לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום הפרעות חרדה - תמיכה
ברוכים הבאים לפורום הפרעות חרדה - תמיכה מקצועית !
 
רבים חווים במצבי חיים שונים תחושות של חרדה, בעוצמות שונות.
לעיתים החרדה מתפתחת עד כדי הפרעת חרדה ובעקבותיה ירידה באיכות החיים. 
הפורום נועד לאפשר לאנשים המתמודדים עם חרדה ועם הפרעות חרדה,
לחלוק ולשתף, לתת ולקבל תמיכה, לתרום מנסיונם ומהידע שלהם לאחרים,
המתמודדים עם בעיות דומות, מבלי להיחשף בשמם האמיתי.
הפרעות החרדה כוללות: מתחים , התקפי פאניקה, חרדה חברתית, פוסט טראומה,  פוביות, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), מחשבות טורדניות.
הפורום פעיל מזה מספר שנים ומשתתפים בו חברים קבועים התומכים,
בתבונה ובחום, זה בזה. חברים חדשים מוזמנים להצטרף.
לאורך השנים הפורום טופח על ידי מנהלים מסורים שהשקיעו בו רבות.
הנכם מוזמנים להתייעץ ולשאול בנושאים שונים הקשורים להתמודדות עם חרדה  והפרעות חרדה.
אתם מוזמנים גם להעלות הצעות ורעיונות לשיפור הפורום.
 
חשוב להדגיש כי הפורום אינו תחליף לטיפול נפשי או מקצועי אחר.
טיפול נפשי ומקצועי נכון תלוי בעובדותיו המדויקות של כל מקרה ומקרה,
ומצריך מפגש פנים אל פנים.
אדם שהחליט לפעול על בסיס מידע שהתקבל בפורום או על בסיס תגובה של מנהלת הפורום,
עושה זאת על אחריותו המלאה והבלעדית לפעולתו ולתוצאותיה.
הנכם מתבקשים להקפיד על תגובות ענייניות ומכבדות לכותבים בפורום גם אינכם מסכימים אתם.
ורדה צדיק
מנהלת הפורום
מאמנת אישית מאסטר NLP ודמיון מודרך

הנהלת הפורום:

אודות הפורום הפרעות חרדה - תמיכה

ברוכים הבאים לפורום הפרעות חרדה - תמיכה מקצועית !
 
רבים חווים במצבי חיים שונים תחושות של חרדה, בעוצמות שונות.
לעיתים החרדה מתפתחת עד כדי הפרעת חרדה ובעקבותיה ירידה באיכות החיים. 
הפורום נועד לאפשר לאנשים המתמודדים עם חרדה ועם הפרעות חרדה,
לחלוק ולשתף, לתת ולקבל תמיכה, לתרום מנסיונם ומהידע שלהם לאחרים,
המתמודדים עם בעיות דומות, מבלי להיחשף בשמם האמיתי.
הפרעות החרדה כוללות: מתחים , התקפי פאניקה, חרדה חברתית, פוסט טראומה,  פוביות, הפרעה טורדנית כפייתית (OCD), מחשבות טורדניות.
הפורום פעיל מזה מספר שנים ומשתתפים בו חברים קבועים התומכים,
בתבונה ובחום, זה בזה. חברים חדשים מוזמנים להצטרף.
לאורך השנים הפורום טופח על ידי מנהלים מסורים שהשקיעו בו רבות.
הנכם מוזמנים להתייעץ ולשאול בנושאים שונים הקשורים להתמודדות עם חרדה  והפרעות חרדה.
אתם מוזמנים גם להעלות הצעות ורעיונות לשיפור הפורום.
 
חשוב להדגיש כי הפורום אינו תחליף לטיפול נפשי או מקצועי אחר.
טיפול נפשי ומקצועי נכון תלוי בעובדותיו המדויקות של כל מקרה ומקרה,
ומצריך מפגש פנים אל פנים.
אדם שהחליט לפעול על בסיס מידע שהתקבל בפורום או על בסיס תגובה של מנהלת הפורום,
עושה זאת על אחריותו המלאה והבלעדית לפעולתו ולתוצאותיה.
הנכם מתבקשים להקפיד על תגובות ענייניות ומכבדות לכותבים בפורום גם אינכם מסכימים אתם.
ורדה צדיק
מנהלת הפורום
מאמנת אישית מאסטר NLP ודמיון מודרך
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום

תקנון וכללי כתיבה בפורום  פורום זה מיועד לשיתוף להתייעצות ולתמיכה, בכל הקשור בחרדה ובהפרעות חרדה. אפשר לפתוח דיונים ולהגיב להודעות תוך שמירה על כבוד הדדי ותרבות הדיון. בפורום לא ניתן יעוץ תרופתי והוא אינו תחליף לטיפול פסיכולוגי או רפואי.

המשך >>

התייחסות לחרדות
05/05/2016 | 00:42
5
22
אני סובל מנדודי שינה עקב חרדות ומהסס לגבי דרך ההתמודדות המתאימה. האם יש גורם חף משיקולי רווח שיוכל להכווין אותך באופן הוגן?
תתייעץ עם רופא המשפחה שלך שיפנה אותך או שהוא
05/05/2016 | 01:27
8
יעזור לך.
התמודדות עם נדודי שינה
05/05/2016 | 08:04
9
שלום לך זיקו
שיטה טובה להתמודדות עם נדודי שינה עקב חרדות
היא NLP בשילוב דמיון מודרך.
בהצלחה !
התמודדות עם מה ? עם החרדות או עם נדודי השינה ?
05/05/2016 | 12:54
5
שווה גם להתייעץ עם פסיכיאטר/פסיכולוג/מטפל התנהגותי
05/05/2016 | 13:35
3
זיקו האמיתי,
06/05/2016 | 12:02
2
גם אני סבלתי מנדודי שינה קשים ורופא הפשפחה נתן לי כדורי שינה.
חרדות חוזרות - התייעצות
04/05/2016 | 23:01
1
15
אני סבלתי לפני 12 שנה מחרדות וטופלתי בפאקסט. 
התרופה עזרה ולקחתי אותה במשך שנתיים. 
עכשיו החרדות חוזרות. אני מדמיינת אצלי מחלות קשות ומחשבות כל הזמן, סבל נוראי! לא רוצה להגיע שוב לתרופות. 
אולי מישהו מכיר מניסיון אישי פסיכולוג טוב שכן עזר, או מישהו שמטפל בSbt ? מחפשת באזור נתניה והסביבה.
תודה
רשימת מטפלי איט"ה
06/05/2016 | 07:27
2
שלום לילי,
חפשי ברשימת איט"ה מטפלים לפי איזור והתמחות.
סרוקסט תופעות לוואי
04/05/2016 | 17:59
2
20
היי
לוקחת הרבה שנים סרוקסט. עשיתי הפסקה של כשלושה חודשים וחזרתי לקחת. מרגישה עייפות גדולה מאוד וקצת עניינים של מערכת העיכול, מעט שילשול. ייתכן ואלו תופעות לוואי של התחלת טיפול? זה קצת מכניס אותי לחרדה
כנראה שהרגלי החיים שלך לא מספיק נוחים בכדי לחיות עם
05/05/2016 | 01:39
9
ראש שקט.
לכן לא באה בחשבון הפסקת השימוש בכדורים.
הפסקת השימוש בכדורים מותנית בחיים רגועים ללא דאגות יתר וכעסים
וללא חיים שוחקים.
בן אדם רגיש מאד כמונו צריך להתנהג קצת אחרת מאשר בן אדם שהוא לא רגיש מאד.
בהפסקת לקיחת הכדורים את מתחילה מחדש את תהליך ההתרגלות לכדור אולי במשך חודשיים עד 3 חודשים.
כמו שכתבתי,את צריכה במקביל לשנות את צורת החיים שלך ואת צורת החשיבה שלך בחיים כך שתהיי רגועה יותר ולא מוטרדת.
אין יעוץ תרופתי בפורום
06/05/2016 | 07:22
4
שלום michaeta
בנושאים הקשורים בתרופות יש להתייעץ עם הרופא המטפל,
בפורום זה אין יעוץ תרופתי. 
התשובות בנושא זה הן מנסיונם או מידע אישי של חברי הפורום. 
 
להפתח לגישות נוספות לרגיעה
03/05/2016 | 12:24
2
18
תרגיל מתחום השיאצו שיכול לסייע לרגיעה 
מתוך הספר "לתפוס את הרגע" :
 
"קחו עפרון או עט ובקצה השטוח שלו הפעילו לחץ קבוע ועדין
למשך 5 דקות על השקע שמעל עצם פרק היד,
שנמצא בדיוק בקו ישר עם הזרת
על נקודה הידועה גם כ "SI-5".
 
מחבר הספר (רפאל קושניר) מציע  את התרגיל  ככלי 
לצלילות נפשית, להגברת ריכוז או מיקוד ולקבלת החלטות,
וגם מציע לגשת אליו בספקנות ובפתיחות, 
ולדעתי, במקום שיש צלילות, יש גם רגיעה.
 
שתפו אותנו מנסיונכם בתרגיל זה או באחרים.  
 
אני נרגע בקריאה באינטרנט ובציור
03/05/2016 | 19:54
10
על מחשב ובציור בכלל
גם מוזיקה קלסית מרגיעה אותי ואפילו אופרות  ומהקלות אפילו שאני לא מבין שום דבר מהם
המון שיטות
05/05/2016 | 13:40
8
ציור, יוגה, מדיטציה בדמיון מודרך, ספורט, נגינה על גיטרה, שירה,כתיבה. תה קמומיל וחיבוק ענקי מבן הזוג
גם להרשות לעצמנו לכעוס, לבכות, להיעצב, מביא תוצאה של רגיעה מבורכת :)
עם ההתקדמות בטיפול בחרדה( ניהול חרדה)
03/05/2016 | 20:31
6
23
ובפוסט טראומה (CBT) אין לי כבר חודשיים-שלושה התקפי חרדה - השאלה אין גומרים את הרגשת המתח ( חרדה קלה מאוד) שיש לי במשך כמעט כל שעות היום- שטיפלתי בהתקפי חרדה הייתי צריך להתמודד עם פחד ספציפי. למשל לנסוע באוטובוס. ללכת בלילה. ללכת לקניון וכדומה. עשיתי זאת החרדה  בארוע ירדה בהדרגה. והתקפי החרדה נעלמו. אבל פה לא מדובר בפחד ממשהו. אלא רק הרגשת מתח  וחרדה קלה מאוד.- טכניקות נשימה בדרך כלל לא עוזרות לי.
הרגשת המתח עדיין זה קרש קפיצה לחרדה שנית על
04/05/2016 | 03:01
1
6
כל טעות שלך בהתנהגות ובחשיבה.
גם רגש שמחה יכול להוביל לחרדה בעיקר שמחה גדולה.
שמחה זה אחד מ-4 הרגשות שפוגע ברמת חומר הסרוטונין במוח
והוא ההיפך מרגש העצב.
כאמור רגש הפחד והכעס הם הזוג השני המנוגדים ביניהם שמובילים לשיבוש החומרים במוח ולירידה ברמת חומר הסרוטונין במוח.
עצם ההתרגשות מהמצב שהשתפר גורם למתח שזה חרדה גבולית.
רק רגיעה נפשית תעלים לך את המתח שהוא קרש קפיצה לחרדה.
 
 
תודה
04/05/2016 | 03:40
2
הרגשה חלופית
04/05/2016 | 12:36
3
8
שלום קרנף, 
מה היא ההרגשה שאותה אתה רוצה לחוות במקום הרגשת המתח הקלה? 
לא חשבתי על זה
04/05/2016 | 16:32
2
5
חוסר מתח- או רגיעה.
רגיעה עכשיו
04/05/2016 | 16:57
1
8
מה זה רגיעה בשבילך? 
איך ההרגשה הזו בדיוק ? מה קורה כשאתה מרגיש רגיעה?
איזה דימוי עולה לך לראש? איזה מראות? קולות? 
איפה בגוף אתה חש רגיעה? 
דמיין את עצמך בסיטואציה כזו 
ותחווה אותה עכשיו.
תחזור על כך כמה פעמים ביום
למשך שבועיים-שלושה,
 בהדרגה יהפוך טבעי עבורך לחוות ולהיות ברגיעה.
שתף אותנו 
תודה
04/05/2016 | 17:09
1
חרדה מכסף
30/04/2016 | 01:19
14
36
אני מוציא כסף. אני חי. מטייל. אוכל. שוכר דירה.
אבל רב ההחלטות שאני מקבל הן על בסיס כמה זה יעלה לי.
אני מחפש תמיד פתרון אופטימלי ביחס בין כסף-תמורה.
 
הזוגיות האחרונה שהייתה לי אפילו התפרקה בגלל זה (אחת הסיבות).
 
לכל דבר חפשתי קופונים ומבצעים. קונה רק בסוף עונה. מחפש יעד לחול לפי מחיר הכרטיס. שוכר דירה בת״א אבל עם שותפים בלי סלון.
 
אני הולך לטיפול פסיכלוגי. מנסה לעבוד על זה. חשבתי שזה עבר לי.
אבל השבוע שוב הייתי צריך לקנות משהו וקבלתי שיתוק מלחשוב ולחשב כמה אני מקבל בתמורה לכסף שלי והאם זה הפתרון הכי טוב (מדובר בארוחת צהרים במסעדה, לא בקנית דירה).
 
אני כועס ומלקה את עצמי על כל 100 שח שהולכים כי לא חקרתי מספיק לעומק. ולפעמים גם על שקלים בודדים אני מתייסר.
 
הכל התחיל מהבית. ההורים תמיד חיו במינוס. אבל בדיסונד קשה בזבזו כאילו אין מחר. אמרו לנו שאין ואנחנו במינוס נוראי שאין כבר פאשרות להגדיל, אבל נסעו אתנו לחול וקנו לנו 4 גיים בוי.
 
אני בתור בן בכור כנראה לקחתי את זה קשה מכל האחים שלי. תמיד חששתי שהאיומים של אמא ששוטר יבוא ויקח את כל הציוד שלנו יהיו נכונים.
 
הפחדים עוד גברו שהבנתי שההורים שלי ממשיכים להתנהג בצורה כלכלית לוקה. אין כסף, אבל הולכים למסעדה כל סופש שני. אין כסף אבל טסים לחול כמה פעמים בשנה. אין כסף אבל מנסים לארגן מלון לכל המשפחה באילת (ומבקשים ממני תמיכה כלכלית).
 
הם המשיכו שהבנתי שכל האחים שלי מתנהלים באותו אופן. מרוויחים מעט. מוציאים הרבה. לוקחים מההורים הכל. פירות ירקות. כלים. לא קונים בסופר. הכל מההורים.
 
אני רואה בתקשורת חדשות לבקרים כתבה על איך אנחנו דור אבוד. על זה שאנחנו מבזבזים יותר ממה שאנחנו בכלל יכולים לחלום עליו ולכן אנחנו נסתמך על ההורים עד יומם האחרון.
 
ואני פוחד. אני לא באמת קרוב למינוס. או לאפס. אבל זה רק בגלל שאני מעדיף לחסוך. 
 
מצד אחד אני חושב שאני חי טוב. אני טס. מבלה. אוכל.
אבל מצד שני אני שומע ביקורת מכל הסביבה על זה שאני קמצן, סגפן. שהם לא מבינים איך אני חי ככה. ואני לפעמים עוצר וחושב- אולי הם מגזימים אבל אני צריך להתייחס למה שמעירים לי. מה גם שבאמת אני משתתק כשאני צריך לקנות משהו חדש. מתחיל עבודת מחקר ובדיקות מפה ועד סין רק שלא יעבדו עלי ורק שלא אוציא יותר ממה שצריך.
 
 
אני לא יודע אם זו רק חרדה. או גם תחושה של חוסר אמון בהרבה אנשים. הרבה חברים שניתלו אותי מבחינת לימודים ועזרה. אבל לא היו חברים להזמין אותי להיות חלק מהיצאות שלהם. דחיה חברתית.
 
יש הרבה גורמים. יותר ממה שניתן לכתוב בפוסט אחד.
אבל בגדול- יש לי חרדה מכסף. ממחסור בכסף. מזה שאוציא יותר ממה שאני צריך. שאצרוך כמו כל בני הדור שלי- סתם כי אפשר. ושינצלו אותי מוכרים וידפקו אותי במחיר.
 
 
אשמח לשמוע מכם התייחסות או אפילו איך אוכל לשפר קצת את רמת החיים שלי ולא להיות משותק מהחלטות כספיות.
 
 
כאמור אני מטופל אצל פסיכולוג. אבל לא תמיד יש לי זמן לדבר איתו רק על זה. וגם תמיד טוב וכיף לשמוע חו״ד נוספות
 
הגישה שלך לכספים היא הנכונה ,
30/04/2016 | 06:21
5
13
הפירוש הרגשי שלך לתופעה הזאת זוהי הבעיה שלך . 
לאיזה פירוש רגשי אשנה?
30/04/2016 | 11:00
4
17
איך משנים פירוש רגשי?
 
גישה או לא. אני מרגיש שכולם אומרים לי שאני טועה.
 
פרט לכך, אני חי עם תחושה של מועקה ושיתוק.
 
אין קניה אימפלוסיבית. אני בוחן כל מוצר.
אני כועס על עצמי אם קניתי ביוקר. או שקניתי משהו שלא באמת היה נחוץ לי.
 
בדרך כלל במצבי חרדה טיפול ב CBT הוא היעיל ביותר, ככה מקובל .
30/04/2016 | 12:23
3
25
אני איני איש מקצוע ולכן קשה לי להסביר לך , אבל  הגישה שלך היא הנכונה וככה צריך להתנהג עם כסף . ברור שהחשש שלך נובע מהתנהגות ההורים ויחסם לממון לאורך השנים . מעניין אם תפסיק להתנהג בחסכנות , האם מישהו מהחברים שמבקרים אותך יעזור לך אז ? אתה יודע שלא .
אני יודע בוודאות שאתה מבין את המצב אלא שאינך מסוגל להתגבר על החרדה שנובעת מכך . שכנוע רגיל לא יעזור לך אלא רק טיפול שישנה לך את הפן הרגשי וההתייחסות שלך לנושא בעקבות כך , לכן כתבתי CBT .
איזה סוגי טיפולים נוספים כדאי שאכיר?
30/04/2016 | 16:05
13
מה מתאים לכל אחד מהם?
 
דינאמי?
דמיון מודרך?
עוד?
פה קבור הכלב
30/04/2016 | 16:09
1
15
אם אני מסכים איתך שהיחס שלי הוא הנכון,
איך אני יכול לצפות מאיזשהו טיפול להקל לי את החרדה?
 
אולי רק ללמוד לחיות איתה. אבל זה לא ברור לי איך.
ואחרי טיפול של שנה וחצי CBT שאני הולך אליו, עדיין לא הגעתי לשם. אם בכלל.
 
אתן לך דוגמה ממני , אולי זה יעזור במשהו
30/04/2016 | 19:44
19
אני עם חרדות כבר המון שנים , ובסופו של דבר לחץ נפשי מתמשך , אם זה דאגות כאלה ואחרות (פרנסה ,משפחה ,הורים ,לא חסרים לחצים), ובסופו של דבר זה גורם לכשל נפשי ואז מספיק טריגר קטן להתחיל מעגל של חרדה , ואם אחת שוככת באה אחרת וכן הלאה והלאה , ככה כבר כמעט 30 שנה.  לפעמים נדמה  לי שהחרדה שלי מחפשת נושא להתלבש עליו , יחד עם זה אצלי המכנה המשותף הוא הרצון לשליטה , לא באנשים חלילה אלא בעצמי , ותמיד בנושאים גופניים שזה בא לידי ביטוי בבעיות סומטיזציה  שונות (היפוכונדריה) .
      כשהגעתי למסקנה שאני כבר לא אצא מזה, לא בכוחות עצמי ולא בעזרת טיפולים כאלה ואחרים התחלתי ליטול תרופה שמקלה עלי מאוד (ציפרלקס במקרה שלי).
זה לא אומר שאין לי מעידות פה ושם אבל זה הרבה פחות גרוע ממה שהיה וזה המון מבחינתי. 
     יכול להיות שטיפול CBT לא מתאים לך ,ויכול להיות שאולי המטפל לא חדר לעומק הבעיה שלך ושווה לך לשקול לעבור למטפל אחר וטיפול אחר , ואולי טיפול שמשלב תרופות עם שיחות כאלה ואחרות , צריך לנסות .
שמור טוב על הכסף שלך ואל תבזבז על מותרות ולא על הוצאות
30/04/2016 | 08:55
4
10
כספים באלפי שקלים,
כי זה גורם לך לחיות בפחד וכעסים שגורמים לך לחרדות ואז אתה
נאלץ לרוץ לפסיכולוג ולזרוק עליו עוד הרבה כסף.
גם אני משתדל לעשות את החשבונות שלך ומשתדל לחסוך בכסף.
לא נוסע בכלל לחו"ל ולא אוכל במסעדות ועובד כל יום בכמה עבודות והעיקר שאף פעם לא הייתי במינוס בבנק. זכור, הכסף לא צומח על העץ.
בגדול אני מסכים, אבל אני חי עם תחושת שיתוק ופחד
30/04/2016 | 10:59
3
13
זה לא ממניעים רציונליים. או לפחות זה פוגש אותי בכל סיטואציה.
 
אין קניה אימפלוסיבית. אני בוחן כל מוצר.
אני כועס על עצמי אם קניתי ביוקר. או שקניתי משהו שלא באמת היה נחוץ לי.
 
אני חושש לצאת למסעדות יוקרה, למרות שעובד בהייטק.
הבן זוג האחרון שלי נפרד ממני בגלל קטעים כאלה.
 
תמיד במסעדות חפשתי לפי עסקיות או קופונים.
אני מבין שהוא רצה ספונטניות. ואני גם תומך במה שהוא רצה. אני קיצון כנראה.
 
אפילו סרטים כוונתי בדכ ל1+1. אני באמת התשתי אותו.
 
 
איך מאזנים? איך מוצאים את האמצע בין פזרנות לחסכנות
ואיך מוציאים מהראש את הקולות של ההורים, האחים והחברים על כמה אני לא בסדר וסגפן?
דע לך שהכעס שלך על ההתנהגות שלך הוא הרבה יותר גרוע
30/04/2016 | 15:36
2
17
מההתנהגות שלך שאתה מתאר.
הכעס יהרוס לך את הבריאות.
אתה צריך קודם ללמד את עצמך איך לא לכעוס
אחרת תהיה חולני וקודם חרדתי.
זה לא מדובר רק בקניות שקנית ,
אלא בכל דבר שלא מוצא חן בעיניך ואתה כועס.
עיצה מעולה. אבל כמו בטיפול שלי, אני לא מבין איך ליישם אותה.
30/04/2016 | 18:27
1
11
זה מאוד אמורפי ולכן קשה ליישום עוברי.
 
יש לך עיצה איך ״ללמד את עצמך איך לא לכעוס״ ?
כאשר תבין שהכעס שלך הורס אותך,אז תפסיק לכעוס
30/04/2016 | 18:59
17
פעם הייתי כועס מכל דבר קטן,
היום אם אפסיד 100,000 שקלים לא אכעס,
כי הבריאות שלי חשובה יותר מהכסף.
אם הבריאות נפגעת,אז השאר כבר לא שווה כלום.
צריך להבין בעולם הזה כמה הבריאות חשובה מכל דבר אחר בחיים.
כסף הלך ובא לי כסף אחר.
כשאין בריאות טובה,אז הכל אבוד.
לכן לאחר שנכוויתי מהשטויות שעשיתי בחיים בגלל הכסף
והכעסים השונים על שטויות,
החלטתי שזהו.
אני לא מוכן לכעוס יותר
ולא איכפת לי שאנשים יקללו אותי או יזלזלו בי.
אני אחשיב את עצמי מה אני שווה
ולא אחרים יקבעו בשבילי.
אני המלך
ואני האדם החשוב ביותר בעולם
ואני מצפצף על כולם.
אלפי פעמים קניתי דברים בטעות שלא נחוצים לי,
דברים יקרים.
פשוט זרקתי אותם בכיף מחוץ לבית
ואנשים לקחו אותם בכיף.
קניתי מייבש כביסה יקר שבזבז לי הרבה חשמל,
אז זרקתי אותו בחוץ והתחלתי לתלות את הבגדים בכיף על החבל.
קניתי מדיח כלים מצוין ואז זרקתי אותו בחוץ והתחלתי לשטוף בכיף כלים ביד.
קניתי הרבה בגדים חדשים וגיליתי אחר כך שאני לא אוהב אותם.
אז גם אותם זרקתי.
אלפי פעמים בעלי מקצוע רימו אותי בכסף ענק
והחלטתי שאני לא אכעס לאחר שגיליתי שעבדו עלי.
הרמאויות זה חלק מהעולם שלנו וימשיכו להיות רמאויות.
השבוע הייתי אצל פרופסור להשתלת עצם בלסת ומעל זה הוא השתיל לי גם שני מבנים לשיניים עבור גשר בפה.
היום גיליתי מבחורה שהוא לקח ממני הרבה יותר כסף,כי ממנה ביקש פחות כסף.
אני לא מתרגז,אבל אנסה לשכנע אותו שיוריד לי מהסכום הענק שדרש ממני ואמר לי שהוא עשה לי הנחה של 25%.
חרדה וניהול כסף
30/04/2016 | 21:02
10
 כדאי שתטפל בהבנת סגנון החיים שלך, יש בכל תחום נפשי רווח ומחיר בדוק אותו.  מעבר לכך יתכן ששימוש בדמיון מודרך יכול לעקוף את הקוגניציה לך ויכול לייצר מציאות חשיבתית אחרת.
עופרה רוזנפלד - מילת 
התנהלות עם כסף
01/05/2016 | 08:51
14

שלום  מוכרחים להיות שמח4
וברוך הבא לפורום,
אתה מעלה נושא מעניין הקשור בהתייחסות לכסף.
הדרך בה אתה מנהל את הנושא הכספי קשורה בדברים
שחשובים לך והיא מעוגנת באמונות שיש לך לגבי כסף, לגבי החיים.
אומרים שלכל התנהגות יש כוונה חיובית עבור האדם.
אשאל אותך כמה שאלות ואם מתאים לך אתה מוזמן לענות עליהן כאן
 
מה הכוונה החיובית עבורך?
ממה ההתנהלות הזו מגנה עליך?
מה היא מאפשרת לך?
מה יקרה אם לא תתנהל בדרך זו ?
 
האם הדרך הזו משרתת או מגבילה אותך ?  
אם היא משרתת אותך -  תמשיך בה, בלי לייסר את עצמך.
אם היא מגבילה אותך,
נסה לחשוב מה תוכל לעשות אחרת תוך שימור הכוונה החיובית. 
 
 
 
שלום
05/05/2016 | 13:57
2
זכור לי הפוסטים שלך מפורום אחר בו סיפרת על מערכת יחסים (שאני מבינה שהסתיימה) וכמה הקטע הכלכלי עמד בניכם.
אני חושבת שזה נכון שלאנשים מאוד קשה לקבל קמצנות וסגפנות. אבל יש גם הרבה כאלה שהם בדיוק ככה. יש לי חברה שכולנו רואות בה כמאוד קמצנית, גם בן זוגה כזה והם חיים מצויין שנתיים יחד על קופונים. אז אתה צריך להחליט האם אתה בסדר עם עצמך שאתה ככה או לא. היא לגמרי בסדר עם עצמה (גם ממש לא רואה עצמה קמצנית) והיא מצאה מישהו כמוה והכל טוב. אז אנחנו למדנו לא להיכנס איתה לפינות כלכליות, ומעריכות אותה על תכונות חיוביות אחרות.
הפואנטה שלי שאתה לא חייב להשתנות בתפיסה שלך, לכל אדם יש מקום על הפלנטה הזאת, ואנשים יכולים לראות גם מעבר לתכונה הזאת. אם זה מפריע לך ואתה מרגיש שזה נובע ממקום לא בריא וחרדתי, שווה בהחלט לעבוד על זה, ונשמע שאתה כבר עושה את זה בטיפול, מה שמצויין.
 
אגב, לי היה פעם חבר ממש קמצן, ומכיוון שאני לא הייתי שותפה לתפיסה הכלכלית שלו הקשר לא הצליח, וזה מה שקרה לך בקשר הקודם. נורא קשה להיות עם מישהו עם תפיסה כלכלית כל כך שונה. אני הבחנתי במשך השנים שאנשים קמצנים נוטים לא לשים לב שהם כאלה ואפילו לחשוב ככה על אחרים. בעוד שאתה מודע מאוד שיש כאן כל מני אישיוז שהגיעו מהחיים שעברת ולכן אני לא משתכנעת שאתה "באמת כזה" ואתה רוצה להשתפר, מה שמעולה. זה תהליך וצריך לעבוד, גם את רומא לא בנו ביום אחד :)
שווה לשתף את המטפל שלך על עניין החרדה שאתה חש סביב הנושא, ולחשוב אולי לשלב עוד שיטות במקביל שיעזרו לך לאמן את המוח לשחרר (למשל CBT)
שלום רב.
29/04/2016 | 12:12
6
34
אני כבר מתחיל להשתגע, כמעט שנתיים עברו מאז והמחשבות לא מרפות. לאחר משבר נפשי, שנדמה שהצלחתי לצאת ממנו לאט לאט, ועם טיפול תרופתי שעוזר, וכלפי חוץ הכל טוב ויפה אבל...מבפנים אני רוצה למות...החוסר וודאות והחשש ילוו אותי עוד מי יודע כמה זמן, ללא יכולת לאמת את הדברים. ואני לבד בזה, למרות שיש את מי לשתף, אני מתבייש בזה ומעדיף לשתוק...לחיות עם החרדות וללכת עשר צעדים אחרונית .... זו התוצאה בסופו של דבר. כשהייתי בצבא בבסיס סגור זה קרה... כשהיינו מתקלחים כל החיילים בבסיס, אחד החיילים הוציא את המכשיר הנייד וצילם אותי מתקלח. למרות שמחק את הסרטון והראה לי שלא שלח דבר, אני לא מפסיק מאז לחשוב על העניין הזה שאולי בכל זאת הוא שמר את זה ופירסם... מי יודע איפה. ומאז אני מרגיש שאני רוצה ויכול לקום ולצאת מהמצב הזה, אם רק הייתי יודע ולא נשאר בחוסר וודאות שמובילים לחרדות ופחדים.
לחיות בהווה
29/04/2016 | 19:11
3
19
שלום sun890
וברוך הבא לפורום, 
 
כל הכבוד על השיתוף. 
ראשית, אתה לא עשית שום מעשה שיש להתבייש בו,
אם מישהו צריך להתבייש זה השני.
 
שמירת דבר בסוד גוזלת הרבה מאד אנרגיה. 
נראה לי נכון  לשתף אדם קרוב אליך, 
שאתה סומך עליו, בפרטי המקרה. 
תדמיין מה תוכל לעשות עם האנרגיה שתשתחרר ! 
תוכל, למשל, להפנות אותה לחיזוק עצמי,
לקביעת מטרות, ולהתקדמות בחיים שלהם אתה שואף. 
 
כשאתה חושש מ"מה יקרה אם" בגלל אירוע בעבר,
אתה למעשה חי בעתיד ובעבר,
אני מבינה את החשש שלך,
ויחד עם זה, בגלל החשש ממשהו עתידי
שכנראה לעולם לא יתרחש,
אתה מפספס את ההווה,  וחבל !
 
 
 
 
אהלן...
02/05/2016 | 18:42
2
13
את לגמרי צודקת!
יש לי חונך שקיבלתי דרך סל שיקום שתפקידו לעזור לי להתקדם מבחינה חברתית כמו לצאת למקומות וכ'ו. אני מלבט האם הגיוני שאספר לו על זה כי הוא לא פסיכולוג אלא חונך. תודה.
sun
03/05/2016 | 11:43
1
8
לדעתי, האדם אותו תשתף לא חייב להיות איש מקצוע,
חשוב שיהיה אדם שאכפת לו ממך ושאתה סומך עליו.
בהצלחה
אני מבין ומסכים עם דברייך. תודה וכל טוב.
03/05/2016 | 20:49
2
היי לך
06/05/2016 | 11:48
1
5
דבר ראשון, שמחה מאוד לשמוע שחל שיפור גדול במצבך. זה מצויין. וזה גם בסדר שלא הכל 100%. האם שילבת ייעוץ פסיכולוגי עם הטיפול התרופתי?
תראה, המחשבות שאתה מתאר אופייניות לחרדה והן נקראות מחשבות טורדניות. זה מחשבות שאין בהן באמת הגיון ואנחנו גם מבינים זאת אבל לא מצליחים להשקיט אותן והן משפיעות עלינו. כדי להיפטר מהמחשבות הטורדניות צריך לטפל בחרדה שגורמת להן. כדי לטפל בחרדה שווה לפנות לייעוץ פסיכולוגי ולשלב אותו עם הטיפול התרופתי. ככה יהיה לך עם מי לדבר. דבר נוסף שמאוד חשוב להבין- הדבר האחרון שצריך לעשות בעת חרדה הוא להסתיר אותה ולקבור אותה עמוק מבפנים. להיפך! צריך לשתף, את מי שאפשר. משפחה, חברים, את החונך שסיפרת עליו. ברגע שאין הסתרה החרדה פוחתת פלאים כי הפחד הזה שיגלו/יראו עלינו מלבה עוד יותר את האש. ברגע שיש לנו ביטחון שנוכל להיות מי שאנחנו ולא צריך לפחד מה יחשבו, זה תורם המון לביטחון והאיזון הפנימי.
בנוסף, ממליצה לך לנסות לחיות אורך חיים בריא ככל שניתן. תהיה נדיב לגוף ולא רק לנפש. השתדל לעשות פעילות גופנית, שהה בשמש, תשתדל לאכול נכון. איזון הגוף מסייע לאיזון הנפש.
בהצלחה :)
היי ...
06/05/2016 | 12:45
4
מודה לך על ההמלצות החמות. אני בהחלט מקווה שאחזור לטיפול פסיכולוגי בקרוב, וגם אם לא יאשרו לי אותו, יש לי את החונך ואני בהחלט ישתף אותו במה שאני חווה. אני מרגיש לאחר כל פגישה איתו שאכן דיברנו ופתרנו הרבה דברים, אבל בכל זאת יש משהו שממש מציק שלא דיברנו עליו ...חשוב ביותר לדבר. אז שוב תודה רבה ושתיהיה שבת שלום!
לקראת חג פסח שני
28/04/2016 | 14:56
3
24
סוף שבוע ארוך של חג פסח שני עומד בפתחנו.
אפשר לנצל חופשה זו למנוחה והנאה,
יחד עם זה יש הרבה אנשים שחשים מאויימים מהזמן הפנוי הרב,
מהשהיה בבית, ממפגשים משפחתיים או מהעדרם. 
השגרה מתערערת - והחרדה מתעצמת. 
זו בעיה נפוצה וידועה.
 
אני מזמינה אתכם להעלות רעיונות והצעות 
איך להפיק את המירב מימים אלה,
מה עוזר לכם ומה אתם ממליצים לאחרים
כדי לעבור את החג בצורה מיטבית,
גם אם זה לא פשוט. 
אצלי החונך והעובד סוציאלי לא באו- אבל היו חוגים
28/04/2016 | 17:00
13
לציור ולכתיבה יוצרת ונהינתי בהם מאוד.
חוץ מזה אני קורא ספרים מבשל ומנקה את הבית ומתעסק באינטרנט.
חשוב להיות עסוק
לפני יותר מ-20 שנה הרופאים לא ידעו מה זה חרדה.כאשר הלב פעל
28/04/2016 | 17:33
20
מהר חשבו שיש בעיה בלב.
לכן החרדים סבלו וחיו בסבל מתמשך ואף אחד לא הבין לה הם שונים ומשונים
ומתנהגים בצורה מוזרה ולא מתחברים לאנשים שבאים לבקר בחגים.
ולמה בורחים לחדר פנוי ושקט מכל הבלגאן מסביב
זה מה שאני עברתי.
לא הבנתי את עצמי ואנשים לא הבינו אותי והמשפחה מסביב זלזלה בי כבן מוזר שלא רוצה להתפתח כמו אחותו החברמנית הגדולה יותר שפחות חכמה ממני אבל יש לה פה גדול לדבר עם כולם ואני מסתגר בפינה לבד ם לחץ נפשי גדול.
כיום אני גם מעדיף להיות לבד בכיף ולהיות עסוק בעיסוקים שלי בחדר.לא מעניינים אותי הברבורים של האחרים ולא התחביבים המשעממים של האחרים.אני בכל זאת אסע לחמתי .גם שני ילדי יהיו שם עם בני הזוג שלהם וגם שני גיסי בני חמתי.הבעיה שלי היא שאתפתה שוב לאוכל הטעים והמשמין ולא אצליח שוב לרדת במשקל.למען האמת אני לא אוהב את חגי ישראל,פרט לחופשות שנותנות לי מנוח בחדר שלי.החגים משבשים לי את כל תכניות ריקודי העם שלי ואת שגרת החיים בארץ.משרדים סגורים מרפאות וחנויות סגורות והתחבורה הציבורית לא עובדת כתיקנה.אני נהנה מכל יום ולכן לא זקוק לחגים שיעלו לי את המורל.אני מוותר בשמחה על כל החגים.אני עושה רק מה שמתחשק לי ומה שטוב לי.אפילו היה טוב לי יותר אם הייתי נשאר רווק ללא ילדים כעול על צוארי וללא עול של אשה שהתחתנתי נגד רצוני בגיל מאוחר יותר בשביל להביא לעולם ילדים שיסבלו בעולם מלא ברוע וצביעות ואחד רוצה לאכול את השני.אני משתדל להתחבר רק לטובים ומתרחק מאנשים רעים ונצלנים.
האמת שאני מזדהה איתך
29/04/2016 | 13:20
17
זה כאילו יש ריק שקשה למלא...
אבל הנסיון שלי מלמד אותי שתמיד יש מה לעשות.כימעט  תמיד יש סידרה/ספר/הרצאה/מוזיאון/תחביב שיצא לי פחות לעסוק בו לאחרונה ..., שיכולים למלא את הזמן
אישית קשה לי לאתחיל לעשות את הדברים (בין הייתר כי קשה לי להתניע) אבל ברגע שאני מתחילה- לרוב עוברות שעות עד שאני מסיימת או מפסיקה.
ההמלצה שלי היא לנסות ולפחות לאתחיל בעשייה של משהוא שאת אוהבת ולראות לאן  זה יקח אותך משם:)
שיהיה סוף שבוע רגוע  שמח ומלא אהבה
דיכאון וחרדה
28/04/2016 | 21:13
2
41
מזה שנים, אני מתמודד, או לעיתים מנסה להתמודד עם דיכאון וחרדה, מה קודם למה, לא ברור (כמו הביצה והתרנגולת), הן הדיכאון והן החרדה, לקחו חלק נכבד מחיי, ועדיין גובים מחיר כבד מאוד, מתהומות עמוקים ללא תחתית.
אני בן 33 ומאז שאני זוכר את עצמי אני נאבק במחלה הארורה הזו, בליבי אני מקווה שהיא לעולם לא תכניע אותי , אך ההגיון מלמד על סופם של אנשים כמוני.
אני מטופל בכדורים, וכמובן בפסיכותרפיה, הייתי נותן את כל כספי ואת מה שיש לי על מנת להבריא, אך כנראה שזה כבר לא יקרה.
הייתי רוצה לדעת האם יש קבוצות תמיכה לאנשים כמוני, שמבחינתם דיכאון וחרדה זו לא שורה בספר, או מאמר, כאלה שאפשר לשוחח איתם באמת על התחושות והרגשות, אני נואש ובודד, תוהה כיצד על פי הסטטיסטיקה כל כך הרבה אנשים סובלים מהמחלה הזו, ואני לא מוצא אפילו אדם אחד שניתן לשוחח עמו שסובל מדברים דומים.
 
אתה יכול לדבר כאן עם מתמודדים אחרים
28/04/2016 | 21:37
20
לגבי דיכאון אני לא סובל מזה - אבל מחרדה ופוסט טראומה אני סובל ומטפל
עים עובד סוציאלי ומאמרים וספר על טיפול בפוסט טראומה- ויש לאחר הרבה זמן התקדמות טובה.בחרדה הרגשתי כאבי חרדה בשרירים כמו " דגדוג "מכאיב" וסחחורות והרגשת מלאות
ממזון. והיו לי התקפי חרדה למשל ללכת בחושך בחוץ.
אבל רוב הסימטומים עברו בטיפול ונשאר רק לטפל בנסיעה בין עירונית וזוגיות.
באיזו שיטת פסיכוטרפיה את מטפל בעצמך?
אני מטפל בשיטת ניהול חרדה וCBT לפוסט טראומה.
הרופא היזהיר אותי מאוד משרלטנים בתחום הטיפול- כך שאם אתה מרגיש זאת- החלף מטפל
.
קרנף
 
להתמודד עם דכאון וחרדה
28/04/2016 | 23:26
26
שלום דורון,
אני שמחה על הצטרפותך לפורום ועל השיתוף,
כדאי שתציין באיזה איזור אתה מבקש קבוצת תמיכה, 
ואני מקוה שחברי הפורום יוכלו לענות על כך. 

אחרי שנים רבות של נסיון והתמודדות עם דכאון וחרדה,
אתה אומר בכאב "כנראה שלהבריא - זה כבר לא יקרה"
אני מאד מקוה שתתבדה, 
גם בפורום זה יש אנשים שהצליחו להתגבר על דכאון וחרדה. 
 
האם אתה יכול לכתוב מתי התחילה הבעיה,
ואיזה סוג  פסיכותרפיה אתה מקבל וכמה זמן אתה בטיפול? 
 
הפרעה דה פרסונליזציה
26/04/2016 | 18:39
1
50
היי לכולם..
כבר כמה זמן שאני מרגישה ממש מוזר-מעין חוסר חיבור למציאות, שמתבטא בעיקר בגלל חוסר פחד.אני מניחה שחלק מזה הוא כי הפסקתי לעבוד וכל החודש האחרון הייתי הרבה בבית.אני לא ממש יודעת מה לעשות עם זה,כי אני מתה להרגיש פחד-אבל פשוט לא מצליחה.אתמול הייתי בפאב,ובאיזשהו שלב הרגשתי שכולם מסתכלים עליי.לא יכולתי לסבול את תחושת החרדה הזו והלכתי משם.זו רק דוגמא קטנה,אבל פשוט אחרי זה חיפשתי ומצאתי שיכול להיות שאני סובלת מההפרעה הנ"ל.רוב התסמינים פשוט התאימו.יש דרך לפתור את זה?להרגיש יותר מציאותית ומחוברת לעולם?להרגיש פחד אמיתי ולחוות?
יצאתי מהפאב אתמול בתחושת תסכול של ממש,מחוסר הבנה של אחרים אותי ועוד יותר שלי את עצמי.שכאילו אין לי באמת מה לעשות או איך לפתור את זה,ומצד שני ביקורתיות והאשמת יתר כלפיי עצמי כיוון ואני לא מבינה.אף פעם לא הייתי במצב כזה,של חוסר הבנה או דיוק כלפיי עצמי,ואני מרגישה תחושת פספוס והחמצה לגביי זה שאם הייתי עושה דברים אחרת ומקשיבה לעצמי יותר אולי לא הייתי מגיעה למצב הזה שאין לו פתרון..
סיום כהתחלה חדשה
27/04/2016 | 18:16
30
שלום anamit22

כל סיום הוא התחלה חדשה,
הפסקת לעבוד במקום אחד,
זו הזדמנות עבורך להתחיל משהו חדש,  
לעשות שינוי ולהתקדם.
קבלי את  חוסר הידיעה לגבי העתיד בסקרנות
ומתוך אמונה שמשהו טוב ממתין לך. 
 
את רוצה "להרגיש פחד, לחוות,
להיות מחוברת לעולם ולהרגיש יותר מציאותית".
 
לנשימה יש כוח לחבר אותנו ל"כאן ועכשיו",
הנשימה היא עוגן למה שקורה כאן ועכשיו.
הרעיון הוא להתמקד בנשימה,
לשים לב לאויר שנכנס ולאויר שיוצא,
לשים לב לתחושות הגופניות,
למה קורה לך בגוף במהלך הנשימה,
לבטן שמתמלאה באויר עם השאיפה,
ולאחר מכן מתרוקנת בנשיפה.
תהיי נוכחת ברגע הנוכחי,
עם קבלה עצמית, וללא שיפוטיות וביקורתיות. 
 
נשמח אם תנסי ותשתפי אותנו. 
ציפרלקס ותופעות לוואי
23/04/2016 | 16:05
5
71
שלום ,אני בת 35 ורווקה ,אף פעם לא סבלתי מחרדות ומדיכאונות,חוץ מזה שהייתי מדי פעם טיפוס פחדן עוד מילדות, בתקופה האחרונה אני מרגישה סחרחורות ויובש בפה וקושי בבליעת רוק והסחרחורות לרוב קורות לי בעבודה {אני עובדת בחנות גדולה} בעיקר כשאני הולכת אני מרגישה שעוד רגע אני אפול ואתעלף וגם מרגישה דופק מואץ ורעידות בגוף והכי גרוע שזה קורה לי גם בנהיגה יש לי סחרחורות ומרגישה שאני לא שולטת בגוף ובעצמי פתאום שזה הכי מלחיץ,הייתי אצל פסיכיאטרית והיא המליצה לי לקחת ציפרלקס 5 מ"ג והרופאת משפחה אמרה לי לקחת 10 מ"ג ביום, עכשיו אני 3 ימים כבר לוקחת את הכדור ומרגישה תופעות לוואי חמורות כמו סחרחורות ומרגישה שעומדת להתעלף כל רגע וכל העולם מסתובב סביבי,בחילות וחוסר תיאבון {בארוחת חג לא נגעתי בכלום},רעד בגוף וחוסר שליטה ויציבות ,מתעוררת באמצע הלילה מהשינה ,יובש בפה וקושי לבלוע רוק,חוסר בחשק מיני , אמרו לי שנתנו לי את החיקוי של הציפרלקס ולכן יש לי את התופעות האלה ושאני אקנה את הציפרלקס עצמו.
הרופא משפחה אמר לי בינתיים להפסיק ולקחת לוריוואן , השאלה שלי היא אם אני יפסיק עכשיו לקחת את הציפרלקס אחרי 3 ימים איך אני אהיה ? אני רוצה מאוד לחזור לעצמי ,אני מאוד אוהבת החיים וכל הזמן בתנועה וכרגע כבר כמה ימים אני בן אדם אחר לגמרי ,מדוכאת בבית ובוכה רוב הזמן ,האם זה מהתופעות של הכדור וזה אמור לעבור ? אני רוצה לקחת רק שיחות עם פסיכולוג ולא להתמכר לכדורים ,מה מומלץ לי ?
נ.ב סליחה על החפירה ותודה.
עדיף טיפול בחרדה מאשר תרופה
24/04/2016 | 02:42
36
אני קבלתי סל שיקום אז עשיתי אותו עם העובד סןציאלי והחונך- והתקדמתי הרבה מאוד
ליאת היקרה שלום לך וחג פסח שמח.
24/04/2016 | 09:11
34
מה שיש לך נקרא התקפי חרדה.
את נולדת כרגישה מאד.
לכן התנהלות החיים שלך צריכה להיות שונה מאנשים שהם לא רגישים מאד.
תופעות החרדה שלך התעצמו כתוצאה מניהול החיים שלך וצורת החשיבה שלך בחיים שהם לא נכונים בהתאם לאופי שלך.
אדם שהוא לא רגיש מאד לא היה סובל כמו שאת סובלת כעת כי הוא עם סף רגשות שונה מהרגשות שלך הרגישות מאד.
רגשות הפחד שלך שהן אולי דאגות יתר או כעסים גרמו לך לשיבוש החומרים הרבים במוח שלך ולירידה בחומר הסרוטונין במוח שלך עוד יותר ממה שהיה לך נמוך עוד מיום שנולדת.
הבעיות שלך נבעו מהתנהלות שגויה בחיים אם זה דאגות יתר או כעסים בבית במשפחה המלחיצה,או במקום העבודה המלחיץ עם בוס מלחיץ או צוות עובדים איתך מלחיצים או זוגיות מלחיצה או דאגה בחיים ללא זוגיות בגיל 35 שנים מתקדם.חוסר ההתקדמות בזוגיות נובע בעיקר בגלל רגישות היתר שלך עם בני זוג בהכרויות שנכשלות או שלא מתקיימות.או שהלחץ נובע מלחץ בלימודים מלחיצים ולדעתי לא חסרים לך כעסים רבים בכלל בחיים.
לדעתי הלא מקצועית מצבך הרעוע הגיע למצב קשה ואת חייבת להיות סבלנית עם כדורי הציפראלקס שקיבלת,כי אלה תופעות לואי שיעלמו לאט לאט בימים הקרובים.הטבה מירבית במצבך אמורה להיות עם כדורים אלה תוך 3 חודשים עם הרבה מאד סבלנות מצידך.כדורי הלוריואן משפיעים לטובה עלייך תוך פחות משעה ,אבל חלק מהמשתמשים עלולים להתמכר לכדורי ההרגעה כמו לוריואן.חלק גדול ממשתמשי כדורי ההרגעה לא מתמכרים לכדורים וזה ענין של מזל.לא כל אחד מתמכר לכדורי הרגעה.אופייני להתמכרות לכדורי הרגעה היא שחייבים להעלות מינונים כי המינון לא משפיע כעת .אולי אפילו תצטרכי להחליף כדור הרגעה לכדור חזק יותר כמו למשל כדור קלונקס ואולי תצטרכי לקחת אותו פעמיים ביממה אם הלוריואן לא יעזור לך מספיק,כי מצבך כעת בעיני הלא מקצועיות הוא קשה ממצב חרדה רגיל בגלל התנהלות החיים השגויה שלך שחייבת לדעתי להשתנות לחיים רגועים יותר וללא כעסים ודאגות יתר.
אני כאמור לא איש מקצוע בתחום הזה ובודאי לא רופא,אבל אני גם עברתי את כל מה שאת עברת בחיים וגם אני נולדתי כאדם רגיש מאד שניהלתי את החיים שלי בצורה שלא מתאימה לי כי רציתי להיות כמו שאר האנשים שהם לא רגישים מאד כמוני.
 
טיפול פסיכותרפי והתרגלות לכדור
24/04/2016 | 23:28
24
הי ליאתֿֿ 
יש לך התקפי חרדה קלאסיים, בתור אחד שמתמודד 15 שנה עם דיכאון וחרדה אני יודע בדיוק מה את עוברת, גם אני על ציפרא, הכדור הוא מעולה בתנאי שאת נותנת לו צ'אנס, 3 ימים זה כלום וכן יש החרפה לפני הטבה אבל זה יעבור ואת תתרגלי לכדור שנחשב לנמכר ביותר בישראל, בינתיים את את חייבת קחי כדור הרגעה (בנזו) אבל אל תקחי אותו למעלה מכמה שבועות ועדיף להתחיל מחצי כדור הרגעה.
אחרי חודש את תנשמי לרווחה ואחרי חודשיים את חוזרת למסלול החיים, יש לציפרלקס אחוזי הצלחה לא רעים באופן כללי, טוב שנתנו לך ציפרלקס (אסטו) ולא סרוקסט או ווילבטרין או לוסטרל, אנשים לוקחים אותו כמו אקמול ובעולם כולו כמעט חצי מיליארד איש לוקחים אותו.
פסיכולוג EMDR
24/04/2016 | 23:31
24
הי ליאת שוב
בחרי מטפל בשיטת EMDR )(הקהיה ועיבוד מחדש) שנחשבת ליעילה ביותר פסיכולוגית ומהירה יותר מהמתחרה שלה CBT (טיפול קוגנטיבי התנהגותי) 
 
חרדה בשלביה הראשונים
25/04/2016 | 09:25
29
ליאת שלום 
וברוכה הבאה לפורום,
 
לפי הדברים שאת כותבת,את חווה תופעות של חרדה לראשונה,
חשוב שתדעי שזה יכול לקרות לכל אחד בשלבים שונים בחיים,
חרדה היא תגובה מוגזמת של הגוף שמתבטאת בתסמינים כמו אלו שתארת, 
באופן הכי טבעי זה מלחיץ אותך.
 
חרדה יכולה להעלם  כמו שבאה אם לא מפתחים פחד ממנה. 
אפשר להעזר בטיפול שיחתי בגישות שונות.
 
חשוב שתדעי שאנו לא מייעצים בנושא תרופות
ובכל שאלה הקשורה בתרופות, יש לפנות לרופא המטפל. 
חברי הפורום משתפים מהחוויה האישית שלהם בלבד,
שהיא לא בהכרח מה שיקרה לאחרים הנוטלים את אותן התרופות. 
 
 
 
 
 
פעילות גופנית וגמילה מכדור הרגעה
23/04/2016 | 23:14
4
64
אני לוקח לוריבאן בערך 32 יום, חצי כדור ליום לעיתים 2 חצאים. פעמיים במהלך החודש הצלחתי להחזיק מעמד ללא לוריבאן.
 
אני קורא שבנזו (כדורי הרגעה) ממכרים ואני רוצה להתחיל לעסוק בפעילות גופנית כדי להקל על התסמינים.העניין הוא שאני עייף קצת מהכדורים ועדיין לא עליתי במשקל מספיק.
 
חשבתי על פעילות מתונה ויש הרבה אפליקציות בסמארטפון וסרטוני יוגה ביוטיוב.
מה לדעתכם הפעילות הטובה ביותר להפרעות חרדה ודיכאון בחודשיים הראשונים כשהגוף עדיין סובל?
 
לדעתי,הפעילות הספורטיבית הטובה ביותר היא צעידה יומית
24/04/2016 | 00:13
26
כל יום לצעוד לקראת הערב כאשר לא חם מאד.
הצעידה מתבצעת בנחת בהליכה רגילה, לא מהירה ולא איטית.
צועדים עד שמתחילים להתעייף .
כל אחד בהתאם לכושר הגופני שלו
ובתנאי שהדופק בהליכה לא יהיה מהיר מהמותר בהתאם לגיל האדם הצועד.
בחור צעיר יכול ללכת עם דופק לב מהיר יותר מאשר אדם מבוגר יותר.
למשל בחור בגיל 20 שנה יכול ללכת אפילו בדופק של 170 לדקה
ואילו אדם בגיל 60 שנה מותר לו ללכת בדופק לא יותר מ-135 לדקה.
כל זה בתנאי שאין לצועד בעיות לב
ובעיות בריאותיות שאוסרות עליו להתאמץ יותר מדי.
במצב חרדה דופק הלב גבוהה מהרגיל, כי
האדרנלין מופיע ומאיץ את דופק הלב בכדי להגן על האדם החרד מסכנה בריאותית.
האדרנלין שמופיע מחזק את הגוף אבל גם מעלה את לחץ הדם והדופק
הפעילות הכי טובה - הליכה ברגל- אני הולך כל יום חצי שעה
24/04/2016 | 02:38
1
22
ופעם בשבוע עוד חצי שעה בלילה
לא לפי קראסו
24/04/2016 | 20:27
20
פעילות גופנית לפני השינה מעוררת לכן כדאי להקדים אותה.
פעילות גופנית
25/04/2016 | 08:50
21
שלום דרך המגע, 
רעיון טוב הוא להתחיל לעסוק בפעילות גופנית,
שידועה שתורמת לבריאות, משחררת אנדורפינים ומפחיתה חרדה.
הליכה היא פעילות טובה ולא מאמצת,
ביוגה יש שילוב אלמנטים מרגיעים,
לדעתי, הפעילות הטובה ביותר היא זו שאתה נהנה לעשות. 
 
על פי שיטת ה"קאיזן" המוצגת בספר  "צעד קטן לשינוי גדול"
מומלץ להתחיל בפעילות שתבחר בצעדים קטנים,
למשל בצפיה בטלויזיה בתכנית אימון גופני,
בעמידה מול המסך ל2 דקות,
לאחר מכן  10 דקות של פעילות גופנית ומכאן לעלות בהדרגה. 
כבר מתחילה להתייאש...
22/04/2016 | 23:49
5
69
היי לכולם!
אני כבר ותיקה בענייני חרדות... סובלת מהן כבר 15 שנים.
בעבר הייתי מטופלת בציפרלקס שעזר ממש!! חייתי ללא חרדות בכלל.
ברגע מטומטם וחסר אחריות הפסקתי על דעת עצמי את הטיפול התרופתי.. וכשחזרתי לקחת אותו, הוא כבר לא השפיע. (תופכה שכיחה, אל תעשו את הטעות הזאת!!)
מאז אני בחיפושים אחרי תרופה אחרת... ניסיתי כמה וכמה. אני ממש מפחד ששום תרופה לא תעזור.. ורציתי לגשעת יש למישהו ניסיון עם זה... ואם לאחר התקופה המתישה הזאת של החלפות כדורים מגיעים בסוף לגאולה :)
תודה לעונים
תנסי טיפול פסיכולוגי לחרדות
23/04/2016 | 10:35
2
39
אני עושה טיפול עם העובד הסוציאלי שלי וגם קורא חומר באינטרנט  והצלחתי להתקדם יפה מאוד
כן...
23/04/2016 | 11:35
1
24
ברור לי שזה חשוב.
השאלה היא על ניסיון עם החלפת הרבה תרופות עד למציאת הנכונה... אם למישהו היה ניסיון עם זה
לי היתה בעיה שהשמנתי מאוד מהתרופות
23/04/2016 | 12:04
24
ורופא החליף הרבה תרופות עד שמצא תרופה לא משמינה  כל כך. לקח לו כמה שנים למצוא.
התרופה היא לא לחרדה. והורדתי 16 קילו. בכל מקרה הוא אמר לי שאני יכול להבריא בטיפול פסיכולוגי.
ובאמת התחלתי לעשות טיפול פסיכולוגי קודם כל בחרדה והתקפי חרדה  אחר  בפוסט טרואמה והמצב השתפר בהרבה מאוד תודה לאל. גם בדבר הכי קשה לריפוי- עצירות חשיבה יש שיפור ניכר מאוד. עם הטיפול בחרדה ופוסט טרואומה. עצירות חשיבה יכולות להיגרם מחרדה מטראומה ומפסיכוזה. לי הטיפול בטראומה ובחרדה שיפר את מצבם בהרבה. ואין לי כרגע עצירות חשיבה. אלא שהמחשבה לא מספיק חופשית כרגע. אני חושב מעט מדי לדעתי.
לא "רגע מטומטם"
23/04/2016 | 22:54
1
36
שלום פרקלס,
את מנסה תרופות שונות ומצפה שהן יעזרו לך להשתחרר מהחרדה,
יתכן שהפסקת התרופות לא היה "רגע מטומטם וחסר אחריות" כמו שכתבת,
אלא רגע שבו רצית לקחת את השליטה לידיך ולהפסיק להיות תלויה בתרופות.
 
לכי עם הנחישות והרצון הזה ותנסי למצוא טיפול
שיתן לך כלים להתמודד עם החרדה ולהתגבר עליה.
 
 
ענין של שליטה לא קל אבל אפשרי
30/04/2016 | 21:11
6
היי. תרופות הן שליטה ממקור חיצוני ולכן היא מותנית ומוגבלת. את צריכה שליטה ממקור פנימי וזה את. יש טיפולים בתחומי טיפול קוגניטיבי. אני מטפלת בפסיכותרפיה אדלריאנית עליה אוכל להמליץ בחום בשילוב שימוש בדמיון מודרך ו NLP  שזה כלי חזק. בכל מקרה התחברי למטפל שיאמין בך ויתן לך דחיפה לעשות צעדים אקטיביים.
בברכה
עופרה רוזנפלד - מילת
חג שמח !
22/04/2016 | 17:58
2
15
חג שמח לכל חברי הפורום המקסימים
תנוחו, תצברו כוחות, תאווררו את מה שיש לאוורר,
 
מחכים לכם כאן !
חג שמח גם לך ורדה החביבה ולמשפחתך וכמובן גם לכל
22/04/2016 | 19:09
10
חברי הפורום הנפלאים כאן
ולכל עם ישראל.
חג שמח
22/04/2016 | 20:23
9
לך ומשפחתך ולכל חברי הפורום ומשפחתם
פסח כשר ושמח
( לעמוד שלי בתפוז )
21/04/2016 | 10:50
9
גולשות וגולשים יקרים,
אנו רוצים לאחל לכם חג פסח כשר ושמח!
מי ייתן והאביב יביא עימו התחלות חדשות,
הנאות מתוקות והמון הפתעות מרגשות.

לקראת החג הכנו לכם מהדורה חגיגית וכשרה לפסח
של חם בתפוז.

את כל הקישורים לאייטמים בכתבה תוכלו למצוא (כמו בכל שבוע)
בעמוד הפייסבוק שלנו
 
חג פסח שמח!
פורום הפרעות אכילה
18/04/2016 | 18:12
2
20

שלום לכולם,

שמי נועה, אני פסיכולוגית ומנהלת את פורום הפרעות אכילה. 

הפורום הינו קבוצת תמיכה וסיוע נפשי. בפורום תוכלו להכיר משתתפים הסובלים מהפרעת אכילה כזו או אחרת: אכילה כפייתית דרך בולימיה, אנורקסיה וכל מה שבאמצע.
כל אחד ואחת מכם מוזמנים להתחבר אל מה ומי שמתאים לו, להיעזר, להכיר ולספר על עצמו. 
 
נועה
19/04/2016 | 18:16
1
14
בהצלחה בניהול פורום  הפרעות אכילה
תודה!
20/04/2016 | 09:20
8
בהצלחה לכולנו
חדשה ומבוהלת:(
16/04/2016 | 12:54
31
97
שלום לכולם, קצת קשה לי לכתוב, אני מקווה שאצליח להביע את עצמי כמו שצריך...בכל זאת פעם ראשונה פה:)
אני בת 34, אמא לארבעה ילדים, בריאה באופן כללי. בארבעת החודשים האחרונים היו לי 2 התקפים מבהילים במיוחד,(בהפרש של חודשיים אחד מהשני), ובראשון "הבהלתי" את עצמי באמבולנס דחוף לבית החולים. ההתקפים האלו העירו אותי מתוך שינה, והתחילו בסחרחורת, חום בכל הגוף, דופק מואץ כאילו הלב נעקר מהגוף, נימול בידיים וברגליים, תחושת חנק, ראייה לא חדה והיתי בטוחה שאני מאבדת הכרה או נפרדת מהחיים..כמובן שעשו בדיקות דם והכל היה בסדר. שכחתי מזה והזנחתי את זה והמשכתי בשגרת חיי העמוסה. בשבועיים האחרונים זה חזר בכל הכוח, נכון לאתמול היו לי כבר חמישה התקפים, שכללו "רק" חום בגוף, דופק מטורף ואז חצי שעה של רעידות לא רצוניות. הראש לא מפסיק לחשוב באותו רגע, והסוף מרגיש קרב ובא. בשבועיים האלו אני לא מצליחה ממש לתפקד, שוב מיון שוב בדיקות. נתנו לי שם קלונקס שהפיל אותי כל יום המחרת, לא הצלחתי לקום מהמיטה. אציין שמעולם לא לקחתי כדורים פסיכיאטרים, אבל עכשיו כשמתחיל לי התקף אני לוקחת בהוראת רופא משפחה רבע כדור אלפלריד. מהלך היום קשה לי, גם כשאין התקף אני מרגישה כאילו מרחפת, כאילו יצאתי מהגוף של עצמי ואני צופה מהצד. אני לא מפוקסת, לא חדה, ובעיקר מבוהלת. עשיתי שוב בדיקות דם, והכל יצא תקין. מצטערת שזה ארוך, ומודה למי שקרא עד פה. האם זה יכול להיות התקפי חרדה? כל כך פיזיולוגים? לא אשקר ואומר כי אני חשה שלרופא שלי היה נוח לסכם את זה בכך ולא לתת לי עוד בדיקות מקיפות יותר...
תודה לכל מי שמגיב, שבת שלום
ברוכה הבאה לפורום!
16/04/2016 | 17:45
27
50
כשלי התחילה החרדה הדבר הראשון שחשבתי הוא שאין סיכוי בעולם שזאת חרדה. ממה שידעתי חרדה זה רגש. מה פתאום שיהיו לי קשיי נשימה? שארגיש לחץ בחזה? שיהיה לי לחץ בראש, סחרחורת ותחושת ניתוק וריחוף מהעולם? אז לשאלתך- כן. מה שאת מתארת זה חרדה. ממליצה לך לפנות לפסיכיאטר שיידע לכוון אותך לדרכך הנכונה להבראה. לא חובה לקחת כדורים. אפשר ללכת לטיפול פסיכולוגי. או לשלב טיפול תרופתי וטיפול פסיכולוגי, או רק תרופתי. לטעמי הכי נכון זה פסיכולוגי. לא סתם נופלת עלינו חרדה באמצע החיים. משהן קורה בפנים וטיפול עוזר לתקן :) ואת לא לבד. תרפרפי על הודעות בפורום ותראי מגוון עצום של עצות, דעות ומחשבות בנושא החרדה. הכל בסדר איתך, ועם כמה שזה מבהיל, זר ומשתק תופתעי לגלות כמה זה טבעי ונפוץ :) יש בעיה ואפשר לתקן..
תודה רבה
16/04/2016 | 21:15
26
24
מנחם לדעת שאני לא לבד
דידי. בארץ יש יותר ממיליון אנשים שסובלים מחרדה והתקפי חרדה
16/04/2016 | 21:42
29
אגב
16/04/2016 | 21:51
23
36
תחושת הניתוק שאת מתארת הייתה גם לי, זה קרה עוד לפני ההתקפים, הרגשתי מנותקת מהעולם. פשוט יום אחד הלכתי בקניון פתאום הרגשתי שמשהו בתוכי יצא מאיזון והפכתי למנותקת. תיפקדתי כרגיל למראית עין אבל מבפנים הרגשתי כאילו אני במן משחק מחשב או סרט מוזר. מנותקת ונוכחת בו זמנית. המציאות נראתה מוזר. הייתי בטוחה שהיה לי התקף אפליפסיה או הפרעה ניורולוגית. הייתי במצב הזה כחודשיים עד שהתחלתי טיפול פסיכולוגי, גם אז זה המשיך אבל לאט לאט דעך ונעלם. כשבועיים אחרי שהניתוק החל הגיע ההתקף הראשון. התעוררתי באמצע הלילה מסיוט והתחיל התקף החרדה. חלק מהבהלה הגדולה בסיטואציות מסוג זה שלא תמיד אנחנו מבינים מה קורה לנו וזה יוצר עוד יותר פאניקה וחרדה. אז חשוב שבהתקף הבא תביני מה קורה לך ותזכירי לעצמך שזה בסך הכל התקף חרדה והוא יעבור. אל תנסי להילחם או להרגיע את עצמך בכוח. פשוט שחררי.
 
אני ממליצה לך לשוחח עם איש מקצוע בתחום שיעזור לך קצת להבין יותר מה קורה לך וללמוד על השיטות שקיימות לטפל בזה. כאימא צעירה ל 4 ילדים אני בטוחה שחייך רוויים מתח ודאגות וככל הנראה משהו בהרגלי ההתמודדות שלך בתוך עצמך לא לגמרי נכון. תראי במה שקורה כאן כהזדמנות לשפר את עצמך כאדם ומבטיחה לך שבסוף התהליך תמצאי את עצמך מחדש. לא חייבים לחיות עם חרדה אפשר בהחלט לטפל ואף להשאיר אותה מאחורייך. פשוט צריך להבין זה תהליך שדורש סבלנות וחמלה כלפי עצמך.
 
ובינתיים כמה טיפים קטנים- תשתדלי לעשות פעילות גופנית, מתונה או מאומצת ולשהות בשמש. השתדלי להוציא חומרים ממריצים כרגע מהתפריט (קפאין, סיגריות, אלכוהול וכד'). עדיף לאכול ארוחות קלות שלא מכבידות על הגוף. שתפי את בעלך וכל הסובבים אותך במה שעובר עלייך. אל תסתירי ואל תנסי להעמיד פנים שהכל בסדר- חשוב ליצור רשת תמיכה. אם את אוהבת לכתוב/לצייר/לשיר מצאי זמן לעשות את זה. אם את מתחברת למדיטציות/דמיוןמודרך יש הרבה ביו טיוב שעוזרים להתמודד עם חרדה ולהירגע.
והכי חשוב- סבלנות :)
בהצלחה
איזה מקסימה את!
16/04/2016 | 22:05
22
26
כן, תחושת הניתוק זה בדיוק מה שאת מתארת, אני חווה אותה יום יום לאחרונה. מעבר לזה שמצאתי עצמי משוטטת בנמל בוכה מבלי לדעת מה קורה איתי, אני מרגישה צופה מהצד, יושבת מדברת עם אנשים אבל לא באמת שומעת, כאילו רואה אותם מדברים ולא מסוגלת להשתתף בשיחה אפילו שאני רוצה...לגבי ההתקף - אני מנסה לדבר לעצמי בזמן התקף, ביחוד לאחר מה שקראתי באינטרנט שזה אכן לא יכול להזיק לי, אני חושבת שקצת הצלחתי לקצר את משך ההתקף, אבל אני חייבת להודות שתוך כדי שוב עולות המחשבות ש"הנה משהו בטוח לא בסדר איתי, יש לי משהו אחר"...לגבי התפריט - תודה על הטיפים! אני לא שותה ולא מעשנת, וחייבת לומר שאין לי תאבון לאחרונה בכלל, אני מכריחה את עצמי לאכול..ואכן כל המשפחה שלי יודעת מה אני עוברת, אני אדם מאוד מחובר לעצמו, פתוחה ומדברת על הכל. התחלתי גם טיפול בדיקור + טיפול באנרגיות, בנוסף לכל השאר (פסיכולוגית שאחזור למפגשים איתה, ופסיכיאטרית שזה חדש לי לגמרי)
ממש תודה, חייבת לציין שמצאתי פה מרגוע
חשוב מאוד להתייעץ!
16/04/2016 | 22:23
21
31
אני כמוך, הגעתי לפורום הזה אחרי שפסיכיאטרית רשמה לי ציפרלקס. קיבלתי כאן כמה תגובות ועצות שמאוד עזרו לי, ובכלל הידיעה שאת לא לבד. הדבר שהכי עזר לי לבחור את הדרך שלי היה שגיליתי שבן זוגה של אימי (גם מטפל במקצועו) עבר את מה שאני עברתי כשהתאלמן. הידיעה הברורה הזאת שיש אדם שאני מכירה בחיי ועבר את זה ומוכיח לי שזה פתיר נתנה לי המון כוחות להתמודד. אני תקעתי את הציפרלקס במגירה והלכתי על טיפול פסיכולוגי. היה לא פשוט, הרבה עליות וירידות, אבל אני כל כך שמחה על התהליך. אני אדם שונה היום ממה שהייתי. הייתי מרבית חיי אדם מנותק רגשית ואובססיבית שליטה. אם הייתי טרודה או מתוחה- הייתי אוכלת, במקום להרגיש. כשהפסקתי למלא את הצרכים הרגשיים שלי באוכל התחילה הפרעת החרדה. הגוף אותת לי- מספיק עם ההתמודדות הזאת. סיגלתי לאט לאט דרכי התמודדות חדשים. היום חזרתי להרגיש את העולם. אני הרבה יותר ריגשית, חשופה, רכה. מתמודדת אחרת לגמרי. יש בזה משהו מדהים ומרגש, שלולא החרדה לא הייתי מגיעה אליו ככל הנראה. בעיני זה אחד הדברים הכי טובים שקרו לי, עם כל הקושי העצום שזה העלה. נזכרתי עם המטפלת שלי לא מזמן איך הגעתי אליה לפני שנה ומשהו- אבודה, מרוסקת, מיואשת.. קליפה של אדם. איפה הייתי אז ואיפה אני היום. זה מדהים אותי כל פעם מחדש.
 
סיפרתי לך את כל זה כדי שתביני שזה פתיר. צריך רק סבלנות.
 
לגבי מה שכתבת- אני ניסיתי לתקוף את זה מכל הכיוונים האפשריים- טיפול בדמיון מודרך, ספורט, פסיכולוגית, צמחים.. הכל יחד. ייעצו לי להאט את הקצב. לבחור דרך אחת או שתיים ולדבוק בהן. אני מבינה את הצורך להשתמש בהמון דרכים ולתקוף מכל החזיתות כי זה מחזיר לנו את תחושת השליטה. אבל בפועל זה מעמיס מאוד וצריך לבחור דרך אחת או שתיים ולהתמיד.
פעם באה שההתקף בא- את מזכירה לעצמך שכרגע יש התקף. תתמקדתי בתחושות שהוא מתחיל להעלות ותני להן לבוא. קבלי את מה שקורה ותזרמי עם מה שעולה. אצלי זה הפסיק את ההתקפים עוד לפני שממש תפסו תאוצה.
לגבי אוכל- חוסר התאבון הוא תופעה מוכרת וקשור לירידה של הסירוטינין במוח שהוא הגורם לחרדה/דיכאון. אני הייתי עושה ספורט כל ערב. הליכה/ריצה וכד'. זה היה גם מאזן את המוח וגם מעודד תיאבון. בתקופות שממש איבדתי תיאבון הייתי עושה לעצמי תרגילים פסיכולוגיים- הייתי עושה הליכה וכל ההליכה מדמיינת לעצמי מה אני הולכת לאכול כשאסיים. איזה טעים זה יהיה. ממש משכנעת את עצמי כמה בא יהיה לי לאכול את זה. ואז הייתי מצליחה לעורר את התיאבון.
תודה ששיתפת!
16/04/2016 | 22:41
20
20
אז בעצם לא השתמשת בכלל בכדורים?.. אני ממסה לחשוב מה קרה פתאום שזה ככה תקף אותי. אני להבדיל ממך, בן אדם מאוד פתוח, תמיד דיברתי, אף פעם לא שמרתי בבטן, אני הכי בעד טיפולים פסיכולוגים, והפעם הראשונה שהלכתי הייתה לפני 6 שנים כשהיה לי דכאון לאחר לידה בילד השלישי. ( שהגיע עקב משבר משפחתי שהיה) כמו שאמרת על עצמך, גם אני הגעתי מרוסקת , על סף תהום ממש, ונשארתי שם לטיפול שנמשך 4 שנים. יצאתי מזה בסופו של דבר ללא כדורים, רק בעזרת הטיפול הפסיכולוגי. מה שכן, אני גם פריקית של שליטה, לא מסוגלת לאבד שליטה אפילו לרגע. את צודקת לגבי הטיפולים, לא צריך להעמיס. אלך לפסכיאטרית לשמוע את חוות דעתה ואחליט מה לעשות. אעדכן מחר... תודה לך שוב על הטיפים זה עוזר לי מאוד
 
אנחנו דומות משנדמה לך :)
16/04/2016 | 23:03
19
25
תמיד שיתפתי, דיברתי. הייתי בכמה טיפולים פסיכולוגיים לפני האחרון במהלך חיי. תמיד הייתי במקום של שיתוף, טיפוח עצמי וכו'. ועדיין, היו כמה הרגלי התמודדות קלוקלים בדרך שהתעלמתי מהם.
 
לשאלתך- אני החלטתי לא לקחת, למרות המלצת הפסיכיאטרית וההבטחה שמעתה הכל יהיה בסדר. אבל הבחירה הזאת לא מתאימה לכל אחד. תעשי מה שהקול הפנימי אומר לך.
מעדכנת
18/04/2016 | 19:23
18
25
הי יקרה,היתי אתמול לראשונה אצל הפסיכיאטרית...היא אכן אבחנה זאת כהתקפי חרדה ואמרה שבאתי בזמן. היא הציעה לי להתחיל טיפול תרופתי בסרוקסט, אך מיוזמתה הסכימה להמתין עם תחילת הטיפול מאחר ושמעה שהתחלתי את הטיפול בדיקור ואמרתי לה שזה קצת מקל עליי. החלטנו יחד להמתין שבועיים ולהיות בקשר עוד כמה ימים לעדכן אותה איך אני מרגישה, וביקשה שאם מתרחש עוד התקף או שאני מרגישה לא טוב אז אני יכולה להעזר ברבע אלפלריד. כששאלתי מדוע דווקא סרוקסט אמרה שלאור כל מה שסיפרתי לה זה הכדור שהכי יעזור לי כי הוא מתמקד בהרגעה נטו. חייבת לומר לך שמלחיצה אותי המחשבה להתחיל לקחת, תופעות לוואי, וכל המשתמע מכך, ואיך אפשר לדעת אם זה באמת הכדןר שטוב לי..
קודם כל
18/04/2016 | 20:15
2
30
טוב לשמוע שהיית, אובחנת. כבר אבן אחת ירדה מליבך- את יודעת מה קורה לך. יש לזה שם. אי הידיעה תורמת לא מעט לחרדה.
תראי. אני מנסה לכבד כל דרך שכל אדם יבחר. יש אנשים שבוחרים לסמוך על עצת הרופאים/פסיכיאטרים ולוקחים תרופות וזה באמת עוזר לחלקם. אני לא חושבת שהיא לא יודעת על מה היא מדברת, אני לא מכירה את הכדור המדובר אז אין לי שום דעה לגביו.לגבי לקחת תרופה, אני אישית בחרתי שלא. וזה לא פשוט, לבחור נגד דעתם של שני פסיכיאטרים שמאבחנים אותי ויודעים מה לדעתם הכי טוב בשבילי. ובטח בסטייט אוף מיינד של חרדה שאני רק רוצה שמשהו כבר יציל אותי מזה.
תקראי כמה שאת יכולה על התרופה שהיא הציעה לך. תלמדי על תופעות הלוואי, היתרונות והחסרונות. תתייעצי עם הפסיכולוגית שאמרת שאת חוזרת אליה. זה ייתן לך תמונה יותר גדולה של היתרונות והחסרונות ויעזור לך להחליט. לי אישית הפסיכולוגית המליצה לא לקחת את הציפרלקס. היא סברה שזה יוצר סוג של נתק מהרגש האמיתי כי זה מאזן את הכימיה במוח באופן מלאכותי ובעצם יוצר מעין ניתוק מהמכאובים האמיתיים שבהם צריך לטפל. שמרתי את הכדורים במשך כמעט שנה במגירה עד שבטחתי בעצמי לגמרי וזרקתי לפח. אבל לכל בחירה יש מחיר. לעבור את זה בלי זאת עבודה קשה ונדרשת הרבה סבלנות והרבה כוחות. אין לחץ. תחשבי היטב, תבחני את כל האופציות- תרופתיות ולא. תשקלי מה נכון לך והכי חשוב- תקשיבי לבטן ומה היא אומרת.
ישנה ואיננה
19/04/2016 | 11:29
1
23
כל הכבוד לך. זו בהחלט החלטה אמיצה, והתמודדות לא פשוטה לאורך כל הדרך. תחושת הבטן שלי אומרת לי לא להתחיל כרגע עם הכדןרים, מצד שני, התחושות האלו שלא בשליטתי, אני כבר כל כך רוצה שיהיו מאחורי. לגבי העניין שהכדןרים מנתקים מרגש את צודקת, אמא שלי לוקחת שנים סרןקסט, והיא עושה הפסקות יזומות מעצמה . היא טוענת שהיא לא מצליחה לבכות ולהרגיש ולהתפרק באמת. אבא שלי חלה בסרטן בשנים האחרןנות, אז היא ממש מרגישה צורך להפסיק אותם רק בשביל לבכות...נחזןר שוב אליי - אני חייבת לדעת אם התחושות האלו שיש לי הם באמת מהחרדה, אני יוצאת מהבית ופתאום ממש מתנתקת! בא לי לבכות, אני מרגישה איזה קצר במוח, כאילו הוא לא מעביר פקודות לגוף.. לא אני, ממש לא אני. והתחושה הזאת של העירפול בעיניים, החוסר חדות... הדבר היחיד שמנחם כרגע זה שהפסיקו ההתקפים, ואם אני מרגישה קצת לא טוב אני נושמת קצת...
 
 
אין הפרדה
19/04/2016 | 16:04
18
יש אותך. מי שאת ומה שאת מרגישה. זה לא השתנה. החרדה היא חלק ממך (כרגע) ואת צריכה רק לעשות הבחנה בין תחושות פנימיות ודילמות לבין החרדה.
לא נשמע לי שהקול הפנימי שמאותת לך להמתין עוד קצת עם התרופה הוא חלק מהחרדה הכללית. את עדיין את.
 
וכן, הניתוק זה חלק מהחרדה. לי זה היה בערך חודשיים עד שהתחלתי את הטיפול. ואז לאט לאט זה דעך. פתאום היה יום יותר טוב, ואז יומיים יותר טובים מתוך שבוע. ואז שבוע טוב ושבועיים רעים, שבועיים טובים ושבוע רע וכו' . בשלב הסופי זה הגיע פעם בכמה חודשים ליום-יומיים, וחלש הרבה יותר. והיום, אולי ברגע של סטרס עצום אני מרגישה מעט ניתוק, קרא לי פעם אחת בחצי שנה האחרונה, אך זה מובן לי ונשלט ודועך במהרה, ואני מקבלת את זה כחלק ממני. התקפי חרדה לא היו לי כבר שנה.
 
תצטרכי להשלים עם זה שזה תהליך ולהיות סבלנית. אבל התגמול הוא ענק בעיני כשמגיעים לסוף הדרך. מתי את מתחילה טיפול? שווה להתייעץ עם הפסיכולוגית
דידי.חבל על הכסף שאת זורקת על דיקור.הדיקור לא יעזור לך
19/04/2016 | 17:06
14
31
הם עובדים עלייך בכל מיני הסברים,שבהתחלה ככה ואחר כך אחרי כמה טיפולים תרגישי טוב וכדאי לך להמשיך עם הדיקור.בקיצור,אני מבטיח לך שזו עבודה בעיניים על אנשים תמימים.
בנוגע לסרוקסט,לא בטוח בכלל שזה הכדור המתאים לך,אבל צריך לנסות.הפסיכיאטרית סתם ענתה לך בכדי להתפרנס ממך.אני לא רופא,אבל אני תמיד בעד להשתמש בהתחלה בציפראלקס 3 חודשים כדור אחד כל יום ולא יותר.הכדורים האלה משמינים ופוגעים בגירוי המיני.במקרים קשים לא יעזור רבע אלפלוריד,אלא רק כדור שלם כל יום.אני אישית מעדיף קלונקס ובמקרים קשים צריך פעמיים ביממה.הכי חשוב והכי טוב זה להתנהג נכון בכל תחומי החיים ,בבית ,בעבודה,בזוגיות ובלימודים ,בלי לחץ בחיים ולזרוק לים את כל הדאגות המלחיצות .כל כעס מדרדר את האדם להתקפי חרדות.
סליחה, האם אתה רופא מקצועי?
20/04/2016 | 09:20
13
30
מדוע אתה מבטל בכזאת עזות מצח, ללא היסוס, דרך טיפולית שהיא מאמינה שזה עוזר לה?
כאדם חרדתי, אתה בטח יודע כמה מילים קטנות ולכאורה לא משמעותיות עלולות לעורר ספק ענק באדם הסובל מחרדה שמולך, חרדות ובהלה. מה עם קצת רגישות?
דיקור סיני הוכח כיעיל מבחינה רפואית ונפשית, מניחה שאם לא הוא לא היה מסובסד במרבית קופות החולים כחלק מסל הרפואה המשלימה. וגם אם זה כביכול לא עוזר, כל עוד זה עוזר לה נפשית, זה מה שחשוב.
 
צןדקת
24/04/2016 | 00:13
12
17
ענית את מה שחשבתי ולא היה לי אומץ לרשום...
נחיה ונראה אם זה לא היה בזבוז כסף וזמן יקרים.
24/04/2016 | 00:19
13
הדיקור הסיני זה כמו כוסות רוח למת במקרה של הפרעות חרדה.
בוקר טוב לך דידי1114
24/04/2016 | 07:12
10
16
אין טעם להגיב לו או לתקן אותו , אני בטוח שלבסוף את תדעי בדיוק מה עוזר לך (והעובדה שגם עכשיו ידעת לא להתייחס).  כשמישהו נוקט בשיטה של "אני ואפסי עוד" זה מקרה אבוד ואין טעם להתעמת . אני יודע בבירור שיש המון מטופלים שדיקור עוזר להם , ובכלל אם את מרגישה שזה מועיל לך לכי על זה . אני מכיר בלי סוף שיטות לטיפול בחרדות, כמו למשל טיפול פסיכולוגי שעוזר לחלק מהסובלים להבין את מקור הבעיה ובכך להקל עליהם, לחרדתיים אחרים טיפול ב CBT הוא הדבר היעיל , ויש עוד המון גישות ושיטות כולל שילובים שונים בין סוגי טיפולים שונים. 
     מאחל לך .
הכל תלוי בגישה..
24/04/2016 | 07:50
9
21
תודה על ההתיחסות. אתמול היה לי התקף קטן, ובמהלכו נכנסתי לפורום, מאחר ומצאתי שההזדהות שלי עם אחרים, מקלה עליי. צילמתי לעצמי במסך הטלפון את מה שורדה רשמה לי ואני חוזרת לעצמי ואומרת ששום דבר לא יקרה לי.. ואז אני נתקלת בתגובה כמו שלו, שמאוד מבאסת. אכן רציתי להגיב לו ובסוף התחרטתי. יש משהו מאוד לא נעים בדרך שהגיב לי. גם אם הוא חושב שאני זורקת כסף, יש דרך לומר את הדברים..
עכשיו אעדכן בכל זאת - אני אכן מאמינה שלכל אדם מתאים טיפול אחר. אני ממש לא נגד כדורים, אבל יש בי עדיין קול קטן בבטן שאומר לי להמתין. עשיתי 5 טיפולים של דיקור עד כה, ואני יכולה לומר לך שפער הזמן בין התקף להתקף גדל קצת, ועוד יותר חשוב העוצמה שלו. 2 ההתקפים האחרונים שהיו לי כללו רעידות לרוב, כמעט ולא עלה לי הדופק. אז נכון לכרגע, אני מרגישה קצת שיפור, וגם קצת זה טוב לי במצב שהיתי.
חג שמח לכולם
היי לך.
24/04/2016 | 08:22
2
18
כמוני כמוך גם אני לא חסיד של טיפול תרופתי , אבל במקרה שלי בסופו של דבר אחרי תקופה ארוכה של המנעות מתרופות נמאס לי והתחלתי ליטול כדורים . 
 חרדה לא תגרום לך לכלום , ולכשתביני זאת גם התחושות הלא נעימות תעלמנה.
 בהצלחה לך.
תודה��
24/04/2016 | 19:17
1
9
אפשר לשאול מה אתה לוקח ואיך אתה מרגיש היום?..
אני לוקח ציפראלקס 10 מ"ג כבר תקופה ארוכה
25/04/2016 | 06:17
12
התרופה הזאת במקרה שלי ,ובכוונה הדגשתי את זה , מקלה עלי את התסמינים , המחשבות אומנם נשארות אבל הן הרבה פחות משפיעות עלי . התרופה הזאת (כמו שאר התרופות מהמשפחה הזאת גורמות באיזושהי צורה להורדת סף הרגישות עם מה שמשתמע מכך (ואצל כל אחד המשמעות מעט שונה) , אבל העיקר שאני מתפקד טוב בחיי היום יום . לפעמים קורה שהמחשבות קצת משתלטות עלי אבל זה בקטנה ואני בסה"כ בסדר. אם תקראי מעט כאן בפורום תיווכחי שיש כאלה שהתרופה כל כך השפיעה לטובה שהפסיקו לגמרי ליטול אותה ואצל חלק גדול מהם זה נגמר עם אפיזודה אחת של חרדה וזהו. אני בכוונה מדגיש את כל זה על מנת שתדעי שלא תמיד מה שטוב לאחד יהיה טוב באותה מידה גם לאחר ,
   עד היום חברות התרופות לא מצאו תרופות מותאמות אישית ע"פ DNA להפרעות הנפשיות השונות ולכן מספר התרופות הגדול כולל שילובים בין תרופות שונות ע"מ לנסות להגיע לאפקט יעיל ככל הניתן.  היתרון של ציפראלקס במקרה הזה שהוא עובד על מכנה משותף גדול יותר של אנשים ולכן הוא מוצלח כל כך.
 ולבסוף שלא ישתמע מדבריי שאני ממליץ לך לקחת תרופות , אני לא . זה כמובן נתון לשיקולך הבלעדי.
יום טוב לך .
היי דידי
24/04/2016 | 11:01
5
19
אני מאוד שמחה על השיפור שאת מתארת. האם כבר חזרת למטפלת שלך? ציינת בזמנו שאת מתכננת, מה קרה עם זה?
את צריכה לעשות אך ורך מה שנכון לך ולא להקשיב לאנשים קטנים שבאים ממקום שרק רוצה להוריד אותך. אני יודעת כמה רגישה ופגיעה את עכשיו ולכן הגבתי אליו, למרות שאני יודעת מההיכרות עד כה שזה בזבוז זמן. כדי שתראי את תגובתי ותדעי שהגישה המתקרבנת והפסימית ממש לא כלל משותף בפורום הזה. להיפך.
 
זה קצת מזכיר לי שאחרי הפסיכיאטרית שהלכתי אליה ואיבחנה אותי ונתנה לי ציפרלקס, הי לי את שלב ההתלבטות והחלטתי לא לקחת. אני מאוד גאה בהחלטה הזאת כי היא הגיעה ממקום של כוח בתוך כל החולשה והמצוקה. עצם ההחלטה חיזק אותי מאוד, תחושה שאני מחזירה שליטה על גורלי. וגם החרדה הצטמצמה והתחלתי להרגיש טוב יותר. רציתי להתחיל טיפול פסיכולוגי דרך קופת החולים והייתי צריכה לקבל הפנייה מפסיכיאטר מטעם הקופה. סיפרתי לו את כל הסיפור והוא נזף בי איך אני לא לוקחת את הכדורים, איזה נזק אני עושה לעצמי, גורמת לעצמי נזק לצמיתות, למה נראה לי שאני יכולה להתמודד וכו'. וכל זה מפסיכיאטר כן? לא סתם מגיב באיזה פורום. כמובן שאחרי הפגישה איתו החרדה עלתה פלאים והתחלתי לפקפק בעצמי. כשהגעתי לטיפול המטפלת תמכה בהחלטתי לא לקחת וסוף סוף הייתה לי קרקע תומכת ויציבה ולא רק אני בתוך הכאוס. בסוף שמחתי מאוד על ההחלטה ועל שהלכתי בדרכי. על אף כל אלו שלא האמינו בי בדרך.
 
אני יודעת שזה קשה, אבל צריך לדעת לסנן את הקולות האלו ולהקשיב לעצמך. את מספרת שיש שיפור הדרגתי וזה מצויין, ככה זה אמור להיות. שום דבר לא קורה ברגע. אני באמת מאמינה שבנוסף לדיקור/דמיון מודרך ושאר שיטות אלטרנטיביות צריך להיעזר גם בעזרה מקצועית כמו המטפלת שסיפרת עליה.
שולחת לך חיבוק גדול וברכת חג שמח :)
24/04/2016 | 12:18
6
חברה מרחוק
24/04/2016 | 21:57
3
9
אני ממש מרגישה כאילו את חווית את כל מה שעברתי. ההזדהות איתך מקלה עלי מאוד... הפסיכולוגית שלי מאוד מאמינה בדיקור שאני עושה, ולכן אמרה לי לשאול את המדקר אם זה יהיה נכון לשלב כרגע שיחות, כי מעבר לדיקור שהוא עושה לי הוא מטפל גם באנרגיות דרך התת מודע. אכן התייעצתי איתו והוא אמר שעם שיחות כדאי להמתין כרגע. החלטנו להמתין עם החזרה למפגשים איתה אבל היא תמיד נמצאת עבורי בלחיצת כפתור לשיחה טלפונית. אכן יש שיפור, ההתקפים הגיעו אמנם, אבל בעוצמות קצת יותר חלשות. אני מודה שעדיין, במהלך ההתקף קשה לי העבודה העצמית להזכיר לעצמי שזה "רק" התקף...
זה קורה ברגע אחד
25/04/2016 | 15:57
2
24
פעם אחת כשיגיע התקף תצליחי לקבל אותו, לא להיאבק או לפחד ממנו, לקבל לחלוטין את מה שקורה לך. אחרי שפעם אחת תצליחי, ותראי שההתקף דועך ונעלם. זה הרגע בו משהו ישתנה בכל היחס שלך להתקפים. חלק מלהגיע לזה זה ללמוד לשחרר את הצורך התמידי בשליטה. תתחילי לאמן את עצמך להפסיק לפחד מזה. ברגע שמפסיקים לפחד מאובדן השליטה, אנחנו בעצם מחזירים אותה לחיינו, כי עצם הבחירה מחזיר את השליטה, רק בצורה אחרת. אני הייתי מגיעה למצב שהייתי ''מזמנת'' התקפים כדי להפסיק לפחד מהם.
נוסעת.אני בהחלט מסכים איתך.זה כמו שמראים לכלב שאנחנו
26/04/2016 | 10:57
7
מפחדים מהכלב ואז הכלב דוקא תוקף אותנו.
אם אנחנו לא מפחדים מכלב שינשוך אותנו ,אז הכלב עוזב אותנו .
הפחד בחרדה מעצים את עוצמת ההתקף ומגדיל את כמות ההתקפים .
 
כל כך צודקת
28/04/2016 | 11:07
5
רשמת בצורה מדויקת ונכונה, אני מניחה שזה רק עניין של זמן עד שאגיע לשם...
 
לא כל הדלתות סגורות
30/04/2016 | 21:18
22
חפשי טכניקות מועילות שיעזרו לך לקחת שליטה ולמזער את המשהו שגורם לך להיות שם. יש פסיכותרפיה בכל מיני כיוונים ראי למה את מתחברת. יש מינדפולנס ודמיון מודרך, יש אדלר ועוד.
קראי מה קרוב אליך ולכי להצטייד בתיק כלים עם זה תנהלי דיאלוג עם החרדה ותנהלי אותה.
זה בהחלט מבהיל אבל לא כל הדלתות סגורות פרט לכדורים שגם להם לפעמים יש מקום חלקי.
בברכה
עופרה רוזנפלד
מילת
 
דידי יקרה.בעצמך ענית על השאלה.אכן יש לך התקפי חרדה
16/04/2016 | 21:38
27
ואין לך שום בעיה בריאותית.
הבעיה היחידה שאת מתארת היא עומס החיים שגורם לך לכעס ודאגות יתר.
לדעתי גם כאשר יש הרבה מטלות בחיים,אפשר לעשות אותם בנחת,
שלב אחר שלב ללא חשש מההתחלה ועד הסוף בלי להביט על המטלות כולם כמטלה אחת ענקית.
תעשי קודם דבר אחד בלי לחשוב על שאר המטלות וכשתסיימים מטלה אחת בצורה הטובה ביותר אז תעברי למטלה השניה וכך הלאה שאר המטלות ובסוף אפילו תגלי שנשאר לך זמן פנוי גם לבילוי.
אם המטלות כל כך רבות אז תבקשי עזרה מהאחרים שיעזרו לך במילוי המטלות ותחנכי את הילד הגדול גם הוא לעזור לך ואל תקחי הכל על עצמך בלבד.לא יתכן שאת תהיי עבד לעבודה בחיים.
לאמץ חשיבה מועילה
17/04/2016 | 10:17
1
35
שלום דידי,
ראשית, ברכות על הצטרפותך לפורום,
לאחר שקבלת כבר כמה תגובות מועילות מחברי הפורום, 
אני רוצה להזמין אותך להוריד את רמת הבהלה.
חרדה היא תגובה טבעית, אם כי מוגזמת, של הגוף.
גוף נפש קשורים זה בזה, ויש ביניהם השפעה הדדית,
ולכן הסימפטומים הם "כל כך פיזיולוגיים".
 
לאחר שחווית  5 התקפים, התעורר בך פחד מההתקף הבא. 
מן הסתם את חוששת ממנו, מצפה לו ואולי מדמיינת אותו.
למוח יש תכונה שהוא מגיב לתמונה בדמיון כמו לאמת,
כך שהחשש מהחרדה ומצד שני הציפיה שהיא תגיע -
דוקא מעודדים את הופעת ההתקף.
 
חשוב להבין שחרדה לא מסוכנת,
שכמו שהיא עולה - כך היא יורדת.
ודוקא בשלב ההתחלתי הזה,
התגובה שלך קובעת את ההמשך - 
 
חשוב לאמץ סוג חשיבה שאומר
שאם היא תבוא - שתבוא, 
את תקבלי אותה, כי זו רק חרדה,
ואת בטוחה שתעברי את זה בשלום.
וכשמפלס הפחד מחרדה יורד - לחרדה אין קיום. 
 
 
תודה רבה
17/04/2016 | 10:23
18
תודה על התמיכה, באמת, לכל מי שהשקיע מזמנו להגיב, זה לא מובן מאליו. בהחלט אאמץ את מה שכתבת, זו עבודה עצמית לא פשוטה
 
שאלה קשה
16/04/2016 | 09:46
21
61
חודש וקצת על ציפרלקס 15 מ״ג ללא הטבה (תמיד הכדור עזר לי בעבר), התקפי חרדה יומיים, דיכאון עמוק וחוסר תאבון,ירידה במשקל,מעי רגיש,חולשה כללית, ובעיקר אני חש שהחיים נשאבו ממני,לוריבאן מסייע בהקלה.
 
חי לבד, לעיתים בא חבר, נעזר בהורים הקשישים שלי (בן 44) שיכולים לסייע לי באוכל ביתי, מתפקד 30%, זורק את עצמי למקלחת בכח, התקפי בכי. מטופל במרפאת בריאות הנפש רמת חן (קבוצות,פרטני,פסיכיאטר). לעיתים מגיע לשם על ארבע. מנסה קצת יוגה ונשימות אבל זה אולי טוב לחצי שעה עד שהחרדה שוב מגיעה.
 
במיון הייתי 4 פעמים ולא רצו לאשפז אותי על חרדה ודיכאון. חש שאני זקוק לליווי רוחני ופסיכולוגי-סוציאלי,זקוק לעזרה בבישול,בשיחות,בפעולות תפקוד רגילות, האם ביטוח לאומי מסייע בכך, האם נידונתי לחיים שחורים כמו אלו?אשמח לעצה.
לגבי הדיכאון לא יודע -לגבי החרדה תבקש סל שיקום
16/04/2016 | 12:08
44
שיסיע לך במדריך. עים המדריך תצא החוצה לקניונים ולרחובות מרכזיים ולכ דבר שאתה פוחד. וגם תהיה לך חברה. במשך הזמן שאתה מתמודד עם החרדה  ומסתכל לפחד בעיניים היא פוחתת..
תהליכי שיקום בעזרת "סל שיקום"
16/04/2016 | 15:28
3
41

לדרך המגע שלום,               
אתה כותב שאתה בטיפול פרטני, קבוצתי ופסיכיאטרי במרפאה ברמת חן.
מה שחסר לך זה החלק השיקומי.
 
החלק הזה ניתן למי שמוכר בביטוח לאומי כבעל 40% ומעלה נפשי, במימון משרד הבריאות, דרך מה שנקרא "סל שיקום" .
 
אפשר לקבל חונך (מי שיכול לבוא פעם או פעמיים בשבוע לפעילות חברתית), סומך (מי שיכול לבוא לתת הדרכה איך לתפקד יותר טוב בבית ובחיי היומיום), דיור מוגן (מי שצריך לעבור לגור בדירה לבד או עם שותפים – עוזרים לו לשכור דירה. גם במצב זה וגם כאשר יש דירה שבבעלותך או דירה שאתה כבר משכיר – ה"דיור המוגן" פרושו שמישהו  בא באופן סדיר לבקר ולעזור לתפקד באופן יותר עצמאי בדירה), תעסוקה נתמכת (עזרה למצוא עבודה אצל מעסיק שיכיר ויתחשב במגבלות של המשתקם), חוגים במתנס בחינם (נקרא "עמיתים"), מכינה של לימודים, ובהמשך גם טיפול חינם בשיניים.
 
אז עולה השאלה אם אתה מוכר בביטוח לאומי בנכות כללית, ואם כן – האם קבעו שיש לך 40% ומעלה בתחום הנפשי.
 
אם כן – אני ממליץ לך להעלות את הנושא של סל שיקום בשיחה עם המטפל האישי או הפסיכיאטר שלך.
 
אתה מוזמן לשתף בהתפתחויות ולהעלות שאלות נוספות.
 
 
 
איך נקבעים ה 40%?
16/04/2016 | 23:31
2
24
לפי אילו קריטריונים? יש קישור למילוי טפסים? מה אני צריך להביא? חוות דעת מרמת חן?
תודה
הכרה בנכות כללית
17/04/2016 | 12:16
156
שלום רב,
משאלותיך אני מבין שלא פנית עדיין ולא הוכרת כנכה במוסד לביטוח לאומי.
אתה יכול להיכנס לאתר של המוסד לביטוח לאומי ולהוריד טופס תביעה לנכות כללית או למלא אותו באתר .
קישור לטופס:
 
בטופס יש מקום לציין אם אתה בטיפול ואיפה, ואז נציגי המוסד לביטוח לאומי יפנו למרפאה בה אתה מטופל בבקשה לקבלת דו"ח על מצבך.
בעזרת הדו"ח הזה והמפגש איתך הם יקבעו מה רמת הנכות שלך.
 
התשובה שלי לא מקצוענית,אבל אני חושב שאתה צריך
17/04/2016 | 13:47
21
להביא לביטוח הלאומי אישורים רפואיים של גורמים כגון רופא משפחה, פסיכיאטר, פסיכולוג.אולי גם מחלקת הרווחה בעיריה שלדעתי צריכה לתמוך בך עם עובדת סוציאלית בתמיכה נפשית. ואז אתה ממלא טפסים שלוקח בביטוח הלאומי והם יזמנו לך תור אם יש צורך בקביעת אחוזי נכות נפשית וכל נכות אחרת.אם לא תהיה מרוצה  מאחוזי הנכות שקבעו לך בביטוח לאומי, אז אתה יכול לערער על ההחלטה שלהם והם יזמנו אותך שנית לאחר זמן שהם קובעים. כמובן ש40% נכות זה האחוז הנמוך ביותר בכדי לקבל כל חודש קצבת נכות. את הקצבה הביטוח לאומי מכניס לחשבון הבנק כל 28 לחודש. ספר לכל הגורמים על הסבל הרב שלך, כדי שיבינו עד כמה אתה סובל נפשית. הביטוח לאומי לא תמיד ששים לאשר קצבה, כי הם רוצים לחסוך לעצמם בכסף.
 
לדעתי הלא מקצועית,חלה החמרה במצבך כי הדאגות שלך
16/04/2016 | 15:47
8
41
והכעסים שלך נהיו גדולים יותר.
תמתין עם הציפראלקס עוד שבועיים
ותתייעץ עם פסיכולוג להשתמש בכדור קלונקס למשך חודש במקביל לציפראלקס.
הקלונקס חזק יותר מהלוריואן.
הכי טוב אם תצליח להתגבר על דאגות היתר והכעסים שלך שהם הגורמים העיקריים למצבך הלא נעים. הקלונקס יאפשר לך לתפקד ובתקוה עם קצת מזל לא תתמכר אליו.
 
אין יעוץ תרופתי בפורום
16/04/2016 | 22:42
1
17
מזכירה שאין יעוץ תרופתי בפורום זה,
שאלות בנושא תרופות יש להפנות לרופא (בד"כ פסיכיאטר או רופא משפחה)
 
לא נתתי עצה להשתמש בתרופה,אלא כתבתי להתייעץ עם
17/04/2016 | 00:00
13
פסיכולוג בעניין קלונקס.
למעשה בטעות גם כתבתי פסיכולוג במקום פסיכיאטר.
רק רופא רשאי להחליט אם להשתמש בכדורים.
אני לפעמים ממליץ לאנשים לשאול ולהתייעץ עם רופא בנושא של כדור מסויים.
אף פעם לא אומר למישהו בפורום קח כדור כזה או אחר.
או שאני אומר אני השתמשתי בכדור כזה ועזר לי.
לכן לא עברתי על חוקי הפורום כאן.
זכותם של חברים חדשים לשאול על כדורים ואנו החברים מציעים להם לשאול רופאים על כדור מסויים שהוזכר בשאלה ,או שלא הוזכר.
לדעתי הגוף דוחה את הציפרלקס כי
16/04/2016 | 23:34
5
27
הוא התרגל לכדור מפעמים עברו לכן פיתח נוגדנים. כך שהכדור אינו עוזר. מה שאומר שאחרי 15 שנה אצטרך כדור אחר?
אל תחליט בעצמך על כך שהגוף התרגל לכדור כמו שהגוף מתרגל
17/04/2016 | 00:07
4
22
לכדורי הרגעה.
לכן שאל רופא ועדיף פסיכיאטר שיענה על שאלה זו,
האם באמת הגוף מתרגל לכדורים ממשפחת SSRI כמו למשל הציפראלקס שהזכרת והשתמשת בו.
אני רק יודע שכדאי מאד להשתמש בציפראלקס כנסיון מינימום חודשיים או 3 חודשים
ויכול להיות שגם חלה החמרה בצורת התנהלות החיים שלך שלא היתה קודם כמו עכשיו.
נכון ונכון
17/04/2016 | 18:37
3
15
הפסיכיאטר אומר שאני מכשיל את הציפרלקס, אני חייב להעלות במינון וכן היו אירועים שהעצימו את החרדה שלי. אז תודה על התמיכה.
עדיף להתנהל בחיים הכי נכון והכי רגוע שאפשר ולהתרחק
17/04/2016 | 19:54
2
21
מאנשים מלחיצים אפילו אם הם קרובי משפחה או חברים או פעילויות מלחיצות,
תעשה דברים בנחת ושים בצד את הכסף הארור שמשגע את בני האדם.זה עדיף מאשר להעלות מינון בציפראלקס,כי הציפראלקס יגרום לך להשמנת יתר שקשה יהיה אחר כך לרדת במשקל שטיפס לגבהים.הציפראלקס גם מוריד חזק מהגירוי המיני.
דווקא אני צריך להשמין אז ציפרלקס טוב לי
23/04/2016 | 23:07
1
4
אני דחליל, רק ירדתי מאז שהתחלתי לקחת את התרופה. עכשיו התאבון התחיל להיפתח. אגב מינית אני מתפקד.
הירידה במשקל היא כמובל בגלל החרדה.הפעילות מתחילה
24/04/2016 | 00:26
9
מהמוח שמפעיל חזק את הקיבה שעובדת חזק יותר ושורפת יותר אנרגיה ושומן.
אם קיימת ירידה במשקל,זה אומר שהציפראלקס לא מנטרל מספיק את החרדה,כי
החרדה הפעם חזקה מחרדה ממוצעת.
שתי שאלות
16/04/2016 | 21:17
6
30
שלום  דרך המגע1
"האם נידונתי לחיים שחורים כמו אלה"? אתה שואל,
אכן זו שאלה קשה.
בשלב זה אינך חש הטבה בעזרת תרופות, למרות שבעבר כן עזרו לך. 
אני רוצה לשאול אותך שתי שאלות:
מה עזר לך בעבר להרגיש טוב יותר
ומה היית מייעץ לחבר שהיה פונה אליך עם בעיה דומה ? 
 
תשובה
16/04/2016 | 23:38
5
19
מה יעזור לי? להחלים ולקבל את החיים שלי בחזרה.בכל דרך אפשרית.
 
הציפרלקס הציל אותי 3 פעמים עד היום החל משנת 2002. הפעם התחושה שהגוף כבר התרגל לכדור והוא דוחה אותו. "האם נידונתי לחיים שחורים כמו אלה"? אם אצטרך להחליף לכדור אחר צפויים לי חודשיים של גהינום, גם לרדת במינון של הכדור הנוכחי, גם להפסיק ואז אחרי שבועיים להתחיל כדור אחר בחוסר ידיעה מה הוא יעשה ולחכות חודש של ייסורים של תופעות לוואי אם בכלל הוא יעבוד.
 
 
להיות הגורם בדבר
17/04/2016 | 08:36
4
24
המטרה שלך היא "להחלים ולקבל את החיים שלך בחזרה בכל דרך אפשרית".
 אהבתי את הנחישות שלך.
ב NLP  יש מושג שנקרא  "Be at cause"  כשהמשמעות היא "להיות הגורם בדבר" ("פרואקטיבי"). 
 כשאדם הוא "הגורם בדבר" הוא מאמין הוא מאמין שהוא אחראי לגורלו
(בניגוד לאמונה של כוח חיצוני שפועל עליו), ושיש בכוחו להשפיע על מצבו. 
 
מחקרים מראים שאדם פעיל בתהליך ההחלמה או השינוי שלו,
גם המערכת החיסונית שלו פעילה יותר, 
וגם השינוי כתוצאה מטיפול ( אם הוא נמצא בטיפול) הוא מוצלח יותר. 
 
ולכן אני רוצה לעודד אותך להאמין שיש לך היכולת לשפר את מצבך, 
להתחיל לעשות דברים שמחזירים לך את השליטה על החיים שלך.
 
ואולי אתה כבר יכול להתחיל ולחשוב על פעולה אחת
שתוכיח לך שאתה פרואקטיבי.
תודה ורדה אך כרגע החרדה
17/04/2016 | 18:39
3
20
שולטת והתופעות לוואי של ציפרלקס גרמו לי לאבד 7 ק״ג ממשקלי, אני חולה קרוהן קל ונאבק גם בזה.
הכנה לעתיד טוב יותר
19/04/2016 | 18:37
1
15
וכשהחרדה שולטת 
והציפרלקס גרם לך לירידה לאבד 7 ק"ג ממשקלך,
ויש לך קרוהן קל, וזה לגמרי לא פשוט,
אז חשוב שתדע
שכל הישג, יצירה, המצאה שמישהו השיג אי פעם
התחילו קודם בדמיון של אותו אדם, 
וזה נכון גם להישג בריאותי,
אז עכשיו, בהנחה שאתה מייחל לשיפור,
אני מזמינה אותך לעשות הכנה לכך בדמיון - 
תאר יום בחייך שבו  חל שיפור במצבך?
מתי זה אפשרי? ומה משתנה באותו יום? 
יום 35 לציפרלקס
23/04/2016 | 23:10
11
20 מ״ג כשישה ימים בערך אבל כ 35 יום מתחילת הטיפול, יש הטבה ממש קטנה ואין יציבות (יום ככה ויום ככה). בעבר התרופה השפיעה עליי מהר, אולי מפני שהפסקתי ליטול אותה לפני 3 חודשים הגוף מתנקם בי.
אני לא רופאבל אני חושב איבו המשקל זה לא
20/04/2016 | 13:24
9
מהיפראלקס אלא מהכעסים והדאגות שלך שגורמות ללחץ נפשי חזק שמזעיק את האדרנלין בגוף שלך ומפעיל חזק את הקיבה שלך לשרוף קלוריות בכי שיהיה לך כוח שרוד.אני בטוח אתה לחץ נפשי חזק וכשהמוח שלך יצליח להירגע אז הירידה במשקל תיפסק.
טיפול יעיל לחרדת נהיגה?
16/04/2016 | 15:42
4
37
הי לצערי למעלה מחצי שנה אני סובל מחרדת נהיגה (אחרי שנים של נהיגה סבבה בכל כביש). עשיתי טיפולים של אורה גולן שלא עזרו, ביופידבק וטיפה cbt. בנתיים אין הצלחה.
האם יש פה מישהו שטיפל בחרדת נהיגה בהצלחה? אשמח להמלצה מנסיון בלבד ולא מהשערות.
תמשיכי ב-CBT כל השאר מה שעשית סתם שטויות שלא עוזרות
16/04/2016 | 21:46
26
ביופידבק זה לפרנס את האחרים.
לי נשמע
16/04/2016 | 21:56
26
במקרה כזה cbt יכול לעזור לדעתי, שווה להמשיך ולהתמיד.
במידה ולא יעיל,לפנות לטיפול פסיכולוגי בשיחות ולהבין מהיכן החרדה נובעת, ולפתור אותה מהשורש.
חרדת נהיגה
16/04/2016 | 23:15
1
18
שלום shvilimba
וברוך הבא לפורום,
חרדת נהיגה התחילה אצלך לפני כחצי שנה,
האם אתה יכול להצביע על אירוע כלשהו שבעקבותיו הופיעה החרדה,
על פי גישת ה NLP המוח מייצר תמונות וסרטים ומגיב אליהן,
מה אתה רואה בדמיון בשלב שבו החרדה עולה? 
זכרון וחוויה קודמים
30/04/2016 | 21:20
8
החרדה מנהיגה מקושרת אצלך לזכרון וחוויה קודמים. צריך להבין את הקשר.
עופרה רוזנפלד
מילת
אני כבר הולך בשכונה ברגל בלילה
16/04/2016 | 20:58
2
33
בלי התקף חרדה ובלי חרדה מורגשת.

כאשר ארגיש יותר ביטחון שפתרתי את הבעיה בשכונה.
אסע לקניון או למרכז העיר בלילה.
אבל זה מפחיד אותי בינתיים.

כל הכבוד לך קרנףלבן.את לא מאפשר לפחד להפחיד אותך
16/04/2016 | 21:26
1
11
כידוע כל הבעיה של החרדה נובעת מרגשות.
רגשות פחד (דאגות יתר) וכעסים .
שני רגשות אלה מורידים את רמת חומר הסרוטונין ואז נגרמת חרדה.
בנוסף גם נוצר במוח שיבוש של כל החומרים הרבים במוח.
הרגיעה הנפשית ללא חיים של שחיקה ולחצים מאזנת את החומרים במוחולא גורמת להם להשתולל ואז לגרום להתקפים.
לכן,שים פס וצפצף על העולם ולא אכפת לך כל הביזיונות שאחרים עושים בעולם הזה.
אתה המלך ודאג קודם כל לעצמך ולשלווה שלך
ואת תהיה עבד או מנוצל לאחרים.
אל תיקח על עצמך משימות שקשה לך לבצע אותם.
אל תישכח לישון בשעה סבירה בלילה, כי המוח זקוק לשינה טובה
והדאגות מדירות שינה.
אם קיימת בעיה,פתור אותה מהר ואל תשאיר את הבעיה תקועה בראש.
תודה רבה
17/04/2016 | 01:08
2
חם בפורומים של תפוז
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
תמר דגן - פסיכולוגית
תמר דגן-פסיכולוגית בכירה
הקסם שבמיוחד- התפתחות ילדים עם צרכים מיוחדים
הקסם שבמיוחד
ד
להתגבר על פחד קהל
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ