לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום נשים לאחר לידה - תמיכה
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

הקלה מיידית על שיעול, בבקשה...
10/11/2015 | 08:10
2
113
מאתמול אחר הצהריים עד עצם הרגע הזה לא מפסיקה להשתעל, כולל בלילה, כולל כאבי ראש וכאבי גב תחתון (!) מרוב שיעול, כולל גרון חרוך שכבר לא יכול יותר...
 
עד שאגיע לרופאה - מה עזר לכן? בדגש לכן ולא לילדים, ובבקשה גם לא רקיחות מיוחדות, שאין לי כוח לשום דבר כזה (ודבש אני גם לא אוכלת).
 
תודה...
קודאין..
10/11/2015 | 18:23
1
120
לדעתי, רק קוד אקמול נמכר ללא מרשם ומכיל קודאין.
גם לי קרה והדבר היחיד שעזר (חלקית) היה סירופ המכיל קודאין. וגם כדורי קודאין.
תרגישי טוב!
קוד אקמול דורש מרשם...
16/11/2015 | 12:55
68
בינתיים קיבלת גם את זה וגם אריוס - תרופה שהקלה מאוד על כל ההצטננות וגם על השיעול (מציינת כאן למען הדורות הבאים...)
דימום וחום חודש וחצי לאחר לידה
10/11/2015 | 10:33
114
היי
אני חודש וחצי אחרי לידה (קיסרי)
התחיל דימום אתמול- ככל הנראה מחזור ראשון לאחר לידה
הדימומים מאסיבים מאוד!!! וגם היה לי חום אתמול (38) שכרגע ירד בעקבות אקמול שלקחתי
סיבה לדאגה? לפנות לרופא נשים?

 
הקלה מיידית על שיעול, בבקשה...
10/11/2015 | 08:12
2
65
מאתמול אחר הצהריים עד עצם הרגע הזה לא מפסיקה להשתעל, כולל בלילה, כולל כאבי ראש וכאבי גב תחתון (!) מרוב שיעול, כולל גרון חרוך שכבר לא יכול יותר...
 
עד שאגיע לרופאה - מה עזר לכן? בדגש לכן ולא לילדים, ובבקשה גם לא רקיחות מיוחדות, שאין לי כוח לשום דבר כזה (ודבש אני גם לא אוכלת).
 
תודה...
אנלציה?תרגישי טוב
10/11/2015 | 12:34
1
16
16/11/2015 | 14:23
5
תצפית בתינוק שרק נולד
08/11/2015 | 23:04
220
 
למטרת לימודים דרושה אם שעומדת ללדת בחודש נובמבר-דצמבר
לצורך תצפית בתינוק צעיר במסגרת לימודי התפתחות הילד
לתואר שני באוניברסיטת חיפה.
התצפית מתקיימת בבית המשפחה פעם בשבוע למשך כשעה ...
 
 
שרשור "אותי זה מצחיק" להעלאת המורל...
04/11/2015 | 07:48
4
129
ראיתן את הקשקוש הזה עם החתולים?
04/11/2015 | 07:50
3
377
 
אני לא יכולה להפסיק לצחוק. עם של אנשים גאונים בחיי - כמעט כל הבדיחות הורסות בעיני  (יש יחס הפוך בין האינטלגנציה של העם שהגה את הבדיחות לאינטלגנציה של נבחריו שהגה את הרעיון מושא הבדיחות)
אבל ראית איך בין החתולים לפיצול גלגלצ, אף אחד כבר
04/11/2015 | 17:15
282
לא מדבר על הגז? אם זה לא גאונות של יחסי ציבור מצד ביבי-בנט, אז אני כבר לא יודעת מהי גאונות.
לדעתי בכלל מדובר בקוד:
04/11/2015 | 19:09
1
313
את יודעת איך בצבא מזיזים "גפרורים" ממקום למקום? לדעתי גם ה"חתולים" שאריאל רוצה לטרנספר אינם בעלי ארבע רגליים וזנב...
אוי ויי.... אבל הוא דיבר רק על חתולים ממין אחד
04/11/2015 | 23:02
230
אז "חתולים" מאיזה מין הוא רוצה לטרנספר לדעתך? אולי השפם הוא הרמז.
ספרים - המלצה + שאלה
30/10/2015 | 09:53
20
443
אפתח בהמלצה: סדרת ספר אוליביה החזרזירה (Olivia the pig). אנחנו נחשפנו בארה"ב ומאז הילדים מאוהבים. 
אולי מיותר לציין, אבל גילינו יחסית לאחרונה את סדרת ספרי ד"ר סוס (או שבעצם עכשיו הילדים בגיל המתאים ).
השאלה איפה אני מוצאת את סיפרי אוליביה ב*אנגלית* (אנחנו בישראל) גוגל לא תרם לי...
תודה רבה 
אוי אני אוהבת כל כך את החזרזירה הזו
30/10/2015 | 12:58
1
358
מה שיפה בספרים האלה זה שזה ספר ילדים עם קריצה למבוגרים.
נחשפתי לספר הזה דווקא בארץ במסגרת קורס מדהים של ספרות ילדים. כמובן שהבאתי איתה כמה ספרים בעברית לפה.
לגבי הספרים באנגלית- אני חושבת שראיתי גם באנגלית בסטימצקי לפני שעזבנו.
ובגללך אני נסחבת עכשיו עם 2 ספרים של "אוליביה"-עשית לי חשק להקריא לקטקטים שלי
 
31/10/2015 | 16:38
10
באמאזון או ב בוק דפוזיטורי
30/10/2015 | 13:54
7
44
איך לא חשבתי על אמאזון? מצאתי, תודה!
31/10/2015 | 16:39
6
39
אני שוב ממליצה על בוק דפוזיטורי
31/10/2015 | 20:43
3
210
משלוח חינם לישראל והרבה יותר מהיר מאמזון
האמת לא מכירה, אגגל. תודה על ההמלצה.
01/11/2015 | 13:13
23
מצטרפת להמלצה
01/11/2015 | 14:16
24
04/11/2015 | 19:10
9
ואני אשלים עם אנטי-המלצה מצפונית לאמאזון
02/11/2015 | 04:01
1
225
כי יש שלל עדויות לגבי היחס המחפיר שלהם לעובדות נשים
 
למשל
 
 
ולעובדים שלהם באופן כללי
 
 
 
זה רק מקצת מן הלא-מובחר. אני משתדלת להצביע עם כרטיס האשראי ולבחור אתרים אחרים להזמין דרכם.
הרושם הכללי שקיבלתי הוא שהיחס המחפיר הוא לכלל העובדים
02/11/2015 | 12:08
139
וגם אני כבר לא קונה מהם
אם בחזירים עסקינן, ממליצה על פפה פיג
30/10/2015 | 17:04
173
אני מחכה שהקטן יהיה גדול מספיק לראות את זה.
מאז שאנחנו בישראל, הקינדל מככב.
30/10/2015 | 19:56
1
201
יש ספרי ילדים באנגלית בסטימצקי וגם בצומת ספרים, אבל המבחר מצומצם.
אנחנו פחות בקטע של קינדל..
31/10/2015 | 16:41
136
נבדוק גם בסטימצקי ובצומת ספרים... תודה!
מתנת יום הולדת לבן הזוג
02/11/2015 | 10:57
6
175
מחפשת רעיונות למתנה/ות לבן זוגי (בן ה-46) הן חומריות (כלומר, חפץ כלשהו) והן חווייתיות.
אין לי כיוון... בשיטת האלימינציה אני יכולה לכתוב מה *לא*:
לא בגדים, לא שעון, לא מוצרי טיפוח למיניהם לרבות אפטר-שייב, לא ספר (למרות השרשור ), לא גאדג'טים, לא "משהו למשרד", לא "סתם שטויות" (כלומר, כן משהו פרקטי). כן, אני יודעת. זה לא מותיר הרבה אופציות (אבל, בגלל זה אני מתייעצת).
מבחינה חווייתית - משהו שנעשה בערב ביום חול. (לצערי) אין לנו יום שלם לבלות בו (לא מסעדה/ בית קפה).
תודה מראש 
exit room? חדר חווייתי שצריך לפתור בו חידות כדי לצאת
02/11/2015 | 12:05
193
אני מתכננת כבר זמן רב לעשות משהו כזה עם בן הזוג, עוד לא הגענו לזה.
שמעתי שזה ממש כיף לחובבי חידות ו"מתח"
אצלנו כל דבר עם USB נחשב שווה
02/11/2015 | 19:59
178
וליום ההולדת האחרון הוא קיבל מפתח ראצ'ט עם סט בוקסות מתאים והיה מאושר מאד (אחרי ששבוע קודם נתקע בלי הבוקסה המתאימה ועם מפתח עלוב).
 
 
כרטיס ל
02/11/2015 | 22:26
139
- משחק כדורסל
- משחק כדורגל
- הצגה  / סרט
- כרטיס להופעה (למרות מה שכתוב בעיתונים דווקא מגיעים אומנים מחו"ל לאחרונה)
- טיסה בשמי הארץ
- גירוד (כרטיס גירוד של מפעל הפיס)
- מטמון (מתנה לכל המשפחה )
 
 
מזל טוב
בעיני הערך החומרי לא ממש חשוב - העיקר המחשבה
03/11/2015 | 13:57
143
באחד מימי ההולדת של רמבו קניתי לו מראה פנורמית לרכב (מתכוונת למשהו כזה - https://www.google.com/webhp?sourceid=chrome-insta... )
 
כדי שיהיה בטוח בדרכים ויחזור הביתה בשלום כי אוהבים אותו בבית, וגם "כדי שייזכר בי בחיבה כל פעם שהוא מביט בה" (= עשר פעמים ביום לפחות )
 
זה ביחד עם דייט זוגי של ארוחת ערב במסעדה היה בעיני אחת המתנות המוצלחות. שלא לדבר על זה שאחר כך שנים אפשר לחזק את מעמדה של המראה כשנוסעים באוטו (ע"ע "פשיייייי - איזו מראה אליפות. מי התותחית שקנתה לך כזאת?")
מצטרפת לשאלה - משהו חוויתי כבר יש, אבל רוצה להוסיף משהו
03/11/2015 | 21:59
1
185
חומרי קטן. כיוון שהחלק החוויתי של המתנה כבר ידוע לבחור, הייתי רוצה משהו קטן הפתעה ביום ההולדת עצמו. בדרך כלל אני לא רעה בלחזות מה ירצה, אבל הפעם מוחי יבש. לאחרונה חזר לאוניברסיטה ללמוד תואר שני, מתעניין גם במוסיקה. יש רעיונות?
אולי משהו כיפי/נעים ללימודים?
04/11/2015 | 01:50
122
נגיד תרמוס קטן יפה/אלגנטי שאפשר לקחת איתו קפה או תה כיפי? או איזה כלי כתיבה "שווה"? או אולי מטריה אלגנטית של גברים?
קצת ונטילציה על המצב
28/10/2015 | 20:17
22
251
בשבועיים האחרונים יצא לי פעמיים להגיע לשפרעם
28/10/2015 | 20:26
2
498
בענייני עבודה.
בפעמיים האלה ממש הרגשתי את המבטים המופתעים של האנשים ברחוב, כי אין הרבה לא מקומיים שמסתובבים ברחובות.
לשמחתי, הרגשתי בטוחה לגמרי. 
וכמו בכל עיר הדבר הכי מבאס בביקור היה מצוקת החניה, אבל זה לא קשור למצב.....
 
חוץ מזה בעלי מתעקש להסיע בבוקר את הבכור במקום שיסע בתחבורה ציבורית. קשה לי בבוקר עם הסידור החדש אבל אני לא יכולה לשכנע אותו.
 
מבאס
29/10/2015 | 00:20
1
288
איפה אתם גרים?
 
לא קשור ישירות... אבל אני בדיוק בנסיעת עבודה לאירופה ואמא שלי באה לבקר (ולהנות מחדר המלון שלי) ואני מרגישה לא נוח/בטוח לדבר פה עברית ברחוב.
עיר בצפון
29/10/2015 | 21:44
42
נסיעה מתוכננת בעוד שבועיים
29/10/2015 | 09:57
18
464
לכנס במרוקו, מכל המקומות בעולם
אני מתלבטת
אה - הייתי שם לפני שנה וחצי
29/10/2015 | 10:35
17
364
חפשי הודעות שלי פה מ-2014 עם המילה מרוקו.
 
היו שם גם משתתפים מישראל בכנס,שהיה במלון מפואר בפרברי מרקש.
 
הייתי שם את המינימום הנדרש ועפתי משם (לא טיילתי ברחובות - הייתי רק בכנס). לא הרגיש מאוד מסוכן (ברזיל ומקומות אחרים ביבשת אפריקה מרגישים מסוכנים יותר).
 
לא הייתי נוסעת לשם כתיירת
אני מניחה
31/10/2015 | 13:38
16
253
שלא נכנסת לשם עם דרכון ישראלי ולא בתקופת אינתיפאדה.
אכן. אם כי
02/11/2015 | 06:13
15
209
בדרכון שלי כתוב איפה נולדתי - כך שזה לא לגמרי משנה.  וגם, השם האמיתי שלי הרבה פחות אנגלוסקסי מהשם התפוזי - והוא, ביחד עם מראי, מסגיר את מוצאי הים-תיכוני.
 
אם הנסיעה העומדת על הפרק כרגע היא עם קבוצה ישראלית (שיכולה לשמש מטרה יותר "אטרקטיבית" כי היא קבוצה שלמה ולא רק אדם אחד) - נדמה לי שלא הייתי נוסעת כרגע.  והאמת היא שאם לא הייתי צריכה ליסוע לשם יותר אי פעם - לא הייתי מתלוננת
אל תשאלי
02/11/2015 | 08:06
14
207
לא זו בלבד שמדובר בקבוצה, אלא בנסיעה למטרות "שלום" ושיתוף פעולה איזורי-מדעי. ביטול מצדי יהיה מאוד בוטה כרגע, ולעומת זאת, אנחנו ממש ברווזים. לא יודעת מה לעשות.
אולי כדי לך להתייעץ ולשאול לגבי אמצעי ההבטחה
02/11/2015 | 22:21
6
183
אם אתם במשלחת רשמית, אולי אפשר להתייעץ עם המארגנים מהם האמצעים לשמור עליכם.
אולי משרד החוץ יכול להנחות לגבי "אזהרות מסע".
 
אין ספק שזה מלחיץ, אבל כל מקום על הגלובוס בתקופה האחרונה הוא כזה.
לפעמים זאת הזדמנות של פעם בחיים לנסוע למקום כזה (הכוונה כחוויה, לא כחוויה אחרונה )
 
אם תחליטי לנסוע, שתהיה לך נסיעה טובה ופורה! (וכמובן תחזרי לספר איך היה ).
אוי - באמת נשמע "ברווזים"
03/11/2015 | 14:01
5
171
מצטרפת להמלצה להתייעץ עם משרד החוץ, שודאי יקשר אתכם עם הגורמים הנכונים לייעוץ בנושא אבטחה
 
מבינה לליבך. כבר נסעתי לכל מיני מקומות חשוכים שבהם שקשקתי בכל רגע. באחד מהם השתוקקתי לישון בתוך כספת בשגרירות ישראל המקומית - עד כדי כך הרגיש שם לא משהו.
 
. אני יכולה רק לתת לך טיפים אישיים לגבי איך לנסות לוודא שתשמעי אם פותחים את הדלת במלון  (למרות שיש הגורסים שעדיף כבר לישון ולא לדעת)
אני לא חושבת
04/11/2015 | 08:30
4
171
לדעתי אם משרד החוץ היה יודע על הנסיעה הזו, היה מנסה למנוע אותה בכל מחיר. הידברות אזורית לדעתי מוגדרת ברשימה ה"ביג נו נו" של הממשלה הזו. יש אזהרות מסע ארוכות טווח למרוקו, לא משהו מיוחד בזמן האחרון. מדובר בקבוצה, אבל לא ממלכתית. ואין לישראל שגרירות במרוקו.. יהיה בסדר, יש ביטוח חיים שמן והשאר בידי אללה. לזכותי ייאמר שאני נוסעת עם שני זוכי פרס נובל ישראלים (ועוד כמה לא ישראלים), אם מישהו ייעשה לנו משהו כבר תשמעו על זה ביג טיים בכל העולם.
נשמע ממש מעניין
04/11/2015 | 09:48
3
158
לא כמו משהו שהייתי מוותרת עליו בגלל המצב
אכן, והחלטתי לא לוותר
05/11/2015 | 12:40
2
28
סעי בשלום, חזרי בשלום ותחזרי לעדכן
05/11/2015 | 16:29
1
108
מקווה שתמצאי את מרוקו יותר אטרקטיבית ממה שאני מצאתי אותה
היא נוסעת בקבוצה, אני חושבת שיותר קל להתמודד ככה
05/11/2015 | 17:15
120
עם אפיזודות לא נעימות.
 
נסיעה טובה
Ani15
26/11/2015 | 19:37
6
17
נסעת? חזרת?
 
אשמח מאוד לשמוע חוויות.
 
 
מצטרפת! גם אני סקרנית
26/11/2015 | 21:23
3
ובכן
28/11/2015 | 07:45
4
18
הייתי, שרדתי וחזרתי כדי לספר.
בענייני הבטחון, ביום השני הציבו חיילים בשער המלון וגלאי מתכות בדלת. אני לא בטוחה שהם ידעו מה לעשות אם יש צורך, אבל הם היו שם. מעבר לזה, לא הרגשנו מאויימים.
היינו ברבאט, שהיא עיר מודרנית לגמרי (חוץ מהחלק ה"עתיק") ולא מאוד מעניינת מבחינה תיירותית. אין בעיה להסתובב ברחובות וישראלים מתקבלים בברכה.
מבחינת הכנס, היה מאוד מעניין, פחות מבחינה מדעית ויותר מבחינה תרבותית. כמה פעמים בחיים יוצא לך לשמוע יד ראשונה על החיים במדינות ערב. אם היו יותר הזדמנויות כאלה, יש מצב שהמזרח התיכון היה נראה אחרת. מצד שני, זה כל כך קשה לארגן מפגשים כאלה, הרבה יותר ממה שחשבתי.
זוכי פרס נובל בכימיה מתאפיינים, בהכללה גסה, ביכולת יוצאת דופן להיות קשובים לעצמם ולא לשמוע אף אחד אחר.
נשמע מרתק!
28/11/2015 | 08:21
12
וברור שהחלק התרבותי הוא החלק המרתק. אכן, חבל שכל קשה ליצור את המפגשים הללו...
 
אם בא לך לפרט על המפגשים ״יד ראשונה״ אני מאוד אשמח (כאמור מרתק!).
 
טוב שהיית ושרדת. ותודה שחזרת לספר
 
ממה שאת מתארת אני מבינה שבפעם הבאה תהיה פחות התלבטות?
28/11/2015 | 10:31
2
12
נשמעת חוויה מרתקת !
מקווה שצלמת הרבה.
 
זוכי פרס נובל הגיעו לפרס כי במהלך המחקרים שלהם הם לא שמעו בקול של אף אחד ולכן הצליחו להגיע למקום שאף אחד לא הצליח בו לפניהם, ככה שלא מפתיע שהם קשובים רק לעצמם .
מצער שעכשיו הם לא לוקחים את הפרסום שלהם לטובת הכלל.
 
עונה לשתיכן
28/11/2015 | 10:34
1
18
לא צילמתי הרבה וגם לא אפרסם פה מידע "מיד ראשונה" כי חלק מהאנשים שהגיעו לכנס הזה הסתכנו בכך לא מעט, ובארץ המוצא שלהם לא צריכים לדעת על זה. זה לא סוד, אבל לא מפורסם.
במקרה הזה הנובליסטים דווקא בהחלט פעלו לטובת הכלל, הנוכחות שלהם בכנס מעלה מאוד את היוקרה שלו ולא נותנת להם כלום. רק שהיה נחמד אם הם היו אשכרה משוחחים עם אנשים אחרים ולא רק מרצים לאחרים (וגם זה בהכללה גסה, יש כאלה שאינם מתנהגים כך).
טוב ששבת בשלום ועבר חלקייייי
29/11/2015 | 03:35
15
נשמע שבילית שם יותר נחמד מהחוויה שלי במרוקו (שהיתה במרקש, לא ברבאט).
מצב רוח לאחר שלושה חודשים מהלידה
28/10/2015 | 12:19
7
442
שלום לכן,
רציתי להתייעץ,
אישתי כבר שלושה חודשים לאחר הלידה ואני מרגיש שהיא עדיין לא חזרה לא עצמה.
לא הייתי מגדיר את זה כדיכאון לאחר לידה, אבל יש לי את התחושה שהיא עדיין לא חזרה לעצמה מבחינת הגוף היא גם אומרת את זה.
בנוסף לכל זה שהיא כל היום בבית בחופשת לידה שזה מתיש בעד עצמו.
 
מה הייתן מציעות לעשות?
תודה,
אסף.
לא הבנתי
28/10/2015 | 16:26
2
308
היא לא חזרה לעצמה מבחינת הגוף, הגזרה, או מבחינת מצב הרוח?
הגוף השתנה במשך 9 חודשים וסביר להניח שיקח גם 9 חודשים עד שהוא יתקרב למה שהיה קודם, אבל הגיוני שהיא לא תראה כמו שנראתה לפני ההריון, וציפיה לא ריאלית והרסנית כזאת אכן יכולה ליצור אצלה דיכאון.
חופשת לידה זה אכן מתיש ואני מציעה שתנסה לקחת ימי חופש, להציע לה עזרה בתשלום מבייביסיטרים (אם אין משפחה שיכולה לעזור), שבסופי שבוע תיקח את התינוק ותיתן לה זמן חופשי לבדה, שאם היא לא מניקה אז תשתתף גם אתה בהאכלות הליליות כדי שהיא תוכל לישון לפעמים.
אם מדובר במצב רוח דיכאוני, יתכן שיש לה דיכאון אחרי לידה. מדובר במצב רפואי שבו אין איזון הורמונלי במוח, ובהרבה מיקרים הוא נפתר לאחר לקיחת תרופה, כמו מצבים רפואיים אחרים. לא תמיד קל לאבחן דיכאון וזה לא תמיד ברור לעין שמדובר בדיכאון. אולי שווה להתיעץ עם רופא ולראות מה רופאה תחשוב.
תודה רבה על התגובה
28/10/2015 | 17:38
1
318
היי,
תודה רבה על התגובה שלך!!
אני באמת אנסה לעשות את זה , אבל חשבתי יחד עם זאת לרשום אותה אולי לקורסים , כבר רשמתי אותה לעיסוי תינוקות.
מחפש עכשיו קורס התעמלות לנשים.
 
תודה,
אסף.
למה אתה צריך לרשום אותה?
28/10/2015 | 20:35
269
אם בעלי היה רושם אותי לחוג התעמלות הוא היה ישן על הספה, במיוחד אם זה היה כל כך קרוב לזמן הלידה. אני מבינה שאתה מתגעגע לגוף שלה ואיך שהיא היתה, אבל היא היתה בהריון וילדה! אז אני במקומך הייתי יורדת ממנה לגמרי ועושה מה שהיא מבקש ולא מנסה לדחוף אותה לעשות דברים שהיא לא בהכרח רוצה. אם יש לך בעיה עם גוף נורמלי של אישה אחרי לידה, אני מציעה שאולי תחפש חוג בשבילך שיעסיק אותך ויתן לך פחות זמן לחשוב על אישתך עם הגוף הנורמלי והנשי. אולי אין לה דיכאון אחרי לידה אבל אם היא תראה שבעלה כל כך לא תומך בה אני לא יודעת אם היא לא תפתח דיכאון. אני יודעת שאני בהחלט הייתי מרגישה נורא אם בעלי היה עושה את זה. ואני כותבת את זה אחרי שאני נרשמתי לחדר כושר אחרי הלידה בעצמי ועכשיו בעלי צריך לשנות את כל סדר היום שלו בעבודה כדי לאפשר לי ללכת לחדר הכושר כשאני רוצה. אבל זה הגיע ממני, אני רציתי. אם בעלי היה רומז משהו כזה, במיוחד כשאני עשר שניות אחרי הלידה כמו אישתך, זה היה נגמר רע מאוד.
אם היא רוצה חוג אני בטוחה שהיא יכולה להרשם אליו בכוחות עצמה, לא?
להיות כל היום בבית בחופשת לידה זה לא רק מתיש
29/10/2015 | 00:26
3
250
אלא גם יכול להיות מבאס וסיבה אובייקטיבית לדכאון בעיני חלק מהנשים (אני למשל...). זה גם יכול ליצור תחושה של קריזה וייאוש של איך "נגמרו לך החיים" בעוד בן זוגך ממשיך בחייו המצויינים ללא הפרעה.
 
היא עבדה לפני הלידה? אם כן - יש לה תכניות קונקרטיות מתי לסיים את חופשת הלידה? מנסיוני האישי זה עושה פלאים למצב הרוח לחזור לעבוד במקום להחליף חיתולים כל יום.
 
ההמלצה האישית שלי היא לברר בעדינות אם היא מתגעגעת לחיים הקודמים שלה - אני מניחה שהם כללו עבודה אבל אולי דברים אחרים - ולתכנן ביחד איך לנסות לשקם קצת את החיים שהיו לה לפני הלידה. זה מן הסתם דורש למצוא סידור לתינוק/ת לפחות לחלק מהזמן.
 
מאחלת לכם הצלחה. לידת תינוק זה אירוע מאוד מטלטל מבחינה משפחתית/זוגית ולוקח זמן למצוא את האיזון מחדש.  אתם רק 3 חודשים אחרי - זה לוקח הרבה זמן...
אני חושב שלא הבנתן אותי עד הסוף
29/10/2015 | 09:03
2
337
לא התכוונתי לזה שחס וחלילה אני לא אוהב את הגוף שלה או דברים כאלה.
שאלת למה היא לא רושמת את עצמה? כי היא חלושס , היא בטטה :) ולכן אני מנסה להכריח אותה שתרשם. היא לא בדיכאון, היא פשוט מאוד עייפה וקשה להיות בבית כל היום עם התינוקת ושאתה עייף מאוד. אז אני מנסה לגרום לה שתעשה עוד דברים עבור עצמה שיגרמו לה להרגיש יותר טוב מבחינת עצמה ומבחינת הגוף שלה.
לגבי אם היה מתגעגעת לחיים הקודמים שלה - זה ממש לא זה, כלומר כל מה שהיא רצתה זה שיהיה לנו כבר ילדים והיא אמהית מאוד!
אין בהכרח סתירה בין השניים
29/10/2015 | 10:38
231
גם נשים שמאוד רצו ילדים מגלות לפעמים ש"חופשת" לידה עושה להן רע מאוד.  קשה לדעת מראש איך דברים ירגישו.
 
בדיוק היתה על זה כתבה בטמקא היום (עמוסה בקללות של מגיבים): http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4714939,00...
 
על כל פנים - בעיני הדבר הכי עוזר להתמודדות עם תשישות זה מישהו/י שישמור על התינוק בזמן שהיא יכולה לישון קצת [אפשר בבית לידה אם היא מניקה - עדיין זה יאפשר לה לנוח]
 
היא מאוד עייפה, אז אתה רושם אותה לחוג התעמלות?
29/10/2015 | 18:37
248
כדי שהיא תהיה יותר עיפה ומחוסרת כוחות?
אולי תיתן לה לישון בלילה? תיקח יום חופש פעמים בכמה שבועות ותיתן לה להתאוורר?
ולידיעתך, גם נשים שעובדות יכולות להיות אמהיות. אכן כן, מקווה שלא נפלת מהכסא מהמשפט שכתבתי. גם אם הן רצו ילדים ואוהבות את הילדים יכול להיות שהן רוצות להיות דברים מעבר לרק אמא. אני מניחה שאתה מצליח לאהוב את התינוק למרות שאתה עובד, נכון? אז אתה חושב שהיא תתקשה לעשות זאת?
כתבה על דיכאון אחרי לידה
29/10/2015 | 12:35
106
שלום אמהות,

שמי לימור ואני עובדת על כתבה בנושא דיכאון אחרי לידה.
מדובר במצב נפשי שעלול להיות הרסני והסובבים לא מודעים אליו בכלל; ולכן אני רוצה להעלות את המודעות ואת רמת החשיפה של הנושא.
מי רוצה להרים את הכפפה ולסייע לי לסייע לאחרות ? מי רוצה לספר את הסיפור שלה על מנת לפקוח את העיניים לאחרים, לגרום לאותו גבר להבין שאשתו בדיכאון אחרי לידה, לגרום לאותה אישה להבין שזה מה שעובר על הבת שלה, ולסייע לכל אותן נשים שנמצאות במקום האפל הזה, לצאת אל האור.

מחכה להודעות מכן בפרטי.
נשיקות.
אני זוכרת את הריבועים המדהימים הללו, קראו לזה-קרוקלית!!!
29/10/2015 | 10:13
90
|*|פורומים חדשים בתפוז|*|
( לעמוד שלי בתפוז )
22/10/2015 | 16:43
29
|כסף|יש לך שאלות לגבי העסק שלך? מעוניין לדעת כיצד למקסם את הרווחים?
|שמאל|היכנס עכשיו לפורום ייעוץ עסקי ושדרג את העסק שלך:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|@|מעוניין להסיר את הקעקוע הישן? רוצה להתייעץ לגבי שיטות ההסרה הקיימות בשוק?
|שמאל|היכנס לפורום הסרת קעקועים, תשאל ותתייעץ:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|לב-ש|עומדים להתגרש? יש לכם שאלות לגבי התהליך?
|שמאל|בפורום גירושין תוכלו להתייעץ עם עורך דין מומחה ומנוסה:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|דושיח|עליכם ליישב סוגיה שאינה פתורה? הסתכסכתם עם השכנים?
|שמאל|בפורום גישור תוכלו לשאול ולהתייעץ בדרך ליישוב המחלוקות:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...

|*|מתעניינים במפת הכוכבים? מחכים לדעת איזה יום מצפה לכם מחר?
|שמאל|פורום אסטרולוגיה בהנהלה חדשה! הכנסו עכשיו:
http://www.tapuz.co.il/forums2008/forumpage.aspx?f...
הא ודא וגם עצבים
19/10/2015 | 15:10
43
872
המשך>>
אוכלת את הכובע
19/10/2015 | 19:36
8
273
ברכות לעפרה קלינגר שמונתה לנציבת השב"ס!
19/10/2015 | 19:40
5
383
טוב שארדן לא קרא מה שכתבתי לפני כמה שבועות בפורום, שאין סיכוי למינוי אישה בדרגה גבוהה בימינו אנו .
 
שמחה לאכול את הכובע
בדיוק התכוונתי לפתוח שרשור בנושא
19/10/2015 | 20:53
2
202
בהמשך לשרשור שפתחתי לא מזמן - סחתיין ובהצלחה לעפרה קלינגר. כן ירבו!

גם נציבה לשירות בתי הסוהר וגם תוספת של חברת כנסת
20/10/2015 | 14:31
1
146
בעקבות בחירתו של ח"כ דני עטר ליו"ר קקל, תכנס לכנסת יעל כהן פארן, שהינה פעילה סביבתית ותיקה וממקימי ומובילי "התנועה הירוקה". 
כן תרבנה נשים בעמדות מפתח!
שמעתי את חברת הכנסת הנכנסת ברדיו בבוקר (ב 6:30)
21/10/2015 | 23:05
101
על אף השעה המוקדמת היא נשמעה נמרצת ומאמינה בדרכה
נקווה שתשמור על מרץ העשייה ונאחל שתצליח !
 
הו מעולה - מאחלת שתמיד תאכלי את הכובע בנסיבות כאלה
20/10/2015 | 06:56
1
163
וכדי שלא תחשבי שאני רק נאה דורשת ולא נאה מקיימת - גם אני פה אכלתי גם אכלתי את הכובע אחרי שהתלוננתי פה בעבר על איך רה"מ עשה שמיניות באוויר כדי לא למנות נגידה לבנק ישראל. אבל בסוף אחרי שנפסלו לו כל המועמדים בעלי הגניטליה הזכרית - היא מונתה.
 
עוד משהו מעניין הוא שעכשיו ראיתי שכבר היתה נציבה אישה לשב"ס בשנים 2000-2003 - אורית אדטו - ראי פה: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%90%D7%93%D7%98%D7%95
 
אז מסתבר שלא רק בימינו אנו, אלא כבר לפני 15 שנה קרה הנס הלא ייאמן.
 
מאחלת רוב קידום והצלחה לאחיותינו באשר הן.... <טוב נו - גם קצת לעצמי אם אפשר >
סגור. את רק תדאגי למינויי נשים
20/10/2015 | 22:28
105
ההבדל בין אורית אדטו לעופרה קלינגר, שהאחרונה צמחה מתוך המערכת ואורית אדטו היתה "הצנחה" (מצה"ל).
 
אוכלת את הכובע 2- חגיגת קבלת ספר תורה סוף דבר
21/10/2015 | 19:41
1
265
בהמשך לשרשור קודם 
 
עכשיו אני כבר יכולה לשתף איך היה אצלנו
 
זה התחיל, שבית הספר הזמין 2 מתופפים עם שופרות והם ליוו את כל השיירה הרגלית (הילדים וההורים) מבית הספר עד לבית הכנסת , התופים והאמהות שעשו צהלולים כבר הכניסו לאווירת השמחה.
בדרך היתה עצירה קצרה לריקודי מעגלים ושירה בהנהגת סגנית המנהלת (!)
בבית הכנסת היה טקס קצר שהקריאו המורות.
ההסברים של הרב היו בעיקר על מה שרואים : פרוכת, ארון הקודש  רימונים  וכד'
הוא סיפר לילדים על תפילות שונות והקריא את התפילה לשלום חיילי צה"ל (זה היה קישור לאקטואליה, לאחר שהיו מספר הורים שבקשו (וקבלו) ליווי חמוש להליכה מבית ספר לבית הכנסת).
<לא דברו מי יושב איפה וכד> 
אח"כ היה הטקס של חלוקת הספרים והיידה לעוגות בצורת ספרי תורה (הן היו מרשימות, אבל אני חושבת שזה לא שינה לטעם ).
באופן כייפי, אפילו לא נשאר הרבה בלאגן לסדר ולנקות.
 
לגבי המתנות: כצפוי זה היה די מיותר. קבלנו כיפה עם שם (עכשיו לא נוכל להעביר אותה לשימוש של האח הקטן )
הבנות קבלו מעמד לנרות שבת. שמעתי אמהות מרוצות 
חוץ מהצפרדע הזאת, דווקא היתה חוויה חיובית 
 
 
שמחה שבסוף היתה חוויה טובה
22/10/2015 | 07:13
127
לגבי המתנות באמת מוזר, כפי שכתבתי גם שם לדעתי אצלנו בכלל לא היו מתנות עדיף ככה.
 
שירשורפואי
19/10/2015 | 17:44
6
27
מחפשת המלצה על רופא/ה גסטרו לבעיית שילשולים ארוכה
19/10/2015 | 17:46
4
186
עדיף ממכבי ממודיעין או איזור תל אביב.
אפשר גם פרטי. 
לויודעת אבל שללתם צליאק?
20/10/2015 | 00:19
3
137
שאלה זו שעולמה המצוליאק צר כעולם נמלה....
לא בבדיקה
20/10/2015 | 12:11
2
183
אלא בניסוי וטעיה. הוא ראה שהורדת הגלוטן לא משפיעה עליו. 
זה מבוגר או ילד?
20/10/2015 | 18:49
1
130
כי לדעתי במבוגרים יכול לקחת זמן למעי הפגוע להחלים. אצל ילדים זה מהר יותר.
 
אם כי יכול להיות שזה באמת לא צליאק - קורה...
מבוגר
20/10/2015 | 23:23
28
טחורים
11/11/2015 | 11:36
17
שלום לכן. אמנם אני לא אחרי לידה (אלא אם כן 3 שנים נחשב ) אבל עוד לפני הילדים סבלתי מהנושא וכמובן שזה החמיר. בשבועיים האחרונים הכאבים הם בלתי נסבלים. מחפשת המלצה לפרוקטולוג/ית מקצועיים, והכי חשוב - סימפטיים! זה איזור כל כך רגיש ולא סימפטי....
אני גרה באיזור קריית גת, אך מוכנה לנסוע רחוק בשביל המלצה חמה. 
סומכת עליכן 
ליווי לאחר לידה (דולה פוסט פארטום)
20/10/2015 | 15:56
1
121
מזל טוב! את אחרי לידה. רגע...מה עושים עכשיו??????
אני נטע, בוגרת מכללת "עידן ההורות" בתחום דולה פוסט פארטום. נמצאת כרגע בסטאז'.
גננת במקצועי (בעלת תואר BED בחינוך לגיל הרך).
אשמח ללוות אותך/אתכם (הורים טריים) בתהליך ההורות, במסע המופלא להכרת תינוקכם והעצמתכם כהורים וכזוג. כי רק אם יודעים מה טוב לתינוק שלכם. אני כאן בשבילכם - נטע בכר 050-5983830 
neta_bachar33@walla.co.il
 
יום עיון מודעות לסרטן שד. פירסומת
21/10/2015 | 21:04
53
שרשור חברים/ות מהעבודה (גונבת את הרעיון....)
17/10/2015 | 00:59
9
591

כמה עמיתים מהעבודה הייתם מגדירים כחברים/רות?
מה ההבדל בין עמיתים חביבים סתם לעמיתים שאתן מגדירות כחברים/ות?
כמה מהם בני המין השני?
האם יש מהם מארגונים מקבילים שאתן עובדות מולן או רק מאותו הארגון ממש?
האם בעבודות קודמות או שלבים אחרים בחיים היו לכן יותר חברים/רות בעבודה?
האם לדעתכן יש בעניין הזה הבדל בין ישראל למקומות אחרים בעולם?
אין אתן שומרות מרחק מעמיתים/תות שלא מוצאים בעיניכן? (ותנו קווים למדוע הם לא מוצאים חן בעיניכן)

וכל הגיג אחר שעולה לכן בראש בתחום
עונה
17/10/2015 | 07:41
255
בערך 7 נשים מהעבודה אני מגדירה כחברות. 
עמיתים חביבים סתם, זה כאלו שאני שואלת אותם בשיחות מסדרון מה נשמע, מתעניינת בהם ובמה קורה איתם גם בנושאים שהם מחוץ לשעות העבודה, אבל אני לא ארצה להפגש איתם מחוץ לשעות העבודה או להזמין אותם אלי הביתה (אלא אם כן מדובר על אירוע שהעבודה יזמה). 
בכל העבודות שהיו לי עד היום החברות היום בעיקר נשים. היו בסה"כ 2 גברים חברים. 
החברות הן רק מהארגון ממש. 
עכשיו יש לי הרבה יותר חברות מהעבודה מאשר במקומות עבודה  קודמים. לדעתי בגלל כמויות האנשים שאני בקשר איתן בעבודה הזו לעומת במקומות העבודה הקודמים (המשרות הקודמות היו במקומות יותר קטנים ולא בארגון גדול כמו עכשיו).
אין לי מושג לגבי מקומות אחרים בעולם. 
איך שומרים מרחק מעמיתים שלא מוצאים חן בעיני?. מנסה להיות נחמדה אליהם 
וליצור מגע רק כאשר יש לי צורך לעבוד מולם. מנסה לצאת מזה בשלום (בלי עצבים מיותרים, בלי סכסוך). מנסה לחשוב בעיקר על הצדדים החיוביים שלהם. נניח הם לא נעימים, אבל עושים את העבודה מצוין. לזכור שהם עושים את העבודה מצוין ולפרגן להם על כך. נניח שהם תמיד לחוצים אבל מאד מסורים אז לזכור שהם מאד מסורים לעבודה. נניח שהם בעלי אגו ענק ומחפשים כבוד אך יכולים להזיז דברים קדימה, לזכור שאם לא דורכים להם על האגו יש להם יכולת להוביל דברים קדימה.  
 
דבי, אין עלייך עם השאלונים
17/10/2015 | 13:19
4
330
כמה עמיתים מהעבודה הייתם מגדירים כחברים/רות? הממ... 2
מה ההבדל בין עמיתים חביבים סתם לעמיתים שאתן מגדירות כחברים/ות? עמיתים חברים הם עמיתים שאני ארגיש חופשייה לדבר ואפילו להיפגש אחרי שעות העבודה, שכיף לי לראות כל בוקר.
 
כמה מהם בני המין השני?  אף אחד- כולנו נשים בגן.
 
האם יש מהם מארגונים מקבילים שאתן עובדות מולן או רק מאותו הארגון ממש? לא
 
האם בעבודות קודמות או שלבים אחרים בחיים היו לכן יותר חברים/רות בעבודה? תמיד עבדתי עם נשים מבוגרות כך שאני חושבת שעכשיו רואה בקולגות שלי יותר חברות כי הן יותר קרובות לגיל שלי.
 
האם לדעתכן יש בעניין הזה הבדל בין ישראל למקומות אחרים בעולם? באמריקה אני חושבת שפחות מייחסים חשיבות לחברויות בעבודה לעומת בישראל. אני ממש מרגישה איך בשנייה שהשעה 4 מגיעה-כולן טסות החוצה, בקושי אומרות להתראות- רק הישראליות אומרות שלום לכולן לפני שהולכות...
 
אין אתן שומרות מרחק מעמיתים/תות שלא מוצאים בעיניכן? (ותנו קווים למדוע הם לא מוצאים חן בעיניכן) - אני מאוד אוהבת לשים את הקלפים על השולחן ולנסות למצוא את הדרך הנכונה שתגרום לנו להסתדר. לרוב זה עובד.
תודה אבל זה היה הרעיון של אישה בחופשה
19/10/2015 | 08:00
3
197
לא שלי. אני רק חמסתי אותו בלי בושה....
 
כבר 1 בלילה אצלי ואני אחרי סופשבוע מלא עבודה. מקווה לענות לשאלון הזה בעצמי בעוד 24 שעות
 
בינתיים רק אכתוב את ההגיג הכללי של הסוף, והוא שבעיני זה מאוד תלוי בשלב שבו נמצאים בחיים. אין דין עובדת רווקה חופשיה (ואפילו נטולת חבר) כדין עובדת נשואה שאין לה זמן לנשום / לחיים חברתיים.  האחרונה צריכה למקסם בטירוף את תפוקת העבודה שלה, ולעוף הביתה בערב ברגע שהיא יכולה. זה מאוד מצמצם את הפניות החברתית שלה....
מסכימה איתך, בגדול...
19/10/2015 | 13:19
2
145
אבל גם בחורה רווקה או נשואה ללא ילדים-יכולים להיות לה נסיבות חיים שגורמות לה לרוץ הבייתה.
 
את צודקת ב-100% כמובן
20/10/2015 | 07:03
1
136
לא התכוונתי להגביל לבעלות ילדים - זה פשוט מה שקרוב לליבי בימים אלה.
 
אבל זה כמובן נכון לכל תקופה שבה אין זמן פנוי או פניות  מנטאלית ליצור או לתחזק חברויות
 
ואגב תקופת טיפולי הפוריות זכורה לי היטב כתקופה לא להיט מבחינה חברתית, משלל סיבות [מצב רוח דפוק מהורמונים, בילוי עשרות שעות פנויות בתור בקופ"ח, חוסר רצון שיציקו לי למה אין לי ילדים, השתבללות כללית, ועוד ועוד]
לגבי המשפט האחרון- בהחלט, קלעת בול.
21/10/2015 | 01:23
104
אני בלי חשק לכלום. עד לפני שבועיים הייתי במצב של בדיקות דם ואולטרסאונד כל בוקר כמעט ואז יום עבודה בגן ואז ריצות להשיג זריקות (כי לפעמים הרופא שינה את הזריקה אז נאלצתי לנסוע לבית מרקחת ספציפי לקנות) וההזרקות ואז הכל חוזר שוב על עצמו כל יום...
 
אני והגוף שלי עדיין בהתאוששות מזה-ממש אין לי כוח לזוז בסופשבוע והבחור די מתחרפן אז פשוט הולך להסתובב לבד אחרי שמוודא אלף פעמים שאין לי בעיה עם זה. הוא מתחרפן להיות בתפוח הגדול ולא לטייל ולראות את העיר אבל באמת שאין לי חשק ומצב רוח .
גם אני
17/10/2015 | 19:57
187
כמה עמיתים מהעבודה הייתם מגדירים כחברים/רות?
ישבתי וספרתי. 6 מהחברה (חברה ענקית ויש לי קשרי עבודה עם המון זרועות שלה) ועוד 2 מחברות קשורות (שיש לי קשרי עבודה תכופים מולם).
מה ההבדל בין עמיתים חביבים סתם לעמיתים שאתן מגדירות כחברים/ות? שיחות אישיות על נושאים בעלי משמעות. שפה משותפת אמיתית ברמה שהיתה מתפתחת גם ללא המכנה המשותף בעבודה.
כמה מהם בני המין השני? 2, אחד מהם הוא החבר הכי קרוב שהרווחתי מהעבודה הזאת.
האם בעבודות קודמות או שלבים אחרים בחיים היו לכן יותר חברים/רות בעבודה? אין לי חברים/ות מעבודות קודמות. אני די גרועה בלשמור על קשרים וסביר להניח שיש לי כל כך הרבה חברים ממקום העבודה הנוכחי בזכות העובדה שאני עדיין שם ולכן הקשרים מתוחזקים ממילא.
האם לדעתכן יש בעניין הזה הבדל בין ישראל למקומות אחרים בעולם? אין לי שום מקור להשוואה
איך אתן שומרות מרחק מעמיתים/תות שלא מוצאים בעיניכן? (ותנו קווים למדוע הם לא מוצאים חן בעיניכן) אני לא רואה בזה צורך. כשאת מקצועית ומנומסת ולא גולשת לפסים אישיים אין משמעות לשאלה אם היית בוחרת לבלות זמן עם האנשים האלה מחוץ לעבודה או לא. האנשים שצריך לעבוד מולם נמצאים היכן שהם נמצאים, ואני לא מנסה לשמור מרחק מאף אחד - פשוט לא מתקרבת שלא לצורך. אפילו עם הבוס הקודם שלי שברמה האישית לא ממש סבלתי אותו, לא הנחתי לזה לגלוש לעבודה. פשוט עשיתי את שלי ולא נכנסתי לאינטראקציה איתו אלא אם היה בכך צורך.
כשאני לא סובלת מישהו בעבודה זה בדרך כלל כי הוא מונע מאגו, מתנהל תוך מריבות ועימותים עם אנשים אחרים במקום לנהל דיאלוג ומתנשא מעל קולגות.
אני מנסה לקחת את כל העסק בפרופורציות, זה בכל זאת רק מקום עבודה ואלה בכל זאת רק אנשים מהעבודה שאני לא צריכה לקחת איתי הביתה בסוף היום. בדרך כלל זה מצליח, היות וזכיתי בסביבת עבודה שברובה המכריע היא באמת נעימה מאוד.
יופי של רעיון יופי של שאלון ! (שאלות קשות!)
18/10/2015 | 21:53
147
כמה עמיתים מהעבודה הייתם מגדירים כחברים/רות? 4. ויש גם את הפרלמנט של ארוחת הצהריים, שאלו חברות לשיחות מהסוג הקליל.
מה ההבדל בין עמיתים חביבים סתם לעמיתים שאתן מגדירות כחברים/ות? רמת השיתוף בחיים הפרטיים/ רמת ההכרות עם בני/ בנות הזוג שלהם/ האם אעיז להפריע להם בשבת עם שאלות (לחברים אפריע ).....
כמה מהם בני המין השני? 2. אחד מהם אני מכירה עוד מתקופת הלימודים.
האם יש מהם מארגונים מקבילים שאתן עובדות מולן או רק מאותו הארגון ממש? אנחנו מאותו משרד. יש לי עוד שני עמיתים שאני מכירה מתוך העבודה, שרק בגלל שיש בינינו יחסי עבודה אי אפשר להפוך את ההכרות לחברות.
  האם בעבודות קודמות או שלבים אחרים בחיים היו לכן יותר חברים/רות בעבודה? לא ממש, למרות שבעבודה הקודמת היו יותר בני גילי. בעבודה הקודמת זכיתי בשתי חברות טובות: האחת, בגיל דומה לשל אמא שלי ובזמן שהייתי בהריון גם הבת שלה היתה בהריון. זה מאוד עזר לשתינו לנתח מצבים ולצלוח את התקופה ההיא.לצערי, לא הצלחתי לשמור איתה על קשר לאחר שעזבתי.
החברה השניה, חברה עד היום.
האם לדעתכן יש בעניין הזה הבדל בין ישראל למקומות אחרים בעולם? לא עבדתי במקומות אחרים בעולם, אבל לא נראה לי שקולגה אמריקאית מספרת על עצמה כ"כ הרבה כמוני
  איך אתן שומרות מרחק מעמיתים/תות שלא מוצאים בעיניכן? (ותנו קווים למדוע הם לא מוצאים חן בעיניכן), עם העמיתים הפחות אהובים אני פשוט מאבדת את הנחמדות והצחוקים השמורים לקולגות אהובים . יש לי קולגה שאוהב לשנורר ממתקים. התחלתי להחביא.... אחר (צעיר) התייחס כאילו אני עובדת אצלו וקיבל מקלחת. מאז הם נזהרים....
 
בנושא הזה של חברים מהעבודה, אני מקנאה בבעלי. הוא מצליח בכל מקום עבודה לאסוף חברים וגם שומר איתם על קשר. 
 
מנסה את כוחי בעיסתי
20/10/2015 | 07:15
155
* כמה עמיתים מהעבודה הייתם מגדירים כחברים/רות? בתקופה הנוכחית לצערי אפס. לראשונה בחיי.  אפס מהמשרד הפיזי שבו אני נמצאת.
העובדה שיותר ממחצית הזמן אני בנסיעות ולא נמצאת לא עוזרת מן הסתם.

* מה ההבדל בין עמיתים חביבים סתם לעמיתים שאתן מגדירות כחברים/ות? שיחות נפש בפתיחות רבה (בד"כ בנושאים הקשורים לעבודה, אבל לא תמיד), בילוי זמן ביחד מחוץ לשעות העבודה

* כמה מהם בני המין השני? מאחר שיש אפס התשובה היא אפס. האחרון היה דווקא גבר אבל הוא עזב בסוף אוגוסט למקום עבודה אחר. מאחר שהוא גר ביבשת אחרת, עסוק בעבודה במקום אחר - יהיה לא קל לתחזק את החברות וזה בסדר.
* האם יש מהם מארגונים מקבילים שאתן עובדות מולן או רק מאותו הארגון ממש?
אהה - מתקנת את עצמי. יש לי לא מעט חברים מגופים מקבילים

* האם בעבודות קודמות או שלבים אחרים בחיים היו לכן יותר חברים/רות בעבודה?  כן - בעבודה אחת אחורה זה היה ארגון גדול והיו לי הרבה חברים. לא יודעת כמה - כי לא כולם באותה דרגה. אבל נגיד 3 חברות ממש טובות, ועוד 25 במעגל משני - כולל גברים ונשים.
 
כשהייתי רווקה עליזה ביליתי הרבה יותר עם חברים/ות מהעבודה מחוץ לשעות העבודה. אבל זה לא שהיו לי יותר חברים בעבודה עצמה

* האם לדעתכן יש בעניין הזה הבדל בין ישראל למקומות אחרים בעולם? יש לי נסיון ב-3 מדינות  ולתחושתי אין הבדל

* אין אתן שומרות מרחק מעמיתים/תות שלא מוצאים בעיניכן? (ותנו קווים למדוע הם לא מוצאים חן בעיניכן).  שומרת על קורקטיות אבל לא יוזמת שיחות.  אני לא אוהבת להיות קרובה לעובדים שמלכלכים הרבה על עובדים אחרים (מתוך הנחה שהם וודאי עושים אותו דבר מאחורי גבי. ובכלל - זה סתם לא נעים.  אני גם לא אוהבת "אנשים קטנים" - למשל עבד איתי פעם איזה גרביל שתמיד הציץ בשעון כשראה אותי מגיעה והפטיר איזו הערה על איך אני מתחילה מאוחר. אני טיפוס של לילה - עובדת לא מעט אל תוך הלילה ובעוונותי יכול להתחיל לעבוד ב-10 ביום למחרת - רחמנא ליצלן)
 
לידה טראומטית וקרעים דרגה 3c
15/10/2015 | 20:56
3
417
אני חודשיים אחרי ועדיין כולי כאובה, חוץ מכאבי התפרים.
שלא לדבר על המצב הנפשי... ולמרות זאת מטפלת בתינוק המתוק לבד במהלך היום (קשה ומעייף).

איך מתגברים על זה?
אשמח לעידוד
אוי
16/10/2015 | 03:05
213
יש לי רק עצות מעשיות והן: לוקחים עזרה בתשלום מאתמול בערך.... להישאר לבד במהלך היום עם תינוק בן חודשיים זה ייאוש טוטאלי (בעיני בעיני - רק דעה שלי...), קל וחומר בהתאוששות מלידה טראומטית. 
 
ומוצאים מישהי או קבוצה לעבד איתה את חווית הלידה הטראומתית ומשהו שעושה לך נעים/מפנק (מסאז'? קוסמטיקאית?) וגם חלונות זמנים קטנים בהם מישהו אחר יטפל בתינוק ואת תוכלי לנשום אוויר.
 
תחזיקי מעמד - כל יום קצת יותר קל (כי יותר קשה לא יכול להיות - ככה אנחנו היינו אומרים בזמנו)
 
מזל טוב!
16/10/2015 | 13:19
224
לידה היא אירוע משמח אך בו זמנית גם קשה פיזית ונפשית ולוקח זמן להתאושש ממנו...
פיזית, אני ממליצה לך לוודא שאין בעיה רפואית שאפשר לעזור לך איתה, דרך רופא הנשים ורופא המשפחה, כדי לסייע בהחלמה הפיזית.
לגבי הקושי הנפשי אני מצטרפת להמלצות למצוא עזרה מהמשפחה או בתשלום, למצוא קבוצת אימהות לאחר לידה לחברה ותמיכה. אם את מרגישה שקשה לך לתפקד ויש תחושות קשות של דיכאון או אשמה כדאי להתייעץ בשאלת דיכאון לאחר לידה.
ומילת עידוד לסיום - מה שאת חווה מוכר כאן לכל אחת...הזמן עובר יותר מהר ממה שאת חושבת, וככל שהתינוק גדל יש פחות קשיים, ישנים יותר טוב בלילה והתובענות של טיפול בתינוקי 24/7 הופכת להיות פחות קשה.
מזל טוב
17/10/2015 | 13:20
169
נסי למצוא כל עזרה שאפשר, גם בתשלום.
אפילו נערה בתיכון שתוכל לבוא ולעשות מסביב או להיות איתו לזמן מה כדי שתנוחי.
 
תרגישי טוב.
לידה טראומטית וקרעים דרגה 3c
15/10/2015 | 20:52
74
אני חודשיים אחרי ועדיין כולי כאובה, חוץ מכאבי התפרים.
שלא לדבר על המצב הנפשי... ולמרות זאת מטפלת בתינוק המתוק לבד במהלך היום (קשה ומעייף).

איך מתגברים על זה?
אשמח לעידוד
על אנונימיות מול חשיפה מלאה
12/10/2015 | 03:23
23
687
אשמח לפתח כאן שרשור דיעות מאחר ואני מתעסקת בזה במחשבותיי לא מעט לאחרונה.
בעבר הייתי פעילה כאן מאוד. היה לי ניק אחר, הייתי מעורה (וירטואלית) במי זו מי, ומי נגד מי. לא כל כך בפורום הספציפי הזה כמו בעוד פורומים בתפוזייה.
ואז הפייסבוק שאב אותי.
מצאתי שם קבוצות שמדברות אליי, נהניתי לדבר ולהקשיב בשמי האמיתי, הקפדתי להיות בקבוצות שנעימות לי, שמכבדות דיונים גם אם הם לא לטעמי, ולברוח מכל קבוצת אמאזונות טורפות.
אבל....
הגיע השלב שאני כבר מוכרת. ויש בקבוצות שאני אוהבת מכרות שלי וידידות וההיא מהעבודה והבת דודה הרחוקה וגם את הפוסטמה .....ושוב יש צורך באנונימיות, כי כשאני ממש צריכה להוציא קיטור על דברים מסוימים וההיא וההן קוראות כל דבר...ממממ...כבר לא מתאים.
 
האם גם אצלכן יש רצון מסוים לחזור ״אחורה״ ולהתכרבל שוב בזרועות האנונימיות, במקום שבו לא יודעים שאת באמת נחמדה, טובת לב, עוזרת וחכמה, אלא סתם יש לך ניק מטופש שעלה לך בראש כי כבר היית צריכה משהו, אבל פה בחסות האנונימיות את יכולה לשפוך הכל, הכל הכל הכל?
גם אם זה מכוער, לא -נחמד, שונא וחסר בגרות? (הכוונה כמובן לא לפתח דיונים מכוערים בקבוצה אלא לשפוך את הלב על מה שקרה בחוץ).
 
אחרי חודשים רבים שלא הייתי בתפוז, אני מבחינה שרמת הפעילות ירדה מאוד, כך שאני יכולה לנחש את התשובה, אבל אולי מצד שני רבות מרגישות כמוני- שהפייסבוק זה לדברים הנחמדים? (ולא- אני ממש לא מאלה שמעלות סטטוס כל שנייה, וגם נמנעת לחלוטין מתמונות משפחתיות טרחניות ומהמתנה חסרת סבלנות ל״לייקים״בפוסט זה או אחר).
 
אשמח לשמוע את דעתכן (ולקבל גם לייקים. סתאאאאאאאאם...)
 
 
בעיני לאנונימיות היחסית יש יתרון
12/10/2015 | 07:55
399
אני גם בפייס וגם בתפוז. 
צר לי, שאין יותר אנשים שמרגישים כמוני, שתפוז נותן להם משהו שהפייס לא יכול לתת. 
הן מבחינת האנונימיות היחסית והן מבחינת התכנים העמוקים יותר, שנובעים לדעתי בגלל השיטה של התשובות המדורגות, כך שניתן לקרוא שירשור לא באופן רציף, אלא להתקדם קודם לתתי השרשור שיותר מעניינים. 
אני חושבת ששאלון כמו שפתחה דבי, לגבי הקריירה, לא היה יכול להענות בפייס. הוא חשוב בעיני. מחדד אבחנות. מעלה תובנות מהתשובה העצמית ומההשוואה לתשובות האחרות. זה היתרון היחסי של תפוז עבורי. 
התשובה לי
12/10/2015 | 10:09
283
אין לי פייסבוק, לא מתחברת ולא רק בגלל שהוא לא אנונימי מעוד סיבות.
נמצאת פה מלא זמן, הניק שלי מוכר להרבה אנשים שמכירים אותי גם בפנים,
לא מנסה להסתתר מהם
עצוב לי ששקט כאן ואנשים מעדיפים מקומות אחרים אבל כנראה שהפורמט הזה מתאים היום לפחות אנשים מהעבר. לי זה עדיין מתאים ואני עדיין כאן.
גם אני מרגישה בהבדל הזה
12/10/2015 | 10:45
255
אני גם מתגעגעת לאינטרנט של לפי 15-20 שנה שהיה עדיין בחיתוליו יחסית
ואני זוכרת שנהניתי הרבה יותר מהמפגש הוירטואלי האנונימי עם אנשים בכל מיני חדרי צ'אט
 
פייסבוק הוא מקום שונה
רוב האנשים מחוברים בשמם האמיתי וזה כבר מגביל את מידת החשיפה שלהם
 
אני מכירה אישה שבוחרת מאוד בקפידה את החברים שלה, אני חושבת שיש לה קצת מעל 100 חברים (בעיקר נשים) וזו קבוצת התמיכה הוירטואלית שלה.
ושם היא מרשה לעצמה להוציא גם את הדברים הפחות נחמדים.

עוד דרך להשתמש בפייסבוק היא באמצעות קבוצות חברים
 ואז אפשר לבחור את מה חושפים ובעיני מי

אבל כל עוד אנחנו מזוהים בשמנו האמיתי, זה כבר הגבלה על החשיפה והיכולת לפרוק בנושאים רגישים.
גם אני מעדיפה את אשליית האנונימיות של תפוז
12/10/2015 | 11:04
271
אני אומרת אשליה, כי ברור שכל חוקר פרטי, או סתם מישהו עם זמן פנוי, יכול להתאמץ ולגלות את זהותי. אבל בגיגול פשוט של השם שלי, ההודעות שלי בתפוז לא יעלו. וזה מאפשר לי לכתוב בחופשיות גדולה הרבה יותר. גם על נושאים אישיים יחסית.
 
אמנם מסתובבים (בעיקר מסתובבות) בפרדס כמה אנשים (כלומר נשים) שמכירים אותי בחיים האמיתיים - אבל אלו כולם הכרויות שהתחילו מתפוז והפכו לחברויות של ממש, אז אין לי בעיה שאת הדברים האישיים שיוצא לי לכתוב (מזמן כבר לא כתבתי משהו אישי, בעצם) הם יקראו.
 
בפייסבוק, אני מניחה שכל מה שאני כותבת, גם בקבוצות סגורות ואינטימיות, ימצא את דרכו החוצה, ובשל כך אני מאוד מאוד בררנית במה שאני כותבת. אולי בשל כך, לא מצאתי בפייסבוק שום קבוצת תמיכה או קבוצה חברתית שבאמת התחברתי אליה. כך שאת מה שתפוז היה בשבילי בכמה וכמה צמתים חשובים ב-15 שנים האחרונות, פייסבוק ממש לא החליף.
 
אז גם אני עדיין כאן, ומצטערת מאוד שאנחנו הולכות ומתמעטות
אני לפחות
12/10/2015 | 11:50
203
מעדיפה עשרות מונים את הפורמט של תפוז (כשלא נבלעות לי הודעות ארוכות) על פני הפורמט של הפייסבוק.
 
לא יודעת למה, אבל ממש לא הצלחתי להתחבר לפייסבוק. אולי בעתיד זה עוד יקרה, נכון לעכשיו אני מעדיפה להיות בפרדס
 
זו בדיוק הסיבה שהפעילות שלי בפייסבוק מצומצמת ופסיבית כל כך
12/10/2015 | 15:37
1
358
בין השאר, אני לא אוהבת את חוסר האנונימיות שם. (למרות שגם פה הגעתי למצב שבו אני מוכרת מאוד, ויש לי חשד שגם בני משפחה שלי נכנסו לכאן לקרוא בשקט בשקט אחרי שעלו על הניק שלי, מה שלא מרנין אותי במיוחד).
 
בפייס אני נמצאת כמה פעמים ביום, כדי לקרוא ולקבל מידע בעיקר לצורך העבודה שלי שדורשת את זה. לפעמים אני פונה לגולש זה או אחר שם בהודעות פרטיות. אני גם מתכתבת עם ידי ותיק דרך ההודעות בפייס, כך נוח לנו. אבל אני יכולה לספור על אצבעות כף יד אחת את הפעמים שבהן פרסמתי תמונות, ואפילו לשתף או לעשות לייק מרגיש לי חושפני. מעולם לא פרסמתי הגיגים / דעות בפייסבוק, למרות שכמו שכבר יודעים כאן, יש לי דעות בכל מיני נושאים ואני אוהבת לבטא אותן. בקיצור, כל מה שאני עושה בפייסבוק הוא רק בהתאם לחוסר הרצון שלי בפומביות. (קורה שמתייגים אותי, עם זה אני יכולה להתמודד....)
 
אגב,בקיץ האחרון קרה לי מקרה קטן שממחיש עד כמה אני נרתעת מהעניין ועד כמה הפייסבוק הוא יותר חשוף ופומבי ממה שנראה: מישהו, מטפל גוף-נפש ששיתפתי איתו פעולה באופן נקודתי בעבודתי, הזמין אותי - כפי שיש להניח שהזמין את כל חבריו בפייס - לסדנה מיוחדת ודי מעמיקה פסיכולוגית של כמה שעות שהוא ערך ביישוב שלי, ובאופן פרטי הוא הציע לי להשתתף בסדנה כמתנה. אישרתי השתתפות בדף שלו, ויצאתי משום מה מתוך הנחה שהאפקט היחיד של האישור יהיה שהאיש יידע שאישרתי השתתפות, ולכל היותר שהאנשים האחרים שייכנסו לדף האירוע יוכלו לראות אותי בין רשימת המשתתפים. בפועל, איזה עשר דקות אחרי שאישרתי השתתפות, קיבלתי על הפעולה הזאת לייק מקרובת משפחה רחוקה שלי, שגרה בקצה השני של הארץ ואישרתי לה חברות בתכלס מתוך נימוס (אם כי אין לי איזה ריב איתה), ולמעשה, בכלל לא התאים לי במיוחד שהיא - ודרכה, כמה מבני משפחתי המורחבת צמאי הרכילות - יתבשרו על אילו סדנאות פסיכולוגיות וחושפניות חודרות נפש שאני משתתפת בהן. פשוט לא העליתי על דעתי שיש גם התראות שרצות בפייסבוק על כל דבר קטן שמי מחבריך הרשומים עושה, ואישור השתתפות במשהו נופל בכלל זה. יכולתי לאשר לבחור את ההשתתפות גם בטלפון / בסמס. אגב, אותה קרובה רחוקה הביעה, אחרי שהפכה ל'חברתי' הרשומה בפייסבוק, תמיהה על גבול התרעומת על כך שאני לא מפרסמת בפייסבוק תמונות של הילדים שלי בחגים / בימי הולדתם, בניגוד לאחיותי שמפרסמות הרבה יותר תמונות של בני משפחותיהם ממני. כל הקטע הזה הוא פשוט לא בשבילי.
 
מקרה דומה (אולי אפילו יותר בעייתי) קרה לחברה שלי
13/10/2015 | 17:56
262
היא עשתה לייק לתמונה (או פרסומת) של הופעה שעשה בחור, שהיא פעם הייתה אתו בקשר, במועדון. למחרת, בעבודה, אחת הקולגות גילתה לה שכולם בצוות היו בשוק לראותה דווקא אותה עושה לייקים למועדון סאדו. גם היא הייתה בשוק.
זה באמת היתרון של תפוז, להרגיש אנונימיות
12/10/2015 | 17:02
211
גם אם זה לא לחלוטין אמיתי ויכול להיות שאנשים שאני מכירה מזהים אותי כאן ויודעים שזאת אני שכותבת הכל.
בגלל זה אני לא מתחברת לכל משחקי הגמד ענק ומפגשי פורומים ולשלוח לאנשים ברכות לשנה טובה, כי מה היתרון בתפוז כשנעלמת האנונימיות?
אני באופן כללי מנסה לכתוב גם בתפוז בצורה שלא תפדח אותי מידי אם מכרי יקראו את מה שכתבתי. אני מנסה לקחת כל מיני אנשים שאני מכירה ולחשוב מה יהיה אם הם יקראו את ההודעה וידעו שזאת אני, ולפי זה מנסה לסנן את ההודעות. לא תמיד זה עובד, לפעמים אשלית האנונימיות סוחפת יותר מידי, אבל זה בכל מקרה מה שאני שואפת אליו.
ופייסבוק הוא נהדר אבל לדברים אחרים. אין לי ממש קבוצות אינטימיות בפייסבוק שאני משתפת דברים וכותבת בהן. אולי אני מפספסת משהו בפייסבוק? בפייסבוק אני חברה בכל מיני קבוצות שמצחיקות אותי בלי הפסקה (ממים של הורים לדוגמה), ובכל מיני קבוצות שתומכות בערכים שלי, עוקבת אחרי אנשים מצחיקים ומעניינים, אבל לא ממש משתפת שם הרבה, ואין לי קבוצה אינטימית או אינטימית בערך אפילו שתחליף את מה שמקבלים בתפוז.
אני חזק בצד של האנונימיות.
12/10/2015 | 21:54
210
אין לי פרופילים ברשתות חברתיות ומבחינתי זה מיותר. זה פשוט לא מעניין אותי.
הפורמט של תפוז הוא כזה שיש מה לעשות בו גם אם אני לא פעילה. אני נכנסת לפורומים, קוראת שרשורים מעניינים, יכולה לבלות המון זמן בגלישה בלי לכתוב אף מילה. בפייסבוק אני אחראית על התכנים שלי (אם בהעלאה או בבחירת חברים שאחרי התכנים שלהם אני רוצה לעקוב) - וזה פשוט נראה לי משמים. אין לי ספק שאם הייתי פותחת פרופיל בפייסבוק, תוך שבועיים הייתי שוכחת ממנו ולא נכנסת אליו במשך כמה חודשים.
אצלי זה לא "לחזור אחורה" כי רמת החשיפה בפייסבוק
12/10/2015 | 23:57
3
403
בשם מלא וכו', מאז ומעולם לא התאימה לי
 
אכן, רמת הפעילות פה מאוד ירדה ביום שבו הוכרזה נדידה קבוצתית לפורום מקביל בפייסבוק, וזה מצער, אבל זה מה יש....וזה עדיין יותר טוב מהאלטרנטיבות בעיני. 
 
אולי כדאי שתעלי את השאלה הזו בפורום 973 בפייסבוק....
והפורום המקביל
20/10/2015 | 09:52
2
166
באמת פעיל כמו שהיה כאן פעיל לפני שנים?
עולים אותם נושאי שיחה ומתנהלים דיונים מעניינים כמו שהיה כאן בזמנו?
אין לי מושג - נזרקתי משם מזמן
20/10/2015 | 18:53
152
יצאה שם הודעה זועפת לכל אלה שלא כותבות הודעות ("אתן יודעות מי אתן") לעוף משם. ומאחר שלא ממש הייתי פעילה שם.....
 
בתקופה הקצרה שבה הייתי רשומה שם - היה שם שוקק מאוד אבל לא דיוני עומק. 
 
 וגם - מכיון שזה פייסבוק - זה גם אמר שכל יום נכנסו לי לג'ימייל איזה 50+ הודעות שמודיעות לי על כל הודעה שם. וזה היה יותר מדי בשבילי.
פעיל מאד
20/10/2015 | 23:28
126
עם אותם תכנים ודיונים מעניינים. 
לתפוז יש יתרון בעיני, בכך שניתן לדעת מה קראת ומה לא (לפי הצבע), ולראות את התשובות (בגלל הכניסה פנימה). 
אבל יש לתפוז חסרון אדיר, שקשה מאד לגלוש בו מהסמארטפון. כלומר יש אפשרות, אבל היא לא נגישה כמו הפייס. 
אני לא במעגל הפייסבוק
13/10/2015 | 22:23
233
פעם הייתי חשופה בפרדס, אבל עכשיו 
טוב לי פה בתפוז האנונימי. 
גם ב "מה נשמע" אין לי תמונה שלי או של הילדים. 
 
אני אוהבת את זה שלאנשים "מולי" אין פנים אמיתיות- ככה אני יכולה לדמיין אותם.
כמו שמדמיינים את הקריינים ברדיו. 
אני חושבת שבאנונימיות יותר קל לקבל / לתת תשובות אמיתיות מהלב ובגלל זה אני משתדלת לשמור על האנונימיות (למרות שעשיתי אאוטינג לחמותי בשרשור אחר )
 
 
מעולם לא הייתי אנונימית
14/10/2015 | 05:18
2
458
אני רואה שהדעות כאן נוטות לאותו הכיוון, בעד אנונימיות. אני מניחה שהנטייה הזו מגיעה מכך שהעונות הן המיעוט שנשאר כאן בתפוז (אני נכנסתי לכאן היום לראשונה מזה שבועות) - כלומר, אלו שנוח להן לכתוב אנונימי.
גם בימי הפרדס העליזים, מעולם לא הייתי אנונימית. כבר שנים שהחתימה שלי מובילה לאתר כלשהו שמספר מי אני (פעם זה היה הגינון, אח"כ העיסוי). ועוד קודם לכן, לא ממש ניסיתי להמנע ממתן פרטים מזהים.
אני לא טובה בשקרים, הסתרות, הסוואות והתחבאויות. גם כשאני מנסה, תמיד עולים עלי.. אז חבל על המאמץ שלי.
אני חשופה. תמיד הייתי. פה ושם זה פגע בי. הרבה יותר פעמים זה הביא לי טוב לחיים.
בפייסבוק אני מוצאת לי קבוצות שאפשר לכתוב בהן על נושא זה או אחר שעדיף לי לא לפרסם על הקיר החשוף לכולם ומסתדרת.
הילהל
15/10/2015 | 22:34
1
310
זה שלך עכשיו בטלוויזיה?
מצחיק כמה שאלו אותי
17/10/2015 | 16:47
250
ואנחנו בכלל אל צופים.
אנחנו לא גרים באריאל (ראבאק.. אני שמאלנית עוכרת ישראל)
לא קוראים לו ערן
ואני לוינסון מהבית, לא מנישואים
השאלה שלך העלתה בי שאלה נוספת.
14/10/2015 | 11:11
4
354
האם האנונימיות, מעבר לאפשרות לחשוף נושאים אישיים ומחשבות כמוסות שלא היית רוצה לחשוף בפני כל, גם מאפשרת לאנשים להסתתר מאחוריה ולהתנהג גרוע מכפי שהיו מתנהגים בלי האנונימיות?
 
כשהתחלתי לגלוש בתפוז זו הייתה ההנחה - שחלק מהאנשים מרשים לעצמם יותר מכפי שהיו מרשים לעצמם בחיים האמיתיים כי אין לכך השלכות על החיים שלהם, שיש אנשים שמתנהגים איום ונורא בתפוז אבל לא מתנהגים כך בחיים (מובן שיש אנשים רבים שמתנהגים בצורה מכבדת וטובה בתפוז - אני מדברת על אלה שלא...).
אבל עם הזמן והניסיון בתפוז, נראה לי פחות ופחות שזה המצב, ויותר ויותר שבעצם אותם אנשים שמתנהגים בצורה מגעילה בתפוז, קוטלים אנשים, וכו', מתנהגים בדיוק אותו דבר גם בחיים. רבים מהם גם בכלל לא מסתירים את זהותם.
מה דעתכן?
 
ואין לי פייסבוק, אבל מעניין אותי לדעת מה המצב שם מהבחינה הזאת. האם אנשים בפייסבוק מתנהגים בצורה נחמדה יותר זה לזה (בממוצע? לא יודעת איך לאמוד את זה - פייסבוק זה מקום הרבה יותר גדול) מאשר בתפוז? והאם נראה לכן שזה קשור באנונימיות שאין שם? האם המצב שונה בקבוצות סגורות (לא יודעת בדיוק איך זה הולך בפייסבוק)?
האנשים הם אותם אנשים
14/10/2015 | 12:37
1
258
בפייסבוק יש לך אפשרות לבחור מי החברים שלך ואותם את תראי ב feed שלך
תראי מה הם כותבים ומה הם מעדכנים

תוכלי גם להצטרף לקבוצות ושם יש אנשים שאינם בהכרח חברים שלך
וההתנהגות היא כמו בתפוז, יש ויש ומכל הסוגים
 
בפייסבוק לא אמורים להיות פרופילים אנונימיים, אבל כן יש כאלה
חוסר האנונימיות של רוב הפרופילים אמור לגרום להם להתנהג יפה יותר אבל זה לא בהכרח עובד ככה
והדינמיקה בקבוצות היא במידה רבה תלויה בגודל הקבוצה, האנשים והמנהלים של הקבוצה
תודה!
14/10/2015 | 17:44
23
לדעתי, המצב בפייסבוק יותר גרוע בתחום האלימות המילולית
14/10/2015 | 17:42
1
302
אנשים מרשים לעצמם לדבר ולהתנהג בצורה מגעילה ומזוויעה בפייסבוק גם כשהם מזוהים בשמם המלא ובתמונתם. או שעצם העובדה שהם מאחורי מקלדת ולא ברחוב כבר מספקת להם תחושה של ביטחון מספיק כדי להתנהג ככה והם לא צריכים גם את הסתרת זהותם בנוסף, או שבאמת באמת לא מזיז להם להתנהג ולדבר מגעיל, בחיים כמו ברשת. ולהבדיל מבפורומים, שבהם יש מנהלים ויש בדרך כלל פיקוח כלשהו, בפייסבוק אין בתכלס פיקוח כמעט בכלל. אנשים מדברים בצורה שאם היו מדברים כאן, היו נמחקים או נחסמים (וזה לא נחשב לפורום שמרבים בו במיוחד במחיקות ו/או בחסימות).
 
יש בפייסבוק קבוצות שיש בהן ניהול שמזכיר את הניהול שבפורומים, זה נכון. אבל הקירות (של הזולת ושל הגולשים) סובלים הכל ותוכנם מגיע לכל מקום, ולכן מסרים מתפשטים שם במהירות שיא, לפני שניתן לעוצרם (במלחמה בקיץ שעבר, למשל, הופצו שמועות שווא בנוגע להרוגים ולמהלך המלחמה, ובימים האחרונים נתקלתי בכמה וכמה הודעות בנוגע ל"מחבלים חמושים" שמסתובבים כביכול בשכונות ובבתי ספר מסוימים ושדקרו כביכול אנשים, הודעות שהתגלו כשקריות לחלוטין, מה שלא הפריע לאנשים ליצור באז של בהלה סביבם ולהפגין מיד אמונה מוחלטת בדברים שנכתבו - רק משום שנכתבו ע"י מישהו, לא משנה מי). בנוסף, אין פיקוח כמו של פורטל על הנעשה בקבוצות ובקירות שבהם אפשר להשתולל חופשי.
מעניין מאוד. תודה.
14/10/2015 | 17:43
35
אני פה ואני שמחה על האנונימיות (חצי בלתק)
18/10/2015 | 00:04
170
אני ממעטת מאד להגיב ולהודיע קבל עם ואומה בפייסבוק ובשמי האמיתי.
לא מתאים לי שיידעו דברים "עמוקים" או ליצור דיונים מעוררי מחשבה שם.
 
גם בקבוצות יחסית סגורות זה לא מתאים לי, בפייסבוק.
פה, למרות שדמותי מוכרת יחסית כי אני פה מיליון שנה וניתן לחבר אותי למי שאני במציאות, צריך להשקיע מאמץ בשביל זה וכך מתאים לי.
נוח לי יותר לנהל דיונים אישיים כשלא מי שיעשה גוגל על שמי מיד יגיע למה שכתבתי.
 
ולמרות כל זאת, לאור העומס בחיי בזמן האחרון, אני לא פה ולא פה... לא מוצאת זמן לכתוב...
שרשור "הצלחה בקריירה"
10/10/2015 | 06:37
58
1959
מעלה נושא הקרוב ללבי....
 
איך נמדדת בעיניך הצלחה בקריירה?
האם הקריירה שלך היא כמו שדמיינת אותה? 
האם את מרוצה מהישגי הקריירה...
המשך>>
מעלה נושא הקרוב ללבי....
 
איך נמדדת בעיניך הצלחה בקריירה?
האם הקריירה שלך היא כמו שדמיינת אותה? 
האם את מרוצה מהישגי הקריירה שלך (או לחילופין - האם זה בכלל מעניין אותך?)
העבודה שלך היא "קריירה" בעיניך? או רק פרנסה?
האם ואיך העבודה שלך מגדירה את מי שאת?
מה את מלמדת את ילדיך או מעבירה להם בנושאי קריירה
איך הקריירה שלך לעומת זו שהיתה לאמא שלך? לחמותך?
האם בן זוגך תומך בקריירה שלך? 
כל הגיג אחר בנושא שעולה לך
 
<הולכת לישון - אענה מחר>
חם בפורומים של תפוז
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
ארגון גני הילדים הפרטיים בישראל
ארגון גני הילדים הפרטיים
ד
לייעוץ אורולוג ילדים
פורום רב לחתונה
פורום רב לחתונה
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ