לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1334913,349 עוקבים אודות עסקים

פורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אובדן הריון תמיכה

ברוכים וברוכות הבאים לפורום אובדן הריון - תמיכה,אין צורך להכביר במילים על התחושה הקשה, ההלם, הבלבול ותחושת האובדן עימם מתמודדים כאשר מאבדים הריון.מעטים הם הפורומים באינטרנט בעברית או בכלל, המתמודדים עם נושא אבדן הריון.אכזבה... מדוע אף אחד לא מדבר על הנושא הכל כך חשוב הזה?!הפורום מהווה קבוצת תמיכה חמה ומשפחתית אשר עוסקת בכל ההיבטים הנפשיים הכואבים המלווים אחד או יותר מן האירועים הבאים: א. הפלה טבעית במהלך הריון.ב. הפסקת הריון עקב בעיה רפואית של האם/ עובר.ג. מות העובר מוות טבעי ברחם במהלך ההריון או הלידה.ד. מות התינוק/ת בסמוך או מספר חודשים לאחר הלידה.למי מיועד הפורום?ראשית, לנשים חד הוריות וזוגות אשר חוו לצערם בעבר הקרוב או הרחוק אחד מן האירועים שצוינו. בנוסף הפורום מיועד לבני משפחה (אבות, אמהות, אחים ואחיות וכו`) , חברים, מעסיקים, עובדים של נשים או בני זוגן אשר חוו אחד מן האירועים המצערים שצוינו קודם לכן.הפורום יעזור לכם לפנות אל הקרובים שלכם ולדבר איתם בצורה נכונה ותומכת. על ידי גלישה בפורום תבינו מה עובר על הקרובים שלכם ותקבלו עצות כיצד לשוחח עימם. מה להגיד ומה לא להגיד ? כיצד להתחבר אליהם בכאבם וכו`.הפורום מיועד גם לנשים וזוגות אשר חוו בעבר אבדן הריון, עברה תקופה, היום הם הורים, לא שוכחים את העבר ולכן מעונינים לתמוך רגשית באחרים החווים אבדן טרי.בפורום ניתן תמיכה ונחזק האחד את השני בין היתר על ידי עצות מעשיות להתמודדות עם השכול והאובדן. כיצד להתמודד עם המצב הלא צפוי והכואב? מה כדאי לעשות? איך להתמודד עם המשפחה,החברה, בעבודה?נחלוק את הסיפורים האישיים שלנו עם החברים בפורום (האינטרנט יקל עלינו מאד, כיוון שאין חובה להיחשף), ועל ידי תגובות החברים בפורום נקל במעט את תהליך ההתמודדות הקשה המלווה אותנו.מאמרים וכתבות:החומר המצוי בעברית בנושא הינו מועט ביותר, לכן נעדכן האחד את השני בחומר על הנושא ויחדיו נחבר בעצמנו ולעצמנו מאמרים וכתבות אישיות העוסקות בנושא בעברית , ועל ידי כך לא נצטרך לגלוש באתרים בשפות זרות, דבר שמקשה את ההתמודדות עקב קשיי תרבות ושפה שונים. הפורום עוסק במקרים של מות עובר או תינוק בלית ברירה ואין כוונת הפורום לדון בעד או נגד הפלות או שאלות מסוג זה שכן אוכלוסית החברים בפורום עשו כל שביכולתם כן להביא ילד בריא לעולם ולגדלו.תחושתנו היא כי אנו נבין הכי טוב את עצמנו... כלומר, קיימת בחברה נטיה לא לטפל בנושא של אבדן הריון מן ההיבט הנפשי והרגשי הן לאשה החווה טראומה מסוג זה והן לבן זוגה המלווה אותה בתהליך. אנו חשים כי הפורום יהווה מקום מפגש רציני, איכותי בו כולנו נמצא כל אחד את עצמו, ילמד על עצמו באמצעות שיחות הנפש (נאחל לעצמינו הרבה כאלה...) והתמיכה שכה חיונית לכל אחד מאיתנו.מילה על ולבני הזוג...חשוב להבין שגם בני הזוג חשים בעוצמה רבה את תהליך אבדן ההריון שהתרחש. אמנם לא חשים זאת מבחינה פיסית, אולם בכל שלבי ההריון בני הזוג חושבים על העובר הצומח ומתפתח בבטן , נקשרים אליו, מדמיינים איך הוא נראה ועוד....כאשר מתרחשת הפסקת הריון, שני בני הזוג מאבדים את היקר מכל, וזה כואב, כואב מאד...לכן חשוב לפנות אליכן הנשים החברות בפורום, נסו לשתף את בן הזוג, גם כן בפורום .כפי שכתב "תמיד איתנו" מייסד הפורום: "כבן זוג אני יודע עד כמה עז ומשמעותי האבדן מבחינה נפשית, ומשוכנע כי השתתפות פעילה של בני הזוג תתרום להם מבחינה רבה .ומילה לבנות הזוג, שתפו את בן זוגכן, ספרו לו מה אתן חשות ומרגישות ומה הייתן מצפות ממנו. אם לא תאמרו הוא לא ידע..."לסיום,ראשית ,השתדלו לספר עליו לזוגות שחוו אבדן הריון כלשהו, בכדי שידעו על קיום הפורום.שנית,אנו מקוות, כי הפורום ישיג עבור כל החברים בו את המטרות,ומאחלות לכולנו כי בעת השהות בפורום תרגישו תחושת נוחות , חום ושותפות אמיתית !יעל של עדי ונאשא
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
אנא קראו את תקנון הפורום לפני כתיבת הודעה חדשה
הודעת הריון ניתן לעדכן עד שלב הדופק בסימון מיוחד של אזהרה|זהירות| וזאת על מנת לכבד את אלה שקשה להן עם ההודעה  
 
המשך >>

לצפיה ב-'רעות הקטנה, מה שלומך? '
רעות הקטנה, מה שלומך?
16/04/2019 | 20:17
5
42
חושבת גם עליך, אם מתאים לך תעדכני במצבך ...
לצפיה ב-'תודה על שחשבת עליי'
תודה על שחשבת עליי
18/04/2019 | 21:21
4
21
 
 
 
 
עברתי את הגרידה ביום שני השבוע.
הלב מחלים הרבה יותר לאט.
מרגישה לבד למרות שמוקפת בתמיכה ואהבה. היום חזרתי לעבוד וכאילו הכל בסדר. אני באמת יותר טוב אבל כשמתפנה לכתוב על זה או לחשוב זה כל כך כואב.
 
 
לצפיה ב-'רעות היקרה '
רעות היקרה
19/04/2019 | 09:52
12
שולחת לך חיבוק , גם אצלי הגוף חזר לעצמו מהר, הנפש עדיין כואבת, תני לזה זמן , תוציאי , תכתבי , תבכי , תרשי לעצמך לעשות מה שבא לך ,⁦❤️⁩. כל תגובה היא נורמאלית . 
אחרי ששיתפתי כמה חברות , גיליתי שפתאום אני לא לבד, כמה מהן עברו חוויות לא פשוטות סביב אובדן , וטוב שיש מקום שאפשר להוציא . 
 
בהזדמנות זו, מאחלת לכן בנות הפורום היקר הזה, חג אביב שמח, שחג זה יסמל את היציאה הנפשית שלנו לחירות ולחופש שננקה את כל הכאב, החוצה ונשאיר את הכוחות התקווה האמונה והשלווה ושחג אביב זה יסמל התחלות חדשות . 
תודה על התמיכה פה . 
לצפיה ב-'אני מזדהה '
אני מזדהה
19/04/2019 | 11:18
2
11
שמחה עבורך שהחלק הפיזי עבר בשלום ומזדהה עם התחושה שההחלמה של הנפש היא החלק הכואב יותר.
אתמול היה יום ראשון של חצי חזרה לשגרה, כי התחיל חופש פסח ויש לי ילדון בבית.
אז מצד אחד בסביבתו אני נדרשת להיות בסדר. הוא בן 4.5 וחוץ מלדעת שהייתי בבדיקה ביום ראשון בבוקר אין לו שמץ של מושג על הסערה שעוברת עלינו. יש בזה חלק חיובי כי אני מרשה לעצמי לצחוק איתו ולשחק איתו ולפעמים זה באמת מרגיש אמיתי. ועם זאת אתמול בערב שוב תחושה של התפרקות. התחלתי להרגיש את השינוי ההורמונלי ואני סובלת מהתקפי גירודים כשזה קורה ולפני השינה שוב מלא בכי. אמרתי לבן זוג שלי שאני מתגעגעת להיות בהריון. שלא נתפס לי שכבר לא. החזרה לשגרה כאילו העולם ממשיך כרגיל, יש בזה משהו שכל כך מבהיל אותי.
לצפיה ב-'ככ מובן'
ככ מובן
19/04/2019 | 11:36
1
9
אני מלטפת את הבטן .. למרות שאני יודעת שאין שם כלום , אני בוכה ששומעת שירים עם משמעות שיכולה להתחבר .
הזמן מחזק, אמנם  החלל הריק ישאר ולא יעלם ואני כן מרשה לעצמי להתפרק אבל משתדלת לחשוב אופטימי ולהתחזק
 
לצפיה ב-'מזל שאתן פה ומבינות.'
מזל שאתן פה ומבינות.
19/04/2019 | 12:04
10
הבוקר שמעתי שיר של רונה קינן והוא היה כל כך מתאים.
כתבתי אתמול בערב טקסט קשה שמבטא את מה שמרגישה.
התחלתי לשתף עם אנשים קרובים שרצו לקרוא וזה עושה לי טוב.
 
כל מיני דברים היו לי בלתי נסבלים בימים האלה שלפני הגרידה.
השאלה "איך את?" איך באמת עונים עליה?
וזה שבאמת העולם ממשיך כרגיל, תמונות של אחיינים בווטסאפ המשפחתי וכל מיני בדיחות.
 
אני יודעת שהזמן יעזור לי פה... אבל לא רוצה שאחרים יגידו לי את זה. אני אומרת לעצמי. ומעניין אותי לשמוע אם תזדהו עם התחושה שלי - הדבר הכי חזק והכי כואב לי בכל הסיפור הזה הוא עליי - לא על זה שאבד ההריון, אלא על זה ש*אני* עברתי את כל הדבר הזה והכאב הנפשי שנגרם לי. מניחה שיש פה נשים שהכמיהה לילדים היא המוקד של הקושי. אצלי זה היה הריון ראשון, בניסיון ראשון להרות.
 
חיבוק ושלווה לכולן
 
לצפיה ב-'הסוף'
הסוף
18/04/2019 | 16:29
4
40
קיוויתי לצאת מהארון בהודעה הרבה יותר שמחה.
מתישהו אכתוב מפורט יותר, אבל בינתיים משתפת אתכן שביום ראשון הקרוב אעבור את הגרידה האחרונה של ההריון התשיעי והאחרון שלי.
שבוע 13, ולפני 3 שעות הודיעו לי שהצ'יפ הגנטי עם אותו הממצא מהפסקות ההריון הקודמות.
 
מבקשת שלא תנסו לנחם אותי כרגע.
אשתדל לעדכן ביום שני.
 
לצפיה ב-'קראתי'
קראתי
18/04/2019 | 18:01
31
ונשבר לי הלב.
ומכבדת את בקשתך.
ומחכה לשמוע ממך.
לצפיה ב-'יקירה'
יקירה
18/04/2019 | 19:08
26
משתתפת בצערך מעומק הלב. אני יושבת פה עם צמרמורת ודמעות בעיניים.
משהו במילה "סוף" גרם לליבי להחסיר פעימה ולדמוע יחד איתך.
 
אחשוב עלייך. מחזקת אותך. 
בהערכה,
שירה. 
 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'אין מלים, יקירה'
אין מלים, יקירה
19/04/2019 | 08:11
4
לצפיה ב-'⁦⁩⁦☹️⁩��'
⁦⁩⁦☹️⁩��
19/04/2019 | 09:53
3
לצפיה ב-'חוזרת לפה מתוך הפחד לחזור לפה ... ואסביר '
חוזרת לפה מתוך הפחד לחזור לפה ... ואסביר
17/04/2019 | 13:18
1
45
בס"ד
אני בת 42 אחרי 6 שנות טיפולים מפרכים
2 הפלות גרידות בגלל הפסקת דופק ...
האחרונה ב 9/1/19 שפרופ משיח
אמר שאין התפתחות בגלל הגיל...
בטיפול האחרון השגנו 3 מוקפאים
שאף פעם לא היו לי מוקפאים

הכוונה היא לחזור לסבב מוקפאים ממש אחרי החג בע"ה
אז מה הבעיה?
הראש חושב הלב רועד מפחד ....
המוקפאים מאותה שאיבה והגיל והכל אותו דבר
אז מה הסיבה שלא יקרה שוב חלילה ?
ואז אחזור לפה ...

נכון יש בורא לעולם ואני מאמינה אבל השכל נלחם....

בקיצור שנצא כולנו לחירות מהסיוט הזה
בשנה הבאה בירושלים הבנויה עם ילדים וילדות
מתוקים ומתוקות
שנזכה לשתי גאולות
לאומית ופרטית


לצפיה ב-'ראשית, מצטרפת לתפילותייך היפות'
ראשית, מצטרפת לתפילותייך היפות
18/04/2019 | 08:18
18
ושנית, את צודקת. בכל דבר בחיים יש סיכוי ויש סיכון. מקווה שהטיפול יניב את הפרי שאת כה מחכה לו ומייחלת לו, ושהסיכוי יגבר על הסיכון. 
 
אגב, אני לא אישה מאמינה באלוהים, אבל מאמינה גדולה ברוח האדם. 
חיזקי ואימצי!
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'מבקשת לעצמי מעט פורקן'
מבקשת לעצמי מעט פורקן
15/04/2019 | 10:37
5
85
בשבת נתקלתי במאמר מ2017 בנוגע לאחוזי הצלחה בטיפולי פוריות לנשים מעל גיל 40 ומאז מרגישה שבורה.
ידעתי שהסיכויים אינם לטובתי, עוד לפני גיל 40 כבר הספקתי לעבור לידה שקטה וכמה הפלות ואז קשיי פוריות כתוצאה והבעיה הגנטית של בן הזוג... יש לנו המון אתגרים בדרך.
ידעתי שהסיכויים פוחתים בכל שנה.
הגוף לא משקר, איפה שנכנסנו בקלות תוך נסיון או שניים בכל פעם להריון, בגיל 36, היו ב41 זה מסתכם בהריונות לא תקינים, אם בכלל. חודשים של טיפולי פוריות עם שאיבת ביציות בודדות ולא תמיד יש בכלל מה להחזיר. אין על מה לעשות בכלל PGD, אנחנו לא מגיעים לשם מבחינת דרגת העוברים... כל הסימנים היו שם.
אבל כשהסתכלתי על הנתונים, כתובים בשחור על גבי לבן בצורה ממש פשוטה, בגרף וראיתי מהו הסיכוי שלי להצליח ללדת ילד שני בריא וחי, זה הוציא לי את כל האויר מהמפרשים.
סיכוי נמוך כ"כ, לא קיים כמעט.
כן , אני יודעת, רבות הצליחו גם אחרי גיל 40, אבל מאד מאד יתכן שאני לא אהיה אחת מהן וזה הופך למוחשי יותר מחודש לחודש ומטיפול לטיפול.
 
אין פואנטה, סתם לשתף.
מצאתי עצמי לא משתפת את זה בחוץ כי כולם ישר אמרו לי כמה שאני שלילית ואיך יש המון שמצליחות... שוכחים קצת את 6 השנים האחרונות שלי וההיסטוריה האישית שלי.
מצאתי גם שבן הזוג מעדיף לחשוב שאנחנו מעל הסטטיסטיקה, למרות שאנחנו כל הזמן בתוכה. איזה בתוכה ? מתחתיה.
וחברות בחיים ששותפות גם לתהליך ובגילי, לא רציתי לשתף.
כי אני רוצה עבורן שישמרו על התקווה, כי מה עוד יש לנו בלעדיה ?
לצפיה ב-'התקווה'
התקווה
15/04/2019 | 10:49
41
כל הכבוד לך שאת שומרת עליה דרך החברות שלך. זה בכלל בכלל לא מובן מאליו ובעיניי חכם מאוד.
התחושה של מילים שחור על גבי לבן שכאילו נלחמות בתקווה היא קשה וטוב שלפחות את משאירה שמישהו יחזיק לך אותה, כי את המילים את יודעת לקרוא היטב. במיוחד לאור התיאורים של מה שכבר עברת, שזה בלתי נתפס כמעט.
 
 
לצפיה ב-'שולחת חיבוק'
שולחת חיבוק
15/04/2019 | 11:41
31
מצטערת עבורך, על הקושי (המובן לי), לשתף את התחושות והרגשות שלך לגבי סיכויי ההצלחה, וחוסר הלגיטימציה לנקודת המבט המפוכחת שלך (מה גם שהיא מגובה במחקרים). מול כל העולם, אבל אולי בעיקר מול בן הזוג.
מנקודת מבטי את גיבורה בהתנהלות שלך מול חברות בתהליך. 
לצפיה ב-''
15/04/2019 | 11:47
32
לא יודעת איך הייתי מתמודדת עם הכל, אם בנוסף לכל האנשים בסביבה שמספרים לי על נסים ונפלאות, גם בעלי היה אופטימי חסר תקנה שחושב שעוד רגע אנחנו הופכים בעצמנו לסינדרלה של עולם הילודה.
אני די בטוחה שגם אצלנו, אני זו שמעורה יותר בסטטיסטיקות ומבינה כמה אפסיים הסיכויים (וגם מספרת לו מדי פעם על עוד בעיה אפשרית שהוא בכלל לא היה מודע אליה). אבל הוא יודע שהסיכויים קלושים, והוא לא מנסה לעודד אותי, והרבה יותר קל לי כשלא מנסים לעודד אותי.
 
יש בי המון הערכה כלפייך על הדרך שבה את עוברת את המסע המפרך הזה בגיהנום.
לצפיה ב-'אני רק יכולה לדמיין לעצמי את הכאב '
אני רק יכולה לדמיין לעצמי את הכאב
15/04/2019 | 11:48
37
ועד כמה זה מייאש ומפחיד.
שולחת לך חיבוק גדול.
לצפיה ב-'ואו, שברת אותי עם המשפט האחרון'
ואו, שברת אותי עם המשפט האחרון
15/04/2019 | 22:00
36
אני מוצאת את עצמי אומרת אותו בהרבה הקשרים, אישיים ושאינם אישיים- כאישה, כאמא, כישראלית גאה אך מאוד מודאגת ומוטרדת...
 
ואכן את צודקת- מה עוד יש לנו בלי התקווה- התקווה לטוב, התקווה להתחדשות, התקווה למשהו חיובי שיתרחש- בהקשרים כאלו ואחרים בחיינו. 
 
בהקשר של אובדני ההריון- אני ממש מתחברת לגישה שלך. אחרי כל כך הרבה תלאות, בחיי שמותר לך גם להתייאש. הייתי שם במקום הזה. זה די חרא. אבל לפעמים היאוש משתלט. וצריך לגייס המון המון המון כוחות, אם רוצים להמשיך הלאה בנסיונות, שנראים לרוב כחסרי סיכוי לחלוטין. 
 
בחיי שהייתי שם. ובאמת שלא האמנתי. הכי לא האמנתי שיש. בגלל זה אני מבינה אותך. 
אז אני איתך, תמיד. ביאוש ובתקווה. 
 
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'לא חשבתי שאגיע לכאן'
לא חשבתי שאגיע לכאן
12/04/2019 | 12:08
5
127
שבוע 12
תאומים
ואז היה לי דימום ובמוקד חירום הרופא ראה שאין דופק. לשניהם.
הייתי לבד, עד שבן הזוג שלי הגיע. במיון נשים אמרו שכבר כמה שבועות הם לא התפתחו. כואב לי בלב.
 
אני יודעת שזה כנראה היה צריך לקרות. וכל התקוות האלה והפנטזיות על איך הם יהיו. אז עכשיו אני אוכלת עוגה ונחה. גרידה תהיה בשבוע הבא כנראה.
 
תודה שאתן כאן. אם יש לכן עצות על ההתמודדות בימים הקרובים מוזמנות לשתף.
לצפיה ב-'איתך בכאב. זה אובדן נוראי. '
איתך בכאב. זה אובדן נוראי.
12/04/2019 | 18:25
57
אין לי מילים. כמו שאין לי מילים לעצמי כבר שלושה ימים.
לצפיה ב-'אף אחת לא רוצה להיות כאן'
אף אחת לא רוצה להיות כאן
12/04/2019 | 21:55
1
88
אבל איזה מזל שיש את הפורום הזה, מקום שבו אפשר לכתוב את הכאב והצער.
 
משתפת מעט מנסיוני:
1. מותר לבכות, מותר לכעוס, מותר לרצות להיעלם, מותר אכילה רגשית (אם היתה אליפות באכילה רגשית בגלל הפלות, כנראה שהייתי מחזיקה במדלית הזהב), מותר לשתוק ומותר לדבר בלי סוף, מותר לאכול מעט כי אין תיאבון (רק לשים לב לא להגזים), מותר להשתולל בחוץ (רק לפני הגרידה. אחריה עדיף לנוח) ומותר לרבוץ במיטה כל היום, מותר לשתף את כל העולם ומותר לא לספר לאף אחד.
מבחינתי מותר הכל בגבולות הסביר - ללא פגיעה בעצמי ובבני משפחתי.
2. הפרוצדורה הפיזית - ממליצה בחום לקרוא את כל המסמכים שעליהם תחתמי לפני הגרידה. חלק מהדברים שכתובים בהם עלולים להיות מפחידים, אבל גם אם הם נדירים, הם קרו בעבר ויכולים לקרות שוב.
אם ישתמשו בלמינריות לצורך הרחבת צוואר הרחם, אנא בקשי מהצוות לספור כמה ספוגיות החדירו ולוודא שהוציאו את כולן (מנסיון אישי - שכחו לי ספוגית בצוואר הרחם כי אף אחד לא ספר את הספוגיות במהלך הוצאתן).
לא להתבייש לבקש משככי כאבים - אפשר גם בשלב ההכנה לפרוצדורה וגם אחריה. אני מעדיפה אופטלגין נוזלי במצבים כאלה ותמיד דואגת שיהיה לי גם בבית לאחרי הגרידה, למרות שלרוב לא משתמשת.
לבקש מהמרדים לתת לך חומר נגד בחילה. ההרדמה עלולה לגרום לבחילות והקאות, ובעיניי עדיף למנוע מראש.
בביה"ח לבקש אישור מחלה עבור בן הזוג, כדי שיוכל להגיש בעבודה יום מחלת משפחה.
להכין תחבושות עבות לימים הראשונים ולקחת אחדות איתך לביה"ח. הדימום עלול להיות כבד בהתחלה, ועדיף להתכונן לכך מראש.
בדרך כלל האשפוז ביום הגרידה נמשך שעות ספורות, והשחרור מתבצע כשעתיים או שלוש אחרי הפרוצדורה. במקרים חריגים, יש צורך להישאר קצת יותר.
לגרידה יש להגיע בצום (בדרך כלל של 6-8 שעות, תלוי בי"ח), ללא תכשיטים (תשאירי את התכשיטים בבית). השעה שנקבעת לך היא לא שעת תחילת הפרוצדורה, אלא שעת תחילת הקבלה שלך במחלקה, ואח"כ עוד יש הכנה של צוואר הרחם (ע"י כדורי ציטוטק או למינריות או שילוב של שניהם - תלוי בנוהל בביה"ח). המטרה של ההכנה היא להרחיב את צוואר הרחם כדי שניתן יהיה לבצע את הפרוצדורה מבלי לפגוע בו.
3. אחרי הגרידה - מנוחה ככל שהגוף דורש. באופן רשמי תקבלי 3 ימי מחלה: את יום הפרוצדורה ועוד יומיים, אבל תמיד ניתן לבקש הארכה מרופא המשפחה.
הדימום אמור להיות במגמת הפחתה ולהיפסק לחלוטין כשבוע עד שבועיים אחרי הגרידה. אם הדימום נמשך מעבר לכך, או שהוא חריג בעוצמתו לאורך כמה ימים, כדאי לפנות לבירור.
בכל עליית חום או כאבים חדים וחריפים - חובה לפנות למיון. החשש הוא מפני זיהום ברחם.
רוב הרופאים מנחים להגיע לביקורת אחרי הוסת הראשונה. הוסת הראשונה אמורה להתחיל 4-6 שבועות אחרי הגרידה, אבל היו כאן לא מעט נשים שהוסת שלן התחילה 7-8 שבועות אחרי הפלה.
הנפש מחלימה בקצב שונה מהגוף, וההחלמה שלה לא לינארית. בהחלט ייתכן שיפור במצב הרוח ואז נפילה (או נפילות). חשוב לזכור שמצב כזה הוא תקין לחלוטין.
מצד שני, אם את מרגישה שההתמודדות הרגשית קשה לך, מומלץ למצוא אשת מקצוע שתלווה אותך בתהליך טיפולי (קצר או ארוך, בהתאם למה שמתאים לך).
 
* ציינת שהגעת למיון בגלל דימום, האם הוא עדיין נמשך? אם כן - קחי בחשבון שבזמן שאת ממתינה ליום הגרידה, עשויה להתפתח הפלה ספונטנית וכדאי להכין כבר עכשיו מלאי תחבושות עבות.
 
עוד נקודה אחת לגבי בן הזוג - ממליצה לשתף אותו במה שאת מרגישה (פיזית ונפשית) ולומר לו באופן מפורש איזו עזרה את צריכה ממנו.
לפעמים מה שנראה לנו מובן מאליו, לא כל כך ברור להם וחבל להוסיף מתח וכאב רק בגלל אי הבנה.
 
כואבת איתך את האובדן.
מאחלת לך שהפרוצדורה תעבור בשלום ותוכלי להתחיל את החלמת הגוף והנפש.
לצפיה ב-'וואו'
וואו
13/04/2019 | 10:33
61
אני לא יודעת איך להסביר לך כמה זה עוזר. תודה אקח איתי את ההמלצות.
עצוב לצבור כזה ניסיון אבל זה קורה לכל כך הרבה מאיתנו.
מודה לך מאוד על כל מה שכתבת.
 
בנתיים כבר לא מדממת. מקווה שיהיה תור מחר.
 
לצפיה ב-' '
14/04/2019 | 10:02
37
אין מילים שינחמו, פשוט אין.
איתך בכאב שלך.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון הכפול
15/04/2019 | 22:26
24
מרעישה בשקט כתבה לך המון דברים נכונים, חכמים ורגישים, ואני מצטרפת לכל מה שכתבה. 
רוצה להתייחס לטיימינג- בשישי יחול ליל הסדר. רוצה להזכיר לך ולכולן פה, שיש לכן לגיטימציה לכל דבר- מותר לבוא לערב החג במלואו, מותר לבוא לערב החג בחלקו, מותר לא לבוא בכלל. מותר שבן הזוג ילך ואת תישארי בבית, מותר ה-כ-ל. 
 
הכלל העיקרי הוא שאין נכון ולא נכון, ואת צריכה לעשות את מה שהכי נכון עבורך בכל רגע נתון. 
 
האם זה היה הריון ראשון? 
זכור לי ערב ראש השנה קשה במיוחד, שבו הייתי יומיים לאחר ההפלה הרביעית שלי ברצף. עבדתי באותו היום עד הצהריים, ואז נשברתי. בדמעות ובקושי רב ובסיוע של חברה שהיא פסיכולוגית, התקשרתי לאמא שלי ואמרתי לה שאני לא מסוגלת לבוא לערב החג. התפרץ לי בכי של שעות רבות. 
בעלי והילדים הלכו לארוחת החג. גם ההורים שלו, וסוף סוף הוא סיפר להם על כל ההפלות. לילדים אמרנו שיש לי כאב ראש ולכן אינני באה (מה שלא כל כך רחוק מהמציאות, כי גם ככה אני סובלת ממגרנות...).
בעלי הביא לי משלוח עם אוכל, וראיתי סרט של וודי אלן בטלויזיה- "שושנת קהיר הסגולה"- על פנטזיות והתפקחות מהן. זה התאים לי הכי בעולם הסרט הזה. 
 
תראי לאיזה פרטי פרטים אני זוכרת, למרות שזה היה לפני לא מעט שנים. 
 
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'חוזרת לפה, לצערי '
חוזרת לפה, לצערי
12/04/2019 | 10:10
12
114
קיוויתי לא לחזור
דמיינתי את עצמי כותבת הודעה בפורום השכן של הריון לאחר אובדן
התכוננתי כבר לספר לבן שלי שהוא עומד להיות אח גדול
התחלתי ליהנות מלהיות בהריון, ללטף את הבטן, להבליט אותה ליד זרים

אבל בבדיקת מעקב שגרתית, לפני יומיים, בשבוע 14, גילינו שהדופק פסק.

ושוב מיון נשים. וביום ראשון בבוקר תהיה גרידה.

ברקע, מזכירה, שני הריונות חוץ רחמיים. בספטמבר עברתי כריתת חצוצרה. עצובה. כואבת. המומה. מנסה להאמין שעוד יהיה טוב. שזה עוד יקרה לנו. והרגשתי צורך לשתף אתכן.
לצפיה ב-''
12/04/2019 | 12:09
44
כואבת איתך. אני באותו מצב
לצפיה ב-'כואב'
כואב
12/04/2019 | 18:06
32
לבי איתך, שולחת לך חיבוק.
לצפיה ב-'כל כך עצובה איתך '
כל כך עצובה איתך
12/04/2019 | 21:11
2
49
יש שלב שבו כאילו ברור שהכל הולך להיות בסדר, ואז המציאות באה ומרסקת את מעט התמימות שעוד נותרה בך.
 
האם את עושה את הגרידה בציבורי או בפרטי?
ואיך את מתמודדת עם העצב ליד הבן שלך? (אני מתנצלת, לא זוכרת בן כמה הוא).
 
שולחת לך חיבוק ענק 
לצפיה ב-'בדיוק ככה '
בדיוק ככה
12/04/2019 | 21:32
1
56
איך שתיארת את זה.

עושה את הגרידה באיכילוב, למזלי היה תור לראשון בבוקר.

הבן שלי בן 4.5. אנחנו משתדלים כרגע לשמור על השגרה בבית, והאמת שחלק ניכר מהיום זה גם הצליח. הבן זוג שלי הרבה איתו. אם כי גם הוא מרוסק. הפעם יותר מהפעמיים הקודמות, שאז הכל היה מאד ראשוני ועוד לא ממש הורגש הריון ולא היה עובר ...
מחר נשים אותו קצת אצל סבא וסבתא, נהיה ביחד, נלך לסרט ... כרגע מבחינתי זה בעיקר להעביר את הזמן.
מנסה לדמיין איך זה ירגיש אחר כך. מחשבות על חזרה לטיפול פסיכולוגי.
והחלק המוזר זה הגוף, פתאום כאילו הבטן פשוט מצטמקת, מזכירה לעצמי שאני כבר לא צריכה להתנהג בהריון (תרופות, מאכלים וכו׳ ...), מחשבות קדימה, תוכניות שכבר היו ... שוב נצטרך לחשב מסלול מחדש :(

אגב פגשתי במיון במקרה את ד״ר גיא רופא, זוכרת שדיברנו עליו בעבר? זו הייתה נקודת האור מבחינתי. איזה רופא ובעיקר אדם קסם. ישב איתנו, דיברנו על מה שקורה, איך אנחנו מרגישים, נכנס לבדוק אותי במקום הרופאה התורנית ...
לצערי הוא לא יהיה ביום ראשון כי נוסע לחופשה, אבל מאמינה שיהיה בסדר.
לצפיה ב-'איזה מזל שהיה תור מהיר יחסית'
איזה מזל שהיה תור מהיר יחסית
12/04/2019 | 22:15
40
לצערי זה כל כך נדיר בציבורי.
 
אני משערת שהבן שלך בגן עירייה ולא בטוח שצוות הקייטנה זה הצוות הקבוע והמוכר, אבל עדיין כדאי לשקול לשתף אותן שיש עניינים רפואיים (או כל הסבר אחר שנראה לך) ולבקש שיהיו עם רגישות ותשומת לב כלפיו.
 
חישוב המסלול מחדש מוכר לי, וכבר כמה שנים שאנחנו מתכננים תוכניות על בסיס של חוסר ודאות מוחלט, כך שגם העניין הזה מרגיש מוכר.
 
ברגע שכתבת איכילוב, תהיתי אם נתקלת בו שוב. וכמה אני שמחה שכן, גם אם הוא לא יהיה שם ביום הפרוצדורה.
מבחינתי הוא מהווה נקודת אור ענקית בכל החושך של האובדנים.
 
אשמח אם תוכלי לעדכן אותנו במהלך שבוע הבא.
לצפיה ב-'עצובה איתך , חושבת עלייך ומקווה שיעבור בטוב'
עצובה איתך , חושבת עלייך ומקווה שיעבור בטוב
14/04/2019 | 09:53
1
9
לצפיה ב-'הלב נשבר. שולחת כוחות'
הלב נשבר. שולחת כוחות
15/04/2019 | 10:42
7
לצפיה ב-'מעדכנת '
מעדכנת
15/04/2019 | 11:47
4
40
עברתי את הגרידה אתמול בבוקר. טכנית ופיזית, הכל עבר בסדר גמור ודי מהר. בשעה 10 כבר נכנסתי לחדר ניתוח, בסביבות 13 השתחררתי. הצוות הרפואי היה ממש בסדר. ההרדמה הייתה נעימה, נטולת מחשבות ... ההתאוששות הפיזית בסדר גמור בינתיים. לא נזקקתי למשככי כאבים אחר כך. הדימום כבר ממש כמעט הסתיים.

בכיתי אתמול המון. בעיקר כשסיפרתי לחברות מקומונת ההריון של הבן שלי. כבר 4.5 שנים. לרוב הגדול כבר יש ילדים נוספים מאז, אחד לפחות אם לא שניים. קיבלתי מהן המון תמיכה ועידוד והשתתפות באמת אמיתית בכאב שלי. אבל חייבת לומר ששונאת להיות במקום הזה שבו אני מרגישה מסכנה. לא מצליחה להימנע מההשוואות לאחרות. בקבוצה הזו, במשפחה, בעבודה, מול אמהות בגן, בפייסבוק. מנסה לנתק את עצמי מזה, אבל כאילו בכל זמן נתון כולן מביאות עוד ילדים. גם אתן בתחושה הזו?

וגם, הקטע הבלתי נתפס הזה. שאתמול בבוקר עוד היה עובר בבטן. ועכשיו היא ריקה. ריקנות כזאת שמורגשת. כבר הגעתי לשלב שהתחלתי להרגיש את הכובד של הבטן בלילה ופתאום הלילה, ובבוקר, זה הרגיש כל כך שונה.

אז בעיקרון רק בא לי לשקוע עם עצמי על הספה. צופה בטלוויזיה, מקפלת כביסות, מנשנשת, זה בערך הכל. ובינתיים זה בסדר לי. בעבודה יודעים, מבינים ולגמרי מניחים לי לנפשי. הודעתי שאחזור בשבוע הבא.

תודה לכן שאתן כאן.
לצפיה ב-'אני משווה כל הזמן'
אני משווה כל הזמן
15/04/2019 | 12:07
35
ביני לבין החברות וקרובות המשפחה שלא עברו אפילו הפלה אחת, ויש להן 2 או 3 או 4 ילדים.
ביני לבין החברות שעברו הפלה אחת או שתיים. תמיד הפלות "קלות", בלי סיבוכים ובלי פרוצדורות המשך. וכמובן שמאז ההפלות נולד להן ילד אחד או שניים.
ביני לבין החברה עם ההידבקויות, שלמרות ההידבקויות יש לה 2 ילדים.
וכן הלאה ואין לזה סוף.
 
כתבתי פעם על ההבדל בין רחמים לחמלה.
כשאני משתפת ומספרת, אני משתדלת לקחת איתי בעיקר את החמלה של האנשים, אבל זה בסדר מבחינתי גם אם הם מרחמים עליי ואני בתפקיד המסכנה.
עברת המון בשנים האחרונות, מותר לך להיות מסכנה.
 
שולחת לך חיבוק לימי ההחלמה.
לצפיה ב-'שבה ומשתתפת בצערך'
שבה ומשתתפת בצערך
15/04/2019 | 23:39
2
25
כל התחושות והמחשבות שתיארת- כולן מוכרות לי היטב. תחושת הריקנות, הבכי, ההשוואה הבלתי נמנעת לחברות/לסביבה הקרובה, התחושה שכולן מצליחות ורק אני לא...בטח שמוכר. 
 
רציתי לשאול לגבי ההריון- האם הספקת לעשות שקיפות עורפית לעובר? ניפטי? האם יודעים מתי נפסק הדופק? (אפשר לדעת לפי גודל העובר). אני פשוט מנסה להבין האם יש משהו שידוע לגבי נסיבות הפסקת הדופק שניתן ללמוד ממנו לקראת ההריון הבא? (וסליחה אם אני מקדימה את המאוחר). 
 
המשיכי לעדכן אותנו.
שולחת חיבוקי כוחות ותנחומים
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'עונה '
עונה
16/04/2019 | 08:11
1
29
קודם כל תודה על מה שכתבת.

לגבי השאלות, שקיפות עשינו ב 11+4, התוצאה הייתה טובה.
את בדיקת הדם לא עשינו, כי כבר קבעתי מי שפיר לשבוע 17 לפי המלצת הרופא שלי (בת 37 בקרוב)
העובר היה מתאים לשבוע 12+6, כשהבדיקה (שגרתית) נערכה בשבוע 13+6.

במכתב שחרור מאיכילוב הומלץ על בדיקת קרישיות יתר, הרופאה אמרה לי שזו המלצה שגרתית שלהם כשהפסקת הדופק היא אחרי שבוע 10.
לצפיה ב-'מאה אחוז- '
מאה אחוז-
16/04/2019 | 08:52
21
זה בדיוק מה שחשבתי שיש לעשות. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'רוצה קצת לשתף'
רוצה קצת לשתף
02/04/2019 | 19:42
1
168
היום במקרה פתחתי את אחת המגירות ונפלה בדיקת ההריון החיובית , לא זכרתי ששמרתי אותה , אוף זה היה לי קשה ורציתי לזרוק אותה לפח, עוד לא עשיתי זאת , אולי עדיין מתקשה לשחרר. 
אני מרגישה יותר מוחזקת , אבל עדיין קשה 
מתי כדאי ללכת לביקורת אצל הרופא        ( כמובן שלרופא מבשר הבשורה לא חוזרת יותר בחיים) 
לצפיה ב-'עבר רק שבוע'
עבר רק שבוע
02/04/2019 | 23:07
90
קחי בחשבון שייתכנו תנודות רבות במצב הרוח שלך. זה סביר, זה הגיוני וזה נורמלי.
אל תנסי להאיץ את מה שלא ניתן, מפני שלנפש יש את הקצב שלה.
 
לגבי ביקורת אצל רופא, ההנחייה הרווחת היא להיבדק אחרי הוסת הראשונה.
הוסת הראשונה מתחילה בדרך כלל 4-6 שבועות אחרי ההפלה, לפעמים קצת יותר מכך.
אני ממליצה לבצע את הבדיקה כשבוע אחרי תחילת הוסת. אם אני לא טועה, בדיקה מיד לאחר סיום הדימום, מאפשרת לרופאים לראות את מצב הרחם בצורה הטובה ביותר.
יש רופאים שממליצים לבצע היסטרוסקופיה אבחנתית אחרי הוסת הראשונה, כדי לוודא שאין הידבקויות (לא רואים אותן באולטרסאונד רגיל).
באופן אישי את האבחנתית הראשונה שלי עברתי חצי שנה אחרי ההפלה השישית, כשהדימום הוסתי התמעט מאוד, ואכן היו הידבקויות. בחמש ההפלות הראשונות לא חשתי צורך בהיסטרוסקופיה.
לצפיה ב-'מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים (נוסח מעודכן)'
מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים (נוסח מעודכן)
31/03/2019 | 18:08
6
70
ערב טוב,
לאחר קבלת הערה על אופן ניסוח השאלות, הן שונו כך שיהיו בעלות אופן פנייה רגיש יותר. אני מנתצלת מעומק הלב אם נגרמה מועקה או צער למי שהספיק לענות על השאלון במתכונת הקודמת. 
ופונה שוב למשתתפי וחברי הפורום:
אציג את עצמי שוב שמי פורטנוי מריה ואני אחות מוסמכת.
במסגרת לימודיי לתואר שני בסיעוד אני עורכת מחקר העוסק בחווית אובדן ההריון מנקודת הגבר.
תחום אובדן ההריון הינו מוזנח הן בחברה והן בקרב הצוותים המקצועיים המטפלים בחדרי הלידה ומחלקות הנשים ואני מקווה כי מחקר זה יתרום להעלאת המודעות לגברים וזוגות החווים אובדן קשה זה. 
אני מקווה כי בעזרתכם יתאפשר לי להגיע לכמה שיותר אנשים אז אודה על כול עזרה גם פרסום בפייסבוק והעברת המחקר הלאה. 
תודה רבה!
 
 
 
לצפיה ב-'כל הכבוד לך על שינוי הניסוח'
כל הכבוד לך על שינוי הניסוח
31/03/2019 | 18:51
39
ההבדל הקטן עשוי להיות שמיים וארץ עבור העונים, והמאמץ שלך ממש לא מובן מאליו.
תודה
לצפיה ב-''
31/03/2019 | 23:49
3
לצפיה ב-'את מקסימה!'
את מקסימה!
01/04/2019 | 00:01
1
46
את לא הסטודנטית הראשונה שמבקשת מחברי וחברות הפורום למלא שאלון, אבל אני די בטוחה שאת הראשונה שבאמת התייחסה להערות שחברי הפורום כתבו, ובטוחה שאת הראשונה שממש טורחת ומתייעצת עם המנחים שלה לגבי שינוי הניסוח.
 
לפני שאני מתייחסת לניסוח המתוקן, משתפת אותך בתמצית של ההיסטוריה המיילדותית שלי. בתוך קצת פחות מ-7 שנים עברתי:
הפלה עקב הפסקת דופק ספונטנית בשבוע 8.
לידת חי במועד.
הפסקת הריון יזומה בשבוע 21 עקב ממצא גנטי.
הפסקת הריון יזומה בשבוע 13 עקב ממצא גנטי.
הפלה עקב הפסקת דופק ספונטנית בשבוע 9.
הפלה עקב הפסקת דופק ספונטנית בשבוע 7.
הפסקת הריון יזומה בשבוע 13 עקב ממצא גנטי.
הפלה עקב הפסקת דופק ספונטנית בשבוע 8.
 
עברתי על הנוסח המתוקן והפעם נתקעתי בהיגדים 22, 26, 27 ואח"כ גם בהיגדים 32, 36, 37.
 
הבעיה שלי עם המקטע הראשון של ההיגדים, זו הגדרת המוות.
כל ההפלות שלי היו לפני מה שהרפואה מגדירה כסף החיות (שבוע 24), ולכן מבחינתי העוברים לא מתו.
אני מודעת לכך שאני מדחיקה את שלבי ההתפתחות של העוברים ואני עושה זאת בכוונה, על מנת שאוכל לשרוד.
אני לא מסוגלת לבקש מבעלי להתייחס להיגד: אני חש חסר ערך מאז שהוא/ היא מת/ה.
 
הבעיה שלי עם המקטע השני של ההיגדים, היא שההיגדים מתאימים למי שעברו לידה שקטה עקב מוות תוך רחמי בשבוע מתקדם, והרבה פחות מתאימים למי שעברו הפלות שליש ראשון והפלות יזומות לפני סף החיות.
אני מתאבלת וכואבת את אובדנם של העוברים, אבל אני לא מסוגלת להגדיר את עצמי כאמא מתאבלת על עובר שהפסיק להתפתח בשבוע 8 או על עובר שבחרתי להפיל בגלל ממצא גנטי. מבחינתי בהקשר של אובדן הריון, אמהות מתאבלות הן נשים שעברו מוות תוך רחמי מחודש שביעי ואילך. 
גם במקרה הזה, אני לא מסוגלת לבקש מבעלי להתייחס להיגדים כאלה, שבהם הוא אמור להתייחס אל עצמו כאל אב מתאבל.
 
מעבר לכך, נתקלתי בבעיה להשיב לשאלות שנוגעות לאובדן ההריון - ביחיד - לעומת האובדנים הרבים שאנחנו חווינו וקושי להתייחס להפלה ספציפית בתור האובדן (היחיד): האם זו ההפלה הראשונה, האם זו שהסתיימה בשבוע המאוחר ביותר, האם זו דווקא ההפלה האחרונה?
חוויית האובדן שלנו היא חוויה מתמשכת ולא חד פעמית. אין לי מושג איך ניתן להתאים אותה לשאלון שלך.
 
ברור לי שלא ניתן להתאים את השאלון לכל קונסטלציות האובדנים האפשריות.
כרגע נראה לי שקהל היעד שהכי מתאים לשאלון, הוא מי שעברו מוות תוך רחמי בשבוע מתקדם.
 
הרגישות שבתגובות שלך שבתה את לבי ואני מאחלת לך המון הצלחה 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
16/04/2019 | 22:30
5

קודם כול אני רוצה לומר לך כמה שאני מצטערת על האובדנים שלך. הלוואי והיו לי מילים לנחם או לעזור אך אני יודעת שאין כאלו, ואם אומר אותן אלו יהיו מילים ריקות מאחר ואני יודעת עד כמה שהן לא עוזרות. אני רק מקווה, שלאט לאט הזמן עוזר לך להחלים.
כפי שאמרת לא ניתן להתאים את השאלון לכול מקרה, שהרי כול מקרה הוא ייחודי.
בכול אופן אני רוצה להודות לך מקרב לב על תגובתך, אני מאמינה כי כול תגובה, הערה והארה משפרת הן את המחקר והן תורמת ללמידה שלי כחוקרת.
תודה רבה ��
 
לצפיה ב-'רציתי לציין פרספקטיבה אחרת'
רציתי לציין פרספקטיבה אחרת
01/04/2019 | 10:39
1
51
ראשית, אני מעריך מאוד את הפתיחות והרצון להקשיב. למרות שיש לי הערכה רבה לכל מי שהגיב לך, דווקא במקרה שלי - מרגיז אותי כשמתייחסים לאובדן שלי כ׳עובר׳ ולא כתינוק. ייתכן וזה בגלל השלב המאוחר (שבוע 34), ייתכן וזה בגלל מי שאני.
 
אני חושב שעשית נכון כששינית את השאלון ללכלול גם את המילה עובר וגם את המילה תינוק. לו היית מוחקת לגמרי את המילה תינוק - אני לא הייתי מגיב לשאלון.
 
מעבר לכך, השאלון מבורך. כשאנחנו חווינו את האובדן, הרגשתי מאוד שבתור הגבר, אנחנו נשארים בצד. אני שמח לראות שמישהי חוקרת נושא כל כך חשוב. המון בהצלחה!
 
לצפיה ב-'רק רוצה להגיד'
רק רוצה להגיד
16/04/2019 | 22:32
6
רק רוצה להגיד שאני משתתפת בצערך , ומודה לך מאוד!
לצפיה ב-'אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ..'
אני אפילו לא יודעת איך להתחיל ..
29/03/2019 | 12:50
7
203
עכשיו שאני אחרי הגרידה , החלטתי שאני רוצה לשחרר. 
הריון שלישי, אחרי הפסקה די ארוכה, הרגשתי שזה הזמן , ואכן , הופיעו שני פסים, הייתי מאושרת . מצאתי רופא עם המלצות ( הקבוע שלי לצערי עזב ונאלצתי לחפש רופא טוב למעקב ) . הגעתי לבדיקת דופק ראשונה לקראת סוף שבוע 6. הרופא שנראה לי נחמד, היה גם טיפה אבוד, המחשב לא עבד לו והוא רשם ידנית. במהלך הבדיקה , חיפש ואז אמר, אה הנה הדופק ואז סיים. יצאתי בתחושה מוזרה . קבע איתי לעוד שלושה שבועות ( הוא מקבל רק פעם בשבוע) . ואז בבדיקה  , הוא אמר לי , יש לי בשורות לא ככ טובות ��. הגודל מתאים לשבוע 6 כשאני בשבוע 9. השוק היה גדול . ולא רציתי לסחוב את העניין יותר מדי אז עשיתי בפרטי . אבל אני עדיין מסתובבת עם התחושה שאולי בכלל לא היה דופק והרופא דמיין / התבלבל. כואב לי על כך שפיספסתי בשלושה שבועות האלה , שהמשכתי לחשוב שאני בהריון . לא קל לי ואפילו הרופא שעשה את הגרידה ציין שלדעתו בכלל לא היה דופק . 
איך מרפים מתחושת האשם?
מה אומרים בעבודה ( אני כבר כמה ימים לא הלכתי ) .
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
29/03/2019 | 18:15
6
86
נכון. את צודקת. זה שוק. זכורה לי היטב ההפלה שהיתה לי בין ביתי הגדולה לבני השני. שבוע 7- יש דופק. שבוע 9 (הרופאה ביקשה שאבוא, כי בשבוע 7 העובר היה קצת קטן...)- אין דופק. 
ונכון. ידעתי שזה קורה המון. וידעתי שהסטטיסטיקה מדברת בערך על 1 מתוך 5 הריונות שמסתיימים בשליש הראשון, וידעתי המון דברים. 
אבל כשזה קורה לך- את מוצאת את עצמך קודם כל בהלם, ואחר כך עוברת איזשהו תהליך של אבל. עם בכי, ועצב, ותחושת ריקנות. 
ורק כשמתחילים לדבר על זה עם אנשים, אז מסתבר שגם להיא היתה הפלה, וגם לאחותה של זו, וגם לבת דודה של ההיא, וגם לאמא ההיא מהגן...
ואחר כך- ממשיכים הלאה לעבר ההריון הבא, לאחר שמוודאים שהכל תקין, ושאפשר להמשיך מבחינה רפואית (וגם שהנפש ערוכה). 
 
אבל למה יש לך תחושה של אשמה? אולי תוכלי קצת להרחיב על כך, כדי שאוכל לנסות ולתת לך את ההתייחסות הראויה. 
 
מה אומרים בעבודה?- רגע עם זה...קודם כל אני רוצה לשאול למה לא הלכת לעבודה כמה ימים. בדרך כלל נותנים 2 ימי מחלה, וזהו. האם את מרגישה שאת זקוקה לעוד זמן? 
 
תרחיבי קצת יותר על השאלות ששאלתי, ואז אמשיך משם. 
 
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'היי שירה, תודה על ההתייחסות '
היי שירה, תודה על ההתייחסות
29/03/2019 | 20:19
5
60
מנסה להסביר, 
מבחינת העבודה, שלישי בבוקר היה התור ותכננתי משם להמשיך לעבודה אבל כמובן שלאחר שהרופא התחיל בזה שבפיו בשורות לא טובות , לא תפקדתי  ומשם המשכתי למיון , כמובן שבמיון אמרו שרק עוד שבועיים יהיה תור ולא הסכמתי להמתין וגם לא הסכמתי לכדורים אז מצאתי תור בפרטי בחמישי בערב  . שלושה ימים לא הייתי בעבודה וכל החברות שאלו איפה אני והרגשתי רע שאני לא מספרת את האמת , מצד שני לא הייתי מסוגלת על לחשוב ללכת לעבודה . כשאחזור לא יודעת אם לספר ומה.  
לגבי רגשות האשם, הכל התחיל בבחירת רופא שהאינטואיציה לא היתה טובה כלפיו ( הביקורות טובות , אבל הוא נראה מפוזר מאוד, מאחר,  וכל פעם יש איתו סיפור אחר) וגם שמקבל רק פעם בשבוע , האשמה היא שאולי אצל רופא אחר , זמין יותר הייתי מגלה שאין דופק יותר מהר ולא הייתי ממשיכה באשליות .   ( משום מה גם  מהדהדת בי התחושה שלא היה דופק בכלל והרופא טעה או סתם אמר , כי הוא אמר שיש דופק בצורה לא אמינה ויצאתי בתחושה לא טובה  ) . 
 
לצפיה ב-'משתתפת בצערך'
משתתפת בצערך
29/03/2019 | 21:47
62
לגבי החברות (בעבודה ומחוצה לה), את לא חייבת לספר אם את לא רוצה. אפשר להגיד שהיה לך וירוס בטן, או שפעת או כל מחלה ויראלית אחרת.
בהפלה הראשונה שיתפתי בעבודה רק את המנהל הישיר שלי ועוד שני חברים טובים, וזה אחרי שנעדרתי כמעט שבועיים. לכל השאר סיפרתי שהיה לי בלאגן בבטן.
בדיעבד גיליתי שכשמשתפים, מגלים שרוב הנשים מסביב עברו לפחות הפלה אחת.
 
את מה שהיה ומה שקרה אין דרך לשנות (אני בכוונה לא נכנסת לשאלה האם הרופא טעה והטעה אותך).
מכיוון שלא ניתן לשנות את מה שהיה, הרי שאין טעם ברגשות אשם.
 
עצובה איתך 
לצפיה ב-'הבנתי...'
הבנתי...
30/03/2019 | 15:51
3
50
לגבי העבודה- אין פה נכון ולא נכון. את צריכה לעשות מה שנכון לך ומה שמתאים לך. אפשר לומר את האמת, אפשר לומר שהיית חולה (ואם שואלים במה- תמציאי משהו- שפעת, וירוס בטן...). אפשר לספר לחברות מהעבודה ולא לגורמים אחרים. 
 
לגבי הרופא- אין לי הרי דרך לדעת מה היה שם בדיוק. רוצה להאמין שלא היה ממציא שיש דופק כאשר אין. מה שבטוח זה שיש הרבה מקרים בהם לעובר יש דופק, ולאחר מכן- אפילו מספר שעות או ימים אחדים לאחר מכן- כבר אין. כי הוא לא מתפתח טוב והדופק מפסיק. 
ואם המשכת באשליות- אז מה? בשביל זה להרגיש אשמה? אפשר להרגיש שחבל, אבל אשמה? קשה לי להתחבר לזה. 
יש  נשים שמגיעות לבדיקה מסויימת, לדוגמא לשקיפות עורפית, ומגלות שאין דופק. אז מה?  שירגישו אשמה על כך? למה? הן עשו את בדיקת הדופק בשבוע 8, ותכלס- הבדיקה הבאה היא בשקיפות. 
האשמה פה נראית לי מיותרת, ומוסיפה עוד קושי לעצב הקיים בכל מקרה. 
מציעה לך מכל הלב לא להוסיף לעצמך עוד קושי מיותר. 
 
שירה. 
 

שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
 
לצפיה ב-'תודה בנות '
תודה בנות
31/03/2019 | 08:16
2
42
החלק הקשה הוא ההתמודדות , להמשיך הלאה , יש עליות ומורדות , הגוף בסדר חוזר לעצמו לאט לאט , אבל הנפש , שבורה , אני מוצאת את עצמי בעליות ומורדות , יש רגעי שבירה . 
מרגישה שיש לי חלל ריק או בור בתוכי ואני מאמינה שהזמן ימלא אותו  ( ברור לי שהכאב ישאר ) אבל עובדת על עצמי להתחזק . 
 
תודה 
לצפיה ב-'אני עם שירה, אבל מבינה שזה מורכב מזה'
אני עם שירה, אבל מבינה שזה מורכב מזה
01/04/2019 | 13:39
37
את רגשות האשמה נדמה לי שכולנו מכירות היטב והם מציפים על כל דבר קטן. לפעמים אני תוהה אם רגשות אשמה הם שם שאנחנו נותנות לרגשות אחרים, כמו שכתבת פה. את בעליות ומורדות, זה משהו שקרה והוא בשום אופן לא באשמתך. במיוחד אם חשבת שהכול בסדר ולכן המשכת לשמור על עצמך. שולחת לך כוחות.
 
לצפיה ב-'נכון, יש עליות ומורדות, '
נכון, יש עליות ומורדות,
01/04/2019 | 14:07
27
ויש רגעי שבירה. זה בסדר וזה נורמאלי.
כן ממליצה לחזור לשגרה. יש משהו שעושה מאוד בריא לנפש לחזור לאותם הרגלים ולשגרת העשייה. זה מסיח את הדעת, אפילו במעט, ויש לכך חשיבות גדולה. 
אני דווקא לא מאילו שחושבות שהזמן מרפא. יש רגעים שאי אפשר למלא את החלל ויש רגעים שאפשרי, באמצעות עשייה, יצירה, הנאה עם הילדים שלך, והחזרת האופטימיות בכלל, ולגבי הריון תקין- בפרט. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'שאלה'
שאלה
27/03/2019 | 21:00
2
164
היי, 
רציתי לשאול או להתייעץ עם מי שמכירה את הנושא.. 
אני כבר כמעט חצי שנה אחרי הפלה, ועדיין כנראה עם שאריות למרות שכבר עברתי ציטוטק ו2 היסטרוסקופיות..
רציתי לשאול אולי למישהי פה יש תובנות או הצעות מה לעשות או למי ללכת.. 
תודה רבה.. 
לצפיה ב-'מנסה לעזור מנסיוני'
מנסה לעזור מנסיוני
27/03/2019 | 21:59
1
82
קודם כל מתבאסת איתך על ההפלה המתמשכת, בטוחה שהתסכול שלך מרקיע שחקים.
 
בשלב שבו את נמצאת ומבלי לדעת אצל מי עברת עד כה, אני יכולה להמליץ לך להתייעץ עם אחד משני רופאים מצויינים שטיפלו בי:
1. דר' גיא רופא. מקבל בחיפה ובתל אביב.
הוציא לי שאריות שהיו אחרי 3 הפלות, ועשה לי 2 גרידות נוספות. מקצועי ומיומן, ומאוד רגיש וקשוב למטופלות שלו.
אם יש משהו אחד טוב שיצא לי מכל סאגת האובדנים הארוכה שלי, זה שזכיתי להכיר אותו ולהיות מטופלת שלו.
2. דר' חן גולדשמיט. מקבל ברמת גן.
הפריד לי הידבקויות שהיו אחרי 2 הפלות. יש לו ידיים מיומנות בצורה בלתי רגילה, הוא עושה המוני היסטרוסקופיות ומבחינתי הוא לגמרי שווה את הנסיעה הארוכה מהצפון עד לרמת גן.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
27/03/2019 | 22:49
46
תודה רבה.. התסכול באמת קשה אבל אני מקווה שיסתיים בקרוב.. 
עברתי לפני כמה שנים עוד 3 היסטרוסקופיות גם בעקבות שאריות והידבקויות אבל חשבתי אולי לנסות ללכת למישהו אחר ואולי זה ישנה קצת את המזל..
אני אנסה לקבוע תור לאחד מהם, שוב תודה..
 
 
לצפיה ב-'שבוע מורכב וקשה..'
שבוע מורכב וקשה..
24/03/2019 | 10:06
6
228
אני כבר חצי שנה אחרי לידה שקטה בשבוע 24. זה היה הריון שלישי ויש לי בבית שני ילדים מושלמים.
לפני חודש וחצי החלטנו לחזור לטיפולי פוריות, טיפול ארוך שהתניע מאד לאט, בסיומו שאיבת 14 ביציות מהם התפתחו 10 עוברים. עד כאן סבבה.
אבל בסופו של דבר הוחזר עובר אחד ביום 3, ושרדו רק 2 נוספים ליום 5 שם הוקפאו.
העובר לא נקלט, עשיתי ביום רביעי בטא שלילית.. ובנוסף לבאסה בשבת חגגנו יום הולדת לבתי הבכורה וכל הסיפורים על הלידה שלה החזירו אותי חצי שנה אחורה ליום הנורא הזה של הלידה השקטה, ועם כל השמחה שיש בחגיגה עם כל המשפחה, מצאתי את עצמי על סף דמעות לא אחת..
ידעתי שאכזבה מכשלון בטיפולים עלולה להחזיר אותי אחורה, אבל זה פשוט הציף מדי..  
הייתי חייבת לשתף.. תודה..
לצפיה ב-'מובן שהיית מוצפת'
מובן שהיית מוצפת
24/03/2019 | 12:39
1
77
נשמע שעבר עלייך חודש מאוד ארוך ואינטנסיבי.
מאוד קשה לתחזק בו זמנית תקווה וציפיות וגם מוכנות נפשית ופיזית לבשורות רעות.
כשמוסיפים לקלחת את חגיגות יום ההולדת ואת החיבור ללידה השקטה שעברת, ברור שלא ניתן לעמוד בעומס הרגשי בלי להתפרק מעט בדרך.
מזכירה לך שמותר להתפרק, שעברה בסך הכל חצי שנה.
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
24/03/2019 | 14:56
12
לצפיה ב-'כמה מאכזב '
כמה מאכזב
24/03/2019 | 15:40
58
מבינה מאד את הקושי שלך ומסכימה עם מרעישה, אפשרי לעצמך וגלי עבור עצמך אמפטיה והכלה, את רק חצי שנה אחרי לידה שקטה וטיפולי פוריות בפני עצמם הם קשים מאד נפשית ופיזית.
 
לגבי הנתונים שחלקת על הטיפול, 14 ביציות זה מעולה, 10 הפריות זה נתון נפלא ומאד אופטימי.
יש מקום לשוחח עם הרופא המטפל ולעלות שיח לגבי האיכות של העוברים שנוצרו והסיבות האפשריות לכך שלא שרדו.
אני חוקרת וקוראת הרבה בנושא, מפאת היותי מטופלת פוריות כעת גם וממה שקראתי, עוברים רבים לא יגדלו ליום 5 בתנאי מעבדה ויתכן שברחם חלקם היו ממשיכים לגדול ולהתפתח. אין מספיק נתונים היום לכאן או לכאן.
כן יודעים להגיד שעובר יום 5 (בלסטו) הוא בודאות עובר איכותי ועם סיכויי השרשה גבוהים ביותר של עד 50% ולכן יש הגיון בלנסות לגדל לפחות חלק מהעוברים ליום הזה, אבל אולי כדאי לשקול להקפיא חלק אחר כבר ביום 3 ולאפשר להם את המשך הגדילה ברחם, אם יהיה צורך וכך להיות מכוסים מכל הכיוונים. עדיף לא לשים את כל הביצים בסל אחד. סיכוי טוב מאד שהרופא המטפל יציע את זה בעצמו בטיפול הבא, שהרי זה הכל נסוי וטעייה וחשוב להפיק לקחים מכל סבב, אבל ממליצה לדבר איתו ולהחליט יחד. זה יתן לך תחושה של שליטה גם בטיפול ובהחלטות.
לצפיה ב-'כל התחושות מאוד מובנות'
כל התחושות מאוד מובנות
24/03/2019 | 21:54
60
יכולה לכתוב מגילות על כל האירועים המשפחתיים, כולל ימי ההולדת של ביתי הבכורה ובני השני, מסיבות חנוכה, אירועי ומסיבות סוף שנה- בהם התערבבו להם כל הרגשות- השמחה על מה שיש, והכאב הנוראי והצורב על מה שאין. 
כתבת שמצאת את עצמך על סף דמעות, ואילו אני יכולה לספר לך שאני לא הייתי על סף דמעות, אלא  אשכרה עם דמעות ואשכרה עם בכי (תמיד הכנתי איזושהי דרך מילוט לאיזשהו מקום בחוץ או מבודד כדי שאוכל לבכות בשקט עד שהפרץ ירגע).
 
אז את אנושית. ואת חווה המון רגשות, ואת מוצפת, וזה הכי מובן והכי לגיטימי. 
לא כתבת לנו מה היו נסיבות הלידה השקטה. אם תרצי- תכתבי.
בכל מקרה, אני מקווה שאת מוקפת בסביבה תומכת. פעמים רבות מומלץ גם להיעזר באשת מקצוע לצורך עיבוד כל התחושות והרגשות. 
 
קבלי חיבוקים
שירה. 
 
 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה לכולכן - קצת תשובות'
תודה לכולכן - קצת תשובות
25/03/2019 | 08:48
1
85
הלידה השקטה היתה בעקבות הפסקת דופק ספונטנית ככה"נ כשבועיים לפני שגילינו את זה באולטרסאונד. כל הבדיקות שעשינו העלו שהכל היה תקין (גם בנתיחה) הועלתה סברה שהשלייה היתה קטנה מדי ולכן בהריון הבא במידה שיהיה כזה - אטופל בקלקסן.
שני הילדים הגדולים שלי (בת 5 ובן 3) נולדו לאחר טיפולי IVF שניהם כעוברי יום 5 שהוחזרו ואף פעם לא קרה לנו שכל כך הרבה עוברים לא שרדו עד יום 5..
אני מקווה להחזרה מוצלחת יותר של הבלסטוציסט המוקפא בטיפול הבא..
חשבתי להפסיק טיפול פסיכולוגי כי הרגשתי שאני כבר מספיק חזקה להתמודד - מסתבר שעוד קצת קשה לי אז נחכה עם זה עוד קצת..  
אני לא מרגישה בנוח עם ההרגשה הזו שהדמעות נמצאות בקצה הגרון ומציפות בלי שליטה. אולי אאמץ את קעיון נקודת המפלט ששירה הציעה 
ושוב תודה שאתן כאן 
לצפיה ב-'אויש, כמה עצוב '
אויש, כמה עצוב
25/03/2019 | 09:52
53
טוב שאת מטפלת בעצמך. קחי גם בחשבון שבתקווה שאכן יהיה הריון נוסף, הוא ילוו בחרדות רבות יותר מאשר הריון שאינו לאחר אובדן הריון. 
ואת חזקה ואת מתמודדת. להיות מטופלת בטיפול רגשי כלשהו זה לא משהו שמראה על חולשה. בכלל לא. 
יש כל מיני נקודות וזמנים בחיים שאנו זקוקים לסיוע כזה או אחר, וזה בסדר גמור. 
 
זכרי שגם אנחנו פה לכל דבר ועניין.
שירה. 
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'PGS'
PGS
19/03/2019 | 09:44
12
178
בוקר טוב. נניח שהייתן שוקלות ללכת על PGS, לאן הייתן הולכות?
קיבלתי מפרופ' פרחי הפניה לבילינסון ותוהה אם שם יש הטכנולוגיה החדישה ביותר, כי ראיתי פה נשים שכתבו שכל הזמן יש חידושים בתחום.
תודה רבה.
לצפיה ב-'ממעט הנסיון שצברתי עד כה'
ממעט הנסיון שצברתי עד כה
19/03/2019 | 15:04
2
121
ברירת עוברים ניתן לבצע רק על עוברים איכותיים (בדרגת A או B) וככל שדרגתם יורדת, הסיכון להישרדותם את ההליך ואו לדגימת תא שאינו מכיל חומר גנטי ואז צורך בדגימה חוזרת (שאותה מרבית העוברים לא ישרדו) גדל.
חשוב גם לדעת שאם יש לכם מס' קטן של עוברים בכל סבב שאיבה, יתכן שהסיכון בבדיקה ואובדן שלהם, גבוה ופחות משתלם מלנסות להחזיר ולקוות שעובר תקין יקלט ויתפתח להריון תקין, משום שהדיגום של העוברים מסכן אותם ואפשר לאבד כך גם עוברים בריאים ויקרים.
 
ממה שאני רואה, היתרון הגדול הוא אצל נשים צעירות ואו כאלו עם מס' ביציות גבוה ושהן איכותיות ומניבות עוברים רבים ואז יש יותר עם מה לעבוד.
 
לגבי התפתחויות חדשות, אני דוקא לא חושבת, שבשנים האחרונות היתה איזו התפתחות משמעותית מרעישה בתחום. אבל בהחלט בתי החולים משתפרים בטכניקות הדרושות לברירת עוברים, פשוט משום שזה הופך ליותר נפוץ בשימוש בשנים האחרונות.
אני אישית מטופלת בשיבא.
בPGD אבל יש משמעות גם ללחפש מעבדה גנטית עם נסיון עם הבעיה הגנטית הידועה שלכם, כך שהקמת המערכת אולי תתקצר ותעשה פשוטה יותר.
 
לצפיה ב-'בעניין "בעיה גנטית ידועה"'
בעניין "בעיה גנטית ידועה"
19/03/2019 | 15:49
1
112
זו שאלת השאלות, כי עד כה, חמש הפלות ואפס ילדים, בת 42, הבנתי שאכן ההליך הזה לא מתאים לי משום שאין בעיה גנטית ידועה (עשינו קריוטיפ, כמובן) אלא ביציות קשישות וזהו.
פשוט בשבוע שעבר הייתי אצל פרופ' פרחי והוא שלח אותי לאופציה הזאת בטענה שהברירה הזאת כן בודקת פגמים גנטיים שנובעים מגיל הביציות.
הוא אמר גם עוד כמה דברים שהיה לי מאוד קשה לשמוע (חמש הפלות? זה הורס את הרחם וכולי) ושהיו שונים מהותית ממה שאמרו לי רופאים פרופ' אחרים שאצלם הייתי. אחרי הכול, אני שלוש שנים בעסק.
ולמרות הכול, חשבתי לפחות ללכת לשמוע, אם כי אני מסכימה עם כל מה שכתבת פה. אני אובדת עצות, הספקתי להתייאש ואז להתאושש ולחזור ללופ של הניסיונות. 
לצפיה ב-'עצוב לקרוא'
עצוב לקרוא
19/03/2019 | 22:00
88
ה-PGS היא פרוצדורה מורכבת ביותר של הפרייה חוץ גופית, שבה ניתן לאתר פגמים כרומוזומאליים מסויימים בעובר. אי אפשר לאתר ולמפות את כל הכומוזומים (ככל הידוע לי). וגם- על הדרך, עלולים לגרום לנזקים אחרים, משום שזה כל כך מורכב וההתערבויות עלולות להביא לבעיות אחרות בעובר. 
 
אני לא מומחית לעניין. זה מה שאני יודעת גם ממה שאמרו לי בזמנו. זה היה כבר לפני מספר שנים, ובינתיים ייתכן שחלו שינויים כלשהם. היה לא מזמן אירוח של רופא שעוסק בכך בפורום פוריות, ולא ממש התרשמתי מהתשובות שלו במובן הזה של עלייה משמעותית ביותר בסיכוי להריון תקין ולעובר תקין. 
 
כן ממליצה לך ללכת ולהיפגש ולבדוק בתכלס. שישמעו את הסיפור שלך ויתנו הערכה ויביעו עמדה רפואית.
ועוד שאלה, וסליחה אם זה לא מוצא חן בעינייך. האם דיברו איתך ו/או האם את שוקלת ללכת על תרומת ביצית? אני יודעת שזה נורא נורא רגיש ומורכב וקשה, אבל זה יכול אולי להפיח תקווה. 
 
 בזמנו אמרו לי, כאשר הייתי לאחר 6 הפלות ברצף, ומניתוח של הסיבות להפלות, שאם אלך על תרומת ביצית, זה מעלה את הסיכויים. הייתי אז בת 40 ועם שני ילדים, כך שהאופציה הזו היתה רחוקה מדי עבורי מבחינת חציית הגבולות שלי עם עצמי. בגיל 41 ילדתי במזל גדול את ביתי. סתם פוקס של עובר תקין. 
 
האם אתם שוקלים אופציות נוספות, או שאת רוצה קודם למצות את האופציה של לבדוק לגבי ה-PGS?
 
שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'הי, אנסה לכתוב לך בקצרה'
הי, אנסה לכתוב לך בקצרה
20/03/2019 | 06:31
8
97
מטרת הpgs כמו שכתבת היא לאתר עוברים תקינים מבחינה כרומוזומלית על מנת להעלות את הסיכוי להריון תקין במקרה של הפלות חוזרות.
גם לי, לאחר כ- 7 הריונות כימיים (מסיבה שאינה ידועה. כל הבדיקות יצאו תקינות כולל קרטיופ הורי ואף נעשה נסיון לטפל בקלקסן אמפירי ופרוגסטרון אמפירי) הומלץ לעשות pgs לעוברים.
לאחר מחשבה והתלבטות החלטנו ללכת על התהליך שכולל גם טיפולי פוריות ivf. בחרתי ברופא שעובד עם מדיקל סנטר ושערי צדק.
חשוב שתקחי בחשבון שדגימת הpgs להבדיל מהpgd נעשרת רק ביום 5. כלומר, יש לגדל את העוברים 5 ימים במעבדה, קושי בפני עצמו מאחר ומעט מאוד עוברים מצליחים לגדול ליום 5.
 
אני שלחתי 2 עוברים לבדיקה שנמצאו כלא תקינים כהותית, משמע יש להם רעש כלשהו שהרבה מאוד פעמים העובר מתקן בעצמו ברחם . (כרומוזומלית תקינים).
אבל, כמובן שלא מחזירים עוברים כאלה, וכך בעצם מפספסים עובר שיכל להתפתח לתינוק מקסים. זאת אחת הבעיות בpgs.
 
לאחר קבלת התשובות החלטנו להתייעץ עם פרופסור יובל ירון. ראש מחלקתpgd איכילוב, שבהתיעצות עם הגנטיקאית שחתומה על הבדיקה של הpgs (פרופסור גאונה אלטרסקו שנחשבת לטובה ביותר בתחום משערי צדק) החליטו שבמקרה כזה הpgs לא יעזור.
יש ליצור בנק עוברים ולהתחיל להחזיר עד להצלחה המיוחלת.
 
כך החלטנו לעשות.
ביצענו שאיבה חוזרת והתחלנו להחזיר עוברים מוקפאים.
הדרך לא היתה קלה- שוב הריון כימי נוסף, 2 נסיונות בהם לא נקלט בכלל, הפסקת דופק אחת וסוף סוף הריון שמצליח להתרומם. עדיין בחרדה גדולה ועוברת יום ביומו. אבל מתקדמת לאט, לאט.
 
מסייגת וכותבת שהוחלט ללכת על כל הקופה ומקבלת תמיכה מאסיבית ביותר הכוללת פרנדיזון (סטרואידים), קלסן ופרגניל בזריקות פעם ביומיים מלבד תמיכה פרוגסטרונית מאסיבית.
 
לא יודעת מה באמת עזר. 
 
מאחלת לך הריון תקין במהרה!!
לצפיה ב-'וואו, בהצלחה!! כל הכבוד לך'
וואו, בהצלחה!! כל הכבוד לך
20/03/2019 | 12:51
3
64
כן, קיבלתי בשניים האחרונים את כל הארסנל וגם יש לי השימוטו (מחלה אוטואימונית שפוגעת בבלוטת התריס) כך שגם בסטרואידים הפצצתי. כשנתנו לי קלקסן התחיל דימום והוחלט להפסיק, אם כי אני לא בטוחה שזה היה נבון.
 
תודה רבה לכולכן על התשובות המפורטות, זה פחות או יותר מה שחשבתי ועוזר לי מאוד לקבל הסברים מהחברות פה, כי הרופאים לא תמיד מאריכים ומבארים. הפגישה אצל הפרופ' הזה הייתה קשה ואמנם לא באתי לחפש חברים, אבל הרגשתי רע.
 
לשירה - בעניין תרומת ביצית - אני לא מתעצבנת בכלל אבל תודה על הרגישות. זה כנראה על הפרק, אם כי פרופ' לברון שאליו הלכתי להתייעצות אומר שבמקרה שלי זו ירייה באפלה בדיוק כמו לנסות טבעי (שזה מה שמזעקי-טובי מעדיף).
 
תודה רבה!
לצפיה ב-'ציטה יקרה'
ציטה יקרה
20/03/2019 | 17:31
65
אני מאחלת לך בכל לבי שתהפכי לאם, כמה שיותר מהר, והלוואי ויתמזל מזלך כמו שהתמזל לשירה, אחרי כמות עצומה של הפלות רצופות. 
בגלל שהמחשבה על תרומת ביצית כבר שם, הייתי קופצת לפורום של התרומה ומדברת עם הנשים שם. רובן המוחלט, למעט בודדות שסובלות ממנופאוזה מוקדמת, הגיעו אחרי כמה שנות טיפולים ולאחר התלבטות קשה ותהליך רגשי מורכב, חלקן עיבדו את התהליכים עם מטפל כזה או אחר. אם אין לך פינה משלך לפרוק ולעבד את הדברים, אני ממליצה מאד בחום שתמצאי לך מטפל/ת שיוכל ללוות אותך בדרך המתארכת והקשה בה את צועדת. 5 הפלות בגילאים 39-42 זה תיק כבד מאד לסחוב. לבי איתך. מזכירה שאנחנו כאן אם את צריכה אותנו.
 
לצפיה ב-'לגבי הקלקסן'
לגבי הקלקסן
20/03/2019 | 17:40
1
50
גם לי היו הפרשות דמיות רגעיות שנעלמו. גרמו לי לדאגה ורדה רבה וכמובן לביקורים במיון נשים (חייבת לומר שמקבל את החרדה בהמון הבנה ואמפתיות. בכל זאת תיק רפואי ארוך אצלהם ).
אחת ההשערות היתה שזה מהקלקסן. הרופאה שלי להריון בסיכון אמרה שגם אם כן, נחייה איתו ולא נעז להפסיק את הקלקסן.
 
לגבי פרופסור מזעקי, מהממם. אדם נעים ומכיל. מאוד מעריכה ואוהבת אותו.
 
מטופלת בתל השומר. מכירה כבר את כל מחלקת ההי ריסק (:
ושוב,
המון בהצלחה
לצפיה ב-'תודה רבה לכולכן '
תודה רבה לכולכן
21/03/2019 | 08:32
42
על התמיכה, התשובות והניסיון שהלוואי שלאף אחת לא היה אותו, אבל הוא עוזר לי מאוד מאוד, יותר מכל דבר אחר. כמו שמישהי מכן כתבה פה פעם, כל פעם את עוברת את הגבול שהצבת לעצמך בנפילה הקודמת. הייתי בטוחה שאפסיק לנסות. למזלי יש לי אתכן.
 
 
לצפיה ב-'אפשר לשאול שאלה?'
אפשר לשאול שאלה?
23/03/2019 | 11:17
3
85
כי בגלל הגיל וההפלות אני גם מתלבטת לגבי PGS ע"מ להמנע מהריון כושל.
מה היה ההגיון מאחורי צבירת בנק העוברים הקפואים אם לא בודקים אותם? למה לא לנסות הריונות טבעיים ולהפציץ בכל התמיכה שפרטת?
לצפיה ב-'אני אנסה לענות מהידע שלי'
אני אנסה לענות מהידע שלי
24/03/2019 | 15:24
2
66
לקראת גיל 40 ואילך הפוריות יורדת משמעותית.
וכל שנה נוספת משמע ירידת נוספת ומשמעותית בפוריות ולכן יש הגיון בלהשקיע מס' חודשים וטיפולים ולנסות לשאוב ביציות ולהפרות אותן ולהקפיא עוברים, כל עוד יש לנו בתקווה מס' ביציות בכל מחזור שאיבה ושהן יעברו הפריות (כי בוודאות זה ירד עם הגיל) ואז כשיש לנו בנק כזה של עוברים, להתחיל להחזיר אותם על בסיס ביוץ טבעי ובלי שום בדיקה ולקוות שמי מהם יהיה תקין וישתרש ויצור הריון תקין וילד בריא.
השאלה העיקרית היא האם הקופה תאשר IVF כך - כי הקופה לא מאפשרת כ"כ ביצוע מחזורי שאיבה חוזרים, בלי להחזיר כלום, אז אולי מפעם לפעם צריך להחזיר עובר אחד.... זה כבר צריך להתייעץ עם הרופא המטפל במחלקה.
 
אני לדוגמא רציתי לעשות 2, 3 שאיבות ולצבור עוברים כדי לעשות עליהם PGD אבל הקופה לא איפשרה לעשות שאיבה נוספת, כשהיה לנו עובר טרי / קפוא שניתן להקפיא.
מניחה שיכולתי להגיש ערעור ולהילחם על זה, אבל לא היו לי הכוחות וקיויתי שאולי נצליח בלי זה.
בינתיים לא הצלחנו.
 
מוסיפה בלי קשר, בנושא של תרומת ביציות, אני רואה כעת מסביבי הרבה מטופלות בגילאים שלי של 40+, שפנו לתרומת ביצית והצליחו בקלות. התורמות הן לרוב צעירות ובריאות והסיכוי להרות מביצית צעירה הוא גבוה יותר, בהנחה שהבעיה היא אכן באיכות הביציות.
שתי חברות שלי אמהות לילדים מתרומה ומנסות ממש לשכנע אותי גם, אבל עם ילד אחד בבית ועם בעיה גנטית בזרע אצלנו, אני לא רואה בכך טעם במקרה האישי שלי והייתי מעדיפה לפנות לאימוץ, כשנגיע לגשר.
כמו שכתבת - אני מוצאת עצמי חוצה כל פעם עוד קו אדום ששמתי לעצמי, כשאני מגלה כל פעם מחדש, שהגבולות מטשטשים ברגע האמת.
לפחות לבינתיים.
 
לצפיה ב-'נשמע הגיוני להפליא ומייאש להחריד'
נשמע הגיוני להפליא ומייאש להחריד
26/03/2019 | 19:12
1
34
לא בטוחה שיש ן לי כוח להתאכזב שוב מהגוף שלי ו/או מהרפואה המודרנית.
לצפייה - מוסתר
27/03/2019 | 10:02
לצפיה ב-'מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים '
מחקר בנושא חווית אובדן הריון בקרב גברים
19/03/2019 | 12:18
5
69
שלום, 
שמי פורטנוי מריה ואני אחות מוסמכת.
במסגרת לימודיי לתואר שני בסיעוד אני עורכת מחקר העוסק בחווית אובדן ההריון מנקודת הגבר.
תחום אובדן ההריון הינו מוזנח הן בחברה והן בקרב הצוותים המקצועיים המטפלים בחדרי הלידה ומחלקות הנשים ואני מקווה כי מחקר זה יתרום להעלאת המודעות לגברים וזוגות החווים אובדן קשה זה. 
אני מקווה כי בעזרתכם יתאפשר לי להגיע לכמה שיותר אנשים אז אודה על כול עזרה גם פרסום בפייסבוק והעברת המחקר הלאה. 
תודה רבה!
 
לצפיה ב-'נושא חשוב מאוד. שיהיה בהצלחה רבה!'
נושא חשוב מאוד. שיהיה בהצלחה רבה!
19/03/2019 | 22:03
14
לצפיה ב-'הערה לגבי ניסוח השאלון'
הערה לגבי ניסוח השאלון
19/03/2019 | 22:11
3
60
ראשית אציין שבחרת לחקור תחום שלדעתי לא מקבל מספיק התייחסות, ותודה לך על כך.
שנית - הדברים שאני כותבת מתייחסים להרגשה האישית שלי וברור לי שיש נשים וגברים שמרגישים אחרת ממני.
 
רציתי להציע לבעלי למלא את השאלון, אבל החלטתי לעבור עליו לפני שאני שולחת לו את הקישור.
כשהגעתי להגדים שמתייחסים לתינוק/ת, הבנתי שלא אוכל להעביר לו את השאלון במתכונתו הנוכחית.
מבחינתי איבדתי עוברים, לא תינוקות.
הם היו חלומות שהיו עשויים להפוך לתינוקות, אבל הם נשארו עוברים.
שק העצב שאנחנו נושאים כבד מאוד, והניסוח שאת משתמשת בו בשאלון, מוסיף הרבה יגון וכאב עבור מי שגם כך כואבים ועצובים.
 
כשאת מבקשת מאנשים למלא שאלון בנושא כזה, הניסוח חייב להיות הרבה יותר רגיש.
 
אם תשני את הניסוח, אשמח שתעלי כאן קישור חדש על מנת שאוכל לשקול שוב האם להעביר אותו לבעלי.
לצפיה ב-'תשובה להערה'
תשובה להערה
21/03/2019 | 00:23
2
50
ראשית כול אני מודה לך על ההערות.
אני יודעת שהניסוח אינו רגיש ויכול לעורר מצוקה, אני מתנצלת על כך, הניסוח כרגע הוא הניסוח שתורגם באופן רשמי על ידי חוקרת אחרת, והמנחים שלי לא רצו לשנות אותו, 
אבל אחרי שקיבלתי הערה ממך אני אדבר איתם לגבי שינוי הניסוח.
 
תודה רבה לך, אעדכן בהמשך אחרי שאדבר איתם 
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
21/03/2019 | 08:19
1
44
מעריכה את ההסבר שלך, ועוד יותר מכך - את הנכונות שלך לפנות אל המנחים שלך ולהעלות בפניהם את הנושא.
 
אם יהיה שינוי בניסוח, אשמח שתעלי כאן לינק חדש.
לצפיה ב-'שינוי נוסח השאלות '
שינוי נוסח השאלות
31/03/2019 | 18:02
9
ערב טוב,
רוצה רק לעדכן אותך שלאחר התייעצות עם מנחיי הוחלט לשנות את הנוסח במספר שאלות.
 
אני מעלה מחדש את המחקר בהודעה חדשה.
 
שוב רוצה להודות לך על הערתך, ואם יהיו עוד אשמח לדעת )
 
מריה
לצפיה ב-' פינת הביניים / ליד הביניים של החברה הכי טובה'
פינת הביניים / ליד הביניים של החברה הכי טובה
07/03/2019 | 15:14
3
203
פינת הביניים מוקדשת לכל מי שמצויה בין אובדן הריון להריון חדש, לכל מי שמחכה מאד לשני פסים אך חרדה מהופעתם לא פחות משהיא מצפה, לכל מי שלא יכולה לשמוע כבר ש"יהיה בסדר" כי מה שוקלות המילים האלה בכלל, לכל מי שהאבל שלה שקוף (מה, את עדיין על זה?), שהגוף שלה עייף והנפש שלה דואבת.
 
היום אני מקדישה את הפינה לחברה הכי הכי טובה שלי. היא כמו אחות בשבילי. בחודשים האחרונים איבדה את ההריונות הראשון והשני שלה. ברצף. בקרוב תהיה בת ארבעים. האובדנים שלה זעזעו אותי ומכאיבים לי באופן שקשה לי להעביר במילים. אנחנו מדברות הרבה והיי שואלת אותי מה יהיה ואני אומרת לה שאני מקווה מאד שתזכה להיות אמא. שהדרך הארוכה שלה מגיעה עכשיו אל קצה. שבקרוב תיקלט להריון תקין. שאין לי נחמה בשבילה. אני כמו קיר בטון. זה לא ממש שאני פסימית כמו שאני לא מאמינה בסתם מילים. אז אני לא אומרת אותן. יש הרבה שתיקות בשיחות שלנו. וכשאני כן אומרת משהו אני אומרת שאני אוהבת אותה. שאני מצטערת שזו הדרך שלה. שהלוואי שהיה אחרת אבל זו המציאות.
 
כשהיא בוכה שלא תוכל לעמוד באובדן נוסף אני אומרת לה שאי אפשר לדעת מראש במה אפשר לעמוד ובמה לא. אם מישהו היה מספר לי שאני אהיה אפוטרופסית של אבא שלי כמעט שני עשורים הייתי צוחקת עליו. אם מישהו היה אומר לי שיכולים לצמוח דברים טובים מחולי ומחוסר אונים הייתי חושבת שזו מין גישה פריקית של משוגעים.
היא עברה איתי את הכל הכל. היתה לידי תמיד. ליוותה אותי בכל השעות, הטובות, הקשות, העצובות, המיואשות. ואני מצטערת היום שאין לי מה לתת לה חוץ מהקיר הפנימי הזה שטוען שהמציאות היא מה שהיא ואיתה צריך להתמודד. נקודה. היא מכבדת אותי על זה (יש לה חברות אחרות שאורות דברים הרבה יותר מעודדים ממני) והיא מרגישה שאני מבינה אותה. ובכל זאת אני כל כך מצטערת שאין את מי להאשים ושאני כבר לא בת עשרים ומאמינה שהחיים הוגנים וכל מיני אידיאלים כאלה של התבגרות.
לצפיה ב-'חיבוק גם לך '
חיבוק גם לך
10/03/2019 | 09:27
1
97
לא קל לחזוא לזירה הזו של אובדנים, גם אם זה לא אישי שלך, זה כ"כ קרוב וכ"כ מתסכל שאין לנו איך להושיע את מי שאנחנו כ"כ אוהבות ולחסוך מהן את הכאב הזה.
 
גם לי יש חברה יקרה ואהובה כ"כ, שבשנה האחרונה חותה הפלה והפסקת הריון מאוחרת והלב שלי כואב אותה, כמעט כמו אותי ולפעמים אפילו יותר.
בשנה האחרונה נראה היה שאנחנו מאבדות הריונות לסרוגין והיה ממש קושי להרים זו את זו.
ואז הבנו שתינו יחד - אנחנו לא כאן כדי להרים. אנחנו כאן אחת לשניה כדי לחבק ולהכיל את כל הכאב ולהזדהות ולעזור ולקוות, כ"כ לקוות שבפעם הבאה תהיה הפעם המוצלחת שתביא לשתינו עוד ילד בריא.
אני אולי לא מצליחה להביא את עצמי להבטיח הבטחות שוא, אבל אני כן אומרת לה בפה מלא ובלב שלם שאני כ"כ מקווה ומתפללת עבורה, כמו שעבור עצמי, שההריון הבא יבוא בקרוב ויהיה תקין ויסתיים במועד, בלידה קלה ועם ילד בריא בידיים.
אני גם לא אומרת שאני יודעת שזה יבוא.
אני כמובן לא יודעת שום דבר.
אני רק כ"כ מקווה עבורה וזה מספיק חיובי והרבה יותר כנה.
לצפיה ב-'ממש ככה'
ממש ככה
13/03/2019 | 11:08
66
לפני שבועיים נתקלתי בשיר שבילדות הקשבתי לו הרבה וקלטתי שם שורה
"הן אדע בלבי, יום יצמח מלילי, כי ארץ פורחת הבטיח הוא לי"
וחשבתי לעצמי שעד לפני שנה אכן זה מה שהאמנתי, יום יצמח מלילי.
אבל תכלס, האם מישהו הבטיח לי משהו? כל המשפטים של חמותי ושל חברות בעבודה והסביבה "בימינו כל אישה יכולה להיות אמא" אין בהם ידיעה אמיתית, אלא אמונה כזאת במדע ונפלאותיו, שהיא לא שונה מאמונה בדברים אחרים.
בסוף הסרט "הכול אודות אמא" אלמודובר מקדיש אותו לכל האמהות ולכל מי שרוצה להיות אמא וזה כבר כמה שנים שהכותרת הזאת בסוף תקועה לי בראש בצורה שונה לחלוטין ממה שחוויתי כשראיתי את הסרט לראשונה.
 
לצפיה ב-'תחשבי על מה שאת כן יכולה לתת לה (וחברות אחרות לא)'
תחשבי על מה שאת כן יכולה לתת לה (וחברות אחרות לא)
14/03/2019 | 18:30
49
 
בעקבות האובדן הנוראי שעברתי כמובן שעכשיו אני יודעת שהחיים הם לא פרחים ופרפרים ואין את מי להאשים ואין סיבה לצפות שיהיה טוב (אבל אפשר לקוות, לקח לי הרבה זמן לחזור לקוות וגם זה בזהירות יתרה). אבל מה שרציתי להדגיש כאן הוא שבעקבות מה קרה אני מרגישה שיש לי "כח על" - אני יכולה לדבר עם אנשים על מוות ועל כאב בלתי נסבל. כמובן שהייתי מוותרת על המתנה הזאת בהרף עין אבל עכשיו את יכולה לנהל איתה את סוג השיחה שאולי אף אחת מחברותיה לא יכולה. לתת מקום לכאב שלה  בלי להזדרז ולהגיד שיהיה בסדר. ולהראות לה שאפשר להמשיך ולשלב את הארוע הקשה ברצף החיים השלמים.
לצפיה ב-'דילמה'
דילמה
28/02/2019 | 16:06
4
328
ביום שעברתי את הזריקה להמתת עובר,  חברה שלי באה להיות איתי. היא ביקשה לצלם אותי בשביל פרוייקט אומנות שהיא עושה (ציור). זה לא היה במיוחד בגלל היום הזה אלא פשוט כי אנחנו לא מתראות הרבה וככה יצא.  
הציור שלה יצא יפייפה (היא באמת מוכשרת) והיא הציעה לי אותו.  
לי הציור יפה ולא עושה אסיטואציות שליליות. אבל לא מעט אנשים שראו את הציור (בלי לדעת שזאת אני כי קשה לזהות) אמרו שהציור מאוד עוצמתי ומזעזע (ריגשית). 
הם קצת עירערו את ההחלטה שלי לקחת את הציור למרות שכבר הנחתי מאחורי את האובדן ואני אוהבת את הציור. 
מה אתן חושבות? 
לצפיה ב-'ואו! נשמע ממש מרגש- '
ואו! נשמע ממש מרגש-
28/02/2019 | 18:25
2
139
אם את אוהבת את הציור- ברור שכדאי לקחת אותו. מה זה משנה מה אנשים אחרים חושבים? מה זה בכלל רלוונטי? 
הדבר היחיד שחשוב הוא מה שאת מרגישה ולא מה שאחרים חושבים. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'כל מילה ששירה אמרה. אבל בכ"ז שואלת אותך - '
כל מילה ששירה אמרה. אבל בכ"ז שואלת אותך -
01/03/2019 | 13:24
1
133
לרוב כשאנשים אחרים מעוררים בנו משהו, זה בגלל שהמשהו הזה חי בתוכנו. האם ייתכן שהתגובות של הסביבה גרמו לך להרגיש שלא ממש הצלחת להשאיר את האובדן מאחורייך?
אישית אני לא מאמינה שאפשר באמת להשאיר את האובדן מאחור, אבל אני מאמינה שהוא יכול להטמע בנפש שקצת משתנה בעקבותיו, כך שהוא לא מהווה יותר את חזות הכל אלא הופך לחלק מן המארג הנפשי.

 
לצפיה ב-'אני מאמינה כמוך'
אני מאמינה כמוך
03/03/2019 | 09:06
96
כשאני אומרת שהשארתי אותו מאחורי זאת הכוונה,  שהוא לא חלק מרכזי בחיים שלי.  
אני פשוט לא מתחברת לאנדרטאות והנצחות וזה הפחד שלי שהרגש שיוצא מזה יגרום לתחושה של אנדרטה.
אבל סיכמנו שאני אקח אותה, מקסימות אחזיר.
לצפיה ב-'מסקרן ממש'
מסקרן ממש
05/03/2019 | 13:25
83
נשמע שהיא ציירת מוכשרת ממש, אם הצליחה להעביר רגש חזק כ"כ למי שמביטים בציור, גם בלי לזהות במי או מה מדובר.
אני אישית הייתי לוקחת ושומרת, בין אם במקום מוסתר בו אני לא מביטה בזה קבוע, אם מפריע לך, או במקום בו זה כן מוצג, פשוט כי זה יפה בעיניך.
 
לצפיה ב-'למי שחיפשה אותי אתמול טלפונית- '
למי שחיפשה אותי אתמול טלפונית-
25/02/2019 | 08:59
166
ניסיתי לחזור אלייך אתמול אחר הצהריים וגם עכשיו, אך יש מענה קולי שאומר שהמנוי אינו זמין...
את מוזמנת להתקשר, ואם אינני עונה- ניתן להשאיר הודעה במענה הקולי ואחזור אלייך כאשר אתפנה.


שירה דוד
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז.
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028

לצפיה ב-'יום הולדת 17 לפורום החודש'
יום הולדת 17 לפורום החודש
21/02/2019 | 10:18
5
181
שלום לכל חברות וחברי הפורום

למי מכן/ם שהכנוי "תמיד איתנו" אינו מוכר, אני ממעט לכתוב כאן, אולם הייתי פעיל בפורום מיום הקמתו ועד ספטמבר 2004 כמנהל הפורום יחד עם יעל של עדי.

בת זוגתי ואני חווינו כמו כולן/ם כאן אבדן הריון, והפורום סייע לי רבות להתמודד עם האבדן.מקווה שגם אני סייעתי כפי שסייעו לי.

חודש פברואר 2019 הוא חודש ציון לפרום. לפני 17 שנים (!), 13 פברואר 2002, החל הפורום את הפעילות הברוכה שלשמה נוצר.

ביום זה אני חש כי עלי לשוב ולציין עד כמה אני מודה באופן אישי לכל חברות וחברי הפורום, אשר תומכות ותומכים ברגעים הקשים ביותר (ולא חסרים כאלו) בתקופה שבסמוך ולאחר האבדן

אילולא החום, התמיכה, האוזן הקשבת והכתף שתמיד נמצאת כאן לבכות עליה ולקבל חיזוק מחברות וחברי הפורום, הרבה נשים וגברים היו חווים את האבדן בצורה פחות נעימה ויותר כואבת.

כפי שכתבו רבות ורבים כאן לפני, אילולא הפורום ההתמודות היתה קשה הרבה יותר.

בנימה אישית, אני חש לשתף את כולכן/ם בתחושתי לגבי האבדן האישי שלי ובכלל...מבין הסטיקרים הרבים שאנו רואים על מכוניות בעת ההמתנה ברמזורים וכו'...אחד מהם אהוב עלי במיוחד ובו כתוב:"תחשוב טוב – יהיה טוב".ברגעים הקשים ביותר שחוויתי, בהם שתי כמו במערה חשוכה בלי פנס...והכל מסביב שחור וקר...תמיד תמיד לא איבדתי את התקווה. תמיד אמרתי לעצמי, יהיה טוב, תהיה אבא, כגודל הכאב כך גודל השמחה שבעתיד מי ייתן ותשמח.

המסר שלי למי שכעת נמצא עמוק בתוך הכאב, הוא להתאבל, לבכות, לעכל את האבדן הקשה...אבל לא לאבד תקווה. האושר בו יבוא...אם רק נחכה לו בסבלנות, על אף שלעיתים ההמתנה כה קשה ומייסרת.

לסיום הרשו לי להודות בשמי ובשמכן/ם למנהלות הפורומים הנוכחיות וכל הקודמות לאורך כל שנות קיום הפורום על הניהול החם, האיכותי והתומך של הפורום בהתנדבות מלאה ומכל הלב וכל מנהלות משפחת הפורומים אובדן הריון- תמיכה, הריון לאחר אובדן- תמיכה, הורות לאחר אובדן בעבר ובהווה.

אילולא התמיכה והחום שכה חיוניים למי שמנהל את הפורום, הוא לא היה מגיע לאן שהגיע אחרי 17 שנים, והודות לצוות ניהול הפורומים בעבר ובהווה אני חש כי הפורום מהווה בית חם וחשוב מאין כמותו!

מכל הלב , תמיד שלכן/ם ומי ייתן וכל שתבקשו לו יהי

תמיד תמיד איתנו

לצפיה ב-'תודה על המילים החמות והמרגשות. הלוואי וכל שנבקש לו יהי. '
תודה על המילים החמות והמרגשות. הלוואי וכל שנבקש לו יהי.
21/02/2019 | 14:26
2
38
לצפיה ב-'תודה'
תודה
26/02/2019 | 13:56
1
51
אכן, בימים קשים מאוד רק כאן אני מרגישה שיש הבנה. תודה מעומק הלב.
לצפיה ב-' ריגשת.'
ריגשת.
26/02/2019 | 13:58
13
לצפיה ב-'תודה על הקמת הפורום שלנו / הערה על "תחשוב טוב - יהיה טוב"'
תודה על הקמת הפורום שלנו / הערה על "תחשוב טוב - יהיה טוב"
01/03/2019 | 13:36
1
77
אולי זו רק אני ואף אחת אחרת לא מרגישה כך. אבל אליי לא מדבר הרעיון של "תחשוב טוב - יהיה טוב". אילו מחשבות היו משנות מציאות לא היה חולי וסבל ועוני ואומללות בעולם. המחשבות אינן מבטיחות הריון תקין, הורות או הרחבת המשפחה.
 
המחשבה החיובית וההחזקה בתקווה מאפשרת רווחה נפשית גבוהה יותר, ועשויה בהחלט לשנות את הנוף הפנימי של המציאות הנפשית, אבל היא לא משליכה על המציאות עצמה.
 
נותנת דוגמא מעצמי.
המחשבה - "הלוואי שאבא שלי לא היה חולה" לא הבריאה אותו או שינתה את לכתו ממני.
אבל המחשבה - "אני יכולה להתמודד עם המחלה של אבא שלי" אפשרה לי לחיות ברווחה נפשית גדולה יותר מאשר כאשר חשבתי "זה שאבא שלי חולה זה סוף העולם. אני לעולם לא אקום מן האבל הזה. תמיד אחיה במציאות מקבילה למציאות של שאר בני האדם שאינם מתמודדים עם עול נפשי כבד כזה".
 
המסע ממחשבה א' למחשבה ב' לקח לי שנים, והצריך עבודה פנימית שלי, סיוע ממטפלת מופלאה, ותהליך התבגרות, קבלה והשלמה עם המציאות.
אילו מישהו היה בא אלי עם הרעיון 'תישוב טוב יהיה טוב' בימים של שיא ההלם והכאב, בימים בהם צחצוח שיניים היה פעולה מורכבת, הרעיון רק היה מכאיב לי ומקומם אותי מאד.
 
לצפיה ב-'מסכימה עם איןאריותכאלה- '
מסכימה עם איןאריותכאלה-
01/03/2019 | 14:03
45
האמת היא שרציתי גם אני לכתוב את הדברים ואת המסר שלי שתואמים את מה שכתבה, אבל לא היה לי חשק לעימות כלשהו או לחלופת דברים שתראה אולי ביקורתית מצידי.
בהזדמנות זו, גם אכתוב שבחירת המילים: "יום הולדת לפורום" היא בחירה לא נכונה בעיניי. אפשר היה לבחור מילים עדינות ומתאימות יותר, כמו: "לפני כך וכך שנים הוקם/נוסד הפורום"...
המילים "יום הולדת" בהקשר של נושא הפורום נראות לי לא מתאימות בעליל. 
מקווה שאם אתה קורא את הדברים, אתה מבין על מה אני מדברת. בהתחשב בעבר שלך, בוודאי תבין. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'פינת הביניים / מה יגידו אזובי הקיר'
פינת הביניים / מה יגידו אזובי הקיר
14/02/2019 | 21:01
8
259
מזהירה שהכותבת כותבת מנקודת מבטה - אחרי הטלטלות של תקופת הביניים. מי שרגישה מדי כרגע, עדיף שתמנע.
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אני מחוץ למרוץ. אני אחרי לידת הקשת שלי. אני לא סופרת ימים, לא בודקת ביוצים, לא טרודה בהפרשות.
בגלל שהילדה האחרונה נולדה אחרי הזרעה, ובגלל שמסיבה רפואית אסורים עלי הורמונים, אמצעי המניעה שלנו לא לגמרי 100%. אבל בהתחשב בגילנו הקשיש ובהתחשב בהתערבות שנדרשה להבאת הילדה האחרונה, אלה אמצעים מספיקים לגמרי לשלב הזה.
 
 
אני אמנם לא עוקבת אחר הוסת באופן צמוד במיוחד, אבל המחזור שלי מאז ומעולם די סדיר, ואני יודעת בערך מתי הוא צפוי להגיע. באחד הימים הבחנתי שהוסת אינה, שחזרתי את הפעם האחרונה, ראיתי שמתעכבת מעט והנחתי לזה. חלפו עוד ועוד ימים ו.... נאדה. אני שוב מריצה תאריכים בראש וקולטת שאני בשבועיים איחור.
 
שבועיים. הלב עוצר לשניה. אני רצה למגירת התרופות, שם ממש בפינה האחורית זרוקות עוד כמה בדיקות מימים עברו. אני מחכה בקוצר רוח. פס אחד מופיע בבירור. אני מחכה עוד. כלום. אני רצה עם הבדיקה לחלון. אני מסובבת את הבדיקה לכל הכיוונים. אני בודקת גם מתחת לפנס. הלב שלי הולם כמו משוגע.
בבת אחת אני נזרקת לציפיה. למתח עצום, ללב שכל כך כל כך כמה, לגוף שמאכזב. הבדיקה עקשנית. לא עוזר החלון ולא עוזר הפנס ולא עוזרת הכמיהה. אין פס שני.
לצפיה ב-'אני מנסה להבין מה את כותבת, '
אני מנסה להבין מה את כותבת,
15/02/2019 | 23:19
197
 
או מה את בעצם רוצה לומר, ואני לא מצליחה. 
האם את רוצה עוד ילד? לא רוצה? מרגישה את הכמיהה לעוד ילד? או רק נזכרת באותה כמיהה לפני ילדת הקשת? 
 
יכולה לומר לך שהרופאה הגניקולוגית שלי אמרה לי בזמנו, לאחר לידתה של מעיין, שכל אישה שרוצה להימנע מהריון נוסף, צריכה להשתמש באמצעי מניעה כאלו או אחרים עד שהיא מפסיקה לקבל את הווסת. היא לא התייחסה לבטיחות של אמצעי כזה או אחר, או לסטטיסטיקות. גם לי יש מגבלות בעניין- בשל בעיות של מגרנות, אינני יכולה להשתמש בגלולות, אבל יש פתרונות אחרים... 
 
אשמח אם תוכלי לנסות ולנסח את הדברים בצורה בהירה יותר מבחינת התחושות שלך, אם הדברים ברורים עבורך. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
 
לצפיה ב-'אני חושבת שאני מבינה בהחלט'
אני חושבת שאני מבינה בהחלט
17/02/2019 | 09:49
1
160
גם כשמשחררים ומוותרים פתאום כשעולה האפשרות שוב מתחברים בכל העוצמה לכמיהה. אני חושבת שמאד קשה לסגור לגמרי דברים , לא ברמת השלמה שמופיעה בסרטים אמריקאים, לא ברמת ההשלמה שהיינו רוצות לזכות לה. אבל המצב שאת מתארת הוא דווקא לא רע בכלל, בלי טריגרים מאד ספציפיים יש השלמה ואפשר להמשיך הלאה בטוב. לו הייתי שם, הייתי מאד גאה בעצמי.
לצפיה ב-'מודה שאצלי זה אחרת לגמרי- '
מודה שאצלי זה אחרת לגמרי-
17/02/2019 | 10:13
140
ברגע שקיבלתי את מבוקשי- זהו. נסגרה לגמרי (!) הכמיהה לעוד ילד. 
גם כך כל כך הייתי קרובה לחוסר הגשמת החלום, שברגע שבקשתי מולאה- מאז- אני הכי מאושרת בחלקי ורק מתפללת לבריאותם של כולם. 
אני חושבת ומרגישה שתחושת השלמות הזו מאפשרת לי לנהל את הפורום הזה ואת הפורום השני. 
 
זו אני, כמובן, וכל אחת עוברת תהליכים אחרים, גם לאחר לידת ילד/ת הקשת. 
 
מרשה לעצמי לאחל לכולן הגעה לתחושה של שלמות ורוגע. 
 
שירה. 
 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'אני רואה שכוונתי לא הובנה כלל - הסבר בפנים'
אני רואה שכוונתי לא הובנה כלל - הסבר בפנים
17/02/2019 | 12:48
1
169
הי לכולן,
הכותרת שלי - מה יגידו אזובי הקיר - מתייחסת אלי. אני אזוב הקיר, המצוי בצדי ההתרחשויות, רחוק מהטלטלות של תקופת הביניים, אחרי תקופת הביניים, אחרי לידת הקשת, תוך שימוש באמצעי מניעה, ללא רצון לילד נוסף ----- ועל אף כל זאת ברגע שחשדתי שיש אולי אפשרות פצפונת שנקלטתי למרות המניעה - רצתי עם המקלון לעמוד באור השמש בחלון והרגשתי מחדש את הכמיהה של פעם -
 
ואם אני מרגישה ככה - בגילי - אחרי לידת הקשת - באיזו עוצמה חוות את זה הנשים האמיצות שכאן - דהיינו הארזים החסונים --- הנלחמות על ילד נוסף, המצויות בעין הסערה, בשיא הטלטלה ??? מאחוריהן אובדן ולפניהן... אין לדעת.
לצפיה ב-'תודה על ההסברים. כעת הדברים ברורים ומובנים'
תודה על ההסברים. כעת הדברים ברורים ומובנים
17/02/2019 | 12:58
33
לצפיה ב-'מקווה שאני אכן בביניים ולא אחרי'
מקווה שאני אכן בביניים ולא אחרי
01/03/2019 | 01:11
2
60
אני חוזרת לפה כל כמה חודשים ברגעים שהקושי משתלט, בשביל לפרוק קצת למקלדת.
עוד מעט שנתיים אחרי הלידה השקטה, ו-4 שנים מהפסקת ההריון הראשונה. לפני כמה חודשים סיימנו סבב טיפולים שלא צלח ועכשיו מנסה לאסוף את עצמי לסבב נוסף.
חשבון הבנק כבר מאותת לנו להפסיק עם הנסיונות, וגם הקופה כבר לא מוכנה לממן טיפולים, אבל קשה לי להרים ידיים.
בעלי לא כל כך מבין אבל זורם, יש לנו 2 בנות שש בבית, שלא מבינות למה אמא לא מצליחה להביא להן אח או אחות קטנים.
לא פשוט הביניים, אבל באמת מקווה שזה רק ביניים ולא כבר סיפור גמור.
לצפיה ב-'תקופת הביניים מזוית אחרת'
תקופת הביניים מזוית אחרת
01/03/2019 | 13:20
1
56
אמילי, הלוואי הלוואי הלוואי הלוואי שאת בסופו של שלב הביניים. חלק מהמהות שלו הוא שלא ידוע האם הוא אכן ביניים או סוף דבר. הלוואי שתזכי להרחיב את המשפחה, שההריון הבא יהיה תקין ויסתיים בידיים מלאות. כתבת כל כך בקיצור, אבל המאמץ, השחיקה, הסבל ותעצומות הנפש עולים בבירור מבין המילים.
ושאלה בירוקרטית לגבי הקופה -האם את לא זכאית למימון הטיפולים עד גיל 45?
לצפיה ב-'תודה על ההתייחסות '
תודה על ההתייחסות
01/03/2019 | 15:54
50
אני מנסה להרות עם ילד שלישי מסתבר שיש איזו מכסה של החזרות שהקופה מוכנה לממן לכל ילד. פעמיים כבר הייתי בהריון עם ה״ילד השלישי״ אך שתיהן נגמרו בהפסקת הריון בשלב מאוחר (כל פעם מסיבה אחרת של ביש מזל), אבל מבחינת הקופה סוכמים לי את כל ההחזרות יחד של כל הניסיונות (אצלם הבדיקה זה לא מתחדש בכל הריון אלא לפי לאיזה מספר ילד מנסים להרות).
לצפיה ב-'מעתיקה לבקשת המנהלת- מה עושים בשביל לשחרר?'
מעתיקה לבקשת המנהלת- מה עושים בשביל לשחרר?
07/02/2019 | 15:55
10
367
שנה ורבע לאחר אובדן בני ולידה שקטה בשבוע 37+2.
בספטמבר התחלנו שוב לנסות.
איכשהו הייתי תחת האשלייה שמיד איכנס להריון כפי שקרה בהריון של הלידה השקטה. לא קרה...
המחזורים שלי מדוייקים כפי שלא היו אף פעם, הביוץ נצפה כל פעם ע"י מקלוני ביוץ, מזוהה גם ע"י הפרשות וע"י כאבים. ועדיין לא נקלטתי.
וכולם אומרים לי לשחרר כי הלחץ גורם לכך שאני לא איקלט.
אז איך משחררים? אני כבר בת 37 (וחצי..) הזמן מתחיל לתקתק לי ממש חזק בראש...
בבית יש בנות לא קטנות בנות 11 ו-8 שמביעות כמיהה לאח קטן נוסף.
יש לי בעל מדהים ותומך שמרים אותי כל חודש,
יש לי עבודה מעניינת ומספקת ורק אני חיה מחודש לחודש וכל פעם מתפללת שבשמונה בחודש לא אראה את הדימום...עד מתי?!?!
לצפיה ב-'ועדכון...'
ועדכון...
07/02/2019 | 15:55
259
גם החודש הזה אפשר להספיד עקב המחזור שהפתיע והגיע יומיים מוקדם יותר
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
07/02/2019 | 19:57
5
184
הגבתי לך באריכות בפורום השני.
מה שרציתי עוד לשאול אותך קשור לנסיבות הלידה השקטה- האם ידעו לומר מה קרה? או שזה היה אחד מאותם מקרים שלא יודעים מה הסיבה? האם שלחו אותך לבדיקות קרישיות יתר? שלחו את העובר לבדיקות כלשהן? 
אני כמובן שואלת כל זאת לא חלילה כדי להכאיב עוד יותר, אלא כדי לבדוק האם אפשרי לעשות משהו כדי למנוע חס וחלילה הישנות של הדבר. 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
10/02/2019 | 09:20
4
196
ידוע מה קרה. לפני עשור ילדתי בניתוח קיסרי ושלוש שנים אחרי זה ילדתי לידה רגילה. גם הפעם התחלתי ללדת רגיל, אבל בפתיחה מלאה הרחם נקרע, לצערי, הייתה היפרדות שליה מלאה, מה שגרם לבני מוות כמעט מיידי.
הבהילו אותי לניתוח, אבל זה היה מאוחר מדי.
ההוראות להריון הבא הן פשוט לא להגיע לצירים, וכנראה שיילדו בשבוע 37 לכל היותר.
לצפיה ב-'נותרתי ללא מילים, רק חיבוקים'
נותרתי ללא מילים, רק חיבוקים
10/02/2019 | 09:35
50
לצפיה ב-'איזה סיפור קשה, שולחת לך חיבוק דרך המיקלדת'
איזה סיפור קשה, שולחת לך חיבוק דרך המיקלדת
10/02/2019 | 09:43
2
138
לגבי השאלה בהודעה הפותחת - אין לי עצה, אני לא ממש הצלחתי לשחרר. אבל כשנותנים לשיגרה היומיומית למלא את הזמן, יוצא שהדברים הטובים - הילדים, הבעל, העבודה המספקת, תופסים מקום מאד דומיננטי וזה יכול להקל.
לגבי האחרים שממציאים שבגלל הלחץ את לא מצליחה - שטויות במיץ ולא ברור לי איך אנשים מרשים לעצמם לתת עצות אחיתופל שכאלו. חוץ מלהגביר את האשמה ,מה התועלת באמירות כאלו?? הלוואי וכולנו יכולנו לצאת לסדנת שנטי בנגב ולפתור את כל שלל הבעיות שעולות כאן. נראה את כל המייעצים נרגעים לפי דרישה כשהם יהיו בסטרס.
ולגופו של עניין - האם בדקו שהקרע ברחם לא פגע ברירית ובסיכויי ההקלטות? עשית  היסטרוסקופיה?   
   
לצפיה ב-'היסטרוסקופיה'
היסטרוסקופיה
11/02/2019 | 13:32
1
106
ביולי הלכתי לפרופ' שיף (עשרה חודשים אחרי הלידה השקטה) והוא בדק אותי, אמר שהרחם נראה תקין. המליץ על היסטרוסקופיה אבחנתית כדי לבדוק שהכל בסדר באזור התפר. הלכתי אח"כ למומחית בתחום פה בצפון, שבדקה אותי ואמרה שהיא לא רואה צורך בהיסטרו', כי גם הפעולה הזו יכולה לעשות הידבקויות והיא מבקשת שרק אם יהיה איזשהו שינוי בכמויות הדימום או אם אנסה כמה חודשים ולא אצליח להיקלט אז שאחזור אליה. אני עכשיו בהתלבטויות אם לחכות עוד חודש חודשיים, או ללכת אליה ובכל זאת לבצע את ההיסטרוסקופיה
לצפיה ב-'כמו שויקטור כתבה- היסטרוסקופיה אבחנתית לא אמורה לפגוע ברירית'
כמו שויקטור כתבה- היסטרוסקופיה אבחנתית לא אמורה לפגוע ברירית
12/02/2019 | 21:23
70
בסה"כ ממלאים את הרחם במים ומצלמים אותו מבפנים עם סיב אופטי- נראה כמו סרט בערוץ המדע.
יש מעט מאד דימום אחרי הבדיקה לא שמעתי מעולם שהיא יכולה לגרום להידבקויות, רק לאבחן אותן.
לצפייה - מוסתר
10/02/2019 | 09:35
לצפיה ב-'קראתי את זה גם!'
קראתי את זה גם!
11/02/2019 | 13:36
1
119
אני בהחלט משדרת לכולם שיעזבו אותי בשקט ושייצאו לי מהרחם,
נראה שזה די עוזר, כי כבר מפחדים לשאול אותי.
אבל מי שאני כן פותחת את ליבי בפניה לגבי התסכול שלי בעניין הזה,
מייד אומרת לי שאני צריכה להרפות ושזה יקרה כשזה יקרה.
עצה שכאמור לא באמת ניתנת לביצוע ברמה הפרקטית...
נראה לי באמת שאם עוד חודש-חודשיים לא יצלחו הניסיונות, אחזור לבירורים ואולי באמת אבצע את ההיסטרוסקופיה, למרות שגם זה מפחיד אותי
לצפיה ב-'היסטרוסקופיה אבחנתית אינה פולשנית'
היסטרוסקופיה אבחנתית אינה פולשנית
12/02/2019 | 12:05
84
ולכן אינה אמורה בפני עצמה לגרום להידבקויות.
אני עשיתי מס' אבחנתיות ומס' ניתוחיות והוסבר לי ע"י ד"ר חן גולדשמיט, שהוא אחד המומחים המובילים בארץ לתחום שרק התעסקות פולשנית עם הרחם והרירית עשויה לגרום להידבקויות וגם אז הסיכון הוא די נמוך, אצל מי שאין לה נטיה לכך (נשים רבות עוברות קיסרי וגרידות ולא סובלות מהידבקויות כתוצאה ולמעשה גם אני אישית עברתי מס' גרידות וללא שום סיבוך מהן שהוביל בזמנו לקושי להרות... הכל התחיל אצלי בשלב מתקדם יותר ולמעשה אחרי הקיסרי במקרה שלי).
לצפיה ב-'ANA חיובי והקשר להפלות'
ANA חיובי והקשר להפלות
08/02/2019 | 11:25
2
231
שלום בנות,
לצערי גם אני מצטרפת לפורום הזה עקב הפלה נדחית שעברתי לפני שבוע.
קצת רקע שלי:
בת 31, עברתי טיפולי פוריות מפרכים במשך שנה עקב PCOs, ונקלטתי להריון ראשון לאחר החזרת עובר מוקפא שלצערי נפסק בשבוע 9 כאשר העובר הפסיק להתפתח והדופק נפסק. גיליתי את זה רק בסוף שבוע 11 כשהגעתי לשקיפות עורפית מלאת ציפייה וחטפצי את הכאפה של החיים שלי.
אושפזתי לצורך הפלה עם ציטוטק. הסתבר שאני מה-20% שזה לא משפיע עליהם, ואחרי 3 ימי אישפוז עברתי גרידה.
ברקע: תת פעילות של בלוטת התריס (מטופלת תרופתית) ונשאות של מוטציות הטרוזיגוטיות לפקטור 2 ו- mthfr (טופלתי בקלקסן בסבב האחרון).
בנוסף, בבדיקות הדם יצא שיש לי ANA חיובי בטיטר של 1:160 ו- anti-histone שמעל מהנורמה (בדיקת כל שאר הנוגדנים תקינה).
ביקרתי ראומטולוגית כבר בתחילת ההריון שאמרה לי שכיוון שזו הבדיקה היחידה שיצאה חיובית, אין לזה משמעות ולא צריך שום טיפול. גם רופא הנשים שהייתי אצלו במעקב וכן רופא הריון בסיכון שניהם אמרו את אותו דבר כמו הראומטולוגית.
עם זאת, שיטוט באינטרנט מעלה קשר בין ANA חיובית להפלות.
רציתי לשאול אם גם למישהי מכן היתה ANA חיובית בהריון שנגמר בהפלה?
האם קיבלתן טיפול כלשהו בעקבות כך?
אם כן מהו?
מי היה הרופא שנתן אותו?
האם עזר בהריון הבא?
תודה.
לצפיה ב-'משתתפת בצערך על אובדן ההריון'
משתתפת בצערך על אובדן ההריון
08/02/2019 | 15:12
1
105
ובכלל- עצוב לקרוא על הדרך שמתארכת, על טיפולי הפוריות, ההפלה והגרידה. 
 
קראתי מספר פעמים את מה שכתבת, ולמעשה, אני מבינה ש-3 רופאים אומרים לך את אותו הדבר לגבי הבדיקה על הANA. אני לא מבינה בתחום בכלל מבחינה רפואית. רק רוצה לסבר את אוזנך, שעברתי 7 הפלות, ואין לי ANA חיובי. 
(וגם לא היתה לי קרישיות יתר, ולא בעיות רחמיות, ולא כלום. רק עוברים דפוקים..., עד שהגיע המזל). 
 
אנחנו תמיד מחפשים תשובות, ולא תמיד יש כאלו. שמעת חוות דעת של 3 רופאים. נשמע לי די והותר. מקווה שאולי מישהי פה תוכל לשפוך יותר אור על העניין או לספר לך מנסיונה האישי. 
 
מאחלת לך שההריון הבא יגיע במהירה, ויסתיים בידיים מלאות.
שירה. 
 
 
 
שירה דוד 
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים עם קשיים התפתחותיים ולקויות למידה
הדרכת מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות
מנהלת פורום אובדן הריון ופורום הריון אחרי אובדן, תפוז. 
ליווי ותמיכה בנשים לאחר אובדן הריון.
09-7749028
 
לצפיה ב-'תודה רבה על המלים החמות! '
תודה רבה על המלים החמות!
08/02/2019 | 18:13
23

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
ד
מתקשים בפוריות?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ