 בלבד, לכן צריך להזדרז. קראתי פה שגם בקפלן עושים. כל יתר בתי החולים בלידה שקטה.
שווה אולי לגשת לועדה רק כדי לתפוס תור ומקום, שלא תפספסי אם תרצי בהמשך.
הצוות באסף הרופא רגיש ותומך ומקצועי, אני עברתי שם וממליצה בחום.
 
לגבי בדיקות הדם- זה לא כ"כ אמור להשפיע על ההחלטה. גם לנו שוחט אמר שאם לנו יש את הדופליקציה ויצאנו בריאים אז זה סימן חיובי, אבל פרופ' יובל ירון אמר לי שהוא לא מאמין בזה ואין על זה שום מחקר שזה נכון.
 
כמו שכתבתי לך- לי אמרו לעשות סקירת מוח מכוונת- שאם בה רואים עיות - אז סימן שיתכן והסיכון יתממש (אבל אם לא רואים כלום זה לא מפחית את הסיכונים כי לא תמדי רואים בעיות כאלה באולטראסאונד/סקירה). ככה הסבירו לי הרופאים.
 
אתם צריכים לחשוב אם אתם מסוגלים ויכולים לגדל ילד עם פיגור- ועל בסיס התשובה לקבל החלטה.
שולחת חיבוק חזק חזק
לצפיה ב-'אורית יקרה,'
אורית יקרה,
16/01/2017 | 10:40
2
109
אין לי מה להוסיף בהיבט הרפואי, כי קודומתיי כתבו בפירוט על-פי נסיונן.
אני מצטערת עבורכם על כך שהמצב כה מורכב. מקווה שתגיעו להחלטה הנכונה ביותר עבורכם. מקווה שאתם נמצאים בידיים רפואיות טובות ושאתם מקבלים אינפורמציה רלוונטית וחשובה גם מהגורמים הרפואיים.
אודה לעדכונים ממך.
 
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'צריכה קצת זמן לעצמי - תודה'
צריכה קצת זמן לעצמי - תודה
16/01/2017 | 16:37
1
85
ההחלטה מאוד קשה ואני רוצה קצת זמן לעצמי
 
תודה,
אורית
לצפיה ב-'מובן לגמרי'
מובן לגמרי
16/01/2017 | 17:42
15
לצפיה ב-'בהמשך לבקשתה של שירה המקסימה-אני פותחת שרשור חדש'
בהמשך לבקשתה של שירה המקסימה-אני פותחת שרשור חדש
15/01/2017 | 11:13
15
189
בשנה שעברה,עברתי גרידה בהרדמה מלאה,בבית חולים,בעקבות דופק שהיה ונעלם בפתאומיות בשבוע 9.הדופק נצפה כבר בשבוע חמישי,וכל הרופאים אחיות טכנאיות התלהבו כמה שזה מצויין.לרגע לא חשבתי,על הגרוע מכל.בבדיקה שגרתית אצ הרופאה,לא ראתה דופק....מיותר לציין שההלם שתקף אותי,היה קשה מנשוא,ועד היום אני לוקחת כדורים נגד חרדה ודכאון בגלל האירוע הזה,הגרידה,ומה שקרה אחריה.גיהנום עלי אדמות.התקפי חרדה מטורפים,דופק מהיר,צריבה בשוקיים,סחרחורות מטורפות במשך כמעט 8 חודשים,וכל זה,כשאני אמא לשני ילדים וצריכה לתפקד כרגיל.אני מאד מאד מפחדת להכנס להריון שוב,למרות שאני מאד מאד רוצה.אני בפחדים איומים,ואפילו קוראת בפורומים של לידות שקטות,כדי להכין את עצמי לבאות.אני ממש מפחדת שיקרה לי משהו,או לעובר.אין לי אומץ עדיין לנסות להרות,וגם אם אצליח,התחושה שלי תהיה קשה,כי אפחד מאד להקשר לעובר,כדי שלא יעשה לי שוב "ויברח"......

לצפיה ב-'קבלי חיבוק'
קבלי חיבוק
15/01/2017 | 12:05
1
64
 מבינה אותך מאוד
עברתי גילוי של הפסקת דופק פעמיים (בינהם נולד לי בן) לאחר שהא נצפה
ועוד פעם אחת הרופאה גילתה שההריון מחוץ לרחם כשהייתי לבד..........
(הגרידה השניה היתה קשה וטראומתית)
היה לי התקפי חרדה נוראיים טופלתי אצל משהי מקסימה החרדות עברו כמעט לחלוטין,
כרגע לקראת סוף טיפול כשהתכנון שברגע שיתגלה הריון חדש אחזור לטיפול כדי שאוכל להתמודד עם הריון חדש.
לצפיה ב-'תודה.מאחלת לך הצלחה מכל הלב'
תודה.מאחלת לך הצלחה מכל הלב
15/01/2017 | 15:08
8
לצפיה ב-'הי'
הי
15/01/2017 | 12:26
1
39
החששות שלך טבעיים ומובנים, נראה לי שהרבה פה עם חששות כאלה אחרי מה שעברנו, כל אחת והסיפור שלה.
מאוד מציעה לך לגשת לטיפול (אם תרצי יש לי המלצה למישהי מצוינת שההתמחות שלה זה טיפול בחרדות)
גם אני חששתי מאוד מהריון (ולידה) לפני ההריון האחרון, והיא עזרה לי מאוד ונרגעתי.
 
מה שער לי לא להתעסק בחששות שלי וגם לצאת מהעצב אחרי אובדן ההריון (שהיה בשבוע הרבה יותר מתקדם משלך) הוא שהתעסקתי בדברים אחרים- ממש השקעתי עצמי בפרויקטים. קודם כל, אחרי הפסקת ההריון החלטנו שאנחנו מפצים את עצמנו- תכננו מייד טיול כיפי לחו"ל והשקעתי עצמי בתכנון שלי- מה שהרחיק מחשבות על מה שהיה וגרם לי להתעודד מאוד.
אח"כ טיפלתי (התנדבתי לטפל) בשיפוץ של הבנין שלנו אז כל הזמן הראש היה טרוד בזה.
אח"כ שיפצתי את הדירה שלנו.
נסענו לכמה נופשים כפיצוי על מה שעברנו- וזה מאוד עזר ועודד אותנו, את שנינו.
 
מאחלת לך הצלחה בהמשך, את ודאי יודעת שמה שעברת מאוד שכיח וקורה להרבה מאוד.
לצפיה ב-'תודה רבה:)'
תודה רבה:)
15/01/2017 | 15:15
29
הייתי בטיפול בעקבות המקרה,וסיימתי את הטיפול.עזרה לי מישהי מקסימה ומקצועית.
בתקופת החרדות,לא יכולתי לעסוק בשום דבר,גם אם רציתי,וניסיתי מאד.היו לו תופעות מאד מאד קשות של כובד עצום בראש,סחרחורות,ועוד ועוד דברים שגרמו לי פשוט לא להצליח לתפקד ולא לחשוב.פשוט לא יכולתי לחשוב.הראש היה כמו טבול בתוך זפת שחורה ודביקה.הדבר היחיד שעזר לי בעיקר,אלה כדורים נגד חרדה ודכאון.אני יודעת שמה שעברתי הוא שכיח וקורה להרבה בנות,אבל כשזה קורה לי עצמי,ובייחוד שאני מאד פרפקציוניסטית,ומבחינתי אם משהו משתבש,זה הסוף....היה לי קשה מאד.בייחוד הריון,שזה דבר שאין לך שליטה עליו.זה מאד קשה בעיני..מאחלת גם לכם הצחה בכל.
לצפיה ב-' חוץ מהכדורים, האם את בטיפול?'
חוץ מהכדורים, האם את בטיפול?
15/01/2017 | 12:51
2
47
בעיניי ברמת החרדה הנוכחית שאת מתארת, אין מה לדבר על הריון נוסף.
הריון אחרי אובדן הוא הריון חרדתי, ולכן לא הגיוני בעיניי להתחיל הריון כזה כשרמת החרדה הנוכחית היא מקסימלית.
אם פרט לכדורים את לא מטופלת כרגע, זה הזמן להתחיל.
בנוסף לטיפול, כדאי למצוא מסיחי דעת. זה יכול להיות חוג, זה יכול להיות פרוייקט בעבודה או בבית, זו יכולה להיות פעילות גופנית (אולי עם יעד לעוד כמה חודשים, נניח ללכת או לרוץ מרחק מסויים ב-X דקות), זו יכולה להיות התנדבות.
העיקר להתעסק במשהו אחר ולא במחשבות טורדניות.
 
למרות שאני טוענת שידע זה כוח, במצב שלך כרגע נראה שככל שאת צוברת עוד ידע, את רק נחלשת ונפגעת.
ממליצה להפסיק לקרוא על לידות שקטות ועל שאר אסונות, ואולי אפילו להפסיק לקרוא כאן שרשורים של אחרות, להכנס לכאן רק כדי לכתוב הודעה משלך ולקבל תמיכה אישית.
 
תודה שפתחת שרשור נפרד. השרשור ההוא כבר לא קופץ לראש העמוד, וההודעה שלך ראויה לקבל מקום משלה.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
15/01/2017 | 15:22
1
53
גם ההריון הראשון שלי,היה חרדתי מאד,ולמזלי,הוא עבר בשלום,ונולדה ילדה מקסימה.כל החיים למעשה פחדתי מהריון ולידה,ולפני ההריון הראשון,הייתי שנתיים בטיפול,בעיקר בגלל שפחדתי מזה שמשהו ישתבש בהריון או בלידה.הפחד הזה מאד מוגדר,ומכונה טוקופוביה,והייתי גם בקבוצות תמיכה כאן בתפוז,באותן שנים.שלוש שנים לאחר מכן,נולדה לי עוד ילדה מדהימה.את ההריון השני,עברתי ללא חששות וללא פחדים בכל.אמרתי לעצמי שנה עברתי אחד,והכל היה בסדר,ולרגע לא חשבתי שמשהו עלול להשתבש.לשמחתי הכל היה מעולה.אבל בשלישי....חטפתי את הבום הענק.הריון שפתאום נפסק לו הדופק.הרגשתי שהקרקע נשמטה מתחת לרגליי.הייתי בטיפול בעקבות זה,וחשתי שמיציתי את הטיפול.בינתיים אני לא מתכננת הריון נוסף,אך בהחלט כן חושבת על זה באופן תאורטי.
לצפיה ב-'עכשיו זה יותר ברור'
עכשיו זה יותר ברור
15/01/2017 | 15:57
41
אני לא מבינה בזה מספיק, אבל אני משערת שהאובדן הצית את הפוביה מחדש, סביר להניח שבעוצמה חזקה יותר מבעבר.
לא פשוט להתנהל תחת הלחץ של משהו שאין לך שליטה עליו.
מעריכה מאוד את המאמצים שאת עושה כדי לטפל בעצמך ומאחלת לך שגם אם תבחרי שלא להרות שוב, תוכלי לחזור לנינוחות שאפיינה את ההריון השני שלך. למעשה, מאחלת גם לעצמי את הנינוחות הזו, עם הריון או בלעדיו.
לצפיה ב-'כל האמת: אי אפשר להתכונן. את מכניסה את הסיוט אל תוך חייך.'
כל האמת: אי אפשר להתכונן. את מכניסה את הסיוט אל תוך חייך.
15/01/2017 | 14:44
2
67
קיבלת עצות מצויינות מקודמותיי איך להתמודד עם המחשבות הטורדניות האיומות שלך. אני פה כדי להגיד לך משהו קצת אחר.
 
דבר ראשון: אי אפשר להתכונן. נדמה לך שאת מתכוננת לאובדן הבא כשאת קוראת סיפורים של לידות שקטות. את לא. את עושה משהו אחר לגמרי. אני קראתי בפורום הזה עוד לפני ההריון עם בתי הבכורה, אז אני מבינה ללבך. אני רק לא רוצה שיהיו לך אשליות. אי אפשר להתכונן לאובדן. חבר שלי שספד לאביו שהיה חולה חודשים ארוכים מאד התמוטט על קברו. ידיעת האובדן לא הופכת אותו לקל יותר. ואי אפשר להתכונן אליו מהסיבה הפשוטה שהוא אינו נוכח כרגע, אלא הוא בגדר אפשרות שתתממש או לא תתממש בעתיד.
 
מה שמוביל אותי לנקודה השניה: בעצם קריאתך סיפורים של לידות שקטות את נותנת מרחב ומקום לאבל שלך, וזה דבר שחשוב מאד לעשות בעיני (וכבר התוודיתי שגם אני עושה אותו). אבל את גם מכניסה את הסיוט אל תוך חייך. כי הראש שלך כל הזמן עובד: ואם אני אהיה בהריון, ואם ההריון לא יהיה תקין, ואם ואם ואם ואם ואם ואם.
כל זה כשהמציאות שלך היא שאת יושבת על הכורסה בסלון (נניח) או בכל מקום אחר ואת בכלל לא בהריון.
 
אני הראשונה שתאמר שצריך להקדיש לאובדן, אבל נשמע שאת גם טובעת בו - וכאן צריכים להתעורר כוחות החיים שלך והנחישות שלך - בשביל לקום באמת מאבל צריך להילחם ולהתגייס, לא לשקוע.אם זה מה שאת רוצה (ואני לא בטוחה שזה מה שאת רוצה) - את צריכה להילחם במחשבות הקודרות האלה.
 
הזמן הזה שחולף כשאת מדמיינת איך תהיי בהריון ואיך ההריון יסתיים באסון והמצברוח הקודר שאופף אותך כתוצאה מכך - הזמן הזה הוא הוא החיים שלך - ואין לך חיים אחרים. לא כדאי לשקוע במציאות הדמיונית והחלופית כי היא מחליפה את ההווה שלך - הילד השלישי שאינו קיים במקום שני הילדים שישנם - האשה האבלה והשבורה שאחרי הלידה השקטה מחליפה את האמא המתפקדת שקיימת ומחשבות איומות וקודרות מכסות את היומיום שאני בטוחה שיש בו גם דברים טובים.
 
הייתי שם. אני יודעת בדיוק איך זה לחיות על אוטומט כשהנפש במקום אחר לגמרי. לי נשמע שהטיפול שאת מקבלת לא מספיק ושאת זקוקה ליותר תמיכה. ניתן להגדיל את מינון התרופות / להוסיף אחרות / להחליף פסיכיאטר + להיכנס לטיפול רגשי תומך כדי להתרומם (אני הייתי הולכת פעמיים בשבוע) כי את מתארת חיים קשים מאד מאד ורמת חרדה בלתי נסבלת.
 
לו אני במצבך הייתי מונעת ובשום אופן לא נכנסת ככה להריון. קודם כל את צריכה לקבל את עצמך בחזרה. אחר כך תוכלי לתת חיים לעוד אדם.
חיבוק גדול על העוצמה בה הכה בך האובדן. אנחנו פה בשבילך.
לצפיה ב-'מסכימה עם אריות (אם הבנתי נכון את כוונתה)'
מסכימה עם אריות (אם הבנתי נכון את כוונתה)
15/01/2017 | 15:28
34
גם אני לא בעד לקרוא בפורומים הקשים שאת נכנסת אליהם.
למה?? להתכונן לזה אם זה יקרה?למה שיקהר לך? למה לחשוב בכיוון? למה לשקוע בסיפורים העצובים האלה?
אגב- אני בפורום הזה (אובדן) ממש לא הרבה. כתבתי כאן אחרי שקרה לי (תחילת יוני), ולפני שבועיים בערך. לא נכנסת לפה הרבה, הסיפורים קשים ומחזירים אותי אחורה ואני רוצה להתקדם.
ממש לא מציעה לך לקרוא סיפורים על לידות שקטות או אובדנים אחרים, אותי הם לא מחזקים, נכון שיש משהו בצרת רבים חצי נחמה אבל אותי זה מכניס לחששות כמה התופעה נפוצה ושזה עלול לקרות לי שוב- חרדות שגם את כתבת עליהם.
לצפיה ב-'תודה על התגובה החשובה.'
תודה על התגובה החשובה.
15/01/2017 | 17:30
49
1.אני מרגישה,שכן אפשר להתכונן.כשאני הגעתי לגרידה,והאחות אמרה לי שזה קורה לאחת מחמש,פשוט הייתי בשוק.לא ידעתי שזה כל כך נפוץ,כי לא קראתי על זה אף פעם.גם לפני ההריון הראשון,שהתנהל תקין,אך לווה לפניו בחרדות,לא קראתי מידע על אסונות שקשורים בהריון ולידה.הפחד פשוט היה שם.ודווקא היום,ככל שאני שומעת/קוראת יותר מידע בנושא,אני מרגישה שזה יותר מוחשי,יותר כאן,ויותר אפשרי ומציאותי,ולא איזהמשהו ערטילאי.לכן,זה באיזהשהו מקום,גם יותר מרגיע אותי,ומכין אותי לאפשרות,חלילה,ולא יגיע כשוק מטורף.
גם כאשר סבתי נפטרה,זה הגיע אלי כרעם ביום בהיר לפני שנתיים,ככה בפתאומיות.אני ציפיתי איפשהו בתוכי,שהיא כאילו תחיה עד 120,אבל לא....החיים יכולים להפתיע,וכדאי להתכונן,ולא לחיות באשליות.ככה למשל,אני מיידעת את עצמי שזה עלול לקרות להוריי להוריי בעלי,וכו כי זו דרך העולם.וכך זה גם לא יגיע אלי כבום.
2.אני ממש לא מרגישה שאני טובעת באובדן,להיפך,אני חיה חיים מלאים ובאמת מאושרים,וללא חרדות,אלא אם אני מדמיינת את עצמי בהריון.אני לא מקדישה למחשבות על ההריון יותר מדי זמן ביום.אולי דקה שתיים...והמחשבות לא קודרות,אלא יותר מאופיינות בחרדה מאם זה שוב לא יצליח....שמחתי אני לא חיה על אוטומט בכלל.להיפך,אני חווה כל רגע ורגע בבהירות מוחלטת ובהנאה.כן חייתי על בשנה שעברה,מרגע הגילוי על הפסקת הדופק,ועד שלושה חודשים אחרי.זה היה פשוט איום ונורא.לא מאחלת הרגשה כזו לאף אחת.אבל אז התחלתי עם הכדורים ומצבי באמת באמת מעולה.אני כן חזרתי לעצמי,מכל בחינה....רק שאם אני חושבת שוב על להכנס הריון,עולים הפחדים.בעיקר מהלהתרסק שוב....מהלקחת את זה כל כך קשה.אם אני מדמיינת את עצמי בהריון,אני פשוט לא אוכל להרגע מרוב הפחד,שבכל שניה ושניה,הדופק של העובר יכול לעצור וזה ממש לא בשליטה שלי.זו מחשבה שיכולה להוציא אותי מדעתי.מה גם שלא הרגשתי שזה קורה....הרגשתי רק טוב. בשנה שעברה,ואמרתי לבעלי,איזה כיף,כל העייפות עברה לי,אין לי בחילות,ואני לא מרגישה בהריון בכלל...כנראה שזה היה השלב שכבר ההורמונים של ההריון ירדו,ובאמת הרגשתי מעולה למרות שהעובר היה בתוכי,אך ללא רוח חיים,ולא ידעתי זאת..כי בהריון עצמו הייתי במצב ממש נורא.בקושי יכולתי לעמוד על הרגליים,או ללכת מאה מטר ברחוב.
לצפיה ב-'לאחר שקראתי את כל השרשור, אני כותבת לך-'
לאחר שקראתי את כל השרשור, אני כותבת לך-
16/01/2017 | 11:30
2
55
תראי, יש טיפוסים שונים, בכל המובנים. וגם בכל מה שקשור לנושא החרדה- בלי שום קשר לאובדן הריון או אובדן אחר, חלילה, בחיים- יש טיפוסים יותר חרדתיים, יש טיפוסים פחות חרדתיים, יש גם הפרעת חרדה, שזה דבר מאוד מאוד ידוע ומוכר בעולם הרפואה והפסיכיאטריה.
משום שכתבת לגבי עצמך שהיו לך חרדות קשות גם בהריון הראשון ואף כתבת את האבחנה (טוקופוביה- מודה שלמדתי היום משהו חדש)- אני מתארת לעצמי שמה שקרה זה שההפלה היתה איזשהו טריגר להתפרצות של התקפי החרדה, על כל ההשפעה הקשה שיש לזה על החיים.
לכן, טוב מאוד שטיפלת בעצמך, וטוב מאוד שאת ממשיכה לטפל בעצמך.
אני מקווה שמעבר לטיפול תרופתי, את גם מטופלת בשיחות,כי אני חושבת שזה משלים האחד את השני. בכל הנוגע לחרדות, אני בעד הגישה הטיפולית הקוגניטיבית (או ההתנהגותית-קוגניטיבית).
 
אם וכאשר תחליטי על הריון נוסף, אני ממליצה לך להמשיך ולהיות מלווה מקצועית מכל הכיוונים (תרופתית ורגשית- שיחות), ולהמשיך עם הטיפול גם מספר חודשים לאחר הלידה, כדי להימנע ממצב של דיכאון לאחר לידה.
אני יודעת שאני קופצת, אבל חשוב לי לכתוב לך את הדברים במלואם.
 
לסיום הפוסט, חשוב לי לכתוב ל עוד כמה דברים פרקטיים-
1. חשוב חשוב חשוב שתהני מהילדים שבבית.
2. אנא ממך, הפסיקי לקרוא דברים שקשורים לאסונות שקשורים לילודה. כמו שאת לא קוראת סיפורים קשים על אנשים וילדים שנפטרים ממחלות קשות, או על תאונות דרכים וכן הלאה- תפסיקי להלעיט את עצמך בסיפורים קשים מעולם הילודה. זה עושה לך נזק, וחבל.
3. תכניסי לעצמך לראש שמה שעברת, ההפלה ההיא הטראומטית בשבוע 9- זה משהו שקורה אחת לחמישה הריונות. כלומר- זה משהו שנשים רבות ביותר עוברות, וזה חלק נורמאטיבי מהסטטיסטיקה של עולם הילודה. יש משהו מרגיע בזה שנשים כה רבות חוו את זה, והצליחו לאחר מכן ללדת תינוק/ת בריא/ה.
4. המשיכי לטפל בעצמך- תרופתית ושיחות.
 
ואנחנו פה, לכל דבר ועניין, אבל תחליטי אם זה עושה לך טוב להיכנס לפה או לא.
אגב, לגיטימי מאוד בעיניי להיכנס רק כדי לכתוב על עצמך, או להחליט שעצם העובדה שאת נכנסת לפורום "אובדן הריון" עושה לך רע. הכל לגיטימי.
 
שירה.
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'וכמובן- עוד דבר לגיטימי לחלוטין (חשוב)-'
וכמובן- עוד דבר לגיטימי לחלוטין (חשוב)-
16/01/2017 | 11:33
35
להחליט ששני ילדים זה נפלא, ושאת בוחרת שלא להמשיך, בשל החשש הגדול לגבי הנפש שלך ויכולתך התפקודית. אין לגיטימי יותר מאשר לחשוב על הבריאות הפיזית והנפשית שלך.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'תודה שירה:))'
תודה שירה:))
19/01/2017 | 13:54
7
אני חושבת שהאבחנה שלך מאד נכונה.כל מה שפחדתי ממנו לפני ובמהלך ההריון הראשון,קרה בשלישי,וזה אכן הפעילא ת החרדה בעוצמה הכי גבוהה שלה.אני מאד נהנית מהילדים שבבית,ובכלל מהחיים.אני מרגישה שגם אם יוולד לי עוד ילד זה יופי,וגם אם לא זה יופי,ואהיה מרוצה בשני המקרים,כמובן שאהיה מרוצה יותר אם יוולד לי עוד אחד.ממשיכה לטפל בעצמי תרופתית.כרגע לא מרגישה צורך בשיחות.
תודה שוב
 
לצפיה ב-'לאורהגנוז - עכשיו אני מבינה אותך יותר'
לאורהגנוז - עכשיו אני מבינה אותך יותר
16/01/2017 | 21:16
1
49
אם את מרגישה שקריאת סיפורי לידה שקטה מסייעת לך להתכונן לאובדן נוסף (חס וחלילה), מחסנת אותך מפני הכאב ומיטיבה איתך - יש המון סיפורים והם כולם נגישים בפנייך וזו כמובן בחירה שלך לאן לנתב את זמנך וכוחותייך.
 
האינטרפרטציה שלי למצב חוסר הוודאות שנכפה עלי (יותר מפעם אחת לאורך חיי) היא אחרת, אבל זה כמובן כי אני אדם שונה. אני בוחרת לוותר על השליטה (כי אני מבינה שהיא מראש לא בידי ולא היתה בידי גם כשחשבתי שהיא כן). אני חיה פתוח. מקווה מאד מאד לטוב, תמיד מבקשת בריאות, ומאמינה שיש לי ושיהיה לי הכוח להתמודד עם כל מה שהחיים עתידים לזמן לפניי, ולא מאמינה שניתן להתכונן לרע שאולי ייארע.
 
לעניין ההריון, האבל והחרדות - אני שמחה שהחיים שלך מלאים, טובים, מאושרים ומספקים. נשמע שאת מודעת לגמרי לקושי סביב ההריון, טיפלת בו בכל כוחך ויכלת לו כשהרים ראש, ומונחת בפנייך ההחלטה האם לנסות ולהרות שוב או לוותר. בעיני למודעות שלך יש עוצמה גדולה מאד, ואני מאחלת לך הצלחה בכל דרך בה תבחרי ללכת, וכמובן, שהחיים שלך יישארו מלאים, טובים, מאושרים ומספקים כמות שהם.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
19/01/2017 | 13:48
7
מאחלת לך,ולכל הבנות כאן,רק טוב.
לצפיה ב-'בבקשה הצעות!!! '
בבקשה הצעות!!!
14/01/2017 | 09:53
9
211

הי!
מאוד מבקשת שתסתכלו בהיסטוריה ותחשבו איתי מה הלאה,איזה בדיקות שווה לעבור,ממש צריכה את עזרתכן.
בקשר להריונות:
הריון ראשון הייתי בת 27 נולד בשבוע 39+5, משקל 2.900.
הכול היה תקין וחלומי.
נגמר אומנם בקיסרי סיוטי לאחר 30 שעות צירים וללא הרדמה אבל זה כבר טראומה אחרת.
 
הריון שני הייתי בת 31 נולד בשבוע 42(עם זירוז ) 3.900 בלידה טבעית ומופלאה .
הכול היה טוב.
 
הריון שלישי הייתי בת 35 שבוע 16 גילו פגם גנטי (פגם בעמוד השדרה) חשדו בזה משבוע 14 רק בשבוע 18 התקבל ע״י הוועדה.
הסתיים בשבוע 19 בגרידה.
לא נמצא בבדיקת דם שניתן לקבוע נשאות.
 
הריון רביעי הייתי בת 37 ,שבוע 8 הפסיקה התפתחות עדיין עם דופק נתנו סיכוי שבוע 12 עם הפסקת דופק ועובר לא מפותח ביצעו גרידה.
      
הריון חמישי עד שבוע 12 הכול טוב שהגעתי לשקיפות שוב אין דופק ללא סימן של הפסקת גדילה.
הסתיים בגרידה.


אני בטיפול נפשי (מצבור של חיים לא פשוטים,רשמתי על זה בעבר) לצערי ולצער המטפלת שלי היא בעצמה מאוד חולה מקווה שתחזור לטפל בקרוב.
וכן קשה לי מאוד,כמו לכולן לא מועדון משהו.
סביבתי לא משהו תומכת ,למעט בעלי וחברה אחת.
אימי חולת נפש (ואבי בעיקר מטפל בה)וזה קשה לעצמו וכך גם כל אובדן שלי הופך לנסיגה קשה במצב של שניהם(עוד מטען אם חסר).
חמותי חושבת שהשתגעתי שאני רוצה עוד אחד וכאילו כל היקום אומר לי חזק וברור שלא צריך עוד.
עוד שתי חברות טובות בטוחות שאני קצת לוקחת את זה קשה מידי ויאללה להמשיך הלאה ולוותר.
וכן אין הרבה מעבר(הכוונה ל״סביבה״).
ולא לא פשוט לי כי כל כך קשה לי לוותר.
מצד שני הכאב לב כל כך גדול שאני כבר לא יודעת אם אוכל לעבור זאת שוב.
 
לצפיה ב-'הצעות ומחשבות על מרחב טיפולי ועל מתיחת הגבול של סוף הילודה'
הצעות ומחשבות על מרחב טיפולי ועל מתיחת הגבול של סוף הילודה
14/01/2017 | 11:23
2
112
שלום לך עצובה. את באמת מתארת מרקם חיים מורכב ועדין, בעיקר בולט לי העדר התמיכה ממנה את סובלת. אני שמחה שיש לך חברה אחת קשובה ובעל שרגיש למצבך.
אבל לסחוב את הקושי של האובדנים + הדאגה לאמא חולה (ואבא שפנוי ככה ככה בגלל שאמא חולה) + מטפלת חולה - נשמע לי יותר מדי.
בטיפול לא אמורים להתרחש היפוכי תפקידים. על המטפלת לדאוג לך, לפנות עבורך פינה שקטה ומוגנת מחומרים הרגשיים שלך. מטפלת חולה מן הסתם מתקשה לעשות זאת, בעצם כך שסיפרה לך אודות המחלה משתקפת חומרתה (וגם כמובן בהפסקת הטיפול). אני ממליצה לך בחום למצוא מטפלת חדשה. אני יודעת היטב שזה לא כמו להחליף גרביים, אבל במצבה כרגע היא לא מטפלת בכלל, ואולי לא תוכל לשוב ולטפל, ואת נשמעת שאת מאד זקוקה לטיפול ולמרחב הפרטי הזה. עכשיו.
 
לעניין האובדנים ותגובת הסביבה גם אליהם (החברות שמחכות ש'יעבור' לך כבר) ותגובת הסביבה לרצונך להמשיך ולנסות לא קלה (חמותך והיקום כולו....).
החיים האלה הם שלך. רק את יכולה להחליט מה סביר עבורך ומה לא. עד מתי יש לך את הכוחות להמשיך ולנסות (ואולי להתאכזב). לו אני את הייתי חושבת עם עצמי אם יש לי הכוחות ללכת בדרך הזו שוב. ואת ההחלטה שלי הייתי מקבלת בהתאם.
האמת היא שאת נשמעת עייפה מאד. וכואבת. השאלה היא מי משתי כפות המאזניים כבדה יותר. כף הייסורים והאובדנים, או כף ההשלמה עם שני הילדים שיש לך והויתור על הילד השלישי. ואת זה רק את יכולה לדעת.
 
אין קו גבול אחיד שמתאים לכולן. יש פה נשים שזכו לילד / ויתרו על ילד אחרי 10, 8, 6, 5, 3, 2, אובדנים. יש שנלחמו על ילד ראשון, על ילד שני, על ילד שלישי, על ילד רביעי, על ילד חמישי. יש צעירות ומבוגרות. נשואות ויחידניות. מבוססות ומבוססות פחות. כל אחת מתחה את הקו לעצמה. ואני מסתכנת ואומרת שאי אפשר לדעת איפה הקו הזה עובר עד שממש עומדים עליו.
 
כלומר, באופן תיאורטי, אם היית אומרת לשירה החיילת, נניח, שהיא תעבור 6 הפלות, אני לא חושבת שהיא היתה חושבת שאת רצינית איתה. אחרי ההפלה השלישית היא החליטה על עוד הריון. ואחרי ההפלה הרביעית שוב. וכך כל פעם מחדש. בהריון העשירי והאחרון שלה היא כבר ידעה שזה הנסיון האחרון, ללא קשר לתוצאה שלו (וכולנו שמחות עבורה שהיתה לה לידה שמחה והגשימה את חלום הילד השלישי שלה). אבל אנחנו גם זוכרות שההריון ההוא היה עלול להסתיים בידיים ריקות.
 
מה שאני מנסה לומר הוא שאת כל פעם צריכה להחליט לגבי ההווה שלך - האם היום אני עדיין רוצה לנסות? ואז למחרת שוב  ולמחרת שוב.  אני לא חושבת שיש החלטה דרמטית שמתקבלת, אלא החלטה ברמה יומיומית. את יכולה לקרוא את הדיון שלי עם מרעישה. שממשיכה לנסות. והסטטיסטיקה שלה לא מי יודע מה. אבל הרצון שלה כל כך חזק שהיא מגייסת שוב את התקווה.
האם את יכולה לגייס שוב את התקווה? שם התשובה שלך.
לצפיה ב-'קודם כל תודה.'
קודם כל תודה.
15/01/2017 | 17:43
1
43
אני מודה לך על התשובה,אבל אני מוצאת שגם בשביל להתגבר על האבל אני צריכה פרקטיות.
עברתי הרבה בחיי ודרך ההתמודדות שלי היא להבין מה הלאה,מה הפיתרון.
והלאה בשבילי הוא להעריך את הסיכוי שההריון יגמר בטוב.
אני יודעת שאף אחד לא יכול לנבא לי הצלחה כזו או אחרת אבל אני מבקשת עזרה במה החאה.
אילו בדיקות הייתם הולכות לעשות על מנת לדעת מה עומד מולי ואז להחליט אם יש לי כוח או לא.
לצערי לא רשמתם לי דבר.
רוצה לבוא ״מוכנה״ לדעת מה כן אפשר לבדוק לשלול .
אני קוראת הרבה (אולי לא במקומות הנכונים ) אבל לא מוצאת מענה אילו בדיקות שווה לעשות לפני הפעם הבאה אם תהיה כזו ,עוד לא יודעת.
אז אנא בכל לשון של בקשה אם יש הצעות אנא רשמו לי.
לצפיה ב-'אענה לך ברצון- שוב- מקסימום מחר....'
אענה לך ברצון- שוב- מקסימום מחר....
15/01/2017 | 18:31
17
לצפיה ב-'אין לי הצעות, אבל יש לי חיבוק'
אין לי הצעות, אבל יש לי חיבוק
14/01/2017 | 12:07
78
מתייחסת בעיקר לחלק האחרון של ההודעה שלך.
ב-03/01 איןאריותכאלה פתחה שרשור על תקופת הביניים. אני חושבת שרוב ההודעות שם מתייחסות לשלב שבו את נמצאת כרגע. השלב הזה שבו לא ברור לנו אם יש כוח להמשיך, ואם יש כוח - מה המקור שלו והאם הוא יהיה מספיק חזק גם אם יהיה עוד אובדן.
 
בשבוע שעבר התברר לי שיותר משאני מפחדת להמשיך (ולאבד, ולהתאכזב, ולכאוב, ולהתאבל), אני מפחדת לעצור.
וזה עיקר הכוח שמניע אותי כרגע. אני פשוט מפחדת לעצור.
אז רגע לפני גיל 40, עם סטטיסטיקה מחורבנת לחלוטין ועם סיכויים אפסיים, אני מחכה לוסת כדי שהרופא שלי יאשר שאפשר להמשיך לנסות.
 
מסכימה עם איןאריותכאלה לגבי קו הגבול.
לכל אחת הגבול שלה, והוא יכול להיות נזיל (לפחות אצלי הוא כזה).
וכנראה שבאמת לא יודעים שזה קו הגבול, עד שלא עומדים בו.
רק את יכולה לדעת ולהחליט אם הגעת לקו הגבול שלך.
אני משערת שהן רוצות בטובתך, וכואבות את כאבך, אבל הדעות של החמות והחברות לא רלוונטיות להחלטה שלך.
אם תחליטי לעצור - את תצטרכי להתמודד עם ההחלטה, ולהשלים ולהמשיך לחיות.
אם תחליטי להמשיך ואם חלילה יהיה עוד אובדן - את תצטרכי להתמודד עם האובדן והשבר והכאב.
 
שולחת לך חיבוק 
לצפיה ב-'אכן לא קל'
אכן לא קל
16/01/2017 | 08:33
1
22
אבל מנסיוני,ואיך שאני רואה את הדברים,רק את,יכולה להחליט אם לנסות שוב או לא....כפי שכתבתי פה בימים האחרונים,אני לא בטוחה שאעמוד נפשית בעוד אובדן,ולכן לא מנסה בכלל להכנס להריון בינתיים.גם פיזית,אגב,כל עניין הגרידות,ההרדמה המלאה,עושה משהו מאד לא טוב לגוף ונפש שלי...לכן,אני שוקלת טוב טוב,אם הכנס שוב להרפתקאה הזו או לא,וכך גם אצלך,רק את יכולה לענות על השאלה אם את מסוגלת ורוצה או לא.אגב,יש עוד אפשרויות שאני שקלתי,כמו אימוץ,כמו פונדקאות,ובינתיים ירדתי מזה.אני פה אם תרצי,בפרטי וגם בקבוצה.חיבוק ומבינה אותך מאד.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
16/01/2017 | 10:08
3
לצפיה ב-'עונה בצורה פרקטית- '
עונה בצורה פרקטית-
16/01/2017 | 10:22
1
47
ראשית, אני מאוד מבינה את הצורך בפרטקיות. גם אני פעלתי בדיוק כך. להבין מה לפניי, מה האופציות, מה הבדיקות שעליי לעשות, אם בכלל...זאת, כמובן לצד הטיפול בפן הנפשי.
 
אז ברשותך, לא אתייחס כעת לפן הנפשי, אלא לפן הפרקטי- רפואי.
 
קראתי מספר פעמים בעיון את כל הפירוט שכתבת (תודה על החלוקה לפסקאות. זה אכן מקל על הקריאה וההבנה).
 
תראי- חווית 3 אובדני הריון. אחד מסוג מסויים- פגם בעמוד השדרה, ושניים- הפסקת דופק בשבועות  8-12 (לרוב נובע שכתוצאה מעוברים שאינם תקינים, ועובדה גם שראו שאין התפתחות תקינה, למרות שבאחד מהם עוד היה דופק). 
 
כתבת שהאובדן הראשון היה כתוצאה מ"פגם גנטי". אודה להבהרות- האם אמרו לך שמדובר במשהו מקרי, או במשהו שעלול לחזור על עצמו ושניתן לגלותו בתהליך מיוחד של PGD (הפריית מבחנה שנעשיתבצורה מיוחדת, בה בוררים עוברים חולים ועוברים בריאים)?
אם היה מדובר במשהו מקרי, דרך הפעולה צריכה להיות שונה ממקרה אחר.
 
אז אני מחכה שתעני לי על השאלה הזו, ואז אמשיך.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
16/01/2017 | 17:03
25
נאמר כי הפגם מקרי,עדיין אין בדיקה שיודעת למצוא אותו,אלא בבדיקת התפתחות( סקירה)
ושהתופעה די נדירה .
 
לצפיה ב-'ממשיכה-'
ממשיכה-
16/01/2017 | 18:04
27
או.קיי- אז אני ממשיכה מהנקודה בה עצרתי ממקודם.
בת 38
שני הריונות תקינים לחלוטין שהניבו שני ילדים בריאים.
לאחר מכן- 3 הפלות-
1. על רקע של פגם בהתפתחות עמוד השדרה. נדיר ומקרי. הרבה חוסר מזל.
2. שתי הפלות על רקע של הפסקת דופק וחוסר התפתחות העובר בשבועות 8-12. סביר להניח שזה על רקע בעיות עובריות- כרומוזומאליות. שוב- עניין של הרבה חוסר מזל.
 
זה מקרה קצת גבולי. לרוב, בירור הפלות חוזרות עושים לאחר 3 הפלות ברצף, אבל משום שההפלה הראשונה- ברור לגמרי ממה היא נובעת, זה לא נספר מבחינתי מבחינת ההפלות ה"בלתי ברורות".
 
אני הייתי ממליצה לך להתייעץ עם רופא/ה טוב שאת סומכת עליו/ה, האם כדאי להתחיל בבירור הפלות חוזרות או לא.
אני כותבת לך את רשימת הבדיקות, אבל אני לא בטוחה שכדאי לבצע כעת את כולן.
1. הסטרוסקופיה אבחנתית של הרחם.
2. קרישיות יתר.
3. בדיקה של בלוטת התריס ונוגדנים לבלוטת התריס.
4. בדיקות של מחלות אוטואימוניות.
5. בדיקת זרע
6. להשלים בדיקות של מחלות גנטיות ידועות (כמו שאר האוכלוסיה).
7. קריופיט של שני בני הזוג.
8. פרופיל הורמונאלי מלא.
 
אם רלוונטי לך איזור השרון, אני יכולה להמליץ לך על הרופאה והרופא שלי- ד"ר דורית רביד וד"ר עופר גונן. הם לא מומחים בהפלות חוזרות, אבל מניסיוני- אין ממש מומחים לזה. צריך לקבל חוות דעת לגבי כדאיות הבדיקות ומי מהן, ולחזור עם התוצאות.
אני מכינה אותך לזה שרוב הסיכויים שהיה לך המון חוסר מזל, ושהבדיקות לא תגלנה דבר. אבל שוב- התייעצי עם רופא/ה שאת סומכת עליו/ה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'פירסום אודות מחקרים וצורך במרואיינות-'
פירסום אודות מחקרים וצורך במרואיינות-
16/01/2017 | 13:28
60
אני מאוד מבקשת שסטודנטיות שמעוניינות במרואיינות, יבקשו אישורי במערכת המסרים ולא יפרסמו כך סתם הודעות.
יש מחקרים חשובים מאוד שאני מעודדת השתתפות בהם, ויש כאלו שאינם רלוונטיים לפורום, או אפילו עלולים לפגוע ולעורר כעס בקרב הנשים הנפלאות שפה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'נמחקה הודעה שקשורה למחקר לא רלוונטי לפורום'
נמחקה הודעה שקשורה למחקר לא רלוונטי לפורום
16/01/2017 | 13:24
51




לצפיה ב-'צריכה לפרוק'
צריכה לפרוק
12/01/2017 | 15:50
8
250
ביום ראשון עברתי (שוב...) הפלה, הפעם הפלה מאוחרת בשבוע 19 או ליתר דיוק לידה שקטה + גרידה. 
לפני שנה (בסוף ינואר) עברתי הפלה טבעית בשבוע 16 ועקב איבוד דם מסיבי נכנסתי לגרידה. באותו הזמן הייתי משתתפת סמויה פה בפורום... קראתי את הפוסטים פה, גיליתי שהרבה נשים שאני מכירה עברו הפלה והבנתי שגם אני נכנסתי לסטטיסטיקה הלא נעימה והלא מדוברת הזו.
יחסית חזרתי לשיגרה ולעבודה די מהר, עם רצון להמשיך הלאה ולחשוב על ההריון הבא.
להריון הבא לקח קצת זמן להגיע, אבל אחרי שני סבבים של IVF, נקלטתי. אושר גדול וקיבלתי בהבנה ובזרועות פתוחות את כל בחילות והעייפות של החודשים הראשונים. עברנו את הסקירה המוקדמת בשלום (שלא הגענו אליה בפעם הקודמת..) עדכנו את המשפחה והחברים, כבר בעבודה ידעו.
ואז ביום שישי בדיקת מי שפיר (שמשום מה מאד חששתי ממנה) והפרופסור קורא לבעלי שחיכה בחוץ ומעדכן אותנו שאין דופק... 
למה עוד פעם? זה לא פייר!! כל כך רציתי את הילדה הזו...
יום ראשון הלכנו למיון נשים, המתנה לאוטראסאונד כדי להבין מה גודל העובר ובהתאם מה הפרוצדורות האפשריות. מאחר והעובר הפסיק להתפתח בשבוע 16 והיה קטן, החלטתי על כדורים (ציטוטק) ולידה שקטה ולא ישר להיכנס לניתוח. אני לא אכנס לתיאורים הנוראים מה הכדורים האלה עושים ובכל מקרה, נכנסתי לניתוח לנקות את הרחם משאריות. יש עוד נחמה קטנה שאולי יגלו משהו בניתוח של העובר...
מאז אני בבית, עוד לא מסוגלת לצאת, או לדבר עם אנשים, חוץ מלהכניס/להוציא את הבן הגדול מהגן...
בוכה קצת, מחפשת מה לעשות עם עצמי, בוכה עוד קצת ומעבירה את הזמן בלתעד את המתכונים של אימי ז"ל במחשב. לא מוסגלת כרגע לחשוב על עבודה. מה עושים הלאה? שוב לנסות להיכנס להיריון? עוד פעם סבב של טיפולים? אני כבר מעל 40, אולי הביציות שלי כבר "זקנות" מדי? אולי לנסות תרומת ביציות?
כל כך הרבה אולי....
 
לצפיה ב-'מה עושים הלאה'
מה עושים הלאה
12/01/2017 | 19:26
89
פצים יקרה, אני מצטערת לשמוע על האובדנים הקשים שלך. הלוואי ולא היית פה. את יודעת, זה פורום שאף אחת לא רוצה להיות חברה בו. אבל זו המציאות שלנו.
את שואלת מה עושים. טיפולים, תרומת ביצית.
אנחנו לא יודעות לענות לך על זה, בוודאי אם את לא מספרת לנו משהו על ההסטוריה המיילדותית שלך. אני מניחה שאת מכירה את הפורומים "פוריות" ו"תרומת ביצית" בהם קיים מאגר אדיר של ידע ותובנות לגבי רופאים, פרוטוקולים, כדאיות מעבר ממסלול למסלול, עלויות וכל היתר. אם את לא מכירה אני ממליצה לך ללכת ולקרוא שם. אלה שתי קהילות חמות, תומכות וחזקות של נשים והן ישמחו לתת לך מענה על כל שאלה שיש לך.
אנחנו פה עוסקות יותר בצד הרגשי של הדברים. אנחנו מתאבלות. אנחנו בוכות ביחד. אנחנו מקנאות. כועסות. לא מבינות איך זה קרה לנו או איך זה קרה לנו שוב. ושוברות את הראש איך לקום ומתי. ואיזו עזרה כדאי לקחת בשביל זה.
אני אישית נעזרתי פעמיים בטיפול תרופתי סביב אובדני ההריון שלי. הם שאבו ממני את כל החיות, את כל האנרגיה, וצמצמו מאד את היכולת התפקודית שלי ועוררו רכבת שדים מטורפת של מחשבות טורדניות וחוסר שינה וחוסר תיאבון שלא עזרו לי לחזור לעצמי בכלל.
ממליצה מאד גם על טיפול בשיחות עם מטפל/ת במקביל. לנסות ולהיעזר בסביבה הקרובה (חברה, אמא, אחות, בעל). והי, גם אנחנו פה. אנחנו אמונות על אובדן ועל שקיעה, על החסר הזה בנשמה והכאב שאי אפשר להכיל אותו בכלל. ואין מה לדבר על שגרה כי בכלל מה זו המציאות המסוייטת הזו אליה נקלענו.
אז אנחנו פה בשבילך לכל מה שתרצי. חיבוק גדול על הזמנים הקשים שעוברים עלייך.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האבדנים'
משתתפת בצערך על האבדנים
12/01/2017 | 19:46
59
התמודדות לא פשוטה כלל.
לא יודעת לייעץ אבל שולחת חיבוק ענק
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדנים'
משתתפת בצערך על האובדנים
12/01/2017 | 20:32
2
72
במידה ותבחרו בהריון נוסף, ממליצה לעבור לפני כן בירור מקיף לגבי סיבות אפשריות לאובדנים שחווית. רוב הפסקת דופק בשבוע 16 היא נדירה יחסית וכך גם הפלה טבעית בשבוע 16.
מצטרפת להמלצות של איןאריותכאלה לגבי הפורומים השכנים.
 
מדהים אותי שזמן קצר כל כך אחרי האובדן, את כבר לוקחת אל הגן ואוספת. לי בדרך כלל לוקח יותר זמן לחזור לשגרה הזו.
לא כתבת אם הבן שלך ידע על ההריון, אבל בכל מקרה כדאי ליידע את הצוות על מה שעובר עליכם, שיהיו רגישים להתנהלות שלו. גם אם הוא לא ידע כלום, סביר להניח שהוא מרגיש שקרה משהו.
 
את מוזמנת להמשיך לחלוק איתנו את כל מה שאת רוצה. אנחנו כאן כדי לקרוא, לחבק ולנסות לעזור כמיטב יכולתנו.
לצפיה ב-'מה אומרים לילד?'
מה אומרים לילד?
15/01/2017 | 11:55
1
37
הבן שלי בן 3 וקצת, הוא לא ידע שאני בהריון אבל אני בטוחה שהוא מרגיש שמשהו שונה עכשיו.
ביום שאושפזתי בעלי אמר לו שאמא לא הרגישה טוב והלכה לבית חולים, והוא היה אצל סבתא. חוץ מפעם אחת שהוא דיבר על זה, הוא לא שאל שאלות ומתנהג כרגיל.אבל ביום שישי האחרון הוא שבר אותי טוטאלית... 
כל יום שישי הם מחליפים ספר מהספרייה בגן על פי בחירתם, ושחוזרים מהגן, אני מקריאה לו את הספר. בשישי האחרון, דווקא השבוע (!) הוא בחר את הספר "האח החדש של איתמר"...
כשראיתי את הספר, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי ובפשוט הלכתי לחדר אחר לבכות בו.
מה אומרים לילד אם רואה את אמא בוכה? או שהוא שואל מתי אבא יקח אותו לגן?
לצפיה ב-'אצלנו אני מסווה את זה בתור כאבי בטן'
אצלנו אני מסווה את זה בתור כאבי בטן
15/01/2017 | 12:33
33
* יצאה לי הודעה ארוכה. מתנצלת אבל הכל נראה לי חשוב.
 
בחודש האחרון "כאבה לי הבטן". והרופאה שלי אמרה לי שאסור לי להשתולל איתה ולהרים אותה (בת 4 וקצת). היא קיבלה את זה ממש יפה. שעה וחצי לפני הגרידה האחרונה ביקרתי איתה אצל השכנים והם הציעו לי שוקולד, אמרתי שאני לא מעוניינת (הייתי בצום לקראת הגרידה) ואז היא אמרה שאסור לי כי כואבת לי הבטן.
אצלנו דווקא בתקופות הקשות, אבא שלה לוקח אותה אל הגן ובחזרה, כי אני לא מצליחה לאסוף את עצמי פיזית ונפשית.
ובתקופות שבהן אני בדרך כלל לוקחת אותה לגן, אנחנו משתדלים שאבא ייקח אותה ביום שישי. אז אולי אם הוא לא עובד ביום שישי, זה יכול להיות פתרון לזמן עם אבא.
 
אנחנו נמנעים מלדבר על בתי חולים, וקוראים להם מרפאה או "מרפאה מיוחדת כי שלנו סגורה". ביום של הציטוטק האחרון, הייתי חייבת לחזור למיון בערב בגלל הדימום הכבד + לארוז תיק כי היה נראה שזה יגיע לאשפוז (ובאמת אושפזתי). הסברתי לה שמאוד כואבת לי הבטן ובגלל שהמרפאה שלנו סגורה, אבא לוקח אותי למרפאה אחרת. הוספתי שאולי הרופאים ירצו שאשאר שם בלילה וסבתא תישאר איתה. היא בכתה וצרחה כשיצאנו, אבל זה באמת היה מקרה חירום, לרוב אני עושה לה הכנה טובה יותר.
 
למרות שזה נורא קשה, כדאי לא להתפרק מולו. אבל גם אם הוא רואה שאת בוכה, אפשר להגיד שאת עצובה עכשיו (אם מתעקש לדעת למה, אפשר להגיד שזה דברים של מבוגרים), ושאת מאוד אוהבת אותו ושמחה בו ואיתו, ושעוד מעט העצב יעבור לך.
בדיעבד הבנתי שמרוב שנזהרתי לא להראות עצב, הבת שלי לא הבינה למה אני אף פעם לא עצובה וכועסת. כשהיא היתה בת 3 וחצי, לקראת סופו של עוד טנטרום, הסברתי לה שזה בסדר להיות עצובה וכועסת. ואז היא שאלה למה אני אף פעם לא עצובה או כועסת. הבנתי שחשוב שהיא תלמד מאיתנו גם את הרגשות השליליים, ושאפשר להתגבר עליהם ושמותר להרגיש אותם.
 
בעיניי חשוב להדגיש שגם כשאתם מרגישים רגשות שליליים (עצב, כעס, לחץ), אתם עדיין אוהבים אותו ושאתם תאהבו אותו תמיד. חשוב להדגיש גם שהרגשות השליליים חולפים (לפעמים נדמה לנו שהם ישארו לתמיד), להראות שהם חלק ממכלול הרגשות האפשרי ושהם לא משפיעים על יחסי האהבה בתוך המשפחה, כי האהבה היא תמידית.
 
ועוד סיפור קטן על ספרים מהגן.
לפני כחודשיים הגננת ביקשה מתנדבים לתיקון ספרי הגן לקראת תחילת ההשאלות. לא התנדבתי, אבל יצא שקיבלתי ערמת ספרים. וביניהם היה כמובן ספר הפילפילים. הצלחתי להתגבר על האירוניה ובמקום לשרוף את הספר, תיקנתי אותו.
אם בחירת הספרים מתבצעת ע"י הגננת או הגננת+הילד, אפשר וכדאי לבקש ממנה להשתדל להימנע מספרי אחים ותינוקות.
 
אני יודעת שאת בתקופה נוראית, אבל את לא לבד. והתקופה הנוראית תעבור, ויהיו זמנים טובים יותר, ויהיו זמנים שבהם העצב יחזור במלוא כוחו, אבל את תצליחי להתרומם.
לצפיה ב-'שולחת לך המון חיבוקים'
שולחת לך המון חיבוקים
15/01/2017 | 09:29
30
ההפלה עוד כל כך טריה שלא הייתי מתמקדת עכשיו במה לעשות הלאה ((()))
לצפיה ב-'וואי,איזה כאב איום ונורא'
וואי,איזה כאב איום ונורא
15/01/2017 | 11:19
41
אני קוראת מה שאת כותבת,ואני פשוט,לא יודעת איך אפשר להכיל את זה.שולחת לך חיבוק גדול,ואני כאן בשבילך בפרטי.אני יודעת שאני באופו אישי,אחרי שני נסיונות,הייתי מוותרת,אבל אני זו אני....מה שעברתי בשנה שעברה,הספיק לי בינתיים.זה בדיוק הפחד שלי...לנסות שוב,ושוב שיקרה משהו נורא כזה....תהיי חזקה,ותעזרי בכל מה שרק ניתן.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדני שני ההריונות'
משתתפת בצערך על אובדני שני ההריונות
16/01/2017 | 11:08
16
קשה מאוד ועצוב מאוד.
אני מסכימה על כל מה שקודומתיי כתבו- ממש עם כל מילה ומילה.
 
יכולה לספר לך שיש לי חברה שבגיל 41 חוותה אובדן הריון בשבוע 19. גם היא, כמוך, הגיעה לבדיקת מי השפיר, וגילתה שאין כבר מה לבדוק, כי אין דופק. העובר היה מתאים לשבוע 16, כמו אצלך. לא הצליחו לגלות מה קרה.  אבל- משום שהסקירה המוקדמת היתה תקינה לחלוטין, שיערו שהיה מדובר במשהו לא תקין בהריון, אולי משהו שקשור לשליה...היא עברה בדיקות של קרישיות יתר, והכל היה תקין. שנה לאחר מכן נולדה לה תינוקת בריאה, לאחר הריון תקין. היא לקחה אספירין בהריון, אבל זה היה בגדר של די סתם...
 
מה אני רוצה לומר?
1. שאני הכי מקווה עבורך שתזכו בהריון תקין ובתינוק/ת בריא/ה בסופו.
2. שאני חושבת שעלייך לעבור בדיקות מקיפות כולל הכל. בטח לבדוק את כל גורמי הקרישה. כי שתי ההפלות נשמעות לי מאותו הסוג. אגב, האם בהפלה הקודמת גם היתה הפסקת דופק? כתבת שעברת הפלה טבעית+גרידה. אבל האם את יודעת מתי הפסיק הדופק? 
3. לאחר כל הבירורים- אני חושבת שאולי יהיה יותר קל להחליט על הדרך שבה תלכי. 
 
לגבי הפן הרגשי- טוב שאת בוכה, טוב שאת מעסיקה עצמך, טוב שאת כותבת פה.
לי החזרה לעבודה כן סייעה (אחרת הייתי משתגעת), אבל תרגישי עם עצמך מה נכון עבורך. אני תמיד בעד סיוע רגשי ועיבוד הדברים בטיפול אישי ו/או זוגי. וכמובן שאת מוזמנת להמשיך ולשתף בפורום הזה ולקבל תמיכה מאיתנו, המבינות אותך כל כך.
 
שולחת חיבוקי נחמה וכוחות,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'דברים שקורים'
דברים שקורים
12/01/2017 | 15:47
14
210
מכניסה את הילדה לגן, נתקלת בחברה מהשכונה שילדה בת שבועיים לפניי, צועדת מולה כמו בולדוזר בעבודה ולא עוצרת לשניה נועצת מבט באוויר מולי, הכל רק לא להסתכל בתוך המנשא שעליה, אחר כך הולכת למחלקת חינוך בעיריה לברר על רישום לשנה הבאה - יוצאת מהמעלית, עומדות מולי שתי אמהות צעירות עם שתי תינוקות-בנות קטנטנות, מסתכלת בכוח ישר קדימה לא להסתכל בתוך העגלה שלהן עם כל הוורוד, בסוף היום מוציאה את הילדה, כל הילדים בחצר, עומדת שם אמא של ילד אחר שילדה בת שבוע אחריי, חשבנו שנהיה בחופשת לידה ביחד, ובאמת עכשיו שתינו בחופשת לידה, חה חה. אני צועקת לילדה שלי מרחוק לבוא אליי כדי שלא אצטרך לדבר עם האמא הזאת, בערב יום הורים של הגדולים, אני מחכה להכנס, יושבת שם אמא מהכיתה שילדה בת חודשיים לפניי,  פתאום היא מסתובבת ואני רואה שהיא מיניקה, הראש שלי מסתובב מעצמו לצד השני במהירות האור ובלי לחשוב רק להסיט את המבט, אבל בכל זאת בעשירית השנייה קלטתי בדיוק את התמונה ועכשיו זה לא יוצא לי מהראש. 
 
 
לצפיה ב-'המציאות היא מראה של הנשמה שלך'
המציאות היא מראה של הנשמה שלך
12/01/2017 | 19:18
3
134
סימון היקרה, האבל שלך תהומי, החסר שלך עמוק. המציאות רק משקפת לך את החסר הזה בדמות אמהות עם מנשאים ועגלות. והרבה צבע ורוד. אני מצטערת לכתוב לך שהסבת המבט לא תעזור, גם לא הפניית הראש. הכאב שלך לא נובע מן החוץ, מן הפוריות והילודה (ובפרט הבנות החדשות) שסביבך. הכאב שלך נובע מן החסר הנורא שאת חשה בנשמתך. אני מסתכנת וכותבת לך שגם אם באורח פלא היתה נעצרת הילודה בישראל למענך, ולא היו יותר בטנים, לא בגדים ורדורדים קטנטנים, לא מנשאים ולא עגלות - הכאב היה נשאר.
 
חוויתי את זה ואיתי כל הנשים פה. איך סכין מפלח את הלב כשאת רואה בטן הריונית או תינוק רך. איך אי אפשר לשמוע בכלל על ההריון החדש של הדודה/ השכנה, או על הלידה (במזל טוב) של עמיתה מהעבודה.
הנשמה שלך פצועה וכך היא מתגוננת. בהפניית המבט, בהסבת הראש. אני יודעת שזה לא עוזר ושהכאב מפלח אותך כמו סכין חד. אבל כרגע זה מה שיש וזה בסדר גמור. המסע של האבל הוא ארוך ארוך ארוך ארוך. ארוווךךךךךךך. בסוף קמים. תשוקת החיים חזקה יותר מהמוות.
 
שולחת לך חיבוק גדול על הימים הקשים שעוברים עלייך. את בלבי והיא בלבי.
לצפיה ב-'אז היום איחלו מזל טוב לתינוק חדש בווטסאפ של הגן'
אז היום איחלו מזל טוב לתינוק חדש בווטסאפ של הגן
16/01/2017 | 13:40
2
49
המאחלת הראשית היא זאת שילדה בת שבוע אחריי, שהיתה בהלם טוטלי ממה שקרה לנו ואמרה לגננת שזה הפחד הכי גדול שלה, וישר כתבה לנו שהיא משתתפת מאוד בצערנו ובלה בלה... כנראה התגברה מספיק על הפחד הגדול שלה כדי לשאול בקבוצה של 30 הורים אם מגיע מזל טוב... ישר אני חושבת "למה את שואלת? אולי היה מזל מחורבן? ואולי תסתמי?" ואז אני אומרת לעצמי - כמה זמן אני חושבת שצריכים כולם להתחשב בי ולחשוב עליי ולהמנע מלשאול בווטסאפ אם מגיע מזל טוב... היום בדיוק עברו 7 שבועות.
לצפיה ב-'רגע, לא הבנתי-'
רגע, לא הבנתי-
16/01/2017 | 15:42
1
41
האם היא שאלה האם מגיע לכם מזל טוב, או שהיא איחלה מזל טוב לזוג אחר...
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
לצפיה ב-'היא שאלה על ילד אחר בגן ששמעה שהאמא ילדה'
היא שאלה על ילד אחר בגן ששמעה שהאמא ילדה
17/01/2017 | 10:00
28
"שמעתי שמגיע מזל טוב להורים של X, נכון?" ואז כולם פרצו במיליון הודעות מזל טוב עם לבבות ודובונים והתחשק לי נורא לכתוב משהו מריר, אבל התאפקתי ובמקום זה ישר יצאתי מהקבוצה. אנחנו כבר שלוש שנים בגן הזה, ועכשיו בכלל לא איכפת לי כבר לא להיות חלק מהשיחה שלהן. יותר קל לי להתרחק. אחרי זה קיבלתי שתי הודעות תמיכה משתי אמהות אחרות, אחת שלחה לבבות... ואחת כתבה שהיא חשבה עליי שבטח קשה לראות את כל המזל טובים האלה... כך שלפחות יש כאלה שמבינות. וגם השיתוף פה מאוד עוזר.
לצפיה ב-' והם ימשיכו לקרות'
והם ימשיכו לקרות
12/01/2017 | 20:58
4
119
אני חצי מסכימה עם איןאריותכאלה לגבי העתיד. יכולה לומר שאני עדיין "מודדת" ילדים לפי הילדים שהיו אמורים להיות לי. לא תמיד, ולא את כל האובדנים, בעיקר את זה שנגמר בשבוע 21 ובו ידעתי שזו אמורה להיות ילדתי השניה.
הקושי לראות הריוניות ותינוקות רכים, חריף אצלי במיוחד בחודשיים-שלושה שאחרי אובדן. אח"כ הוא מתרכך מעט, אבל ממשיך לצבוט בכל מיני רגעים, לפעמים מוביל אותי להימנע מפעילויות/מפגשים.
אני רוצה לכתוב שזה הופך להיות קל יותר עם הזמן, אבל אצלי זה לא לגמרי נכון. ככל שאני חווה יותר אובדנים, כך אני מבינה שיש סיכוי שכבר לא יהיה לי ניובורן, וזה הופך את העניינים לכואבים יותר.
יצאה לי הודעה בגוונים עצובים, אבל אני מזכירה (לך ולי) שיש גם גוונים שמחים.
 
מנצלת את ההודעה שלך כדי להתעניין האם מצאת פתרון לעניין הטיפול הרגשי.
לצפיה ב-'למרעישה'
למרעישה
13/01/2017 | 20:38
1
84
חשבתי הרבה למה את חצי מסכימה איתי. והחלטתי לכתוב לך איך אני מבינה את הדברים: את חצי מסכימה איתי כי המילים שלי נראות לך לגמרי מוגזמות, איך קמים בכלל מאבל, ומתי. אצלך הכל כואב בהווה. האובדנים כואבים יותר ויותר כי סימני השאלה סביב הילד הנכסף הולכים ומתרבים. כי את כל הזמן בנסיונות של כניסה להריון, בתקווה ובנפילה ממנה. כי את חושבת שאולי זה לא יקרה לך בכלל. נדמה לי שאת מתאבלת, כל הזמן, אבל את עדיין לא באבל של נקודת הסיום. של הנקודה שבה את אומרת לעצמך: זה מה שעשיתי, זה מה שיכולתי, עד כאן. ומעכשיו והלאה אני חיה עם מה שיש.
 
בעיני זה מקום שונה להיות בו ממקום ממנו את ממשיכה. לא בעוצמת הכאב דווקא, אלא בהתכווננות אל האבל עצמו. כי הסיפור שתספרי לעצמך בסופו של דבר הוא שונה מאד אם תעברי עוד לידה שמחה או לא. ואז כל שנות הנסיונות יכולות לקבל גוון של התעקשות, חתירה למטרה, נחישות, תעצומות נפש.
 
מה שאני מנסה לומר קצת מורכב ויצא לי עילג. אני מקווה שאת מצליחה לרדת לכוונתי: יש הבדל בין אבל שהוא סופי, לאבל שהוא תהליכי. ואני חושבת שאת עדיין בסוג האבל השני. והוא אחר כי הוא לא דורש השלמה עם המציאות הקיימת, כל הזמן מסתרת שם תקווה שהמציאות הקיימת תהיה אחרת. אז זה לא אותו הדבר. ובגלל זה גם קשה לקום ממנו. איך אפשר לקום ממשהו שהוא כולו 'ביניים'?
 
וחוץ מזה - ולא פחות חשוב - בשביל שיהיו לך הכוחות להמשיך, את לא יכולה להרשות לעצמך לשקוע בתוך הכאב, את מוכרחה "לחשוב חיובי" (תהיי בריאה שאת מצליחה) ולשכנע את עצמך ואת בעלך ואת הרופא שלך שאת בשלה לנסיון נוסף. ואת חייבת לגייס מידה של אופטימיות שיכול להיות אחרת (כי אם לא, למה לך כל הסבל הזה בכלל?) וכל הכוחות האלה חותרים חזק נגד הכוחות שמוקדשים באופן מלא לאבל (ושאיתם גם קמים ממנו).
 
הלוואי שבעתיד כשתחשבי על השנים האלה, הן יהיו עבורך שנות ההתעקשות, החתירה למטרה, הנחישות ותעצומות הנפש.
לצפיה ב-'ניסחת יפה'
ניסחת יפה
13/01/2017 | 21:25
57
והאבל שלי כנראה באמת אינו אבל סופי. הוא כן סופי במובן של התאבלות על כל הריון בנפרד (וגם על תקופת הIVF הקשה), אבל הוא לא סופי ביחס למסע שלי בעולם הילודה.
וזה אכן מורכב, אבל הניסוח שלך מצליח לתאר חלקית את מנעד הרגשות שאני חווה בשנתיים וחצי האחרונות.
לצפיה ב-'כנראה זה לעולם לא עובר לגמרי'
כנראה זה לעולם לא עובר לגמרי
16/01/2017 | 13:45
1
42
אתמול היתה לי ביקורת אחרי לידה, הכל תקין, איזה אבסורד. הכל תקין ושום דבר לא בסדר.
 
באיכילוב הסכימו לתת לי מטפלת אחרת  - כבר התלהבתי, ואז אמרו שאני ב"רשימת המתנה" למישהי שתתפנה. WTF?! התייאשתי מהם כבר. מחר אעשה ניסיון עם מישהי פרטית שקיבלתי עליה המלצה כאן. אני מקווה שזה יהיה יותר מוצלח.
תודה וחיבוק.
לצפיה ב-'סימון בהצלחה מחר !'
סימון בהצלחה מחר !
16/01/2017 | 19:59
22
אני ממש מקווה שבמגזר הפרטי תהיה לך חוויה מוצלחת יותר מאשר בציבורי.
הכל תקין ושום דבר לא בסדר. איזה ניסוח עוצמתי.
לצפיה ב-'מה שכתבת שלח אותי אסוציאטיבית לשיר "שער הרחמים"'
מה שכתבת שלח אותי אסוציאטיבית לשיר "שער הרחמים"
14/01/2017 | 14:37
1
75
של מאיר בנאי ז"ל-
 
מסתובב בעיר הישנה
ורעש בא מכל פינה
אני מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
בדרך לשער הרחמים.
 
לא מביט סביב
לא מקשיב
איש חולם אני
וכך היה תמיד
אבל מכיר כבר
מכיר כבר את דרכי
הדרך אל שער הרחמים.

חי פעם רק פעם
יש טעם אין טעם
עם כח בלי כח
שער הרחמים.
בואי איתי יחד
בואי מתוך הפחד
כי את, גם את חלק
משער הרחמים.

השלטים מעל החנויות
משקיפים, על הרחובות
בתוך ליבי יש צעקה והיא גדולה
הראו לי את שער הרחמים.
 
 
הכאב עצום, האבל נוראי. ליבי איתך.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה רבה שירה. התפרקתי לגמרי מהשיר הזה'
תודה רבה שירה. התפרקתי לגמרי מהשיר הזה
16/01/2017 | 13:33
6
לצפיה ב-'כל כך מבינה אותך'
כל כך מבינה אותך
15/01/2017 | 09:24
1
53
הנשים האלו בהריון ועם התינוקות פשוט נמצאות בכל מקום. שולחת לך המון חיבוקים ((()))
לצפיה ב-'את מקסימה. תודה לך'
את מקסימה. תודה לך
16/01/2017 | 14:47
7
לצפיה ב-'כל פעם שקוראת אותך, את לוקחת אותי במסע הזמן'
כל פעם שקוראת אותך, את לוקחת אותי במסע הזמן
17/01/2017 | 10:18
29
בדיוק ככה זה היה.. מנשאים, הנקות, והסטות מבט.. חפשתי מרחב מוגן, ולא מצאתי.. הכל היה מלא בהן. אני זוכרת פעם שהייתי בקניון רמת אביב והרגשתי ממש כמו בסרט אימה כשמכל זווית הופיעה עגלה ואמא, ובהתאם למקום, עוד מהסוג הז'ורנלי.. ואני בלי עגלה, עם עיניים נפוחות מבכי, ברחתי משם פיסית..
לפעמים כל כך רציתי שיהיה מקום רק לנו. שנרגיש שם מוגנות, שנוכל להוריד משקפי שמש. ראיתי בדמיוני עץ וסביבו ספסלים, זה אולי לא ימנע את הצורך לבוא במגע עם העולם המכאיב, אבל לפחות זה יהיה תוספת קצת מרגיעה. להגיע. יש שם אישה יושבת על אחד הספסלים. אנחנו מביטות זו על זו ומנידות ראש לשלום, ואז כל אחת עם עצמה, ואחרי שעה, קצת משוחחות והולכות כל אחת לדרכה
פה זה קצת ככה..
הלוואי ויכולתי לרפד לך את ההתחלה.. לסלק את כל המכאובים האלה.. אני יודעת - זה קשה מנשוא..
לצפיה ב-'מעדכנת בענייני חיים ומוות'
מעדכנת בענייני חיים ומוות
11/01/2017 | 09:29
5
231
תודה לכל מי שתרמה מהשקפתה ומעצותיה בענייני החיים והמוות שעלו פה לאחרונה. מאד הערכתי את ההשתתפות שלכן. נתתן לי כוח לארגן פגישה מרובת-משתתפים בכירים במוסד בו שוהה אבי, ולשמוע מפיהם גם עדכון מלא וארוך (ולא טלפוני וקצר) לגבי המצב שלו, וגם לגבי מידת האחריות שלי כאפוטרופסית.

גיליתי, להפתעתי, שכבר כשהועבר למוסד (הוא הועבר באמצע הלילה והרופא טעה ולא הפעיל את טפסי ה DNR עליהם חתמתי  כי חשב שמדובר במטופל אחר) ביקשתי שיקבל טיפול מינימלי. וזה הטיפול שהוא מקבל עד היום וימשיך לקבל גם הלאה.

מבחינת החוק זה המינימום המותר. הוא לא יועבר לביה"ח כללי לביצוע פרוצדורות מורכבות מאריכות חיים, אבל גם לא ינותק ממכונת ההנשמה / מכונת ההזנה או לא יקבל אנטיביוטיקה למניעת סבל. כל טיפול המוגדר כמונע סובל הוא הכרח בישראל, מסתבר. יש לי חברה בלגית שסיפרה לי שבאירופה הנורמות מאד שונות.

ההחלטה ניטלה ממני. כובד המשא שרבץ על כתפיי נעלם. ואיתו התפוגגה תחושת האשמה שאני יכולה הקל עליו ואני לא עושה זאת.

לצפיה ב-'העצב והתהום עדין כאן, אבל באיזשהו מקום גם הקלה'
העצב והתהום עדין כאן, אבל באיזשהו מקום גם הקלה
11/01/2017 | 13:54
69
לבי איתך על אביך שניטל ממך, על הסבא שלא היה לילדיך ובעיקר על היפוך התפקידים האכזרי.
משערת שאין בגילוי נחמה, אבל יש בו הקלה מסוימת. שולחת לך חיבוק.
לצפיה ב-' מזעזעת בעיניי הטעות הגורלית שעשה הרופא בזמנו.'
מזעזעת בעיניי הטעות הגורלית שעשה הרופא בזמנו.
11/01/2017 | 22:04
31
לצפיה ב-'גם בעיני. היה לילה. זה היה מצב חירום. צעקו לו את השם.'
גם בעיני. היה לילה. זה היה מצב חירום. צעקו לו את השם.
11/01/2017 | 22:10
1
85
הוא לא שמע נכון והוא גם אמון על הצלת חיים.
זה כבר בעבר שאין לשנותו. ומה לעשות שבני אדם טועים.
לצפיה ב-'נכון, טועים, אבל את יודעת מה?- '
נכון, טועים, אבל את יודעת מה?-
11/01/2017 | 22:18
78
יש סוג טעויות שאסור לעשות.
אני בדיוק נמצאת בדיון עם עצמי על זה- על נושא של טעויות- אני תמיד אומרת לילדים שאני עובדת איתם וגם לילדים שלי שמותר לעשות טעויות, ושאנחנו לומדים מטעויות, ולא לפחד לטעות...וזה נכון וחשוב לדעת את זה ולהעביר להם את המסר הזה.
 
יחד עם זאת- יש מקומות שאסור לטעות בהם- לדוגמא- על הכביש. טעות אנוש עלולה להביא לאסון ולטרגדיה. אין פה מקום לטעויות. לדוגמא- בצבא- שוב- טעות אנוש עלולה להביא להרג נוראי (תאונות אימונים וכדומה). טעות של רופא- עלולה להביא לקטסטרופות...
 
בכל מקרה- אני חושבת שבהתחשב בנסיבות הטראגיות, את אכן יכולה להרגיש שאבן נגולה מעל ליבך. וזה המון- בהתחשב בכל מה שעובר עלייך בהקשר זה.
מצטערת עבורך שאת נאלצת להתמודד עם המציאות הקשה הזו.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'קוראים את ההקלה במלים שלך'
קוראים את ההקלה במלים שלך
12/01/2017 | 21:08
41
אני יודעת שאת חיה בהווה, ולא יכולה להרשות לעצמך (וכנראה גם לא רוצה) לכעוס על מה שהיה ולא ניתן לשינוי. אבל כמו שירה, גם אני כועסת על מה שהיה בלילה ההוא ולא יכולה להימנע מלשאול את עצמי "מה אם...".
 
שמחה שערכת את הפגישה עם הצוות. שמחה שמשקל וכובד האחריות כבר לא רובצים על כתפייך (וליבך ונשמתך).
לצפיה ב-'התיעצות'
התיעצות
12/01/2017 | 19:43
1
85
כפי שרשמתי לפני כשבוע וקצת, קיבלתי את הווסת (אחרי ציטוטק, הפלה שלישית) וזה נמשך ארבעה שבועות (!!!). היום הייתי אצל רופא הנשים שלי שאמר שלפעמים המחזור מתארך לאחר הפלה. לפני חודש הוא נתן לי הפניה להיסטרוסקופיה ונקבע לי תור לחודש הבא, כדי לנסות לבדוק מה מקור ההפלות. 
בהתייעצות איתו הוא אמר שהוא תומך בשתי אפשרויות, האחת להמתין ולא להכנס להריון עד לביצוע ההיסטרוסקופיה, והאופציה השניה היא לנסות להמשיך להכנס להריון ולעבור מעקב זקיקים כדי לאתר את מועד הביוץ ולקבל תמיכה של פרוגסטרון .
עשיתי בדיקה של קרישיות יתר שיצאו תקינות (הבדיקות של הקופה)
מה הייתן עושות? מצד אחד כל רופא שדיברתי איתו אומר שכנראה ומדובר בסטטיסטיקה מגעילה, מצד שני לא רוצה לעבור את זה שוב. למרות שאף אחד לא מבטיח שום דבר. 
(קצת רקע, עברתי 3 הריונות תקינים ובסופם לידות בע"ה, ואחריהן 3 הפלות רצופות).
תודה שקראתן עד כאן
לצפיה ב-'אני הייתי עושה היסטרוסקופיה אבחנתית'
אני הייתי עושה היסטרוסקופיה אבחנתית
12/01/2017 | 19:56
33
דימום שנמשך 4 שבועות הוא לא מחזור ארוך, והוא לא סביר בשום צורה.
לא הייתי מנסה להיקלט להריון חדש, כשדי ברור שמשהו ברחם עדיין לא תקין.
לצפיה ב-'קלקסן וקרישיות נרכשת'
קלקסן וקרישיות נרכשת
09/01/2017 | 14:13
2
140
היי בנות,
אני לאחר שלושה הריונות ולידה אחת. עברתי בשנה האחרונה שתי הפלות מאוד כואבות יחד עם השארות שלייה, היסטרוסקופיה ולאחר מכן זיהום ברחם.
אני לא צריכה לתאר לכם את ההרגשה ואת העצב שמלווה בתהליך הזה, רק רציתי לשטף ולשאול אם מישהי גם נתקלה בעניין קרישיות נרכשת - APLA  גבולית ושהציעו לה טיפול בקלקסן ואספירין? 
הייתי אצל ד"ר קופרמיניץ שראה קרישיות גבולית והמליץ על טיפול בהריון הבא, מצד שני הייתי אצל פרופ בשירי בסורוקה שהמליץ רק על פרוגרסטרון.
ההמוטולוגים לא כל כך בעד בקרשיות גבולית לתת טיפול בנוגדי קרישה. האם גם אתם התנסתם בקלקסן?
לצפיה ב-'צר לי על שני אובדני ההריון'
צר לי על שני אובדני ההריון
11/01/2017 | 22:11
54
את יכולה לספר מה היו נסיבות ההפלות? באיזה שבוע? ומה קרה?- שק הריון ריק/הפסקת דופק/מום שהתגלה/תסמונת....
מתי היתה הלידה של הילד/ה? מה היה מהלך ההריון ההוא? מתי הוא היה? באיזה שבוע היתה הלידה? מה משקל התינוק/ת? סוג לידה?
בני כמה אתם?
האם את בריאה ללא מחלות רקע?
האם יש אמא/אחות/דודה במשפחה עם קרישיות גבולית או יתר?
 
אני לא בקיאה בנושא קרישיות גבולית. כן יכולה לומר לך שקופרמינץ מציעה קלקסן לכל אחת שמגיעה אליו. גם אם כל גורמי הקרישה תקינים.
מה הרופא השני (בשירי) אומר על נסיבות ההפלות? האם גם הוא אבחן כעת קרישיות גבולית? למה המליץ על פרוגסטרון? (משהו שיש עליו ביסוס בגלל חסר הורמונאלי, או סתם לשם תמיכה בגדר לא יועיל לא יזיק). האם הוא המטולוג? גניקולוג? רופא הריון בסיכון?....
למה ההמטולוגים לא כל כך בעד לתת נוגדי קרישה במצב של קרישיות גבולית?
 
אם את רוצה- תתייחסי לשאלות שלי, ומשם נמשיך הלאה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'עברו שנים ורואה שקופרמינץ עדיין דוגל '
עברו שנים ורואה שקופרמינץ עדיין דוגל
17/01/2017 | 10:06
18
בקלקסן. 
זה לא זריקת פלא אך כן מאמינה שבמקרה שלי עזר להריונות להתקדם ולהגיע לידי לידת תינוק. 
גם אני עברתי 3 הפלות אחרי שכבר היה לנו ילד בבית. 
בהריון החמישי לילד שלישי לקחתי קלקסן מניעתי ונולד ילד.
בהריון השישי לילד שלישי גם לקחתי קלקסן מניעתי ונולד ילד.
 
לא יודעת להגיד בוודאות אם הקלקסן עשה את ההבדל אך הוא המרכיב היחיד שהוספתי במהלך ההריון להבדיל מהריונות קודמים והגעתי לידי סיום הריון בידיים מלאות.
שוב, זו לא זריקת פלא ויחד אם זאת אם נקלט הריון אפשר לנסות וזה עדיין לא מבטיח ב-100% הצלחה. 
אני העדפתי לנסות וזה עזר.
מה הסיבות לתמיכת פרוגרסטרון?
בזמנו ולא יודעת אם כיום קיים היתי מזריקה גסטון ולא עזר כי בשורה תחתונה בעיות פרוג' לא היו בעוד שכאשר הזרקתי קלקסן זה עזר להגיע לידי סיום לידה בידיים מלאות.
 
 
לצפיה ב-'3 חודשים לאחר גרידה'
3 חודשים לאחר גרידה
06/01/2017 | 14:25
5
216
היי בנות
אני 3 חודשים לאחר גרידה כאשר נשארו שאריות, חודש אחרי עשיתי היסטרו ניתוחית, כלומר עברו חודשיים מאז ההיסטרו . מאז אני מרגישה תחושות מוזרות בבטן, כאילו יש אבן בפנים, תחושת מתיחה לפעמים במיוחד שאני שוכבת, תחושות ממש מוזרות שאני לא מצליחה להסביר, מישהי יודעת מזה? קרה למישהי? למה זה לא מפסיק? הייתי אצל הרופא נשים שלי אמר שהכל תקין, אז מה זה?
לצפיה ב-'אני מציעה לך ללכת לרופא נוסף'
אני מציעה לך ללכת לרופא נוסף
06/01/2017 | 16:20
1
99
כאבים ותחושות לא רגילות דורשים בירור רפואי. ייתכן שהרופא שלך לא אבחן משהו או שיש צורך בבדיקה כלשהי.
מצטערת על האובדן שלך ועל כך שהצטרפת לפורום שלנו. ומזמינה אותך לבוא אלינו עם כל סוגי השאלות והרגשות. כולנו איבדנו הריונות והתאבלנו ועודנו מתאבלות עליהם.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
07/01/2017 | 14:08
45
אבל את מדברת מניסיון? יש לך מושג מזה יכול להיות?
לצפיה ב-'צר לי על אובדן ההריון'
צר לי על אובדן ההריון
07/01/2017 | 17:35
1
65
לא ציינת באיזה שבוע עברת את הגרידה.
בכל אופן, לא אמורות להיות תחושות כמו שאת מתארת. אני לא מכירה את זה מעצמי וגם לא כל כך זוכרת תיאורים שכאלו מבנות שעברו תהליך של הסטרוסקופיה ניתוחית ו/או גרידה.
האם הרופא שלך נתן לך איזשהו הסבר מניח את הדעת? אם לא- מציעה לך להיבדק בשנית, אולי אצל מי שעברת אצלו את ההסטרוסקופיה.
אל תישארי עם תחושות גופניות לא טובות ולא מוסברות. לחי להיבדק וקבלי עוד חוות דעת.
 
אודה לך אם תוכלי לעדכן אותנו בהמשך.
בהצלחה ותרגישי טוב,
שירה.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'הייתי'
הייתי
13/01/2017 | 22:48
18
הייתי גם אצל הרופא שעשה לי את ההיסטרו ד״ר סוריאנו, הוא עשה בדיקה ואגינלית ולא ראה משהו לא תקין, אני רואה באינטרנט דברים על אנדומיטריוזיס ועוד דברים שמאוד מפחידים, התחושות בבטן התחתונה לא עוזבות אותי במיוחד בלילה כשאני שוכבת, זה לא כאב בלתי נסבל אבל זה בהחלט מפחיד ואני לא מבינה מזה ואף אחד לא יודע להגיד לי מה זה.
לצפיה ב-'גם אני ממליצה ללכת להתייעץ עם עוד רופא'
גם אני ממליצה ללכת להתייעץ עם עוד רופא
08/01/2017 | 09:12
51
היי,
עברתי 4 פעמים היסטרו, ואף פעם לא הייתה לי תחושה של אבן בפנים. זה נישמע לי לא כלכך תקין ושווה לבדוק את זה.
המתיחות בבטן התחתונה זו תחושה שכן מוכרת לי בעיקר בימים הראשונים , זה נימשך אצלי  בין שבוע לשבועיים אחרי הפעולה . אמרו לי שיכול לקרות,  אולי זה בגלל כיווץ הרחם.
בכל אופן אף פעם לא צריך לתהות שאולי משהו לא בסדר, פשוט שווה ללכת לחוות דעת נוספת. שעוד רופא יבדוק ויגיד או לפנות לרופא שביצע את הפרוצזורה.
 
 תרגישי טוב .
לצפיה ב-'ירידת בטא עזרה דחוףףף!!!'
ירידת בטא עזרה דחוףףף!!!
07/01/2017 | 08:22
5
199
היי, ב3.1 עשיתי בדיקת בטא לאחר 12 יום מהחזרת עובר.
הבטא היתה 390.
אתמול (5.1) בטא 304.
פניתי לרופא המטפל שלי והוא אמר שמוקדם מדי להספיד את ההריון ושאגש לעשות בדיקת בטא נוספת ביום ראשון.
איך אחרי ירידת בטא יש עדיין סיכוי להמשיך הריון?
אציין שאין דימומים או כאבים חזקים.
תודה לעונים:)
לצפיה ב-'אני ממש מצטערת, ההריון לא נשמע תקין'
אני ממש מצטערת, ההריון לא נשמע תקין
07/01/2017 | 09:33
116
לרוב נצפה להכפלה פי 1.5 או פי 2 תוך יומיים. שמעתי גם על מקרים של בטא מדשדשת. אבל לא על סוף טוב שלהם. אולי מישהי אחרת פה מכירה ותבוא לשתף. הלוואי ותתבשרי מחר בבשורות טובות. שולחת לך חיבוק לשעות מורטות העצבים עד תוצאות הבטא.
לצפיה ב-'אני לא מספיק מבינה בבטא...'
אני לא מספיק מבינה בבטא...
07/01/2017 | 17:38
87
ולכן לא יודעת לענות לך. מקווה שמחר תהיה בדיקה מפתיעה לטובה עם הכפלה יפה:)
אנא עדכני אותנו.
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
לצפיה ב-'הלוואי'
הלוואי
07/01/2017 | 22:27
59
הלוואי שזה שום דבר וההריון ימשיך להתפתח, אבללל...מהנסיון שלי היה, בדרכ כשהבטא ירדה, זה לא נתפס והרופאים קראו לזה הריון כימי. היו שטענו שאולי הבטא ירדה  כתוצאה מהעובדה שנקלטו בהתחלה 2 עוברים ואז אחד נספג..לא יודעת, כי אצלי כאמור, זה לא תפס.
מחזיקה לך אצבעות!
לצפיה ב-'לצערי גם אני לא מהמעודדות'
לצערי גם אני לא מהמעודדות
07/01/2017 | 22:41
94
האם שתי הבדיקות בוצעו באותה מעבדה?
אם הבדיקות בוצעו במעבדות שונות, זו הדרך היחידה שבה אני יכולה לחשוב על תרחיש שבו ההריון מסתיים בטוב.
 
ברוב המקרים צניחה של הבטא, מבטאת הריון כימי.
במקרים אחרים, צניחה ואז עליה, מבטאת הריון חוץ רחמי.
לא מכירה הריונות שבהם הבטא צנחה, ואז עלתה והסתיימו בטוב.
 
במידה ומחר תהיה עליה של הבטא, בבקשה תבררי עם הרופא שלך מתי ניתן לבדוק שלא מדובר בחוץ רחמי.
 
אנא עדכני אותנו כשתוכלי.
לצפיה ב-'האם את רוצה לעדכן? עשית בדיקה היום?'
האם את רוצה לעדכן? עשית בדיקה היום?
08/01/2017 | 21:36
13
לצפיה ב-'איחדתי את שתי רשימות ההמלצות- טיפול רגשי- '
איחדתי את שתי רשימות ההמלצות- טיפול רגשי-
07/01/2017 | 20:21
94
בתחתית הדף (או אולי כבר בעמוד 2)- יש רשימה של המלצות הנוגעות לטיפול רגשי.
אם מישהי נוספת רוצה להמליץ- אנא עשי זאת בהמשך לרשימה, או כתבי לי מסר, ואני אצרף.
חסרות לי ברשימה נשות מקצוע באיזור הצפון והדרום...אולי מישהי יודעת להמליץ?

תודה,
שירה.

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028.

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום פוריות הגבר
מתקשים להיכנס להריון?
פורום טיפול CBT
פורום טיפולי CBT
בית הספר הישראלי ל NLP
בית הספר הישראלי ל NLP

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ