לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
הסתרת שרשור מעל 
עדכן
פורום אימוץ
"שיר בדרך אליךנרקם בסבלנות אין קץהן תיקח ותאמץ אותואל לבבך" רחל שפיראפורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת. הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.

הנהלת הפורום:

אודות הפורום אימוץ

"שיר בדרך אליךנרקם בסבלנות אין קץהן תיקח ותאמץ אותואל לבבך" רחל שפיראפורום אימוץ הוא המקום שלנו - אנחנו שבנינו והרחבנו את משפחותינו בדרך של אימוץ - מאמצים ומאומצים. זהו הפורום של כל אלו שחייהם נגעו באימוץ ולאלו השוקלים ומתלבטים בכל הקשור לאימוץ.זהו המקום שלנו לשאול, לשתף, להתלבט, להתווכח, לברר, למצוא כתף כדי לבכות עליה, לתמוך ולרוות נחת. הצטרפו אלינו - החיים אימוץ - כדי לדבר אימוץ.
הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
החלטתם לבדוק אפשרות של אימוץ בארץ או בחו"ל? ברוכים הבאים! בפורום מאגר מאמרים, קישורים ושאלות נפוצות שעשויים לעזור. שתפו אותנו בשאלות שלא נמצא להן מענה, כולנו היינו שם- בתחילת המסע הלא שגרתי אל הגשמת ההורות, ונשמח לעודד ולתמוך. גופים מסחריים ועיתונות, נא פנו אל הנהלת הפורומים לקבלת אישור פרסום.

קישור לשרות למען הילד
המשך >>

לא אמא מאמצת
06/02/2016 | 17:36
8
96
קראתי בעיון רב את דיברכם. מכירה מקרוב משפחה חד מינית שאימצה 3 ילדים (בארה"ב ) בצורה מופלאה שתי הבנות תאומות בנות 20 כיום. הן אומצו בגיל 6 וזוכרת את משפחת הביולוגית .  מדובר באימוץ פתוח אך האם הביולוגית נפטרה.
בעקבות כך התחלתי לקרוא בפייס ספרים של אימהות ישראליות שילדהן נמסרו לאימוץ בכפיה. סיפורים קורעים לב שכנראה חלקם אכן מאוד לא מוצדקים. כשפחות מאמצות האם אתם מודעים לקושי הזה? כאשר מדובר באימוץ של ילד גדול כיצד מתמודדים עם הכאב  והזיכרונות? מדוע לא לאפשר אימוץ פתוח כמו שמקובל בארה כאשר ישנם מחקרים רבים שמראים שזו ללא ספק טובת הילד?  מעניין אותי לשמוע את הצד השני.
את מפנה את שאלותייך לגורמים הלא נכונים.
06/02/2016 | 19:50
3
58
ראשית, הורים מאמצים בפורום זה אינם צד בקביעת מדיניות אימוץ הפנים (או החוץ) של מדינת ישראל. להורים מאמצים אין שליטה בשום דבר ואינם צד בקבלת החלטות בדבר הוצאת ילדים מהבית או ביצוען. כמו כן, אין לנו מידע פנימי על הסיבות וההליכים של הוצאה מהבית בכל מקרה ספציפי. אנחנו מודעים, כמו כולם, למקרים המגיעים לתקשורת, והמקרים שמגיעים לתקשורות אלה בדרך כל מקרים חריגים שהתקשורת מרגישה שהיא יכולה לנפח וליצור סביבם סנסציה ועניין, ועל האמינות המפוקפקת של המידע המוצג התקשורת אין טעם להרחיב. כמובן שרצוי שכל הוצאה מהבית תהיה מוצדקת, אבל היות שמדובר במערכת אנושית וביורוקרטית, שמטבע הדברים אינה מושלמת, מראש אפשר להניח שיהיו פה ושם מקרים חריגים שלא היו אמורים לקרות. מצד שני, סביר גם שיהיו הרבה יותר מקרים שבהם ההוצאה מהבית כן מוצדקת, או מקרים שבהם נדרשת הוצאה מהבית, אך בכל זאת הילד נשאר עם הוריו הביולוגיים, והיו כבר דברים מעולם ואת התוצאות הטרגיות של זה כולנו ראינו. לצערנו, מערכות אנושיות אינן מושלמות מעצם מהותן, ותמיד יש לשאוף למזער טעויות, רשלנות, נזק, רוע ואי צדק, אך הורים מאמצים אינם הכתובת לכך.
עניין נוסף - למיטב ידיעתי מרבית המשתתפים בפורום זה, כולל אני, אימצנו בכלל מחו"ל, ולכן אין לנו כל קשר, ולחלקנו גם לא הידע, באשר לתהליך האימוץ בארץ. בפרט, מעולם לא התעניינתי במיוחד בהליך האימוץ בארץ כי זה מלכתחילה לא היה רלוונטי מבחינתי, ולכן הידע שלי הוא מאוד שטחי ואני מניחה שאינו שונה מהותית משלך או של כל אחד אחר שאין לו קשר ישיר לאימוץ.
שאלתי מופנית למי שאימץ בארץ
06/02/2016 | 23:24
2
44
ובמיוחד אימוץ של ילדים גדולים יותר שכבר זוכרים את משפת המוצא.כפי שכתבתי קודם אני מכירה מאוד מקרוב בחורה בת 20 שאומצה אימוץ פתוח בגיל 6. יש לה ואחותה התאומה הרבה זיכרונות קודם לאימוץ והן אסירות תודה להורים המאמצים .  לכן עניין אותי לשמוע אייך מתמודדים   עם זה מהצד המאמץ. איימי תוקפת כאן את המשפחות   המאמצות  או את רשויות הרווחה רק שואלת בכנות  על ההתמודדות   שאינה פשוטה . 
שוב, לדעתי אין כאן הרבה אנשים שיוכלו לענות לך
07/02/2016 | 03:57
37
מהסיבה הפשוטה שהרוב כאן, גם מבין אלה שאימצו בארץ, אימצו ילדים הרבה יותר קטנים מגיל 6.
מכל מקום, אימוץ פתוח או סגור למיטב ידיעתי נקבע ברמת הרווחה ובית המשפט, לא ברמה של ההורים ומאמצים, וכפי שחייכנית כתבה, רק אחרי שמחליטים איזה אימוץ מתאים לילד, מחפשים הורים מאמצים העונים לקריטריונים. איני פסיכולוגית ולא מרגישה שיש לי הכלים והידע המקצועי הדרושים כדי לקבוע אם ומתי ראוי שאימוץ יהיה פתוח או סגור. אני יודעת שכאם מאמצת לא הייתי מסכימה לאימוץ פתוח. נכון, יש מקרים שבהם הכל נפלא וטוב, אך לא הייתה לי מעולם כוונה להכניס גורם זר ובלתי ידוע, שכל מה שאני יודעת עליו הוא שאפילו על הילד שנולד לו הוא לא מסוגל לקחת אחריות, לחיים שלי. כמאמר - לא מכניסים ראש בריא למיטה חולה. אני אמא ל-3 ילדים ביולוגיים, רציתי לאמץ ולגדל ילדה קטנה ולא אישה בוגרת. אימצתי תינוקת בת שנה שאמה הביולוגית מעולם לא התעניינה בה או ביקרה אותה מאז שנולדה, והשאלה של אימוץ פתוח לא הייתה רלוונטית כלל. זה מה שהתאים לי אישית ואני לא מתיימרת, כמובן, לדבר בשם הורים מאמצים אחרים. ייתכן מאוד שיש מקרים שבהם אימוץ פתוח הוא אכן פתרון אופטימלי לכולם.
טעית בהפניית השאלה תפני למשרד הרווחה אנחנו לא צד בזה
07/02/2016 | 05:28
9
רוצה להתעכב על הביטוי 'שמעתי/קראתי בפייס סיפורים קורעי לב"
06/02/2016 | 23:41
52
יש מצב אבסורדי, שבו מי שיכול לזעוק חמס אלה רק המשפחות שמרגישות נעשה להן עוול. לעומת זאת רשויות הרווחה אינן[!!!] יכולות להביא את עמדת המדינה/הרווחה בתקשורת ,מטעמי סודיות,כלומר מטעמי הגנה על הילדים של אותן משפחות שתוקפות ומוחות. אסור לרווחה חוקית לבטא עמדה בעיתונות הכתובה למשל ,כי תהיה בכך חשיפת צנעת הפרט.ולא משנה שהמשפחה באותה עת כן בוחרת לחשוף את כאבה. יוצא שהמודעות של הקורא היא אך ורק לזוית הראייה של המשפחה שלעיתים מנופחת בצבעי שפת העיתונאי המדווח.
אינני עובדת רשות הרווחה.אבל כפסיכולוגית בבריאות הנפש יצא לי להשתתף לא פעם בישיבותיהם.ישנם מקרים שלו [תיאורטית] היו ידועים במלואם לציבור ,הראייה לגביהם היתה  לבטח הרבה יותר מאוזנת.
אין בדברי לומר שיש פה שחור ולבן. ענייני הוצאה מהבית ומסירה לאימוץ הם בדרך כלל מטבע הדברים מאד טעונים ורגישים.
 
כמו שכתבה קאלה ,אנחנו כמשפחות מאמצות נכנסנו לתמונה רק אחרי כל השיקולים. מבחינת אימוץ סגור או פתוח - המדינה עם שיקוליה ואז שואלת את המשפחה אם תהיה מוכנה לקבל תנאי כזה או אחר.בהתאם לכך הקביעה עד כמה המשפחה מתאימה למקרה הספיציפי.
יש בארץ אימוץ פתוח
07/02/2016 | 16:24
2
95
בארץ בשנים האחרונות ישנם מקרים של אימוץ פתוח המכונה אימוץ עם קשר.
אין זה הרוב וזה באמת הרבה פחות מקובל לצערנו מאשר בארה"ב.
כמו בדברים רבים אחרים ישראל מפגרת אחרי מדינות המערב בכמה שנים.
 
לגבי סיפורים קורעי לב על הוצאת ילדים מחזקת הוריהם כנגד רצון ההורים, בצו בית משפט - הכל נכון לדעתי, מה שכתבת ומה שענו לך: ישנם מקרים שאפשר היה לנסות לתת להורים עוד צ'אנס, והמדינה אולי לא נתנה מספיק.  ויש מקרים שפשוט לא היתה ברירה. זה שהורה מאד רוצה להמשיך לגדל את ילדו ומוכן להאבק לשם כך, לא תמיד אומר שהוא באמת יכול לגדל את הילד בביטחה ויש ילדים הגדלים בסיכון רב.
עם זאת אני מסכימה איתך שברבים מהמקרים האלו, או לפחות בחלקם, כאשר הילדים אינם תינוקות רכים, היה עדיף להכיל אימוץ פתוח או אימוץ עם קשר. ולא תמיד זה נעשה.
זה כבר במגמת שינוי ואני מקווה שבשנים הקרובות נראה עוד ועוד מקרים כאלו בהם איפשרו להורים הביולוגיים להשאר בקשר כלשהו עם ילדיהם לאחר האימוץ.
בלי קשר לאימוץ, חייבת להעיר כאן
08/02/2016 | 07:27
1
54
שבמרבית התחומים מדינת ישראל לא רק שאינה מפגרת אחרי ארצות המערב האחרות, אלא אף מקדימה אותן.
אם את מדברת על גזענות, דיכוי, אבטלה, אפלייה מגדרית ואתנית -
09/02/2016 | 13:02
25
וכן הלאה - אני מסכימה בכל לב!
בתחומים אחרים, להוציא היי טק, אני קצת פחות מסכימה.
איך חברה שלי הכניסה אור לביתה ולחייה ואפילו לחיי
08/02/2016 | 00:58
1
65
אמנם לא מדובר ממש באימוץ אלא רק בנושא קרוב (שימוש כמשפחת אומנה), אבל הטקסט הזה הצליח לרגש אותי ברמות אחרות.
ממליץ לקרוא למי מכם שיש כמה דק', הוא לא ארוך מדי ועושה הרבה טוב בלב. 
 
כמה מרגששששש חובה לקרוא תודה
08/02/2016 | 05:11
11
מילוי טפסי בקשה לאימוץ
01/02/2016 | 21:14
2
104
שלום לכולם ולמי שיכול לסייע.
אני ובעלי בטיפולי פוריות קשים מאוד, אין לנו הרבה סיכויים לכן החלטנו להתחיל בפתיחת תיק בקשה לאימוץ בארץ.
הורדתי את הטפסים הרלוונטיים. אני פשוט ממלאה אותם ושולחת ואז קוראים לנו לוועדה?
ושתי שאלות קריטיות למילוי הטפסים:
1. לגבי טיפולים פסיכולוגיים/פסיכיאטריים
גם אני וגם בעלי עברנו בעבר טיפולים פסיכולוגיים ופסיכיאטריים, כולל תרופות אנטי דכאוניות. אני הייתי מטופלת כשלוש שנים, בעלי - כחמש שנים. שנינו בריאים בנפשנו, זו הייתה תקופה של לפני גיל 30 30 וקצת. אני קצת מתלבטת מה לרשום או איך "לייפות" את מה שנרשום שם. יש טיפים?...
2. לגבי הכנסה - אני ובעלי יחד עוברים את שכר המינימום, אבל בנפרד - אני מרוויחה קצת יותר ובעלי מתחת למינימום. האם זה מהווה בעיה?.... כמה זה קריטי.
תודה רבה לעונים!!!
עונה לך לגבי החלק הפסיכולוגי-פסיכיאטרי
02/02/2016 | 08:07
92
הכי כדאי לכם להצטייד במכתב חוו"ד מהרופאים המטפלים [אם אתם בקשר היום עם פסיכיאטר- אז ממנו,וא לא- אז מרופא המשפחה] לגבי בריאותכם כיום.
זה בהחלט נושא רגיש.מנסיוני כמאבחנת - גם אם חחליטי להסתיר ,אם קיים היום קושי הוא יבוא לידי ביטוי בבדיקות שאנשי מקצוע מיומנים בודקים הורים לקראת אימוץ.
ההמלצה שלי אלייך- לדבר בראיון על אמונתכם בעצמכם שתוכלו להיות הורים טובים ולגדל את ילדכם.
לגבי המשכורת - אני לא יודעת מה הקריטריונים המדויקים של השרות
06/02/2016 | 10:52
38
אבל בגדול, הם ממש לא מחפשים אנשים אמידים במיוחד. ולא רק המשכורת קובעת, גם נכסים/חסכונות שברשותכם. המטרה היא לודא שיש לכם מספיק כסף לכלכל משפחה בצורה סבירה.
מודעות רפואית-התפתחותית
31/01/2016 | 21:21
7
136
יש מינוחים רפואיים  שהורים לקראת אימוץ לומדים .
בין השאר יש חשיבות להקף הראש ,כשהקף ראש קטן יחסית משמעו פוטנציאל לבעיות שונות שעלולות לצוץ בהמשך.
באוניברסיטת חיפה נמצא שתינוקות במוקדי הזיהום בחיפה נולדים עם הקף ראש קטן באופן משמעותי.
אני מצרפת בגלל הרלונטיות של המושג לבדיקות ברות-אימוץ,בכתבה מפורטים סיכונים.
לקרוא,לדעת,ולקחת בחשבון.
 
 
טוב,מאחר שעיון מדוקדק העלה
31/01/2016 | 21:32
5
84
שהפירוט בכתבה שהלינק שלה למעלה הוא כללי מאד,
אני מביאה מקור נוסף,מעמיק יותר,שמסביר ממתי צריך באמת לדאוג ומתעכב יותר על המשמעויות.
 
תודה. את הכתבה בהארץ רק מי שמנוי יכול לקרוא.
31/01/2016 | 23:04
4
19
אם כך תעלומה
31/01/2016 | 23:17
3
59
כשצירפתי את הלינק יכולתי לראות את כל הכתבה למרות שאינני מנויה,[אחרת לא הייתי מצרפת]
ואכן עכשיו האפשרות ננעלה .מוזר .
ראית זאת דרך קישור מפייסבוק?
01/02/2016 | 15:51
1
45
כאשר מישהו שיכול לראות כתבות בהארץ מקשר בפייסבוק, כל מי שנכנס לקישור דרכו יוכל לקרוא גם. אבל למרות שרואים, אי אפשר לקשר או לשמור עצמאית.

יכול להיות שאם תעלי את הקישור להודעת הפייסבוק, מי שיש לו פייסבוק יוכל לקרוא.
לא,לא.
01/02/2016 | 21:38
36
ראיתי לאחר שקיבלתי אינפפורמציה על הכתבה מחיפוש בגוגל 'הקף ראש קטן'.
לפעמים הם משחררים כתבה שהיתה חסומה ללא-מנויים ולפעמים חוסמים
06/02/2016 | 10:55
21
כתבה שהיתה פתוחה לכולם
היום פאניקה שלמה סביב הידיעה הזאת.
01/02/2016 | 21:57
79
 היא תופסת את הכותרת הראשית בעמוד הפותח של 'ידיעות אחרונות' הכתוב.
"מחקר מדאיג-תינוקות בחיפה נולדים עם ראש קטן יותר". 
במשך היום נאמר במבזק ווינט שרופאי רמב"ם קיבלו הוראה שלא להתראיין כדי לא לזרוע פאניקה בציבור.
 
בכל מקרה באשר להורים מאמצים- הקף ראש נמוך ב-30 אחוז מהממוצע ביילודים נחשב כגורם סיכון התפתחותי. מוכרים מקרים שבהם אומצו ילדים בעלי ראש קטן שהתפתחו בבריאות לכל דבר,ומקרים אחרים שבהם התממשו ליקויים התפתחותיים,כמו אבחנה של הספקטרום האוטיסטי.
יש הרבה מאד ['אין סוף'] בדיקות שבהן ניתן לבדוק פעוט. לא כולן אפשריות בארץ היעד, ורופאים התפתחותיים אימצו גישה שחשוב לגבש פרופיל -מינימום ,כלומר לקבל מספר נתונים מינימאליים שיצביעו על כך שהפעוט הנבדק הוא בריא.אינני זוכרת את כל הנתונים,אולי דניאלה תוכל לשפוך אור. כל אופן הקף הראש הוא אחד המדדים שחיוני ביותר לבדוק,ובדיקתו לא כרוכה במציאות מיכשור משוכלל..
מאומצת וכותבת מחקר על אימוץ- זקוקה למאומצים שיענו על השאלון
27/01/2016 | 22:54
1
95
חברים, אני מאומצת וכותבת מחקר חלוץ בתחום שמנסה להבין יותר לגבי הזהות התרבותית של מאומצים שאומצו בישראל בגילאי 18-45 (גמיש- אך בגירים בלבד).
השאלון אינטרנטי, אנונימי ולוקח כ10 דקות.
אני בישורת האחרונה, וזקוקה לעוד כ40 מאומצים שיסייעו לי לסיים את המחקר אחרי 3 שנים.
אשמח לעזרתכם.
 
מה המייל שלך?
31/01/2016 | 21:27
16
התחלת תהליך האימוץ
20/01/2016 | 14:17
8
249
שלום לכולם,
אני בת 42 ומנסה זה כמה שנים להביא ילד לעולם.
הגעתי להחלטה שאני רוצה לפתוח את הדלת לילד גם בדרך של אימוץ.
האם יש אפשרות לאמץ ילד מחו"ל לאם חד הורית בגילי?
איך מתחילים?
למי פונים?
מה העלויות?
אני טובעת בים של מידע לא מובן באינטרנט ולא רוצה להתיאש לפנ שהתחלתי....
הרבה הרבה תודה על העזרה!!
צר לייאש
20/01/2016 | 14:26
6
217
אבל ככל הנראה מח"ול עד הודעה חדשה ,לפי מה שהבנתי ,לא ניתן לחד הוריות לאמץ.
הדרך פתוחה יותר לאימוץ ילד גדול בארץ
ולהיות אם אומנת בארץ.
פרטים הרבה יותר מדוייקים- בשירות למען הילד.[מיצאי מספרי טלפון דרך גוגל]
 
אני לא מאמינה.....
20/01/2016 | 15:08
5
191
עד שעיכלתי את הרעיון ועכשיו הוא ירד מהפרק...
האופציה האחרונה נסגרה....
 
אם
20/01/2016 | 17:01
159
את מגמישה את המשאלות שלך[כגון 'רק פעוט']
וחושבת בחיובי על 'לפתח יחס הורי אימהי' 
מחכים לך פה בארץ ילדים שירצו את החיבוק שלך
פרטים מדוייקים בשירות למען הילד ובעמותות האומנה.
אני רק רוצה לציין
20/01/2016 | 22:16
2
170
שלא בטוח שילד שהיית מאמצת בחו"ל היה בהכרח צעיר יותר מאשר ילד שאולי תוכלי לאמץ בארץ. ילדים המגיעים כיום מרוסיה, המדינה היחידה שעוד מאפשרת לזוגות מישראל לאמץ, הם בממוצע בגיל שנתיים ומעלה.
ואני
21/01/2016 | 15:20
1
155
יכולה להגיד שבארץ כמעט ולא מאשרים ליחידניות לאמץ, מכירה הרבה נשים משכילות, בעלות רקע כלכלי, ללא רקע פלילי ועוד שנפסלו מטעמים לא ברורים.
זה כמובן מצער, אך לדעתי בכל זאת היא יכולה להירשם
23/01/2016 | 01:46
116
ולנסות את מזלה. אם היא רוצה ומוכנה מראש גם לכך שהיא עלולה להתאכזב, כמובן. רק היא יכולה להחליט אם היא מוכנה לכך.
אין אפשרות לאם חד הורית לאמץ בחול
21/01/2016 | 05:09
66
בארץ יש לך סיכוי לאמץ רק
( לעמוד שלי בתפוז )
21/01/2016 | 22:46
164
ילד שלא נמצאה משפחה של זוג הורים שתרצה לאמצו שז אומר רק אם תביעי נכונות לאמץ ילד גדול  מגיל הגן ומעלה או ילד עם צרכים מיוחדים שזה כולל מגוון קטיגוריות. גם ילדים אלה זקוקים למשפחה חמה ואוהבת ובכל המקרים שאני מכירה מביאים המון אושר למאמץ/צת.
 
אפשרות נוספת היא לפנות למסלול האומנה ולבקש ילד עם צפי לאומנה ארוכת טווח ואולי גם עם אופק לאימוץ. נכון שבאומנה אין ערובה לכלום אבל גם זו דרך נפלאה לחוות הורות.
שני סיפורי אימוץ
18/01/2016 | 17:06
4
263
האחד הוא כמובן הסיפור של דפנה מאיר הי"ד, אם לשישה שנרצחה בפתח ביתה היום. דפנה היא ילדה שאומצה בגיל 13 ובעצמה הייתה אם אומנת לשני ילדים, בנוסף לארבעת ילדיה הביולוגיים. סיפור קורע לב! יהיה זכרה ברוך ומי ייתן שתהיה הקורבן האחרון על מזבח הטרור והשנאה העיוורת. 
נתקלתי היום בסיפור הבא, על אם מאמצת לשלושה ילדים שגם אותו רציתי לחלוק:
 
 
תודה צ'יינה, שני הסיפורים מרגשים מאד!
18/01/2016 | 18:01
28
איום ונורא. יהי זכרה ברוך.
18/01/2016 | 22:03
24
מרגש ככ ועצוב ככ יהי זיכרה ברוך
19/01/2016 | 05:13
20
עוד לגבי המקרה הקשה של רצח דפנה מאיר היד'
20/01/2016 | 11:48
123
אני מאמינה ומקווה שרשויות הרווחה יקחו בחשבון אפקטים אפשריים של נטישה שלישית
ראשונה מהביולוגית לאומנה
שניה - רצח האם האומנת ,שנשמע שהיתה אם מאד מסורה ומיטיבה
ושלישית...אם יילקחו שוב.
מבחוץ איננו יכולים כלל להעריך ,אךהרבה דברים מתארגנים מחדש והרבה כוחות מתגלים,בבוא אסון כבד.
 
והניסוחים האלה ,שנשבר מלתקנם "לזוג ארבעה ילדים משלהם ועוד שני ילדי אומנה"
ולמה לא 'לבני הזוג ששה ילדים, מהם ארבעה ביולוגיים ושניים באומנה"
 
כואב הלב.
 
 
כולם אוהבים רק אותי, אף אחד לא אוהב אותי
12/01/2016 | 19:33
17
237
חוויות מן השבוע האחרון:
 
* לעת ארוחת ערב זיו שאלה פתאום "למה כולם אוהבים אותי במיוחד?" 
מכיוון שזה היה פתאומי לא קשור לכלום, בהינו בה בתדהמה. ההסבר היה יותר נקיבת שמות בני משפחה מאשר הסבר, אך אנו הבנו. 
"כי את הילדה שלהם, משפחה. את שלהם והם שלך. כי זה מה שבמשפחה עושים - אוהבים אחד את השני." (טוב, זה לא היה הניסוח, אבל הבנתם את הרעיון.)
 
* לעת נסיעה במכונית, כשזיו לא נענתה בתשובה שרצתה, במהירות שרצתה, החלה היללה שאיננו מתרשמים ממנה לרוב - יללת "אף אחד לא אוהב אותי." בדרך כלל, היא גם עוברת להסלמה נגדנו בטענה ש"רק המשפחה האמיתית שלי בקזחסטן אוהבת אותי" (וכן, מהכרות איתה, רוב רובו של הזמן זה נסיון לחזור לנשק יום הדין שפעל כה יפה בעבר, ולמרות שאינו עובד כבר זמן רב, היא עדין מנסה אותו). אבל הפעם, לא כהצהרה מפונקת נגדנו, זה המשיך ל-"אפילו המשפחה האמיתית שלי בקזחסטן לא אוהבים אותי." 
כשניסינו לברר מהיכן זה מגיע, היא הפליגה למחוזות הנטישה.
 
***********************************************************************************
 
לא משנה כמה היא ילדה אהובה, לא משנה כמה היא יודעת שהיא ילדה אהובה, היכנשהו במקום מסתור בנשמתה, קיימת לעד הילדה הנטושה. זו שלא הבינה מהי נטישה כל עוד הייתה בבית הילדים, ללא תפיסה מהי משפחה באמת. דווקא האהבה האולטימטיבית שהיא חווה כבר מעל שש שנים (מתקרב לשבע), דווקא היא מבהירה לה עם כל יום שחולף את גודל הנטישה הראשונית.
והתרופה היחידה שיש לנו - הענקת אהבה אין סופית - רק חוזרת ומדגישה זאת.
אך ללא אותה תרופה ... איך אפשר ללא אותה תרופה?
ובאמת איך אפשר להתגבר על אותה חוויה ראשונית של נטישה?
( לעמוד שלי בתפוז )
12/01/2016 | 20:23
1
139
אנחנו המבוגרים מתקשים לתפוס אותה, על אחת כמה וכמה ילד צעיר.
ואכן אין מה לעשות אלא לחבק ולהרעיף אהבה ולהכיל את הכאב הנורא הזה.
אכן זה החור השחור בילדינו שלעולם לא מגליד וכואב ויכאב להם תמ
13/01/2016 | 05:09
118
תמיד ולנו נותר לחבקם חזק חזק לליבינו
אני בזמן האחרון עסוקה
12/01/2016 | 20:36
11
157
יותר מאשר בנטישה הראשונית שכבר היתה,
בנטישה השניה הצפויה- הסתלקותנו שלנו,ההורים.
וכשהילדים שלנו קשורים מאד לסבים שלהם- סביר שגם שם צפוייה להיחוות נטישה גדולה.
אנחנו לעיתים טועים לחשוב שאם רק נמצא ניסוח הולם- תהיה הבנה ואנחת רווחה בצד השני.
ואני לא חושבת שמדובר בהסבר מדוברר היטב.הסבר כזה בעיקר מרגיע אותנו,לא בטוח שאת ילדינו.
מדובר יותר בהבנה רגשית. 
הרי אנחנו לא לנצח.
חיבוק חזק ללא מילים - לפעמים התשובה היחידה האמיתית,המציאותית. כל עוד אנחנו נוכחים- אנחנו לא ננטוש.
ומה עושים כשהחיבוק הזה בדיוק
13/01/2016 | 11:13
10
131
מדגיש את החיבוק שלעולם לא יקבלו (בין אם זה חיבוקה של המשפחה הביולוגית, ובין אם חיבוקו של בן משפחה שכבר אינו יכול לחבק יותר)?
 
לא, אין צורך לענות לי.
אני יודעת.
מחבקים בכל זאת.
מחבקים כדי ליצור *יש* לצד ה*אין*, לא עבור העלמת ה*אין*.
(אבל לפעמים אני תוהה עד כמה הייתה בה תחושת *אין* לפני שלמדה את ה*יש*, והאם אנו, דווקא דרך נתינת ה*יש* בחייה, לימדנו אותה את ה*אין* הגדול הזה.)  
הי נוגה- לא ממש תשובה...יותר המשך מחשבותי
13/01/2016 | 13:37
9
102
לדעתי בהקשר למילים האחרונות שלך 'אין' לא מלמדים.
חושבת שיש עוד מה לעשות בנושא פרט ללחבק- ללמד עצמאות,וללמד התחברות,וללמד שייכות.
אנחנו הורים יחסית מבוגרים[יחסית לממוצע הגיל של הורים לילדים בגיל של ילדינו],ודווקא בתהליך נורמאלי של התנהלות אנחנו אמורים לפרוש מן העולם בגיל צעיר יחסית של ילדינו.חושבת שיש בעייתיות בהישארות לבד ,ושמה שכן -כדאי  ללמד את הילדים אלה דרכי חוסן.שאנחנו הכי הכי עבורם אבל גם בלעדינו יהיה להם קיום,עם חברים,עם רקמת שייכות,עם עיסוקים,עם יכולת הליכה קדימה.
הורים הרבה פעמים לא רוצים לחשוב על זה - אבל זה מהותי,בעיני.בייחוד במשפחות קטנות חד הוריות שהן אחוז גדול ממאמצי חו"ל,ואולי גם מבחינתכם כמהגרים בארץ אחרת.
חושבת אגב לימוד החוסן,והטענת הכח להמשיך בחיים גם מבלעדי ההורים- זאת משימה חשובה גם של משפחות שאינן מאמצות.בכ"ז רגשית, אצלנו יש איכות מסובכת יותר בשל הנטישה הראשונית.
 
כאם חד הורית, כמעט ללא משפחה וכבר לא כ"כ צעירה-מתחברת מאוד
13/01/2016 | 15:45
4
119
לדברייך. נדמה לי שמשהו מזה מוקרן גם לבתי. אני מניחה שכל הילדים, כולל הביולוגיים, מתעסקים בנושא, אך נדמה לי ששלנו (כמובן, זה אישי) קצת יותר. בתי אומרת משפטים כמו: כשאני אהיה גדולה אני רוצה לגור איתך או כשהיתה צעירה יותר אמרה: את לא תמותי, נכון?/ עוד הרבה זמן תהיי מאוד זקנה . כשהתבגרה, אמרה משהו כמו: יש עוד המון המון זמן עד שתמותי, נכון?
זו תגובה לדברי חייכנית.
13/01/2016 | 15:46
32
תודה על ההסכמה וההצטרפות ,בהתחדשות
13/01/2016 | 16:09
73
את יודעת,אני שמה לב שבתוך התחום המרתק והמורכב של אימוץ יש נושאים שאוהבים לדבר עליהם ,ואלה שלא.וזה בהחלט משהו שלא אוהבים להזכיר,לדעתי גם משתדלים  להימנע מלזכור. בגילאים המאד  רכים מתאים לומר 'תמיד תמיד נהיה ביחד' ולדעתי מגיע גיל שבו לא רק שנכון להיות עם עמדה מפוכחת לגבי המציאות ,אלא גם ממש לחשוב מה פסיכולוגית ומעשית יכול לעזור לילדינו  לעמוד איתנים על רגליהם בהגיע שעתינו,מה יכול לבנות את חישולם ועיגונם בעולם,גם בלעדינו.
אצלנו הקטנה כשהיתה בשלב שהבינה שהמוות
( לעמוד שלי בתפוז )
13/01/2016 | 19:07
1
90
אינו בר חלוף שאלה אותי יום אחד: כשתמותי עוד פעם יצטרכו לחפש לנו אמא חדשה? עניתי לה שלא, שאם חלילה יקרה לי משהו הן תישארנה בחיק המשפחה המורחבת. הקטנה ישר שאלה: אצל סבתא? עניתי שלא כי סבתא כבר מבוגרת וקשה לטפל בילדות צעירות ושהן צפויות להישאר אצל אחותי הצעירה. הקטנה פרצה בצהלת שמחה: "יש".
מאד מאד נחמד. ובתוך סיפור הנטישות....
13/01/2016 | 19:17
89
יש עוד אחת שאנחנו ההורים חייבים להתכונן אליה.
וזו העזיבה של הילדים שלנו מהקן המשפחתי-  לצבא,למגורים עם בני זוג,לבית משלהם.
גם לנו יש חרדת נטישה [לפחות לחלקנו].
חשוב מאד לא 'לשבת להם על הוריד' כשהם בדרך לאינדיבידואציה
עוד מהלך חשוב בחיים,עם תחושות העצב שלו,שחייבים להיות מוכנים אליו,להרגשתי.
לא מלמדים, אך לימוד היש, מוביל גם ללימוד האין
14/01/2016 | 22:19
3
70
כשהייתי סטודנטית נחשפתי לדיונים על מהות טוב ורע, ועל הגדרותיהם. אחת ההגדרות לרע היא שהוא פשוט אין-טוב ( בהפשטה הכי גדולה שאפשר - משהו כמו החור שבמרכז הבייגל, שאינו קיים לכשעצמו, אלא מוגדר על ידי קיום הבייגל מסביבו). מעולם לא הייתי מוצלחת בפילוסופיה תיאורטית, אך מבחינה מעשית - אולי אי אפשר ללמד תחושת "אין", אך שכמלמדים "יש" אי אפשר להתפלא שכתוצאה מזה נלמד גם ה"אין".
 
אחת מבעיות מהגרים היא באמת מה קורה במקרה של אובדן. כבר לפני אימוצה של זיו ניסיתי לברר ככל האפשר מה אפשר יהיה לעשות מבחינה חוקית, ולמרות שאנו יודעים, אנו מדחיקים ומתעלמים. ככל שזיו גדלה, גם הפתרונות המתאימים לה משתנים, כך שהרבה לתכנן איננו יכולים.
הדבר היחידי שאנו חוזרים ומשננים לה הוא שאהבתנו אינו תלויה בזמן ובמקום, והיא תשאר לנצח. גם אם אנו לא נהיה שם יותר. גם אם היא לא תהיה שם יותר (נובע מאותו מקרה מוות של ילדה בת שנתיים שהזכרתי כאן בעבר). לא, איני מאמינה שזו נחמה אמיתית לאובדן, אך איני מכירה נחמה אמיתית לאובדן במילא, אז זה מה יש.
כמו על פי סימן
15/01/2016 | 00:44
2
75
אני לא רוצה להיות לבד, היא אומרת לי ממש לפני שהיא נרדמת.
אני לא אוהבת את היומולדת שלי, כי הוא קרוב לחופשת הקיץ, וחופשת הקיץ קרובה לכיתה ה', וכלכך הרבה דברים אני לא יודעת, ואין לי כח, ואני מפחדת. ואז חטיבת ביניים ותיכון, ואני לא חכמה, ואני לא יודעת הרבה. ואני אהיה גדולה, ואשאר לבד, ואני לא רוצה להיות לבד. אני רוצה להשאר איתכם, אבל אתם תמותו, וזה לא משנה שיש סבא וסבתא כי גם הם ימותו, ולא יהיה לי בעל, ואהיה לבד, ואני מפחדת.
אני רוצה להשאר קטנה.
אני רוצה למות.
 
ובקושי היא מסיימת, היא נרדמת, ואני, שכל הנאום הזה רק חיבקתי וליטפתי, נשארת ללא מילים, ללא נשימה.
ולא, זו לא תקופה רעה, שום דבר לא התרחש, זו רק ההתבגרות שלה שמפחידה אותי.
 
"זו רק ההתבגרות שלה שמפחידה אותי"
15/01/2016 | 09:00
1
79
זו ההתבגרות שלה שמפחידה אותה.
מתחוללים שינויים, גם נפשיים. ובעיקר אלה הם שמפחידים. כל שאלות הזהות העצמית מתעוררות בעוצמה רבה, וביחוד אצל ילדים מאומצים. כל שאלות השייכות טעונות פי כמה. ו...כן, מתוך היש של ההווה (כולם אוהבים אותי) נקלט האין של העבר (אפ אחד...).
את יכולה לחבק, להכיל, לבנות את ההווה כך שיחזק אותה גם בעתיד. לא, אין דרך שנוכל לבטל את החלק שקרה לפני שהגענו. לוקח זמן עד שאנחנו מתפכחים מהאשליה שהאהבה מרפאת ומתקנת הכל. האהבה שלך תתקן ותרפא הרבה, לא הכל.
מזל שלא היו לי אשליות מלכתחילה
15/01/2016 | 12:12
71
גם ככה הכאבים, גם אם אינם כה גדולים, שלה מכאיבים לי כלכך. אם הייתי חושבת שאהבהתי אמורה הייתה להעלים אותם כנראה הייתי מוכרעת תחתם.
 
וכן, ברור שההתבגרות שלה מפחידה קודם כל אותה. אחנו, בסופו של דבר, עברנו כבר התבגרות קודם, ויודעים שקיימים סיכויים טובים לעבור זאת בשלום. היא עדין לא יודעת, וזה מפחיד הרבה יותר.
אבל הבוקר היא התעוררה לשלג ראשון, אחרי חורף שהתמהמה מלהגיע, וכל שאר בעיות העולם התגמדו מול האושר הזה. 
בכורתי
14/01/2016 | 13:21
106
אומצה בגיל שלושה שבועות. הייתי בטוחה שנושא האימוץ אותו חור שחור אינו קיים אצלה. דווקא התרפיסטית באומנות שאצלה היא מטופלת אבחנה אצלה את אותו חור שחור שלנצח יישאר. החוויה הזאת של שהייה ברחם של האם הביולוגית במשך תשעה חודשים, הנטישה הראשונית ייחרטו לנצח בנפשו של המאומץ. גם היא חוזרת ושואלת אם אנחנו אוהבים אותה (יש לנו ברירה?...), כמה אנחנו אוהבים אותה, תמיד נאהב אותה? ילדה שאהובה ומפונקת תדיר עדיין כל הזמן בודקת... מחבקים, מכילים, מנשקים ואוהבים כל הזמן. 
לדעתי הבעיה היא לא בתרופה, אלא בכך שלא היה ניתן
14/01/2016 | 19:48
1
116
להקדים את התרופה למכה.
 
כן, כנראה שכן
14/01/2016 | 22:07
89
חוסר הקדמת התרופה למכה היא כנראה הבעיה האמיתית.
אמנם לא מחדש הרבה
( לעמוד שלי בתפוז )
12/01/2016 | 20:17
1
245
אבל בכל זאת... כתבה שקיבלתי בנושא חרדת נטישה אל ילדים מאומצים
אני תוהה
14/01/2016 | 22:23
104
מהיכן הגיע המשפט:
"כאשר אנחנו מדברים על משפחות עם ילד מאומץ, לרוב מדובר על החוויה של ההורים או האחים המאמצים."
מצד שני, זה חשוב שמי שעדין לא אימץ ורוצה לאמץ יידע את הכתוב שם, אז כנראה זה טוב.
לחץ לפני בדק בית...
08/01/2016 | 10:53
9
221
בוקר טוב כולם! בעוד שבוע וחצי יש לי בדק בית וכמובן אני טיפה בלחץ...
כמה זה חשוב שהבית יראה כמקום טוב לילדים (שטיח בסלון, חומרי ניקוי נעולים, חימום באמבטיה, נגד החלקה באמבטיה, מגירות בסלון עם נעילה וכו...)
או שמספיק הדברים הבסיסים (חדר לילד, אוכל במקרר, שירותים עובדים...)
מה הגשתם לעו"ס? עוגה, עוגיות משהו אחר?
למזלי יש לה כלב גם אז היא תבין כשהכלבה שלי תציק (ניתן לכלבה עצם חדש ישר לפני כדי שתהיה עסוקה בזה....)

האם אני סתם מגזימה בלחץ והכי טוב להיות פשוט אנחנו?

תודה!
מעין
תהיי מי שאת וזה מספיק והכי חשוב להיות רגועה בהצלחה
08/01/2016 | 13:44
60
בעקרון באים לבדוק שיש לכם בית שאפשר לגדל
( לעמוד שלי בתפוז )
08/01/2016 | 21:10
141
בו ילדים. שיש פינה שבגדול יכולה לשמש חדר לילד. שיש אמצעי בטיחות בסיסיים כמו הארקה לחשמל, בית מספיק מאוורר וכו'. לא מצפים שלפני שאתם מקבלים את הילד תשימו אביזרי בטיחות מיוחדים. מקסימום יגידו לכם שכדאי שסמוך להגעת הילד תציידו את חדרים בנעילה לארונות בהם חומרים מסוכנים... בסגירה לשקעי החשמל כך שלא יוכל לדחוף לשם חפצים  וכו'. 
 
ולגבי כיבוד נראה לי שמספיק להציע שתיה חמה/קרה עם כיבוד קל. לא מצפים ממך להגיש ארוחה. 
 
בהצלחה
אף אחד לא מצפה ממך שתנעלי את חומרי הניקוי לפני שיש ילד בבית
09/01/2016 | 00:54
118
בדק בית? ככה קראו לזה בשרות למען הילד? נשמע לי קצת מוזר.
 
אצלנו העו"סית באה לביקור ותו לא. הגיעה באחור. התישבה במרפסת (כי רצתה לעשן), שתתה קפה, לא נגעה בעוגות, שוחחה איתנו קצת, ואחרי פחות משעה הלכה לדרכה. לא הסתובבה בכלל בבית ולא בדקה כלום.
 
בקיצור - סדרי את הבית קצת, כמו שהיית מסדרת אם באים אורחים (אבל לא מלכת אנגליה ), תכיני קצת עוגיות ובעיקר - תהיי רגועה ותזרמי.
 
תודה!
09/01/2016 | 10:06
1
99
לא חושבת שקראה לזה בדק בית אלה רק שהיא באה לבקר, קראתי בפורמים אמריקאים אז משם הלחץ! תןדה לכולם שהחזרתם אותי לרוגע!!!
גם אצלנו לא בדקה את הבית בכלל. פטפטה קצת והלכה
09/01/2016 | 11:30
55
הי מעיין
11/01/2016 | 08:14
3
126
בדיקת הבית נועדה לראות שאת אדם מהיישוב,מנהלת בית נורמאלי שיוכל לגור בו גם פעוט , וזהו.
אם אפשר לומר- הלחץ שלך הוא שטיפה מדאיג. נכון שכל התהליך מרגש. ונכון שבכלל בהורות ובגידול יש לחצים- זו ממלכה מסיבה אושר אבל לפעמים גם מסובכת.
ואת היא המבוגר האחראי בתמונה. חשוב להתחבר למה שמחזק אותך ומרגיע אותך כי ללא קשר למקום ממנו ילדך לעתיד  בא,ולמטען הגנטי שלו,ילד שסופג לחץ בבית שבו הוא גדל [השלימי לבד].
בינתיים התחברי לחיובי,והיי שקטה.
העובדת הסוציאלית החמודה שהגיעה לביתי בשעתו, ניהלה איתי שיחה ידידותית מאד ,וכשאלה עניינית אני זוכרת רק 'איפה אצלכם מכונת הכביסה"? [היא באמת היתה ב'מחבוא']
בהצלחה.
נזכרתי
11/01/2016 | 08:22
2
118
לפני הרבה שנים הגעתי בהמלצה לאשה מיוחדת,מאד מבוגרת שנתנה 'עצות לחיים' בפגישה אחת ויחידה.
כל הפרוזדור שלה שלאחר הכניסה לבית היה מלא משני צדדיו בערימות גבוהות של עיתונים וספרים ישנים,באויר היה ריח של אבק ויושן. כל הבית היה מעין מוזיאון מגובב שלא ראה אור יום ושואב אבק כבר עידן ועידנים...
בבית כזה בוודאי שלא יכול לגדול ולהתפתח פעוט.היה אני בטוחה שהוא ותושביו היו נפסלים לאימוץ...
אני חושבת שתכלית ביקור הבית שאת מתרגשת לקראתו הוא לוודא שיש חלל,מקום,ניקיון כללי,סדר סביר הורים מועמדים  'מן היישוב' וזהו.
תודה חייכנית
20/01/2016 | 13:14
1
46
חשבתי הרבה על מה שרשמת רק שלא יצא לי להחזיר תשובה (במחשב של העבודה אני יכולה לקרוא אך לא להגיב) לפי דעתי המקור ללחץ היה כי עוד היו לנו ארגזים בסלון מהמעבר דירה וזה הרגיש לי כמו הבית של אותה אישה מיוחדת שסיפרת עליה! ברגע שהבית חזר לנורמה כך גם הלחץ התפוגג... גם אני צריכה להפסיק לקרוא בלוגים של אימוץ בארה"ב היכן שבדקו ופסלו בגלל שאין גלאי עשן בבית!
הביקור היה ממש נחמד וכמו שסיפרו פה- פשוט ישבנו ופיטפטנו, רצתה לראות את הארון של בעלי כי צחקנו עוד מהפגישה הראשונה שאצלו מסודר הבגדים כמו חיילים!
 
אני חושבת שגם הלחץ זה כי הגענו לסוף וזה הביקור האחרון לפני הועדה... ברגיל אני לא לחוצה אבל את צודקת שאני צריכה ללמד את העצמי להרגע לפני שאהפוך להיות אמא!
בהצלחה מעיין
20/01/2016 | 18:11
46
יש הבדל בין ארגז שצריך להתפרק ממעבר דירה
לבין ארגז עם ריחות ישנים של עובש ואבק ....
בטוח שהכל עבר מצויין..
לאחר פתיחת תיק אימוץ
30/12/2015 | 11:49
9
296
40 שנה לאחר שאומצתי פתחתי את התיק.
זה היה לפני שלושה חודשים
ללא מושג מה לעשות, להפגש או לא.
אין לי איזה מעגל לסגור,
לאחר ששמעתי את סיפור חייה של הביולוגית, כואב לי מאוד עליה.
ממש שום כעס, נהפוך הוא.
יש לי גם התלבטות , טלפון מהרווחה יחזיר אותה חזרה אחורה, מן הסתם התאוששה מהכאב ואולי יכאב לה אף יותר אם ארצה רק פגישה אחת .
( אין לה עוד ילדים)
האם יש מישהו שפתח בגיל מאוחר יחסית את התיק ונפגש עם הביולוגית?
אפשר רשמים?
 
שלום תומר
31/12/2015 | 11:21
169
החלטתי להגיב אף כי אינני עונה על הציפיות...לא מאומצת ולא פתחתי תיק.
משתתפת כאן כבר הרבה שנים כאם מאמצת וכפסיכולוגית שמטפלת ב'משפחת האימוץ.'.
האמת- שקצת תמוה המשפט 'אין לי איזה מעגל לסגור'. כי אם לא- אז למה עברת את כל הליך פתיחת התיק?מעגל סוגרים לא רק באופן קונקרטי ,בפגישה עם מי שמסר אותך לאימוץ. בעיני עצם פתיחת התיק וגילוי עובדות ראשוניות על עצמך שלא ידעת - גם בזה יש משום סגירת מעגל.
אין לדעת איך תגיב האם הביולוגית ,וגם אם תתוודע דרך הפורום או בדרכים אחרות למאומצים שעשו את הצעד ונפגשו- לא תוכל להסיק מהם דבר על התגובות הספיציפיות של האמא הביולוגית שלך,שיכולות להיות שונות לחלוטין מהחוויות שתשמע מאחרים..
לדעתי צריך להשאיר בצד את שיקוליה ורגשותיה הלא ידועים,.וכדאי שתשאל את עצמך וללא קשר לאחרים  עד כמה חשוב לך להיפגש עם האשה שילדה אותך ולשמוע מה בפיה לגבי נסיבות מסירתך לאימוץ.
לעוד עניין בשאלתך -במשך הזמן פגשתי כמה מאומצים שפתחו תיק.בתוך המקרים הללו לא נתקלתי בתובענות של האם הביולוגית . אחרי כל כך הרבה שנים[אתה מציין 40 שנה..] גם כאשר אין עוד ילדים,אני לא מאמינה שתהיה תובענות מצד מי שילדה אותך,כי פרט לקשר הדם,זמן חיים ארוך ביותר לא מתקיים ביניכם שום קשר כזה או אחר.אתם אנשים זרים זה לזה ורק אם שניכם תרצו מאד ימשיך להתקיים קשר לאחר הפגשתכם באמצעות השירות למען הילד[אם תהיה מעוניין בפגישה].
 
 
 
 
אתה כותב שטלפון מהרווחה יחזיר אותה אחורה. ייתכן
( לעמוד שלי בתפוז )
31/12/2015 | 14:03
1
143
ויש אפשרות אחרת, שהיא יושבת וממתינה בקוצר רוח לטלפון כזה. שמהרגע בו נאלצה או אולצה לוותר על גידולך היא מייחלת ליום בו תפתח את תיק האימוץ ותרצה לפגוש אותה. מעבר לכך למיטב ידיעתי השרות למען הילד אמור ליידע את האם הביולוגית כשפרי בטנה פונה לפתוח את התיק, גם אם מחליט שלא מעוניין להיפגש אתה אפילו למפגש בודד.
 
 ועוד נקודה למחשבה: כתבת שחלפו ארבעים שנה מאז שנמסרת לאימוץ. זה פרק זמן ארוך למדי ומכאן שהביולוגית אמורה להיות כבר די מבוגרת. אולי היום אין לך ממש צורך או רצון לפגוש אותה, אך ייתכן שבעתיד צורך רצון כזה כן יתעורר ואז זה עשוי להיות מאוחר מדי ולא יהיה כבר את מי לפגוש, (זה בהנחה שהשירות בדק לפני שמסר לך את המידע והביולוגית עדיין בחיים).
תיקון קטן לדברי fatfat
31/12/2015 | 23:38
124
כאשר מאומץ בוגר פונה לשרות למען הילד כדי לבקש מידע מהתיק האימוץ שלו (תהליך פתיחת תיק האימוץ)  השרות אינו מודיע על כך באופן אוטומטי להוריו הביולוגים.
גילה חוגי, עו"ס, השרות למען הילד
קודם כל שנה אזרחית טובה תומר
01/01/2016 | 03:11
114
שנית אני פתחתי גם בגיל מאוחר ונפגשתי עם שני הצדדים בהפרש של כמה שנים לכל צד אני חושב שלכל אחד ואחת מאיתנו המאומצים יש איזהשהוא מעגל לסגור אבל לא כל אחד ואחת מתמודדים עם האימוץ באותו האופן  ככה שזה שונה 
 
שלישית זה תלוי בך אתה צריך להיות מוכן לזה בכל אופן בכל מובן בכל רמ"ח אברייך ולכל תוצאה ולשינוי שיבוא אחרי זה 
 
רביעית : טלפון מהרווחה יכול לשמח אותה כי היא מחכה לזה שנים אולי? אבל שוב אתה צריך לחשוב עלייך קודם ומה שזה יעשה לך אם תראה או תפגוש אותה ועד כמה אתה רוצה בכך 
 
הרשמים משתי הפגישות הן שונות לטוב ורע וכל פגישה וכל איחוד שכזה הביאו לי דברים אחרים שהרכיבו עוד חלקים בפאזל שהוא בעצם אני תחשוב על זה
 
אם יש שאלות אשמח לענות
 
 
אתה לא יכול להחליט לפי מה שמתאים לה
01/01/2016 | 17:45
1
123
אתה צריך לדעת מה טוב עבורך, למה אתה זקוק. אם יש לך עוד שאלות, אם אתה סקרן לראות בעיניך כיצד היא נראית, אם אתה מעריך שבעתיד (כשאולי היא כבר לא תהיה בחיים) יהיה לך טוב יותר אחרי מפגש איתה- לך על זה. אבל אתה אמור לשקול לפי מה שאתה יודע על עצמך ועל צרכיך.
בצד השני יכולה להיות אישה שמחכה שנים לרגע בו תרצה לראות אותה. יכולה גם להיות מישהי שלא החלימה מהטראומה של המסירה לאימוץ ושל הנסיבות שקדמו למסירה, או מישהי שחיה בסביבה בה ידיעה על תינוק שמסרה לאימוץ תביא לנידוי שלה, אם לא לסיכון חייה. כך שעליך לקחת בחשבון שיתכן ונכונות שלך לפגוש אותה לא תיענה בחיוב. תצטרך להתכונן להתמודדות עם תרחיש של פגישה (אולי חד פעמית) או אם תרחיש של סירוב.
מסכים עם כל מילה של משתפרת בהצלחה לך
02/01/2016 | 06:20
34
גם אני חושבת שאתה צריך לפעול על פי צו לבך
02/01/2016 | 07:18
2
97
ועל פי מה שאתה מרגיש שאתה צריך ורוצה. ממילא אין לך כל דרך לדעת את המחשבות והרגשות של הביולוגית, ולכן הכי חשוב שאתה תהיה שלם עם מה שתבחר לעשות.
תודה למגיבים על עזרתם
02/01/2016 | 19:41
1
122
נראה לי שכרגע לא אפגש.
 
זה שלא השאירה מכתב ולא התעניינות לשלומי הכריע
כנראה רצתה להדחיק
 
 
לא כל הורה משאיר מכתב
03/01/2016 | 02:58
125
אבל זה לא אומר דבר יש הורים שמחפשים את ילדיהם אבל לא השאירו ולו מכתב קטן מכל מיני סיבות במקום לשפוט אם אתה מוכן לזה לך תבקש לראות אותה ותשאל את השאלות המציקות לך  במידה ותסכים להפגש איתך שוב מה שיהיה אחר כך תלוי בשני הצדדים זו טראומה לנו ורק כשפותחים את התיק או פוגשים את הצד השני מבינים את  גודל הטראומה הזו אבל גם להם זה לא פשוט 
תנסה לחשוב על זה 
 
בהצלחה
ממליצה על מטפלת קוגניטיבית התנהגותית (CBT) ברמת גן
02/01/2016 | 00:43
115
היי,
אני רוצה להמליץ על קולגה שלי שפתחה קליניקה לטיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBT) ברמת גן.
היא מתמחה בטיפול בילדים ובני נוער, הדרכת הורים וייעוץ משפחתי. 
יש לה ניסיון עם משפחות מאמצות והיכרות אישית עם התחום.
הטיפול הקוגניטיבי - התנהגותי הינו בדרך כלל טיפול ממוקד וקצר מועד המתאים בעיקר להתמודדות עם חרדות, קשיי התנהגות והסתגלות, קשיים חברתיים, התמודדות עם אתגרי החיים, דכאון.
 
לדעתי האישית והמקצועית, CBT הוא תחום טיפול מאד רלוונטי לילדים שלנו שעל פי רוב סובלים מבעיות דומות של קשיי הסתגלות, בעיות התנהגות וחרדות שונות.
כמו כן, הדרכת הורים היא דבר חיוני להצלחת תהליך טיפולי באשר הוא.
 
כיוון שאסור לפרסם על גבי הפורום, מי שמעוניין מוזמן לפנות אלי בפרטי ואמסור את הפרטים שלה.
 
שתהייה שנה אזרחית טובה,
אורית  
יום ראשון בשנת 2016
01/01/2016 | 12:54
2
141
שנה טובה ומוצלחת!
02/01/2016 | 07:16
21
שנה טובה לכולם!
07/01/2016 | 16:25
12
אומנה לאימוץ סגור
27/12/2015 | 21:08
4
281
שלום, אני אמא  ל2 ילדי אומנה למעלה מ- 4 שנים. כל האיבחונים שנדרשתי לעשות לילדים קבעו חד משמעית על אימוץ סגור ועדיין השופטת מתקשה לקבל קביעה זו. האם מישהו יכול להמליץ לי על עורך דין שיוכל ללוות אותי בישורת האחרונה לקראת האימוץ? תודה דליה
שאלתי
27/12/2015 | 22:19
1
146
האם מי שעשה את האיבחונים והמליץ על אימוץ סגור הופיע במשפט מול השופטת כעד מומחה?
לדעתי זה צעד חשוב מאד לפני עו"ד.
היו 2 איבחונים בשני מכונים שונים.
27/12/2015 | 22:39
143
ועדיין יש איזשהו עניין עם אחד האחים. והשופטת מתעלמת מכל ההמלצות. אף אחד לא שואל את דעתי.
אבחון למי?
28/12/2015 | 23:16
112
האם ההורים הביולים עברו אבחונים או הילדים? נראה לי שבהתאם לזה צריך להתקדם. היכן מנחת האומנה (העו"ס של האומנה)? יש לילדים אפוטרופוס לדין? (ככל שאני יודעת זה עו"ד שתפקידו להציג את טובת הילד בדרך משפטית).
ומדוע את אומרת שזו הישורת האחרונה אם השופטת מתנגדת...?
 
לשאלתך,
לא מכירה עו"ד בתחום. אבל ניסיתי לעזור בדרך של שאלות הכוונה שאת כמובן לא צריכה לענות עליהן כאן אלא רק עם עצמך.
 
בהצלחה בכל אשר יהיה טובת הילדים!
יש כמה דברים שלא ברורים:
( לעמוד שלי בתפוז )
30/12/2015 | 13:35
114
מה זאת אומרת כל האבחונים שנדרשת לעשות? מי יזם אותם? כי באומנה הילד חוקית נמצא בחסות המדינה ושירותי האומנה הם המחליטים על צורך באבחון זה או אחר ואף מממנים אותו. (כמובן שמשפחת האומנה יכולה להיות שותפה להחלטה או אף להצביע בפני מנחת האומנה על הצורך באבחון, אבל עדיין ההחלטה הסופית אם לאבחן או לא היא של שירותי האומנה, או של בית המשפט במקרים בהם השופט רוצה עוד חוות דעת של מומחה).
האם את אם אומנת יחידנית או שאתם משפחת אומנה? האם כשקיבלת את הילדים לאומנה נאמר לך שזו אומנה עם אופק לאימוץ או שהאפשרות לאימוץ עלתה רק בשלבים מאוחרים יותר? והאם יש לך/לכם ילדים ביולוגיים/מאומצים נוספים? אינך חייבת לענות על השאלות הללו, אבל אלה גורמים שעשויים להשפיע על מידת הסובייקטיביות שלך בראיית טובת הילדים. לא ציינת גם באיזה גילאים הילדים ובאיזה גיל הגיעו אליך
בגדול כיום רוב השופטים נוקטים במשנה זהירות לגבי חתימה על הפיכת ילד לבר אימוץ והם עושים זאת רק משהשתכנעו שאין כל סיכוי שההורה ישתקם או שהקשר עמו מזיק לילד ומסכן אותו פיזית או נפשית.
גיור ילדים מאומצים
28/12/2015 | 12:12
1
192
האם מישהו יודע על אפשרות לגיור אורתודוקסי לידלים מאומצים להורים שאינם דתיים?
הי
28/12/2015 | 18:07
137
בגיור אורטודכסי ,גיור כהלכה,אין התחשבות באי הדתיות של ההורה.
כל ההורים  מתחייבים על שמירת כשרות,שמירת שבת,קשר עם בית הכנסת הקרוב ,וחינוך במסגרת דתית.[אפשר ממלכתית-דתית לא חרדית]-כתנאי לגיור.
כל משפחה והחלטתה עד כמה  תקיים התחיבויותיה.
בכל מקרה ,אם יש אימוץ שני ורואים שהבכור אינו לומד  במסגרת דתית לא מוכנים לגיור שני במתכונת אורטודוכסית. 
 
 
דרישת שלום
24/12/2015 | 15:18
13
366
אני באה כל כמה שנים להגיד שלום ונעלמת...
קרן שלי בת 14 והתחילה השנה תיכון במגמת מחול.
חכמה, מוכשרת בהמון תחומים, ומעצבנת כפי שאפשר בגיל ההתבגרות...
לא עוסקת ביום יום באימוץ, אך כבר לפני כשנתיים ביקשה לנסוע לאוקראינה
לחקור את שורשיה. בינתיים הנסיעה נדחית בגלל המצב באיזור...
 
מה שלומכם?
ברוכה החוזרת
24/12/2015 | 15:49
2
139
וקרן נראית כמו חלום שהתגשם. כפי שהיתה מאז ומעולם.
 
תודה יקרה!
24/12/2015 | 22:43
1
126
ומה שלום הבן שלך?
הוא כבר איש צעיר
25/12/2015 | 00:16
50
ברוכה השבה והשווה. איזו מתוקה הבת!
24/12/2015 | 20:49
41
הי אביבה אמא של קרן
24/12/2015 | 23:13
3
128
מדהימה הילדה שלך.נראית שלוקחת מאד ברצינות את המחול.
והזמן...ממש טס.
גם הבן שלי כבר בן 13...
כל טוב!
הם גדלים מהר... ואנחנו משתבחים
25/12/2015 | 07:36
2
109
זה אמיתי שבכל פעם שמוסיפים הודעה צריך להקליד קוד???
לא מה פתאום [בהקשר לשאלת הקוד]
25/12/2015 | 07:50
1
98
אם את עם ניק קבוע בתפוז ,את לא צריכה להקליד שום קוד.
הקודים רק כשאנשים נכנסים כאורחים .
אם מחקת קוקיס או היסטוריה
25/12/2015 | 11:36
26
ברוכה השבה ילדה מקסימה ומוכשרת
25/12/2015 | 13:20
1
33
ברוך שובך
28/12/2015 | 09:05
65
איזו ילדה מקסימה וכייף שאת חולקת אתנו את היופי הזה.
המון בהצלחה 
הי, זו אמא של קרן בניק חדש? ברוכה
29/12/2015 | 16:24
1
66
החוזרת אלינו. איזו תמונה נהדרת!
אכן. ברוכים הנמצאים :)
30/12/2015 | 09:48
20
חזרתי אחרי טיול ארוך ואיזו הפתעה מצפה לי!
02/01/2016 | 07:13
82
כיף לפגוש שוב אותך ולראות את קרן המקסימה והמוכשרת. למיטב זיכרוני, היא פחות או יותר בת גילה של בתי.
גם לנו יש היסטוריה ארוכה של בלט והתעמלות אמנותית, כרגע ההתמקדות היא בהיפ הופ.
אגב, הצענו לשלי טיול לרוסיה כאחת האופציות גם בערך לפני שנתיים, אך לא נרשם כל עניין. "מה יש לי לחפש שם?" שאלה באדישות, והוסיפה: "ארה"ב יותר מעניין." רק שהיא לא ידעה אז (וגם אנחנו לא) שבאמת נעבור להתגורר בארה"ב תוך זמן ממש קצר, וכמה דמעות יישפכו בגלל הפרידה מכל החברים והחיים המוכרים.
Be careful what you wish for.
אבל אחרי תקופה (קצרה יותר ממה שחששתי) של הסתגלות, טוב לה גם כאן. האמת, עם האופי שלה אני מאמינה שיהיה לה טוב בכל מקום שבו תהיה.
מקווה שתישארי איתנו ותספרי לנו עוד דברים על קרן. זה בהחלט גיל מעניין, מאתגר וגם יפה.
"כמו דכאון אחרי לידה עם הבדל אחד גדול"
22/12/2015 | 13:25
5
306
מאמר שהגוגל שלח למייל שלי, המספר על דכאון אחרי אימוץ.
http://www.mako.co.il/home-family-relationship/fam...
בסיום המאמר מסופר על כנס בנושא אימוץ, אם מישהו מתענין:
*ביום ראשון הקרוב, 27.12.2015 בשעה 08:30 במועדון קיבוץ מגן, יתקיים כנס שיעסוק בהיבטים הפסיכולוגיים והרגשיים של האימוץ ביוזמת ת.ל.מ, מרכזי מומחים בפריסה ארצית לטיפול פסיכולוגי, ייעוץ. לפרטים והרשמה מוקדמת: 08-9982629 או 077-3191172 "
תודה משתפרת,קראתי
23/12/2015 | 07:55
124
המאמר טוען שההבדל בין דיכאון לאחר לידה לבין דיכאון לאחר אימוץ הוא קשר של שתיקה שקיים סביב התופעה.לפי מה שאני רואה בעבודתי- קשר של שתיקה קיים גם סביב דיכאון לאחר לידה,הרבה פעמים. כי הוא סותר את הציפיות השמחות של המשפחה הגרעינית וגם של המשפחה המורחבת מהתרחבות המשפחה ,והרבה פעמים גם סותר את ציפיות האם מעצמה.
אם לחזור לאימוץ....קשר של שתיקה קיים במידה רבה לא רק סביב דיכאון שלאחר האימוץ אלא גם סביב קשיים אחרים שמביאים איתם הילדים מהתקופה הפורמטיבית [משפיעה וקובעת ]שבה נעזבו וחיכו להורים לתמיד ,קשיים עולים גם מהמפגש בין ההורים לילד הדורש הסתגלות משני הצדדים ,וקשיים מיוחדים עולים גם במהלך החיים,למשל גיל ההתבגרות שבו ילדים חווים בעוצמה רבה יותר כאב הנטישה הראשונית ועסוקים בגיבוש זהות שכוללת מודעות לכך שעברם-עבר מורכב.בתוך כך הרבה פעמים הם גם לא 'עושים הנחות' להורים  המציאותיים ,המאמצים..
יש צדדים מקסימים באימוץ,בצד הקשיים יש הרבה אור ואהבה  בדרך כלל בפורום זה .הגלוי ,מועדף בדרך כלל ובאופן מובן הצד של אור ושמחה..
גידול ילדים איננו חסין מקשיים,אף פעם ,גם בילדים ביולוגים. אך לקשיי האימוץ- גוונים משלהם.ידע,הבנה והתייחסות ....בעיני זה 'המתכון' להתמודדות עם קשיים כאשר מופיעים.
ועוד מהרשת-
24/12/2015 | 15:47
3
119
אב הציע למכירה את בתו התינוקת
בעיני במקרה כזה
24/12/2015 | 23:17
1
110
חובה שיתערבו רשויות הרווחה בהקדם וישקלו הוצאה מהבית.
גם אם ימצא האב בסוף הסדר כספי לקיומו וקיום משפחתו,עצם המחשבה למכור את הבת וניסיון לבצע את המכירה הזאת -מזעזע ומעיד לדעתי על חוסר משווע במסוגלות הורית .
לא מקנאה בתינוקת.
לא נכון לחשוב 'מה היא מבינה'.עוברים עליה דברים קשים מנשוא שאפילו לא יודעת לשיים.
והתינוקת נמצאה במצב הזנחה...
25/12/2015 | 00:35
44
זה מזעזע ביותר
25/12/2015 | 05:32
30
אימוץ ליחדניות בחול
19/12/2015 | 16:40
5
211
שלום לכולן
האם אולי מישהי מכן יכולה לעזור לי לגבי הוכחה בכתב כי מיוני 2013 התנאים לאימוץ יחדני השתנו. ציכה את זה להליך משפטי נגד האקס.
תודה מראש
תפני לעמותה או לשירות למען הילד ובקשי מהם אישור בכתב
19/12/2015 | 18:00
4
118
ממתי הפסיקו לרשום חד הוריות לאימוץ  בחול
תודה
20/12/2015 | 13:14
3
84
בעמותת לא מסכימים לתת לי. וגם לא ברווחה. למשהי יש רעיון?
את בהליך משפטי? מיוצגת ע"י עו"ד והוא
20/12/2015 | 19:01
2
106
לא יודע איך להביא את המידע לידיעת ביהמ"ש?!
בינתיים, תחפשי בגוגל את האתר של עמותת טף, למשל, ושם
20/12/2015 | 19:12
1
100
תכנסי ל"עדכונים לגבי אימוץ ברוסיה ואל-סלבדור" וראי מה נכתב בהקשר של אימוץ ע"י חד הוריות. לא התחדש דבר מאז ועובדה - לא עדכנו באתר. באשר לתאריך בו נכתבו הדברים, מעיון בפיסקה לגבי אל-סלבדור, מדובר בתקופה שלפני 2014. בינתיים תדפיסי לך את זה. זאת לא ראיה משפטית, אבל בינתיים יהיה לך משהו ביד בכתב.
תודה
23/12/2015 | 21:44
45
התקשרתי למשרד הרווחה והם לא מוכנים לתת לי אישור לכך. גם העמותת לא מוכנים. לא יודעת מה לעשות. זה מסמך שמאוד חשוב לי למשפט. אולי יש למישהו משהו 
אשמח לעזרה(:
20/12/2015 | 12:57
1
203
יש למישהו מאמר או ציטוט מהחוק שלא מאפשר יותר אימוץ יחידני בחו"ל?
בארץ אין חוק כזה זאת הוראה של פוטין ברוסיה
23/12/2015 | 06:02
31
אימוץ מעל גיל 18
19/12/2015 | 23:15
1
156
שלום לכולם,
האם ניתן לאמץ חוקית ילד אחרי גיל 18?
לא עד כמה שידוע לי.
19/12/2015 | 23:16
40
חם בפורומים של תפוז
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
זוכים בספר צביעה
זוכים בספר צביעה
שתפו אותנו ביצירות שלכם עם הילדים ותוכלו לזכות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מזונות לילדי
מזונות לילדי
מה שיעור המזונות שעלי לדרוש מבעלי אחרי 27 שנות...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
מרגיש הורה רע
מרגיש הורה רע
עכשיו בפורום, ``אני נתקל במצבים שגורמים לייאוש...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
הודעות נבחרות
ד
ד"ר יעקב יולנו
המרכז הארצי לחוות דעת רפואיות
המרכז הארצי לחוו"ד רפואית
פורום אסתטיקה וגינאלית
פורום אסתטיקה וגינאלית
מקרא סימנים
בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ