לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
95439,543 עוקבים אודות עסקים

אודות הפורום משפחות מורכבות

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
כל המידע הניתן ע"י מנהלת הפורום הינו בגדר המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליו. אין לראות באמור בפורום זה תחליף לייעוץ אישי/ זוגי/ משפחתי מקצועי. אתם מתבקשים לקיים שיח מכבד, פתוח ונעים, תוך הימנעות מביקורת ושיפוטיות.
המשך >>

לצפיה ב-'כמה ילדיו מעידים עליו?'
כמה ילדיו מעידים עליו?
10/07/2018 | 11:25
3
323
שלום לכולן-אשמח לשאול אתכן:
אתן בפרק ב', פוגשות גבר בפרק ב', ובא לכן עליו, הדייטים מראים שיש פה פוטנציאל. אחרי כמה שבועות אתן פוגשות את אחד מילדיו, אפילו רק לשעה או בשיחות וידאו, ו... זה לא זה. בהלה. לא מבינות איך ומאיפה צץ הילד הזה, אין חיבור, אין אנרגיה טובה, אין אפילו זיק של חיבה ואהבה, אין תכונות שאתן אוהבות. גם מהסיפורים דרך אגב. 
ופה הדילמה- אם הילד הוא כזה, מה זה אומר הוא יגיד בהמשך על הקשר עם האב? הילד לא מוצא חן בעינייך, ומדובר בגנים של הבן זוג שאת בוחנת...
להתייחס לזה בכלל? 
לצפיה ב-'לא בטוחה שזה בשבילך....'
לא בטוחה שזה בשבילך....
10/07/2018 | 13:53
1
246
אם מתוך שעה או שיחת וידאו הסקת מסקנות על הילד ופסלת אותו, לא בטוח שזה מתאים לך. אין ברירה, בזוגיות עם גרוש פלוס, את חייבת לסגל המון נדיבות, סבלנות ונכונות לראות את הטוב בילדים לא משנה מה. מצד שני, את גם לא צריכה לצפות לאהוב/להתחבר אליהם, או שהם יתחברו אלייך, אלא להתייחס אליהם יפה ובכבוד, ולהבין את הקושי שלהם נוכח העובדה שאישה זרה נכנסת לחייהם בלי שיש להם מה להגיד בעניין.
 
לילד גם ככה לא קל והוא לא צריך מישהי שתשפוט אותו לחובה מהיום הראשון. אם את מרגישה שזה המקום שבו את נמצאת ואת לא מסוגלת לעשות שינוי תודעתי, אולי עדיף שלא תיכנסי לשם.
לצפיה ב-'מדוייק.'
מדוייק.
11/07/2018 | 10:19
68
לצפיה ב-'מספר נקודות חשובות...'
מספר נקודות חשובות...
11/07/2018 | 10:18
179
בוקר טוב,
אחלק את תשובתי למספר נושאים בכפוף לדברים אליהם התייחסת בשאלתך:
  1. ההכנה והעיתוי המתאימים למפגש עם הילדים: מפגש עם ילדים בכל הקשור בפרק ב' צריך להתקיים, אך ורק כשהקשר הופך לקשר רציני ושני בני הזוג רוצים להעלות אותו ברמה ולהכיר את הילדים ובין הילדים. כלומר, מדובר קודם כל על ביסוס הקשר הזוגי וראייתו לטווח הארוך. ילדים ככלל, עשויים לחוות קושי רגשי בהיכרות שכזו, ומכאן שאין להעמיס עליהם אם אין מדובר בקשר רציני לטווח הארוך. מכאן, שתחושה שעיקרה "בא לי עליו" לא מספיקה בלשון המעטה כדי להיפגש עם בנו. בהינתן שקשר נחווה כרציני, יש לשקול בכפוף לגילו של הילד מה הוא אוהב לעשות בזמנו הפנאי ולארגן פעילות חווייתית משותפת, זאת כדי לצרוב אצלו חוויה ראשונית חיובית (מדובר כאמור במפגש פנים מול פנים ולא שיחות וידיאו).
  2. נקודת מוצא ממנה מגיעים ילדים שחוו גירושין: "לא מבינה איך ומאיפה צץ הילד הזה" – המשפט הזה מייצג את הפחדים הכי עמוקים של כל ילד, שמעצם היותו ילד תלוי במבוגרים המטפלים בו, ומכאן פגיעותו. הוא מגיע מחשש שמא לא יאהבו אותו מספיק בסביבה החדשה והוא מחפש סימנים שיעידו על חום, אכפתיות וביטחון, שירככו את הפחד מעצם המפגש עם גורם ש"אינו חייב" כמו הוריו הביולוגיים להיות תמיד שם בשבילו ולאהוב אותו. זהו עול כבד לילד שחולם על אהבה ללא תנאים מוקדמים ומבין שבמערכת החדשה הוא יצטרך לעשות משהו כדי להיות ראוי לאהבתה של בת הזוג של אביו. הוויה כזו אצל ילד (לא צויין גילו, אך זה פחות חשוב כרגע להבנת הרעיון) יוצרת תגובה חיצונית שבמקרים מסויימים, עשויה להתפרש על ידי הגורם החיצוני, כשלילית, אלא שמקורה באותו פחד ובאותה מצוקה של הילד.
  3. שיפוט יתר ומהיר: כניסה לזוגיות פרק ב' שונה לחלוטין מכניסה לזוגיות פרק א'. בפרק ב' את נכנסת ל"חלקה משותפת" של בן זוגך עם ילדיו ולהיפך. הסכמתך לקבל את בן זוגך, כמוה כהסכמתך לקבל את כל מה שהוא מביא איתו ב"חבילה" ואין פה בשום מקרה איזשהו מצב אידילי, אלא כזה שמחייב שיתוף פעולה בין שני בני הזוג, זאת במטרה להקל על הילדים בשני הצדדים בתהליך הלא פשוט מבחינתם של כניסת אדם זר ל"חלקה המשותפת" שיש להם עם הוריהם הביולוגיים. חשוב לציין, שעפ"י מחקרים, הצלחת זוגיות בפרק ב' מושתתת בראש ובראשונה על הצלחה בחיבור לילדים וביניהם (תהליך לא קצר שלוקח סדר גודל של עד 6 שנים). לבוא ולתייג את הילד בין אם כתוצאה מהפגישה ובין אם מסיפורים כאלו ואחרים, יוצר גישה ראשונית לא חיובית כבר מלכתחילה, וזו אינה תורמת להמשך ביסוס קשר חיובי ביניכם כלל ועיקר.
  4. השפעת האופי של הילד על אופיו של בן זוגך ו/או על הקשר הזוגי בפרק ב': כל ילד בהתאם לאופיו מתמודד באופן אחר עם גירושין ועם כניסה של בן זוג חדש של מי מהוריו. ישנם ילדים בעלי מזג "קשה" ויש כאלה בעלי מזג "קל" יותר, ומן הסתם אלה בעלי המזג הקשה יתקשו יותר להסתגל למצבם המשפחתי המשתנה. בגלל "מרדנותם" הם עשויים לעורר אנטגוניזם, הן בקרב ההורה הביולוגי והן בקרב בן הזוג. במקרה כזה, שיתוף פעולה מלא בין בני הזוג וקבלת עזרה מקצועית שתסייע לילד, עשויים להקל על יצירת "חלקה משותפת" חדשה ובריאה, שהילדים משני הצדדים ירגישו שהם חלק ממנה. כל קשר בין התנהגותו של ילד "קשה" = כזה שחווה קשיי הסתגלות לנוכח המצב החדש לבין אופיו של בן זוגך ו/או אופייה של מערכת היחסים ביניכם, מקרי בהחלט.
לסיכום, כניסה לפרק ב' מחייבת אותנו ראשית לעשות עבודה מקדמית על עצמנו ולבוא למערכת כזו בעיניים פקוחות ומתוך בגרות רגשית. זו עשויה לסייע ולהקל על הילדים משני הצדדים בתהליך הרגשי הלא פשוט שהם עוברים.   
לצפיה ב-'שמחות, וקשיים'
שמחות, וקשיים
27/06/2018 | 14:28
1
308
בתי הבכורה מתחתנת בשעה טובה, החתונה בירושלים , אנחנו גרים בארה"ב. לצערי הילדים של האיש לא יוכלו להגיע איתנו עקב צרות עם האמא והם ישארו איתה... ( לדעתי היא תצטער על הרגע שמנעה מהם לנסוע בת 16.5 ןבן15...) השמחה גדולה.
הקושי ביום שיש האיש פוטר מהעבודה, כן היה צפוי, היה באויר מזה 3 חודשים ועדיין מכה קשה וכואבת,, בו 54, המון ניסיון והמלצות ובתחום שלו הייטק הוא זקן... זה כואב . לשעבר מוסיפה על הקושי.. התמודדות כמו תמיד.
לצפיה ב-'מזל טוב לנישואי בתך!'
מזל טוב לנישואי בתך!
27/06/2018 | 19:36
167
פיטורים בגיל 54 זה קשה.
אדם בשיא כוחו מוצא עצמו עם הגדרה של "זקן" בטרם עת.מזל שאת שם, לתמוך בו.
מאחלת שימצא משרה מתאימה לכישוריו ושיתאושש.
 
לצפיה ב-'הכרות עם הילדים של בן הזוג'
הכרות עם הילדים של בן הזוג
24/06/2018 | 15:05
4
327
בני 40 בזוגיות פרק ב' מזה כשנה, לי יש ילד בן 6 ולו יש בת 8 ובן 5.
בן זוגי מכיר את בני והם מסתדרים נהדר.
אני לא מכירה את ילדיו של בן הזוג בשל קשיים שהערימה האם. לאחרונה קיבלנו אישור משפטי שיש מקום למפגשים שלי עם הילדים ועל כך שנינו מודים.
ברור לי כי רצוי שהמפגש יהיה במקום נייטרלי, תחילה רק שלי עם הילדים ובהמשך המטרה היא שהילדים יפגשו כולם.
יש לציין כי האם מנסה לחבל בקשר בדרכים שונות, ללא הצלחה ומערבת גם את הילדים בכך.
אני חוששת מעט מהמפגש הראשוני איתם כי אני יודעת שהאם למשל מתחקרת אותם, בעיקר את הבת הגדולה יותר, מבקשת ממנה לדווח על כל צעד ושעל כולל שיחות טלפוניות ביני לבין בן זוגי.
החשש שלי הוא מלשים את הילדים במצב לא נעים ופגיע, איני רוצה שיבחנו את "נאמנותם" לאימא או שיאלצו לבחור צד.
על אף ששנינו יודעים ומסכימים שהדרך שלה לא נכונה, היא מאד פגועה, מקנאה בקשר שיש לנו ובעיקר לא התגברה כנראה על הגירושין.
 
אשמח לעצות להמשך הדרך ובמיוחד למפגש הראשוני עם הילדים.
יש לציין שאני מאד רגישה אל הילדים, הילדה מודעת לקיומי אך טרם נפגשנו. המפגש אמור להתקיים השבוע.
לצפיה ב-'התחקור כנראה יהיה שם תמיד...'
התחקור כנראה יהיה שם תמיד...
25/06/2018 | 16:00
153
היי מיקה,
את מתארת מקרה שכיח מאוד בקרב זוגות מתגרשים, בו לאחד מהצדדים לוקח זמן רב יותר לעבד את הפרידה. מדבריך ניתן להבין, שעם ובלי קשר למפגש שלך עם הילדים, האם עוסקת בתחקור שלהם שנוגע ביחסים בינך לבין בן זוגך. 
לבן זוגך ולילדיו יש "חלקה משפחתית משותפת" שאת מבקשת להיכנס אליה כפי שבן זוגך נכנס ל"חלקה המשותפת" שלך ושל בנך. כניסה כזו צריכה להתכתב עם חוויה כייפית וחיובית לילדיו. מציעה שאת ובן זוגך תחשבו יחד על מקום/פעילות שהילדים אוהבים ושאת יכולה להיות חלק ממנה. כשפעילות שכזו תחזור על עצמה מספר פעמים עוד בטרם ילדיו פוגשים את בנך, בטחונם במוכוונות המלאה של אביהם ושלך לרווחתם ילך ויגדל, ומכאן שתייתר את "מאבק הנאמנות" למי מהצדדים היה וקיים.
בהצלחה!
לצפיה ב-'מפגש ראשון'
מפגש ראשון
26/06/2018 | 07:29
122
בעיני נכון לעשות אותו בסיטואציה שבה המפגש הוא לא המרכז, אלא נלווה.
למשל - ללכת לבריכה או לים או לג'ימבורי. דווקא יכול להיות שנכון שכל הילדים יהיו, זה יוצר יותר איזון ופחות לחץ על הילדים שלו להיות איתך באופן צמוד.
זה לא מפגש היכרות כמו עם מבוגרים שיושבים, מדברים, ולומדים להכיר, אלא יותר להתחיל להסתגל לנוכחות הפיזית שלך.
 
ולגבי האמא - אתם לא יכולים לשלוט עליה, לא חושבת שהיא צריכה להיות פקטור כאן. בסופו של דבר, בהנחה שהכל ביניכם ילך טוב, הילדים יבינו מי את.
לצפיה ב-'פארק, ים, בריכה ודווקא כם בשיתוף הבן שלך'
פארק, ים, בריכה ודווקא כם בשיתוף הבן שלך
05/07/2018 | 07:49
83
ואין צורך להגדיר את זה בצורה רשמית בתור "מפגש עם בת הזוג החדשה שלי", זה בילוי בפארק עם חברים...
לצפיה ב-'בקיצור, את מלאך רגיש'
בקיצור, את מלאך רגיש
06/07/2018 | 04:15
108
והאקסית מפלצת שלא מהססת לפגוע בילדים שלה. 
יש לי הרגשה שאת בוחשת הרבה בקדרה. מה פתאום את זו שחוששת מלשים את הילדים שלו במצב לא נעים ופגיע ושהם יאלצו לבחור צד, כל זאת לפני שפגשת אותם?!
יש להם אמא יש להם אבא שבוודאי רגישים אליהם קצת יותר ממך, אז אל תתערבי. 
לצפיה ב-'חוזרים שוב להיות משפחה.....?'
חוזרים שוב להיות משפחה.....?
11/06/2018 | 10:21
13
475
שלום לכולם, נשמח לייעוץ אובייקטיבי פה... אני ובן זוגי יחד המון שנים וגרים עם אמא שלי, שלושתינו מסתדרים מצויין. אבא שלי חזר לארץ לאחר המון שנים עם בת מאישה אחרת והוא מעוניין לגור איתנו. הוא לא בזוגיות כעת וגם אמא שלי לא אבל הם כלל לא זוג, הוא לא רוצה לגור עם הבת לבד אלא שהיא תיהיה איתנו, היא אחות למחצה שלי אבל יש פה עניין עקרוני שכואב לי וקשה לי להתפשר עליו-איך לקבל אותו בחזרה אחרי כל השנים, לא פייר ולא הגיוני.
מצד שני, המצפון גם יציק לי אם אטרוק בפניהם את הדלת. אמא שלי מחפשת שיהיה לי טוב ומחכה לשמוע מה ההחלטה שלי....
מה דעתכם?
 
לצפיה ב-'התייחסות לשאלתך משתי זוויות......'
התייחסות לשאלתך משתי זוויות......
11/06/2018 | 11:40
194
שלום רב יוליה,
נראה שהסוגיה שאת מעלה עוסקת בהיבטים רגשיים לצד היבטים פרגמטיים. אתייחס לשניהם
בהיבט הרגשי:
  • על פניו, ניתן ללמוד מתיאורך כי לאמך אין בעיה עם הבקשה של אביך. את לעומת זאת חווית כנראה חוויה שלילית בהקשר להתנהלותו, שגם בחלוף לא מעט שנים היא חיה, קיימת ונושמת בקרבך, ומכאן, הקושי הרגשי לקבל אותו בחזרה. ממליצה לך בחום לנצל את חזרתו של אביך ארצה כדי לעשות קלואז'ר ולו על מנת שתוכלי להרגיש תחושת שחרור מהטעינות הרגשית כלפיו.
בהיבט הפרקטי עולות שאלות/תהיות שיש להתייחס אליהן:
  • מה משך הזמן שאבא מכוון אליו במגורים המשותפים? האם מדובר פשוט בנחיתה רכה לפרק זמן קצר, או אחר ?
  • מה הסיבה שאבא לא שוכר דירה בקרבת מקום מגוריכם ובכך מבטיח שיהיה קשר משפחתי קרוב יותר גם במימד הפיזי?
  • את מציינת שלהורים שלך אין כרגע זוגיות. עד כמה יתכן וכ"א מהם ירצה בהמשך לבנות זוגיות חדשה ואיך זה יסתדר במידה ואבא יגור אתכם?
  • את מציינת שאת ובן זוגך חיים עם אמא במשך שנים ומסתדרים מצויין. ניתן להניח כי אורח החיים שלכם עוצב על אותן נורמות, ערכים ודרכי התנהלות. במידה ואבא ובתו ייכנסו לגור אתכם, יש לבחון עד כמה הם שניהם יכולים ומוכנים להתכתב עם אורח החיים שבניתם לכם כשלישיה ובאלו תנאים.
לסיכום, נגעתי במספר סוגיות שיש לתת עליהן את הדעת, הן בהיבט הרגשי והן בהיבט הפרגמטי. התשובות לסוגיות אלו יסייעו לך לטעמי להגיע להחלטה מושכלת.
אני לרשותך בכל שאלה נוספת.
לצפיה ב-'לא הבנתי למה כן'
לא הבנתי למה כן
12/06/2018 | 09:02
2
210
לא מבנה למה אמא שלך מוכנה לזה ולמה את בכלל שוקלת את זה
לא מבינה למה הוא לא רוצה לגור עם הבת שלו לבד
מה אתם שותפים לדירה?
אנשים מבוגרים חיים ביחד כי יש ביניהם יחסים, לא כסידור טכני (חוץ משותפים, וגם זה בדרך כלל כשצעירים ולזמן מוגבל)
נשמע לי רעיון מקולקל מהיסוד
לצפיה ב-'מירי, קראתי את תגובתך אחרי ששלחתי את שלי'
מירי, קראתי את תגובתך אחרי ששלחתי את שלי
14/06/2018 | 16:07
1
170
 
ואת פשוט אומרת מילה במילה את מה שאני חושבת.
לצפיה ב-''
16/06/2018 | 21:54
12
לצפיה ב-'אבא שלך נצלן וחוצפן.'
אבא שלך נצלן וחוצפן.
14/06/2018 | 16:06
187
 
למה את צריכה לגור פיזית באותו בית עם אחותך למחצה?
מה קרה, אי אפשר לקיים קשר של אחיות כשכל אחת בבית שלה?
הוא פשוט מעוניין להתלבש עליכם כדי לא לשלם שכר דירה. אני לא מבינה איך אמא שלך בכלל שוקלת להסכים לזה.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
19/06/2018 | 16:17
6
108
את אוהבת אותו, הוא אביך. הוא חלק בלתי נפרד מחייך. קשה עם העובדה שעזב להרבה זמן, אבל זו כבר הדרך שבה החליט לנהל את חייו. אולי בעתיד תוכלו את וחברך למצוא דירה לבד. ודאי יהיה מוזר לקבל אותו אחרי כל כך הרבה שנים, אבל ודאי התגעגעת אליו ותשמחי לראותו. קבלי אותו היטב. הוא רצה לנסות קשר עם אישה אחרת, ודאי הרגיש שהתאימה לו נפשית והתעניין בקשר הזה ומותר לו. הסיבה שעזב את המשפחה לא ברורה, אבל לפעמים לא טוב לנו ורוצים להיות בנפרד מהעולם הקרוב לנו כדי למצוא אפשרויות חדשות. יפה שחזר, ויפה שהמשיך לרצות להיות עם משפחתו.
 
לצפיה ב-'מאיפה הבנת מהכתוב שהיא אוהבת את אביה?'
מאיפה הבנת מהכתוב שהיא אוהבת את אביה?
20/06/2018 | 17:19
5
33
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
20/06/2018 | 18:52
3
90
שערתי שאם הוא אביה, תאהב אותו. אם היא לא אוהבת את אבא שלה, כבר בעיה מיוחדת וצריך לפתור את זה ביניהם. חשוב שיהיה קשר טוב בין הורים וילדים. אולי כדאי שישבו וידברו על העניין ויבדקו איך אפשר לשקם את יחסיהם. אם היא חושבת שעשה מעשה רע ומוטעה, כדאי שתעיר לו על זה ותבקש להבין למה עשו אותו ומה אפשר לעשות כדי שישנה את יחסו.
               
 
לצפיה ב-'הבנת הנקרא, אבא שלי עזב אותי ואת אמא שלי לפני הרבה שנים,'
הבנת הנקרא, אבא שלי עזב אותי ואת אמא שלי לפני הרבה שנים,
21/06/2018 | 08:12
2
134
נסע לחו"ל והקים משפחה אחרת, ועכשיו הוא  חזר לארץ עם הבת שלו שנולדה מאשה אחרת שהיא לא אמא שלי ופתאום רוצה לגור איתנו באותו בית
לצפיה ב-'האם הדירה בה אתם מתגוררים היא '
האם הדירה בה אתם מתגוררים היא
21/06/2018 | 09:43
120
רכוש משותף של אביך ושל אימך?
כי זה שופך אור שונה על שיקולי עלויות שלו בנוגע למגורים שלו ושל בתו הצעירה.
 
האם את ובן זוגך מתכננים מגורים עם אימך לתקופה ארוכה?
סביר להניח שלא... אם אכן כך, ואם לא נוח לך עם הצטרפותם של אביך ואחותך למגורים אתכם, תוכלו להקדים את יציאתכם לעצמאות.
נראה לי שזה יותר החלטה של אימך ואביך.
סיטואציה מוזרה, אבל אם עבורם זהו פתרון ישים, זה ענינם... 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
23/06/2018 | 20:06
88
למה אביך עזב את המשפחה? מן הסתם ברור שאיבד עניין בה. אני משער שהיו יחסים גרועים. בכל זאת, הוא אביך וחשוב לשמור על יחסים טובים בין בני משפחה. אולי אפשר עם קצת מאמץ לתקן מה שהיה ולחזור למצב טוב יותר. אמנם ייתכן שנסע למטרות אישיות שלו ולא רצה לזנוח את המשפחה, אבל העובדה שמצא אישה אחרת והוליד לה בת מעידה שלא רצה קשר. זה יהיה תהליך ממושך, אבל אם חשוב לכם לשקם את היחסים כדי שתעבדו על זה ביחד.          
לצפיה ב-'הנושא לא תמים כל כך בכלל, יש'
הנושא לא תמים כל כך בכלל, יש
19/09/2018 | 11:32
23
מצב שהאם לא צעירה והאבא לוטש עיניו לירושה ומעונין שגם בתו איתה הוא יעבור לגור תיהייה חלק בירושה, העניין לא תמים כלל וכלל, ותחשבו על זה.
לצפיה ב-'מה פתאום אמא שלך אומרת שזו החלטה שלך?'
מה פתאום אמא שלך אומרת שזו החלטה שלך?
21/06/2018 | 19:30
115
זה בינה ובין אביך, ואין לה שום זכות לדחוף אותך באמצע. איזו אשה חלשה עושה דבר כזה לבת שלה?
ברור שההחלטה שלה צריכה להיות שהיא לא מסכימה, אבל את זה היא צריכה להגיד ולא לשאול אותך שתחליטי מה יהיה טוב. 
 
לצפיה ב-'יחסים רעועים '
יחסים רעועים
27/05/2018 | 09:39
31
516
שלום
כתבי פה בעבר רבות על היחסים הרעועים עם הבן הגדול של בעלי, שכבר חצה את גיל 21, ועזב את הבית(גר במרחק 5 דק מאיתנו)
לאחר מעל 10 שנות הזוגיות עם בעלי, הלה ממשיך בהצהרות השנאה שלו כלפי וחוסר הקבלה, וגורם לבעלי רגשות אשמה מאוד חזקים על זה שהוא איתי.
הוא ממשיך להגיע לבעלי כי צריך את עזרתו, ובעלי קונה לו דברים רק כדי שהבן יגיע (הוא מגיע רק כשיש לו תמריץ, ובעלי באופן נוגע ללב עושה בכל על  מנת שיבוא.
כשמגיע מתתנהג בגסות האופיינית לו ואפילו לא עונה כשאני אומרת שלום. (חלילה לא יגיד שלום על דעת עצמו).בעלי מקבל את המצב, העיקר שיגיע, ולא אחת פונה אלי לסייע לו בדברים עבור בנו, בעיקר עניינים לוגויסטים שבנו לא יודע לטפל הבם, ובעלי עושה למענו ונעזר בי
כמובן שאני מתבקשת לארוז קופסאות עם אוכל מבושל ל"ילד"
לארוחות שישי הבחור מגיע רק אם יש עוד אורחים אטרקטיבים, וכמובן יושב על שולחני ומתעלם ממני.
צורם לי שבעלי זורם עם התנהלות בנו ופונה אלי לעזרה, כאילו משדר לי ולסבנו זה המצב, אני מקבל את זה שאה לא מקבל את אישתי, אבל היא תמיד תעשה עבורך.
הסברתי לא אחת לבעלי שלא נעים לי לעשות דברים ולהקל על מי שנוהג כלפ בגסות כה גדולה, ובעלי מתעקש שזה עוזר לו, וזה הבן שלו שתמיד יהיה בעדיפות ארשונה
ז"א שאם אני מסרבת, בעלי עושה לי את המוות, ולא אחת אני נכנעת, רק כדי לא להעכיר את היחסים עם בעלי.
אציין עוד שכשבנו מגיע, בעלי מקרקר סביבו בצורה ממש מוגזמת ונוגעת ללב, ומציית לכל דרישה של בנו,.
אני לא בטוחה איך עלי להתנהל
 
 
 
לצפיה ב-'מצבו של בעלך נוגע ללב....'
מצבו של בעלך נוגע ללב....
27/05/2018 | 11:36
267
אפשר דרך המילים שלך לשמוע כמה הוא נקרע בין הילד שהוא כל כך רוצה להגיע איתו למישור של יחסים טובים ולא מוכן לוותר, לבינך והפגיעה (המוצדקת כמובן) שלך...
הוא מנסה ללכת בין הטיפות, ונראה שזה לא ממש מצליח לו בשני המישורים.
הוא לא מצליח להגיע עם הבן ליחסים שיש בהם מעבר להאינטרס ברור ומובהק,
ולא מצליח לרצות אותך.
 
השאלה האמיתית היא מה חשוב לך?
אם את באמת אוהבת את בעלך ורוצה לעזור לו, היייתי משחררת לחץ מהעניין הזה.... מסכמת עם עצמך שמדובר בילד קקה, ומסכן בעלך שזה הילד שיש לו.... לא לוקחת את הילד המגודל הזה ללב (סביר שהוא מתוסבך עד הצוואר עם ההתנהגות הזו....) ומזכירה לעצמך שאת פה בשביל בעלך.
 
מה שכן, בפרקטיקה הייתי משתדלת לצמצם מגע.
כשאת יודעת שהוא מגיע, לנסות על הזמן הזה לתאם לך תעסוקה מחוץ לבית. פשוט ללא לראות את זה......
לא לראות את בעלך נרמס על ידו, ולא לאפשר לרמוס אותך...
כן הייתי משאירה סירים עם כל טוב, אבל שבעלך ישים לו מה שהוא רוצה בכייף.
 
לגבי לשבת בשולחן שבת ולהתנהג בחוסר נימוס- פה מבחינתי היה עובר הגבול. ופה צריך להבהיר שבלי מידה מינימלית של נימוס, לא יהיו ארוחות שבת משותפות. 
 
בלי קשר אלייך, הייתי מנסה לעזור לבעלך לפרק את המצב ולחשוב מה ניתן לעשות כדי לשדרג את היחסים עם הילד. כי ככה זה בעיקר סוחט אותו... פיזית, רגשית וכלכלית.
לצפיה ב-'זוכרת שכתבת כאן על הנושא הזה.'
זוכרת שכתבת כאן על הנושא הזה.
27/05/2018 | 12:36
2
233
בזמנו כתבתי לך, אבל נראה לי שלא הבנתי את מידת החריגות של הבן... זו לא סתם גסות, כנראה... זה נראה שהבן מתמודד נפש...
וזה שופך אור שונה על הדברים:
מבינה את מאמציו של בעלך לרצות את הבן.
מבינה את חוסר האונים שלו.
מבינה את סדר העדיפויות שלו בדרישות, כי את ללא ספק הדמות החזקה כאן.
מסכימה עם המלצות הכותבת שמעלי.
מוסיפה, שאולי להתייחס לזה כמו לסוג מחלה של בעלך... הרי אם היה חולה היית מנסה לעזור לו ככל האפשר. גם כאן צריך לעזור לו ככל האפשר ולהתעלם ככל האפשר מהבן הזה.
יחד עם זאת, כאשר הוא מוזמן עם אורחים אחרים, שישלוט בתגובותיו. יש גבול.
 
אגב, התמונה שעולה מעלה שאלה - האם הבן הזה סובל מקשיים גם מחוץ לבית, קשיי תפקוד, קשיים חברתיים וכיו"ב?
 
לצפיה ב-'עונה'
עונה
27/05/2018 | 13:19
1
216
כשהוא מוזמן עם אורחים אחרים שישלוט..." אז איך אני אמורה לנהוג/להתנהל?
אני הרי לא יכולה למנע ממנו להגיע, ובטח שלא יכולה להשפיע על התנהגותו, ובעלי - כבר כתבתי...כבר מזמן הפסיק לנסות להציב גבולות, כי חושב שאין לו השפעה על בנו(מה שמאוד צורם לי)
הבן מפונק ד חורמה ולא עושה דבר בעצמן, יש לו הרבה חברים והוא מסתכסך לעיתים תכופות עם יתר בני משפחתו, אך לא לתקופה של יותר מכמה חודשים.
 
לכולם הציג תמונה שבגללי עזה את הבית, וכל הצד של בעלי לא מדבר איתי.
 
לצפיה ב-'הבנתי... במצב כזה את אמורה להתעלם, עד כמה שאפשר... '
הבנתי... במצב כזה את אמורה להתעלם, עד כמה שאפשר...
28/05/2018 | 09:45
167
התמונה שהוא מתאר, שבגללך עזב את הבית, מלווה בסיפורים כיצד מררת את חייו בבית? אם הדברים עולים לשיחה בהזדמנויות שונות, אפשר להבהיר. 
בכל מקרה, הבחור אחרי גיל 21 , אין שום בעיה עם זה שלא גר עם אבא שלו...
מאמינה שהתנהלות כמו זו שאת מתארת, חוזרת על עצמה גם בסביבות אחרות. אולי בגלל גילו הצעיר עדיין לא הספיק לצבור הסטוריה בנושא, אבל בסופו של דבר דברים מהסוג הזה סופם להתגלות, כך שהתמונה שמצייר כרגע לא תשנה הרבה בטווח הרחוק.
תהני מזה שלא גר איתכם. יש לזה ייתרונות .
לצפיה ב-'ובנוגע לבנך'
ובנוגע לבנך
27/05/2018 | 15:25
3
197
מה בנוגע לבנך? אם את זו שכתבה אז- האם הוא מקבל את בנך? האם היחס שלו שונה אליו? יש עוד אחים בסביבה ש"עושים לך את המוות" או שרק הוא מתנהג ככה?
 
שווה לעשות שיחה עם איש מקצוע- או לפחות לנסות...
 
 
לצפיה ב-'בני'
בני
27/05/2018 | 17:04
2
206
יכול להיות שזו אני. כתבתי כאן בעבר
מבני הוא גם מתעלם לחלוטין
היינו אצל איש מקצוע, הסכים איתנו שזה קשה...וסבר שבעלי צריך להציב איזשהוא גבול
של דרישבה למנימוס מינימאלי לפחות, רק שבעלי לא עושה זאת, זה יביא לפיצוץ נוסף עם בנו שברור שלא ישמע לאביו.
המטפל סבור שהכעס של הבן על הוריו שהתגרשו מתורגם לשנאה אלי ושאולי הוא ממשיך לבדוק את הגבולות שלי.
זה לא ממש עוזר לי לפרקטיקה של היום יום...
 
לצפיה ב-'ומה היחס הכללי?'
ומה היחס הכללי?
28/05/2018 | 15:47
1
140
הכל טוב ויפה, אבל יש לך ילד לדאוג לו, שאמור להיות מקום ראשון לפני בן זוגך.
אם הוא עובר ולו מעט התעללות, כן- גם אדישות היא סוג של התעללות או יחס לא טוב, את צריכה להיות עם יד על הדופק.
האם בן זוגך גם מתנהג ככה? או רק האח?
 
 
לצפיה ב-'מירית'
מירית
28/05/2018 | 19:21
151
לבעלי ובני יחסים נפלאים
אבל כשבנו מגיע בעלי לא רואה אף אחד...רק את בנו.
לא חושבת שזו התעללות
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 18:52
6
231
אם הילד של בעלך כל כך חשוב לו, טבעי שהוא בעצמו ישקיע בו ולא רק את. הציעי לו להיות הרבה עם בנו ולעבוד בשבילו, והנחי אותו איך. אם תעשי את זה בעדינות, ודאי ישמח על זה.
 
לצפיה ב-'צא מהסרט שאתה חי בו'
צא מהסרט שאתה חי בו
29/05/2018 | 17:39
4
95
לצפיה ב-'כמובן אני לא מבין במשפחות מורכבות'
כמובן אני לא מבין במשפחות מורכבות
29/05/2018 | 18:59
3
174
כי אין לי משפחה מורכבת, ואני גם רווק. אני כותב מה שאני מבין כאדם ויכול לעזור כאדם, זה הכול.
 
לצפיה ב-'תודה על תשובתך.'
תודה על תשובתך.
29/05/2018 | 23:07
2
154
מותר לשאול מה אתה עושה בפורום הזה כרווק?
לצפיה ב-'מנסה לעזור כמיטב יכולתי כאדם'
מנסה לעזור כמיטב יכולתי כאדם
30/05/2018 | 14:47
1
140
מתוך חוכמת חיים, דרך חשיבה ואמונות.
  
לצפיה ב-'אני קוראת כרווקה על הספקטרןם האוטיסטי כדי ללמוד על'
אני קוראת כרווקה על הספקטרןם האוטיסטי כדי ללמוד על
30/05/2018 | 16:44
156
צורות שונות של מצבים חברתיים במשפחה, אבל אף פעם לא הבעתי דעה בתחומים שלא חויתי
לצפיה ב-'יש פורום בתפוז שלא הגעת אליו'
יש פורום בתפוז שלא הגעת אליו
19/06/2018 | 01:30
109
עם התגובות המטופשות שלך? 
לצפיה ב-'האחריות היא של בעלך.....'
האחריות היא של בעלך.....
28/05/2018 | 13:16
6
185
את מעלה סוגייה מורכבת שקשורה באחד ההיבטים המשמעותיים ביותר בזוגיות פרק ב' ועיקרה, מערכת היחסים של כל צד עם ילדיו של הצד האחר. לא אחת, כשמערכת היחסים הזו פגומה, היא פוגעת באופן אנוש במערכת היחסים הזוגית. ככלל, את לא אמורה להתמודד עם התנהגות בנו, זה התפקיד שלו קרי, כל צד אמור להתמודד עם ילדיו ולהבהיר את כללי ההתנהגות ב"חלקה המשותפת" שיצרתם. מכאן, שאת אמורה לתקשר אל מול בעלך את צרכייך ביחס לכל אדם שנכנס לבתכם, לרבות בנו, והוא זה שצריך להתייצב למולו. הקושי של בעלך לעמוד אל מול בנו ולשים גבולות נובע כנראה מרגשות אשם כאלו ואחרים שהוא הולך עמם ומכאן, הרצון לרצות אותו. הייתי מציעה שתפצירי בבעלך שיפנה לקבלת עזרה מקצועית בכל הקשור במארג היחסים שלו עם בנו במטרה לפרק מטענים שקיימים כנראה ומנותבים בעיקר כלפייך.
 
אני לרשותך בכל שאלה נוספת.
לצפיה ב-'האחריות של בעלי...'
האחריות של בעלי...
28/05/2018 | 17:54
5
180
תודה אורנה
את מתכוונת שבעלי צריך לפרק מטענים שקיימים אצל בנו?
בעלי לא ממש מדבר איתי על ההתנהלות הזאת.
היינו יחד בטיפול (היה לי מאוד קשה להביא  אותו להסכים).הוא משוכנע שהוא הולך בין הטיפות ואם המחיר הוא שאני ארגיש לא נוח מהבן שלו - ניחא - זה בטח עדיף לו מלריב עם בנו(היו להם יחסים מאוד קשים כשבנו גר איתנו, כמובן שבנו טוען שבגללי למרות שהריבים כלל לא היו קשורים אלי), או שבנו ירגיש לא בנוח לבוא .
הפסיכולוג סבר שבעלי צריך להציב גבולות , אבל יותר קל ונוח לו לא לעשות זאת מהסיבות שציינתי.
כמו שאמרתי  הבן שלו מצהיאר שהוא שונא אותי שנאת מוות, ולא אחת אמר זאת לאביו כשהיה ברור שאני שומעת.
אני צריכה למצוא פתרון עם עצמי ולא לבנות על כך שבעלי ישנה משהו, מבחינתו, זה הרע במיעוטו.
הכי קשה לי שבעלי מבקש ממני לעשות דברים עבור בנו (שכבר מזמן לא ילד), כשזה נכנס הביתה ולא אומר שלום, ובעלי מקבל את זה.
זה מקור לריבים קשים ביננו ואני מרגישה דילמה בין התחושה שבעלי מזלזל בי.כשאני מעלה את זה הוא אומר לי להפסיק לחפור להפסיק עם הרגשי, ושבנו הוא תמיד בעדיפות."מה את רוצה, שאגיש לו לא לבוא?..."
מאוד הייתי רוצה לדעת שבעלי מגבה אותי ושמעליב ומקומם אותו היחס הגס והמעליב של בנו.
 
לצפיה ב-'מדייקת את תשובתי......'
מדייקת את תשובתי......
29/05/2018 | 15:05
2
129
היי,
המצב הרצוי הוא שבעלך יפנה לטיפול שיסייע לו להבין לעומק את מערכת היחסים שלו עם בנו וכיצד זו משפיעה על מערכת היחסים הזוגית שלכם ומכאן, שילמד ויתנסה בטכניקות וכלים שונים מאלו שהוא עשה בהם שימוש עד היום. במידה והוא אינו נכון לעשות זאת, מציעה לך לפנות לגורם טיפולי לעבודה יחידנית שלך שיסייע לך לדייק את אופן התנהלותך אל מול המצבים שאת חווה. מדובר בתהליך שתעברי על פני תשובה כזו או אחרת שהיא על תקן "תשובת אינסטנט", ומכאן שלא מחזיקה מים...
לצפיה ב-'תודה אורנה'
תודה אורנה
29/05/2018 | 15:33
1
113
כמובן שהתשובות פה אינן תחליף לטיפול או תהליך, אבל גם תשובת אינסטנט  פה לא יכולה להזיק...
ברור שבעלי לא ילך לטיפול. מבחינתו לי יש בעיה שמפריעה לי, לא לו...
כן הייתי שמחה לדעת מה לדעתך אופן הפעולה שנכון לאור מה שהצגתי
 
לצפיה ב-'דרך הפעולה הנכונה במצבים כאלה...'
דרך הפעולה הנכונה במצבים כאלה...
29/05/2018 | 17:16
123
דרך הפעולה הנכונה בין בני זוג לליבון סוגיות שבהן הם רואים את הדברים באופן שונה, היא תקשורת בינאישית מיטבית - בה כל צד מוכן ומחוייב ראשית, להבין לעומק את בן זוגו ולאחר מכן, להיות מובן, זאת תוך הקפדה שלא לפסול את הרגשות, התחושות והמחשבות האחד של השני. זו הדרך המובילה לפתרון במתכונת של Win-Win (זה מה שאני, בין היתר, מלמדת זוגות בתהליך של ייעוץ זוגי), אלא שמאחר ובמקרה שלכם עברתם כברת דרך מבלי להגיע לפתרון המוסכם על שניכם, אין דרך אחרת מאשר תהליך מובנה באמצעות גורם מקצועי כזה או אחר.
לצפיה ב-'די להתנהג כתינוקת'
די להתנהג כתינוקת
19/06/2018 | 01:39
1
84
הבן שלו לא סובל אותך. אולי בגללך אבא ואמא שלו נפרדו, וגם אם לא, אולי הוא חושב שזה בגללך. ואולי הוא פשוט לא סובל אותך. מותר לו. נכון שאבא שלו היה צריך לחנך אותו להתנהג איתך לכל הפחות בקורקטיות, אבל זה לא קרה. עכשיו כשהבן בוגר, לאבא אין למעשה שליטה על ההתנהגות שלו. אז למרות שהבן מתנהג אלייך לא יפה, הוא עדיין הבן שלו והוא רוצה איתו קשר. הקשר שלו איתו לא קשור לקשר של הבן איתך, ותפסיקי לנסות לגרום לבעלך לריב עם בנו. תקבלי את זה שבנו שונא אותך, ותפסיקי להעלב מזה. אגב, אם כל בני המשפחה של בעלך לא מדברים איתך בעקבות דיבורי הבן (וזה למרות שלטענתך הבן רב עם כל המשפחה), אז כנראה בכל זאת יש דברים בגו. 
אני הייתי מייעצת לך לרדת מזה. בנו שונא אותך וזהו. בעלך אוהב אותו, ובגלל שאת חייה עם בעלך ורוצה חיים נוחים, כן כדאי לך לעזור כשבעלך מבקש. את עושה את זה עבור בעלך, לא עבור בנו. 
 
לצפיה ב-'יש דברים בגו'
יש דברים בגו
24/06/2018 | 09:48
60
יש דברים בגו. trust me!
אומרים שילדים מזהים הכל ואי אפשר לעבוד עליהם- פשוט לא הצליחה לעבוד על הילד הנוכחי. גם אם הוא בן 20.
 
בסוף כולם מבינים... גם הילדים שלנו. גם האחים שלנו וכל המשפחה והסובבים אותנו.
 
לצפיה ב-'מציעה שתפני לטיפול ממוקד כדי לקבל מבט אמתי וכן פנימה'
מציעה שתפני לטיפול ממוקד כדי לקבל מבט אמתי וכן פנימה
29/05/2018 | 17:12
7
151
נשמע שיש לך הרבה תלונות לסביבה שלך, ושאת באמת חיה בסביבה עוינת וקשה, אבל את לא לוקחת אחריות על הבחירות שלך.
 
את בוחרת להישאר במערכת היחסים הזאת, שנשמע שעושה לך מאוד רע - אולי כדאי שתביני מה את מקבלת ממנה, ואם תביני שאין סיבה טובה ובריאה, אולי כדאי לפרק. ואולי תביני שאת באמת מקבלת משהו ויכולה לשנות את נקודת המבט שלך.
 
את מתלוננת על בעלך שלא מוכן להתעמת עם בנו, אבל גם את לא מוכנה להתעמת עם בעלך - הוא מבקש שתכיני קופסאות לילד שלו, שתהיי נחמדה אליו, שתעשי עבורו דברים, ואת עושה זאת. אם את לא מוכנה להתעמת, למה את מצפה ממנו לזה?
 
בעלך מודיע לך שהילד הבוגר שלו נמצא בעדיפות עלייך ואת משתפת עם זה פעולה, גם את שמה את עצמך בעדיפות נמוכה ממנו בזה שאת משרתת אותו בצורה שפוגעת בך. שוב, אם את שמה את עצמך בעדיפות נמוכה, למה שבעלך יתייחס אלייך אחרת?
 
בקיצור - וסליחה על הקלישאה - אבל אם את רוצה שהדברים ישתנו, את צריכה להשתנות בעצמך, כי אחרים משתנים רק כאשר הם רוצים, לא כשאנחנו רוצים. השינוי שלך יכול להיות "פנימי", ואז תראי את הדברים באופן שונה ותסבלי פחות, או שתעשי גם שינויים חיצוניים" ותקבלי החלטות אופרטיביות.
 
אבל בכל מקרה, אם את רוצה עצה איך לנהוג ולא רק לפרוק - תקחי אחריות על עצמך, על הבחירות שלך, על האופן שבו את חווה את הדברים, ותביני מה קורה ומה הדבר שהכי נכון לך לעשות כדי שיהיה לך יותר טוב.
לצפיה ב-'את התיאוריה אני יודעת'
את התיאוריה אני יודעת
29/05/2018 | 23:05
5
147
לא יודעת איך לעשות בפועל.לכן כתבתי פה.
תודה על המילים החכמות והכל כך נכונות.
 
 
 
לצפיה ב-'הצעה'
הצעה
30/05/2018 | 10:22
2
133
במקום להימנע מלארוז לילד קופסאות עם אוכל, תארזי אותן לפני שהילד מגיע, ותבקשי מבעלך שיהיה אחראי על המסירה ועל בקשות נוספות לגבי האוכל.
 
איך זה נשמע לך?
לצפיה ב-'תודה רוז'
תודה רוז
30/05/2018 | 10:32
1
52
לצפיה ב-'אפשר לשאול, זועמת, מה דעתך על ההצעה?'
אפשר לשאול, זועמת, מה דעתך על ההצעה?
30/05/2018 | 11:31
54
לצפיה ב-'תמצאי מטפל/ת טוב/ה מתחום שאת מתחברת אליו'
תמצאי מטפל/ת טוב/ה מתחום שאת מתחברת אליו
30/05/2018 | 14:20
1
116
זה יכול להיות טיפול פסיכולוגי קליני, CBT, NLP יש הרבה מאוד אפשרויות היום. תשאלי חברים, תבקשי המלצות ותתחילי לחפש ברצינות. יש אפילו טיפולים דרך קופת החולים, אם העניין הכלכלי הוא שיקול.
 
מאוד קשה לעשות דברים לבד, בטח כשיש תחושה של חוסר תמיכה במקום הכי בסיסי - הבית והמשפחה. כולנו מכירים את התיאוריה, אבל רוב הפעמים זה באמת לא עוזר אם אין מישהו שיהיה איתנו בזה :)
 
תראי אם את מצליחה לקבל החלטה ולהתחייב אליה. יש משהו נוח וממכר במקום הקורבני, אני חושבת שרובנו מכירים את זה. אבל בסופו של דבר זה יוצר תחושת אומללות וחוסר אונים, ולטווח הארוך היא הרבה פחות נעימה מההבנה שיש לנו אחריות ויכולת.
 
מאחלת לך המון הצלחה, נשמע שהדברים באמת לא קלים אבל חבל להמשיך ולבזבז את החיים בתחושות האלה
לצפיה ב-'תודה!'
תודה!
30/05/2018 | 15:44
36
לצפיה ב-'אתם מפספסים את הפואנטה'
אתם מפספסים את הפואנטה
30/05/2018 | 12:43
206
זו התנהגות קורבנית. היא מתקרבנת לתוך עצמה.
המשפט "אם אין אני לי מי לי" עובד פה נהדר.
 
הבעיה העיקרית כאן לדעתי - היא עדיין הבן של הזועמת. תחשבו שזו הדוגמא למערכת יחסים ובכלל התנהגות נורמטיבית בבית. זה מה שהילד לומד. 
חשוב מאוד, מטריד מאוד, ומעלה הרבה שאלות על האמא. הזועמת.
 
ומדוע האבא של אותו ילד לא מעורב... ילדים מדברים ומשתפים- אין מצב שהילד לא משתף את האבא שלו. הביולוגי. 
 
 
לצפיה ב-'לא ברור למה את עדיין במערכת הזו'
לא ברור למה את עדיין במערכת הזו
03/06/2018 | 09:47
157
אם לי היו אומרים ששונאים אותי ובעלי לא היה מגן או תוקף את אותה גישה, לא הייתי נשארת ולו דקה במערכת היחסים הזו. זה ממש גובל בהשפלה, בביזוי, במזוכיזם. ועוד לגדל ילד קטן בכל הבלגן הזה?! אין סיכוי! 
 
תחשבי חזק לפני שאת בכלל ממשיכה קדימה עם הבן זוג. זה פשוט לא שווה את זה.
תבדקי שאת מוגנת מבחינה כלכלית ותחתכי. 
לצפיה ב-'יציאה מהארץ עם קטינה -אישורים'
יציאה מהארץ עם קטינה -אישורים
28/05/2018 | 15:56
2
182
שלום,
רציתי להתייעץ פה- למרות שניתן גם בפורום הדיני משפחה- אולי תוכלו לשפוך אור מנסיון אישי שלכם-
אמורה לטוס עם בתי בחופש הגדול לחו"ל, ויש לה דרכון. אבא שלה אישר לה לפני מספר שנים.
אבל- אני אינני נשואה או גרושה, אך לשתינו אותו השם משפחה. (לי ולבתי)
האם אני צריכה לבוא עם איזה מכתב במעבר הגבולות? האם עלולים למנוע ממני לצאת לחו"ל עם בתי מבלי מכתב מאביה המתיר לה לצאת? 
קראתי כבר שעשו בעיות להרבה הורים שיצאו עם קטינים עם הורה אחד מהארץ ולכן שואל כאן בפורום זה.
 
תבוא עליכם הברכה,
אידית
לצפיה ב-'לא היתה לי בעיה לטוס עם הבן שלי'
לא היתה לי בעיה לטוס עם הבן שלי
29/05/2018 | 15:05
115
ואין לו אותו שם משפחה כמו שלי
לצפיה ב-'לצערי הרב אצלנו זה לא עבד וכמעט נותרנו בארץ'
לצערי הרב אצלנו זה לא עבד וכמעט נותרנו בארץ
18/07/2018 | 15:53
38
לצערי הרב, לי לא היתה חוויה טובה עם העניין.
אני גם רשומה כרווקה בתעודת הזהות שלי- ובני עם אותו השם משפחה שלי. לא נתנו לנו לעבור בביקורת הגבולות ודרשו מכתב מהאב המאשר זאת.
מזלי שהאב ואני בקשר יחסית טוב אז הוא פיקסס מהר את האישור, אבל במקרים אחרים אני משערת שהיינו נותרים בארץ.
אל תקחו סיכון, תביאו מכתב למרות הדרכון.
לעולם אינכם יודעים על איזה פיקוח תיפלו בשדה.
 
לצפיה ב-'איך יודעים מתי נכון לספר לילדים על הזוגיות החדשה ולהפגיש?'
איך יודעים מתי נכון לספר לילדים על הזוגיות החדשה ולהפגיש?
17/05/2018 | 17:33
10
266
אנחנו זוג צעיר בני 40+
הכרנו בעוד שנינו נשואים, התאהבנו ופירקנו את הבתים.
פירוק הבתים בפועל קרה פחות או יותר במקביל, הוא לפני חודשיים ואני לפני חודש.
אצלו- 2 פעוטות  ועוד 2 גדולים (10,16).
אצלי- 3 גדולים יחסית. (6-13)
אין לנו כוונה לעבור לגור ביחד, לפחות לא בעתיד הנראה לעין. אבל אנחנו מבלים את כל זמננו המשותף יחד (מסונכרנים בזמני עם ובלי ילדים)...
והיינו מאוד רוצים , אחרי תקופה לא מבוטלת בה הסתתרנו מבני הזוג, להפסיק להסתתר מהילדים.... 
גם מהטעם שאנחנו מאוד רוצים לבלות כולם ביחד.
וגם מהטעם שמפחדים שהילדים יגלו שלא דרכנו וזה יהיה לא נעים.
 
קראנו והתעניינו המון באיך לעשות את זה נכון, והאמירה הגורפת היא שכדאי לעשות את זה לאט. אבל השאלה היא מה זה אומר?
כמה זמן זה לאט? 
הילדים בשני הצדדים מקבלים את הפרידות יפה, וזרמו בצורה חלקה לתוך הפורמט החדש (אצלי זה משמורת משותפת, אצלו זה זמני שהייה)...
הכל די על מי מנוחות ואני לא מרגישה שיש איזה שבר גדול, לפחות לא אצל ילדיי.... (אני ובעלי נפרדנו בידידות ובצורה יפה ונעימה. אנחנו משתפים פעולה בצורה מלאה סביב הילדים וסביב נושאים נוספים ובאמת שאין שום בעיה...)
 
אז איך בעצם עושים את זה נכון?
אנחנו ממש לא רוצים "לשרוף גשרים", אבל גם ממש מתבאסים לשקר ולהסתתר מילדינו..... 
 
אשמח לתובנות
לצפיה ב-'כדי שאוכל להתייחס לשאלתך באופן הראוי...'
כדי שאוכל להתייחס לשאלתך באופן הראוי...
17/05/2018 | 17:51
5
198
שלום לך,
כדי שאוכל להתייחס לשאלתך באופן הראוי, אשמח להבין עד כמה בן/ת הזוג של כל אחד מכם, מודע לכך שמערכת היחסים ביניכם נרקמה עוד בעודכם נשואים?
לצפיה ב-'מעניין, לא חשבתי שמודעות האקסים ל"חפיפה" בקשרים'
מעניין, לא חשבתי שמודעות האקסים ל"חפיפה" בקשרים
18/05/2018 | 09:09
212
יכולה לשנות משהו לגבי ההודעה לילדים על הזוגיות החדשה.
אם מדובר על חשש להסתה, האם זה לא משהו שבכל מקרה עלול להפריע?
אם מדובר על תגובות האקסים וההשפעה על הילדים, האם זה לא קשור יותר לאופיים של האקסים, כל אחד בנפרד כמובן...
 
אישית נראה לי שרצוי לשתף את הילדים מוקדם ככל האפשר, על מנת שיתאפשר לארח אותם ולבלות איתם מבלי להסתיר מהם כלום, אחרי הכל מי יותר קרוב אלינו מהילדים... איך אפשר לבנות חיים חדשים תוך הסתרה מהם...
לצפיה ב-'מודעים'
מודעים
18/05/2018 | 18:55
3
187
אבל זה מים מתחת לגשר... היחסים עם האקסים תקינים (כל אחד עם שלו, כן? )
ואין חשש להרעלה מאף צד.
לצפיה ב-'גם אם נראה ש...........'
גם אם נראה ש...........
21/05/2018 | 09:38
2
143
היי,
אף על פי שבני הזוג של שניכם מודעים לטריגר שהוביל לגירושין, ובהינתן שאכן הילדים מקבלים את הפרידות באופן חלק יחסית, קיים הבדל בין נקודת ההתייחסות של הילדים להורים שהתגרשו, לבין נקודת ההתייחסות שלהם לכניסה ככלל, ולא כל שכן כשהיא מהירה, של בני זוג חדשים של הוריהם לחייהם. צריכה לעבור תקופת זמן מסוימת שבה יעבדו באופן רגשי וקוגניטיבי את תהליך הגירושין  (כל אחד על פי גילו, אופיו ורגישותו) ויקבלו שכל אחד מהוריהם בחר להמשיך בדרכו ובוחר לחיות עם בן/בת זוג חדשים. תקופת זמן של חודש-חודשיים (מאז התגרשתם) היא תקופה קצרה מאוד לשתי בשורות: של גירושין מחד, וקשר זוגי חדש, מאידך. עליכם כזוג, למרות הרצון שהילדים יהיו חלק מהביחד הזוגי שלכם, להתאפק מספר חודשים ורק אז, כל אחד מכם יידרש לשוחח עם ילדיו ולספר להם על הקשר (תוך התאמת המסרים לגיל הילדים ולמידת ההתפתחות הקוגניטיבית-רגשית של כל אחד מהם), ולציין שרק כאשר הבנתם שהקשר הולך למקום רציני החלטתם לשתף אותם.
מאחלת לכם בהצלחה במקסום הקשר הזוגי והמשפחתי החדש......
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה.'
תודה על התגובה.
21/05/2018 | 12:48
1
139
חשוב לציין, ואולי בעצם לא... שבמקרה שלי זה הקשר החדש לא היה הטריגר לגירושין (הגירושין היו בחירה ויוזמה של בעלי. ואני מודה לו על כך ).
אצל בן זוגי, כן.. זה היה הטריגר.
 
הכוונה לא היתה לספר לילדים שיש עכשיו זוגיות חדשה שנבנית, אלא לספר, כל אחד בצד שלו ש"יש לי חבר/ה" ו"כשיהיה רלוונטי, תיפגשו איתו/ה".
עיקר המוטיבציה שלנו בשלב זה היא למנוע מצב שהילדים שומעים את זה כרכילות מזרים... אופציה שיכולה בהחלט להתקיים, בהינתן בעובדה שאנחנו מסתובבים הרבה ביחד, באים ויוצאים אחד מהבית של השני וכו'...... שכנים, חברים.... אנשים רואים ומודעים.
לצפיה ב-'זו הבהרה חשובה!'
זו הבהרה חשובה!
21/05/2018 | 15:09
122
היי,
בהודעה הראשונה לא צויין שהקשר ביניכם כולל ביקורים אינטנסיביים האחד אצל השני. בכפוף לתיאורך האחרון, בהחלט קיימת הסתברות שילדיכם ייחשפו לקשר דרך אחרים ולא דרככם - מה שיכול לפגוע במידת האמון והביטחון של ילדיכם בכם.
אין מנוס מכך שכל אחד מכם ישוחח עם ילדיו (בכפוף לדגשים שציינתי בהודעתי הקודמת), כשהמסר העיקרי שצריך לעבור לילדים, הינו שהכרתם האחד את השני לאחרונה, מאוד נחמד לכם ביחד ואתם בוחנים בשלב זה את מערכת היחסים, כך שברגע שתהיו בטוחים בקשר - תפעלו להיכרות בינם לבין בן/בת הזוג שלכם ולאחר מכן עם ילדיו/ה.
לצפיה ב-'בעיני'
בעיני
21/05/2018 | 08:27
1
142
זה שאין תחושת משבר לא צריך להקטין את מידת הזהירות שלכם.
יש כאן ילדים שעולמם טולטל, ויכול להיות שדווקא בגלל שהזמן עדיין קצר הם עוד לא מעכלים עד הסוף. אולי מבחינה רגשית המקום שלהם הוא קצת כמו שאבא יוצא לחודש מילואים, וגם אם שכלית הם מבינים שהפרידה היא סופית, רגשית לא בטוח שזה עוכל עד הסוף בזמן כל כך קצר.
בנוסף, גם אקסים נינוחים יכולים להפוך את עורם כשהילדים שלהם פוגשים בן / בת זוג חדשים של אמא / אבא.
והחשש הכי גדול הוא מה יקרה אם בסוף הזוגיות הזו הנוכחית לא תצליח והילדים יהיו חשופים לעוד פרידה.
אני חושבת שכדאי בעיקר ללכת בהדרגה, תוך כדי תשומת לב רבה למצבם של הילדים. לעשות שיחות גישוש עם הגדולים ולראות איך הם מגיבים (למשל - יש לך ילדים בכיתה שההורים שלהם בפרק ב'? איך החבר מהכיתה מרגיש עם זה?). להתחיל ממפגשים הוריים ולא זוגיים, למשל לקחת את הקטן שלך עם הקטנים שלו וללכת ביחד אחה"צ לגן שעשועים, בלי גילויי זוגיות מצידכם בשלב הזה, ורק בהמשך שיראו אתכם כזוג.
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
21/05/2018 | 12:51
131
הרעיון להתחיל ממפגשים הוריים ולא זוגיים הוא מצויין, לכשיגיע הזמן.
 
לצפיה ב-'לפני שקראתי תגובות של אחרים... חודש וחודשיים זה מאוד מוקדם'
לפני שקראתי תגובות של אחרים... חודש וחודשיים זה מאוד מוקדם
25/05/2018 | 21:25
108
להגיע למסקנה שהילדים מקבלים את זה יפה או פחות יפה... וגם מעט מאוד זמן בשבילכם לדעת לאן הדברים הולכים בפורמט החדש (זוגיות לגיטימית) תהנו מהזוגיות שלכם ואת עניין עירבוב הילדים תדחו בכמה חודשים.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 18:56
80
אולי עדיף קודם להרגיל את הילדים למציאות החדשה, לא לשקר אבל גם לא לגלות הכול אלא לדבר איתם על מה שהם ואתם מרגישים במצב החדש. אם הם יסתקרנו וישאלו מה בעצם גורם למצב הזה, תוכלי לספר בעדינות. כשתרגישי שהם מוכנים נפשית לאמץ אתה מצב החדש, תוכלי לספר עליו.
 
 
לצפיה ב-'חלוקת כספים בפרק ב'
חלוקת כספים בפרק ב
06/05/2018 | 12:15
17
446
אני גרושה .אם לילד מתבגר .
חיה בביתי עם בן זוג כ6 שנים,ילדיו בוגרים ואינם מבקרים בביתנו על בסיס קבוע,
אני מרויחה הרבה פחות ממנו,אני שכירה במשרה חלקית והוא עצמאי
הוא משלם סכום קבוע של 2400 שח מדי חודש ואת הוצאות החשמל
כל שאר ההוצאות עלי למעט תחזוקה שוטפת כמו תיקונים קלים וכו' שבהם מתחלקים חצי חצי
אני גם מנקה.מבשלת.מכבסת ובקיצור כל עבודות הבית עלי,
האם החלוקה הוגנת?
אשמח לדעות מבעלי סגנון חיים דומה לשלנו
בילויים לרוב הוא משלם וגם נסיעות לחו"ל
לצפיה ב-'תחושת הוגנות בזוגיות...'
תחושת הוגנות בזוגיות...
06/05/2018 | 17:39
260
שלום,
על פניו נראה כי שאלתך נובעת מתחושת חוסר הוגנות בחלוקה בינך לבין בן זוגך, בין אם של מטלות הבית ובין אם מבחינה כספית. 
חשוב לי לציין שתחושת הוגנות בזוגיות אינה נמדדת בהכרח בחלוקה שווה של מטלות ושל השקעה כספית, מכאן שיש לבחון מהם הדברים היותר עמוקים שיוצרים את תחושת חוסר ההוגנות, היה והיא קיימת.
אשמח שתשתפי באשר לתחושות שלך... 
לצפיה ב-'על פי הנתונים שהצגת, נראה הוגן.'
על פי הנתונים שהצגת, נראה הוגן.
07/05/2018 | 08:45
3
234
אתם, את ובנך, שניים, הוא אחד, לכן לא הייתי מצפה לחלוקה שווה ביניכם.
הוצאות חשמל + 2400 ש"ח, בהתנהלות צנועה, יכולים להוות 35%  עד 40% מהעלויות.
 
אם את מרגישה מקופחת, וחושבת שאת נושאת בנטל באופן לא מאוזן, תעקבי במשך מספר חודשים אחר ההוצאות, ואם אכן קופחת, תציגי בפניו, ותדונו בנושא. לא הייתי פותחת את הנושא ללא בדיקה. 
 
האם יש מצב שתעלי את אחוז המשרה שלך והמשכורת שלך תעלה בהתאם? כי אם כן, אולי כדאי לשקול לעשות זאת ולשכור מנקה, במצב כזה חלוקת ההוצאות קלה יותר כי סעיף הניקיון כרוך בהוצאה ממשית ולא רק בהשקעת מאמץ.
 
אנחנו, בזמנו, קבענו בינינו חלוקת הוצאות על פי נושאים (נושאים - חשמל, ארנונה, מזון, רכבים וכיו"ב) וכך זה מתנהל שנים. יש חודש כזה וחודש כזה, אבל בגדול זה מתאזן.
את רוב עבודות הבית אני מבצעת. פשוט לא אוהבת אנשים זרים מסתובבים בבית, וגם לא ממש מתלהבת מהתבשילים שהוא מנסה להכין...
 
לא ראיתי שציינת הוצאות שכ"ד, ויש משמעות למי מכם בעל הדירה. 
 
לצפיה ב-'תשובה'
תשובה
08/05/2018 | 08:51
2
216
הדירה היא בבעלותי ואין משכנתא או שכירות
בעוד שהוא משכיר את דירתו והוצאות המחיה שלו משולמות מהשכרת הדירה.......רווח נטו.......שלי אין,
אולי זה מקומם אותי ואני לא יודעת אם לגיטימי להרגיש כך או לא
לצפיה ב-'תחושת הוגנות בתוך זוגיות'
תחושת הוגנות בתוך זוגיות
08/05/2018 | 12:56
183
היי,
לגבי הלגיטימיות לתחושות - לכל אדם יש זכות מלאה להרגיש כל רגש באשר הוא. יחד עם זאת, על מנת להימנע מפרשנויות שליליות לגבי האחר שמקורן ברגשות סובייקטיביים, ממליצה שתקיימי עם בן זוגך שיחה שבה תבהירו ותלבנו מחדש את הציפיות של כל אחד מהמערכת הזוגית, הן בהיבט השיתוף במטלות הבית והן בהיבט המשאבים הכספיים ואופן חלוקתם. מטרת השיחה היא להגיע לתחושת win-win, שתאפשר לכם לקיים את הקשר בנטרול טעינות רגשית.
לנוכח הסוגיה שהעלית, ממליצה שתעשו רשימה של מטלות הבית לצד רשימה של כלל ההוצאות ובשתי הרשימות האלו תדונו מחדש בכדי להגיע לחלוקה שתסייע לכל אחד מכם להרגיש טוב בתוך הקשר.
בהצלחה!
לצפיה ב-'לגמרי לגיטימי וזה דורש פתרון.'
לגמרי לגיטימי וזה דורש פתרון.
08/05/2018 | 12:56
200
עלולה להיות כאן בעיה רכושית, מקווה שחתמתם על הסכם ממון לפני המגורים המשותפים.
הגיוני שבן זוגך יוסיף סכום מסויים אשר יבטא את עלות המגורים. כרגע, לדעתי, את מממנת את מגוריו.
בהנחה שהמערכת ביניכם טובה, יש מקום לדון בכך.
ממליצה לך להתייעץ עם עורך דין בעניין הדירה.
 
 
 
לצפיה ב-'סליחה שמגיבה מאוחר - מקווה שתקראי'
סליחה שמגיבה מאוחר - מקווה שתקראי
17/05/2018 | 15:08
3
178
בלי קשר למי מרוויח כמה, לי נראה שבן זוגך עשה את עסקת חייו: בתמורת 3000-3500 ש"ח בחודש הוא מקבל בית כולל הוצאות, אוכל, מבשלת, מנקה, מכבסת ומגהצת, מדי פעם גם ילדיו זוכים למעט תחושת בית וזה כלול באותו סכום. הלוואי עלי!!
זה שהוא משלם על בילויים או חופשות, אני לא בטוחה איפה הייתי מחשבת. בהחלט יש מקום לחשב אבל כל עוד הוא משלם, סביר להניח שיש לו גם יותר זכות בחירה, אז...
לי נראה שיש פה טעם לפגם, אם הוא מקבל את כל שירותי עקרת הבית, למה שלא יפרנס אותך? ככה זה עבד פעם, לא?
אם הוא ממן רק את עצמו, שיואיל לשאת בנטל הטיפול בעצמו: שליש מהנקיונות, שליש מהבישולים, שליש מהכביסה, שליש מהגיהוץ, שליש מהקניות וכך הלאה.
 
לדעתי את צריכה לרשום כל אגורה שאת מוציאה, לחשב את שעות העבודה שלך בבית, ואז לעשות שקלול הגיוני.
 
בהצלחה, ללי
לצפיה ב-'קראתי עכשיו'
קראתי עכשיו
23/05/2018 | 09:55
2
118
תודה על התגובה,
אני לא מעונינת שיפרנס אותי כי חשוב לי להחליט בעצמי לאן הכסף שלי הולך בלי ביקורת,
הייתי שמחה לפנות אלייך בפרטי אם זה אפשרי
לצפיה ב-'תרגישי חופשי לפנות'
תרגישי חופשי לפנות
24/05/2018 | 18:32
1
104
אני לא חושבת שהוא צריך לפרנס אותך, הוא צריך לממן את השירותים הוא מקבל גם אם הוא לא משלם עבורם ישירות.
אם את מכבסת, הוא קונה מבשל, ואם הוא לא יודע לבשל, שיקנה אוכל מוכן, לא צריך כל הזמן או כל יום.
 
ללי
 
לצפיה ב-'את צודקת'
את צודקת
25/05/2018 | 11:08
89
שלחתי לך מסר
לצפיה ב-'אלמלא הוא היה גר אצלך'
אלמלא הוא היה גר אצלך
25/05/2018 | 19:24
5
140
האם הוצאותייך החודשיות היו נמוכות ב- 3000 ש"ח ממה שהן כיום (לקחתי בחשבון כ-600 ש"ח בחודש חשמל)?
האם היית מקדישה פחות זמן ומאמץ לניקיון הבית?
האם היית יכולה להרשות לעצמך בילויים ונסיעות לחו"ל?
ובכלל, האם טוב, נח ונעים לך לחלוק איתו את חייך?
...
לי נראה שהתועלת מנוכחותו אצלך עולה בהרבה על ה"נזק"... הן מבחינה כלכלית והן מן הבחינות האחרות, אז מה בעצם את רוצה?
לצפיה ב-'אלו דברים שאני מתחבטת בהם'
אלו דברים שאני מתחבטת בהם
26/05/2018 | 13:11
4
107
עם עצמי בלי סוף
האמת ששאלתי כאן את השאלה היא שרציתי לקבל מושג אם הסכום סביר או שזה ניצול,
לצפיה ב-'את לא ענית על אף שאלה שלי...'
את לא ענית על אף שאלה שלי...
26/05/2018 | 15:26
3
115
ואילו שאלות מאוד רלוונטיות למענה על השאלה שלך.
בגדול - אתם בסיטואציה של WIN-WIN הוא חוסך את שכר הדירה שלו ואת נהנית מהכנסה עודפת של כ-3000 ש"ח (או קצת יותר) שההוצאות בצידה בטוח פחותות מזה - הייתי מעריכה שאדם נוסף בבית זה לא יותר מעוד 1500 ש"ח בהוצאות השוטפות (ממילא את מבשלת, ממילא מכבסת וממילא מנקה את הבית...). בנוסף את נהנית ממימון בילויים וחו"ל שלא בטוח שהיית יכולה להרשות לעצמך בלעדיו ולבסוף שניכם נהנים (אני מקווה) אחד/ת מחברתו/ה של השני/ה.
יכול להיות שמבחינה כלכלית הוא בסוף החודש שם כמה שקלים יותר ממך בצד, אבל מה איכפת לך? ומה האלטרנטיבה?
נראה שסך הכל טוב לך, ואת יודעת מי האוייב של "טוב"? "יותר טוב"... (רק שלא בטוח שאחרי שתפטרי את "טוב", תמצאי את "יותר טוב")
לצפיה ב-'סיכמת את העניין הצורה מאד מדוייקת'
סיכמת את העניין הצורה מאד מדוייקת
28/05/2018 | 11:02
2
120
אני חייבת לציין
לפעמים אני מרגישה מנוצלת ושאם הייתי לבד,לא הייתי מתעסקת כל כך הרבה עם הכנות של אוכל וקניות ולפעמים אני חושבת שבאמת בלעדיו אין סיכוי שהייתי מטיילת בכזאת תדירות בחו"ל .
תודה על תשובתך המועילה
לצפיה ב-'אם הדבר הספציפי הזה (קניות ובישול) מפריע לך'
אם הדבר הספציפי הזה (קניות ובישול) מפריע לך
28/05/2018 | 21:38
1
81
אז דברי איתו על זה באופן ספציפי, לא על המצב בכללותו והשוואת הכנסות הוצאות וחיסכון. 
לצפיה ב-'כשאני מתלוננת'
כשאני מתלוננת
30/05/2018 | 08:25
80
אז התשובה היא:
אני אעשה קניות,אבל זה לא מחזיק מים,
כי זה בזמנים ושעות שלא מתאימים לי 
כמו יום חמישי ב10 בלילה.
ואז אני מעדיפה לוותר ולתכנן את השבוע כמו שנוח לי.
אבל כמו שאמרת, יש נקודות אור
ואני החלטתי להתמקד בהן במקום בשלילי.
לצפיה ב-'חשוב שתעשי הסכם ממון וצוואה ברורה למי שייכת הדירה שלך'
חשוב שתעשי הסכם ממון וצוואה ברורה למי שייכת הדירה שלך
30/05/2018 | 18:58
1
90
גם אני חיה דומה אבל יש לי צוואה שאני מורישה הכול לבן שלי..ומכתב -התחייבות מבן זוגי שאין לו שום עניין או דרישה מהדירה שלי.....
ההוצאות בנייכם מתחלקים לפי ההרגשה שלך ...נראה לי די בסדר....אם הוא משלם בילויים וחו'ל...נהדר
לצפיה ב-'יש לנו הסכם ממון'
יש לנו הסכם ממון
31/05/2018 | 12:42
91
וגם התחייבות שאין לו נגיעה בבית שלי.
צוואה זה באמת חשוב.
טרם עשיתי
לצפיה ב-'נסיעה לחופשת קיץ'
נסיעה לחופשת קיץ
01/05/2018 | 11:51
5
411
דילמה לא קלה לי על דבר שאמור להיות שמח. בן זוגי (פרק ב') הציע לי לטוס לחופשה בקיץ עם הילדים שלו.
אפרופו משפחות מורכבות, זה מורכב לצרף גם את הילדים שלי מהרבה בחינות.
אני מרגישה חוסר נעימות לנסוע איתם (ברמה האישית יהיה לי כיף מאוד)
ייסורי המצפון שלי מוצדקים? 
לצפיה ב-'מוצדקים או מוגזמים? '
מוצדקים או מוגזמים?
01/05/2018 | 11:52
1
108
לצפיה ב-'בהמשך לתגובתה של מירי'
בהמשך לתגובתה של מירי
02/05/2018 | 10:19
181
שלום לך, 
ראשית, לא ברור פשרם של ייסורי המצפון. החלטה בגין הצטרפות של ילדייך לנסיעה שכזו מחייבת קבלת החלטה מושכלת ולצורך כך דרושים כפי שציינה מירי פרטים נוספים, כגון: משך הזמן שאת נמצאת בזוגיות, עד כמה הילדים משני הצדדים הכירו כבר, עד כמה הם מסתדרים ביניהם, מהו פער הגילים בין הילדים שלך לבין אלו של בן זוגך ולבסוף, עד כמה ניתן להתחשב בילדים שלך ושל בן זוגך ולתכנן חופשה משותפת שתתרום לכייף ולגיבוש.....
 
לצפיה ב-'זה תלוי בעיני בהמון פרמטרים'
זה תלוי בעיני בהמון פרמטרים
01/05/2018 | 12:41
166
ואין כאן מספיק אינפורמציה
למשל הגילאים של הילדים (שלו ושלך), האם את מתכננת לעשות איתם חופשת קיץ אחרת, האם אתם גרים ביחד, מצב כלכלי של כל אחד ועוד
לצפיה ב-'אותי מנחה העיקרון שהיה נכון גם בזמן נישואי לאבי ילדיי'
אותי מנחה העיקרון שהיה נכון גם בזמן נישואי לאבי ילדיי
17/05/2018 | 17:38
123
בחופשת הקיץ לא נסענו לחופשים ללא הילדים.
בשאר השנה, בכייף.
 
השאלה היא גם גיל הילדים... אם יש לך ילדים קטנים יחסית שצריכים השגחה בחופש, תחשבי איך מסתדר לך לקחת חופש בלעדיהם.... 
אם מדובר במתבגרים, לרוב הם עצמם כבר בכלל לא ירצו להצטרף לנסיעה קבוצתית שכזו.....
כך שהכל תלוי בפרטים ...
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 18:58
43
אבין את החשש שלך שילדיך ירגישו מקופחים שבילית עם ילדי בעלך ולא איתם, אבל אם קשה לך לצרף את ילדיך לבילוי, תוכלי לבלות וליהנות אתם בדרך אחרת ובזמנים אחרים לחפות על מה שהפסידו. אולי בכל זאת תצליחי למצוא דרך לשתפם בנסיעה עם בעלך.
לצפיה ב-'קראתי את המאמר לגבי בן זוג כמרפא פצעי ילדות'
קראתי את המאמר לגבי בן זוג כמרפא פצעי ילדות
24/04/2018 | 09:26
7
314
אומנם אני לא אחרי גירושין ובכל זאת מאוד התחברתי לכתוב.
 
רוצה להציף משהו שקרה לי אחרי פרידה טריה:
 
אני אחרי פרידה מבחור שאהבתי. היינו ביחד 8 חודשים. הוא תושב חוץ שבא לארץ לשנה. וכל הזמן חשבנו שכיגיע המועד ללכת נחליט מה עושים.
אבל כבר תוך כדי הזוגיות היו לי דברים שחסרו לי.
ההוא יה הבעיקר מספר על עצמו. פחות שואל עלי.
לא מקדיש תשומת לב שסיפקה אותי.
לא יוזם סקס ולא יוזם אפילו דברים פעוטים לארוחות משותפות שאני קונה לנו לבית.

מצד שני אני כן זוכר שהוא היה נח גמיש כדי לראות אותי ולהפגש איתי כמה שיותר.
והיה לנו קשר פיסי אינטימי נהדר (הסקס היה אישו אבל פרט אליו היה נעים).
בהתחלה חשבתי שזה נובע מפער הגלאים בנינו. אני בן 33 הוא 25.
אבל ציפיתי גם לדברים קטנים כמו פתק או סמס של אהבה.
הערתי לו על זה בזמנו.
הוא אמר שזה בגלל שאני עם אופי שעוטף מדי ושואל הרבה ומקשיב המון.
הערתי לו שזה חסר לי והייתי מקווה לצורה אחרת. אמרתי לו שאני חושב שזה פשוט יסתיים בחלוף הזמן שלו פה והוא אחרי כמה שבועות החליט שהוא מעידף לסיים כבר עכשיו.
פתאום- כשזה נגמר ואנחנו בנתק. אני מתמלא סימנים של חרטה והיסוס.
בעיק רכי אני מכיר שאני אוהב בטחון. ואני כנראה תופס את התפקיד של המקשיב. הנותן (אולי כי אם לא אתן לא יאהבו אותי). אני לא חושב שזה בצורה מוגזמת
אבל זה כן נובע מחוסר ביטחון. לנסות לעטוף את הצד השני.
פעם היה לי ברור שאני רוצה יותר שתומת לב ממנו (ולדעתי זה בא ממקום של בטחון עצמי- שמגיע לי יותר).
אבל היום - כשאני יוצא לדייטים מחדש אני רואה שאני זה שיוזם את הנשיקה הראשונה או את הקרבה הפיסית. אני לא דוחף או ממהר.
אבל זה מוביל אותי קצת לעוות את ההיסטוריה. להפוך משהו שחסר לי לאשמה עצמית - אולי אני מזמן לעצמי את סוג הבחורים האלה שרק רוצים תשומת לב ולא נותנים במידה שווה. אז על מה יש לי להתלונן?
תודה על האפשרות לשתף.
מאחל שמישהו הזדהה אותי 
או יודע לספר איך אצלו זה השתנה.
לצפיה ב-'חוקי חיים בסיסיים'
חוקי חיים בסיסיים
24/04/2018 | 15:56
4
149
מודה לך על השיתוף הכנה.
כשהאדם נמצא במקום שהוא עדיין לא סיים/עשה עבודה על עצמו, המקום הזה שולח וקטורים לכל הכיוונים בעוצמות שונות וכתלות במצבים שונים: ביחסים חברתיים, בזוגיות, בעבודה וכדומה. 
מדובר בהימצאות של אותו אדם בתדר לא מיטבי, ומכאן שהוא מושך בחייו, מופעים כאלו ואחרים שאמורים להזכיר לו את המקומות בהם עליו להתעורר (wake-up call), לקחת אחריות על חייו ולעשות עבודה על עצמו. היה ולא יעשה כן, ימשוך עוד ועוד מאותו הדבר, בבחינת "הכל מתחיל ונגמר בנו והאחרים הם רק מראות שלנו"...
השיעורים שלנו חוזרים על עצמם עד שאנחנו לומדים אותם, ומנסיוני המקצועי הם הולכים ונהיים קשים יותר ויותר. המכוונות שלנו לפתרון מתחילה בעבודה שלנו על עצמנו, וכשהעבודה מדויקת אנחנו נמצא ש"המראות" בסביבה שלנו מגיבות לשינוי....
מאחלת לך הצלחה מכל הלב.
לצפיה ב-'איזה סוגי לימוד וטיפול יתאימו?'
איזה סוגי לימוד וטיפול יתאימו?
24/04/2018 | 18:25
3
107
בבלוג שלך דברים יעזרו?
לצפיה ב-'מענה לשאלתך'
מענה לשאלתך
25/04/2018 | 09:40
2
49
בוקר טוב,
העבודה על עצמנו יכולה להיות במסגרת טיפול פסיכולוגי/ ייעוץ/ אימון, כתלות במקרה ובפרסונה עצמה. חשוב שהמסגרת בה אנו בוחרים, תתאים למקרה כשבדר"כ מדובר במפגש אחד על אחד עם הגורם המקצועי.  
מאחלת הצלחה בכל דרך שתבחר...
לצפיה ב-'ואיך אני אדע לבחור מסגרת?'
ואיך אני אדע לבחור מסגרת?
25/04/2018 | 10:11
1
17
לצפיה ב-'מענה לשאלתך'
מענה לשאלתך
25/04/2018 | 12:05
41
מציעה לבחון לעומק כל אחת מהאופציות שהצעתי בשיחה טלפונית מקדימה עם הגורמים השונים, כדי לקבל את ההחלטה המיטבית עבורך. 
לצפיה ב-'הסיפור שלך לא קשור לנושא הפורום'
הסיפור שלך לא קשור לנושא הפורום
26/04/2018 | 03:22
1
130
חבל שהמנהלת החדשה  עונה ומעודדת זאת, ולא מוחקת על מנת לשמור על זהות הפורום. יש מספיק פורומים לגייז ולא חייבים להתעלק על הפורום הזה, שיש לו מטרה שונה. 
לצפיה ב-'מודה לך על הארת עיניי...'
מודה לך על הארת עיניי...
26/04/2018 | 10:41
105
יחד עם זאת אשמח אם השיח בפורום יכבד כל אדם וכל פניה באשר היא.
 
לצפיה ב-'ריפוי עצמי בדרך לקשר בריא'
ריפוי עצמי בדרך לקשר בריא
23/04/2018 | 15:13
8
230
שלום לכל משתתפי הפורום,
מזמינה אתכם לקרוא מאמר חדש שכתבתי המדבר על העבודה שעל כל אחד מאיתנו לעשות על עצמו בטרם אנו נכנסים לזוגיות חדשה.
 
אשמח לשמוע לגבי ההתנסות הפרטית שלכם: עד כמה בטרם נכנסתם לקשר נוסף עבדתם על ה"עצמי" שלכם וריפאתם את עצמכם, תוך הבנת הסיבות שעומדות בבסיס ההתנסויות והחוויות שלכם?
עד כמה תיאמתם ציפיות עם בן הזוג החדש במטרה שלא לחזור על שגיאות העבר?
 
שתפו אותי...
 
 
לצפיה ב-'ריפוי בדרך לקשר בריא'
ריפוי בדרך לקשר בריא
23/04/2018 | 17:22
1
87
שלום אורנה,
תודה על המאמר היפה .
מזדהה לגמרי עם המאמר , דבר ראשון לפני שנכנסים לזוגיות שניה יש לבדוק היטב מה קרה בזוגיות הראשונה שלא עבד ?איפה טעינו ?  ללכת לייעוץ לתקן את הצריך תיקון ורק אז כאשר 2 הצדדים נקיים "מחטאי העבר " אפשר להיכנס לזוגיות חדשה ולהתפלל  שהיא תצליח ובעיקר לקבל על עצמנו לא לטעות ובעיקר לשמור על הזוגיות החדשה לבל תתפרק , בכל זאת יש ילדים ברקע ובסופו של דבר הם הניפגעים העקריים. 
המשך הצלחה בניהול הפורום.
לצפיה ב-'דיוק לגבי ילדים בזוגיות שנייה'
דיוק לגבי ילדים בזוגיות שנייה
24/04/2018 | 15:20
72
היי אפרת,
ראשית, תודה על המילים החמות.
מבקשת לדייק את נושא ההתייחסות לילדים בזוגיות השנייה -
נושא זה אכן אקוטי. חשוב לציין, שבני זוג שמשכילים לעשות את העבודה המקדמית ביניהם לפני מיסוד הקשר, תוך שהם מתאמים ציפיות ביחס לערכים ולצרכים שלהם בזוגיות וקובעים פעולות קונקרטיות ומוסכמות ביניהם, הם מפחיתים עד למינימום את ההסתברות שתהיה פגיעה בילדים.
לצפיה ב-'מאמר חשוב ומעניין. אפילו בלי קשר לפרק ב' צריך להיות פנויים >'
מאמר חשוב ומעניין. אפילו בלי קשר לפרק ב' צריך להיות פנויים >
24/04/2018 | 09:51
1
59
רגשית ומגובשים מנטלית כדי להכיל קשר רציני, אמיתי, הדדי ובריא.
השאלה שלי היא- איך מטפלים בעצמנו כדי להגיע לשם?
האם את ממליצה ללכת לאיש מקצוע?
או לחילופים לבלות זמן לבד עם עצמנו, להרגיש את החופש, לעשות מה שאנחנו אוהבים, לטפח תחביבים וכו' עד שמרגישים השלמה עם מי שאנחנו?
בקיצור, הבנתי את ה"מה" נשארתי עם שאלות לגבי ה"איך"...
 
לצפיה ב-'איך עוברים מ"המה" ל"איך"'
איך עוברים מ"המה" ל"איך"
24/04/2018 | 15:10
34
שמחה על שאלתך. ראשית, אכן יש לעסוק ב"מה" כלומר, ליצור מודעות באשר לסיבות העמוקות שהובילו למצב כזה או אחר בחיינו ורק לאחר מכן, יש לעסוק ב"איך" כלומר, איך פועלים לשינוי קוגניטיבי-התנהגותי בכדי להימנע מאותם שיעורים וכדי לא לחזור על אותם דפוסים שפגעו בנו. מניסיוני, קשה מאוד לעשות תהליך כזה לבד בין השאר מאחר וחסרים לנו כלים וטכניקות ולכן, אנו חוזרים על אותן התנהגויות שוב ושוב (שהרי זה מה שאנו יודעים...). מכאן, שהעבודה על ה"מה" וה"איך" מחייבת כמעט תמיד עבודה עם גורם אימוני/ייעוצי/טיפולי (כתלות במקרה), כזה שיודע להוביל ליצירת מודעות באשר ל"סיבה - תוצאה" ולהקנות טכניקות וכלים שיסייעו בתהליך השינוי ובעלייה על מסלול ההמראה והנסיקה מעלה.
במסגרת העבודה שאני עושה עם אינדיבידואלים, אנו מתחילים בלמידת הדרך לחוות זוגיות מיטבית ראשית עם עצמנו (אהבה וקבלה עצמית), שכוללת בין השאר את מה שציינת בתוכן דברייך. רק לאחר מכן, ניתן להתחיל ולהגדיר מהם הערכים והצרכים החשובים בזוגיות ואיך בודקים את ההיתכנות שלהם אל מול בן זוג פוטנציאלי, ומכאן, איך מתאמים ציפיות באופן מיטבי להמשך כך שנוכל לחיות בזוגיות בריאה תוך שנשכיל לשמר את האינדיבידואל שלנו עצמאי הן במובן הרגשי והן במובן הפיזי.
לצפיה ב-'למה לא לרפא את עצמנו תמיד? בלי קשר לזוגיות'
למה לא לרפא את עצמנו תמיד? בלי קשר לזוגיות
24/04/2018 | 10:53
1
57
קודם כל באמת השאלה היא איך אנחנו עבודים על עצמנו ומרפאים בעיות בנו, ומגיעים מוכנים לקשרים חברתיים שונים.
ולמה זה בהכרח קשור לזוגיות...
זה קשור לכל קשר חברתי, לעבודה, לאושר, להצלחה, תמיד צריך לעבוד על עצמנו, על האישיות שלנו, לנסות להשתפר ולשפר ולהיות האנשים הכי טובים שאפשר
לצפיה ב-'כל מילה בסלע!'
כל מילה בסלע!
24/04/2018 | 15:21
9
לצפיה ב-'מודה שלא עשיתי תיאום ציפיות עם בן זוגי לפני הקשר...'
מודה שלא עשיתי תיאום ציפיות עם בן זוגי לפני הקשר...
24/04/2018 | 13:08
1
55
לצפיה ב-'זה לא מאוחר...'
זה לא מאוחר...
24/04/2018 | 15:29
49
כיועצת זוגית, מגיעים אליי זוגות בשלבים שונים של מערכת היחסים הזוגית שלהם. כשברוב רובם של המקרים מתברר שהם לא השכילו לעשות תיאום ציפיות מקדים וטעו לחשוב ש"אהבה רומנטית" לבדה תחזיק את הקשר, אלא שלא כך הם פני הדברים וכל מערכת יחסים, לרבות מערכת זוגית מחייבת תיאום ציפיות.
אם תיאום הציפיות לא נעשה מראש (וכאמור, זה מה שקורה בדר"כ...) ניתן עם רצון טוב של שני הצדדים לבצע תיאום ציפיות בדיעבד.
אין שום סיבה ובלתי אפשרי להמשיך ולחיות מבלי לבצע תיאום ציפיות, מאחר והתנהלות כזו מזמנת לנו קונפליקטים חוזרים ונשנים עד שנשכיל לא לחזור על אותם ה"לופים". לחילופין, לא מעט פעמים במצב כזה נגיע להרמת ידיים ונחליט לסיים את הקשר למרות שבהרבה מקרים יכולנו לעשות עבודה משותפת ולתקן את הדרוש תיקון.
לצפיה ב-'סיפורי ארוחות חג מורכבות?'
סיפורי ארוחות חג מורכבות?
08/04/2018 | 13:12
1
286
אין ספק שחג ארוך ומשפחתי כמו פסח עם 17 ארוחות משפחתיות בערך
הוא קרקע לחיכוכים ודינאמיקות בעייתיות.
אצלנו אני מודיע חגיגית שעבר בשלום!
חילקנו שווה בשווה מתי הולכים אליה עם הילדים שלה ומתי היא איתי עם הילדים  שלי איפה שאני בוחר.
התחלקנו עם האקסים במשמורות על הילדים מראש ושווה בשווה
כך שגם טיילתי עם ילדיי ועם הילדים שלה 
נמנענו ממתנות לחג ומכל מיני טלפונים מנומסים ומיותרים מול הגרושים 
השקענו בזוגיות והמשפחה החדשה שלנו במהלך החג 
לצפיה ב-'שמחתי לדעת'
שמחתי לדעת
19/06/2018 | 16:19
18
חגים נועדו לשמחה ולמנוחה, וצריך לנצלם לזה וליהנות מהם ככל שאפשר. כדאי לדבר על דברים שמחים ועל ענייני החג כדי לא לריב על עימותים.
 
לצפיה ב-'שלום אשמח לעצה'
שלום אשמח לעצה
28/03/2018 | 11:14
11
940
היי, אשמח לעצה. אני גרוש בן 45 עם ילדה בת 22 וילד בן 17 שלא גרים איתי וגם לא מגיעים הרבה.
כיום גר יחד בדירה עם בת זוג במשך שנה וחצי עם 2 הילדים שלה בן 13.5 ובת 12 (עצלנים) ועם אמא שלה (קשה!!!) 
הבת זוג שלי אשה מדהימה, חרוצה עובדת ב 2 עבודות עושה 99% מהקניות מנקה ומבשלת. הזוגיות שלנו טובה והיא רואה אותי כחלק מהמשפחה. מצפה ממני ללכת לטייל עם הילדים ומצפה ממני גם להשתתף ולעשות "הר" כלים של הילדים ואמא שלה שמצטברים בכיור. אציין שגם אני מאוד עסוק עובד ולומד הסברתי לבת זוג שעליה לדרוש מהילדים שלה לנקות אחריהם והם גם מנקים אבל מעט מאוד..אולי השאלה קטנונית אבל אצלי עקרונית היות ולא ממש חיפשתי עוד עול משימות בחיים שלי ולהתחיל לנקות אחרי ילדים לא שלי. יש לי בחירה אם לעזוב ולחיות חיי רווק שלווים אבל אני לא חושב שבני זוג צריכים להיפרד אם הסיבה היא חיצונית למערכת היחסים שלהם. השאלה שלי- האם זה נורמלי? נורמלי מבת זוג לדרוש? מה גברים אחרים שגרים עם ילדים לא שלהם עושים?  
תודה על ההקשבה              
לצפיה ב-'במקום לדרוש, מוטב שתגדירו ציפיות של כל אחד'
במקום לדרוש, מוטב שתגדירו ציפיות של כל אחד
28/03/2018 | 14:01
315
רצוי שתיזום שיחה ותציע להגדיר לבת הזוג שתגדירו ביחד חובות וזכויות של שניכם ושל הילדים
ואולי גם אמא שלה.
אם קשה לשניכם וגם לילדים עם הכלים אפשר להעזר בעוזרת בית, או לרכוש מדיח. 
(ואולי תעדיף להציע לילדים שוודאי מעוניינים בכסף משלהם להיות אחראיים על שטיפת הכלים בבית ובתמורה אם יבצעו זאת במינימום ימים בשבוע יקבלו תוספת תשלום כלשהו ממך).
לצפיה ב-'לאיש הירוק'
לאיש הירוק
28/03/2018 | 15:22
297
מתיאורך את מצב הדברים נראה שהצטרפת למגורים בדירתה של בת הזוג שלך וקיבלת את כל ה"חבילה במלואה". היא מצידה עושה כנראה הכול כדי שתרגיש חלק בלתי נפרד ממשפחתה. כמי שזו אינה מערכת היחסים הממוסדת הראשונה שלו, אתה ודאי יודע שמערכות יחסים נמדדות באופן שבו אנו מטפלים בבעיות כשהן צצות ולא בבריחה מהן. בת זוגך לא יושבת רגל על רגל, אלא נושאת בעול לא פשוט - קונה, מנקה מבשלת....ומכאן, שהיא מאוד רוצה לראות אותך שותף ל"חלקה המשפחתית המשותפת" שלה. הדרך להתמודד עם כל בעיה ככלל ובמצב הדברים הנוכחי בפרט הינה בדיוק כפי שנכתב בתגובה הקודמת, להגדיר עם בת הזוג שלך את הציפיות ההדדיות ביחס לתפקוד השוטף בבית תוך הגדרת פעולות קונקרטיות. במקרה של ילדים גדולים ועצמאיים כמו שלה, מומלץ לאחר שאתם מסכימים ביניכם על המשימות שדורשות מוכוונות של כל בני הבית, שתנהלו שיחה עם הילדים באשר לזכויות אל מול החובות של בני הבית ואף תגדירו תורנות, לדוגמה לנושא שטיפת הכלים ולמטלות אחרות ונוספות. הדבר יקל עליך ולא פחות מכך על בת זוגך שמתאור מצב הדברים על ידך, נושאת במידה כמעט מוחלטת בעול הקניות, הנקיונות והבישול.  
מקווה שהצלחת להאיר כיוון חשיבה שעיקרו בנייה על פני פירוק......
לצפיה ב-'עושים תורנות'
עושים תורנות
28/03/2018 | 16:20
117
לצפיה ב-'יכולה רק לענות מה קורה אצלי'
יכולה רק לענות מה קורה אצלי
28/03/2018 | 17:06
310
קודם כל הילדים נמצאים איתנו רק חצי מהזמן ואין מבוגר נוסף בבית, כמו אמא שלה. אני לא יודעת האם אמא שלה יכולה לעזור ומה הילדים יכולים לעשות, אבל אצלי המוטו הוא שכל מי שאוכל - תורם לענין וכל מי שלובש בגדים נקיים, תורם לענין. יש לכל אחד כמה משימות, ועדיין, בן הזוג שלי ואני ברור עושים יותר מכל אחד מהם ואולי גם מכולם ביחד. 
במקרה הספציפי שלך, עושה רושם שאתה מקבל משהו - בת הזוג שלך מנקה ומבשלת, עושה חלק ניכר מהקניות. למה לפי דעתך מגיע לך שהיא תעשה את הדברים האלה בשבילך? אני מניחה שקודם לכן אתה זה שטיפלת בכל הדברים כשהיתה גרוש ורווק. החיים הלכאורה שלווים שלך לא בהכרח הכילו פחות עבודה. לבן הזוג שלי אמרתי בדיוק את אותו הדבר - מאז שהוא עבר לגור איתנו, הוא לא עשה אפילו כביסה אחת, אז מה הבעיה שיסדר יותר במטבח? בעיני, מעבר לענין הרווח האישי מלחיות במשפחה ולחיות עם בן/בת הזוג שאהבה נפשך, האיחוד הטכני הוא גם הזדמנות להסתכל על כל המשאבים כמשפחה. אם קודם הוא עבד לבדו בדירתו ועשה 80% עבודה ואני עוד 120%, כך שביחד בשתי דירות היו לנו 200%, אז אחרי המעבר המשותף יש לנו רק 150% עבודה (כששוטפים את הרצפה במטבח, זה רק מטבח אחד... זורקים את הזבל עם שתי שקיות או עם אחת, וקניות עושים עם יותר אוכל או פחות - עדיין הולכים פעם בשבוע). במעבר המשותף הזה, אני עושה פחות, נניח 90%, וגם הוא עושה פחות, נניח 60%. זה עדיין משתלם לו, למרות שהוא מרגיש שכל הזמן הוא מסדר מדיח... אני עדיין עושה יותר ממנו, בעיקר דברים שקשורים בילדים. 
 
עכשיו לגבי הילדים שלה: לפעמים הציפיות של בני הזוג של ההורים לא ריאליות. למשל, אם לא גרת עם הילדים שלך בגילאים המתאימים, אתה בעצם בכלל לא יודע איך להתנהל עם ילדים בגיל ההתבגרות. קודם כל, אתה מבוגר והם עדיין ילדים ובאופן טבעי תעשה יותר בבית מהם (מה שלא יהיה כך כשהם יעזבו את הבית, וזה יקרה). שנית, יש המון עימותים עם ילדים בגיל הזה ולפעמים כהורה עדיף להחליט שלא להתעמת על עבודה בבית באמצע של עימות אחר וגדול. שלישית, בת הזוג שלך לא היתה רגילה לדרוש מהם מסיבות שונות - אולי היו קטנים יותר? אז בסופו של דבר כדאי לחשוב האם מה שאתה קורא "מנקים אבל מעט" הוא אכן "מעט", אחר כך לחשוב מה אפשר לצפות מהם באופן מעשי ולעשות שיחה עם בת הזוג שלך. 
 
לסיום, קצת עזרה טכנית - כשיש קבוצה של אנשים צריך להגדיר מה המטלות של כל אחד אחרת אנשים פשוט מעגלים פינות ולא עושים. ככה למשל אנשים מלכלכים בחוץ, ולא בבית, כי בחוץ נראה שגם אנשים אחרים מלכלכים ואולי חוסר המעש לא יורגש. במקום לבקש כללית ש"ינקו אחריהם" אפשר להחליט שביום מסוים ספציפי (נגיד יום א') שבו אתה עובד ולומד, הבן שלה ישטוף את כל הכלים. ביום ב', הבת תשטוף את כל הכלים. אתם צריכים ללמוד איך להגדיר את המשימות כך שהן תהיינה מאד ברורות וספציפיות. אני הייתי גם משתפת את אמא שלה בתהליך, כי לא ברור לי למה היא לא יכולה לעזור מעט ולפחות לנקות אחרי עצמה. אם הענין הוא בעיקר הר הכלים, אז פשוט תקנו מדיח ויהיה שלום בית. 
לצפיה ב-'משה - סיפור מהחיים'
משה - סיפור מהחיים
01/04/2018 | 12:01
2
295
חבר שלנו , משה(שם בדוי)-  הוריו התגרשו כשהיה בן 7 בערך.
אמא שלו היתה מנהלת בכירה בבית מלון והשתכרה היטב. הבית בו גרו היה שלה לאחר שהוריה קנו לה אותו.
משה היה הרוס מהגרושין של הוריו ואימו השתדלה להקל עליו כמיטב יכולתה. בפרט לאחר שאבא שלו עזב את העיר לקצה השני של המדינה , התנער מהסדרי ראיה ונמנע מכל קשר עם בניו...
 
מנשה היה בן 10 ואחיו בן 12 כשאמא שלו הכירה בן זוג והביאה אותו הביתה.
 
בתחילה בן הזוג דרש דרישות "הגיוניות" מהילדים שלה. ואז-
בן הזוג דרש שהיא תוציא את ילדיה מביתה. חבר שלנו ואחיו הועברו לפנימיות.
בכל חופשה בן הזוג "כעס" שהם בבית, שהם "מפריעים" לו... בכל חופשה או חג היא שלחה אותם להוריהשגרו בעיר רחוקה.
בשלב כלשהו .אביה נפטר והיא רצתה לארח את אמא שלה בחגים.
גם זה הפריע לתינוק המגודל!
 
כך חלפו כמה שנים. משה התגייס לצה"ל והיה חייל מצטיין!
באחת החופשות  שלו מהצבא בן הזוג של אימו סילק אותו מהבית. משה סרב ללכת. הוא איים על משה  והכה אותו. משה הגיע לבית המלון וסיפר לאימו בבכי מר את שארע.
באותו רגע היא הגיעה הביתה
אמרה לבן הזוג: "קח את הדברים שלך ולך.
הילדים שלי קודם.
אמא לי קודם.
אני לא צריכה תינוק מגודל מפונק ותובעני בבית..."
 
הוא סרב להתפנות מביתה.
 
מיותר לציין שהוא עזב רק לאחר שהיא הזמינה לו משטרה והוציאה לו צו הרחקה?!
 
 
זה סיפור אמיתי של חבר שלנו מימי הילדות , הנעורים והצבא.
 
מבחינתי זה עבורך יכול להיות גם משל.
 
צא וחשוב על הנמשל ובער חמץ (חמיצות/ החמצה/ אגו) מיותר מליבך.
 
חג פסח כשר ושמח
 
לצפיה ב-'אני אוהבת את הסיפור הזה, אבל הייתי אוהבת אותו יותר לו הסוף '
אני אוהבת את הסיפור הזה, אבל הייתי אוהבת אותו יותר לו הסוף
01/04/2018 | 16:33
1
259
היה יותר קרוב להתחלה...
כי היה צריך לסלק את האיש הזה הרבה קודם.
מצד שני, נחסכו מהאם ויכוחים בבתי משפט על רכוש...
במקרים שאני מכירה, בני הזוג לא התפנו לפני מלחמות על רכוש, וזה היה לגמרי לא פשוט.
לצפיה ב-', המשך חג שמח'
, המשך חג שמח
03/04/2018 | 10:36
48
לצפיה ב-'היית צריך לחשוב על זה לפני שנכנסת לגור איתם.'
היית צריך לחשוב על זה לפני שנכנסת לגור איתם.
02/04/2018 | 15:15
232
 
אל תבין אותי לא נכון- אני מאד בצד שלך, ואני עצמי לא הסכמתי אפילו לזוגיות עם גרוש שהיו לו ילדים גדולים שגרו מאות קילומטרים ממני, כי אני לא מוכנה לאכול שאריות.
אבל בגלל זה לא נשארתי בקשר הזה.
להיכנס לבית שאתה יודע שיש בו שני ילדים צעירים, ואמא מבוגרת (!!!!!!!) ואז להיזכר שזה לא מתאים לך זה קצת... איך אומרים...  בעייתי.
עכשיו אין לך יותר מדי ברירות: תצטרך לחתוך, או לחילופין להמשיך לחיות ככה (שזה בעיני לא אנושי).  כי לחזור אחורנית ולחיות כל אחד בבית שלו, אבל להישאר בזוגיות מחייבת- לא נראה לי אפשרי.
לצפיה ב-'יכול להיות שאתה נצלן?'
יכול להיות שאתה נצלן?
17/04/2018 | 19:34
1
171
נשמע שלכולכם אין עודף כסף (אתה בגיל 45 עובד ולומד? זה משהו שעושים בשנות ה- 20, באמצע שנות ה- 40 רוב האנשים כבר עמוק בתוך הקריירה שלהם), חברתך עובדת ב- 2 עבודות וגרה עם אמה (בדירה שלה או של האמא? או שאתם שוכרים יחד?). 
אם הסכמת כגרוש להכנס לגור עם אשה, שני ילדיה המתבגרים והאמא שלה (!), יש לי הרגשה שעשית את זה גם בגלל השיקול הפיננסי. ברגע שהסכמת לזה, ברור שאתה אמור לתרום בבית. כן, יש יותר עבודה בגלל שהילדים ואמא שלה גם גרים שם, וכן, כל אחד תורם את חלקו אבל ילדים לא יכולים לתרום כמו המבוגר האחראי. 
 
אם כל זה גדול עלייך (והאמת, אני לא הייתי מסוגלת לחיות כך), אתה יכול להגיד לה שבשלב זה של החיים אתה רוצה שתגורו בדירות נפרדות, ולהמשיך להיות זוג. זו גם אפשרות. 
לצפיה ב-'נקודה למחשבה......'
נקודה למחשבה......
18/04/2018 | 08:19
139
מנקודת מבטי, לא ניתן היה להבין מסיפורו של האיש הירוק אם יש להם חוסר או עודף כסף, גם לא ניתן היה להבין אם החלטתו לגור יחד עם בת הזוג ומשפחתה נבעה מהיותו נצלן ו/או משיקול פיננסי.
מניסיוני כיועצת זוגית ומשפחתית, זוגיות מיטבית מושתתת על תקשורת שעיקרה תאום ציפיות. זה הכי פשוט "לשבור את הכלים" ואת זה ניתן לעשות בכל רגע נתון. החוכמה היותר גדולה היא לנסות להתמודד בדרך של תקשורת מבררת את נקודת מבטו של כל אחד מבני הזוג לעומקה ומכאן, לאחר שנוצרה הבנה לעשות סיעור מוחות למציאת פתרון מיטבי מגובה בפעולות, שבני הזוג יקפידו עליהן מעתה ואילך.
היה והאמור לא צולח, ניתן לשבת שוב לדיון על החלופות כשאחת מהן יכולה להיות, כפי שהצעת, לגור בדירות נפרדות ולהמשיך לקיים את הזוגיות.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 19:06
20
לא רצוי לפרק קשר טוב. בקשר זוגי הרבה פעמים משתפים פעולות כמו טיפול בילדים. אפשר לחלק את העבודה ביניכם באופן הוגן שיהיה נוח לשניכם. הסבר לה בעדינות שקשה לך לעשות את רוב הטיפול בעצמך, ושכיוון שאלה ילדים שלה אתה מצפה שגם היא תיקח חלק. אמרת שחברתך אישה חרוצה שעובדת בשתי עבודות וגם עושה את רוב עבודות הבית, וזה כבר יכול להקל עליך בהרבה את העבודה. לכן, דווקא כדאי שתתאמץ ותשתף פעולה עם הטיפול בילדיה, ולא תקלקלו קשר שיכול להתפתח יפה.
לצפיה ב-'בעלי, בנו, ואני'
בעלי, בנו, ואני
22/03/2018 | 18:09
18
1169
סליחה מראש על אורך הפנייה, ותודה רבה!
במהלך שנות גרושיו, בנו של בעלי (בן 12) התרגל לישון איתו במיטה כאשר הוא אצלו בסופי שבוע ובחופשות.
כאשר נכנסנו לקשר (לפני כשנה וקצת, נשואים כחמישה חודשים), היה ברור לבעלי ולי שעניין השינה הוא "אישיו" (הילד רגיש מאוד וקשור לאביו באופן נדיר, והקשר עם האם פחות טוב ותומך למרות שהוא גר אצלה), ושחייב יהיה להיעשות תהליך סביב זה, אבל לא ידעתי עד כמה זה יהיה מורכב.
כיום (כשנה של מגורים משותפים) המצב הוא שכאשר הילד אצלנו, הוא ישן עם אביו, ואני בחדר לבד (כשהקושי העיקרי מבחינתי, מעבר לכך שאני מוצאת בזה מצב שאינו בריא לילד, הוא שבחופשות ארוכות יכולים להיות שבוע ואף שבועיים כאלו ברצף, כשהשלכה היא שלמעשה בימים אלו אין לנו אף לא רגע של פרטיות (שמתאפשר לרוב הזוגות עם הפרישה לחדר השינה). ולפחות אחת לחודשיים שלושה יש שבוע כזה (ולפעמים יותר)..
 
לאחר קונפליקטים וקשיים רבים סביב הנושא, במשך תקופה ארוכה השתדלתי "לשחרר", מתוך הבנה שהן בעלי והן בנו לא בשלים לכך, ושהתהליך יהיה כפי הנראה ארוך משחשבתי, ושכל עיסוק בנושא גורר את הזוגיות שלנו למערבולת הרסנית.
עם זאת די סמוך לחתונה נכנסתי להריון, וכיום אני בחודש רביעי, ולאחרונה משהו השתנה באיזון שלי וביכולת שלי להכיל את המצב (גם הורמונים, גם בעקבות צורך גדול יותר בקרבה לבעלי, וגם בשל חששות מהתנהלות סביב הלידה וכוחות הנפש שלי להכיל את המצב אם יימשך גם בתקופה זו)
 
חשוב לי לציין כי למרות הקושי הזה, בסה"כ הקשר שלי עם הילד הוא טוב, ואני משקיעה בו. אולי לא כמו האמא החורגת האידיאלית,
אבל לדעתי גם לא מעט (כשהאווירה טובה בבית יש בנינו הומור, שיחות ארוכות, הכנת עוגיות ביחד, משחקים כשמשעמם לו, וגם דברים טכניים כמו לקנות לו בגדים מיוזמתי כשהוא צריך, לדאוג שהחדר יהיה תמיד מסודר ונוח כשהוא מגיע ועוד), ולרוב נראה שדי נוח לו איתי.
 
כך קורה שכיום, כמו שרשמתי למעלה, יש מצבים, בעיקר עכשיו עם ההריון, בהם יותר קשה לי "לשחרר" לגמרי לגמרי ולשדר "עסקים כרגיל" (לדו' בימים אלו, כשהוא אצלנו למשך עשרה ימים. ובעיקר תשעה לילות, ואז יש לי יותר רגעים של מסוייגות או ריחוק (הם לא רבים, ומופיעים בעיקר בשלב ה"מעבר" כשהוא מגיע אלינו, או במצבים חריגים. אבל הם ישנם במידה מסויימת). זה לא שאני מגעילה אל הילד או משהו אבל כן קצת יותר מרוחקת (משניהם), או קצת יותר מוטרדת ועצובה, ובעיקר קצת פחות "עליזה וזורמת" עם האנרגיה של בעלי שמנסה ליצור תמיד אווירה קלילה וטובה..
 
בעלי כועס עלי על הביטויים הרגשיים האלו, וטוען שאני גורמת לבנו להרגיש לא רצוי, ומייצרת בית בו קבוע (לדבריו) ההרגשה "לא מזמינה", ושהילד מגיע לבית שיש בו שקט ומתח כי יש מבוגר שעושה איתו מלחמות. ו"מאיים" שאם כ"כ קשה לי, הוא ימצא לעצמו סידור אחר לזמנים שהילד אצלו.
(רק כדי להעמיד בפרופורציות- בפעם הקודמת שהילד היה אצלנו במשך שבוע, היה פורים, ובין השאר הלכתי וקניתי לו אביזרי תחפושת זהים לאלו שכבר היו לאביו ולי כדי שנתחפש כמשפחה, וכל אותו שבוע האווירה הייתה נעימה, וכך גם ברוב השבתות שהוא נמצא).
בנוסף בעלי טוען שכל המעשים ה"נכונים" האלו שלי לא מכסים על "התחושה" שאני מייצרת.
 
האם יש צדק בדברים של בעלי? האם זה כ"כ חמור ו"לא ייעשה" שאני לא תמיד מסתירה שיש לי קושי (כי בעלי מיד מבין למה זה קשור, וייתכן שלפעמים גם הילד קולט במידת מה, כי הוא ילד רגיש ולא טיפש, וזה מלחיץ אותו, שאם אני "לוחצת" בכיוון, עלול להתרחש השינוי שהוא כ"כ מפחד ממנו ומתנגד לו..),
האם במידה ואכן נוצרת אווירה מתוחה בבית בגלל התנהלות מתוחה יותר או פחות שלי (ואף פעם זה לא נמשך לזמן רב) זה ממש לא בסדר כלפי הילד, ונחשב "ניהול מלחמות"?
האם זה שהנחתי לבעלי לעשות את השינוי בסידורי השינה בקצב שלו, וזה לא על סדר היום ואני לא כל הזמן מציקה ומתלוננת על זה, אינו צעד מספיק, ובשביל רווחתו של הילד אני מחוייבת גם לעשות מאמץ ולהפגין תמיד חזות מסבירת פנים ושמחה בנוכחותו, ולהסתיר/ להכחיד לגמרי כל רגש של קושי סביב שהייה ארוכה הכוללת לילות רבים?
 
כי איכשהו, נראה לי שאני מבינה ומכילה מעל לממוצע, ולא מגיע לי חוסר הסבלנות הזה לקשיים שאני מבטאת, והאשמות כ"כ חמורות בעקבותיהן.
 
אשמח מאוד לשמוע חוות דעת.
ושוב תודה.
לצפיה ב-'התחרפנתם לגמרי? התבלבלתם בין ילדים לבין מבוגרים'
התחרפנתם לגמרי? התבלבלתם בין ילדים לבין מבוגרים
23/03/2018 | 14:22
3
418
הילד בן 12 ולא שלוש. בגילו הוא כבר יודע על סקס ומבין שמבוגרים ישנים ביחד ולא אבא וילד. אין שום בעיה לעשות לו שיחה ולהסביר שאת ישנה עם האבא כי אתם בקשר זוגי ואף נשואים. כן, זה יהיה לא קל לילד ולא קל לאבא וזה יעבור, וכדאי עכשיו לפני הלידה. 
רווחת הילד היא שיתנהלו מולו באופן שמתאים לכך שהוא ילד ושהוא בן 12. לא להתנהל כלפיו כאילו הוא בן שלוש - גם מבחינת להכין עוגיות וגם מכל הבחינות האחרות. ילד שלומד לנהל את הבית, מזיז אדם אחר (ובפרט מבוגר אחראי בבית) ממיטתו בשביל לישון בה, לומד שיש לו כוחות שלא צריכים להיות לו, ואחריות שלא צריכה להיות לו. אם תעשי תרגיל מחשבתי שבו את ובעלך תחשבו על להזיז את התינוק שיהיה לכם ממיטתו בכל פעם שהבן הגדול מגיע, תוכלו להבין כמה זה מופרך.
בחיי משפחה גם ילדים וגם מבוגרים עושים שינויים. יש טעם לפגם אם מבקשים רק מהילדים להתגמש ולהסתגל לשינויים שההורים כופים עליהם, בלי שתהיה להם אפשרות להשפיע, אבל השפעה לא אומרת החלטה וההחלטה הסופית היא של המבוגרים בבית. לטעמי האישי קצת הזדרזתם מדי עם הנישואים וההריון, אבל אם את לא צעירה וזה היה שיקול, אני יכולה להבין. לעומת זאת, לילד זה הרבה יותר קשה להבין וברור מאיפה נובעת ההתנגדות שלו. אני חושבת שצריך לשבת איתו, להסביר לו שאת לא תלכי לשום מקום, שיש הרבה שינויים והמשפחה הולכת לשנות צורה - יהיה לו אח/ות קטנים, ולשמוע ממנו מה באמת מפריע לו ואיך אפשר ללכת לקראתו, ולישון עם אבא זה לא אופציה. יכול להיות שהוא ירצה זמן לבד עם אבא, בלעדייך, גם אם את מקסימה. אולי יבקש לפעמים לצאת לחופש עם אבא, לקמפינג או למקום אחר? אולי יבקש משהו שאני בכלל לא חשבתי עליו, אבל הכי חשוב להקשיב ולנסות לבוא לקראתו.
 
כרגע הבעיה מול בעלך. אתם צריכים יעוץ זוגי כדי שבעלך יבין איך לעבוד איתך ביחד כצוות ואיך לסמוך זה על זו. גם הורים ביולוגים הנשואים זה לזה מרגישים קשיים בהכלת הילדים ולא ניתן לקיים מערכת יחסים שבה את אמורה להיות פתאום מרי פופינס. העובדה שקשה לך לא אומרת משהו על היכולת שלכם לבנות משפחה חדשה אוהבת ושמחה בחלקה, רק שהיא לא תהיה כמו משפחה שבה הילדים נולדו לשני ההורים. 
לצפיה ב-'מס' דברים בתגובה לתגובתך:'
מס' דברים בתגובה לתגובתך:
23/03/2018 | 14:42
2
354
ראשית, חשוב לי להבהיר שאני חלוקה מאוד על בעלי לגבי החלטה זו, אני מאמינה שהיא לא נכונה לילד ולא לזוגיות.
נעשו על כך שיחות רבות, אך כפי שכתבתי בעלי איננו בשל לבצע את השינוי באופן חד, ו"סוחב" אותו באופן הדרגתי (מ-א-ו-ד ה-ד-ר-ג-ת-י), מאחר ומדובר בילד רגיש מאוד, שתלוי באביו (גם כאן לדעתי באופן שכבר אינו לחלוטין בריא, אך זו רק דעתי האישית) ושאינו קשור באותה מידה לאימו. ושמפעיל מניפולציות רגשיות על אביו, גם אם לא במודע. במקביל בעלי מסרב ללכת בשלב זה לייעוץ מכל סוג שלו, ומשכנע את עצמו (לפחות כלפי חוץ) שאני מגזימה, ושהוא פועל נכון בנסיבות הקיימות.
אני מסכימה איתך לגבי המרחב האישי שהילד זקוק לו עם אביו, ותאמיני לי שאני מספקת אותו מעל ומעבר (אם תקחי את עניין השינה, שאפילו עליו ויתרתי, תוכלי להאמין לי...)
לגבי המיטה- הבהרה חשובה: אני ישנה בחדרנו המשותף, ובעלי ישן עם בנו בחדרו של הבן.
 
לכן, לאור המצב, והסירוב של בעלי כרגע לבמע שינוי, פניתי לכאן בעיקר כדי לקבל תמיכה ולהבין האם אני אכן חוטאת לבן ולזוגיות בכך שלעיתים הקושי של הסיטואציה מתבטא במצבי רוח שלי ובתגובות רגשיות שונות (עד כדי כך שבעלי חש ומאשים אותי שאני יוצרת סביבה לא מזמינה ומנוכרת כלפי בנו).
 
ולגבי העוגיות- אני חולקת עלייך. ילד יחיד, שנמצא במשך ימים ארוכים עם שני מבוגרים, ולעיתים גם מטבע הדברים נוטה להשתעמם, יכול להנות מהכנת עוגיות משותפת (אם אני כבר מכינה אותם) כמו מהכנת עוף בתנור, או כל תעסוקה אחרת שהוא מוצא בה עניין. בגיל 12 וגם בגיל 17.
לצפיה ב-'אני מבינה אותך'
אני מבינה אותך
23/03/2018 | 18:05
282
אני חושבת שנכנסתם ללופ שבו הלא נורמלי נראה לכם נורמלי. מכיוון שזה לא נורמלי שילד בגיל הזה ישן עם אבא שלו, כל קשת התגובות שאת חווה היא הנורמלית ובעלך טועה ומטעה. הוא שולף את הקלף ששובר אותך, וזה שאולי את לא מספיק טובה/מכילה/ נחמדה, ואת מוותרת כי העימות נראה לך יותר עניין מאשר להחניק את הרגשות של עצמך. באת לכאן כדי שנגיד לך שאת צודקת, אבל כל עוד את מאפשרת את המצב הזה את עושה נזק לעצמך ולמשפחה שאתם מנסים לבנות ביחד. את צודקת בזה שכל אחד היה מתעצבן בנסיבות האלה, ולא צודקת בזה שאת צריכה להמשיך ולהיות מכילה ורגישה כלפי הסיטואציה. 
 
כלפי העוגיות, רק כדי לשים דברים במקומם: זה נהדר לעשות פעילויות משותפות עם הילדים, בכל גיל (לאחרונה שמעתי על מישהו שניצל את היציאה לפנסיה של בנו לטיול משותף ביערות הגשם, טיול אבא-בן בגילאי 65-88. כמה מקסים, לא?). עם זאת, אילולא כתבת שהילד בן 12 היינו יכולים לטעות ולחשוב שהוא בן 4. אני חושבת שזה לא בגלל הילד, אלא שבשהייה המשותפת אתכם לא היתה הפנמה שהילד הזה הוא כבר בן 12, וכל ההתייחסות כלפיו היא כאילו היה פעוט. ילד רגיל בן 12 הוא ילד עם עולם משל עצמו - תחביבים, נושאי עניין, עולם חברתי (כולל מסיבות כיתה, תנועות נוער וכו'). לילדים בגיל הזה אין רצון, לעתים קרובות, להתחפש עם אבא ואשתו אלא עם בני הכיתה. בגילאים האלה הילדים שלי הסכימו ברצון לעשות איתי פעילויות במטבח, בדיוק כפי שאני נמצאת במטבח עם בן הזוג שלי, אבל לא היה לי צורך להעסיק אותם בזה. הם הלכו וחזרו בעצמם מבתי חברים ואם במקרה עשיתי עוגיות בזמן שהם היו בבית - הם הצטרפו או שלא.
בנוסף, לעתים כבר מתחילים קשרי חברות ראשוניים עם בני המין השני. אני בטוחה שהילד הזה יודע היטב מהי זוגיות - רואה סרטים וחי בתוך החברה הכללית והוא יודע היטב שאביו מתנהל בצורה לא שכיחה. הגיע הזמן לשחרר את הילד הזה, ולתת לו להתבגר. 
 
אני לא יודעת מה קורה עם אמו של הילד, אבל מתוך נסיון ארוך טווח במשפחות מורכבות יכולה לומר לך שכמעט אין גרוש/ה שלא משוכנע שההורה השני פחות טוב ממנו, או עושה טעויות. זה חלק מהחבילה של להתגרש. גם אם אנחנו חושבים שההורה השני הוא בסך הכל הורה טוב, אנחנו בדרך כלל מעדיפים את הדרך שלנו. לפעמים תחושות האשמה או חרדות הנטישה (של ההורים, שהילדים לא יאהבו אותם יותר) שמתעוררות במהלך הגירושים מביאות אנשים להכנס לפינה כזו, שבה מבלבלים קשר טוב עם קשר שמבטא תלות. עושה רושם שמי שהוא רגיש ותלוי הוא בעלך, לא הילד. זה לא אמור להקטין את בעלך אלא לתת לך חלון להבין שהבעיה רק תגדל אלא אם תטפלו בשורש שלה, ושום דבר שנאמר כאן לא יעזור לך עד שבעלך יהיה מוכן לשינוי. 
לצפיה ב-'השאלה שלי כשיוולד התינוק איפה הוא יישן ובמקרה שבעלך ימשיך '
השאלה שלי כשיוולד התינוק איפה הוא יישן ובמקרה שבעלך ימשיך
27/03/2018 | 19:03
171
לישון עם בנו הבכור האם הוא יהיה שותף הקימה לתינוק בלילה?
לצפיה ב-'יש לך כאן בעיה לא פשוטה'
יש לך כאן בעיה לא פשוטה
25/03/2018 | 09:29
258
כי בעצם, ויתרת על גבול אישי מאוד חשוב שלך, במחשבה שזה יסתדר עם הזמן, וזה לא מסתדר עם הזמן. ולחזור להציב את הגבול הזה עכשיו, זה הרבה יותר קשה מקודם, ובוודאי כשאת בהריון (מהבחינה הרגשית שלך).
אני מקווה שכבר הבנת שאת הרבה יותר מצודקת, ושהמצב הזה אצלכם הוא לא סביר.
 
עכשיו נשאלת השאלה מה עושים?
השורה התחתונה היא שבעלך צריך ללכת להדרכת הורים בקשר לילד, מתוך הבנה שהמצב הזה גרוע לכולם (לילד אפילו יותר מאשר לך).
הבעיה היא שבעלך בא בטענות אליך במקום לעצמו, שהוא שבוי במחשבה השגוייה שזה תיכף יסתדר בלי מחאה של הילד, ושמה שהכי טוב לילד זה שהוא לא ייפגע / ייעלב.
הציעו כאן טיפול זוגי, שזו אופציה, ואני אומרת שאפשר גם טיפול אישי שלך במטרה להבין איך הלכת לאיבוד בעניין הזה, איך הקול הפנימי שלך, שאני שומעת אותו בפוסט שלך כל כך בהיר ונכון הלך לך לאיבוד אל מול המסרים של בעלך. כשתביני את זה, כנראה שתביני איך את מעבירה לבעלך את המסר.
ואני גם חושבת שבתקופה כל כך רגישה והורמונלית, עם בעיה כזו משמעותית, תמיכה רגשית בשבילך זה מאוד חשוב.
לצפיה ב-'אני, בעלי ובנו'
אני, בעלי ובנו
23/03/2018 | 17:00
2
344

ראשית, תודה לך על השיתוף והפירוט. אתייחס ברשותך לכמה נקודות:
 
בנוגע לילד: ילד בן 12 לא אמור לישון עם מי מהוריו! ואין זה משנה אם הוריו הביולוגיים חיים ביחד  או בנפרד....למי מהם הוא קשור יותר, וכדומה.
ניתן להסיק מתיאורך את מצב הדברים כי מדובר על בעיה שעיקרה "חוסר נפרדות פסיכולוגית" (Separation-Individuation) בין האב לבנו. תהליך שבו בתחילת דרכו של כל תינוק הוא בלתי נפרד ותלוי באופן מלא הן רגשית והן פיזית בהוריו, אך ככל שהוא גדל ומתפתח, על הוריו חלה האחריות לדאוג לסייע לו להפוך לאינדיבידואל בטוח ונפרד מהם. אין מדובר על "נטישת הילד", אלא על תהליך טבעי שבו הורים מובילים את הילד לתחושת מסוגלות, אמונה בעצמו וביטחון רגשי, בדרכו לצאת לחיים עצמאיים כבוגר. כשההורים עושים את עבודתם כראוי, נוצרות אצל הילד מחד, תחושות חוסן וחוזק ומאידך ולמרות שהוא נפרד מהם, הוא בטוח שהוריו נמצאים שם בכל עת כ"עוגן וחוף מבטחים". על פניו, בעלך מסיבות כאלה ואחרות שקשורות בו עצמו ובתחושותיו, אינו עוזר לבנו בתהליך ההיפרדות ובכך "מסייע" להמשך הישארותו של הילד בחזקת "ילד" מבחינה רגשית..... והתוצאה באה לידי ביטוי בדברים שהעלת על הכתב.
בנוגע לזוגיות: מצב זוגי כפי שתיארת שבו את ובעלך לא ישנים יחד אינו סביר בעליל! ואין לעובדת היותך בהיריון כן/לא שום קשר. נראה שאת עושה השתדלות יוצאת מן הכלל בכל הקשור בתרומה שלך לתחושה הטובה של הילד בבתכם, ושיתוף הפעולה שלו למולך נובע מכך שהוא אכן מרגיש טוב בחברתך. ההשתדלות הזו שלך בהחלט ראויה לציון אך אינה מחפה על "תרומתך" למצב הדברים השלילי שתיארת. תחושותייך הקשות (והמוצדקות) הן רק זרקור ענק לכך, שדרך הפעולה, בה את מבקשת מעצמך תדיר לשדר "עסקים כרגיל" אינה מועילה. את למעשה בוגדת בעצמך ובצרכייך שלך (כן לא פחות מכך...!) שוב ושוב. התוצאה אינה מאחרת להגיע (כי כמה את יכולה ...) - ואת מגיבה באופן רגשי, מתרחקת מוטרדת ועצובה, ואו אז, "מקבלת על הראש" מבעלך. ללמדך, שאת לא יכולה להיות בסדר עם בעלך ובנו ולוותר על העצמי שלך!.
 
לסיכום: התנהלותך לאורך הדרך ו"ההבנה" שגילית למצב הדברים, לא רק שלא קידמו את הפתרון, הן אף העצימו את הבעיה. אין מדובר פה בשום מקרה על רווחת הילד!. מדובר פה על צורך בתהליך פסיכולוגי שהאבא והילד צריכים לעבור עם גורם מקצועי כדי להתחיל ולקדם נפרדות פסיכולוגית, כזו שתעצים את הילד להמשך חייו ותפטור את האבא מרגשות האשם שהוא חי עימם, המהווים כנראה את הבסיס להתנהלותו הלא בריאה אל מול ילדו.
 
כולי תקווה שסייעתי לך ולו במעט למתן את תחושותייך ביחס לעצמך.....
אני לרשותך בכל עת
 
לצפיה ב-'תודה אורנה על תשובתך'
תודה אורנה על תשובתך
26/03/2018 | 16:46
1
210
הבחנתי בשינוי שביצעת בכותרת הפנייה, והוא נגע לליבי.
 
קראתי את דברייך, ואני מסכימה איתם מאוד. הן עם הניתוח שלך באשר ליחסי האב- ילד (לפחות ברמות והקשרים מסויימים), והן עם האמירה היותר ביקורתית המתייחסת אלי ואל אופן ההתנהלות וההתמודדות שלי עם הנושא.
לצערי עלי לסייג ולומר שבשלבים הראשונים לא כ"כ גיליתי "הבנה לדברים", וניסיתי בדרכי שונות (הסברים, בקשות, אסרטיביות) לשנות את המצב ללא הצלחה, כאשר בהמשך, כפי שכתבה מירי, ויתרתי במחשבה ש"זה יסתדר עם הזמן", אבל זה לא מסתדר...
 
במידת מה, כן סייעת לי למתן את התחושות הרעות, הביקורת העצמית, ובעיקר הטלת הספק העצמי, אשר התעוררו בעקבות תגובותיו האחרונות של בעלי. ואני מבינה כעת עד כמה חיזוקים אלו היו חשובים עבורי.
לפחות עד שאשכיל למצא את הדרך לליבו של בעלי (דרך שריונות ההגנה, ההכחשה וההדחקה בהם הוא מקיף עצמו בהקשר זה), ולסייע לו להגיע לתובנות כאלו או אחרות שיאפשרו התחלה של שינוי.
 
שוב תודה
וחג שמח
 
 
לצפיה ב-'אני, בעלי ובנו'
אני, בעלי ובנו
26/03/2018 | 18:52
178
היי,
שמחה ששמת לב לשינוי שביצעתי, זאת לנוכח התחושה שלי שמקומך נדחק לצד. לצערי, דברים אינם עוברים סתם כך ....כדי שדברים ישתנו יש צורך בשני דברים: האחד, מודעות של כל הצדדים לבעיה (ללא מודעות אין שינוי). השני, ביצוע פעולות שונות מאלו שבוצעו עד היום ושמן הסתם לא פתרו את הבעיה. אדם אחד חכם אמר פעם "לא נוכל לפתור בעיות משמעותיות העומדות לפנינו, באותה רמת חשיבה שבה נמצאנו כשיצרנו אותן" (אלברט איינשטיין).  
כדי שנחווה שינוי נדרש מאיתנו לשנות תבניות חשיבה והתנהגות. על פניו בעלך נמצא במקום בו הוא אינו יכול לבצע את השינוי בעצמו ומכאן, שהוא זקוק לעזרה מקצועית.
 
לרשותך בכל עת  
לצפיה ב-'מצב שנמשך שנים לא יפסק מעצמו'
מצב שנמשך שנים לא יפסק מעצמו
26/03/2018 | 09:51
187
כיום, בעלך מתייחס לבנו כאל בת- זוגו
בעלך סבור שילדים צריכים לגדול בחממה, עם הורים שמחים, שתמיד אומרים "כן" לכל משאלה של הילד. 
אם מישהו כאן לא בסדר בעיני בעלך זו את, את אמורה "להזמין" את הבן לעשות משהו שלא נראה לך... 
אפילו עצם הרגשות שלך הן בושה מבחינתו. - איך את יכולה לחיות ככה?
 
בעלך לא מבין מדוע הוא צריך להשתנות, הוא לא חושב שמשהו בהתנהגות שלו לא בסדר, ולא נראה שיש לו בעיה שהמצב הזה ימשך.
מכיוון שהמצב הזה מפריע לך, ללא קשר לצדק, לדעתי כדאי לך להעזר בגורם מקצועי שיסייע לך קודם כל רגשית, זה יכול להיות אחד מאנשי המקצוע שהציעו לך.
 
נ.ב
מכל מה שציינת, השינה המשותפת, איסור הבעת רגשות לך ולבעלך בפני הילד וחוסר הגבולות לילד, הכנת עוגיות ביחד נראה לי אחד מהדברים האחרונים שאמורים להטריד אותך.
הרבה יותר סביר בעיני עבור ילד לבשל עם אדם מבוגר מאשר לישון איתו.
וזה גם בסדר כשלפעמים הילד משועמם.. 
אם כי הולדת ילד נוסף במשפחה, יכול לסייע להפיג את השיעמום...
לצפיה ב-'קודם כל את לא יוצאת מהמיטה שלך!'
קודם כל את לא יוצאת מהמיטה שלך!
27/03/2018 | 14:48
205
אם חשוב לבעלך לישון עם בנו, שיתכבד וילך לישון איתו בחדרו (במיטה נפתחת או על מזרן על הרצפה).
אחר כך כל מה שהאחרים כבר אמרו.
לצפיה ב-'מה זאת השטות הזאת?'
מה זאת השטות הזאת?
27/03/2018 | 15:19
2
231
כשיהיה לכם ילד הוא יראה את אמא שלו נזרקת מהמיטה שלה אחת לחודשיים למספר ימים? גם הוא יצטרף לערמה במיטה או שזה רק לילד הראשון וזה שלך אמור להיות מוגבל למיטה שלו בלבד?
בדיוק עכשיו לפני שמצטרף לכם חבר חדש למשפחה זה הזמן לעשות קצת סדר בדברים.
ילד יכל לישון עם ההורה שלו כשהוא לבד. לא כשיש לו בן זוג.
 
גם הבת שלי עד גיל 6 ישנה איתי, ברגע שנהיה לי בן זוג היא עברה יפה מאוד למיטה שלה ולא היתי מוכנה לשמוע שום תרוץ.
לצפיה ב-'כשחושבת אצלי, גם איתי ישנו לפעמים'
כשחושבת אצלי, גם איתי ישנו לפעמים
28/03/2018 | 17:11
1
151
למשל כשבן הזוג שלי בחו"ל. זה די נדיר אבל היה קורה עד גיל 12-13 של הילדים, כסוג של פינוק מיוחד כמו יום כיף. זה מעולם לא היה במקום בן הזוג שלי והילדים אף פעם לא התבלבלו - מעולם לא הציעו את זה בכלל כשהוא היה בבית. גם לא נרשמה שום טראומה - היום הם אלה שסוגרים את דלת חדר השינה שלהם ומבקשים פרטיות, רק כמה שנים אח"כ. גלגל מתגלגל. 
לצפיה ב-'זה לא העניין של הגיל'
זה לא העניין של הגיל
29/03/2018 | 11:07
102
זה העניין של המציאות.
הרבה ילדים כשאחד ההורים לא בבית - מילואים, חו"ל, גירושים... ישן קצת אצל ההורה השני במיטה.
אבל כששני בני הזוג בבית - גם אם לא שניהם הוריו הביולוגים, הוא חוזר לישון במיטה שלו אחרי מגיל בית ספר.
לצפיה ב-'ילדים צריכים לישון במיטה ובחדר שלהם'
ילדים צריכים לישון במיטה ובחדר שלהם
27/03/2018 | 17:30
1
198
במיוחד בגיל 12.
 
ברור לגמרי שהילד אינו הבעיה, אלא בן זוגך, ולא נתפס אצלי כיצד אפשר לחיות באופן בו אתם חיים.
כשיהיו לכם ילדים משותפים, הם יחיו בבית שבו אמא יוצאת מחדר ההורים לכמה ימים או שבועות, מפני שאחיהם הגדול הגיע? לא הגיוני, לא בריא ולא נכון לנער ולכם.
 
את ויתרת על מקומך, נדחקת הצידה, ובן זוגך אינו רואה אותך ואת צרכיך.
 
לדעתי, הפתרון הוא יעוץ מקצועי.
לצפיה ב-'לא היא יוצאת, הוא יוצא ועובר לישון בחדר של הילד.'
לא היא יוצאת, הוא יוצא ועובר לישון בחדר של הילד.
28/03/2018 | 12:23
150
ולא שזה משפר בהרבה את התמונה הכללית...
זה לא לטובת אף אחד ובמיוחד לא לטובת הילד. 
לצפיה ב-'בוודאי שאת אשמה'
בוודאי שאת אשמה
17/04/2018 | 19:43
1
117
ילד צריך להרגיש רצוי בבית של ההורה שלו, ובת זוג שמרשה לעצמה להפגין ריחוק ומסוייגות זה פשוט לא לעניין. את לא חייבת תמיד להיות שמחה בנוכחות הילד, אבל לא לתת לו הרגשה לא נעימה אם קשה לך שהוא שוהה "לילות רבים". זה הבן של בעלך. אם חס וחלילה יקרה משהו לאמא שלו, הוא לא יהיה אצלך רק "לילות רבים" אלא כל הלילות. העובדה שיהיה לכם ילד משותף כנראה גרמה לך להאמין שעכשיו תוכלי לאט לאט לדחוק את הבן החוצה, וכל הכבוד לבעלך שעומד על המשמר. 
 
לגבי השינה המשותפת, פה יש לדעתי מקום לדרוש שזה יפסק. 
לצפיה ב-'רגע לפני ששופטים את האחר......'
רגע לפני ששופטים את האחר......
18/04/2018 | 08:40
95
שאלתה של אוריה נגעה בלינה של ילד בן 12 עם אביו במיטה הזוגית שלהם באופן קבוע ותדיר בכל פעם שהוא מתארח בביתם. המצב שנוצר מלמד על האחריות של שני בני הזוג להתהוותו, כל אחד מסיבותיו הוא, ופחות לאשמה של מי מהם.
למרות הקושי, ניכר שאוריה עושה מאמצים גדולים לשילובו של הילד ב"חלקה המשותפת" שלה ושל בעלה (אביו של הילד) על מנת שירגיש שייך ורצוי. מנקודת מבטי, הפניית אצבע מאשימה אליה חוטאת לסיפור המקרה. 
לצפיה ב-'הייתי באותו המצב בדיוק אך פעלתי לפניי'
הייתי באותו המצב בדיוק אך פעלתי לפניי
03/10/2018 | 20:12
31
היי שלום
המצב באמת לא פשוט
אספר לך מניסיוני שכאשר עברתי לגור עם מי שהיום בעלי, הבת שלו הייתה ישנה איתו במיטה. (בת לא בן) ואני שוחחתי איתו ומהרגע הראשון זה היה נראה לי הזוי לחלוטין. כל ילד צריך את המיטה שלו. אף ילד לא ישן עם ההורים שלו וגם זה ידוע ומוכר שגם תינוק שלך עם בן הזוג שלך יש לו את המיטה שלו וזה לא בריא לאף אחד מהצצדים שילד ישן עם ההורה. 
היית צריכה מזמן להתחיל להבהיר את הדברים. אצלי זה היה מאוד חד משמעי וחריף ולא בסגנון זה או אני או הוא. בסגנון הגישה הזאת מעוותת ואני כבת זוגתך ישנה בחדר שלי והילדה בחדר שלה.
 
תראי לפי מה שאני רואה זה שהסכמת בכלל למצב עשית הרבה נזק לעצמך.
כרגע את בהריון וההתנהלות חייבת להיות בריאה יותר למען כל דיירי הבית כולל התינוק החדש ב"ה שתהיה לידה קלה. 
 
לשוחח שיחה מלב ללב. המצב לא טבעי ולא נורמלי ובטח שלא בריא.
הילד יהיה חייב להבין. אולי יהיה לו קשה בהתחלה אבל להסביר שכל הילדים ישנים בחדר שלהם במיטות שלהם ואף ילד בריא ונורמטיבי לא ישן עם ההורים שלו.
 
תתפסי אומץ ותהיי עם ביטחון לעמוד על הדברים שלך ולהעמיד את הדברים במקום. 
לצפיה ב-'שלום אורנה'
שלום אורנה
18/03/2018 | 15:46
10
406
אגש מיד לעניין.
האם לשתף ילדיי המקסימים ואף התמימים, בני7, באביהם הנמצא בזוגיות חדשה שכוללת חתונה והקמת משפחה חדשה?
הם רואים את אביהם בהסדר קבוע ללא בעיות ולא יחד עם זוגתו השניה, אני והוא (הגרוש) בקשר מינימלי הכולל שיחות על הילדים ותו לא.
מצד שני-מרגישה לא בסדר שאני מסתירה ולא רוצה שיהיו "תמימים" מידיי
לצפיה ב-'מנסה לראות אם הבנתי נכון'
מנסה לראות אם הבנתי נכון
19/03/2018 | 12:27
232
האבא כבר התחתן, והילדים מעולם לא פגשו את האישה?
לצפיה ב-'היי קרן'
היי קרן
19/03/2018 | 12:29
3
226

היי קרן,
שמחה על שאלתך. היא מורכבת ומעלה סוגיה עמה מתמודדים הורים רבים המבקשים להתקדם לזוגיות פרק ב'... אחלק את תשובתי תוך התייחסות לילדייך, לאביהם ולך באופן אישי.
עם זאת, תשובתי כוללת הסתייגות מפאת הפרטים החסרים כדוגמת, סיבת הגירושין, מתי התגרשתם ואיך עשיתם זאת, כמו גם, מאפיינים אישיותיים של ילדייך.
ראשית בהתייחס לילדייך: 
הסתגלות למשפחה חד הורית מתרחשת הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים לאחר כשנתיים שלוש. כשאחד ההורים או שניהם חוברים לזוגיות/ נישואין שניים בפרק הזמן הזה, יחול למעשה שינוי דרמטי נוסף, כך שתהליך ההסתגלות, במיוחד לגבי ילדים עשוי להיות קשה יותר ולהימשך הרבה יותר זמן.
היבט נוסף קשור במאפייני האישיות של ילדייך - יש ילדים שמסתגלים מהר יותר לשינויים ויש כאלה שעשויים להפגין קשיים, כעס והתנגדות. ילדים בשום גיל אינם מקבלים ב"שמחה" את גירושי הוריהם, ומה שעשוי להיות טוב להוריהם מבחינת מציאת בן זוג הבא, עשוי להיות עבורם מאיים. עם זאת, דווקא ילדים קטנים כשלכם גמישים יותר לשינוי בהשוואה לילדים מתבגרים.
 
בהתייחס להתנהלותו של אב ילדייך:
הורים רבים נבוכים כשהם צריכים לדבר עם הילדים בגלוי על הנושא מחשש שיכביד על מערכת היחסים שלהם עמם. אלא שההיפך הוא הנכון: הפגנת יושר מצד ההורה עשויה לתרום למערכת היחסים עם הילד, שכן היא מרחיבה את מרחב השיח בין ההורים לילדיהם ומאפשרת בין השאר להכיל את הכאב והכעס של הילדים היה וקיים. למעשה דרך היושר של ההורה לומד הילד שיש על מי לסמוך גם במצבים פחות נעימים.
הצורך של ילדיכם הוא שתעבירו להם את האמת הפשוטה בדרך של כבוד וברצינות שהם ראויים לה מבלי שתשקרו להם. הם, כמו כל הילדים, מצפים ורוצים שתחשבו קודם כל עליהם לפני שאתם חושבים על אנשים אחרים (שהרי הם הופיעו בחייכם לפני).
 
בהתייחס לצד שלך:
ההשפעה שלך על הדרך שבה הדברים יעשו הינה דרמטית מבחינת הילדים! ממליצה לתקשר עם בן זוגך לשעבר את חשיבות העמידה ביושר אל מול הילדים (על פני רצונך לתקשר זאת ישירות עם ילדייך).
 
מידת שיתוף הפעולה בינך לבין בן זוגך לשעבר ואופן העברת המסר לילדים, תשפיע באופן דרמטי על יכולתם לקבל את התהליך שאביהם עובר ועם זאת, להרגיש עוגן וחוף מבטחים רגשי.
ככלל, כשאנו חווים שינויים יש פשוט לספר לילדים את העובדות החדשות ולשתף ברגשות שלנו, בחששות שלנו וגם בהחלטות שלנו. כל זאת, תוך שאנו מקשיבים לילדים ממקום אמפתי ומתייחסים למה שהם מרגישים לנוכח השינויים שלנו, ותוך שאנו מבטיחים להם שאנחנו שם תמיד איתם בכל תנאי ובכל עת.
אני לרשותך לכל התייעצות נוספת,
אורנה
לצפיה ב-'"זוגיות חדשה שכוללת חתונה והקמת משפחה חדשה"'
"זוגיות חדשה שכוללת חתונה והקמת משפחה חדשה"
19/03/2018 | 18:31
1
230
נשמע כמו מערכת בשלב מאוד מתקדם.
אישית, לא מובן לי כיצד עד כה לא הוצגו הילדים ובת הזוג, ביוזמת האב.
 
 
 
לצפיה ב-'שילוב של כמה סיבות'
שילוב של כמה סיבות
20/03/2018 | 11:48
197
לא להכביד עליהם, הקשר לא ארוך אלא פחות משנה.
והם קטנים והפרידה היתה לא קלה
לצפיה ב-'את צודקת שאני מפחדת להכביד על הקשר עם הילדים'
את צודקת שאני מפחדת להכביד על הקשר עם הילדים
20/03/2018 | 11:47
192
הקשר איתי ועם אביהם.
הקשר של אביהם אמנם מבשיל לפרק ב' אך הוא קשר לא ארוך והפרידה היתה לא פשוטה לילדים.
לא הרגשתי ששיקרנו עד עכשיו אלא שלא שיתפנו בהכל
המון תודה לך!
 
לצפיה ב-'מוזרה לי אישה שמתחתנת עם גבר מבלי להכיר את ילדיו קודם לכן'
מוזרה לי אישה שמתחתנת עם גבר מבלי להכיר את ילדיו קודם לכן
20/03/2018 | 16:47
195
אין לי מושג מה קורה שם ואולי אני טועה, אבל לי זה קצת מדליק נורה אדומה בנוגע לשאלה עד כמה הגרוש שלך ימשיך להיות מחויב לילדים שלכם גם לאחר שייוולדו לו ילדים מבת זוגו החדשה. האמת, במקום לשאול אותנו שווה לך לברר איתו איך הוא (וגם אשתו) תופסים את המצב...
לצפיה ב-'זה לא תפקידך'
זה לא תפקידך
22/03/2018 | 14:17
170
לא קראתי את כל התגובות אבל רק לומר בקצרה את דעתי:
אם לאבא יש חברה חדשה - זה התפקיד שלו לספר לילדים. מה שקורה בחיים שלו זה שלו לספר, מתי שהוא רואה לנכון.
אם היא לא פגשה את הילדים אז מה יש כבר לספר? אם הם מתקדמים לחתונה - סביר להניח שהם ייפגשו אותה מתישהו והוא זכאי לעשות את המפגש ולספר להם מתי ואיך שהוא רואה לנכון.
 
לצפיה ב-'כמו כולם'
כמו כולם
28/03/2018 | 11:40
117
גם אני לא הבנתי. את כותבת שיש לאבא קשר קבוע. איפה הם נפגשים איתו? זה לא כולל לינה?
השאלות האלו קשורות באופן ישיר להצלחה להסתיר מהילדים דמות מרכזית בחיים של אבא שלהם שאני מניחה שגרה איתו.
לצפיה ב-'לדעתי'
לדעתי
19/06/2018 | 16:23
1
10
אם יכירו פתאום את בת הזוג בהפתעה, ייבהלו וירגישו מרומים. קודם צריך לחזק את תובנות היחסים בין כולכם. אם הם עושים אתו דברים מענייניים בקביעות, כבר טוב ותוכלי לדבר אתם על מעשיהם עם האב ולהשתתף ברגשות המשותפים. תוך כדי זה ספרי להם על חיי אביהם, על דברים שקשורים אליו שלא ידעו, ובמשך הזמן יהיה מקום לשתפם גם בחברות החדשה שלו.
לצפיה ב-'המשך'
המשך
19/06/2018 | 19:18
6
אם הם נפגשים ועושים אתו דברים, עשי יותר דברים ביחד אתם ועם האבא, ואחר כך תוכלי לצרף למעשים גם את חברתו ולאט כשיכירו אותה ויתוודעו אליה תוכלי להגיד להם שהיא זוגתו.
 
לצפיה ב-'התייעצות של גרוש'
התייעצות של גרוש
13/03/2018 | 12:06
2
324
שלום לך אורנה
אני בן 38 גרוש עם שתי בנות תאומות בנות 13 והתחתנתי בנישואים שניים עם רווקה ללא ילדים
אשתי מדהימה והתחברה לבנות אבל מאוד חשוב לה שהן יפנימו את החוקים של ביתנו המשותף
כשהן "מפשלות" ולא עומדות בחוקים, זה נכנס ביני לבין אשתי והיא מאשימה אותי בזה שהבנות לא ממושמעות
מרגיש חסר אונים ותקוע באמצע אפשר לומר, גם מולה וגם מול הבנות...
אני מבין אותה אבל לא מדובר בחוקים של חיים או מוות
לצפיה ב-'החלת חוקי בית משותף על ילדי בן/בת הזוג'
החלת חוקי בית משותף על ילדי בן/בת הזוג
13/03/2018 | 15:32
232
היי אורי,
ציינת שהחוקים הם "חוקים של ביתנו המשותף". חשוב להבין תחילה האם החוקים תוקשרו בינך לבין בת זוגך ועד כמה הם תוקשרו עם הבנות, תוך מתן אפשרות להבעת דעה מצידן.
אני מאמינה שבכל גיל יש לבחון מתן אחריות לילדים על פי גילם ובמקרה של ילדות בגיל הזה אין ספק שהן יכולות להיות אחראיות ולקיים את המצופה מהן במסגרת הבית. כדי שזה יקרה באופן המיטבי יש לבחון איתן מהי דעתן בנושא ולתת להן לבחור כיצד הן יכולות לעמוד בחוקי הבית החדשים ו/או היכן אפשר לעזור להן לעשות כן.
דבר נוסף, לא ברור מהם אותם חוקים, במה הם מתמקדים ועד כמה הם נוקשים אל מול כאלו שמאפשרים מרחב פעולה ממקום של לקיחת אחריות.
כדי שאוכל לדייק טוב יותר את תשובתי, אשמח להבין: מתי התגרשת, איך היו הגירושין, במה מתאפיינת מערכת היחסים שלך עם בנותיך, עד כמה בוצע תאום ציפיות בדרך של תקשורת בונה בינך לבין בנותיך בכל הקשור בבית המשותף לך ולזוגתך ועד כמה מתקיימות שיחות אישיות בינך לבין הבנות כדי להבין היכן קיים פער בין הציפיות של אשתך החדשה לבין הקורה בפועל.
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 19:11
17
אם אתם בעלי הבית, אתם שתקבעו את החוקים בו. הבנות גרות בבית ועליהן לציית לחוקים. לא צריך להאשים אותך שהבנות לא מצייתות, אלא אותן. אפשר לשלב בבית כפשרה חוקים שונים שלך ושל זוגתך, שיוטלו על כל בני הבית ועל הבנות. אם יפירו חוק, הסבר לה שתדבר איתן ותעיר להן ולא תאשים אותך כי לא בגללך הפירו.
לצפיה ב-'מתוסכלת '
מתוסכלת
11/03/2018 | 11:20
4
382
שלום לכולם, אני רווקה שנמצאת במערכת יחסים כחצי שנה עם גרוש פלוס ילדה בת 6. למרות בקשתי להכיר את הילדה שלו – הוא טרם הפגיש בינינו במהלך החצי שנה. ניסיתי לדבר איתו על זה כדי להבין מה מפריע לו, אך בכל פעם קיבלתי תשובה כמו  "זה עדיין לא הזמן המתאים...". מרגישה שהוא דוחה את העניין, ללא כל סיבה מוצדקת. מה אני יכולה לעשות? מרגישה מתוסכלת!! ועולות לי חששות וספקולציות!
לצפיה ב-'מתוסכלת'
מתוסכלת
11/03/2018 | 12:38
237

שלום,
ככלל, מהותה של זוגיות בריאה מושתתת על שיח שמטרתו ליצור תחושת  Win Win – בנוגע לכל סוגיה שעולה בין בני זוג. את מתארת מצב שבו בן זוגך דוחה היכרות בינך לבין בתו למרות שחלפה כבר חצי שנה מהיכרותכם, ומכאן שבכל הקשור לנושא זה את בתחושת Lose.
בזוגיות שנייה עם ילדים של אחד או שני הצדדים, הזמן הנכון להיכרות עם הילדים הינו משחלפו כשלושה חודשים, כששני בני הזוג החליטו שהם מתקדמים לקשר רציני ולעתיד משותף. לפני פרק זמן זה ו/או אם מי מבני הזוג או שניהם אינו רואה את הקשר כרציני לטווח הארוך, אין בשום מקרה לערב ילדים, זאת על מנת שלא ליצור אצלם בלבול עקב נטייתם להתקשרות רגשית מהירה.
על מנת לפתור את תחושת התסכול שאת מצויה בה, עליך לבחון עד כמה בן זוגך נמצא בתחושה שהקשר אכן רציני, ומכאן והיה וכן, להתקדם לניהול שיחה מובנית שבסופה תגיעו לפתרון מוסכם בהקשר לשילובך הראשוני ב"חלקה המשותפת" לו ולבתו. מטרת ניהול השיחה הינה ראשית להבין לעומק את נקודת מבטו של בן זוגך (מחשבותיו ותחושותיו לגבי הנושא), להציג לו את נקודת מבטך תוך התייחסות לרגשותיך ולהגדיר מהן הפעולות שעל שניכם לעשות כדי לקדם ולפתור את הנושא.
אל לך ליפול לספקולציות, אלא לברר את העובדות לעומקן, ובעקבות כך לקבל החלטה מושכלת עבורך.
בהצלחה!
 
לצפיה ב-'אתם כולה חצי שנה ביחד, מה את נדחפת?!'
אתם כולה חצי שנה ביחד, מה את נדחפת?!
20/03/2018 | 07:29
1
81
לצפיה ב-'שמירה על טוהר המילה'
שמירה על טוהר המילה
20/03/2018 | 08:17
167
מבלי להתייחס לתוכן האמור - ניתן להביע כל דעה, אלא שה"איך" הוא שם המשחק.
אשמח אם כל מי שמביע את דעתו בפורום ישמור על כבודו שלו ועל כבוד האחר... 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 19:15
22
החבר ודאי קשור מאד לילדתו ואוהב אותה, ועדיין לא מרגיש שיוכל לשתף אותך בחוויה. אולי מוטב שתפתחו קודם את החברות ביניכם ותשקיעו בה רגשית, וכשירגיש שהקשר מספיק חזק יקל לו להכיר לך את ילדתו כי גם יהיה יותר בטוח שתשתתפי היטב בחוויה שנוצרת מהקשר הרגשי שלו אליה. כל אחד והעדפותיו, אולי הוא מעדיף שקודם תהיו ביחד ותיהנו מהחברות ותעבדו עליה, ואחר כך כשיגיע הזמן תתקדמו הלאה לשלבים הבאים.
 
לצפיה ב-'איך ממשיכים?'
איך ממשיכים?
10/03/2018 | 00:18
3
334

שבת שלום לכולם,
אני כותבת ולו כדי לנסות לפרוק מעט מהמועקה הנוראית שרובצת לי על החזה מזה תקופה ארוכה. 
כמעט מייד לאחר שהתגרשתי לפני 9 שנים הכרתי גבר שהפך לאהבה הגדולה והמטורפת של חיי, לאחר מספר חודשים עברנו לגור יחד עם כל הילדים שלנו, בהמשך אף נולד לנו ילד משותף (כיום בן 4), הפכנו למשפחה ורקמנו חלומות לעתיד.
לפני מספר חודשים חוויתי משבר נוראי עם הבן הגדול שלי, שבגינו לצערי הזוגיות שלנו נדחקה לצד. למרבה הזוועה, עם חלוף המשבר כעבור כחודש, הסתבר לי שבעצם, מבלי לומר מילה או אפילו להיפרד, הוא פשוט המשיך הלאה והכיר בחורה חמודה וצעירה ממני בחצי באינטרנט, לדבריו עקב היותו חרמן. הרגשתי שחרב ננעצת לי בלב, הרגשה קשה פי כמה וכמה מהגירושין שחוויתי כמה שנים קודם לכן, כאילו כל מה שהאמנתי בו לא היה אמיתי, והכל סביבי קרס. התפרקתי וחוויתי התמוטטות עצבים.
לצערי נגזר עליי כבר חצי שנה לראות אותו בכל פעם שהוא לוקח ומחזיר את הילד ואף לשמוע מבני הקטן סיפורים על החברה של אבא, על כמה שהיא מקסימה והוא אוהב אותה. כאמור כבר חצי שנה חלפה, קיבלתי טיפול נגד דיכאון, ועדיין אני מרגישה בתוך תהום, איבדתי את כל שמחת החיים שלי והפכתי למתה בגוף חי. גם כל הניסיונות להכיר גברים חדשים ומקסימים נכשלו עקב הפגיעה הקשה שחוויתי. אשמח לשמוע עצות/דעות/בעצם כל דבר♥️
 
לצפיה ב-'מה יש לך עכשיו להכיר גברים חדשים?'
מה יש לך עכשיו להכיר גברים חדשים?
11/03/2018 | 08:24
221
עברת חוויה מאוד קשה
טוב שטיפלת בעצמך
את כנראה צריכה להמשיך להיות בטיפול, גם כדי להמשיך את ההתאוששות מהמשבר ולהתחזק, וגם כדי להבין באיזו זוגיות את רוצה להיות.
בינתיים, חשוב לא פחות שתלמדי לחיות לבד, ולא להרגיש שאת חייבת להיות בזוגיות.
לצפיה ב-'איך ממשיכים?'
איך ממשיכים?
11/03/2018 | 09:12
191

מיטל יקרה,
את מתארת חוויה לא פשוטה כלל ועיקר שנוגעת בבגידה באמון.
כניסה מהירה עם תקוות גדולות לקשר חדש כסוג של "חווית תיקון", מחייבת תחילה סגירת עניינים שנותרו לא פתורים בכל הקשור למה שעברנו, שאילולא כן לא נגיע למערכת יחסים חדשה ממקום נכון.
ממה שתיארת, נראה על פניו שבטרם עיבדת את חוויית כישלון הנישואים הראשונים, עברת ליצירת קשר חדש שהתאפיין בהתאהבות מהירה. לא ניתן ללמוד ממה שכתבת עד כמה המעבר למערכת היחסים השנייה נעשתה באופן מיטבי, ופחות ברור עד כמה עשית עבודה של התחברות ל"אני" שלך במטרה ליצור, ראשית, זוגיות מיטבית עם עצמך.
מניסיוני עם יחידים שחוו משברים דומים, השיעורים שלנו חוזרים על עצמם ואני אוסיף ואומר שהם נעשים קשים יותר ויותר, אלא אם למדנו והפקנו תובנות ולקחים לצמיחתנו שלנו.
מציעה לך לראות במשבר שאת חווה היום הזדמנות לצמיחה ולשינוי שתעשי ראשית לכל עם עצמך (שימי כרגע "רגל על הברקס" בכל הקשור בחיפוש אחר זוגיות חדשה) ומאחלת לך שתגלי במהרה את הכוחות הפנימיים הטמונים בך, תוך שאת בונה מערכת זוגית מיטבית ומתגמלת כשאת חכמה יותר וחזקה יותר.  
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 19:24
21
אמנם לא יפה שהגדיר את המעשה כתוצאת "חרמנות" כאילו לא אהב אותך והקשר אתך לא חשוב לו, אבל יחד עם זה כתבת שהבחורה שהכיר חמודה. זה בסדר למצוא אדם אחר, לאהוב אותו וליצור אתו קשר חדש. בנו מספר לך שהבחורה מקסימה והוא אוהב אותה. אולי גם החבר אוהב אותה. אם את מרגישה שרימה אותך ושהקשר אתך לא היה חשוב לו, זה לא כל כך סביר אבל קורה ויש לדעת לבדוק יותר את התנהגות האדם שאתנו כדי לדעת כמה הוא אוהב אותנו: אם הוא טוב ונחמד אלינו באופן אמתי. אל תצטערי מדי על שהקשר התפרק, זה חלק מהחיים ומוצאים קשרים חדשים.
לצפיה ב-'אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי'
אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי
07/03/2018 | 16:44
3
350
אני גרושה + 1 ונמצאת כשנה וחצי בזוגיות עם גרוש + 2. לאחרונה התחלנו לחשוב על מגורים משותפים עם שלושת הילדים מתוך התכווננות למסד את הקשר. אשמח להבין מהי הדרך הכי נכונה להתחיל לעשות את המעבר הזה?  מבחינתנו ומבחינת הילדים כמובן.תודה!
לצפיה ב-'אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי'
אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי
08/03/2018 | 10:51
175
שלום פיה טובה,

חסרים לא מעט פרטים בפנייתך ולכן אציין מספר דברים שחשוב להתייחס אליהם ככלל:
  1. ילדים הם "קודש קודשים"!. עלינו לזכור כי גילם מהווה פקטור ליכולת הקוגניטיבית שלהם לעבד את הדברים שקורים בסביבתם. לכן, עלינו כהורים מוטלת האחריות להקטין עד למינימום את הבלבול הרגשי שלהם, היינו לספק להם תחושת יציבות וביטחון שתפחית עד למינימום את הבלבול הרגשי שבו הם נתונים לנוכח המעברים הללו.
  2. עלינו לזכור כי אנחנו כבני זוג הולכים לבנות "חלקה משותפת" שתהווה את הבית היחיד שיהיה לנו. זה לא כך לגבי ילדינו! הם יעברו בין בתים ויחשפו רגשית, פיזית ותודעתית למה שקורה להוריהם הביולוגיים והחורגים.
  3. כדי ליצור עד כמה שניתן מקום בטוח בעבורם, מומלץ שבני זוג שמבקשים לבנות "חלקה משותפת" חדשה ייקחו בחשבון שהמוכוונות לילדיהם ולצרכיהם הרגשיים, כמו גם הדאגה לחבר בין ילדי שני בני הזוג באופן המיטבי, מהווים את הגורם הראשון במעלה להצלחת הזוגיות החדשה ולא פחות מכך לכישלונה.
לאור כל אלו, בני זוג שרוצים להשיג זאת באופטימום צריכים לשבת עוד לפני המעבר לבית משותף, לתאום ציפיות נקודתי על כל דבר ועניין שעשוי להתעורר בחייהם ואל מול הילדים ולקבוע ביניהם דרכי התנהלות מוסכמות (מציעה שלפני הישיבה המשותפת, כל אחד מכם יערוך רשימה של נושאים שחשוב לו לדון על כך עם בן זוגו, לרבות אלו שקשורים בילדים כדוגמת: חינוך לסדר וארגון, מאפייני השיח בבית וכדומה..). תיאום ציפיות והתנהלות בדרך המוסכמת על שניכם עשויים להפחית משמעותית את ההסלמה לנוכח קשיים שיעלו.
כל האמור מתייחס רק באשר לאופן שבו יש להתחיל את המהלך למעבר למגורים משותפים, בהמשך יש לתקשר את הדברים למול הילדים...
מקווה שהצלחתי לסייע.
לצפיה ב-'חסרים הרבה פרטים כדי לענות'
חסרים הרבה פרטים כדי לענות
08/03/2018 | 10:53
124
למשל - מה מצב הקשר כיום בין כל חברי המשפחה? מבלים זמן ביחד?
כשאת אומרת מגורים עם שלושת הילדים - האם הילדים של בן זוגך במשמורת שלו? או נמצאים אצלו הרבה?
האם כיום כולכם גרים באותה עיר? באותו איזור?
גילאי הילדים?
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
27/05/2018 | 19:39
14
קודם כל, לפתח את הקשר היטב עד שתרגישו מוכנים נפשית למיסוד. עדיף לעשות את זה בהדרגה. את הילדים צריך להכין. בני כמה הם? אולי כדאי לספר להם בעדינות על הרעיון ולשאול לדעתם ומה ירגישו בעניין. השתדלו שלא יבוא עליהם פתאום, אלא לאט  ובהדרגה כך שיתכוננו נפשית לשינוי.
 
לצפיה ב-' כניסת מנהלת חדשה לפורום '
כניסת מנהלת חדשה לפורום
06/03/2018 | 15:18
126

אנו מברכים את אורנה זכאי על כניסתה לניהול הפורום ומאחלים לה הצלחה והנאה בתפקיד.

המשך גלישה מהנה
 
 

מנהל/ת הפורום

אודות:
את/ה מוביל/ה בתחומך? אנו מזמינים למשרדינו בימים אלו בעלי מקצוע המתאימים לנהל פורום מקצועי באשכול המומחים של אתר הקהילות המוביל תפוז אנשים. מנהל/ת פ
עוד...

חם בפורומים של תפוז

חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
חפשו אותנו גם באינסטרגם
חפשו אותנו גם...
פודי תפוז - האינסטגרם החדש כל התמונות של...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ