לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אימוץ
"שיר בדרך אליךנרקם בסבלנות אין קץהן תיקח ותאמץ אותואל לבבך" רחל שפיראפורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת. הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אימוץ

"שיר בדרך אליךנרקם בסבלנות אין קץהן תיקח ותאמץ אותואל לבבך" רחל שפיראפורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת. הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.

קישור לשרות למען הילד
המשך >>

מחפשת שיר מסוים בנושא אימוץ
29/04/2016 | 23:00
4
56
שלום
אולי מישהי/מישהו מכם מכיר? אני מחפשת שיר על אימוץ שראיתי מזמן ברשת, שיר בו סופר לילד שהוא בא משתי אימהות, האחת שילדה אותו והשנייה שגידלה אותו לימדה אותו חיים...לא זוכרת פרטים נוספים.
מצלצל מוכר למישהו?

תודה
מצאו לי את השיר
30/04/2016 | 21:23
3
48
 
עדיין מחפשת את הגרסה בעברית למרות שגם הגרסה האנגלית מקסימה
גירסה מעוצבת של השיר-
01/05/2016 | 19:23
2
37
בקישור
"זהירות אופטימית" תרגמה את השיר עבור הפורום. אינני מצליחה להגיע לקישור, אז הנה התרגום, והקרדיט כולו לזהירות אופטימית

מורשתו של הילד המאומץ        (תרגום חופשי)

פעם היו שתי נשים
שמעולם לא נפגשו.
את הראשונה אתה לא זוכר
לשניה אתה קורא "אמא".

שני חיים נפרדים
השתלבו כדי לעצב את חייך.
אשה אחת היתה עבורך כוכב מנחה, 
השניה הפכה לשמש שלך.

הראשונה העניקה לך חיים
והשניה לימדה אותך לחיות אותם.
הראשונה נתנה לך צורך באהבה,
השניה היתה שם כדי לאהוב אותך.

אחת נתנה לך לאום
השניה נתנה לך שם.
אחת נתנה לך כשרון,
השניה נתנה לך תכלית.

אחת נתנה לך רגשות,
השניה הרגיעה את פחדיך.
אחת ראתה את חיוכך המתוק הראשון,
השניה ניגבה את דמעותיך.

אחת חיפשה עבורך בית
כי לא היה לה אחד בשבילך
השניה התפללה לילד
והמשאלה התגשמה.

ועכשיו, כשעינייך נוצצות מדמעות
אתה שואל אותי:

תורשה או סביבה - 
איזה משניהם אחראי
למי שאני?
לא זה ולא זה, יקירי
אלא שני סוגים
שונים של אהבה.

 
והנה תרגום נוסף שמדבר אל בת
01/05/2016 | 19:26
29
שעשתה בזמנו "דיאנה"

הגדה של ילדה מאומצת 

פעם היו שתי נשים
שלא הכירו מעולם אחת את השניה.
אחת - אינך זוכרת
ולשניה את קוראת אמא.
שתי צורות שונות של חיים - עיצבו אותך לאחד.
אחת - הפכה להיות כוכב מנחה
השנייה - הפכה להיות השמש שלך.
הראשונה - נתנה לך חיים,
והשניה - לימדה אותך לחיות אותם.
האחת נתנה לך את הצורך באהבה,
והשנייה - הייתה שם להעניק אותה.
האחת - נתנה לך את המוצא
והשניה - נתנה לך שם.
אחת נטעה בך את הכשרון
השניה נתנה לך מטרה.
אחת נתנה לך רגשות
השניה - הרגיעה את פחדיך.
האחת - ראתה את חיוכך המתוק הראשון
האחרת - נגבה את דמעותיך.
האחת ויתרה עליך - זה מה שיכלה לעשות בשבילך
האחרת - התפללה לילדה.
אלוהים הוליך אותה ישר אליך
ועכשיו את שואלת אותי מבעד לדמעותיך
את השאלה הנצחית של חייך
תורשה - או - סביבה.
יצירה של מי מאלה את
לא זה ולא זה יקירתי
רק שתי צורות שונות של אהבה
זה בדיוק מה שחיפשתי. תודה ענקית משתפרת!!!!
02/05/2016 | 11:56
3
פרסום במדיות שונות
27/04/2016 | 19:02
12
145
הבכורה אוטוטו בת שמונה מאוד אוהבת לשיר ולרקוד. מאוד כשרונית שרה במקהלה, רוקדת כל הזמן וממציאה ריקודים שונים. מאוד רוצה להופיע (כמו כולן אני מניחה...) בקיצור הצליחה להשתחל לאחת מתוכניות הטלוויזיה אבל לפתע החלו ספקות מצידנו האם מותר למאומץ מהארץ להיחשף בטלוויזיה? האם עלינו להודיע שהיא מאומצת לתוכנית? יש מישהו שיכול לייעץ בנושא?
תודה וחגשמח
הכי טוב לשאול בשירות למען הילד.
28/04/2016 | 20:53
28
יכולה להצטלם לתוכנית בטלוויזיה
28/04/2016 | 23:04
1
81
אבל לא לחשוף שהיא מאומצת. זה במילא לא רלבנטי להשתתפות שלה. משתתפת כמו כל אחת מחברותיה ואז אין שום בעיה. החוק מתייחס לחשיפה של מאומץ לגבי עובדת היותו מאומץ.
לא צריך לספר
29/04/2016 | 19:04
71
שהיא מאומצת שיהיה בהצלחה
ולא כל דבר צריך לפנות "לתירוץ למען הילד"
יש עם זה בעיה נכון להיום
29/04/2016 | 16:00
5
90
כלומר תלוי אם תפני ולמי.
להערכתי השירות למען הילד יאמר שהוא חייב לבקש עבורך רשות בית משפט משום שנכון להיום ההגמוניה בידיו על ענייני אימוץ.
בכל אופן מצרפת לך קטע מתכנית הרדיו של קרן נויבך על  קמפיין לשינוי החוק האוסר על חשיפתם של ילדים מאומצים. 
 
 
לדעתי זה ממש "שאלת קיטבג"
30/04/2016 | 10:36
4
53
לפנות לשירות למען הילד בנושא הזה. גם אם יש להם הגמוניה על ענייני האימוץ, חייכנית, עדיין לא על כל חיינו. אם ההורים פוחדים שבמידה ותצטלם לטלוויזיה מישהו יאתר אותה זה סיפור אחד, אבל מעבר לכך, אם היא מצטלמת כשהיא רוקדת והתוכנית אינה עליה ועל סיפור האימוץ שלה, ממש אין בעיה ולא צריך לעשות בעיות איפה שאין.
תודה אבל
30/04/2016 | 10:49
2
58
רק עיוור יכול לטעות ולחשוב שהיא בתנו הביולוגית. ליבי עם בתי  היא כל כך מתרגשת ורוצה להופיע בתוכנית אבל אנחנו חוששים. הילדה ממוצא אתיופי בעוד אנחנו במיוחד הבעל בהיר לחלוטין (מקורות רוסיים...). לא בא לי להסתבך עם השירות למען הילד.
מתי שידור התכנית?
30/04/2016 | 11:06
49
אם התכנית אינה מזכירה את האימוץ, אפשר לטעון שאין השידור רלוונטי לחוק.
בדרך כלל יועצים משפטיים בטלויזיה מתעקשים, גם אם יש נגיעה קלושה. אם הם לא היו אלו שהתעקשו, נראה לי שאתם יכולים להיות רגועים.
אם עובדת היותה מאומצת כה בולטת
01/05/2016 | 11:35
23
השאלה היותר חשובה אם אתם מוכנים לכך שינחשו את זהותה. זה עולם קטן ואנשים עושים אחד ועוד אחד גם על פחות מזה. אני לא מכירה את סיפורכם, רק אתם יכולים לדעת אם כדאי לקחת את הסיכון.
האמת ניתנת להיאמר
30/04/2016 | 13:43
62
הדבר שאני כמטפלת הכי חוששת ממנו,הוא  שתעבור מההורים לילדה הכמהה לבטא את עצמה בריקוד שיר ושמחה איזו תחושה שמשהו לא בסדר. הרי מלכתחילה אנחנו מחנכים בהורים מאמצים את הילדים שלנו שהכל בסדר עם העובדה שהם אומצו ,ואנחנו אף גאים בזה,ורוצים שגאווה זו תחלחל אל הילדים שלנו.
ופתאום משהו לא בסדר?
כך שהגמוניה פוליטית וצרכי הבריאות ההתפתחותית-נפשית של הפרט מתנגשים פה,לצערי הרב.
לא יכולה לקחת את האחריות לומר שאין ממה לחשוש. רעיון לאמא שפתחה את השירשור - אולי תפני לתכנית של קרן נויבך? [אגב הלינק שהבאתי מאד ברור לשמיעה ,ממליצה להקשיב אם עדיין לא הקשבתם.]
 הם רוצים לעקוב אחרי התפתחות הקמפיין שסיפרתי עליו לשינוי  הסעיף בחוק האימוץ [34 א] שאוסר על חשיפת מאומצים.בפרהסיה. 
פרסום אימוץ במדיה
30/04/2016 | 20:45
43

בתור מי שנמצא בחזית המאבק לשינוי סעיף 34 לחוק האימוץ ובקי מאד בחוק לצערי, אני יכול לומר לך שכל עוד לא מוזכרת עובדת היותה מאומצת או עובדת היותכם מאמצים בשידור אין עבירה על החוק. בדרך כלל הגורם המשדר הוא זה שדואג לאישור הדרוש במקרים בהם חשיפת זהות מאומץ או מאמצים היא חלק מתוכן השידור. 
לגבי ההבדלים הויזואליים, כל עוד זה לא מצוין בפירוש אין בעיה, לא ברור לי אם גם אתם תופיעו בשידור. 
לגבי עובדת היותה מאומצת מהארץ עולה עניין אפשרות הזיהוי והאיתור על ידי משפחתה המקורית כמובן תלוי בגיל אימוצה ובנסיבות שרק אתם יודעים אותן. כל עוד אין חשש כזה אני לא רואה סיבה למנוע מהילדה לחגוג את כשרונה קבל עם וכולם. למה שתרגיש שיש מה להסתיר? להיפך. היא חושפת מתנה שקיבלה. את הכשרון שלה. שוב, כל עוד אין כאן עבירה על החוק ונושא האימוץ לא מוזכר לא צריכה להיות שום בעיה, ובכל מקרה אם תעלה בעקבות השידור בעיה משפטית, על פי הנסיון, היא תהיה של הגוף המשדר ולא שלכם. 
 
 
וזוהי לשון החוק:
( לעמוד שלי בתפוז )
30/04/2016 | 23:19
37
איסור גילוי (תיקון: תשנ"ו)2
(א) המגלה או המפרסם שלא כדין, בלי רשות בית משפט, שמם של מאמץ או של מאומץ או של הורהו, כולל שמם של אלה שביחס אליהם הוגשה בקשה לפי חוק זה לבית המשפט, או דבר אחר העשוי להביא לזיהוים, או תכנם של מסמכים שהוגשו לבית המשפט לצורך דיון לפי חוק זה, דינו - מאסר ששה חדשים; סעיף זה אינו בא לגרוע מהוראות סעיף 40 לחוק בתי המשפט, התשי"ז 1957.
(ב) הוראות סעיף זה, למעט איסור הפרסום, לא יחולו על מאמץ ומאומץ לענין האימוץ שהם צדדים לו, ועל גילוי שנעשה בהסכמתם, בתום לב ולטובת המאומץ.
(ג) לענין סעיף קטן (א) אין נפקא מינה אם המאמץ או המאומץ כבר גילו או פרסמו בעבר פרט מהפרטים שגילוים או פרסומם אסור בהתאם להוראות סעיף קטן (א), או שהסכימו בעבר לגילוי או לפרסום כאמור.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו גם לענין אימוץ בין-ארצי.
 
החוק מדבר על פרסום פרטים. הצטלמות בתך לתכנית טלוויזיה אין בה משום מסירת פרטים כל עוד לא יצויין בתכנית שאומצה. יתרה מזו סעיף ב' מסייג את ההגבלה לגבי מאמץ ומאומץ. הכמיהה של בתכם להופיע בתכנית והסכמתכם לכך יש בהן משום "שנעשו בהסכמתם ולטובת המאומץ". תמיד תוכלו לטעון שהיה זה לטובתה שזה תרם לבטחונה העצמי ולדימוי שלה וכו'.
 
בסעיף ד' נכתב שהסעיף הזה בחוק חל גם לגבי אימוץ בין ארצי. זאת אומרת שלגבי סעיף זה אין הבדל אם האימוץ הוא בין ארצי או תוך ארצי. בעבר היו פה משפחות שילדיהם השתתפו בצילומים שונים של המדיה (דוגמנות כולל לפוקס שהיא חברה ידועה שאת פרסומיה ניתן לראות על שלטי חוצות בעיתונות הכתובה ובמדיה), בתכניות טלוויזיה, בתכניות ריאליטי, במופעי ריקוד/שירה ואף בקלטות ודיסקים לילדים. חלק מהילדים הללו היום כבר בגירים. את חלקם היכרתי באופן אישי את הוריהם או אותם ובאף מקרה לא היתה פנייה לבקש אישור ועובדת האימוץ לא היתה האישו. בהצלחה לבת
 
אולי פסיפס
01/05/2016 | 11:52
27
אולי לשאול בפסיפס... אבל אחרי שקראתי פה אני לא חושבת שיש מה לחשוש אבל באמת תלוי מתי אומצה ומה הסיפור שלה אם יש סכנה בזה שיזהו אותה... אבל גם אם יזהו לא יקשרו בניכם כול עוד רק מצלמים קבוצת בנות רוקדות!
שתהנה מהכישרון שלה וכול הכבוד לה שהצליחה להגיע לטלוויזיה!
 
חג אביב שמח למשפחת הפורום
22/04/2016 | 11:15
10
44
חג שמח לך בהתחדשות
24/04/2016 | 19:03
51
וגם לבתך היקרה.
הייתי מצפה שלפחות אחת המנהלות תיכנס להודות על יוזמתך הברוכה
אבל נראה לי ש'משפחת הפורום' התפזרה לכל עבר....
חג שמח לכולם!
24/04/2016 | 19:38
5
83
היינו עסוקים בלקבל את פניו של הבכור שלא ראינו אותו מאז קיץ שעבר ולאחר שסוף כל סוף אושר לו גרין קארד (במהלך התהליך לא הייתה לו אפשרות לבקר אותנו והוא הגיע סוף כל סוף שלשום בלילה), וביום ההולדת של המאומצת שלנו, שמלאו לה אתמול 15. אז לא הספקתי להיכנס עד עכשיו לפורום. אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם.
קאלה מזל טוב לנסיכה
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2016 | 22:55
1
60
אושר, בריאות והצלחה
 
ובשעה טובה לבן שזכה בגרין קארד 
תודה רבה! כן, זה מזל גדול שהצלחנו להתחיל את התהליך
25/04/2016 | 00:28
76
לפני שמלאו לו 21, אחרת זה היה לוקח שנים, וככה פחות משנה. עכשיו נתנו לו חודש חופש בצבא כדי להסדיר פה את העניינים.
אפריל זה חודש טוב
25/04/2016 | 10:19
47
רצוף ימי הולדת מכל הכיוונים, וכל מיני חגיגות אחרות. 
מזל טוב משותף לכל חגיגותיכם.
חג שמח לכל המשפחות היקרות
26/04/2016 | 06:30
12
מזל טוב לילדת יום ההולדת!
29/04/2016 | 19:39
7
לכל חברי הפורום
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2016 | 22:59
40
אני מקווה שאתם מבלים בנעימים. שיהיה לכולכם חופש נפלא 
חג שמח!
25/04/2016 | 10:31
44
מחוץ לישראל, לא לפעמים מתארגנים על חגיגות מאוחר יותר, אבל בסוף גם אנו מצטרפים.
חג שמח ורק בשורות טובות לכולם!
25/04/2016 | 11:02
15
שאלה לגבי ספרים
18/04/2016 | 10:20
7
122
הי
 
ראיתי בקישורי הפורום ובהסטוריה שלו רשימה של ספרים העוסקים באימוץ, להורים ולילדים. אבל מעבר לנושא הממוקד של אימוץ, על איזה ספר או ספרים העוסקים באופן כללי בגידול ילדים אתם ממליצים, ספריםפ שעזרו לכם עם חווית ההורות בכלל? עד עכשיו לא רציתי לקרוא ספרים בנושא, ולשכוח את כל מה שכתוב שם עד שיהיה תינוק, אבל עם האפשרות שאולי נקבל תינוק בעוד מספר שבועות, זה מרגיש הזמן הנכון להתחיל לקרוא.
 
תודה מראש.
אם אתם מאמצים תינוק
19/04/2016 | 02:25
1
93
אז אולי כדאי לקרוא קודם ספרים בנושא הורות כללית והורות לתינוקות. כשהבת שלי הגיעה לביתנו בגיל שנתיים וקצת הכל היה כל כך פתאומי שאפילו לא ידענו מה ילדים קטנים בגיל כזה אוכלים. היום כמובן זה נראה לי משעשע.... אם יש לכם זמן להתכונן נפשית ופיזית זה מבורך. אני לא כל כך זוכרת שמות של ספרים ספציפים, מצטערת....
 
זה בדיוק מה שאני מחפש - הורות וגידול תינוקות באופן כללי
19/04/2016 | 09:46
19
חלף כבר זמן רב מאז שקראתי ספר על גידול תינוקות.
19/04/2016 | 04:32
1
67
את חלקם כבר שכחתי ובחלקם בטח חלק מהדברים כבר התיישנו, אבל הספרים שהכי אהבתי בזמנו היו:

1. התינוק והילד / פנלופי ליץ' - מדריך לטיפול בילד מלידה עד גיל 5, ראיתי שיצא לאחרונה ב-2009, אולי זו מהדורה מחודשת.
2. לא רק דייסה: מדריך לתזונת תינוקות, 100 מתכונים / רז ענת וששון אירית –  היו שם לא מעט מתכונים נחמדים למיטב זיכרוני.
3. תינוק בוכה / קיצינגר שילה. ספר שעזר לי להתמודד טוב יותר ברמה הרגשית עם אחד התינוקות שלי, שהיה בכיין במיוחד.
4. אינון דורותי / ללמוד מהרגע הראשון: מדריך להורים לפיתוח כישורי הלמידה של ילדיהם מהלידה ועד הכניסה לבית-הספר, מה שיפה בספר הזה הוא שהוא עושה סדר בשלבי ההתפתחות השונים ומציע משחקים ופעילויות כיפיים מתאימים. כמובן שכל ילד מתפתח בקצב שונה, אבל כאן מקבלים איזשהו מושג על רצף ההתפתחות על ציר הזמן, ברזולוציה של שבועות (לתינוקות), חודשים ושנים.
 
יש כיום גם המון מידע עדכני ברשת, פורומים וקבוצות פייסבוק בנושא. כדאי לבדוק כי סביר שהמידע שם יהיה הרבה יותר מעודכן, אם כי הספרים האלה מעולים כדי ללמוד את היסודות, ולקבל תמונה כוללת שבסך הכל אינה משתנה.
 
למשל, בזמנו נעזרתי גם בספרו של דוקטור ספוק אף על פי שיצא בשנות ה-60 וחלק מהמידע והגישות היו מיושנים. אז לקחתי ממנו את מה שהתאים לי, ובמיוחד את הידע הנרחב שלו בתחום רפואת הילדים, ומהיתר התעלמתי.
 
באותה הזדמנות אציין שקיבלתי בזמנו במתנה את הספר "עקרון הרצף". אני לא יודעת אם הוא פופולרי כיום כמו שהיה אז, אך מבחינתי זה היה הספר המיותר ביותר מבין כל המדריכים והספרים שהיו לי. מעבר למחקר אנתרופולגי נחמד על שבט אינדיאני נידח, שלדעתי בזה עיקר הערך שלו, הספר היה לחלוטין לא רלוונטי לאורח החיים שלי ולגישה שלי להורות. אני יודעת שרבים המליצו עליו בזמנו כמדריך לגידול ילדים, ולכן מציינת את ההסתייגותי, גם מהגדרתו כמדריך וגם כי הוא גרם להורים רבים רגשות אשם ונחיתות מיותרים מכיוון שלא הצליחו ליישם כמו שצריך את העקרונות והשיטות של תרבות זרה, רחוקה ושונה לגמרי בעולם המערבי המודרני והטכנולוגי.
תודה רבה
19/04/2016 | 09:47
7
ספר טוב לדעתי: Parenthood: A Psychodynamic Perspective
19/04/2016 | 13:40
2
39
זו אסופת מאמרים מעולה, מאת: 
Rebecca  Cohen , Bertram Cohler , Sidney  Weissman
עוד ספר נחמד: Attaching in Adoption
19/04/2016 | 13:49
1
46
Attaching in Adoption: Practical Tools for Today's Parents 
מאת: Deborah D. Gray                     
וגם: 
Twenty Things Adopted Kids Wish Their Adoptive Parents Knew 
מאת: 
 Sherrie Eldridge 
שיהיה לכם בהצלחה!
תודה
19/04/2016 | 15:09
10
קצת מיואשת
12/04/2016 | 12:44
10
236
שלום לכולם, אני דיי מיואשת, אני ובעלי רוצים כבר הרבה זמן לאמץ ילד בוגר מהארץ, יש לנו שני ילדים, בן ובת, הבן שלנו אוטיסט.
התחלנו את התהליך הארוך של מבחנים, ואישור לאימוץ כבר לפני שנה וחצי, עכשיו אנחנו לפני ביקור בית של עובדת סוציאלית בתקווה שלאחר מכן יעלו את התיק שלנו לאישור בוועדה.
מהשירות לשלום הילד ממש לא מתלהבים לתת ילד למשפחה שיש בה ילד אוטיסט, וכל האנשים/משפחה שסיפרנו להם שאנחנו רוצים לאמץ ילד בוגר (למרות שאנחנו יכולים להביא ילד ביולוגי) אומרים לנו שאנחנו משוגעים לגמרי, ושזה חוסר אחריות כלפי המשפחה, כלפי הילדים הביולוגים שלנו, ולמה לנו להיכנס לבלגן הזה, ושזה יהיה קשה, וסיוט, ויהרוס את הילדים שלנו, ומה כבר לא שמענו... ועדיין, זה בוער בנו, הרצון לעזור לילד, לתת לילד הזדמנות לגדול בבית אוהב, מכיל, בעל יכולות כלכליות, ויותר מהכל עצם העובדה שאנחנו מתמודדים עם ילד אוטיסט רק מראה לדעתי את היכולת שלנו להתמודד עם קשיים, אני יודעת שלא יבוא אלי בריצה איזה ילד או ילדה ויחבקו אותי ונילך ביחד לעבר השקיעה... אבל אני כן חושבת שעם עבודה קשה אני ובעלי יכולים לשנות גורל של ילד, של אדם, וזה שווה משהו, זה חייב להצדיק את הקושי שמצפה לנו.
אני כל הזמן שומעת רק סיפורי זוועה מאימוצים, יש פה סיפורים אופטימיים של ילדים בוגרים שאומצו? אשמח לשמוע, להתחזק, כי בלי כוחות אנחנו לא נוכל לעבור את התהליך המייגע הזה.
תודה
הרצון שלכם לאמץ ילד בוגר מאוד מרגש
( לעמוד שלי בתפוז )
12/04/2016 | 19:23
143
אני מבינה את האכזבה שלכם מכך שלא מתלהבים לאשר אתכם לאימוץ ילד בוגר.
עם זאת אני יכולה להבין את המניעים לכך. וזה ממש לא קשור לטיב ויכולת ההורות שלכם אלא לצרכים של הילדים.
 
מי כמוכם יודע שילד אוטיסט דורש המון משאבים בטיפול בו  בחיי היום-יום. המשאבים הם בכל תחומי החיים, כלכלי, טיפול פיזי, חינוכי, טיפולים משלימים ועוד. ילד בוגר שמגיע לאימוץ מגיע עם היסטוריה לא פשוטה. לעיתים עברו כולל הזנחה, לעיתים התעללות, לפעמים בעיות בהתקשרות הראשונית ועוד. ברוב המקרים ההיסטוריה הבעייתית גרמה לו לחסכים ופערים רציניים בתפקוד היום-יומי. זה יכול להיות פערים  ברמת הידע בהשוואה לבני גילו, קשיים למודיים, בעיות בקשב וריכוז ועוד. בנוסף לזאת עליו להסתגל ולהתקשר למשפחה החדשה. כל זה גורם לכך שגם הוא דורש המון המון משאבים. החשש הוא שבמצב כזה בו במשפחה יש כבר ילד אחד עם בעיות, הצטרפות של ילד נוסף עם בעיות תפר את האיזון וכיוון שמאגר המשאבים והאנרגיה של ההורים מוגבל, שכל הצדדים ייפגעו.
 
צריך לחשוב גם על בתכם. סביר להניח שלא פעם היא נדחקת הצידה בשל העובדה שיש לה אח עם צרכים מיוחדים. להוסיף למשפחה עוד אח עם צרכים מיוחדים עשויה להיות עול כבד על כתפיה ולגרום לכך שאתם ההורים תהיו כה שקועים ועמוסים בטיפול בילד האוטיסט ובילד שרק הצטרף למשפחה, שלא ייוותר לכם זמן, כוחות ומשאבים גם אליה.
 
אני לא אומרת שזה לא בלתי אפשרי לחלוטין. יש גם מקרים שבמשפחה ביולוגית נולדים יותר מילד אחד עם צרכים מיוחדים. אבל חשוב מאוד לקחת את כל הגורמים הללו בחשבון . וכיוון שלצערינו היום בארץ מצב האימוצים מקרטע, המצב הוא שיש הרבה יותר משפחות שמעוניינות לאמץ (גם ילד בוגר) מילדים שהם ברי אימוץ. לכן השרות למען הילד יכול לאפשר לעצמו לברור את המשפחות המאמצות בפינצטה. 
ילד בוגר
13/04/2016 | 03:05
1
118
ראשית, אני רוצה לחזק את ידיכם. אימוץ ילדים גדולים יותר הוא אינו דבר נפוץ בישראל ובעיני דבר מבורך.
אינני מכירה משפחות שאמצו ילדים בוגרים בישראל, אבל בודאי יש משפחות אומנה רבות. ראי למשל את דפנה מאיר ז"ל הי"ד שאומצה בגיל 13 וגדלה להיות אשה כה נערצת ומעוררת השראה. 
יש הרבה סיפורים על אימוצי בוגרים ברשת, בעיקר בארה"ב. אני מאמינה שבחיפוש די פשוט אפשר לקרוא וללמוד די הרבה.
בהצלחה 
תודה
13/04/2016 | 08:31
84
ואכן הסיפור של דפנה מאיר ז"ל מעורר השראה, היא אומצה בגיל מאוד מבוגר ומכל מה שקראתי עליה היא הייתה הטובה בבני האדם.
אני בהחלט מכירה סיפורים אופטימיים של אימוץ ילד גדול
13/04/2016 | 08:00
5
120
ראיתי בעבודה שלי כמה וכמה סיפורים מדהימים של משפחות ויחידניות שאימצו ילד בוגר. בעבר גם הבאתי פה את סיפורה של בת דודה שלי שאימצה אחים ביולוגיים בוגרים.
העניין הוא רק שצריך לדעת לקראת מה הולכים. חלק מהילדים האלו צריכים הרבה תשומת לב וממש ללמד אותם מה זו משפחה אוהבת, מה עושים ומה לא עושים. צריך המון סבלנות ויכולת הכלה.
לדעתי דווקא בגלל שכבר גידלתם ילד עם צרכים מיוחדים אתם יודעים מה זה ואולי יותר מתאימים ממשפחה שמצפה לילד "מושלם".
 
צריך לזכור שדווקא ילדים בוגרים שכמהים לבית יציב ואוהב כבר זמן רב - עושים מאמץ מאד גדול להשתלב, יותר מילדים צעירים. וכמובן גם עושים מבחנים לכמה אוהבים אותם, והאם רוצים להחזיר אותם "למערכת" וכן הלאה.
 
אך עם סבלנות אהבה והתמדה יש בהחלט סיפורים מדהימים, של הצלחה מרגשת מאד.
 
בהצלחה!
 
דניאלה קלעת בול
13/04/2016 | 08:30
4
104
ישבתי מול העובדת סוציאלית ואמרתי לה, מה כבר הילד יכול לעשות כל כך גרוע שלא עברתי? הבן שלי היה אלים, היה מקלל, לא שלט על הצרכים שלו, שבר דברים בכל הבית, מרח קקי על הקירות, ועוד ועוד ועוד, אבל היום הוא בן שמונה וחצי, ילד מנומס, לומד בבית ספר רגיל (עם סייעת צמודה) מטופל מעל ומעבר, ואני ובעלי הצלחנו לעשות שיפור מטורף בילד אוטיסט, השמים הם הגבול לילד שאין לו בעיות נוירולוגיות מולדות, שהבעיות שלו הן רגשיות, אמנם זו יכולה להיות אותה התנהגות אבל אני באה ממקום שאני בספק שאפשר "לזעזע" אותי, הבן שלי אוטיסט, ותמיד יהיה אוטיסט, אבל אחרי שנים של עבודה קשה הוא גדל להיות אוטיסט עם חברים, אוטיסט מתקשר, אוטיסט מנומס, יודע כיצד להתנהג בחברה, והרצון של לאמץ ילד בא מהמקום הזה, שאם אנחנו בתור הורים הצלחנו להרים ככה את הבן שלנו, לתת לו מבחינה כלכלית את כל הצוות הטיפולי שאפשר, אז אנחנו גם יכולים לעזור לעוד ילד, ובמקביל הבת שלנו גם מקבלת המון תשומת לב, וגם טיפול רגשי, שיהיה לה מקום להביע את התסכול שלה על אחיה, כי כמובן שיש, ולא הכל וורוד, אבל מהמקום הזה יש בנו את הרצון לאמץ ילד בוגר.
יש לנו אמצעים כלכליים, הרי יכולנו לאמץ ילד מחו"ל, תינוק, או לחילופין להביא ילד ביולוגי, אבל יש לנו רצון לעזור לילד, ויש לנו מקום בלב ולדעתי גם מקום בבית, אפילו אני חושבת שזה יעשה טוב לילדים, הבן שלי יראה שיש עוד ילדים עם קשיים, לבת שלי תהיה הזדמנות לאנטרקציה עם אח/ות שאולי יום אחד ייתנו לה חום ואהבה, ומערכת ייחסית יותר תקשורתית ממה שהיא מקבלת מאחיה.
אני הולכת עם עיניים פתוחות לכל האופציות הקשות, אבל חבל לי שלא קיבלתי אפילו לרגע מהסביבה איזה מבט קל לאופציה שתהיה טובה.
לא יודעת מה אתכם, אבל שנתיים שלוש ראשונות עם הילדים הביולוגיים שלי היו סיוט! אין יום ואין לילה, בכי רצוף, באמת תינוקות לא קלים הם היו, אז גם עכשיו, אני מכינה את עצמי לשנתיים שלוש ללא יום וללא לילה ובכי כל היום, אבל אני רוצה לחשוב שזה יעבור או ישתפר.
באמת שגם באינטרנט אני לא מוצאת מקרים טובים, זה מטורף, למה אנשים רואים רק את הקושי?
אשמח אם יוכלו להפנות אותי לקישורים באינטרנט קצת יותר אופטימיים.
תודה :)
כל הכבוד לכם. אתם אנשים מיוחדים.
13/04/2016 | 09:36
95
מודה שלא הייתי מסוגלת לעשות מבחירה את מה שאתם עושים. אני חושבת ששירות למען הילד צריך להיות מאושר שפונים אליו אנשים כמוכם, אתם נכס אמיתי לכל ילד שתקבלו. מאחלת שהתהליך שלכם יוכתר בהצלחה, יסתיים במהירות ושתקבלו ילדשיגרום לכם נחת בדיוק כמו שללא ספק אתם תגרמו לו.
קישורים אופטימיים
13/04/2016 | 12:03
88
לא יודעת למה קשה למצוא..
הנה שניים:
שלושת הבנים משמאל והילדה מימין אומצו מאוקראינה, גם בגילאים גדולים
וכמובן
שלושת הילדות אומצו , שמתי את הקישור הזה מספר פעמים
מחקר השוואתי
13/04/2016 | 16:21
88
על משפחות שהצליחו באימוץ ילדים גדולים מול משפחות בהן האימוץ כשל:
קחי בחשבון שהמחקר לא נעשה בארץ, כאן אחוזי הדחיה של הילדים המושמים לאימוץ נמוכים בהרבה.
לסביבה תמיד יש מה לומר
15/04/2016 | 11:21
71
בהרבה מן המקרים, כאשר האימוץ יתגלה כבסדר, הם גם יזכרו בדיעבד אמירות אחרות לחלוטין שלהם. 
כרגע אנשים שומעים בתקשורת על בעיות הקשורות לאימוץ שפעם לא היו מדברים עליהן כלל, מה שגורם לזה שהם משוכנעים שהם יודעים, ושאימוץ זה רק בעיות. ובכן, כל הכנסת גורם חדש למשפחה מפרה את האיזון הקיים, ובדרך ליצירת איזון חדש יוצרת בעיות. אימוץ, ובמיוחד אימוץ של ילד בוגר, יוצר סט בעיות נוסף, אך לא משהו שבהכרח יהיה בלתי ניתן להתגברות. במיוחד כאשר אתם נכנסים בעיניים פקוחות לתהליך, ומוכנים לאותן בעיות.
 
איני חיה בישראל, ולצערי איני מכירה קישורים לספק לך. גם לא הגדרת גיל של ילד בוגר יותר. כעקרון, כל ילד בגיל מעל שנתיים נחשב כבר לילד ולא תינוק, אך כמובן שיש הבדל עצום בין אימוץ ילד בין שנתיים וחצי לילד בגיל שבע. אנו אימצנו ילדה בת שלוש, ולמעט חששות שנבעות מטראומת עזיבת כל המוכר לה (ובגיל שלוש היא כבר הכירה די הרבה דברים), היא ילדה נורמלית לחלוטין (כולל התפרציות מעצבנות מאוד של סף גיל ההתבגרות בו היא נמצאית עכשיו). 
באופן אישי מכירה אימוץ של ילדה בת ארבע (על סף גיוס לצבא, עדין נוטה לחרדת נטישה לפעמים, אך כלום מעבר לזה), ומכירה אימוצים של ילדים בוגרים (יחסית, עד גיל עשר) בבלגיה. על פניו לפחות, נראה שאלו אימוצים "נורמליים". כאלו המתמודדים עם בעיות שונות, אך לא משהו שלא התמודדתם איתו בעבר, וכנראה אפילו פחות.
נועםנגה, שלחתי לך מסר אישי עם סיפור הצלחה
14/04/2016 | 14:36
34
אם אתם וילדיכם חובבי יצירה- פורום "יוצרים עם ילדים"
10/04/2016 | 17:16
38
הוא ה- עבורכם
נתראה בפורום
הליך פתיחת תיק אימוץ - שאלות והבהרות.
08/04/2016 | 09:29
5
158
שלום לכולם. אני בן 52 וכל חיי ידעתי שאני מאומץ.

אומצתי בגיל 3 חודשים ע"י הזוג שהפך להיות ההורים הכי טובים, אוהבים ומדהימים שכל ילד יכול לקוות לו.

אבל, גדלתי כבן יחיד ובגלל שמרבית משפחתם של הוריי נספתה בשואה, אבי נפטר לפני עשור ואמי לפני חצי שנה וכך, בגיל 52, אני לבד בעולם מלבד בני בן ה11.

ברי לי שאינני מחפש "משפחה חדשה", ברי לי שהאנשים, האם הביולוגית וצאצאיה אינם "משפחתי" אבל קיימת סקרנות בסיסית לדעת.

גורם נוסף שמניע אותי הוא העובדה שבגיל 40 עברתי התקף לב והייתי מאד רוצה לדעת רקע בריאותי\גנטי כדי להזהיר את בני במידה וידרש הדבר.

אלו העובדות.

לפני כמה חודשים פניתי למשרד הרווחה בבקשה לפתיחת התיק. אחרי 2 פגישות עם העובדת הסוציאלית הגענו לנקודה בה נעשתה כבר פניה לאם הביולוגית (שלכאורה כלל לא הייתה מודעת לכך שאני קיים כי נאמר לה שהוולד מת בלידה) היא כרגע מתאבלת על מות בעלה שנפטר לא מזמן, יש לי שלושה "חצאי אחים". וזהו.

מצב סטטי בו למעשה אני מחכה ל"אישור שלה" להפגש....

שאלתי.... החוק והתקנות מדברים על "עיון בפנקס הרישום", מה זה העיון הזה? מה אמור להיות רשום שם? ובכלל, איפה נעצרת זכותי לדעת מול זכותה לפרטיות?

זכורים לי מקרים רבים שסוקרו בעיתונות על מאומצים שפתחו תיק, חיפשו ע"פ הנתונים שמצאו שם והגיעו להורים ביולוגיים בלא ידיעתם של הללו כלל.... הכיצד קרה הדבר אם הרווחה עומדת חוצץ בין המאומץ לביולוגית.

קראתי לא מעט בנושא לאחרונה ותחושתי שנשים מקבלות יותר מידע מגברים...

היתכן?

תשובותיכם יתקבלו בברכה.

שבת שלום

 
מוזמן להגיע לקבוצת מאומצים בפייסבוק
08/04/2016 | 20:19
99
עם תרצה שם יתנו לך הרבה תשובות
ועדיף לא להתעסק עם כל מי שעוסק ברווחרא
החוק אמנם מקנה למאומץ זכות לעיין בפנקס האימוצים
( לעמוד שלי בתפוז )
08/04/2016 | 23:33
3
91
אבל בפועל זכות זו אינה מיושמת בארץ. במציאות לאחר פנייה לשרות בבקשה לפתוח את התיק המאומץ מוזמן לפגישה/מספר פגישות עם עובדת סוציאלית שבמהלכן היא אמרוה לספק לו את המידע אודות נסיבות אימוצו, כולל סיכום כתוב של הדברים. אבל המידע שנמסר נותן רקע כללי על האם הביולוגית ואם ידוע גם על האב או אם יש אחים ביולוגים ומה ידוע שעלה בגורלם. לא מסופקים פרטים מזהים כמו שם או שם משפחה כתובת וכו'. וזה בניגוד לפנקס האימוצים שם כתובים הפרטים הללו, לפחות אלה שנמסרו בעת המסירה לאימוץ. על מנת לעיין בפנקס האימוצים יש צורך בצו של שופט, אלא אם פקיד סעד ממליץ על כך וזה כמעט ולא קורה. וגם השופטים לא ממהרים לחתום על צו כזה, במיוחד אם נמסר להם שהיולדת אינה מעוניינת בחשיפת זהותה.
 
כפי שכתבת הרבה מאומצים הגיעו למידע בכוחות עצמם ובתקופתינו בעידן האינטרנט זה לרוב אפילו לא מסובך. האם כדאי לך לפעול בדרך זו - רק אתה יכול להחליט. ממה שכתבת אני מתרשמת שהמצב עדין ושביר וגם סבוך מאוד. האם הביולוגית איבדה את בעלה לאחרונה והיא באבל על האובדן. כתבת שאתה בן 52, כך שהיא בוודאי לא צעירה ואיני יודעת מה מצב בריאותה. והכי משמעותי זה שכלל לא ידעה על קיומך. נמסר לה שמתת בלידה. אמנם כתבת לכאורה, אבל אם זה נכון הרי שסביר שהיא בשוק מלגלות שבעצם זה היה שקר, זו גם פתיחת תיבת פנדורה כי אם זה אכן קרה מדובר באקט לא חוקי. בקיצור בהחלט מצב לא קל.
 
מאחלת לך בהצלחה בכל דרך שתבחר.
ולמרות המגילה
09/04/2016 | 01:10
2
95
עדיין מציעה לך טום לא לפנות לאף עוסית הן שקרניות
מציע לך קודם לחכות לתשובתה של הביולוגית ואז כל המחשבות האחרו
09/04/2016 | 07:04
1
87
האחרות מיותרות יהיו. כמו כן יש קבוצה בפייסבוק של מאומצים שיכולים מאוד לעזור ולתמוך בך בהצלחה רבה
הצעתי לו להצטרף למשפחת המאומצים בפייסבוק
09/04/2016 | 14:57
31
אימוץ ילדה גדולה
08/04/2016 | 09:18
1
197
שלום
אני אמא לשלושה בנים מקסימים והחלטנו ואמץ ילדה או אחיות
ההמתנה היא מאוד קשה ומתסכלת
חודש הבא אנחנו כבר שנתיים בתהליך הכל עבר טוב גם פילת אך עדיין לא עברנו את הסדנה .
רציתי לדעת האם זה נורמלי וכמה זמן עוד צפויה להיות ההמתנה?
וכמה זמן צריכים להמתין אחרי הסדנה לקבלת הילדה?
אשמח לשמוע תשובה כי חוסר הוודאות קשה לי מאוד
תודה
ההמתנה אכן מורטת עצבים
( לעמוד שלי בתפוז )
08/04/2016 | 23:13
103
אבל אין כללים ואין אפשרות לתת לכם צפי. אני מכירה מקרים שמיד עם סיום הסדנה קיבלו את הטלפון המיוחל ואחרים חיכו כמעט עוד שנתיים. בעקרון הילד הוא "הקליינט" העיקרי של השרות למען הילד ומנסים להתאים לו את המשפחה שתענה עד כמה שאפשר על צרכיו. למשל יש ילד שעדיף יהיה לו להיקלט במשפחה ללא ילדים או שהילדים כבר בוגרים ואחר דווקא ייטב לו להיות מאומץ במשפחה עם ילדים וכו' ואז תלוי מה גילאי הילדים. בקיצור יש הרבה פקטורים ופקטור נוסף הוא מאפייני הצרכים עמם כתבתם שאתם מוכנים להתמודד. ככל שתהיו נכונים להתמודד עם יותר מאפיינים - זה עשוי לקצר את ההמתנה.
 
מה שכן, כיוון שרק לאחר הסדנה מחליטים סופית אם לאשר אתכם לאימוץ,  הייתי מציעה לכם לבדוק עם העו"ס מדוע עוד לא הופנתם לסדנה ואם לא עתידה להיפתח סדנה קרובה באיזור מגוריכם, לבקש ממנה שתופנו לסדנה באיזור אחר.
 
אימוץ ע"י בן זוג
08/04/2016 | 11:27
113
שלום
 
יש כאן אנשים עם נסיון באימוץ ילד של בן/בת זוג? 
 
איך הולך התהליך? מה נדרש מבחינת המאמץ (מלבד הגשת בקשה לצו אימוץ מבית המשפט)?
 
 
שלום רב
06/04/2016 | 15:12
187
ברצוננו לספר על ערב על גיל התבגרות של מאומצים.מחר יום חמישי 7 לאפריל. 
בוקר טוב,
05/04/2016 | 10:29
6
221
אנחנו עומדים להתחיל תהליך של אימוץ עם עמותת טף.
כרגע מארגנים אישורים וטפסים.
האם ניתן לקבל מידע לגבי אופן הטיפול של בתי הילדים בילדים?
האם ניתן להתרשם/לצפות בהתנהלות בבית הילדים עצמו, בעת הביקור שם?
חשוב לי לדעת איך מתנהל צוות המטפלים מול הילדים-האם יש איש צוות אחד/מטפל/ת קבוע למספר ילדים?
האם יש תחלופה גדולה של מטפלים לכל ילד?
האם כל ילד זוכה לפחות פעם ביום לפרק זמן של אפילו שעה לתשומת לב אישית? למגע? לחיבוק? לתקשורת אישית כלשהיא?
השאלה נשאלת מהכרה בחשיבות של כל מה שציינתי במיוחד בשנת החיים הראשונה?
תודה רבה לעונים.
אפשר להתרשם מההתנהלות בבית הילדים, בכללי,
05/04/2016 | 19:15
168
בעת הביקור שם, אך שעות הביקור, לפחות אם לשפוט ממה שהיה אצלנו, מוגבלות לשעות מסוימות וקבועות ביום, וחלק גדול מהן את מבלה בחדר נפרד עם הילד שבאת לראות/לאמץ. כך שסביר שההתרשמות תהיה חלקית למדי.
אפשר כמובן תמיד לנסות לברר אצל נציגי העמותה המקומיים, אבל לא ברור עד כמה ניתן לסמוך על כך שבהכרח יגידו לך את האמת, את כל האמת ורק את האמת.
לפחות בבית הילדים שממנו אימצנו ראו שלצוות אכפת מהילדים ויש רצון טוב, אבל שעה ביום של תשומת לב אישית זו לא ציפייה ריאלית לדעתי בהתחשב ביחס בין כמות הילדים למטפלות. כמו כן, האמצעים שעומדים לרשות הצוות מוגבלים, מטבע הדברים (למשל, בבית הילדים שממנו אימצנו לא היו בכלל מוצצים וילדתנו, שהייתה בת 10 חודשים אז, כבר הייתה רגילה לשתות מכוס רגילה כי לא נתנו בקבוקים, ועוד).
ובכל מקרה, קחי בחשבון שמידע כזה לא יועיל לך במיוחד לדעתי. זה לא שאם בית ילדים מסוים לא מוצא חן בעינייך תוכלי לבחור אחד אחר.
ואגב, המצב הכללי בבית הילדים
05/04/2016 | 19:31
148
אינו בהכרח אינדיקציה למצבו של הילד הספציפי. כך, למשל, הבת שלנו בילתה 5 חודשים ראשונים לחייה לא בבית הילדים, שבו אפשר להגיד שהטיפול בילדים היה סביר ומותאם לפחות לצרכים הבסיסיים של ילדים בגיל זה, ולצוות בסך הכל היה אכפת, אלא בבית החולים שבו נולדה (כי לא היה מקום בבית הילדים). שם בכלל לאיש לא היה אכפת ממנה ומעבר לטיפול פיזי בסיסי של החלפת חיתולים, בגדים והאכלה, היא לא זכתה לתשומת לב כלל. למשל, אפילו לא טרחו להפוך אותה מצד לצד, כמו שאמורים לעשות לתינוקות רכים לפני שהם לומדים להסתובב בעצמם, ולכן כשאימצנו אותה צד אחד של הגולגולת שלה היה מעוך באופן בולט.
אבל, וזה אבל גדול, למזלנו, לא הנחנו למידע הזה ולמראה החיצוני להשפיע עלינו,  הרגשנו שמבפנים היא בסדר גמור וידענו שזו תהיה הילדה שלנו וזהו. וכיום הילדה הזו היא ילדה נפלאה, חברותית, מוכשרת, וגם יפה ופורחת, אם יורשה לי לומר, ומאיך שהיא מתנהגת ונראית לא ניתן בכלל לחשוד איזו נקודת פתיחה איומה הייתה לה. ככה שלא הכל תלוי ברושם חיצוני. מה שחשוב זה הילד הספציפי ומה הרופא יגיד על מצב בריאותו והתפתחותו.
הי שלום לך
05/04/2016 | 20:39
133
השאלות שאת שואלת הן ממש טבעיות ומובנות כאמא לעתיד.
ואת צודקת לחלוטין לגבי שנת החיים הראשונה.
צר ועצוב אך חובה לסדוק את תקוותייך,שכן בדרך כלל הילד נתון לתחלופה גדולה מאד של מטפלות,לפעמים גם של שלוש פעמים ביממה,הילדים גדלים לא עם מטפלת אישית. לפעמים ילד בחינניותו מצליח לחבב עליו מישהי,אבל היא איננה 'רישמית'.
בבית הילדים ממנו הבאתי את ילדי ראיתי שעת השכבה אפילו ללא מיטה אישית. [איפה שיש מקום לילד הבא בתור - משכיבים,ללא סממנים אישיים]לא היה גם דובון אישי או לא אישי לישון איתו.
עם זאת אני מבינה שרבים הם בתי הילדים שמבחינתם ולתפיסתם עושים את מיטבם. 
מהבחינה של צרכים טכניים - העמותות בוחרות בתי ילדים שרואים שמטפלים היטב בילדים,למרות העדר טיטולים רבות הן האימהות שמתפעלות מתוסיק חלק ונקי ללא פצעונים ואדמומיות ,וניקיון הבגדים והקפדה על לבוש חם והסקה בחורף הקר.
אך אל תחפשי שם חשיבה פסיכולוגית על שנת החיים הראשונה החשובה . זו את שתתני את מיטבך לילד או לילדה שלך כשתיכנסי לתמונה....בהצלחה.
צר לי
06/04/2016 | 10:34
1
129
להצטרף לקודמותיי.
אנו אימצנו מקזחסטן. הטיפול היה מסור ואוהב. גודל קבוצות הילדים הוגבל ל-12 למטפלת מוסמכת הנעזרת בשתיים-שלוש סייעות. אבל מטפלות מוסמכות עבדו ברוטציה שבועית, הסייעות טיפלו בהרבה מאוד עניינים מעשיים של נקיון הסביבה וסידורה, כמו גם הכנת אוכל.
ילדים טופלו באהבה, אך אין זו אהבת הורים פרטנית. היו חיבוקים ומגע לרוב, אך כמו בכל קבוצה, יש מי שיודעים איך לקבל יותר מאחרים, ויש כאלו המקבלים פחות. יש מטפלים השופעים אהבה בצורה טבעית, ויש מטפלים המספקים תשומת לב "על פי הספר".
ולמרות זאת, אנו קיבלנו ילדה בת שלוש, הבטוחה באהבה המגיעה לה בדין, ממש כמו כל ילד אחר בן שלוש שהכרנו אז ומאז.
תודה רבה על התשובות.
07/04/2016 | 10:39
35
מסכים עם הנכתב לפניי וקצת מידע מנסיון "טרי"
08/04/2016 | 14:22
97
צהריים טובים
ראשית בהצלחה.
אנחנו גם אימצנו דרך טף ומכירים מספר זוגות נוספים שאימצו לאחרונה מבתי ילדים אחרים.  
ראשית ולפני הכל,סבלנות,גם לבירוקרטיה הישראלית וגם לרוסית.
זה מתיש,זה מתסכל,אבל כאשר אתה מחזיק את הבן/בת בידייך זה שווה את הכל.
אוסיף לנכתב לפניי ולא אחזור על מה שכבר נכתב,
בביקור עצמו אתם בדרך כלל נמצאים 1:1 עם הילד/ה בלבד ועם המתורגמן,אך ישנם עובדים מבית הילדים שעוברים "ומעיפים מבט".
פרק הזמן שבו אתם נמצאים עם הילד בביקור הראשון (שנועד להיכרות עם הילד/ה, ליצירת אינטראקציה ראשונית ולבדיקת רופא מטעמכם)הוא פעם או פעמיים ביום במשך שלושה ימים רצופים (בכל פעם בין שעה וחצי לשלוש),תלוי בבית הילדים עצמו.
בביקור הזה אתם גם נפגשים עם הרופאה ועם העובדת הסוציאלית ולעיתים עם המטפלת הראשית שאחראיות/עובדות בבית הילדים ולעיתים גם עם מנהלת בית הילדים (ברוב המקרים אלו נשים,כמות הגברים בין אנשי הצוות בבתי הילדים זעומה אם בכלל). 
בתי ילדים מסויימים מגבילים את הביקור לחדר משחקים או חדר כלשהוא שיתן לכם ולילד/ה פרטיות ואינם מאפשרים ביקור בשאר החדרים בבית הילדים וישנם כאלו שכבר בביקור הראשון נותנים לכם לראות היכן הילד ישן/מתקלח/אוכל.
כך שההתרשמות שתהיה לך היא מצומצמת בכל מקרה.
סמכי על חושייך.   
ימים ראשונים אחרי אימוץ תינוק
30/03/2016 | 10:00
15
275
בוקר טוב.
אשתי ואני מקווים לאמץ בקרוב תינוק. נאמר לנו שבשבוע הראשון אחרי שהוא יגיע מבית הילדים, כדאי שלא יהיו הרבה אנשים מסביב אלא שנהיה איתו בעיקר רק שנינו, כדי שהוא יוכל בימים האלה להבין שאנחנו ההורים וייקשר אלינו. האם גם אתם נהגתם כך מיד לאחר האימוץ? אילו עוד טיפים כאלה יש לכם בשביל זוג כמונו?
תודה מראש.
טיפים ראשונים מאד
30/03/2016 | 13:07
1
213

1- אכן כן,חשוב לפעוט  להתרגל בהדרגה לכל החידושים ,ובייחוד לדמויות ההורים ,שהפעם הם פרטיים ולא רבים ולא מתחלפים. נתנו לכם עצה טובה מאד.הימנעו בהצפת ביקורים.
2- הכנתם חדר? חשוב מאד שלא יהיה מאובזר ב'מיליון' צבעים וצעצועים. התינוק מגיע ממקום מאד דל בגירויים,ולמח הקטנטן שלו לא טוב בבת אחת לקלוט את ריבוי צבעוני.הפחיתו,רהטו במעט ושקט.יש שחושבים שמפגש תינוק עם הצבעוני אחרי דלות העולם הקודם עלול להביא לאי שקט עד כדי החרפת קשיי ויסות וגם בעיות בקשב ובריכוז.
3- השתדלו בימים הראשונים לשמור על סדר ארוחות וגם  טעמי מאכלים דומים לעבר. אבל אחר כך- היו מוכנים לכך שירצה לטרוף את כל מה שבמקרר וטוב יהיה להיועץ בדיאטנית של ילדים שמכירה את המצב הזה  ותוכל  לעזור לכם 'לעשות סדר'.
4.בהתחלה נפוץ פחד ממים. חישפו אותו ממש לאט לאט למים. בהתחלה עם רחצה בגיגית ,לא עם מים זורמים אלא 'כמו בריכה'.
5.היו נכונים לקבל התנהגויות שתיראינה לכם מוזרות כמו נידנוד ראשו אל הקיר לפני השינה,או רצון לשינה עם נעליים. אל תילחמו בתופעות,לימדו אותן וכרגע קבלו אותן.
6. פנו את מלוא הזמן לילדון. כשצריך לעסוק בענייני הבית,למשל המטבח,הוציאו לו סירים וכפות שיהיה בקרבתכם ויהנה לתופף.
7. אם הוא טיפוס של 'ידו בכל ויד כל בו' - כמו הרבה חמודים מאומצים ,חשוב שתרחיקו מהשג ידו ואזות שבירות שבסלון או את כפתורי  ה- CD או המחשב.
8. בכל זאת אל תהיו בהסגר. למשל כדאי ללכת לטיפת חלב כדי לקבל הערכה איך הוא באחוזונים [עקומות גדילה והתפתחות] ומה חסר לו בחיסונים
9. דברו איתו,תקשרו אתו. בכל עניין,כל הזמן.ספרו לו סיפורים. שימרו על קשר עין.
10. הטיפ הבא יהיה לכם מוזר,אולי הוא היה צריך להיכתב כראשון.האינסטינקטים שלנו אומרים לחבק בלי סוף את מי  שהתגעגענו לו כל כך הרבה זמן. אבל ילדי בית ילדים הרבה פעמים רגישים מאד למגע,הם בעצם לא מורגלים אליו כלל. בנוסף  לכך שיכול להיות עבורם לא נעים  ישנן גם בעיות בויסות החושי   אצל רבים מילדי בתי ילדים. לכן חשוב שתהיו מאד רגישים לעד כמה מתאים לילד כעת חיבוק ,אל תאנסו חיבוק ואל תיפגעו אם יסמן לכם 'די'.
 
 
מזל טוב לכם!
 
תודה רבה
31/03/2016 | 15:13
34
חייכנית כתבה המון טיפים מועילים
30/03/2016 | 17:16
1
118
השאלה היחידה בן כמה התינוק? שהוצעה לנו תינוקת בת שבעה חודשים אמרו לנו שבשבועות הראשונים אנחנו צריכים להיכנס להסגר בית וליצור את הבונדינג הראשוני עם הילד. לא להציף בגירויים, לצאת לפארק בשעות הבוקר (לא שיש המון ילדים מסביב ) ובאמת לחשוף אותה בהדרגה לכלל המשפחה.אני מניחה שככל שהתינוק צעיר יותר אז ההיקשרות תהיה קלה יותר ו"ההסגר" אם יהיה כזה יהיה קצר מאוד.
 
תודה רבה
31/03/2016 | 15:14
27
אם אתם עומדים לקבל תינוק
( לעמוד שלי בתפוז )
30/03/2016 | 20:03
1
179
אני משערת  שאתם מאמצים מהארץ. אם זה אכן נכון אז לדעתי המצב יותר קל. התינוק כבר רגיל לקולות, לריחות לטעמים של ישראל, הוא נחשף לעברית. בנוסף בבית התינוקות בארץ מנסים להצמיד לתינוק מתנדב קבוע שתהיה דמות שהיא רק של הילד ובאה רק אליו. בית התינוקות גם מאובזר כהלכה ויש בו משחקים ואביזרים תואמי גיל.
 
ההמלצה להפחית בחשיפה לדמויות ולגירויים היא טובה ונכונה, אבל יש רצוי ויש מצוי לפעמים. אני למשל תיכננתי להיות לבד עם הפשושות ויום לאחר הגעתן הקטנה נדרשה לאישפוז והגדולה לקחה להורי שם לא הכירה איש מלבד אחת מאחיותי שבאה אתי לאחד הביקורים טרם העברתן אלי. שכנתי למשל הם משפחה חמולתית, כבר בשדה התופה חיכה להם כל השבט שגם שהה בבית המשפחה כמעט בכל יום לאחר הגעת הילדים לארץ. בשני המקרים אני לא רואה שהבונדינג של הילדים עם המשפחה פחות מזה של ילדים שבהתחלה היו רק עם ההורים. בקיצור לכו עם הלב. השתדלו לא להציף באנשים אבל בהחלט הייתי כן חושפת את התינוק למשפחה קרובה דוגמת סבא וסבתא, אחים שלכם ההורים.
אכן מהארץ
31/03/2016 | 15:11
131
באמת שמענו דברים דומים למה שכתבת על בית הילדים, וזה הרגיע. תודה רבה.
השאלה המשמעותית היא בן כמה התינוק.
30/03/2016 | 22:36
1
138
יש הבדל בין תינוק בחודשים הראשונים לחייו לבין תינוק בן כמה חודשים עד שנה ולבין פעוט בן שנה ומעלה.
אם אתם מאמצים תינוק ממש קטן מהארץ - לדעתי זה דומה יותר ללידה ומאפשר הרבה יותר גמישות. זה כבר תלוי מאוד בדינמיקה של המשפחה הספציפית: יש משפחות הזקוקות לשקט שלהן כדי להתרגל ולהתחבר לתינוק ולהיכנס למסלול החדש, יש משפחות המרוויחות מכך שהן מכניסות למעגל אדם או שניים קרובים, כמו סבתא או חבר/ה קרוב/ה כדי לקבל עזרה ותמיכה, ויש כאלה שאין להן בעיה שיבקרו אותן קרובים וחברים כדי להרגיש שלמרות השינוי המהותי בחיים, הן לא מתנתקות מהעולם ומהאנשים המוכרים. כמובן שבתוך כל זה חשוב מאוד שאתם תהיו בשליטה ותקבעו באופן חד משמעי את האנשים ואת שעות הביקורים המתאימים והנוחים לכם, ושלא תשכחו להשאיר מספיק זמן גם למשפחה הגרעינית, לבונדינג עם התינוק, למנוחה ושקט וכו'.
מה שאני מנסה להגיד הוא שלא חייבים ללכת לקיצוניות של להסתגר לבד עם התינוק 100% מהזמן וכל אחד יכול למצוא לעצמו את המינון המתאים לו של זמן לבד וזמן משפחה/חברים. גם לא חייבים להחליט מראש. אחרי האימוץ בפועל תהיו חכמים יותר ותראו בעצמכם אם מתאים לכם להיות לבד לגמרי או עדיף לכם לנהל אינטראקציה במינון כזה או אחר עם אנשים אחרים.
באשר לילד גדול יותר קיבלתם כבר עצות, אבל שוב - לא הייתי הולכת לקיצוניות. נכון, צריכים להיות רגישים וזהירים, אך אפשר להחליט על סמך התנהגות הילד והדינמיקה המתפתחת ביניכם את מי אתם מכניסים לחייכם, אם בכלל, ובאיזה מינון.
אני באופן אישי מעולם לא התחברתי להסתגרות מוחלטת. גם כשנולדו ילדיי וגם כשאימצתי (ילדה בגיל שנה) - לא העליתי בדעתי להתנתק מאנשים הקרובים לי. זכיתי לביקורים מהסבים ומחברים, אמנם הגבלתי את הזמנים כך שיישאר לנו גם הרבה זמן לבד, אבל לא התאים לי לא לראות אנשים בכלל. לא הייתי זקוקה לעזרה פיזית דווקא (הסתדרתי), אבל מבחינת מצב רוח זה עזר לי מאוד ומנע דכדוך, שעלול להשתלט אחרי אימוץ בדיוק כמו אחרי לידה. זה לא פגע בשום צורה בבונדינג עם הילדים, להפך זה עזר כי זה גרם לי להרגיש בן אדם, שאני עדיין חלק מהעולם הזה ושאני מוקפת באנשים שאכפת להם ממני, ממשפחתי ומהתוספת הטרייה אליה, והיטיב עם מצבי הנפשי, ורווחה נפשית של האם בפרט וההורים בכלל חשובה ביותר כי כך הם פנויים רגשית לפתח קשר טוב ובריא עם הילד החדש. בקיצור, גם כאן בסופו של דבר זה במידה רבה אינדיבידואלי וחשוב לברר עם עצמכם מה מיטיב יותר אתכם ועם הילד, ולפעול בהתאם.
תודה
31/03/2016 | 15:13
102
אם הדברים יקרו לפי התכנון, התינוק יהיה בן חודשיים-שלושה, כך שאני מבין שאגן תהיה יותר גמישות.
אתם והוא = משפחה
30/03/2016 | 23:16
3
122
לנו 4 ילדים ביולגים וילד צעיר באמנה אשר הצטרף למשפחתנו לקראת גיל שנה. באינסטינקט הכי טבעי היה לנו ברור שעליו ללמוד את ההבדל בין "המשפחה" לכל העולם. ולכן, בימים/שבועות הראשונים רק לנו (ההורים והאחים) היה "מותר" לחבק ולהרים על הידיים לצורך פינוק והגנה. לא סבתא/סבא ואפילו לא אחותי שהיא הדודה הכי מופלאה בעולם...הסברנו לכולם שהם מוזמנים לבוא לבקר אבל בלי להרים ובלי לחבק.
כנראה שזה עבד כי כעבור כשבועים הוא כבר ידע בדיוק למי הוא שייך והיה בא אלינו או אל אחיו הגדולים כשהיה צריך משהו (עזרה במגלשה בגן המשחקים למשל).
תקשיבו לעצמכם ותקשיבו לו. זה שלב מולפא הבונה את הקשר להמשך ועם כל הקושי (שסביר שיהיה) אל תפסיקו להנות ולאהוב.
לא כדי לשלול, אלא רק כדי להראות זווית אחרת.
31/03/2016 | 01:22
1
147
האינסטינקטים שלנו פעלו אחרת. אנחנו דווקא לא מנענו מסבתא ומאנשים קרובים אחרים להרים ולחבק ולנשק מהרגע הראשון (מטבע הדברים, היות שהם לא היו נוכחים רוב הזמן, המינון שבו באו במגע היה משמעותית קטן יותר מאשר שלנו ההורים, אך לא ניסינו להפחיתו באופן מכוון). היה לנו ברור שהיא יודעת שהיא שלנו עוד לפני שהבאנו אותה הביתה. גם בבית ילדים, מוקפת במטפלות ובדמויות אחרות שהכירה הרבה לפנינו, היא כבר ידעה שבאנו בשבילה ופיתחה איתנו יחסים מיוחדים. מה שלא הפריע כמובן למטפלות לחבקה ולנשקה. אף פעם, לא אז ולא אחר כך, לא ניסינו לזכות באופן בלעדי בתשומת לבה. נהפוך הוא, מרגע הגעתנו הביתה עודדנו את האהבה והקשרים ההדוקים גם עם בני משפחה וחברים. לילדים יש בדרך כלל אינסטינקטים טובים, היה לנו ביטחון מלא בכך שהיא תדע מי ההורים שלה ולא הרגשתי מעולם צורך למנוע או להגביל את המגע שלה עם אנשים אחרים. ובדיעבד זה באמת לא היה נחוץ. מספיק לראות אותה גם כיום, כשהיא מתבגרת בת דקה ל-15 (באפריל) רצה לחבק אותי או את אבא שלה ולשמוע אותה אומרת כמה היא אוהבת אותנו ושאין כמו אבא ואמא בעולם.
בקיצור, אין גישה אחת נכונה לכולם, תבטחו באינסטינקטים שלכם ופעלו איך שנראה לכם הכי נכון בסיטואציה האישית שלכם.
תודה רבה
31/03/2016 | 15:15
21
תודה רבה
31/03/2016 | 15:15
16
בהצלחה!
01/04/2016 | 09:16
2
87
אנחנו באותו מצב רק לא יודעים אם תינוק חדש או ילד בגיל שלוש... גם מכיוון שמהארץ לא יודעים מתי!
תודות לתשובות פה (אשר הדפסתי לשמור) אני מרגישה טיפה יותר מוכנה!
מקווה שתקבלו את השיחת טלפון בקרוב!
מעין
אח, הזכרונות
01/04/2016 | 13:50
107
בין שבעה חודשים לשלוש שנים, זה בדיוק מה שאנחנו ידענו על גיל מי שנאמץ לפני שבע שנים פחות שלושה שבועות. היו לנו עשרה ימים לארגן נסיעה, ועדין לא ידענו דבר. לא הכנו דבר, למעט בובת בד רכה קטנה, עם מעיל אדום. קטנה מספיק כדי שיונק יוכל לחבק, צבעונית מספיק כדי שתמשוך עין פעוט.
כל השאר נעשה בזמן אמת.
בהצלחה גם לכם
03/04/2016 | 12:03
21
רישום לאחר גיור במשרד הפנים?
29/03/2016 | 11:34
1
110
שלום יש לי ילד שאומץ ברוסיה ועבר גיור רפורמי בארץ, מהו הליך הרישום במשרד הפנים?
תודה
רישום קטין לאחר גיור
04/04/2016 | 22:57
55
 
אתה צריך קודם לקבל פס״ד של בית משפט, ואיתו אתה ניגש למשרד הפנים. 
יוני קם
חשש מביקור ברוסיה עם מאומץ מרוסיה - מוצדק?
26/03/2016 | 22:21
14
179
שוקל לבקר ברוסיה בקרוב (עקב אילוצים וקשיי ביביסיטר) עם ילד מאומץ משם, כמובן שכשהוא מגיע עם הדרכון הישראלי שלו.
כמובן שאני מודאג מהבירוקרטיה הרוסית והלאומנות שם, ומכך שהוא אזרח רוסי ואני לא (למרות שאין סיבה שהרשויות יצליבו את המידע הזה כשהוא נכנס עם דרכון ישראלי).
האם לדעתכם יש סיבה אמיתית לדאגה?
כל עוד האימוץ חוקי ממה יש לפחד.....
27/03/2016 | 05:28
1
52
האמת שזו שאלה במקומה,בעיני .
27/03/2016 | 11:14
142
כלומר ,ככל שהזמן קרוב יותר לאימוץ,כך אני הייתי מרגישה יותר חוסר נוחות.
לא רק מטעמים ביורוקרטיים אלא מטעמים מאד עמוקים- 
אם למאומץ זכרונות [לאו דווקא חיים ופעילים!!] לא טובים מהתקופה שלפני שהכרתם אותו ,הם עלולים להתעורר שוב ממראה מוכר,מריח מוכר וכו.
אני לא הייתי מתלהבת.
שאלה שרבים כבר שאלו פה ולא ידענו לענות
27/03/2016 | 13:52
112
אם תברר ותמצא תשובות נשמח אם תחלוק עימנו.
ואם תיסע, עוד יותר נשמח אם תשתף איך הלך.
נסיעה טובה ובהצלחה!
על פי החוק הרוסי המאומץ חייב להכנס ולצאת עם הדרכון הרוסי
27/03/2016 | 14:31
6
112
לא ניתן לצפות מראש האם תהיה בעיה בכניסה עם הדרכון הישראלי.
זו בדיוק הסיבה שלא ננסה זאת עד שהמאומצת הפרטית שלנו תוותר על האזרחות הרוסית בגיל 18.
חייבים לוותר על האזרחות הרוסית בגיל 18? או שזו בחירה?
27/03/2016 | 15:54
1
38
לא חייבים. אבל אז היא תהיה בגירה וזו ההחלטה שלה.
28/03/2016 | 07:09
90
עד אז ההורים מחויבים לחדש.
כל מדינה דורשת יציאה וכניסה של אזרחיה עם דרכון שלה
27/03/2016 | 17:56
88
מה שאומר שילד בעל אזרחות כפולה ישראלית ורוסית יוצא מהארץ עם דרכון ישראלי, נכנס לרוסיה עם דרכון רוסי ואיתו יוצא ממנה, ונכנס שוב ארצה עם הדרכון הישראלי.
זה על פי החוק.
אין לי מושג אם במחשבים של ביקורת הגבולות הרוסית הוזן השם של ההורים כמאמצים, מה שיגרום בדיקה מעמיקה יותר שלהם ושל הנוסעים איתם, כלומר הבן שצריך לשאת גם דרכון רוסי. 
האם מישהו העמיד את זה למבחן?
30/03/2016 | 14:28
2
64
האם מישהו כאן, או מישהו שמכירים, ניסה להיכנס לרוסיה עם דרכון ישראלי (והוא אזרח רוסי) - וסורב?
 
תביא בחשבון שגם אלפי אנשים ניסו זאת והצליחו,
30/03/2016 | 14:56
1
79
זה לא חוקי, ואתה יכול להיות זה שיטפלו אליו.* 
הסיכון הוא שלך בלבד, ולכן ההחלטה צריכה להיות שלך בלבד, לאור המידע על חוקיות הפעולה. נסיונם של אחרים לעבור על החוק הזה משול לכל נסיון של אחרים לעבור על כל חוק שהוא.
 
*אנחנו מוודאים לפני כל נסיעה לישראל שכל שלושת דרכוננו הישראלים ברי תוקף, כי למרות שהרבה פעמים הרשויות הישראליות מחליקות את כניסת/יציאת אזרחים בעלי אזרחות כפולה שאינם תושבי ישראל, לא בא לנו להיות אלו שהפעם יתקלו בבעיות ועיכובים.
בהחלט בעיות ועיכובים
30/03/2016 | 16:15
66
לפני האימוץ השני קיבלנו התראה של שבוע
ולילד הגדול שלנו היה רק דרכון רוסי, בעמותה אמרו שאין בעיה להשתמש בדרכון הרוסי
יצאנו מהארץ עם הדרכון הרוסי, נכנסנו ויצאנו מאוקראינה עם הדרכון הרוסי
ואז לא הסכימו להכניס את הילד שלנו לישראל (שכבר היה אזרח ישראלי מספר שנים והכל סודר במשרד הפנים)
היה סיפור שלם, קפקאי לחלוטין, לא ייאמן באיזה טיפוסים נתקלנו ואת מי מושיבים שם בביקורת גבולות בישראל
סופו של סיפור, הילד כמובן נכנס לישראל, אבל רק אחרי עמידה של יותר משעתיים, עם ילדים בוכים וחקירות של בן זוגי
 
ולחשוב על לעבור את זה ברוסיה..
 
שאלות עלו לאחרונה בפורום.
28/03/2016 | 11:53
3
104
התשובה שלי היא שהילד כאזרח רוסיה חייב להיכנס לרוסיה עם דרכון רוסי ולהכניס אותו עם דרכון ישראלי זה סיכון שבשום אופן לא הייתי לוקחת.
ועם דרכון רוסי
28/03/2016 | 23:20
2
75
היית לוקחת את הסיכון?
ברוסיה הוא אזרח רוסי
29/03/2016 | 10:22
88
שגרירות ישראל לא תוכל לסייע במידה ויהיה צורך
לא הייתי מנסה
השאלה עד כמה הביקור הזה נחוץ.
29/03/2016 | 23:50
83
זה סיכון שכנראה הייתי לוקחת אותו רק אם ממש הייתי חייבת לנסוע ובשום אופן לא הייתה לי אפשרות להשאיר את הילד בארץ. כעקרון, הייתי מעדיפה לא להתעסק עם אמא רוסיה.
 
דרושים מאומצים בוגרים למחקר חדשני (במסגרת עבודת דוקטורט)
28/03/2016 | 21:33
145
אם אתם מאומצים בוגרים בגילאים 20-45 (גמיש) אנא הקדישו 7 דקות מזמנכם כדי להשיב לשאלון אנונימי לחלוטין, הבודק תפיסות של מאומצים בישראל.
המחקר החדשני בוחן את הזהות התרבותית ומשמעותה עבור מאומצים באימוץ פנים ישראלי, במסגרת עבודת דוקטורט באוניברסיטת תל אביב, בבית הספר לעבודה סוציאלית.
 קישור לשאלון: http://bit.ly/weareadopted
 
מרבית האימוצים בישראל עד שנות התשעים היו של ילדים ממוצא מזרחי שאומצו על ידי הורים אשכנזים. עם זאת, הסוגיה הזו נותרה מחוץ לשדה המחקרי. מחקר זה בוחן את הזהות התרבותית של מאומצים בישראל ומשמעותה על חייהם. היות והנושא לא נחקר בישראל, נשמח לכל מאומץ שיכול ומוכן למלא את השאלון. 
 
אם הינכם מכירים אנשים מאומצים, נשמח שתעשו להם שיתוף והם יכלו לתרום ולעזור.
 
מודים לכם על ההשתתפות!
אימוץ במצב 12ג
27/03/2016 | 19:15
155
שלום
 
רציתי לדעת כמה זמן בערך לוקח התהליך של הכרזה על 12ג מהפנייה הראשונית של השרות למען הילד לבית המשפט ועד שניתן למסור ילד/ה להורים שממתינים לאימוץ (אני יודע שלאחר הוצאת 12ג יכולים לעבור חודשים רבים עד שמוציאים צו אימוץ, כרגע אני רק רוצה לדעת לגבי 12ג).
 
תודה מראש.
איך להסביר לאמא את הרגישות שלי כלפי המצב?
24/03/2016 | 14:42
11
242
היי כולם,
כתבתי כאן בעבר ומדי פעם אני מגיעה לגיחות קצרות. אני בחורה מאומצת בת 23, אמא שלי היא חד הורית ואנחנו גרות לבד בבית(כלומר רק היא ואני). ככה זה היה כל השנים. יש לה כמה בעיות רפואיות ובמהלך השנים האחרונות היא נכנסה ויצאה מבתי חולים לסירוגין, התקופה הארוכה שבהן הייתה בערך חודשיים(וגם כתבתי על זה בפורום כדי להתחזק בעזרתכם). אלה לא מצבים צפויים, זה קורה ב"הפתעה" ובכל פעם מחדש אני נאלצת להתמודד עם זה לבד, להתקשר למד"א, לעמוד מול החוסר ודאות וזה קשה לי נורא.
הבעיה היא שהיא לא מבינה שהדברים האלה מכניסים אותי להיסטריה. היא יוצאת מהבית מבלי להודיע לי לאן, מבלי לקחת פלאפון או לפחות להשאיר פתק ואני מתעוררת בבוקר או חוזרת מהעבודה ולא יודעת איפה היא, זה מכניס אותי לאיזה סחרור של פאניקה. אני לא רוצה לאבחן את עצמי ולהגיד שמדובר בהתקף חרדה. אני מתחילה לרעוד, מרגישה כאילו מישהו מוחץ את הלב שלי, חושבת שהגרוע מכל חס וחלילה קורה, חוסר שקט, תחושה איומה של חוסר אונים.
כבר קרה שהייתי בעבודה והיא לא ענתה כמה שעות, חשבתי שמשהו נורא קורה ופשוט עזבתי את הכל ונסעתי הביתה, היא פשוט לא ענתה כי לא היה לה כוח לקום מהספה אל הטלפון. הייתי באילת באחת מהפעמים שהיא הייתה בביה"ח והיא לא ענתה, כבר חשבתי שמשהו נורא ואיום קרה לה חס וחלילה והייתי שניה אחת מלארוז את המזוודה ולנסוע לבית חולים. היא אמרה שהיא הייתה בבדיקה ארוכה אז שאלתי אותה למה היא לא יכלה לכתוב לי אסמס לפני שהיא נכנסת לבדיקה, לפחות להודיע לי שהיא לא תהיה זמינה. זה בטח ישמע לכם ילדותי ותלותי מאוד, חוסר יכולת לדחות סיפוקים והאמת שגם אני כועסת על המוח שלי שנכנס לסרטים בקלות מדיי ולוקח את הכל בקיצוניות בכל פעם מחדש.
 
אני בחורה מאוד אחראית, חשוב לי שלא תהיה לה סיבה אחת להלחץ בגללי. כשאני יוצאת עם חברות ומוציאה רכב, אני תמיד מתקשרת אליה כדי שתדע שהגעתי ושלא תדאג. הייתי בחו"ל עם חברות וכשהיא התקשרה אלי תמיד עניתי, גם אם הייתי במסיבה רועשת. פשוט יצאתי החוצה כדי לדבר איתה.
אני מרגישה שזה חד צדדי וזה מאוד משפיע על ההרגשה שלי כלפיה, על היחסים בנינו. התחננתי ממנה לפחות אלף פעמים שתענה כשאני מתקשרת, שלפחות תשאיר פתק שאני אדע איפה היא. הסברתי לה בבכי ובדמעות לא פעם ולא פעמיים שהמצב הזה קשה לי נפשית, שאני נכנסת למערבולת של פחדים ומחשבות. היא תמיד אומרת שהיא שוכחת או לא שמה לב ושהיא תשים לב להבא. אבל היא אף פעם לא שמה לב וכל פעם זה חוזר על עצמו מחדש. אני מתביישת להגיד שאני מרגישה שזה אגואיסטי מצדה, שהיא יודעת כמה קשה לי ואולי זה לא מספיק חשוב לה? אני מרגישה שאני לא יכולה לסמוך עליה. לפעמים מתחשק לי גם לא לענות לה, לא להגיד לה לאן אני יוצאת ועם מי, אולי ככה היא תבין איך אני מרגישה. 
זה משפיע כמובן על הבחירות שלי בחיים, למשל חשוב לי לעבוד במקום שקרוב לבית כדי שאם חס וחלילה יקרה משהו אני אוכל להגיע מהר. אני רוצה להתקדם ולתקן את זה אבל מרגישה שאני עומדת באותה נקודה כל זמן שהמקרים האלה חוזרים על עצמם.
איך עוד אפשר להסביר לה? מה עוד אני יכולה לעשות?
 
כתבתי המון, אני מצטערת על האורך ומקווה שהיה לכם כוח לקרוא.
*אשמח אם ההודעה הזאת לא תהיה בעמוד הראשי.
 
תודה רבה ושיהיה חג שמח!
ראשית הלוואי על כל אמא בת כמוך, כל כך אוהבת ודואגת.
24/03/2016 | 18:12
8
117
באשר לאמא שלך - לדעתי אותה כבר לא תצליחי לשנות. את צודקת שבעולם אידיאלי היא הייתה אמורה להעריך את דאגתך ולהתחשב בך, במיוחד כשהיא רואה כמה את סובלת כשאת חוששת לה ולבריאותה. נכון, דאגת יתר (כשהיא נתפסת ככזו, כי זה הרי עניין סובייקטיבי) עלולה לפעמים להיות מעיקה מעט, אך זה לא מצדיק להעמיד אדם קרוב במצב של לחץ ודאגה כשכל כך פשוט למנוע אותו. למשל, אמי מאוד קשורה לנכד היחיד שלה שנשאר בארץ והמשרת בקבע, היא מרגישה שהוא היחיד שנשאר לה שהיא עוד יכולה להיות מעורבת בחייו באופן מעשי, ולכן היא מפנה לכיוונו את כל דאגתה הרבה. הוא בחור בן 21, מאוד עסוק, עובד קשה כל היום במקום שממנו לא ממש אפשר לנהל שיחות טלפון, ובערבים יש לו מעט זמן לעצמו, לסידורים ולחברים ובילויים. אבל הוא, כמוך, כל יום מקפיד להתקשר אליה. לא כי הוא באמת חושב שיש לה סיבה לדאגה (הוא גר שני מטר מהבסיס במרכז הארץ שבו הוא משרת) ולא כי אין לו יותר מה לעשות, ולא כי תמיד מתחשק לו, אלא אך ורק מתוך אהבה והתחשבות טהורה והערכה על כל מה שהיא עשתה וממשיכה לעשות למענו. סבתא ביקשה? אז הוא מתקשר, גם כשהוא עסוק, גם כשהוא עייף ואין לו כוח, גם כשדעתו מוסחת בחברת אנשים אחרים, גם כשבא לו לשכוח ולהתנתק מהכל. זה חלק מההדדיות שבקשרי משפחה, אהבה וקירבה.
 
אבל במקרה שאת מתארת יש לי תחושה שאמך לא עושה לך את זה בכוונה או כי לא אכפת לה ממך (אני לא מכירה את ההיסטוריה שלכן, אבל מסיפורך עולה העובדה שהיא התקשרה לבדוק לשלומך כשהיית בחו"ל), אלא אולי כי יש לה איזושהי בעיה. אני לא יודעת בת כמה היא ואיך היו היחסים ביניכן כשהייתה צעירה יותר ואת היית ילדה ונערה, אך לפעמים עם הגיל אנשים מבוגרים מפתחים כל מיני ג'וקים בראש שגורמים להם להתנהג בצורה מוזרה ולא תמיד נעימה או אדקווטית. חשד זה מתחזק לאור סיפורייך על מצבה הבריאותי המדרדר ואשפוזיה לאחרונה, שאולי גם מצביעים על איזושהי מגמה מערכתית ההולכת ומחמירה. אני חושבת שכדאי לך לקחת בחשבון את האפשרות הזו כשאת חושבת על התנהגותה. אם היא מוכנה לשתף פעולה, אפשר אולי אפילו להתייעץ בעניין עם רופאיה. אם לא - אולי את יכולה להיפגש לבד עם איש מקצוע ולדבר איתו על המצב, אולי זה יעזור לך להתמודד, גם אם לא ישפר את התנהלותה.
בקיצור, מה שחשוב הוא שתביני שבגילה ובמצבה, רוב הסיכויים שלא תצליחי לשנות אותה ולכן כדאי לך לטפל בעצמך, אולי לנסות להפחית את רמת התסכול והאכזבה ממנה על ידי ניסיון להבין טוב יותר מה עלול לגרום לה להתנהגות כזו ושאולי זה לא ממש בשליטתה, ובעיקר איך את עצמך, למען בריאותך והשקט הנפשי שלך, תוכלי להתייחס לעניין בצורה רגועה יותר ולהילחץ פחות, רצוי בעזרת ייעוץ מקצועי.
 
אלמונית יקרה
24/03/2016 | 18:42
7
95
גם אני מצטרפת לקאלה ורוצה לחבק אותך על הבת שאת .הלוואי על כל הורה ילד כמוך.
אצלי למשל יש מצב הפוך, אבא שלי נורא חרדתי (ואני לא רומזת שאת כמוהו) הוא חושב על הנורא מכל אם אחד מאיתנו, הילדים לא עונה לו, לי אישית הוא דואג יותר כי אני לא נשואה ומגדלת ילד לבד, אז היו מצבי קיצון שאם לא יכולתי לענות הוא נסע אלי הביתה  ,כך זה מילדות. שנים אמי ז"ל רצתה שיקבל טיפול, בשבילו קודם כל וגם כי זה היה מלחיץ אותנו, אבל הוא לא היה מוכן. אני למדתי לחיות עם החרדות שלו, וזה לא פשוט, ולכן אני מסכימה עם קאלה שאת אמא שלך לא תוכלי לשנות בגילה (אין לי מושג איך היא הייתה כשהייתה צעירה יותר ובריאה) את צריכה לטפל בעצמך, את צעירה ובקצב הזה תהיי מותשת רגשית ונפשית. שחוקה. את גם עוצרת את חייך למענה (כמו בנושא העבודה) וזה לא נכון ולא בריא. אני מאמינה שבעזרת הכלים שתקבלי בטיפול תוכלי להתמודד איתה (אולי היא תסכים להצטרף אליך לאחד הפגישות עם הפסיכולוג/ית) .
תטפלי בעצמך יקירה, ושוב חיבוק גדול!
קאלה ונוני תודה רבה על התגובות המרגשות אגיב לשתיכן
24/03/2016 | 20:13
5
86
באמת תודה לשתיכן על התגובות, נגעתן בנקודות רגישות וחשובות עבורי ועבור ההתמודדות שלי. אני מודה לכן מאוד.
 
היחסים בנינו קרובים מאוד, אמא תמיד אומרת שאני הכי חשובה לה ושהיא הכי אוהבת אותי בעולם. יש תקופות טובות יותר ופחות אבל בסך הכל הקשר שלנו חזק ואוהב. היא גם מאוד דואגת לי ואם יקרה מצב שאני יוצאת ולא עונה לה, היא תשאר ערה כל הלילה עד שאחזור הביתה.
כשהייתי קטנה ראיתי אותה בתור אמא-לביאה. היא הייתה חזקה, עצמאית, עשתה הכל בכוחות עצמה והסתדרה לבד בלי עזרה של אף אחד. עם השנים חלה התדרדרות, היא אף פעם לא שיתפה אותי יותר מדיי בעניינים הרפואיים כנראה כדי לא להלחיץ אותי אבל פתאום היא שברירית. ברור לי שזה חלק מהטבע. אולי אני כועסת בתוכי על היפוך התפקידים... כשהייתי בת 18 והיא הייתה בבית חולים, מישהי שם אמרה לי "אמא טיפלה בך כשהיית ילדה ועכשיו תורך לטפל בה", אני זוכרת שעניתי לה "אבל אני בעצמי עדיין ילדה" והיה בזה קצת כעס. אין לי בעיה לטפל בה, אני מקווה שזה לא יתפרש כך מדבריי. גם עכשיו אני מרגישה קצת כמו האמא המודאגת שנכנסת לחרדות כשהבת המתבגרת שלה לא עונה לה באמצע הלילה, זה לא אמור להיות הפוך?
פעם אחת חזרתי הביתה ומצאתי אותה על הרצפה בסלון לאחר שהיא החליקה ולא הצליחה לזוז, במיון הסתבר שהיה לה סדק באגן. למעשה כמעט כל הפעמים שבהן הזמנתי מד"א היו אחרי שהיא לא ענתה בנייד או בטלפון וחזרתי הביתה.
הפחדים שלי כשהיא לא עונה נובעים ממקום שאולי היא שוב נפלה ולא יכולה לגשת אל הטלפון, התגובה האוטומטית שלי היא ישר לרצות לחזור כדי לוודא שהכל בסדר. כשהיא יוצאת בלי הנייד אני עוד יותר מפחדת בגלל שאני לא יודעת איפה היא וגם אם חס וחלילה משהו יקרה לה, אנשים לא יוכלו לצלצל אלי או להודיע לי וזה גורם לי להלחץ עוד יותר.
 
הלכתי בעבר לכמה פגישות וכשנגענו בנושא האימוץ הפסקתי, הרגשתי שזה כבד לי מדי בשלב הזה. את ההשפעות של האימוץ אני לומדת על עצמי בשנים האחרונות, דפוסים שבעבר לא ידעתי מה גורם להם ופתאום אני מבינה שהם קשורים בעקיפין לנושא הזה.
בדרך כלל אני בחורה רציונלית שחושבת בהגיון, הבעיה עם אמא היא נקודת התורפה שלי ואני גם כן מאמינה שטיפול יכול לעזור, רק שאני קצת מפחדת להכנס לשם יותר מדי עמוק.
 
שוב אני מודה לכן על התגובות, תודה רבה!
 
 
מה שכתבת בהחלט מחזק את מה שחשבתי:
25/03/2016 | 01:33
4
81
שאמא שלך היא אמא אוהבת ומסורה, שמאוד אכפת לה ממך, אך שבריאותה נמצאת בהתדרדרות וזה כנראה משפיע גם על ההתנהגות שלה. סביר שזה לא באשמתה ובשליטתה. יחד עם זאת, אני מבינה את דאגתך העמוקה והמוצדקת לאור מה שחווית איתה בתקופה האחרונה. לכן, לדעתי, מעבר לטיפול שכדאי לך לעשות עם עצמך כדי להשלים עם העבודה שלמרות אהבתה הרבה אלייך, הגיל והמצב הבריאותי גורמים לאמך שלא במתכוון להתנהגות שאינה מתחשבת כלפייך וגם מסכנת אותה עצמה, מה שדרוש כאן בעיקר זה פתרון מעשי לסיכון שאכן יקרה לה משהו ואף אחד לא יידע. כמו שאני רואה זאת, יש כמה דברים שאפשר לעשות, רצוי במשולב:
1. לנסות לשכנע אותה ללכת לרופא/פסיכולוג ולבדוק את התפקוד שלה מכל ההיבטים ולקבל טיפול במקרה הצורך. לדעתי ומניסיוני, מרבית הסיכויים שהיא לא תסכים, אך להציע תמיד אפשר.
2. להתקין בטלפון שלה אפליקציה לאיתור, שאם היא לא תענה לך לפחות תדעי איפה היא נמצאת ותדעי איפה לחפש אותה במקרה הצורך.
3. לשכנע אותה להשתמש בשירותי כפתור מצוקה. כיום ידוע לי שקיימים מכשירים ניידים שאפשר להסתובב איתם צמודים לגוף, כך שגם אם אדם נופל, נפצע או לא יכול להגיע לכפתור הנייח, הוא עדיין יכול לקרוא לעזרה.
4. אם המצב הכלכלי מאפשר, לשכור שירותי עוזרת, מטפלת או בת לוויה לפחות לשעות שבהן היא פעילה, כדי שתשגיח עליה ותסייע לה במקרה הצורך. שוב, מניסיוני, יש סיכוי רב שהיא תסרב, אבל אפשר להציע. גם דיור לגיל הזהב הוא אופציה, אבל שוב זה תלוי רצון ויכולת כלכלית.
מקווה שתמצאו פתרון שגם יענה על הצרכים הבריאותיים של אמך וגם יעזור לך להירגע ולחיות את חייך עם פחות מתח ודאגות.
ושכחתי להוסיף: כן, זה מצב די נדיר, לא רצוי ולא קל, שבו נאלצת
25/03/2016 | 01:48
2
83
להפוך למעין הורה ומבוגר אחראי בגיל כה צעיר, שבו את אמורה ליהנות, לבלות ולהיות מרוכזת בעיקר בעניינייך האישיים ובתכניות לעתיד. אבל אלה החיים, והם לפעמים קשים ולא צודקים שלא באשמת איש, ויש דברים שאין לנו שליטה עליהם. ובגלל זה לדעתי חשוב במיוחד שתקבלי עזרה ותמיכה עבור עצמך, שתקל על ההתמודדות הבאמת לא פשוטה שלך.
תודה על העצות הנהדרות
25/03/2016 | 05:11
1
67
אמא במעקב שבועי אצל רופא. היא מאוד דואגת לעצמה, עושה בדיקות כשצריך ולא מפספסת אף תור אצלו. היא מקבלת טיפול תרופתי ומצבה נכון להיום יציב(רק שאני לא אפתח פה לשטן!). רמת התפקוד שלה טובה: היא הולכת(לא למרחקים ארוכים), עובדת(מהבית), מבשלת(ממש טעים ), קוראת, מתקלחת לבד, מתקשרת בצורה רהוטה ומגיבה לסביבה. פשוט כחלק מהבעיות השיווי משקל שלה לא בשיאו, אז היא עושה את הכל יותר לאט ובזהירות. אם היא לא מרגישה טוב או שהיא נפלה כמובן שאני עושה הכל בשביל לעזור, ואם זה לא עובר או מחמיר אני מזמינה אמבולנס ויודעת ששם היא תקבל את הטיפול המסור ביותר.
יש לה עוזרת בשעות הבוקר כשאני בעבודה, אמנם היא לא מגיעה כל יום אבל זה נותן לי קצת שקט בלב. דיור לגיל הזהב זה פחות רלוונטי גם מפני שהיא לא בגיל המתאים וגם בגלל שאני לא רוצה להיות לבד בבית ושהיא תהיה לבד שם.
הרעיון השני גאוני! אני אתקין לה את האפליקציה מחר. נתת לי גם רעיון לקנות לה שרשרת שמחברים אליה את הפלאפון ולתלות אותו על המתלה מפתחות ליד הדלת. על הדלת אני אוכל להדביק שלט קבוע שיהיה כתוב עליו "לא לשכוח לקחת את הפלאפון" מכיוון שהיא טוענת שהיא פשוט לא שמה לב לזה כשהיא יוצאת מהבית.
הרעיון השלישי נפלא ואני אברר עליו, אני בטוחה שזה יעזור לה ולי מאוד.
 
ריגשת אותי במה שכתבת. זה מצב לא פשוט עבורי וההתמודדות לא תמיד קלה אבל אני מנסה להאחז בצד החיובי שיש לי אמא ושאני לא לבד. זה היה יכול חס וחלילה להסתיים אחרת כי היא הייתה כמעט בסכנת חיים באשפוז הארוך והיא התחזקה מאז, אני אומרת לעצמי בכל יום מחדש שעדיף שיהיה קצת קשה איתה בגיל הזה מאשר הרבה קשה בלעדיה בגיל הזה.
 
תודה רבה לך מכל ה-!
וואהו, מוכר עד כאב
25/03/2016 | 17:04
89
כמה קווי דמיון
עברנו את זה אצלינו במשפחה
לצערי, במקרה שלנו, אף אחד לא הצליח לעזור לה באמת
המחיר לבני המשפחה היה מאוד קשה
אני ממליצה לך מאוד לפנות לפסיכולוג עבור עצמך
אצלינו, במקרה הזה, לא היה שום קשר לאימוץ
מוסיפה עוד אפשרות
01/04/2016 | 09:35
32
לא כולם יסכימו איתי אבל אם זה בהסכמה של אמא אפשר להתקין מצלמה בסלון שניתן לראות מהפלאפון- כך כשהיא לא עונה את יכולה לראות אם זה בגלל ששוב נפלה או שהיא רק יושבת על הספה ורחוקה מהטלפון! לפי דעתי זה לא יקר כי יש כאלה פשוטים לחדרי תינוקות ואת לא צריכה איכותי...
כפתור מצוקה זה גם רעיון ממש טוב
וכמובן לדבר עם מישהו מקצועי...
אלמונית יקרה
27/03/2016 | 13:31
54
קיבלת כאן עצות נהדרות ואני מקווה שיועילו לך
רציתי לשלוח לך חיבוק ומאחלת לך שתמצאי את האיזון הנכון בין הדאגה היומיומית לבניית העתיד שלך
זכרי שכדי שתוכלי להמשיך לתמוך באמך את צריכה כוחות והדרך לשמור עליהם לאורך זמן היא לדאוג לעצמך ולעשות דברים שעושים לך טוב
אלמונית יקרה
28/03/2016 | 11:06
50
ראשית גם אני אומר - הלוואי וגם אני אצליח לגדל ילדה מסורה ככ כמוך.
אני בדיוק כמוך... עם הוריי. יכולה מאוד להבין אותך ולהזדהות.
לא אחזור על מה שכבר נכתב, רק מציעה לך - לתת לה לקרוא את השירשור.
כי מה שחשוב פה הוא מה שכתבת. ואולי אם היא תקרא את זה, יפול איזה אסימון.
אני נתתי להוריי לקרוא באחד הפורומים שכתבתי - כשרציתי להדגיש משהו שבשיחות רגילות היה לו אפקט אחר מאשר בכתב. (כולל התגובות של "זרים"/מסתכלים מהצד ובעיקר מה שהכתיבה הוציאה ממני).
בסופו של דבר - את רק מבקשת את טובתה.
ובידיה היכולת לגרום לך לקצת יותר רוגע (בהנחה ומצבה הרפואי הוא לא הגורם הישיר להתנהלות שלה שתיארת).
לכן לדעתי, תני לה לקרוא.
 
בהצלחה, המון בריאות, ואת מהממת
קיבלת עצות נהדרות ביחס לאמך
( לעמוד שלי בתפוז )
29/03/2016 | 21:42
50
ולכן אתייחס אליך ומהצד של מטפלת: אני מבינה את החשש שלך מלגעתבנושאים מסויימים שמא זה יהיה יותר מדי לעומק... תאבדי שליטה....
 
אבל בטיפול המטופל הוא זה שאמור להכתיב את התכנים בהם מעוניין לגעת ואלה שלא, את העומק אליו מוכן להגיע ואת העיתוי של החשיפה. מטפל מיומן יקפיד לשמור על גבולות אלה וגם עליך, דהיינו לעצור אותך אם יראה שאת עוד לא בשלה לגעת באישו מסויים.
 
בנוסף יש היום הרבה גישות וטכניקות טיפוליות ויש כאלה שמכוונות לעסוק בעיקר בכאן ועכשיו ולא באנליזה של העבר שלך. כך שאת יכולה לפנות לטיפול כזה שאינו מתמקד ב"חפירה" לעומק.
פורים שמח לפורום המנומנם
25/03/2016 | 11:00
4
92
לא קורה הרבה לאחרונה בפורום שלנו (למרבה הצער...), אז שכחנו כנראה לברך בפורים שמח
אנחנו עכשיו סביב אירועי בת המצווה! מפחיד איך שהזמן רץ...
יש פעילות בנות מצווה לבנות השכבה ואמהותיהן הפרושה על פני השנה (סדנאות למיניהן, פעילות התנדבותית, יום צילומים, טיול ועוד) ולפני קצת למעלה משבוע חגגנו בת מצווה לכל ילדי השכבה ולחבריה/תיה האחרים.
היתה מסיבה מדליקה (אפילו בעיני הזקנות...) ומקסימונת הצעירה (שאוטוטו חולפת על פני בגובהה) היתה מרוצה עד הגג...
חגגנו מוקדם יותר- היא עוברת לחטיבת הביניים, אך היא צעירה ובתאריך יום ההולדת כבר לא תהיה עם חלק מילדי השכבה, עימם רצתה לחגוג. (הרעיון, אגב, אומץ ע"י בנות שכבה נוספות שחוגגות יום הולדת לאחר סוף יוני).
אז זו שנה של שמחה גדולה בצד מריטת שיער לאמה של מתבגרת ושיהיה לכולנו חג שמח שמח ושקט!
הי חג שמח בהתחדשות
25/03/2016 | 16:20
50
ומזל טוב וברכות לבת המצווה של מקסימונת!
מזדהה איתך בעניין חוויית השינויים  בגיל..
הבן שלי בשנה החולפת עבר אותי בלא פחות מתשעה סנטימטרים...
חג שמח!
חג שמח והמון מזל טובבבבבבבבבבב
26/03/2016 | 06:03
14
מזל טוב לבת המצווה, וואו איך שהזמן טס
26/03/2016 | 10:12
13
תודה למברכים
26/03/2016 | 23:55
8
שלום לכולם, אני בן 35, אם מישהו/י מעוניין/ת שאקח חלק בגידול
24/03/2016 | 18:26
2
208
שלום לכולם, אני אקדמאי בן 35, אם מישהו/י במקרה מעוניין/ת שאקח חלק בגידול ילד מאומץ/ביולוגי שכבר יש לך, אשמח להכיר ולראות אם זה מתאפשר. נא לכתוב לי בפרטי. תודה! כל טוב.
גם אם ראית מודעה זו בפורום זמן רב אחרי פרסומה, אל תהסס/י לכתוב אלי, אולי עדיין יהיה רלוונטי. תודה רבה.
באיזו מידה חשוב לך
25/03/2016 | 16:12
1
145
האם בן או בת?
באיזה טווח גילאים?
גיל האם?
איזור מגורים.?
 
 
 
לשם התחלה
31/03/2016 | 11:49
85
לשם התחלה, כעקרון אני פתוח לכל האפשרויות. ואחר כך כבר נראה.
סבתא מאמצת
23/03/2016 | 19:49
9
204
שלום,

האם אתם מרגישים שסבתא מתייחסת שונה לילד מאומץ? לדוגמא, הולכת לבקר את הנכדים הביולוגיים על בסיס שבועי ואת המאומץ לא?

תודה רבה לעונים
אצלנו זה ממש לא היה כך
( לעמוד שלי בתפוז )
23/03/2016 | 23:29
126

מהרגע הראשון הפשושות הן חלק אינטגראלי במשפחה וזוכות ליחס שווה לשאר הנכדים. להיפך אם היתה "אפליה" זו היתה אפליה מתקנת, כי "קודם לא היה להן כלום".
מהיכרות ארוכת שנים עם נושא האימוץ אני לא נתקלתי בכך אלא להיפך, גם במקרים בהם הסבא והסבתא העתידיים  התנגדו לרעיון/החלטה של בנם/בתם לאמץ, ברגע שהילד/ה הגיע/ה למשפחה לבם נמס והם נקשרו אליו  בעבותות של אהבה.
אני מאמינה שכמו בהרבה משפחות, יכול להיות מצב שבו נכד אחד יהיה מועדף או לחילופין פחות אהוב, אבל שזה לא על בסיס של האם הילד מאומץ או לא אלא על בסיס של כימיה עם הילד, מידת הקירבה/ריחוק ל/מהוריו ועוד. 
 
אנו הורים גם של ילדים ביולוגיים וגם ילדה מאומצת
24/03/2016 | 00:30
136
ומעולם לא הרגשנו שום הבדל ביחס של הסבים אל הנכדה המאומצת.
אצלנו
24/03/2016 | 01:35
114
יש רק סבתא אחת. אבל היא סבתא -סבתא,והקשר שלה עם הנכד שלה הוא ממש קשר נשמה. מקדישה לו המון . והוא אוהב אותה וקשור אליה.
אבל
שמעתי על מקרים של קשיים  של דור הסבים לקבל את המאומצים. אני חושבת שבמקרה כזה מה שהכי נבון -שההורים יגלו יוזמה. במקום טון מחנך או הבעת עלבון,או הימנעות  מביקור מתוך מחשבה שהוא יתסכל....נראה לי שכדאי ליזום  הזמנת הסבים שאיננה כוללת 'סניפים' אחרים של המשפחה המורחבת.ליצור פגישות של המאומצים עם הסבים. לא רק אוכל ושתיה. סבים אוהבים שמתעניינים בהם ,שמבקשים מהם לספר על איך היה הכל כשהם עצמם היו ילדים קטנים, במה אהבו לשחק.לבקש מהם אם הם יכולים לשחק באותו המשחק גם עם הילדים...לעשות ביחד דברים מהנים,לתת לכולם את האפשרות להתוודע זה לזה בסוג של זמן איכות. 
העיקר- לגלות רצון טוב.
גם צלצול טלפוני 'סבתא מה שלומך?' מאד משמח את הדור שלפעמים חושב שהוא נשכח.
אני תמיד חושבת על כך שרובנו,הורים מאמצים,עשינו בעצמנו תהליך כדי לרצות את האופציה האימוצית. והמטמורפוזה היא כל כך גדולה שכמובן מאליו בעינינו שגם האחרים נמצאים במקום שלנו. אבל הם לא !!! הם לא עברו כמונו תהליך שבעצם 'זר לא יבין זאת'. ולכן נראה  לי שחשוב שניקח על עצמנו,[אם יש צורך כזה במשפחה],את העזרה והתיווך בקירוב הלבבות.
 
לאורך השנים שאני קוראת בפורום
24/03/2016 | 09:12
1
118
קראתי על כמה מקרים בהם הסבים גילו התנגדות לרעיון האימוץ, אך כשהגיע הילד בשר ודם נשבו בקסמו והפכו לסבים נלהבים.
קראתי על הרבה סבים שמראש היו בעד הרעיון. רוב הסבים מתנהגים כסבים וזהו.
קראתי גם על 2-3 מקרים של הפליה לרעה של הילד המאומץ. זוכרת סיפור על סבתא שהעניקה למאומץ מתנות נחותות, שלא הקדישה לו זמן וכדומה. זה עצוב, זה לא שכיח אך זה קורה. ההחלטה שלנו לאמץ מחייבת אותנו ומשנה את חיינו ואת חיי הילדים שאנחנו מאמצים. ההורים שלנו יכולים להצטרף להחלטה הזו (מה שקורה לרוב), או שאינם מסוגלים לכך. 
 
והנה כמה קישורים בנושא
24/03/2016 | 09:37
66
דיון מלפני זמן לא רב
ומלפני יותר שנים
גם בדיונים הללו מוזכרות בעיקר תגובות חיוביות, אך גם כמה שלא.
אני חושבת שבתחילה לא היה להם פשוט אך אחר כך התאהבו
24/03/2016 | 09:59
83
זה מעולם לא נאמר ולא דובר, אך נראה לי שבתחילה הסבים אצלנו, בצד אחד, לא כל כך ידעו לאכול את הסיפור של האימוץ. לא אמרו מילה אך מתחת לפני השטח היתה לי בשבועות הראשונים אחרי שחזרנו עם הקטן תחושה שהם מרגישים שהוא "לא משלנו". אולי כיוון שהם ניצולי שואה, לא יודעת.
שאלו הרבה שאלות אם אנחנו מתכוונים לגייר אותו, והרגשתי איזו הסתייגות וזרות כשהיו איתו.
אבל בהדרגה התאהבו מעל לראש, והיום הוא בבת עינם. מתחננים שנביא אותו כמה שיותר. מתגאים בו ושולחים תמונות שלו לכל המשפחה המורחבת בתפוצת נאטו. לא מפסיקים לדבר עליו, מראים לכל טכנאי מקרר מסכן שבא לעבוד אצלם סרטונים שלו, וכן הלאה.
גם כשאני מתקשרת או באה אליהם לא רוצים לדבר על שום נושא אחר.
אולי כיוון שהוא יותר צעיר מבני דודיו שבגרו הוא ממש כל עולמם.
בתי היא נכדה יחידה
28/03/2016 | 11:14
67
והיא אהבה גדולה של הוריי.
מהשנייה הראשונה.
 
בתמונה הראשונה שלה שקיבלתי - היא דומה לאבי.
כשפגשנו בה - היא קופי של אמי.
לא מזמן אמרתי לאמי - היא נראית יותר שלכם מאשר שלי
 
אנחנו גרים באותו הבניין... מתראים בכל יום. קשר עמוק וחזק.
אז אין לי למה להשוות. אבל גם אין לי ספק - ההתייחסות אליה היא - זו בתי, נכדתם. היא האושר שלי ולכן האושר שלהם.
הכי פשוט והכי טבעי.
ממה השאלה נובעת?
28/03/2016 | 12:35
54
פחד לפני אימוץ מאפליה עתידית?
הרגשת אי נוחות מול התנהגות של סבתא כיום?
 
אנשים אנשים מגיבים בצורה שונה לאנשים שונים. יכולה להיות סיטואציה בה אוהבים נכד אחד יותר ונכד אחד פחות בגלל סיבות הקשורות ביחסיהם עם הנכדים והורי הנכדים, לאו דווקא בגלל נסיבות הגעת הנכד למשפחה, ויכולה להיות סיטואציה שהאימוץ מהווה מרכיב חשוב ביחסי סבסבתא לנכדים.
 
בסיפור האישי שלנו לא נתקלנו בחוסר אהבה כלפי זיו.
-הוריי המליצו על אימוץ כשעוד לא היינו מוכנים בכלל לילדים בחיינו.
- הוריו של אוריאל שתקו מול האימוץ המתקרב כל עוד היה רעיון ארטילאי, וכשהפך למציאותי עם קולות ילדותיים בטלפון האומרים בבושקה ודדושקה, נסעו לקזחסטן כדי לעזור לאוריאל לטפל בזיו. מאז היא שוות ערך לשאר הנכדים, למעט העובדה שהיא מתגוררת בבלגיה בעוד הנכדים האחרים קרובים, והעובדה שהיא צעירה מן הנכדים האחרים בכמה שנים טובות. עובדות המובילות לקשרים אחרים איתה, אך לא לפחות אהבה.
אולי באיחור אבל תגובה מסבתא בליל הסדר...
25/04/2016 | 10:50
16
סבתא התימניה של בעלי בת 80 ומשהו טפסה אותי לאחר ליל הסדר להגיד לי מזל טוב על שקיבלנו אישור לאימוץ ועוד הוסיפה שהיא ממש שמחה שלא חיכינו עם זה! נזכרתי במה שרשמו פה והתלהבתי כי לא ציפיתי שזה יבוא ממנה! אצלי במשפחה יש אימוצים (הם בגילי) אז ידעתי שכולם תומכים אבל אצלו במשפחה נהיה הראשונים
חג שמח לכולם!
מעין
חם בפורומים של תפוז
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
ד
הבטן כבר לא מה שהייתה?
פורום הורים בטיפולי פוריות
פורום הורים בטיפולי
מנור מדיקל- תרומת ביצית
מנור מדיקל תרומת ביצית
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ