לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
86148,614 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום. כל נושא הוא בר שיחה, ויש מקום בפורום לדעות שונות ומגוונות. הפורום מעודד פתיחות לנקודות מבט נוספות לכל נושא, ולסיעור מוחות הדדי. יחד עם זאת כדי שההתנהלות בפורום תהיה אפקטיבית ומעצימה, להלן 2 כללים שחובה לשמור ולהקפיד עליהם בכל דיון:
** הימנעות משפה מעליבה, פוגעת או מזלזלת  **שמירה על פרטיות הגולשים
מנהלת הפורום תענה ותגיב מנסיונה כמאמנת, ועל פי אמות המידה המקצועיות, אנושיות שלה, בהתאם למידע העומד לרשותה בשאלות. האחריות ליישום הרעיונות והעצות הניתנים על ידה בפורום, הינה האחריות הגולשים בלבד. אין התשובות בפורום מהוות תחליף לתהליך אימון אישי / זוגי מלא, על בסיס מפגשים פנים מול פנים.
המשך >>

לצפיה ב-'ילדים חורגים'
ילדים חורגים
21/12/2016 | 21:33
9
385
גם עבורי וגם עבור בעלי אלו נישואים שניים, לי יש ילדה בת 9, לבעלי יש ילדה בת 11. זאת כבר שנה שניה שכולנו ארבעתנו חיים ביחד באותו בית. הבנות שלנו רבות לעיתים קרובות, בעלי מבקש ממני לא לההתערב ביחסים שלהן.. יענו שיסתדרו בעצמן, מבחינתו זה "עניינים" של ילדים. הילדה של בעלי מאוד בוגרת לגילה, ילדה מאוד נבונה ופקחית, היא הרבה יותר חזקה מהבת שלי, גם מבחינה פיזית וגם מבחינה נפשית. אני זאת שנמצאת לרוב עם הבנות, נמצאת איתן הרבה יותר מאשר בעלי, ואני רואה מקרוב את מערכת היחסים שלהן, רואה ושומעת על מה ואיך הן מדברות.
 
לא פעם נאמרו דברים קשים מצד של הבת של בעלי, מילים כמו "אני רוצה שאת ואמא שלך תעזבו את הבית הזה ותעברו למקום אחר", או "גם את וגם אמא שלך שתיכן לא מוצאות חן בעיניי". ברוב המכריע של הפעמים אני משתדלת לרסן את הרגשות שלי, משתדלת לא להתערב במה שהולך ביניהן, אפילו אם אני רואה שהבת שלי נעלבה ופגועה, לפעמים אפילו אם אני רואה שהבת שלי בוכה בגלל הריבים שלהן אני מנסה להקשיב לבעלי ולתת להן לפתור את זה בעצמן. לפעמים כל הסיטואציה הזאת מקשה עלי לפתח קשר קרוב עם הבת של בעלי ולהיות איתה ביחסים טובים, אחרי שאני שומעת מה היא אומרת ואיך היא פוגעת ומעליבה את הבת שלי זה מקשה עלי להיות במחיצתה.
 
יכול מאוד להיות שהסיבה להתנהגות שכזאת זאת קנאה מהצד של הבת של בעלי, אולי היא מקנאה שאמא שלה לא חיה איתה ועם אבא שלה ואני כן חיה עם הבת שלי, יכול להיות שבדרך הזאת היא מנסה לנקום על המצב הנוצר. ברור שהיא לא יכולה לנקום בי ואולי בגלל זה היא מוציאה את כל התסכולים שלה ואת כל המרירות שלה על הבת שלי, מה שנקרא מוציאה הכל על החלש יותר.
 
אשמח לקבל עצות לגבי מה היא הדרך הכי נכונה להגיב למערכת היחסים שלהן? ואיך לעזור להן לבנות מערכת יחסים תקינה ביניהן?
לצפיה ב-'מה פתאום לתת להן להסתדר לבד???'
מה פתאום לתת להן להסתדר לבד???
22/12/2016 | 07:28
3
206
תני לבעלך לקרוא את "בעל זבוב" שמתאר מה קורה כשנותנים לילדים להסתדר לבד...
ושהילדה תגיד מילים כאלה לבת שלך? מה פתאום????
 
יש הבדל בין לא להתערב לבין לא לשפוט
אני חושבת שהראשון הוא טעות והשני הוא הנכון
לא לשפוט הכוונה היא שכשיש עימות בין ילדים, המבוגר לא הופך להיות השופט שמחליט מי התחיל, מי צודק, מי אשם.
בהחלט להתערב כמבוגר שזה אומר בעיני 2 דברים חשובים:
 
הראשון, את קובעת את הגבולות של מה מותר ומה אסור בבית שלכם גם בזמן ריב. למשל, את קובעת שלא מרביצים ולא מקללים. או שאת קובעת שיש אמירות כמו שתיארת שלא מקובלות אצלכם בבית. הגבולות האלה תקפים באותה מידה לכל הילדים בבית.
 
השני, את נותנת להן כלים לפתור את המחלוקות, מסייעת להן. לדוגמא: נניח הן רבות איזה תכנית יראו בטלויזיה עכשיו. את עוצרת את הטלויזיה ואת המריבה ואומרת - עכשיו כל אחת מכן תציע איך אפשר לפתור את הבעיה הזו (נניח לעשות תורות / לעשות הגרלה / למצוא משהו ששתיהן אוהבות. *הן* צריכות להציע, לא את. זה חשוב). הן צריכות לעבור תהליך לימוד של איך פותרים בעיות, כי הן עדיין לא יודעות.
 
לדעתי כדאי לך לקחת ייעוץ משפחתי נקודתי לעניין הזה, או ללכת לקבוצת הורים נניח בסגנון אדלר.
 
בנוסף, אם את חושבת שהבת של בעלך כואבת מזה שהיא לא גרה עם אמא שלה, כדאי שהבת שלו תקבל סיוע כדי להתמודד עם זה, זה באמת קושי מאוד מאוד גדול.
לצפיה ב-'בעלי טוען שאם אני אתערב זה רק יחמיר את המצב'
בעלי טוען שאם אני אתערב זה רק יחמיר את המצב
22/12/2016 | 17:34
2
172
ויגרום לאנטי כלפיי אצל הבת שלו. הוא טוען ששתיהן בנו יחידות ובנות מפונקות והן צריכות ללמוד להסתדר לבד. לטענתו הרי גם בבית הספר יש לכן בעיות ובחוגים וכו' ואנחנו לא שם להחזיק להן את הים ולפתור את הבעיות שלהן אז מבחינתו כל עוד אין אלימות פיזית או פגיעה ברכוש אנחנו צריכים לתת להן ללמוד להסתדר לבד.
 
כשהריב שלהן הוא על משהו ניטרלי הרבה יותר קל לי להתערב. כשהן רבות למשל על פלייסטיישן שזה משהו ניטרלי הרבה יותר נח לי לבוא ולדבר איתו ולראות איך פותרים את המצב. אבל כשהריב הופך להיות קשור למצב המשפחתי שלנו ונאמרים דברים שמערבים גם אותי כמו "אני לא רוצה שאת ואמא שלך תגורו פה" או "את ואמא שלך לא מוצאים חן בעיניי" מאוד קשה לי להתערב במקרים כאלה כי אז זה נראה כאילו אני לוקחת את הצד של הבת שלי ואני ממש לא רוצה לקחת צדדים. בוויכוחים על פלייסטיישן אין צדדים לקחת אלא רק לעזר להן למצוא פתרון וזה הרבה ותר קל
לצפיה ב-'בעלך יכול להמשיך ולטעון....'
בעלך יכול להמשיך ולטעון....
22/12/2016 | 21:27
134
הוא עצמו חייב להיות מטופל, כדי שיוכל לעזור לבת שלו,
במקום להתעלם מהמצוקה הקשה בה היא נמצאת.
הוא פתר את עצמו בכך שברח מאשתו.
הילדה תקועה איתו ועם אמא חולה. זה מצב קשה !
אז שימי בצד את התובנות של בעלך, ותפעילי חשיבה עצמאית.
הזנחה היא לא פתרון !
לצפיה ב-'למה קשה לך לקחת את הצד של הבת שלך?'
למה קשה לך לקחת את הצד של הבת שלך?
23/12/2016 | 16:13
110
מי ייקח את הצד הזה אם לא את?
איך היא תרגיש בטוחה בעולם הזה אם האדם שאמור להיות הראשון להגן עליה, אמא שלה, חושש לקחת את הצד שלה?
מה הבעיה להגיד לבת שלו, בצורה תקיפה וברורה "אצלנו בבית לא מדברים ככה".
 
באמת שכואב הלב על הבת של בעלך, מה שהיא עברה בחיים שלה זה כל כך קשה, וזה עוד יותר קשה כשנשמע שאבא שלה לא מבין את חומרת המצב, לא מבין שאין מקום לאמירות כאלה, לא מבין שהילדה צריכה טיפול והמשפחה צריכה טיפול.
 
אבל את חייבת להגן על הבת שלך, זה במקום ראשון. כמובן שלא במחיר של לפגוע בבת שלו, את לא צריכה להגיד לה או עליה דברים רעים, אלא רק לדאוג שהיא לא תפגע בבת שלך.
 
בנוסף, את חייבת ללמוד לעמוד מול בעלך. בתוכך אני בטוחה שהלב שלך מתכווץ כשפוגעים בבת שלך, ושהוא מנסה לשלוח אותך להגן עליה כמו אמא לביאה. תקשיבי לו.
לצפיה ב-'חייבים להתערב פה ומהר !'
חייבים להתערב פה ומהר !
22/12/2016 | 08:18
3
173
את מתארת ילדה פגועה (הבת של בעלך) שפוגעת
כבומרנג בבת שלך שחיה איתכם בבית !
לא ייתכן שהמקום הבטוח ביותר בעולם, יהפוך עבור
בתך למקום מסוייט !
שתי הבנות חייבות לעבור טיפול באופן דחוף...
עדיף טיפול משפחתי.
 
ובינתיים - כשאת רואה סיטואציה כזאת, תיגשי לבתך
ותשאלי אותה איך היא מרגישה - תתני לה אפשרות
להביע את הכאב שלה. תשאלי אותה מה היא רוצה לעשות,
האם היא רוצה להמשיך לשחק עם אחותה, או שאולי היא
מעדיפה ללכת למקום אחר. 
 
אבל - כאמור - לגשת לטיפול ומייד !
זה שהאבא בוחר לטמון את ראשו בחול, במקום לעבוד
על הדברים, לא אומר שהדברים תקינים. הם לא !
 
לצפיה ב-'דרך אגב - איפה נמצאת האמא של הילדה ?'
דרך אגב - איפה נמצאת האמא של הילדה ?
22/12/2016 | 08:31
2
139
התאור שלך מכמיר לב -
לפי התאור שלך כבר שנתיים שהילדה נמצאת
בלי אמא, וגם האבא בוחר להתנתק .
זה מצב קשה מאוד.
 
כמובן שבעקבות כך, גם המצב של בתך קשה ביותר.
 
נדרש טיפול דחוף ! עדיף טיפול מערכתי - משפחתי,
אבל בתור התחלה - כל התערבות תהיה מבורכת.
 
בהצלחה.
לצפיה ב-'לגבי האמא של הילדה'
לגבי האמא של הילדה
22/12/2016 | 17:44
1
211
כשהאמא של הילדה הייתה בת 14 היא עברה מקרה טראומטי של מוות במשפחה והיא קיבלה טיפול והכל היה בסדר. אחרי שהיא התחתנה עם בעלי ונולדה הבת שלהם כשהילדה הייתה בת שנתיים וקצת קרה עוד מוותר טראומתי במשפחה שלה וזה החזיר אותה למה שהיא חוותה כשהיא הייתה בת 14. היא שקעה בדכאון. בעלי שהיה אז בעלה התעקש על טיפול מקצועי היא נסתה וענה ששיחות לא עוזרות וכדורים עושים לה תופעות לוואי. בסוף לבעלי נשבר מלהיות עם אישה שמוצייאה את כל הדכאון שלה עליו ושמעל לשנתיים  לא מתמידה בשום טיפול אז הם התגרשו כשהילדה הייתה בת חמש וחצי. הילדה נשארה עם אמא שלה ובמשך שנה וחצי זה היה סיוט. היו תקופות שהאמא תפקדה מדהים והכל היה בסדר והיו תקופות שהיא הייתה קורסת לדכאון והיו מתקשרים מהבית ספר לבעלי (שאז עוד לא הכרתי אותו) ואומרים לו שהילדה וזנחת ולא מקולחת ובליארוחת עשר. אחרי שנה וחצי לבעלי נשבר ובגיל 7 הילדה עברה אליו עד שהאמא לא תתייצב עם בעיות הדכאון שלה. מאז ארבע שנים האמא לא ממש עושה משהו בטענה כלום לא עוזר לה. בתקופות הטובות שלה הילדה רואה אותה פעם אמצע שבוע וכל סוף שבוע אבל לצערנו אין הרבה תקופות כאלה
לצפיה ב-'ילדה אומללה...'
ילדה אומללה...
22/12/2016 | 18:01
149
אמא שלה סובלת ממחלת נפש,
הילדה נאלצת להיפרד מהאמא,
ובנוסף האבא לא מתייחס, לפי התאור שלך
לצרכים הריגשיים של הילדה.
כמו שאמרתי - דחוף ובהול לטיפול נפשי !
לצפיה ב-'אוי ואבוי... בעלך טועה ולבת שלך נגרם נזק.'
אוי ואבוי... בעלך טועה ולבת שלך נגרם נזק.
22/12/2016 | 10:17
182
"לתת לילדים להסתדר ביניהם" זה כאשר הכוחות שווים, הרקע שווה, הגבולות ברורים.
אין דבר כזה כאשר המצב הוא כפי שתארת. ממש אסור, עוול גדול לבת שלך... עוול שעלול להיות קשה לתקן, אם המצב הזה לא יופסק מיידית.
 
הדרך הנכונה היא לטפל. בבת שלו, ואחר כך טיפול משפחתי.
ובינתיים כן להתערב, ולשים גבולות, כמה שיותר דחוף.
הדיבורים שציטטת הם אלימות מילולית וצריכים להיפסק באופן מיידי.
לצפיה ב-'איך לקבל את הבן של בעלי?'
איך לקבל את הבן של בעלי?
22/12/2016 | 20:07
2
298
ערב טוב.. מאוד מקווה שפה אתם תוכלו לייעץ לי משהו... אני ובעלי הכרנו לפני 3 שנים... הוא גידל את הבן שלו מהנישואים הראשונים שלו שהיה אז בן 7... בהתחלה נוצר קשר לא רע עם הבן שלו... אני והבן שלו היינו מדברם... הייתי משחקת איתו והעברנו לא מעט זמן בלשחק במשהו שלושתנו ביחד... היינו יוצאים לבלות עם הילד לכל מיני מקומות...אחר כך אנחנו עברנו לגור כולנו ביחד אצלי בדירה... ישר אחרי המעבר נוצר מצב שהטיפול בילד נפל בכמעט מאה אחוז עלי והיה לגמרי באחריותי... בנוסף לזה התחילו לבוא אלי בכל מיני דרישות לגבי הילד... ליתר דיוק רוב הדרישות הגיעו מאמא של בעלי (הסבתא)... נדרש ממני שאני אשב איתו ואעזור לו להשלים פערים במקצועות הלימוד של בית הספר... הילד תלמיד כושל ברוב המקצועות... אחרי המעבר למגורים משותפים הסתבר גם שהילד לגמרי לא מורגל לעצמאות בשום תחום ושהוא מאוד עצלן... את הבקשות הכי אלמנטריות שלי הוא סרב לבצע... הייתי נותנת לו כסף ומבקשת ממנו ללכת לקנות לחם במכולת בהמשך הרחוב והתשובה תמיד הייתה לא... הייתי מבקשת ממנו שישטוף אחריו כוס שהוא שתה ממנה והייתי נתקלת בסרוב... גם לצאת לגינה ולהשקות עציצים הוא לא היה מוכן... הייתי עושה אין ספור שיחות עם בעלי בהן הייתי מבקשת ממנו שהוא איכשהו יגרום לבן שלו לקחת איזשהו חלק ולו הקטן ביותר במטלות הבית...
 
התגובות של בעלי היו תמיד זהות... א. עזבי אותו הוא עוד ילד קטן ב. הוא עוד יגדל ויעשה מספיק דברים של מבוגרים תני לו ליות ילד... ככה המגורים המשותפים שלנו נמשכו מעל לשנה ללא שום שינוי.. כמובן שבגלל המצב הזה היו ריבים בלתי פוסקים ביני לבין הילד ובעיקר ביני ובין בעלי... בעיה נוספת שהתגלתה זה שהילד היה משקר על בסיס קבוע... למשל אני הייתי שואלת מה השיעורי בית שהוא קיבל היום והוא היה אומר לי רק חלק מהם... היינו יושבים ועושים אותם מתוך הבנה שלי שזה הכל... בגלל שהא שיקר וזה לא היה הכל היה יוצא מצב שהוא היה מגיע לכיתה רק עם חצי שיעורי בית מוכנים ושוב מקבל נכשל... ואני אחר כך הייתי חוטפת על הראש מכל כיוון (מבעלי, מחמותי, מהמחנכת וכו') גערו בי על כך שאני בכלל לא מקדישה זמן לילד ולא מטפלת בו כמו שצריך... כל הדברים שתארתי פה (שקרים, חוסר נכונות לעשות משהו בית, עצלנות, חוסר עצמאות גמור וכמובן אי הבנה מצידו של בעלי ולחץ מתמיד של חמותי) כל זה מאוד השפיע על היחס שלי לילד... כבר לא התחשק לי לשחק איתו (כי אם את מבקשת ממנו שילך רגע להביא לחם ממכולת סמוכה והוא מסרב איזה חשק יכול להיות לך לשחק איתו)...  כבר לא התחשק לי לעשות עבורו שום דבר (כי כמה כבר אפשר לסבול שקרים לגבי שיעורי הבית)... אפילו לדבר איתו כבר לא התחשק לי (כי נמאס לי לחטוף מכל הכיוונים בגלל הבעיות שלו בבית ספר שנגרמו מהשקרים שלו)... בהמשך לי ולבעלי נולד ילד משותף...
 
בינתיים מצבו הלימודי של הבן של בעלי התדרדר לגמרי כמו גם המצב ההתנהגותי בבית וחמותי החליטה לקחת את הילד אליה כדי לשבת איתו ולהשלים פערים לימודיים ובכלל להקדיש לו זמן ולעבוד על הבעיות ההתנהגותיות שלו... אז עכשיו במהלך השבוע הילד גר אצל סבתא שלו אבל בכל סוף שבוע הוא מגיע אלינו... וכל פעם ללא יוצא מן הכלל עם ההגעה של הילד אלינו אני ובעלי רבים... פעם זה כי אמרתי לילד משהו שבעלי לא אהב... פעם זה כי אמרתי לילד משהו בצורה או בטון שבעלי לא אהב...פעם זה כי בכלל שתקתי ולא דיברתי עם הילד... בעלי שם לב רק לחסרונות שלי ורק לפאקים שלי ורק במה אני לא בסדר... למשל לפני כחודש כשהבן שלו הגיע אלינו בעלי לא שם לב שאני אמרתי לילד שלו שלום... אני אמרתי לילד שלום כשהוא נכנס לבית והילד ענה לי שלום אבל בעלי לא שם לב שאיך שהילד נכנס אמרתי לו שלום...ישר בעלי העיר לי שהנה אני לא אומרת שלום לבן שלו למרות שזה היה ממש לא בצדק כי כן אמרתי... לפני כמה שבועות (שבוע אחרי המקרה) כשהבן שלו הגיע אלינו הוא נכנס הביתה וכל מה שהוא אמר זה היי אבא... הילד לגמרי התעלם ממני ולא אמר לי שלום אבל לזה בעלי לא שם לב ואת זה הוא החליק ולא העיר לו (ונשאלת השאלה איפה הצדק)...
 
עוד דוגמה קרתה כשניגשתי לבעלי ואמרתי שמשהו התקלקל לי (המדפסת)... למרות שאמרתי את זה לבעלי הבן שלו ישר נדחף עם משפט של זה הבעיה שלך שאת לא מצליחה להדפיס... אני מאוד נפגעתי מהדיבור הזה... למרות זאת בעלי לא שם לב לדיבור הזה והחליק על זה ולא העיר לבן שלו על העניין הזה... למחרת הבן שלו ניגש אלי והציע לי לעזור לסדר את המדפסת... אני הייתי מאוד פגועה מזה שהוא אמר לי אתמול בעיה שלך שאת לא מצליחה להדפיס והייתי פגועה מזה שבעלי לא שם לב לדיבור הזה... לכן עניתי לילד שאת הבעיות שלי אני פותרת בעצמי (הרי רק אתמול הוא אמר שזאת הבעיה שלי שאני לא מצליחה להדפיס)... פה בעלי ישר הגיב בחתיכת ריב של איך אני מדברת לילד ולמה אני עונה מגעיל כשהוא בא ומציע לי עזרה וכמובן שלזה הוא שם לב כי הוא שם לב רק לאיפה שאני לא בסדר...
 
מה לא ניסיתי... שוב ושוב ניסיתי לדבר עם בעלי... ניסיתי לבנות יחד איתו חוקים לבית שכולנו צריכים לנהוג לפיהם ולכבד אותם.. אבל בעלי לחלוטין לא מקבל את החוקים (ואיך הילד אמור לקבל אותם אם האבא מתעלם מהם).... ניסיתי מליון דברים אבל כלו לא עוזר... הזוגיות שלנו נמצאת על סף פרוק... אני לא יודעת מה לעשות... האם יש עדיין טעם לנסות ולהציל את הזוגיות הזאת או אולי עדיף להפסיק עם כל הנסיונות האלה ופשוט לפתוח בהליכי גירושים...
לצפיה ב-' לצערי לא יכולה לעזור מעבר'
לצערי לא יכולה לעזור מעבר
23/12/2016 | 11:46
183
גם אני מתמודדת ללא הצלחה עם בנזוג שאינו מצליח לראות את ההתנהלות של הבת שלו כלפיי וכלפיי ילדיי, או את הדרך שבה הוא עצמו מתייחס אלי כשהיא בסביבה. למזלי היא לא מבקרת הרבה.
לצפיה ב-'בוודאי שיש טעם!'
בוודאי שיש טעם!
03/01/2017 | 15:55
56
הי, 
ראשית, אני חושבת שאת אשה מיוחדת במינה.מתמסרת, מוכנה לפנות מקום, זמן , תשומת לב ואהבה לילד שאינו ביולוגי שלך. זה לא מובן מאליו כלל. אני חושבת שהילד זכה. גם ברור לי לחלוטין המקום הכואב, הפגוע והמאוכזב שלך. את משקיעה, משתדלת ועושה רושם שאת בלתי נראית במידה רבה. זה קורה הרבה במשפחות פרק ב' - אני רואה זאת בקליניקה שלי יום יום. הורים ובעיקר אבות בפרק ב' שמונעים מתוך ייסורי מצפון, אשמה ורצון לרצות. זה כמובן לא המקום הנכון לפעול ממנו, לא עבור ההורה, לא עבור בן הזוג ומעל לכל לא עבור הילד. 
העניין שעומד על הפרק בעיניי הוא לא מערכת היחסים שלך עם הבן שלו אלא מערכת היחסים הזוגית ביניכם. אתם צריכים לעצור שנייה את המרוץ, להתבונן על החיים שלכם ולחשוב למה אתם מחוייבים. אם אתם רואים עצמכם חיים יחד ומזדקנים יחד, גם אם היום קשה, אז יש על מה להילחם ועל מה לעבוד ואפשר לעשות זאת ולהגיע להצלחות טובות - כאילו שיאפשרו לכם להגשים אהבה וזוגיות ולילדים שלכם  לגדול במסגרת יציבה, אוהבת ומכילה. זה מצריך התכוונות, מיקוד, תשומת לב ומוכנות לעשות צעד אחד קטן שלא עשיתם עד היום כדי להפוך את החיים שלכם לטובים יותר. אין פה עניין של צדק, מי צודק יותר ומי פחות, יש רק דבר אחד שצריך לעניין אתכם: האם אתם מחוייבים לעצמכם, לאהבה לכם, לחלומות שלכם, לעתיד שלכם יחד, או ללהיות צודקים כל אחד בעמדתו.
אם בחרתם באפשרות הראשונה וברור לכם למה אתם ביחד, כל איך אפשרי. 
אני מציעה לך להרים לי טלפון. 
אני מאמנת אישית, מקימת BWAY מרכז להורות ולמשפחה בפרק ב'.  אני מסייעת להורים ולבני/ו זוגם בפרק ב' לייצב את המערכות המשפחתיות והזוגיות, ולחבר בין משפחות עם ילדים מנישואים ראשונים בפרק ב' של החיים. אני פוגשת הורים בכל יום שמתמודדים עם דילמות דומות שלך, ואני בעצמי מכירה את העולם הזה היטב. אני אמא ל3 ילדים מנישואים ראשונים, וחיה בזוגיות עם בעלי גם לו 3 ילדים מנישואים קודמים. אנחנו מגדלים את ששת ילדינו במשפחה מורכבת אחת כבר הרבה שנים. מתוך המקום הזה, והקשיים שאני חווה על בשרי, אני מאמנת ועוזרת להורים אחרים לצאת ממקומות של יאוש ותקיעות לחיים מאושרים וטובים לכולם זה אפשרי. הרימי לי טלפון ונשוחח
גלית הלר - 0547757782
את יכולה גם לחפש בפייסבוק - המרכז להורות ולמשפחה בפרק ב' = B'WAY
או להכנס לאתר שלנו: www.b-way-life.com
לצפיה ב-'איך אומרים לו לא להתערב?'
איך אומרים לו לא להתערב?
17/12/2016 | 16:49
10
758
אני נמצאת בתהליכי גירושים כבר ארבע שנים.
זה נגרר כל כך הרבה זמן כי האקס שלי ואני רבים על כל דבר.
בהתחלה התבזבז המון זמן על וויכוחים בנושא מזונות והשתתפות כספית בהוצאות שקשורות לילד. כשזה נפתר התווכחנו המון על הסדרי ראייה וסידורי מגורים ואיפה כן מותר לגור לנו ואיפה לא ואחר כך היו עוד המון דברים בסגנון הזה שעל כל אחד מהם רבנו והתווכחנו. 
 
יש לי בן זוג שאני מאוד אוהבת (אנחנו גרים יחד) שהנישואים שלו התפרקו בערך באותה התקופה שהנישואים שלי נגמרו (בלי קשר אלי כי הכרנו רק שנה אחרי). בניגוד אלי הגירושים שלו הסתיימו כבר לפני יותר משנתיים (עוד לפני שעברנו לגור יחד).
לדבריו כל התהליך היה יחסית מהיר ופשוט במקרה שלו. לטענתו זה קרה בגלל שהוא ניגש לגירושים שלו כמו לעסקה (הוא איש עסקים) בלי שום רגשות. לטענתו אם הוא היה מערב רגשות אז עד היום הוא לא היה מצליח לסיים עם הגירושים.
 
כל פעם שהוא מדבר על זה זה מאוד פוגע בי בגלל שזה מרגיש כאילו שהוא רומז שאני גוררת את הגירושים שלי בגלל עניינים רגשיים במקומות להיות עניינית ומעשית.
כל תהליך הגירושים שלי הוא בלגן אחד גדול. מן הסתם אני מקנאה בגירושים היחסית חלקים של בן זוגי. למרות זאת אני לא חושבת שיש לו את הזכות לשפוט את איך תהליך הגירושים שלי מתקדם ועל מה הוא מתעכב.
 
אני משתדלת לשמור את הפרטים לגבי תהליך הגירושים שלי לעצמי ולא לדבר על כך עם בן זוגי. העניין הוא שבן זוגי ממשיך לשאול לגבי זה אז פשוט לא לדבר על זה לא ממש מצליח לי.
אני לא יודעת מה לעשות איך להגיד לבן זוגי שלא יתערב בקטע הזה?
 
הדבר האחרון שאני צריכה זה שיחות עם הטון השופט/הביקורתי שלו לגבי הגירושים שלי.
 
אני אוהבת אותו מאוד אבל אני רוצה שבנושא הזה הוא לא יתערב.
 
 
 
לצפיה ב-'שני דברים'
שני דברים
17/12/2016 | 21:12
251
הראשון הוא להגיד לבו זוגך שאת מרגישה לא נוח עם הביקורת שלו ולבקש ממנו בצורה יפה לא לעשות השוואות. תגידי לו : ״
הדבר האחרון שאני צריכה זה שיחות עם הטון השופט/הביקורתי שלך לגבי הגירושים שלי״.

לא להשתדל אלא להפסיק לדבר על הנושא לידו. אם הוא מעלה את הנושא פשוט להגיד שלא בא לך לדבר על זה וזהו.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'דעתי '
דעתי
17/12/2016 | 23:47
220
לא הזכרת כמה זמן את נמצאת עם בן זוגך , אבל בזוגיות כנה ואמיתית לדעתי אין "מידור" של נושאים , אם הקשר הוא אמיתי ורציני זו זכותו לדעת מה הסטטוס שלך בתהליך הגירושין . 
גירושין שמתעכבים 4 שנים אינם דבר שבשגרה ובהחלט אפשר להבין את הרצון שלו להבין מדוע זה לא קורה . 
 
כאחד שחווה סיטואציה דומה , הגררות של 2 בני הזוג למתן הגט יכולה לנבוע מהמון סיבות : סחבת , התעסקות בחיי היום יום , חוסר רצון לנבור ( שוב ושוב בפרטים ) אבל האמת שככל ש"תסחבי" יותר זמן לטעמי היכולת שלך לגמור את זה בטוב תהיה יותר מורכבת . 
 
גירושין זה לא עסק מהנה וכשמחליטים יש לגשת לעניין ולבצע אותו עם יותר או פחות רגש אבל להגיע לידי ביצוע . 
 
גרושים וגרושות לא אוהבים עסק עם פרוד/ה משום שזה עלול ליצור תחושה לא נעימה שאת לא שלמה עם השלב החדש בחייך ואולי זה מה שבן הזוג שלך עלול להרגיש . 
 
עצתי לך בכל אופן היא אם החלטת לסיים פרק בחייך סיימי אותו מהר ככל שניתן ואז תפתחי דף חדש , שותפך לחיים צריך להיות מעורב ברגשות ובהחלטות שלך . 
לצפיה ב-'הטון הוא באזני השומע'
הטון הוא באזני השומע
18/12/2016 | 10:39
210
הוא חי איתך, הוא שותף לחיים שלך, וכן... הוא "לקח סיכון" ויצא עם מישהי שחוקית הינה בסטטוס של פרודה (וכמו שאמר ההוא מעלי, הרבה מאד אנשים היו פוסלים אותך על הסף בגלל הסטטוס הזה)
 
את לא יכולה לבקש ממנו, או לצפות ממנו, שלא יתעניין וישאל. זה חלק מהחיים שלו, ומשפיע עליו כמעט כמו שזה משפיע עלייך. גם הוא בוודאי שומע מאמא שלו/החבר שלו/הקולגה בעבודה "נו... היא התגרשה כבר? מתי אתם מתחתנים?"
 
מה שכן, את יכולה לדבר איתו לגבי ה"הטון השופט/הביקורתי " שאת חשה בדבריו. אולי זה בכלל לא כך? אולי בן-זוגך מנסה להישמע מתעניין, אכפתי, דואג לך - ואת זו ששומעת ביקורת?אני מציעה שתפתחו את הנושא ותדברו עליו. להיות "בהליכים" כ"כ הרבה זמן זה מצב מאד לא נעים, ועדיף שתעברו אותו יחד, נהנים מתמיכה הדדית...
לצפיה ב-'הבעיה היא שהוא צודק'
הבעיה היא שהוא צודק
18/12/2016 | 23:29
187
ואת יודעת את זה אבל קשה לך לקבל את זה שההתנהלות שלך לא מוצלחת. לכן את גם חווה את דבריו הביקורת.
לפעמים כדאי להקשיב לעצות של אנשים מנוסים וחכמים. אם בעינייך הגירושין שלו "מוצלחים" אולי במקום למדר אותו תשתפי אותו ותקבלי את העצות שלו.
לצפיה ב-'מה לגביי פשוט להגיד לו?'
מה לגביי פשוט להגיד לו?
19/12/2016 | 19:59
100
להגיד לו שהשיפוטיות והביקורתיות שלו לגבי הגירושים שלך מפריעים לך. שיש לו שתי בחירות -או שהוא מתחיל להתנהג כמו חבר ולתמוך בך, או שהוא לא שומע ממך מילה יותר על הגירושים.
עכשיו כל מה שנשאר זה ליישם. כלומר - לא לספר לו על הגירושים (כי למה לך לדבר עם מישהו שיעיר הערות מגעילות שפוגעות בך, אחרי שאמרת לו שזה פוגע בך? זו התנהגות לא חברית ולא תומכת), וכל פעם שסיפרת או שהוא העיר הערה ביקורתית, לומר לו שההתנהגות שלו לא מקובלת בעינייך, ולקטוע את הסיטואציה. לנתק את שיחת הטלפון, לצאת לחדר אחר, פשוט להסתובב וללכת לקרוא משהו באינטרנט.
 
זה לגבי התשובה לשאלה ששאלת. עכשיו לגבי מה שלא שאלת - אנחנו יכולים לקבוע באילו דרכים אנחנו נותים לסובבים אותנו להתנהג כלפינו. אבל הצבת גבולות זו טקטיקה מוצלחת בעיקר עם קרובי משפחה רחוקים. לא עם חברים, לא עם בני זוג. אם בן הזוג שלך ממשיך לבקר אותך על משהו שביקשת ממנו להפסיק, זו בעיה זוגית (שאין לה קשר למשפחות מרוכבות). משהו לא טוב במערכת היחסים שלכם. ובניגוד לקרובי משפחה רחוקים, קולגות, או אנשים זרים, שבהם לא צריך מערכת יחסים עמוקה וטובה, בזוגיות זו בעיה.
 
מה שאני הייתי עושה זה מדברת איתו על הנושא בכנות, ואחר כך כל הערה שלו על הנושא הייתי הופכת למטא דיון על למה הוא מתנהג כלפיי בצורה לא חברית ולא מסוגל למלא בקשה פשוטה.
 
לצפיה ב-'איך אומרים לו לא להתערב'
איך אומרים לו לא להתערב
20/12/2016 | 13:12
4
153
אני חושבת שקשה מאוד לנהל זוגיות עם מי שנמצא בהליכי גירושין כל כך הרבה זמן
העמידי את עצמך בנעליו גם את היית מתעניינת כי גירושין תופסים נפח רציני בחיים.
אין לך ייצוג משפטי? או מגשר רציני שמנסה לסיים את כל המחלוקות?
אשמח להרחיב במידה ותהיי מעוניינת.
תנסי להגיע לפתרון.
לצפיה ב-'"תנסי להגיע לפתרון"'
"תנסי להגיע לפתרון"
20/12/2016 | 23:04
3
103
את לא רצינית, נכון?
לצפיה ב-'התייחסתי בתשובתי לשאלה ספציפית'
התייחסתי בתשובתי לשאלה ספציפית
21/12/2016 | 10:53
2
82
שעלתה בפורום.אני רצינית מאוד.!
לצפיה ב-'כי היא לא מנסה להגיע לפתרון ... :)'
כי היא לא מנסה להגיע לפתרון ... :)
21/12/2016 | 11:33
1
25
לצפיה ב-'מוכנה לחדד את המסר'
מוכנה לחדד את המסר
21/12/2016 | 11:54
92
ברור שהיא מנסה להגיע לפתרון אך לדבריה הגרוש מערים קשיים וזו תחושה קשה אין ספק אני מנסה להוביל  לאיש מקצוע כגון מגשר/עו"ד שינסו להוביל לפתרון שיסיים את ההליכים ואת עוגמת הנפש.כל מי שנמצא בזוגיות עם פרטנר/ית שמצוי זמן רב בהליכי גירושין יתערב ישאל שאלות וינסה לסייע.
במסגרת הפורום וצנעת הפרט כתבתי בכללי את המסר והחזון שלי.כמובן שברמה הפרטנית הייתי מציעה לה דרכים יותר ספציפיות.
 
לצפיה ב-'הגרוש לא מתנגד למעבר לחול אבל המצפון מציק'
הגרוש לא מתנגד למעבר לחול אבל המצפון מציק
19/12/2016 | 02:01
4
269
אני התגרשתי ממש לאחרונה. כרגע מסיבות טכניות אני והגרוש עדיין חיים באותו בית כי הבית שייך לו ומצבי הכספי על הפנים ומקשה עלי לשכור דירה אבל כך או אחרת אני מתכוונת לעזוב את הבית בקרוב.
 
לי ולאקס יש ילד קטן בן שנתיים וקצת. למרות שגם כשאנחנו גרים באותו בית האבא בקושי מתייחס ילד עדיין התכנון היה לשכור דירה באזור כדי שהאבא יהיה קרוב לילד בתקווה שעם הזמן וככל שהילד יגדל הוא יהיה הורה יותר מעורב.
 
הבעיה היא שיש לי מקצוע שלמדתי בחול ושבארץ אין לו כל כך ביקוש כי זה מקצוע ששייך לנישה מאוד קטנה שבארץ אין לה ממש ביקוש. התחלתי לחפש עבודה ללא הצלחה עוד לפני שכנסתי להריון ואז הפסקתי ואחרי שהילד נולד חזרתי לחיפושים ואני מחפשת כבר שנתיים אבל עדיין לא מצאתי כלום בתחום שלי. עכשיו סוף סוף קיבלתי הצעת עבודה והצעת עבודה ממש טובה אבל היא בחול במדינה שבה למדתי.
 
האינסטינקט הראשוני שלי הוא לסרב להצעת העבודה כי אני ממש שונאת את הרעיון של להעביר את הילד שלי למדינה אחרת הרחק מאביו. מצד שני יש בי צד שרוצה לקבל את ההצעה. בהסדר הגירושים שלנו המשמורת על הילד היא שלי והילד הולך לגור איתי וזה אומר שאני צריכה להיות מסוגלת לדאוג לו כלכלית וכאמור כרגע אין לי אפילו כסף לשכירות.
 
דיברתי עם האקס ומבחינתו זה בסדר אם אני רוצה לקחת את הילד ולעבור לחול כי כאמור הוא לא ממש אב השנה אבל הוא גם לא אבא רע וקוויתי שככל שהילד יגדל הוא ימצא תחומי עניין משותפים איתו ויהיה יותר מעורב בחייו.
 
האם אני אעשה טעות מבחינת הבן שלי אם אני אקח אותו איתי לחול וארחיק אותו מאביו למרות שאביו לגמרי לא מתנגד לזה? לצערי אני לא רואה כרגע שום אופציה אחרת. 
 
מרגישה שצריכה לנסוע במיוחד שהאבא מסכים אבל המצפון בכל זאת מציק. מצד אחד קשה לי להרחיק את הילד מאבא שלו מצד שני אני ממש צריכה עבודה. אני מאוד רוצה להתחיל לפרנס את עצמי ואת הבן שלי. האקס כבר מוכן לשבת ולדבר על כל הנושא הלוגיסטי של איך הוא ישאר בחיי הבן למרות המעבר לחו אבל אני חוששת שעם המעבר הוא יתרחק עוד יותר מהילד כי כאמור גם היום כשכולם באותו בית הוא די מרוחק מהבן שלנו
לצפיה ב-'אין מתכון אחד לאבהות'
אין מתכון אחד לאבהות
19/12/2016 | 07:17
156
אולי דווקא הסידור שבו הילד איתו לבד שבועיים- שלושה פעמיים-שלוש בשנה, בלי שאת ברקע והאבא חייב להיות 100% אבא באותו הזמן, ייטיב את יחסיהם.
לדעתי הדרך שבה תציגי את זה, תהיה הדרך שבה בילד יקבל את זה. אם זה יוצג כבעיה, זאת תהיה בעיה ואם זה יוצג באופן אובייקטיבי, זה יכול להיות משהו אחר: "פעמיים בשנה אני נוסע לנופש עם אבא לעשות איתו כייף חיים..."
לצפיה ב-'אלה הם חיינו בגירושים'
אלה הם חיינו בגירושים
19/12/2016 | 12:22
150
אנחנו מתמודדות לא פעם עם בחירה בין 2 אלטרנטיבות לא מוצלחות.
זה היה כך כשהתגרשנו - מה עדיף? שילד יחיה עם 2 הוריו בבית עם מריבות תמידיות? או שהוריו יתגרשו? זו בחירה בין 2 אלטרנטיבות לא מוצלחות...
 
ושוב את ניצבת מול בחירה כזו, וזה ממש לא פשוט.
אני לא יכולה להגיד לך מה נכון לעשות, את תצטרכי לבחור מה שנכון לכם, כשברור שיש בעיות מהותיות בשתי האפשרויות (ויחד עם זה, שתיהן נשמעות לי סבירות ולגיטימיות)
 
רוצה לחזק אותך
תסמכי על עצמך על האינטואיציות שלך
ותסמכי על הבן שלך שהוא מספיק חזק נפשית להתמודד עם כל אחת מהאפשרויות
לצפיה ב-'השתגעת?! יש לך פה הזדמנות פז גם להתפתח מקצועית וגם לגדל'
השתגעת?! יש לך פה הזדמנות פז גם להתפתח מקצועית וגם לגדל
19/12/2016 | 12:57
159
ילד במדינה שפויה. אם האב גם ככה בקושי מתייחס אליו ולא מתנגד למעבר, תקפצי על ההזדמנות ותקחי אותה בשתי ידיים! מילא אם יחסי האב והילד היו מדהימיםהייתי אומרת בעיה... אבל הם לא! מה כבר מצפה לך פה? בלי עבודה, בלי גרוש לשכור דירה ויחסים מפוקפקים של האב שלא בטוח שישתפרו. אל תחשבי פעמיים, עופי מפה!
לצפיה ב-'כמה זמן את מוכנה לחכות עד שהאב יהפוך "אב השנה"?'
כמה זמן את מוכנה לחכות עד שהאב יהפוך "אב השנה"?
20/12/2016 | 12:49
114
או לאבא שאכפת לו?
כי קחי בחשבון שאת עלולה לחכות לנצח.
לשים בצד את החלומות שלך
את הצרכים הכלכלים שלך
את ההתפתחות המקצועית שלך
וכל זאת לחינם.
נכון, יש סיפורים על אבות כשכמתגרשים הם פתאום מגלים את הילדים שלהם.
שכשהם מוגבלים לכל סוף שבוע שני, מוצאים את עצמם אבות משקיעים ואכפתיים.
אבל יש גם כאלה שלא. יש כאלה שמתרחקים עוד יותר. זאת הבחירה שלהם, ואת לא אחראית על הבחירה הזו או אפילו על הקשר של הבן שלך עם אביו.
 
הרי מחר בעלך לשעבר עלול לעבור לקצה השני של הארץ, או לחו"ל, ולפי מה שאת מספרת, הוא לא ישאר בגלל הילד. ואז איך תרגישי?
 
 
 
לצפיה ב-'מודאגת מכך שבן זוגי אולי בדכון'
מודאגת מכך שבן זוגי אולי בדכון
20/12/2016 | 04:08
2
213
אני נמצאת עשר שנים בזוגיות עם גבר שיש לו שני ילדים מפרק א' הגדול בן 16 והקטנה בת 13 וכשהכרנו המשמורת הייתה אצל גרושתו ולו היו הסדרי ראייה (כי זה מה שבית המשפט פסק כשהם התגרשו) אבל הוא כל הזמן נלחם בבתי משפט למען משמורת משותפת ובסוף אחרי שנים הוא הצליח להשיג את זה ובמשך חמש שנים לו ולגרושתו הייתה משמורת משותפת על הילדים עד שביום בהיר אחד הגרושה החליטה לעבור לחול ואחרי תהליך משפטי מאוד מגעיל ומלוכלך השופט אישר לגרושתו לקחת את הילדים ולעבור איתם לחול ולאחרונה הם עזבו את הארץ עם אמא שלהם. אני ובן זוגי לא גרנו יחד אבל כשזה קרה (לא מזמן) היה לו בלתי נסבל להישאר בדירה שעד אז הילדים שלו היו שם חצי מהזמן ופתאום הם בחול והזכרונות בדירה שברו לו את הלב והוא היה נחוש לעבור לדירה אחרת. בסופו של דבר הוא עבר לגור איתי כי הוא רצה לצאת מהבית ההוא כמה שיותר מהר והחלטנו שזאת הזדמנות לנסות מגורים משותפים ובינתיים זה הולך לא רע (החלק של לגור יחד).
 
מאז שגרושתו לקחה את הילדים לחול בן זוגי התחיל לעבוד הרבה יותר ממה שהוא עבד קודם והרבה יותר ממה שנחשב כ"נורמה". הוא פשוט קובר את עצמו בעבודה ולוקח על עצמו עד ועוד פרוייקטים. הוא עובד שעות ארוכות מאוד בלי מנוחה וגם בסופי שבוע ובעצם כשהוא ער הוא כמעט תמיד עובד.
 
אני שואלת אותו מה שלומו והאם הוא בסדר לעיתים קרובות ומנסה בעדינות לדבר איתו על מה עובר עליו  ואיך הוא מרגיש. הוא תמיד טוען שהוא בסדר ושהוא מסתגל למציאות החדשה ושאין לי סיבה לדאוג לו. למרות זאת אני חושבת שאני מתחילה לראות אצלו כמה סימנים שמעידים על מצוקה נפשית.
 
 
אני מאוד חוששת שאולי בן זוגי סובל מדכאון ומסתיר אותו או בורח ממנו באמצעות העבודה שלו בכך שהוא מעמיס על עצמו עוד ועוד שעות עבודה.
אני באה מתחום ניהול אירועים ואני בטח לא אשת מקצוע בתחום בריאות הנפש ככה שקשה לי להגיד חד משמעית האם מה שבן זוגי עובר זה הליך אבל טבעי או דכאון. מעבר לכך אני גם אף פעם לא עברתי גירושים ואני לא יודעת מה זה לחלוק את הילדים שלך עם עוד מישהו שיכל פשוט לקום ולקחת אותם הרחק ממך לחול אז אני לא יודעת איך זה מרגיש להיות בנעליים שלו (אולי מישהו פה יודע).
 
אני מאוד רוצה להיות שם עבור בן זוגי. היום כל מה שאני מצליחה לעשות זה להציע לו משפטי עידוד קלישאתיים אבל הייתי רוצה לעשות משהו מעבר. נראה שמה שאני עושה עד עכשיו לא ממש תורם לו ואני רוצה לעשות יותר.
 
מה אני יכולה לעשות כדי לתמוך בו בתקופה הזאת ועזור לו להתגבר על המשבר הזה?
אנחנו בזוגיות כבר עשר שנים ואני מאמינה שהבסיס לכל זוגיות טובה זה קודם כל חברות ואני לא יודעת איך להיות לו לחבברה יותר טובה במצב שנוצר.
קראתי כמה מאמרים בנושא באינטרנט והבנתי שהרחקה של ילדים מהורה (בהנחה שההורה נורמאלי) זה אחד מהדברים היותר קשים מבחינה נפשית שאדם יכול לחוות. אחרי המאמרים האלה אני די קרועה כי מצד אחד פתאום זה נראה הגיוני שבן זוגי מראה סימנים של תשישות נפשית ושל כאב נפשי גדול ומצד שני אני ל איודעת איך יודעים שזה בגדר הנורמה ולא משהו מעבר כמו דכאון ואני דואגת לו.
 
חשבתי שאולי אחת הדרכים שבהם אני יכולה לעזור לו זה להזמין אותו להשתתף בכל מיני ארועים חברתיים שאולי יגרמו לו לעבוד קצת פחות ויעזרו לו לצאת מהכונכיה שלו ויעזרו לו להיות פחות מכור לעבודה שלו שנראה שהוא ממש מתמכר אליה. חשבתי שאולי דברים קטנים יוכלו לגרום לשינוי חיובי אצלו. חשבתי להציע לו להצטרףלזוג חברים שעושים הליכה באזור שלנו כל ערב אבל הוא תמיד נראה כזה שפוך מעייפות שאני לא מציעה. חשבתי להציע לו לצאת לארוחת ערב במסעדה עם קבוצה קטנה של חברים אבל אני חוששת שזה יתפס כוסר רגישות מצידי להציע לו לצאת לבילוי עם חברים במסעדה כשהוא מתאבל על כל הסיפור עם ילדיו. מאותה סיבה בדיוק אני חוששת להציע לו בילויים זוגיים של רק שנינו כמו היכה למוזאון. פעם היינו הולכים המון לקולנוע והיום הוא בכלל לא מעלה את זה ואני רוצה להציע אבל מפחדת שזה יתפס מצידו כאגואיזם שלי וחוסר התחשבות במצבו. חשבתי אפילו לאררגן לו ערב גברים בלבד עם החברים הכי טובים שלו בפאב אבל מפחדת שזה יחשב כלדחוף את האף שלי לעניינים לא שלי.
 
חשבתי גם על לשבת עם בן זוגי ולהסביר לו שאני מאוד מודאגת לגביו ושאני רוצה לדעת מה הדרך הכי טובה שבה אני יכולה לעזור לו אבל אני חוששת שאני שוב אשמע שהכל בסדר גמור והוא מסתגל למצב החדש ואין משהו שאני יכולה לעשות.
 
כבר כמה וכמה פעמים הצעתי לו לדבר על מה עובר עליו ועל איך הוא מרגיש אבל שום דבר לא יצא מזה חוץ מהתשובה הרגילה של הכל טוב וצריך קצת זמן.
אם מישהו פה היה בסיטואיה שלקחו ממנו או מבן זוגו את הילדים אשמח לשמוע מה לדעתכם אני יכולה לעשות כדי לעזור לו בצורה מיטבית בתקופה המורכבת הזאת  ואיך מוציאים אותו מההתמכרות/בריחה לעבודה?
 
כמובן שאשמח לשמוע גם דעות מאנשים שלא היו במצב הזה כי לפעמים מהצד רואים דברים שלא רואים כשזה מול הפרצוף שלך...
 
 
 
לצפיה ב-'את מקסימה ברמות אחרות לגמרי'
את מקסימה ברמות אחרות לגמרי
20/12/2016 | 08:10
133
ואת שואלת שאלות ממש טובות, שאני חושבת שקשה לענות עליהן ברמה הכללית כי הן כל כך אישיות. והרצון הכנה שלך לעזור לו ממש מרגש.
 
אני חושבת שהייתי מציעה לך כמה כיווני מחשבה, שאת תיישמי מתוך ההיכרות שלך איתו
הראשון - תנסי להתבונן בו. תנסי "להשתיק" את הקול הזה בראש שנורא מחפש לעשות משהו (משהו טוב), לפתור, לעזור, כדי שתוכלי להתבונן *בו* - במקום שהוא נמצא בו, ברגשות שלו. ורק להכיר במקום הזה קודם כל בינך לבין עצמך ואז אולי גם בקול רם איתו.
 
אחר כך תנסי להפריד את עצמך. להבין שזה שלו, לא שלך, שזכותו להתמודד בדרך שלו, ושהעובדה שזה כל כך מטלטל גם אותך לא מסייעת לו. תמצאי את ההבדל בין אמפתיה לבין הזדהות (בעצם אולי זה צריך להיות הדבר הראשון ולא השני)
 
דבר אחרון תנסי ללכת בקטנות. לא לחשוב על מעשים גדולים, הצעות מורכבות, אלא בקטן. נניח במקום לדברר על הליכה כל ערב, להציע לו שעה לפני "אולי נלך היום להליכה?" (אגב, אחת התרופות הכי טובות לדכאון זה פעילות גופנית). הוא יושב על המחשב בבית תביאי לו קפה ותני לו נשיקה. דברים כאלה.
 
בהצלחה
הוא זכה בך
לצפיה ב-'נקודת מבט אחרת'
נקודת מבט אחרת
20/12/2016 | 10:46
131
אני גם חוששת שבן זוגך מנסה לקבור את עצמו בעבודה כדי לא לחזור לבית נטול ילדים.
אבל לדעתי הדרך לעזור לו היא דווקא לעזור לו לבנות שגרה חדשה בשלט רחוק מול הילדים.
זה לא יהיה לך קל אבל את נשמעת כמו בת זוג תומכת שיכולה לעמוד מהצד ולתת לו את זמן האיכות שלו.
 
עכשיו, למה אני מתכוונת בשגרה בשלט רחוק?
להתקין במחשבים משני הצדדים סקייפ (או אם יש שרות אחר) שיאפשר להם לדבר ולראות אחד את השני בקלות יחסית ובמחיר נמוך יחסית. לקבוע, למשל שבימים א' ו ה' הוא מדבר עם הבן בשעה 20:00 ומדבר איתו חצי שעה ובימים ג' ו ש' הוא מדבר עם הבת בשעה 7:00.
הוא יכול לשלוח מדי יום לילדים SMS או E-MAIL עם משהו נחמד שראה.
אפשר גם לשים בצד את הסכום השבועי שהוא היה מוציא כדי לבלות/לטפל בילדים ואז פעם בכמה חודשים לטוס לראות אותם, או להטיס אותם לכאן בחופשים גדולים.
 
בקיצור, להיעזר בעזרים דיגיטלים כדי לשמור על קשר עם הילדים. זה ייתן משהו לצפות לו, יעסיק אותו בצורה חיובית, והוא לא ירגיש שהוא מאבד את הילדים שלו ולא יודע מה קורה איתם.
הילדים גדולים מספיק כדי לאפשר לקשר כזה להתקיים עם או ללא תמיכה מאמם.
לצפיה ב-'בייביסיטר לאחים הקטנים'
בייביסיטר לאחים הקטנים
18/12/2016 | 13:36
6
261
צהריים טובים,
יש לי בטן מלאה, היד רצה על המקלדת.. מתנצלת אם זה לא מאורגן.
מזמן לא ביקרתי כאן. אני זקוקה לעזרתכם. המצב טעון מספיק ואשתדל להניח את הדברים כפי שהם. נישואים ראשונים לי, הגעתי רווקה, נישואים שניים לבעלי, יש לו שתיים (14,17). ולנו יש בת 5 ובן 1.3 משותפים. משמורת משותפת, הן פעמיים בשבוע וכל שבת שניה איתנו. בגדול, בסדר. בקטן, עם הזמן אני מצפה פחות ופחות לעזרתן, מסתפקת בקשר היפה עם בת ה-5, הגדולות בקשר מקסים עם אחותן, הבכורה לא מתייחסת לבן הקטן (ולו שלום..). זה דבר שמאוד מפריע לבעלי ולי, דיבר איתה והיא מאוד סגורה. אמרה שלא רצתה את האח הזה.. (כשהיתה בת 12 לא פסקה מלומר, תעשו אח או אחות לבת ה-5...) אולי מקנאה כי הוא בן, מה שבעלי כל כך רצה.. מתחרה על הזמן והאהבה של אביה..? והאחות בת ה-14 אוהבת אותו מאוד. שבוע שעבר ביקשנו מבת ה-14 להיות בייביסיטר על אחיה. אפשר לספור על יד אחת, בקושי שיצאנו או שביקשנו מהן להשאר בביית עם האחים שלהן. היא הסכימה בכיף וברגע שצץ לה ארוע חברתי, מסיבה, היא אמרה שלא תוכל להשאר והיא תבדוק אם הבכורה יכולה.. אין בכלל מה לדבר, הגדולה, שלא מתייחסת לאחיה תשמור עליו, תתן לו מוצץ כשיבכה?! לא ראוי בעיני ובעיני בעלי. אין ביניהם קשר בכלל. בכל אופן ודי ברור, היא סירבה. בעלי הודיע לבת ה-14 שהיא נשארת, כעס עליה, ״פעם ב... מבקשים ממך לעשות משהו בשבילנו ואת מבטלת..״ בכל אופן בת ה-14 יצאה מהבית בלי לומר... לא ראינו שהלכה עד שהתחלתי להתארגן ליציאה ): דבר שמעולם לא קרה. דבר חמור כשלעצמו ופה, בכלל אני מפרידה בין העניינים. הוא כל כך כעס עליה על 2 הדברים, הביטול והיציאה בלי להודיע שלא דיבר איתה כל השבת. אני, כשאני לא מבטאת כעס, מדברת ופותחת פשוט מאוד מתרחקת, מתעלמת. הוא ביקש לפתוח את הדברים כשירגיש לו נכון.. ואני לא הייתי מסוגלת לבקש ממנה כלום, לא עזרה בהגשה לשולחן, כלום, כלום. אחרי מה שהיה והיא, אני יודעת, הרגישה את הניתוק והכעס. לא דיברתי איתה כמעט או התייחסתי.
יש פה רגישות מאוד גבוהה, 1. היא עדיין ילדונת, ששמה את צרכיה במקום ראשון, אי אפשר באמת לכפות עליה להשאר לעשות בייביסיטר. אפשר לצפות שתבטל פעם ב.. תכנית שלה. אפשרלגרום לה להבין שזה חלק בלתת ולקחת. היא לא מורגלת מגיל צעיר שכך הם הדברים, יצאנו מעט ולא על בסיס קבוע בעבר. 2. הזוי שנוציא כסף על בייביסיטר. עכשיו החלטנו לצאת פעם בשבוע, הילדות גדולות ומגיע לנו זמן לעצמנו קצת.
אז מה, לא מגוחך, נזמין בפעם הבאה בייביסיטר כשבביית יש 2 בנות בוגרות?! זה הזוי!
בעלי ובת ה-14 רבו בסופו של דבר, כי היא יצאה הבוקר לביה׳ס ושלחה הודעה כועסת, חצופה לבעלי. הפך לו את היום.. חבל לי שלא פתחנו את הדברים במהלך השבת. נאלצתי לקבל את הבקשה שלו. עכשיו נפתחה מלחמת עולם.. היא לא תבוא במהלך השבוע, ככה אמרה. מורכב מאוד, בבקשה אשמח לעזרה וכמה שפחות ביקורת. תודה
לצפיה ב-'ענייני גיל ההתבגרות...'
ענייני גיל ההתבגרות...
18/12/2016 | 15:27
1
165
אני חושבת שאני יכולה להבין בת 14 שנורא דחוף לה לצאת למסיבה עם החברים
זה גיל שבו הרבה פעמים יש להם הרגשה שהם מפסידים משהו רציני אם הם לא נוכחים באירועים
אני חושבת שצריכה להיות באופן כללי הדברות הין הילדים לבין הוריהם על העזרה שההורים מבקשים והילדים נותנים, שמתחשבת בשני הצדדים (הרי אם היא היתה אומרת שלא יכולה לעשות בייביסיטר כי היא צריכה ללמוד למבחן אני מניחה שלא הייתם כועסים).
מצד שני, אני מניחה שאם היא היתה עושה בייביסיטר בתשלום אצל משפחה זרה היא לא היתה מבריזה בגלל מסיבה.
 
אני חושבת שאת ובעלך צריכים לנהל שיחה על איזו עזרה סביר לקבל מהן, ואז שהוא יתחיל ליישם את זה, ואם הגדולה לא עושה בייביסיטר היא יכולה לעזור בדברים אחרים.
 
אני מבינה את התסכול שלכם
נשמע לי כמו קצר בתקשורת אופייני לגילאים האלה
אני חושבת שאת יכולה להגיד להן במפורש: איך תרגישו אם תהיה כאן בייביסיטר בזמן שאתן כאן, זה לא יביך אתכן?
ויכול להיות שיותר מתאים לבקש מהן עזרה בדברים אחרים, לעזוב את זה, ולקחת בייביסטר בתשלום בימים שהן לא נמצאות.
(רק לא להגיע למצב שהן לא עוזרות בכלום. זה לא בריא)
לצפיה ב-'עזרה מהצעירה'
עזרה מהצעירה
18/12/2016 | 16:03
162
הי,
אני לא יודעת איך פותרים בעיות מול ילדים בגיל ההתבגרות אבל יש לי הערה קטנה.
אם תציגו לצעירה שהיא זאת שצריכה להישאר עם הקטנים בגלל שהבכורה לא מסתדרת עם הילדון אז אתם עלולים לגרום נזק עצום ביחסים בין הילדים.
קודם כל עובר מסר שעדיף לא להיות נחמדה לקטנים, ובעיקר היא תלמד שאם תהיה מגעילה אליהם אז היא תקבל שחרור ממטלות לא רצויות.
לא רק שעלול להיווצר קרע בין הגדולות לקטנים, התנהגות זו עלולה לחלחל גם לילדים הקטנים.
לצפיה ב-'אני הייתי מפרידה'
אני הייתי מפרידה
18/12/2016 | 17:32
146
אין ספק שחלק גדול קשור לגיל ההתבגרות, נשימה עמוקה כי זה תהליך ארוך וקשה, זה עוד יותר קשר כשמדובר בילדים שאינם שלך ביולוגית ועוד ועוד.
אני הייתי מתמודדת כרגע עם שני דברים: הראשון הוא שהילדה פשוט קמה והלכה, זה נראה לי גובל בחוסר סמכותיות שלכם כהורים, אפילו אם רק 50% מהזמן. זה די בעייתי שכשמשהו לא מתאים לה היא פשוט עושה חרם. מה היה קורה אם לא היה לה ׳עוד׳ בית, היא הייתה נשארת שבוע בגינה? לדעתי כדאי לפתוח את נושא הסמכות וגם את עניין החובות מול זכויות בשיתוף עם האם הביולוגית.
הנושא השני הוא מה והאם חייבים ילדים לתת לטובת הבית. זה מאד פשוט. בייביסיטר עולה כסף, גם הצ׳ופרים שלה ושל אחותה עולים כסף - מציעים לה לקזז. רק קחי בחשבון שתהיו חייבים לעמוד במילתכם: אם שילמתם לשמרטפית זרה, תצטרכו באמת לא לקנות לגדולות משהו גם כשהן תעשנה סצינה...
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'עונה ...'
עונה ...
18/12/2016 | 19:59
2
145
במצב מאוד דומה, לא חלמנו לרגע לבקש בייביסיטר
מאחד משני המתבגרים !
בודאי שהזמנו בייבי סיטר בתשלום, בלי למצמץ.
לא שותפה כלל לעניין ההזיה.
מניחה שכך היינו נוהגים גם אם האחים היו ביולוגיים,
על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באחים חורגים.
האחיות לא ביקשו מכם להתחתן אחד עם השני, לא
ביקשו מכם להביא ילדים לעולם ולא בחרו בכך.
אין שום סיבה שתכפו עליהם לשמור על האחים שלהם.
 
ושוב - נראה לי שכך הדבר גם לגבי ילדים ביולוגיים.
אפשר לבקש. אי אפשר לדרוש. דרשתם - זאת התוצאה שקיבלתם -
פאסיב-אגרסיב.
מוטב שתתחילו לשקם את היחסים עם הילדה, ומהר.
פעם הבאה -שוב, אפשר לדבר, אפשר לבקש, אפשר לשתף.
מה פתאום לדרוש ??
לצפיה ב-'בזמנו, הבכור שלי הציע, והאקס ואני תגמלנו אותו, שילמנו לו '
בזמנו, הבכור שלי הציע, והאקס ואני תגמלנו אותו, שילמנו לו
19/12/2016 | 10:21
1
138
כמו לבייביסיטר.
חשבנו שככה מתאים.
לפני שהציע את עצמו לא ביקשנו.
 
לצפיה ב-'נכון מאוד, גם זו דרך... לתגמל'
נכון מאוד, גם זו דרך... לתגמל
19/12/2016 | 11:12
32
לצפיה ב-'מעצבן'
מעצבן
16/12/2016 | 16:54
6
356
אני נשואה לגבר שעבורו אלה נשואים שניים. מנישואיו הקודמים יש לו בן. מדובר בבן בוגר.
אני חושבת שהבן של בעלי הוא פשוט נטל בלתי נגמר עבור בעלי.
בעלי אמר לי לפני כמה חודשים שהוא הלווה לבן שלו 32 אלף שקל כדי שהוא יוכל לשכור לעצמו דירה משלו בגלל שהוא והבחורה שהוא הביא איתה ילד לא הצליחו לפתור את הבעיות שלהם והם נפרדו.
אני הייתי לגמרי בשוק ונורא כעסתי על בעלי.
רציתי לדעת מתי הכסף הזה יחזור בחזרה לחשבון הבנק שלנו. בעלי אמר לי שכשאתה מלווה כסף לבן משפחה אתה לא אמור לצפות שיחזירו לך את הכסף.
התעמתתי בנושא עם הבן של בעלי. הוא אמר לי שהוא לא יכול לנקוב בתאריך מתי הוא יהיה מסוגל להחזיר לי את הכסף.
אני חושבת שזה התנהגות פחדנית.
הוא גבר מבוגר. הוא כבר בתחילת שנות השלושים שלו. הוא לא אמור להזדקק לנדבות מאבא שלו.
 
איך אני מחזירה את ה 32 אלף שקל שלי בחזרה כשלא בעלי ולא הבן שלו לא מוכנים לעבוד ולא מוכנים לעשות כלום כדי להחזיר את הכסף לחשבון הבנק שאליו הוא שייך?
 
אני מרגישה שאני מפסידה גם בקרב הזה
<p> </p> <p> </p>
לצפיה ב-'עשית טעות, לדעתי, כשדיברת עם הבן'
עשית טעות, לדעתי, כשדיברת עם הבן
16/12/2016 | 21:13
224
לא היית צריכה לפנות אל הבן בכלל. זה בינך לבין אבא שלו, ואני חייבת לומר שהעמדה של בעלך לגיטימית בעיני גם אם אני לא מסכימה לצורה שבה הדברים נעשו. לא אמרת אם יש לך ילדים, אבל חד וחלק אני יכולה להגיד לך, שאני יכולה לראות את עצמי נותנת 30 אלף ש"ח לאחד הילדים שלי בסיטואציה שאני הייתי מחשיבה אותה כקשה, למשל פרידה כזו. לא הייתי בכלל קוראת לזה הלוואה, ואולי הוא השתמש במילה הזו כדי שלא להביך את הבן או בגלל הכעס שלך. 
 
את השתמשת בטון שמשתמע ממנו שהבן נוהג לקחת כספים מהאב או לא משתדל לעבוד ולפרנס את עצמו. יכול להיות. זו עדיין זכותו של אביו לתת לו מתנות יקרות, לממן אותו או כל דבר אחר שהוא רוצה. אני לא חושבת שיש לך מילה בנושא, ובטח שלא היית צריכה לפנות לבן ולדבר איתו על זה, כי הדברים נסגרו בינו לבין אבא שלו. 
 
הבעיה היחידה היא, שחשבון הבנק שלכם משותף, וכשותף שלך, הוא לא היה צריך לתת סכום כסף גדול בלי הסכמתך. אני ממש מבינה למה כל כך כעסת והתעצבנת. אני בטח גם הייתי כועסת. נשמע לי מבין השורות שזה לא משהו חד פעמי, ושאולי גם בעלך לא תורם כלכלית לבית כמו שאת חושבת לנכון. אני יכולה לומר לך שהתשובה לדברים האלה היא לשים את הדברים על השולחן, לעשות הסכם ממון ולהפריד חשבונות. אני אישית לא מוכנה שמישהו יגיד לי מה לעשות עם הכסף שלי, ואם בן הזוג שלי היה מעיז לומר מילה בנוגע לכספים שאני מוציאה על הילדים, הייתי חונקת אותו. מצד שני, יש לנו הסכם מאד ברור שבו הנושא הזה דוסקס מראש, וברור לנו מהם הכספים שמשותפים ומהם הכספים שלגביהם נעשות החלטות בנפרד. ברור שבחיים לא הייתי נותנת כספים משותפים שלנו לילדים שלי. 
 
אז אם לסכם, הבעיה היא בינך לבין בעלך, ולא בינך לבין הבן שלו. ההתנהגות הפחדנית היא של בעלך, לדעתי, ולא של הבן. בעלך הלך מאחורי הגב שלך, הוציא כספים משותפים על מטרה שכנראה וידע שלא תסכימי לה. המעשה האמיתי שהיה עושה גבר מבוגר, כפי שהגדרת את זה, זה לדבר עם אשתו ולסכם איתה איך וכמה כספים ניתן להקצות לענין הזה, ובאיזה תנאים. עכשיו את יכולה לחשוב עם עצמך מה את יכולה לבקש מבעלך בענין הכסף (יש לו כספים אחרים לתת לך?), או שאת שומרת על שלום בית ומוותרת על הכסף. 
לצפיה ב-'קרה יותר מפעם פעמיים,'
קרה יותר מפעם פעמיים,
16/12/2016 | 23:01
2
233
שהעברתי סכומי כסף לילדי. 
גם האיש שלי מעביר לילדיו הבוגרים, שלא לדבר על תמיכה שוטפת בקטנה, חוץ מהמזונות שהוא משלם לאימה.
מכיוון שאנו מנהלים חשבונות נפרדים + חשבון משותף, על פי הסכם בינינו, אף אחד לא מתרגש מהכספים שאנחנו מעבירים לילדים מהחשבונות הפרטיים שלנו. זה טבעי.
ככה זה. גם מעל גיל 30. לפעמים גם מגיל 40.
נראה לי שאתם לא סגרתם ביניכם את העניינים הכלכליים בצורה נכונה שתאפשר לו לתמוך בבנו כמו שאבא תומך בדרך כלל בבן בלי להיות תלוי בך לצורך כך... 
 
ולא הייתי מצפה שיוחזר לי סכום שנתתי לבני כתמיכה בעת צרה.
לצפיה ב-'לא לגמרי מסכימה איתכן'
לא לגמרי מסכימה איתכן
17/12/2016 | 21:08
1
175
גם אני תומכת בילדי הבוגרים אבל, וזה אבל גדול, אני לא לוקחת סכום גדול, ו-32,00 ש״ח זה באמת סכום לא מבוטל, מכסף משותף לי ולמישהו אחר, מלווה אותם ואומרת שאני לא מצפה שיחזיר כי הוא בן משפחה. 
גם אם היה מדובר בילד משותף, זה לא לגיטימי.
מדברים על דברים מראש, מתייעצים ומחליטים ביחד.
נכון שכדי למנוע מצבי חיכוך כשהילדים אינם משותפים, אפשר להחליט על חשבונות נפרדים וכו׳. אבל ornme, אם זוגך היה מושך מהחשבון המשותף סכום כזה, גם את היית כועסת, לא?
גלי: אני הייתי מסדירה מחדש את חלוקת הכספים בבית כדי למנוע ריבים בעתיד ומבקשת מבעלי להיות נדיב בכספו ולא בכספך או בכסף המשותף.
 
ללי 
 
לצפיה ב-'בודאי שהייתי כועסת, זו בהחלט פגיעה, אבל מצד שני,'
בודאי שהייתי כועסת, זו בהחלט פגיעה, אבל מצד שני,
17/12/2016 | 22:25
142
בבניית פרק ב' ישנם דברים שצריך לקחת בחשבון מראש ולהערך בהתאם.
לדעתי, צריכים להיות בנוסף לחשבון המשותף גם חשבונות נפרדים ובחוזה הכלכלי כוללים גם את זה, כל זוג על פי התנאים והשיקולים. 
לא הייתי רוצה למצוא את עצמי במצב בו אני רוצה לתמוך בילדי ובן זוגי אוסר עלי.
אבל, במקרה הזה, 
לנוכח המצב שנוצר, בו נלקח סכום גבוה מחשבונם המשותף,מבלי להתייעץ בה, יש באמת מקום לצפות להחזר כלשהו.  
לצפיה ב-'עצה פרקטית'
עצה פרקטית
18/12/2016 | 10:31
165
בעלך עשה מעשה שלא יעשה, בשום תנאי ובשום מצב.
לא נותנים סכום כזה לאף אחד מבלי להתייעץ.
מצד שני, גם את טעית. לא היה מקום שתדברי עם הבן, גם זה, לדעתי, מעשה שלא יעשה.
 
מה כן אפשר לעשות?
ראשית, כמו שכולן אמרו, להפריד חשבונות בנק, ומהר! כמו כן, לחתום על הסכם כלכלי כלשהו, שיסדיר את כל הנשוא וישקף גם את הרצונות שלך.
מכיוון שמדובר בחשבון משותף, אני חושבת שאת יכולה לבקש את החלק היחסי של הסכום בחזרה, כדי להפקיד בחשבון הנפרד שלך. ז"א שאם את מכניסה לחשבון 50% מההכנסות, את יכולה לבקש שבעלך יחזיר לך 16,000 ש"ח, מחשבונו הנפרד. מצד שני, אם את אינך מכניסה משכורת לבית, לדוגמא, ו- 100% מההכנסות לחשבון הן שלו, או אז יש לכם בעיה אחרת, וכדאי שתקבעו כללים לעתיד.
לצפיה ב-'מסכימה עם הכותבות מעלי'
מסכימה עם הכותבות מעלי
18/12/2016 | 20:11
123
לגיטימי לחלוטין שההורים יעזרו לילדיהם ויתנו להם מתנות בכל סכום שהוא בלי לצפות להחזר ובכל גיל.
ולא בסדר שפנית לבן אם האבא לא מעוניין בזה.
אבל מסכימה גם לגבי זה שהפתרון לזה הוא הפרדת חשבונות ...שכל אחד יכניס לחשבון משותף את חלקו בהוצאות המשותפות של הבית ובכספים הנותרים תעשו כל אחד כראות עיניו.
לצפיה ב-'בעיה סבוכה מאוד'
בעיה סבוכה מאוד
14/12/2016 | 13:24
9
424
יחד 10 שנים. לכל אחד שני ילדים . שלי בגילאי יסודי, שלו תיכון וצבא.הגדול חי איתנו עד לפני כמה חודשים , לא הסתדר עם אימו. (וגם לא עם אביו). אותי מעולם לא קיבל. לאחרונה היה לו ריב גדול עם אביו בעקבותיו סולק ע"י האב מהבית. כמובן שיום אחרי התחנן בעלי שיחזור..אך זה עבר לאימו.לאחר שיחות ומריבות טען שעזה בגללי...ששונא אותי...האחות הלכה בעקבותיו ומגיעה לבקר כשנוח לה. גם הבן. אבל לא גר פה.
בעלי (שגם אנחנו חווים קשיים לא מעטים בקשר ולא ברור אם יש מצידו רצון לתקן או להפרד) מטיח בי שבגללי הילדים שלו לא בבית, שסילקתי אותם. מעולם לא עשיתי להם רע, רק טוב!!!
הדירה היא של בעלי.בעלי יוד שלא עשיתי להם דבר, להיפך...אבל לא מפסיק להטיח בי שאני האשמה לעזיבתם. הוא מלא בכעסים.
הוא מתנהג אלי בכעס ומתעקש שהוא צודק .
לא טוב לך? את יכולה ללכת...כך אומר לי.
אני לא רוצה ללכת רוצה להיות איתו, אבל בטוב. אין לי עם מי לדבר...
מה עושים?
לצפיה ב-'אציין עוד'
אציין עוד
14/12/2016 | 13:30
233
שמאוד מפריעה וצורמת לי ההתנהלות שלו עם ילדיוץ הוא מתרפס בפניהם ומלא רגשות אשם, שהם לא בבית, למרות שזו בחירה שלהם. אין לו בעיה אם איך שהם התייחסו אלי כל השנים, החוצפה והתעלמות וגסות, עכשיו שבאים אפילו לא אומרים שלום...
לצפיה ב-'צרת רבים חצי נחמה? '
צרת רבים חצי נחמה?
14/12/2016 | 17:03
1
234
אבל את לא פה לשמוע צרות של אחרים...
לי זה נשמע שמדובר בבעיה בינכם, בעיית תקשורת. לכן צריך לטפל בזה באמצעות טיפול זוגי, כדי שתלמדו להקשיב זה לזו ובעיקר לתקשר.
אבל...
את מספרת שבעלך מאד כועס, אומר ש"את יכולה ללכת", ואינו רוצה לתקן.
אם כך, איזה פתרון אפשרי את רואה למצב?
לצפיה ב-'פתרון'
פתרון
14/12/2016 | 17:53
205
לו היה לי פתרון...
וכן...אני גם פה בשביל לשמוע צרות ודברים טובים של אחרים. לפעמים זה נותן לי רספקטיבה ורעיונות.
כן, הוא כועס, כמובן שגם אני, אבל אני לא מזינה את היחסים שלנו וההתנהגות שלי בכעס והוא כן...ומגבה את ההתנהגות שלו כלפי בכך שכועס עלי...ומאשים אותי בכך שילדיו לא איתו, למרות שזה ממש ממש לא נכון
הוא לא רוצה טיפול זוגי.
וכולם הבטיחו לי שהילדים שלו יגדלו יהיה יותר קל...
לצפיה ב-'תכתובת מהעבר'
תכתובת מהעבר
15/12/2016 | 14:24
4
211
לא כתבת איך הילדים שלך מקבלים את שלו...
אולי את מאוד מוותרת לילדייך, נותנת להם דברים והם מרגישים מוזנחים אז הם מגיבים בכעס אליך... גם אופציה.
 
פעם היתה פה תכתובת על משהי שהיתה מוותר הרבה לילדה, על כך שהבעל או הבן זוג עיקש מדי ומוותר לילדיו ובכך פוגע בבנה... האם זו את?
 
 
 
לצפיה ב-'זו לא אני'
זו לא אני
18/12/2016 | 20:32
3
119
בחודשים האחרונים כבר למעלה מ8 חודשים יש נתק מוחלט, גם שילדין מגיעים לביקור הם מתעלמים לחלוטין. הבן שלי, שצעיר יותר תמיד קיבל אותם וראה בהם אחים. זה לא היה הדדי.
אני לא מאוד מוותרת לבני, ולהיפך , אם כבר אז היתה מעין  אפליה מתקנת לטובתם.
הבן של בעלי , לדברי בעלי אמר לו שהוא לא חזר לגואר בבית כי אני שם...
בעלי מרגיש תקוע באמצע אבל כועס עלי .
 
לצפיה ב-'צריכה לנסות אופציה אחרת'
צריכה לנסות אופציה אחרת
21/12/2016 | 23:43
2
62
אז יש לך ילד אחד?
נשמע שיש כאן זוגיות קשה, שלא הולכת לשום מקום טוב... וחבל.
כשיש ילדים מתבגרים בסיפור- זה הופך הכל ליותר מסובך.
אולי אתם צריכים לגור במקום נייטרלי- לא שלך ולא שלו- זה גם יוריד את רף הכעסים והמריבות. תמיד טוב לבוא ממקום נייטרלי.
 
ולגבי בנך- את אינך יודעת- את לא אובייקטיבית. לילד הזה יש גם אב בכל הסיפור הזה- אולי כשילדיו יבואו אליכם - ילדך ילך לאביו- רק לשם הניסיון... לראות מה הטריגר לכעסים ולמריבות באמת.
לצפיה ב-'לגבי בני'
לגבי בני
22/12/2016 | 15:55
1
64
למה את מתכוונת מקום נייטרלי? בעלי קנה את הדירה כשעברנו לגור יחד , אז בנו גם עבר להתגורר עימנו. את יחידת ההורים קיבל הבן...
לצערי לבן שלי אין אבא .
אין ביננו מריבותץ מעולם לא היו. לאיר פיצוץ שהיה לו עם בעלי , ברגע של זעם(מוצדק) לאחר שהבן הרים יד על בעלי, בעלי סילק אותו מהבית מאז בעלי מפציר בו לחזור והבן מסרב כל עוד אני שם.גם כשמגיע מדי פעם מתעלם ממני .
לצפיה ב-'אין אבא בתמונה?'
אין אבא בתמונה?
25/12/2016 | 20:59
47
לבנך יש אבא- הוא פשוט לא מעורב- אלא אם כן זה ילד מתרומת זרע או שאת הנך אלמנה. אנה חדדי את העניין מול בנך- יוטב לך כלפי הבן שלך כי ילדים מרגישים ויודעים הכל.
 
ובאשר למקום נייטרלי- דירה שלא שייכת לאף אחד- לא לך ולא לבעלך.
 
כדאי שלא תתערבי בקשר בין בנו של בעלך לבין בעלך מכיוון שאת עוד תצאי האשמה בכל העניין- ועוד כמה שנים יבואו אלייך בטענות. במקרה הזה= ראש קטן.
שימשיך להתעלם- ואת גם תמשיכי להתעלם. זה כנראה קטע של גיל ההתבגרות וזה יעבור לו. בתנאי- כמובן- שבעלך ילך לטיפול עם בנו. זה כורח המציאות.
 
אם הסביבה עויינת עבור בנך- אין זה מקום בריא עבורו ויש מן הראוי שתמצאי פתרון לפני שבנך ייפגע. אל תשכחי- הוא לומד מכל מה שהוא רואה- כולל חוסר כבוד למבוגרים ממנו והרמות ידיים אם כך קרה כפי שאת טוענת.
 
לצפיה ב-'לאן נעלמת?'
לאן נעלמת?
17/01/2017 | 08:38
6
לצפיה ב-'גרוש שתכף משתחחר ממאסר'
גרוש שתכף משתחחר ממאסר
14/12/2016 | 19:32
3
277
אני הייתי נשואה לבעלי 15 שנה ויש לנו זוג תאומות בטרום גיל ההתבגרות. אחרי שהוא נעצר ונכלא על אחזקת פורנוגרפיית ילדים אני התגרשתי ממנו. הייתה חקירה מאסיבית בעניינו והילדות היו בטיפול מאוד ממושך ובתום החקירה שלו והטיפול של הבנות נקבע חד משמעית שהוא לא פגע בילדות שלנו. בקרוב הוא הולך להיות משוחרר מהכלא ואני לא רוצה לראות אותו. הבעיה היא שהתאומות שלי כן רוצים לראות את אבא שלהן. לאבא שלהן אסור להיפגש איתן ללא השגחה ואני לא סומכת על המשפחה שלו שתשגיח עליו מקרוב וברצינות. האם אני חייבת לבלוע את הצפרדע הזאת למען הילדות שלנו ולתת לו לראות את הבנות בנוכחותי (האם זה עד כדי כך חיוני עבורן?) או שאולי יהיה עדיף לנתק כל קשר בינו לבין הילדות ולתת לו להילחם בבתי משפט בנושא הזה? אני כועסת עליו ונגעלת ממנו ברמות שאני לא יכולה אפילו לתאר.
לצפיה ב-'הן לא אמורות להיפגש איתו במרכז קשר?'
הן לא אמורות להיפגש איתו במרכז קשר?
14/12/2016 | 22:14
187
זה מה שנהוג כשאסור להורה להיפגש עם ילדיו ללא השגחה.
לצפיה ב-'לגמרי לא מובן...'
לגמרי לא מובן...
15/12/2016 | 11:31
1
196
- בעלך נכלא על אחזקת פורנוגרפיית ילדים, אבל נקבע חד משמעית
שלא פגע בבנות שלו.
- בכל זאת הוא נעצר ונכלא.
- הבנות ראו / לא ראו את אבא שלהן במהלך המאסר.
- אסור לאבא להיפגש עם הבנות ללא השגחה,
אבל את תלויה בהשגחת המשפחה שלו .
- ואת עדיין קוראת בעלי (לשעבר)  למי שאת לא רוצה שבנותייך
יפגשו איתו (ולא גרושי)...
 
ושאלת השאלות - איפה הרווחה בכל הסיפור הזה ? ?
לצפיה ב-'נכון. גם אני תהיתי איך משאירים את הבנות בחסדי משפחת האב...'
נכון. גם אני תהיתי איך משאירים את הבנות בחסדי משפחת האב...
15/12/2016 | 12:54
51
לצפיה ב-'הגרושה עושה מניפולציות על הבנות לא ללכת לאירוע'
הגרושה עושה מניפולציות על הבנות לא ללכת לאירוע
13/12/2016 | 22:56
12
275
לאחי יש גרושה מאוד מרושעת. 
נכון לעכשיו היא שוב עושה מניפולציות על הילדות שלהם.
מדובר באחייניות שלי שאני מאוד אוהבת.
היא מנסה לשכנע אותן לא ללכת לאירוע חתונה בצד של המשפחה שלנו.
היא טוענת שהבנות שלה אומרות שהן לא רוצות לבוא.
לראות איך עושים מניפולציות על ילדות כל כך קטנות מאוד מעציב אותי.
למרות זאת אני חושבת שאחי צריך להרפות ולוותר על הנוכחות שלהן באירוע המשפחתי כדי לא להחמיר את המצב עוד יותר.
אחי נחוש שהן יהיו נוכחות באירוע בעיקר כדי שיהיו תמונות שלהן עם המשפחה מהאירוע כדי שהן יוכלו לראות אותן אחר כך כשיגדלו.
מדובר בשלוש בנות קטנות יחסית.
הגדולה שם בת 11 והקטנה בת 8 ויש עוד אחת באמצע.
ממשפחה אחת לפני הגירושים זה הפך לצד שלה וצד שלו אחרי וזה קשה.
דעתכם?
לצפיה ב-'בגילאים הללו בכלל לא שואלים ילדים אם הם רוצים לבוא...'
בגילאים הללו בכלל לא שואלים ילדים אם הם רוצים לבוא...
14/12/2016 | 07:14
3
190
מעמידים להם את זה כעובדה: "דוד משה מתחתן ביום חמישי ואנחנו נוסעים לחתונה".
היה ומתעורר עניין כלשהו עם אחד הילדים, פותרים את זה נקודתית (תגיעי רק לחופה ולצילומים ואחר כך אחזיר אותך הביתה).
לדעתי אח שלך ממש לא צריך לוותר, באירוע המשפחתי הן יפגשו דודים ובני דודים וזה חשוב. אפשר להתפשר על דברים מסויימים (שעת חזרה, מי יביא ויחזיר) אבל לא לוותר על הנוכחות שלהן באירוע.
אם לאמא יש איזה עניין של בטיחות, שכרות, שעת שינה  או אני לא יודעת מה, אז אפשר להתחייב שלא חוזרים הביתה ברכב עם האבא אלא במונית, ואם ממש חשוב לאמא, אפשר לממן לה את הנסיעה שהיא תבוא לקחת את הבנות בשעה סבירה.
לצפיה ב-''
14/12/2016 | 09:49
8
לצפיה ב-'שכחתי לציין שהבעיה היא בהסדרי הראייה'
שכחתי לציין שהבעיה היא בהסדרי הראייה
14/12/2016 | 11:10
1
154
כמובן שאם האירע היה נופל על הזמן שהבנות עם אבא שלהן הכל היהנעשה כמו שהצעת.
הבעיה שהחתונה נופלת על היום שבו הבנות עם האמא ולכן צריכים אישור שלה ואין אותו.
לאמא אין שוב הסבר ללמה התשובה שלה היא לא חוץ מאשר "הבנות לא רוצות ואני לא אכריח" וידוע שזה א ממש המצב ושהיא לוחצת עליהן לא ללכת
לצפיה ב-'למה שלא פשוט יחליפו ימים?'
למה שלא פשוט יחליפו ימים?
18/12/2016 | 20:14
12
לצפיה ב-'דעתי היא שההודעה שלך מניפולטיבית'
דעתי היא שההודעה שלך מניפולטיבית
14/12/2016 | 08:42
2
166
את מתחילה בכך שהגרושה מאוד מרושעת, ממשיכה בכך שהיא עושה מניפולציות על ילדות קטנות וממש לא מתייחסת לסיבה שהיא לא מעוניינת שהילדות יגיעו למסיבה.
תנגבי את דמעות התנין ותעצרי להקשיב לצד השני. כי לסחוב ילדות קטנות לאירוע לילי שהן לא מעוניינות בו רק כדי שכשהן יהיו גדולות יהיו להן תמונות שלהן מהאירוע זה ממש לא סיבה טובה.
 
לצפיה ב-'האמא לא הציגה שום סיבה ללמה היא מתנגדת'
האמא לא הציגה שום סיבה ללמה היא מתנגדת
14/12/2016 | 11:14
1
132
היא טוענת שהבנות לא רוצות ללכת וידוע שזה ממש לא נכון ושהיא פשוט שוטפת להן את המח.
אני חושבת שלנצל את זה שהאירוע נופל על יום שב הבנות איתה ובגלל זה להטיל וטו על האירוע זה רשעות.
הרי אם האירוע היה נופל על יום שבו הבנות עם אבא שלהן לא היה לא מה לעשות.
ואגב אם קראת את הפוסט שלי אני דווקא בדעה שאחי צריך לרדת מהעניין ולוותר ולא להילחם כי זה יהיההכי טוב עבור הבנות ואחי מתעקש.
באתי לשאול מי צודק אני או אחי ובמקום זה תקפת אותי כאילו שאני זאת שמתעקשת על ההליכה שלהן לאירוע
לצפיה ב-'נסי לקרוא את ההודעה המקורית שלך'
נסי לקרוא את ההודעה המקורית שלך
14/12/2016 | 13:04
102
בלי רגש ואז תביני למה ענו לך בכיוונים אחרים.
החל מהכותרת ודרך ההודעה כולה את מתייחסת לרוע של האמא ולמניפולטיביות שלה וכמה עצוב וכואב לך על הילדות הקטנות שעושים להן מניפולציה.
ההודעה שלך כתובה בצורה מאוד לא יפה כלפי האמא של הילדות ואני לא בטוחה עד כמה את יודעת באמת מה קורה שם. מההודעה שלך עולה סירחון חזק של גרוש ממורמר שמטנף על האקס.
אז את רוצה לדעת מה דעתנו על גירושין? חרא של מצב.
אבל גירושים מגיעים ממקום שלכתחילה בני זוג לא מסתדרים ולא מסכימים.
אי אפשר לקבוע לגרוש/ה איך לחיות ואיך לגדל את הילדים.
אפשר לנצל כל הזדמנות כדי לתת לילדים תחושה שהם אהובים וחשובים ושמתגעגעים אליהם.
היעדרות שלהם מאירוע לא תהרוס את חייהם. שני צדדים שמשתמשים בהם למאבקי כח כן יהרסו.
לצפיה ב-'עם כל הצער, זה לא בשליטתך וגם לא אמור להיות...'
עם כל הצער, זה לא בשליטתך וגם לא אמור להיות...
14/12/2016 | 10:38
2
135
אחיך צריך לפתור את העניין הזה, כמו עניינים רבים אחרים, מול גרושתו.
הציקצוק הזה שלך, מהצד, לא עוזר לאחיניות שלך.
להיפך.
אז לא יהיו תמונות מהאירוע. זה לא שקול מול ההתייחסות שלך לאימן של הילדות שבאה לידי ביטוי בהגדרות שלך : "גרושה מאוד מרושעת", "היא שוב עושה מניפולציות על הילדות שלהם"
גם המשפט הזה "לראות איך עושים מניפולציות על ילדות כל כך קטנות מאוד מעציב אותי" לא נשמע ממש טוב...
לא רוצה להגדיר במדוייק איך זה נשמע לי,
רק להסב את תשומת ליבך למשהו גדול שעלול ללכת כאן לאיבוד... כי מעל לכל את צריכה לחשוב (לדעתי) על יחסייך עם הילדות בעתיד. על מקומן במשפחה. מערכת יחסים טובה איתן לא יכולה להיות מלווה בטינה כזו לאימן.
 
לצפיה ב-'לא ברור לי על מה ההתקפה'
לא ברור לי על מה ההתקפה
14/12/2016 | 11:17
1
125
כתבתי שאני בדעה שאחי צריך לוותר לגרושתו לטובת הבנות.
הוא ממשך להתעקש.
בסך הכל באתי לשאול האם עדיף לוותר או להתעקש והצגת את זה כאילו שאני מתעקשת.
לגבי הגרושה המרושעת צערי זה נכון.
היא מנצלת לא פעם את זה שיש אירוע כזה או אחר ביום שבו הבנות איה ומטילה וטו על השתתפות הבנות באירוע רק כדי להראות את הכח שלה
דווקא בגלל הדאגה לבנות אמרתי לאחי שעדיף שירד מהנושא ולא יכנס למלחמה איתה למרות שהיא לא צודקת
לצפיה ב-'אבל זהו בדיוק. באת לשאול, והתשובה לשאלה כזו היא שהאבא והאמא'
אבל זהו בדיוק. באת לשאול, והתשובה לשאלה כזו היא שהאבא והאמא
14/12/2016 | 12:22
117
של הבנות צריכים להגיע לסיכום בינם לבין עצמם. 
איך שאלת, ואם הבעת את דעתך לצד זה או אחר, זה לא משנה את העניין הבסיסי - לא מתפקידך להחליט כאן... אני ממש לא מתכוונת להתקיף אותך.
 
ועל הדרך, ביחד עם השאלה, הצגת טינה לאמא של הבנות, והפניתי את תשומת ליבך שהטינה הזו תפריע למערכת היחסים שלך איתן, כי זו אימא שלהן. 
לצפיה ב-'עכשיו הבנתי מה הבעיה'
עכשיו הבנתי מה הבעיה
14/12/2016 | 12:01
164
תראי, כמו שכתבתי בעוד הודעה כאן למטה - יש המון תסכולים סביב העניין הזה בגירושים.
ככל שהורים גרושים יותר זמן ככה כל אחד מהם מפתח לעצמו דרך חיים ודרך חינוך אישית שלו שהרבה פעמים היא שונה מהותית משל ההורה השני (הרי הם התגרשו וזה אומר שהם לא מסכימים בהרבה דברים....)
וזה באמת תסכול נורא גדול לחשוב שיש משהו שהוא נכון עבור הילד שלך, ולא להיות מסוגל לעשות אותו בגלל ההתנגדות של ההורה השני.
אבל אלה הם חיינו, ואלה הם החיים של הילדים שלנו. אני חושבת שבדברים האלה הגישה הכי נכונה גם עבור אח שלך וגם עבור הילדות היא לעזוב את זה.
צריך לשמור את ההתעקשות מולה רק לדברים שהם הכי קריטיים שיש, אחרת הוא יבלה את חייו בעימותים אינסופיים איתה, בתסכולים אינסופיים עבור עצמו, ובילדות שנגרם להן נזק נפשי מהמלחמות בין הוריהן.
 
זה נכון שחבל שהילדות לא יהיו, אבל גם לא ייגרם לילדות נזק בלתי הפיך מזה שהן לא יהיו. ומאידך, נגרם להן נזק יותר גדול מהיותן עדות לויכוח הזה.
אני חושבת שאם היית מכירה הורים שהם לא גרושים, שהיו מספרים לך שהם לא לוקחים את הילדות שלהם לאירועים כי לדעתם זה משעמם לילדים לא היית חושבת שהם מזיקים לילדים שלהם. כי זו בחירה הורית לגיטימית.
 
אני חושבת שעקרון הבסיס בגירושין שבהם היחסים בין ההורים לא טובים, הוא שלא עושים שום שינוי בהסדרי הראיה חוץ מבמקרים מאוד קיצוניים. וזה אומר שאם אני מוזמנת לאירוע ביום שהבן שלי אצל אבא שלו, אז אני מודיעה שהוא לא יגיע כי הוא אצל אבא שלו. כמובן שכשאחותי התחתנה אז הבן שלי בא (אגב, לרוב בהסכמי גירושין יש סעיף סנטדרטי של שינוי הסדרי ראיה במקרה של אירועים בקרבה מדרגה ראשונה)
 
אני חושבת שאח שלך צריך ללמוד להנות בלעדיהן.
אני חושבת שהדרך הכי טובה שלך לתמוך באח שלך היא לתמוך בו להתמודד עם התסכול המובן שלו מהמצב הזה, ולהגיד שהגרושה שלו מרשעת לא עוזר רק מגביר את התסכול (גם אם היא באמת מרשעת...)
 
לא קל, אבל גם באמת לא נורא
לצפיה ב-'אני עם מירי'
אני עם מירי
14/12/2016 | 13:29
112
לא הייתי מכריחה את הילדות ללכת בכל מצב, גם אם זה בגלל שהן לא מעוניינות וגם אם זה בגלל שזה גורם להן להיות במצב לא טוב מול אימן.
אם יש מצב לקשר בין הבנות לבין הצד שלכם, זה יקרה גם אם הן לא תהיינה בתמונות החתונה.
באמת שזו לא סיבה מספיק טובה להיכנס לעימות על גב הילדים (חכו ליום שהאמא תאשר לאחת מהן לעשות קעקוע ) וגם לא לערער את נושא הסדרי הראיה.
 
אגב, כשאמא שלי היתה מספרת לי על האקסית המרשעת של הבן של החברה הכי טובה שלה, הייתי אומרת לה "ומה את חושבת שההורים של ה- X שלי חושבים עלי?"
לצפיה ב-'שאלה שאלתית '
שאלה שאלתית
09/12/2016 | 21:15
7
968
שלום רב , אודה לעזרתכם בסוגיה מורכבת 
אני גרוש כבר 3 שנים עם 2 ילדים בני 9 ו 5 , כרגע לא במערכת יחסים משמעותית 
הגירושין היו תהליך קשה וארוך מאוד ( מעל שנתיים ) למעשה אני בתחושה שעד היום גרושתי לא השלימה עם הפרידה . 
מיום הפרידה הגרושה מיררה את חיי באמצעות הילדים בכל דרך שיכלה .
גם היום אחרי 3 שנים היא מקשה על כל מהלך בלתי שגרתי שאני מנסה לבצע למזלי רוב הזמן שלי עם הילדים וכו' מעוגן בהסכם הגירושין . 
 
הדילמה היא כזו : 
בעוד כחודש אני נוסע לחו"ל מהעבודה ויש לי הזדמנות לקחת איתי את הילד הגדול ( בן 9 ) איתי , לילד הקטן הטיול פחות מתאים, כמובן שהאם לא ששה לשתף פעולה ולמעשה לא מגיבה לבקשה שלי . 
 
הפעולה שאני יכול לעשות היא לספר לילד שיש לו הזדמנות לסוע איתי ושהוא יפעיל מנוף על אמא שלו אני די חושב שמהלך כזה יצליח . 
 
מצד שני אני חושש שאם המהלך יכשל זה יפגע בילד שירגיש תחושה של החמצה 
 
תחושה כזו לא תהיה אם אומר לו שנסיעה מיועדת למבוגרים בלבד ואבא נוסע לבד ( ולמעשה אוותר על האפשרות לצרף אותו ) 
התקשורות עם האמא לא קיימת ומה שהיא תעשה זה מסך עשן גדול עד ליום הנסיעה לילד ולי שזה הכי גרוע מבחינתי . 
 
מה דעתכם הדבר הנכון לעשות ? 
לצפיה ב-'אתה נורמלי?'
אתה נורמלי?
10/12/2016 | 14:40
3
398
תגיד לי, איזה מן אבא לוקח ילד בן 9 לחודש לחו"ל לנסיעת עבודה?! אין לו חוגים, חברים, שגרה? אתה לוקח אותו כי אתה תתגעגע אליו, או כי זה טוב בשבילו? מה תעשה איתו שם כשתהיה בעבודה, תתן לו לחכות לך?! 
 
אתה בכלל שוקל להשתמש בו כדי להפעיל מנוף על האמא? נפלת על כל הראש? הילד הזה, בגיל 9, צריך להיות חלק מהמניפולציות שלכם? המהלך הזה יפגע בילד בין אם זה יצליח לך ובין אם זה יכשל, ובטוח שלא תקבל שום שיתוף פעולה מגרושתך בהמשך. אתה פשוט עושה לילד נזקים ארוכי טווח ואתה אפילו לא רואה את זה. ומה בדיוק תעשה עם הילד השני, מה תגיד לו? 
 
אצלנו, גם אני וגם הגרוש נוסעים הרבה לחו"ל לצרכי עבודה. הפעם הראשונה שלקחתי את אחד הילדים איתי לחו"ל במצב כזה היתה כשהגדול היה בן 16! אני מאמינה שזה בסדר גמור שהורים יתגעגעו לילדים, וזה בסדר שיהיה לך קשה, אבל זה יהיה הרבה יותר קשה לילדים שלך, מה שאתה בכלל חושב עליו. 
 
אני מציעה לך להיות גבר אמיתי. להבין שמה שאתה מתאר לא ריאלי. להתנצל בפני גרושתך, שאתה תוקע אותה חודש בלי שום עזרה עם הילדים, עזרה שהיא רגילה לקבל כשהילדים אצלך. הייתי מציעה גם תוספת כספית מסוימת, דרך אגב, היא תצטרך יותר בייביסיטינג, ואילו אתה לא תוציא עליהם בחודש הזה. הייתי חוסכת ולוקחת את שני הבנים לחופשה קצרה וחוויתית בתאריך שמסתדר לכולם. דרך אגב, כך נהגתי בעצמי במצבים כאלה, והיו לנו משני הצדדים כאלה. לילדים תגיד שאבא מאד אוהב אותם, וכמו שהוא הולך לעבודה בבוקר והם לבית הספר הוא כרגע צריך לנסוע לחודש לחו"ל ולכן הם כמובן לא יכולים להצטרף.
 
לגבי הצלחת המהלך, אם גרושתך לא אידיוטית, היא תבקש צו עיכוב יציאה מארץ עבור הילדים. אחרי נסיון להשתמש בילדים כמו שאתה מתאר, הייתי פשוט מפסיקה לענות לך מכל וכל ומתחילה לדבר דרך צווים של בית משפט. להוציא ילד מהארץ לחודש זה דבר מאד לא סביר בתרחיש היחסים בינך לבין גרושתך. בית המשפט קרוב לוודאי יאסור עליך להוציא את הילדים מהארץ בכלל לצורך טיול, עד להסכמות ביניכם או ערבויות. 
 
ודבר אחד נוסף - אף פעם, אבל אף פעם, אל תשתמש בילדים שלך כמנוף. הם לא טמבלים, וגם אם ילד בן 9 יהיה המוציא לפועל של התוכנית שלך, בעוד כמה שנים הוא יתעורר ויסרב להקשיב לך, כיוון שהוא לא ידע לעולם אם אתה רוצה בטובתו או מתכנן משהו בשביל עצמך. זו הסיבה שהרבה הורים גרושים לילדים בני עשרה מאבדים אותם. הסוד לקשר טוב עם הילדים שלך זה אהבה, פתיחות וכנות. 
לצפיה ב-'דורין - הבנת הנקרא יקירתי '
דורין - הבנת הנקרא יקירתי
10/12/2016 | 16:04
1
370
רשמתי בפרוש שהנסיעה מתרחשת בעוד כחודש 
מדובר בטיול פרופר שמתאים לילדים מעל גיל 8 ודי הזדמנות לי ולילד הגדול לבלות זמן איכות ביחד. 
ומדובר על 3 לילות שבכל מקרה הם לא הימים שלי עם הילדים 
 
כך שכל מה שכתבת לא רלוונטי  . 
לצפיה ב-'זה לא משנה את מה שאני חושבת על מה שאתה עושה'
זה לא משנה את מה שאני חושבת על מה שאתה עושה
10/12/2016 | 17:22
357
קודם כל, אני מבקשת ממך שלא לקרוא לי יקירתי - לא התכוונת בחיבה ולכן אל תתנשא מעלי
 
שנית, זה לא משנה את מה שאני חושבת על הנסיון שלך להכניס את הילדים באמצע. זה נכון ששלושה ימים זה לא אסון גדול לבית הספר, אבל מה שאתה עושה לכל מערכת היחסים המורכבת הזו, בינך, לבין הילד, לבין אחיו, לבין הגרושה, פשוט מגעיל. אני לא חושבת שאתה צריך להתנהל בצורה כזו. אני עדיין לא הבנתי אם אתה נוסע לחו"ל מטעם העבודה או לטיול, ואולי זה טיול לחו"ל מטעם העבודה? זה על זמן לימודים? זה בחופש חנוכה? אתה מממן? אם אתה משלם על זה, הייתי מוותרת כנראה ולוקחת את שניהם בקיץ. אם משלמים עליך, וזה על חופש חנוכה, הייתי מנסה לפנות שוב לגרושתך. אם אתה מכיר מישהו שיכול לתווך ביניכם, הייתי מנצלת אותו. בכל מקרה, לא תוכל להוציא את הילד מהארץ ללא הסכמתה (יש לו דרכון?). הוצאת ילדים לחו"ל היא ענין ענין מורכב אחרי שמתגרשים מכל הסיבות המשפטיות.
 
שלישית, הכלל ביחסים עם ההורה השני של הילדים שלך הוא שאתם ממש לא חייבים להסכים, וברגע שהתגרשתם אתם גם לא מסכימים רוב הזמן. עדיין, אתה צריך לכבד את העובדה שיש שתי דעות ושאתה עלול לקבל לא. גם אם לדעתך זה הזדמנות פז, שחבל להפסיד אותה, זה גם לא משהו שנורא ואיום להפסיד אותו. כדאי ללמוד לעבור הלאה בלי לעשות מכל דבר ענין.    
לצפיה ב-'וואי סתמי כבר'
וואי סתמי כבר
18/12/2016 | 16:23
153
הבנאדם יוצא לחופשה מהעבודה ואת רוצה שהוא ישלם עליה - לגרושה?!
 
אם לא היית חמור קופץ בראש היית שמה לב שהוא כתב שהחופשה מתאימה לילדים.
 
עכשיו לכי ותעמדי בפינה.
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
12/12/2016 | 07:36
1
324
מבין שתי החלופות הלא מלבבות: האחת שהילד יפסיד את הנסיעה והשניה שהילד ישמש שליח במריבה בין הוריו - החלופה הראשונה נראית לי גרועה פחות.
 
אני הייתי ממליצה לך 2 דברים במקביל:
מצד אחד להמשיך לנסות לדבר על ליבה של גרושתך, ולנסות לא לעשות את זה תוך כדי האשמות. לנסות לחשוב האם יש משהו מסויים שמפריע לה ולפתור אותו (למשל להציע לה להחליף את הימים האלה עם ימים אחרים שהילד היה אמור להיות אצלך)
מצד שני, להתבונן פנימה בתסכול הגדול שאת מרגיש עכשיו ולתת לו מקום. כי הוא תסכול מוצדק, כי העולם לא הוגן, כי זה כואב שאתה רוצה לעשות משהו טוב לילד שלך וזה נמנע ממך וממנו. ולנסות להתמודד עם התסכול הזה בתוכך ולא מול גרושתך. מבטיחה לך שעוד יהיו מקרים כאלה בעתיד ואתה רוצה ללמוד להתמודד ולא להתמלא בכל כך הרבה כעס.
לצפיה ב-''
12/12/2016 | 11:39
33
לצפיה ב-'באמת מצב רגיש ואני מורידה את הכובע שאתה רגיש ללב הילד'
באמת מצב רגיש ואני מורידה את הכובע שאתה רגיש ללב הילד
19/12/2016 | 13:24
56
ומבין שאם תספר לו שהנסיעה היא רק למבוגרים אז הוא לא יפגע.
 
אני מרגישה שהתשובה נעוצה בשני דברים:
1. מה באמת תוכן הטיול - האם זה טיול שיוסיף לילד הרבה מאוד תוכן. יחשוף אותו לתרביות חדשות, יוסיף לו משהו שמעניין אותו ספציפית כמו איזה תחביב (זה, לעומת ביקור בדיסני סתם בשביל הכייף)
אם הייתי מאמינה שהילד שלי יקבל הרבה מאוד תוכן מהטיול בחו"ל אז הייתי נלחמת על ההזדמנות לקחת אותו. גם אם זה כרוך בלערב משפחה או לערב את הילד עצמו. אבל אם סתם טיול כייף אז הייתי נוטה לוותר. חבל, אבל לא נורא..
 
2. מה באמת מפריע לגרושתך בטיול הזה - נסה לדבר עם גרושתך ולשמוע מה מפריע לה. אם היא מתנגדת אז תשאל למה ונסה לראות אם אתה יכול לפתור את הדילמות שיש לה עם הנסיעה
 
לצפיה ב-'הילדים שלו...זקוקה בדחיפות לעיצות ולטיפים'
הילדים שלו...זקוקה בדחיפות לעיצות ולטיפים
08/12/2016 | 22:51
17
402
אני נשואה בשנית כבר 4 שנים ויש לנו כבר ילד משותף, לי יש מהנישואין הקודמים ילדים וגם לאיש יש 2 בנות מנישואין קודמים..מה שכואב לי בכל הסיפור הזה, שלפעמים אני גם רוצה שהבעל ישקיע בי או במשותף זמן איכות, יוצא מצב שהבנות של בעלי זוכות לכמה שעות טובות איתו פעמיים בשבוע ואני אפילו את זה לא מקבלת, תמיד חוזר מאוחר או עייף מהעבודה...אפילו בשבתות שאנחנו רק עם המשותף הוא נרדם רוב השבת,אבל בשבת שבנותיו אצלנו הוא נשאר ערני ומבלה איתן...אני מרגישה שיש לי קנאה כלפי הילדים שלו, זה מוזר, אני יודעת, אבל בגלל זה ממש קשה לי לקבל אותם...הייתי רוצה שהם ינתקו איתו קשר כי זה כל כך לא פייר שתמיד הן החשובות, בשבילן הוא ייצא מוקדם מהעבודה ולא משנה מה הבוס יגיד, בשבילן יישאר עירני, להם הוא מקשיב ומנהל איתם שיחות מעניינות, שאני לא זוכה לאף אחד מהם!!!גם אם פתאום אני לא מרגישה טוב הוא לא מגיע מוקדם ומשאיר לי להתמודד לבד.אני באמת בחורה נעימה וחברותית, כל מטלות הבית ועול הפרנסה נפל על הכתפיים שלי וכעת גם טיפול בילד המשותף. אני מרגישה לבד לבד לבד!!!שואלת את עצמי למה הכנסתי את עצמי למערכת נישואין עם נשוי בשנית, היה עדיף רווק...חברותיי התחתנו עם רווק וחבל שהכנסתי את עצמי למצב כזה): רציתי לדעת אם גם אצלכם זה קורה? ואם כן, כיצד מתמודדים? ואל תגידו לי "דברי איתו על זה" כי יש לי בעל שאי אפשר לדבר איתו על כלום, הוא כזה...
לצפיה ב-'תתגרשי ותתחתני עם רווק'
תתגרשי ותתחתני עם רווק
09/12/2016 | 10:45
1
229
או שתמשיכי לחיות ככה.
 
מה בעצם אפשר להציע אם "יש לך בעל שאי אפשר לדבר איתו על כלום, הוא כזה..."?
ומה את עושה במערכת שבה אי אפשר לדבר עם הבן זוג על כלום?
אז הוא יכול לעשות מה ואיך שהוא רוצה, ואת בעצם פוטרת אותו מאחריות לכל מה שקורה אצלכם.
לצפיה ב-'מה שאת שומעת'
מה שאת שומעת
10/12/2016 | 23:15
167
לצערי התייאשתי כבר מלדבר איתו על דברים שמציקים לי כי הוא לא מקשיב גם ככה, הוא תמיד מאשים אותי שאני לא בסדר, שאני לא יודעת איך לדבר איתו, הוא אדם כזה שאני שמה לב שגם עם אחרים הוא לא יודע איך לדבר ולפתור בעיות, הוא פשוט שיחק אותה יפה מאד לפני שהתחתנו שאנחנו באמת  עם תקשורת טובה, אז הוא ידע יופי להקשיב, כעת האחריות נופלת עליי ואין לי מה לעשות עם זה. הוא לא משתתף באחריות וגם אם אני מדברת איתו הוא אומר שהוא עושה מה שיכול וגם עינייני פרנסה מפרנס מה שיכול(שזה בערך גג 1500 שח שזה כלום!!!!!כל השאר עליי)
לצפיה ב-'לפי מה שאת כותבת, הבעיה היא לא הזמן שהוא מבלה עם בנותיו- שזה'
לפי מה שאת כותבת, הבעיה היא לא הזמן שהוא מבלה עם בנותיו- שזה
09/12/2016 | 14:45
197
בזה"כ כמה שעות בודדות בשבוע, אלה העובדה שהוא לא מבלה איתך.
 
ההשוואה שלך לבנותיו ממש לא במקום לדעתי...הם הבנות שלו והוא גם ככה לא רואה אותן כמעט.
לדעתי את צריכה להפנים שמדובר בעסקת חבילה: הוא ובנותיו.  זה לא אומר שאת אמא שלהן אבל אני לא חושבת שאת צריכה להיות בתחרות איתן..
 
בקשר לבחירה ברווק...
לא בטוחה שזה יעזור כי בעצם מדובר בסדר עדיפויות ו/או ניהול זמן.
מי מבטיח לך שהרווק לא יבחר לצאת עם חברים או לצפות בטלוויזיה ולשחק במחשב במקום?
 
מציעה לך לנסות לדבר איתו ואולי לפנות לייעוץ זוגי...
יכול להיות שבאמת אין בעיה והוא פשוט עייף
לצפיה ב-'ומה היה לפני שהתחתנתם ונולד לכם ילד?'
ומה היה לפני שהתחתנתם ונולד לכם ילד?
10/12/2016 | 14:27
1
142
איך הוא חיזר אחריך? הוא התנהג אחרת? היה לו כוח? או שאולי הוא התנהל פחות או יותר אותו הדבר די מההתחלה ואת בנית ציפיות על אדם שזה מה שהוא רוצה מהחיים?
 
תראי, אם תשאלי אותי מה בעלך צריך לעשות, אני לא יודעת. אני רק יודעת שאנחנו לא יכולות לשנות את בן הזוג, ומה שבחרנו זה מה שקיבלנו. לעתים יותר מדי קרובות, בני אדם בוחרים את בן/ת הזוג לפי הפנטזיות שלהם, והם מלבישים את האדם האמיתי שנמצא מולם בכל מיני דברים שמתאים להם לחשוב. האדם עצמו, לעתים נדירות ממש מרמה את בן הזוג שלו במודע. נכון, בתחילת הקשר כל אחד משקיע יותר, משתדל יותר, אבל זו אחת הסיבות שאנחנו תמיד ממליצים לא לקפוץ לקשר עמוק בלי להבין מה זה אומר - זה במיוחד חשוב בפרק ב' בגלל כל האילוצים שקיימים. 
 
אם אני יכולה לנחש, אני מניחה שכשהתחלתם לצאת הוא התאמץ יותר. כשהיתה לו מסגרת זמן שבה הוא ידע שהוא צריך להיות איתך, כמו בדייט, הוא התאמץ, בדיוק כמו שהוא מתאמץ עכשיו עם בנותיו. כשאתם חיים את השגרה, הוא לא רוצה להתאמץ, והאמת, אני מבינה למה כל אחד רוצה להיות בבית בטרנינג הישן שלו בלי להשקיע ובלי להתאמץ. מצד שני, אי אפשר גם לתחזק קשר ככה. לא כל כך ברור לי גם מה הציפיות שלך ממנו, את רוצה שיצא איתך לדייטים? תגידי לו, בעלי היקר, אני מתגעגעת אליך ובבית לא יוצא לנו לדבר. אני רוצה לקבוע איתך קבוע ביום מסוים בשבוע שנצא יחד (שישי בבוקר?). זה יהיה לך יותר פשוט ויותר זול מלהתגרש עוד פעם, ויעשה אותי מאושרת. אם אין לך סיבה ממש ממש טובה לומר לא, בוא נעשה מזה הרגל. 
 
לעומת זאת, אם את חושבת שהוא יהפוך פתאום לסמל הרומנטיקה, ויחזר אחריך, תשכחי מזה. הוא לא ישתנה, למרות שהוא יכול וצריך להתאמץ קצת בשביל משהו שחשוב לך. זה רק צריך להיות משהו קטן ולא שינוי מהותי, אחרת הציפיות שלך לא ריאליות. 
לצפיה ב-'הוא היה שונה לגמרי ב180 מעלות'
הוא היה שונה לגמרי ב180 מעלות
10/12/2016 | 23:24
167
לפני שילדתי את המשותף הוא צייר לי תמונה שהוא זה שמוציא מהמסגרות וקם בלילות ועוזר המון, אחרי הלידה ממש אני רואה ששום דר ממה שאמר לא נכון, הוא טען שככה היה עם בנותיו, הוא גידל אותן והגרושה לא עשתה כלום...
יותר חשובה לי עזרה עם הילד אחה"צ(לפחות פעם בשבוע) ועזרה כלכלית, סכמנו בתחילת הנישואין מי משלם מה ועד היום(כבר כמה שנים)הוא לא משתתף בהוצאות המשותפות(אני לא כוללת פה הוצאות על הילדים שלי או מזונות שיש לו לשלם(שהם לא גבוהים בכלל)
אני מרגישה שהוא רימא אותי בקטעים האלו ואין ממש עם מי לדבר כפי שהזכרתי...הוא אומר שאם לא טוב לי אני מוזמנת ללכת וגם הכי מגעיל שטוען שאני רודפת בצע רק בגלל שאני מבקשת(יותר נכון כבר מתחננת)שיתחיל לשלם...
חיזורים ודייטים כבר מזמן הפסקתי לצפות, למרות שגם זה הוא טען שהוא אדם שאף פעם לא יוותר על בליוי פעם בשבוע וחיזורים ומתנות...בקיצור סתם "פקה פקה", נפלתי...עכשיו רק השאלה של האם להמשיך לסבול או להתגרש..
לצפיה ב-'נשמע שהמורכבות אינה הבעיה'
נשמע שהמורכבות אינה הבעיה
11/12/2016 | 09:55
124
ואת סתם מתמקדת בעניין הבנות שלו בגלל שאת חסר אונים ומתוסכלת מהמצב הכללי.
כלל הזהב הוא שכולם שותפים/אחראים לבעיות, גם את. אם את לא מצליחה לגרום לו לבוא לטיפול או שיחות, גשי לבד, תבדקי מול גורם חיצוני איפה הקו האדום שלך, מה את יכולה ו/או צריכה לעשות כדי לשנות את המצב. 
שאלה: האם פרק א׳ שלך, לא היה דומה? למה התגרשת בסיבוב ראשון? האם יכול להיות שחזרת על אותו דפוס התנהגות?
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'זה ממש לא הילדים שלו...'
זה ממש לא הילדים שלו...
11/12/2016 | 10:07
146
מכל הכתוב בשירשור הזה, המסקנה היא שהאיש התאמץ למצוא לעצמו סידור, ועכשיו לדעתו את כבולה מכדי להתקומם ולכן הוא מתנהג איך שבא לו...
כגרושה יהיה לך קל יותר כלכלית כי דמי המזונות שהוא ישלם יהיו גבוהים מסכום השתתפותו בכלכלת הבית, כפי שציינת.
אם להתייחס לדברים שכתבת, כולל התגובות שלו, אין לך הרבה ברירות רק ללכת משם.
ואגב, זה לא קשור לרווק או גרוש, עם או בלי ילדים, זה קשור אך ורק לאופי שלו.
 
שימי לב, הוא עובד ומרוויח. סביר מאוד שהוא צובר חסכונות בעוד את מכלה את שלך.
לא מאמינה שהאיש ישתתף בעלות ייעוץ זוגי...
לו הייתי במצבך הייתי עוזבת אותו ודואגת שישלם מזונות ראויים. 
 
לצפיה ב-'הבעיה היא בכלל לא עם הילדים שלו'
הבעיה היא בכלל לא עם הילדים שלו
12/12/2016 | 07:42
100
הבעיה היא בזוגיות שלכם, ביחס שלו כלפיך ובזה שאת מוכנה לספוג את היחס הזה.
אני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול אישי שלך, כדי להבין מה קורה לך במשפחה הזו ובזוגיות הזו
כדי שתביני איך יכול להיות שהוא לא רוצה להיות איתך, שהוא לא רואה את הקשיים שלך, שאת לא יכולה לדבר איתו על כלום. אני חושבת שבטיפול את תקבלי כלים גם כדי להבין את המצב שאת נמצאת בו וגם כדי להחליט איך את מתמודדת.
הבנות שלו לא אשמות, זה ברור שהבעיה אצלו, ואני אומרת לך שאת תלכי לטיפול כי אני מבינה שאין מצב לטיפול זוגי, אז לפחות בעצמך תטפלי ואת נפשך תצילי.
לצפיה ב-'כולכן כל כך צודקות!!!'
כולכן כל כך צודקות!!!
12/12/2016 | 12:01
8
150
ממש קלעתן בול למה שאני מרגישה...הבעיה בטיפול אישי שזה ממש ממש יקר!!!אם באמת הולכים על משהו טוב,זה יוצא יקר): וכעת אין ממש את היכולת לכלכל את זה... אני חושבת לתת לזה כמה חודשים, אסתכל על זה, אבחן את המצב ובאמת אחליט לכאן או לכאן...אני לא ממש ודעת איך לגרום לעצמי לשמוח בכל המצב הזה, זה מצב כל כך לא פשוט!!!כל כך מרתיח גם...יש לכן עיצות כיצד עליי לפעול בתקופה הזו?והאם יש אפשרות לטיפול זול בדרך כלשהי,אבל זול וטוב?
לצפיה ב-'טיפולים.'
טיפולים.
12/12/2016 | 12:39
104
קצת לפשט את הדברים, על פי תפיסתי וניסיוני,
כי, אמנם אין לי שום הכשרה בנושא, אבל יש לי ניסיון. בעבר יצאתי מזוגיות.
ואצלי, החלק הקשה ביותר היה להגיע למסקנה שאני חייבת ללכת.
 
טיפול זוגי מומלץ מאוד כאשר יש סיכוי לזוגיות, כאשר נראה שיהיה אפשרי ליצור שיח, כאשר יש רצון של שני הצדדים לשיתוף פעולה אבל צריך למצוא את הדרך.
 
טיפול אישי, בך, יאפשר לך לבחון אם באמת קיימת התלבטות, אם באמת יש מצב שאת רואה סיכוי להישאר בקשר ולהיות מאושרת.
והכי חשוב: טיפול אישי עשוי לחזק אותך מאוד במצב בו תחליטי לעזוב את הקשר הזוגי, והעזיבה הזו היא תהליך לא פשוט. כמה נקודות משבר יש בדרך, וכמה נפשות טובות רוצות לסחוף אותך בחזרה לגיהינום הזה שאת מנסה לעזוב...
 
אז תבחני את עצמך, בינך לבין עצמך.
אל תאיימי על האיש בעזיבה. איומי עזיבה נתפסים על ידי חלק גדול מהגברים כשטויות, כי מאיים מי שלא מסוגל לבצע.
כלומר, איומי עזיבה נתפסים כחולשה וליתר דיוק, פרובוקציות מעמדת חולשה, וזה לא טוב.
בררי את הדברים לעצמך באופן שקול,
למשל: כאשר את זקוקה לעזרה ממנו, בקשי ממנו עזרה בשקט ובעדינות, בלי להתלהם,
כאשר את מעוניינת בנוכחותו בשבתות, שאלי אותו, בשקט, אם הוא מעוניין להצטרף לבילוי כלשהו עם ילדכם המשותף.
רשמי לעצמך את התגובות שלו, שימי לב אם את זוכה להיענות. מהר מאוד תראי את הדברים באופן גרפי...  
 
אל תראי בכתוב כאן המלצה שלא ללכת לטיפול. זו לא כוונתי.
אבל, אם את בטוחה שאת רוצה לעזוב את הקשר הזוגי ומשאבייך מוגבלים, עדיף שתנתבי אותם לעורך/כת דין משובח.
כי עורך דין טוב יוכל לדאוג למצבך הכלכלי בעתיד, על מנת שאז, אם תזדקקי, תוכלי באמת לטפל בעצמך. ובילדייך.
 
לצפיה ב-'השאלה אם הוא יודע בכלל איך את מרגישה.'
השאלה אם הוא יודע בכלל איך את מרגישה.
12/12/2016 | 14:58
4
75
אם הוא לא מודע למה שקורה ולאיך שאת מרגישה, הייתי כן מתחילה בשיחה רגועה ולא מאשימה איתו כדי לשים על השולחן את פני הדברים מבחינתך.
זה שאת מתבשלת עם הסיפור הזה והוא מרתיח אותך, לא בהכרח אומר שהוא בכלל מודע למשהו, או יודע שחסר לך משהו.
אם הוא יידע וכלום לא ישתנה (בפועל, לא בדיבורים והבטחות), תדעי שמיצית את הדרך הזאת, שלפחות יידעת אותו מה קורה ושאת עוברת לדרכי פעולה אחרות.
 
אני לא רואה איך אפשר לדלג על שלב השיחה ביניכם.
לצפיה ב-'קצת למעלה, היא כתבה כמה דברים שכנראה'
קצת למעלה, היא כתבה כמה דברים שכנראה
12/12/2016 | 15:10
2
88
נשמטו מעינייך...
היא ניסתה לדבר איתו.
התגובה הייתה "את מוזמנת ללכת"
את באמת חושבת שיש טעם בניסיונות נוספים?
לצפיה ב-'אכן נשמטו...'
אכן נשמטו...
16/12/2016 | 09:18
1
47
בכל מקרה, בחלק השני של ההודעה שלי כתבתי שאם דרך הדיבורים מוצתה, עוברים לשלב המעשים.  נראה שהחלק הזה נשמט מעינייך...
אז לשאלתך - לא, אני באמת לא חושבת שיש טעם בניסיונות נוספים.
לצפיה ב-' אני בעד לקצר את הסבל ככל שניתן.'
אני בעד לקצר את הסבל ככל שניתן.
16/12/2016 | 12:16
18
לצפיה ב-'בטח שדברתי, הפסקתי לספור את הפעמים...'
בטח שדברתי, הפסקתי לספור את הפעמים...
12/12/2016 | 19:20
101
הוא אדם שלא לוקח אחריות על השיתוף בבית
רק אם "יש לו" הוא משלם משהו...וגם לא סכומים גדולים
זה קורה פעם בכמה חודשים...
הוא יודע איך אני מרגישה אבל תמיד יומר שאני זאת שאשמה באיך שאני נותנת ביקורת, למרות שניסיתי גם בצורות עדינות לפנות אליו, אני גם רואה מי מבין שנינו שלרוב נכנס לויכוחים עם אנשים וזה הוא...
לצפיה ב-'קופת חולים מאפשרת טיפול פסיכולוגי במחיר הגיוני'
קופת חולים מאפשרת טיפול פסיכולוגי במחיר הגיוני
12/12/2016 | 18:17
71
כנ"ל שרותי הרווחה
וכנ"ל כל תכנית הכשרה לפסיכולוגים או פסיכיאטרים.
 
אני לא מאמינה שיש דבר כזה "מטפל טוב", אלא שיש מטפל שמתאים לך.
קשה לי להאמין שמבין כל ההיצע בקופ"ח, לדוגמא, לא תמצאי מישהו שיבין לליבך ושתרגישי איתו נוח ותוכלי לעבוד איתו יחד בכדי למצוא את המסלול הטוב ביותר עבורך.
* כל הכתוב  מעלה מופיע בלשון זכר מסיבות של נוחות בלבד, ומתייחס לשני המינים
 
 
לצפיה ב-'לא הבנתי, למה הוא לא משתתף בהוצאות הבית?'
לא הבנתי, למה הוא לא משתתף בהוצאות הבית?
18/12/2016 | 20:19
11
לצפיה ב-'הורים על הבר - הרצאה על משפחות מורכבות'
הורים על הבר - הרצאה על משפחות מורכבות
09/12/2016 | 13:03
212
הי לכל חברי הפורום .
בתאריך 20.12 אקיים הרצאה בבר פיפטי ברחוב קינג ג'ורג' 50 בנושא "משפחה משולבת -איך לעשות את זה נכון?"
ההרצאה היא במסגרת פרוייקט הורים על הבר, היא ללא עלות ומותנית בהרשמה מראש. בלינק הזה-
http://horimalhabar.co.il/lecturePage.aspx?id=92

אין כמו לדסקס מורכבויות על כל בירה:)
לצפיה ב-'משפחה משפחה אבל מורכבת'
משפחה משפחה אבל מורכבת
05/12/2016 | 18:01
6
1263
כבר נאמר פה רבות שאחת הציפיות הגדולות של הגברים בפרק ב' היא שהאישה השניה תהיה אימהית, מכילה, מטפלת ומשפחתית. אני ממש מתעקשת שבעלי ימשיך לקחת אחריות מלאה בכל הקשור לילדים שלו. כשהם מגיעים הוא עסוק הרבה יותר במטלות הבית. יחד עם זאת כשהם לא נמצאים יש איזו הסרת אחריות כללית. לדוגמא, ביקשתי שיחליף את המצעים לילדים שלו (אני מחליפה לילדים שלי  ואם לא אחליף לילדים שלו הם יכולים לישון עם אותם המצעים כמה חודשים). כנ"ל לגבי המגבות באמבטיה, אם לא אזרוק אותן לכביסה, הם מסוגלים להתנגב איתן שבועות. כנ"ל סידור ארונות הבגדים שלהם וכו..וכו..
אבל אז, אני מקבלת הערות ומבטים משתוממים שאם אני עושה את כל הדברים שציינתי רק לילדים שלי אז אני פוגעת במשפחתיות, אני עושה הפרדה בין שלי ושלו וככה לעולם לא נרגיש משפחה. אני מצידי, בכוונה מסירה אחריות כדי שהוא יקח אותה (ולראיה כשהוא גר לבד הוא דאג לכל הדברים הללו בעצמו). ואם לומר את האמת, אז בצורה הזאת אני גם עובדת פחות קשה.
השאלה שלי היא בעצם איך אני מבהירה בצורה נעימה שזה שאני לא עושה דברים עבור הילדים שלו זה כי חשוב לי שהוא כאבא ימשיך לדאוג ולעשות אותם ולא בגלל שלא אכפת לי מהילדים שלו. 
איך אתן מתמודדות עם הסיטואציות האלה? עושות הכל לכולם? מחלקים ביניכם? עושים ביחד? איך אתן מבהירות את הנקודה שאומנם אנחנו משפחה אבל בואו לא נשכח את המורכבת.
לצפיה ב-'אולי על ידי הצמדות למשפט "לומר את האמת"...'
אולי על ידי הצמדות למשפט "לומר את האמת"...
05/12/2016 | 18:28
344
והמשכו - אני עובדת פחות קשה...
מותר לך לעבוד פחות קשה.
לטעמי - פחות רצוי לנסות לחנך את בעלך.
 
לא נראה לי שילדיו יהיו יותר קשורים אליו,
אם הוא זה שמחליף את המגבות שלהם, או מסדר את 
ארונות הבגדים שלהם.
לצפיה ב-'אני חושבת שלא הייתי עושה חלוקה כזו'
אני חושבת שלא הייתי עושה חלוקה כזו
05/12/2016 | 18:32
314
אבל בואי נתחיל מהתחלה - מה *הוא* עושה רק בשביל הילדים שלך? אם המצב הוא שאת עושה בשביל הילדים שלך, ועכשיו גם בשביל הילדים שלו, אבל הוא פטור, אז יש לך בעיה. אם המצב הוא שחילקתם ביניכם כך שאת מחליפה את כל המצעים, והוא מחליף את כל המגבות, זה גם חלוקה הוגנת, לא? הוא יכול לומר לך שבעיניו יותר משפחתי שאתם מחלקים לפי מטלות ולא לפי ילדים, וזה לא אומר שהוא רוצה להטיל עליך עוד עבודה, כל עוד זה אומר שגם לו יש מטלות עבור *כל* הילדים. 
 
אצלנו רק הילדים שלי מתגוררים איתנו מחצית מהזמן, וגם הם די גדולים שכל הדברים האלה נעשים על ידם. הם מחליפים מצעים לבד מגיל 10 וגם מגבות כשאני מזכירה ביום הנקיון הקבוע שלי. אצלנו, לעומת זאת, יש ענין הבישול. בן הזוג שלי מכין ארוחת ערב כמעט קבוע, ואני מבשלת ארוחת צהריים כמעט קבוע. הוא, ספציפית, דוקא אוכל פחות בצהריים (לפעמים קונה בעבודה), אבל הוא עדיין שומר על ארוחת הערב כענין שלו. לפעמים, בעיקר אם יש חגים ארוכים או תקופה שבגללה הילדים נמצאים אצלנו יותר מהרגיל, נמאס לו והוא מבקש שמישהו יחליף אותו. לעומת זאת כשאנחנו רק שנינו, למשל בסופש, זה דוקא הוא שמכין את האוכל לשנינו כי אני מאד אוהבת את הבישול שלו והוא משקיע בדברים שהילדים לא אוהבים לאכול, כמו דגים או רטבים. בקיצור, יש לנו מטלות מול הילדים וההתנהלות מולם בבית, ויש לנו החלוקה בינינו. 
 
מצד שני, כמו שאמרתי, הילדים כבר גדולים וגם להם יש מטלות בבית וחלקן גם מטלות שהוא יוצא נשכר מהן. למשל, הילדה שתולה כביסה תולה עבור כולם. הילד שמסדר את הקניות מהסופר, עושה את זה בשביל כולם. הילדה שמרוקנת את המדיח, מרוקנת גם את הכלים שלו.  יש לילדים שלו מטלות אצלכם?
לצפיה ב-'בעיני החלוקה מאוד ברורה'
בעיני החלוקה מאוד ברורה
05/12/2016 | 21:16
1
325
דברים שקשורים לבית - מי שעושה עושה בשביל כל הילדים: להכין אוכל, כביסה, מצעים, סידור, נקיון וכו'
ענייני חינוך - כל אחד עם הילדים שלו.
אני חושבת שבעלך צודק.
לי נשמע שאת מתחשבנת, וזה נשמע כאילו הקשר עם ילדיו הוא תירוץ לזה שלך יותר נוח לעבוד פחות קשה.
אם יוצא שאת עובדת קשה מדי, יותר נכון בעיני שתחלקו ביניכם את המטלות (נניח את אחראית מצעים והוא אחראי מגבות וכו') ולא שתחלקו לפי הילדים.
לצפיה ב-' מילה במילה...'
מילה במילה...
06/12/2016 | 07:27
67
לצפיה ב-'חלוקה על פי מטלות תמיד עדיפה. אצלינו המטלות לא קבועות,'
חלוקה על פי מטלות תמיד עדיפה. אצלינו המטלות לא קבועות,
06/12/2016 | 09:11
246
אלא לפי מי שבבית, פנוי, או שנינו ביחד.
כך זה היה מלכתחילה.
 
לצפיה ב-'חלוקה קצת מוזרה'
חלוקה קצת מוזרה
08/12/2016 | 10:40
255
וכפי ששאלו קודם, מה הוא עושה עבור הילדים שלך?
 
כשעברנו לגור יחד, ניתקלנו בבעיה, שכן הילדים שלי תמיד היו שותפים בעבודות הבית, בעוד הילדים שלו לא עשו דבר. מדובר בילדים גדולים, בגילאים דומים. לכן הסברתי לבן-זוגי שהוא מוזמן להמשיך ולעשות עבור ילדיו - לנקות את חדריהם, להחליף להם מצעים, לפנות את הצלחות שלהם ולשטוף את הכלים ולנקות את המטבח אחרי שהם מכינים לעצמם אוכל -  אך לא אעזור לו. אני חייבת להגיד שמהר מאד הם התחילו לעשות את הדברים הללו עבור עצמם.
 
לעומת זאת, כל מה שאני עושה עבור ילדיי אני עושה גם עבור ילדיו: מכבסת, מבשלת ומסיעה, לדוגמא. גם בנזוגי מתנהל בצורה דומה, ועושה עבור ילדיי את כל הדברים הללו.
 
נראה לי מוזר לעשות רק עבור ילדיי...
 
לצפיה ב-'איך מתחלקים בהוצאות?? אשמח לשמוע שיטות של אחרות/ים'
איך מתחלקים בהוצאות?? אשמח לשמוע שיטות של אחרות/ים
03/12/2016 | 17:13
8
351
היי,
אני רווקה ללא ילדים ובן זוגי אב לשני ילדים בגילאי יסודי.
הילדים נמצאים איתנו חצי מהזמן.
עברנו לגור יחד ואני מנסה להבין איך הכי הוגן להתחלק בהוצאות. עד כה גרתי רק עם שותפים, ובמצב כזה תמיד עשיתי חצי חצי בלי להתחשבן מעבר לכך (נגיד אם השותף מתקלח פעמיים ביום, ואני רק פעם אחת, זה לא משנה - עדיין מתחלקים בחשבון המים חצי חצי).
אבל עכשיו זה מצב שונה כמובן. אני עושה הרבה עבור הבית מבחינת התחזוקה והטיפול, וזה בסדר, אבל לא הייתי רוצה להרגיש שאני מפרנסת את הילדים שלו, שיש להם שני הורים בריאים ועובדים, תודה לאל.
אין לנו חשבון בנק משותף ואין תכניות לפתוח כזה בקרוב. הוא מבוגר ממני וגם מרוויח יותר. אף אחד מאיתנו לא עשיר גדול אבל כרגע שנינו מאוזנים כספית (אף אחד לא במינוסים)
יש עניינים שסגרנו מראש, למשל סיכמנו שאני משלמת שליש משכר הדירה (בפועל אנחנו מעגלים כלפי מעלה), משום ש: אני אחת והם שלושה, אבל הילדים נמצאים רק חצי מהזמן, ולכן שניהם הם כאילו "עוד אדם אחד" בבית. לכן השכ"ד לכאורה מחולק לשלוש, וכל אחד משלם את החלק "שלו".
אז שאלת השכ"ד פתורה, אבל עדיין אני לא יודעת מה לעשות לגבי:
חשמל, מים, ארנונה, והכי מסובך - אוכל!!
אני לא במצב שיכולה לממן את אינסוף הממתקים, תרכיזי מיץ, קורנפלקסים ומה לא, מה גם שאני אישית לא אוהבת את הדברים האלה בבית. אם היה לי ילד משלי הייתי עושה כל מאמץ שיהיו כמה שיותר דברים בריאים בבית וכמה שפחות מוצרים תעשייתיים מלאים סוכר וצבע. (אבל זה כבר דיון אחר... אני לא שמחה שהם אוכלים את זה אבל זה העניין של אבא שלהם, אז אני לא אתערב כמובן, ושיהיה להם בתיאבון פשוט לא רוצה לשלם על זה בנוסף להכל)
בקיצור, אני רוצה שיהיה הוגן ורוצה להשתתף, אבל לא רוצה "לסבסד" דברים שאני לא תומכת בהם, וגם לא יודעת איך להפריד בין הדברים בצורה אפקטיבית.
אשמח לשמוע מה נהוג אצלכם/ן, בעיקר אצל מי שרק צד אחד הגיע עם ילדים.
תודה, שבוע טוב.
לצפיה ב-'לא אמרת כמה זמן אתם מתגוררים יחד...'
לא אמרת כמה זמן אתם מתגוררים יחד...
03/12/2016 | 21:37
3
233
כעיקרון הייתי מנסה לצאת מהקונספט של שותפים לדירה, לטובת -
מתכונת של חיים משותפים.
גם לא הייתי, אם כבר, משלמת שליש משכר הדירה אלא חצי. הילדים
של בן זוגך אינם משתכרים, כך שהחלוקה לשלוש (ועל אחת כמה וכמה
לארבע) נראית לי שגוייה מיסודה.
לגבי האוכל - הייתי מנסה לחלוק בקניית המצרכים לארוחות משותפות,
כשאת ההוצאות הנוספות עבור הילדים משלם בן זוגך. 
בגדול - אם תיכנסי לחישובים, נראה לי שההוצאות עבור פה ושם קורנפלקס,
ממתקים, או אוכל לילדים הן לגמרי שוליות. ובכלל - ילדים
לאבא גרוש כמעט ולא נמצאים / צורכים - מגיעים אחרי בית הספר /
בערב יומיים-שלושה בשבוע, וכנראה מכבסים בגדים וכו' אצל אימם -
על מה בדיוק יש לך להוציא עבורם ? (אלא אם תגידי שאצלכם זה 
אחרת).
 
 
לצפיה ב-'אני חושבת קצת אחרת'
אני חושבת קצת אחרת
03/12/2016 | 21:57
1
252
פרנסת ילדיו של בן הזוג צריכה ליפול על הוריהם, בדיוק כמו שאם וכאשר יהיו ילדים משותפים, הגרושה לא תתרום לפרנסתם.
לדעתי כל האוכל שנטו נקנה לילדים ראוי שימומן ע״י אביהם, כמו שזה לגיטימי שהוא יחליט לבד מה לקנות להם, הוא גם צריך לשלם.
אצלי, גרנו בדירה שלי ולכן הוא לא השתתף בשכ״ד. שני הילדים שלי חיו איתנו, חילקנו את ההוצאות המשוטפות לשלוש, דברים שהיו נטו של הילדים אני מימנתי (אבל זה לא היה אוכל). כשהבן שלו בא, זה לא נכנס להתחשבנות. 
יש עוד משהו, בגלל שמצבי הכלכלי היה טוב יותר משלו, יצאתי מדרכי לא ׳להפיל׳ עליו הוצאות: למשל אם הלכנו למסעדה עם הילדים, הקפדתי לשלם על לפחות 75% אם לא על הכל.
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'נשמע שדעתנו משותפת, דוקא :)'
נשמע שדעתנו משותפת, דוקא :)
04/12/2016 | 07:46
70
לצפיה ב-'ברור שהפער בשכירות צריך להיות עליו'
ברור שהפער בשכירות צריך להיות עליו
09/12/2016 | 22:23
75
הרי אילו היו רק זוג, ללא ילדיו, יכלו לשכור דירה קטנה וזולה יותר.
ולגבי אוכל - הדברים הקטנים הללו בכלל לא זניחים, זה עוד כמה מאות שקלים בחודש. אז חודש חודשיים אוספים חשבוניות סופר ועושים מעקב ואז כבר יש אומדן כמה מחשבון הסופר "שלו". לדעתי במצב המתואר גם ארנונה וחשבונות אחרים צריכים להיות מחולקים שליש-שני שליש.
להערכתי הדרך הכי פשוטה לחיות ככה היא דווקא כן באמצעות פתיחת חשבון "בית" משותף שאליו יזרים כל אחד את חלקו באחזקת הבית, בזמן שאת היתרה מהכנסותיו ישמור אצלו למטרותיו.
לצפיה ב-'משתפת גם'
משתפת גם
04/12/2016 | 14:51
203
היי לך,
אשמח לשתף איך זה הולך אצלי. אני גרושה עם תאומים בני 11 וגרה בחודשים האחרונים עם גרוש ללא ילדים.
אנחנו כן פתחנו חשבון בנק משותף שבו כל ההוצאות הם חצי חצי (שכ"ד, מים, ארנונה, קניות בסופר) , כל שאר ההוצאות על הילדים אני מממנת בעצמי (בריאות, חינוך, חוגים, ביגוד, ימי הולדת וכו') 
אצלנו אין הרבה שטויות כמו שתיארת באוכל אבל גם לדעתי זה בטל בשישים.
מקווה שעזרתי קצת
לצפיה ב-'אצלנו חשבון משותף לעניני הבית'
אצלנו חשבון משותף לעניני הבית
04/12/2016 | 22:34
215
הילדים שלי גרים איתנו חצי מהזמן. יש לנו חשבון משותף לכל הצרכים של הבית, ואני משלמת שני שליש מהעלויות. אנחנו לא עושים חשבונות על ההוצאות של הבית אלא פשוט מזרימים בתחילת החודש סכום קבוע ביחסים של שליש ושני שליש החשבון המשותף הוא רק לצרכי הבית, וההמשכורות שלנו הולכות לחשבונות אחרים. ככה פשוט קל לנו להתחשבן כי אז אם הוא הולך עם הילדים שלי וקונה איתם אוכל אין כאן שאלה של התחשבנות כל הזמן על כל דבר קטן. על הדברים האחרים - התחביבים שלי, החוגים שלי, הנסיעות שלי לחו"ל עם חברות או בגדים לי ולילדים - אני משלמת מהחשבון הפרטי שלי.
 
אני חושבת שמאד חשוב לא להגיע להתחשבנות יומיומית, וצריך לעשות פשרות, למשל עלויות האוכל הלא בריא שאת לא תומכת בו. ההפרש החודשי הוא לא גדול, ואת יכולה לדבר עם בן הזוג ולספר לו בעדינות שאת רוצה לעשות למשל חלוקה של שלושים - שבעים. מצד שני, את גם לא רוצה שאם את מארחת את המשפחה שלך שהוא יעשה פתאום חישוב כמה זה עלה החודש יותר, או שהשמפו שלך יותר יקר. 
 
אצלנו, אודה על האמת, אני זו שמרויחה קצת יותר והמצב הכלכלי של שנינו טוב מאד, אז אין בעיה ולא עושים סיפור מכמה מאות שח בחודש. עם זאת, אם הייתי יותר צעירה או בתקופה קשה כלכלית, הייתי פותחת את זה. היה תקופה שהיה לי יותר קשה ואז כשהוא רצה לעשות משהו מעבר לרמת החיים שיכולנו להרשות לעצמנו כזוג, הוא נתן את זה כמתנה, ולא הרגיש מחויב לזה. לפעמים רק לי, לפעמים לי ולילדים שלי. בנוסף, יש לנו כל מיני דברים שאנחנו עושים ביחד בלי הילדים, ואז אנחנו מתחלקים חצי חצי, למשל חופשות משותפות בלי הילדים. 
 
בהתחלה, הוא הרגיש כמוך. אחר כך התחלנו לעשות מעקב של ההוצאות במשך השנים האחרונות, גם לצורך חסכון, והוא ראה שבטווח הארוך ההוצאות שלנו קבועות, אפילו אם בחודש מסוים יש חריגות לכאן או לשם. למען האמת, ההבדל בעלויות המחיה שלנו מאז שהוא עבר לגור איתנו הוא ממש שולי - אולי 1000 ש"ח בחודש. כלומר, תוספת העלות רק בשבילו היא ממש כלום. החלק שלו בעלויות של הבית הוא נמוך יותר ממה ששילם קודם, כשגר בדירה לבד והחזיק עוד רכב. כלומר, היום הוא מוציא פחות מאשר הוציא לבד והוא חי ברמת חיים יותר גבוהה (במקום דירת רווקים, דירה גדולה ומרווחת וכד'), וגם אני מוציאה הרבה פחות ממה שהוצאתי בלעדיו. אחרי כמה שנים כאלה הוא ממש נרגע והיום לא אכפת לו בכלל. הוא גם לא בודק בכלל את החשבון המשותף. 
 
לפני שעברנו לגור ביחד עשיתי רישום של כמה חודשים כדי להעריך מה רמת ההוצאות שלנו, ואז כולנו השתכנענו שזה הגיוני ואף אחד לא הרגיש נדפק. אולי כדאי לכם לשבת יחד עם החשבונות ולבדוק? הנסיון שלי הוא שתופתעו מכמה דברים לרעה ומכמה לטובה, אבל תוכלו לדבר עם המספרים ואז לא תהיה הרגשה ששומרים דברים בבטן. 
 
לצפיה ב-'אין הגדרה ספציפית'
אין הגדרה ספציפית
11/12/2016 | 10:33
61
אנחנו גרים בדירה בבעלות בן זוגי. לו 2 ילדים ולי אין (ואין כוונה להביא ילד משותף). אני לא משלמת שכ"ד, הוצאות הדירה עליו (ככה רוצה וגם מרוויח משמעותית יותר ממני) אז אני דאגתי שהכבלים והאינטרנט יהיו על כרטיס האשראי שלי וגם דואגת לערוך קניות מדי פעם הביתה.  
לגבי ילדיו בעיקרון הוצאות חינוך, רפואי, ביגוד, צעצועים ובילויים הוא משלם אבל... אני נהנת מאוד לקנות בגדים ונעליים לביתו הקטנה, לקחת אותם להצגות וסרטים ועל כל זה אני לא מוכנה לקבל כסף חזרה.
גם בנסיעות שלנו לחו"ל וכדומה אני משתדלת לשלם יותר, לא בגלל שהוא מבקש אלא בשביל שלא ארגיש כפרזיטית שחייה על חשבונו
לצפיה ב-'אני הייתי במצב שלך'
אני הייתי במצב שלך
02/04/2017 | 18:38
7
שנתיים גרנו ביחד ולא הסכמתי לשלם על כלום באופן מוחלט. אחכ התחתנו ואני בהריון, אז פתחנו חשבון משותף ואנחנו ביחד לכל דבר ועניין. אבל לפני הנישואים ממש לא..
לצפיה ב-'הצילו! האם מה שאני מרגישה זה בסדר?'
הצילו! האם מה שאני מרגישה זה בסדר?
28/11/2016 | 11:46
9
1953
אני נמצאת עם החבר שלי כבר 3 שנים. לחבר שלי יש ילדה בת 6. במהלך התקופה שאנחנו ביחד, אני ניסיתי לעשות כל מיני דברים ביחד עם הילדה שלו, ניסיתי להכיר אותה ולהתקרב אליה, וכו'. אבל לאחרונה כל דבר שהיא עושה פשוט מעצבן אותי מאוד מאוד מאוד! אפילו הדברים הקטנים. אני יכולה להגיד בכנות שאני לא אוהבת אותה. אני הייתי רוצה לאהוב אותה אבל... אבל אני פשוט לא יכולה. אני אוהבת את החבר שלי מאוד ועם כל יום שעובר אני אוהבת אותו יותר אבל אם כבר להיות כנה עד הסוף ולהגיד את כל האמת המרה אז אני הייתי רוצה שאנחנו נהיה רק שנינו והלוואי ולא הייתה לו ילדה. האם אני היחידה פה שמרגישה ככה??? 
נ.ב (גיליתי את הפורום דרך פוסט שראיתי בדף הראשי של תפוז, לפני זה לא היה לי מושג שהוא קיים בטוחה שיש עוד הרבה אנשים במשפחות או זוגיות מורכבות וחבל שהם לא מודעים לפורום הזה כי אני כבר שנה וחצי בתפוז ולא היה לי מושג שהוא קיים) 
לצפיה ב-'מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי'
מה שאת מרגישה הוא מאוד טבעי
28/11/2016 | 13:02
443
ואני חייבת להחמיא לך על שאת לא מפחדת להגיד את זה לעצמך בצורה ברורה למרות שזה כביכול לא פוליטקלי קורקט
את אומרת שהיית רוצה שתהיו רק שניכם יחד, והלוואי ולא היתה לו ילדה. וגם זה מובן.
מצד שני - זה לא יקרה. זה כמו שתגידי הלוואי והוא יהיה יותר גבוה ב- 10 ס"מ....
ובניגוד לגובה שהוא באמת לא קושי במערכת יחסים, ילדה משלו היא בהחלט קושי.
אני מפצירה בך שתמשיכי להיות כנה, ובעיקר כנה עם עצמך, ותביני שיש לך אחת משתי אפשרויות:
הראשונה, לסיים את הקשר הזה מתוך הבנה שעדיף עכשיו מאשר בשלב שבו זה היה גרוע ומגעיל
השניה, לקחת על עצמך עבודת חיים (עדיף באמצעות טיפול) של למצוא את הדרך לחיות בטוב עם הילדה, לחבב אותה, לכבד אותה, לקבל אותה
 
לצפיה ב-'3 שנים הרבה זמן'
3 שנים הרבה זמן
30/11/2016 | 10:32
1
425
וככל הנראה מדובר בקשר רציני מאד.
לכן כדאי שתלכי לטיפול ותבדקי אם את באמת מסוגלת להמשיך בקשר הזה.
הילדה בת 6, היא תהיה בחיים שלכם באופן קבוע עוד הרבה הרבה שנים, ואם את לא מסוגלת להתמודד עם הנוכחות שלה, אולי כדאי שתיפרדו ותמצאי לך בן-זוג מתאים יותר.
 
הרבה מאיתנו מרגישות כפי שאת מרגישה. גם אני מרגישה כך כלפי אחת מבנותיו של בן-זוגי. השאלה היא כמה זה משפיע על החיים שלך כבן אדם עצמאי, כמה זה משפיע על הזוגיות שלכם, וכמה את באמת מוכנה להתמודד עם הרגשות הללו.
 
זה מסוג הדברים שמאד כדאי לברר לפני שעושים צעד בלתי-הפיך, כגון הבאת ילדים משותפים לעולם.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'שלום לך '
שלום לך
08/12/2016 | 11:00
200
לגמרי במקרה קראתי את הודעתך.
עשית לי דז'אבו על  אותה סיטואציה שחוויתי.
הכרתי את בת זוגי כאשר בנה היה בן 5 ולאחר תקופה די קצרה הבנתי שמשהו בו מגרד לי חזק מאוד ( אנטיפטיות, אגואיסטיות וכיוצ"ב )
הלכנו לאין סוף טיפולים יחידנים ומשפחתיים וכלום לא זז בי לקראתו.
 
לא אלאה אתכם בכל ההיסטוריה הארוכה שעברנו, כולל בת משותפת שנולדה לנו, כיום בת 16...
 
לפני שנתיים התגרשנו כאשר הסיבה העיקרית היא היחסים העכורים עם בנה שגיום כבר בן 23...
 
בשורה האחרונה, כשאין תקנה כדאי לחיות חיים שלמים יותר בנפרד, למען כולם !
 
 
 
 
לצפיה ב-'בת כמה את?'
בת כמה את?
08/12/2016 | 08:39
242
האם את הצעירה במשפחתך?
לצפיה ב-'לא צריך לאהוב '
לא צריך לאהוב
08/12/2016 | 09:18
235
צריך לכבד. זהו.
לצפיה ב-'את הקטע הזה רואים המון בסרטים.'
את הקטע הזה רואים המון בסרטים.
08/12/2016 | 12:35
206
זוג מאוהב שרוצה להתחתן, אבל או לה או לו או לשניהם יש ילדים מהגרושים שלהם. בסרטים תמיד זה מסתיים בהפי אנד, כאשר כולם אוהבים את כולם וחיים בשלום. במציאות זה קצת שונה. הילדה בת 6, איבדה משפחה, אבא ואמא שחיו ביחד, בבית אחד. בטח סיפרו לה סיפורים לפני שינה, לקחו אותה לטיולים ביחד וביקרו משפחות-סבא וסבתא ביחד. עכשיו זה כבר לא קיים, ההורים לא ביחד, אין ביקורים משותפים, אין טיולים משותפים, לעומת זאת ישנה מישהי שמנסה למלא את מקומה של אמא, ואני מניחה שיש מישהו בצד השני שמנסה למלא את מקומו של אבא. זה מבלבל, מתסכל, ודי מעצבן. לכן, כנראה, ההתנהגות של הילדה לא כל כך סימפטית, מרדנית משהו, מעצבנת ומרגיזה. אי אפשר לתלות את ההתנהגות שלה בילדה עצמה, אלא בהורים הגרושים שהביאו אותה למצב הזה. אבל את הנעשה אין להשיב, והילדה זקוקה עכשיו לביטחון כלשהו. אם את מסוגלת לתת לילדה את הביטחון שהיא זקוקה, לגרום לה להאמין בך ולשפר את היחסים ואת הרגשתך כלפי הילדה, תמשיכי עם הבחור. אם את לא מסוגלת, כדאי לדבר עם האבא-החבר שלך ולהגיע איתו להסכמות כלשהן. כי אחרת כדאי להיפרד מהבחור ולמצוא מישהו שלא חייב התחיבויות, ולא בקשר רגשי עם ילדים או אפילו עם הגרושה, כי תמיד יהיה קשר ביניהם בגלל הילדה, מזונות, הילדה חולה, יש לילדה אסיפת הורים ועוד כל מיני דברים כאלה.
 
בהצלחה במה שתבחרי.
לצפיה ב-'אני אגיד לך בצורה פרקטית'
אני אגיד לך בצורה פרקטית
08/12/2016 | 14:40
192
אם היא לא במשמורת אצלו אלא אצל האמא,
תבליגי. כשהיא תהיה בוגרת יותר אולי תצליחו להסתדר טוב יותר ואולי לא.בפעם בשבועיים שהיא איתו ויום אחד בשבוע זה לא כזה נוראי. ושוב, כשהיא תתבגר, אני מאמין שהיא תתיישר. אני מניח שהיא כבר 3 שנים נמצאת עם הורים גרושים (אם את עם החבר שלך שלוש שנים) ככה שהגירושים נעשו בגיל צעיר ומשפיע.
 
אם היא במשמורת משותפת/אצלו זה כבר יותר בעייתי. פה הייתי בהחלט יושב עם בן הזוג לשיחה (לא ציינת שעשית את זה ) ושואל אותו איך הוא רואה את עתיד הקשר ביניכם מבחינת היחסים איתה.
לצפיה ב-'תנסי לשים את עצמך במקום החבר שלך'
תנסי לשים את עצמך במקום החבר שלך
08/12/2016 | 15:53
139
בואי נגיד והתגרשת ויש לך בת, בבת עינייך, החיים שלך.
יש לך חבר שאת אוהבת והוא לא אוהב את הבת שלך, בלשון המעטה, עד כדי כך שהיא מעצבנת אותו ואומר "הלוואי שלא היתה לך ילדה".
אני שואל אותך, לא היית זורקת אותו מכל המדרגות?
עכשיו, אני מקווה שהוא לא יודע מה שאת חושבת על הבת שלו.
אם את באמת אוהבת אותו כבן זוגך ורוצה איתו עתיד את צריכה לעשות הכל על מנת לפחות להיות בקשר מכובד עם הבת שלו. את לא חייבת לאהוב אותה,אבל להתייחס אליה בכבוד.
לצפיה ב-'את כותבת "הייתי רוצה לאהוב אותה"'
את כותבת "הייתי רוצה לאהוב אותה"
09/12/2016 | 10:04
83
אל תאלצי את עצמך, כ הילדים הם כמו רדאר, הם קולטים שזה מזויף. זה לא הולך בכוח. תני לה ולך מרחב, אוויר לנשימה. לא חייב להיות קשר מאולץ. בלי דרמות, בלי "ריגשי". הכל יסתדר לטובה.
לצפיה ב-'שאלה של אם חורגת לעתיד'
שאלה של אם חורגת לעתיד
26/11/2016 | 11:39
10
429
שבת שלום חבר'ה,
 
אני מאורסת לגבר שאני נמצאת איתו בזוגיות קרוב לשנתיים ויש לו ילד בן שנתיים וקצת... בן זוגי מאוד קרוב לבן שלו והוא מודאג מכך שאני בניגוד לאמא הביולוגית של בנו לא מספיק אמהית כלפי הבן שלו וזה משהו שגורם לבעיות בנינו. אני אוהבת את הבן שלו ומבחינתי ברגע שנתחתן אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין וכבר עכשיו אני רואה בו חלק מהמשפחה שלי. אין לי ילדים משלי ולכן חלק מהזמן אני לא מראה חיבה כלפי הילד ברמות שאמא שלו עושה את זה, חלק מהזמן אני גם משחקת עם הילד פחות ממה שבן זוגי משחק איתו, ואז במצבים כאלה בן זוגי מתחיל לחשוב מחשבות מטורפות כמו למשל שאני לא אוהבת את הבן שלו, או שאני לא אהיה אם חורגת מספיק טובה, או שאני אגרום לו להתרחק מהילד ולדחוף אותו החוצה מחייו כשיהיו לנו ילדים משלנו וזה כבר משהו שהוא לגמרי הזוי... כל הסיפור הזה גורם להמון מתח ביחסים שלנו...
 
בכל מקרה רציתי לדעת מה אתם חושבים על העניין הזה והאם גם לבני הזוג שלכם היו משבות דומות לפני שהתחתנתם? אני מאוד אעריך כל עזרה . תודה!
לצפיה ב-'אני מאוד מבינה את בן הזוג שלך'
אני מאוד מבינה את בן הזוג שלך
26/11/2016 | 13:01
243
תכלס, אין לו (וגם לך) שום אפשרות לדעת מה יקרה בפועל.

מאוד קל להגיד עכשיו "אני אוהבת", אני אחשיב אותו כבן שלי", "ברור שאני לא אדחוף אותו החוצה מחייו כשיהיו לנו ילדים משלנו".

היום, כשאתם לא נשואים (וגם לא ציינת אם אתם אפילו גרים יחד, כמה זמן את מבלה עם הילד, איזה סוג של קשר יש לך איתו, האם יש ביניכם משהו חוץ ממשחקים, מה את עושה בשבילו, כמה זמן, אם בכלל, את נמצאת איתו לבד, מה היחס שלו אלייך וכד'), הדברים נראים לך ברורים.

רק שלמציאות, לדינמיקה והקשיים של החיים יש חוקים משלהם, ואני מציעה לך לבדוק יותר לעומק האם את אכן מוכנה למערכת המשפחתית שאת רוצה להכנס אליה. ותתחילי עם תשובות לשאלות הנ"ל שבסוגריים.
 
למה הוא חושב שאולי את לא מספיק אימהית? רק בגלל שאת לא משחקת איתו מספיק, לדעתו? יש לו גם סיבות אחרות?
 
לצפיה ב-'מחשבות שלי...'
מחשבות שלי...
26/11/2016 | 13:26
213
לא טבעי "להמריץ" אותך לקשר עם הילד. נוצר הרושם שהאיש מאמין שככל שהוא יחזור שוב ושוב ויציין שאת אמורה לאהוב את הילד כך את תאהבי אותו יותר.
עם כל הכוונות הטובות שלך בהצהרה "ברגע שנתחתן אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין", צריך לזכור שלילד יש אימא, ואת ממש לא אמורה להיות לו לאימא נוספת...
לדעתי אנחנו, האימהות החורגות, צריכות לתמוך ככל האפשר בקשר של בן הזוג לילדיו, ליצור עבור הילדים סביבה מקבלת תומכת ואפילו מפנקת, אבל אין ולא יכולה להיות לנו מחוייבות לאהוב את ילדיו כאילו היו ילדינו, ולרוב זה לא כך.
 
על פי התאור, נראה לי שבן הזוג שלך אינו בטוח בקשר שלכם.
אולי על פניו הוא מעיר לך שאינך משחקת מספיק עם הילד, אבל יש כאן משהו עמוק יותר.
לצפיה ב-'לא אמרת מה עומד מאחורי הדברים'
לא אמרת מה עומד מאחורי הדברים
26/11/2016 | 16:46
1
250
את כמעט שנתיים בזוגיות עם אדם שרק חודשים קודם נולד לו ילד. לא הסברת לנו מה הרקע להולדת הילד הזה, אבל אם אני יכולה לנחש באופן חלקי, גם לבן הזוג שלך יש חלומות על בית מושלם כמו לכולנו, והולדת הילד הזה, בין אם מתוכננת או לאו, בטח לא תוכננה להיות כך. הוא בטח חולם על משפחה וילדים, וכנראה גם איתך, ובשבילו היה קל אם היית יכולה פשוט להחליק לתפקיד האמא של הילד הזה. כך הוא יכול לשכוח את הבעיות או הקשיים שבהולדת הילד הזה, ולדמיין מחדש את המשפחה המושלמת שלו. אף אחת מאתנו לא מדמיין מראש להביא ילדים למשפחה מורכבת...
כשהוא אומר לך שאת לא אוהבת את הילד שלו מספיק, הוא בעצם מנסה להגיד לך שהוא פוחד שהחלום שלא לא יכול להתקיים. הוא מבקש ממך להכנס לפנטזיה שלו. בנוסף, הרבה גברים גרושים מצפים שהאשה השניה שלהם תטפל בילדים כך שהם יצטרכו לטפל בהם פחות. הם בעצם מרגישים שהתפקיד האמהי מכיל בתוכו גם את האחריות הטכנית, היומיומית, של הכנת אוכל וטיפול, והם מתעצלים לקחת את האחריות הזו על עצמם. אני קוראת הרבה פעמים על אבות גרושים שאמא שלהם מטפלת בהם ובילדים שלהם עד שהם מוצאים זוגיות אחרת, ואז הם באופן טבעי מצפים שהאשה החדשה תיקח על עצמה את כל הדברים האלה. כדי שהם ירגישו יותר טוב עם עצמם, הם עוטפים את זה במין "אבל ככה זה כשאנחנו משפחה". זה נכון רק באופן חלקי, לדעתי. 
מהצד שלך, אין לי ספק שאת לא אוהבת את הילד שלו כמוהו. אני לא מאמינה שניתן לאהוב ילד שיש לו שני הורים (לא ילד מאומץ ולא ילד באומנה) כאילו שאנחנו ההורים שלו. אני לא מצפה לזה מבן הזוג שלי אף פעם. אני כן מצפה ממנו להרגיש כלפי הילדים שלי שאנחנו משפחה, כמו דוד, למשל. כמובן שהוא אמור, בעיני, לחבב אותם, ולרצות לשהות איתם, אבל ממש לא כמוני. אני גם לא מרגישה ככה כלפי ילדים אחרים, אהובים, שהם לא הילדים שלי. האחיינים האהובים שלי, הם ממש לא כל הזמן בראש מעיניי, וכשהם מעצבנים או דורשים יותר מדי עבודה, יש להם הורים וההורים שלהם אמורים לטפל בהם. בטח שאף אחד לא מצפה מבן הזוג שלי להתפעל מהילדים שלי כמוני... 
בנוסף, לדעתי בן הזוג שלך פוחד מה יהיה מקומו של הבן שלו כשיהיו לכם ילדים משותפים. האם הוא יופלה לרעה?
אני חושבת שאת צריכה לומר לו את האמת: אני תמיד אוהב את הילד שלך, אבל לא כמוך. הוא יהיה חלק בלתי נפרד מהמשפחה שלנו, אבל הוא יהיה אח לילדים שלנו, בן לך, וקרוב משפחה שלי. יש לו אמא והיא רק אחת, אפילו אם זה קשה לך לשמוע, ואני לא רוצה להיות בתחרות איתה. אני אדאג לו ואוהב אותו ואתה לא צריך לפחד שאתנהג אליו לא טוב, אבל אתה זה עם התפקיד ההורי כלפיו. 
 
אני אספר לך שאני מכירה משפחה מקסימה, שיש להם בן אחד מהנישואים הראשונים ועוד שלושה בנים אחר כך, משותפים. הקטן כבר בן 25... הבנים מספרים שיש ביניהם קשר מאד קרוב, כל הארבעה. הגדול גר איתם שנה אחת בגיל ההתבגרות, אבל לאורך כל הדרך הם נשארו מאד קשורים. הם מדברים לעתים קרובות, נפגשים בלי ההורים, נוסעים לחו"ל ביחד בלי ההורים, כולל לטיול הגדול של אחרי הצבא של אחד מהם. הוא מספר שהוא מאד אוהב את אשתו של האב, ויש לו קשר קרוב מאד עם שניהם (גם אשתו מאד מחבבת אותם והאשה השניה של האב עושה המון בייביסיטינג ומאד נהנית מכל הענין). במקביל, יש לו קשר טוב עם אמא שלו. אף פעם לא היה בלבול בין אמא שלו ואשתו של אביו, וגם לא תחרות, והוא היום, בן 40, עם הרבה יותר טענות מול ההורים הביולוגים שלו, שחינכו אותו, מאשר מול אשתו של האב שתמיד היתה פחות מחנכת והרשתה לעצמה להיות הדמות הטובה גם בגיל ההתבגרות הסוער.
דרך אגב, זה לא אומר שאת, כמבוגר בבית, לא יכולה להגיד לילד של בן הזוג מה החוקים או להיות אחראית עליו. עם זאת, קביעת מדיניות החינוך ועוד החלטות גדולות היא לא בידך, לטוב ולרע. 
לצפיה ב-'מילה במילה מה שאני חושבת '
מילה במילה מה שאני חושבת
26/11/2016 | 23:14
44
לצפיה ב-'אני חושבת שכדאי שתלבנו את הדברים...'
אני חושבת שכדאי שתלבנו את הדברים...
26/11/2016 | 17:58
140
נכון, את לא אוהבת ואף פעם קרוב לודאי לא תאהבי את הילד
שלו כמו ששני הוריו אוהבים אותו.
נכון, כשיהיו לכם ילדים משלכם, היחס שלך לילד שלו ישתנה קרוב
לודאי ותרגישי אליו פחות קרובה.
נכון, משפחה מורכבת היא כזאת, וטוב שבן זוגך מציף
עכשיו את הדברים.
ממליצה לגשת לטיפול זוגי מס' פעמים כדי לבדוק
שהציפיות של בן הזוג מנישואים שניים הן ראליות.
 
ובדומה - בעלי ביקש ממני שאבטיח לו שהיחס שלי לילדיו לא ישתנה
כשתוולד הבת המשותפת שלנו. הבטחתי לו כי האמנתי בכך בכל 
ליבי. כשנולדה בתנו (הגעתי לנישואים ללא ילדים) התמסרתי לה
בכל ליבי, וכמובן, מטבע הדברים, הייתי פחות בקשר עם ילדיו (לא
שהיחסים איתם הם, חלילה, אינם תקינים - נהפוך הוא). 
זהו מהלך הדברים הטבעי וההגיוני, וצריך להסתכל בכך ולבדוק
איך מתמודדים עם כך.
לא תקינים - רחוק מזה).
לצפיה ב-'"אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין..."'
"אני אחשיב אותו כבן שלי לכל דבר ועניין..."
27/11/2016 | 11:16
176
הוא לא הבן שלך.
הוא לעולם לא יהיה הבן שלך.
יש לו אמא, ויש לו אבא, וזה מספיק.
לא רק שאיינך חייבת לאהוב את הבן שלו באותה המידה שבה את תאהבי את ילדייך שלך, אלא שאינך חייבת לאהוב את הבן שלו כלל, אלא רק לנהוג בו בכבוד ובחיבה ולא להיכנס בין האב לבנו.
 
כפי שהמליצו קודמותיי, כדאי שתלכו יחד לטיפול זוגי ותבצעו תיאום ציפיות לפני שתתחתנו. נראה שבן-זוגך מצפה שתשתלימי עבורו את פנטזיית המשפחה המושלמת, מה שלא רק שאינו פייר, אלא גם ממש לא מציאותי.
לצפיה ב-'או קיי'
או קיי
27/11/2016 | 11:38
162
או קיי...
בבקשה תקראי בפורום הזה קצת יותר לעומק ואז תביני שבן זוגך שאת עומדת להתחתן איתו הוא זה שלא בסדר בסיפור הזה.
את לא מחוייבת (!!!) "לאהוב את הבן שלו כאילו היה שלך".
זה חתיכת בולשיט להניח שאשה תאהב ילד לא שלה באותה מידה בה היא תאהב ילד שלה וכל גבר שיגיד לך שלמרות שאת אוהבת את הילד ומשחקת איתו וכו' אבל הבעיה שלך היא שאת לא אוהבת את הבן שלו כמו אמא שלו צריך לחטוף בעיטה ולהישלח הרחק ממך.
את לא האמא הביולוגית של הילד הזה (!!!), אין לך (!!!) שום אחריות לאהוב (!!!) אותו.
תהי אחראית לצרכים שלו כשיש בכך צורך (במובן של כשאבא שלו באמת לא יכול - ולא לא רוצה - לעשות משהו) אבל כל דבר שהוא מעבר לזה טובה שאת עושה מטוב ליבך וזה משהו שצריך להיעשות בקצב שלך.
בן זוגך חיי בהזיות אם זאת אחת הסיבות לכך שהוא רוצה להתחתן איתך שתהיה לו עוד אמא לבן שלו.
 
אם אני הייתי בנעליים שלך, הייתי מדברת איתו על הדרישה ההזויה הזאת שלו שתהיה אימהי לבן שלו כמו האמא הביולוגית שלו ואז הכל היה תלוי בתשובה שלו, אחרי שתדברי איתו תנסי להבין אם את באמת רוצה להישאר בסיפור הזה או לא.
כשאני ובעלי עוד לא היינו נשואים (אבל כבר היינו מאורסים ) הוא אמר לי משפט מדהים, "אני לא צריך שאת תהי אמא לילדיי, אני פשוט צריך שאת תהי אשתי"
לצפיה ב-'מצטרפת לנאמר לפני'
מצטרפת לנאמר לפני
27/11/2016 | 11:42
149
אני מקווה בשבילך, בשביל הילד ובשביל האבא שאת לעולם לא תחשיבי אותו כבן שלך, כי הוא לא
הוא הבן של בעלך, וזו מערכת יחסים שונה לגמרי
מה שבעלך מצפה ממך הוא לא סביר בכלל
 
מה שסביר לצפות ממך: שתתנהגי עם הבן בכבוד (ואם תהיה שם גם אהבה זה בונוס. אבל לא חובה), שהבן ירגיש רצוי בביתכם תמיד, שבמסגרת התנהלות הבית השוטפת תדאגי לו כמו לכולם (נניח אם את עושה כביסה, לא סביר שאבא שלו יעשה את שלו בנפרד), שתקפידי איתו על חוקי הבית, אבל לא על חינוכו (לדוגמא אם אצלכם אסור לאכול בסלון אז את יכולה להגיד לבן שלו שילך עם האוכל לשולחן. אבל את לא תקבעי באיזו שעה הוא הולך לישון)
 
מה שסביר לצפות מבעלך: שיגדל את הבן שלו וייקח עליו אחריות מלאה. שיבין שהוא אחראי באופן בלעדי לשחק איתו, לקלח אותו, להשכיב אותו, לקחת אותו לרופא, להיות איתו כשהוא בבית וכו'. כל עזרה שהוא מקבל ממך היא בונוס ולא חובה. כמו כן, הוא אחראי על כל ההחלטות שמתקבלות בקשר לילד (לדוגמא, באיזו שעה הילד ילך לישון ) ברור שהוא יכול להתייעץ איתך, אבל הוא האחראי.
מה שעוד מצופה ממנו זה להבין שאמא יש רק אחת, וזו לא את. את השותפה שלו לחיים, ואם השותפות הזו טובה אז את תהיי גם שותפה שלו בהורות כגורם מייעץ ומסייע. זה יכול להיות המון.
 
אחרי ששינכם תבינו את המקום הבסיסי הזה, את תוכלי להיות מאוד מעורבת, מאוד אוהבת, מאור חשובה. אבל לא אמא.
לצפיה ב-'לא אחדש'
לא אחדש
29/11/2016 | 04:50
143
כי כבר כתבו לפני, אני רק רוצה לחזק את מה שכתבו לך. הוא מודאג שאת לא מספיק אימהית כלפי הבן שלו, בניגדו לאמו הביולוגית? 
בן הזוג שלך נשמע לי שתלטן גדול. הוא מודיע לך מה הוא מצפה ממך, משהו לא ריאלי ובלתי אפשרי למעשה, ואת עושה מאמצים כבירים להוכיח לו שהנה את עומדת בציפיות שלו, והוא כתגובה מראה לך שהוא מודאג. הוא אמור להגיד לך כמה הוא מעריך אותך שאיכפת לו בילד ואת משקיעה בו, כשברור שההשקעה בו קטנה ממה שההורים של הילדים משקיעים. משהו היה מאוד לא תקין אם היית "אימהית" כלפיו כמו אמא שלו. את לא אמא שלו ולא תהיי אמא שלו. 
יכול להיות שאת לחוצת חתונה? שהיית צריכה להבטיח דברים שונים על מנת שיסכים להתחתן? כי אחרת אני לא מצליחה להבין איך סיטואציה מוזרה שכזו יכולה לעלות. 
 
לצפיה ב-'צריך לזכור שזהו הילד שלו ולא שלך'
צריך לזכור שזהו הילד שלו ולא שלך
11/12/2016 | 10:29
39
בן זוגך וגם את צריכים לזכור שמדובר בילד שלו, את לא חייבת לאהוב אותו אלא לקבל אותו כחלק מבן זוגך. לבן זוגי 2 ילדים ואני ללא ואני חייבת לומר שאני לא אוהבת את ילדיו כאילו היו ילדיי, יש להם שני הורים, יש להם אמא ואני עוד דמות מבוגרת חינוכית בחייהם.
אני מקבלת אותם אך היום, אחרי 3 שנים ביחד, יכולה לומר שלא אוהבת אותם כאילו היו ילדיי שלי. גם בן זוגך צריך להבין ולקבל זאת
לצפיה ב-'דיונים על מיניות בבית ספר מסורתי'
דיונים על מיניות בבית ספר מסורתי
27/11/2016 | 09:20
11
245
הבן של בעלי לומד בבית ספר מסורתי ובבית הספר מתכננים להתחיל לדון על מיניות. זה לא יהיה בסגנון של נושאים באנטומיה וכו' (כמו בבתי ספר חילוניים) אלא יותר בכיוון של מערכות יחסים עם המין השני ומה מותר ואסור. כמובן שהם הולכים לדבר שם על איסור ביחסים ללא חתונה ושזה "חטא", כמו שהם מגדירים את זה.
באופן אישי אני לא מתנגדת לזה, אני חושבת שזה טוב שהבן של בעלי ישמע את זה. אני לא רוצה שהוא יחזור על הטעויות שההורים שלו עשו. אני פשוט תוהה איך הוא ירגיש לגבי כל זה, בידיעה שההורים שלו אף פעם לא היו נשואים ועדיין הוא קיים, כלומר הוא תוצאה של מה שיטיפו להם שהוא אסור. אני חושבת שיכול להיות שהוא הילד היחיד בכיתה במצב הזה. אני תוהה מה הוא יחשוב אחרי השיעורים האלה.
אני ובעלי דיברנו על זה והחלטנו שעדיף שבעלי יתחיל להתכונן לשיחה עם הבן שלו על כל הנושא הזה למקרה שלבן שלו יהיו שאלות אבל הבעיה שלבעלי אין מושג איך לדבר איתו ואיך להסביר ומה להגיד וגם אני לא יודעת מה לייעץ לו אז אם יש פה מישהו שהיה במצב דומה או מישהו עם רעיונות לאיך עושים שיחה כזאת אני אשמח לטיפים.
 
שחר
לצפיה ב-'אני לא במצב דומה'
אני לא במצב דומה
27/11/2016 | 11:32
132
אבל באופן כללי חושבת ששיח פתוח בין הורים לילדיהם בנושאי מיניות ויחסים בין המינים הוא חשוב מאוד מאוד.
אני חושבת שחשוב לדבר עם הילד בצורה מכובדת ופתוחה
וחשוב לא רק להשמיע את עמדותינו אלא גם לשמוע את עמדותיו ואת דאגותיו
אני חושבת ששיעור כזה בבית הספר יכול להיות נקודת פתיחה מצויינת לשיחה כזו, ושהאבא יכול להתחיל בדיוק ממה שכתבת כאן:
 
"בני האהוב, אני יודע שמדברים אתכם על הנושא הזה בבית הספר. אשמח שתספר לי על מה דיברתם. אני רוצה בהזמנות הזו שנדבר על כך שאני ואמא שלך לא התחתנו..."
ולא לשכוח לשאול אותו מה הוא חושב ומה הוא מרגיש בקשר לזה
לצפיה ב-'אבל אענה לך בכל זאת'
אבל אענה לך בכל זאת
27/11/2016 | 11:40
134
קודם כל, מרגיז אותי שיש עדין מקומות שבהם יחסי מין נקשרים בחטא. זה אמנם מובנה בתפיסה המסורתית אבל רק בשביל הרקורד, אני חושבת שזו לא גישה נכונה בכלל ורק תיצור תסביכים אצל הילד ואצל כל מי ששומע את זה. 
 
אני כן מסכימה, ובגדול, לעובדה שיחסי מין צריכים להיות מבוססים קודם כל על 1) הסכמה חופשית ומודעת 2) אמון 3) הבנה של ההשלכות. אני מבינה שאצלכם, בחברה המסורתית, יש גם קשר לאלוהים, אבל לדעתי צריך להבין בראש ובראשונה שנושא יחסי המין, גם במסגרת נישואים, מתבסס קודם כל על שלושת הדברים האלה. 
 
שנית, לגבי יחסי מין ללא נישואים - שוב, בחברה החילונית זה לא ענין בכלל, אבל הייתי מדברת על זה כמו על כל דבר שבו ילדים מבינים שההורים שלהם לא מושלמים. הייתי אומרת שבזמנו, למרות שיחסי המין האלה היו (אני מקווה...) מלאים בהסכמה ובאמון, לא היתה הבנה מספקת של התוצאות וההשלכות. כולנו עוברים על החוק וגם משקרים, ולא כל עבירה על החוק דינה מוות. אנחנו משתדלים לחיות חיים מוסריים ככל האפשר, ולפעמים מועדים, וזה בינינו לבין עצמנו או אלוהינו. כל עוד הבן לא נולד מיחסי מין בכפיה או במרמה, מדובר בסך הכל על טעות בשיקול דעת. הגדולה היא לדעת לקבל גם את הדברים הטובים וגם את המגרעות באנשים שאהובים עלינו, ולדעת לסלוח. לדעתי גם זה נמצא באיזה מקום בסולם הערכים המסורתי.  
 
בעיקר מה שהייתי מדגישה לבן, זה שאמנם הוא נוצר ללא כוונה מפורשת, אבל שהוא אהוב ורצוי ושלפעמים גם משהו שנעשה שלא בכוונה תחילה יכול להיות נפלא, ושאבא שלו מצטער על הנסיבות אבל לא מצטער בכלל שנולד לו דוקא הילד המסוים הזה!
לצפיה ב-'יחי הצדקנות !'
יחי הצדקנות !
27/11/2016 | 11:41
4
149
איזה כיף לשבת חמים ונעים עם בעלך,
ולשוחח על הטעויות האיומות והנוראות שבעלך
עשה עם המכשפה לשעבר, שכתוצאה מהן
הגיע לאוויר העולם הבן של בעלך וגרושתו .
 
אז ראשית : איך בדיוק קשורים אלייך היחסים בין הוריו של הילד ?
ושנית: האב בהחלט יכול להגיד דברים כמו: יש דברים שאני מצטער
עליהם, אבל בכל רע יש טוב - תראה איזה בן מוצלח יקר  ואהוב נולד
לאמך ולי ! (מהחסידה כמובן ).
לצפיה ב-'הגזמת לגמרי'
הגזמת לגמרי
27/11/2016 | 12:11
3
124
למה צדקנות? מתי אמרתי שהטעות שבעלי והאקסית שלו עשו הם איומות? בסך הכל כתבתי שכן אני אשמח עם הבן של בעלי לא יחזור על מעשי אביו ולא יכניס בגיל 17 בחורה ת 16 להריון, זה כל כך נורא? מתי אמרתי מילה רעה על האמא של הילד? את מתקיפה סתם בלי קשר למה שכתבתי.  אני אוהבת את הילד הזה ואכפת ל ממנו אל כנראה שבעינייך זה פשע. אביו (כמו גם אימו) קיבלו מכתב מבית הספר לגבי השיעורים בחינוך מיני ומה יהיה התוכן שלהם. מצטערת שהייתי רגישה וחשבתי שאולי הוא יפגע או יקח את זה קשה אם הוא ישב בכיתה וישמע שיחסים לפני החתונה וילד לפני החתונה זה חטא כי אז בעצם נרמז לו שהוא חטא. דיברתי על זה עם בעלי כי זזה מה שעושים במשפחות מדברים על הילדים של כולם כי אכפת מילדים ש כולם. בעלי לא ידע איך לדבר עם הילד במידת הצורך וביקש עצות ממני והיות ואני גם לא יודעת פניתי להתייעץ פה. תהרגי אותי אוי אם עשיתי משהו לא בסדר. היחסים של הוריו של הילד אכן לא קשורים אלי ולא כתבתי מילה עליהם אבל הילד קשור אלי ואכפת לי ממנו וכן העליתי את הנושא שיכול להפוך לבעייתי מול בעלי. אז נשמעת כמו אחת שבכלל לא התעמקה במה שכתבתי
לצפיה ב-'כמו שכתבתי, הדיון הוא בין שני ההורים...'
כמו שכתבתי, הדיון הוא בין שני ההורים...
27/11/2016 | 16:11
2
98
איך הבן שלהם יתנהל לא תלוי בשעורי ההסברה
המינית שיקבל בבית ספר (בודאי לא שעורים מהסוג
שאת מתארת). מה שיעזור לו ויתמוך בו יהיה, כפי
שכתבתי קודם שהוריו יתמכו בו ויפגינו כלפיו אהבה.
לעצם העניין - אפשר להיעזר בעצות הנפלאות שניתנו 
כאן - להסביר לילד, במילים תואמות גיל, התנהלות של
מערכת יחסים זוגית יפה ומכבדת את שני הצדדים, תוך
קיום יחסי מין כאשר שני בני הזוג בוגרים ובשלים. ושוב -
להדגיש עד כמה אוהבים מעריכים ומוקירים את הילד
שנולד כביכול בחטא.
את מעריכה את בית הספר בו הילד לומד הילד ואת גישתו - ובד 
בבד מיצרה (בצדק) על פגיעה העלולה להיווצר משיטת חינוך זו.
ואכן - גינוי של אדם בשל התנהגותו המינית - כולל התנהגות
מינית של האישה, כולל התנהגות הומוסקסואלית ועוד
אמנם יכולה לפגוע בילדים ומבוגרים כאחד.
בורות מינית לא מייצרת אנשים ערכיים יותר, אלא אנשים
מבולבלים ונבוכים יותר.
לצפיה ב-'ברור שהתנהלות הילד תלויה בחינוך שיקבל בבית'
ברור שהתנהלות הילד תלויה בחינוך שיקבל בבית
27/11/2016 | 16:22
1
87
ולא בשיעורי ההסברה בבית הספר. למען האמת כרגע פחות מדאיג אותנו איך הוא יתנהל ויותר איך הוא יגיב לשיעור שבו בעצם יגידו לו שהוא תוצאה של חטא. אני לא מעריכה את בית הספר שבו הוא לומד ולא את גישתו רק ציינתי שכן חשוב שתתקיים שיחה על נושא המיניות כדי שפחות ילדים בני 17 יכניסו בנות 16 להריון אבל אני בטח לא בעד דיבורים בסגנון של מין מחוץ לנישואים זה חטא. אגב לא שזה משנה אבל אני בכלל חילונית.
לצפיה ב-'לגבי הנושא האחרון שהעלית'
לגבי הנושא האחרון שהעלית
27/11/2016 | 22:08
84
הרב הקונסרבטיבי של השכונה הסביר לנו פעם, שגם לו יוצא לפעמים להדליק או לכבות את המזגן בשבת... כששאלנו אותו מה פתאום, הוא אמר שכמו שאלוהים לא יוצא ומעניש אותנו במוות כל פעם שאנחנו עוברים על המהירות המותרת, אלוהים גם לא בודק את נושא המזגן שלו... הטענה של הרב היתה שכולנו עושים לפעמים דברים שאסור ולא כל דבר שאסור הוא חטא.
 
לגבי מה שיקרה בשיעור, אולי את שואלת שאלה קצת יותר כללית של הגישה של המורה ובית הספר מול הגישה של ההורים. זה קורה הרבה ולא תמיד קשור למשפחה מורכבת, אבל קרה לי הרבה יותר מפעם אחת שבה בית הספר הציג עמדה שאני לא מאמינה בה. בכלל לא דאגתי מזה, קודם כל כי (לצערנו) בית הספר הוא לא מודל חינוכי לחיקוי בימים אלה, ושנית בגלל שאני מעדיפה לגדל אנשים חושבים באופן עקרוני. יש לי הרבה עקרונות שלאו דוקא תואמים לסביבה שלנו, ואני מחנכת את הילדים שלי לפיהם, במובן שאני מציגה להם את דעתי, מציגה את הדעה שהילד שומע בסביבה, מדגישה את ההבדל ביניהם ומסבירה למה הגעתי לדעה שאני מחזיקה בה.
 
במקרה שלכם, אם זה היה הילד שלי, הייתי אומרת - אני לא מסכימה עם בית הספר שמדובר בחטא, כי זה לא חלק מהתפיסה שלי בחיים, שיחסי מין הם חטא. עם זאת, הגישה הזו היא גישה שהתפתחה כדי להגן על אנשים - לשמור על ילדים שיוכלו למצות את הילדות שלהם, להתפתח ולרכוש השכלה לפני שהם הופכים להורים, ולשמור על התינוקות שנולדים להם שיוולדו לזוג שמוכן אליהם ויכול לדאוג להם. 
 
אני בטוחה שלבן הזוג שלך היו או יש קשיים בלגדל את הילד הזה. אולי הוא נעזר בהורים, אולי האמא נעזרת בהם. בטח שהיה יותר קל קודם לסיים את הלימודים ולרכוש מקצוע ולהתבסס לפני שמביאים ילדים לעולם. מהבחינה הזו, להתעלם מההשלכות של יחסי מין ולהביא ילד לעולם לפני שמוכנים ממש זה באמת טעות שנובעת מתמימות וחוסר נסיון. אז אולי בית הספר קורא לזה חטא אבל אם מורידים את הענין הדתי, יש משהו במה שמנסים להסביר לילד, שיחסי מין יכולים להביא לתוצאות שניקח איתנו כל החיים. אני הייתי אומרת מפורשות שכדי להרתיע ילדים מלהכנס למערכת יחסים מינית נולד כל הענין של "חטא" ושלמזלו ולמזלכם למרות הקשיים יש לכם משפחה אוהבת ובסך הכל אתם תתגברו ותסתדרו. 
 
אני כן תומכת בגישה חינוכית כללית שמאפשרת לי לומר לילדים שלי שטעיתי בשיקול הדעת מדי פעם. אני לא מושלמת. יש אפילו מחקרים שאומרים שילדים להורים מושלמים "מדי" יוצאים עם בעיות, בגלל שהם פוחדים שלעולם לא יוכלו להיות כמוהם. אני כן אומרת להם שאפילו אם טעיתי, זה לא מחוסר אהבה ואכפתיות אליהם אלא מחוסר ידיעה. זה אומר שאם הייתי יודעת יותר טוב, בטח הייתי עושה משהו אחר. הכי חשוב לשדר לילדים שגם כשאנחנו לא מושלמים, אנחנו יכולים להעביר ביקורת על עצמנו וגם עליהם, ועדיין אנחנו אוהבים ולא מאבדים עשתונות. זה מסר מאד מחזק ומאד חשוב לגילאי ההתבגרות. 
לצפיה ב-'הלוואי שהיה לי מה לייעץ לך אבל אין לי מושג מה להגיד'
הלוואי שהיה לי מה לייעץ לך אבל אין לי מושג מה להגיד
27/11/2016 | 12:02
89
קיבלת תשובות מקסימות מעלי
לצפיה ב-'מה אתם באמת חושבים על זה?'
מה אתם באמת חושבים על זה?
28/11/2016 | 08:56
79
בעלך צריך להיות ברור קודם כל עם עצמו. האם העובדה שנולד לו ילד ללא נישואין בסדר או לא.
אם הוא חושב שזה בסדר, צריך להעביר לילד מסר שזו הגישה שלכם לחיים. מותר לחלוק על הגישה של בית הספר, כל עוד המסר שלכם ברור וחד משמעי.
אם בעלך חושב שצריך לקיים יחסי מין רק אחרי החתונה, צריך להעביר לילד מסר ברור ברוח זו. אפשר לומר לו שבעבר הוא חשב אחרת ועכשיו הוא מבין שזה לא נכון. בד בבד צריך להבהיר שלילד שהוא אהוב, ששמחים בו, שהוא לא טעות או פנצ'ר.... זה מסובך, אבל אלו החיים שלו אז הוא יצטרך ללמוד להתמודד.
כדאי להתייעץ עם יועצת בית הספר בנושא הזה. היא תדע בדיוק איזה מסרים יגיעו לילד מבית הספר ואיך אפשר לרכך אותם בבית.
בהצלחה
לצפיה ב-'הייתי במקום של הילד'
הייתי במקום של הילד
28/11/2016 | 09:12
117
וגם חברה מאד טובה שלי בזמנו, שאצלה המצב אף היה יותר מסובך כי אבא שלה לא היה יהודי. בבית-הספר הדתי שלנו בזמנו לא היתה שום פתיחות והבנה למצבים המורכבים האלו אבל אני מקווה שכיום זה שונה, ואולי תהיה לכם אפשרות לשוחח עם המורה לפני השיעור (כמו שאני בטוחה שהרבה הורים כבר עושים כשהם מודעים לכך שעומד להיות שיעור בנושא מיניות).
אני זוכרת את עצמי כן עוברת מין משבר קצר בנושא, הרגשה של נחיתות ושל דחייה אפשרית ועברתי את זה בלי ההורים (רק החברה ידעה). אז בהחלט מראש הייתי מחליטה שתהיה שיחה פתוחה עם אבא ואמא על הנושא; השיחה יכולה להתמקד בכך ש-"טעויות" ההורים או הנסיבות הלא-אידיאליות שבהן הילד נוצר הן של ההורים בלבד ולא משליכות על הילד. הייתי גם לוקחת אולי דוגמאות טובות מהתנ"ך, ויש כאלו, של ילדים שנולדו בנסיבות לא מסורתיות.
יפה מצידך שאת חושבת ככה על הילד, יש לך אמפתיות טובה כלפיו שלא לכל הורה חורג יש וזה מרגש ומראה שלילד הזה יש לא רק שני מבוגרים שידאגו לו, אלא שלושה - וזה משאב רציני. אולי רק העובדה הזאת תוסיף קצת לערך העצמי שלו כשיגדל.
לצפיה ב-'בן כמה הילד?'
בן כמה הילד?
28/11/2016 | 18:59
14
לצפיה ב-'אולי פה אמצע אנשים במצב דומה'
אולי פה אמצע אנשים במצב דומה
23/11/2016 | 13:59
9
405
משפחות מורכבות זה מורכב. את, הוא, האקסים של שניכם, ילדים מפרק א', ההורים משני הצדדים ושאר ירקות.
תהיתי אולי יש פה מישהו שבמסגרת המורכבות הזאת מתמודד עם מורכבות נוספת. 
האם יש פה מישהו שלו (מפרק א') או לבן זוגו יש ילדים עם מחלות ומוגבלויות פיזיות או נפשיות.
אשמח לשמוע איך זה השפיע על הסיטואציה המורכבת גם ככה והאם היו קשיים נוספים מעבר לקשיים שיש בכל משפחה מורכבת.
איך אתם או בני זוגכם קיבלתם את הילד המוגבל? איך הילד התמודד עם המצב? היו פעמים שפרק ב' התפרק בגלל זה
ממש מקווה למצוא מישהו שחווה את זה
 
 
לצפיה ב-'אני'
אני
24/11/2016 | 14:31
2
210
התמודדנו עם מחלת נפש של בת של בעלי. לא פשוט. אם יש משהו שהיה יכול להביא אותנו לגירושין זו היא.
אולי תשתפי מה קשה לך ועם מה את מתמודדת?
לצפיה ב-'מאוד לא קל'
מאוד לא קל
24/11/2016 | 14:40
1
216
מאוד לא קל לאהוב ילד לא שלך
מאוד לא קל להתמודד עם ילד מוגבל נפשית/ פיזית שלך
אבל איך משלבים כשהילד עם המוגבלות הוא לא הילד הביולוגי?
זה כמעט בלתי אפשרי
לצפיה ב-'לא מנסיון אישי'
לא מנסיון אישי
24/11/2016 | 18:35
191
יש אנשים רחומים שמונעים ע״י הצורך לעזור. מכירה מקרוב אם שלקחה ילדת אומנה עם בעיות פיזיות ונפשיות ולא ויתרה גם כשילדיה הביולוגים נפגעו מהמצב. היא טענה שילד ׳רגיל׳ פשוט לאהוב, האתגר הוא לאהוב ילד ׳מיוחד׳. 
אני מניחה שאם אין לאדם ילדים ביולוגים שיתחרו על המקום, זה אולי קל יותר לאהוב ולקבל ילד שאינו ביולוגי גם אם הוא ׳אחר׳.
 
ללי
לצפיה ב-'משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי'
משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי
27/11/2016 | 11:54
5
184
משהו לא בסדר מבחינה נפשית עם הבת של בעלי, היא בת 15 ויום אחד היא תמצא את עצמה במאסר אם היא לא תשנה את דרכיה.
אני ראיתי את הבת של בעלי דוחפת ומפילה ילד שגם יותר צעיר ממנה וגם בעל מוגבלות פיזית, הלחץ שההורים מתמודדים איתו כשיש ילדים עם מוגבלויות פיזיות או נפשיות זה המון עבודה קשה ולא משנה בני כמה הילדים.
 
לצפיה ב-'מה אומרים ההורים שלה ?'
מה אומרים ההורים שלה ?
28/11/2016 | 07:38
4
37
לצפיה ב-'פה בדיוק הבעיה.. לא אומרים הרבה'
פה בדיוק הבעיה.. לא אומרים הרבה
28/11/2016 | 13:09
3
38
לצפיה ב-'אז עכשיו הבעיה יותר מובנת...'
אז עכשיו הבעיה יותר מובנת...
28/11/2016 | 13:40
2
106
את בעצם אומרת שבעלך וגרושתו לא רואים
את חומרת הבעיה, כמו שאת רואה את הדברים ?
לצפיה ב-'ברור לי שיל ההתבגרות זה לא תותים'
ברור לי שיל ההתבגרות זה לא תותים
28/11/2016 | 14:04
1
114
אבל כשילדה בת 15 דוחפת ומפילה ילד שגם קטן ממנה וגם עם מוגבלות פיזית מסויימת אי אפשר להפיל את זה על גיל ההתבגרות ולחכות שזה יעבור לה.
ההורים שלה מאשימים בהכל את הגיל הבעייתי ובטוחים שזה יעבור לה.
אני בטוחה שאם היא לא תשנה היא תמצא את עצמה במעצר או מאסר יום אחד.
לצפיה ב-'נשמע ממש קשה...'
נשמע ממש קשה...
28/11/2016 | 20:05
81
אני לא בטוחה שיש משהו שאת יכולה לעשות.
 
לצפיה ב-'פיל מנמלה - דילמה'
פיל מנמלה - דילמה
20/11/2016 | 19:53
9
378
אני מוצאת את עצמי כותבת פה בתקווה לקבל עזרה לגבי דילמה שיש לי וכן אני יודעת שמשפחות מורכבות כשמן כן הן מורכבות אבל לא חשבתי שמשהו כל כך זניח יתנפח  לכזה אישיו רציני.
 
לפני כמה חודשים התחלתי לתכנן את חופשת החנוכה לי ולבת שלי ולמרות שידעתי שבן זוגי לא יוכל לבוא כי הוא חייב לעבוד החלטתי שזה יהיה נחמד ומגבש להציע לבת שלו להצטרף אלינו (שתי הבנות בגיל התיכון).
 
כשלפני כמה חודשים אמרתי לבת שלו שאני והבת שלי מתכננות לנסוע בחנוכה לאילת והצעתי לה להצטרף אלינו היא לא אמרה כן אבל היא גם לא אמרה לא.
 
אחרי שבועיים שאלתי אותה שוב האם בא לה להצטרף אלי ואל הבת שלי לאילת בחנוכה והיא די התחמקה מהנושא ולא אמרה כלום.
 
עייפה מהמשחקים שלה ומחוסר החלטתיות שלה החלטתי שניסע רק אני והבת שלי והחלטנו שבמקום אילת נטוס לחול (כי אילת במקור היה רק בגלל הבת שלו שיש לה פחד טיסה אז חול לא בא בחשבון).
 
כשהבת שלו גילתה שאני והבת שלי טסות בחנוכה לחול היא עשתה פרצופים ומאז כל פעם שהיא היתה אצלנו או שאנחנו היינו מתראות בחוץ היא הייה בלי מצב רוח ומאוד מרוחקת (מה שלא ממש אופייני לה).
 
בהמשך אני גיליתי דרך ההורים של בן זוגי שהבת שלו קנתה שני בגדי ים מתוך הבנה שבחנוכה היא נוסעת לאילת איתי ועם הבת שלי ושהיא ממש חכתה לזה.
 
אני לא מרחמת עליה.
 
התשובות הלא ברורות שלה גרמו לי לפקפק ברצון שלה לבוא לחופשה שהיא בלי אבא שלה אלא רק איתי ועם הבת שלי ומהתשובות המעורפלות שלה הבנתי שהיא לא מעוניינת ולכן עשיתי תוכניות אחרות לחופשה עם הבת שלי בחול (חופשה שהיא לא יכולה להצטרף אליה עקב פחד מטיסות).
 
עכשיו המצב הוא שבן זוגי וההורים שלו ועוד כמה אנשים חושבים שאני אשמה בכך שהצעתי לה משהו והיא ראתה בזה הבטחה ופיתחה ציפיות ואני שיניתי תוכניות.
 
הדרך שבה אני רואה את הדברים זה שהיות ואני הצעתי לה פעמיים לבוא איתי ועם הבת שלי לאילת והיות ולא קיבלתי ממנה שום תשובה חד משמעית אני חושבת שזה בסדר גמור שהנחתי שהיא לא מעוניינת ושיניתי את התוכניות לחופשה עם הבת שלי.
 
הבת של בן זוגי רגילה לקבל הנחות בגלל שהיא בת להורים גרושים והיא רגילה שכולם רודפים אחריה בגלל זה ולמרות שגם הבת שלי היא בת להורים גרושים אני לא מוכנה להתנהגות כזאת.
כעת מופעל עלי לחץ בעיקר מצד בן זוגי לבטל את החופשה בחול (ולשלם דמי ביטול) ולהזמין חופשה באילת (שעכשיו כבר הרבה יותר יקרה) כדי שגם הבת שלו תוכל לבוא.
הטענה שלו זה שהבת שלו מאוד ציפתה לזה ומאוד התאכזבה אבל מה עם הבת שלי שמצפה לנסיעה לחול?
התרוץ שלו לכל דבר זה שהבת שלו עוד ילדה.
אז קודם כל הבת שלו כבר בתיכון ושנית אני חושבת שבגיל הזה היא צריכה לדעת מה היא רוצה ולענות בצורה בורה ואם היא לא עושה את זה אז לקחת על זה אחריות.
מאז שהיא גלתה שאני והבת שלי טסות לחול היא מאוד מרוחקת בסביבתי ותמיד חסרת מצב רוח.
אני מאמינה שזאת מניפולציה שנועדה לגרום לי לשנות את התוכניות לחופשה.
בעלי לעומת זאת חושב שהיא באמת נעלבה ושזאת אי הבנה ושאני לא בסדר שלא ווידאתי איתה את העניין לפני שהזמנתי את הטיסה לחול.
כל הסיפור הזה גורם להמון מתח ביני לבין בן זוגי וגם ביני לבין הוריו וכאמור הבת שלו מאוד מרוחקת.
 
אני מרגישה כל הזמן בכוננות ספיגה וכל הזמן מרגישה צורך להצדיק את עצמי ולהתגונן.
 
מה דעתכם? 
"להתקפל" למרות כל העלויות הכרוכות בכך או לתת לבת שלו להתמודד עם הדרך שבה היא התנהלה?
סביר להניח שאני כבר לא אשנה את התוכניות שלי ואטוס עם הבת שלי לחול אבל עדיין חשוב לי להבין האם אני בסדר או שכמו שכולם חושבים טעיתי בכך שלא שאלתי פעם שלישית לפני שהזמתי את הנסיעה לחול (אחרי פעמיים שהיא התחמקה לא רציתי לרדוף אחריה פעם שלישית)
בקיצור מה שהתחיל מרצון טוב להזמין את הילדה שלו לחופשת חנוכה איתי ועם ביתי זה הפך לסיפור שלם ואני הפכתי ללא בסדר ולאשמה
עצוב לי מאוד
לצפיה ב-'לקבוע חופשת פסח באילת.'
לקבוע חופשת פסח באילת.
20/11/2016 | 20:40
233
גם עם אבא שלה.
ולדבר איתה, להסביר לה שהדברים כבר נעשו, בתום לב ומתוך הבנה מסויימת של התגובה שלה, ולכן בפעם הבאה לבקש שתגיב בצורה מובנת ושהכל יסוכם ברור.
לדעתי אין טעם לבטל חופשה בחול ולשלם דמי ביטול.
 
לצפיה ב-'אני יכולה להגיד לך שאם זו היתה הבת החורגת שלי אז היא עושה את'
אני יכולה להגיד לך שאם זו היתה הבת החורגת שלי אז היא עושה את
21/11/2016 | 01:01
4
262
זה בכוונה. הבת של בעלי אוהבת מניפולציות כאלה.
פעם הייתי רגישה ובמיקרה כזה הייתי מבטלת הכל בשביל הילדה. היום - בשום אופן לא. אני בשלבי הפרדות מאבא שלה אז אין לי את אורך הרוח כמו פעם. אז תלוי ביחסים שלך עם בעלך.
אני מאמינה שבמקרה של החופשה שלכן, היא לא הבינה שצריך להזמין מראש. בטח חשבה שאפשר להחליט עד הרגע האחרון? ילדים לא מבינים דברים כאלה.
עוד עיצה שיש לי בשבילך זה שפעם הבאה תערבי את כולם. תגידי לבעלך, לאמא של הבת, לחמותך, אני מתכננת חופשה והיא לא עונה לי. מעצבן, אבל אם היא לא עונה ישירות והמשפחה לא מדובבת אותה בשבילך אז אף אחד לא יוכל לבוא אחרי זה בטענות.
 
 
 
לצפיה ב-'את הלקח הזה כבר למדתי'
את הלקח הזה כבר למדתי
21/11/2016 | 11:45
2
227
להבא ולא משנה כמה העניין יהיה שולי אני הולכת לעדכן את כולם ואת בן זוגי בעיקר כדי שאחר כך לא יאשימו אותי ויטיחו בי משפטים כמו את המבוגר וכו'..
האמת שלא בטוחה שתהיה פעם הבאה בי תכלס ניסיתי לעשות משהו וב מכל הלב ועכשיו חוטפת חצים מכל עבר.. לא נראה לי שיתחשק לי ליזום עד משהו טוב
לצפיה ב-'צודקת. ניסית משהו טוב ויצאת האמא החורגת של סינדרלה.'
צודקת. ניסית משהו טוב ויצאת האמא החורגת של סינדרלה.
21/11/2016 | 16:40
1
195
גם אצלי זה ככה, אבל בקטנה.
אני שואלת אותה, את רוצה לבוא איתנו לקניון? היא עונה לי בדרך כלל בעצבים, "לא יודעת". כשאביה שומע אז הוא מתיישב לידה, מנסה להבין, אז את כן רוצה או לא רוצה, למה את כועסת...
אני לא רוצה לשחק את המשחק הזה. כשהיתה קטנה אז הייתי מאוד קרובה אליה אבל מאז שהיא טיפשעשרה זה בלתי אפשרי. הייתי רוצה כן להגיע אליה אבל אני כל כך עסוקה בעבודה ויש לי ילדים קטנים משלי שצריכים תשומת לב. הרבה פעמים פשוט אין לי סבלנות וגם זה לא עוזר. אם אני יושבת ומנסה לדובב אותה אז היא מתחילה לצעוק עליי שאעזוב אותה ושהיא כבר ענתה לי על השאלה. אז אני הולכת בלעדיה וכבר קרה שהיא טענה שהיא בנתה עליי כי היא היתה צריכה משהו מאיזה חנות ואני נעלמתי לה.
גם חשוב לי שהבת שלי רואה שהמניפולציות האלה לא עובדות עליי והיא רואה שאחותה מפסידה כייף בגלל שהיא עונה בזילזול.
הבת שלי עוד קטנה (7) אבל היא אומרת לי שהיא לא תדבר אליי ככה כשהיא תהיה גולם. הבת שלי קוראת לגיל ההתבגרות "להיות גולם" כי אחרי גיל ההתבגרות הופכים לפרפרים בוגרים
לצפיה ב-'באמת נשמע קצת כמו אמא החורגת...'
באמת נשמע קצת כמו אמא החורגת...
01/12/2016 | 07:33
60
ולא פלא - כי את באמת כזאת.
אז ככה - אין לך סבלנות לבת החורגת, כי את עסוקה
בילדייך הביולוגיים.
הבת שלך עוד קטנה בת 7 - כשהיא תהיה בגיל ההתבגרות,
כמו אחותה - מטבע הדברים שתהיי יותר סבלנית אליה.
הכל טבעי ומובן.
המסקנות שלך - לטעמי - שגויות ופוגעות בבת החורגת וגם
בבתך הביולוגית.
למה ? כי בסוד אגלה לך שהבת החורגת היא לא גולם ! היא
פרפרית עם אהבות ושנאות, קשיים ושמחות - כמו כל הילדים,
כולל התמודדות עם גיל ההתבגרות.
המפסידה העיקרית, עם כל הצער שבדבר היא הבת שלך -
היא לומדת משמעותה של "אהבה תלויה בדבר" ואת עונשו
של זה שלא בדיוק הולך בתלם. אל דאגה - בדרך זו היא לא תהיה גולם
לא בהווה ולא בעתיד. היא תדאג להיות ילדה טובה ולרצות אותך
עכשיו ותמיד. את המחיר היא זאת שתשלם. (ומשחק המילים הוא
לא זה שישנה את ההרגשה של בתך החורגת או של בתך הצעירה -
הכעס והתסכול המסתתרים בגישתך מחלחלים מעבר אליו).
 
בשורה התחתונה - מציעה לך להתעשת ולשנות גישה. בהצלחה.
 
לצפיה ב-'עצה טובה'
עצה טובה
21/11/2016 | 11:49
60
לצפיה ב-'ממש לא להתקפל'
ממש לא להתקפל
22/11/2016 | 12:36
1
208
ולא לבטל ולא להשתתף במחול ההעלבויות שהוא דפוס די מקובל שם כנראה.
 
מה שכן הייתי עושה זה מדברת על זה עם כולם: ניגשת להורי בעלך ואומרת באופן ברור מה קרה, אומרת שאת מבינה שהם טיפונת רגישים ומנסים לפצות את הילדה על סבל הגירושים, מסבירה שאת מאמינה שזה מלמד אותה להיות קורבן ושאת לא מאמינה שזה מכבד או אוהב להתנהג כך.
תגידי את אותו דבר לבעלך, רק בצורה קצת יותר ברורה והחלטית.
שבי עם הילדה, אל תתנצלי אבל כן תסבירי לי את הצד שלך, תזדהי עם האכזבה שלה. תשאלי מה היא רוצה שתביאו לה מחו״ל וחסל סדר אי ההבנה. היא את הלקח למדה.
 
תהנו בחופשה, ללי
לצפיה ב-'לבוא לאנשים בביקרות על אופן החינוך שלהם זה תמיד רעיון רע'
לבוא לאנשים בביקרות על אופן החינוך שלהם זה תמיד רעיון רע
23/11/2016 | 06:48
155
על אחת כמה וכמה שמי שעושה זאת היא בת הזוג החדשה של האבא... שגם ככה המשפחה עכשיו חמה עליה.
ייעוץ חינוכי, משפחתי, זוגי או בכל תחום אחר, מוטב לשמור למתי ששואלים אותך ולא לנדב אותו מיוזמתך. זה לא יגרום לאף אחד לשנות את דרכיו ובטח לא יוסיף לך נקודות זכות.
לדבר על אירוע נקודתי שבו היית מעורבת ורק על הצד שלך בהתנהלות העניינים, זה הרבה יותר חכם.
לצפיה ב-'אני מאמינה שהיא באמת נעלבה (גם אם לא בצדק...)'
אני מאמינה שהיא באמת נעלבה (גם אם לא בצדק...)
23/11/2016 | 06:43
183
ומאמינה שבגדול, את נהגת נכון. אבל במקרה של נערה צעירה ולא אדם מבוגר, אכן היית צריכה לבוא ולהגיד לה "מחר אני מתכננת לסגור את החופשה באילת, אז את חייבת להודיע לי עכשיו אם את באה, כי אם לא, אז אנחנו לא נוכל לקחת אותך בחשבון בתוכניות שלנו לחנוכה".
מאחר ולא עשית זאת, ומאחר ומדובר בנערה צעירה, אני הייתי אומרת לבן זוגך ולסבא ולסבא שאת תסעי לאילת אבל בתנאי שהם ישתתפו במחצית הוצאות הביטול ופער ההזמנה.

מנהל/ת הפורום

אודות:
אמא ל- 3 ילדים מנישואים קודמים (15,13,9), מאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים, מנחת סדנאות, מייסדת המרכז לזוגיות ולמשפחה בפרק ב'. אני בת זוג לאמיתי קנריק, ל
עוד...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא פיענוח ציורי ילדים
אירוח בנושא פיענוח...
מעלים ציורים של הילד/ה שלכם ומקבלים פיענוח לציורים
אירוח בנושא פיענוח ציורי ילדים
אירוח בנושא פיענוח...
מעלים ציורים של הילד/ה שלכם ומקבלים פיענוח לציורים
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

גלית הלר- מנהלת פורום משפחות מורכבות
גלית הלר מנהלת הפורום

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ