אתמול ,סוף סוף מצאתי עןזרת לכמה שעות.
העוזרת התלבשה על המטבח,-התעכבה קצת בדרך ולכן הגיעה לקראת 7 בערב.
הבת הייתה בספורט,חזרה בשעה 8 בערב-נכנסה עשתה פרצופים והלכה לחדרה.
לאחר כמה דקות מסמסת לי שאומר לעוזרת ללכת(אוי כמה הבריזו לי)הכל בגלל פסח.
אקצר לכם-אמרתי לה היא לא תלך בשום אופן-.
לאחר שהעוזרת הלכה-היא הטיחה בי דברים קשים מנשוא, התחילה לצעוק,לטרוק דלתות,שאני חושבת רק על עצמי ,ולא אכפת לי שהיא תמות.-קודם כל את גם ככה גרה בחדר,מתעלמת מכל נושא הביית,זה הביית שלי ואת מוזמנת לשכור דירה.
ואז היא התחילה ממש לאבד את הצפון-וצעקה שאני אזמין רופא כי היא מתעלפת.
נכנסתי לחדרה וממש התחלתי לצעוק עליה את צריכה פסיכולוג,קצת יצאנו מהשגרה ואת מתמוטטת ,מה יש לך תפסיקי כבר.ואל תעשי לי רגשי,את תמיד מסתכלת מה אין,מה חסר לך ,ספורט זה יפה,אבל את בקושי אוכלת ואח"כ מתפלאת שאת כמעט מתעלפת,שאת עייפה תמידית, ושאין לך כח לכלום.
ואז היא אומרת במקום להרגיע אותי את צועקת עליי,אמרתי לה במצבים של היסטרייה,נותנים סטירה כדי לאפס את הבן אדם.והיא ממשיכה כן רק את חשובה פה,ורק את לא מרגישה טוב,אמרתי לה אני מתלפאת שילדה חכמה כמוך מדברת כך.-כן,את כל הזמן מגרשת אותי מהביית,ופעם מזמן אמרת שתשלחי אותי לפנימיה.-(זה הייה בכיתה ה' שחברה שלה הייתה עובדת על הסבא שלא מבין עברית ואומרת לו ש100 זה 10 שח-והייתה הולכת לקניון לקנות ג'ינס)והיא גם התחילה,ואז אמרתי לה קודם כל יש שם 3 משכורות,דבר שני זה מכוער מאוד שהיא משקרת לסבא שלה.ודבר שלישי לא קונים ג'ינס כל יומיים.
עכשיו בטח היא לא צריכה אותי ,יש לה כסף משלה ,העמדתי אותה במקום,אני המפרנסת כאן הביית הוא שלי ואת תשמעי לכללים רוצה או לא.השייש מצוחצח וכך יישאר-את לא תשאירי כלום,ותפסיקי להגיד "לא שמתי לב" או "עוד לא סיימתי" ,
בחם הזה,החלב נשאר בחוץ,את השוקוליט לא מחזירה למדף,דברים קטנים ומעצבנים.-לאחר שעודדתם אותי כאן-באמת אמרתי לה במובן שלא משתמע ל2 פנים-אמרתי לה שאני לא מאמינה שהיא הבת שלי מה הייתה ומה נהייה ממנה,ואם יש משהומ עמוק יותר היא מוזמנת לשתף.לא היא בדכאון בגללי,שאני מדברת אליה לא יפה-נכון אמרתי ,יצאת מאזור הנוחות שלך,את צריכה לשטוף 2 צלחות,בגלל זה נכנסים להיסטריה- אז היא הבינה ,שאמרתי שהיא לא הבת שלי ושאני רוצה שהיא תמות,היא לא מכירה שיש לה בעייה ,אמרה אין לי בעיות רק את,אמרתי לה מי שאומר שאין לו בעיות צריך אשפוז ,אין דבר כזה לכולם יש בעיות אבל מתמודדים,
תמיד מסתכלת מה יש לאחרים,אמרתי לה שכחת ש ב ילד אחד מהכיתה שלה בכיתה ב' הראה לכולם את הטוסיק הכחול סגול שלו,ממכות בחגורה עם אבזם שקבל מאבא שלו-הוא לא יכל לשבת ,ששאלו אותו למה-אז הוא הראה להם.
אה באמת תודה שלא הרבצת לי אף פעם.
לא רציתי לבכות לידה,אני חזקה ,אבל זה עשה לי רע ,רע מאוד,אני ערה כמעט כל הלילה-באמת לא אכפת לי שתשנא אותי ,אני יודעת בלב שלם שנתתי לה ככל שיכולתי,לא צריכה אותה לעת בגרות ואמרתי לה זאת-עצוב לי שהיא מתחילה את החיים עם משקפיים שחורים כל כך.
טוב עכשיו אני כן בוכה