של יאוש מעורב עם תקווה, שלא פעם מרגישה תקוות שווא.
חדש עבורי כמובן, גם בפורום הזה, רבות לפניי חוו....
עם ההבנה שהפוריות כבר מושפעת מהגיל ופתאום הריון לא מגיע כל נסיון ראשון-שלישי ואפילו לא פעמיים בשנה ואפילו לא אחת לשנה... הבנתי שהגענו לעוד גבול ששמתי לעצמי כאבן בוחן להמשך הדרך, טיפולים.
האמת ?
הפתעתי את עצמי שוב עם האופטימיות שליוותה אותי עד כה.
במשרדים של רופאי הפוריות, אשה בת 40 היא עוד צעירה מספיק והם בטוחים שיוציאו תגובה טובה מגוף שהצליח להרות טבעי כמה וכמה פעמים ואני ? האמנתי להם.
מזריקה בקלות, זריקות ההורמונים קלות בעיני הרבה יותר מ9 חודשים של קלקסן פעמיים ביום...
מליון בדיקות ואדמיניסטרציה שדורשת עבודה בזה במשרה מלאה ולא מבינה איך נשים בכלל עובדות ככה בטיפולים, ביחוד בעבודה תובענית.
מגיעים לשאיבה - מעל 10 זקיקים נוצרו אחרי פרוטוקול של 26 ימי הזרקה מהנים, רירית כמו שמעולם לא היתה לי, נכנסת להרדמה עם חיוך שלא יורד לי מהשפתיים וחישובים שמנסים להיות אופטימיים זהירים - בטח חלק מהזקיקים לא יניבו ביצית טובה, חלק מהביציות לא יהפכו לעוברים, חלק מהעוברים לא יגדלו ליום 3, חלק מיום 3 לא ישרדו את המניפולציה לפיג'ידי וחלק יצאו חולים... אבל אפשר לקוות נגיד ל2-3 מיותר מ10 ? ואם לא - הלוואי ואחד ישרוד... שיתן לי סיבה וכוח להמשיך בזה ולראות שזו יכולה להיות אלטרנטיבה טובה לנו, כי אם לא - נראה שנגמרות לנו האלטרנטיבות...אבל נתמודד עם זה בשעתו.
מוציאים אותי להתאוששות ובעודי רדומה עדיין אני שומעת את האחות מתקשרת למעבדה בספיקר !!! ושואלת כמה ביציות יצאו לגב' XXX ומהצד השני עונים לה 0.
0 היא צועקת חזרה ? תבדקי שוב.
לא מסתכלת אפילו לכיווני לראות שאני ערה ומביטה בה... המד סטורציה מצפצף פתאום ואז היא מסתכלת ורואה אותי ערה ובאה אליי... מנחמת במילים שלא מנחמות בכלל וכבר שמעתי יותר מידי פעמים בעבר - זה לא אומר כלום, תנסו שוב, את צריכה להישאר רגועה...
אני מהנהנת, רק שתעזוב אותי בשקט.
הדמעות מגיעות חצי שעה אחרי, כשבן הזוג אומר את אותם הדברים וממנו אני בהחלט מצפה ליותר !
ממנו אני לא רוצה לשמוע אמירות ריקות מתוכן כאלו ללא שום בסיס מציאותי.
אתה לא יכול להבטיח את זה הרי. מי כמוך כבר אמור לדעת ?
26 ימים של הזרקות על שלל תופעות הלוואי שלהן, מלא ימים ששוב נעדרתי כאמא לזיו שלי בבקרים כי יצאתי לבדיקות עם שחר ובערבים כי הייתי חייבת להשלים שעות, כי בעבודה לא מרוצים מכל האיחורים.
26 ימים של קושי עצום מול בן הזוג שלא מבין ולא מצליח להכיל את הדרקון הממורמר אליו הפכתי ומרגיש שגם לו קשה ואני לא מכילה אותו.
לא הניבו כלום חוץ מריק ענקי.
להחליט מה הלאה ?
לא מצליחה להחליט כלום.