לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1460914,609 עוקבים אודות עסקים

פורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

לצפיה ב-'אפשר שאלה בתחום העבודה?'
אפשר שאלה בתחום העבודה?
18/02/2019 | 14:00
10
66
שלום לכולן!
מישהי כאן עוסקת בהרצאות מידי פעם?
יש לי הרצאה בעוד 3 חודשים, אורכה אמור להיות כ-45 דק.
כשאני מלמדת אני רגילה להיעזר במצגות, כך שזה עוזר לי לזכור (כותבת בנקודות, לא מעמיסה מידיי).
בהרצאה שאני אמורה להעביר אוכל להקרין מצגת, אך ברור שלא אוכל לכתוב עליה את המלל של 45 הדקות הללו.
ברור שאתכונן כמה שיותר, אך עדיין תהיה התרגשות מסוימת וגם אדבר בשפה שהיא לא שפת האם שלי. השאלה איך אתם עוזרים לעצמכם לזכור את כל מה שצריך לומר בהרצאה (ובאנגלית)?
כל טיפ יתקבל בברכה.
תודה!
 
לצפיה ב-'תרשמי לעצמך הערות על דפים'
תרשמי לעצמך הערות על דפים
18/02/2019 | 14:52
3
53
ותניחי את הדפים מולך.
 
עוד יותר נוח לרשום לעצמך הערות ומידע נוסף לכל דף ב notes וכשמקרינים את המצגת יש אפשרות שעל מסך המחשב שלך בלבד יראו גם את דף המצגת וגם את ההערות.
 
לצפיה ב-'לא מכירה את האופציה הזו!'
לא מכירה את האופציה הזו!
18/02/2019 | 16:06
2
41
איך אני עושה את זה? אולי קישור רלוונטי מהאינטרנט?
תודה 
לצפיה ב-'use presenter view'
use presenter view
18/02/2019 | 17:41
1
33
לצפיה ב-'תודה!!!'
תודה!!!
18/02/2019 | 23:22
6
לצפיה ב-'כן, אני, הרבה....'
כן, אני, הרבה....
18/02/2019 | 19:24
5
52
אני אוהבת להדפיס לעצמי את השקופיות פאוור פוינט על נייר ואז לכתוב בעט ליד מילה-שתיים ליד כל נקודה שאני רוצה לזכור לדבר עליה. זה יותר כמו תזכורת - אני לא כותבת כל מילה כמובן
 
אם את לא רוצה לקרוא הכל מדף מה שמשעמם בעיני - אין דרך הרבה יותר טובה...
 
עוד כמה טיפים:
 
תתאמני בלתת את ההרצאה הזו. נכון שזה מרגיש מפגר, אבל זה עוזר. אפשר להתאמן בלתת אותה לבן הזוג, חברה או ילד - ככה מרגישים פחות מפגרים. זה גם יעזור לך לתזמן אותה כך שלא תיקח יותר מדי או פחות מדי זמן. 
 
תכיני איזה 2 הלצות לשלב בנאום - משהו שיהיה קשור בנושא או במקום שבו היא נערכת או בך עצמך. בקיצור שיהיה קשור איכשהו.  את הראשונה שימי מיד בהתחלה לפני שאת צוללת לעומק השקופיות. זה עוזר להקל קצת את הלחץ שלך וגם הקהל נהיה יותר נינוח
 
למשל - אם את לא מרגישה נינוחה באנגלית את יכולה להתחיל עם משהו כמו: "תודה שהזמנתם אותי לדבר. לפני שאתחיל במצגת, אני מבקשת להזהיר אתכם שאנגלית איננה שפת האם שלי, אז אם אומר משהו שנשמע כמו שטות, בואו נייחס את זה לשפה...
 
Thank you for inviting me to speak. Let me start with a disclaimer: English is not my native tongue. So, if anything I say today doesn't sound right, let's conveniently blame my English skills rather than my ____ skills"
 
בקו את צריכה לשים את שם הנושא או הדיסציפלינה שבה את נותנת את ההרצאה
לצפיה ב-'ואוו, טיפים מעולים!!'
ואוו, טיפים מעולים!!
18/02/2019 | 23:26
2
38
את ללא ספק מיומנת בעניין. רוצה להיות חברה שלי?  אם כך את מסייעת למישהי שאת לא מכירה, אז ואוו. באמת תודה גדולה! מאמצת!
 
לצפיה ב-'בכיף - אין בעיה '
בכיף - אין בעיה
19/02/2019 | 01:42
1
37
לוקח זמן להתרגל להרצות בשפה זרה. הכי חשוב, בעצם בכל שפה, זה לקחת בקלות ולא להילחץ - בסה"כ הקהל הוא "בעדך"
 
כמה תיקונים קטנים לטקסט הפתיחה - עדיף
Thanank you for inviting me to speak here today.  Let me start with a disclaimer: English is not my native tongue. So, if anything I say today doesn't sound right, let's conveniently blame my English skills rather than blame my ____ skills"
לצפיה ב-'נכון '
נכון
19/02/2019 | 08:28
30
אני רגילה להרצות (בפני סטודנטים, כשאני מלמדת), ונהנית מזה! אבל זה בעברית ואז אני "מלמדת". כאן זו הרצאה נטו ובאנגלית .
אני מרגישה שיש לי כאן כמה אתגרים:
גם לבנות הרצאה שתהיה מעניינת, גם לעמוד בלו"ז, גם לתרגם כמו שצריך, ובסופו של דבר לזכור את כל זה בעל פה!!! אמאלה.
העתקתי את התיקון שלך, תודה רבה
לצפיה ב-'לטיפ להעביר את ההרצאה'
לטיפ להעביר את ההרצאה
19/02/2019 | 07:32
1
45
לפני מישהו--הייתי ממליצה,
להעביר אותה לפני מי שדוברת השפה בה את אמורה להרצות,
אפילו לשלם שיעור, גם יראה בעיניך פחות "טפשי" (זה לא)
אבל יוכל לתקן שגיאות שפה, ו/או לשדרג,
אגב, זה מקובל לעשות. שלא יביך אותך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
19/02/2019 | 08:40
4
לצפיה ב-'יחסי מין אחרי תפרים מרובים'
יחסי מין אחרי תפרים מרובים
13/02/2019 | 21:53
1
64
היי
ילדתי לפני כמעט 3 חדשים. לידה ראשונה. אחרי הלידה תפרו אותי הרבה זמן, היו לי קרעים פנימיים אך בלי חתך חיץ. הרופאה אמרה שיש דימום שצריך לעצור. מהתחלה כאב לי מאוד, היתה לי בצקת ולא יכולתי כמעט לעמוד או ללכת בלי כאבים חזקים - היתה תחושה של כאילו משהו מושך למטה בנרתיק. קשה לי להסביר. חשבתי שזה לא טבעי והכאבים חזקים יותר ממה שאחרות תיארו, הלכתי לרופאה שבקושי הסתכלי ואמרה שזה נראה בסדר. בינתיים הכאבים עברו והבצקת ירדה, ואחרי 6 שבועות הלכתי לביקורת לרופא נשים. הוא הכניס אצבע - דבר שכאב מאוד והוריד דם ואמר שתפרו לי יותר מידי, עשו לי מעין טבעת בתוך הנרתיק ולכן יש אזור שהוא מאוד צר. אמר לי לנסות עם מרחיבים או הרבבה יחסי מין ואם לא הולך לעשות ניתוח.
בינתיים אנחנו מנסים אבל זה כואב לי מאוד - לא מצליחה חדירה אפילו חדירה קטנה זה ממש כואב. מרגישה שמשהו חסום שם.
האם יש למישהי ניסיון עם זה? האם יש מישהי שעשתה ניתוח כדי לתקן? זה מש מבאס המצב. 
תודה רבה
 
לצפיה ב-'אוי '
אוי
17/02/2019 | 00:46
49
נשמע קשה. אין לי נסיון אישי עם כזו פציעה ואת רוב לידותי בחרתי לעשות מחוץ לכתלי בתי חולים. 
 
לדעתי כדאי להתייעץ עם מישהו/י שמתמחים בזה להבדיל מרופא נשים כללי.  האמת? העצה של "הרבה יחסי מין" כדי לפתור בעיה שנשמעת כה חמורה נשמעת לי עצה של סנדלר, ואני הייתי מתביישת לתת אותה לו הייתי הוא
 
2 מחשבות
 
1) אם יעל שוראקי-דנן עוד עובדת - בזמנו היא היתה מומחית לפציעות מהסוג הזה. קראתי לא מזמן כתבה עליה בהארץ שגרמה לי לחשוב שאולי היא פרשה. מישהי יודעת אם יש ממשיכות לדרכה?
 
2) פעם התארחה פה בפורום ד"ר ליאורה אברמוב מאיכילוב שענתה להרבה שאלות מפורטות בדיוק מהסוג הזה, של פציעות/נזקים אחרי לידה ובעיות ביחסי מין. היא היתה מקסימה, ומאוד אינפורמטיבית. אולי שווה לך ללכת להתייעץ איתה (אפשר גם באופן פרטי - למיטב זכרוני בבית חולים ציבורי כמו איכילוב זה לא עולה כל כך הרבה כסף, או אפשר לקחת טופס התחייבות בקופת חולים בשביל זה). הנה קישור אליה  https://www.tasmc.org.il/Personnel/Pages/abramov-l...; (גילוי נאות - לא מכירה אותה ולא התייעצתי איתה באופן אישי. פשוט זוכרת אותה מאוד לטובה מהשרשור ההוא).
 
מאחלת לך בריאות ואל ייאוש . במאה ה-21 אפשר לתקן הכל - צריך רק למצוא מישהו שמתמחה בזה.  3 חודשים זה לא המון זמן. יהיה טוב
לצפיה ב-'אי נעימות בעבודה'
אי נעימות בעבודה
13/02/2019 | 08:45
2
87
רוצה קודם לציין שאני לא טובה בקונפליקטים, ולרוב נוטה להמנע מהם כמה שאפשר.. תכונה פחות מוצלחת שלי..
ועכשיו לנושא: 
אני יודעת שזה ישמע קצת מוזר אבל זה אמיתי. אני עובדת בחברת הייטק, עברתי לפה לא מזמן. יש פה צוות מנקות של המשרד ומישהי שהיא סוג של אם בית.. כזאת שאחראית על האוכל והסידור, וכל מיני ציוד וכו'.. 
משום מה אני מרגישה שהיא ממש לא אוהבת אותי וכל הזמן מעירה לי לא בנחמדות. אני מוצאת עצמי ממש נבוכה ונפגעת כי שום דבר לא נעשה בכוונה והיא אומרת את זה ממש בארסיות.. 
לדוגמא פעם אחת הכנתי טוסט במטבח. השתמשתי בניר אפיה כדי שהטוסטר לא יתלכלך.. אצלי בבית די מקובל להשאיר את הנייר כי ניתן להשתמש בו שוב. אז השארתי והיא צעקה אחריי (שוב בטון לא נעים ) ומה עם הנייר לא צריך לזרוק??
כאילו שבמינימום השארתי אחריי מטבח הפוך. כמובן שיכלה לבקש בנעימות, והייתי מבינה. סהכ אני חדשה פה ולא מכירה את כל ההרגלים פה..
יום אחד לקחתי פלפל מהמקרר  היא ראתה אותי וישר מעירה יש כבר אחד פתוח לא מספיק לך? 
כמובן שישר אמרתי שלא שמתי לב.. כי באמת לא שמתי לב. אבל אם היתה אומרת תראי יש כבר אחד פתוח זה שונה מאשר להעיר "לא מספיק לך"   בטון מגעיל. אני לא מבינה מאיפה זה מגיע.. לא עשיתי לה כלום מעולם למיטב ידיעתי .. ואני כאמור נמנעת מעימותים כאלו אז מוצאת את עצמי פחות הולכת למטבח כשהיא נמצאת, אבל זה מבאס אותי. איך הייתם נוהגים? 
לצפיה ב-'היא נולדה בישראל?'
היא נולדה בישראל?
13/02/2019 | 15:46
62
פשוט לפעמים זה עניין תרבותי. לפעמים זה עניין של אופי. לפעמים זה ביטוי של תסכול. בכל מקרה ברור שזה משהו שלה, ואין סיבה לקחת ללב. בתכלס מה שמפריע לך הוא האופן שבו היא מעירה. נסי לדמיין שהיא העירה באופן אחר. לא הייתי נכנסת איתה לעימות אם אפשר להימנע מכך - בסך הכל אין ביניכן המון מגע.
לצפיה ב-'לא נשמע מוזר. נשמע לא נעים '
לא נשמע מוזר. נשמע לא נעים
17/02/2019 | 00:37
45
לדעתי בד"כ במצבים כאלה מדובר בבעיה משמעותית *אצלה*. אולי היא מרגישה מושפלת/מנוצלת בתפקידה כמנקה/אם המנקות. וכדי להרגיש יותר טוב, היא מנסה להשפיל/להשפיט/לדבר-לא-יפה אל עובדי ההייטק. 
 
כנראה שהיא זיהתה שאת מאלה שלא "עונים" ולכן היא מרשה לעצמה לדבר אליך ככה.
 
מה אני הייתי עושה?
 
אני הייתי עונה לה בטון שקט אך אסרטיבי: "אני מבקשת שלא תדברי אלי בטון הזה. לא ראיתי שיש פלפל פתוח" או ""אני מבקשת שלא תדברי אלי בטון הזה. השארתי את הנייר שם לשימוש חוזר כי איכות הסביבה חשובה לי" . ואם המצב לא היה משתפר, הייתי מתלוננת עליה אצל האחראי/ת על המנקות. לא תלונה ברמה חמורה (לא הייתי רוצה שמישהי תאבד מקום עבודה בגלל זה) אבל בהחלט תלונה שהייתי מבקשת שתובא לידיעת האישה הזו.
 
מאחר שכתבת שאת לא יכולה להתעמת בכלל - את יכולה להתחיל יש בשלב השני של ללכת להתלונן ולבקש שהתלונה תובא לידיעתה, ושהיא מתבקשת להתנהג באופן מכבד ומנומס כלפי עובדי המשרד אם היא רוצה לשמור על מקום עבודתה.
 
כאמור - כנראה שהיא מתוסכלת ושונאת את מקום עבודתה. ניסית פעם לפתח איתה שיחה אמפטית? אני מניחה שאולי מדובר במהגרת ושהיתה לה פעם עבודה אחרת (? סתם מנחשת באפילה), או שאולי יש לה משפחה/ילדים משהו שנעים וכיף לה לדבר עליו. וכך תעשי אותה קצת "חברה" שלך.
 
שיהיה בהצלחה! תעדכני איך הלך...
לצפיה ב-'אז איך את עושה את זה?'
אז איך את עושה את זה?
22/01/2019 | 19:24
21
206
לא יודעת אם עוד יש כאן נשים לדיון, אבל מנסה בכל זאת. התחלתי לכתוב ואז תהיתי אם בכלל הדיון רלוונטי בין מי שגרה בישראל ולא בישראל, אז אני אתאר את נקודת המבט שלי לפני שאני אציג את השאלה ואשמח לשמוע דעות.
 
אני חוקרת בתחום אקדמי שגברים דומיננטים בו (כמעט אין נשים). נשים יולדות (אם בכלל) אחרי קבלת קביעות. לי יש שני ילדים שנולדו בדוקטורט. לאחרונה פנתה אלי בחורה צעירה ממני בהרבה ושאלה איך אני עושה את זה, איך אני מאזנת בלי להקריב קורבנות. אמרתי לה שהטעות היא שהיא חושבת שאין קורבנות. יש ויתורים ועיגולי פינות בשני הצדדים (קריירה ומשפחה). אני לא באה לחפש עצות לניהול משק בית או קריירה. אבל אני מבינה שבאיזור בו אני נמצאת, אין לי מערכת תמיכה, אין קהילה שעוזרת, את לבד ומתנהלת עם זה. אמרתי לה שאין בי חרטה. רציתי ילדים ואני שמחה עליהם. וילדים זה משהו שאם רוצים, יש תאריך תפוגה, אי אפשר באותה קלות בכל גיל, אז צריך לתעדף בהתאם לשיקולים הסובייקטיבים.
 
אני מרגישה שלא עניתי נכון. שציירתי תמונה שחורה. אבל היה לי חשוב לא להאכיל בלוקשים שהכל ורוד (כל ילד ברכה, פתאום תהיי פרודוקטיבית ומולטי-טסקינג, שזה שטויות בעיני). איך הייתן עונות? מה הייתן אומרות לבחורה צעירה מהתחום שבטחה בכן ושואלת שאלה כל כך כללית? מה התשובה בשלוף על "איך את עושה את זה?" ?
לצפיה ב-'התשובה שלי שונה'
התשובה שלי שונה
22/01/2019 | 21:48
7
150
אני חוקרת באקדמיה, בתחום שהוא כמעט 25:75 גברי, ויש לי שלושה ילדים. אני אומרת לסטודנטיות הצעירות שהמחקר שלי הוא הילד הרביעי, ומי שיש לה כמה ילדים יודעת שהם כולם נפגעים וכולם מרויחים מהאחים שלהם. כשיש ילד שדורש בתקופה מסוימת יותר, המשאבים שלי מופנים אליו - אם זה חו"ח ילד חולה, ילד שצריך עזרה בשיעורי הבית או עזרה חברתית. כך גם המחקר שלי, כשזה נדרש, נמצא במקום הראשון.
 
כל מי שיש לה כמה ילדים מכירה את הסיטואציה הזו, ואנחנו חיות איתה די בשלום. מצפים מהילדים האחרים לשבת בהצגת בלט של הבת, להיות במשחק כדורגל חשוב של הבן, וכו'. אף פעם לא יקרה מצב שאחד הילדים שלי צריך אותי באמת, ואני לא אהיה שם בשבילו, אבל צריך אותי באמת זה דבר באמת יוצא דופן. היו כבר מקרים שהקפיצו אותי מחו"ל. בשונה מהצורך להתחלק בין מספר ילדים, הצורך להתחלק גם עם הקריירה נתפס חברתית כבעיה, ואנחנו חיים בתרבות שבה אמא טובה היא אמא קורבן. אני לא מחנכת את הילדים והילדות שלי לזה. אמא היא לא קורבן, יש לה את הזכות לגדל ילדים ואת הזכות להגשים את עצמה, בדיוק כמו שאני מגדלת אותם אותם להגשים את עצמם ועדיין להיות בני אדם אכפתיים ומוסריים.
 
כשהסטודנטיות הצעירות שואלות אותי ואני עונה מה שאני עונה, הן מאד נרגעות. כמובן שיש הקרבות של דבר אחד על פני אחר, כל הזמן, ותעדוף, אבל היום כשהילדים שלי חלקם כבר בוגרים חוקית, אני מאד מרוצה מהתוצאה ומהאיזון בחיים שלי. זה לא בית מול עבודה, זה כמה פרויקטים לחיים שלכל אחד מהם הזמן והמקום שלו. דרך אגב, אחד מהם הוא גם זוגיות ולא רק משפחתיות, וזה לא טריביאלי. אני לא עושה הכל 100% טוב כל הזמן, אלא בכל רגע עושה משהו אחד מבין כולם ככל יכולתי
 
לגבי רגשות אשמה, כמובן שיש לפעמים. למדתי גם לא לפחד מהם, רגשות אשמה הם חלק מהמוסריות שלנו והיכולת להיות ביקורתיים כלפי עצמנו. עשיתי גם טעויות, למדתי מהן, ניסיתי לתקן, ואני לא מושלמת. רגשות אשמה הם בסך הכל פעמון אתרעה שצריך להסתכל פנימה ולבדוק שהכל בסדר.
לצפיה ב-' אהבתי'
אהבתי
23/01/2019 | 10:46
17
לצפיה ב-'מצד אחד אהבתי, ומצד שני אני לא לגמרי מסכימה'
מצד אחד אהבתי, ומצד שני אני לא לגמרי מסכימה
23/01/2019 | 22:03
5
111
הניסוח מקסים ומחזק בעיני. זה ממש ניסוח נותן השראה. אבל אני מרגישה שבין הגדרה עצמית לתפיסה חברתית יש מרחק גדול.
 
בישראל מקובל שנשים מנהלות קריירה ומשפחה במקביל. הבאת ילדים לעולם לא נתפסת בבחירה אישית כמו ההחלטה לאמץ כלב או לעסוק בספורט, אלא כחלק אינטגרלי מהחיים. אנשים מעבירים ביקורת על מי שאין לו ילדים עד גיל מסויים ולא להפך.
 
אני נמצאת במקום שבו זה לא המצב. דבר ראשון, המשכורות מאפשרות שאחד מבני הזוג יעבוד במשרה חלקית או בכלל לא, דבר שבארץ הוא קרוב לבלתי אפשרי (שלא לומר, בלתי אפשרי). דבר שני, ילדים לא נחשבים חלק מובן מאליו. ברגע שאני הייתי בהריון הפקולטה סביבי ציפתה שאני אפרוש מהתואר כי ראו בזה הצהרה שאני לא מעוניינת בתואר אלא מעדיפה להפוך לאמא (וכן, זה נאמר לי באופן גלוי). אקדמיה, בדומה להרבה תחומים אחרים, היא תחום שבו הערך שלך נמדד באיך אחרים שופטים אותך - בראיונות למשרות, בריוויו למאמרים, בהזמנות לכנסים, בפנלים עסקיים, בהגשת מענקים. אני יכולה להגדיר דברים איך שאני רוצה, אבל אני לא יכולה לשנות (בבת אחת) איך אני נתפסת בסביבה שלי. 
 
אז אני אהבתי מאוד את מה שאמרת, אבל לא חושבת שזה תופס ב100% באמהות בעולם האקדמי הצפון אמריקאי.
לצפיה ב-'זה בסדר, אבל כאן הרחבת את השאלה וגם התשובה משתנה בהתאם'
זה בסדר, אבל כאן הרחבת את השאלה וגם התשובה משתנה בהתאם
24/01/2019 | 16:40
4
140
כי כששאלת את השאלה המקורית, שאלת איך לענות לסטודנטית ששואלות אותך איך *את* עושה את זה. אם את שואלת אותי איך אני עונה להן בנושא התמודדות עם הציפיות של הסביבה, יש לי תשובות אחרות.
 
תראי, אני לא מכירה את האוירה סביבך. אני גם חושבת שזה לא תלוי מיקום גיאוגרפי - אצלנו במוסד יש אוירה שונה לגמרי במחלקות שכנות. אנשים תמיד שופטים אותך, וזה גם מהות החיים באקדמיה - לשפוט - מאמרים, מחקרים, תוצאות, גרנטים. לאנשים יש זכאות לדעתם, וקרבות גדולים מאלה כבר נפתחו על עניינים מדעיים לחלוטין (ראו ערך ניוטון ולייבניץ). לפעמים צריך לזהות מהו משפט מכוער כזה או אחר, שנאמר כחלק מפוליטיקה ארגונית, ופשוט להתעלם ממנו. זה לא להאמין, אבל לעתים המזכירות או אפילו המנקה מרשות לעצמן להעיר הערות מאד ביקורתיות, מרושעות ומרירות. קולגות צרי עין אומרים משפט כזה או אחר. לנשים אומרים משפטים מסוג מסוים מאד, לגברים אומרים משפטים מסוגים אחרים. למי שהגיע ממעמד סוציואקונומי נמוך אומרים משהו אחר. בארצות הברית, לחבר סגל מקסיקני אמרו משהו מסוים, לחבר סגל ניגרי משהו אחר - סיפורים ששמעתי באמת. אם הבטן הרכה שלך זה ענין ההורות, זה יגיע אליך במקום הזה. חארות במקום העבודה לא ייחודי לאקדמיה. חלק מהענין, לדעתי, בקידום נשים במדע, זה ללמד אותן שזה לא אישי - זהו סוג של trash talking שצריך להתמודד איתו לפעמים. כנשים, לרובנו חשוב יותר מה אומרים עלינו, מה חושבים עלינו. אני לא יודעת אם זה תרבותי או ביולוגי, אבל הגברים המצליחים מסביבי פחות עסוקים בזה ויותר עסוקים בלהתמודד על הישגים מקצועיים. מי שממשיך לעסוק כל הזמן במה חושבים עליו לא מתקדם קדימה, וחבל. בסופו של דבר, כולם ישפטו אותך בלי קשר למה שתעשי, אז כדאי שתהיי שלמה עם עצמך ותעשי את המירב והמיטב לדעתך.
לצפיה ב-'אנחנו לא מכירות'
אנחנו לא מכירות
26/01/2019 | 06:47
3
93
הסברת לי גם מה הבטן הרכה שלי וגם מה אני צריכה לעשות בחיים. הדעות שלך מעניינות ואין לי ספק שהיה לי יכול להיות נעים מאוד לדבר איתך על הנקודת מבט שלך והתחושות שלך לגבי עצמך (וכמובן אני לגבי עצמי) אבל זה מתחיל לגלוש למקום שלא נעים לי אז אני פורשת בשיא.
לצפיה ב-' איפה ראית שהתייחסתי באופן אישי אליך?'
איפה ראית שהתייחסתי באופן אישי אליך?
26/01/2019 | 14:25
2
85
שאלת שאלה "איך הייתן עונות? מה הייתן אומרות לבחורה צעירה מהתחום שבטחה בכן ושואלת שאלה כל כך כללית? מה התשובה בשלוף על "איך את עושה את זה?" "
 
ועניתי לך מה הייתי עונה *לה*. הייתי עונה לה, שמכיוון ששופטים כל אחד על כל דבר, אם הבטן הרכה שלה תהיה בנושא ההורות שם תרגיש את השיפוטיות הזו, וכדאי ללמוד להוריד מעליה את האימפקט של השיפוטיות הזו בשלב התחלתי בקריירה המדעית שלה. אנשים אחרים מספרים לי שעשו את התהליך בנושאים אחרים, מוצא, צבע ולעתים גם נושאים אחרים, כמו דעה פוליטית. הוספתי בדרך גם "לדעתי" ומשפטי תנאי כמו "אם זו הבטן הרכה שלך".
 
איך כל זה קשור אליך אישית, ובמה זה מסביר לך אישית מה לעשות בחיים? מי שתבקש עצה, זו תהיה עצתי, וכל אחת שתעשה מה שטוב לה. כשמבקשים עצות מקבלים גם כאלה שלא מתאימות לך, וזה בסדר. מצד שני, מי שחי בעולם האקדמי, ואולי בניגוד לעולמות אחרים, צריך להיות רגיל לקבל חוות דעת מסוגים שונים בלי כל הדרמה הרגשית מאחוריהן, וזו היתה התמצית של מה שניסיתי להגיד גם בעצה עצמה, אז אולי עזרת לי להדגים.
 
אנשים כל הזמן נותנים לי חוות דעת על ההישגים המדעיים שלי, וחלקן לדעתי פשוט מטופשות. בדיוק כמו שחוות דעת לא טובה למאמר לא תעשה לי ללכת הביתה עם הזנב בין הרגליים, למה זה צריך לענין אותי מה הם חושבים על האישיות שלי או על סגנון ההורות שלי? ולמה זה כל כך מקפיץ אותך כשטעית לחשוב שאני, אשה שאת לא מכירה, מבקרת את הסגנון שלך או אומרת לך מה לעשות? אני יכולה לומר שההבדל העיקרי בין הנשים לגברים סביבי זה שהם באמת לא חושבים הרבה על מה מישהו אחר חושב על ההורות שלהם, ההשקעה שלהם בבית או החביבות הכללית שלהם. הם ממוקדי מטרה מקצועית, והם באים לעבודה במטרה לנצח, כך שהם לא עסוקים בלהקשיב מה מרכלים עליהם מאחורי הגב. הם יודעים היטב שמרכלים עליהם, והם יודעים לרכל, וברשעות, אבל הם לא נותנים לזה להכנס להם ללב ולאכול להם את הבטחון העצמי, ואני נותנת להם ללמד אותי איך לעשות את זה
לצפיה ב-'ברומא תתנהג כרומאי'
ברומא תתנהג כרומאי
26/01/2019 | 16:58
1
79
ובאקדמיה תתנהגי כגבר?
זה עובד וזה פתרון קצר ולא קשה במיוחד, אבל האמת שלא כך הייתי רוצה לראות את החברה סביבי. לא שיש לי פתרון בזק איך לשנות אותה, אבל בטוח שלהפוך ל"גבר גבר" בעצמי, גם אם זה ישיג את המטרה המיידית (הישרדות/ הצלחה בסביבה גברית תחרותית), לא ישפיע על החברה סביבי בכיוון שאני רוצה שהיא תשתנה.
ועם כל זאת, לא כולנו חייבות לנסות לשנות את המציאות. להתמודד איתה בהצלחה זה הישג לגמרי לא מבוטל בעיני.
לצפיה ב-'לסגל לעצמך רפרטואר נרחב של התנהגויות זה לא לאבד את עצמך'
לסגל לעצמך רפרטואר נרחב של התנהגויות זה לא לאבד את עצמך
26/01/2019 | 19:55
75
כשיש לך מגוון של דרכים להתמודד את תמיד יכולה להחליט איזה מהן להפעיל היום. לא רק זה, לפעמים עצם הידיעה שאת יכולה לבחור להתנהג כך או אחרת היא מקור לחוזק. אני בכלל לא חושבת שלאמץ טכניקות שמקובלות יותר בעולם הגברי הופך אותי לגבר בעצמי, כמו שאני לא חושבת שכשהקולגה שלי מספר לי שבכה כשהסטודנטית שלו הפילה זה הופך אותו לאישה רגשנית והיסטרית. זה הופך אותנו, את כולנו, לתערובת של גבריות ונשיות, במנעד שלם של התמודדויות.
 
אם את שואלת אותי, גם לא הייתי בהכרח רוצה שהחברה סביבי תשתנה לחברה "נשית", גם שם יש חד מימדיות וחוסר גמישות שלא נוחים לי. אני שומעת מחברות שעובדות בצוותים נשיים בהייטק דברים לא פחות קשים, כמו פוליטיקה שחווה חברה במשרד עורכות דין, ארסיות שקיימת בעיריה גדולה באגף השירותים החברתיים, שם כמעט כל העובדים הן עובדות סוציאליות ובטח יש לך גם דוגמאות משלך, אז לשם בטח שלא הייתי רוצה לנסות לשנות את החברה שסביבי. זה לא שהחברה הנשית יותר רכה ומכילה ואין בה תחרות, ובחברה גברית התחרות אכזרית ולכן לנשים יותר קשה בה. אני חושבת שהחברה בכלל צריכה להשתנות לכיוון שהוא פחות מוכתב ג'נדר, ושיש לכולנו כנשים את הזכות להיות גם גבר גבר, וגם אישה אישה, באופן קבוע או מתחלף על פי מצב הרוח...
לצפיה ב-'אני לא באקדמיה ולא שואלים אותי שאלות כאלה, אבל'
אני לא באקדמיה ולא שואלים אותי שאלות כאלה, אבל
23/01/2019 | 18:15
1
133
אני חושבת שענית תשובה כנה ואמיתית, ואין איתה שום בעיה.
בעלי ואני התקדמנו (ומקווה שנמשיך להתקדם) לסירוגין. כשקידמו אותי הוא לקח צעד לאחור וגיבה, ועכשיו כשקידמו אותו אני כבר מספיק מבוססת בתפקיד בכדי לקחת יותר על עצמי ולתת לו את מרחב המאמץ הראשוני עד שגם הוא יתבסס בתפקיד החדש.
זה עוזר שאין לי שום רגשי אשם כלפי הילדים. לדעתי הם מקבלים זמן הורי מספק בהחלט. אם כבר, אני מתבאסת שאין לי מספיק זמן בעבודה.
 
אני הייתי עונה שקודם כל, בוחרים בבן הזוג הנכון. זה שלא יתבלבל ויחשוב שהקריירה שלך ניתנת להקרבה. זה שירצה לבלות זמן עם הילדים שלו ולא יסתפק בכך שאת תעשי את זה. אחד שיבין שהקריירות של שניכם הם נכסים של המשפחה באותה המידה. שנית, בוחרים בקריירה הנכונה - זו שתכניס למשק הבית מספיק כסף בכדי שבאמת ניתן יהיה להסתכל עליה כעל נכס. שלישית, מוותרים מראש על האשם ועל השאיפה להיות עם הילדים כל הזמן, כי אחרת זה לא ילך.
 
יש מצב שהתשובה שלי מדכאת יותר משלך...
 
לצפיה ב-'מאוד אהבתי'
מאוד אהבתי
23/01/2019 | 22:05
83
וזה מצחיק. גם אני דיברתי איתה על בחירת בן זוג. רק שאני אמרתי שכמו שלא ידעתי להגדיר את עצמי כאמא עד שהייתי אמא אי אפשר לדעת בבטחון איזה מין הורה יהיה הישן או הישנה לצידך. אפשר לדבר, לעשות תיאום ציפיות, להתאמץ, אבל בסוף ברגע שמגיע ילד כל אחד עושה את האדפטציה שלו ולא תמיד המצוי עולה בקנה אחד עם הרצוי ואז צריך לעשות חישוב מחדש איכשהו. 
 
סחטיין עליך ועל בעלך שאתם מאזנים את הצרכים של שניכם בכזה כבוד הדדי.
לצפיה ב-'קראתי שוב לבדוק אם אמרתי אשמה'
קראתי שוב לבדוק אם אמרתי אשמה
23/01/2019 | 21:56
2
94
ולא. לא אמרתי שום דבר על אשמה. ועדיין שתי נשים ענו ודיברו על אשמה. זה בין השורות שלי או בין המחשבות של כולנו (ולא אין בי אשמה, יש בי תחושת החמצה הרבה פעמים, דברים שיכולתי או הייתי רוצה לעשות והחיים לא מאפשרים. אבל לא אשמה)
לצפיה ב-'לא אמרת אשמה, אמרת להקריב קורבנות, והניסוח הזה קצת מטעה '
לא אמרת אשמה, אמרת להקריב קורבנות, והניסוח הזה קצת מטעה
24/01/2019 | 16:25
1
84
וזה בעיני המהות של הדברים. אני לא מקריבה קורבנות, אני מתעדפת. אני לא מסתכלת על עצמי כמי שעושה את האמהות שלה פחות טוב (מקריבה אותה) אלא כמי שעושה את האמהות שלי מספיק טוב, ועושה את המחקר שלי מספיק טוב.
לצפיה ב-'כתבת מעניין'
כתבת מעניין
25/01/2019 | 06:30
87
זה בדיוק מתלבש על הנקודה של "זה הכל בראש" כלומר, השקפה שונה על אותן עובדות בדיוק יכולה ליצור מציאות שונה לגמרי.
 
למרות שקוצר שעות שינה מרגיש לפעמים כמו הקרבה באופן אבסולוטי שאי אפשר למצב אחרת ... 
לצפיה ב-'גם לי היתה פעם קולגה צעירה כזו'
גם לי היתה פעם קולגה צעירה כזו
23/01/2019 | 23:30
1
120
שטענה שאני ה"מודל לחיקוי" שלה - היא היתה בשנות ה-30 לחייה, נטולת ילדים ועיכבה מאוד חתונה עם חבר רב-שנים כי חששה מהלחץ שלו על ילדים אחרי שיינשאו.
 
אני לא בתחום האקדמי (אבל למדתי בערך אותו מס' שנים )
 
אני מסכימה מאוד עם מי שכתבה פה שהכי חשוב זה לבחור בן/בת זוג מתאימים. אם הקריירה שלך קרובה ללבך (זה לא כך אצל כולן וזה בסדר גמור) זה דבר שחייבים לבדוק לעומק לפני הנישואים.  וגם בסוגיית גידול הילדים צריך לתאם ציפיות.
 
חוץ מזה - איך עושים את זה? חיים...הכורח הוא אבי כל הצלחה. חוץ מזה, זוכרת את הפתגם (של רבין? לא זוכרת של מי) ש"צריך להילחם בטירור כאילו אין תהליך שלום וצריך לנהל מו"מ מדיני כאילו אין טירור".  אז בלי להיכנס לפוליטיקה כדי שלא נריב פה, אני מחילה אותו לגמרי על הנסיבות האישיות בנוסח:
 
"צריך להשקיע/לפתח את הקריירה כאילו אין לך בכלל ילדים/תכניות לילדים, ובמקביל צריך לעשות כמה-ילד/ים-שמתאים-לך-ולבן זוגך כאילו אין לך קריירה/תכניות לקריירה"
 
זו אימרה שאני מרבה להשתמש בה, כולל צורך הרבצת תורתי/משנתי בנשים צעירות ממני ששואלות אותי בדיוק כמו הקולגה הזו שלך.
 
גם אני גרה בחו"ל ולכן אין לי תמיכה משפחתית (אם כי אמא שלי נמצאת פה במצטבר לפחות 6 שבועות בשנה, ועוד 3 שבועות אנחנו/הילדות בארץ. אז הרווחתי 9 שבועות של תמיכה מתוך 52). כן יש לי תמיכה בתשלום.  לא יכולה לומר שלא הייתי מסתדרת בלעדיה - הייתי מסתדרת. אבל כמות הלחצים עלי היתה גדולה יותר, והילדות היו מקבלות הרבה פחות חוגים/פעילויות.
 
אני לא מרגישה שום אשמה על כלום. היי - נתתי לילדות האלה חיים - עשיתי טוב, לא? צחוק בצד, אני ואבא שלהם עושים כמיטב יכולתנו כדי לתת להן ילדות מאושרת, ולא ברור לי על מה אני אמורה להרגיש אשמה. אפילו אם אני בעבודה הרבה וגם נעדרת מבית במצטבר די הרבה ימים בשנה בשל נסיעות עבודה. זה חלק מהחיים. 
 
שתי הגדולות כבר בגיל העשרה המוקדם יחסית, ויש להן חברות עם אמהות שלא עובדות ומתמקדות בלנהל/לחטט לילדים שלהם בחיים/חיים החברתיים סתם כי אין להם משהו יותר טוב לעשות עם עצמן. הילדות שלי מרגישות בנות מזל שזה לא המצב אצלן בבית.
 
בנסיעות עבודה אני מבלה לפעמים שעה ביום במנהלות-מרחוק (התכתבות עם מורות, חוגים, תשלום כל מיני חשבונות/פעילויות, אישרור השתתפות של הילדות בימי הולדת וכו' וכו').
 
מי שרוצה ילדים וגם קריירה - זה אפשרי בכל מצב, המגבלה היחידה שאני רואה יכולה להיות כלכלית לגבי מס' ילדים (אולי יש חרדים בישראל עושים 10 ילדים וחיים על קצבה - בעיני זה משהו שהוא לא פייר כלפי הילד התשיעי נגיד).  צריך רק לבחור בבן זוג שיוויוני (או לבד - אבל אז באמת צריך הרבה כסף לעזרה לדעתי אם אין משפחה בסביבה)
 
מה שכן - גם אני נתקלתי לא מעט בנסיעות עבודה הרחק מהבית בשאלה המפגרת: "ומי משגיח על הילדות?" (תשובה מתבקשת: "הן נטושות, ברחוב, מחזרות על הפתחים בשביל פרוסת לחם. אה, לא, סתם. מי אתה חושב שמשגיח עליהם יא חתיכת דביל סקסיסטי?"
 
תגידי לקולגה שלך שאם היא רוצה ילדים שתלך על זה, וככה זה יהיה פחות נדיר שחוקרות בתחום שלכן הן חשוכות ילדים, ופחות יסתכלו בעין עקומה על כאלה שיש להן.
 
 
לצפיה ב-'והנה כתבת השראה לקולגה שלך'
והנה כתבת השראה לקולגה שלך
23/01/2019 | 23:39
89
אישה שניצחה במירוץ שבו רצה 430 ק"מ במשך 83 שעות. היא נאלצה לבזבז זמן בררך כדי לעצור לשאוב חלב (כדי לא לפתח דלקת בשד) ועדיין היא עשתה זאת 12 שעות מהר יותר מהשיאן הקודם שהיה גבר.
 
אם הם היא יכולה, אז הקולגה שלך יכולה לעשות ילד ולהמשיך ללכת לעבודה
 
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שיש כאן לענות נכון או לא נכון'
אני לא חושבת שיש כאן לענות נכון או לא נכון
24/01/2019 | 10:27
3
112
אתחיל עם מה שכתבת תאריך תפוגה, חשוב לקחת בחשבון שמה שאתה מתכנן גם לא תמיד תואם את המציאות בלי קשר לגיל. הרבה פעמים אתה רוצה אבל לוקח זמן עד שמצליחים.
מסכימה עם מי שכתבה שמאוד חשוב בן הזוג שאתה בוחר, אני ידעתי שבעלי יהיה אבא מדהים הרבה לפני שהפכנו להורים, ראיתי אותו עם ילדים קטנים וידעתי. 
יכולה להוסיף שהורות זה דינמי, אצלי כשהילדים היו קטנים בעלי היה פנוי הרבה יותר והיה איתם הרבה יותר ואני השקעתי יותר בעבודה, היום דווקא שהם גדלו אני מאוד רוצה להיות שם בשבילם ומרגישה שהם צריכים אותי הרבה יותר ולכן הורדתי הילוך בעבודה (בלי קשר לעבודה של בעלי) ומשקיעה הרבה יותר. 
מה שחשוב באמת זה שלא יהיו רגשות אשמה, אני מעולם לא הרגשתי רגשות אשמה, כשבחרתי לעבוד יותר ידעתי שבעלי שם איתם ועכשיו כשאני מרגישה שצריכים אותי יותר אני זמינה עבורם. אמנם לא כתבת את זה אבל אנחנו האמהות תמיד מרגישות את זה.
אנחנו אמנם גרים קרוב למשפחה אבל מסתדרים כמעט לבד, כשהיו קטנים היינו נעזרים מידי פעם בחופשות שאין צהרונים אבל אחהצ תמיד היה באחריותנו. דווקא היום כשגדלו הם הולכים לסבא וסבתא להתפנק בארוחת צהריים כשמסתדר אבל הם כבר לא בגיל שצריכים בייביסיטר אחהצ והקפצות לחוגים וכדומה תמיד באחריותנו.
הורות זה באמת לא תמיד ורוד ואני חושבת שצריך לומר את האמת וזה מה שאמרת לה.
לצפיה ב-'מסכימה ואשרייך שיש את הקצת עזרה'
מסכימה ואשרייך שיש את הקצת עזרה
26/01/2019 | 06:55
2
98
אין כמו פינוק אצל סבא וסבתא.
 
מעניין שאמרת שדווקא כשהילדים גדלו הרגשת צורך להוריד הילוך. אחת המורות בגן של הילד לקחה שנת שבתון כי לגדול שלה היתה שנה קשה (הוא מסיים חטיבה). היתה לו שנה של התנכלויות וקושי חברתי והיא החליטה להיות שם יותר בשבילו. להסיע ולהחזיר, להיות בבית כשהם מסיימים את הלימודים. קונספט חדש בשבילי אבל הגיוני. כמו שהרופא ילדים אמר לנו כשהראשון היה בן חודש - "גם אני לא ישן בלילה, אבל זה מסיבות אחרות כשהן בנות 17".
לצפיה ב-'עונה לך כאן'
עונה לך כאן
27/01/2019 | 10:47
76
אבל קראתי הכל.
ואענה כאן ממקוםמ אחר לגמרי---אני כבר אחרי
אני פנסיונרית. הייתי באקדמיה, עבדתי ולמדתי כל השנים,
(יש לי יותר ילדים ממי שכתבה כאן, בחירה שלי--אני דור שני לשואה)
לא היתה לי עזרה, כי התיתמתי בגיל צעיר ולהפך עוד ניהלתי בית נוסף של אבי,
אבל מעולם לא התמודדתי עם השאלה---איך את/אני עושה את זה--
עשיתי כי רציתי, עשיתי ולא היה קל אבל אהבתי ונהנתי, ישנתי פחות,
התרוצצתי המון, , ומהכל עשיתי חויה.
נכון בעלי תמך, ואני תמכתי בו--שניננו בעלי קרירה, ועובדי ציבור,
והיום אני מדברת ממבחן התוצאה---הילדים היו מגויסים ושותפים,
הם בעצמם, חרוצים, מתקדמים, משקיעניים --גם בבית וגם בעבודה.
אין לי שום רגשי אשמה---(לפחות לא ביחס לשילוב ששאלת לגביו) 
להפך יש לי הרגשה של השגיות, של גאוה על הצלחה.
הילדים שלי חברים איתנו משתפים מאוד,
כן כסבתא---אני הרבה עם הנכדים, (עם חלקם כאילוץ עצוב) אבל לכולם עוזרת ונהנית מזה.
תעשי ועל תתעסקי תודעתית כאילו יש בעיה.תראי שזה זורם וכייפי.
בהצלחה. בכל התחומים.
לצפיה ב-'יש הסבר מעולה למה צריך יותר זמן כשגדלו'
יש הסבר מעולה למה צריך יותר זמן כשגדלו
29/01/2019 | 11:55
72
אין צהרוניות, הילדים חוזרים הביתה, אוכלים בבית, שיעורי בית בבית. מעדיפה להיות שם איתם כי האמת כמו שכתבת על חברה שלך זה התחיל מיזה שהיו צריכים אותי ועכשיו זה משהו שאי אפשר להפסיק שנינו צריכים ורוצים את זה.
לצפיה ב-'מזכיר לי שכשהייתי בדוקטורט,'
מזכיר לי שכשהייתי בדוקטורט,
30/01/2019 | 14:11
1
150
יום אחד הבנות שלי (אז היו שתיים, היום יש כבר שלוש) שיחקו בחוץ יחד, ואחת אמרה לשנייה "בואי נשחק באמא וילדה". השנייה הסכימה, ואז היא ניגשה אל ה"אמא" ואמרה לה משהו וה"אמא" ענתה לה "Go away! I'm busy!" 
לצפיה ב-''
30/01/2019 | 17:55
8
לצפיה ב-' יום מלחיץ '
יום מלחיץ
16/01/2019 | 15:14
4
165
לפני 3 שבועות, הלכתי לעשות ממוגרפיה/ממוגרמה, באיחור ניכר ואחרי ניג'וסים ותזכורים . היה בסדר גמור - טכנאית אישה חביבה שקשקשה איתי על הנקות וכיו"ב.  כשהסתיים, אמרו לי שהתוצאות יישלחו לרופאה וגם בדואר אלי אחרי שבועיים. עברו שבועיים - וכלום לא הגיע.
 
נתתי לזה עוד שבוע כי היו פה חגים והכל היה סגור הרבה זמן. אז אתמול התקשרתי, הם בדקו והתנצלו שזה נתקע בלי להיבדק כי הם חיכו לבדיקת השוואה ממכון אחר ושגוי. אמרו שיבדקו מיד. 
 
אחרי שעה הם התקשרו ואמרו שהם רוצים לבדוק משהו שוב ושאקבע שוב תור . למותר לציין שרדאר הדאגה שלי התעורר.... הם נתנו לי את התור הזה עוד באותו היום (= אתמול) בשלוש. התייצבתי, הם הראו לי בצילום מה הטריד אותם (משהו שהיה שונה בין שני הצדדים). צילמו שוב הפעם עם השטחה איומה עוד יותר... הושיבו אותי לחכות לרדיולוג יען כי ידעו שמלחיץ.... ואז הוא בא לדבר איתי ואמר ש....הכל תקין.
 
הלכתי הביתה לחבק את בני המשפחה והחיות ומעכשיו בי נשבעתי שתמיד אעשה ממוגרפיה בזמן 
 
לצפיה ב-'טוב שנגמר בטוב,'
טוב שנגמר בטוב,
16/01/2019 | 17:19
2
105
רק רציתי לומר שהממוגרפיה היא בדיקה עם המון קרינה,
ואם צריך לבדוק שוב ושוב אזי נכון יותר לבקש לעשות אולטראסאונד.
 
 
לצפיה ב-'מעניין - תודה'
מעניין - תודה
16/01/2019 | 18:03
1
103
אני לא מבינה בזה כלום
 
אחרי שעשו ממוגרפיה עוד פעם (רק בצד אחד ), הם ביקשו שאישאר עם החלוק-חולצה כי אולי עדיין לא יראו טוב ויידרש אולטרא סאונד בנוסף לזה
 
לא יודעת למה לא עשו א.ס. "במקום" הממוגרפיה הנוספת. אבל הנחתי/אני מניחה שהם יודעים מה הם עושים.
לצפיה ב-'הם יודעים---אהממממ'
הם יודעים---אהממממ
17/01/2019 | 00:00
89
הם יודעים מה חוסך להם כסף, מה מכניס להם יותר כסף לכיס.
המציאות היא שגם בדיקות וגם תרופות וגם טיפולים---באים מחישוב כלכלי,
ולא בהכרח מדאגה יתירה לאדם.
זו האמת---כשנפגשים עם הרפואה ואנחנו סומכים על הרופאים,
ובעצם לא יודעים כל דבר על השלכותיו. כאב גדול לפגוש את זה כשצריך.
לצפיה ב-'הכי חשוב שהתשובות תקינות'
הכי חשוב שהתשובות תקינות
17/01/2019 | 11:46
83
אני כבר כמה חודשים במעקבים בגלל ממצא שבבדיקה חוזרת נשאר כמו שהוא אבל התגלה ממצא אחר במקום אחר.
צריכה שוב ללכת לביקורת בתחילת חודש הבא למרות שכנראה ידחה קצת כי הייתי חולה כמה שבועות ולא טיפלתי בתור עדיין.
 
חשוב מאוד לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד ביחד ולא רק אחד מהם, זה ממקסם את הדיוק בתוצאות.
אני עכשיו במעקבים עושה רק אולטרסאונד בדיוק מהסיבה שכתבה כאן מיקל שיש הרבה קרינה בממוגרפיה ועדיף לעשות אותה כמה שפחות.
לצפיה ב-'אשפוז תינוק בחופשת לידה'
אשפוז תינוק בחופשת לידה
13/01/2019 | 15:30
1
115
שלום רב
אני בחוםשת לידה והתינוק שלי אושפז למשך 12 יום. האם אני יכולה לצרף את שלושת ימי אשפוז של הלידה ובכך אקבל הארכה של חופשת הלידה?
תודה רבה
 
לצפיה ב-'אני לא מומחית... אבל נראה שכדי'
אני לא מומחית... אבל נראה שכדי
13/01/2019 | 16:56
95
להיות זכאית להארכה כזו התינוק (או האם) צריכים להיות מאושפזים לתקופה של מינימום 15 יום. אז נראה שפספסת את זה ב-3 ימים ראי בקישור למטה . אם כי אני תוהה אם אולי אפשר לחבר את ימי האשפוז מיד אחרי הלידה ל-12 הימים האלה ?
לצפיה ב-'חרטה על הורות-הזמנה לשיחה'
חרטה על הורות-הזמנה לשיחה
09/01/2019 | 10:59
16
159
שלום לכן,

אני מפרסמת את הפנייה לאחר קבלת אישור ממנהלת הפורום ומקווה כי יוכל להתפתח דיון נעים ומכבד.

שמי מיה צרפתי ואני בימאית ותסריטאית קולנוע מתל אביב. בימים אלה אני עובדת על תסריט הנקרא "דמי לידה" המגולל את סיפורה של אישה שעשתה ילדה ובעקבות השינויים והקשיים שעולים לאחר הלידה מגיעה למסקנה שלידת הילדה הייתה טעות.

לשמחתי הרבה התסריט התקבל ל"חממת הנשים העלילתית של קרן הקולנוע החדשה" וזוכה לליווי ותמיכה צמודים.

כך כתבתי בהצהרת הכוונות שלי על חשיבותו של הסרט:
"דמי לידה" שואף לדבר בקול שהוא בגדר טאבו. הוא שואף לדבר את המכאובים, הסלידה והאובדן שהם חלק מהאימהות, ובכך להפוך את השאלה "האם אני רוצה לעשות ילדים?" לשאלה תקפה וקונקרטית, לא רק לגיטימית אלא הכרחית וחשובה. המחיר כבד והתמורה אינה מובטחת.

האתגר ביצירת הסרט מבחינתי הוא לכתוב דמות אמינה ומעוררת אמפטיה והזדהות. לשם כך אני מבקשת לשוחח עם אימהות שמזדהות עם עמדת החרטה ביחס לאימהותן ברמה כזאת או אחרת ולשמוע מחוויותיהן וניסיונן.

מעבר לדיון כאן בפורום, אנחנו יכולות להיפגש לקפה או לנהל שיחה בכתב און ליין, לבחירתך. אנונימיות מובטחת כמובן.

ניתן ליצור עימי קשר דרך תפוז במסרים האישיים או במייל maya.sarfaty@gmail.com


לצפיה ב-'נשמע נושא מרתק וחשוב'
נשמע נושא מרתק וחשוב
09/01/2019 | 16:21
9
135
שלא מדברים עליו הרבה. שאפו על הרעיון והביצוע הקריאייטיבי
 
כמה מחשבות ממני:
 
1) לדעתי זה לא בהכרח מצב של "1" או "0". כלומר, נראה לי שלכל הורה יש רגעים שבהם היא חושבת: "למה לעזאזאל הייתי צריכה את זה? היו לי אחלה חיים לפני כן, וכעת הם הלכו לבלי שוב". אבל זה לא בהכרח שחושבים את זה 100% מהזמן. אנשים רק נבדלים בשאלה באיזו תדירות מנקרת המחשבה הזו בליבם. יש כאלה שאולי זה אף פעם לא עולה להם בראש, ויש כאלה שחושבים על זה באופן תדיר.
 
2) לדעתי המחשבה הזו הכי נפוצה בשנה הראשונה אחרי הלידה של תינוק ראשון כי זו תקופה שהתינוק מאוד תובעני ואי אפשר לישון בלילה (אלא אם כן את מבנות המזל שזכתה בתינוק שישן היטב. לא קרה לי אף פעם....).  עוד סיבה היא שזו תקופה שבה עוד זוכרים את החיים הקודמים [בילד/ה השני כבר כמעט ש"אין מה להפסיד"...]
 
הדמות בתסריט שלך היא אם יחידנית בהכרח? בת כמה היא בערך? מדובר בהריון רצוי? יש לה קריירה? אם תתני עוד כמה פרטים אני יכולה לפרט מה נראה לי אמין....
לצפיה ב-'מעניין מאוד'
מעניין מאוד
10/01/2019 | 09:56
3
99
תודה רבה, על המחשבה והתגובה.
1. נגעת בנקודה מאוד חשובה בעיניי. אני גם חושבת שישנו קו רצף שעליו הורים שונים מתמקמים ובקצה הקיצוני שלו נמצאת החרטה המלאה, כעמדה יציבה ותקפה. במילים אחרות, רגעים של חרטה, של מחשבה על "מה היה אילו", מחשבות כמו "מה היה רע לי קודם?", הן במידה כזאת או אחרת חלק מחוויית ההורות.
 
2. לגבי עניין השנה הראשונה והילד הראשון, יצאתי עם אותה הנחת מחקר לתחקיר שלי וקריאה בספר המחקר של הסוציולוגית אורנה דונת "בכייה לדורות- חרטה על אימהות" מעלה שנשים מתחרטות על אימהותן גם כשהן כבר סבתות לנכדים ולידים כביכול חיים משלהם, ויש גם מתחרטות עם ארבעה ילדים.
הקשירה בין החרטה לחוסר השינה והקשיים בשנה הראשונה מאוד מובנים לי, אנסטקטיבית גם אני הלכתי לשם בכתיבה, אבל מסתבר שזה לאו דווקא כך.
 
 
לצפיה ב-'מתחרטות עם ארבעה ילדים? '
מתחרטות עם ארבעה ילדים?
10/01/2019 | 21:29
2
199
אני מניחה שהכוונה למתחרטות רק על הילד/ה האחרון כי אחרת אין להן על מי להלין אלא על עצמן.... [ר"ל, הן לא קלטו אחרי ילד אחד שזה לא מתאים להן?]
 
את המתחרטות-אחרי-שנים אני יכולה להבין במקרי קיצון. נגיד ילד בגיר שנוקט אלימות/איומים נגד הוריו, הוא הפך לפושע אלים (נגיד מכה את אשתו וילדיו).  אבל אחרי עשרות שנים להתחרט? נראה לי שבשלב הזה ה"ילד" כבר חי את חייו העצמיים והנפרדים - איך עצם קיומו יכול לגרום רגשי חרטה עזים להורה
 
אני יכולה להבין שאולי יכולה להיות חרטה לאישה, נניח [יאללה סטיריאוטיפיים - בלעכס], אם היא לא פיתחה קריירה כי הקדישה את שנותיה הטובות בעיקר לגידול ילד/ים. או, נגיד - לא פתחה קריירה-כמו-שרצתה מהסיבה הזו. אבל בעיני כזה מצב לא צריך להיות חרטה-על-שילדת-ילד אלא חרטה כלפי עצמך על שכך בחרת לנהל את חייך. לא הייתי מאשימה את הילד/ים בזה. האם היא אדם בוגר שבוחר איך לנהל את חייו....  אנשים מבוגרים צריכים לקחת אחריות על ההחלטות שלהם
לצפיה ב-'יש עוד אפשרות'
יש עוד אפשרות
11/01/2019 | 17:56
1
102
יש מצב שאמא שהאמהות אינה קלה לה ואינה מקור אושר עבורה, מקלה על עצמה בציפיות לעתיד נוסח "כשהם יגדלו יהיה לי אושר גדול עם הנכדים" או "כשאני אצטרך אותם הם יעזרו לי כגמול על המאמצים שהשקעתי באמהות", וכשזה לא קורה, אז מתחרטים על הכל ביחד. את יכולה להפיל את האחריות על הציפיות של האמא, שכאדם בוגר לא היתה צריכה לפתח אותם בלה בלה בלה, אבל אני יכולה להבין את החרטה.
לצפיה ב-'ואללה. נשמע הגיוני'
ואללה. נשמע הגיוני
13/01/2019 | 00:53
58
ומזכיר לי איך פעם אבא שלי בא לבקר, כששלושת בנותי היו פיציות והחיים לא היו קלים....
 
ואז אחרי סוף שבוע ארוך שבו הוא צפה בנו לא ישנים/מחליפים עשרות חיתולים/מנגבים פליטות/מנסים להרגיע ילדות בוכיות הוא אמר משהו כמו: "זה לא קל לגדל ילדים, אבל זו הדרך היחידה לזכות לנכדים ומנסיון אישי אני יכול לומר ש*זה* מה שבאמת כיף"  .  
לצפיה ב-'מה אני מחפשת בעצם'
מה אני מחפשת בעצם
10/01/2019 | 10:05
4
113
תודה לך על הנכונות לשמוע ולהגיב על פרטיי הביוגרפיה של הדמות בתסריט שלי. אפתח ואומר שהכל נתון לשינוי והכל גמיש, בהתאם לתכנים שאעלה מתוך שיחות ודיונים. נכון לכרגע היא נמצאת בזוגיות, יש לה קריירה, המצב הסוציואקנומי שלהם סביר. אין שום סיבה חיצונית "מקלה" שבגינה היא מתחרטת. אני מבקשת ליצור דמות שהחרטה שלה אינה תלויית מצב אובייקטיבי.  
 
מה שבעיקר אני זקוקה לעזרה בו הוא היכולת לפרוט את חוויית החרטה לרגעיי חיים; דרמטיים ומכוננים, יומיומיים ואפרוריים. הייתי רוצה לשמוע מאימהות שחוות חרטה התרחשויות קונקרטיות שזכורות להן במיוחד, שחזורים של סיטואציות, שיחות, רגעים בתוך הבית ומחוצה לו, עם הילד/ים או עם מבוגר אחר.
 
למשל בספר של ד"ר דונת יש רגע אחד שבו אחת האימהות מתארת כיצד עם השיבה הבייתה עם התינוק מבית החולים לאחר הלידה היא עברה התקף חרדה, וכיצד במשך זמן מה הייתה בטוחה שמשהו איתו לא בסדר ויש להשיבו אל בית חולים.
 
אשמח לשוחח טלפונית או בפגישה או בהתכתבות עם כל מי שתיאות לכך.
לצפיה ב-'הבנתי קצת יותר'
הבנתי קצת יותר
10/01/2019 | 21:40
147
קודם כל, אם את רוצה להיות אמינה, לדעתי חשוב לכלול בתסריט את סיפור ילדותה של האישה-האמא. כי זה הכל קשור.  
 
למשל, פגשתי פעם אישה שהיתה אחות בכורה במשפחה של 9 ילדים (זה לא היה בישראל אגב, אם זה משנה). עד גיל 18 היא כבר "זכתה" להחליף מיליון חיתולים ולנקות מיליון פליטות. בשל כך, משהיתה בגירה בחרה שלא יהיו לה ילדים (היא היתה נשואה באושר - אם כי נישאה מאוחר יחסית. אולי מתוך אסטרטגיית הגנה-עצמית כדי שילדים לא יהיו אופציה)
 
בכל מקרה - נראה לי חשוב שהתסריט יגולל קצת את ילדותה שלה, ואולי גם קצת את האמהות של אמא שלה כשהיא היתה ילדה.
 
רגעים מכוננים? לא יודעת. החיים מורכבים מרגעים קטנים וטריוויאליים.
 
אני יודעת למשל, שבערך עד שבכורתי היתה בת 4 בערך, בכל פעם כשהיא באה לדבר איתי ופתחה את השיחה ב"אמא,..." היה לי דחף רגעי להפנות את המבט אחורה כדי לבדוק עם מי היא מדברת בעצם [כי לא היה נראה לי שאני הנושאת הנכונה בתואר הזה]
 
וגם, שזמן לא מבוטל אחרי שאני היא נולדה ידעתי בבירור שאני מחבבת את חתול הבית יותר ממנה (הוא לא בכה/צרח, לא פלט, לא נעזר בחיתולים, לא נשך לי את הפיטמה, לא העיר אותי בלילה, ובכלל היה מקור לאושר, להבדיל.....).  לי זה עבר , אבל אני יכולה להבין שזה מצב שיכול גם לא-לעבור
 
עוד אנקדוטה שלי היא שכשבכורתי היתה תינוקת יצא לי להיות איתה בכמה פגישות רפואיות שבה פנ/תה אלי הרופא/ה בשם "אמא". כלומר - לא שמי הפרטי, לא שם משפחה. פשוט "אמא" כשם הפניה בכל משפט. ואני זוכרת שזה הוציא אותי מדעתי, כאילו הפסקתי להיות בת אדם/אישה והפכתי לכלי קיבול [ועוד, אלליי, כאמור לתינוקת שלא היתה קלה כלל. להיפך], וזה עוד אחרי איזה 20 שנות לימוד/השכלה . בואי נגיד שהתואר הזה לא הרגיש לי כמו מקור לגאווה.
לצפיה ב-'אין חרטה, אבל היו משברים'
אין חרטה, אבל היו משברים
13/01/2019 | 17:35
2
85
זכורה לי באופן חד התעוררות ליילית עם תינוק בן 3 שבועות.
ישבתי במיטה, עם הילד הבוכה בידיים, מתה מעייפות כי זו לא הייתה ההתעוררות הראשונה שלו באותו לילה, וחשבתי למה עשיתי את זה לעצמי ולמה בכלל רציתי עוד ילד.
לצפיה ב-'חרטה כקו רצף'
חרטה כקו רצף
13/01/2019 | 21:13
1
63
תודה רבה על השיתוף.
ככל שאני מרבה לעסוק בנושא הולכת ומתגבשת בי המחשבה שמדובר בקו רצף ואימהות שונות מתמקמות עליו. אצל חלק זאת מחשבה חולפת "בשביל מה עשיתי את זה...?" תחושה רגעית, ובקצה הסקאלה יש את מי שהמחשבה/התחושה הזאת קבועה, מלווה יום יום, שעה שעה. 
 
הלילות הם אכן "מוטיב חוזר" בסיפורים, כשיאים של רגעי משבר וקושי. שוב תודה על השיתוף. 
לצפיה ב-'אם את רוצה סיפור יומיומי עם ילדים גדולים יותר'
אם את רוצה סיפור יומיומי עם ילדים גדולים יותר
14/01/2019 | 03:39
64
אז לדעתי יום שבו ילד/ה מתקשרת אליך לעבודה 10 פעמים במהלך חצי שעה באמצע יום לחוץ/באמצע פגישות כדי לדבר על שלל דברים לא-דחופים-בעליל [נושא לחיבור בבי"ס, באיזו פעילות לבחור לאיזה חוג שטרם התחיל] או סתם שטותיים [לקטר על מה אחותה עושה] - זה רגע קלאסי להגיג: "למה נכנסתי לזה?..."
לצפיה ב-'מענין שבחרת את המילה'
מענין שבחרת את המילה
13/01/2019 | 10:02
5
97
חרטה  בנושא,
אני הייתי מעונינת לשמע האם האמהות המתחרטות,
לא יצטערו כשהילדים האלה ימותו בחייה? או יעלמו מחייה מבחירתם הם.
 
כי לטעמי אין הורות ללא שום קשיים, אין הורות בלי רגשות אשם,
אין הורות שאין בה מורכבות---השאלה--אם אמא מתחרטת על היותה אמא.
אני כן יכולה להבין/להאמין שיש נשים שלא בוחרות הורות, 
לא רוצות ללדת. לא רוצות לגדל ילדים.
אבל אחרי שילדת--להתחרט ? מענין.
לצפיה ב-'מתחרטת ואוהבת את ילדיי'
מתחרטת ואוהבת את ילדיי
13/01/2019 | 10:33
4
103
הי, תודה על העלאת הנושא. בספרה של אורנה דורות "בכייה לדורות- חרטה על אימהות" הרב המכריע של האימהות המתראיינות מדגישות כמה הן אוהבות את הילדים, רובן המכריע גם בתפקוד גבוה מאוד כאימהות. 
הן עושות הפרדה ומעידות שהן אוהבות את הילדים ומתחרטות על התפקיד האימהי. 
לצפיה ב-'לא קראתי את הספר'
לא קראתי את הספר
13/01/2019 | 10:57
3
74
לא מסתדר לי בראש.
מה בתפקיד האימהי הן מתחרטות עליו?
לצפיה ב-'ממליצה מאוד על הספר אם הנושא מעניין '
ממליצה מאוד על הספר אם הנושא מעניין
13/01/2019 | 11:11
1
106
"בכייה לדורות" של אורנה דונת, כפי שכתבתי. אם מעניין אותך להעמיק אני ממליצה מאוד על קריאה בו, הוא מרחיב דעת ומחשבה ומאתגר את הקונבנציות שאנחנו רגילים להן.
 
קשה לתמצת את נושא החרטה אבל על רגל אחת הייתי אומרת שהחרטה על התפקיד האימהי, היא חרטה על אובדן חופש, אובדן עצמיות, אובדן נפרדות, אובדן זמן אישי, אובדן פנאי, אובדן בזוגיות. חרטה על הדאגה והחרדה התמידית שנוספה לחיים. חרטה על העמדה החדשה הזאת שלעולם את ניצבת בה, מכאן ועד עולם. כי ילדים כידוע אי אפשר להחזיר. חרטה על כך שמכאן ועד עולם את במקום השני, צרכייך מוכפפים לצרכיו של מישהו אחר. חרטה על כך שבעמדה החדשה הזאת את עצמך לעולם תבחרי בטובתו של מישהו אחר (הילד שלך) על פניי טובתך את.  
 
אבל זאת תשובה כללית ותיאורטית. אני מניחה שלכל אחת יש את המשקל שהיא שמה על אלמנטים שונים באימהות שלה, ועל מה שהיא "הפסידה" ו"הרוויחה" בהפיכתה לאם, ושאצל כל אחת המאזן הזה הוא אחר. 
 
מה שאני בעיקר מחפשת זה לשמוע על החוויה הזאת של חרטה מפרספקטיבה יומיומית, לשמוע על רגעיי משבר גדולים, או על מצוקות יומיומית. לשמוע על התרחשויות קונקרטיות, סיטואציות ספציפיות. מעבר לשיח התיאורתי הכללי. זה מה שיעזור לי בכתיבת התסריט. 
לצפיה ב-'אהממממ'
אהממממ
13/01/2019 | 11:18
66
 מענין לקרא, גם קצת מפחיד.
אני כנראה נמצאת על הצד הנגדי של הסקאלה.
על רגעי משבר וכאב אני התגברתי באופן שנעשיתי הרבה יותר גאה בעצמי.
כנושא זה בהחלט מענין.
מאחלת לך הצלחה, ואני כנראה לא אוכל לעזור לך.
לצפיה ב-'על מה הן מתחרטות בתפקיד האמהי'
על מה הן מתחרטות בתפקיד האמהי
16/01/2019 | 21:41
68
גם אני לא קראתי את הספר, אבל אני יכולה לנחש על מה הן מתחרטות בתפקיד האמהי.  למשל הנה כמה "קטנות" לסיפתח:
 
* השכר (הכספי) הוא אפס, או יותר נכון שלילי (הוצאות גבוהות מאוד, ולפעמים אי אפשר לעבוד בעבודה שתכניס אותה משכורת כמו אילולי היו ילדים)
* אי אפשר לישון טוב בלילה
* נגרמים לחצים ו"כאבי לב" מכל מיני סיבות - גם כשהילד קטן וגם בהמשך
* לפעמים הילד, בין באותו רגע או בין בבגרותו, מתנהג באופן מזעזע לאמא שלו
* לפעמים האבא של הילד לא רואה עצמו בנושא בתפקיד הורי זהה בהיקפו לזה של האם.
*תחושת השפחה-חרופה/משרתת. למשל: ילדים שלא מחליפים אף פעם את גליל נייר הטואלט אחרי שנגמר (הם חושבים שפיית-נייר-הטואלט עושה את זה) אבל גומרים אותו כל הזמן 
* שינויים/בלאי לגוף כתוצאה מהריונות ולידות [בנוסף לשינויי גיל רגילים, כאילו זה לא מספיק...]
 
אני יכולה להוסיף עוד
לצפיה ב-'שאיפות ואיחולים לשנה האזרחית החדשה '
שאיפות ואיחולים לשנה האזרחית החדשה
06/01/2019 | 04:26
1
31
בסביבותיי מקובל מאוד לאמץ יעדים אישיים לשנה החדשה (New Year's Resolution). אז בלי נדר - למה תשאפו?
לצפיה ב-'2019'
2019
06/01/2019 | 04:29
46
כמה קטנות ...
 
* להתמיד יותר בפעילות גופנית
* לעבוד פחות, ופחות לקחת את העבודה ללב
* להיות יותר סבלנית, ו....
* לעשות יותר חברים/ות
לצפיה ב-'המלצות/דיס-המלצות למקומות לינה/נופש בארץ?'
המלצות/דיס-המלצות למקומות לינה/נופש בארץ?
01/01/2019 | 18:36
14
87
אני מנסה להתחיל לתכנן ביקור קיץ משפחתי בארץ בקיץ ולכלול בו כמה ימים בצימר/מלון/כפר נופש. זה הזמן המשוער הוא השבוע הראשון של יולי.
 
לא מצליחה להחליט על מיקום מסוים - נראה לי עדיף צפון הארץ אבל גמיש. אפשרי גם עירוני וגם כפרי.
 
פרמטרים חשובים/מועדפים:
 
* מקום שמתאפיין בשקט יחסי. לצערי זה לא יכול להיות מקום למבוגרים בלבד כי יש לנו ילדות. אבל בהחלט רצוי מקום שבו *אין* אטרקציות מיוחדות לילדים צעירים ולא הפעלות רועשות (ע"ע שקט)
 
* מקום שיש בו בריכה 
 
* מקום שמאפשר חדרים שמתחברים ביניהם (מן הסתם נזדקק ל-2 חדרים)
 
זהו בערך. מקום צמחוני יכול להיות יתרון - אך לא חובה (סקרנית אם למישהי יש תובנות ממצפה הימים)
 
אשמח לשמוע המלצות ודיס-המלצות ממקומות ששהיתן בהם (אתן או חברים/ות)....
 
תודה!!
לצפיה ב-'לא מנסיון אישי, אבל קיבלנו הרבה המלצות'
לא מנסיון אישי, אבל קיבלנו הרבה המלצות
02/01/2019 | 09:59
1
107
מלון כפר בלום
 
אירוח כפרי בקיבוץ עמיעד
 
שונים מאד זה מזה, תלוי מה אתם מחפשים.
לצפיה ב-'נראים מעולה - תודה רבה '
נראים מעולה - תודה רבה
02/01/2019 | 19:26
62
באמת שונים בסגנון - אבל שניהם נראים חמודים ונטולי "הפעלות מרעישות"
 
אהבתי את הרעיון של פגישות תרבות למיניהן בכפר בלום
 
לצפיה ב-'המלצה'
המלצה
03/01/2019 | 10:39
7
87
אל תבואו ביולי. הקיץ בישראל חם, יקר ועמוס בתיירים.
מצפה הימים לא מקבל ילדים מתחת גיל 16 (נכון ללפני שנתיים). זה מקום קסום.
אם המחיר הוא לא פונקציה תבדקי את מלון הגושרים ומלון כרמים. מלונות בתל אביב לא בהכרח יהיו שקטים אבל תמיד כיף בתל אביב.
אם המחיר הוא כן פונקציה ובריכה לא הכרחית, תבדקי אירוח בכפרים לא יהודים בגליל. נהנינו מאוד ב"צימר ענן" בחורפיש ואני בטוחה שיש עוד כאלה.
לצפיה ב-'תודה!!'
תודה!!
03/01/2019 | 18:20
6
68
מסכימה איתך לגבי התובנות על חודש יולי האכזר, אבל העיתוי איננו בשליטתי.
 
תודה על המידע לגבי מצפה הימים. זה נראה באמת קסום ושלו מדי בשביל לאפשר ילדים. אינשאללה, עוד 6 שנים ו-3 חודשים צעירתי תהיה בת 16
 
אבדוק את מלון הגושרים ומלון כרמים -תודה - לא היכרתי אותם.
 
הרעיון של אירוח בכפרים לא יהודיים קוסם לי מבחינה חינוכית/הרחבת עולם בשביל הילדות.
לצפיה ב-'דיעה שונה'
דיעה שונה
04/01/2019 | 13:21
5
86
את מגיעה מארהב, נכון?
ארץ פלגי מים וירוק.
הצפון שלנו לא נותן שום פייט לנופים שהבנות שלך רואות כל יום.
למרות שזה יולי הייתי הולכת על צימר בערבה. עם בריכה, עם נופים מדבריים, עם אופציה אולי לאילת לאיזה שלושה ימים.  
כוון אחר הוא חוף - תל אביב או הרצליה, אפשרי גם חיפה.
חוף אחר יכול להיות אשקלון שם המחיר זול, אבל אין ככ עיר מסביב ותמיד יש מצב ל״צבע אדום״.
אם את משנה כוון - יש לי המלצות.

לצפיה ב-'והחודש הראשון של יולי עוד יחסית רגוע מבחינת מחירים'
והחודש הראשון של יולי עוד יחסית רגוע מבחינת מחירים
04/01/2019 | 13:43
13
לצפיה ב-'תודה על המחשבות '
תודה על המחשבות
05/01/2019 | 04:58
3
68
צפון הארץ מקסים - דווקא כי "סתם ירוק" זה לא כזה "נחשב" בעיני אלה הרגילים לנוף של מזרח ארה"ב, שנוף ירוק-צחיח-יותר בסגנון איטליה/ישראל יותר נחשב אקזוטי בעיניהם
 
אבל חוף הרצליה נשמע מעניין וגם אולי צימר בערבה - אשמח מאוד לשמוע המלצות - תודה רבה
לצפיה ב-'אם הירוק צחיח עושה לכם את זה-'
אם הירוק צחיח עושה לכם את זה-
05/01/2019 | 15:19
2
76
אז גליל עליון או גולן זה סבבה לגמרי.
מרום גולן - בקתות קטנות, בריכת הקיבוץ, קרוב לגמלא, למפלים, ולמעשה לכל הצפון.
יש ליד אגם החולה מלון חדש - טרם דגמנו- אבל נחשב לטוב. אני מניחה שנסיעה של שעה לאתרים היא לא דרמתית עבורכם, והרוב ממש קרוב. ( גליליון?)
אם הכוון זה צפון - אז למה לא לקנח בחיפה?
יש עיר, יש חופי חול יפים, יש את דליית אל כרמל בשביל האקוסטיקה ( שגם העיר התחתית נותנת) בהאיים, המצודה בעכו, ובטח יש עוד כמה דברים בחיפה....
מלון דן הוא טוב. יש גם מלונות בוטיק שהחיפאיות כאן יעזרו לך לאתר.
אגב, גיחה יומית מחיפה לצפון ה״רחוק״ זה די בקטנה, אם לא בא לכם להחליף בסיסים.
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
06/01/2019 | 04:06
1
43
לא הכרתי את הבקתות של מרום גולן.
 
בביקור האחרון שלנו בארץ עכו היתה לגמרי גולת כותרת - החפירות שם גילו כל מיני דברים מדהימים, כולל מנהרת הבריחה של הצלבנים שמחברת אל הים. וגם את חיפה אני אוהבת מאוד  
 
השרשור הזה עשה לי חשק לעשרה דברים שונים, כמו ילד/ה בחנות סוכריות 
לצפיה ב-'וירוק צחיח-'
וירוק צחיח-
06/01/2019 | 08:10
50
עין גדי!
אירוח בקיבוץ עצמו. בריכת קיבוץ.  ספא להורים - הילדות עצמאיות לגמרי בקיבוץ והנה לכם במרחק הליכה ספא זוגי- שלהן אסור להכנס אליו...
בסביבה -
נחל דוד - קצר ומהמם
נחל ערוגות - ארוך ומהמם
מצדה
ים המלח והמרחצאות שהכניסה אליהם כלולה במחיר
אוכל ב״ חדר אוכל״ - סביר ומספק.
נסיעה צפונה לאורך ים המלח - עין פאשחה והשמורה הנסתרת. שמורת מערות קומראן.
עליה דרך ערד - תל ערד, יקבי יתיר.
אם היית נותנת מסגרת זמן היה יותר קל.
ולגבי מלונות בצפון - ״ מלונות מטיילים״. אירוח בסיסי. נקי ופשוט. וזול.
לצפיה ב-'לגבי מצפה הימים'
לגבי מצפה הימים
04/01/2019 | 17:49
2
109
תובנות - לא מרשים להביא ילדים, יקר מאד, לחובבי הז׳אנר הבריאותני/טבעוני/צמחוני

הייתי הולכת לצימר בצפון עם בריכה. צריך להזמין הרבה זמן מראש!

ממליצה המלצה מאד לא אוביקטיבית על ״נופי גונן״ שנראה לי שעונה על הדרישות - למשפחות, בצפון, אין אטרקציות רועשות לילדים, בריכה צמודה, קרבה לאטרקציות קיץ כמו קייקים, הבניאס ועוד.
(פרטים במסר למה לא אוביקטיבית...). שמעתי המלצות גם מאנשים אובייקטיביים.
צ׳ופר נוסף - אולי נוכל להפגש

יש לנו קרובי משפחה שכבר שנים אוהבים ללכת לצימרים של קיבוץ מנרה - תבדקי.


לצפיה ב-'תודה רבה על ההמלצות'
תודה רבה על ההמלצות
05/01/2019 | 05:01
1
67
לא-אובייקטיבי זה גם בסדר גמור - אסתכל על שתי האופציות האלה. 
 
 
לצפיה ב-'שתי הערות'
שתי הערות
06/01/2019 | 08:39
75
נופי גונן - היינו שם לפני שש-שבע שנים. המיקום מעולה ואכן יש בריכה, אבל מפוצץ והחדרים די "זה על זה", כך שאת יכולה ממש לנפוש בתוך המנגל של המשפחה שבחדר ליידך. ארוחת הבוקר היתה בלתי מספקת בעינינו, למרות המחיר הלא-זול-כלל. הייתי בודקת את מנרה..
לגבי עין גדי - מדובר על טמפ' מעל 40 C כל יום. לשיקולך.
בחיפה נפתחו לא מעט מלונות בוטיק יפים ביותר לאחרונה, במחירים מרשימים למדי.
לצפיה ב-'המלצה לצפון ולדרום'
המלצה לצפון ולדרום
06/01/2019 | 20:22
59
לצפון - מלון רמות (אם נשארו חדרים).
לדרום - ישרוטל במצפה רמון.
* המחירים בשניהם לא זולים במיוחד אבל מאוד שווים.
 
לצפיה ב-'פרשת אבי גבאי - ציפי לבני: היבטים מגדריים?'
פרשת אבי גבאי - ציפי לבני: היבטים מגדריים?
03/01/2019 | 18:26
42
סקרנית האת אתן רואות היבטים מגדריים לבחירתו של אבי גבאי "לפטר" בשידור חי את ציפי לבני.
 
האם לדעתכן הוא לא היה מעז לעשות כזה דבר לשותף-גבר? או שאתן לא רואות בזה שום קווים מגדריים?
 
אני מתקשה להחליט. 
 
מה שכן, בלי שום קשר לדיעותיה או כישוריה הפוליטיים, די הערצתי אותה ברמה האישית על היכולת לשמור על קור רוח וכאלה פני פוקר בסיטואציה כזו. הלוואי עלי להיות כזו נסיכת קרח.
 
 
לצפיה ב-'חינוך ארוך טווח'
חינוך ארוך טווח
29/12/2018 | 16:03
13
204
**לא לראשי**
 
 
טוב, לא יודעת כמה מאתנו עוד נשארו פה, אבל לא מרגישה בנוח לשאול את זה בשום מקום אחר, ונראה לי שכאן יכולות להיות תשובות מעניינות, אז הנה זה:
 
יש לי ילדים. הם גדלים בסביבה מהפריווילגיות שיש בישראל, בבית פרטי, לשני הורים עם משרות בכירות, בסביבתם יש ילדים נוספים באותו סטטוס. הסביבה שלנו היא די הומוגנית, די מפנקת ובסופו של דבר זה מה שהם מכירים ויכירו בשנים המעצבות של חייהם.
הבן הגדול שלי כבר מתחיל להפנים את זה שניתן לקנות הכל, שזה קליל, שיש הכל מהכל בסביבתנו ושבסופו של דבר ההורים כועסים עליו ומענישים כשהוא שובר משהו (למשל את השולחן בסלון, אל תשאלו...), אבל קונים חדש. ברור לי שדוגמא אישית נובעת ממה שאנחנו עושים ולא ממה שאנחנו אומרים. כשהוא שובר צעצוע אנחנו לא קונים לו חדש - אבל כשהוא שובר משהו "של הבית" אנחנו כן מחליפים. אני לא יכולה לומר עלינו או על אף אחד אחר מהחברים או השכנים שמנסים בכוונה לנקר עיניים, אבל לתחושתי זה די קורה מעצמו ביישוב שלנו.
אולי התחושה שלי מעוגנת בכך שבעלי גדל בסביבה הזאת ואני לא. לא נוח לי עם הסטנדרטים שאליהם הילדים שלי מתרגלים. מצד שני, אני לא הולכת להוריד את כולנו ברמת החיים שבעלי ואני הרווחנו ביושר (גם לא אקבל שיתוף פעולה).
בעלי טוען שהדרך היחידה להתגבר על זה היא לקחת את הילד להתנדב ולפגוש בעצמו אוכלוסיות פחות פריווילגיות מאתנו. מודה שאני לא מתלהבת מהרעיון כי גם כך כמות הזמן הפנוי שלי זעומה ואישית זה לא מדבר אלי.
 
מחשבות?
 
 
**לא לראשי**
לצפיה ב-'אני עם בעלך'
אני עם בעלך
29/12/2018 | 17:39
130
היורש שלי יצא השנה מהיישוב הפריוילגי (מאוד) שלנו לשנת שירות בשכונה ככה-ככה בעיר גדולה וחשכו עיניו. אין דרך טובה יותר. לא כתבת בן כמה הבן שלך, אם הוא גדול מספיק להתנדב לבד, תשלחי אותו. אם לא, תמצאי מסגרת כזו שמתאימה ללו"ז שלך, זה גם בונדינג נפלא וגם מאוד מתגמל גם לך (אני מחלקת שלי מזון לנזקקים כל ששי אחה"צ, לקחתי את הקטנה כמה פעמים וזה באמת פוקח עיניים, וגם מאוד מספק לדעת שאת עושה שינוי).
לא כתבת מאיפה את, אם את מהדרום, בואי לסל"ק.
לצפיה ב-'קלעת גם להתלבטויות החינוכיות שלי'
קלעת גם להתלבטויות החינוכיות שלי
29/12/2018 | 22:11
1
137
הילדים גדלים עם כפית של זהב בפה, וכל מה שמקבלים נראה להם מובן מאליו. גם קניות בסופר של כל מה שהם רוצים (יש ילדים שאין להם כסף לקורנפלקס או מעדנים כל יום, סיפרתי להם, הם מבינים בראש אבל זה לא גורם להערכה גדולה יותר של מה שיש...).
גם אני חושבת שהחוויה האישית של התנדבות או סיוע או אפילו חיים יחד עם אוכלוסיות שונות שלא שפר מזלן לקבל הכל כל הזמן - הם המשפיעים ביותר. לאו דווקא הורדת רמת החיים. גם לי אין זמן... אבל חושבת שמעורבות חברתית בכל מסגרת אפשרית היא חשובה.

בכורי יתגייס בעוד פחות משנתיים. מקווה שיגיע לסביבה שתאפשר לו לחוות ולהפנים.

לצפיה ב-'מבחינתי לעבור ליישוב שמכיל "חיים עם אוכלוסיות שונות" כדברייך'
מבחינתי לעבור ליישוב שמכיל "חיים עם אוכלוסיות שונות" כדברייך
31/12/2018 | 21:57
106
זה בהחלט הורדת רמת החיים של המשפחה. אני סוחבת איתי זכרונות ילדות לא נעימים של היותי ילדה חובבת ספרים וממושקפת שחטפה לא מעט הצקות על הרקע של שוני משאר הילדים, וכאמור גדלתי בסביבה מעורבת. אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להיות הסביבה מעורבת, אצלי בראש זה היה השיוך במשך הרבה שנים.
חלק ממה שמחזיק אותי דווקא פה הוא מערכת החינוך וההומוגניות של האוכלוסיה. נראה לי שרוב ההורים כאן יתייחסו לארועי אלימות כפי שאני הייתי מתייחסת אליהם, וזה משמעותי מבחינתי.
 
אני לא חושבת שהילדים גדלים עם כפית זהב בפה, אבל הם כן גדלים בסביבה מוזהבת. לתחושתי הם כן שומעים לא מעט "לא", ומעבר לכך בעלי ואני די צנועים ביחס למקובל באזורנו - אבל עד כמה זה ניכר לעיני ילדים? הרכבים הם רכבי חברה. הטלפונים הם של החברה. יש מחשבים ניידים (שוב, של החברה) - הכל חדש והרושם הכללי הוא של שפע. אז נכון, אנחנו במקום די ממוצע מבחינת תכולת הבית, אין פזרנות, אבל אני לא יודעת אם זה מספיק. האמת היא שאנחנו כן יכולים להרשות לעצמנו כמעט כל מה שנרצה (וכאמור, זה גם קשור לצניעות הרצונות שלנו באופן יחסי), וזה מה שמחלחל בסופו של דבר.
לצפיה ב-'למה לא להציב סטנדרטים שיותר נוח לך איתם?'
למה לא להציב סטנדרטים שיותר נוח לך איתם?
30/12/2018 | 10:47
108
לא צריך להוריד את רמת החיים של המשפחה, אבל אפשר ללמד את הילדים שלא כל מה שרוצים או שאפשר לקנות צריך לקנות.
 
 
לצפיה ב-'אני לא רואה קשר מיוחד בין המעמד לבין התפיסה ש"ניתן לקנות'
אני לא רואה קשר מיוחד בין המעמד לבין התפיסה ש"ניתן לקנות
30/12/2018 | 14:21
1
109
הכל". אתם ההורים יכולים להחליט של-א קונים הכל. לגבי להחליף את השולחן בסלון (נתעלם לרגע מכך שאין לנו שולחן בסלון) - בכל משפחה מחליפים רהיט אם הוא נשבר, וזה לא קשור בכלל לעושר - מי שבמעמד בינוני "רגיל" יחליף ברהיט פחות טוב, או יד שנייה, וכו' - אבל עדיין יחליף. זו גם נראית לי דוגמא קצת מוזרה - כמה דברים הבן שלך שובר בבית שזו הדוגמא שעולה בדעתך?
אולי אם תתני דוגמאות שונות זה יהיה יותר ברור. אם אתם לא קונים לו צעצוע כשהוא שובר, וגם באופן כללי לא קונים לו כל דבר שהוא מבקש ברגע שהוא מבקש - נראה לי שזה הולם את הגישה שאת רוצה. אם אתם כן קונים לו כל דבר שהוא מבקש ברגש שהוא מבקש וזה מפריע לך - למה שלא תפסיקו עם זה?
לצפיה ב-'ייתכן שבאמת הקשר קלוש מכפי שנדמה לי,'
ייתכן שבאמת הקשר קלוש מכפי שנדמה לי,
31/12/2018 | 22:01
94
וזה קשור יותר לחברה הצרכנית שבה אנחנו חיים ופחות לסביבת החיים המיידית.
 
אנחנו בהחלט לא קונים הכל. הילדים לא מקבלים את כל מה שמבקשים ואם הוא שובר צעצועים שלו הם נשארים שבורים או נזרקים - הוא בפירוש לא יקבל חדש באופן מוצהר וברור.
הוא שובר לא מעט דברים בבית...
אבל ייתכן שהוא פשוט צעיר מדי מכדי להפנים את זה, ושהדרך שלנו תישא פירות בעוד כמה שנים.
לצפיה ב-'כמה דברים לשאלתך,'
כמה דברים לשאלתך,
31/12/2018 | 16:31
5
107
1)אמנם קל להסכים עם ההצעה של בעלך, ואין ספק
   שמפגש עם עולם אחר, יכול לגרום להבנה שיש שונה ואחרת ממנו,
   אבל לא בטוח שזה יופנם בהתיחס אל חייו שלו. כי אצלו יש מה שרוצה. 
2)אני כן הייתי חושבת על עוד דרכים שהוא יפנים, כמו למשל, 
   שברת את השולחן בסלון, אתה תצא לעבוד, ולהרויח
   (לא מהכסף חסכון שקיבל מתנות) ותתאמץ כדי לרכוש חדש,
   ילמד שכסף לא מגיע כ"כ בקלות כשצריך סכום נכבד כמו רהיט.
3)יש דרכים שאת יכולה להגביל הוצאות. אין כל מה שאתה רוצה,
    לבילויים יש תקציב, לביגוד יש תקציב. כאשר לומדים שגם אם בבית יש               אפשרות, זה לא בור ללא תחתית, זה לימוד שבהחלט דרכו
    תופנם המגבלה וילמד לחשב קניות דרך המגבלה של תקצוב.
4)מצד שני, מאחלת לך וגם לבן שלעולם לא יחסר לכם,
   אבל ואם תהיה תקופה אחרת בחייו, תאמיני לי שילמד להצטמצם
   ולחיות לפי המצב שיקלע אליו. 
ויהיה יחס יותר רציני להוצאות.
לצפיה ב-'הבכור עוד לא בן 5 '
הבכור עוד לא בן 5
31/12/2018 | 22:09
4
111
שניהם, אגב, לובשים בגדים מעורבים שכוללים הרבה יד שניה מהמשפחה - רק שיש להם אפס עניין בבגדים כך שקשה לי למנף את זה לעניין חינוכי.
אני מניחה שכשיגדלו קצת הם באמת יקבלו תקציב להוצאות לא חיוניות ובהחלט יצטרכו ללמוד להתנהל במסגרתו.
 
 
לצפיה ב-'טוב, לא כתבת קודם גיל.'
טוב, לא כתבת קודם גיל.
31/12/2018 | 23:03
83
אז אוסיף ואומר, שילדים בגיל כזה לא אמורים לקבל כל מה שרוצים,
מותר להורים להגביל ולכון מה כן ומה לא---
ומשתפת---הלכתי אתמול עם הנכד בן 7, והייתי צריכה להכנס
לחנות מקס סטוק לאיזה פריט, ומיד הוא ביקש את... ואת... 
קראתי לו הצידה ואמרתי, "סליחה, היום לא קונים לך, כי אין צורך"
ניסה סגרתי ענין וזהו.
הם אמורים לקבל הוראות מאיתנו. 
נשבר שולחן--מותר להעניש-הוא לא שבר כי ידע שיש באפשרותך
לקנות אחר, הוא שבר כי..... מענישים אם עשה בכונה, ומבליגים אם קרה,
 
ואכן דוגמא אישית בהתנהלות בבית בהחלט מעצבת אישיות וגישה לחיים.
 
לצפיה ב-'הם עוד צעירים מדי'
הם עוד צעירים מדי
01/01/2019 | 12:10
2
93
את מתחבטת כאן בסוגיה שבכלל לא רלוונטית לגיל שלהם.
במהלך שנות בית הספר, כשילכו לתנועת נוער ובטח בהמשך כשיגיעו לצבא,יהיו להם מספיק אפשרויות שבהן יפגשו עם ילדים מרקע אחר. נראה שאתם נותנים להם בסיס טוב כבר עכשיו.
אין לך סיבה להרגיש רע בגלל שהצלחתם להגיע ליציבות כלכלית בשלב מוקדם.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
04/01/2019 | 14:55
1
63
אני לא בטוחה שנכון לחכות שיגיעו לצבא בכדי להיתקל בסטנדרטים אחרים... מצד שני אני מסכימה שבגיל הנוכחי שלהם עדיין לא ניתן לראות אם החינוך שהם מקבלים מהבית בנושאים האלה נושא פירות או לא.
השאלה היא רק באיזה גיל כן ניתן למדוד את זה.
לצפיה ב-'באמצע/סוף בית הספר היסודי'
באמצע/סוף בית הספר היסודי
06/01/2019 | 17:07
58
כבר תוכלי לראות אם החינוך מהבית עובד או שכדאי לשנות משהו.
זה כבר גיל שאם תרצו אפשר יהיה ללכת להתנדב יחד עם הילדים ולפגוש אוכלוסיות אחרות.
 
 
לצפיה ב-'שאלה מעולה שמעסיקה גם אותי לפעמים'
שאלה מעולה שמעסיקה גם אותי לפעמים
31/12/2018 | 18:16
116
ואצלנו, גם אני וגם האב המסור לא גדלנו בסביבה כזו [גם לא בהיפך המוחלט. אלא סתם במעמד בינוני וביינוני מינוס בישראל של שנות ה-70-80 שהיתה שונה מאוד מהסביבה של הילדות]
 
לדעתי את צריכה לעשות מה שמתאים לכמות הזמן שלך ולמה שמדבר אליך. אם בן זוגך חושב שטוב להתנדב - שייקח אותו הוא .
 
הנה כמה דברים שאני עושה:
 
* בטיולים, משתדלת לשלב מעבר בשכונות או איזורים פחות להיט, ולו רק עם הרכב. לפעמים זה קורה מלבד. למשל בקיץ האחרון שבו היינו בישראל ביקרנו ביפו העתיקה. היה מקסים (חפרו שם עיר צלבנית תת קרקעית שלמה מתחת לאדמה עם המון דברים לראות וחווית מציאות וירטואלית). אבל כיצאנו בסוף יצאנו לתוך איזור של שוק שהיה ברור שאיננו אזור עשיר.... על הילדות שלי זה הותיר חותם מאוד חזק ומשמעותי. 
 
* כשאנחנו מפנים חפצים מהבית (מה שקורה די הרבה כי אני מעדיפה בית עם כמה שפחות מיטלטלין וקשקושין), הילדות צריכות גם הן לתרום משהו לשק התרומות, כולל משהו "לטובת ילדים שאין להם" כמו משחק או דובי/חיה ממולאת כלשהי. בהתחלה היה להן קשה. עכשיו הן התרגלו. בנוסף, הרבה פעמים כשהן מבקשות איזה חפץ/מתנה אז מתנים את זה בכך שהן יוציאו מהבית/לשק התרומות חפץ אחר שכבר נמצא. בעיני זה מכניס קצת ערך של הסתפקות בקיים (לא יכולה לומר שב"מועט")
 
* אנחנו עם אפס סובלנות למקרים של בזבוז/זלזול בחפצים שגורם להם להישבר וכו'. העונש המקובל אצלנו על זה היה עצירת דמי כיס לכמה שבועות [שגם ככה אנחנו לא זוכרים לתת באופן קבוע].  זה קרה אצלנו מעט מאוד - אולי כי בנות הן פחות "פיזיות" לא יודעת
לצפיה ב-'דבי!'
דבי!
27/12/2018 | 13:19
116
פרסמי כתבה בעיתון שאינה מגיבה לכתבה ההיא וכותרתה - ישראל- הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

לצפיה ב-'שרשור סוף שנה, או סוף בכלל, או מוסיקה כבקשתכן '
שרשור סוף שנה, או סוף בכלל, או מוסיקה כבקשתכן
25/12/2018 | 16:37
3
61
אצלנו חופשת חג מולד. הכל שקט ורוב המשרדים סגורים כל השבוע. כלומר - באופן רשמי היה רק סופ"ש של 4 ימים:  שבת-ראשון-שני-שלישי הכל סגור. אבל רבים לוקחים 3 ימי חופש ומקבלים חופש של 10 ימים רצוף. נפלו טוב החגים השנה...
 
בגלל השינויים באתר תפוז, אני כמעט לא מצליחה להיכנס לפה - רוב הזמן האתר חסום לכניסה מחו"ל - גם אם  נעזרים בכל מיני תוכנות גלישה שמדמות כתובת מחשב ישראלית.  עכשיו הצלחתי בפוקס [נראה אם זה ישרוד אחרי שאלחץ על "שלח"].  אם איעלם אז זו הסיבה... אהיה בארץ בקיץ ואינשאללה משם הכניסה תעבוד.
 
על כל פנים, לכבוד סוף השנה, פותחת שרשור מוסיקה למי שעוד קוראת פה - אם יש. ומזמינה את כל מי שרוצה להעלות שיר(ים) שמסכם/ים את השנה. לא חייב להיות שיר שהופץ השנה .יכול להיות כל שיר שהוא.  
 
מזמינה גם סמוייות/יים אם יש להעלות שירים אם בא לכם. אפשר בניק של "אורח"
 
כאמור - לא יודעת אם אצליח להיכנס שוב ולהגיב.
 
מאחלת ש-2019 תביא לכולנו בשורות טובות
לצפיה ב-'אני בוחרת באריק סיני '
אני בוחרת באריק סיני
25/12/2018 | 16:40
51
זוכרת את השיר הזה מילדותי המוקדמת מאוד, מתנגן בלופ אינסופי ברדיו. עד היום בכלל לא ידעתי ששלמה ארצי כתב לו גם את המילים וגם את הלחן. לא פלא שהוא כזה שוס - שילוב של שני זמרים/יוצרים מוכשרים
 
לצפיה ב-'יוני רכטר ויהודית רביץ הצעירים'
יוני רכטר ויהודית רביץ הצעירים
26/12/2018 | 11:48
1
47
לילה טוב וחלום
כל סוף הוא התחלה חדשה
 
 
לצפיה ב-'מעולה '
מעולה
26/12/2018 | 19:52
3
לצפיה ב-'רונה רמון '
רונה רמון
17/12/2018 | 21:19
3
81
הצטערתי לשמוע על מותה בטרם עת. כל כך הרבה מכות נחתו עליה בחייה - לא פלא שנפטרה צעירה .  מצטערת גם עבור שלושת יתומיה, הצעירים ממני בהרבה, וכבר נותרו בלי אב ובלי אם.
 
אני רואה שהיה לה אתר אינטרנט: http://www.ronaramon.com/
 
יהי זכרה ברוך
לצפיה ב-'עצוב מאוד'
עצוב מאוד
18/12/2018 | 08:12
64
ליבי נקרע מצער וכאב על שלושת היתומים שנשארו בגיל כזה צעיר מאמא אבא ואח.
בלתי נתפס
 
יהי זכרה ברוך
לצפיה ב-'ראיתי כתבה קצרה על יתומיה. הם בני'
ראיתי כתבה קצרה על יתומיה. הם בני
20/12/2018 | 03:29
101
לצפיה ב-' יהי זכרה ברוך'
יהי זכרה ברוך
20/12/2018 | 15:57
50
וכבר הרבנים דורשים מהילדים לא לקיים את רצונה ולקיים הלוויה למרות בקשתה המפורשת.
 
 
לצפיה ב-'הערכת שירותי חדר לידה '
הערכת שירותי חדר לידה
12/12/2018 | 09:18
3
78

נשים יקרות שלום.
שמי ד"ר איריס  גרטנר מהמכללה האקדמית הדסה ובימים אלו אני מבצעת מחקר להערכת שירותי חדר לידה.
מטרת המחקר לזהות מה הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על שביעות רצון האמא בחדר לידה מתוך רצון לבחון האם גורמים אלו זהים לאלו שבארצות אחרות? 
לצורך כך הכנתי שאלון (מצ"ב לינק) אותו אשמח אם תמלאנה.
השאלון אנונימי ומטרתו אקדמית בלבד.
https://docs.google.com/forms/d/1taf1NVMei4NsNE_kRVnog31d-vKl8n2h9W7tP-nv2HE/edit
מודה לכן על הזמן ובהצלחה
ד"ר איריס גרטנר מוריוסף 
המכללה האקדמית הדסה
ירושלים
 
לצפיה ב-'השאלון ארוך מאוד וקשה לעקוב מה בדיוק שואלים בו'
השאלון ארוך מאוד וקשה לעקוב מה בדיוק שואלים בו
16/12/2018 | 06:41
2
50
זה שואל על ציפיות לפני וציפיות אחרי. אבל אחרי שכבר עוברים את זה כבר אין "ציפיות" - אלא מדובר בהערכה של אירוע שקרה בעבר.
לצפיה ב-'שאלון '
שאלון
16/12/2018 | 14:56
1
46
בנות יקרות 
חלה טעות בעריכת השאלון ולכן הוא בעיתי .
מצרפת מחדש את השאלון ואשמח לשיתוף פעולה שלכם.
מכל הלב
לצפיה ב-'שאלון להערכת לידה '
שאלון להערכת לידה
16/12/2018 | 14:57
50

נשים יקרות שלום.
שמי ד"ר איריס  גרטנר מהמכללה האקדמית הדסה ובימים אלו אני מבצעת מחקר להערכת שירותי חדר לידה.
מטרת המחקר לזהות מה הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על שביעות רצון האמא בחדר לידה מתוך רצון לבחון האם גורמים אלו זהים לאלו שבארצות אחרות? 
לצורך כך הכנתי שאלון (מצ"ב לינק) אותו אני מבקשת למלא.
השאלון אנונימי ומטרתו מחקרית בלבד.
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfjs0nEc6...
 
מודה לכן על הזמן ובהצלחה
ד"ר איריס גרטנר מוריוסף 
המכללה האקדמית הדסה
ירושלים
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfjs0nEc6u-9669XNQofxT1wNyKWbO-RjM0NHIMvXVsolCoSA/formResponse
לצפיה ב-'יגאל בשן'
יגאל בשן
11/12/2018 | 07:09
2
82
אישיות מדהימה, זמר נדיר, אבידה גדולה.
הכרתי אישית את המשפחה, למרות שבשנים האחרונות לא היה לי קשר איתם, עצוב לי כל-כך, כבר יומיים קוראת עליו בכל מקום אפשרי ועצובה.
 
חושבת על אישתו ומה שעוד מצפה לה, התראיינה אתמול בכמה ערוצי תקשורת וברור לי שלא קולטת עדיין. היא מצאה אותו בביתם. זוועה, איך אפשר להמשיך מהמקום הזה, אחרי כל-כך הרבה שנים יחד והחלטה אחת שעשה בעצמו בלי לחשוב על הסובבים אותו.
לצפיה ב-'עצוב מאד'
עצוב מאד
11/12/2018 | 20:57
69
גדלתי עליו כמו כולנו.

תמיד הצטייר בעיני כאיש עדין נפש צנוע ורגיש.
דכאון זו מחלה קשה. כנראה הסבל שלו היה בלתי נסבל אם בחר כך, בידיעה איך ישפיע על משפחתו...
לצפיה ב-''
16/12/2018 | 06:35
32
סוף סוף מצליחה להתחבר אחרי שבוע בנסיעות בהן לא הצלחתי.
 
באמת עצוב מאוד. כל זמרי פס הקול של ילדותי הולכים ועוברים מן העולם. ואת הזמרים החדשים בישראל אני לא מכירה.
 
דכאון היא מחלה קשה וקטלנית . גם אני תמיד חושבת "איך היא/הוא יכלו לעולל כזה דבר ליקיריהם". ככה זה כשחולים.
לצפיה ב-'שאלון עבור נשים- חצי שנה לאחר לידה'
שאלון עבור נשים- חצי שנה לאחר לידה
08/12/2018 | 23:26
40
אמהות יקרות!
היי, שמי גל, אני עובדת סוציאלית וסטודנטית לתואר שני בעבודה סוציאלית באוני' בר אילן. במסגרת עבודת התזה שלי אני עורכת מחקר על חווית האימהות והקשר עם התינוק. אם אתן אמהות לתינוק/ת בגיל חצי שנה או פחות ונמצאות במערכת יחסים זוגית, אודה לכן מאוד אם תוכלו לענות על הקישור המצורף או לשתף בקרב מכרות וחברות שהשאלון יכול להיות רלוונטי עבורן.
השאלון הוא אנונימי ואורכו כ-15 דק'. ניתן להשיב עליו דרך הטלפון הנייד או המחשב.
https://biusocialsciences.eu.qualtrics.com/jfe/for...
תודה על הזמן והנכונות לשתף
 
לצפיה ב-'אתר תפוז נחסם לגלישה מארה"ב '
אתר תפוז נחסם לגלישה מארה"ב
07/12/2018 | 08:51
3
123
אני מניחה שמסיבות של בטיחות האתר - פורומים אחרים סובלים ממחיקות חוזרת ונשנות של כל הודעות הפורום

לא הצלחתי להיכנס כמה ימים - עכשיו הצלחתי אחרי שרכשתי VPN אבל זה לקח לא מעט עזרה טכנית מצוות התמיכה.  

האמת - דבר מדליק ה VPN הזה. מאפשר פרטיות מכל מיני גוגלים למיניהם

אני השתמשתי ב VPNEXPRESS זה שם האתר
לצפיה ב-'טוב שהצלחת להתחבר'
טוב שהצלחת להתחבר
08/12/2018 | 15:05
2
74
לא הבנתי כמעט שום דבר מכל הענינים הטכניים שכתבת...
לצפיה ב-'תודה ו- '
תודה ו-
08/12/2018 | 20:00
1
70
VPN (virtural private network)  זה כלי שמאפשר לגלוש עם IP address אחר משל המחשב שלך.
 
למשל, למחשב שלי יש כתובת IP אמריקאית. אז אם אני מנסה לפתוח את תפוז ממנו - הוא חסום עכשיו. אחרי שהלכתי לאתר שכתבתי ושילמתי כמה זוזים בשביל השירות הזה, אני יכולה לבחור כתובת IP של כל מיני מדינות בעולם (לרבות ישראל)
 
אחרי שאני בוחרת את זה אז כל אתר שעליו אני גולשת סבור שהמחשב שלי/אני ממוקמת בישראל. 
 
מה שמעניין ולמדתי מהאתר שם זה שכשמשתמשים ב- VPN כזה זה מפריע לגוגל, פייסבוק ודומיהם לרגל אחרי כל דבר שאת עושה או מחפשת ברשת. וזה לכשעצמו בעל ערך רב עבורי כי הקטע הזה של אובדן פרטיות מבאס אותי קשות
 
לא שיש לי מי יודע מה מה להסתיר, אבל מעצבן אותי שתמיד אחרי שאני עורכת חיפוש למשהו ברשת (נגיד - למגפיים לילדות) אז במשך שבועות כל הזמן קופצות לי פרסומות של מגפי ילדות 
מצד שני זה מקטין את מס' הגולשות פה עוד יותר כי גולשות מארה"ב כבר לא יכולות להיכנס לפה (למשל נחמנית) ולא יטרחו לקנות VPN
 
אולי אלה ימי תפוז האחרונים. אבל, בכל מקרה, אני פה עד שיורידו את השאלטר.  מה שכן - אני יכולה להיכנס רק מהמחשב הפרטי (לא מהעבודה) אז לא ארפרש פה לעתים קרובות כבעבר.
 
בינתיים מקווה שאתן נשארות יבשות במבול בישראל!!
לצפיה ב-'יופי שהצלחת להתחבר'
יופי שהצלחת להתחבר
11/12/2018 | 07:06
40
גם אני לא הבנתי כלום אבל קראתי את ההסבר שלך כאן והצלחתי להבין קצת יותר.
לצפיה ב-'אירוח: טיפול במחלות חורף באמצעות תרופות הומאופתיות'
אירוח: טיפול במחלות חורף באמצעות תרופות הומאופתיות
05/12/2018 | 13:18
4
ביום ד', בין השעות 20:00-22:00, נארח בפורום את אבי לבנט, מומחה להומאופטיה
 
 
על האירוח
 
טיפול במחלות חורף כגון שיעול, שפעת והצטננות, באמצעות תרופות הומאופתיות.
ההומאופתיה היא שיטת ריפוי טבעית, עדינה, יעילה ובטוחה, אשר מותאמת אישית לכל אדם על פי המאפיינים הייחודיים שלו ברמה גופנית ונפשית. הטיפול ההומאופתי יעיל בפתרון של בעיות גופניות, רגשיות ומנטאליות ,הן כרוניות והן אקוטיות. הטיפול יוצר שינוי רחב היקף, שורשי ומעמיק אשר השפעתו ניכרת לטווח ארוך ברבדים שונים של חיי המטופל.
 
 
על המתארח
 
אבי לבנט, עוסק בתחום הטיפול על גווניו השונים מעל 20 שנה, ומתמחה בהומאופתיה יותר מעשר שנים. במהלך השנים הללו למדתי תורות ושיטות שונות במקומות שונים בעולם מטובי המומחים בכל תחום.
תחום זה של עיסוק הינו תהליך התפתחות אינסופי המוביל אותי כאדם, באופן מתמיד, לגבהים חדשים, תחומים מגוונים, דינאמיות רגשית ומנטאלית אשר ממנה אני יוצר תהליך אישי וייחודי, עבור כל אחד מהאנשים שמגיעים אלי לטיפול.
ניסיוני הרב, עם מגוון רחב של מחלות וקשיים בתחום הגופני והרגשי, מאות רבות של מטופלים, ארגז כלים רחב, ומסירות רבה לעבודה ולמטופלים שלי, מאפשר לי לעזור לאנשים שונים בהרבה מאוד תחומים.
 

העלו את שאלותיכם על גבי שרשור זה כבר עכשיו!
לצפיה ב-'מה הייתן עושות במצב הבא?'
מה הייתן עושות במצב הבא?
02/12/2018 | 22:36
5
239
אם הייתן עובדות במקום מסוים שמתנהל באופן לא חוקי, כמו למשל אנשים שלא מגיעים לעבודה (באופן קבוע) ומישהו מחתים עבורם כרטיס; אנשים אחרים - כתוב שהם עובדים בתוכנית העבודה, אך בפועל הם לא עובדים כלל, ממש לא נכנסים למשרד, יושבים רב היום בקפיטריה; בני משפחה וחברים של המנהל מקבלים קביעות וקדימויות מסוימות ועוד ועוד.
כולם יודעים וכולם שותקים.
מדובר במקום שהוא לא פרטי, אלא ממומן ע"י מהמדינה. חבר, שהוא עו"ד ומבין בתחום, הציע לי להגיש תלונה אנונימית. 
 
מה אתן הייתן עושות? הייתן מתקדמות עם זה או כלום?
לצפיה ב-'קשה מאד'
קשה מאד
02/12/2018 | 23:05
1
163
הייתי מתפטרת כנראה. מחפשת מקום אחר, עם אוירה נורמלית לעבוד בה.
ומגישה תלונה - למבקר המדינה/מבקר הארגון

לצפיה ב-'אני עם חצי רגל בחוץ, ואת צודקת'
אני עם חצי רגל בחוץ, ואת צודקת
03/12/2018 | 20:59
122
אלך על זה.
תודה.
לצפיה ב-'אני עם ד"ר T'
אני עם ד"ר T
04/12/2018 | 01:06
1
122
לא הייתי מסוגלת לעבוד בכזה מקום. הייתי מחפשת עבודה אחרת, והייתי מגישה תלונה למשרד מבקר המדינה בסמוך למעבר לעבודה החדשה.  לא ציינת מה גודל המקום - כלומר כמה אנשים עובדים שם.  הסיבה בגינה אני שואלת היא: האם יש סיכוי שאם תגישי תלונה אנונינית יעלו על זה שאת מגישת התלונה?
לצפיה ב-'אני לא יודעת אפילו כמה'
אני לא יודעת אפילו כמה
04/12/2018 | 16:48
118
כי חלק רשומים ולא מגיעים.
נראה לי שבערך 20-30..
לצפיה ב-'מבינה. אבל....'
מבינה. אבל....
05/12/2018 | 11:02
105
גדלתי, ולמדתי, שאין כח לחייל פשוט ללחום במערכת.
תעשי את העבודה שלך, היא מוגדרת וברורה.
תדרשי את מה שמגיע לך, בלי להשוות לאחרים.
לתלונה אנונימית אין כמעט ערך,ואם תתלונני, להם לא יקרה כלום,
ואת תשלמי את המחיר.
 
אם את מותרת על המקום הזה, אז תתעדי בצילומים, במסמכים,
וכשתצאי משם תגישי תלונה, אם יש לך רצון לתקן.
כל עוד את שם, תסתמי את האף, תתעלמי בעינים,
כי חבל על הכח שלך.
 
עצוב לדעת כמה השחיתות שולטת במנגנונים רבים כ"כ.

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

פורום סקסולוגיה
לייעוץ בפורום סקסולוגיה
פורום לידה פעילה וביתית
לידה פעילה וביתית
ג'הארה דולה - בית מפנק ללידה טבעית
ג'הארה דולה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ