לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

פורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום ספרות לילדים ולנוער

אני מזמינה אתכם לחוות ולהתרגש בפורום ספרות לילדים ונוער . הפורום מעניק במה לכול אוהבי הספר .מרחב לחשיפת ספרים שניחוחם משכר .מקום לשאלת שאלות ,להפעלת רעיונות ויוזמות . ``לקרוא ספרים ולהנות `` ``אדם הקונה ספר, אינו קונה אך ורק נייר ודיו ודבק במשקל ידוע -חיים חדשים הוא קונה לו" {כ. מורלי }מחכה לכם.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
0
המשך >>

לצפיה ב-'הסוד '
הסוד
25/04/2017 | 15:29
19
11
בעקבות הספר "הסוד של פלוריאן "חוה ניסמוב .מזמינה להעלות 
ספרים שבכותרתם המילה סוד .
גם שירים .
בסודי סודות ....
 
זרעים של מסטיק /לאה נאור
 
"לנטע ולי יש סוד נחמד
שעוד לא סיפרנו לאף אחד .
 
אנחנו זרענו מתחת לפלסטיק
זרעים של מסטיק ,זרעים של מסטיק "
 
לצפיה ב-'סוד השוקולד '
סוד השוקולד
25/04/2017 | 15:33
18
8
ניתקלתי בו היום .
  
לצפיה ב-'סוד הגן הנעלם/ פרנסס הודג'סון ברנט/יסוד'
סוד הגן הנעלם/ פרנסס הודג'סון ברנט/יסוד
25/04/2017 | 20:16
17
1
לצפיה ב-' סודות אפלים / דורית אורגד /הקיבוץ המאוחד'
סודות אפלים / דורית אורגד /הקיבוץ המאוחד
25/04/2017 | 20:19
16
1
"איזו הסתבכות מיותרת," אומרת מנהלת בית-הספר לתלמידי כיתה ז` 5 ומוסיפה, "כך קורה בדרך כלל למי שמסתיר דברים." מה הסתירו דגדן, אביב ויואב? איזה סודות אפלים יש להם? ומדוע רוצה הניה, מחנכת הכיתה, לעזוב את בית-הספר לפני תום השנה? איזה סוד נוצרת היא בלבה? סיפוריהם האישיים של הנערים, גיבורי הספר, מרתקים ומרגשים וסיפורה של הניה מעניין לא פחוח ונוגע ללב. העלילה המורכבת סוחפת ומעוררת הזדהות והדמויות הפועלות נחרטות עמוק בזיכרון. הסיפור "סודות אפלים" נמנה עם הספרים שנכנסים ללב ואינם עוזבים את המחשבה גם אחרי גמר הקריאה.
 
לצפיה ב-'גילוי סודות / עמית גולדשטיין לירן/ספרית פועלים'
גילוי סודות / עמית גולדשטיין לירן/ספרית פועלים
25/04/2017 | 20:23
15
1
 
חבורת מבוא האלה, הרי הם נועה, שוקי וגונן הגרים ברחוב בשם זה. יום אחד הם מגלים שמשהו קורה לרינת, היא בוכה הרבה, נעלמת ובורחת להם. מה קורה לה? מדוע סבתא גילה מספרת את סודה רק לרינת ומהו הסוד שהיא מסתירה. הילדים מתמודדים עם סודות גדולים אבל כשהם מפענחים ומבינים אותם הם חכמים יותר. עמית גולדשטיין-לירן ילידת הארץ, נשואה ואמא לשתי בנות, עורכת דין במקצועה וגרה בכפר סבא. כתבה ספר מתח למבוגרים ``קצה חוט``. זהו ספרה הראשון לילדים ולנוער, והוא פותח סדרה בשם ``חבורת מבוא האלה``.
לצפיה ב-'הטיסה הסודית של הדס '
הטיסה הסודית של הדס
25/04/2017 | 21:35
14
1
יונה טפר כתבה .
איורים: רעיה קרס. בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2011
 
"מתי נגיע ?" 
שאלה הדס את זיזי כשסימה לאכול 
הארנבת חייה, עוד מעט ....עוד טיפת סבלנות "
 
טיסה פלאית של הדס אל סבא וסבתא הרחוקים,שאליה היא כול כך מתגעגעת . 
לצפיה ב-'נקודה למחשבה '
נקודה למחשבה
25/04/2017 | 21:47
13
5
וסוד הארמון השקוף .
כתבה :נאוה מקמל עתיר .
איורים הילית שפר . .
בהוצאת ידיעות אחרונות ספרי חמד/2011
 את נקודת החן מעל השפה העליונה,העוברת מדור לדור לא קיבלה יורשת העצר החדשה,והמהומה בבית המלוכה הרקיעה שחקים. שנים נצרו את הסוד. עד שהנסיכה המיוחדת מלמדת את הכול מה חשוב באמת. 
ענוד 26 נקודת חן זעירה  מעל השפה היתה מצירת מדי יום מיס גרת, על פני הנסיכה יורשת העצר .
איש מחוץ לארמון לא ידע על הסוד,ואיש לא גילה דבר ." 
 
לצפיה ב-'סוד של מישהו אחר '
סוד של מישהו אחר
25/04/2017 | 21:58
12
2
אור-לי רובינשטיין קצפ 
איורים: כרמל בן עמי .
הוצאת הקיבוץ המאוחד/2015 
סבתא מעודדת את גיל לספר על הסוד הנורא של גאיה."לגאיה יש סוד על הגוף שלה"....... -שתקתי ".
לגאיה חברתה, סימנים רבים על גופה על גבה וזרועותיה -את סודה סיפרה לגיל .
וכך אמרה סבתא 
"סוד נורא מבטל הבטחה וגם שבועה"
על גאיה וגילי החברות הטובות, והסוד שהוא סוד,סוד שאסור עוד לשמור!.  
 
לצפיה ב-'סודי עם אחי הגדול/אנדה עמיר פינקרפלד.'
סודי עם אחי הגדול/אנדה עמיר פינקרפלד.
26/04/2017 | 07:48
11
1
לצפיה ב-'הסוד של משפחת ששון/ רבקה זיו.'
הסוד של משפחת ששון/ רבקה זיו.
26/04/2017 | 07:49
10
1
לצפיה ב-'זה לא סוד - דפנה שריר'
זה לא סוד - דפנה שריר
26/04/2017 | 09:55
9
4
יצא לאור ע"י הוצאת סירקיס.
 
"אורי מגלה שאמו בהריון. הוא שואל שאלות אך נתקל בחומה של מבוכה ושתיקה. אמו של חברו הטוב, דרור, המצפה אף היא לתינוק, מספרת לילדים על מה שמתרחש בגופה, היא נעזרת בסיפור אהבה בין ביצית ששמה עו לבין זרע ששמו בר היוצרים יחד - עובר. כך נוצרים בספר שני רבדים: סיפור על ילדים המגלים את סודות המין וסיפור אהבה חינני וציבעוני בין הביצית והזרע, המיועד להקראה גם לגיל הרך. המחברת, דפנה שריר, היא מורה שהתמחתה בחינוך מיני לילדים ובהדרכת מורים בנושא זה. בספר זה לא סוד היא מעבירה את המסר החינוכי שלה האומר שחשוב לתת לילדים מידע מלא ומדוייק על עובדות החיים. כשהילדים שואלים "איך נוצר תינוק?" - הם ראויים לתשובה, וכשהם מגלים התעניינות בגופם ובמיניותם הם ראויים להסברים על המתרחש. הספר עוסק בנושאים אלה בפתיחות מירבית וללא התחמקות. בכך הוא עוזר לילדים, וגם להורים, להתגבר על המבוכה וליצור מערכת יחסים גלוייה ובריאה."
 
 
לצפיה ב-'"סוד המכשפות" מאת עפרה גלברט אבני:'
"סוד המכשפות" מאת עפרה גלברט אבני:
26/04/2017 | 10:00
8
3
"יום אחד החליט אחד הגמדים מהספור ''שלגיה ושבעת הגמדים'' לצאת ולחפש מנין באות המכשפות הרעות אל סיפורי הילדים. היה זה הגמד השביעי, הקטן מכולם. שמו היה מיקון. מיקי-קטן. קטן שמנמן, ואוהב הרפתקאות. וכך, בלילה, כאשר שלגיה וששת הגמדים האחרים שקעו בשנה, קם לו מיקון בשקט, לבש את בגדיו הירוקים, נטל פנס גמדים קטן ויצא לדרך. בשקט ובזהירות הושיט רגל, ועוד רגל, ויצא מתוך הספור...."
 
 
לצפיה ב-'סוד הבית הוורוד | עפרה גלברט-אבני'
סוד הבית הוורוד | עפרה גלברט-אבני
26/04/2017 | 10:05
7
3
"כבר ביום שעברו לבניין חדש הרגישה דניאל שמשהו לא בסדר בו. זה היה כמו לעבור לבית נטוש. החצר היתה מוזנחת, חדר המדרגות היה מלוכלך וכל התריסים בבניין היו מוגפים, כאילו אף אחד לא גר שם.`` לא די שדניאל ורועי עוברים עם הוריהם דירה באמצע השנה ועליהם להסתגל לשכונה חדשה ולחברים חדשים, מתברר להם שהילדים מכנים את הבניין שלהם ``הבית הוורוד`` ומסרבים לבוא אליהם. אבל אז הם פוגשים את מוש, הזקן המוזר, ומגלים שהבית אכן צופן בחובו סודות, מה שהופך את חייהם בבית הוורוד ובשכונה החדשה למלאי מסתורין והרפתקאות. סיפור מותח, מרגש ומעורר מחשבה."
 
 
 
לצפיה ב-'סוד האגם המלוח / מירב משולם'
סוד האגם המלוח / מירב משולם
26/04/2017 | 10:10
6
2
"החיים ביער הירוק שקטים ושלוים, עד שיום אחד מגלות החיות שהאגם המתוק שלהן הפך מלוח ! משלחת חיות יוצאת לבקש את עזרתה של קונציאלה, מכשפת היער. האם תעזור להן קונציאלה? האם ישוב האגם להיות מתיק? ואיזו הפתעה מסתתרת באגם? "סוד האגם המלוח" הוא ספר ראשון בסדרה "מסיפורי היער הירוק". מירב משולם היא זמרת קלאסית המופיעה באופרה הישראלית החדשה, בקונצרטים ברחבי הארץ, ומקליטה בשביל קול המוסיקה. בוגרת האקדמיה למוסיקה ע"ש רובין והחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל - אביב. יעלי זיו, בת קיבוץ כפר הנשיא, חיה ביודפת, עוסקת בגרפיקה ובאיור."
 
 
לצפיה ב-'סוד עם כנפיים / יונה טפר'
סוד עם כנפיים / יונה טפר
26/04/2017 | 10:12
5
2
"קשר סודי נרקם בין אייל, שחקן הכדורגל המקובל בחברה לבין בר, ילדה סגורה ומתבודדת, המכונה בכיתה "קופיפה". בהדרכת סבו של אייל הם מטפלים ביונים של גברי, חברו הרגזן של סבא, המאושפז בבית חולים. השניים נקשרים בעבותות אהבה לגוזל הקטן וגם זה לזה. אייחל מגלה את חכמתה ומסירותה של בר, הנחבאת מאחורי דמות "הקופיפה" השתקנית, ונוכח שלא קל להתייצב לצדה של ילדה השונה משאר הילדים. יחד הם חווים תקווה ופחד, אכזבות והישגים ומצפים לראות האם חמי, גוזל הטיפוחים שלהם, יהפוך ליונת דואר יפהפייה. כי גם בעידן האינטרנט לא פג קסמם של מכתבים משמים."
 
 
לצפיה ב-'סוד האנדים - אן נולן קלארק'
סוד האנדים - אן נולן קלארק
26/04/2017 | 10:15
4
2
"מאז שקוזי זוכר את עצמו הוא חי במרומי הרי האנדים, חבוי ומוסתר מעיני העולם, כשלצידו רק צ'וטו הזקן, רועה הלאמות. קוזי וצ'וטו, בנים לשבט האינקה העתיק, חיים את חיי המרעה השלווים בין הצוקים הפראיים ומקווי המים הצלולים. אך חייו של קוזי אינם שלווים כלל וכלל. שאלות רבות מטרידות אותו: מאין בא? מי היו הוריו ומדוע אין לו משפחה ? שאלות אלה מביאות אותו לצאת למסע גורלי, מסע אל העמק שבמורדות ההרים, מסע אל עולמם של בני האדם. האם ימצא את מבוקשו? או אולי יבין את משמעות הפתגם האינדיאני העתיק: "אל תצטער אם חיפושיך סובבים במעגל"? סוד האנדים הוא סיפור עלילה פיוטי ושיר הלל לגדולתה של ממלכת האינקה בימי קדם, לפני בוא האדם הלבן ובתקופה שבה רק ההרים הפראיים היו שותפים לגורלה. זה סיפורם של בני השבט ששרדו ומבקשים גם היום לשמור על כבודם ולזכור את ימי תהילתם. אן נולן קלארק (1995 - 1898) נולדה בארצות הברית וחיה שנים רבות באמריקה הדרומית, שם לימדה בכפרים של צאצאי האינדיאנים. כך זכתה, לדבריה, בהשראה לכתיבת ספריה. סוד האנדים (1953), שבזכותו הוענק לה פרס ניוברי, הוא ספרה הראשון הרואה אור בעברית. "מעמק נסתר בין פסגות ההרים בפרו מגיע הסיפור העדין הזה והנדיר ביופיו." הורן בוק, כתב עת לספרות ילדים."
 
 
לצפיה ב-'יש לי סוד - מרים ילן שטקליס'
יש לי סוד - מרים ילן שטקליס
26/04/2017 | 10:35
3
2
שירים וספורים ספר שני
יצא לאור ע"י הוצאת דביר,
 
בשיר "יש לי סוד", [12], יש  חלום מלכות סודי. הילדה המספרת היא פליטה יתומה, מעין סינדרלה עלובה, שקיבלה מידי עננה לבנה אחת, נעליים ושמלה לשבת. אבל מלכותה כל כך סודית שאין לה מקום גילוי בעולם, ואין לה מקום הצפנה אפילו בלב. אומרת הילדה:
 
                    "יש לי חלום ויש לי סוד,
                     ושניהם שלי כל כך מאוד.
                     ואנה אלך איתם?
                     ואל מי אביא אותם?
                     והיכן אחביא אותם?
                     והם כל כך יפים -
                    היכן?
                    לא כאן, לא כאן... '
                           ..............
                    ואקח את הסוד,     
                    ואקח את החלום,
                    ואחביא אותם שם,
                    על קצה הירח המחייך.
                    ומשם - איש לא יקח אותם,
                    ושם כל כך רחב המקום,
                   לא צר כמו המקום שבלב.
                   לא צר, לא עצב.
                   ופתאום - גם אמא שלי -
                  לפתע תשב -
                  שם, בצל, בצד.
                  והיא לי, היא לי,
                  ואני הבת!..."
 
הירח הוא ממלא המקום של החבר: על קצה חיוכו תולה הילדה את הסיפור הגואל, שהלב הבודד שברשות היחיד איננו יכול לשמש לו מקום מסתור של קבע, משום שהוא "צר" ו"עצב". רק באמצעות הירח-החבר יבוא הסיפור אל מימושו וסיומו, ויאחד את האם האבודה עם בתה. אבל הירח אינו חבר ממשי, הוא רחוק, ומציאותו משתנה חליפות. ואמנם כל מחשבות הילדה על הסיפור שיסופר הן בגדר של איזו תקווה לעתיד, שלא השיר ולא החיים יכלים לתת לה הבטחת התגשמות.
הסיפור הוא מעין "משה בתיבה", שאי אפשר להחביאו אלא יש להסתכן ולשולחו אל מישהו אחר ולשתפו בו, רק אז מתרחב הסיפור ונשלם וממלא את ייעודו כמנחם וגואל" (מ'סיפורים   וחלומות –  עיון  בשיר  "חברות" מאת מרים ילן-שטקליס').
 
 
 
לצפיה ב-'החדר הסודי - א.פינקנשטדט '
החדר הסודי - א.פינקנשטדט
26/04/2017 | 10:39
2
2
לצפיה ב-'סוד התיק הכחול - ניל לווין ציור אג. פורד '
סוד התיק הכחול - ניל לווין ציור אג. פורד
26/04/2017 | 10:43
1
2
לצפיה ב-'סוד '
סוד
26/04/2017 | 19:04
1
מילים: ענת שרים
לחן: אלדד שרים

"אני שומר עמוק בלב
הרבה מאוד סודות
ויש לי חשובים יותר
וחשובים פחות
וכשאומרים לי לילה טוב
ומכבים האור
אני מתחיל בלחש רב
את הסודות לספור "
 
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=848&wrkid=15677
 
 
 
https://www.youtube.com/watch?v=W92cJm7dxrw
 
לצפיה ב-'קישור לסיפורי ילדים עם מוסר השכל('מידה טובה בפרשה')'
קישור לסיפורי ילדים עם מוסר השכל('מידה טובה בפרשה')
26/04/2017 | 09:49
3
לצפיה ב-'צוואתו הזועמת של מחבר "מסעי גוליבר" מ'הארץ'>>>'
צוואתו הזועמת של מחבר "מסעי גוליבר" מ'הארץ'>>>
26/04/2017 | 09:26
1
10
'הארץ': לפני מותו הכריזה ועדה לקביעת שיגעון שג'ונתן סוויפט מעורער בנפשו. על מצבתו הורה לכתוב ש"הלך למקום שבו חמת-זעם לא תוכל עוד לפצוע את לבו"...
קרן אלקלעי-גוט: "
ג'ונתן סוויפט נודע ברבים על ההומור הטוב שלו. קוראיו מתעלמים תכופות מהסאטיריות העוקצנית הטמונה בסיפורו הפופולרי "גוליבר". עוד פחות זוכרים שסוויפט התמיד במאמציו ללמד את הבריות בינה. למשל, כשניסה להוכיח שהאדם אינו “בעל חיים רציונלי” (“animale rationale”) אלא מה שכינה “בעל חיים המסוגל לחשוב בהיגיון (“rationis capax”).
אפילו על מצבתו ביקש סוויפט לחרות כתובת שתלמד בינה, וחשב על הנוסח ארוכות ובקפידה: "מסוכן הוא לכתוב על שיש, שם אינך יכול לעשות טעויות דפוס או לתקן במהדורה שנייה", כתב.
למן שנות העשרים לחייו סבל סוויפט ממחלת מנייר (Meniere’s Disease), שסימניה הם רעש בלתי פוסק באוזן וסחרחורת. המחלה החריפה עם הזמן והטריפה את דעתו. "אהיה כמו העץ הזה", אמר. "אמות מהצמרת למטה". למצבו הגופני נוספו אכזבות אישיות, פילוסופיות, פוליטיות וחברתיות. ב-1742 הוכרז סוויפט כמעורער בנפשו על ידי ועדה לקביעת שיגעון. בשנה האחרונה לחייו לא הוציא הגה מפיו.
פרוטומה של ג'ונתן סוויפט,צילום:עזרא נוט: https://images.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2272848...
 
למרבה המזל הספיק להסדיר את ענייני קבורתו קודם לכן. כשהאשה שאתה חלק בחשאי את חייו הלכה לעולמה, דאג לקבור אותה בכנסייה שבה שימש כומר ראשי. "סטלה", אסתר ג'ונסון, נטמנה בכנסיית הקדוש פטריק ב-30 בינואר 1728, במעבר המרכזי, בסמוך למקום שבו תיכנן את קבורתו־שלו. הוא נהג לפקוד את קברה יום יום עד סוף חייו, ופירסם כמה מ"אימרותיה" בסוף חלק מהמהדורות של "מסעי גוליבר", ואפשר שחיבר את הכתובת על מצבתה.
<p>צוואתו הסופית נכתבה ב-3 במאי 1740, והסבירה בדיוק היכן, מתי וכיצד תיערך הלווייתו. "אני מצווה את נשמתי לאלוהים (בתקווה צנועה לרחמיו באמצעות ישוע הנוצרי), ואת גופי לאדמה. ורוצה אני שגופי ייקבר במעבר הגדול של הקתדרלה הנ"ל, בצד הדרומי, מתחת לעמוד בסמוך למצבת הארכיבישוף נרסיסוס מארש, שלושה ימים לאחר שאלך לעולמי, בצנעה ככל האפשר, בחצות הליל ושלוח שיש שחור של שני מטרים רבועים ירותק אל הקיר בגובה של שני מטרים ועשרה מן הקרקע, ויישא את הכתובת כדלקמן באותיות גדולות, חקוקות עמוק, ומצופות זהב בחוזקה". הלוח מוקם כך שהמבקרים בקתדרלה לא יחמיצו אותו.</p> <p>הנה נוסח המצבה, בתרגום מלטינית:</p> <p>כאן טמונה גופתו
של ג'ונתן סוויפט, דוקטור לתיאולוגיה קדושה,
כומר ראשי בכנסיית קתדרלה זו,
הוא הלך למקום שבו חמת־זעם
לא תוכל עוד לפצוע את לבו.
צא לדרך, נוסע,
וחקה, אם תוכל,
אביר חירות עז
(כמיטב יכולתו) זה.
 
 
 
לצפיה ב-'המשך>>>צוואתו הזועמת של מחבר "מסעי גוליבר":'
המשך>>>צוואתו הזועמת של מחבר "מסעי גוליבר":
26/04/2017 | 09:43
4
ברבות השנים כתב המשורר ו"ב ייטס פרפראזה על כתובת זו בשיר "כתובת מצבתו של סוויפט"
 
סְוִויפְט הִפְלִיג אֶל מְנוּחָתוֹ;
חֲמַת־זַעַם שָׁם
לֹא תּוּכַל לִפְצֹעַ חָזֵהוּ.
אִם תָּעֵז חַקֵּהוּ,
נוֹסֵעַ הֲלוּם־עוֹלָם;
הוּא שֵׁרֵת אֶת חֵרוּת הָאָדָם.
 
אך השוואה פשוטה בין שירו של ייטס לבין המקור רק מראה את המורכבות הגדולה של סוויפט. החל ב"כאן טמונה" המקובל, מפתיע סוויפט את הקורא בחמת־זעם של האדם החי.
 
כתובת ההקדשה לזכרו של ג'ונתן סוויפט בבית החולים של ד"ר סטיבנס בדבלין,צילום:עזרא נוט: https://images.haaretz.co.il/polopoly_fs/1.2272847.1395652154!/image/2770354321.jpg_gen/derivatives/regular_748x561/2770354321.jpg
 
חמת־זעם היתה רגש שיכול בהחלט להכריע את סוויפט תחתיו מרגע היוולדו באירלנד, שבעה חודשים לאחר מות אביו, ב-30 בנובמבר 1667. אמו הפקידה אותו בידי מטפלת ועברה להתגורר באנגליה. אף שעתיד היה לראותה בתקופות שונות בחייו, הוא מעולם לא חי אתה שוב, וגודל באי־רצון על ידי דודו באירלנד. הקריירה שלו, כמזכירו של סר ויליאם טמפל וככומר אנגליקני, סוכלה דרך קבע בגלל כתביו החתרניים וביש־מזלו.
 
אבל לחמת־זעם יש גם משמעויות ציבוריות יותר. בלטינית ובאנגלית זו מלה המשלבת זעם ומודעות לאי־ההתאמה שבין הדברים כפי שהם אמורים להיות לבין הדברים כפי שהתגלגלו. זהו עצם הפער שהסאטירה נוצרה להצביע עליו. והסאטיריקנים הקלאסיים, יובנליס והורציוס, השתמשו בו להתוויית יצירתם.
 
"אני רואה את עצמי במשרה של כומר", כתב סוויפט, "כמי שהתמנה בידי ההשגחה העליונה לסנגר על התפקיד שהוקצה לי, ולרכוש מספר רב של אויבים כמיטב יכולתי".
 
חמת־הזעם שלו היתה קשורה גם לתקווה לחירות. זו היתה תקווה רוחנית ופוליטית גם יחד. כאשר הסביר מדוע כתב את "מסעי גוליבר" ציין: "תמיד שנאתי את כל האומות, הצהרות האמונה והקהילות; וכל אהבתי נתונה ליחידים". קריאתו בכתובת שעל מצבתו היא לחירות ולאחריות של היחיד בחברה.
 
הדבר מוכח גם בשיר שכתב על מותו־שלו ב-1731, "חרוזים על מותו של ד"ר סוויפט", שבו ראה בעיני רוחו מה יאמרו עליו אנשים עם מותו.
 
הוּא חִלֵּק אֶת הַהוֹן הַמְּעַט שֶׁלּוֹ הָיָה,
לִבְנוֹת מָעוֹן לַשּׁוֹטֶה וְלַמְשֻׁגָּע:
ובְקֻרְטוֹב סָטִירָה אֶחָד הֶרְאָה,
שֶׁלֹּא חָסְרָה זֹאת כָּל כָּךְ שׁוּם אֻמָּה:
מַמְלָכָה זוֹ כְּחוֹב הוֹתִיר לָהּ,
אֲנִי תִּקְוָה שֶׁבִּמְהֵרָה טוֹב יוֹתֵר תִּמְצָא לָהּ.
 
זה היה עיזבונו. הוא השאיר את כל נכסיו לייסוד בית־המרפא האירי הראשון לחולי נפש, בית־החולים סיינט פטריק, מקום הממשיך להתקיים ולהתרחב עד ימינו אלה. סוויפט עמד על כך שהוא ייבנה בקרבת מקום לבית־חולים כללי בשל הקשרים שבין בריאות פיסית ונפשית, כך שסיינט פטריק נבנה לצד בית־החולים של ד"ר סטיבנס. אפילו היום, המחלקות שלו קרויות על שם סוויפט, ידידיו והמקומות שאליהם היה קשור."
 
תרגום שיריהם של ייטס וסוויפט: עודד פלד.
 
תגובות:
- חובה לקרוא Modest Proposal
סוויפט במיטבו
 
-Indignation פירושו זעם לנוכח חוסר צדק, רשעות או התנהגות לא ראויה והכוונה היא לזעם אותו חש סוויפט כלפי החברה.
 
בלטינית וכך גם באנגלית ישנה (מילה נרדפת ל-indignity). גם אין שום היגיון בכך שהאפיטף יספר לנו שסוויפט נחלץ סוף סוף מציפורני חמת-זעמו שלו עצמו. הכוונה היא לבוץ שיידו בו מתנגדיו, ולא לתחושה שלו כתוצאה מכך."
 
 
לצפיה ב-'לגעת בגאון: האוטוביוגרפיה של יהורם גאון-שי פלד: '
לגעת בגאון: האוטוביוגרפיה של יהורם גאון-שי פלד:
26/04/2017 | 09:04
2
לצפיה ב-'משתפת סיפור שקראתי עכשיו בפייסבוק'
משתפת סיפור שקראתי עכשיו בפייסבוק
24/04/2017 | 20:43
5
14
 "לקראת ערב, חיכה לי בחדר הקבלה במרפאה אדם מבוגר מאד, רזה, צמוק ושברירי למראה, עם גור כלבים בחיקו.
הכלב, מגזע גולדן מעורב כבן חודשיים, זכר, בצבע דבש עם כתם לבן בחזה וגרביים לבנות בכל 4 כפותיו.
 האיש חיכה בסבלנות עד שאחרונת הלקוחות תעזוב את המרפאה, ואז נכנס בצעד נמרץ למרפאה , הניח את הגור על שולחן הנירוסטה וביקש ממני לבדוק אותו.
 תוך כדי הבדיקה הפיסיקאלית, שאלתי את הקשיש מהיכן קיבל את הגור, והוא סיפר כי נכדתו משרתת כקצינה באוגדת עזה, ויש לה חבר קצין, והוא, החבר, מצא את הגור בבסיס, והביא אותו כמתנה לסבא.
 הגור עבר את הבדיקה בשלום ונראה בריא למדי, עם ריח חלבי מתקתק אופייני לגורים בריאים שנדף מפיו. פרוותו נראתה בוהקת ומוברשת, וסביב צווארו קולר חדש עם רצועה תואמת.
 לאחר הבדיקה ישבתי לשיחה עם הלקוח. ראה, הסברתי לו בעדינות, אחד מתפקידיי כרופא וטרינר הינו להתאים בין בעל החיים למשפחה המגדלת.
 הכלבלב הנחמד הזה יגדל להערכתי להיות כלב גדול ומאסיבי מאד. אני חושש כי בסופו של דבר הוא זה שיוציא אותך לטיול ולא להיפך. לכן אני סבור כי אם ברצונך לגדל כלב, רצוי, לטובתך כי יהיה זה כלבלב מהגזעים הקטנים יותר, שלא יגרום לך לנזק כלשהוא שלא במתכוון...
האיש התבונן בי ממושכות ואז ביקש לספר לי סיפור.
 לפני כשבעה עשורים, בתום מלחמת העולם השנייה, הוא שוטט באירופה השסועה, יתום , נרדף וחסר בית, לאחר שהסתבר לו כי כל משפחתו נספתה.
 במהלך שיטוטיו, נתקל בגור כלבים מפוחד כשהסתתר בין מרישי עץ בערימה ליד פסי הרכבת בפולין. הוא חיבק את הגור, התכרבל אתו והם נרדמו יחד בתוך המאורה המאולתרת, אשר התכסתה עד מהרה בשלג כבד. 
 הכלב למעשה הציל אותו מקפיאה בקור. מאותו רגע הם שוטטו יחד, חלקו ביניהם את מזונם, וחיממו אחד את השני. במשך שבועות וחודשים רבים הם נדדו בדרכים, ניזונים משאריות, או מנדבת ידם של איכרים.
 בדרך לא דרך הם נאספו ע"י פעילי העלייה של ארגון ההגנה שפעלו אז באירופה, עלו יחד על אניית מעפילים, אשר בהגיעה לחופי הארץ, נלכדה ע"י הבריטים , וכל המעפילים בה גורשו לקפריסין.
 מספר שבועות אח"כ הגיעה ספינה קטנה של ההגנה והעלתה על סיפונה בהיחבא כמה עשרות חבר'ה צעירים לצורך התגנבות לארץ לחיזוק הכוחות הנלחמים.
 לצערו הרב, לא ניתן היה מסיבות מבצעיות להעלות את הכלב לספינה, והוא השאיר אותו בלית ברירה על המזח בקפריסין. בעת שהספינה התרחקה בדמדומי הערב, הוא ראה את כלבו משוטט אנא ואנה על הרציף, כשהוא מייבב ומפנה את חרטומו אל על. ממש לפני שהוא נעלם באופק, הכלב נעמד על שובר הגלים ופצח ביבבה זאבית קורעת לב מול השמיים המשחירים...
את הזעקה הזו אני לא שוכח כבר שבעים שנה ד"ר ליליאן... היא רודפת אותי בחלומותיי מאז.
 לאחר שעליתי, השתתפתי בכל מלחמות ישראל, הקמתי משפחה, הולדתי ילדים ונכדים, אולם אשתי ז"ל פחדה מכלבים ולכן מעולם לא גידלנו כלב בבית.
 היום אני אלמן ערירי, ילדיי בגרו ויש להם משפחות משלהם, והכלב הזה שכרגע בדקת , תתפלא לדעת, הוא ממש רפליקה מדויקת של הכלב שלי מאז..., הוא ממש נראה העתק מדויק שלו...
 כשקיבלתי אותו , כמעט חטפתי התקף לב מהתרגשות... שוב הרגשתי בחור צעיר בן עשרים... אז אני מבקש ממך ד"ר ליליאן, אתה אל תגיד לי אחרי כל מה שעברתי, אם אני יכול או לא יכול לגדל את הכלב הזה. אני מעריך ומוקיר מאד את דאגתך לי, אבל החלטתי לתת לכלב הזה, מה שלא יכולתי לתת לכלב ההוא, ומה שלא היה לי אז... בית חם ואוהב!!!
 אגב, לכלב קוראים "פסיק" שזה כלב בפולנית..."   (פוסט של Avi Leilien‎‏ 'מגן דוד ירוק' ).
 
 
לצפיה ב-'מקסים'
מקסים
25/04/2017 | 00:17
3
2
לצפיה ב-''
25/04/2017 | 00:40
2
1
לצפיה ב-'הסיפור שהעלית '
הסיפור שהעלית
25/04/2017 | 22:02
1
7
הזרה מרגש במיוחד .
לא לחינם נאמרו הדברים :"כלב ידידו של האדם הינו". 
לצפיה ב-'ספור נוגע ללב.'
ספור נוגע ללב.
26/04/2017 | 07:52
2
לצפיה ב-'תודה הזרה על סיפור מרגש'
תודה הזרה על סיפור מרגש
26/04/2017 | 16:06
לצפיה ב-'שקנאים '
שקנאים
25/04/2017 | 10:39
1
6
לאחד חסר כנף שמאל,לשני חסר כנף ימיני,וגם באחרון ירו החקלאים ברגל. השלושה שלושה שקנאים בעלי השמות:ביבי,בוז'י ובוגי,חיים בzoo בבאר שבע ,
והם חברים טובים,תמיד נראים יחד.
 
התמונה היפיפיה הועלתה לעיתון "ידיעות אחרונות "בתאריך 18/4/2017 .
בכתבה: "ביבי,בוז'י ובוגי תפסו כנפים"
 
ובאחת הובילה אותי הכתבה ,לספר הנוגע ללב "החצוצרה של לואי" של א"ב וייט . תרגום הגר ינאי בהוצאה חדשה .אוקינוס מודן .
"אני מבקש שתי טובות" כתב לואי ברבור צעיר פראי וחופשי שנולד ללוא קול .שהתאהב עד מעל לראש בסרינה הברבורה המקסימה .
"הראשונה:דחה את המבצע לקיטום הכנף של סרינה עד אחרי חג המולד,ואני ערב לכך שהיא לא תנסה להמלט.השניה הרשה לי לשלוח מברק".
שקנאים, ברבורים, ובתווך האדם .
יש ופוגע בעופות,יש ודואג .
 
לצפיה ב-'אגדה יפנית '
אגדה יפנית
25/04/2017 | 10:43
6
מילים: אהוד מנור
לחן: אריאל זילבר
 
"בחמש קם צייד
ויצא את ביתו.
אל היער צעד
ודרך קשתו.
עד הערב סבב,
לא הצליחה דרכו.
גם צמא, גם רעב
אחזו אותו.
סר פנים ונסער
חזר לכפר,
והנה זוג ברבורים
בנהר.
לבנים ויפים,
אוהבים וזקופים,
מיד
חץ שלח באחד.
 
 
לצפיה ב-'לאור הזיכרונות '
לאור הזיכרונות
23/04/2017 | 08:42
25
20
ערב יום השואה .
מבקשת להעלות מספר ספרים העוסקים בנושא :
אנה פרנק -בין מילים לתמונות .מנו מטסלאר *רון ון דר רול
בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר/2012
ואין מילים......
"עד יום רביעי כמעט שלא היה לי פנאי לחשוב על המפנה הגדול שחל בחיי. רק אז לראשונה מאז שהגענו ל"בית האחור ",התפניתי לספר לך על האירועים האלה ויחד עם כך לקלוט בעצמי מה קרה לי ומה עוד צפוי לקרוא לי .{10 ביולי 1942 }
לצפיה ב-'סודה של אימי '
סודה של אימי
23/04/2017 | 08:56
7
7
ג'י אל ויטריק
מבוסס על סיפור אמיתי .
בהוצאת מטר /2016.
מעל דיר החזירים מצילות שפרנצ'ישקה ובתה הלנה בעיירה סוקאל משפחה יהודית.
מדובר ברופא יהודי ומשפחתו.המשפחה נדחסה במרתף מאולתר מתחת לרצפת המטבח.בחדר קטן נוסף התחבא עריק מהצבא הגרמני.איש לא ידע על מחבואו של  האחר.שפרנצ'ישקה ובתה דאגו למסתתרים "מערימה על שכניה ועל המפקד הגרמני".השתים הוכרו כחסידות אומות העולם.
כמה אומץ איזו גבורה
ומנגד "יום אחד פרנצ'ישקה מספרת לנו על משפחה פולנית שהסתירה יהודים ונחשפה בני המשפחה אולצו להסתובב בכפר עם שלטים שתיארו את פישעם,ואחר כך תלו אותם בככר כך שישמשו דוגמה ואזהרה
שימו לב למשפט שכתוב על עטיפת הספר של אלי ויזל . לאורו  פעלו המצילים הגויים באשר הם .  מבורכים יהיו !
לצפיה ב-'ילדת המשי שלי '
ילדת המשי שלי
23/04/2017 | 09:05
6
6
לזכרה של שכנתי הגברת רחל קרמר, ניצולת שואה שעל דף שער הספר מוטבעת הקדשתה אלי.רחל קרמר שכנתי היתה בעלת תואר ראשון  בתחום העבודה הסוציאלית ומסומכת באנתרופולוגיה .
שעות ישבנו ודיברנו על דרכי הצלתה,לבקשתי הופיעה למפגשי מורים
אחד הספרים שלה הוא הספר "ילדת המשי שלי""סיפורים קצרים בשני מישורי זמן שונים,בהם מהלכות הדמויות בזעם,בכאב ,ובתקווה "......
​אני משתוקקת למשפחה .עכשיו יש לי .אספר לכם הכול "משם" וגם על השחרור אספר לכם. על הפנימיה בשוודיה.על שתי אחיותי שנשארו בשבדייה ומחכות לסרטיפיקט"......... .  
בהוצאת מורשת /1996 
לצפיה ב-'המחבוא '
המחבוא
23/04/2017 | 09:14
5
5
בהוצאת לואיק דווילייה . מארק ליזנו .גרג סלסדו .
בהוצאת כנרת זמורה ביתן /2014
"המחבוא מתאר ברגישות רבה את קורותיהם של אלפי ילדים צרפתיים יהודים תחת משטר וישי,באסתטיקה השמורה לקומיקס ומתאים לגיל הצעיר"
דוניה ניצלה,חברה במחתרת הצרפתית שכנת המשפחה לוקחת את דוניה תחת חסותה.שתיהן מעמידות פני אם ובת נוצריות ומסתתרות יחד מחוץ לפריז.
על קורות דוניה בספר ,המחבוא "
 
לצפיה ב-'דז'ק הקטן /יאנוש קורצק '
דז'ק הקטן /יאנוש קורצק
23/04/2017 | 09:39
4
3
ספר שעליו אני שומרת מכול משמר .
יצא לאור ב1947. נדפס א. סטרוד ובניו תל אביב .
תרגם י. פרישמן . ציירה תרצה .
דזק הקטן חי באחת הערים באמריקה.דז'ק הילד הצטיין בזה שהיה מעודד את הילדים לקרוא ספרים,והוא בהחלט הצליח .
"דז'ק ניגש אל גסטון ושואלו כאילו דרך אגב -למה זה אין אתה לוקח ספרים כלל ?
הוא גם אחראי על ניהול  הספריה .
ואלה שמות הספרים אשר קנה דז'ק לספריה .
*הקוסם האלוהי .
*משיריו של מנקה הארובות העליז .
*אלוף הכדורגל
*אוסף ברכות בחרוזים ליום הולדת,לשנה החדשה ולחגי משפחה שונים
*טיפול בפרחים ובבעלי חיים
*מאה אלף חידות ,בדיחות , סיפורים מצחיקים
*איך להתקין עפיפון
*שמור על בריאותך
*בובה ממטליות וניר.
והספרים קראו ל.....ילדים.... 
וכך פרסם פיל  את דז'ק 
הנהו מלך הספרנים.ארכו מטר ושלושים ס"מ . משקלו 29קילו ,תלמיד בכיתה ג' . דז'ק פלוטון אלוף התחארו של הספרנים,בעל הספרים המעניינים ביותר ברחוב הגאוגרפי הצפוני ...."
לצפיה ב-'יאנוש קורצ'ק '
יאנוש קורצ'ק
23/04/2017 | 09:44
3
5
"לא מספיק לאהוב ילדים ,
צריך להבין אותם ולהתייחס 
אליהם כבני אדם :
להעניק להם את אותם הזכויות והכללים ,
אותן התחיבות אשר מחייבים את המבוגרים .
עד כמה אנחנו המבוגרים צריכים לחנך את עצמינו ,
כדי להבין את הילדים."
מדבר הפדגוג הדגול -יאנוש קורצ'אק .סופר רופא עיתונאי  מנהל פנימיות בתי יתומים -יהודי ופלוני מחנך .
לצפיה ב-'על חייו '
על חייו
23/04/2017 | 09:45
2
3
מתוך ויקפדיה 
"קורצ'אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, שכללו גם בית דין של ילדים. אחד מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, לצד ספרי ילדים. יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים[2]. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשהלהישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו[3].
לצפיה ב-'"אינני קים '
"אינני קים
23/04/2017 | 09:48
1
4
"אינני קים כדי 
שיאהבוני ויוקירו 
אותי,אלא כדי 
שאפעל אני 
ואוהב .
אין הסביבה 
חייבת לעזור לי 
אלא אני 
חייב לדאוג 
לעולם -לאדם " 
 
דר הנריק גולדשמיט
יאנוש קורצ'אק
דמות מופת .
 
לצפיה ב-'בדרך ללוא מוצא '
בדרך ללוא מוצא
23/04/2017 | 09:57
4
אירנה ליברמן .
בהוצאת מורשת./1995
איורים יעקוב גוטרמן 
על גבורתם של אחדים מבין אלפי היהודים אשר התקוממו נגד הצורר הנאצי
סיפורים
בריחתה של מלה
"זה המצב רגינה.אף אחד לא רוצה לשמוע על מה שקורה לנו" ......
ורגינה ענתה  
"תפסיקי עם הדיבורים האלה.כול העולם נלחם כבר עם המרצחים.עוד קצת והמלחמה תגמר.והסוף מתקרב.ובינתיים מלה שלנו לימדה את הנאצים לקח.היא הראתה להם למה מסוגלת יהודיה כלואה ושלא יעזרו להם מגדלי שמירה וגדרות תיל מחשומלות,מכונת יריה ואקדחים וכלבים אוכלי בשר יהודי".
עמוד 52 . 
לצפיה ב-'עצוב, ומה אומרת המילה שואה'
עצוב, ומה אומרת המילה שואה
23/04/2017 | 13:12
9
6
 ש ו א ה.-
המילה שואה היא איומה,
היא צרה ואסון נורא.
אך אם נפרק אותה, מעניין מה נמצא.
, שלוש אותיות ראשונות הן- שוא,
האם ל-שוא קיבל העם היהודי את התורה עם עשרת הדיברות?
אז למה הן לא מתקיימות?
ה-ו- הוא המטה של משה רבינו שאיתו עשה נסים ונפלאות,
לאן הוא נעלם ולמה נשכח,
.איפה הוא ואיפא משה המנהיג הדגול?

ה-א-היא האו הראשונה של אל,
איפוא היה בזמן השואה?
למה נתן יד להולכת העם היהודי כשה לטבח?
והנה נשארנו עם -השה- חיה קטנה, תמימה ויפה.
האם כך היו היהודים ? תמימים? חלשים? שהוליכו אותם כך?
ואפוא היה האל? האם נתן יד?
האם ניסה למנוע?.
אין לי תשובות.
נחזיר את כל האותיות למקומם ,חזרנו למילה שואה האיומה.
מי ייתן ויהיו לנו מנהיגים חזקים וטובים לפחות כמו משה,
מי ייתן ולעולם יותר לא נלך כשה העולה לעולה
 
לצפיה ב-'ספרים '
ספרים
23/04/2017 | 16:00
8
10
מזמינה להוסיף שמות ספרים 
בנושא זכרון השואה.   
לצפיה ב-'המגירה השלישית של סבא'
המגירה השלישית של סבא
23/04/2017 | 16:51
7
4
לצפיה ב-'הזכרתי כבר את הספר...'
הזכרתי כבר את הספר...
23/04/2017 | 19:27
6
6
 
הספר "אנה פרנק" יכול לפתור את  אחת הדילמות שבהן נתקלים הורים ביום השואה - כיצד להסביר לילדים מושגים כמו מוות ורצח עם?
 
אמא, מה זה מת? פרצה בת הארבע דאז הביתה עם שאלת השאלות, בתקופת ימי הזיכרון של השנה שעברה. ניסיתי להסביר במילים פשוטות - מת הוא מי שכבר לא חי יותר, לא נושם בכלל ולא זז. "מה, ישן?" ראיתי בעיניה את הבלבול וחוסר ההבנה. ניסיתי להסביר במילים שונות אבל חשתי שהמסר לא מצליח לחלחל. כעבור שבוע נתקלנו ביונה מתה ברחוב. הילדה עצרה והתבוננה, נגעה בה בעדינות בעזרת ענף, "אמא, למה היא לא עפה?" היא מתה, הסברתי. "בגלל זה היא לא בורחת ממני? ומה קרה לקן שלה? היו לה גוזלים?" המטירה הקטנה. אני לא יודעת, עניתי, אבל את יכולה לדמיין איך היא הייתה כשחיה.
 
מוות הוא דבר שקשה לנו, המבוגרים, להסביר לעצמנו, לא כל שכן לילדינו הצעירים, שזקוקים לקרבה מוחשית, או לפחות לקרבה רגשית, כדי להפנים נושא כה משמעותי. הבעיה היא שטקסי יום השואה, אותם הם חווים החל מגן-חובה, הם לרוב ההפך הגמור מזה - מלאי פאתוס, אימה מעורפלת ועיסוק רחב ובלתי מוחשי במותם, ולא בחייהם, של מיליונים נטולי פנים, אליהם אין לילדים כל קשר רגשי. לכן, לספרי ילדים העוסקים בשואה יש תפקיד חשוב ביותר בתיווך הנושא הנורא והרחב הזה לקהל הצעיר. החשיפה לסיפורו של ילד אחד, בן גילו של הקורא, על חיי היומיום שלו בימי המלחמה, על פחדיו, כאביו, חלומותיו ושמחותיו, היא משמעותית מאין כמוה. ספרים דוגמת "הילד משמה" של תמר ברגמן, "האי ברחוב הציפורים" מאת אורי אורלב, "הנער בפיג'מת הפסים" שכתב ג'ון בויין ועוד רבים וטובים, הם צוהר ישיר ואינטימי אל חייהם של ילדים בעלי שם, פנים, אופי וזהות, איתם יכול הילד להזדהות, לצחוק, לבכות ועליהם הוא יכול להתאבל.
ספרה המחודש של סוזנה דייוידסון, "אנה פרנק", הולך צעד אחד קדימה ומצליח לחבר באופן בהיר ומעניין בין האישי לכללי. הספר מביא את סיפורה של אנה פרנק לילדים אשר עודם צעירים מכדי להפיק את המירב מקריאת יומנה המלא של הנערה המתבגרת. דייוידסון שוטחת את סיפורם של בני המשפחה, כאשר היא מתחילה אותו שלוש שנים לאחר מעברם מגרמניה להולנד, כשאנה כבת שבע - בת גילם של הילדים להם מיועד הספר (שיתאים לבני 6-10 בערך). היא מיטיבה לתאר בצורה חיה את אופייה השובב, מלא ההומור והדמיון של אנה, באופן היוצר חיבה מיידית וקשר רגשי בינה לבין הקורא הצעיר. בהמשך מספרת דייוידסון את השתלשלות קורותיה של אנה, כשהן מלוות בתמונות אמיתיות מחייה וכן בתמונות ממציאות חייהם של רבים בימי המלחמה: מפלישת הנאצים להולנד, דרך ימי המחבוא, הגירוש למחנות וסטרבורק וברגן-בלזן, חיי המחנה ולבסוף מותה של אנה ממחלת הטיפוס. האירועים הפרטיים בחייה של אנה מלווים בתיאורים קצרים של ההקשר ההיסטורי בתוכו קרו, כך שהילדים יכולים לקשר בין עלילותיה של הגיבורה לבין הנושא הכללי של השואה. כך, למשל, הקטע בו שומעים דיירי המחבוא על נחיתת בעלות הברית בנורמנדי מלווה בתמונה אמיתית של האוניות בחופי צרפת והסבר קצר על האירוע וחשיבותו, ואילו הקטע בו מתוארת הסלקציה בה מופרד האב מבנותיו ואשתו מלווה בתמונה ממשית של סלקציה כזו והסבר קצר בצידה. חשוב לציין כי התמונות אינן מחרידות ויזואלית וההסברים ההיסטוריים מותאמים לגילם של הילדים, ובו בזמן מצליחים להישאר אמינים וכנים ולא להסתיר מהם את האמת המכאיבה.סוזנה דייוידסון הצליחה ליצור ספר מעניין וקריא מאוד לילדים הנמצאים בגיל בו הם נחשפים לראשונה למונומנט ההיסטורי והתרבותי המכונה שואה. דרך סיפורה של אנה היא מצליחה לקשור את עולמה של דמות מובחנת אחת, בעלת שם, פנים ואופי, לסיפורם של המיליונים. בכך היא מציידת את הילד הצועד לראשונה בגיא האפל של זיכרון השואה - בחברה לדרך.
"אנה פרנק" מאת סוזנה דייוידסון, הוצאת דני ספרים, 64 עמודים.
 
 
לצפיה ב-'ויטוריה דפנה ויטלה בן בסט'
ויטוריה דפנה ויטלה בן בסט
24/04/2017 | 09:07
5
2
משפחה  שחיה באיטליה  נאלצת לברוח לשוויץ בלב כבד משאירים ילד אחד עם המטפלת שיברח איתה  ובדרך נס הילד ניצל  מגירוש  חזרה לאיטליה
 
לצפיה ב-'מתנת בת מצווה/אירנה ליבמן.'
מתנת בת מצווה/אירנה ליבמן.
24/04/2017 | 11:41
4
1
ספור שמרגש אותי כל פעם מחדש. הנכדה מספרת על סבא קלמן שהשתייך לפרטיזנים, עזר לאשה ללדת ואימץ את התינוקת לאחר שהוריה נפטרו.. לאמה של הילדה מצבי רוח ולפעמים היא נעלמת. לאחר שהילדה הגיעה לגיל בת מצווה, סבא קלמן מספר לה את כל הספור. מסתבר שהתינוקת שאימץ היא אמה. מסתבר שהאם היתה הולכת לבית הקברות שבה היתה מצבת זכרון לזכר בני העיירה שניספו בשואה.
לצפיה ב-'רוץ ילד רוץ/ אורי אורלב.'
רוץ ילד רוץ/ אורי אורלב.
24/04/2017 | 11:43
3
1
לצפיה ב-'האי ברחוב הצפורים/אורי אורלב.'
האי ברחוב הצפורים/אורי אורלב.
24/04/2017 | 11:46
2
1
לצפיה ב-'המסע שלי עם אלכס/ רות אלמוג.'
המסע שלי עם אלכס/ רות אלמוג.
24/04/2017 | 11:46
1
2
לצפיה ב-'צללים באפלה '
צללים באפלה
24/04/2017 | 13:49
1
סיפורו של ילד יהוד בהולנד בזמן השואה .
כתב אברהם דניאלס בהוצאת שלגי/1989 . הסיפור המקורי התפרסם בשפה ההולנדית תורגם לאנגלית וגרמנית 
"הגענו למחוז חפצינו,עצרנו ליש שערי ברזל של מחנה.חילים גרמניים הקיפו
אותנו והכריזו על רצונותיהם בקולי קולות.אני ניתרתי מן העגלה. מצאתי את עצמי בכלוב עם חיות פרא מסוכנות !" עמוד 34 
לצפיה ב-'זעקת השואה'
זעקת השואה
24/04/2017 | 13:39
6
1
 זעקת השואה

זעקה מעומק לב על מועקה מעיקה
צפירה,עמידת דום שתיקה

אזעקה,עמידת ,אזכרה

אסורה השכחה
את כולם יש לזכור
אסור שתהיה שקיעה בתהום הנשייה
ילדים, הורים, משפחה
ברכבות בשיירה כל החבורה
רק בגלל היותם יהודים
מקלחות גזים, הריגה
אסורה השכחה
לזכור ולספר כמו את יציאת מצרים
מדור לדור שמא חלילה
יגידו לא היתה ולא נבראה השואה
 
לצפיה ב-'תמיד ילווה אותו צל '
תמיד ילווה אותו צל
24/04/2017 | 13:57
5
4
יעקוב בוצ'ן .
קריאת העשרה.בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2001 .
אימא של מני ניצולת שואה חלק ממה שהיה שם העבירה לבנה
והחבר שואל "למה הם היו צריכים שם מספר?"
"זה היה במקום שם,שם משפחה ותעודת זהות.ענה מני והוסיף ,
אימא שלי אמרה לי שאם אין לך שם, ושם משפחה יותר קל להרוג אותך.אבל לך לא יותר קל למות " עמוד 19  
לצפיה ב-'מקווה שגם אתם ראיתם '
מקווה שגם אתם ראיתם
24/04/2017 | 21:20
4
8
חווה  ניסימוב .האשה הסופרת והמשוררת מ"הסוד של פלוריאן" הופיעה לפני מספר רגעים בטלוויזיה,
לא הספקתי לראות את ההתחלת הכתבה,אבל את המפגש המרגש  עם הנכד הפלוני של אותה משפחה שהסתירה בביתם את חוה ניסימוב,ראיתי גם ראיתי . הנכד הגבר הצעיר,שהגיע לארץ לפגוש את הניצולה הילדה היהודיה שחיה בביתם הוא כאמור נכדו של סבא ואלצ'אק,האיש  שהציל את חייה {72 שנה אחרי המלחמה}  והיא מספרת על אביו -הבן של הסבא - בספר -פלוריאן שהיה לה כחבר כאח גדול.  
מטרתה בספר, כדברי הסופרת להראות את עוז רוחם של משפחות פולניות שלא שכחו אנושיות מהי .
מלבד הטלויזיה הופיעה כתבה גם בעיתון "ידיעות אחרונות","מזכרת נצח מאימא" של תלם יהב .
"ברחנו מהגטו בורשה ובתוך שק העבירו אותי לכפר "...הייתי בת שלוש וחלק גדול מהזמן הסתתרתי מאחורי הארון ."
לגבי מזכרת הנצח,מדובר בתמונה שהאימא שלחה לה,תמונה עם הקדשה,האם לפי הכתבה עברה מפולין לגרמניה כדי למצוא עבודה והשאירה את חוה הקטנה מאחור...מטלטל 
 
לצפיה ב-'בעת שקראתי '
בעת שקראתי
24/04/2017 | 21:37
6
בעת הקריאה ,ולאור ההקדשה של הסופרת שמופיעה על דף השער בזו הלשון "לזכר משפחת ואלצ'אק שהצילה  את חיי",חשבתי רבות האם חווה היא אווה הילדה הקטנה, אך משום מה לא הצלחתי להחליט,ולכן תארתי רק את התרחשויות האירועים .
כעת הכול התבהר..
"הסוד של פלוריאן " 
 
לצפיה ב-'הנה הפרק הראשון של הספר'
הנה הפרק הראשון של הספר
25/04/2017 | 00:31
2
4
הפרק הראשון של "הסוד של פלוריאן" מאת חוה ניסמוב
 
לפלוריאן יש סוד. הסוד הוא אווה היהודייה, ילדה קטנה שמשפחתו מחביאה בביתה בזמן מלחמת העולם השנייה. אט אט נרקם בין השניים קשר מיוחד ויוצא דופן. פלוריאן משמש לאווה מעין אח, והיא בדרכה התמימה מלמדת אותו שיעור חשוב לחיים: לאהוב ולהגן
 
כשאבא קורא לי אני לא תמיד מקשיב, כי אני בתוך הדמיונות שלי. אני חושב הרבה על המלחמה ועל ישו, ולמה הוא הסכים שימותו כל כך הרבה אנשים.
 
 
אבא אומר שאני חצוף ועצלן, ואמא כרגיל מגִנה עלי ואומרת שזה גיל כזה, שמשהו בגוף שלי מִשתנה אז אני לא שקט וגם לא מקשיב כשמדברים אלי. אבא מתעקש שיש לי קוצים בישבן; וזה דווקא נכון, כי אני לא יכול לשבת במקום אחד הרבה זמן. אבל אני חושב שהתחלתי להשתנות מאז שאֶווה באה לגור איתנו.
 
שמי פלוריאן, אבל כולם קוראים לי פוֹרֶק. בחג המולד, לפני שנה וחצי, הייתי כמעט בן אחת-עשרה. אני גר עם ההורים שלי בכפר ואוהב את קָמילה, שהיא הילדה הכי יפה.
השלג לא הפסיק לרדת בחורף ההוא. הגינה שלנו כוסתה בשלג רך, כמעט כחול מרוב לוֹבֶן. אמא בישלה, וחֵלק מהאוכל היא אִפסנה בארון במרתף. כשהיא לא ראתה, אכלתי ישר מתוך הסירים.
 
לא התחשק לי לצאת החוצה לקור. אמא ואני התחממנו ליד התנור במטבח. היה כבר מאוחר, ואבא עדיין לא חזר. קמתי והתחלתי להתהלך בחדר מפינה לפינה, עד שאמא צעקה, "פורק, די, אתה עושה לי כאב ראש." והתיישבתי.
התרגשתי מאוד, כי קיוויתי לקבל מתנה לחג, כזו שיניחו מתחת לעץ המקושט, עטופה בנייר צבעוני ומבריק, כמו פעם, לפני שיוּרֶק אחי גויס למלחמה. מאז שהוא נמצא בחזית, כולם מתנהגים כאילו חושך בבית, גם כשיש אור בעששית. ואני? לא ממש הסתדרתי עם יורק, וזה עוד בעדינות, אם אפשר בכלל להגיד שאני עדין, ואני ממש לא! אולי רק במחשבות על קמילה.
פעם אפילו גנבתי בשבילה מהמגירה של אמא בקבוק קטן ויפה של בושם. יָנינה, אחותה של אמא, שלחה אותו בחבילה מוורשה. אמא הריחה את הבושם, עשתה פרצוף של גועל נפש ואמרה, "העירונים והשטויות שלהם!" היא תחבה את הבקבוק עמוק במגירה, בין הגרביים החמים שלה.
 
אולי זה בכלל לא נקרא גנבה, אם אמא לא רצתה את זה ממילא, ובכל מקרה לקחתי את הבושם בשביל קמילה, כי היא עירונית שהגיעה לכפר שלנו מוורשה, והייתי בטוח שהיא תשמח. בסוף הכול נהרס לי; לא נתתי לה אותו. רצתי לבית שלה מהר כל כך שהבקבוק נפל ונשבר והבושם נשפך.
המשכתי הרבה זמן לאהוב את קמילה, אבל כמעט כל הבנים אהבו אותה, וחשבתי שאין לי סיכוי אצלה. הפָּנים שלי דווקא בסדר, אבל אני לא ממש גבוה. בלימודים - זאת אומרת, כשעוד למדנו - לא הייתי מי יודע מה. בספורט אני הכי טוב מכל הבנים, אבל בשאר השיעורים הרבה פעמים היו מוציאים אותי מהכיתה.
 
בגלל זה לא האמנתי כשקמילה הסכימה להיות חברה שלי, ובזכותה נהייתי חשוב מאוד בין הילדים בכפר שלנו.
 
 
הייתי מנומנם מהחום הנעים של התנור, ופתאום הדלת חרקה ואבא נכנס. המעיל החום והארוך שלו היה מכוסה שלג, ועל גבו הוא סחב שׂק. ראיתי שהשק לא כבד, כי אבא לא היה כפוף כמו בדרך כלל כשהוא סוחב שק מלא עצים להסקה או פחם לתנור שלנו.
 
הלב שלי דפק חזק. בטח בשׂק יש מתנות בשבילי! באמת מגיע לי! מאז שבית הספר נסגר בגלל המלחמה, אני כל הזמן עוזר לאמא. מאכיל את החיות, אוסף ביצים, חולב את הפרה ומנקה את החצר.
 
אבא הניח את השק על השולחן, התיר את החבל שקשר אותו, ופתח את השק. עצרתי את הנשימה כי חשבתי על המתנות, אבל לא מתנות יצאו מהשק, אפילו לא מתנה אחת, אלא ילדה! ילדה מוזרה כזאת; כהה אבל עם שערות צהובות, ורזה כמו מקל. היא לבשה בגדים משונים ונעלה נעלי בית חומות שעליהן פרח אדום רקום. שמתי לב לפרח כי זה היה הדבר הצבעוני היחיד אצלה. לא היה לה מעיל. ולא כובע.
 
הילדה שתקה. היא לא בכתה. כאילו לא היתה סגורה קודם בתוך שק. היא גם לא צחקה, כאילו זה לא מצחיק לשׂים ילדה בתוך שק תפוחי אדמה.
 
ואז פתאום חשבתי משהו איום. "מה, זאת המתנה שלי?" חשבתי ששאלתי את זה בלב, אבל אבא שמע. הוא תמיד שומע ויודע הכול. לפעמים אני חושב שהוא יכול לשמוע אפילו את המחשבות שלי, וזה מפחיד נורא.
 
אבא הסתכל עלי, והעיניים שלו נעשו מבריקות וצרות כמו תמיד כשהוא כועס. אחר כך הוא הביט למעלה, אל המסמר בקיר שעליו תלויה החגורה שלו. אבל הוא לא הוריד אותה. מיד התחלתי להתכווץ, ושתקתי. אפילו שהייתי כמעט בן אחת-עשרה ידעתי שהכי חשוב לא להסתכל לו בעיניים, שלא יקרא את המחשבות שלי, יגיד שאני חצוף ויצליף בי אחרי שיפשיל לי את המכנסיים.
 
לפעמים אני שונא את אבא שלי. כשאנחנו הולכים ביום ראשון לכנסייה, אני מתפלל בלב שאבא שלי ימות. אחר כך אני נבהל מהמחשבה הזאת ומתפלל שאבא שלי לא ימות, אבל שיפסיק להרביץ לי.
 
אמא הורידה את הילדה והושיבה אותה ליד השולחן. ראיתי שיש לה שרשרת עם צלב על הצוואר. יופי, לפחות היא לא יהודייה. יום אחד, בזמן שעוד למדנו, כששיחקנו בכדור ברחוב על יד הבית של מוּנדֶק, חבר מהכיתה שלי, הוא סיפר לנו שפולנים בכפר השכן הסתירו יהודים. מישהו הלשין עליהם, והגרמנים הרגו אותם ושרפו את כל הכפר!
 
לא ידעתי אם להאמין למונדק, כי הוא תמיד מגזים. בכל מקרה, חשבתי, טוב שהילדה הזאת נוצרייה, אבל מתנה לחג המולד היא ממש לא.
 
אמא הגישה אוכל. כרגיל, אכלתי מהר ולקחתי עוד, כי הייתי תמיד רעב ופחדתי שלא יישאר מספיק. הילדה לא אכלה בכלל. אמא זירזה אותה, "תאכלי, תאכלי." אחר כך האכילה אותה בכפית כאילו היא תינוקת, הטיפשה הזאת. הילדה. לא אמא.
אחרי האוכל הלבישו לה את פיג'מת הפלָנֶל הישנה שלי עם המשבצות, וגזרו את קצות השרוולים וגם את קצות המכנסיים. היא נראתה מצחיק ככה, לבושה בפיג'מה שלי, כמו בובת סמרטוטים. פחדתי לצחוק, כי אבא ואמא נראו כאילו לא מתחשק להם לצחוק, אז התאפקתי.
 
אחר כך השכיבו אותה לישון במקום החם ליד התנור במטבח, במיטה שלי. על הסדין שלי. על הכרית שלי. עם השמיכה שלי. אותי העבירו לחדר הקר של אבא ואמא. מה הם חשבו להם, שאני תינוק שישן בחדר עם ההורים? מי היא בכלל, המוזרה הזאת שהשתלטה על הדברים שלי.
 
 
אחרי שהשכיבו אותה במיטה, אבא ואמא אמרו לי לבוא לשיחה בחדר שלהם. נו, שיחה זה תמיד משהו רע, עונש או מכות בחגורה. נבהלתי. אולי אמא גילתה אחרי כל הזמן הזה שגנבתי לה את הבושם. פחדתי להסתכל להם בעיניים, שלא יגלו מה אני חושב, אז הסתכלתי לרצפה וראיתי שם נמלה סוחבת פירור של משהו על הגב. לדרוך עליה או לא? לא דרכתי. נו, שתלך לה. אני לא כזה רשע.
 
"אתה מקשיב, פורק?" שאל אבא. הקול שלו לא היה כועס.
לא הספקתי לענות, כי קול של בכי נשמע מהמטבח. אמא ניגשה למיטה של הילדה.
 
"היא בוכה מתוך שינה," אמרה אמא כשחזרה אלינו. אמא אמרה שקוראים לילדה אווה. "היא בת חמש. יהודייה. אנחנו נסתיר אותה אצלנו. אמא שלה משלמת לנו הרבה כסף."
לפני שפתחתי את הפה להגיב, אבא אמר, "אתה יודע שהמצב בכפר קשה בגלל המלחמה, אבל בעיר קשה עוד יותר. שם ממש מתים מרעב. במיוחד היהודים. לנו יש חזירים, תרנגולות, אווזים, פרות. יש אוכל, גם אם לא מספיק."
 
נזכרתי שבזמן שהמלחמה רק התחילה סיפרו לי שאנחנו מרוויחים יותר כסף מאשר קודם, כי העירוניים קונים מאיתנו ביצים, חלב ובשר. אבל עכשיו הגרמנים והאוקראינים באים לכפר ופשוט לוקחים לעצמם כל מה שהם רוצים.
 
הרגשתי שאבא מדבר אלי כמו אל מבוגר, והעזתי להביט אליו. אבל המשכתי לשתוק. לא האמנתי שהם, ההורים שלי, טיפשים כאלה. מוכנים אפילו שיהרגו אותנו. אותי. הבן שלהם. ובשביל מי, בשביל היהודייה-המקל הזאת!
 
אמא אמרה שהיא תמיד רצתה ילדה, ושאמא של אווה הבטיחה לה שהילדה תישאר שלנו לתמיד אם היא לא תחזור אחרי המלחמה. "אם זה יקרה," הוסיפה, "תהיה לך אחות קטנה."
 
ואני חשבתי, נו, מי בכלל צריך אחות, ועוד כזאת שמגיעה בשק תפוחי אדמה ותופסת לי את המיטה.
אבא נראה פתאום רציני יותר. הוא אמר שזה שאווה אצלנו זה סוד.
 
"הפה שלך, שאוהב לדבר שטויות כל היום, יהיה סגור על מנעול," הוא אמר, והפרצוף שלו נהיָה מאיים. "אסור שהחברים שלך יֵדעו שהיא כאן. אסור שהשכנים יגלו. אתה שומע? אם ימצאו אותה, הגרמנים יהרגו אותך ואותנו, וישרפו את הכפר."
נזכרתי במה שמונדק סיפר. הוא כנראה צדק! וחשבתי גם, איזה מזל שכבר לא צריך ללכת לבית הספר. כשפרצה המלחמה, הרבה ילדים הפסיקו ללמוד. בהתחלה מי שרצה עוד למד, ואחר
לצפיה ב-'סםפה אהובתי או מפגש אחד ושלוש פרידות/עמלה עינת.'
סםפה אהובתי או מפגש אחד ושלוש פרידות/עמלה עינת.
25/04/2017 | 09:10
1
2
מתבסס על מכתבים ויומנים אמיתיים, עוקב אחרי סוד חייה של סטפה וילצ'נסקה, מי שהיתה, כביכול, עוזרתו של יאנוש קורצ'אק, ובעצם ייסדה וניהלה את בית היתומים שנקרא על שמו.
לצפיה ב-'סוס עץ ושמו זריז/אירנה ליבמן.'
סוס עץ ושמו זריז/אירנה ליבמן.
25/04/2017 | 09:19
לנתק הקטן היה סוס עץ גדול ונהדר. כשהמשפחה הגיעה לגטו, גם סוס העץ הגיע איתם. נתק שיחק בו במשך היום כשהיה לבדו. האם חלתה וכבר לא היה במה לחמם את החדר. נתק ויתר על סוס העץ כדי לחמם את אמא.
לצפיה ב-'ריקי לי וו דבוקה לכסא!/2017 '
ריקי לי וו דבוקה לכסא!/2017
25/04/2017 | 07:38
5
כתבה :ציפור פרומקין .
בהוצאת פרא :ספרות מקור עכשווית .
ידיעות אחרונות *ספרי חמד *טל מאי ./2017
ריקי לו וו ילדה צעירה שחייה לא פשוטים.ילדה בודדה כאובה,בעלת דמיונות למכביר.ילדה שהיתה רוצה שהכול יהיה אחרת.
אביה חלה,אימא טרודה ותשושה.בשעה שאביה מועבר לבית החולים,ריקי לי וו עוברת לחיות בבית הדודה."לא כדאי שתשארי בבית , לבד ......אבל ריקי ליווי ידעה. היא היתה מיותרת בבית,לגמרי.
בעוד הדודה נוחה ונוטה לקבל את הילדה ו"שגיונותיה",תגובות הדוד שונות "זאת ילדת רחוב ,את שומעת ?",הדוד ניסה ללחוש אבל אפילו הלחישות שלו היו רמות מאוד .לידה  .
ריקי לו כתלמידה בכתה,ריקי לו בשיחות אצל מנהלת נחש משקפים,ריקי לו  והמורה המחליפה.
בחברות אמיצה עם התאומות מיה וליאה וסודן,ריקי לו עם עצמה,עם חוויותיה 'הפטנסטיות'."היא הגיעה לכיתה שלה אחרונה ,וכשנעמדה בפתח מתנשפת החל הלוח הלבן להיפתח .... .עם "דמויות שונות ומשונות המתערבות בחייה באופן מפתיע "{ציטוט מתוך גב הספר }
"...היא גילתה שהיא דבוקה לכסא.
היא דבוקה לכיסא!
זו לא היתה טעות.היא ניסתה להתרומם ,אלא שהכיסא התרומם יחד איתה ,...."  תארו לעצמכם.
 
לצפיה ב-'יום חדש '
יום חדש
25/04/2017 | 07:08
5
"תנו לנו יד ונלך "
מילים: צביקה זליקוביץ
לחן: יעקב הולנדר

"תנו לנו יד ונלך,
לעיר הקטנה הנושקת לים.
תנו לנו יד ונלך,
למקומות שהיו ואינם"
.
 
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=4856&wrkid=4274
 
https://www.youtube.com/watch?v=bCl7s72Bhyg
יום חדש ומואר לכם חברותי .בוקר טוב
 
 
 
לצפיה ב-'"מיילו בממלכת החוכמה" מאת נורטון ג'סטר מאנגלית: יניב פרקש אר'
"מיילו בממלכת החוכמה" מאת נורטון ג'סטר מאנגלית: יניב פרקש אר
24/04/2017 | 10:30
5

אריה ניר הוצאה לאור
היֹה היָה ילד ושמו מַיְילוֹ, שלא ידע מה לעשות עם עצמו… כלום לא עניין אותו – ובפרט דברים שהיו צריכים לעניין אותו. יום אחד כשחזר מיילו מבית הספר מצא בחדרו מתנה מוזרה: שער אגרה. היות והיה כל-כך משועמם ניגב מיילו את האבק ממכוניתו הקטנה, שלשל מטבע לתוך שער האגרה והחל לנסוע.
וכך התחילה ההרפתקה הגדולה שלו: הוא חצה את ארץ ציפיות המבלבלת, ניצל על ידי הכלב המעורר טק מעצלתיים והגיע לעיר מִילוֹנוֹפּוֹלִיס. לאחר שמיילו נידון למאסר של שישה מיליון שנים בגלל מהומה שנוצרה שלא באשמתו, מצליחים מיילו וטק להימלט מהכלא. בלית ברירה הם יוצאים לשליחות מסוכנת מאין כמוה: להחזיר את הנסיכות כפתור ופרח מן הטירה בשחקים.
האם יגברו מיילו וחבריו על השדים, המפלצות והענקים העומדים בינם לבין הנסיכות, והאם יצליחו להשיב לממלכת החוכמה את השלווה והאושר שאבדו יחד איתן?
מיילו בממלכת החוכמה הוא אחד מספרי הילדים האהובים והחשובים שנכתבו במאה העשרים. המבקרים השוו אותו להרוח בערבי הנחל ולאליס בארץ הפלאות – בזכות הדמיון הפרוע, ההומור וההרפתקאות שידברו ללבם של ילדים, אך לא פחות מכך, בזכות משחקי המילים השנונים והמשמעויות הדקות, שיִשְבּו את לב המבוגרים.
נורטון ג'סטר כתב ספרי ילדים רבים שזכו לשבחי הביקורת ותורגמו לשפות רבות. ספריו עובדו לסרטי קולנוע ולמחזות זמר.

https://korebasfarim.com/2017/04/23/%D7%A1%D7%A4%D...
לצפיה ב-'מ"עמוד האש" עד "החיים יפים": הסיפורים מאחורי שירי יום השואה:'
מ"עמוד האש" עד "החיים יפים": הסיפורים מאחורי שירי יום השואה:
23/04/2017 | 13:31
7
לצפיה ב-'שיר ילדים ליום השואה: שֶׁקֶט / דינה וולוך'
שיר ילדים ליום השואה: שֶׁקֶט / דינה וולוך
22/04/2017 | 00:13
5
15
 
שֶׁקֶט / דינה וולוך
 
בַּבַּיִת שֶׁלָּנוּ יֵשׁ שֶׁקֶט מִכָּל הַמִּינִים: 
יֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא יְשֵׁנִים,
יֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁצָּרִיךְ לִישֹׁן, כְּשֶׁמְאֻחָר,
וְיֵשׁ שֶׁקֶט כְּשֶׁבַּחוּץ כְּבָר כִּמְעַט מָחָר, 
וְיֵשׁ אֲפִלּוּ קְצָת שֶׁקֶט כְּשֶׁאֲחוֹתִי הַקְּטַנָּה
מְפַטְפֶּטֶת בָּעֲרִיסָה מִתּוֹךְ שֵׁינָה.
אֲבָל הַשֶּׁקֶט הֲכִי הֲכִי שָׁקֵט
שֶׁהוּא הַשֶּׁקֶט הֲכִי מַטְרִיד בֶּאֱמֶת
הוּא הַשֶּׁקֶט שֶׁל סַבָּא שֶׁלָּנוּ הַיָּקָר,
 כְּשֶׁאֲנַחְנוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ עַל מָה שֶׁהוּא עָבַר.
"סַבָּא, מָה קָרָה לְךָ בַּמִּלְחָמָה?"
סַבָּא עוֹצֵם עֵינַיִם. דְּמָמָה.
"סַבָּא, הָיוּ לְךָ פַּעַם אֲחָיוֹת וְאַחִים?"
סַבָּא לוֹחֵשׁ: "לְכוּ מִכָּאן, פִּרְחָחִים."
וְשׁוּב: "אֲבָל סַבָּא, לָמָּה אִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר?
הֲרֵי עָבַר הֲמוֹן זְמַן. עָבְרוּ שָׁנִים!"
 סַבָּא: "זֶה לֹא עִנְיָן לִילָדִים קְטַנִּים."
שׁוֹאֲלִים אֶת אִמָּא, שֶׁהִיא גַּם הַבַּת שֶׁל סַבָּא: 
"לָמָּה אַתְּ וְאַבָּא לֹא מְדַבְּרִים עַל מָה שֶׁסַּבָּא עָבַר? 
 הֲרֵי לָנוּ הוּא לֹא אוֹמֵר שׁוּם דָּבָר!"
וְאַחֲרֵי שֶׁאִמָּא מְסַפֶּרֶת לָנוּ קְצָת עַל מָה שֶׁהָיָה בִּזְמַן הַשּׁוֹאָה,
בַּתְּקוּפָה הַהִיא הַמַּפְחִידָה, הַנּוֹרָאָה,
אֲנַחְנוּ כְּבָר לֹא שׁוֹאֲלִים אֶת סַבָּא עַל הַמִּשְׁפָּחָה,
אֶלָּא רַק אוֹמְרִים לוֹ:
 "אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים אוֹתְךָ!"
 
 
לצפיה ב-'דינה, מרגש מאוד'
דינה, מרגש מאוד
22/04/2017 | 09:00
1
לצפיה ב-'דינה מרגש-האם אוכל להשתמש בו להקריא לילדים?'
דינה מרגש-האם אוכל להשתמש בו להקריא לילדים?
22/04/2017 | 09:53
3
3
לצפיה ב-'השקט '
השקט
22/04/2017 | 16:59
5
שלך דינה מרגש -תודה.
לצפיה ב-'בודאי, שחרזדה.'
בודאי, שחרזדה.
22/04/2017 | 17:07
1
2
לצפיה ב-'דינה, השיר משקף כל כך את המציאות. '
דינה, השיר משקף כל כך את המציאות.
23/04/2017 | 08:23
2
אבי ז''ל שאמנם עלה לארץ לפני המלחמה. איבד את רוב משפחתו בשואה. הוא אף פעם לא דיבר ולא רצה להזכיר את השואה.
לצפיה ב-'שביל של רגלים קטנות /2017 '
שביל של רגלים קטנות /2017
22/04/2017 | 18:04
1
13
כתבה :יערה ענבר
איורים:חיננים של אביאל בסיל .
אהבתי ספר "שביל של רגלים קטנות"
מסיפורי ילדי ישראל במדבר.
בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר/2017
כתיבה עשירה ויפה,חיבור לסיפורי התורה בעזרת חוטי הדמיון,רגעי שיא המעלים את הסקרנות והענין.העשרת הידע :הכרות עם בעלי חיים שונים החיים  בנוף המדברי .
ארבעים שנה נדדו בני ישראל במדבר:על ההוייה היום יומיות,על עבודת הקודש של  הלויים,ובעיקר על חויות הילדים,על אירועים והתרגשויות,על שינויים ומעשי יום יום בספר שנהנתי לקרוא בו .
ומי המשתתפים:הילדים:אליכין ובשמת,יואש ועכסה,עטרה ועילם ,עירא ומישע יהושבע ובני משפחתם.
כול ילד שונה באופיו ובתכונותיו,ברגישותיו ובתחביביו אבל כולם ילדי בני ישראל הנודדים במדבר: עסוקים בעשיה ובעזרה לבני המשפחה,בפגישות קבוצתיות ופגישות זוגיות,בויכוחים,באהבות,ובחלומות.
אחד מהסיפורים  שאהבתי הוא הסיפור- טעם המן .
גיבור הסיפור יואש ילד שנקשר לאחת העיזים שבדיר,תזזית שמה,ותזזית שהרגישה את אהבתו היתה צמודה ליואש ואהבה להתפרק עליו.צמד חמד היו השנים.
באחד הימים התנהלה שיחה בקבוצת הילדים בנושא טעמי המן
"קשה להאמין האוכל פשוט צונח מן השמים והכי מדהים שהוא מגיע בלי טעם ומקבל את הטעם המתאים למי שאוכל אותו.רק תחשוב עליו,ומיד יהיה בפיך!עמוד 18-19.
בשלב מסוים לאחר פירוט טעמי הילדים,יואש שאל אם מישהו מהילדים ראה את הרגע בו המן נוחת על הארץ- "איך הכול מתכסה בלבן הדק והטעים הזה,כמו צעיף של כלה לאדמה של המדבר."    
לאחר השיחה הנלהבת בענין,הפתיע יואש והודיע-הוא מתכוון להשאר ער ולחות את הרגע.ואמנם במהלך כול הלילה עמד יואש על משמרתו.העיפות היתה רבה אך הוא נקט בכול האמצעים הידועים לו כדי לא להרדם,ובכול זאת את הרגע ההוא הוא הפסיד.יואש חווה חויה אחרת שונה ומרגשת.באותם רגעים עזר בלידת הגדיים,שני גדיים חמודים שהמליטה העז האהובה שלו תזזית.
"לא נרדמתי,"ענה יואש בשקט."נשארתי ער עד הבוקר,אבל קרה משהו.משהו נפלא .ראיתי נס אחר ....
על סיפורים נוספים:"עטרה ועילם" "סוד האריג" "יהושבע -ילדת החול" ואחרים
ממליצה לקרוא ​ ומאוד
 
לצפיה ב-' המן '
המן
22/04/2017 | 18:10
6
"מן בסיפור המקראי, הוא מזון שירד מהשמים לבני ישראל במסעותיהם לאחר צאתם ממצרים בדרכם לארץ ישראל. הוא החל לרדת ביום ט"ז באייר, חודש ימים לאחר שיצאו ממצרים[1]. הוא הפסיק לרדת כעבור 40 שנה, לקראת מעבר הירדן וכניסה לארץ ישראל[2]."
 
ויקפדיה .
 
 
לצפיה ב-'חולית מתנצלת. על זה נאמר. ..'
חולית מתנצלת. על זה נאמר. ..
21/04/2017 | 14:25
4
14

משום מה הספר היה  מוכר לי ולא שמתי לב.....  אנחנו  קוראות ומעלות כל כך הרבה ספרים שקשה לי לפעמים לעקוב...

שוב אני מתנצלת. המשך יום נפלא
לצפיה ב-'מי יכולה לעזור לי ולהסביר , איך אני עורכת/מוחקת הודעה תוך'
מי יכולה לעזור לי ולהסביר , איך אני עורכת/מוחקת הודעה תוך
21/04/2017 | 16:39
3
9
 
זמן מועט ממועד פרסומה. מודה מראש
לצפיה ב-'יעל יקרה:'
יעל יקרה:
21/04/2017 | 19:34
17
בסוף ההודעה, מזמן פרסומה(כ 15 דק') מופיעה השורה הבאה:
 
הוספת תגובה,תגובה מהירה,שיתוף בפייסבוק,שיתוף בפייסבוקשליחה במייל,קישור להודעה,דווח כתוכן פוגעני, עריכה
 
את לוחצת על המילה האחרונה(משמאל) 'עריכה' נפתח לך ריבוע ושם את משנה /או מוחקת את תוכן ההודעה בדקות הראשונות לכתיבתה, בסיום מקלידה על 'פרסם'.
לצפיה ב-'ואני לא מצליחה לרשום בתגובה מהירה'
ואני לא מצליחה לרשום בתגובה מהירה
21/04/2017 | 22:32
1
7
לצפיה ב-'יעל '
יעל
22/04/2017 | 17:01
6
אין צורך למחוק אין צורך להתנצל . אפשר להעלות את אותו הספר כמה שרוצים .
הכול בסדר!.
לצפיה ב-'בוקר טוב ושמחעם שיר'
בוקר טוב ושמחעם שיר
22/04/2017 | 08:38
8
מייק בורשטיין וילדי להקת בית ידידים סביב כל העולם:https://www.youtube.com/watch?v=UqwB1pY0tc0
לצפיה ב-'חולית הזכירה את סיפורו של בעל הגלידריה שהסתיר יהודים '
חולית הזכירה את סיפורו של בעל הגלידריה שהסתיר יהודים
22/04/2017 | 01:11
1
8
"ילדיי חיים בזכותו": סיפורו של בעל הגלידריה שהסתיר יהודים מפני הנאצים.
לצפיה ב-''
22/04/2017 | 08:59
לצפיה ב-' דני קרמן כותב על וילהלם טל '
דני קרמן כותב על וילהלם טל
21/04/2017 | 19:43
2
3
לצפיה ב-'ראיתי את הפסל של וילהלם טל ו בשוויץ היה מרגש'
ראיתי את הפסל של וילהלם טל ו בשוויץ היה מרגש
21/04/2017 | 22:31
1
6
לצפיה ב-'פסלו של וילהלם טל באלטדורף עירו'
פסלו של וילהלם טל באלטדורף עירו
22/04/2017 | 01:05
6
לצפיה ב-'עורך דין? תקראו לו סופר ילדים...'
עורך דין? תקראו לו סופר ילדים...
21/04/2017 | 19:27
7
לצפיה ב-'הסוד של פלוריאן /חוה ניסימוב /טל מאי ספרי ילדים'
הסוד של פלוריאן /חוה ניסימוב /טל מאי ספרי ילדים
21/04/2017 | 14:09
10
לראשונה, כותבת סופרת ניצולת שואה ספר לקוראים הצעירים שאינו מנקודת מבט יהודית, אלא דווקא מנקודת מבטו של הילד הפולני, פלוריאן, אשר משפחתו מחביאה את הילדה היהודייה אווה. זהו סיפורה המרגש של חוה ניסימוב, אשר תרגמה את סיפור הישרדותה לספר.
לפלוריאן יש סוד. הסוד הוא אווה היהודייה, ילדה קטנה שמשפחתו מחביאה בביתה בזמן מלחמת העולם השנייה. פלוריאן אוהב לבלות עם חברים, אבל עכשיו עליו להישאר יותר בבית.

ימי המלחמה קשים ומפחידים, ופלוריאן נאלץ להתמודד עם ריחוק מחבריו ומחבֶרתו קמילה, אך אט-אט נרקם קשר מיוחד ויוצא דופן בינו לבין אווה. פלוריאן משמש לה מעין אח גדול, והיא בדרכה התמימה מלמדת אותו שיעור חשוב לחיים: לאהוב ולהגן.

הסוד של פלוריאן הוא ספר פורץ דרך שכתבה סופרת ניצולת שואה, המציג את חוויית המלחמה מנקודת מבט של ילד פולני במשפחה נוצרית; סיפור על אומץ והצלה ועל הקשרים המיוחדים שעשויים לפרוח דווקא במקומות החשוכים ביותר.

חוה ניסימוב, משוררת וסופרת, מציגה שוב בסגנונה הייחודי – ישיר אך פיוטי – את עולמם הפנימי של ילדים. ספרה קלידוסקופ שראה אור גם כן בהוצאת טל-מאי, זכה בפרס דףדף לספרות ילדים ונבחר למצעד הספרים של משרד החינוך. המאיירת מריאנה רסקין, שזה לה ספרה הראשון, מוסיפה פרשנות ויזואלית מרגשת לסיפור.
מתאים לגילאי  9 -12.

http://nuritha.co.il/he/node/48573/critic#internal...
ביקורת על הספר מתוך האתר-
מה עובר בראשו של ילד פולני שהוריו מביאים לביתו שק, ובמקום מתנה לחג המולד יוצאת ממנו ילדה יהודייה? האם יוכל לשמור על דבר הימצאה בבית בסוד? כיצד ישתנה מהלך חייו לאור הגעתה של הילדה הזרה המסכנת את חייו ואת חיי הוריו? האם הגעתו של זר למשפחה רווית כאב וסודות מן העבר ישנו במשהו את התנהלותה?

הרומן הסוד של פלוריאן מנסה לענות על שאלות אלו ומשרטט ביד אומן את  תודעתו של פלוריאן בימי מלחמת העולם השנייה, עת בני משפחתו הסתירו את אווה היהודייה.

כל סיפור שעוסק בתקופת מלחמת העולם השנייה, על זוויותיה השונות, מיד מתויג כ"סיפור שואה" ונשלח למדף ספרי השואה תוך הפיכתו לספר שעניינו הנחלת השואה לילדים ולנוער. הסוד של פלוריאן מסרב לתיוג שכזה, ולא בגלל שהשואה  אינה נוכחת בו – היא אכן מהווה חלק חשוב ממנו שכן אווה הילדה מופרדת ממשפחתה ונאלצת לחוות חיים במסתור, לא לראות אור יום ולחיות בפחד מתמיד מפני הלשנה. גם הילדה בה פלוריאן מאוהב, קמילה, מגיעה לכפר מוורשה כיוון שמשפחתה נאלצת לברוח שכן סבה הוא יהודי. הפן היהודי נוכח ברומן אולם הוא מִשני לסוגיות הקיומיות שהרומן עוסק בהן, סוגיות הנעדרות בדרך כלל מרומנים המיועדים לגילאי 9-12.

לפנינו ילד פולני שחי עם הוריו בעוד אחיו הגדול מגויס לצבא ובהמשך נודע כי הוא נפל בשבי. במהלך הרומן מתגלה סוד מעברם של הוריו – מותה של אחותו שלא זכה להכיר, שמתה כתינוקת מדלקת ריאות עוד בטרם נולד. הסוד הזה משפיע על חייו של פלוריאן לא פחות מסוד הסתרתה של אווה שכן מות התינוקת מסביר את יחסיו העכורים עם ההורים, את תחושתו שאביו הוא נוכח-נפקד ושאמו מסוגרת ואינה משתפת אותו בעולמה הפנימי. באופן פרדוקסלי, דווקא אימוצה של אווה מהווה עבור הוריו את השבת הסדר על כנו והשלמתו של החסר הלא מדובר. פלוריאן מתיידד עם אווה בהדרגה, והשניים הופכים לאחים לכל דבר וממלאים באהבתם את החלל העצום שפוערים המלחמה וכן ההורים ביחסם המרוחק לילדם.

במהלך תקופה זו נאלץ פלוריאן לחוות פיצול שלא ברצונו. כלפי חוץ הוא משמיע מימרות אנטישמיות כדי שלא ייחשד בהסתרת יהודייה, ואילו בביתו, הוא משחק עם אווה וקשוב לחרדותיה ולמצוקותיה, רואה דווקא בה מישהי שמסייעת לו להתמודד עם בדידותו.

כך מתקבל רומן רווי סודות ומכאן המקום החשוב של המרתף בביתו של פלוריאן, כסמל מרכזי ביצירה. המרתף הוא המקום בו פלוריאן משחק עם אווה, מקום שבו הם חוזרים להיות ילדים ואוכלים ריבות בהיחבא במציאות מורכבת שבה יש לנהוג בזהירות במזון על מנת שלא ייגמר. המרתף הוא המקום שמוביל למחילה בה תסתתר אווה במקרה שהנאצים יפשטו על הבית וינסו לתפסה. במרתף מטמינה אמו של פלוריאן את בגדיה של אחותו שנפטרה. חשיבתה היא, שעליה להסתיר מפלוריאן את דבר האסון שקרה לה ולהורידו ל"מרתף", אולם הדברים חוזרים וצפים אל מעל פני השטח עד לגילוים. גם פלוריאן מנסה להיות ילד אחראי שמסוגל לשמור על סודות ועל כן הוא ממעט לפגוש את חבריו. שתיקתו יוצרת עומס על "מרתפו" התודעתי ומיתרגמת לחלומות בלהה שחושפים את המתח בו הוא שרוי. וכל אלו, עולים ממרתפה של הכותבת, חוה ניסימוב, ניצולת שואה שהוסתרה בזמן מלחמת העולם השנייה אצל משפחה פולנית, לה מוקדש הספר – "לזכר משפחת ואלצ'אק שהצילה את חיי".

המרתף מחליף ביצירה את הדיבור שכן לפנינו רומן של שותקים. האב נמנע מלשוחח עם בנו ורק מביט אל החגורה, תזכורת לאלימות הצפויה לבן אם ימרה את פיו. האם שותקת את כאב אבדן בתה, הבן שותק את כאב היחסים הקשים עם אביו ובהמשך, את כאב הפרידה מחברתו הראשונה אותה אהב, שנאלצה לברוח עם הוריה שוב בגין יהדותם, ואילו אווה שותקת את פחדיה ואת חוסר האונים שהיא חשה. אין אנו מקבלים גישה לתודעתה ולשאלות שוודאי מקננות בה – היכן הוריה? האם תשוב ותתאחד עם אמה? מה יקרה בתום המלחמה? במרתף יכולים פלוריאן ואווה לדבר מעט, לאכול ריבות ולשחק, להתלכלך, לבצע מעשי קונדס, לברוא הרפתקאות ובעיקר – להתנהג כשני אחים ולחזור לילדותם שנגזלה מהם בגין המלחמה.

במכלול יצירתה שבה ניסימוב אל סיפורה הביוגרפי ומעבדת אותו מזוויות שונות. בספרה קלידוסקופ היא צמצמה את המבט כך שהקורא יכול היה לחוש את חוסר הידיעה שחוותה ילדה יהודייה בתקופת מלחמת העולם השנייה. בספרה ילדה משם היא כותבת: "מהיום אני ילדה אחרת, פולנייה. נוצרייה. אסור לי לספר לאיש שאני יהודייה. אימא שלי מלמדת אותי להצטלב כמו שעושים הנוצרים". התיאור התמים מכסה על מציאות שבה עליה ללבוש ולהשיל זהויות שוב ושוב על מנת לשרוד.

את המסירה בגוף ראשון של הילדה-הניצולה שאפיינה את ספריה הקודמים, מחליפה ניסימוב במסירה בגוף ראשון של הילד-המציל המספר את קורותיו בסיפור הסוד של פלוריאן. ילד שאוּמן להבריח את אווה במקרה שהנאצים קרבים וההורים אינם בביתם. ילד שוויתר על מעמדו החברתי לטובת שמירה על סודה/סודו. זוהי הסטת מבט חשובה ונדירה שמאפשרת לסופרת, ועמה גם לקוראים, להתאחד עם מבטו של מי שהביט באותה תקופה על ה"אחר" ולנסות להתחלף עמו כדי לחוש את כאבו ולהבין את מיקומו. זוהי גם אמירת תודה למציליה של ניסימוב: הפניית הזרקור למשפחת איכרים פולנית שסיכנה את חייה והיוותה אנטיתזה לכפר שמתאפיין באנטישמיות שורשית מעצימה את המעשה ההרואי של בני המשפחה, שאמנם קיבלו כסף בעבור הסתרתה של ילדה יהודייה, אולם היו עלולים לשלם על המעשה בחייהם.

ראוי שילדי ישראל יכירו את פועלם של חסידי אומות עולם ובמקרה של הרומן הסוד של פלוריאן, לא רק פועלם מוצג בפני הקוראים, אלא גם עולמם האנושי, המורכב והקשה, שלראשונה, מואר באור כתיבתה הייחודית של ניסימוב, המפליאה לחדור לנבכי נפשם של ילדים. זוהי יצירה שלא תוכלו להפסיק לקרוא, יצירה – שאין דומַה לה.

לגילאי: 9 ואילך, מומלץ להקראה בהמשכים לתלמידי כיתות ד'

לצפיה ב-'השתיקה של יורי /2017'
השתיקה של יורי /2017
20/04/2017 | 19:17
4
12
כתבה הסופרת דורית אורגד .
בהוצאת הקיבוץ המאוחד/2017 .
מיהו יורי המופיע באיור בעטיפה הקדמית ומדוע הוא שותק ....
בסקרנות רבה התחלתי בקריאה,וגילתי ספר מענין,מרתק ומרגש.ספר העוסק
בבעיות העליה,הקליטה,ההתמודדות,וההשתלבות בארץ.ספר על אישה אמיצה בעלת לב רחב בשם יאנה ברוכוביץ, ועל ילד אחד  שבחייו הצעירים גורלו לא שפר עליו,
הכול התחיל ברוסיה בעיר מוסקבה. סבתא יאנה ונכדה הצעיר איליש,ישבו בגן שעשועים ושוחחו.לפתע נפל מאחד מענפי העץ ילד צעיר נפצע קשה ואיבד את ההכרה.מאותו רגע הסבתא לא עזבה את הילד הבודד שהסתבר שהוא חסר שם ומשפחה .
לאחר השיקום הארוך עבר הילד לגור בביתה וזאת למרות התנגדות החריפה של בנה ,אבא של איליש ,עם היודע לו הקשר לראשונה,ולמרות חוסר שביעות רצון וכעס מצד השלטונות הרוסים.הסבתא עמדה כחומה בצורה אחר החלטה,הפגינה עוז רוח,עקשנות והתמדה,וטיפלה בצעיר בבית החולים והן בביתה התברר ששמו יורי.הנער הצעיר לא דיבר,אבל עיניו שעקבו אחר הסבתא שנצמדה אליו הבינו הכול.
על משפחתו של איליש וההחלטה לעלות לארץ, קשיים והתאקלמות.על השתלבותו של איליש בחברת הילדים בעיר שאליה עברו העיר אשדוד.
על חליפת המכתבים בין הנכד לסבתא,על עלית הסבתא עם יורי לארץ ולא בכדי .
על יורי עצמו שבגר הפתיע וריגש רבים בארץ.בספר שיש בו מתח ומפגשים מפתיעים,גורל ומזל ואנשים טובים בדרך .
ממליצה .   
לצפיה ב-'נשמע ממש מעניין ומסקרן.'
נשמע ממש מעניין ומסקרן.
21/04/2017 | 09:57
3
5
לצפיה ב-'מרגש'
מרגש
21/04/2017 | 10:01
2
6
זה ספור אמיתי?
לצפיה ב-'אשלינג '
אשלינג
21/04/2017 | 12:02
1
4
אברר. בספר כתוב שדורית אורגד נסעה לרוסיה לצורך הסיפור .
ובדר"כ דר דורית אורגד ,כך צוין נוהגת לערוך חקירים לפני כתיבת ספר  . כך שבהחלט יתכן.
לצפיה ב-'חולית את צודקת. '
חולית את צודקת.
21/04/2017 | 13:52
6
 
 
דורית אורגד ידועה כסופרת המבססת את עלילות ספריה על תחקירים, שהיא עורכת בארץ ובמקומות אחרים. עלילת הספר השתיקה של יורי הובילה אותה למוסקבה, בירת רוסיה, שבה מתחיל סיפור המעשה. ההמשך הוא כאן, באשדוד, בעיר החמישית בגודלה בארץ, שעד כה רק מעט נכתב עליה. כדרכה בכתיבתה הספרותית, טווה הסופרת גם בספר זה מארג מרתק של יחסי אנוש, ועוטה אותו במעטה מסתורין.
 
 
סימנתי אותו לקריאה.

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
אירוח בנושא פוריות והפריה חוץ גופית
אירוח בנושא פוריות...
ביום שלישי יתארח ד``ר שי אליצור, מנהל היחידה...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

הכח לשמוח- בוקר קסום של מיקסום
הכח לשמוח

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ