לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
84448,444 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום. כל נושא הוא בר שיחה, ויש מקום בפורום לדעות שונות ומגוונות. הפורום מעודד פתיחות לנקודות מבט נוספות לכל נושא, ולסיעור מוחות הדדי. יחד עם זאת כדי שההתנהלות בפורום תהיה אפקטיבית ומעצימה, להלן 2 כללים שחובה לשמור ולהקפיד עליהם בכל דיון:
** הימנעות משפה מעליבה, פוגעת או מזלזלת  **שמירה על פרטיות הגולשים
מנהלת הפורום תענה ותגיב מנסיונה כמאמנת, ועל פי אמות המידה המקצועיות, אנושיות שלה, בהתאם למידע העומד לרשותה בשאלות. האחריות ליישום הרעיונות והעצות הניתנים על ידה בפורום, הינה האחריות הגולשים בלבד. אין התשובות בפורום מהוות תחליף לתהליך אימון אישי / זוגי מלא, על בסיס מפגשים פנים מול פנים.
המשך >>

לצפיה ב-'משפחה משפחה אבל מורכבת'
משפחה משפחה אבל מורכבת
05/12/2016 | 18:01
6
1263
כבר נאמר פה רבות שאחת הציפיות הגדולות של הגברים בפרק ב' היא שהאישה השניה תהיה אימהית, מכילה, מטפלת ומשפחתית. אני ממש מתעקשת שבעלי ימשיך לקחת אחריות מלאה בכל הקשור לילדים שלו. כשהם מגיעים הוא עסוק הרבה יותר במטלות הבית. יחד עם זאת כשהם לא נמצאים יש איזו הסרת אחריות כללית. לדוגמא, ביקשתי שיחליף את המצעים לילדים שלו (אני מחליפה לילדים שלי  ואם לא אחליף לילדים שלו הם יכולים לישון עם אותם המצעים כמה חודשים). כנ"ל לגבי המגבות באמבטיה, אם לא אזרוק אותן לכביסה, הם מסוגלים להתנגב איתן שבועות. כנ"ל סידור ארונות הבגדים שלהם וכו..וכו..
אבל אז, אני מקבלת הערות ומבטים משתוממים שאם אני עושה את כל הדברים שציינתי רק לילדים שלי אז אני פוגעת במשפחתיות, אני עושה הפרדה בין שלי ושלו וככה לעולם לא נרגיש משפחה. אני מצידי, בכוונה מסירה אחריות כדי שהוא יקח אותה (ולראיה כשהוא גר לבד הוא דאג לכל הדברים הללו בעצמו). ואם לומר את האמת, אז בצורה הזאת אני גם עובדת פחות קשה.
השאלה שלי היא בעצם איך אני מבהירה בצורה נעימה שזה שאני לא עושה דברים עבור הילדים שלו זה כי חשוב לי שהוא כאבא ימשיך לדאוג ולעשות אותם ולא בגלל שלא אכפת לי מהילדים שלו. 
איך אתן מתמודדות עם הסיטואציות האלה? עושות הכל לכולם? מחלקים ביניכם? עושים ביחד? איך אתן מבהירות את הנקודה שאומנם אנחנו משפחה אבל בואו לא נשכח את המורכבת.
לצפיה ב-'אולי על ידי הצמדות למשפט "לומר את האמת"...'
אולי על ידי הצמדות למשפט "לומר את האמת"...
05/12/2016 | 18:28
344
והמשכו - אני עובדת פחות קשה...
מותר לך לעבוד פחות קשה.
לטעמי - פחות רצוי לנסות לחנך את בעלך.
 
לא נראה לי שילדיו יהיו יותר קשורים אליו,
אם הוא זה שמחליף את המגבות שלהם, או מסדר את 
ארונות הבגדים שלהם.
לצפיה ב-'אני חושבת שלא הייתי עושה חלוקה כזו'
אני חושבת שלא הייתי עושה חלוקה כזו
05/12/2016 | 18:32
314
אבל בואי נתחיל מהתחלה - מה *הוא* עושה רק בשביל הילדים שלך? אם המצב הוא שאת עושה בשביל הילדים שלך, ועכשיו גם בשביל הילדים שלו, אבל הוא פטור, אז יש לך בעיה. אם המצב הוא שחילקתם ביניכם כך שאת מחליפה את כל המצעים, והוא מחליף את כל המגבות, זה גם חלוקה הוגנת, לא? הוא יכול לומר לך שבעיניו יותר משפחתי שאתם מחלקים לפי מטלות ולא לפי ילדים, וזה לא אומר שהוא רוצה להטיל עליך עוד עבודה, כל עוד זה אומר שגם לו יש מטלות עבור *כל* הילדים. 
 
אצלנו רק הילדים שלי מתגוררים איתנו מחצית מהזמן, וגם הם די גדולים שכל הדברים האלה נעשים על ידם. הם מחליפים מצעים לבד מגיל 10 וגם מגבות כשאני מזכירה ביום הנקיון הקבוע שלי. אצלנו, לעומת זאת, יש ענין הבישול. בן הזוג שלי מכין ארוחת ערב כמעט קבוע, ואני מבשלת ארוחת צהריים כמעט קבוע. הוא, ספציפית, דוקא אוכל פחות בצהריים (לפעמים קונה בעבודה), אבל הוא עדיין שומר על ארוחת הערב כענין שלו. לפעמים, בעיקר אם יש חגים ארוכים או תקופה שבגללה הילדים נמצאים אצלנו יותר מהרגיל, נמאס לו והוא מבקש שמישהו יחליף אותו. לעומת זאת כשאנחנו רק שנינו, למשל בסופש, זה דוקא הוא שמכין את האוכל לשנינו כי אני מאד אוהבת את הבישול שלו והוא משקיע בדברים שהילדים לא אוהבים לאכול, כמו דגים או רטבים. בקיצור, יש לנו מטלות מול הילדים וההתנהלות מולם בבית, ויש לנו החלוקה בינינו. 
 
מצד שני, כמו שאמרתי, הילדים כבר גדולים וגם להם יש מטלות בבית וחלקן גם מטלות שהוא יוצא נשכר מהן. למשל, הילדה שתולה כביסה תולה עבור כולם. הילד שמסדר את הקניות מהסופר, עושה את זה בשביל כולם. הילדה שמרוקנת את המדיח, מרוקנת גם את הכלים שלו.  יש לילדים שלו מטלות אצלכם?
לצפיה ב-'בעיני החלוקה מאוד ברורה'
בעיני החלוקה מאוד ברורה
05/12/2016 | 21:16
1
325
דברים שקשורים לבית - מי שעושה עושה בשביל כל הילדים: להכין אוכל, כביסה, מצעים, סידור, נקיון וכו'
ענייני חינוך - כל אחד עם הילדים שלו.
אני חושבת שבעלך צודק.
לי נשמע שאת מתחשבנת, וזה נשמע כאילו הקשר עם ילדיו הוא תירוץ לזה שלך יותר נוח לעבוד פחות קשה.
אם יוצא שאת עובדת קשה מדי, יותר נכון בעיני שתחלקו ביניכם את המטלות (נניח את אחראית מצעים והוא אחראי מגבות וכו') ולא שתחלקו לפי הילדים.
לצפיה ב-' מילה במילה...'
מילה במילה...
06/12/2016 | 07:27
67
לצפיה ב-'חלוקה על פי מטלות תמיד עדיפה. אצלינו המטלות לא קבועות,'
חלוקה על פי מטלות תמיד עדיפה. אצלינו המטלות לא קבועות,
06/12/2016 | 09:11
246
אלא לפי מי שבבית, פנוי, או שנינו ביחד.
כך זה היה מלכתחילה.
 
לצפיה ב-'חלוקה קצת מוזרה'
חלוקה קצת מוזרה
08/12/2016 | 10:40
255
וכפי ששאלו קודם, מה הוא עושה עבור הילדים שלך?
 
כשעברנו לגור יחד, ניתקלנו בבעיה, שכן הילדים שלי תמיד היו שותפים בעבודות הבית, בעוד הילדים שלו לא עשו דבר. מדובר בילדים גדולים, בגילאים דומים. לכן הסברתי לבן-זוגי שהוא מוזמן להמשיך ולעשות עבור ילדיו - לנקות את חדריהם, להחליף להם מצעים, לפנות את הצלחות שלהם ולשטוף את הכלים ולנקות את המטבח אחרי שהם מכינים לעצמם אוכל -  אך לא אעזור לו. אני חייבת להגיד שמהר מאד הם התחילו לעשות את הדברים הללו עבור עצמם.
 
לעומת זאת, כל מה שאני עושה עבור ילדיי אני עושה גם עבור ילדיו: מכבסת, מבשלת ומסיעה, לדוגמא. גם בנזוגי מתנהל בצורה דומה, ועושה עבור ילדיי את כל הדברים הללו.
 
נראה לי מוזר לעשות רק עבור ילדיי...
 
לצפיה ב-'איך מתחלקים בהוצאות?? אשמח לשמוע שיטות של אחרות/ים'
איך מתחלקים בהוצאות?? אשמח לשמוע שיטות של אחרות/ים
03/12/2016 | 17:13
8
347
היי,
אני רווקה ללא ילדים ובן זוגי אב לשני ילדים בגילאי יסודי.
הילדים נמצאים איתנו חצי מהזמן.
עברנו לגור יחד ואני מנסה להבין איך הכי הוגן להתחלק בהוצאות. עד כה גרתי רק עם שותפים, ובמצב כזה תמיד עשיתי חצי חצי בלי להתחשבן מעבר לכך (נגיד אם השותף מתקלח פעמיים ביום, ואני רק פעם אחת, זה לא משנה - עדיין מתחלקים בחשבון המים חצי חצי).
אבל עכשיו זה מצב שונה כמובן. אני עושה הרבה עבור הבית מבחינת התחזוקה והטיפול, וזה בסדר, אבל לא הייתי רוצה להרגיש שאני מפרנסת את הילדים שלו, שיש להם שני הורים בריאים ועובדים, תודה לאל.
אין לנו חשבון בנק משותף ואין תכניות לפתוח כזה בקרוב. הוא מבוגר ממני וגם מרוויח יותר. אף אחד מאיתנו לא עשיר גדול אבל כרגע שנינו מאוזנים כספית (אף אחד לא במינוסים)
יש עניינים שסגרנו מראש, למשל סיכמנו שאני משלמת שליש משכר הדירה (בפועל אנחנו מעגלים כלפי מעלה), משום ש: אני אחת והם שלושה, אבל הילדים נמצאים רק חצי מהזמן, ולכן שניהם הם כאילו "עוד אדם אחד" בבית. לכן השכ"ד לכאורה מחולק לשלוש, וכל אחד משלם את החלק "שלו".
אז שאלת השכ"ד פתורה, אבל עדיין אני לא יודעת מה לעשות לגבי:
חשמל, מים, ארנונה, והכי מסובך - אוכל!!
אני לא במצב שיכולה לממן את אינסוף הממתקים, תרכיזי מיץ, קורנפלקסים ומה לא, מה גם שאני אישית לא אוהבת את הדברים האלה בבית. אם היה לי ילד משלי הייתי עושה כל מאמץ שיהיו כמה שיותר דברים בריאים בבית וכמה שפחות מוצרים תעשייתיים מלאים סוכר וצבע. (אבל זה כבר דיון אחר... אני לא שמחה שהם אוכלים את זה אבל זה העניין של אבא שלהם, אז אני לא אתערב כמובן, ושיהיה להם בתיאבון פשוט לא רוצה לשלם על זה בנוסף להכל)
בקיצור, אני רוצה שיהיה הוגן ורוצה להשתתף, אבל לא רוצה "לסבסד" דברים שאני לא תומכת בהם, וגם לא יודעת איך להפריד בין הדברים בצורה אפקטיבית.
אשמח לשמוע מה נהוג אצלכם/ן, בעיקר אצל מי שרק צד אחד הגיע עם ילדים.
תודה, שבוע טוב.
לצפיה ב-'לא אמרת כמה זמן אתם מתגוררים יחד...'
לא אמרת כמה זמן אתם מתגוררים יחד...
03/12/2016 | 21:37
3
233
כעיקרון הייתי מנסה לצאת מהקונספט של שותפים לדירה, לטובת -
מתכונת של חיים משותפים.
גם לא הייתי, אם כבר, משלמת שליש משכר הדירה אלא חצי. הילדים
של בן זוגך אינם משתכרים, כך שהחלוקה לשלוש (ועל אחת כמה וכמה
לארבע) נראית לי שגוייה מיסודה.
לגבי האוכל - הייתי מנסה לחלוק בקניית המצרכים לארוחות משותפות,
כשאת ההוצאות הנוספות עבור הילדים משלם בן זוגך. 
בגדול - אם תיכנסי לחישובים, נראה לי שההוצאות עבור פה ושם קורנפלקס,
ממתקים, או אוכל לילדים הן לגמרי שוליות. ובכלל - ילדים
לאבא גרוש כמעט ולא נמצאים / צורכים - מגיעים אחרי בית הספר /
בערב יומיים-שלושה בשבוע, וכנראה מכבסים בגדים וכו' אצל אימם -
על מה בדיוק יש לך להוציא עבורם ? (אלא אם תגידי שאצלכם זה 
אחרת).
 
 
לצפיה ב-'אני חושבת קצת אחרת'
אני חושבת קצת אחרת
03/12/2016 | 21:57
1
250
פרנסת ילדיו של בן הזוג צריכה ליפול על הוריהם, בדיוק כמו שאם וכאשר יהיו ילדים משותפים, הגרושה לא תתרום לפרנסתם.
לדעתי כל האוכל שנטו נקנה לילדים ראוי שימומן ע״י אביהם, כמו שזה לגיטימי שהוא יחליט לבד מה לקנות להם, הוא גם צריך לשלם.
אצלי, גרנו בדירה שלי ולכן הוא לא השתתף בשכ״ד. שני הילדים שלי חיו איתנו, חילקנו את ההוצאות המשוטפות לשלוש, דברים שהיו נטו של הילדים אני מימנתי (אבל זה לא היה אוכל). כשהבן שלו בא, זה לא נכנס להתחשבנות. 
יש עוד משהו, בגלל שמצבי הכלכלי היה טוב יותר משלו, יצאתי מדרכי לא ׳להפיל׳ עליו הוצאות: למשל אם הלכנו למסעדה עם הילדים, הקפדתי לשלם על לפחות 75% אם לא על הכל.
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'נשמע שדעתנו משותפת, דוקא :)'
נשמע שדעתנו משותפת, דוקא :)
04/12/2016 | 07:46
69
לצפיה ב-'ברור שהפער בשכירות צריך להיות עליו'
ברור שהפער בשכירות צריך להיות עליו
09/12/2016 | 22:23
73
הרי אילו היו רק זוג, ללא ילדיו, יכלו לשכור דירה קטנה וזולה יותר.
ולגבי אוכל - הדברים הקטנים הללו בכלל לא זניחים, זה עוד כמה מאות שקלים בחודש. אז חודש חודשיים אוספים חשבוניות סופר ועושים מעקב ואז כבר יש אומדן כמה מחשבון הסופר "שלו". לדעתי במצב המתואר גם ארנונה וחשבונות אחרים צריכים להיות מחולקים שליש-שני שליש.
להערכתי הדרך הכי פשוטה לחיות ככה היא דווקא כן באמצעות פתיחת חשבון "בית" משותף שאליו יזרים כל אחד את חלקו באחזקת הבית, בזמן שאת היתרה מהכנסותיו ישמור אצלו למטרותיו.
לצפיה ב-'משתפת גם'
משתפת גם
04/12/2016 | 14:51
201
היי לך,
אשמח לשתף איך זה הולך אצלי. אני גרושה עם תאומים בני 11 וגרה בחודשים האחרונים עם גרוש ללא ילדים.
אנחנו כן פתחנו חשבון בנק משותף שבו כל ההוצאות הם חצי חצי (שכ"ד, מים, ארנונה, קניות בסופר) , כל שאר ההוצאות על הילדים אני מממנת בעצמי (בריאות, חינוך, חוגים, ביגוד, ימי הולדת וכו') 
אצלנו אין הרבה שטויות כמו שתיארת באוכל אבל גם לדעתי זה בטל בשישים.
מקווה שעזרתי קצת
לצפיה ב-'אצלנו חשבון משותף לעניני הבית'
אצלנו חשבון משותף לעניני הבית
04/12/2016 | 22:34
211
הילדים שלי גרים איתנו חצי מהזמן. יש לנו חשבון משותף לכל הצרכים של הבית, ואני משלמת שני שליש מהעלויות. אנחנו לא עושים חשבונות על ההוצאות של הבית אלא פשוט מזרימים בתחילת החודש סכום קבוע ביחסים של שליש ושני שליש החשבון המשותף הוא רק לצרכי הבית, וההמשכורות שלנו הולכות לחשבונות אחרים. ככה פשוט קל לנו להתחשבן כי אז אם הוא הולך עם הילדים שלי וקונה איתם אוכל אין כאן שאלה של התחשבנות כל הזמן על כל דבר קטן. על הדברים האחרים - התחביבים שלי, החוגים שלי, הנסיעות שלי לחו"ל עם חברות או בגדים לי ולילדים - אני משלמת מהחשבון הפרטי שלי.
 
אני חושבת שמאד חשוב לא להגיע להתחשבנות יומיומית, וצריך לעשות פשרות, למשל עלויות האוכל הלא בריא שאת לא תומכת בו. ההפרש החודשי הוא לא גדול, ואת יכולה לדבר עם בן הזוג ולספר לו בעדינות שאת רוצה לעשות למשל חלוקה של שלושים - שבעים. מצד שני, את גם לא רוצה שאם את מארחת את המשפחה שלך שהוא יעשה פתאום חישוב כמה זה עלה החודש יותר, או שהשמפו שלך יותר יקר. 
 
אצלנו, אודה על האמת, אני זו שמרויחה קצת יותר והמצב הכלכלי של שנינו טוב מאד, אז אין בעיה ולא עושים סיפור מכמה מאות שח בחודש. עם זאת, אם הייתי יותר צעירה או בתקופה קשה כלכלית, הייתי פותחת את זה. היה תקופה שהיה לי יותר קשה ואז כשהוא רצה לעשות משהו מעבר לרמת החיים שיכולנו להרשות לעצמנו כזוג, הוא נתן את זה כמתנה, ולא הרגיש מחויב לזה. לפעמים רק לי, לפעמים לי ולילדים שלי. בנוסף, יש לנו כל מיני דברים שאנחנו עושים ביחד בלי הילדים, ואז אנחנו מתחלקים חצי חצי, למשל חופשות משותפות בלי הילדים. 
 
בהתחלה, הוא הרגיש כמוך. אחר כך התחלנו לעשות מעקב של ההוצאות במשך השנים האחרונות, גם לצורך חסכון, והוא ראה שבטווח הארוך ההוצאות שלנו קבועות, אפילו אם בחודש מסוים יש חריגות לכאן או לשם. למען האמת, ההבדל בעלויות המחיה שלנו מאז שהוא עבר לגור איתנו הוא ממש שולי - אולי 1000 ש"ח בחודש. כלומר, תוספת העלות רק בשבילו היא ממש כלום. החלק שלו בעלויות של הבית הוא נמוך יותר ממה ששילם קודם, כשגר בדירה לבד והחזיק עוד רכב. כלומר, היום הוא מוציא פחות מאשר הוציא לבד והוא חי ברמת חיים יותר גבוהה (במקום דירת רווקים, דירה גדולה ומרווחת וכד'), וגם אני מוציאה הרבה פחות ממה שהוצאתי בלעדיו. אחרי כמה שנים כאלה הוא ממש נרגע והיום לא אכפת לו בכלל. הוא גם לא בודק בכלל את החשבון המשותף. 
 
לפני שעברנו לגור ביחד עשיתי רישום של כמה חודשים כדי להעריך מה רמת ההוצאות שלנו, ואז כולנו השתכנענו שזה הגיוני ואף אחד לא הרגיש נדפק. אולי כדאי לכם לשבת יחד עם החשבונות ולבדוק? הנסיון שלי הוא שתופתעו מכמה דברים לרעה ומכמה לטובה, אבל תוכלו לדבר עם המספרים ואז לא תהיה הרגשה ששומרים דברים בבטן. 
 
לצפיה ב-'אין הגדרה ספציפית'
אין הגדרה ספציפית
11/12/2016 | 10:33
58
אנחנו גרים בדירה בבעלות בן זוגי. לו 2 ילדים ולי אין (ואין כוונה להביא ילד משותף). אני לא משלמת שכ"ד, הוצאות הדירה עליו (ככה רוצה וגם מרוויח משמעותית יותר ממני) אז אני דאגתי שהכבלים והאינטרנט יהיו על כרטיס האשראי שלי וגם דואגת לערוך קניות מדי פעם הביתה.  
לגבי ילדיו בעיקרון הוצאות חינוך, רפואי, ביגוד, צעצועים ובילויים הוא משלם אבל... אני נהנת מאוד לקנות בגדים ונעליים לביתו הקטנה, לקחת אותם להצגות וסרטים ועל כל זה אני לא מוכנה לקבל כסף חזרה.
גם בנסיעות שלנו לחו"ל וכדומה אני משתדלת לשלם יותר, לא בגלל שהוא מבקש אלא בשביל שלא ארגיש כפרזיטית שחייה על חשבונו
לצפיה ב-'אני הייתי במצב שלך'
אני הייתי במצב שלך
02/04/2017 | 18:38
5
שנתיים גרנו ביחד ולא הסכמתי לשלם על כלום באופן מוחלט. אחכ התחתנו ואני בהריון, אז פתחנו חשבון משותף ואנחנו ביחד לכל דבר ועניין. אבל לפני הנישואים ממש לא..
לצפיה ב-'הצילו! האם מה שאני מרגישה זה בסדר?'
הצילו! האם מה שאני מרגישה זה בסדר?
28/11/2016 | 11:46
9
1952
אני נמצאת עם החבר שלי כבר 3 שנים. לחבר שלי יש ילדה בת 6. במהלך התקופה שאנחנו ביחד, אני ניסיתי לעשות כל מיני דברים ביחד עם הילדה שלו, ניסיתי להכיר אותה ולהתקרב אליה, וכו'. אבל לאחרונה כל דבר שהיא עושה פשוט מעצבן אותי מאוד מאוד מאוד! אפילו הדברים הקטנים. אני יכולה להגיד בכנות שאני לא אוהבת אותה. אני הייתי רוצה לאהוב אותה אבל... אבל אני פשוט לא יכולה. אני אוהבת את החבר שלי מאוד ועם כל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר אבל אם כבר להיות כנה עד הסוף ולהגיד את כל האמת המרה אז אני הייתי רוצה שאנחנו נהיה רק שנינו והלוואי ולא הייתה לו ילדה. האם אני היחידה פה שמרגישה ככה??? 
נ.ב (גיליתי את הפורום דרך פוסט שראיתי בדף הראשי של תפוז, לפני זה לא היה לי מושג שהוא קיים בטוחה שיש עוד הרבה אנשים במשפחות או זוגיות מורכבות וחבל שהם לא מודעים לפורום הזה כי אני כבר שנה וחצי בתפוז ולא היה לי מושג שהוא קיים) 
לצפיה ב-'מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי'
מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי
28/11/2016 | 13:02
442
ואני חייבת להחמיא לך על שאת לא מפחדת להגיד את זה לעצמך בצורה ברורה למרות שזה כביכול לא פוליטקלי קורקט
את אומרת שהיית רוצה שתהיו רק שניכם יחד, והלוואי ולא היתה לו ילדה. וגם זה מובן.
מצד שני - זה לא יקרה. זה כמו שתגידי הלוואי והוא יהיה יותר גבוה ב- 10 ס"מ....
ובניגוד לגובה שהוא באמת לא קושי במערכת יחסים, ילדה משלו היא בהחלט קושי.
אני מפצירה בך שתמשיכי להיות כנה, ובעיקר כנה עם עצמך, ותביני שיש לך אחת משתי אפשרויות:
הראשונה, לסיים את הקשר הזה מתוך הבנה שעדיף עכשיו מאשר בשלב שבו זה היה גרוע ומגעיל
השניה, לקחת על עצמך עבודת חיים (עדיף באמצעות טיפול) של למצוא את הדרך לחיות בטוב עם הילדה, לחבב אותה, לכבד אותה, לקבל אותה
 
לצפיה ב-'3 שנים הרבה זמן'
3 שנים הרבה זמן
30/11/2016 | 10:32
1
425
וככל הנראה מדובר בקשר רציני מאד.
לכן כדאי שתלכי לטיפול ותבדקי אם את באמת מסוגלת להמשיך בקשר הזה.
הילדה בת 6, היא תהיה בחיים שלכם באופן קבוע עוד הרבה הרבה שנים, ואם את לא מסוגלת להתמודד עם הנוכחות שלה, אולי כדאי שתיפרדו ותמצאי לך בן-זוג מתאים יותר.
 
הרבה מאיתנו מרגישות כפי שאת מרגישה. גם אני מרגישה כך כלפי אחת מבנותיו של בן-זוגי. השאלה היא כמה זה משפיע על החיים שלך כבן אדם עצמאי, כמה זה משפיע על הזוגיות שלכם, וכמה את באמת מוכנה להתמודד עם הרגשות הללו.
 
זה מסוג הדברים שמאד כדאי לברר לפני שעושים צעד בלתי-הפיך, כגון הבאת ילדים משותפים לעולם.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'שלום לך '
שלום לך
08/12/2016 | 11:00
200
לגמרי במקרה קראתי את הודעתך.
עשית לי דז'אבו על  אותה סיטואציה שחוויתי.
הכרתי את בת זוגי כאשר בנה היה בן 5 ולאחר תקופה די קצרה הבנתי שמשהו בו מגרד לי חזק מאוד ( אנטיפטיות, אגואיסטיות וכיוצ"ב )
הלכנו לאין סוף טיפולים יחידנים ומשפחתיים וכלום לא זז בי לקראתו.
 
לא אלאה אתכם בכל ההיסטוריה הארוכה שעברנו, כולל בת משותפת שנולדה לנו, כיום בת 16...
 
לפני שנתיים התגרשנו כאשר הסיבה העיקרית היא היחסים העכורים עם בנה שגיום כבר בן 23...
 
בשורה האחרונה, כשאין תקנה כדאי לחיות חיים שלמים יותר בנפרד, למען כולם !
 
 
 
 
לצפיה ב-'בת כמה את?'
בת כמה את?
08/12/2016 | 08:39
242
האם את הצעירה במשפחתך?
לצפיה ב-'לא צריך לאהוב '
לא צריך לאהוב
08/12/2016 | 09:18
235
צריך לכבד. זהו.
לצפיה ב-'את הקטע הזה רואים המון בסרטים.'
את הקטע הזה רואים המון בסרטים.
08/12/2016 | 12:35
205
זוג מאוהב שרוצה להתחתן, אבל או לה או לו או לשניהם יש ילדים מהגרושים שלהם. בסרטים תמיד זה מסתיים בהפי אנד, כאשר כולם אוהבים את כולם וחיים בשלום. במציאות זה קצת שונה. הילדה בת 6, איבדה משפחה, אבא ואמא שחיו ביחד, בבית אחד. בטח סיפרו לה סיפורים לפני שינה, לקחו אותה לטיולים ביחד וביקרו משפחות-סבא וסבתא ביחד. עכשיו זה כבר לא קיים, ההורים לא ביחד, אין ביקורים משותפים, אין טיולים משותפים, לעומת זאת ישנה מישהי שמנסה למלא את מקומה של אמא, ואני מניחה שיש מישהו בצד השני שמנסה למלא את מקומו של אבא. זה מבלבל, מתסכל, ודי מעצבן. לכן, כנראה, ההתנהגות של הילדה לא כל כך סימפטית, מרדנית משהו, מעצבנת ומרגיזה. אי אפשר לתלות את ההתנהגות שלה בילדה עצמה, אלא בהורים הגרושים שהביאו אותה למצב הזה. אבל את הנעשה אין להשיב, והילדה זקוקה עכשיו לביטחון כלשהו. אם את מסוגלת לתת לילדה את הביטחון שהיא זקוקה, לגרום לה להאמין בך ולשפר את היחסים ואת הרגשתך כלפי הילדה, תמשיכי עם הבחור. אם את לא מסוגלת, כדאי לדבר עם האבא-החבר שלך ולהגיע איתו להסכמות כלשהן. כי אחרת כדאי להיפרד מהבחור ולמצוא מישהו שלא חייב התחיבויות, ולא בקשר רגשי עם ילדים או אפילו עם הגרושה, כי תמיד יהיה קשר ביניהם בגלל הילדה, מזונות, הילדה חולה, יש לילדה אסיפת הורים ועוד כל מיני דברים כאלה.
 
בהצלחה במה שתבחרי.
לצפיה ב-'אני אגיד לך בצורה פרקטית'
אני אגיד לך בצורה פרקטית
08/12/2016 | 14:40
192
אם היא לא במשמורת אצלו אלא אצל האמא,
תבליגי. כשהיא תהיה בוגרת יותר אולי תצליחו להסתדר טוב יותר ואולי לא.בפעם בשבועיים שהיא איתו ויום אחד בשבוע זה לא כזה נוראי. ושוב, כשהיא תתבגר, אני מאמין שהיא תתיישר. אני מניח שהיא כבר 3 שנים נמצאת עם הורים גרושים (אם את עם החבר שלך שלוש שנים) ככה שהגירושים נעשו בגיל צעיר ומשפיע.
 
אם היא במשמורת משותפת/אצלו זה כבר יותר בעייתי. פה הייתי בהחלט יושב עם בן הזוג לשיחה (לא ציינת שעשית את זה ) ושואל אותו איך הוא רואה את עתיד הקשר ביניכם מבחינת היחסים איתה.
לצפיה ב-'תנסי לשים את עצמך במקום החבר שלך'
תנסי לשים את עצמך במקום החבר שלך
08/12/2016 | 15:53
139
בואי נגיד והתגרשת ויש לך בת, בבת עינייך, החיים שלך.
יש לך חבר שאת אוהבת והוא לא אוהב את הבת שלך, בלשון המעטה, עד כדי כך שהיא מעצבנת אותו ואומר "הלוואי שלא היתה לך ילדה".
אני שואל אותך, לא היית זורקת אותו מכל המדרגות?
עכשיו, אני מקווה שהוא לא יודע מה שאת חושבת על הבת שלו.
אם את באמת אוהבת אותו כבן זוגך ורוצה איתו עתיד את צריכה לעשות הכל על מנת לפחות להיות בקשר מכובד עם הבת שלו. את לא חייבת לאהוב אותה,אבל להתייחס אליה בכבוד.
לצפיה ב-'את כותבת "הייתי רוצה לאהוב אותה"'
את כותבת "הייתי רוצה לאהוב אותה"
09/12/2016 | 10:04
83
אל תאלצי את עצמך, כ הילדים הם כמו רדאר, הם קולטים שזה מזויף. זה לא הולך בכוח. תני לה ולך מרחב, אוויר לנשימה. לא חייב להיות קשר מאולץ. בלי דרמות, בלי "ריגשי". הכל יסתדר לטובה.
לצפיה ב-'שאלה של אם חורגת לעתיד'
שאלה של אם חורגת לעתיד
26/11/2016 | 11:39
10
429
שבת שלום חבר'ה,
 
אני מאורסת לגבר שאני נמצאת איתו בזוגיות קרוב לשנתיים ויש לו ילד בן שנתיים וקצת... בן זוגי מאוד קרוב לבן שלו והוא מודאג מכך שאני בניגוד לאמא הביולוגית של בנו לא מספיק אמהית כלפי הבן שלו וזה משהו שגורם לבעיות בנינו. אני אוהבת את הבן שלו ומבחינתי ברגע שנתחתן אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין וכבר עכשיו אני רואה בו חלק מהמשפחה שלי. אין לי ילדים משלי ולכן חלק מהזמן אני לא מראה חיבה כלפי הילד ברמות שאמא שלו עושה את זה, חלק מהזמן אני גם משחקת עם הילד פחות ממה שבן זוגי משחק איתו, ואז במצבים כאלה בן זוגי מתחיל לחשוב מחשבות מטורפות כמו למשל שאני לא אוהבת את הבן שלו, או שאני לא אהיה אם חורגת מספיק טובה, או שאני אגרום לו להתרחק מהילד ולדחוף אותו החוצה מחייו כשיהיו לנו ילדים משלנו וזה כבר משהו שהוא לגמרי הזוי... כל הסיפור הזה גורם להמון מתח ביחסים שלנו...
 
בכל מקרה רציתי לדעת מה אתם חושבים על העניין הזה והאם גם לבני הזוג שלכם היו משבות דומות לפני שהתחתנתם? אני מאוד אעריך כל עזרה . תודה!
לצפיה ב-'אני מאוד מבינה את בן הזוג שלך'
אני מאוד מבינה את בן הזוג שלך
26/11/2016 | 13:01
243
תכלס, אין לו (וגם לך) שום אפשרות לדעת מה יקרה בפועל.

מאוד קל להגיד עכשיו "אני אוהבת", אני אחשיב אותו כבן שלי", "ברור שאני לא אדחוף אותו החוצה מחייו כשיהיו לנו ילדים משלנו".

היום, כשאתם לא נשואים (וגם לא ציינת אם אתם אפילו גרים יחד, כמה זמן את מבלה עם הילד, איזה סוג של קשר יש לך איתו, האם יש ביניכם משהו חוץ ממשחקים, מה את עושה בשבילו, כמה זמן, אם בכלל, את נמצאת איתו לבד, מה היחס שלו אלייך וכד'), הדברים נראים לך ברורים.

רק שלמציאות, לדינמיקה והקשיים של החיים יש חוקים משלהם, ואני מציעה לך לבדוק יותר לעומק האם את אכן מוכנה למערכת המשפחתית שאת רוצה להכנס אליה. ותתחילי עם תשובות לשאלות הנ"ל שבסוגריים.
 
למה הוא חושב שאולי את לא מספיק אימהית? רק בגלל שאת לא משחקת איתו מספיק, לדעתו? יש לו גם סיבות אחרות?
 
לצפיה ב-'מחשבות שלי...'
מחשבות שלי...
26/11/2016 | 13:26
213
לא טבעי "להמריץ" אותך לקשר עם הילד. נוצר הרושם שהאיש מאמין שככל שהוא יחזור שוב ושוב ויציין שאת אמורה לאהוב את הילד כך את תאהבי אותו יותר.
עם כל הכוונות הטובות שלך בהצהרה "ברגע שנתחתן אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין", צריך לזכור שלילד יש אימא, ואת ממש לא אמורה להיות לו לאימא נוספת...
לדעתי אנחנו, האימהות החורגות, צריכות לתמוך ככל האפשר בקשר של בן הזוג לילדיו, ליצור עבור הילדים סביבה מקבלת תומכת ואפילו מפנקת, אבל אין ולא יכולה להיות לנו מחוייבות לאהוב את ילדיו כאילו היו ילדינו, ולרוב זה לא כך.
 
על פי התאור, נראה לי שבן הזוג שלך אינו בטוח בקשר שלכם.
אולי על פניו הוא מעיר לך שאינך משחקת מספיק עם הילד, אבל יש כאן משהו עמוק יותר.
לצפיה ב-'לא אמרת מה עומד מאחורי הדברים'
לא אמרת מה עומד מאחורי הדברים
26/11/2016 | 16:46
1
250
את כמעט שנתיים בזוגיות עם אדם שרק חודשים קודם נולד לו ילד. לא הסברת לנו מה הרקע להולדת הילד הזה, אבל אם אני יכולה לנחש באופן חלקי, גם לבן הזוג שלך יש חלומות על בית מושלם כמו לכולנו, והולדת הילד הזה, בין אם מתוכננת או לאו, בטח לא תוכננה להיות כך. הוא בטח חולם על משפחה וילדים, וכנראה גם איתך, ובשבילו היה קל אם היית יכולה פשוט להחליק לתפקיד האמא של הילד הזה. כך הוא יכול לשכוח את הבעיות או הקשיים שבהולדת הילד הזה, ולדמיין מחדש את המשפחה המושלמת שלו. אף אחת מאתנו לא מדמיין מראש להביא ילדים למשפחה מורכבת...
כשהוא אומר לך שאת לא אוהבת את הילד שלו מספיק, הוא בעצם מנסה להגיד לך שהוא פוחד שהחלום שלא לא יכול להתקיים. הוא מבקש ממך להכנס לפנטזיה שלו. בנוסף, הרבה גברים גרושים מצפים שהאשה השניה שלהם תטפל בילדים כך שהם יצטרכו לטפל בהם פחות. הם בעצם מרגישים שהתפקיד האמהי מכיל בתוכו גם את האחריות הטכנית, היומיומית, של הכנת אוכל וטיפול, והם מתעצלים לקחת את האחריות הזו על עצמם. אני קוראת הרבה פעמים על אבות גרושים שאמא שלהם מטפלת בהם ובילדים שלהם עד שהם מוצאים זוגיות אחרת, ואז הם באופן טבעי מצפים שהאשה החדשה תיקח על עצמה את כל הדברים האלה. כדי שהם ירגישו יותר טוב עם עצמם, הם עוטפים את זה במין "אבל ככה זה כשאנחנו משפחה". זה נכון רק באופן חלקי, לדעתי. 
מהצד שלך, אין לי ספק שאת לא אוהבת את הילד שלו כמוהו. אני לא מאמינה שניתן לאהוב ילד שיש לו שני הורים (לא ילד מאומץ ולא ילד באומנה) כאילו שאנחנו ההורים שלו. אני לא מצפה לזה מבן הזוג שלי אף פעם. אני כן מצפה ממנו להרגיש כלפי הילדים שלי שאנחנו משפחה, כמו דוד, למשל. כמובן שהוא אמור, בעיני, לחבב אותם, ולרצות לשהות איתם, אבל ממש לא כמוני. אני גם לא מרגישה ככה כלפי ילדים אחרים, אהובים, שהם לא הילדים שלי. האחיינים האהובים שלי, הם ממש לא כל הזמן בראש מעיניי, וכשהם מעצבנים או דורשים יותר מדי עבודה, יש להם הורים וההורים שלהם אמורים לטפל בהם. בטח שאף אחד לא מצפה מבן הזוג שלי להתפעל מהילדים שלי כמוני... 
בנוסף, לדעתי בן הזוג שלך פוחד מה יהיה מקומו של הבן שלו כשיהיו לכם ילדים משותפים. האם הוא יופלה לרעה?
אני חושבת שאת צריכה לומר לו את האמת: אני תמיד אוהב את הילד שלך, אבל לא כמוך. הוא יהיה חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, אבל הוא יהיה אח לילדים שלנו, בן לך, וקרוב משפחה שלי. יש לו אמא והיא רק אחת, אפילו אם זה קשה לך לשמוע, ואני לא רוצה להיות בתחרות איתה. אני אדאג לו ואוהב אותו ואתה לא צריך לפחד שאתנהג אליו לא טוב, אבל אתה זה עם התפקיד ההורי כלפיו. 
 
אני אספר לך שאני מכירה משפחה מקסימה, שיש להם בן אחד מהנישואים הראשונים ועוד שלושה בנים אחר כך, משותפים. הקטן כבר בן 25... הבנים מספרים שיש ביניהם קשר מאד קרוב, כל הארבעה. הגדול גר איתם שנה אחת בגיל ההתבגרות, אבל לאורך כל הדרך הם נשארו מאד קשורים. הם מדברים לעתים קרובות, נפגשים בלי ההורים, נוסעים לחו"ל ביחד בלי ההורים, כולל לטיול הגדול של אחרי הצבא של אחד מהם. הוא מספר שהוא מאד אוהב את אשתו של האב, ויש לו קשר קרוב מאד עם שניהם (גם אשתו מאד מחבבת אותם והאשה השניה של האב עושה המון בייביסיטינג ומאד נהנית מכל הענין). במקביל, יש לו קשר טוב עם אמא שלו. אף פעם לא היה בלבול בין אמא שלו ואשתו של אביו, וגם לא תחרות, והוא היום, בן 40, עם הרבה יותר טענות מול ההורים הביולוגים שלו, שחינכו אותו, מאשר מול אשתו של האב שתמיד היתה פחות מחנכת והרשתה לעצמה להיות הדמות הטובה גם בגיל ההתבגרות הסוער.
דרך אגב, זה לא אומר שאת, כמבוגר בבית, לא יכולה להגיד לילד של בן הזוג מה החוקים או להיות אחראית עליו. עם זאת, קביעת מדיניות החינוך ועוד החלטות גדולות היא לא בידך, לטוב ולרע. 
לצפיה ב-'מילה במילה מה שאני חושבת '
מילה במילה מה שאני חושבת
26/11/2016 | 23:14
44
לצפיה ב-'אני חושבת שכדאי שתלבנו את הדברים...'
אני חושבת שכדאי שתלבנו את הדברים...
26/11/2016 | 17:58
140
נכון, את לא אוהבת ואף פעם קרוב לודאי לא תאהבי את הילד
שלו כמו ששני הוריו אוהבים אותו.
נכון, כשיהיו לכם ילדים משלכם, היחס שלך לילד שלו ישתנה קרוב
לודאי ותרגישי אליו פחות קרובה.
נכון, משפחה מורכבת היא כזאת, וטוב שבן זוגך מציף
עכשיו את הדברים.
ממליצה לגשת לטיפול זוגי מס' פעמים כדי לבדוק
שהציפיות של בן הזוג מנישואים שניים הן ראליות.
 
ובדומה - בעלי ביקש ממני שאבטיח לו שהיחס שלי לילדיו לא ישתנה
כשתוולד הבת המשותפת שלנו. הבטחתי לו כי האמנתי בכך בכל 
ליבי. כשנולדה בתנו (הגעתי לנישואים ללא ילדים) התמסרתי לה
בכל ליבי, וכמובן, מטבע הדברים, הייתי פחות בקשר עם ילדיו (לא
שהיחסים איתם הם, חלילה, אינם תקינים - נהפוך הוא). 
זהו מהלך הדברים הטבעי וההגיוני, וצריך להסתכל בכך ולבדוק
איך מתמודדים עם כך.
לא תקינים - רחוק מזה).
לצפיה ב-'"אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין..."'
"אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין..."
27/11/2016 | 11:16
176
הוא לא הבן שלך.
הוא לעולם לא יהיה הבן שלך.
יש לו אמא, ויש לו אבא, וזה מספיק.
לא רק שאיינך חייבת לאהוב את הבן שלו באותה המידה שבה את תאהבי את ילדייך שלך, אלא שאינך חייבת לאהוב את הבן שלו כלל, אלא רק לנהוג בו בכבוד ובחיבה ולא להיכנס בין האב לבנו.
 
כפי שהמליצו קודמותיי, כדאי שתלכו יחד לטיפול זוגי ותבצעו תיאום ציפיות לפני שתתחתנו. נראה שבן-זוגך מצפה שתשתלימי עבורו את פנטזיית המשפחה המושלמת, מה שלא רק שאינו פייר, אלא גם ממש לא מציאותי.
לצפיה ב-'או קיי'
או קיי
27/11/2016 | 11:38
162
או קיי...
בבקשה תקראי בפורום הזה קצת יותר לעומק ואז תביני שבן זוגך שאת עומדת להתחתן איתו הוא זה שלא בסדר בסיפור הזה.
את לא מחוייבת (!!!) "לאהוב את הבן שלו כאילו היה שלך".
זה חתיכת בולשיט להניח שאשה תאהב ילד לא שלה באותה מידה בה היא תאהב ילד שלה וכל גבר שיגיד לך שלמרות שאת אוהבת את הילד ומשחקת איתו וכו' אבל הבעיה שלך היא שאת לא אוהבת את הבן שלו כמו אמא שלו צריך לחטוף בעיטה ולהישלח הרחק ממך.
את לא האמא הביולוגית של הילד הזה (!!!), אין לך (!!!) שום אחריות לאהוב (!!!) אותו.
תהי אחראית לצרכים שלו כשיש בכך צורך (במובן של כשאבא שלו באמת לא יכול - ולא לא רוצה - לעשות משהו) אבל כל דבר שהוא מעבר לזה טובה שאת עושה מטוב ליבך וזה משהו שצריך להיעשות בקצב שלך.
בן זוגך חיי בהזיות אם זאת אחת הסיבות לכך שהוא רוצה להתחתן איתך שתהיה לו עוד אמא לבן שלו.
 
אם אני הייתי בנעליים שלך, הייתי מדברת איתו על הדרישה ההזויה הזאת שלו שתהיה אימהי לבן שלו כמו האמא הביולוגית שלו ואז הכל היה תלוי בתשובה שלו, אחרי שתדברי איתו תנסי להבין אם את באמת רוצה להישאר בסיפור הזה או לא.
כשאני ובעלי עוד לא היינו נשואים (אבל כבר היינו מאורסים ) הוא אמר לי משפט מדהים, "אני לא צריך שאת תהי אמא לילדיי, אני פשוט צריך שאת תהי אשתי"
לצפיה ב-'מצטרפת לנאמר לפני'
מצטרפת לנאמר לפני
27/11/2016 | 11:42
149
אני מקווה בשבילך, בשביל הילד ובשביל האבא שאת לעולם לא תחשיבי אותו כבן שלך, כי הוא לא
הוא הבן של בעלך, וזו מערכת יחסים שונה לגמרי
מה שבעלך מצפה ממך הוא לא סביר בכלל
 
מה שסביר לצפות ממך: שתתנהגי עם הבן בכבוד (ואם תהיה שם גם אהבה זה בונוס. אבל לא חובה), שהבן ירגיש רצוי בביתכם תמיד, שבמסגרת התנהלות הבית השוטפת תדאגי לו כמו לכולם (נניח אם את עושה כביסה, לא סביר שאבא שלו יעשה את שלו בנפרד), שתקפידי איתו על חוקי הבית, אבל לא על חינוכו (לדוגמא אם אצלכם אסור לאכול בסלון אז את יכולה להגיד לבן שלו שילך עם האוכל לשולחן. אבל את לא תקבעי באיזו שעה הוא הולך לישון)
 
מה שסביר לצפות מבעלך: שיגדל את הבן שלו וייקח עליו אחריות מלאה. שיבין שהוא אחראי באופן בלעדי לשחק איתו, לקלח אותו, להשכיב אותו, לקחת אותו לרופא, להיות איתו כשהוא בבית וכו'. כל עזרה שהוא מקבל ממך היא בונוס ולא חובה. כמו כן, הוא אחראי על כל ההחלטות שמתקבלות בקשר לילד (לדוגמא, באיזו שעה הילד ילך לישון ) ברור שהוא יכול להתייעץ איתך, אבל הוא האחראי.
מה שעוד מצופה ממנו זה להבין שאמא יש רק אחת, וזו לא את. את השותפה שלו לחיים, ואם השותפות הזו טובה אז את תהיי גם שותפה שלו בהורות כגורם מייעץ ומסייע. זה יכול להיות המון.
 
אחרי ששינכם תבינו את המקום הבסיסי הזה, את תוכלי להיות מאוד מעורבת, מאוד אוהבת, מאור חשובה. אבל לא אמא.
לצפיה ב-'לא אחדש'
לא אחדש
29/11/2016 | 04:50
143
כי כבר כתבו לפני, אני רק רוצה לחזק את מה שכתבו לך. הוא מודאג שאת לא מספיק אימהית כלפי הבן שלו, בניגדו לאמו הביולוגית? 
בן הזוג שלך נשמע לי שתלטן גדול. הוא מודיע לך מה הוא מצפה ממך, משהו לא ריאלי ובלתי אפשרי למעשה, ואת עושה מאמצים כבירים להוכיח לו שהנה את עומדת בציפיות שלו, והוא כתגובה מראה לך שהוא מודאג. הוא אמור להגיד לך כמה הוא מעריך אותך שאיכפת לו בילד ואת משקיעה בו, כשברור שההשקעה בו קטנה ממה שההורים של הילדים משקיעים. משהו היה מאוד לא תקין אם היית "אימהית" כלפיו כמו אמא שלו. את לא אמא שלו ולא תהיי אמא שלו. 
יכול להיות שאת לחוצת חתונה? שהיית צריכה להבטיח דברים שונים על מנת שיסכים להתחתן? כי אחרת אני לא מצליחה להבין איך סיטואציה מוזרה שכזו יכולה לעלות. 
 
לצפיה ב-'צריך לזכור שזהו הילד שלו ולא שלך'
צריך לזכור שזהו הילד שלו ולא שלך
11/12/2016 | 10:29
39
בן זוגך וגם את צריכים לזכור שמדובר בילד שלו, את לא חייבת לאהוב אותו אלא לקבל אותו כחלק מבן זוגך. לבן זוגי 2 ילדים ואני ללא ואני חייבת לומר שאני לא אוהבת את ילדיו כאילו היו ילדיי, יש להם שני הורים, יש להם אמא ואני עוד דמות מבוגרת חינוכית בחייהם.
אני מקבלת אותם אך היום, אחרי 3 שנים ביחד, יכולה לומר שלא אוהבת אותם כאילו היו ילדיי שלי. גם בן זוגך צריך להבין ולקבל זאת
לצפיה ב-'דיונים על מיניות בבית ספר מסורתי'
דיונים על מיניות בבית ספר מסורתי
27/11/2016 | 09:20
11
245
הבן של בעלי לומד בבית ספר מסורתי ובבית הספר מתכננים להתחיל לדון על מיניות. זה לא יהיה בסגנון של נושאים באנטומיה וכו' (כמו בבתי ספר חילוניים) אלא יותר בכיוון של מערכות יחסים עם המין השני ומה מותר ואסור. כמובן שהם הולכים לדבר שם על איסור ביחסים ללא חתונה ושזה "חטא", כמו שהם מגדירים את זה.
באופן אישי אני לא מתנגדת לזה, אני חושבת שזה טוב שהבן של בעלי ישמע את זה. אני לא רוצה שהוא יחזור על הטעויות שההורים שלו עשו. אני פשוט תוהה איך הוא ירגיש לגבי כל זה, בידיעה שההורים שלו אף פעם לא היו נשואים ועדיין הוא קיים, כלומר הוא תוצאה של מה שיטיפו להם שהוא אסור. אני חושבת שיכול להיות שהוא הילד היחיד בכיתה במצב הזה. אני תוהה מה הוא יחשוב אחרי השיעורים האלה.
אני ובעלי דיברנו על זה והחלטנו שעדיף שבעלי יתחיל להתכונן לשיחה עם הבן שלו על כל הנושא הזה למקרה שלבן שלו יהיו שאלות אבל הבעיה שלבעלי אין מושג איך לדבר איתו ואיך להסביר ומה להגיד וגם אני לא יודעת מה לייעץ לו אז אם יש פה מישהו שהיה במצב דומה או מישהו עם רעיונות לאיך עושים שיחה כזאת אני אשמח לטיפים.
 
שחר
לצפיה ב-'אני לא במצב דומה'
אני לא במצב דומה
27/11/2016 | 11:32
132
אבל באופן כללי חושבת ששיח פתוח בין הורים לילדיהם בנושאי מיניות ויחסים בין המינים הוא חשוב מאוד מאוד.
אני חושבת שחשוב לדבר עם הילד בצורה מכובדת ופתוחה
וחשוב לא רק להשמיע את עמדותינו אלא גם לשמוע את עמדותיו ואת דאגותיו
אני חושבת ששיעור כזה בבית הספר יכול להיות נקודת פתיחה מצויינת לשיחה כזו, ושהאבא יכול להתחיל בדיוק ממה שכתבת כאן:
 
"בני האהוב, אני יודע שמדברים אתכם על הנושא הזה בבית הספר. אשמח שתספר לי על מה דיברתם. אני רוצה בהזמנות הזו שנדבר על כך שאני ואמא שלך לא התחתנו..."
ולא לשכוח לשאול אותו מה הוא חושב ומה הוא מרגיש בקשר לזה
לצפיה ב-'אבל אענה לך בכל זאת'
אבל אענה לך בכל זאת
27/11/2016 | 11:40
134
קודם כל, מרגיז אותי שיש עדין מקומות שבהם יחסי מין נקשרים בחטא. זה אמנם מובנה בתפיסה המסורתית אבל רק בשביל הרקורד, אני חושבת שזו לא גישה נכונה בכלל ורק תיצור תסביכים אצל הילד ואצל כל מי ששומע את זה. 
 
אני כן מסכימה, ובגדול, לעובדה שיחסי מין צריכים להיות מבוססים קודם כל על 1) הסכמה חופשית ומודעת 2) אמון 3) הבנה של ההשלכות. אני מבינה שאצלכם, בחברה המסורתית, יש גם קשר לאלוהים, אבל לדעתי צריך להבין בראש ובראשונה שנושא יחסי המין, גם במסגרת נישואים, מתבסס קודם כל על שלושת הדברים האלה. 
 
שנית, לגבי יחסי מין ללא נישואים - שוב, בחברה החילונית זה לא ענין בכלל, אבל הייתי מדברת על זה כמו על כל דבר שבו ילדים מבינים שההורים שלהם לא מושלמים. הייתי אומרת שבזמנו, למרות שיחסי המין האלה היו (אני מקווה...) מלאים בהסכמה ובאמון, לא היתה הבנה מספקת של התוצאות וההשלכות. כולנו עוברים על החוק וגם משקרים, ולא כל עבירה על החוק דינה מוות. אנחנו משתדלים לחיות חיים מוסריים ככל האפשר, ולפעמים מועדים, וזה בינינו לבין עצמנו או אלוהינו. כל עוד הבן לא נולד מיחסי מין בכפיה או במרמה, מדובר בסך הכל על טעות בשיקול דעת. הגדולה היא לדעת לקבל גם את הדברים הטובים וגם את המגרעות באנשים שאהובים עלינו, ולדעת לסלוח. לדעתי גם זה נמצא באיזה מקום בסולם הערכים המסורתי.  
 
בעיקר מה שהייתי מדגישה לבן, זה שאמנם הוא נוצר ללא כוונה מפורשת, אבל שהוא אהוב ורצוי ושלפעמים גם משהו שנעשה שלא בכוונה תחילה יכול להיות נפלא, ושאבא שלו מצטער על הנסיבות אבל לא מצטער בכלל שנולד לו דוקא הילד המסוים הזה!
לצפיה ב-'יחי הצדקנות !'
יחי הצדקנות !
27/11/2016 | 11:41
4
149
איזה כיף לשבת חמים ונעים עם בעלך,
ולשוחח על הטעויות האיומות והנוראות שבעלך
עשה עם המכשפה לשעבר, שכתוצאה מהן
הגיע לאוויר העולם הבן של בעלך וגרושתו .
 
אז ראשית : איך בדיוק קשורים אלייך היחסים בין הוריו של הילד ?
ושנית: האב בהחלט יכול להגיד דברים כמו: יש דברים שאני מצטער
עליהם, אבל בכל רע יש טוב - תראה איזה בן מוצלח יקר  ואהוב נולד
לאמך ולי ! (מהחסידה כמובן ).
לצפיה ב-'הגזמת לגמרי'
הגזמת לגמרי
27/11/2016 | 12:11
3
124
למה צדקנות? מתי אמרתי שהטעות שבעלי והאקסית שלו עשו הם איומות? בסך הכל כתבתי שכן אני אשמח עם הבן של בעלי לא יחזור על מעשי אביו ולא יכניס בגיל 17 בחורה ת 16 להריון, זה כל כך נורא? מתי אמרתי מילה רעה על האמא של הילד? את מתקיפה סתם בלי קשר למה שכתבתי.  אני אוהבת את הילד הזה ואכפת ל ממנו אל כנראה שבעינייך זה פשע. אביו (כמו גם אימו) קיבלו מכתב מבית הספר לגבי השיעורים בחינוך מיני ומה יהיה התוכן שלהם. מצטערת שהייתי רגישה וחשבתי שאולי הוא יפגע או יקח את זה קשה אם הוא ישב בכיתה וישמע שיחסים לפני החתונה וילד לפני החתונה זה חטא כי אז בעצם נרמז לו שהוא חטא. דיברתי על זה עם בעלי כי זזה מה שעושים במשפחות מדברים על הילדים של כולם כי אכפת מילדים ש כולם. בעלי לא ידע איך לדבר עם הילד במידת הצורך וביקש עצות ממני והיות ואני גם לא יודעת פניתי להתייעץ פה. תהרגי אותי אוי אם עשיתי משהו לא בסדר. היחסים של הוריו של הילד אכן לא קשורים אלי ולא כתבתי מילה עליהם אבל הילד קשור אלי ואכפת לי ממנו וכן העליתי את הנושא שיכול להפוך לבעייתי מול בעלי. אז נשמעת כמו אחת שבכלל לא התעמקה במה שכתבתי
לצפיה ב-'כמו שכתבתי, הדיון הוא בין שני ההורים...'
כמו שכתבתי, הדיון הוא בין שני ההורים...
27/11/2016 | 16:11
2
98
איך הבן שלהם יתנהל לא תלוי בשעורי ההסברה
המינית שיקבל בבית ספר (בודאי לא שעורים מהסוג
שאת מתארת). מה שיעזור לו ויתמוך בו יהיה, כפי
שכתבתי קודם שהוריו יתמכו בו ויפגינו כלפיו אהבה.
לעצם העניין - אפשר להיעזר בעצות הנפלאות שניתנו 
כאן - להסביר לילד, במילים תואמות גיל, התנהלות של
מערכת יחסים זוגית יפה ומכבדת את שני הצדדים, תוך
קיום יחסי מין כאשר שני בני הזוג בוגרים ובשלים. ושוב -
להדגיש עד כמה אוהבים מעריכים ומוקירים את הילד
שנולד כביכול בחטא.
את מעריכה את בית הספר בו הילד לומד הילד ואת גישתו - ובד 
בבד מיצרה (בצדק) על פגיעה העלולה להיווצר משיטת חינוך זו.
ואכן - גינוי של אדם בשל התנהגותו המינית - כולל התנהגות
מינית של האישה, כולל התנהגות הומוסקסואלית ועוד
אמנם יכולה לפגוע בילדים ומבוגרים כאחד.
בורות מינית לא מייצרת אנשים ערכיים יותר, אלא אנשים
מבולבלים ונבוכים יותר.
לצפיה ב-'ברור שהתנהלות הילד תלויה בחינוך שיקבל בבית'
ברור שהתנהלות הילד תלויה בחינוך שיקבל בבית
27/11/2016 | 16:22
1
87
ולא בשיעורי ההסברה בבית הספר. למען האמת כרגע פחות מדאיג אותנו איך הוא יתנהל ויותר איך הוא יגיב לשיעור שבו בעצם יגידו לו שהוא תוצאה של חטא. אני לא מעריכה את בית הספר שבו הוא לומד ולא את גישתו רק ציינתי שכן חשוב שתתקיים שיחה על נושא המיניות כדי שפחות ילדים בני 17 יכניסו בנות 16 להריון אבל אני בטח לא בעד דיבורים בסגנון של מין מחוץ לנישואים זה חטא. אגב לא שזה משנה אבל אני בכלל חילונית.
לצפיה ב-'לגבי הנושא האחרון שהעלית'
לגבי הנושא האחרון שהעלית
27/11/2016 | 22:08
84
הרב הקונסרבטיבי של השכונה הסביר לנו פעם, שגם לו יוצא לפעמים להדליק או לכבות את המזגן בשבת... כששאלנו אותו מה פתאום, הוא אמר שכמו שאלוהים לא יוצא ומעניש אותנו במוות כל פעם שאנחנו עוברים על המהירות המותרת, אלוהים גם לא בודק את נושא המזגן שלו... הטענה של הרב היתה שכולנו עושים לפעמים דברים שאסור ולא כל דבר שאסור הוא חטא.
 
לגבי מה שיקרה בשיעור, אולי את שואלת שאלה קצת יותר כללית של הגישה של המורה ובית הספר מול הגישה של ההורים. זה קורה הרבה ולא תמיד קשור למשפחה מורכבת, אבל קרה לי הרבה יותר מפעם אחת שבה בית הספר הציג עמדה שאני לא מאמינה בה. בכלל לא דאגתי מזה, קודם כל כי (לצערנו) בית הספר הוא לא מודל חינוכי לחיקוי בימים אלה, ושנית בגלל שאני מעדיפה לגדל אנשים חושבים באופן עקרוני. יש לי הרבה עקרונות שלאו דוקא תואמים לסביבה שלנו, ואני מחנכת את הילדים שלי לפיהם, במובן שאני מציגה להם את דעתי, מציגה את הדעה שהילד שומע בסביבה, מדגישה את ההבדל ביניהם ומסבירה למה הגעתי לדעה שאני מחזיקה בה.
 
במקרה שלכם, אם זה היה הילד שלי, הייתי אומרת - אני לא מסכימה עם בית הספר שמדובר בחטא, כי זה לא חלק מהתפיסה שלי בחיים, שיחסי מין הם חטא. עם זאת, הגישה הזו היא גישה שהתפתחה כדי להגן על אנשים - לשמור על ילדים שיוכלו למצות את הילדות שלהם, להתפתח ולרכוש השכלה לפני שהם הופכים להורים, ולשמור על התינוקות שנולדים להם שיוולדו לזוג שמוכן אליהם ויכול לדאוג להם. 
 
אני בטוחה שלבן הזוג שלך היו או יש קשיים בלגדל את הילד הזה. אולי הוא נעזר בהורים, אולי האמא נעזרת בהם. בטח שהיה יותר קל קודם לסיים את הלימודים ולרכוש מקצוע ולהתבסס לפני שמביאים ילדים לעולם. מהבחינה הזו, להתעלם מההשלכות של יחסי מין ולהביא ילד לעולם לפני שמוכנים ממש זה באמת טעות שנובעת מתמימות וחוסר נסיון. אז אולי בית הספר קורא לזה חטא אבל אם מורידים את הענין הדתי, יש משהו במה שמנסים להסביר לילד, שיחסי מין יכולים להביא לתוצאות שניקח איתנו כל החיים. אני הייתי אומרת מפורשות שכדי להרתיע ילדים מלהכנס למערכת יחסים מינית נולד כל הענין של "חטא" ושלמזלו ולמזלכם למרות הקשיים יש לכם משפחה אוהבת ובסך הכל אתם תתגברו ותסתדרו. 
 
אני כן תומכת בגישה חינוכית כללית שמאפשרת לי לומר לילדים שלי שטעיתי בשיקול הדעת מדי פעם. אני לא מושלמת. יש אפילו מחקרים שאומרים שילדים להורים מושלמים "מדי" יוצאים עם בעיות, בגלל שהם פוחדים שלעולם לא יוכלו להיות כמוהם. אני כן אומרת להם שאפילו אם טעיתי, זה לא מחוסר אהבה ואכפתיות אליהם אלא מחוסר ידיעה. זה אומר שאם הייתי יודעת יותר טוב, בטח הייתי עושה משהו אחר. הכי חשוב לשדר לילדים שגם כשאנחנו לא מושלמים, אנחנו יכולים להעביר ביקורת על עצמנו וגם עליהם, ועדיין אנחנו אוהבים ולא מאבדים עשתונות. זה מסר מאד מחזק ומאד חשוב לגילאי ההתבגרות. 
לצפיה ב-'הלוואי שהיה לי מה לייעץ לך אבל אין לי מושג מה להגיד'
הלוואי שהיה לי מה לייעץ לך אבל אין לי מושג מה להגיד
27/11/2016 | 12:02
89
קיבלת תשובות מקסימות מעלי
לצפיה ב-'מה אתם באמת חושבים על זה?'
מה אתם באמת חושבים על זה?
28/11/2016 | 08:56
79
בעלך צריך להיות ברור קודם כל עם עצמו. האם העובדה שנולד לו ילד ללא נישואין בסדר או לא.
אם הוא חושב שזה בסדר, צריך להעביר לילד מסר שזו הגישה שלכם לחיים. מותר לחלוק על הגישה של בית הספר, כל עוד המסר שלכם ברור וחד משמעי.
אם בעלך חושב שצריך לקיים יחסי מין רק אחרי החתונה, צריך להעביר לילד מסר ברור ברוח זו. אפשר לומר לו שבעבר הוא חשב אחרת ועכשיו הוא מבין שזה לא נכון. בד בבד צריך להבהיר שלילד שהוא אהוב, ששמחים בו, שהוא לא טעות או פנצ'ר.... זה מסובך, אבל אלו החיים שלו אז הוא יצטרך ללמוד להתמודד.
כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר בנושא הזה. היא תדע בדיוק איזה מסרים יגיעו לילד מבית הספר ואיך אפשר לרכך אותם בבית.
בהצלחה
לצפיה ב-'הייתי במקום של הילד'
הייתי במקום של הילד
28/11/2016 | 09:12
117
וגם חברה מאד טובה שלי בזמנו, שאצלה המצב אף היה יותר מסובך כי אבא שלה לא היה יהודי. בבית-הספר הדתי שלנו בזמנו לא היתה שום פתיחות והבנה למצבים המורכבים האלו אבל אני מקווה שכיום זה שונה, ואולי תהיה לכם אפשרות לשוחח עם המורה לפני השיעור (כמו שאני בטוחה שהרבה הורים כבר עושים כשהם מודעים לכך שעומד להיות שיעור בנושא מיניות).
אני זוכרת את עצמי כן עוברת מין משבר קצר בנושא, הרגשה של נחיתות ושל דחייה אפשרית ועברתי את זה בלי ההורים (רק החברה ידעה). אז בהחלט מראש הייתי מחליטה שתהיה שיחה פתוחה עם אבא ואמא על הנושא; השיחה יכולה להתמקד בכך ש-"טעויות" ההורים או הנסיבות הלא-אידיאליות שבהן הילד נוצר הן של ההורים בלבד ולא משליכות על הילד. הייתי גם לוקחת אולי דוגמאות טובות מהתנ"ך, ויש כאלו, של ילדים שנולדו בנסיבות לא מסורתיות.
יפה מצידך שאת חושבת ככה על הילד, יש לך אמפתיות טובה כלפיו שלא לכל הורה חורג יש וזה מרגש ומראה שלילד הזה יש לא רק שני מבוגרים שידאגו לו, אלא שלושה - וזה משאב רציני. אולי רק העובדה הזאת תוסיף קצת לערך העצמי שלו כשיגדל.
לצפיה ב-'בן כמה הילד?'
בן כמה הילד?
28/11/2016 | 18:59
14
לצפיה ב-'אולי פה אמצע אנשים במצב דומה'
אולי פה אמצע אנשים במצב דומה
23/11/2016 | 13:59
9
405
משפחות מורכבות זה מורכב. את, הוא, האקסים של שניכם, ילדים מפרק א', ההורים משני הצדדים ושאר ירקות.
תהיתי אולי יש פה מישהו שבמסגרת המורכבות הזאת מתמודד עם מורכבות נוספת. 
האם יש פה מישהו שלו (מפרק א') או לבן זוגו יש ילדים עם מחלות ומוגבלויות פיזיות או נפשיות.
אשמח לשמוע איך זה השפיע על הסיטואציה המורכבת גם ככה והאם היו קשיים נוספים מעבר לקשיים שיש בכל משפחה מורכבת.
איך אתם או בני זוגכם קיבלתם את הילד המוגבל? איך הילד התמודד עם המצב? היו פעמים שפרק ב' התפרק בגלל זה
ממש מקווה למצוא מישהו שחווה את זה
 
 
לצפיה ב-'אני'
אני
24/11/2016 | 14:31
2
210
התמודדנו עם מחלת נפש של בת של בעלי. לא פשוט. אם יש משהו שהיה יכול להביא אותנו לגירושין זו היא.
אולי תשתפי מה קשה לך ועם מה את מתמודדת?
לצפיה ב-'מאוד לא קל'
מאוד לא קל
24/11/2016 | 14:40
1
216
מאוד לא קל לאהוב ילד לא שלך
מאוד לא קל להתמודד עם ילד מוגבל נפשית/ פיזית שלך
אבל איך משלבים כשהילד עם המוגבלות הוא לא הילד הביולוגי?
זה כמעט בלתי אפשרי
לצפיה ב-'לא מנסיון אישי'
לא מנסיון אישי
24/11/2016 | 18:35
191
יש אנשים רחומים שמונעים ע״י הצורך לעזור. מכירה מקרוב אם שלקחה ילדת אומנה עם בעיות פיזיות ונפשיות ולא ויתרה גם כשילדיה הביולוגים נפגעו מהמצב. היא טענה שילד ׳רגיל׳ פשוט לאהוב, האתגר הוא לאהוב ילד ׳מיוחד׳. 
אני מניחה שאם אין לאדם ילדים ביולוגים שיתחרו על המקום, זה אולי קל יותר לאהוב ולקבל ילד שאינו ביולוגי גם אם הוא ׳אחר׳.
 
ללי
לצפיה ב-'משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי'
משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי
27/11/2016 | 11:54
5
182
משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי, היא בת 15 ויום אחד היא תמצא את עצמה במאסר אם היא לא תשנה את דרכיה.
אני ראיתי את הבת של בעלי דוחפת ומפילה ילד שגם יותר צעיר ממנה וגם בעל מוגבלות פיזית, הלחץ שההורים מתמודדים איתו כשיש ילדים עם מוגבלויות פיזיות או נפשיות זה המון עבודה קשה ולא משנה בני כמה הילדים.
 
לצפיה ב-'מה אומרים ההורים שלה ?'
מה אומרים ההורים שלה ?
28/11/2016 | 07:38
4
37
לצפיה ב-'פה בדיוק הבעיה.. לא אומרים הרבה'
פה בדיוק הבעיה.. לא אומרים הרבה
28/11/2016 | 13:09
3
38
לצפיה ב-'אז עכשיו הבעיה יותר מובנת...'
אז עכשיו הבעיה יותר מובנת...
28/11/2016 | 13:40
2
106
את בעצם אומרת שבעלך וגרושתו לא רואים
את חומרת הבעיה, כמו שאת רואה את הדברים ?
לצפיה ב-'ברור לי שיל ההתבגרות זה לא תותים'
ברור לי שיל ההתבגרות זה לא תותים
28/11/2016 | 14:04
1
114
אבל כשילדה בת 15 דוחפת ומפילה ילד שגם קטן ממנה וגם עם מוגבלות פיזית מסויימת אי אפשר להפיל את זה על גיל ההתבגרות ולחכות שזה יעבור לה.
ההורים שלה מאשימים בהכל את הגיל הבעייתי ובטוחים שזה יעבור לה.
אני בטוחה שאם היא לא תשנה היא תמצא את עצמה במעצר או מאסר יום אחד.
לצפיה ב-'נשמע ממש קשה...'
נשמע ממש קשה...
28/11/2016 | 20:05
81
אני לא בטוחה שיש משהו שאת יכולה לעשות.
 
לצפיה ב-'פיל מנמלה - דילמה'
פיל מנמלה - דילמה
20/11/2016 | 19:53
9
378
אני מוצאת את עצמי כותבת פה בתקווה לקבל עזרה לגבי דילמה שיש לי וכן אני יודעת שמשפחות מורכבות כשמן כן הן מורכבות אבל לא חשבתי שמשהו כל כך זניח יתנפח  לכזה אישיו רציני.
 
לפני כמה חודשים התחלתי לתכנן את חופשת החנוכה לי ולבת שלי ולמרות שידעתי שבן זוגי לא יוכל לבוא כי הוא חייב לעבוד החלטתי שזה יהיה נחמד ומגבש להציע לבת שלו להצטרף אלינו (שתי הבנות בגיל התיכון).
 
כשלפני כמה חודשים אמרתי לבת שלו שאני והבת שלי מתכננות לנסוע בחנוכה לאילת והצעתי לה להצטרף אלינו היא לא אמרה כן אבל היא גם לא אמרה לא.
 
אחרי שבועיים שאלתי אותה שוב האם בא לה להצטרף אלי ואל הבת שלי לאילת בחנוכה והיא די התחמקה מהנושא ולא אמרה כלום.
 
עייפה מהמשחקים שלה ומחוסר החלטתיות שלה החלטתי שניסע רק אני והבת שלי והחלטנו שבמקום אילת נטוס לחול (כי אילת במקור היה רק בגלל הבת שלו שיש לה פחד טיסה אז חול לא בא בחשבון).
 
כשהבת שלו גילתה שאני והבת שלי טסות בחנוכה לחול היא עשתה פרצופים ומאז כל פעם שהיא היתה אצלנו או שאנחנו היינו מתראות בחוץ היא הייה בלי מצב רוח ומאוד מרוחקת (מה שלא ממש אופייני לה).
 
בהמשך אני גיליתי דרך ההורים של בן זוגי שהבת שלו קנתה שני בגדי ים מתוך הבנה שבחנוכה היא נוסעת לאילת איתי ועם הבת שלי ושהיא ממש חכתה לזה.
 
אני לא מרחמת עליה.
 
התשובות הלא ברורות שלה גרמו לי לפקפק ברצון שלה לבוא לחופשה שהיא בלי אבא שלה אלא רק איתי ועם הבת שלי ומהתשובות המעורפלות שלה הבנתי שהיא לא מעוניינת ולכן עשיתי תוכניות אחרות לחופשה עם הבת שלי בחול (חופשה שהיא לא יכולה להצטרף אליה עקב פחד מטיסות).
 
עכשיו המצב הוא שבן זוגי וההורים שלו ועוד כמה אנשים חושבים שאני אשמה בכך שהצעתי לה משהו והיא ראתה בזה הבטחה ופיתחה ציפיות ואני שיניתי תוכניות.
 
הדרך שבה אני רואה את הדברים זה שהיות ואני הצעתי לה פעמיים לבוא איתי ועם הבת שלי לאילת והיות ולא קיבלתי ממנה שום תשובה חד משמעית אני חושבת שזה בסדר גמור שהנחתי שהיא לא מעוניינת ושיניתי את התוכניות לחופשה עם הבת שלי.
 
הבת של בן זוגי רגילה לקבל הנחות בגלל שהיא בת להורים גרושים והיא רגילה שכולם רודפים אחריה בגלל זה ולמרות שגם הבת שלי היא בת להורים גרושים אני לא מוכנה להתנהגות כזאת.
כעת מופעל עלי לחץ בעיקר מצד בן זוגי לבטל את החופשה בחול (ולשלם דמי ביטול) ולהזמין חופשה באילת (שעכשיו כבר הרבה יותר יקרה) כדי שגם הבת שלו תוכל לבוא.
הטענה שלו זה שהבת שלו מאוד ציפתה לזה ומאוד התאכזבה אבל מה עם הבת שלי שמצפה לנסיעה לחול?
התרוץ שלו לכל דבר זה שהבת שלו עוד ילדה.
אז קודם כל הבת שלו כבר בתיכון ושנית אני חושבת שבגיל הזה היא צריכה לדעת מה היא רוצה ולענות בצורה בורה ואם היא לא עושה את זה אז לקחת על זה אחריות.
מאז שהיא גלתה שאני והבת שלי טסות לחול היא מאוד מרוחקת בסביבתי ותמיד חסרת מצב רוח.
אני מאמינה שזאת מניפולציה שנועדה לגרום לי לשנות את התוכניות לחופשה.
בעלי לעומת זאת חושב שהיא באמת נעלבה ושזאת אי הבנה ושאני לא בסדר שלא ווידאתי איתה את העניין לפני שהזמנתי את הטיסה לחול.
כל הסיפור הזה גורם להמון מתח ביני לבין בן זוגי וגם ביני לבין הוריו וכאמור הבת שלו מאוד מרוחקת.
 
אני מרגישה כל הזמן בכוננות ספיגה וכל הזמן מרגישה צורך להצדיק את עצמי ולהתגונן.
 
מה דעתכם? 
"להתקפל" למרות כל העלויות הכרוכות בכך או לתת לבת שלו להתמודד עם הדרך שבה היא התנהלה?
סביר להניח שאני כבר לא אשנה את התוכניות שלי ואטוס עם הבת שלי לחול אבל עדיין חשוב לי להבין האם אני בסדר או שכמו שכולם חושבים טעיתי בכך שלא שאלתי פעם שלישית לפני שהזמתי את הנסיעה לחול (אחרי פעמיים שהיא התחמקה לא רציתי לרדוף אחריה פעם שלישית)
בקיצור מה שהתחיל מרצון טוב להזמין את הילדה שלו לחופשת חנוכה איתי ועם ביתי זה הפך לסיפור שלם ואני הפכתי ללא בסדר ולאשמה
עצוב לי מאוד
לצפיה ב-'לקבוע חופשת פסח באילת.'
לקבוע חופשת פסח באילת.
20/11/2016 | 20:40
233
גם עם אבא שלה.
ולדבר איתה, להסביר לה שהדברים כבר נעשו, בתום לב ומתוך הבנה מסויימת של התגובה שלה, ולכן בפעם הבאה לבקש שתגיב בצורה מובנת ושהכל יסוכם ברור.
לדעתי אין טעם לבטל חופשה בחול ולשלם דמי ביטול.
 
לצפיה ב-'אני יכולה להגיד לך שאם זו היתה הבת החורגת שלי אז היא עושה את'
אני יכולה להגיד לך שאם זו היתה הבת החורגת שלי אז היא עושה את
21/11/2016 | 01:01
4
262
זה בכוונה. הבת של בעלי אוהבת מניפולציות כאלה.
פעם הייתי רגישה ובמיקרה כזה הייתי מבטלת הכל בשביל הילדה. היום - בשום אופן לא. אני בשלבי הפרדות מאבא שלה אז אין לי את אורך הרוח כמו פעם. אז תלוי ביחסים שלך עם בעלך.
אני מאמינה שבמקרה של החופשה שלכן, היא לא הבינה שצריך להזמין מראש. בטח חשבה שאפשר להחליט עד הרגע האחרון? ילדים לא מבינים דברים כאלה.
עוד עיצה שיש לי בשבילך זה שפעם הבאה תערבי את כולם. תגידי לבעלך, לאמא של הבת, לחמותך, אני מתכננת חופשה והיא לא עונה לי. מעצבן, אבל אם היא לא עונה ישירות והמשפחה לא מדובבת אותה בשבילך אז אף אחד לא יוכל לבוא אחרי זה בטענות.
 
 
 
לצפיה ב-'את הלקח הזה כבר למדתי'
את הלקח הזה כבר למדתי
21/11/2016 | 11:45
2
227
להבא ולא משנה כמה העניין יהיה שולי אני הולכת לעדכן את כולם ואת בן זוגי בעיקר כדי שאחר כך לא יאשימו אותי ויטיחו בי משפטים כמו את המבוגר וכו'..
האמת שלא בטוחה שתהיה פעם הבאה בי תכלס ניסיתי לעשות משהו וב מכל הלב ועכשיו חוטפת חצים מכל עבר.. לא נראה לי שיתחשק לי ליזום עד משהו טוב
לצפיה ב-'צודקת. ניסית משהו טוב ויצאת האמא החורגת של סינדרלה.'
צודקת. ניסית משהו טוב ויצאת האמא החורגת של סינדרלה.
21/11/2016 | 16:40
1
195
גם אצלי זה ככה, אבל בקטנה.
אני שואלת אותה, את רוצה לבוא איתנו לקניון? היא עונה לי בדרך כלל בעצבים, "לא יודעת". כשאביה שומע אז הוא מתיישב לידה, מנסה להבין, אז את כן רוצה או לא רוצה, למה את כועסת...
אני לא רוצה לשחק את המשחק הזה. כשהיתה קטנה אז הייתי מאוד קרובה אליה אבל מאז שהיא טיפשעשרה זה בלתי אפשרי. הייתי רוצה כן להגיע אליה אבל אני כל כך עסוקה בעבודה ויש לי ילדים קטנים משלי שצריכים תשומת לב. הרבה פעמים פשוט אין לי סבלנות וגם זה לא עוזר. אם אני יושבת ומנסה לדובב אותה אז היא מתחילה לצעוק עליי שאעזוב אותה ושהיא כבר ענתה לי על השאלה. אז אני הולכת בלעדיה וכבר קרה שהיא טענה שהיא בנתה עליי כי היא היתה צריכה משהו מאיזה חנות ואני נעלמתי לה.
גם חשוב לי שהבת שלי רואה שהמניפולציות האלה לא עובדות עליי והיא רואה שאחותה מפסידה כייף בגלל שהיא עונה בזילזול.
הבת שלי עוד קטנה (7) אבל היא אומרת לי שהיא לא תדבר אליי ככה כשהיא תהיה גולם. הבת שלי קוראת לגיל ההתבגרות "להיות גולם" כי אחרי גיל ההתבגרות הופכים לפרפרים בוגרים
לצפיה ב-'באמת נשמע קצת כמו אמא החורגת...'
באמת נשמע קצת כמו אמא החורגת...
01/12/2016 | 07:33
60
ולא פלא - כי את באמת כזאת.
אז ככה - אין לך סבלנות לבת החורגת, כי את עסוקה
בילדייך הביולוגיים.
הבת שלך עוד קטנה בת 7 - כשהיא תהיה בגיל ההתבגרות,
כמו אחותה - מטבע הדברים שתהיי יותר סבלנית אליה.
הכל טבעי ומובן.
המסקנות שלך - לטעמי - שגויות ופוגעות בבת החורגת וגם
בבתך הביולוגית.
למה ? כי בסוד אגלה לך שהבת החורגת היא לא גולם ! היא
פרפרית עם אהבות ושנאות, קשיים ושמחות - כמו כל הילדים,
כולל התמודדות עם גיל ההתבגרות.
המפסידה העיקרית, עם כל הצער שבדבר היא הבת שלך -
היא לומדת משמעותה של "אהבה תלויה בדבר" ואת עונשו
של זה שלא בדיוק הולך בתלם. אל דאגה - בדרך זו היא לא תהיה גולם
לא בהווה ולא בעתיד. היא תדאג להיות ילדה טובה ולרצות אותך
עכשיו ותמיד. את המחיר היא זאת שתשלם. (ומשחק המילים הוא
לא זה שישנה את ההרגשה של בתך החורגת או של בתך הצעירה -
הכעס והתסכול המסתתרים בגישתך מחלחלים מעבר אליו).
 
בשורה התחתונה - מציעה לך להתעשת ולשנות גישה. בהצלחה.
 
לצפיה ב-'עצה טובה'
עצה טובה
21/11/2016 | 11:49
60
לצפיה ב-'ממש לא להתקפל'
ממש לא להתקפל
22/11/2016 | 12:36
1
208
ולא לבטל ולא להשתתף במחול ההעלבויות שהוא דפוס די מקובל שם כנראה.
 
מה שכן הייתי עושה זה מדברת על זה עם כולם: ניגשת להורי בעלך ואומרת באופן ברור מה קרה, אומרת שאת מבינה שהם טיפונת רגישים ומנסים לפצות את הילדה על סבל הגירושים, מסבירה שאת מאמינה שזה מלמד אותה להיות קורבן ושאת לא מאמינה שזה מכבד או אוהב להתנהג כך.
תגידי את אותו דבר לבעלך, רק בצורה קצת יותר ברורה והחלטית.
שבי עם הילדה, אל תתנצלי אבל כן תסבירי לי את הצד שלך, תזדהי עם האכזבה שלה. תשאלי מה היא רוצה שתביאו לה מחו״ל וחסל סדר אי ההבנה. היא את הלקח למדה.
 
תהנו בחופשה, ללי
לצפיה ב-'לבוא לאנשים בביקרות על אופן החינוך שלהם זה תמיד רעיון רע'
לבוא לאנשים בביקרות על אופן החינוך שלהם זה תמיד רעיון רע
23/11/2016 | 06:48
155
על אחת כמה וכמה שמי שעושה זאת היא בת הזוג החדשה של האבא... שגם ככה המשפחה עכשיו חמה עליה.
ייעוץ חינוכי, משפחתי, זוגי או בכל תחום אחר, מוטב לשמור למתי ששואלים אותך ולא לנדב אותו מיוזמתך. זה לא יגרום לאף אחד לשנות את דרכיו ובטח לא יוסיף לך נקודות זכות.
לדבר על אירוע נקודתי שבו היית מעורבת ורק על הצד שלך בהתנהלות העניינים, זה הרבה יותר חכם.
לצפיה ב-'אני מאמינה שהיא באמת נעלבה (גם אם לא בצדק...)'
אני מאמינה שהיא באמת נעלבה (גם אם לא בצדק...)
23/11/2016 | 06:43
183
ומאמינה שבגדול, את נהגת נכון. אבל במקרה של נערה צעירה ולא אדם מבוגר, אכן היית צריכה לבוא ולהגיד לה "מחר אני מתכננת לסגור את החופשה באילת, אז את חייבת להודיע לי עכשיו אם את באה, כי אם לא, אז אנחנו לא נוכל לקחת אותך בחשבון בתוכניות שלנו לחנוכה".
מאחר ולא עשית זאת, ומאחר ומדובר בנערה צעירה, אני הייתי אומרת לבן זוגך ולסבא ולסבא שאת תסעי לאילת אבל בתנאי שהם ישתתפו במחצית הוצאות הביטול ופער ההזמנה.
לצפיה ב-'הצילו'
הצילו
21/11/2016 | 14:26
10
351
אני נמצאת בזוגיות פרק ב' ואני מפוחדת ומתוסכלת.
בעלי ובני בן ה 13 (מפרק א') פשוט שונאים אחד את השני (ממש ממש שונאים).
זה כבר מגיע לנקודה שבה הם רבים פיזית וממש הולכים מכות אחד עם השני ומרימים ידיים אחד ע השני.
אומנם הבן שלי הוא לגמרי חסר כבוד כלפי בעלי ומזלזל בו לחלוטין אבל בעלי מצידו גם לא מתמודד עם המצב כמו שהייתי מצפה ממנו.
אני מאשימה את שניהם במצב העגום הזה.
יש למישהו הצעות?
לא בני ולא בעלי לא מוכנים ללכת לטיפול.
 
לצפיה ב-'אלוהים ישמור'
אלוהים ישמור
21/11/2016 | 18:02
2
231
זה אמיתי?
אם כן, לדעתי חובתך החד משמעית היא לשמור על הבן שלך מפני האלימות של בעלך
חד משמעית גבול רמזור אדום
לא מרימים ידיים על ילד (ולא על אף אחד)
במקביל, כמובן שצריך לטפל בצורה ברורה בהתנהגות של הבן
 
לדעתי את חייבת בעצמך לפנות לטיפול בהקדם האפשרי, אולי אפילו לפנות למרכז לאלימות במשפחה (הם יהיו דיסקרטיים) כדי לאסוף את הכוחות להפסיק את הטירוף שקורה אצלך בבית.
כואב לי הלב על ילד שגדל במקום כזה
כואב לי הלב עלייך שאני מניחה שאת במצב נפשי לא קל אחרת לא היית מאפשרת לזה לקרות
לצפיה ב-'המצב בבית אכן מאוד קשה'
המצב בבית אכן מאוד קשה
22/11/2016 | 00:01
1
217
אבל בעלי לא ממש עונהלהגדרה של גבר אלים.
הוא והבן כל הזמן רבים מילולית בגלל חוסר הכבוד המוחלט של הבן אליו.
לצערי בעלי לא נשאר חייב ונכנס איתו לריבים.
לאחרונה הבן שלי הוא זה שהתחיל להשמש בידיים וגם פה בעלי לא נשאר חייב.
מו שכתבתי בפוסט הראשי בעיניי שניהם אשמים במצב באותה מידה
לצפיה ב-'את לא חוששת שכמו שבנך מרביץ לבעלך הוא בעתיד ירביץ לך?'
את לא חוששת שכמו שבנך מרביץ לבעלך הוא בעתיד ירביץ לך?
23/11/2016 | 18:34
42
לצפיה ב-'אם אין לכם ילדים משותפים'
אם אין לכם ילדים משותפים
21/11/2016 | 21:01
1
227
אז הפיתרון היחיד לעניין הוא מגורים נפרדים. זה לא אומר שאתם צריכים להיפרד, רק לשנות את צורת הזוגיות שלכם.
הבן כבר לא תינוק, את יכולה לצאת עם בן הזוג שלך לבלות או ללכת אליו ואפילו לישון אצלו או שהוא יבוא לישון אצלך (כאשר הנער אצל אביו או ישן אצל חבר/סבתא).
בכל מקרה לא הייתי ממשיכה ככה ולדעתי גם טיפול לא יעזור כי הוא לכל היותר יביא למלחמה קרה או הפסקת אש ובעיקר הרבה שתיקות ואי נוחות בבית.
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
21/11/2016 | 21:31
184
חשבתי על זה בעצמי אבל הפתרון נראה לי דרסטי ולא היה לי אומץ.
היה חשוב לי לשמוע שגם מישהו מהצד חושב שזה אופציה
תודה
 
לצפיה ב-'לי נראה שלעזוב את הבית זה פתרון חלקי'
לי נראה שלעזוב את הבית זה פתרון חלקי
22/11/2016 | 12:29
1
194
אם הבנתי אותך נכון מי שמרים ידיים זה הבן שלך? זה שבעלך ׳מחזיר׳ זו בעיה בפני עצמה, אם זה לא כך, סליחה על התגובה - לא הבנתי אותך נכון.
 
אם תסתכלי על זה מהצד של בנך, הוא שונא את בן זוגך, הוא מתבגר עם הורמונים משתוללים, בטח יש עוד אלף סיבות - זה לא מצדיק שימוש באלימות!!! אלימות היא עניין של חינוך. בפעם הבאה שאיזה מורה יעצבן אותו הוא גם ירים ידיים??? שוטר יעצור אותו על משהו שהוא לא עשה, ידבר לא יפה, מה אז? פליק לשוטר??
ומה זה לא מוכן ללכת לטיפול? מי שואל אותו בכלל? הוא תלוי בך לגג? לאוכל? לבגדים? אל תתני לו כלום עד שלא יסכים לגשת לטפל בעובדה שיש לו בעיה רצינית.
נניח שתעברי לגור לבד, מי מבטיח לך שאת לא תהיה זו שתעשה את הדבר שיעצבן אותו מספיק לחטוף ממנו?
 
אני מניחה שבן זוגך אחראי גם הוא לאוירה השלילית, פה זה יותר פשוט, אם הזוגיות חשובה לו הוא ילד לשיחות, ואם לא, בשביל מה שתתאמצי בכלל?
 
בהצלחה, ללי 
לצפיה ב-''
23/11/2016 | 14:24
6
לצפיה ב-'האם את יכולה להסביר'
האם את יכולה להסביר
27/11/2016 | 11:46
76
האם את יכולה להסביר למה את מתכוונת כשאת כותבת שהם רבים פיזית?
אני מתכוונת האם זה מצב שבעלך שמנסה לחנך אותו בהרמת ידיים ואז הבן שלך מחזיר לו במכות?
 
שיהיה שלך יום מקסים ושבוע טוב :)
 
לצפיה ב-'תודה לכל מי שהגיב לי'
תודה לכל מי שהגיב לי
27/11/2016 | 15:00
85
מאוד מעריכה את התגובות.
רק היום היה לי זמן לעבור עליהם כמו שצריך ולחשב על מה שנכתב לי.
המצב השתפר... 
חלקית.
לא היו עוד אירועים של אלימות אבל אני חושבת שזה בעיקר בגלל שבעל והבן שלי די מתחמקים ומתעלמים אחד השני.
לצפיה ב-'הם לא רבים !'
הם לא רבים !
29/11/2016 | 20:47
75
בתור התחלה - בעלך הוא הבוגר והוא מכה קטין !
הוא יכול לשנוא את בנך, אבל אסור לו להכות אותו !
כל עוד הם נמצאים יחד - בנך נמצא בסיכון, ואת
היא האחראית לכך. החובה שלך היא לעשות הפרדה.
 
לגבי בנך - אם הוא לא מוכן ללכת לטיפול - לכי את ותבדקי
איך את יכולה לעזור לו.
ותבדקי עם עצמך איך את מוכנה לקבל מצב כזה שבו בן זוגך מכה
את הילד שלך.
לצפיה ב-'במקום לדבר עם ההורים שלהן הבנות שלו דיברו על סקס איתי'
במקום לדבר עם ההורים שלהן הבנות שלו דיברו על סקס איתי
19/11/2016 | 12:18
6
305
אני מקווה שיש פה אנשים שיוכלו לכוון אותי למה נכון לעשות בסיטואציה שאליה נקלעתי עם הבנות המתבגרות של בן זוגי לחיים.
לבן זוגי לחיים יש שתי בנות מתבגרות בנות 17 ו 16 ובפעם האחרונה שהן היו אצלנו הבנות שלו בילו שעתיים שלמות בלדבר איתי על בנים ועל סקס.
הבת הגדולה שלו בת ה 17 חושבת על לקיים יחסי מין עם החבר שלה.
ברור שאני לא עודדתי אותה לעשות את זה אבל אני כן דיברתי איתה בצורה פתוחה על סקס בטוח בכלל ועל גלולות בפרט.
 
בנוסף לזה אני גם הסברתי לה למה זה יהיה עדיף אם היא תחכה עם עניין הסקס עד שהיא תהיה יותר מבוגרת ויותר בוגרת.
.מה שמטריד אותי זה לא השיחה עצמה או הבנות של בן זוגי או הכוונה של הבת הגדולה שלו לקיים יחסי מין עם החבר שלה אלא מה שמטריד אותי זה שהבנות שלו לא מדברות על זה עם אמא שלהן.
אני אמא לשני בנים מתבגרים והשיחה הזאת תפסה אותי די בהפתעה כי מי שמדבר עם הבנים שלי על הנושאים האלו הוא אבא שלהם ונכון שאני גרה עם בן זוגי כבר שש שנים אבל עדיין אני לא אמא שלהן.
 
אני מרגישה שזה לא מקומי לדבר איתן על הדברים האלה אבל היות ואני היחידה שהן סומכות עליה אני גם לא יכלתי להפנות להן את הגב ולשלוח אותן לאמא שלהן או לבן זוגי.
הבנים שלי מאוד פתוחים עם אבא שלהם על כל הנושא של סקס ובנות והם מדברים איתו על כל מה שעולה להם לראש ולעומת זאת הבנות של בן זוגי מרגישות נבוכות לדבר עם אבא שלהן וזה ברור לי ומשום מה לא מרגישות בטוח לדבר על הנושאים האלו עם אמא שלהן.
הבנות של בעלי לא מרגישות בנוח לדבר עם אמא שלהן על כל דבר שעלול לגרום לה לקצת שוק או כל דבר שיכול לגרום לה להילחץ או סתם אי נעימות ולכן הן לא מדברות איתה על הדברים האלה.

הבנות שלו טוענות שאמא שלהן יותר מידי שיפוטיות ואני שמחה שלפחות אני יכולה להיות שם בשבילן.
למרות זאת אני לא אמא שלהן ואני חוששת שאיפשהו אני עוברת את הגבול.
מה שמטריד אותי זה שני דברים:
בהנחה והייתם האבא בסיפור האם הייתם מצפים שאני אשתף אתכם בכך שהבנות פנו אלי כדי לדבר על זה?
כלומר האם הייתם מצפים שאני איידע אתכם שהן לא מסוגלות לדבר על כך עם אמא שלהן שזה נראה לי מצב לא תקין?
כמו כן במקרה והייתם האבא בסיפור האם אתם חושבים שאני הייתי צריכה לספר לכם על כוונת בת ה 17 להתחיל לקיים יחסי מין?
האם זה היה בסדר מבחינתכם שאני לא הייתי מספרת לכם על כל הדברים האלה כי הבנות פנו אלי ובטחו בי ואני לא יכולה לבגוד באמון שלהן?
 
הדבר השני שמטריד אותי קשור באמא של הבנות.
במידה והייתם האמא של הבנות והיית מגלים שהבנות דיברו איתי על סקס בטוח וגלולות וכו' האם הייתם כועסים שדיברתי איתן ולא שלחתי אותן אליכם?
הייתם הייתם מרגישים שחרגתי מסמכותי?
אם הייתם האמא בסיפור האם הייתם מצפים לקבל עדכון לגבי כך שהבנות לא מרגישות בנוח לדבר אתכם על זה ועדכון על כך שזה כבר משהו שמאוד מעסיק אותן?
בשורה התחתונה האם זה בסדר שדיברתי עם הבנות ולא שלחתי אותן לאחד ההורים?
האם זה בסדר שלא עדכנתי את אבא שלהן בשיחה שלי איתן ושגם האמא לא יודעת כלום על מה שהולך עם הבנות?
 
ושאלה אחרונה בדור הנוכחי האם הילדים שלכם מדברים אתכם ההורים על המין השני ועל סקס או שזה די נורמאלי שהבנות בחרו לדבר איתי ולא עם ההורים?
האם זה מעיד על בעיה כלשהי בבית של האם או שזה משהו שאופייני למתבגרים?


 
 
 
לצפיה ב-'כמה התייחסויות'
כמה התייחסויות
20/11/2016 | 08:24
2
171
יש כמה דברים שצריך להתייחס אליהם.
ראשית, נראה שאת מאוד מוטרדת מזה שהן לא דיברו עם האמא. אל תהיי מוטרדת. זה נורמאלי לגמרי. מתבגרות הרבה פעמים לא משתפות הורים וזה בסדר. זו הדרך שלהן לפתח עצמאות. כנראה שאת לא ממש דמות של הורה עבורן, ומצד שני מספיק אמינה/פתוחה/מבינה מבחינתן והן בחרו בך. זה בסדר גמור. 
האם לשתף את ההורים שלהן? זה תלוי.
לדעתי לטובת הזוגיות שלך את צריכה לשתף את האבא. זה משהו גדול שקרה עם הבנות שלו "מתחת לאף" שלו, והוא צריך לדעת. עדיף שהוא לא יתערב ולא יגיב, אבל לדעת הוא חייב. תשתדלי לשכנע אותו להישאר דיסקרטי.
לגבי האמא שלהן, נראה לי שזה כבר לא העסק שלך. אם אתן חברות טובות ומדברות כל הזמן אז אולי מתאים שתדווחי לה. מכיוון שבדרך כלל זה לא המצב אז נראה לי עדיף שלא. זה יכול להציק, לעורר קנאה, כעס למה דיברת איתן וכולי. כלפיה אין לך מחוייבות ולכן את לא צריכה לדווח לה. 
מצד שני, אולי האבא של הבנות יחליט לשתף אותה וזה בסדר. זו החלטה שלו. הם המחנכים העיקריים של הבנות ואם הוא חושב שצריך לשתף, זכותו. אבל הוא זה שצריך לעשות את ההחלטה והוא זה שצריך לספר.
 
לצפיה ב-'התלבטות קשה'
התלבטות קשה
20/11/2016 | 11:28
1
123
קראתי את מה שכתבת ואני עדיין בדילמה. מצד אחד אם משהו כזה משמעותי היה עובר על הבנים הייתי רוצה לדעת. מפחדת שאם לא אספר לבן זוגי והוא ידע שידעתי ולא אמרתי כלום זה לא יעשה טוב לקשר שלנו. מצד שני הבנות שלו סומכות עלי ומאמינות בי ונפתחות אלי ולא הייתי רוצה שהן יגלו ששיתפתי את אבא שלהן וכתוצאה יסגרו ואז בגיל קריטי כזה לא יהיה להן אף מבוגר לסמוך עליו.
לגבי האמא במשך תקופה היו איתה המון בעיות ועכשיו זה רגוע. חוששת שאם מתישהו היא תגלה שהבנות שלה דיברו איתי על סקס ודיברתי איתן על גלולות וכו' וזה לא הגיע אליה זה יגרום שוב להרפת המצב ויחזיר אותנו לימים הרעים איתה
לצפיה ב-'זוגיות מול הבנות'
זוגיות מול הבנות
21/11/2016 | 08:11
74
הנושא כאן הוא הזוגיות שלך ושל בעלך. לבנות שלך צריך להיות ברור שאת ובעלך זה אחד ומה שאת יודעת גם הוא יודע. זה חשוב כאן ובהרבה מקומות שתגיעו אליהם בעתיד. את לא חברה שלהן, את אשתו של אבא. את בעמדה של הורה, גם אם לא ביולוגי.
מצד שני, בעלך צריך להיות דיסקרטי. את *חייבת* לספר לו אבל הוא צריך להמשיך ולהתנהל מולן כאילו השיחה לא נעשתה. וכשהוא ידע - הוא יחליט מה לעשות עם האמא. לה אין לך מחוייבות.
לצפיה ב-'כמו הליכה על חבל דק...'
כמו הליכה על חבל דק...
20/11/2016 | 10:36
133
אם את שוקלת ליידע את האב, אחרי שש שנים איתו את אמורה לדעת לאיזו תגובה לצפות ולשקול את מעשייך ודברייך בהתאם - 
האם הוא יצא מהכלים שגבר כלשהו חומד את הגוזל שלו? (וכתוצאה מכך ישתלח בכל גורם שמעורב בעניין... כולל אקסתו שלא חינכה כראוי את הבנות... ואז גם יחסייך עם הבנות לא יחזרו לעולם להיות מה שהיו...)
האם הוא יבין ובאמת ישמור על דיסקרטיות?
האם הוא יפגע מכך שלא שיתפו אותו?
האם יכעס שכן שיתפו אותך?
 
את אקסתו תעזבי. אין לך קשר אליה, הקשר שלך לבנות הוא מתוקף יחסייך עם האב.
 
אני אישית הייתי שומרת את השיחה שהיתה עם הבנות לעצמי, כי עדיין לא נעשה כלום ולא קרה כלום, דובר על מחשבות ואם מישהי תרגיש צורך לשתף את ההורים או אחד מהם היא תעשה את זה. כרגע אין בשיחה הזו שום דבר יוצא דופן, בהתייחס לגילאים שלהן. 
ועוד - לדעתי קיום יחסי מין בגיל 17 עם חבר קבוע זה טבעי לחלוטין, אין כאן שום אסון.
אבל... המתבגרת צריכה לקבל מידע על אמצעי מניעה וזהירות והמלצה לגשת לרופא. (לא מזמן סיפרה לי מישהי שבתה בת 17.5 ניגשה לרופא מהקופה ששמר על דיסקרטיות ולא ביקש הורה מלווה)
זו רק דעתי שלי, כל אחד השקפותיו ודעותיו.
 
 
 
 
 
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
20/11/2016 | 11:34
106
אין שום בעיה שדיברו איתך ולא עם האמא
לפעמים יותר קשה לדבר על זה עם אמא (וכל הכבוד לך שאת כתובת), וזה לא בהכרח מעיד על יחסים גרועים עם האמא. אם האמא תחליט לכעוס זה עניינה, את בטח לא היית צריכה להפסיק את השיחה איתן, בדיוק כמו שהן יכולות לדבר על הנושאים האלה עם חברות שלהן, דודה, סבתא וכו'.
 
אני במקומך הייתי מספרת לבעלי. ממה שתיארת אני לא שומעת שהן אסרו עלייך לספר לו, אצלנו יש מסר ברור במשפחה שאני ובעלי לא שומרים סודות אחד מהשני, ולפעמים לילד קל לספר משהו להורה אחד (או למבוגר מסויים) ואפילו מקל עליו לדעת שהוא זה שיספר להורה השני.
 
הילדים שלי עדיין לא בגיל של שיחות על סקס אז לא יודעת לגבי השאלה האחרונה, אבל שיחה על המחזור החודשי היתה לי עם הבת של בעלי. בואי נגיד שכשאני הייתי נערה לא העליתי על דעתי לדבר עם ההורים שלי (או עם איזשהו מבוגר) על דברים כאלה, דיברתי רק עם חברות.
לצפיה ב-'גם לי יש בת חורגת והיא לפעמים מתייעצת איתי'
גם לי יש בת חורגת והיא לפעמים מתייעצת איתי
20/11/2016 | 17:41
129
בנושאים מאוד אישיים ואני לא רואה את הבעייה. היא רואה בי הורה, יש לה אמא אבא ואותי. אמנם אמא שלה הביולוגית הרבה יותר דומיננטית ממני אבל כשזה מגיע לבנים, אמא שלה שמרנית מאוד. אז היא מרגישה שהיא יכולה לדבר איתי ולהפתח בקלות יותר.
אף פעם לא עלה בדעתי לספר לאביה על שיחות הנפש "הנשיות" שלנו ובטח ובטח בטח לא לאמא שלה. אלו השיחות שלי איתה וכאם חורגת יש לי מערכת יחסים איתה שנותנת לי את הזכות לומר לה את דעתי בנושאים אישיים שהיא מעלה.
לצפיה ב-'תוהה למה בן זוגי תמיד חושב שזאת אני שלא בסדר'
תוהה למה בן זוגי תמיד חושב שזאת אני שלא בסדר
17/11/2016 | 05:22
5
345
אני צריכה עצה.
אני בת 26 וכמעט שנתיים שאני נמצאת בזוגיות שכוללת מגורים משותפים עם גבר גרוש ואב לילדים. 
לפני זה אני אף פעם לא הייתי בזוגיות עם מישהו שיש לו ילדים ככה שהנסיון היחידי שיש לי עם ילדים זה מהאחיינים שלי והוא מועט ביותר.
אני מאוד אוהבת את הילדים של בן זוגי אבל כל פעם שיש איזושהי בעיה או איזשהו ויכוח ביני לבינם איכשהו בן זוגי תמיד הופך את זה לאשמתי ובסופו של דבר אני גם זאת שתמיד מתנצלת או מוותרת.
אני לא יודעת מה לעשות.
אם הייתי אמא עם נסיון בגידול ילדים אז מילא אבל אין לי נסיון כזה.
 
עצוב לי שתמיד וללא יוצא מן הכלל בן זוגי תמיד מאשים אותי הרי ברור שזה לא ככה במציאות וכן לפעמים אני אשמה במשהו אבל לפעמים זה הילדים שלו שלא בסדר.
אני באופי שלי טיפוס שדי חשוב לו שלום בית ויחסים תקינים בסביבה שלו ולכן אני מוצאת את עצמי נדחקת לפינה שבה אני תמיד מקבלת על עצמי את האשמה בכל מצב שקורה ביני וביו ילדיו ותיד מוותרת להם העיקר שאני והם נשלים ונסתדר ורק עכשיו אני קולטת שלמרות שאני עושה את זה למען שלום בית זה לא תורם לא לזוגיות שלי ובעיקר לא ליחסי עם ילדיו.
 
הדרך המועדפת על בן זוגי לפתור חילוקי דעות שצצים ביני לבין ילדיו זה להשליך את האשמה עלי ולכן אני הצעתי לו שכדאי שנלך ליעוץ זוגי אולי אצל מישהו שמומחה במשפחות מורכבות ובהדכת הורים.
לצערי הוא סרב להצעה הזאת וזה מאוד איכזב אותי כי ביקשתי את זה ממנו לא פעם ועכשיו אני צריכה להחליט האם ככה אני רוצה לבלות את העתיד הנראה לעין שלי כי אני מבינה שסביר להניח שהדברים לא ישתנו מעצמם.
מה אני עושה במצב הזה?
לצפיה ב-'את בנאדם טוב ואת מאוד צעירה'
את בנאדם טוב ואת מאוד צעירה
17/11/2016 | 08:40
177
ממה שאת כותבת נשמע כאילו יש משהו בסיסי שאת לא מבינה - את והילדים שלו לא שווים. את מתארת כאילו יש איזשהו ויכוח בין שני צדדים, ומישהו שצריך להכריע בויכוח, בעוד שאתם אמורים להתנהל ברבדים שונים לגמרי (המבוגרים והילדים)
אני לגמרי מבינה שבחורה כל כך צעירה ובלי נסיון כאמא תהיה במקום הזה, זה נשמע לי טבעי, אבל זה כמעט בלתי אפשרי לחיות ככה עם ילדים.
בבסיס מצד אחד אמורים להיות גבולות מאוד ברורים עם ילדים, ומצד שני אמורה להיות הרבה חמלה כלפיהם הן בשל היותם רק ילדים והן בשל הסיטואציה המורכבת שחווים ילדים להורים גרושים. ואת כל הדבר הזה למעשה נדרש ממך לפתח בעצמך בצורה לא כל כך טבעית כי הם לא הילדים שלך.
 
אני חושבת שזוגיות כזו היא התמודדות מאוד קשה, במיוחד בשביל בת זוג שאינה אמא.
אני חושבת שיש מקרים שבהם האהבה וההתאמה הם כל כך חזקות שזה שווה את המאמץ. ומצד שני, אם יש תהיות אז אולי שווה לסיים את הקשר כבר עכשיו כי זה לא יהפוך להיות קל יותר.
אני חושבת שהעובדה שבן זוגך לא מוכן ללכת לטיפול (וכל הכבוד לך שהצעת) מעידה שהוא לא מבין את המורכבות של העניין ואינה מבשרת טובות (אם כי ממה שאני מכירה גברים כברירת מחדל מסרבים לטיפול...)
 
אני חושבת שכדאי לך ללכת בעצמך לטיפול אישי שבו ראשית תבררי עם עצמך מה את רוצה, תקבלי את כוחות הנפש ליישם את מה שאת רוצה, ובמידה ותחליטי שאת רוצה ללמוד את מה שנדרש כדי להשאר איתו תוכלי לעשות גם את זה שם.
 
בשורה תחתונה חייבת להגיד שאני לא אופטימית בקשר אליכם
לצפיה ב-'לא נראה לי שיש קשר לזה שאין לך ניסיון בהורות'
לא נראה לי שיש קשר לזה שאין לך ניסיון בהורות
18/11/2016 | 06:43
136
הרי גם למדריכה בצופים אין ילדים משלה ובכל זאת יש לה דינמיקה עם ילדים ויש כמובן גם מורות שאין להן ילדים משלהן.
נשמע שיש לך היגיון בריא בניהול מערכת יחסים ועם זה את באה אל הילדים שלו - וזה בסדר גמור!
כמו שהבנת בעצמך, העניין הוא לא בינך לבינם (עם זה את מסתדרת), אלא עם בן הזוג והעובדה שהוא לא סומך עליכם (עלייך ועל ילדיו) שתסתדרו ביניכם.
אני לא יודעת על מה זה יושב לו (רגשות אשם כלפי הילדים? חרדתיות כלפיהם?) אבל את צודקת בגישה שלך שאם אחד מבני הזוג לא מרוצה מהדינמיקה בבית, אזי ביטול מוחלט של הבעיה על ידי בן הזוג השני מרגיש כמו זילזול.
אולי אם תסבירי לו שהזוגיות שלכם עלולה ליפול על העניין הזה, הוא יהיה קצת יותר רציני בעניין ויסכים להתייחס אליו (טיפול, שיחה וכו').
אם הוא יעמוד בסירובו וימשיך להגיד שהבעיה היא שלך ןלא "שלנו", זה חושף צד מאוד בעייתי אצלו של זילזול ברצונות ובצרכים (הסבירים לחלוטין) שלך במסגרת זוגיות, וזה באמת לא מישהו שאת רוצה לחיות איתו את שארית חייך.
לצפיה ב-'מגיל 24 את בזוגיות עם גבר עם ילדים?'
מגיל 24 את בזוגיות עם גבר עם ילדים?
19/11/2016 | 11:20
130
אין לך הורים שמייעצים לך? אם יש, תקשיבי להם. 
בגיל כזה צעיר את לא אמורה לתקוע את עצמך כך. 
שמחי שחוסר ההסכמה עם החבר נותך לך פוש לצאת משם, ופשוט תצאי. 
לצפיה ב-'הבעיה עם בן הזוג, לא עם הילדים'
הבעיה עם בן הזוג, לא עם הילדים
20/11/2016 | 08:30
95
כמו שאמרו קודמותי, הבעיה שלך היא עם בן זוגך, לא עם הילדים. העמדה שלך צריכה להיות עמדה "הורית" באותה שורה יחד עם בן זוגך. נכון, את לא האמא, אבל במשפחה הזו את בתפקיד של הורה. לא ייתכן שאת רבה עם הילדים והאבא שלהם שופט ביניכם. זה לא משנה אם הוא שופט לטובתך או לרעתך, זה שהוא בעמדה לשפוט אותך מול הילדים זה מצב לא נכון.
שינוי העמדה צריך להיות שלך ושל בן זוגך יחד. שניכם צריכים להבין שאתם צוות שמנהיג משפחה. אתם לא גן ילדים והוא לא הגננת. אתם כזוג צריכים לפתח מנהיגות. אתם חייבים יעוץ. אם הוא לא מסכים, זו בעייה. אם הייתם נשואים 10 שנים עם ילדים משותפים הייתי אומרת שתילחמי ותלכי ליעוץ לבד. מכיוון שאת צעירה ואין עוד ילדים משותפים אני לא בטוחה שזה שווה את ההשקעה. אני לא אומרת לך להיפרד ממנו, אבל אני לא בטוחה שמה שיש לך שווה מלחמה.
בהצלחה.
לצפיה ב-'יחסים עם גרוש פלוס ילדים הם לא קלים'
יחסים עם גרוש פלוס ילדים הם לא קלים
20/11/2016 | 23:39
115
ממה שאת מתארת, הייתי מציעה לך לנעול נעליי ספורט ולהתחיל לרוץ בכוון ההפוך מבן זוגך ולא להתסכל אחורה.
גם אני נשואה לגבר שהיה גרוש והנישואים שלנו היו קשים קשים. גם התמודדות עם הילדים מהנישואים הראשונים וגם עם הגרושה, שלא לדבר על חמי וחמותי שתמיד התערבו בחיים שלנו לטובת הילדים והגרושה. חיים כל כך מסובכים.
יחסים עם גרוש עובדים אך ורק אם יש בינכם מערכת יחסים מעולה. פתיחות, שיחות נפש, אמון. אם הוא מכיל אותך, אם הוא יודע לתת גם לך מקום, אם הוא מספק לך הגנה.
כל דבר אחר - אין סיכוי קלוש לאושר במערכת היחסים הזאת.
את חושבת שלא הזהירו אותי כשהכרתי אותו???? בטח הזהירו אותי. כל מה שאני אומרת לך פה ועוד הרבה דברים. הביאו לי דוגמאות, סיפרו לי על האופי החלש שלו, לא הקשבתי. הייתי מאוהבת.
אכלתי כל כך הרבה קש, לא יכולה אפילו להגיד לך כמה כאב לב וכמה מרורים. אבל את בטח מאוהבת כמו שאני הייתי ושום דבר שאני אגיד לא יעזור.
דרך אגב אנחנו דוקא כן הלכנו ליועץ זוגיות לפני הנישואים וגם אחרי הנישואים. כלום לא עוזר בסופו של יום, הלחץ היום יומי כל כך גדול, הילדים שלו הגרושה מצלצלת 5 פעמים בשבוע לבקש דברים, אמא שלו לוחצת שהילדים צריכים יותר ממה שאנחנו נותנים ואם אני מתערבת אז אני הרעה. ואני ממש לא רעה. אני תמיד נתתי לילדים שלו יותר ממה שאני נותנת לשלי. אם הם צריכים חולצה אני רצה וקונה להם חדש. לילדים שלי אני קונה יד שניה. אבל לדוגמא: הגרושה החליטה שהיא רוצה שנעזור לה לממן שיפוצים בדירה שלה מעבר למזונות גבוהים מאוד שהיא מקבלת בלי הצדקה. היא מצהירה שהיא לא עובדת והיא עובדת משרה מלאה. אבל הוא לא רוצה לקחת עו"דים ולפתוח את הנושא.
לא הסכמתי לעזור לה, כי זה הכסף שלי. הוא מרוויח מעולה אבל אחרי דמי מזונות והוצאות על עצמו - לא נשאר הרבה למשפחה שלנו.
אז אמרתי שבשום אופן אני לא נותנת לגרושה אגורה שחוקה מעבר למזונות.
כל המשפחה שלו אכלו לי את הראש, כירסמו לי את הצורה שאני אישה רעה. בגללי הילדים שלו גרים בדירה עם קירות מוכתמים., אבל הוא... מתאים לו שמאשימים אותי. הוא גם לא רצה לעזור לגרושה לשפץ אבל מתאים לו שאני הרעה. זו רק דוגמא אחת ויש הרבה הרבה הרבה דוגמאות כאלה.
אני לא קיבלתי ממנו אף פעם כלום בחזרה ואני מתעבת אותו. הוא תמיד שם אותי בקו האש עם המשפחה שלו ומאשים אותי. וזה כל כך לא פייר, אני גידלתי את הילדים האלה כי לאבא שלהם אף פעם לא היתה סבלנות אליהם.
אבל לצערי הוא גם אבא של הילדים שלי אז אני שומרת איתו על יחסים הכי טובים שאפשר בשביל הילדים.
מתחננת שתעשי חושבים לפני שאת קופצת על ה"מציאה" הזאת.
לצפיה ב-'שיניתי את דעתי ואני רוצה ילד'
שיניתי את דעתי ואני רוצה ילד
14/11/2016 | 07:10
20
412
אני נשואה שנה לגבר שיש לו שלושה ילדים מפרק א' ( ילד בן 12 ילדה בת 9 וילדה בת 6) ולמרות שגם עבורי זהו פרק ב' אני הגעתי אליו ללא ילדים.
לפני שבעלי ואני התחתנו היינו ביחד שנתיים. באותה תקופה דיברתי עם בעלי לא פעם על כך שהחלום שלי זה להפוך לאמא ולהביא ילד לאוויר העולם.
 
באותן שיחות כמו גם במקרים אחרים בעלי (שאז לא היה בעלי) אמר שוב ושוב שהוא לא רוצה יותר ילדים (וזה למרות שהוא אבא מדהים) והוא אפילו סיפר לי שגם את הקטנה שלו מפרק א' הוא לא רצה אבל זה היה פאנצ'ר.
לי זה לא הפריע מכייוון שאחרי שלוש שנות טיפולי פוריות בפרק א' שלי נאמר לי שלעולם לא יהיו לי ילדים בצורה טבעית והסיכוי לילדים מטיפולי פוריות הוא לא גדול במיוחד ואחרי 3 שנים של טיפולים כאלה לא הייתי מוכנה לעבור את זה שוב ולכן השלמתי עם העובדה שחלומות לחוד ומציאות לחוד וילדים לא יהיו לי (לאמץ לא רציתי).
 
היום שנה אחרי שהתחתנו הרצון לילד משותף עם בעלי כל כך חזק אצלי שאני מוכנה לעשות את מה שנשבעתי לא לעשות יותר וזה לחזור לטיפולי פוריות. 
בפרק א' ניגשתי לרופא אחרי שבמשך שנה לא הצלחתי להיכנס להריון והסתבר שיש בעיה ואחרי שלוש שנים של טיפולים מפרכים הרמתי ידיים.
 
אז כן כשאני ובעלי רק הכרנו לפני שלוש שנים הוא כבר דאג לציין בפניי שהוא לא רוצה יותר ילים וידעתי היטב שזה המצב כהתחתנו.
הבעיה שאז הייתי עוד בטראומה מכל הטיפולים שעברתי וממה שהם עשו לגוף שלי ולנפש  והייתי בטוחה לגמרי שלטיפולים אני לא חוזרת ולא משנה מה.
 
את הילדים של בעלי הכרתי כשהיינו יחד חצי שנה והתאהבתי בהם מיד.
הדילמה שלי היא שעכשיו אחרי שנת נישואים ואחרי מגורים של שנתיים עם גבר שיש לו שלושה ילדים וההבנה איזה אושר ילדים מביאים הבנתי שאני רוצה נואשות ילד ואני מוכנה לחזור לטפולי פוריות.
 
דיברתי עם בעלי על הרצון שלי לנסות להביא ילד וכצפוי התשובה שלא הייתה לא מוחלט. הוא השתמש במושג שעל גופתו המתה יהיה לו עוד ילד. בקיצור זה לא נושא שפתוח לדיון.
בהמשך כשלחצתי והתעקשתי ונמאס לו מזה הוא פשוט הלך ועשה קשירת צינורת הזרע ולטענתו הוא עשה את זה כדי שהנושא הזה ירד מהפרק סופית.
 
אני מרגישה שאני נמצאת בין הפטיש לסדן כי אני מאוד אוהבת את בעלי ואת הילדים שלו ומצד שני מאוד רוצה ילד משלי.
כרגע אני במצב שאני שוקלת להיפרד ממנו ולחזור לטיפולי הפוריות לבד בעזרת בנק הזרע.
 
לפני שהתחלנו לגור יחד ולפני שהתאהבתי בילדים שלו היה לי יותר קל כי לא ידעתי מה אני מפסידה והיום אני פשוט מקנאה בו על מה שיש לו ולי אין (וכן למרות שהסיכוי שטיפולי הפוריות היו עוזרים הוא לא גבוה הוא לקח ממני גם את הסיכוי הזה כשהוא הלך וקשר את צינור הזרע שלו).
אני יודעת שאני הבעיה בסיפור הזה כי כאמור אני ידעתי מה תחושתו לגבי הבאת עוד ילד לעולם וזאת העמדה שלי שהתנתה ולא שלו אבל זה לא מרגיע את הדחף שלי לילד.
 
כשהכרנו כבר הייתי שלמה עם כך שלעולם לא יהיה לי ילד. אז נכון שאין לי ילדים אבל התברכתי בשלושה ילדים מדהימים של בעלי ומצד אחד הם שלא שלי ואני רוצה ילד באמת שלי ומצד שני זה עדיף מכלום ומי אמר שא אני אפרד מבעלי טיפולי הפוריות יצליחו וככה לפחות יש לי את שלושת האוצרות הקטנים של בעלי.
שכלית אני מבינה שאני צריכה להסתפק במה שיש לי וזה בבעל מדהים ולהגיד תודה לאל שיש לו שלושה ילדים שאני אוהבת מאוד ושאוהבים אותי בחזרה (כי זה לא מובן מאליו) אבל הלב זועק לילד משלי.

אני חוששת שאם אני אפרד מבעלי ובסוף כל טיפולי הפוריות יכשלו בכל מקרה לא יהיה לי ילד ואני אאבד את המשפחה המקסימה שיש לי עכשיו.
אני יודעת שאם הייתי בריאה ומסוגלת להיכנס להריון כן הייתי נפרדת מבעלי כי הדחף לילד כל כך חזק אבל כשהסיכויים לא לטובתי אני לא יודעת מה לעשות.
 
מה הייתם עושים במקומי, שומרים על מה שיש, או מסתכנים בלהישאר בלי כלום למען החלום?
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 What is your advice? -- MOM OF SURPRISE BABIES
DEAR MOM: You knew before you married your husband how he felt about having a family. You thought you would never have children, but have been blessed with three. Be grateful and quit winners, because if you follow through with what you're considering, you could wind up raising your children alone.
לצפיה ב-'את הבעיה בסיפור הזה ?'
את הבעיה בסיפור הזה ?
14/11/2016 | 08:05
7
286
אף אחד משניכם הוא לא הבעיה בסיפור הזה.
שינית את דעתך בנושא משמעותי ביותר. אז מה ?
 
בעלך החליט על גופו וביצע קשירת צינורות.
עכשיו את צריכה להחליט על גופך - אם את רוצה
ילד - תמשיכי בטיפולי הפוריות, גם אם את נשואה לבעלך.
הוא זה שיצטרך לקבל החלטה, כשם שאת בינתיים קיבלת
החלטה להישאר עם בעלך, למרות הניתוח שביצע.
 
 
לצפיה ב-'רק לוודא שהבנתי'
רק לוודא שהבנתי
14/11/2016 | 09:54
6
278
את מציעה לה להתחיל בטיפולים פוריות עם תרומת זרע ובמקביל להישאר נשואה?
לצפיה ב-'כן. הבנת.'
כן. הבנת.
14/11/2016 | 17:56
5
64
לצפיה ב-'האם זה בכלל חוקי במדינת היהודים?'
האם זה בכלל חוקי במדינת היהודים?
15/11/2016 | 13:41
4
192
מה עם הקטע של ממזרות וכו'?
לצפיה ב-'נשמע לי לא קשור...'
נשמע לי לא קשור...
15/11/2016 | 14:02
2
188
טיפולי פוריות נעשים עם זרע של תורם.
לצפיה ב-'לא חוקי בשום מדינה מערבית. אני אסביר לך למה'
לא חוקי בשום מדינה מערבית. אני אסביר לך למה
20/11/2016 | 17:47
1
118
כשאת עושה טיפולי פוריות, אם את נשואה אז בעלך חייב לחתום על מליון טפסים שהוא יודע על הטיפולים שהוא האבא של הנולד.
למה - כי לא משנה אם הוא האבא או לא האבא, הוא יחוייב להצהיר שהילד הזה שלו בשביל שהילד לא יהיה ממזר.
ואם הם גרושים הוא יחוייב בדמי מזונות למרות שלא היתה לו יד ורגל בהריון הזה.
בדרך היחידה לקבל טיפולי פוריות לכותבת הפוסט זה להתגרש ממנו.
לצפיה ב-'נכון. ביררתי אחר כך ומצאתי את הדברים...'
נכון. ביררתי אחר כך ומצאתי את הדברים...
21/11/2016 | 07:10
103
רצ"ב כתבה בתגובה הבאה שלי.
לצפיה ב-'אוקי, בדקתי בעקבות שאלתך - אכן לא פשוט'
אוקי, בדקתי בעקבות שאלתך - אכן לא פשוט
15/11/2016 | 14:14
205
כפי ששיערת...
 
מצורפת כתבה בנדון.
 
לצפיה ב-'לדעתי את ממש חייבת לגשת לטיפול '
לדעתי את ממש חייבת לגשת לטיפול
15/11/2016 | 19:34
200
כדי לברר מה את באמת רוצה.
אם את עד כדי כך רוצה ילד שאת מוכנה לוותר על בן-זוגך, כדאי שתבררי עם עצמך מדוע את איתו והאם הוא האדם הנכון עבורך.
אם הוא עד כדי כך לא רוצה עוד ילדים שהוא הלך ועשה מהלך חד-צדדי, למרות שידע כמה זה חשוב לך - גם כאן את צריכה לברר עם עצמך האם זה בן הזוג המתאים לך.
 
בקיצור - לפני שאת עושה מהלך כלשהו, כדאי שתברר לעצמך איפה את באמת נמצאת בזוגיות שלך.
 
בהצלחה!!
.
לצפיה ב-'אחלק את תשובתי לשניים, ומראש אני'
אחלק את תשובתי לשניים, ומראש אני
15/11/2016 | 20:21
207
מסייגת שאני כותבת מתוך סולם הערכים שלי, מה שבעיני הוא הדבר הנכון לי, בהתאם לנתונים שנתת:
 
נושא הטיפולים - 
חשוב שתשימי לב שאת לא חוזרת לעשות טיפולי סרק.
כותבת לך מנסיון אישי - ילדיי הגיעו מהפריות, וילדי הצעיר אחרי הליך פונדקאות, כששנים ניסיתי להרות שוב, וללא הצלחה. שנים של טיפולים מייסרים, יקרים, מסובכים ומיותרים, בגלל אגו של רופאים ובגלל שבארץ לא יודעים לשים לזה סוף.
את צריכה לעשות ההערכה כנה ומפוכחת של סיכוייך להרות ולפעול בהתאם.
לפעול בהתאם= לשקול אופציות של פונדקאות או אימוץ, אם יש צורך.
ולמי ששאלה - 
מותר לאישה נשואה לקבל תרומת זרע או תרומת ביצית או שניהם אם ההליך נעשה בגופה. אם מדובר בהליך פונדקאות בחו,ל או בארץ - מותר לקבל או תרומת זרע או ביצית. חייבת להישמר בפונדקאת זיקה ביולוגית לאחד ההורים.
 
לגבי שאלת הילד - 
אני אישית לעולם לא הייתי מוותרת על ילד משלי (כולל מאומץ, בעיני ילד מאומץ הוא ילד שלך). עם כל הכבוד לזוגיות ולילדים מבן זוגך - זה לא שלך.
אני לא הייתי מוותרת, גם במחיר פירוק זוגיות והפיכתי ליחידנית..
אבל זאת אני, ולא הייתי מראש מוכנה לוותר ולהשלים עם כך שלא יהיו לי ילדים.
לצפיה ב-'תהיי מציאותית'
תהיי מציאותית
18/11/2016 | 23:13
5
158
בפרק א' שלך לא נכנסת להריון שנה, ואז היית בטיפולי פוריות 3 שנים. לפני 3 שנים הכרת את בעלך, וכנראה היית גרושה במשך זמן מה לפני שהכרת אותו, וכנראה לא התגרשת מהאקס מיד עם סיום טיפולי הפוריות. כלומר, סיימת טיפולי פוריות לפני 4-5 שנים לפחות, ואז נאמר לך שלעולם לא יהיו לי ילדים בצורה טבעית והסיכוי לילדים מטיפולי פוריות הוא לא גדול במיוחד. מאז הזדקנת בלפחות 4-5 שנים, כך שהסיכויים הלא גדולים קטנו בהרבה. 
את גם לא רוצה לאמץ. יש גם אופציה של פונדקאית, שלא הזכרת, לכן אני מבינה שזה לא על הפרק. 
לאור כל הנתונים הללו, אני הייתי ממליצה לך לעשות תרגיל סטטיסטי. הסיכויים שלך להכנס להריון הם בין כה קלושים, ובעלך מתנגד ולמעשה אין לך דבר להכנס מהריון ממנו. אם את רוצה להתחיל בטיפולים את כנראה חייבת להפרד ממנו ולאבד אותו. 
בואי נניח שיש לך 10% להכנס להריון כחד הורית, מול 100% שיש לך אותו ומשפחתו ואתם מאושרים. מה חשוב לך יותר? 
לאור העובדה שכבר השלמת בעבר עם כך שלא יהיו לך ילדים, ממש לא ברור לי איך זה צץ פתאום. הרי ראית איך זה משפחות עוד קודם, זה לא שפתאום גילית את האור. אולי את מעולם לא באמת ויתרת על הרצון? אולי הגיל שלך (אני משערת סביב 40) גורם לך להרגיש שזה או עכשיו או אף פעם? 
אני במקומך הייתי ניגשת לפסיכולוג ומנסה לקבל החלטה. 
אני חייבת עוד לציין שמה שבעלך עשה נתפס אצלי כפעולה אלימה. את שינית את דעתך, והוא כתגובה עושה מעשה בלתי הפיך שלא נותן שום סיכוי למשא ומתן, שזה מה שזוגות נורמאלים עושים. יכול להיות שהנושא הזה כן היה אישיו לפני החתונה? יכול להיות שהוא אמר לך שהוא מפחד שתרצי ילדים למרות שטענת שלא? יכול להיות שהבטחת לו כל מיני דברים כתנאי לחתונה? 
לצפיה ב-'אם היא הייתה נכנסת ממנו להריון בניגוד לרצונו בטח לא היית '
אם היא הייתה נכנסת ממנו להריון בניגוד לרצונו בטח לא היית
19/11/2016 | 10:04
3
145
קוראת לזה פעולה אלימה נכון? הרי הרצון המקודש של הרחם הנשי להתרבות עולה על הכל, נכון?
מה שאת קוראת לו אלימות, אני קוראת אחריות על גורלך. היא התחילה לחפור לו שהיא רוצה להתרבות והוא לא מוכן זה ותהיי הסיבה באשר היא. זכותו. הוא הבין יפה מאוד איפה זה יגמר: הפעלת כל אמצעים כשרים ולא כשרים כדי להכנס להריון ומשם כבר אין לו שום שליטה. אז הוא עשה את המעשה ההגיוני היחיד שהיה- קשירת צינורית הזרע. כל הכבוד לו, גבר אמיתי.
לצפיה ב-'אתה רק מדגיש את עניין המלחמה...'
אתה רק מדגיש את עניין המלחמה...
19/11/2016 | 10:45
112
להתרבות, לחפור, כל האמצעים גם הלא כשרים,
הבין איפה זה יגמר... 
בקיצור - באושר ובאושר 
לצפיה ב-'להתרבות?'
להתרבות?
19/11/2016 | 11:07
1
125
מי מדבר ככה? אה, זה המופרעות האומללות מפורום לא רוצות ילדים. לכי מכאן, כאן מדברים אנשים אמיתיים על בעיות אמיתיות בחיים. לאנשים שחיים את החיים באינפנטיליות, ומה שמעסיק אותם זה גורל החתולים איןמה להתערב בשיחות כאלו. 
לצפיה ב-'הורים שלך תאומים סיאמיים, אה? אחרת אין הסבר אחר לפיגור שכלי'
הורים שלך תאומים סיאמיים, אה? אחרת אין הסבר אחר לפיגור שכלי
28/11/2016 | 09:23
32
שלך. תגידי לאמא ואבא שלמרות שהם מחוברים וחולקים מוח אחד, אסור בתכלית האיסור לקיים יחסי מין אחד עם השני! מגילוי עריות כזה נולדים ילדים בעלי מומים, מוגבלים שכלית ובאופן כללי דגנרטים נמוכי מצח. ממש כמוך.
לצפיה ב-'מסכימה חלקית...'
מסכימה חלקית...
19/11/2016 | 10:42
99
נוכח הפעולה האלימה של הבעל (אני מסכימה עם ההגדרה),
לא רואה את 100% המשפחה המאושרת אם השואלת תוותר
על ילדים.
לכן מצטרפת להצעה לגשת לפסיכולוג, כך שנושא הילדים אולי
לא יהיה במוקד, אלא התחושות הקשות עם הבעל.
לצפיה ב-'אולי את יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה'
אולי את יכולה לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה
21/11/2016 | 01:08
3
107
אם את ובעלך מאוהבים והכל טוב - האם הוא יסכים שתתגרשו בשביל שתוכלי לעשות ילד מתרומת זרע של אחר?
אולי זה פשרה מוזרה אבל אפשרית. ככה הילד לא שלו, הכל חוקי ואתם עדיין ביחד כאילו הגעת ליחסים האלה עם תינוק משלך.
לצפיה ב-'נראה לך שהם מאוהבים והכל טוב ?'
נראה לך שהם מאוהבים והכל טוב ?
21/11/2016 | 07:12
2
87
אדם שעושה קשירת זרע כדי לא להביא
ילדים לעולם עם אשתו שכמהה לכך ?
ההצעה להביא ילד מתרומת זרע במסגרת
הנישואין, (אם היה אפשרי), היתה גם כדי לבדוק
את הקשר בין בני הזוג, במצב בו לאשה יש ילד.
אבל אם יתגרשו, לדעתי זה יהיה סוף הקשר ביניהם
(ואולי טוב שכך).
לצפיה ב-'אני מנסה לא לשפוט את כמות האהבה שם'
אני מנסה לא לשפוט את כמות האהבה שם
21/11/2016 | 16:04
1
65
אני חושבת על עצמי. שאני מסוגלת מאוד להתאהב במישהו עד הגג אבל אני בשום אופן לא רוצה עוד ילדים. אם הגבר בחיי ירצה עוד ילדים אני פשוט לא רוצה בשום אופן עוד תינוק.
אז זה לא סותר בעיני שהוא אוהב את אישתו ובכל זאת עשה קשירה.
לצפיה ב-'זאת לא אותה סיטואציה...'
זאת לא אותה סיטואציה...
21/11/2016 | 17:12
56
את לא יודעת מה יכול להיות אם הגבר לו נישאת,
ירצה בכל מאודו להביא לעולם ילדים.
האם כתגובה ל"חפירות" שלו תשקלי כריתת רחם ?
לצפיה ב-'כשהבנות אצלו אין לי מוטיבציה לכלום'
כשהבנות אצלו אין לי מוטיבציה לכלום
13/11/2016 | 09:54
11
1353
כותבת פה אחרי עוד סופש לא קל.

אני גרושה מעל לחמש שנים ואמא לשלוש בנות שמאז הגירושים גידלתי אותן לבד כי חודש אחרי שהתגרשנו אבא שלהן נסע לכמה שנים לשליחות בחול מטעם העבודה.
בתקופת השליחות שלו בחול הוא היה מגיע לארץ לבקר את הבנות שלוש פעמים בשנה כל פעם מקסימום לשבוע (ולפעמים פחות) ובשנה שעברה השליחות שלו נגמרה והוא חזר לארץ.
 
את בתי הבכורה (היום בת 17) ילדתי בגיל 27 ומאז ביליתי את כל חיי הבוגרים בלגדל את הבנות שלי וזה אף פעם לא היה קל אבל אחרי הגירושים ואחרי שהפכתי לסוג של אמא חד הורית (כשאבא שלהן בחול) זה הפך להיות  לדי קשה.
הבנות שלי הן באמת המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיים האלה ואני יכולה רק לאחל לכל אימא ילדות כאלה אבל בכל זאת התעייפתי קצת להיות אמא במשרה מלאה ל 3 (במיוחד מאז הגירושים שאבא שלהן עזב לחול) ולכן הרגשתי תחושת הקלה מסויימת כשהאבא חזר לארץ (בכל זאת מישהו לחלוק איו א הנטל).
 
להפתעתי תחושת ההקלה לא נמשכה יותר מידי זמן.
פתאום עכשיו כשסוף סוף יש לי ערבים פנויים במהלך השבוע וסופי שבוע לבד והרבה זמן פנוי (כשהבנות אצל  אבא שלהן) פתאום אני מרגישה קצת מוזר.
ליתר דיוק אני מרגישה אבודה.
 
מאז שאבא שלהן עזב לחול תמיד היו לי כל כך הרבה תוכניות לתקופה הזאת שבה הוא יחזור ואני אהיה יותר חופשיה.
אבל להפתעתי עכשיו כשבאמת יש לי לא מעט זמן פנוי אני מוצאת שכמעט ואין לי מוטיבציה לעשות שום דבר.
 
בימים שהן אצלו אני מרגישה כאילו אני שאני מאבדת את היעוד שלי.
תמיד הרגשתי שגידול בנותיי זאת העבודה העיקרית בחיי.
בימים שהן אצל אבא שלהן (ובמיוחד בסופי שבוע) אני מרגישה כאילו שאני בחופש מעבודת חיי ואני לא מצליה למצוא את מי שהייתי לפני שהפכתי לאמא או אפילו את מי שהייתי לפני שהאקס עזב לחול.
 
אם יש פה עוד הורים שמרגישים ככה בימים שהילדים שלהם הולכים להורה השני אשמח לשמוע איך מתמודדים עם זה (כי אני אומנם גרושה מעל לחמש שנים אבל בגלל שהאקס עזב לחול ישר אחרי הגירושים התחלתי להתמודד עם המצב הזה רק כשהוא חזר בשנה שעברה).
 
אני מרגישה שאני בקושי נושמת כשהן לא פה.
 
ואולי זה לא הפורום המתאים לזה אבל לא ידעתי איפה עוד למצוא אנשים שאולי עברו בעצמם את מה שאני עוברת.
 
אני יודעת שיש משהו שנקרא תסמונת הקן הרק כשהילדים גדלים ועוזבים את הבית וכשהבנות שלי הולכות לאבא שלהן לסופש זה בדיוק מה שאני מרגישה כאילו שהקן מתרוקן.
 
כששתי הבנות הגדולות שלי לא פה זה עוד נסבל כי אני רגילה שהן בצופים ובחוגים ועם חברים אבל כשגם הקטנה (11) לא פה זה מה ששובר אותי כי היא ילדה של בית והתרגלתי שהיא תמיד בבית.

ניסיתי לדבר עם ההורים שלי ועם האחים והאחיות שלי על איך אני מרגישה כשהבנות לא פה בתקווה שזה יעזור אבל לפרוק את זה לא עזר ואני עדיין מרגישה ריקנות ובעיקר חוסר תכלית כשהן לא פה.
ניסיתי לדבר גם עם חברות ואנשים בעבודה שאני יודעת שהם גרושים בתקווה שעוד מישהו מרגיש כמוני וייעץ לי איך להתמודד עם זה אבל נראה שאני היחידה עם הבעיה הזאת.
 
אני מנסה למלא את הזמן הפנוי שיש לי כשהן לא פה בפעילויות שאני נהנת מהן.
אני משתדלת מאוד לא לשבת בבית ולהשתעמם כשהבנות לא כאן ואני תמיד מנסה לקבוע עם חברים ומשפחה ואני מקפידה לצאת ולבלות ולפתח חיי חברה.
 
בהתחלה חשבתי שזה סתם קושי להסתגל לשינוי בגלל שארבע שנים הייתי צמודה לבנות שלי כשאבא שלהן היה בחול ובכלל מאז ומתמיד הייתי אמא במשרה מלאה.
לאכזבתי למרות שכבר עבר לא מעט זמן תחושות העצב והחוסר משמעות כשהן לא פה לא חלפו. 
בקרוב אהיה אצל רופאת משפחה לביקור שגרתי ואני תוהה אם כדאי לעלות את זה מולה והאם זה יכול להיות מין דכאון כזה שבא רק כשהבנות אצל אבא שלהן.
 
לרוב דכאון זה משהו יומיומי ואצל זה רק בימים שהבנות לא פה.
אני יודעת שהיום רושמים כל מיני תרופות נגד דיכאון כמו ציפרלקס בלי בעיה אבל זה נשמע לי הזוי לקחת כדורים כי קשה לי כשהבנות לא פה וכי אני לא זוכרת מי הייתי לפני שהפכתי לאמא.
 
לצפיה ב-'נראה שזה הזמן לפתח קריירה, ויש לך '
נראה שזה הזמן לפתח קריירה, ויש לך
13/11/2016 | 10:16
300
מזל שאת עדיין צעירה.
כי זו בדיוק תסמונת הקן הריק.
במוקדם או במאוחר זה מגיע.
ואת כאילו קיבלת התראה , כי פשוט נוצר מצב כזה.
אין שום סיבה להעזר בתרופות כרגע. לא לפני שניסית את הפתרונות המעשיים של לפתח את עצמך בכיוון כייפי, ללמוד ולהשתלם, לבנות לעצמך תעסוקה מסודרת.
בגילך זה אפשרי ויכולות להיות לך הרבה הזדמנויות (בהתאם לנטיות ולכישורים שלך, כמובן). היה יותר בעייתי אם זה היה קורה עשר שנים מאוחר יותר...
לצפיה ב-'אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת'
אני ממש מסכימה עם כל מה שכתבת
13/11/2016 | 13:08
1
294
על תסמונת הקן הריק
על הדכאון
ואני רואה שאת עושה מאמצים להתמודד אבל את מרגישה שאת לא מצליחה
חושבת ששווה לנסות להעזר בטיפול רגשי לפני שפונים לכדורים כמו ציפרלקס
אפשרות נוספת - יש סדנאות קבוצתיות שהן מקומות שאנשים גם מתמודדים עם נושאים רגשיים וגם מקבלים דחיפת מוטיבציה ליישם דברים בחיים (לדוגמה: הפורום של לנדמרק, הקוד המנצח של אלון אולמן, יש המון כאלה) ולדעתי זה גם כיף וגם נותן תוצאות מהירות.
לצפיה ב-'וכמובן גם אימון אישי'
וכמובן גם אימון אישי
14/11/2016 | 12:43
201
שמטרתו לצאת מאזור הנוחות שבו את תקועה ולסייע לך לצאת לדרך חדשה.
לצפיה ב-'כל הכבוד לך ! '
כל הכבוד לך !
14/11/2016 | 23:16
219
 
באמת כל הכבוד ! 
המודעות העצמית שלך נפלאה וראויה להערכה. 
 
מהסיפור האישי שלי אני יכולה לומר לך שבראש ובראשונה - זה טבעי ! את לא משוגעת.   לצערי במקרה שלי האמא שנשארת לבד בבית עוברת את מה שאת עוברת אבל לא יודעת לאבחן את עצמה כמו שאת וה-כ-ל יוצא על האבא (בעלי) ועלי והיא עושה הכל כדי לסכסך ולהרחיק בין הילדה לבית החדש. 
 
אילו היתה כמוך היתה יכולה להתחיל לטפל בעצמה. 
 
זה מה שרציתי לכתוב לך.  ברגע יש מודעות לרגשות שלנו אפשר להתחיל לדבר על פתרונות. כל הכבוד לך. באמת. לא פשוט בכלל. 
אני מאחלת לך מכל הלב שהזמן הזה שהתפנה לך יתמלא בזוגיות מתקנת ואוהבת ושתמלאי את החלל בדברים טובים ושמחים. 
לצפיה ב-'זה טבעי וזה עובר, באמת'
זה טבעי וזה עובר, באמת
15/11/2016 | 19:23
3
274
בייחוד בישראל, כל החיים בסופי השבוע הם חיים משפחתיים. הרבה פעמים אנחנו מגדירים את עצמנו דרך המשפחה. כשאני התגרשתי, כשהייתי בלי הילדים בהתחלה היה לי נורא קשה. הרגשתי שבמשפחה מסתכלים עלי, והם באמת הסתכלו אבל בעיקר בשביל לפנק ולעזור. גם כשאנשים אחרים אמרו לי שהם מקנאים, כי יש לי יותר זמן ואני לא צריכה לקום מוקדם בסופ"ש, זה נראה לי הזוי - הייתי מעדיפה לקטר ולהיות עם הילדים שלי. אני חושבת שלקח לי שנתיים שלוש כדי באמת להרגע בסופי השבוע שהם לא איתי. אני לא יודעת כמה זמן את כבר מנסה להתרגל ואומרת שזה לא הולך, אבל שנתיים שלוש זה בערך הזמן שלקח לי. גם היום, אם יש חגים גדולים, אני באמת מתגעגעת... מה שקצת עוזר זה שהם בגיל ההתבגרות והם נורא מעצבנים ואז כל אירוע משפחתי איתם נושא איתו דרמות, ולפעמים קל לי ללכת בלעדיהם 
בינתיים עברתי גם לגור עם בן הזוג שלי, והבית שלנו ממשיך לעבוד גם כשהילדים לא נמצאים. אני כבר לא לבד בסופי שבוע, אלא אנחנו, המשפחה שלנו, במצבת מצומצמת אבל זו לא תחושה של נטישה. למדתי להנות, עם הזמן, מהתחושה הזו של שבת איתם ועם הבלגן שלהם, ושבת אחת בשקט שלנו שבה אנחנו עושים דברים שהם לא היו רוצים להצטרף אליהם. פעם לא הצלחתי להבין איך אנשים אחרים עושים את זה, וחשבתי שהם בטח מתגברים על מצוקות נוראיות כשהם לבד, אבל עם הזמן ראיתי איך הילדים נהנים להם אצל אבא שלהם, ואם פעם הייתי, כמוך, דואגת לתוכנית לכל שבת, היום ברוב השבתות אין לי בכלל צורך לעשות משהו מיוחד רק כדי לא להיות עם עצמי. טוב לי בבית שלי, והתפתחה לנו שגרת סופי שבוע כזו נינוחה.
אני חושבת שבאמת אחד הדברים זו הקטנה שלך, שעדיין צמודה לך. כפי שאמרת בעצמך, בעוד זמן לא רב גם היא תתחיל לבלות עם חברים בסופי השבוע ולכן כל הענין עורר אצלך את כל תסמונת הקן הריק מוקדם מהצפוי. 
מה אני ממליצה לך? להבין קצת את עצמך. לתת לעצמך זמן. למצוא בן זוג, אם זה יעשה לך טוב. לנסות לקבל את המצב. ללחוץ עליהם לעשות נכדים (אני כבר עובדת על זה. קשה לי לחכות. בפנטזיה שלי זה יאפשר לי סיבוב שני עם החמודים שלי לפני שהתקלקלו בגיל ההתבגרות. הם טוענים שאני הוזה )
לצפיה ב-'ווואו... "ללחוץ עליהם לעשות נכדים"... וזה עובד?'
ווואו... "ללחוץ עליהם לעשות נכדים"... וזה עובד?
16/11/2016 | 08:38
2
80
לצפיה ב-'איזה עוזר ואיזה נעליים לא מקשיבים לכלום...'
איזה עוזר ואיזה נעליים לא מקשיבים לכלום...
21/11/2016 | 17:31
1
22
לצפיה ב-'לא אשמתי. נרגעתי. '
לא אשמתי. נרגעתי.
21/11/2016 | 18:14
16
לצפיה ב-'את כותבת שאת גרושה כחמש שנים.'
את כותבת שאת גרושה כחמש שנים.
18/11/2016 | 08:43
2
245
ולא היה לך בן זוג במשך החמש שנים האלה? אילו היה לך בן זוג ייתכן שנטל הרגשות היה פחות כי היית מקרינה רגשות גם לבן זוג. ילדים, בסופו של דבר גדלים ועוזבים את הקן, מה שנשאר זה החיים עם הבן זוג. חוץ מזה מה עם עבודה? את לא עובדת? כי העבודה שואבת את מירב האנרגיות. אילו עבדת, ייתכן שלא היה לך זמן למחשבות על בדידות. גם חברים, משפחה תומכת יכולים להיות לעזר בבדידות.
אז במקום לשבת ולרחם על עצמך, קומי ועשי מעשה. מצאי בן זוג תומך, עבודה שתענה על הכישורים שלך, וגם חברים שאיתם תוכלי לבלות. זה לא קל, אבל עם קצת מאמץ תוכלי להתגבר על הכל.
לצפיה ב-'זה כנראה סימפטום לבעיה עמוקה יותר'
זה כנראה סימפטום לבעיה עמוקה יותר
23/11/2016 | 23:29
1
54
ובכל זאת הייתי מתרחק מכדורים.  כדורים לא פותרים בעיות.
חזרי אל רשימת הדברים שהבטחת לעצמך לעשות כשיהיה לך יותר זמן והתחילי לעשות אותם גם אם בהתחלה תצטרכי קצת לדחוף את עצמך.
לצפיה ב-'היי, בטעות שרשרת אלי במקום לכותבת.'
היי, בטעות שרשרת אלי במקום לכותבת.
24/11/2016 | 07:06
8
לצפיה ב-'מי אמור לשלם על הסרת קעקועים?'
מי אמור לשלם על הסרת קעקועים?
10/11/2016 | 19:48
21
316
אנחנו משפחה מורכבת עם שלושה ילדים: שלו בן 20, שלי בת 17, שלנו בת 5.
לי ולבעלי חשבון בנק משותף וכל ההחלטות הכספיות מתקבלות במשותף.
כשהבן של בעלי היה בן 15 הוא התחיל לעשות קעקועים בכל הגוף, משהו מטורף.
בגיל 17 הוא הפסיק עם זה ובגיל 18 הוא הבין שזה היה אידיוטי לגמרי.
כרגע בגיל 20 הקעקועים מאוד פוגעים לו בבטחון העצמי שלו והוא רוצה להוריד אותם בלייזר.
הוא הלך לייעוץ בקליניקה שמתמחה בהסרת קעקועים בלייזר ונאמר לו שחלק שיש קעקועים שירו תוך 3 טיפולים ויש כאלה (צבעוניים) שידרשו גם 15 טיפולים.
בכל אופן מדובר בהוצעה כספית של בלפחות חמש ואולי חמש וחצי אלף.
האמא שמימנה לילד את הקעקועים לא מוכנה להשתתף בעלות ההסרה. לטענתה הוא קעקע את עצמו במשך שנתיים שיקח על זה אחריות.
אני פחות או יותר בדעה שלה. שיעבוד ירוויח כסף ויתקן את השטויות שהוא עשה.
הילד כל הזמן בוכה לאביו כמה זה פוגע לו בבטחון ומתחנן שנשלם לו על ההסרה בלייזר.
תאורטית אחנו יכולים לממן את זה אבל:
א. אני כל הזמן מחכנכת את הבנות שלי (בעיקר את הגדולה) שעל טעויות משלמים אז איזה מסר זה ישלח לה עם אנחנו מוכנים לשלם על תיקון השטויות שהוא עשה.
ב. כשכתבתי שאנחנו יכולים לשלם התכוונתי שאם נשלם לא נגווע ברעב אבל זה יבוא על חשבון משהו וסביר להניח על חשבון חופשה משפחתית. מי שיפגע מזה זה אני ובעלי והבנות (הבן במילא לא נוסע איתנו כבר שנתיים מרצונו אז זה לא יזיז לו). אני מרגישה לא נח לוותר על חופשה שמאוד מגיעה לי ולבנות וגם לבעלי רק בגלל שהילד עשה שטויות במשך שנתיים כשהתחננו בפניו שלא יעשה את זה.
אני נגד לשלם לו על הטיפול אבל בעלי יושב לי על הוריד שזה פוגע לילד בבטחון ולכי תדעי איזה נזקים נפשיים יהיו לו מזה לטווח הארוך.
בעלי לא יתן לו את הכסף ללא הסכמתי כי כל פעולה כלכלית שאנחנו עושים צריכה להיות מקובלת על שנינו וזה לא מקובל עלי אבל בעלי לא מפסיק לעורר בי רגשות אשמה שאני נותנת לילד שלו לסבול ושהבטחון העצמי שלו צונח עוד ועוד.
מה אתם הייתם עושים? מדגישה שהשיקול הכספי הוא פחות מהותי. מה שמשנה לי זה איזה מסר זה יעביר לגדולה שלי (שאפשר לפשל ומישהו אחר ינקה אחריך) והוויתור על חופשה שמאוד מגיעה לי ושאני מאוד רוצה. כמו כן הילד עשה את השטויות האלה במשך שנתיים ואני בעמדה שיקח אחריות ילך לעבוד ירוויח כסף ואז יעשה את זה.
 
 
 
 
לצפיה ב-'איזה מסר ?'
איזה מסר ?
10/11/2016 | 20:28
2
214
שכאשר יש סביבך לפחות 3 מבוגרים (לא יודעת אם גם לאמו 
יש בן זוג שאז זה 4), יימצא לפחות אחד בעל לב רחום ונדיב
במידה - לאפשר לילד לגדול בבריאות נפשית, ולא לשלם כל
חייו על טעויות שעשה בגיל הטיפשעשרה (ייתכן גם בעקבות
מרד על גרושי הוריו ועל חייו שנדפקו במידה זו או אחרת).
 
מסר - שגם אם הוריך לא נמצאים יחד, הם לא עושים חישבובים
כאשר אתה בדרך הטובה והנכונה והבריאה לקראת בגרות והתבגרות.
 
מסר - שכאשר מקיפים אותך אנשים נדיבים ואחראיים המגלים חמלה
ואהבה - תגדל גם אתה להיות אדם אחראי, נדיב ונותן לזולת, וכך
תעצב את חייך.
 
לעומת זאת, כמובן, אתם יכולים להישאר ולהיות קפוצים, כאשר בן
זוגך - אביו - יכול, חלילה לשים בצד את הצרכים של בנו כמו שאר
הקפוצים סביב הילד. ואז, למשל, יכול הילד להבין שאולי חבל להתבגר
ואולי עדיף להמשיך בשוליים ובמרד ובדרכים פחות נורמטיביות.
 
איזה מסר לגדולה ? אולי למשל שאם היא תהיה במצב מעורער,
כאשר טעתה, חלילה, יהיה מי שיושיט יד וכתף ותמיכה ולא ייתן
לה להוסיף להדרדר וליפול, יחזק ויתמוך ויסייע, גם אם תצטרך
לוותר על חופשה מפנקת לטובת אחיה למחצה, לעזרתו ולסיועו.
 
או, בקיצור, בשלוש מילים (או יותר) - מאיפה מגיעה השאלה ההזויה הזאת
בכלל ???
לצפיה ב-'את כל כך צודקת, בכל זאת מדובר בעולל צעיר שלא יכול לעבוד '
את כל כך צודקת, בכל זאת מדובר בעולל צעיר שלא יכול לעבוד
14/11/2016 | 13:47
1
118
ולממן לעצמו לפחות חלק מעלות הטיפול..........יש לטפח עד לדרגת אמנות את היכולת שלו להפיל כל הוצאה על הוריו
לצפיה ב-'אמת. מדובר בצעיר שהשתחרר עכשיו מצה"ל'
אמת. מדובר בצעיר שהשתחרר עכשיו מצה"ל
14/11/2016 | 17:55
103
אם שירת.
בגיל 15-17 עשה שטויות של בני 15-17,
אחר"כ התגייס ועכשיו הגיע הזמן להשתקם.
אם ההורים יהיו מספיק נדיבים, בהחלט יכול להיות
שהילד יתבגר ויהיה מספיק נדיב להחזיר להם, לפחות
חלק מההוצאות עבור גידולו עכשיו.
לצפיה ב-'אני הייתי מחפשת את שביל הזהב'
אני הייתי מחפשת את שביל הזהב
11/11/2016 | 08:58
170
קודם כל העלות לא צריכה ליפול עליכם ב-100%. הוא צריך לשאת בחלק ממנה. הוא בן 20, שיעבוד, יחסוך, יקמץ בהוצאות ויגיע לסכום כלשהו. זה באשר לחלק החינוכי.
זה לא משהו שצריך לעשות מהרגע להרגע ולכן אין מניעה שתצאו לחופשה, ועדיין תפרישו סכום מסויים לטובת הטיפולים.
אני לא רואה איך פתאום בלי קשר לכלום זה יכול למוטט אותו נפשית או לפגוע בוא באופן שבלתי ניתן יהיה לתקן, כמו שהוא עשה את הקעקועים בהדרגה, גם ההסרה תהיה בהדרגה, התשלום עבור ההסרה יהיה בהדרגה ונפשו של הנער תשרוד יפה מאד.
אני מבינה את התסכול, אתם התנגדתם, אתם לא מימנתם ועכשיו משאירים לכם לשאת בעלויות - זה מעצבן, אבל זה עדיין ילד שעשה טעות מטופשת ויש מקום לעזור לו לתקן אותה.
 
 
ללי
לצפיה ב-'אני הייתי מממנת לו את הסרת הקעקועים, אבל, '
אני הייתי מממנת לו את הסרת הקעקועים, אבל,
11/11/2016 | 09:48
220
דורשת מעורבות בעניין, דואגת שזה יעשה על ידי מומחה, שנהיה, כל המבוגרים האחראיים, ערים לכל הסיכונים, כולל הצטלקויות וכאבים.
מבררת מה כרוך בזה מבחינת שלבי ההחלמה (נראה לי שהתהליך הזה הוא ממש פציעה, אחרת איך מורידים את זה)
דואגת שהכל יהיה ברור לבן, שלא פתאום יהיה מופתע מכך שכואב לו ושיש לו צלקות במקומות גלויים לעין.
משלמת למרפאה שמבצעת את זה ישירות ולא סתם נותנת את הכסף, ומבצעת מעקב אחר ההחלמה, כלומר לא בהכרח אני אישית, אבל דורשת שבעלי או אמא של הבחור יהיו לגמרי בעניין.
האמת? זה החלק שבעיני בעייתי. מסרים חינוכיים? תשלום בגין טעויות? הרי הוא משלם מחיר עתק גם בסבל נפשי, כיום, וגם בסבל פיזי, במהלך הורדת הקעקועים, אז חמשת אלפים השקלים הם הנקודה המכרעת? נו, באמת.
 
וכן, הייתי מוותרת על חופשה ואפילו על שתי חופשות, כי מאוד חשוב שאחותו ואחיו יבינו שאנחנו שם בשבילו ונהיה שם בשבילם.
 
לצפיה ב-'אני פחות רחמנית'
אני פחות רחמנית
11/11/2016 | 10:24
177
ובעיקר כי יש לנו חמישה בגילאים הללו ואני מכירה את טיעון ה"פוגע בבטחון העצמי" ןעוד ירקות שהם למדו שמנגנים לנו על המצפון.
כמו שאמרה ללי, לפחות חצי מהעלות צריכה ליפול עליו. שיעבוד, שייקח מכספי הבר-מצווה, שיחסוך מהמשכורת הצבאית. אתם והאם יכולים להחליט להתחלק בשאר הסכום, על-פי ראות עיניכם.
ללא קשר לנופש משפחתי, אני בהחלט רואה את חשיבות המסר החינוכי. בעיקר אם - ולא ציינת את זה - אתם התנגדתם לקעקועים מלכתחילה.
הבחור בן עשרים. הגיע הזמן שילמד לקבל אחריות על מעשיו.
לצפיה ב-'אם היה מדובר בביתך, היית חושבת אחרת או שדעתך לא היתה שמתנה?'
אם היה מדובר בביתך, היית חושבת אחרת או שדעתך לא היתה שמתנה?
11/11/2016 | 15:40
123
אני מסכימה שזאת החלטה שלו והוא צריך לקחת אחריות, אבל רוב האנשים הוחרים בהחלטות לא כל כך חכמות ומתחרטים עליהם אח"כ.
 
האמא ממש לא ברורה לי, במיוחד כי זאת שמימנה לא את הקעקועים.
אני באה מבית שבו ההורים תמיד עזרו כשביקתי עזרה.
 
לדעתי הבריאות של הילד והורדת הקעקועים חשובה יותר מחופשה ונכון שמדובר בבן שלו ואת וביתך וביתכם תצטרכו לוותר, אבל אתם משפחה אחת ולפעמים צריך לוותר על משהו בישבילך לטובת האחר.
כמובן, שהיייתי מצפה שהוא ישתתף בעלויות ויחזיר במהלך הזמן.
 
תהליך ההורדה כואב הרבה יותר ויקר יותר מעשיית הקעקוע ולא תמיד ניתן להוריד לגמרי.
בקשר לביטחון העצמי- לא בטוח שהוא משקר..בתור אח שמכירה את עולם הקעקועים מקרוב, הרבה פעמים נועצים עינים, שואלים שאלות לא נעימות ועושים בעיות בקבלה לעבודה וכו...
 
בכל מקרה, מקווה שתגיעו להחלטה שמקובלת על כולם ושיהיה לכם בהצלחה.
לצפיה ב-'תנו לו את הכסף כהלוואה שעליו להחזיר בזמן מסוים המוסכם עליכם '
תנו לו את הכסף כהלוואה שעליו להחזיר בזמן מסוים המוסכם עליכם
11/11/2016 | 18:31
96
ועליו.
אתם בטח לא צריכים להפסיד חופשה בשביל זה.
לצפיה ב-'מסכימה עם כל מי שהמליץ על חלוקה'
מסכימה עם כל מי שהמליץ על חלוקה
12/11/2016 | 07:08
103
שיביא סכום מסויים שאותו הצליח לחסוך (תחליטו אתם אם 30-40 50 % ) ואתם תשלימו את השאר.
לצפיה ב-'מה יקרה אם ביתך תכנס להריון בלתי מתוכנן עוד שנה, שנתיים?'
מה יקרה אם ביתך תכנס להריון בלתי מתוכנן עוד שנה, שנתיים?
12/11/2016 | 16:17
9
140
לדעתי זה שתעזרו לו להוריד את הקעקועים יעביר לביתך מסר שאתם הורים שתומכים גם כשעושים טעויות ואפשר לפנות אליכם לעזרה
לצפיה ב-'איזו השוואה עקומה!'
איזו השוואה עקומה!
13/11/2016 | 12:19
8
138
את משווה מצב רפואי לא-רצוני לבחור שבחר והתעקש (בניגוד להמלצת אביו וזוגתו) לעשות פעולות רצוניות (ולא סתם עד גיל 18 צריך אישור הורה).
 
לצפיה ב-'במצב שנערה נכנסת להריון בגלל שהיא לא משתמשת באמצעי מניעה'
במצב שנערה נכנסת להריון בגלל שהיא לא משתמשת באמצעי מניעה
13/11/2016 | 14:10
7
111
זה לא בדיוק חכם ובלתי נמנע 
לצפיה ב-'לכל אמצעי מניעה יש אחוזי הצלחה '
לכל אמצעי מניעה יש אחוזי הצלחה
14/11/2016 | 18:34
6
75
והם אף פעם לא מאה אחוז. יש הרבה מקום בין לא להשתמש באמצעי מניעה, בין לשכוח גלולה, ובין זה שהגלולה לא תעבוד במקרה, או בגלל שינוי הורמונלי כלשהו. בכל מקרה, הריון לא רצוי יכול להיות פרי החלטה חד פעמית לא נבונה (ואפילו לא החלטה, בהתחשב באחוזי ההצלחה של אמצעי המניעה השונים), בניגוד לקעקועים שהם פרי בחירה חוזרת ונשנית.
לצפיה ב-'ועדיין אני חושבת שתמיכה בבן תבהיר לבנות'
ועדיין אני חושבת שתמיכה בבן תבהיר לבנות
15/11/2016 | 18:59
5
53
שאצלם בבית מקבלים תמיכה גם כשטועים
לצפיה ב-'השאלה היא מה המסר שאת רוצה להעביר'
השאלה היא מה המסר שאת רוצה להעביר
15/11/2016 | 19:17
4
51
ומה גבול התמיכה. אני אישית חושבת שמסר כזה לבחור אחרי צבא - שההורים ישלמו במקומך על הטעויות שלך - הוא מחליש. מזלזל. ופוגע. בוודאי פוגע במקרה בו הבחור הצעיר מתחנן שיממנו לו.
 
הדרך היחידה ללמד לקחת אחריות מישהו שלא רוצה לקחת אחריות על חייו, היא לסרב לקחת את האחריות שלו. במקרה הזה, האחריות היא כמו תיק. ההורים יכולים לגזול אותה מהילד, או שהם יכולים לא לגזול אותה. אם הם לא יגזלו אותה, היא תשאר אצלו. פשוט כי זה מקומה הטבעי.
 
אני לא חושבת שההורים יעשו לוטובה אם הם יממנו לו את הקעקועים. כמו שהורה שנותן לילד שלו ממתקים כל הזמן לא עושה לילד שלו טובה.
 
אולי אם ההורים היו פחות מעבירים מסר של עזרה ותמיכה,  ויותר מסר של :אנחנו בטוחים שאת יכוהל להתמודד עם זה בעצמך", הילד במקום להתחנן, היה כבר מרוויח מספיק כדי להסיר את הקעקועים בעצמו....
 
 
 
לצפיה ב-'אני לא בטוחה שהשטות הזאת של הקעקועים לא הייתה '
אני לא בטוחה שהשטות הזאת של הקעקועים לא הייתה
15/11/2016 | 19:22
3
71
סוג של מרד נעורים בהורים
לצפיה ב-'מתי נגמרים הנעורים?'
מתי נגמרים הנעורים?
15/11/2016 | 19:44
2
144
אומרים שהיום הם סוג של "מתבגרים" עד גיל 24 בממוצע. למה? כי ההורים מאפשרים להם את זה. כשאני הייתי בצבא, לדוגמא, הוריי ציפו שאטפל בכל עניני לבד. כיום כשהילד מקבל עיכוב של שעה ביציאה האמא מתקשרת ישר למפקד הבסיס לצרוח עליו... מדוע שירצה לקחת אחריות, אם ההורים מטפלים לו בהכל?
 
ואז נשאלת השאלה - עד איזה גיל אנחנו מאפשרים להם לטעות ואז רצים להציל אותם?
וכאן הרי לא מדובר בבעיה שחייבים לטפל בה מיד. לא יקרה כלום אם הקעקועים ישארו עוד חצי שנה, שנה, שנתיים... עד שהוא יוכל להרשות לעצמו לממן חלק מהטיפול.
לצפיה ב-'בדיוק. לו אני הייתי צריכה משהו ברמה של להתחנן'
בדיוק. לו אני הייתי צריכה משהו ברמה של להתחנן
15/11/2016 | 20:05
81
הייתי משקיעה את על המאמץ שלי בשביל להשיג אותו. במקרה הזה, עובדת בשביל לממן אותו חוסכת את כל הכסף בשביל זה.
 
לדעתי האישית, זה שההורים ישלמו לו במקום שהוא עצמו יפגע לו בבטחון העצמי הרבה יותר מאשר הקעקועים.
לצפיה ב-'האבא של הבחור רוצה לשלם לבחור על הורדת הקעקועים'
האבא של הבחור רוצה לשלם לבחור על הורדת הקעקועים
16/11/2016 | 18:35
75
פותחת השרשור שהיא לא האמא של הבחור לא רוצה שהם ישלמו
ואיזה מתח זה יכול לגרום בין פותחת השרשור לבעלה?
לצפיה ב-' כאן נמחקה הודעה פוגענית '
כאן נמחקה הודעה פוגענית
19/11/2016 | 22:10
14
לצפיה ב-'לי יש שיטה עם הילדים, אם הם נורא נורא רוצים משהו אז הם'
לי יש שיטה עם הילדים, אם הם נורא נורא רוצים משהו אז הם
21/11/2016 | 03:14
60
צריכים לממן חצי. אם זה משהו גדול, הם חייבים לעבוד ולהביא חצי ואני מממנת את החצי השני. ככה גם יש אפקט חינוכי וגם הם צריכים לעבוד ולהרוויח אבל עם אור בקצה המנהרה.
מאוד מוזר לי שהוא כל כך רוצה להוריד את הקעקועים אבל לא מוכן לעבוד.
האם הוא בצבא ולכן לא יכול לעבוד - אז יש פה נסיבות מקלות.
 
לצפיה ב-'מה לא בסדר עם הילדה שלי?'
מה לא בסדר עם הילדה שלי?
12/11/2016 | 11:48
6
321
אני לא יודעת מה לא בסדר עם הבת שלי.
אני ואבא שלה גרושים מאז שהיא הייתה בת 8 והיום היא בת 10. לפי הסדרי הראייה היא הולכת אליו  פעם בשבוע באמע שבע ללא לינה וכל סופש שני עם לינה. העניין הוא שכשהיא שם היא לא מצליחה להירגע ולהשתחרר ולהנות מהזמן שלה עם אבא שלה (זה משהו שאבא שלה שם לב אליו וגם משהו שהיא אמרה לי).
היא אומרת שכל פעם שהיא אצלו היא כל הזמן חושבת שהנה תכף היא תצטרך להיפרד ממנו ולחזור אלי וזה מטריד אותה. היא אומרת שהפרידות מאבא שלה מאוד קשות לה והיא ממש מפחדת מהרגעים האלה (כלומר היא נמצאת אצלו שישי שבת והיא כל הזמן חושבת איך יהיה לה קשה להיפרד ממנו במוצש ובגלל זה לא נהנת מהסופש שלהם יחד).
עוד עניין שיש ושמטריד אותי זה שהילדה כל הזמן מדברת איתי ועם אבא שלה על כל מיני דברים שהיא לא הספיקה לעשות כשהיינו משפחה ועכשיו היא כבר לא תוכל לעשות אותם איתנו ביחד (דיסנילדנד למשל) וזה לא משהו שנאמר כבדרך אגב אלא זה משהו שמאוד מטריד אותה והיא כל הזמן חושבת על זה.
המון פעמים כשאני והיא עושות משהו כיפי (קאייקים) היא לא מצליחה להנות כי היא מתבאסת שאבא שלה לא איתנו ואותו דבר קורה כשהיא ואבא שלה עושים משהו כייפי ביחד והיא לא נהנית כי אני לא שם. העניין הזה הוא יוצא מגדר הנורמה כי הוא ממש מונע ממנה להנות מההווה וברוך השם יש לה הרבה ממה להנות.
רציתי לשאול אם יש פה עוד הורים שלילדים שלכם יש בעיות דומות?
האם יש לכם איזה רעיון איך אני יכולה לעזור לבת שלי לא לחשוב כל הזמן על כל מה שהיא לא תעשה עם שני ההורים שלה ואיך לגרום לה להנות ממה שיש לה כאן ועכשיו ולא להתבאס תמיד שזה לא עם שני ההורים?
עצוב לי שהיא לא מצליחה להשתחרר מזה ולהנות מהטוב שיש לה איתי ועם אבא שלה בנפרד.
 
גם אני וגם אבא שלה ניסינו להסביר לה שפרדות זמניות מאבא שלה זה חלק מהחיים שלה כרגע. נכון זה עצוב להיפרד מאבא אחרי סוף שבוע כייפי אבל עוד שבועיים זה הרי יקרה שוב. 
חשבתי שאולי כל כך קשה לה להיפרד ממנו כי הזמן שיש לה איתו לא מספיק כי עד הגרושים היא הייתה איתו המון כי הוא היה אבא מאוד מעורב. ניסיתי לדבר איתו שאולי באופן זמני לפחות כדאי לתת לה יותר זמן איתו אבל הוא עסוק עכשיו בלעבוד ולהרוויח כסף ואין לו זמן מעבר לסידור הזה. האם הפתרון הפשוט הזה שהוא יעבוד פחות ויראה אותה יותר (למשל פעמיים באמצע השבוע וקצת גם בסופש שהיא לא אצלו) יכול לעבוד או שהבעיה יותר עמוקה?
ניסיתי להסביר לה שזה בסדר שהיא תהנה עם אבא שלה גם אם אני לא חלק מזה וההפך שהיא תהנה איתי גם אם אבא שלה לא איתנו אבל לא נראה שזה עובד. אנחנו מדברים איתה על זה המון אבל לא נראה שיש לה שליטה על זה. ההרגשה שלי שהיא לא השלימה עם זה שפעם היינו משפחה שגרה בבית אחד והיום כבר לא.
נראה שלמרות שעברו שנתיים (ולא לי ולא לאבא שלה אין בני זוג חדשים)היא לא מקבלת את המצב החדש (אולי שכלית כן אבל לא רגשית).
יש לה שתי חברות שגם ההורים שלהן גרושים ככה שזה לא משהו חריג בנוף שלה.
הסופש הזה היא אצל אבא שלה והם עוד מעט הולכים לקולנוע ועכשיו הוא התקשר אלי ואמר לי שהיא אמרה לו "אבא אני ממש אשתדל להנות בקולנוע למרות שאמא לא תהיה איתנו" וזה שבר אותי ואותו כי זה כאיו שהיא מנסה לרצות אותנו בכך שהיא תשתדל להנות אל לא ממש מצליחה.
בהתחלה חשבנו שהזמןן יעשה את שלו אבל כבר עברו שנתיים. מה גם שהיא לא נראת ילדה עצובה במובנים אחרים ובבית ספר כולם מתארים אותה כלדה עם שמחת חיים וגם כשהיא עם החברות שלה היא מאושרת והנפילו האלה קורות רק כשיש משהו מהנה עם אחד ההורים שהשני לא חלק ממנו.
לצפיה ב-'אולי הבעיה אצלכם ולא אצלה'
אולי הבעיה אצלכם ולא אצלה
12/11/2016 | 17:31
178
ממה שאני קוראת, גם את וגם האקס, מאד בפוקוס על הילדה, אולי טיפה יותר מדי. יכול מאד להיות שהיא מצליחה לתפעל את רגשות האשם שלך ושלו באופן יעיל על ידי ההתעסקות במשהו שאין איך לשנות. 
את אומרת שהיא באופן כללי ילדה שמחה ומאושרת והקושי שלה הוא רק במה שקשור לחיים הנפרדים שלכם. לצערי, ילדים מזהים את המקומות החלשים שלנו בקלות יחסית ונראה לי שהבת שלך מנגנת עליהם.
אולי כדאי שתהיו קצת פחות רגישים לדברים שהיא אומרת, שדרו לה שזו המציאות והיא מצויינת, תעודדו אותה להתעסק  במה שיש ולא במה שאין.
כשהיא מתחילה להגיד לך איך היא לא נהנית מX כי היא חושבת על Y, תכווני את השיחה רק לX ותדלגי על מה שהיא אומרת על Y, תחליפי נושא וכד'.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
13/11/2016 | 08:15
112
1. פעם בשבוע בלי לינה זה ממש מעט, לא פלא שהיא מרגישה לחוצה. בנוסף, זה לא מספיק זמן כדי שתהיה שם שגרה, זה יותר כמו "דייט" (וכנראה מלחיץ בהתאם). בעיני זה סופר חשוב, מן הסתם הרבה יותר מלהרוויח כסף. יש מצב שהיא מרגישה לא מספיק חשובה / רצויה.
 
2. אולי כולכם (את, אבא שלה, והיא בעצמה) עסוקים בלנסות שהיא תשמח במקום לתת לה להרגיש את העצב ואז היא לא ממצה אותו? לפעמים הדרך להתגבר עוברת בלהכיר בקיומו של הקושי ולא בהדחקה. בהקשר הזה ממליצה לך לחפש את "התמקדות בבית" יש לה תובנות מעולות.
לצפיה ב-'כמה דברים...'
כמה דברים...
13/11/2016 | 08:38
106
דבר ראשון - הילדה מבלה מעט מאוד עם אבא שלה. עם כל הכבוד בעיסוק של האבא להרוויח כסף, הבת שלו נמצאת במקום ראשון ! זה אולי לא יפתור את כל הבעיה, אבל בהחלט ייתן לילדה להרגיש שאבא שלה נוכח יותר בחייה. אין סיבה שבעולם שגירושין יהיו גם מהילדים ! יחד עם זאת (ושוב - עם הגדלת זמני המפגש), חשוב לדעתי להקפיד על זמנים קבועים הידועים לילדה (ולא - כפי שאמרת, לנסות לשלב בסופ"ש). אם הזמנים יהיו משתנים, סביר מאוד להניח שזה יגביר אצל הילדה את תחושת חוסר הבטחון. לכן, להגיד לילדה - מעכשיו את נפגשת עם אבא גם... וכו'. בנוסף - לשלב שיחות טלפון עם אבא, הילדה יכולה לכתוב לו כשהיא לו איתו, לשלוח לו תמונות. שהקשר יימשך גם בזמנים שהם לא יחד. אפשר גם לנסות לשלב ביקורי חברות אצל אבא, להכניס את המפגשים לשגרה מסויימת.
 
דבר נוסף - לאפשר לילדה להיות עצובה, "להתאבל" על המצב שלה. ייתכן וה"אבל" והעצבות נמשכים שנתיים בגלל שאין לה מקום להביע ותמיד מנסים לטשטש, להדחיק ו"לעבור הלאה". כשהילדה אומרת שהיא עצובה, בהחלט אפשר להגיד לה שאתם רואים את זה ומצטערים על כך. פשוט לאפשר את העצבות. היא גם לא צריכה להשתדל להינות. אפשר להגיד לה ש"נראה איך יהיה" - אולי היא תהנה, אולי תהיה עצובה, אולי מישהו יחסר לה. הכל לגיטימי ובסדר. גם לא צריך להסביר לה איך היא צריכה להרגיש. פשוט לתת מקום לאיך שהיא מרגישה.
יש תחושה שאתם יותר מדי מכניסים את עצמכם. פשוט תעצרו ותקשיבו לילדה. היא לא חייבת להינות, ואתם לא אמורים לעמוד עם סטופר ולחכות לרגע שתהנה. תיקחו בחשבון שהיא עצובה עכשיו. תתנו לה את הזמן להיות עצובה. להיפרד. 
 
נקודה נוספת שעלתה משאלתך  - את אומרת שאף אחד מכם לא  הכיר ונפגש עם בן זוג חדש. יכול להיות שההיפך הוא הנכון. מרוב שעולמכם סובב סביב הילדה, והאחריות לחייכם היא עליה, העול שהיא נושאת כבד עליה. צריך לבחון את זה. אתם אמורים להמשיך בשגרת חייכם, כמובן תוך התחשבות בילדה, אבל לא לתת לה את התחושה שהיא אחראית לחייכם.
 
ואחרון - מאוד מומלץ לגשת לפסיכולוג, גם כדי לתת מקום לילדה לפרוק, וגם כדי שינחה אתכם בגישה לילדה ולחייכם כמשפחה מורכבת. 
לצפיה ב-'הייתה לנו בעיה דומה,'
הייתה לנו בעיה דומה,
13/11/2016 | 10:04
154
כשהקטנה של בעלי הייתה בגילאים 7 עד 12 בערך.
זו הייתה תקופה ארוכה בעייתית, לא בעיה חולפת זמנית.
בעלי וגרושתו פנו איתה לפסיכולוגית ובחלק מאותה תקופה היא נעזרה בה.
בנוסף,היא צוידה בסלולארי על מנת שתוכל ליצור קשר עם כל אחד מהוריה כאשר היא נמצאת אצל האחר.
כל בילוי חווייתי איתנו - טיול, מוזיאון, (אפילו מלאכת יד ואפיית עוגיות... ) היה מלווה בטלפונים תכופים לאימה, ומצד שני, גם בעלי היה מקבל אינסוף שיחות, בעיקר אחה"צ בשעות שאין לימודים.
בנוסף לכך, בעלי וגרושתו שוחחו איתה על הנושא, הסבירו לה שחשוב שיהיו שעות איכות עם כל הורה, ושלא ממש מתאפשר עם שניהם יחדיו (אני לא הובאתי כסיבה למדוע לא מתאפשר...).
זה לא עבר בין לילה.
אני בטוחה שזו לא הייתה מניפולציה ושבאמת באמת היה לה מאוד קשה.
ניסיתי, במקביל, ליצור איתה פעילויות מתמשכות, למשל התחלה של איזושהי עבודה (כמו, לדוגמא, יציקות גבס שצובעים אחרי שמתייבשות, או הכנת חמוצים בגיל מבוגר יותר) ושהפעילות תמשיך בביקור הבא שלה, כך שנוצר רצף של פעילות.נראה לי שזה היה מרגיע עבורה, כאילו הבטיח לה שהיא באמת תגיע אלינו בפעם הבאה.
לא חושבת שמשהו איתה לא בסדר, לדעתי זה במסגרת תגובה נורמלית של ילד רגיש,  אבל צריך לעזור לה ככל האפשר.
האפשרויות שציינתי כאן די עזרו, במקרה שלנו. 
לצפיה ב-'ככה זה שמתגרשים'
ככה זה שמתגרשים
19/11/2016 | 11:30
62
פוגעים בעיקר בילדים, והילדים הרגישים הם הסובלים ביותר. 
לא ברור לי כיצד אנשים מבוגרים שמים את הצרכים שלהם לפני הצרכים והאושר של הילדים שלהם, עליהם הם אחראים. 
אני מציעה, ולא בצחוק, שתשקלו לחזור זה לזו, ולו רק עבור הילדה. הסיטואציה קשה לה מאוד, ואני לא רואה זאת כמניפולציה בכלל. ילדה שהיתה מאוד קשורה לאביה ועכשיו בקושי רואה אותו בגלל הגירושים זה טרגדיה. רואים שגם האבא כבר לא כל כך קשור אליה, העבודה חשובה לו יותר. עוד תוצאה של הגירושים. 
בימינו כל כך נפוץ להתגרש שאף אחד כבר לא מחשיב את הקושי של הילדים. הרי כולם מתגרשים!
יש עוד סיבה שאני  מציעה שתחזרו אחד לשניה. האקס מתקשר לדווח לך מה הילדה אמרה לפני שהם הולכים לקולנוע. השיתוף הזה (שבעינים אובייקטיביות היה ממש מיותר) שיש ביניכם בזמן אמת מראה על קשר נפשי שיש ביניכם. 
גרושים לא מתקשרים אחד לשני לספר להם מה הילד בדיוק אמר. בנוסף, העובדה שלשניכם אין בני זוג גם היא מעידה משהו. 
לצפיה ב-'איזה ילדה רגישה, מקסימה הילדה הזאת'
איזה ילדה רגישה, מקסימה הילדה הזאת
21/11/2016 | 03:54
43
 
יש מצב שתעשו דברים ביחד? סרט פעם בחודש? אני מרגישה שהבעיה שתארת קשורה איכשהו לזה שהיא בת יחידה. אני חושבת שהדינמיקה היא אחרת מאשר משפחה גדולה יותר שנפרדים.
יש לה יותר רגש שנופל על הכתפיים שלה ואין שם עוד ילד שישקף לה מציאות אחרת.
לא בטוחה שהסברתי את עצמי נכון.
אני מסתכלת על הילדים שלי והם מדברים בינהם על אבא כל הזמן שהוא לא פה ומתיי הוא יגיע. אבל זה לא נאמר בכאב אלא מעלים רעיונות איזה כייף הם יעשו כשאבא יגיע.  ולצערי ולשמחתי, אין להם בעייה להפרד ממנו כשהוא עוזב.
אני מדמיינת שאם בתי היתה בת יחידה (בת 7) אז זה היה אחרת. היא בטח היתה מתקשרת איתי הרבה יותר בנושא הפרידה מאבא, ואני מאמינה שהייתי משקפת לה דינמיקה אחרת על הפרידה מאבא.
מאוד אחרת מהדינמיקה הנוכחית שהיא ואחיה בנו לעצמם.
עוד משהו אצלינו:
אני לא יודעת אם זה ממש קשור לפרידה מאבא אבל הילדים שלי מאז הפרידה כל הזמן משחקים משחקיי "נדמה לי". או שהם סופרמן וסופרוומן ומצילים אנשים, או שהם אבא ותנוקת או אמא ותנוק או שהם בג'ונגל. הם כל הזמן משחקים. לוקחים שמיכות ובונים "טירה". אולי זה קשור איכשהו לכאב מהפרידה שהם מדמיינים שהם בעולם אחר.
אולי יעזור לרשום את הילדה לחוג דרמה כדי שתוכל לשחק ולדמיין?
 
לצפיה ב-'ניתקתי קשר עם הבת שלו אבל יש לה יום הולדת.. כמה שאלות'
ניתקתי קשר עם הבת שלו אבל יש לה יום הולדת.. כמה שאלות
09/11/2016 | 20:54
8
292
אני נשואה שנתיים לגבר שיש לו ילדה בת 18 מפרק א'. לי ולו יש תינוקת משותפת בת חודשיים. אני ובעלי גרים יחד כבר 3 שנים מאז שהבת שלו הייתה בת 15 והקשר שלנו (שלי ושלה) תמיד היה בעייתי. היא אף פעם לא קיבלה אותי, ואף פעם לא כיבדה אותי. היא שמה פס על "חוקי הבית" כשהיא אצלנו, מתעלמת ממני ומדברת אלי בצורה פוגענית ומזלזלת.
 
לפני קצת יותר מחודש אחרי "תרגיל" מגעיל נוסף שהיא עשתה לי הגיעו מים עד נפש. עד אז ניסיתי לדבר איתה ולבנות איתה מערכת יחסים טובה אבל לפני חודש ואחרי שנתיים של גהינום נשברתי, מה גם שאבא שלה גם לא מצליח לגרום לה להתנהג אלי בצורה יותר מכבדת. לפני קצת יותר מחודש חודעתי לבעלי ואחר כך גם לבת שלו שזהו זה. אני מכבדת אותה והיא תמיד תהיה הילדה של בעלי אבל אני לא רוצה איתה יותר שום קשר. אני סיימתי לנסות. היא כבר לא ילדה והיא מספיק בוגרת כדי שהצבא יסמוך עליה עם נשק ולכן אני מצפה ממנה גם לבגרות ביחס שלה כלפיי והיות וזה לא קורה אני מעדיפה להפסיק לתקשר איתה ולהפסיק כל מגע איתה כי יש גבול לכמה השפלות אני יכולה לספוג מילדה בת 18.  בעלי קיבל את זה די טוב כי הוא חושב שלפחות ככה יהיה שקט במקום ריבים. נמאס לו להיות באמצע כשהבת שלו מתלוננת עלי ואני עליה. הבת שלו גם קיבלה את זה בסדר וראו שלא מזיז לה.
 
בעוד 3 שבועות לבת של בעלי יש יום הולדת 19. כמה ימים אחרי שהודעתי לבעלי ולבת שלו שתמו יחסינו התייעצתי עם בעלי איך לנהוג לגבי היום הולדת שלה. התכנון היה שכל המשפחה מהצד של בעלי תחגוג לה במסעדה והתייעצתי עם בעלי איך לברך אותה למרות שאנחנו בנתק עכשיו.
 
היא בכל זאת הבת של בעלי והאחות של הבת שלי מה שאומר שהיא המשפחה שלי. אמרתי לבעלי שלמרות הניתוק ולמרות שאני לא אלך לאירוע חשוב לי לבר אותה איכשהו. אני לגמרי שלמה עם הניתוק שלי ממנה כי סוף סוף יש לי שקט אבל היא עדיין משפחה ואני מרגישה שאני צריכה לברך אותה. מאוד אכפת לי ממנה והניתוק בא ממקום שפשוט לא יכלתי יותר עם ההתנהגות שלה ואני חוששת שאם אני לא אברך אותה ביום הולדת היא תחשוב שלא אכפת לי ממנה מה שכאמור לא נכון. אמרתי לבעלי שלכל הפחות אני רוצה להעביר לה דרכו ברכה ואולי איזה גיפט כארד שיתן לה באירוע בשמי כי לאור הניתוק אני לא אהיה שם.
 
בעלי אמר שהוא מתעקש שאני אגיע ליום הולדת שלה כי מבחינתו אפשר לשמור על ניתוק אבל אנחנו עדיין משפחה. הוא אמר שניתוק עדיף מריבים וצעקות כל הזמן אבל שהוא עדיין רוצה שאני אבוא ליום הולדת שלה עם כל המשפחה מהצד שלו (ההורים שלו, האחים והאחיות שלו, האחיינים שלו וכו'). הוא גם אמר שהוא העמיד את הבת שלו בתור עובדה שאני אהיה שם ושהיא קיהלה את זה, לא בהתלהבות אבל קיבלה.
 
אני מאוד מתלבטת לגבי כמה דברים:
1. האם לאור הניתוק בנינו אני צריכה לקנות לה איזושהי מתנה?
2. אם כן לקנות לה מתנה אז באיזה סדר גודל? כמו שקניתי לה כל השנים או פחות?
3. לאור העובדה שאנחנו בניתוק האם עלי לבוא למסיבה שאבא שלה עושה לה עם על המשפחה מהצד שלו במסעדה? מצד אחד בעלי מתעקש שאבוא אבל מצד שני הבת שלו לא ממש רוצה אותי שם ומוכנה לנוכחותי רק כי אבא שלה התעקש. לא יודעת אם ללכת וכאילו לכפות את עצמי או לא ללכת ואלי להעמיק את הניתוק מה שאני ממש לא רוצה. אז ללכת או לא?
4. לי ולבעלי יש ילדה משותפת. היא והבת של בעלי אחיות. זה עוד סיבה לכך שהיא תמיד תהיה חלק מהמשפחה שלי כי מן הסתם היא תבוא לימי הולדת של הקטנה וכו'. אז אם במילא נתראה באירועים שקשורים לקטנה כמה הגיון יש בחא ללכת ליום הולדת שלה? הרי הנתק הוא לא באמת מוחלט. ואולי היא לא מתלהבת מזה שאגיע אבל בעצם תיפגע אם לא אגיע?
5. במידה ולא אלך לאירוע אני לא אגיד לה מזל טוב אישי בטלפון. אבל האם עלי לסמס לה הודעת יום הולדת שמח? במידה ואני אשלח ברכה ומתנה עם אבא שלה האם עדיין כדאי לסמס. מצד אחד לא רוצה שתחשוב שמחקתי אותה מהחיים שלי אבל מצד שני שתבין שהיא לא יכולה לנגב בי את הרגליים והכל ימשיך כרגיל. אז לסמס או להסתפק בלהעביר משהו עם אבא שלה?
6. אני טיפוס שלא אוהב להביא כסף בתור מתנה לקרובים שלי כי בעיניי זה לא אישי. אם אחליט שאני רוצה לתת לה מתנה האם להשקיע ולקנות מתנה אישית (יודעת מה היא רוצה) או שלאור הניתוק אולי פשוט להביא לה כרטיס ברכה וכסף כדי להבהיר לה שסה אכן ניתוק ושהיא עברה כל קו אדום ביחסים איתי?
 
יום ההולדת שלה בעוד כשלוש שבועות וזה לא נותן לי מנוח. משפחות מורכבות זה דבר קשה כי כן יש נתק אבל היא עדיין משפחה. אשמח מאוד לעצות.
 
השאלות שהכי מטרידות אותי זה לגבי מה לעשות בקשר למתנה, השאלה של ההליכה לאירוע מטרידה פחות.
 
חשוב לי גם להוסיף שהניתוק נעשה בשיחה רגועה כמה ימים אחרי עוד משהו מגעיל שהיא עשתה והבנתי שאני לא יכולה להמשיך ככה. השיחה נעשתה בצורה יחסית טובה בלי דרמות ופיצוצים. פשוט אמרתי שאני תופסת מרחק אבל עדיין הבעתי תקווה שיום אחד אנחנו נוכל להסתדר ולהיות משפחה אחת נורמאלית (היא לא מקבלת אותי כחלק מהמשפחה או כדמות עם סמכות). 
 
אני מאוד אשמח לתגובות אבל בבקשה אל תשאלו אותי דברים לגבי מה היה הקש ששבר את גב הגמל ובבקשה אל תבקשו דוגמאות ספציפיות לאיך התבטאה ההתנהגות הרעה שלה כלפיי. אני חרגישה שזה יחשוף יותר מידי מידע ואני מעוניינת לשמור על אנונימיות.
 
 
לצפיה ב-'1. ללכת. בשביל מה להוסיף ויכוח עם בעלך?'
1. ללכת. בשביל מה להוסיף ויכוח עם בעלך?
09/11/2016 | 22:10
170
וחוץ מזה, זה לא ארוע מצומצם שתהיי בולטת בו או שתצטרכי לתקשר איתה באופן מיוחד. לכי ותבלעי בהמון.
2.  מתנה קטנה
3.  כסף
4.  ברכת מזל טוב קטן בארוע
4.  לא לסמס
לצפיה ב-'בחרת להתנתק'
בחרת להתנתק
10/11/2016 | 00:35
1
187
אבל זה נשמע כאילו זה רק מהפה אל החוץ - לדעתי התק שהודעת עליו היה הדבר הנכון לעשות, הדרך שאת מתארת שזה נעשה מדוייקת מאד. אמרת לה שאת לא מוכנה לנהל מערכת יחסים עם אדם שמזלזל בך. נקודה. אמרת שאת מקווה שהיא תלמד להתנהג אחרת - זה אומר שהשארת מקום לחימום היחסים.
תני לה קצת זמן להתבשל בסיטואציה של הנתק, תהיה קרה, מרוחקת וקורקטית. תבואי לארוע - כמובן, תגידי מזל טוב בארוע כמו אישתו של בן דוד רחוק, תקני מתנה לא אישית ואפילו די סימלית. זה הכל.
אולי היא תתבגר ותלמד להתנהג אחרת, את לא טרקת דלת, הקשר עם ביתך נשמר. הכל טוב.
 
נקודה קטנה וחשובה - את צריכה לעבוד על ההתנתקות מהצד שלך, זה שאת מתעסקת בעניין באופן אובססיבי די מעיד על כך שאמרת שאת מתנתקת אבל זה יותר כמו איום של 'תחזיקו אותי'.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'מה שההיא מעלי אמרה'
מה שההיא מעלי אמרה
10/11/2016 | 10:06
134
כולל העובדה שנשמע את לא ממש שלמה עם ההתנתקות הזו....
לצפיה ב-'מדוע את ובעלך קונים מתנות ימי הולדת בנפרד? '
מדוע את ובעלך קונים מתנות ימי הולדת בנפרד?
10/11/2016 | 10:39
153
אם אתם יחידה משפחתית, משק בית משותף, מהיכן נובע הצורך הזה שכל אחד מכם יביא מתנה משלו?
אצלינו זה היה ברור מההתחלה - מתנות ימי הולדת הינן משנינו.
(מתנות אחרות, כאלו שחסכנו כל חיינו על מנת להבטיח,  כל אחד את ילדיו, נמצאות בקטגוריה שונה והן לא משויכות לימי הולדת אלא יותר לאבני דרך בחיים וניתנות בנפרד, כמל אחד מאיתנו לילדיו.)
 
אם בעלך מבקש, ולך אין התנגדות עקרונית, לכי ליום ההולדת. מתנה משותפת משלושתיכם, ממך מבעלך ומהקטנה, מלווה בכרטיס ברכה שיבהיר מי הם נותני המתנה, תהיה מספקת, לדעתי.
מעבר לכך - אל תטרידי את עצמך בעניין. כשמערכת היחסים אינה מאפשרת אחרת, והבת של בן הזוג היא בגירה, ניתוק הוא לא בהכרח פיתרון גרוע. אין שום סיבה לתת לגיטימציה להתנהגות פוגענית.
לצפיה ב-'נתק זה משהו קיצוני, יש לך עכשיו הזדמנות לשנות את הסטטוס'
נתק זה משהו קיצוני, יש לך עכשיו הזדמנות לשנות את הסטטוס
12/11/2016 | 07:42
1
150
של היחסים שלכן מ"נתק" ל"יחסים קורקטיים".
כמו שאמרת, היא משפחה ואתן תיפגשו בהזדמנויות שונות, אז תבואי למסיבה, כמובן עם אחותה התינוקת (ככה גם תוכלי לבלות את רוב המסיבה בפינה צדדית, מניקה או מטפלת בקטנה...), תביאו ביחד - את ואבא שלה מתנה משותפת (שהאבא יחליט עליה) ותצרפי ברכה (קנויה, לא משהו מושקע מידי) משניכם. תגשי כמו כולם להגיד לה מזל טוב ואפילו לתת לה נשיקה קטנה ולאחל מזל טוב ואחר כך תיבלעי בהמון...
לפי כמות המחשבה שאת משקיעה בזה, את לגמרי לא התנתקת... כן מתנה, לא מתנה (תביאו כסף וברכה, לא צריך מחשבה "אישית", צריך שהיה תהנה מזה. מתנה עם מחשבה אישית תביאי לאחותך...). כן לסמס, לא לסמס... (לא לסמס! אחר כך את תעלבי שהיא לא סימסה חזרה... אז מה עשית? פתחת במאבק כח חדש).
כרגע היא בשלב בחיים שהיא שקועה בעצמה ועניינים שלה ואת מצפה ממנה לחשוב כמו מבוגר ולראות משהו מעבר לציפורן שלה... לא יקרה.
בעשור הקרוב (כן, גיל ההתבגרות נשמך בימינו ה-מ-ו-ן זמן) תשמרי על יחסים קורקטיים מהסוג הזה ואולי אחרי שהיא תצא קצת מהתחת של עצמה, היא תגלה אותך... 
הבעיה היא את והציפיה שלך שההשקעה שלך בה (במחשבה על מה יעשה לה טוב, איך להתקרב וכו') תניב תוצאה של רצון שלה להתקרב. את מספרת לעצמך סיפור שלא איכפת לך, אבל זה רחוק מלהיות נכון, וככה בכל פעם את שמה את היחסים שלכן במבחן (איך היא תגיב למחווה שלך/לבקשה שלך/לדרישה שלך), היא בכל פעם עושה את הדבר הלא נכון ונכשלת במבחן (כמובן) וזה מחזק את הקיבעון שלכן לגבי היחסים שלכן (בלתי אפשריים).
אגב, יכול להיות שגם לה זה כואב ואיכפת, אבל בשלב זה של חייה, היא מעדיפה להדחיק את זה ולהתמודד באמצעות התרחקות והיא מציגה פאסון של "לא איכפת".
בקיצור, אם את מתקשה להכיל את זה שאין קירבה ביניכן, תלכי לטיפול שיעזור לך להתמודד עם הצורך שלך לרצות. תעזבי אותה בשקט, תני לה להתבגר (כשאת ברקע - לא קשורה אך גם לא מנותקת) ואולי בעוד עשור הדברים יראו אחרת.
לצפיה ב-' כל מילה !'
כל מילה !
12/11/2016 | 07:58
18
לצפיה ב-'בקיצור, לאחר שנולדה לך גם בת'
בקיצור, לאחר שנולדה לך גם בת
19/11/2016 | 11:45
57
הבנת שכל הקלפים אצלך ובעלך כבול אלייך בשלשלאות עבות, לא בזבזת זמן והודעת לו ולבת שלו שאת מנתקת איתה יחסים. 
 
לה לא איכפת מהיחסים איתך, ואם את חושבת שלבת שלך תהיה "אחות" את טועה. לא רואה מצב איך היא תקיים קשר כלשהו עם ביתך כשהיא לא סובלת את אמה ואמה ניתקה איתה קשר. חשבת שבאמצעות הניתוק שלך את מעמידה עצמך בעמדת כבוד, אבל הנה, עכשיו את על תקן המזדנבת ואין לך מושג מה לעשות. תראי כמה אנרגיה את מוציאה על יום ההולדת שלה, והיא מתעלמת ממך ומצפצפת עלייך. פתאום הנתק הוא לא באמת נתק, כשאת רואה שאת אויר ומבינה את ההשלכות.  
 
תאכלי את הדייסה שבישלת. על פי ההתנהגות שלך אני לא צופה שבעלך יסכים לעשות איתך ילד נוסף, ואם אני צודקת, הרי שבהתנהגות הנוראית שלך גזרת על הילדה שלך שלא תהיה לה אחות. 
לצפיה ב-'ולגבי המשפט האחרון שלך'
ולגבי המשפט האחרון שלך
19/11/2016 | 11:56
55
הרשי לי לצחוק! 
כל הפרטים הטכנים שכל מי שמכיר אותך או אותה יזהה אתכם לפיהם - היא חיילת שעוד מעט חוגגת 19, אבא שלה יחגוג לה במסעדה, לך נולדה ילדה לפני חודשיים. כל הפרטים האלו נמסרים. 
אז פתאום האנונימיות חשובה לך שמדובר בפרטים שרק את והיא יודעות. לי נראה שהסיבה שפתאום הפרטיות חשובה לך ואת לא רוצה למסור מידע על "ההתנהגות הרעה שלה כלפייך" היא שאת יודעת שאת הטועה ואת לא רוצה לקבל ביקורת. 
לצפיה ב-'אבא באמצע חיים, אח באמצע חיים, ברדק באמצע חיים'
אבא באמצע חיים, אח באמצע חיים, ברדק באמצע חיים
08/11/2016 | 18:28
5
329
כשהיתי בת 23 הכרתי את האבא של הבן שלי. הכרנו במועדון לילה, הייתי אז חיי מסיבות, בחורה מאוד קלילה (לא קלה, יש הבדל!).
 
הוא היה שנה מעלי. התפתח סיפור אהבה של שנה. רומן עם המון כיף ובילויים בלתי פוסקים וכו'. למרות שהייי בחורה רצינית ושיפרתי בגרויות ולמדתי לפסיכומטרי הייתי מאוד קלילה ואהבתי את החיים הפשוטים של בחורה צעירה.
 
אחרי שנה של קשר נכנסתי להריון לא מתוכנן. הוא בדיוק עמד להתחיל לימודי תואר ראשון. לי היה ברור שלא משנה מה אין מצב שאני אי פעם אעשה הפלה אלא אם כן זה מסיבות רפואיות. הוא לא רצה ילד. הודעתי לו שאני לא עושה הפלה והוא הודיע לי בתגובה שאם אני שמה פס עליו ועל הרצונות שלו ועל החיים שלו אז אין לנו מה לעשות ביחד וככה נפרדנו.
 
לפני 8 שנים נולד הבן המדהים שלי, האושר של חיי. אבא שלו אף פעם לא היה איתו בקשר ואפילו לא ראה אותו. לזכותו יאמר שהוא עזר לי כלכלית בתקופת ההריון והלידה ואחרי שהילד נולד הוא שילם מזונות בצורה מסודרת בלי נסיון להתחמק ובלי בלגנים.
 
כשהילד היה בן 4 הוא סיפר לי שהוא עוזב לחול לעשות תואר שני ואחר כך להישאר לעבוד שם ושאני לא אדאג אני אמשיך לקבל את המזונות כרגיל.
 
לפני שנתיים פתאום האבא של הילד רצה להכיר את הבן שלו ורצה קשר איתו. הילד היה אז בן 6 ולא היה לי ברור איך מכניסים לתמונה אבא אחרי שאמרתי לו שאין לו אחד כזה וגם לא היה לי ברור איך זה יעבוד כשהאבא חי בחול אבל החלטתי שלילד יש זכות לאבא גם אם זה באיחור וגם אם זה בשלט רחוק מחול.
 
הקליק ביניהם היה מידי. האבא בא אלינו הביתה ופשוט ניגש לילד עם מליון שקיות ושאל "רוצה לראות את המתנות שהבאתי לך?". הילד התחבר אליו מיד. היה לו יותר מסובך להבין בקטע השכלי מה זה אומר שיש לו אבא ומאיפה הוא צץ אבל בקטע הרגשי היה חיבור מידי.
 
האבא הפתיע לטובה. כבר שנתיים וקצת שהוא שומר על קשר רציף עם הילד. הוא כל הזמן מתקשר אליו בטלפון ובסקייפ ובאמת מגלה בו מעניין. אני חושבת שאם יעשו לו מבחן בסגנון של "מה אתה יודע על הילד שלך" הוא ידע יותר מרוב האבות שגרים עם הילד באותו בית. הוא מגיע לארץ ארבע פעמים בשנה כל פעם לשלוש או ארבע שבועות ומבלה המון עם הילד ובסך הכל אני מרוצה ולא מזמן חברה שלי שהתגרשה אמרה לי "הלוואי שהאקס שלי שחי עם הבן שלנו באותו בית חמש שנים היה מתעניין בו ונמצא איתו כמו האבא של הבן שלך שגר בחול".
 
הבן שלי כל הזמן רצה אח קטן. הבעיה שאני לא בזוגיות ואין לי כוונה להיות אמא חד הורית פעם שניה אז לכן לפחות עכשיו עד שלא אמצא פרטנר לחיים זה לא אופציה. זה די העציב אותי כי אני מבינה שגם אם אני אמצא בן ואביא איתו ילד כבר יהיה פעם גילאים מאוד גדול ביניהם. אני נולדתי קצת אחרי שלאחי חגגו בר מצווה ובגלל פער הגילאים אף פעם לא ממש היינו קרובים וגם היום הדבר היחיד שמחבר בנינו זה עזרה להורים שלנו שנמצאים בתחילת ואמצע שנות השבעים שלהם. רוב השחות עם אחי הם בסגנון של "התנור של אמא התקלקל מישהו צריך לקחת אותה בחור תנור חדש" או "לאבא נתפס הגב מישה צריך לקפוץ להביא לו תרופות".
 
לפני קצת יותר מחודשיים אביו של בני הפיל עלי פצצה. הוא סיפר לי שכשהוא היה בצבא הוא הכיר את מי שהפכה לחברה הרצינית הראשונה שלו. כמה חודשים אחרי שהוא השתחרר וכשהא רק התחיל להרגיש מה זה באמת לחיות כגדרתו הבחורה נכנסה להריון לא מתוכנן. כמו במקרה שלי הוא דרש הפלה והיא סרבה. חודש אחרי שהבן שלו נולד הוא נסע לטיול מאוד ארוך בדרום אמריקה, היא אמרה לו שאם הוא נוסע זה נגמר ביניהם וכך היה. כשהוא חזר היא לא הייתה מוכנה לקבל אותו בחזרה אבל לא הפריע לו לקשר עם הבן שלו שהיה בן שנה ובעצם הוא תפקד כאבא לכל דבר ועניין.
 
הכרנו כשהבן שלו היה בן שנתיים. בהתחלה הוא לא סיפר לי כי הוא ראה שאני מאוד קלילה ואוהבת את החיים והוא פחד שזה ירתיע אותי מישהו עם ילד בן שנתיים. בהמשך אחרי כמה חודשים כשהוא הבין שלמרות כל הקלילות והאהבה למסיבות ולכיף אני גם בחורה מאוד רצינית הוא כבר לא העז לספר כי פחד שלא אסלח לו על כך ששיקר.
 
בכל אופן מסתבר שלאבא של בני יש עוד בן בארץ שגר במרחק 6 דקות נסיעה מאיתנו. הוא בן 12 ובניגוד לבן שלי שאביו נכנס לחייו רק לפני שנתיים בגיל 6 לילד השני היה אבא מתפקד מגיל שנה. אגב זאת גם הסיבה שהוא התעקש בזמנו על הפלה. הוא פחד מאחריות לעוד ילד וזה נראה לו משימה בלתי אפשרית.
 
הוא סיפר לי את כל זה לפני קצת יותר מחודשיים ואמר שהוא מאוד רוצה להכיר בין הבנים שלו. כהגדרתו "לכי תדעי מה יקרה מחר, אנשים מתים כל הזמן בכל מיני נסיבות, ואם יקרה משהו אני רוצה שהבנים שלי ידעו שיש להם אחד את השני, אני מפחד למות בלי שהם בכלל ידעו זה על קיומו של האחר".
 
היות ואני לא בזוגיות והיות והאוציה לכך שלבני יהיה אח ממני היא די קלושה החלטתי לזרום עם הרצון של האב להכיר בין הבנים. חשבתי בדיוק מה ששבתי לפני שנתיים כשאביו פתאום החליט לחזור לחיי בני. עדיף איזשהו אבא בשלט רחוק משום אבא וצא דווקא אבא מדהים. אז לפי אותו הגיון עדיף איזשהו אח ואולי שהם לא יהיו ממש בקשר מאשר שום אח.
 
הכנו את הילד לאט והבהדרגה ובסוף ההכרות בין האחים קרתה. הילד הגדול פשוט מקסים והוא התאהב בבן שלי וקיבל אותו בצורה מדהימה. האבא חשש שהוא יקנא בקטן או משהו כזה אבל הוא היה פשוט ילד מדהים ובוגר לגילו (הוא בכיתה ז').
 
הבעיה היא עם הבן שלי. בהתחלה הכל נראה טוב. הוא התלהב מזה שיש לו אח גדול וסיפר על זה לכולם. היה נראה שהוא מסתדר היטב עם הילד. אפילו אחרי שהאבא עזב לחול בסוף ספטמבר (אחרי שהיה פה שלוש וחצי שבועות) הקשר בין הבנים נשמר. נוצרה כימיה טובה ביני לבין האמא של הבכור. אנחנו בערך באותו הגיל (היא צעירה ממני בשנה) ושתינו לא בזוגיות. אנחנו מקפידות שהבנים יפגשו באמצע השבוע לפחות אחת לשבועיים ואנחנו גם מקפידות על שתי שבתות בחודש שבהן נעשה משהו ביחד עם הילדים. לאחרונה אפילו היה מצב שהבן שלי חלה והיא הציעה לשמור עליו כדי שאני לא אפסיד יום עבודה (היא אחות שעובדת במשמרות ובאותו יום לא עבדה).
 
אבל לצערי לא הכל ורוד. בערך שבועיים אחרי שהאב של הילד חזר לחול (לפני כחודש) התחילו בעיות עם הילד. המורים התחילו להתלונן מה שמעולם לא קרה לפני. הוא התחיל להתחצף אלי מה שגם לא קרה אף פעם. התחיל להתווכ על כל דבר מה שלא היה פעם (למשל אוכל מעדן שוקולד בסלון ואני אומרת לו לזרוק אותו לפח והוא מתווכח ופעם אפילו לא היה צריך להגיד לו). התחילו בעיות בהירדמות וכתוצה מכך קשיים בקימה בבוקר ובוקר מאוד עצבני. בהתחלה חשבתי שאולי זה הגיל והוא מפתח אופי משלו אבל לא מצאתי שום עדות לכך שזה משהו שקורה בגילאי 8. אחר כך חשבתי שאולי קשה לו שאבא שלו חזר לחול אחרי כמעט חודש פה אבל זה הרי כבר ממש לא הפעם הראשונה שאביו בא לשלוש שבועות או לחודש ואז נוסע. חשבתי שאולי זה העניין עם האח החדש אבל הילד מצפה בקוצר רוח לפעילויות משותפות איתו. ניסיתי לדבר איתו בטוב ברע בכל דרך אפשרית ואני לא מבינה מה עובר עליו.
 
ביום ראשון התעכבתי בעבודה וחברה שלי לקחה אותו מהבית ספר. הם נכנסו לסופר כי החברה רצתה לקנות משהו. הוא ביקש גלידה והיא הסכימה. הוא ביקש קינדר בואנו והחברה אמרה לו או גלידה או קינדר. בהפתעה גמורה, כי זה משהו שלא קרה קודם, הילד נכנס להיסטריה מטורפת של צרחות ובעיטות בסטנדים שליד הקופות וזריקת חפצים. החברה שלי בכח רב גררה אותו משם. ואז זה קרה. כל הדרך מהסופר לחניה שהיא גוררת אותו הילד צורח "אף אחד לא אוהב אותי, אף אחד לא אוהב אותי". בהתחלה היא לא התייחסה לזה אבל כשהם הגיעו סוף סוף אליה זה היה לה מוזר כל הסיפור. הוא הילד הכי אהוב בעולם. משהו בטוח קרה. היא דובבה אותו והוא נפתח אליה. 
 
מסתבר שכבר הרבה זמן הילד מסתובב עם כאב ענק בפנים. שאלה שהוא לא מעיז לשאול לא אותי ולא את אביו. למה? למה אבא שלו לא אהב אותו מספיק כדי להיות איתו כשהיה קטן ועם אחיו הוא היה כל הזמן?
 
אף פעם לא חשבתי על זה. פספסתי בענק. אני כותבת עם דמעות בעיניים. איכשהו חשבתי על כך תרחיש אפשרי ורק על זה שהילד יקנא באחיו כי היה לו אבא כל הזמן ולו רק מגיל 6, דווקא על התסריט הזה לא חשבתי.
 
אני כבר שלושה ימים מסתובבת בהרגשה איומה. הילד עוד לא יודע שחברה שלי ספרה לה שהוא סיפר לה את זה. מסתבר שמפה כל ההתנהגויות החדשות והלא נעימות שלו. הוא מרגיש פחות אהוב ופחות שווה ולא ילד מספיק טוב כי כדבריו אם הוא היה מספיק טוב אבא שלו היה איתו מאז שהיה תינוק כמו עם אחיו. לא יודעת איך להגיב למצב ואיך לדבר איתו על זה. נשבר לי הלב שכבר הרבה זמן הילד מסתובב עם הכאב הזה. איך מסבירים דבר כזה לילד? האבא עוד לא מעורב והוא בחול אז לא יודעת כמה יעזור
לצפיה ב-'אז זה בעצם פרק א' של הפוסט "שאלה על ירושה"?'
אז זה בעצם פרק א' של הפוסט "שאלה על ירושה"?
09/11/2016 | 10:37
1
81
לצפיה ב-'גם לי זה עבר בראש...'
גם לי זה עבר בראש...
10/11/2016 | 17:30
147
יש כאן מישהי שכל הזמן כותבת גם על הבן שלה, בן העשרה, שאביו לא רצה בו ולא ראה אותו... והיא לא יודעת מה לעשות עם העניין.
 
ככה זה כשיש פורום פתוח וניתן לרשום כל מה שרוצים. זה בסדר.
הבעיה מתחילה עם החצאי עובדות- לדוגמא- פעם היא מספרת שהיא היתה בקשר ארוך ואח"כ קצר (לא הפוסט הנוכחי) שהוא ליווה את ההריון ואחכ לא ליווה... ועם כל פיסת מידע היא מקבלת תגובה ולגיטימציה למעשים שלאו דווקא יטיבו עם הילד ולכן- מתחננת אליכם- תשקלו טוב טוב את העיצות שאתם נותנים- כי יש אנשים שפועלים ע"פ עיצות אלו- וחיים נהרסים. במקרה של אותה אחת- היא פשוט הרסה והורסת את החיים של הילד שלה כי היא משקרת על העובדות אל מול כל באי הפורום הזה.
 
ואני אומרת- אם את קוראת פה- תתחילי להתעסק בדברים אחרים ולא בשטויות- תגדלי את הילד באהבה כי אבא אין ולא יהיה לו. ככה בחרת עבורו... תתמודדי ותפסיקי לחפש פתרונות קסם. אין. גם שום שופט בבית משפט לא יעזור. אי אפשר לחייב בהסדרי ראייה אי אפשר בהגדלת מזונות כי שום דבר מהותי לא קרה וגם לא יקרה. להפיך- שופטים לא אוהבים שמבזבזים להם את הזמן. אם את מקבלת מזונות כדת וכדין- קבלי אותם וזהו.
 
ולגבי כותבת פוסט זה- ילדים הרבה יותר חזקים ממה שאנחנו חושבים - ילדים מצליחים להתגבר על הרבה דברים, וזה מחשל אותם, לא דופק אותם בניגוד למה שאת חושבת. :)
לצפיה ב-'נשמע מאוד מופרך הסיפור שלך'
נשמע מאוד מופרך הסיפור שלך
09/11/2016 | 14:29
191
אך במקרה והוא אמיתי,  ממליצה לך מכל הלב לפנות להדרכה מקצועית-
פסיכולוגית/עובד סוציאלי מטפל משפחתי וכד'...
עם כל הכבוד לניסיון ולחוכמה של נשות הפורום ,יש צורך בהכוונה רצינית,
מעבר לכמה פוסטים  בפורום אינטרנטי...
מדובר בדימוי העצמי ובחיים של הבן שלך...תפני לטיפול מקצועי
לצפיה ב-'וואו, זה היה ארוך'
וואו, זה היה ארוך
10/11/2016 | 09:28
173
החיים לילדים הם בדרך כלל כמו שמציגים אותם:
ילד אחד גדל במשפחה עם שתי אמהות, אחד עם שני אבות ואחר עם שתי אמהות ואב וכו' וכו'. אם המבוגרים בסביבה מקבלים את המצב ומציגים לילד שאלו החיים שלו והם בסדר גמור, אלא אם יש היפוך/שוני/ניגוד למה בקורה במציאות, הילד יקבל את זה ויהיה בסדר גמור.
אז קודם : מה את מרגישה לגבי מה שקורה, אם את חושבת שהכל תקין, תשדרי לו את זה ואז הכל תקין גם בשבילו.
ילד יכול להחליט שהוא מקנא באחיו בגלל מליון ואחת סיבות, לפעמים לגיטימיות ולפעמים פחות - אז מה?
 
בהצלחה, ללי
 
לצפיה ב-'סיפור קצת מוזר, וקשה להאמין, אבל...'
סיפור קצת מוזר, וקשה להאמין, אבל...
12/11/2016 | 07:20
139
כבר שמעתי מיד ראשונה סיפורים דומים, אז רק למקרה שזה אמיתי - טיפול ועכשיו!
עדיף פרטי אצל פסיכולוג טוב, אבל אם אין לך אפשרות אז תתחילי מיועצת בית הספר או פסיכולוג בית הספר (כן, יש דבר כזה). לא לדחות. חבל שהדבר הזה יגדל למימדים עצומים.
אגב, אני לא בטוחה שכדאי לערב את האבא כרגע. אין לו באמת מה לעשות.
לצפיה ב-'שאלה של ירושה'
שאלה של ירושה
31/10/2016 | 10:06
24
382
גבר התחתן והבין לעולם בן.
כשהילד היה בן שנתיים הגבר התגרש מאימו של הבן.
כעבור שנה הגבר הכיר אישה חדשה ובהמשך התחתן איתה והביא לעולם עוד בן.
כשהבן הקטן נולד הגדול היה בן 7.
 
עד לידת הבן הקטן הגבר תיפקד כאבא לכל דבר ועניין לבנו הבכור.
הוא לקח אותו אליו בין פעמיים לארבע פעמים בשבוע פלוס כל סוף שבוע שני.
האב היה מאוד מעורב בחיי הילד.
עם הולדת הבן הקטן  המצב השתנה.
 
מבחינה כספית הכל נשאר כמו שהיה והאב אף נתן יותר.
אבל מבחינת מעורבותו בחיי הילד היה שינוי דרסטי.
פתאום הוא לקח את הילד אליו אחת לשבועיים ולא כמה פעמיים בשבוע.
פתאום יש סופש אחד בחודש ולא כל סופש שני.
 
האבא נהיה הרבה פחות מעורב בחיי בנו הבכור.
חלק מזה נובע מכך שיש ילד קטן והרבה פחות זמן אבל חלק מכך נובע גם מלחץ שהאישה החדשה מפעילה.
לבן הקטן הוא תמיד היה אבא מושלם.
לבן הגדול הוא היה אבא מושלם עד גיל 7, אחר כך הוא  די הזניח אותו עד גיל 18, ואחר כך בעקבות טיפול פסיכולוגי שהילד עבר שבמהלכו גם האב הבין כמה הוא טעה כשהזניח נפשית (לא כספית)  את הגדול הוא שוב הפך להיות לאבא מעורב ואבא במלוא מובן המילה לגדול.
 
לא פעם הגדול היה מדבר עם אביו ומספר לו כמה קשה היה לו כשהוא נזנח על ידי אביו בגיל 7 וכמה האשים את עצמו שלא היה ילד מספיק טוב.
האב האמין לו אך אשתו של האב טענה שהילד עושה עליו מניפולציות וגורם לו לרגשי אשמה כדי להשיג ממנו דברים.
ביום בהיר אחד בגיל 53 האב החליט לעשות צוואה. 
הגדול היה אז בן 25 והקטן בן 18.
 
האבא הודיע לילדיו על הצוואה ואמר שהוא מחלק את הונו ( כמה דירות) שווה בין שני ילדיו.
50 אחוז לכל ילד.
תשע שנים לאחר מכן (לפני שנתיים) בגיל 62 אובחן האב כחולה בסרטן סופני.
באותה תקופה בנו הבכור (אז בן 34 נשוי ואז אב לשניים) כל הזמן האשים את הקטן בן 27 (נשוי ואז ללא ילדים) בכך שבגללו הוא הפסיד שנים יקרות עם אביו ועכשיו כבר אי אפשר להחזיר אותן. 
 
ברור שהקטן לא אשם בכך.
אם כבר מישהו אשם פה זה האב ואולי אשתו של האב.
בתקופת מחלת האב הבכור כל הזמן היה איתו ובכה על הזמן האבוד שלהם.
הכוונה לתקופה בה הבכור היה בגילאי 7-18.
 
כעבור כשנה של מחלה בגיל 63 האב נפטר.
אחרי לכתו התברר כי לאחר גילוי העובדה שמחלתו היא סופנית ובדעה צלולה לחלוטין שינה האב את הצוואה.
הוא הוריש 75 אחוז מהונו לבכור ו25 לקטן.
הוא השאיר מכתב ובו תאר כמה הוא מצטער שהבכור לא קיבל את כל מה שהקטן קיבל (מבחינת דמות אב כי מבחינה כלכלית הוא תמיד תמך בגרושתו בצורה סופר נדיבה) וכמה עצוב לו שהבכור חיי בתחושת קיפוח ושאולי עכשיו זה יתקן ולו חלקית את העוול שנגרם לבכור.
 
היום שנה לאחר מות האב הבן הגדול (בן 36 עם שלושה ילדים) לא בקשר עם הקטן (בן 29 עם ילד).
האחראי לניתוק הוא הקטן שבטוח שאמא שלו צדקה והגדול עשה מניפולציות על אביו וגרם לו לרגשי אשמה ולשינוי הצוואה.
הבכור לא מוכן לוותר על חלק מהירושה כדי שזה יהיה 50 50 בטענה שזה היה רצון האב ושזה פיצוי זעום על יותר מעשור שכמעט ולא היה לו אב ושזה משהו ששום כסף לא יקנה.
כרגע לאב שנפטר יש ארבעה נכדים ששלושה מהם (מהבכור) לא מכירים את הרביעי (מהקטן) כי כאמור הקטן ניתק קשר עם הבכור.
 
בכוונה אני לא רוצה להגיד מאיזה צד אני.
השאלות שלי הן:
1. האם לדעתכם הבכור צריך לוותר על חלק מהירושה כדי שזה יהיה 50 50 רק על מנת שאחיו יחזור להיות איתו בקשר והילדים שלו יכירו את בן הדוד שלהם. האם הוא צריך לוותר על חלק מהירושה למען שלמות משפחה? האם הוא היה לא בסדר במשהו?
2. האם הקטן צודק בכך שהוא חושב שהייתה פה מניפולציה ושהגדול פעל לא יפה בכך שסרב שהחלוקה תהיה 50 50? האם ההרגשה שלו שאחיו עשה לו תרגיל מסריח וניצל מחלה של אביו פלוס רגשי אשמה זה סיבה מוצדקת לניתוק הקשר? האם במקומו הייתם בולעים את זה וחוזרים לקשר עם האח כי בכל זאת הם משפחה וכדי שבנו יכיר את בני הדודים שלו?
 
תודה מראש לכל מי שיקרא ויענה
 
 
 
לצפיה ב-'תשובה של משפחה'
תשובה של משפחה
31/10/2016 | 11:09
1
211
אני חושבת שהשאלה שלך לא רלוונטית. הסכסוך על הירושה הוא סמפטום ולא הבעיה.
גם במשפחה שבה הילדים חולקים את אותו זוג הורים גדלים עם המון משקעים והרגשה שאת ההוא אהבו יותר, ולהיא נתנו יותר...
הבעיה היא שהאב לא השכיל להעביר לשני הבנים את ההבנה שהם אחים.
לא משנה אם הבכור יישאר עם 75% או שהצעיר יקבל 50%, יש שם משקעים כבדים מעבר.
איך מקרבים בין שני גברים עויינים? אין לי מושג. אז כנראה שהתגובה שלי לא ממש עוזרת. אולי צד שלישי שמקורב לשניהם יכול לשכנע אותם לשים את הפנקסאות בצד.
 
לצפיה ב-'למרבה הצער אין צד שלישי שמקורב לשניהם'
למרבה הצער אין צד שלישי שמקורב לשניהם
01/11/2016 | 22:11
131
אלמנתו של האב שהיא אם הקטן מעולם לא חיבבה את הבכור שכן היא תמיד חשבה שהוא עושה מניפולציות כדי להשיג דברים ולכן היא לא מתאימה לתפקיד.
האב היה בן יחיד כך שאין לו אחים כלומר דודים של הילדים שיוכלו לסייע. 
הורי האב כלומר הסבא והסבתא  כבר לא בחיים כעשור.
עצוב אין שום אדם שקרוב לשניהם
לצפיה ב-'האבא הצליח להעביר לילדיו את המורשת שלו'
האבא הצליח להעביר לילדיו את המורשת שלו
31/10/2016 | 13:04
1
190
שכסף הוא תחליף לאהבה.
כשהבכור היה בן 7, האבא הפסיק לתת לו יחס, אבל המשיך לתת כסף ואפילו בנדיבות רבה יותר מקודם
כשהיה על ערש דווי, החליט לתת לאותו בן עוד כסף כפיצוי על האהבה שלא נתן
והיום האחים רואים בכסף של האבא ביטוי לאותה אהבה חסרה, והם רבים על אהבתו של האב המת דרך כספו
 
אבל כסף לעולם לא יהיה תחליף לאהבה
 
אני חושבת שהייתי יכולה יותר להבין את הדיון, אם היה מדובר בירושה של 100,000 ₪ שצריכה להתחלק בין אחים שסובלים ממחסור כספי. ככה שכל שקל הוא באמת בעל השפעה מהותית על מצבם היומיומי. אבל מדובר כאן על ירושה של כמה דירות, מה שאומר שבכל מקרה שני האחים מקבלים כאן תמיכה כלכלית משמעותית.
 
אני חושבת שעכשיו השאלה מה כל אחד מהם רוצה.
הרי יכול להיות שהגדול יחזיר את החלק, אבל לאור האמון הרעוע בין שניהם תתגלה בהמשך מריבה אחרת והקשר שוב ינותק
הרי יכול להיות שהקטן יסכים לחדש את הקשר עם הגדול בלי לקבל תמורה כספית עבור זה
 
ואני חוזרת - השאלה מה כל אחד מהם רוצה. כסף? יחסים? הוכחה לאהבת אביו? בטחון? נחמה? אני לא יודעת מאיזה צד את (וכל הכבוד על ייצוג האובייקטיבי), אבל הייתי חוזרת למי ששאל אותך את השאלה ואומרת לו "תחשוב מה אתה רוצה". ואם קשה לו לדייק את זה, אפשר להעזר בשיחה או שתיים של ייעוץ (יש תהליך נפלא שנקרא "התמקדות" נשמע לי סופר מתאים במצב כזה).
 
אני מאמינה שאחרי שהוא יבהיר לעצמו מה *באמת* הוא רוצה, יהיה לו יותר קל להחליט מה לעשות.
לצפיה ב-'מדובר בירושה של כ שישה מליון שקלים'
מדובר בירושה של כ שישה מליון שקלים
01/11/2016 | 22:24
141
דווקא הלוואי והייתה ירושה קטנה.
אם הירושה הייתה מאה אלף זה פחות קריטי כי הריב היה על 25 אלף וזה בטח לא סכום משנה חיים.
פה הריב על מליון וחצי שקל שזה באמת משהו קריטי.
זה ההבדל בין האם הקטן יקבל מליון וחצי שזה אחלה לבין שלוש מליון שזה משהו שמסדר אותך טוב.
 
אם הריב על 25 אלף כנראה לגדול היה קל יותר לוותר עליהם בשביל קשר עם אחיו מאשר על לשלם מליון וחצי על קשר עם האח.
מבחינת מה כל אחד מהם רוצה אז הקטן רוצה מה שהוא רואה כצדק. 
הוא מאמין שאחיו עשה לו תרגיל מסריח ולא צודק בכך שהפעיל מניפולציות על האב.
הגדול רוצה להרגיש שהצדק נעשה כהגדרתו.
 
הגדול עכשיו מרגיש שנעשה צדק כי הקטן מרגיש מקופח כמו שהוא הרגיש במשך כל ילדותו והתבגרותו.
הוא גם טוען שהוא לא הפעיל מניפולציות על האב ושזה היה רצון האב והוא רוצה לכבד אותו.
הקטן טוען שהאב היה רוצה קודם כל קשר בין האחים.
הגדול טוען שאין בעיה שיהיה קשר הרי זה הקטן שהתנתק בגלל הכסף.
 
הקטן מצידו טוען שהוא לא יכול להיות בקשר עם אדם שתקע לו סכין בגב.
בגדול  הקטן תמיד רצה להיות בקשר עם הגדול יותר ממה שהגדול רצה להיות בקשר איתו.
לאור כל השנים שעברו זה לא נראה סביר שהקטן יקבל את הכסף שהוא רוצה ואז יריב על משהו אחר עם אחיו וינתק איתו את הקשר.
מבין שניהם לקטן הקשר הזה יותר חשוב.
 
למרות זאת הקטן חי שנים עם אמא שטענה שהגדול רק מנצל את האב ולכן עכשיו כשיצב מצב שכביכול היא צדקה על השנים הוא מרגיש שאחיו תקע לו סכין בגב ולכן זה נראה לא סביר שהקטן ישלים עם הגדול אם לא יקבל את מבוקשו.
לצפיה ב-'לא. לדעתי הבן הגדול לא צריך לוותר על חלק מהירושה.'
לא. לדעתי הבן הגדול לא צריך לוותר על חלק מהירושה.
31/10/2016 | 13:42
1
179

האב כתב את הצוואה מתוך ראיית המצב.
האב בזמן כתיבת הצוואה היה אדם בוגר עם שיקול דעת, והרי הצלחה בהפעלת מניפולציות הייתה כרוכה בהסכמתו ולכן ברור שהוא בעל הדעה, רק הוא, והצוואה מבטאת את רצונו.
כל פעולה שתסתור את הצוואה תהיה ביטול רצונו של האב.
 
עם כל החרטה שהאב ביטא במכתב שצירף, עדיין, להבנתי, הוא לא פירט את כל מערכת השיקולים שלו. לא ממש ברור אם הקיפוח של הבכור היה השיקול היחידי שלו. סביר מאוד שהיו שיקולים נוספים (כגון מצבן הכלכלי של אמהות הבנים, זו מול זו, אותן הבנים יהיו עתידים לרשת בשלב כלשהו, מספר הנכדים, מקצועות הבנים והצפי לעתידם הכלכלי, ועוד ).
לא ברורה התמונה של יחסי האב ובניו – כיצד באו לידי ביטוי טענות הפעלות המניפולציות על ידי בנו הבכור בעודו בחיים, וכיצד הדברים השתקפו בחיי המשפחה.
מדובר בבעיה מורכבת.
נראה לי שוויתור, כלומר חלוקת הרכוש חצי-חצי, לא יוביל לבניית מערכת משפחתית יציבה בין האחים...
קיים "בסיס" רעיל שנבנה במשך שנים, וחבל על כל וויתור או הקרבה למען מערכת משפחתית שבעצם לא קיימת.    
 
לצפיה ב-' במשך הרבה שנים..'
במשך הרבה שנים..
01/11/2016 | 22:42
125
במשך הרבה שנים, עוד לפני שהאב חלה, אשתו טענה שהגדול עושה עליו מניפולציות רגשיות.
מהרגע שהאב חזר להיות בקשר עם בנו ועד שחלה היה להם יותר מעשור לפצות על העבר.
כשכתבתי שהקטן טוען שהבכור עשה עליו מניפולציות לא התעוונתי לכך שהבכור ניצל את זה שהאב לא היה צלול וכו', כי אין ויכוח על כך שהוא היה צלול, אלא הכוונה הייתה שהבכור ניגן לו על המקום הכואב שהוא זנח את בנו ליותר מעשור.
גם הגדול טוען כמו שכתבת שחלוקה שונה של הכספים תסתור את רצון האב אבל הקטן טוען וכנראה בצדק שמן הסתם רצון האב היה שהאחים יהיו בקשר.
 
האב כנראה ניחש שהקטן יכעס עליו אבל הוא בטח לא שיער שהוא יאשים את אחיו במניפולציות כי הוא לא עשה זאת מעולם.
אולי אם האב היה יודע איזה בלגן זה יצור הוא היה פועל אחרת, אין לדעת.
במכתב האב ציין שהשיקול היחידי שלו לחלוקה הלא שוייונית זה שהקטן קיבל את הדבר היקר מכל כלומר אב במשרה מלאה בעוד שהבכור איבד את זה למשך כעשר שנים דווקא כשהוא היה צריך את זה הכי הרבה.
מצבה הפיננסי של אם הקטן הוא יותר טוב מאם הבכור אבל האב לא כתב על זה כלום במכתב.
 
מספר הנכדים הוא לא רלוונטנ במקרה הזה שכן האב נפטר יחסית צעיר והוא לא יכל לדעת מה יהיה.
כשהוא נפטר לקטן עוד לא היו ילדים והגדול אומנם כבר היה אב אבל הקטן היה רק בן 27 נשוי טרי והאב לא יכל לדעת מה יהיה בהמשך.
כנל לגבי העתיד המקצועי. 
הבכור היה כבר עם תואר שני ועבודה מסודרת בעוד שהקטן עוד למד לתואר ראשון והאב לא יכל לדעת איך הדברים יסתדרו בהמשך.
 
במכתב צויין בברור שהחרטה של העב על נטישת הילד זאת הסיבה היחידה.
אחרת יותר הגיוני לעסור לסטודנט שעובד בעבודה מזדמנת ולא לבעל תור שני עם עבודה מסודרת.
כשהאב היה בחיים אשתו כל הזמן אמרה שהבכור משחק לו על רגשי האשמה כדי להשיג דברים.
הקטן מעולם לא חשב ככה.
 
אשתו של האב שנאה את זה שהבכור לא יכל לבקש כלום ככה סתם.
הוא תמיד היה מסביר איך זה קשור לעבר הכואב שלו כשאביו זנח אותו.
מבחינת אשתו של האב זה היה מניפולציה שכן הקטן ביקש ככה סתם וקיבל.
הקטן תמיד היה מעוניין בקשר עם אחיו וכנראה שאם יקבל את מבוקשו ישמח לקשר איתו.
 
הגדול מעולם לא הביע התלהבות יתרה מהלהיות בקשר עם אחיו הצעיר, כנראה כי הרגיש שהוא גזל ממנו את אביו, ולכן הוא לא רואה טעם לשלם עבור קשר שהוא גם ככה לא ממש חשוב לן.
 
לצפיה ב-'אחרי שקראתי כמה פעמים את הפוסט ואת התגובות'
אחרי שקראתי כמה פעמים את הפוסט ואת התגובות
31/10/2016 | 13:46
1
190
הדרך שהצגת את הסיטואציה אכן מאד אובייקטיבית.
נראה לי שהבכור לעולם יחיה עם תחושת המרמור והכעס  מבחינתו הוא יושב במקום החם והנעים של הקורבן הנצחי. למרות שהטיפול שעבר החזיר לו את אביו, היו לו עוד שנים ארוכות איתו  - זה לא הועיל.
אין לו בעיה לוותר גם על אח ובלבד שישאר במקום של הקורבן.
הצעיר כפי שאמרת לא אשם בכלום, אביו ניסה לפצות את הבכור על מעשיו הוא, על חשבון הירושה של הצעיר, לטעמי זו דרך מכוערת לסגור חשבונות, אולי עם בת הזוג השניה.
 
אם השאלה היא מה צודק, לטעמי חלוקה של 50-50. מכאן שהבכור טועה שהוא לא מחזיר לצעיר את חלקו, לטעמי מה שאב עשה היה לנסות להשקיט את מצפונו המיוסר על חשבון בנו הצעיר - כאילו שאם פגע באחד, עכשיו זה בסדר לפגוע גם בשני.
האם על הצעיר לוותר ולהשאר בקשר? על זה קשה לי לענות, כי אותו אדם שלא מוכן לוותר על מעמד הקורבן, הוא לא בדיוק האדם שהיית רוצה שיהיה המשפחה שלך...
 
ללי
לצפיה ב-' לא בטוח שהבכור כל כך רוצה להשאר במקום הקורבן'
לא בטוח שהבכור כל כך רוצה להשאר במקום הקורבן
01/11/2016 | 22:50
127
הוא פשוט מרגיש שסוף סוף נעשה צדק שאחרי שבילדות הוא קופח עכשיו קופח אחיו.
זה לא שהבכור מוכן לוותר על אח העיקר להישאר הקורבן זה יותר שהבכור מוכן לוותר על אח למען הצדק שלדעתו נעשה.
במשפחה הזאת הקטן תמיד רצה את הקשר עם אחיו יותר ממה שהגדול רצה את הקשר ועכשיו הגדול כנראה לא מוכן לשלם על קשר שגם ככה לא הכי חשוב לו.
אגב הקטן טוען שהוא ניתק את הקשר עם אחיו לא בגלל הכסף עצמו אלא בגלל שהוא מאמין שאחיו שכנע את האב לשנות את הצוואה וזה מבחינתו כאילו שאחיו תקע לו סכין בגב.
לצפיה ב-'חלוקה שווה'
חלוקה שווה
31/10/2016 | 15:46
1
152
את יודעת- גם אם הקטן לא ייקח 50% אבל יקבל הצעה מהאח הבכור- רק על זה הייתי משלימה. לפחות שתהיה המודעות שזה צריך להיות שווה בשווה אם שלום הבית חשוב להם.
 
לעיתים רק הכוונה חשובה...
 
ובאשר למה שקרה שם- נכון- זה קורה המון- כשנולד ילד במשפחה ע ילד בכור בבית- הבכור מתחיל לקבל פחות יחס. זה נורמלי ולגיטימי לחלוטין וזה קורה במשפחות הכי טובות. לא על זה שוברים את היחסים.
לצפיה ב-' זה עיקר הבעיה.'
זה עיקר הבעיה.
01/11/2016 | 23:00
114
האחים לא מסכימים על מה נחשב צודק.
את כתבת ששווה בשווה זה צודק והבכור מאמין בכל ליבו שדווקא עכשיו המצב צודק כי הוא קופח בילדותו ועכשיו הקטן מקופח גם.
מבחינת הקטן לא הכסף זה מה שהביא אותו לניתוק הקשר עם אחיו.
הקשר נותק כי הקטן בטוח שהגדול הפעיל מניפולציות על האב ובכך תקע לו סכין בגב.
 
לכן גם אם הבכור יציע הצעת פשרה הקטן לא יסכים כי זה לא מוחק את העובדה שלדעתו הגדול תקע לו סכין בגב.
אגב יש נקודה קטנה שחשוב להבהיר: כתבת שזה קורא הבמון שבמשפחה נולד ילד שני והבכור פתאום מקבל פחות יחס. 
את צודקת אבל פה זה לא היה המצב.
פה מאב שהיה מעורב לחלוטין בחיי הבכור זה הגיע למצב שהאב די התנתק ממנו.
 
אם האב שהיה לוקח את הילד אליו שלוש פעמים בשבוע היה מתחיל לקח אותו פעם פעמיים בשבוע מילא אבל הוא התחיל לקחת אותו אחת לשבועיים.
אם האב שהיה לוקח את הילד לישון אצלו בסופי שבוע בערך שלוש פעמים בחודש היה מוריד את זה ל שתיים מילא אבל הוא בקושי לקח אותו אחת לחודש.
אם הוא היה מפספס פה ושם טיולים ורועים בבחת ספר מילא אבל הוא למעשה פשוט לגמרי הפסיק ללכת לשם.
 
אפילו בקטן טוען שהתנהגות האב הייתה לא לעניין לחלוטין כי נולד ילד חדש אז או קיי יש פחות זמן לגדול אבל לא מתנתקים מחיי הגדול ליותר מעשור.
היום אפילו אשתו של האב (שתרמה לכך שהאב התרחק מהבכור) מסכימה שזאת הייתה טנות ולגמרי לא לעניין אבל זאת טעות של האב והקטן לא אשם בה.
 
לצפיה ב-'בקיצור, אחיך למחצה עשה לך תרגיל מסריח...'
בקיצור, אחיך למחצה עשה לך תרגיל מסריח...
01/11/2016 | 07:30
2
173
לא היה קשה לנחש מאיזה צד אתה.
והתשובה מתחלקת ל-2: 
1- מה שקרה זה לא פייר. אבל החיים לא פייריים ולפעמים אוכלים תחת.
2-אם הצעיר בוחר לנתק בגלל זה את היחסים עם אחיו הבכור, זאת הבעיה שלו.
 
לצפיה ב-'אתחיל מזה שאני לא האח הגדול ולא האח הקטן'
אתחיל מזה שאני לא האח הגדול ולא האח הקטן
01/11/2016 | 23:04
1
138
לגבי עניין התרגיל המסריח זה רק ההרגשה של הקטן שהייתה פה מניפולציה.
הבכור מכחיש שהשפיע על האב והוא בכלל רואה שזה צדק ולא תרגיל מסריח.
הקטן בחר למתק את היחסים עם אחיו לא בגלל הכסף אלא כי בהרגשה שלו מה שאחיו עשה זה תקיעת בכין בגב.
לתחושתו הוא שיחק על הנקודה הרגישה של אביו ודפק את אחיו.
 
הקטן ניתק את הקשר בגלל שלתחושתו הגדול מכר אותו וחשב רק על עצמו לא בגלל הכסף.
לצפיה ב-'אוקיי, אז הבן הצעיר...'
אוקיי, אז הבן הצעיר...
04/11/2016 | 12:59
80
רוצה שהבן הבכור יודה שהוא פעל מניפולטיבית על אביו.
מה זה בכלל לפעול מניפולטיבית ? האבא היה "ילד גדול",
שקיבל את ההחלטות שקיבל, ממניעים שונים - רגשיים, שכליים
רגשי אשם ועוד ועוד.
איזה סיבה יש לאח הבכור להודות שהוא עשה מניפולציה?
איזו סיבה יש לו להרגיש שהוא עשה מניפולציה ?
ואם זו הסיבה שהאח הצעיר רוצה לשנות את הצוואה,
אז בפועל לא יאפשר קיום קשר עם אחיו ושל האחיינים,
בשל טינתו, שלא תחלוף כמובן, גם (ואולי בפרט) אם הבכור
יודה ב"טעותו".
לצפיה ב-'אפשר בהחלט לנסות הליך משפטי, לא בבטוח בכלל שהאב אכן היה בדעה'
אפשר בהחלט לנסות הליך משפטי, לא בבטוח בכלל שהאב אכן היה בדעה
01/11/2016 | 08:06
2
130
צלולה ולא נתון להשפעה דוחה ומכוערת של הבן הבכור והגזלן שבגיל 36 חושב שאם יירש יותר זה יפצה אותו על שנים אבודות בילדות.
 
יכול מאוד להיות שסמוך למותו האב היה נתון להשפעה וסביר מאוד שבית המשפט יכול להכרע על חלוקה אחרת של הצוואה.
שווה לנסות ואין מה להפסיד.
 
לצפיה ב-'האב היה בדעה צלולה ועל זה אין וויכוח'
האב היה בדעה צלולה ועל זה אין וויכוח
01/11/2016 | 23:08
1
111
הליך משפטי לא בא בחשבון.
אם הקטן היה רוצה כסף וצדק וכו' אולי זאת הייתה אופציה אבל זה לא מה שמעניין אותו.
הקטן ניתק את הקשר עם הגדול לא בגלל הכסף אלא כי לתחושתו הגדול תקע לו סכין בגב והתנהג בצורה שאחים לא אמורים להתנהג.
גם הכתיבה פה בפורום היא לא לגבי הכסף ולכן הליך משפטי לא רלוונטי.
 
הנושא העיקרי שבגללו נפתחה ההוגדעה זה יותר איך  חסירים את האחים לקשר כשכל אחד בטוח שהוא צודק.
לצפיה ב-'שהתחמן הבכור יתן לאחיו הצעיר את מה שמגיע לו'
שהתחמן הבכור יתן לאחיו הצעיר את מה שמגיע לו
03/11/2016 | 12:15
78
עם הזמן אולי הצעיר יסלח
לצפיה ב-'לא לשנות'
לא לשנות
01/11/2016 | 13:59
6
147
הצוואה היא רצון האב והיא לא קשורה למה שהילדים חושבים שרצון האב צריך להיות.
הילד הקטן לא אשם בעוול שנגרם לגדול והילד הגדול לא אחראי לחלוקת הירושה באופן שווה. אי אפשר לכעוס עליו בגלל מה שהאבא עשה ואי אפשר לצפות ממנו לתקן את העוול שהאבא עשה (לכאורה).
הירושה והצוואה היא זכותו של האב והילד הגדול לא אמור להיכנס לנעליו ולפעול לפי מה שהוא חושב שהקטן היה רוצה שיקרה.
הגדול גם לא אמור "לשלם" לקטן 25% מהירושה כדי שהטן יסכים להיות חלק מהמשפחה. זה לא יקרה ממילא אם זה בגלל הכסף כי כמו שאמרו לפני - הכסף הוא סימפטום ולא המהות.
מי שחושב שכסף אמור להיות תמורה ליחסי משפחה - לא מבין שהבעיה היא ביחסים ולא בכסף.
אם הקטן רוצה לכעוס - הוא רשאי לשמור טינה לאב.
אבל הגדול לא קשור לפה וגם אם עשה מניפולציות - זו עדיין ההחלטה של האב שנשמע שנעשתה בדיעה צלולה.
אני חושבת שהגדול לא אחראי לתיקון העוול שהאבא עשה לקטן כמו שהקטן לא אחראי לתיקון העוול שנעשה לגדול.
כל אחד הוא אדם בפני עצמו, בוגר ומבוגר שאמור להבין שלפעמים החיים לא בדיוק הוגנים (לכאורה).
אני חושבת שאם הגדול יוותר על חלקו, הקטן לא יהיה בקשר איתו בגלל שהוא נוטר טינה והכסף, אם הקטן יקבל אותו, ישמש לקטן כמין נקמה שהוא הצליח לפגוע בגדול ולהרגשת עליונות או נצחון ואחרי זה לא יהיה לא שום רצון להיות איתו בקשר.
בקיצור - ממש לא.
לצפיה ב-'צודקת, הגדול באמת לא אחראי לחלוקת הירושה באופן שווה'
צודקת, הגדול באמת לא אחראי לחלוקת הירושה באופן שווה
01/11/2016 | 23:22
5
143
אבל לטענתו של הקטן הגדול גרם לכך שהירושה לא שווה בכך שהפעיל מניפולציות ושיחק על רגשי האשמה שהיו לאב.
הקטן כועס על הבכור לא בגלל הכסף אלא כי הוא מרגיש שהוא הסיט את אביו ומבחינתו זה כאילו שהבעור תקע לו סכין בגב.
דווקא הקטן היה תמיד זה שרצה בקשר עם אחיו והבכור לא ממש השתוקק לקשר קרוב ועכשיו הקטן נתנתק לא בגלל הכסף אלא כי הוא מרגיש דאחיו תקע לא סכין בגב.
האב היה אב מדהים לקטן במשך כל חייו ואולי לקטן יותר נח להאשים את הגדול שעשה מניפולציות מאשר להאשים את האב האהוב שכבר איננו בכך שנכנע להן.
 
אולי לקטן קשה להבין שאביו היה רק אדם ואדם לא מושלם ויותר קל לו לכעוס על האח במיוחד שכל השני אשתו של האב טענה שהבכור עושה מניפולציות כדי לקבל דברים.
חשוב לציין שהקטן לא ניתק את הקשר בגלל הכסף אלא כי לטענתו במניפולציה הזאת אחיו בגד בו.
הקטן טוען שהוא לא קשור לעוול שנעשה לאחיו כי זה התחיל עם לידתו כשהיה תינוק ולא הייתה לו השפעה לעומת זאת הוא טוען שאחיו קשור ועוד איך לעוול שנעשה עכשיו לו היות והוא זה שהשפיע על אביו לעשות צוואה כזאת.
הקטן לא מחפש נצחונות או הרגשת עליונות ושום דבר כזה.
 
אם כבר זה הגדול שחוגג עכשיו על כך שלדעתו סוף סוף נעשה הצדק ושבעבר הוא זה שקופח ועכשיו קופח גם אחיו.
הקטן תמיד היה מעונין בקשר עם אחיו יותר מהגדול ככה שלטעון שהואיקח את הכסף ולא יהיה בקשר זה הזוי.
מה שהקטן מחפש זה פחות את הכסף אלא יותר את ההודאה של אחיו שאכן הוא הפעיל מניפולציה על האב ושזה היה לא בסדר.
הקטן מחפש יותר חרטה כנה של הבכור ולא כסף.
 
אולי ברגע שהגדול אכן יגיד שכן הוא עשה מניפולציות על האב, ולמען ההגינות הגדול באמת טוב במניפולציות, אולי אז חקטן יוקל בכך שהוא ידע שזה " אשמת" אחיו ולא אשמת אביו שהיה אבל מושלם תמיד
 
לצפיה ב-'כמו שאני רואה את זה, האשה השניה, האמא של הקטן, היא האשמה '
כמו שאני רואה את זה, האשה השניה, האמא של הקטן, היא האשמה
02/11/2016 | 12:08
2
132
בנתק של האב מבנו הגדול, כשנולד בנה, והיא האשמה בהרגשת הקיפוח בירושה של בנה ובמחשבתו כי אחיו "תקע לו סכין בגב".
מי שמניפולטיבי כאן היא האמא, שלא חסכה מאמצים לגרום לנתק של האב מבנו הגדול ולנתק בין האחים.
האמא צריכה להתנצל בפני כולם ולהסביר לבנה שהיא האשמה במצב, האח הגדול לא אשם בכלום. היא צריכה לשכנע את בנה שהאב צדק בהחלטתו לגבי חלוקת הירושה, שזו אשמתה מלכתחילה ושעליו לחדש את הקשר עם אחיו הגדול בלי טענות ובלי האשמות כלפיו.
לצפיה ב-'ברור שאבא אשם- וגם אישה הראשונה ... בניגוד לדעות הרווחות פה'
ברור שאבא אשם- וגם אישה הראשונה ... בניגוד לדעות הרווחות פה
05/11/2016 | 01:42
1
105
זה תקליט שבור וחוזר על עצמו... תמיד האישה השנייה אשמה... לא רואים אף פעם את הצד האחר, המכוער, זה שאולי מנסים להתעלם ממנו אבל זה בסוף יוצא החוצה. האישה הראשונה שמסרבת בעקשנות לשחרר...
 
תבינו משהו- אישה שניה היא לא כמו באגדות- האם החורגת... תאמינו או לא - יש אמהות שניות שדוקא אוהבות את הילד שלא שלהן- רק שמאוד נוח לראות את זה עקום. האבא- ורק האבא אשם בכל הבלאגן. לא הילדים- הוא המבוגר האחראי פה והוא היה צריך לשים קץ להתנהגות שלו עצמו. הילדים הם רק מראה של מה שקרה שם.
 
תמיד נוח להאשים את החדש, את האחר.
 
יש קטע כזה- של גרושות ופרודות להאשים את האישה השניה-  יש סיבה שהוא עזב את הבית... תסתכלו במראה ולא בטוח שתאהבו את מה שאתן רואות...
 
ואגב - אני עם אחת מהתגובות פה- קורה שיש לעיתים נתק מהילד הראשון- אם האמא של הראשון טומנת ידה בקלחת- גברים- בניגוד לנשים- לא פועלים ע"י רגש לילדיהם אלא ע"פ רציונל. לא טוב להם- הם יתנתקו... לא יתחילו לחשוב אם זה כן טוב או לא טוב לילד... זה לא חד משמעי וגם לא כוללני לכל האבות- אבל מה לעשות- לא סתם כתבו ספר- "גברים ממאדים ונשים מוונוס"...
לצפיה ב-'אם את מעדיפה להתעלם ממה שנכתב, אין בעיות, אבל זה לא המקרה.'
אם את מעדיפה להתעלם ממה שנכתב, אין בעיות, אבל זה לא המקרה.
05/11/2016 | 09:09
23
לצפיה ב-'לפעמים נדרשת בחירה בין האגו והצדק ובין המטרה'
לפעמים נדרשת בחירה בין האגו והצדק ובין המטרה
03/11/2016 | 13:36
107
כל עוד הקטן רוצה "לחנך" את הגדול אם לקבלת כסף או התנצלות או הודאה
ראשית- הוא נעשה תלוי בו פסיכולוגית (וזה המקום אולי להעזר באיש מקצוע כפסיכולוג אם הוא היה רוצה כדי לסלוח לאחיו)
הוא יכול להתבצר בעמדה זו שנים רבות ובכך המטרה שלך - שהאחים (והנכדים- ילדיהם) יהיו בקשר- נעשית רחוקה יותר להשגה.
במידה ולדברייך האב היה צלול הרי שרשאי היה באותה מידה לתרום את רכושו כולו לאגודה למלחמה בסרטן או בנתינה אחרת. בכך לא "אשם" האח הגדול.
מדובר בשיקול דעתו האישי של בעל הצוואה ואולי בקלות בה ניתן להשפיע עליו במצבים שונים. זה יכול להיות מאוד מתסכל כשאדם משנה את דעותיו והחלטותיו בהתאם לסביבתו וחבריו באותה עת.
 
נשמע שכל אחד מאוכזב ומצפה מהשני לנתינה התנצלות או הבנה, ואולי הדבר בלתי אפשרי מצידם כעת.
אולי את כחיצונית אליהם יכולה להציע "שביתת נשק" - 
כל אחד יוותר על 100% מהדרישות שלו.
ולמען הדורות הבאים, למען הקשר של הילדים שלהם, ישמרו על קשר משפחתי בסיסי. 
כתוב באחת התגובות "זה נראה לא סביר שהקטן ישלים עם הגדול אם לא יקבל את מבוקשו." - זו מניפולציה מאוד גדולה! אולי יש מקום להידברות אבל אם מראש אין נכונות לכל פשרה מלבד מבוקשו מה הטעם לנסות?
הבעיה האמיתית היא שהקטן לא השלים עם הצוואה של אביו
הוא עדיין לא השלים עם הכסף שהוא לא קיבל ממנו ומאמין שהגדול צריך לתת לו ממון שהיה של אביהם. ואם לא ממון אז לפחות "להתנצל" על כך שהוא קיבל יותר. כפי שרמזת נשמע שהאח הקטן כועס על אביו וסובל מכך שאין לו כתובת להפניית הכעס האכזבה ושאר הרגשות הקשים כלפיו.
"הקטן ניתק את הקשר עם הגדול לא בגלל הכסף אלא כי לתחושתו הגדול תקע לו סכין בגב והתנהג בצורה שאחים לא אמורים להתנהג."
נו, אם הוא רוצה ללמד את אחיו איך לנהוג כמו שצריך לנהוג אח, הוא בבעיה מכיוון שנדמה שאחיו לא מעוניין בו בתור מורה "אם כבר זה הגדול שחוגג עכשיו על כך שלדעתו סוף סוף נעשה הצדק.."
"מה שהקטן מחפש זה פחות את הכסף אלא יותר את ההודאה של אחיו שאכן הוא הפעיל מניפולציה על האב ושזה היה לא בסדר"
 
הגדול חושב שהוא בסדר גמור ולא סביר שיתנצל על כך שאביו בחר בחלוקת ממון בצורה שלדעתו צודקת והוגנת.
האח הקטן ככל הנראה לא יקבל את ההודאה שהוא מייחל לה, ואולי אם הוא ירגיש ממשפחתו פחות הסכמה עם ההחלטה הקיצונית שלו לנתק את הקשר עם האח בגלל זה, יש סיכוי להחזרת הקשר בין האחים.
נראה שעליו לשמוע דיעות אחרות מאנשים שהוא מעריך אחרת יוכל להשאר בעמדה זו שנים רבות ללא שינוי וללא קשר עם אחיו. מי שיהיה שותף לסבל הוא בנם שימנע ממנו הקשר עם בני הדודים והאח הגדול בגלל עקשנותו של אביו.
מעניין שהקטן כועס על אחיו הגדול שהסיט את אביו ולא נשמעה מילה אחת של כעס של הקטן על אימו- שהיא זו שגרמה לאב להתנתק באופן משמעותי מבנו הבכור לאחר הולדת בנם המשותף, ובגללה הבכור היה זקוק לטיפול פסיכולוגי שרק לאחריו הקשר עם האב "שוב הפך להיות לאבא מעורב ואבא במלוא מובן המילה לגדול."
כך משכתבים את ההיסטוריה
בגלל שהאמא עשתה טעות והאב ניתק את הקשר עם האח הגדול 
כך הילדים של הקטן ימנעו מלהיות בקשר עם בני הדודים בגלל ההחלטה של הקטן
 
מוטב לקטן להבין שאביו לא היה מושלם ושזכותו לערוך צוואה גם עם חלוקה שאינה נראית לו באופן אישי הוגנת.
אם במילא הקטן איננו רוצה לתבוע, איזו תועלת הוא יפיק מניתוק הקשר?
ומה יקרה כשהילדים של אחיו יחגגו בר\בת מצווה? האם כשבנו של הקטן יחגוג בר מצווה הוא לא ירצה שאחיו יהיה שותף בשמחתו? החלטה מצידו על ניתוק איננה משפיעה אך ורק עליו. אם יבחר בזאת הוא יכפה על כל המשפחה שלו (אשתו, בנם) ניתוק עם אחיו ומשפחתו.
 
כפי שאני רואה זאת, אין כאן צורך בהאשמה. אלא בקבלה, השלמה, וסליחה.
האב קיבל החלטה בכתיבת הצוואה, על היורשים כולם להפנים שכעת האב אינו בנמצא ולא ניתן לדבר איתו כעת על החלטתו
מדובר לדעתי יותר בעבודה רגשית על כאב אובדן האב ואובדן הכסף מאשר בצדק או אמת מוחלטים.
לצפיה ב-'ברור שהבכור התחמן אשם, ישב לאבא חולה סופני על הוריד ושחק לו '
ברור שהבכור התחמן אשם, ישב לאבא חולה סופני על הוריד ושחק לו
04/11/2016 | 08:19
100
במצפון.
אני בכלל לא מבינה איזה אינטרס יש לצעיר להשאר משפחה של אדם מגעיל כזה
לצפיה ב-'כסף ואהבה'
כסף ואהבה
01/11/2016 | 20:39
174
לפי מה שכתבת האב היה איש אמיד מאוד ולא כתבת אם הוריש משהו לאשה (שכן ירושתה של האשה תועבר לבנה, האח הצעיר. 
זה מה שהאב החליט וכך צריך לנהוג למרות שזה יוצא על פניו לא הוגן אבל כנראה שלתחושת פספוס אין תג מחיר והעובדה שהוריש את הונו בניגוד לאינטרס של אשתו הנוכחית היא הנותנת כי לדעתו עשה משהו טוב. 
עוד דוגמא עצובה לכך שהילדים סובלים על טעויות ההורים, אפילו לאחר מותם. 
לא לדבר אחר עם השני בגלל כסף ? טוב, זה כבר חינוך של האמהות. 
 
לצפיה ב-'מנהלת מחליפה/נוספת לפורום '
מנהלת מחליפה/נוספת לפורום
25/10/2016 | 18:38
9
281
חברות יקרות,
לפני יותר משנה וחצי הצטרפתי אל אמא חתולה כמנהלת פורום משפחות מורכבות. לפני מספר חודשים גילתה אמא חתולה כי אינה מוצאת עוד זמן להשתתף בפורום (בעיקר מסיבות שמחות ) וביקשה לעזוב את הניהול. מאז אני מנהלת את הפורום לבד.
הפורום הזה היווה בית ומקור תמיכה לאנשים רבים במהלך שנות קיומו. לדעתי, בגלל האנונימיות שיש בפלטפורמה הזו,  יש לפורום זכות קיום גם בעידן הפייסבוק. 
 
לכן מאד אשמח אם מישהי מהכותבות תצטרף אלי לניהול הפורום, או, לחלופין, תיקח על עצמה את ניהול הפורום באופן בלעדי.
(כמובן שכל האמור נכתב בלשון נקבה למען הנוחות בלבד, ובאופן כלל אשמח אם עוד גברים ישתתפו באופן פעיל בפורום.)
 
אז מי מרימה את הכפפה? 

 
 
 
לצפיה ב-'לצערי הרב לא היה ענין'
לצערי הרב לא היה ענין
30/10/2016 | 09:17
6
227
לא לפוסט זה ולא לפניות שהנהלת תפוז יזמה מול כמה מהכותבות הקבועות.
בכל מקרה, ניתן להסיק מכך שאין באמת לאף אחד ענין בהמשך הפורום.
אהיה בקשר עם הנהלת תפוז לגבי המשך הטיפול בנושא.
 
לצפיה ב-'כל כך עצוב'
כל כך עצוב
31/10/2016 | 12:55
4
188
יקר לי הפורום, היה לי פה מקום חמים ונעים. 
 
ללי
לצפיה ב-'הפייסבוק (כך טוענים)'
הפייסבוק (כך טוענים)
31/10/2016 | 17:12
3
180
למרות שאני הרגשתי חופשיה יותר לשתף בחלק מהפורומים בהם כתבתי דוקא בגלל האנונימיות
ופגשתי לא מעט אנשים נחמדים, שעם חלקם אני בקשר עד היום
ואפילו זוג אחד שאת שניהם הכרתי בפרדס ושידכתי ביניהם, וכיום הם חוגגים 7? 8? שנים יחד...
 
אבל אנחנו, מסתבר, דור אחר.
לצפיה ב-'פעם הייתי הרבה פחות אנונימית'
פעם הייתי הרבה פחות אנונימית
02/11/2016 | 09:13
2
147
ופעם אפילו נפגשתי עם אנשים מפורום, לא זה, אחר. כמוך מרגישה יותר חופשיה בזכות האנונימיות.
בפורום אוכל אני עוד איך שהוא מבינה איך הפייסבוק הוא תחליף - כאן, אני פשוט לא מבינה.
לא בטוחה שאנחנו דור אחר, העניין הוא שאצלינו עברו מספיק שנים ואלו שרק מתחילים נמצאים במקום אחר, צריכים סוג אחר של תמיכה. אני מזמן אומרת שפורומים כמו קבוצת תמיכה עובדים על השיטה של 'צרת רבים - חצי נחמה'. מסתבר שהקלישאה שהזמן עושה את שלו, נכונה גם כאן ואין לנו כבר את הצרות האלו.
אני נמנעת מלהנס לניהול בגלל שקשה לי להתבטא בכתב - יודעת שאני לא מובנת, שדברים לא נקראים כמו שהתכוונתי, מרגיש לי שזה מתנגש עם מדיה כתובה.
כמו שאמרתי, חבל, מצד שני, אולי זה סופו של עוד עידן.
 
ללי
לצפיה ב-'מכיוון שמרבית הכותבות הן רווקות שנישאו לגרושים'
מכיוון שמרבית הכותבות הן רווקות שנישאו לגרושים
03/11/2016 | 22:43
1
123
מאד רציתי שתצטרף לניהול מישהי שתייצג אותן.
לדעתי זו אוכלוסיה שגם רואה דברים אחרת מאלו איתנו שהגענו לפרק ב' עם חבילה משלנו.
לצפיה ב-'מאד הגיוני מה שאת כותבת'
מאד הגיוני מה שאת כותבת
04/11/2016 | 20:33
80
אולי כדאי לנסח הודעה יותר מפורטת לגבי מה מצפים ממנהלת פורום. 
 
ללי
לצפיה ב-'זה שלא רוצים לנהל לא אומר שאין עניין בפורום'
זה שלא רוצים לנהל לא אומר שאין עניין בפורום
01/11/2016 | 11:56
145
ניהול זו מחוייבות. לא כל אחד יכול ומוכשר לעשות זאת. הפורום יחסית פעיל וחשוב לרבים מאיתנו. אני מקווה שהקושי למצוא מנהלת נוספת לא יגרום לסגירת הפורום.
לצפיה ב-'תגובת הנהלת תפוז:'
תגובת הנהלת תפוז:
01/11/2016 | 16:55
1
194
מה יקרה אם אעזוב את ניהול הפורום:
"הפורום יעבור להיות בניהול זמני של הנהלת הפורומים, ואם הפעילות תרד הוא יסגר. "
 
כרגע שוקלת מה הלאה.
לצפיה ב-'בטוח שיש המון נשים (וגברים) שישמחו לנהל איתך את הפורום.'
בטוח שיש המון נשים (וגברים) שישמחו לנהל איתך את הפורום.
08/12/2016 | 20:19
8
אני משוכנע בכך.
ובטוח יש דרך להגיע אליהם.
דברי איתי בפרטי ואשמח לנסות לעזור.
לצפיה ב-'התייעצות בנושא עדין'
התייעצות בנושא עדין
17/10/2016 | 00:56
11
522
היי לכולם! אני נשואה כ 5 שנים לבעלי השני. מיד לאחר הנשואין הילדים שלו ניתקו קשר איתו ומיותר לציין- גם איתי. לאחר מאמץ גדול עלה בידיו לחדש את הקשר עם ילדיו. לאחרונה הודיעה לו ביתו כי היא עתידה להנשא והבהירה היטב שהוא מוזמן לחתונה אבל בתנאי שהוא לא מביא אותי.
השאלה- האם עליו ללכת לחתונה?
מראש אומרת ש
א. אין שום דבר חמור שעשיתי נגד ילדיו. היו טענות כלפיי שהתנצלתי לגביהם. הילדה המסוימת שמתחתנת- אין לה טענות ספציפיות על פגיעות שפגעתי בה. יש הצהרה גורפת שאינה מעוניינת לפגוש בי ואכן לא נפגשנו מאז נישואיי עם אביה.
ב. הצעות לגבי פנייתי אל ילדיו ובקשה לישר איתם את ההדורים- ניסיתי בעבר והעליתי חרס בידיי. שלחתי אי מיילים ומתנות. הזמנתי להצטרף אלינו לחגים ולטיולים. הילדים נחושים שלא להיות בקשר איתי אולם מסכימים להיות בקשר עם אביהם.
ושוב השאלה- האם עליו להסכים ללכת לארועים בלעדיי?
אודה על מחשבותיכם וחג שמח לכולם!
לצפיה ב-'האם עליו להסכים ללכת לארועים בלעדיי?'
האם עליו להסכים ללכת לארועים בלעדיי?
17/10/2016 | 08:29
1
297
זה לא עוד סתם "ארוע"
זו חתונה!
זה משהו שזוכרים עד סוף החיים...שאבא לא הגיע לחתונה כי אשתו לא
הסכימה לוותר על האגו שלה שיבוא בלעדיה....
עד שכבר חודש הקשר, וגם ככה הוא עדין ורגיש ,אפשר לוותר ושלא תבואי.
על ארועים אחרים אפשר לדבר...
לצפיה ב-''
17/10/2016 | 10:07
36
לצפיה ב-'ברור שהוא צריך ללכת לחתונה של הבת שלו'
ברור שהוא צריך ללכת לחתונה של הבת שלו
17/10/2016 | 12:34
250
אם לא ילך, יום אחד זה יחזור אליך כמו בומרנג.......
 
אגב, למה הילדים שלו ניתקו קשר?
לצפיה ב-'במקרה הזה, אין ברירה'
במקרה הזה, אין ברירה
18/10/2016 | 09:26
239
לעולם לא הייתי רוצה להיות זו שבגללה אבא לא הגיע לנישואי ביתו.
אין לי מושג למה הם לא סולחים לך, אבל אם בגללך האבא לא יגיע לחתונה, הסיכוי שבעתיד הם ירצו קשר איתך יצטמצם פי מאה.
 
שאלה לי אלייך: האם את באמת רוצה ללכת לארוע הזה? אני מבינה את העלבון שאת חשה בגין כך שהם לא רוצים שתגיעי, אבל נגיד שהיית מתעקשת ומגיעה למרות זאת, או שהבת היתה מסכימה שתגיעי רק כדי שאביה יהיה נוכח. האם היית מרגישה בנוח? האם היית נהנית? ואם לא - למה להתעקש?
לצפיה ב-'מה הוא רוצה לעשות?'
מה הוא רוצה לעשות?
19/10/2016 | 18:11
63
לצפיה ב-'סיטואציה מצערת מאוד'
סיטואציה מצערת מאוד
20/10/2016 | 13:31
235
ובמידה מסוימת גם משפילה ומעליבה אבל גם אני מצטרפת לקודמי שכתבו לך - תני לו ללכת לבד לחתונה של הבת שלו.
את באמת לא רוצה להיות זאת שבגללה הוא לא הגיע לחתונת ביתו. 
תעבירי את זה.
 
לצפיה ב-'כן'
כן
23/10/2016 | 15:15
3
279
לעיתים יש אירועים פרטיים שוכחות אנשים אחרים מיותרת, גם לאירועים פרטיים משפחתיים שלי, בני זוג של ההוקרים שלי לא מוזמנים, כי יש ערך לפרטיות.
לצפיה ב-'הערך שלך הוא לא פרטיות . אל תמכרי לעצמך סיפורים. '
הערך שלך הוא לא פרטיות . אל תמכרי לעצמך סיפורים.
25/10/2016 | 09:43
2
231
בני הזוג של הוריך הם משפחה וחבל מאוד שבגילך את עדיין לא מכבדת את בני הזוג שלהם. הערך שאת מגנה עליו הוא לא פרטיות, אלא אינטרס אישי. 
 
את הבת שלא מסכימה שהאשה תגיע לחתונה, מה שאומר שכנראה אחד מהוריך מגן על אותו ״ערך״.   ״ערכים״ כאלה עוברים בתורשה לצערי וגורמים להרבה מפחי נפש מיותרים. 
 
את באמת חושבת שהאבא יהנה מהחתונה וישמח במאה אחוז ? לא. את באמת חושבת שלא תהיה שיחה בין האורחים על איזו בת ואיזו אמא שלא מסכימות שהאשה תשב כאורחת ?  
 
ובאשר לאשה - תפעילי את האבא - שיעבוד קשה מאוד לרתום את הבת שלו לרעיון שתהיי בחתונה. בלי אגו.  ואם כלום לא עובד אז ברור שילך לבד. עצוב מאוד. 
 
לצפיה ב-'קודם כל'
קודם כל
26/10/2016 | 23:38
1
157
אינך מכירה אותי ואינך מכירה את ההסטוריה המשפחתית, כך שאין לך זכות לשפוט אותי.
מה לעשות? אי אחליט את מי להזמין לביתי הפרטי ואת מי לא, ואי אחליט מי שייך למשפחה שלי ומי לא. וזה ליגיטימי לגמרי להחליט מי יהיה בחתונה שלה ומי לו. זכותה.
לצפיה ב-'ברור לי'
ברור לי
27/10/2016 | 06:18
156
שזה נראה לך לגיטימי (אחרת היה מתרחש שינוי) 
כמו שלגיטימי בעיניי אמא שהתגרשה לשבת עם הילדֿֿֿֿ/ה שלה ולנטוע בראשה שאבא חרא ועדיף לה לחיות בלעדיו 
כמו שלגיטימי לאב גרוש להרים ידיים ולא להיות בקשר עם ילדיו בגלל התנהגות כזו של ילדיו או של האמא. 
 
זו בדיוק הבעיה. תחושת הלגיטימיות שהורסת משפחות עד היסוד. 
בעיניי הדבר היחיד שלגיטימי זה לעשות הכל כדי שהילדים לא יגדלו כמו שאת גדלת (ועוד רבים אחרים כמוך) - במקום לראות באירוע כזה הזדמנות לקירוב לבבות - רואים בו הזדמנות לחיסול חשבונות. 
 
מקווה שתביני, אבל לא נראה לי. נדמה לי שאת כבר עשויה. בהצלחה. 
לצפיה ב-'תודה על כל תגובותיכן'
תודה על כל תגובותיכן
21/11/2016 | 16:35
25
למעשה- השאלה אם ללכת לארוע או לא- היה של בעלי. אני לא העזתי להקשות עליו בעניין זה ולהציב התנגדות או אולטימטום. הוא יילך. הבנות שלו אנוכיות. ילדותיות. נקמניות. הן לא מעניינות אותי. יש לי את הילדים שלי. והוא ילך לארוע. אבל- חוסר ההתחשבות שלהן היא כלפיו. לא כלפיי. הפגיעה שלהן היא בו. לא בי. ולכן הוא יודיע שזה הארוע האחרון הוא מגיע אליו בלעדיי. לא כי אני דורשת. יש לי חיים גם בלעדייהן. אלא כי הוא מרגיש לא נח להיות שם לבד וכי זה מקשה על החיים שלו שהן לא מקבלות אותי. אז הוא יציב את הדרישה שלו שאוזמן להבא- לא למעני. למענו. ונראה מה יקרה.
איזה חרא של בנות זה כל מה שיש לי לומר. סליחה. התפלק לי. יחד עם זאת- זה הוא שגידל אותן להיות בלתי פשרניות ואנוכיות. אז אוכל את מה שהוא בישל.
לצפיה ב-'יום הולדת "שמח"'
יום הולדת "שמח"
09/10/2016 | 09:05
8
486
כתבתי כאן בעבר הרחוק  ומאז רק קורא כאן..משתף על יום הולדת שחגגתי אתמול כש-2 הילדים מהנישואין הראשונים באו אליי לאמר לי מזל טוב ולתת לי מתנה..
כל שנה מבקש רק ברכה והיא לא נכתבת,לפי  4 שנים בגיל 50 באו לאכול בלי שום מתנה או ברכה..אתמול הביאו מתנה שמידות הנעלי בית והפיג'מה לא מתאימים לי..
אני יודע שהריחוק נוצר מאז שהתחתנתי שוב והבאתי ילדים.חלק מזה היה באשמתי.
אבל השנים לא עושים כלום..באים אליי פעם בשנה..אולי רק כשהם יתחתנו הם יבינו אותי....
לצפיה ב-'יבינו אותך ש...?'
יבינו אותך ש...?
09/10/2016 | 09:58
276
מה הם אמורים להבין?
ומה אתה עושה לצימצום הריחוק? לפי גילך ככל הנראה ילדייך מהנישואים הראשונים כבר אנשים בוגרים. האם דיברת איתם? שמת הכל על השולחן? נתת להם לשתף את הצד שלהם?
לצפיה ב-'גם לי קשה להבין אותך... תגדיר ציפיות, זה יקל על כל המעורבים '
גם לי קשה להבין אותך... תגדיר ציפיות, זה יקל על כל המעורבים
09/10/2016 | 11:49
222
לפני 4 שנים הם הגיעו בלי מתנה, וזה היה לפני 4 שנים... לא כדאי להפוך את יום הולדתך ליום זיכרון של אותו אירוע.
אם נעלי הבית והפיז'מה לא מתאימים אפשר להחליף, לא? גם אני לא תמיד קולעת למידות / טעם של קרובים לי ואני מאוד מקווה שהם לא צוברים לי נקודות כשל.
הם הגיעו (בעיני זה מספיק).
הם הביאו מתנה וזה מעל ומעבר.
אתה מדבר על ריחוק, סביר להניח שאתה מתכוון לכך שהפגישה איתם ביום ההולדת שלך היא היחידה בשנה. צריך לשפר את זה. תזמין אותם לארוחות, תזמין אותם לטיולים משותפים. אל תצפה שהם יהיו היוזמים.
לצפיה ב-'אתה המבוגר האחראי '
אתה המבוגר האחראי
09/10/2016 | 14:22
178
על אף שילדיך גדולים. אתה בכלל מעורב בחייהם? מדבר איתם ביומיום?
 
תיזום, תשאל, תהיה מעורב, תתעניין באמת. אלה הילדים שלך.
רק אז תצפה לתוצאות. אולי.
 
תתן. קודם כל. אחכ תבקש מהם לתת.
ומזל טוב :)
לצפיה ב-'מבינה אותך '
מבינה אותך
09/10/2016 | 11:13
185
 
יכולות להיות כל כך הרבה סיבות לריחוק ואני בטוחה שהאחריות לא נופלת במאה אחוז רק עליך. 
אני מקווה מאוד שאתה עושה הכל כולל הכל, כולל הכל ! להתקרב אליהם ואל תתייאש לא משנה כמה זה קשה וכמה זה מרגיש לך כפוי טובה. 
אלה הילדים שלך ואם הם בוגרים אולי הגיע הזמן לשבת איתם לשיחה מלב אל לב. 
תלוי בך. 
לצפיה ב-'למה לא ללכת להדרכת הורים ?'
למה לא ללכת להדרכת הורים ?
10/10/2016 | 20:25
140
עושה רושם שהיחסים מאכזבים אותך והדבר כואב לך ומתסכל אותך.
אתה רוצה לשנות אך לא ברור כיצד לנהוג ומה לעשות כדי לקבל את התוצאות הרצויות.
אני במקומך הייתי הולכת להדרכת הורים. איש מקצוע שינחה אותי וילווה אותי בתהליך , ואל תטעה - זה עומד להיות תהליך לא קצר .
אבל אין לי ספק שהתוצאות שוות את ההשקעה.
בהצלחה
לצפיה ב-'אתה כזה טרחן...'
אתה כזה טרחן...
11/10/2016 | 23:43
1
256
במקום לשמוח במה שהם כבר סוף סוף כן עושים, אתה נתקע על מה הם לא עושים או מה לא בסדר במה שהם עשו...
אני לא יודעת אם אתה משקיע בברכות כתובות אישית עם חרוזים והכל... אבל זה לא משנה, הם לא כמוך ובשלב הזה של חייך (50+) כדאי שתפסיק לצפות מהם להיות משהו אחר ממה שהם (אני מניחה שהם כבר מעל 20) ולנסות לשמוח במה שהם כן.
לצפיה ב-'כן, אה?..'
כן, אה?..
13/10/2016 | 09:25
217
כמה קל לראות את הטרחנות אצל אנשים ולא אצלנו...
התשובה שלך היא בול תשובה לעצמך על מה ששאלת (לא כאן).
לצפיה ב-'סליחה על השאלה'
סליחה על השאלה
23/10/2016 | 15:20
133
האם אתה מביא מתנות לילדים שלך? למה מתנות חשובות לך? האם לא מספיק לך שהם באים? למה ברכות? לא כולם יודעים לחבר ברכות יפה וגם מצב כלכלי לא תמיד מאפשר. האם לא ניתן להחליף מידות?

מנהל/ת הפורום

אודות:
אמא ל- 3 ילדים מנישואים קודמים (15,13,9), מאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים, מנחת סדנאות, מייסדת המרכז לזוגיות ולמשפחה בפרק ב'. אני בת זוג לאמיתי קנריק, ל
עוד...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא: מיסוי ועבודה באופן עצמאי
אירוח בנושא: מיסוי...
בתאריך 24/10 יתארח בפורום רו``ח אלירן הררי, אשר...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
אירוח בנושא היבטים משפטיים בהקמת עסק או חברה
אירוח בנושא היבטים...
באירוח תוכלו לשאול על היבטים ושיקולים משפטיים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

גלית הלר- מנהלת פורום משפחות מורכבות
גלית הלר מנהלת הפורום

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ