לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1333613,336 עוקבים אודות עסקים

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
המשך

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>
ארכיון הודעות>>
<<ראשון <הקודם
1 2 3 4 5 6

לצפיה ב-'שבוע מורכב וקשה..'
שבוע מורכב וקשה..
onemorechild
☼
24/03/2019 | 10:06
4
40
אני כבר חצי שנה אחרי לידה שקטה בשבוע 24. זה היה הריון שלישי ויש לי בבית שני ילדים מושלמים.
לפני חודש וחצי החלטנו לחזור לטיפולי פוריות, טיפול ארוך שהתניע מאד לאט, בסיומו שאיבת 14 ביציות מהם התפתחו 10 עוברים. עד כאן סבבה.
אבל בסופו של דבר הוחזר עובר אחד ביום 3, ושרדו רק 2 נוספים ליום 5 שם הוקפאו.
העובר לא נקלט, עשיתי ביום רביעי בטא שלילית.. ובנוסף לבאסה בשבת חגגנו יום הולדת לבתי הבכורה וכל הסיפורים על הלידה שלה החזירו אותי חצי שנה אחורה ליום הנורא הזה של הלידה השקטה, ועם כל השמחה שיש בחגיגה עם כל המשפחה, מצאתי את עצמי על סף דמעות לא אחת..
ידעתי שאכזבה מכשלון בטיפולים עלולה להחזיר אותי אחורה, אבל זה פשוט הציף מדי..  
הייתי חייבת לשתף.. תודה..
לצפיה ב-'מובן שהיית מוצפת'
מובן שהיית מוצפת
מרעישה בשקט
☼
24/03/2019 | 12:39
1
16
נשמע שעבר עלייך חודש מאוד ארוך ואינטנסיבי.
מאוד קשה לתחזק בו זמנית תקווה וציפיות וגם מוכנות נפשית ופיזית לבשורות רעות.
כשמוסיפים לקלחת את חגיגות יום ההולדת ואת החיבור ללידה השקטה שעברת, ברור שלא ניתן לעמוד בעומס הרגשי בלי להתפרק מעט בדרך.
מזכירה לך שמותר להתפרק, שעברה בסך הכל חצי שנה.
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
onemorechild
☼
24/03/2019 | 14:56
3
לצפיה ב-'כמה מאכזב '
כמה מאכזב
ויקטור החתול
☼
24/03/2019 | 15:40
12
מבינה מאד את הקושי שלך ומסכימה עם מרעישה, אפשרי לעצמך וגלי עבור עצמך אמפטיה והכלה, את רק חצי שנה אחרי לידה שקטה וטיפולי פוריות בפני עצמם הם קשים מאד נפשית ופיזית.
 
לגבי הנתונים שחלקת על הטיפול, 14 ביציות זה מעולה, 10 הפריות זה נתון נפלא ומאד אופטימי.
יש מקום לשוחח עם הרופא המטפל ולעלות שיח לגבי האיכות של העוברים שנוצרו והסיבות האפשריות לכך שלא שרדו.
אני חוקרת וקוראת הרבה בנושא, מפאת היותי מטופלת פוריות כעת גם וממה שקראתי, עוברים רבים לא יגדלו ליום 5 בתנאי מעבדה ויתכן שברחם חלקם היו ממשיכים לגדול ולהתפתח. אין מספיק נתונים היום לכאן או לכאן.
כן יודעים להגיד שעובר יום 5 (בלסטו) הוא בודאות עובר איכותי ועם סיכויי השרשה גבוהים ביותר של עד 50% ולכן יש הגיון בלנסות לגדל לפחות חלק מהעוברים ליום הזה, אבל אולי כדאי לשקול להקפיא חלק אחר כבר ביום 3 ולאפשר להם את המשך הגדילה ברחם, אם יהיה צורך וכך להיות מכוסים מכל הכיוונים. עדיף לא לשים את כל הביצים בסל אחד. סיכוי טוב מאד שהרופא המטפל יציע את זה בעצמו בטיפול הבא, שהרי זה הכל נסוי וטעייה וחשוב להפיק לקחים מכל סבב, אבל ממליצה לדבר איתו ולהחליט יחד. זה יתן לך תחושה של שליטה גם בטיפול ובהחלטות.
לצפיה ב-'כל התחושות מאוד מובנות'
כל התחושות מאוד מובנות
שירהד1
☼
24/03/2019 | 21:54
6
יכולה לכתוב מגילות על כל האירועים המשפחתיים, כולל ימי ההולדת של ביתי הבכורה ובני השני, מסיבות חנוכה, אירועי ומסיבות סוף שנה- בהם התערבבו להם כל הרגשות- השמחה על מה שיש, והכאב הנוראי והצורב על מה שאין. 
כתבת שמצאת את עצמך על סף דמעות, ואילו אני יכולה לספר לך שאני לא הייתי על סף דמעות, אלא  אשכרה עם דמעות ואשכרה עם בכי (תמיד הכנתי איזושהי דרך מילוט לאיזשהו מקום בחוץ או מבודד כדי שאוכל לבכות בשקט עד שהפרץ ירגע).
 
אז את אנושית. ואת חווה המון רגשות, ואת מוצפת, וזה הכי מובן והכי לגיטימי. 
לא כתבת לנו מה היו נסיבות הלידה השקטה. אם תרצי- תכתבי.
בכל מקרה, אני מקווה שאת מוקפת בסביבה תומכת. פעמים רבות מומלץ גם להיעזר באשת מקצוע לצורך עיבוד כל התחושות והרגשות. 
 
קבלי חיבוקים
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'PGS'
PGS
ציטה 9
19/03/2019 | 09:44
10
79
בוקר טוב. נניח שהייתן שוקלות ללכת על PGS, לאן הייתן הולכות?
קיבלתי מפרופ' פרחי הפניה לבילינסון ותוהה אם שם יש הטכנולוגיה החדישה ביותר, כי ראיתי פה נשים שכתבו שכל הזמן יש חידושים בתחום.
תודה רבה.
לצפיה ב-'ממעט הנסיון שצברתי עד כה'
ממעט הנסיון שצברתי עד כה
ויקטור החתול
19/03/2019 | 15:04
2
65
ברירת עוברים ניתן לבצע רק על עוברים איכותיים (בדרגת A או B) וככל שדרגתם יורדת, הסיכון להישרדותם את ההליך ואו לדגימת תא שאינו מכיל חומר גנטי ואז צורך בדגימה חוזרת (שאותה מרבית העוברים לא ישרדו) גדל.
חשוב גם לדעת שאם יש לכם מס' קטן של עוברים בכל סבב שאיבה, יתכן שהסיכון בבדיקה ואובדן שלהם, גבוה ופחות משתלם מלנסות להחזיר ולקוות שעובר תקין יקלט ויתפתח להריון תקין, משום שהדיגום של העוברים מסכן אותם ואפשר לאבד כך גם עוברים בריאים ויקרים.
 
ממה שאני רואה, היתרון הגדול הוא אצל נשים צעירות ואו כאלו עם מס' ביציות גבוה ושהן איכותיות ומניבות עוברים רבים ואז יש יותר עם מה לעבוד.
 
לגבי התפתחויות חדשות, אני דוקא לא חושבת, שבשנים האחרונות היתה איזו התפתחות משמעותית מרעישה בתחום. אבל בהחלט בתי החולים משתפרים בטכניקות הדרושות לברירת עוברים, פשוט משום שזה הופך ליותר נפוץ בשימוש בשנים האחרונות.
אני אישית מטופלת בשיבא.
בPGD אבל יש משמעות גם ללחפש מעבדה גנטית עם נסיון עם הבעיה הגנטית הידועה שלכם, כך שהקמת המערכת אולי תתקצר ותעשה פשוטה יותר.
 
לצפיה ב-'בעניין "בעיה גנטית ידועה"'
בעניין "בעיה גנטית ידועה"
ציטה 9
19/03/2019 | 15:49
1
63
זו שאלת השאלות, כי עד כה, חמש הפלות ואפס ילדים, בת 42, הבנתי שאכן ההליך הזה לא מתאים לי משום שאין בעיה גנטית ידועה (עשינו קריוטיפ, כמובן) אלא ביציות קשישות וזהו.
פשוט בשבוע שעבר הייתי אצל פרופ' פרחי והוא שלח אותי לאופציה הזאת בטענה שהברירה הזאת כן בודקת פגמים גנטיים שנובעים מגיל הביציות.
הוא אמר גם עוד כמה דברים שהיה לי מאוד קשה לשמוע (חמש הפלות? זה הורס את הרחם וכולי) ושהיו שונים מהותית ממה שאמרו לי רופאים פרופ' אחרים שאצלם הייתי. אחרי הכול, אני שלוש שנים בעסק.
ולמרות הכול, חשבתי לפחות ללכת לשמוע, אם כי אני מסכימה עם כל מה שכתבת פה. אני אובדת עצות, הספקתי להתייאש ואז להתאושש ולחזור ללופ של הניסיונות. 
לצפיה ב-'עצוב לקרוא'
עצוב לקרוא
שירהד1
19/03/2019 | 22:00
57
ה-PGS היא פרוצדורה מורכבת ביותר של הפרייה חוץ גופית, שבה ניתן לאתר פגמים כרומוזומאליים מסויימים בעובר. אי אפשר לאתר ולמפות את כל הכומוזומים (ככל הידוע לי). וגם- על הדרך, עלולים לגרום לנזקים אחרים, משום שזה כל כך מורכב וההתערבויות עלולות להביא לבעיות אחרות בעובר. 
 
אני לא מומחית לעניין. זה מה שאני יודעת גם ממה שאמרו לי בזמנו. זה היה כבר לפני מספר שנים, ובינתיים ייתכן שחלו שינויים כלשהם. היה לא מזמן אירוח של רופא שעוסק בכך בפורום פוריות, ולא ממש התרשמתי מהתשובות שלו במובן הזה של עלייה משמעותית ביותר בסיכוי להריון תקין ולעובר תקין. 
 
כן ממליצה לך ללכת ולהיפגש ולבדוק בתכלס. שישמעו את הסיפור שלך ויתנו הערכה ויביעו עמדה רפואית.
ועוד שאלה, וסליחה אם זה לא מוצא חן בעינייך. האם דיברו איתך ו/או האם את שוקלת ללכת על תרומת ביצית? אני יודעת שזה נורא נורא רגיש ומורכב וקשה, אבל זה יכול אולי להפיח תקווה. 
 
 בזמנו אמרו לי, כאשר הייתי לאחר 6 הפלות ברצף, ומניתוח של הסיבות להפלות, שאם אלך על תרומת ביצית, זה מעלה את הסיכויים. הייתי אז בת 40 ועם שני ילדים, כך שהאופציה הזו היתה רחוקה מדי עבורי מבחינת חציית הגבולות שלי עם עצמי. בגיל 41 ילדתי במזל גדול את ביתי. סתם פוקס של עובר תקין. 
 
האם אתם שוקלים אופציות נוספות, או שאת רוצה קודם למצות את האופציה של לבדוק לגבי ה-PGS?
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'הי, אנסה לכתוב לך בקצרה'
הי, אנסה לכתוב לך בקצרה
פחזניה3
20/03/2019 | 06:31
6
55
מטרת הpgs כמו שכתבת היא לאתר עוברים תקינים מבחינה כרומוזומלית על מנת להעלות את הסיכוי להריון תקין במקרה של הפלות חוזרות.
גם לי, לאחר כ- 7 הריונות כימיים (מסיבה שאינה ידועה. כל הבדיקות יצאו תקינות כולל קרטיופ הורי ואף נעשה נסיון לטפל בקלקסן אמפירי ופרוגסטרון אמפירי) הומלץ לעשות pgs לעוברים.
לאחר מחשבה והתלבטות החלטנו ללכת על התהליך שכולל גם טיפולי פוריות ivf. בחרתי ברופא שעובד עם מדיקל סנטר ושערי צדק.
חשוב שתקחי בחשבון שדגימת הpgs להבדיל מהpgd נעשרת רק ביום 5. כלומר, יש לגדל את העוברים 5 ימים במעבדה, קושי בפני עצמו מאחר ומעט מאוד עוברים מצליחים לגדול ליום 5.
 
אני שלחתי 2 עוברים לבדיקה שנמצאו כלא תקינים כהותית, משמע יש להם רעש כלשהו שהרבה מאוד פעמים העובר מתקן בעצמו ברחם . (כרומוזומלית תקינים).
אבל, כמובן שלא מחזירים עוברים כאלה, וכך בעצם מפספסים עובר שיכל להתפתח לתינוק מקסים. זאת אחת הבעיות בpgs.
 
לאחר קבלת התשובות החלטנו להתייעץ עם פרופסור יובל ירון. ראש מחלקתpgd איכילוב, שבהתיעצות עם הגנטיקאית שחתומה על הבדיקה של הpgs (פרופסור גאונה אלטרסקו שנחשבת לטובה ביותר בתחום משערי צדק) החליטו שבמקרה כזה הpgs לא יעזור.
יש ליצור בנק עוברים ולהתחיל להחזיר עד להצלחה המיוחלת.
 
כך החלטנו לעשות.
ביצענו שאיבה חוזרת והתחלנו להחזיר עוברים מוקפאים.
הדרך לא היתה קלה- שוב הריון כימי נוסף, 2 נסיונות בהם לא נקלט בכלל, הפסקת דופק אחת וסוף סוף הריון שמצליח להתרומם. עדיין בחרדה גדולה ועוברת יום ביומו. אבל מתקדמת לאט, לאט.
 
מסייגת וכותבת שהוחלט ללכת על כל הקופה ומקבלת תמיכה מאסיבית ביותר הכוללת פרנדיזון (סטרואידים), קלסן ופרגניל בזריקות פעם ביומיים מלבד תמיכה פרוגסטרונית מאסיבית.
 
לא יודעת מה באמת עזר. 
 
מאחלת לך הריון תקין במהרה!!
לצפיה ב-'וואו, בהצלחה!! כל הכבוד לך'
וואו, בהצלחה!! כל הכבוד לך
ציטה 9
20/03/2019 | 12:51
3
46
כן, קיבלתי בשניים האחרונים את כל הארסנל וגם יש לי השימוטו (מחלה אוטואימונית שפוגעת בבלוטת התריס) כך שגם בסטרואידים הפצצתי. כשנתנו לי קלקסן התחיל דימום והוחלט להפסיק, אם כי אני לא בטוחה שזה היה נבון.
 
תודה רבה לכולכן על התשובות המפורטות, זה פחות או יותר מה שחשבתי ועוזר לי מאוד לקבל הסברים מהחברות פה, כי הרופאים לא תמיד מאריכים ומבארים. הפגישה אצל הפרופ' הזה הייתה קשה ואמנם לא באתי לחפש חברים, אבל הרגשתי רע.
 
לשירה - בעניין תרומת ביצית - אני לא מתעצבנת בכלל אבל תודה על הרגישות. זה כנראה על הפרק, אם כי פרופ' לברון שאליו הלכתי להתייעצות אומר שבמקרה שלי זו ירייה באפלה בדיוק כמו לנסות טבעי (שזה מה שמזעקי-טובי מעדיף).
 
תודה רבה!
לצפיה ב-'ציטה יקרה'
ציטה יקרה
איןאריותכאלה
20/03/2019 | 17:31
40
אני מאחלת לך בכל לבי שתהפכי לאם, כמה שיותר מהר, והלוואי ויתמזל מזלך כמו שהתמזל לשירה, אחרי כמות עצומה של הפלות רצופות. 
בגלל שהמחשבה על תרומת ביצית כבר שם, הייתי קופצת לפורום של התרומה ומדברת עם הנשים שם. רובן המוחלט, למעט בודדות שסובלות ממנופאוזה מוקדמת, הגיעו אחרי כמה שנות טיפולים ולאחר התלבטות קשה ותהליך רגשי מורכב, חלקן עיבדו את התהליכים עם מטפל כזה או אחר. אם אין לך פינה משלך לפרוק ולעבד את הדברים, אני ממליצה מאד בחום שתמצאי לך מטפל/ת שיוכל ללוות אותך בדרך המתארכת והקשה בה את צועדת. 5 הפלות בגילאים 39-42 זה תיק כבד מאד לסחוב. לבי איתך. מזכירה שאנחנו כאן אם את צריכה אותנו.
 
לצפיה ב-'לגבי הקלקסן'
לגבי הקלקסן
פחזניה3
20/03/2019 | 17:40
1
33
גם לי היו הפרשות דמיות רגעיות שנעלמו. גרמו לי לדאגה ורדה רבה וכמובן לביקורים במיון נשים (חייבת לומר שמקבל את החרדה בהמון הבנה ואמפתיות. בכל זאת תיק רפואי ארוך אצלהם ).
אחת ההשערות היתה שזה מהקלקסן. הרופאה שלי להריון בסיכון אמרה שגם אם כן, נחייה איתו ולא נעז להפסיק את הקלקסן.
 
לגבי פרופסור מזעקי, מהממם. אדם נעים ומכיל. מאוד מעריכה ואוהבת אותו.
 
מטופלת בתל השומר. מכירה כבר את כל מחלקת ההי ריסק (:
ושוב,
המון בהצלחה
לצפיה ב-'תודה רבה לכולכן '
תודה רבה לכולכן
ציטה 9
21/03/2019 | 08:32
26
על התמיכה, התשובות והניסיון שהלוואי שלאף אחת לא היה אותו, אבל הוא עוזר לי מאוד מאוד, יותר מכל דבר אחר. כמו שמישהי מכן כתבה פה פעם, כל פעם את עוברת את הגבול שהצבת לעצמך בנפילה הקודמת. הייתי בטוחה שאפסיק לנסות. למזלי יש לי אתכן.
 
 
לצפיה ב-'אפשר לשאול שאלה?'
אפשר לשאול שאלה?
בשדרת האיזדרכת
23/03/2019 | 11:17
1
32
כי בגלל הגיל וההפלות אני גם מתלבטת לגבי PGS ע"מ להמנע מהריון כושל.
מה היה ההגיון מאחורי צבירת בנק העוברים הקפואים אם לא בודקים אותם? למה לא לנסות הריונות טבעיים ולהפציץ בכל התמיכה שפרטת?
לצפיה ב-'אני אנסה לענות מהידע שלי'
אני אנסה לענות מהידע שלי
ויקטור החתול
☼
24/03/2019 | 15:24
16
לקראת גיל 40 ואילך הפוריות יורדת משמעותית.
וכל שנה נוספת משמע ירידת נוספת ומשמעותית בפוריות ולכן יש הגיון בלהשקיע מס' חודשים וטיפולים ולנסות לשאוב ביציות ולהפרות אותן ולהקפיא עוברים, כל עוד יש לנו בתקווה מס' ביציות בכל מחזור שאיבה ושהן יעברו הפריות (כי בוודאות זה ירד עם הגיל) ואז כשיש לנו בנק כזה של עוברים, להתחיל להחזיר אותם על בסיס ביוץ טבעי ובלי שום בדיקה ולקוות שמי מהם יהיה תקין וישתרש ויצור הריון תקין וילד בריא.
השאלה העיקרית היא האם הקופה תאשר IVF כך - כי הקופה לא מאפשרת כ"כ ביצוע מחזורי שאיבה חוזרים, בלי להחזיר כלום, אז אולי מפעם לפעם צריך להחזיר עובר אחד.... זה כבר צריך להתייעץ עם הרופא המטפל במחלקה.
 
אני לדוגמא רציתי לעשות 2, 3 שאיבות ולצבור עוברים כדי לעשות עליהם PGD אבל הקופה לא איפשרה לעשות שאיבה נוספת, כשהיה לנו עובר טרי / קפוא שניתן להקפיא.
מניחה שיכולתי להגיש ערעור ולהילחם על זה, אבל לא היו לי הכוחות וקיויתי שאולי נצליח בלי זה.
בינתיים לא הצלחנו.
 
מוסיפה בלי קשר, בנושא של תרומת ביציות, אני רואה כעת מסביבי הרבה מטופלות בגילאים שלי של 40+, שפנו לתרומת ביצית והצליחו בקלות. התורמות הן לרוב צעירות ובריאות והסיכוי להרות מביצית צעירה הוא גבוה יותר, בהנחה שהבעיה היא אכן באיכות הביציות.
שתי חברות שלי אמהות לילדים מתרומה ומנסות ממש לשכנע אותי גם, אבל עם ילד אחד בבית ועם בעיה גנטית בזרע אצלנו, אני לא רואה בכך טעם במקרה האישי שלי והייתי מעדיפה לפנות לאימוץ, כשנגיע לגשר.
כמו שכתבת - אני מוצאת עצמי חוצה כל פעם עוד קו אדום ששמתי לעצמי, כשאני מגלה כל פעם מחדש, שהגבולות מטשטשים ברגע האמת.
לפחות לבינתיים.
 
לצפיה ב-'מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים '
מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים
Mariafo
19/03/2019 | 12:18
4
46
שלום, 
שמי פורטנוי מריה ואני אחות מוסמכת.
במסגרת לימודיי לתואר שני בסיעוד אני עורכת מחקר העוסק בחווית אובדן ההריון מנקודת הגבר.
תחום אובדן ההריון הינו מוזנח הן בחברה והן בקרב הצוותים המקצועיים המטפלים בחדרי הלידה ומחלקות הנשים ואני מקווה כי מחקר זה יתרום להעלאת המודעות לגברים וזוגות החווים אובדן קשה זה. 
אני מקווה כי בעזרתכם יתאפשר לי להגיע לכמה שיותר אנשים אז אודה על כול עזרה גם פרסום בפייסבוק והעברת המחקר הלאה. 
תודה רבה!
 
לצפיה ב-'נושא חשוב מאוד. שיהיה בהצלחה רבה!'
נושא חשוב מאוד. שיהיה בהצלחה רבה!
שירהד1
19/03/2019 | 22:03
8
לצפיה ב-'הערה לגבי ניסוח השאלון'
הערה לגבי ניסוח השאלון
מרעישה בשקט
19/03/2019 | 22:11
2
39
ראשית אציין שבחרת לחקור תחום שלדעתי לא מקבל מספיק התייחסות, ותודה לך על כך.
שנית - הדברים שאני כותבת מתייחסים להרגשה האישית שלי וברור לי שיש נשים וגברים שמרגישים אחרת ממני.
 
רציתי להציע לבעלי למלא את השאלון, אבל החלטתי לעבור עליו לפני שאני שולחת לו את הקישור.
כשהגעתי להגדים שמתייחסים לתינוק/ת, הבנתי שלא אוכל להעביר לו את השאלון במתכונתו הנוכחית.
מבחינתי איבדתי עוברים, לא תינוקות.
הם היו חלומות שהיו עשויים להפוך לתינוקות, אבל הם נשארו עוברים.
שק העצב שאנחנו נושאים כבד מאוד, והניסוח שאת משתמשת בו בשאלון, מוסיף הרבה יגון וכאב עבור מי שגם כך כואבים ועצובים.
 
כשאת מבקשת מאנשים למלא שאלון בנושא כזה, הניסוח חייב להיות הרבה יותר רגיש.
 
אם תשני את הניסוח, אשמח שתעלי כאן קישור חדש על מנת שאוכל לשקול שוב האם להעביר אותו לבעלי.
לצפיה ב-'תשובה להערה'
תשובה להערה
Mariafo
21/03/2019 | 00:23
1
36
ראשית כול אני מודה לך על ההערות.
אני יודעת שהניסוח אינו רגיש ויכול לעורר מצוקה, אני מתנצלת על כך, הניסוח כרגע הוא הניסוח שתורגם באופן רשמי על ידי חוקרת אחרת, והמנחים שלי לא רצו לשנות אותו, 
אבל אחרי שקיבלתי הערה ממך אני אדבר איתם לגבי שינוי הניסוח.
 
תודה רבה לך, אעדכן בהמשך אחרי שאדבר איתם 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
מרעישה בשקט
21/03/2019 | 08:19
28
מעריכה את ההסבר שלך, ועוד יותר מכך - את הנכונות שלך לפנות אל המנחים שלך ולהעלות בפניהם את הנושא.
 
אם יהיה שינוי בניסוח, אשמח שתעלי כאן לינק חדש.
לצפיה ב-' פינת הביניים / ליד הביניים של החברה הכי טובה'
פינת הביניים / ליד הביניים של החברה הכי טובה
איןאריותכאלה
07/03/2019 | 15:14
3
157
פינת הביניים מוקדשת לכל מי שמצויה בין אובדן הריון להריון חדש, לכל מי שמחכה מאד לשני פסים אך חרדה מהופעתם לא פחות משהיא מצפה, לכל מי שלא יכולה לשמוע כבר ש"יהיה בסדר" כי מה שוקלות המילים האלה בכלל, לכל מי שהאבל שלה שקוף (מה, את עדיין על זה?), שהגוף שלה עייף והנפש שלה דואבת.
 
היום אני מקדישה את הפינה לחברה הכי הכי טובה שלי. היא כמו אחות בשבילי. בחודשים האחרונים איבדה את ההריונות הראשון והשני שלה. ברצף. בקרוב תהיה בת ארבעים. האובדנים שלה זעזעו אותי ומכאיבים לי באופן שקשה לי להעביר במילים. אנחנו מדברות הרבה והיי שואלת אותי מה יהיה ואני אומרת לה שאני מקווה מאד שתזכה להיות אמא. שהדרך הארוכה שלה מגיעה עכשיו אל קצה. שבקרוב תיקלט להריון תקין. שאין לי נחמה בשבילה. אני כמו קיר בטון. זה לא ממש שאני פסימית כמו שאני לא מאמינה בסתם מילים. אז אני לא אומרת אותן. יש הרבה שתיקות בשיחות שלנו. וכשאני כן אומרת משהו אני אומרת שאני אוהבת אותה. שאני מצטערת שזו הדרך שלה. שהלוואי שהיה אחרת אבל זו המציאות.
 
כשהיא בוכה שלא תוכל לעמוד באובדן נוסף אני אומרת לה שאי אפשר לדעת מראש במה אפשר לעמוד ובמה לא. אם מישהו היה מספר לי שאני אהיה אפוטרופסית של אבא שלי כמעט שני עשורים הייתי צוחקת עליו. אם מישהו היה אומר לי שיכולים לצמוח דברים טובים מחולי ומחוסר אונים הייתי חושבת שזו מין גישה פריקית של משוגעים.
היא עברה איתי את הכל הכל. היתה לידי תמיד. ליוותה אותי בכל השעות, הטובות, הקשות, העצובות, המיואשות. ואני מצטערת היום שאין לי מה לתת לה חוץ מהקיר הפנימי הזה שטוען שהמציאות היא מה שהיא ואיתה צריך להתמודד. נקודה. היא מכבדת אותי על זה (יש לה חברות אחרות שאורות דברים הרבה יותר מעודדים ממני) והיא מרגישה שאני מבינה אותה. ובכל זאת אני כל כך מצטערת שאין את מי להאשים ושאני כבר לא בת עשרים ומאמינה שהחיים הוגנים וכל מיני אידיאלים כאלה של התבגרות.
לצפיה ב-'חיבוק גם לך '
חיבוק גם לך
ויקטור החתול
10/03/2019 | 09:27
1
85
לא קל לחזוא לזירה הזו של אובדנים, גם אם זה לא אישי שלך, זה כ"כ קרוב וכ"כ מתסכל שאין לנו איך להושיע את מי שאנחנו כ"כ אוהבות ולחסוך מהן את הכאב הזה.
 
גם לי יש חברה יקרה ואהובה כ"כ, שבשנה האחרונה חותה הפלה והפסקת הריון מאוחרת והלב שלי כואב אותה, כמעט כמו אותי ולפעמים אפילו יותר.
בשנה האחרונה נראה היה שאנחנו מאבדות הריונות לסרוגין והיה ממש קושי להרים זו את זו.
ואז הבנו שתינו יחד - אנחנו לא כאן כדי להרים. אנחנו כאן אחת לשניה כדי לחבק ולהכיל את כל הכאב ולהזדהות ולעזור ולקוות, כ"כ לקוות שבפעם הבאה תהיה הפעם המוצלחת שתביא לשתינו עוד ילד בריא.
אני אולי לא מצליחה להביא את עצמי להבטיח הבטחות שוא, אבל אני כן אומרת לה בפה מלא ובלב שלם שאני כ"כ מקווה ומתפללת עבורה, כמו שעבור עצמי, שההריון הבא יבוא בקרוב ויהיה תקין ויסתיים במועד, בלידה קלה ועם ילד בריא בידיים.
אני גם לא אומרת שאני יודעת שזה יבוא.
אני כמובן לא יודעת שום דבר.
אני רק כ"כ מקווה עבורה וזה מספיק חיובי והרבה יותר כנה.
לצפיה ב-'ממש ככה'
ממש ככה
ציטה 9
13/03/2019 | 11:08
61
לפני שבועיים נתקלתי בשיר שבילדות הקשבתי לו הרבה וקלטתי שם שורה
"הן אדע בלבי, יום יצמח מלילי, כי ארץ פורחת הבטיח הוא לי"
וחשבתי לעצמי שעד לפני שנה אכן זה מה שהאמנתי, יום יצמח מלילי.
אבל תכלס, האם מישהו הבטיח לי משהו? כל המשפטים של חמותי ושל חברות בעבודה והסביבה "בימינו כל אישה יכולה להיות אמא" אין בהם ידיעה אמיתית, אלא אמונה כזאת במדע ונפלאותיו, שהיא לא שונה מאמונה בדברים אחרים.
בסוף הסרט "הכול אודות אמא" אלמודובר מקדיש אותו לכל האמהות ולכל מי שרוצה להיות אמא וזה כבר כמה שנים שהכותרת הזאת בסוף תקועה לי בראש בצורה שונה לחלוטין ממה שחוויתי כשראיתי את הסרט לראשונה.
 
לצפיה ב-'תחשבי על מה שאת כן יכולה לתת לה (וחברות אחרות לא)'
תחשבי על מה שאת כן יכולה לתת לה (וחברות אחרות לא)
בשדרת האיזדרכת
14/03/2019 | 18:30
44
 
בעקבות האובדן הנוראי שעברתי כמובן שעכשיו אני יודעת שהחיים הם לא פרחים ופרפרים ואין את מי להאשים ואין סיבה לצפות שיהיה טוב (אבל אפשר לקוות, לקח לי הרבה זמן לחזור לקוות וגם זה בזהירות יתרה). אבל מה שרציתי להדגיש כאן הוא שבעקבות מה קרה אני מרגישה שיש לי "כח על" - אני יכולה לדבר עם אנשים על מוות ועל כאב בלתי נסבל. כמובן שהייתי מוותרת על המתנה הזאת בהרף עין אבל עכשיו את יכולה לנהל איתה את סוג השיחה שאולי אף אחת מחברותיה לא יכולה. לתת מקום לכאב שלה  בלי להזדרז ולהגיד שיהיה בסדר. ולהראות לה שאפשר להמשיך ולשלב את הארוע הקשה ברצף החיים השלמים.
לצפיה ב-'דילמה'
דילמה
EcoT
28/02/2019 | 16:06
4
259
ביום שעברתי את הזריקה להמתת עובר,  חברה שלי באה להיות איתי. היא ביקשה לצלם אותי בשביל פרוייקט אומנות שהיא עושה (ציור). זה לא היה במיוחד בגלל היום הזה אלא פשוט כי אנחנו לא מתראות הרבה וככה יצא.  
הציור שלה יצא יפייפה (היא באמת מוכשרת) והיא הציעה לי אותו.  
לי הציור יפה ולא עושה אסיטואציות שליליות. אבל לא מעט אנשים שראו את הציור (בלי לדעת שזאת אני כי קשה לזהות) אמרו שהציור מאוד עוצמתי ומזעזע (ריגשית). 
הם קצת עירערו את ההחלטה שלי לקחת את הציור למרות שכבר הנחתי מאחורי את האובדן ואני אוהבת את הציור. 
מה אתן חושבות? 
לצפיה ב-'ואו! נשמע ממש מרגש- '
ואו! נשמע ממש מרגש-
שירהד1
28/02/2019 | 18:25
2
120
אם את אוהבת את הציור- ברור שכדאי לקחת אותו. מה זה משנה מה אנשים אחרים חושבים? מה זה בכלל רלוונטי? 
הדבר היחיד שחשוב הוא מה שאת מרגישה ולא מה שאחרים חושבים. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'כל מילה ששירה אמרה. אבל בכ"ז שואלת אותך - '
כל מילה ששירה אמרה. אבל בכ"ז שואלת אותך -
איןאריותכאלה
01/03/2019 | 13:24
1
119
לרוב כשאנשים אחרים מעוררים בנו משהו, זה בגלל שהמשהו הזה חי בתוכנו. האם ייתכן שהתגובות של הסביבה גרמו לך להרגיש שלא ממש הצלחת להשאיר את האובדן מאחורייך?
אישית אני לא מאמינה שאפשר באמת להשאיר את האובדן מאחור, אבל אני מאמינה שהוא יכול להטמע בנפש שקצת משתנה בעקבותיו, כך שהוא לא מהווה יותר את חזות הכל אלא הופך לחלק מן המארג הנפשי.

 
לצפיה ב-'אני מאמינה כמוך'
אני מאמינה כמוך
EcoT
03/03/2019 | 09:06
85
כשאני אומרת שהשארתי אותו מאחורי זאת הכוונה,  שהוא לא חלק מרכזי בחיים שלי.  
אני פשוט לא מתחברת לאנדרטאות והנצחות וזה הפחד שלי שהרגש שיוצא מזה יגרום לתחושה של אנדרטה.
אבל סיכמנו שאני אקח אותה, מקסימות אחזיר.
לצפיה ב-'מסקרן ממש'
מסקרן ממש
ויקטור החתול
05/03/2019 | 13:25
74
נשמע שהיא ציירת מוכשרת ממש, אם הצליחה להעביר רגש חזק כ"כ למי שמביטים בציור, גם בלי לזהות במי או מה מדובר.
אני אישית הייתי לוקחת ושומרת, בין אם במקום מוסתר בו אני לא מביטה בזה קבוע, אם מפריע לך, או במקום בו זה כן מוצג, פשוט כי זה יפה בעיניך.
 
לצפיה ב-'למי שחיפשה אותי אתמול טלפונית- '
למי שחיפשה אותי אתמול טלפונית-
שירהד1
25/02/2019 | 08:59
147
ניסיתי לחזור אלייך אתמול אחר הצהריים וגם עכשיו, אך יש מענה קולי שאומר שהמנוי אינו זמין...
את מוזמנת להתקשר, ואם אינני עונה- ניתן להשאיר הודעה במענה הקולי ואחזור אלייך כאשר אתפנה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

לצפיה ב-'יום הולדת 17 לפורום החודש'
יום הולדת 17 לפורום החודש
תמיד תמיד איתנו
21/02/2019 | 10:18
5
160
שלום לכל חברות וחברי הפורום

למי מכן/ם שהכנוי "תמיד איתנו" אינו מוכר, אני ממעט לכתוב כאן, אולם הייתי פעיל בפורום מיום הקמתו ועד ספטמבר 2004 כמנהל הפורום יחד עם יעל של עדי.

בת זוגתי ואני חווינו כמו כולן/ם כאן אבדן הריון, והפורום סייע לי רבות להתמודד עם האבדן.מקווה שגם אני סייעתי כפי שסייעו לי.

חודש פברואר 2019 הוא חודש ציון לפרום. לפני 17 שנים (!), 13 פברואר 2002, החל הפורום את הפעילות הברוכה שלשמה נוצר.

ביום זה אני חש כי עלי לשוב ולציין עד כמה אני מודה באופן אישי לכל חברות וחברי הפורום, אשר תומכות ותומכים ברגעים הקשים ביותר (ולא חסרים כאלו) בתקופה שבסמוך ולאחר האבדן

אילולא החום, התמיכה, האוזן הקשבת והכתף שתמיד נמצאת כאן לבכות עליה ולקבל חיזוק מחברות וחברי הפורום, הרבה נשים וגברים היו חווים את האבדן בצורה פחות נעימה ויותר כואבת.

כפי שכתבו רבות ורבים כאן לפני, אילולא הפורום ההתמודות היתה קשה הרבה יותר.

בנימה אישית, אני חש לשתף את כולכן/ם בתחושתי לגבי האבדן האישי שלי ובכלל...מבין הסטיקרים הרבים שאנו רואים על מכוניות בעת ההמתנה ברמזורים וכו'...אחד מהם אהוב עלי במיוחד ובו כתוב:"תחשוב טוב – יהיה טוב".ברגעים הקשים ביותר שחוויתי, בהם שתי כמו במערה חשוכה בלי פנס...והכל מסביב שחור וקר...תמיד תמיד לא איבדתי את התקווה. תמיד אמרתי לעצמי, יהיה טוב, תהיה אבא, כגודל הכאב כך גודל השמחה שבעתיד מי ייתן ותשמח.

המסר שלי למי שכעת נמצא עמוק בתוך הכאב, הוא להתאבל, לבכות, לעכל את האבדן הקשה...אבל לא לאבד תקווה. האושר בו יבוא...אם רק נחכה לו בסבלנות, על אף שלעיתים ההמתנה כה קשה ומייסרת.

לסיום הרשו לי להודות בשמי ובשמכן/ם למנהלות הפורומים הנוכחיות וכל הקודמות לאורך כל שנות קיום הפורום על הניהול החם, האיכותי והתומך של הפורום בהתנדבות מלאה ומכל הלב וכל מנהלות משפחת הפורומים אובדן הריון- תמיכה, הריון לאחר אובדן- תמיכה, הורות לאחר אובדן בעבר ובהווה.

אילולא התמיכה והחום שכה חיוניים למי שמנהל את הפורום, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע אחרי 17 שנים, והודות לצוות ניהול הפורומים בעבר ובהווה אני חש כי הפורום מהווה בית חם וחשוב מאין כמותו!

מכל הלב , תמיד שלכן/ם ומי ייתן וכל שתבקשו לו יהי

תמיד תמיד איתנו

לצפיה ב-'תודה על המילים החמות והמרגשות. הלוואי וכל שנבקש לו יהי. '
תודה על המילים החמות והמרגשות. הלוואי וכל שנבקש לו יהי.
שירהד1
21/02/2019 | 14:26
2
37
לצפיה ב-'תודה'
תודה
ציטה 9
26/02/2019 | 13:56
1
49
אכן, בימים קשים מאוד רק כאן אני מרגישה שיש הבנה. תודה מעומק הלב.
לצפיה ב-' ריגשת.'
ריגשת.
שירהד1
26/02/2019 | 13:58
12
לצפיה ב-'תודה על הקמת הפורום שלנו / הערה על "תחשוב טוב - יהיה טוב"'
תודה על הקמת הפורום שלנו / הערה על "תחשוב טוב - יהיה טוב"
איןאריותכאלה
01/03/2019 | 13:36
1
67
אולי זו רק אני ואף אחת אחרת לא מרגישה כך. אבל אליי לא מדבר הרעיון של "תחשוב טוב - יהיה טוב". אילו מחשבות היו משנות מציאות לא היה חולי וסבל ועוני ואומללות בעולם. המחשבות אינן מבטיחות הריון תקין, הורות או הרחבת המשפחה.
 
המחשבה החיובית וההחזקה בתקווה מאפשרת רווחה נפשית גבוהה יותר, ועשויה בהחלט לשנות את הנוף הפנימי של המציאות הנפשית, אבל היא לא משליכה על המציאות עצמה.
 
נותנת דוגמא מעצמי.
המחשבה - "הלוואי שאבא שלי לא היה חולה" לא הבריאה אותו או שינתה את לכתו ממני.
אבל המחשבה - "אני יכולה להתמודד עם המחלה של אבא שלי" אפשרה לי לחיות ברווחה נפשית גדולה יותר מאשר כאשר חשבתי "זה שאבא שלי חולה זה סוף העולם. אני לעולם לא אקום מן האבל הזה. תמיד אחיה במציאות מקבילה למציאות של שאר בני האדם שאינם מתמודדים עם עול נפשי כבד כזה".
 
המסע ממחשבה א' למחשבה ב' לקח לי שנים, והצריך עבודה פנימית שלי, סיוע ממטפלת מופלאה, ותהליך התבגרות, קבלה והשלמה עם המציאות.
אילו מישהו היה בא אלי עם הרעיון 'תישוב טוב יהיה טוב' בימים של שיא ההלם והכאב, בימים בהם צחצוח שיניים היה פעולה מורכבת, הרעיון רק היה מכאיב לי ומקומם אותי מאד.
 
לצפיה ב-'מסכימה עם איןאריותכאלה- '
מסכימה עם איןאריותכאלה-
שירהד1
01/03/2019 | 14:03
41
האמת היא שרציתי גם אני לכתוב את הדברים ואת המסר שלי שתואמים את מה שכתבה, אבל לא היה לי חשק לעימות כלשהו או לחלופת דברים שתראה אולי ביקורתית מצידי.
בהזדמנות זו, גם אכתוב שבחירת המילים: "יום הולדת לפורום" היא בחירה לא נכונה בעיניי. אפשר היה לבחור מילים עדינות ומתאימות יותר, כמו: "לפני כך וכך שנים הוקם/נוסד הפורום"...
המילים "יום הולדת" בהקשר של נושא הפורום נראות לי לא מתאימות בעליל. 
מקווה שאם אתה קורא את הדברים, אתה מבין על מה אני מדברת. בהתחשב בעבר שלך, בוודאי תבין. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'פינת הביניים / מה יגידו אזובי הקיר'
פינת הביניים / מה יגידו אזובי הקיר
איןאריותכאלה
14/02/2019 | 21:01
8
237
מזהירה שהכותבת כותבת מנקודת מבטה - אחרי הטלטלות של תקופת הביניים. מי שרגישה מדי כרגע, עדיף שתמנע.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מחוץ למרוץ. אני אחרי לידת הקשת שלי. אני לא סופרת ימים, לא בודקת ביוצים, לא טרודה בהפרשות.
בגלל שהילדה האחרונה נולדה אחרי הזרעה, ובגלל שמסיבה רפואית אסורים עלי הורמונים, אמצעי המניעה שלנו לא לגמרי 100%. אבל בהתחשב בגילנו הקשיש ובהתחשב בהתערבות שנדרשה להבאת הילדה האחרונה, אלה אמצעים מספיקים לגמרי לשלב הזה.
 
 
אני אמנם לא עוקבת אחר הוסת באופן צמוד במיוחד, אבל המחזור שלי מאז ומעולם די סדיר, ואני יודעת בערך מתי הוא צפוי להגיע. באחד הימים הבחנתי שהוסת אינה, שחזרתי את הפעם האחרונה, ראיתי שמתעכבת מעט והנחתי לזה. חלפו עוד ועוד ימים ו.... נאדה. אני שוב מריצה תאריכים בראש וקולטת שאני בשבועיים איחור.
 
שבועיים. הלב עוצר לשניה. אני רצה למגירת התרופות, שם ממש בפינה האחורית זרוקות עוד כמה בדיקות מימים עברו. אני מחכה בקוצר רוח. פס אחד מופיע בבירור. אני מחכה עוד. כלום. אני רצה עם הבדיקה לחלון. אני מסובבת את הבדיקה לכל הכיוונים. אני בודקת גם מתחת לפנס. הלב שלי הולם כמו משוגע.
בבת אחת אני נזרקת לציפיה. למתח עצום, ללב שכל כך כל כך כמה, לגוף שמאכזב. הבדיקה עקשנית. לא עוזר החלון ולא עוזר הפנס ולא עוזרת הכמיהה. אין פס שני.
לצפיה ב-'אני מנסה להבין מה את כותבת, '
אני מנסה להבין מה את כותבת,
שירהד1
15/02/2019 | 23:19
182
 
או מה את בעצם רוצה לומר, ואני לא מצליחה. 
האם את רוצה עוד ילד? לא רוצה? מרגישה את הכמיהה לעוד ילד? או רק נזכרת באותה כמיהה לפני ילדת הקשת? 
 
יכולה לומר לך שהרופאה הגניקולוגית שלי אמרה לי בזמנו, לאחר לידתה של מעיין, שכל אישה שרוצה להימנע מהריון נוסף, צריכה להשתמש באמצעי מניעה כאלו או אחרים עד שהיא מפסיקה לקבל את הווסת. היא לא התייחסה לבטיחות של אמצעי כזה או אחר, או לסטטיסטיקות. גם לי יש מגבלות בעניין- בשל בעיות של מגרנות, אינני יכולה להשתמש בגלולות, אבל יש פתרונות אחרים... 
 
אשמח אם תוכלי לנסות ולנסח את הדברים בצורה בהירה יותר מבחינת התחושות שלך, אם הדברים ברורים עבורך. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
 
לצפיה ב-'אני חושבת שאני מבינה בהחלט'
אני חושבת שאני מבינה בהחלט
בשדרת האיזדרכת
17/02/2019 | 09:49
1
148
גם כשמשחררים ומוותרים פתאום כשעולה האפשרות שוב מתחברים בכל העוצמה לכמיהה. אני חושבת שמאד קשה לסגור לגמרי דברים , לא ברמת השלמה שמופיעה בסרטים אמריקאים, לא ברמת ההשלמה שהיינו רוצות לזכות לה. אבל המצב שאת מתארת הוא דווקא לא רע בכלל, בלי טריגרים מאד ספציפיים יש השלמה ואפשר להמשיך הלאה בטוב. לו הייתי שם, הייתי מאד גאה בעצמי.
לצפיה ב-'מודה שאצלי זה אחרת לגמרי- '
מודה שאצלי זה אחרת לגמרי-
שירהד1
17/02/2019 | 10:13
128
ברגע שקיבלתי את מבוקשי- זהו. נסגרה לגמרי (!) הכמיהה לעוד ילד. 
גם כך כל כך הייתי קרובה לחוסר הגשמת החלום, שברגע שבקשתי מולאה- מאז- אני הכי מאושרת בחלקי ורק מתפללת לבריאותם של כולם. 
אני חושבת ומרגישה שתחושת השלמות הזו מאפשרת לי לנהל את הפורום הזה ואת הפורום השני. 
 
זו אני, כמובן, וכל אחת עוברת תהליכים אחרים, גם לאחר לידת ילד/ת הקשת. 
 
מרשה לעצמי לאחל לכולן הגעה לתחושה של שלמות ורוגע. 
 
שירה. 
 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'אני רואה שכוונתי לא הובנה כלל - הסבר בפנים'
אני רואה שכוונתי לא הובנה כלל - הסבר בפנים
איןאריותכאלה
17/02/2019 | 12:48
1
155
הי לכולן,
הכותרת שלי - מה יגידו אזובי הקיר - מתייחסת אלי. אני אזוב הקיר, המצוי בצדי ההתרחשויות, רחוק מהטלטלות של תקופת הביניים, אחרי תקופת הביניים, אחרי לידת הקשת, תוך שימוש באמצעי מניעה, ללא רצון לילד נוסף ----- ועל אף כל זאת ברגע שחשדתי שיש אולי אפשרות פצפונת שנקלטתי למרות המניעה - רצתי עם המקלון לעמוד באור השמש בחלון והרגשתי מחדש את הכמיהה של פעם -
 
ואם אני מרגישה ככה - בגילי - אחרי לידת הקשת - באיזו עוצמה חוות את זה הנשים האמיצות שכאן - דהיינו הארזים החסונים --- הנלחמות על ילד נוסף, המצויות בעין הסערה, בשיא הטלטלה ??? מאחוריהן אובדן ולפניהן... אין לדעת.
לצפיה ב-'תודה על ההסברים. כעת הדברים ברורים ומובנים'
תודה על ההסברים. כעת הדברים ברורים ומובנים
שירהד1
17/02/2019 | 12:58
30
לצפיה ב-'מקווה שאני אכן בביניים ולא אחרי'
מקווה שאני אכן בביניים ולא אחרי
אמילי 33
01/03/2019 | 01:11
2
49
אני חוזרת לפה כל כמה חודשים ברגעים שהקושי משתלט, בשביל לפרוק קצת למקלדת.
עוד מעט שנתיים אחרי הלידה השקטה, ו-4 שנים מהפסקת ההריון הראשונה. לפני כמה חודשים סיימנו סבב טיפולים שלא צלח ועכשיו מנסה לאסוף את עצמי לסבב נוסף.
חשבון הבנק כבר מאותת לנו להפסיק עם הנסיונות, וגם הקופה כבר לא מוכנה לממן טיפולים, אבל קשה לי להרים ידיים.
בעלי לא כל כך מבין אבל זורם, יש לנו 2 בנות שש בבית, שלא מבינות למה אמא לא מצליחה להביא להן אח או אחות קטנים.
לא פשוט הביניים, אבל באמת מקווה שזה רק ביניים ולא כבר סיפור גמור.
לצפיה ב-'תקופת הביניים מזוית אחרת'
תקופת הביניים מזוית אחרת
איןאריותכאלה
01/03/2019 | 13:20
1
46
אמילי, הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי שאת בסופו של שלב הביניים. חלק מהמהות שלו הוא שלא ידוע האם הוא אכן ביניים או סוף דבר. הלוואי שתזכי להרחיב את המשפחה, שההריון הבא יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות. כתבת כל כך בקיצור, אבל המאמץ, השחיקה, הסבל ותעצומות הנפש עולים בבירור מבין המילים.
ושאלה בירוקרטית לגבי הקופה -האם את לא זכאית למימון הטיפולים עד גיל 45?
לצפיה ב-'תודה על ההתייחסות '
תודה על ההתייחסות
אמילי 33
01/03/2019 | 15:54
43
אני מנסה להרות עם ילד שלישי מסתבר שיש איזו מכסה של החזרות שהקופה מוכנה לממן לכל ילד. פעמיים כבר הייתי בהריון עם ה״ילד השלישי״ אך שתיהן נגמרו בהפסקת הריון בשלב מאוחר (כל פעם מסיבה אחרת של ביש מזל), אבל מבחינת הקופה סוכמים לי את כל ההחזרות יחד של כל הניסיונות (אצלם הבדיקה זה לא מתחדש בכל הריון אלא לפי לאיזה מספר ילד מנסים להרות).
לצפיה ב-'מעתיקה לבקשת המנהלת- מה עושים בשביל לשחרר?'
מעתיקה לבקשת המנהלת- מה עושים בשביל לשחרר?
b4u8
07/02/2019 | 15:55
10
330
שנה ורבע לאחר אובדן בני ולידה שקטה בשבוע 37+2.
בספטמבר התחלנו שוב לנסות.
איכשהו הייתי תחת האשלייה שמיד איכנס להריון כפי שקרה בהריון של הלידה השקטה. לא קרה...
המחזורים שלי מדוייקים כפי שלא היו אף פעם, הביוץ נצפה כל פעם ע"י מקלוני ביוץ, מזוהה גם ע"י הפרשות וע"י כאבים. ועדיין לא נקלטתי.
וכולם אומרים לי לשחרר כי הלחץ גורם לכך שאני לא איקלט.
אז איך משחררים? אני כבר בת 37 (וחצי..) הזמן מתחיל לתקתק לי ממש חזק בראש...
בבית יש בנות לא קטנות בנות 11 ו-8 שמביעות כמיהה לאח קטן נוסף.
יש לי בעל מדהים ותומך שמרים אותי כל חודש,
יש לי עבודה מעניינת ומספקת ורק אני חיה מחודש לחודש וכל פעם מתפללת שבשמונה בחודש לא אראה את הדימום...עד מתי?!?!
לצפיה ב-'ועדכון...'
ועדכון...
b4u8
07/02/2019 | 15:55
231
גם החודש הזה אפשר להספיד עקב המחזור שהפתיע והגיע יומיים מוקדם יותר
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
שירהד1
07/02/2019 | 19:57
5
167
הגבתי לך באריכות בפורום השני.
מה שרציתי עוד לשאול אותך קשור לנסיבות הלידה השקטה- האם ידעו לומר מה קרה? או שזה היה אחד מאותם מקרים שלא יודעים מה הסיבה? האם שלחו אותך לבדיקות קרישיות יתר? שלחו את העובר לבדיקות כלשהן? 
אני כמובן שואלת כל זאת לא חלילה כדי להכאיב עוד יותר, אלא כדי לבדוק האם אפשרי לעשות משהו כדי למנוע חס וחלילה הישנות של הדבר. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
b4u8
10/02/2019 | 09:20
4
180
ידוע מה קרה. לפני עשור ילדתי בניתוח קיסרי ושלוש שנים אחרי זה ילדתי לידה רגילה. גם הפעם התחלתי ללדת רגיל, אבל בפתיחה מלאה הרחם נקרע, לצערי, הייתה היפרדות שליה מלאה, מה שגרם לבני מוות כמעט מיידי.
הבהילו אותי לניתוח, אבל זה היה מאוחר מדי.
ההוראות להריון הבא הן פשוט לא להגיע לצירים, וכנראה שיילדו בשבוע 37 לכל היותר.
לצפיה ב-'נותרתי ללא מילים, רק חיבוקים'
נותרתי ללא מילים, רק חיבוקים
שירהד1
10/02/2019 | 09:35
42
לצפיה ב-'איזה סיפור קשה, שולחת לך חיבוק דרך המיקלדת'
איזה סיפור קשה, שולחת לך חיבוק דרך המיקלדת
בשדרת האיזדרכת
10/02/2019 | 09:43
2
127
לגבי השאלה בהודעה הפותחת - אין לי עצה, אני לא ממש הצלחתי לשחרר. אבל כשנותנים לשיגרה היומיומית למלא את הזמן, יוצא שהדברים הטובים - הילדים, הבעל, העבודה המספקת, תופסים מקום מאד דומיננטי וזה יכול להקל.
לגבי האחרים שממציאים שבגלל הלחץ את לא מצליחה - שטויות במיץ ולא ברור לי איך אנשים מרשים לעצמם לתת עצות אחיתופל שכאלו. חוץ מלהגביר את האשמה ,מה התועלת באמירות כאלו?? הלוואי וכולנו יכולנו לצאת לסדנת שנטי בנגב ולפתור את כל שלל הבעיות שעולות כאן. נראה את כל המייעצים נרגעים לפי דרישה כשהם יהיו בסטרס.
ולגופו של עניין - האם בדקו שהקרע ברחם לא פגע ברירית ובסיכויי ההקלטות? עשית  היסטרוסקופיה?   
   
לצפיה ב-'היסטרוסקופיה'
היסטרוסקופיה
b4u8
11/02/2019 | 13:32
1
89
ביולי הלכתי לפרופ' שיף (עשרה חודשים אחרי הלידה השקטה) והוא בדק אותי, אמר שהרחם נראה תקין. המליץ על היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לבדוק שהכל בסדר באזור התפר. הלכתי אח"כ למומחית בתחום פה בצפון, שבדקה אותי ואמרה שהיא לא רואה צורך בהיסטרו', כי גם הפעולה הזו יכולה לעשות הידבקויות והיא מבקשת שרק אם יהיה איזשהו שינוי בכמויות הדימום או אם אנסה כמה חודשים ולא אצליח להיקלט אז שאחזור אליה. אני עכשיו בהתלבטויות אם לחכות עוד חודש חודשיים, או ללכת אליה ובכל זאת לבצע את ההיסטרוסקופיה
לצפיה ב-'כמו שויקטור כתבה- היסטרוסקופיה אבחנתית לא אמורה לפגוע ברירית'
כמו שויקטור כתבה- היסטרוסקופיה אבחנתית לא אמורה לפגוע ברירית
בשדרת האיזדרכת
12/02/2019 | 21:23
61
בסה"כ ממלאים את הרחם במים ומצלמים אותו מבפנים עם סיב אופטי- נראה כמו סרט בערוץ המדע.
יש מעט מאד דימום אחרי הבדיקה לא שמעתי מעולם שהיא יכולה לגרום להידבקויות, רק לאבחן אותן.
לצפיה ב-'קראתי את זה גם!'
קראתי את זה גם!
b4u8
11/02/2019 | 13:36
1
112
אני בהחלט משדרת לכולם שיעזבו אותי בשקט ושייצאו לי מהרחם,
נראה שזה די עוזר, כי כבר מפחדים לשאול אותי.
אבל מי שאני כן פותחת את ליבי בפניה לגבי התסכול שלי בעניין הזה,
מייד אומרת לי שאני צריכה להרפות ושזה יקרה כשזה יקרה.
עצה שכאמור לא באמת ניתנת לביצוע ברמה הפרקטית...
נראה לי באמת שאם עוד חודש-חודשיים לא יצלחו הניסיונות, אחזור לבירורים ואולי באמת אבצע את ההיסטרוסקופיה, למרות שגם זה מפחיד אותי
לצפיה ב-'היסטרוסקופיה אבחנתית אינה פולשנית'
היסטרוסקופיה אבחנתית אינה פולשנית
ויקטור החתול
12/02/2019 | 12:05
75
ולכן אינה אמורה בפני עצמה לגרום להידבקויות.
אני עשיתי מס' אבחנתיות ומס' ניתוחיות והוסבר לי ע"י ד"ר חן גולדשמיט, שהוא אחד המומחים המובילים בארץ לתחום שרק התעסקות פולשנית עם הרחם והרירית עשויה לגרום להידבקויות וגם אז הסיכון הוא די נמוך, אצל מי שאין לה נטיה לכך (נשים רבות עוברות קיסרי וגרידות ולא סובלות מהידבקויות כתוצאה ולמעשה גם אני אישית עברתי מס' גרידות וללא שום סיבוך מהן שהוביל בזמנו לקושי להרות... הכל התחיל אצלי בשלב מתקדם יותר ולמעשה אחרי הקיסרי במקרה שלי).
לצפיה ב-'ANA חיובי והקשר להפלות'
ANA חיובי והקשר להפלות
חוששת ממש
08/02/2019 | 11:25
2
206
שלום בנות,
לצערי גם אני מצטרפת לפורום הזה עקב הפלה נדחית שעברתי לפני שבוע.
קצת רקע שלי:
בת 31, עברתי טיפולי פוריות מפרכים במשך שנה עקב PCOs, ונקלטתי להריון ראשון לאחר החזרת עובר מוקפא שלצערי נפסק בשבוע 9 כאשר העובר הפסיק להתפתח והדופק נפסק. גיליתי את זה רק בסוף שבוע 11 כשהגעתי לשקיפות עורפית מלאת ציפייה וחטפצי את הכאפה של החיים שלי.
אושפזתי לצורך הפלה עם ציטוטק. הסתבר שאני מה-20% שזה לא משפיע עליהם, ואחרי 3 ימי אישפוז עברתי גרידה.
ברקע: תת פעילות של בלוטת התריס (מטופלת תרופתית) ונשאות של מוטציות הטרוזיגוטיות לפקטור 2 ו- mthfr (טופלתי בקלקסן בסבב האחרון).
בנוסף, בבדיקות הדם יצא שיש לי ANA חיובי בטיטר של 1:160 ו- anti-histone שמעל מהנורמה (בדיקת כל שאר הנוגדנים תקינה).
ביקרתי ראומטולוגית כבר בתחילת ההריון שאמרה לי שכיוון שזו הבדיקה היחידה שיצאה חיובית, אין לזה משמעות ולא צריך שום טיפול. גם רופא הנשים שהייתי אצלו במעקב וכן רופא הריון בסיכון שניהם אמרו את אותו דבר כמו הראומטולוגית.
עם זאת, שיטוט באינטרנט מעלה קשר בין ANA חיובית להפלות.
רציתי לשאול אם גם למישהי מכן היתה ANA חיובית בהריון שנגמר בהפלה?
האם קיבלתן טיפול כלשהו בעקבות כך?
אם כן מהו?
מי היה הרופא שנתן אותו?
האם עזר בהריון הבא?
תודה.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
שירהד1
08/02/2019 | 15:12
1
95
ובכלל- עצוב לקרוא על הדרך שמתארכת, על טיפולי הפוריות, ההפלה והגרידה. 
 
קראתי מספר פעמים את מה שכתבת, ולמעשה, אני מבינה ש-3 רופאים אומרים לך את אותו הדבר לגבי הבדיקה על הANA. אני לא מבינה בתחום בכלל מבחינה רפואית. רק רוצה לסבר את אוזנך, שעברתי 7 הפלות, ואין לי ANA חיובי. 
(וגם לא היתה לי קרישיות יתר, ולא בעיות רחמיות, ולא כלום. רק עוברים דפוקים..., עד שהגיע המזל). 
 
אנחנו תמיד מחפשים תשובות, ולא תמיד יש כאלו. שמעת חוות דעת של 3 רופאים. נשמע לי די והותר. מקווה שאולי מישהי פה תוכל לשפוך יותר אור על העניין או לספר לך מנסיונה האישי. 
 
מאחלת לך שההריון הבא יגיע במהירה, ויסתיים בידיים מלאות.
שירה. 
 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה רבה על המלים החמות! '
תודה רבה על המלים החמות!
חוששת ממש
08/02/2019 | 18:13
20
לצפיה ב-'לידה שקטה ותמיכה '
לידה שקטה ותמיכה
הילית87
06/02/2019 | 04:34
4
341
היי יקרות.. מקווה שזה בסדר שאני שואלת כאן. 
גיסתי עוברת לידה שקטה בחודש 8,זה הריון ראשון שלה, אני רוצה לדעת איך אני יכולה לתמוך ולעזור עד כמה שניתן .
קצת רקע: בסקירה המורחבת גילו חסימה במעיים של העובר ומאז עברו מי שפיר אקו לב שהיו תקינים, ו mri שהראה שהחסימה במעי הדק.
 
אתמול לא חשה בתנועות העובר הלכה להיבדק ואמרו לה שאין דופק��
לא יודעת אם יש קשר בין החסימה המעיים למה שקרה אם בכלל. 
אני בעצמי עברתי 2 גרידות בשבועות מוקדמים (7-8) ועדיין אני לא מסוגלת להשוות ללידה שקטה.
כל הזמן חושבת עליהם ורוצה לדעת איך אני יכולה לתמוך ולעזור גם לגיסתי וגם לאחי היקר. 
אודה לעזרה��
לצפיה ב-'היי הילית87- משתתפת בצער המשפחה על אובדן ההריון'
היי הילית87- משתתפת בצער המשפחה על אובדן ההריון
שירהד1
06/02/2019 | 08:45
3
166
ברור שזה בסדר שאת שואלת כאן- אם לא כאן- אז איפה?
 
את גיסה ואחות מקסימה ורגישה. 
אני חושבת שהמפתח לתשובה שלי עבורך נמצא בדברים שאת בעצמך כתבת: "כל הזמן חושבת עליהם ורוצה לדעת איך אני יכולה לתמוך ולעזור גם לגיסתי וגם לאחי היקר". 
אני חושבת שזה בדיוק מה שאת צריכה לומר להם. 
המפתח הוא הבעת אמפטיה, הבעת רצון לתמוך, ואמירת האמת- "אני משתתפת בצערכם, חושבת עליכם, עצובה יחד איתכם, רוצה לתמוך ולא יודעת כיצד". 
 
אין פה תשובה אחת נכונה, כי לכל אחת ולכל אחד עוזר משהו אחר. 
אחת צריכה רק לבכות. 
השנייה צריכה לבכות ולצאת להתאווררות
השלישית צריכה לחזור מהר לעבודה
הרביעית צריכה להיות בחופשת "לידה" מלאה
החמישית רוצה עידוד ושיגידו לה שהיא עוד תלד בעתיד
השישית רוצה כעת רק להיות באבל ושלא ידברו איתה על העתיד
 
וכנ"ל כמובן גם לגבי הבעל (במקרה זה- אחיך).
 
לכן- מה שהכי נכון לעשות זה להביע אמפטיה ורצון לתמוך, ולתת לצד השני לומר למה הוא זקוק ממני. 
 
ממליצה לקרוא באתר נפלא שיצרה אחת מאיתנו- נועה אמא של רואי. יש שם הרבה מידע וגם עצות לרוצים לתמוך. 
 
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
הילית87
07/02/2019 | 20:37
2
94
נכון את צודקת כל אחד מתמודד בדרך שלו... אני אעשה מה שאמרת.
אגב, אם את יודעת מבחינת חופשת לידה יש מינימום של זמן שהיא חייבת לקחת? נניח אם היא רוצה לחזור לעבודה לפני שמסתיימת החופשת לידה...
לצפיה ב-'כמו בלידת חי'
כמו בלידת חי
סימון בוליבאר
16/02/2019 | 18:44
1
101
מינימום של 6 שבועות.
מצטרפת לכל מה ששירה כתבה ומוסיפה רק שהכי חשוב זה לא להיעלם,  ולהיות מאד סבלנית. אם בחודש או חודשיים או שלושה הראשונים אחרי הלידה היא לא רוצה לראות אותך, זה לא אומר שהיא לעולם לא רוצה יותר לראות אותך, או שתמשיכי לנסות להראות ניסיונות להתעניין. לפעמים מה שמתאים בהתחלה משתנה בהמשך , לאט לאט.
ועוד דבר, ממש בלי לזלזל במה שאת עברת - וברור לי שכל חוויה היא קשה, והנסיבות הן משמעותיות ואני לא מכירה את הנסיבות שהיו אצלך - בכל זאת - בבקשה אל תגידי לה שעברת הפלה בשבוע 7-8... למרות שכל דבר הוא בפני עצמו קשה, זה באמת לא דומה בשום צורה. זה קצת כמו לבוא לחולה סרטן ולספר לו שהיתה לך דלקת ריאות. זה פשוט לא קרוב בכלל.
מעבר לזה, את יכולה להפנות אותה לכאן. זה מקום מאוד תומך והאנונימיות מאוד מקלה על השיתוף.
משתתפת מאוד בצערה, לא יכולה לדמיין איך שורדים את זה בילד ראשון
לצפיה ב-'תודה רבה מקבלת מה שאמרת.... '
תודה רבה מקבלת מה שאמרת....
הילית87
16/02/2019 | 18:49
23
לצפיה ב-'האם מישהי קיבלה מחזור פחות מחודש לאחר ההפלה?'
האם מישהי קיבלה מחזור פחות מחודש לאחר ההפלה?
una2
31/01/2019 | 18:44
2
119
שלום לכולם
לפני 3 שבועות הייתה לי הפלה טבעית בשבוע 7. יצא שק ודיממתי. הרופא אמר שיש שאריות וצריך להוציא. עשיתי גרידה לפני שבועיים. אתמול עשיתי אולטרסאונד והכל היה נקי ועשיתי גם בדיקת פאפ. היום התחיל דימום קליל שהגבר והפך לחזק עם כאבים קלים של מחזור. האם זה הגיוני שקיבלתי כבר מחזור?
לצפיה ב-'אני קיבלתי מחזור 23 יום לאחר הגרידה'
אני קיבלתי מחזור 23 יום לאחר הגרידה
זלופית
31/01/2019 | 22:04
1
93
גם לי הייתה שארית קטנה שלא יצאה לאחר הציטוטק ואחרי יותר משבועיים ללא דימום בכלל התחיל לי דימום יומיים לפני הגרידה שלתחושתי היה מחזור, אבל הרופאים טענו שלא יכול להיות. הדימום הפסיק לחלוטין אחרי הגרידה ואז אחרי 23 יום קיבלתי מחזור.
24-25 יום זה אורך המחזור החודשי שלי, ככה שמאוד הסתדר לי שקיבלתי מחזור מתי שקיבלתי.
האם המחזור החודשי שלך קצר בד"כ (פחות מ-28 יום)?
לצפיה ב-'מחזור'
מחזור
una2
31/01/2019 | 23:45
70
כן,המחזור בדרך כלל קצר יותר מ28.אבל בפעם הקודמת אחרי גרידה קיבלתי בול אחרי 30 יום
לצפיה ב-'נהלים חדשים של משרד הבריאות לגבי אובדן הריון'
נהלים חדשים של משרד הבריאות לגבי אובדן הריון
כבשה0פועה
21/01/2019 | 15:55
8
291
מתוך כתבה מאת עידו אפרתי, שהתפרסמה בעיתון הארץ (חלק מהכתבות פתוחות רק למנויים):
"נוהל חדש של משרד הבריאות קובע כי במקרה של אובדן הריון הוצאת העובר המת מרחמה של האשה תבוצע תוך 72 שעות לכל המאוחר מרגע האבחון. הנוהל, שכבר נכנס לתוקף, מסדיר לראשונה את תהליך הטיפול במקרים של אובדן היריון, בכל שלב, ואת קבורתו של העובר – שנקבע כי ייטמן בתוך עשרה ימים לכל היותר".
הדרך כמובן ארוכה ונדרשים שיפורים נוספים סביב אובדני הריון - אבל טוב לשמוע שלפחות מחלק מהנשים ייחסך העינוי שבהמתנה מתמשכת לפרוצדורה בתוך האובדן.
בקישור:
https://www.haaretz.co.il/news/health/1.6855694
לצפיה ב-'וואוו, מקווה שזה אפשרי לביצוע'
וואוו, מקווה שזה אפשרי לביצוע
שמולי קיפוד
22/01/2019 | 00:16
105
הרי כשזה לא קרה, אמרו לנו שזה מכיוון שאין תורים פנויים, איך פתאום יהיו?
או שבית החולים שאליו פנית יהיה מחויב למצוא לך תור לפחות במקום אחר?
אולי קופת החולים תצטרך למצוא תור לגרידה בבית חולים באיזור?
בקיצור, מעניין איך זה יתבצע בפועל.
 
לצפיה ב-'תודה על הכתבה, אבל- '
תודה על הכתבה, אבל-
שירהד1
22/01/2019 | 08:38
2
145
1. לא ברור לי איך אפשר לבצע את זה בתכלס. מערכת הבריאות קורסת תחת הנטל הכללי, ראשי בתי החולים מודיעים שהמחלקות והצוות על סף קריסה, יש על כך כתבות השכם והערב...אז איך פתאום יוכלו למצוא למישהי תור תוך 72 שעות? זה לא נראה לי ישים. לצערי הרב. 
עם כל הכבוד לחוקים, אם אין אפשרות לבצעם בפועל- זה לא שווה הרבה. כי פה העיקר היא לא רק הכוונה, אלא גם הביצוע. 
 
2. אולי פספסתי- אבל לא ראיתי התייחסות לעוברים פגועים ולמצבים שבהם צריך להפסיק את ההריון, למרות שיש עדיין דופק אצל העובר. אם כבר חוקקו חוק (למרות חוסר היכולת לישם אותו), כדאי היה גם להתייחס למצבים אלו. גם לשאת ברחם עובר פגוע שמשול למת, זה מצב בלתי נסבל בשביל האישה. 
 
אני יודעת שאף אחד מהגורמים האמונים על כך לא קורא את הדברים פה, אבל כתבתי בכל זאת...גם אני צריכה וונטילציה מדי פעם.
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'מסכימה לגמרי'
מסכימה לגמרי
כבשה0פועה
22/01/2019 | 10:54
1
91
ברור שכפי שכתבתן (מנסיונכן ומנסיונן של רבות וטובות כאן) - המערכת לא ערוכה טכנית לעמידה בחלק מהיעדים שנמנו בכתבה.
בכל זאת - מדובר בצעדים ראשונים של *הכרה* ממסדית, גם אם חלקית (כי כפי שציינת - אין התייחסות להפסקת הריון של עובר פגוע) בהיבט הנפשיים של התמשכות מצב הריון, הצורך בתיאום בתוך מערכת הבריאות ונושא קבורת עובר.
 
לצפיה ב-''
שירהד1
22/01/2019 | 11:22
7
לצפיה ב-'ההכרה במצב היא כברת דרך ארוכה'
ההכרה במצב היא כברת דרך ארוכה
ויקטור החתול
23/01/2019 | 10:21
78
אבל זה אכן לא ישים.
גרידה היא ניתוח לכל דבר, הדורש חדר ניתוח ומרדים, מנתח וכמובן צוות רפואי מלא והרי ברור לכולנו שלא ניתן להפעיל את כל חדרי הניתוח אך ורק ואפילו לא בעיקר, עבור גרידות, כשיש ניתוחים מצילי חיים גם לבצע.
 
אני צופה שמה שיקרה זה הרבה הרבה יותר ציטוטק.
גם היום נותנים לרוב למטופלות את הבחירה בין ציטוטק לגרידה עם הסבר שלגרידה יש להמתין לתור פנוי וציטוטק ניתן מיידי, אם כי לוקח זמן להשפעה , אם בכלל ולפעמים נדרשת גרידה בסוף ממילא.
 
בפועל - לא חושבת שזה יקדם אותנו לאנשהו, מעבר להכרה שזה מצב פיזי ונפשי בלתי מתקבל על הדעת.
הלוואי שאתבדה.
לצפיה ב-'עוד כמה פרטים'
עוד כמה פרטים
קונטרפונקט
26/01/2019 | 20:11
2
108
הנוהל גם מנחה את בתי החולים להפריד עד כמה שאפשר בין יולדות בלידות שמחות לבין יולדות בלידות שקטות.
בנוסף, בתי החולים יחוייבו לספק ליווי פסיכולוגי נשים שחוו אובדן הריון לאחר שבוע 14.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
שירהד1
27/01/2019 | 09:59
1
14
לצפיה ב-''
קונטרפונקט
19/02/2019 | 17:49
5
לצפיה ב-'החלטתי'
החלטתי
1111lili
21/01/2019 | 09:59
4
368
אחרי הפלה ו2 הריונות כימיים 
החלטתי לא לעשות בדיקת הריון ביתית עד יום 9 לאיחור לפחות
כבר חצי שנה שכל חודש חווה אכזבה .
כבר הבנתי שזה לא משנה , גם אם בדיקה ביתית תראה חיובי זה לא אומר כלום מבחינתי, אי אפשר לשמוח, עד שאין דופק לפחות.....
מקווה שאעמוד בזה כי כבר נמאס להתאכזב..... 
כרגע איחור 4 ימים למחזור... מקווה לטוב בלי הרבה ציפיות��
לצפיה ב-'אהבתי את הנושא: "החלטתי"-'
אהבתי את הנושא: "החלטתי"-
שירהד1
21/01/2019 | 12:59
3
128
אני לא מכירה אותך...רוצה קצת לפרט?- באיזה שלב היתה ההפלה? מתי היו ההריונות הכימיים? האם יש ילד/ים בבית? בת כמה את?
(אם לא מתאים לך לשתף- זה בסדר גמור. תרגישי חופשי). 
 
וכמובן- מאחלת לך מהר מהר לעבור לפורום השני, הריון אחרי אובדן.
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'היי'
היי
1111lili
22/01/2019 | 00:43
2
101
אני בת 26 ובעלי 30
אין לנו ילדים.  
ההפלה הייתה שבוע 11 ללא דופק עובר.
תודה (::
לצפיה ב-'מחזיקה לך אצבעות'
מחזיקה לך אצבעות
שירהד1
22/01/2019 | 08:39
1
25
לצפיה ב-'תודה:)'
תודה:)
yaelushka4
22/01/2019 | 08:48
25
לצפיה ב-'מחזור שהשתבש'
מחזור שהשתבש
אלמונית142
18/01/2019 | 21:41
6
230
היי לכולן,
כאמור, עברתי את הגרידה ב-3.9. מאז היו שני מחזורים.
המחזור השלישי טרם הגיע חרף חלוף 60 יום אחרי הקודם.
בשישי בשבוע שעבר הייתי אצל רופאת נשים. שאלה האם בטוחה שאני לא בהיריון? השבתי לה שזהו אכן הדבר הראשון שבדקתי (כאילו זה לא מובן שזהו הדבר הראשון שיש לשלול). בדקה אותי, כי ביקשתי לבצע בדיקה. אמרה לי שהכל נראה תקין ושהשחלה השמאלית מוגדלת דבר המעיד על שהיה ביוץ לאחרונה. אז השיבה או שיגיע מחזור בקרוב ואם לא אז שאבין. הרגיז אותי. כאילו אני צריכה את הרופאה בשביל שתגיד לי את זה. עבר שבוע מאז הבדיקה. נמצאת בהמתנה. התסכול גובר שלא מספיק שחוויתי אובדן גם הגוף שלי עתה השתגע. המחזורים לפני כן היו כל 26-31 ימים, בטח לא ש60 יום עברו ולא קורה דבר. 
אתמול אחרי שישבתי זמן מה, קמתי. חוויתי כאב עז וחד ברחם, לא הצלחתי לעמוד. התקפלתי מכאב. התיישבתי על הספה מרוב הכאב. חלף אחרי כדקה. נבהלתי. הזכיר לי נשכחות. מתוסכלת.
מרגישה שהחיים צוחקים עלי. אחרי האובדן לא הצלחתי לחזור לעצמי באמת. בעיקר כועסת על החיים. התחלתי לחשוב על המסלול שלי מחדש, על הרצונות והשאיפות שלי. שהגוף שלי לא באמת נתון לשליטתי.
 
לצפיה ב-'אובדן הריון=אובדן שליטה'
אובדן הריון=אובדן שליטה
שירהד1
19/01/2019 | 15:13
1
117
נכון מה שכתבת. ההתמודדות עם אובדן השליטה הוא מורכב תמיד, ובטח ובטח כאשר מדובר על דברים שאנחנו כל כך רוצות ומשהו בדרך משתבש, בניגוד לכל תוכנית שתכננו. 
לגבי התכלס- האמת היא שאני לא כל כך מבינה- אם הכל תקין, אז למה הגוף דילג על וסת? מה ההסבר שהרופאה נתנה? זה הרי לא מאפיין את המנגנון ההורמונאלי מלפני כן. לא הבנתי. מודה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'לצערי לא נתנה כל תשובה'
לצערי לא נתנה כל תשובה
אלמונית142
20/01/2019 | 20:27
59
לצערי הרב הרופאה לא נתנה כל תשובה. די התייחסה לתלונותיי כזניחות ולא ראתה בהן ממש.
בכללי, אני מאוד מאוכזבת מרפואה הציבורית. החל מחוויה המזעזעת שעברתי בהריון, חודש ימים כדי לקבוע שההריון שלי לא תקין, התהלכתי בין הרופאים, בבכי שנמשך חודש ימים, חסרת אונים ועד החוויה הנוכחית.
מסוג האמירות, "את צעירה, את תכנסי להיריון", "תראי, את צריכה לשמוח כי את יכולת להיכנס להיריון", וכיוצ"ב. 
ועד לאמירה המקוממת "תקיימי יחסים, אל תדאגי". וכל מה שעבר לי בראש, שאני כבר מבינה שמכאן לא תבוא הישועה והרופאה תיתן לי להמתין עוד אחרי ביוץ הנטען שראתה שהתרחש ואם לא יגיע מחזור, רק אז יבדקו במה מדובר.
 
לצפיה ב-'מוכר ומתסכל מאד'
מוכר ומתסכל מאד
ויקטור החתול
20/01/2019 | 09:58
2
74
תני לעצמך להיות שם בתסכול - את צודקת בהרגשה שלך שהאובדן שליטה בכללי וחוסר היכולת לדעת ולסמוך על הגוף שלך בפרט, הם קשים מנשוא.
 
בעיני, קשה לא פחות היחס של הרופאים.
שירה צודקת בשאלה שהעלתה - למה הגוף דילג על מחזור אם הכל תקין ?
הרופאים לא מתעסקים בלמה וברפטואה מונעת טובה לצערי, מטפלים בבעיה רק כשהיא ממש ממש צורחת להם בפנים כבר.
אולי הכל תקין באמת ופשוט הביוץ התאחר, סביר אפילו להניח. הפלה עשויה לשנות את המאזן ההורמונלי ולפעמים לוקח לגוף זמן להתאושש, גם אם המחזור הראשון אחרי היה "רגיל".
להגיד לךף שתחכי לראות אם יגיע מחזור, או שלא, זה באמת קצת מזלזל ברגשות ובחוויה שלך את הדברים, לא סתם יצאת עם תחושה לא טובה.
 
מקווה שלמרות היחס, הרופאה צודקת ואכן הכל תקין.
 
יכולה לשתף שאצלי בשנה האחרונה המחזורים השתגעו לחלוטין וקשה היה לי לדעת מתי בדיוק לצפות להם.  
מה שעזר להחזיר מעט שליטה, היה להתחיל מעקב שמ"פ יסודי. זה עוזר לי לאתר את הביוץ +/- ואז אני יודעת לצפות למחזור בעוד כשבועיים.
מה שכן גיליתי היה שהביוץ לא קבוע אצלי כבר ולפעמים יש נסיונות ביוץ שלא מתממשים והביוץ עצמו מתעכב ולכן המחזור כולו ארוך יותר.
לי נאמר ע"י רופא פוריות שזה סממן לירידה בפוריות.
לצפיה ב-'מייאש'
מייאש
אלמונית142
20/01/2019 | 20:39
1
43
תודה רבה על ההתייחסות.
ואכן הפריע לי מאוד שלא הייתה התייחסות אמיתית לתלונותיי.
בכללי, כאמור בתגובתי לשירה התאכזבתי מאוד מהרפואה הציבורית. בהיריון חוויתי טראומה של ממש בהתייחסות הרופאים המטפלים. אחרי האובדן התחלתי בטיפול פסיכולוגי שנמשך עד לימים אלו ולא חושבת כי התקדמתי הרבה.
העצוב והמכעיס הוא שרופאים רואים בחורה צעירה שנקלעת לסיטואציה זו ואז מגיעות האמירות שיש סטטיסטיקה ואין מה לעשות ונפלתי בה, או שאני לא אדאג ואכנס להיריון או שאני צריכה לשמוח כי הצלחתי להיכנס להיריון ואף אחד לא מבין שהנפש נקרעה לי אחרי החוויה, התמימות אבדה לה כאילו לא הייתה. 
אחרי החוויה לא הייתי בטוחה אם ארצה להיכנס שוב להיריון בקרוב, אבל הרצון גבר עלי, ואז בא הקושי, המחזור שהשתבש ולא ברור מה הולך לי עם הגוף. לפעמים כל שבא לי שפשוט אוכל להישאר בבית, לא ללכת לעבודה, לא לשמוע אף אחד ולא להכיל איש, כי כרגע אני בקושי מצליחה עם עצמי. 
משהו שנראה היה לי כל כך טבעי ומובן מאליו הסתבר כמשהו קשה. בסיפורי האישי, יש לי אמא צעירה יחסית שילדה בגיל 47 לי אחות קטנה. ברגעי משבר חשבתי על זה ואמרתי לעצמי איך זה הגיוני? אני סובבת חברים עם ילדים, אפילו יש לי אחות קטנה וזה רק לעיתים מגביר את הייאוש. מנסה למצוא איזון בחיים, אבל לעיתים כבר לא מצליחה.
לצפיה ב-'זה אכן מייאש... בעיקר חוסר הידיעה למה'
זה אכן מייאש... בעיקר חוסר הידיעה למה
זלופית
22/01/2019 | 11:46
40
בנוגע ליחס הרופאים וחוסר מתן תשובה קונקרטית - אני חושבת שהרבה פעמים פשוט אין להם מושג. הם רואים מה שרואים ב US אבל הפרשנות היא שלהם והיא יכולה להיות מוטעית לחלוטין.
אני יכולה לומר לך ששלושה שבועות אחרי הגרידה שלי עשיתי US  אצל רופא שחדש לי, כדי לבדוק שהכל תקין והרופא (שהיה מקסים מקסים באמת) טען שרואה זקיק בגודל 18 מ"מ ושאני לקראת ביוץ, אבל אני הרגשתי ביוץ כ10 ימים לפני כן, ככה שבתחושה שלי הייתי דווקא לקראת ווסת. אחרי יומיים השגתי תור לרופא הקבוע שלי והלכתי כדי שיבדוק שוב והייתי צריכה ממש להתעקש עד שהסכים לבדוק אותי כי טען שאין צורך בבדיקה חוזרת אם נבדקתי לפני יומיים ו"שכל סטודנט שנה א' לרפואה יודע לבדוק את עובי הרירית". אחרי שממש התעקשתי עשה לי בדיקה מגוחכת של כמה שניות (אני לא מגזימה, ממש הכניס ומיד הוציא את המטול) ואמר את מה שהרופא הקודם אמר - שאני לקראת ביוץ. נחשי מה... באותו ערב קיבלתי ווסת... לא הופתעתי, כי לי היה ברור שהביוץ היה 12 יום קודם. הרבה פעמים אין להם מושג מה באמת הם רואים. אני יכולה לומר לך שלרופא הקבוע שלי אני לא חוזרת יותר (אחרי 5 שנים אצלו ושני הריונות, עשיתי אצלו גם את השקיפויות ואת כל הסקירות). כי אין שום סיבה שבנוסף לכל מה שאנחנו עוברות, גם נלך לרופא/ה שיוציאו אותנו טיפשות או היסטריות.
אני ממש יכולה להבין (ולהרגיש) את כל התחושות שתיארת... מאחלת לך שהגוף שלך יחזור לאיזון בקרוב ושהאמון שלך בו ייבנה מחדש 
לצפיה ב-'מזדהה עם תחושתך'
מזדהה עם תחושתך
אננס 22
27/01/2019 | 06:03
30
גם אני עברתי הפסקת הריון ב02.09 והייתי אמורה להיות עם תינוק קטן בידיי...
מדי חודש בדיקות ביוץ- שאינן קבועות על הדקה כפי שהיו בעבר- תמיד זזות יום יומיים קדימה או אחורה.
בכל חודש מרגישה בהריון- בחילות, חוש ריח מפותח ואז מגיעים כאבי המחזור והאכזבה. החודש החלטתי שאני לא בהריון, שותה קפה כרגיל, אוכלת כרגיל, אין בכלל סימנים להריון מלבד שלשול שלא חולף לו ואז אני חוששת שאולי אני בהריון ושוב איאלץ לעבור הפסקת הריון כי אני פוגעת בעובר המומצא שלי ומקווה שאני לא בהריון.
אין שליטה. תמיד חשבתי שהחיים שלי כ"כ בשליטה וכ"כ מתוזמנים ואז מישהו צחק עליי ובגדול.
מאחלת שהאיחור יתארך לתשעה חודשים, הריון ולידה בידיים מלאות במהירה! 
לצפיה ב-'שאלה בקשר לכמות דימום בהפלה טבעית, שבוע 6'
שאלה בקשר לכמות דימום בהפלה טבעית, שבוע 6
Caitriona
19/01/2019 | 22:00
5
167
הי לכולן,
אני שייכת לפורום פוריות אבל לצערי הדבר שהכי חששתי ממנו קרה והיום אני מוצאת את עצמי כאן.
הרקע בקצרה- החזרה של עובר קפוא לפני יותר מחודש, אולטרסאונד לפני עשרה ימים שהראה שק הריון ריק בשבוע 6.
מיום שבת שעבר (שבוע) דימום כבד עם קרישי דם, לא עושה סימנים שעומד להפסיק. דווקא בדיוק כשחשבתי שמתחיל להרגע- גם היום וגם אתמול שני קרישי דם ענקיים (אחד כנראה השק) ואחריהם שוב דימום מסיבי.
זה נורמלי שהדימום כלכך ממושך? כלכך מסיבי?
מתי זה כבר ייגמר?
ושאלה נוספת, אני כבר שבועיים לא עושה ספורט- גם הייתי חולה בוירוס בטן מזעזע, אח"כ התחילה ההפלה ועכשיו אני גם מצוננת. ברור שאני לא בשיאי...
חשבתי מחר לחזור להתאמן אבל עכשיו שוב התחילו התכווצויות ודימום כבד. אז אני משערת שזה לא חכם, נכון?
איזה ייאוש. זה פשוט לא נגמר.
לצפיה ב-'מנסה לענות'
מנסה לענות
אופטימית 123
20/01/2019 | 09:12
85
היי, עברתי הפלה טבעית אחת שבה הדימום להפך, היה ממש מועט. אני זוכרת שהרופא אמר לי שאם הדימום יהיה חריג וכבד ללכת להיבדק. אני מניחה שרב הסיכויים שהכל בסדר אצלך אבל אם יש חשש, אפילו קל כדאי ללכת להיבדק.
ותאמיני לי אני גם כל כך מבינה את הרצון להמשיך הלאה... זה עוד יקרה
לצפיה ב-'משתתפת בצערך. עצוב מאוד.'
משתתפת בצערך. עצוב מאוד.
ציטה 9
20/01/2019 | 09:16
60
הגיוני שהיהי דימום כזה אם ההפלה טבעית ולא לקחת כלום. ליתר ביטחון הייתי קופצת למיון נשים של קופת החולים שלך, סתם בשביל להיות רגועה.
לגבי התעמלות - אני בדעה שצריך לתת לגוף להחלים ולנוח ממש. אחרי חמש כאלה, לא מתחברת לאמירה ש"למחרת את כמו חדשה". צריך לתת לזה מקום, גם פיזית.
שולחת לך כוחות.
לצפיה ב-''
ויקטור החתול
20/01/2019 | 10:06
35
איזו אכזבה קשה .
 
קרישי דם, גם אם גדולים, הם אכן סימן להאטה מעט של דימום, הדם נקרש כי הוא עומד יותר לפני שיוצא וזה סימן שיש האטה בדימום.
מקווה שבימים הקרובים תחושי הקלה משמעותית.
 
אצלי בהפלה הטבעית שעברתי, הדימום נמשך שבועיים כדימום קשה והמשיך כהכתמה עוד כשבוע. הכל יכול להיות.
אם את מודאגת וזה מטריד אותך, את יכולה תמיד ללכת להיבדק אצל רופא מיון בקופה, ללא תור.
 
רוצה רק להוסיף הבהרה קטנה שבתקווה תקל עלייך מעט ואולי על אחרות שקוראות - שק ההריון בשבוע 6 וגם 7 הוא קטנטן ממש. זה נראה משמעותי באולטרסאונד, אבל בפועל זה מילימטרים בודדים ופחות מסנטימטר 1 בגודל ולא ניתן לראות אותו בעין רגילה כשיוצא החוצה. הוא יצא כחלק מהדם וההפרשות.
זה חשוב להבין גם כי יש נשים שמודאגות שאולי לא יצא אם אין להן קרישי דם גדולים, וזה לא כך.
קרישי דם משמעותם שהדימום מאט, הדם עומד יותר לפני צאתו ולכן מקריש.
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
שירהד1
20/01/2019 | 10:18
53
אכן הדימומים עלולים להיות כבדים מאוד וממושכים מאוד. 
כמו תמיד, אצל כל אחת זה אחרת. יש כאלו שהדימומים של ההפלה סבירים ומסתיימים תוך שבוע, ויש כאלו שהדימומים אצלן כבדים ולוקחים זמן רב. 
אצלי, למשל, בשבוע 6 עם שק הריון ריק- לקחתי ציטוטק, והדימומים היו כבדים במשך שבועיים, ולאחר מכן המשיכו והמשיכו והמשיכו לאורך שבועות ארוכים....
 
בכל מקרה שאת חוששת או לא בטוחה- פני לרופא/ה שלך או לרופא/ה במיון במרכז בריאות האישה אליו את שייכת. 
 
ספורט- התשובה ברורה....תני לגוף זמן. תני לדימומים לעבור, ואז חיזרי לשגרת האימונים (הלוואי עליי המסירות שלך לעניין זה). 
 
שירה.
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה לכן'
תודה לכן
Caitriona
20/01/2019 | 12:29
44
שאלתי את הרופא שלי היום והוא אמר שאכן קורה שיש דימום ממושך.
אני אמורה להגיע אליו לאולטרסאונד בהמשך השבוע (גם אם ימשיך הדימום) למעקב בכל מקרה. 
היום בבוקר נראה שיש קצת רגיעה. אולי בסופ"ש היה הגל האחרון? לא יודעת. 
מה שאני לא מבינה זה איך יש כלכך הרבה דם? הרחם הרי עוד כלכך קטן. מאיפה כל הדם הזה מגיע? 
אתמול פשוט היתה לי נקודת שבירה. אני רק רוצה לחזור להרגיש רגיל, ללבוש מכנסיים בהירים (ולא שחור כל הזמן- אני פוחדת שתהיה תקלה...), חצאיות. שלא לדבר על לחזור לשחות.
החודש וחצי האחרונים היו פשוט מערבולת רגשית- בהתחלה שמחה מהבטא, אח"כ היא דשדה והתאוששה לסירוגין- אז כל הזמן תקווה וייאוש. בסוף ההודעה על השק הריק- שלא הייתה כלכך מפתיעה לאור הבטא אבל אפשרה לי כן לתת פורקן לכל הלחץ שהיה לפני. ואז כבר רק רציתי שזה ייצא באופן טבעי, ועכשיו גם זה לא נגמר.
לא רוצה כל פעם שאני הולכת לשירותים להיזכר שיש לי הפלה. 
 
לצפיה ב-'רוצה לשתף ובעיקר לפרוק'
רוצה לשתף ובעיקר לפרוק
Eco12li
18/01/2019 | 15:13
6
347
השבוע הבן הקטן שלי חגג יום הולדת 3. לא תכננתי לחגוג לו כי הייתי אמורה ללדת את אחותו הקטנה שבועיים קודם לכן.. אבל עכשיו, כשאני 4 חודשים אחרי לידה שקטה, אין לי באמת תירוץ לא לחגוג לו.
אז הזמנתי את כל המשפחה, גם שלי וגם של בעלי למחר אלינו הביתה. אני עסוקה בלהכין עוגות ולארגן הכל אבל עמוק בפנים, ממש לא מתחשק לי..בעלי לא מבין עד כמה זה קשה המפגש המשותף, הידיעה שכולם המשיכו ואני עדיין חושבת על זו שאיבדתי שכולם שמחים ורק אני לא.. והצוציק בכלל לא אשם, הוא גם איבד אחות וגם רוצה לחגוג..
לצפיה ב-'מאוד מבינה אותך'
מאוד מבינה אותך
שירהד1
19/01/2019 | 09:38
4
131
בנפש שלך גרים בכפיפה אחת שימחה ואושר על מה שיש, ואבל ועצב גדול על מה שאין, על מה שאיבדת. ההתמודדות עם התחושות הכה סותרות הללו קשה ודורשת כוחות רבים. 
זכורים לי מספר ימי הולדת כאלו של ביתי ובני, שבהם גייסתי את כל הכוחות שהיו לי ושלא היו לי, כדי שהם לא ייפגעו, וכדי שיהנו, וישמחו, ויקבלו את החגיגות שכה מגיעות להם. 
המוטו שלי היה שהם באמת לא אשמים. בכלום. שאף אחד לא אשם במה שקרה לי, ושמגיעה להם אמא מתפקדת וששמחה איתם, ושגאה בהם ושרוצה להיות איתם, לבלות איתם ולחגוג איתם. 
אז איכשהו, בלית ברירה, מצאתי את הכוחות לכל החגיגות, והיו רבות וטובות כאלו- ימי הולדת בבית, בגן ולחברים אחר הצהריים, טקסים, מסיבות חנוכה, מסיבות סוף שנה, אירועי פורים, הופעות סוף שנה...
וטוב שהיו חגיגות, וטוב שהיה לי בשביל מי ובשביל מה למצוא את הכוחות.
 
מאחלת מזל טוב לבנך, ושולחת כוחות עבורך.
שירה. 
 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה והשיתוף'
תודה על התגובה והשיתוף
Eco12li
19/01/2019 | 22:29
3
91
בדיעבד, היה מקסים.
הילד התרגש ושמח ולא הפסיק לחבק ולנשק ולהגיד אמא אני אוהב אותך.
נראה לי שהוא מרגיש אותי..
היה שווה רק בשביל האושר שלו
לצפיה ב-'חיבוק גם לך וגם לו'
חיבוק גם לך וגם לו
ציטה 9
20/01/2019 | 09:10
61
כל הכבוד לך שעשית בכל זאת
לצפיה ב-''
ויקטור החתול
20/01/2019 | 10:11
53
ריגשת ממש.
גם אני הרגשתי בדיוק כך ביום ההולדת 3 של בני לפני חודש.
היה לי קשה ממש להתגייס, לעשות וליזום ולהיפגש, אבל עשיתי מאמצים (שהרגישו מאמצי על ממש ומעט ביאס שבן הזוג לא זיהה כמה זה דרש ממני) והיה שווה את זה.
 
בגיל הזה הם כבר נהנים ומעריכים והקטנטן שלי, כמו גם שלך, העריך כ"כ וגם לי הרגיש ומרגיש כל הזמן, שהוא ממש ממש מרגיש אותי.
לצפיה ב-'נפלא! כל הכבוד לך!!!'
נפלא! כל הכבוד לך!!!
שירהד1
20/01/2019 | 10:13
22
לצפיה ב-'משתפת ביומולדת 4 של הבת שלי'
משתפת ביומולדת 4 של הבת שלי
איןאריותכאלה
20/01/2019 | 12:17
136
זה היה ביום חמישי (בגן), קבעו את זה המון זמן מראש, דיברנו והתרגשנו ותכננו את העוגה. גיליתי על הפסקת הדופק ביום שני, ומיד רצתי לרופא לקבל הפניה ומשם למיון. שכחתי לגמרי שיש את העניין הזה של היומולדת בגן, מזל שהיא הזכירה לי ביום רביעי באופן אישי, ואז כבר היה מאוחר מדי לבטל.
הגעתי מדממת בלב ובגוף ליום ההולדת, עם עיניים אדומות מבכי ונפש קבורה באדמה. הגננת והסייעת מיד שאלו מה קרה. הרגשתי לגמרי בתחפושת. ובכל זאת היה מקסים ושמח, היא התרגשה מאד וגם אני התרגשתי מאד לשבת ליד כסא היומולדת שלה ולראות אותה עוברת בין החישוקים. עד היום אני זוכרת שהיה ויכוח דרמטי לגבי הגיל שלה. הגננת לא האמינה לי שהיא בת 4 והיתה בטוחה שהיא כבר בת 5....
אני עצרתי אבל העולם סביבי לא עצר.
אני שמחה שחגגת לו בכל זאת. יש כוח בעולם שממשיך למרות שלפעמים זה מרגיש הכי לבד בעולם. מאחלת לך שתזכי לחגוג יום הולדת לאח/ות קטן/ה בקרוב.
לצפיה ב-'פינת הביניים / איך משחררים את הכמיהה'
פינת הביניים / איך משחררים את הכמיהה
איןאריותכאלה
14/01/2019 | 22:14
28
269
פינת הביניים מיועדת לכל מי שמצויה בתווך המכאיב שבין אובדן הריון/הריונות לבין הריון חדש. לכל מי שמודדת רירית, סופרת בטנים, מסובבת את הראש אחרי כל עגלה, מחשבת גילאים והפרשים, כאובה מהתקווה ומהייאוש ולא פנויה לכל כך הרבה דברים אחרים שהעולם מציע.
 
אובדתעצות שואלת את סימון איך משחררים את הרצון להרות שוב. אני פה המון שנים. עד כמה שידיעתי מגעת קשה מאד לשחרר את הכמיהה, אני מכירה רק שתיים שחזרו - בידיים ריקות - לספר איך זה אחרי השחרור הזה: מיק ניק וחובטת שטיחים.
שתיהן סיפרו על כאב עצום ועל קושי בהשלמה, ולצד זאת על ידיעה ברורה שאל התווך המצוי בין התקווה לידיים מלאות - לבין האפשרות לאובדן נוסף - אל התווך הזה הן לא שבות עוד. שהרצון להתמלא שוב הוסט לכיוונים שונים, שעם הויתור נתגלה גם המחיר של הכמיהה ונפתחו אפיקים חדשים.
 
נדמה לי שהשאלה לגבי שחרור הכמיהה טומנת בחובה שתי שאלות שונות. האחת היא באמת איך מרפים מחלום כל כך גדול, מכמיהה שכואבת בגוף ממש. והשנייה היא - במה ממלאים את החלל הזה. בתקופה של הנסיונות המיקוד הוא על השגת הריון, ביצוע בדיקות, אם מושג הריון כל הכוח מושקע בו - אם נופלים לאובדן הכוח מושקע בהחלמה, בחזרה לתפקוד, בשיקום הריסות הגוף והנפש. אבל אם לא זה ולא זה - מתפנים גם הרבה זמן וגם הרבה משאבים נפשיים.
 
אני חושבת שיש הרבה נשים שלא מסוגלות לשחרר את הכמיהה הזו. והן ממשיכות בכוח התקווה והאינרציה, בציפורניים שלופות, בכל מה שיש להן ואין להן - הלאה וקדימה במטרה להשיג את ההריון המנצח --------------אבל עד מתי? ? ? עד שהטבע מחליט עבורן, עד שהנפש כורעת, עד שהגוף קורס, עד שאי אפשר יותר, עד שבאמת באמת באמת באמת באמת באמת. אי. אפשר. יותר. בכלל.
אצל כל אחת קו הגבול הזה שונה, לרוב הוא מתעתע כמו האופק (עוד נסיון אחד. בעצם אפשר להספיק עוד נסיון לפני שאחגוג יומולדת. בעצם גיל 40 הוא לא הקו האחרון. קראתי מחקר חדש/ ועוד כהנה וכהנה), נע וזע עם התקדמות הגיל.
 
לכל מי ששרויה בתהום הפעורה שבין האובדן להריון החדש (אמן), לכל מי שמאוכלת על ידי הכמיהה, שכואבת את ההעדר, שהפצע שלה מדמם כך ששום תחבושת לא יכולה לבלום את הדימום הזה - לכל מי שכואב לה נורא אבל לא כואב לה מספיק כדי לעצור - לכולכן אני מקדישה את פינת הביניים. והלוואי ותצאנה ממנה בידיים מלאות.
לצפיה ב-'אנצל הזדמנות לכתוב על סוג "חדש" של אובדן'
אנצל הזדמנות לכתוב על סוג "חדש" של אובדן
ויקטור החתול
15/01/2019 | 17:56
23
306
של יאוש מעורב עם תקווה, שלא פעם מרגישה תקוות שווא.
חדש עבורי כמובן, גם בפורום הזה, רבות לפניי חוו....
 
עם ההבנה שהפוריות כבר מושפעת מהגיל ופתאום הריון לא מגיע כל נסיון ראשון-שלישי ואפילו לא פעמיים בשנה ואפילו לא אחת לשנה... הבנתי שהגענו לעוד גבול ששמתי לעצמי כאבן בוחן להמשך הדרך, טיפולים.
 
האמת ?
הפתעתי את עצמי שוב עם האופטימיות שליוותה אותי עד כה.
במשרדים של רופאי הפוריות, אשה בת 40 היא עוד צעירה מספיק והם בטוחים שיוציאו תגובה טובה מגוף שהצליח להרות טבעי כמה וכמה פעמים ואני ? האמנתי להם.
מזריקה בקלות, זריקות ההורמונים קלות בעיני הרבה יותר מ9 חודשים של קלקסן פעמיים ביום...
מליון בדיקות ואדמיניסטרציה שדורשת עבודה בזה במשרה מלאה ולא מבינה איך נשים בכלל עובדות ככה בטיפולים, ביחוד בעבודה תובענית.
מגיעים לשאיבה - מעל 10 זקיקים נוצרו אחרי פרוטוקול של 26 ימי הזרקה מהנים, רירית כמו שמעולם לא היתה לי, נכנסת להרדמה עם חיוך שלא יורד לי מהשפתיים וחישובים שמנסים להיות אופטימיים זהירים - בטח חלק מהזקיקים לא יניבו ביצית טובה, חלק מהביציות לא יהפכו לעוברים, חלק מהעוברים לא יגדלו ליום 3, חלק מיום 3 לא ישרדו את המניפולציה לפיג'ידי וחלק יצאו חולים... אבל אפשר לקוות נגיד ל2-3 מיותר מ10 ? ואם לא - הלוואי ואחד ישרוד... שיתן לי סיבה וכוח להמשיך בזה ולראות שזו יכולה להיות אלטרנטיבה טובה לנו, כי אם לא - נראה שנגמרות לנו האלטרנטיבות...אבל נתמודד עם זה בשעתו.
 
מוציאים אותי להתאוששות ובעודי רדומה עדיין אני שומעת את האחות מתקשרת למעבדה בספיקר !!! ושואלת כמה ביציות יצאו לגב' XXX ומהצד השני עונים לה 0.
0 היא צועקת חזרה ? תבדקי שוב.
לא מסתכלת אפילו לכיווני לראות שאני ערה ומביטה בה... המד סטורציה מצפצף פתאום ואז היא מסתכלת ורואה אותי ערה ובאה אליי... מנחמת במילים שלא מנחמות בכלל וכבר שמעתי יותר מידי פעמים בעבר - זה לא אומר כלום, תנסו שוב, את צריכה להישאר רגועה...
אני מהנהנת, רק שתעזוב אותי בשקט.
הדמעות מגיעות חצי שעה אחרי, כשבן הזוג אומר את אותם הדברים וממנו אני בהחלט מצפה ליותר !
ממנו אני לא רוצה לשמוע אמירות ריקות מתוכן כאלו ללא שום בסיס מציאותי.
אתה לא יכול להבטיח את זה הרי. מי כמוך כבר אמור לדעת ?
 
26 ימים של הזרקות על שלל תופעות הלוואי שלהן, מלא ימים ששוב נעדרתי כאמא לזיו שלי בבקרים כי יצאתי לבדיקות עם שחר ובערבים כי הייתי חייבת להשלים שעות, כי בעבודה לא מרוצים מכל האיחורים.
26 ימים של קושי עצום מול בן הזוג שלא מבין ולא מצליח להכיל את הדרקון הממורמר אליו הפכתי ומרגיש שגם לו קשה ואני לא מכילה אותו.
לא הניבו כלום חוץ מריק ענקי.
 
להחליט מה הלאה ?
לא מצליחה להחליט כלום.
לצפיה ב-'ואוו, השארתן אותי ללא מילים'
ואוו, השארתן אותי ללא מילים
Nakatoma
15/01/2019 | 21:59
151
כלכך כואב וכלכך נכון
לצפיה ב-'וואו ויקטור '
וואו ויקטור
איןאריותכאלה
15/01/2019 | 22:00
4
146
איזה 0 אכזרי וריק
איזה מאמץ אדירים עשית
 
את הרי מרגישה את האפס הזה כל כך חזק בגוף, בנשמה, מול זיו, מול הבנזוג, מול העבודה, מול כל פרט בחיים שלך.עכשיו תחשבי שהאפס הזה היה 1. תנסי לדמיין איך היית מרגישה.
אפס מכאן אחד משם. לאן את הולכת?
 
אני מאמינה שכשלא מוכנים יותר לפגוש את האפס (או את השלילי) תנועת המאזנים מתהפכת ואפשר להרפות. אני לא חושבת שאפשר לדעת את זה או לחשוב את זה, אלא שזו החלטה שמתקבלת מהבטן, כשהסבל כך כך גדול שהאחד לא מושך כפי שהאפס מפחיד.
 
אני מחבקת אותך על הריק הנורא שאת חווה עכשיו.
אני מחבקת אותך על עוד כל כך הרבה ריק שהיה מנת חלקך בכל כך הרבה צמתים במהלך הדרך.
 
 
לצפיה ב-'אוי ויקטור החתול'
אוי ויקטור החתול
ציטה 9
16/01/2019 | 09:15
113
ממש כואב בבטן לקרוא מה שכתבת. לא יודעת מה להגיד בכלל. מפח נפש שרק פה יבינו אותו.
 
 
לצפיה ב-'כנראה שאת צודקת '
כנראה שאת צודקת
ויקטור החתול
16/01/2019 | 10:31
2
120
צריכה להזכיר לעצמי את זה ולשחרר קצת את הלופ הבלתי נגמר של מחשבות...
מניחה שמתישהו פשוט מגיעים לקצה גבול היכולת ומשם ההחלטה אולי קורית כמעט מעצמה, פשוט כי להמשיך זה בלתי אפשרי ?
לצפיה ב-'יש אנשים שרוצים למות'
יש אנשים שרוצים למות
איןאריותכאלה
16/01/2019 | 11:50
1
141
זה מנוגד לגמרי לאינטואיציה הטבעית שלי (של כולנו אני חושבת). אבל בהחלט יש אנשים שמייחלים למוות שיגאל אותם מהייסורים שהם חווים בהווה. בהרבה מקרים מדובר באנשים חולים מאד, שהגוף שלהם מיוסר, שאין להם תקווה לעתיד נעים יותר. הסבל בהווה והסבל הנצפה בעתיד חזקים מרצונם לחיות ולחוות את המשך חייהם. 
 
ככה אני מדמיינת החלטה על הפסקת ילודה בתוך מרוץ נחוש מהסוג שלך. כמו מוות. אבל לא מוות אלים. אלא מוות שנותן מנוחה אמיתית, שבולם את הסבל. שמפנה מקום לדברים אחרים. כל הדברים הטובים שאני כותבת הם לא דברים שאפשר לראות אותם או אפילו לדמיין אותם בתוך המרוץ או אפילו כשמגיעה ההחלטה לעצור, לדעתי. אלה דברים שרואים רק במבט לאחור בפרספקטיבה של אחרי הויתור. 
הויתור עצמו - שוב, ככה אני מאמינה - הוא סוג של מוות כפוי, פשוט הגעה לקצה גבול היכולת האישית. ומשם הכרה צלולה וברורה שאי אפשר עוד להמשיך. אפילו אם יזדמן אחד בהמשך הדרך. האפס נורא מדי. ריק מדי. אכזר מדי. 
התקווה זעירה ביחס לסבל האפשרי. 
 
אומרת לך כמי שקוראת אותך מהצד שאני בספק אם באמת הגעת לקצה היכולת האישית שלך. אני אומרת את זה לא על בסיס הייאוש והריקנות של עכשיו, אלא על בסיס המאבק ההירואי שלך להשיג הריון נוסף, גם במחיר מהלך של הפריה מלווה ברירת עוברים. מישהי נחושה כל כך - נדמה לי - מרימה ידיים לאט יותר ממישהי נחושה פחות. זו כמובן רק התחושה שלי והיא לא אומרת שום דבר על המקום האמיתי שלך. 
 
אני שולחת לך עוד חיבוק. ענק. 
כל כך מצטערת שלא קיבלת את האחד שלך. 
לצפיה ב-''
ויקטור החתול
17/01/2019 | 09:44
14
לצפיה ב-'אוי ווי '
אוי ווי
מרעישה בשקט
16/01/2019 | 09:42
1
197
אין לי מלים, אז ברשותך מיממתי את החוויה שלך כפי שאני רואה אותה.
לצפיה ב-'כבר כשכתבתי, דמיינתי בממים'
כבר כשכתבתי, דמיינתי בממים
ויקטור החתול
16/01/2019 | 10:03
117
אבל מאותגרת טכנולוגית שאני....
קלעת לי בול !
לצפיה ב-'כמו סכין בלב'
כמו סכין בלב
שירהד1
17/01/2019 | 12:01
82
מאוד הצטערתי לקרוא. על ההתנהלות, על חוסר המודעות של האחות, ובעיקר בעיקר- הצטערתי לקרוא על המצב, ועל הטיפולים המורכבים שלא צלחו, ועל הריק הגדול. 
את לא צריכה להחליט עכשיו כלום. ובכלל- לא תמיד אפשר בכלל להחליט ולהכריע. זו האמת. 
 
שירה. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'זה באמת לגמרי אובדן'
זה באמת לגמרי אובדן
בשדרת האיזדרכת
17/01/2019 | 13:59
80
אובדן של תפיסת העצמי כאישה פוריה, אובדן של אפילו קצה של סיכוי כי על ה"בטוח" כבר ויתרנו מזמן.
אני חושבת שאת עוד לא לגמרי שם, אולי כי אני מאד מזדהה ואני יודעת שאני עוד לא שם. אני אחרי סבב ראשון של IVF שהיה פשוט פתטי ומתנחמת בזה שהבנות אומרות שהסבב הראשון הוא רק ניסוי כלים כדי להבין איך הגוף שלך מגיב. ואמרת נכון- מבחינת הרופאים לגבי נשים בגיל 40, הם מרגישים שיש להם הרבה עם מה לעבוד.
 
לצפיה ב-'גורם לרצות לצרוח'
גורם לרצות לצרוח
אובדתעצות1
20/01/2019 | 14:40
1
68
קשה להאמין כמה לא הוגן זה וכמה סבל את עוברת.  ברור שאת לא מצליחה להחליט כלום. צריך קודם בכלל איכשהו לפנים את הדבר הזה.

לגבי בן הזוג, סתם רוצה להגיד שאני ממש מזדהה ומבינה, גם לגבי מה שרשמת בשירשור של היומולדת,
שהוא לא הבין כמה אנרגיות נפשיות זה דרש ממך. הם פשוט לא מסוגלים להבין אותנו עד הסוף. אני נשואה לגבר שנחשב רגיש, עסוק בלימוד התפתחות אישית ועבודה עצמית וכאלה. אפילו הוא לא באמת מצליח להבין אותי. להבין כמה כוחות נפש נדרשים לי בימים מסויימים לפעילות הכי הכי יום יומית. כמה לפעמים קשה סתם להתקיים במציאות כזאת שהיא כל כך כל כך לא מה שדמיינת ורצית לעצמך.

אז רק שולחת לך חיבוק גדול גדול. והזדהות והבנה לפחות ממני.
לצפיה ב-'בן הזוג'
בן הזוג
ויקטור החתול
20/01/2019 | 17:01
79
שלי עוסק במקצועו במקצוע טיפולי שנחשב נשי.
אמפטיה ורגישות הם כלי העבודה הכי חזקים שלו.
ועדיין ... בתחום הזה, בינינו, הוא מאד מתחשב אבל לא באמת מבין וזה קשה להכיל.
 
לצפיה ב-'מזדהה מאוד ומחבקת '
מזדהה מאוד ומחבקת
שמולי קיפוד
21/01/2019 | 02:34
54
כמישהי שחוותה את זה כמה פעמים לצערי.
אם את רוצה לדבר בפרטי, את יותר ממוזמנת.
זה כל כך קשה, התחושות חוזרות אליי עכשיו, למרות שכבר עברו כמה שנים מהחוויות המפוקפקות האלה (ולא, אין ילד/ה עדיין בבית).
 
את לא צריכה להחליט בזה הרגע כלום, זה בסדר כעת להיות באובדן.
יכולה לומר שהכוחות איכשהו חוזרים.
ושוב, שולחת חיבוק
לצפיה ב-'כל כך מבינה אותך'
כל כך מבינה אותך
snoopy96
24/01/2019 | 12:39
6
62
בתור בוגרת הפלות, קיוויתי שלפחות בשאיבת בייציות יהיה יותר קל.
איזה אכזבה, מפח נפש, שלא לומר תחושת דכאון קליני, לא רוצה לצאת מהמיטה זה היה.
 
מרוב אכזבה כתבתי על זה פוסט http://intendedmominisrael.blogspot.com/2017/01/bl...
קיוויותי שאולי אם יהיו בנות שידעו למה לצפות יהיה להם יותר קל לא להתאכזב
אבל לצערי גם את נפגעת :(
לצפיה ב-'קראתי עוד פוסטים, איזה בלוג מרגש!'
קראתי עוד פוסטים, איזה בלוג מרגש!
בשדרת האיזדרכת
24/01/2019 | 20:40
1
12
לצפיה ב-'שמחה שאהבת'
שמחה שאהבת
snoopy96
28/01/2019 | 09:25
8
לצפיה ב-'אני תמיד נכנסת להרפתקה חדשה רק אחרי'
אני תמיד נכנסת להרפתקה חדשה רק אחרי
ויקטור החתול
28/01/2019 | 10:25
3
54
שקראתי, חקרתי והשכלתי את עצמי מכל הכיוונים.
זו השליטה היחידה שאני מרגישה שיש לי ובאפשרות היחידה שאני חשה שמאפשרת ולו מעט שליטה בידיים שלי כמטופלת.
מעולם לא הייתי מאלו שסמכו בעיניים עצומות על הרופאים שלה, ודאי לא אחרי ההיסטוריה שלי.
הגעתי מאד ריאליסטית לIVF+PGD. גם הגעתי אליו רק כשהסיכויים לטבעי מאד מאד ירדו ובפועל לא נשארה ברירה, כדי לנסות ולמקסם את חלום הפוריות לפני שנסגר סופית.
 
הציפיות שלי היו ממש נמוכות - קיויתי ממש שמ10 זקיקים + כמה קטנים יותר, יצאו כמה בודדות. התפללתי שלפחות יהיו עובר או שניים שניצלח גם את הפיגידי. קיויתי שיהיה לפחות אחד, לפחות סיכוי.
הייתי בידיעה שאולי לא יהיו הפריות כלל, אולי אם יהיו הפריות, אף עובר לא ישרוד ליום 5, אולי גם אם ישרוד / ו ליום 5, לא ישרדו את ההליך שעושים לפיגידי, או שפשוט לא יצאו תקינים ושלא יהיה מה להחזיר.
הנחתי שמאד יתכן שבגילי, כשאני רואה שבטבעי לוקח כשנה ויותר כבר להשיג הריון - סיכוי משמעותי ש10 זקיקים, אינו שווה ל10 ביציות ובטח לא ל10 עוברים.
 
רק לא הייתי מוכנה ל0 ביציות בכלל.
הייתי "מוכנה" לכישלון אפשרי, ידעתי מראש שיש יותר סיכויים לאי הצלחה מאשר להצלחה. רק לא הייתי מוכנה לכישלון כ"כ מוחץ שלא משאיר אפילו טיפת אויר בריאות.
 
ועדיין חושבים איך להמשיך הלאה, כי אין אפשרות אחרת ומטעם האינרציה וכי טרם ויתרתי על הרצון בעוד ילדים.
 
 
לצפיה ב-'ויקטור, שולחת לך חיבוק'
ויקטור, שולחת לך חיבוק
כבשה0פועה
28/01/2019 | 11:17
30
כבר שנים שעוקבת ומקווה לנס עבורך.
לצפיה ב-'ברור שזאת אכזבה קשה מאוד'
ברור שזאת אכזבה קשה מאוד
snoopy96
30/01/2019 | 10:05
31
מבאס מאוד להשקיע את כל כולך בפעם המליון ולא לקבל אפילו עובר אחד.
אני זוכרת אותך עוד מימי הקומונה של פליטות פורום לפני הריון או משהו כזה....
מה מצבך כרגע? אני לא זוכרת כמה ילדים יש לך?
אם תרצי אשמח לדבר איתך
לצפיה ב-'מבינה מאוד מאוד'
מבינה מאוד מאוד
שמולי קיפוד
04/02/2019 | 19:25
26
שוב, כמי שחוותה את זה בדיוק. השמיים נופלים עלייך, את לא מוכנה לזה בכלל.
גם לי זה קרה בשאיבה ראשונה כשהיו כשבעה זקיקים (אני כבר לא זוכרת מספר מדויק, זה היה לפני הרבה שנים. זה מעלה בי דמעות לחשוב לפני כמה שנים זה היה, ושעדיין אין ילד/ה..), אין דרך להיות מוכנה לכזאת אכזבה, אי אפשר להשוות את זה לאכזבה של פחות ביציות ממה שחשבת אבל עדיין יש כמה אפילו אחת... אני לא אשכח שבאותה שאיבה הייתה לידי מישהי שגם עברה שאיבה באותו יום והתלוננה על 7 ביציות כי ציפתה לעשר (משהו כזה. לא זוכרת את המספרים המדויקים).
אני שולחת עוד חיבוקים ושוב מזמינה אותך, אם תרצי, לפרטי
לצפיה ב-'מזעזע'
מזעזע
קונטרפונקט
26/01/2019 | 20:20
45
ליבי איתך
 
לצפיה ב-'להחליט'
להחליט
ursula1111
29/01/2019 | 10:57
1
48
אני החלטתי לעבור לתרומת ביצית. הטיפולים הורסים, ואפילו לא מדברת על צד הבריאותי. זה כמו להחיות בבועה. אני לא באמת עם הילדים שלי, לא באמת מתעניינת בעבודה, עיבדתי את הקשר עם החברות שלי, ספרים להנאתי לא קוראת-רק מחקרים בנושא פוריות, נהייתי מומחית פוריות בעצמי. לא מעניין שום דבר חוץ מזריקות, זקיקים, רירית וכל זה. לפעמים מוציאה את הראש מחוץ לבועה הזאת- ומגלה שהחיים סביבי נמשכים וטוססים, אנשים יוצאים, חוגגים ימי הולדת לילדים, נפגשים עם חברים, עושים ימי קייף. ואני חיה טיפולים, לא בא לי לצאת, לא בא לי להשתתף במסיבות הגן ובית ספר, לא בא לי כלום. אפילו להסתפר אני גוררת את עצמי פעם בתקופה ארוכה. טיפולי פוריות כבשו אותי. אבל חיים זה לא טיוטה שאני אחזור ואחיה פעם שניה מחדש. הילדים יגדלו ומה אני אזכור מהתקופה הזאת? נכון-זקיקים, רירית, בלסטוציסטים וכל זה. לא רוצה יתר להחליף את החיים האמיתיים בחיים של טיפולים. חלס. מאוד רוצה עוד ילד, אבל כמה אפשר להלחם בטבע? לא בטוח שגם תרומה תצליח, אבל בטוח יש יותר סיכוי בגיל כמעט 44.
לצפיה ב-'ursula1111- '
ursula1111-
שירהד1
30/01/2019 | 06:26
40
קשה היה לקרוא את התיאור שלך.
אהבתי מאוד את המשפט: "החיים זה לא טיוטה שאני אחזור ואחיה בפעם שניה מחדש". 
מקווה שאת מקבלת תמיכה וסיוע בהיבט הרגשי.
 מאחלת לך שתקבלי את מבוקשך באמצעות תרומת הביצית, הליך שהוא מורכב בכל ההיבטים, אך פעמים רבות נותן תקווה ומאפשר להגיע לילד/ה הנכסף/ת. 
 
בהצלחה רבה!!
שירה. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'מדויק ביותר'
מדויק ביותר
אלמונית142
18/01/2019 | 21:28
79
 
 
לצפיה ב-'מה עושים כשאומרים לך לשחרר?'
מה עושים כשאומרים לך לשחרר?
b4u8
05/02/2019 | 15:18
2
42
שנה ורבע לאחר אובדן בני ולידה שקטה בשבוע 37+2.
בספטמבר התחלנו שוב לנסות.
איכשהו הייתי תחת האשלייה שמיד איכנס להריון כפי שקרה בהריון של הלידה השקטה. לא קרה...
המחזורים שלי מדוייקים כפי שלא היו אף פעם, הביוץ נצפה כל פעם ע"י מקלוני ביוץ, מזוהה גם ע"י הפרשות וע"י כאבים. ועדיין לא נקלטתי.
וכולם אומרים לי לשחרר כי הלחץ גורם לכך שאני לא איקלט.
אז איך משחררים? אני כבר בת 37 (וחצי..) הזמן מתחיל לתקתק לי ממש חזק בראש...
בבית יש בנות לא קטנות בנות 11 ו-8 שמביעות כמיהה לאח קטן נוסף.
יש לי בעל מדהים ותומך שמרים אותי כל חודש, 
יש לי עבודה מעניינת ומספקת ורק אני חיה מחודש לחודש וכל פעם מתפללת שבשמונה בחודש לא אראה את הדימום...עד מתי?!?!
לצפיה ב-'את מוכנה לכתוב את הדברים בשרשור נפרד? ואז גם אגיב לך'
את מוכנה לכתוב את הדברים בשרשור נפרד? ואז גם אגיב לך
שירהד1
06/02/2019 | 09:12
1
7
לצפיה ב-'החלטתי להעביר את זה לפורום הריון לאחר אובדן. תודה :)'
החלטתי להעביר את זה לפורום הריון לאחר אובדן. תודה :)
b4u8
06/02/2019 | 17:26
6
לצפיה ב-'שבעה שבועות אחריי גרידה'
שבעה שבועות אחריי גרידה
אופטימית 123
17/01/2019 | 08:31
5
161
היי בנות,
אני שבעה וחצי שבועות לאחר גרידה וטרם קיבלתי וסת (לא בהריון).
הבנתי שעיכוב של הוסת מאוד נפוץ אחריי גרידה אבל ממש נראה לי שזיהיתי ביוץ לפני חודש בערך. קראתי פה בעבר על מקרה נדיר של סיבוך אחריי גרידה שהדימום הוסתי נשאר ברחם. ממי שמכירה, מה עושים במקרה כזה? אין כרגע תורים פנויים לרופא, עד כמה דחוף להגיע לבדיקה?
אוף, אני רק רוצה כבר להיות אחריי המחזור הזה ולהתחיל מחדש...
לצפיה ב-'לרוב מקבלים וסת אחרי 4-6 שבועות לאחר הגרידה, '
לרוב מקבלים וסת אחרי 4-6 שבועות לאחר הגרידה,
שירהד1
17/01/2019 | 10:41
4
59
גם 8 שבועות נחשב תקין.
המקרה שתיארת פה- היה אצלי. הוא לא הוגדר כנדיר, והיה כתוצאה מהתכווצות צוואר הרחם לאחר הגרידה. מחזור לאחר מכן הכל הסתדר מעצמו, לאחר שצוואר הרחם פשוט התרפה מעצמו, באופן טבעי. 
אם אין תורים פנויים לרופא, האם יש לך אפשרות ליצור עימו קשר באמצעי תקשורת כלשהו?- מייל? ווטסאפ? ממליצה לך פשוט לשאול ולברר, לתאר את הדברים ולשמוע לעצתו של הרופא. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה שירה'
תודה שירה
אופטימית 123
17/01/2019 | 10:58
3
43
אני אנסה ליצור עמו קשר באמת ואם לא אצליח אולי אלך לרופא פרטי רק לעבור בדיקה.
אם אפשר לשאול- אז בעצם במקרה שלך לא היה צריך לעשות כלום אלה רק לחכות לחודש הבא?  היית צריכה להימנע חודש נוסף מהריון?
לצפיה ב-'התייחסות-'
התייחסות-
שירהד1
17/01/2019 | 11:53
2
53
בעיניי, אין צורך ללכת לרופא פרטי בשביל זה. בכל קופת חולים יש מרכז בריאות האישה, ויש שם מה שנקרא "מיון". אפשר לבוא, אפילו בלי תור, לחכות זמן מסויים (אצלי זה היה בסביבות שעה...), ולהיכנס לבדיקה. צריך כמובן להסביר לפני כן למזכירה מהי סיבת ההגעה. 
 
במקרה שלי- לא ההיה צריך לעשות כלום. רק לחכות לחודש הבא, בתקווה שיסתדר. הרופא אמר שאם לא מסתדר לבד- אז צריך יהיה לעבור הסטרוסקופיה ניתוחית, אבל אמר שרוב הסיכויים שיסתדר מעצמו, ואכן כך היה. 
בוודאי שנמנעתי מהריון באותו החודש עד לקבלת המחזור. איך אפשר להתחיל ולנסות, כאשר את יודעת שמשהו לא בסדר ושהגוף צריך זמן להסדיר עצמו...
אנחנו לא רובוט, וגם הגוף שלנו לא רובוט. אין ברירה. זה שזה בער בי בדם ובעצמות ובכל מקום בגוף ובנפש לנסות ולהיכנס להריון- לא היה רלוונטי בכלל. 
 
תמשיכי לעדכן. 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'עדכון'
עדכון
אופטימית 123
20/01/2019 | 09:21
1
59
אז בשעה טובה הוסת הגיעה היום, חודשיים אחריי הגרידה.
הרגשה טובה של ניקוי ומחשבות על מה שיקרה הלאה.
מרגישה שלגמרי איבדתי את התמימות של לגלות הריון ולהיות בטוחה שיוצאת עם ידיים מלאות בסיומו. ההפלה הראשונה לא השפיעה כך בכלל, הייתה תחושה שנפלתי בסטטיסטיקה וההיגיון אומר שאח"כ יהיה הכל תקין. אבל עכשיו אחריי הפעם שנייה אני
כבר הרבה פחות בטוחה. מבינה שהסיכויים עדיין לטובתי אבל עדיין ממשיכה לחפור בפורומים ולחפש סיפורים שונים, לא יודעת למה ואיזו נחמה אני מוצאת בזה.
אני קוראת סיפורים כל כך הרבה יותר קשים משלי ומקווה שגם אני אמצא את האומץ להמשיך הלאה כמו כל הבנות הנהדרות פה.
לצפיה ב-'שמחה לשמוע שנקודת הציון הזאת הגיעה'
שמחה לשמוע שנקודת הציון הזאת הגיעה
כבשה0פועה
20/01/2019 | 10:12
37
מזדהה מאוד עם התיאור שלך לגבי אבדן התמימות באבדן השני. מאחלת לך מכל הלב שתדעי לבחור בדרך הנכונה עבורך (מהקריאה נשמע שאת כן מעוניינת להמשיך קדימה ופחות לעצור ולשנות כיוון) וכמובן שהדרך תוביל אותך למחוז חפצך.
לצפיה ב-'היי יקרות תודה על הדאגה ימים קשים עברו עליי ...'
היי יקרות תודה על הדאגה ימים קשים עברו עליי ...
מיוחדת עם חלום
16/01/2019 | 14:14
2
256
בס"ד
בסוף לקחתי 2 ציטוטק בבית בהמסה מתחת ללשון (מגעיל וקשה
בטירוף...)
הפעולה עברה טוב אפילו בלי הרחבת צוואר הרחם
אבל נפשית היו ימי בכי קשים ועדיין ...
רק אתמול חזרתי לעבודה
הזמן יעשה את שלו ....
שוב תודה
לצפיה ב-''
ויקטור החתול
17/01/2019 | 09:45
16
לצפיה ב-''
שמולי קיפוד
21/01/2019 | 02:35
2
ארכיון הודעות>>
<<ראשון <הקודם
1 2 3 4 5 6

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בלוגים

בלוג האלבומים
בתפוז אלבומים אין הגבלה על גודל קובץ, אין הג...
בלוג הבית
חידושים, חדשות, תחרויות ועדכונים על כל מה שק...
בלוג הקומונות
הבלוג של הקומונות. כל מה שרציתם לדעת ולא העז...

פורומים

לקויות למידה
לקראת הריון
משכנתאות וייעוץ
פוריות

בעלי מקצוע

ד
מתקשים בפוריות?
לפרטים >>
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
לפרטים >>
פורום פוריות הגבר
מתקשים להיכנס להריון?
לפרטים >>

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ