לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
87438,743 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום. כל נושא הוא בר שיחה, ויש מקום בפורום לדעות שונות ומגוונות. הפורום מעודד פתיחות לנקודות מבט נוספות לכל נושא, ולסיעור מוחות הדדי. יחד עם זאת כדי שההתנהלות בפורום תהיה אפקטיבית ומעצימה, להלן 2 כללים שחובה לשמור ולהקפיד עליהם בכל דיון:
** הימנעות משפה מעליבה, פוגעת או מזלזלת  **שמירה על פרטיות הגולשים
מנהלת הפורום תענה ותגיב מנסיונה כמאמנת, ועל פי אמות המידה המקצועיות, אנושיות שלה, בהתאם למידע העומד לרשותה בשאלות. האחריות ליישום הרעיונות והעצות הניתנים על ידה בפורום, הינה האחריות הגולשים בלבד. אין התשובות בפורום מהוות תחליף לתהליך אימון אישי / זוגי מלא, על בסיס מפגשים פנים מול פנים.
המשך >>

לצפיה ב-'גרוש שתכף משתחחר ממאסר'
גרוש שתכף משתחחר ממאסר
14/12/2016 | 19:32
3
278
אני הייתי נשואה לבעלי 15 שנה ויש לנו זוג תאומות בטרום גיל ההתבגרות. אחרי שהוא נעצר ונכלא על אחזקת פורנוגרפיית ילדים אני התגרשתי ממנו. הייתה חקירה מאסיבית בעניינו והילדות היו בטיפול מאוד ממושך ובתום החקירה שלו והטיפול של הבנות נקבע חד משמעית שהוא לא פגע בילדות שלנו. בקרוב הוא הולך להיות משוחרר מהכלא ואני לא רוצה לראות אותו. הבעיה היא שהתאומות שלי כן רוצים לראות את אבא שלהן. לאבא שלהן אסור להיפגש איתן ללא השגחה ואני לא סומכת על המשפחה שלו שתשגיח עליו מקרוב וברצינות. האם אני חייבת לבלוע את הצפרדע הזאת למען הילדות שלנו ולתת לו לראות את הבנות בנוכחותי (האם זה עד כדי כך חיוני עבורן?) או שאולי יהיה עדיף לנתק כל קשר בינו לבין הילדות ולתת לו להילחם בבתי משפט בנושא הזה? אני כועסת עליו ונגעלת ממנו ברמות שאני לא יכולה אפילו לתאר.
לצפיה ב-'הן לא אמורות להיפגש איתו במרכז קשר?'
הן לא אמורות להיפגש איתו במרכז קשר?
14/12/2016 | 22:14
187
זה מה שנהוג כשאסור להורה להיפגש עם ילדיו ללא השגחה.
לצפיה ב-'לגמרי לא מובן...'
לגמרי לא מובן...
15/12/2016 | 11:31
1
196
- בעלך נכלא על אחזקת פורנוגרפיית ילדים, אבל נקבע חד משמעית
שלא פגע בבנות שלו.
- בכל זאת הוא נעצר ונכלא.
- הבנות ראו / לא ראו את אבא שלהן במהלך המאסר.
- אסור לאבא להיפגש עם הבנות ללא השגחה,
אבל את תלויה בהשגחת המשפחה שלו .
- ואת עדיין קוראת בעלי (לשעבר)  למי שאת לא רוצה שבנותייך
יפגשו איתו (ולא גרושי)...
 
ושאלת השאלות - איפה הרווחה בכל הסיפור הזה ? ?
לצפיה ב-'נכון. גם אני תהיתי איך משאירים את הבנות בחסדי משפחת האב...'
נכון. גם אני תהיתי איך משאירים את הבנות בחסדי משפחת האב...
15/12/2016 | 12:54
51
לצפיה ב-'הגרושה עושה מניפולציות על הבנות לא ללכת לאירוע'
הגרושה עושה מניפולציות על הבנות לא ללכת לאירוע
13/12/2016 | 22:56
12
278
לאחי יש גרושה מאוד מרושעת. 
נכון לעכשיו היא שוב עושה מניפולציות על הילדות שלהם.
מדובר באחייניות שלי שאני מאוד אוהבת.
היא מנסה לשכנע אותן לא ללכת לאירוע חתונה בצד של המשפחה שלנו.
היא טוענת שהבנות שלה אומרות שהן לא רוצות לבוא.
לראות איך עושים מניפולציות על ילדות כל כך קטנות מאוד מעציב אותי.
למרות זאת אני חושבת שאחי צריך להרפות ולוותר על הנוכחות שלהן באירוע המשפחתי כדי לא להחמיר את המצב עוד יותר.
אחי נחוש שהן יהיו נוכחות באירוע בעיקר כדי שיהיו תמונות שלהן עם המשפחה מהאירוע כדי שהן יוכלו לראות אותן אחר כך כשיגדלו.
מדובר בשלוש בנות קטנות יחסית.
הגדולה שם בת 11 והקטנה בת 8 ויש עוד אחת באמצע.
ממשפחה אחת לפני הגירושים זה הפך לצד שלה וצד שלו אחרי וזה קשה.
דעתכם?
לצפיה ב-'בגילאים הללו בכלל לא שואלים ילדים אם הם רוצים לבוא...'
בגילאים הללו בכלל לא שואלים ילדים אם הם רוצים לבוא...
14/12/2016 | 07:14
3
191
מעמידים להם את זה כעובדה: "דוד משה מתחתן ביום חמישי ואנחנו נוסעים לחתונה".
היה ומתעורר עניין כלשהו עם אחד הילדים, פותרים את זה נקודתית (תגיעי רק לחופה ולצילומים ואחר כך אחזיר אותך הביתה).
לדעתי אח שלך ממש לא צריך לוותר, באירוע המשפחתי הן יפגשו דודים ובני דודים וזה חשוב. אפשר להתפשר על דברים מסויימים (שעת חזרה, מי יביא ויחזיר) אבל לא לוותר על הנוכחות שלהן באירוע.
אם לאמא יש איזה עניין של בטיחות, שכרות, שעת שינה  או אני לא יודעת מה, אז אפשר להתחייב שלא חוזרים הביתה ברכב עם האבא אלא במונית, ואם ממש חשוב לאמא, אפשר לממן לה את הנסיעה שהיא תבוא לקחת את הבנות בשעה סבירה.
לצפיה ב-''
14/12/2016 | 09:49
8
לצפיה ב-'שכחתי לציין שהבעיה היא בהסדרי הראייה'
שכחתי לציין שהבעיה היא בהסדרי הראייה
14/12/2016 | 11:10
1
155
כמובן שאם האירע היה נופל על הזמן שהבנות עם אבא שלהן הכל היהנעשה כמו שהצעת.
הבעיה שהחתונה נופלת על היום שבו הבנות עם האמא ולכן צריכים אישור שלה ואין אותו.
לאמא אין שוב הסבר ללמה התשובה שלה היא לא חוץ מאשר "הבנות לא רוצות ואני לא אכריח" וידוע שזה א ממש המצב ושהיא לוחצת עליהן לא ללכת
לצפיה ב-'למה שלא פשוט יחליפו ימים?'
למה שלא פשוט יחליפו ימים?
18/12/2016 | 20:14
12
לצפיה ב-'דעתי היא שההודעה שלך מניפולטיבית'
דעתי היא שההודעה שלך מניפולטיבית
14/12/2016 | 08:42
2
166
את מתחילה בכך שהגרושה מאוד מרושעת, ממשיכה בכך שהיא עושה מניפולציות על ילדות קטנות וממש לא מתייחסת לסיבה שהיא לא מעוניינת שהילדות יגיעו למסיבה.
תנגבי את דמעות התנין ותעצרי להקשיב לצד השני. כי לסחוב ילדות קטנות לאירוע לילי שהן לא מעוניינות בו רק כדי שכשהן יהיו גדולות יהיו להן תמונות שלהן מהאירוע זה ממש לא סיבה טובה.
 
לצפיה ב-'האמא לא הציגה שום סיבה ללמה היא מתנגדת'
האמא לא הציגה שום סיבה ללמה היא מתנגדת
14/12/2016 | 11:14
1
132
היא טוענת שהבנות לא רוצות ללכת וידוע שזה ממש לא נכון ושהיא פשוט שוטפת להן את המח.
אני חושבת שלנצל את זה שהאירוע נופל על יום שב הבנות איתה ובגלל זה להטיל וטו על האירוע זה רשעות.
הרי אם האירוע היה נופל על יום שבו הבנות עם אבא שלהן לא היה לא מה לעשות.
ואגב אם קראת את הפוסט שלי אני דווקא בדעה שאחי צריך לרדת מהעניין ולוותר ולא להילחם כי זה יהיההכי טוב עבור הבנות ואחי מתעקש.
באתי לשאול מי צודק אני או אחי ובמקום זה תקפת אותי כאילו שאני זאת שמתעקשת על ההליכה שלהן לאירוע
לצפיה ב-'נסי לקרוא את ההודעה המקורית שלך'
נסי לקרוא את ההודעה המקורית שלך
14/12/2016 | 13:04
102
בלי רגש ואז תביני למה ענו לך בכיוונים אחרים.
החל מהכותרת ודרך ההודעה כולה את מתייחסת לרוע של האמא ולמניפולטיביות שלה וכמה עצוב וכואב לך על הילדות הקטנות שעושים להן מניפולציה.
ההודעה שלך כתובה בצורה מאוד לא יפה כלפי האמא של הילדות ואני לא בטוחה עד כמה את יודעת באמת מה קורה שם. מההודעה שלך עולה סירחון חזק של גרוש ממורמר שמטנף על האקס.
אז את רוצה לדעת מה דעתנו על גירושין? חרא של מצב.
אבל גירושים מגיעים ממקום שלכתחילה בני זוג לא מסתדרים ולא מסכימים.
אי אפשר לקבוע לגרוש/ה איך לחיות ואיך לגדל את הילדים.
אפשר לנצל כל הזדמנות כדי לתת לילדים תחושה שהם אהובים וחשובים ושמתגעגעים אליהם.
היעדרות שלהם מאירוע לא תהרוס את חייהם. שני צדדים שמשתמשים בהם למאבקי כח כן יהרסו.
לצפיה ב-'עם כל הצער, זה לא בשליטתך וגם לא אמור להיות...'
עם כל הצער, זה לא בשליטתך וגם לא אמור להיות...
14/12/2016 | 10:38
2
135
אחיך צריך לפתור את העניין הזה, כמו עניינים רבים אחרים, מול גרושתו.
הציקצוק הזה שלך, מהצד, לא עוזר לאחיניות שלך.
להיפך.
אז לא יהיו תמונות מהאירוע. זה לא שקול מול ההתייחסות שלך לאימן של הילדות שבאה לידי ביטוי בהגדרות שלך : "גרושה מאוד מרושעת", "היא שוב עושה מניפולציות על הילדות שלהם"
גם המשפט הזה "לראות איך עושים מניפולציות על ילדות כל כך קטנות מאוד מעציב אותי" לא נשמע ממש טוב...
לא רוצה להגדיר במדוייק איך זה נשמע לי,
רק להסב את תשומת ליבך למשהו גדול שעלול ללכת כאן לאיבוד... כי מעל לכל את צריכה לחשוב (לדעתי) על יחסייך עם הילדות בעתיד. על מקומן במשפחה. מערכת יחסים טובה איתן לא יכולה להיות מלווה בטינה כזו לאימן.
 
לצפיה ב-'לא ברור לי על מה ההתקפה'
לא ברור לי על מה ההתקפה
14/12/2016 | 11:17
1
125
כתבתי שאני בדעה שאחי צריך לוותר לגרושתו לטובת הבנות.
הוא ממשך להתעקש.
בסך הכל באתי לשאול האם עדיף לוותר או להתעקש והצגת את זה כאילו שאני מתעקשת.
לגבי הגרושה המרושעת צערי זה נכון.
היא מנצלת לא פעם את זה שיש אירוע כזה או אחר ביום שבו הבנות איה ומטילה וטו על השתתפות הבנות באירוע רק כדי להראות את הכח שלה
דווקא בגלל הדאגה לבנות אמרתי לאחי שעדיף שירד מהנושא ולא יכנס למלחמה איתה למרות שהיא לא צודקת
לצפיה ב-'אבל זהו בדיוק. באת לשאול, והתשובה לשאלה כזו היא שהאבא והאמא'
אבל זהו בדיוק. באת לשאול, והתשובה לשאלה כזו היא שהאבא והאמא
14/12/2016 | 12:22
117
של הבנות צריכים להגיע לסיכום בינם לבין עצמם. 
איך שאלת, ואם הבעת את דעתך לצד זה או אחר, זה לא משנה את העניין הבסיסי - לא מתפקידך להחליט כאן... אני ממש לא מתכוונת להתקיף אותך.
 
ועל הדרך, ביחד עם השאלה, הצגת טינה לאמא של הבנות, והפניתי את תשומת ליבך שהטינה הזו תפריע למערכת היחסים שלך איתן, כי זו אימא שלהן. 
לצפיה ב-'עכשיו הבנתי מה הבעיה'
עכשיו הבנתי מה הבעיה
14/12/2016 | 12:01
164
תראי, כמו שכתבתי בעוד הודעה כאן למטה - יש המון תסכולים סביב העניין הזה בגירושים.
ככל שהורים גרושים יותר זמן ככה כל אחד מהם מפתח לעצמו דרך חיים ודרך חינוך אישית שלו שהרבה פעמים היא שונה מהותית משל ההורה השני (הרי הם התגרשו וזה אומר שהם לא מסכימים בהרבה דברים....)
וזה באמת תסכול נורא גדול לחשוב שיש משהו שהוא נכון עבור הילד שלך, ולא להיות מסוגל לעשות אותו בגלל ההתנגדות של ההורה השני.
אבל אלה הם חיינו, ואלה הם החיים של הילדים שלנו. אני חושבת שבדברים האלה הגישה הכי נכונה גם עבור אח שלך וגם עבור הילדות היא לעזוב את זה.
צריך לשמור את ההתעקשות מולה רק לדברים שהם הכי קריטיים שיש, אחרת הוא יבלה את חייו בעימותים אינסופיים איתה, בתסכולים אינסופיים עבור עצמו, ובילדות שנגרם להן נזק נפשי מהמלחמות בין הוריהן.
 
זה נכון שחבל שהילדות לא יהיו, אבל גם לא ייגרם לילדות נזק בלתי הפיך מזה שהן לא יהיו. ומאידך, נגרם להן נזק יותר גדול מהיותן עדות לויכוח הזה.
אני חושבת שאם היית מכירה הורים שהם לא גרושים, שהיו מספרים לך שהם לא לוקחים את הילדות שלהם לאירועים כי לדעתם זה משעמם לילדים לא היית חושבת שהם מזיקים לילדים שלהם. כי זו בחירה הורית לגיטימית.
 
אני חושבת שעקרון הבסיס בגירושין שבהם היחסים בין ההורים לא טובים, הוא שלא עושים שום שינוי בהסדרי הראיה חוץ מבמקרים מאוד קיצוניים. וזה אומר שאם אני מוזמנת לאירוע ביום שהבן שלי אצל אבא שלו, אז אני מודיעה שהוא לא יגיע כי הוא אצל אבא שלו. כמובן שכשאחותי התחתנה אז הבן שלי בא (אגב, לרוב בהסכמי גירושין יש סעיף סנטדרטי של שינוי הסדרי ראיה במקרה של אירועים בקרבה מדרגה ראשונה)
 
אני חושבת שאח שלך צריך ללמוד להנות בלעדיהן.
אני חושבת שהדרך הכי טובה שלך לתמוך באח שלך היא לתמוך בו להתמודד עם התסכול המובן שלו מהמצב הזה, ולהגיד שהגרושה שלו מרשעת לא עוזר רק מגביר את התסכול (גם אם היא באמת מרשעת...)
 
לא קל, אבל גם באמת לא נורא
לצפיה ב-'אני עם מירי'
אני עם מירי
14/12/2016 | 13:29
112
לא הייתי מכריחה את הילדות ללכת בכל מצב, גם אם זה בגלל שהן לא מעוניינות וגם אם זה בגלל שזה גורם להן להיות במצב לא טוב מול אימן.
אם יש מצב לקשר בין הבנות לבין הצד שלכם, זה יקרה גם אם הן לא תהיינה בתמונות החתונה.
באמת שזו לא סיבה מספיק טובה להיכנס לעימות על גב הילדים (חכו ליום שהאמא תאשר לאחת מהן לעשות קעקוע ) וגם לא לערער את נושא הסדרי הראיה.
 
אגב, כשאמא שלי היתה מספרת לי על האקסית המרשעת של הבן של החברה הכי טובה שלה, הייתי אומרת לה "ומה את חושבת שההורים של ה- X שלי חושבים עלי?"
לצפיה ב-'שאלה שאלתית '
שאלה שאלתית
09/12/2016 | 21:15
7
970
שלום רב , אודה לעזרתכם בסוגיה מורכבת 
אני גרוש כבר 3 שנים עם 2 ילדים בני 9 ו 5 , כרגע לא במערכת יחסים משמעותית 
הגירושין היו תהליך קשה וארוך מאוד ( מעל שנתיים ) למעשה אני בתחושה שעד היום גרושתי לא השלימה עם הפרידה . 
מיום הפרידה הגרושה מיררה את חיי באמצעות הילדים בכל דרך שיכלה .
גם היום אחרי 3 שנים היא מקשה על כל מהלך בלתי שגרתי שאני מנסה לבצע למזלי רוב הזמן שלי עם הילדים וכו' מעוגן בהסכם הגירושין . 
 
הדילמה היא כזו : 
בעוד כחודש אני נוסע לחו"ל מהעבודה ויש לי הזדמנות לקחת איתי את הילד הגדול ( בן 9 ) איתי , לילד הקטן הטיול פחות מתאים, כמובן שהאם לא ששה לשתף פעולה ולמעשה לא מגיבה לבקשה שלי . 
 
הפעולה שאני יכול לעשות היא לספר לילד שיש לו הזדמנות לסוע איתי ושהוא יפעיל מנוף על אמא שלו אני די חושב שמהלך כזה יצליח . 
 
מצד שני אני חושש שאם המהלך יכשל זה יפגע בילד שירגיש תחושה של החמצה 
 
תחושה כזו לא תהיה אם אומר לו שנסיעה מיועדת למבוגרים בלבד ואבא נוסע לבד ( ולמעשה אוותר על האפשרות לצרף אותו ) 
התקשורות עם האמא לא קיימת ומה שהיא תעשה זה מסך עשן גדול עד ליום הנסיעה לילד ולי שזה הכי גרוע מבחינתי . 
 
מה דעתכם הדבר הנכון לעשות ? 
לצפיה ב-'אתה נורמלי?'
אתה נורמלי?
10/12/2016 | 14:40
3
399
תגיד לי, איזה מן אבא לוקח ילד בן 9 לחודש לחו"ל לנסיעת עבודה?! אין לו חוגים, חברים, שגרה? אתה לוקח אותו כי אתה תתגעגע אליו, או כי זה טוב בשבילו? מה תעשה איתו שם כשתהיה בעבודה, תתן לו לחכות לך?! 
 
אתה בכלל שוקל להשתמש בו כדי להפעיל מנוף על האמא? נפלת על כל הראש? הילד הזה, בגיל 9, צריך להיות חלק מהמניפולציות שלכם? המהלך הזה יפגע בילד בין אם זה יצליח לך ובין אם זה יכשל, ובטוח שלא תקבל שום שיתוף פעולה מגרושתך בהמשך. אתה פשוט עושה לילד נזקים ארוכי טווח ואתה אפילו לא רואה את זה. ומה בדיוק תעשה עם הילד השני, מה תגיד לו? 
 
אצלנו, גם אני וגם הגרוש נוסעים הרבה לחו"ל לצרכי עבודה. הפעם הראשונה שלקחתי את אחד הילדים איתי לחו"ל במצב כזה היתה כשהגדול היה בן 16! אני מאמינה שזה בסדר גמור שהורים יתגעגעו לילדים, וזה בסדר שיהיה לך קשה, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה לילדים שלך, מה שאתה בכלל חושב עליו. 
 
אני מציעה לך להיות גבר אמיתי. להבין שמה שאתה מתאר לא ריאלי. להתנצל בפני גרושתך, שאתה תוקע אותה חודש בלי שום עזרה עם הילדים, עזרה שהיא רגילה לקבל כשהילדים אצלך. הייתי מציעה גם תוספת כספית מסוימת, דרך אגב, היא תצטרך יותר בייביסיטינג, ואילו אתה לא תוציא עליהם בחודש הזה. הייתי חוסכת ולוקחת את שני הבנים לחופשה קצרה וחוויתית בתאריך שמסתדר לכולם. דרך אגב, כך נהגתי בעצמי במצבים כאלה, והיו לנו משני הצדדים כאלה. לילדים תגיד שאבא מאד אוהב אותם, וכמו שהוא הולך לעבודה בבוקר והם לבית הספר הוא כרגע צריך לנסוע לחודש לחו"ל ולכן הם כמובן לא יכולים להצטרף.
 
לגבי הצלחת המהלך, אם גרושתך לא אידיוטית, היא תבקש צו עיכוב יציאה מארץ עבור הילדים. אחרי נסיון להשתמש בילדים כמו שאתה מתאר, הייתי פשוט מפסיקה לענות לך מכל וכל ומתחילה לדבר דרך צווים של בית משפט. להוציא ילד מהארץ לחודש זה דבר מאד לא סביר בתרחיש היחסים בינך לבין גרושתך. בית המשפט קרוב לוודאי יאסור עליך להוציא את הילדים מהארץ בכלל לצורך טיול, עד להסכמות ביניכם או ערבויות. 
 
ודבר אחד נוסף - אף פעם, אבל אף פעם, אל תשתמש בילדים שלך כמנוף. הם לא טמבלים, וגם אם ילד בן 9 יהיה המוציא לפועל של התוכנית שלך, בעוד כמה שנים הוא יתעורר ויסרב להקשיב לך, כיוון שהוא לא ידע לעולם אם אתה רוצה בטובתו או מתכנן משהו בשביל עצמך. זו הסיבה שהרבה הורים גרושים לילדים בני עשרה מאבדים אותם. הסוד לקשר טוב עם הילדים שלך זה אהבה, פתיחות וכנות. 
לצפיה ב-'דורין - הבנת הנקרא יקירתי '
דורין - הבנת הנקרא יקירתי
10/12/2016 | 16:04
1
372
רשמתי בפרוש שהנסיעה מתרחשת בעוד כחודש 
מדובר בטיול פרופר שמתאים לילדים מעל גיל 8 ודי הזדמנות לי ולילד הגדול לבלות זמן איכות ביחד. 
ומדובר על 3 לילות שבכל מקרה הם לא הימים שלי עם הילדים 
 
כך שכל מה שכתבת לא רלוונטי  . 
לצפיה ב-'זה לא משנה את מה שאני חושבת על מה שאתה עושה'
זה לא משנה את מה שאני חושבת על מה שאתה עושה
10/12/2016 | 17:22
357
קודם כל, אני מבקשת ממך שלא לקרוא לי יקירתי - לא התכוונת בחיבה ולכן אל תתנשא מעלי
 
שנית, זה לא משנה את מה שאני חושבת על הנסיון שלך להכניס את הילדים באמצע. זה נכון ששלושה ימים זה לא אסון גדול לבית הספר, אבל מה שאתה עושה לכל מערכת היחסים המורכבת הזו, בינך, לבין הילד, לבין אחיו, לבין הגרושה, פשוט מגעיל. אני לא חושבת שאתה צריך להתנהל בצורה כזו. אני עדיין לא הבנתי אם אתה נוסע לחו"ל מטעם העבודה או לטיול, ואולי זה טיול לחו"ל מטעם העבודה? זה על זמן לימודים? זה בחופש חנוכה? אתה מממן? אם אתה משלם על זה, הייתי מוותרת כנראה ולוקחת את שניהם בקיץ. אם משלמים עליך, וזה על חופש חנוכה, הייתי מנסה לפנות שוב לגרושתך. אם אתה מכיר מישהו שיכול לתווך ביניכם, הייתי מנצלת אותו. בכל מקרה, לא תוכל להוציא את הילד מהארץ ללא הסכמתה (יש לו דרכון?). הוצאת ילדים לחו"ל היא ענין ענין מורכב אחרי שמתגרשים מכל הסיבות המשפטיות.
 
שלישית, הכלל ביחסים עם ההורה השני של הילדים שלך הוא שאתם ממש לא חייבים להסכים, וברגע שהתגרשתם אתם גם לא מסכימים רוב הזמן. עדיין, אתה צריך לכבד את העובדה שיש שתי דעות ושאתה עלול לקבל לא. גם אם לדעתך זה הזדמנות פז, שחבל להפסיד אותה, זה גם לא משהו שנורא ואיום להפסיד אותו. כדאי ללמוד לעבור הלאה בלי לעשות מכל דבר ענין.    
לצפיה ב-'וואי סתמי כבר'
וואי סתמי כבר
18/12/2016 | 16:23
153
הבנאדם יוצא לחופשה מהעבודה ואת רוצה שהוא ישלם עליה - לגרושה?!
 
אם לא היית חמור קופץ בראש היית שמה לב שהוא כתב שהחופשה מתאימה לילדים.
 
עכשיו לכי ותעמדי בפינה.
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
12/12/2016 | 07:36
1
324
מבין שתי החלופות הלא מלבבות: האחת שהילד יפסיד את הנסיעה והשניה שהילד ישמש שליח במריבה בין הוריו - החלופה הראשונה נראית לי גרועה פחות.
 
אני הייתי ממליצה לך 2 דברים במקביל:
מצד אחד להמשיך לנסות לדבר על ליבה של גרושתך, ולנסות לא לעשות את זה תוך כדי האשמות. לנסות לחשוב האם יש משהו מסויים שמפריע לה ולפתור אותו (למשל להציע לה להחליף את הימים האלה עם ימים אחרים שהילד היה אמור להיות אצלך)
מצד שני, להתבונן פנימה בתסכול הגדול שאת מרגיש עכשיו ולתת לו מקום. כי הוא תסכול מוצדק, כי העולם לא הוגן, כי זה כואב שאתה רוצה לעשות משהו טוב לילד שלך וזה נמנע ממך וממנו. ולנסות להתמודד עם התסכול הזה בתוכך ולא מול גרושתך. מבטיחה לך שעוד יהיו מקרים כאלה בעתיד ואתה רוצה ללמוד להתמודד ולא להתמלא בכל כך הרבה כעס.
לצפיה ב-''
12/12/2016 | 11:39
33
לצפיה ב-'באמת מצב רגיש ואני מורידה את הכובע שאתה רגיש ללב הילד'
באמת מצב רגיש ואני מורידה את הכובע שאתה רגיש ללב הילד
19/12/2016 | 13:24
56
ומבין שאם תספר לו שהנסיעה היא רק למבוגרים אז הוא לא יפגע.
 
אני מרגישה שהתשובה נעוצה בשני דברים:
1. מה באמת תוכן הטיול - האם זה טיול שיוסיף לילד הרבה מאוד תוכן. יחשוף אותו לתרביות חדשות, יוסיף לו משהו שמעניין אותו ספציפית כמו איזה תחביב (זה, לעומת ביקור בדיסני סתם בשביל הכייף)
אם הייתי מאמינה שהילד שלי יקבל הרבה מאוד תוכן מהטיול בחו"ל אז הייתי נלחמת על ההזדמנות לקחת אותו. גם אם זה כרוך בלערב משפחה או לערב את הילד עצמו. אבל אם סתם טיול כייף אז הייתי נוטה לוותר. חבל, אבל לא נורא..
 
2. מה באמת מפריע לגרושתך בטיול הזה - נסה לדבר עם גרושתך ולשמוע מה מפריע לה. אם היא מתנגדת אז תשאל למה ונסה לראות אם אתה יכול לפתור את הדילמות שיש לה עם הנסיעה
 
לצפיה ב-'הילדים שלו...זקוקה בדחיפות לעיצות ולטיפים'
הילדים שלו...זקוקה בדחיפות לעיצות ולטיפים
08/12/2016 | 22:51
17
404
אני נשואה בשנית כבר 4 שנים ויש לנו כבר ילד משותף, לי יש מהנישואין הקודמים ילדים וגם לאיש יש 2 בנות מנישואין קודמים..מה שכואב לי בכל הסיפור הזה, שלפעמים אני גם רוצה שהבעל ישקיע בי או במשותף זמן איכות, יוצא מצב שהבנות של בעלי זוכות לכמה שעות טובות איתו פעמיים בשבוע ואני אפילו את זה לא מקבלת, תמיד חוזר מאוחר או עייף מהעבודה...אפילו בשבתות שאנחנו רק עם המשותף הוא נרדם רוב השבת,אבל בשבת שבנותיו אצלנו הוא נשאר ערני ומבלה איתן...אני מרגישה שיש לי קנאה כלפי הילדים שלו, זה מוזר, אני יודעת, אבל בגלל זה ממש קשה לי לקבל אותם...הייתי רוצה שהם ינתקו איתו קשר כי זה כל כך לא פייר שתמיד הן החשובות, בשבילן הוא ייצא מוקדם מהעבודה ולא משנה מה הבוס יגיד, בשבילן יישאר עירני, להם הוא מקשיב ומנהל איתם שיחות מעניינות, שאני לא זוכה לאף אחד מהם!!!גם אם פתאום אני לא מרגישה טוב הוא לא מגיע מוקדם ומשאיר לי להתמודד לבד.אני באמת בחורה נעימה וחברותית, כל מטלות הבית ועול הפרנסה נפל על הכתפיים שלי וכעת גם טיפול בילד המשותף. אני מרגישה לבד לבד לבד!!!שואלת את עצמי למה הכנסתי את עצמי למערכת נישואין עם נשוי בשנית, היה עדיף רווק...חברותיי התחתנו עם רווק וחבל שהכנסתי את עצמי למצב כזה): רציתי לדעת אם גם אצלכם זה קורה? ואם כן, כיצד מתמודדים? ואל תגידו לי "דברי איתו על זה" כי יש לי בעל שאי אפשר לדבר איתו על כלום, הוא כזה...
לצפיה ב-'תתגרשי ותתחתני עם רווק'
תתגרשי ותתחתני עם רווק
09/12/2016 | 10:45
1
230
או שתמשיכי לחיות ככה.
 
מה בעצם אפשר להציע אם "יש לך בעל שאי אפשר לדבר איתו על כלום, הוא כזה..."?
ומה את עושה במערכת שבה אי אפשר לדבר עם הבן זוג על כלום?
אז הוא יכול לעשות מה ואיך שהוא רוצה, ואת בעצם פוטרת אותו מאחריות לכל מה שקורה אצלכם.
לצפיה ב-'מה שאת שומעת'
מה שאת שומעת
10/12/2016 | 23:15
167
לצערי התייאשתי כבר מלדבר איתו על דברים שמציקים לי כי הוא לא מקשיב גם ככה, הוא תמיד מאשים אותי שאני לא בסדר, שאני לא יודעת איך לדבר איתו, הוא אדם כזה שאני שמה לב שגם עם אחרים הוא לא יודע איך לדבר ולפתור בעיות, הוא פשוט שיחק אותה יפה מאד לפני שהתחתנו שאנחנו באמת  עם תקשורת טובה, אז הוא ידע יופי להקשיב, כעת האחריות נופלת עליי ואין לי מה לעשות עם זה. הוא לא משתתף באחריות וגם אם אני מדברת איתו הוא אומר שהוא עושה מה שיכול וגם עינייני פרנסה מפרנס מה שיכול(שזה בערך גג 1500 שח שזה כלום!!!!!כל השאר עליי)
לצפיה ב-'לפי מה שאת כותבת, הבעיה היא לא הזמן שהוא מבלה עם בנותיו- שזה'
לפי מה שאת כותבת, הבעיה היא לא הזמן שהוא מבלה עם בנותיו- שזה
09/12/2016 | 14:45
197
בזה"כ כמה שעות בודדות בשבוע, אלה העובדה שהוא לא מבלה איתך.
 
ההשוואה שלך לבנותיו ממש לא במקום לדעתי...הם הבנות שלו והוא גם ככה לא רואה אותן כמעט.
לדעתי את צריכה להפנים שמדובר בעסקת חבילה: הוא ובנותיו.  זה לא אומר שאת אמא שלהן אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות בתחרות איתן..
 
בקשר לבחירה ברווק...
לא בטוחה שזה יעזור כי בעצם מדובר בסדר עדיפויות ו/או ניהול זמן.
מי מבטיח לך שהרווק לא יבחר לצאת עם חברים או לצפות בטלוויזיה ולשחק במחשב במקום?
 
מציעה לך לנסות לדבר איתו ואולי לפנות לייעוץ זוגי...
יכול להיות שבאמת אין בעיה והוא פשוט עייף
לצפיה ב-'ומה היה לפני שהתחתנתם ונולד לכם ילד?'
ומה היה לפני שהתחתנתם ונולד לכם ילד?
10/12/2016 | 14:27
1
142
איך הוא חיזר אחריך? הוא התנהג אחרת? היה לו כוח? או שאולי הוא התנהל פחות או יותר אותו הדבר די מההתחלה ואת בנית ציפיות על אדם שזה מה שהוא רוצה מהחיים?
 
תראי, אם תשאלי אותי מה בעלך צריך לעשות, אני לא יודעת. אני רק יודעת שאנחנו לא יכולות לשנות את בן הזוג, ומה שבחרנו זה מה שקיבלנו. לעתים יותר מדי קרובות, בני אדם בוחרים את בן/ת הזוג לפי הפנטזיות שלהם, והם מלבישים את האדם האמיתי שנמצא מולם בכל מיני דברים שמתאים להם לחשוב. האדם עצמו, לעתים נדירות ממש מרמה את בן הזוג שלו במודע. נכון, בתחילת הקשר כל אחד משקיע יותר, משתדל יותר, אבל זו אחת הסיבות שאנחנו תמיד ממליצים לא לקפוץ לקשר עמוק בלי להבין מה זה אומר - זה במיוחד חשוב בפרק ב' בגלל כל האילוצים שקיימים. 
 
אם אני יכולה לנחש, אני מניחה שכשהתחלתם לצאת הוא התאמץ יותר. כשהיתה לו מסגרת זמן שבה הוא ידע שהוא צריך להיות איתך, כמו בדייט, הוא התאמץ, בדיוק כמו שהוא מתאמץ עכשיו עם בנותיו. כשאתם חיים את השגרה, הוא לא רוצה להתאמץ, והאמת, אני מבינה למה כל אחד רוצה להיות בבית בטרנינג הישן שלו בלי להשקיע ובלי להתאמץ. מצד שני, אי אפשר גם לתחזק קשר ככה. לא כל כך ברור לי גם מה הציפיות שלך ממנו, את רוצה שיצא איתך לדייטים? תגידי לו, בעלי היקר, אני מתגעגעת אליך ובבית לא יוצא לנו לדבר. אני רוצה לקבוע איתך קבוע ביום מסוים בשבוע שנצא יחד (שישי בבוקר?). זה יהיה לך יותר פשוט ויותר זול מלהתגרש עוד פעם, ויעשה אותי מאושרת. אם אין לך סיבה ממש ממש טובה לומר לא, בוא נעשה מזה הרגל. 
 
לעומת זאת, אם את חושבת שהוא יהפוך פתאום לסמל הרומנטיקה, ויחזר אחריך, תשכחי מזה. הוא לא ישתנה, למרות שהוא יכול וצריך להתאמץ קצת בשביל משהו שחשוב לך. זה רק צריך להיות משהו קטן ולא שינוי מהותי, אחרת הציפיות שלך לא ריאליות. 
לצפיה ב-'הוא היה שונה לגמרי ב180 מעלות'
הוא היה שונה לגמרי ב180 מעלות
10/12/2016 | 23:24
167
לפני שילדתי את המשותף הוא צייר לי תמונה שהוא זה שמוציא מהמסגרות וקם בלילות ועוזר המון, אחרי הלידה ממש אני רואה ששום דר ממה שאמר לא נכון, הוא טען שככה היה עם בנותיו, הוא גידל אותן והגרושה לא עשתה כלום...
יותר חשובה לי עזרה עם הילד אחה"צ(לפחות פעם בשבוע) ועזרה כלכלית, סכמנו בתחילת הנישואין מי משלם מה ועד היום(כבר כמה שנים)הוא לא משתתף בהוצאות המשותפות(אני לא כוללת פה הוצאות על הילדים שלי או מזונות שיש לו לשלם(שהם לא גבוהים בכלל)
אני מרגישה שהוא רימא אותי בקטעים האלו ואין ממש עם מי לדבר כפי שהזכרתי...הוא אומר שאם לא טוב לי אני מוזמנת ללכת וגם הכי מגעיל שטוען שאני רודפת בצע רק בגלל שאני מבקשת(יותר נכון כבר מתחננת)שיתחיל לשלם...
חיזורים ודייטים כבר מזמן הפסקתי לצפות, למרות שגם זה הוא טען שהוא אדם שאף פעם לא יוותר על בליוי פעם בשבוע וחיזורים ומתנות...בקיצור סתם "פקה פקה", נפלתי...עכשיו רק השאלה של האם להמשיך לסבול או להתגרש..
לצפיה ב-'נשמע שהמורכבות אינה הבעיה'
נשמע שהמורכבות אינה הבעיה
11/12/2016 | 09:55
124
ואת סתם מתמקדת בעניין הבנות שלו בגלל שאת חסר אונים ומתוסכלת מהמצב הכללי.
כלל הזהב הוא שכולם שותפים/אחראים לבעיות, גם את. אם את לא מצליחה לגרום לו לבוא לטיפול או שיחות, גשי לבד, תבדקי מול גורם חיצוני איפה הקו האדום שלך, מה את יכולה ו/או צריכה לעשות כדי לשנות את המצב. 
שאלה: האם פרק א׳ שלך, לא היה דומה? למה התגרשת בסיבוב ראשון? האם יכול להיות שחזרת על אותו דפוס התנהגות?
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'זה ממש לא הילדים שלו...'
זה ממש לא הילדים שלו...
11/12/2016 | 10:07
146
מכל הכתוב בשירשור הזה, המסקנה היא שהאיש התאמץ למצוא לעצמו סידור, ועכשיו לדעתו את כבולה מכדי להתקומם ולכן הוא מתנהג איך שבא לו...
כגרושה יהיה לך קל יותר כלכלית כי דמי המזונות שהוא ישלם יהיו גבוהים מסכום השתתפותו בכלכלת הבית, כפי שציינת.
אם להתייחס לדברים שכתבת, כולל התגובות שלו, אין לך הרבה ברירות רק ללכת משם.
ואגב, זה לא קשור לרווק או גרוש, עם או בלי ילדים, זה קשור אך ורק לאופי שלו.
 
שימי לב, הוא עובד ומרוויח. סביר מאוד שהוא צובר חסכונות בעוד את מכלה את שלך.
לא מאמינה שהאיש ישתתף בעלות ייעוץ זוגי...
לו הייתי במצבך הייתי עוזבת אותו ודואגת שישלם מזונות ראויים. 
 
לצפיה ב-'הבעיה היא בכלל לא עם הילדים שלו'
הבעיה היא בכלל לא עם הילדים שלו
12/12/2016 | 07:42
100
הבעיה היא בזוגיות שלכם, ביחס שלו כלפיך ובזה שאת מוכנה לספוג את היחס הזה.
אני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול אישי שלך, כדי להבין מה קורה לך במשפחה הזו ובזוגיות הזו
כדי שתביני איך יכול להיות שהוא לא רוצה להיות איתך, שהוא לא רואה את הקשיים שלך, שאת לא יכולה לדבר איתו על כלום. אני חושבת שבטיפול את תקבלי כלים גם כדי להבין את המצב שאת נמצאת בו וגם כדי להחליט איך את מתמודדת.
הבנות שלו לא אשמות, זה ברור שהבעיה אצלו, ואני אומרת לך שאת תלכי לטיפול כי אני מבינה שאין מצב לטיפול זוגי, אז לפחות בעצמך תטפלי ואת נפשך תצילי.
לצפיה ב-'כולכן כל כך צודקות!!!'
כולכן כל כך צודקות!!!
12/12/2016 | 12:01
8
150
ממש קלעתן בול למה שאני מרגישה...הבעיה בטיפול אישי שזה ממש ממש יקר!!!אם באמת הולכים על משהו טוב,זה יוצא יקר): וכעת אין ממש את היכולת לכלכל את זה... אני חושבת לתת לזה כמה חודשים, אסתכל על זה, אבחן את המצב ובאמת אחליט לכאן או לכאן...אני לא ממש ודעת איך לגרום לעצמי לשמוח בכל המצב הזה, זה מצב כל כך לא פשוט!!!כל כך מרתיח גם...יש לכן עיצות כיצד עליי לפעול בתקופה הזו?והאם יש אפשרות לטיפול זול בדרך כלשהי,אבל זול וטוב?
לצפיה ב-'טיפולים.'
טיפולים.
12/12/2016 | 12:39
104
קצת לפשט את הדברים, על פי תפיסתי וניסיוני,
כי, אמנם אין לי שום הכשרה בנושא, אבל יש לי ניסיון. בעבר יצאתי מזוגיות.
ואצלי, החלק הקשה ביותר היה להגיע למסקנה שאני חייבת ללכת.
 
טיפול זוגי מומלץ מאוד כאשר יש סיכוי לזוגיות, כאשר נראה שיהיה אפשרי ליצור שיח, כאשר יש רצון של שני הצדדים לשיתוף פעולה אבל צריך למצוא את הדרך.
 
טיפול אישי, בך, יאפשר לך לבחון אם באמת קיימת התלבטות, אם באמת יש מצב שאת רואה סיכוי להישאר בקשר ולהיות מאושרת.
והכי חשוב: טיפול אישי עשוי לחזק אותך מאוד במצב בו תחליטי לעזוב את הקשר הזוגי, והעזיבה הזו היא תהליך לא פשוט. כמה נקודות משבר יש בדרך, וכמה נפשות טובות רוצות לסחוף אותך בחזרה לגיהינום הזה שאת מנסה לעזוב...
 
אז תבחני את עצמך, בינך לבין עצמך.
אל תאיימי על האיש בעזיבה. איומי עזיבה נתפסים על ידי חלק גדול מהגברים כשטויות, כי מאיים מי שלא מסוגל לבצע.
כלומר, איומי עזיבה נתפסים כחולשה וליתר דיוק, פרובוקציות מעמדת חולשה, וזה לא טוב.
בררי את הדברים לעצמך באופן שקול,
למשל: כאשר את זקוקה לעזרה ממנו, בקשי ממנו עזרה בשקט ובעדינות, בלי להתלהם,
כאשר את מעוניינת בנוכחותו בשבתות, שאלי אותו, בשקט, אם הוא מעוניין להצטרף לבילוי כלשהו עם ילדכם המשותף.
רשמי לעצמך את התגובות שלו, שימי לב אם את זוכה להיענות. מהר מאוד תראי את הדברים באופן גרפי...  
 
אל תראי בכתוב כאן המלצה שלא ללכת לטיפול. זו לא כוונתי.
אבל, אם את בטוחה שאת רוצה לעזוב את הקשר הזוגי ומשאבייך מוגבלים, עדיף שתנתבי אותם לעורך/כת דין משובח.
כי עורך דין טוב יוכל לדאוג למצבך הכלכלי בעתיד, על מנת שאז, אם תזדקקי, תוכלי באמת לטפל בעצמך. ובילדייך.
 
לצפיה ב-'השאלה אם הוא יודע בכלל איך את מרגישה.'
השאלה אם הוא יודע בכלל איך את מרגישה.
12/12/2016 | 14:58
4
75
אם הוא לא מודע למה שקורה ולאיך שאת מרגישה, הייתי כן מתחילה בשיחה רגועה ולא מאשימה איתו כדי לשים על השולחן את פני הדברים מבחינתך.
זה שאת מתבשלת עם הסיפור הזה והוא מרתיח אותך, לא בהכרח אומר שהוא בכלל מודע למשהו, או יודע שחסר לך משהו.
אם הוא יידע וכלום לא ישתנה (בפועל, לא בדיבורים והבטחות), תדעי שמיצית את הדרך הזאת, שלפחות יידעת אותו מה קורה ושאת עוברת לדרכי פעולה אחרות.
 
אני לא רואה איך אפשר לדלג על שלב השיחה ביניכם.
לצפיה ב-'קצת למעלה, היא כתבה כמה דברים שכנראה'
קצת למעלה, היא כתבה כמה דברים שכנראה
12/12/2016 | 15:10
2
88
נשמטו מעינייך...
היא ניסתה לדבר איתו.
התגובה הייתה "את מוזמנת ללכת"
את באמת חושבת שיש טעם בניסיונות נוספים?
לצפיה ב-'אכן נשמטו...'
אכן נשמטו...
16/12/2016 | 09:18
1
47
בכל מקרה, בחלק השני של ההודעה שלי כתבתי שאם דרך הדיבורים מוצתה, עוברים לשלב המעשים.  נראה שהחלק הזה נשמט מעינייך...
אז לשאלתך - לא, אני באמת לא חושבת שיש טעם בניסיונות נוספים.
לצפיה ב-' אני בעד לקצר את הסבל ככל שניתן.'
אני בעד לקצר את הסבל ככל שניתן.
16/12/2016 | 12:16
18
לצפיה ב-'בטח שדברתי, הפסקתי לספור את הפעמים...'
בטח שדברתי, הפסקתי לספור את הפעמים...
12/12/2016 | 19:20
101
הוא אדם שלא לוקח אחריות על השיתוף בבית
רק אם "יש לו" הוא משלם משהו...וגם לא סכומים גדולים
זה קורה פעם בכמה חודשים...
הוא יודע איך אני מרגישה אבל תמיד יומר שאני זאת שאשמה באיך שאני נותנת ביקורת, למרות שניסיתי גם בצורות עדינות לפנות אליו, אני גם רואה מי מבין שנינו שלרוב נכנס לויכוחים עם אנשים וזה הוא...
לצפיה ב-'קופת חולים מאפשרת טיפול פסיכולוגי במחיר הגיוני'
קופת חולים מאפשרת טיפול פסיכולוגי במחיר הגיוני
12/12/2016 | 18:17
71
כנ"ל שרותי הרווחה
וכנ"ל כל תכנית הכשרה לפסיכולוגים או פסיכיאטרים.
 
אני לא מאמינה שיש דבר כזה "מטפל טוב", אלא שיש מטפל שמתאים לך.
קשה לי להאמין שמבין כל ההיצע בקופ"ח, לדוגמא, לא תמצאי מישהו שיבין לליבך ושתרגישי איתו נוח ותוכלי לעבוד איתו יחד בכדי למצוא את המסלול הטוב ביותר עבורך.
* כל הכתוב  מעלה מופיע בלשון זכר מסיבות של נוחות בלבד, ומתייחס לשני המינים
 
 
לצפיה ב-'לא הבנתי, למה הוא לא משתתף בהוצאות הבית?'
לא הבנתי, למה הוא לא משתתף בהוצאות הבית?
18/12/2016 | 20:19
11
לצפיה ב-'הורים על הבר - הרצאה על משפחות מורכבות'
הורים על הבר - הרצאה על משפחות מורכבות
09/12/2016 | 13:03
213
הי לכל חברי הפורום .
בתאריך 20.12 אקיים הרצאה בבר פיפטי ברחוב קינג ג'ורג' 50 בנושא "משפחה משולבת -איך לעשות את זה נכון?"
ההרצאה היא במסגרת פרוייקט הורים על הבר, היא ללא עלות ומותנית בהרשמה מראש. בלינק הזה-
http://horimalhabar.co.il/lecturePage.aspx?id=92

אין כמו לדסקס מורכבויות על כל בירה:)
לצפיה ב-'משפחה משפחה אבל מורכבת'
משפחה משפחה אבל מורכבת
05/12/2016 | 18:01
6
1264
כבר נאמר פה רבות שאחת הציפיות הגדולות של הגברים בפרק ב' היא שהאישה השניה תהיה אימהית, מכילה, מטפלת ומשפחתית. אני ממש מתעקשת שבעלי ימשיך לקחת אחריות מלאה בכל הקשור לילדים שלו. כשהם מגיעים הוא עסוק הרבה יותר במטלות הבית. יחד עם זאת כשהם לא נמצאים יש איזו הסרת אחריות כללית. לדוגמא, ביקשתי שיחליף את המצעים לילדים שלו (אני מחליפה לילדים שלי  ואם לא אחליף לילדים שלו הם יכולים לישון עם אותם המצעים כמה חודשים). כנ"ל לגבי המגבות באמבטיה, אם לא אזרוק אותן לכביסה, הם מסוגלים להתנגב איתן שבועות. כנ"ל סידור ארונות הבגדים שלהם וכו..וכו..
אבל אז, אני מקבלת הערות ומבטים משתוממים שאם אני עושה את כל הדברים שציינתי רק לילדים שלי אז אני פוגעת במשפחתיות, אני עושה הפרדה בין שלי ושלו וככה לעולם לא נרגיש משפחה. אני מצידי, בכוונה מסירה אחריות כדי שהוא יקח אותה (ולראיה כשהוא גר לבד הוא דאג לכל הדברים הללו בעצמו). ואם לומר את האמת, אז בצורה הזאת אני גם עובדת פחות קשה.
השאלה שלי היא בעצם איך אני מבהירה בצורה נעימה שזה שאני לא עושה דברים עבור הילדים שלו זה כי חשוב לי שהוא כאבא ימשיך לדאוג ולעשות אותם ולא בגלל שלא אכפת לי מהילדים שלו. 
איך אתן מתמודדות עם הסיטואציות האלה? עושות הכל לכולם? מחלקים ביניכם? עושים ביחד? איך אתן מבהירות את הנקודה שאומנם אנחנו משפחה אבל בואו לא נשכח את המורכבת.
לצפיה ב-'אולי על ידי הצמדות למשפט "לומר את האמת"...'
אולי על ידי הצמדות למשפט "לומר את האמת"...
05/12/2016 | 18:28
345
והמשכו - אני עובדת פחות קשה...
מותר לך לעבוד פחות קשה.
לטעמי - פחות רצוי לנסות לחנך את בעלך.
 
לא נראה לי שילדיו יהיו יותר קשורים אליו,
אם הוא זה שמחליף את המגבות שלהם, או מסדר את 
ארונות הבגדים שלהם.
לצפיה ב-'אני חושבת שלא הייתי עושה חלוקה כזו'
אני חושבת שלא הייתי עושה חלוקה כזו
05/12/2016 | 18:32
314
אבל בואי נתחיל מהתחלה - מה *הוא* עושה רק בשביל הילדים שלך? אם המצב הוא שאת עושה בשביל הילדים שלך, ועכשיו גם בשביל הילדים שלו, אבל הוא פטור, אז יש לך בעיה. אם המצב הוא שחילקתם ביניכם כך שאת מחליפה את כל המצעים, והוא מחליף את כל המגבות, זה גם חלוקה הוגנת, לא? הוא יכול לומר לך שבעיניו יותר משפחתי שאתם מחלקים לפי מטלות ולא לפי ילדים, וזה לא אומר שהוא רוצה להטיל עליך עוד עבודה, כל עוד זה אומר שגם לו יש מטלות עבור *כל* הילדים. 
 
אצלנו רק הילדים שלי מתגוררים איתנו מחצית מהזמן, וגם הם די גדולים שכל הדברים האלה נעשים על ידם. הם מחליפים מצעים לבד מגיל 10 וגם מגבות כשאני מזכירה ביום הנקיון הקבוע שלי. אצלנו, לעומת זאת, יש ענין הבישול. בן הזוג שלי מכין ארוחת ערב כמעט קבוע, ואני מבשלת ארוחת צהריים כמעט קבוע. הוא, ספציפית, דוקא אוכל פחות בצהריים (לפעמים קונה בעבודה), אבל הוא עדיין שומר על ארוחת הערב כענין שלו. לפעמים, בעיקר אם יש חגים ארוכים או תקופה שבגללה הילדים נמצאים אצלנו יותר מהרגיל, נמאס לו והוא מבקש שמישהו יחליף אותו. לעומת זאת כשאנחנו רק שנינו, למשל בסופש, זה דוקא הוא שמכין את האוכל לשנינו כי אני מאד אוהבת את הבישול שלו והוא משקיע בדברים שהילדים לא אוהבים לאכול, כמו דגים או רטבים. בקיצור, יש לנו מטלות מול הילדים וההתנהלות מולם בבית, ויש לנו החלוקה בינינו. 
 
מצד שני, כמו שאמרתי, הילדים כבר גדולים וגם להם יש מטלות בבית וחלקן גם מטלות שהוא יוצא נשכר מהן. למשל, הילדה שתולה כביסה תולה עבור כולם. הילד שמסדר את הקניות מהסופר, עושה את זה בשביל כולם. הילדה שמרוקנת את המדיח, מרוקנת גם את הכלים שלו.  יש לילדים שלו מטלות אצלכם?
לצפיה ב-'בעיני החלוקה מאוד ברורה'
בעיני החלוקה מאוד ברורה
05/12/2016 | 21:16
1
325
דברים שקשורים לבית - מי שעושה עושה בשביל כל הילדים: להכין אוכל, כביסה, מצעים, סידור, נקיון וכו'
ענייני חינוך - כל אחד עם הילדים שלו.
אני חושבת שבעלך צודק.
לי נשמע שאת מתחשבנת, וזה נשמע כאילו הקשר עם ילדיו הוא תירוץ לזה שלך יותר נוח לעבוד פחות קשה.
אם יוצא שאת עובדת קשה מדי, יותר נכון בעיני שתחלקו ביניכם את המטלות (נניח את אחראית מצעים והוא אחראי מגבות וכו') ולא שתחלקו לפי הילדים.
לצפיה ב-' מילה במילה...'
מילה במילה...
06/12/2016 | 07:27
67
לצפיה ב-'חלוקה על פי מטלות תמיד עדיפה. אצלינו המטלות לא קבועות,'
חלוקה על פי מטלות תמיד עדיפה. אצלינו המטלות לא קבועות,
06/12/2016 | 09:11
246
אלא לפי מי שבבית, פנוי, או שנינו ביחד.
כך זה היה מלכתחילה.
 
לצפיה ב-'חלוקה קצת מוזרה'
חלוקה קצת מוזרה
08/12/2016 | 10:40
255
וכפי ששאלו קודם, מה הוא עושה עבור הילדים שלך?
 
כשעברנו לגור יחד, ניתקלנו בבעיה, שכן הילדים שלי תמיד היו שותפים בעבודות הבית, בעוד הילדים שלו לא עשו דבר. מדובר בילדים גדולים, בגילאים דומים. לכן הסברתי לבן-זוגי שהוא מוזמן להמשיך ולעשות עבור ילדיו - לנקות את חדריהם, להחליף להם מצעים, לפנות את הצלחות שלהם ולשטוף את הכלים ולנקות את המטבח אחרי שהם מכינים לעצמם אוכל -  אך לא אעזור לו. אני חייבת להגיד שמהר מאד הם התחילו לעשות את הדברים הללו עבור עצמם.
 
לעומת זאת, כל מה שאני עושה עבור ילדיי אני עושה גם עבור ילדיו: מכבסת, מבשלת ומסיעה, לדוגמא. גם בנזוגי מתנהל בצורה דומה, ועושה עבור ילדיי את כל הדברים הללו.
 
נראה לי מוזר לעשות רק עבור ילדיי...
 
לצפיה ב-'איך מתחלקים בהוצאות?? אשמח לשמוע שיטות של אחרות/ים'
איך מתחלקים בהוצאות?? אשמח לשמוע שיטות של אחרות/ים
03/12/2016 | 17:13
8
352
היי,
אני רווקה ללא ילדים ובן זוגי אב לשני ילדים בגילאי יסודי.
הילדים נמצאים איתנו חצי מהזמן.
עברנו לגור יחד ואני מנסה להבין איך הכי הוגן להתחלק בהוצאות. עד כה גרתי רק עם שותפים, ובמצב כזה תמיד עשיתי חצי חצי בלי להתחשבן מעבר לכך (נגיד אם השותף מתקלח פעמיים ביום, ואני רק פעם אחת, זה לא משנה - עדיין מתחלקים בחשבון המים חצי חצי).
אבל עכשיו זה מצב שונה כמובן. אני עושה הרבה עבור הבית מבחינת התחזוקה והטיפול, וזה בסדר, אבל לא הייתי רוצה להרגיש שאני מפרנסת את הילדים שלו, שיש להם שני הורים בריאים ועובדים, תודה לאל.
אין לנו חשבון בנק משותף ואין תכניות לפתוח כזה בקרוב. הוא מבוגר ממני וגם מרוויח יותר. אף אחד מאיתנו לא עשיר גדול אבל כרגע שנינו מאוזנים כספית (אף אחד לא במינוסים)
יש עניינים שסגרנו מראש, למשל סיכמנו שאני משלמת שליש משכר הדירה (בפועל אנחנו מעגלים כלפי מעלה), משום ש: אני אחת והם שלושה, אבל הילדים נמצאים רק חצי מהזמן, ולכן שניהם הם כאילו "עוד אדם אחד" בבית. לכן השכ"ד לכאורה מחולק לשלוש, וכל אחד משלם את החלק "שלו".
אז שאלת השכ"ד פתורה, אבל עדיין אני לא יודעת מה לעשות לגבי:
חשמל, מים, ארנונה, והכי מסובך - אוכל!!
אני לא במצב שיכולה לממן את אינסוף הממתקים, תרכיזי מיץ, קורנפלקסים ומה לא, מה גם שאני אישית לא אוהבת את הדברים האלה בבית. אם היה לי ילד משלי הייתי עושה כל מאמץ שיהיו כמה שיותר דברים בריאים בבית וכמה שפחות מוצרים תעשייתיים מלאים סוכר וצבע. (אבל זה כבר דיון אחר... אני לא שמחה שהם אוכלים את זה אבל זה העניין של אבא שלהם, אז אני לא אתערב כמובן, ושיהיה להם בתיאבון פשוט לא רוצה לשלם על זה בנוסף להכל)
בקיצור, אני רוצה שיהיה הוגן ורוצה להשתתף, אבל לא רוצה "לסבסד" דברים שאני לא תומכת בהם, וגם לא יודעת איך להפריד בין הדברים בצורה אפקטיבית.
אשמח לשמוע מה נהוג אצלכם/ן, בעיקר אצל מי שרק צד אחד הגיע עם ילדים.
תודה, שבוע טוב.
לצפיה ב-'לא אמרת כמה זמן אתם מתגוררים יחד...'
לא אמרת כמה זמן אתם מתגוררים יחד...
03/12/2016 | 21:37
3
233
כעיקרון הייתי מנסה לצאת מהקונספט של שותפים לדירה, לטובת -
מתכונת של חיים משותפים.
גם לא הייתי, אם כבר, משלמת שליש משכר הדירה אלא חצי. הילדים
של בן זוגך אינם משתכרים, כך שהחלוקה לשלוש (ועל אחת כמה וכמה
לארבע) נראית לי שגוייה מיסודה.
לגבי האוכל - הייתי מנסה לחלוק בקניית המצרכים לארוחות משותפות,
כשאת ההוצאות הנוספות עבור הילדים משלם בן זוגך. 
בגדול - אם תיכנסי לחישובים, נראה לי שההוצאות עבור פה ושם קורנפלקס,
ממתקים, או אוכל לילדים הן לגמרי שוליות. ובכלל - ילדים
לאבא גרוש כמעט ולא נמצאים / צורכים - מגיעים אחרי בית הספר /
בערב יומיים-שלושה בשבוע, וכנראה מכבסים בגדים וכו' אצל אימם -
על מה בדיוק יש לך להוציא עבורם ? (אלא אם תגידי שאצלכם זה 
אחרת).
 
 
לצפיה ב-'אני חושבת קצת אחרת'
אני חושבת קצת אחרת
03/12/2016 | 21:57
1
253
פרנסת ילדיו של בן הזוג צריכה ליפול על הוריהם, בדיוק כמו שאם וכאשר יהיו ילדים משותפים, הגרושה לא תתרום לפרנסתם.
לדעתי כל האוכל שנטו נקנה לילדים ראוי שימומן ע״י אביהם, כמו שזה לגיטימי שהוא יחליט לבד מה לקנות להם, הוא גם צריך לשלם.
אצלי, גרנו בדירה שלי ולכן הוא לא השתתף בשכ״ד. שני הילדים שלי חיו איתנו, חילקנו את ההוצאות המשוטפות לשלוש, דברים שהיו נטו של הילדים אני מימנתי (אבל זה לא היה אוכל). כשהבן שלו בא, זה לא נכנס להתחשבנות. 
יש עוד משהו, בגלל שמצבי הכלכלי היה טוב יותר משלו, יצאתי מדרכי לא ׳להפיל׳ עליו הוצאות: למשל אם הלכנו למסעדה עם הילדים, הקפדתי לשלם על לפחות 75% אם לא על הכל.
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'נשמע שדעתנו משותפת, דוקא :)'
נשמע שדעתנו משותפת, דוקא :)
04/12/2016 | 07:46
70
לצפיה ב-'ברור שהפער בשכירות צריך להיות עליו'
ברור שהפער בשכירות צריך להיות עליו
09/12/2016 | 22:23
75
הרי אילו היו רק זוג, ללא ילדיו, יכלו לשכור דירה קטנה וזולה יותר.
ולגבי אוכל - הדברים הקטנים הללו בכלל לא זניחים, זה עוד כמה מאות שקלים בחודש. אז חודש חודשיים אוספים חשבוניות סופר ועושים מעקב ואז כבר יש אומדן כמה מחשבון הסופר "שלו". לדעתי במצב המתואר גם ארנונה וחשבונות אחרים צריכים להיות מחולקים שליש-שני שליש.
להערכתי הדרך הכי פשוטה לחיות ככה היא דווקא כן באמצעות פתיחת חשבון "בית" משותף שאליו יזרים כל אחד את חלקו באחזקת הבית, בזמן שאת היתרה מהכנסותיו ישמור אצלו למטרותיו.
לצפיה ב-'משתפת גם'
משתפת גם
04/12/2016 | 14:51
203
היי לך,
אשמח לשתף איך זה הולך אצלי. אני גרושה עם תאומים בני 11 וגרה בחודשים האחרונים עם גרוש ללא ילדים.
אנחנו כן פתחנו חשבון בנק משותף שבו כל ההוצאות הם חצי חצי (שכ"ד, מים, ארנונה, קניות בסופר) , כל שאר ההוצאות על הילדים אני מממנת בעצמי (בריאות, חינוך, חוגים, ביגוד, ימי הולדת וכו') 
אצלנו אין הרבה שטויות כמו שתיארת באוכל אבל גם לדעתי זה בטל בשישים.
מקווה שעזרתי קצת
לצפיה ב-'אצלנו חשבון משותף לעניני הבית'
אצלנו חשבון משותף לעניני הבית
04/12/2016 | 22:34
215
הילדים שלי גרים איתנו חצי מהזמן. יש לנו חשבון משותף לכל הצרכים של הבית, ואני משלמת שני שליש מהעלויות. אנחנו לא עושים חשבונות על ההוצאות של הבית אלא פשוט מזרימים בתחילת החודש סכום קבוע ביחסים של שליש ושני שליש החשבון המשותף הוא רק לצרכי הבית, וההמשכורות שלנו הולכות לחשבונות אחרים. ככה פשוט קל לנו להתחשבן כי אז אם הוא הולך עם הילדים שלי וקונה איתם אוכל אין כאן שאלה של התחשבנות כל הזמן על כל דבר קטן. על הדברים האחרים - התחביבים שלי, החוגים שלי, הנסיעות שלי לחו"ל עם חברות או בגדים לי ולילדים - אני משלמת מהחשבון הפרטי שלי.
 
אני חושבת שמאד חשוב לא להגיע להתחשבנות יומיומית, וצריך לעשות פשרות, למשל עלויות האוכל הלא בריא שאת לא תומכת בו. ההפרש החודשי הוא לא גדול, ואת יכולה לדבר עם בן הזוג ולספר לו בעדינות שאת רוצה לעשות למשל חלוקה של שלושים - שבעים. מצד שני, את גם לא רוצה שאם את מארחת את המשפחה שלך שהוא יעשה פתאום חישוב כמה זה עלה החודש יותר, או שהשמפו שלך יותר יקר. 
 
אצלנו, אודה על האמת, אני זו שמרויחה קצת יותר והמצב הכלכלי של שנינו טוב מאד, אז אין בעיה ולא עושים סיפור מכמה מאות שח בחודש. עם זאת, אם הייתי יותר צעירה או בתקופה קשה כלכלית, הייתי פותחת את זה. היה תקופה שהיה לי יותר קשה ואז כשהוא רצה לעשות משהו מעבר לרמת החיים שיכולנו להרשות לעצמנו כזוג, הוא נתן את זה כמתנה, ולא הרגיש מחויב לזה. לפעמים רק לי, לפעמים לי ולילדים שלי. בנוסף, יש לנו כל מיני דברים שאנחנו עושים ביחד בלי הילדים, ואז אנחנו מתחלקים חצי חצי, למשל חופשות משותפות בלי הילדים. 
 
בהתחלה, הוא הרגיש כמוך. אחר כך התחלנו לעשות מעקב של ההוצאות במשך השנים האחרונות, גם לצורך חסכון, והוא ראה שבטווח הארוך ההוצאות שלנו קבועות, אפילו אם בחודש מסוים יש חריגות לכאן או לשם. למען האמת, ההבדל בעלויות המחיה שלנו מאז שהוא עבר לגור איתנו הוא ממש שולי - אולי 1000 ש"ח בחודש. כלומר, תוספת העלות רק בשבילו היא ממש כלום. החלק שלו בעלויות של הבית הוא נמוך יותר ממה ששילם קודם, כשגר בדירה לבד והחזיק עוד רכב. כלומר, היום הוא מוציא פחות מאשר הוציא לבד והוא חי ברמת חיים יותר גבוהה (במקום דירת רווקים, דירה גדולה ומרווחת וכד'), וגם אני מוציאה הרבה פחות ממה שהוצאתי בלעדיו. אחרי כמה שנים כאלה הוא ממש נרגע והיום לא אכפת לו בכלל. הוא גם לא בודק בכלל את החשבון המשותף. 
 
לפני שעברנו לגור ביחד עשיתי רישום של כמה חודשים כדי להעריך מה רמת ההוצאות שלנו, ואז כולנו השתכנענו שזה הגיוני ואף אחד לא הרגיש נדפק. אולי כדאי לכם לשבת יחד עם החשבונות ולבדוק? הנסיון שלי הוא שתופתעו מכמה דברים לרעה ומכמה לטובה, אבל תוכלו לדבר עם המספרים ואז לא תהיה הרגשה ששומרים דברים בבטן. 
 
לצפיה ב-'אין הגדרה ספציפית'
אין הגדרה ספציפית
11/12/2016 | 10:33
61
אנחנו גרים בדירה בבעלות בן זוגי. לו 2 ילדים ולי אין (ואין כוונה להביא ילד משותף). אני לא משלמת שכ"ד, הוצאות הדירה עליו (ככה רוצה וגם מרוויח משמעותית יותר ממני) אז אני דאגתי שהכבלים והאינטרנט יהיו על כרטיס האשראי שלי וגם דואגת לערוך קניות מדי פעם הביתה.  
לגבי ילדיו בעיקרון הוצאות חינוך, רפואי, ביגוד, צעצועים ובילויים הוא משלם אבל... אני נהנת מאוד לקנות בגדים ונעליים לביתו הקטנה, לקחת אותם להצגות וסרטים ועל כל זה אני לא מוכנה לקבל כסף חזרה.
גם בנסיעות שלנו לחו"ל וכדומה אני משתדלת לשלם יותר, לא בגלל שהוא מבקש אלא בשביל שלא ארגיש כפרזיטית שחייה על חשבונו
לצפיה ב-'אני הייתי במצב שלך'
אני הייתי במצב שלך
02/04/2017 | 18:38
7
שנתיים גרנו ביחד ולא הסכמתי לשלם על כלום באופן מוחלט. אחכ התחתנו ואני בהריון, אז פתחנו חשבון משותף ואנחנו ביחד לכל דבר ועניין. אבל לפני הנישואים ממש לא..
לצפיה ב-'הצילו! האם מה שאני מרגישה זה בסדר?'
הצילו! האם מה שאני מרגישה זה בסדר?
28/11/2016 | 11:46
9
1955
אני נמצאת עם החבר שלי כבר 3 שנים. לחבר שלי יש ילדה בת 6. במהלך התקופה שאנחנו ביחד, אני ניסיתי לעשות כל מיני דברים ביחד עם הילדה שלו, ניסיתי להכיר אותה ולהתקרב אליה, וכו'. אבל לאחרונה כל דבר שהיא עושה פשוט מעצבן אותי מאוד מאוד מאוד! אפילו הדברים הקטנים. אני יכולה להגיד בכנות שאני לא אוהבת אותה. אני הייתי רוצה לאהוב אותה אבל... אבל אני פשוט לא יכולה. אני אוהבת את החבר שלי מאוד ועם כל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר אבל אם כבר להיות כנה עד הסוף ולהגיד את כל האמת המרה אז אני הייתי רוצה שאנחנו נהיה רק שנינו והלוואי ולא הייתה לו ילדה. האם אני היחידה פה שמרגישה ככה??? 
נ.ב (גיליתי את הפורום דרך פוסט שראיתי בדף הראשי של תפוז, לפני זה לא היה לי מושג שהוא קיים בטוחה שיש עוד הרבה אנשים במשפחות או זוגיות מורכבות וחבל שהם לא מודעים לפורום הזה כי אני כבר שנה וחצי בתפוז ולא היה לי מושג שהוא קיים) 
לצפיה ב-'מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי'
מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי
28/11/2016 | 13:02
443
ואני חייבת להחמיא לך על שאת לא מפחדת להגיד את זה לעצמך בצורה ברורה למרות שזה כביכול לא פוליטקלי קורקט
את אומרת שהיית רוצה שתהיו רק שניכם יחד, והלוואי ולא היתה לו ילדה. וגם זה מובן.
מצד שני - זה לא יקרה. זה כמו שתגידי הלוואי והוא יהיה יותר גבוה ב- 10 ס"מ....
ובניגוד לגובה שהוא באמת לא קושי במערכת יחסים, ילדה משלו היא בהחלט קושי.
אני מפצירה בך שתמשיכי להיות כנה, ובעיקר כנה עם עצמך, ותביני שיש לך אחת משתי אפשרויות:
הראשונה, לסיים את הקשר הזה מתוך הבנה שעדיף עכשיו מאשר בשלב שבו זה היה גרוע ומגעיל
השניה, לקחת על עצמך עבודת חיים (עדיף באמצעות טיפול) של למצוא את הדרך לחיות בטוב עם הילדה, לחבב אותה, לכבד אותה, לקבל אותה
 
לצפיה ב-'3 שנים הרבה זמן'
3 שנים הרבה זמן
30/11/2016 | 10:32
1
426
וככל הנראה מדובר בקשר רציני מאד.
לכן כדאי שתלכי לטיפול ותבדקי אם את באמת מסוגלת להמשיך בקשר הזה.
הילדה בת 6, היא תהיה בחיים שלכם באופן קבוע עוד הרבה הרבה שנים, ואם את לא מסוגלת להתמודד עם הנוכחות שלה, אולי כדאי שתיפרדו ותמצאי לך בן-זוג מתאים יותר.
 
הרבה מאיתנו מרגישות כפי שאת מרגישה. גם אני מרגישה כך כלפי אחת מבנותיו של בן-זוגי. השאלה היא כמה זה משפיע על החיים שלך כבן אדם עצמאי, כמה זה משפיע על הזוגיות שלכם, וכמה את באמת מוכנה להתמודד עם הרגשות הללו.
 
זה מסוג הדברים שמאד כדאי לברר לפני שעושים צעד בלתי-הפיך, כגון הבאת ילדים משותפים לעולם.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'שלום לך '
שלום לך
08/12/2016 | 11:00
200
לגמרי במקרה קראתי את הודעתך.
עשית לי דז'אבו על  אותה סיטואציה שחוויתי.
הכרתי את בת זוגי כאשר בנה היה בן 5 ולאחר תקופה די קצרה הבנתי שמשהו בו מגרד לי חזק מאוד ( אנטיפטיות, אגואיסטיות וכיוצ"ב )
הלכנו לאין סוף טיפולים יחידנים ומשפחתיים וכלום לא זז בי לקראתו.
 
לא אלאה אתכם בכל ההיסטוריה הארוכה שעברנו, כולל בת משותפת שנולדה לנו, כיום בת 16...
 
לפני שנתיים התגרשנו כאשר הסיבה העיקרית היא היחסים העכורים עם בנה שגיום כבר בן 23...
 
בשורה האחרונה, כשאין תקנה כדאי לחיות חיים שלמים יותר בנפרד, למען כולם !
 
 
 
 
לצפיה ב-'בת כמה את?'
בת כמה את?
08/12/2016 | 08:39
242
האם את הצעירה במשפחתך?
לצפיה ב-'לא צריך לאהוב '
לא צריך לאהוב
08/12/2016 | 09:18
236
צריך לכבד. זהו.
לצפיה ב-'את הקטע הזה רואים המון בסרטים.'
את הקטע הזה רואים המון בסרטים.
08/12/2016 | 12:35
206
זוג מאוהב שרוצה להתחתן, אבל או לה או לו או לשניהם יש ילדים מהגרושים שלהם. בסרטים תמיד זה מסתיים בהפי אנד, כאשר כולם אוהבים את כולם וחיים בשלום. במציאות זה קצת שונה. הילדה בת 6, איבדה משפחה, אבא ואמא שחיו ביחד, בבית אחד. בטח סיפרו לה סיפורים לפני שינה, לקחו אותה לטיולים ביחד וביקרו משפחות-סבא וסבתא ביחד. עכשיו זה כבר לא קיים, ההורים לא ביחד, אין ביקורים משותפים, אין טיולים משותפים, לעומת זאת ישנה מישהי שמנסה למלא את מקומה של אמא, ואני מניחה שיש מישהו בצד השני שמנסה למלא את מקומו של אבא. זה מבלבל, מתסכל, ודי מעצבן. לכן, כנראה, ההתנהגות של הילדה לא כל כך סימפטית, מרדנית משהו, מעצבנת ומרגיזה. אי אפשר לתלות את ההתנהגות שלה בילדה עצמה, אלא בהורים הגרושים שהביאו אותה למצב הזה. אבל את הנעשה אין להשיב, והילדה זקוקה עכשיו לביטחון כלשהו. אם את מסוגלת לתת לילדה את הביטחון שהיא זקוקה, לגרום לה להאמין בך ולשפר את היחסים ואת הרגשתך כלפי הילדה, תמשיכי עם הבחור. אם את לא מסוגלת, כדאי לדבר עם האבא-החבר שלך ולהגיע איתו להסכמות כלשהן. כי אחרת כדאי להיפרד מהבחור ולמצוא מישהו שלא חייב התחיבויות, ולא בקשר רגשי עם ילדים או אפילו עם הגרושה, כי תמיד יהיה קשר ביניהם בגלל הילדה, מזונות, הילדה חולה, יש לילדה אסיפת הורים ועוד כל מיני דברים כאלה.
 
בהצלחה במה שתבחרי.
לצפיה ב-'אני אגיד לך בצורה פרקטית'
אני אגיד לך בצורה פרקטית
08/12/2016 | 14:40
193
אם היא לא במשמורת אצלו אלא אצל האמא,
תבליגי. כשהיא תהיה בוגרת יותר אולי תצליחו להסתדר טוב יותר ואולי לא.בפעם בשבועיים שהיא איתו ויום אחד בשבוע זה לא כזה נוראי. ושוב, כשהיא תתבגר, אני מאמין שהיא תתיישר. אני מניח שהיא כבר 3 שנים נמצאת עם הורים גרושים (אם את עם החבר שלך שלוש שנים) ככה שהגירושים נעשו בגיל צעיר ומשפיע.
 
אם היא במשמורת משותפת/אצלו זה כבר יותר בעייתי. פה הייתי בהחלט יושב עם בן הזוג לשיחה (לא ציינת שעשית את זה ) ושואל אותו איך הוא רואה את עתיד הקשר ביניכם מבחינת היחסים איתה.
לצפיה ב-'תנסי לשים את עצמך במקום החבר שלך'
תנסי לשים את עצמך במקום החבר שלך
08/12/2016 | 15:53
139
בואי נגיד והתגרשת ויש לך בת, בבת עינייך, החיים שלך.
יש לך חבר שאת אוהבת והוא לא אוהב את הבת שלך, בלשון המעטה, עד כדי כך שהיא מעצבנת אותו ואומר "הלוואי שלא היתה לך ילדה".
אני שואל אותך, לא היית זורקת אותו מכל המדרגות?
עכשיו, אני מקווה שהוא לא יודע מה שאת חושבת על הבת שלו.
אם את באמת אוהבת אותו כבן זוגך ורוצה איתו עתיד את צריכה לעשות הכל על מנת לפחות להיות בקשר מכובד עם הבת שלו. את לא חייבת לאהוב אותה,אבל להתייחס אליה בכבוד.
לצפיה ב-'את כותבת "הייתי רוצה לאהוב אותה"'
את כותבת "הייתי רוצה לאהוב אותה"
09/12/2016 | 10:04
83
אל תאלצי את עצמך, כ הילדים הם כמו רדאר, הם קולטים שזה מזויף. זה לא הולך בכוח. תני לה ולך מרחב, אוויר לנשימה. לא חייב להיות קשר מאולץ. בלי דרמות, בלי "ריגשי". הכל יסתדר לטובה.
לצפיה ב-'שאלה של אם חורגת לעתיד'
שאלה של אם חורגת לעתיד
26/11/2016 | 11:39
10
431
שבת שלום חבר'ה,
 
אני מאורסת לגבר שאני נמצאת איתו בזוגיות קרוב לשנתיים ויש לו ילד בן שנתיים וקצת... בן זוגי מאוד קרוב לבן שלו והוא מודאג מכך שאני בניגוד לאמא הביולוגית של בנו לא מספיק אמהית כלפי הבן שלו וזה משהו שגורם לבעיות בנינו. אני אוהבת את הבן שלו ומבחינתי ברגע שנתחתן אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין וכבר עכשיו אני רואה בו חלק מהמשפחה שלי. אין לי ילדים משלי ולכן חלק מהזמן אני לא מראה חיבה כלפי הילד ברמות שאמא שלו עושה את זה, חלק מהזמן אני גם משחקת עם הילד פחות ממה שבן זוגי משחק איתו, ואז במצבים כאלה בן זוגי מתחיל לחשוב מחשבות מטורפות כמו למשל שאני לא אוהבת את הבן שלו, או שאני לא אהיה אם חורגת מספיק טובה, או שאני אגרום לו להתרחק מהילד ולדחוף אותו החוצה מחייו כשיהיו לנו ילדים משלנו וזה כבר משהו שהוא לגמרי הזוי... כל הסיפור הזה גורם להמון מתח ביחסים שלנו...
 
בכל מקרה רציתי לדעת מה אתם חושבים על העניין הזה והאם גם לבני הזוג שלכם היו משבות דומות לפני שהתחתנתם? אני מאוד אעריך כל עזרה . תודה!
לצפיה ב-'אני מאוד מבינה את בן הזוג שלך'
אני מאוד מבינה את בן הזוג שלך
26/11/2016 | 13:01
243
תכלס, אין לו (וגם לך) שום אפשרות לדעת מה יקרה בפועל.

מאוד קל להגיד עכשיו "אני אוהבת", אני אחשיב אותו כבן שלי", "ברור שאני לא אדחוף אותו החוצה מחייו כשיהיו לנו ילדים משלנו".

היום, כשאתם לא נשואים (וגם לא ציינת אם אתם אפילו גרים יחד, כמה זמן את מבלה עם הילד, איזה סוג של קשר יש לך איתו, האם יש ביניכם משהו חוץ ממשחקים, מה את עושה בשבילו, כמה זמן, אם בכלל, את נמצאת איתו לבד, מה היחס שלו אלייך וכד'), הדברים נראים לך ברורים.

רק שלמציאות, לדינמיקה והקשיים של החיים יש חוקים משלהם, ואני מציעה לך לבדוק יותר לעומק האם את אכן מוכנה למערכת המשפחתית שאת רוצה להכנס אליה. ותתחילי עם תשובות לשאלות הנ"ל שבסוגריים.
 
למה הוא חושב שאולי את לא מספיק אימהית? רק בגלל שאת לא משחקת איתו מספיק, לדעתו? יש לו גם סיבות אחרות?
 
לצפיה ב-'מחשבות שלי...'
מחשבות שלי...
26/11/2016 | 13:26
213
לא טבעי "להמריץ" אותך לקשר עם הילד. נוצר הרושם שהאיש מאמין שככל שהוא יחזור שוב ושוב ויציין שאת אמורה לאהוב את הילד כך את תאהבי אותו יותר.
עם כל הכוונות הטובות שלך בהצהרה "ברגע שנתחתן אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין", צריך לזכור שלילד יש אימא, ואת ממש לא אמורה להיות לו לאימא נוספת...
לדעתי אנחנו, האימהות החורגות, צריכות לתמוך ככל האפשר בקשר של בן הזוג לילדיו, ליצור עבור הילדים סביבה מקבלת תומכת ואפילו מפנקת, אבל אין ולא יכולה להיות לנו מחוייבות לאהוב את ילדיו כאילו היו ילדינו, ולרוב זה לא כך.
 
על פי התאור, נראה לי שבן הזוג שלך אינו בטוח בקשר שלכם.
אולי על פניו הוא מעיר לך שאינך משחקת מספיק עם הילד, אבל יש כאן משהו עמוק יותר.
לצפיה ב-'לא אמרת מה עומד מאחורי הדברים'
לא אמרת מה עומד מאחורי הדברים
26/11/2016 | 16:46
1
250
את כמעט שנתיים בזוגיות עם אדם שרק חודשים קודם נולד לו ילד. לא הסברת לנו מה הרקע להולדת הילד הזה, אבל אם אני יכולה לנחש באופן חלקי, גם לבן הזוג שלך יש חלומות על בית מושלם כמו לכולנו, והולדת הילד הזה, בין אם מתוכננת או לאו, בטח לא תוכננה להיות כך. הוא בטח חולם על משפחה וילדים, וכנראה גם איתך, ובשבילו היה קל אם היית יכולה פשוט להחליק לתפקיד האמא של הילד הזה. כך הוא יכול לשכוח את הבעיות או הקשיים שבהולדת הילד הזה, ולדמיין מחדש את המשפחה המושלמת שלו. אף אחת מאתנו לא מדמיין מראש להביא ילדים למשפחה מורכבת...
כשהוא אומר לך שאת לא אוהבת את הילד שלו מספיק, הוא בעצם מנסה להגיד לך שהוא פוחד שהחלום שלא לא יכול להתקיים. הוא מבקש ממך להכנס לפנטזיה שלו. בנוסף, הרבה גברים גרושים מצפים שהאשה השניה שלהם תטפל בילדים כך שהם יצטרכו לטפל בהם פחות. הם בעצם מרגישים שהתפקיד האמהי מכיל בתוכו גם את האחריות הטכנית, היומיומית, של הכנת אוכל וטיפול, והם מתעצלים לקחת את האחריות הזו על עצמם. אני קוראת הרבה פעמים על אבות גרושים שאמא שלהם מטפלת בהם ובילדים שלהם עד שהם מוצאים זוגיות אחרת, ואז הם באופן טבעי מצפים שהאשה החדשה תיקח על עצמה את כל הדברים האלה. כדי שהם ירגישו יותר טוב עם עצמם, הם עוטפים את זה במין "אבל ככה זה כשאנחנו משפחה". זה נכון רק באופן חלקי, לדעתי. 
מהצד שלך, אין לי ספק שאת לא אוהבת את הילד שלו כמוהו. אני לא מאמינה שניתן לאהוב ילד שיש לו שני הורים (לא ילד מאומץ ולא ילד באומנה) כאילו שאנחנו ההורים שלו. אני לא מצפה לזה מבן הזוג שלי אף פעם. אני כן מצפה ממנו להרגיש כלפי הילדים שלי שאנחנו משפחה, כמו דוד, למשל. כמובן שהוא אמור, בעיני, לחבב אותם, ולרצות לשהות איתם, אבל ממש לא כמוני. אני גם לא מרגישה ככה כלפי ילדים אחרים, אהובים, שהם לא הילדים שלי. האחיינים האהובים שלי, הם ממש לא כל הזמן בראש מעיניי, וכשהם מעצבנים או דורשים יותר מדי עבודה, יש להם הורים וההורים שלהם אמורים לטפל בהם. בטח שאף אחד לא מצפה מבן הזוג שלי להתפעל מהילדים שלי כמוני... 
בנוסף, לדעתי בן הזוג שלך פוחד מה יהיה מקומו של הבן שלו כשיהיו לכם ילדים משותפים. האם הוא יופלה לרעה?
אני חושבת שאת צריכה לומר לו את האמת: אני תמיד אוהב את הילד שלך, אבל לא כמוך. הוא יהיה חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, אבל הוא יהיה אח לילדים שלנו, בן לך, וקרוב משפחה שלי. יש לו אמא והיא רק אחת, אפילו אם זה קשה לך לשמוע, ואני לא רוצה להיות בתחרות איתה. אני אדאג לו ואוהב אותו ואתה לא צריך לפחד שאתנהג אליו לא טוב, אבל אתה זה עם התפקיד ההורי כלפיו. 
 
אני אספר לך שאני מכירה משפחה מקסימה, שיש להם בן אחד מהנישואים הראשונים ועוד שלושה בנים אחר כך, משותפים. הקטן כבר בן 25... הבנים מספרים שיש ביניהם קשר מאד קרוב, כל הארבעה. הגדול גר איתם שנה אחת בגיל ההתבגרות, אבל לאורך כל הדרך הם נשארו מאד קשורים. הם מדברים לעתים קרובות, נפגשים בלי ההורים, נוסעים לחו"ל ביחד בלי ההורים, כולל לטיול הגדול של אחרי הצבא של אחד מהם. הוא מספר שהוא מאד אוהב את אשתו של האב, ויש לו קשר קרוב מאד עם שניהם (גם אשתו מאד מחבבת אותם והאשה השניה של האב עושה המון בייביסיטינג ומאד נהנית מכל הענין). במקביל, יש לו קשר טוב עם אמא שלו. אף פעם לא היה בלבול בין אמא שלו ואשתו של אביו, וגם לא תחרות, והוא היום, בן 40, עם הרבה יותר טענות מול ההורים הביולוגים שלו, שחינכו אותו, מאשר מול אשתו של האב שתמיד היתה פחות מחנכת והרשתה לעצמה להיות הדמות הטובה גם בגיל ההתבגרות הסוער.
דרך אגב, זה לא אומר שאת, כמבוגר בבית, לא יכולה להגיד לילד של בן הזוג מה החוקים או להיות אחראית עליו. עם זאת, קביעת מדיניות החינוך ועוד החלטות גדולות היא לא בידך, לטוב ולרע. 
לצפיה ב-'מילה במילה מה שאני חושבת '
מילה במילה מה שאני חושבת
26/11/2016 | 23:14
44
לצפיה ב-'אני חושבת שכדאי שתלבנו את הדברים...'
אני חושבת שכדאי שתלבנו את הדברים...
26/11/2016 | 17:58
140
נכון, את לא אוהבת ואף פעם קרוב לודאי לא תאהבי את הילד
שלו כמו ששני הוריו אוהבים אותו.
נכון, כשיהיו לכם ילדים משלכם, היחס שלך לילד שלו ישתנה קרוב
לודאי ותרגישי אליו פחות קרובה.
נכון, משפחה מורכבת היא כזאת, וטוב שבן זוגך מציף
עכשיו את הדברים.
ממליצה לגשת לטיפול זוגי מס' פעמים כדי לבדוק
שהציפיות של בן הזוג מנישואים שניים הן ראליות.
 
ובדומה - בעלי ביקש ממני שאבטיח לו שהיחס שלי לילדיו לא ישתנה
כשתוולד הבת המשותפת שלנו. הבטחתי לו כי האמנתי בכך בכל 
ליבי. כשנולדה בתנו (הגעתי לנישואים ללא ילדים) התמסרתי לה
בכל ליבי, וכמובן, מטבע הדברים, הייתי פחות בקשר עם ילדיו (לא
שהיחסים איתם הם, חלילה, אינם תקינים - נהפוך הוא). 
זהו מהלך הדברים הטבעי וההגיוני, וצריך להסתכל בכך ולבדוק
איך מתמודדים עם כך.
לא תקינים - רחוק מזה).
לצפיה ב-'"אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין..."'
"אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין..."
27/11/2016 | 11:16
176
הוא לא הבן שלך.
הוא לעולם לא יהיה הבן שלך.
יש לו אמא, ויש לו אבא, וזה מספיק.
לא רק שאיינך חייבת לאהוב את הבן שלו באותה המידה שבה את תאהבי את ילדייך שלך, אלא שאינך חייבת לאהוב את הבן שלו כלל, אלא רק לנהוג בו בכבוד ובחיבה ולא להיכנס בין האב לבנו.
 
כפי שהמליצו קודמותיי, כדאי שתלכו יחד לטיפול זוגי ותבצעו תיאום ציפיות לפני שתתחתנו. נראה שבן-זוגך מצפה שתשתלימי עבורו את פנטזיית המשפחה המושלמת, מה שלא רק שאינו פייר, אלא גם ממש לא מציאותי.
לצפיה ב-'או קיי'
או קיי
27/11/2016 | 11:38
162
או קיי...
בבקשה תקראי בפורום הזה קצת יותר לעומק ואז תביני שבן זוגך שאת עומדת להתחתן איתו הוא זה שלא בסדר בסיפור הזה.
את לא מחוייבת (!!!) "לאהוב את הבן שלו כאילו היה שלך".
זה חתיכת בולשיט להניח שאשה תאהב ילד לא שלה באותה מידה בה היא תאהב ילד שלה וכל גבר שיגיד לך שלמרות שאת אוהבת את הילד ומשחקת איתו וכו' אבל הבעיה שלך היא שאת לא אוהבת את הבן שלו כמו אמא שלו צריך לחטוף בעיטה ולהישלח הרחק ממך.
את לא האמא הביולוגית של הילד הזה (!!!), אין לך (!!!) שום אחריות לאהוב (!!!) אותו.
תהי אחראית לצרכים שלו כשיש בכך צורך (במובן של כשאבא שלו באמת לא יכול - ולא לא רוצה - לעשות משהו) אבל כל דבר שהוא מעבר לזה טובה שאת עושה מטוב ליבך וזה משהו שצריך להיעשות בקצב שלך.
בן זוגך חיי בהזיות אם זאת אחת הסיבות לכך שהוא רוצה להתחתן איתך שתהיה לו עוד אמא לבן שלו.
 
אם אני הייתי בנעליים שלך, הייתי מדברת איתו על הדרישה ההזויה הזאת שלו שתהיה אימהי לבן שלו כמו האמא הביולוגית שלו ואז הכל היה תלוי בתשובה שלו, אחרי שתדברי איתו תנסי להבין אם את באמת רוצה להישאר בסיפור הזה או לא.
כשאני ובעלי עוד לא היינו נשואים (אבל כבר היינו מאורסים ) הוא אמר לי משפט מדהים, "אני לא צריך שאת תהי אמא לילדיי, אני פשוט צריך שאת תהי אשתי"
לצפיה ב-'מצטרפת לנאמר לפני'
מצטרפת לנאמר לפני
27/11/2016 | 11:42
149
אני מקווה בשבילך, בשביל הילד ובשביל האבא שאת לעולם לא תחשיבי אותו כבן שלך, כי הוא לא
הוא הבן של בעלך, וזו מערכת יחסים שונה לגמרי
מה שבעלך מצפה ממך הוא לא סביר בכלל
 
מה שסביר לצפות ממך: שתתנהגי עם הבן בכבוד (ואם תהיה שם גם אהבה זה בונוס. אבל לא חובה), שהבן ירגיש רצוי בביתכם תמיד, שבמסגרת התנהלות הבית השוטפת תדאגי לו כמו לכולם (נניח אם את עושה כביסה, לא סביר שאבא שלו יעשה את שלו בנפרד), שתקפידי איתו על חוקי הבית, אבל לא על חינוכו (לדוגמא אם אצלכם אסור לאכול בסלון אז את יכולה להגיד לבן שלו שילך עם האוכל לשולחן. אבל את לא תקבעי באיזו שעה הוא הולך לישון)
 
מה שסביר לצפות מבעלך: שיגדל את הבן שלו וייקח עליו אחריות מלאה. שיבין שהוא אחראי באופן בלעדי לשחק איתו, לקלח אותו, להשכיב אותו, לקחת אותו לרופא, להיות איתו כשהוא בבית וכו'. כל עזרה שהוא מקבל ממך היא בונוס ולא חובה. כמו כן, הוא אחראי על כל ההחלטות שמתקבלות בקשר לילד (לדוגמא, באיזו שעה הילד ילך לישון ) ברור שהוא יכול להתייעץ איתך, אבל הוא האחראי.
מה שעוד מצופה ממנו זה להבין שאמא יש רק אחת, וזו לא את. את השותפה שלו לחיים, ואם השותפות הזו טובה אז את תהיי גם שותפה שלו בהורות כגורם מייעץ ומסייע. זה יכול להיות המון.
 
אחרי ששינכם תבינו את המקום הבסיסי הזה, את תוכלי להיות מאוד מעורבת, מאוד אוהבת, מאור חשובה. אבל לא אמא.
לצפיה ב-'לא אחדש'
לא אחדש
29/11/2016 | 04:50
143
כי כבר כתבו לפני, אני רק רוצה לחזק את מה שכתבו לך. הוא מודאג שאת לא מספיק אימהית כלפי הבן שלו, בניגדו לאמו הביולוגית? 
בן הזוג שלך נשמע לי שתלטן גדול. הוא מודיע לך מה הוא מצפה ממך, משהו לא ריאלי ובלתי אפשרי למעשה, ואת עושה מאמצים כבירים להוכיח לו שהנה את עומדת בציפיות שלו, והוא כתגובה מראה לך שהוא מודאג. הוא אמור להגיד לך כמה הוא מעריך אותך שאיכפת לו בילד ואת משקיעה בו, כשברור שההשקעה בו קטנה ממה שההורים של הילדים משקיעים. משהו היה מאוד לא תקין אם היית "אימהית" כלפיו כמו אמא שלו. את לא אמא שלו ולא תהיי אמא שלו. 
יכול להיות שאת לחוצת חתונה? שהיית צריכה להבטיח דברים שונים על מנת שיסכים להתחתן? כי אחרת אני לא מצליחה להבין איך סיטואציה מוזרה שכזו יכולה לעלות. 
 
לצפיה ב-'צריך לזכור שזהו הילד שלו ולא שלך'
צריך לזכור שזהו הילד שלו ולא שלך
11/12/2016 | 10:29
39
בן זוגך וגם את צריכים לזכור שמדובר בילד שלו, את לא חייבת לאהוב אותו אלא לקבל אותו כחלק מבן זוגך. לבן זוגי 2 ילדים ואני ללא ואני חייבת לומר שאני לא אוהבת את ילדיו כאילו היו ילדיי, יש להם שני הורים, יש להם אמא ואני עוד דמות מבוגרת חינוכית בחייהם.
אני מקבלת אותם אך היום, אחרי 3 שנים ביחד, יכולה לומר שלא אוהבת אותם כאילו היו ילדיי שלי. גם בן זוגך צריך להבין ולקבל זאת
לצפיה ב-'דיונים על מיניות בבית ספר מסורתי'
דיונים על מיניות בבית ספר מסורתי
27/11/2016 | 09:20
11
245
הבן של בעלי לומד בבית ספר מסורתי ובבית הספר מתכננים להתחיל לדון על מיניות. זה לא יהיה בסגנון של נושאים באנטומיה וכו' (כמו בבתי ספר חילוניים) אלא יותר בכיוון של מערכות יחסים עם המין השני ומה מותר ואסור. כמובן שהם הולכים לדבר שם על איסור ביחסים ללא חתונה ושזה "חטא", כמו שהם מגדירים את זה.
באופן אישי אני לא מתנגדת לזה, אני חושבת שזה טוב שהבן של בעלי ישמע את זה. אני לא רוצה שהוא יחזור על הטעויות שההורים שלו עשו. אני פשוט תוהה איך הוא ירגיש לגבי כל זה, בידיעה שההורים שלו אף פעם לא היו נשואים ועדיין הוא קיים, כלומר הוא תוצאה של מה שיטיפו להם שהוא אסור. אני חושבת שיכול להיות שהוא הילד היחיד בכיתה במצב הזה. אני תוהה מה הוא יחשוב אחרי השיעורים האלה.
אני ובעלי דיברנו על זה והחלטנו שעדיף שבעלי יתחיל להתכונן לשיחה עם הבן שלו על כל הנושא הזה למקרה שלבן שלו יהיו שאלות אבל הבעיה שלבעלי אין מושג איך לדבר איתו ואיך להסביר ומה להגיד וגם אני לא יודעת מה לייעץ לו אז אם יש פה מישהו שהיה במצב דומה או מישהו עם רעיונות לאיך עושים שיחה כזאת אני אשמח לטיפים.
 
שחר
לצפיה ב-'אני לא במצב דומה'
אני לא במצב דומה
27/11/2016 | 11:32
132
אבל באופן כללי חושבת ששיח פתוח בין הורים לילדיהם בנושאי מיניות ויחסים בין המינים הוא חשוב מאוד מאוד.
אני חושבת שחשוב לדבר עם הילד בצורה מכובדת ופתוחה
וחשוב לא רק להשמיע את עמדותינו אלא גם לשמוע את עמדותיו ואת דאגותיו
אני חושבת ששיעור כזה בבית הספר יכול להיות נקודת פתיחה מצויינת לשיחה כזו, ושהאבא יכול להתחיל בדיוק ממה שכתבת כאן:
 
"בני האהוב, אני יודע שמדברים אתכם על הנושא הזה בבית הספר. אשמח שתספר לי על מה דיברתם. אני רוצה בהזמנות הזו שנדבר על כך שאני ואמא שלך לא התחתנו..."
ולא לשכוח לשאול אותו מה הוא חושב ומה הוא מרגיש בקשר לזה
לצפיה ב-'אבל אענה לך בכל זאת'
אבל אענה לך בכל זאת
27/11/2016 | 11:40
134
קודם כל, מרגיז אותי שיש עדין מקומות שבהם יחסי מין נקשרים בחטא. זה אמנם מובנה בתפיסה המסורתית אבל רק בשביל הרקורד, אני חושבת שזו לא גישה נכונה בכלל ורק תיצור תסביכים אצל הילד ואצל כל מי ששומע את זה. 
 
אני כן מסכימה, ובגדול, לעובדה שיחסי מין צריכים להיות מבוססים קודם כל על 1) הסכמה חופשית ומודעת 2) אמון 3) הבנה של ההשלכות. אני מבינה שאצלכם, בחברה המסורתית, יש גם קשר לאלוהים, אבל לדעתי צריך להבין בראש ובראשונה שנושא יחסי המין, גם במסגרת נישואים, מתבסס קודם כל על שלושת הדברים האלה. 
 
שנית, לגבי יחסי מין ללא נישואים - שוב, בחברה החילונית זה לא ענין בכלל, אבל הייתי מדברת על זה כמו על כל דבר שבו ילדים מבינים שההורים שלהם לא מושלמים. הייתי אומרת שבזמנו, למרות שיחסי המין האלה היו (אני מקווה...) מלאים בהסכמה ובאמון, לא היתה הבנה מספקת של התוצאות וההשלכות. כולנו עוברים על החוק וגם משקרים, ולא כל עבירה על החוק דינה מוות. אנחנו משתדלים לחיות חיים מוסריים ככל האפשר, ולפעמים מועדים, וזה בינינו לבין עצמנו או אלוהינו. כל עוד הבן לא נולד מיחסי מין בכפיה או במרמה, מדובר בסך הכל על טעות בשיקול דעת. הגדולה היא לדעת לקבל גם את הדברים הטובים וגם את המגרעות באנשים שאהובים עלינו, ולדעת לסלוח. לדעתי גם זה נמצא באיזה מקום בסולם הערכים המסורתי.  
 
בעיקר מה שהייתי מדגישה לבן, זה שאמנם הוא נוצר ללא כוונה מפורשת, אבל שהוא אהוב ורצוי ושלפעמים גם משהו שנעשה שלא בכוונה תחילה יכול להיות נפלא, ושאבא שלו מצטער על הנסיבות אבל לא מצטער בכלל שנולד לו דוקא הילד המסוים הזה!
לצפיה ב-'יחי הצדקנות !'
יחי הצדקנות !
27/11/2016 | 11:41
4
149
איזה כיף לשבת חמים ונעים עם בעלך,
ולשוחח על הטעויות האיומות והנוראות שבעלך
עשה עם המכשפה לשעבר, שכתוצאה מהן
הגיע לאוויר העולם הבן של בעלך וגרושתו .
 
אז ראשית : איך בדיוק קשורים אלייך היחסים בין הוריו של הילד ?
ושנית: האב בהחלט יכול להגיד דברים כמו: יש דברים שאני מצטער
עליהם, אבל בכל רע יש טוב - תראה איזה בן מוצלח יקר  ואהוב נולד
לאמך ולי ! (מהחסידה כמובן ).
לצפיה ב-'הגזמת לגמרי'
הגזמת לגמרי
27/11/2016 | 12:11
3
124
למה צדקנות? מתי אמרתי שהטעות שבעלי והאקסית שלו עשו הם איומות? בסך הכל כתבתי שכן אני אשמח עם הבן של בעלי לא יחזור על מעשי אביו ולא יכניס בגיל 17 בחורה ת 16 להריון, זה כל כך נורא? מתי אמרתי מילה רעה על האמא של הילד? את מתקיפה סתם בלי קשר למה שכתבתי.  אני אוהבת את הילד הזה ואכפת ל ממנו אל כנראה שבעינייך זה פשע. אביו (כמו גם אימו) קיבלו מכתב מבית הספר לגבי השיעורים בחינוך מיני ומה יהיה התוכן שלהם. מצטערת שהייתי רגישה וחשבתי שאולי הוא יפגע או יקח את זה קשה אם הוא ישב בכיתה וישמע שיחסים לפני החתונה וילד לפני החתונה זה חטא כי אז בעצם נרמז לו שהוא חטא. דיברתי על זה עם בעלי כי זזה מה שעושים במשפחות מדברים על הילדים של כולם כי אכפת מילדים ש כולם. בעלי לא ידע איך לדבר עם הילד במידת הצורך וביקש עצות ממני והיות ואני גם לא יודעת פניתי להתייעץ פה. תהרגי אותי אוי אם עשיתי משהו לא בסדר. היחסים של הוריו של הילד אכן לא קשורים אלי ולא כתבתי מילה עליהם אבל הילד קשור אלי ואכפת לי ממנו וכן העליתי את הנושא שיכול להפוך לבעייתי מול בעלי. אז נשמעת כמו אחת שבכלל לא התעמקה במה שכתבתי
לצפיה ב-'כמו שכתבתי, הדיון הוא בין שני ההורים...'
כמו שכתבתי, הדיון הוא בין שני ההורים...
27/11/2016 | 16:11
2
98
איך הבן שלהם יתנהל לא תלוי בשעורי ההסברה
המינית שיקבל בבית ספר (בודאי לא שעורים מהסוג
שאת מתארת). מה שיעזור לו ויתמוך בו יהיה, כפי
שכתבתי קודם שהוריו יתמכו בו ויפגינו כלפיו אהבה.
לעצם העניין - אפשר להיעזר בעצות הנפלאות שניתנו 
כאן - להסביר לילד, במילים תואמות גיל, התנהלות של
מערכת יחסים זוגית יפה ומכבדת את שני הצדדים, תוך
קיום יחסי מין כאשר שני בני הזוג בוגרים ובשלים. ושוב -
להדגיש עד כמה אוהבים מעריכים ומוקירים את הילד
שנולד כביכול בחטא.
את מעריכה את בית הספר בו הילד לומד הילד ואת גישתו - ובד 
בבד מיצרה (בצדק) על פגיעה העלולה להיווצר משיטת חינוך זו.
ואכן - גינוי של אדם בשל התנהגותו המינית - כולל התנהגות
מינית של האישה, כולל התנהגות הומוסקסואלית ועוד
אמנם יכולה לפגוע בילדים ומבוגרים כאחד.
בורות מינית לא מייצרת אנשים ערכיים יותר, אלא אנשים
מבולבלים ונבוכים יותר.
לצפיה ב-'ברור שהתנהלות הילד תלויה בחינוך שיקבל בבית'
ברור שהתנהלות הילד תלויה בחינוך שיקבל בבית
27/11/2016 | 16:22
1
87
ולא בשיעורי ההסברה בבית הספר. למען האמת כרגע פחות מדאיג אותנו איך הוא יתנהל ויותר איך הוא יגיב לשיעור שבו בעצם יגידו לו שהוא תוצאה של חטא. אני לא מעריכה את בית הספר שבו הוא לומד ולא את גישתו רק ציינתי שכן חשוב שתתקיים שיחה על נושא המיניות כדי שפחות ילדים בני 17 יכניסו בנות 16 להריון אבל אני בטח לא בעד דיבורים בסגנון של מין מחוץ לנישואים זה חטא. אגב לא שזה משנה אבל אני בכלל חילונית.
לצפיה ב-'לגבי הנושא האחרון שהעלית'
לגבי הנושא האחרון שהעלית
27/11/2016 | 22:08
84
הרב הקונסרבטיבי של השכונה הסביר לנו פעם, שגם לו יוצא לפעמים להדליק או לכבות את המזגן בשבת... כששאלנו אותו מה פתאום, הוא אמר שכמו שאלוהים לא יוצא ומעניש אותנו במוות כל פעם שאנחנו עוברים על המהירות המותרת, אלוהים גם לא בודק את נושא המזגן שלו... הטענה של הרב היתה שכולנו עושים לפעמים דברים שאסור ולא כל דבר שאסור הוא חטא.
 
לגבי מה שיקרה בשיעור, אולי את שואלת שאלה קצת יותר כללית של הגישה של המורה ובית הספר מול הגישה של ההורים. זה קורה הרבה ולא תמיד קשור למשפחה מורכבת, אבל קרה לי הרבה יותר מפעם אחת שבה בית הספר הציג עמדה שאני לא מאמינה בה. בכלל לא דאגתי מזה, קודם כל כי (לצערנו) בית הספר הוא לא מודל חינוכי לחיקוי בימים אלה, ושנית בגלל שאני מעדיפה לגדל אנשים חושבים באופן עקרוני. יש לי הרבה עקרונות שלאו דוקא תואמים לסביבה שלנו, ואני מחנכת את הילדים שלי לפיהם, במובן שאני מציגה להם את דעתי, מציגה את הדעה שהילד שומע בסביבה, מדגישה את ההבדל ביניהם ומסבירה למה הגעתי לדעה שאני מחזיקה בה.
 
במקרה שלכם, אם זה היה הילד שלי, הייתי אומרת - אני לא מסכימה עם בית הספר שמדובר בחטא, כי זה לא חלק מהתפיסה שלי בחיים, שיחסי מין הם חטא. עם זאת, הגישה הזו היא גישה שהתפתחה כדי להגן על אנשים - לשמור על ילדים שיוכלו למצות את הילדות שלהם, להתפתח ולרכוש השכלה לפני שהם הופכים להורים, ולשמור על התינוקות שנולדים להם שיוולדו לזוג שמוכן אליהם ויכול לדאוג להם. 
 
אני בטוחה שלבן הזוג שלך היו או יש קשיים בלגדל את הילד הזה. אולי הוא נעזר בהורים, אולי האמא נעזרת בהם. בטח שהיה יותר קל קודם לסיים את הלימודים ולרכוש מקצוע ולהתבסס לפני שמביאים ילדים לעולם. מהבחינה הזו, להתעלם מההשלכות של יחסי מין ולהביא ילד לעולם לפני שמוכנים ממש זה באמת טעות שנובעת מתמימות וחוסר נסיון. אז אולי בית הספר קורא לזה חטא אבל אם מורידים את הענין הדתי, יש משהו במה שמנסים להסביר לילד, שיחסי מין יכולים להביא לתוצאות שניקח איתנו כל החיים. אני הייתי אומרת מפורשות שכדי להרתיע ילדים מלהכנס למערכת יחסים מינית נולד כל הענין של "חטא" ושלמזלו ולמזלכם למרות הקשיים יש לכם משפחה אוהבת ובסך הכל אתם תתגברו ותסתדרו. 
 
אני כן תומכת בגישה חינוכית כללית שמאפשרת לי לומר לילדים שלי שטעיתי בשיקול הדעת מדי פעם. אני לא מושלמת. יש אפילו מחקרים שאומרים שילדים להורים מושלמים "מדי" יוצאים עם בעיות, בגלל שהם פוחדים שלעולם לא יוכלו להיות כמוהם. אני כן אומרת להם שאפילו אם טעיתי, זה לא מחוסר אהבה ואכפתיות אליהם אלא מחוסר ידיעה. זה אומר שאם הייתי יודעת יותר טוב, בטח הייתי עושה משהו אחר. הכי חשוב לשדר לילדים שגם כשאנחנו לא מושלמים, אנחנו יכולים להעביר ביקורת על עצמנו וגם עליהם, ועדיין אנחנו אוהבים ולא מאבדים עשתונות. זה מסר מאד מחזק ומאד חשוב לגילאי ההתבגרות. 
לצפיה ב-'הלוואי שהיה לי מה לייעץ לך אבל אין לי מושג מה להגיד'
הלוואי שהיה לי מה לייעץ לך אבל אין לי מושג מה להגיד
27/11/2016 | 12:02
89
קיבלת תשובות מקסימות מעלי
לצפיה ב-'מה אתם באמת חושבים על זה?'
מה אתם באמת חושבים על זה?
28/11/2016 | 08:56
79
בעלך צריך להיות ברור קודם כל עם עצמו. האם העובדה שנולד לו ילד ללא נישואין בסדר או לא.
אם הוא חושב שזה בסדר, צריך להעביר לילד מסר שזו הגישה שלכם לחיים. מותר לחלוק על הגישה של בית הספר, כל עוד המסר שלכם ברור וחד משמעי.
אם בעלך חושב שצריך לקיים יחסי מין רק אחרי החתונה, צריך להעביר לילד מסר ברור ברוח זו. אפשר לומר לו שבעבר הוא חשב אחרת ועכשיו הוא מבין שזה לא נכון. בד בבד צריך להבהיר שלילד שהוא אהוב, ששמחים בו, שהוא לא טעות או פנצ'ר.... זה מסובך, אבל אלו החיים שלו אז הוא יצטרך ללמוד להתמודד.
כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר בנושא הזה. היא תדע בדיוק איזה מסרים יגיעו לילד מבית הספר ואיך אפשר לרכך אותם בבית.
בהצלחה
לצפיה ב-'הייתי במקום של הילד'
הייתי במקום של הילד
28/11/2016 | 09:12
117
וגם חברה מאד טובה שלי בזמנו, שאצלה המצב אף היה יותר מסובך כי אבא שלה לא היה יהודי. בבית-הספר הדתי שלנו בזמנו לא היתה שום פתיחות והבנה למצבים המורכבים האלו אבל אני מקווה שכיום זה שונה, ואולי תהיה לכם אפשרות לשוחח עם המורה לפני השיעור (כמו שאני בטוחה שהרבה הורים כבר עושים כשהם מודעים לכך שעומד להיות שיעור בנושא מיניות).
אני זוכרת את עצמי כן עוברת מין משבר קצר בנושא, הרגשה של נחיתות ושל דחייה אפשרית ועברתי את זה בלי ההורים (רק החברה ידעה). אז בהחלט מראש הייתי מחליטה שתהיה שיחה פתוחה עם אבא ואמא על הנושא; השיחה יכולה להתמקד בכך ש-"טעויות" ההורים או הנסיבות הלא-אידיאליות שבהן הילד נוצר הן של ההורים בלבד ולא משליכות על הילד. הייתי גם לוקחת אולי דוגמאות טובות מהתנ"ך, ויש כאלו, של ילדים שנולדו בנסיבות לא מסורתיות.
יפה מצידך שאת חושבת ככה על הילד, יש לך אמפתיות טובה כלפיו שלא לכל הורה חורג יש וזה מרגש ומראה שלילד הזה יש לא רק שני מבוגרים שידאגו לו, אלא שלושה - וזה משאב רציני. אולי רק העובדה הזאת תוסיף קצת לערך העצמי שלו כשיגדל.
לצפיה ב-'בן כמה הילד?'
בן כמה הילד?
28/11/2016 | 18:59
14
לצפיה ב-'אולי פה אמצע אנשים במצב דומה'
אולי פה אמצע אנשים במצב דומה
23/11/2016 | 13:59
9
407
משפחות מורכבות זה מורכב. את, הוא, האקסים של שניכם, ילדים מפרק א', ההורים משני הצדדים ושאר ירקות.
תהיתי אולי יש פה מישהו שבמסגרת המורכבות הזאת מתמודד עם מורכבות נוספת. 
האם יש פה מישהו שלו (מפרק א') או לבן זוגו יש ילדים עם מחלות ומוגבלויות פיזיות או נפשיות.
אשמח לשמוע איך זה השפיע על הסיטואציה המורכבת גם ככה והאם היו קשיים נוספים מעבר לקשיים שיש בכל משפחה מורכבת.
איך אתם או בני זוגכם קיבלתם את הילד המוגבל? איך הילד התמודד עם המצב? היו פעמים שפרק ב' התפרק בגלל זה
ממש מקווה למצוא מישהו שחווה את זה
 
 
לצפיה ב-'אני'
אני
24/11/2016 | 14:31
2
210
התמודדנו עם מחלת נפש של בת של בעלי. לא פשוט. אם יש משהו שהיה יכול להביא אותנו לגירושין זו היא.
אולי תשתפי מה קשה לך ועם מה את מתמודדת?
לצפיה ב-'מאוד לא קל'
מאוד לא קל
24/11/2016 | 14:40
1
216
מאוד לא קל לאהוב ילד לא שלך
מאוד לא קל להתמודד עם ילד מוגבל נפשית/ פיזית שלך
אבל איך משלבים כשהילד עם המוגבלות הוא לא הילד הביולוגי?
זה כמעט בלתי אפשרי
לצפיה ב-'לא מנסיון אישי'
לא מנסיון אישי
24/11/2016 | 18:35
191
יש אנשים רחומים שמונעים ע״י הצורך לעזור. מכירה מקרוב אם שלקחה ילדת אומנה עם בעיות פיזיות ונפשיות ולא ויתרה גם כשילדיה הביולוגים נפגעו מהמצב. היא טענה שילד ׳רגיל׳ פשוט לאהוב, האתגר הוא לאהוב ילד ׳מיוחד׳. 
אני מניחה שאם אין לאדם ילדים ביולוגים שיתחרו על המקום, זה אולי קל יותר לאהוב ולקבל ילד שאינו ביולוגי גם אם הוא ׳אחר׳.
 
ללי
לצפיה ב-'משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי'
משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי
27/11/2016 | 11:54
5
184
משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי, היא בת 15 ויום אחד היא תמצא את עצמה במאסר אם היא לא תשנה את דרכיה.
אני ראיתי את הבת של בעלי דוחפת ומפילה ילד שגם יותר צעיר ממנה וגם בעל מוגבלות פיזית, הלחץ שההורים מתמודדים איתו כשיש ילדים עם מוגבלויות פיזיות או נפשיות זה המון עבודה קשה ולא משנה בני כמה הילדים.
 
לצפיה ב-'מה אומרים ההורים שלה ?'
מה אומרים ההורים שלה ?
28/11/2016 | 07:38
4
37
לצפיה ב-'פה בדיוק הבעיה.. לא אומרים הרבה'
פה בדיוק הבעיה.. לא אומרים הרבה
28/11/2016 | 13:09
3
38
לצפיה ב-'אז עכשיו הבעיה יותר מובנת...'
אז עכשיו הבעיה יותר מובנת...
28/11/2016 | 13:40
2
106
את בעצם אומרת שבעלך וגרושתו לא רואים
את חומרת הבעיה, כמו שאת רואה את הדברים ?
לצפיה ב-'ברור לי שיל ההתבגרות זה לא תותים'
ברור לי שיל ההתבגרות זה לא תותים
28/11/2016 | 14:04
1
114
אבל כשילדה בת 15 דוחפת ומפילה ילד שגם קטן ממנה וגם עם מוגבלות פיזית מסויימת אי אפשר להפיל את זה על גיל ההתבגרות ולחכות שזה יעבור לה.
ההורים שלה מאשימים בהכל את הגיל הבעייתי ובטוחים שזה יעבור לה.
אני בטוחה שאם היא לא תשנה היא תמצא את עצמה במעצר או מאסר יום אחד.
לצפיה ב-'נשמע ממש קשה...'
נשמע ממש קשה...
28/11/2016 | 20:05
81
אני לא בטוחה שיש משהו שאת יכולה לעשות.
 
לצפיה ב-'פיל מנמלה - דילמה'
פיל מנמלה - דילמה
20/11/2016 | 19:53
9
379
אני מוצאת את עצמי כותבת פה בתקווה לקבל עזרה לגבי דילמה שיש לי וכן אני יודעת שמשפחות מורכבות כשמן כן הן מורכבות אבל לא חשבתי שמשהו כל כך זניח יתנפח  לכזה אישיו רציני.
 
לפני כמה חודשים התחלתי לתכנן את חופשת החנוכה לי ולבת שלי ולמרות שידעתי שבן זוגי לא יוכל לבוא כי הוא חייב לעבוד החלטתי שזה יהיה נחמד ומגבש להציע לבת שלו להצטרף אלינו (שתי הבנות בגיל התיכון).
 
כשלפני כמה חודשים אמרתי לבת שלו שאני והבת שלי מתכננות לנסוע בחנוכה לאילת והצעתי לה להצטרף אלינו היא לא אמרה כן אבל היא גם לא אמרה לא.
 
אחרי שבועיים שאלתי אותה שוב האם בא לה להצטרף אלי ואל הבת שלי לאילת בחנוכה והיא די התחמקה מהנושא ולא אמרה כלום.
 
עייפה מהמשחקים שלה ומחוסר החלטתיות שלה החלטתי שניסע רק אני והבת שלי והחלטנו שבמקום אילת נטוס לחול (כי אילת במקור היה רק בגלל הבת שלו שיש לה פחד טיסה אז חול לא בא בחשבון).
 
כשהבת שלו גילתה שאני והבת שלי טסות בחנוכה לחול היא עשתה פרצופים ומאז כל פעם שהיא היתה אצלנו או שאנחנו היינו מתראות בחוץ היא הייה בלי מצב רוח ומאוד מרוחקת (מה שלא ממש אופייני לה).
 
בהמשך אני גיליתי דרך ההורים של בן זוגי שהבת שלו קנתה שני בגדי ים מתוך הבנה שבחנוכה היא נוסעת לאילת איתי ועם הבת שלי ושהיא ממש חכתה לזה.
 
אני לא מרחמת עליה.
 
התשובות הלא ברורות שלה גרמו לי לפקפק ברצון שלה לבוא לחופשה שהיא בלי אבא שלה אלא רק איתי ועם הבת שלי ומהתשובות המעורפלות שלה הבנתי שהיא לא מעוניינת ולכן עשיתי תוכניות אחרות לחופשה עם הבת שלי בחול (חופשה שהיא לא יכולה להצטרף אליה עקב פחד מטיסות).
 
עכשיו המצב הוא שבן זוגי וההורים שלו ועוד כמה אנשים חושבים שאני אשמה בכך שהצעתי לה משהו והיא ראתה בזה הבטחה ופיתחה ציפיות ואני שיניתי תוכניות.
 
הדרך שבה אני רואה את הדברים זה שהיות ואני הצעתי לה פעמיים לבוא איתי ועם הבת שלי לאילת והיות ולא קיבלתי ממנה שום תשובה חד משמעית אני חושבת שזה בסדר גמור שהנחתי שהיא לא מעוניינת ושיניתי את התוכניות לחופשה עם הבת שלי.
 
הבת של בן זוגי רגילה לקבל הנחות בגלל שהיא בת להורים גרושים והיא רגילה שכולם רודפים אחריה בגלל זה ולמרות שגם הבת שלי היא בת להורים גרושים אני לא מוכנה להתנהגות כזאת.
כעת מופעל עלי לחץ בעיקר מצד בן זוגי לבטל את החופשה בחול (ולשלם דמי ביטול) ולהזמין חופשה באילת (שעכשיו כבר הרבה יותר יקרה) כדי שגם הבת שלו תוכל לבוא.
הטענה שלו זה שהבת שלו מאוד ציפתה לזה ומאוד התאכזבה אבל מה עם הבת שלי שמצפה לנסיעה לחול?
התרוץ שלו לכל דבר זה שהבת שלו עוד ילדה.
אז קודם כל הבת שלו כבר בתיכון ושנית אני חושבת שבגיל הזה היא צריכה לדעת מה היא רוצה ולענות בצורה בורה ואם היא לא עושה את זה אז לקחת על זה אחריות.
מאז שהיא גלתה שאני והבת שלי טסות לחול היא מאוד מרוחקת בסביבתי ותמיד חסרת מצב רוח.
אני מאמינה שזאת מניפולציה שנועדה לגרום לי לשנות את התוכניות לחופשה.
בעלי לעומת זאת חושב שהיא באמת נעלבה ושזאת אי הבנה ושאני לא בסדר שלא ווידאתי איתה את העניין לפני שהזמנתי את הטיסה לחול.
כל הסיפור הזה גורם להמון מתח ביני לבין בן זוגי וגם ביני לבין הוריו וכאמור הבת שלו מאוד מרוחקת.
 
אני מרגישה כל הזמן בכוננות ספיגה וכל הזמן מרגישה צורך להצדיק את עצמי ולהתגונן.
 
מה דעתכם? 
"להתקפל" למרות כל העלויות הכרוכות בכך או לתת לבת שלו להתמודד עם הדרך שבה היא התנהלה?
סביר להניח שאני כבר לא אשנה את התוכניות שלי ואטוס עם הבת שלי לחול אבל עדיין חשוב לי להבין האם אני בסדר או שכמו שכולם חושבים טעיתי בכך שלא שאלתי פעם שלישית לפני שהזמתי את הנסיעה לחול (אחרי פעמיים שהיא התחמקה לא רציתי לרדוף אחריה פעם שלישית)
בקיצור מה שהתחיל מרצון טוב להזמין את הילדה שלו לחופשת חנוכה איתי ועם ביתי זה הפך לסיפור שלם ואני הפכתי ללא בסדר ולאשמה
עצוב לי מאוד
לצפיה ב-'לקבוע חופשת פסח באילת.'
לקבוע חופשת פסח באילת.
20/11/2016 | 20:40
234
גם עם אבא שלה.
ולדבר איתה, להסביר לה שהדברים כבר נעשו, בתום לב ומתוך הבנה מסויימת של התגובה שלה, ולכן בפעם הבאה לבקש שתגיב בצורה מובנת ושהכל יסוכם ברור.
לדעתי אין טעם לבטל חופשה בחול ולשלם דמי ביטול.
 
לצפיה ב-'אני יכולה להגיד לך שאם זו היתה הבת החורגת שלי אז היא עושה את'
אני יכולה להגיד לך שאם זו היתה הבת החורגת שלי אז היא עושה את
21/11/2016 | 01:01
4
262
זה בכוונה. הבת של בעלי אוהבת מניפולציות כאלה.
פעם הייתי רגישה ובמיקרה כזה הייתי מבטלת הכל בשביל הילדה. היום - בשום אופן לא. אני בשלבי הפרדות מאבא שלה אז אין לי את אורך הרוח כמו פעם. אז תלוי ביחסים שלך עם בעלך.
אני מאמינה שבמקרה של החופשה שלכן, היא לא הבינה שצריך להזמין מראש. בטח חשבה שאפשר להחליט עד הרגע האחרון? ילדים לא מבינים דברים כאלה.
עוד עיצה שיש לי בשבילך זה שפעם הבאה תערבי את כולם. תגידי לבעלך, לאמא של הבת, לחמותך, אני מתכננת חופשה והיא לא עונה לי. מעצבן, אבל אם היא לא עונה ישירות והמשפחה לא מדובבת אותה בשבילך אז אף אחד לא יוכל לבוא אחרי זה בטענות.
 
 
 
לצפיה ב-'את הלקח הזה כבר למדתי'
את הלקח הזה כבר למדתי
21/11/2016 | 11:45
2
227
להבא ולא משנה כמה העניין יהיה שולי אני הולכת לעדכן את כולם ואת בן זוגי בעיקר כדי שאחר כך לא יאשימו אותי ויטיחו בי משפטים כמו את המבוגר וכו'..
האמת שלא בטוחה שתהיה פעם הבאה בי תכלס ניסיתי לעשות משהו וב מכל הלב ועכשיו חוטפת חצים מכל עבר.. לא נראה לי שיתחשק לי ליזום עד משהו טוב
לצפיה ב-'צודקת. ניסית משהו טוב ויצאת האמא החורגת של סינדרלה.'
צודקת. ניסית משהו טוב ויצאת האמא החורגת של סינדרלה.
21/11/2016 | 16:40
1
195
גם אצלי זה ככה, אבל בקטנה.
אני שואלת אותה, את רוצה לבוא איתנו לקניון? היא עונה לי בדרך כלל בעצבים, "לא יודעת". כשאביה שומע אז הוא מתיישב לידה, מנסה להבין, אז את כן רוצה או לא רוצה, למה את כועסת...
אני לא רוצה לשחק את המשחק הזה. כשהיתה קטנה אז הייתי מאוד קרובה אליה אבל מאז שהיא טיפשעשרה זה בלתי אפשרי. הייתי רוצה כן להגיע אליה אבל אני כל כך עסוקה בעבודה ויש לי ילדים קטנים משלי שצריכים תשומת לב. הרבה פעמים פשוט אין לי סבלנות וגם זה לא עוזר. אם אני יושבת ומנסה לדובב אותה אז היא מתחילה לצעוק עליי שאעזוב אותה ושהיא כבר ענתה לי על השאלה. אז אני הולכת בלעדיה וכבר קרה שהיא טענה שהיא בנתה עליי כי היא היתה צריכה משהו מאיזה חנות ואני נעלמתי לה.
גם חשוב לי שהבת שלי רואה שהמניפולציות האלה לא עובדות עליי והיא רואה שאחותה מפסידה כייף בגלל שהיא עונה בזילזול.
הבת שלי עוד קטנה (7) אבל היא אומרת לי שהיא לא תדבר אליי ככה כשהיא תהיה גולם. הבת שלי קוראת לגיל ההתבגרות "להיות גולם" כי אחרי גיל ההתבגרות הופכים לפרפרים בוגרים
לצפיה ב-'באמת נשמע קצת כמו אמא החורגת...'
באמת נשמע קצת כמו אמא החורגת...
01/12/2016 | 07:33
60
ולא פלא - כי את באמת כזאת.
אז ככה - אין לך סבלנות לבת החורגת, כי את עסוקה
בילדייך הביולוגיים.
הבת שלך עוד קטנה בת 7 - כשהיא תהיה בגיל ההתבגרות,
כמו אחותה - מטבע הדברים שתהיי יותר סבלנית אליה.
הכל טבעי ומובן.
המסקנות שלך - לטעמי - שגויות ופוגעות בבת החורגת וגם
בבתך הביולוגית.
למה ? כי בסוד אגלה לך שהבת החורגת היא לא גולם ! היא
פרפרית עם אהבות ושנאות, קשיים ושמחות - כמו כל הילדים,
כולל התמודדות עם גיל ההתבגרות.
המפסידה העיקרית, עם כל הצער שבדבר היא הבת שלך -
היא לומדת משמעותה של "אהבה תלויה בדבר" ואת עונשו
של זה שלא בדיוק הולך בתלם. אל דאגה - בדרך זו היא לא תהיה גולם
לא בהווה ולא בעתיד. היא תדאג להיות ילדה טובה ולרצות אותך
עכשיו ותמיד. את המחיר היא זאת שתשלם. (ומשחק המילים הוא
לא זה שישנה את ההרגשה של בתך החורגת או של בתך הצעירה -
הכעס והתסכול המסתתרים בגישתך מחלחלים מעבר אליו).
 
בשורה התחתונה - מציעה לך להתעשת ולשנות גישה. בהצלחה.
 
לצפיה ב-'עצה טובה'
עצה טובה
21/11/2016 | 11:49
60
לצפיה ב-'ממש לא להתקפל'
ממש לא להתקפל
22/11/2016 | 12:36
1
208
ולא לבטל ולא להשתתף במחול ההעלבויות שהוא דפוס די מקובל שם כנראה.
 
מה שכן הייתי עושה זה מדברת על זה עם כולם: ניגשת להורי בעלך ואומרת באופן ברור מה קרה, אומרת שאת מבינה שהם טיפונת רגישים ומנסים לפצות את הילדה על סבל הגירושים, מסבירה שאת מאמינה שזה מלמד אותה להיות קורבן ושאת לא מאמינה שזה מכבד או אוהב להתנהג כך.
תגידי את אותו דבר לבעלך, רק בצורה קצת יותר ברורה והחלטית.
שבי עם הילדה, אל תתנצלי אבל כן תסבירי לי את הצד שלך, תזדהי עם האכזבה שלה. תשאלי מה היא רוצה שתביאו לה מחו״ל וחסל סדר אי ההבנה. היא את הלקח למדה.
 
תהנו בחופשה, ללי
לצפיה ב-'לבוא לאנשים בביקרות על אופן החינוך שלהם זה תמיד רעיון רע'
לבוא לאנשים בביקרות על אופן החינוך שלהם זה תמיד רעיון רע
23/11/2016 | 06:48
155
על אחת כמה וכמה שמי שעושה זאת היא בת הזוג החדשה של האבא... שגם ככה המשפחה עכשיו חמה עליה.
ייעוץ חינוכי, משפחתי, זוגי או בכל תחום אחר, מוטב לשמור למתי ששואלים אותך ולא לנדב אותו מיוזמתך. זה לא יגרום לאף אחד לשנות את דרכיו ובטח לא יוסיף לך נקודות זכות.
לדבר על אירוע נקודתי שבו היית מעורבת ורק על הצד שלך בהתנהלות העניינים, זה הרבה יותר חכם.
לצפיה ב-'אני מאמינה שהיא באמת נעלבה (גם אם לא בצדק...)'
אני מאמינה שהיא באמת נעלבה (גם אם לא בצדק...)
23/11/2016 | 06:43
183
ומאמינה שבגדול, את נהגת נכון. אבל במקרה של נערה צעירה ולא אדם מבוגר, אכן היית צריכה לבוא ולהגיד לה "מחר אני מתכננת לסגור את החופשה באילת, אז את חייבת להודיע לי עכשיו אם את באה, כי אם לא, אז אנחנו לא נוכל לקחת אותך בחשבון בתוכניות שלנו לחנוכה".
מאחר ולא עשית זאת, ומאחר ומדובר בנערה צעירה, אני הייתי אומרת לבן זוגך ולסבא ולסבא שאת תסעי לאילת אבל בתנאי שהם ישתתפו במחצית הוצאות הביטול ופער ההזמנה.
לצפיה ב-'הצילו'
הצילו
21/11/2016 | 14:26
10
353
אני נמצאת בזוגיות פרק ב' ואני מפוחדת ומתוסכלת.
בעלי ובני בן ה 13 (מפרק א') פשוט שונאים אחד את השני (ממש ממש שונאים).
זה כבר מגיע לנקודה שבה הם רבים פיזית וממש הולכים מכות אחד עם השני ומרימים ידיים אחד ע השני.
אומנם הבן שלי הוא לגמרי חסר כבוד כלפי בעלי ומזלזל בו לחלוטין אבל בעלי מצידו גם לא מתמודד עם המצב כמו שהייתי מצפה ממנו.
אני מאשימה את שניהם במצב העגום הזה.
יש למישהו הצעות?
לא בני ולא בעלי לא מוכנים ללכת לטיפול.
 
לצפיה ב-'אלוהים ישמור'
אלוהים ישמור
21/11/2016 | 18:02
2
231
זה אמיתי?
אם כן, לדעתי חובתך החד משמעית היא לשמור על הבן שלך מפני האלימות של בעלך
חד משמעית גבול רמזור אדום
לא מרימים ידיים על ילד (ולא על אף אחד)
במקביל, כמובן שצריך לטפל בצורה ברורה בהתנהגות של הבן
 
לדעתי את חייבת בעצמך לפנות לטיפול בהקדם האפשרי, אולי אפילו לפנות למרכז לאלימות במשפחה (הם יהיו דיסקרטיים) כדי לאסוף את הכוחות להפסיק את הטירוף שקורה אצלך בבית.
כואב לי הלב על ילד שגדל במקום כזה
כואב לי הלב עלייך שאני מניחה שאת במצב נפשי לא קל אחרת לא היית מאפשרת לזה לקרות
לצפיה ב-'המצב בבית אכן מאוד קשה'
המצב בבית אכן מאוד קשה
22/11/2016 | 00:01
1
217
אבל בעלי לא ממש עונהלהגדרה של גבר אלים.
הוא והבן כל הזמן רבים מילולית בגלל חוסר הכבוד המוחלט של הבן אליו.
לצערי בעלי לא נשאר חייב ונכנס איתו לריבים.
לאחרונה הבן שלי הוא זה שהתחיל להשמש בידיים וגם פה בעלי לא נשאר חייב.
מו שכתבתי בפוסט הראשי בעיניי שניהם אשמים במצב באותה מידה
לצפיה ב-'את לא חוששת שכמו שבנך מרביץ לבעלך הוא בעתיד ירביץ לך?'
את לא חוששת שכמו שבנך מרביץ לבעלך הוא בעתיד ירביץ לך?
23/11/2016 | 18:34
42
לצפיה ב-'אם אין לכם ילדים משותפים'
אם אין לכם ילדים משותפים
21/11/2016 | 21:01
1
227
אז הפיתרון היחיד לעניין הוא מגורים נפרדים. זה לא אומר שאתם צריכים להיפרד, רק לשנות את צורת הזוגיות שלכם.
הבן כבר לא תינוק, את יכולה לצאת עם בן הזוג שלך לבלות או ללכת אליו ואפילו לישון אצלו או שהוא יבוא לישון אצלך (כאשר הנער אצל אביו או ישן אצל חבר/סבתא).
בכל מקרה לא הייתי ממשיכה ככה ולדעתי גם טיפול לא יעזור כי הוא לכל היותר יביא למלחמה קרה או הפסקת אש ובעיקר הרבה שתיקות ואי נוחות בבית.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
21/11/2016 | 21:31
184
חשבתי על זה בעצמי אבל הפתרון נראה לי דרסטי ולא היה לי אומץ.
היה חשוב לי לשמוע שגם מישהו מהצד חושב שזה אופציה
תודה
 
לצפיה ב-'לי נראה שלעזוב את הבית זה פתרון חלקי'
לי נראה שלעזוב את הבית זה פתרון חלקי
22/11/2016 | 12:29
1
195
אם הבנתי אותך נכון מי שמרים ידיים זה הבן שלך? זה שבעלך ׳מחזיר׳ זו בעיה בפני עצמה, אם זה לא כך, סליחה על התגובה - לא הבנתי אותך נכון.
 
אם תסתכלי על זה מהצד של בנך, הוא שונא את בן זוגך, הוא מתבגר עם הורמונים משתוללים, בטח יש עוד אלף סיבות - זה לא מצדיק שימוש באלימות!!! אלימות היא עניין של חינוך. בפעם הבאה שאיזה מורה יעצבן אותו הוא גם ירים ידיים??? שוטר יעצור אותו על משהו שהוא לא עשה, ידבר לא יפה, מה אז? פליק לשוטר??
ומה זה לא מוכן ללכת לטיפול? מי שואל אותו בכלל? הוא תלוי בך לגג? לאוכל? לבגדים? אל תתני לו כלום עד שלא יסכים לגשת לטפל בעובדה שיש לו בעיה רצינית.
נניח שתעברי לגור לבד, מי מבטיח לך שאת לא תהיה זו שתעשה את הדבר שיעצבן אותו מספיק לחטוף ממנו?
 
אני מניחה שבן זוגך אחראי גם הוא לאוירה השלילית, פה זה יותר פשוט, אם הזוגיות חשובה לו הוא ילד לשיחות, ואם לא, בשביל מה שתתאמצי בכלל?
 
בהצלחה, ללי 
לצפיה ב-''
23/11/2016 | 14:24
6
לצפיה ב-'האם את יכולה להסביר'
האם את יכולה להסביר
27/11/2016 | 11:46
76
האם את יכולה להסביר למה את מתכוונת כשאת כותבת שהם רבים פיזית?
אני מתכוונת האם זה מצב שבעלך שמנסה לחנך אותו בהרמת ידיים ואז הבן שלך מחזיר לו במכות?
 
שיהיה שלך יום מקסים ושבוע טוב :)
 
לצפיה ב-'תודה לכל מי שהגיב לי'
תודה לכל מי שהגיב לי
27/11/2016 | 15:00
85
מאוד מעריכה את התגובות.
רק היום היה לי זמן לעבור עליהם כמו שצריך ולחשב על מה שנכתב לי.
המצב השתפר... 
חלקית.
לא היו עוד אירועים של אלימות אבל אני חושבת שזה בעיקר בגלל שבעל והבן שלי די מתחמקים ומתעלמים אחד השני.
לצפיה ב-'הם לא רבים !'
הם לא רבים !
29/11/2016 | 20:47
76
בתור התחלה - בעלך הוא הבוגר והוא מכה קטין !
הוא יכול לשנוא את בנך, אבל אסור לו להכות אותו !
כל עוד הם נמצאים יחד - בנך נמצא בסיכון, ואת
היא האחראית לכך. החובה שלך היא לעשות הפרדה.
 
לגבי בנך - אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול - לכי את ותבדקי
איך את יכולה לעזור לו.
ותבדקי עם עצמך איך את מוכנה לקבל מצב כזה שבו בן זוגך מכה
את הילד שלך.
לצפיה ב-'במקום לדבר עם ההורים שלהן הבנות שלו דיברו על סקס איתי'
במקום לדבר עם ההורים שלהן הבנות שלו דיברו על סקס איתי
19/11/2016 | 12:18
6
308
אני מקווה שיש פה אנשים שיוכלו לכוון אותי למה נכון לעשות בסיטואציה שאליה נקלעתי עם הבנות המתבגרות של בן זוגי לחיים.
לבן זוגי לחיים יש שתי בנות מתבגרות בנות 17 ו 16 ובפעם האחרונה שהן היו אצלנו הבנות שלו בילו שעתיים שלמות בלדבר איתי על בנים ועל סקס.
הבת הגדולה שלו בת ה 17 חושבת על לקיים יחסי מין עם החבר שלה.
ברור שאני לא עודדתי אותה לעשות את זה אבל אני כן דיברתי איתה בצורה פתוחה על סקס בטוח בכלל ועל גלולות בפרט.
 
בנוסף לזה אני גם הסברתי לה למה זה יהיה עדיף אם היא תחכה עם עניין הסקס עד שהיא תהיה יותר מבוגרת ויותר בוגרת.
.מה שמטריד אותי זה לא השיחה עצמה או הבנות של בן זוגי או הכוונה של הבת הגדולה שלו לקיים יחסי מין עם החבר שלה אלא מה שמטריד אותי זה שהבנות שלו לא מדברות על זה עם אמא שלהן.
אני אמא לשני בנים מתבגרים והשיחה הזאת תפסה אותי די בהפתעה כי מי שמדבר עם הבנים שלי על הנושאים האלו הוא אבא שלהם ונכון שאני גרה עם בן זוגי כבר שש שנים אבל עדיין אני לא אמא שלהן.
 
אני מרגישה שזה לא מקומי לדבר איתן על הדברים האלה אבל היות ואני היחידה שהן סומכות עליה אני גם לא יכלתי להפנות להן את הגב ולשלוח אותן לאמא שלהן או לבן זוגי.
הבנים שלי מאוד פתוחים עם אבא שלהם על כל הנושא של סקס ובנות והם מדברים איתו על כל מה שעולה להם לראש ולעומת זאת הבנות של בן זוגי מרגישות נבוכות לדבר עם אבא שלהן וזה ברור לי ומשום מה לא מרגישות בטוח לדבר על הנושאים האלו עם אמא שלהן.
הבנות של בעלי לא מרגישות בנוח לדבר עם אמא שלהן על כל דבר שעלול לגרום לה לקצת שוק או כל דבר שיכול לגרום לה להילחץ או סתם אי נעימות ולכן הן לא מדברות איתה על הדברים האלה.

הבנות שלו טוענות שאמא שלהן יותר מידי שיפוטיות ואני שמחה שלפחות אני יכולה להיות שם בשבילן.
למרות זאת אני לא אמא שלהן ואני חוששת שאיפשהו אני עוברת את הגבול.
מה שמטריד אותי זה שני דברים:
בהנחה והייתם האבא בסיפור האם הייתם מצפים שאני אשתף אתכם בכך שהבנות פנו אלי כדי לדבר על זה?
כלומר האם הייתם מצפים שאני איידע אתכם שהן לא מסוגלות לדבר על כך עם אמא שלהן שזה נראה לי מצב לא תקין?
כמו כן במקרה והייתם האבא בסיפור האם אתם חושבים שאני הייתי צריכה לספר לכם על כוונת בת ה 17 להתחיל לקיים יחסי מין?
האם זה היה בסדר מבחינתכם שאני לא הייתי מספרת לכם על כל הדברים האלה כי הבנות פנו אלי ובטחו בי ואני לא יכולה לבגוד באמון שלהן?
 
הדבר השני שמטריד אותי קשור באמא של הבנות.
במידה והייתם האמא של הבנות והיית מגלים שהבנות דיברו איתי על סקס בטוח וגלולות וכו' האם הייתם כועסים שדיברתי איתן ולא שלחתי אותן אליכם?
הייתם הייתם מרגישים שחרגתי מסמכותי?
אם הייתם האמא בסיפור האם הייתם מצפים לקבל עדכון לגבי כך שהבנות לא מרגישות בנוח לדבר אתכם על זה ועדכון על כך שזה כבר משהו שמאוד מעסיק אותן?
בשורה התחתונה האם זה בסדר שדיברתי עם הבנות ולא שלחתי אותן לאחד ההורים?
האם זה בסדר שלא עדכנתי את אבא שלהן בשיחה שלי איתן ושגם האמא לא יודעת כלום על מה שהולך עם הבנות?
 
ושאלה אחרונה בדור הנוכחי האם הילדים שלכם מדברים אתכם ההורים על המין השני ועל סקס או שזה די נורמאלי שהבנות בחרו לדבר איתי ולא עם ההורים?
האם זה מעיד על בעיה כלשהי בבית של האם או שזה משהו שאופייני למתבגרים?


 
 
 
לצפיה ב-'כמה התייחסויות'
כמה התייחסויות
20/11/2016 | 08:24
2
171
יש כמה דברים שצריך להתייחס אליהם.
ראשית, נראה שאת מאוד מוטרדת מזה שהן לא דיברו עם האמא. אל תהיי מוטרדת. זה נורמאלי לגמרי. מתבגרות הרבה פעמים לא משתפות הורים וזה בסדר. זו הדרך שלהן לפתח עצמאות. כנראה שאת לא ממש דמות של הורה עבורן, ומצד שני מספיק אמינה/פתוחה/מבינה מבחינתן והן בחרו בך. זה בסדר גמור. 
האם לשתף את ההורים שלהן? זה תלוי.
לדעתי לטובת הזוגיות שלך את צריכה לשתף את האבא. זה משהו גדול שקרה עם הבנות שלו "מתחת לאף" שלו, והוא צריך לדעת. עדיף שהוא לא יתערב ולא יגיב, אבל לדעת הוא חייב. תשתדלי לשכנע אותו להישאר דיסקרטי.
לגבי האמא שלהן, נראה לי שזה כבר לא העסק שלך. אם אתן חברות טובות ומדברות כל הזמן אז אולי מתאים שתדווחי לה. מכיוון שבדרך כלל זה לא המצב אז נראה לי עדיף שלא. זה יכול להציק, לעורר קנאה, כעס למה דיברת איתן וכולי. כלפיה אין לך מחוייבות ולכן את לא צריכה לדווח לה. 
מצד שני, אולי האבא של הבנות יחליט לשתף אותה וזה בסדר. זו החלטה שלו. הם המחנכים העיקריים של הבנות ואם הוא חושב שצריך לשתף, זכותו. אבל הוא זה שצריך לעשות את ההחלטה והוא זה שצריך לספר.
 
לצפיה ב-'התלבטות קשה'
התלבטות קשה
20/11/2016 | 11:28
1
123
קראתי את מה שכתבת ואני עדיין בדילמה. מצד אחד אם משהו כזה משמעותי היה עובר על הבנים הייתי רוצה לדעת. מפחדת שאם לא אספר לבן זוגי והוא ידע שידעתי ולא אמרתי כלום זה לא יעשה טוב לקשר שלנו. מצד שני הבנות שלו סומכות עלי ומאמינות בי ונפתחות אלי ולא הייתי רוצה שהן יגלו ששיתפתי את אבא שלהן וכתוצאה יסגרו ואז בגיל קריטי כזה לא יהיה להן אף מבוגר לסמוך עליו.
לגבי האמא במשך תקופה היו איתה המון בעיות ועכשיו זה רגוע. חוששת שאם מתישהו היא תגלה שהבנות שלה דיברו איתי על סקס ודיברתי איתן על גלולות וכו' וזה לא הגיע אליה זה יגרום שוב להרפת המצב ויחזיר אותנו לימים הרעים איתה
לצפיה ב-'זוגיות מול הבנות'
זוגיות מול הבנות
21/11/2016 | 08:11
75
הנושא כאן הוא הזוגיות שלך ושל בעלך. לבנות שלך צריך להיות ברור שאת ובעלך זה אחד ומה שאת יודעת גם הוא יודע. זה חשוב כאן ובהרבה מקומות שתגיעו אליהם בעתיד. את לא חברה שלהן, את אשתו של אבא. את בעמדה של הורה, גם אם לא ביולוגי.
מצד שני, בעלך צריך להיות דיסקרטי. את *חייבת* לספר לו אבל הוא צריך להמשיך ולהתנהל מולן כאילו השיחה לא נעשתה. וכשהוא ידע - הוא יחליט מה לעשות עם האמא. לה אין לך מחוייבות.
לצפיה ב-'כמו הליכה על חבל דק...'
כמו הליכה על חבל דק...
20/11/2016 | 10:36
133
אם את שוקלת ליידע את האב, אחרי שש שנים איתו את אמורה לדעת לאיזו תגובה לצפות ולשקול את מעשייך ודברייך בהתאם - 
האם הוא יצא מהכלים שגבר כלשהו חומד את הגוזל שלו? (וכתוצאה מכך ישתלח בכל גורם שמעורב בעניין... כולל אקסתו שלא חינכה כראוי את הבנות... ואז גם יחסייך עם הבנות לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו...)
האם הוא יבין ובאמת ישמור על דיסקרטיות?
האם הוא יפגע מכך שלא שיתפו אותו?
האם יכעס שכן שיתפו אותך?
 
את אקסתו תעזבי. אין לך קשר אליה, הקשר שלך לבנות הוא מתוקף יחסייך עם האב.
 
אני אישית הייתי שומרת את השיחה שהיתה עם הבנות לעצמי, כי עדיין לא נעשה כלום ולא קרה כלום, דובר על מחשבות ואם מישהי תרגיש צורך לשתף את ההורים או אחד מהם היא תעשה את זה. כרגע אין בשיחה הזו שום דבר יוצא דופן, בהתייחס לגילאים שלהן. 
ועוד - לדעתי קיום יחסי מין בגיל 17 עם חבר קבוע זה טבעי לחלוטין, אין כאן שום אסון.
אבל... המתבגרת צריכה לקבל מידע על אמצעי מניעה וזהירות והמלצה לגשת לרופא. (לא מזמן סיפרה לי מישהי שבתה בת 17.5 ניגשה לרופא מהקופה ששמר על דיסקרטיות ולא ביקש הורה מלווה)
זו רק דעתי שלי, כל אחד השקפותיו ודעותיו.
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
20/11/2016 | 11:34
106
אין שום בעיה שדיברו איתך ולא עם האמא
לפעמים יותר קשה לדבר על זה עם אמא (וכל הכבוד לך שאת כתובת), וזה לא בהכרח מעיד על יחסים גרועים עם האמא. אם האמא תחליט לכעוס זה עניינה, את בטח לא היית צריכה להפסיק את השיחה איתן, בדיוק כמו שהן יכולות לדבר על הנושאים האלה עם חברות שלהן, דודה, סבתא וכו'.
 
אני במקומך הייתי מספרת לבעלי. ממה שתיארת אני לא שומעת שהן אסרו עלייך לספר לו, אצלנו יש מסר ברור במשפחה שאני ובעלי לא שומרים סודות אחד מהשני, ולפעמים לילד קל לספר משהו להורה אחד (או למבוגר מסויים) ואפילו מקל עליו לדעת שהוא זה שיספר להורה השני.
 
הילדים שלי עדיין לא בגיל של שיחות על סקס אז לא יודעת לגבי השאלה האחרונה, אבל שיחה על המחזור החודשי היתה לי עם הבת של בעלי. בואי נגיד שכשאני הייתי נערה לא העליתי על דעתי לדבר עם ההורים שלי (או עם איזשהו מבוגר) על דברים כאלה, דיברתי רק עם חברות.
לצפיה ב-'גם לי יש בת חורגת והיא לפעמים מתייעצת איתי'
גם לי יש בת חורגת והיא לפעמים מתייעצת איתי
20/11/2016 | 17:41
129
בנושאים מאוד אישיים ואני לא רואה את הבעייה. היא רואה בי הורה, יש לה אמא אבא ואותי. אמנם אמא שלה הביולוגית הרבה יותר דומיננטית ממני אבל כשזה מגיע לבנים, אמא שלה שמרנית מאוד. אז היא מרגישה שהיא יכולה לדבר איתי ולהפתח בקלות יותר.
אף פעם לא עלה בדעתי לספר לאביה על שיחות הנפש "הנשיות" שלנו ובטח ובטח בטח לא לאמא שלה. אלו השיחות שלי איתה וכאם חורגת יש לי מערכת יחסים איתה שנותנת לי את הזכות לומר לה את דעתי בנושאים אישיים שהיא מעלה.
לצפיה ב-'תוהה למה בן זוגי תמיד חושב שזאת אני שלא בסדר'
תוהה למה בן זוגי תמיד חושב שזאת אני שלא בסדר
17/11/2016 | 05:22
5
346
אני צריכה עצה.
אני בת 26 וכמעט שנתיים שאני נמצאת בזוגיות שכוללת מגורים משותפים עם גבר גרוש ואב לילדים. 
לפני זה אני אף פעם לא הייתי בזוגיות עם מישהו שיש לו ילדים ככה שהנסיון היחידי שיש לי עם ילדים זה מהאחיינים שלי והוא מועט ביותר.
אני מאוד אוהבת את הילדים של בן זוגי אבל כל פעם שיש איזושהי בעיה או איזשהו ויכוח ביני לבינם איכשהו בן זוגי תמיד הופך את זה לאשמתי ובסופו של דבר אני גם זאת שתמיד מתנצלת או מוותרת.
אני לא יודעת מה לעשות.
אם הייתי אמא עם נסיון בגידול ילדים אז מילא אבל אין לי נסיון כזה.
 
עצוב לי שתמיד וללא יוצא מן הכלל בן זוגי תמיד מאשים אותי הרי ברור שזה לא ככה במציאות וכן לפעמים אני אשמה במשהו אבל לפעמים זה הילדים שלו שלא בסדר.
אני באופי שלי טיפוס שדי חשוב לו שלום בית ויחסים תקינים בסביבה שלו ולכן אני מוצאת את עצמי נדחקת לפינה שבה אני תמיד מקבלת על עצמי את האשמה בכל מצב שקורה ביני וביו ילדיו ותיד מוותרת להם העיקר שאני והם נשלים ונסתדר ורק עכשיו אני קולטת שלמרות שאני עושה את זה למען שלום בית זה לא תורם לא לזוגיות שלי ובעיקר לא ליחסי עם ילדיו.
 
הדרך המועדפת על בן זוגי לפתור חילוקי דעות שצצים ביני לבין ילדיו זה להשליך את האשמה עלי ולכן אני הצעתי לו שכדאי שנלך ליעוץ זוגי אולי אצל מישהו שמומחה במשפחות מורכבות ובהדכת הורים.
לצערי הוא סרב להצעה הזאת וזה מאוד איכזב אותי כי ביקשתי את זה ממנו לא פעם ועכשיו אני צריכה להחליט האם ככה אני רוצה לבלות את העתיד הנראה לעין שלי כי אני מבינה שסביר להניח שהדברים לא ישתנו מעצמם.
מה אני עושה במצב הזה?
לצפיה ב-'את בנאדם טוב ואת מאוד צעירה'
את בנאדם טוב ואת מאוד צעירה
17/11/2016 | 08:40
177
ממה שאת כותבת נשמע כאילו יש משהו בסיסי שאת לא מבינה - את והילדים שלו לא שווים. את מתארת כאילו יש איזשהו ויכוח בין שני צדדים, ומישהו שצריך להכריע בויכוח, בעוד שאתם אמורים להתנהל ברבדים שונים לגמרי (המבוגרים והילדים)
אני לגמרי מבינה שבחורה כל כך צעירה ובלי נסיון כאמא תהיה במקום הזה, זה נשמע לי טבעי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה עם ילדים.
בבסיס מצד אחד אמורים להיות גבולות מאוד ברורים עם ילדים, ומצד שני אמורה להיות הרבה חמלה כלפיהם הן בשל היותם רק ילדים והן בשל הסיטואציה המורכבת שחווים ילדים להורים גרושים. ואת כל הדבר הזה למעשה נדרש ממך לפתח בעצמך בצורה לא כל כך טבעית כי הם לא הילדים שלך.
 
אני חושבת שזוגיות כזו היא התמודדות מאוד קשה, במיוחד בשביל בת זוג שאינה אמא.
אני חושבת שיש מקרים שבהם האהבה וההתאמה הם כל כך חזקות שזה שווה את המאמץ. ומצד שני, אם יש תהיות אז אולי שווה לסיים את הקשר כבר עכשיו כי זה לא יהפוך להיות קל יותר.
אני חושבת שהעובדה שבן זוגך לא מוכן ללכת לטיפול (וכל הכבוד לך שהצעת) מעידה שהוא לא מבין את המורכבות של העניין ואינה מבשרת טובות (אם כי ממה שאני מכירה גברים כברירת מחדל מסרבים לטיפול...)
 
אני חושבת שכדאי לך ללכת בעצמך לטיפול אישי שבו ראשית תבררי עם עצמך מה את רוצה, תקבלי את כוחות הנפש ליישם את מה שאת רוצה, ובמידה ותחליטי שאת רוצה ללמוד את מה שנדרש כדי להשאר איתו תוכלי לעשות גם את זה שם.
 
בשורה תחתונה חייבת להגיד שאני לא אופטימית בקשר אליכם
לצפיה ב-'לא נראה לי שיש קשר לזה שאין לך ניסיון בהורות'
לא נראה לי שיש קשר לזה שאין לך ניסיון בהורות
18/11/2016 | 06:43
136
הרי גם למדריכה בצופים אין ילדים משלה ובכל זאת יש לה דינמיקה עם ילדים ויש כמובן גם מורות שאין להן ילדים משלהן.
נשמע שיש לך היגיון בריא בניהול מערכת יחסים ועם זה את באה אל הילדים שלו - וזה בסדר גמור!
כמו שהבנת בעצמך, העניין הוא לא בינך לבינם (עם זה את מסתדרת), אלא עם בן הזוג והעובדה שהוא לא סומך עליכם (עלייך ועל ילדיו) שתסתדרו ביניכם.
אני לא יודעת על מה זה יושב לו (רגשות אשם כלפי הילדים? חרדתיות כלפיהם?) אבל את צודקת בגישה שלך שאם אחד מבני הזוג לא מרוצה מהדינמיקה בבית, אזי ביטול מוחלט של הבעיה על ידי בן הזוג השני מרגיש כמו זילזול.
אולי אם תסבירי לו שהזוגיות שלכם עלולה ליפול על העניין הזה, הוא יהיה קצת יותר רציני בעניין ויסכים להתייחס אליו (טיפול, שיחה וכו').
אם הוא יעמוד בסירובו וימשיך להגיד שהבעיה היא שלך ןלא "שלנו", זה חושף צד מאוד בעייתי אצלו של זילזול ברצונות ובצרכים (הסבירים לחלוטין) שלך במסגרת זוגיות, וזה באמת לא מישהו שאת רוצה לחיות איתו את שארית חייך.
לצפיה ב-'מגיל 24 את בזוגיות עם גבר עם ילדים?'
מגיל 24 את בזוגיות עם גבר עם ילדים?
19/11/2016 | 11:20
130
אין לך הורים שמייעצים לך? אם יש, תקשיבי להם. 
בגיל כזה צעיר את לא אמורה לתקוע את עצמך כך. 
שמחי שחוסר ההסכמה עם החבר נותך לך פוש לצאת משם, ופשוט תצאי. 
לצפיה ב-'הבעיה עם בן הזוג, לא עם הילדים'
הבעיה עם בן הזוג, לא עם הילדים
20/11/2016 | 08:30
95
כמו שאמרו קודמותי, הבעיה שלך היא עם בן זוגך, לא עם הילדים. העמדה שלך צריכה להיות עמדה "הורית" באותה שורה יחד עם בן זוגך. נכון, את לא האמא, אבל במשפחה הזו את בתפקיד של הורה. לא ייתכן שאת רבה עם הילדים והאבא שלהם שופט ביניכם. זה לא משנה אם הוא שופט לטובתך או לרעתך, זה שהוא בעמדה לשפוט אותך מול הילדים זה מצב לא נכון.
שינוי העמדה צריך להיות שלך ושל בן זוגך יחד. שניכם צריכים להבין שאתם צוות שמנהיג משפחה. אתם לא גן ילדים והוא לא הגננת. אתם כזוג צריכים לפתח מנהיגות. אתם חייבים יעוץ. אם הוא לא מסכים, זו בעייה. אם הייתם נשואים 10 שנים עם ילדים משותפים הייתי אומרת שתילחמי ותלכי ליעוץ לבד. מכיוון שאת צעירה ואין עוד ילדים משותפים אני לא בטוחה שזה שווה את ההשקעה. אני לא אומרת לך להיפרד ממנו, אבל אני לא בטוחה שמה שיש לך שווה מלחמה.
בהצלחה.
לצפיה ב-'יחסים עם גרוש פלוס ילדים הם לא קלים'
יחסים עם גרוש פלוס ילדים הם לא קלים
20/11/2016 | 23:39
115
ממה שאת מתארת, הייתי מציעה לך לנעול נעליי ספורט ולהתחיל לרוץ בכוון ההפוך מבן זוגך ולא להתסכל אחורה.
גם אני נשואה לגבר שהיה גרוש והנישואים שלנו היו קשים קשים. גם התמודדות עם הילדים מהנישואים הראשונים וגם עם הגרושה, שלא לדבר על חמי וחמותי שתמיד התערבו בחיים שלנו לטובת הילדים והגרושה. חיים כל כך מסובכים.
יחסים עם גרוש עובדים אך ורק אם יש בינכם מערכת יחסים מעולה. פתיחות, שיחות נפש, אמון. אם הוא מכיל אותך, אם הוא יודע לתת גם לך מקום, אם הוא מספק לך הגנה.
כל דבר אחר - אין סיכוי קלוש לאושר במערכת היחסים הזאת.
את חושבת שלא הזהירו אותי כשהכרתי אותו???? בטח הזהירו אותי. כל מה שאני אומרת לך פה ועוד הרבה דברים. הביאו לי דוגמאות, סיפרו לי על האופי החלש שלו, לא הקשבתי. הייתי מאוהבת.
אכלתי כל כך הרבה קש, לא יכולה אפילו להגיד לך כמה כאב לב וכמה מרורים. אבל את בטח מאוהבת כמו שאני הייתי ושום דבר שאני אגיד לא יעזור.
דרך אגב אנחנו דוקא כן הלכנו ליועץ זוגיות לפני הנישואים וגם אחרי הנישואים. כלום לא עוזר בסופו של יום, הלחץ היום יומי כל כך גדול, הילדים שלו הגרושה מצלצלת 5 פעמים בשבוע לבקש דברים, אמא שלו לוחצת שהילדים צריכים יותר ממה שאנחנו נותנים ואם אני מתערבת אז אני הרעה. ואני ממש לא רעה. אני תמיד נתתי לילדים שלו יותר ממה שאני נותנת לשלי. אם הם צריכים חולצה אני רצה וקונה להם חדש. לילדים שלי אני קונה יד שניה. אבל לדוגמא: הגרושה החליטה שהיא רוצה שנעזור לה לממן שיפוצים בדירה שלה מעבר למזונות גבוהים מאוד שהיא מקבלת בלי הצדקה. היא מצהירה שהיא לא עובדת והיא עובדת משרה מלאה. אבל הוא לא רוצה לקחת עו"דים ולפתוח את הנושא.
לא הסכמתי לעזור לה, כי זה הכסף שלי. הוא מרוויח מעולה אבל אחרי דמי מזונות והוצאות על עצמו - לא נשאר הרבה למשפחה שלנו.
אז אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת לגרושה אגורה שחוקה מעבר למזונות.
כל המשפחה שלו אכלו לי את הראש, כירסמו לי את הצורה שאני אישה רעה. בגללי הילדים שלו גרים בדירה עם קירות מוכתמים., אבל הוא... מתאים לו שמאשימים אותי. הוא גם לא רצה לעזור לגרושה לשפץ אבל מתאים לו שאני הרעה. זו רק דוגמא אחת ויש הרבה הרבה הרבה דוגמאות כאלה.
אני לא קיבלתי ממנו אף פעם כלום בחזרה ואני מתעבת אותו. הוא תמיד שם אותי בקו האש עם המשפחה שלו ומאשים אותי. וזה כל כך לא פייר, אני גידלתי את הילדים האלה כי לאבא שלהם אף פעם לא היתה סבלנות אליהם.
אבל לצערי הוא גם אבא של הילדים שלי אז אני שומרת איתו על יחסים הכי טובים שאפשר בשביל הילדים.
מתחננת שתעשי חושבים לפני שאת קופצת על ה"מציאה" הזאת.
לצפיה ב-'שיניתי את דעתי ואני רוצה ילד'
שיניתי את דעתי ואני רוצה ילד
14/11/2016 | 07:10
20
416
אני נשואה שנה לגבר שיש לו שלושה ילדים מפרק א' ( ילד בן 12 ילדה בת 9 וילדה בת 6) ולמרות שגם עבורי זהו פרק ב' אני הגעתי אליו ללא ילדים.
לפני שבעלי ואני התחתנו היינו ביחד שנתיים. באותה תקופה דיברתי עם בעלי לא פעם על כך שהחלום שלי זה להפוך לאמא ולהביא ילד לאוויר העולם.
 
באותן שיחות כמו גם במקרים אחרים בעלי (שאז לא היה בעלי) אמר שוב ושוב שהוא לא רוצה יותר ילדים (וזה למרות שהוא אבא מדהים) והוא אפילו סיפר לי שגם את הקטנה שלו מפרק א' הוא לא רצה אבל זה היה פאנצ'ר.
לי זה לא הפריע מכייוון שאחרי שלוש שנות טיפולי פוריות בפרק א' שלי נאמר לי שלעולם לא יהיו לי ילדים בצורה טבעית והסיכוי לילדים מטיפולי פוריות הוא לא גדול במיוחד ואחרי 3 שנים של טיפולים כאלה לא הייתי מוכנה לעבור את זה שוב ולכן השלמתי עם העובדה שחלומות לחוד ומציאות לחוד וילדים לא יהיו לי (לאמץ לא רציתי).
 
היום שנה אחרי שהתחתנו הרצון לילד משותף עם בעלי כל כך חזק אצלי שאני מוכנה לעשות את מה שנשבעתי לא לעשות יותר וזה לחזור לטיפולי פוריות. 
בפרק א' ניגשתי לרופא אחרי שבמשך שנה לא הצלחתי להיכנס להריון והסתבר שיש בעיה ואחרי שלוש שנים של טיפולים מפרכים הרמתי ידיים.
 
אז כן כשאני ובעלי רק הכרנו לפני שלוש שנים הוא כבר דאג לציין בפניי שהוא לא רוצה יותר ילים וידעתי היטב שזה המצב כהתחתנו.
הבעיה שאז הייתי עוד בטראומה מכל הטיפולים שעברתי וממה שהם עשו לגוף שלי ולנפש  והייתי בטוחה לגמרי שלטיפולים אני לא חוזרת ולא משנה מה.
 
את הילדים של בעלי הכרתי כשהיינו יחד חצי שנה והתאהבתי בהם מיד.
הדילמה שלי היא שעכשיו אחרי שנת נישואים ואחרי מגורים של שנתיים עם גבר שיש לו שלושה ילדים וההבנה איזה אושר ילדים מביאים הבנתי שאני רוצה נואשות ילד ואני מוכנה לחזור לטפולי פוריות.
 
דיברתי עם בעלי על הרצון שלי לנסות להביא ילד וכצפוי התשובה שלא הייתה לא מוחלט. הוא השתמש במושג שעל גופתו המתה יהיה לו עוד ילד. בקיצור זה לא נושא שפתוח לדיון.
בהמשך כשלחצתי והתעקשתי ונמאס לו מזה הוא פשוט הלך ועשה קשירת צינורת הזרע ולטענתו הוא עשה את זה כדי שהנושא הזה ירד מהפרק סופית.
 
אני מרגישה שאני נמצאת בין הפטיש לסדן כי אני מאוד אוהבת את בעלי ואת הילדים שלו ומצד שני מאוד רוצה ילד משלי.
כרגע אני במצב שאני שוקלת להיפרד ממנו ולחזור לטיפולי הפוריות לבד בעזרת בנק הזרע.
 
לפני שהתחלנו לגור יחד ולפני שהתאהבתי בילדים שלו היה לי יותר קל כי לא ידעתי מה אני מפסידה והיום אני פשוט מקנאה בו על מה שיש לו ולי אין (וכן למרות שהסיכוי שטיפולי הפוריות היו עוזרים הוא לא גבוה הוא לקח ממני גם את הסיכוי הזה כשהוא הלך וקשר את צינור הזרע שלו).
אני יודעת שאני הבעיה בסיפור הזה כי כאמור אני ידעתי מה תחושתו לגבי הבאת עוד ילד לעולם וזאת העמדה שלי שהתנתה ולא שלו אבל זה לא מרגיע את הדחף שלי לילד.
 
כשהכרנו כבר הייתי שלמה עם כך שלעולם לא יהיה לי ילד. אז נכון שאין לי ילדים אבל התברכתי בשלושה ילדים מדהימים של בעלי ומצד אחד הם שלא שלי ואני רוצה ילד באמת שלי ומצד שני זה עדיף מכלום ומי אמר שא אני אפרד מבעלי טיפולי הפוריות יצליחו וככה לפחות יש לי את שלושת האוצרות הקטנים של בעלי.
שכלית אני מבינה שאני צריכה להסתפק במה שיש לי וזה בבעל מדהים ולהגיד תודה לאל שיש לו שלושה ילדים שאני אוהבת מאוד ושאוהבים אותי בחזרה (כי זה לא מובן מאליו) אבל הלב זועק לילד משלי.

אני חוששת שאם אני אפרד מבעלי ובסוף כל טיפולי הפוריות יכשלו בכל מקרה לא יהיה לי ילד ואני אאבד את המשפחה המקסימה שיש לי עכשיו.
אני יודעת שאם הייתי בריאה ומסוגלת להיכנס להריון כן הייתי נפרדת מבעלי כי הדחף לילד כל כך חזק אבל כשהסיכויים לא לטובתי אני לא יודעת מה לעשות.
 
מה הייתם עושים במקומי, שומרים על מה שיש, או מסתכנים בלהישאר בלי כלום למען החלום?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 What is your advice? -- MOM OF SURPRISE BABIES
DEAR MOM: You knew before you married your husband how he felt about having a family. You thought you would never have children, but have been blessed with three. Be grateful and quit winners, because if you follow through with what you're considering, you could wind up raising your children alone.
לצפיה ב-'את הבעיה בסיפור הזה ?'
את הבעיה בסיפור הזה ?
14/11/2016 | 08:05
7
288
אף אחד משניכם הוא לא הבעיה בסיפור הזה.
שינית את דעתך בנושא משמעותי ביותר. אז מה ?
 
בעלך החליט על גופו וביצע קשירת צינורות.
עכשיו את צריכה להחליט על גופך - אם את רוצה
ילד - תמשיכי בטיפולי הפוריות, גם אם את נשואה לבעלך.
הוא זה שיצטרך לקבל החלטה, כשם שאת בינתיים קיבלת
החלטה להישאר עם בעלך, למרות הניתוח שביצע.
 
 
לצפיה ב-'רק לוודא שהבנתי'
רק לוודא שהבנתי
14/11/2016 | 09:54
6
280
את מציעה לה להתחיל בטיפולים פוריות עם תרומת זרע ובמקביל להישאר נשואה?
לצפיה ב-'כן. הבנת.'
כן. הבנת.
14/11/2016 | 17:56
5
65
לצפיה ב-'האם זה בכלל חוקי במדינת היהודים?'
האם זה בכלל חוקי במדינת היהודים?
15/11/2016 | 13:41
4
194
מה עם הקטע של ממזרות וכו'?
לצפיה ב-'נשמע לי לא קשור...'
נשמע לי לא קשור...
15/11/2016 | 14:02
2
189
טיפולי פוריות נעשים עם זרע של תורם.
לצפיה ב-'לא חוקי בשום מדינה מערבית. אני אסביר לך למה'
לא חוקי בשום מדינה מערבית. אני אסביר לך למה
20/11/2016 | 17:47
1
120
כשאת עושה טיפולי פוריות, אם את נשואה אז בעלך חייב לחתום על מליון טפסים שהוא יודע על הטיפולים שהוא האבא של הנולד.
למה - כי לא משנה אם הוא האבא או לא האבא, הוא יחוייב להצהיר שהילד הזה שלו בשביל שהילד לא יהיה ממזר.
ואם הם גרושים הוא יחוייב בדמי מזונות למרות שלא היתה לו יד ורגל בהריון הזה.
בדרך היחידה לקבל טיפולי פוריות לכותבת הפוסט זה להתגרש ממנו.
לצפיה ב-'נכון. ביררתי אחר כך ומצאתי את הדברים...'
נכון. ביררתי אחר כך ומצאתי את הדברים...
21/11/2016 | 07:10
104
רצ"ב כתבה בתגובה הבאה שלי.
לצפיה ב-'אוקי, בדקתי בעקבות שאלתך - אכן לא פשוט'
אוקי, בדקתי בעקבות שאלתך - אכן לא פשוט
15/11/2016 | 14:14
206
כפי ששיערת...
 
מצורפת כתבה בנדון.
 
לצפיה ב-'לדעתי את ממש חייבת לגשת לטיפול '
לדעתי את ממש חייבת לגשת לטיפול
15/11/2016 | 19:34
202
כדי לברר מה את באמת רוצה.
אם את עד כדי כך רוצה ילד שאת מוכנה לוותר על בן-זוגך, כדאי שתבררי עם עצמך מדוע את איתו והאם הוא האדם הנכון עבורך.
אם הוא עד כדי כך לא רוצה עוד ילדים שהוא הלך ועשה מהלך חד-צדדי, למרות שידע כמה זה חשוב לך - גם כאן את צריכה לברר עם עצמך האם זה בן הזוג המתאים לך.
 
בקיצור - לפני שאת עושה מהלך כלשהו, כדאי שתברר לעצמך איפה את באמת נמצאת בזוגיות שלך.
 
בהצלחה!!
.
לצפיה ב-'אחלק את תשובתי לשניים, ומראש אני'
אחלק את תשובתי לשניים, ומראש אני
15/11/2016 | 20:21
209
מסייגת שאני כותבת מתוך סולם הערכים שלי, מה שבעיני הוא הדבר הנכון לי, בהתאם לנתונים שנתת:
 
נושא הטיפולים - 
חשוב שתשימי לב שאת לא חוזרת לעשות טיפולי סרק.
כותבת לך מנסיון אישי - ילדיי הגיעו מהפריות, וילדי הצעיר אחרי הליך פונדקאות, כששנים ניסיתי להרות שוב, וללא הצלחה. שנים של טיפולים מייסרים, יקרים, מסובכים ומיותרים, בגלל אגו של רופאים ובגלל שבארץ לא יודעים לשים לזה סוף.
את צריכה לעשות ההערכה כנה ומפוכחת של סיכוייך להרות ולפעול בהתאם.
לפעול בהתאם= לשקול אופציות של פונדקאות או אימוץ, אם יש צורך.
ולמי ששאלה - 
מותר לאישה נשואה לקבל תרומת זרע או תרומת ביצית או שניהם אם ההליך נעשה בגופה. אם מדובר בהליך פונדקאות בחו,ל או בארץ - מותר לקבל או תרומת זרע או ביצית. חייבת להישמר בפונדקאת זיקה ביולוגית לאחד ההורים.
 
לגבי שאלת הילד - 
אני אישית לעולם לא הייתי מוותרת על ילד משלי (כולל מאומץ, בעיני ילד מאומץ הוא ילד שלך). עם כל הכבוד לזוגיות ולילדים מבן זוגך - זה לא שלך.
אני לא הייתי מוותרת, גם במחיר פירוק זוגיות והפיכתי ליחידנית..
אבל זאת אני, ולא הייתי מראש מוכנה לוותר ולהשלים עם כך שלא יהיו לי ילדים.
לצפיה ב-'תהיי מציאותית'
תהיי מציאותית
18/11/2016 | 23:13
5
161
בפרק א' שלך לא נכנסת להריון שנה, ואז היית בטיפולי פוריות 3 שנים. לפני 3 שנים הכרת את בעלך, וכנראה היית גרושה במשך זמן מה לפני שהכרת אותו, וכנראה לא התגרשת מהאקס מיד עם סיום טיפולי הפוריות. כלומר, סיימת טיפולי פוריות לפני 4-5 שנים לפחות, ואז נאמר לך שלעולם לא יהיו לי ילדים בצורה טבעית והסיכוי לילדים מטיפולי פוריות הוא לא גדול במיוחד. מאז הזדקנת בלפחות 4-5 שנים, כך שהסיכויים הלא גדולים קטנו בהרבה. 
את גם לא רוצה לאמץ. יש גם אופציה של פונדקאית, שלא הזכרת, לכן אני מבינה שזה לא על הפרק. 
לאור כל הנתונים הללו, אני הייתי ממליצה לך לעשות תרגיל סטטיסטי. הסיכויים שלך להכנס להריון הם בין כה קלושים, ובעלך מתנגד ולמעשה אין לך דבר להכנס מהריון ממנו. אם את רוצה להתחיל בטיפולים את כנראה חייבת להפרד ממנו ולאבד אותו. 
בואי נניח שיש לך 10% להכנס להריון כחד הורית, מול 100% שיש לך אותו ומשפחתו ואתם מאושרים. מה חשוב לך יותר? 
לאור העובדה שכבר השלמת בעבר עם כך שלא יהיו לך ילדים, ממש לא ברור לי איך זה צץ פתאום. הרי ראית איך זה משפחות עוד קודם, זה לא שפתאום גילית את האור. אולי את מעולם לא באמת ויתרת על הרצון? אולי הגיל שלך (אני משערת סביב 40) גורם לך להרגיש שזה או עכשיו או אף פעם? 
אני במקומך הייתי ניגשת לפסיכולוג ומנסה לקבל החלטה. 
אני חייבת עוד לציין שמה שבעלך עשה נתפס אצלי כפעולה אלימה. את שינית את דעתך, והוא כתגובה עושה מעשה בלתי הפיך שלא נותן שום סיכוי למשא ומתן, שזה מה שזוגות נורמאלים עושים. יכול להיות שהנושא הזה כן היה אישיו לפני החתונה? יכול להיות שהוא אמר לך שהוא מפחד שתרצי ילדים למרות שטענת שלא? יכול להיות שהבטחת לו כל מיני דברים כתנאי לחתונה? 
לצפיה ב-'אם היא הייתה נכנסת ממנו להריון בניגוד לרצונו בטח לא היית '
אם היא הייתה נכנסת ממנו להריון בניגוד לרצונו בטח לא היית
19/11/2016 | 10:04
3
149
קוראת לזה פעולה אלימה נכון? הרי הרצון המקודש של הרחם הנשי להתרבות עולה על הכל, נכון?
מה שאת קוראת לו אלימות, אני קוראת אחריות על גורלך. היא התחילה לחפור לו שהיא רוצה להתרבות והוא לא מוכן זה ותהיי הסיבה באשר היא. זכותו. הוא הבין יפה מאוד איפה זה יגמר: הפעלת כל אמצעים כשרים ולא כשרים כדי להכנס להריון ומשם כבר אין לו שום שליטה. אז הוא עשה את המעשה ההגיוני היחיד שהיה- קשירת צינורית הזרע. כל הכבוד לו, גבר אמיתי.
לצפיה ב-'אתה רק מדגיש את עניין המלחמה...'
אתה רק מדגיש את עניין המלחמה...
19/11/2016 | 10:45
113
להתרבות, לחפור, כל האמצעים גם הלא כשרים,
הבין איפה זה יגמר... 
בקיצור - באושר ובאושר 
לצפיה ב-'להתרבות?'
להתרבות?
19/11/2016 | 11:07
1
126
מי מדבר ככה? אה, זה המופרעות האומללות מפורום לא רוצות ילדים. לכי מכאן, כאן מדברים אנשים אמיתיים על בעיות אמיתיות בחיים. לאנשים שחיים את החיים באינפנטיליות, ומה שמעסיק אותם זה גורל החתולים איןמה להתערב בשיחות כאלו. 
לצפיה ב-'הורים שלך תאומים סיאמיים, אה? אחרת אין הסבר אחר לפיגור שכלי'
הורים שלך תאומים סיאמיים, אה? אחרת אין הסבר אחר לפיגור שכלי
28/11/2016 | 09:23
33
שלך. תגידי לאמא ואבא שלמרות שהם מחוברים וחולקים מוח אחד, אסור בתכלית האיסור לקיים יחסי מין אחד עם השני! מגילוי עריות כזה נולדים ילדים בעלי מומים, מוגבלים שכלית ובאופן כללי דגנרטים נמוכי מצח. ממש כמוך.
לצפיה ב-'מסכימה חלקית...'
מסכימה חלקית...
19/11/2016 | 10:42
100
נוכח הפעולה האלימה של הבעל (אני מסכימה עם ההגדרה),
לא רואה את 100% המשפחה המאושרת אם השואלת תוותר
על ילדים.
לכן מצטרפת להצעה לגשת לפסיכולוג, כך שנושא הילדים אולי
לא יהיה במוקד, אלא התחושות הקשות עם הבעל.
לצפיה ב-'אולי את יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה'
אולי את יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
21/11/2016 | 01:08
3
110
אם את ובעלך מאוהבים והכל טוב - האם הוא יסכים שתתגרשו בשביל שתוכלי לעשות ילד מתרומת זרע של אחר?
אולי זה פשרה מוזרה אבל אפשרית. ככה הילד לא שלו, הכל חוקי ואתם עדיין ביחד כאילו הגעת ליחסים האלה עם תינוק משלך.
לצפיה ב-'נראה לך שהם מאוהבים והכל טוב ?'
נראה לך שהם מאוהבים והכל טוב ?
21/11/2016 | 07:12
2
88
אדם שעושה קשירת זרע כדי לא להביא
ילדים לעולם עם אשתו שכמהה לכך ?
ההצעה להביא ילד מתרומת זרע במסגרת
הנישואין, (אם היה אפשרי), היתה גם כדי לבדוק
את הקשר בין בני הזוג, במצב בו לאשה יש ילד.
אבל אם יתגרשו, לדעתי זה יהיה סוף הקשר ביניהם
(ואולי טוב שכך).
לצפיה ב-'אני מנסה לא לשפוט את כמות האהבה שם'
אני מנסה לא לשפוט את כמות האהבה שם
21/11/2016 | 16:04
1
66
אני חושבת על עצמי. שאני מסוגלת מאוד להתאהב במישהו עד הגג אבל אני בשום אופן לא רוצה עוד ילדים. אם הגבר בחיי ירצה עוד ילדים אני פשוט לא רוצה בשום אופן עוד תינוק.
אז זה לא סותר בעיני שהוא אוהב את אישתו ובכל זאת עשה קשירה.
לצפיה ב-'זאת לא אותה סיטואציה...'
זאת לא אותה סיטואציה...
21/11/2016 | 17:12
57
את לא יודעת מה יכול להיות אם הגבר לו נישאת,
ירצה בכל מאודו להביא לעולם ילדים.
האם כתגובה ל"חפירות" שלו תשקלי כריתת רחם ?
לצפיה ב-'כשהבנות אצלו אין לי מוטיבציה לכלום'
כשהבנות אצלו אין לי מוטיבציה לכלום
13/11/2016 | 09:54
11
1356
כותבת פה אחרי עוד סופש לא קל.

אני גרושה מעל לחמש שנים ואמא לשלוש בנות שמאז הגירושים גידלתי אותן לבד כי חודש אחרי שהתגרשנו אבא שלהן נסע לכמה שנים לשליחות בחול מטעם העבודה.
בתקופת השליחות שלו בחול הוא היה מגיע לארץ לבקר את הבנות שלוש פעמים בשנה כל פעם מקסימום לשבוע (ולפעמים פחות) ובשנה שעברה השליחות שלו נגמרה והוא חזר לארץ.
 
את בתי הבכורה (היום בת 17) ילדתי בגיל 27 ומאז ביליתי את כל חיי הבוגרים בלגדל את הבנות שלי וזה אף פעם לא היה קל אבל אחרי הגירושים ואחרי שהפכתי לסוג של אמא חד הורית (כשאבא שלהן בחול) זה הפך להיות  לדי קשה.
הבנות שלי הן באמת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים האלה ואני יכולה רק לאחל לכל אימא ילדות כאלה אבל בכל זאת התעייפתי קצת להיות אמא במשרה מלאה ל 3 (במיוחד מאז הגירושים שאבא שלהן עזב לחול) ולכן הרגשתי תחושת הקלה מסויימת כשהאבא חזר לארץ (בכל זאת מישהו לחלוק איו א הנטל).
 
להפתעתי תחושת ההקלה לא נמשכה יותר מידי זמן.
פתאום עכשיו כשסוף סוף יש לי ערבים פנויים במהלך השבוע וסופי שבוע לבד והרבה זמן פנוי (כשהבנות אצל  אבא שלהן) פתאום אני מרגישה קצת מוזר.
ליתר דיוק אני מרגישה אבודה.
 
מאז שאבא שלהן עזב לחול תמיד היו לי כל כך הרבה תוכניות לתקופה הזאת שבה הוא יחזור ואני אהיה יותר חופשיה.
אבל להפתעתי עכשיו כשבאמת יש לי לא מעט זמן פנוי אני מוצאת שכמעט ואין לי מוטיבציה לעשות שום דבר.
 
בימים שהן אצלו אני מרגישה כאילו אני שאני מאבדת את היעוד שלי.
תמיד הרגשתי שגידול בנותיי זאת העבודה העיקרית בחיי.
בימים שהן אצל אבא שלהן (ובמיוחד בסופי שבוע) אני מרגישה כאילו שאני בחופש מעבודת חיי ואני לא מצליה למצוא את מי שהייתי לפני שהפכתי לאמא או אפילו את מי שהייתי לפני שהאקס עזב לחול.
 
אם יש פה עוד הורים שמרגישים ככה בימים שהילדים שלהם הולכים להורה השני אשמח לשמוע איך מתמודדים עם זה (כי אני אומנם גרושה מעל לחמש שנים אבל בגלל שהאקס עזב לחול ישר אחרי הגירושים התחלתי להתמודד עם המצב הזה רק כשהוא חזר בשנה שעברה).
 
אני מרגישה שאני בקושי נושמת כשהן לא פה.
 
ואולי זה לא הפורום המתאים לזה אבל לא ידעתי איפה עוד למצוא אנשים שאולי עברו בעצמם את מה שאני עוברת.
 
אני יודעת שיש משהו שנקרא תסמונת הקן הרק כשהילדים גדלים ועוזבים את הבית וכשהבנות שלי הולכות לאבא שלהן לסופש זה בדיוק מה שאני מרגישה כאילו שהקן מתרוקן.
 
כששתי הבנות הגדולות שלי לא פה זה עוד נסבל כי אני רגילה שהן בצופים ובחוגים ועם חברים אבל כשגם הקטנה (11) לא פה זה מה ששובר אותי כי היא ילדה של בית והתרגלתי שהיא תמיד בבית.

ניסיתי לדבר עם ההורים שלי ועם האחים והאחיות שלי על איך אני מרגישה כשהבנות לא פה בתקווה שזה יעזור אבל לפרוק את זה לא עזר ואני עדיין מרגישה ריקנות ובעיקר חוסר תכלית כשהן לא פה.
ניסיתי לדבר גם עם חברות ואנשים בעבודה שאני יודעת שהם גרושים בתקווה שעוד מישהו מרגיש כמוני וייעץ לי איך להתמודד עם זה אבל נראה שאני היחידה עם הבעיה הזאת.
 
אני מנסה למלא את הזמן הפנוי שיש לי כשהן לא פה בפעילויות שאני נהנת מהן.
אני משתדלת מאוד לא לשבת בבית ולהשתעמם כשהבנות לא כאן ואני תמיד מנסה לקבוע עם חברים ומשפחה ואני מקפידה לצאת ולבלות ולפתח חיי חברה.
 
בהתחלה חשבתי שזה סתם קושי להסתגל לשינוי בגלל שארבע שנים הייתי צמודה לבנות שלי כשאבא שלהן היה בחול ובכלל מאז ומתמיד הייתי אמא במשרה מלאה.
לאכזבתי למרות שכבר עבר לא מעט זמן תחושות העצב והחוסר משמעות כשהן לא פה לא חלפו. 
בקרוב אהיה אצל רופאת משפחה לביקור שגרתי ואני תוהה אם כדאי לעלות את זה מולה והאם זה יכול להיות מין דכאון כזה שבא רק כשהבנות אצל אבא שלהן.
 
לרוב דכאון זה משהו יומיומי ואצל זה רק בימים שהבנות לא פה.
אני יודעת שהיום רושמים כל מיני תרופות נגד דיכאון כמו ציפרלקס בלי בעיה אבל זה נשמע לי הזוי לקחת כדורים כי קשה לי כשהבנות לא פה וכי אני לא זוכרת מי הייתי לפני שהפכתי לאמא.
 
לצפיה ב-'נראה שזה הזמן לפתח קריירה, ויש לך '
נראה שזה הזמן לפתח קריירה, ויש לך
13/11/2016 | 10:16
300
מזל שאת עדיין צעירה.
כי זו בדיוק תסמונת הקן הריק.
במוקדם או במאוחר זה מגיע.
ואת כאילו קיבלת התראה , כי פשוט נוצר מצב כזה.
אין שום סיבה להעזר בתרופות כרגע. לא לפני שניסית את הפתרונות המעשיים של לפתח את עצמך בכיוון כייפי, ללמוד ולהשתלם, לבנות לעצמך תעסוקה מסודרת.
בגילך זה אפשרי ויכולות להיות לך הרבה הזדמנויות (בהתאם לנטיות ולכישורים שלך, כמובן). היה יותר בעייתי אם זה היה קורה עשר שנים מאוחר יותר...
לצפיה ב-'אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת'
אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת
13/11/2016 | 13:08
1
294
על תסמונת הקן הריק
על הדכאון
ואני רואה שאת עושה מאמצים להתמודד אבל את מרגישה שאת לא מצליחה
חושבת ששווה לנסות להעזר בטיפול רגשי לפני שפונים לכדורים כמו ציפרלקס
אפשרות נוספת - יש סדנאות קבוצתיות שהן מקומות שאנשים גם מתמודדים עם נושאים רגשיים וגם מקבלים דחיפת מוטיבציה ליישם דברים בחיים (לדוגמה: הפורום של לנדמרק, הקוד המנצח של אלון אולמן, יש המון כאלה) ולדעתי זה גם כיף וגם נותן תוצאות מהירות.
לצפיה ב-'וכמובן גם אימון אישי'
וכמובן גם אימון אישי
14/11/2016 | 12:43
201
שמטרתו לצאת מאזור הנוחות שבו את תקועה ולסייע לך לצאת לדרך חדשה.
לצפיה ב-'כל הכבוד לך ! '
כל הכבוד לך !
14/11/2016 | 23:16
219
 
באמת כל הכבוד ! 
המודעות העצמית שלך נפלאה וראויה להערכה. 
 
מהסיפור האישי שלי אני יכולה לומר לך שבראש ובראשונה - זה טבעי ! את לא משוגעת.   לצערי במקרה שלי האמא שנשארת לבד בבית עוברת את מה שאת עוברת אבל לא יודעת לאבחן את עצמה כמו שאת וה-כ-ל יוצא על האבא (בעלי) ועלי והיא עושה הכל כדי לסכסך ולהרחיק בין הילדה לבית החדש. 
 
אילו היתה כמוך היתה יכולה להתחיל לטפל בעצמה. 
 
זה מה שרציתי לכתוב לך.  ברגע יש מודעות לרגשות שלנו אפשר להתחיל לדבר על פתרונות. כל הכבוד לך. באמת. לא פשוט בכלל. 
אני מאחלת לך מכל הלב שהזמן הזה שהתפנה לך יתמלא בזוגיות מתקנת ואוהבת ושתמלאי את החלל בדברים טובים ושמחים. 
לצפיה ב-'זה טבעי וזה עובר, באמת'
זה טבעי וזה עובר, באמת
15/11/2016 | 19:23
3
274
בייחוד בישראל, כל החיים בסופי השבוע הם חיים משפחתיים. הרבה פעמים אנחנו מגדירים את עצמנו דרך המשפחה. כשאני התגרשתי, כשהייתי בלי הילדים בהתחלה היה לי נורא קשה. הרגשתי שבמשפחה מסתכלים עלי, והם באמת הסתכלו אבל בעיקר בשביל לפנק ולעזור. גם כשאנשים אחרים אמרו לי שהם מקנאים, כי יש לי יותר זמן ואני לא צריכה לקום מוקדם בסופ"ש, זה נראה לי הזוי - הייתי מעדיפה לקטר ולהיות עם הילדים שלי. אני חושבת שלקח לי שנתיים שלוש כדי באמת להרגע בסופי השבוע שהם לא איתי. אני לא יודעת כמה זמן את כבר מנסה להתרגל ואומרת שזה לא הולך, אבל שנתיים שלוש זה בערך הזמן שלקח לי. גם היום, אם יש חגים גדולים, אני באמת מתגעגעת... מה שקצת עוזר זה שהם בגיל ההתבגרות והם נורא מעצבנים ואז כל אירוע משפחתי איתם נושא איתו דרמות, ולפעמים קל לי ללכת בלעדיהם 
בינתיים עברתי גם לגור עם בן הזוג שלי, והבית שלנו ממשיך לעבוד גם כשהילדים לא נמצאים. אני כבר לא לבד בסופי שבוע, אלא אנחנו, המשפחה שלנו, במצבת מצומצמת אבל זו לא תחושה של נטישה. למדתי להנות, עם הזמן, מהתחושה הזו של שבת איתם ועם הבלגן שלהם, ושבת אחת בשקט שלנו שבה אנחנו עושים דברים שהם לא היו רוצים להצטרף אליהם. פעם לא הצלחתי להבין איך אנשים אחרים עושים את זה, וחשבתי שהם בטח מתגברים על מצוקות נוראיות כשהם לבד, אבל עם הזמן ראיתי איך הילדים נהנים להם אצל אבא שלהם, ואם פעם הייתי, כמוך, דואגת לתוכנית לכל שבת, היום ברוב השבתות אין לי בכלל צורך לעשות משהו מיוחד רק כדי לא להיות עם עצמי. טוב לי בבית שלי, והתפתחה לנו שגרת סופי שבוע כזו נינוחה.
אני חושבת שבאמת אחד הדברים זו הקטנה שלך, שעדיין צמודה לך. כפי שאמרת בעצמך, בעוד זמן לא רב גם היא תתחיל לבלות עם חברים בסופי השבוע ולכן כל הענין עורר אצלך את כל תסמונת הקן הריק מוקדם מהצפוי. 
מה אני ממליצה לך? להבין קצת את עצמך. לתת לעצמך זמן. למצוא בן זוג, אם זה יעשה לך טוב. לנסות לקבל את המצב. ללחוץ עליהם לעשות נכדים (אני כבר עובדת על זה. קשה לי לחכות. בפנטזיה שלי זה יאפשר לי סיבוב שני עם החמודים שלי לפני שהתקלקלו בגיל ההתבגרות. הם טוענים שאני הוזה )
לצפיה ב-'ווואו... "ללחוץ עליהם לעשות נכדים"... וזה עובד?'
ווואו... "ללחוץ עליהם לעשות נכדים"... וזה עובד?
16/11/2016 | 08:38
2
80
לצפיה ב-'איזה עוזר ואיזה נעליים לא מקשיבים לכלום...'
איזה עוזר ואיזה נעליים לא מקשיבים לכלום...
21/11/2016 | 17:31
1
22
לצפיה ב-'לא אשמתי. נרגעתי. '
לא אשמתי. נרגעתי.
21/11/2016 | 18:14
16
לצפיה ב-'את כותבת שאת גרושה כחמש שנים.'
את כותבת שאת גרושה כחמש שנים.
18/11/2016 | 08:43
2
245
ולא היה לך בן זוג במשך החמש שנים האלה? אילו היה לך בן זוג ייתכן שנטל הרגשות היה פחות כי היית מקרינה רגשות גם לבן זוג. ילדים, בסופו של דבר גדלים ועוזבים את הקן, מה שנשאר זה החיים עם הבן זוג. חוץ מזה מה עם עבודה? את לא עובדת? כי העבודה שואבת את מירב האנרגיות. אילו עבדת, ייתכן שלא היה לך זמן למחשבות על בדידות. גם חברים, משפחה תומכת יכולים להיות לעזר בבדידות.
אז במקום לשבת ולרחם על עצמך, קומי ועשי מעשה. מצאי בן זוג תומך, עבודה שתענה על הכישורים שלך, וגם חברים שאיתם תוכלי לבלות. זה לא קל, אבל עם קצת מאמץ תוכלי להתגבר על הכל.
לצפיה ב-'זה כנראה סימפטום לבעיה עמוקה יותר'
זה כנראה סימפטום לבעיה עמוקה יותר
23/11/2016 | 23:29
1
54
ובכל זאת הייתי מתרחק מכדורים.  כדורים לא פותרים בעיות.
חזרי אל רשימת הדברים שהבטחת לעצמך לעשות כשיהיה לך יותר זמן והתחילי לעשות אותם גם אם בהתחלה תצטרכי קצת לדחוף את עצמך.
לצפיה ב-'היי, בטעות שרשרת אלי במקום לכותבת.'
היי, בטעות שרשרת אלי במקום לכותבת.
24/11/2016 | 07:06
8
לצפיה ב-'מי אמור לשלם על הסרת קעקועים?'
מי אמור לשלם על הסרת קעקועים?
10/11/2016 | 19:48
21
317
אנחנו משפחה מורכבת עם שלושה ילדים: שלו בן 20, שלי בת 17, שלנו בת 5.
לי ולבעלי חשבון בנק משותף וכל ההחלטות הכספיות מתקבלות במשותף.
כשהבן של בעלי היה בן 15 הוא התחיל לעשות קעקועים בכל הגוף, משהו מטורף.
בגיל 17 הוא הפסיק עם זה ובגיל 18 הוא הבין שזה היה אידיוטי לגמרי.
כרגע בגיל 20 הקעקועים מאוד פוגעים לו בבטחון העצמי שלו והוא רוצה להוריד אותם בלייזר.
הוא הלך לייעוץ בקליניקה שמתמחה בהסרת קעקועים בלייזר ונאמר לו שחלק שיש קעקועים שירו תוך 3 טיפולים ויש כאלה (צבעוניים) שידרשו גם 15 טיפולים.
בכל אופן מדובר בהוצעה כספית של בלפחות חמש ואולי חמש וחצי אלף.
האמא שמימנה לילד את הקעקועים לא מוכנה להשתתף בעלות ההסרה. לטענתה הוא קעקע את עצמו במשך שנתיים שיקח על זה אחריות.
אני פחות או יותר בדעה שלה. שיעבוד ירוויח כסף ויתקן את השטויות שהוא עשה.
הילד כל הזמן בוכה לאביו כמה זה פוגע לו בבטחון ומתחנן שנשלם לו על ההסרה בלייזר.
תאורטית אחנו יכולים לממן את זה אבל:
א. אני כל הזמן מחכנכת את הבנות שלי (בעיקר את הגדולה) שעל טעויות משלמים אז איזה מסר זה ישלח לה עם אנחנו מוכנים לשלם על תיקון השטויות שהוא עשה.
ב. כשכתבתי שאנחנו יכולים לשלם התכוונתי שאם נשלם לא נגווע ברעב אבל זה יבוא על חשבון משהו וסביר להניח על חשבון חופשה משפחתית. מי שיפגע מזה זה אני ובעלי והבנות (הבן במילא לא נוסע איתנו כבר שנתיים מרצונו אז זה לא יזיז לו). אני מרגישה לא נח לוותר על חופשה שמאוד מגיעה לי ולבנות וגם לבעלי רק בגלל שהילד עשה שטויות במשך שנתיים כשהתחננו בפניו שלא יעשה את זה.
אני נגד לשלם לו על הטיפול אבל בעלי יושב לי על הוריד שזה פוגע לילד בבטחון ולכי תדעי איזה נזקים נפשיים יהיו לו מזה לטווח הארוך.
בעלי לא יתן לו את הכסף ללא הסכמתי כי כל פעולה כלכלית שאנחנו עושים צריכה להיות מקובלת על שנינו וזה לא מקובל עלי אבל בעלי לא מפסיק לעורר בי רגשות אשמה שאני נותנת לילד שלו לסבול ושהבטחון העצמי שלו צונח עוד ועוד.
מה אתם הייתם עושים? מדגישה שהשיקול הכספי הוא פחות מהותי. מה שמשנה לי זה איזה מסר זה יעביר לגדולה שלי (שאפשר לפשל ומישהו אחר ינקה אחריך) והוויתור על חופשה שמאוד מגיעה לי ושאני מאוד רוצה. כמו כן הילד עשה את השטויות האלה במשך שנתיים ואני בעמדה שיקח אחריות ילך לעבוד ירוויח כסף ואז יעשה את זה.
 
 
 
 
לצפיה ב-'איזה מסר ?'
איזה מסר ?
10/11/2016 | 20:28
2
214
שכאשר יש סביבך לפחות 3 מבוגרים (לא יודעת אם גם לאמו 
יש בן זוג שאז זה 4), יימצא לפחות אחד בעל לב רחום ונדיב
במידה - לאפשר לילד לגדול בבריאות נפשית, ולא לשלם כל
חייו על טעויות שעשה בגיל הטיפשעשרה (ייתכן גם בעקבות
מרד על גרושי הוריו ועל חייו שנדפקו במידה זו או אחרת).
 
מסר - שגם אם הוריך לא נמצאים יחד, הם לא עושים חישבובים
כאשר אתה בדרך הטובה והנכונה והבריאה לקראת בגרות והתבגרות.
 
מסר - שכאשר מקיפים אותך אנשים נדיבים ואחראיים המגלים חמלה
ואהבה - תגדל גם אתה להיות אדם אחראי, נדיב ונותן לזולת, וכך
תעצב את חייך.
 
לעומת זאת, כמובן, אתם יכולים להישאר ולהיות קפוצים, כאשר בן
זוגך - אביו - יכול, חלילה לשים בצד את הצרכים של בנו כמו שאר
הקפוצים סביב הילד. ואז, למשל, יכול הילד להבין שאולי חבל להתבגר
ואולי עדיף להמשיך בשוליים ובמרד ובדרכים פחות נורמטיביות.
 
איזה מסר לגדולה ? אולי למשל שאם היא תהיה במצב מעורער,
כאשר טעתה, חלילה, יהיה מי שיושיט יד וכתף ותמיכה ולא ייתן
לה להוסיף להדרדר וליפול, יחזק ויתמוך ויסייע, גם אם תצטרך
לוותר על חופשה מפנקת לטובת אחיה למחצה, לעזרתו ולסיועו.
 
או, בקיצור, בשלוש מילים (או יותר) - מאיפה מגיעה השאלה ההזויה הזאת
בכלל ???
לצפיה ב-'את כל כך צודקת, בכל זאת מדובר בעולל צעיר שלא יכול לעבוד '
את כל כך צודקת, בכל זאת מדובר בעולל צעיר שלא יכול לעבוד
14/11/2016 | 13:47
1
118
ולממן לעצמו לפחות חלק מעלות הטיפול..........יש לטפח עד לדרגת אמנות את היכולת שלו להפיל כל הוצאה על הוריו
לצפיה ב-'אמת. מדובר בצעיר שהשתחרר עכשיו מצה"ל'
אמת. מדובר בצעיר שהשתחרר עכשיו מצה"ל
14/11/2016 | 17:55
103
אם שירת.
בגיל 15-17 עשה שטויות של בני 15-17,
אחר"כ התגייס ועכשיו הגיע הזמן להשתקם.
אם ההורים יהיו מספיק נדיבים, בהחלט יכול להיות
שהילד יתבגר ויהיה מספיק נדיב להחזיר להם, לפחות
חלק מההוצאות עבור גידולו עכשיו.
לצפיה ב-'אני הייתי מחפשת את שביל הזהב'
אני הייתי מחפשת את שביל הזהב
11/11/2016 | 08:58
170
קודם כל העלות לא צריכה ליפול עליכם ב-100%. הוא צריך לשאת בחלק ממנה. הוא בן 20, שיעבוד, יחסוך, יקמץ בהוצאות ויגיע לסכום כלשהו. זה באשר לחלק החינוכי.
זה לא משהו שצריך לעשות מהרגע להרגע ולכן אין מניעה שתצאו לחופשה, ועדיין תפרישו סכום מסויים לטובת הטיפולים.
אני לא רואה איך פתאום בלי קשר לכלום זה יכול למוטט אותו נפשית או לפגוע בוא באופן שבלתי ניתן יהיה לתקן, כמו שהוא עשה את הקעקועים בהדרגה, גם ההסרה תהיה בהדרגה, התשלום עבור ההסרה יהיה בהדרגה ונפשו של הנער תשרוד יפה מאד.
אני מבינה את התסכול, אתם התנגדתם, אתם לא מימנתם ועכשיו משאירים לכם לשאת בעלויות - זה מעצבן, אבל זה עדיין ילד שעשה טעות מטופשת ויש מקום לעזור לו לתקן אותה.
 
 
ללי
לצפיה ב-'אני הייתי מממנת לו את הסרת הקעקועים, אבל, '
אני הייתי מממנת לו את הסרת הקעקועים, אבל,
11/11/2016 | 09:48
220
דורשת מעורבות בעניין, דואגת שזה יעשה על ידי מומחה, שנהיה, כל המבוגרים האחראיים, ערים לכל הסיכונים, כולל הצטלקויות וכאבים.
מבררת מה כרוך בזה מבחינת שלבי ההחלמה (נראה לי שהתהליך הזה הוא ממש פציעה, אחרת איך מורידים את זה)
דואגת שהכל יהיה ברור לבן, שלא פתאום יהיה מופתע מכך שכואב לו ושיש לו צלקות במקומות גלויים לעין.
משלמת למרפאה שמבצעת את זה ישירות ולא סתם נותנת את הכסף, ומבצעת מעקב אחר ההחלמה, כלומר לא בהכרח אני אישית, אבל דורשת שבעלי או אמא של הבחור יהיו לגמרי בעניין.
האמת? זה החלק שבעיני בעייתי. מסרים חינוכיים? תשלום בגין טעויות? הרי הוא משלם מחיר עתק גם בסבל נפשי, כיום, וגם בסבל פיזי, במהלך הורדת הקעקועים, אז חמשת אלפים השקלים הם הנקודה המכרעת? נו, באמת.
 
וכן, הייתי מוותרת על חופשה ואפילו על שתי חופשות, כי מאוד חשוב שאחותו ואחיו יבינו שאנחנו שם בשבילו ונהיה שם בשבילם.
 
לצפיה ב-'אני פחות רחמנית'
אני פחות רחמנית
11/11/2016 | 10:24
177
ובעיקר כי יש לנו חמישה בגילאים הללו ואני מכירה את טיעון ה"פוגע בבטחון העצמי" ןעוד ירקות שהם למדו שמנגנים לנו על המצפון.
כמו שאמרה ללי, לפחות חצי מהעלות צריכה ליפול עליו. שיעבוד, שייקח מכספי הבר-מצווה, שיחסוך מהמשכורת הצבאית. אתם והאם יכולים להחליט להתחלק בשאר הסכום, על-פי ראות עיניכם.
ללא קשר לנופש משפחתי, אני בהחלט רואה את חשיבות המסר החינוכי. בעיקר אם - ולא ציינת את זה - אתם התנגדתם לקעקועים מלכתחילה.
הבחור בן עשרים. הגיע הזמן שילמד לקבל אחריות על מעשיו.
לצפיה ב-'אם היה מדובר בביתך, היית חושבת אחרת או שדעתך לא היתה שמתנה?'
אם היה מדובר בביתך, היית חושבת אחרת או שדעתך לא היתה שמתנה?
11/11/2016 | 15:40
123
אני מסכימה שזאת החלטה שלו והוא צריך לקחת אחריות, אבל רוב האנשים הוחרים בהחלטות לא כל כך חכמות ומתחרטים עליהם אח"כ.
 
האמא ממש לא ברורה לי, במיוחד כי זאת שמימנה לא את הקעקועים.
אני באה מבית שבו ההורים תמיד עזרו כשביקתי עזרה.
 
לדעתי הבריאות של הילד והורדת הקעקועים חשובה יותר מחופשה ונכון שמדובר בבן שלו ואת וביתך וביתכם תצטרכו לוותר, אבל אתם משפחה אחת ולפעמים צריך לוותר על משהו בישבילך לטובת האחר.
כמובן, שהיייתי מצפה שהוא ישתתף בעלויות ויחזיר במהלך הזמן.
 
תהליך ההורדה כואב הרבה יותר ויקר יותר מעשיית הקעקוע ולא תמיד ניתן להוריד לגמרי.
בקשר לביטחון העצמי- לא בטוח שהוא משקר..בתור אח שמכירה את עולם הקעקועים מקרוב, הרבה פעמים נועצים עינים, שואלים שאלות לא נעימות ועושים בעיות בקבלה לעבודה וכו...
 
בכל מקרה, מקווה שתגיעו להחלטה שמקובלת על כולם ושיהיה לכם בהצלחה.
לצפיה ב-'תנו לו את הכסף כהלוואה שעליו להחזיר בזמן מסוים המוסכם עליכם '
תנו לו את הכסף כהלוואה שעליו להחזיר בזמן מסוים המוסכם עליכם
11/11/2016 | 18:31
96
ועליו.
אתם בטח לא צריכים להפסיד חופשה בשביל זה.
לצפיה ב-'מסכימה עם כל מי שהמליץ על חלוקה'
מסכימה עם כל מי שהמליץ על חלוקה
12/11/2016 | 07:08
103
שיביא סכום מסויים שאותו הצליח לחסוך (תחליטו אתם אם 30-40 50 % ) ואתם תשלימו את השאר.
לצפיה ב-'מה יקרה אם ביתך תכנס להריון בלתי מתוכנן עוד שנה, שנתיים?'
מה יקרה אם ביתך תכנס להריון בלתי מתוכנן עוד שנה, שנתיים?
12/11/2016 | 16:17
9
140
לדעתי זה שתעזרו לו להוריד את הקעקועים יעביר לביתך מסר שאתם הורים שתומכים גם כשעושים טעויות ואפשר לפנות אליכם לעזרה
לצפיה ב-'איזו השוואה עקומה!'
איזו השוואה עקומה!
13/11/2016 | 12:19
8
138
את משווה מצב רפואי לא-רצוני לבחור שבחר והתעקש (בניגוד להמלצת אביו וזוגתו) לעשות פעולות רצוניות (ולא סתם עד גיל 18 צריך אישור הורה).
 
לצפיה ב-'במצב שנערה נכנסת להריון בגלל שהיא לא משתמשת באמצעי מניעה'
במצב שנערה נכנסת להריון בגלל שהיא לא משתמשת באמצעי מניעה
13/11/2016 | 14:10
7
111
זה לא בדיוק חכם ובלתי נמנע 
לצפיה ב-'לכל אמצעי מניעה יש אחוזי הצלחה '
לכל אמצעי מניעה יש אחוזי הצלחה
14/11/2016 | 18:34
6
75
והם אף פעם לא מאה אחוז. יש הרבה מקום בין לא להשתמש באמצעי מניעה, בין לשכוח גלולה, ובין זה שהגלולה לא תעבוד במקרה, או בגלל שינוי הורמונלי כלשהו. בכל מקרה, הריון לא רצוי יכול להיות פרי החלטה חד פעמית לא נבונה (ואפילו לא החלטה, בהתחשב באחוזי ההצלחה של אמצעי המניעה השונים), בניגוד לקעקועים שהם פרי בחירה חוזרת ונשנית.
לצפיה ב-'ועדיין אני חושבת שתמיכה בבן תבהיר לבנות'
ועדיין אני חושבת שתמיכה בבן תבהיר לבנות
15/11/2016 | 18:59
5
53
שאצלם בבית מקבלים תמיכה גם כשטועים
לצפיה ב-'השאלה היא מה המסר שאת רוצה להעביר'
השאלה היא מה המסר שאת רוצה להעביר
15/11/2016 | 19:17
4
51
ומה גבול התמיכה. אני אישית חושבת שמסר כזה לבחור אחרי צבא - שההורים ישלמו במקומך על הטעויות שלך - הוא מחליש. מזלזל. ופוגע. בוודאי פוגע במקרה בו הבחור הצעיר מתחנן שיממנו לו.
 
הדרך היחידה ללמד לקחת אחריות מישהו שלא רוצה לקחת אחריות על חייו, היא לסרב לקחת את האחריות שלו. במקרה הזה, האחריות היא כמו תיק. ההורים יכולים לגזול אותה מהילד, או שהם יכולים לא לגזול אותה. אם הם לא יגזלו אותה, היא תשאר אצלו. פשוט כי זה מקומה הטבעי.
 
אני לא חושבת שההורים יעשו לוטובה אם הם יממנו לו את הקעקועים. כמו שהורה שנותן לילד שלו ממתקים כל הזמן לא עושה לילד שלו טובה.
 
אולי אם ההורים היו פחות מעבירים מסר של עזרה ותמיכה,  ויותר מסר של :אנחנו בטוחים שאת יכוהל להתמודד עם זה בעצמך", הילד במקום להתחנן, היה כבר מרוויח מספיק כדי להסיר את הקעקועים בעצמו....
 
 
 
לצפיה ב-'אני לא בטוחה שהשטות הזאת של הקעקועים לא הייתה '
אני לא בטוחה שהשטות הזאת של הקעקועים לא הייתה
15/11/2016 | 19:22
3
71
סוג של מרד נעורים בהורים
לצפיה ב-'מתי נגמרים הנעורים?'
מתי נגמרים הנעורים?
15/11/2016 | 19:44
2
144
אומרים שהיום הם סוג של "מתבגרים" עד גיל 24 בממוצע. למה? כי ההורים מאפשרים להם את זה. כשאני הייתי בצבא, לדוגמא, הוריי ציפו שאטפל בכל עניני לבד. כיום כשהילד מקבל עיכוב של שעה ביציאה האמא מתקשרת ישר למפקד הבסיס לצרוח עליו... מדוע שירצה לקחת אחריות, אם ההורים מטפלים לו בהכל?
 
ואז נשאלת השאלה - עד איזה גיל אנחנו מאפשרים להם לטעות ואז רצים להציל אותם?
וכאן הרי לא מדובר בבעיה שחייבים לטפל בה מיד. לא יקרה כלום אם הקעקועים ישארו עוד חצי שנה, שנה, שנתיים... עד שהוא יוכל להרשות לעצמו לממן חלק מהטיפול.
לצפיה ב-'בדיוק. לו אני הייתי צריכה משהו ברמה של להתחנן'
בדיוק. לו אני הייתי צריכה משהו ברמה של להתחנן
15/11/2016 | 20:05
81
הייתי משקיעה את על המאמץ שלי בשביל להשיג אותו. במקרה הזה, עובדת בשביל לממן אותו חוסכת את כל הכסף בשביל זה.
 
לדעתי האישית, זה שההורים ישלמו לו במקום שהוא עצמו יפגע לו בבטחון העצמי הרבה יותר מאשר הקעקועים.
לצפיה ב-'האבא של הבחור רוצה לשלם לבחור על הורדת הקעקועים'
האבא של הבחור רוצה לשלם לבחור על הורדת הקעקועים
16/11/2016 | 18:35
75
פותחת השרשור שהיא לא האמא של הבחור לא רוצה שהם ישלמו
ואיזה מתח זה יכול לגרום בין פותחת השרשור לבעלה?
לצפיה ב-' כאן נמחקה הודעה פוגענית '
כאן נמחקה הודעה פוגענית
19/11/2016 | 22:10
14
לצפיה ב-'לי יש שיטה עם הילדים, אם הם נורא נורא רוצים משהו אז הם'
לי יש שיטה עם הילדים, אם הם נורא נורא רוצים משהו אז הם
21/11/2016 | 03:14
61
צריכים לממן חצי. אם זה משהו גדול, הם חייבים לעבוד ולהביא חצי ואני מממנת את החצי השני. ככה גם יש אפקט חינוכי וגם הם צריכים לעבוד ולהרוויח אבל עם אור בקצה המנהרה.
מאוד מוזר לי שהוא כל כך רוצה להוריד את הקעקועים אבל לא מוכן לעבוד.
האם הוא בצבא ולכן לא יכול לעבוד - אז יש פה נסיבות מקלות.
 
לצפיה ב-'מה לא בסדר עם הילדה שלי?'
מה לא בסדר עם הילדה שלי?
12/11/2016 | 11:48
6
324
אני לא יודעת מה לא בסדר עם הבת שלי.
אני ואבא שלה גרושים מאז שהיא הייתה בת 8 והיום היא בת 10. לפי הסדרי הראייה היא הולכת אליו  פעם בשבוע באמע שבע ללא לינה וכל סופש שני עם לינה. העניין הוא שכשהיא שם היא לא מצליחה להירגע ולהשתחרר ולהנות מהזמן שלה עם אבא שלה (זה משהו שאבא שלה שם לב אליו וגם משהו שהיא אמרה לי).
היא אומרת שכל פעם שהיא אצלו היא כל הזמן חושבת שהנה תכף היא תצטרך להיפרד ממנו ולחזור אלי וזה מטריד אותה. היא אומרת שהפרידות מאבא שלה מאוד קשות לה והיא ממש מפחדת מהרגעים האלה (כלומר היא נמצאת אצלו שישי שבת והיא כל הזמן חושבת איך יהיה לה קשה להיפרד ממנו במוצש ובגלל זה לא נהנת מהסופש שלהם יחד).
עוד עניין שיש ושמטריד אותי זה שהילדה כל הזמן מדברת איתי ועם אבא שלה על כל מיני דברים שהיא לא הספיקה לעשות כשהיינו משפחה ועכשיו היא כבר לא תוכל לעשות אותם איתנו ביחד (דיסנילדנד למשל) וזה לא משהו שנאמר כבדרך אגב אלא זה משהו שמאוד מטריד אותה והיא כל הזמן חושבת על זה.
המון פעמים כשאני והיא עושות משהו כיפי (קאייקים) היא לא מצליחה להנות כי היא מתבאסת שאבא שלה לא איתנו ואותו דבר קורה כשהיא ואבא שלה עושים משהו כייפי ביחד והיא לא נהנית כי אני לא שם. העניין הזה הוא יוצא מגדר הנורמה כי הוא ממש מונע ממנה להנות מההווה וברוך השם יש לה הרבה ממה להנות.
רציתי לשאול אם יש פה עוד הורים שלילדים שלכם יש בעיות דומות?
האם יש לכם איזה רעיון איך אני יכולה לעזור לבת שלי לא לחשוב כל הזמן על כל מה שהיא לא תעשה עם שני ההורים שלה ואיך לגרום לה להנות ממה שיש לה כאן ועכשיו ולא להתבאס תמיד שזה לא עם שני ההורים?
עצוב לי שהיא לא מצליחה להשתחרר מזה ולהנות מהטוב שיש לה איתי ועם אבא שלה בנפרד.
 
גם אני וגם אבא שלה ניסינו להסביר לה שפרדות זמניות מאבא שלה זה חלק מהחיים שלה כרגע. נכון זה עצוב להיפרד מאבא אחרי סוף שבוע כייפי אבל עוד שבועיים זה הרי יקרה שוב. 
חשבתי שאולי כל כך קשה לה להיפרד ממנו כי הזמן שיש לה איתו לא מספיק כי עד הגרושים היא הייתה איתו המון כי הוא היה אבא מאוד מעורב. ניסיתי לדבר איתו שאולי באופן זמני לפחות כדאי לתת לה יותר זמן איתו אבל הוא עסוק עכשיו בלעבוד ולהרוויח כסף ואין לו זמן מעבר לסידור הזה. האם הפתרון הפשוט הזה שהוא יעבוד פחות ויראה אותה יותר (למשל פעמיים באמצע השבוע וקצת גם בסופש שהיא לא אצלו) יכול לעבוד או שהבעיה יותר עמוקה?
ניסיתי להסביר לה שזה בסדר שהיא תהנה עם אבא שלה גם אם אני לא חלק מזה וההפך שהיא תהנה איתי גם אם אבא שלה לא איתנו אבל לא נראה שזה עובד. אנחנו מדברים איתה על זה המון אבל לא נראה שיש לה שליטה על זה. ההרגשה שלי שהיא לא השלימה עם זה שפעם היינו משפחה שגרה בבית אחד והיום כבר לא.
נראה שלמרות שעברו שנתיים (ולא לי ולא לאבא שלה אין בני זוג חדשים)היא לא מקבלת את המצב החדש (אולי שכלית כן אבל לא רגשית).
יש לה שתי חברות שגם ההורים שלהן גרושים ככה שזה לא משהו חריג בנוף שלה.
הסופש הזה היא אצל אבא שלה והם עוד מעט הולכים לקולנוע ועכשיו הוא התקשר אלי ואמר לי שהיא אמרה לו "אבא אני ממש אשתדל להנות בקולנוע למרות שאמא לא תהיה איתנו" וזה שבר אותי ואותו כי זה כאיו שהיא מנסה לרצות אותנו בכך שהיא תשתדל להנות אל לא ממש מצליחה.
בהתחלה חשבנו שהזמןן יעשה את שלו אבל כבר עברו שנתיים. מה גם שהיא לא נראת ילדה עצובה במובנים אחרים ובבית ספר כולם מתארים אותה כלדה עם שמחת חיים וגם כשהיא עם החברות שלה היא מאושרת והנפילו האלה קורות רק כשיש משהו מהנה עם אחד ההורים שהשני לא חלק ממנו.
לצפיה ב-'אולי הבעיה אצלכם ולא אצלה'
אולי הבעיה אצלכם ולא אצלה
12/11/2016 | 17:31
180
ממה שאני קוראת, גם את וגם האקס, מאד בפוקוס על הילדה, אולי טיפה יותר מדי. יכול מאד להיות שהיא מצליחה לתפעל את רגשות האשם שלך ושלו באופן יעיל על ידי ההתעסקות במשהו שאין איך לשנות. 
את אומרת שהיא באופן כללי ילדה שמחה ומאושרת והקושי שלה הוא רק במה שקשור לחיים הנפרדים שלכם. לצערי, ילדים מזהים את המקומות החלשים שלנו בקלות יחסית ונראה לי שהבת שלך מנגנת עליהם.
אולי כדאי שתהיו קצת פחות רגישים לדברים שהיא אומרת, שדרו לה שזו המציאות והיא מצויינת, תעודדו אותה להתעסק  במה שיש ולא במה שאין.
כשהיא מתחילה להגיד לך איך היא לא נהנית מX כי היא חושבת על Y, תכווני את השיחה רק לX ותדלגי על מה שהיא אומרת על Y, תחליפי נושא וכד'.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
13/11/2016 | 08:15
112
1. פעם בשבוע בלי לינה זה ממש מעט, לא פלא שהיא מרגישה לחוצה. בנוסף, זה לא מספיק זמן כדי שתהיה שם שגרה, זה יותר כמו "דייט" (וכנראה מלחיץ בהתאם). בעיני זה סופר חשוב, מן הסתם הרבה יותר מלהרוויח כסף. יש מצב שהיא מרגישה לא מספיק חשובה / רצויה.
 
2. אולי כולכם (את, אבא שלה, והיא בעצמה) עסוקים בלנסות שהיא תשמח במקום לתת לה להרגיש את העצב ואז היא לא ממצה אותו? לפעמים הדרך להתגבר עוברת בלהכיר בקיומו של הקושי ולא בהדחקה. בהקשר הזה ממליצה לך לחפש את "התמקדות בבית" יש לה תובנות מעולות.
לצפיה ב-'כמה דברים...'
כמה דברים...
13/11/2016 | 08:38
106
דבר ראשון - הילדה מבלה מעט מאוד עם אבא שלה. עם כל הכבוד בעיסוק של האבא להרוויח כסף, הבת שלו נמצאת במקום ראשון ! זה אולי לא יפתור את כל הבעיה, אבל בהחלט ייתן לילדה להרגיש שאבא שלה נוכח יותר בחייה. אין סיבה שבעולם שגירושין יהיו גם מהילדים ! יחד עם זאת (ושוב - עם הגדלת זמני המפגש), חשוב לדעתי להקפיד על זמנים קבועים הידועים לילדה (ולא - כפי שאמרת, לנסות לשלב בסופ"ש). אם הזמנים יהיו משתנים, סביר מאוד להניח שזה יגביר אצל הילדה את תחושת חוסר הבטחון. לכן, להגיד לילדה - מעכשיו את נפגשת עם אבא גם... וכו'. בנוסף - לשלב שיחות טלפון עם אבא, הילדה יכולה לכתוב לו כשהיא לו איתו, לשלוח לו תמונות. שהקשר יימשך גם בזמנים שהם לא יחד. אפשר גם לנסות לשלב ביקורי חברות אצל אבא, להכניס את המפגשים לשגרה מסויימת.
 
דבר נוסף - לאפשר לילדה להיות עצובה, "להתאבל" על המצב שלה. ייתכן וה"אבל" והעצבות נמשכים שנתיים בגלל שאין לה מקום להביע ותמיד מנסים לטשטש, להדחיק ו"לעבור הלאה". כשהילדה אומרת שהיא עצובה, בהחלט אפשר להגיד לה שאתם רואים את זה ומצטערים על כך. פשוט לאפשר את העצבות. היא גם לא צריכה להשתדל להינות. אפשר להגיד לה ש"נראה איך יהיה" - אולי היא תהנה, אולי תהיה עצובה, אולי מישהו יחסר לה. הכל לגיטימי ובסדר. גם לא צריך להסביר לה איך היא צריכה להרגיש. פשוט לתת מקום לאיך שהיא מרגישה.
יש תחושה שאתם יותר מדי מכניסים את עצמכם. פשוט תעצרו ותקשיבו לילדה. היא לא חייבת להינות, ואתם לא אמורים לעמוד עם סטופר ולחכות לרגע שתהנה. תיקחו בחשבון שהיא עצובה עכשיו. תתנו לה את הזמן להיות עצובה. להיפרד. 
 
נקודה נוספת שעלתה משאלתך  - את אומרת שאף אחד מכם לא  הכיר ונפגש עם בן זוג חדש. יכול להיות שההיפך הוא הנכון. מרוב שעולמכם סובב סביב הילדה, והאחריות לחייכם היא עליה, העול שהיא נושאת כבד עליה. צריך לבחון את זה. אתם אמורים להמשיך בשגרת חייכם, כמובן תוך התחשבות בילדה, אבל לא לתת לה את התחושה שהיא אחראית לחייכם.
 
ואחרון - מאוד מומלץ לגשת לפסיכולוג, גם כדי לתת מקום לילדה לפרוק, וגם כדי שינחה אתכם בגישה לילדה ולחייכם כמשפחה מורכבת. 
לצפיה ב-'הייתה לנו בעיה דומה,'
הייתה לנו בעיה דומה,
13/11/2016 | 10:04
155
כשהקטנה של בעלי הייתה בגילאים 7 עד 12 בערך.
זו הייתה תקופה ארוכה בעייתית, לא בעיה חולפת זמנית.
בעלי וגרושתו פנו איתה לפסיכולוגית ובחלק מאותה תקופה היא נעזרה בה.
בנוסף,היא צוידה בסלולארי על מנת שתוכל ליצור קשר עם כל אחד מהוריה כאשר היא נמצאת אצל האחר.
כל בילוי חווייתי איתנו - טיול, מוזיאון, (אפילו מלאכת יד ואפיית עוגיות... ) היה מלווה בטלפונים תכופים לאימה, ומצד שני, גם בעלי היה מקבל אינסוף שיחות, בעיקר אחה"צ בשעות שאין לימודים.
בנוסף לכך, בעלי וגרושתו שוחחו איתה על הנושא, הסבירו לה שחשוב שיהיו שעות איכות עם כל הורה, ושלא ממש מתאפשר עם שניהם יחדיו (אני לא הובאתי כסיבה למדוע לא מתאפשר...).
זה לא עבר בין לילה.
אני בטוחה שזו לא הייתה מניפולציה ושבאמת באמת היה לה מאוד קשה.
ניסיתי, במקביל, ליצור איתה פעילויות מתמשכות, למשל התחלה של איזושהי עבודה (כמו, לדוגמא, יציקות גבס שצובעים אחרי שמתייבשות, או הכנת חמוצים בגיל מבוגר יותר) ושהפעילות תמשיך בביקור הבא שלה, כך שנוצר רצף של פעילות.נראה לי שזה היה מרגיע עבורה, כאילו הבטיח לה שהיא באמת תגיע אלינו בפעם הבאה.
לא חושבת שמשהו איתה לא בסדר, לדעתי זה במסגרת תגובה נורמלית של ילד רגיש,  אבל צריך לעזור לה ככל האפשר.
האפשרויות שציינתי כאן די עזרו, במקרה שלנו. 
לצפיה ב-'ככה זה שמתגרשים'
ככה זה שמתגרשים
19/11/2016 | 11:30
62
פוגעים בעיקר בילדים, והילדים הרגישים הם הסובלים ביותר. 
לא ברור לי כיצד אנשים מבוגרים שמים את הצרכים שלהם לפני הצרכים והאושר של הילדים שלהם, עליהם הם אחראים. 
אני מציעה, ולא בצחוק, שתשקלו לחזור זה לזו, ולו רק עבור הילדה. הסיטואציה קשה לה מאוד, ואני לא רואה זאת כמניפולציה בכלל. ילדה שהיתה מאוד קשורה לאביה ועכשיו בקושי רואה אותו בגלל הגירושים זה טרגדיה. רואים שגם האבא כבר לא כל כך קשור אליה, העבודה חשובה לו יותר. עוד תוצאה של הגירושים. 
בימינו כל כך נפוץ להתגרש שאף אחד כבר לא מחשיב את הקושי של הילדים. הרי כולם מתגרשים!
יש עוד סיבה שאני  מציעה שתחזרו אחד לשניה. האקס מתקשר לדווח לך מה הילדה אמרה לפני שהם הולכים לקולנוע. השיתוף הזה (שבעינים אובייקטיביות היה ממש מיותר) שיש ביניכם בזמן אמת מראה על קשר נפשי שיש ביניכם. 
גרושים לא מתקשרים אחד לשני לספר להם מה הילד בדיוק אמר. בנוסף, העובדה שלשניכם אין בני זוג גם היא מעידה משהו. 
לצפיה ב-'איזה ילדה רגישה, מקסימה הילדה הזאת'
איזה ילדה רגישה, מקסימה הילדה הזאת
21/11/2016 | 03:54
43
 
יש מצב שתעשו דברים ביחד? סרט פעם בחודש? אני מרגישה שהבעיה שתארת קשורה איכשהו לזה שהיא בת יחידה. אני חושבת שהדינמיקה היא אחרת מאשר משפחה גדולה יותר שנפרדים.
יש לה יותר רגש שנופל על הכתפיים שלה ואין שם עוד ילד שישקף לה מציאות אחרת.
לא בטוחה שהסברתי את עצמי נכון.
אני מסתכלת על הילדים שלי והם מדברים בינהם על אבא כל הזמן שהוא לא פה ומתיי הוא יגיע. אבל זה לא נאמר בכאב אלא מעלים רעיונות איזה כייף הם יעשו כשאבא יגיע.  ולצערי ולשמחתי, אין להם בעייה להפרד ממנו כשהוא עוזב.
אני מדמיינת שאם בתי היתה בת יחידה (בת 7) אז זה היה אחרת. היא בטח היתה מתקשרת איתי הרבה יותר בנושא הפרידה מאבא, ואני מאמינה שהייתי משקפת לה דינמיקה אחרת על הפרידה מאבא.
מאוד אחרת מהדינמיקה הנוכחית שהיא ואחיה בנו לעצמם.
עוד משהו אצלינו:
אני לא יודעת אם זה ממש קשור לפרידה מאבא אבל הילדים שלי מאז הפרידה כל הזמן משחקים משחקיי "נדמה לי". או שהם סופרמן וסופרוומן ומצילים אנשים, או שהם אבא ותנוקת או אמא ותנוק או שהם בג'ונגל. הם כל הזמן משחקים. לוקחים שמיכות ובונים "טירה". אולי זה קשור איכשהו לכאב מהפרידה שהם מדמיינים שהם בעולם אחר.
אולי יעזור לרשום את הילדה לחוג דרמה כדי שתוכל לשחק ולדמיין?
 
לצפיה ב-'ניתקתי קשר עם הבת שלו אבל יש לה יום הולדת.. כמה שאלות'
ניתקתי קשר עם הבת שלו אבל יש לה יום הולדת.. כמה שאלות
09/11/2016 | 20:54
8
293
אני נשואה שנתיים לגבר שיש לו ילדה בת 18 מפרק א'. לי ולו יש תינוקת משותפת בת חודשיים. אני ובעלי גרים יחד כבר 3 שנים מאז שהבת שלו הייתה בת 15 והקשר שלנו (שלי ושלה) תמיד היה בעייתי. היא אף פעם לא קיבלה אותי, ואף פעם לא כיבדה אותי. היא שמה פס על "חוקי הבית" כשהיא אצלנו, מתעלמת ממני ומדברת אלי בצורה פוגענית ומזלזלת.
 
לפני קצת יותר מחודש אחרי "תרגיל" מגעיל נוסף שהיא עשתה לי הגיעו מים עד נפש. עד אז ניסיתי לדבר איתה ולבנות איתה מערכת יחסים טובה אבל לפני חודש ואחרי שנתיים של גהינום נשברתי, מה גם שאבא שלה גם לא מצליח לגרום לה להתנהג אלי בצורה יותר מכבדת. לפני קצת יותר מחודש חודעתי לבעלי ואחר כך גם לבת שלו שזהו זה. אני מכבדת אותה והיא תמיד תהיה הילדה של בעלי אבל אני לא רוצה איתה יותר שום קשר. אני סיימתי לנסות. היא כבר לא ילדה והיא מספיק בוגרת כדי שהצבא יסמוך עליה עם נשק ולכן אני מצפה ממנה גם לבגרות ביחס שלה כלפיי והיות וזה לא קורה אני מעדיפה להפסיק לתקשר איתה ולהפסיק כל מגע איתה כי יש גבול לכמה השפלות אני יכולה לספוג מילדה בת 18.  בעלי קיבל את זה די טוב כי הוא חושב שלפחות ככה יהיה שקט במקום ריבים. נמאס לו להיות באמצע כשהבת שלו מתלוננת עלי ואני עליה. הבת שלו גם קיבלה את זה בסדר וראו שלא מזיז לה.
 
בעוד 3 שבועות לבת של בעלי יש יום הולדת 19. כמה ימים אחרי שהודעתי לבעלי ולבת שלו שתמו יחסינו התייעצתי עם בעלי איך לנהוג לגבי היום הולדת שלה. התכנון היה שכל המשפחה מהצד של בעלי תחגוג לה במסעדה והתייעצתי עם בעלי איך לברך אותה למרות שאנחנו בנתק עכשיו.
 
היא בכל זאת הבת של בעלי והאחות של הבת שלי מה שאומר שהיא המשפחה שלי. אמרתי לבעלי שלמרות הניתוק ולמרות שאני לא אלך לאירוע חשוב לי לבר אותה איכשהו. אני לגמרי שלמה עם הניתוק שלי ממנה כי סוף סוף יש לי שקט אבל היא עדיין משפחה ואני מרגישה שאני צריכה לברך אותה. מאוד אכפת לי ממנה והניתוק בא ממקום שפשוט לא יכלתי יותר עם ההתנהגות שלה ואני חוששת שאם אני לא אברך אותה ביום הולדת היא תחשוב שלא אכפת לי ממנה מה שכאמור לא נכון. אמרתי לבעלי שלכל הפחות אני רוצה להעביר לה דרכו ברכה ואולי איזה גיפט כארד שיתן לה באירוע בשמי כי לאור הניתוק אני לא אהיה שם.
 
בעלי אמר שהוא מתעקש שאני אגיע ליום הולדת שלה כי מבחינתו אפשר לשמור על ניתוק אבל אנחנו עדיין משפחה. הוא אמר שניתוק עדיף מריבים וצעקות כל הזמן אבל שהוא עדיין רוצה שאני אבוא ליום הולדת שלה עם כל המשפחה מהצד שלו (ההורים שלו, האחים והאחיות שלו, האחיינים שלו וכו'). הוא גם אמר שהוא העמיד את הבת שלו בתור עובדה שאני אהיה שם ושהיא קיהלה את זה, לא בהתלהבות אבל קיבלה.
 
אני מאוד מתלבטת לגבי כמה דברים:
1. האם לאור הניתוק בנינו אני צריכה לקנות לה איזושהי מתנה?
2. אם כן לקנות לה מתנה אז באיזה סדר גודל? כמו שקניתי לה כל השנים או פחות?
3. לאור העובדה שאנחנו בניתוק האם עלי לבוא למסיבה שאבא שלה עושה לה עם על המשפחה מהצד שלו במסעדה? מצד אחד בעלי מתעקש שאבוא אבל מצד שני הבת שלו לא ממש רוצה אותי שם ומוכנה לנוכחותי רק כי אבא שלה התעקש. לא יודעת אם ללכת וכאילו לכפות את עצמי או לא ללכת ואלי להעמיק את הניתוק מה שאני ממש לא רוצה. אז ללכת או לא?
4. לי ולבעלי יש ילדה משותפת. היא והבת של בעלי אחיות. זה עוד סיבה לכך שהיא תמיד תהיה חלק מהמשפחה שלי כי מן הסתם היא תבוא לימי הולדת של הקטנה וכו'. אז אם במילא נתראה באירועים שקשורים לקטנה כמה הגיון יש בחא ללכת ליום הולדת שלה? הרי הנתק הוא לא באמת מוחלט. ואולי היא לא מתלהבת מזה שאגיע אבל בעצם תיפגע אם לא אגיע?
5. במידה ולא אלך לאירוע אני לא אגיד לה מזל טוב אישי בטלפון. אבל האם עלי לסמס לה הודעת יום הולדת שמח? במידה ואני אשלח ברכה ומתנה עם אבא שלה האם עדיין כדאי לסמס. מצד אחד לא רוצה שתחשוב שמחקתי אותה מהחיים שלי אבל מצד שני שתבין שהיא לא יכולה לנגב בי את הרגליים והכל ימשיך כרגיל. אז לסמס או להסתפק בלהעביר משהו עם אבא שלה?
6. אני טיפוס שלא אוהב להביא כסף בתור מתנה לקרובים שלי כי בעיניי זה לא אישי. אם אחליט שאני רוצה לתת לה מתנה האם להשקיע ולקנות מתנה אישית (יודעת מה היא רוצה) או שלאור הניתוק אולי פשוט להביא לה כרטיס ברכה וכסף כדי להבהיר לה שסה אכן ניתוק ושהיא עברה כל קו אדום ביחסים איתי?
 
יום ההולדת שלה בעוד כשלוש שבועות וזה לא נותן לי מנוח. משפחות מורכבות זה דבר קשה כי כן יש נתק אבל היא עדיין משפחה. אשמח מאוד לעצות.
 
השאלות שהכי מטרידות אותי זה לגבי מה לעשות בקשר למתנה, השאלה של ההליכה לאירוע מטרידה פחות.
 
חשוב לי גם להוסיף שהניתוק נעשה בשיחה רגועה כמה ימים אחרי עוד משהו מגעיל שהיא עשתה והבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה. השיחה נעשתה בצורה יחסית טובה בלי דרמות ופיצוצים. פשוט אמרתי שאני תופסת מרחק אבל עדיין הבעתי תקווה שיום אחד אנחנו נוכל להסתדר ולהיות משפחה אחת נורמאלית (היא לא מקבלת אותי כחלק מהמשפחה או כדמות עם סמכות). 
 
אני מאוד אשמח לתגובות אבל בבקשה אל תשאלו אותי דברים לגבי מה היה הקש ששבר את גב הגמל ובבקשה אל תבקשו דוגמאות ספציפיות לאיך התבטאה ההתנהגות הרעה שלה כלפיי. אני חרגישה שזה יחשוף יותר מידי מידע ואני מעוניינת לשמור על אנונימיות.
 
 
לצפיה ב-'1. ללכת. בשביל מה להוסיף ויכוח עם בעלך?'
1. ללכת. בשביל מה להוסיף ויכוח עם בעלך?
09/11/2016 | 22:10
170
וחוץ מזה, זה לא ארוע מצומצם שתהיי בולטת בו או שתצטרכי לתקשר איתה באופן מיוחד. לכי ותבלעי בהמון.
2.  מתנה קטנה
3.  כסף
4.  ברכת מזל טוב קטן בארוע
4.  לא לסמס
לצפיה ב-'בחרת להתנתק'
בחרת להתנתק
10/11/2016 | 00:35
1
187
אבל זה נשמע כאילו זה רק מהפה אל החוץ - לדעתי התק שהודעת עליו היה הדבר הנכון לעשות, הדרך שאת מתארת שזה נעשה מדוייקת מאד. אמרת לה שאת לא מוכנה לנהל מערכת יחסים עם אדם שמזלזל בך. נקודה. אמרת שאת מקווה שהיא תלמד להתנהג אחרת - זה אומר שהשארת מקום לחימום היחסים.
תני לה קצת זמן להתבשל בסיטואציה של הנתק, תהיה קרה, מרוחקת וקורקטית. תבואי לארוע - כמובן, תגידי מזל טוב בארוע כמו אישתו של בן דוד רחוק, תקני מתנה לא אישית ואפילו די סימלית. זה הכל.
אולי היא תתבגר ותלמד להתנהג אחרת, את לא טרקת דלת, הקשר עם ביתך נשמר. הכל טוב.
 
נקודה קטנה וחשובה - את צריכה לעבוד על ההתנתקות מהצד שלך, זה שאת מתעסקת בעניין באופן אובססיבי די מעיד על כך שאמרת שאת מתנתקת אבל זה יותר כמו איום של 'תחזיקו אותי'.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'מה שההיא מעלי אמרה'
מה שההיא מעלי אמרה
10/11/2016 | 10:06
134
כולל העובדה שנשמע את לא ממש שלמה עם ההתנתקות הזו....
לצפיה ב-'מדוע את ובעלך קונים מתנות ימי הולדת בנפרד? '
מדוע את ובעלך קונים מתנות ימי הולדת בנפרד?
10/11/2016 | 10:39
153
אם אתם יחידה משפחתית, משק בית משותף, מהיכן נובע הצורך הזה שכל אחד מכם יביא מתנה משלו?
אצלינו זה היה ברור מההתחלה - מתנות ימי הולדת הינן משנינו.
(מתנות אחרות, כאלו שחסכנו כל חיינו על מנת להבטיח,  כל אחד את ילדיו, נמצאות בקטגוריה שונה והן לא משויכות לימי הולדת אלא יותר לאבני דרך בחיים וניתנות בנפרד, כמל אחד מאיתנו לילדיו.)
 
אם בעלך מבקש, ולך אין התנגדות עקרונית, לכי ליום ההולדת. מתנה משותפת משלושתיכם, ממך מבעלך ומהקטנה, מלווה בכרטיס ברכה שיבהיר מי הם נותני המתנה, תהיה מספקת, לדעתי.
מעבר לכך - אל תטרידי את עצמך בעניין. כשמערכת היחסים אינה מאפשרת אחרת, והבת של בן הזוג היא בגירה, ניתוק הוא לא בהכרח פיתרון גרוע. אין שום סיבה לתת לגיטימציה להתנהגות פוגענית.
לצפיה ב-'נתק זה משהו קיצוני, יש לך עכשיו הזדמנות לשנות את הסטטוס'
נתק זה משהו קיצוני, יש לך עכשיו הזדמנות לשנות את הסטטוס
12/11/2016 | 07:42
1
150
של היחסים שלכן מ"נתק" ל"יחסים קורקטיים".
כמו שאמרת, היא משפחה ואתן תיפגשו בהזדמנויות שונות, אז תבואי למסיבה, כמובן עם אחותה התינוקת (ככה גם תוכלי לבלות את רוב המסיבה בפינה צדדית, מניקה או מטפלת בקטנה...), תביאו ביחד - את ואבא שלה מתנה משותפת (שהאבא יחליט עליה) ותצרפי ברכה (קנויה, לא משהו מושקע מידי) משניכם. תגשי כמו כולם להגיד לה מזל טוב ואפילו לתת לה נשיקה קטנה ולאחל מזל טוב ואחר כך תיבלעי בהמון...
לפי כמות המחשבה שאת משקיעה בזה, את לגמרי לא התנתקת... כן מתנה, לא מתנה (תביאו כסף וברכה, לא צריך מחשבה "אישית", צריך שהיה תהנה מזה. מתנה עם מחשבה אישית תביאי לאחותך...). כן לסמס, לא לסמס... (לא לסמס! אחר כך את תעלבי שהיא לא סימסה חזרה... אז מה עשית? פתחת במאבק כח חדש).
כרגע היא בשלב בחיים שהיא שקועה בעצמה ועניינים שלה ואת מצפה ממנה לחשוב כמו מבוגר ולראות משהו מעבר לציפורן שלה... לא יקרה.
בעשור הקרוב (כן, גיל ההתבגרות נשמך בימינו ה-מ-ו-ן זמן) תשמרי על יחסים קורקטיים מהסוג הזה ואולי אחרי שהיא תצא קצת מהתחת של עצמה, היא תגלה אותך... 
הבעיה היא את והציפיה שלך שההשקעה שלך בה (במחשבה על מה יעשה לה טוב, איך להתקרב וכו') תניב תוצאה של רצון שלה להתקרב. את מספרת לעצמך סיפור שלא איכפת לך, אבל זה רחוק מלהיות נכון, וככה בכל פעם את שמה את היחסים שלכן במבחן (איך היא תגיב למחווה שלך/לבקשה שלך/לדרישה שלך), היא בכל פעם עושה את הדבר הלא נכון ונכשלת במבחן (כמובן) וזה מחזק את הקיבעון שלכן לגבי היחסים שלכן (בלתי אפשריים).
אגב, יכול להיות שגם לה זה כואב ואיכפת, אבל בשלב זה של חייה, היא מעדיפה להדחיק את זה ולהתמודד באמצעות התרחקות והיא מציגה פאסון של "לא איכפת".
בקיצור, אם את מתקשה להכיל את זה שאין קירבה ביניכן, תלכי לטיפול שיעזור לך להתמודד עם הצורך שלך לרצות. תעזבי אותה בשקט, תני לה להתבגר (כשאת ברקע - לא קשורה אך גם לא מנותקת) ואולי בעוד עשור הדברים יראו אחרת.
לצפיה ב-' כל מילה !'
כל מילה !
12/11/2016 | 07:58
18
לצפיה ב-'בקיצור, לאחר שנולדה לך גם בת'
בקיצור, לאחר שנולדה לך גם בת
19/11/2016 | 11:45
57
הבנת שכל הקלפים אצלך ובעלך כבול אלייך בשלשלאות עבות, לא בזבזת זמן והודעת לו ולבת שלו שאת מנתקת איתה יחסים. 
 
לה לא איכפת מהיחסים איתך, ואם את חושבת שלבת שלך תהיה "אחות" את טועה. לא רואה מצב איך היא תקיים קשר כלשהו עם ביתך כשהיא לא סובלת את אמה ואמה ניתקה איתה קשר. חשבת שבאמצעות הניתוק שלך את מעמידה עצמך בעמדת כבוד, אבל הנה, עכשיו את על תקן המזדנבת ואין לך מושג מה לעשות. תראי כמה אנרגיה את מוציאה על יום ההולדת שלה, והיא מתעלמת ממך ומצפצפת עלייך. פתאום הנתק הוא לא באמת נתק, כשאת רואה שאת אויר ומבינה את ההשלכות.  
 
תאכלי את הדייסה שבישלת. על פי ההתנהגות שלך אני לא צופה שבעלך יסכים לעשות איתך ילד נוסף, ואם אני צודקת, הרי שבהתנהגות הנוראית שלך גזרת על הילדה שלך שלא תהיה לה אחות. 
לצפיה ב-'ולגבי המשפט האחרון שלך'
ולגבי המשפט האחרון שלך
19/11/2016 | 11:56
55
הרשי לי לצחוק! 
כל הפרטים הטכנים שכל מי שמכיר אותך או אותה יזהה אתכם לפיהם - היא חיילת שעוד מעט חוגגת 19, אבא שלה יחגוג לה במסעדה, לך נולדה ילדה לפני חודשיים. כל הפרטים האלו נמסרים. 
אז פתאום האנונימיות חשובה לך שמדובר בפרטים שרק את והיא יודעות. לי נראה שהסיבה שפתאום הפרטיות חשובה לך ואת לא רוצה למסור מידע על "ההתנהגות הרעה שלה כלפייך" היא שאת יודעת שאת הטועה ואת לא רוצה לקבל ביקורת. 

מנהל/ת הפורום

אודות:
אמא ל- 3 ילדים מנישואים קודמים (15,13,9), מאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים, מנחת סדנאות, מייסדת המרכז לזוגיות ולמשפחה בפרק ב'. אני בת זוג לאמיתי קנריק, ל
עוד...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

גלית הלר- מנהלת פורום משפחות מורכבות
גלית הלר מנהלת הפורום

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ