העובדות:
העתיד- לא ידוע, הדבר היחיד שידוע הוא שנמות. מתי? גם זה לא ידוע.
האם "הכל יהיה בסדר עם הילדה?" לא. גם עם הילדים שלך לא הכל יהיה בסדר. ככה זה. לאנשים חיים יש דאגות..
את לא יודעת מה לעשות ? אולי את צריכה עזרה בלהבין מה את רוצה! את! תנסי להפסיק לנתח ולענות לעצמך על השאלה הזו, כתבת שאת חוששת, משקשקת, לא כועסת, לא רעה. את נלחצת, כל אלו מחשבות ושיפוטים שיש לך.
אני מציעה לרגע להפוך את המשוואה, לשחק עם הסמנטיקה ולנסח משפט על דרך החיוב, שיענה על השאלה,
מה את רוצה?: וחלק ידוע:
את רוצה שלא יתעלמו ממך! גם הבת החורגת שלא גרה איתכם.
כשאת שואלת שאלה את רוצה לקבל תשובה!
את רוצה שהבת שלו לא תשתה אלכוהול.
את רוצה לדעת שהילדה תלך לבית הספר בצורה מסודרת
את רוצה להביע את ההסתייגות שלך מהמעבר של הילדה לבעלך ושהוא יבין שהרגשות שלך מורכבים ומשפיעים הרבה על ההחלטה שלך, ואת רואה את העולם במיליוני גוונים בין השחור ללבן.
כשאת אומרת "אני חוששת", זה פתח לדיאלוג, ואת רוצה שיתייחסו עניינית לדאגה שלך,
את רוצה להביע את חששותייך ולקבל הבנה והכלה
איכפת לך ואת דואגת לילדה (מתבטא בחשש לקבל על עצמך אחריות על הילדה ושיקרה לה משהו בזמן שהיא איתכם).
את רוצה שתשתפר התקשורת בינך לבין הילדה בשיחה רגילה (שתגיב\ תתייחס) ואת רוצה שהילדה תהיה זמינה טלפונית
את מאוד היית רוצה מישהו שירגיע אותך שהכל יהיה בסדר ו\או שיעזור לך להחליט מה לעשות בהתלבטות הזו, או שיעזור לך להבין את הרצון שלך.
מגזימה או שלילית, אלו רגשות סובייקטיביים.
כמה מחשבות שלי:
לרגשות שלך יש הסבר, את מאוד רגישה אבל זה בטח כבר ידוע לך ואת לוקחת ללב הרבה יותר ממה שאת מראה אולי אפילו לעצמך.
מדברייך יש לך ניסיון שלילי עם הילדה, ואת חוששת לעתידה איתכם וברור שהעבר משפיע על האמונה שלך, למרות שאולי היית מעדיפה שלא להודות בזה ("היא שקופה לי").
הילדה הייתה מתעלמת ממך, או מתחצפת שזו אולי הדרך שלה לחפש את תשומת ליבך כדי שתצאי מהאדישות שאת מציגה בפניה.
הילדה רוצה להיות איתכם, כנראה שהיא מעריכה אותך מאוד. היא יודעת ששניכם עובדים ואת לא צריכה לשנות משהו בעבודה שלך גם אם היא עוברת.
השאלה היא, למעשה, מה את רוצה.
כל התשובות לשאלות שכתבתי את יכולה להשיג בדיאלוג עם בעלך והילדה ללא תשלום לאיש מקצוע כלשהו וללא הפסד ימי עבודה.
פסיכולוגים עו תמיכה נפשית אחרת ניתן להשיג מסובסד לגמרי מקופת החולים, במידה והיא תסכים ללכת לטיפול תקבלי אותה?
אם היא תמיד תתייחס אליך כשתפני אליה?
כל החששות שלך למעשה, הם דברים שיכולים לקרות גם כיום.
יתכן ובעלך רואה זאת אחרת : זו הבת שלי לטוב ולרע! והבעל שלך אולי מנסה לומר לך:
מה יקרה אם פעם הבת שלך לא תתייחס אליך, או תצא עם בנים ותשתה, האם במקרה כזה תוציאי אותה מהבית? את הרי מציבה רגשות לבעלך הדאגה שלך והחששות וכו' והוא מראה לך את רגשות האהבה שלו לביתו- שמאפילים בעיניו, כנראה, על הדאגה, כלומר הוא עונה לך על דאגותייך. בעיניו כנראה האהבה חשובה יותר.
כתבת "אני מרגישה שזה הסוף של הילדה הזאת אם היא עוברת אלינו" - את לוקחת על עצמך את העתיד שלה כאילו שהוא נתון בידייך, בעוד שהעתיד שלה תלוי בעיקר בה, וגם בך, ובהוריה, ובכל המערכת שמקיפה אותה כפי שציינת, החל מהתיכון, החברות, וכל המעטפת.
כתבת שבעלך לוחץ עלייך לקבל אותה, אבל נראה שאת עצמך לא מצאת סיבה שמצדיקה סירוב מצדך לקבל אותה. את זו שכתבה "אני אקבל את הילדה אליי בכל רגע", אולי השאלה שאני צריכה לשאול אותך היא "מדוע שלא תקבלי את הילדה?"
אולי היית מנסחת טוב יותר את התשובה אילו היית אומרת
"אני מוכנה לקבל את הילדה לביתינו בתנאי ש....". תחשבי לרגע על מציאות אחרת
נניח שלפני שהבת תעבור תגיעו להסכמה: (בעזרת יועץ משפחתי או בדרך אחרת) שיהיה ברור שבאחריותה ללכת לבית הספר (ובאחריות ההורים שלה), ושזו לא האחריות שלך!
נניח שהבת תתחייב לעדכן אתכם לאן היא נוסעת (חשבת על האפשרות שהדאגה שלך כלפיה מעידה על כך שמאוד איכפת לך ממנה?). חששות תמיד יהיו וגם בצדק השאלה מה נעשה איתם, וזו צריכה להיות בחירה שלך האם את רוצה את האקסטרה מחויבות של הבת החורגת.
נראה שבעלך מרגיש שהוא מחוייב לביתו, זו הרי לא בעיה להוציא ילד לפנימייה.
את עצמך מתלבטת. והלבטים שלך לגיטימיים, זה לא סיפור שמבטיח סוף טוב. אין הבטחות, לאף אחד. השאלה היא האם את מוכנה לקחת "קפיצת אמונה".
זה דורש שתתמודדי בעצמך עם הרגשות שלך כלפיה והחרדות שלך בכלל.
נראה לי שעלייך לבדוק עם עצמך באילו תנאים את מוכנה לקבל אותה (אם את מוכנה), ואם את רוצה בזה בכלל. יכולה ומעוניינת, אלו שני דברים שונים.
לפני שעונים על השאלה "מה לעשות"?, כדאי לך לברר 'מה אני רוצה לעשות?'