לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1375613,756 עוקבים אודות עסקים

פורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

לצפיה ב-' איך היה השבוע שלי ?'
איך היה השבוע שלי ?
16/02/2018 | 18:42
7
13
לצפיה ב-' משהו קטן וטוב '
משהו קטן וטוב
16/02/2018 | 18:43
4
20
לצפיה ב-'יום האם/ המשפחה '
יום האם/ המשפחה
16/02/2018 | 18:47
33
היתה מסיבה בבית הספר. הזמינו לשעה 17:30 התחילו בשעה 17:30.
גם התוכן היה סביר (פחות רועש מבדרך כלל, משתף הורים, אך לא ארוך ומעיק)
והאמצעי הביא ברכה מרגשת
לצפיה ב-'הייתי בביקור בזק בארץ '
הייתי בביקור בזק בארץ
17/02/2018 | 23:43
1
27
של 65 שעות. היה כיף גם אם סגרירי ..... פרטים מלאים יותר - בקרוב...
לצפיה ב-'וואו ביקור קצר ביותר'
וואו ביקור קצר ביותר
18/02/2018 | 07:55
17
למה הגעת בגלל היולדת? כי אם הבנתי נכון לא פגשת אותה בסוף.
לצפיה ב-'דייט עם האיש'
דייט עם האיש
18/02/2018 | 07:54
18
האיש הציע בוולנטיין שבמקום לצאת (לא הצלחנו גם ככה למצוא בייביסיטר) נפגש לצהריים. היה כייף, אנחנו צריכים את הזמן הזוגי הזה מידי פעם ולא מפנים לנו מספיק זמן עבורו.
לצפיה ב-' זה נגמר'
זה נגמר
18/02/2018 | 07:51
1
22
קרובת המשפחה נפטרה, נגאלה מייסוריה.
לצפיה ב-'שולחת תנחומים,'
שולחת תנחומים,
18/02/2018 | 11:56
5
ומסכימה מאוד עם "נגאלה מיסוריה" --
זה סבל לחולה וסבל לסובבים אותו.
שתבשרי בשורות טובות.
לצפיה ב-'רשמי ביקור בבית היולדות "ליס" '
רשמי ביקור בבית היולדות "ליס"
17/02/2018 | 23:59
2
30
חלק מביקורי החטוף בארץ כלל ביקור (יותר נכון, נסיון לביקור) של יולדת ב"ליס". 
 
לצערי היולדת והיילוד היו עסוקים בזמן הזה בלהילחץ מבדיקות רפואיות ליילודה ולעבור איזו הדרכת חובה (אין לי בדיוק מושג מה, מדובר בילדה רביעית שלהם...). ולכן - לא זכיתי לראות אותם. מה שכן זכיתי, היה לעמוד במסדרון במשך שעה בתקווה שאוכל לראות אותם, וכך זכיתי קצת לספוג אווירה ומראות (ולהיזכר בטראומות עבר).  היתה חוויה אנתרופולוגית... הנה מה שראיתי:
 
* זוגות צעירים שעל פניהם הבעת הלם. אף אחד לא מחייך/ת או צוחק/ת. כולם נראים מודאגים ופוסט טראומטיים. כל מי שטוען שזה "הרגע השמח בחיים" צריך להסתכל פעם על איך נראית מחלקה כזו. זה ממש, אבל ממש לא נראה ככה 
(להדגיש - אני מדברת רק על מצב נפשי/תודעתי. אני לא מדברת על כאבי הגוף הברורים מההליכה הכאובה. וגם הגברים נראים די מיואשים - ולהם לא כואב כלום)
 
הייתי ליד מחלקת היילודים הרגילה (לא יודעת למה לא קוראים לה "יונקים" בליס, אולי כי רוב האנשים שראיתי יצאו מהחדר ההוא ובידיהם בקבוקי תמ"ל קטנים וחתומים). כלומר - לא דובר בפגיה או תינוקות חולים במיוחד.
 
* תינוקות קטנטנים בקערות פלסטיק שקופות על גבי עגלות תעשיתיות על גלגלים שאנשים דוחפים פנימה והחוצה מחדר עם שומר וראשם נע כמו וינטלטור ו"מחפש" ציצי [לא מצליחה לקרוא לדבר הזה "עריסה" - זה לא נראה כמו עריסה]
 
* הרבה מאוד זוגות דוברי שפות זרות - בעיקר צרפתית ורוסית, וגם קצת אנגלית.
 
* מי שתכנן את המבנה הזה צריך לקבל "נכשל" בתואר לארכיטקטורה. אין שם שום מקום למבקרים לשבת או להמתין. כשהגעתי דווקא היה במסדרון - דרך נס - איזה ספסל עץ שבבירור אינו מתאים ליולדות כי הוא מורכב מפסי עץ בלי שום ריפוד ועוד עם רווחים ביניהם. אבל אחרי 5 דקות ישיבה עליו יחד עם איזה בעל מיואש-למראה, הופיע עובד משק או נקיון כלשהו, נזף בנו לקום מהר ושאסור לשבת על הספסל הזה, ולקח אותו אי שם למקום מחבוא/מסתור.
 
* הרבה נשים עם שיחות לחוצות הביתה כדי להנחות אחרים/ות לעשות כביסות וכאלה כדי שלילדים הנותרים בבית יהיה משהו נקי ללבוש וכו'
 
בקיצור - זה זרק אותי אחורה לאיזו חוויה לא שמחה זו....
 
מה אצלכן? במבט לאחור, איך הרגשתן ביום-יומיים שאחרי לידה? זה השתנה מפעם לפעם אם היתה יותר מפעם אחת?
לצפיה ב-'לי היתה חוויה טובה ושמחה באשפוז אחרי הלידה'
לי היתה חוויה טובה ושמחה באשפוז אחרי הלידה
18/02/2018 | 08:00
19
פעמיים הייתי בחדר של זוג והיה לי בסדר גמור. לא מרגישה שהיה שוני בין שתי הלידות.
בגדולה באמת הלכתי לסדנא ללמוד איך לקלח, איך להניק וכד' (לא יותר מידי כי לא היתה לי סבלנות). בילד השני כבר לא הלכתי לשום דבר אין להם מה לחדש לי ואני רק רציתי להיות איתו ולנוח.
אני לא מכירה את סיפורך עד הסוף אבל זוכרת שאת בעד לידות בית.
אני פחדנית ולא נראה לי שהייתי בוחרת בלידת בית למרות שאנחנו גרים 5 דקות מבית חולים וילדתי את שני ילדיי ללא אפידורל (מבחירה).
 
לצפיה ב-'במחקר אנתרופולוגי'
במחקר אנתרופולוגי
18/02/2018 | 11:49
6
כדאי לבדוק את המניעים לתמונה שראית--
האשפוז אחרי לידה הוא קצר מאוד, בס"ה יומים--
לידה בד"כ באה "בהפתעה" (מבחינת היום הזמין--חוץ מלידות של ניתוח מוזמן)
אז כן עם הבעל עם היולדת מישהו "זר" שלא יודע בדיוק מה יש או אין בבית,
אז היולדת נותנת הוראות והדרכות.
לפי התיאור שלך אני מניחה שהגעת בבוקר אז כל המדריכות
והצוות נמצא לטיפולים.
מתפלאה מאוד שאין מקום לאורחים, כן מקובל בכל בי"ח, כי הם ממש מבקשים
לא לקבל אורחים בחדרים, כדי לא להפריע ליולדות אחרות.
 
אני ילדתי את ילדי רובם בבי"ח ליד הבית---מלבד אחת--
שהגעתי לביקור אצל הורי וילדתי רוב אליהם.
היה לי לגמרי בסדר. אני מיוזמתי יצאתי מהחדר וארחתי בלובי.
אבל הלידה האחרונה שלי היתה לפני 35 שנה.
את בנותי וכלותי ביקרתי ולא זוכרת שהיה קושי במפגש.
 
 
לצפיה ב-'חגיגות יומולדת '
חגיגות יומולדת
16/02/2018 | 22:56
12
35
תיכף אפתח שאלות בנושא 
לצפיה ב-' ימי הולדת שהילדים מוזמנים אליהם '
ימי הולדת שהילדים מוזמנים אליהם
16/02/2018 | 23:01
4
39
בשיחה עם אח שלי התברר לי שהם שולחים את הילדים שלהם רק למקצת מימי ההולדת שהילדים שלהם מוזמנים אליהם.
ההחלטה נופלת לפי נוחות שלהם.
הבת הולכת רק לימי הולדת של בנות (גן חובה)
 
איך אצלכן:
 הולכים לכל יומולדת?
מה השיקולים ? 
 
 
 
לצפיה ב-' כיום אנחנו משתדלים שהילדים ילכו '
כיום אנחנו משתדלים שהילדים ילכו
17/02/2018 | 19:54
24
לכל ימי ההולדת אליהם הם מוזמנים, אפילו לפעמים משנים תוכניות משפחתיות בשל כך.
עם הבכור זה לא היה כך, היינו הולכים לפי הנוחות.
לאחד מימי ההולדת ש"דילגנו" עליהם הגיעו רק 14 ילדים מהכיתה (מתוך מעל ל- 30). זה היה לא נעים כלפי ההורים שאותם אנחנו מכירים.....
מאז אנחנו מקפידים.....
הורים אחרים בסביבתנו מקפידים פחות.....ליום הולדת של האמצעי שלנו הגיעו רק שתי בנות מתוך הכיתה.....
ליום הולדת בכיתה של הצעיר הגיעו רק 10 ילדים.
 
למרות הטרחה הרבה בגלל שהילדים לומדים ביחד הרבה שנים וגרים באותה שכונה, אני מעדיפה שנהיה בצד המכבד......
 
לצפיה ב-'כן לגמרי - מסננת חופשי'
כן לגמרי - מסננת חופשי
17/02/2018 | 23:36
20
כבר מזמן שלא שולחת לכל יום הולדת שמזמינים. אחרת אבלה את כל חיי בנסיעה מיום הולדת ליום הולדת. בעיקר שחלקן בכל מיני משחקיות-מקפציות רחוקות והזויות מרחק 40 דקות נסיעה כל כיוון. ועל כך נאמר: Haven't the Jewish people suffered enough?
 
השיקול העיקרי הוא העדפות הילדה המוזמנת - אם היא מאוד רוצה אז מאשררים. שאלת הסינון הראשונה מטעם ההורים (= המסיעים) היא: ואת, רוצה להזמין אותו/ה ליום הולדת שלך? (שאם לא - אז אולי גם לא תלכי את לשלה..... )
 
בנוסף - גם כשמאשררת, מנסה מאוד למצוא לילדה טרמפ עם הורה וילד אחרים (וגם מציעה לפעמים טרמפ כזה לאחרים)
 
בעיקר אני שונאת ימי הולדת במקומות רועשים ומגעילים שבהם בריאות עור התוף של ההורים המלווים בסכנה. בנוסף - אני גם לא רוצה שהשמיעה של הילדות שלי תיפגע (אני לא צוחקת, אני רצינית לגמרי), יש אצלנו רשתות כדוגמת "bounce u" שבהן הרעש הוא סיוט
 
 
לצפיה ב-'דואגת תמיד לקחת'
דואגת תמיד לקחת
18/02/2018 | 07:00
13
אם נקבע טיול משפחתי לא אבטל אבל אם יש חוג באותו יום לא מגיעים לחוג.
אצלנו ימי ההולדת בדרך כלל קרובים לבית (15-20 דקות נסיעה מקסימום) ובמקרים שהיו רחוקים היתה הסעה מאורגנת (זה קרה בכיתה ג'/ד' לא לפני).
אני מלמדת את הילדים לכבד את הילדים החוגגים כדי שבאמת לא יקרה כמו שכתבת שיש מיעוט משתתפים.
אצלנו הנוהג בהקצפה ליומולדת הוא שבדרך כלל מבקשים עזרה אחד מהשני ואז הורה אחד מקפיץ והשני מחזיר, זה מקל מאוד.
לצפיה ב-'למעט במקרים חריגים, משתדלים להגיע'
למעט במקרים חריגים, משתדלים להגיע
18/02/2018 | 10:38
10
בניגוד למה שדבי מספרת, כאן כל הילדים גרים באותה שכונה, וימי ההולדת כאן בעיר. גם כשילדות שלי לא כל כך בא ללכת, אני מנסה לשקף להן איך ירגיש הילד החוגג וגם מציינת שיפגשו שם את החברות. אני מסכימה עם אישה בחופשה, עדיף להיות בצד המכבד. מצד שני, היו מקרים שפספסנו, אבל אלה המקרים החריגים (מחלה, יש סירוב עיקש מצד הילדה וכו').
לצפיה ב-' ימי הולדת שאתם חוגגים לילדים'
ימי הולדת שאתם חוגגים לילדים
16/02/2018 | 23:06
3
36
בעבודה יש לי קולגה שמשוויצה בכל הפקות ימי ההולדת שהבת שלה מכינה לנכדים.
בכל פעם היא בוחרת נושא (חודשיים מראש) ומכינה תפאורה, משחקים, תחפושות וכיבוד שתואמים לנושא.
ההשקעה הנ"ל היא לחגיגות המשפחתיות.
חלק מהדברים עוברים אחר כך למסיבות בגן.
 
 איך אצלכן? האם יומי ההולדת של הילדים הם מסיבת ענק?
 
אצלנו 
לצפיה ב-'אנחנו מהצנועים .....'
אנחנו מהצנועים .....
17/02/2018 | 19:58
25
לא עושים מסיבות ענק.... וגם לא כל שנה....
חוגגים בחוג המשפחתי הקטן - עוגה + ברכות, כמה בלונים, נשיקות וזהו
לצפיה ב-'אצלנו זה בד"כ אצלנו בבית'
אצלנו זה בד"כ אצלנו בבית
17/02/2018 | 23:41
17
ועד כה כולל לעתים קרובות גם הישארות לישון של חלק מהמוזמנות (אלה שרוצות, לא כולן רוצות ויש כאלה שההורים לא מרשים)
 
ממש אין נושא חודשיים  מראש, ולא תחפושות. מזה כמה שנים ששתי הגדולות עוזרת לתכנן את הפעילויות השונות - הרבה פעמים זה כולל "תחנות" של מלאכת יד כלשהי. אחר כך יש בד"כ ארוחת ערב די מוקדמת ואז סרט פופ קורן וסרט בטלויזיה גדולת המסך. וזהו...
 
לא מסיבת ענק. מס המוזמנות נע בין 4 ל-10 או משהו כזה - תלוי בילדה
 
לאחרונה לאמצעית היתה יומולדת (12!) והיא ביקשה שניקח את האורחות איתה לפיצריה ואז סרט ועוגה בבית.
 
נשמע לי שלבת של הקולגה שלך אין ממש מה לעשות בחיים, ושאמא שלה (הקולגה) היא קצת טרחנית ומייגעת....
לצפיה ב-'ימי ההולדת של הילדים'
ימי ההולדת של הילדים
18/02/2018 | 07:40
11
יש לי רק הפקה אחת שאני דואגת לעשות להם כל שנה וזה חגיגת יומולדת בבוקר בשולחן בסלון, עם עוגות וממתקים שמחכים לילד היומולדת עם בלונים וקישוטים. רק אנחנו.
ביום היומולדת אחה"צ הולכים יחד לארוחת ערב משפחתית במסעדה.
עם המשפחה המורחבת חוגגים בקטנה עם עוגה ומתנות במפגש המשפחתי ולא מזמינה במיוחד אלינו. 
מסיבות לחברים בגן לא עשיתי בכלל בבית ספר עד היום פעם אחת לכל אחד. הגדולה פחות מבקשת וכנראה השנה נעשה שוב אחרי שעשינו רק בכיתה א'. הקטן עשה שנה שעברה, השנה אמרנו שנגלד ונעשה שוב שנה הבאה כנראה רק לבנים.
 
לצפיה ב-' ימי ההולדת שלכן'
ימי ההולדת שלכן
16/02/2018 | 23:08
2
35
איך אתן מציינות אותו בהרכב המשפחתי?
לצפיה ב-'אצלינו---'
אצלינו---
17/02/2018 | 23:43
21
לא גדלתי בבית שימי הולדת היו נושא,
נראה לי שאמרו לנו מזל טוב וזהו--אף אחד לא הרגיש הפסד.
בבית שאני הקמתי--במשפחת בעלי צינו את היום ואפו עוגה
מיוחדת, ושתו לחיים, 
אצלינו כשהילדים שלי היו קטנים--זה היה חגיגה בגנים--בד"כ 
הצטרפו כמה אימהות ביום של המנגנת, והיתה שמחה, עם כתרים ושירים,
וכמובן מתנות יום הולדת.
אצל הנכדים זה כבר דור אחר, חוגגים בבית עם כמה חברים והפעלות קטנות,
וכמובן מתנות שגם סבא/סבתא נותנים.
 
כקוריוז אספר, שני דברים--
אני ילידת ראש השנה, ויש לי בת שילידת ליל הסדר, ויוצא שתמיד
בארוחות החג כשכולם יחד שרים היום יום הולדת--
אז השכנה שאלה אותי,
מה תמיד במקום ארוחת חג אתם חוגגים יום הולדת?!
וקוריוז שני--כשלבכור שלי מלאו שנה--אבא שלי אמר עכשיו את כבר יודעת,
שבעצם זה יום ההולדת שלו זו החגיגה שלך ולא של הילד
 
 
לצפיה ב-'יומולדת שלי'
יומולדת שלי
18/02/2018 | 07:45
16
השנה בחרתי לחגוג עם האיש לבד, יום כייף. היינו צריכים את הזמן הזוגי הזה.
בדרך כלל חוגגים במסעדה בארוחה משפחתית כמו לילדים.
מהמשפחה שלי אני מקבלת מתנה ליומולדת (כסף וקונה מה שאני רוצה), אין חגיגה יותר מיזה.
 
לצפיה ב-'Slipping through my fingers....'
Slipping through my fingers....
12/02/2018 | 05:49
5
130
עבדתי השבוע מאוחר בלילה ושמתי ברקע לופ של אבבא כדי שישמור אותי ערה
 
ואז הגיע השיר שבכותרת. שאני מכירה דווקא, מאז הסרט מאמה מיה לפני איזה עשור. ומאחד שהייתי עייפה כאמור, לקחתי הפסקה כדי לראות אם הוא מלווה בקליפ מעניין - ונשביתי בתמונות
 
 
הוא גרם לי להרהר בחלוף הזמן (לא עוצר ולו לרגע!), ובשאלה האם אני עושה מספיק כדי "להנות מהרגע" <כנראה שלא>, אבל מצד שני לא בטוחה מה בדיוק אפשר לעשות "יותר" בקלחת החיים היום יומית.
 
יש לכן ריטואלים או טקטיקות כדי "למקסם את הזמן" עם המשפחה?
לצפיה ב-'לא הכרתי את השיר, ממש שיר מקסים!'
לא הכרתי את השיר, ממש שיר מקסים!
12/02/2018 | 06:09
1
102
אני מנסה שהטלפון הנייד לא יהיה לידי, אחרת מתעסקת איתו אפילו בלי לשים לב ומנסה פשוט להנות למשל בחוגים עם הקטנה ולא כל הזמן לצלם ולתעד אותה כי אז מפספסת את ההנאה של להיות איתה בפעילות.
לצפיה ב-'זו נקודה מעולה עם הטלפון'
זו נקודה מעולה עם הטלפון
12/02/2018 | 18:29
93
בקליפ של השיר, מכיון שאלו תמונות ישנות, הפנים של האנשים לא קבורים בתוך סמארטפונים....היום זה היה נראה אחרת. 
 
אני קוראת לאחרונה הרבה על ההתמכרות של אנשים לסמארטפונים - זה נושא נפוץ בעיתונים פה. הנה - ברפרוף מהיר מצאתי ספר בנושא שנראה מעניין
 
 
הכתבה מתחילה בזה שאחת הדרכים לגמילה היא להזכיר לעצמך שלכולנו יש זמן קצוב לחיות והאם באמת רוצים לבזבז עוד זמן על הטלפון. זה ממש נכון בעיני.
לצפיה ב-'כמה דברים--'
כמה דברים--
13/02/2018 | 08:42
65
1)פעם והיום--פעם לא היינו עסוקים בכ"כ הרבה מסיחי חוץ,
   לא טלויזיה, לא סמארטפונים, היו הרבה עיסוקים חברתיים פנים מול פנים.
   אני זוכרת איך אמי היתה יושבתאיתנו לערבי שירה.
   כמה טיולים של אחה"צ הלכנו יחד ושוחחנו.
    היום המסכים והמכשירים "גוזלים" זמן משותף.
2)היום החיבוקים והטפיחות על הגב הם הרגל, ומופיע בכל מפגש חברי סתמי,
    פעם התחבקו ונישקו פחות אבל זה היה עם משמעות עמוקה. 
 
אבל צריך להבין שחל שינוי, ואי אפשר להחזיר את הגלגל אחורה,
כן אפשר להיות מודע ולעשות יותר לבנית קשר עמוק אמיתי וחם.
 
לצפיה ב-'עם הילדים אני מנסה לעשות דברים במשותף'
עם הילדים אני מנסה לעשות דברים במשותף
13/02/2018 | 22:19
72
לפעמים לשחק משחק קלפים, לפעמים לסחוב אותם לקניות או לראות משחק ספורט.
את הגדול יוצא לי בעיקר להסיע ומבחינתי גם זה זמן איכות.
 
במקסום המשפחתי הרחב יותר- אמא שלי מגיעה אלינו פעם בשבוע.
אני משתדלת שביום הזה הילדים לא ילכו להתארח/ לארח כך שהם יוכלו לדבר (אצל אח שלי אין הקפדה ויוצא לפעמים שהיא מגיעה אחרי שעה נסיעה ואין עם מי לדבר )
מעבר לזה משתדלים להפגש עם הבני דודים. 
 
לגבי להנות מהרגע--- לצערי מרוב חישובי עלויות זה מוריד את הספונטניות ואת הנאת הרגע.
לצפיה ב-'להנות מהרגע במירוץ החיים'
להנות מהרגע במירוץ החיים
14/02/2018 | 12:48
50
כן, זה קצת קשה לביצוע לפעמים אבל הבנתי לפני כמה שנים שהעבודה תמיד תחכה לי והמשפחה לא ולכן הורדתי הילוך לפחות בשנים האלה ואני משתדלת להיות קודם כל אמא כדי באמת להיות שם בשביל הילדים בשנים שהם צריכים אותי הכי הרבה.
מודה, לפעמים זה לא מצליח במהלך אחה"צ כשצריך גם לתפעל בית וכד' אבל דווקא בתקופה האחרונה אני משתדלת למצוא יותר רגעים כאלה עם הילדים שאנחנו יושבים ומשחקים יחד משחקי קופסא ולמצוא לנו תכנים בטלויזיה שיכולים לראות יחד.
בשבתות משתדלים לטייל אם מסתדר.
בשישי אחת לשבועיים נפגשים עם המשפחה שלי ובעבר היה גם עם המשפחה של האיש עכשיו קצת פחות וזה בהחלט חסר גם לילדים וגם לנו. להורים של האיש הולכים כמה שאפשר, גרים קרוב אבל בזמן האחרון יוצא לי פחות לצערי ולא מרגיש לי צורך יותר ממה שאני מגיעה. הייתי רוצה לרצות יותר ולבוא יותר, תקופה כזו.
לצפיה ב-'כמעט 5 חודשים אחרי לידה - אפשר להצטרף? '
כמעט 5 חודשים אחרי לידה - אפשר להצטרף?
12/02/2018 | 17:58
7
97
האמת שחיפשתי מקום לפרוק: כבר כמעט 5 חודשים שאני אמא לתינוקת מתוקה. רוב הזמן אני נהנת ומשתדלת להנות מזה, לאט לאט מתמודדת עם הקשיים שמגיעים עם זה.
אנחנו גרים באירופה. בעלי גדל כאן ומאז שהתחתנו אנחנו כאן, אין לי חברות עדיין, אז אני די לבד עם הבת שלי והמשפחה של בעלי. 
לפני שבוע התחלתי קורס כדי ללמוד את השפה המקומית, עשיתי קורס אחד במהלך ההריון ועכשיו ממשיכה וזה קצת ממלא את הזמן בעוד דברים שהם לא הבת שלי.
אנחנו עומדים לעבור לבית גדול יותר אז לא חסרים לי עיסוקים, אבל אני כל הזמן מסתובבת בתחושה שחסר לי משהו, הפסקתי לעבוד בתחילת ההריון (לא הפסקתי להקיא עד סוף חודש רביעי) ואני מרגישה שאני לא מוצאת את עצמי מבחינה מקצועית, כרגע אני מלמדת עברית במסגרת של שיעורים פרטניים, אני לא רוצה לחזור לבית ספר שעבדתי בו בתחילת ההריון כי סבלתי שם מאוד בלי קשר להריון.
אני מניחה שברגע שאדע יותר טוב את השפה המקומית יהיה לי יותר קל למצוא לעצמי תעסוקה.
 
סליחה שחפרתי...
לצפיה ב-'ברוכה הבאה '
ברוכה הבאה
12/02/2018 | 18:10
1
70
ומזל טוב - באיחור
 
נשמע לא פשוט. המעבר לאימהות לכשעצמו הוא מעבר מאתגר, ואם להוסיף על זה מגורים במדינה שאת לא שולטת בשפה שלה -לא קל....
 
בהרבה מדינות אפשר למצוא עבודה שתהיה רובה באנגלית - זה תלוי בתחום שלך
 
מאחלת לך שהקטע המקצועי יסתדר במהרה. אפשר גם לנסות להפוך להיות בעלת עסק עצמאי באופן קבוע.
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
12/02/2018 | 20:34
52
אני מורה במקצועי וכמות הבי"ס היהודיים אצלנו היא קטנה, עבדתי תקופה באחד מהם וזה הספיק כדי להבין שאני לא מתאימה לבי"ס הזה.
אני מתחילה לשקול ללמוד קונדיטוריה באופן מקצועי ולעבוד בזה מהבית. בשביל זה אני חייבת לדעת את השפה וזה מה שאני עושה כרגע.
לצפיה ב-'ראשית, מזל טוב,'
ראשית, מזל טוב,
12/02/2018 | 20:38
1
62
אכן צריך ללמוד להנות מהאמהות, ואני בטוחה שזה מספק ומעסיק.
אבל, רציתי להציע לך , לא רק להיות פונקציונלית, לימודים, חיפוש עבודה,
לא שאלה דברים לא חשובים, אבל הם יגיעו מעצם הצורך הקיומי.
למה שלא תחפשי גם דברים שהם חויה והם עבורך--כמו חוגים--
למשל ספורט, זו גם הזדמנות לשוחח ולהכיר את השפה, וגם להכיר חברה,
או חוג שחיה בשביל הקטנה, תכירי כך עוד אמהות.
אני מבינה את הקושי--אבל החכמה הא לאלהעצים אותו אלא לחפש דרך עוקפת קושי.
בהצלחה.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
12/02/2018 | 23:14
49
אני משתדלת לעשות גם את זה, נרשמתי לפילאטיס בשבילי
ואני בחיפושים אחרי חוג מתאים יחד עם הקטנה.
 
 
לצפיה ב-'ברוכה הבאה!'
ברוכה הבאה!
12/02/2018 | 23:46
2
64
נקרא שאת יודעת מה את רוצה ובכיוון נכון (לדעת מה לא רוצים זה המון וכבר נותן כיוון). אם את שואלת אותי : העבודה לא תברח ואם יש לך עיסוקים בבית החדש- תתתפני לזה.
(ואני כותבת לך את זה מתוך משרה מלאה וגידול ילדים שכבר יותר גדולים ושצריכים פחות אינטנסביות בטיפול- לשאר אין כמעט פנאי כמו שהייתי רוצה)
 
 
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
13/02/2018 | 16:58
1
45
לא תארתי לעצמי שהבית החדש יגזול ממני כל כך הרבה זמן.
ביליתי את כל הבוקר בחיפוש אחרי וילונות ומנורות...
לצפיה ב-'ברוכה הבאה'
ברוכה הבאה
14/02/2018 | 11:06
31
בית חדש יחד עם תינוקת דורש מלא זמן, הייתי מחכה עד אחרי המעבר לחיפוש אחר עבודה ו/או חוגים.
 
לצפיה ב-' איך היה השבוע שלי '
איך היה השבוע שלי
08/02/2018 | 22:55
25
24
לצפיה ב-' משהו קטן וטוב '
משהו קטן וטוב
08/02/2018 | 22:56
12
41
לצפיה ב-'התוספת החדשה למשפחתנו- טופי'
התוספת החדשה למשפחתנו- טופי
09/02/2018 | 07:44
10
127
חתלתולונת שחרחורת מתוקה בת חודשיים שאימצנו דרך הוטרינרית ממשפחה שהצילה אותה אך לא יכולה לגדל אותה לאורך זמן בגלל חבר אחר במשפחה...
שובבה ופעלתנית, כל הזמן קופצת ומשחקת ובעיקר מתוקה עד אין קץ וגורמת לנו לצחוק כל הזמן ולשכוח את הגעגועים למקסי שלנו החמוד שנעלם

התעודות של הילדים שסיימו מחצית ראשונה בחטיבת הביניים ובתיכון היו מצוינות, עם תעודות הצטיינות והרבה שבחים, ובעיקר משמחת העובדה שטוב להם במסגרות והם השתלבו מצוין.

סיימתי להדריך קורס של סמסטר למתמחים שלנו בנושא גריאטריה שלראשונה אני ניהלתי וריכזתי ואף לימדתי. עבודה קשה אך בסוף קיבלתי תגובות טובות על ההשקעה.

מתה על הפריחה בט״ו בשבט - הולכת לחפש שקדיות
לצפיה ב-'איזה כיף! שיהיה בשעה טובה '
איזה כיף! שיהיה בשעה טובה
09/02/2018 | 09:56
8
67
אני מחבבת את החתולים החדשים שלנו אבל עדיין מתגעגעת קשות ביותר לחתול המנוח, שהכניס אותם בכפתו הקטנה....עברו 3 חודשים ועדיין...
 
מעניין הגריאטריה -זו נראית לי רפואת העתיד עם העלייה בתוחלת החיים. זה על איך להתמודד עם האוכלוסיה המיוחדת הזו? או פשוט עם בעיות רפואיות שייחודיות לה?  ואם כבר אז יש לי שאלה - מה ההבדל בין גריאטריה וגרונטולוגיה? (תמיד תהיתי....). 
לצפיה ב-'אה - ומקווה לתמונה של טופי...'
אה - ומקווה לתמונה של טופי...
09/02/2018 | 09:57
6
20
לצפיה ב-'פחחח זו בדיוק תמונה של טופי'
פחחח זו בדיוק תמונה של טופי
10/02/2018 | 14:14
5
25
לצפיה ב-'שחורה עם עיניים ירוקות'
שחורה עם עיניים ירוקות
10/02/2018 | 14:31
4
13
לצפיה ב-'מנסה לצרף תמונות'
מנסה לצרף תמונות
10/02/2018 | 14:32
2
89
של טופי
לצפיה ב-'וזה מקסי שלנו האהוב שהלך בלי שוב ואנחנו עדין מתגעגעים אליו'
וזה מקסי שלנו האהוב שהלך בלי שוב ואנחנו עדין מתגעגעים אליו
10/02/2018 | 14:37
1
84
נכון שהוא יפיוף ?
לצפיה ב-'רואים הרבה אופי ופרווה '
רואים הרבה אופי ופרווה
10/02/2018 | 22:58
7
לצפיה ב-'תמונות מעולות - תודה!!'
תמונות מעולות - תודה!!
12/02/2018 | 02:57
28
היא נראית צעירה ותזזיתית , ואכן דומה שתי טיפות שפם לאייקון שלה בתפוז. מעולה שזכיתם להציל אותה
 
ומקסי זצ"ל נראה פרוותי וחמוד - חתול קלאסי להתכרבל איתו. הוא מזכיר את סמורז המנוח, אלא שלסמורז היתה פרווה עוד יותר ארוכה. אוף, קשה איתם - הם משאירים חלל עמוק לגעגועים כשהם נעלמים מחיינו
לצפיה ב-' מבינה אותך מאד'
מבינה אותך מאד
10/02/2018 | 14:46
51
גרונטולוגיה זה חקר הזקנה , אספקטים דמוגרפיים, חברתיים, ביולוגיים, תרבותיים ועוד של ההזדקנות.
גריאטריה עוסקת במחלות הקשורות בזקנה, זהו תחום ספציפי (התמחות ) ברפואה שעוסק במחלות ואספקטים רפואיים הקשורים בזקנה וכיצד לטפל בהן. הרבה מאד תחומים ברפואה שונים אצל קשישים, יש תחומים מסוימים שחשוב לשים עליהם דגש מיוחד, למשל ריבוי תרופות, נפילות, ירידה קוגניטיבית ועוד, תחומים אלו שכיחים יותר אצל זקנים.

מכיוון שאחוז ניכר מהמטופלים במרפאות כיום הם זקנים מעל גיל 65 (בחלק מה מרפאות כשליש מהמטופלים) חשוב לדעת את ההתייחסות והדגשים המיוחדים לזקנים. רוב המחקרים על תרופות ומחלות לא נעשו על קשישים מעל גיל 80... זה עוד תחום שתופס תאוצה היום עקב תוחלת החיים העולה.
כמובן שמחלקות פנימיות בבית החולים הפכו להיות מחלקות גריאטריות במהותן מכיוון ששם כמעט כל המאושפזים מעל גיל 65, ואחוז ניכר מעל גיל 80.
לצפיה ב-'תתחדשו'
תתחדשו
14/02/2018 | 08:00
2
לצפיה ב-'יומולדת מסיבה בכיתה וטיול מוצלח'
יומולדת מסיבה בכיתה וטיול מוצלח
11/02/2018 | 07:10
33
חגגתי עם האיש ביום כייף והיה מוצלח מאוד. מזמן לא היה לנו יום כזה כייפי שמחה שיזמתי ושהאיש זרם. 
בשישי היתה מסיבת יום המשפחה בכיתה והיה מקסים ומוצלח.
אתמול טיילנו עם חברים והיה ממש כייף, נסענו לראות פריחה באזורים הפחות עמוסים של מדינתנו והצלחנו לראות לא רק כלניות גם נוריות רקפות שקדיות ועוד.
לצפיה ב-'בכורתי ניגנה בקונצרט הנגנים המצטיינים של בית הספר'
בכורתי ניגנה בקונצרט הנגנים המצטיינים של בית הספר
09/02/2018 | 10:01
1
92
ישבה מאחור יחד עם עוד 6 בנים - היא הטרומבוניסטית-בת היחידה שם. והייתי גאה בה עד מאוד מאוד. הם הובילו את נעימת הנושא בחלק מהקטע שבו  ניגנו את המוסיקה של מלחמת הכוכבים.
 
ברוב היתר, הטרומבונים בד"כ עושים יותר קולות ליווי (אומפה אומפה שכאלה) - זה לא תמיד הכלי הכי בולט בעולם...
 
זהו בערך בדברים הטובים..... חוצמזה הבורסה מתרסקת פה מה שגורם להרגשת פניקה קלה [כי כל הפנסיה שלי מושקעת בה....כמו כולם פה].  וטראמפ רוצה מצעד צבאי בוושינגטון 
לצפיה ב-'כל הכבוד לבכורה!'
כל הכבוד לבכורה!
10/02/2018 | 14:22
57
הבנתי שהבורסה עלתה כבר אז אפשר לנשום לרווחה.

מצעד צבאי?.... אוי ווי
לצפיה ב-'היה מוש כמו שאומרות הילדות...'
היה מוש כמו שאומרות הילדות...
10/02/2018 | 21:17
6
96
הבכורה בת 9 וקצת  הופיעה בכנס כשרונות צעירים בשירה והייתה מהממת. היא הייתה הכי צעירה שם ולדעתנו הכי טובה...(משוחדים לחלוטין!) גם כל הקהל הריע רק לה אז...
הקטנה הפציעה עם תעודת כיתה אלף ראשונה ומקסימה שגרמה להתרגשות רבה. אני פרסמתי מאמר שזכה לשבחים ונבחר להיכלל בכמה מגזינים.  מה שגרם לי לגבוה בכמה סנטימטרים.
והיום הלכנו לחפש כלניותומצאנו המון אז עשינו פיקניק משפחתי קטן רק שלנו. אוהבת את הטיולים האינטימיים האלה של רק ארבעתנו בלי להתחשב עם אפאחד אחר בדרך. 
שרק ימשיך ככה!
לצפיה ב-'בהחלט הרבה דברים יפים ומרגשים '
בהחלט הרבה דברים יפים ומרגשים
10/02/2018 | 23:02
2
70
שכל אחד מהם יכול היה יכול הכנס לקטגוריה משהו גדול וטוב .
 
ומפתיע שהצלחתם לראות כלניות ולהשאר עם טיול אינטימי..... ((ההמון הצפוי בדרום אדום השאיר אותנו בבית, אז הלכנו לחפש נרקיסים בליד הבית של אמא שלי. מצאנו אותם כבר אחרי פריחה.....)
לצפיה ב-'השטח שהיינו בו היה כל כך גדול'
השטח שהיינו בו היה כל כך גדול
11/02/2018 | 15:51
57
ומוצף כלניות שכל אחד יכל למצוא לעצמו מספיק פינות אינטימיות. גם אני הופתעתי לטובה. 
לצפיה ב-'לא חייבים לטייל בדרום בשביל פריחה'
לא חייבים לטייל בדרום בשביל פריחה
14/02/2018 | 09:36
26
כמו שכתבתי גם אנחנו נסענו לראות פריחה בשבת.
נכון, מרבדים גדולים ואדומים לא ראינו אבל פריחה מגוונת ראינו, עם מעט טיול רגיל וכייף גדול. 
בלי העומס בדרך בתנועה ובלי עומס במקום הבילוי עצמו.
 
לצפיה ב-'מה זה "מוש"? '
מה זה "מוש"?
12/02/2018 | 03:56
2
65
אני מניחה שזו מילת סלנג חדשה שאני לא מכירה....
 
"כבוד" על המאמר! מעולה! מורידה את הכובע לכבודך. זה לא טריביאלי בכלל
לצפיה ב-'מושלם'
מושלם
12/02/2018 | 14:45
1
8
לצפיה ב-' - למדתי משהו'
- למדתי משהו
12/02/2018 | 18:30
4
לצפיה ב-'בריאות בריאות בריאות'
בריאות בריאות בריאות
11/02/2018 | 07:12
2
85
הילד שוב היה חולה, סיוט מה שקורה בכיתה שלו, כולם חולים כל הזמן וכנראה חוזרים לבית הספר מוקדם מהנדרש, כבר היה חולה פעמיים החודש.\
קרובת משפחה שגוססת במדינה אחרת וכנראה שלא אספיק לראות אותה. היה לנו נתק של כמה שנים בקשר ולכן גם לא ממש בקשר עכשיו. אתמול סופסוף הצלחתי לדבר איתה, כנראה שזו היתה שיחתנו האחרונה.
 
לצפיה ב-'מציעה לבקש מהמורה להזכיר שלא לשלוח ילדים חולים'
מציעה לבקש מהמורה להזכיר שלא לשלוח ילדים חולים
12/02/2018 | 19:59
1
58
אמנם מי שעושה זאת, לא אכפת לו מילדים שלו (וכנראה גם לא מאוד מהילד שלו)
אבל אולי נו- נו- נו מהמורה (מישהו שם לב ששלחתם את הילד חולה ) ימנע הגעה של חולים
 
ולגבי החולה המשפחתית, היום בעידן הוואטס אפ מאוד קל לנהל שיחות וידאו. אני לא יודעת אם זה יועיל גם לראות אותה חולה אבל לפעמים לראות פנים יכול לשמח.
וחיבוק.
לצפיה ב-'המורה שלחה הנחיה לשלוח ילדים לכיתה רק עם אישור רפואי'
המורה שלחה הנחיה לשלוח ילדים לכיתה רק עם אישור רפואי
14/02/2018 | 10:47
35
שזה סוג של בקשה לא לשלוח ילדים חולים לכיתה.
מנסיוני למרות ששלחתי ילד בריא לחלוטין לא היינו אצל הרופא פשוט קיבלנו אישור בקופת חולים מהמזכירות אז גם אם הורים כן הקשיבו למורה ופעלו לפי הנחיות שלה לא ממש צריך שמישהו יבדוק אותך כדי לקבל האישור.
לגבי החולה המשפחתית, אלו ימיה האחרונים, כבר אי אפשר לדבר איתה יותר. בקשר עם משפחתה ומתעדכנת.
לצפיה ב-'דיכאון אחרי לידה וocd'
דיכאון אחרי לידה וocd
05/02/2018 | 22:40
1
141
היי, 
רק משתפת - יש לי ocd כך שתמיד פחדתי מדיכאון אחרי לידה..  כל הזמן הייתי לחוצה מזה. כעת אני אחרי לידה, כל היום בוכה, המצב מדרדר מיום ליום, הכדורים לא משפיעים, אין לי חשק לכלום, לא רוצה לחיות. לא יודעת אם יש תקנה..  עד שעבדתי על הocd,  כעת אני סובלת מדיכאון שזה יותר קשה, אני צריכה להכריח את עצמי לקום מהמיטה, כל היום חרדות וחוסר תאבון, בעלי כבר מיואש ממני..  מה לעשות.?  
לצפיה ב-' טוב שפרקת....'
טוב שפרקת....
07/02/2018 | 18:08
99
אני לא אשת מקצוע בתחום -אבל כמה מחשבות
 
1) יש רק סוג אחד של כדורים? (אין לי מושג). לדעתי כדאי לך להתייעץ שוב עם הרופא/ה שרשמ/ה לך את התרופה הזו כדי לנסות למצוא פתרון חלופי שאולי יעבוד טוב יותר. תקבעי לך תור למעקב בהקדם....  דכאון זו מחלה ומחלה מסוכנת. אל תזלזלי בעצמך.... תדאגי לעצמך מעקב רפואי.
 
2) התקופה שאחרי לידה, בעיקר הראשונה שלי, זכורה לי כתקופה המיואשת בחיי. לא יודעת אם היה לי דכאון אחרי לידה. מה שאני כן יודעת זה שלשהות ימים שלמים בבית עם יצור קטן ובכייני שצריך להחליף לו חיתול מלא צואה כל שעה ו- בתור בונוס - גם נושך/מכאיב לך בפטמות מדי פעם היה הסיוט בהתגלמותו. מה שהופך את זה גרוע עוד יותר זה שאי אפשר לישון בלילה. זוועה.
 
אם את יכולה לארגן לעצמך קצת עזרה כדי שתוכלי לישון מדי פעם, להתקלח מדי פעם, לנשום מדי פעם - אז אני ממליצה על זה מאוד מאוד. זה עולה כסף אבל שווה זהב... [או שאפשר "בחינם" מבני/בנות משפחה. אלא שאין באמת בחינם - זה מגיע קומפלט בד"כ עם "עצות" "הוראות" וכו']
 
3) אם בעלך מיואש ממך, אני ממליצה שייקח לו יום "חופש" בבית ויטפל בתינוק/ת החדש/ה באופן בלעדי במשך יממה אחת. נראה לי שהוא יבין אותך יותר טוב אחרי יום כזה.
 
מאחלת רק טוב ושולחת לך עידוד.....
לצפיה ב-'התאבדותו של בועז ארד '
התאבדותו של בועז ארד
03/02/2018 | 15:20
6
185
 
מתלבטת ביני לביני. מצד אחד אולי סתם שפכו את דמו ולא היה ביסוס לטענות.
 
מצד שני אם זה המצב - אז הוא היה יכול להיאבק על חפותו. 
 
ואם זה נכון, אז איך הסיפור הזה לא עלה עד היום? הוא עבר לגור עם תלמידה בת 16 וגר איתה ארבע שנים וההורים שלה לא אמרו כלום / לא התלוננו במשטרה / לא עשו בלגן בתקשורת?  ובית הספר לא אמר כלום?
 
מצד (רביעי? הפסקתי לספור) זכות הציבור לדעת וחופש העיתונות
 
ולא הבנתי איך את ההערכה אם הוא אובדני או לא ערכה המשטרה (זה לא השירות הפסיכולוגי שצריך לעשות את זה)
 
מתקשה להחליט מה דעתי.
לצפיה ב-'כשנחשפתי לראשונה לסיפור '
כשנחשפתי לראשונה לסיפור
03/02/2018 | 22:07
4
153
חשבתי בסגנון  "על ראש הגנב בוער הכובע" .
אם זה לא היה נכון הוא לא היה מתאבד.....
צריך לחשוף - וזכות הציבור לדעת כדי שמקרים כאלו לא יקרו שוב.....
 
בכתבה בפנים יש עדות (?) על תלמידה שבאה כדי שיצייר אותה ומשם העניינים התגלגלו.... נוראי בעיני.
 
לגבי מה שציינת עם בת ה 16 שגרה איתו -בית הספר היה צריך לטפל.....
אולי ידי ההורים היו כבולות לגבי ביתם (תפגעו בי - טוב לא ייצא מזה)
לצפיה ב-'גם לי זה נשמע נוראי. מצד שני אמא שלי אומרת, ואני נוטה'
גם לי זה נשמע נוראי. מצד שני אמא שלי אומרת, ואני נוטה
04/02/2018 | 02:18
3
166
להסכים איתה, שגם אם זה נכון אז "אין על כזה דבר עונש מוות" שהרי לא מדובר באונס/לא בהסכמה.
 
הבן אדם החליט להטיל על עצמו עונש מוות כהתרסה - זכותו, אבל לדעתי אי אפשר להאשים את העיתונאי/ם שחשפו את הסיפור בכלום בהנחה שעמדו בכללי העיתונאות הבסיסיים של לוודא את אמיתות הסיפור
 
 
לצפיה ב-'אבל מה עניין עונש מוות?'
אבל מה עניין עונש מוות?
04/02/2018 | 11:48
2
114
הוא הרג את עצמו, לא הרגו אותו. 
לצפיה ב-'כן, נכון. הוא השית על עצמו עונש מוות.'
כן, נכון. הוא השית על עצמו עונש מוות.
05/02/2018 | 01:08
1
96
וזו בחירה שלו. 
 
בעיניה של אמא שלי פרסום הסיפור = הלבנת פניו בציבור = כמו שפיכת דמים.
 
אבל אני לא מסכימה איתה [אנחנו חלוקות לא מעט בסוגיות בתחום. בעיני היא יותר מדי בעד הצד של הגברים בהרבה דברים]
לצפיה ב-'גם הוא לא השית על עצמו עונש מוות.'
גם הוא לא השית על עצמו עונש מוות.
05/02/2018 | 08:46
106
עונש הוא על עבירות שבוצעו, והוא התאבד בגלל הפרסום, לא בגלל העבירות שלא השתנו עם הפרסום. ואולי בזכות הפרסום הגיעו התלונות החדשות שכתבו עליהן היום על דברים שקורים היום בבית הספר.
לא הלבינו את פניו - תיארו את מעשיו, ואם הפחד מחשיפה ירתיע את המורה הבא - זה דבר טוב, לא רע. מעשים כאלה צריך לחשוף ולא להסתיר - כדי אולי לחסוך משהו כזה מקורבנות פוטנציאליים עתידיים או נוכחיים. חבל שהמשטרה לא השכילה להגן עליו מפני עצמו, כי אולי עוד שבוע לא היה נסער כל כך ולא היה מקבל החלטה כזאת - אבל עונש מוות לא היה פה.

לצפיה ב-'לפי הכתבות בעיתונות המעשים של המורה הנ"ל הם סוג של '
לפי הכתבות בעיתונות המעשים של המורה הנ"ל הם סוג של
06/02/2018 | 20:48
107
קצה קרחון להתנהלות בבית הספר.
 
 
(אני עדיין לא מאמינה שלא ידעו על מעשיו למרות מה שאמר המנהל..... הנוער מדבר....)
לצפיה ב-' איך היה השבוע שלי '
איך היה השבוע שלי
02/02/2018 | 00:12
10
21
שבוע שהתחיל בגשם ונגמר בשמש.
ואיך אצלכן?
לצפיה ב-' משהו קטן וטוב '
משהו קטן וטוב
02/02/2018 | 00:13
1
43
לצפיה ב-'יומולדת'
יומולדת
02/02/2018 | 19:15
70
בערב חגגתי עם החברות באימון כדורשת
לצפיה ב-'הייתי השבוע תורנית בנשק וסע '
הייתי השבוע תורנית בנשק וסע
02/02/2018 | 19:20
7
136
זה פרוייקט מצויין ואני לא מצליחה להבין ולקבל את כל האנשים שמתחמקים מהתורנות הזאת.
 אני עוד יותר  על האנשים שלא מבינים שאי אפשר לחנות באזור הזה. היתה אחת כזאת שחנתה בעשרה לשמונה. איחלתי לה דו"ח- אבל ריחמתי על המשטרה לבוא לקריאה כזאת.
הלכתי למנהלת להתלונן.
חוץ מזה היתה לי יומולדת . 
והיום תעודות (טובות)
והשאר שגרה ברוכה.
לצפיה ב-'לא הבנתי את פשר התורנות - אפשר הסבר?'
לא הבנתי את פשר התורנות - אפשר הסבר?
03/02/2018 | 15:16
6
97
אצלנו נשק וסע זה מקום שמותר לעמוד בו 5 דקות כדי להוריד אנשים ליד תחנת מטרו.
 
אז איפה הורדת את האנשים?  ו - יותר חשוב - מה עשית עם עצמם/הרכב אחרי שהורדת אותם? וכמה כל זמן יש לך תורנות?
לצפיה ב-'התורנות היא של ההורים פעם לכל ילד שבבית הספר '
התורנות היא של ההורים פעם לכל ילד שבבית הספר
03/02/2018 | 21:59
5
120
(לנו השנה יש שני ילדים בבית הספר והיינו בתורנות פעמיים)
משבע וחצי עומדים על המדרכה ובקטע המסומן עוצרות מכוניות,
התורן פותח את הדלת של המכונית, עוזר לילדים לצאת, לוקח את התיקים מאיפה שהם מונחים סוגר את הדלת של המכונית נותן לילדים את התיקים והמכונית נוסעת.
מרגיזים הם ההורים שמדוממים מנוע ויוצאים מהמכונית להוציא את הילדים. זה פשוט מעכב את כולם.
והכי מרגיזים (ועוברים על החוק) הם אלו שמוצאים את הילדים ומלווים את הילדים עד השער (7 מ'). כי הם ממש מפריעים.
 
מאוד נעים לקבל חיוך של תודה מההורים שזוכים לשירות. נעים לדעת שקיצרת את הזמן בפקק להורים אחרים. 
 
לצפיה ב-'מעניין - נשמע מעולה'
מעניין - נשמע מעולה
04/02/2018 | 02:15
2
110
יש לנו את זה בקייטנות לפעמים, כשמבקשים מההורים לא לצאת מהאוטו אלא להסתדר בשורה והמורות/מדריכים וכו' עוזרים לילדים לצאת מהרכב. זה היה יותר נפוץ כשהיו לנו ילדים קטנים [ואז המדריכה גם משחררת אותם מהחגורה של כיסא הבטיחות]
 
מיהם ההורים המפגרים שמדוממים ויוצאים בעצמם? כאילו דההה? כל הרעיון הוא לחסוך זמן, לא? לא הבנתי את הקטע [כלומר - זה לא שזה יותר נוח להם - זה גם יותר טירחה עבורם].  יש לך קוים סטטיסטיים לדמותם? [יותר נשים? יותר גברים? רמה סוציואקונומית? רמה סוציומטית?]
לצפיה ב-'נשק וסע'
נשק וסע
06/02/2018 | 12:56
1
96
מנסיוני בתורנויות האלו, דווקא הגברים יותר מתקשים להיפרד מהילדים, או שיש להם יותר צורך בשליטה וניהול התהליך בעצמם... אבל כמובן לא רק הם...
בישראל נפוצה מדי התופעה של "אני עושה מה שבא לי ולא אכפת לי מאחרים" ולכן אנשים יעצרו בשטח המסומן הקרוב לבית הספר ולא יטרחו להתקדם ולמצוא חניה לגיטימית, ועם זאת, יצאו מהרכב ללוות את הילד / לשים עליו את התיק / לתת חיבוק ונשיקה / להחליף עוד כמה מילים , פשוט כי זה מה שהם רוצים לעשות... הבן שלי קורא להם "אנשי רק אנחנו בעולם...."
מן הסתם, אלו גם האנשים שמתעלמים מהתורנות שלהם ולא טורחים להתייצב... וכך רעיון טוב שאמור להסדיר את הגעת הילדים לבית הספר בבטחה, במהירות ובנוחות יורד לטמיון.
זה לא שונה בהרבה מהתנהלות החברה שלנו בעניינים אחרים, סתם עוד דוגמא מייצגת ומרגיזה..
לצפיה ב-'אנחנו כנראה לא באותו בית ספר אבל תיארת באופן מדויק את '
אנחנו כנראה לא באותו בית ספר אבל תיארת באופן מדויק את
06/02/2018 | 20:46
83
עברייני החניה בנשק וסע.
והמרגיז שזה צפצוף יום יומי על האחרים.
 
 
 
לצפיה ב-'אני מכירה את חבק וסע מהבית ספר של האחיינית'
אני מכירה את חבק וסע מהבית ספר של האחיינית
08/02/2018 | 00:43
62
אחי הופתע שאצלנו (ארה"ב, בית ספר יסודי), יש שני מסלולים מעגליים, אחד לאוטובוסים שם יש שתי מורות שבודקות ומכוונות ילדים, ושני למכוניות פרטיות שבקצה יש שתי מורות שמסמנות מתי מותר להמשיך לנסוע (שלא יעברו הולכי רגל או אם האוטובוסים יוצאים מהמסלול שלהם). כל פעם עוצרות 3 מכוניות, חובה שהילד יהיה מסוגל לצאת בעצמו ולסגור את הדלת בעצמו (גיל 5 עד 9), וחייב שהיציאה תהייה מהצד של המדרכה. אם אחד הדברים האלה לא מתקיים, אומרים להורה שהוא צריך לחנות בצד וללכת עם הילד. לא יעלה על הדעת שמישהו ידומם מנוע. אם הורה יוצא לעזור לילד הוא מקבל נזיפה. לא יודעת אם יש שלב אחרי הנזיפה, אבל לא נראה לי שמישהו כאן לא יקשיב לנזיפה מהבית ספר - בדגש על זה  שמי שמנהל את ההצגה זה מורים מהבית ספר ולא הורים תורנים שלא יכולים לנזוף אחד בשני או לזהות בעיה מתמשכת
לצפיה ב-'אני מה-זה שואגת על אלה שעומדים ויוצאים מהרכב'
אני מה-זה שואגת על אלה שעומדים ויוצאים מהרכב
10/02/2018 | 12:05
9
לצפיה ב-'יחסי אנוש במשרד'
יחסי אנוש במשרד
01/02/2018 | 20:57
5
210
אנחנו צוות של 5 + ראש צוות. העבודה דורשת הרבה שיתוף פעולה.
יש אדם אחד בצוות שאני פחות מחבבת. זה לא שהוא לא נחמד, אבל הוא פשוט חפרן, ובנאדם שמתקבע על זוטות, לא יודע להפריד עיקר מתפל, דברים כאלו. ובנוסף הוא מעשן כבד מאד. ומריח ככה. עד לאחרונה הוא ישב בחדר הצמוד אבל עכשיו הוא עבר לשבת לידי. הוא נורא רוצה להתחבר איתנו, אבל הוא לא מפסיק לחפור על כל נושא שבעולם. הוא יכול לדבר על משהו פעוט בעבודה (שכל אחד מאיתנו היה מחליט ב5 דקות ועובר הלאה..) במשך 3 ימים, שעות על גבי שעות. כנל גם על נושאים לא של עבודה. ועכשיו הוא גם הולך איתנו לארוחות צהריים (ושם זה פשוט חפירה אינסופית)
אני מוצאת את עצמי יושבת עם אוזניות רוב היום. רעש ודיבורים מחרפנים אותי, אני לא מצליחה לעבוד ככה. ואני גם לא אוהבת להיות עם אוזניות כל הזמן. אני מתלבטת מה לעשות. ללכת לראש הצוות? זה מרגיש לי לא לעניין ללכת להתלונן עליו??  מצד שני העבודה שלי נפגעת, וממש לא כיף לי בחדר שלי יותר.  מה כדאי לעשות?
לצפיה ב-'אומרים לו את האמת: שהדיבורים שלו מפריעים '
אומרים לו את האמת: שהדיבורים שלו מפריעים
02/02/2018 | 00:07
2
127
לך בעבודה. את אוהבת להקשיב לו אבל זה מוציא אותך מהריכוז והשטף של העבודה ואת לא מספיקה את כל מה שתכננת לבצע במשך היום...... 
ושניסית קצת להסתתר מתחת לאוזניות וזה לא עשה את העבודה ולכן את מבקשת שישתף אותך קצת פחות במשך היום.
 
אם הנ"ל לא יעבוד, לעשות את עצמך עסוקה ולשאול אאהה מה אמרת, קצת חלמתי. זה מדכא שיחה.
 
לגבי ארוחות הצהריים, אין לי הצעה... אולי להפוך לצמחונית? לשנות את השעה? (חושבת מתוך מה שקורה אצלנו כשמנסים להמנע מלשבת עם מישהו בארוחת הצהריים)
 
לצפיה ב-'אבל הרוב זה בנושאי עבודה'
אבל הרוב זה בנושאי עבודה
02/02/2018 | 07:06
1
129
כלומר הוא מבקש להתייעץ, זה קצת קשה להגיד לא. אנחנו נוטים כן לעזור אחד לשני.
פשוט אצלו זה בלתי נגמר. מה להגיד לו אני לא יכולה לעזור עכשיו?
לצפיה ב-'את יכולה להגיד לו, נניח, "יש לי רק 5 דקות, אז בוא נעשה'
את יכולה להגיד לו, נניח, "יש לי רק 5 דקות, אז בוא נעשה
02/02/2018 | 09:31
126
את זה זריז", ואחרי 5 דקות להגיד "סליחה, אני חייבת לחזור למה שאני עובדת עליו".
 
זה מזכיר לי שכשהתחלתי לצאת עם בעלי, הוא תמיד היה מתקשר ואומר "יש לי רק 5 דקות לדבר" ...
לצפיה ב-'הייתי מוצאת דרך דיסקרטית לעבור חדר'
הייתי מוצאת דרך דיסקרטית לעבור חדר
03/02/2018 | 15:14
134
הייתי קובעת פגישה עם ראש הצוות, ומנהלת אותה בצורה "בונה". כלומר - לא הייתי באה בגישה של "להתלונן" עליו, אלא בגישה של: "איך אנחנו יכולים לעבוד ביחד כדי לשפר מחדש את התפוקה שלי.
 
נדמה לי שהייתי שוטחת 2 טיעונים
 
1. הריח הכבד של העישון שמפריע לך להתרכז + אולי גם מהווה סיכון בריאותי עבורך (יש מצב להסביר לרופא משפחה שקשה לך לנשום לידו? ובכלל יש מחקרים על נזקים של "עישון פסיבי" נכון?)
 
2. הברברת שלו שפוגעת ביכולת שלך להתרכז
 
נדמה לי שהייתי מתרכזת במטרה של למצוא דרך להוציא אותך משם - זה מה שהכי חשוב. מי יושב במקום שהיה קודם שלו בחדר הסמוך?
לצפיה ב-'לבקש לעבור חדר או פשוט ללמוד להתעלם'
לבקש לעבור חדר או פשוט ללמוד להתעלם
12/02/2018 | 06:13
28
אני חושבת שלהעיר עליו לממונים במיוחד אם הוא מדבר על דברים שקשורים לעבודה- לא לעניין ויציג אותך אולי אפילו בצורה שלילית.
 
יש לי שכן כזה שכמעט תמיד חופר לי על כל שטות אפשרית וכמובן בדיוק כשאין לי זמן או הילדה בהיסטריה. מזל שהמעלית מגיעה מהר לקומה שלי
לצפיה ב-'איך גורמים לשינוי'
איך גורמים לשינוי
29/01/2018 | 18:35
15
193
אני מסתכלת על תהלוכות הנשים מאז בחירת טראמפ כנשיא, מסתכלת על הפעילות והמוחצנות החברתית של קשריי בפייסבוק, מסתכלת על הפגנות בישראל. האם אתן משתתפות בתהליכים חברתיים כאלה? אתן רואות בזה משהו שאפשר למצוא לו זמן כשיש משפחה, או כאקט חינוכי שצריך לקחת אליו ילדים שילמדו על ערכי הדמוקרטיה ועל חשיבות ניצול חופש הדיבור שלך? והכי מסקרן, הדבר שהכי קשה לי להחליט עליו - מאמינות שבאמת יש לפעילויות המבוססות על אמירה פומבית יכולת ליצור שינוי מול המצב הנוכחי (ישראל, ארה"ב או כל מקום אחר שבו אתן חיות או עוקבות מקרוב ביותר)?
לצפיה ב-'אני חושבת שלפעמים הפגנות הן רק כדי לראות ולהראות '
אני חושבת שלפעמים הפגנות הן רק כדי לראות ולהראות
29/01/2018 | 20:25
78
ההפגנות מול בית היועמ"ש כדוגמא. חוץ מלהפריע למנוחת השכנים לא מקדמות כלום. ההפגנה מול בית הכנסת בו הוא מתפלל- חוצפה (בעיני)
 
כאקט חינוכי- תלוי בגיל.
לפעמים קומץ יכול לדרדר הפגנה לאלימות (מילולית) לא הייתי רוצה לחשוף את הצעיר שלי לזה. 
 
לצפיה ב-'אוהבת מאוד את מטבע הלשון'
אוהבת מאוד את מטבע הלשון
30/01/2018 | 14:57
75
שהטביע הטיס הראשון לחלל "צעד קטן לאדם צעד גדול לאנושות"
מציעהלך לראות את הסרט סופרזיסטיות, נראה לי עונה לשאלתך,
ואגיד כך, כל הכבוד למי שיש לו כח ואמונה ביציאה בפומביות,
לי אישית זה לא מתאים--לא יכולה. 
אבל מאמינה שבדרכי עשיתי הרבה תזוזות--דרך החינוך.
בכיתות בהן הייתי במשך הרבה שנים --אפילו ניכר.
לצפיה ב-'בנוגע ליכולת לשנות - '
בנוגע ליכולת לשנות -
30/01/2018 | 18:58
7
68
בישראל מחאת האוהלים והמחאה לשחרור גלעד שליט (הצעדות וההפגנות והקמת
אוהלים מול הכנסת וכו) כן הצליחו להביא לשינוי (קחי לדוגמא את הבחור האתיופי
שבשבי חמאס ורוב הציבור, כולל אני, אפילו לא יודע את שמו) .
לצפיה ב-'מאמינה שאפשר לשנות דרך מחאות '
מאמינה שאפשר לשנות דרך מחאות
30/01/2018 | 20:10
6
71
במחאה החברתית לקחתי את שתי בנותיי להפגנה שאורגנהה - אחת הייתה בעגלה לשנייה הסברתי כמיטב יכולתי שצריך לפעמים לצאת לרחוב כדי לשנות דברים. לא בטוח שדברים השתנו כל כך לפחות ניסינו...
לצפיה ב-'באמת?!'
באמת?!
31/01/2018 | 08:37
5
63
המחאה החברתית שינתה משהו? מה שינתה?
מלבד שני אנשים שדאגו לעצמם והפכו להיות חברי כנסת--סתיו שפיר ושמולי,
והשאירו את היוזמת והפעילה מאחוריהם.
על איזה שינוי נוסף את יודעת  ואנחנו לא?
לצפיה ב-'קודם כל הוקמה ועדה '
קודם כל הוקמה ועדה
31/01/2018 | 08:46
56
ועדת טרכטנברג וחוקק חוק חינוך חינם בגני עירייה ויושמו עוד המלצות
(בתחום המיסים, הדיור וכו) .
המחאה הזו הייתה באמת גדולה וכללה את כל קצוות הקשת הפוליטית
(להבדיל מהפגנות של מפגינים רק מהצד הפוליטי הנגדי) ולדעתי זה מה שגרם
בסופו של דבר להקמת הועדה ולשינוי (שאפשר להתווכח אם הוא טוב או לא אבל
היה שינוי בעקבות המחאה) .
לצפיה ב-'חינוך ציבורי חינם מגיל שלוש'
חינוך ציבורי חינם מגיל שלוש
31/01/2018 | 12:06
3
68
הקצאת דירות לזכאים בפרוייקטים חדשים
בית הספר של החופש (ומפסח הקרוב - לא רק החופש הגדול)
ככה, בשלוף. לחפש עוד?
לצפיה ב-'עונה לשתיכן,'
עונה לשתיכן,
01/02/2018 | 01:27
2
55
הדברים שאתן מציינות הן מעט מאוד לעומת המאמץ הגדול 
הזמן הארוך וכמות הקהל שהיתה בהפגנה.
מה גם שכל הדברים האלה היו כבר בדיונים והיו לקראת עשיה,
לא היו שום חידושים.
הדיור לא הוזל, מחיר השכרת דירות רק גדל, הדירה למשתכן יש בה המון באגים,
הרבה כתוב על הניר ולא הרבה באמת השתנה במהות.
 
אני אומרת את הדברים--לא כי אני מזלזלת בצורך לשינוי,
וגם למעט הצעדים שנעשו יש ערך--אבל ואבל גדול,
ההשגים הם לא פרופורציונליים לעשיה,
וכל מי שהצית את המחאה בסופו של יום רק דאג לעצמו,
ובכך יש חוסר כנות שאלה שבאו למחאה מכאב אמיתי השקיעו
ונשארו מאחור. 
לצפיה ב-'כנראה שלא ניתן לשנות את דעתך'
כנראה שלא ניתן לשנות את דעתך
01/02/2018 | 08:43
1
55
אבל שאלת "המחאה החברתית שינתה משהו? מה שינתה?" והראינו לך שהיא שינתה. למרות שטעית, את ממשיכה לטעון ש"לא השתנה במהות". אולי לא כל מה שנלחמו עליו הושג, אולי יש באגים, אבל השינוי די גדול. יש הורים שהשינויים בחינוך עשו מהפכה בחיים שלהם. יש אנשים שלא היו קונים דירה בלי מחיר למשתכן, למרות הבאגים. וזה לא היה קורה בלי המחאה. את רוצה לראות את חצי הכוס הריקה? בחירה שלך.
לצפיה ב-'תראי, לומר'
תראי, לומר
01/02/2018 | 09:37
45
שהיא שינתה ועשתה חיים חדשים לאנשים--זה יומרני,
למרות שבדיון מותר לנסות להביא טיעונים, ולא להוכיח אותי--אני טעיתי, 
ואני לא ניתנת לשכנוע--להזכירך, לא אני הייתי הנושא--
כמה משפחות נכנסו לדירות--בדירה למשתכן? יש לך מידע--מספר?
איך כל ההזדמנויות להשתתף בפרויקט הזה--היו לו המון תנאים--
ואף דירה לא היתה באיזור שבו גרו המשפחות.(לגמרי במקרה מכירה שתי משפחות, ולגמרי במקרה שתי בנותי נפלטו מהזכאות הזו--
ואינן זקוקות לו פחות מאחרים)
אז בהחלט--משהו--קמצוץ נעשה--גם לא כתבתי שלא,
מה שכתבתי, היה ממש בהיר--ההשג לעומת ההשקעה של הזמן והכח וכמות המשתתפים--לעומת התוצאות, שהועדה בעצם הוציאה מהכח אל הפועל --תכניות
קיימות שדובר בהן קודם--זה מעט.
הנולט היחידי הוא ששנים מהפעילים הפכו לחברי כנסת--דאגו לעצמם,
ולא רואה שהם עושים יותר מאחרים לחברה.
 
לצפיה ב-'בעיני השינוי מתחיל "ממני" גם אם הסיכוי שיצליח לשנות עובדות'
בעיני השינוי מתחיל "ממני" גם אם הסיכוי שיצליח לשנות עובדות
30/01/2018 | 22:58
69
בעולם החיצוני הוא אפסי או לא קיים.
 
כך למשל, חשוב לי מאוד למחזר ולנסות לבחור אריזות ובחירות שמפחיתות את כמות האשפה ואני מחנכת ככה בחירוף נפש את בנותי. למרות שסה"כ מה ההשפעה של משק בית אחד? אפסית... ובכל זאת - זה קרוב ללבי. זו אולי לא בדיוק מטרה "חברתית" אבל קרובה. 
 
כשהייתי עם תינוקת בת 3 חודשים (אמצעיתי), הלכתי פעם להפגנה בעד חופש בחירה בלידה ונגד השימוש אוף לייבל בתרופה "ציטוטק" שגורמת למוות של נשים או לאובדן הרחם שלהן רק כי היא תרופה זולה יותר.  בת ה-3 חודשים כמובן באה איתי כדי להשתתף... רוצה לומר: מתחילים מגיל צעיר
 
לצערי אני בתפקיד מאוד תובעני כרגע ופחות יוצא לי ללכת לכאלה דברים. אבל אני בהחלט רואה בהם שיעור חינוכי חשוב, שגורם *לי* להרגיש יותר טוב גם אם לא משנה את העובדות בשטח
 
מה שכן - באופן אישי לא הייתי מעלה כזה דבר לפייסבוק (טוב, זה לא פייר לומר, אני לא מעלה כלום לפייסבוק) - פשוט כי אני לא מרגישה צורך לשתף בזה עשרות אנשים שלא ראיתי מהיום שבו נגמר התיכון....
לצפיה ב-'התשובות מחדדות את דעתי - הבדל בין הפגנה למען והפגנה נגד'
התשובות מחדדות את דעתי - הבדל בין הפגנה למען והפגנה נגד
31/01/2018 | 17:29
3
62
הפגנה שיש בה מטרה מוגדרת שפועלים למענה - שחרור גלעד שליט, הוזלת דיור, משהו קונקרטי, אני מבינה איך יש בה כח וגם מרגישה הזדהות איתה.
 
ההפגנות שמסביבי הן בעיקר הפגנות נשים או הפגנות אנטי-טראמפ. דומה לכל העיסוק האובססיבי בלצחוק על משפחת נתניהו בישראל. אני נעצבת מזה. בייחוד כשמדובר בזכויות נשים שזה נושא שמאוד חשוב לי - אני מרגישה שכלל ההפגנות עם השלטים שמתמקדים בהעברת ביקורת על טראמפ עושות יותר נזק מתועלת. אני מרגישה כאילו זה משכנע את המשוכנעים ומקומם את הצד הנגדי שמרגיש שצוחקים עליו באופן אישי. 
 
האמת שההפגנות של צדק חברתי שהביאו את הועדה ואת השינויים בדיור, גנים, חופשות, אכן משמשת דוגמא נגדית למה שאני מרגישה בנוגע להפגנות כאלה של "אנחנו כועסים".
לצפיה ב-'הפגנות ה"נשים" הרי אינן הפגנות למען נשים'
הפגנות ה"נשים" הרי אינן הפגנות למען נשים
01/02/2018 | 00:47
73
מדובר בהפגנות נגד טראמפ שארגנו ארגונים שונים שמומנו ע"י ג'ורג' סורוס הליברל וארגונים שתמכו בקלינטון. 
ההפגנה הזו היא לא בעד נשים, היא נגד נשים שתומכות בטראמפ או שנגד הפלות. במקום להכריז על עצמם מי שהם - ארגון רדיקלי שמאלני, הם מנסים ליצור מצג שווא שמדובר בהפגנות למען נשים באשר הן נשים. המארגנים הם נגד נשים התומכות בטראמפ, נגד נשים שנגד הפלות, הם בעד הגירה חופשית ובלי מגבלות כי לטענתן הגירה זו זכות בסיסית של כל אדם, בעד סוף לאלימות (והם מפרטים שהם מתייחסים לאלימות משטרתית כלפי שחורים), אחת המארגנות היא מוסלמית קיצונית שתומכת בחוק השריעה, ועוד ועוד דברים הזויים.  
 
אני אפילו לא אתייחס לכל האיכסה שהאחראיות עושות סביב הארגון ולריבים שלהן עם ארגונים אחרים. 
 
אני בספק אם כל אלו שהגיעו להפגנות האלו מודעים לכל הדברים האלו. אני בטוחה שהרוב מגיעים בגלל שזה נשמע קול (באמת מה יותר קול מלשמוע את הטינופת שהיה למדונה ואשלי ג'אד להגיד). 
לצפיה ב-'מסכימה איתך שהפגנות עם מטרה להשיג מרגישות טוב יותר'
מסכימה איתך שהפגנות עם מטרה להשיג מרגישות טוב יותר
04/02/2018 | 05:41
1
28
בדוגמא שלי זו דווקא היתה מטרה "שלילית" - שיאסרו שימוש בתרופה הזו.
 
אבל אני חושבת שהפגנות באופן כללי זה טוב ובסדר - טוב שיש דמוקרטיה... רוב העולם לא כזה
לצפיה ב-' קשה לי לסדר את המחשבות בראש בנושא'
קשה לי לסדר את המחשבות בראש בנושא
05/02/2018 | 17:46
16
ישראל, איראן וארה"ב מתערבבות לי ביחד. בכולן רוב האנשים שאני מכירה רוצים שינוי. יש לי המון חברים איראנים והיו לי איתם הרבה שיחות על המצב שלהם. הם מתארים תהליך זהה לישראל - האנשים הדתיים לא יכלו להיות דתיים באופן פעיל ומוחצן, הרגישו שאין מרחב ציבורי לקיום מצוות, ובסוף התארגנו למסד ולעגן את עצמם כרוב - והם אכן רוב באיזורים מאוד מסויימים. ומה קורה בישראל? בראשי פרקים, לא רחוק. האם זה יהיה סופנו? גם באמריקה, ציבור גדול הרגיש לא מיוצג על ידי ההנהגה (אובמה, הילארי וכו). ובסוף בחרו בדבר שלא היה עולה על הדעת.
 
אני תוהה מה יכול להביא לשינוי. הפגנות הענק שהיו באירן לפני כמה שנים היו עוצמתיות. האיראנים בגולה (שלהם) עקבו אחריהן בציפייה. ואכן, ההנהגה הנוכחית בעינהם היא שינוי משמעותי שהביא לשינוי עצום באיכות החיים שלהם לפרק זמן מסויים (כתלות גם באובמה). עכשיו ההפגנות השנתיות נגד טראמפ. בישראל הפגנות נגד השלטון זה כבר דבר בשגרה. לא זכורה לי כזו כמות הפגנות בישראל כילדה - הפגנות נגד/בעד כיבוש - כן, הפגנות לשחרור שליט - כן, הפגנות מחאה נגד הכל - לא ובטח שלא בכזו תדירות. אני רוצה לראות את ישראל צועדת לכיוון שירגיש לי שייך לעצמי, אני רוצה לראות את ארה"ב חוזרת למקום שמרגיש נכון. לא יודעת מה יביא לשם. מחכה בקוצר רוח לראות מה יקרה כאן עוד 3 שנים.
לצפיה ב-'יצרניות רכב גרמניות ערכו ניסויים בגזים באנשים ובקופים '
יצרניות רכב גרמניות ערכו ניסויים בגזים באנשים ובקופים
31/01/2018 | 02:05
3
90
 
בחיי שאני משתדלת לא להכליל, להשתמש בדיעות קדומות וכו' וכו'
 
ובכל זאת - איך זה יכול להיות ששום יצרנ/ית רכב ממדינה אחרת בעולם לא העלה על דעתו טירוף כזה? מה יש להם לגרמנים הפסיכים האלה מלהרעיל אנשים ויצורים חיים בכלל בעזרת גזים רעילים? 
 
ובכלל לא ברור לי - מאיפה הם מצאו אנשים ש"יתנדבו" לניסוי שלהם? או שמא הם ניצלו את המומחיות שלהם והקימו מחדש את אחד ממחנות הריכוז שלהם לצורך כך?
 
אולי זה היה יכול לקרות בכל מקום - אבל.... איכשהו זה קרה בגרמניה
לצפיה ב-'בעיתון הפיזי, הכתבה הזאת הופיעה באותו עמוד יחד '
בעיתון הפיזי, הכתבה הזאת הופיעה באותו עמוד יחד
31/01/2018 | 23:22
61
עם תגובות של ניצולי שואה לחוק הפולני.
 
 
אין תיאור יותר מתאים ממזעזע.
לצפיה ב-'בדיוק יצאה בנטפליקס הסדרה Dirty Money'
בדיוק יצאה בנטפליקס הסדרה Dirty Money
01/02/2018 | 01:01
72
שמדברת על זה. 
לצפיה ב-'אין לי מילים רק '
אין לי מילים רק
01/02/2018 | 08:39
8
לצפיה ב-' איך היה השבוע שלי '
איך היה השבוע שלי
26/01/2018 | 00:42
8
34
לצפיה ב-' משהו קטן וטוב '
משהו קטן וטוב
26/01/2018 | 00:43
6
55
לצפיה ב-' הייתי בהופעה של איפה הילד ומוניקה סקס'
הייתי בהופעה של איפה הילד ומוניקה סקס
26/01/2018 | 00:45
88
רוב הקהל בני 40++ והרגישו בני 20 
לצפיה ב-'הייתי בסין '
הייתי בסין
28/01/2018 | 04:46
3
119
ושם אין גישה לתפוז...
 
היה קר מאוד - משהו כמו מינוס 17 מעלות צלסיוס, אז כיף לחזור הביתה....
 
חוצמזה אני מנסה ללמד את החתולים הדבילים שלנו לצאת החוצה. הג'ינג'י כבר תפס את הקטע, אבל השניה - זו שנראית כמו חוצנית - חששנית ולא זורמת....
לצפיה ב-'נקרא שהיה קררררר '
נקרא שהיה קררררר
29/01/2018 | 20:06
2
59
הביגוד מהבית הספיק לך ?
(האם מקובל שהעבודה משתתפת בהוצאות ביגוד במקרה כזה?)
לצפיה ב-'כן - הביגוד הספיק. זה לא שאני באה ממקום חם...'
כן - הביגוד הספיק. זה לא שאני באה ממקום חם...
30/01/2018 | 23:00
1
64
וגם - לא הייתי במסע בחוץ - זה רק בין המונית לבניין כל פעם [אם כי לא כל הבניינים מחוממים כל כך טוב]
 
לא, העבודה לא משתתפת בהוצאות ביגוד. בשביל זה מקבלים משכורת.... אבל ממילא - כאמור יש לי בגדים חמים - מעיל רציני, כפפות, כובעים חמים וכו'
 
<זה הזמן לטיפ הקבוע שלי: מי שלא רוצה לרדת מטיסות חולה שתביא בגדים חמים לטיסה - מעיל, כפפות הכל>
לצפיה ב-'כשיוצאים מהארץ ביום שמש עם חולצה קצרה (וסווטשרט) קשה לחשוב '
כשיוצאים מהארץ ביום שמש עם חולצה קצרה (וסווטשרט) קשה לחשוב
31/01/2018 | 23:24
53
על לסחוב מעיל... 
לצפיה ב-'לא בטוחה ששייך למשהו קטן וטוב'
לא בטוחה ששייך למשהו קטן וטוב
01/02/2018 | 08:31
62
היה באירוע משפחתי שזה משמח וכייף גדול אבל היה עמוס רגשית, שמחתי לגלות אחרי האירוע שהצלחתי לעשות דברים טובים במהלך האירוע ולהבין איזו דרך אדירה עברתי שהצלחתי להיות במקום הזה.
 
לצפיה ב-'שבוע עמוס רגשית מאוד'
שבוע עמוס רגשית מאוד
01/02/2018 | 08:36
80
מחלה קשה לקרובה רחוקה שלי שמזמן לא ראיתי וכנראה גם לא אזכה לראות.
צעירה במונחים של ימינו, כואב הלב, לא מצליחה להשיג אותה ולדבר איתה לצערי. לא יודעת אם זה בגלל המצב שהוא כל-כך חמור או שאין לה אנרגיות לשיחות האלה.
עם המשפחה אנחנו בקשר טלפוני הדוק.
לא גרים פה ואין אפשרות כרגע להגיע לשם ולבקר אותם.
בנוסף האירוע שעליו כתבתי, שהיה שמח וכייף יחד עם תעוקות נפשיות לא פשוטות בכלל.
ההורים לא מרגישים טוב וזה קשה מאוד, בעלי הולך הרבה אני משתדלת כמה שיכולה. עמוסה עם הילדים ומזג האויר הגשום לא ממש תרם ועזר.
לצפיה ב-'למה לי לקחת ל-'
למה לי לקחת ל-
25/01/2018 | 00:56
4
204
בסולם של אחד עד עשר, עד כמה אתן נוטות לקחת ללב דברים? דברים בעבודה? דברים אישיים/חברתיים? דברים משפחתיים?
 
האם לדעתכן אפשר לשפר את התכונה הזו? ומצד שני - האם רצוי לשפר אותה?
 
<הולכת לחשוב קצת>
לצפיה ב-'לפני תשובה'
לפני תשובה
25/01/2018 | 15:38
129
אומר שני דברים כלליים עקרוניים מבחינתי.
1)כל עוד יש לי לב--טניאדם רגיש ואכפתי--ולוקח ללב בהחלט,
   וזה נראה לי נכון לגבי כל אדם, אלא שרגישויות משתנות לגבי בני אדם שונים,
   וגם אולי לאדם עצמו --יש מפלסים שונים בתקופות שונות של חייו.
2)לגבי החלוקה לענינים/נושאים שונים--שוב מי שרגיש רגיש בכולם,
   אבל בהחלט שענינים משפחתיים הם משמעותיים ונלקחים ללב יותר מענינים
    של שכנים,מענינים של מערך יחסים בחברויות שונות, לא בכולם 
   יש אותה קרבה ואותה אכפתיות.
 
ועכשיו לגבי עצמי--כשהייתי בעבודה, אכפת היה לי מאוד, ולקחתי ללב כשלון של תלמידים בכל מיני תחומים כמו בגרויות חברויות שלהם וכד'
וכשהעירו לי--אמרתי ביום שלא יהיה לי אכפת ולא אקח ללב אבין שאיני צריכה להיות פה. ואני בהחלט עומדת מאחורי האמירה הזו.
לגבי מנהלים, בהחלט כשהיה לי לא נעים לא נשארתי ועברתי לבי"ס אחר,
בלי ריב, בנחת חיפשתי מקום שיהיה נעים.
לגבי משפחה, אני באתי ממשפחה חמה מחבקת ואוהבת, ונקלעתי לעין הסערה
במשפחה אחרת--נעלבתי וזזתי, ניתקתי.
 
בתקופה האחרונה עברתי 3 שנים קשות עם בת חולה, שנפטרה לפני מחודש,
הפכתי להיות אדם  מפוצל, מבחוץ כאילו חזקה עבור כולם, (בעלי הילדים שלי הנכדים ) אבל אני אדם שבור וכואב --בוכה בלילות לא ישנה--כאב שלא מרפה.
 
כן הלב שבור, מרוסק, לוקחת ללב . לאדומה לשום דבר שהכרתי קודם.
 
לצפיה ב-'נורא קשה לדרג, כי לפעמים דברים שלקחתי ללב נורא- שכחתי '
נורא קשה לדרג, כי לפעמים דברים שלקחתי ללב נורא- שכחתי
31/01/2018 | 23:28
57
(אולי הדחקתי).
ודברים שאפילו לא נוגעים בי נשארו...... (לדוגמא סיטואציה שראיתי ברחוב וכל פעם שאני עוברת שם אני נזכרת )
 
משפחתיים אני לא לוקחת ללב. מבליגה כי זה המשפחה (גם לנושאים מהצד של האיש )
 
 
 
 
לצפיה ב-'למה לי באמת לקחת ל-?'
למה לי באמת לקחת ל-?
01/02/2018 | 06:49
52
למרות שעברתי מלא תהליכים ושינויים בשנים האחרונות והשתפרתי עדיין לוקחת ללב דברים שצריכה לשחרר קצת יותר.
אני חושבת שהייתי עשר והיום אני חמש.
אני חושבת שאפשר לשפר את התכונה אבל אי אפשר להעלים אותה כשאתה כזה.
לשאלתך האם רצוי לשפר? רק אם זה פוגע בך ובהתנהלות שלך. אצלי זה פגע המון ולכן רציתי את השינוי.
לצפיה ב-'לא לוקחת כלום ללב. הדבר היחיד'
לא לוקחת כלום ללב. הדבר היחיד
01/02/2018 | 10:00
70
שהייתי צריכה להתגבר עליו הוא ההבנה שחוק מרפי הוא נכון, ושום דבר לא הולך חלק. ברגע שהבנתי את זה, הכל בסדר - כל השיבושים והמהמורות (ביורוקרטיה, למשל, שפעם הרגה אותי) הופכים לצפויים ואני לא לוקחת ללב.
מכרתי לפני שנה אוטו למישהו מבוגר ממני בעשרות שנים - והוא הראה לי שעוד יש לי לאן לשאוף בכמה רגוע הוא היה כשהכל השתבש בבנק - כשבמפורש (הוא אמר, פשוט) הסיבה שהוא לא לקח ללב היא שגם הוא כבר למד את הלקח הזה ושדברים תמיד משתבשים ואין מה לצפות למשהו אחר, אבל היו לו הרבה יותר שנים להפנים אותו לחלוטין.
 
דבר אחד שלכאורה לא התגברתי עליו הוא שבישיבות בבית הספר על הילדות אני עדיין בוכה כמעט תמיד (אם כי בישיבה האחרונה כבר ממש היו רק טיפה דמעות בעיניים, והייתי גאה בעצמי!) - אבל זה לא כי אני לוקחת את זה קשה ואחרי זה חושבת על זה כל הזמן או משהו, זה פשוט מה שזה.
לצפיה ב-' לזכרה של סבתי ז"ל '
לזכרה של סבתי ז"ל
20/01/2018 | 18:55
23
164
את הסבים שלי מצד אבי לצערי לא זכיתי להכיר – שניהם נפטרו לפני שנולדתי. לכן בפועל היתה לי רק סבתא אחת, ולזכרה אני פותחת שרשור.
 
לצפיה ב-'לכל אישה יש שם'
לכל אישה יש שם
20/01/2018 | 18:56
127
סבתי נולדה בינואר 1923 בירושלים, בת בכורה להורים בני העליה השניה. בילדותי היא תמיד סיפרה לי בגאווה איך אליעזר בן יהודה, שהיה שכן שלהם בשכונת ממילא (היתה שכונה כזו פעם לפני שהפכה למלון + קניון....), הוא זה שנתן לה את שמה.

הוריה פנו לאב"י כשאמה היתה בהריון וביקשו, הואיל ועומד/ת להיוולד להם ילד/ה בכור/ה (א.ס. לא היה בשימוש) שיעזור להם לבחור עבורה שם עברי חדש ומתחדש – להבדיל משם מסורתי/תנ"כי.  אב"י, שלדבריה כבר היה מבוגר וחולה, הציע להם כדלקמן:  אם תיוולד לכם בת, קראו לה "ניצה" כמו ניצת פרח.  ואם בן – קיראו לו "ניצן". ואכן, נולדה להם בת והם קראו לה ניצה. שם שהיה יחסית מאוד אוונגארדי בדור שלה – בואו נגיד שאף פעם לא פגשתי סבתא אחרת בת דורה בשם ניצה.
 
אגב, שנים חשבתי שהיא עובדת עלי עם הסיפור הזה, עד שבדקתי בויקיפדיה יום אחד וראיתי שאב"י נפטר 4 שבועות לפני שהיא נולדה כך שזה בהחלט אפשרי. וגם – יש בסיפור הזה, אותו שמעתי "רק" 100 פעם, יותר מדי פרטים מכדי להמציא אותו.
לצפיה ב-'ילדות ונערות'
ילדות ונערות
20/01/2018 | 18:57
100
את ילדותה ונערותה העבירה סבתי כמה מקומות בארץ. בעיקר במושבה מנחמיה בעמק הירדן (הידעתן שבשנותיה הראשונות קראו לה "מלחמיה"? וזה עוד לפני סבתא שלי). לכן היא תמיד שפעה כל מיני שירים שאף אחד לא מכיר על הירדן והגליל  (שמעתן פעם את השיר עם הפזמון "הגליל שלנו! בהחלט שלנו!?"). היא גם רכשה שם מומחיות בחיסול נחשים ועקרבים (ע"ע העצה החשובה "כשיוצאים מהמקלחת ומורידים את המגבת מהוו, תמיד לנער אותה לפני שמשתמשים בה – כדי שאם זחל עליה עקרב, הוא ייפול"). את הנחשים תזכרו – הם יחזרו בהמשך.
היא גם גרה ברח' פינסקר בתל אביב איזה שנה כנערה, אז גם למדה בבית ספר למסחר "פיטמן" שהבניין שלו עודנו עומד ברח' בלפור (תמיד היינו צוחקות ביחד איך כמעט יש לה MBA.... )

אבא שלה היה יזם בנשמתו. הוא למד טרם עליתו שני מקצועות: שעני (= מתקן/בונה שעונים) וגם איך לבנות בית חרושת לגבס – הוא עלה לארץ עם תכניות לבית חרושת כזה. במהלך חייו הוא עשה הרבה כסף והפסיד הרבה גם ("עלה וירד כל הזמן" כדבריה. למותר לציין שהוא סיים בלי הרבה)

לימים הם עברו לחיפה, שם גרה עד סוף ימיה. לצערה היא לא קיבלה את כל החינוך שרצתה. היה איזה תיכון מצוין ונחשב בחדרה שרצתה ללכת אליו (אני מניחה של"ריאלי" לא היה להם כסף). וההורים שלה החליטו שחבל על הכסף מה גם שקרובי המשפחה בחדרה אצלם רצתה להתגורר לצורך זה לא הסכימו.
לצפיה ב-'קריירה קצרה (מאוד) וסלנג סבתאי'
קריירה קצרה (מאוד) וסלנג סבתאי
20/01/2018 | 18:58
102

משבגרה, היא מצאה עבודה בצבא הבריטי כקלדנית/מזכירה/מדפיסה (מדובר בשנות הארבעים....). לדבריה זו עבודה ששילמה מצוין וגם, כבונוס, היא שיפרה לה מאוד את האנגלית. היה לה כיף שם. וכך יצא שהיא דיברה עברית (שפת אם), אנגלית (לא רעה בכלל), יידיש (מהבית), ערבית (מירושלים והגליל ובכלל). לימים כשהחלה העליה הרוסית הסתבר לנו שהיא גם מבינה רוסית מצוין – כי זו השפה שהוריה דיברו ביניהם כשלא רצו שהיא תבין, ובכלל היו המון דוברי רוסית בני העליה השניה מסביבה בילדותה.  

למרות העבודה, היא היתה תמיד לאומנית/ציונית בדיעותיה [האמת – אף פעם לא שאלתי אותה איך זה הסתדר לה מוסרית עם לעבוד אצל האנגלים]. אחד מכינויי הגנאי אצלה עבור אישה בת דורה היתה "היא "הלכה" עם אנגלים" (= קיימה מערכת יחסים רומנטית עם איש מנדט אנגלי, כולל יחסי מין מלאים – שזו משמעות המילה "הלכה" בז'רגון שלה)
 
אפרופו "הלכה", מכיון שהיא גדלה בדור שבו מניעת הריון לא היתה דבר פשוט (טרום הגלולה, אין לי מושג לגבי קונדומים), היא תמיד היתה מרבה לשאול את נכדותיה, לא רק אותי:  "תגידי, את "הולכת" עם מישהו?  מקווה שאת נזהרת?"
היו לה כל מיני מטבעות לשון ארכאיים שאפיינו אותה. למשל, "דמי סזון" לעונת מעבר (אני יודעת שזו מילה בצרפתית, אבל מעולם לא שמעתי מישהו תוקע אותה במשפט בעברית.  ע"ע: ,דבי, הז'קט החדש שקנית, הוא חורפי או דמי סזון"?). 
היא גם מעולם לא השתמשה במילה חניה לרכב, אלא רק "פארקינג" כמו באנגלית (אני מניחה שזו מילה שחודשה כשכבר היתה בוגרת)

השורש ש.ב.ר. תמיד היה בבניין פיעל אצלה, ע"ע: "דבי, היזהרי במדרגות שלא תשברי רגל!" (תשברי מנוקד כמו תרסקי)
לצפיה ב-'סיפור הגבורה האחד והיחיד שלה'
סיפור הגבורה האחד והיחיד שלה
20/01/2018 | 19:02
1
98
סבתי היא בת דור של אנשים שלרובם סיפורים איומים. שואה, מחנות, פרעות, מלחמת השחרור, בקיצור – שלא נדע.... ואילו היא היתה בת מזל באופן יחסית....  היה לה רק סיפור גבורה אחד – קצר – אל תתלהבו. היא סיפרה שלהגנה היה מפעל "רכב מגויס" (שנקרא גלי-גל?) שביקש מאנשים פרטיים בעלי רכבים לעזור לשנע כלי נשק /רימונים ווטאבר ממקום למקום / סליק לסליק.  לסבתא שלי היה רשיון נהיגה וגם רכב מגיל צעיר יחסית (מה שלא היה נפוץ בשנות הארבעים...). ובתור בונוס – היא היתה מאוד יפה ומצודדת (תמיד התגאתה איך זכתה פעם בתחרות יופי באיזה נשף סטודנטים)

ובכן, אנשי ההגנה החביאו את הנשק ברכב שלה מתחת למושב שלה, ושלחו אותה לדרכה בחיפה לצלוח איזה מחסום/צ'ק פוינט מאוייש בחיילים אנגלים לנקודת יעד אחרת. לבשה סבתי שמלה יפה ונדיבת מחשוף, התאפרה היטב ויצאה לדרך. בהתקרבה למחשוף לקחה נשימה עמוקה כדי להיראות עוד יותר בעלת קימורים (לא שהיו חסרים לה קימורים גם ככה....להיפך), עצרה במחסום, ואז פתחה את החלון וחייכה את החיוך הכי מצודד ומפלרטט שיכלה לעטות על עצמה לעבר חיילי המחסום. ואז הם שאלו אותה אם יש לה משהו להצהיר עליו ברכב. היא כמובן אמרה שלא, שום דבר. ואז הרימו החיילים את המחסום וסימנו לה להמשיך בדרכה, מבלי שחיפשו ברכב... סבתא שלי טענה תמיד שלא רק היא ידעה, אלא שלדעתה גם הם ידעו/חשדו שיש לה משהו מוסתר ברכב. אלא שהיא "עשתה להם את היום והמצברוח" ולכם הם החליטו לא לחפש....

כמו שאני מכירה אותה, היא בטח הלכה משם מיד לאיזה קפה מהודר בהרצל-שטראסה כדי לזלול עוגות גבינה ולהתאושש מחויית הגבורה.
 
הסיפור הנוסף המעין-גבורתי שהיה לה, זה איך בימים אחרי שהגיעו אניות מעפילים בלתי חוקיות, היה עובר רכב של ההגנה ברחובות עם רמקול וקורא לכולם לצאת לרחובות כדי "להתערבב" ולהציף את הרחובות באלפי אנשים כדי שלא יהיה אפשרי לבריטים לאתר/לראות את המעפילים נטולי תעודות הזהות ולעצור/לגרש אותם. אני לא זוכרת לגמרי את הפרטים. אולי זה היה שכל המתנדבים/ניצבים האלה היו מוסעים במשאיות לבית אורן, כדי ששם יהיו אלפי אנשים שיתערבבו עם המעפילים.
 
היא גם סיפרה לי פעם איך מחזר אחד נתן לה במתנה אקדח אי שם בראשית שנות הארבעים, "כדי שתוכל להגן על עצמה כשיגיעו הנאצים" (כזכור – הם שעטו כבר במצרים וההערכה היתה שיגיעו גם לארץ ישראל). למרבה המזל לא הגיע הצורך להשתמש בו. האמת – אף פעם לא שאלתי אותה לאן הוא נעלם. אולי הוא ביקש אותו בחזרה אחרי שהשיבה את פניו ריקם + הנאצים לא הגיעו....
לצפיה ב-' ההברחה של אמצעי לחימה זה סיפור גבורה אמיתי,'
ההברחה של אמצעי לחימה זה סיפור גבורה אמיתי,
26/01/2018 | 00:52
31
לא טריוויאלי בכלל להסכים לכזאת משימה (אולי רק אם שחושבים על המטרה ולא על תקלה אפשרית אפשר להסכים...) [ וקרעת אותי עם הסוף בהרצל שטראסה]
ויחד עם חיסול הנחש היא בעיני גיבורת על (נחש זה החיה הכי מפחידה)
 
 
לצפיה ב-'נישואים וחיים'
נישואים וחיים
20/01/2018 | 19:03
1
92
את סבא שלי היא הכירה בדאבל דייט. חברה שלה הלכה לאיזו "נשפייה" (עוד מילה ידועה של סבתא שלי) בבת גלים. היה שם איזה מועדון או קזינו. החבר שבא לאסוף את חברתה הביא עוד בחור, בשביל סבתא שלי, וככה הם יצאו ברביעייה.... וברבות הימים נישאו. יש לאמא שלי את ההזמנה לחתונה.
 
למרבה הצער, אחרי שנישאה הפסיקה סבתי לעבוד. זה לא היה כדי לטפל בילדים (היתה לה עזרה) אלא כי "בעלה היה לוקח לה את הכסף שהרוויחה אז היא החליטה שלא שווה לה". המשפט הקצר הזה לדעתי מסכם את הנישואים שלהם, שלא היו מי יודע מה.
 
במקום לעבוד היא התנדבה בכל מיני אגודות ("הליגה למלחמה בשחפת"), ובילתה את ימיה בנעימים בבתי קפה עם חברות שלה במהלך 70 השנים הבאות.... היתה להם גם "קבינה" בחוף הכרמל בחיפה. וכך, לעיתים קרובות הם ירדו לים אחר הצהריים כדי לשחק מטקות ולבלות עם חברים. דור אחר...
היו גם משחקי קלפים ארוכים 3-4 פעמים בשבוע בקבוצות גדולות אצלם (גברים ונשים שיחקו לחוד בד"כ). בד"כ שיחקו "קסלה" (סגול בק' ובל') שזה איזה "רמי" למתקדמים עם המון כללים וניקוד.
לצפיה ב-'קטעים'
קטעים
20/01/2018 | 19:13
108
סבתא שלך בת דור ההורים שלי, יבדל"א. למרות שגם שניהם גדלו בחיפה, הסיפורים שלהם די שונים (אם כי יש מצב להצטלבות בעבודה עם הבריטים. אמא שלי היתה מרכזנית - ועסקה בהאזנות לטובת ההגנה, ואבא שלי שירת בחיל האוויר הבריטי כמכונאי או משהו כזה - וגנב מהם נשק להגנה גם כן), והעברית שלהם די מודרנית, למעט סלנג חדש ממש (כן סבתא שלי היתה משתמשת בדמי סזון וכאלה, אבל היא נפטרה בשיבה טובה כבר לפני כ30 שנה).
לצפיה ב-'הסבתא המגניבה ואני'
הסבתא המגניבה ואני
20/01/2018 | 19:05
97
זכיתי להיות הנכדה הראשונה שלה שזה תמיד שיחוק רציני, וגם הייתי הנכדה היחידה שלה קרוב לעשור. בילדותי, תמיד הייתי גאה בסבתא שלי. לא היו הרבה סבתות בסביבה בעלות רשיון נהיגה שנהגו כל הזמן (תמיד היינו צוחקים עליה שהיא כזו חולת הגה שבקרוב תרחיב את המשקוף לחדר השירותים כדי שתוכל להיכנס גם לשם עם הרכב). בנוסף, לא היה לה שום מבטא זר בעברית/שפת אמה, לא קראו לא סוניה/בז'ז'ניה/מסעודה/ויקטוריה (לא שיש באלה שום דבר רע כמובן – אבל היה כיף סבתא עם שם ישראלי...). בנוסף – היא נשארה יפה ובעלת מזג תוסס רוב ימיה.
 
הורי התגרשו כשהייתי בת ארבע, ולכן אמא שלי הרבתה להיעזר באמא שלי. ביליתי חופשים ארוכים (חנוכה, פסח, קיץ) בבית סבתי וסבי – לומדת טיפים חשובים של איך להיות בלעבוסטע, איך לנער מגבות נגד עקרבים, איך "להיזהר" כש"הולכים" (רק לא עם אנגלים!).  בניגוד לאמא שלי, סבתי היתה בשלנית באופן יחסי, וראתה את מטרת חייה בלהאביס את הנכדה הכה-רזה שלה בשלל מטעמים שכבר שנים לא טעמתי. דברים כמו עוגיות קאמיש, גפילטע פיש מעשה בית, מג'דרה, צלי בקר נ-ה-דר (דגש על הה"א המוארכת), קנישעס, מרק עוף (קומפלט עם לספור כמה כפות עוד צריך לאכול, ומים בלי עוף לא נספר), רסק עגבניות עם סוכר, מיץ מתרכיז רימונים מעשה ידיה, וגולת הכותרת: פלפלים ממולאים באורז ובשר.   שנים רבות בילדותי היא ספקה כפיים על איך זה אני כל כך רזה, טענה בתוקף שאני לא אוכלת כלום, ואף גררה אותי לכל מיני רופאים בתקווה שיגלו שזה בגלל כל מיני תולעים (זה לא היה).  את יכולה לנוח על משכבך בשלום סבתא – עבר לי הרזון לצערי.

עוד פריט במחלקת "משנת סבתי מדור אחר" שלא אימצתי היה האזהרה שלה ש: "אל תהיי כל כך מלומדת! בסוף לא תמצאי חתן".  לא הקשבתי.... ומצאתי בכל זאת.
 
היא גם לקחה אותי הרבה לסרטים ולים – אם כי לדאבוני בים בד"כ הביאה איתה ענבים ואפרסקים ככיבוד במקום הארטיק שהיה משאת ליבי...

וכמובן, הרבינו לשחק שחמט ומשחקי קלפים (בעיקר רמי), למרות שהיא היתה קצת מאוכזבת מכישורי הלא-משהו כקלפנית צמרת. היא יכלה לזכור בקלות חבילה שלמה של קלפים בראש – אילו קלפים כבר שוחקו ויצאו מהמשחק וכו' [בכל זאת – אימונים יומיים בקלפים במשך 60 שנה עוזרים....]
 
לשיא מגניבותה הגיעה בביתנו בפרשת הנחש. פעם היא באה לשהות איתי כשאמא שלי נסעה לחו"ל. כשהגעתי הביתה מבי"ס ראיתי רכב משטרה מחוץ לבית. וכשנכנסתי פנימה הסתבר לי שסבתא שלי גילתה נחש במרפסת הגדולה שהיתה שם, והזעיקה משטרה לעזרה. דא עקא שעד שהשוטרים הגיע, היא כבר חיסלה את האומלל בעזרת קומקום מים רותחים ומקל....היתה לה מומחיות גדולה בחיסול נחשים מימיה בעמק הירדן. אז לא נשאר להם מה לעשות. מה שכן – הפרשייה כנראה נרשמה ביומן המשטרה, כי אחרי כמה שעות הגיע כתב של "ידיעות אחרונות" לדובב אותה על הסיפור, ויחד הם הוציאו את גוויית הנחש מהפח והיא הצטלמה איתו. וכך זכתה לסיפור שער אחורי קטן בעיתון ידיעות אחרונות עם תמונה בתור "הסבתא שהרגה נחש"
לצפיה ב-'דעיכה וסיכום'
דעיכה וסיכום
20/01/2018 | 19:07
2
122
סבתי התאלמנה ב-2002 – למעלה מ-15 שנה לפני מותה. זה הותיר לה איזה 5-8 שנים כדי להוציא דרכון לראשונה בחייה, ולראות קצת את אירופה הקלאסית בטיולים מאורגנים בהם נהנתה מאוד.

כמו שציינתי, יחסית לנשים אחרות בנות דורה, היא לא היתה בדיוק "שרה גיבורת ני"לי"... אבל היא היתה דמות חמה ומעצבת של ילדותי.

לצערי, כבר שנים שאינני גרה בארץ וכך יצא לי לראות אותה פחות. עדיין דיברנו בטלפון מדי פעם. אבל זה לא היה אותו דבר.

לא רוצה להכביר מילים יותר. הזיקנה היא מנוולת, מכוערת ומפחידה. היא עמדה בה בגבורה יחסית. כך, למשל, הכריזה שהיא דלוקה על הפיזיותרפיסט הגיי של בית האבות בו היתה בשנים האחרונות, ותמיד הכריזה שהיא זו שתגרום לו "להמיר" את דתו ולעבור לנשים. 

היא הרבתה ליפול, למרות ששמרו עליה... אם כי למרבה המזל לא שברה כלום בגופה אף פעם (תמיד כשהייתי שואלת בחרדה אם היא שברה משהו, אמא שלי היתה עונה בעליצות משהו כמו: "כן! היא שברה את הכיור")

כמה שבועות לפני שנפטרה היא נפלה ו"פתחה" את המצח. אמא שלי שהתה איתה בחדר מיון והם שוחחו יחד עם הרופא הפלסטיקאי שבא לתפור אותה. סבתא שלי, שתמיד היתה אישה פרקטית, חשבה שאולי זו הזדמנות לקבל איזו הרמת פנים קטנה על חשבון קופת חולים, אשר על כל היא הנחתה את הרופא "למתוח טוב-טוב כדי שהיא תהיה אפילו עוד יותר יפה מאשר לפני שהיא נפלה" ואף הוסיפה כמה מילים משעשות בערבית לעידוד כי דובר ברופא ערבי – ואז שלושתם געו בצחוק (הרופא, הסבתא ואמא שלי)

היא נפטרה כמה שבועות לפני יום הולדתה ה-95, אחרי שבוע של דעיכה, בבית האבות בו התגוררה (לא בבית חולים, בלי צינורות וצפצופים). הלוואי על כולם.

לתחושתי איבדתי אותה כבר לפני כמה וכמה שנים. כבר שנים היו לה ימים טובים יותר וטובים פחות, ולקראת הסוף יותר מהם היו טובים פחות....אולי בגלל זה הפתיעה אותי הקלות היחסית שבה קיבלתי את ההודעה על מותה. אבל עכשיו משכתבתי זה עזר לי קצת להוציא החוצה את העצב.
 
יהי זכרה ברוך.
 
 
לצפיה ב-'סבתא שלך נשמעת לי סבתא מקסימה, עם חוש הומור'
סבתא שלך נשמעת לי סבתא מקסימה, עם חוש הומור
21/01/2018 | 22:30
1
89
הצלחת במספר סיפורים לטוות את דמותה גם למי שלא הכיר אותה... והאמת - הייתי שמחה להכיר אותה
נשמע שחיה חיים מלאים והיתה משמעותית מאד עבורך .
עם כל הצער שבדבר ,בגיל 95 (ואף קודם לכן...) הייתי חותמת בשמחה על דעיכה של שבוע ומוות בבית ולא בבית החולים, עם יכולת להתבדח כך עם הרופאים בחדר המיון רק שבועות לפני סוף החיים.

שולחת לך חיבוק
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 04:11
56
את היית מסתדרת איתה "10"  - היא הקפידה מאוד להתייעץ עם רופאים על כל צעד ושעל - והאמת זה הביא אותה לתוצאות מרשימות בהתחשב בעובדה שהיא מעולם לא התעמלה, לא היתה פעילה גופנית אפילו לא בצעידות (ע"ע הרכב שהיה כה אהוב עליה), ולא אכלה אוכל בריא במיוחד (היתה לה חולשה לשוקולדים ונקניקים משומרים )
 
אני מייחסת את אריכות הימים שלה לתכונות האופי שלה שהיו: אופטימיות אינסופית, שמחת חיים, חוש הומור, ולא-לקחת-את-החיים-קשה-מדי. לדעתי בעזרתם היא כיפרה על אורח החיים הלא מי יודע מה בריא שלה.
לצפיה ב-' '
22/01/2018 | 07:18
41
נקרא שהיתה לך סבתא מקסימה. הגיע לגיל מכובד מאוד.
לי כבר שנים שאין סבא וסבתא משני הצדדים. לא זכו להכיר את בעלי ולראות את המשפחה שהקמתי, חלקם אפילו אני לא הכרתי.
לא היתה לי סבתא חמה ואוהבת ושמחה תמיד לשמוע על סבתות שהשאירו חותם ותרמו לנכדים.
אני דואגת שילדיי יעריכו ויכבדו את התרומה של סבא וסבתא שלהם לחיים.
לצפיה ב-'לזכרה'
לזכרה
22/01/2018 | 09:10
1
63
לא מכירה אותך או את סבתך אבל רגשת אותי מאוד.
נשמע שהיא חיה חיים מלאים ומרגשים, נשמע שזכית להנות ממנה כנכדה פרקי זמן ממושכים, ושהזקנה עברה עליה יחסית בטוב.
יהי זכרה ברוך.
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 15:46
3
לצפיה ב-'קראתי את דבריך בשקיקה,'
קראתי את דבריך בשקיקה,
22/01/2018 | 15:22
2
75
שני דבריםשבו את ליבי,
הראשון --ההסטוריה והחויות הארץ ישראליות שאני כ"כ
אוהבת לשמע ולעדוך השואות לסיפורים דומים. שמעוררי השראה.
השני--הקשר המיוחד שהיה לך עם סבתא,
 
כמה נחמד שצברת זכרונות חיוביים ונעימים--
תנצרי אותם בליבך בשמחה ולא בעצב.
לצפיה ב-'תודה! מכיון שציינת שאת אוהבת היסטוריה ארצישראלית '
תודה! מכיון שציינת שאת אוהבת היסטוריה ארצישראלית
22/01/2018 | 15:51
1
82
מקשרת לשני השירים שהיו לדעתי הכי חביבים על סבתי.
 
הראשון הוא "קסם על ים כנרת" (כל שיר שהכיל ירדן או כנרת בתוכו היה די גבוה ברשימה שלה... גם "יש לי כנרת, מיתרים אלפיים" היה אי שם בראש הרשימה שלה)
https://www.youtube.com/watch?v=w4CvL0K5-Kc)
 
השני הוא "אני והסבתא" (אני רואה שזה בעצם נקרא "הסבתא בנגב" - מצאתי ביצוע של שלמה ארצי כחתיך הורס יחד עם יפה ירקוני חביבתה של סבתי
https://www.youtube.com/watch?v=nfxpgWfDuKI
 
היא תמיד שמחה לפזם אותו, בין היתר אני מניחה כי הוא קיבע בעיניה את מעמדה של ה"סבתא" כאייקון "קולי"/מחובר/מגניב, וגם סתם כי אהבה מאוד את יפה ירקוני
 
ומהשיטוט למדתי שמחבר השיר, אבשלום כהן, נפטר גם הוא השנה ב...לאס ווגאס https://he.wikipedia.org/wiki/אבשלום_כהן [כנראה הוא אהב את הקטע המדברי - בין אם בנגב ובין גם בנ(ג)באדה]

גם יפה ירקוני כבר לא עימנו. היה דור ואיננו עוד.
 
לצפיה ב-'וואוו,'
וואוו,
23/01/2018 | 09:53
42
אמנם אני משתדלת לא לשמע מוסיקה (בגלל האבלות)
אבל לא יכולתי שלא להקשיב, אלה שירים שהתנגנו גם אצלינו בבית.
אלה שירים שאהבתי ללמד גם אחרי תקופתם.
באמת המון נוסטלגיה. מעוררי חויות מדהימות..
תודה לך.
לצפיה ב-'תיאור נהדר ומרגש'
תיאור נהדר ומרגש
22/01/2018 | 17:08
54
היא נשמעת אישה מצוינת. שלא תדעו עוד צער.
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 21:45
2
לצפיה ב-'כתבת בצורה מרתקת ! שמכל תת סיפור יש לי אלף שאלות '
כתבת בצורה מרתקת ! שמכל תת סיפור יש לי אלף שאלות
23/01/2018 | 00:13
1
75
(יגיעו בהמשך כשאגיע למחשב בשעה נורמלית)
 
אבל אחת לבינתיים:
כתבת שהיית נכדה יחידה קרוב לעשור....
כשבילית בחיפה היו מנסים לשדך לך נכדים של אחרים לשחק איתם או היו ממלאים את כל זמנך?
 
לצפיה ב-'זכורה לי פעם אחת בלבד ששידכו לי מישהי'
זכורה לי פעם אחת בלבד ששידכו לי מישהי
23/01/2018 | 04:33
97
איזו נכדה של שכנים לאחר צהריים אחד. בד"כ איכשהו לא היה את מי לשדך. נדמה לי שסבתי היתה צעירה יותר מרוב חבריהם כך שהיו להם נכדים גדולים יותר, או נכדים בחו"ל.
 
מצד שני, לא היה כל כך קשה למלא את זמני. מהיותי חננת צמרת (ע"ע "מלומדת מדי - לא תמצאי חתן") לימדתי את עצמי לקרוא בגן חובה ומשם והלאה לא היה נדיר למצוא אותי מבלה חלק ניכר מהיום קוראת כל מיני ספרים ארכאים מה"מזווה" של סבא וסבתא [כך קראו לחדר האכסון הקטן שליד המטבח, רוב הדברים בו בכלל לא היו אוכל]. דברים כמו כל כתבי שלום עליכם ב-10 כרכים וכאלה.... וכל מיני ספרי ילדות של אמא שלי (אריך קסטנר בתרגום הישן, חסמבות וכו')
 
עוד חצי מהיום תפסו שידורי הטלויזיה החינוכית (משעשועי משבצת, דרך הדין דנים, הקטקטים, קולרגול, ציפיטפוט, נערי פלקסטון, סוד הגן הנעלם, אי החגבים, הלב, נילס ואווזי הבר....אני יכולה להמשיך עוד שני עמודים)
 
בנוסף לזה אכן מילאו את זמני - לקחו אותי לים (סבא שלי הלך כמעט כל יום אחר הצהריים), לקולנוע, או איתם למשחקי קלפים אצל חברים (הייתי לוקחת ספר שלא ישעמם לי. נקודת האור זה שבקלפים היו עוגות מופלאות - ביננשטיך, ליקח, עוגות שמרים ועוד.... וזה היה שנים לפני שנהיה לי צליאק). לקחו אותי לכל מיני תערוכות (חרוטה בזכרוני תערוכת הפרחים), ולפסטיגלים. או סתם ל"צרכניה" (שם סבתאי לסופרמרקט) שם, בניגוד להליכה לסופר עם ההורים, הייתי זוכה בלא מעט צ'ופרים (ע"ע ממתק קוקוס אדום ולבן)
 
סבתא שלי גם היתה עובדת בגינה ומביאה אותי בתור עוזרת/חברה. 
 
סבי וסבתי גם נהגו להאכיל את חתולי הגינה ואת הציפורים (לחוד - לא לדאוג. מגש האוכל של הציפורים ניצב על חבלי כביסה בגובה מטר שמונים בערך) - מה שסיפק שעות ארוכות של התבוננות בבעלי חיים.  לציפורים גם היתה גיגית גדולה משלהן מלאה מים, לרחצה. 
 
כשהייתי בת 7 הכלבה הקטנה שהיתה לנו אצל אמא שלי בערך 3 שבועות עברה באופן קבוע לסבא וסבתא שלי אחרי שהסתבר שאין סיכוי שנצליח לטפל בה. אז היא היתה עוד עולם שלם של העברת זמן. כלבה קטנה - שלפוחית קטנה - היה צריך לצאת היתה המון, בין היתר לחורבות המבצר הצלבני הקטן שליד הבית [לא לבד - עם סבא שלי]
 
איכשהו הזמן עבר מהר....
לצפיה ב-'ריגשת '
ריגשת
23/01/2018 | 04:25
13
לצפיה ב-'זכית בסבתא נהדרת'
זכית בסבתא נהדרת
24/01/2018 | 17:31
58
נקרא שזכית לחוות קשר מצויין איתה.
 
קצת מעלה בי קנאה. הסבתות שלי נפטרו כשהייתי צעירה מדי בשביל להכיר אותן מספיק. כל הידע שלי עליהן הוא מסיפורים של ההורים.
לצפיה ב-'אז איך היו החודשיים האחרונים '
אז איך היו החודשיים האחרונים
19/01/2018 | 21:35
18
61
לצפיה ב-'או לאן נעלמתי (וסליחה דבי)'
או לאן נעלמתי (וסליחה דבי)
19/01/2018 | 21:40
8
187
אז בתקופה האחרונה הייתי מרוכזת בעיקר בנושא מעבר הדירה (לאחר שיפוץ שהוציא לנו הרבה כוחות), כבר מרגישים בבית, אך כמובן שנותרו עוד דברים רבים להשלים.
ובמקביל, הקמתי קבוצה של כדורשת (תחרותית)- דבר שגוזל ממני הרבה זמן ומנהלות ושני ערבי אימון  (לפחות) בשבוע.
ובעבודה משתדלת להשקיע יותר.....
והמחשב עבר לחדר של הבן- מה שהשאיר לי הרבה פחות זמן נגיש למחשב ......
לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
20/01/2018 | 03:44
6
94
יש תמונות מהבית החדש?? (מבפנים, מבפנים - לא משהו עם פרט מזהה)
 
תני קצת פרטים! הוא יותר גדול מהקודם? יותר מהודר? באזור אחר? מה הביא אתכם לעבור?
לצפיה ב-'הבית עדיין מלא בלאגן ועוד מלא דברים שיש להשלים '
הבית עדיין מלא בלאגן ועוד מלא דברים שיש להשלים
23/01/2018 | 19:38
5
68
(כמו אהילים, שולחן אוכל שיתאים וכד') כך שאין תמונות 
 
עזבנו את דירת הסטודנטים שלנו (3 חדרים) לדירה יותר גדולה.
המרחק בקו אווירי כ- 500 מ' (אולי פחות), אבל איזור עם אווירה שונה.
 
מעבר להגדלת המטבח (ע"ח חדר אוכל שהיה חדר נפרד) השינוי המהותי ביותר היה וויתור על האמבטיה (סליחה מראש מהנכדים). במקומה יש מרחב להתקלח ולא עשינו מקלחון (קירות זכוכית).
 
 
 
לצפיה ב-'ממשיכה לחשוב שהופרדנו בלידתנו '
ממשיכה לחשוב שהופרדנו בלידתנו
25/01/2018 | 01:03
4
54
גם אצלנו הקירות יחסית ריקים, בעיקר בחדרי השינה [מה בכלל תולים על הקיר בחדר שינה, אני תוהה]
 
וגם אצלנו יש מקלחת גדולה ומרווחת יחסית אבל בלי שום דבר שתוחם אותה מהצד הרביעי שלה - לא קיר זכוכית ואפילו לא וילון. זה נורא כיף האוורירי הזה.
לצפיה ב-'בחדר השנה תולים תמונה מוגדלת מהחתונה!'
בחדר השנה תולים תמונה מוגדלת מהחתונה!
31/01/2018 | 23:30
3
33
(לא אצלנו, אבל ראיתי אצל כמה חברים)
לצפיה ב-' בארה"ב מאוד מקובל לתלות על הקיר בחדר שינה את '
בארה"ב מאוד מקובל לתלות על הקיר בחדר שינה את
01/02/2018 | 16:12
2
40
הכתובה מהחתונה (לא צוחקת). אנשים בד"כ מזמינים כתובה מצוירת יפה כזו עם קישוטים ואחר כך (אחרי שהעדים חותמים וכו' - בקיצור זו אשקרה הכתובה) אנשים ממסגרים את זה ותולים בחדר שינה
 
מאחר שאנחנו התחתנו בבניין עירייה מנומנם, אז אין לנו ממש תמונות מהחתונה [יש כמה פשוטות שהחברים צילמו אבל לא שום דבר מקצועי או מרשים]. אולי זו הסיבה שאין לנו מה לתלות בחדר שינה...
לצפיה ב-'הכתובה אצל אמא שלי....'
הכתובה אצל אמא שלי....
02/02/2018 | 00:10
25
אצלנו בחדר השינה ליד הרדיו יש את ההזמנה לחתונה שלנו ממוסגרת.
את ההזמנה הממוסגרת קבלנו מסבתא שלי לחתונה (עם צ'ק)
זה זיכרון נעים ליום מיוחד ולסבתא שלי.
לצפיה ב-'תמונות יפות בשחור לבן של הילדים'
תמונות יפות בשחור לבן של הילדים
02/02/2018 | 17:44
28
(לא חובה שחור לבן, זה רק יותר אומנותי).
תמונות משפחתיות ממוסגרות. תמונות של שניכם.

לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
22/01/2018 | 07:20
52
בשעה טובה על הבית המשופץ. שיפוץ בהחלט לוקח מלא אנרגיות.
איזה כייף זה למצוא ספורט נשי ולהנות ממנו. 
מקוה שעכשיו תהיי כאן יותר, למרות ששקט כאן מאוד בזמן האחרון.
לצפיה ב-' ועצוב '
ועצוב
20/01/2018 | 03:49
3
179
סבתא שלי נפטרה. ולא היה לי כוח נפשי לכתוב על זה - ועדיין אין לי. מגיע לה שרשור משלה אבל אין לי כוח כרגע.
 
היה פה קור זוועה. 
 
יש לנו עוזרת בית לראשונה מזה 15 שנה בערך (וכבר רמבו לא מרוצה ממנה כך שלא נראה לי שזה יילך)
 
ראיתי את הסרט על צ'רצ'יל בקולנוע ונהניתי (וגם, הערכתי מחדש את האנגלים הגיבורים, שלא נכנעו....)
 
הייתי בפגישה הכרות של תיכון , יען כי בכורתי בכיתה ח' מה שאומר שבשנה הבאה היא תהיה בתיכון. לא ייאמן....
לצפיה ב-'שלא תדעי עוד צער'
שלא תדעי עוד צער
20/01/2018 | 10:44
69
אני מבינה שהיית קרובה אליה. תנחומיי. כשיהיו לך כוחות (ואם יהיו לך), נשמח לשמוע עליה. 
לצפיה ב-'משתתפת בצערכם '
משתתפת בצערכם
20/01/2018 | 12:02
62
להרגשתי, מוות של ראש הענף במשפחה, משאיר יתמות אחריו שאי אפשר להסביר..... 
אני זוכרת קצת ממה שספרת עליה כשהייתם בביקור בארץ.
אשמח לקרוא יותר.
 
לצפיה ב-''
21/01/2018 | 13:31
4
לצפיה ב-'החתול האהוב שלנו נעלם'
החתול האהוב שלנו נעלם
21/01/2018 | 22:42
4
145
רק בן 5 שנים, לקחנו אותו מהווטרינר מיד לאחר מותו של חתולנו הקשיש בגיל 15 בשיבה טובה והתאהבנו בו מיד ששיחק לי בשמחה בשרוכי הנעליים. הילדים משוגעים עליו, ישנים איתו במיטה, מנשקים ומחבקים אותו כל הזמן. והוא? פחתולון לשעבר, נשמה חופשיה. יוצא ובא כאוות נפשו, מיאו ופותחים לו, מיאו ומוציאים אותו.

בחנוכה נסענו לשבוע ללונדון לרגל בת המצווה של הקטנה-והפקדנו אותו בידי השכנים שהוא מכיר היטב. כשחזרנו היה מתפנק ומתלטף יותר מהרגיל אבל אכל ושתה ולא היה נראה חולה. יחסנו את זה לגעגועים אלינו...
ביום ה׳ בבוקר 28/12 יצא מהבית ולא חזר עד היום חיפשנו בכל מקום.התקשרנו - וטרינרים עירוני ופרטים , מועצה , לוכדת החתולים העירונית, מודעות בלוח המודעות, פייסבוק, אינסטגרם ווטסאפ ומה לא. חיפשנו שעות ימים ולילות בשכונה. לא נמצא דרוס ולא נמצא בכלל.גם השכנים לא ראו אותו.  פשוט נעלם כאילו בלעה אותו האדמה . ואנחנו- מתגעגעים למקסי הקטן שלנו, תוהים ודואגים מה עלה בגורלו, רצינו לבלות איתו עוד כמה שנים לפחות... מקווים שהוא במקום טוב ולא סובל.
/
בנימה אופטימית יותר - חגיגות בת המצווה של קטנתנו הסתיימו בהצלחה. הן הסתכמו בטיול משפחתי ללונדון לבחירתה, יום כיף עם אמא בדיוק בתאריך שבו נולדה, ערב במסעדה עם המשפחה המצומצמת , והחברות הכי טובות, בליווית מצגת, בוק (זה מין קטע של הבנות היום ) שצילמנו (הפקת אופנה שלא מביישת את טובי הצלמים), שמלה (כמו שמלת כלה קטנה, עדינה מאד ויפה ), כמובן עם נעלים ותכשיטים מתאימים.
זהו. אני סיימתי, החגיגה הבאה בחתונות של שניהם....

לצפיה ב-'אוי '
אוי
22/01/2018 | 04:18
70
כמה עצוב עם החתול. מבינה לליבך מאוד - כזכור הרדמנו את חתולנו הגוסס ב-1 בנובמבר. יש לנו 2 חתולים חדשים, אבל זה לא אומר שלא מתגעגעים אליו המון.
 
ועוד יותר קשה חוסר הידיעה.  הוא היה בעל שבב? ידידותי/ניגש גם לזרים?
 
לאחרונה התחלתי לתת לשני החתולים החדשים לצאת קצת, וילדות הבית נוזפות בי כל הזמן שזה על מצפוני אם הם לא יחזרו. אז כל פעם שהם יוצאים אני קצת בלחץ (בעיקר מפחד מילדות הבית...)
 
אפשר לרכוש tracker ששמים על חתול כדי לדעת איפה הוא בכל רגע נתון על אפליקציה בטלפון - זה על תקשורת סלולרית פשוטה (2G). יש כזה בארץ?
לצפיה ב-'חגיגות הבת מצווה נשמעות מעולה'
חגיגות הבת מצווה נשמעות מעולה
22/01/2018 | 04:25
63
ספרי עוד טיפה על לונדון. כמה זמן הייתם שם? באיזה אזור התגוררתם? ממה הילדים נהנו במיוחד? וממה פחות?
 
אני מקווה לקחת את ילדות הבית הפרטיות שלי לשם מתישהו.
לצפיה ב-''
22/01/2018 | 07:23
54
שמחה שאתם אחרי כל החגיגות, אני מתכוננת לחגיגות שלנו שיגיעו שנה הבאה.
 
לצפיה ב-'איזה עצוב על החתול '
איזה עצוב על החתול
23/01/2018 | 00:17
61
גם לשכנים שלנו זה קרה שנעלם חתול כאילו בלעה אותו האדמה.
 
החתול שלהם נכנס אלינו ואח"כ יצא מהחלון במטבח חזרה  ולא הגיע הביתה.
זה היה קומה רביעית (ולא מצאו אותו למטה .....)
לצפיה ב-'מתי בפעם האחרונה היית לבד בבית ? '
מתי בפעם האחרונה היית לבד בבית ?
19/01/2018 | 21:48
12
132
והכוונה ליותר מבוקר אחד 
(תיכף אענה) 
לצפיה ב-'לפני שבוע '
לפני שבוע
19/01/2018 | 21:55
2
134
האיש והילדים נסעו לחופשה ל 5 ימים ונשארתי בבית לבד.
כשאנשים שמעו שנשארתי לבד בבית היו שלוש תגובות עיקריות:
פליאה למה לא הצטרפתי (לא הרגיש לי מתאים לאור הרכב החברים שאיתם הם נסעו).
ברכו אותי על האומץ (?)
שאלו אם אני צריכה חברה.

בהתחלה זה הרגיש מאוד מוזר.....בית ריק אבל עשיתי מזה גם חופשה לעצמי: קמתי יותר מאוחר, חזרתי מהעבודה בלי הטירוף של להספיק לאסוף מהצהרון. ארוחת ערב עם ספר (בלי להדליק מחשב וטלביזיה)

 
לצפיה ב-'נשמע מעולה!'
נשמע מעולה!
20/01/2018 | 03:50
1
102
לא מפליא בכלל. אם הבנתי נכון מדובר בחברים של בן זוגך בלבד?
לצפיה ב-'זה היה אבות וילדים '
זה היה אבות וילדים
20/01/2018 | 12:04
99
האמת, שהילדים הם החוט המקשר , דרכם הגענו לחברים האלו.
הנשים האחרות לא רצו/ לא יכלו להצטרף אז גם אני החלטתי שלא להצטרף.
לצפיה ב-'ואללה לא זוכרת. שנים...'
ואללה לא זוכרת. שנים...
20/01/2018 | 03:52
1
120
אני מניחה שלבד בבית עם חיות בית זה עדיין נחשב "לבד"?
 
ביוני הקרוב יש לי איזה 10 ימים לבד.החלטנו השנה שאני אקח את הילדות לארץ ואבא שלהן יחזיר אותן (ובאמצע יהיה לנו זמן ביחד בלעדיהן). נראה איך יהיה... נראה לי שאנסה לתזמן נסיעת עבודה לחלק מזה
לצפיה ב-'לבד בבית עם חיות זה נחשב '
לבד בבית עם חיות זה נחשב
23/01/2018 | 00:06
47
וכשפתחתי את ההודעה חשבתי כמה זה מרגיש שונה להשאיר את כולם ולנסוע (מה שכבר יצא לי לעשות) לבין להשאר עם החפצים שלהם בבית לבד....
 
 
לצפיה ב-'פחחח'
פחחח
20/01/2018 | 19:17
2
117
20 שנה?
לצפיה ב-'כי? לא יצא? לא רצית? לא היתה הזדמנות?'
כי? לא יצא? לא רצית? לא היתה הזדמנות?
23/01/2018 | 00:07
1
11
לצפיה ב-'הם לא הולכים לשומקום'
הם לא הולכים לשומקום
23/01/2018 | 10:39
76
ואם הם נוסעים לאנשהו, זה בחלקים, אף פעם לא כולם.
אני לא מתלוננת - העבודה שלי מאפשרת לי לעבוד מהבית לפעמים, אז יש בקרים פה ושם שאני לבד וזה מצוין. לפעמים אני גם נוסעת לכנסים ואז אני אפילו ישנה לבד. אבל לבד בבית יותר מבוקר אחד ברציפות, לא יצא.
לצפיה ב-'אוהבת מידי פעם לבד בבית'
אוהבת מידי פעם לבד בבית
22/01/2018 | 06:42
2
98
לעיתים בקיץ האיש יוצא לטיול כולל לילה עם הילדים וחברים ואז אני לא מצטרפת. בעבר קרה יותר עכשיו מעט מאוד. בהתחלה היה לי קשה אבל עם הזמן למדתי להנות מזמן האיכות הזה לבד הוא כייף מאוד.
לצפיה ב-'לילה אחד זה קצת... עד שהם יוצאים הם חוזרים עם כל הכביסה '
לילה אחד זה קצת... עד שהם יוצאים הם חוזרים עם כל הכביסה
23/01/2018 | 00:09
1
72
שמחה לקרוא שאני לא היחידה שחושבת שזה זמן איכות לעצמי 
לצפיה ב-'את ממש לא יחידה'
את ממש לא יחידה
23/01/2018 | 09:10
57
בקמפינג של לילה באמת חוזרים לי עם המון כביסה .
יצא לי גם שני לילות פעם לדעתי אבל אצלי זה היה כשהייתי בחופש אצלך אני מבינה זה היה בימי שגרה, אז לדעתי גם זמן האיכות פחות איכותי מימים של חופש מלא בבית ללא ילדים.
ושלא ישמע שאני אמא מזניחה, אני אמא טוטלית. נמצאת כל יום אחה"צ עם הילדים מכינה איתם שיעורים, לוקחת לחוגים, מארחת חברים, עושה ימי כייף ועוד פשוט לפעמים צריך את השקט הזה להטען מחדש.
לצפיה ב-'לא בטוחה שקרה אי פעם'
לא בטוחה שקרה אי פעם
24/01/2018 | 17:26
58
אם נוסעים עם הילדים, אז שנינו נוסעים.
אם הוא נוסע לענייני עבודה, אני נשארת עם הילדים.
 
בקרים בבית לבד אני אוהבת. אני לא בטוחה שאהנה להשאר לבד בלילה בבית ריק.
 
 
לצפיה ב-'אפל מודה שהיא מאטה טלפונים שלה מדגמים קודמים '
אפל מודה שהיא מאטה טלפונים שלה מדגמים קודמים
26/12/2017 | 05:30
7
129
זו רק אני שמובחלת קשות מהחברה הזו?
 
 
אז קודם הם הכחישו את זה במשך שנים, ועכשיו יצאו עם התירוץ של הסוללה.
אבל מה אם מי שיש לו, נניח, אייפון 6 חדש באריזה עם סוללה מצוינת? אה כן - גם אותו הם ידפקו בעזרת עדכון שהם שולחים מהאוויר
 
ומה אם להחליף סוללה? אה כן, אפל היתה חלוצה בלהפוך את החלפת הסוללה בלתי אפשרית. לפני כן  - היה נהוג לפתוח את הטלפון ולקנות סוללה חדשה במחיר שווה לכל נפש. עד שהם הנהיגו את מודל ה"אין להחליף סוללה! תקנו טלפון חדש באלף דולר"
 
גילוי נאות: לחתומה מטה אין שום טלפון או שום מוצר של אפל ואין לה כוונה לקנות אחד כזה.... והיא גם לא מעריצה אדוקה של שום מכשיר מסוים
לצפיה ב-' גם אותי זה מעצבן אבל זה לא מוצר שאני קונה'
גם אותי זה מעצבן אבל זה לא מוצר שאני קונה
26/12/2017 | 08:51
107
וגם לא בני ביתי.
לבעלי בעבר היה ואהב מאוד אבל הבין מהר מאוד שלא ממש משנה איזה מכשיר יש לך העיקר שהוא עובד .
אני הייתי משועבדת לחברה מקבילה של אנדרואיד ובימים אלה ממש התחדשתי עם חתיך סיני במחיר מגוחך.
חבל על הכסף במיוחד בימינו שכל הזמן מחליפים מכשירים זה בהחלט לא שווה את ההשקעה.
לצפיה ב-'נהנים מאוד מאוד'
נהנים מאוד מאוד
01/01/2018 | 20:30
1
117
מהמוצרים של אפל, וגם לא חווינו שום האטה באף מכשיר (כולל אייפון 4s שעובד כמו גדול). אז אין שום בחילה בשום צורה שהיא...
 
למה עד כדי כך מעצבן אותך מה עושה חברה שאת לא מחזיקה במכשירים שלה?
לצפיה ב-'שאלה טובה'
שאלה טובה
05/01/2018 | 01:18
92
ואני מודה מראש שאני לא אובייקטיבית
 
לצערי אני עובדת מול חברת אפל בנושאים הנוגעים לעבודה, ואשר על כן יוצא לי לצערי לראות יום יום את ההתנהלות המקצועית שלה. 
 
אני לא יכולה להיכנס ליותר פרטים מזה. אבל באופן כללי, למרות שכמובן כל חברה פועלת למטרות רווח ולא לשם שמיים, התרבות הארגונית של החברה הזו כחברה כוללת כמות כה גדולה של שקרים. תאוות בצע, גזילה, וכו' שאני לא יכולה לסבול אותה. 
 
המקרה הזה הוא הזדמנות של הצרכנים לחוות באופן ישיר קצת מזה. אחרים חווים את זה כל הזמן. למשל הנסיון של אפל "לגנוב" את האמנים שהפסיק אחרי שטיילור סוויפט עשתה להם שיימינג
 
למרבה הצער נראה שהם בעיקר הרוויחו פרסומת מזה, בעיקר לאור זה שאחרי זה היא "במקרה" פרסמה שהיא שינתה את דעתה והיא מתה עליהם...
 
אגב - כבר היה קודם קטע צרכני אחד לפחות אבל רוב הצרכנים לא יודעים את זה. בטלפונים החדשים הם מורידים את רמת התקשורת הסלולרית לרמה הירודה של הצ'יפים של אינטל, כי הם לא רוצים להשתמש בצ'יפים בעלי הטכנלוגיה הטובה הרבה יותר של קוולאקום [זו זכותם כמובן, מה שלא בסדר זה שגם את זה עושים בלי להסביר לצרכנים]
 
 
 
לצפיה ב-'אני מרגישה את זה גם בטלפון שלי שאינו איפון'
אני מרגישה את זה גם בטלפון שלי שאינו איפון
19/01/2018 | 21:34
3
37
(וואווי)
 
לצפיה ב-'מעניין - את חושבת שוואויי גם מאטה בכוונה טלפונים ישנים?'
מעניין - את חושבת שוואויי גם מאטה בכוונה טלפונים ישנים?
20/01/2018 | 03:42
2
41
הלכתי לחפש בגוגל. מצאתי הצהרות מכל מיני חברות אנדרואיד על כך שהן, בניגוד לאפל, לא מאטות טלפונים ישנים שלהם. הצהרות מסמסונג, LG, מוטורולה ו HTC
 
אבל כתוב במפורש שהוואויי, סוני, גוגל וואן פלוס *לא* נתנו הצהרה שכזו. אז אולי את צודקת בתחושתך....
 
 
<אבל אני מסרבת לחזור בי מתחושתי שאפל הם הכי מגעילים בעולם.... הייתי פעם לצד ידיד שניסה לקנות טלפון בחנות שלהם והתעלמו ממנו לגמרי. סתם כי הם יכולים להרשות לעצמם>
לצפיה ב-'מהרגשתי- כן.'
מהרגשתי- כן.
20/01/2018 | 12:07
38
כשהנייד שלי היה חדש - עשיתי מול הנייד של האיש בדיקות מהירות ושלי ניצח. מאז שהם הוציאו דגם חדש שלי מפסיד.
 
יש אצלנו משהי שמכורה לאייפונים וטוענת שאצלה הטלפון לא האט.
(אני לא אוהבת אותם כי יש בהם משהו של סמל סטטוס)
לצפיה ב-'מעניין'
מעניין
21/01/2018 | 13:30
33
מאז הטלפון הנייד הראשון שלי הרגשתי שעם הזמן הם נעשים יותר איטיים, אבל האשמתי בזה את עצמי, שהעמסתי יותר מדי על הטלפון. לא חשבתי שזה באשמת היצרן.
לצפיה ב-'מבקשת להודות'
מבקשת להודות
21/12/2017 | 12:52
2
315
לכל המנחמים, אני מעריכה מאוד את ההתיחסות הזו,
היא מחממת את הלב.
 
פתחתי הודעה כי אני לא כ"כ כאן, וראיתי שירדה למטה.
יום טוב ובריאות לכולם.
לצפיה ב-'שלא תדעי עוד צער '
שלא תדעי עוד צער
22/12/2017 | 05:12
26
לצפיה ב-'אנו לא מכירות, אבל זה כל כך נגע לליבי, עד כדי דמעות כשקראתי'
אנו לא מכירות, אבל זה כל כך נגע לליבי, עד כדי דמעות כשקראתי
24/12/2017 | 08:45
169
את הודעתך. כמובן לא מכירה את הפרטים ובכל זאת ההזדהות קלה מאוד. מחזקת אותך ושולחת לך ניחומים עד בלי די.
לצפיה ב-'פרסום שאלון'
פרסום שאלון
20/12/2017 | 23:05
1
124
שלום,
אני סטודנטת במכללת עמק יזרעל עושה סמנריון בפסיכולוגיה בנושא דיכאון אצל נשים אחרי לידה ואני מבקשת לפרסם אצלכם שאלון אם אפשר אני מודה מאוד לעזרתכם
תודה 
לצפיה ב-'מבחינתי אין בעיה... אבל אני לא בטוחה שזה '
מבחינתי אין בעיה... אבל אני לא בטוחה שזה
21/12/2017 | 17:52
106
יארגן לך הרבה תשובות. אולי לאחרות יהיו עוד שאלות שנוגעות לרקע/פקולטה.
 
לאיזה תואר את לומדת?
 
שיהיה בהצלחה! זה נושא חשוב מאוד ומעולה שאת מעלה את המודעות אליו

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא התמודדות ההורים עם ילד רגיש
אירוח בנושא התמודדות...
פסיכולוגית ומדריכת הורים מייעצת ועונה על שאלות...
אירוח בנושא התמודדות ההורים עם ילד רגיש
אירוח בנושא התמודדות...
פסיכולוגית ומדריכת הורים מייעצת ועונה על שאלות...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

פורום דם טבורי
פורום דם טבורי
טבורית- בנק דם טבורי
שימור דם טבורי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ