לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום נשים לאחר לידה - תמיכה
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

נשים ששונאות נשים - מה לדעתכן גורם לזה?
18/12/2015 | 22:48
45
1188
אני רואה כאן בפורום וברחבי האינטרנט מלא הודעות של נשים ששונאות נשים אחרות. שבאופן אוטומטי חושבות שנשים שקרניות, אשמות בהכל, מרושעות, מנסות תמיד להפיל את הגבר האומלל הקורבן התמים, שהן פשוט רצו את זה, שזה הגיע להן, שהן לבשו מחשוף אי פעם אז בגלל זה הגיע להן, שהן לא לבשו מחשוף אז בגלל זה הגיע להן,...
המשך>>
אני רואה כאן בפורום וברחבי האינטרנט מלא הודעות של נשים ששונאות נשים אחרות. שבאופן אוטומטי חושבות שנשים שקרניות, אשמות בהכל, מרושעות, מנסות תמיד להפיל את הגבר האומלל הקורבן התמים, שהן פשוט רצו את זה, שזה הגיע להן, שהן לבשו מחשוף אי פעם אז בגלל זה הגיע להן, שהן לא לבשו מחשוף אז בגלל זה הגיע להן, לא חסרים תירוצים.
והרי אני בספק אם יש אישה אחת בעולם שלא עברה הטרדה מינית. רובנו עברו דברים הרבה יותר גרועים מזה. יש לנו אחיות, אמהות, חברות, ילדים. אז איך יש בעולם נשים שתומכות באנסים ומגנות את הקורבן במקום לגונן עליה? מאיפה השנאה העצמית הזאת מגיעה? אני באמת אובדת עיצות בנושא הזה. 
לקראת ראש השנה האזרחי - תחנות מסע בזמן
18/12/2015 | 00:13
17
276
אנחנו מתקדמות במהירות לקראת ה-1.1.2016
 
בפרוס השנה החדשה ("למניינם") תנו תמונת מצב (ברמת הכלליות שמתאימה לכן) לאיפה אתן במסע האישי שלכם בימים אלה (מקום גיאוגרפי, משפחה, עבודה, לימודים, דירה הוויה - מה שבא לכן)
 
ואיפה הייתן בראשון לינואר 2006?  1996? 1986? 1976? <טוב נו - אולי לא בכל התחנות כבר נוסדתן....>
 

ואיך עכשיו לעומת התחנות הקודמות? אתן מזהות מגמה?
 
תחנות בזמן
19/12/2015 | 16:14
265
ב-1 לינואר 2006 הייתי לדעתי באמצע השנה השנייה שלי בלימודי התואר בחינוך. באותה שנה הכרתי את בעלי שיחיה, גרתי עם ההורים וסבלתי מכל רגע איתם...
 
ב-1 לינואר 1996 הייתי תלמידה , נראה לי שבשנה הזו יותר ויותר נפתחתי והעזתי לצאת מהקונכיה שלי.
 
ב-1 לינואר 1986 הייתי בת כמעט שנתיים- אין הרבה מה לספר
 
ועכשיו- אני חיה בארץ אחרת, נשואה, בתקווה לילד בדרך (), כרגע מצבי בתחום הקריירה לא ברור אבל אין ספק שהשנה האחרונה קידמה ושינתה הרבה דברים אצלי. התחלנו טיפולי IVF, יש הרגשה שמתקדמים עם זה ולא צועדים בצעדי צב יותר.
אין ספק שהשנה האחרונה ביגרה אותי מאוד והפכה אותי להיות יותר נשית, יותר מכוונת מטרה ויותר חזקה מתמיד.
19/12/2015 | 16:29
199
מנסה את כוחי:
 
1.1.2016 (טוב נו, כמעט): שלא יהיה יותר גרוע . אמנם חזרתי מנסיעת עבודה לגלות שעובדי העיריה שהחליפו את צינור הגז הרחוב דפקו לנו את מערכת החימום בבית.... - אבל בהנחה שזה יתוקן - יהיה בסדר  [ועד אז כולנו במיטה, מתחת לפוך, לוקחים תורות בלהתחבק עם החתול בעל הפרווה הארוכה]
קיבלנו אישור לאמץ כלב אחרי תהליך מייגע [מקלטי האימוץ פה לוקחים את עצמם ברצינות שיא] כך שיש סיכוי שבקרוב יצטרף כלב/ה לגן החיות הפרטי שלנו. תחזיקו לנו אצבעות [זה הליך מעייף פה אם לא קונים את הכלב בכסף ואנחנו מעדיפים להציל כלב, לא לקנות גור]
 
היה נחמד גם לקבל קידום בעבודה אבל זה כנראה לא יקרה בעבודה הנוכחית מסיבות שאינן תלויות בי [אבל זה לא בגלל שאני אישה - יש סיבות אחרות...]
 
1.1.2006 הייתי במצב צבירה של לויתן, 5 ימים לפני לידת בתי האמצעית שבקרוב ימלאו לה 10 [ע"ע לא ייאמן איך הזמן טס], בלידה מעצימה ונפלאה שהיתה חוויה מתקנת ללידת הזוועות של בכורתי. וזה היה 2 מקומות עבודה אחורה (במקום עבודה מוצלח הרבה פחות מהנוכחי), וגרנו בבית הקודם שהיה שכור ודי מלעון.
 
1.1.1996 הייתי בסמסטר אחרון באוניברסיטה. טרם פגשתי את רמבו (מה שיקרה רק בסוף דצמבר של אותה השנה - קרוב 1.1.1997). גרתי עם שותף לדירה לא רחוק מהאוניברסיטה. זו היתה תקופה שבה היו המון פיצוצי אוטובוסים ומחבלים מתאבדים בבתי קפה
 
1.1.1986 מנסה להיזכר. הייתי בכיתה י' בערך. גרתי בקצה הרחוק של העיר - רחוק מבית הספר ומחברי ללימודים. תקופה לא מוצלחת בחיי.
 
1.1.1976 בערך התקופה שבה נפרדו הורי (שיתגרשו באופן רשמי ברבנות רק בסביבות אוגוסט של אותה שנה). הייתי בגן טרום חובה, ודעתנית כבר אז . זכורות לי שיחות רציניות עם חברי לגן מסביב לשולחן האוכל על איך אמורים להחזיק את כף המרק (הכוונה ל"גדולים" בני 3-4 וכזה) לעומת איך מחזיקים אותה "תינוקות".  זה היה מעון כזה עד שעה 4 או 5 עם אוכל מבושל מדהים שזכור לי היטב עד היום.
 
מגמה כללית?  שלא יהיה יותר גרוע
תחנות מסע בזמן
20/12/2015 | 06:39
187
1.1.2016 כנראה שנראה בבית התחלה של אריזות לקראת המעבר כחודש אחרי כן. מתרגשים ולחוצים, יש עוד המון עבודה והמון תיאומים קניות וסידורים לפני המעבר. 
1.1.2006 הייתי במסע להקמת משפחתי, עדיין לא בהריון שהפך אותי לאמא אבל בתוך מסע של הריונות ואובדנים. תקופה עצובה וקשה.
1.1.1996 הייתי בשנה אחרונה של הלימודים שלי (עדיין לא אקדמאים אבל אח"כ המשכתי לתואר ראשון בתחום, אחרי סטאז' שידעתי שאני אוהבת מה שאני עושה). תקופה פורחת והוללת בחיי עוד לא הכרתי את האיש שלי, לזה יקח עוד כשנתיים.
1.1.1986 הייתי תלמידה בחטיבה, לא מהתקופות שהייתי חוזרת אליהן.
1.1.1976 הייתי ילדה בבית חדש יחסית, עדיין בגן, האמת, לא ממש זוכרת מה היה שם, זה היה כל-כך מזמן .
 
 
יאללה, מסע בזמן
21/12/2015 | 01:42
3
229
1.1.2016 דווקא על עכשיו, אין לי הרבה מה לכתוב, פרט לכך שבאמת הכול טוב. אולי עם הזמן והפרספקטיבה...
1.1.2006 זו בדיוק התקופה שבה מבשיל בי הרעיון לעזוב את עבודתי התובענית (שלא לומר טובענית) מזה 14 שנה, מתוך הכרה ברורה שאת הילדים שלי אולי אני ילדתי, אבל לא אני מגדלת. פה מטפלת, שם בייביסיטר, ואני מפסידה אותם בגדול. התחלה של תקופה חדשה. אמרו לי שאצטער, שארצה לחזור.
אפילו לא לשנייה.
1.1.1996 אנחנו זוג ללא ילדים עדיין, גרים בגבעתיים הצפופה והמחניקה. ילדים נראים לי לא קשורים למקום הזה. בתקופה הזו נדדה שנתי לילה אחד, והבנתי שבשביל שאוכל לחשוב על ילדים, חייבים לצאת מהעיר הצפופה הזאת. לא בא לי כאן על ילדים. שנה אחר כך כבר מכרנו את הדירה, ועזבנו את פרק הערים הגדולות בחיינו.
ה-ל-לו-יה
1.1.1986 אני תלמידת תיכון, כיתה י'. לא תקופה חביבה עלי במיוחד. אבל יש לי מורה (קמץ מתחת ל-ר') שהיא לא פחות מדמות נערצת בעיני, אישה טובה חמה וחכמה. שש שנים מאוחר יותר, כשאנשא, בעלי ואני נחליף את שמנו לשם משותף, שהוא לא שמו ולא שמי מלפני הנישואין. שם שבחרנו. שם המשפחה של אותה מורה.
1.1.1976 אני בגן. הייתה לי גננת נוראה, לא ברור לי מה הייתה הסיבה שהיא מצאה לנכון להתנכל לי, בחיי שהייתי ילדה טובה. טוב, לפחות אתנחם בזה שכבר עשרות שנים היא רואה את האדמה מהצד היאה עבורה. תאמינו לי, מכשפות קיימות.
מעניין מה שעשיתם עם השם
21/12/2015 | 05:15
2
213
מישהו מבני משפחותיכם הביע מחאה? הילדים לא שואלים למה שמם שונה משמות הסבים? והמורה - יודעת/ידעה שאימצת את שמה?
 
וגם - בקוים כלליים - לאיזה מקום עברתם לגור אחרי שתם פרק הערים הגדולות בחייכם? מצפור בגליל? מושב? קיבוץ?
אז ככה
21/12/2015 | 12:52
1
208
השם של בעלי מהבית הוא ממש מזעזע בעיני. אמרתי לו עוד לפני שהיינו נשואים, שאם לוקחים את השם שלי (שם תנ"כי, לא מודרני במיוחד), ומחברים עם שם המשפחה שלו, מקבלים מחלקת תה בת 80. בקיצור, היה ברור לי שנחליף.
בצד שלי של המשפחה, ממש לא הביעו מחאה. גם ההורים שלי החליפו ביחד לשם שלא היה של אף אחד משניהם (בחרו בשם עברי, אם כי הוא לא תרגום של אחד משמות המשפחה, כך שלא אקרא לזה עברות).
בצד של בעלי, מורשת פולנית חזקה. הם טובים בשתיקות רועמות, בייחוד אמא שלו. אבל לא, לא אמרו כלום. ותביני, שהוא גם בן (להבדיל מבת) יחיד. יש לו אחות ששמרה את שם המשפחה כשם כפול.
הילדים לא שאלו אותנו, באמת, מעניין מתי ישאלו. אני חושבת שסיפרתי לפחות לחלקם שבחרנו לנו ביחד את השם, אבל לדעתי לא לכולם.
המורה לא יודעת, אף שנתקלתי בה פעם כבר אחרי שהגדולה נולדה. כבר לא ראיתי אותה 15 שנה, באמת מעניין מה קורה איתה, מקסימה שכמותה . מסוג הדברים שאולי הייתי יודעת אם היה לי פייסבוק.
גליל זה ממש חוצלארץ בשבילי. אני אוהבת את מה שיש לערים גדולות להציע, אבל במרחק נסיעה סביר, לא הייתי מרחיקה עד כדי כך. אנחנו גרים בשוהם.
שתיקות רועמות -- גדול
21/12/2015 | 23:32
155
נתת לי את המקבילה למונח האנגלי: The Silence is Deafening
 
ועכשיו אני יודעת שקוראים לך "ירובעל" מהבית
מנסה
22/12/2015 | 22:02
121
2016 - עוד לא יודעת מה יהיה אותו יום, רק טפו טפו טפו שכולם יהיו בריאים ושהרעש והעומס שלעיתים נמצאים פה יהיו מהסיבות האלו.
1.1.2006 - תחילת לימודי תואר שני. היה לי ממש כיף. מצב שונה בזוגיות שלנו (עוד לא היה ברור שאנחנו הולכים לקראת חתונה) עם הרבה חברות. חברים חדשים, הרבה עניין מקצועי.
1996 - תיכון\ לקראת צבא. היה כיף. נהניתי מהתקופה הזו. עוד לא הייתי ממש בזוגיות, בעיקר חייתי חיים של לימודים ותנועת נוער, הרבה חבר'ה.
1986 - קטנה מדי, לא ממש זוכרת...
 
רוצה להצטרף גם
23/12/2015 | 10:44
4
157
2016 - מקווה לסגור השנה את הדוקטורט שלי. אנחנו עוברים דירה... בתקווה לעוד שינויים משמחים השנה.
2006 - שנה אחרונה של התואר הראשון. אני ובן זוגי גרים ביחד בדירה הראשונה שלנו.
1996 - בי"ס. אני מפתחת מודעות פוליטית, בעקבות רצח רבין וגל הפיגועים שהיו אז.
1986 - הייתי בגן. גרנו בקיבוץ, היה נפלא.
ברוכה הבאה
23/12/2015 | 18:31
3
120
מאחלת לך שיצליח לך ותסיימי את הדוקטורט השנה
 
כמו שאמר לי אי אז המנחה שלי: "דוקטורט מוצלח הוא דוקטורט גמור.  סיימי אותו כבר ותגמרי עם זה!".  ואללה הוא צדק . זה פינה זמן ואנרגיה להרבה הרפתקאות אחרות - גם מקצועיות וגם אישיות.
התכוונתי ממש *לסגור* את התואר...
23/12/2015 | 19:30
2
128
הגשתי את העבודה לפני חצי שנה. שופט אחד כבר החזיר אותה ואני מחכה לשני.
בחודשים האחרונים אני דוקא מתגעגעת. אני ממשיכה לעבוד באותה המעבדה ובעצם עושה אותו הדבר, אבל כשהייתי דוקטורנטית היתה לי פחות אחריות (רק על עצמי) והציקו לי פחות.
הו - מעולה. מלכת העולם על טוסטוס את
23/12/2015 | 21:21
1
99
אז בעצם סיימת את חובתיך ואת רק מחכה לסיום הרשמי.
 
אם את מתגעגעת את יכולה לנצל את הכמיהה כדי לתקתק איזה מאמר/פרסום
אל דאגה
23/12/2015 | 21:35
87
ברגעים אלו ממש אני משוטטת בתפוז בכדי להמנע מלכתוב את פרק ה-introduction השנוא עלי עד מאוד במאמר שיצא מהדוק' הזה.
אם אני אמצא עבודה שבא אני יכולה רק לבנות מערכות ולהריץ עליהן ניסויים, אני קופצת על זה בלי לחשוב.
אני זוכרת את הראשון בינואר שנה שעברה -איחרתי לפגישה ב 8:30
25/12/2015 | 18:49
137
זה לא קרה מהחגיגות אלא כי בחצי הדרך לפגישה נזכרתי ששכחתי בבית את החומר לפגישה 
בשנה הקרובה ב01.01.2016 , אני אמנע מפגישות ביום זה
ב 2006 עבדתי בעבודה הקודמת שלי . טוב שעזבתי שם. התקדמתי הרבה מאז.
בינואר 1996 עוד היו לי שני הורים , אבל אבא שלי כבר היה חולה. הייתי בתחילת הלימודים האקדמאיים.
בינואר 1986 הייתי בכיתה ו. הייתי ממנהיגי הכיתה- תלמידה מצטיינת וטובה בספורט.
ב1976 הייתי אצל המטפלת האהובה שלי.  אצלה למדתי לאכול כרוב כבוש. מאז תמיד שאני אוכלת כרוב כבוש בייתי או רואה שמישהו מחמיץ, אני נזכרת בה.
(הבת שלה כ"כ אהבה אותי שקראה לביתה בשמי )  
מנסה (טוב שפתחת את השרשור לפני 1.1, אז אין איחור)
27/12/2015 | 06:58
2
93
לפני שנה בדיוק, בזמן המקביל, לקראת ינואר, התבשרתי שהבוסית הישירה שלי עומדת להתחלף, ושביחד עם החילופים עומד להתרחש שינוי משמעותי בסדרי העבודה בעסק שאני עובדת בו. זרמתי עם זה אז תוך חששות ממה שזה יכול להוביל ומחשבות על עתידי, ועכשיו, שנה אחרי השינוי הזה, אני יכולה לומר בשמחה שזה יצא לגמרי לטובתי, והשנה החדשה מתחילה באווירה טובה יותר מהשנה הקודמת.
 
ב-1.1.2006 הייתי עם בן זוג וילד אחד בן שנה, גרתי במרכז הארץ, ואחרי שהכנסתי את הילד לגן בספטמבר, והתחלתי בעבודה חדשה שהייתה כביכול "בסדר", עם פוטנציאל בעיני הסביבה (סביבה שלא מבינה הרבה), אבל למעשה לא התאימה לכישוריי בכלל, לא עניינה אותי ולא הצטיינתי בה. בדיעבד, אחרי פחות משנה הסתיימה דרכי בעבודה הזאת, וטוב שכך.
 
ב-1.1.1996 גרתי עם בן זוג בארץ אירופית שעברתי אליה חודשיים לפני כן והייתי עתידה להישאר בה שנתיים וחצי. התחלתי ללמוד את השפה ונהניתי מטיולים עצמאיים בסביבה. שהקדימה תקופה סוערת יותר שבה מאסתי בחיים שם.
 
1.1.1986 - הייתי בדיוק בעיצומו של השפיץ של השיא של ימי הדרמה - מה דרמה? דם, אש ותמרות עשן - של ההתבגרות שלי. סמלי מאוד ששלחת אותי בדיוק לזמן ההוא
 
1.1.1976 - הייתי בגן, בת 5. אני לא זוכרת בדיוק מה היה בינואר, אבל אני מניחה שהיה מרגש, תזזיתי, צבעוני וסוער לשני הכיוונים כמו שאני זוכרת את הילדות שלי. כילדה אהסתי את החורף ואני משערת שינואר היה זמן לא רע בשבילי.
 
והאם אני מזהה מגמה? - כן! אחרי שכתבתי את זה, עושה רושם שינואר נוטה להיות זמן של שינויים טריים ומעברים אצלי. מעניין.
מעניין - וכמה זמן עד שמאסת במגורים בארץ האירופית?
29/12/2015 | 22:47
1
43
ביקרת בה מאז? או שבזאת "סיימת איתה"? 
לקח לי שנתיים וחצי לחזור
06/01/2016 | 16:34
16
אבל השנה האחרונה כבר הייתה בסימן "מאסתי ואני צריכה רק להתבשל עוד עד שאחזור".
"סיימתי איתה" במובן שאין לי שום תוכניות לחזור ולגור שם אי פעם. זה לא אומר שאני מנועה לבקר, וגם ליהנות מהביקור. 6 שנים אחרי שחזרתי, נסעתי לשם לביקור, שהיה גם מעין סגירת מעגל והתארחתי במהלכו אצל חברים שלי מהתקופה שגרתי שם. לאחרונה חידשתי קשר מיילים עם האקס שלי שם.
פורומים חדשים בתפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
15/12/2015 | 17:56
3
64
 יש לך פחד במה? נתקל בקשיים לעמוד מול קהל ולהעביר מסר בצורה ברורה?
בוא לדבר על זה עכשיו בפורום פחד במה חרדת קהל

 רוצה לשיר ולא רק באמבטיה? סובל מצרידות ולא מצליח למצוא לזה פתרון?
היכנס עכשיו לפורום פיתוח קול בריאות הקול ותוכל לשאול ולהתייעץ!

 מחפשים מוהל לרגל הולדת הבן? מתלבטים לגבי ההשלכות של ברית המילה?
מוזמנים להיכנס לפורום מוהל ברית מילה ולהתייעץ עם מוהל מוסמך

 סובלת מורידים בולטים ברגליים? מעוניינת למצוא לכך פתרון יעיל ואמין?
בואי לדבר על זה עכשיו בפורום העלמת ורידים

 האזור האינטימי נפגע לאחר הלידה?
היכנסי עכשיו לפורום פלסטיקה וגינאלית וגלי את האפשרויות שעומדות לרשותך
 
במקום "פלסטיקה וגינאלית" היה עדיף "דיאטות לחתולים"
20/12/2015 | 13:49
2
176
אם כבר בפורומים בעלי פוקוס צר עסקינן....
 
וברצינות - טיש למישהי אולי הצלחה בעזרה לחתולים גדולים מידות לרדת במשקל?  ניסינו לקנות אוכל דיאטתי. הנ"ל מקיא אותו בכל תוקף (קומפלט עם הבעה דווקאית של: "אם זה מה שתתנו לי לאכול, אני אקיא את זה כל פעם - ותמיד על השטיח היחיד שיש בבית") - ובכל זאת לא יורד גרם במשקל.
 
אנחנו מנסים לצמצם בכמויות האוכל שלו אבל הנ"ל הופך עצבני ונשכן... (מן הסתם מרעב)
 
אם היה טריק שמשכנע אותו לא לישון כל היום....אולי סמי מרץ במי השתיה?
 
יש גינה והוא יוצא החוצה - אבל נראה שגם שם הוא בעיקר מנמנם
 
כל עצה או תובנה תתקבל בשמחה 
גם אנחנו בעניין דומה.
21/12/2015 | 10:18
102
 גור בן 8 חודשים, שכבר נראה כחתול בוגר גדול במיוחד, ועם בטן שמתנדנדת תחתיו כשהוא רץ. הוא אוכל רק מזון גורים יבש, אז אני לא יודעת אם יש פיתרון להשמנה.
אם תמצאי פתרון, בבקשה עדכני אותי.
אין לי חתול ואין לי עיצות, אבל התיאור שלך הזכיר לי את הספר
26/12/2015 | 22:13
41
קרמר החתול ישן כל הזמן.....
 
כנראה זה עניין חתולי.
 
חברה של אימהות בחופשת לידה וקורסים/מפגשים
13/12/2015 | 09:37
3
163
שלום לכם
לפני חודשיים ילדתי תינוקת מתוקה ואני בחופשת לידה של חצי שנה.
אני חד הורית וחדשה בכפר סבא ומבקשת להכיר חברות חדשות.
אם מישהי מהשתתפות רוצה להיפגש לסיבוב  עגלות או בכלל אשמח אם תפנו בפרטי.
אם יש לכם מידע על קורסים או מפגשים באזור שלי או על גופים המספקים זאת אשמח אם תעדכנו על גבי השרשור.
תודה
מציעה לך לנסות בקבוצות פייסבוק מקומיות
13/12/2015 | 15:32
28
מה שהיא אמרה
15/12/2015 | 01:01
17
יש את החוגים של ענבל ברק בספרטף
27/12/2015 | 17:30
26
למרות שהסדנה הראשונה מתאימה מגיל חודשיים, מציעה לך לחכות לגיל 3 -3.5 חודשים. תפיקי הרבה יותר. יש מפגשים גם בסטודיו נד נד בהוד השרון. ואת יכולה גם לנסות במרכז גלר בקפלן, אם כי נראה לי ששם זה לטיפה יותר גדולים. יש גם הרבה אמהות לקטנטנים שמגיעות לקניון ערים לג'ימבורי שליד שילב. 
הבת שלי בת שנתיים וחצי ואני עתידה ללדת בעוד 3 חודשים את הבייבי השני. אם בא לך להיפגש אז בשימחה (גם אני כפר סבאית).
היתה כאן איזושהי משתתפת, איני זוכרת את שמה
11/12/2015 | 13:37
5
621
שבחתימה שלה היה איזשהו משפט של לאה גולדברג (?) ,
משהו עם "אל תאמר אי אפשר"   ??!
מישהי זוכרת במה מדובר ??!!
תודה 
זכור לי במעומעם
11/12/2015 | 14:37
4
528
נדמה לי שהציטוט בחתימה היתה: "אל תאמר אין דבר. יש דבר" - ציטוט קסום בעיני, ואם אני לא טועה הציטוט שויך לנעמי שמר (ואולי גם היה מתוך שיר או ספר שירים שנקרא "האחד בספטמבר")
 
כל הנ"ל מזכרון בלבד - נסי להריץ חיפוש על "יש דבר" או "נעמי שמר" ואולי זה יעלה
 
<מביך על מה אני מבזבזת מקום אכסון/זכרון במוח >
נראה לי בינגו ! תודה !! ועכשיו ברור למה לא מצאתי, כי זה לא
12/12/2015 | 07:53
383
של לאה גולדברג ...
תודה, ציטוט מעולה !
שיר מעולה
16/12/2015 | 09:06
2
202
שיתפתי אותו בפייסבוק כשהדרדקים שלי עלו לכיתה א׳, וכל התגובות היו בסגנון -איזה יופי, איזו התרגשות, מזל טוב. ולמעט אחד, אף אחד לא קלט שבעצם אני שואלת: אולי תגידו מה כל כך שמח כאן.
 
כאן המילים וכאן הביצוע של משה בקר.
וואו... מה עשיתן לי
24/12/2015 | 08:25
1
111
איזה שיר עצוב. וחכם ורגיש.
ועכשיו אני בוכה למרות שאין סיבה,
אולי אין סיבה לך אישית
27/12/2015 | 17:05
64
אבל בטח שיש סיבה - האמפתיה שאת חשה. 
גם לי השיר הזה גורם אותו הדבר.
דברים קטנים (יחסית) שמשפרים את החיים
10/12/2015 | 21:28
26
377
השבוע גיליתי שוס - והריני חולקת, בתקווה לטיפים דומים נוספים.
 
מעשה שהיה כך היה.  הברז במטבח החל לא להיסגר טוב ולהתפרק. מאחר שאני נשואה לשיפוצניק חובב הוא איתר את הבעיה כחלק שנדפק. אחר כך בזבזנו חודשיים עם ברז לא משהו כי היתה לו "אחריות לכל החיים". אכן כן - החברה שלחה חלק חלופי אבל גם הצינורות המתכתיים למטה התחילו לבגוד. בקיצור, אחרי 9 שנות שירות - התפגר הברז.  לאמשנה.הינה מגיע השוס...
 
ביום שבת חזרתי מנסיעה והתקרבתי לברז עם קומקום פתוח למילוי. וראה זה פלא - המים התחילו לזרום לפני שהגעתי לידית של הברז. אחרי שהבטתי ימינה ושמאלה בחשדנות כדי לחפש את המצלמה הנסתרת אצלי במטבח גיליתי ש..... בעלי הגאון (לא בציניות) קנה והתקין ברז מטבח עם עין חשמלית שמזהה כשמתקרבים אליה. זה מאפשר, למשל גם, לרחוץ ידיים מטונפות בלי למרוח ג'יפה על הידית של הברז.  לא סתם - יש לו שתי עיניים אלקטרוניות - אחת מלמעלה שמאפשר לפתוח את הברז עם "ויש" מעליו.
 
ומיום שבת ועד היום, נקשרה נפשי בנפשו של הברז החדש עד מאוד. איך לא חשבתי על זה קודם? אליפות!!!!! 
יש לו אגב גם ידית ברז רגילה בנוסף.
 
הרי לכן רעיון למתנת יומולדת 60-70-80 לחמותכן
 
ועכשיו גלו לי גם את הדברים (ברמת הקשקושים הפרקטיים כמו זה או רעיונות אחרים) שעשו לכן את השנה
טיפ (קטן) למי שתולה כביסה
10/12/2015 | 23:35
5
586
למדתי מאמא שלי :
 
כאשר תולים תחתונים משחילים כמה זוגות על היד השמאלית ובימנית מחזיקים מספר אטבים ואז אפשר לתלות ברצף והתחתונים לא נשמטים מהיד.
(משתפת, כי ראיתי שהשכנה שלי ממול אוספת מהקערה ותולה כל פעם זוג אחד )
מוצא חן בעיני
11/12/2015 | 01:50
52
באמת מוצלח - כמו פס ייצור של תלייה
11/12/2015 | 05:26
45
טיפ פשוט ומקסים
11/12/2015 | 13:44
2
454
אני נהנית ממייבש בחדר כביסה בבניין כך ששכחתי מה זה לתלות כביסה
גם אני - רק שאני לא נהנית מזה
11/12/2015 | 18:05
1
401
תליית כביסה במחוזותי איננה אופציה .
 
זה נחשב מכוער נורא, ברמה של שכונת עוני/גטו ולכן וחוסר התחשבות בשכנים. ניסיתי פעם.
 
אני מניחה שאפשר לבנות בגינה בונגלו קש שלם שמסתיר - אבל זה מפקיע הרבה מהגינה.
 
בעסה. וגם מרגיש כפשע נגד כדור הארץ.
לשמחתי, אני גרה במקום שמאוד מקובל לתלות כביסה בחוץ
11/12/2015 | 21:35
356
ולכן גם תחתונים וגרביים נתלים בחוץ (אלא אם אני מתעצלת ומשתמשת במייבש)
כביסה זה עניין יומיומי, אז אין מה לדבר כמה אנרגיה חוסכת לי השמש....
וכל כך  יומיומי שבתמונת הבית בגוגל רואים כביסה על החבל
 
אנחנו בחיפושים אחרי דירה, ממה שראיתי, בדירות חדשות אין מספיק חבלים כדי לתלות מכונה שלמה.
אני לא אוהבת את התכנון הזה.
 
 
 
עצה קלה וחינמית לטיסות לילה
15/12/2015 | 01:00
10
385
אם לפניכן טיסה של כמה וכמה שעות טובות שיוצאת לדרך באיזו שעה זוועתית - נגיד בין 10 בלילה ל-3 בבוקר, מומלץ בחום לאכול ארוחת ערב טובה בבית, להגיע לטיסה רווים ולא מיובשים ואז כשעולים על המטוס ללכת מיד לישון תוך כדי דילוג על ארוחת המנה-מפלסטיק שיגישו לשכיניכם למטוס חרף הריח המגרה שלה.
 
תרגישו הרבה יותר טוב כשתגיעו ליעדכן בלי שאכלתן איזו ארוחה בשרית ב-1 לפנות בוקר רק כי "הגישו". באחריות....
 
ואם כבר בשינה בטיסות עסקינן, אני באופן אישי ישנה הרבה יותר טוב כשחמים לי. אבל מטוסים הרבה פעמים מוקפאים. אז עולים איתי לטיסה צעיף, כובע מחמם ראש, מעיל, ולפעמים אפילו כפפות (וכמובן כיסוי עיניים לעמעום אורות). אולי יחשבו מסביבכן שיצאתן מדעתכן - אבל זה בעיקר מהקנאה....
טסתי פעם בטיסת לילה בלואו- קוסט
15/12/2015 | 22:20
261
וגם עבור טלביזיה היה צריך לשלם.
זאת הטיסה עם השינה הכי טובה שהיתה לי.
 
כל המטוס היה עסוק בלישון. לא היו הפרעות.
 
טיסות עבורי אינן דבר שגרתי ולכן תמיד יש גם את ההתרגשות שמפריעה לי לשינה. כנראה שצריך שגרת טיסות כדי לבטל את ההפרעה של ההתרגשות.
ממה שאני זוכרת מימי טיסות הלילה שלי (אח, היו זמנים)
16/12/2015 | 07:10
8
295
אכלתי את הארוחה של המטוס לא מרעב אלא בעיקר משיעמום, כדי להעביר את הזמן. איך הרגשתי אחר כך? כמו מי שאכלה מנה מפלסטיק... לישון נורא נורא קשה לי לא במיטה/לא על משטח ממש ישר. תמיד הייתה לי הבעיה הזאת.
 
אבל אם כבר מדברים על קור שמונע שינה - מתישהו באמצע שנות ה-20  לחיי הסתבר לי שהסיבה שלפעמים אני מתקשה להירדם היא באמת כי קר לי ואני אפילו לא מודעת לזה, ושינה עם גרביים בחורף פתרה את הבעיה הזאת. היא יצרה בעיה חדשה - פטריות. כיום הפתרון שלי הוא משחק של לישון עם גרביים רק בלילות הכי קרים, ולאוורר את הרגליים בכל לילה שאפשר. שלא יהיה מצב שאני אשן יותר משניים-שלושה לילות רצופים עם גרביים, כי אז עלולה להיווצר פטריה.
בקבוק חם הוא אחד מידידי הטובים ביותר בחורף (במיטה, לא במטוס)
16/12/2015 | 11:02
3
41
ואפשר גם להדביק את כפות הרגליים לרגליו של בן זוג סובלני
17/12/2015 | 02:03
38
או בגירסתו המודרנית - כרית חימום למיקרוגל
17/12/2015 | 09:19
1
108
מבחינתי זו המצאה משנה חיים. 3 דקות במיקרוגל וחסל סדר רגליים קפואות במיטה. באחריות!
הן מתקררות הרבה יותר מהר מבקבוק חם (אולי בגלל הנפח הקטן)
21/12/2015 | 12:55
10
הטיפ של השינה נכון גם לתינוקות
17/12/2015 | 01:57
202
המטפלת המיתולוגית של בכורתי, זו שתמיד ידעה להרגיע/להרדים אותה והיתה בכלל ספצית בינלאומית בכל הקשור לתינוקות, היתה בודקת את מצב חמימות כפות הרגליים שלה בשלב הראשון לפני ההרדמה.
 
תמיד כמובן היו על התינוקת גרביים ולעתים היא תגברה עם שמיכה פליז קטנה בעודה מסבירה שתינוקות, כמו מבוגרים, מתקשים להירדם אם כפות הרגליים שלהם קרות, ושזה משהו שקל מאוד לבדוק ולשלול ברשימת הבד"ח כשמתחילים להרדים תינוק.
מעניין. אני הייתי מנסה לשים קורנפלור בין אצבעות הרגליים
17/12/2015 | 02:58
2
208
לפני ההגרבה לייבוש מרחב המחיה הפוטנציאלי של הפטריה
 
מאז ומעולם קורנפלור משמש אצלנו פתרון נפלא לשלל פטריות גירודים ובעיות שלא יפורטו מעבר לכך
למה שלא תפרטי, זה שרשור עצות שימושיות
17/12/2015 | 05:54
1
25
טוב - אני אתן אפליקציה אחת בלבד
18/12/2015 | 00:17
162
זה מועיל לפידור ישבנים פורחים של תינוקות מחותלים, ובניגוד לטלק, אם הם נושמים את זה זה לא גורם סיכון לסרטן ריאות....
 
<וזה אפילו נטול גלוטן>
 
חוצמזה 
איזה יופי של שרשור. עצת ברז ושינה
16/12/2015 | 20:28
3
296
יופי שנפתח פה השרשור, וחבל שאין לי "לייק" לעשות על תגובות קודמות.
משהו מגניב שיש לנו בבית - הכיור בחדר האמבטיה הוא רחב ויציב, והברז - הוא ברז של מטבח! כזה שיוצא החוצה, נשלף עם צינור? שימושי ביותר גם לתינוקות שרוצים לשטוף להם איזורים מהגוף בינקות, וגם לפעוטות וילדים שרוצים להגיע יותר בנוחות.
 
וטיפ של שינה - לפחות למי שכמוני, יכול להשאר תקוע מול המחשב - להחליט מראש על "שעת עוצר" ללכת לישון בה. כרגע עבורי זה בדר"כ 23:00. משדרג את יום המחרת...
הטיפ של השינה הוא כ"כ נכון
16/12/2015 | 23:27
206
אבל מאוד קשה לביצוע.... מאוד קשה לי "לחתוך" אם זה בגלישה ואם זה בקריאה ואם זה באמצע סרט או משחק כדורסל שמשודר.
ובמיוחד בערבים שהילדים נרדמים מאוחר ואז זה מרגיש שהזמן בשביל לעשות את הדברים "שלי" הוא קצר מידי.....
17/12/2015 | 02:00
1
148
הרי לך "לייק" בשורת הנושא בגירסת האלף הקודם.
 
לגבי הכיור באמבטיה - הילדים לא מושכים את זה החוצה מדי/לא מכוונים ומשפריצים על כל הרצפה?
הילדים שברשותי כרגע - לא
18/12/2015 | 00:19
142
אם הם רוצים להשפריץ על הרצפה הם מצליחים בזה יפה באמבטיה
האורך גם לא ממש מאפשר הגעה אל הרצפה
סוף סוף התפניתי לתרום משהו משלי
17/12/2015 | 06:37
4
306
אז אחד הדברים ששיפרו באופן משמעותי בשבילי את יכולת ניהול הזמן וכל מה שבא כתוצאה ממנה (התנהלות בעבודה, רווחה נפשית אישית, התנהלות בבית וכן הלאה), הוא - להימנע מעודף מולטיטסקינג. לחלק מכן זה נשמע אולי מובן מאליו, אבל בחיים שלנו זה לא. לפני כמה שנים הגעתי למסקנה שהכי טוב בשבילי לעבוד כמה שיותר בשיטה של להתחיל משימה, לסיים אותה עד הסוף ורק אז לעבור למשימה הבאה. מולטיטסקינג גוזל המון אנרגיה וזמן. התהליך של להתרכז כל פעם שוב בכל משימה-בדרך, להיזכר ולהתמקד, האנרגיה הנפשית שהולכת - לפעמים בלי להיות מודעים אפילו - על "האם לא פספסתי משהו / אני יודעת שפספסתי משהו אבל לא מצליחה להיזכר מה, האם זה משהו חמור או משהו שולי / האם אספיק הכל"... המוח האנושי שלי לא ממש בנוי לזה. נכון שיש מצבים מסויימים בחיים אין ברירה אלא לעשות כמה דברים בבת אחת. אבל לא צריך ***לחפש*** את זה, אלא ככל שזה תלוי בי, להימנע מזה. ובהרבה מקרים אפשר בהחלט למזער את זה משמעותית. לא להתפתות לאזעקות-שווא של משימות שכביכול צריך "לפחות להתחיל אותן כרגע".תפסת מרובה לא תפסת. בדיעבד שמעתי שיש כמה מחקרים על המוח האנושי שתומכים במה שגיליתי בעצמי  
ואם יש צורך בכך - ניהול רשימות לריקון המאגר
18/12/2015 | 00:20
122
ואז התמקדות בכל משימה ומשימה
נשמע טוב אבל לא ריאלי
18/12/2015 | 10:23
2
166
למשל בהתנהלות בעבודה - אני מרגישה שגם כשאני מנסה לשקוע במשימה אחת - נכנסים מיילים שמפריעים לי [טלפונים אפשר איכשהו יותר להתעלם - אבל המיילים קופצים למטה עם האאוטלוק המעצבן ומסיחים את הדעת]
כמה הצעות לגבי מיילים
24/12/2015 | 08:36
1
82
אפשר לבטל את החלונית הקופצת. רצוי להגדיר זמן לענות על מיילים. ואפשר אפילו לסגור אאוטלוק  אני עושה את זה אם אני ממש צריכה להתרכז באיזה מסמך 
גם אני סוגרת את האאוטלוק שגונב את הריכוז
25/12/2015 | 18:32
14
יום הולדת לדר' T האהובה
08/12/2015 | 23:40
10
295
אולי אני טועה וזה מחר (שיהיה כבר עוד 20 דקות)
אז סליחה מראש.. ובכ"ז
יומולדת שמח שלי יקרה,
אושר, בריאות, הצלחה ונחת מכל המשפחה.

שנים שלא הייתי פה והנה, באתי.
ד"ש וחיבוק
08/12/2015 | 23:44
114
יום הולדת שמח לד"ר T.
 
מאחלת לך עוד הרבה שנים של אושר, עשייה ותרומה לקהילה (כולל בחר"פ -  שכמוך, וגם פה בפורום ), ושתמשיכי להשרות טוב על כל סובבייך 
קולות מן העבר תודה, יקירתי, זה היום
09/12/2015 | 13:38
6
56
מזל טוב יקרה!!!!
09/12/2015 | 22:33
18
מזל טוב!
10/12/2015 | 11:21
3
8
תודה לכן, יקירותי
10/12/2015 | 23:21
2
36
מזל טוב (באיחור קל)
10/12/2015 | 23:27
1
173
כבר הספקת לעשות תורנות שבת בצבא?
איך היה ?
עוד לא נכנסתי למערכת אפילו
11/12/2015 | 09:53
202
בכל מקרה לא בטוח שאשתבץ בתורנות שבת, אני צריכה לראות מה האפשרויות ולבחור מה מתאים לי.
11/12/2015 | 21:06
3
מזל טוב לרופאת הפורום המקסימה
11/12/2015 | 13:40
111
מאחלת לך אושר,בריאות,אהבה והצלחה
מזל טוב
16/12/2015 | 20:28
4
מחקר רפואי העוסק בדכאון לאחר לידה וכולל טיפול בדכאון
09/12/2015 | 14:11
1
84
מטרת המחקר:
בדיקת הקשר בין פעילות מוחית לבין הצלחת טיפול בנשים הסובלות מדכאון לאחר לידה.

תיאור המחקר:
נשים עם דכאון לאחר לידה יעברו אבחון יסודי של מצבן ושל הקשר עם התינוק.
לאחר מכן יעברו טיפול מיטבי לאורך שלושה חודשים.
אצל חלק מהנבדקות תיבדק הפעילות המוחית בתגובה לתינוק.
בתום המחקר, במידת הצורך, יתאפשר המשך טיפול ביחידה.

אוכלוסיית המחקר:
אמהות לתינוקות בגילאי 3-8 חודשים- החשות עצב, דכדוך, חוסר הנאה, "הייתי אמורה להרגיש אחרת".

המעוניינות להשתתף מתבקשות לפנות בטלפון: 03-6973685
בימים: א'-ה' בשעות: 9:00-17:00
או במייל: tal.vinitzky@gmail.com
במידה ואין מענה ניתן להשאיר הודעה בתא הקולי


נסי גם בפורום הורים לתינוקות
10/12/2015 | 21:19
47
לדעתי, למרות השם המטעה,  אין פה הרבה גולשות אחרי לידה (או בכלל)
על סיפוק וספק ומה שביניהם
07/12/2015 | 13:33
4
594
היום הגעתי למסקנה שאני חיה בחוסר יכולת לרצות אף אחד מסביבתי.
אני בחופשת לידה ומנסה לסייע למקום העבודה ככל הניתן על מנת שלא ירגישו בחסרוני. בחופשת הלידה הקודמת שארכה שנה וחודשיים הייתי זוטרה. קרה שכשחזרתי הונחתה עליי סוג של קדמה.. תוך חודשיים נכנסתי להיריון ומאז גם נולד המצפון השני שלי.
כאילו שאחד לא מספיק.
אבל ילד שני כנראה באמת מכפיל הכל.
הכל הרבה יותר חזק.
העייפות מטורפת.
אני מורידה הילוך והבית כמעט תמיד במצב של בלאגן.. הניקיון כבר לא מה שהיה פעם. אני מרגישה נורא.
אני מתחילה לנקות והילד בוכה, שעה של עבודה נמרחת לארבע ואני מותשת.
אני בכל רגע פנוי מנסה לעבוד ואז מתחרטת שלא ביליתי יותר זמן עם הילד.
כשאני מטיילת עם הילדים לא מספיקה תמיד לבשל - והבעל מתחיל לתסכל.
כשאני דופקת שעות בעבודה - הבעל מתעצבן שלא עשיתי כביסה.
הבעל מגיע מאוחר.. לרוב אחרי שהילדים כבר במיטה. הוא לחוץ. הוא מרגיש אחריות לפרנס ומגיע תשוש מהעבודה.
אז אני מנסה לתפקד כרגיל - עושה הכל - מנקה, מבשל, מכבסת, עושה קניות.
ואז אני נכנסת למן בור שחור של עצמי.
איפה את?
כשאני עם עצמי אני מרגישה אגואיזם - על כל הזמן שיכולתי לעשות בשביל העבודה, בשביל הילדים, בשביל הבעל.
כל הזמן יש משהו שיכולתי לעשות ואני לא מצליחה לתפוס את הכל.
גם כשאני לא סופרוומן אני מרגישה נורא.
יש לי כבר יום שלם כאב של בכי בבטן, מחכה לתזמון הנכון..
הרי גם עבודה זה למשפחה, ולא לשקר - זה גם לעצמי, להתפתחות שלי, למימוש העצמי.
מה עושים?
הוא בן שלושה חודשים למען השם - כל כך קטן לשים אותו בידיים קרות...
על מה מוותרים?
איך אפשר לספק?
האם בכלל אפשר להספיק הכל?
מה עושים עם כל החוסר שביעות רצון הזו?..
איך לאזן?
מרגישה חנוק ועצוב.
 
כאילו בכל מצב יש הפסד.
אין ספק.
אין סיפוק.
 
 
 
אי אפשר לעבוד כשהתינוק ער.
07/12/2015 | 14:00
330
את פשוט מנסה לעשות את הבלתי אפשרי. תפסיקי. תעשי חלוקה אחרת של הזמן שלך. את מה שאפשר לעשות כשהוא ער (כמו קניות, קיפול כביסה, וכו') - תעשי. את מה שלא - אל תנסי אפילו, כי כמו שאת רואה, זה סתם גורם לבזבוז זמן ולא מקדם אותך, ורק מוביל לתסכול. וכמובן, דברי עם הבעל והסבירי לו את המצב שלך מבחינת העומס, ונסי לשלב גם אותו בעבודות הבית שהוא יכול להשתלב בהן, ולקבל עזרה מבחוץ כשאפשר, וללמוד טריקים שחוסכים בזמן (כמו הקפאה של אוכל, וכו').
לגבי המימוש העצמי שלך והזמן החופשי שלך - אפשר לדחות אותם לתקופה, וזה לא נורא - זה לא אומר שאת מוותרת על עצמך, זה אומר שאת עושה תיעדוף, וכרגע את במקום האחרון - וזה בסדר, כי כשיש תינוק לפעמים פשוט אין ברירה אחרת. את הסיפוק את יכולה לקבל בשלב הזה מהחיוכים שהוא מתחיל לתת לך, מהחיבוק מהילד הגדול, וכו' - והשאר יחזור בהמשך, כשיהיה לך קצת יותר זמן לנשום (וזה באמת עובר מאוד מאוד מהר התקופה הזאת שבה הם תינוקות).
 
מצטערת אני ממש מתעצבנת כשאני קוראת
07/12/2015 | 21:03
384
את ההודעה שלך. לא עליך חלילה, על בעלך!
הוא מתעצבן שלא עשית כביסה? שלא בישלת? שלא ניקית? שיח סעודי שיש לו אישה תמנון כנראה עם 8 ידיים שיכולה לטפל בילדים ובבית ולבשל ולעשות כביסה ולנקות ובטח מצפה שיהיה לך כוח לסקס אח"כ כי אחרת הוא מתעצבן....
לא יודעת מאיזה מערה הוא הגיע אבל ממש עצוב לי עליך שאת חיה בעולם של ציפיות כאלה מטורפות ולא הגיוניות. אין פלא שקשה לך, שאת בדכאון.
העצה שלי אליך היא שתתחילי ללכת לטיפול. כשאת תביני שאת בן אדם, לא מכונה כל-יכולה, לא עבד שמטפל בבית ובילדים בלי שום תמורה ובלי שום תודה ורק עם תלונות וכעסים, אולי תוכלי לדרוש ממנו לכבד אותך כאדם, כאשה, כאמא. לראות אותך כמי שאת, ולהבין שהוא לא אורח בבית מלון אלא שזה הבית שלו. הוא מצפה שתנקי ותבשלי ותעשי כביסה וקניות ואת רוצה לעשות את זה? שישלם מספיק למטפלת. לא רוצה לשלם למטפלת? שיתחיל להעמיס מכונות כביסה כשהוא חוזר מהעבודה ולבשל בערב או בבוקר לפני שיוצא לעבודה, כי את עובדת בלטפל בילדים.
תני לי לנחש - האם הוא אי פעם נשאר לבד עם הילדים? לבד לגמרי, בלי עזרה מאמא שלו?
עצוב לקרוא הודעות כמו שלך ב- 2015. מקווה שתדעי להעריך את השווי האמיתי שלך, את כל מה שאת מעניקה בלי תמורה לבית ולילדים ואליו, ותדעי שמגיעה לך תודה ועזרה והתחשבות ואהבה ולא עצבים וכעסים.
אוי
07/12/2015 | 22:50
270
 
אי אפשר להספיק הכל. זה בלתי אפשרי. תבחרי כמה דברים "לשחרר"
 
איזה קטיגוריות לשחרר זה עניין מאוד אישי. זה שונה אצל כל אחת.
 
אני באופן אישי לא חזקה בנקיונות אף פעם (גם כשאני לא בחופשת לידה), ומאז מתמיד נטיתי לקחת עזרה עם הילדים.  
 
מטפלת זה לא "ידיים קרות" - אני מוחה....  למען האמת מטפלת זה לפעמים ידיים סובלניות וטובות יותר מהידייים של אמא של הילד שתיכף תחנוק אותו אם לא יתנו לה קצת מרחב מחייה ושניה לנשום....
 
שחררי וקחי הכי הרבה עזרה שאת יכולה להרשות לעצמך כלכלית ומצפונית (ותעבדי על המצפון שיתרחב ויתגמש בעניין)
 
תחזיקי מעמד 
08/12/2015 | 09:22
228
לותר קודם כל (לדעתי, וזה אכן מה שאני עשיתי) על פרפקציוניזם בתחום תחזוקת הבית. זה שאת בחל"ד לא אומר שיש לך פנאי. להיפך. אז נכון שפשוט להפעיל מכונת כביסה אבל צריך זמן גם לתלות/לקפל. אם יש מייבש - עשי בו שימוש. אם יש טיימר למכונה - תכיני בערב מכונה שתסיים לעבוד בבוקר וכך הוא יוכל לתלות ולסייע לך.
אני נהייתי עיוורת ללכלוך של הבית. השיש במטבח תמיד היה נקי ועל הרצפה לא הסתכלתי (עד שהם התחילו לזחול...).
אם יש באפשרותך אז להביא מנקה, גם פעם בשבועיים לכמה שעות וזה ממש עושה את ההבדל (לי אין מנקה כבר שלוש שנים משיקולי תקציב ולכן העלמת העין האגרסיבית).
 
שילוב של עבודה בתוך זה הוא קשה מאוד. בגיל 3 חודשים התינוק כבר דורש יותר תשומת לב ולא ישן חצי יום. אני חושבת שאת צריכה לקבוע לעצמך מכסה מסויימת של שעות עבודה ולנסות לרכז אותן כאשר בן זוגך נמצא ופנוי.
בנוסף ממליצה בחום לדבר איתו ולפתוח את כל מה שאת מרגישה. סביר שגם לו יש מה לומר ומה להגיד וגם הוא חווה קושי היות וילד, ראשון או לא, מטלטל את הבית.
גם לך מגיע להיות חלקה,יפה ומושכת אחרי ההריון
07/12/2015 | 21:19
4
382
יולדת יקרה,
קודם כל 
 
תראי... לידה??  זה דבר מאוד קשה ,התהליך שלו ארווווווווווך ומייגע שבסוף התוצאה
שווה בהחלט! 
 
אבל אל תשכחי את עצמך כי ,אחרי תקופה של קושי,כבדות וחוסר השקעה בעצמך הגיעה הזמן להתפנק במבצעים והטבות  שוות   כמו : ,הסרות שיער בלייזר ,הסרת משקפיים ,בוטוקוס בשפתיים, הגדלת/הקטנת חזה ועוד המון הטבות מגניבות     ,  
(גם אם את סתם מעוניינת לשמוע הצעות מחיר)
אז קדימההההההההה ,כנסי פה ללינק ,אשאירי פרטים ונציגנו יחזרו אלייך בהקדם !!
,
 
 למה?? כי מגיע לך את הטוב ביותר!
 
ואללה הקטנת/הגדלת חזה נשמע לי אחלה התפנקות
08/12/2015 | 05:58
271
באמת. ביטלתי את התור למניקור ביום שישי הקרוב - אני באה לעבור ניתוח בהתנדבות במקום - יהיה דיסקו....
08/12/2015 | 09:15
2
265
תקופה של קושי כבדות וחוסר השקעה בעצמך - כן ברור, כי כל מי שבהריון מזניחה את עצמה לדעת וצריכה אח"כ אוברול שיקומי אסתטי
 
ואף מילה על ה"אשאירי פרטים"
08/12/2015 | 09:22
205
מגיע לך אפילו קורס איפור/ שיפור ולימוד אנגלית ועוד המון הטבות,
 
כנסי ותראי עוד המון הטבות שוות 
וגם אף מילה על ה"כנסי"
08/12/2015 | 16:42
41
08/12/2015 | 09:18
108
כנסו ותשמעו הצעות מחיר
כאבים אחרי יחסי מין
04/12/2015 | 22:42
3
295
 
7 חודשים אחרי לידה רגילה (בלי תפרים, וואקום, אפידורל...).
עד עכשיו יש לי כאבים בחדירה ואחרי קיום יחסי המין (אבל לא תוך כדי).
הייתי אצל רופא שלא מצא צלקות או זיהום או פטרייה או כל דבר...
 
עדיין מניקה, תוהה אם זה יכול להיות קשור?
אולי משהו אחר?
מתוסכלת מהמצב מאוד!!!!!! מישהי חוותה?
 
:(
נדמה לי שאכן יכול להיות קשור
05/12/2015 | 00:21
1
228
מימי הרחוקים בפורום הנקה (317) אני זוכרת בבירור שכתבו שם כמה פעמים שהנקה יכולה לגרום ליובש בנרתיק ולכן לכאבים ושהסיבה היא הורמונלית
 
הרצתי שם עכשיו חיפוש אבל לא מצאתי את ההודעות האלה.  אני רואה ש Michal Gal מנהלת אותו והיא קוראת פה לפעמים - היא בטח תדע יותר.  מצאתי את זה בשרשורים באנגלית כמו
 
 
http://www.mymomsbest.com/tag/painful-intercourse (מסביר שזה קשור לצניחה ברמות האסטרוגן)
 
מקווה שישתפר .
את זוכרת נכון
08/12/2015 | 14:44
136
ההורמונים של ההנקה יכולים לגרום ליובש בנרתיק ואז ג'ל סיכוך פותר את הבעיה.
מה שהשואלת מתארת לא לגמרי מתאים ליובש (כי אז היה כואב גם תוך כדי) אלא יותר לואריציה של וגיניסמוס.
ההמלצה לפנות לטיפול בשרירי רצפת האגן נשמעת כהמלצה נכונה.
יכול להיות אבל...
07/12/2015 | 14:32
143
ממש ממליצה לך להגיע לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. הן יכולות לעזור. יש היום בכל קופת חולים
לכבוד - שרשור אורות, נסים ונצחונות פרטיים
03/12/2015 | 15:39
17
303
קרו לכן איזה נסים פרטיים אי פעם?

נקודות אור "שוות"?

נצחונות פרטיים (בעיקר כשהסיכויים לא היו מי יודע מה)

אני לא שואלת ברמת ה"אה כן - זכיתי ב-15 מיליון שקל בלוטו" - נסים ונצחונות קטנים נחשבים לא פחות

הולכת לישון - ולחשוב על התשובות שלי.
בעצם, במחשבה שניה ...
05/12/2015 | 00:05
310
חוזרת אחרי כמה ימים עמוסים, ובמחשבה שניה כל דבר שעולה לי בראש לכתוב מעלה אצלי בלב חשש פרימיטיבי ובלתי מתוחכם בעליל של עין רעה .  וכל הנסים שעולים לי בראש -  לחשוב מה הי אם הם לא היו מתרחשים.
 
כנראה שה"חינוך" של סבתא שלי נטמע בי יותר ממה שחשבתי. ובכלל זו גם מסורת יהודית (אין הברכה שרויה אלא בדברים הסמויים מן העין).
 
וסופגניות בכלל אסור לי לאכול (don't mind me - I'll just sit in the dark )
 
אז אסתפק בלאחל חג שמח, ושלא יהיה יותר גרוע 
בהחלט קרה לי אירוע שהיה ניסי
05/12/2015 | 14:08
1
336
לפני די הרבה שנים, כעשור. נהגתי בחזרה מהעבודה, לקחת את ילדי מהפעוטון והגן.
הכביש האיזורי שלנו מסוכן מאין כמותו, ולמרבה היגון קוטל חיים באורח קבע (ואין מיש שישמע לזעקותינו. סיפור אחר).
עוד נוסעת במהירות המותר בקו ישר, נהג שקץ בחכיון הסבלני מכיוון הצומת שלו פשוט נסע מתוך הצומת שהיתה לימיני לתוך הכביש ו... לתוכי.
לחצתי בכל כוחי על דוושת הבלם ושברתי עם ההגה. הכל קרה כל כך מהר ומה ששלט בסיטואציה היה מזל טהור, או נס עם תרצו.
הרכב שלי הסחרר על הכביש, מהצד השני הגיעה משאית.
סופה של הסצנה הוא שאני בשולי הכביש עם רכב הפוך לכיוון התנועה, המשאית חלפה אותי במהריות מבלי לגעת בי, הרכב הפרטי לא פגע בי (הביט במראה, מלמל איזו סליחה ונסע לדרכו, אפילו לא עצר), ואני אפילו לא שרטתי את גדר השוליים אלא רק הייתי צמודה אליה. מהומה גדולה, שבתוכה לא נפגעה שערה משערות ראשי ואף לא נחבל פח האוטו. הכל קרוב - ואפס אימפקט.
זהי היה די מדהים.
בקושי רב אספתי את עצמי. הסתובבתי בזהירות, נהגתי רועדת לגנים של ילדי. אספתי אותם לחיקי ובכיתי ארוכות.
 
יש אנשים שאומרים הגומל,
אני הבנתי את המסר: הנני בת תמותה.
כתבתי צוואה
06/12/2015 | 00:18
157
ואני מניחה שאת ממשיכה ליסוע בצומת הזה מדי יום? איזה פחד 
 
לא חולפת בך איזו צמרמורת פוסט-טראומטית כל פעם שאת עוברת שם?
מקווה לכתוב פה בקרוב על הנס הפרטי שלי...
05/12/2015 | 14:13
1
367
אבל בגדול-הניצחון שלי הוא שלמרות הקושי עדיין מצאתי לעצמי עבודה שבה אני מרגישה סה"כ בנוח, מבטאת את עצמי, מתנהלת באנגלית ומלמדת בעברית.
 
מאוד חששתי לגבי זה שאולי לא אמצא את עצמי פה בארה"ב והנה-אני עובדת, חיה, מתנהלת והכל סה"כ מתקתק ועובד יפה. אנחנו פה כבר שנה פלוס ואני עדיין בשוק מזה שהכל מתחיל להסתדר
06/12/2015 | 00:20
143
שיהיו בשורות טובות.....
 
לי דווקא מעברים למקומות אחרים תמיד מרגישים כהזדמנות מבטיחה ותו לא. אני קצת מבואסת מזה שעכשיו יש לי הרבה מאוד "בגאז' ביתי" מה שמונע סיכוי לרילוקיישן
 
כנראה שהייתי צועניה בגלגול קודם.
הנסים שלי/נקודות האור שלי
05/12/2015 | 20:00
2
307
הניסים הגדולים שלי קודם כל הם הילדים שלי. זה כל-כך לא ברור לי מאליו שהפכתי לאמא. כמה רציתי וכמה חיכיתי. שמחה שהצלחתי להגשים את החלום, הם בהחלט האור של חיי.
נקודת אור שווה שלי היא התהליך המדהים שעברתי בשנים האחרונות. תהליך שאני ממשיכה כמובן לעבור ושמחה על כל משוכה שאני מתקדמת. שמחה על הבחירה שלי לעבור את התהליך שהביא אותי למקום כל-כך טוב. 
 
 
 
נדמה לי שכתבת על התהליך הזה פעם בקווים כלליים
06/12/2015 | 00:33
1
166
זה תהליך קואוצ'ינג - נכון? השינוי הוא בפרספקטיבה שלך לחיים? את יכולה לכתוב בקווים כלליים עד כמה שמתאים מה השינוי ולאן את עדיין שואפת. נשמע שעוד לא הגעת ל "שיר מזמור בחנוכת המזבח"? נשמע מסקרן.
נכון עברתי אימון אישי
06/12/2015 | 08:38
191
אני בהחלט יכולה לשיר שיר מזמור על מה שכבר עברתי אבל התהליך הזה אף פעם לא באמת נגמר. את האימון האישי סיימתי מזמן אבל כל הזמן אתה עובר תהליכים עם עצמך משפר ומשתפר. מידי פעם כשמרגיש לי נכון אני נפגשת עם המאמנת למשהו נקודתי ספציפי שאני רוצה לעבוד עליו, מקבלת ממנה כלים וממשיכה הלאה.
השינוי הוא כמובן הפרספקטיבה לחיים ומערכות היחסים שלי עם אנשים. בגלל זה אני אומרת שהתהליך לא נגמר אף פעם כי הדינמיקה עם המשפחה והחברים שלי משתנה יחד איתי ואנחנו עוברים תהליכים מדהימים.
השינוי שאותו אני יכולה לחשוף כאן וממש בכללי זה שהתחלתי את התהליך קטנה, חלשה וללא בטחון עצמי והיום אני גדולה, חזקה ועם בטחון עצמי. התחלתי את התהליך עם המון משקעים מהילדות והיום הם אינם.
השאיפה שלי זה כל הזמן להתפתח וזה קורה גם היום וזה עושה לי טוב.
המעבר לבית החדש לא היה יכול להתקיים אם לא הייתי עוברת את התהליך הזה, בזכות התהליך אני יכולה להתמודד עם דברים שבעבר לא הייתי יכולה להתמודד איתם.
נס קטן ולא נחשב (אבל שנחרת בזכרוני)
06/12/2015 | 00:31
2
314
כשהייתי בטירונות, תפעלנו תמ"ק עוזי מסורבל. היינו אמורות לנקות ולמרק אותו כל הזמן ואז בסוף - לדחוף זרת לבית הבליעה שלו כדי "לוודא שאין בפנים מחסנית" (איך תהיה בפנים מחסנית? לא נתנו לנו מחסניות? "שמרנו" בתוך הבסיס עם נשק נטול מחסנית - אבל נעזוב את זה.  צבא - נו....)
 
כל הזמן נזפו בנו כמה זה חשוב לדחוף את הזרת פנימה כדי לוודא שאין שם בפנים מחסנית ואיך מי שלא עושה את זה היא לא בסדר. שוין
 
פעם אחת, באלפית שניה שבה הוצאתי את הזרת מבית הבליעה אחרי שוידאתי שאין שם מחסנית (שמעולם לא קיבלתי...), נלחץ בטעות ההדק של כלי הנשק וחתיכת המתכת עפה קדימה בשיא הכוח וסגרה את החלון הקטן הזה שבו היתה שניה קודם הזרת שלי. הרגשתי את המתכת נסגרת בכוח בקצה האצבא.
 
אני זוכרת, בבירור, את גל הזיעה שקרה ששטף אותי כשהיבטתי קדימה כדי לחפש את הזרת הכרותה שלי על האדמה . וגם איך הסתכלתי על הזרת כדי לראות אם רק חלק מכרית האצבע נכרת.  עד עכשיו יש לי צמרמורת כשאני נזכרת ברגע הזה. 
 
בהתאמה - הייתי אומרת שנקודת האור בחיי היא העובדה שסיימתי את שירותי הצבאי בצה"ל ואני אדם חופשי. בזמנו, טענתי שיום השחרור היה היום המאושר בחיי. אנשים אמרו לי כשאלד - זה בטח יעקוף את היוף הזה מבחינת האושר.  ובכן - ילדתי - כמה פעמים.  אני עדיין לא בטוחה שיום השחרור שלי בבקו"ם לא היה היום השמח בחיי.  הייתי שם לבד - זה היה יום שישי - אף אחד/ת אחר לא השתחרר באותו היום. ואני זוכרת בבירור את התחושה שהיתה כמו לצאת מהכלא/סיוט.
 
אני דוקא שכחתי את האצבע בפנים
08/12/2015 | 00:40
1
184
והיא רק נחבלה, לא נכרתה. רק שחודשים אחרי כן הסתובבה שמועה בעיר ילדותי שיריתי בעצמי בטירונות, שנפלט לי כדור ושאולי בכלל ניסיתי להתאבד. נראה לי שכריתת אצבע היתה יוצאת קלה יותר .
 
בתיה
08/12/2015 | 05:56
101
אחותי האובדת את..... אולי עכשיו תשתפר לי הצמרמורת החולפת לי בחוט השידרה כל פעם שאני נזכרת בזה. אז היא לא היתה נכרתת את אומרת?או שגם אצלך אירע נס, והאצבע שהיתה אמורה להיכרת נותרה מחוברת....
 
אם כי נראה שגם אצלך זה נרשם כטראומה בין שכך ובין שכך.
 
זרה לא תבין זאת. חוויה ישראלית ביותר.
כתבתי כאן מזמן על סרטן המחמד
06/12/2015 | 18:10
5
359
אז הנה, הנס שלי הוא שאחרי 3 שנים של החיים לצידו, אנחנו מפרידים כוחות. אני וסרטן המחמד. חוץ מהצער על הרחם, מרגישה לגמרי בת מזל על סרטן המחמד שהגרלתי..
 
הרחם שלי הולכת איתו, אני נשארת עם הבריאות שלי.
 
ניסינו השנה האחרונה להכנס להריון שבע פעמים בטיפולי הפריה. הבנתי את הרמז
חתמנו לפני כארבעה חודשים על חוזה פונדקאות בגיאורגיה
מקווה בעוד שנה לכתוב על נס הדור הבא שנחבוק
הרבה בריאות והצלחה בתהליך !
06/12/2015 | 18:24
35
המון הצלחה! אני שמחה בשבילכם שאתם מתקדמים הלאה
06/12/2015 | 22:16
141
הרי סופו של דבר, כמו שאת כבר יודעת, ההריון הוא רק האמצעי להשיג את המטרה, והנה אתם עושים עוד צעד משמעותי לקראת הגשמת המטרה. מאחלת לך לכתוב כאן על התגשמות הנס שלכם בשנה הבאה
בריאות מלאה ובהצלחה
07/12/2015 | 09:11
18
יופי של פרידה!
07/12/2015 | 20:56
117
שמחה לשמוע שאת צועדת בשביל הבריאות ואמן בקרוב בשביל ההורות לשניים
רק בריאות ובשורות טובות
08/12/2015 | 05:59
96
אשמח לקרוא על הנס הפרטי המפריע-לישון שלך בשנה הבאה.....
המציאות האיומה של תרבות הסמארטפונים (או - הדברים שמדירים
01/12/2015 | 22:22
17
548
שינה מעיני כבר עכשיו - למרות שהילדות שלי קטנות יחסית
 
 
יש שם גם תגובה של הבחור בשרשור.
 
למי שאין פייסבוק: מדובר בזוג הורים שביתם התיכוניסטית ניסתה להתאבד אחרי שבן %$%#%$$ שהיא שכבה איתו צילם את האירוע בלי ידיעתה ושלח לכל החברים שלו מהשכבה.  בתגובה שלו הוא כותב שכל הבנים בשכבה נוהגים ככה
 
אין לי מושג אם זה פיקטיבי או אמיתי. אבל בכל מקרה זה מרגיש מציאותי ואפשרי במציאות של היום
זה לא אמיתי (הכותב הסביר באחת התגובות שזה רק סיפור שהמציא)
01/12/2015 | 23:00
308
אולם, בהחלט סיפור שעלול היה להיות אמיתי ...
אנחנו מנסים כל הזמן להסביר על הסכנות ברשתות החברתיות
(בבי"ס יסודי זה רלוונטי בעיקר לוואטסאפ) וקבענו כללים שבשאיפה כל ההורים מקפידים עליהם ... אבל זה מאוד לא פשוט להתמודד עם כל האפשרויות והחידושים שצצים כל הזמן .... בהחלט מפחיד
רן אפלברג כותב סיפורים במובן הספרותי
02/12/2015 | 06:06
1
264
ובמילים אחרות: מן הסתם, זה לא אמיתי.
כמובן שזה מהסיפורית שבאופן עקרוני יכולים לקרות.
אכן - ברור מהפוסט שכתיבה היא המקצוע שלו
02/12/2015 | 22:23
157
וסביר להניח שאבא אמיתי לא היה כותב את כל זה (כאילו לא מספיק גרוע כל מה שעבר על הילדה)
 
אבל גם בלי שזה נכון, ברור לי שזה קורה לא מעט. יש על זה סיפורים בעיתונים חדשות לבקרים .
 
ואפילו אנשים מבוגרים מתאבדים בגלל שיימינג ברשת (ע"ע העובד ההוא במשרד הפנים בשנה האחרונה שמישהי כתבה עליו דברים איומים ברשת)
 
<ואחרי זה אנשים לא מבינים למה פייסבוק "לא עושה לי את זה">
מציאות איומה בהחלט ומדיר שינה גם מעיני
02/12/2015 | 06:43
162
גם אנחנו לא שם עדיין, אבל הזמן טס ועובר כל-כך מהר.
קראתי ורק אחרי שסיימתי הבנתי שזה לא סיפור אמיתי, אבל בהחלט יכול להיות אמיתי במציאות של ימינו.
מפחדת מאוד מהעתיד, מנסה ואנסה בעתיד להכין את ילדיי אבל יודעת לצערי שבעולם של ימינו כבר אין פרטיות, וצריך לחשוב על כל דבר שאתה עושה לפני שאתה עושה אותו אפילו בדברים פחות אינטימיים.
כללים לשימוש בטלפון
02/12/2015 | 09:35
4
1147
העניין הזה בהחלט טורד מנוחה, ואני חושבת הרבה על איך אצליח להגן על הילדים שלי מכל הרעות החולות המגיעות יחד עם המכשיר הנפלא והשטני הזה.
 
לאחרונה נתקלתי במעין חוזה שחתמו הורים עם בנם כשקיבל את הטלפון הראשון שלו (בגיל 11, מיינד יוּ; סחתיין עליהם שהצליחו לדחות את זה עד אז). אז אמנם הילדים שלי בני 7, וזה עדיין לא רלוונטי להם, אבל מיד תייקתי ושמרתי לי לזמן שבו יקבלו טלפון. בטוחה שאחתים אותם על גרסה של הדבר הזה בבוא הזמן. מצרפת את הטקסט כאן, אם מעניין אתכן:
 
1. הטלפון הזה שייך לנו. אנחנו קנינו אותו, אנחנו משלמים עליו. הוא נמצא אצלך אך ורק בהשאלה.
2. תמיד תשתף אותנו בססמה שלך.
3. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שלא היית אומר פנים אל פנים. תפעיל צנזורה עצמית.
4. לעולם אל תגיד, תכתוב או תשלח בטלפון דברים שאתה לא רוצה שאנשים אחרים יצטטו או יידעו. קח בחשבון שכל אינפורמציה שאתה מעביר בטלפון ניתנת לשכפול אינסופי.
5. לעולם אל תשתמש בטכנולוגיה הזאת על מנת לפגוע, להעליב, לשקר או להטעות אנשים אחרים. לעולם אל תשתתף בשיחות רבות משתתפים שבהן מתרחש אחד מהדברים האלה.
6. ברשתות חברתיות מותר לך לאשר רק אנשים שאתה מכיר באופן אישי.
7. לעולם אל תמסור לאף אחד ברשת את השם המלא, את מספר הטלפון או את הכתובת שלך.
8. הטלפון לא ישן איתך בחדר. אתה תיפרד ממנו מדי ערב בשעה 20:30 והוא יישאר בטעינה בסלון. הדבר היחידי שישן איתך בחדר הוא נעם. הטכנולוגיה של נעם מאפשרת לשחק איתו ללא חשש מקרינה.
9. הטלפון לא משתתף בארוחות, בנסיעות באוטו, בבילויים משותפים, בסיטואציות חברתיות. הוא לא מוזמן.
10. תמיד תניח את הטלפון בצד כשאתה מדבר עם אדם אחר. אתה ילד תרבותי ומנומס. אל תיתן לטלפון לשנות את זה.
11. אתה לא חייב לענות מייד. לא בוואטסאפ, לא בפייסבוק ורוב הזמן גם לא בטלפון. אתה ילד בן אחת-עשרה. לא מנהל חדר מיון.
12. בשעות בית הספר המכשיר נשאר בתיק למעט כדי להתקשר אלינו.
13. הטלפון שלך ממכר. זה הוכח מדעית. אתה תצטרך להפעיל את כוח הרצון כדי לא להתמכר אליו. תזכור תמיד: 98% מהצורך שלך להיות עם הטלפון נובע מהפחד לפספס דברים, אבל ב-98% מהזמן לא קורה בו שום דבר מעניין או חשוב. עד אתמול לא היה לך טלפון. נכון היה כיף? נכון שלא פספסת כלום?
14. תתרגל להשאיר מדי פעם את הטלפון בבית.
15. אל תצלם הכול כל הזמן: החוויות שאתה עובר נשמרות בזיכרון שלך לעד. בזיכרון של הטלפון הן יישארו רק עד שהוא ייאבד.
16. מוטלת עליך האחריות להשתמש בטכנולוגיה שאתה מחזיק ביד כדי לפתח ולהרחיב את עצמך. כשאתה משחק קנדי קראש או טמפל ראן אתה לא מפתח או מרחיב את עצמך. אתה מבין למה אנחנו מתכוונים.
17. תמיד, אבל תמיד, תענה כשאבא או אני מתקשרים אליך. תמיד.
18. לעולם תסמוך על שיקול הדעת שלך יותר מאשר על המכונה. גם אם כתוב בגוגל, גם אם ווייז אמר, גם אם אמרו בפייסבוק - שום טכנולוגיה לא מתקדמת יותר מהמוח שלך ושום טלפון לא חכם יותר מהלב שלך. וזה יהיה נכון תמיד.
מעולה - תודה. גוזרת ושומרת....
02/12/2015 | 22:46
1
157
מס' 14 - תשאיר לפעמים את הטלפון בבית, הוא בעיני גזירה שגם רוב המבוגרים לא עומדים בה... (מתי לאחרונה יצאתן מהבית בלי הטלפון?)
 
לגבי מס' 7 - לא למסור שם מלא ברשת - השם המלא מופיע בפייסבוק או הרבה פעמים בכתובת המייל - לא?
כן, יש שם כמה סעיפים שהייתי משנה
02/12/2015 | 23:15
169
במיוחד אלו שאני עצמי לא עומדת בהם. לא נראה לי הוגן (וגם לא יעיל) לדרוש מהם דברים שאני לא מצליחה ליישם. 14 הוא אחד כזה, אבל גם 8 (הטלפון לא ישן איתך בחדר).
 
ולגבי מסירת השם המלא או פרטים מזהים אחרים - מן הסתם הכוונה לצ׳טים לסוגיהם, שבהם משוחחים עם ניקים אלמוניים.
מעולה, גוזרת ושומרת לעתיד
03/12/2015 | 06:23
121
מקוה שהעתיד רחוק אבל מבינה שלא יהיה מנוס, כשתתחיל ללכת לבד מבית ספר הביתה אצטרך לתת לה טלפון בשבילי כדי שאדע שהכל בסדר.
אצלנו הרבה הורים נותנים מלחץ חברתי ולא בגלל שהילד עצמאי והולך לבד. אצלי היא יודעת שהיא תקבל כשתתחיל לחזור לבד הביתה.
לפני כמה ימים היתה לי שיחה עם אמהות ואמרתי להן שכשאתן אסביר שהטלפון שלי ושלה גם יחד והוא לא רכוש פרטי שלה, ההגדרה של השאלה מעולה אפילו יותר מההגדרה שאני נתתי.
אהמ
03/12/2015 | 16:33
119
אם אני צריכה לבחור בין ילדה שמשחקת בטלפון לבין ילדה שמשחקת בנועם
ובכן
התשובה פה בכלל לא ברורה מאליה
במיוחד עם הילדה ונועם הם מתבגרים...
ו-8 בהחלט כן. גם אצל המבוגרים. אנחנו ממש לא צריכים את הקרינה הזו ליד הראש.
אה, ועוד משהו
02/12/2015 | 09:42
222
הבת של בן הזוג שלי היא בת 11. והשבוע סערה קבוצת הוואטסאפ של ההורים בכיתה שלה בגלל מקרה שבו ילדים הדביקו דף שבו כתבו ״בעטו בי״ לגב של ילדה, והיא נפגעה מזה מאוד.
זה באמת היה ארוע מבאס, אבל לא יכולתי שלא לחשוב על כך שלמרות הנטיה שלנו להאשים את הטכנולוגיה, הנה תזכורת לכך שגם בלי הטכנולוגיה ילדים יודעים (ותמיד ידעו) להתעלל. כך שללמד את הילדים שלנו להתגונן כשמציקים להם, וללמד את הילדים שלנו לא להציק לאחרים - זה משהו שתמיד היה חלק ממשימות ההורות.
זה זוועה.
02/12/2015 | 16:50
194
בת ה 10 שלי קיבלה טלפון אחרי תחנונים בלתי פוסקים. כבר בחודש הראשון היו מריבות בוואטסאפ, כולל עם בני הכיתה שלה לשעבר בישראל (אנחנו גרים בחו״ל). חוסר הבשלות של הילדים להבין איך מתנהלת שיחה, כל מיני הודעות ״הי״ באמצע הלילה (הפרשי השעות- שני הצדדים לא מודעים לכך) ומצבי רוח איומים בעקבות המריבות האלה- גרמו לנו להקשיח את החוקים בבית , לפקח ולנטר. זה נוגד את העקרונות שלנו של ״לכבד את הילד ואת הפרטיות שלו״ אבל- הרבה עקרונות נזרקים מהחלון כשמדובר במציאות.(נזרקו ועוד ייזרקו).
זו המציאות, ואין ברירה. החוזה שצירפה האוסטרלית כאן מעליי הוא מעולה, ומסכם את כל מה שצריך לעשות כדי להגן עליהם.
לצערי לא כל ההורים מודעים למה שמתרחש ברשתות החברתיות של הילדים, והילדים מרשים לעצמם הרבה יותר ממה שההורים יודעים.
 
 
אני יודעת שאנחנו חריגים
03/12/2015 | 10:58
5
370
אבל שני הבנים שלי, בן 15 ובן 11 עדיין נטולי טלפונים.
זה ייתכן זה אפשרי!
03/12/2015 | 21:18
4
233
זה בהחלט יוצא דופן באזורינו.
האם אין להם בעיה חברתית בשל כך?
איך אתם מתקשרים אחרי בי"ס? (אנחנו משתמשים בנייד של הגדול שלנו (בן 11) כדי להודיע לו אם באים לאסוף אותו או שהוא חוזר עצמאית).
זה לגמרי יוצא דופן גם באזורנו
03/12/2015 | 21:32
3
275
ואין עם זה שום בעיה.
אנחנו מתקשרים כמו פעם. אני לא תמיד יודעת איפה הם נמצאים ומתי בדיוק ילכו מפה לשם, מדי פעם מתעלקת על טלפונים של חברים.
מצליחה לחיות עם זה בלי לסבול יותר מדי...
 
זה עד כדי כך יוצא דופן?
10/12/2015 | 08:53
2
144
הבן שלי חגג יום הולדת 11 לפני כשבועיים. אין לו טלפון נייד משלו, לא כל שכן סמארטפון, וזה לא עומד על הפרק בכלל. הוא ניסה כמה פעמים לבקש. עניתי לו בהתאם להיגיון שלי: אני לא מבינה בשביל מה הוא כל כך צריך את זה, בביה"ס ממילא אסור לו להתעסק בטלפון (בבית הספר שלו זה באמת כך) ואין לו גם סיבה מיוחדת לעשות זאת שם, ובבית יש לו גם את הטלפון שלי שממנו אני מאפשרת לו להתקשר מתי שהוא רוצה כדי לקבוע או לדבר עם חברים, ויש גם את הטלפון הקווי של בזק שגם ממנו ניתן להתקשר אם הטלפון שלי תפוס. יש לו בבית מחשב בשביל משחקים, סרטונים ושיחות בסקייפ עם חברים. סדר היום שלו מסודר והוא תמיד בביה"ס, בבית או אצל חבר. הוא מבקש סמארטפון רק כדי להתעסק איתו בזמן ההסעה לביה"ס ובחזרה, שלא יצטרך להשתעמם חלילה? אין לי כוונה לקנות ולהחזיק קו רק בשביל זה. יש דרכים שבהן הוא יכול להעסיק את עצמו ב-20 דקות האלה, והוא ממילא מדבר רוב הנסיעה עם חברים. אני באמת לא חושבת שמכשיר טלפון נייד ייתן לו משהו מיוחד בחיים שמצדיק את ההוצאה הכספית, האחריות, הסיכוי שייגנב או יאבד וכו'.  
עד כה, אין לי בעיה לעמוד באמירות האלה, כנראה כי אני באמת מאמינה בהן. אני באמת באמת לא מצליחה לראות את הקסם הגדול שבסמארטפונים, ואיש עוד לא הצליח להסביר לי מה ההכרח או אפילו התועלת המשמעותית בהם, בטח כשמדובר בילד שלא צריך טלפון נייד בגלל איזה דרישות של מקום עבודה. אני תוהה אם זה באמת כל כך חריג גם איפה שאני גרה, ילד בן 11 שאין לו כבר טלפון נייד משלו. לפעמים אני שומעת ממנו על ילד זה או אחר מביה"ס שיש לו טלפון נייד, ומצד שני, חבריו הטובים תמיד קובעים איתו לאחה"צ מהטלפונים של ההורים שלהם, וכשהוא אצלם הם לא מתעסקים בסמארטפון אלא רק בדברים אחרים, אז אני מתרשמת שאין להם טלפונים משלהם, ואם יש - הם לא עושים איתם הרבה.
לגבי החוזה של ההורים ששמו כאן, הוא מוצא חן בעיניי גם כי הוא משליך אחריות גם על ההורים: אם הם דורשים מהבן שלהם את ההתנהגות הזאת עם הטלפון שלו, גם הם נדרשים לשמש דוגמא ולעמוד באותם כללי התנהגות עם הסמארטפונים שלהם בעצמם. ובזה כבר יש משהו טוב.
כן. בשכבה של הבן 11
10/12/2015 | 11:42
1
88
יש כמה ספורים ללא טלפון משלהם, ובשכבה של הבן 15 לדעתי אין בכלל...
ואני יותר ממסכימה איתך לגבי כל השאר. אפשר להסתדר מצוין גם בלי זה. גם מבחינה חברתית וגם לוגיסטית. ואני חושבת שרובם הגדול משתמשים בו הרבה יותר לענייני משחקים ושוטטות באינטרנט (מה שאפשר לעשות גם על מחשב ולא תוך כדי הליכה) מאשר לצרכי תיאום ותקשורת. ואני אפילו לא מדברת על קבוצות וואטסאפ בגילאים האלה, שממה שאני שומעת שומר נפשו ירחק...
אצל הבן שלי בכיתה (גם בן 11) יש לכולם טלפון (הם כיתה קטנה)
10/12/2015 | 23:14
76
בגלל ההתניידות היומיומית באוטובוסים (בעיר גדולה), נוח לנו שאם הוא צריך להודיע לנו על איחור הוא עושה זאת ללא צורך "בטובות" מאחרים.
בכיוון ההפוך הוא פחות טוב (לענות לטלפונים שלנו ).
הנייד שלו לא מאוד משוכלל ובדרך כלל הוא נוסע עם חברים, כך שהנייד לא משמש לבידור, אלא באמת לתקשורת.
לשמחתנו, הוא מקפיד לצאת מקבוצות ווטס'אפ שאינן לרוחו .
בתים שמרגישים עצובים (רשמי מסע ל Falling Water)
30/11/2015 | 05:12
18
641
בסופ"ש האחרון, לרגל חג ההודיה, ביקרנו ב- Falling Water. מדובר בבית שתכנן האדריכל האמריקני הנחשב-עד-מאוד פרנק לויד רייט - אחד מהבתים הכי מפורסמים שלו - ראו פה  http://www.fallingwater.org/explore?to=0 ;
 
מבחוץ הבית מזכיר מאוד בעיני אדריכלות באוהאוס בחיפה (חיפה ולא תל אביב מכיון שהוא בנוי במפלסים על צלע ההר).  על כל פנים - אין שנכנסנו פנימה - היה יפה/מעניין אבל הרגיש עגמומי. לא יכולה לשים את האצבע למה. סך הכל מלא שם בכל מיני פסלי אמנות מפוארים, ומדובר בבית שנחשב מהיפים בארה"ב. ובכל זאת - לי הוא הרגיש עצוב ובעל אנרגיה מבאסת.  
 
היתה שם גם תמונה של בעלי הבית. אבא, אמא ובנם היחיד. כולם חייכו למצלמה והכל אבל אפעס לא הרגיש לי נכון.
 
חשבתי לעצמי שזה בטח אני והשטויות שלי (חוש שישי עאלק). ובכל זאת - זה עניין אותי מספיק כדי לחקור קצת במופלא ממני כששבתי הביתה. או אז גיליתי ש....
 
בעל הבית המקורי, אדגר קופמן (יהודי מפיטסבורג, אם כי הוא לא ממש היה ב"קטע" יהודי), התחתן עם בת דודתו ליליאן - כדי לזכות לנהל את החנות המשפחתית שהיתה שייכת לארבעה אחים.
 
כנראה שהיו להם נישואים על הפנים. הוא הרבה לבגוד בה. בסוף היא התאבדה בבית הזה - לקחה הרבה כדורי שינה. במקום לקחת אותה לבית חולים מקומי הוא נסע איתה ברכב לפיטסבורג מרחק שעתיים וחצי + נסיעה....[כנראה ידע מה הוא עושה ]
 
חודשים ספורים אחרי מותה היא נישא לפילגש בת -34 שלו (פחות ממחצית גילו)
 
בנם המשותף לא ממש סבל את האבא. אחרי ששניהם מתו הבן דאג שאמו תוצא מקברה בפיטסבורג ותיקבר לצד אבא שלו (שלא ממש שם עליה בחייה כנראה...)
 
מסתבר שהבן תמיד האדיר את שם עצמו כמי ששידך בין האב לפרנק לויד רייט. אבל זה לא מדויק היסטורית. האב הכיר את רייט קודם, והוא זה שסידר לבן "אינטרנשיפ" בסדנה של רייט באריזונה (טלייסין) עד שרייט זרק אותו משם. 
 
וגם - מסתבר שהאדרת שם הבית זה כגולת הכותרת וכו' וכו חייבת הרבה ממנה לכישורי השיווק של האב, שארגן/תפר את זה שהבית יופיע על שער המגזין טיימס. וכל העסק שירת גם את רייט וגם את קופמן האב. לרייט זה הרים מחדש את הקריירה שהיתה בקרשים לגמרי.  לקופמן זה עזר להתגבר על האנטישמיות והאפליה נגדו בפיסטבורג משל: "אני הבעלים של הבית הכי נחשב בארה"ב - לא תוכלי להפלות כנגדי"
 
למטה אני מצרפת שני קישורים שלא תחשבו שבדיתי את כל זה ממוחי הקודח. הזמנתי את הספר השני (משומש, מאמאזון) ואני סקרנית לקרוא אותו. 
 
על כל פנים. כל הכסף והתהילה וכו' - אבל כמה נאחס, פיכס, אנרגיה שלילית ועצב בבית אחד "נחשב"
 
יש מין מקומות כאלה בעולם. שנכנסים בדלת ומרגישים אנרגיה מבאסת למרות שהם מקומות שבאופן אובייקטיבי אמורים להיות נעימים ושווים. מנסה להיזכר בעוד אבל לא עולים לי כרגע. 
 
יצא לכן לבקר פעם במקום/אתר שהאנרגיה השלילית שלו מהעבר "דיברה" אליכן?
 
 
 
 
קודם כל וואו, בצעירותי כל-כך רציתי לבקר בבית הזה
30/11/2015 | 07:42
6
337
לא ידעתי כמה הוא עצוב.
לא ידעתי מי גר בו, חשבתי שפרנק לויד רייט בנה אותו בשביל עצמו.
למדתי משהו חדש ממה שכתבת לנו כאן, ומשהו עצוב מאוד.
 
לצערי, וזה ישמע ממה גרוע אני יודעת אבל הבית בו גדלתי, ולא אוסיף עוד .
בית זה 4 קירות, מה שחשוב זה מה יש בתוכו, לא מספיק שיהיה יפה, גדול ומרשים, חשוב מי ואיך גרים בתוכו.
מוזר לי לכתוב את זה עכשיו כשאנחנו לפני מעבר לביתנו החדש, נראה לי פתאום כל-כך לא נכון ויחד עם זאת כל-כך נכון. לבחון ולעשות צעדים נכונים במעבר הזה.
על הבית שבו גדלת. אבל גם
01/12/2015 | 05:44
5
164
שמחה איתך שהבית שבנית בעצמך מוצלח יותר
 
רמת היכולת שלנו להשפיע על הבית שבו גדלנו היא אפסית
 
ספרי עוד על הבית החדש! הוא חדש עבורכם או חדש לגמרי? שיפצתם? שיניתם? 
תודה
01/12/2015 | 07:42
4
134
הבית החדש (דירה ליתר דיוק ) הוא חדש דנדש מהניילונים.
מצריך מאיתנו המון אנרגיות בתקופה הקרובה אבל הסוף קרב  ואיתו שמחה גדולה.
סופסוף מתחילה להתרגש ולשמוח עם כל העומס שבא עם זה. 
המון עבודה מול בעלי מקצוע מתחילה עכשיו, מה שאומר ששנינו נצטרך להשקיע יותר כל אחד בתחומו לקידום המעבר כמה שיותר מהר כי יש לנו תאריך לפינוי הבית הנוכחי (עם אופציה להארכה שתעלה לנו המון אז כדאי שלא נגיע לזה).
הבית החדש יהיה בשבילי אני מקוה גם התחלה חדשה אחרי התהליך האישי הארוך שעברתי בשנים האחרונות וסופסוף אני רואה איך גם הסביבה שלי עוברת איתי את התהליך הזה וזה כל-כך חשוב אחרת מה בעצם עשיתי אם לא עברתי תהליך גם עם הסובבים אותי. 
נשמע מרגש
01/12/2015 | 11:08
1
77
וממלא וגם... עמוס
מנסיון אישי, המעבר (והשיפוץ שעשינו כמה שנים אחר כך) היו מאוד עמוסים וקשים, אבל אחר כך כל כך נהנינו שזה היה שווה כל רגע!
 
שיהיה המון בהצלחה גם עם הבית וגם עם התהליך שאת עוברת.
תודה
01/12/2015 | 12:37
13
נשמע מעולה
01/12/2015 | 11:56
1
88
אף פעם לא גרתי בבית/דירה חדש דנדש/ה מהניילונים.
 
הכי קרוב שהגעתי זה הבית הנוכחי שלנו שעבר שיפוץ סופר-מסיבי בשנה שעברה (כזה שחייב אותנו לעבור לדירה חלופית ל-7 חודשים). אז הוא מרגיש מאוד חדש וכו' אבל 3/4 ממנו "מולבש" על בית בן 75 (נבנה בשנת 1940).
 
רמבו ואני תמיד צוחקים שנדע שאנחנו "באמת גדולים" אחרי שיהיה לנו פעם אוטו חדש מהניילונים או דירה/בית חדשים מהניילונים. שניהם טרם קרו. יש למה לצפות.
 
מחזיקה לך אצבעות שהעבודות יזרמו במועדן 
לנו זו לא פעם ראשונה
01/12/2015 | 12:51
86
גם בדירתנו הנוכחית (ובקרוב לשעבר) זה היה ככה.
יש שוני ענקי בין שתי הדירות במצבנו המשפחתי ומצבנו הכלכלי.
יש גם שוני ברצונות שלנו במיוחד כי אז ידענו שזו דירה לתקופה X (שהתארכה הרבה יותר ממש שחשבנו) ועכשיו אנחנו יודעים שזו דירתנו הקבועה. מתאימה במידותיה למשפחה שהקמנו.
היום אני מבינה שאז הייתי ילדה (למרות שהייתי רחוקה מגיל מהילדות), היום אני הרבה יותר בוגרת, שקולה ומבינה מה אנחנו עושים ולכן זה יותר קל וגם יותר קשה בגלל הרצון שלנו לעשות כמה שיותר לפני שאנחנו עוברים לגור בדירה.
המעצב שלי  מעדיף דירה חדשה ואני יחד איתו. באזור שאנו גרים בו אין הבדל במחיר בין דירה חדשה לקיימת, ההבדל היחיד הוא הזמן שאתה צריך לחכות שהדירה תהיה מוכנה וכמובן מלחמות מול הקבלן לתיקונים ואי הידיעה האם תקבל בזמן והאם יש ליקויים, מצד שני אתה יכול לעצב את הבית בדיוק כמו שאתה רוצה וכמעט ולא צריך להתפשר. 
אוטו מניילונים מעולם לא היה לי ולא נראה לי גם שיהיה. אין לי שאיפה שכזו, חבל לי על הכסף.
גם שיפוץ מסיבי ודירה חלופית זה לא פשוט וכן, אחרי שמשפצים כמו שאת מתארת נראה לי שאתה אמנם נמצא באותו המקום פיזית אבל בבית שונה לחלוטין, שכנים שלנו עשו ככה לדירה שלהם כשהילדים גדלו להתאים לצרכים החדשים של בני הבית. הלוואי שיכולנו לעשות ככה היינו צריכים דירה גדולה יותר. אני מאוד אוהבת את המקום שאנחנו גרים בו ועכשיו נצטרך להתרחק קצת מהנוחות הזו.
מתכננת להיות שם באפריל.
30/11/2015 | 07:58
2
221
ואז אם אזכור, אכתוב תגובה.
אגב, אני נוסעת לפילדלפיה להשתלמות של שבועיים. מעבר לכל ההמלצות הרגילות ברשת, האם יש לך במקרה המלצה נוספת על האיזור? (יהיו לי גם כמה ימים חופשיים). תודה.
הייתי בפילדלפיה פעם אחת כתיירת
01/12/2015 | 04:28
1
147
ועוד פעמיים לשתי פגישות/אירועי עבודה נקודתיים (בהם לא ממש תיירתי אבל יצא לי קצת להתרשם מהעיר ולאכול במסעדותיה).
 
האמת? לא התרשמתי.  מרכז העיר עמוס בהרבה חסרי בית ומסכנים למיניהם [אני לא רוצה להיות לא-אמפטית...אבל אם מדברים על מקומות לטייל בהם בהתנדבות]
 
ראינו את פעמון החירות ומרכז המבקרים הגדול, ואת אזור הממשלה הישן. היה פ'סדר - לא שוס בשום קנה מידה [שהינו במלון מרכזי - נדמה לי מריוט]. היה חורף אז אולי זה חלק מהסיבה [אבל גם אצלך יהיה חורף]
 
הדבר היחיד שעולה בדעתי לא מאוד רחוק זה מפעל השוקולד של הרשי עם מרכז מבקרים וכו'. אבל זה נראה לי יותר לילדים (והשוקולד שלהם לא משהו בעיני. אם כבר לחטוא אז שיהיה טעים...)
 
אם יש לך יום או ימים שלמים ההמלצה האישית שלי היא לתפוס רכבת לוושינגטון די סי הבירה (טוב נו - אולי אני לא אובייקטיבית ) או לניו יורק. הרכבה המהירה (אסלה) תיקח אותך למרכז וושינגטון לדעתי תוך שעה וקצת. לא יותר משעה ורבע. תסתכלי באתר הרכבות (Amtrak). מה שכן - הרכבות יקרות בהרבה מהאוטובוסים. אבל אוטובוס לדעתי ייקח קרוב לשלוש שעות כל כיוון. 
 
פילדלפיה בערך באמצע הדרך בין ניו יורק לדי סי. לדעתי קצת יותר קרובה לניו יורק
 
בדי סי יש המון המון מה לראות  - בעיקר אם לא ביקרת בה אף פעם
תודה!
01/12/2015 | 17:50
83
אני גם מתכוונת לקחת איתי את המשפחה. מקווה שלא יהיה מאוד משעמם עבורם. בסופי שבוע ניסע וגם עוד שבוע טיול בסוף. תודה בכל מקרה!
ביקרתי בכמה וכמה בתים של לויד רייט
30/11/2015 | 09:21
1
222
באריזונה ובקליפורניה
מעבר לזה שהם מרתקים (אם יוצא לך, אל תוותרי על טאלייסין ווסט), כולם השרו עלי עצבות. אולי זה התכנון שלו, אולי זו העובדה שהם מאוד מיושנים ביחס לבניה והתכנון המודרנים שאנחנו מכירים. לא הייתי גרה בהם, אם היתה לי הבחירה.
אכן. ביקרנו בטלייסין באריזונה לפני שנתיים
01/12/2015 | 04:56
124
בערך. היה בהחלט מעניין ויפה. ועכשיו, משאני חושבת על זה, פחות מדכא מ"פולינג ווטר". אבל גם אולי כי זה סדנה של צעירים, פרחי-ארכיטקטורה שכאלה - אז יש בזה משהו שטבוע בו שמחת יצירה ועלומים וכאלה.
 
אני מסכימה איתך - לא הייתי רוצה לגור בבית שהוא עיצב.
 
ראשית, כי הם מרגישים קלסטרופוביים ולא נעימים - עם המסדרונות הצרים והתקרות הנמוכות-כדי-להכריח-אותך לשבת. הם גם לא פרקטיים - עם ספות ארוכות מאוד מאוד - אבל שום כיסא או ספה ממול - איך האורחים אמורים לדבר אחד עם השני?  
 
שנית, כי לפי הכתבים על האיש הוא היה מגלומן ואיש מאוד לא סימפטי - כך שבתור לקוחה הוא לא היה שורד אצלי הרבה זמן. ביקרנו גם בקנטאק נוב שזה בית שנמצא רבע שעה נסיעה בערך מפולינג ווטר - http://kentuckknob.com/ - ובמסגרת הסיור שם תיארו קצת את היחסים שלו עם בעלי הבית ששילמו לו הון עתק על שירותיו ואיך הוא התייחס אליהם. כך למשל - כשהזמינו אותו לחנוכת הבית הוא אמר "לא תודה - אני יודע איך הוא נראה". הוא גם לא טרח לבקר באתר הבניה לפני שתכנן כדי לראות את השטח - לא היה לו זמן/חשק.  והוא השאיר להם מדרגה מעצבנת ומסוכנת בטיחותית ביציאה החוצה כי סירב לתכנן את הגינה. בקיצור נשמה טובה...
 
ולבסוף, מסיבה פרקטית. הוא היה אמן גדול אבל מהנדס בניה קטן. הבתים מתפורררים. פולינג ווטר היה נופל מזמן לתוך הוואדי אלמלי מיליוני דולרים שהושקעו בלתקוע בו כל מיני קורות פלדה לתמוך בו מלהתפרק. גם בבית השני בו ביקרנו - התקרה שוקעת ועקומה
 
בקיצור - אם להסתכל על חצי הכוס המלאה - היה כיף לחזור לביתנו הנעים והסימפטי [גם אם לא תכנן אותו פרנק לויד רייט אלא ארכיטקט נחמד שעזר לנו להוציא ממנו את המקסימום ]
וואו! נשמע ממש סיפור מרתק מאחורי בית מיסתורי
01/12/2015 | 04:56
126
כל הכבוד שחקרת והתעניינת מעבר. סיקרנת אותי!
בצירוף מקרים מפתיע
01/12/2015 | 18:52
4
241
אני בדיוק קוראת עכשיו את 'הנשים', שכשמו מספר על הנשים של פרנק לויד שגם הן, יש לציין, לא רוו יותר מדי נחת מחייהן לצדו. את הסיפור מספר כביכול אחד מהשוליות שלו בטלייסין, והוא בהחלט מצייר דמות סוציומטית, אנטיפתית ואינפנטילית.
בקיצור, כנראה לא היה כיף אתו, ואולי זו גם הסיבה (האנרגטית) לזה שהבתים שלו מבאסים כל-כך...
מעניין - ואיך הספר? מומלץ? קריא?
01/12/2015 | 20:29
3
123
נדמה לי שהיו לו 4 נשים (?). אני מקווה שלפחות הוא לא "דחף" אף אחת מהן להתאבד <ודה פקטו "עזר" לה למות> כמו מר קופמן
 
הסבירו בסיור שגם לספרה של איין ראנד, כמעיין המתגבר, יש קשר לבית הזה. נדמה לי שהיא גם התארחה בו אולי (לא בטוחה). מודה ומתביישת שלא קראתי אותו מעודי למרות שהוא נחשב נכס צאן ברזל
 
עוד אורחים מפורסמים בבית היו אלברט איינשטיין, ופרידה קאלו (שביומנה התלוננה שתקעו אותה בחדר עם הרבה מדרגות להגיע אליו -צודקת... כל הבית הזה הוא שורה של גרמי מדרגות צרים וארוכים )
 
 
כן, איזה ארבע
01/12/2015 | 21:06
1
138
אני בשלישית . בואי נאמר שהוא לא תרם לתוחלת החיים שלהן...
ובכל אופן, גם איין ראנד, כמדומני, לא חסרו לה שריטות מגלומניות ואחרות.
בתור אמריקאית, את מוזמנת לארגן סיור חובק יבשת ברוח 'בתים של ופכים קטנים על דמויות בולטות בתרבות האמריקאית והפרעות האישיות שלהן'. אני באה!
נשמע אחלה טיול מאורגן - סגרנו
02/12/2015 | 03:50
124
נפגשים ב-6 בבוקר ליד הבית הלבן בוושינגטון, כדי לדון בביל קלינטון והרומן המעוות שלו עם מוניקה לווינסקי הצעירה עד מאוד [שהרס לה את החיים עד היום - היא מעולם לא הקימה משפחה ולא מצאה את עצמה מקצועית. בעוד הוא שועט בדרכו לבית הלבן, הפעם בתור "בעלה של".  החיים הם לא עניין הוגן....]
 
ומשם - אני מסכימה איתך שיש מחוף לחוף חומר מספיק לאיזה 6 חודשים טיול לפחות.
 
לגבי נשים מס' 2-4 של רייט - אשקרה לא ברור לי. מילא הראשונה - לא ידעה. אבל אלה שבאו אחריה שמעו מן הסתם ריקושטים על הנישואים הקודמים. הן אשקרה חשבו שדווקא הן ילקקו אצלו דבש?  זה חומר לשרשור אחר של פחדים אימהיים אולי [הפחד שבנותי יתחתנו עם איזה #$%$#%# דרעק שיתנהג אליהן לא יפה.  רמבו בכלל מקווה שהן יהיו לסביות - לטענתו מבחינה סטטיסטית טהורה נשים הן עם הרבה יותר סימפטי, אז ככה סיכוייהן "ליפול" יהיו נמוכים יותר]
אה, והספר
01/12/2015 | 21:07
119
מומלץ כן, אם כי לא בגדר רוצי לקרוא, ובהחלט קריא.
לאן אני הולכת מכאן?
29/11/2015 | 20:23
15
623
קוראת פה תמיד, אף פעם לא מגיבה, יודעת שהתנועה דלילה, אבל שיש כאן עדיין נשים חכמות עם נסיון ותובנות

אז לאן אני הולכת מכאן?
כמעט בת 40, אחרי חופשת לידה של כמעט שנה,  חוזרת לאותו מקום עבודה
אחרי שבועיים בעבודה מרגישה רק 0 מוטיבציה/רצון
אבל לא יודעת מה אני רוצה, רק שעוד דקה העבודה שואבת אותי לתוכה כמו חור שחור עם כל הלחץ והדד-ליינים
ניסיתי לגשש בכיוונים אחרים בעבודה הנוכחית אבל ללא הצלחה
להתפטר?
חוששת לחזור למרוץ התעסוקתי אבל פוחדת גם להשאר בחוץ לעוד תקופה
כלכלית המסגרת המשפחתית תעמוד בכך אבל מפחדת מהנזק האישי/הכלכלי/תעסוקתי
ובבית תינוק בן כמעט שנה שקשה לי להשאיר במסגרת כ"כ הרבה שעות, אולי כי הוא הילד האחרון, כל התחושות מועצמות (משבר גיל ה40?)
האם לצאת למסע חיפוש איטי? ואיך עושים את זה?
 
*לא לציטוט
שבועיים זה ממש קצת זמן
30/11/2015 | 02:42
2
235
מציעה לחכות עוד חודש חודשיים לפחות לפני שאת עושה החלטות דרסטיות, לכאן או לכאן.
איך הרגשת בעבודה לפני הלידה? לפני ההריון? איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים? מה עם בעלך - האם הוא עושה דברים כדי להקל על הלחץ שלך ומשתתף בניהול הבית וגידול הילדים?
חסרים הרבה פרטים בהודעה הפותחת
30/11/2015 | 04:46
1
173
מה היה לפני חופשת הלידה? גם אז שנאת את העבודה? את מוצאת עניין בעבודה שלך? היא חלק חשוב מ"מי שאת"? איפה היית רוצה להיות מבחינה מקצועית עוד 5 שנים? לקחת בחשבון שאם תתפטרי מאזן יחסי הכוחות עם בן זוגך עשוי להשתנות? 
 
ממש, אבל ממש לא הייתי מתפטרת בשלב הזה. זה מרגיש מאוד נמהר. שנה של חופשת לידה זה המון זמן. לוקח זמן לדברים להתאזן ולמצוא את מקומם.  ואם לא תמצאי את מקומך - תוכלי להתפטר אז.
 
הייתי לוקחת לפחות 6 חודשים לראות איך דברים מתפתחים.
 
וגם - אני מניחה שאת עוד לא ישנה לילות רצופים. וזה ביחד עם עבודה מלחיצה מתיש עד מאוד. אין לי פתרונות.... רק אמפטיה.
כמה תשובות
30/11/2015 | 08:52
195
הגעתי לחופשת הלידה עם הלשון בחוץ, הרגשתי מיצוי בתפקיד כבר זמן מה לפני כן, וחזרתי מחופשת הלידה כי די הציבו לי ברירה להתפטר או לחזור, אז אמרתי שננסה, כי באמת מפחדת שקר שם בחוץ
אבל אני מגיעה לעבודה, כבר מפילים עלי משימות ומרגישה שהלחץ עולה וזה קשה לי ולא מושך אותי בשלב הזה, מעוניינת להתפטר עכשיו ולא למשוך יותר רק משיקול כספי (זכאות לפיצויי פיטורין אצלנו עד שנה)
אני אכן חוששת מהמאזן המשפחתי, למרות שבעלי תומך בי (או בלשונו "היית צריכה להתפטר לפני שנה") 
מסכימה שחסרים פרטים
30/11/2015 | 07:37
146
אין ספק שחזרה מחופשת לידה אחרי שנה לא תהיה קלה.
האם לפני היה לך טוב וכייף בעבודה? אם כן הייתי בהחלט נותנת לזה צ'אנס נוסף.
אם את לא בטוחה והיית רוצה לדעת מה מחכה לך בחוץ ברור שאת יכולה להתסכל בלוחות דרושים, לשלוח קורות חיים ולראות מה מצפה בחוץ והאם מה שמצפה בחוץ נראה טוב יותר ממה שיש לך עכשיו או שבעצם הקושי בא מהבית.
 
מצטרפת לאחרות..
30/11/2015 | 09:27
117
גם אני במקומך הייתי דואגת מ"טילטול הסירה" והייתי מנסה למשוך עוד ולראות את התחושות כאשר מתרחקים מהפרידה מהתינוק.
ובכלל, גיליתי שהרבה פעמים שחשבתי בחיי "שהגעתי למיצוי" ואפילו תחושה שהגעתי לטופ ומכאן רק אפשר לרדת, אז אחרי חפירה קטנה מצאתי עוד פתח ועוד עניין כמו לימודים ,השתלמות וכו'.
בהצלחה!
נשמע כמו משבר גיל ה-40
30/11/2015 | 11:18
5
173
כל אחד/ת אמור/ה לעבור את המשבר של עצמו/ה. 
אבל בלי קשר, לנסות לחזור לשוק העבודה אחרי גיל 40 זה קשה. יכול לקחת המון זמן ולהיות מייאש בטירוף. בייחוד שאת עם ילד קטן, שזה מצב בו קשה למצוא עבודה בכל גיל. רק קחי את זה בחשבון מנסיונן של אחרות. 
יכול להיות
30/11/2015 | 12:09
4
165
אני אכן מרגישה איזשהוא שבר פנימי, והתהייה לאן ממשיכים מכאן היא לגבי העבודה
כי זה המקום שבו נראה לי המצב דורש שינוי, טלטול
החשש הוא מפני מה שמזמן החוץ, אבל גם חוששת להמשיך כמו שזה עכשיו ולהקפיא את המצב כי קשה בחוץ, החשש שאצטער על זה כי כאן צומת הדרכים שלי גובר
 
מנסה להבין הסוף את הקטע של ה"הקפאה"/צומת דרכים
30/11/2015 | 13:56
3
135
להתפטר את יכולה בכל שלב - זה לא לוקח הרבה זמן
 
אולי יש לך איזו תחושה שעכשיו יש לך יותר מוטיבציה/אומץ להתפטר כי בדיוק חזרת לעבודה ועוד לא שקעת לתוכה לעומק
 
אבל את יכולה לשמור על המוטיבציה הזו הפעם [דפוסי העבר לא בהכרח משתקים לכל החיים] בעודך מחפשת תעסוקה אחרת, שכמו שידוע, זה מצב קל הרבה יותר כשמחפשים מתוך מצב מועסק
 
את יכולה לשרטט לעצמך מהי עבודת החלומות שלך לו היה לך שרביט קסמים להשיג אותה?  או שהתשובה היא: אני לא רוצה יותר לעבוד בתשלום אף פעם? <אני שואלת ברצינות, לא בהקנטה>.  אם זו האופציה השניה - את בטוחה שזה יהיה גם המצב כשלא יהיו לך ילדים קטנים?
עונה
30/11/2015 | 21:30
2
119
ניתחת נכון, אני חוששת שברגע שאשקע לעבודה, יהיה לי קשה להתפטר כי ארגיש יותר מחויבות, ואולי זו ההזדמנות שלי לגלות כיוון אחר, אני הטיפוס העובד (למרות שחולמת לפעמים לזכות בלוטו, אבל אני לא ממלאה...) אבל עד היום לא מצאתי עבודת חלומות 
אז אני עובדת בעבודה שיש בה יתרונות אבל גם חסרונות לא מעטים, אחרי גיל 40 אולי יהיה קל יותר עם הילדים אבל לא עם הגיל.
הבנתי. כמה מחשבות
01/12/2015 | 05:06
1
105
ראשית - שחררי את ה"מחויבות" הזו מהראש. את עובדת בעבודה הזו כנראה לא מעט שנים. נתת לה הרבה ממרצך ומשנותיך הטובות. אין שום "בגידה" או משהו לא בסדר בלעבור הלאה כשהיא לא מתאימה לך יותר [יכול להיות שיש עוד פרטים שלא נתת - אבל ככה נראה לי]. קל וחומר כשמן הסתם תתני הודעה מסודרת, לא תעזבי מהיום למחר, תנקי שולחן  - תעבירי חפיפה וכו' וכו'
 
שנית - אם תתפטרי עכשיו ותחפשי עבודה אחרת אני אומר לך איך זה ייראה בעיני מעסיק אחר. זה ייראה כאילו סדרי העדיפויות שלך השתנו, העבודה כבר פחות מעניינת אותך. יותר מעניינים אותך הילדים שלך וזה משהו שהשתנה אצלך.
מראית העין הנ"ל (בין שנכונה ובין שלא) היא לא ממש נקודת מכירה אטרקטיבית של שירותיך כעובדת במקום תעסוקה אחר.
 
סיכוייך למצוא עבודה אחרת טובים עשרות מונים בעיני מתוך העבודה הנוכחית
 
אני מבינה ב100% שאת מרגישה מבחינת הגיל שזה "עכשיו או אף פעם". אבל ה"עכשיו" יכול להיות לחפש תעסוקה אחרת החל מהיום. זה לא עומד בסתירה ל"לא להתפטר"
 
מצטערת שלא נתתי את התשובה שאת רוצה לשמוע - אבל נתתי את דעתי הכנה...
 
חוצמזה - בלי קשר - מזמינה אותך לכתוב פה לעתים יותר קרובות באיזה ניק שמתחשק לך 
אני מאוד מסכימה עם debby
01/12/2015 | 11:23
79
ומצד שני מאוווד מבינה אותך.
 
גם לי יש את הקטע הזה של ההרגשה שיש זמנים שאת מרגישה ש״קוראים לך״ לצאת ואם את כאילו מפספסת אותם אז הקושי לעשות את הצעד גדל עד כמעט בלתי אפשרי. אבל זה הכל במוח שלנו. זה לא באמת בלתי אפשרי ואת לא באמת מפספסת שום דבר. התהליך ש-debby הציעה הוא נכון ושווה לנסות לשנות את ה״סטייט אוף מיינד״ ולא להיכנע לו.
 
(אומרת את זה בידיעה שלהגיד למישהו אחר לעשות את ״הדבר הנכון״ הוא קל הרבה יותר מאשר אשכרה לעשות את זה. כך שלא בטוח שהייתי מצליחה ״לשנות את הסטייט אוף מיינד״ שלי, גם אם הייתי יודעת שזה מה שנכון לעשות)
חזרה מחל"ד היא טראומה
30/11/2015 | 14:31
176
תוסיפי לזה את העובדה שזה ילד אחרון, חופשה ארוכה, משבר הגיל. זה קשה נורא.
 
גם אני לא הייתי נחפזת להחלטות. מה שכן, ועשיתי את זה אחרי כמעט כל לידה, תגששי בשוק. נסי להגדיר לעצמך איזה משרה כן תעניין אותך (בתחום שלך או בתחום אחר), מה ההיקף, באיזה אזור ותתחילי לחפש. חשוב לדעת מה האלטרנטיבות בשוק, לפעמים זה מה שדוחף אותך לפרוש כנפיים ולעזוב ולפעמים זה מה שגורם לך להבין שכרגע את בפוזיציה הטובה ביותר עבורך. זה בדק בית שצריך לבצע אחת לשנה-שנתיים בכל עבודה כמעט.
 
אני עשיתי שינוי תעסוקתי אחרי חל"ד
30/11/2015 | 21:13
156
אבל - 
זה היה אחרי הרבה חשיבה (כמה שנים )
אחרי שעברתי יעוץ תעסוקתי 
והחלטתי לאיזה תחופ אני רוצה לעבור ואיך אני עושה את זה\
ניסיתי אפילו ללמוד לתחום החדש עוד כשאני עובדת בתחום הישן (לא צלח)
אני מאוד שמחה על השינוי שעשיתי ויש משהו בחלד שגורם לנו לחשוב
אבל
אני ממש ממש לא ממליצה לך לעזוב ככה בלי שבדקת כיוון חדש
מציאת עבודה לוקחת זמן רב לעיתים ויכולה לתסכל
הייתי עושה בשלב ראשון ייעוץ תעסוקתי
בודקת לאיזה כיוון אני רוצה ללכת, מחפשת עבודה בתחום זה
ורק אז עוזבת...
 
איך היה טרם היציאה לחופשת לידה?
01/12/2015 | 04:58
110
היית מרוצה ממקום העבודה ומהעבודה עצמה?
 
מה לגבי להפחית את השעות בעבודה וככה להוציא את הילד מוקדם-האם זה אפשרי מבחינת העבודה ומבחינה כלכלית?
תודה לכולכן
01/12/2015 | 19:44
144
על התובנות ונקודות המבט, מקווה שאצמח מהמשבר הזה ואמצא את הדרך הנכונה
ותודה למנהלת החדשה
מקווה שהפורום הזה ימשיך לשרוד, רק בשביל נשים כמוני שמדי פעם מוצאות את עצמן אבודות ואין להן מקום אחר לפרוק בו
נראה שהכחלתי + תודה לסוכריה על מקל
29/11/2015 | 03:42
24
531
בזה הרגע שמתי לב לעובדה המפתיעה שאני מוגדרת כמנהלת הפורום
 
אין לי כל כך מילים - זה בא לי בהפתעה (והאמת היא שבדיוק עמדתי ללכת לישון...)
 
תודה לסוכריה על שנים ארוכות של ניהול, סבלנות, סבר פנים יפות, וכריזמה.
 
מקווה שעוד נכונו פה דיונים מעניינים מדי פעם
מזל טוב ובהצלחה!
29/11/2015 | 07:23
21
תודה לסוכריה! והצלחה לדבי
29/11/2015 | 20:46
7
תודה לסוכריה בהצלחה דבי !
29/11/2015 | 21:00
7
ברכות לצבע החדש
30/11/2015 | 00:07
70
הוא הולם אותך מאוד! איזה כיף כאן בזכותך!
ותודה לסוכריה!
תודה . אם עוד מישהי רוצה להצטרף - בשמחה...
30/11/2015 | 04:41
121
אני לא גרה בארץ, ויש לי תקופות בהן אין לי זמן להיות פה
תודה בהצלחה דבי
30/11/2015 | 07:33
56
נכנסתי ופתאום ראיתי אותך כחולה, זה משמח מאוד.
בהצלחה 
איזה יופי!
30/11/2015 | 12:56
58
לגמרי מתאים לך. המון בהצלחה!
תודה סוכריה ובהצלחה דבי!!
30/11/2015 | 13:48
8
בהצלחה!
30/11/2015 | 16:05
8
הוי, נהדר!
30/11/2015 | 20:55
1
80
מגיע לך לגמרי!!!
 
ותודה לסוכריה
הסמקתי
01/12/2015 | 04:18
12
קולולולולולולולולו
30/11/2015 | 21:03
2
157
יפה לך בכחול והולם אותך מאוד.
 
בתיה
תודה - הזכרת לי נשכחות. אבל לגמרי
01/12/2015 | 04:15
1
117
חלפו הרבה שנים (והרבה ילדים )
(-:
02/12/2015 | 02:01
5
ועכשיו נעלם הכחול שלך
01/12/2015 | 10:17
4
209
וכתוב שהפורום מנוהל על ידי ״הנהלת הפורומים״. מה הולך פה?
אצלי למעלה זה עוד מופיע עם השם שלי. אבל בין שכך ובין שכך...
01/12/2015 | 11:47
3
222
זה לא משהו שביקשתי - whatever....
אה - את צודקת - נעלם. טוב נו - היה נעים לקבל ברכות
01/12/2015 | 12:06
2
32
אצלי את שוב כחולה
01/12/2015 | 12:36
1
24
גם אצלי זה את שוב בכחול!
02/12/2015 | 09:43
12
כן! את מנהלת הפורום!
01/12/2015 | 18:55
194
לגמרי מגיע לך על החזקת (שלא לאמר הנשמת) הפורום בחיים ממש בשתי ידייך!
בהצלחה!
08/12/2015 | 18:37
3
15
וואו אותך לא ראיתי פה הרבה זמן
08/12/2015 | 22:56
2
59
 כיף לדעת שאת עוד פה לפעמים !
מה שהיא אמרה
08/12/2015 | 23:46
1
66
אני כבר לא המנהלת (זה היה באג כך מסתבר), אבל תישארי בכל מקרה 
איזה באג משונה.אם את רוצה את התפקיד נשלח מכתבי תמיכה לתפוז !
09/12/2015 | 20:16
51
קבוצת נשים פעילות שחוו בעבר דיכאון אחרי לידה בעיר פ"ת
01/12/2015 | 16:09
52
שלום לכולם,
שמיי גל כהן ואני סטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית קהילתית וכיום אני בתהליך של בניית קבוצה של נשים שהתמודדו בעבר עם דיכאון אחרי לידה והיום רוצות לפעול למען מטרה משותפת הקשורה לנושא הזה.
הקבוצה היא לנשים שגרות בפתח תקווה, אז אם יש כאן משהי שמעוניינת לקבל פרטים נוספים על הקבוצה היא יכולה לפנות אלי במייל האישי ואני אחזור אליה.
תודה רבה,
גל.
 
מצ"ב פלאייר הסברה
 
 
דרושות מתנדבות למחקר העוסק בדכאון לאחר לידה הכולל טיפול
25/11/2015 | 10:01
1
131
המרפאה לבריאות הנפש של האישה- בית החולים איכילוב
 
דרושות מתנדבות למחקר רפואי העוסק בדכאון לאחר לידה הכולל טיפול בדכאון
 
מטרת המחקר:
בדיקת הקשר בין פעילות מוחית לבין הצלחת טיפול בנשים הסובלות מדכאון לאחר לידה.
 
תיאור המחקר:.
נשים עם דכאון לאחר לידה יעברו אבחון יסודי של מצבן ושל הקשר עם התינוק.
לאחר מכן יעברו טיפול מיטבי לאורך שלושה חודשים.
אצל חלק מהנבדקות תיבדק הפעילות המוחית בתגובה לתינוק.
בתום המחקר, במידת הצורך, יתאפשר המשך טיפול ביחידה.
 
אוכלוסיית המחקר:
אמהות לתינוקות בגילאי 3-8 חודשים- החשות עצב, דכדוך, חוסר הנאה, "הייתי אמורה להרגיש אחרת".
 
 
המעוניינות להשתתף מתבקשות לפנות בטלפון: 03-6973685
בימים: א'-ה' בשעות: 9:00-17:00
או במייל: tal.vinitzky@gmail.com
במידה ואין מענה ניתן להשאיר הודעה בתא הקולי
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
ממליצה מהיכרות עם העוסקים (ובעיקר העוסקות) במלאכה החשובה
27/11/2015 | 15:04
113
לא להסס לפנות, ובנות הפורום שעוד מסתובבות פה מוזמנות גם להפנות לשם מכרות...
שלום! מחפשת מישהי שאולי כבר שינתה כינוי או לא מסתובבת פה
27/11/2015 | 07:32
1
310
מנסה למצוא את   ו שתי, מישהי יכולה לעזור לי במסר?
תודה!
קוראת לה לכאן.
08/12/2015 | 20:29
15
חם בפורומים של תפוז
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
הקשר בין טראומה והתמכרות למין
הקשר בין טראומה...
איך טראומה יכולה ליצור התמכרות? אתם מוזמנים כבר...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
ד
לייעוץ אורולוג ילדים
פורום התפתחות ילדים עם צרכים מיוחדים
הורים לילדים עם צרכים
פורום קלאב פוט
פורום קלאב פוט
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ