פורום אובדן הריון תמיכה

מצטערת לשמוע גם על האובדן וגם על התקופה הקשה. תתחילי לאט צעד צעד לחזור לדברים או לנסות דברים שייתנו לך מקום להתפרק. תרשי לעצמך לכאוב תרשי לעצמך לבכות גם על האובדן וגם על הקושי

שולחת לך חיבוק ענק

אם את מרגישה שאת צריכה את החיבוק שלנו בתקופת ההמתנה, תחזרי, אנחנו נהיה כאן.

מאחלת לך שברגע שתרצי, תיקלטי שוב ותבלי מלא חודשים בפורום הריון אחרי אובדן.

אבל מהעצב ומהכעס- לא ממש אפשר להשתחרר, ובטח שלא מהר. צריך לעבד את הרגשות הללו עם עצמך, בעזרת אנשים קרובים, או בסיוע אשת מקצוע. 

רגשות האשמה- אין להן כל בסיס, הם לא מוצדקים, הם שקריים (במקרים כמו שלנו...), הם לא תורמים דבר,  ומזיקים מאוד. 

העצב והכעס מוצדקים, ואי אפשר להתעלם מהם או לשחררם בצי'ק צ'ק. 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

זה לא קרה לאמא שלי, ולא לחברה הכי טובה, ולא לגיסתי עם 4 ילדים ב-5.5 שנים (אני עם 7 הריונות ב-5.5 שנים, אבל יש לי רק ילדה אחת), ולא לקרובת משפחה של בעלי עם 5 ילדים.

זה לא קורה לכולן.

חלק מאיתנו סוחבות שק אובדנים שמכסה סטטיסטית כמה עשרות נשים שלא חוו הפלה מעולם.

 

ולא, את לא עשית (או חשבת) שום דבר שיכול היה לגרום להפלה. נשים הרו וילדו במצבים קשים הרבה יותר מאלו שאנחנו חיות בהם (אני חושבת שאין צורך בדוגמאות קונקרטיות).

 

זה הזמן לאחד או יותר מהדברים הבאים:

יש לך את התגובות הכי כנות ואמיתיות שיש מודה לך על זה. מנסה למצוא פתרון לא יכולה להתחיל לריב עם העובדים שלי....   .....

ורגשות האשם... מנסה להיפטר מהם... בנתיים לא בהצלחה גדולה זה ייקח זמן אני יודעת

מחפשת משהו או מישהו. לבנתיים הטיפול האידאלי שלי זה הספורט שלי... לפחות שם מצליחה להוציא אגרסיות.

ואני מסכימה עם כל מילה שכתבו לך. 

מרגישה שחייבת לכתוב לגבי רגשות האשמה. את לא אשמה בכלום, ואף אישה פה לא אשמה בכלום. תשחררי את זה מהר מהר. מודה שאני מעולם (!!!) לא הרגשתי ולו רגש אחד של אשמה על כל ההפלות שהיו לי. לא חטאתי ולא פשעתי. סתם היה לי המון המון חוסר מזל בהקשר לכך. זה לא עונש על משהו לא טוב שעשיתי (יש הרבה שמאמינות בדבר הנוראי הזה של גמול ועונש), זה לא משהו שאני גרמתי לו. סתם. משהו קשה בהיבט הביולוגי. נקודה. 

 

אנשים עוד לפעמים חיים באיזה סרט אמריקאי של לפני 50 שנים, וחושבים שאישה עושה משהו שגורם להפלה. שטויות במיץ עגבניות. אגב, גם לחץ נפשי לא גורם להפלה (וגם את השטות הזו שמעתי בעבר....). יש נשים דתיות שחושבות שזה קרה בגלל עונש שקיבלו מאלוהים, לא שמרו על דיני טהרה, או כל דבר אחר...זה נורא בעיניי. 

אז תיפטרי מהרגשות הנוראיים הללו, כי הם פשוט מיותרים וגם לא מבוססים על שום דבר מציאותי, אז סתם חבל. 

לאנשים שאומרים זה לא נורא וזה קורה לכולם, הייתי אומרת: "אה, גם לאבד תאומים בחודש שביעי קרה לכולם?!" וזה לא קורה לכולן. ממש לא. לחלק כן ולחלק לא.  

צריך להבין שאובדן ההריון הזה מגיע כבר על בסיס נרחב של אובדן שני התאומים בהריון הראשון שלך. וזה הופך את ההתמודדות להרבה יותר מורכבת. 

בהחלט מצטרפת להמלצות לעבד את התחושות והמחשבות בעזרת אשת מקצוע מתאימה. 

 

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

ראשית - משתתפת בצערך על האבדנים ועל שברון הלב.

הפלות קורות, נכון. אבל לא לכולן. אם תשוחחי עם נשים בסביבתך, תגלי לא מעט שכן חוו הפלה/ הפלות, אבל גם רבות שכל ההריונות שלהן היו תקינים. הפלה של תאומים בחודש שביעי ממש לא קרתה לכולן. כפי שכתבו לך כאן, ההפלה הנוכחית לא מתקיימת בחלל ריק אלא מעוררת את הכאב שנצרב בך גם מהאבדן הכפול ההוא.

את לא אשמה.

א ת   ל א   א ש מ ה !!!

גם אם רצת, קפצת, אכלת, שתית, צחקת, בכית או לא - מה שקרה קרה כנראה בגלל עובר לא תקין או בגלל ענין שקשור בגוף או ברחם, אבל לא בגללך. חוזרת ואומרת, שאת לא אשמה.

הפלות קורות גם לנשים הכי שאננות בעולם (לדוגמא אני כשאבדתי בשבוע מוקדם את ההריון השלישי שלי אחרי שניים תקינים) והריונות מסתיימים בשמחה ובידיים מלאות גם למי שעוברת אותו בחוסר שלווה (לדוגמא אני אחרי שתי הפלות, ועוד המון נשים כאן בפורום וגם במציאות). כל מי שמטיל אחריות כלשהי עליך חוטא ומתאכזר אליך הנמצאת במצוקה וברור למה זה מוציא אותך מדעתך. מצטרפת למי שהציעו לנסות לשוחח עם אנשים ישירות או באמצעות אדם שלישי, שיניחו לך כי את לא מעונינת לשוחח על כך.

מאחלת לך שתצליחי לשקם את הנפש באמצעות תמיכה כלשהי, איתנו ועם מי שכן מקשיב ותומך במציאות. וכמובן שההריון הבא, אם וכאשר תבחרי, ועל אף החרדות שסביר שיתלוו אליו, יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות.

בשנתיים וחצי האחרונות עברתי 4 הפלות. ב-3 היו שאריות שהצריכו היסטרו ניתוחית (אחרי גרידה) או גרידה (אחרי ציטוטק). ההפלה האחרונה היתה גרידה יזומה בשבוע 13, ובבדיקה שבועיים אחרי הגרידה, הטכנאית אמרה שאין שאריות.

 

את כל הפרוצדורות להוצאת השאריות ואת הגרידה האחרונה ביצע רופא שהוא קודם כל בן אדם. רופא שרואה את המטופלת, רגיש, קשוב ואמפתי.

פגשתי אותו לראשונה לפני שנתיים וחצי בבי"ח ציבורי ובגלל שהוא כל כך נדיר, עכשיו אני מטופלת שלו באופן פרטי.

אני מטופלת שלו בחיפה, אבל יודעת שהוא מקבל גם בתל אביב.

שמו דר' גיא רופא ואין מספיק סופרלטיבים כדי להביע את דעתי עליו.

 

אם לא מסתדר לך איתו, קראתי המון דברים טובים על דר' חן גולדשמיט, אבל מעולם לא טופלתי על ידו, כך שאני לא יכולה להעיד באופן אישי על ההתנהלות שלו.

 

מתוסכלת איתך על ההידבקויות  מרגיש כאילו כל הצרות מתמגנטות אלייך.

לצערי לא מצאתי איפה הוא מקבל בת"א, היה אזכור לפרטי איפשהו, אבל זה לא הוביל למרפאה מסוימת וביחוד לא כזו שגם מבצעת ניתוחים.

 

מתה להיות אחרי כל הסאגה הזו כבר...

הוא כתב לי אז שהוא עושה בדרך כלל במדיקל סנטר בגלל הזמינות. אם תבחרי בו, ואם יש בעיית זמינות בתל אביב, ואם את מוכנה להצפין עד חיפה, הוא יכול לעשות לך באלישע - שם יש לו יכולת לתאם בהתראה קצרה באופן מפתיע.

בדצמבר האחרון דיברתי איתו בטלפון ב09:30 בבוקר, ו-8 שעות אח"כ כבר הייתי על המיטה בחדר הניתוח.

לפני חודש דיברתי איתו בחמישי בצהריים והגרידה היתה בראשון בערב.

 

אני יודעת שאין בכך נחמה, אבל את גיבורת על ואני חושבת עלייך הרבה.

הלוואי הלוואי הלוואי שהרופא שתבחרי יצליח במלאכתו ותוכלי לשוב לנסיונות.

 

*שולחת לך גם מסר פרטי.

קיבלת המלצות מעולות. אני מוסיפה עוד המלצה- על ד"ר רון שינמן, שעשה לי בזמנו את ההסטרוסקופיה האבחנתית. הוא עושה גם ניתוחיות עד כמה שידוע לי. היה מאוד מקצועי ואמפטי. 

054-8119887. בזמנו קיבל אותי במדיקל סנטר בתל אביב. 

 

שיהיה בהצלחה, ותעדכני אותנו בבקשה אחרי. 

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

מעבר למה שאנחנו חושבות.

בערך.

אני על אוטומט כבר ולא באמת מתנהלת בנעימים בחיי חלק מהזמן כרגע, אבל מקווה לטוב.

 

יולי אוגוסט זו לא תקופה טובה מסתבר, רופאים גם חופשים כמו כולנו ונראה שקשה עד בלתי אפשרי לקבוע תור.

בפרטי.

שזה די הזוי.

היי, מצטערת לשמוע על מה שאת עוברת.

אמנם לא עברתי אצלו ניתוחית (רק שתי אבחנתיות), אבל ד"ר חן גולדשמידט הוא איש עדין ומקצועי, ואם תגגלי תמצאי עליו הרבה חוות דעת חיוביות. המרפאה שלו נמצאת ברמת גן, אבל אני לא יודעת איפה הוא עושה את הניתוחיות.

מאחלת לך בהצלחה רבה.

גם את הניתוחיות הוא עושה באותה מרפאה בר"ג, מה שגורם לי לתהות קצת איך ?

יודעת שיש שם חדרי ניתוח, אבל המרפאה רחוקה מלהיות בי"ח או אסותא ודומיו.

ממש רוצה שזה יהיה בהרדמה כללית, הספיקו לי טראומות לכל החיים כבר ואני סובלת מכאבי גב קשים לחודשים אחרי הרדמה ספינאלית ותוהה אם יש להם שם אופציה לכללית בכלל....

זה אמנם לא היה אצלו (אצל ד"ר פיינשטיין - לא ממליצה), אבל אני זוכרת שזו פעולה שנעשית בהרדמה, כמו גרידה או שאיבת ביציות. אם אני זוכרת נכון זה היה באחד המרכזים הרפואיים ברמת החי"ל. 

האם דיברת עם המרפאה? אולי הם יודעים להסביר. בכל מקרה, זו לא פעולה שנעשית בהרדמה ספינאלית. את אשכרה ישנה.

את רוצה לשתף אותנו בממצא? ממה שכתבת לא לגמרי ברור מה הבעיה אם יש צ'יפ ואקסום מלא תקינים.

האם זהו הריון ראשון שלך ואם לא, האם ילדת לידה נרתיקית בעבר? בעיניי יש לכך השלכות על הבחירה בין לידה שקטה לבין גרידה שבשבוע שלך כנראה מבוצעת רק באסף הרופא.

 

באופן אישי עברתי לידה שקטה ברמבם בשבוע 21 (אחרי שכבר עברתי לידה תקינה אחת). החוויה קשה מאוד והצוות ברמבם הפך אותה לקשה יותר.

אם בסופו של דבר תבחרי בלידה שקטה, ממליצה לבדוק בתי חולים אחרים שרלוונטיים לך מבחינת המרחק. אם את מאזור חיפה, היו כאן כמה המלצות על בני ציון ואני באופן אישי די אוהבת את כרמל, בעיקר מבחינת היחס אליי כמטופלת.

זה הריון 5. שתי הפלות ספונטיניות ו2 ילדים, אחד בקיסרי ואחת בוגינלית. כן אפשר כבר בועדה להתרשם שהם לא משהו שם ברמבם.

 

מצטערת לשמוע על הלידה השקטה שעברת. זה נורא בעיני.

 

בנוגע לממצא, זה התחיל בשקיפות עורפית לא תקינה של 4.4 ממ. המשיך משם לסקירה שהכל היה בה תקין מלבד היגרומה ציסטית עם מחיצות (סוג של בצקת מסויימת היכן שהשקיפות) בעובי 10 ממ. לאור העובדה שבעת השקיפות היו כבר תוצאות תקינות של QF-PCR וציפ גנטי, הומלץ על בדיקת אקסום (לא מלא, אני לא חושבת שיש דבר כזה. כל בדיקת אקסום מוגבלת ספיציפית למה שמבקש הגנטיקאי וגם אז היא לא 100%) ובהנחה שהיא תצא תקינה וכל יתר הסקירות המכוונות (פעם בחודש) וכל יתר הבדיקות, אז הסיכון לעובר עם מומים או פיגור יעמוד על 10%. כל זה בתנאי שהבצקת נספגת (אמורה עד שבוע 22 להספג). אך בבדיקה לפני שבוע היא לא נספגה לצער הרב והממצא הזה מאוד מדאיג. אלא אם יהי נס גלוי ובאולטרסאונד שלפני ההליך יראו שהיא נעלמה - אז נאלץ להפסיק את ההריון ממש בימים הקרובים כשאצליח לקבוע תור לאסף הרופא.

הממצא שלנו ניתן לאיתור בצ'יפ, והמשמעות שלו היא סיכוי גבוה לאוטיזם ופיגור שכלי.

אנחנו בחרנו לא לסכן את עתידה של הילדה הקיימת שלנו, ולהפסיק את ההריון על אף השבוע המתקדם, ואני משערת שגם השיקולים שלכם דומים.

הבחירה שלי בלידה שקטה נבעה מחוסר היכולת שלי לעמוד בהמתנה הממושכת לגרידה באסף הרופא. כשאני ביררתי זמן ההמתנה היה כשבועיים.

הטראומה הגדולה שלי מהלידה השקטה לא נבעה מההליך עצמו אלא מההתנהלות המחפירה של הצוות שהצליח להפוך חוויה קשה למשהו נוראי ומצלק.

שבועיים אחרי הלידה השקטה בעלי שלח אימייל למנהל המחלקה, וזה זימן אותנו לפגישה. בדיעבד הבנתי שהפגישה היתה כסת"ח ואולי אף נועדה כדי לוודא שלא נפנה לתקשורת או לכיוון של תביעה. לצערי הגעתי לשם שוב אחרי שנה בנסיבות אחרות, וראיתי במו עיניי שדבר לא השתנה מבחינת ההתנהלות.

 

לא כתבת האם הילדים יודעים על ההריון. אם הם יודעים, את מוזמנת לציין את גילם וננסה להציע מה לומר להם בהתאם לגיל.

בכל מקרה ובהנחה שהם עדיין במסגרת כרגע, מומלץ ליידע את הצוות בכלליות שיש כרגע מצב רפואי מורכב בבית ושחשוב לשים לב לניואנסים קטנים בהתנהגות שלהם.

 

כשתשיגי מחר את אסף הרופא, חשוב לציין בפניהם שעברת קיסרי, ייתכן ויש לכך השפעה על היכולת לבצע גרידה בשבוע מאוחר, גם אם כבר עברת לנל"ק.

מעדיפה את זה על פני לידה. הלידות שלי מחרידות. ממש. הן חוויה מאוד לא חיובית עבורי בלי קשר.

תודה על הטיפ בנוגע לקיסרי. איידע אותם בעניין.

בבית בן יקר ואהוב בן 4.5 שיודע על ההריון כי כבר ממש רואים ושואל כל הזמן מתי התינוק יצא אז אשמח לטיפים כיצד לספר ומה.

עוד אהובנת בן שנה ושמונה שאין לה מושג...

 

זה מה שאמרה לי בזמנו בטלפון העו"ס מאסף הרופא.

ברור לי שיש נשים שנשברות במהלך ההמתנה המטורפת ובוחרות בסוף בלידה שקטה, מה שמשחרר תורים לאלו שממתינות.

 

הבת שלי מבוגרת במעט מהבן שלך, אבל מעולם לא אמרנו לה שאני בהריון. ההוא שנגמר בשבוע 21, היה כשהיא היתה בת שנה ו-9 חודשים, ואלו שבאו אחריו נגמרו בשבועות מוקדמים יותר, האובדן האחרון היה לפני חודש בשבוע 13 בגלל אותו ממצא מהלידה השקטה (אחרי הלידה השקטה גילינו שהממצא מורש ממני, בכל הריון סיכוי של 50% להורשה).

מכאן שאין לי נסיון ממשי בהסבר אובדן לילדים, אלא בעיקר מחשבות ורעיונות. שווה להתייעץ בנושא גם עם הצוות באסף הרופא, אני זוכרת שהיו כאן נשים שציינו שקיבלו עצות טובות מהם.

בעיניי לא כדאי להגיד שהעובר היה חולה, ובוודאי לא לומר שהוא מת. אפשר אולי לומר שהרופאים גילו שהוא לא תקין או שיש בעיה שהם לא יכולים לתקן ולכן התינוק לא יוולד בסוף. העניין הוא שאני מדמיינת את הבת שלי מקבלת הסבר כזה וישר שואלת "אז איפה התינוק עכשיו?" - ואין לי מושג מה עונים.

אז אולי בכל זאת כדאי לחכות לעצות מחכימות של אחרות.

 

לגבי מה שהיה ברמבם, אין לי שום בעיה לשתף ועשיתי זאת בעבר פעמים רבות.

לידה בשבוע כזה מתבצעת במחלקת נשים ולא בחדר לידה (בעיניי זה בעיקר יתרון, אבל יש לזה גם חסרונות).

 

בפן החיובי:

 

בפן השלילי (ארוך, לא מסודר, אבל מאוד מפורט):

 

לסיכום - ציון שלילי בכל פרמטר אפשרי של אנושיות, רגישות, יחס למטופלים. אטימות מוחלטת עם נגיעות של סדיזם.

3 שנים עברו מאז, ואני עדיין מצולקת מהחוויה הרגשית והגיהנום שחוויתי שם.

 

מצטערת לשמוע שיברת חוויה נוראית שכזו.

העניין עם הטשטוש זה חובה או בחירה? ומה עוד נתנו לך כדי ליצור/לקדם לידה?

אני ממש מקווה שבאסף הרופא יוכלו לעזור לי...

והייתי רוצה לנער אותם ולגרום להם להתנהג כמו בני אדם, כי לאף אחת ולאף אחד לא מגיע לקבל יחס כזה. אבל נראה שההתנהלות הזו מגיעה מלמעלה וכל מה שנותר לי זה להימנע מלחזור לשם כשזה אפשרי ולהתריע כאן בפורום בפני נשים אחרות, שלפחות יידעו מראש לקראת מה הן הולכות.

 

בלידה השמחה של הבת שלי בחרתי ללדת ללא אפידורל, משככים או מטשטשים.

בלידה השקטה החלטתי מראש שאשתמש בפטידין וגם שאלתי כבר בועדה על האפשרות להיעזר בחומר מטשטש.

הבחירה אם ומתי לקבל את טשטוש היתה שלי, אין חובה להיעזר במטשטשים או משככים. אני חושבת שלא ניתן לקבל אפידורל במחלקה אלא רק בחדר לידה, כי חייבים מעקב רציף של הצוות, אבל בכל מקרה לא התכוונתי להשתמש באפידורל.

השראת הלידה היתה באמצעות ציטוטק. 2 כדורים להמסה בפה כל 6 שעות. אחרי 4 או 5 מנות קיבלתי הפסקה של 24 שעות, ונדמה לי שהמנה הבאה היתה האחרונה כי נוצרו צירי פתיחה. כמעט 48 שעות מהציטוטק הראשון ועד לפליטה של העוברית. הקצב מאוד אינדיבידואלי ואף פעם לא ניתן לדעת כמה זמן תארך השראת הלידה.

 

גם אני מאוד מקווה שבאסף הרופא יוכלו להריץ ולקדם את התור שלך.

שולחת לך חיבוק בלי נחמה, כי כרגע אין שום דבר שיכול לנחם.

אוי, מרעישה. כל כך הרבה דברים שאפשר היה לעשות אחרת רק אם הנהלים היו קיימים וברורים, והרבה דברים אחרים שאפשר היה לעשות אחרת עם רצון טוב ואמפטיה.

הכי גרוע, שלהערכתך השיחה בעקבות המכתב שכתבת בדם לבך - נעשתה לשם כסת"ח ויש סיכוי ששום נוהל לא הופק / חודד בעקבותיה. מזעזע.

בהיותי מטופלת IVF+PGD.

שנה ויום אחרי הלידה השקטה הגעתי לשאיבה הראשונה שלי. כאבתי את המרחק הפיזי והמנטלי בין האירועים: השאיבה התבצעה בחדר שמרוחק 10 מטר מהחדר שבו ילדתי.

בכיתי המון באותו היום, והרופאה שהתג שלה היה בכיס ולא הציגה את עצמה בשם, לא הבינה למה אני כל כך בוכה ומה הבעיה שלי.

לצערי דבר לא השתנה שם.

מצטרפת לחוויה החיובית שלך בית החולים כרמל.

אשמח אם תשתפי  מה בדיוק היה קשה בהתנהלוץ של הצוות.. אם לא אכפת לך כמובן.

אף פעם לא אבין איך אנשים שעוסקים במקצוע ככ רגיש הם ככ אטומים... 

את יכולה בבקשה להסביר מה זהQF-PCR? כלומר, ברור לי שזו איזושהי בדיקה גנטית, אבל לא ברור לי מתי עושים אותה ומה היא כוללת? כנ"ל לגבי בדיקת אקסום. 

עד כמה שאני יודעת, בצקת עוברית היא לא דבר שמבשר טוב, אך טוב שאת עושים את כל הבדיקות האפשריות כדי להגיע להחלטה. אבל אני רוצה להבין- את אמורה להגיע לפרוצדורה, ואז לעשות שוב אולטרסואונד ואז להחליט לפי הממצאים האם לעבור את הפסקת ההריון או לא?!

כלומר- אתם נותנים עוד צ'אנס להריון? למתי יש לך תור? כמה זמן עוד תצטרכי לחיות בסיוט הזה? 

 

אני עברתי גרידה מאוחרת באסף הרופא בשבוע 16. מלבד רופא אחד מגעיל בוועדה (שאמר לי שחבל שאני לא סופרת את הילדים הבריאים שלי, אלא רק את ההפלות..- 7 במספר...והתלוננתי עליו, אגב, בלפני העובדת הסוציאלית), שאר הצוות היה מאוד מקצועי ואנושי. היה לי מאוד קשה בהיבט הפיזי לפני הפרוצדורה. אם תרצי- אפרט על הפרוצדורה הצפויה, אבל חשוב לי שתדעי שלא כולן סובלות, ובטח לא ברמות קשות כמוני. 

 

בכל מקרה, בעיניי, כל עוד יש אפשרות כזו, עדיף לעבור גרידה מאוחרת מאשר לידה שקטה. אבל זה עניין אינדיבידואלי, ויש דווקא שחושבות הפוך ממני והחליטו אחרת ממני, מסיבות כאלו או אחרות. 

 

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה. 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

Qf-pcr זו הבדיקה שמריצים על הסיסי שליה. הרי כשאומרים בדיקת סיסי שליה או מי שפיר זה לא הבדיקה. סיסי השליה ומי השפיר זה רק החומר שנלקח לדגימה ועליו עושים בדיקות שונות. אז הבדיקה הזו בודקת ספיציםית את הכרומוזומים הנשאים של תסמונת דאון ואם היא תקינה רק אז עושים ציפ גנטי אחרת אין באמת טעם.

בדיקת אקסום היא בדיקה יותר נרחבת ומעמיקה מהבדיקות המוצעות היום. למעשה היא הכי מעמיקה ונרחבת שיש היום. אין אותה בארץ הדגימה נשלחת לחול (דגימת דנא מסיסי השליה או מי השפיר וכן דגימה מההורים - רוק). הלקוח מבקש איזה כרומוזומים לבדוק כי אין יכולת לבדוק הכל וזה בהתאם לסיכונים עפ הממצא הקיים. מקווה שעניתי.

 

אשמח לשמוע על הפרוצדורה שעברת. אני תמיד מעדיפה לקבל כמה שיותר אינפורמציה גם אם היא קצת מלחיצה....

 

בנוגע לשאלתך בעניין האולטראסאונד. ההנחה היתה שאם הבצקת נספגת וכל הבדיקות תקינות אז נמשיך עם ההריון ולכן אני רוצה לבדוק שוב אם נספגה.

 

 

אז ממה שאני מבינה ממך, בבדיקות הגנטיות שנערכו, לא נמצאו ממצאים כלשהם, אך הבצקת עדיין קיימת ומשמעותית, וויכולות להיות סיבות נוספות לבצקת, שאינן גנטיות (או שיש סיבות גנטיות, אך הן לא ידועות). בכל מקרה, גם אם נגיד והיה והבצקת נספגת, עדיין גם במקרה כזה יש 10 אחוז לפיגור שכלי? או שאם הבצקת נספגת אז זה אומר שהכל בסדר? 

 

שוב, אודה להבהרות. יהיה לי יותר קל להמשיך לאחר שאבין טוב יותר. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

הציפיה היתה שהבצקת תספג. אם אכן כך היה קורה וכל יתר הבדיקות תקינות אז הסיכון שעליו דיברו הוא בין 4% ל6% למשהו לא תקין.. לא יודעים מה. מכיוון שהיא לא נספגה אז התרחישים פחות אופטימיים. על כל פנים אבדוק פעם נוספת אם נספגה ובכל זאת כבר לא בטוחה שאוכל כבר לחיות עם הסיכון הזה... זה כאילו שמישהו מסמן לי שמשהו לא בסדר ועדיף להפסיק. עדיפה שנה אחת של כאב מאשר חיים שלמים לא טובים לתינוק קטן ומתוק (ולאחים שלו). זו דעתי כמובן ואני מכבדת מי שחושב אחרת...

אני בדיוק בעמדה שלך, אגב. 

אבל אין ספק, שאם כבר, אז עדיף מצב של שחור-לבן ולא מצב עם גווני אפור. למרות שבעיניי, המצב שלך הוא גם מצב של שחור-לבן. בצקת משמעותית- כפי שכתבתי לך, זה לא משהו שמבשר בשורות טובות. 

עצוב מאוד. 

 

מבחינת הפרוצדורה של הגרידה המאוחרת- 

מגיעים לבית החולים, ולאחר הרישום וכל הפרוצדורות הבירוקרטיות, מכניסים לאישה למינריות. מדובר על אצות מיוחדות שסופחות נוזלים, שמטרתן הרחבת צוואר הרחם, על -מנת שבעת הפרוצדורה לא יפגעו בו. 

כל אישה מגיבה להחדרה בצורה שונה. יש כאלו שכמעט לא כואב להן, יש כאלו שכואב להן נורמאלי, ויש כאלו שסובלות סבל רב מאוד (כמוני). 

 

רוב הנשים משתחררות מבית החולים ומגיעות ביום למחרת. יכולים להיות כאבים בדרגות שונות- החל מכאבי מחזור קלים, המשך בכאבי מחזור קשים, וכלה בצירים של ממש (כמו שהיה אצלי). אני נשארתי באשפוז, משום שמיד התחילו לי צירים קשים. נתנו לי לוריד בן דוד של המורפיום, אבל היו צריכים להפסיק את זה לאחר שעות אחדות, משום שהייתי צריכה להתנקות מזה 12 שעות לפני ההרדמה המלאה. וכך סבלתי סבל רב עד הבוקר, ונכנסתי ראשונה לגרידה. 

 

יש לי חברה שעברה גרידה מאוחרת בשבוע 19, וחוותה את זה לגמרי אחרת בהיבט הפיזי. כאב לה רק קצת בזמן החדרת הלמינריות כי היא ידעה כיצד להרפות את השרירים (ואני לא), וגם כמעט ולא היו לה כאבים לאחר מכן.

 

את הפרוצדורה עצמה עוברים בהרדמה מלאה, ומתעוררים כמעט ללא כאבים. לי היו תמיד אחרי הגרידות כאבי צריבה למטה, אבל זה עבר אחרי בערך רבע שעה (נותנים משהו מאלחש מקומי). יש מעט דימום. אפשרי שיהיה דימום במשך שבועיים. לא אמורים להיות כאבים. 

אני הגבתי טוב להרדמה המלאה, ולא היו לי תופעות לוואי, פרט לעייפות וחולשה ביום למחרת. יש כאלו שמגיבות גם בסחרחורות, בכאבי ראש, בבחילות והקאה. 

אצלי, כאמור, לא היו כל אלו (לפחות זה...). 

 

אגב, אני הייתי לאחר שני קיסריים, ומתתי מפחד שמשהו יקרה לרחם. היו לי התכווצויות נוראיות של הצירים, ואני יודעת שזה ממש לא רצוי לרחם אחרי שני קיסריים. אבל את אחרי קיסרי אחד. בכל מקרה, תיידעי את הצוות לגבי עניין זה. 

 

את מוזמנת לשאול אותי ואותנו מה שאת רוצה.

שירה. 

 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

ומאחלת לך שייקרה במהרה ארוך ומשעמם

 
לא כל כך הבנתי מה קורה הפעם- למה חשדו בכיוון של חוץ רחמי? מהדברים הבנתי שבסוף זה לא היה הריון חוץ רחמי? 

הדימום שאת חווה לא יכול להיות מחזור. זה הדימום של ההפלה. כך לפחות נדמה לי. עוד לא שמעתי על דימום ויסתי שבועיים אחרי הפלה. זה נשמע לי פשוט המשך הדימום של ההפלה. 

 

תכתבי בצורה קצת יותר ברורה על הפעם הזו, וגם מה קרה בהריונות הקודמים. האם מעבר להפלות הללו יש גם ילדים?

 

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

אני אחרי שלוש הפלות חוזרות. בפעם הראשונה היה שק בלי עובר, ובשתיים המאוחרות או שלא היה דופק, או שהיה ופסק בשבוע 7 או 8. 

זו אכן התמודדות קשה. אני פשוט אמרתי לעצמי שכל עוד אני בגיל הפוריות ואין לי ילדים - אין לי ברירה ועליי להמשיך לנסות. ברגע שמקבלים החלטה כזו, יותר קל להתמודד, כי את מגדירה את המצב כ״אין ברירה״. 

נשמע לי ששתי ההפלות שלך לא צריכות להיות גורם לדאגה, כי סתם היה לך מזל רע. שק בלי עובר זו ״תקלה״ נפוצה, והריון מולארי הוא אמנם יותר נדיר, אבל גם קורה. אין קשר בין השניים, ויש כאן לא מעט בנות שהרו וילדו גם אחרי מספר גדול יותר של הפלות.

מאחלת לך שהפעם השלישית תהיה הריון תקין, שיסתיים במועד ובידיים מלאות. חזקי ואמצי.

באמת מורכב. עדיין אין ילדים, ושני הריונות שהסתיימו במפח נפש אדיר ובעצב גדול.

מסכימה עם כל מה שכתבה קודמתי.

מעניין אותי גם לדעת האם את מגדירה עצמך כמי שסובלת מהפלות חוזרות, או שהרופאים שלך מגדירים זאת כך. 

זה גם קשור לפן הנפשי. כי כאשר את מוגדרת ככזו, עוד יותר קשה להתמודד עם זה לקראת העתיד והחששות עוד יותר גדולים. 

בעיקרון, שתי הפלות אינן נחשבות להפלות חוזרות. הריון מולארי הוא מצב נדיר יחסית, ואינני יודעת אם מי שהיה לה הריון מולארי, יש סכנה גדולה יותר לחוות שוב את זה (כמו הריון חוץ רחמי, לדוגמא...). מה הרופאים/ות אומרים/ות על זה? 

 

שאלת לגבי התמודדות עם חרדה מפני הפלה עתידית ואיך להמשיך ולשרוד תהליכים עתידיים של כניסה להריון. 

אני חושבת על מספר דרכי התמודדות:

1. שיטת ה"אין מנוס"- אני מסבירה- אבא שלי הוא פסיכולוג, וכשהייתי ילדה ונערה, כמו כל ילדה ונערה, גם אני התמודדתי עם כל מיני דברים, ומדי פעם עלו קשיים. אז הוא היה נוהג לומר: "צריך להתמודד. אין מנוס". כלומר- אין ברירה. קשה, לפעמים קשה מאוד, אבל אין ברירה, ומתמודדים. מבינים שחייבים להתמודד, ומוצאים את הכוחות לעשות זאת (אבא שלי הוא נכה צה"ל ממלחמת ששת הימים ונוירופסיכולוג- עובד עם נפגעי מוח, כך שהוא יודע על מה הוא מדבר ויודע דבר או שניים על התמודדויות בחיים...). 

 

2. פנייה לטיפול- טיפול רגשי, עם או בלי תרופות, טיפול בשיחות או בכל צורה אחרת- פסיכודרמה, טיפול באמצעות אומנות/כתיבה..., יוגה, דיקור סיני, רפלקסולוגיה, או כל דבר שמדבר אלייך. יש רשימה של מטפלות רגשיות בפורום לפי איזורים בארץ. לא לפסול על הסף הוספה של טיפול תרופתי. אני הגעתי לזה מאוד מאוחר, ובדיעבד, חבל לי על כך. הייתי צריכה לפנות לזה הרבה לפני (וזה בנוסף לשיחות, כמובן...). 

 

3. שיתוף הסביבה- שיתוף הבעל, חברה טובה, אמא, אחות...מישהי/ו שכן מראה כלפייך אמפטיה והבנה ויכול/ה לתמוך. 

 

לגבי הסביבה- כתבת שאת נותרת מבודדת ושהתגובות הסביבה על הריון נוטות להיות לא רגישות או קשובות. את רוצה לתת דוגמאות לדברים שאת חווה? דברים שאמרו לך? 

בכל אופן, ההתמודדות עם הסביבה היא עניין מורכב תמיד בכל הקשור לאובדני הריון. צריך למצוא את מי שכן מוכן/ה להקשיב על אמת ולהתרחק ממי שלא מראה רגישות. יש לי הרבה שריטות סביב הנושא הזה משנות אובדני ההריון. הרבה מאוד. אני ממש מבינה אותך . 

 

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה. 

 

 

 

הי, rainbow !

מצטערת מאוד על מה שעברת. מאחלת לך שמעכשיו יהיו רק בשורות טובות !

לגבי התמודדות עם חרדה בפני עתיד. לא קראתי עדיין תגובות של אליסקה ושירה. יכול להיות שאני חוזרת על חלק מדברים.

חרדה היא בלתי נמנעת. בעיני יש 3 דרכים שיכולים לעזור :

1-טיפול תרופתי. 

2-טיפול פסיכולוגי.

יש בתל השומר מרפאה "חווה", עם רופאה פסיכיאטרית וצוות מטפלות. ניתן להגיע לשם עם טופס 17 או פרטי ולקבל מענה. אני טופלתי שם. אם את רחוקה מתל השומר, אפשר לחפש רופא/מטפלת אמפטיים לידך.

3-דמיון מודרך / היפנוזה. אני קוראת לזה "טיפולי עוקפי מוח". קיימים במרפאות של רפואה משלימה של קופות חולים ובפרטי.

 

את כותבת שנותרת מבודדת בסביבתך. מקווה בכל זאת שיש לפחות חברה אחת שאת יכולה לדבר איתה בחופשיות. ואם לא - אנחנו פה.

מאחלת לך בקרוב רק דברים טובים !

 

 

אכן אין סיבה לדאגה, וצריך לעקוב ולראות שהצסטה נספגה. 

לי היה פעם מקרה כזה, והיא עברה כלעומת שבאה. 

האם כבר קיבלת מחזור לאחר הגרידה? כתבת שאת חודש וחצי אחרי. זה פחות או יותר הזמן לקבלת המחזור. מה קורה בהקשר לזה? 

בכל אופן, ממליצה לך ללכת להיבדק שוב לאחר המחזור, ולנסות להיכנס להריון רק לאחר שניתן האישור הרפואי לכך. 

 

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

אבל הוא היה די שונה וחלש ממה שיש לי בד"כ.

הרופאה אמרה לי לחזור לאחר הוסת הבאה בשביל לעקב ולראות מה קורה עם זה. אך יחד עם זאת גם אמרה לי שאין מניעה להיכנס להריון. כך שלא הצלחתי להבין האם צריך לחכות לקבלת הוסת הבאה או לא...

אלך לבדוק עוד כמה ימים שהתאפסה.

עברתי אחורה להיזכר בהיסטוריה שלך. מצאתי הפלה של הריון ראשון לפני כמעט שנה עקב ציסטיק היגרומה, ואם אני לא טועה אתם עוברים IVF.

 

את בטח יודעת שחייבים לעקוב אחרי הבטא ולראות איפוס, כדי לוודא שזה כימי ולא חוץ רחמי.

מתי את אמורה לחזור לביקורת?

 

שולחת לך מלא חיבוקים 

מאז ההפלה לפני שנה לא עשינו בכיוון כלום במשך כמה חודשים טובים, הייתי צריכה הפסקה, לא לחשוב על זה. עכשיו חזרנו לנסות ונקלט, אבל נגמר מאוד מהר. באמת מטורף, זה ממש דה ז'ה וו, וכמעט שנה בדיוק...

מקווה שהבטא תתאפס, אני מניחה שכן, היא בכיוון, היום הייתה 33 (לפני שבוע, כשגילינו שנקלט, 177)

מניחה שהפסקת היום תמיכה, אז יכול להיות שעד יום שלישי הוסת כבר תתחיל.

איזה מפח נפש זה לגלות את הירידה רק אחרי שבוע. אני לגמרי איתך בדעה שבהריון IVF עדיף לבדוק הכפלות.

 

ביחידה אמרו לי לבוא רק עוד שבוע, אני חשבתי בכל זאת לבדוק הכפלה, אבל האיש שלי שכנע אותי שלא צריך, ואם הם אמרו שלא צריך אז לעשות מה שאומרים לי. עבר עליי שבוע מותח ביותר סתם (וסתם לקחתי את התמיכות הנוראיות) ומפח נפש עוד יותר גדול. הייתי כנראה יכולה לגלות קודם שכבר אין הריון. לא אחזור על הטעות הזאת.

מה לא לעשות בפעם הבאה, על מה להתעקש, מה כן לעשות בפעם הבאה, מה מתאים לי ומה לא.

אם אני נתקלת בפרצופים תמהים אל מול הבקשות והדרישות שלי, אני מסבירה את הרקע וההיסטוריה שלי וברוב המקרים התוצאה היא שיתוף פעולה והתאמת התהליך לצרכים ולרצונות שלי.

אני משליכה מהחוויות שלי עם ההריונות והאובדנים וגם מהתקופה שהייתי מטופלת פוריות, אל החוויה שלך כמטופלת IVF. גם את לומדת עם מה את מוכנה לחיות ועם מה לא, מה עקרוני עבורך ועל מה את מוכנה להתפשר.

גם ביחידה ציבורית, אני מאמינה שמי שמתעקשת, יכולה לשנות את התהליך כך שהוא יותר יתאים לה ולא יתנהל באופן מוחלט עפ"י מה שהיחידה מכתיבה.

מעורבות רבה יותר בתהליך לא בהכרח תשנה את התוצאות, אבל סביר להניח שהיא תשנה את האופן שבו את חווה את הדברים.

 

שולחת לך חיבוק ללילה 

שנים של ניסיון..

אין חשש.

איכשהו עכשיו האיש הצליח לגרום לי להיות שאננה יותר..

פעם שעברה בדקתי הכפלות והכול היה בסדר, ההריון התברר כלא תקין הרבה יותר מאוחר. אז עכשיו הנחתי לזה, שלא בצדק.

אולי זה שכולן מסביבי בהריון עכשיו גרם לי לחשוב שלא הגיוני ששוב אצלי לא יצליח מה שלכולכן הולך כה בקלות.. נראה לי שהשוויתי את עצמי אליהן, אמרתי שכל אלו לא בודקות הכפלות והכול בסדר, אז למה אני סתם צריכה להיות לחוצה?..

 

אני באותו סרט, רק שאני הלכתי לבדוק הכפלות,

בדיקות היריון לא הראו פס, וזה נראה לי מוזר, בטא מעל 100..

4 בדיקות של הביוקר... אז הלכתי לעשות בטא חוזרת,

והיא ירדה בבום ל 16...

 

התנפצו לי החלומות כולם

לא יודעת איך ממשיכה מכאן

אם בכלל...

 

חיבוק גדול...

 

שהפעם הבאה תצליח טוב יותר

גם אני לא יודעת איך אני ממשיכה, עייפתי..

אבל קודם כל להצליח להחזיר לגוף את הכוח והנשימה

 

חיבוק גדול

גם אני קראתי אחורנית את ההסטוריה שלך. מורכב. את רוצה לספר בני כמה אתם וכמה שנים אתם בסיוט הזה של הטיפולים? (לא חובה- רק אם את רוצה). 

אל תייסרי עצמך לגבי נושא ההכפלות של הבטא. כאשר הבום בא- הוא בא. אני מכירה המון בנות שעושות בדקיות של הכפלות וזה מכניס אותן למתחים גדולים, אז בכלל לא בטוח שכדאי. אם לא מדובר על בנות של טיפולי פוריות- אני בכלל א ממליצה לעשות את הבדיקות להכפלות. זה נראה לי מיותר ועלול להלחיץ יותר מלעזור. 

מה זה אומר שאין שק? האם היה שק הריון ויצא או שבכלל לא היה? האם זה נחשב כימי? יש דימומים? 

מה זה אומר "לא יודעת מה רוצים מאיתנו". מי זה "רוצים"? את מתכוונת לרופאים או לגורל האכזר? 

 

שולחת חיבוקי תנחומים וכוחות להמשך,

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

אנחנו בסיוט הטיפולים הרבה מאוד זמן... לא בא לי לפרט פה, אבל עושים הכול.

לא היה שק, כנראה זה מה שמוגדר הריון כימי, למרות שביחידה אמרו לי שהבטא התחילה ממש יפה ולכן לא חששו לכימי ולא ביקשו ממני לבדוק הכפלות, אבל עובדה.. 

מה שכתבתי "לא יודעת מה רוצים ממני כבר" אכן הייתה על הגורל ועל זה שאני עושה הכל מכל כל, וכל פעם משהו אחר קורה, ולא מגיעים להריון מוצלח, ובעיקר לא לילד/ה... פשוט נמאס לי כבר ואני לא יודעת מה אפשר לעשות עוד...

תודה שירה.

אנחנו עדיין לא מאוד מבוגרים, שנינו מתחת לגיל 35 (ומנסים מאמצע שנות העשרים..), אבל כבר מתחילים להרגיש את הזמן המתקתק. הייתי מאוד שמחה לכמה ילדים, שניים-שלושה (פעם הייתי אומרת בלי להתבלבל שברור ששלושה, היום מבינה שאשמח מאוד גם בשניים. גם באחד, למען האמת, אבל מאוד ארצה עוד), ומעדיפה להביא אותם לפני גיל ארבעים.

אני מצטערת שזה המסע שלכם, מצטערת שהוא מתארך ומסתבך, ובעיקר עצובה שטרם נשא פרי בטן ותחת זאת הוליד שורה של הריונות לא תקינים. שולחת לך ולכם חיבוק גדול. 

 

בגלל שאני מבינה שאתם לא חושבים על אפשרות אחרת חוץ מגנטיקה מלאה שלכם - ובגלל שאני קוראת הרבה עייפות, כאב, צער, תסכול ומצוקה - אבל ממש לא כניעה והרמת ידיים - אני מאחלת לכם שתנסו שוב, ובלי שאתם (והרופאים) מבינים בדיוק למה, אלא בזכות הטבע, הגורל, המזל, אלוהים, לא אכפת לי איך קוראים לזה בכלל - תזכו להריון תקין ותהפכו להורים. 

 

 

בכל אופן, תודה על האיחול

מודה שלא קראתי אחורה את ההסטוריה, תני לי לתקן את האיחול - 

מאחלת לכם מכל לבי, שבתוך המסלול להורות בו אתם צועדים - תזכו להארת פנים של המזל / הגורל / האלוהים / בחיי לא אכפת לי מה - ותגיעו בקו ישיר (אם כי עמוס חרדות) מהבטא אל הידיים המלאות. אמן. 

האם יודעים להצביע על הבעיה? על דרך הטיפול? את רוצה המלצות לרופא/ת פוריות מעולים, או שרצית רק לשפוך קצת את הלב ולשתף?...

 

 

 

אנחנו יודעים הכול ועושים הכול.

שאלת, אז עניתי, זה הכול..

אכן קשה ומתסכל.

לפעמים לוקח אפילו 8 שבועות עד שהמחזור חוזר

וכן, הגוף עובר הרבה שינויים, מקווה שיחזור לעצמו בקרוב

מסכימה עם סנופי, גם אני חושבת שזה הגיוני שלגוף לוקח זמן לחזור לעצמו.

ואכן מדברים על 4-6 שבועות עם אופציה ל-8 שבועות אחרי ההפלה כזמן סביר לחזרת הוסת.

אם אחרי 8 שבועות עדיין אין וסת, צריך להיבדק ולראות מה מצב הרחם. אם את מאוד מודאגת, אפשר לגשת להיבדק כבר עכשיו. את לא חייבת להיבדק אצל הרופא שלך, אלא יכולה לגשת למוקד לרפואת נשים במידה ולקופה שלך יש מוקד כזה.

 

איך את מתמודדת מבחינה נפשית?

אבל מקבלת את זה, זה קורה ואני בסדר עם זה

רק שזה לא נגמר יש חששות, האם הכל יצא.. מתי אקבל מחזור, מתי אוכל לנסות שוב

אני כרגע 5 שבועות אחרי הפלה בשבוע 7. אצלי זה היה הריון שני (ילדה בבית בבית שנה וחצי) ועדיין רצוי מאוד מאוד וכאב הלב גדול. אני הלכתי שבוע שעבר לביקורת (גם אמלי לא היה מחזור) וראו שאני מבייצת ולכן אמורה קלבל בעוד שבועיים (זה יהיה 7 שבועות מתחילת ההפלה או 6 שבועות מהסוף שלה). אצלי גם אין מחזור סדיר אז זה קצת מסובך.

מאמינה שהמחזור יגיע בשבועות הקרובים ובכל מקרה הייתי הולכת להיבדק - שיראו מה המצב. 

שההריון הבר יגמר בידיים מלאות

לכולנו

האם המחזור כבר היגיע? (עבר שבוע נוסף מאז שכתבת...). 

במידה וכן- יופי. 

במידה ולא- חכי עוד שבוע, עד שיעברו 8 שבועות. אם יגיע- טוב. אם לא- תצרי קשר עם הרופא/ה שלך ותתייעצי. 

 

אגב- שאלה חשובה- האם ניסית להיכנס להריון וקיימת יחסי מין לא מוגנים מאז הגרידה? כלומר- את שוללת לחלוטין אופציה שהמחזור לא הגיע כי יש הריון חדש? 

 

לגבי המכנסיים- זה מאוד שונה מאישה לאישה. יש כאלו שיולדות לאחר 9 חודשי הריון ונכנסות בצי'ק למכנסיים שלפני ההריון, ויש כאלו שצריכות מכנסיים חדשות לחלוטין...יש כאלו שעוברות גרידה בשבוע 9 והמכנסיים עולות עליהן באותו היום של הגרידה, כי לא עלו במשקל, ויש כאלו- שלוקח זמן. הכל נורמאלי והכל טבעי. 

 

עדכני לגבי המחזור, בתקווה שאכן כבר היגיע. 

 

שולחת חיבוקי תנחומים וכוחות להמשך,

שירה. 

 

עברו 7 שבועות ועדיין אין מחזור - ביצעתי בדיקת הריון, אין הריון

דיברתי עם הרופא שלי הוא הפנה אותי לרופא שביצע את הגרידה, בטענה שמי שהתחיל צריך לסיים... כנראה לאור העובדה שנשארו שאריות דם.

השגתי את הטלפון של הרופא המבצע, דיברתי איתו הוא הרגיע אותי שזה יכול לקחת גם 8 שבועות, וקבענו שאני אהיה איתו בקשר שבוע הבא, מקווה שדברים יסתדרו בקרוב!!

קרה לי פעם אחת שקיבלתי מחזור אחרי למעלה מ-8 שבועות. מה שקרה במקרה הזה, הוא שלמעשה כן קיבלתי את הוסת בזמן, אבל הדם לא יצא החוצה, כי צוואר הרחם התכווץ ולא נתן לדם הויסתי לצאת. מסתבר שיש סיבוך כזה לפעמים של גרידות...הרגשתי כאבי בטן של מחזור ולא יצא דם, ולאחר 8 שבועות הלכתי להיבדק וזה מה שהרופא אמר לי לאחר בדיקה קפדנית. חיכיתי עד המחזור הבא, ואז כבר הכל הסתדר. הרופא אמר לי שלרוב זה מסתדר לבד, וכמו שצוואר הרחם התכווץ, כך הוא יתרחב מחדש. 

אולי זה הסיפור גם אצלך, או שאכן יש שאריות, או שהכל בסדר ופשוט לוקח למערכת זמן לחזור לעצמה. 

חכי עוד שבוע, ובמידה ולא יגיע המחזור- תתקשרי שוב לרופא ותתייעצי. 
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

לא יודעת אם יש נשים שאצלן שארית עם זרימה יצאה בכוחות עצמה, הנסיון היחיד שיש לי עם המתנה לוסת היה במקרה של שארית ללא זרימה, שלאכזבתי הרבה לא יצאה עם הוסת ובסוף עברתי היסטרו לצורך הוצאתה.

 

לגבי איך ייתכן שקודם לא היו זרימות ואז פתאום כן, ייתכן שבבדיקה הראשונה כלי הדם היו קטנים יחסית, ובזמן שחלף עד הבדיקה השניה כלי הדם גדלו וכעת ניתן לראות בבירור את הזרימות.

אני לא יודעת אם הסתכלת על הUS בזמן בדיקת הזרימות, אבל זה משהו שגם בעין לא מקצועית ניתן לראות (כל האדומים והכחולים). בשארית הראשונה הבנתי לבד עוד לפני שהטכנאית אמרה מה היא מזהה. בהפלות הבאות כבר ידעתי בוודאות מה אני מחפשת במסך כשבאתי לביקורת יזומה על דעת עצמי זמן קצר אחרי ההפלה.

וכן, סאגה של שאריות הופכת את המצב להרבה יותר שחור, קשה ומדכא.

איך את מרגישה פיזית? יש עדיין דימום או שאריות של דימום?

 

שואלת בלי ציניות ובלי ללחוץ עלייך, אלא מתוך התעניינות כנה: למה לא ללכת על פרוצדורה פולשנית?

 

מקווה שאת מרגישה את החיבוק שלי מרחוק 

מעריכה את כל מה שאת רושמת ותרגישי חופשי לרשום את דעתך - בשביל זה אני רושמת כאן ... כרגע, ההמלצה של כל מי שבדק אותי כולל בר חווה היא לחכות למחזור ואם לא תצא השארית אז הסטרו ניתוחית. לצערי זה כנראה מה שאני אעשה. קיוויתי כן לקחת עוד ציטוטק בפה שגרם אצלי לתגובה עזה ואז בתקווה יצא המרגיז הזה ... כבר לא בטוחה מה עדיף... נראה לי אדרוש אולטרסאונד יום ראשון הקרוב אצל בר חווה שעל מה שהוא רואה אני סומכת ונתקדם משם. כרגע מי שראה והעביר לו את התוצאות הן שתי טכנאיות שונות. זו האחרונה היתה נראית לי רצינית. היא טכנאית מאיכילוב. היא אמרה שיש ״ איזושהי זרימה״.. ראיתי מעט נקודות אדומות והרוב כחולות. גם הטכנאית הקודמת זה היה נראה ככה אבל היא אמרה שזה ללא זרימה .. לא מבינה כבר כלום. בעל מקרה , גם זו מאיכילוב אמרה שאצלם במצב כזה אומרים גם לחכות למחזור ולא לעשות כלום יותר לפני ... האמת, בעיקר מבאס אותי כי אני רוצה לעוף מפה לחול לשבועיים עוד בקיץ הזה וחוסר הידיעה של העתיד מונע ממני לתכנן. יכולה לטיס החל מתחילת אוגוסט ולא יודעת למתי לכוון ..... אוף אחד גדול הכל.בלי קשר,  תודה לך שוב . תמיד עונה ועוזרת וזה מנחם לדעת שלפחות פה יש מי שמבין אותי ...

הופיע לי חלב בשדיים ! בשתיהן ! רק בלחיצה. זה הגיוני בהפלה בשלב ככ מוקדם ????????

בנוסף, כל הגוף שלי השתגע מהגמילה מסטרואידים , פטריות ברגליים, אלרגיה למשהו לא ברור ( או וירוס או לציטוטק).. גרד בלתי פוסק בכל הגוף. מרגישה שהגוף שלי צריך ניקוי כללי מכל הטיפולים האלו......

 

בשתי הפסקות הריון יזומות היה לי גודש כואב ברמה שהשדיים היו קשים כמו אבן (שבוע 21 ושבוע 13). בשתיהן לקחתי כדורים לייבוש חלב אחרי שהיה גודש ולקח כשבוע עד להטבה משמעותית.

בהפלה האחרונה וגם לפני שנה בשבוע 9+6, התעקשתי לקבל מרשם לדוסטינקס במועד ההפלה. בשבוע 9 לא קניתי את הכדורים וגם לא היה גודש, בהפלה האחרונה (שבוע 13) לקחתי את הכדורים 12 שעות אחרי הגרידה. לשמחתי לא הגעתי לגודש, אבל הרגשתי את היווצרות החלב שהחלה שעות אחדות לאחר הגרידה (הכאב בשד העיר אותי בלילה) ונמשכה 3 או 4 ימים.

ההתעסקות בשדיים מגבירה את היווצרות החלב, אז ממליצה מרגע זה לעמוד בפיתוי ולא לגעת למשך כמה ימים.

 

מסכימה עם השורה האחרונה שלך. התחושה היא שהגוף צועק את כל התהפוכות ההורמונליות והתרופתיות שעברת בחודשים האחרונים.

הייתי ממליצה על אנטיהיסטמין נגד הגרד, אבל אני לא בטוחה שכדאי לדחוף לגוף עוד משהו.

אז בינתיים אולי תרופת סבתא: לשים שיבולת שועל (קוואקר) בגרב ניילון ולהכניס את הגרב לאמבטיה. כדאי למשמש את הגרב כדי להפריש כמה שיותר חומר למי האמבטיה. הקוואקר נמס במים ועוזר להרגיע גרד ואדמומיות. אם אין לך אמבטיה, אפשר בזמן המקלחת להרטיב את הגרב ולהעביר אותה בעדינות על העור ולרחוץ רק אחרי כמה דקות. אנחנו משתמשים בזה עם הבת שלי מדי פעם, ואני מרגישה שזה ממש עוזר.

חוץ מזה להשתדל להיות במזגן - זיעה מגבירה גרד.

להתקלח במים פושרים - מים חמים מגרים את העור.

ללבוש בגדים קלים, עדיף מכותנה ולא בדים סינטטיים.

 

 מבואסת ביחד איתך על הכל

אין לי עצות פרקטיות, אבל כל כך מצטערת עבורך, יקירה, שסאגה נמשכת.

כנראה שגם בהריון וגם בהפלה צריך מזל. ההריוניות סביבי עם מאה ילדים, גם אם היתה הן הפלה אז הכל יצא ונגמר ברגע ... אכן מייאש הסאגה המתמשכת הזו..

אין לי עצות מעשיות לגבי הבירור הנדרש וגם לא לגבי גרידה אחרי אספירין.

קראתי אחורנית וראיתי התכתבות בינינו מהתאריך ה-17.3.17. תסכלי שוב מה כתבתי לך שם, כי זה רלוונטי גם לעכשיו. 

אני דוגמא קלאסית למקרה שבו הסטטיסטיקה הרעה פוגעת שוב ושוב שוב...עד שיש מזל ונוצר עובר תקין. בדרך, אפשר כמובן להשתגע מליון פעם, ומותר- כמובן, גם להפסיק את הנסיונות. 

 

רופא מומחה בהפלות חוזרות- אין ממש דבר כזה. זו פיקציה. קופרמינץ ממליץ על קלקסן, וכארפ ממליץ על פרגניל ועל טיפול ביזארי של עירוי נוגדנים שעולה הון תועפות ועוזר כמו כוסות רוח למת. 

אם עשית את כל הבדיקות של הבירור והכל תקין, אין ממש מה לעשות, פרט ללנסות שוב, אם בוחרים בכך. יש כאלו (כמוך) שלוקחות טיפול אמפירי כמו אספירין או תמיכה הורמונאלית כלשהי (כמו פרוגסטרון או פרגניל או משהו בסגנון), או קלקסן. יש כאלו שלוקחות גם סטרואידים (חומרים אנטי דלקתיים). אני לא מאמינה בדברים הללו, לא במקרים בהם לא נמצאה עדות לבעיה רפואית. 

 

תסתכלי ברשימה שבזמנו כתבתי לך לגבי בירור ההפלות החוזרות ותראי אם עשית את כל הבדיקות. אם לא- אני מציעה לך לכסות את הכל ולהיבדק. 

 

לגבי גרידה ואספירין- לא יודעת לענות לך. זו שאלה רפואית ואת צריכה לקבל תשובה מגורמים רפואיים המוסמכים לכך. 

 

ראיתי שכתבת שיש לך איזשהו עניין רפואי, שבגללו ההריונות התקינים היו הריונות בסיכון גבוה. הייתי מציעה לך לבדוק האם העניין הרפואי הזה יכול להשפיע על הפלות בשליש הראשון. 

 

התחושות שלך הן מאוד קשות, ובצדק רב, ומי כמוני מבינה לליבך. מותר לך גם להרשות לעצמך ליפול קצת לתוך זה. את בסך הכל בת אנוש. החוזק הוא היכולת ליפול, ולעלות מתוך הבור השחור. 

 

שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים,

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

תודה מרעישהבשקט ושירהד1

כרגע אני בשלב המחקר בגוגל, קוראת כל דבר שיכול לעזור.

אני בהחלט אסתכל על הרשימה, ואבדוק את הדברים.

שירהד1 את באמת מאמינה בסטטיסטיקה הזו? שאין מה לעשות חוץ מלנסות שוב?

1. שצריך לעשות בירור הפלות מקיף, לפי הרשימה שנתתי לך בזמנו (זה מה שנתנו לי לעשות).

2. שאם יש ממצאים כלשהם בבדיקות שיש מה לעשות איתם ויש להם טיפול- אז לטפל.

3. שאם אין ממצאים כלשהם- אז כל אחת צריכה להחליט על עצמה- האם מתאים לה טיפול אמפירי או לא. 

4. שכל אישה צריכה להחליט עבור עצמה- האם היא מעוניינת להמשיך בניסיונות או לא. 

5. בשנים האחרונות התפתחה שיטה מיוחדת של הפרייה חוץ גופית שנקראת PGS, בה בודקים את העוברים מבחינה כרומוזומאלית. השיטה מורכבת מאוד, עלותה יקרה והיא עדיין נסיונית ולא מוכחת לגמרי. את יכולה לבדוק גם את זה. 

לא מזמן התארח בפורום פוריות רופא שעוסק בכך. קראתי את תשובותיו, ועדיין לא הבנתי בדיוק האם במקרים של הפלות חוזרות בלתי מוסברות בשליש הראשון הוא ממליץ או לא. 

6. בזמנו, הרופא שלי אמר לי שיש נשים ש"עושות" יותר הפלות. למה? לא ידוע. מדובר על מקרים כמו שלי, של נשים פוריות, ללא בעיות רפואיות, שחוות שוב ושוב את אותו דבר, הפלות בשליש הראשון בשל עוברים לא תקינים. אז כן, לצערי הרב, הסטטיסטיקה אכן יכולה להכות שוב ושוב באותו המקום. זו עובדה מצערת מאוד, אבל לקוחה מהמציאות. 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

לצערי לא יכולה לשפוך אור על השאלות שלך אבל שולחת חיבוק חם

גם אצלי הפלות מוקדמות (11) וילדה אחת מלפני כל הטורנדו.

אכן, הרופאים של הפלות חוזרות לא שונים בהרבה על אחרים, טופלתי אצל כארפ, קופרמינץ, דוליצקי ובר חוה. כל אחד מנסה ככל יכולתי לתמרן בין הדברים הידועים למדע כרגע - קרישיות, אוטואימיוני, בעיה מבנית, הורמונים.

אצלי ניסו את כל האופציות האפשריות ולא הצליחו, אני מסכימה עם שירה שאת צריכה להחליט מה את מוכנה לעשות ולקחת ואיפה עובר הגבול, מנסיוני רופאים ינסו להמשיך עד שאת תגידי די.

אני גם העדפתי תמיד לעשות בדיקה גנטית לנפל כדי להבין יותר מה קרה, אני חושבת שזה היה מועיל כי אחרי שתי בדיקות גנטיות לנפלים אני הייתי יותר רגועה ללכת לפונדקאות (אנחנו כרגע בשבוע 27). אבל זה יכול לשפוך אור על מה לא בסדר.

עוד דבר שחשוב לי שתדעי, יש כל מיני סברות להפלות חוזרות בשבועות מוקדמים שעדיין בשלבי מחקר ולכן גם אין להם עדיין טיפול, כמו חוסר בתאי גזע ברירית וחלבון קשירה לרירית שלעיתים חסר ולכן העובר לא מצליח להשתרש כראוי. לצערי אין מודעות רבה לזה גם בקרב הרופאים.

מקווה שעזרתי במשהו, מחזיקה לך אצבעות

לגבי החוסר האפשרי בתאי גזע ברירית והחוסר בחלבון קשירה לרירית- 

האם מדובר על משהו שתמיד קיים אצל האישה, או שהוא ספציפי להריון ספציפי? 

אני מקווה שהשאלה שלי ברורה, ואם לא- אסביר את עצמי שוב. 

 

כתבת שאין מודעות רבה לזה בקרב הרופאים. האם יש בדיקה כזו היום שאפשר לבדוק באמצעותה את שני הפרמטרים הללו, או שאפילו עוד לא קיימות בדיקות שכאלו? כי אם יש בדיקות- אז באמת כדאי לשלוח נשים לבצע, ואם אין- אז אני מקווה שבעתיד יהיו ואני צריכה לעקוב אחר הנושא הזה ולקבל אינפורמציה על זה בעתיד. 

 

לגבי התאי גזע זאת הכתבה שראיתי אז http://healthy.walla.co.il/item/2941949

אני לא יודעת אם יש לזה בדיקות או אם זה קבוע או נרכש או זמני

 

לגבי החלבון החסר, גליתי עליו רק כשקראתי ספר פונדקאות אמריקאי שאחת האמהות המיועדות סבלה מזה. אותה הרופא שלח לבדיקה הזאת, בארץ אפילו לא הזכירו את זה  בפני. זה החלבון שקשור לחיבור של העובר לרירית הרחם. דאז התכתבתי עם החוקר בייל שאמר לי שזה יכול להתאים למקרה שלי וכידוע ילדתי בעבר, אז אני מניחה שזה יכול להיות נרכש. הבדיקה היא לא פשוטה אבל יש פרוטוקול ברור ואפשר אפילו לעשות בארץ ולשלוח אליו. האמת שהוא היה מקסים והציע לי לשלוח לו את הסליידים של הגרידות והוא יעבור עליהם. אני מודה שלהתקשר לבתי חולים ולבקש את הסליידים עורר בי חלחלה אז החלטתי לוותר אבל בעיניי זה מידע חשוב. זה האתר שלו: http://klimanlabs.yale.edu/infertility/eft/index.a...

 

קצת נוראי בעיני שיש את הפן הזה של הלא מוסברים שכל הרופאים מרגישים בסדר עם להמשיך לעשות עליהם ניסויים בבני אדם במקום לבדוק אפשרויות כאלה ופשוט להגיד בפנים, עוד לא מצאו איך לפתור את זה.

 

הי, שני ילדים מהריונות ספונטניים ואז כלום. נתקע. עברתי ל ivf ומשם חמש הפלות רצופות בשבועות מוקדמים, כולל כימיים. הגעתי לקופרמינץ שהמליץ על קלקסן, וכרפ שהמליץ להמשיך ולנסות. הרופא המליץ לעבור לתרומת ביצית בגלל הגיל. שום דבר לא עזר. עברתי שתי גרידות, אחת מהן בחירום אחרי דימום כבד מציטוטק. ואז הגעתי לפרופ' פיש שלא הבטיח שום דבר אבל ניסה שוב ושוב בעקשנות. כל סיבוב עם משהו אחר. בסיבוב האחרון הייתי כל כך מותשת ואמרתי לו שאני רוצה לעשות הזרעה רק בשביל לעשות וי ולהמשיך הלאה בחיים שלי. עשינו סיבוב בלי כלום. בלי קלקסן, בלי אספירין, כמעט בלי תמיכה.

ואז הצלחנו.

פרופ' פיש אמר לי גלויות שהרפואה לא יודעת להסביר את תופעת ההפלות החוזרות (למעט מספר מקרים ספציפיים). המסקנה שלי היא לא לוותר אם את מאמינה שתוכלי ללדת שוב, לא להרים ידיים, יש הרבה נשים שחוות הפלות חוזרות, זה מאד נפוץ הרבה יותר ממה שזה נדמה לך, ומי כמוני יודעת שזה קשה מנשוא, במיוחד עניין הגרידות. מחזיקה לך אצבעות, אם תרצי לשוחח פני אלי במסר.

אז ביום ראשון עברתי גרידה, ולקחו את התוכן העוברי לבדיקה גנטית, מקווה שישפוך קצת אור.

לגבי העתיד כמובן שאני אעבור עוד בדיקות ואעשה מה שניתן כדי לנסות לברר,

לגבי  מה שכתבה סנופי, אני בהחלט אשאל את הרופא שאליו אגיע, לדעתי אני אלך לרופא אחר כדי לקבל חוות דעת אחרת.

תודה רבה ובשורות טובות

פעמים רבות התנחמתי במה שכתבת, אם כי המקרה שלי היה גרוע יותר, מטיפולים ("לא מוסברים") ולא ספונטניים.

גם אצלי הגיל היה כחרב צווארי אבל פיש לא היה שיפוטי, והבין את רצוני.

ובכלל הפורום הזה נתן לי מקום מפלט, את עושה עבודת קודש, ולא פחות מזה.

תודה.

עשה לי התכווצויות אבל השאריות לא יצאו :(

ואחלוק איתך את נסיוני.

הייתי אחרי הפלה טבעית של שק הריון ריק בשבוע 8.

נשארו שאריות שראו היטב באו"ס, עם זרימה.

הרופא שרשם לי את המטרג'ין לא היה הרופא המטפל אלא רופא תורן במרכז בריאות האישה שפניתי אליו לאחר סופ"ש בו הפלתי בבית.

 

לקחתי את הכדור - אם אני זוכרת נכון - במשך 3 סבבים, בכל פעם ל-5 ימים.

הדימום המשיך אבל לא בכמויות (כמו אמצע-סוף וסת כזה), לא זוכרת התכווצויות משמעותיות.

אחרי כל סבב כזה עשיתי או"ס ועדיין ראו את השארית.

 

בסופו של דבר הרופא קבע שצריך ללכת לפרוצדורה ניתוחית (ששאפתי להימנע ממנה ולכן "זרמתי" עם אותו רופא על הכדורים במשך תקופה כה ממושכת), הופנתי למחלקת נשים בבי"ח ושם קבעו לי תור להיסטרו' ניתוחית, תוך שהרופא שם מציין באזניי שלדעתו נעשתה טעות בבחירת הטיפול, ושהתרופה הזו "היא לא הבחירה הראשונה, או השנייה ואף לא הרביעית" בטיפול בשארית עם זרימה כמו שראו אצלי. ושלדעתו הייתי צריכה להגיע מייד עם אבחנת השארית ולעבור את ההיסטרו'.

 

אני בזמנו לא התרגשתי מהקביעה הזו כי רציתי להימנע כאמור מהתערבות כירורגית, אבל לתשומת ליבך ובחינת כל האפשרויות העומדות בפנייך.

 

אצלי אגב ההיסטרו עבר "בהצלחה רבה" כפי שהגדירה זאת הרופאה המבצעת, השארית הוסרה בלי בעיות.

אבל בפעם הראשונה שהיתה לי שארית עם זרימה, הוצע לי כאפשרות חלופית להיסטרוסקופיה. כמו כן הוסבר לי שהסבירות הגבוהה היא שהשארית לא תצא ללא התערבות כירורגית, כך שבעצם ניתבו אותי לבחור בהיסטרו. בחירה שאני מאוד מרוצה ממנה ושלמה איתה.

בשארית הבאה (ללא זרימה) חיכיתי וסת אחת ואחריה היסטרו, ובשארית האחרונה (עם זרימה) עברתי גרידה 9 ימים אחרי הציטוטק.

1. לפני שנתיים וחצי היתה לי וסת דומה למה שאת מתארת. הייתי חודש אחרי גרידה בשבוע 13 וידעתי שאחריה נשאר עדיין דם ישן ברחם. ביום הראשון של הוסת, הדם היה כהה - דם ישן וקרישי דם שנותרו בחלל הרחם מאז הגרידה. ביום השני היה דם אדום - דם טרי של וסת רגילה. הוסת הזו היתה קצרה מהרגיל וארכה יומיים בלבד. הוסת השניה הגיעה באיחור של כשבוע וחצי, אבל החל ממנה הוסתות חזרו להיות רגילות באופי ומשך הדימום.

האם נבדקת מאז הגרידה? כדאי להיבדק תוך כשבוע מתחילת הוסת, על מנת לראות מה מצב הרירית.

2. לא יודעת מה לייעץ לך. האם מעבר לעליית המשקל את מרגישה גם עליה בהקפים? בעקרון שריר שוקל יותר משומן, כך שתיתכן עליה במשקל במקביל להצרת היקפים שמבטאת עליה במסת השריר.

כרגע אני 3 שבועות אחרי גרידה. בהתחלה ירדתי במשקל, אבל בשבוע האחרון אני שוב במגמת עליה ומרגישה את זה גם בבגדים. לעומתך אני ממש לא מקפידה על תזונה נכונה, כך שאני מקבלת בהבנה את התנודות במשקל שלי.

1. האמת שהוסת שלי לא דומה למה שתיארת. יש לי רק הפרשות חומות. בכלל לא אדומות, בהתחלה בכלל חשבתי שזה לא וסת. יש לי בדיקה אצל הרופאה ביום חמישי, מקווה שהכל תקין.

2. לא ברור לי ממה תנבע עליית מסת השריר (אני בכלל לא מתאמנת..). מה שכן, אני כן מרגישה את זה בהיקפים: הג'ינסים שלי יותר צמודים עליי וגם החזיות... 

גם אני בשבוע-שבועיים שלאחר הגרידה ירדתי ואילו בשבועיים האחרונים אני עולה...   

אז זה ממש לא ברור לי. 

משתתפת בצערך לגבי הגרידות, אם תרצי לשתף אני פה ! 

היי:)

אני חודשיים אחרי הפלה בשבוע קצת פחות מתקדם משלך וגם אצלי יש בעיה שאני לא מצליחה להזיז את המשקל למטה, למרות שאני מתאמנת ומאוד מקפידה על התזונה. אולי לוקח לגוף קצת זמן להסתגל למצב ההורמונלי מחדש..

עלמה היקרה, קודם כל חיבוק גדול והשתתפות בכאב העצום שאת וודאי חווה עם אובדן הריון רצוי בשבוע 18. 

את שואלת על האופן בו ניתן לחזור לשגרה. הרי לפניה הריון שלטת במשקל שלך - יכולת לאכול כל מה שרצית מבלי לעלות במשקל, ואם היית מקפידה היית יורדת ללא כל בעיה. ועכשיו - בעיה. את מקפידה ובכל זאת אין ירידה במשקל באופק, להיפך, אפילו יש עלייה. 

 

אני פה כדי לספר לך את מה שאת כבר יודעת: למרבה הצער השגרה הופרה. והיא הופרה בכל המישורים, באופן גס ומכאיב. 

הגוף שלך אינו כשהיה לפני ההריון. שבוע 18 הוא שבוא מתקדם מספיק כדי שייקח לגוף זמן לפרק את כל מה שבנה. הוא הכין קן חמים ומוגן לגדל בו את העובר שלך עד שיהפוך לתינוק. לשם כך הוא גידל איבר חדש, את השיליה, הוא הגדיל את מחזור הדם שלך כדי שיוכל לספק חמצן לעובר הזה, הוא פינה מקום בחלל הבטן לגדילה העצומה של הרחם, הוא העלה את ההורמונים לכמויות אסטרונומיות - הגוף שלך עבד קשה כדי לאפשר את ההריון הזה, ועכשיו הגוף צריך זמן כדי לפרק את כל המערך המורכב הזה. זמן היא מילת המפתח. וחודש.... חודש הוא מעט מאד זמן. משכב לידה נמשך ששה שבועות וזה כמובן ממוצע, לא זמן מדויק לכל אשה ואשה. את וודאי גם חשה את התנודות ההורמונליות העזות בגוף ובנפש גם יחד. 

 

גם הנפש אינה כשהיתה. אין בפוסט שלך ולו מילה אחת לגבי הנפש. רק שאלה על הגוף - איך מחזירים אותו שיהיה כשהיה. איך מחזירים את השליטה. דווקא במה שלא כתבת אני קוראת את עוצמות הכאב. 

יכול להיות שהגוף שלך יחזור להיות כשהיה ויכול להיות שלא. לא ניתן לדעת זאת מראש. תדעי זאת עם הזמן. 

 

הנפש לא חוזרת. זו סטירת לחי חזקה וכואבת ואיומה לאמונות הכי בסיסיות שלנו בעולם. לאמונה שנוגעת ליסוד של הקיום. חלילה לא מנסה לומר שהתחושות הקשות יישארו כשם שהן עכשיו. רק שלנפש לוקח זמן להתאושש, ושעל פי רוב היא חוזרת למקום קצת שונה, כי עמדת היסוד אחרת, מה שהיה מובן מאליו קצת פחות מובן מאליו. 

 

יש נשים שמשתדלות להדחיק, למחוק, להמשיך הלאה בכל הכוח, דבקות בתפקוד כמידת יכולתן. אני מאד בעד להמשיך הלאה, לדבוק בתפקוד, לאסוף את כל הכוחות כדי להתגבר ולהתקדם - אבל אני לא חושבת שאפשר להדחיק אובדן. וכדאי לצד התפקוד גם לדעת לעצור ולתת מקום לכאב. מקום לאובדן השליטה. מקום לפחדים שוודאי צצים. מקום לחולשה. מקום לתנודתיות ולא לחזרה לשגרה. 

 

אם תרצי לשתף אותנו עוד - אנחנו כאן. ואנחנו יודעות המון על התנודות של הנפש ועל הכאב של האובדן ועל הבדידות ועל הסביבה ועל הכמיהה לתיקון 

 

 

הי, עלמה !

מצטערת מאוד על מה שעברת ומשתתפת בצערך.

לגבי שאלה 2 - תבקשי מרופאת משפחה לבדוק בלוטת התריס.

כדי לעזור לך בחשיבה, אני זקוקה ליותר אינפורמציה. אודה לך אם תוכלי לענות על השאלות, ואז אמשיך ביחד איתך בחשיבה-

1. בת כמה את ובן כמה בן זוגך? (במידה ואת יחידנית- אז סליחה על השאלה).

2. כתבת "רופא הפריון שלי"....כיצד הושגו ההריונות, ועל איזה רקע טיפולי הפוריות?

3. מה מצבך הבריאותי? האם ידועות מחלות רקע, כמו סכרת, קרישיות יתר, לחץ דם, מחלות אוטואימוניות, מחלות כבד/כליות....וכן הלאה. האם יש מחלות דומות במשפחה? 

4. האם היו אלו ההריונות היחידים שלך, או שהיו גם הריונות תקינים? במידה וכן- כתבי עליהם יותר- מהלך ההריון, סוג הלידה, משקל בלידה, שבוע לידה. 

5. כתבי על ההריונות עם ההפלות דברים יותר מפורטים- מתי היו ההריונות (לפני כמה זמן), מה היו נסיבות ההפלות- האם ראו דופק, לא ראו דופק, שק הריון ריק...מהלך ההפלה- ציטוטק/טבעי/גרידה. האם היו סיבוכים לאחר מכן. 

 

קריוטיפ היא בדיקה גנטית שבה בודקים את המבנה הכרומוזומאלי של ההורים. ניתן לעשות דרך הקופה, ואז צריך לעבור דרך יעוץ גנטי, או לעשות בבדיקה פרטית, שעלותה משהו כמו 1000 ש"ח לכל בן זוג. אני עשיתי בזמנו באסותא, ובעלי בקופת חולים מאוחדת. תוך חודש הגיעו התוצאות. 

אני חושבת שיש משהו אפילו עוד יותר מפורט שבודק עוד יותר לעומק. 

 

מקווה שתבחרי לענות על השאלות, ואז נוכל להמשיך ולחשוב.

שירה. 

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028
 

יחידנית בת 39

יש לי בן בן שנתיים יליד ivf רביעי.

הוא נולד בשבוע 39 אבל קצת קטן, 2.510 ובגלל שזה לא מתאים לגודל שלי אז המליצו לי על בדיקת קרישיות. עשיתי בדיקה די בסיסית (לא כזאת שהרופא פוריות עכשיו שלח אותי) והיא יצאה תקינה.

הגעתי לטיפולים בגלל התרומת זרע והגעתי להפריות אחרי שההזרעות לא עבדו.

אחרי הלידה עשיתי עוד הפרייה וההחזרת עוברים הטריים לא הצליחה. אחרי זה החזירו לי עוד מוקפאים שלא נקלטו ואז החזירו בלסטו יום 5 שנקלט אבל בשבוע 6 לא היה דופק ואמרו לחזור עוד שבוע ויומיים לפני שחזרתי אליהם ההריון נפל טבעי. הכל יצא בבת אחת ולא היו סיבוכים.

בטיפול אחרי זה החזירו לי את המוקפאים האחרונים וגם זה נקלט והיה דופק בשבןע 6 אבל כשבאתי שוב לבדיקה בשבוע 9 כבר לא היה דופק. פה כבר קיבלתי ציטוטק שהיה נוראי אבל הרגשתי שלא הכל יצא כי כבר ידעתי למה לצפות. בבדיקה אחרי 4 ימים אמרו שאכן נשאר עוד הרבה תוכן ונתנו שוב ציטוטק. הפעם לא כאב אבל היה במשך כשבועיים דימום. בבדיקה אחרי שבוע אמרו שהרוב יצא, נשאר עוד קצת אבל מקווים שיצא בווסת הבאה. בינתיים מחכה לווסת הבאה...עבר חודש בדיוק מאז הציטוטק הראשון.

ההריון הראשון התקין היה מקסים עם לידה תקינה ובריאה. גם אני בריאה בד''כ, מלבד עודף משקל לא קטן.

תודה על היחס ועל ההשקעה בתשובה שלך

מי הרופא שלך שאמר לך לגבי הנושא של הזרקת הקלקסן בכל מצב? וכיצד הוא מסביר את ההמלצה שלו להזריק תרופה מדללת דם, גם אם אין ממצאים לא תקינים בבדיקות שתבצעי? כלומר- האם הסביר איזשהו רציונל לכך? (השאלה נשאלת ברצינות, ולא בציניות או בזלזול). 

 

ד''ר אליצור

אני מכירה כמה בנות שלא נמצא להן בעיות בקירישיות או שחלקן בכלל לא עשו בדיקת קרישיות והן קיבלו מדללים. חלק קלקסן וחלק סוג של אספירין. מישהי אחת שדיברתי איתה היום והיא אחרי 3 הפלות רצופות ועם בדיקת קרישיות תקינה, קיבלה קלקסן 100

תראי, אני לא מתחברת לגישה הזו של הקלקסן האמפירי- מה שתיארת שנותנים לנשים כאשר אין בעיית קרישיות יתר. אני בעד טיפול תרופתי בכל תחום שהוא, כאשר יש בעיה רפואית מוכחת. 

את מתארת שתי הפלות קלאסיות של השליש הראשון. זה אפילו לא נכנס לקטגוריה של הפלות חוזרות. מה יש למהר ולתת קלקסן, אני לא מבינה. מדובר על חומרים שהם מדללי דם. זה לא מים וזה לא סתם. מדובר על תרופה משמעותית ועל הזרקות יום יומיות. היד מאוד קלה היום על ההדק עם מדללי הדם, ולא בצדק בעיניי. 

יש בזה הרבה כסת"ח של הרופאים. כאשר יש סוכרת צריך אינסולין, נכון? אבל אם אין סכרת- אז לא נותנים אינסולין...אז למה כאשר אין בעיית קרישיות יתר, ישר ההמלצה היא לתת קלקסן או מדלל דם אחר? לא מוצדק. 

אני הייתי מטופלת אצל רופאה ורופא שדעתם היתה כדעתי. 

אם את מטופלת אצל רופא שחושב בצורה מסויימת, אז כנראה שאת לא סתם אצלו. אולי את מסכימה עם הגישה שלו.

 

לא יודעת מה לומר לך לגבי בדיקות הקרישיות. אני עשיתי לאחר 3 הפלות חוזרות חלק מהן, והשלמתי הכל לאחר 4 הפלות. זה לא עזר לי כמובן. הכל היה תקין, כולל שאר הבירורים.

את צריכה לשבת עם עצמך ולהחליט מה הגישה שאת מתחברת אליה.

אם ירגיע אותך לעשות את הבדיקות- תעשי. אבל אם אין שום בעיה- אז לדעתי זה ממש טפשי לקחת את הקלקסן.

 

הרבה החלטות חשובות. לא תמיד קל להחליט. תתחברי לעצמך ולמה שהכי מתאים לך ותפעלי לפי זה. קוראים לזה אינטואיציה. תתחברי לאינטואיציה שלך ותעשי מה שנכון עבורך.

 

את מוזמנת לעדכן אותנו בכל החלטה שקיבלת.

מאחלת לך שההריון הבא יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות,

שירה.  

 

 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז
09-7749028

במה באה לידי ביטוי התגובה האלרגית החריפה? אודם וגירודים או משהו מעבר לכך? 

 

 

 

 

בוודאי לקחתי אדקס ותרופות אחרות שמכילות איבופרופן לא מעט

התגובה הייתה של גרד והתנפחות כולל היצרות של דרכי הנשימה

טופלתי באדרנלין וסטרואידים

לא שמעתי מעולם על קשר בין הפלה טבעית לבין משהו אלרגי. אולי הגוף שלך היה חלש, ובגלל זה הגיב למשהו בצורת אלרגיה חריפה. זה יכול להיות אפילו משהו באויר, פריחה כלשהי...

אני בכלל לא אלרגית, אבל באחד ההריונות, בשבועות הראשונים, היתה לי תגובה אלרגית חריפה מאוד שהתבטאה באודם וגרד והתנפחות. בכל הגוף. זה היה נורא מבהיל כי בחיים לא היה לי דבר כזה. טסתי לרופאה והסתבר שזו תגובה אלרגית לאיזושהי פריחה שהיתה. הרופאה אמרה לי שבאותה תקופה היה את זה לעוד המון אנשים...טופלתי בסטרואידים שמותרים בהריון. היתה לי הפלה כמה זמן לאחר מכן, אבל זה לא היה קשור לאלרגיה. כשהייתי אצל הרופאה היא אמרה לי בוודאות שמותר לקחת את הטיפול התרופתי בהריון ושהאלרגיה קשורה למשהו שיש באויר. 
 

 

כמו שירה, גם אני לא נתקלתי באלרגיות שקשורות להפלה, ובדיוק כמו שירה באחד ההריונות היה לי התקף אלרגי של גירודים והתנפחות של העור בשבוע 7. במקרה שלי האלרגן לא זוהה ועד היום לא ברור מה גרם להתקף. טופלתי בסטרואידים שאושרו ע"י המכון הטרטולוגי בתנאי שאסיים את הטיפול עד שבוע 8 (עקב השפעה אפשרית על העובר בין שבוע 8 לשבוע 11).

 

בהקשר של ההתקף שהיה לך, אלרגיה יכולה להתפתח בכל שלב בחיים, גם אחרי שנחשפת לאלרגן פעמים רבות, ולכן יש סיכוי שבכל זאת האדקס הוא זה שגרם להתקף.

אחרי שתתאוששי נפשית ופיזית, כדאי לפנות לאלרגולוג לצורך בירור מעמיק. אם מדובר בתגובה לתרופה צריך רק להימנע, אבל אם מדובר על אלרגן אחר ובגלל המעורבות של דרכי הנשימה בהתקף, ייתכן ויהיה צורך בנשיאת מזרק אדרנלין.

 

מאחלת לך בריאות והתאוששות 

 

 

אז אחרי שהופנתי גם לבירור אלרגיה נרחב.. כל הכיף אצלי ויש שארית ברחם, הבטא לפני כמה ימים הייתה 30.

ההפלה הטבעית נגמרה לפני יומיים. 

הרופא אמר שבגלל כל מה שעברתי אולי נחכה לווסת הבאה והשארית תצא בלי גרידה או ציטוטק. מישהי חוותה את כל הכיף הזה? 

3 הפלות על פני שנתיים וחצי, בכולן נותרו שאריות.

 

שארית ראשונה: גרידה יזומה בשבוע 13. שבועיים אחרי הגרידה התברר שיש שארית עם זרימת דם פעילה (מחוברת לדופן הרחם עם כלי דם). יום למחרת הגילוי עברתי היסטרו ניתוחית להוצאתה.

שארית שניה: גרידה בשבוע 9+6 עקב אובדן דופק. למודת נסיון הלכתי להיבדק אחרי שבוע, הפעם היתה שארית ללא זרימת דם. חיכיתי וקיויתי שתצא עם הוסת. הוסת הגיעה והשארית נשארה. עברתי היסטרו ניתוחית להוצאתה.

שארית שלישית: ציטוטק בשבוע 7+2 עקב אובדן דופק. דימום נוראי וידיעה שלמרות שהשק יצא, שוב יש שארית עם זרימה. עברתי גרידה 9 ימים אחרי הציטוטק, מכיוון שהדימום פסק אבל חזר לסירוגין בעוצמה חזקה מאוד ואני הייתי אנמית וחלשה.

 

כבר חשבתי שאני לא מסוגלת לעבור הפלה בלי שארית, אבל מסתמן שהרופא הנהדר שלי הצליח לעשות לי גרידה בלי שארית. עברו 4 שבועות מאז ההפלה האחרונה ואני מחכה לוסת. בבדיקה לפני שבועיים לא נצפתה שארית.

 

אני מסכימה עם המלצת הרופא שלאור מה שעברת, עדיף לתת לגוף מנוחה ולקוות שהשארית אכן תצא עם הוסת.