שמעט מאוד ילדים יכולים לצאת לאימוץ, גם בארץ וגם בחו"ל עקב מדיניות פוליטית.
לכן יש הרבה מאוד משפחות שמחכות לאמץ, ומעט מאוד ילדים. המצב הוא לא כמו שמדמיינים אותו.
אני מאוד מבינה את האידיאולוגיה שלכם כי גם אני מחזיקה בדעות דומות. לכן אני הלכתי דווקא לאומנה. זה התיישב לי יותר עם אידיאולוגיה כי שם זה באמת נתינה אינסופית ללא תנאים.
עם זאת, אידיאולוגיה לחוד ומציאות לחוד. אומנה כמו גם אימוץ, דרכים מאוד קשות ומאתגרות לכל הצדדים המעורבים בכך.
אני בחרתי באומנה לפני שהיו לי ילדים משלי. חייבת לציין שאני מאוד נהנית מהדרך בה בחרתי, ומודה לאל על הילד הנפלא שנפלה לי הזכות לגדל, ויחד עם זאת יש משהו שלא ניתן להבין עד שלא "נכנסים למים", וזו הטראומה הראשונית והקשה מנשוא של הילדים הללו שלא ניתן למלא - לפחות לפי דעתי- לגמרי, אף פעם.
ממה שאני שומעת מחברים שאימצו, אימוץ, גם הוא אינו קל וגם הוא מתחיל תמיד מטראומה. וכתוצאה ממנה, יש קשיים שלא ניתן לנבא או להבין בשלב שבו אתם נמצאים.
אני מאוד משתדלת בד"כ לא להיכנס למניעים ואידיאולוגיות של אנשים אחרים, אבל פה אני חייבת. אני ממליצה לכם כן לחוות הורות לילדים ביולוגיים - לפני שנכנסים למסלול של הורות לא ביולוגית. דווקא מתוך המקום שלי, של מישהי שבחרה הפוך.
ואם היו אומרים לי את מה שאני אומרת לכם בשלב שבו הייתי לפני מס' שנים, הייתי בטח מתעצבנת. או לא מקשיבה. אז אני מאוד מזדהה עם המקום שלכם. אבל, מתוך הבנתי כיום, מאוד לא נכון בעיניי לגדל ילד מתוך רצון להציל אותו. מתוך הרצון להציל, משתמע שהילד מסכן. ואסור שילד יגדל בתחושת מסכנות או קורבנות או לחלופין יחווה את הוריו כאלו "המצילים אותו" ממשהו נורא. בנוסף, הצלה מרמזת על איזשהו תהליך עם התחלה עצובה וסוף שמח. והמציאות אפורה הרבה יותר.
מקווה שתחליטו מה שנכון לכם.