לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
91699,169 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

פורום זה עוסק בזוגיות בפרק ב' ומשפחות בהן לאחד מבני הזוג או לשניהם ילדים ממערכת יחסים קודמת. אני מאמינה שכל אדם עם הדרכה והנחייה נכונות יכול להוביל את עצמו להתנהלות מיטבית ומתגמלת בכל תחומי חייו. אתם מוזמנים להעלות כל נושא רלוונטי מתוך קבלה ופתיחות לדעות שונות. תשובותיי מתבססות על ניסיוני המקצועי כיועצת מומחית למשפחה MA, ומהוות מענה ראשוני בלבד בהתאם למידע הנמסר. האחריות על בחינת ההמלצות לעומקן ועל יישומן בפועל, חלה על הגולשים בלבד. אני כאן בשבילכם!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

פורום זה עוסק בזוגיות בפרק ב' ומשפחות בהן לאחד מבני הזוג או לשניהם ילדים ממערכת יחסים קודמת. אני מאמינה שכל אדם עם הדרכה והנחייה נכונות יכול להוביל את עצמו להתנהלות מיטבית ומתגמלת בכל תחומי חייו. אתם מוזמנים להעלות כל נושא רלוונטי מתוך קבלה ופתיחות לדעות שונות. תשובותיי מתבססות על ניסיוני המקצועי כיועצת מומחית למשפחה MA, ומהוות מענה ראשוני בלבד בהתאם למידע הנמסר. האחריות על בחינת ההמלצות לעומקן ועל יישומן בפועל, חלה על הגולשים בלבד. אני כאן בשבילכם!

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
כל המידע הניתן ע"י מנהלת הפורום הינו בגדר המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליו. אין לראות באמור בפורום זה תחליף לייעוץ אישי/ זוגי/ משפחתי מקצועי. אתם מתבקשים לקיים שיח מכבד, פתוח ונעים, תוך הימנעות מביקורת ושיפוטיות.
המשך >>

לצפיה ב-'האמת שאני רק משתפת ודווקא תחושה חיובית'
האמת שאני רק משתפת ודווקא תחושה חיובית
28/09/2017 | 11:47
2
269
אז אני "טרייה" בפרק ב' וגיליתי את הפורום שמדבר אליי...
צפיתי בתוכנית על דייטים בערוץ 2 וחשבתי שיהיו רק צעירים/רווקים יפים שרוצים להתחתן, הדייטים הראשונים המוכרים של ימינו בגילאי ה- 20-30.
מאוד שמחתי על הפוקוס על אלו המבוגרים שכבר עברו דבר או שניים בחיים. אם ראיתם היו דייטים של גרושים/אלמנים/פנסיונרים (מקווה שלא נעלבים מהביטוי) וזה גרם אצלי למחשבה אופטימית ומרעננת. 
להגיד שהיה הבדל?
ממש לא, גם הם רצו להתאהב, להימשך, ליצור קליק, גם הם ניסו להרשים ולשחק משחק גם הם היו מובכים. גם הם נעלבו אם הצד השני סירב לדייט שני.
זה משמח לראות גם את תשומת הלב שקיבלו בתוכנית אם אפשר לקרוא לזה ככה, הידיעה שהם אטקרטיביים לטלוויזיה.
וגם את זה שבעצם כולם אותו הדבר בכל גיל, גם בפרק ב' יש את אותם פרפרים שיש לרווקים התל אביבים שמתחילים אחד עם השני בפייסבוק
לצפיה ב-'זוגיות בפרק ב' - התרגשות'
זוגיות בפרק ב' - התרגשות
28/09/2017 | 12:37
127
לא ראיתי את התכנית וחבל, אבל מסכימה לכל מה שכתבת.
הפוקוס על זוגיות בפרק ב' (עם ילדים) הוא חשוב מאוד, ולא ניתן לו בעיניי מספיק דגש בארץ.  אני גם חושבת באמת ובתמים שזוגיות בפרק ב' היא הזדמנות גדולה.
זה נכון שאנחנו כבר לא צעירים ועברנו דבר או שניים בחיים, מצד שני אנחנו מגיעים עם הרבה יותר בשלות, בגרות ומודעות. זה מקום מעולה להיות בו, יחד עם כל הפרפרים וההתרגשויות, שכנראה לא נעלמים באף גיל (וטוב שכך )
לצפיה ב-'מה מעליב במילה פנסיונרים?'
מה מעליב במילה פנסיונרים?
06/10/2017 | 20:06
15
לצפיה ב-'*מאמר חדש על זוגיות ומשפחה בפרק ב'*'
*מאמר חדש על זוגיות ומשפחה בפרק ב'*
25/09/2017 | 10:19
118
שלום לכולם,

מצרפת מאמר חדש לקראת השנה החדשה.
קצת ארוך אבל שווה...

אשמח לשמוע דעתכם.

לינק לקריאת המאמר:
http://www.tapuz.co.il/forums/articles/article/693...

לעוד מאמרים בנושאי זוגיות, הורות ומשפחה בפרק ב',
אתם מוזמנים לבלוג שלי:

https://b-way-life.com/


שלכם ,
גלית הלר
לצפיה ב-'הורה במשפחה מורכבת - *נושא לדיון*'
הורה במשפחה מורכבת - *נושא לדיון*
15/09/2017 | 18:25
3
228
הי לכם,
אחד הנושאים שאנחנו דנים בהם בסדנאות שלנו להורים ובני זוג בפרק ב', הוא
השינוי שחל במושגים "משפחה", "אחים", "הורים"במשפחות מורכבות,  
והתאמתם למציאות החדשה.

אני רוצה לשתף אתכם ברעיון שמתייחס למונח הורה במשפחה פרק ב'.
אני מודה שעד היום לא גיבשתי דיעה סופית בעניין - ואני כבר מאמנת לזוגיות, הורות ומשפחה בפרק ב' זמן רב, מלווה בני זוג והורים בפרק ב', ובעצמי חיה במשפחה המורכבת שהקמנו בן זוגי ואני. 
 
מעניין אותי מאוד לשמוע את דעתכם בעניין

לכאורה הורה הוא מושג נרדף לאבא ואמא ביולוגים או מאמצים.
אבל, אם מתבונננים על המונח "הורה" מלשון "מורה", אפשר לומר שאנחנו,
הוא ואני, מורי הדרך של הילדים שלי ושלו.

מדוע? כי הם חיים איתנו בבית במרבית ימות השבוע, הם רואים את הדרך בה אנחנו מתנהלים בעולם, הם לומדים מאיתנו, גדלים איתנו, סופגים את הערכים שאנחנו חיים לפיהם, אנחנו נהפכים לדמות משפיעה ומשמעותית בחייהם.
למעשה אנחנו מורי הדרך שלהם לחיים, כלומר, אנחנו גם ההורים שלהם!

זה נכון שאני לא אמא של ילדיו, והוא לא אבא של ילדיי, זה ברור!  לילדים שלי יש אבא אחד בלבד, ולילדים שלו יש אמא אחת בלבד.
אולם, אם מאמצים את ההגדרה הזו, שהיא מה שבפועל מתרחש במציאות, הרי שאנחנו כן ההורים שלהם - אני ההורה גם של ילדיו, והוא ההורה גם של ילדיי. 
שנינו יחד ההורים של כל הילדים.

מה דעתכם?

גלית הלר 
לצפיה ב-'בזמנו, כשהקטנה של האיש נכנסה לחיי, והייתה ממש פעוטה,'
בזמנו, כשהקטנה של האיש נכנסה לחיי, והייתה ממש פעוטה,
16/09/2017 | 11:21
2
242
התלבטתי בגבולות שלי עצמי.
לדעתי, אז וגם היום, ברור לחלוטין שאני לא אימא, רק הבת זוג של אבא,
ובתור שכזו, לא נראה לי שיש לי זכות לחנך.
להעיר, כשהייתה קטנה, בכל הקשור להתנהגות בבית שלי - זה כן.
לדאוג, כשהייתה קטנה, ככל יכולתי לבטיחות בבית, ברכב ובכל מקום בו בילינו יחדיו ולנזוף במצבים שלדעתי הסתכנה (קפיצות ברכב שלי תוך נסיעה אחרי ששיחררה את חגורת הבטיחות, לדוגמא...) זה כן.
לעזור, כשהתבגרה, בשעורי בית  - רק כשאני מתבקשת ובשיא העדינות.
לטפל כשחולה והיא אצלינו - בוודאי ובוודאי.
בשום פנים ואופן לא לחנך, לא לקבוע לה כללי התנהגות שאינם קשורים באופן ישיר לבית שלי, לא להטיף מוסר, לא למלא תפקידים שיש בהם סמכות הורית. אני רק מבוגר אחראי.
זה לא ממש פשוט, למרות שנשמע ברור... הרי לא הכל שחור ולבן, יש הרבה מצבי ביניים ותחומים פולשים לתחומים. אז בכל מצב שהתעורר סימן שאלה, נסוגתי לאחור. שלא יווצר מצב של התערבות שאינה עניני.
כנ"ל בשמחות ימי הולדת ואירועים - לא דחפתי את עצמי. התבקשתי לעזור באירועים מסויימים - בכיף, בשמחה. אבל לא כפיתי את עצמי.
בבת המצווה, לדוגמא, העדפתי לצפות מהצד.
כשתנשא - לא רואה שיש לי מקום מתחת לחופה. 
 
דאגתי לאורך השנים שתהיה לה כאן סביבה נוחה וחמימה, אוזן קשבת, אוכל מועדף.
נראה לי שזה תפקידו של כל מבוגר שמחלק את ביתו עם ילד .
 
חושבת שזה עבד טוב והוכיח את עצמו לאורך שנים.
ואם השפעתי עליה באופן כלשהו מעצם העובדה שאני בחייה תקופה ארוכה, אני מקווה שזה רק לטובה...  
לצפיה ב-'אבחנה בין חינוך ובין חוקים וגבולות במשפחה מורכבת '
אבחנה בין חינוך ובין חוקים וגבולות במשפחה מורכבת
16/09/2017 | 12:56
159
הי,
את נהדרת, והגישה שלך היא לטעמי הגישה הנכונה. 
את עושה הפרדה בין  סמכות ההורים הביולוגים שלה לחנך אותם, לבין נורמות ההתנהגות בחיים יחד במשפחה מורכבת. 
באחד הקורסים שאני מעבירה אני קוראת לכך עקרון האבחנה - אני מדברת על הקו הדק אבל החשוב, שמבחין בין חינוך ובין חוקים וגבולות. 
אחד המונחים שאני מאוד אוהבת בהקשר הזה הוא המונח "אמא של הבית". אני לא אמא להם,אבל  אני "אמא של הבית", ובין זוגי הוא  לא אבא שלהם, אבל הוא "אבא של הבית".
זה אומר שאנחנו לא מתערבים בחינוך הילדים של האחר, אבל כן בנושאים שאותם הגדרנו מראש ככללי ההתנהגות בבית, שאחידים לכולם (והם לא רבים אגב). בנושאים האילו אנחנו מעירים בצורה אחידה לכולם.
מלבד 4-5 כללי ההתנהגות המוגדרים בבית וידועים לכולם, עליהם הסכמנו מראש, אני מאמינה שהדרך הנכונה היא  להעיר כמה שפחות לילדים של בני הזוג.
לעומת זאת לעשות צעדים שיקרבו בינינו כהורים לא ביולוגים שלהם, ושיגרמו להם להרגיש טוב אצלינו.
למשל, להכין להם את האוכל שהם אוהבים, להתעניין בשלומם, להסיע אותם לחוגים, לארח חברים שלהם, לתת להם את הפינה שלהם בבית, לעזור כהם מבקשים - בדיוק מה שאת עושה ברגישות ובהרבה אהבה!
מה שיפה הוא שבדרך הזו, את בפועל כן "מחנכת" אותה, ובאופן האפקטיבי ביותר.
את לא אומרת אלא עושה, פשוט חיה את האמת שלך. דרכך היא לומדת איך נראית קבלה, הכלה, סובלנות, כבוד. את מאפשרת לה לחוש שייכות לבית שלה אצלכם, את לא "מתחרה" באמא שלה, ואת נותנת לאבא שלה את הסמכות ההורית.
אז נכון שאת לא אמא שלה, אך אם תחשבי על זה את כן ה"הורה" שלה בדרך הכי נכונה - את מורת דרך לחיים, לערכים , לזוגיות ולשותפות. 
אתם הרבה שנים יחד, ולא בכדי כנראה.
מעריכה אותך מאוד, ותודה ששיתפת.

גלית הלר
לצפיה ב-''
25/09/2017 | 10:54
20
לצפיה ב-' את באמת מכשפה You are a witch'
את באמת מכשפה You are a witch
12/09/2017 | 02:24
13
447
אמר לי האיש לפני שעה. איך ידעת אתמול לנבא  שתקופת השקט   הסתימה???
אני באמת לא גאונה או מכשפה ....רק כשהמתבגרת חזרה מאמא הפוכה כולה אתמול , הכריזה שנעליי הסקצ'רס שקיבלה לפני שבוע וכו שמחה בהן לא מתאימות לה היא צריכה לתת לאמא את הקבלה שאמא  תחזיר לחנות (מדדה 10 זוגות לפחות לפני שבחרה למען הסר ספק את הנעלים קנינו האיש ואני מכספו יחד עם המתבגרת)..ואז הוסיפה קובי נפרד מאמא והיא כל היום בכתה.... צריך אכן כדור בדולח כדי להבין מה בדרך....
היום שוב קיבלנו מכתב איומים בתביעה, דרישות  כספיות, ודרישה חד משמעית שאני אסור לי להיות בבית עם ילדיה..... 6 שנים ולא השתנה דבר....קובי לא היה יכול להחזיק מעמד  עם הלשעבר עוד קצת.......LOL...
מי שזוכר אותי אני מגדלת את הילדים באהבה, אבל  הלשעבר .......
לצפיה ב-'זוכרת את הגרושה שלך... היא חולה, נכון?'
זוכרת את הגרושה שלך... היא חולה, נכון?
12/09/2017 | 09:27
4
291
מזל בכלל שהיה קובי כזה... לא מובן מאליו שאישה בבעיה כזו תשמור על זוגיות יותר מכמה שעות. לפחות היתה לכם תקופה שקטה.
חבל שהיא מעמיסה על הילדים. עד כמה שזכור לי אתם עושים מעל ומעבר. נראה לי שאי אפשר לעשות יותר.
אני זוכרת את היצירות הנפלאות שתפרת לילדה לחדר שלה אצלכם, את האהבה שאת משקיעה בילדים, ואת הדברים הנוראים שהגרושה עושה, לכם, לילדים (בעיקר לילדים, שכל כך חסרי אונים מולה).
אם את יכולה, תתנחמי בכך שאוטוטו זה מסתיים... הילדים גדלים וכבר מתקרבים לגיל בו יחלצו מזה.
לצפיה ב-'התמודדות עם הגרושה של בן הזוג'
התמודדות עם הגרושה של בן הזוג
13/09/2017 | 14:51
3
199
הי
נכון חבל שהיא מעמיסה על הילדים, וחבל שכך היא מתנהגת, אם כי אינני מכירה את פרטי המקרה. מה שבטוח הוא שעם כל הקושי והבקורת על דרכה, חשוב לזכור שהיא האמא של הילדים, וכל עוד היא לא מתעללת ומכה אותם, זו אמא שלהם ויש לדעתי לכבד אותה, גם ובעיקר מול הילדים. לשנות אותה אי אפשר יהיה, ולכן הטוב ביותר עבור הזוג יהיה להבטיח שבמיקרוקוסמוס הפרטי שלהם הם מתנהגים על פי אמות המידה והערכים שלהם. אם נחשוב על זה, הרי כל אנרגיה שמופנית לנסיון לשנות אותה, ובכלל כל התעסקות בה היא אנרגיה מיותרת. עדיף להשקיע כל גרם אנרגיה באיך אנחנו בבית שלנו, בחלקת האלוהים שלנו, מתנהגים על פי מה שאנחנו מאמינים בו.
אני מסכימה איתך שלא קל לראות את הילדים באמצע...
מצד שני אילו הנסיבות וצריך להוציא מהם הכי טוב שאפשר.

גלית
 
לצפיה ב-'גלית תודה על האמפטיה.'
גלית תודה על האמפטיה.
13/09/2017 | 22:10
2
185
מדובר באם חולת נפש מאובחנת. אנו מכבדים אותה ולא אומרים מילה אחת רעה מול הילדים. כידוע לך התעללות לא חייבת להיות פיזית ובמקרה הזה יש התעללות  ריגשית קשה מצד האם. מנסים ככל יכולתנו כרגע ההתעללות מופנית כלפינו איומים בהליכים משפטיים, טלפונים בשעות מוזרות צעקות וצרחות בטלפון ועוד.... אחרי תקופה ארוכה של שקט קשה לחזור לטירוף....
לצפיה ב-'התפקיד שלכם בחיי הילדים כשהאמא לא יציבה'
התפקיד שלכם בחיי הילדים כשהאמא לא יציבה
14/09/2017 | 11:23
1
148
הי, 
מה שאומר שיש לך ולבן זוגך תפקיד עוד יותר חשוב בחיי הילדים.
להיות מקום אוהב, תומך, מכיל. 
לתת לילדים את השקט לו הם זקוקים, ואת היציבות שכנראה חסרה להם בחייהם. 
אני מעריכה מאוד את בחירתכם לכבד אותה, למרות הכל.
זו הדרך הנכונה. 
ככה הילדים לומדים מכם ערכים, לא ממה שאתם אומרים, אלא מהדרך שבה אתם מתנהלים.
אתם נשמעים לי זוג מקסים ובטוחה שיש ביניכם זוגיות חזקה, אחרת לא הייתם מצליחים להשאר יחד בתוך נסיבות החיים האילו. 
אגב הייתי בכלל משחררת כעס, מרמור, ועצבים מולה, ובאותה מידה גם "רחמים" על הילדים.
שני אילו לא רגשות שמשרתים לא אתכם ולא את הילדים. 
התרכזו רק בלקיים בבית שלכם חיים משפחתיים הוריים, כמו שאתם מאמינים שנכון,  ללא קשר לטיפול ענייני בנושאי תביעות כאילו ואחרות.

נראה לי שאתם מתנה גדולה לילדים


 


 
לצפיה ב-'שוב תודה על ההבנה'
שוב תודה על ההבנה
18/09/2017 | 17:18
94
לא יכולתי לכתוב את הדברים יותר ברור ונכון ממך.ואכן זו הגישה שאנחנו נוקטים כלפי הילדים היא אמא ועכשו יש לכבד אותה.אני לא אמא שלהם, האיש לא 4בא של ילדי אבל שניינו  מאוד משמעותיים בחייהם של ילד וילדיו,וכן יש הערכה הדדית ואהבה
לגבי מי ששאל כן הנערה בת עוד מעט 16.היא לא שאלה את אמא שלה , האם הורתה לה ואיימה בסנקציות כלפי הנערה אם רצונה לא יתמלא, ראית נערה בגיל הזה שכאשר מציעים לה ללכת לקנות בגדים חדשים לחג נכנסת ללחץ ומסרבת כי היא יודעת שזה יגרום לקשיים רבים מול האם?? אנחנו נאלצנו להבטיח לנערה שהאם לא תדע והיא תחליף לישון לפני שתלך לבית אמה ורק אז היא הסכימה לקנות בגדים חדשים לחג......
לצפיה ב-'אוהו... לא נגמר'
אוהו... לא נגמר
12/09/2017 | 10:09
6
250
שאפו על הכוחות שלך.. ואני לא חושבת שהיא רשאית להתנות תנאים לביקורים של הילדה.
כל עוד אינך מוכרזת כמתעללת או פסיכית לגמרי, היא לא יכולה לדרוש שתצאי מהבית כשהילדה מגיעה.
ואם צריך להחזיר נעליים - תחזירו אתם. לא האמא. לא קשור אליה. אתם קניתם - אתם תלכו להחזיר או להחליף - או שלא. אחרי שמדדה והחליטה אני לא רואה איך פתאום הנעליים לא מתאימות.
נו שויין - צרה מעצבנת....
אבל אל תקבלו החלטות ללא ייעוץ. היא יכולה לדרוש הכל. אבל זה לא אומר שהיא זכאית לקבל הכל.
לצפיה ב-'לא ביקורים...'
לא ביקורים...
12/09/2017 | 13:48
4
213
משמורת של האב....החלוקה 65-40 , יש יעוץ משפטי והאמת היא שאני לא מודאגת מהדרישות שלה, רק נמאס לי מהמתחם, ההוצאות הכספיות ליעוץ משפטי במקום להשקיע בילדים שלו ושלי... הבן שלי בקולג  מה שאומר תשלום שכר לימוד... הבת שלי עומדת להתחתן בחורף שהבטחנו לעזור להם... ועכשיו שוב נצטרך להשקיע כ 10,000 דולר בייעוץ משפטי... מיותר לחלוטין.... כן היא חולה...ואכן ה18 חודשים האחרונים היו רגועים, הבעיה העיקרית היא מעבר לכסף מה זה עושה לילדים שהם כבר מתבגרים וכואבים .......
לצפיה ב-'התמודדות עם הגרושה של בן הזוג'
התמודדות עם הגרושה של בן הזוג
13/09/2017 | 15:41
122
הי, 
זה באמת מתסכל. להוציא כספים על עו"ד זה תמיד מיותר, יש כל כך הרבה מה לעשות עם הכסף. חייבת להגיד שנשמע כי יש לכם זוגיות טובה ויציבה, יש בך מוכנות לקבל את הילדים שלו ולאהוב אותם, ואתם שותפים בגידול הילדים.  
כל אילו לא מובנים מאליהם. אני בטוחה שאת מוקירה על כך תודה לעצמך. אם לא עשי זאת בהקדם וגם הוקירי את בן זוגך על מה שיצרתם שניכם יחד.
המשיכי להתנהג לפי הערכים שלך, נסי לא לבקר ולשפוט אותה, כמה שזה קשה אני יודעת, כי ממילא  אין לך יכולת לשנות אותה. מה גם שכל התעסקות שלך בה יש לה מחיר שבסוף את משלמת - כעס, עצבים, תסכול.
הילדים שלכם צריכים אותך אחרת. 
פעלי כמו שאת מאמינה במקומות שהם באחריותך ובשליטתך.
אין לי ספק שאת מתנה גדולה לילדים

גלית הלר 
לצפיה ב-'אני לא מבינה את כל הבלאגן, הילדה היא כבר נערה בת 16'
אני לא מבינה את כל הבלאגן, הילדה היא כבר נערה בת 16
15/09/2017 | 09:01
2
166
היא באמת באמת שואלת את אמא אם הנעליים שלה יפות ומוכנה להחזיר אם אמא אומרת שלא?
 
גם הילד כבר בן 14.
 
למה אתם צריכים להשקיע ביעוץ....אתם באמת מפחדים שאחרי 9 שנים שאת כמו אמא שניה לילדים בית המשפט יחליט שאת צריכה לצאת מהבית כששני הנערים מגיעים אליו?
 
זה רציני?
לצפיה ב-'ועוד כשהאבא הוא המשמורן של הילדים, זה ממש לא רציני'
ועוד כשהאבא הוא המשמורן של הילדים, זה ממש לא רציני
15/09/2017 | 09:03
1
67
לצפיה ב-'זוגיות בפרק ב' גם כשהגרושה מערימה קשיים'
זוגיות בפרק ב' גם כשהגרושה מערימה קשיים
15/09/2017 | 10:13
128
הי, 
נשמע שאת צודקת, אם כי כשמדובר בעו"ד ובמשפטים כל כך הרבה יכול לקרות, וחשוב להיות מלווים בייעוץ מקצועי.
אני דווקא בוחרת להסתכל על הזוג הזה, שאני לא מכירה אישית, ולהתפעל מהמחוייבות שלהם אחד לשני, לחיים שלהם יחד, למסגרת המשפחתית החדשה שיצרו, לשותפות ביניהם, ולילדים של שניהם.
רק מי שאכפת לו מוכן להוציא 10000 דולר על ייעוץ משפטי, כדי למצוא פתרונות שיאפשרו להם להמשיך לחיות את החיים שלהם יחד, עם הילדים כולם.
הם מתמודדים יחד במהלך השנים עם אתגרים השונים, ועדיין מכבדים את האם ואת מקומה בחיי הילדים, ללא קשר לדעתם עליה. 
זה ראוי להערכה.
הייתי מנהלת את ההליך המשפטי בניתוק מהילדים, ושומרת כל העת על שתי שיחות: 
אחת מול הילדים - זו אמא שלכם והיא הכי טובה כמו שהיא. לעולם לא תהיה לכם אמא אחרת ולכן יש לכבד אותה ולקבל אותה.
זו גם הגישה שאני הייתי בוחרת מול עצמי, כמי שמגדלת את הילדים.
גם אם אני מאוד אוהבת אותם והם אותי, אני לעולם לא יהיה אמא שלהם, וגם לא אנסה לתפוס את מקומה  
שנייה- יש נושאים משפטיים להסדיר, שלא קשורים לכך. בעיניי המוטיבציה להסדיר אותם לא צריכה להיות שנאה או נקמה , זה לא משרת אף אחד, אלא עניינית לחלוטין. 

גלית הלר
 
לצפיה ב-'התמודדות עם הגרושה של בן הזוג'
התמודדות עם הגרושה של בן הזוג
13/09/2017 | 14:59
99
הי, 
את צודקת  בדברייך. 
יש פה עניין משפטי - - לעניות דעתי דרישתה אינה חוקית. 
לגבי הנעלים - אכן כך. אין בעיה אם זה מה שהילדה רוצה , ולא משנה הסיבה, אבל אם אתם קניתם אתם צריכים לסיים את הטיפול בכך. אין שום סיבה לתת לאמא שלה את הקבלה ולהעביר לה את הטיפול, אלא אם יש סיבה הגיונית אחרת שהיא חשבה עליה .
אם זו סתם "הצקה" מיותרת אין לשתף עם כך פעולה. אלא אם הילדה ממש נקלעה למצוקה רגשית, ואז שווה לוותר ולטפל בכך בהמשך בדרכים אחרות.  
בטוח שאין מה לכעוס על הילדה או להעמיד אותה במצב לא נעים. 
אני מניחה שהיא במצוקה, יש לעזור לה לצאת ממנה, ולא לתת לה לשקוע בכך יותר. 
נראה לי כמו שאת אומרת, שהם פועלים בדיוק כמו שצריך ועם הרבה אהבה וסבלנות. 

גלית הלר

 
לצפיה ב-'התמודדות מול הגרושה של בן הזוג'
התמודדות מול הגרושה של בן הזוג
13/09/2017 | 14:21
123
הי 
את נשמעת לי אשה מקסימה ואני בטוחה שיש ביניכם זוגיות טובה, אם אתם משתפים אחד את השני וחולקים בטיפול וגידול הילדים.
מבינה לגמרי את התסכול שלך מההתנהגות של גרושתו.
הייתי מפרידה לשניים. משפטית - אני לא עו"ד, אך לא נראה לי שלגרושתו יש איזושהיא יכולת חוקית לאסור עלייך משהו בביתך, אלא אם היא חושבת שאת מתעללת או מזיקה לילדים ולא נראה לי שזה המצב, נהפוך הוא.
בהיבט הרגשי-אנושי- היית מזכירה לעצמי כל הזמן שהיא אמא שלהם, אין מה לעשות. תהא דעתי עליה אשר תהא, היא עדיין האמא שלהם, ולכן מחובתי לכבד אותה. גם מול הילדים חשוב בעיניי לשמור על כבודה, להתנהג באיפוק, בסבלנות, ולומר עליה רק דברים טובים מולם. כך גם תקלי מהצד שלך על הילדים  - שממילא נמצאים באמצע בין אמא שלהם דעותיה ועמדותיה, ובינכם. הלא בסוף זו אמא שלהם, ולעולם לא תהיה להם אמא אחרת.
עוד דבר שתרוויחי מכך הוא שבביתך שלך, בעצם העובדה שאת מיישמת את הדרך בה את מאמינה שצריך להתנהג בעולם, תהווי דוגמא אישית לילדים שלו. ממך ילמדו ערכים שחשובים לך - כמו כבוד, סובלנות וקבלה.
אני בטוחה שאת עושה עבודה נהדרת, בלי להכיר אותך יותר מדי -:) 
לצפיה ב-'יחסים עם הגרוש'
יחסים עם הגרוש
10/09/2017 | 12:55
1
301
אנחנו גרושים כ6 שנים,שנינו בפרק ב'
היחסים לאורך השנים ידעו עליות ומורדות כשהיו בדרך פיצוצים גדולים בעיקר על רקע כספי שבעקבותיהם לא דיברנו תקופות ארוכות.
לאחרונה,כשנה בערך,היחסים די סבירים או שרק היו נראים ככה בעיני ובעיניו  מסתבר שלא,
קרה מקרה אחד שבני בן ה15 חזר מאביו וכששאלתי איך היה,מה עשיתם וכו'
כמו שאני תמיד שואלת,הוא התפרץ ואמר
"אבא לא מוכן שאספר לך כלום ממה שקורה אצלם במשפחה,כמו שזה לא מעניין אותו מה קורה אצלך,שלא יעניין אותך מה קורה אצלו וכו' וכו,
האמת שדי הייתי בהלם ולא הבנתי ממה זה בא,
אני משערת שההתפרצות אצל בני באה לאחר שהנושא נידון ארוכות בביתם במהלך השבת ואולי האשימו אותו בזה שהוא מספר מה קורה אצלם.
וכל זה בא לאחר  שחשבתי שיש רגיעה ביחסים שלי ושל הגרוש,
מסתבר שטעיתי.......
אני מעלה את זה כאן כי אני צריכה לפנות אליו בדברים שקשורים לילד וממש מהססת ומרגישה לא נוח עם זה.
אין לי מושג איך להמשיך ולהתנהל מולו
אשמח לתובנות
 
לצפיה ב-'יחסים עם הגרוש'
יחסים עם הגרוש
10/09/2017 | 13:25
189

הי,
תודה שפנית. אנסה לעשות לך סדר.

ראשית את צריכה להבין, לזכור ולהרגיש עם זה הכי נח בעולם. כאמא של הילדים זכותך ואף חובתך האימהית היא להתעניין בילדים, לדעת מה קורה איתם, מה עובר עליהם ואיך הם מרגישים בכל ימות השבוע, בכל שעה ובכל מקום בו הם נמצאים. את התגרשת מאבא שלהם אך לא מהם.

לכן מול הילד המסר צריך להיות אחד: אני מתעניינת בך כי אתה הבן שלי, ואני אמא שלך תמיד לא משנה איפה אתה נמצא. אני רוצה לדעת שטוב לך היכן שאתה נמצא, ואני רוצה לדעת מה עובר עלייך. הדבר היחיד שמעניין אותי הוא אתה.
המסר השני לילד- אתה צריך להרגיש נח תמיד לדבר איתי על הכל ולספר לי כל מה שקשור אלייך, וכנ"ל הפוך – אתה יכול לספר לאבא כל מה שקורה שקשור אלייך, גם כשאתה אצלי.  

כלומר, עשי אבחנה בין אבא והחיים שלו, שזה באמת לא עניינך אם הגרוש לא רוצה לספר, לבין מה שקורה לילדים שלך אצלו.

בעניין הזה הילד צריך להבין שמותר לו לדבר איתך על הכל ולא משנה באיזה בית הוא נמצא, ובדיוק באותה מידה הוא יכול לדבר עם אבא שלו על הכל, ולא משנה באיזה בית הוא נמצא.
 
זה צריך להיות לו ברור.

חזקי אותו, הקלי עליו ואמרי לו שאף אחד לא יכול למנוע ממנו לדבר איתך ולספר לו עליו, כולל לא אבא שלו, בדיוק כמו שאת לא עושה כן. בכל מקרה אל תשמיצי את אבא שלו.

אמרי לו שתשוחחי על כך עם אבא, ואת בטוחה שתסדירו את זה ביניכם.

מול הגרוש:  דברי איתו / כתבי לו בצורה ברורה, לא כועסת, לא מתלהמת, אך נחושה.
הסבירי לו שאין לך כל עניין בחייו שלו, או בחיי בת זוגתו.
הדבר יחיד שמעניין אותך הוא הילדים, ובכל מה קשור אליהם הם צריכים להיות מסוגלים לספר הכל לאבא ולאמא שלהם, בלי חשש.
הלא אתם לא ההורים שלהם רק במחצית השבוע כשהם אצלכם... אתם ההורים שלהם 24 שעות, 365 ימים בשבוע.

אל תכנסי איתו לריבים, גם אם הוא יתנגד.

בכל מקרה העבירי מסר ברור לילדייך, ובבית שלך הכילי בדיוק את מה שאת מתכוונת לו ומאמינה בו.

בסופו של דבר אין לך באמת אפשרות להשפיע על מה שקורה בבית של הגרוש שלך, אלא רק על מה שקורה אצלך.
בבית שלך תני לילד בטחון, שקט, תחושה שאין סודות, שהוא יכול לספר הכל לכל אחד שירצה, שאת סומכת עליו, ושאבא שלו הכי טוב כמו שהוא.

עשי שיחה עם הגרוש, אין לך ממה לחשוש, כל עוד הוא וחייו באמת לא מעניינים ורק טובת הילדים עומדת לנגד עינייך.
כתבי לי מה קרה, ומקווה שעזרתי.
גלית הלר.
 
לצפיה ב-'עד כמה באמת אפשר לאהוב ולהכיל ילדים של מישהו אחר? '
עד כמה באמת אפשר לאהוב ולהכיל ילדים של מישהו אחר?
10/09/2017 | 12:09
2
234

*הי חברים, משתפת אתכם בקטע ממאמר שכתבתי, ופורסם בבלוג שלי ובעמוד העסקי
שבוע טוב, אני פה לרשותכם.

עד כמה באמת אפשר לאהוב ולהכיל ילדים של מישהו אחר? 
כשהחלטתי להקים עם בן זוגי משפחה מורכבת 
זה היה נראה לי מאוד פשוט
הלא לאהוב ילדים זה אני. 

הם גם היו מאוד חמודים ולא "מאיימים",
הצלחנו בן זוגי ואני לדבר על הכל,
לשתף בקשיים בפחדים
ונראה היה שנוכל להתמודד עם כל מה שיבוא.
הילדים התחברו ביניהם
כבר מהתחלה היתה להם שפה משותפת, במיוחד הבנים,
הם מחכים אחד לשני, גדלים יחד
רבים ומשלימים כמו אחים.

אז מתי זה קרה שהתחלתי להרגיש שזה לא קל לגדל ילדים של מישהו אחר?
זה לא שאת לא אוהבת אותם ולא מקבלת אותם,
ההיפך הוא הנכון,
הם מאד חשובים לך.

את מכבסת את הבגדים שלהם, מבשלת להם את האוכל שהם אוהבים,
לוקחת אותם לחוגים,
כשאת שואלת, הם אפילו מספרים איך היה להם היום,
חוגגים יחד, מבלים יחד
את מבינה שהם לעולם יהיו חלק מחייך.
אבל פתאום יש לך פחות סבלנות.

הם גדלים, כבר לא חמודים ותמימים, 
אלא דעתניים ומורדים,
פתאום את רואה את הדברים המעצבנים שיש בהם.
הם מעצבנים לא פחות מהילדים שלך
שמוציאים אותך מדעתך לפעמים,
רק שעל הילדים של את יכולה לכעוס, להתפוצץ,
אבל בסוף הם הילדים שלך
ויש בך חמלה כלפיהם,
ואת הרגש הזה את לא תמיד מצליחה למצוא כשמדובר בהם.
 
את מאוד משתדלת לנהוג באופן שווה בכולם,
יש חוקים בבית וגבולות (כמו שייעצו לך לעשות),
אבל בסוף הם ירגישו , וגם יגידו לך,
שאת מעדיפה את הילדים שלך.
הם לא תמיד צודקים, זו מניפולציה שלהם
אבל בסוף יש בזה משהו
אי אפשר לברוח מכך.
 
אלא שאת יודעת באותה נשימה דבר אחד:
את בחרת לחיות עם אבא שלהם,
כי זה מי שאת רוצה להזדקן איתו
כי את סומכת עליו,
כי יש ביניכם חברות ואהבה, 
כי הוא כל מה שלא היה לך בסיבוב הראשון,
כי יש לכם חלומות משותפים יחד
כי כשאין ילדים, הכי טוב לכם יחד.
אז את מבינה שאין לך אופציה לוותר
אין שום אפשרות כזו!

ולכן, מחוייבת לעצמך ולחיים שבחרת,
את תרימי את הראש,
ותשאלי את עצמך: מה את יכולה לעשות היום
כדי להיות הכי טובה שאת יכולה עבורך, עבור הילדים שלך,
עבור הילדים שלו, עבור הזוגיות שלך?
 
ואז את תעשי צעד אחד קטן, שונה 
"הצעד של אותו יום "אני קוראת לו.
מילה, אמירה, התייחסות, פעולה, 
משהו אחד קטן שונה ממה שעשית יום קודם
מול הילדים שלו, מול הילדים שלך, בתוך המערכת המשפחתית שלכם.
 
החיים מורכבים מצעדים קטנים
תעשי כל יום אחד קטנטן, ותגלי מהר מאוד 
איך המלא קטנים האילו
יוצרים שינוי גדול.
לפני הכל בתחושה הפנימית שלך, 
בסיפוק שהנה לקחת אחריות על מה שחשוב לך באמת, 
ולא רק דיברת אלא עשית,
השינוי מסביב, בחיים שלך, במשפחה שלך, יקרה לבד, 
הוא יבוא כתוצאה מכך.
 
אילו החיים ואילו הנסיבות,
את מאוד אוהבת את בן זוגך,
את ילדיו, אבל את לעולם לא תהיי אמא שלהם
ואי אפשר לצפות שתאהבי אותם כמו את ילדייך,
אבל יש לך תפקיד מאוד חשוב בחייהם
ולהם יש תפקיד בחייך.
 
קחי את האחריות על מה שאת יכולה
במיקרוקוסמוס הפרטי שלך
ועשי בכל יום משהו אחד קטן שיקדם אותך 
להתחבר אליהם והם אלייך. 
הצעד הזה יאפשר לך, ולבן זוגך, 
להגשים את החלום שלכם
לחיים מאושרים יחד.
 
איך דרך לנצח זאת, ובכלל כל אתגר בפרק ב', 
אלא לשאול את עצמינו שאלה אחת בלבד, כל יום מחדש:
(וזה נכון גם לגברים שבנינו, למרות שהפוסט כתוב בלשון נקבה):
מה היום אני יכול/ה לעשות אחרת מאתמול, 
שיקדם אותי להשגת המטרה ששמתי לנגד עיניי?
 
ןגם אם לא הצלחתי במה שהצבתי לעצמי לאותו יום,
אז לשאול למחרת שוב, ולתת לעצמי הזדמנות נוספת,
ולמחרת היום שוב, 
ובכל יום מחדש,לקחת אחריות על מה אני יכול/ה לעשות, 
שהוא באחריותי ובשליטתי.
 
למאמרים נוספים: 
https://b-way-life.com
 
לצפיה ב-'את יכולה בבקשה להפסיק לפרסם את עצמך?'
את יכולה בבקשה להפסיק לפרסם את עצמך?
28/09/2017 | 03:45
1
118
בכלל, כל התגובות שלך בפורום, את מגיבה כאילו אנשים פונים ספציפית אלייך. "תודה על פנייתך".... אנשים כותבים בפורום לשמוע דיעות. את רק עוד אחת מבין שאר הקוראים והכותבים. ניהול הפורום לא מקנה לך מעמד מיוחד, רק מקנה לך את החובה לדאוג שהפורום יתפקד בצורה שוטפת. 
לצפיה ב-'מענה אישי מהלב'
מענה אישי מהלב
28/09/2017 | 08:40
114
הי, 
אני ממש מתנצלת שכך את מרגישה.
הכוונה שלי היא לתת ערך - הן מנסיון חיי המקצועי בתחום והן מנסיון חיי האישי, זה מה שעומד לנגד עיניי בלבד.
אני מסכימה לדברייך, יש הרבה דעות, ואין אחת נכונה יותר מהשנייה,
יש את מה שמתאים לך / לכם כזוג. 
בעיניי חשוב לשמוע את כל הדעות, ואז לבחור את הדרך המתאימה עבורי/ עבורינו בכל סיטואציה ובכל משבר. 

גמר חתימה טובה, 
גלית הלר.

 
לצפיה ב-'משפחה מורכבת'
משפחה מורכבת
06/09/2017 | 14:45
15
346
שלום לכל חברי הפורום, אשמח לשמוע ממכם.
 
אני גרוש כבר ארבע שנים, ובקשר מצויין עם גרושתי. אנחנו משתפים פעולה בכל מה שקשור לילדים. יש לנו 3 ילדים בגילאים 6,8,13. היא גרה קרוב, אנחנו שומרים על הסדרי ראיה, אבל מאוד גמישים.
 
היא רואה אותם מדי פעם גם בימים שלי ולהיפך. אנחנו מעדכנים אחד את השני בכל דבר שקשור לילדים. יוצא שכל יום אני מדבר איתה, לפעמי אפילו כמה פעמים.
 
לבת הזוג שלי זה מאוד מפריע.
אנחנו ביחד שנה. היא אומרת שבעצם לא התגרשתי מגרושתי, ואני ממשיך להל איתה זוגיות.

במקרה האחרון גרושתי התייצבה פתאום בדלת שלנו ב 9 בערב (בלי לעדכן אותי מראש), כי הבן שלי התגעגע והתקשר אליה. היא נכנסה, עלתה לחדר, נתנה לו חיבוק, היתה איתו קצת והלכה. זה הוביל לפיצוץ קשה עם בת זוגתי שאמרה שהא לא מוכנה לכך יותר.
לא מוכנה שהאשה הזו תיכנס אלינו הביתה, בלי לשאול רשות מראש, ולא מוכנה שיהיו יוצר "זליגות" בימים.

אני מבין אותה, אבל ממש קרוע. לטובת הילדים עדיף שיהיה ביני ובין גרושתי קשר טוב לא?
אני לא יודע איך נכון להתנהג, ואיך לעשות שגם בת הזוג שלי תהיה מרוצה.
 
לצפיה ב-'זוגיות בפרק ב' - יחסים עם הגרושה'
זוגיות בפרק ב' - יחסים עם הגרושה
06/09/2017 | 15:56
268

הי שלום לך,
אכן הקשר עם אם ילדיך חשוב – אחרי הכל אמנם התגרשתם אחד מהשנייה כזוג, אבל לעולם תשארו ההורים שלהם יחד. לכן השיתוף והתיאום ביניכם מבורך, ובוודאי טוב לילדים.

אתה צריך לשאול עצמך כמה שאלות:  
1. האם הקשר עם גרושתך מונע רק מהרצון להיות הורים טובים יחד, או כי משהו בך נאחז בה ולא מוכן לשחרר ?
2. עד כמה הזוגיות הנוכחית חשובה לך, ועד כמה אתה מוכן לעשות למענה?
3. האם ההתנהלות שלך מונעת בעיקר מתוך יסורי מצפון ואשמה, על כך שהילדים שלך נאלצים לחיות במציאות של שני בתים?  

 אם התשובה האמיתית שלך לשאלה הראשונה, היא כי יש בך עדיין משהו שלא סגרת בהקשר לזוגיות הקודמת – פגיעה, רצון לחזור, ספקות, תקווה, תלות, הרי שיש להתמודד עם הנושא הזה, ולשאול מה הרווחים ומה המחירים בלהיות במקום הזה? ואז לקבל החלטה לכאן או לכאן – לשחרר ולהמשיך הלאה, או לעשות צעדים לחזור להיות יחד.  
לגבי השאלה השנייה, אם הזוגיות החדשה מאוד חשובה לך, ואתה מוכן להתחייב לה, הרי שתצטרכו אתה וזוגתך למצוא את הדרך שגם תענה על הצרכים שלה וגם שלך.
אין ספק שהילדים לפני הכל, אבל גם זוגיות בריאה ומעצימה בינך ובין זוגתך היא לא פחות חשובה לבריאותם ושלמותם הנפשית.
זה מתקשר לשאלה 3 -  יסורי מצפון ותחושת אשם. זה נושא נרחב, אגע בו בהזדמנות בפעם אחרת, רק אומר כי אין סיבה שתרגיש רע ביחס לעצמך, גם אם התגרשת והשתנו נסיבות החיים של ילדיך.

לגבי בת זוגתך, אפשר להבין את הרגשתה – אני מניחה שהיא מרגישה סוג של חדירה לפרטיות וחוסר גבולות, כאשר אשתך לשעבר מגיעה מתי שהיא רוצה ללא כל תיאום.
אני מניחה שגם לך זה מפריע.
אם הזוגיות חשובה לך ויש לה עתיד בעינייך, נראה כי לא יהיה לך מנוס, אלא מלהגדיר גבולות מול גרושתך (בעדינות וברגישות, ולא ממקום של כעס).
הילדים מצידם יבינו זאת היטב ויסתגלו, כל עוד אתה ברור ועקבי בגישתך, ונותן להם מנגד מרחב משפחתי אוהב, מכיל וחם.

בכל מקרה חשוב שתשב עם זוגתך לשיחה נטולת ביקורת, שיפוט והאשמה, אלא מתוך רצון למצוא את דרך האמצע המתאימה לשניכם.
זה לגמרי אפשרי.
אם תרצה עוד עזרה איך לעשות זאת נכון, אני כאן. 
 
גלית הלר.
 
לצפיה ב-'נראה לי שרצוי שתלבן דברים עם בת הזוג שלך.'
נראה לי שרצוי שתלבן דברים עם בת הזוג שלך.
11/09/2017 | 10:43
8
165
כי ילד בן 6 בהחלט יכול להתגעגע לאימא. ואם יש אפשרות שאימא תגיע לומר לילה טוב, כדאי לנצל את זה.
זה משהו שעתיד להשתנות, ילדים גדלים. סביר להניח שבגיל 15 הוא לא יהיה מעוניין שאימא תגיע להגיד לילה טוב... בשנים הקרובות, עם התבגרות הילדים, הצרכים ישתנו,  עתידים לצוץ "פרוייקטים" חדשים שמצריכים קשר טוב עם הגרושה, לעתים אפילו פגישות תכופות. 
 
חושבת שבת הזוג צריכה להבין סדרי עדיפויות ומוטב מוקדם.
 
לדעתי, במערכת יחסים מורכבת, חייבים להבין את צרכי הילדים של בני הזוג וחייבים להבין שהם קודמים.
בזמנו, האיש שלי היה נמצא המון בבית הגרושה.
לומר שאהבתי את זה? ממש לא.
נראה לי שפשוט ככה זה, כשבונים קשר עם איש שהוא אבא.
 
 
לצפיה ב-'ליבון דברים עם בת הזוג'
ליבון דברים עם בת הזוג
11/09/2017 | 14:15
7
110
אכן כך!
אם כי אני חושבת שצריך לראות גם את צרכי בת הזוג וצרכי האב.
כמו כן צריך לשים לב מה משרת את טובת הילדים. 
לא בהכרח התייצבות של האם או האב בכל פעם שהילדים מבקשים ובכל שעה משרתת את טובתם - צריך לבחון זאת. לעיתים זו מניפולציה, לעיתים זו הדרך של הילד לשמור על המסגרת הקודמת, גם אם הוריו התגרשו.
צריך להיות מאוד רגישים כדי להבין מהיכן נובע הצורך, כי העובדה היא שמציאות חייו השתנתה ולא תהיה עוד כפי שהיתה, ויהיה עליו להסתגל לכך. 
אני מסכימה שמאוד שחשוב שהאב והאם הגרושים ישתפו פעולה, יגיעו אחד לשני הביתה לצורך עזרה אם ניתן, וילכו זה לקראת זו לטובת הילדים. 
עדיין יש לשמור על גבולות ברורים גם מול הגרושה. 
זה בסדר אם היא רוצה להגיע לתת חיבוק או נשיקה לילד, כל עוד זה מתואם לפני עם האב ומקובל עליו. אחרי הכל זה הבית שלו ושל בת זוגתו. 
יכול להיות שלפעמים זה לא יתאים מכל מיני סיבות, וגם זה בסדר. 
בכל מקרה קביעת עובדות בשטח והתייצבות בדלת הן לא בעיניי התנהלות נכונה. זה מוביל רק למתחים וריבים. יש לכבד זה את ביתו ופרטיותו של האחר, כמו גם את האחריות שלו לילדים כשהם אצלו. 
הטוב ביותר הוא לדבר ולתאם תחילה כל התנהלות שקשורה לילדים, בוודאי לא דרכם. 
מבחינה הזו גם האב צריך ליצור בהירות מול גרושתו.
 
לצפיה ב-'ואם ילדים קטנים מנסים לשמור על מסגרת קודמת,'
ואם ילדים קטנים מנסים לשמור על מסגרת קודמת,
14/09/2017 | 07:59
6
106
ונוהגים באופן מניפולטיבי,
מדוע לא לנסות ולשמור לפחות על חלק מהמסגרת הקודמת ?
האם זה באמת איום ונורא ובלתי נסבל שהגרושה מופיעה בדלת, בשעות בהן מבוגרים ערים בדרך כלל, אם לילדון קשה להירדם בלי חיבוק מאימא?
 
חוסר האונים הזה של ילד שנהרסה לו מסגרת בסיסית והוא פועל בדרכו הילדותית לשמר דברים ניראה לי מצדיק הליכה לקראתו ככל האפשר, ומספיק נוגע ללב בכדי ללכת כמה צעדים לאחור בדרישות מבן הזוג להרחיק את הגרושה.
אני יודעת מניסיוני שה"קירבה" הזו לא נוחה ולא ממש נעימה לבני/בנות הזוג. אבל חייבים להבין שיש מחוייבויות קודמות ולוותר. בעיני זה חלק מהמהות של בניית מערכת טובה בפרק ב' .
לצפיה ב-'להחזיק זוגיות בפרק ב' וגם לדאוג לטובת הילדים'
להחזיק זוגיות בפרק ב' וגם לדאוג לטובת הילדים
14/09/2017 | 10:47
5
87

הי,
את צודקת ! 
המהות של בניית מערכת יחסים טובה בפרק ב' היא להבין ולקבל את מחויבות בן הזוג לילדיו.  אין פה בכלל שאלה, זה הבסיס לכל. אלא שהלוואי והנושא היה כל כך פשוט.
למעשה אין דרך אחת נכונה, ואנחנו צריכים להפעיל הרבה רגישות, אינטואיציה, תקשורת טובה עם בני הזוג ועם הגרושים ככל האפשר, וגמישות.
יש פה כמה שאלות שחשוב לתת עליהן דעתינו:
האם באמת מחוייבות לילדים קודמת למחויבות לעצמי ולחיים שלי?האם זה באמת מה שישרת את טובת הילדים? מה ישרת את טובת הילדים? 
על פניו זה לא נורא שאמא מופיעה ככה סתם בדלת,
ואני גם מסכימה שלא נכון מצד בת הזוג לבוא ב"דרישות" להרחיק את הגרושה.
מצד שני אם זה גורם למתיחות בבית של האב,שבו הילדים נמצאים, האם זה שווה את המחיר?
השאלה עד כמה אנחנו כגרושים סומכים אחד על השני שנהיה רגישים לילדים, שנדאג להם, שיהיה להם טוב אצל האחר?
עד כמה יש בינינו פתיחות לדבר על מה קורה עם
הילדים ולהסכים יחד על אופן ההתנהלות מול הילדים?
כן אני חושבת שצריך להיות תיאום בין הגרושים לגבי הילדים, ולא שהילדים ינהלו את ההורים (זה לא נכון בעיניי).
זה מצריך גמישות, הקשבה, אבל גם קבלת העובדה שלבני הזוג יש גם חיים אחרים, שהילדים הם חלק מהם,
ויש פה עוד הרבה פרמטרים, שמשתנים ממשפה למשפחה,  וממקרה למקרה.

ברמה האישית אני יכולה לשתף שהבחירה של בת הזוג של הגרוש שלי היא לא לתת לי להכנם לביתם, כבר 5 שנים.
אני לא באמת יודעת איך נראה החדר שלהם שם. 
כשאני רוצה לתת חיבוק הם יורדים למטה. 
היה לי מאוד מאוד קשה בהתחלה, רבתי, התנגדתי, עד שהבנתי שזה המצב. 
זו האשה שהוא בחר, הילדים אוהבים אותה, הם הולכים לשם בשמחה.
אז הבנתי שפה אני צריכה לוותר.
זה הבית שלה, זו הבחירה שלה, בכל אפשרות אחרת שאבחר לפעול הילדים ישלמו מחיר כבד. 
למדנו לחיות כך, ולילדים טוב בשני הבתים. 
אצלי אגב הגרוש מוזמן להכנס – הוא בוחר שלא (היא לא מאפשרת לו ��)
יכולתי לעלות על בריקדות, ויכולתי לשחרר כל עוד אני רואה שלילדים טוב שם, והם אוהבים להיות שם.

בקיצור, כל דבר ניתן לפתרון כאשר מדברים, מתקשרים, בינינו כזוג, ובינינו לבין הגרושים.
חשוב בעיניי לשים גבולות, לכבד אחד את חיי האחר ואת בחירותיו, אבל גם לדעת לגלות גמישות ורגישות בהתאם לסיטואציה.
 
עוד דבר שהוא לא פחות חשוב ואולי החשוב מכל:
אם הילד רוצה את אמא, הוא צריך לדעת שהוא יכול לפנות לאבא שלו, ולהיות בטוח שאבא יעשה הכי טוב בשבילו, ולא משנה מה תהיה החלטתו.
זו האחריות שלנו כהורים. 
 
מה דעתך?

גלית הלר
 
 
לצפיה ב-'דעתי כדעתך - כל מקרה לגופו, אבל...'
דעתי כדעתך - כל מקרה לגופו, אבל...
14/09/2017 | 11:29
4
82
נראה לי שהורה שבונה מערכת חדשה חייב להגדיר לבת הזוג שלו סידרי עדיפויות ברורים. וסדרי העדיפויות הללו חייבים למקם את הגרוש/ה בתמונה בדיוק במקום אותו ההורה והילדים ייעדו לו/ה.
אני חושבת שזכויות הטלת וטו לבת/ן הזוג החדש מוגבלות למצבי קיצון בלבד, וגם אז אחרי חשיבה רצינית...
 
הרי לילדים אין ברירות. הם בסופו של דבר קורבנות של המצב, חסרי כלים להבין להתמודד לפעול... גם כאשר הם לא ממש ממש קטנטנים.
העולם שלהם איבד את יציבותו.
 
 
לצפיה ב-'מחיובות לזוגיות ולחיים יחד בפרק ב''
מחיובות לזוגיות ולחיים יחד בפרק ב'
15/09/2017 | 14:36
45
הי, 
נכון. 
מסכימה שבני הזוג בפרק ב' צריכים להגדיר בינם לבין עצמם איך יראו החיים שלהם, ומה הצרכים והרצונות של כל אחד.
כשיש מחוייבות לזוגיות ולחיים יחד, הכל אפשרי.
זה כן מצריך פתיחות, הקשבה, רגישות, ומוכנות לשים את כל כולינו בתוך המגרש.
בעניין הילדים, הם אכן נמצאים במציאות שלא הם בחרו, אלא נבחרה בשבילם, אבל הם בעיניי לא "קורבנות".
כן יש לעזור להם, להקל עליהם, להבין אותם, להקשיב להם, אבל לא כי הם מסכנים וקורבנות, אלא כי הם צריכים להתמודד עם מציאות חדשה. 
אם אנחנו נסמוך עליהם שהם יכולים, ועל עצמינו שזה אפשרי, אם זה מה שהם יספגו מאיתנו, הרי שהם יגדלו להיות שמחים, מאושרים, מועצמים ובטוחים בעצמם, גם כשחל שינוי מהותי במסגרת המשפחתית שלהם.
זה הכל עניין של גישה.
אם אנחנו נגיד לעצמינו, שהם קורבנות, מסכנים ואומללים, זה מה שהם יחשבו על עצמם, ולהיפך, אם נגיד שהם יכולים, מסוגלים, זה מה שהם יאמינו על עצמם.
המחשבות שלנו, באות לידי ביטוי בהתנהגות שלנו ובאנרגיה שאנחנו משדרים, ומשום שהילדים שלנו לא מאמינים למה שאנחנו אומרים אלא למה שאנחנו עושים, הם ידעו בדיוק מה אנחנו חושבים. 
 
גלית הלר
לצפיה ב-'תראי, נראה לי שלקחת את זה קצת לקיצוניות'
תראי, נראה לי שלקחת את זה קצת לקיצוניות
17/09/2017 | 07:12
2
65
אני לא חושבת שיש הטלת וטו מצד בת הזוג, ובכלל, בחיי נישואין, הטלת וטו זה דבר מאד מאד קיצוני, שצריך להשמר באמת למקרים יוצאי דופן.
 
מצד שני, מאז הגירושים עברו 4 שנים. זה לא מצב שבו ילד מנסה לשמר מסגרת, הוא היה בן שנתיים בגירושים וכנראה בעיקר גדל אל תוך המצב הנוכחי. אם היית עונה את אותה התשובה להורה שהתגרש לפני חודשיים, התגובה שלי כנראה היתה שונה לחלוטין.
 
במקרה הזה נראה לי שהילד מתגעגע לאמא שלו, וזה בסדר גמור ואפילו מתוק, אבל אפשר לומר לו שאמא תדבר איתו בטלפון, ואפשר אפילו להגיד שלא מסתדר שאמא תבוא עכשיו, ברגע זה ממש, לבקר אצלכם בבית. לדעתי זה כמו כל אחד מהדברים שילד בן 6 רוצה, והוא גם יכול לשמוע לא. אני לא חושבת שצריך לשאת את הדגל הזה, של מסגרת שהתקלקלה ופיצוי לילדים, לאורך זמן כל כך ארוך.
 
אני אפילו חושבת שזה עושה נזק, מכיוון שזה משדר חוסר בטחון במה שמתרחש אצל אבא. כשדברים כאלה היו אצלי, אמרתי לילדים שלי שאני אוהבת אותם מאד, שהם במקום טוב ואוהב אצל אבא, שוחחתי איתם עד שנרגעו ושלחתי אותם להתחבק עם אבא. השתדלתי לנהוג בדיוק כמו שהייתי נוהגת לו היו מתקשרים אלי לעבודה כשהם עם אבא בבית. בשנים שלאחר הגירושים לא קיבלתי יחס זהה מהגרוש שלי, וזה בהחלט היה לא קל, אבל המשכתי לשדר שכשאבא נמצא איתם לא יכול לקרות להם שום דבר רע, הם בסביבה בטוחה ואוהבת ונכון שאנחנו מתגעגעים אבל זה רק כי אנחנו אוהבים. היום הילדים יודעים היטב להתקשר אלי ולבכות לי בטלפון באמצע הלילה מאיזה מחנה צבאי על לב שבור, ואני לא בטוחה שהם עושים את זה לאבא שלהם, ויש נושאים שהם מעדיפים לדבר ישירות איתו. אני חושבת שזה חלק מהבטחון שלהם שגם כשאני לא איתם פיזית, אני זמינה להם והקשר בינינו חזק.
לצפיה ב-'מסכימה עם דברייך '
מסכימה עם דברייך
17/09/2017 | 09:55
33
הי אורית, 

אני לא לגמרי בטוחה למי ענית. 
אני בכל אופן מסכימה לדברייך, זה גם מה שכתבתי בתגובותיי.
המסרים שאנחנו נשדר לילדים במילים, ולא פחות חשוב במעשים, הם אילו שיאפשרו להם להתמודד מול כל סיטואציה שתבוא. 
הגישה שלך נכונה ובריאה.
עדיין צריך לזכור שאין אנו יודעים את כל פרטי התמונה, ובכלל בכל מה שקשור למערכות היחסים במשפחות מורכבות ובכלל בחיים בפרק ב', נדרשים הרבה רגישות, גמישות ואינטואיציה. 
 
חג שמח, 
גלית הלר
 
 
 
לצפיה ב-'מסכימה איתך בעניין הזמן שחלף כגורם משמעותי '
מסכימה איתך בעניין הזמן שחלף כגורם משמעותי
17/09/2017 | 09:58
63
בהתייחסות, אבל במקרה הזה במשך רוב הזמן שחלף מהגירושין ההתנהלות הייתה כזו שמאפשרת לגרושה להגיע כרצונה על פי קריאה של הילד,
כלומר בפועל, הסיבה לשינוי כאן תהיה מערכת היחסים החדשה של האב. כך שהזמן הקובע הוא בעצם מנקודת הזמן בו משתנה ההתנהלות.
ויש עם זה בעיה,
כי ה'גידור' של מגורי הלשעבר ו/או הגדרות שעות אפשרויות הביקורים לא התבצעו באופן טבעי על ידי ההורים הגרושים אלא על ידי בת הזוג החדשה. היא נכנסה למערכת קיימת ועומדת לקבל מנדט לביצוע שינויים.
זה מפריע לי .
לצפיה ב-'אני מסכימה עם בת הזוג שלך'
אני מסכימה עם בת הזוג שלך
15/09/2017 | 20:02
4
115
אני לא מוכנה לקבל שום אורחים בדלת, כולל לא משפחה קרובה, בלי שמודיעים לי מראש. כל עוד אין אסון, אין שום סיבה שגרושתך תגיע ותתייצב בדלת שלכם. לבת הזוג שלך הזכות לדעת שהיא יכולה לצפות לפרטיות מסוימת בחיים המשותפים שלכם (אני לא בטוחה שהבנתי, אבל הבנתי שבת הזוג שלך גרה איתך).
 
עד כאן, אין בכלל קשר למשפחה מורכבת. אם לבן יש צורך באמא שלו, בהחלט הייתי מנסה לפתור את הענין, אבל לא באופן חד צדדי כמו שגרושתך עשתה. הייתי מצפה שגרושתך תכבד את הבית והמשפחה החדשים שלך ותתיעץ איתך האם זה בסדר להגיע. דרך אגב, זה כולל את היכולת שלך לומר לה לא, אם זה לא מתאים - למשל - אתם מארחים או יש ענין אחר. אני, ספצפית, חושבת שלא בהכרח גרושתך צריכה להכנס לבית שלך ושל בת הזוג.
 
שנית, לגבי נושא היחסים עם הגרושה. אני אישית חושבת שהילדים שלך יחסית גדולים, כלומר מדברים ומתקשרים היטב. לא ברור לי למה יש צורך בשיחות טלפון כל כך תכופות, ולדעתי יש משהו במה שבת הזוג שלך אומרת. אני לא מכירה הרבה זוגות גרושים שמדברים בתכיפות כזו, כאשר לא מדובר בילדים ממש קטנטנים. אני מציעה לך לשקול את מה שאמרה בת הזוג, ואולי כדאי קצת לשחרר - לא על כל דבר צריך לעדכן, ולעתים ניתן פשוט לסמס הודעה. חלק מלהתגרש זה ההבנה שהילדים יעברו דברים שאינך שותף להם, וזה לא סוף העולם. בגילאים גדולים יותר זה תקף גם ליחסים עם החברים שלהם, במסגרת החברתית. אולי כדאי גם לחשוב על ההסדרים ביניכם, שמצריכים כל כך הרבה אינטרקציה, ולחשוב על משהו קצת יותר פשוט. לדעתי כדאי לך, במסגרת היחסים המעולים עם גרושתך, לעשות שיחה שבה אתה משתף אותה שבצורה שהדברים עובדים כרגע, קשה לך לקיים את המסגרת המשפחתית עם בת הזוג, ושאתה חושב שכדאי טיפה לשנות כדי שכולם ירגישו בנוח.
 
אשתף אותך מאצלנו, שלא היה עולה בדעתי להכנס לביתו של הגרוש שלי בשום מצב. גם כשיש גמישות של הסדרי הראיה, אני אבוא ואקח את הילד או אחבק אותו אבל לא הייתי מעלה בדעתי להכנס לביתו של הגרוש. אנחנו ביחסים טובים כרגע אבל לפעמים לא מדברים גם שבועות שלמים, כשהשגרה מתנהלת כרגיל. מקסימום סמס. גם כשאני מתקשרת אליו, המשפט הראשון שלי זה "האם ניתן לדבר עכשיו" אלא אם כן מדובר במקרה רפואי של הילדים. הוא מטפל בילדים באופן סביר בהחלט, ואפילו כשהם חולים או מצוננים לא תמיד הוא מעדכן עד לזמן שהם עוברים אלי, למרות שהיום כמובן הם עצמם מעדכנים. לאחרונה אחת הבנות שלי התעצבנה ואמרה שאנחנו שנינו דופקים אותה ביחד, כי לשנינו יש בעיות באישיות וגם בהתיחסות אליה, מה שאומר שכנראה יש מספיק תיאום שבגיל ההתבגרות היא מנסה לבעוט בשנינו יחד במקום בכל אחד בנפרד...
לצפיה ב-'מחוייבות לזוגיות ולחיים שלי בפרק ב''
מחוייבות לזוגיות ולחיים שלי בפרק ב'
16/09/2017 | 13:37
3
67
הי אורית,
אכן, אני מסכימה איתך שיש גבולות.
שיתוף פעולה בין ההורים בהקשר לילדים הוא כמובן מעולה והכרחי, אבל בין זה ובין לקבוע עובדות ולהתייצב בדלת בלי לתאם מראש המרחק גדול.

יש עניין של פרטיות, כבוד לחיים של כל אחד בנפרד, את צודקת, ואני גם בטוחה שההבנה הזו משרתת בסופו של דבר את הילדים (גם אם זה לא נראה בהתחלה כך).

כן יש גם לבחון, את מהות האינטראקציה היומימית שבין ההורים הגרושים, ובצורה כנה ואמיצה להבין מה עומד מאחוריה (ראי תגובה שלי קודמת).  
גם פה אני לא בטוחה מהי טובת הילדים, הלא גם מערכת יחסים טובה ויציבה בין האב ובת זוגו היא לא פחות חשובה. 

נשמע שהצלחתם את וגרושך למצוא את הדרך הנכונה לתקשר בעניין הילדים, וגם לשמור זה על כבודו וחייו הפרטיים של האחר.
תגובת הילדה, כמו שאת מפרשת, אכן מעידה שאתם עושים עבודה מעולה. לא ברור מאליו. שאפו!

הנושא הזה של הורות משותפת עם הגרושים, ובמקביל להקים מסגרת משפחתית חדשה, בה הילדים מרגישים שייכים ואהובים, היא אחד האתגרים הגדולים של פרק ב'.
כדי להצליח בה, עלינו כזוג בפרק ב' להוות סביבה תומכת אחד לשני, לעזור אחד לשני בלבטים, ולעבור את הדרך יחד. 
כי רק כשאנחנו באמת בוחרים להיות מחוייבים לחיים החדשים שלנו ולעתיד המשותף יחד, אנחנו יכולים למצוא יחד את הפתרונות הנכונים לנו כהורים וכבני זוג. 
כשזו נקודת המוצא, אז השאלה שאנחנו שואלים עצמינו היא לא: 
האם זה אפשרי? אלא איך זה אפשרי? 

שינוי הקטן שעושה את כל ההבדל -:)

גלית הלר 
 
לצפיה ב-'כנראה שהתקופה הבעייתית היא זו שבין פרק א' לפרק ב'.'
כנראה שהתקופה הבעייתית היא זו שבין פרק א' לפרק ב'.
17/09/2017 | 10:17
2
31
לצפיה ב-'התקופה הבעייתית'
התקופה הבעייתית
18/09/2017 | 12:40
1
42
למה את מתכוונת? 
איך אפשר להפוך אותה לפחות בעייתית? 
 
גלית הלר
לצפיה ב-'בתקופה שבין הגירושין לבין בניית מערכת פרק ב','
בתקופה שבין הגירושין לבין בניית מערכת פרק ב',
19/09/2017 | 08:03
66
נבנית, בדרך כלל,  ההתנהלות בין זוג הגרושים ומתקבעים הרגלים.
בעצם כל אחד מהם מסדר לעצמו את הסביבה שלו מחדש, ו'משבץ' את הזמנים עם הילדים, שמנסים גם הם להגדיר לעצמם עולם חדש ולהתאושש מהפגיעה בקודם.
במצב בו הכל מסביב עדיין לא יציב, ועל מנת להקל על הילדים, בהחלט יכולים להיווצר מצבים שהגרושה מתייצבת בשעות מוזרות כי הילדים הזעיקו, או הגרוש מגיע עם משהו כי הילדים ביקשו... וההורים שניהם עם רגשות אשמה במידה זו או אחרת, והפתרון הכי קל והכי זמין הוא הצבת 'גבולות גיזרה' היכן שאיכשהו מסתדר, ולא בעקבות חשיבה לעתיד...
ואז עוברות כמה שנים והדברים מתקבעים. ודי קשה לשנות, ודי קשה להסביר לילדים את השינוי.
 
אני אישית ממש לא יודעת איך אפשר להפוך לפחות בעייתית.
עובדה, אני הגעתי להרגלים מקובעים שהפריעו לי, ופשוט חייתי עם זה,לא בשמחה, כי, יד על הלב, זה  היה מה זה מעיק.
אבל התבצע שינוי עם השנים - הילדה גדלה,  הצרכים השתנו.
הגעתי למסקנה שפשוט צריכים להיות יותר גמישים בפרק ב'...
לצפיה ב-'מדריך למודלים זוגיים - משפחתיים בפרק ב''
מדריך למודלים זוגיים - משפחתיים בפרק ב'
05/09/2017 | 13:28
2
163
הי חברים,

משתפת איתכם באהבה את אחד המדריכים הראשונים שכתבתי.

אני מאמינה שכדי להצליח בפרק ב' עלינו לדעת לאן אנחנו הולכים, מה אנחנו רוצים ליצור ואיזה מודל חיים מתאים לנו.

המדריך נועד להרחיב את נקדות המבט על האפשרויות לחיים משותפים, ועל מה חשוב לדבר ולהסכים בינינו כזוג, בכל מודל.

אשמח לשמוע דעתכם, התרשמותכם, רעיונות נוספים שאתם חושבים עליהם בהקשר למודלים משפחתיים- זוגיים בפרק ב'.

קריאה מהנה

גלית
לצפיה ב-'מודל ההפרדה המחוברת - אהבתי '
מודל ההפרדה המחוברת - אהבתי
05/09/2017 | 20:28
1
101
גלית,
תודה על המדריך. פתאום נפל לי אסימון שמתוך כוונה לשמור על הילדים, יצרנו מצב שאני בעצם אורח בבית שלהם.
אני חושב שזה אחת הסיבות לכך שאני כל הזמן רב עם הילדים שלה, וגם הרבה ויכוחים בניננו. אני לא התכוונתי להיות "אורח" על מבוגר אחראי בבית.
תודה רבה.
דרך אגב, היה יכול להיות ממש מעניין עם אנשים נוספים היו משתפים איזה מודל הם בחרו. מענין...
לצפיה ב-'מודל ההפרדה המחוברת'
מודל ההפרדה המחוברת
11/09/2017 | 14:20
40

תודה אלון,
אכן ככל שאנחנו נדע מהו המודל המתאים לנו, מה אנחנו רוצים ליצור,
כך נהיה מסוגלים להוביל את החיים שלנו יחד לאן שאנחנו רוצים, להוביל את הילדים שלנו, ולהתמודד מול כל משבר שהחיים בפרק ב' יזמנו לנו.
זהו המפתח הראשון להצלחה בפרק ב'!
בהירות, דיוק, וידיעה ברורה מהו המודל הזוגי משפחתי –
בו אנחנו בוחרים.
 
גלית


 
לצפיה ב-'לא מתחברת לילד של הבן זוג'
לא מתחברת לילד של הבן זוג
04/09/2017 | 13:09
5
332
אני לא מצליחה לסבול את הילד של בן זוגי...הוא ילד קולני,היפראקטיבי,כשהוא מגיע נהיה רעש בבית,הוא מציק לאחרים,מקלל,וגם מתחצף אליי.אני מאוד משתדלת לקבל אותו,ולאהוב אותו,אבל פשוט לא מצליחה.הוא ממש מעורר בי אנטי,אני לא מצליחה להיות נחמדה אליו,הוא גם מרגיש את זה ולאחרונה אמר לבן זוגי שהוא לא רוצה לבוא יותר כי הוא לא סובל אותי.מה עושים?? בן זוגי ואני רבים הרבה בגלל זה.אני רוצה להתקרב אל הילד ופשוט לא מצליחה
 
 
לצפיה ב-'לקבל ולהכיל את הילדים של בני הזוג שלנו'
לקבל ולהכיל את הילדים של בני הזוג שלנו
04/09/2017 | 16:52
2
216

הי טלי,
אני מבינה את הקושי.
לקבל ולהכיל ילדים של מישהו אחר זה לא תמיד קל, אלא שכמו שאת בטח מבינה, ומדברייך נראה שכן, אין לנו פריבילגיה לא להצליח בכך לטעמי, אם אנחנו באמת רוצים לחיות עם בני הזוג שלנו, שהם קודם כל הורים.
אז איך עושים את זה?
ראשית מבינים שעלינו להיות המבוגר האחראי בסיפור.
לא כתבת בן כמה ילד של בן זוגך, אבל האמת היא שלא משנה אם הוא בן 5,9, או 15, הוא רק ילד, שלא בחר בחיי החדשים, הם נבחרו עבורו בצורה שרירותית.
צריך לזכור זאת ולהבין שאין אפשרות להרים ידיים ולהתייאש, לכעוס על הילד, להחמיץ לו פנים, או להיות לא נחמדה, גם אם מאוד קשה לך.
אחריות משמעה לא להגיד "הוא אשם ועד שהוא לא ישתנה, אני לא מוכנה לקבל אותו", אלא לשאול עצמך בכל יום מחדש:
מה היום אני יכולה לעשות אחרת כדי שמערכת היחסים תשתנה?
מה בתקשורת שלי צריך להשתנות כדי לקבל תגובה אחרת ממנו?
מה הצעדים שאני יכולה לעשות כדי שהוא ירגיש רצוי, מקובל, אהוב, מוערך, שייך?
יש הרבה מאוד אפשרויות לפתרון, מלייצר זמן איכות איתו לבד, דרך להתעניין, להכין לו את האוכל שהוא אוהב, לארח חברים שלו, ועד להסיע אותו ולעזור לו,
כדי ליצור מערכת יחסי קרבה, ולתת לעצמך את ההזדמנות לראות לא רק את הצדדים ה"בעייתים" שלו, אלא גם את כל הטוב.  
אבל כל אילו באים אחרי ההבנה, כי האחריות ליצירת השינוי בבית היא אך ורק בידיים שלך, ושל בן זוגך כשותף למסע.
עוד דרך להסתכל על זה היא לזכור שההתנהגות של הבן שלו היא לא נגדך, אלא קשורה לדברים שהוא עובר עם עצמו.
ההבנה הזו, יחד עם הפניית תשומת הלב בכל רגע נתון  למה את יכולה לעשות שהוא באחריותך ובשליטתך כדי לשנות את התמונה, יצרו אפשרויות חדשות שלא ידעת שקיימות, ויאפשרו לך לקבל אותו, גם אם הוא היפראקטיבי וקולני.
כשזה יקרה, גם תוכלי לדבר עם בן זוגך על נושא הקללות, הצעקות והאגרסיביות,, כדי למצוא פתרונות, ממקום מקבל סובלני ומחוייב לתוצאות.
 
מקווה שעזרתי לך. 
גלית
לצפיה ב-'גם לי ממש קשה עם הבת של הבת זוג שלי'
גם לי ממש קשה עם הבת של הבת זוג שלי
05/09/2017 | 12:04
1
230
וואו, הקטע הזה עם הילדים של הבת זוג זה באמת קשה
יש לי מלא ריבים עם בת הזוג שלי בגלל שאני פשוט לא יכול לראות איך מתרפסת בפני הילדה שלה, פשוט משרתת שלה זה משגע אותי.

גלית, אני מאוד מתחבר לדברים שכתבת פה, זה ממש עוזר לי לעשות סדר בראש - תודה
 
באמת כל פעם שהילדה הזאת מטריפה אותי, 
אני מזכיר לעצמי שאני ממש אוהב את אמא שלה, ואני לא מוכן לותר על הזוגיות הזאת בגלל ילדה בת 13
 
אני גם יודע שאני קצת רגיש מידי להתנהגות שלה, אז לפעמים אני שואל את עצמי איך הייתי מגיב אם הבת שלי היתה מתנהגת ככה. ולפעמים אני מעיז להודות בשקט לעצמי שאם זו היעתה הבת שלי כנראה שהייתי הרבה יותר סבלני
לצפיה ב-'גם לי ממש קשה עם הבת של הבת זוג שלי'
גם לי ממש קשה עם הבת של הבת זוג שלי
11/09/2017 | 14:30
119
הי איתן,
זו דרך מצויינת להתמודד.
לעצור רגע לפני התגובה ולשאול את עצמי:
אם זה היה הילד/ה הביולוגי שלי האם עדיין הייתי מתעצבן כך?
איך הייתי מגיב?
ואז לבחור תגובה. 
כשלומדים לעשות כן, מגלים כי כמות החיכוכים והויכוחים  עם הילדים
של בני הזוג יורדת משמעותית. 
זהו תהליך שיש להתאמן עליו, כי כולנו יצורים. אוטומטיים,
וכשמשהו שלא נראה לנו, התגובה האוטומטית שלנו היא כעס, תסכול, עצבים.
אלא שהכעס לא קשור לצד השני אלא למשהו אצלינו, ובד"כ גם לא משרת את הסיטואציה.
באימון אנחנו לומדים לעצור רגע לפני, ולהבין כי הבחירה בפרשנות
של הסיטואציה ובתגובה היא לגמרי בידיים שלנו,
היא בחירה שלנו מי להיות ואיך להגיב בכל רגע נתון. 
זה לא בלתי אפשרי לשלוט בתחושות ובהתנהגות שלנו בכל עת, ההיפך הוא הנכון. 

גלית הלר
 
לצפיה ב-'המון תודה על התגובות וההבנה'
המון תודה על התגובות וההבנה
05/09/2017 | 12:56
66
לצפיה ב-'חפשי בן זוג אחר, בלי ילדים.'
חפשי בן זוג אחר, בלי ילדים.
05/09/2017 | 14:42
188
אני אומרת את זה מתוך אמפתיה אלייך ולמצוקה שלך, לא לילד המעצבן הזה שהלבישו עלייך.  אני לא הייתי מסוגלת להיות דקה עם ילד כזה באותו חדר.
את תמיד תהיי במקום שני עבור בן זוגך, מה שלא תעשי.
שחררי. חבל לך על הזמן איתו.
 
בהצלחה
לצפיה ב-'אולי פה אפשר להתייעץ'
אולי פה אפשר להתייעץ
03/09/2017 | 12:00
3
287
שבוע טוב,
יופי שמצאתי איפה לשתף,
אז ככה...
אני גרושה כבר 3 שנים, אמא ל 2 ילדים מקסימים, בשנתיים האחרונות אני בזוגיות עם בחור מקסים שלו 3 ילדים.. אנחנו מאוד מסתדרים ואוהבים, אבל אנחנו מאוד לא מסכימים על כל מיני נושאים שקשורים לחינוך וגבולות. הילדים שלו חסרי גבולות. הם לא עושים כלום בבית, הם מדברים אליו מאוד לא יפה.. ניסיתי לדבר איתו על העניין, אבל זה לא עוזר. הוא אומר שבמעט זמן שהם אצלו (פעמיים בשבוע וכל שבת שנייה),הוא לא  מתכוון להילחם איתם. אני ממש מתפוצצת מההתנהגות שלו מולם. לא יכולה לראות את זה.
איך אני משכנעת אותו שהוא טועה בדרך החינוך שלו אותם?
 
 
לצפיה ב-'אם את לא יכולה לראות את זה אז אל תסתכלי'
אם את לא יכולה לראות את זה אז אל תסתכלי
03/09/2017 | 21:11
1
172
את ממש לא חייבת לבלות איתו את השבת שלו עם הילדים וגם לא את הפעמיים בשבוע שלו. 
ההמלצה הכי טובה היא שלא תתערבי ביחסים שלו עם ילדיו.
אם תמשיכי לנסות "לחנך" אותו זה יהפוך למקור לעימות ביניכם (מה שנראה שכבר קורה)...
אם תצליחי "לחנך" אותו, הילדים שלו יהיו ממורמרים עלייך...
בקיצור - איך שלא מסתכלים על זה את תצאי מזה רע... אז עדיף שתוותרי מראש ותתמקדי בך, בילדים המקסימים שלך וביחסים הנהדרים שלך עם בן הזוג.
 
לצפיה ב-'חינוך וגבולות בזוגות פרק ב''
חינוך וגבולות בזוגות פרק ב'
03/09/2017 | 22:41
128
אכן בכל הקשור לחינוך יש להשתדל להימנע מלהתערב לבן הזוג בחינוך ילדיו, אלא אם מדובר בנושאים קשורים לחוקי הבית או בהתנהלות שלהם שממש פוגעת בשאר דיירי הבית. 
בכלל אני מאמינה שחינוך הוא לא ב"כח", אלא רק דרך דוגמא אישית. אם למשל אנחנו מאמינים שאחד מערכי החינוך הוא עזרה הדדית  הרי שעלינו לחיות כך בבית מול הילדים ומול בני הזוג שלנו. כנ"ל לגבי הקשבה, סובלנות, נימוס התחשבות, וכל מה שבעינינו הוא ערך חינוכי שנרצה להקנות לילדינו.. 
לגבי זמן בילוי משותף עם הילדים שלו - אני דווקא בעד ואפילו כמה שיותר, אם המטרה היא לייצר משפחה חדשה. 
והקשר זה אני בכלל מציעה לשנות את המיקוד - במקום להתבונן על מה שקשה ולא עובד, להתבונן על מה שטוב, על מה שאנחנו אוהבים בבני הזוג שלנו, בילדים שלהם, בחיים שלנו יחד, בזמן המשותף של כולנו, בחיבור עם הילדים שלי ושלו-  כשמתסכלים על החיובי הוא תמיד גדל. בדוק
לצפיה ב-'הסכמה על חינוך וגבולות בזוגיות פרק ב''
הסכמה על חינוך וגבולות בזוגיות פרק ב'
03/09/2017 | 22:24
98
שלום רונית
ראשית מוקירה אותך על הכנות והאומץ לשים את הבעיה על השולחן.
הנושא שאת מעלה הוא אחד המורכבים שבזוגיות פרק ב' - היכולת שלנו להסכים בינינו כזוג על נושאים שקשורים לחינוך וגבולות. הלא כל אחד מאיתנו מגיע לזוגיות הזו עם סט של אמונות, גישות ודעות הנובע מנסיון חייו וממה שעבר, והאתגר הגדול הוא ללמוד לחיות יחד למרות ההבדלים. נקודת המוצא שכדאי להבין בפרק ב' היא שאין דרך אחת נכונה ואין אמת אחת. כל אחד מכם צודק באותה מידה. מה שאת רואה כחוסר גבולות בעיניו נתפס אחרת לגמרי, ואין צודק וטועה.
אז איך בכל זאת מגשרים על הפער כדי שתוכלו לחיות יחד? ראשית מבחינים בין חינוך וגבולות. בכל מה שקשור לחינוך אנחנו עושים הפרדה - לכל אחד החופש לחנך את ילדיו כרצונו גם כשגרים יחד. למשל, אם לו לא מפריע שהם מדברים אליו כך, זה עניין שלו מולם. אם לו לא מפריע שהם לא עושים שעורים, או מתלבשים כך או אחרת זה עניינו שלו מולם. את יכולה לדבר איתו, לומר דעתך אבל בסופו של עניין זה החינוך שלו מולם, ותיטיבי לעשות אם לא "תתפוצצי מבפנים" כפי שתיארת. אין הדבר דומה בכל מה שקשור לחוקים הברורים שאתם בחרתם כדי לנהל את הבית. אם החלטתם שבבית שלכם לכל ילד יש תפקיד, ברור שאין אפשרות שילדיו לא יבצעו את תפקידם רק כי לא נעים לו לבקש מהם. אם החלטתם שבבית שלכם לא אוכלים בסלון, הרי שעל כל הילדים לעמוד בכך, ללא קשר למתי הם מגיעים ולכמה זמן.
שבו ביניכם והגדירו את אופן התנהלות הבית, קבעו את הכללים לגביהם אתם מסכימים שנכונים לכל הילדים וגם לכם תמיד, לגביהם אין שאלה. באותה מידה הגדירו מהם נושאי החינוך שבהם אתם לא מתערבים, ולכל אחד מכם החופש להתנהל כרצונו מול ילדיו.
ובנימה אישית, כבדי את מפת העולם שלו, הימנעי מבקורת ושיפוט על דרכי החינוך שלו, כל עוד התנהגותם אינה פוגעת בחוקי הבית ובנורמות שהגדרתם להתנהלות תקינה בבית. 
בהצלחה. 
גלית הלר
 
לצפיה ב-' כניסת מנהלת חדשה לפורום '
כניסת מנהלת חדשה לפורום
31/08/2017 | 12:25
262

אנו מברכים את גלית הלר על כניסתה לניהול הפורום ומאחלים לה הצלחה והנאה בתפקיד.

המשך גלישה מהנה
 
 
 
לצפיה ב-'חרם '
חרם
28/08/2017 | 20:10
8
272
אני בת להורים גרושים (התגרשו לפני 30 שנה), ויש לי שתי אחיות, שלושתנו בגילאי ה30+. אמי חיה עם בן זוג ב15 השנים האחרונות, חולקים בית משותף. לבן הזוג יש גם 3 ילדים בוגרים. לפני כשבוע וחצי, בעת ארוחה משפחתית, בה נכחו אמי ובן זוגה, ואני ואחת מאחיותיי, התפרץ בן זוגה של אמי על אחותי לאחר שאמרה דבר מה שהתפרש אצלו כהאשמה שלה כלפיו וכלפי אמא. הצורה בה זה נעשה - בצעקות רמות, ותוך חוסר הקשבה מוחלט לאחותי שניסתה להסביר את עצמה, הפתיעו את כולנו, ואחותי החליטה שהסיטואציה הזו לא מכבדת אותה, וקמה והלכה. לאחר כמה דקות הלכתי גם אני, לאחר שאמרתי לו שאני חושבת שלא זו הדרך לבטא את מה שהוא חושב. מאז אותה ארוחה הוא החליט להחרים אותי ואת אחותי. משיחות עם אמי הבנתי שהוא כועס בעיקר עליי, שבחרתי לעמוד לצד אחותי ולא לתמוך בדעתו. לאורך השנים הוא ואמא שלי עזרו לא מעט לי ולאחיותיי בנקודות שונות בחיים, והוא פירש את התמיכה שלי בה כ"בגידה" בו. יש לציין ששניהם עוזרים המון גם לילדים שלו, וכן שתמיד הייתי אסירת תודה על כל מה שעשו עבורי ולא לקחתי כמובן מאליו. המצב כרגע הוא שבן הזוג לא מוכן לדבר או להתייחס אליי או לאחותי, כמובן שאין לו התנגדות שנגיע לבקר, אך הוא מצידו מתכוון להתעלם מאיתנו לחלוטין. הוא מחק וחסם אותנו מכל מדיה אפשרית, ולדברי אמי אין סיכוי שיסכים לדבר איתנו או אפילו לקרוא מייל או מכתב מאיתנו. אני מרגישה חוסר אונים ובעיקר תסכול שהוא בוחר להתנהג בצורה כזו, ולא לפתוח את הדברים מולנו, מה שלדעתי בהחלט יכול לפתור את המצב. בינתיים מי שהכי סובלת מכך זו אמא שלי, שמרגישה תקועה בינינו-הבנות שלה לבינו, וחשוב לה גם לשמור על היחסים איתו וגם כמובן איתנו. אמא שלי אומרת שלדעתה צריך פשוט לחכות ולקוות שהוא יירגע עם הזמן, אבל אף אחד לא יודע על כמה זמן מדובר... וגם אני סקפטית שהזמן באמת ירגיע במקרה הזה. לדעתי כל עוד לא נדבר על הדברים הם לא ייעלמו. בקיצור... אני די אובדת עצות כרגע. אשמח לכל עצה, תגובה או רעיון שיכול אולי לעזור במשהו, כי בינתיים כל המשפחה סובלת מהמצב הזה.
לצפיה ב-'מכתב מאחותך אליו יכול להוות התחלה בתהליך הפיוס.'
מכתב מאחותך אליו יכול להוות התחלה בתהליך הפיוס.
29/08/2017 | 09:44
3
140
ואת תוכלי להוסיף מספר מילים שיסבירו מדוע עמדת לצד אחותך.
לגמרי לא בטוח שהזמן יעשה את שלו והוא יתרכך. את מתארת מערכת במסגרתה הוא עומד לצידכן ועוזר לכן לאורך זמן.
הוא אינו מוכן לקבל ביקורת שלדעתו אינה מוצדקת. לא ברור מה בדיוק אמרה אחותך, איזו נקודה רגישה נפגעה אצלו כתוצאה מכך, מדוע הגיב כפי שהגיב. לדעתי, היה על אחותך לגלות רגישות בדיבורה ולשקול כל מילה.
יש מצב שדבריה של אחותך היוו מעין קש ששבר את גב הגמל, כלומר, בדיוק נקודת הגבול שמעבר לה האיש לא מוכן לספוג יותר.
 
אתן נשים בוגרות, מסוגלות להבין שפרק ב' של אימכן, שכולל תמיכה בכן, זה משהו שאינו מובן מאליו. מהתאור השטחי אני נוטה לראות סימנים של כפיות טובה...
 
בסמוך למסירת המכתב, יום יומיים אחרי, הייתי מנסה לכנס את כל ילדיו, איתכן, עם אימך ואיתו, ולהסביר בנוכחות כולם עד כמה אתן מעריכות את תמיכתו בכן ועד כמה לא התכוונתן שהדברים יגררו למצב כזה.
 
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
29/08/2017 | 17:40
2
124
זה נכון, ככל הנראה המקרה עם אחותי היה הקש ששבר את גב הגמל. היחסים בין אחותי לבינו תמיד היו מתוחים, הוא פחות מחבב אותה ופחות מתחבר לאופי שלה. יומיים לאחר הפיצוץ היא כתבה לו הודעה וגם ביקשה להתפייס, אבל אחרי שקרא אותה הוא התעצבן (ממה שאמא שלנו מספרת), מחק את ההודעה ומחק אותי ואותה מהפייסבוק ומהטלפון. לפי מה שאמא שלי אומרת, אין טעם בכלל לנסות ולכתוב לו או לדבר איתו כי הוא לא יקרא/יקשיב. לשבת ו"להכריח" אותו להקשיב נראה לי רק יגרום לפיצוץ נוסף.
אמא שלי והוא אוהבים לעזור והרבה פעמים מתגייסים לעזרה גם אם לא ביקשנו כזו. אני, וגם אחיותיי, תמיד הודנו להם על כך מאוד, וגם השתדלנו לקנות עבורם או לתרום היכן שאנחנו יכולות. כך שאני יכולה להגיד בלב שלם, לפחות על עצמי, שאין שום סיבה שירגיש כפיות טובה. הוא נפגע כי תמכתי באחותי וכביכול לקחתי את הצד שלה, אבל בין זה לבין חוסר הערכה שלי אליו אין דבר וחצי דבר. זו כבר פרשנות שלו שהיא שגויה, ואם רק היה נותן לי את ההזדמנות להסביר הכל היה נראה אחרת.
ויותר מכך - הילדים והנכדים שלו מקבלים עזרה ותמיכה ברמה שבועית.. אמא שלי מעניקה מעל ומעבר עבורם, ודווקא שם נראה שיש פחות הערכה. לכן זה מרגיז עוד יותר שהוא מרשה לעצמו להחרים אותנו בזמן שהילדים שלו הם די כפויי טובה.
כן חשבתי לנסות לדבר עם הילדים שלו. אין לי ולאחיות קשר איתם ואני בספק אם יוכלו להשפיע, אבל אולי שווה לנסות.
מקווה שבאמת יתעשת וייתן פתח לשיחה, ומשם יהיה לאן להתקדם.
תודה בכל אופן על התגובה 
 
לצפיה ב-'אני ממש לא קוראת שיש כפיות טובה מצדכן'
אני ממש לא קוראת שיש כפיות טובה מצדכן
05/09/2017 | 20:11
1
81
אני קוראת באופן די מפורש שמדובר באדם לא סימפטי בלשון עדינה. לא משנה מה אחותך עשתה, אין סיבה בעולם להתעמר באמא שלך. 
אני לא הייתי מתאמצתלהתנצל ולהסביר, לדעתי בגלל שכולם תמיד עושים את זה, הוא מרשה לעצמו להיות גיבור על חלשים.
אני כן הייתי אומרת לו ולילדים שלו את זה, כי כל עוד כולם שותקים, יש לגיטימציה לאלימות הריגשית שלו כלפי אמא שלך.
הייתי משאירה אותו לחיות בסיטואציה וממשיכה בקשר עם אמא שלך, ממשיכה להגיד לה שתמיד תהיי שם בשבילה, ושאין בעולם גבר ששוה להשאר איתו כי פוחדים להשאר לבד, וזה בכל גיל.
 
יחד עם זאת, עליך לזכור שמי שיבחר אם להתמודד או לוותר מולו, בסופו של דבר, זו אמא שלך. כבדי את בחירתה
 
בהצלחה ללי
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
05/09/2017 | 23:02
67
בימים רגילים ועד היום הוא באמת בנאדם טוב, אבל עכשיו הוא נכנס למין מצב שהוא רואה רק שחור או לבן (כרגע שחור..) והוא בטוח שאני ואחיותיי שמנו לנו למטרה להפריד בינו לבין אמא שלי, מה שכמובן לא נכון ורחוק מהמציאות. 
אני בהתלבטות גדולה אם ללכת לבית שלהם או לא. בימים האחרונים הלכתי פעמיים, אבל אני מרגישה שזה גובה ממני מחיר נפשי לא קל. מצד שני, ההימנעות גם לא טובה. מאוד רוצה לעזור לאמא שלי, אבל קשה לי להשלים עם המצב כמו שהוא, ואני חושבת שיש לנסות לשנות אותו ולשמר ולחדש את הקשר ביניהם ובינו לבינינו.
הבת שלו כבר מעודכנת במצב, והיום דיברתי איתה גם, והיא תנסה לדבר איתו ולשכנע אותו לפחות לאפשר לי לדבר איתו בשקט, ואם זה יקרה, אני אופטימית. 
תודה רבה על העצות, עוזר לי מאוד לשמוע עוד דעות וגם לפרוק..
בתקווה לימים טובים יותר ובקרוב
לצפיה ב-'לא יודעת מה לייעץ רק רוצה להגיד שההתנהגות שלו'
לא יודעת מה לייעץ רק רוצה להגיד שההתנהגות שלו
02/09/2017 | 10:03
2
116
היא ממש אלימה.
לא פיזית כמובן, אבל נפשית.
נגד אימך אותה הוא מעמיד באמצע
נגדכן באופן כללי לכן הוא לא מותן צ'אנס להסביר או להתנצל
 
 
 
נשמע רע מאוד
לצפיה ב-'נכון'
נכון
02/09/2017 | 12:09
1
100
זה בדיוק כך.
אמא שלי לא מעזה להגיד לו כלום, מהפחד שהוא יקום ויעזוב והיא תישאר לבד. 
מאיתנו היא ביקשה שנמשיך להתנהג כאילו הכל כרגיל, אבל אתמול הייתי שם ולא הייתי מסוגלת להעמיד פנים, אז פשוט שתקתי. אבל זה כואב לי בפנים והכאב הנפשי משפיע גם על הגוף. אני גרה אליהם בשכנות (עברתי ממש לפני שבוע), ואמא שלי כל כך חיכתה שאעבור לגור לידה, ועכשיו היא מפחדת אפילו לבוא לבקר אותי. מיום ליום ההערכה שהייתה לי כלפיו נעלמת. לא מבינה איך הוא יכול להתנהג בצורה כזו לאמא שלי, שבלעדיה אין לו בערך כלום בעולם. הלוואי והיא תמצא את הכוחות להעמיד אותו במקום ולהפסיק את ההתעללות הנפשית הזו
לצפיה ב-'אמא שלך סמרטוט'
אמא שלך סמרטוט
28/09/2017 | 05:42
27
יפה שעזרו לך בהרבה נקודות בחיים. זה מה שהורים עושים, וזה התפקיד של אמך. את לא אמורה להגיד שוב ושוב תודה על הכל. 
בעלה התנהג ומתנהג כמו הבריון השכונתי, כולם סובלים, והוא הנעלב המסכן לא מוכן להתרצות. 
עצתי - תתעלמו ממנו. תתרגלי לחשוב עליו כעל אויר, איש עלוב ושפל שמעז כך לצער את אימך. אויר. תבואי לשם כפי שהיית רגילה עד עכשיו, ותתעלמי מקיומו. שהוא ירגיש שם לא נוח. ושאמך (שהכל באשמתה, כי היא מרשה לו להתנהג כך בלי תוצאות ממנה) תתנהג איתכן כרגיל, תזמין אתכן, תערוך ארוחות משותפות. מי שלא נאה לו, שלא ישתתף. אם היא מפחדת לבוא לבקר אותך, המצב שלה באמת קשה ועצוב. את לא תוכלי לעזור לה, היא בחרה בבריון הזה כבן זוגה. מי שכל כך מפחד להשאר לבד וכל כך לא עצמאי, יאכל הרבה קש. 
לצפיה ב-'נשמע כמו מצב באמת לא פשוט ולא נעים לכל המעורבים...'
נשמע כמו מצב באמת לא פשוט ולא נעים לכל המעורבים...
08/09/2017 | 15:04
64
אולי באמת לא היית צריכה להתערב במיוחד כי את אומרת שהם לעולם לא הסתדרו אבל זאת אחותך ואני מבינה מדוע הגבת ככה.
קצת קשה לייעץ כי התגובה שלו נשמעת חסרת פרופורציות ומוגזמת אבל לא חלקת במה אחותך האשימה אותו...
 
בקשר לעזרה שקיבלתן- אני רק אחלוק ואומר שדודים שלי עזרו לנו המון מבחינה כלכלית בעבר. חלק החזרנו במהלך השנים וחלק הם סירבו לקבל. כשמקבלים עזרה מאחרים (בעיקר כלכלית), אנשים נוטים להרשות לעצמם להגיד ולעשות דברים שלא היו עושים אחרת...זה פשוט מהנסיון שלי...
 
אם אמך השלימה עם המצב והיא מוכנה לחכות ולקוות שהזמן יעשה את שלו, לא הייתי מתחננת לסליחה או משהו...מקווה שזה באמת יחלוף והוא יבין שהוא מתנהג כמו ילד קטן ופוגע עיקר באמך.
 
לצפיה ב-'הילדות שלו לא בקשר איתנו'
הילדות שלו לא בקשר איתנו
16/08/2017 | 15:01
9
339
הבנות של בעלי לא בקשר איתנו חודשיים מאז הן (17, 14) עברו עם אימן ליישוב חצי שעה מאיתנו.
לנו יש 2 ילדים משותפים (1.5, 4.5) והן בקשר מצוין עם הגדול שלנו. האחות הגדולה כמעט מתעלמת מאחיה הקטן ביותר.
עברנו לאזור שכוח אל בארץ מיד אחרי שנישאנו כי הגרושה, בהודעה של שבועיים לפני תחילת לימודים (הילדות היו ביסודי) הודיעה שהיא עוזבת. הסכמי ה״משמורת״ היו בעל פה, על פי יחסים טובים ביי בעלי לגרושתו, יומיים בשבוע וכל שבת שניה איתנו. נאלצנו להשקיע את מיטב כספינו בעו״ד במקום בשמחתנו, בירח דבש. הסכמתי שנעבור מהמרכז בתנאי שהסכמי המגורים והלימודים יהיו מעוגנים על פי חוק, עם כל הקושי שבדבר. הגענו להסכם ולסוג של שקט יחסי.
הגרושה, חייבת לציין, אשה לא יציבה בעבודות ובמערכות יחסים. עצם המעבר היה מפני שהכירה בו זוג פה. היא בלי זוגיות ונפרדה ממנו שנה אחרי ההגעה לכאן. מאז החליפה 4 דירות ויישובים עם הילדות, בשטח אותה מועצה. הרבה בין עבודות, הרבה עבודות משלוחים והרבה ללא עבודה כלל.
מסתכסכת הרבה עם שכנים ושורפת גשרים.
אנחנו השכרנו בית רחב ידיים, בו לכל בת חדר גדול משלה ופרטיות ושוקעים בהוצאות כלכליות, שלא מגמרות במזונות. תמיד עולה תחושה שהאם מרעילה אותן שמגיע להן יותר, שהאחים הצעירים הם המועדפים. אני ביחסים טובים איתן, לא קל לרוב ובטח שלא בגיל ההתבגרות. לפני חודש הודיעה שעליה לעזוב את הבית הנוכחי...שלא מצאה דיור חדש וזול יותר (שוב פוטרה) ובמקביל הבת הקטנה של בעלי, דיברה כבר מס. חודשים על פיתוח כישורי המגינה שלה, דבר האפשרי רק במועצה אחרת, זו שעברו אליה במסגרת לימודית. הגרושה ניצלה את הצורך של הילדה כמקפצה למעבר, כביכול, משלב לה את הצורך בבית זול וגם משרת את צרכי הילדה. לאחות הגדולה לא אכפת המעבר. נותרה לה שמ לסיים את התיכון והיא קיבלה רכב מהמשפחה של אמה, כך שהתכוונה לנסוע לאזורנו לביה׳ס הקודם כדי ללמוד.
אז... מאז שעברו וכך ומשומקום החליטו שהן כועסות על בעלי. לא היה שום דבר מיוחד שקרה לאחרונה או לאןרך זמן. יש ביניהם יחסים טובים ביחס, כמובן לקשר בין הןרים ומתבגרים. לעתים כעסים, אי הבנות והוא לפעמים כןעס, משחרר לחץ. זה תמיד נגמר בחיבוק, בהומור. הוא אדם חם ומקסים ואוהב. ניסה לשאול ולברר, הן אומרות שתריכות זמן, שכועסות. דיברתי עם הצעירה. היא אומרת שהילסים עם אבא פוגעים בבטחונה העצמי! שהןא מעליב אותה ושנמאס לה לספוג. כואב לי כל כך! הסברתי לה שמרחק לא פותר בעיות, שיבואו לדבר, שיבוא אליהן למקום נייטרלי. מה שירצו. קיר אטום. שוחחנו כמה פעמים, הגדולה לא עונה לי. עכשיו הן לא עונות לשיוחות של שנינו. בעלי דיבר עם הגרושה, לא האשים וביקש שתדבר על ליבן.
לדעתי היא מרעילה אותן, מקנאה מאוד בחייו החדשים. מעולם לא חינכה אותן לתת כבוד לאביהן, אני בטוחה שמשמח אותה שהן לצידה כשהיא מתבוססת בבדידותה ב״חור״ החדש שבחרה לעבור אליו. כמובן שהפעם כשעזבה אמר בעלי שלא ניקח חלק בהסעות ובתשלומים ובזמן הנסיעות בימים שהן צריכות להיות אצלנו. לא נפתרה מחלוקת זו, לא הסכמנו לרוץ אחריה למקום נוסף. על פי לוק נוכל לדרוש את הבנות להיות פה אבל זה לא מעניין את בעלי שרוצה שליבן ירצה להיןת פה. ליבו שבור ואנחנו לא רוצים לזרוק עוד כספים לעורכי דין. אשמח לעצות. אין ספק, סיפור מורכב. תודה למי שהיה איתי עד פה.
לצפיה ב-'הבנות גדולות. '
הבנות גדולות.
18/08/2017 | 10:55
184
לא חושבת שהפעלת עורך דין יכולה לשנות משהו. מכירה מספר מקרים של ילדים מעל גיל 12 שהיו זכאים להחליט בעצמם אצל מי הם גרים.  
באשר לביקורים אצלכם, גיל ההתבגרות עתיר פעילויות חברתיות ובכל מקרה ביקורים אצל ההורה הלא משמורן מתדלדלים.
 
הבעיה הקשה כאן הינה שהן אינן מדברות עם אביהן.
הייתי מנסה לקבוע פגישות לשיחות. אפילו אצל הגרושה בבית. פגישות של אב אם וילדות.
בשלב הראשון בלעדיך.
שבעלך ישוחח וינסה לברר מה קורה. אולי אפילו מספר פגישות.
ואם לא ילך אז יעוץ חיצוני בקרבת מגורי הגרושה.
לא לוותר.
לדעתי הוא צריך להיות היוזם והנוכח, לא את. 
שיהיה בהצלחה לכם.
 
לצפיה ב-'גם אני תוהה לגבי תפקידך פה'
גם אני תוהה לגבי תפקידך פה
20/08/2017 | 17:44
159
הנבות גדולות, ובפועל מחליטות לגבי עצמן.
אין ספק שהמעבר הנוכחי לא קל להן, והן משליכות עליכן, כי כך יותר קל.
לדעתי על אביהן להתמיד בקשר איתן, במשלוח סמסים תומכים בהם הוא מבע את רצונו להיפגש עימן.
בשלב ראשון רק הוא והן.
הן צריכות לדעת שהכל בא ממנו, מאבא שלהן, ולא ממישהי אחרת
לדעתי הן בוחנות אותו, כמה יהיה מוכן לעשות עבורן וכמה הן חשובות לו משסירב לעבור דירה לגור לידן, ולך אין תפקיד פה. זה ביניהם.
 
אגב, גם אני לא חינכתי את ילדיי לתת כבוד לאביהם. זה לא התפקיד שלי. לדעתי, התפקיד שלי כאם גרושה הוא לאפשר לאבי-ילדיי לבנות ולקיים קשר עם ילדיו. איך יראה הקשר ביניהם, והאם הילדים יכבדו את אביהם - זה כבר תלוי בו ובהתנהלות שלו מולם. יכולה להעיד שגם כשיש אקסית מאד מרעילה, כפי שיש לבנזוגי, ניתן ליצור קשר אוהב ומכבד כאחד.
לצפיה ב-'קודם כל- קחו נשימה. שנית טפלו בעצמכם. '
קודם כל- קחו נשימה. שנית טפלו בעצמכם.
21/08/2017 | 19:53
128
הגרושה נשמעת לא יציבה- ואתם אולי עשיתם טעות שנסעתם אחריה, נראה ששניכם מודעים לכך וקצת מצטערים.- נסו להינחם בעובדה שכולם טועים, והבנות בגיל קשה.
כתבת על הלב השבור של בעלך ומה איתך? שני עוללים קטנים, נסעת חצי ארץ כדי להיות קרובה לבנות שלא בקשר איתכם, בזבזתם כספים על עו"ד בירח הדבש - אני מקווה שיש לך מישהו לשוחח איתו.
 
אפשר להבין את הקנאה של הגרושה, קצת. לה אין בן זוג ויציבות ואילו הגרוש שלה התחתן, הביא לעולם עוד שני ילדים נוספים ועוד יש לו מספיק כסף לשכור דירה עם חדר לכל אחת מהבנות!
את הקשיים הכלכליים שלכם לא בטוח שהיא רואה.
 
לא נראה לי שכדאי לכם ללכת על עו"ד בפרט שהבנות לא מדברות עם שניכם. יכול להיות- שהאמא חוששת שתפעילו עליה לחץ משפטי, ולכן "מרעילה" את הבנות. מבחינתה היא מתגוננת מפני בעלך! הוא אולי חם כלפי הבנות אבל נראה לי מדברייך שהוא כועס על גרושתו ואף נותן לה לדעת היטב על טעויותיה ועל כעסיו ועל כך שהפעם הוא אולי לא יסלח. 
על מה הוא לא יסלח? על כך שאין ביכולתה למצוא מקום עבודה קבוע? על כך שהיא מסתכסכת עם שכנים? היא לא יציבה. והוא בהתנהגותו הזאת לא עוזר.
אולי היא בלחץ כלכלי, וחוששת להישאר לבד. בכל מקרה, הייתי מציעה לכם למצוא דרך לטפל בקשיים הנפשיים של עצמכם- אולי אפילו ע"י איש מקצוע כלשהו, ואחר כך להעביר מסר ברור לגרושה שלא תיקחו ממנה את הבנות בכוח בכל מקרה. ההצעה שלי היא לא לשקר אלא באמת שלא להתכסח איתה - לטובת כולם. (נראה לך שכדאי לכם להשקיע כספים נוספים בעו"ד בשביל לנסות לגדל בכוח שתי בנות בגיל העשרה שאינן רוצות אפילו לשוחח איתכם?)
 
רק אחר כך יש טעם לנסות ליצור קשר עם הבנות.
אני מציעה שתשתדלו להיות נחמדים לגרושה שלו, נסו לתאר לעצמכם איך החיים שלכם נראים מהצד שלה, ולעזור לה - אתם לא צריכים לרוץ אחריה למקום נוסף, אבל גם לא להשיב ב'מידה כנגד מידה', ובעיקר, לא לחפש את הצדק.  
אם לבעלך חשוב הקשר עם הבנות- עליו להפנים שבמידה ויפעל בכוחניות כלפי הגרושה, הוא לא ישיג קשר טוב איתן, ולא משנה כמה חיבוקים יהיו בפגישות.
המפתח לשיפור הקשר שלכם עם הבנות הוא- שיפור הקשר עם גרושתו.
יכול להיות שזה לא מגיעה לה, ושהיא לא בסדר- אבל זה בדיוק המקום שלא בהכרח כדאי לצאת 'צודקים'.
לצפיה ב-'לא יאמן...'
לא יאמן...
23/08/2017 | 11:42
3
147
את יודעת מה? אחרי שקראתי את התגובות פה- ויסלחו לי כולם וכולן- אקסיות או נוכחיות, הגיע הזמן לעשות לרחמים על האקסית סוף.
כל הזמן התשובות הקבועות הן ללכת על בהונות, הילדות הן הדבר הכי חשוב וכולו וכולו... 
לא.
הגיע הזמן לעמוד על הרגליים האחוריות. ויתרתם מספיק עשיתם מספיק, נתתם מספיק ולא- גם את חלק בסיפור הזה ולא רק האבא של הבנות. גם לך יש חלק בחינוך הילדות ולא רק לו כי הן מתארחות בבית שלך ושלו. הן משחקות עם הילדים שלך ושלו. אני לא מבינה את עניין היותכם שטיח על כל דבר.
 
הרבה אקסיות מתנהגות כמו שהן מתנהגות ומרשו לעצמן להעביר את האקס שלהן 7 מדורי גיהנום, בגלל שלרוב הם מפחדים מהן. אם הן מקנאות- שיתבגרו- לא בעיה שלכם. שילכו לפסיכולוג, שיטפלו בעצמן.
 
יש את עניין הילד המורד- שזה אומר- שאם הילד אינו מוכן להגיע אל המשמורן השני, המזונות יפגעו. אין מה לעשות- כשזה פוגע בכיס זה הכי כואב. אולי ככה האם תלמד לא להסית את הבנות כנגד בעלך וכנגדך.
 
אני אישית לא בעד הדרך הזו, אבל במקרה שלכם- אני כבר לא רואה דרך אחרת.
 
בהצלחה!
 
לצפיה ב-'גם וגם'
גם וגם
23/08/2017 | 18:05
2
115
אני אקסית של גבר אחד, נוכחית של איש מדהים אחר.
יחד 5 ילדים.
אין לי שום תפקיד חינוכי בחייהם של ילדיו. נכון, אני דמות בוגרת בבית, ואם אחד מילדיו של בנזוגי ינסה להכניס את היד לתקע החשמל אעצור את זה מיידית, אבל מעבר לכך, תפקידי הוא להיות מקור התמיכה של בן-זוגי. לא אתערב בקשר שבינו לבין ילדיו, ובוודאי שלא בקשר שבין הילדים לבין אימם, כפי שלא הייתי רוצה שזוגתו של האקס שלי תתערב בקשר ביני לבין ילדיי או בחינוכם.
בבחינת "מה ששנוא עלייך אל תעשה לחברך"
 
לצפיה ב-'בושה'
בושה
24/08/2017 | 14:22
1
113
אבל למה להמשיך לתת יד להתנהגות שכזו? את מבינה שהתנהגות כמו של האקסית כאן נותנת את ברכתה לעוד אקסיות שחושבו שהן יכולות לעשות כרצונן והטיל מורא על האב ומשפחתו החדשה?! 
 
את מבינה שבתי המשפט בישראל ליבו את ההתנהגות הזו- עם עניין המשמורת הבלעדית של האם על ילדיה בלי להתחשב שיש להם גם אב? המזונות הגבוהים? החוסר פרופורציות בהתיחסות שלהם להתנהגות אם לעומת אב?
 
זה מרתיח! ואני עוד אישה!!!
 
אני אומרת- כל מי שמשתמשת בילדיה כמגן אנושי או כחלק מהתקפה על האב- מגיע לה שייקחו ממנה את ילדיה. ואת מזונותיה...
לצפיה ב-'כרגיל, שני צדדים למטבע'
כרגיל, שני צדדים למטבע
24/08/2017 | 19:10
103
יש גברים (הרבה יותר מנשים. פי מאות יותר) שלאחר גירושים *בוחרים* לצמצם את הקשר עם הילדים שלהם ו- *בוחרים* להוציא עליהם את המינימום האפשרי, עד כדי כך שהאשה צריכה להגיע להוצל"פ כדי לבל את הכסף עבור ילדיה. ולא בכדי פתחו מסלול מיוחד לגביית מזונות בהוצל"פ.
וכן, יש גברים שבתי המשפט פוגעים בקשר שלהם עם ילדיהם, פוסקים מזונות גבוהים ומאפשרים לאימהות "להתפרע" בהתנהלותן מול האבות של ילדיהן.
 
התגרשתי מהגבר הראשון המתואר מעלה, בנזוגי הוא הגבר השני המתואר תחתיו.
לכל מטבע יש שני צדדים.
לצפיה ב-'הבנות מסרבות להגיע לבית האב ואשתו'
הבנות מסרבות להגיע לבית האב ואשתו
25/09/2017 | 09:41
35
הי שלום לך,
אין ספק שהמצב מורכב.
באותה מידה ברור שאת ובעלך עושים עבודה נהדרת עם הבנות ובכלל. 
אני מבינה את הקושי ואת התסכול. 

אני פוגשת כל כך הרבה זוגות בפרק ב', מלווה אותם בתהליכי אימון ובסדנאות, ואני חייבת לומר שפעמים רבות מערכות יחסים שהיו קרובות וטובות משתנות. אני נתקלת בהרבה מצבים בהם אחרי תקופה, אפילו של כמה שנים טובות, הילדים משנים את גישתם, ומתרחקים באופן לא ברור. 

לפעמים משום שהגרוש/ה "מרעילים", לפעמים כי הם עוברים עם עצמם תהליכים של התבגרות, ולפעמים מתוך רצון לעמוד לצד האם או האב שנשארו לבד.
מטבעם של החיים הנסיבות משתנות, הילדים משתנים וגם אנחנו. 
 
עכשיו השאלה באמת מה עושים עם זה?
מקבלים את הילדות כמו שהן.
לכעוס עליהן ,להתאכזב מהן, לריב איתן, ולגרום להן לייסורי מצפון לא ישרת אף אחד. לעומת זאת לשוחח איתן, ולהבין מה באמת מפריע להם (לא ססמאות), לשתף אותן בכאב הפרטי של האב (והוא צריך לעשות כן) על כך שהן לא מגיעות, ולהתייעץ איתן יחד מה אפשר לעשות אחרת, זה הפתרון. 

בשום מקרה כהורים אנחנו לא מוותרים על הילדים שלנו.

המסר של בעלך צריך להמשיך להיות: זה הבית שלכם, יש לכן מקום פה, זה לעולם לא ישתנה, אתן יכולות לבוא מתי שאתן רוצות, להביא חברים, זה הבית שלכן תמיד ללא קשר לבחירתכן כרגע. 

נשמע לי שהבנות חוות מצוקה - אולי אמא שמרעילה, אולי הקושי לראות את אמא "לא מסתדרת" ואת אבא כן. אפילו הגיוני שיקחו, לא במודע אפילו, את צד האם. 
הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה להקשות עליהן רגשית יותר. 
 
ולכן, הן צריכות להרגיש שהכל בסדר. לא כועסים עליהן, כן מתגעגעים אליהן. 
כן להמשיך להגיד להן כל הזמן שתשמחו אם הן תבואנה, וגם אם הן מסרבות להמשיך להציע שוב ושוב להגיע. 

אם הן מבקשות עזרה - לעזור, אם הן רוצות רק להפגש איתו במקומות "כיפיים" כמו סרט, בית קפה - מצויין. 
הם רק ילדים, אנחנו המבוגרים האחראים, הם יכולים ליפול , לקום, ללכת לחזור, לנו את את הפריבילגיה - אנחנו שם בשבילם בכל מצב. 

כן היית מתייעצת איתם מה לדעתן אפשר לעשות אחרת, איך לדעתן אפשר לעשות שיהיה להן שוב טוב להגיע, מה הן מציעות.  
 
ולגבי הגרושה, היא לא מעניינת, משום שאין לכם כל יכולת להשפיע עליה.
יכול להיות שהיא לא מחנכת לכבוד, אתם תראו דוגמא לאיך כן מתנהגים בכבוד - כי ככה אתם מאמינים. 

יהיה בסדר!
קשר שהיה טוב בין אב לבנות לא יעלם, אולי רק ישתנה, וישתנה שוב חזרה. סבלנות.

אל דאגה, אם יתמיד בפגישות איתן ולא משנה איפה, בתשומת לב, באהבה, בעזרה, בחיוך, בתמיכה, בלהמשיך להגיד להן שהן רצויות ולא משנה מה, ובהתעניינות בהן גם אם הן לא עונות - הכל יסתדר. 

את תתמכי בו, תשלחי להן ברכות מזל טוב והצלחה לשנה החדשה, ותהיי מקום חם ואוהב אליו תמיד יוכלו להגיע. 
בעלך כדאי שימשיך ל"חזר" אחריהן .אין בכך השפלה, והן גם לא "יטפסו עליו וינצלו זאת" (כמו שהרבה הורים חושבים). 

זו פשוט טבעה של הורות - סובלנות, הכלה וקבלה בכל מצב. 
אתם העוגן בשבילן. 

גלית הלר.


 
 
לצפיה ב-'מה את מתערבת?'
מה את מתערבת?
28/09/2017 | 05:49
36
מה את מתקשרת אליה? כתבת את ההודעה הזו כדי להראות לבעלך כמה את תומכת בו, בעוד שכנראה את בוחשת היטב בקלחת? מרגישה על גג העולם עם שני הילדים שלך?
ומה הכוונה "אנחנו לא רוצים לזרוק עוד כספים לעו"ד"? אולי את לא מוכנה יותר? ברור, צריך הרבה כסף לילדים שלך. 
לצפיה ב-'פתיחות גוף בפני משפחה'
פתיחות גוף בפני משפחה
23/07/2017 | 23:00
4
346
היי.
אבא שלי ממש מתלונן שהוא שמן (הוא מאוד מלא ובעיקר באזור החשה) אך אינו מוכן לשמוע על אף טיפול, חושב שהכל לא יוצלח. יש לי חברה שעברה טיפול בודי טייט (שזה על גלי רדיו) אצל דר אן גורביץ והחיים שלה השתנו. אני ממש ניסיתי להציע את זה לאבא שלי ואן אפילו הסכימה להגיע אלינו לשיחה! אבל הוא ממש לא מוכן לשמוע. אני רוצה בטובתו ולא מבינה למה הוא ראש בקיר. מצאתי לו קוסמת, הוא מתונן על המצב שלו, נפשית רע לו ופיזית המצב לא מזהיר..קצת פרדוקס..אבל מה עושים? הוא כאילו רוצה את העזרה אבל לא רוצה
לצפיה ב-'פרסומת - וגם לא רהוטה'
פרסומת - וגם לא רהוטה
29/07/2017 | 21:03
3
137
אני לא הייתי פונה אליכם בשום מצב.
לצפיה ב-'את חושבת?'
את חושבת?
30/07/2017 | 10:20
2
136
דוקא בגלל הניסוח הייתי בטוחה שזה אמיתי
(רק לא הבנתי למה לפרסם בפורום הזה...)
לצפיה ב-'הא הא.. ברור. '
הא הא.. ברור.
01/08/2017 | 11:30
1
36
לצפיה ב-'את חושבת שאנחנו פה לבד? אפשר להשתולל? '
את חושבת שאנחנו פה לבד? אפשר להשתולל?
02/08/2017 | 13:59
37
לצפיה ב-'פס"ד למזונות עפ החלטת ביהמש העליון החדשה'
פס"ד למזונות עפ החלטת ביהמש העליון החדשה
20/07/2017 | 08:42
109
איפה זה תופס אתכם? האם יש פה משפחות עם משמורת משותפת?
לצפיה ב-'הורים חורגים'
הורים חורגים
12/07/2017 | 12:52
1
289
במסגרת כתבה דוקומנטרית לתוכנית פריים טיים בטלוויזיה, אנחנו מחפשים משפחות משולבות.
מטרת הכתבה היא ללוות ולתעד את ההתמודדות היום יומית בין ההורה השותף לילד וללמוד על המורכבות שביחסים האלה. אם אתם חווים את זה בעצמכם בואו לשתף אותנו ועוד עשרות משפחות בישראל.
חשוב לציין שמדובר בכתבה דוקומנטרית נטו. אנחנו רוצים להציג מציאות שקיימת ושלצערי לא מדברים עליה מספיק.
מי שיהיה מעוניין לשמוע פרטים יותר מאשמח להשיב על הכל בשיחה טלפונית.
 
מצפה לפניות בפרטי  (:
לצפיה ב-'הורים חורגים'
הורים חורגים
13/07/2017 | 10:31
101
לצפיה ב-'מהן האופציות להסדרי המגורים בפרק ב'?'
מהן האופציות להסדרי המגורים בפרק ב'?
06/07/2017 | 12:17
1
256
אשמח אם תשתפו אותי באיזה אופן אתם בוחרים לגור בשלבים שונים של המעברים. האם נשארים בהסדר המגורים הקודם או שעוברים לגור ביחד? מה עושים עם הילדים?
האם יש רק שתי אופציות- לגור ביחד או לחוד, או שיש כמה מבינכם שמצאו דרכים יצירתיות יותר למגורים שיתאימו למצב, באופן קבוע או זמני?
זרקו הכל!
 
רקע - אני סטודנטית לאדריכלות בטכניון ועובדת על פרויקט (תיאורטי, אבל חשוב) שמנסה להציע מבנה מגורים מיוחד, שאין בו שחור ולבן - בו שטח ומבנה הדירה מותאם לצרכי ההרכב המשפחתי של הדיירים, ואפשר שחללים מסויימים יהיו משותפים וחלק אחר בנפרד.
המטרה היא להציע אלטרנטיבה מאפשרת יותר, ואולי נכונה יותר לשלבי ביניים, במקום שהאנשים יחפשו להתאים את עצמם למגורים הקיימים.
 
אשמח אם תגיבו ותספרו על מקרים בהם חשבתם על הסדר אחר ממה שהדירות והבתים מציעים לנו היום? האם היו לכם צרכים מסויימים שמנעו מכם לחיות כפי שטוב לכם?
 
תודה!
 
לצפיה ב-'אין לי הרבה לחדש לך אבל אשתף במשהו'
אין לי הרבה לחדש לך אבל אשתף במשהו
20/07/2017 | 18:07
141
היי, 
קראתי פעם כתבה (בטח בווי-נט או אקס-נט) על זוג גרוש שהחליטו שהבית הגדול שהם בנו יחד כמשפחה יישאר "של הילדים". כלומר המשמורת משותפת, הילדים נמצאים כל הזמן בבית הזה, וההורה ש"תורו" להיות איתם בא לבית הזה. בשאר הזמן לאמא יש דירה אחרת ולאבא דירה משלו (בטח דירות שכורות). מדובר היה בזוג יחסית מבוגר עם ילדים יחסית גדולים. אני מציינת את זה כי המודל הזה לא היה עובד אילו אחד מבני הזוג היה רוצה ילדים נוספים בפרק ב' - יהיה קשה מאוד לחיות כל ערב בבית אחר כשמתניידים עם בת/בן זוג חדש/ה ותינוק קטן. כמו כן זה לא מתאים למי שאין לו את האמצעים - כי המשמעות היא להחזיק כל אחד דירה וחצי: הדירה של האבא, הדירה של האמא, והבית של הילדים. מבחינת ארנונה ותחזוקה מדובר על תיק רציני גם אם הבית המקורי שייך למשפחה ואין משכנתא. היתרונות מצד שני הם שלא מוציאים את הילדים מהבית בו הם גדלו, שלא מוכרים את הבית כדי להתחלק בו חצי חצי, שאף אחד מהצדדים לא ויתר על הבית לטובת ההורה השני ולכן לא חש מגורש מביתו, ובעיקר בהתנהלות היום יומית: הילדים לא חיים על מזוודות. הספרים, בגדים, אופניים, או מחשב שהילד משתמש בו לא צריך לנדוד איתו ממקום למקום. ואם מחר יש יום ספורט או יום זיכרון לא צריך לרוץ באמצע הלילה לבית של אבא כי שכחת את נעלי ההתעמלות או החולצה הלבנה.

בגלל שהשאלה שלך נגעה לפרויקט ללימודים, אני אציע הצעה שלא פרקטית בעולם האמיתי ובטח לא תהיה ריאלית אבל זה סתם למען היצירה. מבחינת הקונספט אולי שווה להרהר בזה.
היה יכול להיות מגניב לתכנן "שכונת גרושים". יש הרי כל כך הרבה זוגות שנפרדו. יש כל כך הרבה מהם שמנסים להסתדר איכשהו בזוגיות נוספת.
היה יכול להיות מגניב לתכנן בתים שמחוברים אחד לשני במעברים תת קרקעיים: יש סלון וחדרי שינה שהם "של הילדים", ובמפלס המרתף עוברים לבית של אבא מצד אחד ולבית של אמא מצד שני, ובכל אחד מהם יש גם מטבח וחדר אוכל כדי שיוכלו לאכול עם המשפחה בימים "שלהם". ומתוך נקודת הנחה שהפרק ב' של ההורים גם כן גרוש/ה, גם הבית הזה מחובר הלאה לבית של האקס של בן או בת הזוג... תארי לך שכונה שלמה שהיא כמו עיר נמלים כזו, יש את מה שמעל לקרקע ויש את מה שמתחת לקרקע, ומי שצריך לעבור בין בתים לא צריך אפילו לצאת.
לצפיה ב-'צריכה ייעוץ...'
צריכה ייעוץ...
07/06/2017 | 09:46
2
462
שלום לכולם
אני ואבא שלי היינו מאוד קרובים שהייתי קטנה עם הזמן שבגרתי היו בנינו המון ויכוחים וריבים עד למצבים אפילו שלא דיברנו כמה חודשים..וכשכבר דיברנו זה היה מאוד ענייני וקר..לפני שנה אבא שלי חלה נהייה סגור ומופנם..ומאוד קשה לי לראות אותו במצב הזה.אני ממש לא מוצאת את הדרך אליו..ומרגישה רע עוד יותר שאני מפספסת אותו ומפחדת שיהיה מאוחר ואתחרט על זה נורא.פעם אחת ניסיתי לשבת איתו וזה פשוט נגמר אחרי כמה מילים בודדות של שיחה(אם אפשר לקרא לזה ככה)אני ממש לא יודעת מה לעשות וקשה לי עם התחושה הזאת.מה אפשר לעשות לדעתכן..כל רגע שעובר לר חוזרתודה לעונים
לצפיה ב-'זה לא קל כשההורים מתבגרים...'
זה לא קל כשההורים מתבגרים...
07/06/2017 | 12:23
172
הוויכוחים שהיו לכם בעבר גיל ההתבגרות לדעתי לא קשורים ותשכחי מהם.
אני ממליצה לך לנסות לדבר איתו על נושאים שמעניינים אותו, לנסות לטייל או ללכת לפעמים לבית קפה/מסעדה...
 
אני לא יודעת מה צבו הבריאותי ועד כמה אתם גרים קרוב אחד לשני אבל תנסי להתקשר כל יום ולהתעניין...
 
בהצלחה...
לצפיה ב-'אם עוד תחזרי לקרוא'
אם עוד תחזרי לקרוא
23/06/2017 | 14:42
128
שבי מול אבא ותגידי לו שאת לא יודעת מה לעשות, שאת ממש רוצה להיות שם בשבילו, שאת רוצה להרגיש קרובה, שאת רוצה שתדברו, שזה מאד חשוב לך. פשוט תגידי לו.
אולי זה יעזור ואולי לא, כל מה שאת יכולה לעשות זה לנסות.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'אחות במשפחה מאד מורכבת'
אחות במשפחה מאד מורכבת
27/04/2017 | 00:25
10
715
היי,
 
אשמח לקבל ייעוץ, חוות דעת, הפנייה ליועץ מומחה. 
אז הסיפור שלי הוא כזה, שמי נעמה, אני הקטנה מבין 3 אחים, עוד מעט בת 32. יש לי שני אחים, הבכור יהיה בן 40 השנה והאמצעי בן 33. מגיל מאד צעיר היו בעיות לא ברורות עם אחי הבכור, קצת קשה לי לתאר לגמרי מה הן היו, מאחר ואני הייתי דיי קטנה בשנים בהן הוא בגר. אבל תמיד היה משהו טיפה אחר בו. השנים חלפו והוא לא הסתדר, לא עם מערכת החינוך ולא עם המערכת הצבאית, אבל הכל בשקט טיפוסי למשפחות שקטות. כך שהיה קל מאד לטאטא את זה מתחת לשטיח, מבחינת הפרופיל של משפחתי - אני מניחה שלא היה רצון לזרוק אותו משום מערכת וככה הוא נגרר, לא מוצא את עצמו, לא פוגע באף אחד, אבל גם לא מתאים. הוא לא הצליח למצוא עבודה, לא הצליח ללמוד ולסיים תואר, לא הצליח לרכוש מקצוע, ומעולם לא עזב את בית הוריי. יש לו חוסר מסוגלות עצומה, חרדה חברתית ופחד כללי מהעולם החיצון. עם זאת, הוריי מעולם לא טיפלו בו, הם ניסו לעשות הכל כולל הכל, כדי שהוא יהיה ״נורמלי״. גם כשזה בעצם, בא לרעתו. סביבי וסביב אחי האמצעי הייתה השתקה מאד גדולה של הסיפור כל השנים האלו ולמעשה סביב הבעיה שלו - אנחנו מעולם לא קיבלנו יחס ממשי וזה דיי אפילו גבל בהזנחה. אבל כן, כפי שאחי הבכור בגר, גם אנחנו בגרנו. לימים שנינו מצאנו מערכות יחסים, מקצוע ויצאנו מבית ההורים. העניין הוא כזה: אחי הבכור עד היום בעצם לא מצא את עצמו. הוא חי אצל ההורים, עובד בעבודה דיי זטורה ורמת התיפקוד שלו.... לא מדהימה. אולם הוא מעולם לא טופל, מעולם לא אובחן - אני לא יודעת מה יש לו. על רקע כל הסיפור הזה יש קרע רציני ביותר ביחסים בין ההורים שלי. כשהייתי צעירה יותר הם היו מדברים איתי על זה המון! ותמיד מנסים כל אחד בתורו לשכנע אותי מי הצד הצודק (כאילו שזה העניין). כשהגעתי לגיל 29, אחרי שהרגשתי שאני פשוט מורעלת (וגם לי לא היה בכלל קל להתבגר ולחיות ככה, גם בי זה עורר דכאונות קשים, אבל הלכתי לטפל בעצמי ויצאתי מהבית בגיל 20 כדי לא להיות משופעת מכל הסיפור הזה). בגיל 29 העזתי להגיד: די. לא רוצה לשמוע יותר. גדול עלי הסיפור הזה. אין לי מה להציע. ולא עושה לי טוב לשמוע את זה. ופשוט די, או שאני מנתקת קשר. (זה לא שאני באמת רוצה לנתק קשר, פשוט לא מסוגלת לחיות סביב הסיפור הזה יותר). ואכן ההורים שלי כל אחד בתורו הבין את המסר ואולי פעם בשנה מדברים איתי על הסיפור הזה. אז עכשיו לקראת יום הולדתו ה-40 הכל מתפרץ (אולי זה איזה סימן דרך לכישלון מבחינתם? בוודאי שמבחינת אבי). ואני פשוט נדהמת. נדהמת שאין באף אחד מהפרטים רצון לשנות את הסיטואציה. הם יודעים להתלונן כן. אבל לא מעבר. 
 
הצעתי לאמא שלי שאולי אנחנו (אני והיא) נפנה לאיזה יועץ שייקנה לה את הכלים להתחיל לטפל בבעיה. היא לא רצתה.
אבל לא בא לי לוותר!!!!
בבקשה, על בטוח מישהו/י עוברים או עברו את אותו הדבר שאני חווה. חייב להיות משהו שניתן לעשות, איזשהו מרפא לסיטואציה.
 
אני מחפשת ייעוץ, מישהו שמתמחה בסיטואציות כאלו של חולי של אחד הילדים, או של משפחה מורכבת כזו - אני יודעת שאנחנו לא היחידים, יצא לי לדבר ולהכיר עוד אנשים שנמצאים בכזה מצב ברמות כאלו או אחרות.
 
קשה לי להרים ידיים על המשפחה שלי. כל עזרה תסייע.
 
לילה טוב.
לצפיה ב-'וואו סיפור קשה'
וואו סיפור קשה
27/04/2017 | 09:46
1
282
אין לי נסיון במשהו דומה, אבל אני חושבת שזה סוג של סיפור שחוזר על עצמו בכל מני וריאציות בחיים:
מישהו קרוב אלינו, שברור לנו שעושה טעויות איומות, שגורמות נזק לנו ו/או לקרובים, והוא עיוור לחלוטין למצב.
אני חושבת שכל הכבוד לך שניסית לשכנע את אמא שלך לפנות לייעוץ.
ומכיוון שזה לא הצליח, אני חושבת שכדאי לך לחזור לטיפול שלך, כדי למצוא את הדרך והכוחות להתמודד עם האכזבה, להפריד את זה ממך. לא במובן של להדחיק ולשכוח, אלא במובן של להצליח לקבל את הדבר הזה שמרגיש לך כל כך נורא (כנראה שבצדק) וללמוד לחיות איתו. ללמוד לחיות עם תחושת חוסר האונים שאת חווה.
שיטת טיפול שאני מאוד אוהבת היא התמקדות (אבל תבחרי את השיטה שמתאימה לך), וספציפית ממליצה מאוד על ענת גל-און.
 
לצפיה ב-'תודה רבה שאת רואה את המצוקה והכאב שלי'
תודה רבה שאת רואה את המצוקה והכאב שלי
28/04/2017 | 12:59
179
אני באמת מעריכה את זה...
אחרי כל כך הרבה שנים של לבד עם הסיפור הזה. טוב לי לקבל הכרה בכך שכן, זה באמת סיפור מאד קשה.
מסכימה איתך שאני צריכה להמשיך לעבוד על עצמי.
אני אבדוק את המטפלת שהצעת.
לצפיה ב-'נראה לי שלפני כל דבר אחר, אחיך זקוק לאבחון.'
נראה לי שלפני כל דבר אחר, אחיך זקוק לאבחון.
27/04/2017 | 11:13
5
310

הוא עדיין צעיר, גיל 40 זה גיל שעדיין עשויות להיות קיימות עבורו אפשרויות למסגרות מחוץ לבית ההורים כך שיוכל לבנות לעצמו חיים במסגרת שתתאים לו.
מגורים בבית ההורים אינם, בשום מקרה, פתרון לטווח ארוך לאדם חריג. הנושא חשוב מאוד לעתיד שלושתכם.
מתיאוריך אין אפשרות לדעת מאומה על בעיותיו של אחיך, כך שהייתי פונה קודם כל לפסיכיאטר של קופת החולים אליו אחיך וההורים שייכים, שוטחת בפניו את הבעיה ומבקשת בדיקה לאחיך, הנחיות והמלצות.
תהיי זקוקה לשיתוף פעולה של אחיך המבוגר.
שימי לב: אם הוא פסול דין, תהיי חייבת לעשות את הדברים עם האפוטרופוסים החוקיים שלו.
מציעה לך להתעקש בתוקף. לערב גורמים חיצוניים ולעמוד על שלך. בין אם ההורים מודעים לכך או לא מדובר כאן בעתיד שלך, ואת חייבת להעמיד זאת אל מול עיניהם. יכול להיות שאפילו יש מקום לערב עובדת סוציאלית.   
ועד כמה שזה נשמע אכזרי, אכן הפתרון שמצאו מהווה כישלון מבחינתם, כי פתרון אמיתי חייב לכלול את כל הנוגעים בדבר.
 
במקרה שאני נתקלתי בו, התקבלו מהפסיכיאטר של הקופה הפניות לבעלי מקצוע המתמחים באבחוני מבוגרים.
 
עד כמה שידוע לי, ישנם מצבים בהם אבחונים ממומנים דרך קופות החולים רק עד גיל 18 ולמבוגרים יש למצוא פסיכיאטר ולרוב גם פסיכולוג. במקרה שאני נתקלתי בו, היו דרושים שניהם.
 
פסיכיאטר ינחה אותך במדויק.
בכללי, ככל הידוע לי קיימים שני "גגות" שמציעים פתרונות, לפי הבעיות. מבוגרים בדרגות שונות של פיגור, אוטיזם ואספרגר זכאים לעזרה מהרווחה, אשר פועלים בשיתוף העירייה במקום המגורים של המטופל.
בעיות נפשיות מטופלות היום, עד כמה שידוע לי, דרך קופות החולים. (בעבר טופלו דרך סל שיקום של משרד הבריאות, אבל נראה לי שזה כבר לא רלבנטי עבורך.)
 
בהתאם לבעיה, אחיך יקבל עזרה למציאת מסגרת. זה אורך זמן, יכול לקחת חודשים.
עם מציאת המסגרת המתאימה לאחיך, יש סיכוי טוב שהמתחים בבית ההורים ירדו. בכל מקרה זה יאפשר להם לפנות יותר זמן לעצמם, ולפתור את הבעיות שלהם, אולי אפילו עם עזרה חיצונית.
וזה יאפשר לך לטפל בעצמך מתוך מצב של הכרה והגדרה ברורה של המצב האמיתי.
 
תתעקשי.
לטאטא בעיות גדולות מתחת לשטיח, עלול להפוך בעתיד את השטיח להר גדול...
וההר הזה יהיה שלך ושל אחיך האמצעי.
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
28/04/2017 | 12:57
4
197
אני מעריכה את מה שכתבת אבל זו הצעה דיי אגרסיבית למצב + אחי הגדול לא יעזור לי כי הוא גם מתעלם מהבעיה וגם לא ממש מדבר איתי על הסיטואציה.
בנוסף, האם נכון להוביל אדם לאבחון בכזו צורה? שוב, הוא לא פוגע באף אחד, אני גם לא רוצה להעמיד אותו במצב כזה. זו לא נשמעת לי תוכנית פעולה שתוכל להציל את המצב... 
לצפיה ב-'נכון לעשות זה לנסות לפתור, כלומר לעזור.'
נכון לעשות זה לנסות לפתור, כלומר לעזור.
28/04/2017 | 15:29
3
221
"להוביל אדם לאבחון בכזו צורה"... לא יודעת מה התמונה שעלתה מול עינייך, ולמה "כזו צורה", המלצתי על שיתוף פעולה איתו.
הרי לא ייתכן שהוא מרוצה ממצבו. הוא יודע שהוא לא כמו כולם, עם הסבר נכון שיציג לו את התמונה עם אפשרויות הפתרון שיעזרו לו, יש סיכוי לא רע שהוא ישתף פעולה.
 
תראי, המצב היום, עצוב ככל שהוא ומטריד ככל שהוא, עדיין מאפשר לך להתרחק ולחיות את חייך.
בעתיד, אם זה יימשך כך, מישהו יהיה חייב לדאוג לאחיך אחרי שההורים לא יוכלו ואחרי שהם לא יהיו. 
במצב כזה, זה יהיה שלך ושל אחיך האמצעי. הדאגה, הפרנסה, אולי אפילו הטיפולים, ולא תמיד האופציה לשיקום תהיה פתוחה בפניו, הוא הולך ומתבגר.
 
אולי זה הזמן כן לדבר עם כל הנוגעים בדבר על הסיטואציה, כן לפתוח הכל בגלוי מתוך מטרה להגיע לפיתרון.
 
ההצעה אינה אגרסיבית. היא קשה לביצוע, מצריכה הרבה אומץ ונכונות, אבל קשה לי לראות דרכים אחרות לפתרון אמיתי.
לצפיה ב-'הבנתי בקריאה חוזרת'
הבנתי בקריאה חוזרת
29/04/2017 | 10:36
2
188
אוקי, מסכימה. עדיין לדעתי בתוך הסיטואציה יהיה לי מאד קשה לבצע את זה - אני לבד בסיפור הזה.
 
יש לך אולי טלפון/ פורום/ מישהו שאוכל לפנות אליו לקבל הכוונה בנושא?
אפילו אתר אינטרנט לקריאת חומרים יעזור :)
לצפיה ב-'פני לקופת החולים שלך, בררי מי '
פני לקופת החולים שלך, בררי מי
29/04/2017 | 18:42
1
180
הוא הרופא הפסיכיאטר מטעם הקופה. לא תמיד זה בסניף הקרוב.
קבעי תור אצלו לייעוץ.
ספרי לו על הבעיה והוא ייעץ לך למי לפנות הלאה על מנת להגיע לאבחון.
יש מצב שהוא לא ממש יודע ובמצב כזה הוא יפנה אותך למישהו שכן יודע.
(במקרה שאני מכירה זה ארך שלושה סבבים עד שנמצא הפסיכיאטר שבאמת התמצא היטב במערכת.)
לאחר הייעוץ שוחחי עם אימך (**ראי כאן למטה בהמשך). בקשי ממנה להגיע ביחד איתך לפגישת ייעוץ עם פסיכיאטר מטעם הקופה שלהם.
אם זו אותה קופה ואותו פסיכיאטר, וכבר בסבב הראשון תגיעי למישהו שמכיר היטב את המערכת, יהיה לך יותר קל לתאר לו את ההתנגדות ולהגיע עם אימך.
**בשיחה עם אימך תדגישי את הצורך לבנות לאחיך רשת ביטחון להמשך. תסבירי לה שצריכים לדאוג לו כלכלית תעסוקתית וחברתית למצב שהם לא יתפקדו יותר, ועכשיו זה הזמן. תארי לה את האפשרויות על פי ההנחיות שקיבלת מהפסיכיאטר.
 
ההפניה שאני ממליצה,לקופת חולים, נובעת משיקולים כספיים בלבד. 
 
אתאר לך את המסלול שאני מכירה:
הפגישה הראשונה היתה עם פסיכיאטר, שביקש שיובא אליו אבחון פסיכולוג.
הוא לא ידע להמליץ על פסיכולוג. כך שהתבצע בירור בעזרת פסיכיאטר אחר לגבי פסיכולוג שעושה איבחונים למבוגרים.
לאחר מכן התבצע איבחון פסיכולוג, אשר הוצג בפני הפסיכיאטר הראשון. הפסיכיאטר בדק את המטופל ומשם הדרך היתה קלה בהרבה, כי עם האיבחונים והמסמכים התמונה מתבהרת ויודעים פחות או יותר לאיזו עזרה הוא זכאי.
 
לא יודעת לייעץ לך יותר מזה כי לא מכירה את הפרטים, התיאור שהבאת כללי ביותר, אבל ברגע שיהיה איבחון, דיאגנוזה, תוכלי למצוא פורום תמיכה, כי אין פורומים כלליים (אני לא מכירה, בכל אופן), אלא על פי בעיות ספציפיות.
 
הדרך איננה קלה.
ההורים חייבים להבין שהם לא יוכלו להיות שם לתמיד, ושהבעיה הזו תעבור בצורה זו או אחרת אליך ואל אחיך האמצעי. וכאן על שניכם לעמוד על שלכם.
שוב, לא יודעת עד כמה אפשר לסמוך על אחיך המבוגר בענייני כספים, תחזוקת בית, עמידה בהתחייבויות. יש לזה חשיבות ענקית כשמתכננים את עתידו.
 
במקרה שאני מכירה, היה מטופל לא עצמאי.
מה שעומד מול עיני זה בעיקר הבעייתיות במצב בו פתאום באמצע החיים אנשים מוצאים את עצמם עם אחריות לדאגה לחיים של מישהו אחר, שהוא נסמך, שמבחינות מסויימות הוא חסר אונים. בבת אחת אנשים מוצאים את עצמם עם תיק שמשעבד אליו את כל חייהם.
אז אם אפשר עכשיו לעשות את הפעולות הנדרשות על מנת שיהיה פתרון, נראה לי מאוד לא הגיוני לעזוב את זה ולתת לזמן לעבור.
 
ההורים... כמה מילים על הורים לבן חריג בן 40 ללא איבחון וטיפול...
חייבת לציין שלהורים קל מאוד לראות מצג שוא על פיו הבן בסדר גמור... קצת מוזר אבל... (וכאן בא התיאור: מקסים, וממש נשמה טובה ועוד, סופרלטיבים שלא קשורים להתמודדות אמיתית שלו עם העולם שבחוץ...)
מאוד מאוד לא נוח להם לראות את המצב האמיתי, ולהודות בכך. איכשהו זה משאיר מין מצב סטטי, ללא זעזוע, והכי חשוב... בלי להאלץ לראות את הבן כפי שהוא באמת, עם כל הבעיות.
אז צפויה התקפה מצידם. כי מה את רוצה ממנו, מה הוא מציק לך, הוא לא פוגע בך אז למה את פוגעת בו...
ואת צריכה להיערך לזה. 
זו דרך די בודדה. מזל שיש לך עוד אח, בריא.
לצפיה ב-'הפניה שלך עם אימך רצויה ע"מ להגיע לשיתוף פעולה עם האח הבכור.'
הפניה שלך עם אימך רצויה ע"מ להגיע לשיתוף פעולה עם האח הבכור.
29/04/2017 | 18:49
142
ברגע שאימך תבין את המצב כפי שהוא, היא כבר תדאג להשיג את שיתוף הפעולה של האח.
להערכתי.
 
מאחלת לך להצליח.
מאוד מבינה את מה שעובר עליך.
לצפיה ב-'צר לי את אשר את חווה'
צר לי את אשר את חווה
30/04/2017 | 19:49
232
אכן הוריך כנראה לא היטיבו להתמודד עם האיבחון של אחיך.
להישאר בבית ההורים ללא מסגרת חברתית זו ברירת מחדל קשה ואינה יעילה
יש כיום מגורים משותפים לאנשים במצבו לאחר איבחון פרטני, במסגרת חברתית הוא יוכל להתפתח ולרוות יותר נחת מחיו בהשוואה לנתק החברתי אותו הוא חווה.אוכל להפנות אותך לגורמים ומאמרים בנושא.
 
פני במסר אישי.
בהצלחה.
לצפיה ב-'מזדהה איתך כ"כ, נעמה '
מזדהה איתך כ"כ, נעמה
12/10/2017 | 00:39
11
נמצאת באותו שלב בחיי , בו מאסתי במציאות המשפחתית המורכבת  שלי. לא מוכנה יותר לשאת שום מחשבה    שאלו הם חיי וכך גם ישארו.  
קשה לך להתחבר לעצות שקיבלת כאן ואני חושבת שזה טמון במערכת היחסים הבין אישית בינך לבין אחיך והדינמיקה המשפחתית בכלל. זה לתחושתי בלבד למרות שלא הרחבת בעניין זה .
נדמה שאין לך מושג מה עובר על אחיך באמת ושאין שם היכרות אמיתית בינכם ולכן זו צריכה להיות נק' הפתיחה שלך. אחריהן תוכלי לבחון טיפול הולם לו ולכם .
 
מקווה שתצליחו להגיע למקום שליו ושלם בחייכם ותודה לך על השיתוף  
לצפיה ב-'שבתות וחגים'
שבתות וחגים
24/04/2017 | 09:16
24
596
 
שלום,
כבר כתבתי פה בעבר , על היותנו מורכבים.... זה כבר לא מרגיש כמו משפחה..אנחנו יחד כעשור, ילדי בתחילת גיל העשרה, ילדו לקראת סוף גיל העשרה. ילדיו לא מדברים איתי בכלל!!!. הוא ביחסים טובים עם בני.
לפני למעלה משנה היה לנו משבר גדול שכמעט הוביל לפרידה, ואנחנו עוד מנסים לשקם. כולם נגד...המשפחה הקטנה שלי לא מוכנה לשמוע עליו (הוא היכה אותי ואני הגבתי לזה בצורה מאוד חריפה ועירבתי משטרה). המשפחה שלו(שתמיד היתה דומיננטית) לא מוכנה לשמוע עלי...אם לפני כן היינו חוגגים חגים וערבי שישי יחד , עם משפחתו, בשנה האחרונה לא.
המשפחה שלו, שעם חלק מהם הוא במעין ריב(שברור שיעבור) מחרימה אותי, ואציין שזה ממש לא מפריע לי...להיפך...לא אהבתי אותם והם לא אותי. הם לא חסרים לי...
המשפחה שלי לא מוכנה לראות אותו ובחגים נניח, מזמינים אותי בלעדיו.
גם ילדיו לא מוכנים לאכול איתי סביב אותו שולחן, וכשהם באים לביתנו (שבבעלות בעלי) הוא רק איתם ואני ובני בגדר אויר.
אמרתי לו שמבחינתי הוא יכול לחגוג עם משפחתו, אבל הוא לא רוצה, לא כי הם לא מזמינים אותי, אלא כי הוא כועס עליהם מסיבות שלא קשורות אלי. ז"א הוא לא מגבה אותי מולם .הוא מעולם לא העיר להם או ביקש שיתנהגו אלי יפה. והם היו מתארים אצלנו כמעט בכל ערב שישי.
 
אני לא הולכת למשפחתי בחגים כי לא רוצה להשאיר אותו לבד...וגם כי מפריע לי שהוא לא יבוא איתי, אבל אני מבינה את המשפחות...
ההורים שלי גם הרבה יותר מבוגרים וחולים ולא ממש במצב לארח, כך שלא נהגנו להתארח אצלם גם בימים ה"טובים"
יוצא שליל סדר, ראש השנה...כל ערבי שישי אנחנו לבד...
גם אין חברים משותפים.
אני יודעת שאין פתרון קסם, גם לא רוצה את מה שהיה...לבלות עם משפחתו. אבל גם הלבד מכביד.
אם אני מדברת איתו על זה הוא אומר שזה המצב, רובו באשמתי ועכשיו אני משלמת את המחיר.
הוא גם מקבל את זה שילדיו יתעלמו ממני.הם גם מקבלים גיבוי מלא המשפחה שלו.
 
יש למישהו משהו טוב, עצה ?
תודה
 
 
 
 
.
לצפיה ב-'מסוכן שם'
מסוכן שם
24/04/2017 | 11:38
5
341
מאוד עצוב מה שאת מספרת. אם הוא הכה אותך, ועוד מישהו יודע מזה, תיזהרי שעובדת סוציאלית לא תגיע אליך- כי הבן שלך בסכנה קיומית. אולי עדיף לך שבנך ישאר במסגרת אביו עד שתפתרי את הבעיה עם הבן זוג הנוכחי. אולי עדיף שבכלל תמצאי בית חדש לגור בו. זו מערכת יחסים רעילה והרסנית.
 
מצד שני- אנחנו שומעים רק את הצד שלך פה... ואת טוענת שכתבת פה בעבר, אז אנחנו יכולים לתת לך עיצות אבל הן לא בטוח נכונות. את לא משנה כלום, נשארת באותו מצב סטטי שרק יחמיר לפי דעתי, ויש לך ילד במרכז כל הסיפור הזה... חוסר אחריות...
 
בקיצור- שחררי את הבן שלך לאביו עד שיעבור זעם או שתעשי שינוי מהותי- כי אצלך הוא לא יכול להשאר ככה. תחשבי על כל מה שהוא לומד ממה שקורה בבית.
לצפיה ב-'אם הוא הכה אותך.. תזהרי שעובדת סוציאלית לא..."'
אם הוא הכה אותך.. תזהרי שעובדת סוציאלית לא..."
25/04/2017 | 12:10
4
302
מירי, זו הפעם הראשונה שאני לא רק שלא מסכימה איתך, אלא ממש מתנגדת למה שכתבת!
 
אם הוא הכה אותה, רצוי שעובדת סוציאלית תגיע אליה, וכמה שיותר מהר יותר טוב.
אם הוא הכה אותה, אין לה מה לחפש בבית הזה עד שהוא יעבור טיפול מתאים
אם הוא הכה אותה, אני מאד מקווה שהיא לא חזרה בה מתלונתה!!
לצפיה ב-'אם התכוונת אלי, אז זו לא אני מעלייך '
אם התכוונת אלי, אז זו לא אני מעלייך
25/04/2017 | 13:11
1
89
לצפיה ב-'אופס '
אופס
25/04/2017 | 22:37
48
לצפיה ב-'סליחה אבל מה בדיוק לא בסדר בתשובה?'
סליחה אבל מה בדיוק לא בסדר בתשובה?
26/04/2017 | 11:52
207
ברור לך שאם היא התלוננה ועדיין נשארה עם אותו האיש אז לא מדובר בבחורה שהבן שלה חשוב לה יותר מדי? כאילו למה לחכות? לפעם הבאה שהוא יגיע גם לבן שלה? בחורה שכותבת כזה פוסט מחפשת הצדקה להשאר עם אותו הבחור. היא יודעת שהיא צריכה לעזוב אבל אין לה את האומץ. אולי כי היא כבר עברה את הארבעים? אולי כי אין לה יותר מדי לאן ללכת - אולי כי הבטחון העצמי שלה כל כך ברצפה שהיא בטוחה שזה תקין מה שקרה שם... יש עוד אלף סיבות.
 
אני - כשאני קוראת כזה פוסט- האישה הזו פחות מעניינת אותי ויותר מעניין אותי הבן שלה. וככה כולכם אמורים להגיב בחברה מתוקנת ונורמטיבית.
 
 
לצפיה ב-'אולי היא בהריון ולכן היא לא יכולה לעזוב?'
אולי היא בהריון ולכן היא לא יכולה לעזוב?
26/04/2017 | 20:19
156
חשבתן שאולי יש מצב שהיא בהריון? כי אחרת אני לא רואה שום סיבה להשאר במערכת היחסים ההזויה הזו. ויפה שעה אחת קודם...
 
 
לצפיה ב-'הזוגיות הזאת יותר חשובה לך מבנך?'
הזוגיות הזאת יותר חשובה לך מבנך?
24/04/2017 | 18:42
86
לצפיה ב-'ולך... יש משהו טוב?'
ולך... יש משהו טוב?
25/04/2017 | 12:11
9
230
ובמילים אחרות, למה את נשארת בקשר הזה?
לצפיה ב-'זהב יקרה'
זהב יקרה
25/04/2017 | 12:40
8
253
יש לי סיבות להשאר בקשר.
היה לנו ארוע חד פעמי מאוד קשה שגרר אחריו גל גדול של סיבוכים והשלכות
בהחלטה משותפת החלטנו לנסות לשקם בניגוד לדעתם של רוב הסובבים אותנו
לא בטוחה שנצליח כי הכל בערך פועל לרעתנו
ובכל זאת התיחסתי בשאלתי לסוגיה מסויימת, לא שאלתי אם להשאר בקשר ולא ביקשתי לקבל ביקורת..
אני עונה לך בהערכה רבה
 
 
לצפיה ב-'הבנת הנקרא'
הבנת הנקרא
25/04/2017 | 22:42
191
אני מצטערת, לא הצלחתי להבין מהי הסוגייה הספציפית לגביה ביקשת עצה.
לצפיה ב-'אני לא רואה את הצד שלו ב'לשקם''
אני לא רואה את הצד שלו ב'לשקם'
26/04/2017 | 07:59
4
188
תתקני אותי אם לא הבנתי נכון:
היחס אליך היה בעייתי מראש, היה ארוע קשה, החלטתם לשקם, את מוותרת על קשר עם המשפחה שלך, הוא לא שינה כלום: ממשיך להתייחס אליך ולבנך כאל אוויר, לא מגבה אותך מול המשפחה שלו, מאשים אותך במה שקרה.
 
לי נשמע כמו שההחלטה לשקם היא שלך לבד. קודם לא היה טוב, עכשיו עוד יותר רע - על זה את מבקשת עיצות?
 
אני מסכימה שמה שרואים מבחוץ לא רואים מבפנים, יש אלף סיבות לפרק ואלף ואחת לשקם. השאלה אם הנכונות היא הדדית. הכי מהותי בעיני זה שאם הוא לא מכבד אותך ומגבה אותך מול ילדיו, את נותנת לבן שלך להבין שזה היחס שמגיע לך וזה בלתי נסלח.
 
אולי יש משהו שלא הבנתי ואם כך, אשמח אם תתקני אותי.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'לללי'
לללי
26/04/2017 | 17:54
3
205
אתקן רק הזה שאני לא וויתרתי על קשר עם משפחתי. אמנם לא נמצאת איתם בערבי חג וערבי שישי , אבל בהחלט בקשר הדוק מאוד איתם.
ההחלטה לשקם לא יכולה להיות חד צדדית. היא של שנינו.
אכתוב בצורה קרה שילידיו בעדיפות עלי. הם גדולים והוא חושב שלא יכול ולא מוצא לנכון להשפיע עליהם, כי חושש שלא יבואו. הוא גם חושב שאני לא בסדר איתם.
זה שאנחנו מנסים לא אומר שמיד נפתרות כל הבעיות. להיפך...
הבן שלי מבין היטב שזה לא יחס שמגיע לאף אחד.
וכן, אני מבקשת עצות.שהמצבלא נעים, ורגע לפני שמפרקים ועוד מנסים להציל . מהתגובות אני מבינה שזו היתה טעות מצידי לכתוב פה...
 
לצפיה ב-'חבל שכך את מרגישה, אבל את זו שמחליטה'
חבל שכך את מרגישה, אבל את זו שמחליטה
26/04/2017 | 18:01
1
168
כשפונים לפורום, בייחוד אם לא מרחיבים ונותנים פרטים רבים ומלאים, אנשים מגיבים כפי שהם מבינים את הכתוב., לעיתים קרובות זה לא בדיוק מה שמצפה הפונה לשמוע. 
רק את יודעת למה את שם, האם יכול להיות שאת נשארת כי זה נראה לך הפתרון הפחות גרוע? יש משהו שאת חוששת מפניו? 
מאיך שאת מתארת את הדברים, אני חושבת שאתם לא משדרים על אותו גל. אולי יהיה קל יותר לערב גורם שלישי שיהיה סוג של מתרגם ומשקף מציאות עבור שניכם?
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'תודה ללי'
תודה ללי
26/04/2017 | 18:20
167
הלוואי שהייתי יכולה לערב גורם שלישי ואהבתי את הניסוח של מתרגם ומשקף מציאות עבור שנינו.
 
לצפיה ב-'מה זה משנה מה אחרים חושבים? מה את חושבת?'
מה זה משנה מה אחרים חושבים? מה את חושבת?
20/06/2017 | 00:48
50
זו לא היתה טעות אבל את צריכה לקחת בחשבון שיהיו פה תשובות שגם לא ימצאו חן בעינייך... וכמה שלא נעים לשמוע- אכן הבן שלך צריך להיות בעדיפות ראשונה.
 
יהיו עוד מערכות יחסים בחייך- את עוד תפגשי עוד אנשים שאלימות היא לא חלק משגרת חייהם או אולי התפלק להם... זה לא מתפלק- לעולם! זה כנראה טבוע בו וזה יצא איתך.
 
לדעתי הכנה- תעשי חושבים אם להמשיך במערכת יחסים הזו. אם אין לכם ילדים משותפים, ויש לך לאן ללכת- תחתכי.
לצפיה ב-'שלום מורכבות'
שלום מורכבות
02/05/2017 | 11:37
1
169
מבלי להיכנס לפרטי פרטים
מכיוון שאת לא מתייעצת כאן פעם ראשונה, (ואולי גם נפגעת מחלק מהתגובות בנוסף לכך שהן לא עוזרות), את מתארת מצב מתמשך וקשה שבו את בביתך עם אדם שילדיו לא מדברים איתך ומתעלמים ממך בארוחות משותפות בביתכם, אך מצד שני גם משפחתך הקרובה לא מוכנה לשמוע עליו.
נראה לי שכעת הדבר הכי חשוב הוא שתהיה לך אוזן קשבת פרטית משלך.
ללא תנאים, ללא ביקורת, ללא תוכחות, שקודם כל תקשיב לך.
זה יכול להיות מטפל שמתמחה בטיפול זוגי ושתוכלי אחר כך לשתף את בן זוגך, אבל יכול גם להיות פסיכולוג, מגשר, פסיכותרפיסט ואולי יש עוד.
חשוב לדעתי שיהיה אדם מנוסה ורצוי עם זוגיות ארוכה משל עצמו, ושתתחברי אליו (או אליה).
היתרון של פסיכולוג אולי שתוכלי גם להבין מדוע את נמצאת תקופה ממושכת בקשר שמכאיב לך, מה מושך אותך למקומות כאלו או משאיר אותך בהם.
בוודאי שיש לך סיבות להישאר בקשר, יתכן שחלקן אינן מודעות או מהוות שחזור של קשרים אחרים משמעותיים בחייך שלא נפתרו עד היום.
מכיוון שהמצב הנוכחי מפריע לך למרות התועלות שבו, נראה שאת רוצה בשינוי וכנראה שזה הזמן לבחון האם ההחלטות והתוצאות שהיו מתאימות בעבר נכונות עבורך גם כיום.
 
את כותבת שיש רצון משותף שלך ושל בן הזוג לפתור את המצב.
יתכן ובמקביל אפשר להגיע גם ליעוץ זוגי, את יכולה להתחיל להתעניין ולחפש המלצות ולהגיע לפגישת ייעוץ, להתרשם מאנשי מקצוע ולהתייעץ עם בן זוגך.
סביר להניח שכל איש מקצוע שתבחרי יהיה מכיל ואמפטי יותר מהפורום וביקורתי פחות. ובכל זאת גם לאנשי מקצוע יש הערות וכדאי להיות מוכנים גם לכך.
לצפיה ב-'אני מודה לך על תשובתך העניינית והלא שיפוטית'
אני מודה לך על תשובתך העניינית והלא שיפוטית
03/05/2017 | 11:15
42
לצפיה ב-'בואי אני אתאר לך מציאות שונה'
בואי אני אתאר לך מציאות שונה
25/04/2017 | 13:56
226
נניח שאתם נמצאים במצב שיש לכם זוגיות מצויינת, ובכל זאת המשפחות מתנגדות ולא מארחות אתכם בחגים (יש מקרים כאלה)
במצב כזה, הרי הייתם אומרים - הם לא רוצים אותנו? לא צריך. יש לנו את עצמנו וזה מספיק לנו.
אבל מה שאת מתארת הוא שאין לכם כלום - אין ביניכם דיאלוג לגבי הילדים, הוא לא מגבה אותך לא מול הילדים שלו ולא מול המשפחה שלו, הוא מתייחס אליך ואל בנך כמו אויר כשהילדים שלו באים...
 
אז לדעתי זה שמטריד אותך מה עושים בחגים זו התעסקות בטפל ולא בעיקר.
אם תצליחו לשקם את היחסים ביניכם (ואני מקווה שמבחינתך זה כולל לשקם את היחסים עם הבן שלך, שנשמע הכי נפגע מכל הסיפור הזה), זה יהיה הרבה פחות חשוב, כי יהיה לכם את עצמכם.
בינתיים, אני לא רואה בעיה עם זה שתלכי למשפחה שלך בלעדיו, במיוחד בחגים שהבן שלך אצלך.
 
ועוד משהו - צר לי להצטרף לדעת המשפחות שלכם, אבל גם לי נשמע מצב גרוע מאוד שהסיכוי לשנות אותו שואף לאפס. זה שהוא לא מרביץ לך לא אומר שהוא לא ממשיך להתעלל בך ובבנך המסכן (שכאמור, עליו הכי כואב הלב. את בוחרת לחיות עם מישהו שמתנהג אליך ככה, הוא לא)
לצפיה ב-'השאלה היא במה מתבטאים הנסיונות לשיקום מצידו'
השאלה היא במה מתבטאים הנסיונות לשיקום מצידו
26/04/2017 | 13:29
153
אם כל שיחה מסתכמת מצידו ב"זה המצב, רובו באשמתי ועכשיו אני משלמת את המחיר", זה לא נשמע שהוא בעניין של שיקום.
נשמע שהוא כועס עלייך, אולי בצדק ואולי לא, ושהוא בעצם מעניש אותך בחוסר הגיבוי הזה מול ילדיו ומשפחתו.

האם העונש הזה אמור להסתיים מתישהו ואז תתקדמו הלאה?
אם כן, אז תורידי את הראש ותספגי בשקט עד שהוא יחליט שנענשת מספיק...
אם לא, אז תצטרכי להחליט אם את רוצה להמשיך לחיות ככה.
רק חבל שתתעוררי בעתיד ותשאלי את עצמך בשביל מה בעצם המשכת לספוג את כל זה וביזבזת חלק לא מבוטל מהחיים שלך.
 
לצפיה ב-'קו אדום'
קו אדום
26/04/2017 | 16:31
248
הרמת יד היא בעיני סיום מערכת יחסים.
לא מבינה כיצד ניתן להמשיך לחיות במערכת כזו.
אם להוסיף את כל שאר הדברים הבלתי נסבלים שאת חווה ברמה יומית - לא נראה לי שעתידך במערכת הזו הוא וורוד.
האם את לכודה כלכלית? אם כן, את משלמת מחיר גבוה עבור ה"בטחון הכלכלי" שהוא נותן לך, ואין לך שום ערובה שבאיזשהו שלב הוא ישבור את הכלים. 
תכנני את דרכך החוצה משם. אין מה לשקם...
לצפיה ב-'ידועים בציבור'
ידועים בציבור
30/04/2017 | 17:34
158
קודם כל - לפני הכל- מצבך טיפה יותר מסורבל ממה שאת מתארת כאן היות ואתם נחשבים לידועים בציבור- אם החשבונות משותפים- ואתם גרים תחת קורת גג אחת מעל לשנה וחצי אם אינני טועה. ולכן- הפרידה יכולה להיות יותר מורכבת- יש לך זכויות מסויימות...
 
שנית- אם את מעלה שאלות כאלו בשלב שלאחר כמעט עשור- או תקופה ארוכה- והמערכת יחסית רק מדרדרת... את יודעת את התשובה.  אין פה סיבות להשארות, אין פה אהבה וגם אין פה כבוד מינימלי אחד לשנייה. לא משנה מה הן הסיבות.
 
בתקווה שתעשי את הצעד הנכון ביותר עבורך ועבור בנך.
לצפיה ב-'הרים יד ואת מוכנה להישאר איתו? למה?!'
הרים יד ואת מוכנה להישאר איתו? למה?!
05/07/2017 | 13:54
18
לצפיה ב-'את נשארת עם בבון מסריח שהרביץ לך, ועוד מבקשת עצות????'
את נשארת עם בבון מסריח שהרביץ לך, ועוד מבקשת עצות????
05/09/2017 | 14:48
1
18
לצפיה ב-'נו מה ?!'
נו מה ?!
06/09/2017 | 11:36
32
כי ככה זה עם קורבנות- הם נשארים קורבנות ומתקרבנים לתוך עצמם.
זה עוד איכשהו אפשר להבין- כי היא כנראה במצוקה נפשית- או בעיה נפשית- אבל מה בנוגע לבן שלה- לא אכפת לה עליו? מה הוא רואה ולומד במערכת יחסים שכזו? איזה מין גבר הוא יגדל להיות- אם אין לו אבא- אז זה מודל החיקוי שלו.
 
מאוד חבל. וגם מאוד חבל שאי אפשר להגיע לאותם אנשים שכותבים כאן- כי אם אפשר היה- הילד הזה לא היה נשאר בחסותה דקה אחת נוספת. כבר היה עדיף לו להיות אצל משפחה אומנת. וזו לא הגזמה. יש אנשים שפשוט לא היו אמורים להפוך להורים. יש מצב שהיא אחת מהם.
 
עצוב...

מנהל/ת הפורום

אודות:
שמי אורנה זכאי, בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים בהצטיינות מ"המרכז האקדמי רופין" עם התמחות בייעוץ ארגוני מטעם "אוניברסיטת בר-אילן", ותואר שני בלימודי משפח
עוד...

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אורנה זכאי - מנהלת פורום משפחות מורכבות
מנהלת הפורום אורנה זכאי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ