לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1467514,675 עוקבים אודות עסקים

פורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו

הנהלת הפורום:

אודות הפורום נשים לאחר לידה - תמיכה

מכירות את הסיפור על הדודה שבאה לבקר אחרי שנולד סופסוף הנסיך? הדלת נפתחת בסערה ופנימה צועדת הדודה וצועקת "איפה הוא? איפה הוא?!" והאמא של "הוא"? נשארה מאחורי הדלת...סיפור משעשע אולי, אבל בעצם, הרבה פעמים אנחנו מרגישות ששכחו אותנו מאחורי הדלת, ואף יותר מזה – שאנחנו שכחנו את עצמנו מאחורי הדלת. הדלת אל ההורות. בצעידה אל מעבר לסף עברה רק האמא, והאישה שהיינו נשארה מאחור.להיות אם זו שאיפה של רבות מאיתנו, ומשהגשמנו אותה – יש נטיה להגדרה עצמית שמצטמצמת אל תוך ה"אמהות". הביטוי לכך הוא פעמים רבות חיצוני – קצת פחות הקפדה על המראה - אין זמן, ובעצם – בשביל מה? הקילוגרמים, שגם ככה קשה להילחם בהם, הופכים מאויב למנחם בצר לנו - בעיקר המכנסים צרות. ה"סכנה" היא איבוד ההגדרה העצמית הרחבה, עימה הבטחון וההערכה העצמית – ואיכות החיים הכל כך חשובה לנו.היינו חתיכות פגזיות, נמרות במיטה, טייקוניות במשרד, מסמר הערב באירועים חברתיים, ואיפה אנחנו עכשיו? כל היום מתעסקות רק בחיתולים ופליטות. ההריון והלידה עשויים להשפיע ולשנות הרבה. הלידה גורמת לנו לשינויים פיזיים כגון כאבים ןמחושים שונים, ובמיוחד רואים פתאום את כל עודפי המשקל שהעלינו בהריון. ההפיכה להורים יכולה לפגוע לנו בזוגיות, אולי כי יש כאבים בעת קיום יחסי מין וזה משפיע על הקשר, אבל בעיקר כי פתאום הילד הוא הראשון בסדר העדיפויות ופתאום הבעל נדחק הצידה או שמא שאנחנו הפכנו לשניות אצל הבעל? פורום נשים אחרי לידה התפתח מפורום הרזיה לאחר לידה – שטיפל באחד האספקטים החשובים והבולטים של תקופה זו בחיינו והוא עודפי המשקל, שמשליכים על תחושת הערך העצמי מסיבות שונות ועל יחס הסביבה. אבל הדיאטה היא חלק מהקשר רחב הרבה יותר של חיינו. היא קשורה באורח החיים שלנו ובמצב הרוח, למשל - יש מי שכשהן בהריון הן "מתנחלות" במקרר וצריכות המון תמיכה הן נפשית והן תזונתית. בהדרגה הוחלט שיש מקום לפורום שיוכל לתת תמיכה רחבה יותר ואולי נוכל גם לעזור למי שסובלת מאספקטים אחרים של התקופה שלאחר הלידה שאינם קשורים במשקל דווקא – גם אם הלידה היתה לפני מספר שנים. פה המקום לדון ולקבל תמיכה בנושאי זוגיות, ערך עצמי, דכאון לאחר לידה, בעיות תעסוקה – וכל הדברים שמשתנים כל כך אחרי שהגורם המשמעותי, הטהור והממלא כל כך – התינוק – נכנס אל חיינו.הפורום הוא לנו ובשבילנו - כאן הפוקוס הוא עלינו
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
הגעת ליעד, מהממת!  פה אנחנו מתמקדות בנו. על הילדים שלנו אנחנו כותבות בקומונת אמהות נולדו
חדשה בפורום? כאן המקום להתחיל בו ולהתוודע אלינו. בפורום שלנו אסור לפרסם!
 
 
 
הקומונה לזכר
המשך >>

לצפיה ב-'שם לילדה'
שם לילדה
21/03/2019 | 11:09
2
60
שלום נולדה לנו ילדה ואנחנו מתלבטים בין מספר שמות כמו ארבל, רומי, יובל. מתלבטים אם שם ראשון יהיה ארבל ושני רומי.. אני בעד רומי אך זה דומה לשם של אבא שלי, רוני ולשם של גיסי - רמוליה.
 
מביינתי, מספר ימים אחרי שנולדה אין שם שמתאים לה (:
 
חשבנו להתייעץ עם רבנים, למרות שאנחנו תא קרובים לדת.
לצפיה ב-'אם אתה רוצה את דעתי הלא-נחשבת'
אם אתה רוצה את דעתי הלא-נחשבת
22/03/2019 | 03:36
46
אז מבין שלושת השמות שציינת, "רומי" הוא היחיד שנשמע לי כמו שם של בת (אני יודעת ש"יובל" זה כבר מזמן גם שם של בת. אבל מה לעשות שלי הוא עדיין נשמע כמו שם של בן...)
 
וגם, רומי הוא שם יחסית בינלאומי שקל לזכור/להגות אם במקרה היא תגור בחו"ל.
 
אני לא הייתי מתייעצת עם רב בתור מי שאיננה קרובה לדת - אבל מה שמתאים לכם 
 
מזל טוב!
לצפיה ב-'מזל טוב!'
מזל טוב!
22/03/2019 | 17:30
43
שם הוא דבר אישי מאד.
אני אוהבת שמות ישראלים קלאסיים. אין לי שום דבר נגד שמות יוניסקס.
אישית לא הייתי מתייעצת עם רבנים אם לא הייתי דתיה או מאמינה בכך. אני גם לא מחבבת שמות שניים.
כך שהייתי בוחרת שם אחד עברי ויפה .אישית לא מחבבת את השם רומי או ארבל ויובל אני מאד אוהבת אבל כשם לבן.
קחו את הזמן. תחשבו על עוד אפשרויות ותראו מה מתאים לקטנה..
לנו היו המון שמות ברשימה שאהבנו (גם יובל) ולאחר שנולד הילדון פשוט אף שם לא התאים לו... חיכינו ובסוף פשוט ידענו איך לקרוא לו כי השם ממש התאים לו.

אפשר לבחור שם גם עוד כמה ימים ולא יקרה כלום אם בינתיים תקראו לה ביניכם בשמות חיבה מתוקים .

לצפיה ב-'הפכת לאמא השנה וחצי האחרונות?'
הפכת לאמא השנה וחצי האחרונות?
10/03/2019 | 01:10
46
אנו רוצות להבין טוב יותר היבטים שונים של מה שעבר עליך מאז. 
נודה לך אם תעני על שאלון מחקר, מטעם אוניברסיטת בר אילן, במטרה להבין טוב יותר את החוויה של נשים במעבר להורות. 
אנונימיות מובטחת! אינך צריכה לרשום שום פרט מזהה על גבי השאלון. 
מילוי השאלון לוקח כ-10 דקות וניתן למלאו גם דרך הטלפון הנייד.
בברכה,
פרופ' אורית טאובמן – בן-ארי וצוות המחקר.
קישור לשאלון:
 https://biusocialsciences.eu.qualtrics.com/jfe/form/SV_6KK6bRmFCNihjkF
 
לצפיה ב-'אף מילה על הבחירות? '
אף מילה על הבחירות?
07/03/2019 | 04:48
7
99
נהנתיהו, הפסטיגנץ, כל הרמטכ"לים לדורותיהם + אלוף פיקוד, העבודה, הימין החדש, הימין הישן, מפלגות התורה, חדש/ישן, גשר, כולנו, ישראל ביתנו (בטח שכחתי הרבה מפלגות) ומיעוט הייצוג הנשים
 
הבו תובנות, אנקדוטות וניתוחים.... 
 
לי יש רק אנקדוטה אחת, מ"יד שניה". מאחר שאני גרה בארה"ב, יצא לי לשוחח בזמן אמת עם אנשים שעבדו עם גנץ כשהיה הנספח הצבאי בשגרירות בוושיגנטון, והיו להם דברים מעולים לומר עליו כאדם ערכי וצנוע. כך למשל, כשהיו פגישות עבודה בניו יורק שדרשו להיות שם פנים אל פנים הוא הכריח אותם ואותו ביחד ליסוע לשם ברכב ולחזור באותו היום כדי לחסוך הוצאות מלון למדינת ישראל. זה משהו כמו 4 וחצי שעות לכל כיוון כשאין פקקים מיוחדים. כמובן שהקולגות שלו התבאסו קשות שכן העדיפו לקבל טיסה של 40 דקות ולילה במלון בניו יורק על חשבון משלם המיסים במקום לצאת בדרך ב-5 בבוקר עם עוד קולגות ברכב שעות ארוכות. כל זה היה מזמן אגב. 
 
מצד אחד נחמד לשמוע. מצד שני זה לא מעיד לכאן או לשם על יכולות להיות ראש ממשלה. מצד שלישי כשרואים מנגד מישהו שלא רק היה לוקח טיסה במקום, אלא דורש שיקנו לו מטוס משלו משל היה נשיא ארה"ב או משהו אז רק מהבחילה כבר עדיף זה שדורש מהקולגות "להתכלב" וליסוע יחד ברכב במקום טיסה + מלון
 
וזה בלי להגיד מילה על דיעות פוליטיות  אלא סתם ברמה האנושית.
 
יאללה בלגן... 
 
 
לצפיה ב-'אני לא רואה את האנקדוטה כמקרה חיובי.'
אני לא רואה את האנקדוטה כמקרה חיובי.
07/03/2019 | 11:43
1
89
נראה לי שזה אומר משהו על היחס שלו לבני אדם - ומשהו לאו דווקא חיובי.  לנסוע 9 שעות ברכב ביום זה לא סביר, גם אם לו זה מתאים, ולא סביר להכריח מישהו לעשות את זה. אין לי בעייה שה-ו-א יעשה את זה - וכשאומרים שבני בגין, למשל, ערכי וצנוע, מדברים על מה שה-ו-א עושה (נוסע בתחבורה ציבורית, וכו'), לא מה שהוא מכריח אנשים אחרים לעשות.
לצפיה ב-'מעניין. לא חשבתי על זה ככה'
מעניין. לא חשבתי על זה ככה
08/03/2019 | 21:06
72
לי זה נראה יותר כמו משהו סגפני-צבאי שכזה. כמו מסע כומתה/אלונקות: קמים ב- 4 וחצי בבוקר ויוצאים לדרך.
 
מכיון שלמרבה הצער יש במשלחת/שגרירות/קונסוליה לא מעט בזבזנות (וזה עוד בלי שדיברנו על זה שהם סגורים בחגים יהודיים, חגים אמריקאיים, פתוחים לקבלת קהל בערך שעתיים ביום ולא עונים לטלפונים), אז מצא חן בעיני שהוא מצא לנכון לנהוג בחסכון בכספי משלם המיסים.
לצפיה ב-'אני איתך בענין הזה'
אני איתך בענין הזה
09/03/2019 | 13:56
1
84
וסליחה שנעלמתי (מסיבות טכניות)
לצפיה ב-'ברוכה השבה '
ברוכה השבה
11/03/2019 | 04:06
47
תמיד טוב לראות את זיו מקלדתך
לצפיה ב-'מה המצע שלו? בהחלט מרגישה בפסטיגץ'
מה המצע שלו? בהחלט מרגישה בפסטיגץ
11/03/2019 | 10:58
2
59
בלי דעות פוליטיות בכלל רק חושבת שאנשים יצביעו לו לא בגלל שיודעים מה מהמצע שלו פשוט מעדיפים אותו על פני מה שקיים כרגע.
אני בכל מקרה לא מצביעה לאף אחד מהם כי לא מאמינה בהם ומעדיפה להצביע למפלגה קטנה יותר שאולי תדאג לי יותר.
מקוה שאני לא טועה בכל מקרה זו לא פעם ראשונה שאצביע לה ועד עכשיו לא אכזבו אותי.
אני מחנכת את הילדים שלי במדינה דמוקרטית חובה עלינו לבחור ותמיד לוקחת אותם איתי לקלפי שיראו ויתחברו לנושא ויבינו כמה זה חשוב.
מעולם לא הפסדתי הצבעה בבחירות גם לא ברשויות המקומיות וגם אם לא היה לי למי להצביע ושמתי פתק לבן.
לצפיה ב-'נראה לי שאת צודקת'
נראה לי שאת צודקת
12/03/2019 | 16:19
1
49
שרבים יצביעו לו בשל הגורם המאחד של "אנטי ביב." 
 
מבחינתי זה בסדר. בל קשר לזהותו/מפלגתו של ראש הממשלה (או אולי ראשת ממשלה, רחמנא ליצלן....) - חשוב בעיני להפסיק את המונרכיה המזעזעת של העשור האחרון. הייתי מאוד שמחה אם היה תיקון חוקתי, כמו בארה"ב, שהיה מגביל כהונת ראשי ממשלה (מכל מפלגה או דיעה שהיא) ל-2 כהונות מקסימום.
למעלה מזה זו כבר לא ממש דמוקרטיה
 
אני כוססת ציפורניים ב-4 שבועות הקרובים....
לצפיה ב-'מסכימה לגבי ההגבלה לא רק בממשלה גם בעיריות'
מסכימה לגבי ההגבלה לא רק בממשלה גם בעיריות
17/03/2019 | 09:00
37
לדעתי בגלל שבבחירות הכלליות לרוב לא מצליחים להשלים קדנציה צריך להגביל בתקופת זמן אבל להגביל.
בעיריות פשוט להגביל ל-2 כהונות. 
לצפיה ב-'ילדות גדולות (צרות של הרבה אחרי לידה....)'
ילדות גדולות (צרות של הרבה אחרי לידה....)
03/03/2019 | 03:07
20
131
 
 
בכורתי תהיה בת 15 בחודש הבא (לא ייאמן איך הזמן טס). ולצערי בשנה-שנתיים האחרונות קשה לנו מאוד להצליח לבלות איתה זמן. 
 
כל פעילות שאנחנו מציעים לעשות כמשפחה - היא לא מעוניינת להשתתף בה (למשל סרט, לשחק באולינג, לשחק בבית משחק קופסה או קלפים וכו'). כששואלים אותה מה היא היתה מעדיפה לעשות - התשובה היא בד"כ: לקרוא ספר בשקט בלי שתנג'סו לי.
 
יש לי קריירה וחיים משלי - זה לא שאני מנג'סת לה יום ולילה לבלות זמן עם אמא שלה/המשפחה.... (רבאק היא טינאייג'רית -אני מבינה שאני לא בראש מעייניה)
 
אבל זה מגיע למדרגה קצת מייאשת....
 
בנוסף, האמת היא שזה לא כזה חדש. בערך מרגע שעמדה על דעתה - נגיד גיל 9-10 משהו כזה, היא העדיפה לא ללכת איתנו לשום מקום אם רק אפשר.
 
אם יש למישהי רעיונות איך לבלות זמן עם בת עשרה שרק רוצה שקט - אשמח לשמוע....
לצפיה ב-'מה תחומי הענין שלה חוץ מספרים?'
מה תחומי הענין שלה חוץ מספרים?
03/03/2019 | 09:33
1
85
מה היא עושה עם חברות למשל? איזה בילויים יש להן?
האם כוונתך לבילוי משפחתי או רק שלכם כהורים איתה או רק את לבד איתה?
 
הבת שלי גם מעדיפה לא להצטרף אלינו גם בערך מהגיל שכתבת, אנחנו עדיין לא ממש נותנים לה, משחררים אבל ממש מעט, היא בת 12 כמעט. 
יחד עם זאת יש מלא בילויים שהיא רק מחכה שנעשה ביחד אבל בדרך כלל אלה בילויים שלי לבד איתה. אוהבת את זמן האיכות שלנו יחד. אני דואגת שיהיו לנו בילויים כאלה זה ממש מחזק את הקשר שלנו מגיל צעיר מאוד.
הרבה פעמים היא לא רוצה להצטרף לבילוי ואחרי שמשכנעים אותה ומצטרפת מאוד נהנית ואנחנו מבינים שזו סתם התנגדות לא מובנת של גיל ההתבגרות.
לצפיה ב-'תודה. הכוונה היא לבילוי משפחתי איתה ועם אחיותיה'
תודה. הכוונה היא לבילוי משפחתי איתה ועם אחיותיה
03/03/2019 | 15:38
78
במסגרת מגבלות הזמן שלנו, לא יוצא לי או לי ולרמבו לבלות איתה לבד, למעט סתם כך בבית לכמה דקות פה ושם בד"כ מסביב לחתול הבית שאוהב אך ורק את המיטה והחדר שלה - חתול בעל טעם משובח .
 
גם אצלנו כמו שתיארת. היא בערך אף פעם לא רוצה להצטרף (וכאמור - זה מגיל צעיר שלה שזה ככה), אבל אחרי שהצטרפה היא נהנית מאוד (למרות שלא תודה בכך....)
 
אבל אנחנו לא מגיעים ל"לשכנע". היא מצטרפת רק כש"מכריחים" - אז אנחנו משתדלים למעט בכך
לצפיה ב-'מסעדה? לאכול היא צריכה...'
מסעדה? לאכול היא צריכה...
03/03/2019 | 10:44
1
99
וטיולים/בילויים/אטרקציות שתפורים במיוחד בשבילה. נניח, שלנו אוהבת את יפן, אז היא תסכים ללכת למוזיאון יפן איתנו. כשאנחנו גוררים אותה לפארק שעשועים כלשהו, (לונה פארק, פארק טרמפולינות, וכו') רוב הזמן היא יושבת בצד עם הטלפון, אבל כמעט תמיד יוצא שמשהו היא כן עושה (גם אם זה שבריר מהזמן שאנחנו שם). גם לצפות בסרט / סידרה היא מוכנה אם הם מה שהיא אוהבת / בוחרת (לרוב ביפנית ).
בקיצור, פרט למסעדות שהן פתרון טוב, זה בעיקר צריך להיות פשוט משהו שהיא רוצה לעשות בלי קשר אלינו.
היא צעירה בשנה מהבת שלך.
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
03/03/2019 | 15:43
80
"יושבת בצד עם הטלפון" נשמע לי מוכר ביותר. אולי הן הופרדו בלידתן היא והבת שלך
 
הילדה מחבבת בלט. נתת לי רעיון - אולי אציע לה ללכת להופעת בלט ביחד (אני אסבול משעמום - אבל, איך אומרים בפולנית? "אמא זה בשביל לסבול").
לצפיה ב-'עד כמה חשוב לכם שתשתתף?'
עד כמה חשוב לכם שתשתתף?
03/03/2019 | 14:13
4
74
אנחנו לא תמיד משאירים את שאלת ההשתתפות לבחירת המתבגר/ת.
לפעמים פשוט מציבים כעובדה שזו פעילות משפחתית שהיא צריכה להשתתף בה.
ברוב המקרים, גם אחרי הניג'וס הראשוני, הם נהנים מהפעילות גם אם לא יגידו את זה.
 
חדר בריחה ואחריו ארוחה במסעדה זו אחת הפעילויות המשפחתיות האהובות על המתבגרים/בוגרים שלי.
לצפיה ב-'תודה. אצלנו לפעמים ככה ולפעמים ככה'
תודה. אצלנו לפעמים ככה ולפעמים ככה
03/03/2019 | 15:49
3
81
לפעמים אנחנו מכריחים (לא משאירים לבחירה) ואז זו מלחמת העולמות .
לפעמים מוותרים לה כי לא מתחשק לנו לריב.
 
גם אצלנו אם היא באה בד"כ היא נהנית אבל לא תודה שנהנתה בשום אופן.
 
לא ניסינו חדר בריחה - נבדוק
 
ברמה הכללית זה קצת מבאס שיש לה עוד 3 וחצי שנים לגור איתנו, אבל בזמן הזה היא תבלה איתנו מבחירה מעט מאוד זמן
 
רק להוסיף: אין לנו איתה מריבות עמוקות/מיוחדות. באופן כללי היא חושבת שאמא שלה מביכה/מגוחכת/עושה-לה-בושות אבל נראה לי שזה נפוץ בגיל ההתבגרות. בן זוגי הוא יותר מופנם ושקט, וחוץ מזה מאז לידתה היא תמיד העדיפה את אבא, אז לדעתי הוא משיג ניקוד קצת יותר גבוה אצלה.
 
 
לצפיה ב-'רוצה לעודד אותך'
רוצה לעודד אותך
03/03/2019 | 16:40
2
80
ממרומי גילי המופלג והילדים שלי שמשיגים את הבת שלך בכמה שנים , אל תתרגשי יותר מדי כשהיא לא רוצה לבוא ואת מכריחה אותה להשתתף.
כשעובר להם שלב האנטי, הם זוכרים את הפעילויות המשפחתיות בחיבה יתירה ולא זוכרים שלא רצו להשתתף.
לצפיה ב-'תודה - זה אכן מעודד מאוד'
תודה - זה אכן מעודד מאוד
07/03/2019 | 04:23
1
41
כי "אנטי" יש לנו בבית והרבה.... טוב נו, אולי אכריח קצת יותר
לצפיה ב-'עוד עידוד קטן'
עוד עידוד קטן
21/03/2019 | 10:57
10
האמצעי שלי, בעיקר בגלל בעיות ויסות סנסורי, סירב בתוקף לבוא איתנו מגיל צעיר מאוד. עד כדי כך שהיינו צריכים להוציא אותו בכוח פיזי לא מתון מהבית ולדחוף אותו בכח לתוך האוטו (והוא היה ילד חזק).
השבוע (בגיל 23 +) הוא הסתכל על תמונות במחשב והצהיר "איזה הורים טובים אתם, איך לקחתם אותנו לטייל תמיד למלא מקומות... מזל שלא ויתרתם לי"
 
לצפיה ב-'נשמעת דומה לבנות שלי... אצלנו חדר בריחה לוקח בגדול!'
נשמעת דומה לבנות שלי... אצלנו חדר בריחה לוקח בגדול!
03/03/2019 | 16:31
1
70
זה הבילוי המשפחתי המועדף עליהן.
וגם מסעדה \ בית קפה \פיצה... (הבנת את הפרינציפ...)
לצפיה ב-'תודה! אלך לחפש חדרי בריחה בסביבה'
תודה! אלך לחפש חדרי בריחה בסביבה
07/03/2019 | 04:24
32
גם לי מתחשק לפעמים לברוח מהבית של עצמי העמוס במתבגרות...
לצפיה ב-'אני תוהה ביני לביני על מה מדובר אצלכם'
אני תוהה ביני לביני על מה מדובר אצלכם
03/03/2019 | 22:14
1
83
ילדי נגררים לאירועים משפחתיים רבים, ולעיתים בוחרים לא לבוא. הגדול גרגרן יותר וקשה לו לוותר על אירועים עם אוכל, ככה שהקלף הזה עדיין עובד, אצל הקטן אני צופה קושי גדול...ברגע שהוא יפסיק לפחד מהצל של עצמו - הוא ישאר בבית לבד. ואם לא - הוא פשוט יחרב לנו את האירוע. גם ככה הם יושבים חלק ניכר מהזמן עם הסלולרי במרחק 5 סמ מהאף....
מה וכמה כבר יכול להעיק על נערונת נטולת משפחה מורחבת בארהב?...
אני לא אוהבת אירועים, לא אהבתי כנערה, ובהחלט העדפתי ספרים שזכורים לי עד היום כחברי הטובים. חויבתי ללכת לאירועים שזכורים לי לרעה וגם לכאלה שלא היו זוועתיים. לא השתנתי עם השנים והצורך שלי בחוויות ביחדנס לא גדל- הוא השתנה כי אני מרגישה שזה משהו שאני צריכה לתת לילדים שלי....
כאמור - לא ציינת מה הפעילות. אם היא כוללת משפחות אחרות בלי בני גילה - ותרי.
ואם זה רק אתם - נסי לייצר מסורת. משהו שכולם עושים כי... כולם עושים.
כי כל יום ראשון הראשון של החודש הולכים לבאולינג/ חדר בריחה/ סרט חדש/ ארוחה במסעדה מסקרנת כי ככה.
אולי ההרגל יתפוס.
לצפיה ב-'אכן - אין לה משפחה מורחבת בסביבה'
אכן - אין לה משפחה מורחבת בסביבה
07/03/2019 | 04:27
44
וזה אכן פוטר מכל מיני מטלות משפחתיות שיכולות להיות מעיקות (פוטר גם את ההורים שלה, וזה יכול להיות די כיף....).
 
יש לה קצת משפחה מורחבת בארה"ב אבל במרחק כמה שעות טיסה טובות אז זה לא משנה בעצם (באותה מידה יכולה להיות בישראל/אירופה)
 
המסורת היחידה שלנו היא ארוחת שבת כרגע ואכן לזו היא לא מתנגדת כי זה משהו קבוע מזה שנים.
לצפיה ב-'"הרבה אחרי לידה" קצת לפני....'
"הרבה אחרי לידה" קצת לפני....
04/03/2019 | 08:30
85
מנסיוני....
כשכבר ילדי גדולים יותר, ואפילו אחת הנכדות כבר גדולה יותר,
לכולם היה עיסוק /תחביב אישי שלהם,
מעולם לא חייבתי להשתתף בארועים לא חברתיים שלנו ולא משפחתיים,
תמיד היה המתבגר התורן שהלך עם חברים או נשאר בבית.
לא רואה בכך בעיה, ולא עשיתי מזה בעיה,
משקצת בגרו היו לילות לבנם של שיחות והתיעצויות, 
כתבתי למעלה "קצת לפני לידה..." כן עוד קצת זמן ויוצרו בעיות חברה,
עוד קצת זמן ויהיו התלבטויות לגבי בחור...."נולדים" צרכים חדשים,
הלדים הפכו לחברים הכי טובים שלנו ההורים כשכל נושא/ התלבטות/
או ענין מגיע או אלי או אל אבא שלהם.
אפילו שהם נשואים הם כאן, והם מגיעים בכיף לארועים משפחתיים,
אפילו יוזמים כאלה. 
 
מציעה לך, להזמין אותה, לומר לה שהיית שמחה לבלות אתה כמה שעות,
שאת רואה בה ילדה בוגרת ורוצה בחברתה, גם אם תסרב,
מילותיך נשמרות ב"כספת הזכרון" ויניבו פרי בגיל שהיא
תוכל להיות עצמאית מצד אחד ולהבין שהקשר הזה נחוץ לה מצד שני.
וזה יקרה.
לצפיה ב-'נכנסים כאן כמה דברים שונים'
נכנסים כאן כמה דברים שונים
05/03/2019 | 11:15
1
72
הגיל - כן, זה הגיל, וזה עובר באופן חלקי בערך בגיל 18. יכולה לדווח מנסיון. אותם הילדים שרק רצו להיות בחדר של עצמם ולבדם, פתאום רוצים לעשות את אותם הדברים בסלון, או באים ברצון לפעילויות שהם אוהבים אבל נהגו לסרב להם בעבר.
 
הנושא - משפחה לא בוחרים. זה אומר שיש לכם תחומי ענין מגוונים ושונים, ושבניגוד לילדים הקטנים שהם היו, הם לא אמורים פשוט לבוא איתנו למקומות או לעשות פעילויות שמוצאות חן בעינינו. תחשבי מה היה קורה אם ההורים שלנו היו רוצים שאנחנו נלך ונעשה איתם בעיקר מה שמעניין אותם או מה שהם חושבים שהיה צריך לעניין אותנו... ילדים מתבגרים זה השלב לפני מבוגרים, ובטח אצלכם בגיל 18 היא תלך לאונ' ויהיו לה תחומי ענין נפרדים וחיים משלה. חשבתי על זה הרבה, ולדעתי גם אני וגם הם צריכים ללכת זה לקראת זה ולמצוא תחומי ענין משותפים. כפי שכתבתי למעלה, בגיל 18 ומעלה הם גם מעוניינים ללכת לקראתך, כי הם בסך הכל אוהבים את המשפחה, אבל בגיל 15 היכולת שלהם להתמודד עם נושא כזה היא מוגבלת. אני רואה את זה כאחריות שלנו לצאת מהקופסה ולעשות איתם פעילויות מחזקות קשר, כמו הבלט שאמרת. אני באמת מנסה להתעניין בדברים שלהם, כדי לקיים את הקשר באופן אמיתי ולא בצורה מלאכותית - זה לא עובד אם את מעמידה פנים ועושה בשבילם - הם כבר מתוחכמים והם רוצים שיהיה לכם תחומים אמיתיים משותפים. האשה שתגדל ממנה תהיה עדיין היא, ואם לא תפתרי את הדברים עכשיו, יהיה הרבה יותר קשה לשמר את הקשר כשהיא תגור בבית אחר.
 
המינון: לילדים בגיל הזה מתאים מינון קטן יותר. אני שמחה כשהם פתאום שותים איתי קפה בסידורים ומספרים משהו, למשל. גם אחת הצאצאים שלי בקטע של ספרים ספציפיים, התחלתי להחליף איתה ספרים בתחום שמעניין אותה שנוכל לפחות לדבר על זה כמה מילים, להחליף התרשמויות ושיהיה לנו תירוץ ללכת לחנות או להזמין או ללכת לחברים שלי שלילדים שלהם היו ספרי המשך בסדרה. כאלה דברים. אם את מצפה ממש לשעתיים איתם, זה לא יקרה כנראה
 
הפורום - בגיל הזה הם שמחים יותר לעשות פעילויות שמותאמות להם ולא להיות חלק משאר המשפחה. לא להעלב, לבחור ביחד איתם משהו שהם אוהבים וללכת בהרכב חלקי. כאמור, תוך כמה שנים זה חוזר ואז יש לך ילד אחר שלא מעוניין בזה. זה גם הזדמנות נפלאה לגלות את הילד הזה שמסתתר בחדר שלו במשך השנים האחרונות ולראות איזה מבוגר מקסים מגיח ממנו. את ממש מתאהבת מחדש בילד הזה, שמעצבן אותך לעתים קרובות ביום יום, כאילו הרגע נולד לך. אני לוקחת אותם בהרכבים חלקיים לנסיעות עבודה או לחופשות. יצא לי לבלות שבועיים עם אחת הבנות באוסטרליה, היה נהדר. היא נהנתה נורא וגם אני. אחר כך היינו בחופשה משפחתית ושוב כולם חזרו לרטינות הרגילות שלהם.
לצפיה ב-'הלוואי שהיא היתה באה איתי לנסיעות עבודה חופשתיות'
הלוואי שהיא היתה באה איתי לנסיעות עבודה חופשתיות
07/03/2019 | 04:34
65
יש לי במסגרת העבודה כמה נסיעות בקיץ שהן ממש "שוות" - תמיד במלון מוצלח עם בריכה שווה ופעילויות. וזה בקיץ - לא מפסידים בית ספר
 
היא כבר 3 שנים מסרבת להצטרף, אפילו כשהצעתי לה להביא חברה.
 
אחותה הצעירה ממנה בשנתיים בערך תמיד שמחה לבוא איתי (ולו גם סתם ככה לסופרמרקט כדי לעזור לי לסיים שם מהר יותר/לעשות לי חברה). חלק מזה זה כנראה עניין של אופי.
 
לגבי פעילויות משותפות - אבא שלהם יותר מוצלח בזה ממני. הוא לימד את עצמו לשחק מיין-קראפט ובד-וורז (Bed Wars). אני מעדיפה כדור בראש על פני המשחקים האלה
 
טוב נו - יהיה טוב מתישהו....
לצפיה ב-'בתור זו שתמיד חיפשה שקט'
בתור זו שתמיד חיפשה שקט
14/03/2019 | 17:49
3
44
הייתי מציעה לך להניח לה...
ממה שכתבת אני מאוד מזדהה עם הבת שלך, כל חיי הייתי ילדה של ספרים ושקט. אירועים משפחתיים תמיד היו מבחינתי דבר מעיק...
מבחינתי ללכת לבית ספר היה די והותר, היו לי חברות שעדיין בקשר איתי אבל לא עניין אותי ללכת לתנועות נוער או להסתובב עם המשפחה שלי באירוע משפחתי כזה או אחר (המשפחה המורחבת שלי היא ענקית וזה תמיד היה סיוט אחד גדול מבחינתי).
אני יכולה לעודד אותך ולהגיד שדווקא כשמתרחקים מהבית היא תתגעגע וכן תחפש את קרבתך, עם הזמן והגיל זה יעבור לה.
מה שכן, כן הייתי מציעה לחייב פעם בחודש נניח לפעילות משפחתית משותפת, בסופו של דבר היא תזכור את זה כמשהו חיובי וכייפי...אולי תחליטו שכל פעם מישהו אחר בוחר מה עושים ויש חובת נוכחות או שכל פעם מישהו אחר צריך להכין את הפעילות (אולי אם היא תכין או תתכנן בעצמה יהיה לה יותר נחמד להשתתף)
לצפיה ב-'תודה שכתבת '
תודה שכתבת
17/03/2019 | 04:06
2
36
אכן התיאור שנתת נשמע לי מאוד מוכר. אם כי הרקע הסביבתי שלה טיפה שונה (המשפחה המורחבת שלנו רחוקה מלהיות ענקית, וגם זאת שיש מצויה במרחק של בין 5-16 שעות טיסה. כך שבקטע הזה הסיוט די נחסך ממנה).
 
הקושי עם ההצעה האחרונה זה שאין פעילות משפחתית שהיא מעדיפה . תמיד ברגע שהיא רושפת שהיא לא מעוניינת בפעילות המשפחתית שנבחרה, אנחנו מציעים לה: תבחרי מה את *כן* רוצה לעשות.  התשובה היא תמיד משהו כמו, להישאר בבית בחדרי בלי שאף אחד מציק לי.
 
כנראה שגם זה יעבור.... היא תמיד צוחקת היום כשמספרים לה איך היתה תינוקת שהיה לה מאוד קשה עם עצמה, עד כדי כך שכינוי החיבה שלה בבית היה "צוויחי". זה גם עבר.
לצפיה ב-'כנראה שהכל עובר בסוף '
כנראה שהכל עובר בסוף
17/03/2019 | 20:46
18
היא תלמד בסופו של דבר ותמצא את הדרך שלה להיות חלק מהמשפחה.
אם אני למדתי להנות מאירועים משפחתיים, גם היא תלמד.
לצפיה ב-'הילדים שלי צעירים יותר'
הילדים שלי צעירים יותר
19/03/2019 | 11:32
19
בני 8 ו-10, ומעדיפים להעביר את זמנם מול מחשב בשבתות.
אני לא יודעת אם יכול להתאים, אבל ממש לאחרונה הכנו קופסה ובה פתקים של "מה עושים בשבת". את הפתקים הכנו איתם והודענו שיהיו גם פעילויות שאוהבים וגם פעילויות אהובות פחות (השאלה הראשונה הייתה אם יהיה פתק של "להישאר בבית". זה היה הפתק הראשון שהוכנס לקופסה).
יש לנו שם להישאר בבית, טיול, מוזיאון, מפגש עם חברים (שהילדים בוחרים), מפגש עם חברים (שההורים בוחרים), סרט ועוד ועוד.
שולפים פתק בחמישי בערב כדי שיהיה זמן להיערך. הפתק הראשון ששלפנו היה 'ערב כשרונות משפחתי'. היה קורע
אולי יתאים בואריציה כלשהי...
לצפיה ב-'כאבים ולחץ למטה אחרי לידה'
כאבים ולחץ למטה אחרי לידה
27/02/2019 | 14:09
1
46
שלום,
אני שבועיים אחרי לידה, עדיין מדממת, מרגישה מין לחץ למטה כאילו עוד רגע יוצא משם תינוק. אין לי חום או הרגשת עייפות פשוט לחץ מעצבן. 
האם זה נורמלי ? 
אשמח על תשובתכם,
כרמי
לצפיה ב-'נשמע לי נורמלי'
נשמע לי נורמלי
01/03/2019 | 04:13
35
דימום און אנד אוף יכול להימשך עד סוף משכב הלידה (6 שבועות מהלידה), ולידה היא בהחלט מכה מוכבדת ב"שאסי".... 
 
אולי הגוף שלך מאותת לך שהוא רוצה לנוח יותר? (כשנחים במיטה יש פחות לחץ למטה... )
 
<לא מתיימרת לאבחן דרך האינטרנט....>
לצפיה ב-'אפשר שאלה בתחום העבודה?'
אפשר שאלה בתחום העבודה?
18/02/2019 | 14:00
26
128
שלום לכולן!
מישהי כאן עוסקת בהרצאות מידי פעם?
יש לי הרצאה בעוד 3 חודשים, אורכה אמור להיות כ-45 דק.
כשאני מלמדת אני רגילה להיעזר במצגות, כך שזה עוזר לי לזכור (כותבת בנקודות, לא מעמיסה מידיי).
בהרצאה שאני אמורה להעביר אוכל להקרין מצגת, אך ברור שלא אוכל לכתוב עליה את המלל של 45 הדקות הללו.
ברור שאתכונן כמה שיותר, אך עדיין תהיה התרגשות מסוימת וגם אדבר בשפה שהיא לא שפת האם שלי. השאלה איך אתם עוזרים לעצמכם לזכור את כל מה שצריך לומר בהרצאה (ובאנגלית)?
כל טיפ יתקבל בברכה.
תודה!
 
לצפיה ב-'תרשמי לעצמך הערות על דפים'
תרשמי לעצמך הערות על דפים
18/02/2019 | 14:52
3
108
ותניחי את הדפים מולך.
 
עוד יותר נוח לרשום לעצמך הערות ומידע נוסף לכל דף ב notes וכשמקרינים את המצגת יש אפשרות שעל מסך המחשב שלך בלבד יראו גם את דף המצגת וגם את ההערות.
 
לצפיה ב-'לא מכירה את האופציה הזו!'
לא מכירה את האופציה הזו!
18/02/2019 | 16:06
2
66
איך אני עושה את זה? אולי קישור רלוונטי מהאינטרנט?
תודה 
לצפיה ב-'use presenter view'
use presenter view
18/02/2019 | 17:41
1
61
לצפיה ב-'תודה!!!'
תודה!!!
18/02/2019 | 23:22
9
לצפיה ב-'כן, אני, הרבה....'
כן, אני, הרבה....
18/02/2019 | 19:24
5
101
אני אוהבת להדפיס לעצמי את השקופיות פאוור פוינט על נייר ואז לכתוב בעט ליד מילה-שתיים ליד כל נקודה שאני רוצה לזכור לדבר עליה. זה יותר כמו תזכורת - אני לא כותבת כל מילה כמובן
 
אם את לא רוצה לקרוא הכל מדף מה שמשעמם בעיני - אין דרך הרבה יותר טובה...
 
עוד כמה טיפים:
 
תתאמני בלתת את ההרצאה הזו. נכון שזה מרגיש מפגר, אבל זה עוזר. אפשר להתאמן בלתת אותה לבן הזוג, חברה או ילד - ככה מרגישים פחות מפגרים. זה גם יעזור לך לתזמן אותה כך שלא תיקח יותר מדי או פחות מדי זמן. 
 
תכיני איזה 2 הלצות לשלב בנאום - משהו שיהיה קשור בנושא או במקום שבו היא נערכת או בך עצמך. בקיצור שיהיה קשור איכשהו.  את הראשונה שימי מיד בהתחלה לפני שאת צוללת לעומק השקופיות. זה עוזר להקל קצת את הלחץ שלך וגם הקהל נהיה יותר נינוח
 
למשל - אם את לא מרגישה נינוחה באנגלית את יכולה להתחיל עם משהו כמו: "תודה שהזמנתם אותי לדבר. לפני שאתחיל במצגת, אני מבקשת להזהיר אתכם שאנגלית איננה שפת האם שלי, אז אם אומר משהו שנשמע כמו שטות, בואו נייחס את זה לשפה...
 
Thank you for inviting me to speak. Let me start with a disclaimer: English is not my native tongue. So, if anything I say today doesn't sound right, let's conveniently blame my English skills rather than my ____ skills"
 
בקו את צריכה לשים את שם הנושא או הדיסציפלינה שבה את נותנת את ההרצאה
לצפיה ב-'ואוו, טיפים מעולים!!'
ואוו, טיפים מעולים!!
18/02/2019 | 23:26
2
65
את ללא ספק מיומנת בעניין. רוצה להיות חברה שלי?  אם כך את מסייעת למישהי שאת לא מכירה, אז ואוו. באמת תודה גדולה! מאמצת!
 
לצפיה ב-'בכיף - אין בעיה '
בכיף - אין בעיה
19/02/2019 | 01:42
1
67
לוקח זמן להתרגל להרצות בשפה זרה. הכי חשוב, בעצם בכל שפה, זה לקחת בקלות ולא להילחץ - בסה"כ הקהל הוא "בעדך"
 
כמה תיקונים קטנים לטקסט הפתיחה - עדיף
Thanank you for inviting me to speak here today.  Let me start with a disclaimer: English is not my native tongue. So, if anything I say today doesn't sound right, let's conveniently blame my English skills rather than blame my ____ skills"
לצפיה ב-'נכון '
נכון
19/02/2019 | 08:28
53
אני רגילה להרצות (בפני סטודנטים, כשאני מלמדת), ונהנית מזה! אבל זה בעברית ואז אני "מלמדת". כאן זו הרצאה נטו ובאנגלית .
אני מרגישה שיש לי כאן כמה אתגרים:
גם לבנות הרצאה שתהיה מעניינת, גם לעמוד בלו"ז, גם לתרגם כמו שצריך, ובסופו של דבר לזכור את כל זה בעל פה!!! אמאלה.
העתקתי את התיקון שלך, תודה רבה
לצפיה ב-'לטיפ להעביר את ההרצאה'
לטיפ להעביר את ההרצאה
19/02/2019 | 07:32
1
78
לפני מישהו--הייתי ממליצה,
להעביר אותה לפני מי שדוברת השפה בה את אמורה להרצות,
אפילו לשלם שיעור, גם יראה בעיניך פחות "טפשי" (זה לא)
אבל יוכל לתקן שגיאות שפה, ו/או לשדרג,
אגב, זה מקובל לעשות. שלא יביך אותך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
19/02/2019 | 08:40
6
לצפיה ב-'מוסיפה כמה משלי'
מוסיפה כמה משלי
24/02/2019 | 03:28
1
58
הרצאה שבנויה טוב לא צריכה שינון. השקפים אמורים להוביל אותך לפי לוגיקה מסוימת, לספר סיפור. כשתזכרי את הדברים בלי להתאמץ זה אומר שהמצגת עובדת טוב.
 
הכי חשוב זה להתרגל לכמה דקות הראשונות שבהן את בלחץ. ההתחלה צריכה לזרום לך. 
 
אני מתאמנת דווקא באמבטיה - בודקת שאני מסוגלת לזכור את ה3 דקות הראשונות וממש לראות בעיני רוחי את השקפים
 
אנקטודה קטנה לסיום - תרגום אוטומטי של טקסט לדיבור זה משהו שמאוד השתכלל בשנים האחרונות (תחשבי על הטלפון מקריא לך הודעות, או על סירי).  גילו שכשההקראה "טובה מדי" אנשים לא מסוגלים לעקוב אחריה כמו שצריך. בני אדם משתמשים בריווח של הדיבור לצורך בהירות, העברת מסר, ואפשור לצד השני לעבד את הנתונים. כשאנשים מקריאים מצגות הם מאבדים את מקצב הדיבור הטבעי, וכתוצאה מקשים על השומעים להבין ולעקוב. אל תקריאי, תדברי. גם אם תשכחי משהו, גם אם תעשי כמה טעויות תחביר, תזרמי עם זה. 
לצפיה ב-'מעולה, מתחברת לכל מה שכתבת, תודה!'
מעולה, מתחברת לכל מה שכתבת, תודה!
24/02/2019 | 11:43
34
אם יש לך טיפים נוספים, אשמח
לצפיה ב-'שאלה שקשורה לסרטון שאני רוצה להציג בהרצאה'
שאלה שקשורה לסרטון שאני רוצה להציג בהרצאה
02/03/2019 | 15:37
13
44
אני מתכננת להראות סרטון של אחד הסטודנטים שלי. הסרטון נמצא ביו טיוב ואין אפשרות להוסיף כתוביות באנגלית (במקור בעברית).
יש למישהי אולי רעיון יצירתי איך בכל זאת אני יכולה להציג את הסרטון לקהל דובר אנגלית?
תודה רבה
לצפיה ב-'אני לא מבינה גדולה בטכנולוגיה...'
אני לא מבינה גדולה בטכנולוגיה...
03/03/2019 | 03:00
12
41
אבל אם הסרטון המקורי הוא של סטודנט שלך אני מניחה שיש לו את הסרטון המקורי והוא  יכול לתת לך אותו.
 
ואז את יכולה לנסות להיעזר בכל מיני תוכנות של הוספת תרגום
 
הנה למשל הקישור הראשון שעלה לי בחיפוש זריז של 10 תוכנות הוספת תרגום (חלק חינמיות וחלק עולות טיפה כסף)
 
לצפיה ב-'תודה, דבי '
תודה, דבי
03/03/2019 | 11:57
11
30
אין לי קשר עם הסטודנט הזה כיום, ולא נעים לי ליצור קשר בשביל זה. גם לא בטוחה שיש לי את המייל שלו.
אי אפשר להוסיף כתוביות לסרטון שהוא לא שלי, בדקתי את זה..
אחשוב על פתרון יצירתי אחר.
תודה רבה 
לצפיה ב-'את יכולה להוריד את הסרטון מיוטיוב.'
את יכולה להוריד את הסרטון מיוטיוב.
03/03/2019 | 12:57
10
12
לצפיה ב-' זה ממש פשוט'
זה ממש פשוט
03/03/2019 | 14:14
44
לפחות במוזילה, יש תוסף שמאפשר הורדה של סרטונים מיוטיוב ממש בקלות.
לצפיה ב-'רגע רגע'
רגע רגע
03/03/2019 | 15:14
8
36
אני יכולה להוריד אותו למחשב שלי ואז להעלות אותו בשמי, כך שאוכל להוסיף כתוביות??
לצפיה ב-'אני לא יודעת'
אני לא יודעת
03/03/2019 | 15:41
4
36
נדמה לי שאין אפשרות להוריד סרטון מיו טיוב למחשב שלך. את זה אני יודעת מנסיון כי פעם רציתי להראות סרטון מיו טיוב כחלק ממצגת בכנס, ורציתי להוריד אותו מראש למקרה שלא יהיה באולם ווי-פיי תקין או מהיר מספיק וכו'. ולא הצלחתי במשימתי זו.... (אפילו עשיתי קצת מחקר על זה ברשת והתייאשתי)
 
בגלל זה ציינתי בשמחה את זה שאת מכירה את יוצר הסרטון ויכולה לבקש ממנו את הקובץ.
 
הנחת העבודה שלי היתה שהוא יסכים..... אם הוא לא רוצה שתציגי את המצגת שלו עם תרגום אז לדעתי זה לא לעניין (מכירה את הזכות המוסרית בזכויות יוצרים?.....)
לצפיה ב-'חס וחלילה, זה לא שהוא יסרב'
חס וחלילה, זה לא שהוא יסרב
03/03/2019 | 15:50
36
זה עצם זה שלימדתי אותו לפני כמה שנים טובות...
זה ביו טיוב, כך שאני מניחה שהוא לא מוטרד מעצם זה שצופים בסרטון שלו, אחרת היה מוריד אותו, לא?
לצפיה ב-'אפשר להוריד סרטון מיוטיוב למחשב שלך.'
אפשר להוריד סרטון מיוטיוב למחשב שלך.
03/03/2019 | 15:55
1
41
ואפשר לשים כתוביות כשהסרט על המחשב שלך - לא צריך להעלות חזרה ליוטיוב.
לצפיה ב-'נשמע מעולה. צריכה לצאת עכשיו'
נשמע מעולה. צריכה לצאת עכשיו
03/03/2019 | 16:07
42
אבדוק יותר מאוחר איך, ואם תתאפשר הוספת כתוביות!
תודה רבה!
לצפיה ב-'או קיי - תודה שתיקנתן אותי '
או קיי - תודה שתיקנתן אותי
03/03/2019 | 21:15
26
בכל הנוגע לטכנולוגיה אני די מפגרת (ולא רק בתחום הטכנולוגי )
לצפיה ב-'אם הוא לא במיוחד הגדיר שאי אפשר'
אם הוא לא במיוחד הגדיר שאי אפשר
03/03/2019 | 16:44
2
36
אז לא צריכה להיות בעיה להוריד למחשב שלך
לצפיה ב-'הצלחתי להוריד למחשב!'
הצלחתי להוריד למחשב!
05/03/2019 | 12:44
1
27
והתחלתי לעבוד על הכתוביות.
תודה רבה לכולן!!  
לצפיה ב-''
05/03/2019 | 14:37
10
לצפיה ב-'יחסי מין אחרי תפרים מרובים'
יחסי מין אחרי תפרים מרובים
13/02/2019 | 21:53
1
419
היי
ילדתי לפני כמעט 3 חדשים. לידה ראשונה. אחרי הלידה תפרו אותי הרבה זמן, היו לי קרעים פנימיים אך בלי חתך חיץ. הרופאה אמרה שיש דימום שצריך לעצור. מהתחלה כאב לי מאוד, היתה לי בצקת ולא יכולתי כמעט לעמוד או ללכת בלי כאבים חזקים - היתה תחושה של כאילו משהו מושך למטה בנרתיק. קשה לי להסביר. חשבתי שזה לא טבעי והכאבים חזקים יותר ממה שאחרות תיארו, הלכתי לרופאה שבקושי הסתכלי ואמרה שזה נראה בסדר. בינתיים הכאבים עברו והבצקת ירדה, ואחרי 6 שבועות הלכתי לביקורת לרופא נשים. הוא הכניס אצבע - דבר שכאב מאוד והוריד דם ואמר שתפרו לי יותר מידי, עשו לי מעין טבעת בתוך הנרתיק ולכן יש אזור שהוא מאוד צר. אמר לי לנסות עם מרחיבים או הרבבה יחסי מין ואם לא הולך לעשות ניתוח.
בינתיים אנחנו מנסים אבל זה כואב לי מאוד - לא מצליחה חדירה אפילו חדירה קטנה זה ממש כואב. מרגישה שמשהו חסום שם.
האם יש למישהי ניסיון עם זה? האם יש מישהי שעשתה ניתוח כדי לתקן? זה מש מבאס המצב. 
תודה רבה
 
לצפיה ב-'אוי '
אוי
17/02/2019 | 00:46
82
נשמע קשה. אין לי נסיון אישי עם כזו פציעה ואת רוב לידותי בחרתי לעשות מחוץ לכתלי בתי חולים. 
 
לדעתי כדאי להתייעץ עם מישהו/י שמתמחים בזה להבדיל מרופא נשים כללי.  האמת? העצה של "הרבה יחסי מין" כדי לפתור בעיה שנשמעת כה חמורה נשמעת לי עצה של סנדלר, ואני הייתי מתביישת לתת אותה לו הייתי הוא
 
2 מחשבות
 
1) אם יעל שוראקי-דנן עוד עובדת - בזמנו היא היתה מומחית לפציעות מהסוג הזה. קראתי לא מזמן כתבה עליה בהארץ שגרמה לי לחשוב שאולי היא פרשה. מישהי יודעת אם יש ממשיכות לדרכה?
 
2) פעם התארחה פה בפורום ד"ר ליאורה אברמוב מאיכילוב שענתה להרבה שאלות מפורטות בדיוק מהסוג הזה, של פציעות/נזקים אחרי לידה ובעיות ביחסי מין. היא היתה מקסימה, ומאוד אינפורמטיבית. אולי שווה לך ללכת להתייעץ איתה (אפשר גם באופן פרטי - למיטב זכרוני בבית חולים ציבורי כמו איכילוב זה לא עולה כל כך הרבה כסף, או אפשר לקחת טופס התחייבות בקופת חולים בשביל זה). הנה קישור אליה  https://www.tasmc.org.il/Personnel/Pages/abramov-l...; (גילוי נאות - לא מכירה אותה ולא התייעצתי איתה באופן אישי. פשוט זוכרת אותה מאוד לטובה מהשרשור ההוא).
 
מאחלת לך בריאות ואל ייאוש . במאה ה-21 אפשר לתקן הכל - צריך רק למצוא מישהו שמתמחה בזה.  3 חודשים זה לא המון זמן. יהיה טוב
לצפיה ב-'אי נעימות בעבודה'
אי נעימות בעבודה
13/02/2019 | 08:45
2
153
רוצה קודם לציין שאני לא טובה בקונפליקטים, ולרוב נוטה להמנע מהם כמה שאפשר.. תכונה פחות מוצלחת שלי..
ועכשיו לנושא: 
אני יודעת שזה ישמע קצת מוזר אבל זה אמיתי. אני עובדת בחברת הייטק, עברתי לפה לא מזמן. יש פה צוות מנקות של המשרד ומישהי שהיא סוג של אם בית.. כזאת שאחראית על האוכל והסידור, וכל מיני ציוד וכו'.. 
משום מה אני מרגישה שהיא ממש לא אוהבת אותי וכל הזמן מעירה לי לא בנחמדות. אני מוצאת עצמי ממש נבוכה ונפגעת כי שום דבר לא נעשה בכוונה והיא אומרת את זה ממש בארסיות.. 
לדוגמא פעם אחת הכנתי טוסט במטבח. השתמשתי בניר אפיה כדי שהטוסטר לא יתלכלך.. אצלי בבית די מקובל להשאיר את הנייר כי ניתן להשתמש בו שוב. אז השארתי והיא צעקה אחריי (שוב בטון לא נעים ) ומה עם הנייר לא צריך לזרוק??
כאילו שבמינימום השארתי אחריי מטבח הפוך. כמובן שיכלה לבקש בנעימות, והייתי מבינה. סהכ אני חדשה פה ולא מכירה את כל ההרגלים פה..
יום אחד לקחתי פלפל מהמקרר  היא ראתה אותי וישר מעירה יש כבר אחד פתוח לא מספיק לך? 
כמובן שישר אמרתי שלא שמתי לב.. כי באמת לא שמתי לב. אבל אם היתה אומרת תראי יש כבר אחד פתוח זה שונה מאשר להעיר "לא מספיק לך"   בטון מגעיל. אני לא מבינה מאיפה זה מגיע.. לא עשיתי לה כלום מעולם למיטב ידיעתי .. ואני כאמור נמנעת מעימותים כאלו אז מוצאת את עצמי פחות הולכת למטבח כשהיא נמצאת, אבל זה מבאס אותי. איך הייתם נוהגים? 
לצפיה ב-'היא נולדה בישראל?'
היא נולדה בישראל?
13/02/2019 | 15:46
101
פשוט לפעמים זה עניין תרבותי. לפעמים זה עניין של אופי. לפעמים זה ביטוי של תסכול. בכל מקרה ברור שזה משהו שלה, ואין סיבה לקחת ללב. בתכלס מה שמפריע לך הוא האופן שבו היא מעירה. נסי לדמיין שהיא העירה באופן אחר. לא הייתי נכנסת איתה לעימות אם אפשר להימנע מכך - בסך הכל אין ביניכן המון מגע.
לצפיה ב-'לא נשמע מוזר. נשמע לא נעים '
לא נשמע מוזר. נשמע לא נעים
17/02/2019 | 00:37
86
לדעתי בד"כ במצבים כאלה מדובר בבעיה משמעותית *אצלה*. אולי היא מרגישה מושפלת/מנוצלת בתפקידה כמנקה/אם המנקות. וכדי להרגיש יותר טוב, היא מנסה להשפיל/להשפיט/לדבר-לא-יפה אל עובדי ההייטק. 
 
כנראה שהיא זיהתה שאת מאלה שלא "עונים" ולכן היא מרשה לעצמה לדבר אליך ככה.
 
מה אני הייתי עושה?
 
אני הייתי עונה לה בטון שקט אך אסרטיבי: "אני מבקשת שלא תדברי אלי בטון הזה. לא ראיתי שיש פלפל פתוח" או ""אני מבקשת שלא תדברי אלי בטון הזה. השארתי את הנייר שם לשימוש חוזר כי איכות הסביבה חשובה לי" . ואם המצב לא היה משתפר, הייתי מתלוננת עליה אצל האחראי/ת על המנקות. לא תלונה ברמה חמורה (לא הייתי רוצה שמישהי תאבד מקום עבודה בגלל זה) אבל בהחלט תלונה שהייתי מבקשת שתובא לידיעת האישה הזו.
 
מאחר שכתבת שאת לא יכולה להתעמת בכלל - את יכולה להתחיל יש בשלב השני של ללכת להתלונן ולבקש שהתלונה תובא לידיעתה, ושהיא מתבקשת להתנהג באופן מכבד ומנומס כלפי עובדי המשרד אם היא רוצה לשמור על מקום עבודתה.
 
כאמור - כנראה שהיא מתוסכלת ושונאת את מקום עבודתה. ניסית פעם לפתח איתה שיחה אמפטית? אני מניחה שאולי מדובר במהגרת ושהיתה לה פעם עבודה אחרת (? סתם מנחשת באפילה), או שאולי יש לה משפחה/ילדים משהו שנעים וכיף לה לדבר עליו. וכך תעשי אותה קצת "חברה" שלך.
 
שיהיה בהצלחה! תעדכני איך הלך...
לצפיה ב-'אז איך את עושה את זה?'
אז איך את עושה את זה?
22/01/2019 | 19:24
21
245
לא יודעת אם עוד יש כאן נשים לדיון, אבל מנסה בכל זאת. התחלתי לכתוב ואז תהיתי אם בכלל הדיון רלוונטי בין מי שגרה בישראל ולא בישראל, אז אני אתאר את נקודת המבט שלי לפני שאני אציג את השאלה ואשמח לשמוע דעות.
 
אני חוקרת בתחום אקדמי שגברים דומיננטים בו (כמעט אין נשים). נשים יולדות (אם בכלל) אחרי קבלת קביעות. לי יש שני ילדים שנולדו בדוקטורט. לאחרונה פנתה אלי בחורה צעירה ממני בהרבה ושאלה איך אני עושה את זה, איך אני מאזנת בלי להקריב קורבנות. אמרתי לה שהטעות היא שהיא חושבת שאין קורבנות. יש ויתורים ועיגולי פינות בשני הצדדים (קריירה ומשפחה). אני לא באה לחפש עצות לניהול משק בית או קריירה. אבל אני מבינה שבאיזור בו אני נמצאת, אין לי מערכת תמיכה, אין קהילה שעוזרת, את לבד ומתנהלת עם זה. אמרתי לה שאין בי חרטה. רציתי ילדים ואני שמחה עליהם. וילדים זה משהו שאם רוצים, יש תאריך תפוגה, אי אפשר באותה קלות בכל גיל, אז צריך לתעדף בהתאם לשיקולים הסובייקטיבים.
 
אני מרגישה שלא עניתי נכון. שציירתי תמונה שחורה. אבל היה לי חשוב לא להאכיל בלוקשים שהכל ורוד (כל ילד ברכה, פתאום תהיי פרודוקטיבית ומולטי-טסקינג, שזה שטויות בעיני). איך הייתן עונות? מה הייתן אומרות לבחורה צעירה מהתחום שבטחה בכן ושואלת שאלה כל כך כללית? מה התשובה בשלוף על "איך את עושה את זה?" ?
לצפיה ב-'התשובה שלי שונה'
התשובה שלי שונה
22/01/2019 | 21:48
7
164
אני חוקרת באקדמיה, בתחום שהוא כמעט 25:75 גברי, ויש לי שלושה ילדים. אני אומרת לסטודנטיות הצעירות שהמחקר שלי הוא הילד הרביעי, ומי שיש לה כמה ילדים יודעת שהם כולם נפגעים וכולם מרויחים מהאחים שלהם. כשיש ילד שדורש בתקופה מסוימת יותר, המשאבים שלי מופנים אליו - אם זה חו"ח ילד חולה, ילד שצריך עזרה בשיעורי הבית או עזרה חברתית. כך גם המחקר שלי, כשזה נדרש, נמצא במקום הראשון.
 
כל מי שיש לה כמה ילדים מכירה את הסיטואציה הזו, ואנחנו חיות איתה די בשלום. מצפים מהילדים האחרים לשבת בהצגת בלט של הבת, להיות במשחק כדורגל חשוב של הבן, וכו'. אף פעם לא יקרה מצב שאחד הילדים שלי צריך אותי באמת, ואני לא אהיה שם בשבילו, אבל צריך אותי באמת זה דבר באמת יוצא דופן. היו כבר מקרים שהקפיצו אותי מחו"ל. בשונה מהצורך להתחלק בין מספר ילדים, הצורך להתחלק גם עם הקריירה נתפס חברתית כבעיה, ואנחנו חיים בתרבות שבה אמא טובה היא אמא קורבן. אני לא מחנכת את הילדים והילדות שלי לזה. אמא היא לא קורבן, יש לה את הזכות לגדל ילדים ואת הזכות להגשים את עצמה, בדיוק כמו שאני מגדלת אותם אותם להגשים את עצמם ועדיין להיות בני אדם אכפתיים ומוסריים.
 
כשהסטודנטיות הצעירות שואלות אותי ואני עונה מה שאני עונה, הן מאד נרגעות. כמובן שיש הקרבות של דבר אחד על פני אחר, כל הזמן, ותעדוף, אבל היום כשהילדים שלי חלקם כבר בוגרים חוקית, אני מאד מרוצה מהתוצאה ומהאיזון בחיים שלי. זה לא בית מול עבודה, זה כמה פרויקטים לחיים שלכל אחד מהם הזמן והמקום שלו. דרך אגב, אחד מהם הוא גם זוגיות ולא רק משפחתיות, וזה לא טריביאלי. אני לא עושה הכל 100% טוב כל הזמן, אלא בכל רגע עושה משהו אחד מבין כולם ככל יכולתי
 
לגבי רגשות אשמה, כמובן שיש לפעמים. למדתי גם לא לפחד מהם, רגשות אשמה הם חלק מהמוסריות שלנו והיכולת להיות ביקורתיים כלפי עצמנו. עשיתי גם טעויות, למדתי מהן, ניסיתי לתקן, ואני לא מושלמת. רגשות אשמה הם בסך הכל פעמון אתרעה שצריך להסתכל פנימה ולבדוק שהכל בסדר.
לצפיה ב-' אהבתי'
אהבתי
23/01/2019 | 10:46
17
לצפיה ב-'מצד אחד אהבתי, ומצד שני אני לא לגמרי מסכימה'
מצד אחד אהבתי, ומצד שני אני לא לגמרי מסכימה
23/01/2019 | 22:03
5
116
הניסוח מקסים ומחזק בעיני. זה ממש ניסוח נותן השראה. אבל אני מרגישה שבין הגדרה עצמית לתפיסה חברתית יש מרחק גדול.
 
בישראל מקובל שנשים מנהלות קריירה ומשפחה במקביל. הבאת ילדים לעולם לא נתפסת בבחירה אישית כמו ההחלטה לאמץ כלב או לעסוק בספורט, אלא כחלק אינטגרלי מהחיים. אנשים מעבירים ביקורת על מי שאין לו ילדים עד גיל מסויים ולא להפך.
 
אני נמצאת במקום שבו זה לא המצב. דבר ראשון, המשכורות מאפשרות שאחד מבני הזוג יעבוד במשרה חלקית או בכלל לא, דבר שבארץ הוא קרוב לבלתי אפשרי (שלא לומר, בלתי אפשרי). דבר שני, ילדים לא נחשבים חלק מובן מאליו. ברגע שאני הייתי בהריון הפקולטה סביבי ציפתה שאני אפרוש מהתואר כי ראו בזה הצהרה שאני לא מעוניינת בתואר אלא מעדיפה להפוך לאמא (וכן, זה נאמר לי באופן גלוי). אקדמיה, בדומה להרבה תחומים אחרים, היא תחום שבו הערך שלך נמדד באיך אחרים שופטים אותך - בראיונות למשרות, בריוויו למאמרים, בהזמנות לכנסים, בפנלים עסקיים, בהגשת מענקים. אני יכולה להגדיר דברים איך שאני רוצה, אבל אני לא יכולה לשנות (בבת אחת) איך אני נתפסת בסביבה שלי. 
 
אז אני אהבתי מאוד את מה שאמרת, אבל לא חושבת שזה תופס ב100% באמהות בעולם האקדמי הצפון אמריקאי.
לצפיה ב-'זה בסדר, אבל כאן הרחבת את השאלה וגם התשובה משתנה בהתאם'
זה בסדר, אבל כאן הרחבת את השאלה וגם התשובה משתנה בהתאם
24/01/2019 | 16:40
4
147
כי כששאלת את השאלה המקורית, שאלת איך לענות לסטודנטית ששואלות אותך איך *את* עושה את זה. אם את שואלת אותי איך אני עונה להן בנושא התמודדות עם הציפיות של הסביבה, יש לי תשובות אחרות.
 
תראי, אני לא מכירה את האוירה סביבך. אני גם חושבת שזה לא תלוי מיקום גיאוגרפי - אצלנו במוסד יש אוירה שונה לגמרי במחלקות שכנות. אנשים תמיד שופטים אותך, וזה גם מהות החיים באקדמיה - לשפוט - מאמרים, מחקרים, תוצאות, גרנטים. לאנשים יש זכאות לדעתם, וקרבות גדולים מאלה כבר נפתחו על עניינים מדעיים לחלוטין (ראו ערך ניוטון ולייבניץ). לפעמים צריך לזהות מהו משפט מכוער כזה או אחר, שנאמר כחלק מפוליטיקה ארגונית, ופשוט להתעלם ממנו. זה לא להאמין, אבל לעתים המזכירות או אפילו המנקה מרשות לעצמן להעיר הערות מאד ביקורתיות, מרושעות ומרירות. קולגות צרי עין אומרים משפט כזה או אחר. לנשים אומרים משפטים מסוג מסוים מאד, לגברים אומרים משפטים מסוגים אחרים. למי שהגיע ממעמד סוציואקונומי נמוך אומרים משהו אחר. בארצות הברית, לחבר סגל מקסיקני אמרו משהו מסוים, לחבר סגל ניגרי משהו אחר - סיפורים ששמעתי באמת. אם הבטן הרכה שלך זה ענין ההורות, זה יגיע אליך במקום הזה. חארות במקום העבודה לא ייחודי לאקדמיה. חלק מהענין, לדעתי, בקידום נשים במדע, זה ללמד אותן שזה לא אישי - זהו סוג של trash talking שצריך להתמודד איתו לפעמים. כנשים, לרובנו חשוב יותר מה אומרים עלינו, מה חושבים עלינו. אני לא יודעת אם זה תרבותי או ביולוגי, אבל הגברים המצליחים מסביבי פחות עסוקים בזה ויותר עסוקים בלהתמודד על הישגים מקצועיים. מי שממשיך לעסוק כל הזמן במה חושבים עליו לא מתקדם קדימה, וחבל. בסופו של דבר, כולם ישפטו אותך בלי קשר למה שתעשי, אז כדאי שתהיי שלמה עם עצמך ותעשי את המירב והמיטב לדעתך.
לצפיה ב-'אנחנו לא מכירות'
אנחנו לא מכירות
26/01/2019 | 06:47
3
98
הסברת לי גם מה הבטן הרכה שלי וגם מה אני צריכה לעשות בחיים. הדעות שלך מעניינות ואין לי ספק שהיה לי יכול להיות נעים מאוד לדבר איתך על הנקודת מבט שלך והתחושות שלך לגבי עצמך (וכמובן אני לגבי עצמי) אבל זה מתחיל לגלוש למקום שלא נעים לי אז אני פורשת בשיא.
לצפיה ב-' איפה ראית שהתייחסתי באופן אישי אליך?'
איפה ראית שהתייחסתי באופן אישי אליך?
26/01/2019 | 14:25
2
91
שאלת שאלה "איך הייתן עונות? מה הייתן אומרות לבחורה צעירה מהתחום שבטחה בכן ושואלת שאלה כל כך כללית? מה התשובה בשלוף על "איך את עושה את זה?" "
 
ועניתי לך מה הייתי עונה *לה*. הייתי עונה לה, שמכיוון ששופטים כל אחד על כל דבר, אם הבטן הרכה שלה תהיה בנושא ההורות שם תרגיש את השיפוטיות הזו, וכדאי ללמוד להוריד מעליה את האימפקט של השיפוטיות הזו בשלב התחלתי בקריירה המדעית שלה. אנשים אחרים מספרים לי שעשו את התהליך בנושאים אחרים, מוצא, צבע ולעתים גם נושאים אחרים, כמו דעה פוליטית. הוספתי בדרך גם "לדעתי" ומשפטי תנאי כמו "אם זו הבטן הרכה שלך".
 
איך כל זה קשור אליך אישית, ובמה זה מסביר לך אישית מה לעשות בחיים? מי שתבקש עצה, זו תהיה עצתי, וכל אחת שתעשה מה שטוב לה. כשמבקשים עצות מקבלים גם כאלה שלא מתאימות לך, וזה בסדר. מצד שני, מי שחי בעולם האקדמי, ואולי בניגוד לעולמות אחרים, צריך להיות רגיל לקבל חוות דעת מסוגים שונים בלי כל הדרמה הרגשית מאחוריהן, וזו היתה התמצית של מה שניסיתי להגיד גם בעצה עצמה, אז אולי עזרת לי להדגים.
 
אנשים כל הזמן נותנים לי חוות דעת על ההישגים המדעיים שלי, וחלקן לדעתי פשוט מטופשות. בדיוק כמו שחוות דעת לא טובה למאמר לא תעשה לי ללכת הביתה עם הזנב בין הרגליים, למה זה צריך לענין אותי מה הם חושבים על האישיות שלי או על סגנון ההורות שלי? ולמה זה כל כך מקפיץ אותך כשטעית לחשוב שאני, אשה שאת לא מכירה, מבקרת את הסגנון שלך או אומרת לך מה לעשות? אני יכולה לומר שההבדל העיקרי בין הנשים לגברים סביבי זה שהם באמת לא חושבים הרבה על מה מישהו אחר חושב על ההורות שלהם, ההשקעה שלהם בבית או החביבות הכללית שלהם. הם ממוקדי מטרה מקצועית, והם באים לעבודה במטרה לנצח, כך שהם לא עסוקים בלהקשיב מה מרכלים עליהם מאחורי הגב. הם יודעים היטב שמרכלים עליהם, והם יודעים לרכל, וברשעות, אבל הם לא נותנים לזה להכנס להם ללב ולאכול להם את הבטחון העצמי, ואני נותנת להם ללמד אותי איך לעשות את זה
לצפיה ב-'ברומא תתנהג כרומאי'
ברומא תתנהג כרומאי
26/01/2019 | 16:58
1
85
ובאקדמיה תתנהגי כגבר?
זה עובד וזה פתרון קצר ולא קשה במיוחד, אבל האמת שלא כך הייתי רוצה לראות את החברה סביבי. לא שיש לי פתרון בזק איך לשנות אותה, אבל בטוח שלהפוך ל"גבר גבר" בעצמי, גם אם זה ישיג את המטרה המיידית (הישרדות/ הצלחה בסביבה גברית תחרותית), לא ישפיע על החברה סביבי בכיוון שאני רוצה שהיא תשתנה.
ועם כל זאת, לא כולנו חייבות לנסות לשנות את המציאות. להתמודד איתה בהצלחה זה הישג לגמרי לא מבוטל בעיני.
לצפיה ב-'לסגל לעצמך רפרטואר נרחב של התנהגויות זה לא לאבד את עצמך'
לסגל לעצמך רפרטואר נרחב של התנהגויות זה לא לאבד את עצמך
26/01/2019 | 19:55
81
כשיש לך מגוון של דרכים להתמודד את תמיד יכולה להחליט איזה מהן להפעיל היום. לא רק זה, לפעמים עצם הידיעה שאת יכולה לבחור להתנהג כך או אחרת היא מקור לחוזק. אני בכלל לא חושבת שלאמץ טכניקות שמקובלות יותר בעולם הגברי הופך אותי לגבר בעצמי, כמו שאני לא חושבת שכשהקולגה שלי מספר לי שבכה כשהסטודנטית שלו הפילה זה הופך אותו לאישה רגשנית והיסטרית. זה הופך אותנו, את כולנו, לתערובת של גבריות ונשיות, במנעד שלם של התמודדויות.
 
אם את שואלת אותי, גם לא הייתי בהכרח רוצה שהחברה סביבי תשתנה לחברה "נשית", גם שם יש חד מימדיות וחוסר גמישות שלא נוחים לי. אני שומעת מחברות שעובדות בצוותים נשיים בהייטק דברים לא פחות קשים, כמו פוליטיקה שחווה חברה במשרד עורכות דין, ארסיות שקיימת בעיריה גדולה באגף השירותים החברתיים, שם כמעט כל העובדים הן עובדות סוציאליות ובטח יש לך גם דוגמאות משלך, אז לשם בטח שלא הייתי רוצה לנסות לשנות את החברה שסביבי. זה לא שהחברה הנשית יותר רכה ומכילה ואין בה תחרות, ובחברה גברית התחרות אכזרית ולכן לנשים יותר קשה בה. אני חושבת שהחברה בכלל צריכה להשתנות לכיוון שהוא פחות מוכתב ג'נדר, ושיש לכולנו כנשים את הזכות להיות גם גבר גבר, וגם אישה אישה, באופן קבוע או מתחלף על פי מצב הרוח...
לצפיה ב-'אני לא באקדמיה ולא שואלים אותי שאלות כאלה, אבל'
אני לא באקדמיה ולא שואלים אותי שאלות כאלה, אבל
23/01/2019 | 18:15
1
141
אני חושבת שענית תשובה כנה ואמיתית, ואין איתה שום בעיה.
בעלי ואני התקדמנו (ומקווה שנמשיך להתקדם) לסירוגין. כשקידמו אותי הוא לקח צעד לאחור וגיבה, ועכשיו כשקידמו אותו אני כבר מספיק מבוססת בתפקיד בכדי לקחת יותר על עצמי ולתת לו את מרחב המאמץ הראשוני עד שגם הוא יתבסס בתפקיד החדש.
זה עוזר שאין לי שום רגשי אשם כלפי הילדים. לדעתי הם מקבלים זמן הורי מספק בהחלט. אם כבר, אני מתבאסת שאין לי מספיק זמן בעבודה.
 
אני הייתי עונה שקודם כל, בוחרים בבן הזוג הנכון. זה שלא יתבלבל ויחשוב שהקריירה שלך ניתנת להקרבה. זה שירצה לבלות זמן עם הילדים שלו ולא יסתפק בכך שאת תעשי את זה. אחד שיבין שהקריירות של שניכם הם נכסים של המשפחה באותה המידה. שנית, בוחרים בקריירה הנכונה - זו שתכניס למשק הבית מספיק כסף בכדי שבאמת ניתן יהיה להסתכל עליה כעל נכס. שלישית, מוותרים מראש על האשם ועל השאיפה להיות עם הילדים כל הזמן, כי אחרת זה לא ילך.
 
יש מצב שהתשובה שלי מדכאת יותר משלך...
 
לצפיה ב-'מאוד אהבתי'
מאוד אהבתי
23/01/2019 | 22:05
86
וזה מצחיק. גם אני דיברתי איתה על בחירת בן זוג. רק שאני אמרתי שכמו שלא ידעתי להגדיר את עצמי כאמא עד שהייתי אמא אי אפשר לדעת בבטחון איזה מין הורה יהיה הישן או הישנה לצידך. אפשר לדבר, לעשות תיאום ציפיות, להתאמץ, אבל בסוף ברגע שמגיע ילד כל אחד עושה את האדפטציה שלו ולא תמיד המצוי עולה בקנה אחד עם הרצוי ואז צריך לעשות חישוב מחדש איכשהו. 
 
סחטיין עליך ועל בעלך שאתם מאזנים את הצרכים של שניכם בכזה כבוד הדדי.
לצפיה ב-'קראתי שוב לבדוק אם אמרתי אשמה'
קראתי שוב לבדוק אם אמרתי אשמה
23/01/2019 | 21:56
2
98
ולא. לא אמרתי שום דבר על אשמה. ועדיין שתי נשים ענו ודיברו על אשמה. זה בין השורות שלי או בין המחשבות של כולנו (ולא אין בי אשמה, יש בי תחושת החמצה הרבה פעמים, דברים שיכולתי או הייתי רוצה לעשות והחיים לא מאפשרים. אבל לא אשמה)
לצפיה ב-'לא אמרת אשמה, אמרת להקריב קורבנות, והניסוח הזה קצת מטעה '
לא אמרת אשמה, אמרת להקריב קורבנות, והניסוח הזה קצת מטעה
24/01/2019 | 16:25
1
89
וזה בעיני המהות של הדברים. אני לא מקריבה קורבנות, אני מתעדפת. אני לא מסתכלת על עצמי כמי שעושה את האמהות שלה פחות טוב (מקריבה אותה) אלא כמי שעושה את האמהות שלי מספיק טוב, ועושה את המחקר שלי מספיק טוב.
לצפיה ב-'כתבת מעניין'
כתבת מעניין
25/01/2019 | 06:30
91
זה בדיוק מתלבש על הנקודה של "זה הכל בראש" כלומר, השקפה שונה על אותן עובדות בדיוק יכולה ליצור מציאות שונה לגמרי.
 
למרות שקוצר שעות שינה מרגיש לפעמים כמו הקרבה באופן אבסולוטי שאי אפשר למצב אחרת ... 
לצפיה ב-'גם לי היתה פעם קולגה צעירה כזו'
גם לי היתה פעם קולגה צעירה כזו
23/01/2019 | 23:30
1
134
שטענה שאני ה"מודל לחיקוי" שלה - היא היתה בשנות ה-30 לחייה, נטולת ילדים ועיכבה מאוד חתונה עם חבר רב-שנים כי חששה מהלחץ שלו על ילדים אחרי שיינשאו.
 
אני לא בתחום האקדמי (אבל למדתי בערך אותו מס' שנים )
 
אני מסכימה מאוד עם מי שכתבה פה שהכי חשוב זה לבחור בן/בת זוג מתאימים. אם הקריירה שלך קרובה ללבך (זה לא כך אצל כולן וזה בסדר גמור) זה דבר שחייבים לבדוק לעומק לפני הנישואים.  וגם בסוגיית גידול הילדים צריך לתאם ציפיות.
 
חוץ מזה - איך עושים את זה? חיים...הכורח הוא אבי כל הצלחה. חוץ מזה, זוכרת את הפתגם (של רבין? לא זוכרת של מי) ש"צריך להילחם בטירור כאילו אין תהליך שלום וצריך לנהל מו"מ מדיני כאילו אין טירור".  אז בלי להיכנס לפוליטיקה כדי שלא נריב פה, אני מחילה אותו לגמרי על הנסיבות האישיות בנוסח:
 
"צריך להשקיע/לפתח את הקריירה כאילו אין לך בכלל ילדים/תכניות לילדים, ובמקביל צריך לעשות כמה-ילד/ים-שמתאים-לך-ולבן זוגך כאילו אין לך קריירה/תכניות לקריירה"
 
זו אימרה שאני מרבה להשתמש בה, כולל צורך הרבצת תורתי/משנתי בנשים צעירות ממני ששואלות אותי בדיוק כמו הקולגה הזו שלך.
 
גם אני גרה בחו"ל ולכן אין לי תמיכה משפחתית (אם כי אמא שלי נמצאת פה במצטבר לפחות 6 שבועות בשנה, ועוד 3 שבועות אנחנו/הילדות בארץ. אז הרווחתי 9 שבועות של תמיכה מתוך 52). כן יש לי תמיכה בתשלום.  לא יכולה לומר שלא הייתי מסתדרת בלעדיה - הייתי מסתדרת. אבל כמות הלחצים עלי היתה גדולה יותר, והילדות היו מקבלות הרבה פחות חוגים/פעילויות.
 
אני לא מרגישה שום אשמה על כלום. היי - נתתי לילדות האלה חיים - עשיתי טוב, לא? צחוק בצד, אני ואבא שלהם עושים כמיטב יכולתנו כדי לתת להן ילדות מאושרת, ולא ברור לי על מה אני אמורה להרגיש אשמה. אפילו אם אני בעבודה הרבה וגם נעדרת מבית במצטבר די הרבה ימים בשנה בשל נסיעות עבודה. זה חלק מהחיים. 
 
שתי הגדולות כבר בגיל העשרה המוקדם יחסית, ויש להן חברות עם אמהות שלא עובדות ומתמקדות בלנהל/לחטט לילדים שלהם בחיים/חיים החברתיים סתם כי אין להם משהו יותר טוב לעשות עם עצמן. הילדות שלי מרגישות בנות מזל שזה לא המצב אצלן בבית.
 
בנסיעות עבודה אני מבלה לפעמים שעה ביום במנהלות-מרחוק (התכתבות עם מורות, חוגים, תשלום כל מיני חשבונות/פעילויות, אישרור השתתפות של הילדות בימי הולדת וכו' וכו').
 
מי שרוצה ילדים וגם קריירה - זה אפשרי בכל מצב, המגבלה היחידה שאני רואה יכולה להיות כלכלית לגבי מס' ילדים (אולי יש חרדים בישראל עושים 10 ילדים וחיים על קצבה - בעיני זה משהו שהוא לא פייר כלפי הילד התשיעי נגיד).  צריך רק לבחור בבן זוג שיוויוני (או לבד - אבל אז באמת צריך הרבה כסף לעזרה לדעתי אם אין משפחה בסביבה)
 
מה שכן - גם אני נתקלתי לא מעט בנסיעות עבודה הרחק מהבית בשאלה המפגרת: "ומי משגיח על הילדות?" (תשובה מתבקשת: "הן נטושות, ברחוב, מחזרות על הפתחים בשביל פרוסת לחם. אה, לא, סתם. מי אתה חושב שמשגיח עליהם יא חתיכת דביל סקסיסטי?"
 
תגידי לקולגה שלך שאם היא רוצה ילדים שתלך על זה, וככה זה יהיה פחות נדיר שחוקרות בתחום שלכן הן חשוכות ילדים, ופחות יסתכלו בעין עקומה על כאלה שיש להן.
 
 
לצפיה ב-'והנה כתבת השראה לקולגה שלך'
והנה כתבת השראה לקולגה שלך
23/01/2019 | 23:39
97
אישה שניצחה במירוץ שבו רצה 430 ק"מ במשך 83 שעות. היא נאלצה לבזבז זמן בררך כדי לעצור לשאוב חלב (כדי לא לפתח דלקת בשד) ועדיין היא עשתה זאת 12 שעות מהר יותר מהשיאן הקודם שהיה גבר.
 
אם הם היא יכולה, אז הקולגה שלך יכולה לעשות ילד ולהמשיך ללכת לעבודה
 
 
לצפיה ב-'אני לא חושבת שיש כאן לענות נכון או לא נכון'
אני לא חושבת שיש כאן לענות נכון או לא נכון
24/01/2019 | 10:27
3
121
אתחיל עם מה שכתבת תאריך תפוגה, חשוב לקחת בחשבון שמה שאתה מתכנן גם לא תמיד תואם את המציאות בלי קשר לגיל. הרבה פעמים אתה רוצה אבל לוקח זמן עד שמצליחים.
מסכימה עם מי שכתבה שמאוד חשוב בן הזוג שאתה בוחר, אני ידעתי שבעלי יהיה אבא מדהים הרבה לפני שהפכנו להורים, ראיתי אותו עם ילדים קטנים וידעתי. 
יכולה להוסיף שהורות זה דינמי, אצלי כשהילדים היו קטנים בעלי היה פנוי הרבה יותר והיה איתם הרבה יותר ואני השקעתי יותר בעבודה, היום דווקא שהם גדלו אני מאוד רוצה להיות שם בשבילם ומרגישה שהם צריכים אותי הרבה יותר ולכן הורדתי הילוך בעבודה (בלי קשר לעבודה של בעלי) ומשקיעה הרבה יותר. 
מה שחשוב באמת זה שלא יהיו רגשות אשמה, אני מעולם לא הרגשתי רגשות אשמה, כשבחרתי לעבוד יותר ידעתי שבעלי שם איתם ועכשיו כשאני מרגישה שצריכים אותי יותר אני זמינה עבורם. אמנם לא כתבת את זה אבל אנחנו האמהות תמיד מרגישות את זה.
אנחנו אמנם גרים קרוב למשפחה אבל מסתדרים כמעט לבד, כשהיו קטנים היינו נעזרים מידי פעם בחופשות שאין צהרונים אבל אחהצ תמיד היה באחריותנו. דווקא היום כשגדלו הם הולכים לסבא וסבתא להתפנק בארוחת צהריים כשמסתדר אבל הם כבר לא בגיל שצריכים בייביסיטר אחהצ והקפצות לחוגים וכדומה תמיד באחריותנו.
הורות זה באמת לא תמיד ורוד ואני חושבת שצריך לומר את האמת וזה מה שאמרת לה.
לצפיה ב-'מסכימה ואשרייך שיש את הקצת עזרה'
מסכימה ואשרייך שיש את הקצת עזרה
26/01/2019 | 06:55
2
103
אין כמו פינוק אצל סבא וסבתא.
 
מעניין שאמרת שדווקא כשהילדים גדלו הרגשת צורך להוריד הילוך. אחת המורות בגן של הילד לקחה שנת שבתון כי לגדול שלה היתה שנה קשה (הוא מסיים חטיבה). היתה לו שנה של התנכלויות וקושי חברתי והיא החליטה להיות שם יותר בשבילו. להסיע ולהחזיר, להיות בבית כשהם מסיימים את הלימודים. קונספט חדש בשבילי אבל הגיוני. כמו שהרופא ילדים אמר לנו כשהראשון היה בן חודש - "גם אני לא ישן בלילה, אבל זה מסיבות אחרות כשהן בנות 17".
לצפיה ב-'עונה לך כאן'
עונה לך כאן
27/01/2019 | 10:47
80
אבל קראתי הכל.
ואענה כאן ממקוםמ אחר לגמרי---אני כבר אחרי
אני פנסיונרית. הייתי באקדמיה, עבדתי ולמדתי כל השנים,
(יש לי יותר ילדים ממי שכתבה כאן, בחירה שלי--אני דור שני לשואה)
לא היתה לי עזרה, כי התיתמתי בגיל צעיר ולהפך עוד ניהלתי בית נוסף של אבי,
אבל מעולם לא התמודדתי עם השאלה---איך את/אני עושה את זה--
עשיתי כי רציתי, עשיתי ולא היה קל אבל אהבתי ונהנתי, ישנתי פחות,
התרוצצתי המון, , ומהכל עשיתי חויה.
נכון בעלי תמך, ואני תמכתי בו--שניננו בעלי קרירה, ועובדי ציבור,
והיום אני מדברת ממבחן התוצאה---הילדים היו מגויסים ושותפים,
הם בעצמם, חרוצים, מתקדמים, משקיעניים --גם בבית וגם בעבודה.
אין לי שום רגשי אשמה---(לפחות לא ביחס לשילוב ששאלת לגביו) 
להפך יש לי הרגשה של השגיות, של גאוה על הצלחה.
הילדים שלי חברים איתנו משתפים מאוד,
כן כסבתא---אני הרבה עם הנכדים, (עם חלקם כאילוץ עצוב) אבל לכולם עוזרת ונהנית מזה.
תעשי ועל תתעסקי תודעתית כאילו יש בעיה.תראי שזה זורם וכייפי.
בהצלחה. בכל התחומים.
לצפיה ב-'יש הסבר מעולה למה צריך יותר זמן כשגדלו'
יש הסבר מעולה למה צריך יותר זמן כשגדלו
29/01/2019 | 11:55
77
אין צהרוניות, הילדים חוזרים הביתה, אוכלים בבית, שיעורי בית בבית. מעדיפה להיות שם איתם כי האמת כמו שכתבת על חברה שלך זה התחיל מיזה שהיו צריכים אותי ועכשיו זה משהו שאי אפשר להפסיק שנינו צריכים ורוצים את זה.
לצפיה ב-'מזכיר לי שכשהייתי בדוקטורט,'
מזכיר לי שכשהייתי בדוקטורט,
30/01/2019 | 14:11
1
166
יום אחד הבנות שלי (אז היו שתיים, היום יש כבר שלוש) שיחקו בחוץ יחד, ואחת אמרה לשנייה "בואי נשחק באמא וילדה". השנייה הסכימה, ואז היא ניגשה אל ה"אמא" ואמרה לה משהו וה"אמא" ענתה לה "Go away! I'm busy!" 
לצפיה ב-''
30/01/2019 | 17:55
10
לצפיה ב-' יום מלחיץ '
יום מלחיץ
16/01/2019 | 15:14
4
177
לפני 3 שבועות, הלכתי לעשות ממוגרפיה/ממוגרמה, באיחור ניכר ואחרי ניג'וסים ותזכורים . היה בסדר גמור - טכנאית אישה חביבה שקשקשה איתי על הנקות וכיו"ב.  כשהסתיים, אמרו לי שהתוצאות יישלחו לרופאה וגם בדואר אלי אחרי שבועיים. עברו שבועיים - וכלום לא הגיע.
 
נתתי לזה עוד שבוע כי היו פה חגים והכל היה סגור הרבה זמן. אז אתמול התקשרתי, הם בדקו והתנצלו שזה נתקע בלי להיבדק כי הם חיכו לבדיקת השוואה ממכון אחר ושגוי. אמרו שיבדקו מיד. 
 
אחרי שעה הם התקשרו ואמרו שהם רוצים לבדוק משהו שוב ושאקבע שוב תור . למותר לציין שרדאר הדאגה שלי התעורר.... הם נתנו לי את התור הזה עוד באותו היום (= אתמול) בשלוש. התייצבתי, הם הראו לי בצילום מה הטריד אותם (משהו שהיה שונה בין שני הצדדים). צילמו שוב הפעם עם השטחה איומה עוד יותר... הושיבו אותי לחכות לרדיולוג יען כי ידעו שמלחיץ.... ואז הוא בא לדבר איתי ואמר ש....הכל תקין.
 
הלכתי הביתה לחבק את בני המשפחה והחיות ומעכשיו בי נשבעתי שתמיד אעשה ממוגרפיה בזמן 
 
לצפיה ב-'טוב שנגמר בטוב,'
טוב שנגמר בטוב,
16/01/2019 | 17:19
2
109
רק רציתי לומר שהממוגרפיה היא בדיקה עם המון קרינה,
ואם צריך לבדוק שוב ושוב אזי נכון יותר לבקש לעשות אולטראסאונד.
 
 
לצפיה ב-'מעניין - תודה'
מעניין - תודה
16/01/2019 | 18:03
1
108
אני לא מבינה בזה כלום
 
אחרי שעשו ממוגרפיה עוד פעם (רק בצד אחד ), הם ביקשו שאישאר עם החלוק-חולצה כי אולי עדיין לא יראו טוב ויידרש אולטרא סאונד בנוסף לזה
 
לא יודעת למה לא עשו א.ס. "במקום" הממוגרפיה הנוספת. אבל הנחתי/אני מניחה שהם יודעים מה הם עושים.
לצפיה ב-'הם יודעים---אהממממ'
הם יודעים---אהממממ
17/01/2019 | 00:00
94
הם יודעים מה חוסך להם כסף, מה מכניס להם יותר כסף לכיס.
המציאות היא שגם בדיקות וגם תרופות וגם טיפולים---באים מחישוב כלכלי,
ולא בהכרח מדאגה יתירה לאדם.
זו האמת---כשנפגשים עם הרפואה ואנחנו סומכים על הרופאים,
ובעצם לא יודעים כל דבר על השלכותיו. כאב גדול לפגוש את זה כשצריך.
לצפיה ב-'הכי חשוב שהתשובות תקינות'
הכי חשוב שהתשובות תקינות
17/01/2019 | 11:46
87
אני כבר כמה חודשים במעקבים בגלל ממצא שבבדיקה חוזרת נשאר כמו שהוא אבל התגלה ממצא אחר במקום אחר.
צריכה שוב ללכת לביקורת בתחילת חודש הבא למרות שכנראה ידחה קצת כי הייתי חולה כמה שבועות ולא טיפלתי בתור עדיין.
 
חשוב מאוד לעשות ממוגרפיה ואולטרסאונד ביחד ולא רק אחד מהם, זה ממקסם את הדיוק בתוצאות.
אני עכשיו במעקבים עושה רק אולטרסאונד בדיוק מהסיבה שכתבה כאן מיקל שיש הרבה קרינה בממוגרפיה ועדיף לעשות אותה כמה שפחות.
לצפיה ב-'אשפוז תינוק בחופשת לידה'
אשפוז תינוק בחופשת לידה
13/01/2019 | 15:30
1
128
שלום רב
אני בחוםשת לידה והתינוק שלי אושפז למשך 12 יום. האם אני יכולה לצרף את שלושת ימי אשפוז של הלידה ובכך אקבל הארכה של חופשת הלידה?
תודה רבה
 
לצפיה ב-'אני לא מומחית... אבל נראה שכדי'
אני לא מומחית... אבל נראה שכדי
13/01/2019 | 16:56
102
להיות זכאית להארכה כזו התינוק (או האם) צריכים להיות מאושפזים לתקופה של מינימום 15 יום. אז נראה שפספסת את זה ב-3 ימים ראי בקישור למטה . אם כי אני תוהה אם אולי אפשר לחבר את ימי האשפוז מיד אחרי הלידה ל-12 הימים האלה ?
לצפיה ב-'חרטה על הורות-הזמנה לשיחה'
חרטה על הורות-הזמנה לשיחה
09/01/2019 | 10:59
16
183
שלום לכן,

אני מפרסמת את הפנייה לאחר קבלת אישור ממנהלת הפורום ומקווה כי יוכל להתפתח דיון נעים ומכבד.

שמי מיה צרפתי ואני בימאית ותסריטאית קולנוע מתל אביב. בימים אלה אני עובדת על תסריט הנקרא "דמי לידה" המגולל את סיפורה של אישה שעשתה ילדה ובעקבות השינויים והקשיים שעולים לאחר הלידה מגיעה למסקנה שלידת הילדה הייתה טעות.

לשמחתי הרבה התסריט התקבל ל"חממת הנשים העלילתית של קרן הקולנוע החדשה" וזוכה לליווי ותמיכה צמודים.

כך כתבתי בהצהרת הכוונות שלי על חשיבותו של הסרט:
"דמי לידה" שואף לדבר בקול שהוא בגדר טאבו. הוא שואף לדבר את המכאובים, הסלידה והאובדן שהם חלק מהאימהות, ובכך להפוך את השאלה "האם אני רוצה לעשות ילדים?" לשאלה תקפה וקונקרטית, לא רק לגיטימית אלא הכרחית וחשובה. המחיר כבד והתמורה אינה מובטחת.

האתגר ביצירת הסרט מבחינתי הוא לכתוב דמות אמינה ומעוררת אמפטיה והזדהות. לשם כך אני מבקשת לשוחח עם אימהות שמזדהות עם עמדת החרטה ביחס לאימהותן ברמה כזאת או אחרת ולשמוע מחוויותיהן וניסיונן.

מעבר לדיון כאן בפורום, אנחנו יכולות להיפגש לקפה או לנהל שיחה בכתב און ליין, לבחירתך. אנונימיות מובטחת כמובן.

ניתן ליצור עימי קשר דרך תפוז במסרים האישיים או במייל maya.sarfaty@gmail.com


לצפיה ב-'נשמע נושא מרתק וחשוב'
נשמע נושא מרתק וחשוב
09/01/2019 | 16:21
9
141
שלא מדברים עליו הרבה. שאפו על הרעיון והביצוע הקריאייטיבי
 
כמה מחשבות ממני:
 
1) לדעתי זה לא בהכרח מצב של "1" או "0". כלומר, נראה לי שלכל הורה יש רגעים שבהם היא חושבת: "למה לעזאזאל הייתי צריכה את זה? היו לי אחלה חיים לפני כן, וכעת הם הלכו לבלי שוב". אבל זה לא בהכרח שחושבים את זה 100% מהזמן. אנשים רק נבדלים בשאלה באיזו תדירות מנקרת המחשבה הזו בליבם. יש כאלה שאולי זה אף פעם לא עולה להם בראש, ויש כאלה שחושבים על זה באופן תדיר.
 
2) לדעתי המחשבה הזו הכי נפוצה בשנה הראשונה אחרי הלידה של תינוק ראשון כי זו תקופה שהתינוק מאוד תובעני ואי אפשר לישון בלילה (אלא אם כן את מבנות המזל שזכתה בתינוק שישן היטב. לא קרה לי אף פעם....).  עוד סיבה היא שזו תקופה שבה עוד זוכרים את החיים הקודמים [בילד/ה השני כבר כמעט ש"אין מה להפסיד"...]
 
הדמות בתסריט שלך היא אם יחידנית בהכרח? בת כמה היא בערך? מדובר בהריון רצוי? יש לה קריירה? אם תתני עוד כמה פרטים אני יכולה לפרט מה נראה לי אמין....
לצפיה ב-'מעניין מאוד'
מעניין מאוד
10/01/2019 | 09:56
3
110
תודה רבה, על המחשבה והתגובה.
1. נגעת בנקודה מאוד חשובה בעיניי. אני גם חושבת שישנו קו רצף שעליו הורים שונים מתמקמים ובקצה הקיצוני שלו נמצאת החרטה המלאה, כעמדה יציבה ותקפה. במילים אחרות, רגעים של חרטה, של מחשבה על "מה היה אילו", מחשבות כמו "מה היה רע לי קודם?", הן במידה כזאת או אחרת חלק מחוויית ההורות.
 
2. לגבי עניין השנה הראשונה והילד הראשון, יצאתי עם אותה הנחת מחקר לתחקיר שלי וקריאה בספר המחקר של הסוציולוגית אורנה דונת "בכייה לדורות- חרטה על אימהות" מעלה שנשים מתחרטות על אימהותן גם כשהן כבר סבתות לנכדים ולידים כביכול חיים משלהם, ויש גם מתחרטות עם ארבעה ילדים.
הקשירה בין החרטה לחוסר השינה והקשיים בשנה הראשונה מאוד מובנים לי, אנסטקטיבית גם אני הלכתי לשם בכתיבה, אבל מסתבר שזה לאו דווקא כך.
 
 
לצפיה ב-'מתחרטות עם ארבעה ילדים? '
מתחרטות עם ארבעה ילדים?
10/01/2019 | 21:29
2
210
אני מניחה שהכוונה למתחרטות רק על הילד/ה האחרון כי אחרת אין להן על מי להלין אלא על עצמן.... [ר"ל, הן לא קלטו אחרי ילד אחד שזה לא מתאים להן?]
 
את המתחרטות-אחרי-שנים אני יכולה להבין במקרי קיצון. נגיד ילד בגיר שנוקט אלימות/איומים נגד הוריו, הוא הפך לפושע אלים (נגיד מכה את אשתו וילדיו).  אבל אחרי עשרות שנים להתחרט? נראה לי שבשלב הזה ה"ילד" כבר חי את חייו העצמיים והנפרדים - איך עצם קיומו יכול לגרום רגשי חרטה עזים להורה
 
אני יכולה להבין שאולי יכולה להיות חרטה לאישה, נניח [יאללה סטיריאוטיפיים - בלעכס], אם היא לא פיתחה קריירה כי הקדישה את שנותיה הטובות בעיקר לגידול ילד/ים. או, נגיד - לא פתחה קריירה-כמו-שרצתה מהסיבה הזו. אבל בעיני כזה מצב לא צריך להיות חרטה-על-שילדת-ילד אלא חרטה כלפי עצמך על שכך בחרת לנהל את חייך. לא הייתי מאשימה את הילד/ים בזה. האם היא אדם בוגר שבוחר איך לנהל את חייו....  אנשים מבוגרים צריכים לקחת אחריות על ההחלטות שלהם
לצפיה ב-'יש עוד אפשרות'
יש עוד אפשרות
11/01/2019 | 17:56
1
111
יש מצב שאמא שהאמהות אינה קלה לה ואינה מקור אושר עבורה, מקלה על עצמה בציפיות לעתיד נוסח "כשהם יגדלו יהיה לי אושר גדול עם הנכדים" או "כשאני אצטרך אותם הם יעזרו לי כגמול על המאמצים שהשקעתי באמהות", וכשזה לא קורה, אז מתחרטים על הכל ביחד. את יכולה להפיל את האחריות על הציפיות של האמא, שכאדם בוגר לא היתה צריכה לפתח אותם בלה בלה בלה, אבל אני יכולה להבין את החרטה.
לצפיה ב-'ואללה. נשמע הגיוני'
ואללה. נשמע הגיוני
13/01/2019 | 00:53
64
ומזכיר לי איך פעם אבא שלי בא לבקר, כששלושת בנותי היו פיציות והחיים לא היו קלים....
 
ואז אחרי סוף שבוע ארוך שבו הוא צפה בנו לא ישנים/מחליפים עשרות חיתולים/מנגבים פליטות/מנסים להרגיע ילדות בוכיות הוא אמר משהו כמו: "זה לא קל לגדל ילדים, אבל זו הדרך היחידה לזכות לנכדים ומנסיון אישי אני יכול לומר ש*זה* מה שבאמת כיף"  .  
לצפיה ב-'מה אני מחפשת בעצם'
מה אני מחפשת בעצם
10/01/2019 | 10:05
4
122
תודה לך על הנכונות לשמוע ולהגיב על פרטיי הביוגרפיה של הדמות בתסריט שלי. אפתח ואומר שהכל נתון לשינוי והכל גמיש, בהתאם לתכנים שאעלה מתוך שיחות ודיונים. נכון לכרגע היא נמצאת בזוגיות, יש לה קריירה, המצב הסוציואקנומי שלהם סביר. אין שום סיבה חיצונית "מקלה" שבגינה היא מתחרטת. אני מבקשת ליצור דמות שהחרטה שלה אינה תלויית מצב אובייקטיבי.  
 
מה שבעיקר אני זקוקה לעזרה בו הוא היכולת לפרוט את חוויית החרטה לרגעיי חיים; דרמטיים ומכוננים, יומיומיים ואפרוריים. הייתי רוצה לשמוע מאימהות שחוות חרטה התרחשויות קונקרטיות שזכורות להן במיוחד, שחזורים של סיטואציות, שיחות, רגעים בתוך הבית ומחוצה לו, עם הילד/ים או עם מבוגר אחר.
 
למשל בספר של ד"ר דונת יש רגע אחד שבו אחת האימהות מתארת כיצד עם השיבה הבייתה עם התינוק מבית החולים לאחר הלידה היא עברה התקף חרדה, וכיצד במשך זמן מה הייתה בטוחה שמשהו איתו לא בסדר ויש להשיבו אל בית חולים.
 
אשמח לשוחח טלפונית או בפגישה או בהתכתבות עם כל מי שתיאות לכך.
לצפיה ב-'הבנתי קצת יותר'
הבנתי קצת יותר
10/01/2019 | 21:40
151
קודם כל, אם את רוצה להיות אמינה, לדעתי חשוב לכלול בתסריט את סיפור ילדותה של האישה-האמא. כי זה הכל קשור.  
 
למשל, פגשתי פעם אישה שהיתה אחות בכורה במשפחה של 9 ילדים (זה לא היה בישראל אגב, אם זה משנה). עד גיל 18 היא כבר "זכתה" להחליף מיליון חיתולים ולנקות מיליון פליטות. בשל כך, משהיתה בגירה בחרה שלא יהיו לה ילדים (היא היתה נשואה באושר - אם כי נישאה מאוחר יחסית. אולי מתוך אסטרטגיית הגנה-עצמית כדי שילדים לא יהיו אופציה)
 
בכל מקרה - נראה לי חשוב שהתסריט יגולל קצת את ילדותה שלה, ואולי גם קצת את האמהות של אמא שלה כשהיא היתה ילדה.
 
רגעים מכוננים? לא יודעת. החיים מורכבים מרגעים קטנים וטריוויאליים.
 
אני יודעת למשל, שבערך עד שבכורתי היתה בת 4 בערך, בכל פעם כשהיא באה לדבר איתי ופתחה את השיחה ב"אמא,..." היה לי דחף רגעי להפנות את המבט אחורה כדי לבדוק עם מי היא מדברת בעצם [כי לא היה נראה לי שאני הנושאת הנכונה בתואר הזה]
 
וגם, שזמן לא מבוטל אחרי שאני היא נולדה ידעתי בבירור שאני מחבבת את חתול הבית יותר ממנה (הוא לא בכה/צרח, לא פלט, לא נעזר בחיתולים, לא נשך לי את הפיטמה, לא העיר אותי בלילה, ובכלל היה מקור לאושר, להבדיל.....).  לי זה עבר , אבל אני יכולה להבין שזה מצב שיכול גם לא-לעבור
 
עוד אנקדוטה שלי היא שכשבכורתי היתה תינוקת יצא לי להיות איתה בכמה פגישות רפואיות שבה פנ/תה אלי הרופא/ה בשם "אמא". כלומר - לא שמי הפרטי, לא שם משפחה. פשוט "אמא" כשם הפניה בכל משפט. ואני זוכרת שזה הוציא אותי מדעתי, כאילו הפסקתי להיות בת אדם/אישה והפכתי לכלי קיבול [ועוד, אלליי, כאמור לתינוקת שלא היתה קלה כלל. להיפך], וזה עוד אחרי איזה 20 שנות לימוד/השכלה . בואי נגיד שהתואר הזה לא הרגיש לי כמו מקור לגאווה.
לצפיה ב-'אין חרטה, אבל היו משברים'
אין חרטה, אבל היו משברים
13/01/2019 | 17:35
2
93
זכורה לי באופן חד התעוררות ליילית עם תינוק בן 3 שבועות.
ישבתי במיטה, עם הילד הבוכה בידיים, מתה מעייפות כי זו לא הייתה ההתעוררות הראשונה שלו באותו לילה, וחשבתי למה עשיתי את זה לעצמי ולמה בכלל רציתי עוד ילד.
לצפיה ב-'חרטה כקו רצף'
חרטה כקו רצף
13/01/2019 | 21:13
1
71
תודה רבה על השיתוף.
ככל שאני מרבה לעסוק בנושא הולכת ומתגבשת בי המחשבה שמדובר בקו רצף ואימהות שונות מתמקמות עליו. אצל חלק זאת מחשבה חולפת "בשביל מה עשיתי את זה...?" תחושה רגעית, ובקצה הסקאלה יש את מי שהמחשבה/התחושה הזאת קבועה, מלווה יום יום, שעה שעה. 
 
הלילות הם אכן "מוטיב חוזר" בסיפורים, כשיאים של רגעי משבר וקושי. שוב תודה על השיתוף. 
לצפיה ב-'אם את רוצה סיפור יומיומי עם ילדים גדולים יותר'
אם את רוצה סיפור יומיומי עם ילדים גדולים יותר
14/01/2019 | 03:39
71
אז לדעתי יום שבו ילד/ה מתקשרת אליך לעבודה 10 פעמים במהלך חצי שעה באמצע יום לחוץ/באמצע פגישות כדי לדבר על שלל דברים לא-דחופים-בעליל [נושא לחיבור בבי"ס, באיזו פעילות לבחור לאיזה חוג שטרם התחיל] או סתם שטותיים [לקטר על מה אחותה עושה] - זה רגע קלאסי להגיג: "למה נכנסתי לזה?..."
לצפיה ב-'מענין שבחרת את המילה'
מענין שבחרת את המילה
13/01/2019 | 10:02
5
106
חרטה  בנושא,
אני הייתי מעונינת לשמע האם האמהות המתחרטות,
לא יצטערו כשהילדים האלה ימותו בחייה? או יעלמו מחייה מבחירתם הם.
 
כי לטעמי אין הורות ללא שום קשיים, אין הורות בלי רגשות אשם,
אין הורות שאין בה מורכבות---השאלה--אם אמא מתחרטת על היותה אמא.
אני כן יכולה להבין/להאמין שיש נשים שלא בוחרות הורות, 
לא רוצות ללדת. לא רוצות לגדל ילדים.
אבל אחרי שילדת--להתחרט ? מענין.
לצפיה ב-'מתחרטת ואוהבת את ילדיי'
מתחרטת ואוהבת את ילדיי
13/01/2019 | 10:33
4
114
הי, תודה על העלאת הנושא. בספרה של אורנה דורות "בכייה לדורות- חרטה על אימהות" הרב המכריע של האימהות המתראיינות מדגישות כמה הן אוהבות את הילדים, רובן המכריע גם בתפקוד גבוה מאוד כאימהות. 
הן עושות הפרדה ומעידות שהן אוהבות את הילדים ומתחרטות על התפקיד האימהי. 
לצפיה ב-'לא קראתי את הספר'
לא קראתי את הספר
13/01/2019 | 10:57
3
79
לא מסתדר לי בראש.
מה בתפקיד האימהי הן מתחרטות עליו?
לצפיה ב-'ממליצה מאוד על הספר אם הנושא מעניין '
ממליצה מאוד על הספר אם הנושא מעניין
13/01/2019 | 11:11
1
112
"בכייה לדורות" של אורנה דונת, כפי שכתבתי. אם מעניין אותך להעמיק אני ממליצה מאוד על קריאה בו, הוא מרחיב דעת ומחשבה ומאתגר את הקונבנציות שאנחנו רגילים להן.
 
קשה לתמצת את נושא החרטה אבל על רגל אחת הייתי אומרת שהחרטה על התפקיד האימהי, היא חרטה על אובדן חופש, אובדן עצמיות, אובדן נפרדות, אובדן זמן אישי, אובדן פנאי, אובדן בזוגיות. חרטה על הדאגה והחרדה התמידית שנוספה לחיים. חרטה על העמדה החדשה הזאת שלעולם את ניצבת בה, מכאן ועד עולם. כי ילדים כידוע אי אפשר להחזיר. חרטה על כך שמכאן ועד עולם את במקום השני, צרכייך מוכפפים לצרכיו של מישהו אחר. חרטה על כך שבעמדה החדשה הזאת את עצמך לעולם תבחרי בטובתו של מישהו אחר (הילד שלך) על פניי טובתך את.  
 
אבל זאת תשובה כללית ותיאורטית. אני מניחה שלכל אחת יש את המשקל שהיא שמה על אלמנטים שונים באימהות שלה, ועל מה שהיא "הפסידה" ו"הרוויחה" בהפיכתה לאם, ושאצל כל אחת המאזן הזה הוא אחר. 
 
מה שאני בעיקר מחפשת זה לשמוע על החוויה הזאת של חרטה מפרספקטיבה יומיומית, לשמוע על רגעיי משבר גדולים, או על מצוקות יומיומית. לשמוע על התרחשויות קונקרטיות, סיטואציות ספציפיות. מעבר לשיח התיאורתי הכללי. זה מה שיעזור לי בכתיבת התסריט. 
לצפיה ב-'אהממממ'
אהממממ
13/01/2019 | 11:18
70
 מענין לקרא, גם קצת מפחיד.
אני כנראה נמצאת על הצד הנגדי של הסקאלה.
על רגעי משבר וכאב אני התגברתי באופן שנעשיתי הרבה יותר גאה בעצמי.
כנושא זה בהחלט מענין.
מאחלת לך הצלחה, ואני כנראה לא אוכל לעזור לך.
לצפיה ב-'על מה הן מתחרטות בתפקיד האמהי'
על מה הן מתחרטות בתפקיד האמהי
16/01/2019 | 21:41
73
גם אני לא קראתי את הספר, אבל אני יכולה לנחש על מה הן מתחרטות בתפקיד האמהי.  למשל הנה כמה "קטנות" לסיפתח:
 
* השכר (הכספי) הוא אפס, או יותר נכון שלילי (הוצאות גבוהות מאוד, ולפעמים אי אפשר לעבוד בעבודה שתכניס אותה משכורת כמו אילולי היו ילדים)
* אי אפשר לישון טוב בלילה
* נגרמים לחצים ו"כאבי לב" מכל מיני סיבות - גם כשהילד קטן וגם בהמשך
* לפעמים הילד, בין באותו רגע או בין בבגרותו, מתנהג באופן מזעזע לאמא שלו
* לפעמים האבא של הילד לא רואה עצמו בנושא בתפקיד הורי זהה בהיקפו לזה של האם.
*תחושת השפחה-חרופה/משרתת. למשל: ילדים שלא מחליפים אף פעם את גליל נייר הטואלט אחרי שנגמר (הם חושבים שפיית-נייר-הטואלט עושה את זה) אבל גומרים אותו כל הזמן 
* שינויים/בלאי לגוף כתוצאה מהריונות ולידות [בנוסף לשינויי גיל רגילים, כאילו זה לא מספיק...]
 
אני יכולה להוסיף עוד
לצפיה ב-'שאיפות ואיחולים לשנה האזרחית החדשה '
שאיפות ואיחולים לשנה האזרחית החדשה
06/01/2019 | 04:26
1
35
בסביבותיי מקובל מאוד לאמץ יעדים אישיים לשנה החדשה (New Year's Resolution). אז בלי נדר - למה תשאפו?
לצפיה ב-'2019'
2019
06/01/2019 | 04:29
49
כמה קטנות ...
 
* להתמיד יותר בפעילות גופנית
* לעבוד פחות, ופחות לקחת את העבודה ללב
* להיות יותר סבלנית, ו....
* לעשות יותר חברים/ות
לצפיה ב-'המלצות/דיס-המלצות למקומות לינה/נופש בארץ?'
המלצות/דיס-המלצות למקומות לינה/נופש בארץ?
01/01/2019 | 18:36
15
99
אני מנסה להתחיל לתכנן ביקור קיץ משפחתי בארץ בקיץ ולכלול בו כמה ימים בצימר/מלון/כפר נופש. זה הזמן המשוער הוא השבוע הראשון של יולי.
 
לא מצליחה להחליט על מיקום מסוים - נראה לי עדיף צפון הארץ אבל גמיש. אפשרי גם עירוני וגם כפרי.
 
פרמטרים חשובים/מועדפים:
 
* מקום שמתאפיין בשקט יחסי. לצערי זה לא יכול להיות מקום למבוגרים בלבד כי יש לנו ילדות. אבל בהחלט רצוי מקום שבו *אין* אטרקציות מיוחדות לילדים צעירים ולא הפעלות רועשות (ע"ע שקט)
 
* מקום שיש בו בריכה 
 
* מקום שמאפשר חדרים שמתחברים ביניהם (מן הסתם נזדקק ל-2 חדרים)
 
זהו בערך. מקום צמחוני יכול להיות יתרון - אך לא חובה (סקרנית אם למישהי יש תובנות ממצפה הימים)
 
אשמח לשמוע המלצות ודיס-המלצות ממקומות ששהיתן בהם (אתן או חברים/ות)....
 
תודה!!
לצפיה ב-'לא מנסיון אישי, אבל קיבלנו הרבה המלצות'
לא מנסיון אישי, אבל קיבלנו הרבה המלצות
02/01/2019 | 09:59
1
115
מלון כפר בלום
 
אירוח כפרי בקיבוץ עמיעד
 
שונים מאד זה מזה, תלוי מה אתם מחפשים.
לצפיה ב-'נראים מעולה - תודה רבה '
נראים מעולה - תודה רבה
02/01/2019 | 19:26
68
באמת שונים בסגנון - אבל שניהם נראים חמודים ונטולי "הפעלות מרעישות"
 
אהבתי את הרעיון של פגישות תרבות למיניהן בכפר בלום
 
לצפיה ב-'המלצה'
המלצה
03/01/2019 | 10:39
7
92
אל תבואו ביולי. הקיץ בישראל חם, יקר ועמוס בתיירים.
מצפה הימים לא מקבל ילדים מתחת גיל 16 (נכון ללפני שנתיים). זה מקום קסום.
אם המחיר הוא לא פונקציה תבדקי את מלון הגושרים ומלון כרמים. מלונות בתל אביב לא בהכרח יהיו שקטים אבל תמיד כיף בתל אביב.
אם המחיר הוא כן פונקציה ובריכה לא הכרחית, תבדקי אירוח בכפרים לא יהודים בגליל. נהנינו מאוד ב"צימר ענן" בחורפיש ואני בטוחה שיש עוד כאלה.
לצפיה ב-'תודה!!'
תודה!!
03/01/2019 | 18:20
6
73
מסכימה איתך לגבי התובנות על חודש יולי האכזר, אבל העיתוי איננו בשליטתי.
 
תודה על המידע לגבי מצפה הימים. זה נראה באמת קסום ושלו מדי בשביל לאפשר ילדים. אינשאללה, עוד 6 שנים ו-3 חודשים צעירתי תהיה בת 16
 
אבדוק את מלון הגושרים ומלון כרמים -תודה - לא היכרתי אותם.
 
הרעיון של אירוח בכפרים לא יהודיים קוסם לי מבחינה חינוכית/הרחבת עולם בשביל הילדות.
לצפיה ב-'דיעה שונה'
דיעה שונה
04/01/2019 | 13:21
5
92
את מגיעה מארהב, נכון?
ארץ פלגי מים וירוק.
הצפון שלנו לא נותן שום פייט לנופים שהבנות שלך רואות כל יום.
למרות שזה יולי הייתי הולכת על צימר בערבה. עם בריכה, עם נופים מדבריים, עם אופציה אולי לאילת לאיזה שלושה ימים.  
כוון אחר הוא חוף - תל אביב או הרצליה, אפשרי גם חיפה.
חוף אחר יכול להיות אשקלון שם המחיר זול, אבל אין ככ עיר מסביב ותמיד יש מצב ל״צבע אדום״.
אם את משנה כוון - יש לי המלצות.

לצפיה ב-'והחודש הראשון של יולי עוד יחסית רגוע מבחינת מחירים'
והחודש הראשון של יולי עוד יחסית רגוע מבחינת מחירים
04/01/2019 | 13:43
16
לצפיה ב-'תודה על המחשבות '
תודה על המחשבות
05/01/2019 | 04:58
3
73
צפון הארץ מקסים - דווקא כי "סתם ירוק" זה לא כזה "נחשב" בעיני אלה הרגילים לנוף של מזרח ארה"ב, שנוף ירוק-צחיח-יותר בסגנון איטליה/ישראל יותר נחשב אקזוטי בעיניהם
 
אבל חוף הרצליה נשמע מעניין וגם אולי צימר בערבה - אשמח מאוד לשמוע המלצות - תודה רבה
לצפיה ב-'אם הירוק צחיח עושה לכם את זה-'
אם הירוק צחיח עושה לכם את זה-
05/01/2019 | 15:19
2
82
אז גליל עליון או גולן זה סבבה לגמרי.
מרום גולן - בקתות קטנות, בריכת הקיבוץ, קרוב לגמלא, למפלים, ולמעשה לכל הצפון.
יש ליד אגם החולה מלון חדש - טרם דגמנו- אבל נחשב לטוב. אני מניחה שנסיעה של שעה לאתרים היא לא דרמתית עבורכם, והרוב ממש קרוב. ( גליליון?)
אם הכוון זה צפון - אז למה לא לקנח בחיפה?
יש עיר, יש חופי חול יפים, יש את דליית אל כרמל בשביל האקוסטיקה ( שגם העיר התחתית נותנת) בהאיים, המצודה בעכו, ובטח יש עוד כמה דברים בחיפה....
מלון דן הוא טוב. יש גם מלונות בוטיק שהחיפאיות כאן יעזרו לך לאתר.
אגב, גיחה יומית מחיפה לצפון ה״רחוק״ זה די בקטנה, אם לא בא לכם להחליף בסיסים.
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
06/01/2019 | 04:06
1
46
לא הכרתי את הבקתות של מרום גולן.
 
בביקור האחרון שלנו בארץ עכו היתה לגמרי גולת כותרת - החפירות שם גילו כל מיני דברים מדהימים, כולל מנהרת הבריחה של הצלבנים שמחברת אל הים. וגם את חיפה אני אוהבת מאוד  
 
השרשור הזה עשה לי חשק לעשרה דברים שונים, כמו ילד/ה בחנות סוכריות 
לצפיה ב-'וירוק צחיח-'
וירוק צחיח-
06/01/2019 | 08:10
54
עין גדי!
אירוח בקיבוץ עצמו. בריכת קיבוץ.  ספא להורים - הילדות עצמאיות לגמרי בקיבוץ והנה לכם במרחק הליכה ספא זוגי- שלהן אסור להכנס אליו...
בסביבה -
נחל דוד - קצר ומהמם
נחל ערוגות - ארוך ומהמם
מצדה
ים המלח והמרחצאות שהכניסה אליהם כלולה במחיר
אוכל ב״ חדר אוכל״ - סביר ומספק.
נסיעה צפונה לאורך ים המלח - עין פאשחה והשמורה הנסתרת. שמורת מערות קומראן.
עליה דרך ערד - תל ערד, יקבי יתיר.
אם היית נותנת מסגרת זמן היה יותר קל.
ולגבי מלונות בצפון - ״ מלונות מטיילים״. אירוח בסיסי. נקי ופשוט. וזול.
לצפיה ב-'לגבי מצפה הימים'
לגבי מצפה הימים
04/01/2019 | 17:49
2
116
תובנות - לא מרשים להביא ילדים, יקר מאד, לחובבי הז׳אנר הבריאותני/טבעוני/צמחוני

הייתי הולכת לצימר בצפון עם בריכה. צריך להזמין הרבה זמן מראש!

ממליצה המלצה מאד לא אוביקטיבית על ״נופי גונן״ שנראה לי שעונה על הדרישות - למשפחות, בצפון, אין אטרקציות רועשות לילדים, בריכה צמודה, קרבה לאטרקציות קיץ כמו קייקים, הבניאס ועוד.
(פרטים במסר למה לא אוביקטיבית...). שמעתי המלצות גם מאנשים אובייקטיביים.
צ׳ופר נוסף - אולי נוכל להפגש

יש לנו קרובי משפחה שכבר שנים אוהבים ללכת לצימרים של קיבוץ מנרה - תבדקי.


לצפיה ב-'תודה רבה על ההמלצות'
תודה רבה על ההמלצות
05/01/2019 | 05:01
1
72
לא-אובייקטיבי זה גם בסדר גמור - אסתכל על שתי האופציות האלה. 
 
 
לצפיה ב-'שתי הערות'
שתי הערות
06/01/2019 | 08:39
79
נופי גונן - היינו שם לפני שש-שבע שנים. המיקום מעולה ואכן יש בריכה, אבל מפוצץ והחדרים די "זה על זה", כך שאת יכולה ממש לנפוש בתוך המנגל של המשפחה שבחדר ליידך. ארוחת הבוקר היתה בלתי מספקת בעינינו, למרות המחיר הלא-זול-כלל. הייתי בודקת את מנרה..
לגבי עין גדי - מדובר על טמפ' מעל 40 C כל יום. לשיקולך.
בחיפה נפתחו לא מעט מלונות בוטיק יפים ביותר לאחרונה, במחירים מרשימים למדי.
לצפיה ב-'המלצה לצפון ולדרום'
המלצה לצפון ולדרום
06/01/2019 | 20:22
64
לצפון - מלון רמות (אם נשארו חדרים).
לדרום - ישרוטל במצפה רמון.
* המחירים בשניהם לא זולים במיוחד אבל מאוד שווים.
 
לצפיה ב-'קצת באיחור ... אבל אם עדיין רלוונטי '
קצת באיחור ... אבל אם עדיין רלוונטי
21/03/2019 | 10:49
שווה לבדוק את הצימרים של קיבוץ ניר דוד בעמק המעיינות
בתוך הקיבוץ זורם נחל (מי הסחנה)
והסחנה צמוד, גן גורו שזה מקום חביב, טיול בגלבוע , פארק המעיינות
וגם הכינרת לא כזאת רחוקה
לצפיה ב-'פרשת אבי גבאי - ציפי לבני: היבטים מגדריים?'
פרשת אבי גבאי - ציפי לבני: היבטים מגדריים?
03/01/2019 | 18:26
45
סקרנית האת אתן רואות היבטים מגדריים לבחירתו של אבי גבאי "לפטר" בשידור חי את ציפי לבני.
 
האם לדעתכן הוא לא היה מעז לעשות כזה דבר לשותף-גבר? או שאתן לא רואות בזה שום קווים מגדריים?
 
אני מתקשה להחליט. 
 
מה שכן, בלי שום קשר לדיעותיה או כישוריה הפוליטיים, די הערצתי אותה ברמה האישית על היכולת לשמור על קור רוח וכאלה פני פוקר בסיטואציה כזו. הלוואי עלי להיות כזו נסיכת קרח.
 
 
לצפיה ב-'חינוך ארוך טווח'
חינוך ארוך טווח
29/12/2018 | 16:03
13
220
**לא לראשי**
 
 
טוב, לא יודעת כמה מאתנו עוד נשארו פה, אבל לא מרגישה בנוח לשאול את זה בשום מקום אחר, ונראה לי שכאן יכולות להיות תשובות מעניינות, אז הנה זה:
 
יש לי ילדים. הם גדלים בסביבה מהפריווילגיות שיש בישראל, בבית פרטי, לשני הורים עם משרות בכירות, בסביבתם יש ילדים נוספים באותו סטטוס. הסביבה שלנו היא די הומוגנית, די מפנקת ובסופו של דבר זה מה שהם מכירים ויכירו בשנים המעצבות של חייהם.
הבן הגדול שלי כבר מתחיל להפנים את זה שניתן לקנות הכל, שזה קליל, שיש הכל מהכל בסביבתנו ושבסופו של דבר ההורים כועסים עליו ומענישים כשהוא שובר משהו (למשל את השולחן בסלון, אל תשאלו...), אבל קונים חדש. ברור לי שדוגמא אישית נובעת ממה שאנחנו עושים ולא ממה שאנחנו אומרים. כשהוא שובר צעצוע אנחנו לא קונים לו חדש - אבל כשהוא שובר משהו "של הבית" אנחנו כן מחליפים. אני לא יכולה לומר עלינו או על אף אחד אחר מהחברים או השכנים שמנסים בכוונה לנקר עיניים, אבל לתחושתי זה די קורה מעצמו ביישוב שלנו.
אולי התחושה שלי מעוגנת בכך שבעלי גדל בסביבה הזאת ואני לא. לא נוח לי עם הסטנדרטים שאליהם הילדים שלי מתרגלים. מצד שני, אני לא הולכת להוריד את כולנו ברמת החיים שבעלי ואני הרווחנו ביושר (גם לא אקבל שיתוף פעולה).
בעלי טוען שהדרך היחידה להתגבר על זה היא לקחת את הילד להתנדב ולפגוש בעצמו אוכלוסיות פחות פריווילגיות מאתנו. מודה שאני לא מתלהבת מהרעיון כי גם כך כמות הזמן הפנוי שלי זעומה ואישית זה לא מדבר אלי.
 
מחשבות?
 
 
**לא לראשי**
לצפיה ב-'אני עם בעלך'
אני עם בעלך
29/12/2018 | 17:39
139
היורש שלי יצא השנה מהיישוב הפריוילגי (מאוד) שלנו לשנת שירות בשכונה ככה-ככה בעיר גדולה וחשכו עיניו. אין דרך טובה יותר. לא כתבת בן כמה הבן שלך, אם הוא גדול מספיק להתנדב לבד, תשלחי אותו. אם לא, תמצאי מסגרת כזו שמתאימה ללו"ז שלך, זה גם בונדינג נפלא וגם מאוד מתגמל גם לך (אני מחלקת שלי מזון לנזקקים כל ששי אחה"צ, לקחתי את הקטנה כמה פעמים וזה באמת פוקח עיניים, וגם מאוד מספק לדעת שאת עושה שינוי).
לא כתבת מאיפה את, אם את מהדרום, בואי לסל"ק.
לצפיה ב-'קלעת גם להתלבטויות החינוכיות שלי'
קלעת גם להתלבטויות החינוכיות שלי
29/12/2018 | 22:11
1
145
הילדים גדלים עם כפית של זהב בפה, וכל מה שמקבלים נראה להם מובן מאליו. גם קניות בסופר של כל מה שהם רוצים (יש ילדים שאין להם כסף לקורנפלקס או מעדנים כל יום, סיפרתי להם, הם מבינים בראש אבל זה לא גורם להערכה גדולה יותר של מה שיש...).
גם אני חושבת שהחוויה האישית של התנדבות או סיוע או אפילו חיים יחד עם אוכלוסיות שונות שלא שפר מזלן לקבל הכל כל הזמן - הם המשפיעים ביותר. לאו דווקא הורדת רמת החיים. גם לי אין זמן... אבל חושבת שמעורבות חברתית בכל מסגרת אפשרית היא חשובה.

בכורי יתגייס בעוד פחות משנתיים. מקווה שיגיע לסביבה שתאפשר לו לחוות ולהפנים.

לצפיה ב-'מבחינתי לעבור ליישוב שמכיל "חיים עם אוכלוסיות שונות" כדברייך'
מבחינתי לעבור ליישוב שמכיל "חיים עם אוכלוסיות שונות" כדברייך
31/12/2018 | 21:57
114
זה בהחלט הורדת רמת החיים של המשפחה. אני סוחבת איתי זכרונות ילדות לא נעימים של היותי ילדה חובבת ספרים וממושקפת שחטפה לא מעט הצקות על הרקע של שוני משאר הילדים, וכאמור גדלתי בסביבה מעורבת. אני לא יודעת אם זה קשור דווקא להיות הסביבה מעורבת, אצלי בראש זה היה השיוך במשך הרבה שנים.
חלק ממה שמחזיק אותי דווקא פה הוא מערכת החינוך וההומוגניות של האוכלוסיה. נראה לי שרוב ההורים כאן יתייחסו לארועי אלימות כפי שאני הייתי מתייחסת אליהם, וזה משמעותי מבחינתי.
 
אני לא חושבת שהילדים גדלים עם כפית זהב בפה, אבל הם כן גדלים בסביבה מוזהבת. לתחושתי הם כן שומעים לא מעט "לא", ומעבר לכך בעלי ואני די צנועים ביחס למקובל באזורנו - אבל עד כמה זה ניכר לעיני ילדים? הרכבים הם רכבי חברה. הטלפונים הם של החברה. יש מחשבים ניידים (שוב, של החברה) - הכל חדש והרושם הכללי הוא של שפע. אז נכון, אנחנו במקום די ממוצע מבחינת תכולת הבית, אין פזרנות, אבל אני לא יודעת אם זה מספיק. האמת היא שאנחנו כן יכולים להרשות לעצמנו כמעט כל מה שנרצה (וכאמור, זה גם קשור לצניעות הרצונות שלנו באופן יחסי), וזה מה שמחלחל בסופו של דבר.
לצפיה ב-'למה לא להציב סטנדרטים שיותר נוח לך איתם?'
למה לא להציב סטנדרטים שיותר נוח לך איתם?
30/12/2018 | 10:47
114
לא צריך להוריד את רמת החיים של המשפחה, אבל אפשר ללמד את הילדים שלא כל מה שרוצים או שאפשר לקנות צריך לקנות.
 
 
לצפיה ב-'אני לא רואה קשר מיוחד בין המעמד לבין התפיסה ש"ניתן לקנות'
אני לא רואה קשר מיוחד בין המעמד לבין התפיסה ש"ניתן לקנות
30/12/2018 | 14:21
1
116
הכל". אתם ההורים יכולים להחליט של-א קונים הכל. לגבי להחליף את השולחן בסלון (נתעלם לרגע מכך שאין לנו שולחן בסלון) - בכל משפחה מחליפים רהיט אם הוא נשבר, וזה לא קשור בכלל לעושר - מי שבמעמד בינוני "רגיל" יחליף ברהיט פחות טוב, או יד שנייה, וכו' - אבל עדיין יחליף. זו גם נראית לי דוגמא קצת מוזרה - כמה דברים הבן שלך שובר בבית שזו הדוגמא שעולה בדעתך?
אולי אם תתני דוגמאות שונות זה יהיה יותר ברור. אם אתם לא קונים לו צעצוע כשהוא שובר, וגם באופן כללי לא קונים לו כל דבר שהוא מבקש ברגע שהוא מבקש - נראה לי שזה הולם את הגישה שאת רוצה. אם אתם כן קונים לו כל דבר שהוא מבקש ברגש שהוא מבקש וזה מפריע לך - למה שלא תפסיקו עם זה?
לצפיה ב-'ייתכן שבאמת הקשר קלוש מכפי שנדמה לי,'
ייתכן שבאמת הקשר קלוש מכפי שנדמה לי,
31/12/2018 | 22:01
99
וזה קשור יותר לחברה הצרכנית שבה אנחנו חיים ופחות לסביבת החיים המיידית.
 
אנחנו בהחלט לא קונים הכל. הילדים לא מקבלים את כל מה שמבקשים ואם הוא שובר צעצועים שלו הם נשארים שבורים או נזרקים - הוא בפירוש לא יקבל חדש באופן מוצהר וברור.
הוא שובר לא מעט דברים בבית...
אבל ייתכן שהוא פשוט צעיר מדי מכדי להפנים את זה, ושהדרך שלנו תישא פירות בעוד כמה שנים.
לצפיה ב-'כמה דברים לשאלתך,'
כמה דברים לשאלתך,
31/12/2018 | 16:31
5
115
1)אמנם קל להסכים עם ההצעה של בעלך, ואין ספק
   שמפגש עם עולם אחר, יכול לגרום להבנה שיש שונה ואחרת ממנו,
   אבל לא בטוח שזה יופנם בהתיחס אל חייו שלו. כי אצלו יש מה שרוצה. 
2)אני כן הייתי חושבת על עוד דרכים שהוא יפנים, כמו למשל, 
   שברת את השולחן בסלון, אתה תצא לעבוד, ולהרויח
   (לא מהכסף חסכון שקיבל מתנות) ותתאמץ כדי לרכוש חדש,
   ילמד שכסף לא מגיע כ"כ בקלות כשצריך סכום נכבד כמו רהיט.
3)יש דרכים שאת יכולה להגביל הוצאות. אין כל מה שאתה רוצה,
    לבילויים יש תקציב, לביגוד יש תקציב. כאשר לומדים שגם אם בבית יש               אפשרות, זה לא בור ללא תחתית, זה לימוד שבהחלט דרכו
    תופנם המגבלה וילמד לחשב קניות דרך המגבלה של תקצוב.
4)מצד שני, מאחלת לך וגם לבן שלעולם לא יחסר לכם,
   אבל ואם תהיה תקופה אחרת בחייו, תאמיני לי שילמד להצטמצם
   ולחיות לפי המצב שיקלע אליו. 
ויהיה יחס יותר רציני להוצאות.
לצפיה ב-'הבכור עוד לא בן 5 '
הבכור עוד לא בן 5
31/12/2018 | 22:09
4
118
שניהם, אגב, לובשים בגדים מעורבים שכוללים הרבה יד שניה מהמשפחה - רק שיש להם אפס עניין בבגדים כך שקשה לי למנף את זה לעניין חינוכי.
אני מניחה שכשיגדלו קצת הם באמת יקבלו תקציב להוצאות לא חיוניות ובהחלט יצטרכו ללמוד להתנהל במסגרתו.
 
 
לצפיה ב-'טוב, לא כתבת קודם גיל.'
טוב, לא כתבת קודם גיל.
31/12/2018 | 23:03
90
אז אוסיף ואומר, שילדים בגיל כזה לא אמורים לקבל כל מה שרוצים,
מותר להורים להגביל ולכון מה כן ומה לא---
ומשתפת---הלכתי אתמול עם הנכד בן 7, והייתי צריכה להכנס
לחנות מקס סטוק לאיזה פריט, ומיד הוא ביקש את... ואת... 
קראתי לו הצידה ואמרתי, "סליחה, היום לא קונים לך, כי אין צורך"
ניסה סגרתי ענין וזהו.
הם אמורים לקבל הוראות מאיתנו. 
נשבר שולחן--מותר להעניש-הוא לא שבר כי ידע שיש באפשרותך
לקנות אחר, הוא שבר כי..... מענישים אם עשה בכונה, ומבליגים אם קרה,
 
ואכן דוגמא אישית בהתנהלות בבית בהחלט מעצבת אישיות וגישה לחיים.
 
לצפיה ב-'הם עוד צעירים מדי'
הם עוד צעירים מדי
01/01/2019 | 12:10
2
99
את מתחבטת כאן בסוגיה שבכלל לא רלוונטית לגיל שלהם.
במהלך שנות בית הספר, כשילכו לתנועת נוער ובטח בהמשך כשיגיעו לצבא,יהיו להם מספיק אפשרויות שבהן יפגשו עם ילדים מרקע אחר. נראה שאתם נותנים להם בסיס טוב כבר עכשיו.
אין לך סיבה להרגיש רע בגלל שהצלחתם להגיע ליציבות כלכלית בשלב מוקדם.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
04/01/2019 | 14:55
1
68
אני לא בטוחה שנכון לחכות שיגיעו לצבא בכדי להיתקל בסטנדרטים אחרים... מצד שני אני מסכימה שבגיל הנוכחי שלהם עדיין לא ניתן לראות אם החינוך שהם מקבלים מהבית בנושאים האלה נושא פירות או לא.
השאלה היא רק באיזה גיל כן ניתן למדוד את זה.
לצפיה ב-'באמצע/סוף בית הספר היסודי'
באמצע/סוף בית הספר היסודי
06/01/2019 | 17:07
63
כבר תוכלי לראות אם החינוך מהבית עובד או שכדאי לשנות משהו.
זה כבר גיל שאם תרצו אפשר יהיה ללכת להתנדב יחד עם הילדים ולפגוש אוכלוסיות אחרות.
 
 
לצפיה ב-'שאלה מעולה שמעסיקה גם אותי לפעמים'
שאלה מעולה שמעסיקה גם אותי לפעמים
31/12/2018 | 18:16
122
ואצלנו, גם אני וגם האב המסור לא גדלנו בסביבה כזו [גם לא בהיפך המוחלט. אלא סתם במעמד בינוני וביינוני מינוס בישראל של שנות ה-70-80 שהיתה שונה מאוד מהסביבה של הילדות]
 
לדעתי את צריכה לעשות מה שמתאים לכמות הזמן שלך ולמה שמדבר אליך. אם בן זוגך חושב שטוב להתנדב - שייקח אותו הוא .
 
הנה כמה דברים שאני עושה:
 
* בטיולים, משתדלת לשלב מעבר בשכונות או איזורים פחות להיט, ולו רק עם הרכב. לפעמים זה קורה מלבד. למשל בקיץ האחרון שבו היינו בישראל ביקרנו ביפו העתיקה. היה מקסים (חפרו שם עיר צלבנית תת קרקעית שלמה מתחת לאדמה עם המון דברים לראות וחווית מציאות וירטואלית). אבל כיצאנו בסוף יצאנו לתוך איזור של שוק שהיה ברור שאיננו אזור עשיר.... על הילדות שלי זה הותיר חותם מאוד חזק ומשמעותי. 
 
* כשאנחנו מפנים חפצים מהבית (מה שקורה די הרבה כי אני מעדיפה בית עם כמה שפחות מיטלטלין וקשקושין), הילדות צריכות גם הן לתרום משהו לשק התרומות, כולל משהו "לטובת ילדים שאין להם" כמו משחק או דובי/חיה ממולאת כלשהי. בהתחלה היה להן קשה. עכשיו הן התרגלו. בנוסף, הרבה פעמים כשהן מבקשות איזה חפץ/מתנה אז מתנים את זה בכך שהן יוציאו מהבית/לשק התרומות חפץ אחר שכבר נמצא. בעיני זה מכניס קצת ערך של הסתפקות בקיים (לא יכולה לומר שב"מועט")
 
* אנחנו עם אפס סובלנות למקרים של בזבוז/זלזול בחפצים שגורם להם להישבר וכו'. העונש המקובל אצלנו על זה היה עצירת דמי כיס לכמה שבועות [שגם ככה אנחנו לא זוכרים לתת באופן קבוע].  זה קרה אצלנו מעט מאוד - אולי כי בנות הן פחות "פיזיות" לא יודעת
לצפיה ב-'דבי!'
דבי!
27/12/2018 | 13:19
125
פרסמי כתבה בעיתון שאינה מגיבה לכתבה ההיא וכותרתה - ישראל- הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

לצפיה ב-'שרשור סוף שנה, או סוף בכלל, או מוסיקה כבקשתכן '
שרשור סוף שנה, או סוף בכלל, או מוסיקה כבקשתכן
25/12/2018 | 16:37
3
62
אצלנו חופשת חג מולד. הכל שקט ורוב המשרדים סגורים כל השבוע. כלומר - באופן רשמי היה רק סופ"ש של 4 ימים:  שבת-ראשון-שני-שלישי הכל סגור. אבל רבים לוקחים 3 ימי חופש ומקבלים חופש של 10 ימים רצוף. נפלו טוב החגים השנה...
 
בגלל השינויים באתר תפוז, אני כמעט לא מצליחה להיכנס לפה - רוב הזמן האתר חסום לכניסה מחו"ל - גם אם  נעזרים בכל מיני תוכנות גלישה שמדמות כתובת מחשב ישראלית.  עכשיו הצלחתי בפוקס [נראה אם זה ישרוד אחרי שאלחץ על "שלח"].  אם איעלם אז זו הסיבה... אהיה בארץ בקיץ ואינשאללה משם הכניסה תעבוד.
 
על כל פנים, לכבוד סוף השנה, פותחת שרשור מוסיקה למי שעוד קוראת פה - אם יש. ומזמינה את כל מי שרוצה להעלות שיר(ים) שמסכם/ים את השנה. לא חייב להיות שיר שהופץ השנה .יכול להיות כל שיר שהוא.  
 
מזמינה גם סמוייות/יים אם יש להעלות שירים אם בא לכם. אפשר בניק של "אורח"
 
כאמור - לא יודעת אם אצליח להיכנס שוב ולהגיב.
 
מאחלת ש-2019 תביא לכולנו בשורות טובות
לצפיה ב-'אני בוחרת באריק סיני '
אני בוחרת באריק סיני
25/12/2018 | 16:40
55
זוכרת את השיר הזה מילדותי המוקדמת מאוד, מתנגן בלופ אינסופי ברדיו. עד היום בכלל לא ידעתי ששלמה ארצי כתב לו גם את המילים וגם את הלחן. לא פלא שהוא כזה שוס - שילוב של שני זמרים/יוצרים מוכשרים
 
לצפיה ב-'יוני רכטר ויהודית רביץ הצעירים'
יוני רכטר ויהודית רביץ הצעירים
26/12/2018 | 11:48
1
50
לילה טוב וחלום
כל סוף הוא התחלה חדשה
 
 
לצפיה ב-'מעולה '
מעולה
26/12/2018 | 19:52
4
לצפיה ב-'רונה רמון '
רונה רמון
17/12/2018 | 21:19
3
85
הצטערתי לשמוע על מותה בטרם עת. כל כך הרבה מכות נחתו עליה בחייה - לא פלא שנפטרה צעירה .  מצטערת גם עבור שלושת יתומיה, הצעירים ממני בהרבה, וכבר נותרו בלי אב ובלי אם.
 
אני רואה שהיה לה אתר אינטרנט: http://www.ronaramon.com/
 
יהי זכרה ברוך
לצפיה ב-'עצוב מאוד'
עצוב מאוד
18/12/2018 | 08:12
65
ליבי נקרע מצער וכאב על שלושת היתומים שנשארו בגיל כזה צעיר מאמא אבא ואח.
בלתי נתפס
 
יהי זכרה ברוך
לצפיה ב-'ראיתי כתבה קצרה על יתומיה. הם בני'
ראיתי כתבה קצרה על יתומיה. הם בני
20/12/2018 | 03:29
104
לצפיה ב-' יהי זכרה ברוך'
יהי זכרה ברוך
20/12/2018 | 15:57
51
וכבר הרבנים דורשים מהילדים לא לקיים את רצונה ולקיים הלוויה למרות בקשתה המפורשת.
 
 
לצפיה ב-'הערכת שירותי חדר לידה '
הערכת שירותי חדר לידה
12/12/2018 | 09:18
3
79

נשים יקרות שלום.
שמי ד"ר איריס  גרטנר מהמכללה האקדמית הדסה ובימים אלו אני מבצעת מחקר להערכת שירותי חדר לידה.
מטרת המחקר לזהות מה הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על שביעות רצון האמא בחדר לידה מתוך רצון לבחון האם גורמים אלו זהים לאלו שבארצות אחרות? 
לצורך כך הכנתי שאלון (מצ"ב לינק) אותו אשמח אם תמלאנה.
השאלון אנונימי ומטרתו אקדמית בלבד.
https://docs.google.com/forms/d/1taf1NVMei4NsNE_kRVnog31d-vKl8n2h9W7tP-nv2HE/edit
מודה לכן על הזמן ובהצלחה
ד"ר איריס גרטנר מוריוסף 
המכללה האקדמית הדסה
ירושלים
 
לצפיה ב-'השאלון ארוך מאוד וקשה לעקוב מה בדיוק שואלים בו'
השאלון ארוך מאוד וקשה לעקוב מה בדיוק שואלים בו
16/12/2018 | 06:41
2
52
זה שואל על ציפיות לפני וציפיות אחרי. אבל אחרי שכבר עוברים את זה כבר אין "ציפיות" - אלא מדובר בהערכה של אירוע שקרה בעבר.
לצפיה ב-'שאלון '
שאלון
16/12/2018 | 14:56
1
48
בנות יקרות 
חלה טעות בעריכת השאלון ולכן הוא בעיתי .
מצרפת מחדש את השאלון ואשמח לשיתוף פעולה שלכם.
מכל הלב
לצפיה ב-'שאלון להערכת לידה '
שאלון להערכת לידה
16/12/2018 | 14:57
51

נשים יקרות שלום.
שמי ד"ר איריס  גרטנר מהמכללה האקדמית הדסה ובימים אלו אני מבצעת מחקר להערכת שירותי חדר לידה.
מטרת המחקר לזהות מה הגורמים המשמעותיים ביותר המשפיעים על שביעות רצון האמא בחדר לידה מתוך רצון לבחון האם גורמים אלו זהים לאלו שבארצות אחרות? 
לצורך כך הכנתי שאלון (מצ"ב לינק) אותו אני מבקשת למלא.
השאלון אנונימי ומטרתו מחקרית בלבד.
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfjs0nEc6...
 
מודה לכן על הזמן ובהצלחה
ד"ר איריס גרטנר מוריוסף 
המכללה האקדמית הדסה
ירושלים
https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSfjs0nEc6u-9669XNQofxT1wNyKWbO-RjM0NHIMvXVsolCoSA/formResponse

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

הודעות נבחרות

בעלי מקצוע

פורום לידה פעילה וביתית
לידה פעילה וביתית
ג'הארה דולה - בית מפנק ללידה טבעית
ג'הארה דולה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ