לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום נשים לאחר לידה - תמיכה
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

רק לי יש סחרחורת מהעיצוב החדש של הפורומים?
09/08/2015 | 15:37
18
324
והאייקונים החמודים - איזה צונאמי עבר עליהם... בקיצור - החלטה תמוהה ביותר, להפוך את העיצוב  הנקי והשקט לרועש ומבולגן.
גם לי, מאוד מציק
09/08/2015 | 17:02
1
97
והאמוטיקונים... אללייי, הדבר הכי יפה בפורום נעלם. פויה תפוז
09/08/2015 | 17:03
92
גם לי...תפוז-תפוז ...יש לכם מושג על קהל היעד שלכם?
09/08/2015 | 17:48
86
עיצוב הפורומים החדש נוראי
09/08/2015 | 21:33
4
305
לא מבינה מה עבר להם בראש...
רוצה את האייקונים הוותיקים והטובים בחזרה!!!
חוץ מזה הפורום נורא איטי וכל פתיחת הודעה לקריאתה לוקחת שעה. לא ברור לי מה בדיוק משודרג כאן.
יוחזר אייקון |חיבוק| ולאלתר!!!
09/08/2015 | 21:41
2
59
אייקון ״חיבוק״ ו״נחמה״
09/08/2015 | 21:42
1
78
עכשיו היפלת לי את התובנה מה הם שינו...
10/08/2015 | 04:38
270
הם ביטלו את האמוטיקונים האמפתיים....
 
עכשיו גם ראיתי שבאורח פלא האייקון של הרצל נשאר. לא ברור איך זה מכולם רק הוא שרד.
מ,זתומאת מה משודרג? הפרסומות משודרגות
10/08/2015 | 08:54
178
אוי לי
לא רק לך...
09/08/2015 | 21:50
173
עגום ומבאס. אני מניחה שחשבו שזה ישפר את הפופולריות - רק שלא ברור לי למה....
בדיוק תהיתי לי מה הם הוסיפו פה
09/08/2015 | 22:48
228
הוסיפו הרבה רעש (שמקשה עלי באופן אישי להתמצא, אבל אני כבר זקנה). האם יש תכונות חדשות ו"שוות" שבשבילן כל השינוי הזה נערך? או שסתם מצאו דרך לבזבז כסף ולהבריח עוד 90% מה-5% שנשארו פה?
מזעזע
10/08/2015 | 08:20
164
והכי נוראים אלו האייקונים
 
 
התצוגה הזו מזעזעת.
10/08/2015 | 20:26
168
אשכרה כואבות לי העיניים מהבהירות הזו והריצוד ומזה שאין ניגודיות. זה פשוט זוועה.
למה הם לא נותנים לבחור להישאר עם התצוגה הרגילה, כפי שהם עשו בפעם הקודמת ש"שידרגו"?
אוף :(
מילא העיצוב, אבל אובדן האייקונים הוא אסון בעיני
12/08/2015 | 15:01
4
197
זה היה חצי מהייחוד של תפוז, כל השפה התפוזית. לא מצליחה להבין איך שם בהנהלה לא מבינים את זה.
 
והאופציה הלא סבירה של שיתוף בפייסבוק. הזוי מסוכן וביי.
12/08/2015 | 17:34
1
56
השיתוף בפייסבוק היה קיים גם בגירסא הקודמת
12/08/2015 | 22:43
165
אבל היה כנראה פחות ברור.
כל מילה
12/08/2015 | 21:07
38
חזרו האייקונים
12/08/2015 | 22:41
176
אני חושבת שההנהלה הבינה ...
אני אישית מתקשה ביותר פשוט *להתחבר* עם היוזר שלי
16/08/2015 | 11:32
84
מה שכמובן מצמצם את התגובות שלי.
אוף
אחת משלכן, צריכה עצה
10/08/2015 | 15:12
6
706
אני ובעלי ביחד כבר 10 שנים, מתוכן בשנה האחרונה חובקים בת מהממת.
עד אתמול החיים באמת היו מושלמים. אני מאוהבת בבעלי בכל יום מחדש, פרי אהבתנו היא ילדה מושלמת, בעלי הוא אבא מעורב ובכלל אב השנה. לכאורה פשוט מושלם וכייף.
 
היום קמתי בבוקר וחשכו עיניי. בעלי שכח לסגור דף אינטרנט של מייל עם שם פיקטיבי.
מסתבר שכבר 7 שנים הוא מנהל זהות בדויה באמצעותה הוא מבצע שיחות סקס ומערכות יחסים עם נשים שונות מחו"ל.
ככל שירדתי יותר בהיסטוריה כך יותר חשכו עיניי..... עם השם הפיקטיבי הוא ניהל פרופיל פייסבוק, פרופיל בכל מיני אתרי היכרויות/ סקס, סקייפ..... קיבל תמונות עירום מנשים...
אני בשוק טוטאלי! בחיים לא חשבתי שבעלי כזה...
תמיד כששמע על אחרים שבוגדים הוא לא הבין איך הם עושים את זה. נגעל מהסיטואציה... בכלל בעלי הוא חנון רציני.
מה עושים? מרגישה שעולמי חרב עלי. שכל ה-10 השנים איתו היו בדיחה גרועה....
 
הוא עדיין לא יודע שאני יודעת.. יחזור מהעבודה רק בערב.. ואז מה?!
מה אני עושה? איך אני אוכלת את הדבר הזה??? איך אני פותחת את העניין?
אין לי את מי לשתף.. לא רוצה לערב חברות או את אחותי/ אמא שלי. זה כואב מדי, טרי מדי ומביך מדי.......
לא מצליחה לתפקד מהבוקר.
 
אולי לחלקכן זה לא יישמע כבגידה, כי כביכול אין מגע מיני, אבל אני רואה את העניין כבגידה לכל דבר.
 
<שלח>
לא יודעת
10/08/2015 | 16:43
1
458
בתור התחלה הייתי אומרת שלא לשתף אנשים אחרים שמכירים אותכם באמת זה נכון - לא רק כי זה מביך *לך* מדי אלא גם כי זה נוגע לפרטיות שלו.
 
העצה השניה שלי תהיה לחכות כמה ימים ו"להתקרר" כדי שתהיי רגועה ושקולה בשיחה איתו ולא בסערת רגשות (בקיצור - לא הלילה כשהוא חוזר מהעבודה), וגם כדי שזה יהיה אחרי שתחשבי עם עצמך היטב מה ואיך להגיד.
 
ולבסוף - בלי לסווג את זה כבגידה או לא-בגידה - הייתי אומרת שיש בגידות הרבה יותר גרועות מזה....
לא הייתי מתיימרת לקבוע מה גרוע יותר או פחות
17/08/2015 | 15:04
116
לצערי, הייתי בסיטואציה מאוד דומה. גיליתי מייל פיקטיבי וסיפור בגידה תוך כדי קפה של בוקר שישי כשבעלי במקלחת. לא הייתי במצב של לחשוב ולתכנן. פשוט הראתי לו את הדף הפתוח.
לא ממליצה לך מה לעשות. מבינה אותך מאוד. חיבוק ענק והרבה כוחות.
אני יכולה להבין למה זה מרגיש כמו בגידה
10/08/2015 | 16:46
459
בגידה היא לא רק משהו פיזי
בגידה היא גם כאשר חולקים משהו שהוא אישי עם אנשים אחרים בלי לקבל רשות
 
העצה שלי היא לא לעשות שום דבר נמהר
 
10 השנים שלכם ביחד אינם בדיחה גרועה
נשמע שאתם (כן, בזמן הווה) זוג שטוב לו ביחד, אתם הורים, הוא מעורב בחיי הבת שלכם
 
בלי להכיר אותו ולשוחח איתו אי אפשר לדעת למה הוא עושה את מה שהוא עושה
לניהול זהות בדויה יש מחירים לא פשוטים, אבל זה גם משהו שלרוב גורם לריגוש מאוד גבוה
 
כדאי לנשום עמוק
אולי אפילו ללכת לדבר עם מישהו בצורה מקצועית כדי לאוורר את הרגשות הבוערים בתוכך
 
אבל מתישהוא בקרוב, אני חושבת שכן כדאי לפתוח את זה איתו
מתוך מקום של לשים את הדברים על השולחן ולהסביר את מה שראית
ולבקש ממנו לדבר ולהסביר מה עובר עליו ומה הוא מקבל מאותו המקום של זהות בדויה
 
הדבר הזה יכול להרוס אתכם
אבל מתוך הכאב הזה אתם גם יכולים לגלות דברים חדשים על עצמכם, אחד על השנייה, על הזוגיות שלכם
פרקטית
11/08/2015 | 12:54
359
אין לי עצו לגבי ההתנהלות מולו, לא מכירה אתכם ואת הנסיבות ולכן אתן עצה אחת- על כל מה שיבוא או לא - תדאגי שיהיו לך הוכחות ברורות על האירוע, על המשך, על הקשר שלו לזהות הבדויה.
מכירה כמה ״ מקסימים״ שידעו להפוך את עורם טוב מאוד כשהמצב נעשה עבורם פחות נוח. 
קודם כל חיבוק גדול
11/08/2015 | 13:25
354
נשמע לא קל בכלל. אני מאד מבינה את התחושות שלך ואני חושבת שהייתי חשה בדיוק את אותם דברים אם הייתי מגלה דבר כזה. הייתי מרגישה חוסר אמון, הייתי בהחלט שואלת את עצמי האם כל החיים שלנו עד כה היו בכלל אמיתיים או הכל היה שקר ומבחינתי זו לא הגזמה כלל.
 
אם זו היתה שיחה חד פעמית עם מישהי, ניחא, אך במשך 7 שנים לנהל מספר מערכות יחסים וירטואליות במספר פלטפורומות ועם נשים שונות נשמע כמו משהו שבהחלט העסיק אותו ככל הנראה לא מעט. 
השאלה העולה גם אם זה באמת היה רק וירטואלי (אולי גם טלפוני, אולי פרונטלי) ואני לא יודעת אם זה משהו שאת יכולה לענות עליו עכשיו או בכלל. ייתכן כי הרב היה וירטואלי ואחת מהן לא. אני מקווה שאכן הכל היה וירטואלי וזה מה ש"היה עושה לו את זה".
 
אני בהחלט לא הייתי ממשיכה לסדר היום, מאד חשוב בעיני לנהל שיחה איתו ולא ישר לשבור את הכלים. לא יודעת גם אם הייתי מצליחה לחכות לשיחה עד שאהיה ממש רגועה. אני כן ממליצה לך לנסות לחכות עד שתצאי קצת מסערת הרגשות (המוצדקת), כך שתוכלי לדבר איתו בהיגיון ולשמוע אותו. 
 
כיון שאת לא באמת יודעת כעת את מימדי העניין, הייתי מתחילה מלעשות כמה דברים עוד לפני שיחה איתו, כמו למשל לתעד כל דבר, צילומי מסך וכו. יש מצב שלאחר השיחה שלכם, הוא ילך וימחק הכל. ייתכן גם כי היתה בגידה ממשית ועל אחת כמה וכמה ירצה למחוק כל תיעוד מה שעלול להפריע אח"כ.
 
אני מאד מקווה שזה מסתכם בשיחות אירוטיות, שזה בפני עצמו לא מעט ומהווה פגיעה רצינית באמון (לא רלוונטי כאן מה ההגדרה של המונח בגידה. זו פגיעה באמון נקודה), אך מבחינתי זה משהו שלא היה מפרק נישואים. אם זה כבר מעבר לכך ותגלי עוד דברים, זה בהחלט משהו שהיה גורם לי לערב גורמים נוספים: אישיים או מקצועיים. 
 
לא יודעת איך לסיים חוץ מלאחל לך שמה שגילית זה רק זה ושהוא יתנצל על הכל, יסכים ללכת לטיפול כלשהו (ביחד או לחוד) וזה מהר מאד יהיה מאחוריכם.
 
אני גם הייתי רואה את העניין כבגידה
16/08/2015 | 12:46
150
אבל אני מניחה שמאחורי התנהלות כזו יש משהו יותר מורכב.
בסה"כ הוא גם בוחר לעשות את זה עם נשים מחו"ל, כאלה שהסיכוי למפגש ממשי כנראה קטן (?).
בנוסף למה שאמרו פה, הייתי גם יושבת עם עצמי וחושבת פרקטית מה לעשות או לאן את רוצה להגיע.
מהו המצב הכלכלי שלכם ושלך? האם לצד זה, את עדיין רואה בו בן זוג מושלם ורוצה להמשיך את חייך לצידו? אם כן, אכן בירור עמוק וטיפול זוגי יכול לעזור.
שאלת קיסרי??
08/08/2015 | 22:42
2
233
עברתי קיסרי לפני שבועיים ועכשיו אחרי אמבטיה ראיתי שקצה התפר נפתח לי ?? מה עושים? למישהי קרה? לאיזה רופא ללכת?
אאל"ט מתקשרים למחלקה בבית החולים שבו עברת
09/08/2015 | 02:06
156
את הניתוח, מסבירים - והם ינחו אותך איך להמשיך (אולי להתייצב אצלם? כך המסמכים מהניתוח הרי אצלם)
 
תרגישי טוב
מזל טוב!
09/08/2015 | 21:37
90
גם לי זה קרה. חזרתי לרופאה שניתחה אותי. אני כבר לא זוכרת בדיוק היכן (לפני 8 שנים)אבל נדמה לי שראיתי אותה במרפאה בביה"ח. היא לא היתה מודאגת ואמרה שיתאחה לבד. ואכן שטפתי כרגיל וייבשתי את המקום לאחר מקלחת ושמתי פד ייבש שלא יהיה חיכוך עם הגומי של התחתון וכעבור  בערך חודש התאחה לבד, קצת אחרי שאר החתך.
שתהיה החלמה מהירה מהניתוח וחופשה טובה
פמיניזם והתנעת המשפחה לרילוקיישן (פוסט דוק). מתלבטת
05/08/2015 | 11:43
30
666
{אחת מפה... לא רוצה שיזהו את הניק המוכר.}
תמיד הייתי פמיניסטית. ככה הגדרתי את עצמי. אבל עם הזמן, העבודה (אקדמיה) ולידת והנקת הילדים (2, 4, מיניקה כמעט 4 שנים) .... הבית עבר להתנהל במודל פחות שיוויוני.
אני מציינת את זה כי אני כרגע לפני נקודה בקריירה בה אני זו שחייבת לקבל החלטה - אם לצאת לפוסט דוק. בעלי תומך, דיברנו על כך עוד לפני החתונה. הוא יבוא איתי.
ולי?
לי קשה עד מאד למשוך את המשפחה איתי. להעמיס את האחריות הזו לשנים הקרובות על עצמי. להגיד שעוברים, לברר לאן ומתי.
למה?
- כלכלית - למרות הכל - בעלי הוא המפרנס העיקרי.הוא בארץ מרוויח פי 2-3 ממני. הוא יוכל למצוא עבודה גם אם נעבור, אבל כמובן שזה אומר לנתק אותו ממה שהוא עושה וחוסר וודאות בנוגע לשכר שלו. ויש לזה עלות משמעותית.
- תעסוקתית לי - המצב באקדמיה - כך מספרים לי - לא מזהיר. הסיכוי שלי למצוא עבודה טובה עם הפוסט קיים אבל איננו וודאי. אבל יותר חשוב - יש לי סיכוי נהדר למצוא עבודה טובה גם בלי הפוסט. רק עכשיו פורסמה אחת כזו, למשל (והיא הטריגר שלי, להחליט כבר ואם כן אז לשלוח קו"ח). אז למה לנדוד?
-ניתוק מהמשפחה - המשפחות של שנינו הן רשת תמיכה אדירה. ההורים שלנו עוזרים לנו על בסיס יומיומי וכלכלי (קניות, סידורים, איסוף מהגנים). אני בטוחה שמעבר יהיה גם קשה רגשית וגם פרקטית - בלי כל העזרה הזו אני לא יודעת איך מחזיקים שתי עבודות תובעניות. יש לי ולבעלי גם סבא וסבתא פה, והם כבר חולים וקשישים.
למה כן?
-כי יש לי את זה בראש כבר שנים. אני כזו שאם יש לה מסלול היא הולכת בו, בלי ממש "לחשב מסלול מחדש". אולי קצת קשה לי לוותר על זה
-כי איפשהו, אני רוצה את החוויה. לעבור ולתת לילדים שנה-שנתיים של חוויה ועוד שפה, אולי גם חוויה משפחתית
-כי אני פוחדת  זה לא מספיק - ואולי "אני הפמיניסטית" - בעיניה וויתור זה להכנע שוב לתכתיבים החברתיים, של אישה שקשה לה להוביל את המשפחה למה שהיא רוצה. אבל התכתיבים החברתיים והביולוגיים, הם אלו ששמו אותנו פה (אני הייתי יותר בבית בשנים האחרונות, עם הילדים, ולכן מצבי מבחינת פרסומים פחות טוב).
אז לעשות את זה גם כצעד "חברתי". של לצאת לפוסט. להעלות את אחוז הנשים באקדמיה.
 
וקשה. קשה לי להחליט. אני לא קלילה וזורמת. מעבר לחו"ל זה "תיק" בשבילי.
אוף.
אשמח למחשבות שלכן ...
 
הגיגים על פמיניזם ופוסט
05/08/2015 | 12:19
4
408
ממה שכתבת בלט לי השיקול של "מי לוקח את האחריות". כרגע המפרנס העיקרי הוא בעלך, אם תסעו לפוסט, אולי הוא עדין יהיה המפרנס העיקרי - אבל האחריות על המהלך תהיה עליך. ונדמה לי שאת לא מתה על זה. 
אני מרשה לעצמי לשאול לגבי העבודה הטובה שמתאימה לך ואת מתלבטת לגביה - משרת אם? שעות מוגבלות שיאפשרו לך להמשיך להוציא את הילדים מהמסגרות, אולי גם להניק? או שזה בכלל לא שיקול ומכאן והלאה את משקיעה בקריירה שלך ויהי מה, ומישהו אחר כבר יימצא לטפל בבית כשאת לא תוכלי? מה אפשרויות הקידום במשרה הזו? האם יש אפשרות שיום אחד תהיי את המפרנסת העיקרית אם תקחי אותה? ומה זה יגיד על חלוקת העבודה בבית? 
 
בהתבסס על המון מקרים אחרים שפגשתי ובטח גם את, אולי אולי, לא  בא לך לקחת את האחריות הזו על עצמך. זה לא הופך אותך שונה מרוב הנשים שאני מכירה, אבל לצערי, זה לא עושה אותך פמיניסטית. פשוט כי את לא מאפשרת לבעלך להוריד את האחריות הזו מעליו. את לא נותנת לו את הבחירה שאת מרשה לעצמך, וזה לא שוויוני. יכול להיות שזה מתאים לכם, אבל זה לא פמיניסטי. תקחי בחשבון שזה גם המודל שאת משדרת לילדיך, לא מזמן נתקלתי במחקר שאישר כמותית שבנות לאמהות קרייריסטיות מרוויחות יותר. לא מפתיע, הא? שוב, זה לא הופך אותך חריגה: זה המודל ברוב המכריע של המשפחות בישראל ואולי גם במקומות אחרים בעולם. ה"חריגות" שלך, אם כבר, היא בזה שאת בכלל חושבת על הנושא הזה.. לכן, השאלה שנותרה היא עם מה יותר קל לך לחיות: עם הויתור על "חלום הפמיניזם" או עם לקיחת האחריות (הלא מבוטלת כלל) לפרנסת המשפחה? 
 
בלי שום קשר: פוסט זה כיף, החוויה של מגורים במקום אחר היא פותחת אופקים בהרבה יותר מהפן המקצועי, ואני מאוד ממליצה, גם אם הכיוון הוא לא לאקדמיה. אבל בהחלט יש לזה מחירים (מעבר לחו"ל זה תמיד תיק, בפרט בפוסט). 
לגבי האחריות את צודקת. לגבי מתן בחירה לבעלי זה יותר מורכב
06/08/2015 | 12:10
2
244
את צודקת מאד בזה שקשה לי לקחת אחריות על מהלך כזה.
 
אבל אני ממש לא כזו שרוצה להיות אחראית על הבית.
למעט זמן עם הילדים, אין לי בעיה "להפיל" הכל על מישהו אחר.
 
לגבי העבודה שיש לי אפשרות להגיש אליה מועמדות, היא עבודה טובה, קריירה של ממש. לא "משרת אם". זה הכיוון שבו אני רואה את עצמי מתפתחת.
אבל לא אשקר, באקדמיה מה שקורץ לי זה שבכל זאת יש גמישות ואפשרות לעבוד בלילות ומהבית, למעט שעות פרונטליות. זה כן חשוב לי. אבל חשוב לי בהחלט הקידום והאפשרות לפרנס בכוחות עצמי את המשפחה.
 
לגבי האפשרות להיות המפרנסת העיקרית בבית, זו המורכבות.
אני מוכנה לתת לבעלי "לנוח" ולגדל ילדים.
אבל - זכיתי למזלי בבעל מוכשר מאד. אני לא אומרת את זה כי הוא בעלי. זה אובייקטיבי. הוא שווה הרבה בשוק התעסוקה (וגם לי כמובן) והוא כרגע במסלול בו אולי הוא יקצור את הפירות תוך כמה שנים.
הוא כשלעצמו לא רוצה לקחת את ה"תפקיד ההורי" כרגע, וגם נראה לי מאד חבל לעשות זאת (גם בשבילו, וגם בשביל אחרים בעולם שיכולים "להנות" ממה שהוא עושה. נקביל את זה לתחום הרפואה - מישהו לומד 9 שנים, ואז עובר עם אשתו ולא עובד. חבל על המימון של הלימודים וההשקעה בסטודנט). אם הוא היה רוצה להיות ב"משרת אם" ולהוריד אחריות היה לי מאד קל. שנינו יכולים להסתפק במועט ולחיות ממה שאני ארוויח. אבל גם לו יש חלומות.
גם אם נעבור למקום שאני אבחר, הוא ירצה להיאבק להגשים ולממש את עצמו, ולא להיות כמה שנים אחראי על הבית.
אז בעצם - מהבירור הזה עם עצמי - אני יכולה לקחת אחריות על פרנסה.
אבל לקחת אחריות גם על המשפחה וגם על הסטה שלו מהנתיב שלו, זה קשה.
מה גם, שאני לא בטוחה שזה ישתלם לנו כלכלית.
 
תודה לך על הדיון, אני אשמח כמובן לחשוב איתך עוד.
אם כך, אפשר לראות את זה אחרת
06/08/2015 | 16:46
179
במקום שני אנשים שלא רוצים לקחת אחריות על הפרנסה, אפשר לראות פה זוג אנשים שלא רוצים לקחת אחריות על מטלות הבית...
תראי, אני לא מכירה כמובן את פרטי החיים שלכם, אבל אני עשיתי את זה: לקחתי המשפחה ונסעתי לפוסט, במקום שנבחר (גם) לפי היכולת של השכנגד שלי להתפתח שם בעצמו. זה היה התנאי שלו וזה היה לגמרי מקובל עלי. נכון שזה לא היה המסלול שהוא תכנן לעצמו, אבל הוא לגמרי לא הפסיד כלום מזה. וכמובן אף פעם הוא לא היה אחראי על הבית. אבל זהו, שגם אני כמעט לא... אנחנו מתחלקים, רוב האחריות עלי אבל הביצוע לגמרי 50:50 (לחרדתם של כמה מחבריו שמתפלצים מהעובדה שיש ימים בשבוע שאני מגיעה הביתה בתשע וצפונה).
אנחנו תמיד חיינו וחיים כך שלאף מסלול אין עדיפות על המסלול השני, ולנו זה עובד. יש לזה מחירים - הוא לא יתן לי להפסיק לעבוד כי הוא לא מוכן לקחת אחריות בלעדית על הפרנסה, ולי יש כמה שערות לבנות מהמעברים האלה (וכמה זה די מחמאה..). אבל זה אפשרי, אם רוצים.
האם יש אפשרות
09/08/2015 | 22:24
60
שבמקום שבו תעשי את את הפוסט, בן זוגך יוכל למצוא עבודה איכותית שמתאימה לכישוריו ולעבוד?
 
יש לי רק הערה קטנה
06/08/2015 | 18:51
215
לבעלה אין כרגע את אותה ה״אחריות״ שיש למי שמחליט להעביר את כל המשפחה לארץ אחרת (תוך כדי ויתור של בן/בת הזוג על מקום עבודה משובח). לכן זה לא מדוייק שהיא ״לא מאפשרת לבעלה להוריד את האחריות הזו מעליו״ משום שהוא מעולם לא לקח את האחריות הזו על עצמו.
 
אין דין לבחור בעבודה מתגמלת ודורשת בארץ כדין העתקת המשפחה לחו״ל (על כל המשתמע מכך). ועובדה שהשואלת לא חוששת באותה המידה לבחור בעבודה ״קרייריסטית״.
 
יש אפשרות לדחות את הפוסט?
05/08/2015 | 14:58
1
346
לכמה שנים? שהילדים יוכלו להנות מהחוויה של מגורים בחו"ל? 
על פניו המצב מעולה, יש אפשרויות פרנסה, יש אפשרות לעבוד כבר עכשיו אז לא מדובר בהכרח, "צרות של עשירים" כמו שאומרים.. אז קודם כל, תנשמי עמוק ותראי את המצב בחיוך, הכל דבש, אין לך מה להלחץ ואת יכולה להשקיט לעצמך את כל הרעשים והסיפורים בראש (פמיניסטיים, חברתיים, ביולוגיים וכו וכו, זה המון רעש).

אם הבנזוג תומך ומסוגל יהיה למצוא עבודה, לכו על זה. מדובר בחוויה לכל המשפחה, שהפירות שלה ילכו איתם שנים קדימה הרבה מעבר למיידי. 
הסיבות נגד 
- התעסוקה שלו, את לא יכולה לדעת מה ילד יום, לכי תדעי איזה ניסיון וקשרים והתפתחות הוא יכול לעבור שם וגם אם לא, בהתחשב בעובדה שהוא יכול לעבוד ובמקצוע מבוקש, הכל בסדר. גם במחיר של כמה עשרות אלפי שקלים. 
- ניתוק מהמשפחה, אנשים עוברים את זה כל הזמן. את תסדרי. 
הניתוק מהסבים (לדעתי) לא שיקול בכלל. 
את נקראת מאד מרגיעה
06/08/2015 | 12:14
213
וזה נכון.
בפרספקטיבה הזו מדובר באמת בצרות של עשירים.
חייכת אותי עם ההגדרה של כל הרעש בראש.
 
לגבי דחייה בכמה שנים - אני לא יודעת אם אני אהיה רלוונטית בתור דוקטורנטית שסיימה לפני כמה שנים.. מה גם שבאקדמיה להבנתי יש אפליה על בסיס גיל, ואין דין חיפוש משרה בגילאי 30 פלוס לגילאי 40 וקצת...
אני קצת חוששת שדחייה משמעותה לא לעשות זאת...
ניסיון להוסיף תגובה
05/08/2015 | 23:24
218
נראה אם יעבוד לפני שאני כותבת את התגובה האמיתית...
טוב זה עבד, אבל לא בהוספת הודעה מהירה
06/08/2015 | 04:19
2
263
דירבאלאק תפוז אם תאכלו לי את ההודעה!!!
ממה שאת כותבת עולים כל מיני דברים, אבל מה שלא הבנתי זה מה המטרה הסופית שלך. איפה את רואה את עצמך בעוד 5 שנים? 10? 
מעבר לפוסט דוק אומר הצטמצמות כלכלית רצינית, את תרוויחי מעט ותהיי עסוקה מאוד, בעלך לא יוכל לעבוד בחודשים הראשונים וגם אז יהיה לו קשה למצוא עבודה וכנראה יצטרך לרדת ברמה בהתחלה. הרבה פוסט דוקים חיים מהחסכונות או מעזרה של ההורים, במיוחד אם יש ילדים. אבל פוסט דוקים זה לתקופה מוגבלת ואחריה האפשרות להרוויח משכורת גבוהה נפתחת. וגם צריך לזכור שעלות המחיה משתנה מאוד בהתאם למקום שבו גרים. אין דין בוסטון כדין סיינט לואיס. בארה"ב בהרבה מעבדות יש גמישות גדולה מאוד בשעות ואת יכולה לעבוד מהבית הרבה (כמובן תלוי בתחום). הפוסט דוקים שהכרתי ואני מכירה עובדים שעות רגילות וחוזרים הביתה בארבע-חמש להיות עם המשפחה, וממשיכים לעבוד אחרי שהילדים הולכים לישון. ומדובר בגברים ונשים, לא מצפים שתעברי לגור במעבדה כל עוד יש תוצאות. 
את אומרת שבעלך בעד, אבל מה זה אומר? האם הוא מוכן בשבילך, או שבנוסף הוא גם רוצה הרפתקאה, שינוי כיוון, להכיר מקום חדש, לנסות כיוון חדש בקריירה? כי יש הבדל בין השניים.
בסופו של דבר אני לא חושבת שזה קשור לפמיניזם אלא לחוסר הבטחון שלך שזה מה שאת רוצה לטווח הרחוק. אולי תנסי לחשוב כך - אם היתה לך אפשרות לפוסט דוק בישראל - היית עושה? את לא צריכה לעשות קריירה אקדמאית רק בשביל שיהיו יותר נשים באקדמיה - עם גישה כזאת לא יקבלו אותך למשרה אחרי הפוסט דוק, את תצטרכי הרי לעבוד קשה מאוד כדי לקבל משרה ובאמת לרצות את זה. אגב, מה יקרה אם תמצאי אח"כ עבודה רק בארה"ב? האם אתם פתוחים לאפשרות של להשאר?
לדעתי הגילאים של הילדים שלך טובים למעבר, הם ילמדו אנגלית מאוד מהר בגילאים האלה, ויסתדרו טוב באנגלית עם ביטחון כנראה לפניך ולפני בעלך... אבל מן הסתם זה גם תלוי באישיות שלהם, ובאיך שתשדרו להם לגבי הנושא - אם אתם לא בטוחים שזה מהלך טוב והם יקלטו את זה, יהיה להם יותר קשה. אם תשדרו אופטימיות וחיוביות - הם יקבלו את זה. 
בכל מקרה - שיהיה לך בהצלחה ואני אשמח לשמוע מה החלטת!
את עלית פה על הנקודה. אני יודעת בערך מה אני רוצה
07/08/2015 | 13:30
1
181
כלומר באיזו נקודה בקריירה.
העניין הוא שאני לא בטוחה אם אני חיייייבת לגרור את המשפחה לפוסט דוק או שאולי, לנסות להתאמץ יותר ולהשיג משרה בלי זה (אם זה אפשרי...).
לדוגמה - העבודה הזו ששמעתי עליה, היא לא *בדיוק* מה שאני רוצה, אבל אולי אם אני אכנס אליה ואעבוד קשה, אעצב אותה בדמותי, היא תהיה מה שאני רוצה בתוך כמה שנים.
ואז אני שוב מתחבטת - למה לגרור את כולם, אם אני יכולה ללכת על הנתיב הזה...
 
לשאלתך-  בשמחה הייתי עושה פוסט בארץ אם הייתי יודעת שהוא שווה ערך לפוסט בחו"ל. זה לחלוטין היה מנצח לי את ההתלבטות. רק שממה ששמעתי, זה לא שווה ערך....
בעלי מוכן בשבילי, הוא לא מעוניין, לפחות כרגע, בהרפתקה כזו וזה יסיט אותו מהמסלול המקצועי שלו. הוא יבוא למעני ואני מקווה שאפילו לא יקטר על זה (הוא באמת איש טוב).
לילדים אני באמת פחות דואגת. נראה לי כמו הרפתקה בשבילם.
אני בהחלט אעדכן, אתן עוזרות לי עם ההתלבטויות, מאד.
אבל מה הבעיה להעביר את המשפחה איתך, למה את קוראת לזה
07/08/2015 | 16:21
148
לגרור? אני חושבת שכל נושא הפמיניזם שדיברת אליו קשור לזה. אני לא חושבת שגבר שעובר לרילוקיישן או ללימודים עם המשפחה שלו ישתמש במילה לגרור.
עכשיו יש לך ילדים קטנים, אבל עוד עשר שנים, 15, 20 שנים הם יהיו ילדים גדולים ומבוגרים ואת עדיין תהיי בשוק העבודה ותעבדי (בתקווה). איפה את רוצה לראות את עצמך?
אז אולי בעלך יתעכב קצת עם הקריירה שהיתה יכולה להיות לו, אבל סה"כ דברים כאלה הם לא מכת מוות לקריירה ברוב המקרים, ולצערי אני חייבת להגיד במיוחד כשמדובר בגברים. אבל אם הוא יתעכב קצת ואת תפספסי לגמרי את הקריירה, מה עשיתם בזה? את לא רוצה שהוא יהיה ממורמר, אבל מה איתך?
ואני שוב חוזרת על הנקודה של מציאת עבודה אחרי הפוסט. אני לא יודעת מה התחום שלך, אבל אני יודעת שהרבה הרבה יותר קל למצוא עבודה אח"כ באקדמיה בארה"ב. יש הרבה יותר אוניברסיטאות, בכל מיני רמות, בכל מיני מקומות, והיקף המשרות פה הוא מן הסתם חסר השוואה לישראל. מה יקרה אם המשרה האקדמית היחידה שתמצאי אחרי הפוסט תהיה בארה"ב? תקבלי אותה? תוותרי על זה ותחזרי לישראל בלי משרה? מה בעלך חושב על זה?
מחשבות חלקיות
06/08/2015 | 05:06
8
299
* נשמע לי שאת מתלבטת, אבל זה לא קשור לפמיניזם.
* נשמע שבמערך המשפחתי שלכם שמת את הקריירה שלך במקום השני ב-4 השנים האחרונות.  אז בסדר - What was was - was....אבל אם את לא יוצאת לפוסט הזה נשמע שאת מנציחה את העניין הזה לתמיד. את מודעת לזה? זה מה שמתאים לך?
* נשמע שפחד ועצלנות הם חלק ניכר ממה שמניע אותך.
* הנקה היא לא תירוץ לכלום (מנסיון. שאבתי והנקתי לש-3 ילדים במשך 7 שנים במצטבר... אחרי שמלאו ליונקות הבית שנה וקצת - טסתי בעולם כמו פורפרה בלי בעיה. עם משאבה)
 
העצה הפרקטית היחידה שלי היא  תנסי לחשוב איך תרגישי אם לא תצאי לפוסט הזה. האם תרגישי פספוס לכל החיים? אם התשובה היא "כן" אז שנסי מתניים ותזיזי את זה....
 
מן הסתם ברור מה אני הייתי עושה במקומך.  אני לגמרי במוד של: "מי שלא מעיז - לא מתיז".  אבל מה שנכון עבורי לא בהכרח נכון עבורך
להנציח אותי במקום השני זה ממש מפחיד אותי
07/08/2015 | 13:43
7
218
אני רק לא בטוחה, אם זה באמת להנציח. יש הבדל בשנים האחרונות, ובאמת אני התמסרתי יותר למשפחה.
אני מקווה שיהיה אפשרי לעשות שיפט שבו גם אני במקום הראשון.
השאלה היא אם עכשיו.
וכן, פחד בהחלט הוא שיקול.
פחד שאעשה משהו שיקלקל לו, פחד שאעשה משהו שלא אהנה ממנו ובסופו של דבר גם לא ישתלם לי.
אם לא עכשיו - אימתי? (בעניין השיפט)
09/08/2015 | 02:03
6
152
הכי טוב זה אם אפשר לחלוק את המקום הראשון.  לא צריך בהגדרה להיות ראשון. אבל גם לא ההיפך....
 
ממה שאת כותבת, נקרא שאת שמה את עצמך במובהק במקום השני (וזה רק כי אין שלישי כשמדובר בשני אנשים...).  את כותבת שהיה לך הרבה יותר קל אם זה היה רילוקיישן בשבילו ואת - נו את כבר היית מסתדרת עם איזו אוניברסיטה שהיתה שם, גם אם היא ליגה ז'.  בהנחה שזה משפט אמיתי (כלומר לא משפט ב"פולנית") זה אומר שאת לא מפרגנת לעצמך את חשיבות הצרכים האישיים שלך
 
בין שתצאי לפוסט הזה ובין שלא - נראה לי שכדאי לך לחשוב על העניין הזה.
 
ולגבי ה"אולי לא תהני ממנו" - אפשר לחתוך ולחזור אם זה לא מתאים - לך או אם מסתבר שזה לא מתאים לכם כזוג. לא שמעתי מעודי על פוסט/ית שזה קרה להם. אבל מודה שיצא לי להכיר איזה 20-30 אז זו לא קבוצת מדגם ענקית.   אבל אם זה קורה - אז מה הפסדת? ניסית.
אני חושבת שיש מצב
09/08/2015 | 18:49
4
106
שלא שמעת על מקרים שאנשים הפסיקו באמצע את הפוסט וחזרו משום ש... זה כנראה לא דבר כל כך פשוט לעשות. לא יודעת מה השכיחות של זה, אבל העובדה שזה נדיר לאו דווקא אומרת משהו על עצם ההחלטה, אלא יותר על כמה קשה לחזור בך מהחלטה כזו.
 
ועוד משהו...
האמירה של פותחת השירשור שהיה לה קל יותר ״ללכת אחריו״ נתפסת כמאוד לא פמניסטית וככזו שמראה שהיא מציבה את עצמה במקום השני. לא ראיתי שהאמירה של בן זוגה, שמוכן לא רק ללכת אחריה, אלא גם להפסיד בעקבות כך מקום עבודה משובח ביותר, נתפסה ככזו שמציבה אותו (בעיני עצמו) כמקום שני. מעניין ההבדל הזה...
 
יכולה להגיד, שכאשר עדיין לא התחלתי את מקום העבודה שלי והייתי ״בין עבודות״ (או יותר נכון בין סיום הדוקטורט ובין התחלת העבודה שלי) היה לי הרבה יותר קל לחשוב על אופציה של רילוקיישין ״בעקבות בן הזוג״. לעומת זאת, עכשיו, אם בן זוגי יציע/יבקש לעשות מהלך כזה, יהיה לי מאוד מאוד מאוד(!) קשה להיענות להצעה שכזו. כי זה אומר, מבחינתי, לוותר על עבודה מאוד אהובה ונחשקת (שאין שום סיכוי ריאלי לחזור אליה בסיום הרילוקיישן או במקרה שזה לא מצליח מה שהגדרת ״אז מה הפסדנו, העיקר שניסינו״).
 
כך שבמקרה הזה, האמירה של בן הזוג שהוא מוכן ״ללכת אחריה״ היא משמעותית בעיני לא פחות ואולי יותר מהאמירה שלה.
 
 
 
 
יכול להיות
09/08/2015 | 21:48
3
97
לגבי הנכונות של בן הזוג - אני מאזנת את זה.
 
היא כתבה שב-4 שנים האחרונות משא הבית/ילדים באופן כללי הוא עליה. אחרי 4 שנים של הקרבה - בן זוג שמוכן לתת בחזרה ולצאת בעקבותיה זה בעיני לא "מקום שני" שלו אלא "זוגיות מאוזנת" אחרי שהיא כבר 4 שנים ממקמת את עצמה במקום שני בנושא הקריירה ונושאת בעיקר הנטל הביתי.
 
אני מסכימה איתך לגבי ה"אין לה מה להפסיד כרגע מבחינה מקצועית" בנסיעה - זו נקודה טובה
אולי לא הבנתי נכון...
09/08/2015 | 22:21
2
99
אבל אני לא רואה כאן הקרבה...
 
אם הבנתי נכון, עד עכשיו היא למדה באקדמיה וסיימה את הדוקטורט שלה (ובדרך גם עשתה שני ילדים). מכיוון שבעלה עבד אני מניחה שזה אפשר לה ללמוד בלי הצורך לעבוד ואולי היא גם הייתה במקביל על מלגה, כך שממילא לא יכלה לעבוד?... (סתם ניחוש, לא מחוייב המציאות).
 
עכשיו, כשסיימה את הדוקטורט, היא צריכה לבחור ״פניה לאן״.
 
היכן ההקרבה?
 
תראי, אני לא יודעת לגבי פותחת השירשור, אבל אני עברתי תהליך די דומה. לקראת סיום התואר השני עשיתי את הילד הראשון ולקראת סיום הדוקטורט את הילד השני. לא עבדתי במקביל, כלומר ״עבדתי״ כי קיבלתי מלגת לימודים (שחייבה אותי לא לעבוד מלבד האפשרות להרצות/לתרגל באוניברסיטה) וכך, למרות שתכלס הכנסתי לא פחות כסף מבן זוגי, הייתי הרבה יותר בבית ויכולתי לגדל את ילדי.
 
לא הרגשתי שהקרבתי כלום. להיפך. בזמן הזה למדתי, התפתחתי, קידמתי את עצמי ובמקביל את הפוטנציאל הכלכלי של המשפחה. העובדה שהצלחתי לעשות את זה כך שיכולתי להקדיש יותר ״זמן בית״ לילדי לא גרמה לי להרגיש ״מקום שני״.
 
אני (ונדמה לי שההודעה הפותחת) מתמקדת בהיבט של מסלול קריירה
10/08/2015 | 04:36
1
114
ההודעה הפותחת ציינה שהיא ב-4 השנים האחרונות בעיקר בבית, נושאת בעיקר עול הילדים, ולכן גם מצבה מבחינת פרסומים אינו להיט.
 
לי זה נקרא כ"מקום שני" מבחינת עדיפות הקריירה במערך המשפחתי.  אולי אני רואה מהרהורי לבי - אבל ככה זה נקרא לי. 
 
אני מבינה שאת בחרת בשמחה בכיוון הזה.  אבל התחושה שקיבלתי מפותחת השרשור היתה שזו לא היתה 100% הבחירה/העדפה שלה אלא הושפע לתחושתה מ"תכתיבים חברתיים וביולוגיים" כמו שהיא בחרה לציין.
 
אז כנראה שאצלה נקודת המבט שונה.
בהחלט ייתכן שאת צודקת
10/08/2015 | 08:17
88
סיכוי טוב שגם אני מדברת מהירהורי ליבי (מי אמר דיסוננס קוגניטיבי ולא קיבל)
 
09/08/2015 | 22:14
61
מסכימה מאוד עם כל מה שכתבת.
ולפותחת השירשור - החלטות טובות ובהצלחה
אוףף עם תפוז שנותן לי לענות רק מאקספלורר. אענה לפי הסדר
06/08/2015 | 11:59
203
ומקווה שלא יהיו לי בעיות טכניות...
עונה כאחת שעשתה את זה
06/08/2015 | 14:28
1
317
כמובן שכל משפחה וכל קריירה היא שונה (ואותי זה גם הביא לאן שרציתי בסוף). אבל בכל זאת בתור אחת שעשתה את זה אני אגיד את דעתי:
ההפסדים שאת חוששת מהם, כמו הפסד כלכלי וקושי לילדים, הם בעיני זניחים במצב שאת מתארת, ולעומת זאת יש בעיני רווחים גדולים לכל המשפחה מכזה מעבר. זה מטלטל את המערכת, נכון, אבל יש בזה גם הרבה חיוב.
- הפסד כלכלי הוא כואב (גם לי זה כאב מראש) אבל בדיעבד זה לגמרי שווה את זה אם אתם יכולים לחיות עם ההפסד.
- קושי לילדים - ילדים קטנים שאין להם קשיים מיוחדים, במדינה מערבית מפותחת, סביר להניח ארה"ב - ירוויחו המון מזה. גם אנגלית, גם להכיר מקום אחר, לראות קצת עולם, להכיר תרבות אחרת. אצלנו זה היה נהדר.
- שינוי המערך המשפחתי - בעיני זה אפקט מאד חיובי, בהנחה שהזוגיות שלכם טובה ולא תתפוצץ על זה. כולנו נכנסים לתלמים מסוימים בחיים, ולמערכים מסוימים בזוגיות. אצלכם די ברור שזה המצב. השינוי הגדול עושה המון, מאפשר לבדוק מחדש מה נכון למשפחה. אני אספר לך לדוגמא על זוג חברים שלנו שעשו פוסט, ואצלם הבעל היה איש קבע לפני כן ולא נקף אצבע עם הילדים. כשעברו לפוסט (של אשתו) הוא פתאום הפך לזה שדואג לבית ומטפל בילדים. הוא גילה שהוא הפסיד המון עד אז וממש שמח לפתח קשר עם הילדים שעד אז בקושי הכיר.
 
צריך להיות מסוגל לעשות שינוי בשביל זה, אבל בעיני (ואני מודה שאני לגמרי לא אובייקטיבית) זה שינוי שמרענן את המערכת ופותח דרכים חדשות.
החסרון העיקרי בפוסט מבחינתי בדיעבד: היה כיף מדי, עכשיו אני מתגעגעת
 
תודה
07/08/2015 | 13:57
151
טוב לשמוע שזה היה חיובי מהבחינות האלו.
את בהחלט דוגמה בעיניי למישהי כזו שליוויתי דרך הפורום. דוגמה טובה.
הכיף מדי נשמע מעודד ביותר.
גם מאחרים שמעתי שזו תקופה נפלאה.
היה כאן פעם
07/08/2015 | 08:29
3
318
דיון על הנושא הזה. שם כתבתי משהו שמאוד מזכיר את החששות שלך.
מצד אחד חשש גדול מכובד האחריות (ולא, זה לא היה חשש של להפוך למפרנסת העיקרית, אלא הקושי שבניתוק ובהשפעה העצומה שיש למהלך כזה על בן הזוג ועל הקריירה שלו).
מצד שני עבודה מאוד מתגמלת ומאוד קורצת בארץ (וכן, כזו שגם מאפשרת ״קריירה״). עבודה שבשבילה אין צורך בכל ה״הו הא״ של המעבר.
 
כתבו לך כאן שאלו ״צרות של עשירים״. כי יש לך אפשרויות בחירה ואת לא נדחפת למהלך הזה בגלל הכרח. בגדול זה נכון. אבל לפעמים, דווקא האפשרות המרופדת הזו שיש בארץ מונעת מאיתנו את האומץ לקחת סיכונים שבסופו של דבר היו יכולים להשפיע בצורה מאוד טובה עם מהלך החיים. המזל הוא שלעולם בעצם לא ממש יודעים מה היה קורה אילו... ולכן אלו באמת סתם הגיגים פילוסופיים.
 
מה שחשוב לי להגיד הוא, שאני לא מאמינה ב״לדחות״ את המהלך. אם לא תעשי אותו עכשיו, זה רק יהיה יותר קשה לעשות אותו בעתיד. אין לי כאן המלצה של כן או לא ללכת על מהלך כזה. יכולה רק להגיד שאני מאוד מאוד מבינה את הדילמה מצד אחד ואת הרצון מצד שני. מאחלת לך, שכאשר תבחרי את הבחירה שלך, תצליחי להרגיש איתה שלמה ומסופקת. (וזה כבר תלוי אופי ולא דווקא תלוי בחירה).
 
ואני יכולה לשאול מה את עשית?
07/08/2015 | 13:58
2
208
כי זה נשמע ממש ממש דומה למצב שלי...
דווקא בגלל זה
07/08/2015 | 14:42
1
263
לא רציתי להגיד, בכדי לא להשפיע (לכאן או לכאן)
 
אבל אם שאלת...
אני לקחתי את העבודה השווה בארץ.
 
האם עשינו טוב? לא יודעת. החיים שלנו מצוינים. אני מתה על העבודה שלי וגם בן הזוג מאוד מצליח בעבודתו.
מה זה אומר לגבי ההחלטה שעשינו? כלום. אולי החיים שלנו היו מצויינים גם אם כן היינו נוסעים?...
כמו שכתבתי, לדעתי, התחושה ש״החיים מצויינים״, בסופו של יום, לאו דווקא קשורה להחלטה הזאת, משמעותית ככל שתהיה...
 
זה ממש נכון
07/08/2015 | 16:58
207
אני מאמינה שבסופו של דבר הדברים מסתדרים. אנחנו לעולם לא נדע מה היה קורה אם היינו עושים בחירות אחרות בחיים, וכל מה שיש לנו זה את מה שבחרנו, ואנחנו תמיד יכולים למצוא את החיובי והשלילי בכל דבר. אבל בסופו של דבר אנחנו תמיד מוצאים הגנה והצדקה לבחירות שבחרנו ושמחים בהן, זה מנגנון שלנו כדי לא להתחרפן כל החיים במחשבה מה היה קורה אלו.
בקרוב סוגרת שנה בחו"ל במסגרת רילוקיישן...
07/08/2015 | 13:35
1
393
עברנו ללא ילדים ועדיין המעבר הזה היה תיק ענקי מבחינתי והייתי זקוקה להרבה הכנה נפשית ופיזית לזה. עם ילדים זה עוד יותר תיק גדול בעיני אבל התיק הזה מביא כל כך הרבה דברים חיוביים.
 
אנחנו עברנו בגלל העבודה של הבעל, אני בחצי השנה הראשונה לא עבדתי ולומר את האמת די התחרפנתי ונכנסתי לדיכאון. רק לאחר שקיבלתי את אישור העבודה והתחלתי לעבוד הרגשתי שאני באמת נהנית ומרגישה פה בבית.
 
זה לא קל לחיות בארץ זרה. חברה טובה מאוד שלי שהיא גם שכנה במקרה עוברת לארץ אחרת ואני מרגישה שממש מאבדת אחות כי פה החברים הם המשפחה שלך.
 
זה לא קל להתחיל מחדש, להתנהל בשפה אחרת שאולי פחות זורמת, להכיר אנשים חדשים, להתנתק מאנשים מהעבר גם אם זה רק ניתוק פיזי ועדיין ממשיכים לדבר.
 
אבל...
זו חוויה של פעם בחיים לרוב, זו חוויה שמעצבת אותך ואת בן הזוג- אני חושבת שהזוגיות שלנו בחיים לא הייתה כל כך מדהימה כמו עכשיו.
אצלנו זה שיפר את שעות העבודה של הבעל, שגילה שיש חיים אחרי העבודה (חוץ מהשבועיים האחרונים).
 
אני חושבת שהעובדה שיש לכם ילדים תעזור לכם מבחינת חברים כי אפשר להכיר הרבה דרך המסגרות של הילדים.
 
אני ממליצה בחום לנסות לדבר עם אנשים שעשו את זה, להבין איך זה השפיע עליהם. יש פורום מקסים פה בפרדס בשם "להיות הורים בחו"ל ", ממליצה לקרוא שם, אולי לשאול שם שאלה ומישהי תוכל לעזור לך.
 
מקווה שעזרתי עם נקודת המבט שלי.
תודה פרפרים
07/08/2015 | 14:00
271
אני חושבת שהיה לי הרבה יותר קל אם היינו עוברים "בעקבותיו" ואני כבר הייתי מוצאת משהו באוניברסיטה באיזור...
תודה על הפרספקטיבה על ההתאקלמות
רוצה לענות לך מהצד הפמיניסטי
31/08/2015 | 14:09
15
קודם כל, הפמיניזם היום הוא מרחיב. הוא לא מצמצם. כלומר, אפשר בהחלט להיות עם הילדים בבית ולהיות פמיניסטית. לכל אחת ואחד, בשיוויון המיגדרי, יש את האפשרות לבחור אם לקדם את הקריירה או להיות עם הילדים.
במובן הזה, עצם ההתלבטות שלך, היא אקט פמיניסטי. בעבר לא היתה אפשרות לבחור והיום יש!. 
מקווה שגם לבן הזוג יש את האפשרות לבחור, והוא אכן בוחר בקריירה. כי זו המהות של הפמיניזם והשיוויון המגדרי. 
עכשיו לגבי ההתלבטות עצמה: 
רוצה לציין משהו שאמא של בןהזוג תמיד אומרת, ואני חשה אותו על בשרי עכשיו. היא אומרת, שאם היו מספרים לה ששלב גידול הילדים והתלות של הילדים בנו הוא כל כך קצר, היא היתה מתנהגת אחרת לחלוטין ובוחרת אחרת לחלוטין.
אז כדי שלא תוכלי להגיד את זה, אני אומרת את כאן בריש גליי.  
את נמצאת עכשיו בשלב, בו הילדים תלויים בך לחלוטין. אלו גילאים כאלה. מגיל 5 בערך ובטח שאח"כ בתהליך ארוך, הילדים מפתחים עצמאות. הם רוצים להיות אחר הצהריים עם חברים ולאו דווקא עם אמא. הם רוצים חוגים. יש להם מחשב וטלוויזיה, וצעצועים וגן שעשועים. בקיצור התלות באמא היא לא כמו שהיא בגילאים של הילדים שלך. 
כאשר הילדים קטנים, ותלויים בהורים לצורך ההתנהלות היומיומית שלהם (להתלבש, לאכול, ללכת לשירותים), אז התפקיד ההורי, שדורש המון שעות וטיפול, הוא מקסימלי. את נמצאת בשלב הזה, אבל הוא זמני. 
הילדים שלי בני 9 ו-11. אני כבר במקום כל כך שונה ממך, כבר הרבה מאד שנים. יש הרבה התמודדויות עם הילדים, אבל הן שונות לחלוטין באופיין, ומצריכות הרבה פחות שעות וטיפול, ויותר גבולות והכוונה. 
לכן, את השלב הזמני, שנראה לך כחזות הכל עכשיו הייתי מוציאה מהמשוואה. דמייני מה היית מחליטה אם לא היית יכולה לחשוב שיש לך ילדים קטנים בני שנתיים וארבע. תחשבי מה את רוצה, איך זה ישפיע על הקריירה שלך, מה בן הזוג רוצה, איך זה ישפיע על הקריירה שלו וכו'. ותראי מה הכי מתאים לך. איפה את רואה את עצמך בהמשך הדרך, לאחר שתעברי את השלב הקצר של ילדים קטנים שתלויים בך. 

 
צ
06/08/2015 | 21:53
112
צ
אמהות - החלטה או רצון?
02/08/2015 | 22:49
22
726
1
אני יודעת שאני רוצה להיות אימא, זה לא נתון לשאלה. כיף לי עם ילדים (מסויימים), אני מרגישה שיש לי המון מה לתת ובעיניי או עבורי, משעמם לחיות חיים שלמים עם עצמי, בלי להרגיש שהלב שלי הולך מחוץ לגוף שלי (ציטוט שאני אוהבת וברח לי הניסוח המדוייק, עזרה?). 

אבל אני לא חושבת שארצה להיות אמא בחמש שנים הקרובות, אני לא קרובה יותר ממה שהייתי לפני עשור. אני גם מאוד מודעת לקשיים להכנס להיריון, שאין לי את הזמן לדחות את זה עד אין קץ. 
בטח תגידו לי שאי אפשר לדעת, אבל אני באמת לא מרגישה ש*ארצה* ילדים לפחות עוד עשור ואז יהיה מאוחר מדי (39). 
ואני חושבת לעצמי עוד 2-3-4 שנים להביא ילדים, אפילו בכח. לא מתוך רצון או בשלות. 
אני לא רוצה להביא ילדים בקרוב, אני לא רוצה לראות את הגוף שלי מתעוותת, אני מפחדת מהמחוייבות, מהידעה שיש חיים שלמים שתלויים בי. מפחדת לאבד את החופש. ואני לא רוצה ילדים והריון בסיכון גבוה, אני לא רוצה חרדות ופחדים, אני לא רוצה טיפולים הורמונליים והמון הפלות. גם לנשים צעירות קשה, אז בגילאים מבוגרים? ושני ילדים? 
 
אני מפחדת שאני כמו אבוקדו גרוע, לא בשלה לא בשלה ואז רקובה. 
 
איך אתן הייתן? 
 
המממ
03/08/2015 | 05:28
3
422
 
באופן כללי כשהייתי צעירה ממך (אבל עדיין בשנות ה-30 לחיי, ולפני שהיו לי ילדים או רצון מדויק בהם) אמרה לי חברה-מכרה משהו כמו: "אם את עדיין מחכה לאינסטינקט האמהי שיגיע עם הרצון המטורף לילד/ים, והוא עוד לא הגיע עד היום, אז...הוא כבר לא יגיע. את יכולה להפסיק לחכות"
 
האמירה הזו הפילה לי אסימון קטן, והנפילה שלו בשילוב עם בן זוג שמאוד רצה ילדים, הזיזה אותנו לשלב המעשי.
 
החששות שלי התמקדו בעיקר בכיוון פגיעה פוטנצאלית בהתפתחות מקצועית/קריירה. וטפו טפו
תודה
03/08/2015 | 11:37
1
319
כן, אני מרגישה ככה גם או אני חושבת שהאינסטינקט האימהי יגיע, או בעצם כשהוא יגיע עוד 15 שנה יהיה מאוחר מדי. יש לי תחושה שככ המון דברים שאני רוצה לעשות והחיים יכולים להמשך עם ילדים, אבל לא ככה. ויש דברים שאולי קצת אנוכיים, אבל אני מפחדת לאבד את הגוף שלי - סבלתי מעודף משקל כל חיי, רק לאחרונה ממש התחלתי להראות טוב ובקרוב מאוד זה יגמר (אפשר להראות טוב, אבל גם לא צעירים) ולהכנס להריון זה לאבד את זה. 

אני חושבת אפילו שהחלק הפיזי של הריון מפחיד אותי יותר מהילד עצמו. 
בלי קשר לילדים
03/08/2015 | 17:09
276
נשמע שיש לך איזושהי בעיה עם דימוי הגוף שלך. את מאוד מאוד מוטרדת מסוגיות של משקל והזדקנות הגוף.  הקטע האחרון מגיע - עם או בלי ילדים - זה מובטח. כדאי לנסות לחיות עם זה יותר בשלום - בין שיהיו לך ילדים ובין שלא - פשוט למען איכות החיים של עצמך.
 
אישית, אני מסכימה עם זו שאמרה לי אי אז שאם הוא לא הגיע אליך עד גיל 39 (שזה סוף העשור הרביעי לחיים כמו שכתבו לך), אז זה כבר לא יגיע.
 
לא מוכרחים ילדים אם לא רוצים... החיים טובים (אפילו מאוד ולפעמים יותר) ללא ילדים.
 
 
ממליצה בחום לא לחכות
05/08/2015 | 10:07
179
אם כי ברור שכל אחת עונה לך מדם ליבה.
במקרה שלי, בעלי מאוד רצה וזרמתי איתו (זה היה תהליך כמובן, אבל בסוף זה קרה). ומזל, כי אחרת לא היינו מספיקים לעשות את הילד האחד שיש לנו. 
את חושבת על תזמון נכון כי את מאמינה שזה תלוי בך... אבל האמת היא שזה לא ממש ככה. את יכולה להחליט מחר שאת רוצה, וזה ייקח לך שנה, או שלוש, או חמש (וזה לא התסריט הכי גרוע. סליחה על הפסימיות). 
בעניין הגוף: אני מסתכלת מסביבי ואני רואה שכל מי שהייתה שמנה לפני ההריון נשארה שמנה גם אחריו, ומי שהייתה רזה לפי ההריון חזרה להיות רזה אחריו, ומי שנלחמה במשקל לפני ההריון (אני למשל) ממשיכה להילחם בו אחריו. לפחות במקרים שאני מכירה, אין הבדל משמעותי בין לפני לאחרי. 
 
 
אני הייתי
03/08/2015 | 11:21
3
407
לא בשלה לא בשלה
הריון לידה בגיל 36, 
מצטערת שלא קודם, מצטערת שלא קודם. 
 
מנקודת מבטי, נכון יותר, אם יציבים מבחינה נפשית, ללדת בעשור השלישי לחיים. 
העשור השלישי כבר כאן
03/08/2015 | 11:39
2
404
למה מצטערת שלא קודם? את יכולה לפרט בבקשה? ובדיעבד, מתי כן? 
בדיעבד - כן כמה שיותר מוקדם
03/08/2015 | 12:05
361
להערכתי מתישהו בעשור השלישי, בהתאם ליציבות נפשית - בגרות - ולא בהתאם לרצון עז וכיוב'. 
 
אני מצטערת, כי אני רואה סביבי בני גילי ובנות גילי, שמגלים שהם חולים בכל מיני מחלות, חלקן כרוניות.
 
נכון, שמחלות קשות ותאונות עלולות לתקוף אותנו בכל גיל, אבל עם השנים קיימת הצטברות של הסכנה, וככל שאנו מבוגרים יותר כך אנו פגיעים יותר. 
 
כי אני מבינה שאנחנו לא צעירים, ושיש הבדל בין הורות לילד בן 15 בגיל 40 לבין הורות לילד כזה בגיל 50.
 
אני מצטערת גם, כי לא פשוט לעיתים בגיל כזה פלוס שנתיים/פלוס 4 שנים   לעשות את הילד השני או השלישי. 
 
בקיצור, לדעתי - אם את חושבת שאת מעוניינת להיות אם, ושאת יכולה לעשות את זה - תעשי. אין טעם לדחות. 
העשור השלישי - בין גיל 21 ל 30
03/08/2015 | 12:06
147
הורות מאוחרת
04/08/2015 | 06:40
307
אצלנו האיש לא היה בשל וחיכיתי לו שיבשיל .
צריך לקחת בחשבון שלא תמיד כשרוצים הכל הולך כמו שרוצים, אנחנו חיכינו ואז לקח לנו זמן ובסוף הגענו להורות מאוחרת.
אני לא מתחרטת לרגע, יודעת שהאיש חיכה לרגע הנכון וזה עושה אותו לאבא המדהים שהוא.
מכירה לא מעט שלא הבשילו ועשו כי כולם עושים, כי עכשיו צריך לעשות, כי במדינה שלנו חייבים להיות הורים לילדים ומי שלא הוא עוף מוזר. 
ילדים זה מחויבות לכל החיים ובהחלט מאבדים את החופש אבל יש תמורה אדירה ששווה הכל מבחינתי, החיים אחרי הילדים מבחינתי הם החיים האמיתיים בשבילי.
 
לגמרי החלטה, הרצון בא אחר כך
( לעמוד שלי בתפוז )
04/08/2015 | 08:11
276
אני קצת מצטערת שהתחלתי מאוחר (הבכור נולד כשהייתי בת 36)
לא הספקתי לעשות ילד שלישי כי הפריון שלי נגמר, זה קרה כניראה בסביבות גיל 40.

בכל אופן הרצון בא עם הילדים, אצלי הוא הופיע מעצמו מתישהו אחרי הלידה. לא צריך להמתין לו לפני כן.
 
כתבתי על כך אחרי לידת בכורי
05/08/2015 | 01:09
5
394
לי גם לא בער מהבטן, החחלטה היתה שכלתנית. ומרגע שהיתה החלטה, עדיין לקח הרבה זמן עד שהילד הגיע.
וכתבתי, על מה הייתי אומרת לעצמי שלפני הילדים, כדי לענות על הפחדים של לפני.
אחלה פוסט (בבלוג שקישרת)
06/08/2015 | 04:52
4
243
הזדהיתי עם הרבה מהכתוב בו
 
בלי קשר - אם תפוז לא יחזירו את האייקון של ה"כן" אני חותכת....
06/08/2015 | 11:46
2
146
הוא דווקא לא הלך לשום מקום (בניגוד לאחרים )
ואל תחתכי! מה יישאר מהפורום בלעדייך?
אהה - תודה
06/08/2015 | 22:58
1
143
עכשיו מצאתי - האמת שלא הבנתי קודם מה זה כי זה כמו של שלד או משהו.
 
האמת שהתכוונתי חותחת לעצמי את ה- , אבל תודה על המחמאה. אם כי גם ככה לא נשאר ממנו הרבה (איתי או בלעדי)
חות*כ*ת (פליטת מקלדת)
06/08/2015 | 23:14
58
06/08/2015 | 11:58
31
רצון והחלטה יחד
05/08/2015 | 11:29
234
אני כמוך, ידעתי תמיד שאני רוצה ילדים.
על ההחלטה להביא אותם החלטתי בצורה פחות או יותר רציונלית (לפי שלב בקריירה שלי). אבל אז קיבלתי את ההחלטה ו"התבשלתי" איתה. ולהכנס להריון, נכנסתי רק ברגע שבו ידעתי ש-זהו.
החלטתי.
לטעמי - עם הקשיים האינהרנטיים בגידול ילדים הייתי חייבת נוסף על הרצון הכללי להיות אימא, לקבל את החלטה המושכלת הזו. ולציין לעצמי את הרגע הזה.
 לדעת, בכל הלילות בלי השינה, בהריון שסחבתי, שאני *החלטתי שזהו ועכשיו*.
וכך אני מאמינה שצריך (כמובן אם אפשר) לעשות. להחליט שמוכנים להכנס לזה, גם ממקום רציונלי. ולקחת על זה אחריות בשנים שלאחר מכן.
האהבה, מבחינתי כמובן, מגיעה בשלב כלשהו (מההריון ועד גיל ההתבגרות של התינוק, אני מניחה ).
סיפור חיי
05/08/2015 | 12:34
317

כל החיים חייתי עם מחשבה כפולה- מצד אחד אני לא אוהבת ילדים, החיים שלי מושלמים כמו שהם, אני אוהבת את בן זוגי ולא רוצה שעוד מישהו ייכנס באמצע , אני רוצה להתקדם בעבודה, רוצה להמשיך לטוס לניו יורק לשבועיים בכל שנה ובאופן כללי לעשות כל מה שבא לי. מהצד השני תמיד דיברתי על זה שיהיו לי ילדים (אפילו 4!!) רק כל הזמן זה לא נראה לי הזמן המתאים.
בנוסף גם אחותי ניסתה מאוד להיכנס להריון, כולל טיפולים שכוללים זריקות בבטן, ואני אמרתי שאם עשיית ילדים תהיה כרוכה בזה אני מוותרת מראש.
 
אבל כמו שהמשפט אומר החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות... נכנסתי להריון לא מתוכנן (מפעם אחת לא מוגנת) והיום אני חודשיים אחרי לידה. ההתחלה היתה קשה מאוד וכל היום ישבתי ושאלתי את עצמי איך הגעתי לפה, וזה לא החיים שרציתי, ומה עשיתי... אבל לאט לאט מתרגלים. אני ממשיכה לצאת בערבים, להיפגש עם חברות, לעשות ספורט ואפילו לנסוע ללילה אחד לצימר בלעדיה. 
אני לא חושבת שיש נקודה בחיים שבה זה זמן טוב, כמה שלא תתכונני ותתכנני ותקחי אוויר זה לא יהיה דומה בכלל למה שקורה במציאות.
אחרי חודשיים אני עדיין לא יודעת להגיד אם זה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים, אבל אני גם מגלה שהשד לא גדול כמו שחשבתי והכל עניין של גישה.
 
לגבי חורבן הגוף- אני מרגישה בדיוק כמוך, ואחרי לידה אני גם יכולה להגיע שהחששות מוצדקים, אבל אני כבר מתחילה לחסוך בצד את הכסף לד"ר קליין...
 
 
באופן אישי...
07/08/2015 | 13:40
259
אני חושבת שאי אפשר אף פעם להיות מוכנים באמת.
אני עם ניסיון של 7 שנים כגננת, עושה ביייביסטר ועובדת עם ילדים מאז שאני בת 12.
תני לי תינוק משלי עכשיו ואני רועדת וכל זה עם רצון עז להביא ילד לעולם (טיפולי פוריות וכו').
 
למזלנו הריון נמשך מספיק זמן כדי שנוכל להכין את עצמנו ולו אפילו רק קצת...
 
 
החלטה.
11/08/2015 | 06:26
87
אני בכלל לא רציתי ילדים. מעולם. זה היה הכי רחוק ממני, והסיבה היחידה שהסכמתי היתה בן זוגי היקר.
כמובן שהילד מהמם ומקסים ואני מתה עליו ובלה בלה, הכי נדוש - אבל לא הייתי מרגישה שהפסדתי משהו אלמלא הייתי נכנסת להיריון. מקרה קלאסי שאין לך מושג מה יש בחוויה שלא חווית, כך שאין לך שום חוויית חוסר (כמובן אישית עבורי, יש הרבה אנשים שזה בוער בהם. בעלי היה אחד כזה).
נראה לי שיש לי נק' מבט שונה.
14/08/2015 | 19:28
1
109

אני אמא לעוללית בת אוטוטו שנתיים. שדה קטנה ולא בדיוק "ילדה נוחה". ילדתי אותה בגיל 35. בול בזמן המתאים. רצינו ילד. חשבנו על שלושה סה"כ. המחיר האישי כבד, אין ספק. מחסור מתמיד בשעות שינה, אפס גמישות, כל הזמן עיסוק באיזון בית-קריירה. אני מתקשה להיפרד ממנה אפילו לילה אחד- אז אין בילוי משותף ובלעדי עם הבנזוג. מתחברת לכל מה שאת חוששת ממנו, ושלמה עם כל "הפסד" מהחיים הקודמים שלי. זה אושר גדול ממש. עם הזמן זה הולך ונהיה יותר נחמד- בסוף היא גם תפסיק לקום לפנינו, ובטח נתגעגע לימים בהם היא קמה לבד ובלי טלטולים. הקושי לא גורם לנו להתחרט, אבל כן גורם לרצות לדחות את הילד הנוסף. מכל הסיבות שפרטתי קודם.
 
שמעתי פעם בהרצאה שאושר בחיים זה משמעות. לא טיול בחול, לא ארוחה טובה במסעדה, גם לא סקס טוב. וילד זו דרך מיוחדת לתת משמעות לחייך (ולא היחידה). כי עם כל הכאוס הזה שנוצר- בסוף בסוף החיים יחזרו למסלולם. ובדרך מפיקים הרבה הנאה.
 
אני חושבת שאין לך סיבה לחשוב על החיים בעשר שנים קדימה. זה בסדר שאת לא רוצה עכשיו. מפנה אותך לכתבה שמדברת על הקשקוש הנוגע לפריון נמוך בשנות ה-30. אולי זה יעודד אותך...

בהיבטי הגוף- לידה זו מהלומה (אם כי לידה טבעית היא בעלת המחיר הנמוך ביותר), ההנקה עליה נלחמתי היא אירוע מורכב מאוד, השטתחתי בגלל ההנקה (=70a) ועל זה רק ניתוח יוכל להשפיע, וגם- לקח לי חצי שנה לחזור למשקל. אבל- עכשיו אני במשקל נמוך מתחילת ההריון, ואני לא מצטערת לרגע על השינויים הפיזיים- כי כאמור- יש מאחוריהם משמעות (וגם בעלי לא היה מוכן לוותר על הנקה לטובת "ציצי יפה"). וגם- גיליתי מסביבי המון המון אמהות שנראות טוב- זה כבר לא דבר חריג.
 
מרתקת הכתבה מ"אלכסון" - תודה שצירפת
17/08/2015 | 21:20
50
היה מעניין לקרוא.
 
היא כמובן לגמרי סטטיסטית - זה נכון על הכל.  אם את נופלת באחוזים שמצליח לך, זה 100% הצלחה ואם לא - זה 100% חוסר הצלחה.   זה כמובן נכון גם אם מסתכלים על גיל 30.
ADHD - בואו נדבר על זה רגע...
04/08/2015 | 22:43
1
364
הגוזלית האמצעית שלי אובחנה זה עתה, וקיבלה אותיות.
הכל היה ברור, צפוי, וידוע מראש, אבל לי קשה, ממש.
אני מרגישה שאם היה לי יותר מידע מאימהות מנוסות זה יכול היה לעזור. אפשר?
תשפכו הכל, כל מה שיכול אולי להיות קשור וחשוב לדעת.
תודה ענקית (תדמיינו תפוזון שולח חיבוק... לקחו אותו לגן העדן של התפוזונים :(
תראי
05/08/2015 | 12:22
249
אני לא מזדהה עם הקושי שלך כי אצלנו, כשהוא אובחן, סוף סוף היה שם לכל הדברים שהפריעו לי (וגם לו), וסוף סוף היה לו סיבה לקשיים: הוא לא אדיוט, יש לו הפרעת קשב. בשבילנו זה היתה הקלה אדירה.
 
מידע יש בכמויות אדירות ברשת. קצרה היריעה מלכתוב לך משהו כאן: גגלי ותקראי. הדבר היחיד שאני רוצה להגיד לך הוא: שכל מקרה לגופו. לא כל מה שעובד בשביל מופרע קשב אחד יעבוד לאחר, ולא כל תסמין אצל אחד יופיע אצל אחר. תקראי וקחי מזה מה שמתאים לך.
שרשור שאלה קטנה
01/08/2015 | 17:28
25
62
מי יכול להמליץ לי על סיור מודרך בשרונה?
01/08/2015 | 17:31
5
278
אשמח להמלצה על סיור מודרך בשרונה, שכולל את המנהרה.
לא תיאטרלי.
ראיתי כמה סיורים באינטרנט, אני לא יודעת אם הם מוצלחים, ומכיוון שיש לאישי ולי מעט מאוד הזדמנויות לסייר בלי גדוד הילדים שלנו, אני רוצה משהו מוצלח...
תודה!
אבי משה סגל
03/08/2015 | 13:40
4
146
יחיד סגולה.
חפשי אותובפייסבוק
תודה, אני אבדוק.
03/08/2015 | 21:34
35
מצאתי את האתר שלו, ושלחתי מייל ב-3/8, שלא נענה....
06/08/2015 | 01:23
2
33
מעניין... יש לך פייסבוק?
06/08/2015 | 10:15
1
66
אולי תנסי דרך הפייסבוק.
אם תרצי אני אשלח לו הודעה אישית
לא, אין לי. כן, אשמח אם תסבי את תשומת לבו. תודה!
06/08/2015 | 22:53
25
רכב עם לוחית רישוי כמו שלי
02/08/2015 | 12:21
17
446
הרכב המשפחתי שבבעלותנו רשום זה כמה שנים לשירותי סלופארק ופנגו.
יש להם שירות כזה, שאם אתה נכנס לחניון של אחוזות החוף ומזוהה שם על ידי המצלמות בכניסה (על פי מספר הרכב), אתה מקבל SMS לנייד הרשום אצלם במערכת ויכול להסדיר את התשלום ב SMS חוזר במקום לגשת למכונת התשלום שעומדת בחניון. השתמשתי כמה פעמים - נחמד.
 
בשבוע שעבר קרה לי פעמיים שקיבלתי SMS על כך שהרכב שלי נכנס לחניון בתל אביב (פעם בצפון תל אביב ופעם בדרומה).
זה מאד הפתיע אותי, כי הרכב שלי חנה באותם המועדים בבטחה ובשלווה בחניון הסגור של העבודה שלי. הלכתי לבדוק.
 
צלצלתי לפנגו, הם אמרו שהם מקבלים רק את המידע על מספר הרכב (ללא תמונה, למשל) וכנראה זה מה שהמצלמה זיהתה. טעות חד פעמית - אולי ? (למרות שהטכנולוגיה של זיהוי מספרי רכב כלל לא חדשה או בעייתית, למיטב ידיעתי). אבל פעמיים באותו שבוע? התחלתי לחשוש שיש רכב נוסף שנושא לוחית כמו שלי.
 
יש עצות חכמות? כדאי לפנות לאנשהו (משרד הרישוי? משטרה?)?
קורה לכן כל הזמן ובכלל לא מטריד כי כנראה המצלמות האלה פחות משוכללות משנדמה לי?
(אין כאן עניין של כסף כי כל עוד אני לא עונה ל SMS החשבון שלי לא מחויב).
לא יודעת אבל יכול להיות גם ש
02/08/2015 | 15:43
1
270
זו הונאה ולא סתם טעות של המצלמות (?).  וגם - זה מטריד כי מעבר לשימוש בחניון, מה אם הרכב ה"הוא" יעשה עבירות תנועה בשמך?
 
תודה - כן, בהחלט מטריד.
03/08/2015 | 08:31
52
כדאי לבדוק האם מדובר בהונאה, תבדקי את הסמס
02/08/2015 | 17:23
1
224
האם המספר שולח הסמס הוא באמת מדובר באותו מספר של פנגו ?
כמו כן, האם בפנגו באמת יש רישומים שהרכב שלך נכנס לאותם מקומות בזמנים שציין הסמס ?
זה לא נראה כמו הונאה דרך הסלולר
03/08/2015 | 08:29
166
כי קיבלתי SMS מאותו מספר קבוע של פנגו וכשהתקשרתי אליהם למוקד אכן היה רישום אצלם של הכניסה לחניונים.
טוב, יש כאן עניין של כסף כמובן
02/08/2015 | 22:34
3
303
כי זו לא בהכרח בעיה במצלמות המסוימות בחניות המסוים. כך שיכול להיות שפתאום תקבלי חשבון גדול של כביש שש, למשל, או דו"ח של מצלמת מהירות.
הייתי מבררת את זה לעומק, וגם פונה למשטרה ולרשות הרישוי.
 
נכון, חשבתי על זה רק מאוחר יותר
03/08/2015 | 08:30
2
188
ויש גם אפשרות גרועה יותר - תאונה שיגרום הרכב הזה עם נזק לצד ג'...
 
מלבד לפנות למשטרה שאני מניחה שינפנפו אותי, עוד רעיונות איך לברר?
אני מניחה שזה לא זיוף של הלוחית שלך
03/08/2015 | 14:12
1
206
אלא קריאה לא מוצלחת של מצלמה שמזהה מספר של לוחית אחרת בצורה שגויה. כלומר כל נזק לצד ג', דוחות משטרה, חנייה וכו' נראות לי פחות בעיה, כי שם יש קריאה אנושית של מספרים ולא סריקה דיגיטלית.
אינטואיטיבית הייתי מרימה טלפון למשרד הרישוי לשאול אם יש מה לעשות בנוגע לזה.
התגובה שלך עזרה לי להבין שאולי באמת אפשר
03/08/2015 | 16:23
187
ליצור קשר עם משרד הרישוי (חשבתי שאצטרך לכתת רגלי פיסית...).
לצערי המענה האנושי היה מאד לא מועיל. הציעה לי לפנות למשטרת התנועה ונתנה לי מספר אבל גם הוא לא עזר.
 
פניתי במייל למשרד הרישוי, מקוה שיגיע למישהו שיוכל לתת תשובה מוסמכת או לפחות עצה טובה.
 
תודה
מציעה לך לבדוק שוב עם פנגו
03/08/2015 | 10:36
2
163
לנו קרה מקרה כזה עם כביש 6 ובבדיקה שעשו במערכת גילו באמת שלא הקלידו נכון את מספר המכונית כשכתבו את החשבונית.
לא יודעת איך עובדת המערכת של פנגו ולא איך עובדת המערכת של כביש 6 ועד כמה הן אמינות.
אם בכל זאת תגלי שצולם רכב עם המספר שלך כדאי לך לפנות למשטרה אבל זה באמת רק אחרי בירור מעמיק וידיעה שיש רכב נוסף על הכביש עם המספר שלך.
 
בהצלחה, מקוה שזו טעות בזיהוי.
את מקבלת מפנגו גם התראות נכונות/אמיתיות?
03/08/2015 | 16:54
1
118
כלומר התראות כשאת עצמך באמת חונה בחניונים האלה? אני שואלת כי פתאום עלה בדעתי שאולי הם הקלידו את פרטי החשבון שלך לא נכון איכשהו? לחילופין (בהפוך) אולי כשהם פתחו חשבון למישהו אחר הם הקלידו לא נכון את מספר הרכב שלו/ה  [כלומר - אולי זו לא טעות של המצלמה אלא טעות אנוש/הקלדה של מי שהזין בהתחלה את החשבון השני]
מקבלת התראות אמיתיות ... תודה רבה על הנסיונות הכנים לעזור.
04/08/2015 | 09:39
60
תעבור לאיזיפארק
04/08/2015 | 18:22
2
104
זה לא משויך למספר רכב, אולי זה יכול לפתור לך את הבעיה. אני באופן אישי לא סומך בשום צורה שהיא על כל החברות האלה שאוספות כל כך הרבה נתונים עלי (מס' רכב, מקום מגורים, מס' כרטיס אשראי!!, מס' טלפון, אימייל... קצת מלחיץ). לפעמים אופניים נוסעות מהר יותר ממכונית מרצדס.
הבעיה היא לא שאני מקבלת את ההתראות האלה
05/08/2015 | 10:41
1
91
הבעיה היא שיש אולי רכב נוסף על הכביש עם לוחית זהה. סלופארק ופנגו רק משקפים את זה.
נכון שיש להם המון מידע עלי אבל הם ממש ממש לא היחידים. אני חושבת שהולך ונעשה קשה יותר ויותר לחיות אינקוגניטו, ואני מודעת לגמרי שאני משלמת בפרטיות שלי תמורת הנוחות.
זה נורא בעיני
07/08/2015 | 08:34
64
השילוב של לראות יותר מדי סרטים + קצת להבין בנושא גורם לי באמת לפחד ממה שיכול לקרות כשיש לחברות האלה כל כך הרבה מידע עליך. זה למה כשיש אפשרות לא להגיש להם את הכל על צלחת, אני לוקח אותה ברצון. אני מבין שהבעיה היא לא בדיוק משהו שאיזיפארק יכול לעזור איתה (למרות שלדעתי גם היום חובה שיהיה אחד באוטו, לכל צרה שלא תהיה), התכוונתי שכל הטכנולוגיה הso-called חדישה הזאת נושאת איתה מטען די שלילי. בכל אופן, תפני למשטרה, יתכן ומישהו התחקה אחר לוחית הרישוי שלך.
אין לי עצות, אבל הזכרת לי סיפור
05/08/2015 | 09:44
2
188
סיפור אמיתי, מלפני כך וכך שנים.
 
ישב השומר בבית הספר של האחייניות שלי, ובהה בחניון שמול השער. לפתע הוא רואה זו לצד זו עומדות שתי מכוניות מדגם זהה, בצבע זהה ו... עם מספר רישוי זהה.
 
השומר העירני הזמין משטרה, והסתבר שמדובר בהונאת ביטוח מתוחכמת במיוחד. המשפחה קנתה אוטו חדש, ביטחה אותו, ואחרי זמן מה דיווחה שנגנב. הם קיבלו כסף מהביטוח, וקנו אוטו חדש, מאותו דגם בדיוק. אז הם שכפלו לוחיות הרישוי של הרכב החדש, והצמידו אותן לרכב הישן, ושכפלו גם את הרשיונות וביטוח הרכב, וכך נשארו עם שתי מכוניות זהות, עם רשיונות תקפים לכאורה. כך שאפילו אם שוטר עוצר אותם לבדיקה, הוא לא היה עולה על זה שמדובר ברכב מזוייף, כי בבדיקה שגרתית לא בודקים מספרי שלדה.
כל עוד הם דאגו שהמכוניות לא ייראו זו ליד זו, הכל היה בסדר. עד שפעם אחת הם פישלו...
 
וכל זה ביישוב קהילתי מבוסס ונחשב, במשפחה נורמטיבית לכאורה. הזוי.
 
מקווה מאוד שאצלך זה לא יתגלה כהונאה מתוחכמת אלא כפשלה בקריאת המספר במערכת של החניון.
 
ומה שלומך? (דמייני שיש פה |חיבוק|, שהלך לאיבוד עם העלמם של כמה מהאייקונים השווים ביותר של תפוז )
 
 
 
שלומי טוב
05/08/2015 | 10:38
128
הפורמט החדש מזעזע.
לפחות השאירו את האייקון האלמותי והאהוב על שתינו -
 
אם הייתי מנסה בעצמי הונאה מתוחכמת כולי תקוה שהייתי מודעת לזה
הה? כל כך קל לשכפל לוחית רישוי שתיראה
05/08/2015 | 23:02
128
אותו דבר? אולי היו להם גם קשרים במשרד הרישוי?
 
סיפור הזוי בהחלט, ובעיקר נראה לי טמטום שיא מצידם לחנות אחד ליד השני (הם הרי מאותה משפחה לא? אז הם יודעים איפה השני/ה....)
 
על כל פנים - המציאות עולה על כל דמיון. אולי פטלאוכמניות צריכה לבדוק אם בן זוגה עורך הונאת ביטוח
מי יודע מי מכיר? מחפשת מישהי עם לב רחב עבור משפחה בישוב
02/08/2015 | 23:58
358
תעזרו לי, נשים יקרות, לחשוב איך אפשר לעזור למשפחה כאן אצלי בישוב.
מדובר באבא וילדים בגיל בית ספר, האמא נפטרה לא מאוד מזמן. אחת מהילדות במשפחה היא החברה הכי טובה של הבת שלי, ובת בית אצלינו מזה שנים, שמור לה אצלי מקום חם בלב, ואני מאוד רוצה בטובתה.
מטבע הדברים, נוכח הנסיבות, מאז הפטירה של האמא הייתה להם מטפלת, שהייתה אוספת מבי"ס, מבשלת, מארגנת את הבית, מכבסת, מסיעה לחוגים, עוזרת בשיעורי בית וכו'.
המטפלת עזבה, והאבא סיכם עם מטפלת אחרת, כבר מזמן, והנה, שבוע לפני עזיבת המטפלת שעבדה אצלם, המטפלת החדשה הבריזה להם, והם נשארו בלי אלטרנטיבות. עכשיו אוגוסט, וניסיונות למצוא מישהי אחרת עד עכשיו העלו חרס.
הם זקוקים למטפלת/ אם בית, עזבו את הכותרת, מישהי חמה, נעימה, טובה. אני ממש רוצה בשבילם מרי פופינס שכזו, אבל אמיתית, לגמרי מגיע להם!
היה ניסיון לחפש המלצות בקבוצת אימהות של הישוב בפייסבוק, ופורסמה מודעה בישוב. פניתי לחברות, ולקבוצות ווטסאפ שיכולות להתאים והצעתי לאבא עזרה בהפצת מודעות בישובים סמוכים.
איך מוצאים אישה טובה כזו? ואולי מישהי מכירה מועמדת שזה יכול לעניין אותה? האזור הוא מזרחית לגוש דן, אזורים רלוונטיים יהיו ראש העין, אלעד, מודיעין, לוד/ רמלה, בית אריה. אם מישהי מכירה מועמדת אפשרית, אמסור פרטים במסר. זאת עבודה מהצהריים ועד 17:00, עדיף עם גמישות מסוימת, נדרש רכב.
אשמח לכל רעיון ועצה.
תודה על ההקשבה
 
 
נשירת שיער
30/07/2015 | 21:19
2
148
אני חצי שנה לאחר לידה ילד שלישי לא היה לי כזה נשירת שיער חברות שלי אומרות שזה כבר לא תקין זה באמת מפחיד ואני בלחץ עוד יותר, לא מספיק הלחץ שייש לי מסביב וממני גם עכשיו מקבלת הערות יוי כמה השיער שלך נושר וזה..וזה..
לוקחת ברזל וויטמין HR של אלטמן ועדיין הנשירה לא מפסיקה..
מישהי מכירה רופא עור שעובד עם כללית שאוכל להגיע אליו בפרטי באזור השרון?
רעינות משהו?
כמה דברים
02/08/2015 | 20:19
119
קודם כל, זה טבעי שיש נשירת שיער אחרי לידה. מעבר לזה - סטרס עוזר לזה המון! אז עצם העובדה שמלחיצים אותך (מתוך כוונות טובות, כן?) לא מסייע לשיער שלך להשאר על הראש. לגבי רופא באיזור השרון אני לא יכולה לעזור, אבל יש רופא נהדר בת"א. תגידי לי אם זה רלוונטי עבורך. ממליצה לך לנסות לקחת סיליציאה. הוא מבוסס על מינרל .(צורן) שמשפיע על מראה השיער והעור מבפנים. עוזר למראה שיער בריא ומונע נשירה. 
חצי שנה זה שיא הנשירה...
05/08/2015 | 21:15
88
בד״כ הנשירה מתחילה חודשיים-שלושה אחרי הלידה ומפסיקה 9-10 חודשים לאחריה... הייתי מחכה עוד קצת, ואם אפשר - מסתפרת יותר קצר, זה מקל על הענין.
"חמודה"
29/07/2015 | 08:37
45
866
יש לנו ויכוח עם חברת המים המספקת לנו שירותים, שטוענת בתוקף שמילאנו בומיים בחודש מרץ השתא איזה שלוש בריכות שחיה (לו רק היתה לנו אחת...).
אנחנו מסרבים לשלם את החשבון הפגום, הם מסרבים למחול על החוב השנוי במחלוקת, והדיונים הטלפונים עם בן זוגי נגררים לטונים רמים ביותר (אף שכבר הוסכם ללכת לבוררות...
המשך>>
יש לנו ויכוח עם חברת המים המספקת לנו שירותים, שטוענת בתוקף שמילאנו בומיים בחודש מרץ השתא איזה שלוש בריכות שחיה (לו רק היתה לנו אחת...).
אנחנו מסרבים לשלם את החשבון הפגום, הם מסרבים למחול על החוב השנוי במחלוקת, והדיונים הטלפונים עם בן זוגי נגררים לטונים רמים ביותר (אף שכבר הוסכם ללכת לבוררות ולבדוק את השעון).
מפה לשם, בנסיון לעקוף את הדיאלוג המתנהל מול בן זוגי המטפל בשכאלה (כי אני ביאושי, כבר הייתי משלמת וזהו), מתקשר איש המים אלי, לדבר על ליבי. "תקשיבי, חמודה" הוא אומר לי.
"אני נשמעת לך חמודה?! דבר אלי יפה, אני לא הבת שלך ולא חברה שלך" עניתי.
"אבל דיברתי בכבוד" ענה הוא "רק קראתי לך חמודה". "גבירתי" אם את רוצה."
"כן, "גבירתי", וגם "נקודות" מקובל, אבל חמודה תקרא לקרובות לך ולא ללקוחות".
 
עצבנותי. אולי זה רק טמפרטורה של יולי שגורמת לי להגיב ככה
 
עם מה אתן לא משלימות?
|*|הפורומים מתחדשים|!|
( לעמוד שלי בתפוז )
30/07/2015 | 15:47
79
גולשות וגולשים יקרים,
תפוז עובר תהליך התחדשות של שיפור חוויית המשתמש באתר.
אנו גאים ושמחים לבשר כי ביום שלישי הקרוב 4.8, החל משעות הצהריים אנו צפויים לעלות עם מערכת פורומים חדשה.
למעשה, הפיתוח נמצא בשלביו הסופיים ואנו עמלים כעת על בדיקות מקדימות.

לאחר ההשקה נמשיך לייצר שיפור מתמיד של האתר וגרסת הפורומים, כאשר אנו נשמח להמשיך ולקבל מכם פידבקים בשוטף בפורום משוב, מסרים אישים ומיילים.
ברצוננו לעדכן כי אנו עובדים בימים אלו גם על גרסה חדשה לאתר המותאם בסלולר ולבלוגים.

בין החידושים שצפויים לעלות ביום שלישי:
- מראה חדיש ועדכני
- אפשרות לכתוב הודעות בצורה מהירה יותר
- אפשרות לעקוב אחרי פורומים אהובים
- אייקונים חדשים ומשודרגים
- ממשק עבודה נוח ויעיל
ועוד...


שימו |לב| במערכת החדשה שצפויה לעלות ביום שלישי החתימות יוסרו באופן גורף עד לעליית מערכת חתימה משודרגת יותר (עליה עובדים בימים אלה).
לידיעתכם, במידה ותרצו לשמור את מה שכתוב בחתימה שלכם, אתם מוזמנים לעשות זאת עד יום שלישי בבוקר.

סופ"ש נעים |הלוואי|
צוות תפוז
איפה להתקין התקן (לא הורמונלי)?
30/07/2015 | 09:50
1
100
הרופאה באיזור שלי היא די חדשה, ואני מעדיפה שמי שתשים לי את ההתקן תהיה מנוסה יותר.
מחפשת המלצות  לרופאה (אשה) רלוונטית באיזור המרכז. עדיף מכבי אבל אפשר גם פרטי.
 
מנצלשת לשרשור
02/08/2015 | 15:19
64
 
מחפשת להחליף רופא נשים זקוקה להמלצה על מישהו ממכבי
נינוח קשוב וסימפטי שאפשר להתיעץ איתו על כל נושא ונושא..
אפשר גם רופאה....
 
הנקה בציבור
27/07/2015 | 11:06
18
618
מקווה שזה בסדר לפתוח דיון בסוגיה, אני לא ממש פעילה כאן אבל בעבר הייתי, ונכנסתי בניק שמעיד על הקשר שלי לנושא...
בעקבות התמונה שצירפתי של חברת הפרלמנט המניקה.
תוהה אם זו רק אני שחושבת שתמונות כאלה משיגות את המטרה ההפוכה, סוג של זילות הנושא. במקום עידד הנקה בציבור.
 
הנקתי 3 ילדים, כל אחד כשנתיים, כך שלא ניתן להגיד שאני לא מבינה את חשיבות ההנקה ואת הצורך גם לצאת החוצה ומשום כך לעיתים להניק בציבור. הנקתי את ילדים גם בחוץ בלי בעיה, ועדיין עשיתי זאת בצורה (בעיני לפחות) מכובדת יותר וצנועה יותר.
דווקא כמניקה שמודעת היטב לנושא, אני חושבת שיש משהו מאד מוגזם ומרתיע ברצון הזה לשלוף ציץ ושכולם יקפצו.
מודה שאפילו אני עם הקילומטרז' שלי בנושא, לא מרגישה בנוח עד היום כשמישהי מניקה לידי בצורה שמגלה את כל השד. אולי זו בעיה שלי, אבל יש בזה סוג של אינטימיות כפויה, בעיקר אם מדובר בנשים שאני לא מכירה. ואני יכולה להבין גבר שלא מרגיש בנוח בסיטואציה, ואפילו לא יכול להביע את דעתו או חוסר הנוחות כי מיד קופצים עליו כאילו הוא איזה סוטה שרק סקס יש לו בראש. זה באמת עשוי להיות מצב מביך ולא נעים.
 
 אני לא מציעה לחנוק את התינוק בסינרים מי כמוני מבינה שזה יפה רק בתיאוריה, אבל ישנן חזיות הנקה, ישנן חולצות עם פתח, ישנם פתרונות. ונכון תגידו לי שאם אני הולכת לים אני רואים הרבה יותר ציץ גלוי, אבל לים אני בוחרת אם ללכת או לא. וזה ההבדל.  כשמישהי מניקה במרחב הציבורי בצורה שחושפת את השד, אין לי בחירה.
 
אשמח לשמוע דעות בנושא.
לא תמיד יש ברירה
27/07/2015 | 11:29
291
המבנה הפיזיולוגי של החזה שלי לא מאפשר לי להניק בצורה צנועה.
אין לי שום אפשרות להניק בלי לחשוף את כל השד, וניסיתי המון פעמים.
אז את הבכורה שלי הנקתי במשך חודשים בחדרי הנקה קלאסטרופוביים ואפילו בשרותים, עד שיום אחד נחתה עלי ההבנה שכל מי שמפריע לו שאני מניקה ככה יכול פשוט להסתכל בכיוון אחר.
לאט לאט הרשתי לעצמי יותר ויותר חופשיות בהנקה, והיום עם הילדה השלישית ואחרי שהנקתי יותר משלוש שנים במצטבר אני מניקה בכל מקום.
בבתים של אנשים אני קודם כל אשאל ואוודא שזה לא מפריע לאף אחד, וכבר קרה שאמרו לי שכן מפריע ועברתי לחדר אחר.
בלידה הנוכחית כשסבא ודוד של התינוק של שותפתי לחדר הגיעו בלבוש של אנשים דתיים מאוד (לא משנה מאיזו דת) אז הלכתי לחדר ההנקה, אבל ליד האבא של התינוק שהיה לבוש בבגדים רגילים הנקתי חופשי והוא לא הניד עפעף ואפילו שוחח איתי תוך כדי הנקה.
ודרך אגב, לא צריך ללכת לים כדי לראות שדיים חשופים כמעט באותה מידה שאני חושפת כדי להניק, מספיק ללכת ברחוב ראשי של כל עיר בערך בקיץ.
אני חושבת שקל מאד להסתכל לכיוון האחר
27/07/2015 | 12:08
273
בניגוד לחוף הים, שבו האנשים החשופים גם מהלכים מצד לצד, המניקות בד"כ יושבות בנקודה מסויימת אחת. כמו שאני לא נועצת מבטים בנכה עם עיוות גופני כלשהו (למרות הסקרנות הטבעית), כך אני לא נועצת מבטים בשדיים חשופים. ראיתי להרף עין, הסטתי את המבט. זהו. 
אגב, בנשים שמתלבשות בגופיות חושפניות, שדרכן ניתן לראות שדיים כמעט בשלמותם, אני דווקא כן נועצת מבטים, וגם מפנה את תשומת ליבו של בן זוגי. הן שם בשביל שנראה. 
 
אני הנקתי עד גיל שנתיים וחצי, בכל מקום ואתר. לצערי מבנה הגוף שלי גרם לכך, שהדבר היחיד שנחשף עם קצה השד היה צמיג הבטן. אף אחד לא נעץ מבט...
מעולם לא העליתי בדעתי לכסות את פני היונקת שלי בבד מכל סוג. 
אני הנקתי את הבכורה שנה וחצי ועכשיו מניקה את הצעיר שנה
27/07/2015 | 12:44
246
(בינתיים, היד עוד נטויה).
 
והאמת היא שלא הנקתי בציבור בכלל. אם הייתי צריכה להניק הלכתי לחדר הנקה/נכנסתי לאוטו והנקתי שם. פשוט כי אני לא אוהבת להניק בציבור. האמת היא שזה לא היה נורא בכלל. אבל זו היתה בחירה שלי בלבד.
 
אחרי שאמרתי את זה..
 
לדעתי אין בעיה עם אישה שמניקה באופן "חשוף". למען האמת ראיתי מעט מאוד נשים שמניקות באופן חושפני. ואני מסתובבת המון בקניונים.. :) אם פתאום ראיתי ציצי מול עיני פוט הסטתי את המבט.
אני בכלל לא מבינה מה האישיו עם שדיים ולמה צריך להסתיר אותם. הרי חזה של גברים אינו מוסתר, למה של נשים כן?
 
אני מאוד לא אוהבת את המושג צניעות כשמשתמשים בו ככה
27/07/2015 | 17:35
9
309
יש צניעות אופי, שזה משהו אחד שאני כן מעריכה, אבל צניעות בצורה שאת (והרבה מאוד אנשים אחרים כמובן) משתמשת בה - היא בעיני פשוט חוסר כבוד לנשים, ניסיון להסתיר אותן, להחביא אותן, להתביש בהן, לשלוט בהן.
אין שום דבר רע בגוף הנשי, אין סיבה להסתיר ולהתחבא. צניעות היא לא ערך ולא מטרה, לא צניעות כזאת. צניעות כזאת הומצאה על ידי הממסד הדתי כדרך לשלוט בנשים ולהקטין אותן ולהרחיק אותן מהמרחב הציבורי, ואני מאוד מתנגדת לזה.
כל אחת צריכה לעשות מה שמתחשק לה. היא לא רוצה להניק/לא יכולה? אחלה, מיליארדי תינוקות גדלו לתפארת בלי הנקה. רוצה להניק? מעולה, זה בריא ונוח וזול וקל. רוצה להניק עם סינר והתינוק משתף פעולה? אחלה. לא רוצה עם סינר/התינוק לא משתף פעולה? גם אחלה. רוצה ללבוש מה שנוח לך ולא מה שכופים עליך מבחוץ? אחלה. בין אם מסיבות של אופנתיות, נוחות, פרקטיקה, או שזה הדבר היחיד שנשאר כי כל השאר בכביסה - למי שיש בעיה עם זה הבעיה היא שלו ולא של מי שמאכילה את הילד/תינוק שלה.
מפריע לך? אל תסתכלי. קל ופשוט. אין סיבה שנשים יתקעו בבית או יפסיקו להניק בגלל זה, או ילבשו בגדים שלהן לא נוחים או לא מתאימים מכל סיבה שהן רוצות, רק בגלל שאת לא רוצה להסתכל לכיוון אחר.
אני באותה המידה לא מרגישה בנוח עם גברים למשל שרצים בלי חולצה
27/07/2015 | 22:21
2
240
וזה לא עניין של הדרת הגוף הגברי מהמרחב הציבורי.
ישנם איברים שישנה מוסכמה לגביהם שהם איברים שנועדו להסתרה במרחב הציבורי (האיברים האלה שמלמדים את הילדים "איברים פרטיים")
וישנן בכ"ז מוסכמות לגבי מתי מקובל ומה לא במרחב ציבורי (דוגמא שונה אני יודעת, לא נלך עם תחתונים ברחוב)
ואני בוודאי לא נגד הנקה בציבור, אני בעד
אני חושבת שזה צריך כן לעשות תוך התחשבות באנשים אחרים ולא בגישה של "מפריע לך? אל תסתכל/י"
כמו שמישהי אמרה באחת התגובות, אני גם לא אחליף חיתול לתינוק באמצע מסעדה או ספריה או וואטאבר מתו התחשבות באחרים.
ולדעתי תמונות כאלה עושות נזק תדמיתי עצום לנושא, לחשיבות כן לקבל ולהכיל הנקה בציבור משלל הסיבות המוצדקות, כי ברגע שאישה מצפה שיתחשבו בה ולא מתחשבת באחר, אז גם התגובות בהתאם.
ואגב נוסף גם אני בעלת חזה גדול ובוודאי שיש דרכים להניק בלי לחשוף שד לגמרי בציבור, ללא ספק אלו דרכים פחות נוחות לאם ולעיתים מאלצות אותו כן לקום באמצע הארוחה בבית קפה לפינה מוצנעת יותר אם אין דרך להניק בצורה פחות בולטת. וגם את זה עשיתי כי אני מאמינה שאם אני רוצה שיתחשבו בי,אני לא יכולה לבטל את הרגשות של האחרים בנידון בזלזול של "הם סוטים/בעיה שלהם" וכו. כי הנה עובדה גם אני אישה, מניקה, הנקתי כ-6 שנים במצטבר, מפרגנת לגמרי למניקות בציבור ועדיין לא נוח לי כשאשה מניקה לידי בצורה שמגלה את כל השד. אז אני ילדה גדולה ומתגברת אבל אני לא חושבת שהפתרון הוא אוטומאטית לעלות על בריקדות אם גבר (או אישה רחמנא למלן) מעיזים להעיר שזה מביך אותם.
אז את משווה החלפת חיתול להאכלה?
28/07/2015 | 00:59
1
188
זאת הבעיה שלי. אכילה זה לא החלפת חיתול. אמנם יש אנשים שאוכלים טונה ולדעתי זה הרבה יותר מסריח מקקי ומי שאוכל טונה הוא זה שצריך ללכת לחדר מרוחק ולפינה נסתרת ולהתרחק מאנשים, אבל חלב אם לא מהווה סכנה לבריאות הציבור כמו קקי, לא מלוכלך, לא מלכלך, לא מזהם, לא עלול להעביר מחלות כמו קקי. אז אין פה שום מקום להשוואה.
אישה לא צריכה להתרחק מהאנושות וממקום העבודה/ההנאה שלה כשהילד רוצה לאכול, בדיוק כמו שמבוגר לא עושה את זה, או אישה שנותנת בקבוק. אז לך מפריע אלו שמניקות בלי חזיות הנקה, לאחר מפריע מי שהולכת עם מכנסיים ולא חצאיות, ואדם אחר יגיד שפחות מהתלבושות נינג'ה האלה שרואים בהן רק את העינים זה לא צנוע ואסור. ברגע שנתחיל לקבוע לאחרות (ואחרים) כללים כאלה, זה מדרון חלקלק שיגמר בצורה רעה.
תינוק שצריך לאכול צריך את האוכל באותו רגע. הוא לא יכול ולא צריך לחכות. אני מכירה המון נשים שהניקו, אני הנקתי בעברי, אני רואה נשים מניקות כשאני הולכת למקומות. בחיים זה לא הפריע לי. אני פשוט לא מסתכלת, לא אם הן מכוסות ולא אם הן לא. פשוט נותנת להן פרטיות. אין סיבה להסתכל על רגע פרטי כזה גם אם לובשים חזית הנקה או חולצות מיוחדות. זה כמו חלק מהחרדים שיש להם בעיות לשלוט ביצר המיני שלהם אז במקום שהם יעשו משהו עם בעיות השליטה שלהם, הם דורשים שכל הנשים והילדות יכסו את עצמן, כי הרי אם הם יראו קרסול של ילדה בת 3 הם נורא יתחרמנו כנראה. הבעיה לא עם הילדות בנות ה- 3 שלובשות מכנסיים ולא חצאית ארוכה, נכון? אלא עם מי שמתחרמן מהמראה הזה. אותו דבר גם כאן.
אני לא משווה בין הנקה להחלפת חיתול במובן שאת מתכוונת
28/07/2015 | 21:53
123
אני משווה בין שני דברים שהם מצרכיו של התינוק ועשויים לגרום לאי נוחות לסביבה. גם חיתול עם חיתול רטוב (גם פיפי שלא מסריח יחסית) זה לא נעים ודורש מענה מידי וגם את זה לא הייתי עושה בסביבה ש(נראה לי) לא מתאים.
אני מבינה מאיפה מגיעה ההשוואה שלך לחרדים וילדות בנות 3 אבל ממש לא מסכימה איתה ולא חושבת שיש שום קשר.
ראשית לא מדובר בילדה בת 3 מדובר באישה מבוגרת ואני לא חושבת שאם לגבר בוגר (לא קשור לדתי או לא) מביך לראות אישה מניקה מולו - זה מעיד שהוא סוטה או לא יכול לשלוט ביצר שלו.
(לא תמיד אפשר להסיט מבט, אם זה באמצע ארוחה או כמו בתמונה בפרלמנט. שמן הסתם זו תמונה לא מייצגת)
ואני חוזרת שוב שאני בעד היכולת להניק בציבור ועשיתי זאת בעצמי, עדיין אינני חושבת שתמונה כזו משרתת את האינטרס הזה. לא הכל זה שחור ולבן. גם בדרך לשיוון זכויות לנשים ואפילו ברמת אפליה מתקנת, זה לא אומר שצריך לדרוס ולהתעלם מחוסר נעימות של הצד השני - בשם האידאל.
לא מסכימה איתך,
29/07/2015 | 18:23
5
150
נכון, יש צרכים פיזיולוגיים אבל גם להשתין זה צורך כזה אבל אישה וגבר בוגרים בד"כ ישתדלו לא לעשות זאת בפומבי,
ילכו לצד וישתדלו להסתיר את עצמם באיזשהו אופן ( למרות שאחרים יכולים פשוט להסיט מבט ) . 
חזה של אישה ואיברי מין הם איברים שלא אמורים להיות חשופים 
(גם בגד ים מסתיר חלק מהחזה ומדובר בחוף הים וזה שונה מישיבה בעבודה (לדעתי בכלל לא הייתה צריכה להיות תינוקת בעבודה 
ואני סבורה שתינוקת לא הייתה מופיעה בעבודה עם אביה ) . 
אני חושבת שהמינימום הנדרש מאישה היא לא לחשוף את החזה שלה בפומבי ולהשתדל לכסות עד כמה שניתן (סינר או חזיית הנקה ) 
לפחות כל עוד יש סיכוי שגברים יעברו במקום (להבדיל נניח מנשים ) כמו שאישה לא הייתה רוצה לראות גבר משתין מול הפרצוף שלה 
(אפילו לא מנסה ללכת לצד או קצת להסתיר) . 
 
 
 
שוב השוואה בין עשית צרכים לאכילה?
29/07/2015 | 18:53
4
106
אז אני מניחה שאת אוכלת גם בשירותים, כן? כי זה מה שאני מבינה מההשוואה הזאת.
ואם היה מדובר בבקבוק, מותר היה להאכיל ברבים? כלומר מי שמניקה צריכה להסתתר בבית, לא לצאת, או לצאת רק אם 1. הטבע חנן אותה בחזה בגודל כזה שאפשר להסתיר. יש לך חזה גדול? תשארי בבית. או 2. התינוק מסכים שיסתירו אותו. התינוק לא אוהב לאכול מתחת לכיסוי (את אוכל מתחת לכיסוי בד"כ אגב?), אז תשארי בבית ואל תצאי.
זה ממש לא קשור לאכילה - ההשוואה היא בין צורך פיזי שלצורך
29/07/2015 | 20:05
3
100
סיפוקו נדרש לחשוף איבר צנוע . 
זה לא כל כך מסובך למצוא קונסטלציה של הסתרה (חור קטן בחזייה /ללכת הצידה מספיק ) רק לא חזה חשוף לחלוטין באמצע ישיבת פרלמנט.
אין צורך להסתיר תינוק שאוכל מבקבוק אלא אם האמא מתערטלת לצורך זה . 
אני חושבת שהתמונה המדוברת לא מכבדת במיוחד 
אם היא נשואה או נניח אבא שלה רואה את התמונה - זה לא ממש מכבד בעיניי (במיוחד במשרות ציבוריות והיכן שיש צלמים).
 
 
גם נשימה זה צורך פיזי שאת עושה בכל מקום
29/07/2015 | 21:54
2
92
למה את בוחרת להשוות את זה דווקא לעשיית צרכים? ושימי לב שאת לא היחידה, איכשהו זה הפך להיות השוואה מאוד פופולרית...
אני חושבת שאם היא אישה מכובדת, חברת פרלמנט, יש לה מספיק כבוד ואם לך אין כבוד בשבילה על זה - כנראה שהיא חיה עם זה בשלום. היא לא צריכה לברוח ולהסתתר ולהרחיק את עצמה מהחברה על זה שהיא בחרה להניק, וכל שאר האפציות שיש מתאימות לחלק מהנשים ולחלק מהתינוקות, אבל לא לכולם. ואין שום סיבה לתת לתינוק להיות רעב, או להרחיק נשים מהחיים ולתקוע אותן בבית או בשירותים או בבגדים שהן לא רוצות ללבוש.
נשימה לא מצריכה חשיפת איבר להבדיל מעשיית צרכים-
29/07/2015 | 22:28
1
108
ובד"כ לא חושפים איברים צנועים בציבור . 
אני ממש לא חושבת שהנקה שות ערך לעשיית צרכים או משהו בסגנון אבל כן חושבת שעדיף להסוות (ולו במעט) לפחות במקומות מסויימים 
כי כך נהוג . 
ואם לא היה מדובר בהנקה, זה נראה לך מכבד לשבת כך באמצע העבודה ? 
התינוק צריך לינוק אבל עדיין היא נמצאת באמצע העבודה ויש כללים מסויימים . 
אפשר להגיד גם שלנשים יותר נח בלי חזייה (ובד"כ בבית מורידים חזייה) אבל זה לא מקובל לא ללבוש חזייה בפהרסיה, 
אז נכון שהרבה יותר נח להניק בבית, בלי חולצה אבל במקום ציבורי חלים כללים אחרים . 
 
כן דורשת חשיפה. כולנו מסתובבים עם אף חשוף
02/08/2015 | 21:54
64
(וגם פה).
 
גם לי יש בעיה עם תמונה כזו
27/07/2015 | 20:55
2
389
2 ילדי ינקו, הצעירה בת שנתיים ועדיין יונקת (אם כי מגיל שנה, אולי קצת קודם, ההנקה רק בבית)
בעיני יש בזה משהו מתריס
בדיוק כפי שלא אחליף טיטול לילד באמצע הקניון אלא אחפש פינה מוצנעת (לא בשירותים מסריחים אבל כן באיזה מסדרון שקט יותר), גם לא אניק בצורה כזו. גם גברים לא מסתובבים חשופי חזה בקניון או בפרלמנט
גברים אוכלים בקניון ובפרלמנט, זאת ההקבלה
27/07/2015 | 21:26
302
הנכונה יותר. ואגב בעוד את מסתתרת בצד הגברים נועצים מבט בכל הפרסומות החשופות הרבה יותר שיש בכל פינה בקניון... יש תמונה מצחיקה כזאת של גברים צדקניים שמוטרדים מאישה מניקה בעודם נועצים מבט בתמונה ענקית של דוגמנית שמדגמנת חזיות בחלון הראווה של החנות וויקטוריה סיקרטס או משהו כזה.
היא מאכילה את הילד שלה. אם היא היתה נותנת לו בקבוק היית מרגישה יותר טוב עם זה?
היא לא צריכה להפסיד עבודה בגלל זה, לצאת מדיון בעוד הגברים חופשיים להשאר שם. אני בטוחה שהקולגות שלה למשל יכלו לאכול אוכל בעצמם תוך כדי הדיונים, מה ההבדל? מי שמפריע לו, יכול להסתכל לכל שאר הכיוונים ולא לנעוץ מבטים.
הנקתי 3.5 שנים, גם בציבור, וגם לי התמונה צורמת.
28/07/2015 | 00:31
109
הייתי מפרידה בין הסוגיה לבין התמונה
28/07/2015 | 02:09
254
התמונה הזו מאוד לא מוצלחת בעיני, ואני תוהה אם היא הסכימה או ידעה שמצלמים אותה לפני שההתמונה נלקחה או הסכימה שתועלה לרשת בכלל
 
היא לא מוצלחת כי המצולמת עוטה מין חיוך זימתי שכזה של אקסטאזה וכי נראה בתמונה כאילו כל זה נעשה בשביל ה"דווקא" כלפי הסביבה - מה שאיננו מוצלח בעיני.
 
לגבי הסוגיה - אני עדיין חושבת עליה.
אני חושבת שיש הבדלים בגיל
30/07/2015 | 18:49
205
יונק זעיר - רוצה לאכול, צריך לאכול, ושכולם יקפצו, באמת. בהתאם לכך אישה לאחר לידה, עם תינוק ששעות ההאכלה שלו אינן בהכרח קבועות, ושהן בהכרח קרובות זו לזו, לא צריכה להסתגר בבית רק בגלל רגישויות כאלה ואחרות. אבל מגיע גיל שבו כבר אין צורך לאכול כל שעתיים-שלוש, אין קפיצות גדילה, והתזונה מתבססת על עוד דברים מלבד חלב אם. בגילים המבוגרים יותר (נניח, 6 חודשים ומעלה), יש כבר צורך לשקול זמן, מקום וכו.
וכמובן - אני מדברת רק על הנקה שבה באמת רואים משהו גלוי. לא על המקרה של "אנשים יודעים שאת מניקה עכשיו, אז זה לא ראוי", כי זה קשקוש.
"נשים, גם אנחנו יודעים לטפל בילד שלנו"
28/07/2015 | 02:18
6
527
הראיתן את הכתבה-בגרוש הזו בטמקא?  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4684438,00.html
 
למרות שהיא לא מעמיקה במיוחד, היא דווקא דיברה אל ליבי, משתי סיבות:
 
1. אני רואה הרבה קולגות נשים שנראה שיש להן גישה דומה - הן לא סומכות בשיט על היכולת או שיקול הדעת של בן זוגם בכל הנוגע לבטיחותם של ילדיהם והטיפול בהם בכלל. לא רק תינוקות - אבל כמובן יותר כשמדובר בתינוקות ופעוטות
 
2. הכתבה מאוד מוטה מגדרית - זו תופעה הרווחת אצל ההורה-היותר-חרדתי/פחות-סומך -- זו לא חייבת להיות דווקא האמא (ע"ע חתולונבלה - "אפשר גם חתולה-בן")
 
3. מאוד הסכמתי עם הקביעה: "זו פשוט התנהלות שונה"
 
מה אתן אומרות? יש מכן המזדהות עם האמא-מהכתבה-שלא-זכתה שעמדתה תישמע?
לא קראתי את הכתבה אבל הסוגיה מעניינת
29/07/2015 | 14:48
1
210
אחרי שבתי הבכורה נולדה, הרגשתי איזשהו דחף קמאי בטיפול בה, וחשבתי - לא במוצהר חלילה - שאני מבינה יותר איך לטפל בה. אחרי כמה ריבים עם בעלי הפמינסט (לא סתם בחרתי בו ), הבנתי שטוב לי, לו ולכלל המשפחה שאני אשחרר. חלקות התפקידים בינינו מאז היא שווה, עם תחומי התמחות שונים. אני חושבת שמי שמתקשה לשחרר כשהילד תינוק, תתקשה לדרוש חלוקה שוויונית בטיפול הילדים בהמשך. זה מאד חשוב, גם אם לא תמיד קל.
לדעתי צדקת "בול" עם הצפי לעתיד
29/07/2015 | 16:45
174
זה בדיוק מה שאני רואה אצל המכרות מהקטיגוריה הראשונה שלי - מצד אחד הן מתלוננות שכל נטל הטיפול בילדים נופל עליהן, ומצד שני הן ממילא לא מוכנות לשחרר כמעט כלום מהנטל הזה כי הן לא סומכות עליו
אותי הוא הרגיז !
31/07/2015 | 09:08
1
180
בעיקר בגלל המשפט: "לעומתה, אני החלטתי ללכת על סגנון חופשי, בחרתי לפעול על פי האינטואיציה"
ראיתי בעל אינטואיציה כזאת נותן לילדים קטנים בשר עם עצמות קטנות ואומר הם כבר יוציאו...
דרך "הטיפול" האינטואיטיבית הזאת מתקשרת (אצלי) לסוג החינוך של אבא מרשה אמא לא, אצל אבא מותר אמא השוטר הרע, ואח"כ לא פלא שעדיף לאמא לא תסמוך על האבא.....
עצם זה שהוא חושב על מה האמא תגיד על מקום הבחירה בבית הקפה, אומר שאין לו את זה  
 
מצד שני מכירה גם את המשפחות שבהתנהלות שלהן רק האמא קובעת. זה נורא לראות את זה מהצד.
 
 
 
 
 
 
 
בעיני עצם זה שהוא חושב על מה האמא תגיד על המקום בבית הקפה
03/08/2015 | 06:44
71
מעיד על הטראומה מזה שבערך כל מה שהוא בוחר/עושה עם הינוקא, נוזפים בו שהוא לא מטפל בו כיאות או לא שומר על בטחונו כיאות.  הוא אשקרה חי בטרור ביתי מתמיד בעניין הזה.
לא עליו ספציפית
01/08/2015 | 10:07
1
127
 
בעיני זה עוד סוג של מלכוד שתהליכי חיברות מפנים אליו נשים/גברים. לא תאומן כמות ההערות שבעלי קיבל (בעיקר מקולגות) על זה שהוא צריך לעודד את אשתו להניק כי זה ת"ש לגבר, ועל זה שהוא עושה טעות כשהוא קם בלילות וחוזר מוקדם הביתה חלק מהשבוע כי "אתה מרגיל אותה לטוב" - אותה=אותי, כן? פשוט גועל נפש. יש איזה הלך רוח שכזה שקובע שהאישה יודעת יותר טוב, ש"אין כמו אמא", וכחברה זה מאוד משמר את המצב שבו נשים הן המטפל העיקרי, הגברים במקרה הטוב "עוזרים", ומכאן הדרך קצרה לשיפוטיות שמופנית כלפי נשים על למה את כן/לא מניקה, כן/לא חוזרת לעבוד, כן/לא מגיעה הביתה בשעה X, כן/לא מכינה לו אוכל כזה או אחר, כן/לא פעוטון או מעון או אלוהים יודע מה...  
אני מכירה את זה מסביבתי הקרובה, אמא שלי וחמותי שתהיינה בריאות לגמרי שקועות בתפיסה הזו ש"אין כמו אמא" ו"אמא יודעת הכי טוב" - אז לא. גם אבא יודע. ולי אין שום כוונה להיות ההורה העיקרי. יש לילד שני הורים, ושניהם הורים באותה מידה בדיוק. לא כי אני "בעד" בעלי - כי אני בעד עצמי.
מסכימה איתך לגבי דעות קדומות חיצוניות
03/08/2015 | 04:52
77
אבל בלי קשר לגברים סקסיסטיים, יוצא לי לראות נשים שבאופן פנימי חושבות שבן זוגן לא-מבין-כלום-בטיפול-בילדים או שלא ניתן לסמוך עליו בקטע של שלומו/ה הפיזי של הצאצא/ית המשותף שלהן. וזה מתסכל לראות מהצד.
זקוקה מאוד להמלצה של פסיכוליג ילדים
29/07/2015 | 10:37
143
זקוקה מאוד להמלצה של פסיכוליג ילדים לבעיות קשר וריכוז באיזור פתח תקווה
זקוקה לסיפורים מעודדים על קיסריות.. :)
26/07/2015 | 23:20
8
398
היי.
עברתי ניתוח קיסרי לפני שלושה חודשים. לצערי אזדקק לקיסרי גם בלידות הבאות (והלוואי ואפשר היה אחרת.. :( פשוט אין לי ברירה..)
 
תיכננו ארבעה ילדים, עכשיו זה נשמע כמו חלום רחוק.. :(
 
האם נוכל לעשות שלושה?
 
יש כאן מישהי שילדה בקיסרי שלישי ויכולה לשתף?
 
אני מבואסת נורא... ואסור לי בתכלית האיסור ללדת רגיל.
באתי לעודד
27/07/2015 | 09:30
222
קודם כל מזל טוב! מקווה שהכל בסדר מבחינה בריאותית אצלך ואצל התינוק/ת ולמרות הקשיים את גם נהנית מהאימהות החדשה
ילדתי לפני כמעט חצי שנה בקיסרי שלישי. אצלי זה היה קצת שונה- אחרי הקיסרי הראשון שהיה חירום עוד פנטזתי על ויב"ק. בלידה השניה זה לא קרה והייתי צריכה להתאבל ולוותר על החלום (לא היה לי הרבה זמן לזה, משהו כמו חצי שעה ). לא היה לי ברור שיהיה בכלל הריון שלישי אבל כשהוא קרה היה ידוע מלכתחילה שזה הולך לקיסרי וכולם מסביבי אמרו לי כמה קיסרי אלקטיבי הרבה יותר קל (הראשון היה חירום והשני "דחוף"). אני לא כ"כ יודעת איזה עידוד את צריכה, חוץ מלדעת שזה אפשרי ואף די נפוץ, אז תשאלי ואשמח לענות.
ביום שהתנתחתי היו לפניי מישהי שזה היה הקיסרי הרביעי שלה ואחריי מישהי כמוני שזה הקיסרי השלישי.
מבחינה פיזית אני כבר לא זוכרת בכלל שעברתי ניתוח לפני כחצי שנה. ההתאוששות היתה מהירה וחלקה בסך הכל.
 
לא אישי אצלי
27/07/2015 | 11:32
234
אבל בסביבתי הקרובה יש נשים שעברו גם ארבעה וגם חמישה ניתוחים קיסריים. זה משהו שאי אפשר לדעת ולתכנן מראש, ותלוי באופן ההחלמה של הרחם אחרי כל ניתוח, אבל הוא אפשרי.
בטח
27/07/2015 | 12:55
141
3 קיסריים בלי שום בעיה. השניים האחרונים היו לי הרבה יותר קלים מהראשון.
יש לי חברה שילדה 4 קיסריים גם בלי שום בעיה.
שיהיה לך בהצלחה
3 הגיגים נפרדים <אין לי נסיון אישי>
27/07/2015 | 14:49
3
358
1. אולי שווה לנסות לקבל חוות דעת מקצועית שניה לגבי ה"אין ברירה" (יכול להיות שהיא תהיה זהה - אבל לא מזיק לנסות...)
 
2. אם אחרי שניים עדיין תרגישי שמאוד חשוב לך 4 - אולי אפשר יהיה לבדוק מה מצב הרחם ואם זה זה גבולי אולי אפשר לנסות לכוון להריון תאומים בעזרת טיפולי פוריות?
 
3. אל תתבאסי "על החשבון". אולי גם הרצון/תכניות ישתנו, ואולי זו לא תהיה בעייה בכלל. 
לא מכוונים להריון תאומים
27/07/2015 | 20:45
221
הריון תאומים הוא הריון בסיכון. זה לא משהו לשאוף אליו, ובוודאי לא אחרי שני קיסריים.
רופא שינסה לכוון להריון תאומים במצב כזה (ולדעתי בכל מצב, אגב) יחטא לתפקידו.
1אוף איך אני שונאת שאומרים את זה.. אין לי ברירה. לצערי. לידה
28/07/2015 | 01:40
1
313
רגילה תהיה מסוכנת עבורי מאוד
או קיי. תודה גם לך
28/07/2015 | 02:03
54
אני עכשיו אחרי קיסרי שלישי
28/07/2015 | 16:08
202
עבר חלק בלי שום בעיה
גם אף אחד מהרופאים לא מתרגש מקיסרי שלישי, זה די רגיל
אחרי ניתוח קיסרי
28/07/2015 | 11:35
1
185
היי,
אני שלושה שבועות לאחר ניתוח קיסרי ועדיין יש לי קצת כאבים באזור הניתוח.
האם זה נורמלי? 
כשאני ממששת את הבטן באזור אני מרגישה שיש שם משהו קשה בפנים וכל האזור מאוד רגיש לי חיצונית. 
נבדקתי במיון לפני שבוע וחשבו שאולי יש לי דלקת, ועכשיו סיימתי טיפול אנטיביוטי. 
 
אשמח לעזרתכן :)
מזל טוב!
28/07/2015 | 15:32
117
ראשית יש לוודא שהזיהום או הדלקת חלפו, ומעקב אצל רופא הנשים המטפל.
אם אין זיהום צריך לחכות בסבלנות. האיזור של הניתוח יכול להיות נוקשה נפוח ורגיש, עקב הניתוח, לאט לאט זה יורד ומשתפר, אבל יכול לקחת שבועות עד חודשים. לפעמים התחושה באיזור ירודה, זה יכול להשאר שנים או בכלל לא לחזור.
שאלת נדלן
25/07/2015 | 23:12
11
481
- אם לא מתאים אפשר למחוק- לא לראשי
 
אני ואחי צריכים למכור בית מגורים.
גרים שם עכשיו וזה מאוד לא נוח להראות לקונים וכו בפורמט הזה ממגוון סיבות.
יש לנו אפשרות להראות את הנכס תוך מספר חודשים - ריק.  ( לא הכרח המציאות.  צריך לטרוח לשם כך)
השאלה היא האם זו בעיה להראות נכס ריק למגורים בישראל.  
איכשהו בבתים ודירות בחול המתווך מגיע לדירה ריקה עם הקונים.  בישראל זה לא שכיח.
האם משדר לחץ?
האם יפגע לנו במחיר?
תודה
עד כמה שאני יודעת קל יותר למכור דירה נאה
25/07/2015 | 23:35
364
שגרים בה. 
אני לא חושבת שזה משדר לחץ, אלא שדירה שגרים בה משדרת "בית" וחמימות. (אם תאפו עוגות שמרים אז בכלל..)
דווקא ממה שאני מכירה בארה"ב - לא כל כך נהוג
26/07/2015 | 01:42
346
להראות דירות ריקות לגמרי.
 
אם הבית/דירה ריקים אז המתווך/ת עושים להם מה שנקרא staging  - שזה לשים בהם כמה רהיטים, כמה תמונות על הקירות, ואזה עם פרחים יפים מפלסטיק / עציץ פלסטיק וכו'. גגלי Home staging  ותראי דוגמאות
 
המחשבה הרווחת היא שזה מעלה את הערך שמצליחים לקבל על הנכס יותר מאשר נכס ריק - כי קונים אוהבים לדמיין את עצמם גרים בבית, מה שקשה יותר עם בית ריק לגמרי.  מתווכים/ות מתמחים בזה - יש להם באחסון ריהוט ואביזרי קישוט קבועים לסטייג'ינג
 
אם זה בית שכן גרים בו - גם אז מקובל לעשות סטייגי'נג שעיקרו להעיף מהבית 80% מהחפצים/בגדים ולשים באכסון (לפעמים אשקרה במכולה לפני הבית) כדי שהבית ייראה פחות עמוס/מקושקש לקונים. לפעמים גם צובעים קצת או מוסיפים כל מיני וואזות ודברים כאלה.
 
בקיצור - אם הוא יהיה ריק לגמרי אני ממליצה להכניס פנימה כמה תמונות ורהיטים יפים
בית ריק נראה קטן יותר ופחות "מזמין"
26/07/2015 | 09:49
233
אז זו שגיאה שיווקית. מצד שני, אם כרגע הוא נראה רע, יכול להיות שצריך לבחור את הרע במיעוטו.
אני דווקא חושבת ההיפך
26/07/2015 | 12:28
5
346
כשהבית ריק קל יותר לדמיין את הדברים שלנו בתוכו, והוא גם נראה גדול יותר.
דווקא למיטב ידיעתי, תמיד ממליצים להסיר אלמנטים אישיים מדי מהקירות כשרוצים למכור. ככל שיש פחות תמונות משפחתיות, חפצי אומנות וכו', קל לאנשים זרים להתחבר לבית. 
וזה לא משדר לחץ - להיפך - מי שלחוץ לא משאיר את הבית ריק לדקה.
 
גם אני
26/07/2015 | 12:55
4
206
הרבה, אבל *הרבה* יותר קל לי להתחבר לבית ריק.
יש לי מחסום מאוד גדול כשאני צריכה לדמיין כמה טוב יהיה לי בדירה כלשהי, כשהיא כולה משדרת "זה מקום אינטימי של משפחה אחרת".
כך הרגשתי גם כשחיפשנו לשכור וגם כשחיפשנו לקנות דירה.
הרעיון הוא לא לייצר אינטימיות
26/07/2015 | 15:31
3
244
להיפך, כאשר משפחה גרה במקום מומלץ להכניס את כל הפריטים האישיים ולהחביא אותם ככל היותר. הרעיון הוא לייצר תחושה של אפשרות מגורים. בגלל זה קבלנים מייצרים "דירה לדוגמה", כלומר דוגמה לריהוט אבל לא משהו אישי. רוב האנשים מתקשים לדמיין "על ריק". לעומת זאת להחליף ספה בספה או מזנון במזנון - קל יותר.
אין דבר כזה (בעיני) דירה שאנשים חיים בה ולא מרגישה כחלל
26/07/2015 | 19:56
2
204
אינטימי.
העקרון שתיארת ברור לי. אבל מכל ההסתובבויות שלי בין דירות מאוכלסות, מעולם לא ראיתי את העקרון הזה ממומש.
 
כי לא עושים אותו
27/07/2015 | 11:27
1
178
בעיקר כי שוק הנדל"ן לא ממש צריך דחיפות.
אבל אם היה לחץ, זה מה שהיה צריך לעשות - לסדר בצורה כזאת שכל הדברים האישיים (בגדים, תיקים, ניירת, מגנטים על המקרר, תמונות אישיות וכו) לא גלויים לעין. כמו ש"מרהטים" דירה לקראת צילומים למגזים מעצבים.
מסכימה לגמרי. ובארה"ב כן עושים את זה
28/07/2015 | 03:45
130
באמת כי בד"כ זה דחוף שם - באותו סופשבוע או שבוע-שבועיים אנשים מוכרים את הבית הקיים וקונים חדש - אז יש לחץ. לעתים קרובות מאוד קודם חותמים על החדש ואז בכלל הלחץ בטירוף....
 
אז אם הבית מאוכלס - מעלימים תמונות אישיות וכל מיני פריטים אישיים (וכמו שתיארתי - מעיפים מהבית לאכסון 80% מהחפצים באופן כללי. גם דברים פחות אישיים - בכל ארון משאירים תלוי נגיד חליפה אחת יפה רק ל"דוגמא").  ואם הוא ריק אז מסדרים אותו כמין "דירה לדוגמא" של קבלן - עם כמה רהיטים כלליים ותמונות גנריות לקירות.
תודה לעונות.
26/07/2015 | 18:47
166
אני כנראה משני עברי הספקטרום -  
מצד אחד די נרתעת מחפצים אישיים ( אלא אם מדובר על אנשים עם טעם סופר משובח)
ומאידך חדלת אישים ברעיון איך לארגן חדר ומה בדיוק יכול להכנס בו....
מבינה שיש כל מיני דעות ונמשיך משם הלאה.  
תודה!
בית ריק נראה הרבה יותר קטן
27/07/2015 | 10:33
208
כבר יצא לי לשכור דירה שנראתה סבבה ולהגיע אליה כשהיא ריקה (במעבר עצמו) ולהשתומם מהרעיון שכל חפציי יכנסו לשם. כמובן שנכנסו ואז היא נראתה יותר גדולה.
אם את לא יודעת איך לעשות לבית STAGING אני בטוחה שניתן למצוא אנשי מקצוע מתחום עיצוב הפנים (ואולי התיווך) שישמחו לעזור עם זה.
בהצלחה!
ויטמינים אחרי לידה
27/07/2015 | 19:13
2
77
בזמן ההריון הרופאים והאחיות בקופ"ח המליצו (דחפו?) לי על ויטמינים שאני צריכה לקחת לאורך ההריון: ברזל, חומצה פולית (2 כדורי פולקס ביום), אומגה 3 ופרנטל.
היום אני חודשיים אחרי לידה, האם אני צריכה להמשיך לקחת את כל הכדורים? בטיפת חלב אמרו להמשיך עם ברזל וחומצה פולית, אבל מה עם השאר?
אחרי 6 שבועות מהלידה
27/07/2015 | 21:39
95
עושים ספירת דם, אם אין אנמיה אין צורך לקחת ברזל (אלא אם כן יש מחלות או חסרים ברקע כגון אנמיה כרונית , חסר ויטמין B12 ועוד).
את מניקה?
27/07/2015 | 21:48
67
נשים מניקות למיטב ידיעתי אמורות להמשיך לקחת ויטמינים פרינטל, אבל אני לא בטוחה לגבי השאר.
הייתי "הריונית משלכן"
25/07/2015 | 11:28
20
752
זו עם הבחילות וכו'. אז הבחילות עדיין שם אחרי שניסיתי אינספור דברים, אבל זו לא מטרת הפוסט הפעם.
מישהי נתקלה בדיכאון לפני לידה? אני חוששת שיש לי דבר כזה.
 
זהו הריון שלישי, שני ילדים (7, 5) בבית, ועד עכשיו קיומם של שניים הרגיש לי מושלם. לא הרגשתי צורך בילד/ה שלישי/ת ולא מצאתי סיבה לזה. אז למה נכנסתי להריון? כי בן זוגי והילדים מאד רצו. אני התלבטתי, ובשלב מסוים הבנתי שבגיל 37 אין לי עוד יותר מידי זמן להתלבט וכדאי כבר לעשות את זה (אני יודעת שאפשר גם בגיל 40, אבל ידוע שכמה שהגיל יותר מתקדם, כך גם קטנים סיכויי כניסה להריון ויש סיכונים) וכנראה שאף פעם אין "זמן מתאים".

כדי שהתמונה תהיה מלאה אוסיף שהיתה לי הפלה בין שני הילדים, מה שחשף אותי לעולם ההפלות/לידה שקטה וכו. הפכתי מאז להיות חרדה מאד. שנית, אני בעלת עסק חדש יחסית וברור לי שהבאת ילד/ה פשוט תעכב אותי, והנה מאז שנכנסתי להריון אני פשוט אדם אחר, בקושי מתפקדת ונורא קשה לי עם זה. אפילו לשבת מול המחשב ולכתוב תוכנית עבודה קשה לי. שלישית, הגוף. מדכא אותי חוסר השליטה על הגוף שלי, שכבר שינה את צורתו, ולא מאפשר לי להסתיר את היותי הריונית עוד קצת, שום דבר כבר לא עולה עליי. כבעלת עסק אני מתלבשת אחרת כעת מאשר התלבשתי בהריונות הקודמים, מה שאומר שאני צריכה מלתחה של בגדים חדשים, ולצערי כשבן זוגי אינו עובד כעת, זה קשה.
 
אמנם לא נכנסתי להריון כ"כ מהר, ובכל זאת אני מרגישה "למה עשיתי את זה לעצמי?", אני מתגעגעת לחיים הקודמים שלי. הילדים כבר החלו להיות עצמאיים, אני עצמאית יותר תרתי משמע, ובא לי להשקיע בי ובעסק שלי. אבל לא. שוב בחילות, בדיקות פולשניות, חרדות, לידה, לילות ללא שינה, תינוק שתלוי בי במאה אחוז, וכל יציאה מהבית כבדה מאין כמוהה. מעולם לא הייתי מאלה שיושבות בבית קפה עם התינוק. גם כי הנקתי ולא היה לי נוח וגם כי הם היו נורא בכייניים. שלא לדבר על הדיכאון אחרי לידה שהיה לי כל פעם.
 
אין לי את השמחה הזו שיש לנשים בהריון. אני אמורה להיות שמחה, מוקירת תודה, להבין שזה לא מובן מאליו, ולהסתכל על החיובי, אבל לא מצליחה.
 
מישהי מזדהה? מישהי חוותה? מילים מנחמות יתקבלו בברכה.
תודה רבה.
 
הציפיות שלך מעצמך קצת מבהילות..גם להראות יפה, גם להיות שמחה
25/07/2015 | 16:21
11
561
ואסירת תודה על כל דבר.
אפשר לשמוח בהריון וגם לצד זה לפחד, לדעת שיהיה קשה, ולהתבאס על זה.
 
אני ילדתי עכשו ילד שלישי, מאד רצוי, ובכל זאת היו זמנים במהלך ההריון שלא היה לי כוח לזה, שחשבתי מה עשיתי לעצמי מבחינת השנים הקרובות ,מה אני צריכה את זה. ומה אם יהיה שוב דכאון.
הנסיון עושה את שלו, ואת ואני יודעות ממה לחשוש. אז מובן שקשה.
מצד שני, אפשר לנסות לנצל את הנסיון ואת גיל הילדים לטובת הקלה עלייך. ככה אני עשיתי.
יש לך נסיון= את יודעת מתי תצטרכי עזרה, תארגני אותה כבר עכשו.
 
הילדים גדולים= יכולים לעזור יותר, ובאמת סינג'רתי אותם כשהצטרכתי (והצטרכתי). זה גם משמעותי לגבי הסרבול של יציאה מהבית, כי אם יש לך ילד/ה בן 7 הם עוזרים בסחיבת התיק, בלהביא מוצץ שנשכח בבית, מבינים מה שמבקשים, זה מאד שונה מלצאת מהבית אחרי הלידה הקודמת  עם ילדה בת שנתיים ותינוק...
בן הזוג פנוי, זה נורא קשה ומתסכל אבל את יכולה להעזר בו יותר.
 
הצד החיובי העיקרי מבחינתי הוא שעכשו אני הרבה יותר בקלות יודעת לקחת ולקבל עזרה. זה היתרון של הגיל ושל הנסיון. אני גם יותר יודעת לשמור על עצמי (לדאוג לא להגיע למצבי קיצון מבחינת תשישות, חוסר שינה ודכאון) ואני מקוה שזה יעזור לי הפעם.
תשמעי, עד הלידה ממש הייתי מרוכזת בכמה עבודה זה תינוק , וכמה קשה יהיה, ועכשו אחרי הלידה (ילדתי לפני 4 ימים) הבנתי ששכחתי...כמה שמחה והתרגשות הפרעוש הקטן מביא איתו. את החלק הזה לגמרי הדחקתי...
מזל טוב
25/07/2015 | 18:17
182
את ממש בשבוע הראשון, תיהני מהקטנציק
ואו. מזל טוב!!!!!!!!!
25/07/2015 | 18:49
22
מזל טוב! וכל הכבוד על התשובה המפורטת והאיכפתית
25/07/2015 | 20:31
121
בימים שבטח יש לך בהם דברים אחרים על הראש.
מזל טוב!
25/07/2015 | 20:34
16
מזל טוב!
25/07/2015 | 21:58
61
הרבה אושר ונחת 
מזל טוב שיהיה לכם רק נחת מהילדון
26/07/2015 | 02:02
17
וואו - מזל טוב!
26/07/2015 | 03:14
1
149
בדיוק חשבתי עליך היום ותהיתי אם ילדת כבר.   ספרי עוד - תני קוים לדמותו של של הפרעוש החדשדש וגם - איפה ילדת בסוף? היית מרוצה?
 
תודה לכולכן..אפתח הודעה לחוד
26/07/2015 | 08:49
49
מזל טוב!
26/07/2015 | 09:09
7
ככה מגניבים הודעת לידה?
26/07/2015 | 10:16
110
מזל טוב! המון נחת והנאה מהפרעוש החדש.
מזל טוב
27/07/2015 | 09:25
8
מזדהה עם חלק מהדברים
25/07/2015 | 20:12
206
ההריון האחרון שלי היה סיוטי. זה היה הריון רצוי, אבל לאורך כל ההריון הרגשתי זוועת עולם וממש לא נהניתי כמו שנהניתי בהריון הראשון. היה נוראי, זה עשה לי כל מיני תופעות לוואי לגוף שעדיין לא נעלמו לי וכנראה ישארו איתי כל החיים. ממש סבלתי. אבל הטוב בהריון זה שהוא לא לנצח - ואחרי הלידה תקבלי את הגוף בחזרה לאט לאט. אם בעלך עדין לא יעבוד הוא יוכל לשמור על התינוק ולהיות איתו, וזה יאפשר לך לחזור יותר מהר לעסק שלך ולעצמך.
ילדים גדולים ועצמאיים זה מצוין עם תינוקות לדעתי. הגדול שלי ממש עוזר עם התינוק, ומאוד קל שהוא עצמאי, שהוא יכול להבין שלפעמים צריך לחכות כי אמא ואבא חייבים לטפל בתינוק, שיכול לעזור בהמון דברים.
ואני מציעה לנסות איכשהו ולהכניס קצת התעמלות לסדר היום שלך, כבר מעכשיו, ובטח אחרי הלידה (כשהרופאה תאשר לך, לא לפני 6/8 שבועות והבדיקה הרפואית!). התעמלות לא בשביל צורת הגוף, אלא בשביל מצב הרוח וניקוי הראש. אני רואה נשים בחדר הכושר שהן בהריון מתקדם ורצות יותר מהר ממני, אבל לא כולן חייבות לעשות בקיצוניות (ובטח מי שלא היתה רגילה לזה לפני ההריון). אפשר לעשות הרבה דברים - הליכה, יוגה, כל מיני דברים בהתיעצות עם רופאה ועם ליווי של מדריכים שיודעים מה נשים בהריון יכולות לעשות (אם עושים חוג).
בגדים זה בעייתי, אין ספק. אמנם אני בהריון האחרון ירדתי הרבה במשקל (וזה לא היה כיף כמו שזה נשמע) ועד סוף ההריון התאימו לי הג'ינסים הרגילים שלי, אבל עדין חייבים חולצות ארוכות בבטן, ובטח אם את צריכה להלבש בצורה מסוימת לעבודה. בנושא הזה אני לא כל כך מתמצאת באפשרויות בישראל, אבל מה עם לקנות בגדים יד שניה? או באינטרנט? או לנסות לראות אם יש חברות שכבר לא צריכות ויכולות להשאיל/למסור לך את הבגדים? או למצוא חנויות זולות יותר, הרי סה"כ הבגדים הם לתקופה קצרה ולדעתי לא קריטי ממש האיכות שלהם - אם הם לא יחזיקו מעמד מעבר לחצי שנה של כביסות ולבישה זה בסדר, כי גם ככה לא תצטרכי אותם מעבר לזה.
ומסכימה עם זאת שאמרה שיש לך ציפיות נורא גבוהות מעצמך, וכנראה לא ריאליות. גם להנות מההריון, גם להראות אותו דבר, גם להצליח לעבוד אותו דבר, גם שזה לא ישפיע על החיים, ונשמע שמתלוות לזה דאגות כלכליות ודאגות ממה יהיה אחרי הלידה. זה נשמע ממש לא פשוט, וזה עוד לפני ההורמונים שלפחות אצלי גרמו לכל מיני בעיות להראות הרבה יותר רציניות ממה שהן היו באופן אובייקטיבי (אם כי אני לא יודעת אם זה המקרה אצלך).
הריון יכול להיות כיף וקליל ונחמד ומלא שמחה ורומנטיקה והנאה, אבל בד"כ זה לא. בד"כ זה מעצבן, מרגישים רע, הגוף שלנו הופך להיות חייזר שאנחנו לא שולטים בו, אנחנו לא שולטים בצורה שלנו, לא כיף, עייפות, אין סבלנות, חם מידי... לא כל כך דברים שאפשר להנות מהם, אם תשאלי אותי.
שלום לך
25/07/2015 | 20:33
160
אני אופטימית לגבייך כי את נקראת אישה מאוד מחוברת לעצמה וגם אינטיליגנטית כבונוס....
אני חושבת שעיקר הבעיה שלך היא לא המחשבות אלא ההכאה על חטא בגללן.
אילו מחשבות לגיטימיות, לא סביב כולן מתעופפים פרפרים ולבבות בהריון.  
אין דבר כזה ״ צריך ״ ״ חייב״ ו״ אמור״.  זה מה שאת מרגישה והכל הולך.
לא יודעת מה עוצמת המחשבות ואם כמה שיחות עשויות לעזור לך אבל אין שום כפירה במחשבותיך, את מרגישה פיזית רע מה שמחבר אותך יותר לחרדה, ואני מקווה שעם התקדמות ההריון הכל ישתפר.
דווקא קניית שניים שלושה פריטים חדשים יכולה להוות השלמה ואפילו התרגשות של התחדשות מההריון  
מזל טוב!
הי, שלום לך
26/07/2015 | 14:31
2
214
היו לי 6 הריונות תקינים ועוד שננים שלא, ומעולם לא הייתי "הריונית שמחה". אין לי מושג מה הדבר הזה בכלל. שליש מכל הריון ריחמתי על עצמי, שליש נוסף שנאתי את עצמי, ובשליש האחרון פשוט חיכיתי שזה ייגמר כבר.
הריון זו מן תקופה כזאת, מעורבבת. הגוף עובד נורא קשה, הוא גם מלא הורמונים, מצבי הרוח הם חלק מהעניין. זה לא אומר שאת לא מוקירה תודה. זה אומר שקשה לך, ואת מבולבלת, וזה מובן מאוד.
אפרופו הדיון על פנטזיית לידה
26/07/2015 | 20:02
1
194
יש גם פנטזיית הריון.
וזה נפלא כשהריון ולידה הם תהליכים שגורמים לאישה להרגיש יפה וחזקה. אבל לפעמים זה סתם שני מצבים רפואיים שצריך לצלוח בשלום כדי לקבל ילד.
יכול להיות
27/07/2015 | 12:03
111
אני יודעת שהפנטזיות האלה רווחות פחות בציבור הדתי. אולי בגלל הגיל הצעיר (בממוצע) של ההריונות. אולי בגלל הריבוי שלהם, ואולי בגלל הפנמת הכתובים "הרבה ארבה עצבונך והרונך, בעצב תלדי בנים". כך או כך, יותר בריא כשאין פנטזיית "הריון מושלם". מצד שני, מי שהיתה לה פנטזיה כזאת ונכזבה על קרקע המציאות, זה דבר שצריך לעבד ולטפל.
תגובה מרוכזת + מעלה סוגיה נוספת
26/07/2015 | 17:59
2
274
קודם כל, גלים גלים, הרבה מזל טוב! 
שנית, קוראת אתכן מאתמול ומרגישה מבולבלת. מסכימה עם הדברים שאתן כותבות, ואיכשהו כשאני עוברת ללחשוב על עצמי, אני שוב חוזרת להחמיר.
כשאני חושבת על זה, זו כבר התקדמות, כי לפני כן לא חשבתי שאני בכלל מחמירה עם עצמי.
תודה רבה לכל אחת שקראה והגיבה 
 
 אשמח לשמוע את דעתכן בקשר לסוגיה קשורה להריון ומטרידה אותי:
השנה אני מתחילה ללמד בשתי מכללות. באחת מכירים אותי משנה שעברה, אך קבלתי קורס חדש, ובשניה לא מכירים אותי כלל.
כשהתראיינתי וסגרתי עם המנהלות שם את הפרטים לא ידעתי שאני בהריון. 
 
כעת אני בשבוע 10, כשאתחיל ללמד אהיה בשבוע 20 בערך. בטוח יראו עליי שלא לדבר על זה שמבחינה חוקית עליי יהיה לומר כבר בשלב הזה.
השאלה אם לומר מעכשיו או קצת לפני או לחכות ליום הראשון בכלל? 
 
שתי הערות: האחת, אני נוהגת בדרך כלל ללכת עם האמת, מה שמקנה לי תחושת רוגע ושלמוּת עם עצמי.
השניה, בעבר כשהתראיינתי בהריון, לא התקבלתי לשום משרה, כשהיה לי רזומה יפה, ואף מנכ"ל חברה אחת אמר לי בפירוש לא לומר שאני בהריון (כן, במהלך הראיון), ובחב' כ"א מסוימת גם ויתרו על הצעת תפקיד מסוים כשנודע על הריוני. בקיצור, אני לא תמימה בקטעים האלה ולא חושבת שכל אחת צריכה להודיע על הריון לפני שהיא חייבת. שוק העבודה לא בעד נשים הריוניות, ולא מבין שנשים בהריון זה חלק מהטבע. 
 
מצד שני אני מבינה כמעסיקה בעצמי שאני רוצה להתכונן מראש ואם יש לי הריונית, הייתי רוצה לדעת על כך - לא על מנת לפטרה או לא לקבלה, אלא על מנת להיערך למחליפה. אין לי מושג לגבי אופיין של המנהלות שקיבלו אותי בעניין הזה. השאלה מה אני עושה כעת. רוצה לצאת בסדר ולא לצאת "דופקת אותם", ובוודאי שבכוונתי לחזור למשרה לאחר חופשת לידה, אך גם לא רוצה ששתי המשרות הללו תיגזלנה ממני עוד לפני שהתרשמו מהיכולות שלי במקום.
אשמ לשמוע את מחשבותיכן. תודה.
 
מדובר בקורסים סמיסטריאליים או שנתיים?
26/07/2015 | 23:53
1
156
אם סמיסטריאלים אז אין בעיה.. אל תתחילי את סמסטר ב (זה מה שאני עשיתי למרות שהיו לי עוד חודשיים לסמסטר.. העדפתי לא להתחיל ולעזוב באמצע וזה מאוד מאוד הוערך).
 
תודה לתגובה
27/07/2015 | 13:46
135
מדובר בקורס שנתי . אולי אציע שאלמד רק את הסמסטר הראשון? לא יודעת.
השאלה גם מתי לומר שאני בהריון, זו הדילמה הגדולה.
שוב, תודה לך.
חם בפורומים של תפוז
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
פורום חינוך לילדים
פורום חינוך לילדים
פורום התפתחות ילדים עם צרכים מיוחדים
בואו לקבל ייעוץ והכוונה
הרב גורן- רב לחתונה
הרב אריאל גורן
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ