פורום אימוץ

הוא 43 שנים בין הילד להורה (המבוגר יותר במקרה של זוג) ובחול זה משתנה ממדינה למדינה.כיום אפשרי אימוץ רק מרוסיה ששם הפער הוא מקסימום 48 שנים.

 

כיום יחידניות יכולות לאמץ רק בארץ וגם פה הן כמעט בתחתית סולם ההיררכיה לגבי עדיפוות לאימוץ, אחרי זוגות חשוכי ילדים,זוגות שיש להם כבר ילד מאומץ אחד ומשפחות עם ילדים ביולוגיים ולכן הן תזכנה לאמץ רק את הילדים שמסיבות שונות לא אומצו על ידי משפחות מהקטיגוריות שציינתי, שזה לרוב ילדים גדולים מעל גיל חמש או ילדים עם בעיות שונות רפואיות ו/או התפתחותיות או נפשיות.

אבל אני יודעת שהיות שהיו מעט מאוד אימוצים לאחרונה ולא בטוח שהמאמצים החדשים קוראים פה ויצרו איתך קשר, אנסה בכל זאת לעזור במשהו.

בכללי אני לא חושבת שניסיון אישי של מישהו אחר יכול באמת לעזור לך, לטוב או לרע, כי כל מקרה וכל ילד לגופו ואין ספק שמזל משחק כאן תפקיד חשוב. אבל יחד עם זאת, זה לא רק מזל. מצד אחד, אימוץ (ואגב, גם לידה) זה תמיד נעלם אחד גדול ואף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה. מצד שני, אל תשכחי שגם אריאנה אימצה ממש מזמן, בתקופה שלא הייתה כלל מודעות לתסמונת האלכוהול העוברית והעניין בכלל לא נבדק. כיום המצב שונה, ואפשר להיעזר ברופא מקצועי ומנוסה שמכיר את התסמונת היטב, שיבדוק את הילד ויעריך את מצבו (שוב, אין כאן ודאות, אבל כנראה שלפחות מקרים קשים וברורים כמו של אריאנה אפשר לאבחן, במיוחד שמדובר כאן בילדים שהם כבר לא תינוקות ואם יש בעיות בולטות כבר יותר קל לראות אותן).

באשר לעמותת טף, שוב - אין לי מידע עדכני על סמך ניסיון אישי, אך בזמנו אימצתי איתם והייתי מאוד מרוצה (ומבחינה זו, הניסיון שלי לא פחות רלוונטי משל אריאנה, כי גם היא כאמור אימצה מאוד מזמן). בכל מקרה, המצב כיום שונה לגמרי ממה שהיה בעבר. אימוץ חו"ל כיום הוא תהליך קשה שבקושי מחזיק מעמד וגם כך מגיעים מעט מאוד ילדים כל שנה. כמובן שגם העמותות עלולות לפשל ואינן טלית שכולה תכלת, אך מרבית הבעיות אינן באשמת העמותות, אלא בגלל המצב הבעייתי של האימוץ הבינארצי כיום והבעיות עם מדינת המוצא. בסופו של דבר גם כאן הרבה תלוי במזל ואי אפשר להסתמך על ניסיונם של אחרים, לטוב ולרע. אך המציאות היא טף היא העמותה הגדולה והמנוסה ביותר שיש, שהביאה הכי הרבה ילדים ואחת משתי העמותות היחידות שעדיין מחזיקות מעמד גם בימים קשים אלה, ואי אפשר להכחיש את היתרונות הללו. אז היות שיש רק שתי עמותות ונראה ששתיהן בסך הכל עושות את עבודתן במסגרת המעט שאפשר, אם באמת מחליטים לאמץ לא נותר אלא לקיים פגישות בשתי העמותות ולבקש המלצות מאנשים שאימצו לאחרונה, אם תמצאי כאלה, ולצאת לדרך עם זאת שעשתה עלייך רושם טוב יותר. אין ברירה אחרת. בהצלחה!

 

שתי הנקודות שהכי הטרידו אותי זה העניין של הרופא- עושה סוג של רושם שהעמותה כופה לעבוד עם הרופא שלה וגם לא באמת מאפשרת להפגש איתו בצורה מסודרת לפני ואחרי עם רשימת שאלות ובדיקות מסודרת. האם נתקלתם בזה?

הופתעתי מהסיפורים (לא רק של אריאנה) שנעשה נסיון לסחוט מלא כסף במקום, תוך ניצול חוסר הידע של השפה המקומית והמצאות במדינה זרה. האם זה גם משהו שעברתם?

תןדה

אמנם אני אישית דוברת רוסית (בעלי לא), אך לא נראה לי שזה קשור. היו באותו זמן שם איתנו עוד שני זוגות שלא דיברו רוסית כלל, וכולם יצאו מרוצים. 

השאלה גם למה קוראים "סחיטה" - לדעתי ברור ומקובל שיש דברים שנהוג לעשות, כמו להביא מתנות לבית הילדים ולצוות, להזמין את נציגי העמותה לארוחות וכד'. זה לא שהם באו בבקשות ובדרישות או לא היו מוכנים לעשות את עבודתם אילולא היינו עושים זאת, ואני לא רואה בזה סחיטה, כמו שאני לא רואה סחיטה בזה שנהוג להזמין אנשים שמעוניינים לעשות איתם עסקים לארוחות עסקיות וכד'. אבל לא שילמנו שום כספים נוספים לאף אחד, וגם הם מצידם נתנו לנו מתנות, לקחו אותנו לטיולים, לסידורים, והקדישו לנו המון זמן, הרבה מעבר להתחיבויות שלהם, התייחסו אלינו בהרבה חום ועשו הכל כדי להנעים עלינו את השהות גם מעבר למה שהיה קשור לעניינים סביב האימוץ. במקרה שלנו העמותה עבדה במהירות וביעילות ועשתה הכל כדי להחליק לנו את הדרך. אישית, אני לא מאמינה שלעמותה יש אינטרס לעכב או להקשות על הלקוחות בכוונה, להפך - יש לה אינטרס שהאימוצים יעברו כמה שיותר מהר וחלק ושהלקוחות יהיו מרוצים. אך יש לפעמים פאשלות, כמו לכל אחד, ובעיקר יש מקרים שבהם במדינת היעד צצות דרישות או בעיות ולא תמיד זה בשליטת העמותה, ויש לקחת בחשבון שבמדינת עולם שלישית כמו רוסיה, ששם שוחד וסחיטה הם דברים מקובלים שאיש לא מתרגש מהם, זה בהחלט עלול לקרות.

לא ידוע לי אם יש כפייה לעבוד עם רופא מסוים ובכל מקרה עד כמה שידוע לי זכותכם להטיס לשם איזה רופא שאתם רוצים מטעמכם שיבדוק את הילד, בנוסף לרופא מטעם העמותה. לי אישית אין ניסיון עם זה כי באותם ימים עוד היינו תמימים, היה לנו הרבה פחות מידע ממה שיש כיום (ובפרט עוד לא שמענו על קיומה של תסמונת האלכוהול העוברית) ולא חשבנו להביא עוד רופא מטעמנו שיבדוק את הילדה. כל מה שעשינו היה להביא מבחנת דם למעבדה בארץ.

הדבר היחיד שבו היה לי יתרון על חלק מהמאמצים הוא שאז כבר הייתי אמא לשני ילדים ביולוגיים ויכולתי להשוות את מידת ההתפתחות של הבת לזאת של אחיה לעתיד, במיוחד בהתחשב בכך שהצעיר שבהם מבוגר ממנה רק בכחודש וחצי, וראיתי שהילדה מתנהגת בצורה נורמלית לגילה ואף מעבר לזה, פעילה מאוד, מגיבה, מתקשרת ומשחקת יפה ולא מפגינה שום התנהגות מחשידה או לא תקינה, וגם מפותחת יפה לגילה מבחינה מוטורית ומכל בחינה אחרת. בדיעבד האבחנות שלי התבררו אמנם כנכונות, אך כיום, בעקבות מה שלמדתי מניסיונם המר של רבים אחרים, אני מבינה שבעיקר היה לי מזל לא נורמלי. לו הייתי מאמצת היום לא הייתי מוותרת בשום אופן על בדיקת רופא מומחה, מנוסה ובעל המלצות (וזאת לגמרי מבלי לזלזל בידע, ניסיון ואינטואיציה שלי כאמא - הם חשובים מאוד, אך אינם בהכרח תמיד מספיקים, ובמצב שבו חייבים לקבל החלטה כזו גורלית ובלתי חוזרת, לדעתי יש להשתמש בכל האמצעים העומדים לרשותנו כדי לצמצם את המקום לטעות).

את יכולה לפנות אלי במסר אם תרצי.

(בינתיים את יכולה למצוא כאן בפורום את שיתופיי במנוע החיפוש למעלה משמאל אם תרשמי את הניק שלי שם).

ממה שזכור לי מקריאת כל סיפור האימוץ שלה (בפייסבוק), היא בחרה לאמץ את הילדים למרות שאנשי מקצוע הזהירו אותה, והיא החליטה להתעלם מההמלצות.
בנוגע לסחיטה, אם אני זוכר נכון, מלמד מתפארת בסיפור שהיא החליטה לקנות לבית הילדים לא פחות מאשר פסנתר חדש.
במילים אחרות, הייתי מתייחס לכל הסיפורים שלה עם קורטוב של מלח.

היא גם פעלה באופן נמרץ בצורה שהייתה יכולה לחסל אימוצי חו"ל ובדרך הוציאה, לדעתי, את דיבתם של כלל המאומצים. 

 

ה"סחיטה" היחידה שזכורה לי הייתה בקשה לקנות משהו לבית הילדים, אבל זה נעשה ברצון ובשמחה, במטרה לשפר את התנאים שם.
בנוגע לרופא, העמותה ממליצה על רופא ולא מחייבת, אבל בד"כ יש יתרון לרופא שלהם, שהוא הבנת השפה וגם קשרים מקומיים (שמאפשרים לו להתעמק בתיק ולחקור היסטוריה של הילד מעבר למה שזר היה יכול לעשות). לא הייתי לוקח רופא, ולא משנה כמה מומחה, אם אינו שולט ברוסית.

אנחנו עבדנו עם "עתיד הילדים".

גם לי היה רושם חזק מאוד שהפעילות של מלמד היא בעלת אופי מאוד סנסציוני ופופוליסטי, ובשביל למשוך תשומת לב היא מוכנה לשפוך את התינוק עם המים, להגזים ולעשות הכללות, לפגוע בתדמית המאומצים ובאימוץ הבינארצי כולו.

אני מסכימה שיש צורך לנקוט זהירות רבה, אך המצב הוא בהחלט לא איך שהיא הציגה אותו.

ואתה צודק מאה אחוז שהרופא חייב להיות דובר רוסית, בעל קשרים ומנוסה בבדיקת ילדים בבתי ילדים ברוסיה, וספציפית באבחון התסמונת. 

החששות שלך מאד מאד מובנים.

לפני שנים היתה הרבה פחות מודעות פה לתסמונת האלכוהול העוברי. העניין הוא שרוסיה היא ארץ שיש בה תרבות שתייה מפותחת ונפוצה מאד ,והאלכוהול נמצא שם כמו סיגריות אצלנו בפיצוציות .ההשפעה הקשה ביותר,היום יודעים,היא בשליש ראשון של הריון, אני מאמינה שלא מעט מאלה שבסופו של דבר מפספסות מועד הפלה  ומוותרות אחרי הלידה על גידול התינוק,לא יודעות ממש מהרגע הראשון שהן בהריון. גם כשיודעות- אך לא מעוניינות בו - לא תמיד רוצות לשמור עליו במיוחד ובורחות מהמציאות שלהן אל השתייה.הסיכוי שמוח העובר יפגע הוא לא קטן.מאידך לא כולם פגועים באותה מידה .

פרט לתסמונת האלכוהול העוברי יש תסמונת בית ילדים הקשורה לשהות מוסדית ממושכת.

וישנן השלכות פוסט אימוץ שמגלות רק כעבור זמן. 

וכן - ישנן תופעות של שוחד וזירוז תהליכים. ההתנהלות שם וכאן אינה דומה.

אבל השאלה היא מה האלטרנטיבה.

 

הבן שלי יהיה בחודש הבא בן 15 .פיקח מאד . לומד בבית ספר רגיל ,הביא אתמול תעודה נפלאה.כל חיינו המשותפים שובב בדציבלים גבוהים. גידול ילדים- 'עיסקת חבילה' עם נחת וגם דאגות וקשיים.

אם את נחושה- לכי על זה.אם את מהססת - עיזבי,בהחלט מחכות התמודדויות,לא תמיד ניתן לנבאן מראש.

 

יצרנו קשרים עם 2 העמותות ובמקביל דיברנו עם אנשים שעברו את התהליך לא מזמן.

לאור מורכבות התהליך ומיעוט של ילדים מועמדים לאימוץ בימים אלה, החלטנו לעצור ולבחון את הפתרוון מחדש. יתכן ונעדיף ללכת לתהליך של פונדקאות בחו"ל...

תודה רבה על התשובות המעמיקות

בהתחלה ממלאים שאלון אשר נמצא באתר של שירות למען הילד ושולחים למשרד שלהם שקרוב למקום המגורים שלכם

צר לי להודיע לכם אבל הגיל המקסימלי בין ילד להורה (המבוגר) הינו 43 שנים ביום האימוץ, מכיוון שהתהליך לוקח הרבה זמן אז תצפו לילד בגיל מינימלי של מעל 4 שנים.

בנוסף אתם תהיו בין האחרונים בתור, אחרי זוגות ללא ילדים וזוגות עם ילד מאומץ אחד...

(לא זוכרת אם לפני או אחרי יחידנים...)

אבל- הכול תלוי בגמישות שלכם, אילו תסכימו לקבל ילד יותר גדול או בעל צרכים מיוחדים ואין אף אחד לפניכם בתור אז הכול יכול להשתנות!

אני ממליצה לכם למלא את הטפסים- את התשובות הכי נכונות תקבלו משירות למען הילד, המקום בתור נקבע ממועד קבלת הטפסים בשירות ולכן עדייף כבר להמתין בתור...

בנוסף תעברו על ההתכתבויות פה בפורום- יש פה הרבה תשובות לשאלות דומות.

אם תרצו עוד מידע אני רשמתי בלוג - 'ברקיע החיים' על התהליך שאני ובעלי עברנו- אבל אנחנו זוג צעיר יותר וללא ילדים...

כול שאלה נוספת בכיף תעלו- יש פה הרבה תמיכה!

מאפשר (לפחות לי) לקרוא רק את הפיסקה הראשונה ואחר כך מתנה המשך קריאה להרשמה (בהנחה של 50% למינוי על העיתון הדיגיטאלי.

 

האם תוכלי בבקשה לכתוב תקציר של הכתבה?

יש את הנתונים היבשים. ב-2007 אומצו 219 ילדים לישראל. כמחציתם מרוסיה, רוב האחרים מאוקראינה וגווטמלה, עם מעטים מקירגיזסטן, קזחסטן ומולדובה. ב-2017, לעומת זאת, אומצו 34 ילדים, כולם מרוסיה.

 

בעבר ישראל נכללה בטעות ברשימת המדינות המאפשרות נישואים גאים, אך רשויות מדינת ישראל (נציגים ממשרד המשפטים, רווחה וחוץ) הצהירו שלא כך הוא, והתחייבו שזוגות גאים לא יוכלו לאמץ ילדים מרוסיה. כלכך התחייבו, שגם שתי נשים שאימצו בנפרד מרוסיה לפני כניסת התקנות, אינן יכולות לאמץ זו את ילדה של זו, כדי לא להכעיס את הרוסים. רישמית, עם זאת, אין שום איסור חוקי בישראל על אימוץ להט"בים.

 

למרות שכבר לפני עשור אושר אימוץ לזוגות גאים בישראל, מאז אימצו רק שני זוגות גברים וזוג נשים אחד. באותה תקופה אימצו כ-1700 זוגות הטרו. למעשה זוגות גאים אינם יכולים לאמץ, ולכן מחוייבים לפנות לפונדקאות בחו"ל.

 

מאז 1998 קיים נתיב אימוץ חו"ל רישמי וחוקי בישראל, אך ורק דרך עמותה מורשית על ידי המדינה. בתחילה היו כ-20 עמותות, מהן נותרו 2 בלבד. "טף" מאמצים אך ורק מרוסיה, ל"עתיד הילדים" יש אישורים לכאורה לפעול גם בקזחסטן ובסרביה. [לכאורה, כי כידוע זה לא מתרחש.]

 

ראיינו את אידה הררי, והיא סיפרה כי רק איטלקים וישראלים מאמצים כיום ברוסיה. היא הסבירה שאינם יכולים לעזור גם לרווקים או רווקות, אלא אך ורק לזגות.

 

והפיסקה האחרונה, שהיא הכי חשובה, אם ניתן להאמין לה:

באחרונה, סיפרה הררי, החלה במגעים ראשונים לפתיחת אפשרות אימוץ לישראלים בקולומביה. "בנושא הרגיש הזה של חד־מיניים ויחידניות, הובא לידיעתי לאחרונה שבקולומביה לא הוציאו מחוץ לחוק אימוץ לתאים משפחתיים כאלה", הסבירה. "הם רואים אפשרות לתת עתיד טוב לילד, והאהבה יכולה להינתן לו גם מיחיד או יחידה או תא משפחתי חד־מיני. עכשיו אנחנו בחיתולים של הנושא הזה, כדי למצוא שם נציג מתאים ולראות איך אנחנו מתקדמים".

אני מברכת על כל פתיחת מדינת אימוץ נוספת. ספציפית לגבי קולומביה ממה שקראתי באתרי אימוץ מאמריקה: הפער המקסימאלי בין ההורה לילד הוא 45 שנה. האימוץ משם ארוך כי כולל המון שלבים ובירוקרטיה. דובר שם על שנתיים - שנתיים וחצי. ליחידנים יש אפשרות לאמץ משם, אך גם שם יש העדפה לזוגות נשואים והיחידנים מקבלים ילדים יותר גדולים. 

יתכן שלגבי ההסכמים שאידה הררי תצליח להשיג יהיו דברים שונים. בכל אופן אני מברכת אותה על היוזמה ומקווה שאכן תיפתח מדינת אימוץ נוספת בקרוב.

ציטטתי את הפסקא האחרונה, תוך כדי ציון שהיא הכי חשובה. אם תפתח מדינה חדשה, גם אם ההליך ארוך ומייגע, זו תהיה בשורה נהדרת. אם המדינה החדשה הזו תהיה פתוחה להורים יחידניים ו/או להט"בים, על אחת כמה וכמה. 

ואפילו בהנחה שכן, האם יהיו אימוצים בפועל. לצערנו, כבר הצטברו דוגמאות שבהן זה לא קרה. אז נחכה ונראה ונחזיק אצבעות.

כבר 4 שנים לא ניתן לחד הוריות לאמץ מרוסיה.

כשאין כסף למה צריך תרומות להטיס משפחה שלמה ועוד כה גדולה לחופשה בחו"ל? יהיה יותר זול פי עשרות מונים  להטיס את גיפטי ןאמה למפגש בישראל

בגלל שהיא הייתה פליטה בישראל אי אפשר להכניס אותה לארץ... עצוב ממש...

אבל מפגש כזה אחרי שנתיים מאוד חשוב למשפחה ולילדים...

חופשה? לא נראה לי כמו חופשה מחנה פליטים בשוויץ...

העמותה מעוניינת בכם כלקוחות לא פחות משאתם מעוניינים בה כעוזרת לכם להגיע אל ילדכם.

אז תביאו את עצמכם,את הרצון שלכם להיות הורים,ואת שאלותיכם איך בדיוק ובכמה זמן משוער מתבצע היום התהליך.

שיהיה בהצלחה!!!

בהצלחה!

שלום לילך,

אנסה לשפוך קצת אור, כדי לענות על השאלות שלך צריך להבין קצת את תהליך האימוץ. אתחיל מהסוף - מאחר והתהליך ארוך אם בעלך לא בטוח ב 100% זו לא סיבה לא להתחיל, ככל שתתקדמו בתהליך ותכירו את העולם הזה יותר יהיה קל יותר להבין אם זו הדרך בשבילכם, אולי תחליטו שלא ואולי הוא יבין שזה בהחלט מתאים לו

לעניין הילדים - כל ילד שנמסר לאימוץ ההורים המאמצים מקבלים את המידע הקיים לגביו מבחינה רפואית - כמובן שבילד גדול יותר קל יותר לדעת ולאבחן מצבים שונים בניגוד לתינוק שלעיתים דברים מתגלים רק בגיל מאוחר יותר

כמו כן - כשיגיע הרגע בתהליך אתם תתבקשו לפרט מה מתאים לכם מבחינה בריאותית / גיל / מין הילד ועוד

ככל שתהיו גמישים יותר כך יכול להתקצר זמן ההמתנה אבל כמובן שמה שלא מתאים לכם - לא צריך להתגמש בו כי זה לא טוב לא לכם ולא לילד

לגבי הגדרה של מעל שנתיים עם לקויות, חשוב להבין שילד בגיל גדול יותר שמגיע לאימוץ מגיע כמעט תמיד עם הסטוריה לא פשוטה כך שגם אם פיזית מצבו מצוין יהיו כנראה משקעים רגשיים להתגבר עליהם

בגדול, היום אימוץ בארץ לוקח זמן ואינו פשוט אך לרוב הביקוש הינו יותר לילדים קטנים ובריאים כך שזה שאתם רוצים לאמץ ילדה בגיל מבוגר יותר עשוי להקל

השלב הראשון שאתם צריכים לעשות לדעתי הוא לפנות לשירות למען הילד באזורכם ולהפגש איתם

בהצלחה

ההגדרה זה בגלל שהם לא תינוקות, ילד מעל גיל שנתיים מתמודד עם העבר באופן שמוגדר כצרכים מיוחדים בניגוד לתינוק שההתמודדות בשלב ההתחלתי יותר קל.

גם צרכים מיוחדים זה לא רק אוטיזים וכו... זה גם חשיפה לאלימות, חירשות, חשיפה לסמים ברחם וכו... וכו... כול דבר שלא תינוק קטן ובריא.

כול בקשה שלך נלכך בחשבון וניתן גם תמיד לסרב לפני שפוגשים את הילד.

לגבי בעלך אני ממליצה שאולי תתחילו במילוי השאלונים, זה תהליך מאוד ארוך ועם השיחות עם העו"ס תגיעו להחלתה חד משמעי אם מתאים לכם או לא, אצלינו שנינו היינו בעניין וזה מאוד חשוב כי זה לא קל, אבל בגלל שכתבת שבעלך מתנדנד אולי עוד מידע משיחה עם העו"ס יעזור לו להחלית אם מתאים לו או לא

המון בהצלחה!

 

נמוך מאוד, גם כשמדובר בילדים בוגרים יותר. מדבריך אני מבינה שיש לכם כבר ילד ביולוגי אחד ושאין לכם בעיות פיריון. ולכן הסיכוי שתוכלו לקבל ילד/ה הוא נמוך מאוד ובטח אם תרצו ילד/ה ללא צרכים מיוחדים. לפניכם בתור יהיו זוגות חשוכי ילדים, אחר כך שכבר אימצו ילד אחד. כפי שכבר כתבו לכם ילד שלא נמסר לאימוץ כתינוק מגיע עם היסטוריה לא פשוטה ועם חסכים, מה שמכניס אותו לקטיגוריה של צרכים מיוחדים, למרות שזה לא בהכרח חינוך מיוחד. אני מכירה הרבה ילדים שאומצו בגילאים גדולים יותר ולומדים בחינוך רגיל. וגם אלה שכן בחינוך מיוחד לרוב מדובר בכיתות קטנות בבית ספר רגיל, כתות ללקויי למידה או לילדים עם בעיות התנהגותיות/רגשיות ולא בילדים על הספקטרום.

 

נשאלת גם השאלה האם זה נכון לקחת מבנך את המעמד של הילד הבכור במשפחה?! הצטרפות אח/אחות למשפחה תמיד כרוכה במשבר מסויים לילד/ים קודמים, אבל אז נשמרת ההיררכיה של סדר הלידה. פה לא רק שכניסת ילד/ה תגזול מבנך את המעמד של הנסיך היחיד במשפחה אלא גם את המעמד של הבכור וזה עשוי לגרום לבעיות אצלו, מה גם שכפי שכתבו לך התהליך ממושך ואז בנכם יהיה יותר גדול ויותר מבין ולכן צפוי שהמשבר יהיה גדול יותר.  לפעמים זה גם יכול לפגוע בילד המאומץ. כי כאמור הוא מגיע עם פערים וחסכים, ועשוי להיווצר מצב שהבן הביולוגי שלכם למרות שיהיה יותר צעיר בגיל יהיה הרבה יותר מפותח מהילד שתאמצו.

 

והשאלה העיקרית (ואינך חייבת לענות פה בפורום אלא לשאול את עצמך) מדוע את כה רוצה אימוץ כשאת יכולה להפוך לאם לילדים נוספים בדרך אחרת? המוטיב של "להציל ילד" היום אינו משמותי כי בשל המחסור בילדים לאימוץ עקב שינוי המדיניות והעדפת העברת הילד לאומנה במקום לנתק לגמרי את כל הקשרים עם הצד הביולוגי, גורמים לכך שאין כמעט ילדים שממתינים בתור לאימוץ, (יש משפחות שממתינות לאמץ), כי על כל ילד שהוא בר אימוץ תהיינה לפחות עשר משפחות שתשמחנה לאמצו, אלא אם מדובר בילד עם צרכים מיוחדים. 

 

 

אני מודה שהתגובה שלך קצת ערערה אותי.

יש ילד ביולוגי ואין בעיות פיריון כלל, ועכשיו אני אפילו מרגישה קצת רע לתפוס מקום בתור לאנשים שלא יכולים להביא ילדים.

לא חשבתי על לקיחת מעמד הבכור, סיכוי גבוה שאת מבינה יותר טוב ממני במקרים כאלה, הבן שלי אמנם בן שנתיים וחצי אבל תמיד מחפש את חברתם של ילדים שגדולים ממנו ואפילו מבקש אח גדול או אחות גדולה (ולא אח קטן כמו שהוא רואה אצל חברים בגן ;)  )  מה שאמרת על פער התפתחותי כך שהילד שלי עדיין יהיה מתקדם יותר לילד מאומץ גדול ממנו- זה כבר נשמע הרבה יותר מטריד, ומאוד ריאלי, בעיקר כי אני מגיעה מהתחום הטיפולי אז הבן שלי יחסית מחונן רגשית והתפתחותית לבני גילו, זה בהחלט יכול ליצור מצב לא רצוי.

אני רוצה אימוץ כי אני חושבת שזה אבסורדי לייצר בני אדם חדשים כשיש כבר בעולם ילדים קיימים שחיים בתנאים לא סבירים, או לפחות שמגיע להם יותר ממה שהם מקבלים. יצאתי מנקודת הנחה שהמצב בארץ הרבה יותר נפוץ, אבל מסתבר לי שלא רק שלא, אולי זה אפילו יהיה טעות כי אני מונעת מאנשים שאינם יכולים להיות הורים בדרך טבעית להפוך להורים או מעכבת אותם. 
סיבה נוספת היא שבשנים הקרובות אני לא ששה להרות וללדת, אז יש פה גם סעיף פיצי קטנצ'יק אנוכי, אבל כאמור זה ממש לא הסיבה העיקרית. תיכננתי לאמץ את הילד השלישי, אבל במסגרת הלו"ז הנוכחי חשבתי שהשני יהיה מתאים יותר. 

אבל לא בהכרח לגבי אמנה.

מזדהה מאוד עם הסיבות שלך לרצות לאמץ. אני ממליצה בחום להפגש עם עמותה רלוונטית לאזור מגוריך ולחשוב על הכיוון של אמנה.

 

 

כותבת תשובה. מתנצלת מראש על חוסר הסדר. 

 

יש לנו ילד ביולוגי בן 8.

היינו בסדנאות אימוץ ואומנה במשך שנים בתקווה לעוד ילד (לא ביולוגי. בעיות פוריות).

קיבלנו ילדה בת 5 (כיום בת כמעט 7).

 

הילדה שלנו לא סובלת מבעיות מיוחדות כלשהן. היא היתה מטופלת היטב במשפחת אומנה (צרכים בסיסיים). אבל יש התמודדויות לא פשוטות איתה: כוחניות, שתלטנות, המון שקרים. 

בגיל 5, בניגוד לתינוק או לילד צעיר יותר, הילד/תינוק מקבל, סופג, רואה, שומע, מפנים את הסביבה שלו. סוג של ספוג לכל מה שקורה בסביבתו. וכשהוא גדל ומתפתח כל מה שנספג בתוכו יוצא החוצה.

זה שונה בגיל מבוגר יותר. במקרה שלנו, הילדה ספגה דברים פחות טובים בסביבה הקודמת שלה שהם חלק מהאישיות שלה כיום. היא לא מקבלת את ההירכיה בבית. היא כבר לא ספוג. יש לה רצונות/דרישות משלה והיא תתעקש לקבל אותם כשכל הדרכים לגיטימיות מבחינתה. יש סוג של התנגשות. 

 

להגיד שקל? ממש לא. הרבה פעמים אני חושבת לעצמי שאם לא היה מדובר בדיני נפשות הייתי מחזירה. קשה מאוד לפעמים.

בגיל 5 הילד כבר מעוצב בנפשו וקשה מאוד לשנות. ובמקרה שלנו יש מקום לשנות (כאמור אי אמירת אמת כשאתה, ההורה, רואה בדיוק מה קרה יש בזה גם סוג של עזות שמאוד מפחידה אותי. אם בגיל כזה צעיר משקרים כך בעזות מה יהיה כשתגדל?).

 

אבל היא מוסיפה המון שמחת חיים לבית. הבן שלי כבר לא לבד. אפילו שהם רבים. וזו נחמתי.

 

מלכתחילה ביקשנו ילד/ה קטנים מבננו. שהבכורה תישמר לו. ובדיעבד, ההחלטה הזו מעולה. ילד ביולוגי לא צריך בנוסף להתמודדויות הרבות שיש לו בהכנסת ילד מאומץ בגיל בוגר לבית גם את זה שנלקחה לו הבכורה. והיו לו התמודדויות לא פשטות. רק שהעובדים הסוציאלים מתרכזים בעיקר בטובת הילד המאומץ ושוכחים לעדכן אותנו בקשיים שיכולים להיות או  שיש לילד הביולוגי שנכנס לסחרחורת שכזו. 

 

לא תמיד אנחנו מקבלים תמיכה מהרווחה (לא מדברת על תמיכה כלכלית. אלא מה עושים כש...?)

 

בדיעבד, היינו צריכים להתעקש על ילד צעיר יותר אבל מצד שני, האם אנחנו יכולים להביט מהצד ולראות ילדים שזקוקים לטיפול ולהתעלם? מצד שלישי (מורכב, מורכב), האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם כל המורכבות הזו כשלא תמיד יש לנו כלים ואנחנו מתבססים על אינסטיקטים ואולי עושים איתם נזקים? 

 

תשובה חד משמעית אין לי.

 

לפעמים אני שמחה בה. לפעמים פחות (בלשון המעטה). זו לא אהבה ממבט ראשון. וגם לא ממליון מבטים. מאוד קשה לגדל ילד שאין לאמא שלו את האהבה המולדת הזו (שיתכן מאוד והיתה לי אם הייתי מגדלת אותה מגיל צעיר יותר).

 

הפער בין איך שהחברה תופסת את מה שעשינו לבין הקשיים הגדולים שאנחנו חווים הוא גדול. ולא תמיד יש למי לפרוק ולספר "זר לא יבין". המון שיפוטיות ברגע שאת מנסה לשתף. 

הייתי שמחה לשמוע על פורום תמיכה כזה. 

 

 

 

קשה לדמיין אפילו התמודדות מהסוג הזה, את האומץ והכוחות הדרושים כדי להמשיך בזה יום אחרי יום.

זו אולי טיפה קטנה בים, אך הפורום כאן בהחלט יכול לשמש כפורום תמיכה. את מוזמנת לחלוק כאן ויהיה מי שיקשיב ויתן חיבוק. 

 

אני חושבת שזו הפעם הראשונה שאני מקבלת סוג כזה של תמיכה ואפס שיפוטיות. וואו. הרגשה מאוד נחמדה. 

 

כן יושב יחד איתה ובונה איתה את זה.מרגע המפגש ועד היום

תישבו ביחד לפני לא רק על התוכנית של השיעור אלה גם מה אתם מוכנים לשתף, תצפו לשאלות מאוד אישיות וכדאי מראש לבנות תשובות

לפי דעתי זה רעיון מעולה כי לא תמיד נעים לילד אחר מהכיתה לשאול ואחרי השיעור הילדים מהכיתה יהיו "שגרירי" אימוץ ויספרו לאחים בבית ויהיו יותר מבינים אם יהיה עוד ילד מאומץ בבית הספר

זה מידע חשוב לגבי איך לבנות את השיעור  ומה כדאי שיהיה בו.

 

בנוסף לא ברור ממה שכתבת האם הבת שותפה להחלטה והיא מקובלת עליה. לדעתי צריך לקבל את הסכמתה לשיעור כזה, גם אם זה יהיה רק בכיתתו של הבן, כי מדובר בין השאר בחשיפה שלה ובפרטים על ההיסטוריה שלה.

זה משהו שממש לא נראה לי - לדבר מעל לראשה על ענייניה המאוד פרטיים, גם אם נתנה רשות לכך. איני יודעת מה גילה ולכן, מה משמעות אותה "רשות", שאולי תתן. את בודאי יודעת שלרוב הילדים אין מחסומים והיום בפרט, אינם מתביישים לשאול כל מה שבא להם לשאול - כדאי לעצור ולשאול לכמה חשיפה מוכן בנך, לכמה חשיפה מוכנה את ובעיקר, כמה מוכנה בתך לחשוף בפני זרים, את הפרטים האינטיממים ביותר (בשלב) של חייה. מה יקרה ומה התוצאות וההשלכות, כשפתאום תחליטו להשיב לשאלה: "על זה אני/היא/הוא לא רוצה/מוכנה לדבר" וכיו"ב. נדמה לי, שכאשר אתם באים לשעור המיועד לנושא זה, אתם מפתחים ציפיה אצל השומע, שאתם פותחים הכל. (גם אם תקדימו במילים בענין "פרטיות", "כבוד" וכו').

אני בטוחה שתקחי את ההחלטה הנכונה. אני, כשלעצמי, לא אוהבת את כל "פסטיבלי האימוץ" (כן, ככה אני מכנה אותם) עליהם שמעתי במהלך השנים: להרצות בגן, להרצות בביה"ס ועוד. לא שמעתי על הרצאות של אמהות לילדים שנולדו  מתרומת זרע או להורים חד -מיניים. (אולי יש אך אני לא שמעתי עד היום על כך...).

בהצלחה!

 

של ילדה שאינה נוכחת, ולא משנה מה גילה. 

אף על פי שלי אישית כנראה לא מתאימה חשיפה פומבית מסוג זה (בלי קשר ספציפית לאימוץ), אין לי כעקרון שום בעיה עם זה שילד ידבר על עצמו אם זה כן מתאים לו ובא מרצונו החופשי, אך לדבר על מישהו אחר, אפילו אם זאת אחותו, מבלי שהיא נמצאת שם כדי להחליט לגבי כל שאלה אם בכלל מתאים לה לענות ומה בדיוק לענות נראה לי בעייתי.

למשל הדיבור שלי בכתה ב על האימוץ בפני הכיתה נוצר לאחר  שהמחנכת עצמה צלצלה לי ואמרה שהבן שלי סיפר לבערך חצי כיתה ,ולא לחצי השני . הציעה שכולם יידעו וזהו. שאלתי את הבן שלי והוא לא רק הסכים- הוא שמח. זו לא היתה הרצאה מנוכרת. הקראתי את 'קוקו מחפש אמא' והקראתי עוד סיפור שכתבה אמא חד הורית מאמצת ,וסיפרנו שנינו עלינו והראיתי אלבום קטן של תמונות לכל הילדים. מסיבת יום הולדת שהתקיימה במקרה באותו יום אחר הצהריים בליווי הורים הראתה לי עד כמה ההתרגשות היתה גדולה, רבים סיפרו להוריהם,ילדה אחת אמרה לאמא שלה שהיא גם היתה רוצה כמו הבן שלי להיות מאומצת....זה לא היה 'פסטיבל אימוץ'. אחרי השמחה וההתרגשות זה היה פשוט משהו 'על השולחן' שאין סיבה מיוחדת להמשיך ולדון בו. עובדת חיים של משפחתנו שגאים ושמחים בה ,וזהו.

ועוד בהקשר לדברייך. בגן חובה היתה עם בני ילדה שגדלה עם שתי אימהות. ביום המשפחה הן ביקשו לספר לילדי הגן על המשפחה שלהן ואכן באו וסיפרו .

שהסיפור איננו מתוך רצון לפסטיבל.

הוא מתוך רצון להכרה ולגיטימציה. להרגיש ב'חברת השוים'.

ההרצאות האלו, למיניהן, אבל כמובן שאני מכבדת כל אחד לבחור בדרך המתאימה לו.

ורוצה להוסיף, כאשר "מספרים" על האימוץ, אנשים בדרך כלל מרגישים רשות לשאול שאלות מאוד מאוד חודרות פרטיות

כולל פרטים על "המשפחה הביולוגית"

לפעמים, יש פרטים שאנחנו מעדיפים לספר בגיל יותר מבוגר, פרטים שהילד לא חושב עליהם בעצמו, אבל אדם מבוגר, או ילד אחר, כן יכול לחשוב עליהם

 

כשמשלבים זאת עם הכלל שלעולם לא אספר לאדם זר, מבוגר , או ילד, מידע שהילד שלי עצמועדיין אינו יודע,

ניתן להגיע לסיטואציות מאוד מביכות ולא נעימות

 

באופן אישי, אני מעדיפה לוותר על כל זה. הילדים רשאים לשאול אותי הכל וכמובן יודעים. לאנשים שאינם משפחה קרובה (סבא, סבתא, דודים ודודות) לא אספר מיוזמתי, אם אשאל על האימוץ אנקוט בשיטת הפינגווינים (just smile and wave..) כלומר: כן, חיוך, ואברח או אחליף נושא..

 

הבן הגדול שלי מספר לחבריו ומוריו.. גם הקטנה סיפרה בזמנו לגננות והן שאלו אותי ועניתי בצורה המצומצמת ביותר שהצלחתי

לכל השאר ברור שלא ניתן לשאול אותי ישירות.לא יהיה שיתוף פעולה. זה עניין פרטי משפחתי אישי שלנו ובפירוש לא עיניינם.

 

כתבו פה הצעות לגבי השיעור, אבל אני מחזירה את השאלה שלך למקום יותר משפחתי, ושואלת למה בנך נבוך?

אני כמובן יכולה להבין לגמרי את התחושה שלו, אבל אולי אתם צריכים בבית יותר לדבר על אימוצה של אחותו, לעזור לו "לפרק" את המבוכה, לתת לו תשובות אפשריות (הוא יכול להציע גם). אולי אפילו לשתף את אחותו שאומצה ושאר האחים/אחיות בוגרים. 

 

אני לא הייתי ממהרת להעביר שיעור לפני שאתם מבררים בצורה נינוחה ופתוחה את מחשבותיהם של הבת והבן.
 

אסייג ואומר כי אנו אמנה "רגילה" אבל!

ככל שהבנתי, אמנה היא אמנה. קצבה בגין הילד מקבלים הוריו הביולגים וכן מקבלים את נק הזיכוי.

"פיצוי" לכך אנו מקבלים מהמדינה בתשלום שזו מעבירה להורי האומנה כהשתתפות בהוצאות וכן במימון הוצאות מיוחדות (חוג, טיפול רגשי וכו')

שלום,

אנחנו עדין לא הורים ועל כן מכירה פחות אבל מבחינת החסכון מה שהייתי עושה זה שמה את הכסף שהייתי רוצה ליעד לילד בצד וברגע שיתאפשר מכניסה אותו לתכנית (אני חושבת שנתקלתי בכתבות שפורסמו באפשרות להוסיף סכומים לחסכון)

לגבי הטבות המס - לפעמים יש דברים שניתן לקבל רטרואקטיבית - השאלה ברגע שיסתיים התהליך האם ניתן יהיה לבקש הכרה בדיעבד של נקודות הזכות

 

להם יש את התשובות הכי נכונות עבורך

אסור יותר מ43 שנה הפרש בין הילד להורה הכי מבוגר אז בכול מקרה לא תוכלו לאמץ תינוק או ילד קטן

אולי שווה גם לברר לגבי אומנה... אני לא מכירה את התהליך.

הכי טוב שאת תהיה פתוחה איתם לגבי הרקע הפסיכיאטרי שלך כי הם יגלו בכול מקרה ועדייף להראות אמינות- אם זה מכשול או לא רק הם יכולים להגיד!

בהצלחה!

מעין

אני אמא מאמצת וגם פסיכולוגית ,והפנייה שלך נגעה בליבי.

את יודעת,פרט לכך שאנשים שקוראים וכותבים בפורום אינם השירות למען הילד המטפל בכל אלה....נדמה לי שהתשובה איננה רשמית לכולם  אלא אינדיבידואלית.

תראי,יש הרבה משאלות לגבי ילד  מאומץ שיהיה ממש ילד רגיל ,כלומר...להפוך לו פשוט הורים.אבל ילד שחיכה להורים לא מעט זמן במוסדות צבר כל מיני אותות נטישה ,וחסך- אמא. הוא עשוי להעמיד בכל מיני מבחנים,לייצר זמנים של לחץ,להצטרך לטיפולים מטיפולים שונים.

אני חושבת שאת צריכה לשאול את עצמך [וממש לא צריכה לענות כאן במקום חשוף לקריאת רבים] איך את עם לחץ מהסביבה. מבעלך,ממקום העבודה ,מילדים של אחרים. איך את מתמודדת . ודמייני אחריות על ילד שבודק ומאתגר גבולות ,שמלחיץ,שאולי משתולל ...ממש 'לא בונבוניירה' האם תוכלי לקבל  שבאימוץ ידובר בתמהיל של נחת עם מצבים שדורשים התמודדות והכלת הילד בכל מיני מצבים שלו?[כמובן משתנה מילד לילד ,אבל אפשר לומר  בגדול שככל שהילד מגיע לאימוץ גדול יותר ,גם הקשיים יכולים להיות מאתגרים  יותר].

אני חושבת שלאחר שסיכמת עם עצמך שאלות כאלה ,ומוכנותך  להתמודד עם כל מה שיבוא - כדאי יהיה כמו שהציעו לך לפנות לשירות למען הילד.

 

אני יודעת שתכף יקומו עלי ויאמרו 'דווקא אצלנו הכל הלך חלק'. זאת נטיה של כמה אימהות אוהבות בפורום זה,מזה שנים רבות[חיוך] . אבל אי אפשר לנבא מראש שהכל ילך חלק ,אישית ,באופן לא וירטואלי,אני לא מכירה משפחות ללא התמודדויות,[גם לא מאמצות] ופשוט צריך להבין שגידול ילדים גם במשפחות ביולוגיות,יכול לייצר מצבים שדורשים החלטות ,התמודדות,הכלה מרובה  וכו. אתגר גדול.אם את לוקחת זאת בחשבון - לכי על זה ובררי עם העוסקים במלאכה- השירות למען הילד.מציעה לך לקבוע פגישה ושיכירו אותך ואת אותם באופן בלתי אמצעי . 

בהצלחה.

אבל בגדול הסיכויים שלכם קלושים.

קודם כל כי כיום אין כמעט ילדים לאימוץ ולכן השרות למען הילד "בורר בפינצטה" את אלה שמאפשר להם לאמץ וכיום נדחים כאלה שבער היו מאושרים לאימוץ וגם אלא שמאושרים ממתינים שנים רבות בתור.

וכאן נכנסים שני עניינים נוספים שמנמיכים את סיכוייכם לאמץ. הראשון הוא עניין הגיל. החוק בארץ קובע פער מקסימאלי  של 43 שנים בין הילד להורה המאמץ המבוגר יותר. כתבת שכבר היום אתם באמצע העשור החמישי. ולאור העובדה שזמן ההמתנה לאימוץ הוא ארוך זה אומר שתהיו כבר בשלהי העשור החמישי לחייכם ואולי כבר בששי והסיכוי לאמץ בגיל זה אפסי.

הגורם השני הוא עברך הפסיכיאטרי. כמובן שתידרשי להביא סיכום על מחלתך בעבר ועל מצבך בהווה. אבל כיוון שכיום כאמור אין כמעט ילדים לאימוץ הם פוסלים על כל דבר שניתן.

מצטערת שאיני יכולה להיות איש בשורה, אבל נראה לי שחבל שתשלו את עצמיכם. 

 

לגבי אימוץ חו"ל כיום יש אימוצים רק מרוסיה וגם משם יש האטה במספר האימוצים לשנה,  אבל שם הפער הגילאי המקסימאלי הוא 48 שנים. על מנת לברר סיכויים לאמץ שם עליכם לפנות לאחת משתי העמותות שעוסקות באימוץ חו"ל, טף או עתיד הילדים.

 

אני מעריכה את הזמן שכל אחת ואחת מכן הקדישה בתגובה ובעיקר את הרגישות הלא מובנת מאליה (בעיני) שבתגובותיכן.

 לאור הגיל והתיק הרפואי, וכדי לברר זאת יש לפנות, כפי שאמרו לך, לשירות למען הילד.

אבל דבר אחד בטוח: אם יאפשרו לך לאמץ, בין אם בארץ או בחו"ל, יהיה מדובר בילד ממש גדול, וכמו שכבר כתבו, התמודדות עם ילד גדול שבא מרקע בעייתי עלולה להיות הרבה יותר קשה ומאתגרת מהתמודדות עם גידול תינוק או אפילו פעוט (אף על פי שבכל מקרה גידול ילדים, בין אם ביולוגיים או מאומצים, אינו חף מקשיים בפני עצמו). ילד גדול לרוב מביא איתו חסכים, עיכובים ו/או מחלות שהוא הספיק לצבור במהלך השנים שבהן לא הייתה לו משפחה יציבה, אוהבת ותומכת. לכן גם לדעתי את צריכה לחשוב טוב עם עצמך אם את בטוחה שיהיו לך הכוחות הנפשיים והרגשיים להתמודד עם קשיים שכאלה מבלי שזה יפר את האיזון היחסי שעמלת כה קשה כדי להשיג בחייך. אני אומרת בשיא הכנות שאף על פי שאין לי עבר פסיכיאטרי, לי אישית כנראה לא היה מספיק כוחות, אומץ וביטחון לקחת על עצמי התמודדות כזו. אני חושבת שזה הימור גדול מדי שישפיע על שארית חייכם ושאסור לקחת אותו מבלי שאת ובעלך ממש משוכנעים שזו התמודדות שתוכלו לעמוד בה מבלי לשלם מחיר יקר מדי.

שלום לך,

הוזכרה כאן בתגובות אבל בקצרה אפשרות האומנה, אני מציעה שתבררי גם את הכיוון הזה יש לאומנה חסרונות ויתרונות לעומת אימוץ ואולי תגלי שזה מסלול שעשוי להתאים לך בעיקר לאור הקשיים גורם הזמן באימוץ

יודע לזהות

למיטב זכרוני לא ממש מקבלים תעודת לידה, אלא הילד מקבל מספר תעודת זהות חדש. ומתבצע רישום של הילד עם המספר הזה בספח של תעודות הזהות של המאמצים. אז הזהוי שאתה מחפש הוא לפי מספר תעודת הזהות. הוא שונה ממספר רגיל, כלומר מסידרה אחרת.

גם ילדים של עולים חדשים מקבלים תעודה דומה. אך כל מי שרואה את התעודה ומבין בנושא, יודע שהילד לא נולד בארץ. 

תעודת לידה מקומית בשפה הרוסית, שבה המאמצים רשומים כהורים. בארץ מתרגמים את התעודה לעברית עם אישור נוטריוני (למיטב זכרוני בזמנו העמותה דאגה לזה). מביאים את מסמכי האימוץ ואת תעודת הלידה למשרד הפנים כדי לרשום את הילד. כלומר, אין לו תעודת לידה ישראלית מקורית, כי אכן לא נולד בארץ, אך אין לי מושג אם על פי תעודת הלידה עצמה ניתן להבדיל בין ילד שאומץ לילד ביולוגי שנולד ברוסיה. מה שכן - כנראה שאפשר לדעת על פי מספר תעודת הזהות שהוא מקבל ועל פי זה שמסמכי האימוץ נמצאים בתיק של הילד במשרד הפנים לצד תעודת הלידה.

אין לי מושג מה קורה עם תעודת לידה של ילד שנולד ואומץ בארץ.

לילד המאומץ בארץ - מוציאים תעודת לידה חדשה עם שם האם המאמצת (הורים?) וכמובן משתנה מס תעודת הזהות של הילד.

לא משתנה מקום הלידה, התאריך, השעה.

 

במילים אחרות, נניח שכל חיי אני גרה במטולה אך אימצתי ילד שנולד באילת...בתעודת הלידה יירשם כי אני ילדתי אותו באילת.

 

לנו, כהורי אמנה, בהתלבטות אם לאמץ או לא זה אחד השיקולים נגד. מרגיש לנו פחות נח/מחיקת העבר והמציאות שהיתה לילד בראשית חייו. מניחה שהרבה מההרגשה שלנו קשורה למשפחתו  הביולגית ולקשר (הטוב) ביננו.                   

דבר כזה. אני בשום אופן לא זוכרת מסמך של תעודת לידה. כן קיבלנו ספח חדש לתעודת הזהות. זה נשמע לי הזוי לרשום תעודת לידה שהיא בעצם מפוברקת, שכתוב בה שאני ילדתי. כמו שאת אומרת זה סוג של מחיקת העבר. ובכלל בשביל מה זה טוב? עד היום מעולם לא נדרשנו למסמך הזה של תעודת לידה.

 

אגב בכל מה שכתבתי התיחסתי לאימוץ בארץ.

אנחנו, למשל, היינו חייבים את תעודות הלידה של כולנו כדי להוציא גרין קארד, אבל באותה מידה ייתכנו שימושים אחרים במהלך החיים שקשה לחזות.

נראה לי לא הגיוני שלא מנפיקים תעודת לידה חדשה למאומצים בארץ, אז בדקתי במסמך "נוהל אימוץ בישראל של משרד הפנים", ואכן היו אמורים להנפיק לכם תעודת לידה:

"ג.23.3 - להנפיק למאמצים תעודת לידה על שם ילדם בשמו החדש, ושמות המאמצים כהוריו.." 

באותה הזדמנות, להלן האופן של הענקת מספר זהות חדש לילד מאומץ.

אגב, למיטב ידיעתי בתעודת לידה כתוב שאת אמא של הילד, אבל לא כתוב בשום מקום שאת זאת שילדת אותו, כך שאני לא רואה בעיה עקרונית עם זה. אני לא רואה בזה מחיקת העבר, הרי ממילא לא ניתן להשאיר את תעודת הזהות המקורית ויש דרכים אחרות ומסמכים אחרים שמשמרים את העבר, כמו צו אימוץ, ספר אימוץ, שיחות בנושא וכו'. תעודת לידה זה פשוט מסמך בסיסי וחשוב לדעתי מסיבות פרקטיות לדאוג להשיג אחת כזאת מבעוד מועד, אם מסיבה כלשהי לא קיבלתם.

הראיון נערך בגלי צה"ל.  מתחיל בדקה 33. ממליצה בחום להאזין לראיון. היא מרתקת.

 http://player.gl.bynetcdn.com/Players/ByPlayer/Emb...

 

מחר, יום חמישי, 11.05 אביבה רוזן תתארח בתכנית הבוקר של ערוץ 10. וביום ראשון  14.05 היא אמורה להתארח בערוץ 2. פרטים יפורסמו כשאדע  את המועד המדויק של הראיון.

הפורום מוזכר בראיון מספר פעמים, על החברות והתמיכה במהלך תהליך האימוץ ואחריו.

אני חושבת שלא עונים לך כי פשוט לא ממש בקיאים,למרות שקוראים פה הורים מאמצים.

אני רוצה להאיר איזו נקודה. אין אנשים 'מושלמים' . לא מחפשים מושלמות מידות להורות. מחפשים אישיות פחות או יותר בריאה ומאוזנת. גם לאישיות בריאה  יכולות להיות 'חרדות קלות' ...

אני חושבת שבמקום לשאול את אנשי הפורום כדאי לכם לחזור למי שאתם מכירים מהתהליך שעברתם עד כה. תשאלו בנימוס וגם באומץ את מי שאתם מכירים את כל השאלות. 

אינני יודעת מי הוא ד"ר בראזיס  אבל נדמה לי שכל  בודק יודע להתרשם מכנות  הרצון לאמץ ורוצה לראות שיש לאדם פנאי נפשי לגדל נפש ולהתמודד עם כל מה שיבוא.[כי הרי לא רק הורים אינם מושלמים,אלא גם הילדים,וגידול ילדים הוא עיסקת חבילה עם הרבה נחת ולעיתים גם קושי].

בהצלחה רבה.

 

אני מסכימה אתך, זה גם מה שעשינו וכל אחד כולל העו"סית שלנו היה המום מכך שלא אשרו אותנו.

עדין מחכים ומתלבטים מה לעשות...

 

בשנים האחרונות יש ירידה דראסטיתבמספר הילדים בארץ שנמסרים לאימוץ וזאת בשל שינוי של המדיניות  שמעודד לא לנתק את הילד לגמרי ממשפחתו הביולוגית ולכןיותר ויותר ילדים  מופנים  לאומנה ופחות לאימוץ.

 

תמיד בארץ מספר המעוניינים לאמץ,(זוגות ויחידים)עלה בהרבה על מספר הילדים שהפם ברי אימוץ והיום הפער גדל אף יותר. לכן השירות בורר בפינצטה את אלה שמאושרים לאימוץ וכיום נפסלים מועמדים שבעבר עם אותן בעיות הם כן אושרו לאמץ.

 

ולגבי אימוץ בחו"ל: החוק מחייב לאמץ באמצעות עמותה ישראלית מוכרת, אלא אם אתם תושבי מדינה אחרת. אזרחות זרה לבד אינה מספקת, צריך גם פרק זמן של תושבות. דהיינו אתם  צריכים להתגורר מחוץ לישראל על מנת שתוכלו לאמץ בחו"ל שלא באמצעות עמותה ישראלית. כמה זמן ? זה משתנה ותלוי בחוקים של אותה מדינה.

אם את מעוניינת לדבר איתם כתבי לי מסר פרטי ואעביר לך את הטלפון שלהם. או שכתבי לי מסר פרטי עם הטלפון שלך והם יצרו קשר. 

בהצלחה

מוזמנת לפנות אליי במסר - בשביל זה תצטרכי לעבור לניק קבוע.

אך לא בדקתי מעולם אם באמת חייבים חוקית או לא. באמת מעניין מה התשובה אם מישהו יודע, אם כי אני נוטה להאמין שאין חוק המחייב זאת. אני מניחה שהכוונה שלך לרוסיה, כי זה אימוץ החו"ל היחיד שיש נכון להיום.

נמצאים בשלבים האחרונים של אימוץ משם כשהם יודעים שכבר כיום לילד/ה יש אח/ות ביולוגית שעדיין לא ברי אימוץ כשהם היו שמחים לאמץ את שניהם/שתיהן יחד ושאלו גם לגבי אחים עתידיים.

"השאלה האם יידעו אתכם והאם תהיו בעדיפות ראשונה לאמץ אח/ות ביולוגיים של ילדכם המאומץ תלוייה במדיניות של רוסיה ולא בעמותה. עד לפני כשנה היה נהוג ברוב המחוזות ברוסיה, שכאשר נולד אח ביולוגי לילד שאומץ, רשויות המחוז מחפשים את המשפחה/משפחות המאמצת/ות של אחיו, ומיידעת אותם שיש עוד אח לאימוץ, ואף נותנת להם עדיפות ראשונה. מאז שמדיניות רוסיה השתנתה בנוגע לאימוצים בין לאומיים, רוב המחוזות פחות מקפידים על כך. רשויות המדינה מעדיפות שילד שנולד יאומץ על ידי משפחות רוסיות, גם אם יש לו אחים ביולוגיים במדינות אחרות. אין זה אומר, שבמקרה ספציפי זה או אחר, לא יידעו את המשפחה המאמצת בישראל ויתנו לה עדיפות באימוץ".