לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1244112,441 עוקבים אודות עסקים

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'יש פה מישהי הטרוזיגוטית לפקטור 5 והומוזיגוטית ל MTHFR?'
יש פה מישהי הטרוזיגוטית לפקטור 5 והומוזיגוטית ל MTHFR?
21/02/2018 | 13:17
9
50
אני ללא היסטוריה משפחתית של קרישי דם וכאלה, ההמטולוג בייעוץ אמר לי שלא אצטרך כשאהיה בהריון להזריק קלקסן אלא רק להזריק 6 שבועות אחרי הלידה אמר, ומצד שני אני שומעת הרבה עם קרישיות שכן מקבלות טיפול...חושבת ללכת לעוד ייעוץ אצל המטולוג אחר מה דעתכם?
לצפיה ב-'אכן המלצות ההמטולוג לא תואמות'
אכן המלצות ההמטולוג לא תואמות
21/02/2018 | 14:36
1
46
את הנהוג היום, למי שמאובחנת עם קרישיות יתר, כפי שאת למעשה מאובחנת כעת.
ממליצה להתייעץ עם רופא מומחה להריון בסיכון, בהקשר של הריון וקרישיות יתר, הרבה מההמטולוגים לא מעודכנים בהקשר הזה.
בהצלחה.
לצפיה ב-'נכון, ומה שהרופא נשים נתן לי זריקות פרנגיל לתמיכה רק'
נכון, ומה שהרופא נשים נתן לי זריקות פרנגיל לתמיכה רק
21/02/2018 | 17:16
8
לצפיה ב-'הייתי מתייעצת עם קופרמינץ'
הייתי מתייעצת עם קופרמינץ
21/02/2018 | 15:39
48
גם לי לא נשמע הגיוני להזריק רק אחרי הלידה, בעיקר בעקבות אובדני ההריון.
קופרמינץ הוא ה-מומחה לענייני קרישיות יתר בהריון.
לצפיה ב-'אני הטרוזיגוטית לשניהם ולצערי, זה פשוט תלוי את מי את שואלת'
אני הטרוזיגוטית לשניהם ולצערי, זה פשוט תלוי את מי את שואלת
22/02/2018 | 12:32
5
48
אין כרגע הוכחות מדעיות חד משמעיות לגבי התרומה של קלקסן כשאין היסטוריה אמיתית של קרישיות יתר.
הומוזיגוטיות לMTFHR בכלל קשורה לחומצה פולית ובמקרים כמו שלך ההמלצה היא לצרוך את המינון הגבוה של 5 מ"ג. באופן רישמי אין קשר בין סטטוס MTHFR לקלקסן - אלו מסלולים ביוכימים שונים.
הטרוזיגוטיות לפקטור 5 - נפוצה מאד באוכלוסיה והגישה הרובחת היא שאין לה שום משמעות קלינית. עדיין יש לך עותק תקין של הגן וזה אמור להספיק.
לגבי המציאות בשטח:
קופרמינץ ורופאי נשים שהתחנכו אצלו תמיד תמיד ימליצו על קלקסן. עוד לא קראתי כאן על מישהי שביקרה אצל קופרמינץ ויצאה בלי המלצה לקלקסן.
המטולוגים שאינם מאיכילוב, ואפילו לפעמים המטולוגים מאיכילוב ילכו לפי המקובל בתחומם - אין לה היסטוריה של בעיות קרישה, אין לך נוגדנים ואין לך מוטציות . סביב הלידה ואחריה באמת יש תקופה בעייתית מבחינת ארועי קרישה ולכן ההמלצה של ההמטולוג.
בהריון שלי - ידעתי שבחירת הרופא תכתיב את הטיפול שאקבל. טופלתי אצל אליהו רימון, רופא נשים בכיר במרפאה להריון בסיכון באיכילוב ובכך ידעתי שאני בוחרת לקבל קלקסן במינון טיפולי מתחילת ההריון. המטולוג שדיברתי איתו המליץ על קלקסן רק משבוע 21 בהריון ועד שישיה שבועות אחרי הלידה.
 
לצפיה ב-'תודה על התשובה, אז מתי את תקחי קלסקסן משבוע 21?'
תודה על התשובה, אז מתי את תקחי קלסקסן משבוע 21?
22/02/2018 | 18:51
4
4
לצפיה ב-'הקטנצ'יק כבר בן שנה וחצי'
הקטנצ'יק כבר בן שנה וחצי
22/02/2018 | 21:22
3
19
הלכתי לרימון כי הרגשתי שמבחינה ריגשית אני חייבת לדעת שניסיתי הכל. אבל זה היה בעיניים פקוחות מתוך ידיעה שהוא יפעל על אוטומט וימליץ על קלקסן. הוא בוודאי לא חושב כך, הייתה לנו שיחה ארוכה עם הסברים מדעיים.
האם אני חושבת שהקלקסן עשה את ההבדל ובזכותו השלמתי הריון אחרי שתי הפלות? כנראה שלא, כשהייתי צעירה בעשור עברתי שני הריונות תקינים והגנטיקה שלי הייתה זהה.
האם אקח שוב קלקסן אם אהיה שוב בהריון? כנראה שכן .
לצפיה ב-'קלקסן כנראה עוזר ,בת כמה היית שנולד הקצנציק?'
קלקסן כנראה עוזר ,בת כמה היית שנולד הקצנציק?
22/02/2018 | 21:37
1
4
לצפיה ב-'אולי,אני מאמינה שהגרלנו ביצית טובה'
אולי,אני מאמינה שהגרלנו ביצית טובה
22/02/2018 | 22:08
11
אבל כמובן אין לי דרך לדעת לכאן או לכאן.
הייתי בת 41.
אני הטרוזיגוטית לפקטור 5 ליידן והטרוזיגוטית לMTHFR.
לצפיה ב-'אז הרופא המליץ לך על הקלסן? יש לך קרישיות ?'
אז הרופא המליץ לך על הקלסן? יש לך קרישיות ?
22/02/2018 | 21:38
1
לצפיה ב-' פינת הביניים '
פינת הביניים
19/02/2018 | 08:13
38
122
על רקע יום המשפחה, החגיגות, הפעילויות עם ההורים, ומספרי אחים על הקירות, אני פותחת את פינת הביניים, עבור כל מי שבעיצומו של המסע, בין אובדן (או אובדנים) להריון חדש, שבתקווה יביא איתו תיקון, נחמה, שלווה. לא יחליף, לא ימחק, לא ישנה את העבר, אבל יעניק עתיד שונה. כל אחת ומסעה, כל אחת ומהמורותיה. מייחדת את הפינה הזו למי שהשעון מתקתק לה ברחם. 
לצפיה ב-'פינת הביניים שלי - חוזרת אל גולדשמיט'
פינת הביניים שלי - חוזרת אל גולדשמיט
19/02/2018 | 09:43
13
120
וסת שלישית אחרי ההיסטרו הניתוחית, ושוב דימום מועט שגורם לי לחשוד ששוב יש הידבקויות. מחרתיים אני אצל גולדשמיט.
עוד סימן שאלה לגבי מצב הרחם שלי.
עוד עיכוב ועוד בדיקות פולשניות.
עוד סיבה לתהות האם יש בכלל טעם להמשיך ולנסות.
 
עדכונים ביום חמישי.
לצפיה ב-'אוףףףף'
אוףףףף
19/02/2018 | 10:32
1
74
יש איזה הסבר למה זה נדבק ונדבק כל הזמן????
כל כך מתיש ❤️
לצפיה ב-'באופן מפתיע ביחס לכל מה שעברתי, אין לי היסטוריה של הידבקויות'
באופן מפתיע ביחס לכל מה שעברתי, אין לי היסטוריה של הידבקויות
19/02/2018 | 14:58
72
רק עכשיו אחרי הגרידה של ההריון השביעי.
אם הבנתי נכון, מרגע שיש הידבקויות, וגם אחרי שמפרידים, ההידבקויות עלולות לחזור.
רירית הרחם פצועה ודפנות הרחם נדבקות זו לזו ולא מאפשרות לרירית לצמוח. אם הרירית לא צומחת ואם דפנות הרחם לא יכולות להתרחב ולהתרחק זו מזו, לא יהיה הריון.
לצפיה ב-'מתסכל כ"כ '
מתסכל כ"כ
19/02/2018 | 11:28
72
לא בטוחה כבר מה לאחל בשלב הזה בהקשר של גולדשמיט - שימצא משהו שניתן לשים עליו אצבע מאשימה ושניתן יהיה לטפל מיד , או שלא ימצא כלום ויתן גושפנקא שהכל תקין (ואז צריך לשאול בעצם מה המשמעות של השינוי בוסת) ?
איתך באותה הקלחת בערך...
לצפיה ב-' אוי'
אוי
20/02/2018 | 09:07
26
קיוויתי לשמוע ממך עדכונים מעודדים
ביום חמישי תדעי יותר מה קורה, מקווה שהידע החדש יקל על הלב ויהיה מרגיע במידת האפשר.
לצפיה ב-'עדכון חיובי - אין הידבקויות!'
עדכון חיובי - אין הידבקויות!
22/02/2018 | 10:36
8
57
ובשביל החיוך, קצת ממים בנושא.
לצפיה ב-'בשורות טובות! והממים- קורעים'
בשורות טובות! והממים- קורעים
22/02/2018 | 11:16
7
לצפיה ב-'בשורות מצויינות'
בשורות מצויינות
22/02/2018 | 11:48
1
28
קבעתי אליו תור לחטדש הבא.. ספרי קצת איך זה?כואב?
שווה את ההסיעה מהצפון אליו?
לצפיה ב-'לגמרי שווה'
לגמרי שווה
22/02/2018 | 12:23
29
לי האבחנתית לא כאבה לי בכלל, אבל קראתי על נשים שמאוד כאב להן (לא יודעת אם הן עשו אצלו או אצל מישהו אחר). התלבטתי אם לקחת משכך כאבים לפני הבדיקה ובסוף החלטתי שאסתדר בלי.
הוא לא משתמש בספקולום שזה נהדר מבחינתי.
כדי להתבונן ברחם הוא ממלא אותו במים, חלק מהמים נוזלים החוצה תוך כדי הבדיקה (יש שקית מתחת לאגן) וחלק יוצאים אח"כ (את תקבלי תחבושת עבה וסופגת במיוחד).
באבחנתית הראשונה הוא הפריד חלק מההידבקויות שהוא זיהה, זה היה השלב הכי פחות נעים, אבל אפילו זה לא כאב לי. בגלל הפרדת ההידבקויות היה גם דימום שפסק אחרי יום או יומיים.
הניתוחית היתה ההרדמה הכי טובה שהיתה לי, אחרי 11 הרדמות לפרוצדורות גינקולוגיות שונות. זה אמנם קשור למרדים ולא לגולדשמיט, אבל אני עדיין חייבת לציין את זה.
ב-2 האבחנתיות הבאות היה דימום ממש קל בדקות שאחרי הבדיקה וזהו.
 
וכן, מבחינתי הוא שווה את זה למרות הנסיעה הארוכה והפקקים.
לצפיה ב-'ממ-עולה!'
ממ-עולה!
22/02/2018 | 12:24
1
23
חדשות נהדרות.
לצפיה ב-''
22/02/2018 | 13:55
5
לצפיה ב-'בשורה מעולה'
בשורה מעולה
22/02/2018 | 13:25
21
עכשיו רירית עבה וסקסית!!!
לצפיה ב-'ייאי! '
ייאי!
22/02/2018 | 13:54
3
לצפיה ב-'עבה, עבה, עבה '
עבה, עבה, עבה
22/02/2018 | 13:59
4
לצפיה ב-'לימבו הביניים שלי'
לימבו הביניים שלי
19/02/2018 | 11:36
6
104
3 חודשים אחרי גרידה בשבוע 14 (הריון 5) ואנחנו במעגל קסמים מבאס של עוד ועוד בדיקות ופרוצדורות פולשניות.
שתי היסטרוסקופיות ניתוחיות כבר להסרת הידבקויות, עוד שלוש אבחנתיות.
הגוף מרגיש כבר אחרת, מגיב אחרת להכל ונראה שמתחיל לסמן בעצמו את הסוף של המסלול שנכפה עליו.
בעוד אני מתלבטת כמה עוד אוכל לשאת, כמה הריונות נוספים זה עוד נסבל בעיני, נראה שהגוף מסמן באותות מצוקה חזקים ממש שהוא לקראת מיצוי.
אולי כבר אין לי בעצם יכולת להתלבט יותר על עוד הריון ולקחת סיכון הסתברותי לבעיה הגנטית, ואם נרצה נסיים וננסה שוב... אולי זו כבר החלטה שיצאה מהידיים שלי.
לפני שבוע בביקור אחרון אצל גולדמיט (שראה אותי 5 פעמים בחודשים האחרונים) הוא אמר גם הוא, שכדאי לשקול ממש בכובד ראש מה ואיך הלאה מכאן, כי הזמן לא לטובתי וגם הגוף שלי כבר נותן אותות מצוקה וחייבים להפנים עכשיו שכל הריון אם וכשיגיע שוב, יתכן שיהיה האחרון שלנו.
חשבתי שאולי יש הקלה בכשההחלטה נלקחת מידיך, אבל מרגישה על עורי כמה שזה צורב אפילו יותר.
לצפיה ב-'למרעישה בשקט וויקטור החתול-'
למרעישה בשקט וויקטור החתול-
19/02/2018 | 13:35
82
אני כל כך מצטערת על הדרך הנוראית הזו שאתן נאלצות לעבור. 
אני מתארת לעצמי שכמו שלנפש יש את הגבולות שלה, כך גם לגוף.
כמובן שבנושא זה רק על עצמי לספר ידעתי. 
אני חושבת שכל אחת צריכה להרגיש את עצמה- גם את הגוף שלה, וגם את הנפש שלה, ולפעול בהתאם לתובנות שלה עצמה. 
 
מעבר לזה- חיבוק ענקי לשתיכן
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'אני חושבת שההבדל העיקרי בינך לביני כרגע'
אני חושבת שההבדל העיקרי בינך לביני כרגע
19/02/2018 | 15:19
2
98
הוא שאצלנו ברור שאם נשיג עוד הריון, זה יהיה ההריון האחרון שלי, ואילו אצלכם עדיין קיימת המחשבה על מה שמעבר להריון הבא (אמן שיגיע כבר ויהפוך את בנך לאח גדול).
 
אני באמת לא יודעת איזו אפשרות עדיפה מבחינתי - ממצא בר טיפול ואז עוד היסטרו ניתוחית ועוד אבחנתית ועוד תקוות ועוד נסיונות או לחלופין רחם שמצהיר שהוא על סף פרישה.
 
בינתיים אני רגועה, מבינה שרק מחרתיים אדע מה המצב ומה ההתמודדות הבאה שלי ושאין טעם שאהיה לחוצה כבר מעכשיו.
סומכת על גולדשמיט שידבר איתי באופן ישיר וגלוי לגבי ההמשך.
 
האם הוא אישר לך לנסות החודש?
לצפיה ב-'אכן הבדל'
אכן הבדל
20/02/2018 | 10:17
1
51
זה מבחינת המחשבות שלי עוד, אם כי מבשילה ממש ההבנה שאנחנו בישורת האחרונה, ואני מאד מנסה לשים לעצמי יעד שאוכל לחיות איתו ולא להמשיך ככה.
בהרגשה שלי, הרחם שלי ממש מסמנת שהיא קרובה למיצוי.
אני מתחילה להפנים גם שמאד יתכן שגם אצלנו , אם יהיה הריון נוסף, מרבית הסיכויים שהוא יהיה האחרון וזה מעלה לי הרבה שאלות על ההתנהלות איתו.
 
גולדשמיט אישר שכרגע הכל נקי, אמר בצורה מאד ברורה שזה לא מבטיח שלא יתפתחו הדבקויות בהמשך ושאם אחווה קושי בחודשיים שלושה הקרובים שאחזור לבדוק שוב.
אמר לחשוב היטב על מה ואיך אם יהיה עוד הריון בקרוב, כי הוא לא יכול להבטיח תוצאות טובות בהמשך, כעת משנכנסנו ללופ ההדבקויות שנראה שממש קשה לצאת ממנו.
שאל שוב על התסמונת אצלנו ואמר שבעיניו כדאי מאד מאד לשקול, לפני שנסיים שוב הריון כזה, בידיעה שאולי לא נהרה שוב.
 שנעשה טוב טוב חושבים על צעדינו הבאים, כי נראה שהדלת עשויה להיסגר בפנינו בקרוב, אז לחשוב טוב מה אנחנו באמת רוצים ועד כמה.
יותר שאלות מתשובות.
לצפיה ב-'מסכימה מאוד עם הסיפא של הפיסקה הראשונה שלך'
מסכימה מאוד עם הסיפא של הפיסקה הראשונה שלך
20/02/2018 | 15:15
39
בגלל שזו את, אני מרשה לעצמי לכתוב את המשפט הבא באופן בוטה וישיר ולא להשתמש במילים מכובסות ומעודנות.
מרוח הדברים של גולדשמיט אני מתרשמת שהוא חושב שאם תצליחי להיכנס להריון, זה יהיה ההריון האחרון.
 
ברור לי שמצב כזה שם המון סימני שאלה על דרך ההתנהלות לקראת ההריון הבא, ברור לי שאתם עדיין לא תמימי דעים לגבי הדרך, לא בטוחה אם כל אחד מכם יודע בכלל מה הוא רוצה.
כותבת לך את מה שאמרה לי רופאה גנטיקאית שאיתה התייעצנו לפני ההפלה האחרונה: אפשר להחליט שהפעם זה שונה. אפשר להחליט שהפעם ממשיכים על אף הממצא (או במקרה שלכם, לא לבדוק במהלך ההריון האם הממצא קיים). זה לא גורם להחלטות הקודמות להיות שגויות, מפני שכל החלטה נכונה לרגע שבו קיבלנו אותה.
במהלך השיחה איתה הרגשתי רוח של אופטימיות מנשבת בתוך גופי, אבל כמה שעות אח"כ הבנתי שאני מסרבת להמר ונשארתי עם אותה החלטה כמו בפעמים הקודמות ובסופו של דבר גם הוא הגיע לאותה המסקנה בדיוק.
 
אני חושבת שלחץ הזמן ומורכבות התהליך הנדרש במקרה שלכם, מורידים מהפרק PGD.
אז האפשרויות שאני רואה הן הריון ספונטני עם או בלי בדיקה של הממצא או תרומת זרע (לא יודעת אם אפשרות זו רלוונטית עבורו).
 
אין לי תשובות עבורך, ולמעשה אין לי מושג מה הייתי עושה לו הייתי במקומך.
 
לצפיה ב-'צורב מאוד'
צורב מאוד
19/02/2018 | 21:20
62
המסע הזה שאת וגם מרעישה עוברות מייסר כל כך.
באמת שנגמרו לי המילים ורק רציתי להגיד שאתן במחשבותי ותקווותי שמעכשיו תבשרו רק בבשורות טובות.
גדשה הסאה.
לצפיה ב-' נשמע כל כך מתיש וקשה'
נשמע כל כך מתיש וקשה
20/02/2018 | 09:16
40
מקווה כל כך שהרחם יתאושש בכל זאת.
הלוואי.
מקווה ומחזיקה אצבעות עבורך ועבור מרעישה בשקט.
 
לצפיה ב-'גם אני בביניים'
גם אני בביניים
20/02/2018 | 08:22
7
92
אתמול הלכנו באופן פרטי למומחה פוריות (מישהי מכירה את פרופסור שיף באסותא? קיבלתי עליו המלצה משכנה לחדר בבית החולים שאושפזתי בו, אבל לא באמת עשיתי מחקר) לאחר שהחלטנו לוותר על הנסיונות בקופ"ח, שהרגישו מאוד מנוכרים ואני חושדת שהתזמונים לא היו מדויקים. 
בבדיקה נראה שהגוף חוזר לעצמו. הרחם גידל רירית חדשה ואפילו נצפה זקיק קטן. לטענתו של הרופא אין כרגע צורך בשום התערבות, מלבד מעקב אחרי הביוץ ונסיונות להזריע לפי הביוץ הטבעי, אם הוא קיים אצלי.
הוא גם הרגיע, בניגוד לרופאים אחרים, שהזרע של בעלי נראה די תקין ורק בפרמטר אחד יש בעיה אבל גם היא לא אקוטית, ובכל אופן אין לנו איזו בעיה מהותית מבחינה רפואית. זה מנחם, אם כי לא מסביר את השנתיים של הנסיונות שלא צלחו. 
הוא אישר לנו לחזור לקיים יחסים, ואני ממש חוששת. מרגישה שהגוף שלי מחולל עם כל הבדיקות הפולשניות והחיטוטים והדיונים הכלל-משפחתיים בנושא... בעברי הרחוק יש רקע של תקיפה מינית, שלא חשבתי עליה כבר שנים, אבל כל התהליך הזה העלה בי דברים. כמובן אדבר על כך עם בעלי, שהוא הכי תומך ומבין בעולם ומודע להכל, ונמצא דרך לעשות את זה בצורה נעימה, אני מקווה. 
החשש הכי גדול הוא שוב הריון מחוץ לרחם. יש לי סיכוי של 1 ל-6 שגם ההריון הבא יהיה חוץ רחמי... מנסה להתמקד באותם החמישה שיש סיכוי שישתרשו נכון. 
בהצלחה לכל הבנות בשלב הביניים. אמן שכולנו נחזור לכאן בחודשים הקרובים עם סיפורים משמחים. 
לצפיה ב-'החששות מובנים ומוכרים'
החששות מובנים ומוכרים
20/02/2018 | 09:06
1
65
למרות שמעולם לא עברתי חוץ רחמי והבעיות שלי שונות לגמרי משלך.
מכירה גם את ההגדרה של גוף שחיללו אותו, שחיטטו בו יותר מדי, ואצלי זה בלי שום רקע של תקיפה.
 
אם המשפחות מעורבות ובשלב זה את רוצה שישמרו מרחק, חשוב להסביר את זה לבני המשפחה השונים.
אפשר לומר שאתם שמחים שהם שם כשנדרשת עזרה ושאתם מאוד מעריכים את התמיכה, אבל כרגע אתם רוצים לחזק את הזוגיות ולכן אתם מבקשים להפסיק את הדיונים והשאלות בנושא. אפשר להוסיף שכשיהיה מה לספר, אתם תשתפו אותם.
לצפיה ב-'תודה, זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות'
תודה, זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות
21/02/2018 | 18:04
30
זו הייתה טעות לערב כל כך את המשפחה מלכתחילה, והכי מצער אותי שגרמתי כל כך הרבה כאב לסבתא שלי.... בפעמים הבאות אני מתכוונת לחכות עד שנראה שההריון תקין. 
לצפיה ב-'מלחיץ, אבל גם נשמע אופטימי'
מלחיץ, אבל גם נשמע אופטימי
21/02/2018 | 11:16
4
38
באמת מלחיץ, אין מה לומר. אבל בהחלט רוב הסיכויים הם בעדך, ונשמע מאד מעודד מה שרופא אמר. את נשמעת מעודדת יותר ומסתכלת קדימה
יכולה להעיד מחברות שעניין התזמון של הזרעות הוא קריטי, וכששינו את התזמון פתאום התרחש הריון.
מצטרפת לאיחולים שלך. הלוואי שעוד כשנה כולנו כאן נחבוק תינוקות בריאים.
 
 
 
לצפיה ב-'בעלי יצא מהרופא בעננים ואופטימי, אני פחות'
בעלי יצא מהרופא בעננים ואופטימי, אני פחות
21/02/2018 | 18:07
3
44
זה כנראה קשור לאופי. אתמול נכנסתי להתקף חרדה ובכיתי את נשמתי חצי לילה. הוא שומע שהכל נראה תקין ושחוזרים לנסות, ואני שומעת שיש לי 50% פחות סיכוי להכנס להריון, ועליה בסיכוי שגם אם כן, הוא יהיה חוץ רחמי ואאבד עוד עובר. 
ממש לא יודעת איך אני אצליח לחזור להיות אופטימית, אבל חייבת. 
לצפיה ב-''
21/02/2018 | 19:37
2
38
זה כל כך קשה לגייס אופטימיות, לעבור את כל הבכי והדאגה והחרדות.
דברים שעוזרים לי קצת: להסתכל ממש ממש רחוק קדימה, או ממש ממש קרוב.
לדמיין את עצמי יום אחד רחוק עם תינוק, ולהרגיע את עצמי שבסוף זה יקרה, בלי לחשוב על כל הקשיים בדרך לשם.
לחילופין - להסתכל ממש ממש קרוב. לעבור את היום הנוכחי וזהו. לא מחר. כל יום בשעתו.
המשותף לשניהם זה לא לחשוב על התקופה המלחיצה שבאמצע. קשה מאד ליישום אני מאד מודאגת, אבל כשמצליחה זה עוזר..
לצפיה ב-'ואני מצטערת..'
ואני מצטערת..
21/02/2018 | 20:28
1
33
לא התכוונתי להציע הצעות, את התיאוריה נראה לי שכולנו מכירות...
התכוונתי רק להבין ולתמוך ולהקשיב, אבל אני כל כך לא יודעת מה להגיד...
לצפיה ב-'את ממש לא צריכה להצטער, להיפך!'
את ממש לא צריכה להצטער, להיפך!
22/02/2018 | 08:06
22
אני כאן כדי להרגיש שאני עושה משהו, שיש לי איזושהיא מעט שליטה וכל הודעה וכל רעיון וכל מילה נעימה מכן עוזרת לי. 
לצפיה ב-'פינת הביניים שלי...'
פינת הביניים שלי...
20/02/2018 | 13:02
1
73
4 שבועות אחרי גרידה...מחכה למחזור שיגיע ונדע אם צריך היסטרוסקוםיה...
מצד אחד רוצה לעשות כדי לברר סיבה ל2 הפלות רצופות אחרי שכבר נצפה דופק...
מחכה גם לבירור קרישיות...
בינתיים שוכבים להם עוברים מוקפאים במעבדה שאני לא יודעת אם אי פעם אזכה שיהפכו לתינוקות אמיתיים ברחמי.
כל כך הרבה המתנה,כל כך הרבה חששות...
לצפיה ב-' מסע שכולו רצוף המתנות'
מסע שכולו רצוף המתנות
21/02/2018 | 11:54
33
אני לא זוכרת מה היה לך בהפלה האחרונה, האם היו שאריות שאת מקווה שייצאו עם הוסת?
המוקפאים הם תקווה קטנה בים הצער הגדול.
הלוואי שהם ימלאו את רחמך בחיים ואת ליבך באושר.
לצפיה ב-'הביניים שלי..'
הביניים שלי..
20/02/2018 | 22:16
1
69
חודש וחצי לאחר הפלה טבעית מספר 2... אמנם הוקל לי שהייתה טבעית, אך החוויה הפיזית הייתה קשה. איו לי ילדים ואיני יודעת מהם כאביי צירים אך באחד הלילות תקפו אותי כאבים שממש מצאתי את עצמי מתפללת לאלוהים שיושיע אותי כי לא יכולתי לשאת את זה... (ואני לא דתיה...) הדימום היה כ"כ רב שהזדקקתי לתחבושות שאחרי לידה (כמה אירוני שזה גם כתוב על העטיפה...)
השבוע אני ובעלי ביצענו בדיקת דם קריוטיפ לאחר שלמרות שרופא הפריון שלי כתב שהיו 3 הפלות (היה לי גם הריון כימי שאני יודעת שכביכול לא נספר..) לקח הרבה זמן והתעסקות מרובה מאוד בבירוקרטיה כדי לקבל טפסיי 17 לבדיקה ומימון מהקופה..
ממש ניסו להכשיל אותנו ולא לשלם...
בדר"כ אני מוותרת אל מול הבירוקרטיה אבל כאן התעקשתי ונלחמתי בכעס ובקושי כשכל פעם אני צריכה לספר מחדש על ההפלות וקשיי הפריון שלנו...
כעת אנחנו ממתינים לתוצאות ורק אח"כ אוכל להתחיל ivf... (הייתי אמורה להתחיל לפני ההריון הזה ואז נקלטתי בהפתעה..) הרופא לא רוצה שנתחיל טיפול עד שיש תוצאות וממה שהבנתי זה לוקח בסביבות חודשיים.. מאוד קשה לי ההמתנה. לפחות בזמן טיפול אני מרגישה שאני עושה משהו עבור המטרה.. בינתיים מרגיש לי פאסיבי ומדכא...
זהו. זה זמן הביניים שלי.
אני עוקבת וקוראת הרבה עליכן בנות הפורום היקרות ומייחלת לרווחה ובשורות טובות עבור כולן פה
לצפיה ב-'המלחמה בביורוקרטיה קשה ומייגעת'
המלחמה בביורוקרטיה קשה ומייגעת
21/02/2018 | 12:04
32
מציינת שלפעמים ניתן לקבל החזר בדיעבד.
כדי להימנע מעיכוב בגלל הביורוקרטיה אנחנו עשינו צ'יפ גנטי הורי במימון עצמי, ולאחר שהתברר שהממצא מורש ממני הגשתי בקשה להחזר כספי. זה לקח שנה וחצי והרבה טלפונים והתעסקות (משרד הבריאות והקופה התווכחו ביניהם מי אמור להחזיר לנו את הכסף), אבל בסוף הצלחנו לקבל החזר מלא
 
נראה לי שאת הזמן עד לקבלת התוצאות כדאי לנצל על מנת לרומם את הנפש והגוף ולהגיע לטיפול כשהמצברים שלך מלאים.
לצפיה ב-'קשה, בודד, מכלה את כל הכוחות'
קשה, בודד, מכלה את כל הכוחות
21/02/2018 | 09:58
4
25
לצפיה ב-''
21/02/2018 | 11:46
7
לצפיה ב-''
21/02/2018 | 17:16
41
כואב כל כך.

מאיפה מבאים את הכח להמשיך בבית כרגיל עם כל האנרגיה שהכל דורש?
לצפיה ב-''
21/02/2018 | 18:15
6
לצפיה ב-'נורא. מקווה שיגיע קצת אור במהרה.'
נורא. מקווה שיגיע קצת אור במהרה.
22/02/2018 | 21:28
לצפיה ב-'IVF ראשון שבוע 12 סקירת מערכות אין דופק.....'
IVF ראשון שבוע 12 סקירת מערכות אין דופק.....
20/02/2018 | 17:01
3
104
הי לכם. אני בת 36 נשואה פלוס 2.
מנסה להביא את השלישי ללא הצלחה שנתיים.

פשוט לאחר הילד השני עשיתי הטעות של חיי !!!!שמתי התקן תוך רחמי כדי לחכות קצת... הוא גרם להריון חוץ רחמי, שגרם לחסימה בחצוצרה שמאל.


עברתי ביולי האחרון לפרוסקופיה להוצאת חצוצרת שמאל.
צד ימין אצלי לא מבייץ בכלל אולי אחת לשנה, גם ב IVF צד שמאל בייץ...

התחלתי לפני חודשיים שלושה טיפולי IVF. יש לי 2 בנים שהגיעו ספונטנית בלידות רגילות.

נקלטנו לשעה טובה להריון עם עובר אחד.

נראה דופק בשבוע 6,  8, 10,

.עשיתי הרבה אולטרסאונדים כי התברר שיש לי סכרת הריון התחלתי אינסולין לפני 10 ימים.

אתמול הגעתי בשבוע 12 לעשות שקיפות. לצערי לא ראו דופק בעובר. למרות ששבוע לפני היה דופק.
הלכתי לב"ח עשו לי שוב אולטרסאונד גם שם לא נראה דופק.
יש לי תור לגרידה ביום חמישי.

הלב שלי שבור, ברור לי שאיני היחידה שעוברת זאת אבל רק בוכה, יודעת שריאלית זה לטובה כנראה הריון לא מתפתח כמו שצריך אבל אין ממשיכים מפה??
האם יש סיכוי לנס עם דופק? איך ממשיכים מפה?
ככ התרגשו אתמול מהשקיפות  ויצאנו עם בשורת איוב.


לצפיה ב-'אוף, קשה כל כך.'
אוף, קשה כל כך.
20/02/2018 | 18:15
57
אני ממש יכולה להרגיש מה את עוברת.
אין לי מילים כרגע, רק שולחת חיבוקים
לצפיה ב-'משתתפת בצערך '
משתתפת בצערך
21/02/2018 | 11:45
1
46
מתחילה דווקא מסוף ההודעה שלך - מהרגע שהדופק פסק אין סיכוי שהוא יחזור.
הלב שלך שבור וזה ממש לא משנה שאת לא היחידה שזה קרה לה, זה כואב נורא.
יש הבדל בין לקרוא או לשמוע על הפלות של אחרות, לבין רעידת האדמה כשזה קורה לך באופן אישי.
 
על אף שהשמיים נפלו עלייך ועל אף שזה מרגיש שכל עולמך חרב, את תצליחי לקום על הרגליים ולהמשיך.
שאלת איך ממשיכים מפה - התשובה היא שפשוט ממשיכים, עם האינרציה, עם השמש שזורחת ושוקעת ושוב זורחת.
את תצליחי כי אין ברירה אחרת.
וזה ייקח זמן, כי יש את זמן ההתאוששות של הגוף והשתוללות ההורמונים שתגיע אחרי הגרידה, ויש את ההתאוששות של הנפש וההבנה וההפנמה שאין לך שום שליטה על ההריון, אפילו שהוא מתקיים בתוך הגוף שלך.
והלוואי שההריון הבא יגיע במהרה. והוא יהיה הריון חרדתי כי ככה זה הריון אחרי הפלה, והלוואי שההריון הבא יהיה ארוך ויסתיים במועד ובידיים מלאות.
לצפיה ב-'את תמיד יודעת מה לכתוב, מרגשת, כל מילה..'
את תמיד יודעת מה לכתוב, מרגשת, כל מילה..
22/02/2018 | 01:19
5
לצפיה ב-'המלצות לאחר הפלה '
המלצות לאחר הפלה
20/02/2018 | 00:05
3
140
הי, 
גיליתי עכשיו את הפורום. אז תודה לכולכן קודם כל. 
הייתה לי הפלה בשבוע 17. לפני כחודש וחצי. זה ההריון הראשון שלי. סיבת ההפלה לא ידועה. פשוט התחיל דימום והתברר במיון שיש לי פתיחה של סנטימטר וחצי. ואחרי כמה ימים של אשפוז ומצב ביניים לא ברור איבדתי את ההריון לצערי הרב.
זאת התמודדות די קשה שלא ממש התכוננתי אליה. אבל אני מנסה להתאושש ולחשוב הלאה... קיבלתי לפני כמה ימים וסת ראשונה. 
 
רציתי לשאול מה לדעתכן כדאי לעשות. 
לא הייתי  עדיין באף ביקורת או איזשהי בדיקה. 
האם יש בדיקות מיוחדות שכדאי לבצע?
האם יש לכן המלצות על רופאות/ים שיכולים אולי לדעתכן לשפוך אור על מה קרה?
האם יש דברים שכדאי לעשות לפני שאני מנסה להיכנס שוב להריון ? 
 
אני מבינה שיכול להיות שאין מה לעשות אבל אם יש לכן עצות כלשהן אשמח להכיר.... 
לצפיה ב-'צר לי לשמוע על מה שעברת'
צר לי לשמוע על מה שעברת
20/02/2018 | 09:45
63
את יכולה להתייעץ עם הרופא שלך לגבי תפר צווארי בהריון הבא, ו/או קבלת תוספת פרוגסטרון בפעם הבאה.
מכירה כמה וכמה אמהות שאירוע כזה היה חד פעמי בשבילן, ולאחריו היו הריונות תקינים שהסתיימו במועד בידיים מלאות.
חזקי ואמצי!
לצפיה ב-'מצטערת באובדנך '
מצטערת באובדנך
20/02/2018 | 11:47
50
לא ציינת אם האובדן היה בגרידה או בלידה שקטה אבל נראה לי שבכל מקרה את אמורה לעשות ביקורת לאחר שהוסת תסתיים על מנת לוודא שלא נשארו שאריות.
 
מעבר לכך - במקומך הייתי עושה את כל הבירורים הנדרשים עם רופא מומחה להריון בסיכון *לפני* הכניסה להריון הבא. יתכן ויומלץ לך על תרופות ללקיחה בהריון הבא מרגע הגילוי שלו, לכן כדאי להיות ערוכים ולהבין את תמונת המצב לפני שהוא מתחיל.
בנוסף, אין לי מושג אם בדיקת קרישיות רלוונטית במקרה שלך אבל לא עושים אותה בהריון.
 
נראה לי שזכית ביושר להיות בהריון הבא להיות במעקב הריון בסיכון - מעקב צמוד יותר עם רופא בעל התמחות נוספת של הריון בסיכון, ולא רופא קופה "רגיל".
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
20/02/2018 | 19:24
51
עברתי ירידת מים מוקדמת בשבוע 16+3 ובעקבות כך איבדתי את ההריון.
המלצתי אלייך היא לעשות כל בדיקה שנותנים לך. כדי שההריון הבא יהיה בלב שקט כמה שניתן.
אני ביצעתי בדיקת קרישיות, צילום רחם והיסטרוסקופיה(הרבה אמרו לי שאין צורך בביצוע שתיהן אבל הרופא אמר שלמה לא בעצם? ואני מאמינה בגישה שלו)
ובהריון הבא כבר הוסבר לי שאצטרך לגשת למרפאה של הריון בסיכון ולבדוק האם יש צורך בתפר צווארי. 
 
משתתפת בכאבך ואובדנך ומאחלת לך  הריון בריא ובידיים מלאות ♥
לצפיה ב-'יומולדת 37 - פאן לי במקסימום'
יומולדת 37 - פאן לי במקסימום
19/02/2018 | 21:10
4
139
הסמיכות ההזויה הזאת בין האירועים.
לפחות פיזית חשבתי שארגיש כבר בסדר.... אבל איכשהו אני לא מתאוששת לגמרי.
עוד נורא חלשה ומעוכה.
הדימום עצמו נגמר , אני מקווה שזה תקין.
מתי כבר אעמוד על הרגלים חזרה?

בפן הנפשי יש עוד שני דברים כרגע שמעיבים על נשמתי, בצורה מאוד משמעותית, הם מערבים אחרים אז אני לא יכלה לפרט, אבל מרגיש שהכל יחד זה מסע ממש כבד.
שני הדברים האלו מלווים אותנו כבר תקופה, הם אומנם לא קשורים לעינייני ילודה אבל לפחות אחד מהם הוא משנה חיים ממש. וזה הכל כל כך מעיק עלי כמו איזה בלוק בטון.
ההריון שהיה והמחשבה על הבת שתוולד לי בקיץ ממש ממש עזרו לי להרים את הראש. ועכשיו כשזה נלקח ממני אני שוב מרגישה ייאוש מהמצב.

קשה לחגוג ככה יומולדת, לא שאני אוהבת ימי הולדת בכל מקרה, אבל יומולדת כזאת נוראית באמת לא דמיינתי.

חושבת על זה שביום ההולדת ה 28 שלי בדיוק, ילדתי את בני הבכור, איזה יום של אושר אין סופי זה היה.... ואיפה אני היום.

לצפיה ב-'מזל טוב מקווה שהשנה תהיה מאושרת'
מזל טוב מקווה שהשנה תהיה מאושרת
20/02/2018 | 08:57
8
לצפיה ב-'גם וגם '
גם וגם
20/02/2018 | 12:26
39
כתבתי ומחקתי כמה פעמים, כל הזמן יצאו לי דברים מאוד מדכאים.
מאחלת לך שיום ההולדת הבא יהיה שמח, שביום ההולדת הבא יהיה לך רצון וחשק לחגוג, שביום ההולדת הבא תהיה לך שמחה נוספת.
לצפיה ב-'מה שמרעישה אמרה. גם ממני'
מה שמרעישה אמרה. גם ממני
20/02/2018 | 12:55
59
אני לא יודעת מה לומר. יכולה לספר שאנשים ציפו שבימים "עצובים" יהיה לי יותר עצוב, ולי היה מאוד קשה דווקא באירועים שמחים. ימי הולדת, פורים במסגרות. ימים שעשו את ההבדל בין איך שחשבתי שיהיה לבין איך שהיה בפועל, למאוד מוחשי ואכזרי. הפער בין קצב ההתאוששות של העולם הפנימי לבין הקצב העליז והמהיר של העולם הכללי, הוא קשה מאוד לתפיסה. שולחת הרבה כוחות וחיבוק.
לצפיה ב-'❤️'
❤️
20/02/2018 | 16:43
40
תודה
בעלי מאוד משתדל לשמח אותי.
מנסה למשוך את המח חזק להסתכל על היש ולא על האין.
אין ספק שהפער בין הסערה בנפש שלי לעולם שממשיך להתנהל הוא אדיר.

לצפיה ב-'דוסטינקס- '
דוסטינקס-
17/02/2018 | 12:18
15
156
מדי פעם עולה פה שאלה לגבי יעילות ובטיחות שימוש בכדורים לייבוש חלב.
אני לא רופאה, ולא מומחית לעניין, אלא רק כותבת מנסיוני וממחשבותיי.
אני לקחתי כדורי דוסטינקס דווקא בהקשרים חיוביים. החלטתי שהנקה זה לא בשבילי, ולכן הגעתי לבית החולים לניתוחים הקיסריים מוכנה עם הכדורים.
השימוש בהם היה יעיל מאוד ולא גרם לשום נזק כלשהו.

גם כאשר קוראים את האותיות הקטנות בעלון לצרכן שלתרופה כמו אקמול, אפשר לקרוא שם אזהרות שונות, גם לגבי תופעות לוואי קשות. כנ"ל לגבי כל כדור, כולל הכדורים לייבוש החלב.

כאשר מתרחש אובדן הריון, יש להתייעץ עם הרופא/ה לגבי הצורך בשימוש בכדורים. בכל מקרה, לא נראה לי נכון להילחץ יתר על מהאזהרות, שנכתבות פעמים רבות מתוך כסת"ח רפואי של חברות התרופות.
אני לא רואה שום סיבה שבעולם שאישה שאיבדה את ההריון שלה, תסבול מייצור חלב, מגודש, מכאבים מיותרים עד להגעה אפילו למצב של דלקת. חבל. יש כדורים שניתן לקחת ויכולים לסייע. שוב- בהתייעצות רפואית.

(וכנ"ל לגבי אישה, שלמרבית מזלה ילדה, אך החליטה מסיבה כזו או אחרת שלא להניק).




שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
09-7749028

לצפיה ב-'וואו, ייבוש חלב. '
וואו, ייבוש חלב.
18/02/2018 | 11:22
14
112
בדרך לחדר לידה בלידה השקטה שלי כבר ביקשתי את הכדורים האלה. אחרי הלידה נאלצתי לבקש עוד פעמיים כי הם לא נתנו והיה נראה שהם פשוט שכחו מזה ואני הייתי ממש בהיסטריה להפסיק את החלב כי אני הינקתי את הילדים החיים שלי והרעיון הזה להתעסק עם גודש ודליפות וחזיות הנקה ורפידות כשאין תינוקת, היה למעלה מכוחותיי.  אז בפעם השלישית שביקשתי הרופאה שם צעקה עליי "בסדר ביקשת נביא לך תירגעי!" והייתי ככ בהלם שאפילו לא עניתי לה כמו שהגיע לה. לקחתי את הכדור הזה ובכל זאת אחכ היה לי גודש. אז בנוהל הרגיל של אחרי לידות ביקשתי מהבן זוג לקנות אפונה קפואה בשקית כדי להשתמש בזה לקרר ולהרגיע. הוא הביא ולא הבין למה אני לא עושה עם זה כלום ואמרתי לו שהגודש זה הדבר היחיד שעוד נשאר לי בגוף מהתינוקת הזאת ואחרי שזה ייעלם כבר לא יישאר לי כלום.
לצפיה ב-''
18/02/2018 | 12:03
15
לצפיה ב-'הכדור אמור לעשות את העבודה-'
הכדור אמור לעשות את העבודה-
18/02/2018 | 12:06
10
73
בזמנו לקחתי פעמיים, כלומר- שני כדורים.
ניתן לבקש מראש מהרופא/ה הגניקולוג/ית את המרשם, ולהגיע עם הכדורים לבית החולים. יש להתייעץ לגבי מועד לקיחתם. יש לכך גם חשיבות בהקשר של היעילות.
 
אין טעם לסבול סתם. וזה סבל, בוודאי כאשר אין תינוק/ת. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'במקרה שלנו אנחנו לא ידענו מראש שאין דופק'
במקרה שלנו אנחנו לא ידענו מראש שאין דופק
18/02/2018 | 13:10
9
97
באנו ללדת הכל רגיל ואז הסתבר שאיבדנו אותה כנראה כמה שעות קודם.
מסכימה שעדיף להצטייד בזה מראש אם יודעים לקראת מה הולכים, בכלל, עדיף לעשות מראש כל מה שאפשר... ולהזדקק לרופאי בית חולים כמה שפחות.
לצפיה ב-'נכון, בדבריי התייחסתי'
נכון, בדבריי התייחסתי
18/02/2018 | 13:21
8
66
למקרים בהם יודעים מראש את התרחיש. 
חבל לי לקרוא (שוב) על חוסר הרגישות של גורמים רפואיים שונים שבהן נתקלים אנשים במצוקה. בעיניי, אישה בכלל לא צריכה לבקש את הכדור, אלא הרופאים/ות צריכים/ות לתת ולהסביר. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'קשה לתאר כמה זה עזר לי בזמן אמת, המידע שהיה לי מכאן'
קשה לתאר כמה זה עזר לי בזמן אמת, המידע שהיה לי מכאן
18/02/2018 | 13:40
7
97
עברתי אובדנים "פשוטים" בעבר והיתה לי קצת הסטוריה פה בפורום. בזכות זה ידעתי שצריך לבקש מייד כדורים לייבוש חלב, מה שהציל אותי מהתמודדות גם עם זה - כי אף רופא לא הציע את זה (אם כי אולי היו מציעים אם לא הייתי מבקשת ביוזמתי). אבל הדבר שיילך איתי כל חיי הוא שידעתי שאם נחתום שבית החולים יהיה אחראי לקבורה אז יקברו אותה בבור אחד עם עוד המון תינוקות. בעלי לא ידע שום דבר על זה, לא היה לו מושג, ובאמת למה שיהיה לו. בעצם זה היה קצת דפוק שאני כן ידעתי את כל זה... אז היינו כבר בחדר לידה, וביקשו שנחתום על הטופס ובעלי ישר רצה לחתום שבית החולים ידאג לקבורה, שזה ככ הגיוני, הרי מי בכלל רוצה להתנדב להיות אחראי על הקבורה של התינוקת שלו. אבל אני זכרתי דברים שקראתי כאן ובמקומות אחרים וישר אמרתי לא, בבית חולים יתנו אותה לחברא קדישא והם קוברים את כל התינוקות יחד. ורק אז המיילדת אמרה - נכון, הם קוברים ביחד ואני אמרתי אז אם ככה אני לא רוצה, אני רוצה שאנחנו נדאג לזה. וככה חתמנו שאנחנו נדאג לקבורה.  ובעצם אם אני לא הייתי יודעת בזכות הפורום הזה, שזה הנוהג בקבורת תינוקות (למרות שכאן רוב האובדנים מוקדמים בהרבה, והנושא הזה בקושי מדובר כאן ואני לא יודעת איך הגעתי לזה בכלל), היינו מאבדים גם את זה, גם את המקום האחד והבודד ביותר בעולם שבו היא נמצאת ולפחות שם אני יכולה לדאוג לפרחים ולבובות אבן של ברווזונים וארנבות וגמדים. אני קצת מבינה למה המיילדת לא יכלה להתחיל להסביר לנו את כל מה שקשור בקבורת תינוקות רכים כשאני בפתיחה 7 לקראת לידה - אבל באמת שאני לא יודעת מה הייתי עושה, אם הייתי מגלה באיחור שיכולנו לדאוג לה למקום משלה ולא דאגנו. ואני יודעת שיש המון נשים, למעשה רוב הנשים בלידות שקטות מאוחרות שמגלות רק בדיעבד את המשמעות של החתימה הזו על הטופס. אז רק שתדעי שירה וכל הנשים שכותבות כאן, שהמידע פה עוזר לפעמים אחרי שנים, אחרי שמי שכתבה אותו כבר בכלל לא מבקרת כאן... וגם עכשיו אני מקבלת פה מידע שממש בלתי אפשרי למצוא במקום אחר. וזה עוזר מאוד מאוד מאוד. בימים הממש ראשונים אחרי הלידה אפילו היו איזה שעתיים שחשבתי שאם לא הייתי קוראת על זה ככ הרבה זה לא היה קורה לי... אבל מהר מאוד הבנתי שזה היה קורה, ואם לא הייתי קוראת על זה ככ הרבה - הייתי הרבה פחות יודעת מה לעשות. 
לצפיה ב-'מרגש לשמוע שבתוך התהום הפורום הצליח להקל מעט'
מרגש לשמוע שבתוך התהום הפורום הצליח להקל מעט
18/02/2018 | 14:16
19
לצפיה ב-' '
18/02/2018 | 20:14
3
53
התיאור שלך שובר את הלב
הלוואי שהייתי יודעת מה לומר על מנת לשמח, ולו במעט
 
 
-- טריגר הסדרי קבורה של עוברים -- מי שמעדיפה לא לקרוא על זה, בבקשה לא להמשיך לקרוא --
 
...
וגם, אני מפחדת לשאול... אבל אני מניחה שגם עוברים, בכל שלב שלהם, גם שלבים מוקדמים קוברים..? בקבורה קבוצתית..?  יש למישהי מושג? גם כאלה שמגיעים אחרי בדיקות גנטיות או אחרות?
מעולם לא דיברו איתי (בתה"ש) על הסדרי קבורה, גם לא בשבוע 18.
 
לצפיה ב-'תודה רבה. אצלנו היתה לידה במועד'
תודה רבה. אצלנו היתה לידה במועד
20/02/2018 | 12:49
41
אז אני לא יודעת מה קורה עם גרידות, מניחה שזה כמו כל חומר אורגני אחרי ניתוח. לידה שקטה זה רק משבוע 22-23 ואז קוברים בקבורה משותפת בחלקת ילדים. (החל משבוע 22 זה נחשב מוות תוך רחמי IUFD, לפני כן זה נקרא הפלה.)
לצפיה ב-'נורא נורא'
נורא נורא
20/02/2018 | 16:40
1
26
נושר הקבורה הטריד גם אותי אחרי שקראתי פה.
מצרפת לינק עם כל הפרטים.
הוא קשה לקריאה מואוד. לכן אני לא מפרטת פה כלום.
מי שזה בדמה ומטריד מנוחתה שתיכנס לקרוא.

https://www.health.gov.il/hozer/mr24_2014.pdf

שנדע כולנו ימים טובים יותר
לצפיה ב-'הרבה תודה'
הרבה תודה
20/02/2018 | 17:05
20
אכנס לקישור כשיהיו לי את כוחות הנפש לכך...
מקווה שלא נזדקק למידע הזה.
 
לצפיה ב-'במקומות הכי קשים, עדיין יש מקום לנחמה'
במקומות הכי קשים, עדיין יש מקום לנחמה
18/02/2018 | 21:35
1
54
עם כל אובדן גדול עדיין אפשר היה לאבד אפילו יותר והנקודות הקטנות שבהן כן דברים "מסתדרים" הן מקור לנחמה גדולה.  לדעתי כמובן.
לצפיה ב-'גילויים של טוב לב מאנשים זרים באותה תקופה'
גילויים של טוב לב מאנשים זרים באותה תקופה
20/02/2018 | 12:47
33
היו מאוד משמעותיים בשבילנו ועד היום הם מאוד משמעותיים. באופן מסויים יותר מאשר מאנשים מוכרים אפילו.
לצפיה ב-'נורא, נורא, נורא'
נורא, נורא, נורא
18/02/2018 | 14:09
1
86
המערכת שלא מסוגלת, או לא מעוניינת להתייחס בחמלה לאנשים שאבדו את עולמם ברגע. המערכת וכמובן הפרטים שבתוכה. כל כך מיותר, כל כך נורא, וברור לי לגמרי למה את זוכרת ותזכרי את הרגע הזה באותו יום נורא.
לצפיה ב-''
20/02/2018 | 12:50
4
לצפיה ב-'סופסוף מצאתי מקום לפרוק...'
סופסוף מצאתי מקום לפרוק...
17/02/2018 | 09:23
14
217
 
כתבתי את זה שבוע לאחר האובדן שלי. מאז חלף עוד קצת זמן, אבל הכאב שלי לא השתנה. אני מקווה שאצליח כאן בחסות האנונימיות לצאת מהדיכאון. 
 
שבוע חלף. שבוע שלם מאז נגדע אושרי, אחרי כמעט שבועיים של אושר עילאי, מאז שנודע לי שסוד קטן ויקר כל כך צמח בבטני. שישה שבועות בלבד הוא זכה להיות חלק ממני ואני חלק ממנו, ואז ההבנה שזהו. נגמר. כאבים ודם. אשפוז ביום שישי בלילה. יומיים של עדיין תקווה שהכל יהיה בסדר, ואז לפני שבוע בדיקה פולשנית, מכאיבה, והבשורה המרה. הילד שלך חי, יש לו דופק, אבל ההריון לא תקין. הוא השתרש מחוץ לרחם, בחצוצרה, ויש צורך בניתוח להוציא את החצוצרה, עם התינוק שלך בפנים. וככה, כל כך מהר, האושר שלי נגמר והתחלף בכאב עמוק, בחרטה, באשמה. נתתי שיקחו את הילד שלי, זה ששנתיים אנו מחכים לו, שעברנו טיפולים כדי להשיג אותו, ההריון הראשון שאי פעם היה לי – נתתי והסכמתי שיהרגו אותו, כי גם אני כבר נמצאתי בסכנת חיים, ולילדי הקטן לא נותר סיכוי.
 
ועכשיו אני מנסה להזדכות ולהזדכך דרך הכתיבה. שנים ארוכות לא כתבתי דבר, בעוד שאת נעוריי העברתי בכתיבה, בהתחבטות והתייסרות הנפש. כמה לא ידעתי מה הוא צער. חשבתי שאמות כשאותו בחור סירב לי ושבר את ליבי, חשבתי שליבי לא יעמוד בצער הזה, הרגשתי שאני נושמת זכוכית גרוסה עם קצוות חדים בכל נשימה ונשימה. והנה, הכאב הזה חלף, ונשכח לחלוטין עם הגעתו של הבחור שלימים יהפוך לבעל ולפרטנר ולחבר הכי טוב ולנשמה הכי עדינה והכי חזקה שהכרתי. האם גם הכאב הזה, הנוכחי, כאב שלי ושלו ושל משפחותינו ושל חברינו הקרובים ביותר שהוכנסו בסוד המביש הזה, האם גם הוא אי פעם יחלוף? האם אי פעם אסלח לעצמי? האם יבוא תינוק אחר, בריא, שישלים את ההריון ויוולד וימלא את החלל שבליבי וידביק בחזרה את מה שנשבר? אינני יודעת. באמת שלא. בינתיים אני שוכבת בספה, כאובה, עם תפרים, עם סימנים כחולים בכל הזרועות מהאינפוזיה ובדיקות הדם והחיטוטים והמחטים, מדממת החוצה את שאריות ילדי עם ריפוד הרחם המתכווץ, החוזר לעצמו, הריק.
וכואב לי, כל כך כואב לי, ואין לשמיים רחמים עליי. הכאב הפיזי אינו מטריד אותי, אבל הצער... אני לא יודעת כיצד אתאושש ממנו. ובינתיים בוואטסאפ שלי תמונות רצות – עוד חברה ילדה תינוקת, עוד חברה שולחת אולטרסאונד ומבשרת על ההריון השני שלה, עוד חברה מספרת בסוד שהיא כבר 14 שבועות בהריון ומאושרת כל כך. ואני בוכה, צורחת את כאבי לשמיים, כי הרחם שלי ריק ואין לי כלום ואני שום דבר. 
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
17/02/2018 | 12:31
2
75
טוב שמצאת את הפורום, וטוב שכתבת ופרקת. 
נשמע שעברת הרבה מאוד- הריון ראשון שהגיע לאחר שנתיים ולאחר טיפולים. 
נשמע שאת מאוד מוצפת, מותשת ומיואשת. 
האם את מטופלת במסגרת כלשהי- לבד ו/או יחד עם בעלך? אם לא- ממליצה מאוד לפנות לסיוע מיידי בהיבט הנפשי. 
 
זעקתך נשמעה פה: "אני בוכה, צורחת את כאבי לשמיים, כי הרחם שלי ריק ואין לי כלום ואני שום דבר". ואו! כמה קשה לקרוא את זה, ועוד יותר קשה לחוות את זה. 
 
כתבת גם על תחושה של בושה ואשמה, ואני לא יכולה שלא לכתוב לך את הדברים הבאים:
את לא אשמה. את יודעת זאת, נכון? את לא אשמה שהעובר השתרש מחוץ לרחם. 
"נתתי שיקחו את הילד שלי"- לא נתת שיקחו. זו לא את. עובר לא יכול להתפתח מחוץ לרחם. זו עובדה ביולוגית. זה לא קשור אלייך, למשהו שעשית או לבחירה שלך. 
 
השתמשת המון פעמים במילה "תינוק", "ילד". מי כמוני יודעת שעם כל הריון, מגיעה התקווה המחודשת בילד. התקווה לתינוק ולילד. אבל מבחינה עובדתית ולא בפנטזיות שלנו, מדובר בעובר. ובמקרה שלך- בעובר שהטבע לא איפשר לו להמשיך ולהיות. 
שאלת: "האם אי פעם אסלח לעצמי?"- על מה ולמה את צריכה לסלוח לעצמך? מה היה פישעך? האם משהו מכל מה שקרה- אירע באשמתך?- בוודאי שלא!
 
כתבת: "סוד מביש". למה מביש? למה הבושה? שוב- לא עשית דבר רע. לא מגיש לך להתבייש, לא מגיע לך להאשים עצמך, לא מגיע לך לחיות בסוד. 
 
אנא ממך, פני לעזרה במהירות האפשרית. כל הדברים שכתבתי לך פה- כולם- הן מחשבות שאת צריכה לעבד אותן בעזרת אשת מקצוע מתאימה. זה לא יעזור שמישהו חיצוני יאמר לך. מדובר על תהליכים קוגניטיביים-רגשיים- התנהגותיים שאת צריכה לעבור עם עצמך, בסיוע הולם. 
 
שירה.  
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה על המענה '
תודה על המענה
18/02/2018 | 09:14
1
46
אני מתמודדת עם דיכאון כל חיי ובשנים האחרונות מטופלת בשילוב של טיפול פסיכולוגי וכדורים פסיכיאטריים. בדרך כלל אני יציבה ומנהלת חיים נורמליים לצד הדיכאון, אבל עכשיו מן הסתם אני מוצפת. אני מקפידה ליטול את הכדורים ומדי פעם משוחחת עם הפסיכולוגית שלי בטלפון, עד שאחלים ואחזור למפגשים. 
תודה על המילים היפות והסלחניות. כתבתי את זה עוד בימים ממש שאחרי, עם הטרפת ההורמונלחת והצער הבלתי נסבל. אני מתאוששת, ואני לא לבד. בעלי תומך מאוד, וגיליתי חברה אחת שעברה טיפולי פוריות מורכבים ויש לה שני ילדים מקסימים. אני מנסה להתרכז בחיובי. תודה. 
לצפיה ב-'שמחה לקרוא שאת מטופלת,'
שמחה לקרוא שאת מטופלת,
18/02/2018 | 09:39
33
ושיש לצידך ואיתך בעל אוהב ותומך, ושיש חברה תומכת, ושיש פסיכולוגית שמטפלת בך. את לא לבד. את לא כלום. את המון. עולם ומלואו. ואני מקווה שבעתיד גם יגיע עולם ומלואו נוסף לחייכם. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'עצוב כל כך '
עצוב כל כך
17/02/2018 | 12:54
1
72
כתבת כל כך יפה ועצוב. גרמת לי לדמוע באמצע היום.
משתתפת בצערך, הרשי לי לתת לך חיבוק גדול וחם
אני מצטרפת לשירה בדבריה על כך שאין כאן אשמה ואין כאן בושה. לא עשית שום דבר רע הרי לו היתה זכות הבחירה בידייך, וודאי שהיית בוחרת במציאות שונה מזו שהטבע כפה עליך.
 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה. ריגשת אותי. '
תודה רבה. ריגשת אותי.
18/02/2018 | 09:16
34
מקבלת את החיבוק באהבה. תודה שאת רואה אותי. 
לצפיה ב-'את לא שום דבר ויש לך הרבה'
את לא שום דבר ויש לך הרבה
17/02/2018 | 15:51
1
64
מזדהה מאוד עם כאבך (אני עצמי איבדתי שלושה הריונות בערך בשלב שלך - שבועות 6-9). זר לא יבין את הכאב שמגיע כעבור שבועיים מיום גילוי ההריון, כשמתברר שהוא לא תקין. 
לא נכון לומר שאת שום דבר. את בנאדם עם משפחה וחברים ועבודה, וכולם חשובים לך, ואסור לך לתלות את כל מהותך בקיומו של הריון. בנוסף, זה גם לא נכון שאין לך כלום. אין לך (עדיין) תינוק משלך, אבל יש לך בן זוג אוהב ואהוב, וזה ממש לא מעט.  
הריון חוץ רחמי הוא דבר שקורה, ולמרבה הצער קרה לך. מכיוון שאיבדת בהזדמנות זו גם את החצוצרה, סביר להניח שזה לא יקרה שוב. טוב לדעת שהריון יכול להיקלט, ובעוד יום-יומיים, אולי שבוע, כדאי לקום בחזרה על הרגליים, ולהביט קדימה, כי הריון תקין בוא יבוא. 
חזקי ואמצי, ונסי להסתכל על מה שיש, כי זה עוזר להשיג את מה שאין. רק ככלות חמש שנים זכיתי ללדת את בני בכורי, שמחר ימלאו לו שלושה שבועות, ולאורך כל הדרך היה לי חשוב מאוד להזכיר לעצמי מה שיש, גם ברגעים שבהם מה שאין העיב על הכל. 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
18/02/2018 | 09:23
27
כאמור כתבתי את הקטע הזה ממש כמה ימים אחרי, בטרפת ההורמונים והצער. אני מנסה להתמקד בטוב שבחיי ומתפללת שיהיו לי בשורות טובות בקרוב. 
לצפיה ב-'אוי יקרה הלב נשבר'
אוי יקרה הלב נשבר
17/02/2018 | 18:53
1
51
מצטרפת  לכל מה שנאמר כבר.
כאב עצום, שנתיים לחכות לילד ועד שסוף סוף נקלט הריון כך מסתיים במפח נפש שלא יתואר במילים בכלל.
ממש ממש מקווה שתזכי להריון תקין וידיים מלאות בקרוב.
גם סביב יש תמיד המון המון הריונות ולידות ותינוקות רכים, נראה שככה זה בגיל הזה....
מבינה מאוד מאוד כמה זה קשה וקורע לראות את כולם מתקדמים איפה שאת תקועה.
ממליצה מאוד לחפש עזרה וטיפול שיסייעו לך להתרומם ולראות את הטוב שבוודאי יש לך ולאסוף כוחות ולהמשיך במסע שלך.
הרחם שלך ריק, אבל את לא שום דבר!  את  אהובה ויקרה בוודאי לאנשים רבים.
ליבי איתך.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
18/02/2018 | 09:22
27
כאמור אני מטופלת נפשית כבר תקופה ארוכה, ויודעת שבסופו של דבר יהיה בסדר. 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על האובדן '
משתתפת בצערך על האובדן
17/02/2018 | 23:14
3
64
ראשית אני תוהה כמה זמן עבר מאז הניתוח והאם יעזור לך לקרוא על מקרי הצלחה אחרי כריתת חצוצרה?
 
את כותבת מילים מאוד קשות וברור לי שהן משקפות את מה שאת מרגישה, אבל כמו המגיבות הקודמות, גם אני חושבת שיש מקום ליותר רכות - גם בבחירת המילים (בראש ובכתב) אבל בעיקר כלפי עצמך.
 
העובר לא היה תינוק. העובר היה עשוי להפוך לתינוק לו היה מתמקם בתוך הרחם. העובר היה הבטחה לתינוק, חלום של תינוק, אבל הוא לא היה תינוק ולא ילד.
את לא הסכמת להרוג אותו, עובר שהשתרש בחצוצרה לא יכול להיוולד. עובר שהשתרש בחצוצרה ונשאר בה, מוביל במקרה הטוב לניתוח חירום לכריתת החצוצרה ובמקרה הרע למותה של האישה שבחצוצרה שלה הוא נמצא.
את לא חייבת לשתף את כל העולם בסוד שלך, אבל הוא לא מביש כלל וכלל. הרי אם היתה לך אופציה היית שמה שלט ניאון ברחם עם חץ ענק שאומר לעובר "כאן אפשר להשתרש". להבדיל אלף אלפי הבדלות - אני שהפסקתי באופן יזום 3 הריונות בשבועות מתקדמים הרבה יותר וכולם בגלל ממצא אפור שמורש באופן ישיר ממני, לא מתביישת בבחירות שלי: לא בבחירה להפסיק את ההריונות, ולא בבחירה להמשיך לנסות למרות סיכויים של 50% הורשה בכל הריון.
 
לגבי השורה האחרונה שלך, את מייחלת כבר כל כך הרבה זמן למשהו והאין שלך צועק את עצמו ומשמיד את כל הדברים שבהם יש לך.
מצטרפת לכל מי שכתבה שבטוח שאת אינך "כלום ושום דבר", אבל באותו המשפט אני כותבת שאני לגמרי מבינה איך הרחם הריק מאפיל על כל שאר הדברים.
 
הלוואי שלא תאבדי שוב לעולם, הלוואי שתאהבי את עצמך למרות הקשיים האדירים, הלוואי שתראי את הכוח העצום שלך, הלוואי שהפעם הבאה תגיע במהרה ותביא איתה את התוצאה מיוחלת: ידיים מלאות.
 
לצפיה ב-'תודה רבה, התגובה שלך מעצימה ומרגשת'
תודה רבה, התגובה שלך מעצימה ומרגשת
18/02/2018 | 09:27
2
40
עברו כשלושה שבועות. מחר יש לי פגישה עם רופא מומחה, כדי לשמוע מה האפשרויות שלי. אשמח מאוד לשמוע על הצלחות לאחר כריתת חצוצרה, כי אני בחרדות שעכשיו יהיה לי הרבה יותר קשה. 
תודה על ההבנה והמילים היפות, אתן עוזרות לי מאוד. 
לצפיה ב-' שמחתי לקרוא את התגובות שכתבת לכולן'
שמחתי לקרוא את התגובות שכתבת לכולן
18/02/2018 | 09:40
48
ואני מתרשמת שאת מטפלת בעצמך היטב תוך מודעות לקשיים הספציפיים שלך.
 
מבחינת סיפורי הצלחה, באופן אישי אני מכירה מישהי שההריון הראשון שלה הסתיים בכריתת חצוצרה עקב חוץ רחמי. במקרה שלה היה מדובר בהריון ספונטני והחשש היה שללא החצוצרה, ייקח לה הרבה זמן להיקלט להריון נוסף או שהיא תצטרך לעבור IVF כדי לעקוף את הבעיה.
בפועל ובאופן מאוד מפתיע ומשמח, חודשיים אחרי הניתוח היא נקלטה שוב להריון ספונטני וסיימה אותו בידיים מלאות.
 
אני בטוחה שבפורום פוריות תמצאי עוד סיפורי הצלחה אחרי כריתת חצוצרה. חלק מהנשים שם עברו כריתה עקב חוץ רחמי, ואחרות עקב נוזל בחצוצרות שמפריע לקליטת הריון.
לצפיה ב-'יש הרבה סיפורי הצלחות, הלוואי וגם את תכתבי כאן את שלך'
יש הרבה סיפורי הצלחות, הלוואי וגם את תכתבי כאן את שלך
18/02/2018 | 14:21
42
משתתפת בצערך על האבדן, על החששות מהעתיד, ועל משקעי העבר-הווה שנמשך כבר שנתיים.
גם לי יש חברה שעברה חוץ רחמי ומאז ילדה ילד בהריון טבעי ותקין. נדמה לי שגם איןאריות תוכל לספר סיפור הצלחה מסביבתה.
מאחלת לך מכל הלב, שאחרי שתחלימי בגוף ותשובי לנסות (כותבת לך, כי נשמע שאת לחלוטין מכוונת לנסות לכשיותר לך) - מעתה ואילך תדעו רק אושר בעולם הילודה.
לצפיה ב-'מעודדת '
מעודדת
18/02/2018 | 14:33
51
ההריון הראשון של אחותי היה חוץ רחמי. עובר עם דופק שהשתרש בחצוצרה. היא הגיעה עם כאבים איומים למיון. נתנו מטוטרקס ולא עזר. בסוף הסירו את החצוצרה עם העובר, שכידוע לך אינו בר חיות משהשתרש בכל מקום פרט לרחם. כמו כולן, אני מפצירה בך להתרחק מרגשי האשמה.
ולחלק המעודד: היא הרתה בנסיון הראשון מיד אחרי סיום ההריון ההוא, ועברה הריון ארוך ומלא שהניב את האחיין המתוק שלי.
לצפיה ב-'מרמור קצר על יום המשפחה'
מרמור קצר על יום המשפחה
15/02/2018 | 14:46
32
181
אני לא אוהבת את יום המשפחה.
בגן של הבת שלי, כל בוקר הילדים מדביקים את שמם ללוח עפ"י משימה שמופיעה עליו ומשתנה אחת לכמה ימים.
השבוע יש ספרות על הלוח, והילדים צריכים למקם את שמם מעל הספרה שמייצגת את מספר האחים שלהם.
נחשו מי היחידה ששמה מופיע מעל הספרה 0?
 
 אוף
לצפיה ב-'אויש, ממש אוף בריבוע'
אויש, ממש אוף בריבוע
15/02/2018 | 15:27
32
לצפיה ב-'וואו'
וואו
15/02/2018 | 15:57
86
האפס הזה נורא
כמובן שלא מכוונה רעה
אבל אז מה
לצפיה ב-'אוי לא, לדעתי חוסר רגישות של הגננת.'
אוי לא, לדעתי חוסר רגישות של הגננת.
15/02/2018 | 16:12
5
98
לצפיה ב-'ממש חוסר רגישות.'
ממש חוסר רגישות.
15/02/2018 | 16:23
4
98
אם כבר היה נכון למספר מ-1 ואילך ולשאול כמה ילדים יש במשפחה. להדגיש את ה-יש ולא את ה-אין.
לצפיה ב-'הגננת לא יודעת מה קורה אצלנו'
הגננת לא יודעת מה קורה אצלנו
15/02/2018 | 20:30
3
103
היא לא שאלה ואני לא נידבתי מידע, היא מהסוג המרוחק יותר ולא היתה הזדמנות מתאימה לפתוח את זה.
ברור לי שזה לא מכוונה רעה, ואכן היה נכון להדגיש את היש ולא את האין, אבל אני מקווה שהחל ממחר או מיום ראשון כבר תהיה משימה שונה.
אם יתאים, אולי אדבר איתה מחר ואנסה לרמוז שהמשימה הנוכחית מקשה עלינו.
לצפיה ב-'אולי זאת הזדמנות, אבל בכללי'
אולי זאת הזדמנות, אבל בכללי
15/02/2018 | 22:09
2
88
מהיכרותי ילדי גנים וגם ילדי בית ספר - בכל קבוצה יהיה ילד יחיד (או כמה), לפעמים עם 'סיפור' ברקע. עבור אותו ילד עצמו, לא רק עבור ההורים - היה נכון למספר את ילדי המשפחה מאחד ואילך, את ה'יש' ולא את ה'אין'. או למצוא מטלה אחרת ללוח 'מי בא לגן' כמו אות בשם המשפחה, בן משפחה שהביא אותי לגן הבוקר (גם שם תוך רגישות להרכבי המשפחות). אם תביאי עצמך למנף את השיחה וזה יהיה טוב עבורך - נפלא. אם לא - מיום ראשון משימת 'מילה שקשורה בפורים ומופיעה בה אות משמי'.
לצפיה ב-'תודה. את נהדרת! '
תודה. את נהדרת!
15/02/2018 | 22:10
1
13
לצפיה ב-''
15/02/2018 | 22:12
4
לצפיה ב-'הייתי מדברת עם הגננת....'
הייתי מדברת עם הגננת....
15/02/2018 | 16:43
8
101
זה לא לעיניין. שתחשוב על משהו יותר נחמד שאפשר לשים על הלוח.

ולהבדיל אבל בכל זאת להשתתף איתך בכאב, כי החיים ימשיכו להפגיש את הבת שלך עם העיניין הזה, אנחנו גרים באיזור שלכולם יש המון המון ילדים....
המון.
לנו יש 3 וזה הכי מעט ילדים ברחוב.
והילדים שלי גם כל הזמן שואלים למה לנו אין עוד אחים..... ועד לפני שנתיים הם בכלל הן רק שניים.
ואני מסבירה להם פעם אחרי פעם שכל משפחה היא אחרת, וכל משפחה שלמה ומושלמת כפי שהיא. ואני מעודדת אותם שהם אולי מפסידים דברים מסויימים אבל זוכים לדברים אחרים שילדים עם 7 אחים אולי פחות זוכים להם.
ואני בטוחה שהבת שלך  רוצה אח או אחות וקשה לה, אבל בנתיים תראי לה את הדברים הטובים שהיא מרוויחה מזה שהיא בת יחידה ואני משוכנעת שיש כאלה.

כל זה בהפרדה מוחלטת מוחלטת מהכאב העצום עצום שלך! אני מדברת רק על הילדה, שאין מה לעשות, ומזל שכך, החוסר שלהם שונה והכאב פחות בהרבה.
לצפיה ב-'אני חושבת שיש הבדל בין מיעוט אחים לבין אין אחים בכלל'
אני חושבת שיש הבדל בין מיעוט אחים לבין אין אחים בכלל
15/02/2018 | 21:06
7
91
החוסר של בתי בהחלט שונה מהחוסר שלי, אבל הוא קיים ונוכח כל הזמן בחייה, והיא שואלת הרבה מאוד שאלות בנושא, כולל בקשות מפורשות שיהיו לה אחים.
אני לא מנסה למנוע ממנה לפגוש את החסר בחיי היומיום, זה לא משהו שניתן להסתיר או להתעלם ממנו וכאמור זה משהו שכל הזמן נוכח (אמהות שמגיעות עם תינוקות לאסוף מהגן, אחים בוגרים שאוספים מהגן, חברים שמגיעים לגן המשחקים עם האחים שלהם שלא לדבר על אמהות עם בטן גדולה ועגולה), אבל יש דברים שהם לא בגדר מחוייב המציאות, למשל מה שתיארתי בהודעה הפותחת של השרשור.
 
במצב שבו אנחנו עדיין מנסים להביא לה אח או אחות, אנחנו משתדלים שלא להציג את היותה ילדה יחידה בתור דבר חיובי ולא לנפנף בדברים שהיא מרוויחה מזה (ויש ה-מ-ו-ן דברים שהיא מרוויחה כילדה יחידה). משום שאם יקרה לנו נס והיא תהפוך לאחות גדולה, נרצה למתן את הנקודות שבהן היא תרגיש שהיא מפסידה בכך שהיא כבר לא ילדה יחידה.
גם כשהיא שאלה למה אנחנו רוצים שיהיה לה אח או אחות, נזהרנו מאוד בתשובה כדי שהיא לא תרגיש שאנחנו לא מסתפקים בה ומצד שני לא ענינו משהו משתפך - כי אם לא נצליח אנחנו רוצים שהיא תדע שגם משפחה של הורים וילדה היא משפחה שלמה.
 
אם יתאים מחר בבוקר, אנסה לרמוז לגננת שיעזור לנו אם המשימה תוחלף בהקדם.
לצפיה ב-'מסכימה מאוד'
מסכימה מאוד
15/02/2018 | 21:36
2
80
עם כל מה שכתבת ובפרט עם זה שיש הבדל בין אין אחים בכלל למיעוט. העלתי את זה רק במובן של להסביר לילדים
על היתרונות במצבם. האמת שלא חשבתי בכלל על זה שהם יחזיקו כביכול נגדי את ההסברים שלי על הרווחים שבמיעוט אחים אם יהיו להם יותר אחים.... ותכלס הם היו שניים הרבה שנים (יש 7 שנים בין הגדול לקטן), והסברתי להם איזה כייף זה רק שניים וכמה יותר אנחנו יכולים לעשות איתם, כשנולד השלישי הם לא הזכירו לי והתלוננו....

מתנצלת אם יצאתי לא רגישה, באמת לא התכוונתי, אני בטוחה שמשפחה של שני הורים וילדה זאת משפחה שלמה! יש לי חברות שבחרו להביא רק ילד אחד וממש מרחמות על מי שיש לה יותר, ולא חסר להן בכלל.
אתם משפחה מהממת והילדה בוודאי מרוויחה המון בהשקעה וביחס מכם.

הכאב שלנו האמהות הוא קשה וברור על משאלות ליבנו. ולך תמיד יהיה בור בלב על מה שאיבדת שלא יחזור. אבל הבת שלך גם אם תגדל יחידה, תוכל להיות מאושרת לגמרי.

מאחלת לך ידיים מלאות ולב שמח
לצפיה ב-'חשבתי המון מה ואיך לענות לך'
חשבתי המון מה ואיך לענות לך
16/02/2018 | 12:08
1
63
אין בי שום כעס או טינה על ההשוואה בין מיעוט אחים לבין אין אחים בכלל, אבל מתוך החסר שלי אני לא מצליחה לראות דמיון בין ההתמודדויות.
 
אני לגמרי אמביוולנטית לגבי שלמות המשפחה שלנו וזה משהו שמאוד קשה להעביר במסר בטוח ומרגיע לילדה בת 5.
מצד אחד אנחנו משפחה שלמה: יש הורים, יש ילדה ואנחנו מאושרים.
מצד שני אנחנו משפחה חסרה: אנחנו רוצים עוד, היה אמור להיות לנו עוד, היינו כל כך קרובים לעוד, אבל אין לנו.
אם נגיע לשלב שבו מפסיקים לנסות, חלק גדול מהעבודה שלי יהיה להרגיש שהמשפחה שלי שלמה כפי שהיא ולהעביר את המסר הזה לבתי, כדי שגם היא תרגיש שלמה.
 
כולי תקווה שהבת שלי תגדל להיות אישה מאושרת, בין אם היא תהיה אחות גדולה או בת יחידה.
אבל במקרה שלנו יש לי השוואה לאדם מאוד קרוב: בעלי בן יחיד. והוא גם יתום. ויש לו אותי ואת בתנו ועוד כמה קרובי משפחה, אבל אין לו שום קרוב משפחה חי מהמשפחה הגרעינית שממנה הוא הגיע.
זה לא הופך אותו ל"לא מאושר", אבל זה חסר שקיים בחיים שלו ושלנו. וגם החסר הזה מאוד נוכח כל הזמן והוא לא מוסתר או מודחק. היא יודעת שיש לה סבא וסבתא חיים (ההורים שלי) וסבא וסבתא מתים (ההורים שלו).
 
תודה על האיחול, מהפה שלך לביציות שלי 
לצפיה ב-'מקווה בשבילך בכל ליבי ונפשי שתזכו ומבינה כל מילה ומילה שכתבת'
מקווה בשבילך בכל ליבי ונפשי שתזכו ומבינה כל מילה ומילה שכתבת
16/02/2018 | 12:44
4
לצפיה ב-' מה אתם עונים לבקשות מפורשות לאחים?'
מה אתם עונים לבקשות מפורשות לאחים?
16/02/2018 | 07:52
3
72
גם אצלנו הנושא מתחיל לעלות ואני לא לגמרי יודעת מה לענות..
לצפיה ב-'ואני חושבת שזה בכל מקרה חוסר רגישות של הגננת'
ואני חושבת שזה בכל מקרה חוסר רגישות של הגננת
16/02/2018 | 07:58
62
אפילו שהיא לא מכירה את הסיפור שלכם. היא יכולה להעלות בדעתה שזה לא נעים לילד להיות היחיד בקטגוריה כזאת (או אפילו בכל קטגוריה שהיא), אפילו אם זה היה מבחירה של ההורים.
לצפיה ב-'אנחנו מסבירים שגם אנחנו רוצים'
אנחנו מסבירים שגם אנחנו רוצים
16/02/2018 | 08:29
1
77
שיהיה לה אח או אחות ושאנחנו מנסים. אנחנו מסבירים שלפעמים מנסים ולא מצליחים.
בשלב מסויים התחלתי להסביר שלפעמים לא מקבלים או לא משיגים את מה שרוצים. מנוגד לגמרי לטענה של "אם מתאמצים אז אפשר להשיג כל דבר שרוצים", אבל הרבה יותר מחובר למציאות והרבה יותר מדוייק ביחס למצבנו בענייני ילודה.
 
עד שהיתה בת 4 וקצת, הצלחנו להתחמק מתשובות ברורות.
למשל היא שאלה למה ל-X יש אחות ולה אין, עניתי שעדיין לא יצא לנו שתהיה לה אחות (תשובה מאוד עילגת, אבל היא קיבלה אותה).
 
כשהשאלות בנושא רק התחילו, הייתי עונה שאין לי כרגע תשובה ושאני צריכה לחשוב ולנסח תשובה שמתאימה לגילה. וגם זה עבד מצוין, וזה לא הדבר היחיד שלגביו ענינו ככה, אז זה לא היה חריג או צרם.
גם היום אני עונה לה ככה על כל מיני שאלות מורכבות בכל מיני נושאים.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
16/02/2018 | 14:31
35
נראה לי לגמרי הגיוני להעביר את המסר המחובר יותר למציאות שלה (ולמציאות באופן כללי כנראה )
 
לצפיה ב-'מעדכנת'
מעדכנת
16/02/2018 | 08:38
2
125
חיזקתן בי את הנחישות לפעול על מנת להקל על עצמי ועל הבת שלי.
 
כשהגענו הבוקר המשימה היתה "מה מיקומי במשפחה", שזו משימה לא ברורה (האם מתייחס גם למיקומי ביחס להורים או רק ביחס לאחים), ורק ההתעסקות בלהסביר אותה עלולה להדגיש את החסר.
הסיפרה 0 כבר לא הופיעה על הלוח, אבל בכל זאת אמרתי לגננת שקשה לי עם המשימה הזו וגם עם הקודמת.
מהמבט שלה נראה לי שהיא הבינה. היא הסירה את המשימה מהלוח ואמרה שהיא בכל מקרה בין נושאים.
אני מנחשת שביום ראשון תהיה משימה שקשורה לפורים.
לצפיה ב-'יופי'
יופי
16/02/2018 | 09:25
56
בשורה התחתונה אני מאמינה שאנשים מתכוונים לטוב, נשמע שהרגישות הועברה אליה בלי לתת הסבר אישי מדי, ואולי תועיל בהמשך למשפחות נוספות. בקיצור, תקשורת עדיפה על שמירה בבטן.
הלוואי שיום המשפחה הבא שלך יהיה לגמרי אחרת. מישהי סיפרה בפוריות על סופו של מסע ארוך ביום המשפחה, ולא יכולתי אלא לחשוב על המזל שלפעמים מסתתר ממש מעבר לפינה, לפעמים ממש ברגע האחרון. הלוואי שהמזל הטוב יפקוד אותך, אתכם.
לצפיה ב-' כל הכבוד שדיברת עם הגננת. '
כל הכבוד שדיברת עם הגננת.
17/02/2018 | 12:08
13
לצפיה ב-'חשבתי הרבה מה לכתוב לך'
חשבתי הרבה מה לכתוב לך
18/02/2018 | 09:39
4
93
התחלתי כמה פעמים לכתוב לך ומחקתי כי מה אפשר לומר. יום המשפחה הזה פשוט גמר אותי לחלוטין. במסיבה בגן של הבת שלי ישבתי מרחק של כיסא אחד מאמא שאני מכירה מזמן והיא כמובן ילדה לפני שבוע. יש אצלה 6 שנים בין הגדולה לתינוק שנולד ואני לא יודעת אם יש איזשהו סיפור שם. אבל זה פשוט גמר אותי. לא הייתי מסוגלת להסתכל עליה. ישבתי עם הילדה בתוך כל הדיקלומים של המורה למוסיקה וירדו לי דמעות... ואז היה צריך לקום ולרקוד שזה היה הדבר האחרון בעולם שהתחשק לי לעשות... ויצא ככה שהאמא הזאת נעמדה ממש לידי. אנחנו כבר איזה 4 שנים עם הבנות יחד במסגרות... והיא קלטה אותי ישר. התקרבה אליי טיפה ואמרה לי ממש בשקט "אני מצטערת" ואז התחלתי לבכות ממש... והילדה אומרת לי "אמא אל תבכי" ואני אומרת לעצמי שאני חייבת להתאפס ולא להרוס לה את המסיבה. ובאמת התאפסתי ולא הרסתי לה את המסיבה. אחכ הסייעת שמכירה אותי הרבה שנים עוד מאז שהגדול היה בגן הזה, שאלה אותי מה קרה ואם אני לא מרגישה טוב... אמרתי לה לא לא אני בסדר. ואז בצהריים הבת שלי חזרה הביתה וסיפרה לי שהסייעת שאלה מה קרה לאמא. אז הבת שלי ענתה לה שזה בגלל שהתינוקת שלנו מתה. ואני חושבת לעצמי כמה אני שורטת את הילדה הזאת עם כל מה שעובר עליי ושאני מעבירה אליה... אבל אין לי שום דרך אחרת.
אני שולחת לך חיבוק חזק. החיים האלה דורשים כל כך הרבה כוחות.  
לצפיה ב-''
18/02/2018 | 10:01
48
הגננת שלנו ממעטת מאוד בפעילויות משותפות עם ההורים. היתה מסיבת חנוכה, ותהיה מסיבת סיום ולדעתי אלו הפעילויות היחידות עם ההורים.
מצד אחד אני אמא מאוד מעורבת והייתי רוצה שיהיו יותר פעילויות עם ההורים, מצד שני אין מאושרת ממני על שנחסכה ממני פעילות יום המשפחה בגן. אפילו לא היה צריך להביא תמונה משפחתית.
אני חוויתי את זה רק דרך המשימות בלוח, ויש גם כמה יצירות שהגיעו הביתה, אבל הן לא צורמות לי כמו המשימות על הלוח.
אני לא שואלת את הבת שלי מה עשו בגן לכבוד יום המשפחה, כי אני לא רוצה להציף אצלה שאלות שאני לא מסוגלת להתמודד איתן כרגע.
 
נמחץ לי הלב על מה שהיה במסיבה.
נשבר לי הלב על בתך שהיתה צריכה להסביר לסייעת ואני כל כך מקווה שהסייעת הפנימה ולא תשאל על כך יותר לעולם.
 
אני לא חושבת שיש דרך אחרת עבורך, אני לא יודעת איך אפשר להתמודד אחרת עם המציאות שנכפתה עליכם.
הבת שלך איבדה את אחותה בשניה האחרונה וזה לא משהו שניתן להסתיר או לכסות כאילו לא היה.
אני בטוחה שאת עושה כל מה שאת יכולה כדי למזער את השריטות, אין לי ספק שאת פוצעת את עצמך כדי לחסוך ממנה, אבל את לא יכולה למנוע הכל.
 
שולחת לך חיבוק בחזרה 
לצפיה ב-'כואב כל כך'
כואב כל כך
18/02/2018 | 10:42
1
42
קטונתי ובכל זאת רק רוצה להגיד,
אני לא חושבת שאת שורטת את הבת שלך, זה החיים שורטים אותה.
אני בטוחה שאת עושה כל שביכולתך לחסוך לה כאב, אבל אין הרמתי.
החיים כוללים אירועים טרגיים ודברים קשים ומכאיבים, אנחנו מגוננים על הילדים שלנו עד כמה שאפשר, אבל הילדים גם חיים פה והחיים עוברים גם עליהם. אני מנסה להגיד לעצמי שזה כלים לחיים, יבוא יום גם הם יהיו מבוגרים ויצטרכו כלים להתמודד עם כאב.
הבת שלך בוודאי חיכתה לאחות הזאת וכואבת מאוד את חסרונה, הכאב שונה מהכאב שלך, והחוסר שלה הוא חלק מהחיים שלה, אין איך לברוח מזה.  
הלוואי הלוואי שבמהרה יתמלא ליבכן וביתכן בטוב. ברור לי שגם זה לעולם לא ימחק את התינוקת שאיננה אבל מקווה שיספק לפחות מעט נחמה.
לצפיה ב-'מבינה כל כך..גם אצלי השבוע היה יום המשפחה בגן ונקרעתי'
מבינה כל כך..גם אצלי השבוע היה יום המשפחה בגן ונקרעתי
18/02/2018 | 19:07
43
נכנסנו לגן והיו ציורים כאלה שכל הילדים בגן ציורו , ואצלי הבן שלי בן 6 ציור אותו את אמא ואבא כמובן ומסביבו הבני דודים שלו ואמר שהם אחים שלו...כמובן שנקרעתי מזה בתוך ליבי ורציתי לצרוח לשמים שיקרא לי כבר הנס לתת לו אח או אחות כבר השנה (בת 39 מקווה שיסתדר)
לצפיה ב-''
19/02/2018 | 05:08
4
לצפיה ב-'ואהוו סיפורך ממש כמו סיפור שלי ...כמה זמן את מנסה אגב בת כמה'
ואהוו סיפורך ממש כמו סיפור שלי ...כמה זמן את מנסה אגב בת כמה
18/02/2018 | 19:12
6
61
את? הייתי גם מאד עצובה יום שישי בגן במסיבת יום המשפחה אבל מתעודדת שיהיה טוב אני אופטימית מאז שמכירה את עצמי שום דבר לא יעצור אותי בדרך למטרה...זה מה שמחזיק אותי בעצם למרות שבתוך תוכי אני נשברת לפעמים אבל מתרוממת שוב במהרה (בת 39 פלוס אני גם הגיל משמעותי ) אוףףף ...מחזיקה אצבעות לכולנו
לצפיה ב-'קצת יותר מ-4 שנים'
קצת יותר מ-4 שנים
18/02/2018 | 20:55
5
59
בתקופה הזו היו 5 הריונות.
בחודש הבא אהיה בת 41.
לצפיה ב-'מאחלת לך מעמיקי ליבי בשורות טובות בקרוב...לא הציעו לך קלקסן?'
מאחלת לך מעמיקי ליבי בשורות טובות בקרוב...לא הציעו לך קלקסן?
19/02/2018 | 22:51
4
3
לצפיה ב-'לא הוצע לי קלקסן'
לא הוצע לי קלקסן
19/02/2018 | 23:05
3
41
הריון 1 - הדופק פסק בשבוע 8
הריון 2 - ידיים מלאות
הריון 3 - הפסקת הריון יזומה בשבוע 21
הריון 4 - הפסקת הריון יזומה בשבוע 13
הריון 5 - הדופק פסק בשבוע 9
הריון 6 - הדופק פסק בשבוע 7
הריון 7 - הפסקת הריון יזומה בשבוע 13
 
5.5 שנים מפרידות בין תחילת הריון 1 לתחילת הריון 7, כולם הריונות ספונטניים.
 
בין הריון 4 להריון 5 עברתי 4 שאיבות של ביציות והחזרת 2 עוברי PGD. העוברים לא נקלטו.
אחרי הריון 5 עברתי בדיקות קרישיות מאוד מקיפות שיצאו תקינות לחלוטין.
הפסקות הדופק ככל הנראה נגרמות עקב פגמים כרומוזומליים שנובעים מהגיל שלי.
לצפיה ב-'מאחחלת לך מכל ליבי שבקרוב תתבשרי בפרי בטן אמן...'
מאחחלת לך מכל ליבי שבקרוב תתבשרי בפרי בטן אמן...
20/02/2018 | 17:45
1
20
עשית עוד בירור רפואי את עושה כרגע הפריות או מנסה טיבעי?
לצפיה ב-'תודה'
תודה
20/02/2018 | 17:58
31
אנחנו לא נחזור להפריות, מנסים ספונטני.
לא הייתי אצל קופרמינץ, הבעיה שלי היא לא הפלות חוזרות קלאסיות אלא מורכבת יותר ונוסעת מגילי, הממצא שאני מורישה וההיסטוריה המיילדותית הארוכה שלי.
לצפיה ב-'ניסית ללכת לפרופ' קופרמניץ הוא מומחה בהריונות בסיכון והפלות?'
ניסית ללכת לפרופ' קופרמניץ הוא מומחה בהריונות בסיכון והפלות?
20/02/2018 | 17:46
2
לצפיה ב-'צניחת ההורמונים ביום השלישי....'
צניחת ההורמונים ביום השלישי....
17/02/2018 | 23:01
7
94
הבנתי שכמו אחרי לידה גם אחרי הגרידה ביום השלישי ההורמונים צונחים.
איןאריות הזכירה לי..... ואפילו הרופא שיצא מהניתוח הכין את בעלי ואמר לו שתהיה צניחה כזאת.
כמה זמן לוקח לזה להשתפר? ואני לא מתכוונת לעצב... אני מתייחסת לתחושה של חוסר שליטה עצמית ועצבים מבעבעים.
ממש לא נעים לי להרגיש ככה ונראה שבעלי חושב שאני צריכה להתאפס על עצמי כבר.
מקווה שלכן יהיה משהו יותר מנחם להגיד....
לצפיה ב-'לי לקח בערך שבועיים להיחלץ מהמתקפה ההורמונלית'
לי לקח בערך שבועיים להיחלץ מהמתקפה ההורמונלית
18/02/2018 | 09:18
1
45
אחר כך לקח לי עוד זמן להתאושש מהמהלומה הנפשית. אצלי היו חילופי מצבי רוח חדים, התקפי בכי, דכדוך, דכאון ובאופן כללי סוג של pms בעוצמה אדירה.
אני לא חושבת שאת צריכה 'להתאפס על עצמך' ובטח לא 'כבר'. לגוף הקצב שלו. לנפש הקצב שלה. וכמה שזה לוקח - ככה זה לוקח. אי אפשר להאיץ את התהליכים האלה, רק לתמוך בהם.
לצפיה ב-'תודה יקרה'
תודה יקרה
18/02/2018 | 10:17
23
ברור לי שאין בכלל אפשרות שאני כבר התאפס על עצמי.
אני עוד לגמרי ברכבת הריים רגשית.
ומרגישה ריקה ועצובה ושבורה.
לצפיה ב-'מודה שאני לא זוכרת '
מודה שאני לא זוכרת
18/02/2018 | 10:09
2
43
ובכל מקרה גם אחרי שההורמונים נרגעים, יש עבודה נפשית קשה ואצלי היו כמה פעמים גם ענייני שאריות שהוסיפו עוד התמודדות.
יכול להיות שאחרי הלידה השקטה בשבוע 21 הייתי צריכה להסביר לבעלי את עניין ההורמונים, אבל בפעמים הבאות אני חושבת שהיה ברור לו שזה תהליך שלוקח זמן.
לצפיה ב-'הסברתי את העיניין ההורמונלי'
הסברתי את העיניין ההורמונלי
18/02/2018 | 10:27
1
32
וגם את זה שכל התהליך הארוך הזה של כמעט חצי הריון וגרידה ואובדן כואב עברו פיזית על הגוף הזה שלי.
זה לא יעזור לי.... אני נשואה 14 שנה.... אני יודעת עם מי התחתנתי. אני מאוד אוהבת את בעלי והוא איש מקסים. אבל יכולת ההכלה שלו למשברים תמיד תחומה בזמן.
כל ההריון גם הרגשתי מאוד מאוד לא טוב אז גם ככה הגעתי לגרידה ממש בסוף יכולת ההכלה שלו. ועכשיו גם לו מאוד מאוד עצוב.
כל השבוע של הבשורה והתהליך הוא היה מאוד שם בשבילי וטיפל בי במסירות עכשיו שלושה ימים עד שפיזית התאוששתי ואני יכולה לעמוד על רגלי. וזהו, מבחינתו הגיע הזמן לחזור לשגירה, לתפקד ולהסתכל קדימה. וככה הוא עושה.
אנני עוד ממש בעין הסערה עדיין וניסיתי להסביר אבל זה כבר לא הועיל לי. קמתי היום ספוגת זיעה בדיוק בדיוק כמו אחרי הלידות שלי.... רק שאף אחד לא העיר אותי בלילה :(

שאלה לגבי השאריות- עשו לך אולטרסאונד אחרי הגרידות? כשקמתי מהניתוח הרופא אמר שלא ראה שאריות באולטרסאונד ובאמת הדימום כמעט נפסק.... אני מנסה לקוות שלפחות זה נחסך ממני.
לצפיה ב-'לא יודעת'
לא יודעת
18/02/2018 | 10:41
25
אם עשו אולטרסאונד מיד אחרי. בגרידה השניה שבה זה קרה, אמרתי מראש למנתח שאני חוששת שתהיה שארית.
פעמיים השאריות התגלו כשהגעתי לביקורת שאני יזמתי, שבועיים אחרי הגרידות.
פעם אחת היתה שארית אחרי ציטוטק. ידעתי עליה עוד לפני שעברו 24 שעות מהציטוטק, אבל חיכיתי עוד שבוע לפני שהחלטתי לעבור גרידה להוצאתה.
 
מזכירה שאני מקרה מאוד חריג, הן בכמות ואופי ההפלות, והן בכמות ההפלות עם שאריות.
לצפיה ב-'העניין ההורמונאלי אצלי לא היה העניין-'
העניין ההורמונאלי אצלי לא היה העניין-
18/02/2018 | 10:22
1
37
העניין היה ההתמודדות הנפשית כל פעם מחדש והצורך להרים עצמי ולגייס כוחות מחודשים לאחר כל הפלה. כך שאני לא כל כך יודעת לענות לשאלתך. 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה יקרה'
תודה יקרה
18/02/2018 | 10:30
22
אני ממש מרגישה שמעבר לעצב ולמשבר הנפשי יש סערת הורמונים בגוף שלי.
קשה לי להתמודד גם איתה בנוסף להכל עכשיו.
לצפיה ב-'המלצה לרופא פרטי לביצוע גרידה'
המלצה לרופא פרטי לביצוע גרידה
17/02/2018 | 17:53
3
64
בנות
אני בהריון שמסתמן להיות לא תקין
אני מחפשת המלצה לרופא פרטי מצויין לביצוע גרידה שלא יפגע לי ברירית הרחם
אשמח להמלצות
תודה מראש
לצפיה ב-'מצטערת מאוד לשמוע'
מצטערת מאוד לשמוע
17/02/2018 | 18:33
49
אני לא חושבת שיש רופא שיכול להתחייב שלא תיפגע רירית הרחם.... לפחות כך הבנתי.
פגיעה ברירית/הידבקויות הם סיבוכים מצערים אך אפשריים של גרידה.
אני ממליצה על דר׳ רועי משיח שעשה לי את הגרידה לפני שלושה ימים במדיקל סנטר. אם יש לך ביטוח ניתוחים אז הביטוח משלם על הפרוצדורה.
אני לא יכולה להגיד לגבי הפגיעה ברירית. עד כה כל מה שנאמר לי הוא שבאולטרסאונד שנעשה מיד לאחר הגרידה הרחם היתה ריקה.... באופן מזעזע זאת בשורה טובה.
לצפיה ב-'גם המצויינים ביותר לא יכולים להתחייב למצב הרחם אחרי גרידה'
גם המצויינים ביותר לא יכולים להתחייב למצב הרחם אחרי גרידה
17/02/2018 | 22:35
48
יכולה להמליץ על הרופא שלי שעשה לי 2 גרידות ו-2 היסטרו ניתוחיות. חצי שנה אחרי הגרידה האחרונה (ההפלה השישית שלי) התגלו הידבקויות, אבל אני לא תולה אותן במשהו שהוא עשה (או לא עשה), אלא במצב הרחם שלי שעבר הרבה יותר מדי התערבויות.
שמו דר' גיא רופא והוא מקבל בחיפה ובתל אביב.
לצפיה ב-'מצטרפת לדברים שמרעישה כתבה לך'
מצטרפת לדברים שמרעישה כתבה לך
18/02/2018 | 09:12
45
ומוסיפה שהתמונה המתקבלת פה בפורום מאוד מטעה כי מן הסתם מי שהולך לה יותר בקלות לא חוזרת לפה אחכ עם שאלות על כל מיני טיפולי המשך וסיבוכים... אז כשקוראים כאן מתקבל הרושם שלכולן יש אחכ כל מיני "אירועי המשך". אבל המציאות היא שרוב הגרידות מסתיימות בלי שום סיבוכים ובלי בעיות. הכוחות להמשך זה כבר נושא אחר... מצטערת שאת צריכה לעבור את זה
לצפיה ב-' פינה חדשה- פינת ההמלצות'
פינה חדשה- פינת ההמלצות
15/02/2018 | 10:55
9
74
חשבתי על ייסודה של פינת המלצות.
לא המלצות על רופאים/ות.
לא המלצות על מטפלים/ות. 
 
פינת המלצות לדברים השייכים לעולם ה"נורמאטיבי"-
המלצות על:
סרטים
הצגות
מופעים
מסעדות
מסלולי טיול
תחביבים
תוכניות טלויזיה
 
הערה חשובה- למי שיש ילדים, אני מאוד מבקשת להימנע מהמלצות הקשורות לעולם זה, על-מנת שלא לפגוע במי שעדיין איננה אמא. אני בטוחה שאתן מבינות היטב את בקשתי זאת. 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'ממליצה על סרט-'
ממליצה על סרט-
15/02/2018 | 11:17
80
אתמול ראיתי סרט בשם: "האצ'יקו"- על-פי סיפור אמיתי, על קשר יוצא דופן בין האדם לכלב. סיפור על נאמנות ואהבה בין כלב לבעליו. 
ניתן לראות את הסרט ישירות במחשב (מגגלים את שם הסרט ומגיעים אליו).
 
זה סרט מאוד נוגע ללב ומרגש, ואצלי גם היו המון דמעות, בעיקר במחצית השנייה שלו...
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028
 
לצפיה ב-'ממליצה על תוכנית טלויזיה- המירוץ למליון-'
ממליצה על תוכנית טלויזיה- המירוץ למליון-
15/02/2018 | 11:21
58
אז נכון שהתוכנית לקראת סיומה, אך עדיין אפשר לראות הכל  במחשב...
אקסקפיזם בהתגלמותו. 
מרגש, מצחיק, מותח. הכל ביחד. נהנית מכל רגע. 
 
אני זוכרת שלפני מספר שנים, התוכנית הזו היוותה מבחינתי איזשהו חבל של הצלה. כאשר ראיתי אותה, למשך איזו שעה- שעה וחצי, נכנסתי לעולם אחר, ומעט שכחתי את הצרות של עצמי. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'טיולים ומסעדות '
טיולים ומסעדות
15/02/2018 | 11:55
1
86
החודש האחרון ולמשך עוד כחודשיים, זו תקופה שבה הכל ירוק ומלבלב ופורח. גם מי שלא אוהבים טיולים, יכולים למצוא מסלולים קצרצרים שיאפשרו להם להיות בטבע.
לנו יש מנוי מטמון של רשות הטבע והגנים, שמקנה כניסה חינמית להרבה מאוד שמורות.
 
הצפון הרחוק:
נחל דן (תל דן) של הרט"ג - אנחנו שם בערך פעמיים בשנה. בשמורה יש כמה מסלולים, אנחנו תמיד עושים את המסלול "הארוך" אבל מעולם לא הגענו לאזור של תל דן, נשארים רק בתחום הסבך והירוק והנחל. חלק מהמסלול מונגש לנכים. לא חייבים להיכנס למים ולכן מתאים גם בעונה הזו.
אגמון החולה - כניסה עולה 5 ש"ח לאדם לפרוייקט העגורים. מסלול שטוח של כ-8 ק"מ מקיף את האגם, יש נקודות תצפית, שולחנות פיקניק, וכרגע יש כנראה גם הרבה עגורים שנשארים בחורף בארץ במקום להדרים לאפריקה.
מומלץ להביא משקפת או לשכור אחת במקום.
לדעתי באמצע השבוע ניתן להגיע עם אופניים מהבית. אפשר גם לשכור אופניים במקום, רכב גולף (יקר ומוגבל בזמן אבל מאוד נוח). ואחד הדברים הכי כיפיים זו עגלת מסתור: עגלה עם 3 שורות של מושבים שנגררת ע"י טרקטור, העגלה נכנסת לשטחים בשמורה שאליהם לא ניתן להיכנס בדרך אחרת ומאפשרת להיות ממש קרובים אל העגורים ושאר הציפורים. אני לא זוכרת מה העלות, אבל כדאי להזמין מקום מראש ומומלץ להגיע לעגלות שיוצאות בזריחה או בשקיעה, אז רואים יותר ציפורים ולפעמים גם בעלי חיים אחרים כגון תנים (אנחנו ראינו) וחתולי ביצה (אנחנו לא ראינו).
שמורת החולה של הרט"ג - מסלול שחלקו עשוי עץ ועובר מעל המים. יש מגדל תצפית שמאפשר לראות את כל עמק החולה. גם לכאן כדאי להגיע עם משקפת.
מסעדה מומלצת באזור - פוקצ'ה במתחם גן הצפון. הכל טעים שם והשירות אדיב ונעים. בשישי בערב וכנראה גם בשבת בצהריים חייבים להזמין מקום מראש.
 
הכרמל:
חניון האגם (גישה חופשית) - בין בית אורן לכביש 4. חניון חצץ שסביבו פזורים שולחנות אבן לפיקניק, ומסלול הליכה קצר אל "אגם" שהוא יותר שלולית.
נחל שיח (גישה חופשית) - לא עשינו אותו כבר די הרבה זמן, אז אני מקווה שזוכרת נכון את הפרטים. מסלול שאינו מעגלי ולכן מחייב הקפצת רכבים או נהג תורן שיעשה את כל הדרך חזרה אל האוטו. המסלול מתחיל ברחוב לוטוס, יורד לתוך הואדי בשביל תלול יחסית. באמצע המסלול נביעה עם בריכה קטנה תחומה שנכנסת לתוך "מערה" בצלע ההר. בהמשך המסלול נביעות נוספות ובוסתן של עצי פרי. המסלול מסתיים בסמוך לשער ברוש של בית הקברות הישן של חיפה. קצת אחרי הנביעה הראשונה, יש בצד ימין מדרגות שעולות לכיוון שכונת ככביר. ניתן לעלות בהן לתצפית יפה אל הים ואז לרדת ולהמשיך את המסלול.
מסעדות מומלצות בחיפה - רפאלו (אוכל איטלקי) בקניון קסטרא, ויוינו (אוכל איטלקי) בתחנת הדלק ברוממה, סינטה בר (בעיקר בשר אבל לא רק) בשדרות מוריה. בכולן כדאי להזמין מקום מראש.
 
ופיסקה אחת על השילוב של הטבע וחוויית האובדן שלי.
לפני קצת יותר מ-6 שנים עברתי את ההפלה הראשונה, של ההריון הראשון. הייתי שבורה ולא ידעתי אם ואיך אצליח להתרומם.
3 שבועות אחרי ההפלה נסענו בפעם הראשונה לאגמון החולה והרגשתי שאני מתמלאת חיים. יום של שמש בדצמבר, הכל ירוק מסביב ואני רוכבת על אופניים.
אני יודעת שיש רגעים שבהם אין שום חשק לצאת ולעשות, אבל באמת שהכל יפה כרגע והיופי הזה יכול לעשות פלאים לנפש.
לצפיה ב-'ואו! אפשר לקחת אותך בתור מדריכת טיולים?'
ואו! אפשר לקחת אותך בתור מדריכת טיולים?
15/02/2018 | 13:26
36
תודה על ההמלצות. אכן עושה חשק לצאת ולשטוף את העיניים וגם קצת את הלב. 
התחברתי מאוד למה שכתבת בפסקה האחרונה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'ממליצה על תספורת '
ממליצה על תספורת
15/02/2018 | 19:20
2
71
איזה פינה כיפית שירה!
אז ההמלצה שלי היא להסתפר 
בערך חודש אחרי הלידה השקטה שלי הרגשתי שבא לי לעשות איזה שינוי והסתפרתי בצורה ממש שונה מהרגיל שלי, וכל כך נהניתי! לא יודעת להגיד איך בדיוק החיצוני משפיע על הפנימי אבל התספורת ממש שימחה אותי והרגשתי שזה מעין שלב בהחלמה שלי.
אני באופן אישי אוהבת נורא תספורות קצת משוגעות, גלח, צבעים, פוני... וממש ממליצה לעוף על לוק שונה ומחודש שמסמל מעין התחלה חדשה 
לצפיה ב-'תודה, היי שקטה3 על ההמלצה המקורית'
תודה, היי שקטה3 על ההמלצה המקורית
17/02/2018 | 12:02
6
לצפיה ב-'את צודקת '
את צודקת
17/02/2018 | 20:15
36
בגרידה האחרונה, כמעט והלכתי באותו היום למספרה - התעורר בי דחף עז לעשות גלאח ולצבוע את השיער לצבע המנוגד לצבע הטבעי. לעשות משהו שונה לחלוטין מהמראה הרגיל.
בכל זאת התמהמהתי ועם הזמן ירדתי ממחוזות ההרפתקנות חזרה אל חיקה הנוח של הסולידיות
לצפיה ב-'ספר'
ספר
15/02/2018 | 20:50
1
72
אני אוהבת לקרוא, כשאני נכנסת לתוך ספר הוא הופך להיות ממש חבר, מלווה אותי במחשבות לאורך היום ונותן לי עולם מקביל קטן. ספרים שאני אוהבת אני קוראת לאט לאט.
ממליצה על 'איש ושמו אובה' על אדם שרוצה לשים קץ לחייו (לא ספוילר - זה כתוב על הכריכה). בניגוד למה שנשמע הוא ספר ממש מצחיק, על אף שהוא נוגע לא מעט באובדן.
לצפיה ב-'תודה, איןאריותכאלה, נשמע מעניין מאוד'
תודה, איןאריותכאלה, נשמע מעניין מאוד
17/02/2018 | 12:03
5
לצפיה ב-'איך המציאות משתנה כהרף עין'
איך המציאות משתנה כהרף עין
16/02/2018 | 11:25
9
172
יש בזה משהו שפשוט לא נתפס.

אני עוד זוכרת את יום ראשון, לפני שנכנסתי לסקירה, שאלו אותי מה אני יכולה להביא לפורים ואמרתי שאביא סלט תפוחי אדמה. כי חשבתי לעצמי למה יהיה הכי פחות רייח שיגרום לי להקאות....
עוד הקאתי שוב ונכנסתי לסקירה.

אחרי שלושה בנים, ברגע שהוא הניח את המתמר על הבטן שלי, ידעתי שזאת בת, ואכן הרופא שאל מה יש בבית בחיוך....ועניתי שלושה בנים. והתחלתי להתרגש. אבל הרופא באופן מוזר כבר לא ענה.... אז שאלתי, אם זה עוד בן? והוא ענה לא.....וזהו.... זאת היתה שיחה נורא מוזרה ואני מבינה את זה עכשיו, אבל איכשהו באותו רגע פשוט שמחתי נורא.....
בשלב הזה הרופא התחיל לעבור על כל האברים, ולהגיד תקין תקין, וכל הדברים שפחדתי מהם, שהיו לחברות בשנים האחרונות, לא היו, מה שחששתי ממנו היו כל מיני סימנים רכים, שעוקבים אחריהם,  מודה שלא חשבתי בכלל על האפשרות שפשוט יוצאים עם פרוגנוזה שחורה משחור...
טוב, אז אני כולי בשמחה ואושר בטוחה שהסקירה נגמרה והכל בסדר ואני הולכת הביתה עם הבת הראשונה שלי! כבר דמיינתי את ההודעה למשפחה, שכל הנכדים אצלנו בנים.... ואמא שלי ממש רוצה נכדה לקנות לה שמלות....

ואז הרופא פונה אלי ואמר לי ככה- ״ ראיתי ביחד איתך שזאת בת, אבל ישר ראיתי שיש לה מום קשה, ורציתי לבדוק הכל..... ועכשיו אני חייב עוד זמן לבדוק בדיוק את המום עצמו שאוכל להגיד לכם מה לעשות....״

וזהו..... מאיגרא רמה לבירקא עמיקתא.... במהירות של 1000 קמ״ש

עוד שכבתי שם איזה רבע שעה בזמן שהוא מצלם מעוד זוויות.... עוד כשיצאנו משם הוא כבר אמר לנו שזה מום חמור שדורש הפסקת הריון אבל ניסינו עוד להאמין והלכנו לעוד התייעצויות.... שבסופו של דבר אמרו לנו שאין בכלל אופציה חוץ מסיום ההריון כי הילדה לא תחיה בכלל.

4 ימים הזויים , ללא אוכל ושינה, ובסופם חזרתי הביתה עם בטן רייקה. ולב שסוע.

ואני אמרה להכין סלט תפוחי אדמה לפורים.


לצפיה ב-'איך שסיימתי לשלוח את ההודעה'
איך שסיימתי לשלוח את ההודעה
16/02/2018 | 11:49
119
שלחה לי חברה הודעה....
שהיא ילדה הבוקר בן ובת.....
שהיא חיכתה להם 18 שנה.

לצפיה ב-'נשבר לי הלב יחד איתך '
נשבר לי הלב יחד איתך
16/02/2018 | 11:56
29
לצפיה ב-'והעולם ממשיך כאילו כלום '
והעולם ממשיך כאילו כלום
16/02/2018 | 12:20
2
103
בפעמים הראשונות היה לי ממש קשה עם זה, שהעולם לא עצר יחד עם הלב שלי, שהשמש ממשיכה לזרוח ואנשים ממשיכים בענייניהם.
 
מאפס למאה בשניה, ואת נשארת עם סלט תפוחי אדמה.
 
החברה שילדה יודעת מה קורה איתך?
מותר לשמוח בשבילה ובו זמנית להיות עצובה על עצמך. מותר לקנא בה ומותר גם לכעוס על סמיכות השמחה שלה והעצב שלך.
 
לצפיה ב-'תודה ❤️'
תודה ❤️
16/02/2018 | 12:31
79
החברה  לא יודעת....
ידעת שהיא צריכה ללדת כל יום ולא רציתי לצער אותה.
במקרה שלה באמת קשה לקנא, האישה עברה יסורי גוף ונפש במשך 18 שנה.
באופן מוזר דווקא הסמיכות בין העצב לשמחה העצומה יש בה איזה סוג של נחמה,  שגם אחרי התופת  וגם אחרי שלא נראה שום סיכוי לשינוי המצב במשך זמן כה ארוך, יכולה להפציע השמש.
לצפיה ב-'העולם בכלל לא עצר....'
העולם בכלל לא עצר....
16/02/2018 | 12:54
83
מצד אחד יש בזה משהו שעכשיו הוא כואב לי באופן שאי אפשר להסביר.
אני בוועד בית הספר ומבקשים ממני להזיז כל מיני דברים לפורים שמתקרב, הפונדקאית של אחותי צריכה ללדת בקרוב ואחותי שאלה אתמול ברעד ממש אם אני עדיין מוכנה לבוא איתה לקנות דברים כי היא אבודה, כל אחד רוצה ממני משהו. שלא לדבר על ילדי שמתעניינים בעיקר מתי אני כבר אקום לעזור להם ב________ השלם את החסר.

מצד שני אני יודעת שעוד מעט, שלא ארגיש כל כך חלשה (אני עוד במיטה, מסתבר שלאבד ליטר דם זה לא צחוק) זה מה שיחזיק אותי חיה.
להתעסק בכל הדברים הפיזיים האלו יכריח אותי להמשיך לחיות....

לצפיה ב-'כל כך מבינה...'
כל כך מבינה...
16/02/2018 | 15:34
1
64
במציאות אוטופית הייתי אמורה להיות היום בחודש שמיני...
או בשבוע 12 מההריון שהגיע אחרי הגרידה הראשונה...בפועל אני עם שאריות שיליה מהגרידה השנייה...
דווקא זה שחברה שלך ילדה מוכיח שהשמש שלה זורחת כשאצלך הכל עצר,ויבואו ימים יפים יותר שהשמש שלך תזרח ותאיר ותגרש את החושך הזה...

אני כל כך מזדהה עם המילים שלך,התכנונים והציפייה ואז ההתרסקות והעצב.
הלוואי שיכולתי להגיד משהו שיעודד אותך,אבל אני יודעת שרק הזמן יוכל לעשות כך...
מאחלת לך ים של כוחות!
לצפיה ב-'תודה שכתבת'
תודה שכתבת
17/02/2018 | 18:58
42
אני מנסה להזכיר לעצמי בכל רגע את הטוב שיש לי.
לאסוף כוחות ולצאת מחדש לדרך, שברור כבר שלא ידוע כמה זמן תארך ובאיזה שבילים תעבור.

מצטערת כל כך גם בשבילך ומאחלת לך ידיים מלאות בקרוב.
לצפיה ב-'מסכימה לגמרי'
מסכימה לגמרי
16/02/2018 | 19:34
1
66
כתבת כל כך נכון ומדויק... וכואב...
חמישה ימים אחרי הגרידה שעברתי ושבועייים וקצת אחרי הטלפון של הרופא שלי באמצע יום עבודה שהיה מאותם רגעים שמחלקים את החיים שלך ל'לפני' ו'אחרי'...
והחזרה הבלתי נמנעת לאותו בוקר ולתחושה הלא טובה שהיתה לי כשדיברו אתי על ההריון והבטן שגדלה ושצריך להתחיל לחשוב בעבודה איך להתארגן שלא אהיה.. פעם ראשונה (אז שבוע 19) שהיתה לי תחושה פנימית שמשהו לא בסדר...
וכואב לי עדיין כל כך פיסית ונפשית ולא מסוגלת לחשוב על החזרה בשבוע הבא לחזרה לעבודה התובענית ולשגרה.... אבל מצד שני... כנראה שכל אלה ש"צריכים" אותנו וכל המטלות והמשימות השוטפות שממשיכות להתקיים באמת באים להזכיר לנו שהחיים חזקים מהכל ואלה הדברים שבסופו של דבר יעזרו לנו לצאת מהתקופה הזו...
אני חושבת שבחוויה הזו את מגלה גם דברים חיוביים, על כמה שאת חזקה וכמה שום דבר לא מובן מאליו וצריך באמת להוקיר תודה ולהעריך ולהודות על מה שיש...ויש הרבה!
שולחת לך חיבוקים חזקים.
שבת שלום.
 
 
לצפיה ב-'כואב לי לשמוע מה שעברת'
כואב לי לשמוע מה שעברת
17/02/2018 | 19:25
45
ממש ככה.... רגע אחד שמפלח את החיים ללפני ואחרי.
אני מרגישה כמו שכתבת שמהמשבר הזה אני מגלה גם טוב נסתר.
כל מיני דברים שלא ממש שמתי לב אליהם ביום יום, איזה תמיכה מדהימה קבלתי, כמה אנשים מקיפים אותי ורוצים בטובתי. כמויות האוכל והפינוקים שזרמו לכאן ביום שישי השאירו אותי פעורת פה.
אני טרם חזרתי לשיגרה, רק היום מתחילה טיפה להתאושש מאובדן הדם ולהיות מסוגלת בכלל להוריד רגליים מהמיטה. כל מאמץ ולו הכי קטן עושה לי סחרחורת.
מנסה כמה שיותר לראות את הטוב שיש ולא לקחת אותו כמובן מאליו. יש קושי נוסף שמרחף על חיינו בשנה האחרונה ( ממש לא קשור לילודה) ולצערי אני מבינה כמה נתתי לו להשתלט על כל פינה בנפש שלי, לגזול את הכוחות שלי ואת הסבלנות שלי. אני תמיד רוצה שהכל יהיה בסדר ובמקום בכדי להרגיש שמחה, פתאום הבנתי כמה אי אפשר לחכות שכל הדברים כולם יסתדרו על הצד הטוב ביותר, אני מבזבזת את החיים שלי,  מקווה למצוא בעצמי כוחות לקבל את זה שטוב והקשה משמשים בעירובוביה. ולהצליח לראות את הטוב גם כשהוא לא נקי מקשיים. נראה לי זאת משימת חיים.

לצפיה ב-'ציפ גנטי לא תקין:('
ציפ גנטי לא תקין:(
13/02/2018 | 15:33
41
246
אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב...התקשרו מבית החולים השיחה שממנה פחדתי כל כך. קראו לי להגיע מחר בבוקר.... למישהי כאן היה חסר בכרומוזום 4 בבדיקות ציפ גנטי? 
המשך>>
אני לא מאמינה שזה קורה לי שוב...התקשרו מבית החולים השיחה שממנה פחדתי כל כך. קראו לי להגיע מחר בבוקר.... למישהי כאן היה חסר בכרומוזום 4 בבדיקות ציפ גנטי? 
לצפיה ב-'אחרי הפסקת הריון'
אחרי הפסקת הריון
13/02/2018 | 23:37
11
208
ערב טוב לכולכן,
קודם כל רוצה להודות לכולכן על הפורום החשוב הזה. נכנסתי אליו כל השבועיים האחרונים וקיבלתי ממנו הרבה אינפורמציה חשובה ולא פחות - הרבה נחמה וכוחות להתמודד עם אחת החוויות הקשות שזימנו לי החיים...
יש לי 2 ילדים בריאים ומקסימים בני 9 ו - 6 וכל כך רציתי ילד נוסף. אחרי שנים שבעלי לא היה "בעניין", כשהבין כמה אני כמהה לעוד ילד, החליט יחד אתי שננסה וכמעט מיידית נכנסתי להריון לפני מספר חודשים בגיל 41+....
עשיתי את כל הבדיקות וכל התוצאות היו מעולות, פי כמה מהסטטיסטיקות של הגיל.. הייתי כל כך מאושרת, זה הרגיש כל כך נכון ובזמן. עד למי שפיר והצ'יפ הגנטי והתשובה שהגיעה בסוף שבוע 19 שלעובר תסמונת קליינפלטר.. והשוק שאחרי והקושי לעכל עד עכשיו.
אחרי התייעצויות עם מספר רופאים, ייעוץ גנטי וקריאה אינסופית באינטרנט החלטנו לסיים את ההיריון. בגלל השבוע המתקדם הוחלט על גרידה באסף הרופא. מוכרחה לכתוב, לטובת מי שתעבור את התהליך, שהוא לא קל, אבל פחות נורא ממה שחשבתי.
ההמתנה של שבוע וחצי היתה קשה, אבל אפשרה להתחיל לעבד את האובדן ולהתאבל ולבכות כמו שכל החיים לא בכיתי...
החשש הגדול שלי היה מהכנסת הלמינריות, אבל הרופאה שעשתה זאת היתה מדהימה וכן היה כואב (לקחתי אופטלגין נוזלי שעה קודם; הכניסו 10 למינריות), אבל בהחלט נסבל. גם אחרי.
גם הגרידה עברה בשלום ביום ראשון (צוות לא הכי אמפתי אבל מקצועי).
ועכשיו נשאר לאסוף את השברים של החלום שכנראה כבר לא אגשים. אני בת 42, קוראת ומבינה עכשיו יותר מתמיד - אחרי שחוויתי על בשרי- כמה הסיכונים לעובר לא תקין גבוהים. מצטערת שחיכיתי כל כך הרבה ולא השכלתי להבין זאת בזמן ומתנחמת בשני האוצרות שכבר יש לי.
אז שוב תודה לכולכן. תדעו שיש הרבה בנות שלא כותבות פה, אבל נעזרות בפורום הזה בזמנים קשים..
ומאחלת לכולכן בשורות טובות.
 
לצפיה ב-'הלב שורף'
הלב שורף
14/02/2018 | 00:15
1
82
כואב כל כך מה שקרה לך.
אין נורא כמו חלום שנשבר.
מצטערת ממש ביחד איתך.
אני הולכת מחר לגרידה בשבוע 16 ומשקשקת ממש....

התחושה הזאת שמה שחלמת ורצית כל כך, וכבר דמיינת, מתרחק היא כואבת בצורה שאי אפשר להעביר במילים וזר לא יבין זאת.

אני לא יודעת להגיד לגבי ההיתכנות של הריון נוסף, זה באמת גיל גבולי, אני שומעת את הכאב שלך ואת המשאלה.
במציאות כמו תמיד יש מקרים לכאן ולכאן. בסביבתי מאוד מקובל ללדת גם בגילאים מאוחרים. ואמת שיש יותר הפלות.
אבל אני רואה גם נשים שילדו. אז זה שאלה פנימית של היכולת להתמודד עם עוד אובדנים בדרך לחלום. ולגמרי לגמרי לגיטימי להגיד שזה גדול, ותשו הכוחות. אבל גם לגיטימי לרדוף אחרי החלום גם אם הסביב משדרת שהוא משוגע.

אצלנו יש כמעט בוודאות טריזומיה. הרופאה שלי אמרה שהטריזומיות למניהן בהחלט מתרחשות יותר ככל שהגיל עולה.
היא אמרה לי שבהריון הבא שבתקווה יגיע לבצע בדיקת NIPT בשבוע 10 שזה הכי מוקדם, גם אם מתכננים מי שפיר.
ככה שאם תהיה תשובה לא טובה אפשר יהיה לדעת מוקדם יותר ולא להגיע לגרידה מאוחרת.
לפחות לגבי הטריזומיות השכיחות הרופאה טוענת שהבדיקה די מדויקת.

שולחת לך חיבוק מחזק והלוואי שלא תבכי יותר.

לצפיה ב-'תודה רבה רבה'
תודה רבה רבה
14/02/2018 | 10:31
51
מאחלת שיעבור לך היום מהר ובקלות. את מקסימה והלוואי שההריון הבא שלך יהיה תיקון מוצלח.
לצפיה ב-'תודה ששיתפת אותנו'
תודה ששיתפת אותנו
15/02/2018 | 10:09
41
נעים ומרגש לגלות שלמרות שהיית סמויה ולא כתבת כלום בזמן אמת, הדברים שאנחנו כותבות עזרו לך וחיזקו אותך.
 
אני לא יודעת מה בדיוק היה מבחינת הצוות, אבל כשאני עברתי חוויה מאוד טראומתית שבה הצוות הפגין אטימות נוראית, כתבתי הכל ובסופו של דבר הגענו לפגישה עם מנהל המחלקה.
גם לך כמו לאחרות, אני ממליצה להעלות על כתב את מה שעברת בביה"ח. במידת הצורך בשלב מאוחר יותר, תוכלי לסגנן ולשלוח לביה"ח ואולי אף לכתב את משרד הבריאות (לקח ממה שהיה אצלי. יכול להיות שאם הייתי מערבת את משרד הבריאות, משהו באמת היה משתנה שם).
 
אני רוצה להתייחס לנושא זמן הביניים שלך, גם זה שהיה עד להריון האחרון, וגם זה שהתחלת עכשיו לאחר סיום ההריון.
אני יודעת כמה זה קשה, אבל מבקשת שלא תצטערי על כך שלא הבנת קודם את לחץ הזמן.
לעניות דעתי הרחבת משפחה יכולה להתבצע רק כאשר שני בני הזוג רוצים בה ולא רגע אחד לפני כן. אני די בטוחה שלא היית רוצה ללדת ילד שברור שבעלך לא מעוניין בו.
מה שהיה הוא שהיה ואין דרך לשנות את העבר.
לגבי זמן הביניים הנוכחי, וכל עוד את לא סוגרת לחלוטין את האפשרות להרות שוב, אין ברירה אלא להיות עם עיניים פקוחות והבנה של הפער בין הסיכויים והסיכונים.
הסיכונים עצומים והם רק הולכים וגדלים והסיכויים קלושי, אבל קיימים.
גם הפעם, ההחלטה צריכה להיות משותפת לשניכם.
 
משתתפת בצערך על האובדן.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
15/02/2018 | 10:46
6
46

 
מצטרפת לכל דברי החוכמה שכתבו לך. 
 
מעניין אותי לדעת אם עשית גם את בדיקת הניפט, או שלא. במידה וכן- מעניין אותי לדעת אם הבדיקה עלתה על התסמונת, כי היא אמורה לגלות אותה. 
זה מידע שחשוב לי לדעת כמנהלת שני הפורומים. מקווה שיתאים לך לשתף בגלוי לגבי העניין, ואם לא- כתבי לי במערכת המסרים. 
 
לגבי הבחירה האם לנסות שוב או לא- זו בחירה מאוד מאוד אישית, שלך ושל בן זוגך. כל בחירה נושאת איתה השלכות על חייכם. 
אם מחליטים לא לנסות שוב- צריך לעמול רגשית וקוגניטיבית על עיבוד סיום תקופת הילודה, צריך ללמוד לחיות ללא רגשות חרטה וללא יסורי מצפון. 
אם מחליטים לנסות שוב- צריך להתמודד רגשית וקוגניטיבית עם העובדה שהסיכונים בגיל זה הם עצומים, אך לצידם- יש גם סיכוי, קטן ככל שיהיה, אך קיים. צריך להתכונן לכל תרחיש שהוא, כגון אובדן הריון נוסף, חלילה, ולהגיע מחוזקות ונתמכות. 
 
לפעמים כדי להגיע להחלטה, מומלץ לעבור איזשהו תהליך טיפולי אישי, וזאת כדי לעזור לעצמך ולכם להגיע להחלטה הנכונה ביותר עבורכם. 
 
אנחנו פה, תמיד, לכל דבר ועניין.
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'בדיקת ניפט ושאלה לגבי כדור דוסטינקס (ייבוש חלב)'
בדיקת ניפט ושאלה לגבי כדור דוסטינקס (ייבוש חלב)
15/02/2018 | 13:51
5
46
תודה  לכן על התגובות. 
לא עשיתי בדיקת ניפט. זה גם לא עלה מצד הרופא שליווה אותי בכל 3 ההריונות (מעקב פרטי אצל פרופסור). התפיסה שלי עד להריון הזה שהחשש העיקרי שבדיקת מי השפיר נועדה לבדוק זה תסמונת דאון. בהריון הזה כל הפרמטרים (שקיפות, סקירה מוקדמת, שתי בדיקות חלבון עוברי) הראו תוצאות מעולות ולכן הנושא לא עלה. גם בראיה שלי (יכול להיות שמוטעית..?) הבדיקה לא נותנת תוצאה מובהקת שמייתרת בדיקת מי שפיר ולכן גם אם היא מצביעה על בעיה אפשרית, עדיין נדרש ביצוע בדיקת מי שפיר.
כן רציתי מאוד לעשות סיסי שליה, אבל בגלל שהיתה המטומה בשליש ראשון, הרופא שלי לא רצה לקחת סיכון ולכן לא ביצעתי.
לגבי ייבוש חלב - בהמלצת חברות קיבלתי מראש מרשם לכדורי דוסטינקס (CABERGOLINE). אחרי שקראתי על תופעות הלוואי הקשות  האפשריות החלטתי לנסות להתמודד עם העניין באופן טבעי. מיום הגרידה (ראשון) שותה חליטות מרווה ונענע, שמה עלי כרוב וקומפרסים קרים. בינתיים אין כ"כ תוצאות (מאתמול תחושת מלאות וגודש). מתלבטת אם לקחת או לחכות ולהמשיך בדרך "הטבעית". אשמח לשמוע מבעלות ניסיון....צריכה לחזור לעבודה בראשון ולא רוצה שתתפתח לי דלקת...
 
לצפיה ב-'ייבוש חלב'
ייבוש חלב
15/02/2018 | 14:14
36
באיזה תאריך היתה הגרידה?
 
אני לקחתי דוסטינקס פעמיים לייבוש גודש אחרי הפלות (שבוע 21, שבוע 13) ופעם אחת למניעת ייצור חלב (שבוע 13).
 
אחרי לידת בתי שאבתי חלב במשך מספר חודשים, כשהחלטתי להפסיק את השאיבה היה גודש וגם הלכתי איתו לעבודה, אבל הפן הרגשי שונה לגמרי בין גודש כשיש תינוקת בבית לבין גודש אחרי הפלה.
אצלי לא עזרו כל תרופות הסבתא של הכרוב, המרווה והנענע, חזיה לוחצת, בלי חזיה בכלל.
 
יש בתפוז פורום הנקה. אם לא קשה לך להיכנס לשם, את יכולה לנסות לשאול שם.
 
עצובה איתך על החלב שנוצר. זה היה אחד הדברים ששברו את נפשי אחרי ההפלות.
לצפיה ב-'מנסה להגיד מהידוע לי לגבי ניפט'
מנסה להגיד מהידוע לי לגבי ניפט
15/02/2018 | 16:26
3
32
זאת עדיין בדיקה סטטיסטית.
ולכן לא מחליפה לגמרי את המי שפיר, אבל הרופאה שלי שהיא רופאה בכירה ומאוד יסודית טוענת שלמי שלא יבצע צ׳יפ גנטי היא ממליצה לעשות ניפט. כמובן במידה שכל הבדיקות תקינות. שכן את מרבית המומים הנפוצים בקריוטיפ, שהוא הכרומוזומים ברמת החלוקה הכללית שלהם, הניפט תגלה.  היא כן חד משמעית ממליצה  על צ׳יפ. שנותן תמונה מאוד מדויקת למצב.
מה שהיא הציעה לי להריון הבא שבתקווה יגיע הוא לעשות גם ניפט וגם צ׳יפ.
בגלל שהטריזומיות עולות עם הגיל ואותם הניפט אמורה לאתר עדיף לדעת בשבוע 10....ואז אם הכל תקין לבצע גם צ׳פ בשבוע 17.
מסע מפרך להרות ילד בריא ואיכשהו העולם מלא באנשים.
אני אלך על המלצה שלה, הגרידה אתמול היתה לי טראומטית מאוד בשבוע 16.
אגב גם אני רציתי לעשות סייסי שיליה, ולא היתה לי המטומה או בעיות, ושני רופאים בכירים ממש לא המליצו מעניין למה? לו רק הייתי עושה....

לגבי הגודש ליבי איתך. כואב מאוד, אני גם לא לקחתי את הכדורים כי התופעות הפחידו אותי. בנתיים עוד לא נוצר לי גודש. אם את מרגישה שנוצרת לך סתימה חשוב להתייעץ איך לפתוח אותה כי סתימה מובילה לדלקת. ג׳ולה פתאומית, אודם בשד, חום, צמרמורת הם סימנים לדלקת, לצערי יש לי ניסיון בדלקות. אם מתפתחת חלילה דלקת חייבים לטפל.
חיבוק גדול

לצפיה ב-'ניפט והפסקת הריון'
ניפט והפסקת הריון
15/02/2018 | 16:50
2
35
אני עשיתי מי שפיר וצ'יפ גנטי ובשניהם התוצאה הראתה על התסמונת שהביאה להפסקת ההריון.
במחשבה של בדיעבד שואלת את עצמי, אם הייתי עושה ניפט והיה מראה על בעיה (ניפט בודק את כל התסמונות שמי שפיר בודק מבחינת חלוקת כרומוזומים?) - האם על סמך הבדיקה הזו יש וודאות מספקת שלאורה מקבלים החלטה על הפסקת הריון או שבכל מקרה הייתי צריכה לחכות למי שפיר...
לגבי הכדורים, את הגרידה עברתי בראשון האחרון (ארבעה וחצי ימים). השאלה אם לא מאוחר מדי לקחת עכשיו....
 
לצפיה ב-'עד כמה שאני מבינה'
עד כמה שאני מבינה
15/02/2018 | 17:05
33
אם יוצאת תוצאה גרועה בניפט בתסמונות שהיא בודקת בוודאות טובה, טריזומיות 21,13,18 ואולי עוד אני לא הכי הכי מעודכנת. לא מחכים למי שפיר, אלה עושים סייסי שיליה.
אז נגיד יש לך תוצאות בסוף שבוע עשר ואז סייסי שיליה, ואז פיש, אז נניח  משהו כמו אמצע שבוע 11.... ויש לך תוצאה ביד.
שוב זה למיטב הבנתי כפי שהסבירה לי הרופאה ושלי.
לגבי הכדורים שאלה טובה.... ואת זה דווקא הייתי אמרה לדעת אבל המח שלי לא עובד היום.
אני מניחה שאם תתקשרי לבית מרקחת הרוקח יענה לך על זה.


לצפיה ב-'לא מאוחר לקחת דוסטינקס'
לא מאוחר לקחת דוסטינקס
15/02/2018 | 21:14
23
אם כי כעת הכדורים ישמשו לייבוש החלב שנוצר ולא למניעת ההיווצרות שלו.
בשתי ההפלות שבהן היה לי גודש, לקחתי כ-72 שעות אחרי ההפלה. לא זוכרת תוך כמה זמן הרגשתי הטבה במצב הגודש.
בהפלה האחרונה לקחתי כ-12 שעות אחרי ההפלה. לדעתי החלב החל להיווצר עוד לפני כן, אבל לא הגעתי למצב של גודש והכאב הקל בחזה שמורגש בזמן ייצור החלב, נרגע 3 או 4 ימים אחרי ההפלה.
 
שימי לב שבלקיחה בשלב שבו את נמצאת, לא לוקחים את הכדורים בבת אחת, אלא חצי כדור כל 12 שעות (2 כדורים = 4 חצאי כדור).
 
לא יודעת לענות על ניפט - אני בכל מקרה חייבת צ'יפ גנטי, אז קובעת תור לסיסי שליה ברגע שיש סטיק ביתי חיובי.
 
לצפיה ב-''
15/02/2018 | 16:51
7
לצפיה ב-'שלמה וחסרה כל כך'
שלמה וחסרה כל כך
15/02/2018 | 01:46
16
136
כמו תמיד הדואליות הזאת.
מצד אחד  שלמה , ברור לי שלא ניתן לעשות שום דבר אחר. וטוב להיות אחרי.
מצד שני, התינוקת שלי, שקבלה את השם המופלא , חומר הריוני, הוצאה מהמקום החם והשמור שלה. והיא חסרה לי עד אין קץ.
הגרידה עצמה היתה מאוד לא קלה, היא התארכה לשלושת רבעי שעה, איבדתי פי שתיים דם מהמצופה הקאתי תוך כדאי ונאלצו להכניס לי טובוס. אבל המנתח אמר שהכל עבר בשלום.

רוצה לציין את היחס המדהים שקבלתי, באמת באמת, אין ספק שזה קשור לזה שזה נעשה בפרטי במדיקל סנטר.
הרופאה שלי מלווה אותי כבר 21 שנה, שכנעה את המנתח לבוא במיוחד בשבילי היום למדיקל סנטר ובאמת הפכה עולמית כדאי שלא אגיע לשבוע יותר מתקדם. בנוסף היא התנדבה לבוא במיוחד ולהכניס לי את הלמינריות בעצמה שיהיה לי הכי הכי עדין, הכניסה המון, אז זה היה כואב אבל הרגשתי את הרצון שלה להקל ולקחת מהכאב שלי וזה עזר.
המנתח לא יכול היה להשתתף בצערי יותר, ממש הצטער ובא לקחת אותי לגרידה עם דמעות בעיינים והחזיק לי חזק את היד עד שנרדמתי.

תחילת ההרדמה היתה לי קשה מאוד, תחושה קשה של אובדן חושים. אבל כנראה שזה היה קצר.
התעוררתי אחרי שעה בהתאוששות, כשהמנתח עומד ליד המיטה שלי ומרגיע אותי. הרגשתי רע מאוד מאוד והוא הסביר שזה מאובדן הדם הרב כל כך. כאב לי הגרון ולא יכולתי לבלוע והיה לי קשה לנשום והרגיעו אותי שזה נורמלי ומהטובוס וזה יעבור. ההקאה עם הטובוס פצעה אותי בפה... אבל גם זה יעבור אני מאמינה.

במשך השעה הראשונה אחרי ההתעוררות היה קשה מאוד, אני לא מנסה להפחיד, רק מי שרוצה ותגיע אולי מחיפוש בגוגל שתהיה לה הכנה נפשית. כי אני לא ציפיתי להרגיש כל כך רע. רב חברותי סיפרו שממש התאוששו מהר. לי לקח שלוש שעות. רעידות בלתי נשלטות וחולשה מזעזעת. כל כך רחמו עלי שנתנו לבעלי להיכנס להתאוששות עצמה להיות לידי והוא אמר שאני לבנה כמו קיר.

באמת שאין לי מילים כמה היו אלי אדיביים ועדינים, כל אחד שעבר ליד המיטה שלי השתתף בצערי הנורא מכל ליבו.
הבטיח שכל מה שאני מרגישה נורמלי בנסיבות ואוטוטו אני אשתפר. זה עזר לי מאוד מאוד כי הייתי מבוהלת, הסחרחורת היתה קשה ולא ראיתי טוב את הסביבה. לא יכלו לחמם אותי בגלל הדימום הרב אבל הביאו מלא שמיכות וכל הזמן סידרו לי אותן.

אחרי שעה וחצי עברתי למחלקה, לחדר פרטי, עוד הרגשתי רע מאוד ולא הצלחתי לבלוע ולא יכולתי לרדת מהמיטה.
בחלוף שעה נוספת התאוששתי קצת וירדתי לשירותים והביאו לי שתיה, ואחר כך גם גבינה לבנה וקוטג׳ והתחזקתי.

שיחררו אותי הביתה בציווי לא לקום כמעט בכלל 48 שעות. עד שהנפח הדם יתחדש וההמוגלובין יעלה.
וזהו... אני אחרי החלק הפיזי ומקווה שאחרי שהתאושש מהחולשה הנוראית אוכל להתחיל לשקם את הנפש. 
הנפש שלי שסועה, מקווה שאני סבלתי גם בשביל התינוקת ושהיא  לא סבלה. תינוקת אהובה כל כך שעכשיו תגור רק בלב של אמא.
תודה גם לכולכן על הליווי, מחמם את הלב בצורה יוצאת דופן.

מקווה שכולן יתבשרו בבשורות טובות ויסתלק העצב מין העולם.

לצפיה ב-'ושאלה '
ושאלה
15/02/2018 | 02:02
6
68
אמרו לי עוד לפני ההליך עצמו, ככה שזה לא בגלל מה שקרה.
שתהיה ביקורת ראשונה אחרי שבועיים - שאני מבינה שזה מקובל.
ותהיה ביקורת שניה ביום ה12 של הווסת הראשונה שאקבל, בה יתבצע אולטרסאונד לתקינות הרירית
ואם יהיה חשש תבוצע במקום היסטרוסקופיה אבחנתית.
את שתיהן יבצע הרופא שעשה את הגרידה.
מקובל הביקורת השניה הזאת? כי לא שמעתי על זה....
בכל אופן הביטוח שלי ששילם על הגרידה משלם גם על ביקורות פוסט ניתוח אז זה לא עיניין של כסף השאלה היא
האם באמת הביקורת השניה היא דבר רגיל?

הרופא נתן לי את הנייד האישי שלו ואמר להתקשר יום או לילה אם יש לי תחושה רעה או בעיה כלשהי. באמת מרגישה שממש זכיתי בו ואם זה מקובל ומתאים יכולה לפרסם את שמו.
לצפיה ב-'והמלצה חומרית'
והמלצה חומרית
15/02/2018 | 02:10
64
קניתי תחתונים עם פד מובנה של קוטקס.
זה פשוט הצלה, אני מדממת הרבה וזה לא זז ולא נע. נעים על העור.
ולא הייתי חושבת על זה אם חברה לא היתה ממליצה לי.... אז ממליצה הלאה.
לפחות שהטראומה שלי תביא תועלת במשהו למישהי.
לצפיה ב-'דווקא הביקורת הראשונה פחות נפוצה'
דווקא הביקורת הראשונה פחות נפוצה
15/02/2018 | 10:16
1
51
רוב הנשים מקבלות הנחיה להגיע לביקורת כשבוע אחרי הוסת הראשונה.
באופן אישי ובגלל היסטוריה של שאריות אני הולכת לביקורת כשבוע-שבועיים מההפלה ואז עוד ביקורת שבוע אחרי הוסת.
נשמע לי שתוכנית הביקורות שלך מצויינת, ובוודאי אם היא מכוסה ע"י הביטוח שלך.
 
למיטב ידיעתי אין שום בעיה לציין את שם הרופא שטיפל בך ולהמליץ עליו.
לצפיה ב-'הרופא היה דר׳ רועי משיח'
הרופא היה דר׳ רועי משיח
15/02/2018 | 11:07
44
לגבי השאלה עד מתי אפשר גרידה פרטית, אני הייתי בדיוק הגבול, שבוע 16.
אלך לביקורות ומקווה שסיימתי את ההיסתבכויות שלי.

לצפיה ב-'בהחלט ניתן להמליץ פה על רופאים/ות. '
בהחלט ניתן להמליץ פה על רופאים/ות.
15/02/2018 | 10:26
14
לצפיה ב-'גם לי אמרו לבוא לביקורת שבועיים אחרי הגרידה'
גם לי אמרו לבוא לביקורת שבועיים אחרי הגרידה
15/02/2018 | 15:03
1
57
עשיתי את הגרידה באיכילוב בשבוע 14 (הפסקת דופק בשבוע 12). המליצו לעשות ביקורת אחרי שבועיים. אני כותבת לך את זה כי חלק כתבו כאן שהן לא קיבלו המלצה כזו - אז יכול להיות שההמלצה משתנה ממקום למקום (למרות שזה נשמע תמוה). לעומת זאת בבית חולים לא אמרו לי כלום על ביקורת אחרי מחזור ראשון, גם אף רופא אחכ לא אמר לי את זה. רק בגלל מה שהסבירו לי פה בפורום חשבתי שזה רעיון טוב לעשות.
לצפיה ב-'תודה שכתבת'
תודה שכתבת
15/02/2018 | 15:57
24
אני אלך לשתי הביקורות וזהו.
נקווה שהכל יהיה נקי ותקין.
אפשר לראות שאריות באולטרסאונד רגיל או רק בהיסטרוסקופיה?

ממש מאחלת לך לזכות ביידים מלאות, קראתי את הסיפור שלך ונעתקה נשמתי, מקווה שמעכשיו יהיו לך רק
בשורות טובות.
לצפיה ב-'עוד קצת חופרת ופורקת'
עוד קצת חופרת ופורקת
15/02/2018 | 03:16
6
72
זה עוזר לי לאוורר את החוויה.
לא שאלו אותי בכלל לגבי הקבורה של העוברית.... ולא החתימו על טופס בעניין. הם עדיין יטפלו בה נכון?
כל כך מפחדתי מחדר ניתוח קפוא ומיטת ברזל וקשירות, ובאופן משונה כלום מזה לא היה....
היה כיסא שכיבה כזה מרופד מאוד, איך שנשכבתי כיסו אותי בשמיכה מחוממת. לא קשרו כלום כל עוד הייתי עירה לפחות, לא יודעת מה היה אחרי.
ואת הווריד בקשתי מהאחות לפתוח לי לפני הכניסה לחדר ניתוח כדאי שיהיה לי שם בעירות כמה שפחות זמן והיא פתחה.
עדיין היה לי מפחיד מאוד, במיוחד התחושות הסופר מוזרות של ההרדמה לפני שנרדמתי. הרופא ניסה לחזק והסביר כל הרגשה אבל עדיין... טעמים מוזרים ותחושה של צניחה חופשית.
לא נתנו לי ציטוטק לפני, כתוב בסיכום שהכניסו לי נר ציטוטק בתהליך, ובאמת היו לי רעידות מוטרפות לגמרי.
עכשיו בבית במיטה שלי ועדיין ממש מתקשה להרפות ולהרדם.

לצפיה ב-'תחפרי חופשי'
תחפרי חופשי
15/02/2018 | 10:23
3
34
בשביל זה אנחנו פה. 
יש בכתיבה משהו מאוד מנקה, בעיני. תוציאי החוצה הכל. כל תחושה, כל מחשבה. 
החוויה הפיזית שאת מתארת אכן נשמעת מאוד קשה. גם עבורי בזמנו הגרידה שעברתי בשבוע 16 היתה מאוד קשה וטראומטית בהיבט הפיזי (מעבר להיבט הנפשי). רק שאצלי הטראומה התבטאה לפני ההרדמה- החדרת הלמינריות היתה סבל בל יתואר, ממש עינוי פיזי, ומיד לאחר מכן- צירים קשים ביותר עד היום למחרת. נשארתי באשפוז וניסו להקל על הכאבים, אך לא כל כך הצליחו...
מרגע ההרדמה- היתה לי הקלה וקמתי ללא כאבים כלל.
אז אצלך ההרדמה וההתעוררות היו קשות מאוד, עם תופעות לוואי משמעותיות. 
סיפרתי לך על עצמי בהקשר זה כדי שתביני שגם בזה את לא לבד...
 
כל הצוות נשמע לי מדהים ביחס שלו וברגישות שלו. האם את יודעת עד איזה שבוע עושים שם גרידות? (בזמנו לא עשו גרידות מאוחרות בבתי חולים פרטיים, אבל אני מבינה שאולי זה השתנה מאז? אשמח לעוד מידע בעניין). 
 
לגבי הקבורה- אני מתארת לעצמי שבית החולים מטפל בזה. למען האמת, בזמנו זה בכלל לא עניין אותי. היה מדובר בעובר פגוע בצורה זוועתית, כאבתי מאוד את אובדן ההריון ואובדן החלום לילד בריא, אך לא התאבלתי על אותו עובר ספציפי, כי מבחינתי הוא היה טעות קשה ביותר של הטבע. לא קראתי לו ה"תינוק" שלי, אלא עובר פגוע. הוא לא נשאר לי בלב, כי לא היה מבחינתי מה שיישאר לי בלב ממנו. נשאר לי בלב שברון הלב על אובדן ההריון, ועל ניפוץ החלום שמההריון יהיה תינוק בריא. לא היה אכפת לי מה עשו איתו. עניין אותי להבריא ולהמשיך הלאה. 
מרגע שהתגלתה הטריזומיה, רק רציתי להיפטר מההריון כמה שיותר מהר. עשיתי "קט" מיידי להתקשרותי עם העובר. 
אני מתארת לעצמי שאם זה מדאיג אותך, את יכולה לברר עם בית החולים עצמו. 
סליחה שאני כותבת לך ככה. אני כותבת על עצמי. מותר לך כמובן גם להרגיש אחרת ממני. 
 
לגבי הבדיקה הנוספת שהיציעו לך- ממליצה לעשות לפי המלצת הרופאים. אני בזמנו באתי לביקורת אחת, לאחר מספר שבועות מהגרידה. אבל אני בהחלט חושבת שכדאי לעשות מה שהמליצו לך. 
 
כעת עלייך להתאושש קודם כל בהיבט הפיזי, לחזור לאיתנך, ולאחר מכן להמשיך גם עם ענייני הנפש. 
 
שירה. 
 
שירה דוד
 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'תודה על התמיכה'
תודה על התמיכה
15/02/2018 | 11:27
2
30
אני לא מתכוונת להתעסק בנושא הקבורה, רק מקווה שבכל זאת עשו משהו.
אני לגמרי מבינה מה את אומרת לגבי ההתקשרות, אבל לצערי אני כן קשורה גם לעוברית הספציפית הזאת , הרגשתי אותה בועטת לאורך כל השבוע האחרון ועד שהרדימו אותי.
אני יודעת שלא היתה שום ברירה אבל זה כואב.
וקשה לי מאוד עם התרחקות החלום, ועוד יותר עם זה שעכשיו אני עוד יותר רוצה שתוולד לי בת בריאה, איכשהו למלא את החלל העצום שנפער בנפש שלי.
אני אבל לגמרי מבינה שלא היתה שום אפשרות אחרת והתינוקת לא יכלה לחיות.
לצפיה ב-'אני רוצה לטעת בך תקווה- '
אני רוצה לטעת בך תקווה-
15/02/2018 | 13:31
1
44
את עכשיו בתוך תוככי האבל. וזה בסדר גמור. 
אני כותבת את הדברים הבאים כתגובה להבעת הרצון העז שלך שתיוולד בת בריאה- 
רוצה להזכיר לך שיש המון מקום לאופטימיות. נוצרה עוברית לא תקינה, אך אין המצב אומר כלל וכלל לגבי העתיד. 
כמובן שאינני מבטיחה דבר, וגם אם יהיה הריון נוסף, תקין, זו לאו דווקא תהיה בת...אבל הדברים כן פתוחים, ובהחלט בהחלט אפשריים. 
חשוב לזכור זאת גם ברגעים הכי קשים. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-' כל מילה'
כל מילה
15/02/2018 | 13:49
8
לצפיה ב-'יכול להיות'
יכול להיות
15/02/2018 | 10:32
1
45
שאת הציטוטק דחפו יחד עם הלמינריות? אני לא מצליחה לחשוב על סיטואציה אחרת שבה יכלו להשתמש בו.
אולי כדאי לשאול את הרופאה שלך או את הרופא המנתח ולהבין איך ובאיזה שלב השתמשו בציטוטק ובאיזה אופן קיבלת אותו.
 
הרעידות בהחלט אופייניות לציטוטק, וחוויתי אותן בכל ההפלות שלי (בכולן היה ציטוטק בדרך זו או אחרת).
גם לי היו כמה פעמים שביקשתי פתיחת וריד עוד לפני הכניסה לחדר הניתוח, גם בגלל שאני מתעקשת על מיקום קצת חריג - הכי נוח לי בגב כף היד.
אני ממש שמחה שלא קשרו אותך בזמן העירות. בפעם הראשונה ביקשתי שהקשירה תהיה אחרי, אבל לא נענו לבקשה שלי.
בחלק מבתי החולים (כנראה בעיקר הפרטיים) יש באמת את הקטע של הסדינים החמים.
העניין של התחושה ברגע ההרדמה אכן מפחיד בפעם הראשונה, הלוואי שלא יהיו לך פעמים נוספות.
 
לגבי הטיפול בעוברית - אני משערת שהם אכן יטפלו בה. אני העדפתי שלא לדעת ולא להתעניין בנושא הזה בכלל.
 
אני מנחשת שהקושי להירדם נבע מרמת אדרנלין גבוהה. מקווה שבכל זאת הצלחת להירדם ולישון היטב בלילה.
לצפיה ב-'תודה ❤️'
תודה ❤️
15/02/2018 | 11:35
31
לא היה ציטוטק עם הלמינריות. הלמינריות הוחדרו בבוקר על ידי הרופאה שלי והלכתי הביתה.
בגלל הדימום הם הכניסו לי את הציטוטק לטוסיק בסוף הגרידה. לנסות לכווץ חזק את הרחם שתפסיק לדמם. נתנו לי גם פיטוצין לווריד.
היה לי קשה להרדם בגלל כל סערת הנפש וגם בגלל הכאבים בגרון, שעוד מלווים אותי גם הבוקר.
הבנתי מהמרדים שבגלל שהקאתי גם במהלך הפעולה השילוב עם המיצי כיבה עוד יותר פצע לי את הלוע.
ובאמת הכל נפוח וכואב כאילו יש לי דלקת גרון.
מקווה להתחיל לאכול ולהתאושש לפחות בצד הפיזי, החולשה מאוד מאוד מורגשת גם הבוקר.
עוד יותר מקווה שסיימתי את ההסתבכויות ומעכשיו הכל יהיה בסדר, הרופא חזר ואמר שלא קרה נזק לרחם עצמה ולא היתה הסתבכות  בפרוצדורה של הניקוי. אני מנסה להאמין ולסמוך עליו. הבטיח ששמר על קור רוח למרות הדימום הרב.
התלבטו מאוד אם לתת לי מנת דם ובסופו של דבר לא נתנו, כי הגוף הצליח להרים את ההמוגלובין קצת לבד ופקטורי הקרישה תפקדו. קבלתי  חמישה ליטר נוזלים וזה היה מאושש.

תודה על התמיכה, מקווה להחלים בגוף ובנפש.
לצפיה ב-'תודה ששיתפת'
תודה ששיתפת
15/02/2018 | 10:40
40
לצערי זכית להיות חלק מסטטיסטיקת המיוחדים עם הדימום המוגבר והחדרת צינור ההנשמה.
המיוחדים הם הסיבה העיקרית שבגללה אני ממליצה לכולן לקרוא היטב את כל הטפסים שעליהם אנחנו חותמות לפני הפרוצדורה. רוב המיוחדים מפחידים, אבל הם מופיעים בטפסים כי הם קרו בעבר והם עלולים לקרות שוב, ובעיניי עדיף לדעת מראש על כל התרחישים האפשריים, גם אלו שמפחידים נורא.
 
בבקשה שמרי על עצמך, הקפידי על מנוחה מוחלטת, שתיה מרובה ותזונה שמכילה הרבה ברזל. כדאי לאכול גם מזונות שמכילים ויטמין C כגון תותים, קיווי וגמבה, מפני שהברזל נספג יותר טוב בנוכחות ויטמין C. לאכול מוצרי חלב רחוק ככל שניתו מהברזל, כדי לא להפריע לספיגה.
 
ממתינה לעדכונים נוספים שלך, מאחלת לך בריאות והחלמה מהירה.
לצפיה ב-''
15/02/2018 | 18:44
10
לצפיה ב-'הפורום בן 16 שנים החודש'
הפורום בן 16 שנים החודש
13/02/2018 | 19:01
1
84
שלום לכל חברות וחברי הפורום ,

למי מכן/ם שהכנוי "תמיד תמיד איתנו" אינו מוכר, הייתי פעיל בפורום מיום הקמתו ועד ספטמבר 2004 כמנהל הפורום יחד עם יעל של עדי.

בת זוגתי ואני חווינו כמו כולן/ם כאן אבדן הריון, והפורום סייע לי רבות להתמודד עם האבדן.מקווה שגם אני סייעתי כפי שסייעו לי.

היום, יום שלישי, 13 פברואר 2018 הוא יום ציון לפרום. לפני 16 שנים, 13 פברואר 2002, החל הפורום את הפעילות הברוכה שלשמה נוצר.

ביום זה אני חש כי עלי לשוב ולציין עד כמה אני מודה באופן אישי לכל חברות וחברי הפורום, אשר תומכות ותומכים ברגעים הקשים ביותר (ולא חסרים כאלו) בתקופה שבסמוך ולאחר האבדן .

אילולא החום, התמיכה, האוזן הקשבת והכתף שתמיד נמצאת כאן לבכות עליה ולקבל חיזוק מחברות וחברי הפורום, הרבה נשים וגברים היו חווים את האבדן בצורה פחות נעימה ויותר כואבת.

כפי שכתבו רבות ורבים כאן לפני, אילולא הפורום ההתמודות היתה קשה הרבה יותר.

בנימה אישית, אני חש לשתף את כולכן/ם בתחושתי לגבי האבדן האישי שלי ובכלל...מבין הסטיקרים הרבים שאנו רואים על מכוניות בעת ההמתנה ברמזורים וכו'...אחד מהם אהוב עלי במיוחד ובו כתוב:
"תחשוב טוב – יהיה טוב".

ברגעים הקשים ביותר שחוויתי, בהם שתי כמו במערה חשוכה בלי פנס...והכל מסביב שחור וקר...תמיד תמיד לא איבדתי את התקווה. תמיד אמרתי לעצמי, יהיה טוב, תהיה אבא, כגודל הכאב כך גודל השמחה שבעתיד מי ייתן ותשמח.

המסר שלי למי שכעת נמצא עמוק בתוך הכאב, הוא להתאבל, לבכות, לעכל את האבדן הקשה...אבל לא לאבד תקווה. האושר בו יבוא...אם רק נחכה לו בסבלנות, על אף שלעיתים ההמתנה כה קשה ומייסרת.

לסיום הרשו לי להודות בשמי ובשמכן/ם לכל מנהלות הפורום שירה דוד (שירהד1) ,והפורום השכן הריון לאחר אובדן שירה ו"ספרקית" וכל המנהלות בעבר מאז הקמת הפורום - על כל התמיכה בעבר ובהווה על הניהול החם, האיכותי והתומך של הפורום בהתנדבות מלאה ומכל הלב. אילולא התמיכה והחום שכה חיוניים למי שמנהל את הפורום, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע אחרי 16 שנים, והודות להן אני חש כי הפורום בידיים הכי טובות!

מכל הלב, תמיד שלכן/ם
תמיד איתנו

לצפיה ב-'תודה על הודעה מרגשת'
תודה על הודעה מרגשת
15/02/2018 | 10:04
28
הפורום היווה עבורי מקום חשוב מאוד וחיוני מאוד בזמנו, וממשיך להיות כזה גם היום. 
עצוב לי על כל אחת שנמצאת פה, אך אני גאה שיש מקום כזה עבורן, שהינו מכיל, מכבד, תומך ומהווה גם מקור למידע משמעותי. 
 
זה המקום שלי לומר תודה לכל מי שתורמת מנסיונה, ולכל הנשים היקרות פה שמסייעות האחת לשנייה בצורה מכבדת ואנושית. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
לצפיה ב-'היסטרוסקופיה אבחנתית '
היסטרוסקופיה אבחנתית
13/02/2018 | 18:37
2
68
אני אחרי הריון קורנואלי שהסתיים ב 3 זריקות מטוטרקסט לפני כ 7 חודשים. אחרי 3 חודשים התחלנו לנסות שוב, בינתיים ללא הצלחה. יש לי בחודש הבא תור לרופאת נשים ופניתי אליה וביקשתי שתתן לי לפני התור הפנייה לא״ס כדי שאגיע כבר עם תוצאות אליה. היא שלחה לי הפנייה וגם כתבה שממליצה על היסטרוסקופיה אבחנתית לבדוק הידבקויות ...
אז השאלות שלי
1. אני אמורה להילחץ? (כי אני כן קצת נלחצת)
2. מה הפרוצדורה? איפה עושים את זה? מתי? (אני במכבי)
3. יש הידבקויות שנוצרות גם אם לא היה שום הליך פולשני?
4. יש המלצות אצל מי ואיפה לעשות את זה?
לצפיה ב-'מנסה'
מנסה
14/02/2018 | 08:54
1
41
אני לא מכירה את המונח הריון קורנואלי, אז קראתי קצת ואם אני מבינה נכון מדובר בהריון חוץ רחמי שהתמקם בין רקמות (בקרבת החצוצרה?).
 
1. לדעתי אין סיבה להילחץ בגלל ההפניה להיסטרו אבחנתית. וגם אם במהלך הבדיקה יתגלה ממצא, לא צריך להילחץ. כפי שאני רואה את זה, את מוודאת שאין מכשול פיזי שעלול להפריע לקליטת ולשרידות הריון נוסף.
2. בהיסטרו אבחנתית ממלאים את הרחם במים ומכניסים סיב אופטי עם מצלמה בקצהו, וכך הרופאים יכולים לראות את הרחם ופתחי החצוצרות.
לדעתי כדאי לבצע סמוך ככל שניתן לסיום הוסת. אם מדובר במחזור שבו את מנסה להיקלט להריון, חשוב לבצע את הבדיקה לפני הביוץ/הפריה, כי המים עלולים לדחוף את הביצית/עובר חזרה לכיוון החצוצרה וליצור הריון חוץ רחמי נוסף.
3. לעניות דעתי כן. עצם העובדה שהיה הריון, עלולה ליצור הידבקויות.
4. לא מכירה רופאים של מכבי. אני עשיתי אצל דר' חן גולדשמיט במקבל במרכז נארא ברמת גן. אני מאוד מרוצה מהטיפול שלו. עברתי אצלו אבחנתית, ניתוחית ואז עוד אבחנתית. אני לא יודעת אם יש לו הסדר עם מכבי, אנחנו הסדרנו את התשלום דרך הביטוח הפרטי שלנו. אם את מעוניינת ברופא של הקופה, ממליצה שתכתבי מאיזה איזור את בארץ ואולי אחרות יוכלו לעזור.
 
צר לי על אובדן ההריון.
מקווה שהעובר הבא שלך ישתמש בGPS וימצא את דרכו אל הרחם.
 
לצפיה ב-'תודה יקרה '
תודה יקרה
14/02/2018 | 09:53
20
הריון קורנואלי זה חוץ רחמי שהתמקם בקרן הרחם, כנראה בקרבת החצוצרה באמת. תודה על הסדר שעשית לי. קיבלתי גם המלצה נוספת על ד״ר גולדשמיט. אני מאיזור המרכז אז זה טוב לי.
לצפיה ב-'אתמול בטא 18 הריון כימי שיורד הרופא אמר להפסיק מעקב'
אתמול בטא 18 הריון כימי שיורד הרופא אמר להפסיק מעקב
13/02/2018 | 21:28
1
64
בטא, האם אפשר שבוע הבא להתחיל לנסות שוב להיכנס להיריון , בטח הבטא תתאפס שבוע הבא....
מה דעתכם?
לצפיה ב-'עצובה עבורך ובו זמנית שמחה עבורך'
עצובה עבורך ובו זמנית שמחה עבורך
13/02/2018 | 21:50
61
מבין האופציות של כימי או חוץ רחמי, כימי זו האופציה העדיפה.
לגבי מתי מותר לנסות שוב, זו שאלה לרופא וצריך גם להחליט אם את מתכוונת לעשות בירורים נוספים לפני שאת מנסה שוב.
לדעתי יש כל מיני בדיקות של קרישיות שצריך לחכות לפחות חודש אחרי סיום הריון על מנת לבצע אותן.
לצפיה ב-'תיכף הולכת לוועדה'
תיכף הולכת לוועדה
13/02/2018 | 10:43
8
139

איזה מצב מזעזע.... להצטרך לשחרר תינוקת אהובה כל כך.
הסביבה לא ממש מבינה את הרגשות שלי, מדהים כמה לאחרים זה בקושי הריון ובשבילי זאת תינוקת.
כולם מחכים שאני אצא מזה, 3 ימים אני בוכה, זה לגמרי מספיק מבחינתם ואני צריכה להמשיך הלאה.
הכי קשה לי שמאוד רציתי בת, ועכשיו אני מרגישה שפעם הבאה אני ממש חייבת בת... לא שאפשר להחליף את התינוקת הזאת שלא תבוא לעולם אבל לפחות להרגיש שלא נגזלה ממני כליל ההורות לבת בעולם הזה.
ברור לי שזה רגש קשה שלא כולם יכולים להכיל,אבל ככה אני מרגישה, רק בת תוכל להחזיר לי במשהו את הלב למקום.
ברור לי גם ששום דבר לא מובטח לי, בטח לא בת וגם לא עוד הריון תקין.
אנחנו אמורים לעבור דירה בקיץ, ממש אחרי הלידה שהיתה אמורה להיות, לא מצליחה לעכל שאני אעבור בלי תינוקת.
זה כל כך ריק.
איך ממשיכים עם כל התמונות האלו שהיו לי??? על הריון מתקדם בפסח.... תינוקת בחגים....
מזל שהמציאות הפיזית בבית דורשת כל כך הרבה נוכחות שלי ותפקוד, ככה שאני לא יכולה לשקוע.
תודה לכולן על כל התמיכה והמידע. לא יסולא בפז.;
לצפיה ב-'תעדכני אחרי הועדה, אם את רוצה-'
תעדכני אחרי הועדה, אם את רוצה-
13/02/2018 | 11:22
1
64

 
אני מציעה לך להתקדם שלה אחר שלב. לאט לאט. קודם כל הועדה, לאחר מכן הגרידה, לאחר מכן ההתאוששות הפיזית, ולאחר מכן- תגיע גם מקומה של הנפש, ואז אפשר יהיה לחשוב מה עושים איתה ואיך עוזרים לה...
לאט לאט. אי אפשר לדלג על שום שלב פה. לאט. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'הוועדה עברה'
הוועדה עברה
13/02/2018 | 13:33
83
באמת עובדת סוציאלית מדהימה שרק לא ידעה איך היא יכולה לעשות יותר בשביל לתת לי נחמה כלשהי.
במובן הפיזי אני ישבתי בחדר במשך חצי שעה, ניסו לעודד אותי כמה שיכלו, חתמו והלכתי הביתה.
אחרי שהם ראו את התמונות עין יבשה לא נשארה, כולל לא של המזכירה  ולאף אחד לא היה ספק בכלל שאין שום ברירה אחרת בעולם כולו.
לצפיה ב-'שתעברי את היום הזה בשלום (יחסי)'
שתעברי את היום הזה בשלום (יחסי)
13/02/2018 | 12:18
49
שירה לקחה לי את המילים: תעברי את התקופה הקרובה צעד צעד. שעה שעה, יום אחרי יום וכך הלאה.
מי שלא מבין את העצב הוא אדם לא רגיש בלשון המעטה. שלושה ימים? טכנית - את עדיין בהריון בבוקר הזה. יעבור זמן עד שהגוף יתאזן, ואחר כך הנפש תשתקם.
אז שלושה ימים ולהתאפס? לא הגיוני!!! אין סיכוי בעולם שיקרה. את זה אני כותבת מנסיוני האישי (ובשבועות מוקדמים ללא שידעתי מה מין העובר, וכשהייתי כבר אמא לבן ולבת), מכאן ומהחיים סביבי. ההיבט הרגשי שאת מתארת, הכמיהה לבת, ברור לי לחלוטין וגם לא כל כך נדיר.
מקווה שתחלימי פיזית.
מקווה שאם עדיין תרצו להמשיך - תזכו במהרה להריון תקין ושלם.
בתרחיש החיובי () מקווה שתהיי שלמה ושמחה (רב הזמן) ושהלב שלך יחזור למקום (גם אם בהסטה קלה, כי היא תמיד תהיה במחשבותיך)  - בתקווה שתהיה בת.
לצפיה ב-'שאלה על הידבקויות'
שאלה על הידבקויות
13/02/2018 | 13:40
4
71
אני שומעת שלהרבה יש הידבקויות אחרי גרידה.
איך יודעים את זה?
מה הסיכוי לצאת מגרידה כזאת עם רחם תקין ומתפקד?
מחר שבוע 16, או יותר נכון אמור היה להיות :(
לצפיה ב-'טוב שאת אחרי הוועדה, ותודה על העדכון'
טוב שאת אחרי הוועדה, ותודה על העדכון
13/02/2018 | 13:52
2
52

 
תזכירי לי בבקשה באיזה בית חולים מדובר. התיאור שלך של התייחסות הצוות ריגש אותי. 
לגבי השאלה שלך- מכל הגרידות שעברתי, כולל אחת מאוחרת בשבוע 16, הרחם יצאה ללא פגע, ללא הידבקויות ומוכנה לקלוט ולשאת עובר אחר. 
מודה שאני בעצמי התפלאתי על נפלאות הרחם שלי, שהצליחה לעשות מה שלא חלמתי שתצליח. לשרוד שני קיסריים ו-5 גרידות (+פעם אחת של ציטוטק ופעם של הריון כימי), לשאת הריון מלא ושלם, ולעבור עוד קיסרי שבסופו תינוקת בריאה. 
 
יש כאלו שיש להן הדבקויות, ויש כאלו שלא. יש כאלו שגם אחרי גרידה יש להן עדיין שארית, ויש כאלו שלא. כל כך אינדיבידואלי. אני חושבת שברוב המקרים אין שאריות ואין הידבקויות. פשוט אלינו לפורום הזה מגיעות גם כאלו שיש להן...
 
מקווה שתהיי מהרוב, שהכל עובר אצלן בשלום בהיבט הפיזי. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
09-7749028

 
 
לצפיה ב-'אובדת יקרה -'
אובדת יקרה -
13/02/2018 | 14:46
1
49
גם מזל צריך בחיים, כפי שכתבה לך שירה, מקווה מאד שהגרידה תעבור בשלום וללא כל הדבקויות.
אנא זכרי שאל הפורום שלנו מתנקזות נשים רבות שהמזל כלל וכלל לא האיר להן פנים בענייני הילודה, לעתים לאורך שנים. אולם גם כאן וגם בעולם האמיתי יש המוני נשים שחוות אובדן וזוכות אח"כ לידיים מלאות. מאחלת לך שתזכי להיות אחת מהן.
ובינתיים - אזהרה קצרה לגבי תפקוד - נהדר שאת מתפקדת, טוב שאת עסוקה, רק אל תשכחי שאת מלאת הורמונים, שנפילתם אחרי הגרידה תהיה חדה, ושייקח למערכת ההורמונלית זמן להתאזן מחדש. ייתכן ותחווי התקפי בכי ללא שליטה, תנודות עזות במצב הרוח ושלל סימפטומים הנובעים מחוסר איזון הורמונלי, בנוסף לפרידה הכואבת מהעוברית שלך, ומהחלום על בת בחגים, רוב הסיכויים שהתקופה הקרובה תהיה סוערת.
תשתיקי את אלה שחושבים ששלושה ימים זה 'מספיק', קחי לך את מלוא המקום לחוש את כל קשת הרגשות, ובואי טלינו ככל שמתאים לך. אנחנו תמיד תמיד כאן.
לצפיה ב-'תודה שכתבת'
תודה שכתבת
13/02/2018 | 21:18
27
בזכות שהזכרת לי את הנפילה ההורמונלית הכנתי פה את כולם שיתמכו בי ויזכירו לי שהאור יפציע שוב.
אני בוכה כל הזמן, לצד התפקוד, החיים מורכבים.
בכל מקרה אמרו לי שלושה ימי מנוחה אז אני מתכוונת לנצל אותם לנח ולהתאושש. לפחות בהייבט הפיזי, אחרי שלושה חודשי הקאות יש לי הרבה התאוששות.
אמרתי לבעלי בעודי מקיאה היום כמה לא הוגן זה בחילה בלי תינוקת :(
בניסיון להאיר קצת את החיובי, גיליתי איזו רשת תמיכה עצומה יש לי. כל כך הרבה עזרה.
לצפיה ב-'הידבקויות ושאריות פחות נפוצות ממה שנדמה מקריאה בפורום'
הידבקויות ושאריות פחות נפוצות ממה שנדמה מקריאה בפורום
13/02/2018 | 15:00
39
כמו גם הפלות חוזרות ושאר צרות.
בדרך כלל אלו שעוברות הפלה אחת, כותבות כאן הודעה או שתיים ואז הן נעלמות.
רוב מי שכותבות פה באופן קבוע הן אלו שעברו יותר מהפלה אחת, לפעמים הרבה יותר מהפלה אחת.
כך נוצר מצג שווא שהפלה אחת תוביל בהכרח לעוד הפלות, ושתמיד יהיו בעיות נלוות של הידבקויות ושאריות.
אני אפילו לא כתבתי כאן אחרי הפלה אחת, רק קראתי.
 
הידבקויות היו לי רק אחרי ההפלה השישית (גרידה בשבוע 13).
שאריות היו לי בהפלה השלישית (גרידה בשבוע 13), הרביעית (גרידה בשבוע 10) והחמישית (ציטוטק בשבוע 7).
אני מכירה באופן אישי מישהי שיש לה שני ילדים ו-0 הפלות ובכל זאת יש לה סיפור של הידבקויות חוזרות ונשנות.
אני יודעת על קרובת משפחה של חברה שלא עברה אפילו הפלה אחת, אבל חוותה שאריות אחרי 2 לידות.
 
מאחלת לך שיעבור בשלום 
לצפיה ב-'מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה'
מרגישה בסיוט וחייבת תמיכה
12/02/2018 | 07:20
42
247
אני בשבוע 15 ואיבחנו לי אתמול בסקירה המוקדמת שפה שסועה בשני מקומות וחיך שסוע.
על פי הרופאים מום חמור מאוד מאוד והומלץ לי להפסיק את ההריון.
אני מרגישה שהשמים נפלו עלי ואני לא אשמח יותר בחיים.
חייבת להגיד שאני בת 37 וראיתי מסביב דברים ועברתי דברים בחיים ולא חייתי באשליה שהריון
בהכרח שווה תינוק....
המשך>>
אני בשבוע 15 ואיבחנו לי אתמול בסקירה המוקדמת שפה שסועה בשני מקומות וחיך שסוע.
על פי הרופאים מום חמור מאוד מאוד והומלץ לי להפסיק את ההריון.
אני מרגישה שהשמים נפלו עלי ואני לא אשמח יותר בחיים.
חייבת להגיד שאני בת 37 וראיתי מסביב דברים ועברתי דברים בחיים ולא חייתי באשליה שהריון
בהכרח שווה תינוק. אבל להצטרך להחליט בעצמי על הפסקת חיים של עוברית כל כך אהובה זה לא נתפס לי.
יש לי שלושה בנים מתוקים בבית וזאת היתה אמורה להיות הבת הראשונה שלי.
תעזרו לי להאמין שקמים מפה..... שיהיה עוד אור.
איך עוברים גרידה בשבוע כזה?
הצילו

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
אירוח בנושא קניות באינטרנט
אירוח בנושא קניות...
מומחית לקניות ברשת עונה לכם על כל השאלות הנוגעות...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
פרופ' יוסף שלו- ייעוץ אישי מי שפיר
ייעוץ אישי - מי שפיר
ד
מתקשים בפוריות?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ