לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1486614,866 עוקבים אודות עסקים

פורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

לצפיה ב-'היי נשים יקרות - אשמח לשמוע את דעתכן'
היי נשים יקרות - אשמח לשמוע את דעתכן
05/08/2019 | 22:28
8
87
קבלתי פרויקט מסוים שמאד משמח אותי.
לפניי התקבלה מישהי לאותו פרויקט ואנו אמורות לעבוד יחד.
מדובר בתפקידי הדרכה מסוימת, כשהיא קבלה להדריך את הדרג ה"גבוה" ואני את ה"נמוך".
תחילה לא היתה לי שום בעיה עם זה, כמובן, אך במשך הזמן ותוך כדי שיחות איתה אני מבינה שהיא יודעת פחות ממני, ויש לה ניסיון ממש פחוּת משלי.
 
אין כאן עניין של אגו, אלא באמת מקצועית נטו. אני יודעת שאני יכולה לתרום יותר.
עכשיו, אם תאמרו לי תלמדי אותה והיא תעביר את זה הלאה, אני פחות בעניין, כי אני כן רוצה שיתרשמו ממני בכל זאת.
 
מה הייתן מציעות לעשות? להתעלם? אולי לזרוק משהו למנהלת? לחכות ולראות..?
לצפיה ב-'לחכות ולראות'
לחכות ולראות
06/08/2019 | 14:02
53
אני מניחה שעשו לשתיכן ראיון ועל סמך הראיון החליטו מי תדריך איזה דרג.
סביר שהיו למנהלת שיקולים נוספים שאת לא יודעת.
 
תשמחי שקיבלת פרויקט שמשמח אותך.
אם את תעשי עבודה טובה יותר, המנהלת כבר תראה את זה.
 
 
לצפיה ב-'למה כבר לפני הכל,'
למה כבר לפני הכל,
06/08/2019 | 18:36
2
51
את מתיחסת לענין כתחרות, 
האם כי הגדירו לך שאת ה"נמוך"?
את הסכמת לקבל את התפקיד ואפילו שמחה בו.
תעשי את הכי טוב שלך, אל תלמדי אותה.
אל תכנסי למצב רוח של מי יודעת יותר, 
תהני ותצליחי. ואל תגידי כלום לאף אחד.
לצפיה ב-'אני יכולה להבין את האינסטינקט התחרותי....'
אני יכולה להבין את האינסטינקט התחרותי....
08/08/2019 | 02:24
1
47
ואת הרצון ל"ניראות" בתוך האירגון. זה לגיטימי בעיני. 
 
לצפיה ב-'אגיד משהו,'
אגיד משהו,
08/08/2019 | 06:56
38
האינסטינקט התחרותי, הוא אכן טבעי,
אבל ואבל גדול, כדאי לפעמים לבחון את הדברים
בלי "שהאינסטינקט" משתלט לנו על מהלכים.
כי יש הרבה פרמטרים שממקמים אדם בתפקיד, 
ואולי דוקא המיטביות שהיא חושבת שיש לה על פני האחרת מיקמה אותה ב"נמוך".
מה גם  שצריכה להבין, שהיא הגיעה אחרי הקולגה אזי יש לקולגה
זכות ראשונים. היא גם בכלל התקבלה לתפקיד הזה,
והיא מראש כן שמחה בו. 
לצפיה ב-'אני עם מיכל....'
אני עם מיכל....
08/08/2019 | 01:51
44
קודם כל, תתמקדי בלשמוח בחלקך שקיבלת את ההדרכה הזו, כי כתבת שזה מאוד משמח אותך. תחשבי על זה "נטו" לא על השניה.
 
במקביל, תתמקדי בלהיות מצוינת בתפקיד שלך + שתהיה "ניראות" לעבודה המצוינת שאת עושה ישירות אצל המנהלת.  לא צריכה להיות בעיה לעשות את זה כי זה לא שאת מדווחת לקולגה השניה.
 
לגבי העבודה עם השניה - תהיי קורקטית וקואופרטיבית, אבל את כמובן לא צריכה/אמורה לחנוך אותה או להעשיר את הידע שלה.
לצפיה ב-'ייתכן שזה מכוון'
ייתכן שזה מכוון
08/08/2019 | 06:34
41
לא יודעת במה מדובר, אבל אולי רמת ההתמקצעות הנדרשת בתחום מהדרג "הנמוך" צריכה להיות יותר גבוהה מאשר אצל אלה בדרג ה"גבוה" (למשל, מפעיל מכונה צריך לדעת עליה יותר מאשר מנהל משמרת).
לצפיה ב-'לתכנן את הנראות של העבודה שלך'
לתכנן את הנראות של העבודה שלך
08/08/2019 | 09:50
41
במקום לחשוב על "מה לא" (התפקיד שאני לא עושה, הידע של ההיא שהוא לא גדול כמו שלך), תחשבי על "מה כן": איך אני מראה לארגון שעשיתי עבודה טובה בתפקיד שנתנו לי, ואיך אני מראה להם שאני מתאימה גם לתפקידים אחרים בארגון. למשל: תחשבי על שאלוני משוב, או תציעי למנהלת לבוא לראות את ההדרכה, תרמזי שתשמחי למכתבי תודה/ המלצה ממי שהיה בהדרכה, וכו. אין לזה שום קשר לעבודה שתעשה המקבילה שלך בתפקיד שלה. זה לא קשור אליך, זה לא אחריות שלך ולא בטוח שאם תרמזי על השוואה ביניכן זה יעבוד לטובתך ("היא לא משתפת פעולה" "היא מבקרת את ההחלטות של המנהלת" וכו).
לצפיה ב-'מצוינות אתן! '
מצוינות אתן!
08/08/2019 | 16:39
45
נראה לי שאכניס את עניין המשוב באמת.
תודה רבה לכל מי שענתה, עשיתן לי סדר.
לצפיה ב-'חברות/ ניהול קבוצות וואטסאפ'
חברות/ ניהול קבוצות וואטסאפ
04/08/2019 | 23:04
6
67
אני חברה בקבוצת וואטסאפ של אוסף נשים בעלות עניין משותף (נגיד כמו קבוצת מורות בכיתות א'- ב'- ג' בבית ספר יסודי מסויים,  כולן מכירות את כולן היטב וקיימים בין החברות מפגשים של פנים מול פנים).
הקבוצה קיימת כשנתיים. 
במהלך הזמן היו נשים שהצטרפו.
עזיבות התרחשו באופן עצמאי על ידי מי שכבר לא היתה בעניין. 
לפני כחודשיים, אחת הנשים שינתה מסלול, (נאמר עברה ללמד כיתה ג' בבית ספר אחר), אך למרות זאת לא יצאה מקבוצת הוואטסאפ.
בקבוצה (במפגשי פנים מול פנים, לא בוואטסאפ ), היו שהביעו תרעומת על כך שהיא לא עזבה את הקבוצה וביקשו ממנהלת הקבוצה להעזיב אותה.
הידע העובר בקבוצה הוא לרוב מיקצועי אבל לפעמים רכילותי.
 
לו אתן מנהלות הקבוצה , מה הייתן עושות משאירות? מעזיבות?
לצפיה ב-'משהו לפני תשובה,'
משהו לפני תשובה,
05/08/2019 | 07:00
2
60
היא נשארה חברה איתכן?
היא פעילה בקבוצה?
האם המידע המיקצועי--הוא חסוי ולא מעונינות שיעבור לבי"ס אחר?
האם המידע הרכילותי חסוי?
 
התשובה שלי--אם המידע בכל התחומים הוא "סתמי" והיא נשארה חברה,
אז מה אכפת שהיא בקבוצה.
אם נגמרה מערכת היחסים, ויש דברים אישיים פנימיים,--מעזיבים.
 
לצפיה ב-'מסכימה עם מה שכתבת ומוסיפה'
מסכימה עם מה שכתבת ומוסיפה
05/08/2019 | 10:42
55
נמצאת בדיוק במצב כזה כרגע נמצאת בשתי קבוצות שאין לי בהן יותר ענין, מאחת מתכננת לפרוש בימים הקרובים כי באמת אין לי ענין בה ומהשניה ביקשו ממני לא לפרוש. אם יפריע למישהי שנשארתי ברור שלא תהיה לי בעיה לפרוש וגם אם ארגיש שהקבוצה דנה בעניינים שלא מענייני אפרוש אבל כרגע בהתנהלות שלה אמנם אני קצת פחות שייכת אבל מה שדנים בה מעניין גם אותי.
לצפיה ב-'השורה האחרונה עזרה לי להחליט '
השורה האחרונה עזרה לי להחליט
10/08/2019 | 22:56
5
לצפיה ב-'למה מפריע שהנשים האלה נשארו בקבוצה?'
למה מפריע שהנשים האלה נשארו בקבוצה?
08/08/2019 | 01:47
1
38
שואלת ברצינות - לא כל כך הבנתי מדוע התרעומת.מדובר בנשים שהיו חלק מהמעגל החברתי הזה הרבה זמן, הן מכירות את כולן. המעגל הוא חברתי - לא מקצועי בלבד. 
לא הבנתי למה מפריע לאלה שהתלוננו שהן בקבוצה עדיין. מפריע להן שהן ימשיכו להנות מידע מקצועי בקבוצה? או מהמידע החברתי/רכילותי?  
 
יש לקבוצה מנהלת או מנהלות? אם כן אז היא/הן יכולות להודיע שלאור בקשות שנתקבלו, מעכשיו כל חברה שעוזבת את הקבוצה בחיים האמיתיים (נגיד עוזבת הוראה בכיתות ב-ד בבית הספר הזה או איך שהקבוצה לא מוגדרת...) מתבקשת להתנתק מקבוצת הווטסאפ תוך חודשיים מיום עזיבתה.
 
ככה זה כלל אחיד לכולן, וגם משאיר להן קצת זמן לפני ההתנתקות
לצפיה ב-'זה מפריע כי היתה בידיהן '
זה מפריע כי היתה בידיהן
10/08/2019 | 22:55
30
את האפשרות לא לעבור בית ספר והן החליטו אחרת (במידה מסויימת למרות החברות האישית החליטו לעזוב)
לפעמים התכנים בקבוצה הם נושאי גיבוש פנימי/ מפגשים ואז בגלל שהן כבר לא חלק מהקבוצה זה מרגיש סוג של מציצנות כי הן כבר לא מוזמנות.
 
בסופו של יום, אחרי הרבה התלבטות, החלטתי להוציא אותן.
(גם כדי שלא נהיה אלטרנטיבה אוטומטית לחזרתן אם הבחירה שלהן תתגלה להן כלא טובה).
 
 
לצפיה ב-'אני מניחה שכבר מאוחר מדי, אבל אצלנו עושים זאת כך:'
אני מניחה שכבר מאוחר מדי, אבל אצלנו עושים זאת כך:
15/08/2019 | 13:49
11
כדי להוציא אנשים מהקבוצה, פשוט פותחים קבוצה חדשה ומזמינים את כל מי שרוצים שיישאר בקבוצה, ונותנים לקבוצה הקודמת לדעוך.
לצפיה ב-'אפשר לומר מזל טוב..'
אפשר לומר מזל טוב..
27/07/2019 | 07:31
11
104

אחותי חתמה על חוזה ותעבור בקרוב דירה.
היא עוד לא מצאה דירה לרכישה, אבל מצאה דירה להשכרה.

זה אמנם לקח לה 6-7 שנים, אבל היי, עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא, נכון?

הם קבלו מפתח לדירה ועכשיו מחכים למלא אותה, מעניין כמה זמן ייקח להם..
אחי זרק לאחותי שיעבירו את המיטה שישנים עליה עכשיו ושיעברו כבר, אז כמובן שאחותי אמרה שהיא צריכה לקנות מיטה, מקרר וכו וכו..

עכשיו רק נשאר שהיא תחזור לעבודה ותשאיר את התינוק אצל הוריי כל היום.
אני מקווה שירדו את זה..

מקווה שזה בסדר שאני מעדכנת ושהשתלטתי על העמוד.. זה נושא שאני לא מדברת עליו כמעט עם אף אחד, וכאן הרשיתי לעצמי לפתוח אותו.
בהזדמנות זו, תודה לכל המגיבות 
 
לצפיה ב-'**שירד=שישרדו'
**שירד=שישרדו
27/07/2019 | 07:32
6
לצפיה ב-'וואו! איך זה קרה?'
וואו! איך זה קרה?
27/07/2019 | 14:58
1
15
לצפיה ב-'השרשור למטה די מפורט'
השרשור למטה די מפורט
28/07/2019 | 08:01
10
לצפיה ב-'אתחיל מהסוף,'
אתחיל מהסוף,
27/07/2019 | 23:11
5
61
לא השתלטת על שום דבר,
המקום מיועד  לך כמו לכל את אחרת.
להפך, מעריכה אותך שחזרת לעדכן.
שמחה איתך---שיש אור בקצה המנהרה.
שמחה איתך, שזה קרה מהר יותר משחשבת.
הלואי שתחזור לעבודה, ויש מעונות ולקבל קצת עזרה, אני בטוחה
שאפילו ישמחו לעזור.
מאחלת שתוכלי לסלוח ולהתחיל להרגיש אחוה בין אחיות.
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה. אני מודה שקשה לי.'
תודה על התגובה. אני מודה שקשה לי.
28/07/2019 | 08:00
57
קשה לי לדבר עם אחותי בכלל, הכל מאד קצר וענייני, וקשה לי לסלוח לה.
הקטע הוא שנראה לי שהיא לא יודעת כמה אני כועסת עליה בגלל כל העניין הזה.
 
אתמול אמא שלי סיפרה לי שהיא מתה מחום כשהיא נחה שנ"צ בחדר שלה, כי לא נעים לה לישון כשהדלת פתוחה, אז היא סוגרת, וכשהיא סוגרת לא נכנס המזגן מהסלון (אין מפוצל, רק בסלון). כך נוצר מצב שבו אחותי ובעלה נהנים מהמזגן בסלון, ואמא שלי, שזה הביתה שלה, מסתפקת במאוורר בחדר. זה הגיוני??
 
קשה לי עם הנצלנות הזו ממש, אולי יום אחד זה יעבור לי, לא יודעת..
 
לצפיה ב-'אגב אני חושבת שהתגובה שלי היא כזו'
אגב אני חושבת שהתגובה שלי היא כזו
28/07/2019 | 08:04
3
53
כי גם ראיתי את התגובה של אחותי כשדברה על המעבר.
במקום לשמוח: "איזה כיף, מצאתי דירה, יוצאת לעצמאות", היא נראתה מבואסת מזה שצריכה לשלם סכום גבוה (סביר לאזור, ממש לא יקר יחסית, והיא התעקשה על אזור מסוים).
אני באמת לא מבינה את הקמצנות הזאת! 
כל כך הרבה שנים לא הוצאת כסף על שכר דירה/משכנתה, חשבונות, מצרכים ועוד, הגיע הזמן להוציא!
ואני אומרת את זה מהמקום של מישהי שמוציאה הרבה שנים כסף על שכירות ובאמת שאין לנו..
לצפיה ב-'משהו ממני '
משהו ממני
28/07/2019 | 10:00
2
46
אני מבינה את ההסתכלות שלך על הסיטואציה,
אבל, במקום למצוא פתרונות שיקלו, אתם "משתבללים" בכעס ובכאב.
אם קשה לאמא, קונים מזגן של 1 כ"ס, זו לא הוצאה בלתי נסבלת,
ואולי אף כדאית, כי גם כשאחותך תעזוב, הם לא צריכים להפעיל מזגן גדול,
אזי בחדר שלהם יפעל מזגן קטן, ולא צריך לסבול.
 
את כואבת את ההורים, ואת לא מבינה את ההתנהלות של אחותך,
את משוה את עצמך אליה, אבל אתן שונות,הגישה שלכן לחיים אחרת,
את אולי לא אכפת לך, אבל מה קורה בזוגיות שלה, את לא מספיק יודעת.
אולי היא באמת מסכנה,, כי בעלה עושה לה את המות על כל הוצאה כספית?
 
אני לא מצדיקה אותה, רק נותנת לך עוד נקודת תצפית, כי את משוה,
כי את לקחת את הצד של ההורים. ויש כאן מורכבות יותר מזו שאת חווה,
מאחלת לך, שהכעס ימוג ותוכלי להנות מאחותך, זה גם בשבילך, וגם בשביל הוריך, אני כאמא תמיד שמחה לראות את ילדי חברים.
וגם נהנית מאוד מחברות עם אחי ואחותי.(אנחנו שונים מאוד מאוד)
מאחלת לך טוב.
לצפיה ב-'בעלה הוא די קליל ושקט, היא הדומיננטית'
בעלה הוא די קליל ושקט, היא הדומיננטית
28/07/2019 | 14:57
1
48
מה שכן, הם קמצנים. שניהם.
שיהיה להם לבריאות.
 
אני מודעת לזה שאני משווה אליי (אגב אני עזבתי את הבית בגיל 21 ואותו הדבר אח שלנו), ושאני צריכה להפסיק עם זה. אבל זה מעבר ללהשוות אליי, כי בהרבה דברים אנחנו שונות ולמדתי לאכול את הצפרדע כשצריך. הנושא הזה ממש נוגע לי בקרביים כי יש כאן חוסר צדק. אני רואה את הוריי עובדים קשה בשביל זוג שאמור להיות כבר עצמאי לחלוטין. אני רואה ניצול של הוריי כי להוריי פשוט לא נעים לומר דבר. אני רואה חיסכון על חשבון גבם של הוריי. די, זה צריך להיפסק. ההורים שלי בני 70, אני חושבת שמותר להם להגיע אל המנוחה והנחלה כבר, לא? 
לצפיה ב-'מצחיק שבהתחלה כתבתי כותרת אחרת'
מצחיק שבהתחלה כתבתי כותרת אחרת
28/07/2019 | 15:05
43
ואחר כך שיניתי אותה, כך שנוצר מצב שההמשך נראה ממש קשור 
בקיצור סליחה על חוסר הקוהרנטיות..
לצפיה ב-'שיהיה בשעה טובה (מזל טוב אגיד אחרי שהם יעברו)'
שיהיה בשעה טובה (מזל טוב אגיד אחרי שהם יעברו)
28/07/2019 | 16:22
1
51
את מכירה את זה שכשמישהי מודיעה על הריון אז אומרים "בשעה טובה", ו"מזל טוב" אומרים רק אחרי שיש ידיים מלאות בתינוק/ת בריא/ה?
 
אותו דבר עם הסיפור הזה. כדי לא לנחס את המזל , אני הייתי מחכה עם ה"מזל טוב" כדי לראות את זה באמת קורה.
לצפיה ב-'האמת ש..'
האמת ש..
28/07/2019 | 20:36
51
לפני כחצי שנה הם גם מצאו דירה להשכרה, עברו אליה, ותוך שבוע בערך חזרו!
למה? כי היה עובש שבעל הדירה לא הסכים לטפל בו או משהו כזה, והם לא הסתדרו איתו אז שברו את הכל וחזרו להוריי. הזוי, אה?
לצפיה ב-'שרשור תיירות קיצי'
שרשור תיירות קיצי
17/07/2019 | 20:40
7
23
לצפיה ב-'רציתי רק להודות על ההמלצות שקיבלתי פה...'
רציתי רק להודות על ההמלצות שקיבלתי פה...
19/07/2019 | 04:27
6
92
בסוף דגמנו את כפר הנופש עין גב ואת מלון הגושרים.
 
מלון הגושרים באמת יקר בטירוף... זה מקום יפה מאוד אבל לא נראה שנחזור. החדרים הרגילים שם ישנים ולא-משהו.
 
כפר הנופש בעין גב היה מהנה ונינוח. שאר הקהל שם היה יותר סימפטי מבגושרים וארוחת הבוקר היתה טובה יותר.
 
אני תמיד שמחה לשמוע המלצות תיירותיות בארץ או בעולם (אפילו רק לבקר בהם באופן וירטואלי ושילוחי דרך המסך של המחשב עושה לי שמח )
לצפיה ב-'שמחה לקרוא שהייתם בביקור פה ונהניתם'
שמחה לקרוא שהייתם בביקור פה ונהניתם
05/08/2019 | 10:33
17
ותודה על ההמלצה, אנחנו לרוב באזור הכנרת נופשים בקמפינג ולא במלונות/צימרים.
 
לצפיה ב-'וההמלצה שלי כנסי בפנים'
וההמלצה שלי כנסי בפנים
05/08/2019 | 10:34
4
29
פריז, היינו בטיול משפחתי כולל דיסנילנד היה פשוט מושלם.
לצפיה ב-'פריז זה מעולה!!'
פריז זה מעולה!!
08/08/2019 | 19:15
3
18
ספרי באיזה מלון ורובע שהיתם.
 
דיסנילנד הוא רחוק מחוץ לעיר - לא? איך הגעתם אליו?
לצפיה ב-'בהחלט מעולה, פעם ראשונה שלנו '
בהחלט מעולה, פעם ראשונה שלנו
13/08/2019 | 10:57
8
חששתי בגלל סיפורים שונים בתקשורת ומחברים ולא חוויתי מה ששמעתי בכלל.
בדיסנילנד ישנו במלון באזור כי רצינו להיות קרובים וזו היתה החלטה מעולה כי אפשר היה ליסוע ולחזור עם שטלים מהמלון.
לגבי המלונות בפריז הכל הזמנו מבוקינג אין לי השמות בהישג יד אם את רוצה אשלח לך במסר.
לצפיה ב-'דיסנילנד לא מאד רחוק'
דיסנילנד לא מאד רחוק
15/08/2019 | 09:48
1
49
אנחנו הגענו לשם ברכבת מנסיעה מלינה בפריז.
בערך שעה נסיעה ברכבת לכל כיוון.
לצפיה ב-'שכחתי באמת לציין שזה לא מאוד רחוק'
שכחתי באמת לציין שזה לא מאוד רחוק
15/08/2019 | 10:33
7
וכשעברנו לפריז נסענו ברכבת, זה עבר בקלות.
לצפיה ב-'הפגנות העדה האתיופית'
הפגנות העדה האתיופית
03/07/2019 | 09:49
2
81
מחאה לגיטימית או התפרעות אלימה?
לצפיה ב-'אני לא מזדהה עם '
אני לא מזדהה עם
03/07/2019 | 14:38
81
השאלה כפי שנוסחה, 
למה המשואה היא בין מחאה לגיטימית להתפרעות אלימה,
--
היה ארוע קשה, יש זכות למחות כדי לקבל מענה על טעות,
אזי המחאה באשר היא לגיטימית.(הגם שהשוטר ירה לא כי התחשק לו--
הבחור שנהרג היה אלים,) אבל...מותר לומר התגובה אולי מוגזמת,
ועל כך מחאה.
מחאה שהיא התפרעות וההתפרעות היתה אלימה, וזה לא לגיטימי.
בעיני יש אפילו סוג של הרחקה מהזדהות.
מישהו התסיס--והצליח לחבל במחאה, אבל יצר התפרעות.
 
לצפיה ב-'זה לא לגמרי בינארי - אבל בעיני יותר לכיוון של התפרעות אלימה'
זה לא לגמרי בינארי - אבל בעיני יותר לכיוון של התפרעות אלימה
05/07/2019 | 19:56
65
כמו למשל המקרים האלה:
 
https://news.walla.co.il/item/3245263 (כולל נהג הרכב שניצל מלינצ' בעזרת בלשי משטרה שהבריחו אותו לקריית הממשלה הסמוכה. כנראה שמי שמנסה לברוח ממחסום הפגנה שכזה דינו מוות .
 
זכותם להפגין, וכנראה שאכן יש גם יש להם על מה להפגין. אבל בעיני חסימת צמתים, החזקת מאות אלפי בני אדם "בני ערובה" במשך שעות והתקפת נהגים ומשפחותיהם (היה גם איזה סיפור על משפחה עם ילדים קטנים בדרך לחתונה שהותקפה) איננה דרך מחאה לגיטימית
 
בקיצור: בהחלט לגיטימי להפגין אבל לא בדרך הזו
 
כמו כן, שמעתי ראיון רדיופוני ובו גירסת השוטר. הגירסה דיברה על מצב שבו הוא הגיעה לפארק שעשועים ונתקל במנוח וחבריו "מפוצצים" במכות נער אחר. הוא הניס אותם וניסה להגיש עזרה רפואית לפצוע. אז המנוח וחבריו המתוסכלים עברו להשלכת אבנים על השוטר. 
 
ויש גם את השיחה של השוטר למוקד 100 בזמן אמת:
 
לא אומרת שתמיד צריך להאמין 100% לגירסה של שוטרים.  אבל יש עדים אז אני מניחה שהעובדות יתבררו.    על כל פנים -  נשמע מהסיפור שהמנוח לא היה בדיוק נער פרחים <חלילה לא אומרת שהשוטר היה בסדר - אבל החיים אינם בינאריים, יש כל מיני גוונים של אפור >
לצפיה ב-'איך לשחרר רגש או מחשבה? '
איך לשחרר רגש או מחשבה?
10/05/2019 | 22:20
37
282
שלום לכולן,
אני רוצה להתייעץ איתכן לגבי מחשבה שמטרידה אותי:
אחותי שהתחתנה לפני 7 שנים מתגוררת מאז אצל הוריי עם בעלה. מדובר בבית קטן ושני הוריי בני 73.
לאחרונה התווספה תינוקת והוריי פשוט מטפלים בשלושתם. אחותי כל היום יושבת עם התינוקת ומשחקת איתה, ולא היא ולא בעלה עושים דבר בבית.
כביסות, קניות, בישולים, ניקיונות - הכל על הוריי.
בעלה חוזר מהעבודה ועסוק בענייניו ואחותי כאמור עם התינוקת שלה. 
עיזבו את העול הכלכלי על הוריי ועל כך שכל הבית תפוס בדברים שלהם, אני לא מבינה איך הם לא רואים כמה קשה להורים שלי. 
הוריי רק מרחמים עליהם שאין להם כסף לקנות דירה. אגב גם לי אין כסף ואני גרה שנים רבות בדירות שכורות.
עיני לא צרה, אבל נמאס לי לראות את המצב הזה. הגעתי למצב שלא בא לי להגיד שלום לאחותי מרב שהיא נראית לי ילדה שמרוכזת בעצמה. אגב שניהם בני 37.
 
מה הייתן עושות במקומי? איך משחררים את המחשבות האלה? אני מרגישה שאני אוכלת את עצמי מבפנים אבל לא יכולה להגיד כלום 
תודה לעונות.
לצפיה ב-'ההורים שלך עושים את זה מרצון,'
ההורים שלך עושים את זה מרצון,
12/05/2019 | 12:05
149
והם אנשים בוגרים שמסוגלים לקבל החלטות לגבי עצמם.
העסיקי את עצמך בדברים אחרים ובחיים שלך ואיך היית רוצה שייראו ולא בחיים של ההורים שלך ושל אחותך, שנראה שכרגע מתנהלים לשביעות רצון שני הצדדים.

אני יכולה להגיד שיש בהחלט מבוגרים שמאוד שמחים לחלוק את חייהם וביתם עם תינוקות ופעוטות, ואף היו מקנאים במצבם של הורייך.
לצפיה ב-'תשמחי שאת עצמאית'
תשמחי שאת עצמאית
12/05/2019 | 17:19
1
124
ולא צריכה שיעזרו לך.
יתכן שהם מקנאים בך שאת מסוגלת להחזיק דירה משלך ולכלכל את עצמך ולא צריכה להמשיך לגור עם ההורים.
 
לא קל לעשות אבל כן, צריך לשחרר. תחיי את החיים שלך ותני להם לחיות את החיים שלהם. תסמכי על ההורים שלך שיהיו מסוגלים להגיד לאחותך כשהסידור הזה כבר לא יתאים להם.
 
 
לצפיה ב-'תודה רבה לתגובות המעודדות, זה עוזר'
תודה רבה לתגובות המעודדות, זה עוזר
12/05/2019 | 20:49
30
לצפיה ב-'לפעמים להורה , לא נעים מהילד...'
לפעמים להורה , לא נעים מהילד...
13/05/2019 | 23:31
1
138
אני מבינה לגמרי את התחושה שלך....
מהצד זה מרגיש "לא הגיוני" אנשים בגילם ובמצבם המשפחתי צריכים לעמוד על רגליהם ולהיות עצמאיים (אולי הם חוסכים לדירה? לא כתבת)
 
מכירה מקרה דומה, להורים היה קשה מאוד אבל לא היה נעים להם מהבן שלהם והעדיפו לסבול בשקט....
אחרי כמה שנים - ההורים השאירו את הילדים בבית שלהם ועברו לדירה קטנה יותר אבל רק שלהם..... (היתה להורים אפשרות כלכלית לזה).
 
אם ההורים שלך לא מתלוננים בפניך (כשאתם ביחידות), לא הייתי מתערבת!! אם יש נימה של חוסר שביעות רצון בדבריהם, הייתי מציעה לקחת את ההורים שלך ואחתך שידברו ביחידות (בלי בעלה), להסביר רגשות.
 
לצפיה ב-'צודקת, תודה '
צודקת, תודה
15/05/2019 | 21:10
21
לצפיה ב-'מגיעה באיחור - הייתי בלי גישה לתפוז במשך שבוע בשל נסיעת'
מגיעה באיחור - הייתי בלי גישה לתפוז במשך שבוע בשל נסיעת
20/05/2019 | 21:58
2
132
עבודה. בהרבה מדינות בעולם הוא לא נפתח (עניין לשרשור נפרד).
 
שאלה מעניינת -לדעתי יש פה כל מיני דברים.
 
קודם כל את צריכה לחדד לעצמך למה זה מעצבן אותך
 
אם זה כי את מרגישה שהם "מתעלקים" על ההורים שלך שסובלים/מתייגעים ו"לא נעים להם להגיד - מספיק" - אז הייתי מגששת בעדינות עם ההורים שלך (בלי נוכחות אחותך) אם זה המצב. ואם זה אכן המצב הייתי שואלת אם אני יכולה לעזור "לתווך" איכשהו.
 
לעומת זאת אם הם יגידו לך שהם מקווים שאחותה ובן זוגה יגורו אצלם עד יום מותם וזה עושה להם רק טוב - אז בעצם אין לך יותר מה "לאכול את עצמך מבפנים" - כי זה לא קשה/מקשה על ההורים שלך. זה רק מרגיש לך ככה - אבל בעיניהם זה לא ככה.
 
הנקודה האחרונה (עד-יום-מותם - מאחלת רק בריאות ועד 120 ), מעלה נקודה שונה אך חשובה בעיני. ממה שאת כותבת עולה שאין איזו נקודת סיום מתוכננת לסידור הזה. כלומר - זה לא שהם מחכים שאיזו דירה תהיה מוכנה או משהו זה. ההורים לא יהיו איתנו לנצח , וזה שהם גרים שם הופך אותם לדעתי לדיירים מוגנים בדירה/בית של ההורים שלך.
 
זה אומר שאם וכאשר הדירה תורש הלאה, הם יהיו דיירים מוגנים ויכולה להיות בעיה משפטית למכור את הדירה כדירה ריקה ולהתחלק בכסף בין היורשים (לא כתבת אם אתן רק 2 בנות או יש עוד אחים/אחיות).
 
בנוסף, ככל שהמצב הזה מתמשך זו הופכת להיות ברירת המחדל הקבועה של "הם מסכנים, אין להם דירה, והם במילא גרים פה כבר 10-20 שנה - אי אפשר לזרוק אותם לרחוב"  ו"הם במילא מטפלים בנו הרבה יותר (כי הם גרים פה - דה....)"  אז "יאללה נוריש את כל הדירה רק לאחות הזאת, כי האחות השניה (= את) "מסתדרת יפה בכוחות עצמה". שלא לדבר על זה שכשההורים מאוד מבוגרים ולפעמים גם בעלי שיקול דעת יותר שברירי בשלב הזה יכול להיות לבת שגרה אצלם קל יותר לשכנע להוריש הכל רק לה כי היא שם איתם 24 שעות ביממה.
 
סליחה שאני "מגעילה" אבל אלו שיקולים פרקטיים שלא נעלמים מעיני.
 
חסרים פרטים - לא כתבת עד כמה טובים היחסים שלך את עם הוריך, האם יש עוד אחים, האם גם לך יש ילדים. אני חושבת שהייתי מעלה את זה בשיחה עם ההורים מתישהו. בכל זאת - היא לא הילדה היחידה שלהם, ומותר לדבר....
לצפיה ב-'אה - ומוסיפה גם שאם זה כן מקשה עליהם'
אה - ומוסיפה גם שאם זה כן מקשה עליהם
20/05/2019 | 22:01
1
117
אז הנקודה האחרונה יכולה לסייע להם כתירוץ "אובייקטיבי" מולה מדוע צריך לקבוע דד ליין לסיום הסטטוס קוו הנוכחי.  משהו בנוסח: "את לא הילדה היחידה שלנו" [משפט שאני אומרת לכל ילדה שלי בערך פעם ביום בנסיבה כזו או אחרת]
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התשובה המושקעת והאמפטית'
תודה רבה על התשובה המושקעת והאמפטית
02/06/2019 | 09:31
19
לצפיה ב-'עדכון '
עדכון
26/06/2019 | 18:33
7
105
שלום לכולן,
בהמשך למה שכתבתי כאן בזמנו - 
היום פעם ראשונה שאבא שלי אמר לי שנמאס להם.
נמאס להם לטפל באחותי ובמשפחה שלה בעצם ושהם גרים להם בבית.
האמת הייתי בהלם, כי זו באמת פעם ראשונה שהוא אומר דבר כזה.
זה משהו שאני ראיתי כבר הרבה זמן, רק שהם לא אמרו אף פעם כלום.
שאלתי אותו למה הם לא אומרים לה משהו, אז הוא ענה שהיא מאד רגישה ולא רוצים לפגוע בה.
יש לכן רעיונות איך לגשת לזה? מה לייעץ להורים שלי?
לצפיה ב-'אינני יודעת אם'
אינני יודעת אם
27/06/2019 | 07:13
3
83
מה שתיעצי להם יתקבל על דעתם,
לפי מה שכתבת הם רואים את אחותך ראיה שונה משאת רואה אותה.
בעיניך היא --מנצלת, חסרת רגישות כלפי ההורים, מחפשת נוחות.
הם רואים (רגישה, פגיעה) שונה ממך, יכול להיות שיש עוד
דברים שהם חושבים ואת לא יודעת, כמו למשל--
שזה יגרום למשבר משפחתי בינה לבן זוגה,והם לא רוצים לקחת אחריות על זה.
ואולי עוד דברים שלא מדוברים.
 
אבל כן אענה על שאלתך--
עיצה ראשונה--תגיד בפשטות, קשה לנו הצפיפות והמאמץ בטיפול,
אנחנו מבוגרים ונשמח לארח מפעם לפעם, אבל, המגורים יחד קשים לנו.
עיצה נוספת--בהמשך לקודמת, תשכרו יחידה קטנה,
ואנחנו נעזור קצת כלכלית,כאן ביחד קשה לנו.
וגם לכם כמשפחה צעירה זה יכול לעזור.
משפטים קצרים פשוטים, ולא להתיחס למה הם חושבים, עליה על זוגיותה,
על התנהלותה, או עליהם כמשפחה צעירה.
 
לצפיה ב-'אני איתך'
אני איתך
29/06/2019 | 00:05
2
62
הבעיה שנראה לי שההורים שלי לא מסוגלים להגיד לה משהו מהדברים האלה.
היא נורא רגישה והם חוששים לפגוע בה. מצב בעייתי...
אני רואה את אמא שלי נקרעת מעבודה בבית, ואבא שלי כבר התחיל לקטר כאמור.
עד לא מזמן לא שמעתי קיטורים מהוריי בכלל, אבל אבא שלי התעצבן כששמע את בעלה של אחותי אומר השבוע: "אולי נשאר אצל ההורים שלך עוד שנה כדי לחסוך..". די, יש גבול, אני באמת לא מבינה כמה אפשר לנצל.
לצפיה ב-'ההורים שלך '
ההורים שלך
29/06/2019 | 22:32
1
63
אנשים בוגרים ואפילו מבוגרים,
מותר להציע להם--שאבא למשל, יזמין אותה ויאמר לה 
"שמעתי שבעלך מציע לחסוך ע"י שתשארו כאן שנה נוספת,
אמא קורסת מעבודה, זה צפוף מאוד, תמצאו מקום לשנה הקרובה, ואני אשתתף בסכום x, ותחסכו קצת פחות אבל לנו זה קשה."
זה לא פוגע, זה משקף מציאות עכשוית, אני חושבת שצריך גם להגדיר זמן מעבר
ובזה לסגור את הענין.
לא יתכן שיתחשבו ברגישות שלה יותר מבמצב שלהם.
 
לצפיה ב-'עובדה שהם כך'
עובדה שהם כך
10/07/2019 | 15:37
4
לצפיה ב-'אני הייתי מייעצת למצוא איזה "צד שלישי" שיעזור להם'
אני הייתי מייעצת למצוא איזה "צד שלישי" שיעזור להם
01/07/2019 | 14:25
52
לקדם את העניין. כי נראה שזה הכל מאוד עמוס רגשית וקשה להם.
 
יש אולי איזה דוד או דודה שמכירים את כל הנפשות הפועלות ויכולים אולי לגשר בין ההורים שלך לבין אחותך ובעלה (הנצלנים גם בעיני) שגרים אצלם כבר שבע (!) שנים?
 
מתווכת/מגשר משפחתי כזה יכולים אולי ליזון אם את השיחה הזאת שבבירור קשה מאוד להורים שלך לקיים....
 
<וגם - מחשבה חדשה: אם המצב שלהם כה-נואש אז אולי שיעברו להורים של בן זוגה. ההורים שלך כבר משרתים אותם 7 שנים. נשמע לי מספיק לקדנציה אחת>
לצפיה ב-'אני חושבת שכדאי להימנע משיחות נפש ושאלות קיומיות'
אני חושבת שכדאי להימנע משיחות נפש ושאלות קיומיות
03/07/2019 | 11:26
55
להציע להורים שלך פשוט לבקש מהם לעשות את מה שהם לא עושים ביזמתם: לתת להם רשימת קניות ולבקש מהם שהמוצרים יגיעו הביתה עד מחר בבוקר, להודיע להם שחלוקת הניקיון היא ככה וככה מעכשיו, לתת להם את חשבון החשמל ולבקש מהם לשלם אותו (או את מחציתו), להפסיק לכבס את הבגדים שלהם וכו. בלי דיונים ובלי שיחות נפש. לא ימצא חן בעיניהם? יעזבו. לא רוצים לעזוב? לפחות יקלו על ההורים שלך.
לצפיה ב-'ומה אמא שלך חושבת?'
ומה אמא שלך חושבת?
04/07/2019 | 17:48
45
וכמה מהעבודה אבא שלך עושה?
פשוט לפעמים אין הסכמה בין שני בני הזוג. זה לא אומר שזה לא לגיטימי שאחד מבני הזוג יחליט שהוא לא מוכן יותר שיגורו בבית שלו, אלא רק שתשימי לב שכשהוא אומר ש"נמאס להם", יתכן שזה אומר רק שנמאס לו. ולאו דווקא מהצד של העבודה (ולכן עצות לגבי איך להקל את העבודה לא רלוונטיות) אלא מהצד של שהם גרים לו בבית (ואז הפתרון היחיד הוא שהם יעזבו, כי בסופו של דבר, כאמור, זכותו להחליט שהוא לא רוצה שאנשים נוספים יגורו בבית שלו).
לצפיה ב-'טוב, מסתבר שקשה לי לשחרר '
טוב, מסתבר שקשה לי לשחרר
06/07/2019 | 19:27
9
69
וכנראה שלא אשחרר.
שני ההורים שלי מתלוננים בפניי, ואין מצב שהם יערבו גורם נוסף.
התשובה שלהם היא: מה נעשה, נוציא אותם??
 
אני כבר לא מסוגלת לראות אותה יושבת על הספה כל היום והוריי עושים ה-כ-ל.
אחותי ובעלה לא יודעים מה זה לעשות כביסה, כלים, קניות, ניקיון... כלום!!!
 
בעצמי כבר בקושי הולכת לשם כי באמת קשה לי לשחק כאילו הכל כרגיל כשאני בעצם כועסת עליה.
בגיל שהוא קרוב ל-40 לגור אצל ההורים עם תינוק, כששניהם עובדים (אולי לא מרויחים הרבה, אך מרויחים) ולטעון במשך 6-7 שנים שמחפשים דירה - די!
ההורים שלי נופלים לתוך הכאילו חיפוש דירה שלהם, אך אני לא.
 
קשה לי לראות כבר את הוריי קורעים את התחת ומצטערים על זה שיצאו לפנסיה כי עכשיו הם עובדים יותר קשה.
 
ומה השוס החדש? היא גרמה לאמא שלי לשמור על התינוק למשך שנה כשהיא בקרוב תחזור לעבודה. אמא שלי כמובן ריחמה ולא יכלה לסרב.
 
זהו, פרקתי. זה במקום לומר לאחותי הכל בפרצוף, מצטערת.
תודה לכל המגיבות, קראתי הכל.
לצפיה ב-'לא הבנתי למה הם עושים להם כביסה.'
לא הבנתי למה הם עושים להם כביסה.
08/07/2019 | 10:15
1
54
שאר הדברים אפשר לומר שהם משותפים, ולכן קשה להימנע מלעשות אותם - אם יהיו כלים בכיור זה לא משנה של מי הם, וכו'. אבל למה לעשות להם כביסה? אם הם רוצים להיות נדיבים, שיקנו להם סל כביסה שיישב בחדר שלהם - ושיטפלו בכביסה של עצמם. אין שום סיבה שיעשו להם כביסה.
לצפיה ב-'שאלה טובה.'
שאלה טובה.
10/07/2019 | 15:36
40
הוריי עושים עבורם הכל:
כביסה, בישולים, ניקיונות (הם מנקים רק את החדר של עצמם)... הכל!
לצפיה ב-'יש לי הצעה עבורך/כם'
יש לי הצעה עבורך/כם
10/07/2019 | 09:42
6
44
אני מבינה שיש פחד לומר לאחותך,
יש רחמים (לא מוסברים)כלפיה.
יש לי הצעה מעשית. חפשי דירה קטנה(סבירה למגורים) להוריך, 
שיעברו משם אליה.
שיכתבו צואה שבה הדירה מחולקת ביניכם כששניהם נפטרים.
(זה ממש חשוב)
ואז יגורו לבד ויתארגנו על עצמם. ולא אמא שלך לא יכולה לשמור על תינוקים.
יש מעון מי שלא רוצה מעון יש מטפלות. 
יש הבדל בין לעזור מפעם לפעם לבין לנהל בית ליותר נפשות מפעם.
 
לדעתי, היא תעבור בסוף לדירה, אמנם בטריקת דלת,
אבל יהיה סוף לסחטנות.
 
 
לצפיה ב-'ההורים שלי כבר אמרו כאילו בצחוק שיעברו'
ההורים שלי כבר אמרו כאילו בצחוק שיעברו
10/07/2019 | 15:34
1
51
אבל זה לא יקרה, כי לפני שנה רק שיפצו.
נראה לי שזו אחת הסיבות שאחותי לא מצליחה למצא דירה, היא לא מוכנה להתפשר על שום דבר. היא רוצה דירה שנראית כנראה כמו שלהם ולא לשלם הרבה.
 
וכן, אמא שלי כבר נתנה אוקי לשמירה על התינוק שלה.
וקלעת - הם מרחמים עליה כל כך וזה באמת בלתי מוסבר.
תמיד היא ובעלה "מסכנים".
 
אני ממעטת ללכת להוריי כי הם שם ונמאס לי לראות את המצב הזה.
כמה אפשר לראות בני כמעט 40 יושבים על הספה אצל ההורים??
לצפיה ב-'בואי רגע ואתיחס.'
בואי רגע ואתיחס.
10/07/2019 | 23:40
41
ההורים אמרו בצחוק--כנראה בלעג ולא באמת צחוק.
ועכשיו אצטט אותך ואגיב--
"
אבל זה לא יקרה, כי לפני שנה רק שיפצו."--אז מה?
עדיף לעשות משהו שהיא תבין שזה לא נורמלי, ואולי תתעשת.
מאשר לסבול עד הוצאת נשמה.
התירוצים--למה לא מוצאים דירה--הם סליחה, אידיוטיים.
ויש כנראה גם אמת בהקשר הזה שהיא לא מגלה.
"כן, אמא שלי כבר נתנה אוקי לשמירה על התינוק שלה."
אז מה, מותר להתחרט. מותר לומר אין לי כח.
מותר לאמא לשמור על עצמה. אני באמת לא מבינה את ההתנהלות הזו.
"אני ממעטת ללכת להוריי כי הם שם ונמאס לי לראות את המצב הזה.
כמה אפשר לראות בני כמעט 40 יושבים על הספה אצל ההורים??
תזמיני אליך, לחצי שבוע, שינוחו, תדברי איתם ותשכנעי שיגידו שאין להם כח.
ואני לא מסכימה שאין  מי שיכול להתערב מול אחותך ולהציל את הוריך.
אין לבעלה הורים? מה זה הדבר הזה.
 
לצפיה ב-'מייקל - לא הבנתי את ההצעה עד הסוף'
מייקל - לא הבנתי את ההצעה עד הסוף
10/07/2019 | 20:31
3
47
את מציעה שהדירה הקטנה שהיא תמצא תהיה בשביל מגורי האחות-ובן-זוגה המתעלקים? או שאת מציעה שההורים יעזבו את דירתם הנוכחית בשביל דירה קטנה יותר?
 
כתבת "חפשי דירה קטנה...להוריך" אז לא הייתי בטוחה
 
אם התכוונת היא שהדירה היא בשביל מגורי האחות-ובן-זוגה המתעלקים אז מדוע בעצם שהם יעברו? נשמע שיש להם עיסקה מושלמת
 
מהרהרת ביני לביני אולי כדאי, כצעד אסטרטגי ש"שואלת" כן תתפוצץ כבר על אחותה עם הקטע הזה. ואז זה יכול להוות תירוץ להורים לומר לאחות שחגיגת 7 השנים נגמרה (ע"ע "את לא הילדה היחידה שלנו")
 
חוץ מזה בקצב הזה של 7 שנות מגורים בחינם אצלם לדעתי מגיע ל"שואלת" כבר יותר ממחצית הדירה בירושה (בהנחה שיש רק שתי בנות) - אחותה הרי קיבלה 7 שנות מגורים + מזון + שירותים בחינם.
לצפיה ב-'אסביר את עצמי,'
אסביר את עצמי,
10/07/2019 | 23:31
2
43
כן, שההורים יעברו דירה.
וזה בהחלט לא מוצדק אבל אם קשה להם עד בלתי אפשרי,
(לא משנה למה) להגיד את האמת שלהם לבת,
שיקומו ויעשו מעשה. ויזוזו.
לטעמי, הבת תתקומם ותיעלב ותעזוב כשזה יקרה.
 
לגבי הירושה אני התיחסתי לנכס עצמו, 
שאר הדברים גם אם את צודקתשהבת המתעלקת כבר זכתה.
אין מה לעשות.
לצפיה ב-'אבל בכך הם "ידפקו" לגמרי את "שואלת"....'
אבל בכך הם "ידפקו" לגמרי את "שואלת"....
11/07/2019 | 18:54
1
42
מדוע שהאחות-העלוקה תתקומם ותעלב? נראה שהיא כבר הוכיחה ששום דבר לא מעניין אותה חוץ מהיא עצמה [אדם אחר לא היה גר ככה אצל ההורים 7 שנים + צורך שירות מלא בלי לנקוף אצבע...]
 
נהפוך הוא. האחות ובעלה יישארו לגור בדירה המשופצת בכיף ובחינם עד יום מותם ואם ילדיהם ירשו את הגנים שלהם, גם הם יישארו שם לנצח כדיירים-מוגנים ממשיכים.
 
ואז גם לו ההורים יורישו מחצית הדירה המקורית ל"שואלת", הרי האחות ובעלה יהיו דיירים מוגנים ואי אפשר יהיה להוציא אותם.  אז אין מה לדבר על למכור. בקיצור - "שואלת" יכולה לשכוח מהדירת ירושה, ובנוסף, סכומי הירושה שיותירו ההורים יהיו *משמעותית* נמוכים יותר כי למשך שארית חייהם הם יממנו שכירת דירה נוספת +  ארנונה - חשמל וכו'ו כו' [וכל זה בהנחה שהאחות בעלה יתחילו לשלם את החשבונות על הדירה של ההורים]
 
בקיצור - גם אם נשים בצד את העוול המוסרי שאני רואה באופציה הזו (ההורים המבוגרים עוברים לגור בדירה קטנה שכורה, שאני מניחה שרמתה כמו רוב הדירות השכורות..., ומשאירים את דירתם הגדולה והמשופצת בחינם לאחות אחת ובעלה), אז מבחינה כלכלית זה עוד יותר גרוע מהמצב שבו "שואלת" נמצאת כרגע [+ הקריזה שלה על המצב אני מניחה תישאר ללא שינוי]
 
 
לצפיה ב-'אני חושבת אחרת,'
אני חושבת אחרת,
11/07/2019 | 19:05
40
ההורים לא רוצים לפתוח בשיחה על הנושא, ולא רוצים 
להקלע למצב שלא יכולים מולם.
הבת שגרה שם לא עוברת--לטעמי, בגלל בעלה,והם פוחדים לסכסך,
אבל אם ההורים יודיעו על מעבר, היא הרי בסופו של דבר בן אדם נורמטיבי,
היא תברר למה ואז תיפתח שיחה בה יובהר הקושי שבצפיפות.
ואז היא תבין ותצא.
ואת יודעת מה? אפילו שיעשו זאת כמניפולציה. 
החכמה במצבים של אינטראקציה בינאישית לא נכונה, לשפר
דרך פעולה לא שגרתית, בראש חושב מחוץ לקופסה.
ולי זאת נראית דרך כזו. ואז כל החששות שהעלית, לא בעיתיות.
 
לצפיה ב-'חצי בלתק - אני מכירה מצב דומה'
חצי בלתק - אני מכירה מצב דומה
14/07/2019 | 18:19
5
71
אתחיל בכך שאני חושבת שאחרי ככ הרבה זמן ברור מאוד ששינוי לא יגיע מכיוונם של אחותך ובעלה. אני חושבת שזה נחמד מאוד - להורים ולילדים - כשההורים יכולים לעזור לילדיהם, כל עוד הם (ההורים) מעוניינים בכך.
אני לא יודעת בת כמה התינוקת, ואם אחותך עבדה לפני הלידה / מתכוונת לחזור לעבודה ומתי. היה פשוט יותר לנהל את המצב לפני הלידה, אבל זה כבר עבר. גיל התינוקת די משמעותי בעיניי.
הבעיה היא שהורייך שותקים, ולכן (כנראה) צוברים כעסים, תסכולים ומרמור. ואחותך ובעלה -  לא בטוח שהם לא מתוסכלים וממורמרים. גם להיות חסר יכולת זה לא נעים, ולפעמים זה מוביל להתנהגות מוקצנת ומתריסה.
לא חושבת שיש דרך מלבד לנהל שיחה גלויה. תשאלי את הורייך אם הם צריכים עזרה בעניין. כיף גדול זה לא יהיה, כי זאת שיחה פוגעת של שינוי סטטוס קוו.
אני חושבת שהורייך צריכים להצביע במדויק על מה קשה להם, כי הפתרונות ייקבעו לפי הבעיות.
האם זה העדר הפרטיות? האם העול הכלכלי? האם הטיפול בתינוקת? האם תוספת העבודה בבית?
לצפיה ב-'תשובה מעולה בעיני |כן '
תשובה מעולה בעיני |כן
15/07/2019 | 18:36
13
לצפיה ב-'מיד בתחילת דבריה'
מיד בתחילת דבריה
15/07/2019 | 21:48
2
51
היא אמרה שהוריה לא מסוגלים, לא רוצים,(לא נכתבה סיבה)
לנהל מולם שיחה. 
כשאת יועצת להם להתמודד עם הקושי הבסיסישל להגיד לבת--
קשה לי אפילו על "סינג'ורה" להיות המטפלת של  התינוקת.
אז איך? 
לצפיה ב-'היא הציעה ש"שואלת" תציע להוריה עזרה ובכך'
היא הציעה ש"שואלת" תציע להוריה עזרה ובכך
16/07/2019 | 22:59
1
26
תהיה להם לפה כי הם לא מסוגלים לפתוח את זה מול הבת שגרה אצלם. 
 
זה איך.
לצפיה ב-'כמה דברים להסבר שלך,'
כמה דברים להסבר שלך,
17/07/2019 | 09:22
25
1)לא הבנתי שזו ההצעה ששואלת תדבר.
2)אם זו ההצעה אני מתנגדת לה מכמה סיבות:
  1)העובדה שהיא מתערבת במרקם המשפחתי,
    אז מעבר לכעס ולתיעוב שהיא חשה כלי אחותה,
   הריב שיוצר ביניהן רק יעצים את הענין.
2)אחותה תסתום לה מיד את הפה בשתי טענות סתמיות אבל ממש מובנות 
   בתוך הסיטואציה, ראשית אם להורים לא מפריע/אכפת על תתערבי,
   שנית את קנאית ומגעילה.
   לקדם את ענין העזיבה ברור שלא יקדם.
3)אם ההורים רוצים עזרה מישהו ניטרלי מבחוץ אמור להיות שם,
   המצאות האחות באמצע מקניטה אותם ומקטינה אותם. 
לצפיה ב-'הכל כבר מפריע להם (כנראה חוץ מהטיפול בתינוק)'
הכל כבר מפריע להם (כנראה חוץ מהטיפול בתינוק)
16/07/2019 | 15:27
8
לצפיה ב-'חדשות חמות '
חדשות חמות
16/07/2019 | 15:27
4
56
טוב, היתה לי שיחה עם אבא שלי ואתן הראשונות (והיחידות) שאני מעדכנת
הרגשתי שאני לא יכולה יותר, התקשרתי אליו ופשוט פתחתי את הנושא.
 
מסתבר שהם פתחו את זה עם אחותי ואמרו לה שדי ושתמצא כבר דירה. זה הסתיים בזה שהיא נפגעה, בכתה והלכה לחדר. ילדה בת 5, בחיי.
 
אמרתי לאבא שלי שאני לא יכולה לראות אותם ככה נקרעים ולא הגיוני שאנשים שהם בני כמעט 40 גרים אצלם כולל קניות, אוכל, כביסה והכל.
אבא שלי ממש ניסה להרגיע אותי, אמר שהוא מספיק "מחומם" מהנושא ובקש שאשאיר להם לטפל בזה.
 
מה החדשות היותר חמות? הוא שיתף אותי שהיא מקבלת מיליון שקל מהצד של בעלה! מסתבר שיש איזה מגרש שהולך להימכר בקרוב וכל אחד מהילדים מקבל שם כסף וגם בעלה. הייתי בשוק.
6-7 שנים הם חיים אצל הוריי מתוך קמצנות (ופינוק), ועכשיו מקבלים מיליון שקל!
אני אגב ללא דירה, גרה בדירות שכורות 20 שנה.
אבל אני שמחה, למה? כי אבא שלי אמר שזה אומר שסוף סוף הם יעזבו. מה גם שמעולם עיני לא היתה צרה כלפי מישהו אחר, שיהיה לבריאות. חבל שרק עד עכשיו זה היה על חשבון הבריאות של הוריי.
 
בקשר ללשמור על התינוק - המצב בתקשורת השפיעה על אמא שלי וקשה לה שמישהי זרה תשמור על הילד, כך שהיא תשמור. אין לי מה לומר כבר...
 
אמרתי לאבא שלי שהגעתי למצב שאני לא אוהבת את אחותי. קשה לי לראות את כל ההתנהגות שלה, איך לא אכפת לה שאישה בת 70 עושה לה ולבעלה כביסה, מבשלת והכל, והם יושבים על הספה חלק גדולה מהיום. זה באמת מחליא אותי.
בנוסף לכל זה, מאז ומתמיד היא היתה עקשנית ולא היה אפשר לומר לה מילה שהיא לא מסכימה איתה, אין מקום לדיון, לשיחה נעימה, ישר היא מתעצבנת.
 
לסיכום, אמרתי לו שאני אמשיך לא לבוא אליהם בזמן הקרוב כי פשוט קשה לי. אני מתעצבנת בפנים. הוא אמר שכואב ובקש שאפסיק עם זה, אבל מודה שקשה לי.
 
כתבתי ארוך ובבלאגן, תודה לכל מי שקוראת ומייעצת, אני מאד מעריכה.
לצפיה ב-'מעולה. אז יש אור בקצה המנהרה...'
מעולה. אז יש אור בקצה המנהרה...
16/07/2019 | 23:04
1
37
אני מציעה שתקשיבי לבקשתו של אבא שלך, שביקשר שתשאירי את זה להם ולא "תחממי" אותו עוד יותר. שחררי.
 
אני דווקא הייתי מגיעה לארוחה המשפחתית הבאה אצלם בהקדם האפשרי כדי לברך אותה לפני כולם על המיליון שקל, ולהציע המלצות על מתווכי דירות
לצפיה ב-'את צודקת '
את צודקת
16/07/2019 | 23:52
44
אני הולכת לארוחות משפחתיות כשהם מזמינים, אבל לא יותר מזה, ותביני שאנחנו גרים קרוב מאד...
אני לא יכולה לברך כי אני לא אמורה לדעת על זה.
עוד אחד מחסרונותיה של אחותי הוא שאצלה הכל בסודי סודות כאילו מינימום המוסד אחריה. 
תודה 
 
לצפיה ב-'מצטערת לאכזב'
מצטערת לאכזב
17/07/2019 | 09:29
1
63
בקרוב זו מילה כמו זמני, הכי לא ברור שיש.
זמני זה הכי קבוע ובקרוב--זה יכול להיות רחוק מאוד.
 
לאבא שלך קשה לדבר איתך על זה כי את מדברת באופן אמוציונלי,
והוא אכן טעון,
תציעי לו שעד שהם יקבלו את המיליון המיוחל שיגיד לה לקנות דירה,
לקחת משכנתא ע"ח אותו מיליון כשיגיע יכסו את המשכנתא.
זה לא נכון להמשיך לסבול ולחיות בסיר לחץ עד......
 
דברי עם אבא ענינית, בלי לדבר נגדה אלא בעם בעד החיים הרגועים של עצמם.
לצורת השיח יש מקום חשוב,
ואם הוא רואה שאת טעונה הוא יפסיק לשתף אותך וזה חבל.
לצפיה ב-'את צודקת, הזמני הפך קבוע לשש-שבע שנים כבר'
את צודקת, הזמני הפך קבוע לשש-שבע שנים כבר
19/07/2019 | 11:24
37
רק שעכשיו הגיעה נקודה (סוף סוף) שלהורים שלי נמאס,
וגם שמסתבר שיקבלו את הסכום היפה הזה.
אני לא יכולה להציע לאבא שלי כלום, כי כמו שאמרת -  אני באמת אמוציונאלית סביב הנושא הזה.
אני מודה שקשה לי לראות את המצב הזה. תביני שאני רואה את זה מהצד כבר 6-7 שנים ורואה איך זה לא עומד להיגמר.
ויותר מזה - אני רואה איך למעשה הם "מורחים" את הוריי כשאומרים כל הזמן שמחפשים ופשוט לא מוצאים. ואמא שלי עובדת קשה עד כדי כך שאמרה שמצטערת שיצאה לפנסיה.
לאור כל זה אני כבר "מלאה" מהנושא ובאמת שמתקשה להיות עניינית.
בקיצור, הנושא לא יעלה כבר עם אבא שלי. 
בקיצור2, ביאסת, אבל את צודקת.
לצפיה ב-'בן זוגי הכניס את אמא שלו לחדר לידה'
בן זוגי הכניס את אמא שלו לחדר לידה
16/04/2019 | 15:41
22
223
הי
רוצה לפרוק קצת ולשתף בחוויית הלידה האישית שלי....
ביקשתי שבחדר לידה תלווה אותנו אחותי. אני הייתי שם בשבילה, היא החברה הכי טובה שלי, עברה 2 לידות ורציתי שיהיה עוד מישהו שלא אשאר לבד אם בן זוגי ירצה להתאוורר או משהו.
היתה לידה קשה מעל 24 שעות עם זירוז פיטוצין - כאבי תופת, התגברתי גם על התקררות, כמעט לידת ואקום. בקיצור לידה קשה...
סופסוף, נולד הקטנצ'יק ובזמן שתופרים-מנקים אותי, בן זוגי החליט להכניס את אמא שלו, שחיכתה בחוץ, לתמונה - בלי לשאול אותי.
כעסתי עליו מאד ומה שהכי מאכזב אותי, זה שהוא עדיין לא מבין מה לא בסדר... לא מתנצל. לא מביע חרטה.
טוען שמבין ובאותה נשימה סותר את עצמו.
ההצדקה שלו היא שאמא שלו חיכתה לנכד ממנו 40 שנה.. נו אז...? היא יכלה לראות אותו אחר כך או למחרת.. אמא שלי ראתה אותו למחרת... ולא קרה כלום... 
נוצר מצב שהחזקתי אותו אולי דקה כי תפרו אותי והוא היה אצל אמא שלו מלא ואז כבר לקחו אותי למחלקה ואותו לתינוקיה ופתאום בגלל דימום חריג הכניסו אותי לניתוח חירום וראיתי אותו בסוף רק למחרת בצהריים. הייתי אמורה להיות איתו יותר זמן בחדר לידה.. להניק..
הוא הרס את כל חוויית הלידה.
הוא הכניס אותה ברגע שהייתי הכי פגיעה, חשופה... אחרי למעלה מ-24 שעות של כאבים.. עייפות ואפילו לא חשב לרגע לשאול אותי אם היא יכולה להיכנס כשאני במצב הזה. לא חשב שאני רוצה פרטיות.
עם כל הכבוד, אני חיכיתי לו 40 שנה.. אני הזרקתי הורמונים לבטן.. אני רצתי לבדיקות בלי סוף.. אני נשאתי אותו ברחמי 9 חודשים.
אני כל כך מאוכזבת ממנו.
הוא לא ראה אותי, לא שמע שביקשתי שתצא כי צריכים את החדר.
לאמא שלו יש איזה 20 תמונות עם הילד עטוף ונקי (כשבאחת נתנה לו למצוץ את האצבע שלה שזה הכי לא הגייני לתינוק בן כמה דקות...) ולי אין אפילו תמונה אחת כזו.
קשה לי להתנער מזה...
לצפיה ב-''
22/04/2019 | 19:55
130
נקרא ממה שכתב שהיתה לך לידה מאוד טראומטית (מה שלצערי שכיח בלידות ביתחולימיות). המון דברים מה נקראים טראומטיים בלי קשר לאמא שלו , כמו הניתוק הארוך מהתינוק, ואי היכולת להניק ולעשות "בונדינג" בזמן הזה
 
אני מאוד מאוד מבינה את התחושות שלך. הלידה הראשונה שלי היתה האירוע הטראומתי ביותר בחיי עד כה.... ואחריה אושפזה בכורתי בפגיה למשך 34 ימים בהם נאסר עליו להניק אותה או בכלל ליצור איתה אינטראקציה מעבר לכללים והשעות הנוקשים מאוד שם
 
אני מבינה שקשה לך להתנער מזה - זה משהו שילווה אותך כל החיים. לידה זה דבר שלא שוכחים אף פעם.
 
מצד שני את צריכה להמשיך לחיות עם בן זוגך וחמותך.... (אני מניחה שאת לא מתכוונת להתגרש על הרקע הזה. ובכל מקרה - זה לא משהו ששוקלים מתוך סערת רגשות)
 
אני מציעה שתקחי משהו טוב מהסיוט הזה וזה את ההכרה שמעכשיו את צריכה להציב גבולות לחמותך לגבי איך ומתי היא רואה את הנכד שלה. ואת צריכה להשיג הסכמה מלאה מבן זוגך שהוא לא יפגע בגבולות האלה שלך בעתיד, אף פעם.  בעיני הדבר הכי חשוב אחרי לידה זה ללמוד להציב גבולות כדי שהבית שלך והחיים שלך לא ינוהלו על ידי אף אחד אחר
 
ובלידה הבאה, אם וכאשר, אולי עדיף שבן זוגך לא יהיה שם בכלל?
 
שולחת לך חיבוק גדול לעידוד.....
לצפיה ב-'וואו'
וואו
24/04/2019 | 20:26
124
לא קרה לי משהו דומה (הייתי בקיסרי חירום) אבל התיאור המפורט שלך, מאוד גרם לי להתחבר לחוויה שלך. אני ממש מרגישה את העלבון שלך, את התחושה החשופה, ואת חוויית הנטישה מהבן זוג ושלא ראה את צרכייך. אני מאוד מסכימה איתך, הוא עשה טעות. הוא לא היה צריך להכניס את אימא שלו לחדר לידה, בלי שביקש את רשותך, דווקא ברגע הזה הכל כך קשה וחשוף, ועוד שהיא תהיה עם התינוק ולא את.
 
אני רוצה קצת "להגן" על הבן זוג, רק כדי שאת תוכלי להשתחרר קצת מהגוש הזה בגרון ולהמשיך הלאה  באימהות ובזוגיות.... באמת תחשבי על זה שהארוע הזה יכול לפעור בור בזוגיות להרבה שנים, אז מראש אם אפשר לראות את הארוע קצת אחרת...
 
לא משהו שמתקרב למה שאת עברת, אבל גם הבן זוג עבר ארוע מאוד מסעיר,מרגש, מבלבל ומציף רגשות...מניחה שהיה מותש, מוצף גם הורמונים משלו, ולא חשב כמו שצריך. יכול להיות שהוא גם הרגיש לבד בסיטואציה הדי מלחיצה שהפך עכשיו לאבא, ואחראי ליצור קטן חסר ישע, ומהצד השני של החדר תופרים את בת זוגתו שעברה טראומה בשעות האחרונות... פשוט חוסר אונים אחד גדול... אז כדי להרגיש קצת יותר בטוח-מניחה שהרגיש בעצמו כמו ילד קטן ומבולבל, שרצה באותו רגע את...אימא... לא היה מודע למעשיו, להשלכות ,לכל סערת הרגשות, הכניס את אימא שלו, בשבילו... הכל באופן לא מודע כמובן...עשה טעות. אבל אולי עכשיו שאת מבינה איך הטעות הזו קרתה באופן אנושי ...תוכלי להתגבר עליה....אולי....  
לצפיה ב-'מה, יש לפעמים תמונות של האמא עם הילד עטוף ונקי?'
מה, יש לפעמים תמונות של האמא עם הילד עטוף ונקי?
24/04/2019 | 21:03
9
193
לי מעולם לא הייתה (יש לי שלוש בנות, כולן נולדו בקיסרי - שתי הראשונות בקיסרי חירום). אישית, סילקתי את אמא שלי מחדר הלידה של הבכורה, כי היא הפריעה לי. מעולם לא עלה בדעתי לחקור איך היא נכנסה מלכתחילה. תמיד נדמה היה לי שהיא פשוט נכנסה לבד. בכל מקרה, גם היא וגם חמותי ישבו מחוץ לחדר הלידה, צמוד לו. אחרי כל ילדה שנולדה יש לבעלי תמונה איתה כשהיא נקייה. יכול להיות שבאחרונה יש גם לאמא שלו. מבחינתי אחרי הלידה הנוהל הוא שלוקחים ממני את הילדה אחרי שמראים לי אותה, ואני סומכת על בעלי שיישאר איתה וידאג שהכל יהיה בסדר איתה. בלידה האחרונה אפילו הרדימו אותי הרדמה מלאה אחרי שהיא יצאה, בהסכמתי. מבחינתי הרגע המאושר בחיים הוא זה בו התינוקת יוצאת בריאה ושלמה (ואני מכירה, לצערי, אישית, מקרים שהסתיימו אחרת). אחר כך לא משנה כלום - מה שיהיה יהיה. נראה לי שכדאי לך להסתכל על התמונה המלאה - נולד לך תינוק! מה שקרה בחדר הלידה הוא זניח לעומת הנס המדהים הזה שקרה לך ושהוא עכשיו שלך! תיהני לגדל אותו!
לצפיה ב-'האמפתיה שלך מדהימה כל פעם מחדש '
האמפתיה שלך מדהימה כל פעם מחדש
24/04/2019 | 21:14
6
36
לצפיה ב-'לא תמיד'
לא תמיד
24/04/2019 | 21:32
4
138
התגובה הכי טובה היא לעודד את המרמור. לפעמים הדרך העדיפה היא להראות נקודת מבט אחרת שאולי היא תוכל לאמץ ותעזור לה. למעשה לדעתי במקרה הנוכחי תגובות שמעודדות אותה להרגיש כך ולראות את החלקים השליליים בחוויה (ולהבא שלא תתן לבעלה להיכנס לחדר הלידה, לא ללדת בבית חולים, וכו') פוגעות בה ורק מנציחות אצלה את התחושות הקשות.
לצפיה ב-'לקרוא לזה "מרמור" זה מאוד שיפוטי'
לקרוא לזה "מרמור" זה מאוד שיפוטי
24/04/2019 | 21:36
3
105
אפשר לתת נקודת מבט אחרת,בלי לבטל את הרגשות שלה ...
הביטול והשיפוטיות שלך הם אלה שמנציחים את הרגשות השליליים,משום שהם לא מקבלים מענה ולגיטמציה לבוא לידי ביטוי ול"התפרק"...
ברגע שמישהו תומך במה שאת מרגישה,הרגשות האלה חולפים. כשמישהו שופט ויוצא נגד מה שאת מרגישה, הנטייה היא לאחוז יותר ברגשות שלנו....
 
 
לצפיה ב-'אין שום דבר שיפוטי ב"מרמור"'
אין שום דבר שיפוטי ב"מרמור"
24/04/2019 | 21:45
2
104
(לא שזה רלוונטי בכלל כי את התלוננת על התגובה הראשונה). העובדה שאת (ו/או גישות מסוימות בפסיכולוגיה) חושבת שהרגשות חולפים ברגע שמישהו תומך בהם, לא הופכת את זה לנכון - ויש בהחלט מקרים שבהם הם רק מתעצמים.ומונצחים. מה שכן, אם זה נכון, התגובות שלפניי תמכו ברגשות הללו, ולכן אין צורך לדאוג כי הרגשות הקשים שלה ממילא חלפו, ואפשר פשוט לתת לה נקודת מבט חדשה שתעזור לה אפילו יותר, כך שהכל טוב.
בכל אופן, לא שפטתי אותה כלל. אם שפטתי משהו, זה בתגובה השנייה את חלק מהתגובות לפניי, שלהערכתי עלולות לפגוע בה וכאמור, לעשות בדיוק ההפך ממה שאת חושבת שתגובות שמעודדות את הרגשות שלה עשויות לעשות.


לצפיה ב-'כמו לדבר עם רובוט'
כמו לדבר עם רובוט
24/04/2019 | 21:48
1
26
לצפיה ב-'כמו לדבר אל קיר אטום.'
כמו לדבר אל קיר אטום.
24/04/2019 | 21:49
22
לצפיה ב-''
25/04/2019 | 21:29
8
לצפיה ב-' אני חולקת על הקביעה שלך '
אני חולקת על הקביעה שלך
25/04/2019 | 00:00
1
137
לפיה "מה שקורה בחדר הלידה הוא זניח". עבורך אולי זה זניח - אשרייך..... עבור רוב הנשים שאני מכירה, זה אירוע מכונן שנחרת אצלן. 
 
יצא לי פעם לשבת במספרה עם ספרית מבוגרת (בסוף שנות ה-60 לחייה). הייתי בהריון אז היא החליטה היא סיפרה לי את סיפור הלידה שלה פחות או יותר בדמעות - 40 שנה אחרי.
 
אני לא "מעודדת" אף אחת להרגיש באופן מסוים. מישהי פתחה את השרשור הזה עם תחושות שלה, והן לגיטימיות.
 
אני חושבת שגישה של "מה שקורה בחדר לידה הוא זניח" עושה דה-לגיטימציה לנשים יולדות, לטובת האדרת פס הייצור של הלידות. 
לצפיה ב-'את קטעת את המשפט באמצע.'
את קטעת את המשפט באמצע.
25/04/2019 | 01:46
116
לא אמרתי 'שמה שקורה בחדר הלידה זניח, אלא זניח לעומת מה שקרה פה באופן כללי - שנולד לה ילד בריא שהיא תוכל לגדל אותו מעכשיו. ודאי שנשים זוכרות את הלידות שלהן. לי לקח חודשים להתאושש מהטראומה של קיסרי החירום הראשון, וכל הלידות שלי היו טראומטיות. אבל בתמונה הכוללת מה שחשוב הוא מה שיצא מהן - הילדות שלי.
ואם אנחנו כבר מדברות, לדעתי לא במקום להכניס פה את האג'נדה שלך נגד בתי חולים ובעד לידות בית, שלחלוטין לא רלוונטית למה שהיא סיפרה. הבנו, את בעד לידות בית. ולהמליץ שהבעל לא יהיה בלידה הבאה כי הוא נתן לאמא שלו להיכנס? באמת מהתגובות המנותקות ביותר שלך מהמצב הספציפי שמדובר בו. נכון, הוא צריך להבין שזה לא לעניין ולא לעשות את זה להבא. אבל מכאן ועד לא לתת לו להשתתף בלידה, כשהיא בכלל לא התלוננה על משהו שקרה בלידה עצמה אלא על מה שקרה אחריה?
לצפיה ב-'תודה על התמיכה אבל זה לא הכל...'
תודה על התמיכה אבל זה לא הכל...
25/04/2019 | 02:02
6
159
מילא אם היה מבקש סליחה.. עוד יכולתי להבליג על זה ולשים את זה מאחוריי.
הוא טוען שמבין אבל מתעקש שלא היה פועל אחרת...
זה השפיע על כל ימי האשפוז כך שהוא בקושי הגיע כביכול בגלל שכעסתי על מה שעשה.
במקום להתנצל ולהתקדם... או לשים את זה בצד ולדאוג לי.. לבייבי..
ראה רק את עצמו..
לא שאל אם להביא לי משהו.. אוכל מבחוץ ולא של בית חולים... אם חסר לי משהו..
כל מה שעניין אותו זה דברים כ"כ שוליים כמו העלאת תמונה לרשתות ודברים מהסוג הזה.
ביום השחרור די פרפרתי לבד והפעלתי את הקרובים לי שיעזרו כי הלך לאיזה כנס.
בקיצור, זה לא רק זה...
מאז זה רק הולך ומידרדר.
ואני לא מסכימה שרצה את אמא שלו לידו.. הוא סתם רצה להכניס אותה שתראה אותו ושתצטלם איתו.
הם לא כאלה קרובים ביומיום. זה לא התאים וזה הרס לי רגע שחיכיתי לו כל חיי.
אם המצב היה הפוך, הוא לא היה עובר על זה בשתיקה.
הוא יכל היה לשאול אותי לפני או לחכות שיתאפשר.
לצפיה ב-'כן, יש אנשים שמתקשים לבקש סליחה'
כן, יש אנשים שמתקשים לבקש סליחה
25/04/2019 | 10:34
3
124
ולהודות בטעות. המון אנשים (רבים כאלה גם גולשים בתפוז ).
אני מסכימה איתך שמה שהוא עשה לא לעניין, אבל באמת שנראה שהוא עשה את זה בתמימות, ולא "דווקא" - הוא פשוט לא חשב על זה (ואולי גם לא היה מסוגל להבין לו חשב). גם הוא היה עייף, ובנוסף הוא לא חווה את מה שאת חווית ולא הרגיש את מה שאת הרגשת ופשוט לא ידע איך את מרגישה באותו רגע וכמה זה לא מתאים לך. מבחינתו התינוק יצא, זה נגמר ונגמר על הצד הטוב - עכשיו אפשר להראות לאמא שלו את הנכד שלה ולחגוג את הלידה. כמו שפעם היו מחלקים סיגרים, מבחינתו זה היה להכניס את אמא שלו להצטלם וכו'. הוא לא חשב שצריך לחכות או למה צריך לחכות.
האם יום אחד הוא יתבגר וילמד לבקש סליחה על דברים שהוא עשה שפגעו באחר (גם אם הוא לא עשה את זה בכוונה)? אפשר לקוות, אבל לא ברור שזה יקרה. אבל, כאמור, זו גישה של רבים מאוד, אז אולי אפשר לומר שזה כמעט חלק מהטבע האנושי (או חלק מהטבע של חלק גדול מהאנשים).
אני כן חושבת שכדאי לך להסביר לו שוב, בדרך הכי ברורה שאת יכולה, מה הייתה הבעייה, וכמובן אם וכאשר תהיה לידה נוספת, לדאוג שזה לא יקרה שוב. אבל אחר כך (בין אם הוא יתנצל או לא) אני שוב מציעה לך לשים את העניין בצד, ולהתמקד בנס שקרה לכם, ובמתנה שקיבלתם. את קולטת שאת אמא עכשיו? זה לא מדהים?
 
 
לצפיה ב-'להיות אמא זה החיים'
להיות אמא זה החיים
25/04/2019 | 18:18
2
135
הזוי ומשנה חיים..
אין ספק שזו המתנה הטובה ביותר שקיבלתי אי פעם.
אם יהיה פעם הבאה - סימן שאלה ענקי.
ואם יהיה - ספק אם יעשה זאת שוב...
לצפיה ב-'תהני מהמתנה הזאת!'
תהני מהמתנה הזאת!
25/04/2019 | 18:31
1
115
בין אם יהיו עוד ובין אם לא. פשוט לא ייאמן שאפשר לקבל כזאת מתנה. מתרגשת בשבילך. איזה כיף! ואוטוטו הוא יתחיל לחייך, ולהגיב, ולעשות כל מיני דברים, וכו'. טפו טפו טפו, מאחלת בריאות לך ולמשפחתך.
לצפיה ב-'איזו מקסימה... תודה :)'
איזו מקסימה... תודה :)
01/05/2019 | 13:20
17
לצפיה ב-'נשמע כמו אדם שלא יודע איך להתמודד עם חוסר אונים'
נשמע כמו אדם שלא יודע איך להתמודד עם חוסר אונים
25/04/2019 | 11:17
1
111
איך הוא בדרך כלל במצבים כאלה, למשל כשאת חולה?
כשאת מספרת לו על משהו רע שקרה לך, בעבודה, רבת עם חברה או עם בן משפחה ...
איך הוא מגיב? הוא תומך?
 
אין מה לומר, ההתנהגות שלו לא לעניין,לא צריך לקרוא מחשבות בשביל להבין שאישה לאחר לידה צריכה תשומת לב ויותר אכפתיות ודאגה...
השאלה היא ,מה את רוצה לעשות עם זה? 
 
לצפיה ב-'תלוי...'
תלוי...
25/04/2019 | 18:16
91
יש רגעים שהוא שם תומך ויש רגעים שלא.
אין ספק שבלידה ואחרי הוא לא היה שם.
פשוט מרגע הלידה הכל השתבש והדרדר.
אני כן אתן לזה צאנס ולו בשביל הבייבי...
לצפיה ב-'כיווצת לי את הלב'
כיווצת לי את הלב
25/04/2019 | 21:46
2
146
קודם כל, מזל טוב!
לידת תינוק חדש היא צעד מטלטל מאד לזוגיות. גם אם בן זוגך לא היה עושה את מה שעשה, עדיין זה משנה את כל התמונה הזוגית מהרבה בחינות.
 
את כל כך צודקת בתחושות שלך. את והתינוק כרגע במקום הראשון, אבל לצערי לא כל בני הזוג מבינים את זה. יש שמבינים מהר, יש שלוקח להם זמן ויש שמפרקים את הזוגיות.
 
מעבר להתנהגות של בן זוגך, נשמע מהדברים שהוא אומר שהוא לא מבין שמאזן הכוחות השתנה ושכעת הוא צריך להציב אותך ואת התינוק במקום הראשון, ולא את אמו. כמובן לא לבטל אותה (ונשמע שזה גם לא מה שאת רוצה), אבל בהחלט לתת עדיפות ולכבד את בקשותייך והרגשתך. בטח במצב רגיש ועדין כמו לידה.
 
מעבר לזה שהוא לא בנקודת ההבנה הזו, נראה שאת גם מתחילה לאגור (בצדק!) תחושות שליליות כלפיו. לכן לדעתי אין מנוס לטיפול זוגי. אתם תעשו טובה לעצמכם. 
אני מאמינה שבטיפול תוכלו לשים את הדברים על השולחן, לנתח, לשמוע בצורה נעימה את הצד השני - מה שבדרך כלל לא קורה כששניים מתווכחים "לבד" בבית ואז הויכוח עלול לאבד שליטה ונאמרים דברים לא תורמים.
כדאי בזמן הקרוב על מנת שלא יווצר כדור שלג.
 
אגב, בנוסף לכל המצב הזה, אחרי לידה אישה חווה מה שנקרא "בייבי בלוז", מדובר בדכדוך שבא לידי ביטוי בצורות שונות אצל נשים שונות. יש, כמוני למשל, שחוות מעבר לזה: דכאון אחרי לידה. ועוד לא התחלתי לדבר על ניסיון הנקה שלא תמיד הולכת בקלות, בטח לא בילד ראשון, ותגובות הסביבה על כל צעד שאישה עושה בגידול ילדיה (הנקה, תמ"ל, לבוש התינוק וכו)..
 
בקיצור, כל החבילה ביחד בטח לא מקלה עלייך. נסי לחשוב איך את משחררת לחצים, כעסים וכל רגש שלילי אחר ודואגת לעצמך, לתינוק החדש וגם לזוגיות - כי בסופו של דבר זה גם משפיע עלייך.
 
מאחלת לך הצלחה והרבה שקט נפשי
לצפיה ב-'תודה רבה :)'
תודה רבה :)
29/04/2019 | 00:43
1
91
מרגש אותי שיש נשים שמבינות אותי וזה קצת מנחם...
אכן התחלנו טיפול זוגי ואני חשה שיפור.
מקווה שזה ילך למקום טוב כי אני מאד רוצה חיי משפחה עבור בני ועבורי.
וצדקת, אין לי כוונה לבטל את אימו - ברגע הזה, פחות התאים שהיא תהיה נוכחת...
חיבוק גדול בחזרה על מה שעברת.
תודה על התמיכה :)
לצפיה ב-''
01/05/2019 | 12:46
10
לצפיה ב-'הבחירות'
הבחירות
13/04/2019 | 23:05
7
114
מה אתן אומרות?

לצפיה ב-'אני מאוכזבת '
אני מאוכזבת
14/04/2019 | 03:44
6
121
כמו שכתבתי בשרשור למטה, בעיני בדמוקרטיה צריכה להיות הגבלה למספר כהונות של ראש המדינה. זה קיים בארה"ב למשל ( 2 כהונות).
 
והתחבולה של מפלגת השלטון (הנצחית) של לשלוח מצלמות ומתנחלים לקלפיות ביישובים הערביים כדי להוריד שם את שיעור ההצבעה, ועוד להתרברב שזה "הצליח להוריד את שיעור ההצבעה לפחות מ-50%" היא פשוט מזעזעת בעיני
 
זה גם גורם למחשבות עגומות של הקבלה בין ישראל לרוסיה (עם פוטין הנצחי כראש מדינה מושחת שמוצץ כספי אוליגרכים וכו').
לצפיה ב-'אי ההצבעה של המגזר היתה בבחינת הצבעת אי אמון במנהיגי '
אי ההצבעה של המגזר היתה בבחינת הצבעת אי אמון במנהיגי
16/04/2019 | 00:11
1
91
המפלגות הערביות.
הכנסת המצלמות לא היתה לכל הקלפויות במגזר ובשורה התחתונה זה לא מה שהשאיר את המצביעים בבית.
 
קמפיין אנטי ביבי פשוט לא סחף איתו , כי האלטרנטיבה עוד לא שוחה בפוליטיקה ולתת לו להנהיג מבלי ששירת את הציבור לפני - זה יכל להסתיים בכי רע .
(לדעתי, יש שוני מהותי בין לפקד בצבא לבין לנהל פוליטיקאים)
 
לצפיה ב-'נראה שחלק מתומכי הליכוד חולקים עם הניתוח שלך לגבי מה השאיר '
נראה שחלק מתומכי הליכוד חולקים עם הניתוח שלך לגבי מה השאיר
17/04/2019 | 06:05
78
את המצביעים הערבים בבית - ראה/י פוסט מצורף.
 
לגבי החלק השני, אני לא רואה קשר הגיוני ליישובים הערביים. הליכוד מן הסתם גם לא סחף איתו את היישובים הערביים. 
 
שירות צבאי ארוך שנים נראה לי בהחלט שירות ציבורי (מסוג משמעותי לא פחות מכהונה פוליטיקאית, אולי יותר).
 
בכל מקרה - אשרייך
לצפיה ב-'כן, העם הצביע בעד השחיתות, הנהנתנות ומלוכה בישראל'
כן, העם הצביע בעד השחיתות, הנהנתנות ומלוכה בישראל
19/04/2019 | 02:00
51
שיבושם לו.
מבחינתי הסולידריות מתה.
כל ה״ מוחלשים״ שהצביעו ימינה כנראה מרוצים מהמדיניות הקפיטליסטית שהימין מייצג, ועכשיו עומדים בתור לחבילות מזון לחג. לא יודע, אולי הם צריכים לרעוב קצת.....
זו דמוקרטיה, ויש מי שיודע להתל בכולם, ואם הציבור מטומטם הוא אכן צריך לשלם.
כמו שפעם מישהו אמר - זה לא שאני מתרחק מהמדינה, היא פשוט מתרחקת ממני. חבל. אבל לא ממש נורא.

לצפיה ב-'לגבי המצלמות - '
לגבי המצלמות -
22/04/2019 | 08:27
2
81
החשש היה שביישוביים הערביים יהיו הצבעות כפולות (לפי ניסיון עבר) .  
לגבי ההתרברבות - צריך להסתכל על כל הקונטקסט .
אם חנין זועבי עולה על ספינת המרמרה ומצדיקה את רצח שלושת הנערים,
אחמד טיבי מהלל שהידים, ובשארה מרגל לטובת חיזבאללה
אז הבעיה היא בנציגים הערביים בכנסת - ברור שיש המון תושבים ערביים מתונים
אבל עם נציגות כזאת - לא פלא שלא מתלהבים שיהיו בקואליציה .
לצפיה ב-'ודבי בתור אזרחית אמריקאית אולי קשה לך יותר להבין'
ודבי בתור אזרחית אמריקאית אולי קשה לך יותר להבין
22/04/2019 | 08:39
1
100
אבל אני דיי בטוחה שבארה"ב לא היו מקבלים התנהגות כזאת
(למשל אם היו מהללים את בן לאדן) .  
גם הצרפתים באו לישראל בטענות על חוסר שיוויון ,
ולא מזמן נחקק שם חוק שאוסר על לבישת בורקה בציבור (לעומת בגדי נזירה למשל) .
 
לצפיה ב-'אני כנראה "קשת הבנה" באופן כללי, בלי קשר לאזרחות'
אני כנראה "קשת הבנה" באופן כללי, בלי קשר לאזרחות
25/04/2019 | 00:03
78
כי לא הצלחתי להבין את הטיעון בשתי ההודעות האחרונות.
 
אבל אני שמחה לראות שיש משתתפות חדשות בפורום 
לצפיה ב-'זוכרות אותי? התייעצתי לגבי הרצאה בחו"ל '
זוכרות אותי? התייעצתי לגבי הרצאה בחו"ל
05/04/2019 | 08:41
2
145
שלום לכולן!
אחרי שעזרתן לי פעם קודמת (תודה רבה!!), חוזרת לסיוע קטן נוסף.
בנחמדותה הרבה דבי המקסימה כתבה לי משפט פתיחה להרצאה:
 
if anything I say today does not sound right, let's conveniently blame
my English skills rather than brake my________ skills
(בקו נמצא התחום שלי).
 
משהו עם המילה "brake" לא מסתדר לי. החלק הראשון של המשפט מצוין, החלק השני לא "זורם" לי.
מישהי יכולה לעזור לי לסיים את המשפט כך שיישמע טוב ואפילו קצת משעשע?
זה יעזור להפיג את הלחץ שבטח אהיה בו בתחילת ההרצאה.
 
תודה רבה מראש לכל מי שמשיבה  
לצפיה ב-'המילה שם היתה אמורה להיות '
המילה שם היתה אמורה להיות
06/04/2019 | 02:49
1
112
blame ולא brake. יש שם שגיאת הקלדה
 
לצפיה ב-'עכשיו מסתדר תודה'
עכשיו מסתדר תודה
06/04/2019 | 12:02
14
לצפיה ב-'שם לילדה'
שם לילדה
21/03/2019 | 11:09
2
207
שלום נולדה לנו ילדה ואנחנו מתלבטים בין מספר שמות כמו ארבל, רומי, יובל. מתלבטים אם שם ראשון יהיה ארבל ושני רומי.. אני בעד רומי אך זה דומה לשם של אבא שלי, רוני ולשם של גיסי - רמוליה.
 
מביינתי, מספר ימים אחרי שנולדה אין שם שמתאים לה (:
 
חשבנו להתייעץ עם רבנים, למרות שאנחנו תא קרובים לדת.
לצפיה ב-'אם אתה רוצה את דעתי הלא-נחשבת'
אם אתה רוצה את דעתי הלא-נחשבת
22/03/2019 | 03:36
169
אז מבין שלושת השמות שציינת, "רומי" הוא היחיד שנשמע לי כמו שם של בת (אני יודעת ש"יובל" זה כבר מזמן גם שם של בת. אבל מה לעשות שלי הוא עדיין נשמע כמו שם של בן...)
 
וגם, רומי הוא שם יחסית בינלאומי שקל לזכור/להגות אם במקרה היא תגור בחו"ל.
 
אני לא הייתי מתייעצת עם רב בתור מי שאיננה קרובה לדת - אבל מה שמתאים לכם 
 
מזל טוב!
לצפיה ב-'מזל טוב!'
מזל טוב!
22/03/2019 | 17:30
136
שם הוא דבר אישי מאד.
אני אוהבת שמות ישראלים קלאסיים. אין לי שום דבר נגד שמות יוניסקס.
אישית לא הייתי מתייעצת עם רבנים אם לא הייתי דתיה או מאמינה בכך. אני גם לא מחבבת שמות שניים.
כך שהייתי בוחרת שם אחד עברי ויפה .אישית לא מחבבת את השם רומי או ארבל ויובל אני מאד אוהבת אבל כשם לבן.
קחו את הזמן. תחשבו על עוד אפשרויות ותראו מה מתאים לקטנה..
לנו היו המון שמות ברשימה שאהבנו (גם יובל) ולאחר שנולד הילדון פשוט אף שם לא התאים לו... חיכינו ובסוף פשוט ידענו איך לקרוא לו כי השם ממש התאים לו.

אפשר לבחור שם גם עוד כמה ימים ולא יקרה כלום אם בינתיים תקראו לה ביניכם בשמות חיבה מתוקים .

לצפיה ב-'הפכת לאמא השנה וחצי האחרונות?'
הפכת לאמא השנה וחצי האחרונות?
10/03/2019 | 01:10
78
אנו רוצות להבין טוב יותר היבטים שונים של מה שעבר עליך מאז. 
נודה לך אם תעני על שאלון מחקר, מטעם אוניברסיטת בר אילן, במטרה להבין טוב יותר את החוויה של נשים במעבר להורות. 
אנונימיות מובטחת! אינך צריכה לרשום שום פרט מזהה על גבי השאלון. 
מילוי השאלון לוקח כ-10 דקות וניתן למלאו גם דרך הטלפון הנייד.
בברכה,
פרופ' אורית טאובמן – בן-ארי וצוות המחקר.
קישור לשאלון:
 https://biusocialsciences.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_6KK6bRmFCNihjkF
 
לצפיה ב-'אף מילה על הבחירות? '
אף מילה על הבחירות?
07/03/2019 | 04:48
7
163
נהנתיהו, הפסטיגנץ, כל הרמטכ"לים לדורותיהם + אלוף פיקוד, העבודה, הימין החדש, הימין הישן, מפלגות התורה, חדש/ישן, גשר, כולנו, ישראל ביתנו (בטח שכחתי הרבה מפלגות) ומיעוט הייצוג הנשים
 
הבו תובנות, אנקדוטות וניתוחים.... 
 
לי יש רק אנקדוטה אחת, מ"יד שניה". מאחר שאני גרה בארה"ב, יצא לי לשוחח בזמן אמת עם אנשים שעבדו עם גנץ כשהיה הנספח הצבאי בשגרירות בוושיגנטון, והיו להם דברים מעולים לומר עליו כאדם ערכי וצנוע. כך למשל, כשהיו פגישות עבודה בניו יורק שדרשו להיות שם פנים אל פנים הוא הכריח אותם ואותו ביחד ליסוע לשם ברכב ולחזור באותו היום כדי לחסוך הוצאות מלון למדינת ישראל. זה משהו כמו 4 וחצי שעות לכל כיוון כשאין פקקים מיוחדים. כמובן שהקולגות שלו התבאסו קשות שכן העדיפו לקבל טיסה של 40 דקות ולילה במלון בניו יורק על חשבון משלם המיסים במקום לצאת בדרך ב-5 בבוקר עם עוד קולגות ברכב שעות ארוכות. כל זה היה מזמן אגב. 
 
מצד אחד נחמד לשמוע. מצד שני זה לא מעיד לכאן או לשם על יכולות להיות ראש ממשלה. מצד שלישי כשרואים מנגד מישהו שלא רק היה לוקח טיסה במקום, אלא דורש שיקנו לו מטוס משלו משל היה נשיא ארה"ב או משהו אז רק מהבחילה כבר עדיף זה שדורש מהקולגות "להתכלב" וליסוע יחד ברכב במקום טיסה + מלון
 
וזה בלי להגיד מילה על דיעות פוליטיות  אלא סתם ברמה האנושית.
 
יאללה בלגן... 
 
 
לצפיה ב-'אני לא רואה את האנקדוטה כמקרה חיובי.'
אני לא רואה את האנקדוטה כמקרה חיובי.
07/03/2019 | 11:43
1
139
נראה לי שזה אומר משהו על היחס שלו לבני אדם - ומשהו לאו דווקא חיובי.  לנסוע 9 שעות ברכב ביום זה לא סביר, גם אם לו זה מתאים, ולא סביר להכריח מישהו לעשות את זה. אין לי בעייה שה-ו-א יעשה את זה - וכשאומרים שבני בגין, למשל, ערכי וצנוע, מדברים על מה שה-ו-א עושה (נוסע בתחבורה ציבורית, וכו'), לא מה שהוא מכריח אנשים אחרים לעשות.
לצפיה ב-'מעניין. לא חשבתי על זה ככה'
מעניין. לא חשבתי על זה ככה
08/03/2019 | 21:06
106
לי זה נראה יותר כמו משהו סגפני-צבאי שכזה. כמו מסע כומתה/אלונקות: קמים ב- 4 וחצי בבוקר ויוצאים לדרך.
 
מכיון שלמרבה הצער יש במשלחת/שגרירות/קונסוליה לא מעט בזבזנות (וזה עוד בלי שדיברנו על זה שהם סגורים בחגים יהודיים, חגים אמריקאיים, פתוחים לקבלת קהל בערך שעתיים ביום ולא עונים לטלפונים), אז מצא חן בעיני שהוא מצא לנכון לנהוג בחסכון בכספי משלם המיסים.
לצפיה ב-'אני איתך בענין הזה'
אני איתך בענין הזה
09/03/2019 | 13:56
1
120
וסליחה שנעלמתי (מסיבות טכניות)
לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
11/03/2019 | 04:06
67
תמיד טוב לראות את זיו מקלדתך
לצפיה ב-'מה המצע שלו? בהחלט מרגישה בפסטיגץ'
מה המצע שלו? בהחלט מרגישה בפסטיגץ
11/03/2019 | 10:58
2
93
בלי דעות פוליטיות בכלל רק חושבת שאנשים יצביעו לו לא בגלל שיודעים מה מהמצע שלו פשוט מעדיפים אותו על פני מה שקיים כרגע.
אני בכל מקרה לא מצביעה לאף אחד מהם כי לא מאמינה בהם ומעדיפה להצביע למפלגה קטנה יותר שאולי תדאג לי יותר.
מקוה שאני לא טועה בכל מקרה זו לא פעם ראשונה שאצביע לה ועד עכשיו לא אכזבו אותי.
אני מחנכת את הילדים שלי במדינה דמוקרטית חובה עלינו לבחור ותמיד לוקחת אותם איתי לקלפי שיראו ויתחברו לנושא ויבינו כמה זה חשוב.
מעולם לא הפסדתי הצבעה בבחירות גם לא ברשויות המקומיות וגם אם לא היה לי למי להצביע ושמתי פתק לבן.
לצפיה ב-'נראה לי שאת צודקת'
נראה לי שאת צודקת
12/03/2019 | 16:19
1
81
שרבים יצביעו לו בשל הגורם המאחד של "אנטי ביב." 
 
מבחינתי זה בסדר. בל קשר לזהותו/מפלגתו של ראש הממשלה (או אולי ראשת ממשלה, רחמנא ליצלן....) - חשוב בעיני להפסיק את המונרכיה המזעזעת של העשור האחרון. הייתי מאוד שמחה אם היה תיקון חוקתי, כמו בארה"ב, שהיה מגביל כהונת ראשי ממשלה (מכל מפלגה או דיעה שהיא) ל-2 כהונות מקסימום.
למעלה מזה זו כבר לא ממש דמוקרטיה
 
אני כוססת ציפורניים ב-4 שבועות הקרובים....
לצפיה ב-'מסכימה לגבי ההגבלה לא רק בממשלה גם בעיריות'
מסכימה לגבי ההגבלה לא רק בממשלה גם בעיריות
17/03/2019 | 09:00
64
לדעתי בגלל שבבחירות הכלליות לרוב לא מצליחים להשלים קדנציה צריך להגביל בתקופת זמן אבל להגביל.
בעיריות פשוט להגביל ל-2 כהונות. 
לצפיה ב-'ילדות גדולות (צרות של הרבה אחרי לידה....)'
ילדות גדולות (צרות של הרבה אחרי לידה....)
03/03/2019 | 03:07
20
216
 
 
בכורתי תהיה בת 15 בחודש הבא (לא ייאמן איך הזמן טס). ולצערי בשנה-שנתיים האחרונות קשה לנו מאוד להצליח לבלות איתה זמן. 
 
כל פעילות שאנחנו מציעים לעשות כמשפחה - היא לא מעוניינת להשתתף בה (למשל סרט, לשחק באולינג, לשחק בבית משחק קופסה או קלפים וכו'). כששואלים אותה מה היא היתה מעדיפה לעשות - התשובה היא בד"כ: לקרוא ספר בשקט בלי שתנג'סו לי.
 
יש לי קריירה וחיים משלי - זה לא שאני מנג'סת לה יום ולילה לבלות זמן עם אמא שלה/המשפחה.... (רבאק היא טינאייג'רית -אני מבינה שאני לא בראש מעייניה)
 
אבל זה מגיע למדרגה קצת מייאשת....
 
בנוסף, האמת היא שזה לא כזה חדש. בערך מרגע שעמדה על דעתה - נגיד גיל 9-10 משהו כזה, היא העדיפה לא ללכת איתנו לשום מקום אם רק אפשר.
 
אם יש למישהי רעיונות איך לבלות זמן עם בת עשרה שרק רוצה שקט - אשמח לשמוע....
לצפיה ב-'מה תחומי הענין שלה חוץ מספרים?'
מה תחומי הענין שלה חוץ מספרים?
03/03/2019 | 09:33
1
115
מה היא עושה עם חברות למשל? איזה בילויים יש להן?
האם כוונתך לבילוי משפחתי או רק שלכם כהורים איתה או רק את לבד איתה?
 
הבת שלי גם מעדיפה לא להצטרף אלינו גם בערך מהגיל שכתבת, אנחנו עדיין לא ממש נותנים לה, משחררים אבל ממש מעט, היא בת 12 כמעט. 
יחד עם זאת יש מלא בילויים שהיא רק מחכה שנעשה ביחד אבל בדרך כלל אלה בילויים שלי לבד איתה. אוהבת את זמן האיכות שלנו יחד. אני דואגת שיהיו לנו בילויים כאלה זה ממש מחזק את הקשר שלנו מגיל צעיר מאוד.
הרבה פעמים היא לא רוצה להצטרף לבילוי ואחרי שמשכנעים אותה ומצטרפת מאוד נהנית ואנחנו מבינים שזו סתם התנגדות לא מובנת של גיל ההתבגרות.
לצפיה ב-'תודה. הכוונה היא לבילוי משפחתי איתה ועם אחיותיה'
תודה. הכוונה היא לבילוי משפחתי איתה ועם אחיותיה
03/03/2019 | 15:38
110
במסגרת מגבלות הזמן שלנו, לא יוצא לי או לי ולרמבו לבלות איתה לבד, למעט סתם כך בבית לכמה דקות פה ושם בד"כ מסביב לחתול הבית שאוהב אך ורק את המיטה והחדר שלה - חתול בעל טעם משובח .
 
גם אצלנו כמו שתיארת. היא בערך אף פעם לא רוצה להצטרף (וכאמור - זה מגיל צעיר שלה שזה ככה), אבל אחרי שהצטרפה היא נהנית מאוד (למרות שלא תודה בכך....)
 
אבל אנחנו לא מגיעים ל"לשכנע". היא מצטרפת רק כש"מכריחים" - אז אנחנו משתדלים למעט בכך
לצפיה ב-'מסעדה? לאכול היא צריכה...'
מסעדה? לאכול היא צריכה...
03/03/2019 | 10:44
1
135
וטיולים/בילויים/אטרקציות שתפורים במיוחד בשבילה. נניח, שלנו אוהבת את יפן, אז היא תסכים ללכת למוזיאון יפן איתנו. כשאנחנו גוררים אותה לפארק שעשועים כלשהו, (לונה פארק, פארק טרמפולינות, וכו') רוב הזמן היא יושבת בצד עם הטלפון, אבל כמעט תמיד יוצא שמשהו היא כן עושה (גם אם זה שבריר מהזמן שאנחנו שם). גם לצפות בסרט / סידרה היא מוכנה אם הם מה שהיא אוהבת / בוחרת (לרוב ביפנית ).
בקיצור, פרט למסעדות שהן פתרון טוב, זה בעיקר צריך להיות פשוט משהו שהיא רוצה לעשות בלי קשר אלינו.
היא צעירה בשנה מהבת שלך.
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
03/03/2019 | 15:43
111
"יושבת בצד עם הטלפון" נשמע לי מוכר ביותר. אולי הן הופרדו בלידתן היא והבת שלך
 
הילדה מחבבת בלט. נתת לי רעיון - אולי אציע לה ללכת להופעת בלט ביחד (אני אסבול משעמום - אבל, איך אומרים בפולנית? "אמא זה בשביל לסבול").
לצפיה ב-'עד כמה חשוב לכם שתשתתף?'
עד כמה חשוב לכם שתשתתף?
03/03/2019 | 14:13
4
98
אנחנו לא תמיד משאירים את שאלת ההשתתפות לבחירת המתבגר/ת.
לפעמים פשוט מציבים כעובדה שזו פעילות משפחתית שהיא צריכה להשתתף בה.
ברוב המקרים, גם אחרי הניג'וס הראשוני, הם נהנים מהפעילות גם אם לא יגידו את זה.
 
חדר בריחה ואחריו ארוחה במסעדה זו אחת הפעילויות המשפחתיות האהובות על המתבגרים/בוגרים שלי.
לצפיה ב-'תודה. אצלנו לפעמים ככה ולפעמים ככה'
תודה. אצלנו לפעמים ככה ולפעמים ככה
03/03/2019 | 15:49
3
99
לפעמים אנחנו מכריחים (לא משאירים לבחירה) ואז זו מלחמת העולמות .
לפעמים מוותרים לה כי לא מתחשק לנו לריב.
 
גם אצלנו אם היא באה בד"כ היא נהנית אבל לא תודה שנהנתה בשום אופן.
 
לא ניסינו חדר בריחה - נבדוק
 
ברמה הכללית זה קצת מבאס שיש לה עוד 3 וחצי שנים לגור איתנו, אבל בזמן הזה היא תבלה איתנו מבחירה מעט מאוד זמן
 
רק להוסיף: אין לנו איתה מריבות עמוקות/מיוחדות. באופן כללי היא חושבת שאמא שלה מביכה/מגוחכת/עושה-לה-בושות אבל נראה לי שזה נפוץ בגיל ההתבגרות. בן זוגי הוא יותר מופנם ושקט, וחוץ מזה מאז לידתה היא תמיד העדיפה את אבא, אז לדעתי הוא משיג ניקוד קצת יותר גבוה אצלה.
 
 
לצפיה ב-'רוצה לעודד אותך'
רוצה לעודד אותך
03/03/2019 | 16:40
2
97
ממרומי גילי המופלג והילדים שלי שמשיגים את הבת שלך בכמה שנים , אל תתרגשי יותר מדי כשהיא לא רוצה לבוא ואת מכריחה אותה להשתתף.
כשעובר להם שלב האנטי, הם זוכרים את הפעילויות המשפחתיות בחיבה יתירה ולא זוכרים שלא רצו להשתתף.
לצפיה ב-'תודה - זה אכן מעודד מאוד'
תודה - זה אכן מעודד מאוד
07/03/2019 | 04:23
1
58
כי "אנטי" יש לנו בבית והרבה.... טוב נו, אולי אכריח קצת יותר
לצפיה ב-'עוד עידוד קטן'
עוד עידוד קטן
21/03/2019 | 10:57
30
האמצעי שלי, בעיקר בגלל בעיות ויסות סנסורי, סירב בתוקף לבוא איתנו מגיל צעיר מאוד. עד כדי כך שהיינו צריכים להוציא אותו בכוח פיזי לא מתון מהבית ולדחוף אותו בכח לתוך האוטו (והוא היה ילד חזק).
השבוע (בגיל 23 +) הוא הסתכל על תמונות במחשב והצהיר "איזה הורים טובים אתם, איך לקחתם אותנו לטייל תמיד למלא מקומות... מזל שלא ויתרתם לי"
 
לצפיה ב-'נשמעת דומה לבנות שלי... אצלנו חדר בריחה לוקח בגדול!'
נשמעת דומה לבנות שלי... אצלנו חדר בריחה לוקח בגדול!
03/03/2019 | 16:31
1
82
זה הבילוי המשפחתי המועדף עליהן.
וגם מסעדה \ בית קפה \פיצה... (הבנת את הפרינציפ...)
לצפיה ב-'תודה! אלך לחפש חדרי בריחה בסביבה'
תודה! אלך לחפש חדרי בריחה בסביבה
07/03/2019 | 04:24
40
גם לי מתחשק לפעמים לברוח מהבית של עצמי העמוס במתבגרות...
לצפיה ב-'אני תוהה ביני לביני על מה מדובר אצלכם'
אני תוהה ביני לביני על מה מדובר אצלכם
03/03/2019 | 22:14
1
106
ילדי נגררים לאירועים משפחתיים רבים, ולעיתים בוחרים לא לבוא. הגדול גרגרן יותר וקשה לו לוותר על אירועים עם אוכל, ככה שהקלף הזה עדיין עובד, אצל הקטן אני צופה קושי גדול...ברגע שהוא יפסיק לפחד מהצל של עצמו - הוא ישאר בבית לבד. ואם לא - הוא פשוט יחרב לנו את האירוע. גם ככה הם יושבים חלק ניכר מהזמן עם הסלולרי במרחק 5 סמ מהאף....
מה וכמה כבר יכול להעיק על נערונת נטולת משפחה מורחבת בארהב?...
אני לא אוהבת אירועים, לא אהבתי כנערה, ובהחלט העדפתי ספרים שזכורים לי עד היום כחברי הטובים. חויבתי ללכת לאירועים שזכורים לי לרעה וגם לכאלה שלא היו זוועתיים. לא השתנתי עם השנים והצורך שלי בחוויות ביחדנס לא גדל- הוא השתנה כי אני מרגישה שזה משהו שאני צריכה לתת לילדים שלי....
כאמור - לא ציינת מה הפעילות. אם היא כוללת משפחות אחרות בלי בני גילה - ותרי.
ואם זה רק אתם - נסי לייצר מסורת. משהו שכולם עושים כי... כולם עושים.
כי כל יום ראשון הראשון של החודש הולכים לבאולינג/ חדר בריחה/ סרט חדש/ ארוחה במסעדה מסקרנת כי ככה.
אולי ההרגל יתפוס.
לצפיה ב-'אכן - אין לה משפחה מורחבת בסביבה'
אכן - אין לה משפחה מורחבת בסביבה
07/03/2019 | 04:27
65
וזה אכן פוטר מכל מיני מטלות משפחתיות שיכולות להיות מעיקות (פוטר גם את ההורים שלה, וזה יכול להיות די כיף....).
 
יש לה קצת משפחה מורחבת בארה"ב אבל במרחק כמה שעות טיסה טובות אז זה לא משנה בעצם (באותה מידה יכולה להיות בישראל/אירופה)
 
המסורת היחידה שלנו היא ארוחת שבת כרגע ואכן לזו היא לא מתנגדת כי זה משהו קבוע מזה שנים.
לצפיה ב-'"הרבה אחרי לידה" קצת לפני....'
"הרבה אחרי לידה" קצת לפני....
04/03/2019 | 08:30
108
מנסיוני....
כשכבר ילדי גדולים יותר, ואפילו אחת הנכדות כבר גדולה יותר,
לכולם היה עיסוק /תחביב אישי שלהם,
מעולם לא חייבתי להשתתף בארועים לא חברתיים שלנו ולא משפחתיים,
תמיד היה המתבגר התורן שהלך עם חברים או נשאר בבית.
לא רואה בכך בעיה, ולא עשיתי מזה בעיה,
משקצת בגרו היו לילות לבנם של שיחות והתיעצויות, 
כתבתי למעלה "קצת לפני לידה..." כן עוד קצת זמן ויוצרו בעיות חברה,
עוד קצת זמן ויהיו התלבטויות לגבי בחור...."נולדים" צרכים חדשים,
הלדים הפכו לחברים הכי טובים שלנו ההורים כשכל נושא/ התלבטות/
או ענין מגיע או אלי או אל אבא שלהם.
אפילו שהם נשואים הם כאן, והם מגיעים בכיף לארועים משפחתיים,
אפילו יוזמים כאלה. 
 
מציעה לך, להזמין אותה, לומר לה שהיית שמחה לבלות אתה כמה שעות,
שאת רואה בה ילדה בוגרת ורוצה בחברתה, גם אם תסרב,
מילותיך נשמרות ב"כספת הזכרון" ויניבו פרי בגיל שהיא
תוכל להיות עצמאית מצד אחד ולהבין שהקשר הזה נחוץ לה מצד שני.
וזה יקרה.
לצפיה ב-'נכנסים כאן כמה דברים שונים'
נכנסים כאן כמה דברים שונים
05/03/2019 | 11:15
1
93
הגיל - כן, זה הגיל, וזה עובר באופן חלקי בערך בגיל 18. יכולה לדווח מנסיון. אותם הילדים שרק רצו להיות בחדר של עצמם ולבדם, פתאום רוצים לעשות את אותם הדברים בסלון, או באים ברצון לפעילויות שהם אוהבים אבל נהגו לסרב להם בעבר.
 
הנושא - משפחה לא בוחרים. זה אומר שיש לכם תחומי ענין מגוונים ושונים, ושבניגוד לילדים הקטנים שהם היו, הם לא אמורים פשוט לבוא איתנו למקומות או לעשות פעילויות שמוצאות חן בעינינו. תחשבי מה היה קורה אם ההורים שלנו היו רוצים שאנחנו נלך ונעשה איתם בעיקר מה שמעניין אותם או מה שהם חושבים שהיה צריך לעניין אותנו... ילדים מתבגרים זה השלב לפני מבוגרים, ובטח אצלכם בגיל 18 היא תלך לאונ' ויהיו לה תחומי ענין נפרדים וחיים משלה. חשבתי על זה הרבה, ולדעתי גם אני וגם הם צריכים ללכת זה לקראת זה ולמצוא תחומי ענין משותפים. כפי שכתבתי למעלה, בגיל 18 ומעלה הם גם מעוניינים ללכת לקראתך, כי הם בסך הכל אוהבים את המשפחה, אבל בגיל 15 היכולת שלהם להתמודד עם נושא כזה היא מוגבלת. אני רואה את זה כאחריות שלנו לצאת מהקופסה ולעשות איתם פעילויות מחזקות קשר, כמו הבלט שאמרת. אני באמת מנסה להתעניין בדברים שלהם, כדי לקיים את הקשר באופן אמיתי ולא בצורה מלאכותית - זה לא עובד אם את מעמידה פנים ועושה בשבילם - הם כבר מתוחכמים והם רוצים שיהיה לכם תחומים אמיתיים משותפים. האשה שתגדל ממנה תהיה עדיין היא, ואם לא תפתרי את הדברים עכשיו, יהיה הרבה יותר קשה לשמר את הקשר כשהיא תגור בבית אחר.
 
המינון: לילדים בגיל הזה מתאים מינון קטן יותר. אני שמחה כשהם פתאום שותים איתי קפה בסידורים ומספרים משהו, למשל. גם אחת הצאצאים שלי בקטע של ספרים ספציפיים, התחלתי להחליף איתה ספרים בתחום שמעניין אותה שנוכל לפחות לדבר על זה כמה מילים, להחליף התרשמויות ושיהיה לנו תירוץ ללכת לחנות או להזמין או ללכת לחברים שלי שלילדים שלהם היו ספרי המשך בסדרה. כאלה דברים. אם את מצפה ממש לשעתיים איתם, זה לא יקרה כנראה
 
הפורום - בגיל הזה הם שמחים יותר לעשות פעילויות שמותאמות להם ולא להיות חלק משאר המשפחה. לא להעלב, לבחור ביחד איתם משהו שהם אוהבים וללכת בהרכב חלקי. כאמור, תוך כמה שנים זה חוזר ואז יש לך ילד אחר שלא מעוניין בזה. זה גם הזדמנות נפלאה לגלות את הילד הזה שמסתתר בחדר שלו במשך השנים האחרונות ולראות איזה מבוגר מקסים מגיח ממנו. את ממש מתאהבת מחדש בילד הזה, שמעצבן אותך לעתים קרובות ביום יום, כאילו הרגע נולד לך. אני לוקחת אותם בהרכבים חלקיים לנסיעות עבודה או לחופשות. יצא לי לבלות שבועיים עם אחת הבנות באוסטרליה, היה נהדר. היא נהנתה נורא וגם אני. אחר כך היינו בחופשה משפחתית ושוב כולם חזרו לרטינות הרגילות שלהם.
לצפיה ב-'הלוואי שהיא היתה באה איתי לנסיעות עבודה חופשתיות'
הלוואי שהיא היתה באה איתי לנסיעות עבודה חופשתיות
07/03/2019 | 04:34
89
יש לי במסגרת העבודה כמה נסיעות בקיץ שהן ממש "שוות" - תמיד במלון מוצלח עם בריכה שווה ופעילויות. וזה בקיץ - לא מפסידים בית ספר
 
היא כבר 3 שנים מסרבת להצטרף, אפילו כשהצעתי לה להביא חברה.
 
אחותה הצעירה ממנה בשנתיים בערך תמיד שמחה לבוא איתי (ולו גם סתם ככה לסופרמרקט כדי לעזור לי לסיים שם מהר יותר/לעשות לי חברה). חלק מזה זה כנראה עניין של אופי.
 
לגבי פעילויות משותפות - אבא שלהם יותר מוצלח בזה ממני. הוא לימד את עצמו לשחק מיין-קראפט ובד-וורז (Bed Wars). אני מעדיפה כדור בראש על פני המשחקים האלה
 
טוב נו - יהיה טוב מתישהו....
לצפיה ב-'בתור זו שתמיד חיפשה שקט'
בתור זו שתמיד חיפשה שקט
14/03/2019 | 17:49
3
85
הייתי מציעה לך להניח לה...
ממה שכתבת אני מאוד מזדהה עם הבת שלך, כל חיי הייתי ילדה של ספרים ושקט. אירועים משפחתיים תמיד היו מבחינתי דבר מעיק...
מבחינתי ללכת לבית ספר היה די והותר, היו לי חברות שעדיין בקשר איתי אבל לא עניין אותי ללכת לתנועות נוער או להסתובב עם המשפחה שלי באירוע משפחתי כזה או אחר (המשפחה המורחבת שלי היא ענקית וזה תמיד היה סיוט אחד גדול מבחינתי).
אני יכולה לעודד אותך ולהגיד שדווקא כשמתרחקים מהבית היא תתגעגע וכן תחפש את קרבתך, עם הזמן והגיל זה יעבור לה.
מה שכן, כן הייתי מציעה לחייב פעם בחודש נניח לפעילות משפחתית משותפת, בסופו של דבר היא תזכור את זה כמשהו חיובי וכייפי...אולי תחליטו שכל פעם מישהו אחר בוחר מה עושים ויש חובת נוכחות או שכל פעם מישהו אחר צריך להכין את הפעילות (אולי אם היא תכין או תתכנן בעצמה יהיה לה יותר נחמד להשתתף)
לצפיה ב-'תודה שכתבת '
תודה שכתבת
17/03/2019 | 04:06
2
64
אכן התיאור שנתת נשמע לי מאוד מוכר. אם כי הרקע הסביבתי שלה טיפה שונה (המשפחה המורחבת שלנו רחוקה מלהיות ענקית, וגם זאת שיש מצויה במרחק של בין 5-16 שעות טיסה. כך שבקטע הזה הסיוט די נחסך ממנה).
 
הקושי עם ההצעה האחרונה זה שאין פעילות משפחתית שהיא מעדיפה . תמיד ברגע שהיא רושפת שהיא לא מעוניינת בפעילות המשפחתית שנבחרה, אנחנו מציעים לה: תבחרי מה את *כן* רוצה לעשות.  התשובה היא תמיד משהו כמו, להישאר בבית בחדרי בלי שאף אחד מציק לי.
 
כנראה שגם זה יעבור.... היא תמיד צוחקת היום כשמספרים לה איך היתה תינוקת שהיה לה מאוד קשה עם עצמה, עד כדי כך שכינוי החיבה שלה בבית היה "צוויחי". זה גם עבר.
לצפיה ב-'כנראה שהכל עובר בסוף '
כנראה שהכל עובר בסוף
17/03/2019 | 20:46
38
היא תלמד בסופו של דבר ותמצא את הדרך שלה להיות חלק מהמשפחה.
אם אני למדתי להנות מאירועים משפחתיים, גם היא תלמד.
לצפיה ב-'הילדים שלי צעירים יותר'
הילדים שלי צעירים יותר
19/03/2019 | 11:32
55
בני 8 ו-10, ומעדיפים להעביר את זמנם מול מחשב בשבתות.
אני לא יודעת אם יכול להתאים, אבל ממש לאחרונה הכנו קופסה ובה פתקים של "מה עושים בשבת". את הפתקים הכנו איתם והודענו שיהיו גם פעילויות שאוהבים וגם פעילויות אהובות פחות (השאלה הראשונה הייתה אם יהיה פתק של "להישאר בבית". זה היה הפתק הראשון שהוכנס לקופסה).
יש לנו שם להישאר בבית, טיול, מוזיאון, מפגש עם חברים (שהילדים בוחרים), מפגש עם חברים (שההורים בוחרים), סרט ועוד ועוד.
שולפים פתק בחמישי בערב כדי שיהיה זמן להיערך. הפתק הראשון ששלפנו היה 'ערב כשרונות משפחתי'. היה קורע
אולי יתאים בואריציה כלשהי...
לצפיה ב-'כאבים ולחץ למטה אחרי לידה'
כאבים ולחץ למטה אחרי לידה
27/02/2019 | 14:09
1
68
שלום,
אני שבועיים אחרי לידה, עדיין מדממת, מרגישה מין לחץ למטה כאילו עוד רגע יוצא משם תינוק. אין לי חום או הרגשת עייפות פשוט לחץ מעצבן. 
האם זה נורמלי ? 
אשמח על תשובתכם,
כרמי
לצפיה ב-'נשמע לי נורמלי'
נשמע לי נורמלי
01/03/2019 | 04:13
55
דימום און אנד אוף יכול להימשך עד סוף משכב הלידה (6 שבועות מהלידה), ולידה היא בהחלט מכה מוכבדת ב"שאסי".... 
 
אולי הגוף שלך מאותת לך שהוא רוצה לנוח יותר? (כשנחים במיטה יש פחות לחץ למטה... )
 
<לא מתיימרת לאבחן דרך האינטרנט....>
לצפיה ב-'אפשר שאלה בתחום העבודה?'
אפשר שאלה בתחום העבודה?
18/02/2019 | 14:00
26
160
שלום לכולן!
מישהי כאן עוסקת בהרצאות מידי פעם?
יש לי הרצאה בעוד 3 חודשים, אורכה אמור להיות כ-45 דק.
כשאני מלמדת אני רגילה להיעזר במצגות, כך שזה עוזר לי לזכור (כותבת בנקודות, לא מעמיסה מידיי).
בהרצאה שאני אמורה להעביר אוכל להקרין מצגת, אך ברור שלא אוכל לכתוב עליה את המלל של 45 הדקות הללו.
ברור שאתכונן כמה שיותר, אך עדיין תהיה התרגשות מסוימת וגם אדבר בשפה שהיא לא שפת האם שלי. השאלה איך אתם עוזרים לעצמכם לזכור את כל מה שצריך לומר בהרצאה (ובאנגלית)?
כל טיפ יתקבל בברכה.
תודה!
 
לצפיה ב-'תרשמי לעצמך הערות על דפים'
תרשמי לעצמך הערות על דפים
18/02/2019 | 14:52
3
119
ותניחי את הדפים מולך.
 
עוד יותר נוח לרשום לעצמך הערות ומידע נוסף לכל דף ב notes וכשמקרינים את המצגת יש אפשרות שעל מסך המחשב שלך בלבד יראו גם את דף המצגת וגם את ההערות.
 
לצפיה ב-'לא מכירה את האופציה הזו!'
לא מכירה את האופציה הזו!
18/02/2019 | 16:06
2
71
איך אני עושה את זה? אולי קישור רלוונטי מהאינטרנט?
תודה 
לצפיה ב-'use presenter view'
use presenter view
18/02/2019 | 17:41
1
65
לצפיה ב-'תודה!!!'
תודה!!!
18/02/2019 | 23:22
9
לצפיה ב-'כן, אני, הרבה....'
כן, אני, הרבה....
18/02/2019 | 19:24
5
117
אני אוהבת להדפיס לעצמי את השקופיות פאוור פוינט על נייר ואז לכתוב בעט ליד מילה-שתיים ליד כל נקודה שאני רוצה לזכור לדבר עליה. זה יותר כמו תזכורת - אני לא כותבת כל מילה כמובן
 
אם את לא רוצה לקרוא הכל מדף מה שמשעמם בעיני - אין דרך הרבה יותר טובה...
 
עוד כמה טיפים:
 
תתאמני בלתת את ההרצאה הזו. נכון שזה מרגיש מפגר, אבל זה עוזר. אפשר להתאמן בלתת אותה לבן הזוג, חברה או ילד - ככה מרגישים פחות מפגרים. זה גם יעזור לך לתזמן אותה כך שלא תיקח יותר מדי או פחות מדי זמן. 
 
תכיני איזה 2 הלצות לשלב בנאום - משהו שיהיה קשור בנושא או במקום שבו היא נערכת או בך עצמך. בקיצור שיהיה קשור איכשהו.  את הראשונה שימי מיד בהתחלה לפני שאת צוללת לעומק השקופיות. זה עוזר להקל קצת את הלחץ שלך וגם הקהל נהיה יותר נינוח
 
למשל - אם את לא מרגישה נינוחה באנגלית את יכולה להתחיל עם משהו כמו: "תודה שהזמנתם אותי לדבר. לפני שאתחיל במצגת, אני מבקשת להזהיר אתכם שאנגלית איננה שפת האם שלי, אז אם אומר משהו שנשמע כמו שטות, בואו נייחס את זה לשפה...
 
Thank you for inviting me to speak. Let me start with a disclaimer: English is not my native tongue. So, if anything I say today doesn't sound right, let's conveniently blame my English skills rather than my ____ skills"
 
בקו את צריכה לשים את שם הנושא או הדיסציפלינה שבה את נותנת את ההרצאה
לצפיה ב-'ואוו, טיפים מעולים!!'
ואוו, טיפים מעולים!!
18/02/2019 | 23:26
2
69
את ללא ספק מיומנת בעניין. רוצה להיות חברה שלי?  אם כך את מסייעת למישהי שאת לא מכירה, אז ואוו. באמת תודה גדולה! מאמצת!
 
לצפיה ב-'בכיף - אין בעיה '
בכיף - אין בעיה
19/02/2019 | 01:42
1
73
לוקח זמן להתרגל להרצות בשפה זרה. הכי חשוב, בעצם בכל שפה, זה לקחת בקלות ולא להילחץ - בסה"כ הקהל הוא "בעדך"
 
כמה תיקונים קטנים לטקסט הפתיחה - עדיף
Thanank you for inviting me to speak here today.  Let me start with a disclaimer: English is not my native tongue. So, if anything I say today doesn't sound right, let's conveniently blame my English skills rather than blame my ____ skills"
לצפיה ב-'נכון '
נכון
19/02/2019 | 08:28
56
אני רגילה להרצות (בפני סטודנטים, כשאני מלמדת), ונהנית מזה! אבל זה בעברית ואז אני "מלמדת". כאן זו הרצאה נטו ובאנגלית .
אני מרגישה שיש לי כאן כמה אתגרים:
גם לבנות הרצאה שתהיה מעניינת, גם לעמוד בלו"ז, גם לתרגם כמו שצריך, ובסופו של דבר לזכור את כל זה בעל פה!!! אמאלה.
העתקתי את התיקון שלך, תודה רבה
לצפיה ב-'לטיפ להעביר את ההרצאה'
לטיפ להעביר את ההרצאה
19/02/2019 | 07:32
1
84
לפני מישהו--הייתי ממליצה,
להעביר אותה לפני מי שדוברת השפה בה את אמורה להרצות,
אפילו לשלם שיעור, גם יראה בעיניך פחות "טפשי" (זה לא)
אבל יוכל לתקן שגיאות שפה, ו/או לשדרג,
אגב, זה מקובל לעשות. שלא יביך אותך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
19/02/2019 | 08:40
6
לצפיה ב-'מוסיפה כמה משלי'
מוסיפה כמה משלי
24/02/2019 | 03:28
1
63
הרצאה שבנויה טוב לא צריכה שינון. השקפים אמורים להוביל אותך לפי לוגיקה מסוימת, לספר סיפור. כשתזכרי את הדברים בלי להתאמץ זה אומר שהמצגת עובדת טוב.
 
הכי חשוב זה להתרגל לכמה דקות הראשונות שבהן את בלחץ. ההתחלה צריכה לזרום לך. 
 
אני מתאמנת דווקא באמבטיה - בודקת שאני מסוגלת לזכור את ה3 דקות הראשונות וממש לראות בעיני רוחי את השקפים
 
אנקטודה קטנה לסיום - תרגום אוטומטי של טקסט לדיבור זה משהו שמאוד השתכלל בשנים האחרונות (תחשבי על הטלפון מקריא לך הודעות, או על סירי).  גילו שכשההקראה "טובה מדי" אנשים לא מסוגלים לעקוב אחריה כמו שצריך. בני אדם משתמשים בריווח של הדיבור לצורך בהירות, העברת מסר, ואפשור לצד השני לעבד את הנתונים. כשאנשים מקריאים מצגות הם מאבדים את מקצב הדיבור הטבעי, וכתוצאה מקשים על השומעים להבין ולעקוב. אל תקריאי, תדברי. גם אם תשכחי משהו, גם אם תעשי כמה טעויות תחביר, תזרמי עם זה. 
לצפיה ב-'מעולה, מתחברת לכל מה שכתבת, תודה!'
מעולה, מתחברת לכל מה שכתבת, תודה!
24/02/2019 | 11:43
35
אם יש לך טיפים נוספים, אשמח
לצפיה ב-'שאלה שקשורה לסרטון שאני רוצה להציג בהרצאה'
שאלה שקשורה לסרטון שאני רוצה להציג בהרצאה
02/03/2019 | 15:37
13
51
אני מתכננת להראות סרטון של אחד הסטודנטים שלי. הסרטון נמצא ביו טיוב ואין אפשרות להוסיף כתוביות באנגלית (במקור בעברית).
יש למישהי אולי רעיון יצירתי איך בכל זאת אני יכולה להציג את הסרטון לקהל דובר אנגלית?
תודה רבה
לצפיה ב-'אני לא מבינה גדולה בטכנולוגיה...'
אני לא מבינה גדולה בטכנולוגיה...
03/03/2019 | 03:00
12
47
אבל אם הסרטון המקורי הוא של סטודנט שלך אני מניחה שיש לו את הסרטון המקורי והוא  יכול לתת לך אותו.
 
ואז את יכולה לנסות להיעזר בכל מיני תוכנות של הוספת תרגום
 
הנה למשל הקישור הראשון שעלה לי בחיפוש זריז של 10 תוכנות הוספת תרגום (חלק חינמיות וחלק עולות טיפה כסף)
 
לצפיה ב-'תודה, דבי '
תודה, דבי
03/03/2019 | 11:57
11
33
אין לי קשר עם הסטודנט הזה כיום, ולא נעים לי ליצור קשר בשביל זה. גם לא בטוחה שיש לי את המייל שלו.
אי אפשר להוסיף כתוביות לסרטון שהוא לא שלי, בדקתי את זה..
אחשוב על פתרון יצירתי אחר.
תודה רבה 
לצפיה ב-'את יכולה להוריד את הסרטון מיוטיוב.'
את יכולה להוריד את הסרטון מיוטיוב.
03/03/2019 | 12:57
10
12
לצפיה ב-' זה ממש פשוט'
זה ממש פשוט
03/03/2019 | 14:14
51
לפחות במוזילה, יש תוסף שמאפשר הורדה של סרטונים מיוטיוב ממש בקלות.
לצפיה ב-'רגע רגע'
רגע רגע
03/03/2019 | 15:14
8
43
אני יכולה להוריד אותו למחשב שלי ואז להעלות אותו בשמי, כך שאוכל להוסיף כתוביות??
לצפיה ב-'אני לא יודעת'
אני לא יודעת
03/03/2019 | 15:41
4
46
נדמה לי שאין אפשרות להוריד סרטון מיו טיוב למחשב שלך. את זה אני יודעת מנסיון כי פעם רציתי להראות סרטון מיו טיוב כחלק ממצגת בכנס, ורציתי להוריד אותו מראש למקרה שלא יהיה באולם ווי-פיי תקין או מהיר מספיק וכו'. ולא הצלחתי במשימתי זו.... (אפילו עשיתי קצת מחקר על זה ברשת והתייאשתי)
 
בגלל זה ציינתי בשמחה את זה שאת מכירה את יוצר הסרטון ויכולה לבקש ממנו את הקובץ.
 
הנחת העבודה שלי היתה שהוא יסכים..... אם הוא לא רוצה שתציגי את המצגת שלו עם תרגום אז לדעתי זה לא לעניין (מכירה את הזכות המוסרית בזכויות יוצרים?.....)
לצפיה ב-'חס וחלילה, זה לא שהוא יסרב'
חס וחלילה, זה לא שהוא יסרב
03/03/2019 | 15:50
42
זה עצם זה שלימדתי אותו לפני כמה שנים טובות...
זה ביו טיוב, כך שאני מניחה שהוא לא מוטרד מעצם זה שצופים בסרטון שלו, אחרת היה מוריד אותו, לא?
לצפיה ב-'אפשר להוריד סרטון מיוטיוב למחשב שלך.'
אפשר להוריד סרטון מיוטיוב למחשב שלך.
03/03/2019 | 15:55
1
47
ואפשר לשים כתוביות כשהסרט על המחשב שלך - לא צריך להעלות חזרה ליוטיוב.
לצפיה ב-'נשמע מעולה. צריכה לצאת עכשיו'
נשמע מעולה. צריכה לצאת עכשיו
03/03/2019 | 16:07
48
אבדוק יותר מאוחר איך, ואם תתאפשר הוספת כתוביות!
תודה רבה!
לצפיה ב-'או קיי - תודה שתיקנתן אותי '
או קיי - תודה שתיקנתן אותי
03/03/2019 | 21:15
32
בכל הנוגע לטכנולוגיה אני די מפגרת (ולא רק בתחום הטכנולוגי )
לצפיה ב-'אם הוא לא במיוחד הגדיר שאי אפשר'
אם הוא לא במיוחד הגדיר שאי אפשר
03/03/2019 | 16:44
2
43
אז לא צריכה להיות בעיה להוריד למחשב שלך
לצפיה ב-'הצלחתי להוריד למחשב!'
הצלחתי להוריד למחשב!
05/03/2019 | 12:44
1
33
והתחלתי לעבוד על הכתוביות.
תודה רבה לכולן!!  
לצפיה ב-''
05/03/2019 | 14:37
11
לצפיה ב-'יחסי מין אחרי תפרים מרובים'
יחסי מין אחרי תפרים מרובים
13/02/2019 | 21:53
1
450
היי
ילדתי לפני כמעט 3 חדשים. לידה ראשונה. אחרי הלידה תפרו אותי הרבה זמן, היו לי קרעים פנימיים אך בלי חתך חיץ. הרופאה אמרה שיש דימום שצריך לעצור. מהתחלה כאב לי מאוד, היתה לי בצקת ולא יכולתי כמעט לעמוד או ללכת בלי כאבים חזקים - היתה תחושה של כאילו משהו מושך למטה בנרתיק. קשה לי להסביר. חשבתי שזה לא טבעי והכאבים חזקים יותר ממה שאחרות תיארו, הלכתי לרופאה שבקושי הסתכלי ואמרה שזה נראה בסדר. בינתיים הכאבים עברו והבצקת ירדה, ואחרי 6 שבועות הלכתי לביקורת לרופא נשים. הוא הכניס אצבע - דבר שכאב מאוד והוריד דם ואמר שתפרו לי יותר מידי, עשו לי מעין טבעת בתוך הנרתיק ולכן יש אזור שהוא מאוד צר. אמר לי לנסות עם מרחיבים או הרבבה יחסי מין ואם לא הולך לעשות ניתוח.
בינתיים אנחנו מנסים אבל זה כואב לי מאוד - לא מצליחה חדירה אפילו חדירה קטנה זה ממש כואב. מרגישה שמשהו חסום שם.
האם יש למישהי ניסיון עם זה? האם יש מישהי שעשתה ניתוח כדי לתקן? זה מש מבאס המצב. 
תודה רבה
 
לצפיה ב-'אוי '
אוי
17/02/2019 | 00:46
108
נשמע קשה. אין לי נסיון אישי עם כזו פציעה ואת רוב לידותי בחרתי לעשות מחוץ לכתלי בתי חולים. 
 
לדעתי כדאי להתייעץ עם מישהו/י שמתמחים בזה להבדיל מרופא נשים כללי.  האמת? העצה של "הרבה יחסי מין" כדי לפתור בעיה שנשמעת כה חמורה נשמעת לי עצה של סנדלר, ואני הייתי מתביישת לתת אותה לו הייתי הוא
 
2 מחשבות
 
1) אם יעל שוראקי-דנן עוד עובדת - בזמנו היא היתה מומחית לפציעות מהסוג הזה. קראתי לא מזמן כתבה עליה בהארץ שגרמה לי לחשוב שאולי היא פרשה. מישהי יודעת אם יש ממשיכות לדרכה?
 
2) פעם התארחה פה בפורום ד"ר ליאורה אברמוב מאיכילוב שענתה להרבה שאלות מפורטות בדיוק מהסוג הזה, של פציעות/נזקים אחרי לידה ובעיות ביחסי מין. היא היתה מקסימה, ומאוד אינפורמטיבית. אולי שווה לך ללכת להתייעץ איתה (אפשר גם באופן פרטי - למיטב זכרוני בבית חולים ציבורי כמו איכילוב זה לא עולה כל כך הרבה כסף, או אפשר לקחת טופס התחייבות בקופת חולים בשביל זה). הנה קישור אליה  https://www.tasmc.org.il/Personnel/Pages/abramov-l...; (גילוי נאות - לא מכירה אותה ולא התייעצתי איתה באופן אישי. פשוט זוכרת אותה מאוד לטובה מהשרשור ההוא).
 
מאחלת לך בריאות ואל ייאוש . במאה ה-21 אפשר לתקן הכל - צריך רק למצוא מישהו שמתמחה בזה.  3 חודשים זה לא המון זמן. יהיה טוב
לצפיה ב-'אי נעימות בעבודה'
אי נעימות בעבודה
13/02/2019 | 08:45
2
186
רוצה קודם לציין שאני לא טובה בקונפליקטים, ולרוב נוטה להמנע מהם כמה שאפשר.. תכונה פחות מוצלחת שלי..
ועכשיו לנושא: 
אני יודעת שזה ישמע קצת מוזר אבל זה אמיתי. אני עובדת בחברת הייטק, עברתי לפה לא מזמן. יש פה צוות מנקות של המשרד ומישהי שהיא סוג של אם בית.. כזאת שאחראית על האוכל והסידור, וכל מיני ציוד וכו'.. 
משום מה אני מרגישה שהיא ממש לא אוהבת אותי וכל הזמן מעירה לי לא בנחמדות. אני מוצאת עצמי ממש נבוכה ונפגעת כי שום דבר לא נעשה בכוונה והיא אומרת את זה ממש בארסיות.. 
לדוגמא פעם אחת הכנתי טוסט במטבח. השתמשתי בניר אפיה כדי שהטוסטר לא יתלכלך.. אצלי בבית די מקובל להשאיר את הנייר כי ניתן להשתמש בו שוב. אז השארתי והיא צעקה אחריי (שוב בטון לא נעים ) ומה עם הנייר לא צריך לזרוק??
כאילו שבמינימום השארתי אחריי מטבח הפוך. כמובן שיכלה לבקש בנעימות, והייתי מבינה. סהכ אני חדשה פה ולא מכירה את כל ההרגלים פה..
יום אחד לקחתי פלפל מהמקרר  היא ראתה אותי וישר מעירה יש כבר אחד פתוח לא מספיק לך? 
כמובן שישר אמרתי שלא שמתי לב.. כי באמת לא שמתי לב. אבל אם היתה אומרת תראי יש כבר אחד פתוח זה שונה מאשר להעיר "לא מספיק לך"   בטון מגעיל. אני לא מבינה מאיפה זה מגיע.. לא עשיתי לה כלום מעולם למיטב ידיעתי .. ואני כאמור נמנעת מעימותים כאלו אז מוצאת את עצמי פחות הולכת למטבח כשהיא נמצאת, אבל זה מבאס אותי. איך הייתם נוהגים? 
לצפיה ב-'היא נולדה בישראל?'
היא נולדה בישראל?
13/02/2019 | 15:46
127
פשוט לפעמים זה עניין תרבותי. לפעמים זה עניין של אופי. לפעמים זה ביטוי של תסכול. בכל מקרה ברור שזה משהו שלה, ואין סיבה לקחת ללב. בתכלס מה שמפריע לך הוא האופן שבו היא מעירה. נסי לדמיין שהיא העירה באופן אחר. לא הייתי נכנסת איתה לעימות אם אפשר להימנע מכך - בסך הכל אין ביניכן המון מגע.
לצפיה ב-'לא נשמע מוזר. נשמע לא נעים '
לא נשמע מוזר. נשמע לא נעים
17/02/2019 | 00:37
108
לדעתי בד"כ במצבים כאלה מדובר בבעיה משמעותית *אצלה*. אולי היא מרגישה מושפלת/מנוצלת בתפקידה כמנקה/אם המנקות. וכדי להרגיש יותר טוב, היא מנסה להשפיל/להשפיט/לדבר-לא-יפה אל עובדי ההייטק. 
 
כנראה שהיא זיהתה שאת מאלה שלא "עונים" ולכן היא מרשה לעצמה לדבר אליך ככה.
 
מה אני הייתי עושה?
 
אני הייתי עונה לה בטון שקט אך אסרטיבי: "אני מבקשת שלא תדברי אלי בטון הזה. לא ראיתי שיש פלפל פתוח" או ""אני מבקשת שלא תדברי אלי בטון הזה. השארתי את הנייר שם לשימוש חוזר כי איכות הסביבה חשובה לי" . ואם המצב לא היה משתפר, הייתי מתלוננת עליה אצל האחראי/ת על המנקות. לא תלונה ברמה חמורה (לא הייתי רוצה שמישהי תאבד מקום עבודה בגלל זה) אבל בהחלט תלונה שהייתי מבקשת שתובא לידיעת האישה הזו.
 
מאחר שכתבת שאת לא יכולה להתעמת בכלל - את יכולה להתחיל יש בשלב השני של ללכת להתלונן ולבקש שהתלונה תובא לידיעתה, ושהיא מתבקשת להתנהג באופן מכבד ומנומס כלפי עובדי המשרד אם היא רוצה לשמור על מקום עבודתה.
 
כאמור - כנראה שהיא מתוסכלת ושונאת את מקום עבודתה. ניסית פעם לפתח איתה שיחה אמפטית? אני מניחה שאולי מדובר במהגרת ושהיתה לה פעם עבודה אחרת (? סתם מנחשת באפילה), או שאולי יש לה משפחה/ילדים משהו שנעים וכיף לה לדבר עליו. וכך תעשי אותה קצת "חברה" שלך.
 
שיהיה בהצלחה! תעדכני איך הלך...
לצפיה ב-'אז איך את עושה את זה?'
אז איך את עושה את זה?
22/01/2019 | 19:24
21
293
לא יודעת אם עוד יש כאן נשים לדיון, אבל מנסה בכל זאת. התחלתי לכתוב ואז תהיתי אם בכלל הדיון רלוונטי בין מי שגרה בישראל ולא בישראל, אז אני אתאר את נקודת המבט שלי לפני שאני אציג את השאלה ואשמח לשמוע דעות.
 
אני חוקרת בתחום אקדמי שגברים דומיננטים בו (כמעט אין נשים). נשים יולדות (אם בכלל) אחרי קבלת קביעות. לי יש שני ילדים שנולדו בדוקטורט. לאחרונה פנתה אלי בחורה צעירה ממני בהרבה ושאלה איך אני עושה את זה, איך אני מאזנת בלי להקריב קורבנות. אמרתי לה שהטעות היא שהיא חושבת שאין קורבנות. יש ויתורים ועיגולי פינות בשני הצדדים (קריירה ומשפחה). אני לא באה לחפש עצות לניהול משק בית או קריירה. אבל אני מבינה שבאיזור בו אני נמצאת, אין לי מערכת תמיכה, אין קהילה שעוזרת, את לבד ומתנהלת עם זה. אמרתי לה שאין בי חרטה. רציתי ילדים ואני שמחה עליהם. וילדים זה משהו שאם רוצים, יש תאריך תפוגה, אי אפשר באותה קלות בכל גיל, אז צריך לתעדף בהתאם לשיקולים הסובייקטיבים.
 
אני מרגישה שלא עניתי נכון. שציירתי תמונה שחורה. אבל היה לי חשוב לא להאכיל בלוקשים שהכל ורוד (כל ילד ברכה, פתאום תהיי פרודוקטיבית ומולטי-טסקינג, שזה שטויות בעיני). איך הייתן עונות? מה הייתן אומרות לבחורה צעירה מהתחום שבטחה בכן ושואלת שאלה כל כך כללית? מה התשובה בשלוף על "איך את עושה את זה?" ?
לצפיה ב-'התשובה שלי שונה'
התשובה שלי שונה
22/01/2019 | 21:48
7
192
אני חוקרת באקדמיה, בתחום שהוא כמעט 25:75 גברי, ויש לי שלושה ילדים. אני אומרת לסטודנטיות הצעירות שהמחקר שלי הוא הילד הרביעי, ומי שיש לה כמה ילדים יודעת שהם כולם נפגעים וכולם מרויחים מהאחים שלהם. כשיש ילד שדורש בתקופה מסוימת יותר, המשאבים שלי מופנים אליו - אם זה חו"ח ילד חולה, ילד שצריך עזרה בשיעורי הבית או עזרה חברתית. כך גם המחקר שלי, כשזה נדרש, נמצא במקום הראשון.
 
כל מי שיש לה כמה ילדים מכירה את הסיטואציה הזו, ואנחנו חיות איתה די בשלום. מצפים מהילדים האחרים לשבת בהצגת בלט של הבת, להיות במשחק כדורגל חשוב של הבן, וכו'. אף פעם לא יקרה מצב שאחד הילדים שלי צריך אותי באמת, ואני לא אהיה שם בשבילו, אבל צריך אותי באמת זה דבר באמת יוצא דופן. היו כבר מקרים שהקפיצו אותי מחו"ל. בשונה מהצורך להתחלק בין מספר ילדים, הצורך להתחלק גם עם הקריירה נתפס חברתית כבעיה, ואנחנו חיים בתרבות שבה אמא טובה היא אמא קורבן. אני לא מחנכת את הילדים והילדות שלי לזה. אמא היא לא קורבן, יש לה את הזכות לגדל ילדים ואת הזכות להגשים את עצמה, בדיוק כמו שאני מגדלת אותם אותם להגשים את עצמם ועדיין להיות בני אדם אכפתיים ומוסריים.
 
כשהסטודנטיות הצעירות שואלות אותי ואני עונה מה שאני עונה, הן מאד נרגעות. כמובן שיש הקרבות של דבר אחד על פני אחר, כל הזמן, ותעדוף, אבל היום כשהילדים שלי חלקם כבר בוגרים חוקית, אני מאד מרוצה מהתוצאה ומהאיזון בחיים שלי. זה לא בית מול עבודה, זה כמה פרויקטים לחיים שלכל אחד מהם הזמן והמקום שלו. דרך אגב, אחד מהם הוא גם זוגיות ולא רק משפחתיות, וזה לא טריביאלי. אני לא עושה הכל 100% טוב כל הזמן, אלא בכל רגע עושה משהו אחד מבין כולם ככל יכולתי
 
לגבי רגשות אשמה, כמובן שיש לפעמים. למדתי גם לא לפחד מהם, רגשות אשמה הם חלק מהמוסריות שלנו והיכולת להיות ביקורתיים כלפי עצמנו. עשיתי גם טעויות, למדתי מהן, ניסיתי לתקן, ואני לא מושלמת. רגשות אשמה הם בסך הכל פעמון אתרעה שצריך להסתכל פנימה ולבדוק שהכל בסדר.
לצפיה ב-' אהבתי'
אהבתי
23/01/2019 | 10:46
21
לצפיה ב-'מצד אחד אהבתי, ומצד שני אני לא לגמרי מסכימה'
מצד אחד אהבתי, ומצד שני אני לא לגמרי מסכימה
23/01/2019 | 22:03
5
133
הניסוח מקסים ומחזק בעיני. זה ממש ניסוח נותן השראה. אבל אני מרגישה שבין הגדרה עצמית לתפיסה חברתית יש מרחק גדול.
 
בישראל מקובל שנשים מנהלות קריירה ומשפחה במקביל. הבאת ילדים לעולם לא נתפסת בבחירה אישית כמו ההחלטה לאמץ כלב או לעסוק בספורט, אלא כחלק אינטגרלי מהחיים. אנשים מעבירים ביקורת על מי שאין לו ילדים עד גיל מסויים ולא להפך.
 
אני נמצאת במקום שבו זה לא המצב. דבר ראשון, המשכורות מאפשרות שאחד מבני הזוג יעבוד במשרה חלקית או בכלל לא, דבר שבארץ הוא קרוב לבלתי אפשרי (שלא לומר, בלתי אפשרי). דבר שני, ילדים לא נחשבים חלק מובן מאליו. ברגע שאני הייתי בהריון הפקולטה סביבי ציפתה שאני אפרוש מהתואר כי ראו בזה הצהרה שאני לא מעוניינת בתואר אלא מעדיפה להפוך לאמא (וכן, זה נאמר לי באופן גלוי). אקדמיה, בדומה להרבה תחומים אחרים, היא תחום שבו הערך שלך נמדד באיך אחרים שופטים אותך - בראיונות למשרות, בריוויו למאמרים, בהזמנות לכנסים, בפנלים עסקיים, בהגשת מענקים. אני יכולה להגדיר דברים איך שאני רוצה, אבל אני לא יכולה לשנות (בבת אחת) איך אני נתפסת בסביבה שלי. 
 
אז אני אהבתי מאוד את מה שאמרת, אבל לא חושבת שזה תופס ב100% באמהות בעולם האקדמי הצפון אמריקאי.
לצפיה ב-'זה בסדר, אבל כאן הרחבת את השאלה וגם התשובה משתנה בהתאם'
זה בסדר, אבל כאן הרחבת את השאלה וגם התשובה משתנה בהתאם
24/01/2019 | 16:40
4
165
כי כששאלת את השאלה המקורית, שאלת איך לענות לסטודנטית ששואלות אותך איך *את* עושה את זה. אם את שואלת אותי איך אני עונה להן בנושא התמודדות עם הציפיות של הסביבה, יש לי תשובות אחרות.
 
תראי, אני לא מכירה את האוירה סביבך. אני גם חושבת שזה לא תלוי מיקום גיאוגרפי - אצלנו במוסד יש אוירה שונה לגמרי במחלקות שכנות. אנשים תמיד שופטים אותך, וזה גם מהות החיים באקדמיה - לשפוט - מאמרים, מחקרים, תוצאות, גרנטים. לאנשים יש זכאות לדעתם, וקרבות גדולים מאלה כבר נפתחו על עניינים מדעיים לחלוטין (ראו ערך ניוטון ולייבניץ). לפעמים צריך לזהות מהו משפט מכוער כזה או אחר, שנאמר כחלק מפוליטיקה ארגונית, ופשוט להתעלם ממנו. זה לא להאמין, אבל לעתים המזכירות או אפילו המנקה מרשות לעצמן להעיר הערות מאד ביקורתיות, מרושעות ומרירות. קולגות צרי עין אומרים משפט כזה או אחר. לנשים אומרים משפטים מסוג מסוים מאד, לגברים אומרים משפטים מסוגים אחרים. למי שהגיע ממעמד סוציואקונומי נמוך אומרים משהו אחר. בארצות הברית, לחבר סגל מקסיקני אמרו משהו מסוים, לחבר סגל ניגרי משהו אחר - סיפורים ששמעתי באמת. אם הבטן הרכה שלך זה ענין ההורות, זה יגיע אליך במקום הזה. חארות במקום העבודה לא ייחודי לאקדמיה. חלק מהענין, לדעתי, בקידום נשים במדע, זה ללמד אותן שזה לא אישי - זהו סוג של trash talking שצריך להתמודד איתו לפעמים. כנשים, לרובנו חשוב יותר מה אומרים עלינו, מה חושבים עלינו. אני לא יודעת אם זה תרבותי או ביולוגי, אבל הגברים המצליחים מסביבי פחות עסוקים בזה ויותר עסוקים בלהתמודד על הישגים מקצועיים. מי שממשיך לעסוק כל הזמן במה חושבים עליו לא מתקדם קדימה, וחבל. בסופו של דבר, כולם ישפטו אותך בלי קשר למה שתעשי, אז כדאי שתהיי שלמה עם עצמך ותעשי את המירב והמיטב לדעתך.
לצפיה ב-'אנחנו לא מכירות'
אנחנו לא מכירות
26/01/2019 | 06:47
3
108
הסברת לי גם מה הבטן הרכה שלי וגם מה אני צריכה לעשות בחיים. הדעות שלך מעניינות ואין לי ספק שהיה לי יכול להיות נעים מאוד לדבר איתך על הנקודת מבט שלך והתחושות שלך לגבי עצמך (וכמובן אני לגבי עצמי) אבל זה מתחיל לגלוש למקום שלא נעים לי אז אני פורשת בשיא.
לצפיה ב-' איפה ראית שהתייחסתי באופן אישי אליך?'
איפה ראית שהתייחסתי באופן אישי אליך?
26/01/2019 | 14:25
2
100
שאלת שאלה "איך הייתן עונות? מה הייתן אומרות לבחורה צעירה מהתחום שבטחה בכן ושואלת שאלה כל כך כללית? מה התשובה בשלוף על "איך את עושה את זה?" "
 
ועניתי לך מה הייתי עונה *לה*. הייתי עונה לה, שמכיוון ששופטים כל אחד על כל דבר, אם הבטן הרכה שלה תהיה בנושא ההורות שם תרגיש את השיפוטיות הזו, וכדאי ללמוד להוריד מעליה את האימפקט של השיפוטיות הזו בשלב התחלתי בקריירה המדעית שלה. אנשים אחרים מספרים לי שעשו את התהליך בנושאים אחרים, מוצא, צבע ולעתים גם נושאים אחרים, כמו דעה פוליטית. הוספתי בדרך גם "לדעתי" ומשפטי תנאי כמו "אם זו הבטן הרכה שלך".
 
איך כל זה קשור אליך אישית, ובמה זה מסביר לך אישית מה לעשות בחיים? מי שתבקש עצה, זו תהיה עצתי, וכל אחת שתעשה מה שטוב לה. כשמבקשים עצות מקבלים גם כאלה שלא מתאימות לך, וזה בסדר. מצד שני, מי שחי בעולם האקדמי, ואולי בניגוד לעולמות אחרים, צריך להיות רגיל לקבל חוות דעת מסוגים שונים בלי כל הדרמה הרגשית מאחוריהן, וזו היתה התמצית של מה שניסיתי להגיד גם בעצה עצמה, אז אולי עזרת לי להדגים.
 
אנשים כל הזמן נותנים לי חוות דעת על ההישגים המדעיים שלי, וחלקן לדעתי פשוט מטופשות. בדיוק כמו שחוות דעת לא טובה למאמר לא תעשה לי ללכת הביתה עם הזנב בין הרגליים, למה זה צריך לענין אותי מה הם חושבים על האישיות שלי או על סגנון ההורות שלי? ולמה זה כל כך מקפיץ אותך כשטעית לחשוב שאני, אשה שאת לא מכירה, מבקרת את הסגנון שלך או אומרת לך מה לעשות? אני יכולה לומר שההבדל העיקרי בין הנשים לגברים סביבי זה שהם באמת לא חושבים הרבה על מה מישהו אחר חושב על ההורות שלהם, ההשקעה שלהם בבית או החביבות הכללית שלהם. הם ממוקדי מטרה מקצועית, והם באים לעבודה במטרה לנצח, כך שהם לא עסוקים בלהקשיב מה מרכלים עליהם מאחורי הגב. הם יודעים היטב שמרכלים עליהם, והם יודעים לרכל, וברשעות, אבל הם לא נותנים לזה להכנס להם ללב ולאכול להם את הבטחון העצמי, ואני נותנת להם ללמד אותי איך לעשות את זה
לצפיה ב-'ברומא תתנהג כרומאי'
ברומא תתנהג כרומאי
26/01/2019 | 16:58
1
91
ובאקדמיה תתנהגי כגבר?
זה עובד וזה פתרון קצר ולא קשה במיוחד, אבל האמת שלא כך הייתי רוצה לראות את החברה סביבי. לא שיש לי פתרון בזק איך לשנות אותה, אבל בטוח שלהפוך ל"גבר גבר" בעצמי, גם אם זה ישיג את המטרה המיידית (הישרדות/ הצלחה בסביבה גברית תחרותית), לא ישפיע על החברה סביבי בכיוון שאני רוצה שהיא תשתנה.
ועם כל זאת, לא כולנו חייבות לנסות לשנות את המציאות. להתמודד איתה בהצלחה זה הישג לגמרי לא מבוטל בעיני.
לצפיה ב-'לסגל לעצמך רפרטואר נרחב של התנהגויות זה לא לאבד את עצמך'
לסגל לעצמך רפרטואר נרחב של התנהגויות זה לא לאבד את עצמך
26/01/2019 | 19:55
86
כשיש לך מגוון של דרכים להתמודד את תמיד יכולה להחליט איזה מהן להפעיל היום. לא רק זה, לפעמים עצם הידיעה שאת יכולה לבחור להתנהג כך או אחרת היא מקור לחוזק. אני בכלל לא חושבת שלאמץ טכניקות שמקובלות יותר בעולם הגברי הופך אותי לגבר בעצמי, כמו שאני לא חושבת שכשהקולגה שלי מספר לי שבכה כשהסטודנטית שלו הפילה זה הופך אותו לאישה רגשנית והיסטרית. זה הופך אותנו, את כולנו, לתערובת של גבריות ונשיות, במנעד שלם של התמודדויות.
 
אם את שואלת אותי, גם לא הייתי בהכרח רוצה שהחברה סביבי תשתנה לחברה "נשית", גם שם יש חד מימדיות וחוסר גמישות שלא נוחים לי. אני שומעת מחברות שעובדות בצוותים נשיים בהייטק דברים לא פחות קשים, כמו פוליטיקה שחווה חברה במשרד עורכות דין, ארסיות שקיימת בעיריה גדולה באגף השירותים החברתיים, שם כמעט כל העובדים הן עובדות סוציאליות ובטח יש לך גם דוגמאות משלך, אז לשם בטח שלא הייתי רוצה לנסות לשנות את החברה שסביבי. זה לא שהחברה הנשית יותר רכה ומכילה ואין בה תחרות, ובחברה גברית התחרות אכזרית ולכן לנשים יותר קשה בה. אני חושבת שהחברה בכלל צריכה להשתנות לכיוון שהוא פחות מוכתב ג'נדר, ושיש לכולנו כנשים את הזכות להיות גם גבר גבר, וגם אישה אישה, באופן קבוע או מתחלף על פי מצב הרוח...
לצפיה ב-'אני לא באקדמיה ולא שואלים אותי שאלות כאלה, אבל'
אני לא באקדמיה ולא שואלים אותי שאלות כאלה, אבל
23/01/2019 | 18:15
1
152
אני חושבת שענית תשובה כנה ואמיתית, ואין איתה שום בעיה.
בעלי ואני התקדמנו (ומקווה שנמשיך להתקדם) לסירוגין. כשקידמו אותי הוא לקח צעד לאחור וגיבה, ועכשיו כשקידמו אותו אני כבר מספיק מבוססת בתפקיד בכדי לקחת יותר על עצמי ולתת לו את מרחב המאמץ הראשוני עד שגם הוא יתבסס בתפקיד החדש.
זה עוזר שאין לי שום רגשי אשם כלפי הילדים. לדעתי הם מקבלים זמן הורי מספק בהחלט. אם כבר, אני מתבאסת שאין לי מספיק זמן בעבודה.
 
אני הייתי עונה שקודם כל, בוחרים בבן הזוג הנכון. זה שלא יתבלבל ויחשוב שהקריירה שלך ניתנת להקרבה. זה שירצה לבלות זמן עם הילדים שלו ולא יסתפק בכך שאת תעשי את זה. אחד שיבין שהקריירות של שניכם הם נכסים של המשפחה באותה המידה. שנית, בוחרים בקריירה הנכונה - זו שתכניס למשק הבית מספיק כסף בכדי שבאמת ניתן יהיה להסתכל עליה כעל נכס. שלישית, מוותרים מראש על האשם ועל השאיפה להיות עם הילדים כל הזמן, כי אחרת זה לא ילך.
 
יש מצב שהתשובה שלי מדכאת יותר משלך...
 
לצפיה ב-'מאוד אהבתי'
מאוד אהבתי
23/01/2019 | 22:05
91
וזה מצחיק. גם אני דיברתי איתה על בחירת בן זוג. רק שאני אמרתי שכמו שלא ידעתי להגדיר את עצמי כאמא עד שהייתי אמא אי אפשר לדעת בבטחון איזה מין הורה יהיה הישן או הישנה לצידך. אפשר לדבר, לעשות תיאום ציפיות, להתאמץ, אבל בסוף ברגע שמגיע ילד כל אחד עושה את האדפטציה שלו ולא תמיד המצוי עולה בקנה אחד עם הרצוי ואז צריך לעשות חישוב מחדש איכשהו. 
 
סחטיין עליך ועל בעלך שאתם מאזנים את הצרכים של שניכם בכזה כבוד הדדי.
לצפיה ב-'קראתי שוב לבדוק אם אמרתי אשמה'
קראתי שוב לבדוק אם אמרתי אשמה
23/01/2019 | 21:56
2
103
ולא. לא אמרתי שום דבר על אשמה. ועדיין שתי נשים ענו ודיברו על אשמה. זה בין השורות שלי או בין המחשבות של כולנו (ולא אין בי אשמה, יש בי תחושת החמצה הרבה פעמים, דברים שיכולתי או הייתי רוצה לעשות והחיים לא מאפשרים. אבל לא אשמה)
לצפיה ב-'לא אמרת אשמה, אמרת להקריב קורבנות, והניסוח הזה קצת מטעה '
לא אמרת אשמה, אמרת להקריב קורבנות, והניסוח הזה קצת מטעה
24/01/2019 | 16:25
1
96
וזה בעיני המהות של הדברים. אני לא מקריבה קורבנות, אני מתעדפת. אני לא מסתכלת על עצמי כמי שעושה את האמהות שלה פחות טוב (מקריבה אותה) אלא כמי שעושה את האמהות שלי מספיק טוב, ועושה את המחקר שלי מספיק טוב.
לצפיה ב-'כתבת מעניין'
כתבת מעניין
25/01/2019 | 06:30
95
זה בדיוק מתלבש על הנקודה של "זה הכל בראש" כלומר, השקפה שונה על אותן עובדות בדיוק יכולה ליצור מציאות שונה לגמרי.
 
למרות שקוצר שעות שינה מרגיש לפעמים כמו הקרבה באופן אבסולוטי שאי אפשר למצב אחרת ... 
לצפיה ב-'גם לי היתה פעם קולגה צעירה כזו'
גם לי היתה פעם קולגה צעירה כזו
23/01/2019 | 23:30
1
145
שטענה שאני ה"מודל לחיקוי" שלה - היא היתה בשנות ה-30 לחייה, נטולת ילדים ועיכבה מאוד חתונה עם חבר רב-שנים כי חששה מהלחץ שלו על ילדים אחרי שיינשאו.
 
אני לא בתחום האקדמי (אבל למדתי בערך אותו מס' שנים )
 
אני מסכימה מאוד עם מי שכתבה פה שהכי חשוב זה לבחור בן/בת זוג מתאימים. אם הקריירה שלך קרובה ללבך (זה לא כך אצל כולן וזה בסדר גמור) זה דבר שחייבים לבדוק לעומק לפני הנישואים.  וגם בסוגיית גידול הילדים צריך לתאם ציפיות.
 
חוץ מזה - איך עושים את זה? חיים...הכורח הוא אבי כל הצלחה. חוץ מזה, זוכרת את הפתגם (של רבין? לא זוכרת של מי) ש"צריך להילחם בטירור כאילו אין תהליך שלום וצריך לנהל מו"מ מדיני כאילו אין טירור".  אז בלי להיכנס לפוליטיקה כדי שלא נריב פה, אני מחילה אותו לגמרי על הנסיבות האישיות בנוסח:
 
"צריך להשקיע/לפתח את הקריירה כאילו אין לך בכלל ילדים/תכניות לילדים, ובמקביל צריך לעשות כמה-ילד/ים-שמתאים-לך-ולבן זוגך כאילו אין לך קריירה/תכניות לקריירה"
 
זו אימרה שאני מרבה להשתמש בה, כולל צורך הרבצת תורתי/משנתי בנשים צעירות ממני ששואלות אותי בדיוק כמו הקולגה הזו שלך.
 
גם אני גרה בחו"ל ולכן אין לי תמיכה משפחתית (אם כי אמא שלי נמצאת פה במצטבר לפחות 6 שבועות בשנה, ועוד 3 שבועות אנחנו/הילדות בארץ. אז הרווחתי 9 שבועות של תמיכה מתוך 52). כן יש לי תמיכה בתשלום.  לא יכולה לומר שלא הייתי מסתדרת בלעדיה - הייתי מסתדרת. אבל כמות הלחצים עלי היתה גדולה יותר, והילדות היו מקבלות הרבה פחות חוגים/פעילויות.
 
אני לא מרגישה שום אשמה על כלום. היי - נתתי לילדות האלה חיים - עשיתי טוב, לא? צחוק בצד, אני ואבא שלהם עושים כמיטב יכולתנו כדי לתת להן ילדות מאושרת, ולא ברור לי על מה אני אמורה להרגיש אשמה. אפילו אם אני בעבודה הרבה וגם נעדרת מבית במצטבר די הרבה ימים בשנה בשל נסיעות עבודה. זה חלק מהחיים. 
 
שתי הגדולות כבר בגיל העשרה המוקדם יחסית, ויש להן חברות עם אמהות שלא עובדות ומתמקדות בלנהל/לחטט לילדים שלהם בחיים/חיים החברתיים סתם כי אין להם משהו יותר טוב לעשות עם עצמן. הילדות שלי מרגישות בנות מזל שזה לא המצב אצלן בבית.
 
בנסיעות עבודה אני מבלה לפעמים שעה ביום במנהלות-מרחוק (התכתבות עם מורות, חוגים, תשלום כל מיני חשבונות/פעילויות, אישרור השתתפות של הילדות בימי הולדת וכו' וכו').
 
מי שרוצה ילדים וגם קריירה - זה אפשרי בכל מצב, המגבלה היחידה שאני רואה יכולה להיות כלכלית לגבי מס' ילדים (אולי יש חרדים בישראל עושים 10 ילדים וחיים על קצבה - בעיני זה משהו שהוא לא פייר כלפי הילד התשיעי נגיד).  צריך רק לבחור בבן זוג שיוויוני (או לבד - אבל אז באמת צריך הרבה כסף לעזרה לדעתי אם אין משפחה בסביבה)
 
מה שכן - גם אני נתקלתי לא מעט בנסיעות עבודה הרחק מהבית בשאלה המפגרת: "ומי משגיח על הילדות?" (תשובה מתבקשת: "הן נטושות, ברחוב, מחזרות על הפתחים בשביל פרוסת לחם. אה, לא, סתם. מי אתה חושב שמשגיח עליהם יא חתיכת דביל סקסיסטי?"
 
תגידי לקולגה שלך שאם היא רוצה ילדים שתלך על זה, וככה זה יהיה פחות נדיר שחוקרות בתחום שלכן הן חשוכות ילדים, ופחות יסתכלו בעין עקומה על כאלה שיש להן.
 
 
לצפיה ב-'והנה כתבת השראה לקולגה שלך'
והנה כתבת השראה לקולגה שלך
23/01/2019 | 23:39
101
אישה שניצחה במירוץ שבו רצה 430 ק"מ במשך 83 שעות. היא נאלצה לבזבז זמן בררך כדי לעצור לשאוב חלב (כדי לא לפתח דלקת בשד) ועדיין היא עשתה זאת 12 שעות מהר יותר מהשיאן הקודם שהיה גבר.
 
אם הם היא יכולה, אז הקולגה שלך יכולה לעשות ילד ולהמשיך ללכת לעבודה
 
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שיש כאן לענות נכון או לא נכון'
אני לא חושבת שיש כאן לענות נכון או לא נכון
24/01/2019 | 10:27
3
129
אתחיל עם מה שכתבת תאריך תפוגה, חשוב לקחת בחשבון שמה שאתה מתכנן גם לא תמיד תואם את המציאות בלי קשר לגיל. הרבה פעמים אתה רוצה אבל לוקח זמן עד שמצליחים.
מסכימה עם מי שכתבה שמאוד חשוב בן הזוג שאתה בוחר, אני ידעתי שבעלי יהיה אבא מדהים הרבה לפני שהפכנו להורים, ראיתי אותו עם ילדים קטנים וידעתי. 
יכולה להוסיף שהורות זה דינמי, אצלי כשהילדים היו קטנים בעלי היה פנוי הרבה יותר והיה איתם הרבה יותר ואני השקעתי יותר בעבודה, היום דווקא שהם גדלו אני מאוד רוצה להיות שם בשבילם ומרגישה שהם צריכים אותי הרבה יותר ולכן הורדתי הילוך בעבודה (בלי קשר לעבודה של בעלי) ומשקיעה הרבה יותר. 
מה שחשוב באמת זה שלא יהיו רגשות אשמה, אני מעולם לא הרגשתי רגשות אשמה, כשבחרתי לעבוד יותר ידעתי שבעלי שם איתם ועכשיו כשאני מרגישה שצריכים אותי יותר אני זמינה עבורם. אמנם לא כתבת את זה אבל אנחנו האמהות תמיד מרגישות את זה.
אנחנו אמנם גרים קרוב למשפחה אבל מסתדרים כמעט לבד, כשהיו קטנים היינו נעזרים מידי פעם בחופשות שאין צהרונים אבל אחהצ תמיד היה באחריותנו. דווקא היום כשגדלו הם הולכים לסבא וסבתא להתפנק בארוחת צהריים כשמסתדר אבל הם כבר לא בגיל שצריכים בייביסיטר אחהצ והקפצות לחוגים וכדומה תמיד באחריותנו.
הורות זה באמת לא תמיד ורוד ואני חושבת שצריך לומר את האמת וזה מה שאמרת לה.
לצפיה ב-'מסכימה ואשרייך שיש את הקצת עזרה'
מסכימה ואשרייך שיש את הקצת עזרה
26/01/2019 | 06:55
2
112
אין כמו פינוק אצל סבא וסבתא.
 
מעניין שאמרת שדווקא כשהילדים גדלו הרגשת צורך להוריד הילוך. אחת המורות בגן של הילד לקחה שנת שבתון כי לגדול שלה היתה שנה קשה (הוא מסיים חטיבה). היתה לו שנה של התנכלויות וקושי חברתי והיא החליטה להיות שם יותר בשבילו. להסיע ולהחזיר, להיות בבית כשהם מסיימים את הלימודים. קונספט חדש בשבילי אבל הגיוני. כמו שהרופא ילדים אמר לנו כשהראשון היה בן חודש - "גם אני לא ישן בלילה, אבל זה מסיבות אחרות כשהן בנות 17".
לצפיה ב-'עונה לך כאן'
עונה לך כאן
27/01/2019 | 10:47
83
אבל קראתי הכל.
ואענה כאן ממקוםמ אחר לגמרי---אני כבר אחרי
אני פנסיונרית. הייתי באקדמיה, עבדתי ולמדתי כל השנים,
(יש לי יותר ילדים ממי שכתבה כאן, בחירה שלי--אני דור שני לשואה)
לא היתה לי עזרה, כי התיתמתי בגיל צעיר ולהפך עוד ניהלתי בית נוסף של אבי,
אבל מעולם לא התמודדתי עם השאלה---איך את/אני עושה את זה--
עשיתי כי רציתי, עשיתי ולא היה קל אבל אהבתי ונהנתי, ישנתי פחות,
התרוצצתי המון, , ומהכל עשיתי חויה.
נכון בעלי תמך, ואני תמכתי בו--שניננו בעלי קרירה, ועובדי ציבור,
והיום אני מדברת ממבחן התוצאה---הילדים היו מגויסים ושותפים,
הם בעצמם, חרוצים, מתקדמים, משקיעניים --גם בבית וגם בעבודה.
אין לי שום רגשי אשמה---(לפחות לא ביחס לשילוב ששאלת לגביו) 
להפך יש לי הרגשה של השגיות, של גאוה על הצלחה.
הילדים שלי חברים איתנו משתפים מאוד,
כן כסבתא---אני הרבה עם הנכדים, (עם חלקם כאילוץ עצוב) אבל לכולם עוזרת ונהנית מזה.
תעשי ועל תתעסקי תודעתית כאילו יש בעיה.תראי שזה זורם וכייפי.
בהצלחה. בכל התחומים.
לצפיה ב-'יש הסבר מעולה למה צריך יותר זמן כשגדלו'
יש הסבר מעולה למה צריך יותר זמן כשגדלו
29/01/2019 | 11:55
83
אין צהרוניות, הילדים חוזרים הביתה, אוכלים בבית, שיעורי בית בבית. מעדיפה להיות שם איתם כי האמת כמו שכתבת על חברה שלך זה התחיל מיזה שהיו צריכים אותי ועכשיו זה משהו שאי אפשר להפסיק שנינו צריכים ורוצים את זה.
לצפיה ב-'מזכיר לי שכשהייתי בדוקטורט,'
מזכיר לי שכשהייתי בדוקטורט,
30/01/2019 | 14:11
1
184
יום אחד הבנות שלי (אז היו שתיים, היום יש כבר שלוש) שיחקו בחוץ יחד, ואחת אמרה לשנייה "בואי נשחק באמא וילדה". השנייה הסכימה, ואז היא ניגשה אל ה"אמא" ואמרה לה משהו וה"אמא" ענתה לה "Go away! I'm busy!" 
לצפיה ב-''
30/01/2019 | 17:55
11
לצפיה ב-' יום מלחיץ '
יום מלחיץ
16/01/2019 | 15:14
4
202
לפני 3 שבועות, הלכתי לעשות ממוגרפיה/ממוגרמה, באיחור ניכר ואחרי ניג'וסים ותזכורים . היה בסדר גמור - טכנאית אישה חביבה שקשקשה איתי על הנקות וכיו"ב.  כשהסתיים, אמרו לי שהתוצאות יישלחו לרופאה וגם בדואר אלי אחרי שבועיים. עברו שבועיים - וכלום לא הגיע.
 
נתתי לזה עוד שבוע כי היו פה חגים והכל היה סגור הרבה זמן. אז אתמול התקשרתי, הם בדקו והתנצלו שזה נתקע בלי להיבדק כי הם חיכו לבדיקת השוואה ממכון אחר ושגוי. אמרו שיבדקו מיד. 
 
אחרי שעה הם התקשרו ואמרו שהם רוצים לבדוק משהו שוב ושאקבע שוב תור . למותר לציין שרדאר הדאגה שלי התעורר.... הם נתנו לי את התור הזה עוד באותו היום (= אתמול) בשלוש. התייצבתי, הם הראו לי בצילום מה הטריד אותם (משהו שהיה שונה בין שני הצדדים). צילמו שוב הפעם עם השטחה איומה עוד יותר... הושיבו אותי לחכות לרדיולוג יען כי ידעו שמלחיץ.... ואז הוא בא לדבר איתי ואמר ש....הכל תקין.
 
הלכתי הביתה לחבק את בני המשפחה והחיות ומעכשיו בי נשבעתי שתמיד אעשה ממוגרפיה בזמן 
 
לצפיה ב-'טוב שנגמר בטוב,'
טוב שנגמר בטוב,
16/01/2019 | 17:19
2
116
רק רציתי לומר שהממוגרפיה היא בדיקה עם המון קרינה,
ואם צריך לבדוק שוב ושוב אזי נכון יותר לבקש לעשות אולטראסאונד.
 
 
לצפיה ב-'מעניין - תודה'
מעניין - תודה
16/01/2019 | 18:03
1
111
אני לא מבינה בזה כלום
 
אחרי שעשו ממוגרפיה עוד פעם (רק בצד אחד ), הם ביקשו שאישאר עם החלוק-חולצה כי אולי עדיין לא יראו טוב ויידרש אולטרא סאונד בנוסף לזה
 
לא יודעת למה לא עשו א.ס. "במקום" הממוגרפיה הנוספת. אבל הנחתי/אני מניחה שהם יודעים מה הם עושים.
לצפיה ב-'הם יודעים---אהממממ'
הם יודעים---אהממממ
17/01/2019 | 00:00
98
הם יודעים מה חוסך להם כסף, מה מכניס להם יותר כסף לכיס.
המציאות היא שגם בדיקות וגם תרופות וגם טיפולים---באים מחישוב כלכלי,
ולא בהכרח מדאגה יתירה לאדם.
זו האמת---כשנפגשים עם הרפואה ואנחנו סומכים על הרופאים,
ובעצם לא יודעים כל דבר על השלכותיו. כאב גדול לפגוש את זה כשצריך.
לצפיה ב-'הכי חשוב שהתשובות תקינות'
הכי חשוב שהתשובות תקינות
17/01/2019 | 11:46
90
אני כבר כמה חודשים במעקבים בגלל ממצא שבבדיקה חוזרת נשאר כמו שהוא אבל התגלה ממצא אחר במקום אחר.
צריכה שוב ללכת לביקורת בתחילת חודש הבא למרות שכנראה ידחה קצת כי הייתי חולה כמה שבועות ולא טיפלתי בתור עדיין.
 
חשוב מאוד לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד ביחד ולא רק אחד מהם, זה ממקסם את הדיוק בתוצאות.
אני עכשיו במעקבים עושה רק אולטרסאונד בדיוק מהסיבה שכתבה כאן מיקל שיש הרבה קרינה בממוגרפיה ועדיף לעשות אותה כמה שפחות.
לצפיה ב-'אשפוז תינוק בחופשת לידה'
אשפוז תינוק בחופשת לידה
13/01/2019 | 15:30
1
147
שלום רב
אני בחוםשת לידה והתינוק שלי אושפז למשך 12 יום. האם אני יכולה לצרף את שלושת ימי אשפוז של הלידה ובכך אקבל הארכה של חופשת הלידה?
תודה רבה
 
לצפיה ב-'אני לא מומחית... אבל נראה שכדי'
אני לא מומחית... אבל נראה שכדי
13/01/2019 | 16:56
117
להיות זכאית להארכה כזו התינוק (או האם) צריכים להיות מאושפזים לתקופה של מינימום 15 יום. אז נראה שפספסת את זה ב-3 ימים ראי בקישור למטה . אם כי אני תוהה אם אולי אפשר לחבר את ימי האשפוז מיד אחרי הלידה ל-12 הימים האלה ?

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

מנור מדיקל- תרומת ביצית
מהפכה בטיפולי תרומת ביצית

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ