לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1369613,696 עוקבים אודות עסקים

פורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

לצפיה ב-' לזכרה של סבתי ז"ל '
לזכרה של סבתי ז"ל
20/01/2018 | 18:55
21
92
את הסבים שלי מצד אבי לצערי לא זכיתי להכיר – שניהם נפטרו לפני שנולדתי. לכן בפועל היתה לי רק סבתא אחת, ולזכרה אני פותחת שרשור.
 
לצפיה ב-'לכל אישה יש שם'
לכל אישה יש שם
20/01/2018 | 18:56
79
סבתי נולדה בינואר 1923 בירושלים, בת בכורה להורים בני העליה השניה. בילדותי היא תמיד סיפרה לי בגאווה איך אליעזר בן יהודה, שהיה שכן שלהם בשכונת ממילא (היתה שכונה כזו פעם לפני שהפכה למלון + קניון....), הוא זה שנתן לה את שמה.

הוריה פנו לאב"י כשאמה היתה בהריון וביקשו, הואיל ועומד/ת להיוולד להם ילד/ה בכור/ה (א.ס. לא היה בשימוש) שיעזור להם לבחור עבורה שם עברי חדש ומתחדש – להבדיל משם מסורתי/תנ"כי.  אב"י, שלדבריה כבר היה מבוגר וחולה, הציע להם כדלקמן:  אם תיוולד לכם בת, קראו לה "ניצה" כמו ניצת פרח.  ואם בן – קיראו לו "ניצן". ואכן, נולדה להם בת והם קראו לה ניצה. שם שהיה יחסית מאוד אוונגארדי בדור שלה – בואו נגיד שאף פעם לא פגשתי סבתא אחרת בת דורה בשם ניצה.
 
אגב, שנים חשבתי שהיא עובדת עלי עם הסיפור הזה, עד שבדקתי בויקיפדיה יום אחד וראיתי שאב"י נפטר 4 שבועות לפני שהיא נולדה כך שזה בהחלט אפשרי. וגם – יש בסיפור הזה, אותו שמעתי "רק" 100 פעם, יותר מדי פרטים מכדי להמציא אותו.
לצפיה ב-'ילדות ונערות'
ילדות ונערות
20/01/2018 | 18:57
66
את ילדותה ונערותה העבירה סבתי כמה מקומות בארץ. בעיקר במושבה מנחמיה בעמק הירדן (הידעתן שבשנותיה הראשונות קראו לה "מלחמיה"? וזה עוד לפני סבתא שלי). לכן היא תמיד שפעה כל מיני שירים שאף אחד לא מכיר על הירדן והגליל  (שמעתן פעם את השיר עם הפזמון "הגליל שלנו! בהחלט שלנו!?"). היא גם רכשה שם מומחיות בחיסול נחשים ועקרבים (ע"ע העצה החשובה "כשיוצאים מהמקלחת ומורידים את המגבת מהוו, תמיד לנער אותה לפני שמשתמשים בה – כדי שאם זחל עליה עקרב, הוא ייפול"). את הנחשים תזכרו – הם יחזרו בהמשך.
היא גם גרה ברח' פינסקר בתל אביב איזה שנה כנערה, אז גם למדה בבית ספר למסחר "פיטמן" שהבניין שלו עודנו עומד ברח' בלפור (תמיד היינו צוחקות ביחד איך כמעט יש לה MBA.... )

אבא שלה היה יזם בנשמתו. הוא למד טרם עליתו שני מקצועות: שעני (= מתקן/בונה שעונים) וגם איך לבנות בית חרושת לגבס – הוא עלה לארץ עם תכניות לבית חרושת כזה. במהלך חייו הוא עשה הרבה כסף והפסיד הרבה גם ("עלה וירד כל הזמן" כדבריה. למותר לציין שהוא סיים בלי הרבה)

לימים הם עברו לחיפה, שם גרה עד סוף ימיה. לצערה היא לא קיבלה את כל החינוך שרצתה. היה איזה תיכון מצוין ונחשב בחדרה שרצתה ללכת אליו (אני מניחה של"ריאלי" לא היה להם כסף). וההורים שלה החליטו שחבל על הכסף מה גם שקרובי המשפחה בחדרה אצלם רצתה להתגורר לצורך זה לא הסכימו.
לצפיה ב-'קריירה קצרה (מאוד) וסלנג סבתאי'
קריירה קצרה (מאוד) וסלנג סבתאי
20/01/2018 | 18:58
65

משבגרה, היא מצאה עבודה בצבא הבריטי כקלדנית/מזכירה/מדפיסה (מדובר בשנות הארבעים....). לדבריה זו עבודה ששילמה מצוין וגם, כבונוס, היא שיפרה לה מאוד את האנגלית. היה לה כיף שם. וכך יצא שהיא דיברה עברית (שפת אם), אנגלית (לא רעה בכלל), יידיש (מהבית), ערבית (מירושלים והגליל ובכלל). לימים כשהחלה העליה הרוסית הסתבר לנו שהיא גם מבינה רוסית מצוין – כי זו השפה שהוריה דיברו ביניהם כשלא רצו שהיא תבין, ובכלל היו המון דוברי רוסית בני העליה השניה מסביבה בילדותה.  

למרות העבודה, היא היתה תמיד לאומנית/ציונית בדיעותיה [האמת – אף פעם לא שאלתי אותה איך זה הסתדר לה מוסרית עם לעבוד אצל האנגלים]. אחד מכינויי הגנאי אצלה עבור אישה בת דורה היתה "היא "הלכה" עם אנגלים" (= קיימה מערכת יחסים רומנטית עם איש מנדט אנגלי, כולל יחסי מין מלאים – שזו משמעות המילה "הלכה" בז'רגון שלה)
 
אפרופו "הלכה", מכיון שהיא גדלה בדור שבו מניעת הריון לא היתה דבר פשוט (טרום הגלולה, אין לי מושג לגבי קונדומים), היא תמיד היתה מרבה לשאול את נכדותיה, לא רק אותי:  "תגידי, את "הולכת" עם מישהו?  מקווה שאת נזהרת?"
היו לה כל מיני מטבעות לשון ארכאיים שאפיינו אותה. למשל, "דמי סזון" לעונת מעבר (אני יודעת שזו מילה בצרפתית, אבל מעולם לא שמעתי מישהו תוקע אותה במשפט בעברית.  ע"ע: ,דבי, הז'קט החדש שקנית, הוא חורפי או דמי סזון"?). 
היא גם מעולם לא השתמשה במילה חניה לרכב, אלא רק "פארקינג" כמו באנגלית (אני מניחה שזו מילה שחודשה כשכבר היתה בוגרת)

השורש ש.ב.ר. תמיד היה בבניין פיעל אצלה, ע"ע: "דבי, היזהרי במדרגות שלא תשברי רגל!" (תשברי מנוקד כמו תרסקי)
לצפיה ב-'סיפור הגבורה האחד והיחיד שלה'
סיפור הגבורה האחד והיחיד שלה
20/01/2018 | 19:02
58
סבתי היא בת דור של אנשים שלרובם סיפורים איומים. שואה, מחנות, פרעות, מלחמת השחרור, בקיצור – שלא נדע.... ואילו היא היתה בת מזל באופן יחסית....  היה לה רק סיפור גבורה אחד – קצר – אל תתלהבו. היא סיפרה שלהגנה היה מפעל "רכב מגויס" (שנקרא גלי-גל?) שביקש מאנשים פרטיים בעלי רכבים לעזור לשנע כלי נשק /רימונים ווטאבר ממקום למקום / סליק לסליק.  לסבתא שלי היה רשיון נהיגה וגם רכב מגיל צעיר יחסית (מה שלא היה נפוץ בשנות הארבעים...). ובתור בונוס – היא היתה מאוד יפה ומצודדת (תמיד התגאתה איך זכתה פעם בתחרות יופי באיזה נשף סטודנטים)

ובכן, אנשי ההגנה החביאו את הנשק ברכב שלה מתחת למושב שלה, ושלחו אותה לדרכה בחיפה לצלוח איזה מחסום/צ'ק פוינט מאוייש בחיילים אנגלים לנקודת יעד אחרת. לבשה סבתי שמלה יפה ונדיבת מחשוף, התאפרה היטב ויצאה לדרך. בהתקרבה למחשוף לקחה נשימה עמוקה כדי להיראות עוד יותר בעלת קימורים (לא שהיו חסרים לה קימורים גם ככה....להיפך), עצרה במחסום, ואז פתחה את החלון וחייכה את החיוך הכי מצודד ומפלרטט שיכלה לעטות על עצמה לעבר חיילי המחסום. ואז הם שאלו אותה אם יש לה משהו להצהיר עליו ברכב. היא כמובן אמרה שלא, שום דבר. ואז הרימו החיילים את המחסום וסימנו לה להמשיך בדרכה, מבלי שחיפשו ברכב... סבתא שלי טענה תמיד שלא רק היא ידעה, אלא שלדעתה גם הם ידעו/חשדו שיש לה משהו מוסתר ברכב. אלא שהיא "עשתה להם את היום והמצברוח" ולכם הם החליטו לא לחפש....

כמו שאני מכירה אותה, היא בטח הלכה משם מיד לאיזה קפה מהודר בהרצל-שטראסה כדי לזלול עוגות גבינה ולהתאושש מחויית הגבורה.
 
הסיפור הנוסף המעין-גבורתי שהיה לה, זה איך בימים אחרי שהגיעו אניות מעפילים בלתי חוקיות, היה עובר רכב של ההגנה ברחובות עם רמקול וקורא לכולם לצאת לרחובות כדי "להתערבב" ולהציף את הרחובות באלפי אנשים כדי שלא יהיה אפשרי לבריטים לאתר/לראות את המעפילים נטולי תעודות הזהות ולעצור/לגרש אותם. אני לא זוכרת לגמרי את הפרטים. אולי זה היה שכל המתנדבים/ניצבים האלה היו מוסעים במשאיות לבית אורן, כדי ששם יהיו אלפי אנשים שיתערבבו עם המעפילים.
 
היא גם סיפרה לי פעם איך מחזר אחד נתן לה במתנה אקדח אי שם בראשית שנות הארבעים, "כדי שתוכל להגן על עצמה כשיגיעו הנאצים" (כזכור – הם שעטו כבר במצרים וההערכה היתה שיגיעו גם לארץ ישראל). למרבה המזל לא הגיע הצורך להשתמש בו. האמת – אף פעם לא שאלתי אותה לאן הוא נעלם. אולי הוא ביקש אותו בחזרה אחרי שהשיבה את פניו ריקם + הנאצים לא הגיעו....
לצפיה ב-'נישואים וחיים'
נישואים וחיים
20/01/2018 | 19:03
1
60
את סבא שלי היא הכירה בדאבל דייט. חברה שלה הלכה לאיזו "נשפייה" (עוד מילה ידועה של סבתא שלי) בבת גלים. היה שם איזה מועדון או קזינו. החבר שבא לאסוף את חברתה הביא עוד בחור, בשביל סבתא שלי, וככה הם יצאו ברביעייה.... וברבות הימים נישאו. יש לאמא שלי את ההזמנה לחתונה.
 
למרבה הצער, אחרי שנישאה הפסיקה סבתי לעבוד. זה לא היה כדי לטפל בילדים (היתה לה עזרה) אלא כי "בעלה היה לוקח לה את הכסף שהרוויחה אז היא החליטה שלא שווה לה". המשפט הקצר הזה לדעתי מסכם את הנישואים שלהם, שלא היו מי יודע מה.
 
במקום לעבוד היא התנדבה בכל מיני אגודות ("הליגה למלחמה בשחפת"), ובילתה את ימיה בנעימים בבתי קפה עם חברות שלה במהלך 70 השנים הבאות.... היתה להם גם "קבינה" בחוף הכרמל בחיפה. וכך, לעיתים קרובות הם ירדו לים אחר הצהריים כדי לשחק מטקות ולבלות עם חברים. דור אחר...
היו גם משחקי קלפים ארוכים 3-4 פעמים בשבוע בקבוצות גדולות אצלם (גברים ונשים שיחקו לחוד בד"כ). בד"כ שיחקו "קסלה" (סגול בק' ובל') שזה איזה "רמי" למתקדמים עם המון כללים וניקוד.
לצפיה ב-'קטעים'
קטעים
20/01/2018 | 19:13
71
סבתא שלך בת דור ההורים שלי, יבדל"א. למרות שגם שניהם גדלו בחיפה, הסיפורים שלהם די שונים (אם כי יש מצב להצטלבות בעבודה עם הבריטים. אמא שלי היתה מרכזנית - ועסקה בהאזנות לטובת ההגנה, ואבא שלי שירת בחיל האוויר הבריטי כמכונאי או משהו כזה - וגנב מהם נשק להגנה גם כן), והעברית שלהם די מודרנית, למעט סלנג חדש ממש (כן סבתא שלי היתה משתמשת בדמי סזון וכאלה, אבל היא נפטרה בשיבה טובה כבר לפני כ30 שנה).
לצפיה ב-'הסבתא המגניבה ואני'
הסבתא המגניבה ואני
20/01/2018 | 19:05
67
זכיתי להיות הנכדה הראשונה שלה שזה תמיד שיחוק רציני, וגם הייתי הנכדה היחידה שלה קרוב לעשור. בילדותי, תמיד הייתי גאה בסבתא שלי. לא היו הרבה סבתות בסביבה בעלות רשיון נהיגה שנהגו כל הזמן (תמיד היינו צוחקים עליה שהיא כזו חולת הגה שבקרוב תרחיב את המשקוף לחדר השירותים כדי שתוכל להיכנס גם לשם עם הרכב). בנוסף, לא היה לה שום מבטא זר בעברית/שפת אמה, לא קראו לא סוניה/בז'ז'ניה/מסעודה/ויקטוריה (לא שיש באלה שום דבר רע כמובן – אבל היה כיף סבתא עם שם ישראלי...). בנוסף – היא נשארה יפה ובעלת מזג תוסס רוב ימיה.
 
הורי התגרשו כשהייתי בת ארבע, ולכן אמא שלי הרבתה להיעזר באמא שלי. ביליתי חופשים ארוכים (חנוכה, פסח, קיץ) בבית סבתי וסבי – לומדת טיפים חשובים של איך להיות בלעבוסטע, איך לנער מגבות נגד עקרבים, איך "להיזהר" כש"הולכים" (רק לא עם אנגלים!).  בניגוד לאמא שלי, סבתי היתה בשלנית באופן יחסי, וראתה את מטרת חייה בלהאביס את הנכדה הכה-רזה שלה בשלל מטעמים שכבר שנים לא טעמתי. דברים כמו עוגיות קאמיש, גפילטע פיש מעשה בית, מג'דרה, צלי בקר נ-ה-דר (דגש על הה"א המוארכת), קנישעס, מרק עוף (קומפלט עם לספור כמה כפות עוד צריך לאכול, ומים בלי עוף לא נספר), רסק עגבניות עם סוכר, מיץ מתרכיז רימונים מעשה ידיה, וגולת הכותרת: פלפלים ממולאים באורז ובשר.   שנים רבות בילדותי היא ספקה כפיים על איך זה אני כל כך רזה, טענה בתוקף שאני לא אוכלת כלום, ואף גררה אותי לכל מיני רופאים בתקווה שיגלו שזה בגלל כל מיני תולעים (זה לא היה).  את יכולה לנוח על משכבך בשלום סבתא – עבר לי הרזון לצערי.

עוד פריט במחלקת "משנת סבתי מדור אחר" שלא אימצתי היה האזהרה שלה ש: "אל תהיי כל כך מלומדת! בסוף לא תמצאי חתן".  לא הקשבתי.... ומצאתי בכל זאת.
 
היא גם לקחה אותי הרבה לסרטים ולים – אם כי לדאבוני בים בד"כ הביאה איתה ענבים ואפרסקים ככיבוד במקום הארטיק שהיה משאת ליבי...

וכמובן, הרבינו לשחק שחמט ומשחקי קלפים (בעיקר רמי), למרות שהיא היתה קצת מאוכזבת מכישורי הלא-משהו כקלפנית צמרת. היא יכלה לזכור בקלות חבילה שלמה של קלפים בראש – אילו קלפים כבר שוחקו ויצאו מהמשחק וכו' [בכל זאת – אימונים יומיים בקלפים במשך 60 שנה עוזרים....]
 
לשיא מגניבותה הגיעה בביתנו בפרשת הנחש. פעם היא באה לשהות איתי כשאמא שלי נסעה לחו"ל. כשהגעתי הביתה מבי"ס ראיתי רכב משטרה מחוץ לבית. וכשנכנסתי פנימה הסתבר לי שסבתא שלי גילתה נחש במרפסת הגדולה שהיתה שם, והזעיקה משטרה לעזרה. דא עקא שעד שהשוטרים הגיע, היא כבר חיסלה את האומלל בעזרת קומקום מים רותחים ומקל....היתה לה מומחיות גדולה בחיסול נחשים מימיה בעמק הירדן. אז לא נשאר להם מה לעשות. מה שכן – הפרשייה כנראה נרשמה ביומן המשטרה, כי אחרי כמה שעות הגיע כתב של "ידיעות אחרונות" לדובב אותה על הסיפור, ויחד הם הוציאו את גוויית הנחש מהפח והיא הצטלמה איתו. וכך זכתה לסיפור שער אחורי קטן בעיתון ידיעות אחרונות עם תמונה בתור "הסבתא שהרגה נחש"
לצפיה ב-'דעיכה וסיכום'
דעיכה וסיכום
20/01/2018 | 19:07
2
80
סבתי התאלמנה ב-2002 – למעלה מ-15 שנה לפני מותה. זה הותיר לה איזה 5-8 שנים כדי להוציא דרכון לראשונה בחייה, ולראות קצת את אירופה הקלאסית בטיולים מאורגנים בהם נהנתה מאוד.

כמו שציינתי, יחסית לנשים אחרות בנות דורה, היא לא היתה בדיוק "שרה גיבורת ני"לי"... אבל היא היתה דמות חמה ומעצבת של ילדותי.

לצערי, כבר שנים שאינני גרה בארץ וכך יצא לי לראות אותה פחות. עדיין דיברנו בטלפון מדי פעם. אבל זה לא היה אותו דבר.

לא רוצה להכביר מילים יותר. הזיקנה היא מנוולת, מכוערת ומפחידה. היא עמדה בה בגבורה יחסית. כך, למשל, הכריזה שהיא דלוקה על הפיזיותרפיסט הגיי של בית האבות בו היתה בשנים האחרונות, ותמיד הכריזה שהיא זו שתגרום לו "להמיר" את דתו ולעבור לנשים. 

היא הרבתה ליפול, למרות ששמרו עליה... אם כי למרבה המזל לא שברה כלום בגופה אף פעם (תמיד כשהייתי שואלת בחרדה אם היא שברה משהו, אמא שלי היתה עונה בעליצות משהו כמו: "כן! היא שברה את הכיור")

כמה שבועות לפני שנפטרה היא נפלה ו"פתחה" את המצח. אמא שלי שהתה איתה בחדר מיון והם שוחחו יחד עם הרופא הפלסטיקאי שבא לתפור אותה. סבתא שלי, שתמיד היתה אישה פרקטית, חשבה שאולי זו הזדמנות לקבל איזו הרמת פנים קטנה על חשבון קופת חולים, אשר על כל היא הנחתה את הרופא "למתוח טוב-טוב כדי שהיא תהיה אפילו עוד יותר יפה מאשר לפני שהיא נפלה" ואף הוסיפה כמה מילים משעשות בערבית לעידוד כי דובר ברופא ערבי – ואז שלושתם געו בצחוק (הרופא, הסבתא ואמא שלי)

היא נפטרה כמה שבועות לפני יום הולדתה ה-95, אחרי שבוע של דעיכה, בבית האבות בו התגוררה (לא בבית חולים, בלי צינורות וצפצופים). הלוואי על כולם.

לתחושתי איבדתי אותה כבר לפני כמה וכמה שנים. כבר שנים היו לה ימים טובים יותר וטובים פחות, ולקראת הסוף יותר מהם היו טובים פחות....אולי בגלל זה הפתיעה אותי הקלות היחסית שבה קיבלתי את ההודעה על מותה. אבל עכשיו משכתבתי זה עזר לי קצת להוציא החוצה את העצב.
 
יהי זכרה ברוך.
 
 
לצפיה ב-'סבתא שלך נשמעת לי סבתא מקסימה, עם חוש הומור'
סבתא שלך נשמעת לי סבתא מקסימה, עם חוש הומור
21/01/2018 | 22:30
1
56
הצלחת במספר סיפורים לטוות את דמותה גם למי שלא הכיר אותה... והאמת - הייתי שמחה להכיר אותה
נשמע שחיה חיים מלאים והיתה משמעותית מאד עבורך .
עם כל הצער שבדבר ,בגיל 95 (ואף קודם לכן...) הייתי חותמת בשמחה על דעיכה של שבוע ומוות בבית ולא בבית החולים, עם יכולת להתבדח כך עם הרופאים בחדר המיון רק שבועות לפני סוף החיים.

שולחת לך חיבוק
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 04:11
39
את היית מסתדרת איתה "10"  - היא הקפידה מאוד להתייעץ עם רופאים על כל צעד ושעל - והאמת זה הביא אותה לתוצאות מרשימות בהתחשב בעובדה שהיא מעולם לא התעמלה, לא היתה פעילה גופנית אפילו לא בצעידות (ע"ע הרכב שהיה כה אהוב עליה), ולא אכלה אוכל בריא במיוחד (היתה לה חולשה לשוקולדים ונקניקים משומרים )
 
אני מייחסת את אריכות הימים שלה לתכונות האופי שלה שהיו: אופטימיות אינסופית, שמחת חיים, חוש הומור, ולא-לקחת-את-החיים-קשה-מדי. לדעתי בעזרתם היא כיפרה על אורח החיים הלא מי יודע מה בריא שלה.
לצפיה ב-' '
22/01/2018 | 07:18
35
נקרא שהיתה לך סבתא מקסימה. הגיע לגיל מכובד מאוד.
לי כבר שנים שאין סבא וסבתא משני הצדדים. לא זכו להכיר את בעלי ולראות את המשפחה שהקמתי, חלקם אפילו אני לא הכרתי.
לא היתה לי סבתא חמה ואוהבת ושמחה תמיד לשמוע על סבתות שהשאירו חותם ותרמו לנכדים.
אני דואגת שילדיי יעריכו ויכבדו את התרומה של סבא וסבתא שלהם לחיים.
לצפיה ב-'לזכרה'
לזכרה
22/01/2018 | 09:10
1
41
לא מכירה אותך או את סבתך אבל רגשת אותי מאוד.
נשמע שהיא חיה חיים מלאים ומרגשים, נשמע שזכית להנות ממנה כנכדה פרקי זמן ממושכים, ושהזקנה עברה עליה יחסית בטוב.
יהי זכרה ברוך.
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 15:46
2
לצפיה ב-'קראתי את דבריך בשקיקה,'
קראתי את דבריך בשקיקה,
22/01/2018 | 15:22
2
38
שני דבריםשבו את ליבי,
הראשון --ההסטוריה והחויות הארץ ישראליות שאני כ"כ
אוהבת לשמע ולעדוך השואות לסיפורים דומים. שמעוררי השראה.
השני--הקשר המיוחד שהיה לך עם סבתא,
 
כמה נחמד שצברת זכרונות חיוביים ונעימים--
תנצרי אותם בליבך בשמחה ולא בעצב.
לצפיה ב-'תודה! מכיון שציינת שאת אוהבת היסטוריה ארצישראלית '
תודה! מכיון שציינת שאת אוהבת היסטוריה ארצישראלית
22/01/2018 | 15:51
1
45
מקשרת לשני השירים שהיו לדעתי הכי חביבים על סבתי.
 
הראשון הוא "קסם על ים כנרת" (כל שיר שהכיל ירדן או כנרת בתוכו היה די גבוה ברשימה שלה... גם "יש לי כנרת, מיתרים אלפיים" היה אי שם בראש הרשימה שלה)
https://www.youtube.com/watch?v=w4CvL0K5-Kc)
 
השני הוא "אני והסבתא" (אני רואה שזה בעצם נקרא "הסבתא בנגב" - מצאתי ביצוע של שלמה ארצי כחתיך הורס יחד עם יפה ירקוני חביבתה של סבתי
https://www.youtube.com/watch?v=nfxpgWfDuKI
 
היא תמיד שמחה לפזם אותו, בין היתר אני מניחה כי הוא קיבע בעיניה את מעמדה של ה"סבתא" כאייקון "קולי"/מחובר/מגניב, וגם סתם כי אהבה מאוד את יפה ירקוני
 
ומהשיטוט למדתי שמחבר השיר, אבשלום כהן, נפטר גם הוא השנה ב...לאס ווגאס https://he.wikipedia.org/wiki/אבשלום_כהן [כנראה הוא אהב את הקטע המדברי - בין אם בנגב ובין גם בנ(ג)באדה]

גם יפה ירקוני כבר לא עימנו. היה דור ואיננו עוד.
 
לצפיה ב-'וואוו,'
וואוו,
23/01/2018 | 09:53
18
אמנם אני משתדלת לא לשמע מוסיקה (בגלל האבלות)
אבל לא יכולתי שלא להקשיב, אלה שירים שהתנגנו גם אצלינו בבית.
אלה שירים שאהבתי ללמד גם אחרי תקופתם.
באמת המון נוסטלגיה. מעוררי חויות מדהימות..
תודה לך.
לצפיה ב-'תיאור נהדר ומרגש'
תיאור נהדר ומרגש
22/01/2018 | 17:08
31
היא נשמעת אישה מצוינת. שלא תדעו עוד צער.
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 21:45
2
לצפיה ב-'כתבת בצורה מרתקת ! שמכל תת סיפור יש לי אלף שאלות '
כתבת בצורה מרתקת ! שמכל תת סיפור יש לי אלף שאלות
23/01/2018 | 00:13
1
38
(יגיעו בהמשך כשאגיע למחשב בשעה נורמלית)
 
אבל אחת לבינתיים:
כתבת שהיית נכדה יחידה קרוב לעשור....
כשבילית בחיפה היו מנסים לשדך לך נכדים של אחרים לשחק איתם או היו ממלאים את כל זמנך?
 
לצפיה ב-'זכורה לי פעם אחת בלבד ששידכו לי מישהי'
זכורה לי פעם אחת בלבד ששידכו לי מישהי
23/01/2018 | 04:33
35
איזו נכדה של שכנים לאחר צהריים אחד. בד"כ איכשהו לא היה את מי לשדך. נדמה לי שסבתי היתה צעירה יותר מרוב חבריהם כך שהיו להם נכדים גדולים יותר, או נכדים בחו"ל.
 
מצד שני, לא היה כל כך קשה למלא את זמני. מהיותי חננת צמרת (ע"ע "מלומדת מדי - לא תמצאי חתן") לימדתי את עצמי לקרוא בגן חובה ומשם והלאה לא היה נדיר למצוא אותי מבלה חלק ניכר מהיום קוראת כל מיני ספרים ארכאים מה"מזווה" של סבא וסבתא [כך קראו לחדר האכסון הקטן שליד המטבח, רוב הדברים בו בכלל לא היו אוכל]. דברים כמו כל כתבי שלום עליכם ב-10 כרכים וכאלה.... וכל מיני ספרי ילדות של אמא שלי (אריך קסטנר בתרגום הישן, חסמבות וכו')
 
עוד חצי מהיום תפסו שידורי הטלויזיה החינוכית (משעשועי משבצת, דרך הדין דנים, הקטקטים, קולרגול, ציפיטפוט, נערי פלקסטון, סוד הגן הנעלם, אי החגבים, הלב, נילס ואווזי הבר....אני יכולה להמשיך עוד שני עמודים)
 
בנוסף לזה אכן מילאו את זמני - לקחו אותי לים (סבא שלי הלך כמעט כל יום אחר הצהריים), לקולנוע, או איתם למשחקי קלפים אצל חברים (הייתי לוקחת ספר שלא ישעמם לי. נקודת האור זה שבקלפים היו עוגות מופלאות - ביננשטיך, ליקח, עוגות שמרים ועוד.... וזה היה שנים לפני שנהיה לי צליאק). לקחו אותי לכל מיני תערוכות (חרוטה בזכרוני תערוכת הפרחים), ולפסטיגלים. או סתם ל"צרכניה" (שם סבתאי לסופרמרקט) שם, בניגוד להליכה לסופר עם ההורים, הייתי זוכה בלא מעט צ'ופרים (ע"ע ממתק קוקוס אדום ולבן)
 
סבתא שלי גם היתה עובדת בגינה ומביאה אותי בתור עוזרת/חברה. 
 
סבי וסבתי גם נהגו להאכיל את חתולי הגינה ואת הציפורים (לחוד - לא לדאוג. מגש האוכל של הציפורים ניצב על חבלי כביסה בגובה מטר שמונים בערך) - מה שסיפק שעות ארוכות של התבוננות בבעלי חיים.  לציפורים גם היתה גיגית גדולה משלהן מלאה מים, לרחצה. 
 
כשהייתי בת 7 הכלבה הקטנה שהיתה לנו אצל אמא שלי בערך 3 שבועות עברה באופן קבוע לסבא וסבתא שלי אחרי שהסתבר שאין סיכוי שנצליח לטפל בה. אז היא היתה עוד עולם שלם של העברת זמן. כלבה קטנה - שלפוחית קטנה - היה צריך לצאת היתה המון, בין היתר לחורבות המבצר הצלבני הקטן שליד הבית [לא לבד - עם סבא שלי]
 
איכשהו הזמן עבר מהר....
לצפיה ב-'ריגשת '
ריגשת
23/01/2018 | 04:25
4
לצפיה ב-'אז איך היו החודשיים האחרונים '
אז איך היו החודשיים האחרונים
19/01/2018 | 21:35
13
34
לצפיה ב-'או לאן נעלמתי (וסליחה דבי)'
או לאן נעלמתי (וסליחה דבי)
19/01/2018 | 21:40
3
100
אז בתקופה האחרונה הייתי מרוכזת בעיקר בנושא מעבר הדירה (לאחר שיפוץ שהוציא לנו הרבה כוחות), כבר מרגישים בבית, אך כמובן שנותרו עוד דברים רבים להשלים.
ובמקביל, הקמתי קבוצה של כדורשת (תחרותית)- דבר שגוזל ממני הרבה זמן ומנהלות ושני ערבי אימון  (לפחות) בשבוע.
ובעבודה משתדלת להשקיע יותר.....
והמחשב עבר לחדר של הבן- מה שהשאיר לי הרבה פחות זמן נגיש למחשב ......
לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
20/01/2018 | 03:44
1
58
יש תמונות מהבית החדש?? (מבפנים, מבפנים - לא משהו עם פרט מזהה)
 
תני קצת פרטים! הוא יותר גדול מהקודם? יותר מהודר? באזור אחר? מה הביא אתכם לעבור?
לצפיה ב-'הבית עדיין מלא בלאגן ועוד מלא דברים שיש להשלים '
הבית עדיין מלא בלאגן ועוד מלא דברים שיש להשלים
23/01/2018 | 19:38
(כמו אהילים, שולחן אוכל שיתאים וכד') כך שאין תמונות 
 
עזבנו את דירת הסטודנטים שלנו (3 חדרים) לדירה יותר גדולה.
המרחק בקו אווירי כ- 500 מ' (אולי פחות), אבל איזור עם אווירה שונה.
 
מעבר להגדלת המטבח (ע"ח חדר אוכל שהיה חדר נפרד) השינוי המהותי ביותר היה וויתור על האמבטיה (סליחה מראש מהנכדים). במקומה יש מרחב להתקלח ולא עשינו מקלחון (קירות זכוכית).
 
 
 
לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
22/01/2018 | 07:20
20
בשעה טובה על הבית המשופץ. שיפוץ בהחלט לוקח מלא אנרגיות.
איזה כייף זה למצוא ספורט נשי ולהנות ממנו. 
מקוה שעכשיו תהיי כאן יותר, למרות ששקט כאן מאוד בזמן האחרון.
לצפיה ב-' ועצוב '
ועצוב
20/01/2018 | 03:49
3
100
סבתא שלי נפטרה. ולא היה לי כוח נפשי לכתוב על זה - ועדיין אין לי. מגיע לה שרשור משלה אבל אין לי כוח כרגע.
 
היה פה קור זוועה. 
 
יש לנו עוזרת בית לראשונה מזה 15 שנה בערך (וכבר רמבו לא מרוצה ממנה כך שלא נראה לי שזה יילך)
 
ראיתי את הסרט על צ'רצ'יל בקולנוע ונהניתי (וגם, הערכתי מחדש את האנגלים הגיבורים, שלא נכנעו....)
 
הייתי בפגישה הכרות של תיכון , יען כי בכורתי בכיתה ח' מה שאומר שבשנה הבאה היא תהיה בתיכון. לא ייאמן....
לצפיה ב-'שלא תדעי עוד צער'
שלא תדעי עוד צער
20/01/2018 | 10:44
52
אני מבינה שהיית קרובה אליה. תנחומיי. כשיהיו לך כוחות (ואם יהיו לך), נשמח לשמוע עליה. 
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם '
משתתפת בצערכם
20/01/2018 | 12:02
49
להרגשתי, מוות של ראש הענף במשפחה, משאיר יתמות אחריו שאי אפשר להסביר..... 
אני זוכרת קצת ממה שספרת עליה כשהייתם בביקור בארץ.
אשמח לקרוא יותר.
 
לצפיה ב-''
21/01/2018 | 13:31
3
לצפיה ב-'החתול האהוב שלנו נעלם'
החתול האהוב שלנו נעלם
21/01/2018 | 22:42
4
72
רק בן 5 שנים, לקחנו אותו מהווטרינר מיד לאחר מותו של חתולנו הקשיש בגיל 15 בשיבה טובה והתאהבנו בו מיד ששיחק לי בשמחה בשרוכי הנעליים. הילדים משוגעים עליו, ישנים איתו במיטה, מנשקים ומחבקים אותו כל הזמן. והוא? פחתולון לשעבר, נשמה חופשיה. יוצא ובא כאוות נפשו, מיאו ופותחים לו, מיאו ומוציאים אותו.

בחנוכה נסענו לשבוע ללונדון לרגל בת המצווה של הקטנה-והפקדנו אותו בידי השכנים שהוא מכיר היטב. כשחזרנו היה מתפנק ומתלטף יותר מהרגיל אבל אכל ושתה ולא היה נראה חולה. יחסנו את זה לגעגועים אלינו...
ביום ה׳ בבוקר 28/12 יצא מהבית ולא חזר עד היום חיפשנו בכל מקום.התקשרנו - וטרינרים עירוני ופרטים , מועצה , לוכדת החתולים העירונית, מודעות בלוח המודעות, פייסבוק, אינסטגרם ווטסאפ ומה לא. חיפשנו שעות ימים ולילות בשכונה. לא נמצא דרוס ולא נמצא בכלל.גם השכנים לא ראו אותו.  פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה . ואנחנו- מתגעגעים למקסי הקטן שלנו, תוהים ודואגים מה עלה בגורלו, רצינו לבלות איתו עוד כמה שנים לפחות... מקווים שהוא במקום טוב ולא סובל.
/
בנימה אופטימית יותר - חגיגות בת המצווה של קטנתנו הסתיימו בהצלחה. הן הסתכמו בטיול משפחתי ללונדון לבחירתה, יום כיף עם אמא בדיוק בתאריך שבו נולדה, ערב במסעדה עם המשפחה המצומצמת , והחברות הכי טובות, בליווית מצגת, בוק (זה מין קטע של הבנות היום ) שצילמנו (הפקת אופנה שלא מביישת את טובי הצלמים), שמלה (כמו שמלת כלה קטנה, עדינה מאד ויפה ), כמובן עם נעלים ותכשיטים מתאימים.
זהו. אני סיימתי, החגיגה הבאה בחתונות של שניהם....

לצפיה ב-'אוי '
אוי
22/01/2018 | 04:18
40
כמה עצוב עם החתול. מבינה לליבך מאוד - כזכור הרדמנו את חתולנו הגוסס ב-1 בנובמבר. יש לנו 2 חתולים חדשים, אבל זה לא אומר שלא מתגעגעים אליו המון.
 
ועוד יותר קשה חוסר הידיעה.  הוא היה בעל שבב? ידידותי/ניגש גם לזרים?
 
לאחרונה התחלתי לתת לשני החתולים החדשים לצאת קצת, וילדות הבית נוזפות בי כל הזמן שזה על מצפוני אם הם לא יחזרו. אז כל פעם שהם יוצאים אני קצת בלחץ (בעיקר מפחד מילדות הבית...)
 
אפשר לרכוש tracker ששמים על חתול כדי לדעת איפה הוא בכל רגע נתון על אפליקציה בטלפון - זה על תקשורת סלולרית פשוטה (2G). יש כזה בארץ?
לצפיה ב-'חגיגות הבת מצווה נשמעות מעולה'
חגיגות הבת מצווה נשמעות מעולה
22/01/2018 | 04:25
37
ספרי עוד טיפה על לונדון. כמה זמן הייתם שם? באיזה אזור התגוררתם? ממה הילדים נהנו במיוחד? וממה פחות?
 
אני מקווה לקחת את ילדות הבית הפרטיות שלי לשם מתישהו.
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 07:23
34
שמחה שאתם אחרי כל החגיגות, אני מתכוננת לחגיגות שלנו שיגיעו שנה הבאה.
 
לצפיה ב-'איזה עצוב על החתול '
איזה עצוב על החתול
23/01/2018 | 00:17
25
גם לשכנים שלנו זה קרה שנעלם חתול כאילו בלעה אותו האדמה.
 
החתול שלהם נכנס אלינו ואח"כ יצא מהחלון במטבח חזרה  ולא הגיע הביתה.
זה היה קומה רביעית (ולא מצאו אותו למטה .....)
לצפיה ב-'מתי בפעם האחרונה היית לבד בבית ? '
מתי בפעם האחרונה היית לבד בבית ?
19/01/2018 | 21:48
11
84
והכוונה ליותר מבוקר אחד 
(תיכף אענה) 
לצפיה ב-'לפני שבוע '
לפני שבוע
19/01/2018 | 21:55
2
85
האיש והילדים נסעו לחופשה ל 5 ימים ונשארתי בבית לבד.
כשאנשים שמעו שנשארתי לבד בבית היו שלוש תגובות עיקריות:
פליאה למה לא הצטרפתי (לא הרגיש לי מתאים לאור הרכב החברים שאיתם הם נסעו).
ברכו אותי על האומץ (?)
שאלו אם אני צריכה חברה.

בהתחלה זה הרגיש מאוד מוזר.....בית ריק אבל עשיתי מזה גם חופשה לעצמי: קמתי יותר מאוחר, חזרתי מהעבודה בלי הטירוף של להספיק לאסוף מהצהרון. ארוחת ערב עם ספר (בלי להדליק מחשב וטלביזיה)

 
לצפיה ב-'נשמע מעולה!'
נשמע מעולה!
20/01/2018 | 03:50
1
68
לא מפליא בכלל. אם הבנתי נכון מדובר בחברים של בן זוגך בלבד?
לצפיה ב-'זה היה אבות וילדים '
זה היה אבות וילדים
20/01/2018 | 12:04
61
האמת, שהילדים הם החוט המקשר , דרכם הגענו לחברים האלו.
הנשים האחרות לא רצו/ לא יכלו להצטרף אז גם אני החלטתי שלא להצטרף.
לצפיה ב-'ואללה לא זוכרת. שנים...'
ואללה לא זוכרת. שנים...
20/01/2018 | 03:52
1
83
אני מניחה שלבד בבית עם חיות בית זה עדיין נחשב "לבד"?
 
ביוני הקרוב יש לי איזה 10 ימים לבד.החלטנו השנה שאני אקח את הילדות לארץ ואבא שלהן יחזיר אותן (ובאמצע יהיה לנו זמן ביחד בלעדיהן). נראה איך יהיה... נראה לי שאנסה לתזמן נסיעת עבודה לחלק מזה
לצפיה ב-'לבד בבית עם חיות זה נחשב '
לבד בבית עם חיות זה נחשב
23/01/2018 | 00:06
17
וכשפתחתי את ההודעה חשבתי כמה זה מרגיש שונה להשאיר את כולם ולנסוע (מה שכבר יצא לי לעשות) לבין להשאר עם החפצים שלהם בבית לבד....
 
 
לצפיה ב-'פחחח'
פחחח
20/01/2018 | 19:17
2
76
20 שנה?
לצפיה ב-'כי? לא יצא? לא רצית? לא היתה הזדמנות?'
כי? לא יצא? לא רצית? לא היתה הזדמנות?
23/01/2018 | 00:07
1
7
לצפיה ב-'הם לא הולכים לשומקום'
הם לא הולכים לשומקום
23/01/2018 | 10:39
24
ואם הם נוסעים לאנשהו, זה בחלקים, אף פעם לא כולם.
אני לא מתלוננת - העבודה שלי מאפשרת לי לעבוד מהבית לפעמים, אז יש בקרים פה ושם שאני לבד וזה מצוין. לפעמים אני גם נוסעת לכנסים ואז אני אפילו ישנה לבד. אבל לבד בבית יותר מבוקר אחד ברציפות, לא יצא.
לצפיה ב-'אוהבת מידי פעם לבד בבית'
אוהבת מידי פעם לבד בבית
22/01/2018 | 06:42
2
48
לעיתים בקיץ האיש יוצא לטיול כולל לילה עם הילדים וחברים ואז אני לא מצטרפת. בעבר קרה יותר עכשיו מעט מאוד. בהתחלה היה לי קשה אבל עם הזמן למדתי להנות מזמן האיכות הזה לבד הוא כייף מאוד.
לצפיה ב-'לילה אחד זה קצת... עד שהם יוצאים הם חוזרים עם כל הכביסה '
לילה אחד זה קצת... עד שהם יוצאים הם חוזרים עם כל הכביסה
23/01/2018 | 00:09
1
32
שמחה לקרוא שאני לא היחידה שחושבת שזה זמן איכות לעצמי 
לצפיה ב-'את ממש לא יחידה'
את ממש לא יחידה
23/01/2018 | 09:10
21
בקמפינג של לילה באמת חוזרים לי עם המון כביסה .
יצא לי גם שני לילות פעם לדעתי אבל אצלי זה היה כשהייתי בחופש אצלך אני מבינה זה היה בימי שגרה, אז לדעתי גם זמן האיכות פחות איכותי מימים של חופש מלא בבית ללא ילדים.
ושלא ישמע שאני אמא מזניחה, אני אמא טוטלית. נמצאת כל יום אחה"צ עם הילדים מכינה איתם שיעורים, לוקחת לחוגים, מארחת חברים, עושה ימי כייף ועוד פשוט לפעמים צריך את השקט הזה להטען מחדש.
לצפיה ב-'אפל מודה שהיא מאטה טלפונים שלה מדגמים קודמים '
אפל מודה שהיא מאטה טלפונים שלה מדגמים קודמים
26/12/2017 | 05:30
7
122
זו רק אני שמובחלת קשות מהחברה הזו?
 
 
אז קודם הם הכחישו את זה במשך שנים, ועכשיו יצאו עם התירוץ של הסוללה.
אבל מה אם מי שיש לו, נניח, אייפון 6 חדש באריזה עם סוללה מצוינת? אה כן - גם אותו הם ידפקו בעזרת עדכון שהם שולחים מהאוויר
 
ומה אם להחליף סוללה? אה כן, אפל היתה חלוצה בלהפוך את החלפת הסוללה בלתי אפשרית. לפני כן  - היה נהוג לפתוח את הטלפון ולקנות סוללה חדשה במחיר שווה לכל נפש. עד שהם הנהיגו את מודל ה"אין להחליף סוללה! תקנו טלפון חדש באלף דולר"
 
גילוי נאות: לחתומה מטה אין שום טלפון או שום מוצר של אפל ואין לה כוונה לקנות אחד כזה.... והיא גם לא מעריצה אדוקה של שום מכשיר מסוים
לצפיה ב-' גם אותי זה מעצבן אבל זה לא מוצר שאני קונה'
גם אותי זה מעצבן אבל זה לא מוצר שאני קונה
26/12/2017 | 08:51
104
וגם לא בני ביתי.
לבעלי בעבר היה ואהב מאוד אבל הבין מהר מאוד שלא ממש משנה איזה מכשיר יש לך העיקר שהוא עובד .
אני הייתי משועבדת לחברה מקבילה של אנדרואיד ובימים אלה ממש התחדשתי עם חתיך סיני במחיר מגוחך.
חבל על הכסף במיוחד בימינו שכל הזמן מחליפים מכשירים זה בהחלט לא שווה את ההשקעה.
לצפיה ב-'נהנים מאוד מאוד'
נהנים מאוד מאוד
01/01/2018 | 20:30
1
112
מהמוצרים של אפל, וגם לא חווינו שום האטה באף מכשיר (כולל אייפון 4s שעובד כמו גדול). אז אין שום בחילה בשום צורה שהיא...
 
למה עד כדי כך מעצבן אותך מה עושה חברה שאת לא מחזיקה במכשירים שלה?
לצפיה ב-'שאלה טובה'
שאלה טובה
05/01/2018 | 01:18
88
ואני מודה מראש שאני לא אובייקטיבית
 
לצערי אני עובדת מול חברת אפל בנושאים הנוגעים לעבודה, ואשר על כן יוצא לי לצערי לראות יום יום את ההתנהלות המקצועית שלה. 
 
אני לא יכולה להיכנס ליותר פרטים מזה. אבל באופן כללי, למרות שכמובן כל חברה פועלת למטרות רווח ולא לשם שמיים, התרבות הארגונית של החברה הזו כחברה כוללת כמות כה גדולה של שקרים. תאוות בצע, גזילה, וכו' שאני לא יכולה לסבול אותה. 
 
המקרה הזה הוא הזדמנות של הצרכנים לחוות באופן ישיר קצת מזה. אחרים חווים את זה כל הזמן. למשל הנסיון של אפל "לגנוב" את האמנים שהפסיק אחרי שטיילור סוויפט עשתה להם שיימינג
 
למרבה הצער נראה שהם בעיקר הרוויחו פרסומת מזה, בעיקר לאור זה שאחרי זה היא "במקרה" פרסמה שהיא שינתה את דעתה והיא מתה עליהם...
 
אגב - כבר היה קודם קטע צרכני אחד לפחות אבל רוב הצרכנים לא יודעים את זה. בטלפונים החדשים הם מורידים את רמת התקשורת הסלולרית לרמה הירודה של הצ'יפים של אינטל, כי הם לא רוצים להשתמש בצ'יפים בעלי הטכנלוגיה הטובה הרבה יותר של קוולאקום [זו זכותם כמובן, מה שלא בסדר זה שגם את זה עושים בלי להסביר לצרכנים]
 
 
 
לצפיה ב-'אני מרגישה את זה גם בטלפון שלי שאינו איפון'
אני מרגישה את זה גם בטלפון שלי שאינו איפון
19/01/2018 | 21:34
3
29
(וואווי)
 
לצפיה ב-'מעניין - את חושבת שוואויי גם מאטה בכוונה טלפונים ישנים?'
מעניין - את חושבת שוואויי גם מאטה בכוונה טלפונים ישנים?
20/01/2018 | 03:42
2
32
הלכתי לחפש בגוגל. מצאתי הצהרות מכל מיני חברות אנדרואיד על כך שהן, בניגוד לאפל, לא מאטות טלפונים ישנים שלהם. הצהרות מסמסונג, LG, מוטורולה ו HTC
 
אבל כתוב במפורש שהוואויי, סוני, גוגל וואן פלוס *לא* נתנו הצהרה שכזו. אז אולי את צודקת בתחושתך....
 
 
<אבל אני מסרבת לחזור בי מתחושתי שאפל הם הכי מגעילים בעולם.... הייתי פעם לצד ידיד שניסה לקנות טלפון בחנות שלהם והתעלמו ממנו לגמרי. סתם כי הם יכולים להרשות לעצמם>
לצפיה ב-'מהרגשתי- כן.'
מהרגשתי- כן.
20/01/2018 | 12:07
28
כשהנייד שלי היה חדש - עשיתי מול הנייד של האיש בדיקות מהירות ושלי ניצח. מאז שהם הוציאו דגם חדש שלי מפסיד.
 
יש אצלנו משהי שמכורה לאייפונים וטוענת שאצלה הטלפון לא האט.
(אני לא אוהבת אותם כי יש בהם משהו של סמל סטטוס)
לצפיה ב-'מעניין'
מעניין
21/01/2018 | 13:30
21
מאז הטלפון הנייד הראשון שלי הרגשתי שעם הזמן הם נעשים יותר איטיים, אבל האשמתי בזה את עצמי, שהעמסתי יותר מדי על הטלפון. לא חשבתי שזה באשמת היצרן.
לצפיה ב-'מבקשת להודות'
מבקשת להודות
21/12/2017 | 12:52
2
279
לכל המנחמים, אני מעריכה מאוד את ההתיחסות הזו,
היא מחממת את הלב.
 
פתחתי הודעה כי אני לא כ"כ כאן, וראיתי שירדה למטה.
יום טוב ובריאות לכולם.
לצפיה ב-'שלא תדעי עוד צער '
שלא תדעי עוד צער
22/12/2017 | 05:12
26
לצפיה ב-'אנו לא מכירות, אבל זה כל כך נגע לליבי, עד כדי דמעות כשקראתי'
אנו לא מכירות, אבל זה כל כך נגע לליבי, עד כדי דמעות כשקראתי
24/12/2017 | 08:45
157
את הודעתך. כמובן לא מכירה את הפרטים ובכל זאת ההזדהות קלה מאוד. מחזקת אותך ושולחת לך ניחומים עד בלי די.
לצפיה ב-'פרסום שאלון'
פרסום שאלון
20/12/2017 | 23:05
1
117
שלום,
אני סטודנטת במכללת עמק יזרעל עושה סמנריון בפסיכולוגיה בנושא דיכאון אצל נשים אחרי לידה ואני מבקשת לפרסם אצלכם שאלון אם אפשר אני מודה מאוד לעזרתכם
תודה 
לצפיה ב-'מבחינתי אין בעיה... אבל אני לא בטוחה שזה '
מבחינתי אין בעיה... אבל אני לא בטוחה שזה
21/12/2017 | 17:52
102
יארגן לך הרבה תשובות. אולי לאחרות יהיו עוד שאלות שנוגעות לרקע/פקולטה.
 
לאיזה תואר את לומדת?
 
שיהיה בהצלחה! זה נושא חשוב מאוד ומעולה שאת מעלה את המודעות אליו
לצפיה ב-'אפליית שכר '
אפליית שכר
20/12/2017 | 22:58
3
284
מה הייתן עושות לו הייתן מגלות שעובד גבר לצדכן בעל אותם כישורים שנושא את אותו התפקיד ומרוויח כפליים?
 
 
האמת שלפי הסיפור אמורים להיות לה יותר כישורים אפילו כי אני מניחה שיש לה 7 שנים יותר נסיון.
 
לא לכולם יש את הפריביליגה של נשואת הכתבה . אם כי נראה לי שהייתי הולכת לחפש עבודה אחרת [לא הייתי מתפטרת בלי כלום ביד כמוה. ואני אפילו לא אמא חד הורית כמו שהיא מציינת שהיא]
לצפיה ב-' בעיה מוכרת וידועה'
בעיה מוכרת וידועה
21/12/2017 | 11:58
103
במה הם יותר טובים מאיתנו????
לא הייתי עוזבת בלי שתהיה לי חלופה מראש. אני חייבת בטחון תעסוקתי ולא הייתי עוזבת עבודה בלי שיש לי משהו אחר ביד לא משנה מה הסיבה. 
מכירה סביבי כאלה שעושים את הצעד הזה בלי לחשוב פעמיים. לא יודעת אם הם אמיצים או טפשים. וזה בכלל נושא אחר שלא קשור לאפלייה בשכר.
לצפיה ב-'זה סיפור ישן וידוע,'
זה סיפור ישן וידוע,
21/12/2017 | 13:16
110
האקדמיה מדברת על כך וההגדרה הרווחת היא--
"תקרת הזכוכית" שמתיחס בהחלט לקידום ושכר ומעמד האשה.
מאחר והעולם בו אנו חיים נשלט בידי גברים--
והשובניזם חוגג--אז מה הפלא?!
לצפיה ב-'וואו שאלה קשה '
וואו שאלה קשה
02/01/2018 | 07:06
39
לי תפס את העין המשפט הזה:
״עד הרגע הזה זו הייתה עבודת החלומות שלי. זו הייתה חוויה נהדרת, פיתחתי יחסים קרובים עם הקולגות שלי והם הפכו למשפחה. צבטתי את עצמי בכל יום כדי לוודא שזו באמת העבודה שלי. נהניתי מאוד, זו הייתה חוויה כמעט סוריאליסטית"
 
אז השאלה העיקרית היא, האם היית מוותרת על משרת החלומות שלך כי מישהו אחר מרוויח יותר כשלדעתך זה לא בצדק? למשל, נניח שזו הייתה אישה שמרוויחה יותר, כשלדעתך לא באמת מגיע לה להרוויח יותר...
 
מצד שני אני מבינה את הפגיעה האישית. תחושה כמעט של בגידה. המחשבה שאת מוערכת היא חלק עצום מהסיפוק בעבודה. ולגלות שבעצם זה לא כך יכולה להפוך הכל...
 
לא יודעת מה הייתי עושה ��...
לצפיה ב-'שרשור ניסים ויישועות '
שרשור ניסים ויישועות
15/12/2017 | 02:58
5
128
 
לרגל החנוכה - איזה ניסים ויישועות פרטיים יש באמתחתכן?
 
הנה שלי (רשימה מקוצרת):
 
* העובדה שיש לי שלוש בנות לרגל כישורי הפוריות העלובים שנחנתי בהם
 
*  העובדה שהצלחתי להקים ולהחזיק משפחה חרף נטייתי לשקוע בעבודה יותר מדי
 
* העובדה שלא נפגעתי בכמה מצבים מאוד לא נעימים במהלך שירותי הצבאי (נסיעות ברכב בחברון וכאלה שבהן הושלכו בלוקים מהגגות וגג של הרכב - האזרחי - התקפל/נלחץ/זז לכיוון הראש של הנוסעים
 
את הקיטורים אשמור לשרשור אחר  <קומפלט עם תפילה לנס פרטי שיגיע לפני שהילדות יגיעו לקולג' >
לצפיה ב-'הניסים שלי '
הניסים שלי
16/12/2017 | 01:21
2
218
-הקטנה שלי שהיא הנס הכי גדול- העוברית עם הכי פחות סיכויים להיקלט ,כבר הייתי מוכנה נפשית ופיזית לעוד שאיבה. הביטוח הכריח אותנו לעשות את ההחזרה- נקלטה! נקלטה גבוה מאוד ובצד ברמה שחשבו שזה חוץ רחמי ולמזלי רופא היי ריסק עקב אחרי זה באופן יומיומי והכל היה תקין. אחרי זה דימומים בגלל המטומה במשך כל השליש הראשון וחצי מהשני ואז לקינוח- צירים מוקדמים והיפרדות של הממברה שמסביב לשק המים שהביאה לקיסרי חירום בשבוע 37 והתגלתה לגמרי במקרה (יום לפני זה הייתי בבדיקה אצל הרופא נשים והכל היה תקין, וכמעט ביטלתי את התור להיי ריסק כי זה יצא יום אחרי יום ובמזל לא ביטלתי).
 
-הפיגוע בצריפין- המחבל התפוצץ בדיוק באיזור שתמיד הייתי עומדת ומחכה לאוטובוס שלי. במקרה יצא ששוחררתי כמה דקות מוקדם יותר ותפסתי את האוטובוס שלפניו ושמענו את הפיצוץ.
 
- למרות הפחד מביורקרטיה, למרות הפחד להיות עצמאית- הקמתי עסק בעשר אצבעותיי ותוך חודשיים ממש יצרתי לעצמי שם.
לצפיה ב-'וואו - לא ידעתי שניצלת מפיגוע בהפרש של כמה דקות'
וואו - לא ידעתי שניצלת מפיגוע בהפרש של כמה דקות
22/12/2017 | 16:22
1
105
חתיכת סיפור. 
 
מזל טוב על העסק! אולי כבר כתבת ופספסתי - ספרי עוד מה הוא עושה? אני מאוד מאוד מעריכה א/נשים שמקימים עסק עצמאי. זה חלום רחוק שלי - אולי יום אחד...
לצפיה ב-'כן. עד עכשיו זוכרת את ההיסטריה סביב זה'
כן. עד עכשיו זוכרת את ההיסטריה סביב זה
23/12/2017 | 00:51
109
ההורים היו בטיול בחו"ל וניסו להשיג אותנו ברגע ששמעו אבל כל הקווי טלפון קרסו והם מהלחץ כבר התחילו לחפש טיסה חזרה הבייתה.
 
לגבי העסק- מדובר בעסק של הוראת עברית לילדים בכל מיני אופנים- החל ממפגשים קבוצתיים ועד שיעורים פרטיים. לקח לי 3 שנים אבל הגשמתי את החלום להיות עצמאית!
לצפיה ב-'הניסים שלי '
הניסים שלי
17/12/2017 | 06:54
167
*הנס הגדול והעיקרי שלי הוא הילדים שלי, שבכלל לא היה לי ברור שנצליח, הדרך הארוכה האובדנים והטלטלות הקשות שחווינו שבסופן הפכתי לאמא לשניים. אושר ענקי ובכלל לא ברור.
* האמונה שאני יכולה והדרך שעברתי לשינוי הגדול בחיים שלי ושאני עדיין ממשיכה כל הזמן לעשות. להקשיב לעצמי.
 
לצפיה ב-'הבת שלי היא הנס שלי'
הבת שלי היא הנס שלי
26/12/2017 | 00:08
90
הרבה טיפולים
שתי הפלות..
לא הייתי בטוחה שנצליח.
אני מודה לאל יום יום עליה, קניתי לה חולצה שכתוב עליה: אני נס קטן (:
לצפיה ב-'הורדה מטיסה כי הניקה - או שאולי לא?'
הורדה מטיסה כי הניקה - או שאולי לא?
13/12/2017 | 15:18
11
178
http://www.dailymail.co.uk/news/article-5167327/Mo...

מה דעתכן? לדעתי היא הורדה כי היא לא צייתה להוראות להושיב את בנה ולחגור אותו.

יכול להיות שהפתיל כלפיה היה יחסית קצר כי אמריקאים מאוד לא רגילים לבן שנתיים שיונק, אז הם תייגו אותה מראש כ"פסיכית" (לא אומרת שזה מוצדק, רק מנחשת את הסיטואציה)

אבל עדיין - הכותרת נשמעת לי לא מדויקת

באופן כללי יותר - נראה לי שמתחיל להיות מפחיד לעלות על מטוס בארה"ב - זה מתכון לטראומה להרבה אנשים.
לצפיה ב-'לא נראה לי שהסיבה היתה הנקה'
לא נראה לי שהסיבה היתה הנקה
13/12/2017 | 16:41
1
169
לפי התיאור היא לא חגרה אותו בזמן שהיו אמורים להמריא ועיכבה את כל המטוס.
בלי קשר סגנון הדיווח מוזר לי, מה הרלבנטיות של היותה סינית/מורה לפסנתר/בוגרת הפקולטה לרפואה של ייל?
לצפיה ב-'לדעתי ה"בוגרת ייל"/מועמדת לפרס גרמי'
לדעתי ה"בוגרת ייל"/מועמדת לפרס גרמי
17/12/2017 | 17:16
93
נועד כדי לרמוז שמדובר באישה משכמה ומעלה, "מעל הממוצע" ולכן "לא הגיע לה כזה יחס".  
 
אני לא אומרת שזה נכון...אני רק חושבת שזו הסיבה שזה צוין
 
וגם - אולי זה מוסיף צבע ודרמה לסיפור העיתונאי, שרומזים: 1) זו לא "סתם אישה", זו אישה מפורסמת, ו 2) זה יכול לקרות לכל אחד - כי כל התארים מרמזים לכאורה שהיא "אישה נורמטיבית"
לצפיה ב-'לא נראה שהסיבה היא ההנקה'
לא נראה שהסיבה היא ההנקה
13/12/2017 | 23:34
114
יותר נראה לי שהסיבה היא שהילד בכה 25 דקות רצוף. אולי זה עצבן את הדיילות
זו לא סיבה להוריד משפחה מטיסה, במיוחד אחרי עיכוב של 3 שעות בהמראה.
 
לצפיה ב-'אני איתך-נשמע שהיא די התחכמה איתם'
אני איתך-נשמע שהיא די התחכמה איתם
16/12/2017 | 01:23
1
121
וביננו- ילד בן שנתיים גם אם עדיין יונק- זה לא האוכל היחידי שהוא אוכל וזה בהחלט יכל לחכות עד אחרי ההמראה והיא יכלה להקשיב להוראות הקברניט וצוות המטוס.
לצפיה ב-'הנקה זה כדי להרגיע אותו בזמן ההמראה -'
הנקה זה כדי להרגיע אותו בזמן ההמראה -
16/12/2017 | 20:23
103
זה לא עניין של רעב. גם אני הנקתי תינוקות בהמראות, וזה היה הרבה יותר נעים וידידותי לסביבה מהמראות שבהן לא התאפשר לי להניק.
לצפיה ב-'גם לי לא נראה שזה בגלל ההנקה'
גם לי לא נראה שזה בגלל ההנקה
17/12/2017 | 07:38
5
102
בין אם רגילים להנקה בגיל הזה או לא כמו שכתבו כאן זה מאוד מרגיע ולא רואה סיבה למה לא יכל להמשיך לשבת על האם בזמן ההמראה.
לצפיה ב-'הוראות הבטיחות בטיסות הן שלפני שהמטוס'
הוראות הבטיחות בטיסות הן שלפני שהמטוס
17/12/2017 | 17:10
4
115
מתנתק מהשער ומתחיל ב"טקסי" ואחריו המראה, כל הנוסעים צריכים להיות ישובים במקומותיהם וחגורים בחגורות בטיחות.
 
תינוקות שיושבים על ההורים (כלומר שאין להם מושב משלהם, מה שנקרא lap babies), צריכים לשבת על ההורה ולהיות חגורים במין חגורה קטנה שמחוברת לחגורה של ההורה.
 
לפי הסיפור הזה הפעוט היה מעל גיל שנתיים והיה לו מושב משלו.
 
כך שלפי ההוראות הוא היה צריך לשבת במושב שלו וחגור, מה שאומר שהוא לא יכול היה לינוק בזמן הזה
 
לפי הנתונים בסיפור, הצוות אכף בקפדנות את ההוראות שתיארתי, שהן הוראות של רשת התעופה הפדרלית האמריקאית (FAA).
 
אפשר לטעון שהם "היו צריכים לגלות גמישות". אלא שהם לא מתגמשים במה שנוגע להוראות הבטיחות.....
לצפיה ב-'אני יודעת שההוראות הן שיהיו חגורים אבל לא ידעתי'
אני יודעת שההוראות הן שיהיו חגורים אבל לא ידעתי
18/12/2017 | 08:50
85
שמעל גיל שנתיים אי אפשר לחגור הפעוט להורה. חשבתי שגם בגיל הזה עדיין אפשר. 
לצפיה ב-'ממש לא בכל מקום יש חגורה קטנה כזאת.'
ממש לא בכל מקום יש חגורה קטנה כזאת.
18/12/2017 | 09:52
2
106
לפעמים ההורים סתם צריכים להחזיק אותם.
לצפיה ב-'או קיי '
או קיי
18/12/2017 | 20:32
1
154
בחברות שבהן אני טסה הכי הרבה יש חגורה קטנה אז לא הכרתי
 
בכל מקרה - זה נוגע רק לתינוק שאין לו מושב משל עצמו. אם מדובר בפעוט בן שנתיים ומעלה = יש לו מושב משלו שהוא אמור לשבת בו.
 
רק להבהיר - אני לא תומכת בחברת התעופה שבחרה להעיף אותה בברבריות מהטיסה עם פעוט בוכה.... ובכלל - טיסה הופכת לחוויה יותר ויותר ברברית וסיוטית. צ'מעו סיפור: 
 
השבוע, בן זוגי כפרעליו, טס איזו טיסה ארוכה. כדי לצ'פר אותו, רעייתו האהובה תרמה לו את אחד מהשדרוגים המועטים שהיא מקבלת בתור נוסעת מתמידה. הוא היה ברשימת ההמתנה לשידרוג (לא תמיד מקבלים את זה), והתבשר אחרי שכבר התיישב במקומו הרחק מאחור במחלקת תיירים שהתמזל מזלו, והשידרוג הסתדר ברגע האחרון (כנראה מישהו לא הגיע לקונקשן ופספס).  הדייל/ת שרבטו לו בעט על כרטיס העליה למטוס את מס' המושב החדש, במחלקת עסקים, והוא עשה את דרכו המאושרת לקדמת המטוס למושב החדש. 
 
דא עקא, אחרי שהתיישב שם, התנפל עליו שם בצעקות איזה דייל עצבני שחשב שהוא סתם נוסע מחלקת תיירים שהחליט על דעת עצמו לעבור מקום... ואף הגדיל לעשות ואחרי שבן זוגי הראה לו את מספר המושב החדש רשום בעט על כרטיס העליה למטוס, טען שבן זוגי הוא זה שכתב שם את המקום החדש.  זו היתה חוויה מאוד מאוד (מאוד!) לא נעימה - בלשון המעטה.  לא נרשמה התנצלות מצד הדייל אחרי שנתבררה טעותו, אבל הוא לפחות הפסיק לצעוק.  
 
כנראה שבן זוגי צריך לראות עצמו בר מזל שלא זרקו אותו מהמטוס לגמרי בלי לשאול שאלות - כמקובל בימים טרופים אלו ....
לצפיה ב-'וואו! מזעזע...'
וואו! מזעזע...
18/12/2017 | 20:57
18
לצפיה ב-'ד"ר דרור רובינסון, אורטופד מומחה'
ד"ר דרור רובינסון, אורטופד מומחה
14/12/2017 | 09:37
2
76
מומחה כף רגל וקרסול
פרטים כאן -ד"ר רובינסון
לצפיה ב-'ניסיתי לענות להודעה אחרת של מישהי על מומחה כף רגל וקרסול'
ניסיתי לענות להודעה אחרת של מישהי על מומחה כף רגל וקרסול
14/12/2017 | 09:40
1
61
ששאלה על מומחה כף רגל וקרסול, כנראה אני לא מבינה איך מגיבים כאן 
לצפיה ב-'לאיזו הודעה?'
לאיזו הודעה?
14/12/2017 | 12:34
9
לצפיה ב-'התקן מירנה'
התקן מירנה
12/12/2017 | 15:19
4
207
למכירה התקן מירנה חדש..נקנה שבוע שעבר ב415 שח . האריזה סגורה ארמטית. ניתן לפנות למייל avivit942@gmail.com
לצפיה ב-' מדוע את מוכרת אותו?'
מדוע את מוכרת אותו?
13/12/2017 | 15:15
112
סקרנית - אם קנית אותו בשבוע שעבר - זה אומר שהתחרטת מאז?
לצפיה ב-'רק רוצה לציין שחוקית אסור למכור תרופות במדינת ישראל'
רק רוצה לציין שחוקית אסור למכור תרופות במדינת ישראל
13/12/2017 | 16:45
1
127
למי שאינו מורשה לכך, דהיינו רוקח בבית מרקחת מוסמך, בעל רשיון, לאחר שהונפק לו מרשם תקף מרופא.
לצורך הענין אני מניחה שאת לא רוקחת מורשית, הפורום אינו בית מרקחת מורשה ומי שתרצה לקנות לא מציגה מרשם.
לכן, למרות שכוונתך טובה|4u| לא כדאי לעשות זאת מעל דפי הפורום.

לצפיה ב-'חוץ מזה שימי לב שעל הצילום של המירנה יש פרטים אישיים שלך'
חוץ מזה שימי לב שעל הצילום של המירנה יש פרטים אישיים שלך
13/12/2017 | 16:47
124
שם ושם משפחה, מי הרוקח, מי הרופא ואיפה נרכש וחלק מת.ז שלך. ממליצה לך למחוק את כל ההודעה.
לצפיה ב-'התקן מירנה'
התקן מירנה
29/12/2017 | 10:40
79
הי,
רכשתי התקן מירנה ועקב בעיה רפואית לא נעשה בו שימוש, אם מישהי זקוקה אשמח למכור בעלות סמלית ניתן לפנות לכתובת המייל irism090@gmail.com
לצפיה ב-'ההכרה של טראמפ/ארה"ב בירושלים כבירת ישראל '
ההכרה של טראמפ/ארה"ב בירושלים כבירת ישראל
09/12/2017 | 15:50
3
102
אז מה דעתכן? זה טוב לישראל? רע? לא משנה לכאן או לכאן?

מרגישה שאין לי זכות לדיעה...

ראיתי כתבה בטלויזיה שבה איזה מומחה טען שזה בכלל נועד לרצות את הנוצרים האוונגליסטים שהם קבוצה אלקטורלית ענקית שתומכת בו
לצפיה ב-'בירת ישראל בוודאי'
בירת ישראל בוודאי
09/12/2017 | 20:20
95
ירושלים תמיד תהיה בירת ישראל אפיל לי כיהודיה חילונית יש זיקה לירושלים, לרובע העתיק שדודתי התגוררה בו, לריחות, לצבעים, לאוניברסיטה העברית, למוזיאונים. לא מכירה את ירושלים המזרחית העיר חצויה מזמן ושום הכרזות על ירושלים מאוחדת לא ישנו את המצב. אבל היא תמיד תהיה הבירה שלי ושום הכרזות בעד או בנגד לא ישנו זאת. והמהומות? נו שוין הערבים לא צריכים סיבה להתפרע הם צריכים הזדמנות. 
לצפיה ב-'נחכה ונראה מה יהיה'
נחכה ונראה מה יהיה
10/12/2017 | 07:10
87
לא בטוח שזה יביא שינוי כלשהו וכרגע זה רק מהווה טריגר למהומות.
בתור אמא לחייל קרבי, זה לא משמח אותי.
לצפיה ב-'קראתי גם ניתוח/דיעה שטוענת'
קראתי גם ניתוח/דיעה שטוענת
10/12/2017 | 14:52
95
שבעקבות זה, עכשיו נתניהו "חייב" לטראמפ בחזרה להתגמש/לוותר מול הפלסטינים בתור תשלום בחזרה על ההכרה הזו. ואז שזה יתניע מחדש את המו"מ לשלום.
לצפיה ב-'"חברות/ים" - מתי חותכים, ומתי נעלבים (אם בכלל)'
"חברות/ים" - מתי חותכים, ומתי נעלבים (אם בכלל)
05/12/2017 | 16:39
24
312
יש לי מכרה שעבדה איתי בעבר. כשעבדה איתי היינו מאוד קרובות בשעות העבודה, אבל התראינו מעט מאוד מחוץ לשעות העבודה (למרות שלא גרנו רחוק אחת מהשניה).
 
לימים, החלפתי עבודה. חלפו כבר כמעט 5 שנים ובחמש השנים האלה ראיתי אותה פנים את פנים אולי 3 פעמים באופן יזום (כלומר - אם יצא לי לראות אותה בכנס/אירוע מקצועי זה לא נחשב). לדעתי ניסיתי לקבוע איתה איזה חצי תריסר פעמים והיא תמיד אמרה לא.  היא מעולם לא יזמה פגישה איתי כל התקופה הזו
[גילוי נאות - היא אם יחידנית לשני בנים .כלומר, גרושה אבל עם אב לילדים שלא ממש מתפקד. אם כי יש לה או-פר]
 
לעומת זאת, בממוצע פעם בחודש היא צריכה ממני משהו/עזרה - בין בתחום מקצועי או איזושהי טובה שדורשת טירחה.
 
השבוע היא כתבה לי עם איזו בקשת טובה, וכתבה עליו במפורש שקצת לא נעים לה כי היא "חברה" שרק מופיעה כשהיא צריכה משהו. ואז נפל לי האסימון שוואללה.... היא צודקת ולראשונה התחלתי קצת להתבאס.
 
מה הייתן עושות? לצמצם את הפגישות איתה זה לא רלוונטי כי כאמור אנחנו לא נפגשות (אולי פעם בשנה וחצי אבל זה הולך ופוחת עוד יותר). לריב איתה ודאי אין מה. אבל מצד שני - קצת נמאס לי/נקעה נפשי....
 
מה הייתן עושות?
לצפיה ב-'"לא" זו לא מילה גסה'
"לא" זו לא מילה גסה
05/12/2017 | 20:38
1
170
אם נמאס לך - תגידי לא. את לא חייבת לה כלום.
מהצד השני, רוב הסיכויים שאם זה לא מפריע לי כנראה שהייתי ממשיכה לעזור לה, פשוט מתוך ההכרה של כמה מסובך זה יכול להיות אם חד הורית לשניים.
אני לא הייתי נעלבת, אבל אני לא נעלבת כל כך בקלות בדרך כלל.
לצפיה ב-'גם אותי די קשה להעליב בד"כ'
גם אותי די קשה להעליב בד"כ
07/12/2017 | 06:44
126
גם הפעם - חלפו כמעט 5 שנים, ולא ממש חשבתי על זה עד המייל האחרון שלי שהפיל לי את האסימון.
 
אני גם מודעת לגמרי עד כמה זה קשה להיות אם חד הורית לשניים (הגם שעם או-פר שגרה איתה). ולכן - כל הפעמים בהן הצעתי לה להיפגש היו הצעה להיפגש אצלה בבית אחרי שהילדים שלה הלכו לישון /סיימו להתארגן לשינה או בסוף שבוע - מתוך רצון שלא להקשות.  עדיין התשובה תמיד היתה "לא" (עם סיבה של למה יש לה משהו אחר יותר חשוב לעשות - מפגש של קוראות ספרים, אימון ריצה למרתון, ווטאבר. זכותה כמובן אבל זה מראה על סדרי עדיפויות)
לצפיה ב-'אותי זה היה מרגיז '
אותי זה היה מרגיז
05/12/2017 | 21:15
151
לגמרי אומרת לא ומנתקת קשר
לא מוכנה לאפשר שינצלו אותי
מה גם שנשמע שהקשר באמת לא רלוונטי, לא עובד כיום, כנראה התאים יותר לעבר
ועם כל הצער הייתי חותכת פשוט
יכול להיות שהייתי עונה למה שכתבה לך "כן ולא מתאים לי חברה שמופיעה רק כשהיא צריכה משהו. שיהיה לך כל טוב"
לצפיה ב-'חותכים כשמתבאסים'
חותכים כשמתבאסים
06/12/2017 | 08:45
129
או בלשון של מנהל עסקים: כשהתשומות עולות על התפוקה.
מכיוון שמדובר בארה"ב, הייתי מתחמקת באלגנטיות קרירה עד שהיא היתה מבינה.
לצפיה ב-'אני לא אוהבת מערכות יחסים חד צדדיות'
אני לא אוהבת מערכות יחסים חד צדדיות
06/12/2017 | 09:09
125
לפעמים אחד משקיע יותר וזה בסדר אם מתאים לו אבל מה שאת מתארת זו מערכת יחסים חד צדדית.
מערכות יחסים כאלה סופן להתפוגג והיו לי כאלה.
לא מתאים לך? או שתתעלמי מהבקשה או שתכתבתי שאין לך זמן ואת בתקופה עמוסה. פעם פעמיים שלוש שתעני לה ככה והיא תפסיק לבקש.
לצפיה ב-'אני מבינה שאתן באותו תחום מקצועי'
אני מבינה שאתן באותו תחום מקצועי
06/12/2017 | 09:29
1
139
אז לא כדאי לשרוף גשרים ולנתק מגע בבוטות. אני הייתי נוקטת בשיטת ההתחמקות. אני מאוד עמוסה בתקופה הזאת/כבר לא בקשר עם מי שביקשת שאדבר איתו/לא פנויה לX Y Z/כל תירוץ אחר שיוריד אותה ממך.
לא מבינה במנטליות אמריקאית אז תרגמי למצבך.
לצפיה ב-'אכן - באותו תחום מקצועי'
אכן - באותו תחום מקצועי
07/12/2017 | 06:51
26
לצפיה ב-'תודה על כל התובנות'
תודה על כל התובנות
07/12/2017 | 06:53
1
156
אנסה פשוט לענות יותר לאט - וכך אולי תכיפות הבקשות תרד.
 
אכן, לא רוצה לשרוף גשרים (ובכלל אני לא אוהבת "לריב" אלא אם כן יש סיבה חזקה)
לצפיה ב-'אני מסכימה עם התגובות '
אני מסכימה עם התגובות
07/12/2017 | 11:15
112
שהציעו למסמס את הבקשות ולא להתעמת. לענות לאט, לציין שאת עסוקה וכו' לפי רמת הטרחה.
 
לצפיה ב-'אוהו... כמה רלונטי לחיי היום,'
אוהו... כמה רלונטי לחיי היום,
07/12/2017 | 08:08
14
333
אני השבוע יושבת שבעה על ביתי שנפטרה מסרטן.
היתה לי חברה קרובה מאוד, זיהו אותנו תמיד כאחיות,
היינו קרובות גם ברמה של בין המשפחות.
לפני 3 שנים חלתה הבת--שהזהירה אותי מלשתף בעובדה שחלתה.
כמובן מלבד לאותה חברה.
אבל היא לא הקשיבה היא נאטמה. ואני "חתכתי" את הקשר.
לאיכול להיות שהיא צריכה תמיד אהיה לצידה ובפעם היחידה שאני חיפשתי כתף
נדחיתי--זו איננה חברות, 
היא ניסתה--ולי אין רצון ואין מקום בלב. 
היה פרק בו אני השקעתי וכשהבנתי שאין היזון חוזר--לא צריך.
לא מרשה לה לבוא לנחם, לא רוצה לשמע ממנה כלום--
נגמר.
עסוקה בפרידה מהבת ויש לי מספיק חברות אחרות.
לצפיה ב-'תנחומיי...... כל כך כואב מה שאת עוברת. לאבד בת.....'
תנחומיי...... כל כך כואב מה שאת עוברת. לאבד בת.....
07/12/2017 | 08:18
209
שולחת לך חיבוק ענק, מצרפת דמעותיי לשלך ומאחלת לך שתמצאי במידת מה נחמה.
לצפיה ב-''
07/12/2017 | 10:17
24
לצפיה ב-'נורא ואיום. תנחומיי'
נורא ואיום. תנחומיי
07/12/2017 | 11:14
147
קוראת אותך כאן ובפורום נוסף ולא ידעתי. כמה סבלנות יש לך תמיד לבעיות של אחרים בפורום, גם כשעלייך רחפה כזו עננה. מקווה שתמצאי נחמה ולא תדעי עוד צער. נורא.
לצפיה ב-''
07/12/2017 | 14:56
100
כמה קשה, אין מילים
תנחומיי
לצפיה ב-'תנחומיי '
תנחומיי
07/12/2017 | 17:56
106
קוראת פה בשקט כבר הרבה שנים, ואוהבת אותך בלי להכיר. שולחת חיבוק וכוחות
לצפיה ב-'הוי mykal '
הוי mykal
07/12/2017 | 18:11
131
הלב נשבר
 
אין מילים שיכולות לנחם...
משתפת בצערך
לצפיה ב-'אוי לא! '
אוי לא!
07/12/2017 | 19:50
25
לצפיה ב-'כל כך קיוויתי בשבילך שיגמר אחרת'
כל כך קיוויתי בשבילך שיגמר אחרת
07/12/2017 | 20:14
178
נשבר הלב ואין מילים לנחם אותך
החברה הזו נשמעת אכזבה גדולה מאד ומובן מאד שחתכת.
לצפיה ב-'כמה נורא '
כמה נורא
08/12/2017 | 14:49
114
משתתפת בצערך העמוק
לצפיה ב-'אוי - נורא מכל '
אוי - נורא מכל
09/12/2017 | 15:41
145
אני נטולת מילים. לא זו דרך העולם....
 
שלא תדעי עוד צער, ושיהיה זכרה לברכה. מחזקת אותך ואת יתומיה.  נורא. 
לצפיה ב-'חזרנו הביתה,'
חזרנו הביתה,
14/12/2017 | 12:07
1
167
עצוב, אבל החיים כנראה חזקים יותר.
והצואה שלה היתה--תהיו שמחים ותנהלו חיים רגילים וטובים.
אז משתדלת.
תודה לכל המנחמים.
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם '
משתתפת בצערכם
14/12/2017 | 18:54
19
לצפיה ב-'אוי יקירה, כל כך עצוב לי לקרוא '
אוי יקירה, כל כך עצוב לי לקרוא
17/12/2017 | 19:46
82
משתתפת בצערך
לצפיה ב-'כמה נורא'
כמה נורא
22/01/2018 | 09:18
3
משתתפת בצערך
לצפיה ב-'קפלי עור וטיפול בהם'
קפלי עור וטיפול בהם
30/11/2017 | 14:51
1
180
היי, בעקבות ההריון, יש לי קפלי עור בפי הטבעת . 
רציתי לדעת אם יש כאן בנות שעברו ניתוח להסרה ולשמוע המלצות ודיס-המלצות.
תודה לעונות
לצפיה ב-'האם הניתוח מסיבה קוסמטית?'
האם הניתוח מסיבה קוסמטית?
30/11/2017 | 21:53
143
הרבה פעמים אחרי הריון ולידה יש טחורים חיצוניים בפי הטבעת וכאשר הם נספגים הם משאירים קפלי עור שנקראים באנגלית skin tags. כדאי  לקבל אבחנה ויעוץ מפרוקטולוג, וגם לשקול האם שווה קוסמטית לעשות את הניתוח באיזור הרגיש הזה... כל ניתוח בפי הטבעת הייתי שוקלת ברצינות רבה עקב סיכון לפגיעה בשריר פי הטבעת (שיכול לגרום לאי שליטה ביציאות),  וסיבוכים נוספים כגון זיהום, דימום, כאבים ועוד .

לצפיה ב-'שרשור קריירה / ראיונות עבודה'
שרשור קריירה / ראיונות עבודה
28/11/2017 | 16:48
7
228
סקרנית לדעותיכן החכמות. חברה התקשרה אלי לטכס עצה ולא היתה לי תשובה טובה בשבילה. אבל אמרתי לה שאחשוב (ועכשיו אני מרמה ושואלת בפורום חכמת ההמונות ).
 
היא מתראיינת לעבודה במקום חדש בשבוע הבא. אחת הסיבות העיקריות בגינן היא שוקלת לעבור היא השכר. אבל מבחינת תיאור התפקיד ("טייטל") התפקיד בחברה המראיינת איננו בכיר יותר. הוא אולי אפילו טיפה פחות זוהר (לך תדע - הדברים האלה לא מכומתים בדיוק - אבל זו דעתי).  אלא שהיא חושבת שבחברה המראיינת משלמים יותר.
 
מה הייתן עונות במקומה ל"מדוע את רוצה לעבור/לבוא לעבוד אצלנו"?
 
הודעתי לה מיד שאין סיכוי שבעולם שהיא אומרת להם: אני רוצה לעבור בשביל לקבל יותר כסף.  לאור הנסיבות, לדעתי יהיה קשה לענות: בשביל להתקדם בדרגה/לקבל יותר סמכויות. להיפך - זה אפילו אולי טיפה ירידה בדרגה. שני המעסיקים בגודל דומה (כלומר זה לא שלולית גדולה יותר).  להגיד משהו שלילי על מעסיק קודם כמובן אסור באיסור חמור. 
 
אז מה נשאר? להגיד "בא לי ללמוד תחום/חברה חדשה" זה כמו לומר "גם מכם יימאס לי בעוד כמה שנים" לא? 
 
הבו תשובות מוצלחות - בין הפותרות נכונה תוגרל שנת צהריים...
לצפיה ב-'לדעתי - לדבר על דברים טובים בחברה עצמה -'
לדעתי - לדבר על דברים טובים בחברה עצמה -
28/11/2017 | 17:09
1
170
שהתחום הספציפי מעניין, שזו חברה מובילה, או וכו'. היתרון לא חייב להיות בכמה בכיר התפקיד - הוא יכול להיות בכמה החברה מוצלחת, כמה טוב לעבוד בה מסיבות כאלה ואחרות (שאינן המשכורת...), וכו'.
לצפיה ב-''
30/11/2017 | 01:55
14
לצפיה ב-'למה לא להגיד שהיא עוברת כדי להרוויח יותר?'
למה לא להגיד שהיא עוברת כדי להרוויח יותר?
28/11/2017 | 20:29
2
159
אלו מילים גסות?
להגיד שהיא חושבת שהיא שווה יותר ממה ששילמו לה קודם, ושהיא מצפה להעלאה משמעותית בשכר. זה היה נשמע הגיוני וסביר אם זה היה מגיע מגבר, נכון? אז למה זה לא בסדר אם זה מגיע מאישה?
לצפיה ב-'לאוזניי זה לא נשמע הגיוני וסביר'
לאוזניי זה לא נשמע הגיוני וסביר
29/11/2017 | 10:40
155
גם אם זה היה מגיע מגבר. 
והזכרת לי את זה:
לצפיה ב-'כמה דברים '
כמה דברים
30/11/2017 | 01:52
128
1) בארה"ב בחברות גדולות המו"מ על השכר נערך מול אנשים אחרים מאשר המו"מ על הקבלה. אז זה פשוט לא משהו שמעלים עם האדם שמראיין אותך.
 
2) לו הייתי מראיינת מישהו, גבר או אישה ממש לא משנה, שהיה אומר לי שהסיבה העיקרית בגינה הוא רוצה לבוא לעבוד אצלנו, לא נראה לי שהייתי בוחרת בו או בה. קשה לי לשים על זה את האצבע אבל, למשל, זה נותן בעיני תחושה שהמועמד חושב רק על מה שטוב לו. וגם שהוא יעזוב בשניה שמישהו אחר יציע לו יותר כסף.  אולי זו אני... אבל זו התחושה
 
3) להגיד "אני שווה יותר ממה שאני מרוויח כרגע" זו דרך עקיפה להתלונן על המעסיק הנוכחי שלה שזה - על פי כל היועצים - אסור באיסור חמור מדאורייתא
 
אולי אני טועה - בגלל זה אני מתייעצת. אבל אני אשאל הפוך: מישהו פה פעם נתנה את הטיעון הזה כסיבה העיקרית ללכת לעבוד במקום?
לצפיה ב-'אני לא רואה למה לא לדבר על כסף'
אני לא רואה למה לא לדבר על כסף
29/11/2017 | 11:42
1
197
ממילא זה הדיל ברייקר פה.
מן הסתם הייתי אומרת את זה בצורה קצת יותר עדינה, משהו כמו "מיציתי את יכולות הקידום והתנאים במקום הקודם, ואני מחפשת לשפר את תנאי העבודה והשכר שלי".
לצפיה ב-'המממ - מעניין - תודה .נשמע לי יותר טוב ה'
המממ - מעניין - תודה .נשמע לי יותר טוב ה
30/11/2017 | 01:54
160
"מציתי את התנאים". המיציתי את הקידום קצת בעייתי כי כאמור התואר החדש  טיפה נמוך מהנוכחי - אם כי הגיוני שעדיף נמוך יותר עם סיכוי לקידום מגבוה יותר אבל תקוע
לצפיה ב-' פורום אולטרסאונד נשים - מי שפיר נפתח מחדש '
פורום אולטרסאונד נשים - מי שפיר נפתח מחדש
28/11/2017 | 11:41
12
 
 
 זקוקים לתשובות מקצועיות על ההריון והעובר

פרופ' יוסי שלו מייעץ לכם בנושאי אולטרסאונד בהריון, בדיקות מי שפיר, בדיקות סיסי שליה ועוד
בפורום אולטרסאונד נשים- מי שפיר שנפתח מחדש
היכנסו לשאול אותו שאלות
 
 

המשך גלישה נעימה

לצפיה ב-'מעשה בשכנים ובעין '
מעשה בשכנים ובעין
23/11/2017 | 13:46
22
328
אתמול, היה אצלנו "ערב חג" ההודיה. בתי הספר נסגרו מוקדם (ב- 12:55) והילדים זרמו הביתה.  גם אני עבדתי מהבית כי העיר כבר היתה ריקה, וכך יצא לי לחזות במה שיתואר.
 
בתי הצעירה (8) שבה הביתה עם חברה מהכיתה, ושתיהן שיחקו בחוץ ובפנים לסירוגין (היה קר בחוץ אבל הן עמידות...).. לשכנים כמה בתים מעלינו יש שני בנים. וגם הם הביאו חברים הביתה, אז היו שם 4 בנים. 
 
די מהר הופיעו 4 בנים עם עם רובי צעצוע גדולים אל מול ביתנו. זה נקרא "נרף גאנז" ויורה מין חיצים לא-חדים מפלסטיק. נראה ככה:
 
היתה לי הרגשה רעה שזה לא ייגמר טוב. אבל מדובר בשכנים שתמיד מתעלמים מהילדה, עושים מסיבות עם מתנפחים/קוסמים וכו' לא מעט ואף פעם לא מזמינים אותה (היא תמיד רואה ועיניה כלות...). זכותם כמובן. אבל שמחתי שסוף סוף אולי תהיה לה קצת אינטראקציה איתם.
 
הילדה וחברתה נראו קצת מפוחות מהארבעה בנים עם הרובים, ונכנסו הביתה. אחר כך לקחו את הכלבה לטיול עשיית צרכים ואז שוב שמעתי רעש גדול מבחוץ - ויצאתי כדי לשמוע את בכיר הבנים מדרבן את חבריו לירות בכלבה ("shoot the dog!").  איימתי עליהם שלא ייעזו לירות בכלבה ונכנסתי חזרה.
 
כמו שודאי ניחשתן, הדבר הבא שקרה הוא שקטנתי נכנסה הביתה בשאגות בכי/צרחות רמות עם היד על העין.... , כי האידיוט של השכנים ירה לה בעין מרחק מטר.
 
מדובר בילדה יחסית עמידה לכאבים ואסונות קטנים. אולי היא לא שרה גיבורת ני"לי... אבל בכל זאת "ילדה שלישית - עמידה כמו רכב חברה" אומרים אצלנו בבית. 
 
מאחר שהבכי הכבד לא הראה סימנים שהוא מפסיק, לקחתי אותה ואצתי רצתי למרפאת החירום שלנו (זה הרופא הרגיל שלנו שיש שם מודל לפיו לא צריך לקבוע תור - רק באים וזהו). לצערי ההורים של החברה לא היו בבית להורדה שלה אז גררנו גם אותה.
 
אחרי טפטוף של איזה נוזל צבע בעין והסתכלות עם פנס אולטרא סגול הרופא הודיע שיש לה שריטה בקרנית (abbrasion in the cornea). נשלחנו הביתה עם טיפות סולפה למניעת דלקת ועם הנחיה לא לשחק עם בנים עם רובים.
 
מה אתן הייתן עושות במקרה כזה עם השכנים? מדובר בשכנים שהם, במפגיע, אינם חברים שלנו. מעולם לא רבנו איתם אבל הם לא מעוניינים בשום קשר איתנו וזו זכותם כמובן (הם בד"כ ברשימת ההזמנה למסיבת הסוכה השנתית שלנו שהיא גדולה ומכילה המון אנשים. הם אף פעם לא טורחים לענות, קל וחומר לבוא. והשנה באמת אזכור להוריד אותם מהרשימה)
 
אבל בעיני זה שהם נותנים לבנים שלהם לרוץ בחוץ עם רובי צעצוע ענקיים כאלה זה לא בסדר ומסכן ילדים אחרים. רוצים? שיעוורו אתד את השני בבית/חצר שלהם
 
מצד שני קרבן הירי חוששת מזה שאם ההורים שלו יכעסו עליו אז הוא ינקום בה בבית הספר (הם באותה כיתה)
 
אוף
לצפיה ב-'השאלה אם לספר להם או לא ? '
השאלה אם לספר להם או לא ?
23/11/2017 | 15:44
162
או השאלה לספר אבל באיזה ווליום לנקוט ?
אני הייתי מעדכנת אותם כמובן וכן אומרת שזה לא בסדר
לא זוכרת איפה קראתי או שמעתי שזה לא ממש מקובל להתרוצץ בחוץ בארהב עם רובה צעצוע ( להבדיל מרובה אמיתי ) כך שזה מבחינת להוסיף חטא על פשע
החלמה מהירה לטף
לצפיה ב-'שכנים'
שכנים
23/11/2017 | 16:42
134
קודם כל אני מקווה שהילדה והעין בסדר.
אני חושבת שבשום פנים ואופן אסור לעבור על זה בשתיקה. זה היה מעשה לא זהיר שגרם נזק. אם אתם לא מגיבים איזה מסר אתם מעבירים לילדה? אם קרתה תאונה צריך לקחת אחריות..
לצפיה ב-'לגמרי לדבר עם ההורים'
לגמרי לדבר עם ההורים
23/11/2017 | 18:11
144
הילדים סיכנו את הבת שלך.
ולדבר לא רק על העובדה שירו בבת שלך, אלא שגם ירו בכלבה.
היות ומדובר כאן בארה"ב, וכל פניה לרופא זה בדרך כלל סיפור גדול ודרך הביטוח, אולי כדאי גם להגניב שאתם מצפים להחזר על ההוצאות הרפואיות?
 
לכי תדעי מה יקרה בפעם הבאה, אם לא תעצרו את זה כבר עכשיו.
אם היא חוששת שהוא ינקום בה בבית הספר, תעלו את העניין גם בפני המחנכת שלהם.
לצפיה ב-'הבן שלי עשה פעם משהו כזה בצחוק והיתה תלונה במשטרה'
הבן שלי עשה פעם משהו כזה בצחוק והיתה תלונה במשטרה
23/11/2017 | 20:04
175
בישראל. הוא היה בן פחות מ-12 ולכן לא קרה כלום, ואני (שהתביישתי עד אין קץ) הענשתי אותו במשך חודשיים רצוף. הוא לא הבין שזו לא בדיחה. תאמיני לי, זה עבד. הוא לעולם לא יעשה את זה שוב.
לצפיה ב-'תתבעי אותם'
תתבעי אותם
23/11/2017 | 21:35
1
39
לצפיה ב-'נראה לי שזה מה שהם חושבים שאני הולכת לעשות'
נראה לי שזה מה שהם חושבים שאני הולכת לעשות
24/11/2017 | 19:52
154
ואני לא עושה שום מאמץ להזים את ההשערה שלהם... שיתבשלו קצת במיץ חובב-הרובים של עצמם.....
לצפיה ב-'במצב רגיל אם לא הייתה פגיעה פיזית- הייתי אומרת פשוט להבהיר '
במצב רגיל אם לא הייתה פגיעה פיזית- הייתי אומרת פשוט להבהיר
24/11/2017 | 03:53
133
לילדות לא להתקרב אליהם אבל מאחר ומדובר בפגיעה פיזית- הייתי מערבת את ההורים ומבקשת את טיפולם בנושא. מעבר לזה אין הרבה מה לעשות- לצערי אי אפשר לחנך אחרים.
לצפיה ב-'עד עכשיו ההורים לא יודעים מזה ? '
עד עכשיו ההורים לא יודעים מזה ?
24/11/2017 | 10:36
115
שיערתי שברגע שזה קרה הילדים הלכו הבייתה בסערת רגשות כלשהי.
קודם כל החלמה מהירה ומקווה שהקטנה בסדר .
אם ההורים לא הגיעו אלייך בעצמם עדיין,
הייתי הולכת אליהם, מספרת על הפגיעה והתוצאה
מספרת ששמעת שהם תיכננו לירות בכלבה
ודורשת לא לראות יותר לעולם את הרובים האלה בחוץ .
לגבי החשש של ביתך - אם נראה שיש עם מי לדבר - אז אולי להגיד בעדינות להורים
שהבת שלך חוששת ושאת מצפה שיבהירו לילד להתרחק ממנה או שתפני הלאה
למורה/הנהלה
לצפיה ב-'בוודאי שלדבר איתם. לא רק לדבר, אלא לכעוס'
בוודאי שלדבר איתם. לא רק לדבר, אלא לכעוס
24/11/2017 | 16:52
96
התנהגות מגעילה ובריונות דורשת התערבות הורים.
זה מסר לנערים האלו שיש תוצאות לשטויות שלהם ושיקחו אחריות ויחשבו קצת לפני שהם פועלים.
לצפיה ב-'תודה לכולכן ועדכון ביניים'
תודה לכולכן ועדכון ביניים
24/11/2017 | 18:33
1
220
בן זוגי דיבר עם אמא של המחבל (אני נפסלתי למשימה כי לדבריו אני אגרסיבית מדי).
 
היא כמובן נחרדה ואמרה לו שהילד ייענש חמורות בהתאם. 
 
מאוחר יותר הם שלחו לנו מייל שהילד/מחבל שלהם רוצה להביא לה מכתב התנצלות הביתה (יש חג פה - כולם בבית). שאלנו את קרבן הירי אבל היא לא רוצה לראות אותו.... לא ידענו מה לענות אז לא ענינו למייל.
 
כשיצאתי קודם החוצה האבא של הילד זינק החוצה בטיל לעברי (מדהים - כאמור אלה שכנים שלא מדברים איתנו בד"כ) והתחיל לתחקר אותי ממושכות על הפגיעה בעין והאם יהיה נזק ארוך טווח (כנראה שהם באמת מפחדים שנתבע אותם).
 
לא נתתי לו שום מידע שירגיע אותו. אמרתי לו שנלך לפגישת מעקב רפואית בשבוע הבא
 
אמרתי לו שהבן התכשיט שלו רצה גם לירות בכלבה ועודד את חבריו הגאונים לירות בכלבה אף הם. הוא לא היה מודע.
 
בכל מקרה הוא נתן לי נאום ארוך על כמה הם מצטערים, ושהילד נענש וכו'. מצידי ביקשתי ממנו שהילד שלו ישחק ברובים רק בבית שלו/חצר שלו ולא ברשות הרבים.
 
ברור לי שהם מרגישים לא נעים. אין לי מה לעשות מעבר לזה
 
בינתיים הם שלחו לנו "מרגל" - שכן שלישי שדווקא כן מיודד איתנו אבל גר די רחוק מפה (איזה 300 מטר) כתב לי שהוא "שמע על הפגיעה בעין של הילדה" וביקש לדעת יותר פרטים ושאל אם הם "יכולים לעזור" (איך בדיוק - לא יודעת - אולי איזה נס בסגנון יישו...).
 
האמת שאני די בקריזה - אין זה על פי דרכי לחלק מידע רפואי על הילדה שלי ומעצבן אותי שההורים של המחבל בוחרים לעשות את זה. מתלבטת אם לענות ל"מרגל"
לצפיה ב-'נראה לי שהם פשוט במוד היסטריה ומנסים לכסות את הישבן שלהם'
נראה לי שהם פשוט במוד היסטריה ומנסים לכסות את הישבן שלהם
25/11/2017 | 14:20
144
מפני תביעה. את פועלת בצורה נבונה ונכונה ביותר בעיני- לא להסגיר מידע רפואי נוסף.
מקווה שהיא תרגיש טוב במהרה!
לצפיה ב-'הייתי מתייעצת גם עם מישהו מקומי בארהב'
הייתי מתייעצת גם עם מישהו מקומי בארהב
25/11/2017 | 23:39
10
167
או לכל הפחות פורום ישראלים בארהב. כשהייתי קטנה נפצעתי בתאונה בבית ספר. מכיוון שחברה טובה היתה מעורבת לא תבענו והביטוח מעולם לא פיצה (הפציעה השאירה דפורמציה בפרצוף, זה היה די רציני).
 
דווקא בארה"ב, מקום שבו השלכות ביטוחיות עתידיות זה משהו ש(אני לפחות) פחות מבינה בו, חשוב לעשות את הדברים נכון מההתחלה. להבין מה יכול לקרות לקרנית בעתיד, איזה טיפולים זה עלול לדרוש ואיזה תיעוד צריך להיות מרגע הפציעה. אם יש חבר עורך דין מקומי, או רופא מקומי, או פשוט מישהו שחי כאן מספיק ויודע מה נכון לעשות.
 
נראה לי שאחד האבות בגן של הקטן הוא רופא עיניים. יכול להיות שהוא יודע? אולי עדיף פשוט עורך דין או איש ביטוח
 
רפואה שלמה לילדה. המסיבות הראוותניות האלה על הדשא ברחוב תמיד מרגישות לי מוזר. זה כל כך מופגן ומצד שני כל כך לא נגיש לכולם. גורם לך להרגיש כאילו התפרצת למסיבה פרטית בעודך יושב בחצר ביתך 
 
עורכת לרגע: גם מרגיש לי לא נוח שהשכן השלישי נעשה מעורב. כאילו הם מייצרים עדות נוספת על מה קרה אם יהיה מקרה של תביעה. זה לא נעים ואולי כדאי להיזהר במה אומרים. נגיד, לא להגיד, הכל בסדר, שזה הכי אמריקאי ל"תעזוב אותי בשקט" אבל באופן מילולי יכול להיות מצוטט כ"הכל בסדר". דווקא להגיד שהעניינים הרפואיים הם פרטיים, בדיוק כפי שאמרת שאת מרגישה, יותר במקום כאן.
לצפיה ב-'תודה על הרעיונות הטובים '
תודה על הרעיונות הטובים
26/11/2017 | 04:16
152
אנחנו בהחלט שומרים על זכויותינו ונזהרים מלתת שום הודאות.... מהרופא ביקשנו סיכום כתוב של הביקור (שהוא סיפק בשמחה, כתוב שם שהוא נורתה בעין ימין מ nerf gun בערך שלושת רבעי שעה לפני הביקור ויש סיכום מלא של הממצאים.
 
ל"מרגל" כתבנו חזרה שאנחנו מקווים לטוב (hoping for the best) שזה בעיני לא הודאה בכלום ובשאיפה יותר מלחיץ ממרגיע. כמו כן כתבנו לו שאנחנו מופתעים שהוא יודע /מאיפה נודע לו ושנודה לו אם לא יפיץ את זה הלאה כי גם ככה לא יהיה לילדה פשוט בבית הספר ביום שני.
 
הוא כתב מיד חזרה שנודע לו כי אבא ואמא של המחבל היו אצלם לארוחת ערב ביום רביעי והיו נסערים עד מאוד בשל האירוע (והמחבל הקטין לא בא איתם יען כי נשאר בבית בתור עונש)
 
התיישנות זה הרבה שנים (לא בדקתי בדיוק כמה באזורנו -בישראל זה 7 שנים) וגם שיהוי צריך להיות לפחות שנה. אז הכל פתוח. אני מקווה שלא יהיה נזק ארוך טווח כדי שלא יהיה צורך
לצפיה ב-'אה - ואם את מכירה רופא עיניים אשמח לשמוע מה דעתו לגבי '
אה - ואם את מכירה רופא עיניים אשמח לשמוע מה דעתו לגבי
26/11/2017 | 04:18
8
145
potential long term implications of an abbrasion in the cornea (from a nerf gun....)
 
יש לי נסיעות עבודה ממושכות החל מיום שלישי והסיכוי שאצליח למצוא לה תור לרופא עיניים מהיום להיום ביום שני הוא אפס לדעתי
 
המידע ברשת די מרגיע. למשל
 
הילדה עדיין מתלוננת שזה מציק לה מדי פעם
לצפיה ב-'לצערי, יש לנו נסיון עם שריטות בקרנית'
לצערי, יש לנו נסיון עם שריטות בקרנית
26/11/2017 | 08:45
1
172
עבר ללא תופעות לטווח ארוך.
לצפיה ב-'לצערי גם לי יש ניסיון וזה לא מדויק'
לצערי גם לי יש ניסיון וזה לא מדויק
26/11/2017 | 16:54
164
בתקופות של יובש הייתי מתעוררת בלילה עם כאב ממש חזק בעין , ברמה כזו שקשה לפתוח אותה . אחרי התייעצות עם רופא עיניים הבנתי שזה כתוצאה משריטה בקרנית . אין ממש תרופה , רק ללחלח את  העין במידת הצורך
ושמתי על התופעה הזו אצל עוד אנשים
אז אם במקרה זה יקרה לבתך פתאום , תבינו מאין זה בא ..
 
לצפיה ב-'גם לי יש ניסיון עם שריטה בקרנית '
גם לי יש ניסיון עם שריטה בקרנית
27/11/2017 | 23:25
1
128
כשזה קרה זה כאב נורא!!! ממש כאב נוראי ועצום. עבר אחרי כמה ימים, ללא פגיעה לטווח ארוך. שתרגיש טוב!
 
לצפיה ב-'זה גם הנסיון שלי'
זה גם הנסיון שלי
28/11/2017 | 12:47
113
לצערי בגלל העדשות שאני מרכיבה יש לי נסיון לא מועט עם שריטות \ שפשופים בקרנית. זה כאב נורא! אבל ברגע שמפסיקים את מעגל הקסמים של כאב \ דמעות \ כאב נוסף, זה עובר די במהירות בלי להשאיר עקבות. מה שכן, ההוראות שאני קיבלתי בד"כ כוללות טיפות אנטיביוטיות למספר ימים למניעת זיהום 
לצפיה ב-'תודה לכולכן. עכשיו היינו אצל רופאת עיניים מקצועית'
תודה לכולכן. עכשיו היינו אצל רופאת עיניים מקצועית
30/11/2017 | 01:59
3
168
אתמול - יום שלישי (הרופאים בשבוע שעבר יום מין טר"ם/מוקד/מרפאת חירום כללית).
 
האב המסור אומר שצילמו את העיניים של הילדה מכל הכיוונים בכל מיני מכשירים משוכללים, פנורמיים, טלסקופיים, לוויניים, תלת וארבע-מימדיים .... (בקיצור הגזמתי - אבל הבנתן את הכיוון). ואחרי כל זה מסרו שהם לא רואים כלום יותר על הקרנית שלה ושאם היתה שריטה 6 ימים קודם אז בינתיים היא נרפאה. ופסקו להפסיק עם הטיפות
 
לצערי הלקוחה עדיין מתלוננת מדי פעם על כאב בעין. הם המליצו על קומפרסים רטובים וקרים. נראה מה יהיה. אוף [שונאת את הילד של השכנים. אשקרה אני מתחילה לחשוב שהתנך/חז"ל עם "עין תחת עין" לא היה כזה רעיון רע... החוק לא מעניש על מחשבה בלבד...]
לצפיה ב-'לא רציתי להגיד כלום קודם'
לא רציתי להגיד כלום קודם
02/12/2017 | 05:31
1
155
אבל עכשיו כשברור שהכל עבר, לא ברור שעשיתם מזה מהומה גדולה? שריטה בקרנית היא בדר"כ שריטה שיטחית שעוברת בצ'יק צ'ק בלי מזכרות לא נעימות. בערך כמו שריטה ביד או ברגל. 
אז כן, הילדים לא היו בסדר אם באמת ירו עליה באקדח (כי לא ברור לי בכלל איך מפגיעה של הנרף אפשר לפתח שריטה בקרנית. פגיעות עין אחרות - כן). וכן, ההורים צריכים לגעור בהם. אבל חאלס, לדוש בזה עוד ועוד ולרמוז לשכנים שה"נזק" עוד לא ידוע ולהפחיד אותם לכאורה בתביעה, ובכלל להכניס את זה שהבנים לא מזמינים את הבת שלך ליום ההולדת שלהם למרות ששמים מתנפחים...
 
ועכשיו שאלה: אם היתה לך הרגשה שזה "לא יגמר טוב" ואם שמעת ילד אומר "תירה בכלב", למה כל מה שעשית זה לצאת להגיד לא לירות בכלב ונכנסת חזרה הביתה? אם היתה אוירה של אלימות למה לא להגיד לילדה להכנס או לפחות להשאר בחוץ להשגיח?
 
בכל מקרה, טוב שהכל נגמר ואל תעשו מזה עניין, לא כלפי הילדה ולא כלפי השכנים. 
לצפיה ב-'הטענה שלך לגבי שריטה בקרנית היא ממש לא נכונה '
הטענה שלך לגבי שריטה בקרנית היא ממש לא נכונה
04/12/2017 | 11:15
106
ואני לא מתייחסת לשאר הדיעות שפרטת כי הן , דיעות
אבל עובדתית שריטה כזו היא לא תמיד דבר של מה בכך ואני מכירה באופן אישי אנשים שסובלים מכזו שריטה במשך שנים . אז נכון שהם לא גוססים וחיים טוב אבל עדיין זו אי נוחות שגורמת לכאב ועוד שלל תופעות אחרות
לצפיה ב-'שמחה לשמוע שימשיך כך '
שמחה לשמוע שימשיך כך
03/12/2017 | 12:34
18
לצפיה ב-'כתבה מרגשת שנגעה בי על הילדה קרולינה כהן שנרצחה בשואה'
כתבה מרגשת שנגעה בי על הילדה קרולינה כהן שנרצחה בשואה
25/11/2017 | 01:00
106
 
לאלה מכן שיש ילדים בגיל-דיבור, אתן מדברות עם הילדים שלכן על השואה גם לא ביום השואה? מתלבטת אם לדבר עם שלי על הכתבה הזו
לצפיה ב-'מלחמות בטחנות רוח'
מלחמות בטחנות רוח
21/11/2017 | 13:20
6
255
מנסה את כוחי בהעלאת נושא לדיון, שמטריד אותי כבר זמן מה: 
האם אתן "נלחמות בטחנות רוח", מלחמות שהן צודקות אבל מיותרות כי אין לכן סיכוי לנצח? 
ואם כן, מה עושים עם תחושת התסכול? והריקושטים? 
ההתלבטות עלתה כי לאחרונה נלחמתי בהפעלת תל"ן (תכנית לימודים נוספת) בביה"ס שלנו. התנגדתי מאוד להפעלתה באמצע היום, מה שגרר ימי לימוד ארוכים מאוד לטובת "חוגים" שלא כולם מרוצים מהם. עזר לי, נו, כמו כוסות רוח למת. התכנית הופעלה כמעט ללא שינויים למרות התנגדות חלק ניכר מההורים (כשליש בכתה שלנו לבדה). כתוצאה מה"מלחמה" הזו "סומנתי" כ"אויבת העם" בכתה שלנו (ואצל מי שנציגת הוועד שלנו אוהבת לרכל באוזניו). הריקושטים מגיעים כנראה עד התלמידה, על לא עוול בכפה. אז הפסקתי. לא הערתי על טעות בסכומי הגביה של תשלומי ההורים (נחשו לטובת מי), שתקתי על גביה מוגזמת לוועד ההורים הכתתי לצורך תכניות לא כיתתיות, ועוד. מצאתי את עצמי בולעת את התסכול ושותקת. מצד אחד, למה ליצור בעיות מיותרות? אני במילא לא יכולה לשנות כלום. מצד שני, כמה תסכול אפשר לבלוע... זה מתחבר גם לנושא שעלה בפורום "הורים לילדים ביסודי" בענין הכנסת טקסטים דתיים לספרי לימוד בביה"ס בנושאי מדע. זה מי שמתעצבן מזה, ובעצם אין מה לעשות. איך אתן נוהגות במקרים כאלה? 
לצפיה ב-'הנושא שהעלית'
הנושא שהעלית
21/11/2017 | 15:53
112
קיים כמעט בכל המפגשים של הפרט בתוך מערכת גדולה.
אני מיום חמישי ה--9 לחודש זה--נאבקת מול קופ"ח. על תור שנקבע והם שינו,
וכל פקידה  שלא מבינה מה עושה הופכת אותי למטומטמת. 
כאילו אני לא מבינה. חלילה אם יתנצלו, חלילה אם יתקנו, 
חלילה עם מי שאמור היה לקבל אותי, היה נשארומאריך את עבודתו עוד 10 דקות.
אני בהחלט לקוח מיותר.
להאבק? למי יש חשק וכח.
הייתי מוסיפה תיאור של התנהלות רופא במחלקה אונקולוגית עםחולה, השבוע ביום ראשון, בבי"ח גדול.
המערכות כאן בנויות בלי הגיון ובלי רצון לתת מענה לצרכי הלקוחות.
אז או שתהפכי להיות דון קישוט--או לתת לגל לעבור ולהמשיך בלי לקחת ללב.
לצפיה ב-'פעם הייתי יותר לוחמנית בתחומים כאלה'
פעם הייתי יותר לוחמנית בתחומים כאלה
21/11/2017 | 23:51
113
היום הרבה פחות, מכמה סיבות
 
1) אני לא מיודעת ב-100% במה שקורה בבית הספר (יש לזה פתגם באנגלית: ignorance is bliss). אז מה שלא יודעים - לא מעצבן.... אם יש תלונות, ילדות הבית מביאות אותן אלי. אבל חוץ מזה אני לא מצליחה לעקוב אחרי עשרות המיילים שעפים פה שנוגעים למה שקורה בבית הספר [חלק גדול מהם נשלח על ידי נשים שהעבודה היחידה שלהן בחיים היא לנהל את ענייני בית הספר של הילדים שלהן]
 
2) גם מנסיוני נציגת הועד היא לעיתים קרובות מדי איזו אישה משעממת ומשועממת שתמצית חייה הן לאסוף רכילות. אז אני משתדלת לא להכיר אותה ושהיא לא תכיר אותי....
 
3) אומרים שלהתעצבן זה להעניש את עצמך על טיפשותם של אחרים (אם כי זו לא אימרה שעוזרת הרבה)
 
4) אולי פשוט בגרתי ועייפתי
 
עדיין אני מסירה בעיניך את הכובע על שניסית. מי יודע - אולי היית מצליחה...
 
לפני שנתיים שלוש הצטרפתי למאבק פה להעיף איזו מורה מזעזעת שנשכרה לתפקידה רק כי היא חברה של סגנית מנהלת בית הספר (ועוד היתה טיפשה מספיק בשביל להסביר את זה להורים - עד כדי כך היא נעל). וזה נכשל. למזלי ביתי הקטנה לא נפלה בכיתה שלה, ואני משתדלת לא לחשוב עליה יותר....
לצפיה ב-'לא נלחמת בטחנות רוח'
לא נלחמת בטחנות רוח
23/11/2017 | 09:07
83
סיימתי עם זה. מקטרת מדברת על זה אבל לא עושה עם זה כלום. אין לי זמן לדברים האלה. 
למה? כי זה לא ממש יעזור וכמו שכתבת לפעמים זה בא לרעתך. 
למדתי שבדברים שאני רוצה שישמעו את קולי אני צריכה להיות יותר פעילה. לדוגמא הצטרפתי לועד של הילדים. זה תיק לא קל ולא פשוט מצד אחד, מצד שני זה נותן לי להיות יותר בקשר מול בית הספר וגם לעזור לכיתות בגיבוש ותפעול נכון של כספי הועד. 
לצפיה ב-'אני בוחרת את המלחמות שלי'
אני בוחרת את המלחמות שלי
23/11/2017 | 09:30
85
יש דברים שלא שווה לריב עליהם, ואני מתעצבנת בשקט (למען האמת, יש לי דם חם, אז העצבים הם לא בשקט, הם פשוט לא פומביים). היו פעמים שלא שתקתי - ועלו בגנים, לא בבית הספר - וזה הנושא המגדרי. אני לא מוכנה, בשום פנים ואופן, למנהג של הפתעות לבנים והפתעות לבנות, או הפעלה של בנים כגיבורי על ובנות כנסיכות. אז יצאתי האמא הקרציה, והגננת גם הודיעה לי שהבת שלי מאד אוהבת ורוד והפתעות של בנות, אבל העקרון הפריע לי ובקשתי להפסיק איתו. הועיל לי חלקית בלבד. אבל זה מבחינתי הקו האדום שלי. 
לצפיה ב-'המקום היחידי שבו הייתי ממש לביאה ונלחמתי בכל מחיר'
המקום היחידי שבו הייתי ממש לביאה ונלחמתי בכל מחיר
24/11/2017 | 03:57
138
היה לגבי טיפולי הפוריות- ממש נלחמתי פה בביוקרטיה ועוד באנגלית ומי שמכיר אותי יודע כמה אני לא סובלת ביוקרטיה וכמה זה הפחיד אותי להתנהל באנגלית מהבחינה הזו אבל הייתי כל כך מעורבת וחזק בעניין שלא עניין אותי כלום- לא ראיתי שום דבר ממטר ובסוף דברים שחשבתי שלא יקרו- קרו והושגו.
לצפיה ב-'אני לא בטוחה שהדוגמאות שלך הן טחנות רוח'
אני לא בטוחה שהדוגמאות שלך הן טחנות רוח
29/11/2017 | 13:08
75
בהחלט יש מצב שניתן היה לנצח בהן, גם אם במקרים הספציפיים שאת מתארת זה לא קרה.
אני מנסה שלא, אבל הרבה פעמים מגלה שכן... היתה לי סאגה עם קופת חולים לפני מספר חודשים. הצלחתי להשיג תור למשהו שהיה אמור להיות דחוף דרך קשרים, בזמן שדרך הקופה הציעו לי לחכות 4 חודשים או לנסוע שעתיים לכל כיוון. שם הלכתי ונלחמתי כי זה עצבן אותי נורא, למרות שיכולתי לשלם באופן פרטי על התור הקרוב וזהו (מדובר בסכום יותר נמוך ממס הבריאות שאני משלמת בכל חודש). רבתי עם הקופה, ועם המחוז, ועם פניות הציבור ואיימתי לפנות לפניות הציבור של משרד הבריאות ובסוף הם אישרו את המימון.
במצב של תל"ן באמצע היום ושליש מההורים שמתנגד הייתי כנראה נלחמת גם כן.
מבחינתי אני לא נלחמת בטחנות רוח, על אף שמתעצבנת, אבל טחנות הרוח שלי הן רק חוקי מדינה או מדיניות ממשלתית/עירונית או דברים כאלה. כל מה שאינו חוק אלא החלטה פרטנית מבחינתי ניתן להיאבק עליו.
 
ייתכן שהחשש מכך שילדיי יסומנו יחנך אותי עם השנים לשתוק יותר
לצפיה ב-'יחסי אחים - מנסה את כוחי בשרשור חדש'
יחסי אחים - מנסה את כוחי בשרשור חדש
20/11/2017 | 10:40
10
223
בניסיון נוסף להחיות את הפורום הנהדר הזה, מעלה נושא שמסתובב אצלי כבר הרבה זמן בראש.
* האם אנחנו כהורים שמים מספיק דגש על היחסים בין הילדים שלנו? מישהי פעם כתבה (אולי פה) שהיא מעדיפה שהילדים שלה יתאחדו נגדה מאשר אחד נגד השני. אני חושבת על זה הרבה. אחת הבעיות היא שלפעמים האיחוד שלהם נוצר במסגרת של יחסי כח ביניהם.
* מה אנחנו יכולות לעשות כדי להבטיח שהיחסים יהיו טובים?
* איך ממזערים תחושות של קנאה?
* מה קורה עם הבכור מאד חזק במתמטיקה למשל, ובכך בעצם מדיר את הצעיר? אני בעצמי ילדה בכורה, ואני יודעת שהבחירות שלי והכישורים שלי השפיעו על אחותי. לדעתי, היא לא בחרה תחומים שהיו טובים לה כי לא רצתה להתחרות איתי. כל ילד מנסה לתפוס לו טריטוריה משלו ולפעמים הצעירים סובלים מכך.
* איך מתמודדים עם ריבים בין ילדים? בסדר, אסור להתערב. אבל, כולנו קצת מתערבים וגם יש מקרים שחייבים להתערב בהם.

הנושא באמת מעסיק אותי הרבה. אפשר גם להפוך את זה לשרשור טיפים - כיצד לטפח יחסים בין אחים והאם זה חשוב.
לצפיה ב-'שאלה מעולה'
שאלה מעולה
20/11/2017 | 15:57
133
לשאלה הפותחת התשובה שלי היא בטוח: לא שמה על זה מספיק דגש, עסוקה ב"לשרוד". בנוסף, גדלתי בעיקר כבת יחידה כך שאין לי ממש נסיון בתחום או מטעני-עבר שיעודדו אותי לשים לב לזה מספיק.
 
אצלנו בין הגדולה לקטנה יש מספיק רווח שפותר כל מתחים או בעיות (או אולי זה שהן תואמות אופי - אין לי מושג). אבל בין האמצעית לבין כל אחת מאחיותיה, בעיקר אמצעית-קטנה, המצב רחוק מלהיות מזהיר...
 
אצלנו מתערבים כשזה מגיע לבכי רם (בעיקר של הצעירה) מה שמשחק תמיד לרעת האמצעית כי בשלב הזה נוזפים רק בה. אני מודעת לעניין שזה לא בסדר אבל זו הדינמיקה.
 
פעמיים בשנה אמא שלי באה ומותחת ביקורת על כל ההתנהלות <בתור זו שגידלה בת יחידה בעצמה>
 
הבכורה תלמידה מאוד מוצלחת ומטילה צל ענק על אחותה אבל אני לא רואה דרך למנוע את זה. נקודת האור היא שהיא גם עוזרת לאחותה בשיעורי בית וכו'
 
הדבר היחיד שאנחנו עושים זה ליזום פעילויות כלל משפחתיות בשביל "גיבוש כללי" של המשפחה. בנוסף, לתחושתי חיות הבית (הרבות) שלנו הן גם קצת דבק מחבר ביניהן - הן משחקות איתן ביחד, וגם, החיות מספקות עידוד ונחמה במקרים של ריבים
 
<בקיצור, תואר בפסיכולוגיה כבר כנראה לא יהיה לי>
לצפיה ב-'ואצלי'
ואצלי
20/11/2017 | 17:49
2
122
זה חשוב לי. משתדלת לקרוא על הנושא ולחשוב, אבל במבחן היום-יום לא תמיד מצליחה או מקדישה מספיק מחשבה. בין הדברים שמנסה לעשות:
למצוא מדי פעם זמן אחד על אחד שלי איתם
לתת חיזוקים לצעירה ולמצוא דברים שהיא טובה בהם יותר מהגדולה
כשהן מסתדרות, לא להפריע להן. 
פעילות משפחתית משותפת נוטה לגבש אותן
 
ולא מצליחה:
לא להתערב. לא הולך לי. אני יודעת שלפעמים זה הורס הכל.
אני משתגעת כשהן מתחילות עם "לא הוגן". ברגע הזה נגמרת אצלי הסבלנות. 
 
אחד הדברים שמעסיקים אותי הוא בדיוק מה שהעלית, דבי, הבכורה המוצלחת. גם הצעירה שלי מוצלחת אבל היא לא תמיד יודעת את זה, אפילו שאנחנו אומרים לה שוב ושוב. 
 
לצפיה ב-'אז יש שאלה הפוכה...'
אז יש שאלה הפוכה...
20/11/2017 | 23:45
1
136
בתור מי שכן גדלה עם אח/ות או אחים/יות, האם ההורים שלך התערבו/ניהלו את הקשר ביניכם? האם בראייה לאחור את מתבאסת על כל שהם לא התערבו יותר או פחות?
 
אלה שאלות שלי אין תשובות אליהן כי גדלתי כמעט לגמרי כבת יחידה.
לצפיה ב-'ההורים שלי לא ניהלו את זה נכון'
ההורים שלי לא ניהלו את זה נכון
22/11/2017 | 16:06
92
אין לי פתרון קסם, ולכן אני לא מאשימה אותם. הם תמיד אמרו לנו שחשוב שנהיה ביחסים טובים, אבל לא פעלו בנושא. היום יש לנו יחסים סבירים אבל לא מאד קרובים. אני מסכימה עם מה שנאמר בהמשך השרשור - יש חשביות גם למין של הילדים. לי יש שתי בנות. כשמדובר בבן ובבת אז לכל אחד יש משהו שאוטומטית מבדל אותו. גם כשאני הייתי צעירה, עיקר החיכוך היה ביני לבין אחותי, בעוד ששתינו הסתדרנו מצוין עם אחי. 
לצפיה ב-'דעתי,'
דעתי,
20/11/2017 | 18:03
100
חשוב, בעיני, שההורים יתיחסו לשני דברים,
הראשון לתת לכל ילד את המקום שלו, להחמיא לכל ילד באוזני אחיו.
השני ליצור הרבה חויות משותפות. 
 
אבל ואבל גדול, --זה לא בהכרח בונה מערכות יחסים לכשיהיו גדולים--
זה תלוי מגורים, יכולת להפגש, למצוא בני/בנות זוג שישתלבו במערכת יחסים
בלי להפריע.  אצל ילדי הבנים חברים טובים יחד, והבנות בקשר טוב יחד.
הבנים גדולים יותר ואז עוזרים ומדריכים את הבנות (חלק נשואים חלק לא)
 
לי יש אח ואחות---ובשבעה על אבי--אמרתי להם (אני הבכורה)
"תראו עכשיו כל אחד יפרוש למשפחתו וה"דבק" ההורים אינם,
אני מציעה שניפגש אנחנו כל ראשון לחודש. (בלי בני זוג--לבד שלושתינו)
וזה עובד נהדר, אנחנו ממש חברים טובים, ומדווחים על הילדים והנכדים,
ומידי פעם מפגש גדול של כולם.
אם רוצים אפשר.(אנחנו גרים מרחק גדול אחד מהשני).
לצפיה ב-'לקטנה שלי אין אח/ות וכרגע לא ברור אם יהיו'
לקטנה שלי אין אח/ות וכרגע לא ברור אם יהיו
21/11/2017 | 03:05
163
אבל אם יש משהו שלמדתי כאחות קטנה זה שזה לא תמיד כיף כמו שחושבים להיות הכי צעירה כי די גידלתי את עצמי והייתי על הדרך. כן הקדישו לי זמן והאחים שיחקו איתי וכו' אבל זה היה בעיקר דברים על הדרך. אבל מצד שני- זה מאוד ביגר אותי ולא הייתי בת זקונים טיפוסית.
 
אצלנו כיום הקשר לא משהו בין האחים-הוא השתפר מאז הלידה של הקטנה, כאילו "עליתי כיתה" מבחינתם, אפשר לומר (יש הפרש של 8-9 שנים ביני לביניהם) אבל יש עוד מה לשפר ועל מה לעבוד.
 
אני חושבת שאם לקטנה יהיה אח/ות- אני אשתדל לדאוג לקשר טוב ביניהם ואשים על זה דגש.
לצפיה ב-'ואצלנו'
ואצלנו
21/11/2017 | 07:37
99
לי יש משני המינים ולדעתי זה ממש משנה במאזן המשפחתי לעומת ילדים מאותו מין.
אני תמיד אומרת שכמו שזוגות רבים וזה בריא ככה גם הילדים רבים ביניהם מה שחשוב לנו ואנחנו מדגישים להם תמיד זה שהאח/אחות הם החשובים להם ביותר בעולם כדי שילמדו לאהוב לכבד ולקיים מערכת יחסים חמה ואוהבת אחד עם השניה.
אני לא מרגישה שיש קנאה רבה ביניהם. יש קנאה טבעית ורגילה. יודעים לפרגן אחד לשני כשצריך. 
אצלנו דווקא הקטן הוא החזק יותר בלימודים וזה קשה לי מאוד כי אני לא יודעת איך להתמודד עם הקשיים של הגדולה גם ככה אז עם החוזק שלו זה קשה לי עוד יותר.
אני משתדלת לא להתערב כשרבים אבל כמובן חוטאת כל פעם מחדש. בעבר בעלי היה מעניש ודורש רק מהגדולה עד שהארתי את עיניו שזה לא הוגן. הוא עדיין לא תמיד הוגן אבל הרבה פחות מפעם.
שנינו שמים דגש גדול מאוד על היחסים בין הילדים ורוצים שיהיו מדהימים ככל האפשר. אני באתי מבית שלא חיברו ביננו בילדותנו והיום כשאנחנו גדולים בנינו בכוחות עצמנו מערכות יחסים וזה בכלל לא פשוט ולא קל לעשות את זה בגיל הזה.
 
לצפיה ב-'זה הטריד אותי מאד כשהיו קטנים'
זה הטריד אותי מאד כשהיו קטנים
21/11/2017 | 17:14
2
166
כשהבנות היו ממש קטנות, היחסים ביניהן היו על סף מריבה רוב הזמן.
הגישה שלי הייתה להשתדל לא למצוא אשמה (בדרך כלל הקטנה הייתה האשמה ). לנסות לתת להן לפתור לבד. היו כמה שנים מאד קשות.
הפעם הראשונה שבה נכנסתי לפורומי הורות הייתה בנסיון למצוא את פתרון הקסם למניעת המריבות ביניהן.
כשגדלו היחסים ביניהן נעשו טובים וקרובים.
 
בין הבנים היה דומה. היו מריבות אינסופיות. זה נמשך הרבה יותר שנים מאשר עם הבנות, אבל משתפר עם השנים.
 
יצאנו לטיולים משפחתיים משותפים. גם כשהבנות הגיעו לגיל ההתבגרות, היה לנו חשוב שיצאו איתנו ותמיד היה נראה שהן נהנות מהפעילויות המשותפות. אפילו היו מאוכזבות אם הייתה להן מחוייבות אחרת ולא יכלו להשתתף.
 
אצלי ישנו 2 בחדר, למרות שיכולתי להפריד. אני מרגישה שהשיחות ביניהם בלילה לפני השינה תרמו הרבה ליחסים הטובים ביניהם.
 
עכשיו כשהבית מתחיל להתרוקן והצעיר נשאר כילד יחיד רוב הזמן, אני מרגישה שהקשרים עם האחים מאד חסרים לו והוא מחכה בקוצר רוח לסופ"ש כשהם חוזרים הבייתה.
לצפיה ב-'ומה איתך? הם בטח חסרים גם לך?'
ומה איתך? הם בטח חסרים גם לך?
21/11/2017 | 22:06
1
102
מסיטה קצת את נושא הדיון כי סקרנית איך מתרגלים לזה שהילדים פרחו מהקן, וכמה זמן לוקח להתרגל/להתאפס וכו'.
לצפיה ב-'אני עדיין מתרגלת'
אני עדיין מתרגלת
22/11/2017 | 16:01
114
כשהגדולה עזבה את הבית זה כמעט לא היה מורגש, נשארו עוד שלושה והבית המשיך להרגיש מלא.
עכשיו, בהפרש של חודשיים, שניים פרחו מהקן.
 
זה תופס אותי מחדש כל פעם בבוקר, כשאני מכינה רק 3 כוסות קפה.
הבית שקט, כמעט לא צריך לבשל, אין מריבות שצריך להפריד.
המקרר הרבה יותר ריק. אני עדיין לומדת איזה כמויות צריך לקנות בסופרמרקט ואיזה כמויות לבשל בבית עם כל כך מעט אנשים.
 
מצד שני, נוצרת קירבה יותר חזקה ביני לבין הבן הצעיר, אז יש גם יתרונות לעניין.
הוא תמיד היה בצל של הגדולים ועכשיו יותר זוכה לעמוד בזכות עצמו.

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

פורום דם טבורי
פורום דם טבורי
טבורית- בנק דם טבורי
שימור דם טבורי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ