לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
1044810,448 עוקבים אודות עסקים

פורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
0
המשך >>

לצפיה ב-'עיגולי השמחה / דסי רבינוביץ'
עיגולי השמחה / דסי רבינוביץ
19/02/2019 | 10:52
1
7
עיגולי השמחה
לכל אדם יש עיגול בלב , עיגול שמחה לפעמים העיגול קטן אך הוא יכול לגדול, לגדול ולגדול…
כאשר עיגול השמחה גדול, הוא שולח עיגולים קטנים למקומות נסתרים בגוף מקומות שלפעמים כואבים.
ככל שיש יותר עיגולים קטנים, פחות מקומות כואבים. יש אנשים שעיגול השמחה שלהם קטן ולנו יש תפקיד-… לעזור לו לגדול.
ודאי אתם שואלים "איך?" כל אחד מאתנו חושב על דרך אפשר להביא לו סוכרייה לתת לו פרח, לשיר לו שיר או אפילו לומר לו "בוקר טוב, מה שלומך היום"
והכי חשוב זה לעשות זאת בכיף, בשמחה, מכל הלב  
 
שתזכו לעשות הרבה עיגולי שמחה לאחרים, ובזכות שתגדילו עיגולי שמחה של אחרים גם העיגול שלכם יגדל.   
לצפיה ב-'עיגולי שמחה'
עיגולי שמחה
19/02/2019 | 13:29
2
 
 
 
מאוד אוהבת את שיר  הדואט המבוסס על הטקסט "עיגולי השמחה" שכתבה דסי רבינוביץ' ז"ל - דואט עם מיכה שטרית מתוך אלבומו השני של עמיר בניון, "אותו מקום אותה הרוח" (1999).
 
 
בזמנו עשיתי פעילות בכיתה על השיר בשיעור כישורי חיים/מפתח הלב.
לצפיה ב-'שמות פרטיים המתחילים באות ח' בכותר ובתוכן.'
שמות פרטיים המתחילים באות ח' בכותר ובתוכן.
17/02/2019 | 12:30
24
7
לצפיה ב-'מתוך הספור ''אחת בשביל מלכה''/רבקה זיו.'
מתוך הספור ''אחת בשביל מלכה''/רבקה זיו.
17/02/2019 | 12:35
23
4
''לא עבר זמן רב והשכנים כולם הכירו את חגית, בתם היחידה של הדיירים החדשים.''
לצפיה ב-'מתוך בלינצס מגבינה לשבועות/קדיה מולודובסקי.'
מתוך בלינצס מגבינה לשבועות/קדיה מולודובסקי.
17/02/2019 | 12:39
22
3
ברל ויוסל וחנקה ומינצה,
כל אחד רוצה פרוסונת בלינצה.
כולם ביחד צועקים, משתוללים,
והבית כולו על גלגלים.
לצפיה ב-'מתוך אהבח אם/יפרח חביב.'
מתוך אהבח אם/יפרח חביב.
17/02/2019 | 12:44
21
3
''צילה וסבתא חוה קפצו פנימה, ראו את הגור-ומיד החלו לטפל בו.''
לצפיה ב-'מתוך הסיפור''חגית נשארה במשק.'''
מתוך הסיפור''חגית נשארה במשק.''
17/02/2019 | 12:48
20
4
''עצרתי את חגית. ידעתי שמתחתי משתרעת תהום בעומק של מאות מטרים. היתרתי את עצמי, ירדתי וניסיתי לגשש את השביל ולמשוך אחרי את חגית.''
לצפיה ב-'חנהלה ושמלת השבת '
חנהלה ושמלת השבת
17/02/2019 | 13:31
19
1
חנן  הגנן רינת הופר
 
לצפיה ב-'ספורי חושם אוריאל אופק'
ספורי חושם אוריאל אופק
17/02/2019 | 13:34
18
2
נראה לי בהוצאת עופר
לצפיה ב-'חנהלה מכל מה שקרה לקרשינדו ולי דבורה עומר'
חנהלה מכל מה שקרה לקרשינדו ולי דבורה עומר
17/02/2019 | 13:35
17
2
חנהלי משני רעים יצאו לדרך  מירה לובה וימימה אבידר טשרנוביץ
לצפיה ב-'חוני הסקרן'
חוני הסקרן
17/02/2019 | 13:38
16
2
סדרה  מקסימה של ספרים על קוף שובב
פעם הוא בלע פזל פעם  הוא זכה באולימפידה
היום קוראים לזה גורג הסקרן
לצפיה ב-'ברברחן או ברביחן'
ברברחן או ברביחן
17/02/2019 | 13:40
15
4
זאת הברבה הסגולה מתוך הסדרה של הספרים  ברבאבה
מתגעגעת לסדרה הקסומה על  המשפחה שחבריה יודעים לשנות את צורתם
לצפיה ב-'חנן הגנן / כתבה ואיירה: רינת הופר'
חנן הגנן / כתבה ואיירה: רינת הופר
17/02/2019 | 14:14
14
9
"חנן הגנן נותן לילדים פירות ומבטיח שחבוי בהם מטמון, אבל הילדים מוצאים בתוכם רק חרצנים. מה יקרה כשישתלו את החרצנים באדמה? "
 
 
לצפיה ב-'הילד חיים והמפלצת מירושלים / מאיר שלו '
הילד חיים והמפלצת מירושלים / מאיר שלו
17/02/2019 | 14:49
13
3
"היה זה רגע מאד לא נעים המפלצת קרבה והילד בפנים... הקירות התנודדו, וגם התקרה, והמפלצת שאגה בקול נורא: "מי יושב כאן אצלי בתוך המערה?!"
 
הכל מתחיל בליל שלג אחד, עת ילד ושמו חיים משאיר ברחוב עקבות מפחידים של מפלצת. מכאן והלאה קורים דברים רבים, חוץ מהתכניות של חיים. אפילו ירושלים, שקרה בה כבר הכל, מופתעת, שלא לדבר על חיים, הוריו, ראש העיר וגם המפלצת.
 
דרך מעקב אחרי עקבות מפלצת שנגלית בירושלים - מתוודע הקורא אל ההיסטוריה של העיר. סיפור מחורז מלא הומור של מאיר שלו עם איורים של מושיק לוין..
 
 
לצפיה ב-'חתולי אבא של ע הלל'
חתולי אבא של ע הלל
17/02/2019 | 16:55
12
5
ביוגרפיה  תכלת וקוצים ע הלל
ממליצה  בחום ספר נפלא המתאר ילדות והתבגרות בקבוץ
לצפיה ב-'חמישה ילדים וחיים אחד/אבישג רבינר /עם עובד'
חמישה ילדים וחיים אחד/אבישג רבינר /עם עובד
17/02/2019 | 17:40
11
4
 
אמא שלי אומרת שאנחנו משפחה
גדולה ומיוחדת.
אני חושב שאנחנו משפחה משונה וענקית!
 
חמישה אחים בבית אחד הם כמו חמישה כדורי פינג פונג שקופצים ועפים כל הזמן לכל הכיוונים.
אבא אומר שמלהסתכל עלינו אפשר לחטוף סחרחורת. אבל דבר אחד בטוח – אצלנו אף פעם לא משעמם...
 
הספר חמישה ילדים וחיים אחד הוא הגרסה שלי לכל מה שקרה במשפחה שלנו בשנה האחרונה, התעלולים, ההרפתקות, הצחוק וגם הבכי
לצפיה ב-'חיים השואב/יהודה שטיינברג.'
חיים השואב/יהודה שטיינברג.
18/02/2019 | 10:54
10
2
לצפיה ב-'בקבוקים ריקים/טה מוחמד עלי.'
בקבוקים ריקים/טה מוחמד עלי.
18/02/2019 | 10:56
9
3
''חסן הוא סבל נודד.''
לצפיה ב-'תמיד זכרתי שאני יהודיה/ פרדז'יה שטורמן.'
תמיד זכרתי שאני יהודיה/ פרדז'יה שטורמן.
18/02/2019 | 11:00
8
3
נולדתי ב-9 בינואר 1935 בגורשקוב(פולין) לאבי פישל ולאמי חיה.''
לצפיה ב-'אנחנו תופרים תחפושות/לאה נאור.'
אנחנו תופרים תחפושות/לאה נאור.
18/02/2019 | 11:04
7
4
חנה רוצה שמלה של שבת
עם המון כוכבים מזהב.
אורי רוצה להיות הזקן.
הוא צריך שק פחם על הגב...
לצפיה ב-'חוני המעגל.'
חוני המעגל.
18/02/2019 | 11:09
6
2
לצפיה ב-'מתוך מרים והבובה/ בטי סמית.'
מתוך מרים והבובה/ בטי סמית.
18/02/2019 | 11:11
5
3
ישנה דודה חוה.
לצפיה ב-'מתוך ספר התורה החדש/דוד פיאנס.'
מתוך ספר התורה החדש/דוד פיאנס.
18/02/2019 | 11:14
4
3
רבי חיים כותב ספר תורה.
לצפיה ב-'מתוך אנצ'קה/זאב.'
מתוך אנצ'קה/זאב.
19/02/2019 | 09:06
3
1
כך
התהלכה ילדה מחייכת, מופתעת,
צוהלת-
וילדה לקראתה ברוך-אחות שואלת:
''מת שמך, הילדה?''
ואנה
ענתה:''שמי-
חנה.''
לצפיה ב-'מתוך הסיפור בגטו/ שרה נישמית.'
מתוך הסיפור בגטו/ שרה נישמית.
19/02/2019 | 09:11
2
1
''חנה'לה  כבר רוצה להיות מבוגרת.''
לצפיה ב-'הסיפור על רבי חנינא בן דוסא שאכל חרובים כל השבוע.'
הסיפור על רבי חנינא בן דוסא שאכל חרובים כל השבוע.
19/02/2019 | 09:14
1
1
לצפיה ב-'שיר - מרים בת ניסים - מילים: נתן אלתרמן'
שיר - מרים בת ניסים - מילים: נתן אלתרמן
19/02/2019 | 11:12
2
"יש אבא מורי ניסים, ירחם השם,
ויש ניסימה האם ירחם השם,
ויש נחמיה, גדליה, זכריה ועזריה -
סלים, סעדיה, מיכאל, חנן, חנניה.
וירוחם ורחמים,
ברוך השם הם תאומים,
והתינוק שלום הצוחק בחלום,
ואני אחותו מרים,
והחמור הקטן בילעם, והחמור הקטן בילעם. "
 
 
לצפיה ב-'הדס המהנדסת בונה שטותיקופטר / אנדריאה ביטי'
הדס המהנדסת בונה שטותיקופטר / אנדריאה ביטי
18/02/2019 | 22:05
3
7
לצפיה ב-'ספר ילדים מומלץ מהבלוג של גלית - "סיפור השינה של גאיה"'
ספר ילדים מומלץ מהבלוג של גלית - "סיפור השינה של גאיה"
18/02/2019 | 22:19
2
5
לצפיה ב-'קריקטורה יומית | 18 בפברואר 2019 'הארץ''
קריקטורה יומית | 18 בפברואר 2019 'הארץ'
18/02/2019 | 22:22
1
6
לצפיה ב-'"לפיד השלום" מאת דורון ארז'
"לפיד השלום" מאת דורון ארז
19/02/2019 | 09:05
1
לצפיה ב-''גלריה': מה כבר אפשר לעשות מגלילי נייר טואלט?'
'גלריה': מה כבר אפשר לעשות מגלילי נייר טואלט?
18/02/2019 | 14:53
1
6
גלילי נייר טואלט יכולים להוות חומר גלם ליצירה מופלאה במיוחד עם ילדים - במינימום מאמץ או השקעה. מוכנים? קבלו רעיונות מאתגרים במיוחד שתוכלו להתחיל בהם כבר עכשיו ....
לצפיה ב-'וספר משחק של רינת הופר: גלילונה – יצירה מגלילי נייר טואלט>>>'
וספר משחק של רינת הופר: גלילונה – יצירה מגלילי נייר טואלט>>>
18/02/2019 | 15:09
1
לצפיה ב-'ספרי ילדים החדשים ששווה להכיר 'הארץ':'
ספרי ילדים החדשים ששווה להכיר 'הארץ':
18/02/2019 | 14:31
2
7
מה עושה פוזי כשהיא שוכחת את הדובי שלה בבית?
וגם: שמעתם פעם על מועדון לחיות מחמד כמו פיל או ג'ירפה? ואיפה פינוקי הכלב מסתתר הפעם? כל ספרי פברואר החדשים ששווה להכיר...
דלית כהן ל'הארץ  
יום הולדת  לאילנה\ לאה גולדברג
זהו ספר ילדים מאוד מיוחד, מאחר והוא נכתב לפני כ-70 שנה על ידי לאה גולדברג אך מעולם לא יצא לאור. גולדברג כתבה אותו עבור יום הולדתה של אילנה, ילדה שהכירה היטב. הספר נשמר במשפחה וכעת, כשאילנה כבר סבתא, היא החליטה להוציא את הספר לאור. מה שמגניב בספר הזה הוא שהעמוד האחרון הוא עמוד מתוך הספר המקורי הכולל את כתב ידה ואיוריה של גולדברג עצמה.
עלילת הספר היא על אילנה, שבילדותה היו לה חיות מחמד על גג הבית בו היא גרה, והיא כל כך אהבה חיות שמנהל גן החיות היה מביא לה ארנבים, קיפודים, צבים ועוד. מרוב אהבתה לבעלי חיים, גולדברג שילבה את כל החיות בספר וכתבה כיצד כולן מגיעות לביתה של אילנה לחוגג לה יום הולדת, וכמובן שהכל בחרוזים.
הוצאה לאור: ספרית הפועלים
איורים: גיל-לי אלון קוריאל
אחרי 70 שנים, הספר של לאה גולדברג רואה אור. יום הולדת לאילנה: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_2179,h...
צפור דמיון/גיא מרגלית
"כשני נשאר לבד בגן
אחרי שאבא כבר צחה
לי את התיק,
ואחרי שהוא נתן לי נשיקה,
ואחרי שהוא נתן לי חיבוק אחרון,
ואחרי שהוא נופף לי לשלום מהדלת
ואחרי שהוא נופף לי
לשלום מהשער של הגן
אני לא בוכה"
אנחנו מכירים המון ילדים שקשה להם עם הרגעים הראשונים בגן. הספר סובב סביב ילד חמוד שמחליט שהוא אינו בוכה, לאחר שאביו הולך כי הוא בעצם פוגש בציפור הדמיון שלו. השניים יוצאים להרפתקה בגן ומחליטים שהם חווים את כל היום מהסוף להתחלה. למשל, הם קודם כל צובעים ואחר כך מציירים, הם קודם כל מעניקים תשובות לגננת ורק אחר כך היא שואלת שאלות. אפילו קיפוד הפוך יותר נחמד, כי אפשר ללטף אותו. והנה הפתעה - גילינו שאפילו את העמוד האחרון בספר אפשר לקרוא כאילו הוא הראשון.
הוצאה לאור: אוריון
איורים: גיא מרגלית
הרפתקה בגן עם צפור דמיון: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1899,h...
פינוקי מסתתר בספריה\אריק היל
ספר נוסף בסדרת "פינוקי" של הסופר האנגלי אריק היל, שלוקח אותנו הפעם לחפש את פינוקי בספריה. מדובר בספר לגיל הרך ועל כן הוא מודפס על דפים קשיחים. פינוקי הולך עם אביו לספריה לשעת סיפור, אך לא מדובר בשעת סיפור רגילה, אלא שעת סיפור ומסיבת תחפושות' ממש כמו בחג הפורים שלנו. פינוקי מחפש בארגז התחפושות רעיון מעניין לתחפושת. לבסוף, הוא מתחפש כל כך טוב, שאנחנו צריכים לחפש אותו בין שאר המשתתפים.
לאורך הספר, מחכים חלונות ההצצה האהובים, ועליכם לבדוק האם פינוקי מסתתר באחד מהם. מי שעוקב אחר סדרת הספרים כבר יזהה את חבריו של פינוקי: טום הקרוקודיל הירוק שאוהב לשחק עם העפיפון שלו בפארק, סטיב הקופיף השובב שאוהב לטפס על כל דבר והלן, היפופוטם ממין נקבה שאוהבת בלט ועוגיות. כולם מחכים לכם במסיבת התחפושות.
הוצאה לאור: שוקן
איורים: אריק היל
ספר נוסף בסדרה האהובה. פינוקי מסתתר בספריה: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1996,h...
חבילה עוברת/שירלי יובל-יאיר
"באמצע הדרך - פתאום חבילה
של קש? או של תבן?
קטנה או גדולה?
ולמה היא נועדה?
תלוי את מי אתה שואל, תלוי בעיניים של מי שמסתכל.
עוברי אורח חולפים על פני החבילה המוזרה, וכל אחד מהם רואה בה משהו אחר:
בשביל הארנבת היא נשנוש, לכלב - בית שימוש, לנמוך היא עוד קומה, לכוכבת - במה!"
צחקנו מכל עמוד בספר ואהבנו את העובדה שבאמת מדובר בחבילה פשוטה המופיעה לפתע באמצע הרחוב אך מקבלת משמעות אחרת עבור כל אחד. זהו ספר מקסים עם המון חרוזים, איורים נהדרים ורעיון נפלא. אנחנו מזמינים אתכם לחשוב על עוד רעיונות - מה עוד יכולה החבילה יכולה להיות?
הוצאה לאור: כנרת
איורים: אביאל בסיל
צחקנו מכל עמוד. חבילה עוברת: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1690,h...
המשך 
 
 
 
 
לצפיה ב-'המשך-ספרי ילדים החדשים ששווה להכיר 'הארץ':'
המשך-ספרי ילדים החדשים ששווה להכיר 'הארץ':
18/02/2019 | 14:40
1
4
איך לקשור שרוכים\תרגום מאנגלית: מאיה שהם פלאי
זה נכון שילדים מאוד אוהבים ספרים, אבל יש גם כאלה שקצת מאבדים עניין כשהם נכנסים למסגרת של בית ספר כי זה מרגיש כמו עוד עבודה או שאין להם מספיק בטחון. הספר הזה הוא דוגמה טובה לספרים שיכולים לעזור בנושא.
לפני שנגמר החורף ועוברים לנעליים ללא שרוכים, זה לגמרי הזמן ללמוד עם הילדים והדובים הנחמדים המלווים את הספר כיצד לקשור שרוכים. מדובר בספר הפעלה הכולל שרוכים אמתיים ודגם של נעל עליו ניתן להתאמן. מדובר בהפעלה יחד עם מבוגר וכזאת שבהחלט הופכת את שעת הסיפור למשהו כיפי. זה גם אחלה טריק עבור ילדים שיודעים ששעת סיפור מעידה על כך שהולכים לישון אבל ברגע שעושים מזה משחק קטן - כל העניין הופך לשעשוע.
הוצאה לאור: שוקן
איורים: מייקל בקסטון
שעת סיפור שהופכת למשחק: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1787,h...
ג'יין גודול\איסבל סנצ'ס וגארה
ספר מתוך סדרת הספרים על חייהן של נשים גדולות שהגיעו להישגים אדירים, כשהמשותף לכולן הוא שהן החלו את חייהן כילדות עם חלום. הפעם אנחנו יוצאים למסע עם ג'ין גודול, שבעודה ילדה קטנה שחקה עם הבובה האהובה עליה בצורת קופיף. היה לה חלום להיות חוקרת בעלי חיים, ובכל לילה ביקשה מאימה לספר לה את אותו הסיפור על טרזן שחי בג'ונגל. למרות שלא היה לה כסף ללמוד באוניברסיטה, היא יצאה לאפריקה ומצאה דרך להגשים את חלומה, חקרה במשך 40 שנים שימפנזים ואף הגיעה לתגליות חדשות ומרעישות.
הדבר הקנה לה תהילת עולם והיא החלה לפעול למען בעלי חיים נוספים. את הספר מלווים איורים לקטנים ומסר חשוב לגדולים - "גם אנחנו כמו השימפנזים, יכולים לחיות בכבוד, בצניעות ובהרמוניה עם הסביבה". זהו ספר על חלומות שיכולים להתגשם, רק צריך לרדוף אחריהם ולא לוותר.
הוצאה לאור: צלטנר ספרים
איורים: ביאטריצ'ה צ'רוקי
ספר על חלומות שיכולים להתגשם. ג'יין גודול: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1617,h...
ז'קלין כהנוב/אבירמה גולן
ספר נוסף בסדרת הספרים על חייהן של נשים גדולות, אך הפעם מתוך הסדרה ההיסטורית הנשית - "הישראליות". כהנוב נולדה בקהיר שבמצרים, ובילדותה דברה אנגלית, צרפתית וערבית. הייתה לה חיבה מיוחדת לסיפורי התנ"ך, ולאור חומרי הקריאה שעברו תחת ידיה, היא תמיד קידמה את הרעיון שיהיה אלוהים אחד לכולם וכך אנשים לא יריבו.
בתקופה בה גדלה, החברה ציפתה מנשים להיות עקרות בית - "אם תהיי משכילה מידי, אף אחד לא ירצה להתחתן איתך", הייתה אומרת אימה. אבל ז'קלין התבגרה, עברה לגור בארצות הברית והפכה להיות סופרת ידועה שפרסמה המון מאמרים וספרים. הרבה אנשי רוח הושפעו מכתביה, וכיום גם ניתן למצוא ציטוטים שלה אשר בזמנו קידמו רעיונות שלא היו מדברים עליהם - "בקטנותי נדמה היה לי כי טבעי הוא הדבר שיהיו בני־אדם מבינים איש את רעהו אף שהם מדברים לשונות שונות." הילדה הקטנה שנולדה על גדות הנילוס, הייתה להוגת דעות דגולה. ללא ספק, ספר שכל ילדה בדרכה להפוך לאישה צריכה על המדף.
הוצאה לאור: צלטנר ספרים
איורים: רוני פחימה
מילדה קטנה להוגת דעות דגולה. ז'קלין כהנוב: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1640,h...
פילים לא מתקבלים/ליזה מנטצ'ב
לנו יש כלב בבית ולשכנים שלנו יש חתול, השניים מסתדרים מצוין וכל מי שמגיע לביקור מתאהב בהם ישר.  אבל מה עושה גיבור הספר שלנו עם חיית מחמד שהיא פילון? כמובן שהשניים יוצאים לטייל ואפילו הולכים למועדון למפגש חיות מחמד. אבל המועדון לא מרשה לפילים להיכנס. הרי הם שונים, מי שמע על פיל כחיית מחמד?
במקום להתייאש, גיבור הספר שלנו חובר לילדים אחרים שמגדלים חיות קצת שונות מהמקובל, כמו הילדה עם הבואש שבכלל אין לו ריח ויד שמגדל בבית קיפוד. יחד הם פותחים מועדון ומעניקים לכולם שיעור על טוב לב וקבלת האחר.
הוצאת ספרים: אגם ילדות
איורים: טאי-יון
שמעתם פעם על פיל כחית מחמד? פילים לא מתקבלים: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1888,h...
האם את אמא שלי?/פ.ד.איסטמן
"אמא ציפור התעופפה לחפש אוכל.
בדיוק אז בקע האפרוח מן הביצה.
איפה אמא שלי? הוא שאל, והלך לחפש אותה"
זהו ספר קלאסי לפעוטות שמציג בפשטות נפלאה את הקשר בין ילד לאמו. זהו ספר מצוין גם לילדים יותר בוגרים, בסביבות גיל 3, שתוך כדי קריאה עוברים יחד עם האפרוח הקטן בין חתולים, תרנגולים, כלבים ופרות, וכך מזהים מי זה מי.
הוצאה לאור: ספרית פועלים
איורים: פ.ד.איסטמן
ספר קלאסי לפעוטות. האם את אמא שלי?: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1619,h...
המשך 
 
 
לצפיה ב-' המשך-ספרי ילדים החדשים'
המשך-ספרי ילדים החדשים
18/02/2019 | 14:47
6
 
דרקונית הלילה/נעמי הווארת
חשבתם פעם מאיפה מגיע הלילה? לפי הספר הזה, דרקוני הלילה מתעוררים משנתם לקראת סוף היום, נושפים להבות אש עצומות המכסות את השמים ואת השמש בענני עשן אפורים וכך החשכה יורדת והיום הופך ללילה. אבל ימימה הדרקונית לא עפה ולא נושפת ואחיה דרקוני הלילה היו צוחקים עליה - למרות שהיא רצתה מאוד, הפחד הקשה עליה. החבר היחיד של ימימה היה עכבר קטן שגרם לה להאמין בעצמה - "את לא צריכה מוכרחה להיות מפלצת גדולה ומפחידה כדי להיות דרקונית לילה. את רק צריכה להיות את עצמך".
ואכן, ימימה אוזרת אומץ ועפה לשמיים ונושפת צבעים יפים בזמן שקיעת השמש - היא זו שמביאה את שעת הדמדומים. אז כשאתם רואים שקיעה עם המון צבעים יפים, דעו לכם שימימה והעכבר מטיילים בשמיים וצובעים אותם - בשבילכם, ללמד גם אתכם לא לפחד להיות עצמכם.
הוצאה לאור: אגם ילדות
איורים: נעמי הווארת
מאיפה מגיע הלילה? דרקונית הלילה: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1771,h...
יום ארוך מאוד/נועה קלנר
כשילד אמיץ יוצא יום אחד לחקור ארצות ולחפש את האריה הצהוב, לא בטוח שהוא רוצה שותפה. גם אנחנו לפעמים רוצים לצאת להרפתקאות לבד, כדי שנוכל לספר כמה אמיצים היינו מבלי שעזרו לנו. אבל במקרה של הספר שלנו - אין ברירה. גיבור הספר מוצא את עצמו יוצא להרפתקה עם אחותו הקטנה שעוקבת אחריו לכל מקום.
בהתחלה רק נדמה לו שהיא לא תעמוד בקצב, אבל בסופו של דבר, השניים יוצאים ליום מסעות ארוך במיוחד בין פילים בהודו, ג'ונגל פראי, הר געש ואפילו ים גדול מאוד.
הוצאה לאור: אגם ילדות
איורים: נועה קלנר
לצאת להרפתקה עם שני אחים. יום ארוך מאוד: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1865,h...
ביצה לשבת/מיריק שניר
בכל יום בשבוע, אמא של יהושע מבקשת ממנו ללכת לקנות ביצה. יהושע יוצא ובכל יום הביצה נשברת עוד לפני שהוא מגיע הביתה. פעם הוא תופס אותה חזק מידי, פעם הוא מנסה לשים אותה על הראש, וגם כשהוא אוחז בה ברכות ורץ הביתה - הביצה מתנפצת. אבל יום אחד, יהושע חושב על הדרכים בהן הוא ניסה להביא את הביצה והיא התפוצצה, ומבין שהוא צריך ללמוד ממעשיו וכך הוא מוצא דרך להביא את הביצה הביתה.
הוצאה לאור: אגם ילדות
איורים: אליאור שניר
סיפור מצחיק איך ללמוד מטעויות. ביצה לשבת: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_2200,h...
הפרשה/אמילי עמרוסי
כשהיינו קטנים אהבנו את סיפורי התנ"ך, כי אחרי הכל היו שם דברים שגירו את הדמיון: דמויות מסתוריות, מקל שהופך לנחש, עמודי אש, אוקיינוסים שנחצים לשניים ועוד כל מיני ניסים. אז למה לא לעשות מהם ספר לילדים?
פרשת השבוע לילדים מאגד בתוכו את סיפורי החומשים בשפה לילדים ומלווה באיורים. בפנים אפשר למצוא את העולמות העתיקים ואפילו את פרעה והמצרים.
הוצאה לאור: ידיעות ספרים
איורים: מנחם הלברשטט
סיפורי התנ"ך מתעוררים. הפרשה: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1781,h...
בחירת העורכת: פיפ ופוזי לילה בלי צפרדי\אקסל שפלר
פיפ הוא ארנב ופוזי היא עכבר. מה הקשר בין השניים? הם חברים טובים החווים יחדיו המון הרפתקאות, והפעם הם קבעו מסיבת פיג'מות בבית של פיפ.
"פיפ ופוזי עשו כיף חיים.
הם שחקו במכוניות של פיפ.
הם שחקו בחווה.
הם אכלו ספגטי".
לפני השינה הם קראו סיפור מצחיק. כשהגיע הזמן להיכנס למיטה, פיפ הלך לישון עם בובת פיגי החזרזירונת שלו, אבל פוזי גילתה שהיא שכחה את בובת הצפרדע שלה צפרדי בביתה. כשפוזי מתחילה לבכות, פיפ עושה מעשה המעיד על חברות אמיתית - הוא מלווה לפוזי את פיגי כדי שהיא תוכל לישון. השניים שוקעים בשינה עמוקה ולמחרת פוזי חוזרת הביתה ומוצאת את צפרדי.
הספר הזה לקח אותי למסע בזמן, בו נזכרתי בבובת הדובי שהייתה איתי כל לילה מגיל שנתיים. האמת היא שהדובי נמצא ברשותי עד היום והפך לנכס של ממש. המעשה של פיפ לא היה פשוט עבורו אבל לראות את חברתו כואבת, היה קשה אף יותר - ללא ספק מסר מקסים במיוחד. אני מזמינה אתכם לשמור את הספר אפילו לאחר שילדכם יגדלו - תגידו להם שישמרו אותו ויעבירו אותו הלאה לילדם שלהם. על בובות קשה לשמור, אבל ספרים נשארים לנצח.
הוצאה לאור: ידיעות ספרים
איורים: אקסל שפלר
ספרים טובים ששווה לשמור לנצח. פיפ ופוזי: https://images.haarets.co.il/image/upload/w_1932,h...
                                 
לצפיה ב-'שני ספרי נוער חדשים מ'הארץ' '
שני ספרי נוער חדשים מ'הארץ'
18/02/2019 | 13:53
9
מ'הארץ' >>>"ההילהאלכסנדרה אדורנטו. תירגמה מאנגלית: מיכל פרנזל. שלושה מלאכים נשלחים משמים להביא טוב לעולם, שנכנע לכוחות אפלים. הם מתערים בקהילת העיירה מפרץ ונוס ועושים ככל יכולתם כדי להסתיר את היותם מלאכים. אבל המלאכית בתני מתאהבת בזבייר וודס, התלמיד המובחר בבית הספר המקומי. כוח אפל במיוחד מגיע לבית הספר ומאיים על הקשר ועל חייהם של תושבי העיירה. הוצאת הקיבוץ המאוחד, 438 עמודים, 98 שקלים.
סרינה ומטה העוצמהרוברט מיטי. תירגם מאנגלית: בן ציון הרמן. אחרי שניצחה את האיש בגלימה השחורה סרינה גרה באחוזת בילטמור, אבל יוצאת בלילות לבקר את אמה ביער. היא מתמודדת עם סדרה של תקיפות שבהן נבחן כוחה כמגינת בילטמור, אבל נאלצת לעזוב בגלל קרע עם ידידה הטוב בריידן. בלב היער היא פוגשת את הרוע שמתנכל לאחוזה. הוצאת ספר לכל, 381 עמודים, 88 שקלים."
 
לצפיה ב-'חדש-אהבת הנער ממרוקו/דורית אורגד/הקיבוץ המאוחד'
חדש-אהבת הנער ממרוקו/דורית אורגד/הקיבוץ המאוחד
17/02/2019 | 18:31
5

הסיפורים ששמעתי מפי חברים עולי מרוקו על ארץ מוצאם, הרשימו אותי ועוררו בי רצון לראות את המקומות שבהם חיו היהודים מאות שנים. כששוטטתי בסמטאות הצרות, ברובעים המוקפים חומה, הופיעו בדמיוני העלילות המרתקות שהתרחשו במקומות אלה בעבר.

בהמשך נחשפתי לסיפורים נוספים על חיי היהודים במרוקו, ועל האופן שהצליחו, למרות התנגדות השלטונות, ובסיוע המוסד הישראלי למודיעין, להגשים את חלומם לעלות לישראל. על סמך כל אלה, נכתב הספר, המגולל את סיפורו המרגש של עמרם אלפסי, המתגורר ב”מלאח”, (הרובע היהודי) של מרקֹש, ולמרות הקשיים העומדים בדרכו מצליח להגשים את שאיפותיו.

עמרם בן הארבע־עשרה אינו נותן לפחד להשתלט עליו. הוא מתגבר על כל המכשולים ומצליח בסיוע השליחים מארץ ישראל להגשים את חלומו לעלות ארצה, למקום שבו מצא מולדת ואהבה.

הספר המרתק מְחַיֵה תקופה חשובה בתולדות יהודי מרוקו, ומספר על עלייתם ארצה אחרי מאות שנות גלות.
***

ברומנים ההיסטוריים של דורית אורגד העוסקים בתולדות עם ישראל, נעזרה הסופרת ברקע האקדמאי שלה, דוקטורט בפילוסופיה יהודית, ושילבה את העלילות שיצרה בדמיונה במציאות אמיתית בלתי מוכרת. כך גם עשתה בספר אהבת הנער ממרוקו, שבו המספר הוא הנער עמרם אלפסי, שנולד וגדל ברובע היהודי של מרקֹש.

דרך סיפורו מתוודע הקורא לעולמם של יהודי מרוקו, כפי שהיה במשך הדורות. מלבד חוויית הקריאה המרתקת, נחשפים הקוראים גם לידע היסטורי חשוב
לצפיה ב-'הפורום שלנו.'
הפורום שלנו.
17/02/2019 | 12:25
1
15
חברות פורום יקרות,
מסיבות אישיות חולית תיעדר בזמן הקרוב. בינתיים אחליף אותה בתקווה שתחזור במהרה.
לצפיה ב-'לחרצית בהצחחה ולחולית חזרה מהירה מקוה שבטוב נעדרה'
לחרצית בהצחחה ולחולית חזרה מהירה מקוה שבטוב נעדרה
17/02/2019 | 12:50
8
לצפיה ב-' כתבה יפה כל כך- חיים בקן: סיפור האהבה המופלא של הנשרים'
כתבה יפה כל כך- חיים בקן: סיפור האהבה המופלא של הנשרים
17/02/2019 | 06:48
7

לפני ארבע שנים חייו של נשר מקראי המצוייד בתגי כנף עם הסימון K53 כמעט והסתיימו בהרעלה שגבתה את חייהם של חמישה נשרים בעין עבדת. בביה"ח לחיות בר הצילו את חייו ומאז ששב אל בת הזוג (K72), הם חובקים גוזל חדש שבקע לעיני מצלמות המעקב במסגרת פרויקט מיוחד לתיעוד עופות דורסים בישראל.
מדור ריאליטי חדש

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5464051,0...

המשך יום קסום

לצפיה ב-'כתבה על טומי אונגרר שהתפרסמה היום בעיתון ''ישראל היום'''
כתבה על טומי אונגרר שהתפרסמה היום בעיתון ''ישראל היום''
15/02/2019 | 14:56
1
3
מעז כמו ילד
הוא גדל בצרפת תחת הפצצות מלחמת העולם השנייה • זכה להערצה בארה"ב, אך בז לפוליטיקלי קורקט שלה והצליח מאוד - עד שיצר קריקטורות אנטי־מלחמתיות ונודה מספריית הקונגרס • טומי אונגרר, מגדולי המאיירים וסופרי הילדים, הלך השבוע לעולמו • פרידה מהומניסט עם עט

טל מרמלשטיין

"בעבר נשאתי הרצאה בכנס פסיכיאטרים", סיפר בחיוך ממזרי המאייר והסופר הצרפתי טומי אונגרר ליוצרי הסרט על חייו, "מדליק זה לא מספיק" (2012), "ואמרתי להם שילדים חייבים לעבור טראומה. שאם אתה רוצה להעניק לילד אישיות, הוא צריך לעבור טראומה כלשהי". מילים אלו של היוצר רב־הפנים, שהלך לעולמו בסוף השבוע האחרון, מסמלות במידה רבה את הספרות הגדולה והבלתי מתפשרת שיצר לילדים, שמהם ביקש חמלה לדמויותיו הפגומות ולגיבוריו נטולי הזוהר.
הוא נולד ב־1931 בשטרסבורג שבאלזס. כשהיה בן 3 מת אביו, ואמו נעשתה דמות דומיננטית ומעוררת השראה עבורו. את עוצמתו של הרוע האנושי חווה כבר בגיל 9, כשאלזס נכבשה בידי הצבא הנאצי. אונגרר, שלימים ייהפך לאמן פרובוקטיבי, יצרי וחובב ארוטיקה, נהג לתאר את עצמו כנטול גבולות או פחד, אולי כי נאלץ להיחשף לזוועות ולאנטישמיות מדי יום. כבר אז הוא נהג לצייר קריקטורות שלועגות להיטלר.

"טנקים, פצצות, מטוסי קרב, בתים הרוסים, שריפות, סכנת מוות - כל אלה היו יסודות נוכחים מאוד בעולם שבו חי אונגרר כילד", אומרת דורית צלטנר, המו"ל והבעלים של הוצאת צלטנר - בית מלאכה לספרי ילדים, שבה ראו אור בעברית חלק מספריו האייקוניים, "החוויות האלה חלחלו ליצירה שלו בצורה ישירה ועקיפה. כל אלו, לצד התכנים המיניים שהעסיקו אותו, הם בדיוק מה שמעניק לספרים של אונגרר עומק".
צלטנר מתייחסת לנקודות ההשקה הרבות בין הביוגרפיה הפרטית של המאייר לבין האירועים בספריו. "'בסיפור אוטו: אוטוביוגרפיה של דובון צעצוע', הדמות הראשית של הדובון שמנקודת מבטו הסיפור מסופר חווה את זוועות מלחמת העולם השנייה באופן ישיר. הבעלים שלו, הילד היהודי דוד, נקרע מחברו אוסקר ונפרד מדובון הצעצוע שלו, שנזרק למסכת הרפתקאות שבהן הוא מטולטל מיד ליד. החיים שחווה הדובון הם פרק זמן שבו הוא נתון לשלל כוחות גדולים שמשנים את צורת החיים שלו, את המקום שלו ואפילו את הגוף שלו. בתוך הטלטלה הזאת, הוא נאבק לשמור את הזהות שלו ואת התקווה שלו. המלחמה נוכחת בספר באופן מאוד ברור, גם בנרטיב וגם באיורים שמציגים בפירוש טלאי צהוב, מעמדים של פרידות כואבות, אתרים מופגזים, טנקים, אש ועשן, דם, ועקבות המלחמה ניכרים בו בבירור וללא כיסוי.

מתוך "איש ירח" (צלטנר)
"זוהי דוגמא לשילוב ישיר מאוד של תכנים אוטוביוגרפיים ביצירות לילדים. אבל יש גם דוגמאות לספרים שבהם הקשר הוא עקיף יותר. בסיפור 'איש ירח', למשל, מופיעה דמות של זר: ירח שיורד ממקומו בשמים ומבקר בינינו על הקרקע. הוא זוכה ליחס מנוכר ותוקפני, בעוד שהוא בסך הכל היה סקרן. הזר בסיפור הזה מוצג כמוזר וכדחוי על ידי קולקטיב שלא מעוניין להיפתח. אבל בתוך הקולקטיב הזה איש ירח מצליח למצוא דמות אחת נוספת, מדען, שאיתו הוא מתיידד ובעזרתו הוא גם חוזר אל מקומו – ולאו דווקא מגיע לפיוס מלא עם בני האדם. הסיפור הזה מציג מציאות מורכבת ומציע גם מעין פתרון, שהוא לא בהכרח סוף אידילי. אולי דווקא שיתוף פעולה שצומח מתוך אי-קבלה הוא משמעותי יותר.

"גם בסיפור "בונים חברים" אונגרר מציג את האור הבעייתי שבו החברה תופסת את הזר. שני הילדים שבונים לעצמם חברים מגרוטאות ומפיסות אשפה נתפסים כזיהום בחברה. הם עצמם, ולכן גם היצירות שלהם, נתפסים כמלוכלכים ונחותים. מעבר לייצוג של קבלת האחר בסיפור, אונגרר מפנה מבט גם לתגובה הציבורית לאמנות: רק כאשר קובעי טעם מהמוזיאון מכריזים על היצירה של שני הילדים כ״אמנות״, החברה כולה מוכנה לקבל אותה. הדמויות של נציגי המוזיאון וכן של חובבי האמנות החדשים מצוירות כראשים מחוררים, חלולים, דולפים – ייצוגים חריפים מאוד לנציגי הממסד האמנותי ולהתנהגות עדרית".

מתוך "אוטו - אוטוביוגרפיה של דובון צעצוע" (צלטנר)
"אונגרר בעצם חי בשלוש שפות והיה שרוי במעין דו־קוטביות תרבותית", מוסיף המתרגם מיכאל דק, שאחראי על התרגומים החדשים מגרמנית לעברית של "קריקטור הנחש וחברים: חמש אגדות על חיות", "איש ירח", "אוטו: אוטוביוגרפיה של דובון צעצוע" ועוד, "לפעמים היה קשה להבין באיזו שפה הוא כתב כל ספר. הוא שלט בגרמנית, בצרפתית ובאנגלית במיומנות מרשימה. החיים בין התרבות הגרמנית לצרפתית, גם בעקבות כיבוש אלזס וגם בשל הקרבה הפיזית, הפכו אותו אוניברסליסט שגבולות תרבותיים, מחסומים בכלל והפוליטיקלי קורקט לא מאוד עניינו אותו. אני מדמה את הכתיבה שלו לדוקטור סוס וללה־פונטיין: פורצים לחדר ילדים ומסדרים אותו מחדש".
החיים כילד במלחמת העולם השנייה חידדו את חוש המוסר של אונגרר ואת חתירתו לצדק, להומניות ולאהבת אדם. דק מאתר זאת בספרי הילדים הנהדרים שכתב. "הוא בחר בנחש, שנתפס כמאיים ולא אהוב, לחיית מחמד עבור גברת זקנה; וגם בעטלף, בתמנון ובעכברוש, חיות לא אלגנטיות, לא נעימות מעצם הגדרתן. הוא רצה להראות לילדים שגם לחיות שבדרך כלל סולדים מהן יש משהו ייחודי, שראוי שיהיו גיבורות של משהו". או כפי שאונגרר עצמו הסביר בראיון משנת 2013: "גם אם אתה בזוי, אם אתה יכול לעשות משהו, להשיג משהו - אתה נהיה משהו".
"נטול התחנפות או דידקטיות"
גם המאיירת גפן רפאלי ("יולנדה דה מיאו", יצירת הפאר של הפיל המצייר") מודה שהושפעה מאונגרר: "את העבודה של טומי הכרתי מילדות בזכות אמי שהיתה מקריאה לנו ספרים שלו, למשל את 'החיה של מסייה ראסין', והיתה מתרגמת חלק מהם לעברית. התחלתי לצייר בגיל מאוד צעיר, ורק לאחר שנים רבות כשלמדתי איור והתבקשתי לחשוב ולמנות את ההשראות שלי בסגנון ובאופן העבודה שלי הבנתי בדיעבד עד כמה הוא השפיע עלי וניסיתי להבין לראשונה את החוט המקשר בין העבודה שלו לשלי. הכרתי את הספרים שלו, ורק כשיצא לפני מספר שנים הסרט התיעודי עליו התוודעתי לעוד פנים של העבודה והביוגרפיה שלו. רוב העבודה שהכרתי ושהשפיעה עלי היו ספרי הילדים שהוא חיבר ואייר.
"אני יכולה לראות השפעות רבות ולא מודעות של הסגנון הרישומי של טומי באיורים שלי, אבל ההשפעה המרכזית שלו מבחינתי נמצאת במקום אחר ולאו דווקא צורני. אני חושבת שהסגנון של טומי השפיע עלי באופן שבו הוא משתמש בהומור. ההומור נמצא כמעט בכל מקום בעבודה של טומי. זה הומור מעט יבש ונונסנסי, יש בו ישירות ופשטות והוא מתוחכם בלי להיות מתחכם ומתאמץ. יש משהו טבעי ונוגע ללב בעבודה שלו שקשור לדעתי ביכולת שלו לשלב הומור עם רגשות מורכבים כמו עצב, בדידות, כאב, אבדן, זיקנה, געגוע וכמיהה. אני חושבת שבמובן העמוק החיבור המאוד עדין הזה הנחה אותי מאז ומעולם ואליו אני עדיין שואפת להגיע כשאני מאיירת או כותבת.
"אני מאוד מעריכה ואוהבת את היכולת הטבעית של טומי לדבר לאנשים באופן לא מתווך - לא להנגיש את העבודה שלו באופן מחושב ומאולץ לילדים או למבוגרים, והספרים שלו מרגישים לי תמיד מאוד טבעיים במובן שניתן להרגיש אותו כאדם דרכם, והם לא מרגישים מעובדים יתר על המידה. אין בעבודה של טומי התחנפות, אין מוסרנות ודידקטיות. הוא מייצר עבודה שהיא שלמה, שהיא קטנה ומדויקת, ושאין בה יומרנות והתנשאות. הספרים שהכרתי לראשונה כילדה עדיין מלווים אותי, ולא רק ממקום נוסטלגי - אלה ספרים שנשארים רלוונטיים לנצח ושמצליחים בעיני לדבר לאנשים מרקעים וגילאים שונים, ואני נהנית מהם מאוד גם היום וחוזרת אליהם מדי פעם להשראה
נלחם דרך האיורים
ב־1955 עבר אונגרר לניו יורק בשל שפע האפשרויות האמנותיות שהציעה לו העיר. כשבאמתחתו 60 דולר בלבד, הוא זכה בהכרה במהירות והחל לפרסם איורים במגזינים נחשבים כמו "ניו יורק טיימס" ו"לייף". הוא החל בכתיבת ספרי ילדים, זכה בפרסים והתחכך עם טום וולף, סטנלי קובריק ופיליפ גלאס, ואף שיתף פעולה עם גינטר גראס.
לאחר שהחל לפרסם כרזות פוליטיות בוטות נגד המעורבות האמריקנית בווייטנאם, התחלף החיבוק שהעניק לו הממסד בעוינות. רעיונות המהפכה המינית קסמו לו מאוד, והוא החל מתעניין בארוטיקה ובמשחקי שליטה, וב־1969 יצא ספרו הארוטי־סאטירי "Fornicon" (שעדיין מוחרם באנגליה, עובדה שהסבה לאונגרר גאווה). כל זאת, לצד גישתו הבלתי מתנצלת, היה יותר מדי עבור הממסד והפוליטיקאים בארה"ב.
"הילדות שלו תחת הכיבוש הגרמני, שיצרה מציאות שבה גרמנים שורפים ספרי ילדים צרפתיים, יצרה אצל אונגרר מוטיבציה אנטי־מלחמתית מובהקת", מספר אמן הקומיקס והקריקטוריסט מישל קישקה, מעריץ של אונגרר ומי שהושפע מיצירתו, "הוא הגדיר את עצמו פציפיסט, והוא אכן היה לוחם דרך האיורים שלו. הוא עורר עליו זעם כי הוא הלך נגד הבון־טון האמריקני וביקר את החברה הנהנתנית, בייחוד נגד הנוהג לדבר על ואל ילדים בטון מרוכך ונעים, וזה הרגיז אנשים.
בספר האיורים 'The Party' הוא שם ללעג את הבורגנות השבעה של אותה התקופה. מכורח היותו אמן, הוא הוזמן לכל מיני מסיבות קוקטייל; הוא השתתף בהן, אך גם הביט בהן מהצד והגחיך אותן".


לצפיה ב-'המשך הכתבה'
המשך הכתבה
15/02/2019 | 14:59
3
מתוך "The Party"
המחוקקים השמרנים התקשו להכיל את העובדה שסופר ילדים מוערך ועטור פרסים מאייר גם איורים מיניים. "מה שהטריף את השכבה השמרנית היה העובדה שהתכנים המיניים הופיעו באופן פחות ישיר גם בספרי הילדים שלו", מוסיפה צלטנר, "דימויים מיניים שהוסתרו ופנו למבוגרים שהקריאו לילדים, כפל משמעויות. זה היה להם זר מדי". בהמשך הורדו ספריו של אונגרר ממדפי כל הספריות הציבוריות בארה"ב. הוא ואשתו עזבו את ניו יורק, עברו לקנדה וכעבור חמש שנים לאירלנד, שם בחר אונגרר להימנע מכתיבה לילדים.
"הנה הישראלי שלי!"
למרות ההתנזרות, אונגרר לא פסק מכתיבה למבוגרים ומאיור. ב־1990 זכה בעיטור לגיון הכבוד הצרפתי, וב־1997 קיבל את פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות ילדים ונפתח מוזיאון על שמו בשטרסבורג, היחיד אותו פתחה ממשלת צרפת לאמן בעודו בחיים.
צלטנר מספרת כי בשנים האחרונות חווה אונגרר פריחה מחודשת, שהתחילה בטפטופים בשנות ה־90. נוצרו סרטים עליו ועל יצירתו, הוא יצר ספר חדש וחזר לארה"ב לצורך מסע פרסום. "יצירתו של אונגרר לא השתנתה, אבל כנראה השתנתה נקודת המבט הציבורית על השאלה מה צריכה לכלול יצירה לילדים", היא מסכמת.
 
מתוך "אוטו - אוטוביוגרפיה של דובון צעצוע" (צלטנר)
קישקה זכה לפגוש את אונגרר, כשהוזמן לתערוכה לכבוד יום הולדתו ה־85 של היוצר בצרפת. עימו היו 84 מאיירים נוספים, שהעניקו לו מחוות אישיות בדמות איורים פרי מכחולם. "כשהוא ראה אותי, הוא קם מהכיסא וקרא, 'הו, הנה הישראלי שלי'. הייתי היחיד מישראל, והוא חיכה לי. הוא היה אישיות יוצאת מגדר הרגיל: הוא דיבר גרמנית אך גם היה קרוב לתרבות היידית ורצה להקים מוזיאון לתרבות הזאת. מצד אחד הוא היה אנטי־נאצי, ומצד שני היה אספן כפייתי של סמלים ואובייקטים נאציים. הוא יצא נגד אפליית שחורים ונגד אנטישמיות, והוא היה בעיקר הומניסט גדול".
בזכות חד־פעמיותו, אונגרר ידע יותר מכל אחד אחר להעיד על ייחודו שלו. בחיבור אוטוביוגרפי שכתב לרגל אחת מתערוכותיו, שכעת הקריאה בו מעוררת צמרמורת וגם מגרה את בלוטת הדמעות, הגדיר את עצמו כ"גולה מתמיד מאז הולדתי. אפילו המוות הוא רק קצין ביקורת גבולות. To was or not to was? מקווה שימים לא יגידו".
 
 
לצפיה ב-'התנין מנחל התנינים צור שיזף | איור: דניאלה רוג'ריו-יפה'
התנין מנחל התנינים צור שיזף | איור: דניאלה רוג'ריו-יפה
14/02/2019 | 11:56
10
8
ספריית מסעות | פברואר 2019 
"כאן," הוא אמר לעצמו. "הגעתי לנחל התנינים. בטוח יש פה תנינים. 
זה חייב להיות נחל התנינים!" 
 ואז הוא חטף מכה בצד והביט בתדהמה בשפמנון ענק שנגח אותו.
זה היה דג ענק. גדול כמו נין התנין. דג של שני מטרים עם עיניים זוממות ופה מחייך ושפם ענק שזז לכל מקום במים כמו נחש ארוך.
"לא פה!" אמר השפמנון, "אתה גדול מידי, אין לך מקום פה."
"אל תדבר שטויות!" אמר נין התנין. "אני אהיה פה אם אני רוצה. כי תנינים לא פוחדים מאף אחד. והם יכולים בביס אחד לבלוע שפמנון, אפילו כזה עם שפמות באורך של נחש בינוני. ופה זה נחל התנינים?"
"לא," אמר השפמנון, "זה נחל השפמנונים!"
"את זה עוד ניראה," אמר נין התנין והתנפל על נון השפמנון. 
"את זה אתה תיראה," התחמק נון השפמנון, הסתובב במהירות ושחה להביא את להקת השפמנונים. 
 
 
את נין התנין ואת נון השפמנון פגשתי בנחל תנינים שבין ג'יסר א-זרקא למעגן מיכאל, את צב הים במפרץ הזכוכית ביפו, והירקון בעצמו סיפר לי את הסיפור על בת הטוחן משבע טחנות ובן הדייגים משפת הים.
יש בספר אגדות ששמעתי לפני הרבה שנים. יש בספר אגדות שהמצאתי. יש אגדות שספרו לי חיות שונות שפגשתי בכל מיני מקומות והתפלאו שאני לא מכיר אותן. כולן אגדות מכאן, מארץ ישראל. מהארץ הקטנה, הצפופה, היפה והמשכרת הזאת שיש בה אנשים כל מיני, חיות לא מעט, צמחים הרבה ושדים שלמזלנו אנחנו יודעים להתמודד איתם. לפחות ידענו.
- צור שיזף
 
לצפיה ב-''תנין זקן' / אריק איינשטיין מילים: אנדה עמיר'
'תנין זקן' / אריק איינשטיין מילים: אנדה עמיר
14/02/2019 | 12:08
2
3
השיר-לחן: שם טוב לוי https://www.youtube.com/watch?v=AobiK9mDSz4
תנין זקן
מחרתיים מתחתן
על שפת היאור
שעות ישב
וחשב וחשב
מה יביא מתנה
לכלתו התנינה
 
מברשת, סרט ומסרק
שער לה אין לסרק
אולי צמידים, אולי טבעת
הנה מצא, סוף סוף, מגבעת
 
על שפת היאור
תנין יושב
חושב
על האורחים
חושב תנין
שהוא יזמין לחתונה
 
גם חושב על ארוחה
אם מתוקה או מלוחה
גם חושב על הקינוח
נקניק, גלידה או דג מלוח
 
יושב חושב
תנין זקן
כמה קשה להתחתן
 
אולי צמידים, אולי טבעת
 
תנין זקן
מחרתיים מתחתן
לצפיה ב-'התן הקטן והתנין הגדול מתוך "קערת הפלא", סיפורים לילדי הודו:'
התן הקטן והתנין הגדול מתוך "קערת הפלא", סיפורים לילדי הודו:
14/02/2019 | 12:21
1
3
לצפיה ב-'הארנב והתנינים מתוך: ס. דרמוכין "הדלעת הקסומה" :'
הארנב והתנינים מתוך: ס. דרמוכין "הדלעת הקסומה" :
14/02/2019 | 12:25
1
לצפיה ב-'גדלתי ליד נחל התנינים'
גדלתי ליד נחל התנינים
14/02/2019 | 12:38
6
2
לצפיה ב-'הספור על הפיל הסקרן/רודיארד קיפלינג.'
הספור על הפיל הסקרן/רודיארד קיפלינג.
14/02/2019 | 18:22
5
2
לפיל לא היה חדק. הוא היה סקרן וניגש קרוב לתנין כדי שילחש לו תשובה לשאלה ששאל אותו. הפיל התקרב והפילון ניסה להםלט ממנו והתנין משך באפו עוד ועוד.
לצפיה ב-'תנין קטן ורגש לו גדול/דניאלה קולוט.'
תנין קטן ורגש לו גדול/דניאלה קולוט.
14/02/2019 | 18:26
4
2
על תנין שהתאהב בג'ירפה.
לצפיה ב-'רוּדוֹלְף התנין מכרכור/דני קרמן /עם עובד'
רוּדוֹלְף התנין מכרכור/דני קרמן /עם עובד
14/02/2019 | 21:02
3
2
 
לְרוּדוֹלְף הַתַּנִּין הָיָה חֲלוֹם מוּזָר
 
שֶׁאוֹתוֹ הוּא רָצָה לְהַגְשִׁים.
 
אֲנִי לֹא בָּטוּחַ שֶׁהוּא הִצְלִיחַ,
 
אֲבָל מָה שֶׁקָּרָה הוּא שֶׁאֲנִי,
 
דָּנִי קֶרְמַן, כְּשֶׁנִּסִּיתִי לַעֲזֹר לוֹ
 
הִצְלַחְתִּי לְהַגְשִׁים אֶת הַחֲלוֹם שֶׁלִּי,
 
וְכָל זֶה קָרָה כְּשֶׁעוֹד הָיִיתִי יֶלֶד בְּכַרְכּוּר.
 
     
לצפיה ב-'דניאלה קולוט כתבה 4 ספרים בסידרת התנינים.'
דניאלה קולוט כתבה 4 ספרים בסידרת התנינים.
15/02/2019 | 09:59
2
1
הספרים עוסקים באבא תנין ובאמא  ג'ירפה שהתגברו על הקשיים שלהם ןוש להם 2 צאצאים. תנינה וג'ירף קטן וחמוד. הם מנסים לקיים חיי משפחה רגילים.
לצפיה ב-'קרוקודיזי נורית זרחי'
קרוקודיזי נורית זרחי
17/02/2019 | 10:25
1
2
לצפיה ב-'התחפשתי לקרוקודיל/ יורם טהרלב.'
התחפשתי לקרוקודיל/ יורם טהרלב.
17/02/2019 | 12:28
לצפיה ב-'תערוכת ציורים של פאול קור במוזיאון ראלי בקיסריה.'
תערוכת ציורים של פאול קור במוזיאון ראלי בקיסריה.
14/02/2019 | 18:33
4
ב-9 במרץ תיפתח תערוכת ציורים של פאול קור. הוא נולד בפריז ועלה לישראל ב-1948 והתגורר ויצר בתל אביב. יצירתו כוללת ציורים. כרזות, שטרות כסף, בולים וספרי ילדים.
מתוך ישראל היום. מאת:מאיה כהן.
לצפיה ב-'חשבון פשוט: ללמד ילדים קטנים להבין הוצאות גדולות'
חשבון פשוט: ללמד ילדים קטנים להבין הוצאות גדולות
14/02/2019 | 11:47
5
לצפיה ב-'טומי אונגרר הלך לעולמו בגיל 87'
טומי אונגרר הלך לעולמו בגיל 87
13/02/2019 | 21:01
3
12
סופר הילדים והקריקטוריסט הצרפתי טומי אונגרר (בשמו המלא ז'אן-תומא אונגרר)הלך לעולמו בסוף שבוע האחרון בגיל 87.אונגרר פרסם במהלך חייו יותר מ-140 ספרים בגרמנית,בצרפתית ובאנגלית ודילג בין ז'אנרים-הוא פיסל,ביים,צייר ועסק בספרות ילדים. אונגרר זכה בפרסים רבים,כולל עיטור אביר לגיון הכבוד,פרס אנדרסן למאייר ופרס אריך קסטנר. עשרות מספריו תורגמו לעברית במהלך שנות ה-60 וה-70,בעיקר ע'י מיכאל דק.
ספרו ''אוטו: אוטוביוגראפיה של דובון צעצוע'' ראה אור ב-2014 בהוצאת צלטנר ומגולל את חברותם של ילד יהודי וילד נוצרי במהלך השואה. (ישראל היום)
לצפיה ב-'אומי אונגרר-ספרים'
אומי אונגרר-ספרים
13/02/2019 | 21:08
2
10
לצפיה ב-''הפנקס'-כתבה מיוחדת בעקבות מותו של המאייר והסופר טומי אונגרר'
'הפנקס'-כתבה מיוחדת בעקבות מותו של המאייר והסופר טומי אונגרר
14/02/2019 | 11:31
1
5
"חופשי, מלא הומור, וגם אפל ומרושע לפעמים" – על יצירתו של טומי אונגרר (מ'הפנקס'):"טומי אונגרר הוא בעיקר כישרון גדול ויוצר שופע, לילדים ובכלל. הוא יודע להתבונן ויודע לספר סיפור. יש לו קו נהדר, ראש פרוע ויכולת מופלאה לספר סיפורים חזותיים." כך טוענת המאיירת והמרצה מיכל בוננו, שכמו מאיירים רבים מוקירה את עבודתו של טומי אונגרר, מגדולי היוצרים לילדים שהלך השבוע לעולמו.
 
אונגרר, שהיה מאייר, סופר ואמן, בלט בנוף של ספרות הילדים, לא רק בשל הסגנון הפרוע והחותמת האישית שלו, אלא גם בזכות הנושאים שאליהם התייחס ביצירותיו, שנעו מיצירות לילדים עד לאמנות בעלת אופי סטירי ומיני למבוגרים. הוא עורר שערוריות רבות, הוחרם במשך שנים רבות בארצות הברית, ועל אף כל אלו פרסם למעלה ממאה וארבעים ספרים שתורגמו לשפות רבות, וזכה בפרס היוקרתי ביותר לספרות ילדים – מדליית הנס כריסטיאן אנדרסן.
 
אונגרר נולד בשנת 1931 בשטרסבורג, צרפת, ובשנת 1936 חי תחת הכיבוש הנאצי של חבל אלזס – תקופה שהותירה משקעים עמוקים בנפשו ובאה לידי ביטוי גם ביצירתו. בשנת 1956 עבר לארצות הברית, ושנה לאחר מכן פורסם ספרו הראשון לילדים, "The Mellops Go Flying", ותוך חמש שנים אייר וכתב כעשרה ספרי ילדים ואייר עבור כותבים אחרים. "אונגרר הגיע חסר כל מאירופה, והפך למאייר וסופר מצליח מאוד מבחינה אמנותית ומסחרית," מבארת אורנה גרנות, אוצרת משנה לאיור ספרי ילדים ומנהלת ספריית אגף הנוער במוזיאון ישראל ירושלים. "חוש האסתטיקה המוקפד שלו חבר לדמיון המפותח, ויחד הולידו גיבורים ועלילות קסומות ומופרכות כאחד."
ספרו הראשון של אונגרר: http://ha-pinkas.co.il/wp-content/uploads/2019/02/...
בוננו מוסיפה כי "הסיפורים של אונגרר מאוד אנושיים, וגם כשהם נראים דמיוניים, הם מדברים על החיים האמתיים – על בדידות, על תשוקות, על אהבה. הם יכולים להיות בוטים, אולי אפילו לא מוסריים, אבל נוגעים ללב. הוא לא שופט את הדמויות שלו, והן כמעט תמיד מעוררות המון אמפתיה, כמו קריקטור הנחש או מסיה רסין."
 
העניין באונגרר ברחבי העולם לא פסח על ישראל. בשנת 1975 ראה אור בעברית תרגום לספרו המפורסם ביותר, "קריקטור הנחש הטוב" משנת 1958. מאז ראו אור ארבעה ספרים נוספים שלו, אך הם אזלו מן הדפוס, עד שהוצאת "צלטנר" התחילה להוציא לאור תרגומים חדשים ליצירותיו באופן קבוע יותר, החל משנת 2005. המו"ל, דורית צלטנר, מסבירה את ההחלטה: "קריקטור הנחש, שחי חיי שותפות עם מאדאם לואיז בודו הצרפתייה ומציל את הקהילה כולה מפני שודדים – זוהי הדמות הראשונה מבין הדמויות פרי יצירתו של אונגרר שפגשתי. נתקלתי בספר בספריית פעוטון קיבוץ עין זיוון כבר בשנת 1989. הקראתי אותו לילדים והתאהבתי בו בעצמי. רציתי לאפשר לו להמשיך להיות חלק מחייהם של קוראים צעירים (ומבוגרים).
מתוך "קריקטור הנחש הטוב": http://ha-pinkas.co.il/wp-content/uploads/2019/02/...
הצעד הראשון הזה בעולמו הכתוב והמאויר של אונגרר הפך לדרך שנמשכת עד היום. מצד אחד, זה עולם מלא דמיון שמציע אפשרויות פרועות של זהויות, של מערכות יחסים ושל פעולות אנושיות – כמו למשל, לשלוח במתנה לאמא נחש מסוג בּוֹאָה קוֹנְסְטְרִיקְטוֹר. ומצד שני, זהו עולם שבנוי על ערכים ברורים: אחווה, חברות, הקשבה ואומץ לב. שני הצדדים האלה באים לידי ביטוי בכל יצירותיו של אונגרר. ועוד דבר חשוב במיוחד: אחד הקטעים האהובים עליי ב'קריקטור הנחש הטוב', הוא שתי כפולות עמודים שמציגות את הנחש שלומד לצייר אותיות ומספרים. בנקודה הזאת הספר מפסיק לתאר את קורות הנחש ופונה לייצוג האותיות והמספרים שהנחש לומד, ולקוראים ניתנת הזדמנות להסתכל גם על הנחש וגם על האותיות והמספרים מזווית שונה. בהוצאה העברית המקורית של הספר – שתי הכפולות האלה היו חסרות. חשבתי שלא ייתכן שגרסה העברית של הספר לא תכלול את הקטע המופלא הזה, שאותו הוספנו לספר כאותיות עבריות."
כיצד הקהל הישראלי הגיב ליצירתו הייחודית של אונגרר ולסגנונו?
״'אונגרר מציע לנו בתבונה ובהומור את האפשרות להבין שכל פגיעה ניתנת לאיחוי כל עוד יש ביכולתנו להאמין ולקוות ולהתבונן בתהפוכות חיינו מבלי להיכבש לייאוש ולשנאה' – כך כתבה ד״ר תור גונן על הספר 'אוטו: אוטוביוגרפיה של דובון צעצוע'. האבחנה הזאת רלוונטית לכל יצירותיו של אונגרר וטבועה בהן, במילים ובאיורים. השילוב שבין מסרי-העומק הללו, והצורה העשירה והמהנה שבה הם באים לידי ביטוי פונה לקוראים באופן מידי – ולא משנה מי הם: צרפתים, שוויצרים, אמריקנים או ישראלים.
 
ואכן, הקהל הישראלי חיבק את היצירות האלה באופן מידי והן הפכו לחלק ממדף הספרים של הילדים בארץ. בסופו של דבר, כשמדובר בספרים לילדים, הספרים האהובים ביותר, העל-זמניים, אלו שהקוראים חוזרים אליהם שוב ושוב (כילדים וכמבוגרים), הם אותם ספרים שניתן לזהות בהם גם מחשבה אנושית נאורה שנוגעת באמתות גדולות, וגם ניצוץ שובב שמאיר את האמתות האלה בהומור ובמקוריות."
 
האם עתידים לראות אור ספרים נוספים שלו בהוצאה?
 
בחלום שלנו, הספרייה של 'צלטנר' מציגה בגאון את כל (או את מרבית) ספריו של אונגרר. בפועל, אנחנו עובדים צעד אחר צעד. בימים אלה ההוצאה מחדשת את כל ספריו של אונגרר שיצאו לאור עד כה ואזלו מהמדפים. אני יכולה לומר שבעתיד נרצה להוציא לאור גם את ספרו 'הכובע' (1970), שמספר על חייל עני שמתעשר הודות לכובע קסמים, וגם את 'שוליית הקוסם' (1969), הספר שכתבה ברברה הייזן, שאויר על ידי אונגרר."
מתוך: "איש ירח", שעליו אמר מוריס סנדק: "אחד הספרים הטובים ביותר שראו אור בשנים האחרונות": http://ha-pinkas.co.il/wp-content/uploads/2019/02/...
המשך
לצפיה ב-'המשך הכתבה מ'הפנקס' '
המשך הכתבה מ'הפנקס'
14/02/2019 | 11:40
5
מהו הספר האהוב עלייך של אונגרר?
 
"שאלה קשה, אבל אבחר ב'אוטו: אוטוביוגרפיה של דובון צעצוע', שעליו אמר אונגרר: "…Children know where babies are coming from, what they don't know is where adults are coming from". אונגרר בוחר בנקודת מבט לא שגרתית של דובון צעצוע, ודרכה נוגע בתקופת מלחמת העולם השנייה. אימת המלחמה ונזקיה מתוארים מבעד לעיניו של הדובון שמיטלטל מיד ליד עד שזוכה להתאחד עם מי שהיה הבעלים הראשון שלו. כגיבור, הדובי אוטו מצליח להביא לידי ביטוי גם את מכאובי המלחמה אבל גם את היכולת להשתקם ממנה."
אורנה גרנות מוסיפה בהקשר זה: "אצל אונגרר אין דובונים חמודים או ארנבות מתקתקות. בהקבלה לביוגרפיה האישית שלו, גם הגיבורים של ספרי הילדים הם חיות פחות נפוצות וצפויות כמו: תמנון, נחש ונשר. אצלו, אפילו חתול – שהוא חיה קלישאתית, מתואר בספר "No Kiss For Mother" כפרובוקטור ואלים, והופך – כמו רבים מגיבוריו – לאנטי גיבור, מנודה ובודד, שהוא למעשה קורבן של החברה האנושית. החתרנות הזו הפכה את אונגרר למעשה 'לילד הרע של ספרות הילדים המודרנית'. גדולתו של הפרובוקטור היא שאינה מגבילה את עצמה רק לתכנים המנפצים מיתוסים של ספרות ילדים אלא גם מתבטאת בצורה. החתרנות של אונגרר נובעת מסתירה מתמדת בין עלילה חזותית לעלילה מילולית, סתירה אינהרנטית ומהפכנית שעד היום מותירה חותם על מאיירים עכשוויים מרחבי העולם."
מעניין לתהות אם השפעתו חלה גם על מאיירים ישראליים. שאלנו את מיכל בוננו אם אונגרר השפיע עליה. "הייתי רוצה לקוות שהוא השפיע עלי," היא מספרת, "אבל לא יכולה להצביע על משהו מסוים. אני מאוד אוהבת אותו, את הראש ואת היד הקלה שלו, אבל אין לי את התעוזה שלו. הוא נהנה להיות הילד הרע, עם קריצה ממזרית, ואני יותר ילדה טובה.
 
ומה לגבי מאיירים אחרים?
 
"נראה לי שיוסי אבולעפיה הושפע ממנו, לפחות בתחילת הדרך. לא מזמן הבאתי להראות לסטודנטים ב'בצלאל' ספרים שלו, ופתאום כשהסתכלתי שוב ב'עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור', אמרתי לעצמי, 'הוא מאוד אוהב את אונגרר!' אולי שמתי לב לזה בעבר ואולי לא. אני בטוחה שיש עוד מאיירים שהושפעו ממנו, בעיקר בשנות השבעים והשמונים, גם באיור לילדים וגם באיור למבוגרים (דני קרמן? דודו גבע?), אבל אבולעפיה הכי מזכיר לי אותו במובן של הממזריות, וגם ביכולת הנפלאה לספר סיפורים. אצל שניהם יש גם המון סיפורים קטנים, שלא קיימים בטקסט, בתוך האיורים, המון בדיחות קטנות חזותיות, שכיף לחפש אחריהן."
מתוך: "עלילות פרדיננד פדהצור בקיצור": http://ha-pinkas.co.il/wp-content/uploads/2019/02/...
פנינו, אם כן, ליוסי אבולעפיה, מבכירי המאיירים הישראליים, לביאור העניין, והוא אישש את ההנחה: "השפעתו של אונגרר עלי ניכרת כבר בספר הראשון שאיירתי, 'עלילות פרדיננד פדהצור' שכתב אפרים סידון. עד טומי אונגרר הייתי מבולבל – כל כך הרבה סגנונות וטכניקות איור! כשאתה צעיר, חסר ביטחון ועוד לא התגבש הסגנון האישי-העצמאי שלך – אתה צריך לבחור. אונגרר פתר לי את הבעיה, בעיקר בגישה. הכול מותר באיור. לצייר בסגנון קריקטורי, להוסיף סיפורים באיורים – לא בהכרח חמודים, לפעמים ביזארים. הם מעשירים את הספר ומעצימים את הרעיונות שבטקסט. כבר אז החלטתי לצייר בטכניקה שהכי נוחה לי, כמו ספר צביעה לילדים, רושם בקו וממלא בצבעים. נטרלתי את עצמי מהרצון להרשים או לחדש משהו באיור, וזאת מבלי להזכיר את גאוניותו ביצירות שלא לילדים."
מתוך "החיה של מסיה רסין" של אונגרר: http://ha-pinkas.co.il/wp-content/uploads/2019/02/...
לא בכדי מוזכרת יצירתו של אונגרר למבוגרים, שהיתה יוצאת דופן מאוד גם בקרב יוצרים אחרים לילדים שפונים ליצור גם לקהל בוגר. אורנה גרנות מבארת: "ישנה כתיבה ביוגרפית –אמנותית וכן אמירות אוטוביוגרפיות רבות מצדו של אונגרר אשר מותחות קו ישיר בין שנות הילדות הטראומתיות בהן עוצב אופיו או אם נרצה הסופר אגו שלו – קרי: עולם הערכים שלו לחתרנות והפרובוקטיביות האישית והאמנותית שלו. החתרנות הזו באה לידי ביטוי גם בבחירות האחרות שעשה בקריירה שלו – בשנים בהן חי בניו יורק עסק גם באיור מסחרי בעולם הפרסום הניו יורקי אבל גם באיור כרזות פוליטיות – לדוגמא: נגד גזענות או נגד המלחמה בווייטנאם – שנחשבות עד היום לאבן דרך בתולדות הכרזה האמנותית-פוליטית."
ומה בנוגע ליצירתו האירוטית?
 
"במקביל הוא פיתח באירופה את הקריירה שלו באיור אירוטי – עובדה ביוגרפית שהיא חסרת תקדים ליוצר לילדים. גם בשטח זה נחל אונגרר הצלחות אמנותיות וזכה בפרסים באירופה, אך גם ספג ביקורת עצומה מצד קהלים בארצות הברית (ארגון הספריות האמריקאי, ספרניות בעיקר….) – עובדה שהביאה בסופו של דבר לשבר ולעזיבתו את ארצות הברית לטובת מגורים במיקום נידח בקנדה. קונפליקט זה הוביל לחרם וצנזורה על ספריו לילדים, ששנים רבות היה קשה מאוד להשיגם."
מיכל בוננו מוסיפה על הפן הסאטירי של יצירתו למבוגרים: "אני מאוד אוהבת את האיורים הביקורתיים והמושחזים שלו בקו למבוגרים, כמו בספר 'אמריקה'. את המבט החד שלו שמפשיט את החברה האמריקאית, באופן מילולי, מכל העמדות הפנים, בלי לפחד. גם האיורים הארוטיים שלו למבוגרים מלאים בשעשוע, במשחקים צורניים, בחוצפה ובהעזה ללא גבולות.
האם בכל זאת יש קשר בגישה שלו כשהוא פונה למבוגרים וגם כשהוא פונה לילדים?
 
אני חושבת שהוא נשאר ילד, גם כשהוא מאייר למבוגרים וגם כשהוא מאייר לילדים. הוא לא כבול בכבלים של המבוגרים מבחינת כללי נימוס והתנהגות מהוגנת. לכן אונגרר גם לא עושה ספרים חמודים לילדים. אין אצלו מוסר השכל, והספרים שלו לא חינוכיים. יש באיורים שלו משהו חופשי, משוחרר, מלא הומור, שיכול להיות גם אפל ומרושע קצת לפעמים. הוא כאילו אומר: אלה החיים. ועדיין הספרים מתארים עולם של ילדים, עם הרבה כיף, דמיון והנאה."
 
דורית צלטנר מוסיפה כי "אונגרר מעולם לא חשש לחקור בספריו פינות אפלות בהיסטוריה ובהתנהגות האנושית. הדובון אוטו, למשל, נזרק ונחבט ברחבי העולם וחווה בדרכו צורות שונות של אלימות: בגרמניה הנאצית, בשדה הקרב, בשכונות העוני של ארצות הברית. אונגרר מאמין בכוחם של קוראים צעירים לחוש בקיומם של צדדים קודרים במציאות, להבין אותם – וגם להתגבר עליהם."
האם יצירתו עדיין רלוונטית?
 
"המנגנון שתיארתי שפועל ביצירתו הוא שהופך אותה לרלוונטית, לכזו שיכולה להפעיל קוראים בכל מקום ובכל תקופה, ולעצב מערכת יחסים כנה בין הקוראים הילדים והמבוגרים שמלווים אותם בקריאה. כפי שניסחה זאת יעל דר במאמר ב'הארץ': 'הקריאה בספרי הילדים הוותיקים של האמן טומי אונגרר […] מצביעה על יכולתם של אמנים יחידי סגולה להתעלות מעל לזמן ולמקום, ולהיות רלוונטיים לחלוטין גם כעבור שנות דור.'"
איור של המאיירת עינת צרפתי שפורסם לאחר הידיעה על מותו של אונגרר: http://ha-pinkas.co.il/wp-content/uploads/2019/02/...
לצפיה ב-'גלגוליו של מעיל מעשה בסיפור על מעיל של חורף שכתבה משוררת '
גלגוליו של מעיל מעשה בסיפור על מעיל של חורף שכתבה משוררת
13/02/2019 | 20:16
2
17
היידיש הגדולה קדיה מולודובסקי לילדים היהודיים העניים בפולין, ושתרגם נתן אלתרמן לילדי ישראל

הדר בן-יהודה  13.02.19  

גלגוליו של מעיל: כתבה קדיה מולודבסקי, תרגם נתן אלתרמן. ציירה בתיה קולטון. עיצבה את העטיפה גילה קפלן. ספריית נח, הקיבוץ המאוחד, 2017

הַחַיָּט עוֹסֵק בְּחַיִט
וִילָדִים לוֹ מְלֹא הַבַּיִת
חַיִל רַב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם,
וְתִינוֹק בְּחֵיק הָאֵם.

כָּאן הַמַּעֲשֶׂה נִפְתָּח –
לֹא בִּגְדִי לָבָן וָצַח.
מַעֲשֶׂה בִּמְעִיל שֶׁל חֹרֶף
בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף.

*
את "גלגוליו של מעיל" המעשייה על המעיל שנמסר מיד ליד ומתגלגל בין ילדי המשפחה עד שהוא מתבלה ומתכלה – את השיר שמעורר זכרונות עד כדי דמעות – כתבה משוררת הילדים הגדולה ביותר ביידיש קדיה מולודובסקי.

קדיה (ביידיש קאַדיע, על שם קדיש, סבה מצד אמה) מולדובסקי (1975-1894) נולדה בליטא היהודית (היום בלרוס). היא גדלה בעיירה קַרְטוּז-בֶרְזֶה, למדה עברית מאביה שהיה משכיל ומורה לעברית בחדר, את השכלתה הכללית קיבלה ממורים פרטיים ואת היידיש למדה מסבתה.

בגיל 19 עברה מולודובסקי לוורשה ולמדה להיות גננת בגן הילדים של יחיאל היילפרין. היילפרין היה מחנך ומשורר ("גשם, גשם, משמים" ו"נומי, נומי, ילדתי") והיה מחלוצי גן הילדים העברי.

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה עקרו הגן והסמינר לגננות לאודסה, ומולודובסקי עברה איתם. באודסה הכירה את ביאליק, טשרניחובסקי, קלויזנר ופיכמן, שם גם טיפחה את חלומה לכתוב.

באחרית הדבר לספר "פתחו את השער" כותב יעקב פיכמן, לימים חתן פרס ישראל לספרות והרבה קודם מורה בסמינר לגננות של היילפרין ואב לילדים בגן, על התקופה ההיא: "מכיר אני אותה משכבר הימים, מן הימים שישבנו שנינו בגלות, רחוק-רחוק. אז הייתה קדיה בחורה צעירה, רזה, שחרחורת, ואפילו ירקרקת מעט, אך מלאה חן. יפה הייתה ביותר כשהייתה נותנת קולה בצחוק. אותה שעה היו מתלקחים בעיניה ניצוצות עליזים. ואני מבטיח אתכם שהייתה מלבבת מאוד. גננת הייתה, ומכל התינוקות שבגן דומני שהיא הייתה השובבה ביותר."
בחורף 1917 יצאה מולודובסקי לביקור בעיירת הולדתה, אך בגלל המהפכה הרוסית נחסמו הדרכים והיא לא יכולה הייתה לשוב לאודסה. כך החלו ארבע וחצי שנים של שהות בקייב. היו אלה ארבע וחצי שנים מעצבות שבהן הכירה סופרים ומשוררים שתמכו בשירתה (בייחוד ברגלסון), שנים שבהן פרסמה משיריה ונעשתה למשוררת.

פיכמן ממשיך: "בינתיים עברו כמה שנים, שנות מלחמה קשות כמו בימינו. (…) ציירו-נא לעצמכם את השמחה  הגדולה ששמחנו שנינו, כאשר נפגשנו מקץ שנים אחדות בוורשה, עיר הבירה של פולין. (…) כן, היא הייתה אז כבר משוררת מפורסמת, ורק השירים שכתבה היו עצובים מאוד. לב המשוררת בכה בחרוזים היפים, ורחמים רבים הרעידו את צליליהם הרכים. והיה זה קצת משונה: הצחוק השמח שבעיניה החומות, וכנגדו – זה העצב העמוק, אשר בשיריה הקטנים."

את "גלגוליו של מעיל" שמעורבבים בו אותם צחוק ועצב, כתבה המשוררת בראשית שנות השלושים בפולין היהודית שלפני השואה. היא לימדה בבית ספר יהודי בשכונת עוני בוורשה, הייתה קרובה לילדים והכירה מקרוב את המציאות הקשה של חיי העוני. היא פגשה בכיתה וברחוב ילדים חיוורי פנים וקרועי בגדים, שהגג בביתם דלף ושלא היה להם די לאכול.

בשביל לשמח את ליבם של אותם ילדים יהודים בני עניים – כדי להמתיק את המר ולהעניק להם דבר מה במקום מעיל חמים שאותו לא יכולה הייתה לתת להם – בחרה לכתוב להם מעשייה משפחתית שגיבורה הוא "מְעִיל שֶׁל חֹרֶף בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף" שזוכה לחיים חדשים, מלאי הרפתקאות, גלגולים ושינויי צורה. מעיל שנכונו לו חיים מלאי הפתעות, חיים שאפשר שנכונו גם לילדים שישמעו את המעשייה עליו.

פיכמן מספר: "היא יודעת את לב הילדים, שרגליהם יחפות וקופאות מקור, – יודעת כמה הם כלים לנעליים, לנעליים חדשות, מבריקות, חלקות; (…) והיא מספרת בשיר אחר על מעיל, שתפרו בבית עניים לילד הבכור, וכאשר גדל מתוכו נכנס בו אחיו הצעיר ממנו, וכאשר גדל גם זה מתוכו נכנסה בו אחות אחת, ואחריה הצעירה ממנה; וכאשר גדלה גם היא מתוכו נכנס בו הצעיר שבחבריה, שד משחת קטן, שבבת אחת פגע במעיל פגיעות של ממש כאלה, שביום אחד לא נשאר ממנו שריד, ונפטרו לבסוף מבגד מרגיז ומצחיק זה לחלוטין. כך נהפך עניין המעיל, שכל ילדי הבית לבשו אותו למורת רוחם זה אחר זה, לסיפור מבדח, שהוא משכיח את כל מרירות העוני הכרוכה בו. (…) כי זה כוחה של שירה, שהיא מלבישה מחלצות של חן גם את הדברים המדכאים אשר בחיים; מכניסה את השמש גם למרתף אפל."

איך התגלגל השיר לעברית ואיך נעשה לקלאסיקה שרבים מאתנו זוכרים בעל פה? זה בזכות המשורר נתן אלתרמן שתרגם את השיר לעברית בשנת 1945. התרגום נעשה לקובץ שירי הילדים של מולודובסקי שנקרא "פתחו את השער" ויצא בהוצאת הקיבוץ המאוחד, ספר שממשיך להתפרסם עד היום.

אלתרמן הוזמן לתרגם משירי הספר אך הוא לא היה המתרגם המפורסם היחיד, גם לאה גולדברג ופניה ברגשטיין העניקו באותו קובץ חיים חדשים בעברית לשירי הילדים של מולודובסקי. אלתרמן תרגם 9 שירים מתוך 17 השירים בספר ובעקבות התרגום גם נולדה חברות בינו ובין מולודובסקי, שהכירו עוד מימי ורשה, ומולודובסקי הסכימה לתרגם ליידיש את "שמחת עניים" שלו.

אלתרמן הוא זה ששינה את שמות הילדים משמות יידישאים לשמות עבריים, הפך את שם היצירה שתרגומה המילולי הוא "מעיל מאריג לא ברור" ל"גלגלוליו של מעיל" (ובכך חיבר אותנו למסורת הניגון המתגלגל), וגם הוסיף לנו "זְהַב פַּרְַויִם" להתהדר בו.
מולודבסקי המשיכה לכתוב. היא כתבה לא רק לילדים. היא כתבה הרבה על נושאים חברתיים, ובעין חומלת. ב-1935 עזבה מולודובסקי לארצות הברית. אחרי השואה שבה איבדה את אחיה ומשפחתו התקרבה המשוררת לציונות ועם קום המדינה עלו המשוררת ובעלה ארצה. מולודובסקי התגוררה בארץ מ-1949 ועד 1952, חיפשה לעצמה מקום בין היוצרים בארץ, אך לבסוף עזבה. לימים כתבה כי עזבה בגלל היחס השלילי שהיה באותם ימים בארץ כלפי היידיש.

מולודובסקי חזרה לארצות הבית שם המשיכה ליצור עד מותה ב-1975. היא כתבה כ-500 שירים שרק כ-100 מהם תורגמו עד היום לעברית.

*
מַבִּיטִים כֻּלָּם בְּפַחַד,
רוֹעֲמִים כֻּלָּם בְּיַחַד:
פֶּרֶץ! תַּיִשׁ! סְיָח! כַּרְכַּשְׁתָּא!
אֵי הַמְּעִיל אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ?

בחזרה ל"גלגוליו של מעיל". לפני כמה שנים התגלגל המעיל בלבוש חדש וראה אור כספר ילדים בפני עצמו (בהוצאת ספריית נח והקיבוץ המאוחד) עם איורים נהדרים ומלאי הומור של בתיה קולטון, שמוסיפים לשיר רובד נוסף.

קולטון אגב, כבר איירה מעט מן השיר לספר "שרשרת זהב". שם הספר, אתם ודאי מזהים, מגיע מתוך "פתחו את השער" של מולודובסקי: "פִּתְחוּ אֶת הַשַּׁעַר, פִּתְחוּהוּ רָחָב, עָבוֹר תַּעֲבֹר פֹּה שַׁרְשֶׁרֶת זָהָב". הינה האיור הראשון (או אם תרצו הגלגול הראשון) של קולטון לשיר:

זוכרים מה קורה למעיל בסוף גלגוליו, כשהגיע לידיו של יחיאל פרץ השובב?
ובכן:

"צַד יְמִין אֲנִי מָסַרְתִּי
לֶחָתוּל אֲשֶׁר זָכַרְתִּי,
חֵלֶק שְׂמֹאל אֲנִי שָׁלַחְתִּי
לֶחָתוּל אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי.
 
לצפיה ב-'המשך'
המשך
13/02/2019 | 20:27
1
13
 
וְהַיֶּתֶר – חוֹר מוּל חוֹר –
תְּקַבְּלוּ לְפִי הַתּוֹר."
 
הינה עדנה פלידל הנפלאה מספרת את "גלגוליו של מעיל". ילדים שנשארו חולים בבית מול הטלוויזיה, בשנות השבעים והשמונים, ודאי זוכרים…
ולסיום, סיפור המעשייה המלא והמנוקד – מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר!
 
הַחַיָּט עוֹסֵק בְּחַיִט
וִילָדִים לוֹ מְלֹא הַבַּיִת
חַיִל רַב, בָּרוּךְ הַשֵּׁם,
וְתִינוֹק בְּחֵיק הָאֵם.
 
כָּאן הַמַּעֲשֶׂה נִפְתָּח
לֹא בִּגְדִּי לָבָן וְצַח.
מַעֲשֵׂה בִּמְעִיל שֶׁל חֹרֶף
בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף.
 
הוֹי תָּפְרוּ מְעִיל שֶׁל חֹרֶף
בַּעַל סֶדֶק צַר מֵעֹרֶף,
לַבָּחוּר גְּדַלְיָהוּ גּוּץ
שֶׁיִּהְיֶה לוֹ חַם בַּחוּץ.
 
רָץ גְּדַלְיָהוּ בּוֹ שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל – זְהָב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה – הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
 
אַךְ גָּדַל גְּדַלְיָהוּ קֹטֶן,
וְהַמְּעִיל לוֹחֵץ בַּמֹּתֶן.
 
קָם יָרִיד בַּבַּיִת: מַה פֹּה?
אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה!?
קְצָת גָּדַל גְּדַלְיָהוּ קֹטֶן,
וְהַמְּעִיל לוֹחֵץ בַּמֹּתֶן!
 
מָה עוֹשִׂים? חֲסַל! אֵין עֵזֶר!
רָץ בַּמְּעִיל שְׁמַרְיָהוּ לֵיְזֶר.
 
רָץ בּוֹ לֵיְזֶרְקֶה שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל – זְהַב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה, הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
 
פַּעַם הוּא הֵרִים יָדַיִם –
נִתְפַּקְּעוּ הַשַּׁרְווּלַיִם!
 
קָם יָרִיד בַּבַּיִת: מַה פֹּה?
אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה?!
לֵיְזֶרְקֶה הֵרִים יָדַיִם
וְהַקֵּץ לַשַּׁרְווּלַיִם!
 
מָה עוֹשִׂים? נוּ, מֵילָא, מֵילָא,
שֶׁבַּמְּעִיל תָּרוּץ כְּבָר בֵּילָה.
 
בֵּילָה רָצָה בּוֹ שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל – זְהַב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה – הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
 
פַּעַם  בֵּילָה מִתְכּוֹפֶפֶת…
הַבִּטְנָה, הוֹי, מִתְעוֹפֶפֶת!
 
קָם יָרִיד בַּבַּיִת: מַה פֹּה?
אֵיזוֹ מִין צָרָה צְרוּרָה פֹּה!?
בֵּילָה רֶגַע מִתְכּוֹפֶפֶת –
הַבִּטְנָה כְּבָר מִתְעוֹפֶפֶת!
 
וּפוֹסֶקֶת הַחֶבְרַיָּה:
שֶׁבַּמְּעִיל תָּרוּץ כְּבָר חַיָּה!
 
חַיָּה רָצָה בּוֹ שְׁנָתַיִם,
וְהַמְּעִיל – זְהַב פַּרְוַיִם !
עוֹד שָׁנָה – הַמְּעִיל כְּאִלּוּ
עוֹד יוֹתֵר יָפֶה אֲפִלּוּ.
 
וּפִתְאֹם, אֵימָה וָפַחַד,
חַיָּה בָּאָה מִתְיַפַּחַת,
בִּדְמָעוֹת עַל הָרִיסִים –
הִיא אִבְּדָה אֶת הַכִּיסִים!
 
רוֹעֲמִים כֻּלָּם כָּרַעַם:
חַיָּה, תִּתְבַּיְּשִׁי הַפַּעַם!
מַה זֶּה? אֵיךְ זֶה כָּךְ עוֹשִׂים?
אֵיךְ זֶה מְאַבְּדִים כִּיסִים?
 
 
לצפיה ב-'המשך'
המשך
13/02/2019 | 20:32
13
 
אֶת הַמְּעִיל בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ
אָז לָבַשׁ יְחִיאֵל פֶּרֶץ.
 
פֶּרֶץ, פֶּרֶץ, זֶהוּ לֵץ!
מְטַפֵּס מֵעֵץ לְעֵץ,
מְחַלֵּל בַּחֲלִילִים
לִכְלָבִים וַחֲתוּלִים,
 
וּמַרְגִּיז אֶת הַבְּרִיּוֹת
וּמְקַבֵּל מַכּוֹת טְרִיּוֹת,
מְיַלֵּל, שׁוֹרֵק, נוֹבֵחַ,
בְּקִצּוּר – בָּחוּר שָׂמֵחַ.
 
נוּ, וּבְכֵן בְּדֶרֶךְ-אֶרֶץ
אֶת הַמְּעִיל לָבַשׁ לוֹ פֶּרֶץ.
 
וּבְאוֹתוֹ הַיּוֹם בִּשְׁתַּיִם
הוּא תָּלַשׁ אֶת הַשּׁוּלַיִם
וּבְשָׁעָה חָמֵשׁ בְּעֵרֶךְ
חֹר גָּדוֹל נָקַב בַּבֶּרֶךְ.
 
וּבָרֶגַע הָאַחֲרוֹן
הֱבִיאוֹ בְּלִי צַוָּארוֹן
וְסִדֵּר בּוֹ חוֹר מוּל חוֹר,
מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר!
 
מַבִּיטִים כֻּלָּם בְּפַחַד,
רוֹעֲמִים כֻּלָּם בְּיַחַד:
אֵיזֶה בֶּגֶד לְתִפְאֶרֶת,
אֵיזֶה מִן מְעִיל-אַדֶּרֶת!
 
הַאֲזִינִי, אֶרֶץ אֶרֶץ,
מֶה עָשָׂה בּוֹ זֶה הַשֶּׁרֶץ!
 
פַּעַם פֶּרֶץ, לֹא טִפֵּשׁ –
בָּא עֵירֹם, וּמְעִיל לֹא יֵשׁ…
 
מַבִּיטִים כֻּלָּם בְּפַחַד,
רוֹעֲמִים כֻּלָּם בְּיַחַד:
פֶּרֶץ! תַּיִשׁ! סְיָח! כַּרְכַּשְׁתָּא!
אֵי הַמְּעִיל אֲשֶׁר לָבַשְׁתָּ?
 
אָז עָנָה לָהֶם הַנַּעַר
לָשׁוֹן חַדָּה כַּתַּעַר:
 
צַד יָמִין אֲנִי מָסַרְתִּי
לֶחָתוּל אֲשֶׁר זָכַרְתִּי,
חֵלֶק שְׂמֹאל אֲנִי שָׁלַחְתִּי
לֶחָתוּל אֲשֶׁר שָׁכַחְתִּי.
 
וְהַיֶּתֶר – חוֹר מוּל חוֹר –
תְּקַבְּלוּ לְפִי הַתּוֹר
לצפיה ב-' ספרים טובים ורעים בנושא שונות: הפיל שרצה להיות הכי?הכי לא '
ספרים טובים ורעים בנושא שונות: הפיל שרצה להיות הכי?הכי לא
12/02/2019 | 15:24
2
21

הסופרת מאירה ברנע גולדברג, אם לילד על הספקטרום האוטיסטי, עושה סדר חדש ונחוץ בספרים העוסקים בחריגות בחברה

מאירה ברנע גולדברג  mako

ספרות ילדים, בעיקר לגיל הרך, היא כלי מופלא להעברת מסרים וערכים חברתיים. פעמים רבות הורים ומורים משתמשים בסיפור או במשל כדי להעביר לילדים את המסר שאותו הם רוצים להנחיל להם. אך מה קורה כאשר ישנו בלבול? מה קורה כאשר הספר מעביר את המסר בצורה מנוגדת לחלוטין מזו הנדרשת?
אחד הנושאים החשובים ביותר שמנסים אנשי חינוך רבים להנחיל לילדים הוא קבלת השונה. מדובר במסר מורכב שיש לטפל בו בעדינות, בשנה האחרונה עלה לכותרות נושא שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים במערכת החינוך ולאו דווקא בצורה מחמיאה כשהשיא היה פרסום הסקר של החברה למתנ"סים שבו התברר כי 89% מההורים לא מעוניינים שילדם ילמד באותו חוג עם ילד בעל מוגבלות.
קראתי את הספרים הפופולאריים בתחום ובדקתי את התאמתם למסר. התוצאות איך לומר זאת בלשון המעטה, לא משהו.

הפיל שרצה להיות הכי / סיפר וצייר פאול קור

פאול קור ז"ל היה צייר, מעצב, מאייר ואחד מסופרי הילדים האהובים בישראל. ספריו נמצאים כמעט בכל בית. הסיפור על הפיל שרצה להיות הכי, הפך להצגה מצליחה, סרט אנימציה ססגוני ונמצא כמעט בכל גן בישראל. הילדים אוהבים מאד את העיצוב במיוחד שלו (דפי מראה) והצבעוניות.
הסיפור בקצרה: לפיל קטנטן אחד נמאס להיות אפור כמו כל הפילים. הוא רוצה להיות אחר, שונה, צבעוני! ציפור שעוברת בסביבה מנסה לשכנע אותו לוותר על כך אך לבסוף מרחמת עליו ודואגת לצבוע אותו בשלל צבעים. הפיל מאושר! שמח! אבל ברגע שהוא חוזר לחבורת הפילים הם צוחקים עליו. אומרים לו שהוא בדיחה. הפילים כולם משפריצים עליו מים בעזרת החדק. והפיל לומד שאפור הוא הצבע של הפילים.
מה הבעיה?
הספר מלמד את הילדים שאסור להם להיות שונים. הם חייבים להיות כמו כולם. מי שמנסה להראות אחרת ממה שמצופה ממנו, הוא מוקיון. בכל פעם שאני קוראת את הקטע בו כולם צוחקים על הפיל הצבעוני ומעליבים אותו, אני מתפללת שאולי הפעם יהיה לספר סוף אחר. אולי הפעם אחד הפילים ייצא להגנתו ויגיד "כן! גם אני לא רוצה להיות אפור, בא לי להתקשט קצת בכחול!" או אולי שההורים שלו יגידו לו שהם מקבלים אותו כמו שהוא, עם הרצון להיות קצת שונה?" והכי נורא, שבסוף הפיל הבין שהוא חייב להיות כמו כולם, לא כי הוא באמת אוהב את הצבע האפור, אלא רק מאחר שהוא לא רוצה שיצחקו עליו. והטקס המשפיל שבו כל הפילים יחד משפריצים עליו מים? על זה בכלל לא כדאי שאכתוב את דעתי.
ציון: נכשל ובגדול!

הברוזון במכוער / הנס כריסטיאן אנדרסן (עיבודים לעברית)

האגדה על הברווזון המכוער הפכה לקלסיקה. רבים מנסים ללמד ילדים על קבלת השונה באמצעות אגדה זו.
הסיפור בקצרה כפי שמופיע ברוב הגרסאות המקוצרות לילדים קטנטנים בישראל: היה היה ברווזון מכוער, כל החיות בחווה לועגות לו, אפילו האחים שלו. הברווזון בורח מהחווה ומחפש מישהו שיקבל אותו כמו שהוא. אחרי השפלות רבות הוא פוגש להקת ברבורים. הוא מפחד שגם הם ילעגו לו אך הם מקבלים אותו, מאחר שעכשיו כשהתבגר, הוא לא אפרוח מכוער, הוא הפך לברבור יפה תואר, צחור ולבן.
מה הבעיה?
אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל. הברווזון התקבל בקרב הברבורים רק כי הוא השתנה, כי הוא הפסיק להיות מכוער. כעת הוא ברבור יפה והכי חשוב – לבן! ומי קיבל אותו ? הברבורים ,להם הוא דומה.
האם זה המסר שאנחנו רוצים להעביר לילדים שלנו? אם אתה שונה, כדאי שתהייה יפה, ואם אתה באמת רוצה שמישהו יקבל אותך, אז לך וחפש את האנשים שנראים בדיוק כמוך? אבל אולי כדאי להתחיל בעובדה שאנדרסן כתב את הסיפור כסאטירה נגד החברה שלא מקבלת אנשים כמו שהם. בסיפור המקורי כל קבוצה שלא מקבלת את הברווזון הופכת לנלעגת. למשל אווזי הבר שמוכנים לקבל את הברווזון המכוער בתנאי שלא יתחתן עם אחת מהאווזות שלהם. יש ביקורת גדולה על זה שהוא מתקבל על ידי הדומים לו, ובישראל בתרגומים לילדים, נשמטה הביקורת ונשאר רק המסר האומלל. תהיה יפה ולבן, וכך תוכל להתחבר בקלות לדומים לך.
ציון: נכשל

תום החתול הכחול / כתבה וציירה יפה טלרק

סיפור שמככב בהרבה פעילויות בבתי ספר ובגנים. בשנים האחרונות לא בהנחית משרד החינוך אלא כיוזמה פרטית של מורים וגננות.
הסיפור בקצרה: תום החתול נולד כחול. אף אחד לא מקבל אותו, לא ההורים שלו ובטח לא שאר החתולים. הם יורדים לחייו, עושים לו את המוות ומתעללים בו. תום עצוב ובורח לעולם המוזיקה. אבא שלו מוכן לקנות לו גיטרה, אבל המצב מחמיר, כעת צוחקים גם על השירים שלו.
תום החתול הכחול מחליט לברוח מביתו ולחפש את מקומו בעולם. הוא משאיר פתק פרידה ונעלם. אף אחד לא יודע מה קרה איתו. אחרי שנים רבות הוא חוזר לשכונה כזמר מפורסם בלהקה, כולם מאד מתלהבים ומתרשמים ממנו. הוא הוכיח להם שגם חתול כחול יכול להיות משהו גדול בעולם בניגוד לכל מה שחזו לו. כולם מאד אוהבים אותו ומקבלים אותו כזמר מפורסם.
מה הבעיה?
מצד אחד אין בעיה. החתול הכחול הדחוי זה שכולם צחקו עליו, הוכיח לכולם שהם טעו. גם מי ששונה, יכול להצליח ובגדול בחיים. הוא אכן חוזר מוצלח, הוא אפילו לא היה צריך לצבוע את גופו בצבע אחר, הוא הצליח בלי קשר לצבע הפרווה שלו. הבעיה: מה היה קורה אם החתול הכחול לא היה הופך לזמר מצליח? האם אנחנו מסוגלים לקבל את השונה רק כשהוא מפורסם ומצליח? ומה על אלו שאין להם יכולת יוצאת דופן? הם כנראה ימשיכו לסבול.
ציון: עובר

משהו אחר / קתרין קייב, איורים כריס רידל

אחד הספרים האהובים ביותר בתחום. הסיפור בקצרה: משהו אחר גר לבדו בלי אף חבר. הוא תמיד ניסה להשתלב ולהצטרף למשחקים של אחרים אבל כל הזמן אמרו לו: "מצטערים אתה לא משלנו. אתה לא כמונו, אתה משהו אחר." הוא ניסה להיות כמו כולם ללא הצלחה עד שהחליט להתבודד. יום אחד הוא זוכה לביקור מפתיע, ביקור של יצור שונה. היצור רוצה להיות חבר שלו. היצור אומר לו: "אתה לא רואה? אני בדיוק כמוך." השניים הפכו לחברים טובים. "וכשבא אליהם מישהו, שנראה להם באמת באמת מוזר, הם אפילו לא העלו על הדעת להגיד לו שהוא לא כמוהם או שהוא לא שייך או שהוא לא מהסוג שלהם. הם רק זזו קצת ופינו גם לו מקום."
מה הבעיה?
הספר כמעט מושלם. הילדים מזדהים מאד עם דמותו של "משהו אחר" ועם הבדידות שלו. אנחנו אמורים לכעוס על ה"דומים", אלו שלא רוצים בחברתו. הסוף אפילו טוב, ל"משהו אחר" יש חבר טוב והם החליט לא להיות כמו "האחרים" הם יקבלו את כל השונים. הדבר היחיד שצורם כאן הוא שוב העובדה שאי אפשר לערב בין העולמות. השונים מקימים חברה משלהם, אין להם חלק בעולם הרגיל. זה יפה שהם מקבלים את עצמם, אבל החברה הכללית? עדיין אכזרית, עדיין דוחה אותם ממנה והלאה. שילוב? לא בספר הזה.
ציון: כמעט טוב.

ארגוס / מישל קנודסן, איורים אנדראה וסון

ספר חדש יחסית של מחברת רב המכר המופלא "אריה הספריה". הסיפור בקצרה: ילדי הכתה של סאלי התחילו לעבוד על פרויקט מדעי. כל אחד מהם קיבל ביצה. הביצה של סאלי הייתה שונה מיתר הביצים. "אל תעשי עניינים. יש ביצים שפשוט נראות אחרת". אמרה המורה, גברת הנשו, אבל מאוחר יותר במדגרה, כשהאפרוחים מתחילים לבקוע מהביצים ומהביצה של סאלי בוקע "אפרוח" מאד מוזר. שונה מכולם, לא רק במראה ובגודל אלא גם במעשים, מתחיל הבלאגן. בהתחלה כולם כולל סאלי נבהלים מהתנהגות של ה"אפרוח המוזר" אבל בעזרת המורה, הם לומדים קבלה אמתית מהי.
מה הבעיה?
אין בעיה! בעיני הספר המושלם לשילוב. ומדוע? ה"אפרוח השונה" הוא אכן שונה. הוא מתנהג בצורה שלא תואמת את ההתנהגות של יתר האפרוחים. אבל בזכות ההכוונה של המורה, הילדים מקבלים אותו כמו שהוא ואוהבים אותו כמו שהוא. ה"אפרוח השונה" לא יכול להשתנות ולא צריך להשתנות, זה לא בגנים שלו, זה לא בטבע שלו. אבל ילדי הכתה עוברים תהליך שבו הם מבינים שכדי שהשילוב יצליח, הם צריכים להבין את האופי של "האפרוח" ולהתאים את הכתה עבורו. כולם מרוויחים מההבנה הזו. הלוואי שככה יתנהלו כל השילובים בחברה.
ציון: מושלם!

איתמר פוגש ארנב / דוד גרוסמן, אירה אורה איל

ספר שהפך לקלאסיקה, עובד להצגות, אופרה ועוד, על הפחד מהשונה והלא מוכר. הסיפור בקצרה: איתמר אוהב חיות, את כל החיות שיש בעולם כולל החיות המפחידות. איתמר מפחד מארנבים. הוא לא יודע איך נראה ארנב כי מרוב פחד הוא לא רצה לדעת. הוא ידע שארנבים מרושעים, טורפים ילדים ונראים כמו מפלצות. יום אחד איתמר פוגש ארנב. ארנב שמפחד מילדים. הארנב בטוח שילדים מסוכנים וטורפים ארנבים. איתמר לא יודע שהוא פגש ארנב. הארנב לא יודע שהוא פגש ילד ובין השנים מתפתחת חברות אמיצה. כשמתגלה האמת, הם מבינים ששניהם פחדו סתם.
מה הבעיה?
באופן כללי אין שום בעיה. הספר גאוני ומראה מה קורה כשמפחדים מהשונה והזר בלי להכיר אותו באמת. הבעיה היחידה היא שצריך דיון אמיץ ומעמיק כדי לגרום לילדים להשליך את המשל הזה למציאות, "השונים האמתיים" אלו ש"לא מכירים אותם" שמפחידים מאד 89% מההורים שלא מוכנים שהילד שלהם ישתתף בחוג עם ילדים בעלי צרכים מיוחדים. (לפי הסקר של החברה למתנ"סים שפורסם לאחרונה).
ציון: מעולה!

לצפיה ב-'הביצה שהתחפשה'
הביצה שהתחפשה
13/02/2019 | 09:08
1
4
לצפיה ב-'פדט הקטנה '
פדט הקטנה
13/02/2019 | 12:13
10
פדט הקטנה זכתה בליבו  של  בחיר  ליבה ולא הפכה ליפה
אבל כן  הפכה לפחות פראית
ספר נפלא ומרגש
לצפיה ב-'חדש- קצה העולם טל-מאי פרומקין ציפור/ משכל '
חדש- קצה העולם טל-מאי פרומקין ציפור/ משכל
12/02/2019 | 12:46
2
14


(חמד+ידיעות אחרונות)


יום אחד, אחרי "שנות אלף, שנות חושך", נוחתת משמים, אל מושב גָנוֹחַ המבוּדד, זקֵנה תימהונית המכוּנה "סבתא". למעשה מדובר בשורדת שניצלה מתופת שהתרחש הרחק-הרחק מכאן. היא מאמצת תינוקת עזובה ששמה עוֹדפַּ'ם, ומגדלת אותה בסביבה מיוחדת במינה. המסע של סבתא מהחלל לכדור הארץ אולי נגמר, אבל של עודפ'ם רק מתחיל, והוא כולל כוכבי לכת אחרים, יצורים פלאיים, אויבים מסוכנים וניסוי אחד שמשתבש לגמרי.

קצה העולם הוא ספר פנטזיה מותח, מרתק ומעורר השראה.

ספרה הראשון של ציפור פרומקין, ריקי לי וו דבוקה לכיסא! ראה אור בסדרת פרא.

"סגנונה של פרומקין אינו דומה לשום דבר שנכתב כאן בשנים האחרונות. יצירתיות מתפרצת וזיק של גאונות" – מור פוגלמן דבורקין, "הפנקס''


לצפיה ב-'פרק ראשון מהספר'
פרק ראשון מהספר
12/02/2019 | 12:53
1
10
 
פרק ראשון
 
1. התפריט
סבתא בישלה דייסה.
היא היתה נמוכת קומה, דמות זערורית ממש, לכן עמדה על שרפרף קטן כדי להגיע לשַיש. היא בחשה בסיר לא גדול ורטנה לעצמה וגידפה בכל פה, כמו בכל פעם שבישלה.
"שאפּוֹל לתוך הסיר וייקח אותי השֶף," גנחה. "שיִקצצו אותי לקציצות, שיִסקלו אותי בכופתאות, שימָרקו אותי במרק צח..."
מן השרפרף היתה לה נקודת מבט מצוינת על המטבח ועל הסלון הזעיר, ובגלל שעמדה ממש מול חלון המטבח השבור למחצה, שמעולם לא תוּקן, יכלה להשקיף גם על החצר הקטנה ועל מה שמאחוריה: שָׂדה גדול וריק שבקצהו שורה של עצי מחט. מאחורי העצים השתרע המדבר, גדול ועמום. מדֵי פעם עלו ממנו סופות אבק וכיסו את החצר ואת הבית. בלילה היו השמים בוהקים בבוהַק כתום מסתורי, וסבתא היתה מסתכלת למעלה ומצהירה בחגיגיות, "נעלמו הכוכבים. זה קצה העולם. זהו, אין יותר לאן ללכת. פה חייתי ופה אני אמות..." הסופות אמנם נטו לחזור על עצמן במחזוריוּת, אבל גם סבתא נהגה במחזוריות אדוקה, או באדיקות מחזורית, והיתה מפטירה את אותו משפט עצמו כל פעם מחדש. על אף המילים הקשות, היתה נלווית אליהן תמיד איזו נימה של שביעות רצון, כאילו אמרה: לא הצלחתם לסדר אותי. ציפיתי לזה, ידעתי שזה יבוא, הה הה!
כמו תמיד לבשה ז'קט צמר שפעם היה צבעוני ועכשיו נעשה מהוּהַ מאוד, וזוג מכנסיים בצבע בֶּז' שהתאימו לגוֹן המִדבר שהקיף את הבית סביב. שולֵי המכנסיים ירדו מטה ונִשׂרכוּ קצת על הארץ, אבל זה לא הפריע לסבתא. היא עמדה ובחשה במרץ ובכוח, כי הדייסה הלכה והתגבשה, הלכה והתקשתה. בכל אתר בנייה היו שמחים לעשות שימוש ביציקה כזו, שעמידותה מובטחת לאלף שנים לפחות.
הדייסה, אגב, היתה כחוּלה. לא כחולה־חיוורת אלא כחולה כמו השמים בערב אחרי שהם מַוורידים ומַסגילים, כחולה כמו צפרדע שצִבעה העַז נועד להזהיר את הטורפים שלא יניחו אותה על צלחתם; שאם לא כן הם יחטפו כאב בטן נורא ויתחרטו מרה על שלא קראו את התפריט ביתר תשומת לב.
ובדיוק כמו צפרדע כחוּלה, היא צרבה בגרון כמו אֶלף להבות אש.
סבתא עצמה לא אכלה כבר המון שנים, עידנים. מיהו, אם כך, הגיבור או המפלצת בעלת הקרבַיים מברזל, שהדייסה היתה מיועדת להם? ובכן, לא גיבור ולא מפלצת אלא ילדה קטנה, כבת חמש או שש או שבע. היא ישבה במטבח מאחורי שולחן מַלבֵּני קטן שפעם היה שולחן בית ספר. את השולחן, כמו את שאר הרהיטים בבית, מצאה סבתא ליד פח הזבל של המושב, וגררה אותו הביתה.
תאמרו, זה לא אנושי להאכיל ילדה קטנה בדייסה כחולה שצורבת בגרון כמו אלף להבות אש. ובכן, לזה יש תשובה מוצקה — סבתא מעולם לא היתה אנושית. הוריה לא היו בני אדם. היא לא נולדה בארץ, ואפילו לא בחוץ לארץ — סבתא נולדה וגדלה על כוכב אחר, כוכב בשם חַיְזָרְיָה, שנמצא בקצה־קצהו של הרקיע, מקום המרוחק מכדור הארץ אלפי שנות אור —
"שנות חושך," רוטנת סבתא —
ומכאן נובעת המסקנה ההגיונית שסבתא היא חייזרית. אמנם אין לה קרניים, אבל לעורה יש בהחלט מין גוון ירקרק.
סבתא, שבישלה מדי יום את היציקה הכחולה, מעולם לא הודתה שמדובר בדייסה. יום אחד הניחה פרוסת חומר כחול בצורת משולש בַּצלחת של עוֹדְפַּ'ם — זה היה שמה של הילדה הקטנה — וטענה שזו "עוגה", ולמחרת הניחה את אותו החומר בדיוק, הפעם בצורת עיגול, וקראה לו "פשטידה". אחר כך באו "חביתה", "סלט", "פנקייק", "מרק", "מוס", "פודינג" ואפילו "קיש". עוֹדְפַּ'ם לא ידעה מהו קיש. היא חשדה שגם לסבתא אין מושג, ושהיא בטח מצאה אותו באיזו פרסומת באחד המגזינים שלה. סבתא היתה מחטטת בפחי הזבל, שוֹלה מתוכם את המגזינים וממיינת: את המגזינים על החלל השאירה בצד, וכל השאר — בחזרה לפח. בבית פרשׂה אותם על השולחן במטבח וקראה בשקיקה: אולי באחד מהם תמצא את כוכב הולדתה...
כל ילדותה של עודפ'ם עברה עליה בבית הקטן שבקצה המושב, על סף המִדבר, עם סבתא ועם הארוחות הכחולות. מימיה לא טעמה דבר מלבד דייסה, אבל גם היא דפדפה בַּמגזינים שסבתא הביאה הביתה, והיא ידעה שמה שהוּנח בצלחת שלה הוא לא פשטידה, חביתה או מרק, ובטח שלא עוגה. מדֵי פעם נקטעו המאמרים הארוכים בעמודים מבריקים שהציגו אוכל צבעוני, ואפשר היה ללקק אותו כמעט מרוב שהיה קרוב, מרהיב ומפתה. במיוחד את עוגות הקצפת, שעוטרו בתותים ובפירורי שוקולד וגרמו לה להזיל ריר כשדמעות בעיניה.
"רוצה כזה," אמרה והצביעה על התמונה באצבעה הקטנה, "כזה!"
"הבלים," אמרה סבתא, אבל בפיה זה נשמע כמו חֲבָלים. "את חושבת שזה אוכל אמיתי מה שמצולם? זה הכול פלסטיק."
יום אחד חזרה סבתא משיטוטיה בַּמושב ועברה ליד גן ילדים. ללא בושה התכופפה מעֵבר לגדר והרימה את מה שהיה מונח על החול והביאה הביתה, להראות לעודפ'ם.
"תראי מה נותנים לילדים המסכנים האלה לאכול," נופפה בתפוח ובבננה מפלסטיק, שהיו מעוכים קצת בקצוות. "את רואה?" נהמה סבתא בסיפוק ומיהרה להיפטר מן הדוגמיות בכך שזרקה אותן מבעד לחלון, אל החצר. "שום אוכל בעולם לא טוב כמו האוכל שלי," טענה, אבל זה לא מנע ממנה לאמץ מונחים קוּלינריים זרים כמו קיש.
סבתא ירדה מהשרפרף והביאה את הסיר לשולחן, גרפה במאמץ גוש דביק וכחול והטילה אותו בחבטה אל הצלחת.
"הנה, תאכלי."
אבל עודפ'ם לא מיהרה להגיש את הכפית אל פיה. היא ישבה והתבוננה בדייסה וחשבה לעצמה, כמו בכל יום, שהפעם לא תכניס לפיה אפילו ביס מִזה. וכמו תמיד, התיישבה לידה סבתא.
"אוף," אומרת עודפ'ם ובוחשת בדייסה בניסיון למשוך זמן — אולי בינתיים תתרחש איזו קטסטרופה שתחריב את כדור הארץ ובין השאר גם את הצלחת שלה; זה בהחלט יכול לקרות. מטאור תועה שייפול על השולחן, למשל. אבל לסבתא יש שיטות משלה למנוע את הקטסטרופה. ראשית, היא מתחילה מיד להמוֹת, להמהם, לזמזם מנגינה שעודפ'ם מכירה עוד מהיותה תינוקת. אחר כך, כשהזמזום מתעצם, היא מוסיפה לו גם מילים:
 
חָלָב כָּחוֹל שֶׁל שַׁחַר
אֲנַחְנוּ שׁוֹתִים עִם עֶרֶב...
 
"די," אומרת עודפ'ם ואוטמת את אוזניה בכפות ידיה. הדקלום הקבוע הזה משגע אותה.
"זה השיר שאמא שלי היתה שרה לי," אומרת סבתא בתמימות, כאילו שעודפ'ם לא יודעת את זה. אבל היא לא יכולה להתאפק.
"סבתא, תסַפרי לי על אמא שלך."
מצחיק לחשוב שלסבתא היתה אמא, ושהיו לה אחים ואחיות... אם עודפ'ם היתה מקנאה, היא בחיים לא היתה מודה בזה, אבל ממילא אין במה להודות — היא לא מקנאה בכלל.
"מה יש לספר?" שואלת סבתא בתימהון מעוּשה, אבל כבר מכינה בחיפזון כפית גדושה של דייסה.
"נו, איך זה היה כשהיית ילדה," עונה עודפ'ם בחוסר סבלנות ובולעת את הכפית הראשונה. טעמה של הדייסה — או חוסר הטעם שלה — גורם לה לעוות את פניה, מה גם שהוא שורף לה את הלשון ואת הלוע, אבל סבתא, כמדומה, לא חשה בכך.
לסבתא יש סבלנות כבירה. היא יכולה לשבת ככה אלף שנה ולספֵּר לעודפ'ם את סיפור חייה באותו קצב שבו התרחש — אלף שנה. סבתא פורשת את סיפורה לאט ובעורמה.
"היה לנו מטבח בדיוק כזה," היא פותחת, ומקיפה בידה את החלל הזעיר בתנועה סתמית.
"והכינו לך אוכל?"
"בטח," אומרת סבתא. "בחללית."
מאחורי עודפ'ם, ליד הכיור, עומדת החללית. עודפ'ם מסתובבת ומסתכלת בה. במבט מקרוב היא לא נראית כמו חללית אלא כמו תנור בישול עתיק. קודם כול, היא רק קצת יותר גבוהה מסבתא (שאמנם גבוהה יותר מעודפ'ם, אבל נמוכה יותר מכל המבוגרים במושב). שנית, מן החללית בוקעת ארובה קצרה; יש בה מגירות עליונות ותחתונות, באמצע יש מין משטָח שעליו מסומנות כיריים (זה לוח הפיקוד, טוענת סבתא), ומתחתיו תא שלתוכו מכניסים עצים וזורקים אחריהם גפרור בוער, על מנת שיידלקו.
"נו, אז יום אחד," אומרת סבתא ומצביעה על התא, "בִּמקום להכניס לשָם עצים, הִכניסו אותי."
"מי הכניס אותך?" שואלת עודפ'ם, ובולעת בהיסח הדעת את הכפית השנייה.
"אמא שלי."
נשימתה של עודפ'ם נעתקת כל פעם מחדש. "למה?"
"היא רצתה להציל אותי."
לצפיה ב-'המשך'
המשך
12/02/2019 | 12:56
10
"ממה?"
על חייזריה, הכוכב הקטן שנח בקצה־קצה הרקיע, סבתא יודעת פרטים מעטים בלבד, הרי היתה רק ילדה קטנה כשעזבה את הכוכב. כל מה שסבתא זוכרת הוא שהיא חיה עם אִמה ועם שתי האחיות ושלושת האחים שלה. כשהיתה סבתא בת חמש נעלמו האחים והאחיות בפתאומיות, ובמקומם הופיע בבית הסֶרוויס, מערכת של כלי חרסינה לבנה: קומקום, קנקן לחלב, כלי לסוכר ושני ספלים בעלי ידיות גדולות.
עודפ'ם מציצה לסלון: הסרוויס הזה עומד שם עכשיו, על השידה. סבתא מבחינה במבט ומתרה בה, כמו תמיד. "בסרוויס לא לגעת, את שומעת?"
עודפ'ם לא עונה.
"את שומעת?"
"כן!"
התנור עמד במטבח על ארבע רגלי ברזל, וממש מתחתיו חפרה אמא של סבתא בור מרובע ועמוק. כשהבור היה מוכן, היא הכניסה לתוכו את הסרוויס. יחד איתו היה בכוך מקום לעוד שתי נפשות בעלות ממדים צנועים. אחר כך סגרה אמא שלה את הכוך, והוא נעלם מעֵין רואים.
"זה מחבוא טוב, נכון?" שאלה בגאווה.
כן, הנהנה סבתא הקטנה בראשה בהתפעלות, למרות שעדיין התעצבה על ההיעלמות המסתורית של אחֶיה ואחיותיה.
לְמה היה צריך מחבוא? סבתא לא ידעה. אמא שלה לא גילתה לה. בכל מקרה, שבוע או שבועיים לאחר מכן קמה פתאום מהומה גדולה ברחוב, ולאחר מכן נשמעו הלמות צעדים במדרגות וחבטות על הדלת. אמא של סבתא רצה קצרת נשימה במסדרון ודחפה את סבתא אל המטבח. הדלת מאחוריהן כבר נפרצה. אמא שלה הספיקה רק לדחוף אותה לתוך תא העצים, וכבר נשמעה הלמות צעדים במסדרון ובמטבח, ולפתע נזרק לתוך התא גפרור בוער —
פיה של עודפ'ם נפער, וסבתא ממהרת לדחוף לתוכו כפית שלמה של דייסה. "ואז?" היא שואלת בפה מלא.
ואז קרה דבר בלתי צפוי. התנור שניצת הלך והתחמם במהירות. המרצפות שמתחתיו רעדו כל כך עד שהתבקעו ועפו לצדדים, ופתאום התרומם התנור אל על, ובטרם יכול היה מישהו לעצור בעדו, יצא דרך חלון המטבח ונסק אל השמים הגבוהים כמו זיקוק.
"ומה קרה לך?"
סבתא בערה אבל לא אוּכּלָה.
"אוּכּלָה?" חוזרת עודפ'ם על המילה המוזרה שנשמעת כמו עיכול.
"בדיוק," משיבה סבתא וזוקפת את סנטרה בגאון. "בערתי, אבל לא מַתִי."
"אבל איך?" עיניה של עודפ'ם מתרחבות, אפילו שהיא כבר יודעת. לעודפ'ם יש עיניים חומות ויפות ושיער חום שקווצותיו תמיד נופלות אל תוך הצלחת, משום־מה.
"זה בגלל השלד הכחול שלי," אומרת סבתא בגאווה.
השלד של סבתא כחול כמו השָמַים בערב אחרי שכבר הִוורידו והִסגילו, אבל לפני שהם נהפכים לחושך. שלד כזה אי אפשר להשמיד: אֵפר קרֵב לאפר, עצם דבֵקה בעצם, וכבר הוא קם לתחייה מעצמו. זה בדיוק מה שקרה לסבתא: היא קמה לתחייה מן האֵפר. בזמן שהיא מספרת על כך היא מחווה בידיה תנועות ספורות, אבל די בהן כדי להקים את כל החיזיון המכושף מול עיניה של עודפ'ם.
"זה היה טוב, טוב מאוד," טוענת סבתא, "בזכות זה שבערתי, החללית התרוממה מהר מאוד. זה נתן לה תאוצה נהדרת."
עודפ'ם שקועה עדיין בנושא הקודם.
"גם לי יש שלד כמו שלך?" היא שואלת. המחשבה על כך מעבירה בה רטט של התרגשות, אבל היא לא מחכה לתשובה, משום שהשאלה הבאה כבר מתפרצת מתוכה.
"גם עכשיו את יכולה לעשות כישוף כזה?"
סבתא חושקת את שפתיה במורת רוח.
"כישוף! מה את חושבת, שיש מין מתכּון שאַת פשוט יכולה לעשות כישוף כל פעם שמתחשק לך? כישוף זה מה שקורה רק כשאת עומדת עם הגב לקיר."
עודפ'ם ניסתה: היא הצמידה את הגב שלה לקיר מיליון פעם, הצמידה אותו חזק כל כך עד שחשה שהוא שוקע לאחור מעוצמת הלחץ, אבל למרבה האכזבה שום דבר לא קרה.
כשסבתא קמה לתחייה מחדש בתוך החללית היא כבר לא היתה ילדה קטנה אלא אישה זקנה מאוד. ליָדה, על רצפת התא, עמד מה שהיה פעם הלב שלה. לגוף שלה כבר לא היה שום צורך בו.
"אז מה עשית איתו?"
"נגעתי בו באצבע וטעמתי אותו, ככה," אומרת סבתא ומדגימה, "אבל אחר כך הוא התפורר מיד". ליבה של סבתא התפורר והיה לערימת אֵפר כחולה.
"מה היה הטעם שלו?" שואלת עודפ'ם בעניין רב.
"משׂביע רצון," משיבה סבתא לאחר הרהור.
היה זה הדבר האחרון שהיא טעמה. לאחר מכן לא היתה רעבה יותר. חוש הטעם נמחה ממנה לגמרי, וכך גם כל רמז לרעב.
"אבל לא התחשק לך לאכול משהו?" דוחקת בה עודפ'ם. הפה שלה מתמלא ברוק רק מעצם המחשבה על צום ממושך כל כך. סבתא ממהרת להגיש אל פיה כפית מלאה, אבל עודפ'ם מבחינה בה בזמן וחושקת את שפתיה בכוח.
"פְּפְפְ," נושפת סבתא בבוז. "התחשק לך!" עצם הרעיון שיכול להיות לה חשק לדבר־מה משעשע אותה מאוד. "הָה!"
"טוב, אז מה ראית בדרך?" שואלת עודפ'ם בשפתיים חשוקות, וזה נשמע ככה: "טוּ, זְזְ מָה רִית בְּדְרְךְ?" זה מוצא חן בעיניה. אולי תמיד תדבר ככה. זה אדיר.
סבתא מציצה בצלחת. יש בה עדיין כמות נכבדה של דייסה, ובידה נותרה כפית גדושה. כאן המקום לִטוות סיפורֵי אֶלף לילה ולילה על מסעותיה בחלל, אבל הצרה היא שסבתא מחשיבה את האמת יותר מדי, והאמת היא שהיא לא ראתה כלום. איך יכלה לראות? הרי היה חושך, חושך גמור. האֵין החלל רק לילה ארוך־ארוך, שלא נגמר...?
"איזה שטויות," קוראת עודפ'ם באכזבה, "בחלל אין כזה חושך כמו שאת אומרת. יש מלא כוכבים שמתפוצצים, ושמשות..." גם היא, כאמור, קראה את המגזינים של סבתא.
החללית טסה במהירות כזו שאי אפשר היה להבחין בכלום, מסבירה סבתא, אבל כמה קסם יש במילה הזו, ״מהירות״. "מְהִי" שואפת רוח ונמתחת אחורה כמו גומי, ו"רוּת" נוֹרֵית אל האופק כמו כדור של תותח... פיה של עודפ'ם שוב נפער, וכפית שלמה של דייסה נתחבת לתוכו באין מפריע. עודפ'ם לועסת את החומר הצמיגי בהיסח הדעת ועיניה נוצצות. פיה ברשות סבתא, אבל ליבה טס בין הכוכבים.
"אבל ראית שמשות שהתפוצצו, נכון?" היא מתעקשת, "ונכון שראית מלא חורים שחורים? וגם חורים לבנים," היא מוסיפה בחיפזון. וננסים אדומים וננסים כחולים, היא חושבת, אבל לא אומרת את המילים בקול. ממגירת השולחן במטבח היא מוציאה מחברת ציורים וקלמר עם עפרונות צבעוניים. על השולחן יש חריטות וכתוֹבות בעט מן הזמן שבו ישבו לצידו המוני ילדים משועממים, שנה אחרי שנה. לתחתית דבוקים מסטיקים ישנים שנראים כמו שבלולים. עודפ'ם מתלבטת ומחליטה שתצייר את מפת המסע של סבתא. בצד אחד של הדף, מימין, היא מציירת חצי עיגול: חייזריה. בצידו השני של הדף, משמאל, עוד חצי עיגול: כדור הארץ. וביניהם... מה יש ביניהם?
"כלום. אי אפשר היה לראות כלום," מתעקשת סבתא. סבתא עקשנית פי אלף. מדי פעם ניסתה אולי להציץ מבעד לחרכי החללית, היא אומרת, אבל הכול נמרח מול עיניה כמו קשקוש שיֶלד מצייר.
עודפ'ם אוהבת לצייר. סבתא יודעת זאת, אבל האמת מקודשת בעיניה כפי שהקופים מקודשים בהודו; וכשם שהקופים יכולים לחמוס דוכן פירות שלם בלי שאיש יעז לעצור בעדם, כך יכולה האמת לדרוס את כל העומד בדרכה וסבתא לא תעז לעצור בעדה.
עודפ'ם שומטת את העיפרון. היא בולעת את העלבון יחד עם כפית נוספת של דייסה, אבל מיד אחר כך היא דוחפת את כיסאה לאחור, קמה על רגליה והולכת לסלון עם המחברת והקלמר.
"זהו."
"מה זהו? עוד לא אכלת אפילו חצי."
"זהו!"
סבתא מושכת באפה ומניחה את הכפית בצלחת. אחר כך היא מתרוממת מכיסאה והולכת לסלון עם הצלחת ביד. "זה לא זהו," היא רוטנת. "זה לא זהו."
 
 
לצפיה ב-'עולם מתחמם והתוצאה '
עולם מתחמם והתוצאה
11/02/2019 | 09:25
2
11
אתמול קראתי כתבה ,בווינט  על דובים לבנים שאיבדו את אזור מקום המחיה שלהם , בעקבות המסת הקרחונים  ועתה הם מתקרבים לבתים ,לחצרות , לגינות , בנסיון נואש למצוא מזון ,ובינתים מפחידים ומאיימים על אנשי הכפר שחוששים להסתובב בחוץ או לצאת לעיסוקיהם .
את הכתבה מאתמול אני כבר לא מוצאת ,ואם זכרוני אינו מתעתע בי אני חושבת שזה היה בצפון רוסיה . 
עצוב מאוד שהתחזיות בעקבות התחממות שעליהן הזהירו המדענים והחוקרים מתממשות לנגד עייננו ,
אף אחד לא היה רוצה לפתוח את הדלת ולמצוא ממולו דוב לבן גדול ואימתני .
אני חושבת שגם לא הדובים הלבנים .
מה יהיה ?
לצפיה ב-'גם דובים רועדים '
גם דובים רועדים
11/02/2019 | 09:33
1
6
בספר
"הדוב רועד מפחד "
קרמה וילסון וגיין צ'פמן 
בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר /2011
 
"סערה ,ברקים ורעם 
מסביבו מהדהדים 
{הדוב תעה ביער }
"מה זה ? מי שם ?, מלמל הוא 
"גם רוחות וגם שדים ?"
 
אל תדאגו , חבריו יצאו לחפשו, ומצאו אותו בריא ושלם 
"ליטפו , חיבקו ,פינקו אותו
השכיחו את פחדיו "
 
בין הספרים האהובים . על איכפתיות וחברות אמיצה .
לצפיה ב-'חולית, התפרסם היום בעיתון הארץ'
חולית, התפרסם היום בעיתון הארץ
12/02/2019 | 12:33
3
 
חדשות בעולם אירופה
עיירה ברוסיה הכריזה על מצב חירום בגלל פלישת דובי קוטב, הורים מחביאים את ילדיהם בבתים
עשרות דובים מורעבים מאיימים בימים האחרונים על תושבי חצי האי נוביה זמליה. תושבים דיווחו על דובים שחיפשו אוכל בפחי זבל ונכנסו לבתים. מאמצים לגרשם כשלו והרשויות חוששות שיהיה צורך לירות בדובים
אלפי תושבים בחצי האי נוביה זמליה שבצפון רוסיה נתונים בימים האחרונים במצור. יותר מ-50 דובי קוטב שחיפשו אחר מזון הגיעו לעיירה בלושיה גובה והחלו לחטט בפחי האשפה ולהיכנס לבתים. הרשויות במחוז ארכנגלסק הכריזו על מצב חירום ושלחו צוותי מומחים המצוידים ברובים, בתקווה להרחיק את הדובים.
לדברי ראש הרשות השלטונית המקומית, ז'יגאנשה מוסין, מצב החירום יימשך עד להבטחת שלומם של התושבים. "מעולם לא ראינו פלישה בסדר גודל כזה. הדובים ממש רודפים אחרי תושבים", הוסיף. סגנו, אלכסנדר מינייב, אמר כי האנשים מפחדים לצאת מבתיהם, ולא שולחים את ילדיהם לבית הספר או לגן ואף לא נותנים להם לצאת מהבית או לפתוח בעצמם את דלת הכניסה.
"היו מקרים של תוקפנות מצד חיות הפרא, תקיפות של נשים ופלישה לתוך שכונות מגורים ועבודה", נמסר בהודעת הממשלה האזורית בארכנגלסק. "אנשים מפחדים, הם מפחדים לעזוב את הבתים שלהם, שגרת היום שובשה והורים חוששים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר".
 
לפי שעה, עד שיסולקו דובי הקוטב מהאזור, הורו הרשויות לגדר בתי ספר ולארגן הסעות לתלמידים מבתיהם לבית הספר.
 
בשנת 2016 נלכדו חמישה מדענים בתחנת מחקר אקלימי בחצי האי למשך שבועיים, כשדובי קוטב התנחלו בקרבתה וסירבו לעזוב. דובי קוטב הם חיה מוגנת ברוסיה, ונחשבים למין בסכנת הכחדה. החוק אינו מתיר לירות בהם, אך הרשויות במחוז התריעו כי אם המבצע להרחקתם ייכשל, ייתכן שלא יהיה מנוס מלדלל את אוכלוסייתם כדי להגן על התושבים.
 
 
לצפיה ב-'חצר וגדר שי להזרה ולחרצית על האתגר'
חצר וגדר שי להזרה ולחרצית על האתגר
12/02/2019 | 12:22
4
7
בית  עם גינה קטנה וחצר סביבה,
בחצר בריכה קטנה עם דג  צח, השט בתוכה
וגדר  צר  להפרדת הכביש מהרחבה
גד הקטן  גר בבית הקטן
יצא לחצר, רץ מצד לצד לתפוס צב הצועד לאט
עם הבית על הגב ונמלה עמלה.
פתאום מאי שם עף חץ ונתקע בעץ
מזל שלא היתה שם הנמלה
אחרת היתה פצועה ,פגועה,
חשב גד בהקלה.
עייף גד עייף הצב הכניס ראשו ונרדם
עייפה הנמלה, נכנסה לחור שבאדמה
ואמא קוראת לגד להגיע לארוחה.
והוא רץ להתכונן לארוחה ולשינה.
לילה טוב לגד לצב ולנמלה
לצפיה ב-'מקסים'
מקסים
13/02/2019 | 12:09
1
2
לצפיה ב-'תודה'
תודה
13/02/2019 | 19:57
1
לצפיה ב-'נהדר '
נהדר
14/02/2019 | 11:42
1
1
לצפיה ב-'תודה שחרזדה.'
תודה שחרזדה.
14/02/2019 | 18:34
לצפיה ב-'שירים וספורים על חצר ועל גדר.'
שירים וספורים על חצר ועל גדר.
11/02/2019 | 10:51
28
9
לצפיה ב-'מתוך היום השישי/ נורית זרחי.'
מתוך היום השישי/ נורית זרחי.
11/02/2019 | 10:57
9
5
זה מתחיל עוד בחצר
וזה נמשך במדרגות-
ריח דגים מבושלים
מרקים,פשטידות, עוגות...
לצפיה ב-'תמונת היום '
תמונת היום
11/02/2019 | 11:21
8
11
לצפיה ב-'חצר וגדר מוזכרים ב'שני ארנבים חביבים'-ספרית אריה'
חצר וגדר מוזכרים ב'שני ארנבים חביבים'-ספרית אריה
11/02/2019 | 11:48
7
10
שני ארנבים חביבים - ציורים מרסל מרליה טקסט: ז'אן קאפה הוצאת אריה - 1953.
שני ארנבים זהים ואמא ארנבת , כדי להבחין ביניהם,יוצאת מהכפר כדי לקנות שני סרטים שונים  לקישוט, הארנבונים השובבים כמובן קופצים, על ההזדמנות ובורחים מהחצר דרך הגדר, לגלות את העולם....
ללחוץ על התמונות
 
 
לצפיה ב-'עלילות פיטר ארנבון / ביאטריס פוטר'
עלילות פיטר ארנבון / ביאטריס פוטר
11/02/2019 | 12:04
3
5
הספור הקסום על פיטר הארנבון שאמא מזהירה אותו ואת אחיו לא להכנס לחצר של מר מקגרגור, מפני שלאבא שלהם ארעה תאונה ומר מקגרגור עשה ממנו פשטידה, אך פיטר השובב לא מקשיב ונכנס לגן....
 
לצפיה ב-'השיר 'עץ הכוכבים' '
השיר 'עץ הכוכבים'
11/02/2019 | 12:10
2
9
עץ הכוכבים
מילים: לייב מורגנטוי
לחן: נורית הירש
תרגום: יורם טהרלב
 
"לסבי ישנה חצר ועץ אחד נפלא בה
אין כמוהו בעולם כך אומר לי סבא
לא פירות עליו צומחים כי הרי ממילא
הפירות סופם לרקוב מי צריך את אלה? ....."
 
 
 
לצפיה ב-'שחרור על הגדר / י. מרקל '
שחרור על הגדר / י. מרקל
11/02/2019 | 12:16
1
7
לצפיה ב-'ילד פעם - לי גאון '
ילד פעם - לי גאון
11/02/2019 | 13:44
5
ילד פעם
מילים ולחן: לי גאון ואורי ויינשטוק
 
 
"על עץ הלימונים שבחצר האחורית
 
יש בית מקרשים וגלגלים של מכונית
יושב על הענף הדק יחף וחייכני
מוצץ חמציץ צהוב ואחריו מיד שני
כזה מין ילד פעם שאני
 
ילד פעם, פעם ילד, פעם בחיים
 
אוהב לקרוא הרבה ספרים דקים וגם עבים
אבל כמעט אף פעם לא הכנתי שיעורים
יושב על נדנדה בחוץ כששמש בפנים
עם ארטיק קר מתוק חמוץ וסוכריות בפנים
כזה מין ילד פעם לפעמים
 
ילד פעם, פעם ילד, פעם בחיים
 
לדרוך בדרך על כל העלים היבשים
להתפלח לפרדס לגנוב קצת תפוזים
לדעת את כל שמות הציפורים והפרחים
ולפעמים אפילו גם לצוד לי פרפרים
כזה מין ילד פעם מבפנים
 
ילד פעם, פעם ילד, פעם בחיים"
 
לצפיה ב-'משמח ומרגש'
משמח ומרגש
11/02/2019 | 13:36
1
9
לראות ספר  מספרית אריה
לצפיה ב-' זכרונות ילדות נעימים....'
זכרונות ילדות נעימים....
11/02/2019 | 13:47
3
לצפיה ב-'חצר וגדר שי לזרה וחרצית על הרעיונות'
חצר וגדר שי לזרה וחרצית על הרעיונות
11/02/2019 | 17:16
4
חצר,  גדר
בית  עם גינה קטנה וחצר סביבה,
בחצר בריכה קטנה עם דג  צח, השט בתוכה
וגדר  צר  להפרדת הכביש מהרחבה
גד הקטן  גר בבית הקטן
יצא לחצר, רץ מצד לצד לתפוס צב הצועד לאט
עם הבית על הגב ונמלה עמלה.
פתאום מאי שם עף חץ ונתקע בעץ
מזל שלא היתה שם הנמלה
אחרת היתה פצועה ,פגועה,
חשב גד בהקלה.
עייף גד עייף הצב הכניס ראשו ונרדם
עייפה הנמלה, נכנסה לחור שבאדמה
ואמא קוראת לגד להגיע לארוחה.
והוא רץ להתכונן לארוחה ולשינה.
לילה טוב לגד לצב ולנמלה
 
לצפיה ב-'יופי של נושא,,מאתגר'
יופי של נושא,,מאתגר
11/02/2019 | 14:11
17
3
לצפיה ב-'אורחים לקיץ / נעמי שמר '
אורחים לקיץ / נעמי שמר
11/02/2019 | 14:58
16
4
 
"אצלנו בחצר
בצל עצי הזית
באים בדרך כלל
המון אורחים לקיץ
לכל אחד מהם
שפה משלו
ודרך משלו
להגיד שלום.
 
בן מאיטליה אומר בונג'ורנו
בת מצרפת אומרת בונז'ור
קן מיפן אומר אוהיו
כשהוא בא לביקור
קיי מהוואי אומר אלוהה
טניה מבריטניה אומרת הלו
כל מי שבא אלינו הביתה
יש לו שלום משלו.
 
צבענו את הגדר
קצרנו את הדשא
ילדי כל העולם
יוכלו עכשיו לגשת
לפתוח לרווחה
את השער הירוק
ולהביא ברכה
מרחוק רחוק.
 
ג'וניה מקניה תאמר לי ג'מבו
יאן מיוון קלימרה יאמר
צ'ין מסין יאמר ניכאומה
ויישאר עד מחר
גיל מברזיל יאמר בום דיא
קוקו ממרוקו יאמר אהלן
והברכה שהוא יביא לי
היא היפה מכולן.
 
אצלנו בחצר
בצל אילן פורח
ילדי כל העולם
באים להתארח
אצלנו בחצר
ילדי העולם כולו
רוקדים במעגל
ואומרים שלום."
 
לצפיה ב-'נשיקה בחצר/ פוצ'ו / הוצאת כתר'
נשיקה בחצר/ פוצ'ו / הוצאת כתר
11/02/2019 | 18:29
15
3
לצפיה ב-'ינקי מקונטיקאט בחצר המלך ארתור / מארק טוויין /כתר'
ינקי מקונטיקאט בחצר המלך ארתור / מארק טוויין /כתר
11/02/2019 | 18:32
14
4
 
 
ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור הוא מהרומנים הסאטיריים הנוקבים שנכתבו מאז ומעולם. גיבור הספר, האנק מורגן, הוא אמריקאי בן המאה התשע-עשרה המגיע בדרך פלאית לקמלוט, חצרו המיתולוגית של המלך ארתור במאה השישית לספירה. דרך עיניו של מורגן בוחן טוויין את החברה המודרנית של תקופתו שלו ומשלח בה חיצי ארס דקיקים, מהנים להפליא.
 
בכישרון ובתעוזה מגיש טוויין לקוראיו יצירה ספרותית שהקדימה את זמנה ומאז התפרסמה לראשונה בשנת 1889, הפכה לאגדה, יצירה שהיא סיפור הרפתקאות משעשע לכל גיל וביקורת חברתית חריפה בעלת עוצמה כמעט נבואית.
 
ינקי מקונטיקט בחצר המלך ארתור הוא רומן שובב, ססגוני, נשכני המייצג היטב את אישיותו רבת הפנים של מארק טוויין. הוצאת גרף גאה להגישו לקורא הישראלי בתרגומה העדכני והמשובח של יעל אכמון, תרגום המדגיש את שפתו העשירה והמושחזת של טוויין, מגדולי הסאטיריקנים והציניקנים של התרבות המערבית.
 
מהדורה זו מלווה באיוריו של דניאל בירד שנוצרו במיוחד עבור פרסומו הראשון של הרומן, ובאחרית דבר מאת נועה מנהיים הממקמת את הספר בהקשר היסטורי ופוליטי ומצביעה על מקומו בביוגרפיה האישית של טוויין.
לצפיה ב-'גדר, כבשה ואיש עם בעיה/יעל בירן /סער'
גדר, כבשה ואיש עם בעיה/יעל בירן /סער
11/02/2019 | 18:36
13
3
לצפיה ב-'מאחורי הגדר/חיים נחמן ביאליק/עם עובד'
מאחורי הגדר/חיים נחמן ביאליק/עם עובד
11/02/2019 | 18:40
12
3
 
מאחורי הגדר, במעין שטח הפקר שאין מבוגרים בו והאדמה מושכת אל חיקה, נפגשים מאז היו ילדים ועד שבגרו שני שכנים. יהודי אחד שובב ואסופית אחת אומללה מבנות הגויים. נֹח ומארינקא. הוא רוצה לשתול גינה, והיא – שמישהו יבחין בעינה הטובה. פירות הבוסר הולכים ומבשילים, ונֹח תולש וזורק. מארינקא מזהירה שהשמש לא תגיע והצמחים לא יגדלו. בחוץ מחכים אנשי סמכות דורשי טובה לכאורה, ונֹח נמשך אל מאחורי הגדר ולא אל בית המדרש. זהו זמן של משבר, והמחלוקת בין עמים ובין שכנים מייצרת, בין היתר, מחנק ואיסורים. מישהו עולה כפורח, ומישהי כמעט זורחת לפני שתשוב ותשקע.
 
זהו אולי סיפור ההתבגרות היפה ביותר שנכתב בשפה העברית, ובטח שובר הלב מכולם. זמן ומקום התרחשותו, במזרח אירופה במאה התשע-עשרה. אבל חייו אלמותיים ודמויותיו חיות גם כאן כיום הזה. מה במרכזו? כיסופי הגוף והנפש, בגידה ובריחה, ומעל כולם: האשליה האכזרית של הנעורים והבגרות, זו שלא הכזיבה את ביאליק מעולם.
לצפיה ב-'יושב על הגדר מילים: אריק איינשטיין '
יושב על הגדר מילים: אריק איינשטיין
11/02/2019 | 18:43
11
3
 
לחן: יצחק קלפטר
 
 
יושב על הגדר
רגל פה, רגל שם
יושב על הגדר
בסדר עם כולם.
דופק חיוכים לכל הכיוונים
ותמיד, תמיד נמצא בעניינים.
 
יושב על הגדר
רגל פה, רגל שם
יושב על הגדר
משקיף על העולם
דופק חיוכים לכל הכיוונים
ותמיד, תמיד נמצא בעניינים.
 
יושב על הגדר
רגל פה, רגל שם
יושב על הגדר
לוקח את הזמן
דופק חיוכים לכל הכיוונים
ותמיד, תמיד נמצא בעניינים.
 
יושב חושב על הגדר
מביט לפה, מציץ לשם
קורא עיתון שומע חדשות בזמן
עוטף את עצמו במסך עשן.
 
 
לצפיה ב-'איך מתמודדים עם ציפלודים '
איך מתמודדים עם ציפלודים
11/02/2019 | 21:14
10
3
לעיתים מוצאים בחצר ציפלוד 
זה לא נדיר מאוד.
צריך לגשת אליו בצעד בוטח.
להביט לו ישר בעינים. להתעלם מהריח .
 
חלק ראשון מהשיר .
כתבה ואיירה  : ריינת הופר 
בספר :הדלת הירוקה . שירים וסיפורים כרך א 
בהוצאת כנרת זמורה ביתן/2017
לצפיה ב-'מקהלה עליזה '
מקהלה עליזה
11/02/2019 | 21:21
9
1
כתבה :לאה נאור 
 
"על ראש הברוש שבחצר 
שמחה והמולה,
שם כול הציפורים בעיר 
הקימו מקהלה "
 
 
לצפיה ב-'בעקבות הבית הנעלם '
בעקבות הבית הנעלם
11/02/2019 | 21:51
8
3
סיפורו של בנימין זאב הרצל 
כתבה :אורה מורג 
בהוצאת כתר/2004
"שמרו היטב על השעון הזה אמר סבא לבסוף ,"הוא חלק מהיסטוריה של העם שלנו ,מהמורשת שלו . אין לו תחליף ."
 
"המשכנו לשבת בגינה בין פרחי הגרניום האדומים והוורודים בעציצים מסביב .
סבא סיפר לנו על הכדים והחרסים שקישטו את החצר ,וכעבור שעה קמנו ללכת."
לצפיה ב-'שיר בגודל גמד'
שיר בגודל גמד
11/02/2019 | 22:27
7
4
כתבה :טובה שיינברג 
איירה :הילה חבקין .
 
"גמד 
וגמגמד 
ועוד גמד 
גרים 
בחצר. 
מסביב לה 
גדר 
ואין שם 
אף אחד יותר "
ספר חמוד 
יצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2000
לצפיה ב-'דודתי שיצאה העירה דניס ריגלי'
דודתי שיצאה העירה דניס ריגלי
12/02/2019 | 10:40
6
12
ספר  אהוב מילדותי
על גברת שפשוט לא שמה לב  עד שבסוף הספר  תופס אותה מנוף במטריה שלה
בטוח היה בספר גדר  ובטוח היא גם התפרקה בגלל שהיא לא שמה
לב
לצפיה ב-'מה נעשה עם הרובים/לאה נאור.'
מה נעשה עם הרובים/לאה נאור.
14/02/2019 | 18:10
5
2
אולי נבנה מהם גדר, שלא יראו את החצר?
 
לצפיה ב-'אל בין הגדרות/שרה נשמית.'
אל בין הגדרות/שרה נשמית.
14/02/2019 | 18:13
4
2
ספור על שולה ואמה שהגיעו לגטו.
לצפיה ב-'מתוך אבא לא היה בבית/יוסי מרגלית.'
מתוך אבא לא היה בבית/יוסי מרגלית.
14/02/2019 | 18:16
3
2
בבית, במגרש ובחצר-
בכל מקום היה חסר...
לצפיה ב-'מילי במשק לוין קיפניס'
מילי במשק לוין קיפניס
17/02/2019 | 09:52
2
6
סדרת ספרים של הנריק  הכטקהוף הצייר  ולוין  קיפניס
הכטקהוף אייר כל כך הרבה ספרי ילדים  וגם את מקראות ישראל צייר  נפלא
הילדה מילי מבלה עם הגדי שלה הכלב  החתול   במרפסת  ציורים של עולם
קסום נאיבי על ילדה עם נמשים  קוקיות  זהובות  שמבלה בים בשלג בחצר בכפר במרפסת
אפילו עם עגלה וחמור
הספרים האלה נתנו לי הנאה רבה בילדות
ואת תחילת אהבת הקריאה
לצפיה ב-'שלושה בלונים'
שלושה בלונים
17/02/2019 | 09:59
1
10
 מרגוט השם  של הסופרת לצערי חסרים לי פרטים ספר אהוב מילדותי
שלושה אחים מקבלים בלונים מיוחדים אחד סמבו  אחד אינדיאני
את שמו השלישי איני זוכרת
הבלונים נקשרים למיטות ובבוקר השלושה יוצאים איתם לבית ספר
אך אוי הם  בורחים הבלונים בסוף הם חוזרים בסוף היום לחצר
מרימים את העינים   והבלונים נמצאים  כל אחד על ארובה נפרדת
לצפיה ב-'הצלחתי למצוא את שם הספר'
הצלחתי למצוא את שם הספר
17/02/2019 | 10:11
6
הבלון שברח  אל הגג  רוזמונד קרוס
 
זאת היתה סדרה של ספרים קטנים עם ציורים מהממים
הוצאת עלי כותרת היה פעם  כיף ללמוד לקרוא
בסדרה זאת היה גם  את תזמורת  העוגיות וגם את דודתי יצאה העירה

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

עו
עו"ד דניאל ארנסט

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ