לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום נשים לאחר לידה - תמיכה
מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

רק אני והספר/ית (מעצב/ת השיער) שלי
29/05/2016 | 16:57
5
85
הדיון למטה בתספורות העלה לי רעיון לשרשור ספרים/יות (מתאים בעיקר לרגל פרוץ הקיץ)

אתן נאמנות לספר/ית קבוע?
אם כן -- כבר כמה שנים?
איך קוראים לו/לה? (שם פרטי מספיק, למצטיינות אפשר גם לתת את שם/מקום המספרה כהמלצה*
מה אתן אוהבות אצל הספר/ית שלכן?
האם היו לכן קודם ספר/ית אחר/ת שנטשתן? ואם כן למה?
באיזה תכיפות אתן נפגשות עם הספר/ית? איזה טיפים, טריקים או חידושים למדתן מהם?
כל דבר אחר שעולה על דעתכן בנושא....

30/05/2016 | 05:19
55
* אתן נאמנות לספר/ית קבוע? בודאי

*  אם כן -- כבר כמה שנים? בערך 6.

*  איך קוראים לו/לה? (שם פרטי מספיק, למצטיינות אפשר גם לתת את שם/מקום המספרה כהמלצה.  ג'יזל. היא פיליפינית ומקסימה.

* מה אתן אוהבות אצל הספר/ית שלכן? סבלנות, נינוחות, העובדה שהיא מקבלת אותי ב7 וחצי בבוקר אם צריך ולא מתרגזת שאני תמיד נזכרת ברגע האחרון לפני נסיעה

* האם היו לכן קודם ספר/ית אחר/ת שנטשתן? ואם כן למה? כן. פה היה לי ספר ישראלי שהירבה בהערות סקסיסטיות (על זה ש"נשים כל הזמן רק מתלוננות" "כולן עצלניות" ו"מקומן במטבח"). לא ברור לי איך שרדתי אצלו 3 שנים - זו היתה טעות - מה שכן הוא ידע לעבוד (זה כמו הפרק בסיינפלד על הסופ נאצי)

* באיזה תכיפות אתן נפגשות עם הספר/ית? איזה טיפים, טריקים או חידושים למדתן מהם? בערך כל 6 שבועות. למדתי ממנה (עבור אמצעיתי) שאפשר "לדלל" שיער עבה עם מין מספריים מיוחדים כאלה כך שיתפוס פחות נפח.  מספר שהיה לי פעם למדתי על מברשת הפלא שפותחת קשרים לילדות מקורזלות
 
* כל דבר אחר שעולה על דעתכן בנושא.... את הספרית הנוכחית מצאתי במקרה. נכנסתי למספרה אללה-באב-אללה ונפלתי עליה. עם הזמן למדתי שהיא גם עובדת מהבית, ומאז אני באה אליה הביתה (יותר קרוב, לא צריך למצוא חניה, השעות גמישות, זול יותר וזה כמו להיות אצל ספרית פרטית - בלי כל הרעש מסביב). רק שתהיה לי בריאה
 
ברור שאמליץ בחום על הספר שלי
30/05/2016 | 07:50
91
עברתי כמה וכמה ספרים לאורך השנים אבל לרוב כשנצמדת למישהו זה לתקופה ארוכה.
הסתפרתי פעם אחת בניו יורק וזה היה זוועה- אפילו לא קרוב למה שביקשתי וזאת למרות שהראיתי תמונות מדויקות (וזה עוד היה אצל ספר ישראלי יקר בטירוף!).
אני כבר 4 שנים אצל הספר הנוכחי.
 
אני מסתפרת במספרה ברעננה בשם "אייל שמש"- זו מספרה מעולה, בעבר הוא והשותף שלו לשעבר היו מספרים ביחד והייתי מסתפרת אצל השותף וכשנפרדו דרכיהם -עברתי לאייל וזה תענוג. תענוג כי הבנאדם יצירתי בטירוף, משתלם כל הזמן ולומד רעיונות חדשים והוא מומחה בלהתאים תספורת לכל מי שמגיעה כך שזה לא יראה שבלוני. הוא כבר מכיר אותי ואת הקושי שלי לצאת מהמוכר ובכל זאת מצליח כל פעם לעשות משהו אחר והכי אוהבת שהוא לא מהרכלנים ולא מחטט לך בחיים כדי לדלות פרטים כמו רוב הספרים.
 
הולכת להסתפר איזה פעמיים-שלוש בשנה. בד"כ לפני תחילת שנה או לפני חג גדול או כמו הפעם כשהמצב נהיה ממש גרוע והתחלתי להנשיר שיער יותר מהחתול
בדיוק אתמול הסתפרתי
30/05/2016 | 17:53
64
אתן נאמנות לספר/ית קבוע?
  לגמרי, מסתפרת אצל אותה ספרית כבר קרוב ל30 שנה.
איך קוראים לו/לה?
קוראים לה דבורה, ממספרת דבורה במרכז קרית אתא.
מה אתן אוהבות אצל הספר/ית שלכן?
היא לעולם לא מרכלת. מעולם לא שמעתי אותה אומרת מילה על לקוחה, גם לא במקרים שלקוחה הרימה עליה קול או דיברה אליה לא יפה. תמיד היא שלוה ומחייכת, ותמיד מחמיאה לי על השיער (וזאת לא חנפנות השיער שלי באמת מוצלח).
האם היו לכן קודם ספר/ית אחר/ת שנטשתן? ואם כן למה? את הספר הקודם עזבתי כי הוא לא הפסיק לרכל. הדלת עוד לא נסגרה אחרי לקוחה והוא כבר התחיל לשפוך את כל מה שהיא סיפרה ומה שאחרות אמרו עליה. תמיד תהיתי מה הוא סיפר עלי. לזכותו יאמר שפעם הוא אמר שהוא לא מבין למה אני לא נשואה ושהוא בטוח היה מוכן להתחתן איתי
באיזה תכיפות אתן נפגשות עם הספר/ית? איזה טיפים, טריקים או חידושים למדתן מהם?
3-4 פעמים בשנה, כשהשיער שלי כבר מאבד צורה ומתחיל להשרף.
כל דבר אחר שעולה על דעתכן בנושא....
פעם כשהייתי סטודנטית צעירה ותמימה נכנסתי למספרה ברחובות. לא היה לי נסיון גדול עם מספרות כי במשך שנים גידלתי שיער ארוך ואבא שלי היה מיישר לי אותו לפעמים. רק אחרי הצבא, כשהשיער התחיל לנשור לי בגלל תזונה עשירה בפחמימות ודלה בכל היתר- הסתפרתי. ביקשתי להסתפר בדיוק כמו התספורת שהיתה לי. החופפת הציעה לספר אותי, ואני בתמימותי הסכמתי. היא ספרה, והסתבכה והסתבכה ואז אמרה שיצאו לה שני סוגי תספורות, סוג אחד לפנים וסוג אחר מאחור וככה זה באמת נראה. אפילו לא העלתי בדעתי להתלונן או לא לשלם. זה לקח חודש או חודשים עד ששני סוגי התספורות גדלו מספיק כדי שאפשר יהיה להסתפר קצר קצר
שרית הספרית הפך השבוע ללהיט
30/05/2016 | 22:20
41
אתן נאמנות לספר/ית קבוע? כן. .
אם כן -- כבר כמה שנים? לא זוכרת אולי חמש.
איך קוראים לו/לה? (שם פרטי מספיק, למצטיינות אפשר גם לתת את שם/מקום המספרה כהמלצה* וידאל
  מה אתן אוהבות אצל הספר/ית שלכן? שגם לפני שהייתי לקוחה קבועה שכשהייתי באה עם הבנים ליישר פוני, הוא היה עושה להם בשמחה וחיוך 
  האם היו לכן קודם ספר/ית אחר/ת שנטשתן? ואם כן למה? היה אחד שבקשתי צבע ועשה לי גוון אחר לגמרי, ולמחרת באור השמש חזרתי אליו עם דרישה לתיקון והוא החמיץ לי פנים (ועשה). זאת היתה הפעם האחרונה שלי שם....
  באיזה תכיפות אתן נפגשות עם הספר/ית? איזה טיפים, טריקים או חידושים למדתן מהם? תלוי חגים, אירועים ועבודה.
  כל דבר אחר שעולה על דעתכן בנושא....כמה דברים:
- בטיול לדרום אמריקה היה לנו חצי יום "לשרוף" בעיירה קטנה, אז החלטתי לעשות תספורת וצבע. זה היה מאוד משעשע וגם הספר היה מרוצה מהעניין. יש תמונות לתיעוד.
- לנפאל טסתי עם חברה אחרת שאבא שלה ספר. ליד המספרה הראשונה שראינו היא הצטלמה כדי לשלוח תמונה להורים
- אם מישהי מוכנה לשכנע את רונלדו לשנות תסרוקת לתסרוקת יותר פשוטה זה מאוד יעזור לי! האמצעי בכל בוקר מסדר במשך דקות ארוכות את השיער עם ג'ל "כמו רונלדו"..... 
- לפני שנתיים הבן שלי הגדול ואני תרמנו שיער. לצערי, מאז כבר הופיע שיער לבן ואני כבר לא אוכל לתרום שיער.

 
איזה סקר חמוד מצטרפת ועונה
31/05/2016 | 06:50
26
 אתן נאמנות לספר/ית קבוע? יש לי ספר קבוע 
 אם כן -- כבר כמה שנים? 4-5 שנים בערך
 איך קוראים לו/לה? (שם פרטי מספיק, למצטיינות אפשר גם לתת את שם/מקום המספרה כהמלצה* משה
 מה אתן אוהבות אצל הספר/ית שלכן? שהוא פשוט עושה בדיוק מה שאני מבקשת ולא מתחכם ומציע לי דברים שאני לא רוצה, פעם ראשונה שאני אומרת לספר לקצץ הרבה ולא הוא זה שיוזם להוריד לי באורך השיער.
 האם היו לכן קודם ספר/ית אחר/ת שנטשתן? ואם כן למה? היה לי בעבר הרחוק ברווקות, עזבתי כי עברתי דירה ומאז החלפתי ספרים ולא הייתי נאמנה עד עכשיו.
 באיזה תכיפות אתן נפגשות עם הספר/ית? איזה טיפים, טריקים או חידושים למדתן מהם? עכשיו זה אחת לכמה חודשים כשהשיער מרגיש לי ארוך מידי. בדיוק לפני שבועיים הסתפרתי כשהרגשתי שזהו נמאס לי. 
 כל דבר אחר שעולה על דעתכן בנושא.... 
בצעירותי אצל הספר שעליו כתבתי למעלה הייתי עושה תספורות נועזות, מחליפה צבעים בשיער וממש מתפרעת בכל מה שקשור בראש. מאז שפגשתי את האיש וכנראה גם התבגרתי  התמתנתי ועכשיו אני כבר כמה שנים עם אותה תספורת, בדרך כלל בכלל הולכת עם שיער אסוף.
 
עזרה בבחירת מנשא
30/05/2016 | 09:58
3
50
היי בנות
אשמח להמלצה למנשא לתינוקת שלי 
עד עכשיו קראתי הרבה על כל מיני סוגים
ודי אהבתי את הבייבי ביורן אוריג׳ינל השאלה
היא האם מישהי יכולה להמליץ עליו או על מנשא אחר שמכירה ? 
 
לאיזה גיל/משקל
30/05/2016 | 14:08
30
אני אוהבת מנשאי כריכה לחודשים הראשונים, אישית יש לי צמד ששימש אותי לחצי שנה הראשונה עם שניים מילדיי.
להמשך רק ארגו. נשאתי בו בכיף מגיל ארבעה חודשים בטן לבטן. ההבדל בינו לבייביורן (הישן הקלאסי שניסיתי, לא מכירה את החדשים) הוא תהומי. עד היום אני נושאת על הגב את בת הכמעט שנתיים בלי שום קושי.
האוריג'ינל סבבה, לי יש את הוואן
30/05/2016 | 17:35
24
תקשיבי, הוא מדהים
נועמיקי שלי יושבת במנח הנכון
היא רגועה, כיף לה, נוח לי ממש
 
ממליצה לך לבדוק
אני התקשרתי לאולם תצוגה שלהם והמוכרת עזרה לי והסבירה לי ממש
אההה - זה קצת כמו חזיה
31/05/2016 | 01:38
25
צריך לנסות את זה בעצמך כדי למצוא מה הכי נוח לך, ולפעמים מנשא זה לא נוח בכלל מה שלא יהיה (לי הם לא כל כל התאימו, בייחוד עם היפרדות שרירי הבטן אחרי ההריון )
 
אני בעד מנשא שנוח לאב המסור [ע"ע: אני סחבתי 9 חודשים - עכשיו שיסחוב הוא]
שם לעוברית
30/05/2016 | 12:11
5
85
אני אמנם רק בשבוע 22, אבל מחפשים לקטנה שם..
היי לכולן
אני מחפשת שמות לעוברית שאנחנו מחכים לה כל כך
מחפשת רעיונות ...
נכון לעכשיו יש לנו את השמות :
עדי, אלונה
אשמח לרעיונות לשמות יפים לבת (לא יוניסקס.., ולא אבי...משהו)
לא יכולה להתייעץ עם חברות שעדיין רוצות להביא ילדים.. אם אתייעץ עם משפחה אז חלק יתבאסו וחלק ישמחו.. שלא יפגעו לי.. משפחה שלי/משפחה שלו.. וכדומה..
אשמח לרעיונות שלכן
אם אגנוב לכן זה יהיה בסדר.. אנחנו לא שכנות או חברות שנפגשות הרבה :)

לבנות שלי קוראים יעל, נגה ושני.
30/05/2016 | 12:21
1
88
שמות נוספים שיפים בעיניי - תמר, מירב, הילה.
שמות יפים.. תודה
30/05/2016 | 12:26
16
מתמחה בכירה בתחום השמות
30/05/2016 | 16:45
65
חובבת את התחום ולכן אוספת (אני רק לא יודעת אם יש לנו אותו "טעם"):
איה
אילאיל
דניאלה
יולי
קרני
גאיה
דריה
אסיה
טליה
נעמי
עופרי
אביגיל (בכ"ז אבי אחת)
הגר
תאיר
אצלנו הבחירה בשם היתה לפי התאמה לשם המשפחה
30/05/2016 | 21:58
1
49
ורצינו שמות עם לפחות שתי הברות 
ולא פחות חשוב- שנכיר מישהו שאנחנו אוהבים עם השם הזה 
 
משהו מעניין שנוכחתי לגביו לאחרונה :
להרבה הורים וילדים יש אותיות משותפת בשם 
כמו :
לירון וליאל 
עידן ועומר
נילי ויעל
 
 
מעניינת התובנה של ההורים והילדים
31/05/2016 | 01:36
35
בדקתי עכשיו ועם שלושת בנותי המכנה המשותף עם שמי (לא עם כולן) הן האותיות י' וה'
 
אני מניחה שהתכוונת לעיצורים ולא רק לאותיות אהו"י?
ההודעה מיודעת למי שכתבה פה על דיכאון אחרי לידה-
28/05/2016 | 01:31
11
150
היי לכולן,
אני בכלל מפורום אחר לחלוטין...(ואמא בעצמי לשלושה ילדים נפלאים).
נכנסתי לפה במקרה, וקראתי את הפוסט הקשה של מי שכתבה על דיכאון לאחר לידה.
רציתי להמליץ על פסיכיאטרית נשים מדהימה, ד"ר ורד בר. ניתן לגגל ולהגיע למספר הטלפון. היא עובדת במרפאת חווה בתל השומר, וגם באופן פרטי בצהלה (או תל אביב).
אני מבקשת ממי שכתבה את ההודעה- אנא ממך- פני לטיפול באופן מיידי! חבל להישאר עם המצוקה הכה נוראית הזו.


שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028

מיודעת=מיועדת
28/05/2016 | 01:32
6
היי תודה,
29/05/2016 | 21:23
9
91
אני מבאר שבע ולא אוכל להגיע אליה לצערי, תודה רבה.
אז ממליצה למצוא מישהי באיזור שלך-
29/05/2016 | 22:03
8
79
את יכולה לשאול במרכז לבריאות האישה אליו את שייכת, או את רופא/ה המשפחה שלך. מעבר לזה- בעיניי כן שווה לנסוע רחוק כדי לקבל סיוע. הבריאות הנפשית שלך שווה את זה.
מאחלת לך שתמצאי את העזרה הדרושה.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
תודה
30/05/2016 | 11:48
7
62
גם אני חושבת ששווה את הנסיעה, אבל אין לי את הכוחות הנפשיים והפיזיים לנסיעה...
 
אמא שלי עובדת בב"יח לבריאות הנפש ואני יכולה לברר ולקבל סיוע, ברגע שאאסוף את עצמי לכך.
כרגע כל דבר זורק אותי למחשבה של 'הנה, אם לא הייתי עם תינוק יכלתי להיות חופשייה ולנסוע לאן שבא לי... מה עשיתי, איזו טעות'.... וכו' וזה מעגל בלתי נגמר של מחשבות וחרדות...
אוי- את ממש במצב לא טוב-
30/05/2016 | 12:24
6
60
קחי את עצמך בידיים, וקחי עזרה!!! עכשיו! לא כשתאספי את עצמך.
אם את לא רוצה לעזור לעצמך, אף אחד לא יוכל לעזור לך.
זו צריכה להיות החלטה שלך עם עצמך, שאת יוצאת ממעגל הקסמים השלילי הזה שנכנסת אליו, ונעזרת לצורך כך באנשי מקצוע הולמים.
 
רק את אחראית לעצמך. אבל אל תתלונני על המצב, אלא תפעלי, תהיי אקטיבית, ותמצאי עזרה. עד פה התובנות שלי. מפה והלאה- את האחראית על מצבך.
 

שירה דוד - מרפאה בעיסוק -
ריפוי בעיסוק והוראה מתקנת לילדים בעלי קשיים התפתחותיים ולקויות למידה.
מדריכה קלינית של מרפאות בעיסוק, מורות להוראה מתקנת וסטודנטיות.
מנהלת פורום אובדן הריון.
09-7749028
נכון, צודקת
30/05/2016 | 13:23
5
52
מבטיחה לעצמי לפעול למען בריאותי ובריאות המשפחה, כי כך אי אפשר לחיות. תודה רבה.
מצטרפת לקריאה של שירה
30/05/2016 | 14:05
4
63
אני "בוגרת" דכאון אחרי לידה בעצמי. חודשים הדחקתי, החבאתי וחייתי עם זה. רק לאחר כחצי שנה פניתי לטיפול בעזרת רופאת הנשים שלי ובעידוד של בעלי. מיד לאחר האבחון הרשמי ותחילת הטיפול (אני טופלתי בשיחות, היתה אופציה תרופתית למקרה שלא אחוש הקלה) הבחנתי בשינוי והתחלתי בתהליך לא פשוט וארוך עד ליציאה מהמצב הזה. היום יותר מתמיד תחום ברה"נ זמין ונגיש דרך הקופה וברחבי הארץ.
 
טפלי בעצמך. קודם כל למענך ואח"כ למען משפחתך.
השיחות עזרו לך?
30/05/2016 | 15:21
3
48
מה שתוקע אותי זה המחשבה ששום דבר לא יעזור לי... אז למה לטרוח.
אני כל כך שקועה במחשבות האלה, (למשל שהרסתי לי ולמשפחה את החיים ), שאני בטוחה שזו האמת ושהכל נחרב וימשיך להיות רע ושום דבר לא יעזור. זה מכלה את כל כולי...
תודה על התגובה.
גם אני הייתי ככה
31/05/2016 | 11:20
2
19
לא חשבתי ששום דבר יעזור. שזה המצתב החדש וככה זה יהיה כל החיים. תפקוד על אוטומט ודכאון תהומי.
אז השיחות מאוד עזרו. עצם ההכרה שיש בעיה ואפשר לתת לזה שם כבר עזרה. בשיחות עצמן פירקתי את הקושי לגורמים והתמודדתי עם כל אחד מהם בנפרד עד שיכלתי באמת לשים את כל זה מאחורי ולהנות מהחיים החדשים שלי כאמא. מאז כבר הצטרפו עוד שני ילדים למשפחה ולמקומות האפלים ההם לא חזרתי.
שמחה בשבילך, מעודד מאוד לקרוא
31/05/2016 | 12:33
1
17
אני מרגישה בבור שאני נאבקת לצאת ממנו וכל פעם נשאבת ונופלת מחדש. מרגיעה את עצמי וחושבת שאני מתגברת ואז המחשבות צצות שוב ושוב ומפילות אותי לבור בחזרה... תהום ! בבקרים זה הכי גרוע...
 
הלוואי שיעזור לי הטיפול, אתן מעודדות אותי לקבל עזרה מקצועית, תודה רבה ובריאות איתנה לכולם.
את לא מבינה כמה זה יעזור
31/05/2016 | 13:01
14
ויש אופציות טיפוליות מאוד מגוונות. בד"כ פסיכיאטר מאבחן ועל פי האבחון הוא מציע אפיקי טיפול שונים או משולבים.
 
את מדברת על זה עם מישהו? עם בן זוג, חברה, אחות, אמא? השיתוף עם בעלי עזר לי לפנות לעזרה. בלי זה הייתי נמנעת.
איך היה השבוע שלי
26/05/2016 | 21:55
24
17
משהו קטן וטוב
26/05/2016 | 21:56
12
21
תספורת חדשה שממש אוהבת
27/05/2016 | 07:45
2
183
הסתפרתי בניו יורק אבל ממש לא אהבתי את מה שהספר עשה למרות שבאתי אליו עם בחירה מאוד ברורה שכללה תמונות. יצאתי ממש לא מרוצה ומבואסת במיוחד שזה עלה לי המון המון כסף שאני לא מוציאה בקלות לאור הטיפולים.
 
היה לי ברור שהולכת לספר שלי בארץ פה במסגרת הביקור אבל תכננתי שזה יהיה לקראת הסוף.
 
לאור הנשירה המטורפת והעובדה שהשיער שלי פשוט נהיה נוראי והפסיק להסתדר-קבעתי תור חירום לספר המהמם שלי (אם זקוקות להמלצה ברעננה- יש לי את הספר הכי נהדר בעולם!).
מה שאני אוהבת אצלו זה שהוא לא מחפש רכילות ולא נכנס לרחם והוא מאוד קשוב. אני סומכת עליו בעיניים עצומות ויודעת שהוא זורם איתי ויודע מה הגבולות שלי.
 
יצאתי משם כל כך מרוצה והשיער נראה נפלא גם אחרי שישנתי עליו
 
אמרתי לו כבר אתמול שאני זקוקה לו בניו יורק ויאללה שיעשה רילוקיישן כבר
איזה כייף תספורת חדשה שאוהבים
28/05/2016 | 06:58
1
83
אני הסתפרתי שבוע שעבר, יש לי ספר קבוע עם תספורת קבועה (משעממת שכמותי ) אז אין לי הרבה הפתעות אבל כל פעם אחרי שאני מסתפרת יש תקופה שאני הולכת יותר פזור וגם מקבלת יותר מחמאות מן הסתם כשהשיער לא בקוקו כל הזמן.
אצלי זה גם בד"כ תספורת די דומה
28/05/2016 | 08:34
95
אבל מאשרת לו לעשות מה שבא לו כי הוא יודע בדיוק מה הגבולות שלי אז כל פעם אני יוצאת לאט לאט מאיזור הנוחות וההרגלים שלי.
הוא היחיד שאני סומכת עליו ככה ושתביני שמתחת לבית ההורים שלי יש רחוב שלם עם איזה 6 ספרים שמכירים אותי מהילדות
 
בד"כ אחרי יומיים זה המבחן האמיתי אחרי שחופפת ורואה אם השיער מסתדר לי כמו אחרי המספרה והתספורת עברה את המבחן בהצלחה
מרוץ המדרגות של חיפה !
27/05/2016 | 11:35
4
128
1,075 מדרגות בקצת פחות מ- 35 דקות
היה כיף!
 
חברה שהבאתי התברגה בשלישיה הראשונה בקטגורית הגיל!
 
כל הכבוד
28/05/2016 | 06:56
7
המירוץ מתחיל מלמטה או מלמעלה?
29/05/2016 | 16:46
2
33
או שזה גם הלוך וגם חזור ?
מלמטה למעלה
29/05/2016 | 18:23
1
42
בחזור מי רוצה - הכרמלית בחינם
וואו - קשה
30/05/2016 | 05:20
27
סחתיין לחברתך שהתברגה בשלישיה הפותחת! כבוד!
מזל טוב לי אמא בת 9
28/05/2016 | 06:55
3
100
חגגנו יומולדת לגדולה היה ממש כייף. האיש הגיע מוקדם מהעבודה והלכנו יחד לממלכת השוקולדים מקס ברנר, הרס לי את הדיאטה אבל היה שווה כל ביס.
אתמול אירחנו את משפחת האיש וחגגנו יומולדת עם משפחתו וסוג של חנוכת בית כי זו היתה פעם ראשונה שאירחנו את כולם לארוחת ערב. עכשיו נשארה חגיגה אחרונה עם משפחתי.
מזל טוב !
28/05/2016 | 22:32
4
מזל טוב! גיל 9 הוא נקודת ציון בעיני
29/05/2016 | 16:48
1
43
כי הוא חצי הדרך לבגירות (גיל 18) אז מרגיש לי כמו "להפוך תקליט" של הילד. כמה שזה נראה רחוק - הזמן טס...
 
תודה
30/05/2016 | 06:13
20
אני בהחלט מרגישה שהזמן טס, נראה שרק לפני שניה היא נולדה וכבר בת 9. בטוחה שגם לגיל 18 תגיע באותה מהירות, מלחיץ אותי להגיע לשם אבל יודעת שזה מעבר לפינה.
שבוע נחמד ביותר
27/05/2016 | 07:43
1
175
הרבה בייביסיטרים- נהייתי ממש פופולארית ברמה שאין לי שנייה לנשום
יצא שהתבטל אחד הבייביסיטרים אז זה נתן לי קצת אוויר לנשימה...
 
רופא השיניים עידכן שאנחנו לקראת סיום... לדעתו נסיים קצת לפני התאריך שאני אמורה לחזור לארץ.לאור העובדה שלפני שבועיים הוא לא היה בטוח שנספיק -זה קצת הרגיע. הוא הראה לי שממש נשארו כמה דברים בודדים שתלויים במעבדה ולכן זה מתעכב אבל זה ממש הרגיע אותי.
 
הספקתי גם לבלות קצת עם חברות וגם חברה מארה"ב שלא ראיתי חצי שנה הגיעה ואמורה לראות אותה ואת הקטנצ'יק שלה בימים הקרובים.
כל אחד מהדברים שציינת הוא לגמרי
29/05/2016 | 19:05
35
איזה יופי !
בגדול רגוע
27/05/2016 | 23:57
83
לא יכולה לחשוב על משהו מיוחד, אפילו הרווחתי חצי יום חופש עם עבודה שהתבטלה "בזכות" ל"ג בעומר.
ילדון אחד היה קצת עם חום והחופש היה בדיוק במקום כדי לתת לו יותר שעות עם אמא.
שבוע הבא אמור להיות טיפונת יותר לחוץ, נקווה שיעבור הכל חלק מבחינת עבודה ותיאומים
שבוע עמוס עמוס עמוס
28/05/2016 | 07:02
1
94
יש לחץ בעבודה ועובדת קשה מאוד השבוע. אמנם לא נשארת יותר מהרגיל אבל בשעות שאני בעבודה אין זמן לנשום.
היו אחה"צים עמוסים במטלות ועניינים.
היה יום חופש לילדים עם ביטול הסידור ברגע אחרון, בסוף הסתדר בקושי.
האיש היה עמוס וכל תכנון והפקת האירוח כרגיל נפל עליי. 
אוטו אחד נכשל בטסט אז עכשיו צריך לתקן וללכת להעביר אותו שוב.
שבוע נטול שעות שינה ולמרות הפרגון הבוקר מההרגל אני כבר עירה מקווה לנוח בצהריים כי לא סיימנו עם חגיגות ל"ג בעומר ויש לנו עוד אחת היום.
חשבתי שאנחנו חגגנו אחרונים לג בעומר ביום חמישי.....
29/05/2016 | 19:00
31
מסתבר שטעיתי...... 
זה מתחיל להראות כמו השבוע שלפני פורים שכל יום מתחפשים 
 
אני מרגישה שכשאצלי לחוץ בעבודה, הרבה יותר קל לי לעבוד. 
אבל לפעמים ה"אין לי זמן לנשום" הופך לאין לי זמן אפילו לאכול ואז זה כבר מרגיז. אני מקווה שאת בשלב היעיל
מוצלח - הייתי ב-
29/05/2016 | 16:52
3
72
כלומר - לא נסעתי לשום מקום, ואפילו עבדתי מהבית 3 ימים השבוע - מה שאפשר לי 4 שיעורי פילאטס משבת הקודמת עד שבת הזו. כיף גדול.
 
ומחר יש פה חופש (ממוריאל דיי - שמציין גם את תחילת הקיץ), כך שיום שישי היה "ערב חג" וכבר שקט יחסית לפחות במיילים מתוך ארה"ב
למה הממוריאל דיי הוא חופש?
29/05/2016 | 18:53
1
62
לא מציינים בטקסים בבית הספר?
 
 
שאלה טובה
30/05/2016 | 05:11
46
אין טקסים בבתי הספר בכלל. שאלתי עכשיו את בת ה-7 לגבי תכנים אחרים, היא אמרה שהראו איזה סרטון בדיוק כששחררו מביה"ס אז ילדים שהולכים לצהרון לא הספיקו לראות אותו בכלל והיא הספיקה לראות דקה ו"לא זוכרת מה אמרו" מה שמראה עד כמה "שמים" פה על התוכן שלו
 
גם בקרב האוכלוסיה הכללית לא נראה שאף אחד עצוב או מהורהר באופן מיוחד. רוב האנשים מציינים/חוגגים אותו בברביקיו/על האש כלשהו. והוא גם הפתיחה הרשמית של הקיץ
 
דווקא בעיר וושינגטון נערך כל שנה האירוע של רורינג ת'אנדר שבו אלפי אופנוענים (הארלי דווידסון וכאלה) רוכבים בעיר ועושים רעש עם המנועים לזכר חבריהם חללי מלחמת ויאטנים - http://rollingthunderrun.com/
 
ויש אנשים שמניחים דגלים על מצבות בבתי קברות צבאיים. 
 
אבל כאירוע לאומי האוכלוסיה די רחוקה מהמשמעות של היום זה יום שמקורו כיום זכרון לחללי מלחמת האזרחים אגב, ואחר כך הורחב לכל המלחמות
איזה כייף לקרוא שהיית בבית
30/05/2016 | 06:23
28
ושהצלחת לנצל את הזמן לטובתך 
בסימן מדורות
29/05/2016 | 18:50
1
45
כמו בכל ישראל, מיום שני כל החלונות בבית היו מוגפים ועם זאת ביום שני ירד פה גשם כ"כ חזק שכיבה את הכל והניס את כל החוגגים ואפשר היה לפתוח את החלונות לעוד יום
 
המדורה עם הקטן היתה בעיקר ריצה על מדשאות ללא אש ממש (ככה הועד ארגן). חזרנו אפילו בלי ריח .....
למדורה עם האמצעי האיש הלך. חזר ריחני וכועס. הוא היה ליד המדורה והילד שיחק כדורגל.....(אבל זה היה צפוי מראש...)
למדורה עם הגדול לא היתה ברירה והלכתי עם שלושתם.
היה פיצוי לכולם - היתה אש. הילדים הסתדרו מצויין. וההורים הצטערו שנגמר מוקדם !
 
כשחזרנו מהמדורה של הגדול, הבנתי, שבגילו, אנחנו כבר ארגנו לגמרי לבד את מדורת לג בעומר וזה כולל איסוף עצים, איסוף כסף לכיבוד שמירה על המקום למדורה וכמובן, לא היו איתנו הורים ......
כשחשבתי עוד קצת על מה שונה היום הגעתי לעניין הקולינרי:
בשתי המדורות הראשונות הוחלט על כיבוד של לחמניה עם נקניקיה וחטיפים (וכמובן נא להביא שתייה).
למדורה של הגדול הביאו ירקות פירות ועשו פיתות....
הורים אחרים ספרו שלמדורות של אחים בקשו מהם להביא פשטידות!
אצלי בילדות לג בעומר היה תמיד מילה נרדפת לפיתה עם חומוס ומללפון חמוץ.
כשחפשתי מניעים לשינוי הקולינרי הנ"ל מצאתי תירוצים ממש גרועים:
- ככה אפשר לחלק את המטלה בין הרבה אנשים
- ככה לא צריך לטרוח 
- לחמניה עם נקניקיה בטוח סוגרת את הפינה של ארוחת ערב
- ככה הילדים יהיו מרוצים.
אשמח לתובנות מה השתנה? ולדעתכן בעניין.
 
מדורות ול"ג בעומר אני אוהבת
30/05/2016 | 06:30
29
חג מסריח, כולם מקטרים אבל אני תמיד נזכרת כמה אהבתי את החג הזה ולא מבינה איך אנחנו שנהננו כל-כך בחג הזה עכשיו הולכים נגדו כשאנחנו צריכים לקחת את הילדים שלנו למדורות (ככה לפחות אני שומעת כל שנה את ההורים המקטרים סביבי).
 
אצלי מרגיש השינוי בעיקר שלא מתעסקים כל הזמן במדורה אלא מביאים הפעלה, המדורה היא רק בונוס בסוף או מתישהו אם בכלל (אולי הם עוד קטנים וזה ישתנה בהמשך).
האוכל מזמן לא פיתה עם חומוס אלא בורקסים/פיצות/נקניקיות, תלוי באיזה מדורה, מי הועד המארגן וכד'. דווקא השנה בגן ביקשו פיתות עם חומוס אבל ארגון האוכל היה כל-כך לא מסודר שבסוף התפריט השתנה ונוספו בורקסים.
 
גם אנחנו כמבוגרים אוהבים מדורות ועד לפני כמה שנים (שהילדים נולדו) היינו עושים כמה כאלה בתקופת הקיץ. בעלי עדיין נפגש מידי פעם עם חברים למדורה, לדעתי זה כייף גדול עם כל הסרחון שמתלווה לזה.
נשים נרצחות (הייתי כותבת "נשים מוכות" אבל זה לא מדויק...
26/05/2016 | 18:04
12
162
בעקבות הרצח של אנסטסיה רוסנוב בראשל"צ. על המקרה עצמו - אין מילים. יהיה זכרה ברוך. לבי עם ששת היתומים שהשאירו אחריהם היא ובן זוגה ז"ל.
 
באופן כללי-מערכתי יותר, המקרה הזה גורם לי לחשוב שאין פתרון. הפעם זה לא ש"המשטרה ישנה/התעלמה". העבירו אותה למעון עם שמירה. היא לא רצתה להיות כלואה שם - יצאה, ונרצחה.
 
אז ה"מערכת" דווקא עשתה את המקום הנכון. מצד שני גם את הנרצחת אני מבינה. למה בעצם שתהיה "כלואה" רק בגלל איזה פסיכופת שהיא עשתה את הטעות והיתה בת זוגו פעם? אף פעם לא  חשבתי על זה קודם - אבל יש כתבה על ב"הארץ" ששואלת למה בעצם הנשים המוכות צריכות להיות כלואות בעוד בני ה-$%#%# שמאיימים עליהם מסתובבים חופשי?  הגיוני שישנו את החקיקה ושגם "רק" על איומים הבני-$%# צריכים להיכנס לכלא - לא?
 
אה - ובכתבה כתוב שיתומיה ישהו כעת עם אביהם הביולוגי (הרוצח? לא הבנתי)
בטח שהמשטרה התעלמה
26/05/2016 | 18:39
121
אותה שמו במעון אבל המכה התהלך חופשי, זה נראה לך בסדר? תקין?
המערכת ממש לא עשתה את הדבר הנכון!
גם אני חושבת שישנה בעיה בכליאת המוכה ולא המכה
28/05/2016 | 07:05
5
87
לא יתכן שהיא תצטרך להסתתר והוא ימשיך לחיות את חייו כרגיל.
עצוב מאוד ובכלל לא מובן לי איך יתומיה ישהו איתו. הוא רצח והוא לא בכלא? זה בכלל נשמע לי הזוי ולא הגיוני.
מסכנים הילדים. בלי אמא ועם אבא רוצח. איזה חיים מצפים להם .
הרוצח במנוסה. הוא לא בכלא כי עוד לא נתפס, לא כי מחלו לו.
28/05/2016 | 15:56
11
את בטוחה שהרוצח הוא האבא של הילדים?
28/05/2016 | 19:47
3
86
לא ראיתי התייחסות לעניין הזה (כלומר, הוא בן זוגה לשעבר, אבל לא ראיתי שכתוב שהילדים שלו).
ממה שכתבה דבי הבנתי שיתכן והוא אבי הילדים
28/05/2016 | 21:43
92
לא ראיתי חדשות ביומיים האחרונים זה קורה לי מידי פעם בסופ"שים קצת מתנתקת יודעת שאם יקרה משהו שאני צריכה לדעת אדע.
לא ידעתי גם שלא נתפס בכלל כשכתבתי כאן קודם, בינתיים כבר קיבל את המגיע לו רק מרחמת על הילדים המסכנים אם באמת שלו איזה נורא וכמה עצוב .
צודקת - לא בטוחה.
29/05/2016 | 17:04
1
37
רק ראיתי שהיה כתוב שהילדים ישהו עם אביהם הביולוגי (הילדים שלה, לארבעת יתומיו של בן הזוג כבר אין אבא )
 
איכשהו הנחתי שזה אותו אחד, אבל אין ממש סיבה להניח את זה. טעות שלי.
 
 
לילדים שלה יש אבא
30/05/2016 | 06:32
27
אם קראת שהם יעברו אליו זה נשמע לי הגיוני ביותר. 
 
הודעה מ-ynet
28/05/2016 | 21:01
85
הרוצח חוסל ע"י מפקד המחוז.
 
מקרה קלאסי של "חכם" למול "צודק"
29/05/2016 | 10:27
3
91
(הי )
 
לעצור אנשים על איומים זה לא ישים. כי לכי תגדירי מהו איום? מתי הוא "רק" איום, ומתי הוא רציני? האם צריך לקחת כל גבר מאיים (כרגע מתמקדת בגברים), ולפתוח לו תיק + אבחון פסיכיאטרי האם הוא מסוכן לאשתו או לא?
ובכלל, כשלצערי האמירה "אני אהרוג את X" כ"כ נפוצה ורווחת באוכלוסיות מסוימות, איך יוכלו לבדל אמירות עם כוונת זדון לכאלה שאינן?
 
ולעניין הנשים - נכון, זה לא הוגן שהן אלה שמאוימות, והן אלה שגם משלמות את המחיר ומוכנסות למעון. אבל במקרה כזה לא תמיד ניתן להגיע לצדק, אז משתדלים, לכל הפחות, להיות חכמים. כשיש איום מיידי על אישה וילדיה הדבר החכם הוא להגן עליה. מכיון שאבטחה פרטית לא באה חשבון, שולחים אותה למעון. לו לא היו מכניסים אותה למעון והיו עסוקים בלרדוף אחרי המאיים, נשים רבות וילדים רבים היו משלמים את המחיר בחייהם. וזה קשה לנשים, ללא ספק, אבל אם הן מאמינות שהאיום רציני, אין להן ברירה, עד חלוף זעם / תפיסת הגבר.
 
כך שצריך לפעול בשני מישורים - לפני הכל להסיר מהאישה את האיום המיידי (אם זה מעון, אז מעון), ולהגביר אכיפה כנגד בעלים שהוגשו נגדם תלונות על אלימות ו/או איומים.
 
לבי עם הילדים. נקרע הלב.
ברוכה הבאה
29/05/2016 | 17:00
2
47
מסכימה עם ההגיון של חכם למול צודק.
 
הבעיה היא כזו. כתבת שאין ברירה עד שתופסים את הגבר, ואת זה אני מבינה. הבעיה היא שגם אם נניח תופסים אותו, הרי שבשלב הזה זה רק על "איומים", מה שאומר ש --נניח אפילו בסיטואציה הכי אופטימית - הוא יישב בכלא שנתיים ואז ייצא עוד יותר כועס וירצח את האישה שאיתרע מזלה להיות פעם בת זוגן - ואולי גם את בן זוגה/ילדיה . בגלל זה התחושה שלי שאין פתרון.
מה שכמעט גורם לי לחשוב ש"הוצאה להורג"
29/05/2016 | 17:02
50
בסגנון שאירע במקרה הזה היא אולי פתרון אידיאלי <לא מאמינה שאני כותבת את זה.... אבל "הקם להרגך השכם להרגו" - לא?>
אכן, כל דאלים גבר. אבל מה יש לך לעשות?
30/05/2016 | 08:40
28
כשיש מישהו שלא בוחל בשום אמצעי, ומולו מישהו שומר חוק / מוסר, לצערי, הצדק לא תמיד מנצח. 
 
זה נכון אגב לכל תחום. עבריינות, ביטחון, אלימות בבתי ספר, וכו'. ומה שבטוח, הכלא כאן לא משקם אסירים (לרוב), ולפעמים אפילו להפך.
 
שאלת "מה קונים"
26/05/2016 | 20:00
9
234
בת דודה שלי ילדה תינוק ממש לאחרונה.
הברית נעשתה בצורה מצומצמת מאוד, לא ברור אם יעשו אירוע אבל לדעתי לא (אם חד הורית ודודה שלי במצב רפואי קצת בעייתי).
אני אולי אקפוץ לשם אם זה יתאים ,במיוחד כדי לעזור וחשבתי לבוא עם מתנה אבל בגלל שהאירוע בסימן שאלה לא יודעת אם לקנות משהו קטן וזהו או להשקיע במשהו יותר רציני טיפה.
 
וגם תוהה מה לקנות
חשבתי לקנות שמיכת עיטוף שעוזרת לתינוק להירדם (זה מה שקניתי לחברה שילדה וביקשה ספציפית) ,משהו איכותי- נראה לכן מתאים?
 
מה הייתן קונות במידה והייתן מגיעות לשם (למטרת עזרה)? כמה כסף הייתן משקיעות
אני פה לעוד חודש ולא יודעת אם יהיו הרבה הזדמנויות להגיע אליה... ומצד שני, אם יהיה עוד אירוע זה אומר עוד מתנה ונהיה עסק יקר...
אם את באה לעזור, זה כבר טוב
26/05/2016 | 22:26
6
141
את יכולה להביא משהו קטן וסמלי כמו ספר לתינוק
או אוכל מבושל או קנוי וטעעם.
ומתנה "גדולה" אפשר לדעתי להביא גם בהמשך,
כשיתברר אם יש\אין אירוע וגם היא אולי תדע מה היא צריכה.
לדעתי זה בסדר לשאול בעדינות אם מתוכנן אירוע בחודש הקרוב
27/05/2016 | 05:15
2
119
אלא אם כן את חושבת שעצם השאלה תצער אותה (?), שאז כמובן לא הייתי שואלת.
 
אם האירוע יהיה בעוד יותר מחודש אז כבר לא תהיי בארץ וזה לא משנה לך בעצם - נכון?
 
אני עם אורורה - תבואי לבקר אותה עם אוכל מבושל טעים *בשבילה* ונכונות להחזיק את התינוק בזמן שהיא אוכלת/מתקלחת/הולכת לשירותים רגע, בהנחה שהיא מהמסכימות/משחררות [החיים לא קלים עם תינוק טרי].  אם היא לא מהמשחררות את יכולה להציע לרחוץ כלים, להעמיד מכונת כביסה, לקפל כביסה, או כל מטלה אחרת שתקל עליה קצת את היום
 
ואז במהלך הביקור את יכולה להתעניין אם יש משהו שחסר לה או שהיתה רוצה כמתנה.
 
היה פה פעם שרשור "הלכות ביקור היולדת" -אם אמצא אקשר.
 
ותסניפי את התינוק קצת - סגולה
 
קחי בחשבון שאולי הביקור יסתיים מהר אם לא יתאים לה שאת שם (כי התינוק יתחיל לצרוח, כי היא מניקה ולא נוח לה להניק במחיצתך/ההנקה הולכת קשה, כי היא שואבת ועוד. 
מצאתי את השרשור ההוא
27/05/2016 | 05:20
84
הנה כך - מצאתי את השרשור ההוא. עכשיו רואה שזה שרשור איך להתנהג בביקור ולא שרשור מתנות - אבל שיהיה, לא מזיק
 
 
 
תודה, אני אסתכל בשרשור הנ"ל
27/05/2016 | 07:40
98
אני אנסה לברר לגבי אירוע , אבל בכל מקרה כן חשוב לי להגיע עם משהו.
לא יודעת אם אוכל יתאים- אני אשאל אותן אבל בטח יגידו לי שלא צריך וכו'.
 
אני עם נכונות מלאה לבוא לעזור לפי הצורך שלהן וגם יודעת שיש מצב שזה יהיה סופר קצר או סופר ארוך
 
וברור שאסניף את הצוציק
 
הבהרתי לבת דודתי שזה יהיה לפי הנוחות שלה ומה שמתאים לה ואם זה לא מתאים-זה גם בסדר. אנחנו גם די פתוחות אחת עם השנייה כך שיודעת שהיא תרגיש בנוח להגיד לי כי יודעת שאני לא אעלב.
מה יכול להיחשב כמתנה סמלית?
27/05/2016 | 07:36
2
140
ספר לתינוק אני בטוחה שיש לה
חשבתי בגד יפה אבל כניסה לשילב הבהירה לי שבגד יפה עולה שם הרבה כסף ובכלל המקום יקר-ברחתי משם די מהר
 
קשה לקנות בארץ דברים שאתה יודע שעולים כל כך זול בארה"ב
 
לגבי אוכל- אני לא מבשלת אצל אמא שלי אבל אולי באמת לקנות משהו קנוי וטעים רק שאני לא הכי בקשר רציף איתם כך שלא יודעת מה הכי טעים ובא להן שאני אני אביא. אולי אשאל למרות שבטוחה שיגידו שלא צריך...
ההצעה שלי,
27/05/2016 | 10:04
1
154
כרגע אל תקני כלום לתינוק.
הכנסי לללין, קני קצת סבונים לאמבטיה.
איזה קרם נעים. תפנקי אותה, עם פתק החלפה.
וכשתבקרי, תשאלי להעדפותיה לגבי מה היא צריכה לתינוק,(_אולי משלוח של בגדים לחורף הבא דברים מיוחדים מנו יורק?)אני למשל קיבלתי משם אוברול מעיל ששימש בלי סוף, ואין כזה בארץ. )
וזה בכלל לא קשור לארוע כן או לא--(את גם יכולה להבהיר זאת)
זה קשור לקשר ביניכן,וליכולת שלך.
רעיון יפה
27/05/2016 | 18:18
17
אני בעד לשאול זה הכי טוב
28/05/2016 | 07:10
1
80
אני תמיד שואלת חברות מה הן צריכות כדי לא לקנות משהו שלא צריך. במידה ולא שואלת ו/או לא יודעת פשוט קונה gift card שהמקבל יוכל לקנות מה שהוא צריך. בשילב זה מעולה כי אז אפשר לבחור צעצוע או בגד למשל.
לגבי אירוע כן/לא כשנולדה הגדולה דודה שלי הביאה לנו מתנה גדולה הביתה כי לא ידעה שנעשה אירוע. בסוף כשעשינו אמרנו לה לבוא בלי מתנה שכבר קיבלנו. היא לא רצתה לבוא בידיים ריקות אז הביאה משהו קטן באירוע עצמו.
תודה לך ולכולן
28/05/2016 | 08:31
16
זוועת הטביעות
25/05/2016 | 21:02
4
201
מזעזע. כל דקה טובעים אנשים עם ילדיהם או לנגד עיניהם
 
איך?  כולם חושבים "לי זה לא יקרה"? 
 
 
לגמרי זוועה, אבל האחריות הבלעדית היא על הטובעים עצמם
25/05/2016 | 21:44
2
151
הים מאוד מטעה ואנשים לא מבינים את הכח שלו
ולא שומרים על כללי הזהירות....
מתעלמים מהכלל שלא נכנסים לים כשאין מציל (טוחנים את זה ברדיו ללא הפסקה)
זה דומה לאנשים שהולכים לטיולים במדבר בלי מספיק מים, או נכנסים לשיטפון ומישהו צריך להציל אותם.....
 
האחריות של הרשויות היא לגבי שעות הפעילות של המצילים.
ישנן ערים שהמצילים עובדים עד 19:00 וישנן רשויות שבהן המצילים עובדים רק עד 18:00.
אצלנו המצילים עובדים רק עד 18:00 - זה משאיר אותי בבית בימי חול כי לא ניתן להספיק להנות מהרחצה בים אחרי העבודה. 
בימי הקיץ הארוכים זה לגמרי מעצבן.
 
לפי התקשורת המצילים בעיצומים/שביתה
26/05/2016 | 15:57
1
85
ולכן עובדים רק עד הצהריים. 
 
וגם - נראה שרבים מאוד מהטובעים הם תיירים, אז לא שומעים/מכירים רדיו בעברית. 
 
צירוף נסיבות עגום שעולה בחיי אנשים
 
על כל פנים - אם כבר מישהי דביל מספיק כדי לתת לילד/ה להיכנס לים בחוף בלי מציל אז רבאק - שישים עליהם לפחות חגורת הצלה (ווסט הצלה כזה).
בחופים המוכרזים יש הרבה דגלים שחורים
26/05/2016 | 22:00
71
ושמעתי שיש גם פקחים.
 
 
עצוב נורא
26/05/2016 | 08:24
124
אחד הטובעים בימים האחרונים הוא אח של חברה. כואב הלב.
 
מהניסיון שלי עם הים הוא מתעתע. אי אפשר לראות מה קורה מתחת לפני השטח, יכולות להיות מערבולות שיוצרות שינויים בקרקעית וסוחפות פנימה את המתרחצים. בשניות זרמים יכולים לקחת אותך עמוק פנימה.
אני כמעט נמנעת מללכת עם הילדים עכשיו כשאנחנו עם שלושה כי אי אפשר להיות בשמירה אישית עליהם. וכמובן רק חוף מוכרז עם מציל.
כורסת הנקה בלתי ניתנת להשגה!
24/05/2016 | 14:13
1
155
שלום לכולן,
אני לא בטוחה אם זו הפלטפורמה הנכונה (ואם לא אז סליחה מראש )
פשוט אני מחפשת בנרות את כורסת הנקה דגם יסמין בצבע טבעי, כלומר שגוף הכורסא בצבע עץ אלון והריפוד בשמנת.
התקשרתי להרבה חנויות, ולכולן יש במלאי בצבע וונגה או שמנת.
ולא, לא ניתן להזמין בצבע הטבעי שאני מחפשת 
 
אז אולי מישהי יודעת איפה ניתן להשיג?
 
תודה
בדקת בשילב ?
25/05/2016 | 23:25
68
פעם היה אפשר להזמין אצלהם כמעט כל מה שאת רוצה..
 
למה אנחנו מבינות שהיינו יפות רק בדיעבד?
23/05/2016 | 05:45
6
297
כתבה פגז ממוסף הארץ לפני כמה חודשים - http://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.28256...

מצאתי אותה מעולה (חוץ מתגובות הבבונים בסוף....) ומצאתי את עצמי מהנהנת בהסכמה הרבה
נשמע נושא מעניין
23/05/2016 | 22:10
151
בפן הפסיכולוגי של האישה
 
חבל שאני לא יכולה לקרוא את הכתבה ורק את התקציר
כדי לקרוא צריך לשלם מנוי או להירשם לאתר שלהם....
24/05/2016 | 21:21
112
אז נותרתי רק עם קריאת תגובות הבבונים... 
אההה - סליחה
25/05/2016 | 00:39
3
173
חשבתי שרק לקוראים בחו"ל נדרש מנוי ושבארץ זה בחינם.
 
הנה ציטוט קצר לצרכי דיון (לא יכולה להדביק את הכתבה המלאה מסיבות של זכויות יוצרים):
 
"שאת צעירה ועורך עדיין מתוח, די במקלחת וחפיפת ראש כדי להיראות בסדר גמור, או אם חוננת בנתונים הטבעיים המתאימים, להיראות יפהפייה ממש. זה, כמובן, לא אומר שתרגישי יפהפייה, יפה או נאה. אשה לא נולדת אשה, אלא הופכת לאשה — אמרה סימון דה בובואר, והמשמעות היא, אף על פי שלא לכך התכוונה, שמה שהופך פעוטה שמחה בחלקה או ילדונת מאושרת לאשה היא שטיפת מוח לגבי אידיאל היופי שהיא צריכה לשאוף אליו, אף על פי שלעולם לא תוכל להגיע אליו. מה שאומר, כמובן, שאסור לה לנוח לרגע ממסע השיפוצים והשכלולים שהיא צריכה להעביר את עצמה. או, בקיצור, המעבר מילדה לאשה כרוך אצל רובנו בתחושה בסיסית של חוסר נחת מעצמנו ורובנו מעבירות את חיינו בתחושת "הלוואי ש". הלוואי שהיינו רזות יותר, שמנות יותר, גבוהות יותר, נמוכות יותר, הלוואי שהיו לנו עצמות לחיים בולטות, פרצוף דמוי לב, שפתיים עבות יותר, דקות יותר, עיניים כחולות, שיער חלק, תלתלים, צוואר ארוך, מותניים צרים יותר ומה לא."
 
בהמשך הכתבה היא מדברת על זה שנשים נוטות תמיד להתמקד רק בחלק בפניהן/גופן שהן *לא* אוהבות ואיכשהו להתמקד עליו דווקא.  וגם על זה שעם השנים מגיע איזשהו בטחון עצמי והשלמה שחבל שלא היו לנו (=לנשים) הרבה יותר קודם בחיים.
 
הכתוב "דיבר" אלי מאוד. אני תמיד מנסה לחזק את בטחונן העצמי של בנותי במראה שלהן - הכתבה מזכירה לי כמה זה חשוב.
הייתי השבוע באיזו חנות מקומית ליד ההורים שלי
25/05/2016 | 07:56
2
214
מדדתי חולצה, שהרגשתי שלא יושבת עליי משהו ומבליטה לי את הבטן בגלל שהיא צמודה.
אני מאוד רגישה לבטן שלי כי עם כל הטיפולים שעוברת- מן הסתם לרוב השינוי הפיזי מתבטא בבטן (יכולה להיראות בהריון מתקדם לפעמים .
 
אמרתי למוכרת שאני מעדיפה לא משהו שצמוד באיזור הבטן כי זה איזור בעייתי אצלי.
והיא ישר התחילה במחמאות "את רזה, חכי שתהיי בגילי ואז תראי מה זה ואיך הגוף משתנה".
 
המשפט הזה של "את רזה" שלרוב מגיע עם תוספת של "חכי חכי" תמיד מעצבן אותי כי זו נקודה שמאוד רגישה לי.
 
אני תמיד הייתי רזה מקל, רזה ברמה שלא רצו לגייס אותי לצבא ונאלצתי להלחם על הגיוס שלי לשם ולהוכיח שלא מצליחה להעלות במשקל גם אם שותה שייקים מיוחדים (מי שחושב שזה קל להעלות במשקל כשאתה בתת משקל-טועה!).
 
סבלתי המון התנכלויות בגלל שהייתי כל כך רזה, כל הזמן חשדו בי וטענו שאני אנורקסית/בולימית למרות שממש לא הייתי. פשוט לא הייתי אכלנית גדולה ועדיין לא אכלנית גדולה.
 
כשהתחלתי לצאת עם בעלי- נפתחתי יותר ויותר לאוכל, התחלתי לבשל ולאפות והעליתי טיפה אבל זה היה במידה וסה"כ אהבתי את זה שטיפה יצרתי גוף.
 
לקראת החתונה קצת נלחצתי כי אמא שלי התחילה להעיר לי לשים לב מה אוכלת וכל מיני משפטים כמו "חבל על הדיאטה" למרות שלא עשיתי דיאטה... זה היה מתוך כוונה טובה אבל כמובן שהדרך לגיהנום רצופה בכוונות טובות.
 
בסופו של דבר, אני עכשיו אומנם רזה סה"כ אבל יש לי בטן - בטן שיש לי יחסי אהבה-שנאה. אני לוקחת כל כך הרבה הורמונים ומתעסקים לי עם הגוף ברמה שרק מטופלת פוריות תבין. כל יום יכולה לקום עם בטן במצב שונה- לפעמים נראית הריונית ואז כולם מתלהבים ושואלים שאלות ואז צריכה לבשר שלא, אין התקדמות בטיפולים ויש ימים שהבטן שלי שטוחה כאילו אני מתעמלת שבדית .
 
לי היה מאוד קשה מחשבתית להודות שאני כבר לא רזה מקל כמו פעם ופתאום לגלות שלא יכולה לזלול חטיפים בלי הפסקה או לאכול מה שבא לי. הייתה לי תקופה שממש שנאתי את עצמי ואת המראה שלי אבל למדתי לאהוב את זה ולהבין שזה חלק מהתהליך של הטיפולים ולקבל את זה.
25/05/2016 | 21:10
1
100
מבינה ללבך. גם אני תמיד הייתי רזה "מקל". עבר לי.... (בסביבות גיל 40 אם זה משנה משהו)
 
וטיפולי פוריות זה בכלל סופת הוריקן עם נזקים - גם לגוף וגם לנשמה.
 
מה אניגיד? החיים הם שיעור בקבלה עצמית וענווה (או שיש כאלה שנעזרות בסכין ניתוחים - וזה גם בסדר בעיני - רצונן, כבודן)
אני משתדלת לאט לאט לקבל את זה שאני לא אהיה
26/05/2016 | 09:45
133
רזה כמו פעם וזה בסדר. זה לא שאני שמנה, אפילו אי אפשר לומר שאני מלאה... אני פשוט כבר לא מקל ולא אהבתי להיות מקל.
 
הבעיה היא שאנשים מרשים לעצמם להיכנס לצלחת של אחרים ולהעיר הערות...
לשמחתי, לרוב אנשים שלא מכירה בד"כ פשוט בהלם מזה שאני בת 32 כי לרוב נותנים לי סביב ה-20 (וגם זה חדש ורק בגלל שרואים את טבעת הנישואים ).
 
מה שבטוח, שהגעתי סופסוף לגיל שזה כיף להיראות צעירה
התייעצות בנושא מגורים
23/05/2016 | 13:54
2
182
היי
אנחנו משפחה צעירה שגרה בחול כבר כמה שנים ועכשיו מתחילים לתכנן את החזרה לארץ.
הבעיה היא שאיןלנו כיוון לאזור מגורים.
בעלי יעבוד ככל הנראה באזור פתח תקווה , ההורים גרים בשתי קצוות הארץ והבילבול גדול.
חשוב לנו מאוד החינוך, אנחנו עוד בשלב הגנים פרטיים ועירייה, שיהיה אזור של אנשים טובים, בתים מתוחזקים/חדשים יחסית ונגיש.
חושבים לכיוון מרכז הארץ שיהיה ליד העבודה שלו ואפשרויות תעסוקה בשבילי אבל פתוחים גם לכיוונים אחרים.
התקציב יעמוד על 5500 (ריאלי?)
אשמח לשמוע מניסיונכן מה ואיפה כמה ולמה
כנסי לאתר יד2
24/05/2016 | 09:05
107
תראי מה עלות השכירות לדירות רלוונטיות (מס חדרים, מיקום, ריהוט, מעלית, חניה וכו) ותראי מה תוכלו להשיג בתקציב הנ"ל. השונות בין ערים ובין אזורים שונים באותה עיר היא מאוד גדולה.
רק על עירי לספר ידעתי
29/05/2016 | 20:49
21
הוד השרון -
קרוב מאוד לפתח תקווה.
נחשבת "איכותית".
5500 בהוד השרון זה מן הסתם לא בית קרקע אלא דירה, אני כבר המון זמן לא בענייני נדל"ן אבל נדמה לי שבסכום הזה אפשר לשכור דירה מרווחת למדי (4-5 חדרים) אם כי לא חדשה ובוודאי לא דירת גן או פנטהאוז.
 
פריון הוא אסון?
21/05/2016 | 06:11
25
285
ראיתן את הכתבה הפרובוקטיבית הזו?

http://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3688417,00.html?ref=ynet

מה דעתכן? (הולכת לישון ולהרהר בה)

 
במאמר הוא מתכוון שפריון הוא אסון במקרה של
21/05/2016 | 08:30
1
226
אוכלוסיות ספציפיות (ולא ננקוב בשמות)
היה ואוכלוסייה יהודית חילונית תביא כ 3 ילדים כל אחד (בד"כ מביאים 2-3 ילדים )
אין עם זה שום בעיה, להיפך (צריך יותר מ 2 ילדים על מנת שהאוכלסייה תגדל
ויהיה מי שיעבוד ויחזיק את האוכלוסייה המבוגרת ) .
אני דווקא לא הבנתי אותו כמכוון לאוכלוסיה מסוימת
22/05/2016 | 05:19
114
אלא כאדם ששיקולים אקולוגיים/סביבתיים קרובים מאוד מאוד לליבו, ולכן הוא מודאג מגידול האוכלוסין בישראל באופן כללי.  הוא מציין כמה סטטסיטיקות על פי קבוצות מסוימות אבל עושה את זה דווקא כדי לנפץ מיתוסים - אם הבנתי נכון.
 
זה נושא מאוד נפיץ....
 
בעיני, מבחינת השפעה על הסביבה נטו, מעל כל הדיבורים על צמצום טביעת הרגל האקולוגית ע"ע מיחזור, חסכנות במשאבים, צמצום שימוש ברכב, צמצום כמות האשפה וכו' - הרי שהנתון שיש לו הכי הרבה השפעה הוא פשוט כמה אנשים יש על הכדור = ילודה. מכיון שזה נושא מאוד נפיץ - אף אחד לא מדבר על זה בכלל. מה שנקרא באנגלית The Elephant in the Room - שזה משהו ענק ומשמעותי שלא מדברים עליו בכלל. אבל הוא שם והוא "בענק"....
מזל שאני גרה בחו"ל
21/05/2016 | 08:53
1
212
ומזל שאני לא מצליחה להביא ילדים לעולם- לכותב המאמר לא תהיה בעיה איתי
 
וברצינות, אני מבינה את הכוונה שלו אבל מצד שני אנחנו לא סין שצריכים להגביל את כמות הילודה.
 
בעיניי זה נכתב למען הפרובקטיביות נטו.
 
אני לא חושבת שמדובר בפרובוקציה,
21/05/2016 | 09:10
160
אם האוכלוסיות שגדלות הכי מהר במדינה הן החרדית והערבית, 
זאת באמת יכולה להיות בעיה. 
 
אסון?
22/05/2016 | 06:35
132
נראה שהוא חי במדינת ת"א. שם באמת צפוף מאוד,
אבל מי שמכיר את הארץ יודע--שהגליל לא צפוף, והנגב לא צפוף,
ואם תהיה תכנית מתאר נכונה, ותכנית כבישים ותחבורה ציבורית נכונה,
לא מוכרחים לגור בצפיפות.
ועוד שני דברים--
1)הוא משוה לארה"ב--הוא מתכוין לאי הצפיפות של ניו יורק?
 2)הרבה מדבריו הם פוליטיקה צרופה שמתחפשת לאיכות חיים.--חבל כי אז 
     אין אמינות לכל הקמפין של אדם טבע ודין--(שבמילא לא עושעםן הרבה--- מנסיון)
     ולכל מה שהירוקים משוקים.
 
ואם לא הובן-- לא מסכימה וא התחברתי לדבריו.
 
יש משהו בדבריו....
22/05/2016 | 22:45
10
148
אמנם האמירה הישירה של הגבלת הילודה מרגישה כבוקס בבטן אבל, בראיה כוללת של הבניה והתשתיות שידרשו בעתיד בהחלט יש משהו בדבריו.
אם נבדוק קודם את האני שסביבנו: כולם רוצים בית גדול וחדר לכל ילד ויש את "החוק" כיצד מתיישבים באוטובוס ריק...  ז"א כולם רוצים מרחב סביבם.
כיום כל הבניה החדשה בישובים מתרחבת לשטחים הפתוחים. במסמכי המדיניות של הבניה מגבילים את הפיתוח לפי אופי הישובים, אבל בעוד מספר שנים עתודות השטחים לבניה יתמעטו כל כך שידרש לסמן גבולות חדשים ע"ח שטחים ציבורים, פארקים, חקלאות וטבע.
מן הסתם ידרש גם לצופף את הבניה הקיימת אבל גם הפתרון הזה אינו פתרון קסם: בניה בתוך מרחב בנוי הינה מורכבת יותר הנדסית ובשל כך יקרה יותר מבניה בשטח פתוח וחדש.
הציפוף דורש גם תשתיות כבישים ומרחבי חניה רבים יותר, שבמרחב מוגדר קשה לספק. כבר היום יש הרגשה שכל הארץ כבישים ומחלפים ועם זאת מרגישים צפיפות על הכבישים.
 
לכן אני מסכימה איתו כי במרחב שטח מוגדר, גודל האוכלוסיה הינו פרמטר משמעותי לאיכות החיים.
ורק עד גודל אוכלוסיה מסויימת ניתן יהיה להגיד שעדיין נשמרת איכות חיים.
לדבריך--
23/05/2016 | 07:08
9
106
שני דברים עקרוניים--
1)יש מספיק עתודות בניה, הבעיה שכולם רוצים לגור במרכז,
   באמצע ת"א. הפריפריה של ת"א זה כבר רחוק, במקרה כזה באמת כבראין ריאות           ירוקות ואין פארקים. המקום הקצת יותר רחוק כמו שפיים שאר הקיבוצים הפכו עצמם
   נדל"ן, (בתחילה שלא ביושר ואח"כ הכל אושר) 
   אני גרה בחיפה, לאנים מת"א זה נשמע כמעט כמו חו"ל רק בלי ההילה של חו"ל.
   זה רחוק להגיע אלי--הרבה יותר פשוט שאני אגיע אז זה קרוב
 
2)למשפט--חדר לכל ילד--זה בעיני לא מרחב--זה לגדל אנשים רחוקים אחד מהאחר.
    אישית אני ממש נגד. הילדים--אחים צריכים ללמוד לחיות יחד, להתחשב.
    יש מרחבים הורסים ולא בונים.
   לא קרה כלום למשפחות שארבעה או חמישה גדלו בחדר אחד. הם רק יותר אוהבים.
אני לא מסכימה איתך בכלל (לגבי סעיף 1 לפחות)
23/05/2016 | 08:54
8
112
גם אני מאיזור חיפה, וגם פה עתודות הבניה אוזלות והבניה הופכת למאד צפופה - לא יודעת אם ראית את איזור איצטדיון סמי עופר לאחרונה, אבל יש שם כרגע בניה מאד מאד צפופה ומזעזעת של מגדלים, אותו הדבר בטירת הכרמל וביקנעם
גם בקריות התחילה בניה צפופה,ובקרית חיים, שעד עכשיו בנו בה רק לגובה של 4 קומות, התחילו לבנות מעבר לכך
אפילו בעפולה השכונה החדשה בנויה כך שכל מרפסת צמודה למרפסת ממולה
וגם מי שירצה לעבור לגליל ולגולן יתקל בחלק מהישובים ברשימת המתנה
ואיך אני יודעת את כל זה? כי אנחנו זוג צעיר שמחפש דירה, ממש לא בגבולות חדרה-גדרה, ונתקל בקשיים
הטיעון של "כולם רוצים לגור בת"א" מזמן לא תקף, המון אנשים נוהרים צפונה ודרומה וכתוצאה מכך יש בניה מואצת ועליית מחירים מטורפת
ראיתי גם ראיתי,
23/05/2016 | 10:27
1
85
אבל אנחנו לא מתיחסות לאותו הדבר,
את כמי שמחפשת דירה--משהו מעשי--(והוא חשוב ללא ספק)
ואת יכולה לקנות רק שמוצע למכירה,
אבל ואבל גדול,
הבניה בצפיםות ולגובה היא מדיניות --זה נוח לקבלנים, זה נוח לעיריות שגובות ארנונה גבוהה, בין הבניה של נאות פרס לטירת הכרמל--עדין יש מקום בניה.
לאורך כביש פרויד עוד אפשר לבנות, דרומית לטירת הכרמל ומסביב לזכרון יעקב
יש אדמות לבניה,אגב, ראית איך פורידיס גדלה? ענקית התפרסה מזרחה עד שפיה,
ועברה לצד השני של הכביש לכיוון זכרון,
ולנו אין עתודות קרקע לבניה?
זה שהרצון לגרוף כספים גדול, זה סיפור אחר.
אלה אזורים שאני נמצאת בהם הרבה, יותר צפונה, אני נמצאת פחות לכן לא אכתוב,
מוכנה אפילו לעשות שעורי בית בנידון.
אבל אז קורה בדיוק מה שאת מדברת עליו
23/05/2016 | 17:31
70
הרס של ריאות ירוקות
גם ככה בחיפה כבר לא נשארו הרבה מהן (ראי ערך - גבעת זמר שבונים עכשיו על חשבון גבעה ירוקה)
אגב, גם מעל נאות פרס כבר יש תכנית בניה - מורדות אחוזה, הקרקעות נמכרות בזה הרגע
נאות פרס היא שכונה שפעם בשבוע תהיה נצורה
23/05/2016 | 20:58
5
106
בגלל משחקי הכדורגל.
 
היום כל האזור נחסם לתנועה בזמן משחקים מעניין איך יאפשרו לדיירים נגישות לבתים בזמן משחקים.
 
עם הסכמי הגג תהיה הרבה בניה גם באזור הקריות (ביאליק ואתא)
 
שכונה מזעזעת בעיניי
23/05/2016 | 21:00
1
85
בניה מאד צפופה, פקקים, מחסור בחניה ובאופציה לזוז בימים שיש משחק
בטח יתנו להם אישורים מיוחדים שבעזרתם יוכלו להיכנס
הכי מפתיע זה המחירים שם..ממש יקרים! לא ברור למה
 
ואיזה כיף שיש עוד מישהי מהאיזור כאן :)
המחירים גבוהים,
23/05/2016 | 21:35
65
כי זו בניה חדשה.
וגם כי המחירים גבוהים בכלל,
אני מסתובבת עם אחת מבנותי לחפש דירה בעיר (הדר)
דירות קטנות, בבנינים ישנים, תנאי מגורים גרועים--ומחירים מטורפים.
וכן בהחלט נחמד לדעת שיש מהסביבה שבה גרים.
שני דברים
23/05/2016 | 21:32
2
59
נאות פרס, היא שכונה שרוב הבניה היא דירות השקעה של אנשים,
הם משכירים אותה, ושכירים עוברים ונודדים בד"כ.
מעט מאוד קנו שם כדי לגור.
 
לגבי סמי עופר כמה דברים--
1)המגרש עוד יפריע פחות מהקניון שעומד להפתח שם.
מור להיות עמוס בטירוף.
2)לגבי משחקים, האריכו לכיוון ההוא את המטרונית--ולא יגיעו עם רכבים פרטיים לא יאפשרו.,
3)כמי שגרה קרוב לאיצטדיון בקרית אליעזר--כן, הסבל גדול.
 
 
אומנם אנחנו גולשים לפורום תשתיות וחיפה
24/05/2016 | 00:00
1
78
אבל הארכת המטרונית (שלא ברור לי איזה קו צריך לקחת בשביל להמשיך איתו עד האיצטדיון), היא במקום בניית גשר להולכי רגל לאנשים שיבואו מכיוון הרכבת.
 
העדיפו שאנשים ישלמו עבור הגעה במקום להכין להם תשתית בטוחה ....
 
ח ח ח אהבתי את
24/05/2016 | 06:08
58
הגלישה לתשתיות חיפה.
אבל לידיעה נדמה לי שזה קו 1, קו מספר 2 מסתים ומתחיל בבת גלים.
וזה גם לא משנה, כנראה עד יהיו שינויים, כי זה ברמה העקרונית אזור מתפתח מבחינת צרכים.
ואם כבר--האיצטדיון והעומס התחבורתי באזור מפריע לא רק לנאות פרס,
אלא לכל המשתמשים בכביש פרויד מצד אחד,
ולכל המדרימים כמו תושבי טירת כרמל.
כתבה פרובוקטיבית
23/05/2016 | 22:07
8
95
היה לי מאוד קשה לקרוא את דבריו המלומדים מבלי לחוש סלידה
כי לכל טיעון שהוא מעלה , יש כמה וכמה טיעוני נגד לא פחות מכובדים
נראה לי פרופר כתבת צבע , ואכן....בוקס בבטן
ומאוד פרובוקטיבית
 
 
מה פרובוקטיבי?
24/05/2016 | 00:32
7
83
האנושות מתרבה, מאכלת ומעכלת את כדור הארץ, המשאבים סופיים וההתרבות ללא סוף.
לעצום את העיניים בהקשר הזה זה בדיוק ״ אחרינו המבול״
הפרובוקציה היחידה פה זה שכותב את זה ישראלי לעמו שצועד על רחמו.  
לו זו היתה מובאה אירופאית או צפון אמריקאית - זה היה עובר בהנהוני הסכמה.
מה לעשות שהתרבות פרועה למעשה מזהמת את הסביבה כמו כל צורך/ פולט אנרגיה לא נקיה אחר?
הוא מביא נתונים ברורים - כמה עשרות שנים לקח לבלום את הגידול שלצאוכלוסיית סין, מדדי זיהום וצפיפות.
גם אם כל האנרגיה שהדורות הבאים יצרכו תהיה ירוקה למשעי - כל המיליונים האלה ינשמו? יאכלו? יחרבנו?יתגוררו?-
גם ברמת המדינה וגם ברמת העולם המצב הולך והופך לבלתי נסבל.
אני מתפלאת על הרעש הגדול שהכתבה עוררה כי נדמה היה לי שכתוב שם מה שכבר ידוע לכולם
אגיד לך מה בעיני
24/05/2016 | 18:07
5
58
פרובוקטיבי בכתבה, כי זה לא בני האדם והתצרוכת שלהם,
בסופו של דבר גידול האוכלוסיה לא ברמות שמסכנות,
מה שכן מסכן--זה כל הפיתוח הטכנולוגי, וכל חומרי הגלם התעשיתיים,
המחלות שהם מביאים איתם, והפיתוח הזה לא נעצר--הוא רץ קדימה, 
והעולם מנסה להעביר אותו גם למקומות שהיו "נקיים" ממנו,
ראיו אותם כפרימיטיביים--
ןלבוקס בבטן, גם בסין האיסור להוליד יותר מילד אחד---לא כ"כ הצליח, וחיים
בהסתרה ובגניבת ילדים לעבדות,
וכל העולם שותק. אז על ה'בוקס בבטן' זה נשמע נאור ואינטילגנטי וההתעלמות מגזרות שלא מועילות מותר.
זו פרובוקטיביות, "(ואולי עוד כמה מילות תואר לא ראויות לכתיבה).
הוא לא הציע הגבלת ילודה ולא מודל סיני
24/05/2016 | 18:30
2
56
ולא עיקור.
הוא בסהכ אמר בצורה די פושרת שהתרבות ללא אבחנה זה אסון אקולוגי.
אמירה שכל התיעוש הוא הבעיה ולא ההתרבות היא מגוחכת.
האנושות לא היתה מצליחה להתרבות כל כך ללא התיעוש כוון שהוא זה שמספק מזון ופינוי פסולת לכל האוכלוסיה הזו.
גדילתה של כל קבוצת חיות אחרת מוגבלת עקב היעדר מזון ( חקלאות דורסנית, ייבוש מקורות מים טבעיים, שימוש במדינות עולם שלישי כאסם תבואה על חשבון מקומיים) מגפות ( רפואה, תעשיית תרופות, אנטיביוטיקה, זיהום מי תהום, זיהום תעשייתי) מזג אויר קיצוני ( חימום, פליטת פחמן דו חמצני) או זיהום עקב צואה וכו ( מערכת ביוב, דגירת חיידקים עמידים, מקור למגיפות, זיהום מי תהום וים).
נכון שיש צריכת אנרגיה גרגרנית בעולם המתועש, אך הוא גדל עקב התיעוש והתיעוש מגדיל אותו יותר.
שלא כמו אפריקה למשל שאוכלוסיות שלמות נעלמות שם עקב פגעי מזג האויר ומגפות


ראשית 'מודל סיני'
24/05/2016 | 18:43
1
52
והגבלת ילודה זה אותו הדבר במילים אחרות.
פעם הגבילו לילד אחד היום לשנים, 
מילים נרדפות לאותו רעיון.
שנית--גם היום מתים בעולם אנשים מרעידות אדמה, ומפגעי מזג אויר וממלחמות.
זה פשוט פושט צורה ולובש צורה, פעם אריה טרף אדם, היום מטוס נופל מדובר במאות.
שלישית--תיעוש זה לא רק אוכל ותרופות--
שכחנו את כל המכשירים המקרינים--מיקרוגל ופלאפונים ובדיקות למינהם ועוד ועוד.
חומרים חדשים שהם מהונדסים ומעותים את המקור,
אבל--אם ינסה לגעת באלה, אוהו---איזו צעקה תקום--
אבל בילודה--נשמע פשוט והגיוני. קל, ממש קל.
אני תוהה מה כוונתך
25/05/2016 | 20:17
31
כלומר - אין ספק שיש הרבה דברים שמחרבים את כדור הארץ ומחלקם אנו נוטים להתעלם או לעגל פינות.
למשל - אני מפעילה מייבש. אמנם משתדלת פחות, אבל עדיין. נוחות שאני לא מוותרת עליה
ואנשים עושים ילדים ללא אבחנה וללא הכרה. כי ככה בא להם.
והדוגמאות שהבאת - ״ מהונדסים״ - בחיאת. אילו לא היו ירקות ופירות ובשר ״ מהונדס״ - מי ומה לדעתך היה מאכיל את כל תועפות האנשים? או שאולי הם היו מתים ברעב כברירת טבע ״ טבעית״ כמו שאכן קורה באפריקה כל בצורת.

״ פעם אריה טרף אדם והיום נופל מטוס?....״
אולי פעם חיידק היה טורף כפר והיום יש אנטיביוטיקה?׳
אולי פעם מי ששבר את הרגל מת מרעב או זיהום או נטרף והיום יש בית חולים וגבס?
אולי איבוד שינים פעם היה הזמן בו איש קשיש מת כי לא יכל ללעוס בשר או שורשים קשים והיום יש שיניים תותבות ואוכל ייעודי ו.... והרבה דברים שהשאירו את הברירה הטבעית מאחור.
למעט את הדחף לפרות ולרבות עד כמה שאפשר.  
האיש צודק, עד כמה שלא נעים לשמוע מה שיש לו לומר
רק לגבי סין
25/05/2016 | 00:42
1
56
מנסיעותי הרבות לסין נראה שהאכיפה די הצליחה להם. רוב האנשים שאני פוגשת הם ילדים יחידים. למיעוטם יש אח/ות והם מסבירים שזה כי הם גדלו באזור כפרי שם זה היה מותר
 
אני לא מצדדת בזה כמדיניות. פשוט מציינת שעל פניו נראה שבגדול האכיפה הצליחה להם.  בנוסף, הילדים שיש להם - כילדים יחידים - הם באופן כללי נערצים לגמרי. לא הבנתי את הקטע של גניבת ילדים לעבדות.
 
מה שכן - זה כן הביא לתופעות איומות של הפלת/רצח תינוקות בנות ולעובדה שיש שם הרבה יותר בנים מבנות בגלל זה
אני מניחה שמה שראית
25/05/2016 | 07:22
56
הוא אכן שהאכיפה מצליחה,
כנראה לרוב.
זה עדין לא אומר שטוב ונכון לאוכלוסיה. ולא שזה היטיב למדינה.
מניחה שטרם נחקר לעומק.
 
ממליצה לך על הסרט "יקירי" מדבר על הנושא שהעליתי,
סחר העבדים הילדים בסין.
ואולי לפני צפיה, תקראי קצת רקע. אותי זה זעזע.
 
הרעש הגדול של הכתבה הזו זה בדיוק
25/05/2016 | 23:19
51
מה שפרובוקטיבי בו
מסכימה איתך באופן כללי על כך שאיפה שהוא מה שהוא כותב אלו הם דברי אמת
-שלכל שורה ושורה מדבריו יש משפטי נגד טובים לא פחות-
אלא
שהוא כותב בסגנון שיותר מידי נקרא לי כסגנון שכל מטרתו למשוך אש
לעורר שיח בוטה, כנגד טווח רחב של אנשים בחברה,
נקרא לי כדיון שלמעשה מסווה תחתיו דברים , יותר משמעותיים
שהכותב המלומד לא מעז לכתוב
ולכן כתבתי שזו כתבת צבע ואין מה הרבה מעבר לזה
 
 
נכון, הוא לא מחדש כלום
אלא בא רק לעורר סערה או אם תקראי לזה במילים יפות ונאות
לעורר "דיון".
במילה אחרת - פרובוקטיבי
 
אנחנו לא מתווכחות , אני מסכימה איתך
פריחה בפנים וחזה י
19/05/2016 | 15:43
10
153
היי.
שבוע שעבר קיבלנו את החיסון של צהבת לגיל חודש ולמחרת (יום העצמאות) התחילה פריחה קלה בפנים ובחזה. הינו במרפסת מוצלת אבל היה חמים. אחרי חמישה ימים הפריחה עדין קיימת לא החמירה אבל לא עברה. הלכתי לרופא והוא אמר שזה דומה לאסמה של העור ונתן שמן לאמבטיה בלנאום כרם לחות צטומקרוגול ומשחה אלקום.
יש למישהי נסיון אם זה ?. הפריחה בחזה חלקה ובפנים קצת בולטת
למיטב זכרוני גם הילדים שלי "פרחו" בגילאים האלו
19/05/2016 | 18:57
63
אם אני זוכרת טוב אצלנו זה יוחס להנקה (משהו בקשר להורמונים).
ואוו...נשמע לי טיפול לפריחה שאולי
20/05/2016 | 19:46
8
81
אולי לא חובה לתת....
צריך לפני שמתחילים למרוח את כל אלו על התינוק  להבין
למה בכלל זה הגיע לשם
יש אכן פריחות רגילות לתינוקות רכים, שעוברות ללא כל טיפול מיוחד
פרט לשטיפה במים
ואולי בימים חמים לשטוף במים יותר מפעם ביום
יש פריחות אחרות שנובעות מאלרגנים  שונים
קשור  למזון / מגע  באוייר /מגע בעור וכו...
בדר"כ חיסון צהבת לא אמור לגרום לפריחה
הייתי  מתייעצת עם רופא עור כדי להיות בטוח
אומנם מה שהרופא שלך רשם זה לא טופל אגרסיבי
אבל נראה לי לא הגיוני להעמיס שכבות של שומן על עור התינוק
שאולי העור צריך בדיוק משהו הפוך...
 
?...
 
אפרופו משהו הפוך
21/05/2016 | 05:51
7
105
אני חסידה אדוקה של קורנפלור - לא רעיל, עולה אגורה בערך, ובעל תכונות קסם בעיני לכל מיני כולירות של העור (למשל ישבנים תינוקיים אדמומיים) וכל מיני גירודים למיניהם (לא רק בחזה )
21/05/2016 | 20:45
6
69
תמיד מעדיפה קורנפלור
רק לקחת בחשבון שזה משאיר אמבטיה של תינוק
שנראת זוועה
אני התכוונתי בלי אמבטיה
22/05/2016 | 03:45
5
87
סתם לפדר את העור הפורח בקצת קורנפלור ו"למרוח" את האבקה על הפריחה (היא נופלת אחר כך - לא נדבקת - וזה גם בסדר)
אוקיי...
22/05/2016 | 12:56
4
74
אני לא הבנתי אותך נכון
 
ממרומי חמישה ילדים עדיין  לא יצא  לי לפדר עור פורח ישירות עם  קורנפלור
רק באמבטיה עם  מים
מזל שהשרשור הזה דווקא השבוע
22/05/2016 | 22:49
1
105
שבוע שעבר קניתיקונפלור לצורך בישול  והילדים שאלו אותי מה עושים עם האבקה הזאת.....
 
אם הייתי אומרת שאפשר לעשות עם זה אמבטיה- הם ישר היו רצים לנסות
 
23/05/2016 | 22:00
43
קרעת אותי מצחוק
יש לך ילדות בחמישייה?
27/05/2016 | 20:39
1
45
קורנפלור היא אבקת קסמים מדהימה שפותרת - בפידור ישיר ויבש, בלי מים -  את רוב בעיות הגירוד במקום-שיש-רק-לבנות   (זה פתרון משולב - גם פסיכולוגי וגם פיזיולוגי).  אני ממליצה בחום.... 
 
בנוסף, להבדיל מטאלק - היא לא רעילה, לא מסרטנת ואפילו נטולת גלוטן
רק בננות
28/05/2016 | 14:43
22
אבל רק אחת עדיין בשלבי הטיטולים
כל השאר גדולות
 
אאמץ את שיטת הפידור לשעת צרה שלא תבוא חמסה חמסה חמסה
איך היה השבוע שלי
19/05/2016 | 19:02
19
26
משהו קטן וטוב
19/05/2016 | 19:04
7
35
מסיבת יומולדת בגן
19/05/2016 | 23:38
3
171
לבן הצעיר וזה בכלל עוד לא היומולדת שלו..... בגלל מסיבת סוף שנה והחופש הגדול חגגנו השבוע לילידי חודשים יוני ויולי
ראינו בגן ילד שמאוד אהוב על חבריו, התרשמנו כמה ההתנהגות שלו בוגרת (אפילו שהוא מהצעירים) וראינו כמה שהוא שמח וחייכן (במיוחד בהשוואה לילדי היומולדת האחרים שהיו די קפואים)
היה לנו הרבה נחת .
 
בגלל המסיבה הגענו לעבודה באיחור, אז גם היה יום קצר בעבודה... פעמיים כיף  
 
נחת
20/05/2016 | 12:15
18
נשמע מעולה
21/05/2016 | 05:53
1
62
בן כמה (כמעט) חתן השמחה?
אוטוטו בן חמש
22/05/2016 | 22:50
3
השתלמות נהדרת שהייתי בה
21/05/2016 | 09:13
136
אני מאוד אוהבת להרחיב את הידיעות שלי וללכת להשתלמויות והלכתי להשתלמות של 2 נשים נפלאות שמלמדות מוסיקה ותנועה וקיבלתי מלא רעיונות וגם הכרתי גננות אחרות.
 
הגעתי לשם קצת לא מרגישה טוב ומהר מאוד האנרגיות דבקו בי ויצאתי משם עם חיוך ענקי וכמובן עם מלאי של כמה דיסקים ממש שווים להוסיף לאוסף הדיסקים הענקי שכבר יש לי עבור הגן
רק בשני חזרנו אז הנופש כיכב גם השבוע
22/05/2016 | 06:42
1
71
בחמשוש פורגנתי בלילה לבד אז החלטתי בנוסף לסידורים השוטפים להשקיע ולטפח את עצמי בתספורת חדשה פדיקור, מניקור ועוד. היה ממש כייף והבעל שבדרך כלל לא מתעניין  שמח לקבל אישה משודרגת.
22/05/2016 | 21:05
2
השתלמות
20/05/2016 | 11:52
6
198
חזרתי מהשתלמות קצרה (שבועיים וקצת ) בארה"ב. היה מקסים.
מה עושים עם הטעם של "עוד" ? במיוחד בגלל שהנסיעה הצליחה להמחיש לי שהחיים יכולים להיראות אחרת.
סליחה מראש על השאלה הטיפשית. חזרתי כבר לפני שבוע אבל התחושה לא עוברת.
 
אולי את עוד בג'ט לג ובגלל זה התחושה לא עוברת ..וברצינות :
20/05/2016 | 18:22
3
152
אם נשאר טעם של "עוד" - אז כנראה באמת היה מוצלח...  
לדעתי, תמיד אפשר לחשוב שהחיים יכולים להראות אחרת, אבל תלוי כמה רוצים את זה ומה המחיר שצריך לשלם בשביל זה.
מתוך ההודעה אני יכולה לחשוב על שני נושאים שנסיעה לחו"ל יכולה להראות ולהציף שהחיים יכולים להראות אחרת והם מאוד שונים:
- בן הזוג יודע להתמודד עם ניהול הילדים והבית 
- העבודה/ המשכורות החיים בחו"ל יותר טובים.
לכל אחד מהנושאים הפעולה לקידום השינוי  שונה אבל בסופו חוזר למשפט למעלה : תלוי כמה רוצים את זה ומה המחיר שצריך לשלם בשביל זה.
 
המשפחה היתה איתי .
20/05/2016 | 19:58
1
142
בג'ט לג ,זה היה יותר גרוע לא רציתי לפרוק את המזוודות כי אולי אסע שוב.
אבל ברצינות: טיילתי דיי הרבה בחיי אך אף פעם לא גרתי תקופה ממושכת במקום אחד בחו"ל וזו חוויה שונה מטיול.
חייתי את אותם חיים כפי שאני חיה בארץ עם משפחתי אפילו כולל עבודה וזה היה כל כך שונה מהארץ . הרבה יותר נעים ואני לא יודעת בדיוק מה גרם לזה.
כי גם בישראל אני חיה חיים ממוצעים ודי נוחים וגם שם היה די נוח ולא יותר. אז מה עשה את החוויה כל כך שונה. טוב כנראה שאני סתם מגזימה. זו כנראה חביבות היתר שלהם והנימוסים המופלגים ששבתה אותי אבל אומרים שזה לא אמיתי
מבינה אותך אני חיה בחו"ל ואומנם נכנסים לשגרה
21/05/2016 | 09:17
140
מסוימת כמו בארץ אבל עדיין זה שונה.
יש יותר זמן לטייל, יש זמן לתחביבים, יש יותר כבוד לזמן משפחה וזמן עצמי מבחינת העבודה ויש גם סוג של שקט להיות רחוק מכולם.
 
יש משהו קסום בלגור בחו"ל גם אם אתה נמצא בשגרה כמו בארץ, זה מאוד שונה בעיני- לטוב ולרע.
לגבי העבודה
21/05/2016 | 05:42
106
תוהה למה הכוונה ב"עבודה יותר טובה" (ציינת את זה בנפרד משכר)
 
את מתכוונת מבחינת עניין/אתגר?
 
העבודה לא בהכרח יותר טובה - תלוי...
הו חזרתם - ספרי עוד על השהות!
21/05/2016 | 05:40
1
132
ביקרתם בוושינגטון בסוף? 
 
נשמע שמאוד נהניתם. השאלה לא טיפשית כלל.... ואפשר לקחת צעדים אקטיביים לשנות מיקום.
 
מצד שני הייתי לוקחת בחשבון שנסיעה של שבועיים היא לא "החיים הרגילים" - אז קצת לא פיירי להשוות לשגרה הקבועה.
בוושינגטון...
21/05/2016 | 10:10
143
היינו בנסיעה קודמת לפני 14 שנה.
בנסיעה הזאת היינו רק בפילדלפיה ובפרבריה עד לנקסטר ,הכי רחוק שנסענו.
האמת שכל השנים פזלתי החוצה, אבל זה לא קרה.
החיים שלי שייכים לכאן. אם אמשיך לחפור בנושא , אני עוד אמצא את עצמי נוסעת שוב, מכיון שכל כך קל היה לחיות שם, בארץ ללא הגבלה הזאת... אז החלטתי לרדת מהנושא והזמן יעשה את שלו. כמו מי שאמר בפאנל ההוא בחדשות אתמול לרוני דניאל "אין לנו ארץ אחרת ,אתה רוצה לשנות, תשנה מבפנים".
מנסה להתלות במשפט הזה , מכיון שיש הרבה סיבות טובות לרצות ללכת.
וסליחה על הפאתוס.
שבוע קצת קשה
21/05/2016 | 09:11
176
לא קל לחזור לגור עם ההורים, גם אם זה זמני...
הם די משגעים אותי ומתערבים הרבה
 
בגזרת הביורקרטיה וטיפולי השיניים- נאלצתי להתווכח שם עם המרפאה שיזיזו עניינים קצת יותר מהר ולא יעבדו בעצלתיים כל פעם רק שן אחת אלא יותר בכל טיפול, במידה וזה אפשרי כמובן. השבוע יש לי  4 תורים בשבוע וכל תור אמור להיות 45 דקות כך שמקווה שזה יזיז עניינים.
 
בגן שעבדתי בו יש המון בלאגן ומנסה לעזור מרחוק -לא פשוט...
 
התחלתי לשלב עם טיפולי השיניים פה גם בייביסיטר לילדה מתוקה וזה נחמד-גם מעבירה זמנים ריקים (כי כל החברות עובדות ובערב עסוקות עם הבעלים אז יוצא שאני רוב היום לבד) וגם מרוויחה קצת
שבוע כמעט מושלם
22/05/2016 | 23:33
2
132
בתי האמצעית עברה את המבחן לחגורה שחורה בטאי קוואן דו. היא בת 10 וכבר 5 שנים לומדת טקד (מחצית חייה!). כולנו גאים בה מאוד.
 
נסתיימה שנת הלימודים בביה"ס לעברית של סוף השבוע - מה שמוריד מאיתנו וואחד עז כבדת משקל.
 
נסיעת עבודה מוצלחת מאוד שכללה גם "לג" אחד ובו שידרוג מזליסטי למחלקת עסקים שהיתה ריקה כמעט לגמרי - ראו תמונה. דובר במטוס של אייר צ'יינה - השירות היה מעולה והשמיכה היתה "כמו בבית" (עם ציפה מבד).  התמונה צולמה שניה לפני שנרדמתי ל-8 שעות...
 
לבסוף - נגד עין רעה - היום במסיבת הסיום של ביה"ס לעברית מישהו הביאה מין פיתות כאלה שהיא התגאתה שהם נטולות גלוטן ובמיוחד הביאה לי את המגש כדי שאתכבד. אז התכבדתי.....  אחרי רבע שעה היא הגיע כדי להתנצל ולומר שבעצם היה כתוב ללא GMO (כלומר ללא רכיבים מהונדסים גנטית) ולא Gluten- free . האמת היא שזו אשמתי - הייתי צריכה לדרוש לראות את העטיפה בעצמי - אבל היא היתה כל כך משוכנעת ומעודדת שנראה לי פרנואידי לבדוק אותה, מה גם שדובר באישה מאוד משכילה (אחת שקשה להאמין שסובלת מכשלים בהבנת הנקרא)
 
ועכשיו אני חוזרת למיטה/שירותים לרחם את עצמי...
אוי ! תרגישי טוב !!
22/05/2016 | 23:51
1
84
כל הכבוד לאמצעית! לאן מתקדמים אחרי חגורה שחורה??
 
 
תלוי מי... היא פורשת בשיא
23/05/2016 | 05:16
109
האמת שכבר חצי שנה בערך היא מבקשת להפסיק, אבל הוריה הלוחצים הודיעו לה שתוכל להפסיק רק אחרי שתקבל חגורה שחורה כי אנחנו כבר כה-קרובים....
 
אבל לממשיכים נדמה לי שיש דרגות בחגורה השחורה - דאן 2, דאן 3 וכן הלאה. אני לא 100% סגורה על זה. צריכה לשאול את האב המסור (שהוא במקרה או שלא במקרה גם מכור לט ק ד) אבל הוא בנסיעת עבודה.
"104 ימים יש בכל חופש קיץ ואין שום בי"ס בכלל....."
19/05/2016 | 19:31
8
243
ככה מתחיל הפתיח לסדרה המצויירת הנהדרת פינאס ופרב.
המציאות פחות נהדרת .....
אנחנו כבר שקועים עמוק בנסיונות לתכנן את החופש הגדול מבחינת סידור לילדים.
אנחנו שמחים שאנחנו לא בארה"ב ואין לנו 104 ימי חופש  קיץ, אבל גם עם  ה 62 ימים של החופש בארץ זה פשוט בלתי אפשרי!
לקייטנות העירוניות לילדי הגן ניתן להרשם רק מה 14.06! נראה לי שבראשון ליולי יהיה שם בלאגן.... לארגן שיבוץ לכ"כ הרבה ילדים תוך פחות משבועיים נראה לי בלתי אפשרי.... מה אם לא יהיה מקום לבן שלי? 
פה באזור כבר יש "יריד קייטנות". זה נראה לי בכלל טירוף.
איפה הימים שהיינו נשארים לבד בבית ורואים בערוץ 1 6-6???
מה קורה בחו"ל בחופשות ? האמא מפסיקה לעבוד??
 
העסק קל לי יחסית, גם כלכלית וגם ארגונית
20/05/2016 | 12:15
2
189
הילדה (8) בכיתה ב', מה שאומר שגם הקיץ עוד יש לה קייטנת בית ספר מסובסדת ב-3 השבועות הראשונים. אני לא דואגת בגלל מועד ההרשמה, לכולם יש מקום. אחר כך יש פה 3 שבועות קייטנה פרטית מאוד נחמדה שהיא הייתה בה בקיץ שעבר והיא רוצה שוב, זה במחיר הוגן ביותר שוווה לכל נפש (מתוך אידיאולוגיה של מנהלת הקייטנה). אז היא מסודרת עד אמצע אוגוסט במחיר סביר.
לילד (11) יש קייטנה ("קייצת") חינם כל יולי בביה"ס שלו, כי הוא בחינוך מיוחד. אבל 99% שהוא לא יסכים ללכת לשם, כמו שהיה בקיץ שעבר. חבל, אבל אין מה לעשות. הוא יצטרך להעסיק את עצמו בבית בלי להפריע לי יותר מדי לעבוד, כי אני עובדת מהבית.
גם האמצעי שלי ילך לקייטנת בי"ס (למרות שאינו רוצה)
20/05/2016 | 18:28
1
123
בשנה שעברה היו שם תכנים טובים ומעניינים ורוב החברים מהכיתה גם השתתפו. ואיתו זה הכי קל כי גם יש קייטנות אחרות שמתאימות לו להמשך החופש.
 
הגדול בחר קייטנה יעודית לחוג שהוא אוהבת שתעסיק אותו לכל החופש (ועל הדרך נשלם הון), אבל לפחות תהיה לו מסגרת ולא כל היום מחשב......
 
אבל עד עכשיו לא ברור לי מה עושים עם הצעירים יותר  ולמה לילדי הגנים אין קייטנה מסובסדת במחיר של ילדי בית הספר ??
 
אצלנו יש קייטנות לילדי הגנים 3 שבועות ראשונים
21/05/2016 | 03:56
76
הן פועלות במתכונת דומה לקייטנות בתי הספר (קייטנה שממוקמת בגן עצמו), רק שהן לא קשורות למשרד החינוך אלא למועצה. המחיר שלהן הוא משהו כמו 650 שקלים, איפשהו באמצע בין המחיר המסובסד של קייטנות בית הספר הממלכתיות לבין המחיר של קייטנות המתנ"ס לתלמידי בית הספר.
ובהחלט הסתמכתי על קייטנות הגנים האלה כשהיו לי ילדים בגן. האמת שחשבתי שבכל יישוב יש דבר כזה...
השנה אני עוד לא ממש מתמודדת עם זה
20/05/2016 | 23:52
87
מבחינת הסידורים לילדים שהם עדיין "פרטיים" ומכסים אותי,
פחות או יותר.
להערכתי אני אצטרך לפתור רק 4-6 ימים בקיץ, אולי בחופשה משפחתית כלשהי...
בשנה הבאה... נצטרך להתחיל לדאוג
איפה יש 104 ימים? היכן מתרחשת הסדרה?
21/05/2016 | 06:02
124
אצלנו היום האחרון לשנה"ל השנה הוא ה-20 ביוני (היה צריך להיות ה-17 אבל הוסיפו יום אחד הארכה במקום איזה 9 במשך השנה שבוטלו בשל שלג. לא ממש עסק טוב לצד של ההורים....)
 
ושנה"ל הבאה מתחילה ב-29 לאוגוסט.  אז זה 70 ימים בערך.
 
גם פה יש קייטנות למכביר אבל עונת ההרשמות מתחילה בראשון לינואר. והאמהות המסודרות/אחראיות דואגות לעניין בינואר. 
 
יש המון המון מבחר בכל מיני מחירים. גם פה הכי זולות הן אלה בביה"ס שמופעלות על ידי וועד ההורים והרווחים הולכים חזרה לוועד ההורים/רווחת התלמידים. רוב המפעילים הם המורים הקבועים.
 
האמהות הפחות מסודרות - ע"ע שפחתכן הנאמנה - מחליטות מאוחר יותר.  אצלנו יש ביקוש השנה לקייטנת טאי קוואן דו כמו תמיד (שתיים מהבנות לומדות טקד), לקייטנת כלי נשיפה/טרומבון, ולקייטנת לה קרוס (מין משחק כדור).
יחידת הרישום היא בד"כ לשבוע - כלומר אפשר לערבב כל עוד כל קייטנה היא לפחות שבוע.
 
אנחנו במילא צריכים עזרה רבה - בין בקיץ ובין בשנת הלימודים - כך שיש לנו עזרה.
 
אצלי בת -12 מסרבת לכל קייטנה, זו כבר השנה השניה. מאחר שיש או-פר בבית און אנד אוף אז אני לא מכריחה. במשך השנה יש לה כל כך הרבה פעילויות והתחייבויות שמגיע לה לנוח/לישון עד מאוחר (מה שלאחרונה הופך חביב עליה יותר ויותר).  חוץ מזה שתי חברותיה הקרובות גרות במרחק 40 ו-140 מטר מאיתנו - אז אני מניחה שהיא והן תבלינה הרבה על "ציר המספרים" הזה שבין שלושת הבתים שלנו.
בבתי ספר יהודים זה בכלל סיוט
21/05/2016 | 09:04
150
כי יש חופש גם בחגים יהודים וגם בחגים אמריקאים (חגים לא דתיים)- כל שבוע שני כמעט יש לפחות יום חופש
 
האמת שלפי מה שראיתי אצלי בגן- רוב האמהות לא עבדו כך שלא הייתה בעיה. בארה"ב גם יש קייטנות בתוספת תשלום בגנים/בתי ספר עצמם.
 
מה לגבי קייטנת אימהות- יש אפשרות כזו?
אני כבר כמעט סגורה לקיץ לפחות בתכנונים
22/05/2016 | 06:30
83
הגדולה תהיה 3 שבועות בקיטנה שמפעילה הצהרונית שלה (מחיר שפוי) ואחר כך תהיה בקיטנה שעולה הון כסף אבל גם נותנת המון פעילויות למשך 3 שבועות נוספים. אחרי כן תהיה כשבוע בלי סידור, מקווה שתסתדר בין סבתא לחברה לבת דודה איכשהו עוד לא קבעתי.
הקטן חודש ושבועיים בקיטנה דרך הצהרונית שיש לנו בגן, אין לנו בעיה בשיבוץ לפחות לא בחודש הראשון שכולם כמעט נרשמים וממשיכים באותו מקום בשבועיים הנוספים מקוה שלא יהיה כאוס בכל מקרה גם אם לא בגן יהיה באחד הגנים השכנים. שבוע נוסף מצאתי דרך חברה עוד לא נרשמתי אבל כל החברים שעוד מחפשים סידור ילכו לשם אז אין לי ממש אופציות אחרות לבחירה.
זהו, יעלה הון ובסוף עוד אצטרך למצוא להם סידור לכמעט שבוע נוסף כי בדרך כלל לוקחת שבוע באוגוסט ואחרי המעבר השנה לא נראה לי שאוכל לקחת יותר מיזה.
אצלנו זו פונקציה של כסף
24/05/2016 | 09:11
57
המתנ"סים (שמפעילים את הצהרונים בעיר, חברת בת של העיריה) פירסמו מחירים לפני שבוע וחצי. "זכינו" במקום שני או שלישי בארץ מבחינת יוקר הקיטנות לגילאי הגן, אלה שהעירייה מארגנת
בעקבותיהם צעדו כל הקייטנות הפרטיות שהחלו לפרסם. המחיר כמובן גבוה יותר בכמה מאות שקלים אבל התוכן יותר עשיר.
 
אצלי הם עוד בגילאי גן אז להישאר בבית זו לא אופציה, יש לנו עוד כמה שנים עד אז.
אני זוכרת שאני כילדה ישבתי ימים שלמים מול הטלויזיה ושיעמם לי בטירוף. חושבת שצריך מסגרת כלשהי לפחות לחלק מהתקופה (אני הלכתי עד גיל יחסית מאוחר לקיטננות, כולל כל מיני קיטנות "בוטיק" כמו אנגלית וכו).
19/05/2016 | 21:54
3
5
צילום ניובורן | תינוקות קטנטנים
19/05/2016 | 12:25
91
מזל טוב לכל האמהות הטריות , אני מצלמת תינוקות רכים, בבית הלקוחה או אצלי בסטודיו, סאשן של 2.5 שעות.
המחיר נוח, התמונות מקסימות..
אשמח שתפנו אל 0544771436
התקן מירנה
18/05/2016 | 13:20
60
השתמשתי הרבה שנים בהתקן מירנה, כשהגיע מועד להחליף לחדש קניתי את ההתקן והלכתי לרופא נשים, אבל הוא המליץ לי לעבור לגלולות, ולבדוק אם זה ישפר מצב עור הפנים שלי (היה לי אקנה) וזה באמת שיפר.
עכשיו אני משתמשת בגלולות וההתקן נשאר ואי אפשר להחזיר אותו לבית מרקחת. ההתקן מאוד יקר. אשמח למקור אותו עם הנחה ב450 ש"ח במקום 750. ההתקן חדש וארוז. מי שמעוניינת תצרו קשר בkoyfmanm6@gmail.com

 
פורומים חדשים בתפוז
15/05/2016 | 12:14
22
 עונה חדשה של "המירוץ למליון" עולה למסך, והפורום חוזר לפעולה!
אז בואו נצא לסיבוב מסביב לעולם עכשיו בפורום המירוץ למליון!
 
 יש לכם שאלות לגבי תביעות סיעוד נגד חברות הביטוח?
עכשיו בפורום תביעות ביטוח סיעודי תוכלו לקבל מידע מקצועי ומהימן!
 
 חושבים על מעבר לאוסטרליה? יש לכם שאלות בנוגע לתהליך?
היכנסו עכשיו לפורום הגירה לאוסטרליה בתפוז!
מפגש אמהות בהרצליה?
19/05/2016 | 15:36
1
60
היי. אני אמא פעם ראשונה עם תינוק בן חודש ושבוע.
מחפשת מפגש בהרצליה אשמח לכל המלצה
איריס
מזל טוב!
19/05/2016 | 19:01
47
כדאי לך לפרסם את המודעה בפורום הורים לתינוקות שם יש יותר סיכוי למצוא חברות למפגש עם ילדים בגילאיים צעירים.
שרשורפואי - לכל ברואי תבל
17/05/2016 | 02:14
3
26
מה יהיה עם ?
17/05/2016 | 02:19
2
186
 
יש וטרינרית בקהל? או נשואה/קרובה של וטרינרי/ת? או סתם בעלת נסיון?
 
החתול החביב עלי סובל שוב מדלקת חניכיים. הוטרינרית שמה אותו של 3 שבועות של אנטיביוטיקה. זה כבר סיבוב שלישי שלו.  אוף....
 
זה מסוכן עבורם כי דלקת חניכיים רצינית מגיעה להם להם ללב (אצל חתול המרחקים קצרים...גם אצל בני אדם בעצם)
 
מישהי מכירה/ניסתה/מכירה טיפים?  לקחתי אותו לניקוי שיניים אבל כל פעם אי אפשר לבצע אותו כי יש לו דלקת חניכיים
 
הוא לא כל כך קשיש - לדעתי בן 5 בערך (הוא אומץ בגינה אז זה על פי הערכת גיל בזמן האימוץ)
 
כמובן שמדובר בחתול נשמה ולא בחתולה הביצ'ית (שפחות קרובה ללבי) .  היא, קסנטיפה חתולית שכמותה, בטח תחיה לנצח
 
 
לא מבינה בזה בכלל רק
17/05/2016 | 06:45
1
94
גם אצל בני האדם דלקת בחניכיים היא סבל וכאב אז בטח אצל חתול שלא יכול להסביר מה כואב לו.
מקווה שתבוא מישהי עם תובנות וידע יותר טוב משלי.
 שולחת לך מכאן איחולי בריאות מהירים ומלאים.
תודה
19/05/2016 | 06:22
57

נקווה לטוב. בינתיים בכורתי מקפידה על מתן האנטיביוטיקה בקפידה. כל בוקר וערב היא מפוררת לו אותה לתוך גוש קטן של אוכל רטוב טעים, מניחה אותו על כפית ומאכילה אותו בסבלנות. מרוב שזה טעים הוא מלקלק היטב את הכפית בסוף וכך אנחנו יודעים שהכל "נכנס". הוא גם נהנה מאוד מהיחס וההגשה האישית
 
אגב, בשל הכותרת המקורית שלי עלה בדעתי עד כמה קרובות המילים "בריאות" = health ו"ברואים" או "בריאה" (כלומר creatures or creation)
 
דיכאון קשה אחרי לידה
15/05/2016 | 12:53
32
328
שלום לכולן, אני מקווה שאני בפורום הנכון ואם לא, אשמח שתפנו אותי.

אני בת 32, חודש אחרי לידה רביעית (הגדולים בני 10,8.5,6)... ההריון לא היה הכי מתוכנן, מאמצעו נתקפתי בדיכאון קשה ורציתי להפיל אך לא הייתי מסוגלת גם בגלל השבוע המתקדם שבו הייתי. קיוויתי שזה יקרה לבד ונשים הכל מאחוריי ואמשיך הלאה... נתקפתי חרדות קשות, לא יצאתי מהמיטה ולא תפקדתי בבית, בקושי אכלתי ושתיתי. ניסיתי לעבוד על עצמי והיו ימים טובים יותר, אך עד הסוף קיוויתי בסתר שמשהו ישתבש.
אם להיות כנה, יתכן שהעובדה שהתפללתי כ"כ לבת אחרי 3 בנים והייתי בטוחה שזו בת וגיליתי שזה בן, תרמה למצב. מעל לכל ביקשתי בריאות, ללא קשר למין וב"ה תינוק בריא ושלם. אבל לחשוב שלא תהיה לי בת, קשה מאוד. כל ההריון חשבתי לעצמי לשאני הורסת את המשפחה היפה שבניתי, שעדיף היה להישאר עם 3 בניי האהובים שגדלתי במרווחים צפופים  בגיל צעיר, בשמחה...
קיוויתי שמצבי ישתפר לאחר הלידה אבל לצערי כ-3 ימים לאחר הלידהה הייתי ממש כאדם חולה, הרגשתי שאני מאבדת את השפיות! הקושי של לחזור לטפל בתינוק אחרי שיש לי ילדים עצמאיים שלא תלויים בי, היה כבד מנשוא, לא יצאתי מהמיטה במשך ימים שלמים לא הכנסתי פירור או טיפה לפה, בוכה, מחשבות טורדניות של "למה הייתי צריכה את זה", רוצה את החיים שלי בחזרה, עד שמצאתי עבודה נוחה והחיים נכנסו למסלול נוח וטוב, למה לא הערכתי, למה הייתי צריכה להכניס את עצמי לזה ולמה לא חשבתי לעומק, עד שהילדים גדלו ואפשר להנות ולהיות חופשיים יותר , שוב תינוק, לקום בלילה, שיניים, להכניס שוב למעון... 4 ילדים זה גדול עליי, זה קשה לי, לא רוצה את כל זה, לא  רוצה! קחו את זה ממני, לא רוצה" הייתי צועקת מרוב שהמחשבות אכלו לי את המוח, מחשבוות קשות מאוד, צעקתי דיי דיי, היו לי רעידוות בגוף, דפיקות לב חזקות, הרגשה מחרידה,  לא תפקדתי בבית בכלל בכלל! כל היום מריצה סטים בראש איך אסתדר, איך אתן תשומת לב לכל אחד, מה אני צריכה תינוק עכשיו בבית, מה לי ולתינוקות, לא רוצה לגדל עוד ילד מההתחלה! מפחדת לאבד שליטה ולפספס משהו.. מה לי ולעגלה, כבר לא יודעת מה זה, כל עולם התינוקות הזה, מבינה שלא התגעגעתי לזה בכלל, אז למה עשיתי את זה לעצמי? כעסתי על עצמי נורא נורא והצטערתי על ההריון הזה, התינוק המתוק הזה פשוט לא נראה לי קשור למשפחה שלנו ואני כל הזמן  חושבת שהייתי רוצה לחזור לחיי הקודמים בנחת, לא רוצה לחשוב ככה אבל זה לא עוזב אותי, כל היום מחשבות טורדניות וחוסר חשק ועניין... היום אני יותר מתפקדת אבל בראש עדיין אותו הדבר
מישהי עברה משהו כזה ויכולה אולי להרגיע ולתמוך? אשמח מאוד, כי למשפחה שלי כבר נמאס לשמוע...
כל היום מחשבה
15/05/2016 | 13:00
1
241
של למה לעזאזל לא הפלתי? למה לא עשיתי הפלה?? למה חשבתי שיש לי סבלנות וכוחות לגדל עוד ילד?? כמה כעס היה לי ל עצמי... הגיוני לחשוב ככה אחרי שהילד כבר בידיי?? מנסה לחשוב שזו מחלה שגורמת לי לחשוב ככה אבל כואב לי שככה אני מרגישה! הרופא אבחן דיכאון, אמר שטיפול פסיכולוגי יקח זמן ורשם תרופות נגד דיכאון ונגד חרדה, בנתיים לקחתי 4 נגד חרדה, ואני מפחדת להתחיל עם נוגדי הדיכאון. מצד שני זה לא עובר כבר הרבה זמן... אני עדיין לא מצליחה לראות את הטוב, רק רע ושחור, כל היום תסריטים רעים על כמה קשה הולך להיות לי, לא רואה את הטוב שבילד החדש ולמה הייתי צריכה את זה
עצוב לשמע
15/05/2016 | 16:42
151
את הקושי שלך,
מציעה לך קודם כל לגשת לרופא ולקבל תרופות נוגדות דכאון--
עד שתתחזקי. ותרגישי שאת מתגברת.
אני מבינה את הקושי--אבל, את יכולה להעזר בילדים הגדולים שיטילו ויטפלו 
קצת בתינוק.
התינוקות גדלים וכמו שהשתחררת מהטיפול האינטנסיבי בהם--את תגיעי גם לשלב הזה איתו. אני בטוחה שעכשיו יהיה קל יותר בזכות הגדולים.
אני קוה שיש לך מי שיכול לעזור פיזית--ולאפשר לך לצאת עם חברות,
להשתחרר ולהתאורר.
מאחלת לך התרגעות והרבה טוב.
זה נשמע כל כך קשה אבל את לא צריכה לעבור
15/05/2016 | 17:43
2
203
את זה לבד בלי עזרה! אם אדם לא רואה טוב הוא מרכיב משקפיים, ואם לך כרגע יש בעיה באיזון במוח את צריכה תרופה. תלכי מחר לרופא ותדברי איתו או איתה על כל הרגשות שלך, ותקשיבי ותקבלי את העזרה שיציעו לך. את לא צריכה להיות לבד ברגשות האלה ויש הרבה פתרונות לעזור לך!
לגמרי
16/05/2016 | 00:24
1
135
ממליצה לך לקבוע תור לרופא/ת המשפחה שלך בהקדם - יש הרבה מה לעשות ואין לך במה להתבייש.  לא "גנבת" את המצב הרפואי הזה מאף אחד וזו תופעה ידועה ונפוצה הרבה יותר ממה שחושבים
 
מאחלת לך בריאות במהרה 
קראתי שוב וראיתי שכבר ראית רופא
16/05/2016 | 00:31
155
משאירה את ההודעה הקודמת "שיהיה"
 
אבל לשאלתך - לדעתי זה נורמלי לגמרי המחשבה הזו של "למה לעזאזל הייתי צריכה את זה?"   קרה לי לא מעט.... (וזה מבלי שהגעתי לילד רביעי).
 
לגיטימי לחשוב בראש מה שבא לך - אל תרגישי אשמה! בעוד שבועיים התינוק יתחיל לחייך ואולי המצב ישתפר קצת.... [גיל חודש זה הגיל הכי  בעיני  - חיתול צואה כל 10 דקות ובלי שום חיוך/הכרת תודה. ואם מדובר בתינוק שקצת קשה לו עם עצמו - ויש כאלה יותר מאחרים - זה גם בא עם צרחות/בכי בילט-אין]. 
 
אם למשפחה שלך נמאס לשמוע אותך אני מציעה שיקחו אותו לטיול בחדר המדרגות 20 דקות ויתנו לך לנשום/להתקלח בשקט רגע.  ככה יהיה שקט גם להם ממך וגם לך מהתינוק.  תינוקות מאוד אוהבים שצועדים איתם....
תודה לכולן על התגובות
16/05/2016 | 10:01
26
235
מעודד לשמוע שאני לא לבד, זו פעם ראשונה שאני חווה את זה, אני תמיד החזקה וזו שעוזרת ותומכת ומייעצת לכולם, הם בהלם ממני, לא רגילים שאני ככה ולא יודעים איך לאכול את זה, אבל מנסים ומזל שיש לי אותם. הם גם באים בכל הזדמנות ועוזרים.
היום בכיתי לבעלי והוא עודד אותי מאוד וחיזק אותי, אבל ברגע שסיימנו את השיחה חזרתי לחרדות ולמחשבות.
אני מפחדת מכדורים כי יש תופעות לוואי (ושונאת תרופות כלשהן באופן כללי)...
אני קמה בבוקר בעצבות וריקנות, במחשבות תמידיות של כמה כיף אם הייתי ממשיכה בחיי איך שהיו ושאני לא רוצה את התינוק הזה. כמה שהוא מגביל אותי וכמה קשה יהיה לדאוג לצרכים של כל אחד מהם... הרחקתי במחשבות, עד לנכדים כבר, איך נעניק ומה יהיה... אתן לא רוצות לדעת לאן הלכתי עם המחשבות
ומפחיד שזה לא בשליטתי ועוד יותר מפחיד שזה לא עובר ומתגבר, ומשפיע על כל המשפחה. מפחדת שארגיש כך כל הזמן...
כבר לא יודעת מה נכון ומה לא, איבדתי קשר עם המציאות, הכל נראה שחור ,הכל נראה רע , מחשבות פסימיות, לא מצליחה להכניס מחשבה אופטימית שתרגיע אותי...
תודה שוב בנות יקרות.
 
יקירתי, תקשיבי,
16/05/2016 | 17:56
25
206
יש מצבים שמענה הגיוני ושכלי לא מועיל,
את הגדרת שאת בדיכאון--ואת הגדרת שאת בחרדה,
את יודעת שאלה מצבים של שינויים הורמונליים וכימיים בגוף--
לא אין לך שליטה עליהם, עזרה מבחוץ היא גם ובעיקר בעזרת תרופות.
יש מביניהן עם תופעות לואי מועטות ביותר--תקבלי מהן תקופה ותרגישי פיזית טוב יותר.
 
רק כדי להרגיעך--יש לי בת חולה מאוד--
המלה כנראה פחות מזיקה מהתרופות שעושות שמות לגוף--
אבל המחלה מסוכנת.
 
את לא במחלה מסוכנת אבל לך רע --תופעות הלואי לא משמעותיות,
אז אל תתעקשי, תיעזרי ותני לרופאים לעזור לך.
בעוד כמה חודשים תצחקי על הימים האלה--את סובלת בחינם.
 
מאחלת לך בהצלחה והרבה טוב.
וואו , תודה
16/05/2016 | 18:12
24
170
אני מרגישה שקשה לי מאוד, ש-4 ילדים זה גדול עליי מאוד, אין לי טיפת כוח פיזי ונפשי להתמודד עם הכל, שוב אני מוגבלת, שוב לגדל ילד...לא רוצה את זה, חרדות קשות מהעתיד וממה שזה יעשה לי לילדים ולזוגיות, כל היום סרטים בראש לא מרפים! מחשבות טורדניות!
 
לגבי התרופות - את מכירה אולי תרופה ללא תופעות? אני מפחדת בעיקר להתמכר (יש לי דודה קבוע על ציפרלקס) וזו תרופה שלפני שהיא מועילה, היא מחמירה את המצב בשבועיים הראשונים ורוב נוגדי הדיכאון הם ככה ויש לי שכנה שהתאבדה אחרי שהתחילה ליטול תרופה ומצבה החמיר.... אז מפחיד אותי.
 
מאחלת רפואה שלמה לביתך היקרה, שנדע רק טוב ובשורות טובות אמן! תודה רבה!
 
ואת צודקת אני ממש ממש ממש סובלת
16/05/2016 | 18:16
18
175
איבדתי צלם אנוש, לפעמים אני אומרת שהייתי מעדיפה כאבים פיזיים ולא את זה!
 
מחכה ומתפללת לימים שאצחק על זה, הלוואי שיגיעו במהרה!
 
ודווקא מעודד אותי לשמוע סיפורים וחוויות או סתם מילות עידוד רק משהו אופטימי להיאחז בו, אני צריכה שמישהו יגיד לי את זה, כי אני לא מצליחה להגיד לעצמי מילים טובות ומעודדות כרגע...
אז הנה משהו אופטימי
16/05/2016 | 18:51
17
195
יש לי יותר מארבעה ילדים,
והם כבר גדולים רובם נשואים.
והקושי בהיותם קטנים וצפופם--הוא קושי פיזי שנובע מקשיים טכניים--
כשמתארגנים נכון--אז הכל מתגמד.
וגידלתי אותם ללא כל עזרה מלבד שנינו בעלי ואני.
לי לא היתה אמא וחמותי לא היתה בשבילי מעולם,
והסתדרתי--אני בטוחה, שאם תיעזרי בכל המסביב,
(נכון שתרופות נוגדות דיכאון לוקח זמן שישפיעו--אבל אין להן כ"כ הרבה תופעות לואי)
והסיפורים שאת הבאת--זה כי אולי המצב שלה היה חמור ואחר משלך,
את נשמעת חכמה, ומפוקסת--ויודעת להגדיר, 
זה לא דומה לאחרות. אז תירגעי,
ואשמח שתבואי לשתף כשתרגישי טוב.
אגב, את רוצה שניפגש? קצת תתאוררי--אני ניידת. אין לי בעיה להגיע אליך.
זה יעזור לך? אז בשמחה.
את מקסימה
16/05/2016 | 19:38
16
171
גם אמא שלי אומרת שגידלה אותנו באהבה 4 ילדים בדירת 2 חדרים עם קשיים רבים...
 
אני עונה לה שהיום זה שונה, הכל אחרת, יש דרישות מהילדים, יש להם צרכים אחרים, צריך להיות קשובים ועירניים ולדעת מה עובר על כל אחד מהם, ההורים מעורבים יותר, צריך הרבה משאבים נפשיים להתמודד עם הכל, כל מה שקורה היום... הכל שונה ומלחיץ אותי מאוד מאוד !
אני תוהה האם זה נורמלי כל מה שאני חושבת ומרגישה, או שהמצב שלי מעצים את החרדות ומונע ממני לראות את הדברים הטובים. נראה לי שאקח את התרופה שרשם לי הרופא. אני חייבת לצאת מהמצב הזה!
 
אני גרה בבאר שבע, אם את מהאיזור, בשמחה! לצערי התנתקתי גם מהחברות ... טוב שיש לי משפחה ובעל תומך ב"ה. תודה רבה רבה לך!
רוצה לומר לך,
16/05/2016 | 19:48
2
155
שאני מכירה את הטיעון של פעם והיום,
ואענה לך שי דברים--
1)עבדתי בישוב פריפרי --אוכלוסיה סוציואקונומית חלשה.
   היו משפחות עם חיים של השרדות. הילדים שלהם--למדו התפתחו התחתנו והסתדרו,
  אני מדברת על עכשיו. לא על פעם. אז תני לילדים שלך זמן לגדול ולגדל את עצמם,
  הם יסתדרו בדיוק כמו שאתם הסתדרתם.
2)אני גרתי בדירה של 50 מ"ר --3 ילדים בחדר של 9 מ"ר.
    כשעברו דירה והכפלנו שטח ופיצלנו אותם כדי שהיה יותר מרחב--
   הם הפסידו המון--פתאום שמענו--זה שי, וזה שלי,
   והחברה הזו מפריעה, והחבר ההוא מיותר. 
   תאמיני לי--אם שמח בבית וכיף--אז ה'דאגה' איך היא ממש מתגמדת.
נכון, נקודה למחשבה
17/05/2016 | 08:55
1
137
מפחיד אותי שאני מרגישה שזה גדול עליי, מפחיד אותי שאני קמה כל יום עם תחושה של למה עשיתי את זה לעצמי?? למה הייתי צריכה אותו? לא נהנית מהטיפול בו, הכל טכני ויבש, לא מרגישה קרבה אליו... והוא כזה מתוק... כואב לי... כל היום חושבת למה לא נשארתי עם ה3 שלי, שכבר עצמאיים וגדולים, למה הייתי צריכה את הקושי הזה... רוצה להות העבודה ולהמשיך הכל איך שהיה.  אני חושבת על ההמשך, על השלבים בהתפתחות ונתקפת חרדה כי אין לי כוח לזה, אין לי סבלנות לתינוק. שכחתי כבר מה זה ולמה נכנסתי לזה שוב??
אם לא הייתי חייבת לקחת את הילדים לבי"ס הייתי כל היום במיטה כנראה..
איזה יופי!
17/05/2016 | 09:24
96
שאת לוקחת אותם לביה"ס.
תגידי ברך חזור אין בית קפה--לשתות קפה עם קוראסון טעים וחם,
לחזור אל הבייבי קצת אוכל ובינתיים להכין צהרים---
ולקרא קצת, ולראות תכנית בוקר.
להתרענן איפה שניתן.
 
בבאר שבע
17/05/2016 | 12:43
122
תעשי לעצמך טובה ותתקשרי ל"אם לאם". הם באמת נהדרות ויוכלו לעזור. תנסי, וזה חינם.
 
ובענין טיפול רגשי, באותו מקום, "אשה ב-שלה" הוא כתובת טובה מאוד לדיכאון אחרי לידה:
 
תגידי, אם הרופא היה אומר לך שאת צריכה משקפיים
17/05/2016 | 19:06
11
166
גם היית מסרבת לקחת? יש לך מצב רפואי שמצריך טיפול רפואי. אל תתחילי להאשים את עצמך, אין פה אשמה, זה לא גם עניין של הנסיבות, זה יכול לקרות גם בילד ראשון. זאת מחלה כמו דלקת אוזניים או כל מחלה אחרת, והרפואה המודרנית הצליחה למצוא לזה פתרון, אז למה להתנגד לקחת?
את ממש צודקת,
17/05/2016 | 19:12
123
אבל יש שתי בעיות בענין--
האחד, יש כאלה שחושבות--אתגבר ויסתדר. 
השני--דיעה קדומה שדיכאון ודומיהן--הן סטיגמטיות לבושה,
וזה כ"כ לא נכון--זה פשוט חוסר איזון כימיקלי--שפוגע באנשים מסוימים ולא באחרים,
בדיוק כמו רגישויות אחרות --לדלקות בדרכ השתן או אלרגיה ל---
 
אני מקוה שתקרא את דבריך--ותעזור לעצמה.
 
          
אני "מתה" על הטיעון הזה...
18/05/2016 | 07:20
8
188
כן! אני במקרה באמת צריכה להרכיב משקפיים ואני מסרבת להרכיב משקפיים (באמת. לא כמטאפורה) ואני מכירה אנשים שצריכים להרכיב מכשירי שמיעה ומסרבים להרכיב אותם ואני מכירה מספיק אנשים שהרופא רושם להם טיפול תרופתי למחלות פיסיות שונות והם לא לוקחים.
אויש נו...לדבריך,
18/05/2016 | 09:27
6
132
לא חבל? אם אפשר להעזר במכשירים ותכשירים שמקלים על החיים,
או שחוסר השימוש בהם--גורם להפסד?
מי שלא שומע טוב, וצועק כל הזמן מה? זה נעים?
 
ובאותה מידה אנחנו כבר לא רוכבים על חמור כדי להגיע למחוז חפצינו--
כל מה שפותח --זה כדי לאפשר חיים נוחים יותר ושלמים יותר.
 
ואדם בדיכאון--לא רק שהוא מפסיד את הסביבה--(לא רואה לא שומע לא נוסע)
הוא מפסיד את עצמו--יש בראש ובנשמה 'רעש' תמידי,
מאבדים את שמחת החיים, את הרצון---זה קשה,
אז כן כדאי להעזר במה שיכול להקל.
הרכבת משקפיים *מקשה עליי* את החיים הרבה יותר ממה שהיא מקלה
18/05/2016 | 09:30
4
24
סתם סקרנות שלי
18/05/2016 | 16:13
3
87
במה הרכבת משקפים מקשה עליך?
באמת שלא שמעתי על כך מעולם--ומלבדי כאן בבית כוווולם מרכיבי משקפים.
ולחלקם זה אפילו עושה עוד יותר מענין ומיוחד עם המשקפים.
 
אני מרכיבה רק משקפי שמש כל השנה--
כי מציק לי סנוור האור. ולא מרכישה קושי,
אז סתם ללמוד עוד משהו אשמח אם תסבירי.
אני יכולה לספר על עצמי... (אני לא הניק הזמני ההיא)...
23/05/2016 | 20:54
2
38
יש לי משקפי ראיה עם צילינדרים מאוד קטנים 
התרגלתי לראות את העולם קצת לא בפוקוס, אבל אני רואה טוב.
 
למה אני לא אוהבת את המשקפיים ונמנעת מהרכבתם:
- המשקפיים הם עוד משהו שצריך שיהיה להם נרתיק בתיק.
- אם הרכבתי את המשקפים בבוקרו של יום, למשך כל אותו היום אצטרך להרכיב אותם אחרת אהיה עייפה
- אני צריכה אותם לרחוק, כך שרוב היום גם ככה אני לא צריכה אותם.
- אני שונאת לדבר עם אנשים ולראות אותם דרך המשקפיים (לא יודעת להסביר מה מפריע לי בזה). 
- ובסוף יוצא שאם אני מרכיבה, אני מרימה אותם על הראש כמו משקפי שמש ואז השיער נתקע באפונים (או איך שקוראים לצ'ופצ'יקים האלה על האף).
בקיצור אין לי הרגל של שגרה עם משקפיים לכן אני כל הזמן שמה לב להמצאותם עלי. 
אז מה שאת אומרת
25/05/2016 | 07:11
25
שמי שלא מוכרחה משקפיים, המשקפיים יכולים להציק לה והיא יכולה להעדיף להסתדר בלעדיהם. זה נכון גם לגבי הטיפול התרופתי. מי שלא זקוקה לו באופן נואש, יכולה להסתדר בלעדיו.
 
מי שקשה לה מאד להסתדר בלי משקפיים -  לא יכולה לנהוג, לא מזהה אנשים ברחוב בלעדיהם - אין לה את הפריבילגיה של להגיד שלא נוח לה והיא תסתדר בלעדיהם. וכך גם עם הטיפול התרופתי בדכאון. בשלב מסויים הקושי כל כך גדול שמוכרחים להעזר בו.
הבנתי , לא בהכרח
25/05/2016 | 08:09
17
הסכמתי, כי את דיברת על בעיות טכניות--
אביזר שאת לא בשימוש רציף איתו---ואת צריכה למצוא לו פתרונות טכניים,.
הריני להציע כמה כאלה--למשל, לרכוש משקפיים קטנים וקלילים, ונרתיק בהתאם,
ואני מודיעה לך שיש בנמצא.
אגב, מכשיר הנייד הוא גם בעיה של נשיאה, ולא ראיתי מי שמותר עליו כי הוא מחייב שמירה או אחזקה ביד.
אם כך זה יותר רצון להשתמש באביזר מאשר הוא מעיק.
אבל לפחות איזה שהוא סיפוק סקרנות הצלחת לתת לי.
אני לא התמודדתי מעולם עם משקפים--והסובבים אותי עם משקפים מעולם לא התלוננו חוץ מאשר על רצון לחדש--אופנה מספר וכדו' וזה מה זה יקר, אלפים....
וכיון שצריך אז לא חוסכים. 
 
אוי כמה שאת צודקת לגבי הרעש!
18/05/2016 | 15:02
92
נכון, מחשבות בלתי פוסקות וחרדות ומחשבות שלא אסתדר ושהכל יהיה רע...
 
אובדן שמחת חיים ורצון.. ממש תיארת נכון זה מה שעובר עליי
 
אוווףףףף
אויש נו
18/05/2016 | 21:23
82
אז את מסרבת להרכיב משקפיים, וסבתא שלי היא בגיל שמתקרב לתשעים ומסרבת להשתמש במכשיר שמיעה למרות שממזמן היא צריכה. אבל רוב האנשים מבינים שאין סיבה לסירוב הזה וזאת סתם עקשנות שפוגעת בהם ובסביבה שלהם. אנשים שצריכים משקפיים ואז נוהגים בלעדיהם? לא רעיון טוב, מקווה שאת לא נוהגת באמת.
לי יש משקפיים מגיל צעיר אבל אחי היה צריך משקפיים מגיל ההתבגרות והוא סירב לשים, לא ראה כלום בלוח בבית הספר, והיה טינאייג'ר עקשן שיותר חשוב לו המראה החיצוני מאשר להיות מסוגל להשתמש באחד מהחושים הכי חשובים שיש לנו. אבל גם הוא התבגר ולטעמי מאוד יפה לו עם משקפיים עכשיו.
צודקת, כנראה לא לוקחת מפחד שישפיע לרעה
18/05/2016 | 15:00
11
אני רק לגבי הציפרלקס... אצלי לקח 3 ימים עד שהוא השפיע
17/05/2016 | 14:58
1
164
אחרי 3 ימים השמש ממש זרחה לי! ואחרי שבועיים ממש לא הצלחתי להבין למה לא עשיתי את הצעד הזה קודם כי אי אפשר היה הלסביר את השינוי בהרגשה שלי. לא היתה החמרה של המצב לרגע, להיפך. הוא רק השתפר וממש מהר...
מבחינתי זו היתה ממש הצלה. הייתי בבור שחור ועמוק, עם עננה שחורה שמרחפת מעלי כ-ל היום. היום אני שמחה רוב הזמן. נכון שיש ימים בהם אני עצבנית או כועסת (אבל הי, למי אין?) אבל זו לא שאלה שהכדורים האלה הצילו לי את החיים. חבל לסבול!
מעודד לשמוע!
18/05/2016 | 15:03
71
נכון, בהחלט עננה שחורה, כאילו נהרסו לי החיי וזהו הכל יהיה שחור מעכשיו... חס ושלום!
 
אז סתם הפחידו אותי מהתרופות...?
מניסיוני האישי עם תרופה נוגדת דיכאון
17/05/2016 | 18:20
2
171
לפני 6 שנים לקחתי תרופה נוגדת דיכאון בשם רסיטל. היא התחילה להשפיע אחרי כמה ימים, פחות משבוע, וההשפעה מיד הייתה לטובה. התרופה מאוד שיפרה את המצב. לגבי תופעות לוואי - היו קצת, אבל הן היו קלות, לא הציקו לי במשך הרוב הגדול של הזמן, ובהחלט היה שווה. לקחתי את התרופה במשך כמה חודשים ואז הפסקתי (בהדרגה, בהתחלה ירדתי לחצי כדור ביום ואז הפסקתי לגמרי). לא התמכרתי, הודיכאון לא חזר מאז, ולא נזקקתי מאז לתרופה. בקיצור - הניסיון שלי בהחלט חיובי ושונה ממה שאת מתארת שיקרה.
אז לאור דבריכן אני חושבת שאתחיל את התרופה
18/05/2016 | 15:06
1
117
אני ממש רוצה לעזור לעצמי ולא רוצה להרגיש ולהיות ככה כמו סמרטוט... ועם חרדות איומות שכאלה... זה לא חיים.
 
מה ההרגשה עם התרופה? אין יותר חרדות ודאגות..? כאילו מה, היא תביא לי שמחה ותשנה לי את המחשבה ..? תגרום לי לאהוב את התינוק...? מעניין...
 
 
כשתקחי את התרופה,
18/05/2016 | 16:19
116
ההורמונים והכימיקלים בגוף יאוזנו, ואז תחזרי להיות האדם שהיית.
כשתחשבי על 'בעיה' היא תופיע בגודל הטבעי שלה,
ולא בגודל 'המפלצת' שאת רואה היום.
 
את כבר אמא לשלושה גדולים יותר...אני בטוחה שהיו בעיות,
בעיה היא דבר נורמלי בחיים, ואדם נבון (ואני בטוחה שאת כזו) מתמודד
ופותר אותה. היא לא 'מאיימת'  עליו לאורך זמן.
 
כרגע--אין לך ראיה כזו. התרופה תעזור לך להגיע לשם.
 
בעקבות שרשור קודם
15/05/2016 | 07:10
11
382
שעסק בנושא פיטורים.

אני הרבה פעמים תוהה --הכיצד מנהלים
חושבים שבהנהגת "יד קשה" חוסר התחשבות ודרישות מוגזמות,
יוכלו להשיג את התוצרים אותם הם רוצים בסופו של דבר.
הרי לו היו קשובים יותר, מתיחסים יותר---יוצרים נאמנות מצד העובדים
למערכת אותה הם מיצגים--היו מפיקים הרבה יותר.

למה בשטח--זה לא עובד, ואנחנו יותר ויותר מוצאים 'בוסם' קשוחים.
מה דעתכן ניתן לשינוי?

יש שני צדדים למטבע
15/05/2016 | 12:36
5
168
מצד אחד מה שתיארת. מצד שני איפה שהבוס "רך" יותר והמערכת מאפשרת יש המון ניצול ואבטלה סמויה (יותר או פחות). בד"כ מישהו שהתנסה במערכת כזו הופך אח"כ למנהל קשוח ודורש יותר. זה לפחות מהניסיון המועט שלי (כעשור בשוק העבודה של "הגדולים", הייטק ומוסד ממשלתי).
לא חולקת על דעתך,
15/05/2016 | 13:23
4
106
אבל יש כמה דברים חשובים בענין,
1)האבטלה הסמויה שאת מדברת עליה, יכולה לנבע משני גורמים שנובעים מניהול לא נכון , בעיני.
   1)דרישה ממוקדת ענינית באוירה טובה לא מחייבת קשיחותוחוסר התחשבות.
      מנהל טוב (גם אנושי ומסביר פנים)אמור לבדוק אם העבודה מתבצעת, ואיך.
  2)דמויות נצלניות ועצלניות שלא עובדות ויוצרות אבטלה סמויה--ראשית--למנהל             תפקיד בענין ושנית הן יצליו להתעצל גם אצל מנהל קשוח, אם לא ידרשו מהם.
 
מה דעתך על זה, או באמת הפתרון הוא 'קשיחות' ואוירה של אין דרך אחרת.
 
אני איתך
15/05/2016 | 14:05
3
79
חושבת שדוקא מנהל שמתנהל בצורה נעימה יוצר יותר מוטיבציה.
לעניין הדמויות הנצלניות אז לצערי רואה את זה הרבה במוסד הממשלתי בו אני עובדת וזה קורה תחת כל סוגי המנהלים. אנשים ותיקים עם קביעות שאי אפשר לאיים על משרתם.
והנה חזרנו לשרשור
15/05/2016 | 15:23
2
73
לגבי פיטורים.
לאיים אפשר תמיד. 
לטעמי אחת הבעיות הגדולות היא, שמנהלים בממסד ערכתי /ממשלתי,
יושבים על תפקידם שנים רבות---
הם לא יוזמים, לא מאתגרים, וההגדרה שלהם, רצון ל'שקט תעשיתי'
וכשיש מישהו שרוצה 'להגדיל ראש'
מיד הוא מאיים על המערכת, (בעיקר על המנהל הקשוח)ו'חונקים' את הרצון שלו.
וכשאדם לא מאותגר, ומתחיל להשתעמם אז נוצרת אבטלה סמויה.
ובעיקר אוירה לא נעימה--
אפשר אחרת.....
אני חויתי זאת בעבודתי כמורה---עזבתי רק בגלל הרגשת ה'חנק'
ואני חווה זאת במערכת הבריאות שאני מכירה מקרוב מכמה פנים שלה.
אני בטוחה שך זה מתנהל בהרבה מוסדות 'קפואים' רק ריענון והחלפת תפקידים--
היו משנים הכל.
 
 
 
 
זה הולך ומשתנה
15/05/2016 | 15:31
1
58
אנשי ה"קביעות" של פעם שהיו לה משמעויות הולכים ויוצאים מהמערכת אם באופן טבעי או בעידוד שחל פרישה מוקדמת וכו. הדברים האלו הופכים לאט לאט (ממש לאט) להיות נחלת העבר ובהחלט מרגישים שיש שינוי. אין כבר כמעט דבר כזה מנהל שיושב באותו כיסא שנים על גבי שנים. במינימום - יש רוטציה בין תפקידים חופפים בגופים דומים.
מעולה, שמחה לשמוע.
15/05/2016 | 16:35
37
רק שיהיה מספיק תבונה למנהלי העל--
לא לשפוך את המים עם התינוק.
יש לאנשי השטח הרבה נסיון והרבה ידע מקצועי--
הם יכולים לתרום מזוית אחרת של עשיה.
מוסיפה מנקודת מבטי - מקום עבודה פרטי
15/05/2016 | 22:17
1
141
הכל תלוי בכריזמה של הבוס.
יש לנו צוותים בחברה שמובלים ע"י בוסים שונים.
יש שני צוותים שראשי הצוותים שלהם הם בעלי כריזמה של מנהיגים (במקרה או שלא במקרה הם גם בעלי דרגות קצונה - זה אולי נושא לדיון אחר), בצוותים האלו יש הרבה קשיחות אבל העיניינים מתנהלים באופן יעיל ועם מסירות לעבודה.
בצוותים שאין התנהלות כריזמטית / יד קשה - יש חיפוף של העבודה - אנשים יוצאים ובאים ללא מוסר.
 
לדעתי, הרבה מהנאמנות של העובד למקום באה גם מתוך דוגמא אישית וגיבוי:
אם הבוס דורש לעשות עבודה רבה אבל הוא בעצמו נעלם באמצע היום, זה לגמרי מוריד את המוטיבציה.
אם הבוס נוסע במכונית יקרה ואת לא מקבלת תוספת למשכורת - זה יוצר תחושת מרירות.
למה זה לא עובד? כי יותר קל לעבוד פחות ולדרוש מהעובדים שלך יותר וגם כי להיות קשובים יותר לעובד עולה לפעמים במשאבים וכסף (רואה אצלנו את היחס הטוב למשרתים במילואים ולאמהות, מתנות יומולדת שמקבלים מהמשרד וכד')
 
 
אחלק את תגובתי
16/05/2016 | 05:31
53
לפי שתי הפסקות שכתבת.
 
פסקה א'--אני מצטטת את המשפט האחרון:
"בצוותים שאין התנהלות כריזמטית / יד קשה - יש חיפוף של העבודה - אנשים יוצאים ובאים ללא מוסר."
אם הבוס כריזמטי וחרוץ, לא צריך יד קשה--אצלי המושג יד קשה,היא מקבילה
ללהיות רע --(יכול ליות שהתכונת למשהו אחר)אם הבוס כריזמטי, מאתגר מלהיב
האוירה תהיה כזו שתתן תפוקה ועבודה רצינית באוירה טובה.
הוא לא צריך להיות עם ידקשה.
ומוסר הוא תלוי חינוך ואופי האדם. לא משהו שהבוס יכול להעניק.
לפסקה ב'--
מזדהה מאוד עם הנושא של דוגמא אישית.--לא יודעת אם בהקשר
הדוגמא של תנאי שכר, כי כולם מבינים שאחד הפרמטרים בהיררכיה היא תנאי שכר,
אבל בהחלט בעשיה בשטח.
שאלה מעניינת
16/05/2016 | 00:19
2
109
גרמת לי לחשוב
 
אני חושבת שהרבה מהאנשים שמגיעים לקידום/דרגות ניהול הם אלה שיודעים לשחק את המשחק הפוליטי היטב = לרצות/להתחבב את הממונים עליהם. כלומר שם הפוקוס שלהם. ואז, גם ברגע שיש להם עובדים המדווחים אליהם, הפוקוס שלהם ממשיך להיות לרצות את ההנהלה. הכפיפים לא ממש מעניינים אותם כי לא ייצא להם מהם כלום.  כל זה כמובן ברמת הסטטסיטיקה/סטירואוטיפ אבל לדעתי זה משחק תפקיד.
 
בנוסף - אולי הם שוגים לחשוב שזה מה שבונה עבורם "מנהיגות"/סמכותיות בתור מנהלים (?) ואולי זה גם קשור בתרבות באופן כללי? 
המשפט הכי קשה לי
16/05/2016 | 05:33
1
119
שלא מענינים אותו הכפיפים--
לו הם היו מענינים אותו--היה לו הרבה יותר קל להוציא מהם
חריצות נאמנות ועשיה מבורכת.
זה בעני בוס חסר מעוף ואולי גם קצת חסר שכל
מסכימה
16/05/2016 | 11:14
61
אבל הפוקוס שלהם הוא לא "עשייה" - אלא קידום אישי שלהם.....
חם בפורומים של תפוז
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
מסגרת החינוך שמתאימה לילדיך
מסגרת החינוך שמתאימה...
אז איך עושים את זה בצורה נכונה? ועל מה חשוב לשים...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
אירוח בנושא חיסכון פנסיוני
אירוח בנושא חיסכון...
מה אנחנו יכולים לעשות כבר עכשיו כדי לשפר את מצבנו...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ