כותבת תשובה. מתנצלת מראש על חוסר הסדר.
יש לנו ילד ביולוגי בן 8.
היינו בסדנאות אימוץ ואומנה במשך שנים בתקווה לעוד ילד (לא ביולוגי. בעיות פוריות).
קיבלנו ילדה בת 5 (כיום בת כמעט 7).
הילדה שלנו לא סובלת מבעיות מיוחדות כלשהן. היא היתה מטופלת היטב במשפחת אומנה (צרכים בסיסיים). אבל יש התמודדויות לא פשוטות איתה: כוחניות, שתלטנות, המון שקרים.
בגיל 5, בניגוד לתינוק או לילד צעיר יותר, הילד/תינוק מקבל, סופג, רואה, שומע, מפנים את הסביבה שלו. סוג של ספוג לכל מה שקורה בסביבתו. וכשהוא גדל ומתפתח כל מה שנספג בתוכו יוצא החוצה.
זה שונה בגיל מבוגר יותר. במקרה שלנו, הילדה ספגה דברים פחות טובים בסביבה הקודמת שלה שהם חלק מהאישיות שלה כיום. היא לא מקבלת את ההירכיה בבית. היא כבר לא ספוג. יש לה רצונות/דרישות משלה והיא תתעקש לקבל אותם כשכל הדרכים לגיטימיות מבחינתה. יש סוג של התנגשות.
להגיד שקל? ממש לא. הרבה פעמים אני חושבת לעצמי שאם לא היה מדובר בדיני נפשות הייתי מחזירה. קשה מאוד לפעמים.
בגיל 5 הילד כבר מעוצב בנפשו וקשה מאוד לשנות. ובמקרה שלנו יש מקום לשנות (כאמור אי אמירת אמת כשאתה, ההורה, רואה בדיוק מה קרה יש בזה גם סוג של עזות שמאוד מפחידה אותי. אם בגיל כזה צעיר משקרים כך בעזות מה יהיה כשתגדל?).
אבל היא מוסיפה המון שמחת חיים לבית. הבן שלי כבר לא לבד. אפילו שהם רבים. וזו נחמתי.
מלכתחילה ביקשנו ילד/ה קטנים מבננו. שהבכורה תישמר לו. ובדיעבד, ההחלטה הזו מעולה. ילד ביולוגי לא צריך בנוסף להתמודדויות הרבות שיש לו בהכנסת ילד מאומץ בגיל בוגר לבית גם את זה שנלקחה לו הבכורה. והיו לו התמודדויות לא פשטות. רק שהעובדים הסוציאלים מתרכזים בעיקר בטובת הילד המאומץ ושוכחים לעדכן אותנו בקשיים שיכולים להיות או שיש לילד הביולוגי שנכנס לסחרחורת שכזו.
לא תמיד אנחנו מקבלים תמיכה מהרווחה (לא מדברת על תמיכה כלכלית. אלא מה עושים כש...?)
בדיעבד, היינו צריכים להתעקש על ילד צעיר יותר אבל מצד שני, האם אנחנו יכולים להביט מהצד ולראות ילדים שזקוקים לטיפול ולהתעלם? מצד שלישי (מורכב, מורכב), האם אנחנו מסוגלים להתמודד עם כל המורכבות הזו כשלא תמיד יש לנו כלים ואנחנו מתבססים על אינסטיקטים ואולי עושים איתם נזקים?
תשובה חד משמעית אין לי.
לפעמים אני שמחה בה. לפעמים פחות (בלשון המעטה). זו לא אהבה ממבט ראשון. וגם לא ממליון מבטים. מאוד קשה לגדל ילד שאין לאמא שלו את האהבה המולדת הזו (שיתכן מאוד והיתה לי אם הייתי מגדלת אותה מגיל צעיר יותר).
הפער בין איך שהחברה תופסת את מה שעשינו לבין הקשיים הגדולים שאנחנו חווים הוא גדול. ולא תמיד יש למי לפרוק ולספר "זר לא יבין". המון שיפוטיות ברגע שאת מנסה לשתף.
הייתי שמחה לשמוע על פורום תמיכה כזה.