לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
86328,632 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום. כל נושא הוא בר שיחה, ויש מקום בפורום לדעות שונות ומגוונות. הפורום מעודד פתיחות לנקודות מבט נוספות לכל נושא, ולסיעור מוחות הדדי. יחד עם זאת כדי שההתנהלות בפורום תהיה אפקטיבית ומעצימה, להלן 2 כללים שחובה לשמור ולהקפיד עליהם בכל דיון:
** הימנעות משפה מעליבה, פוגעת או מזלזלת  **שמירה על פרטיות הגולשים
מנהלת הפורום תענה ותגיב מנסיונה כמאמנת, ועל פי אמות המידה המקצועיות, אנושיות שלה, בהתאם למידע העומד לרשותה בשאלות. האחריות ליישום הרעיונות והעצות הניתנים על ידה בפורום, הינה האחריות הגולשים בלבד. אין התשובות בפורום מהוות תחליף לתהליך אימון אישי / זוגי מלא, על בסיס מפגשים פנים מול פנים.
המשך >>

לצפיה ב-'מורכבות פרק ב'
מורכבות פרק ב
15/12/2017 | 13:47
7
65
פרק ב, משמרת משותפת 3 ילדים שלי לה יש ילד משמורת מלאה
גרים ביחד
הילדים שלי כל הזמן מבקשים לבוא גם בימים לא שלהם
עד עכשיו תמיד הרשתי להם
פתאום הבת זוג רוצה להיות שותפה באישור
זה מפריע לה למנוחה
לא מסוגל להגיד להם לא לבוא וכל הזמן רבים על זה
לצפיה ב-'אני מבינה אותך ואני חושבת שזוגתך מעמידה אותך במצב ממש'
אני מבינה אותך ואני חושבת שזוגתך מעמידה אותך במצב ממש
15/12/2017 | 14:24
5
50
לא נעים. בעיקר כי הילד שלה גר איתכם ואני מניחה שהוא גם מפריע לך למנוחה לפעמים.
הייתי מנסה לדבר איתה ולנסות להסביר שמדובר בילדך ואתה לא יכול להגיד להם לא לבוא...
אם הם מגיעים מבלי להודיע לפני, כן הייתי מבקשת מהם להתקשר לפני...
 
לא מכירה את זוגתך אבל אם היא מבקשת ממך שילדיך לא יגיעו לביתכם המשותף כי זה מפריע למנוחתה, אולי זאת נורה אדומה...לפחות מבחינתי...
 
שיהיה חג שמח ושבת שלום
לצפיה ב-'אין דין ילד אחד כדין ארבעה'
אין דין ילד אחד כדין ארבעה
15/12/2017 | 18:37
4
48
גם אם היה מדובר רק ברעש, מן הסתם שלושה אחים רבים ומשתוללים ומשחקים ולא יהיה שקט. תוסיפו ילד רביעי שהוא "זר" מבחינתם ובכלל יהיה רעש.
 
אם הילדים שלך רוצים לבוא יותר זה מן הסתם מצביע שטוב להם אצלך.
אז מי משקיע בהם?
בהתבסס על הסטטיסטיקה, הניחוש שלי הוא שזוגתך.
 
אז היא צריכה להיות מוכנה עם אוכל שיספיק למספר לא ידוע של פיות החל משלושה ועד שישה. אלא אם כן גם חברים יכולים להופיע פתאום ואז בכלל כאב ראש.
לנקות אחרי שישה. לעשות קניות עבור שישה. לכבס עבור שישה. להרגיע שניים עד ארבעה ילדים שבדיוק כולם רוצים את המחשב/הטלויזיה/המשחק/האמבטיה.
 
רוצה שהילדים שלך יגיעו חופשי? תמצא דרכים להוריד מהעומס על זוגתך.
לצפיה ב-'אני מניחה שהתכוונת להגיב לכותב הפוסט ולא לי :)'
אני מניחה שהתכוונת להגיב לכותב הפוסט ולא לי :)
15/12/2017 | 20:53
2
43
אבל לא ברור לי איך הגעת לכל המסקנות שהגעת מההודעה שלו...
איפה הוא כתב שאישתו מכינה אוכל?
מאיפה את יודעת מה הגיליים שלהם?
אולי הם בוגרים והוא מזמין פיצה ושום דבר לא נופל עליה.?...
 
לצפיה ב-'הגבתי לשניכם'
הגבתי לשניכם
16/12/2017 | 19:21
1
19
שניכם מתייחסים למצב כאילו שלושה ילדים נוספים בבית, ובכלל ארבעה שהם לא מאותם זוג הורים, זה שווה ערך לביקור במוזיאון.
ילדים עושים רעש ולכלוך ומצפים לפנסיון מלא.
 
הוא לא ציין בני כמה הילדים אבל ציין שמדובר מעבר לימי המשמורת שלהם. לילדים בני עשרים-שלושים-ארבעים אין משמורת.
 
זכותם של הילדים להעלב (ובצדק) אבל פותח השרשור צריך לשבת עם זוגתו ולהבין מה בדיוק מפריע לה. ואז לשבת ולחשוב מה אפשר לעשות בכדי להקל עליה. בהודעה הלקונית שלו אין הרבה מידע אבל נשמע שילד אחד בנוכחות מלאה שווה טרחה לשלושה ילדים בנוכחות כמעט מלאה ולא צפוייה ואין זה כך.
 
כמו שכתבתי, אני לא יודעת מה קורה בבית אבל הסטטיסטיקה אומרת שהטיפול בפועל בבית ובילדים נופל יותר על האישה, גם אם היא לא האמא הביולוגית.
 
אבל את יודעת מה? אני בטוחה שאת צודקת.
שלושה ילדים בגיל גן-יסודי-טיפשעשרה מגיעים מתי שבא להם. מזמינים פיצה שעליה הם משלמים מדמי הכיס שלהם. יושבים ליד שולחן האוכל בנימוס ואוכלים את הפיצה בשקט ומבלי לגעת בשום דבר אחר תוך כדי. מציעים לאח החורג לשבת לאכול איתם. בסיום הם אוספים את השאריות ואורזים בפח האשפה. מנקים פירורים. שוטפים את הרצפה. הולכים לשבת בשקט על הספה. גולשים קצת בוואצאפ בשקט ומבלי לדבר ולצחוק ולריב. ואז קמים, מסדרים את הסלון, אוספים את הזבל ויוצאים על קצות האצבעות מהבית.
והאמא החורגת והמרשעת קמה משנת היופי שלה ואפילו לא יודעת שהם היו בבית.
משפחה ישראלית קלאסית. אין ספק.
לצפיה ב-'מכיוון שכותב הפוסט כתב שזה מפריע לה לנוח ולא שזה '
מכיוון שכותב הפוסט כתב שזה מפריע לה לנוח ולא שזה
16/12/2017 | 19:30
11
מכביד עליה, הנחתי שזאת הסיבה.
 
את הפכת אותה ממש לסינדרלה מסכנה שמנקה אחרי קבוצת ילדים...
 
ואם הייתה לו משמרות מלאה? מה אז?
 
אם המצב הוא כמו שאת מתארת- מסכימה שהוא צריך לחשוב איך להקל עליה אבל כל עוד זה לא כתוב, אין לי שום סיבה להניח את זה והתייחסתי להודעותו.
לצפיה ב-'ועוד הבדל...הילד שלה גר איתם כל הזמן....משמרות מלאה.'
ועוד הבדל...הילד שלה גר איתם כל הזמן....משמרות מלאה.
15/12/2017 | 20:56
38
ילדיו לא...אני הייתי מאוד נפגעת אם אבא שלי היה אומר לי לבוא רק בימים שנקבעו כי זה מפריע למנוחת אישתו החדשה.
לצפיה ב-'הבעיה היא שאתה "לא מסוגל להגיד להם לא לבוא"'
הבעיה היא שאתה "לא מסוגל להגיד להם לא לבוא"
16/12/2017 | 14:39
30
אתה לא צריך להגיד להם לא לבוא. הם יכולים ומוזמנים לבוא, כשזה בימים שלהם, או בזמנים שמתאימים גם לאשתך.
כשהילדים (וההורים, והאחים, והחברים) לא גרים איתכם, הם לא יכולים "לנחות" כל רגע. אם אתה גר לבד זאת החלטה שלך, כשאתה בזוגיות ההחלטה צריכה להיות משותפת.
יכול להיות שהם מקנאים בילד של אשתך שנמצא ביחד איתכם רוב הזמן. אבל כל עוד הם לא גרים ביחד איתכם, הם לא יכולים לבוא ללא הודעה וקבלת אישור.
הבעיה היא שהרגלת אותם למצב הזה. ועליך להתמודד עם המצב הזה שקרה באחריותך, כיום נישאת מחדש, ויש לך אחריות גם לאשתך. 
 
אם לא תמצא דרך לגרום לאשתך להיות מרוצה-הזוגיות שלכם לא תחזיק.
לדעתי כדאי לכם לגשת למטפל זוגי.
לצפיה ב-'זןגיות על הסף'
זןגיות על הסף
16/12/2017 | 08:58
25
היי שמי מירב.יש לי בן זוג כמעט שנתיים נולדו לנו תאומים הם בני 5חודשים כיום עברנו לגור יחד שהם היו בני חודש מאז העל הלאגן אנחנו לא מדברים רבים לא ישנים ילד הוא מתנהג לא חפה רוצה על הזמן לעזוב הוא גם לא מנסה לתקשר איתי או לדבר אן לתקן ניסיתי שוב ושוב מצב אסון .כיום הוא רוצה לעזוב .איך מתמודדים במצב כזה .שיש תינוקות בני 4.5 חודש  שהכרנו היה ביננו קשר טוב איך שנכנסתי להריון הצחיל הברדק הוא תמיד אמר שהייתי צריכה לעשות הפלה  והוא כל הזמן כמו בפיצול אישיןת  
לצפיה ב-'כולם עסוקים או אין יותר בעיות במשפחות'
כולם עסוקים או אין יותר בעיות במשפחות
07/12/2017 | 13:00
3
155
ניהיה שקט פהאבל אני מתוסכלת ומתמודדת עם ילדים שלי ושל בן זוגי שלא מסתרים, בניגוד לי ולבן הזוג שנפלא לנו יחד ודווקא הבעיה צורמת עוד יותר.אלו לא ויכוחיים ילדותיים ביניהם אלא ממש גישות שונות לחיים, ערכים, פערים,תחביבים,הכל שונה
הם לא חייבים להיות חברים טובים אבל איך מונעים חיכוחים?מתחים? לכולם פתיל לא ממש ארוך
אולי למנוע בכלל אינטראקציה?להרים ידיים? אולי זה לא ממש חשוב והזוגיות שלי היא העיקר?
לצפיה ב-'מריבים, ויכוחים וחיכוכים בין הילדים שלך ושלו'
מריבים, ויכוחים וחיכוכים בין הילדים שלך ושלו
( לעמוד שלי בתפוז )
11/12/2017 | 11:58
2
92
הי סיגל,
יש הרבה מה לעשות.
להרים ידיים זו לא אופציה
יש לי הרבה מה לומר לך, לשתף, לייעץ, אחרי הכל זה התחום שבו אני עוסקת בחיים המקצועיים, וגם בחיי האישיים. 
כדי שזה יקרה אני צריכה קצת מידע:
בני כמה הילדים?
כמה זמן אתם יחד? 
גרים יחד?
איך מערכת היחסים של כל אחד מכם עם הילדים של האחר?
אולי תתארי סיטואציה אחת בעייתית, היוצרת ריבים, מתיחויות וחיכוכים, אותה היית רוצה לפתור?
בואי נתחיל ממנה...

גלית הלר
לצפיה ב-'התכוונתי להרים ידיים'
התכוונתי להרים ידיים
13/12/2017 | 09:20
1
71
זה לשנות גישה ולא לחבר ביניהם "בכוח" אלא פשוט להבין שהם לא חייבים להיות ממש חברים ולשחרר את זה,לא להתעסק...ואולי הריבים יחלפו מעצמם. אני כל הזמן מבקשת תיפגשו,תשחקו,תצפו יחד בסרט,שבו לאכול יחד
אני צריכה להפסיק?
 
לצפיה ב-'האם לחבר בין הילדים שלי לשלו?'
האם לחבר בין הילדים שלי לשלו?
( לעמוד שלי בתפוז )
14/12/2017 | 14:03
31
הי סיגל,
את צריכה לתת לילדים שלך ושל בני הזוג שלך את הסביבה הטובה ביותר עבורם ככל שזה תלוי בך. אני לא יודעת מה מצבכם, אם אתם גרים יחד או לא, בכל מקרה חשוב שלכל ילד תהיה הפינה שלו, שחוקי הבית יחולו על כולם בצורה שווה ושירגישו בבית ולא "אורחים". זה לפני הכל. כלומר כהורים כדאי שתתנו לילדים את הסביבה הפיזית האופטימלית לגדול בו, ככל יכולתכם כמובן.
מה עוד אתם יכולים לעשות? 
1.קבעו את כללי הבית כך שישאר זמן משפחתי - למשל אצלינו המסכים נסגרים בין 19-21 בכל יום ומתפנה זמן למשחק. בזמן הזה אנחנו נמצאים איתם, לפחות חלק מהזמן, ומשתתפים איתם בפעילות. 
2. ייצרו הזדמנויות לחוויות משותפות, זמן איכות משפחתי, ופעילויות יחד, כדי לאפשר לחיבור המשפחתי להיווצר - זה לא חייב להיות חופש בחו"ל או בצימר, אלא 10-15 דק' לפחות פעם- פעמיים בשבוע של משחק, צפייה משותפת בסרט, ארוחה משותפת, או סתם שיחה משפחתית בסלון.
3. הראו דוגמא אישית - שבו לאכול יחד עם בן הזוג שלך, צפו איתו יחד בסרט. עשו את מה שאתם מאוד רוצים שהילדים שלכם יעשו. תנו לם דוגמא אישית. הכילו בהתנהגותכם בבית את הערכים שאתם רוצים שהם יספגו מכם.
4. הגדירו קוים אדומים ביחסים בין כל בני הבית - נניח אלימות פיזית היא קו אדום. החוקים הללו יהיו תקפים לכולם, כולל לכם במידה שווה. 
5. הכניסו לביתכם שמחת חיים, הומור, צחוק, אהבה וקבלה. 
מעבר לכל אילו, שהם בידכם ובשליטתכם, אין לכם באמת יכולת ל"הכריח" ילדים להתחבר אחד לשני. 
אם אתם תכילו בהתנהגותכם, בערכים שתפעלו לפיהם בבית, בחוקים שתגדירו שברורים ואחידים לכולם ובאוירה החיובית שלכם (שלא הופכת כל ריב ל"דרמה"), את מה שאתם מאמינים בו, כל השאר יסתדר. 
הילדים שלכם יהפכו לקרובים ואפילו לחברים טובים.
תנו להם את הזמן, אל תאיצו, אלא הפנו אנרגיה ליצור בחיים שלכם את מה שמצויין לעיל, זו המתה הגדולה ביותר שלכם לחיבור ביניהם. 
 
לצפיה ב-'הדרך לזוגיות מאושרת ויציבה בפרק ב' (עם ילדים)'
הדרך לזוגיות מאושרת ויציבה בפרק ב' (עם ילדים)
( לעמוד שלי בתפוז )
30/11/2017 | 10:46
167
הי,

אני רוצה להזמין אתכם להרצאה חדשה שתתקיים בהוד השרון במוצ"ש 23.12
ההרצאה תועבר על ידי וע"י בן זוגי לפרק ב' - שגם הוא מאמן, מנחה ומרצה לזוגיות, הורות ומשפחה בפרק ב'.
בהרצאה נדבר על איך מצליחים לשמור על זוגיות יציבה ומאושרת בפרק ב', כזו שיכולה לכל הקשיים שבדרך.

עלות כניסה: 40 ש"ח ליחיד, 70 ש"ח לזוג בלבד.

כל הפרטים בלינק:
http://bway.activetrail.biz/lacture

ממש אשמח לראות אתכם.

ההרצאה מתאימה לכם בכל שלב של פרק ב':
בין אם אתם גרים יחד או לא,
בין אם אתם בתחילת הקשר או כבר אחרי תקופה ארוכה,
וגם אם אתם בין זוגיות אחת לשנייה, אבל רוצים לדעת ולהצליח בפעם הבאה.

שלכם,
גלית.
לצפיה ב-'הבת 16 לא מוכנה לבוא יותר '
הבת 16 לא מוכנה לבוא יותר
( לעמוד שלי בתפוז )
09/11/2017 | 17:22
5
358
הי לכם,

משתפת בפוסט שהעלתי הבוקר בפייסבוק. מקווה שיתן לכם ערך.

"למה אתה מחויב למערכת היחסים שלך עם הבת שלך, או לצדק שלך?"שאלתי אותו, כשהסביר לי שהבת שלו בת 16, לא מוכנה לבוא יותר לבית שלו, ושל בת זוגתו.
לא רק שהיא לא מוכנה, היא מחרימה את בת זוגתו.
פעם היא קיבלה אותה, והיום כבר לא.

הוא שתק.
למה את מתכוונת?

תראה אמרתי:
אתה כועס עליה
אתה מסביר לה שזה לא בסדר
שלא ככה מתנהגים אחרי שנתתם לה כל כך הרבה
שזו כפיות טובה
שזה חוסר כבוד
אתה מאוכזב ממנה

עכשיו יכול להיות שאתה אפילו צודק
אלא שהצדק הזה גורם לך לכעוס עליה.
לא להסכים להיפגש איתה מחוץ לבית כמו שהיא רוצה (כי מה אני פה רק בשביל סרט ומסעדה?).
לא לעזור לה כשהיא מבקשת בהסעות או בשעורים.
להציב לה תנאים.

האם זו באמת הדרך הנכונה?
מה יותר חשב לך? מערכת היחסים שלך איתה או הצדק שלך?
כי כרגע אתה מחוייב לצדק – למה לדעתך צריך להיות, לאיך היא צריכה להתנהג.
אלא שהיא חושבת אחרת, מסיבותיה שלה.

משום אני מניחה שמערכת היחסים עם הילדה שלך היא הדבר החשוב לך ביותר בעולם,
אני מציעה דרך אחרת.

קודם כל קבל החלטה:
הקשר ביניכם לא מתנתק בשום מקרה!
אתה תמשיך להפגש איתה ולדבר איתה, איפה שרק אפשר.
היא הבת שלך ואתה מקבל אותה כמו שהיא.
אתה לא מתעסק במה היה מה היה צריך להיות.
אתה לא מחפש אשמים.

אלא מתרכז רק בדבר אחד:
בתוך הנסיבות, שבהן כרגע היא לא רוצה לבוא,
איך אתה מייצר את מערכת היחסים הטובה ביותר, הפתוחה ביותר, הכנה ביותר איתה?
זו שבה אין בקורת ושיפוט, אלא קבלה.

זה לא אומר שאתה לא ממשיך להציע לה לבוא, להיות חלק מהחיים שלך,להיפך המשך לעשות זאת עוד ועוד, גם אם היא אומרת לא.
אבל אתה לא עושה לה דווקא, ולא מחרים אותה,
בשם הדרך שבעינייך היא נכונה.

רק מהמקום בו אתה תהיה מחוייב קודם כל למערכת היחסים איתה, ורק אח"כ לצדק שלך, יבוא השינוי שאתה מייחל לו.
אני יודעת זאת , כי אני מכירה זאת באופן אישי מחיי.

אני גם רואה את זה קורה למתאמנים שמגיעים אליי לליווי אישי.
אנחנו עובדים על מערכות היחסים במשפחה המורכבת / משולבת:
על היחסים עם הילדים הביולוגים,
על היחסים עם הילדים הלא ביולוגים,
על הזוגיות בינינו

אנחנו שמים את מערכות היחסים לפני הכל, והתוצאות לא מאחרות לבוא.
מבחינתי זה הסיפוק שבעבודה שלי, וזה שווה הכל.
כשאנחנו מחוייבים קודם כל למערכות היחסים שלנו לפני כל דבר אחר, רק דברים טובים קורים.
לצפיה ב-'אני מסכימה איתך'
אני מסכימה איתך
12/11/2017 | 11:22
2
146
מהנסיון המאד פרטי שלי. בזמנו התייעצתי עם אשה שאני מאד מעריכה, שיש לה שתי בנות מנישואיה הראשונים, והיא סיפרה לי שהבת הבוגרת, כשהיתה בסוף התיכון, סרבה ללכת לאבא שלה (שמכל מיני סיבות הבית שלו היה פחות מושך בעיניה) בטענה שהיא לומדת לבגרויות. היא היתה עושה סקנדל קטן אם היו מכריחים אותה. בסוף הוא נשבר, ואמר לה לפעמים, לא נורא, אחותך תבוא ואותך אפגוש בסוף השבוע/ בשבוע הבא / כשתוכלי תמיד אתפנה אליך. הבת היתה סוגרת את שיחת הטלפון ואומרת לאמא שלה: את רואה? הוא ויתר עלי...
 
אני חושבת שילדות בגיל הזה הן מאד פגיעות ושבירות. הן רוצות להיות מבוגרות, ורוצות שההורים לא יותרו עליהן. הנסיון האישי שלי היה גם כן לא קל, ובסופו של דבר אמרתי לבת המאד אהובה שלי - גם את לא איזה אושר צרוף. את נהדרת, ואהובה, ואני אף פעם לא אוותר עליך, וגם אם אני מעצבנת אותך או את מעצבנת אותי הקשר הזה לא עומד למשפט, אף פעם. אני יכולה לא להיות מרוצה מההתנהגות שלך, ואני יכולה גם לריב איתך, כי במשפחות רבים, אבל הקשר לא יתנתק ואין בכלל על מה לדבר. 
 
ברגע הראשון זה נראה כמו "כניעה לגחמות המתבגר" אבל לדעתי ברגע שהפחד הזה מסופק ומטופל, יש מקום להכניס לקשר גם את הצרכים של ההורה. בכל זאת, מדובר בילדה בת 16 והיא יכולה להבין שגם ההורה רוצה כל מיני דברים ביחסים המשפחתיים שלו, ושהוא לא נברא רק כדי לשרת אותה. מהנסיון שלי זה עניין של כמה חודשים, זה לא לנצח וזה לא משהו שלא ניתן להתמודד איתו. זה גם לא אומר משהו על מערכת היחסים לאחר מכן. 
 
משהו אחרון, וזה חשוב לכתוב, האם יש משהו בטענות של הבת? מה כל כך מציק לה? האם זה משהו שניתן לשנות? האם זה קונפליקט נאמנויות עם האמא שלה? האם ניתן לקבל את עזרתה של האם או לחילופין, האם היא מחבלת בקשר? זה לא בהכרח ישנה את ההתנהלות אבל מתוך הבנה של נקודת המבט של הבת יהיה יותר קל להתיחס. הרבה פעמים החרם על בת הזוג הוא בעצם דרך להביע כעס על האב, ולאו דווקא בעיה ספציפית איתה. ועם כל זה, יתכן שהבת צודקת חלקית - אולי היא באמת לא מסתדרת עם בת הזוג וזה בהחלט קשה להגיע למגרש הביתי של בת הזוג בתדירות גבוהה. כלומר, כל מה שכתבת נכון, אבל יש גם המציאות בשטח וכדאי להיות פתוחים וגם יצירתיים, ולהשאיר את האגו בחוץ בתהליך. 
לצפיה ב-'עוד נקודת מבט על הדברים הנכונים שלך'
עוד נקודת מבט על הדברים הנכונים שלך
( לעמוד שלי בתפוז )
15/11/2017 | 12:16
1
93
את צודקת בדברייך חיפושית. 
אני גם בהחלט מסכימה שיש מקום, ויותר מכך זו חובתינו ההורית, לשוחח עם הבת לשאול אותה מה מפריע לה, ולמצוא יחד איתה פתרונות. 
השאלה היא מה נקודת המוצא איתה אנחנו באים לשיחה כזו.
כי אם אנחנו מגיעים לשיחה כזו, ולא משנה מה נאמר בה, באמונה פנימית שלנו ש"הילד/ה שלנו לא בסדר" זה מה שהם ירגישו, גם אם לא יאמרו המילים האילו.
אם נגיע לשיחה כזו ממקום אחר עם עצמינו. ממקום שבו באמת אין לנו אמונה שהם לא בסדר, או שמישהו לא בסדר, אלא שכך הם הדברים ואין נכון ולא נכון, אז סיכוי גדול שנקבל את התוצאה שרצינו.
כשהוא יגיע לשיחה עם הבת שלו בבחירה לקבל אותה כמו שהיא באמת, זה אומר שהוא לא חושב שהיא לא בסדר (כי זו דעתה ואין דיעה אחת נכונה מהשנייה) אז כל האנרגיה של השיחה תהיה אחרת.
היא תהיה פתוחה לדבר, לשתף, ואז אפשר יהיה למצוא פתרונות ולא להיות עסוקים באשמים.
במילים אחרות, שיחה כזו יכולה להיות מאוד יעילה אם מגיעים אליה "נקיים" ואם מחפשים יחד  את הפתרונות. 
אם הייתי אבא שמתמודד עם בת שלא רוצה להגיע, הייתי יוזמת שיחה, מגיעה אליה ממקום "נקי" (ולא רק במילים, אלא באמת בהוויה) ושואלת אותה:
מה מפריע לך? מה דעתך? איך אפשר לעשות שזה יהיה אחרת? מה את מציעה?ממקום נטול שיפוט, ביקורת והפניית אצבע מאשימה אליה.
אני מאמינה שכשזו נקודת המוצא לשיחה (במודע ובתת מודע), התוצאות שנקבל יהיו הכי טובות עבור כולנו. 
לגבי הצד השני שמשפיע/ שמרעיל - זה דיון אחר. שאפשר לפתח אותו.
בגדול אני חושבת  שהרבה הורים עושים טעויות בנסיון לשנות את הגרושים שלהם, במקום להפנות אנרגיה למקום היחידי עליו הם באמת יכולים להשפיע - החיים שלהם, הבית שלהם, מערכות היחסים שלה, כל מה שהוא באחריותם ובשליטתם.
לצפיה ב-'לגבי הצד השני, גם אני לא חושבת שצריך לשנות אותו'
לגבי הצד השני, גם אני לא חושבת שצריך לשנות אותו
15/11/2017 | 19:55
89
כלומר, הלוואי שהיה זה כל כך פשוט לשנות מישהו אחר, אפילו ילד בן 16. אני לא מדברת על לשנות את הגרוש/ה, אלא בעיקר על הבנה של הסיטואציה שהילדה נמצאת בה. מהנסיון שלי, מה שילדים אומרים ומה שהם מרגישים זה לא תמיד אותו הדבר בגלל חוסר בבשלות ומודעות עצמית. לא תמיד ילד, גם רהוט ואינטלגנטי, יכול להבין את המניעים שלו או את החסמים שלו באופן מלא ולהסביר אותם. 
אנחנו  בכל זאת ההורים, ואם אנחנו רוצים לבוא ממקום "נקי", כמו שכתבת, אנחנו צריכים להקשיב למה שנאמר וגם למה שלא נאמר. הרבה פעמים ילדים לא רוצים לשתף, מסמנים בעיות מסוימות כשבעצם הבעיה היא אחרת ומסיבה מסוימת לא נעים להם להודות בה או להתמודד איתה, ושיחה טובה היא לפעמים גם לברר מה לא הבעיה... למשל, ילד לא יודה בקונפליקט נאמנויות, משום שזה חלק מהענין. אם הייתי יודעת שהילד שלי נמצא בקונפליקט כזה, הייתי מנהלת את השיחה באופן אחר מאשר אם הייתי חושבת שהילד שלי מקנא בבן הזוג שלי. תמיד הייתי משאירה מקום לילד להתבטא, אבל אני עדיין המבוגר ועדיין בעלת נסיון החיים הרב יותר, כך שלעתים אני יכולה לשקף או לתמלל דברים שהילד עצמו לא לגמרי מודע להם. 
בנוסף, לא תמיד בשיחה, אפילו "נקייה", פותרים דברים. לעתים השיחה מגיעה למעין מבוי סתום, אבל כשזה נעשה באופן מכבד יש אפשרות לכל אחד מהצדדים לחשוב על הדברים ואולי לשנות גם בלי להגיע לאיזה סיכום מפורש. לי אישית יש צאצא אחד כזה, שנורא קשה להתמודד איתו כי כל שיחה נראית כאילו נופלת על אזניים ערלות ובסופו של דבר הוא מקשיב ולעתים גם בא להתנצל או לפתור דברים אחרי כמה ימים. לקח לי זמן להבין שזו הדינמיקה איתו, ואני מתחילה לשחרר ולחכות לראות מה העליתי בחכה הפעם. 
 
אני מאד מסכימה לזה שילדים רוצים להשמע. לא תמיד העובדה שהם נשמעים תגרום לנו לשנות דברים, אבל בטח שילדה בת 16 צריכה להיות מסוגלת להביע בפני אבא שלה צרכים ורצונות ולא ניתן לבטל אותם. בעוד שנתיים היא תהיה בת 18, ולא תצטרך להקשיב להורים שלה ולהנחיות שלהם, אבל אנחנו רוצים להאמין שיש לנו מה לתרום לילדים שלנו גם אחרי גיל 18. אם לא נדע לעשות איתם שיחות אמיתיות, ולקבל את העצמאות שלהם, הם פשוט יפסיקו לבוא אלינו. אני כל הזמן אומרת לעצמי שגם אני לא עושה בגילי מה שאמא שלי אומרת לי, לרוב למורת רוחה, וגם בגיל 26 הרגשתי מבוגרת ועצמאית לגמרי. יש איזה רצף בין גיל 10 לגיל 26 וכל הזמן ברצף הזה לילדים יש יותר ויותר מקום לנהל את החיים שלהם כרצונם. אי אפשר לצפות שהילד יהיה תלוי בנו לחלוטין וביום אחד יהיה מבוגר, וצריך לתת לזה את המקום גם אם לא מסכימים לדרך ולנושא שהוא בחר להתחיל בו את העצמאות שלו. 
לצפיה ב-'אולי שיזמין את הבת שלו כשהבת של זוגתו לא נמצאת'
אולי שיזמין את הבת שלו כשהבת של זוגתו לא נמצאת
15/11/2017 | 08:54
1
141
ברור שאם הוא מתייחס למישהי שהיא לא הבת שלו יותר מאשר אליה, היא תקנא.
לצפיה ב-'הא הא.. כל הכבוד. '
הא הא.. כל הכבוד.
23/11/2017 | 16:51
122
ולמי שלא מבין - בת זוגתו היא הבת של זוגתו.
אם מתכוונים לאשה שאתו יש לומר בת זוגו.
 
לצפיה ב-'מה אתם עונים כאשר חושבים שאתם ההורה של הילד של הבן זוג שלכן '
מה אתם עונים כאשר חושבים שאתם ההורה של הילד של הבן זוג שלכן
02/11/2017 | 13:02
4
263
ראשית, כותבת בלשון נקבה כי אחרת לא אפסיק להסתבך. אז גברים בקהל עמכם הסליחה, מאמינה שתדעו לעשות את ההתאמות :)
לא אחת קורה לי שאני נמצאת בחוץ עם הבת של בן הזוג שלי, והמוכר/אדם חיצוני מתייחס אלי כאמא של הילדה. "איזה בת חמודה יש לך" , "בת כמה הבת שלך" וכו ...
נשאלת השאלה מה אתם עושים ?
1. מתקנים אותו שהיא הבת של בן זוגי ?
2. מתעלמים (למי יש כח עכשיו להכנס להסברים).
3. תלוי בסיטואציה
4. אופציה אחרת שלא חשבתי עליה ?
 
בתור ילדה להורים גרושים , אישתו של אבי היתה צעירה יחסית ומאוד לא דומה לי. כמעט לכל מקום הלכנו התחילו השאלות. בתור ילדה זה הציק לי. אישתו (שהיא בתפיסתי כמו אמא שלי) היתה עונה שהיא הבת שלי כנראה כדי שלא יציקו.
אבל גם זה הציק לי "השקר הקטן" .
בקיצור ההרגשה שלי היא שלא משנה מה אענה , אני גוררת את הילדה לסוג של אי נעימות.
ועכשיו תוך כדי שאני כותבת עלה לי רעיון שטרם עבר במוחי: 
פשוט לשאול אותה מה היא היתה רוצה שאענה .
אשמח לשמוע את דעתכם/ן.
לצפיה ב-'ברוב המקרים אני מתקנת'
ברוב המקרים אני מתקנת
02/11/2017 | 20:18
162
כולל המחמאה. כלומר "היא לא הבת שלי, היא הבת של בעלי, והיא באמת ממש חמודה".
אם זה משהו שממש אין מה להתעכב עליו אני מדלגת (נניח קופאית בסופר)
שמתי לב שגם הילדים ככה - בוחרים אם לתקן או לא לתקן בהתאם לסיטואציה (כמו שאמר לי אחד מהם - תלוי אם יש לי כח להסביר)
ולדעתי לשאול אותה זה רעיון מצויין.
לצפיה ב-'לא יודעת מה לענות, בטח הכל מכל'
לא יודעת מה לענות, בטח הכל מכל
02/11/2017 | 21:49
143
בן הזוג שלי לפעמים עונה, לפעמים לא מתקן, לפעמים צוחק "הלוואי שהיתה הבת שלי"... איך שיוצא.
 
אותו הדבר לגבינו - לפעמים קוראים לי אשתו, לפעמים החברה שלו, לפעמים בת הזוג שלו - לא תמיד אנחנו מדייקים. מבחינתנו זה הכל אותו הדבר.
לצפיה ב-'מה עונים כשחושבים שאתם ההורים של הילדים שלו/ה'
מה עונים כשחושבים שאתם ההורים של הילדים שלו/ה
( לעמוד שלי בתפוז )
04/11/2017 | 17:58
136
הי סיוון, 
מה שהציעו לך בתגובות האחרות, נכון ורלוונטי בעיניי.
עוד כמה זויות ראייה בעניין:
זה יכול להיות תלוי בקשר שלך איתה.
אם הוא פתוח, טוב וזורם אפשר שתחייכו אחת לשנייה וזו תהיה מן בדיחה פרטית שמחברת בינכן. אפשר אפילו לצחוק על זה בינכן בלי שאף אחד ידע - "כן בטח הבת שלי", "הכי בת שלי..."
כלומר, מהלימון לעשות לימונדה - להפוך את זה לבדיחה פרטית ביניכן, שפה משותפת, משהו שלך ושלה, שאפשר גם לצחוק עליו אח"כ. 
עוד אפשרות היא להגיד "כן" ברצינות, ואז להעביר לה מסר סמוי שאת "כמו הבת שלי"- אם זה מתאים לך. 
הכי טוב זה באמת לשאול אותה, ובעיקר להפעיל רגישות ואינטואיציה. 
כי גם אם דיברתן, וגם אם היא אמרה מה מתאים לה, יכול להיות שלפעמים בכל זאת זה יפריע לה, סתם כי היא במצב רוח רע או במשבר, או להיפך תרצה שתגידי "כן".
הסתכלי עליה לשנייה, על שפת הגוף, על האנרגיה שהיא נמצאת בה, ואז סמכי על האינטואיציה שלך שתדעי מה לענות. 
 

 
לצפיה ב-'אני בדרך כלל אומרת "אני לא אמא שלה אבל היא גם קצת שלי" :)'
אני בדרך כלל אומרת "אני לא אמא שלה אבל היא גם קצת שלי" :)
05/11/2017 | 12:36
120
מצד אחד שיהיה ברור ושלא יהיו הסתרות או שקרים קטנים, כי זה באמת יכול להעיק על שני הצדדים ובעיניי גם לא מכבד את אמא שלה... מצד שני אני ממש לא רוצה שהיא תרגיש שאני מתנערת ממנה, להיפך. בסוף גם אני אוהבת אותה ומגדלת אותה, וזה יוצר קשר ושייכות הדדית, גם אם לא הורית או ביולוגית...
לצפיה ב-'חישוב דרגת זכאות לסבסוד צהרון'
חישוב דרגת זכאות לסבסוד צהרון
05/11/2017 | 10:25
1
82
במשרד התמת אמרו לי שאין להם תשובה לכך ובאתר לא מצאתי לכך התייחסות, אולי כאן מישהו ידע.

כיצד מחשבים דרגת זכאות לסבסוד צהרונים למשפחה חד-הורית כאשר יש פסק דין לגבי מזונות? האם אני מוסיפה את סכום המזונות לברוטו שלי ומשם עושה את החישוב או שיש דרך אחרת?

תודה.
לצפיה ב-'ממני לא ביקשו'
ממני לא ביקשו
29/11/2017 | 10:56
31
בכלל שום מידע על מזונות. ביקשו 3 תלושי שכר וצילום של ת.ז שמראה שאני לא נשואה (רוקה/גרושה/אלמנה).
 
לצפיה ב-'** השפה של ילדים בפרק ב' **'
** השפה של ילדים בפרק ב' **
( לעמוד שלי בתפוז )
31/10/2017 | 10:12
140
פוסט שהעלתי לפני פחות משנה, בעקבות השתתפות הבת שלי בצילומי תכנית חדשה של שירי ארצי.
השבוע שודרה התכנית, והיא רלוונטית מתמיד.

מוזמנים לקרוא את הפוסט:

https://goo.gl/W7wQnZ

ואם גם בא לכם אז הינה הקישור לתכנית:

https://www.youtube.com/watch?v=v5X1729jbe0
לצפיה ב-'4 שאלות לשאול לפני שמתחתנים בשנית'
4 שאלות לשאול לפני שמתחתנים בשנית
29/10/2017 | 16:53
202
(ולא חייבים כמובן להתחתן כדי להתייחס לנושאים הללו)
לצפיה ב-'החלטתי לקחת מהפורום הפסקה בשלב הזה.'
החלטתי לקחת מהפורום הפסקה בשלב הזה.
29/10/2017 | 10:59
203
מתנצלת בכל מי שפגעתי בו.
לא אוסיף לכתוב כאן בשלב הזה וגם לא אתייחס להודעות שלכם אם יהיו להודעות שלי.
מי שמעוניין יכול לפנות אלי במסרים.
אני מתנצלת בפנייך גלית ובפני חברי הפורום. לא הייתה לי כוונה לפגוע באווירה בפורום, וגם לא באף אחד מהנמצאים בו.
מכיוון שלהרגשתי בתגובה האחרונה גרמתי לכאב לאחד מהקוראים שכאן למרות שלא זאת הייתה כוונתי, החלטתי שיהיה נכון שבשלב הזה אמנע מלכתוב בפורום.
 
 
כל טוב לכולכם.
לצפיה ב-'איך לא להתייאש לאחר כשלון בפרק א'?'
איך לא להתייאש לאחר כשלון בפרק א'?
28/10/2017 | 00:00
193
בפורומים שהייתי כותבת בעבר שמתי לב שמרבית הכותבות הבולטות בו הן נשים 
ולדעתי מרבית הנשים הכותבות בהן נשים שעברו פרק א' טראומטי (גרושות פלוס בדרך כלל), ושנים רבות הן ללא זוגיות (לפחות לא כזו שהן כותבות עליה בפורום),
או שהן נשים בגילאי 18+ רווקות (לעיתים גם 40 ומעלה) שלא הייתה להן או שאין להן זוגיות משמעותית - והן מיואשות מלהשיג אחת כזו..
ובפרט נשים גרושות עם ילדים שחלק מכן כותבות כאן לאחר זוגיות מוצלחת חדשה (לא מזמן מישהי כתבה באחד הפורומים שיש לה ילדים והיא צריכה לדאוג להם לכן לא רואה את עצמה מצליחה להשיג זוגיות). יש כאן פורום שמוקדש לזוגיות מורכבת כך שלא בהכרח מדובר בזוגות בודדים ומשתמע שזה אפשרי- גם אם לא בהכרח כל המעוניינים בכך מצליחים להשיג את המטרה הזאת. 
 
ומסקרן אותי, לגבי הנשים בפורום הזה:
לפחות חלק מהנוכחים בפורום שכאן נמצאים בפרק ב' (או ג' או ד') לאחר שפרק א' לא הצליח.
איך עשיתן את זה...?
כמובן שגם גברים מוזמנים לתת את הזווית הגברית...
לצפיה ב-'האם באמת רק הזמן יעשה את שלו? '
האם באמת רק הזמן יעשה את שלו?
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 15:17
22
266
כתבתי את זה היום, במקום אחר, בקשר אחר.
משתפת.
מעניין אותי לשמוע דעתכם? האם זה באמת רק עניין של זמן?

זה מה שכתבתי:

בטח שמעתם, קראתם או אמרו לכם ש:

• לוקח הרבה שנים לייצב את המשפחה החדשה בפרק ב'.
• צריך הרבה סבלנות ואורך רוח.
• כשהילדים יעברו את גיל ההתבגרות יהיה הרבה יותר קל.

בקיצור, צריך לתת לזמן לעשות את שלו.

זה כמובן נכון!

משפחה פרק ב' לא נוצרת ביום אחד, ולמערכות היחסים לוקח זמן להבשיל ולהתגבש.

השאלה,
האם בעוד שנתיים, שלוש, חמש שנים, התוצאה תהיה מה שאנחנו רוצים, או שהמציאות תוכתב מעצמה?

ברור שאין לנו כל כוונה לשבת על הגדר ולתת לדברים לקרות!

אנחנו רוצים לנהל את החיים החדשים שלנו

אנחנו רוצים שתהיה שם תוצאה רצויה עבורינו

האם היא תקרה לבד, האם רק הזמן יעשה את שלו?
ברור שלא.

כדי שמשהו יקרה בחיים שלנו, אנחנו צריכים לדעת:
לאן אנחנו הולכים
מה המטרה
איך זה יראה, כלומר מה יהיה שם

ואז להתחיל לעשות היום צעדים כדי שזה יקרה.

אני פוגשת עשרות זוגות והורים יום יום בפרק ב',
ומופתעת כל יום מחדש לגלות שהרבה מאוד מהם
לא באמת מבינים מה הם רוצים ליצור.

זה מתחיל בלענות לעצמינו על כמה שאלות:

משפחה
אוקי, אבל איזו משפחה?
(מה שברור בפרק א' לא ברור בפרק ב')

הורות
מה זה הורה?
האם אני הורה רק של הילדים הביולוגים שלי, או גם של הילדים שלו/ה?
(האם הורות = אבא ואמא ביולוגים?)

מבוגר אחראי או אורח בבית?
אם אני גר אצלם בבית, אבל יש לי גם בית משלי, האם יש לי say  או שאני רק אורח?

אם אנחנו לא גרים יחד, האם אנחנו משפחה?
האם בני הזוג שלנו הם המשפחה שלנו?
האם גם הילדים שלהם הם המשפחה שלנו?

בקיצור, מה המטרה של החיבור שלנו יחד? מה אנחנו באמת רוצים ליצור?

חייבת להיות מטרה ברורה, כדי להצליח להשיג אותה.

אז נכון שזה לוקח זמן,
אבל בזמן הזה יש המון דברים שאנחנו יכולים, צריכים ורוצים לעשות
אם אנחנו באמת מחוייבים למטרות שלנו.  
 
לצפיה ב-'מסכימה עם הכותרת, אבל לא עם השורה התחתונה'
מסכימה עם הכותרת, אבל לא עם השורה התחתונה
24/10/2017 | 07:48
17
126
לגמרי מסכימה שעלינו להיות גורם פעיל בהתהוות המשפחה בפרק ב', שכן האתגרים רבים ומורכבים הרבה יותר מאשר בפרק א', ואפילו שיעור הגירושים בפרק ב' גבוה מבפרק א' בגלל כל אותם קשיים.
 
אבל אני לא מסכימה עם המשפט "חייבת להיות מטרה ברורה, כדי להצליח להשיג אותה"
אני חושבת שיש קושי אדיר לנסח את המטרה הזו, ועוד יותר מכך, שהיא משתנה עם הזמן, ולכן לא רק שלא חייבת להיות מטרה ברורה, זה כמעט בלתי אפשרי שהיא תהיה ברורה.
קצת קשה לי להגדיר במה הייתי מחליפה את המשפט הזה. אולי מטרות יכולות להיות לטווח קצר, וצריך כל הזמן להתבונן בהן ולחשוב האם יש צורך בשינויים, ומצד שני לטווח ארוך צריך להגדיר את הערכים המשותפים שלנו.
 
לצפיה ב-'זה התחיל כשהפסקנו לחלום...'
זה התחיל כשהפסקנו לחלום...
24/10/2017 | 10:04
12
130
חייבת להיות לנו מטרה מול העיניים,
ככל שהמטרה יותר ברורה, מוחשית, מפורטת עם כל הצלילם והריחות והקולות, כך האפשרות להשיג אותה הולכת ועולה בצורה אקספוננציאלית.
 
כשעליסה מאבדת את דרכה בארץ הפלאות, היא פוגשת חתול שישוב על עץ בצומת דרכים, ושואלת אותו באיזה שביל כדאי לה לבחור
לאן את רוצה להגיע [שואל את החתול]
אני לא יודעת [עונה עליסה]
אז אם כך אין זה משנה באיזה דרך תבחרי [משיב החתול]
 
הסצינה הזאת מתארת את כל האמת כולה - לפני שאנחנו בוחרים באיזה דרך ללכת, כדאי שנדע לאן אנחנו רוצים להגיע. נשמע טריוויאלי, ואולי אפילו מטומטם, אבל מרבית בני האדם בכלל לא מרשים לעצמם לחלום לאן הם רוצים להגיע. 
חלקם חולמים אבל לא מרשים לעצמם להגיד שאת בקול. וחלקם אפילו אומרים, אבל לא באמת מתכוונים.
 
אם יש משהו שאני יודע לומר בודאות מנסיון ארוך שנים של אימון ועבודה עם אנשים, זה שכאשר בן האדם מרשה לעצמו לחלום ולהגדיר מה הוא רוצה - אפילו אם אין לא מושג איך ואם זה אפשרי, רק מעיז לומר - את זה אני רוצה. כשבני אדם אומרים לעצמם וליקום לאן הם רוצים להגיע הם תמיד מגיעים
 
או כמו שכתב אביב גפן: סוף העולם מתחיל כשאנחנו מפסיקים לחלום
לצפיה ב-'כתבת נפלא ומדויק'
כתבת נפלא ומדויק
24/10/2017 | 10:10
29
לצפיה ב-'האמת, לא התחברתי למה שכתבת, למרות שהכוונה טובה'
האמת, לא התחברתי למה שכתבת, למרות שהכוונה טובה
24/10/2017 | 10:44
6
85
אני חושבת שאמירות כמו "אם רק תרצה ותעבוד קשה תוכל להגיע" הן מטעות, במובן הזה שבנושאים של משפחות מורכבות מעורבים בענין אנשים שונים עם מוטיבציה שונה ועם אישיות שונה. פעמים רבות אנחנו נוטים להזניח את העובדה שלילדים שלנו יש גם אישיות משלהם, ושאין לנו דרך להשפיע עליהם מעבר לרמה מסוימת. כשאנחנו בוחרים את המשפחה המורכבת שלנו, אנחנו יכולים להחליט לאן נרצה להגיע, אבל הפנטזיה הזו בכלל לא מספקת או מושכת בעיני השותפים הפוטנציאלים שלה. 
בדיוק באותה המידה, חברים שלי שיוצאים מקשר ארוך ומתחילים קשר חדש, לעתים קרובות פועלים באיזה פנטזיה של תיקון - עכשיו מצאנו אדם חדש, טוב יותר, שיתן לנו את מה שחסר לנו ויאפשר לנו להחלים מהכאב של התנפצות החלום הישן. בפנטזיה הזו לא תמיד רואים את האדם שעומד מולך, את החסרונות ואת היתרונות שלו. יש נטיה להאמין שבעבודה קשה נגרום לכל דבר לקרות. 
אני חושבת דווקא הפוך, שכדאי לצאת מנקודת מבט שבה אף אחד מאתנו לא ישתנה, האם המצב, כפי שהוא, מספיק טוב לנו כדי לבנות משפחה? לא להסתמך על כך שבן הזוג יעבוד קשה או שהילדים יתחילו להתיחס אליו כאל עוד הורה בבית. האם אנחנו נרגיש טוב גם עם פתרון חלקי, מציאותי? לעתים קרובות התשובה היא כן, אבל כל עוד הפנטזיה נמצאת ברקע קשה לראות את רגעי האושר היומיומיים. 
 
אני יכולה להגיד על בן הזוג שלי שהוא לא כל מה שחלמתי עליו אבל הוא יותר ממה שחלמתי עליו. יש לו חסרונות שלא ידעתי עליהם בשנים הראשונות ויתרונות שלא הבנתי בהתחלה. הסך הכל הוא לא איפה שרציתי להיות, אבל זה שהוא אחר לא עושה אותו פחות טוב. 
לצפיה ב-'מטרות וחלומות בזוגיות פרק ב''
מטרות וחלומות בזוגיות פרק ב'
( לעמוד שלי בתפוז )
24/10/2017 | 12:43
5
67
הי,
בעיניי אין סתירה בין מה שאת כותבת ובין מה שאיתן כותב. 
אני אסביר: 
אם החלום הוא משותף לשני בני הזוג, אם המטרה היא משותפת ומתואמת ואין פערים בין בני הזוג, אם הפנטזיה דומה ומדוברת, אז הסיכוי לחיות יחד באהבה ובהרמוניה גדול יותר.
אני חושבת שלכך איתן התכוון, ואולי אני טועה. 
הוא דיבר מנקודת מבט זוגית ולא אישית, ממה שאני מבינה.

עכשיו, גם אם החלום שונה, אבל מדברים על הדברים, מוצאים את מה שמתאים לשנינו בתוך הנסיבות, בדיוק כמו שאת אומרת, אז הכל אפשרי. 
בעיניי ההתבוננות צריכה להיות זוגית וכזו: 
אילו הנסיבות, מכאן לאן אנחנו רוצים להגיע, ומה אנחנו עומדים לעשות? 
זו בעיניי גישה פרקטית ומקדמת. 
 
לצפיה ב-'אלא שההתבוננות היא לא זוגית אלא משפחתית'
אלא שההתבוננות היא לא זוגית אלא משפחתית
24/10/2017 | 13:41
4
61
ולא תמיד מה שמתאים לזוגיות מתאים למשפחה. לא משנה כמה מדברים וכמה מסכימים, כשיש ילדים משני הצדדים וגם להם יש מטרות וחלומות, יכול להיות שבזוגיות יש מטרות וחלומות אבל הם לא יתמזגו לעולם עם המטרות והחלומות של הילדים. 
למשל, ילדים שחולמים שההורים שלהם יחזרו להיות ביחד, ולא מוכנים לוותר על החלום, לעולם לא ירצו משפחה מורכבת חדשה. גם אם יקבלו את בן הזוג החדש, יכול להיות שהם יעדיפו שלא לראות את המשפחה החדשה כשלמה, וזה בסדר. במקרה כזה צריך לוותר על החלום של משפחה חדשה, ולקבל את כל הדעות והמאווים של בני המשפחה. אפשר לקבל את הפנטזיות של הילדים אבל להבהיר שהדברים לא יקרו, ובאותה הצורה הילדים גם צריכים לקבל את הפנטזיות של ההורים, גם אם לדעתם הדברים לא יקרו. זה לא אומר שלא יכולה להיות משפחה קרובה, רק לא מה שפנטזנו אליו.
מפריעה לי האמירה שצריך לעבוד לקראת מטרה מסוימת וספציפית. המטרה שלי היא לקחת כל יום את החיים שלי צעד אחד נוסף לקראת חיים הרמונים, ובהרמוניה צריך שכל כלי הנגינה יוכלו להשמיע את קולם. אם אתם טוענים שבאורח פלא לכל בני המשפחה יש מאווים דומים, אז מלכתחילה השאלה היא יותר האיך ולא המה. 
 
אני מבינה שהכוונה של שניכם היא לעודד אנשים שאחרי תקופת התחלה, ניתן לבסס קשרים טובים בין בני המשפחה המורכבת ולשמר מערכות יחסים אוהבות גם אם לא התחילו בהכרח ברגל ימין. הכוונה שלכם כנראה היא לומר שצריך לעבוד על זה, ולא להזניח, ולרצות שהדברים ישתפרו. זה פשוט לא אותו הדבר כמו להגיד שיש "מטרה", וזה מה שאולי מפריע לחלק מהאנשים כאן בניסוח אבל לא במהות. 
לצפיה ב-'תודה. לזה התכוונתי.'
תודה. לזה התכוונתי.
24/10/2017 | 14:23
17
לצפיה ב-'בניית משפחה חדשה'
בניית משפחה חדשה
( לעמוד שלי בתפוז )
24/10/2017 | 16:38
2
39
הי אורית,
מי זה אתם
לא מסכימה שילדים לעולם לא יסתגלו ולא ירצו את המשפחה המורכבת. 
גם אין פה עניין של פנטזיות. 
כן צריך לעבוד, צריך ליצור את החיבור המשפחתי החדש, הוא לא יקרה לבד.
זה כל מה שאני אומרת. זה מה שאני אישית מאמינה בו. 
כדי שזה יקרה צריך לדעת מה אנחנו רוצים שיקרה, לאן אנחנו שואפים ומה צריך לעשות היום, כדי לאפשר לכך להיווצר.
בהקשר הזה, אנחנו צריכים לענות לעצמינו על כמה שאלות שקשורות למהי משפחה, מהי הורות בעינינו, מה התפקיד שלכל אחד מאיתנו בחיי הילדים ועוד. 
אני חושבת שאילו שאלות חשובות כבר בתחילת הדרך כדי ליצור בהירות.
אני מסכימה איתך - כל יום עוד צעד, הוא בדיוק מה שאני מדברת עליו, עדיף לעשות אותו כשמולינו עומדת מטרה. 
אפשר לקרוא לזה חלום, שאיפה, חזון או מטרה, זה לא משנה. 
כל עוד אנחנו לא יושבים על הגדר ומחכים שדברים יקרו מעצמם, ויסתדרו.
אני מאמינה שאם לא מתכווננים, מתכננים, מגדירים את המסגרת שאנחנו רוצים, ובתוכה מתנהלים, יותר קשה להגיע לתוצאות רצויות.
כשרואים את הפריים הרחב, את ה"למה" כל "איך" אפשרי. 
נראה לי שבגדול אנחנו מסכימות, גם אם הניסוחים מעט שונים
 
לצפיה ב-'אני כמעט מסכימה, אבל נשארה נקודה שלא הצלחתי להעביר'
אני כמעט מסכימה, אבל נשארה נקודה שלא הצלחתי להעביר
24/10/2017 | 16:58
1
55
הנקודה היא שיש הבדל בין להסתגל ולרצות את המשפחה המורכבת, לבין לבחור בה על פני הפנטזיה שלהם. אני לא יודעת בני כמה הילדים שלך, ונשמע שהקשר פרק ב' שלך התחיל כשהילדים היו יותר קטנים. כשהקשר הזוגי מתחיל כשהילדים יותר גדולים, למשל בני עשרה, הם יכולים בקלות להסתגל ולהתרגל ואפילו להנות במסגרת החדשה. זה לא אומר שהם לא אבלים על אבדן השאיפות שלהם לחזור למשפחה הגרעינית שלהם או לפעמים לרצון שלהם להיות במשפחה שבה הם המרכז ביחד עם ההורה הביולוגי שלהם.
 
הם לא תמיד אומרים את זה להורים שלהם, שחיים את החלום שלהם, אבל חלקם חושבים את זה לעתים קרובות. אני אומרת לך את זה גם משיחות עם חברים שהם בעצמם ילדים להורים גרושים. יש לי חבר שאמא שלו התחתנה בשנית כשהיה בן 10. הבעל החדש היווה את האב המגדל של החבר לאורך שנים רבות, כי אבא שלו לא היה בתמונה מבחירה. החבר מספר שהאב המגדל היה כל מה שאפשר לצפות מאב, ושהאחים שנולדו למשפחה המורכבת די במהרה הם בהחלט האחים שלו. החבר לעתים קרובות מספר על המשפחה וקורא להם "ההורים שלי" כי זה יותר קצר, אבל אם תדברי איתו תגלי שהוא לא חושב שהבעל, שגידל אותו, קרוב למלא את החלל או את הציפיות שיש לו מאבא. הוא מרגיש את ההבדל וההפרדה בינו לבין האב החורג הזה, והוא מעולם (הוא בן 50 היום) לא דיבר על זה עם אמא שלו כי לדעתו היא חושבת שהם משפחה נפלאה שתמיד הסתדרו מצוין והם ביחסים קרובים. כמו שאת מבינה, לדעת האמא הכל בסדר ואפשר לעצום עיניים ולא לראות את זה, או פשוט לשאול ולקבל את התשובה. דרך אגב, אין ל"ילד" גם טענות כלפי האב שגידל אותו, הוא פשוט לא רואה בו בשר מבשרו למרות ארבעים השנים שעברו, והוא לא חושב שניתן היה לעשות משהו אחר כדי שהוא ירגיש שונה. הוא מכיר תודה על המאמץ, ומעריך את הרצון של אמא שלו והבעל שלה ליצור משפחה חדשה, "אבל האהבה שלי היא לא האהבה שלו".
 
אני חושבת שאת צריכה להיות קצת יותר עדינה בניסוחים שלך, כי זה משתמע כאילו היה משהו לא בסדר בסיפור שסיפרתי כאן, כאילו ההורים היו יכולים לעשות משהו בסיטואציה הזו שהיה פותר את הבעיה. לדעת החבר שלי אין גם שום בעיה ולכן אין צורך בפתרון. הוא חושב שככה זה נורמלי והוא מאד מאושר עם עצמו ושומר על קשר טוב עם שניהם. אני מניחה שאם אמא שלו היתה יודעת היא היתה פחות מאושרת, כי הציפיות שלה אחרות. בצורה שאת כותבת, גלית, אנשים יכולים לחיות בתחושה שאם הם נורא רצו, ונורא ניסו, והשקיעו מאמץ ויעוץ מקצועי, ובסוף עדיין הילדים שלהם לא רואים את המשפחה החדשה כמו שהם עצמם רואים אותה, אזי זוהי החמצה של המטרה.
 
אני לא חושבת שאם תנסחי את המילה מטרה במילה חזון, זה ישנה משהו ממה שהתכוונתי אליו. את יכולה לראות את המשפחה שלך איך שאת רוצה, אבל כשתהיה לך ילדה בת 20 בבית היא תוכל, באופן תיאורטי, לדבר אחרת ממך, ולא תמיד מה שכרגע נראה לך שהצלחת להטביע בה זה מה שהיא תראה במרחק השנים. וזה בסדר, כל זה נעשה בהרמוניה. אני תמיד אומרת לילדים שלי שאנחנו לא חולקים מוח, יש לנו מחשבות אחרות וטעמים אחרים, וזה בסדר, אבל זה קצת חסר בדברים שלך.
לצפיה ב-'ילדים במשפחה פרק ב''
ילדים במשפחה פרק ב'
( לעמוד שלי בתפוז )
25/10/2017 | 14:51
39
הי,
 
את מעלה נקודה מאוד חשובה בעניין הילדים שחשב לי להתייחס אליה.
אני מאמינה שאנחנו לא יכולים ל"הטביע" בילדים שלנו כלום.
אני גם לא חושבת שאנחנו יכולים או צריכים באזושהיא דרך ל"הכריח" את הילדים שלנו לצורת חשיבה מסויימת או להתייחסות מסויימת.
כשאני אומרת מטרה זה המטרה שלנו כזוג. למה אנחנו יחד, מה אנחנו רוצים ליצור.

לגבי הילדים – בעיניי חובתינו היא לעשות הכי טוב שאנחנו יכולים בכל רגע נתון, להקשיב להם, להבין את המצוקות שלהם, לתת לה את הסביבה הטובה ביותר שאנחנו יכולים בה ירגישו שייכים, בטוחים ורצויים.
על זה צריך לעבוד, זה לא מובן מאליו לא בפרק א' ובטח לא בפרק ב'.
הילדים עצמם? הם יבחרו מה שהם רוצים, אין לנו באמת שליטה על זה.
אנחנו יכולים לתת להם דוגמא אישית, לחיות את הערכים שהיינו רוצים שהם יגדלו לאורם, לקבל אותם כמו שהם, אבל הם בסוף ירגישו מה שהם רוצים וזה בסדר!

ילדים תמיד מעדיפים את ההורים שלהם יחד בכל גיל ובכל שלב, זה ברור.
הבחירה שלנו בזוגיות שנייה היא שלנו, היא לא חייבת להיות שלהם.
יש לנו 2 אפשרויות:
או לוותר על החיים שלנו, על אהבה, זוגיות ושותפות לחיים, או לחיות את החיים שלנו על פי הערכים שאנחנו מאמינים בהם, בכך לתת דוגמא אישית לילדים שלנו.
זה לא אומר שאנחנו מתעלמים ממצוקותיהם וקשייהם, זה לא אומר שאנחנו מצפים מהם להתייחס למסגרת החדשה כמשפחה, או לבני הזוג החדשים כאבא ואמא. ממש לא!!

למשל, אני מתייחסת לילדים של בן זוגי כמשפחה שלי, כי זו הבחירה שלי.
יותר מזה, כשאני בחרתי להגיד לעצמי שהבן של בן זוגי הוא משפחה עבורי, באופן מפתיע חל שינוי במערכת היחסים בינינו לטובה.
גם בן זוגי רואה בי ובילדים שלי משפחה שלו.
זה לא היה מובן בהתחלה, ודיברנו על זה הרבה שנינו, וכל הזמן מדברים.
כלומר, שנינו בחרנו את נקודת המוצא שלנו  כמבוגרים והורים של הילדים והיא: שהוא וילדיו הם משפחה שלי, ואני וילדיי משפחה שלו. נקודת המוצא הזו מכתיבה את ההתנהלות שלנו ביום יום.
אבל...וזה חשוב, זה רק שלנו!

זה לא אומר שזה מה שהילדים שלנו צריכים להרגיש, או לסגל לעצמם. 
מעולם לא הכרחנו מי מהילדים שלנו לקרוא אחד לשני אחים, או להתייחס אחד לשני כמשפחה, הם יבחרו מה שהם רוצים.
זה שאנחנו שמנו לנו מטרה לעשות הכי טוב שאפשר כדי ליצור אוירה משפחתית, ביחד, שיויון בין כולם, ועוד ערכים שבעינינו מאפיינים משפחה, זה אחלה,  זה מה משנחה אותנו.
אבל זה לא אומר שזה גם מה שהילדים שלנו צריכים לחשוב ,ואין לנו שום ציפיות מהם. 

לכן אין פה שום כשלון, פנטזיה לא ממומשת, או נסיון להטביע בהם משהו.
יש לנו ילדים בני 20 ובני 16 ו 14
אנחנו מכירים את כל הגילאים, כולל ילדה שבחרה לא לגור איתנו, והיא עדיין חלק מהמשפחה. .
 
בקיצור,
אנחנו לא באמת יכולים וגם לא צריכים להחליט בשביל הילדים שלנו מה הם ירגישו ואיך הם יתייחסו לבני הזוג שלנו וילדיהם, גם לא בעוד 30 או 40 שנה. 
אנחנו כן מחוייבים בעיניי לחיות כמו שאנחנו מאמינים שצריך לחיות, ולתת להם את הסביבה הכי טובה לגדול בה.
בשביל זה כדאי לדעת מה מנחה אותנו, מה המטרה המיטבית מבחינתינו ומה הערכים שלנו.
זה פשוט יעזור לנו להתמודד עם קשיים ומשברים (ויש הרבה ברוך השם בפרק ב'),
וכל מה שעוזר ועובד, בעיניי מבורך
 

 
 
לצפיה ב-'נתחיל מזה שאין אף סצינה בעולם'
נתחיל מזה שאין אף סצינה בעולם
24/10/2017 | 11:27
2
127
שמתארת את כל האמת כולה....
ואין לי ויכוח לגבי זה שכדאי שיהיה חלום, רק שבעיני החלום צריך להיות מנוסח ברמה הערכית, באופן כוללני יחסית, כדי שלא יגביל אותנו להתגמש בהתאם למציאות.
 
במקרה אתמול ראיתי סצינה מתכנית דייטים שבה איזה בחור מדבר על הבחורה האידיאלית מבחינתו. הוא בן 30. הדבר הראשון שהוא נקב בו זה גבוהה ורזה, ואחר כך תיאר איזו דמות פלקטית שאפילו בתור דמות בקומדיה רומנטית אני לא בטוחה שהיתה עוברת (משהו כמו קלילה רוב הזמן, ויודעת להיות רצינית כשצריך? לא יודעת, אני בטח לא מדייקת...).
בקיצור, מה שאני רוצה להגיד, שלרוב האנשים אין מספיק מעוף לחלום את החלומות החשובים באמת (נניח, שנצליח למצוא מקום לזוגיות שלנו גם כשנקום לתינוק בלילה. זה השלב שבו היא לא תהיה בלונדינית וגבוהה אלא טרוטת עיניים ומטפטפת חלב...)
לצפיה ב-'את נמצאת במקום שונה בחיים מאותו בחור בתוכנית'
את נמצאת במקום שונה בחיים מאותו בחור בתוכנית
24/10/2017 | 13:08
80
זה שהוא הגיע לתוכנית הזאת לא בהכרח אומר שהוא אכן רוצה זוגיות רצינית (זה אפילו לא אומר שאין לו בת זוג). אולי בכלל יש לו חלומות אחרים?
והעובדה שהוא בן 30 לא בהכרח נותנת היום אינדיקציה לגבי המוכנות שלו לחיי משפחה עם ילדים או זוגיות (אם בכלל הוא רוצה את הדברים הללו. לי היה נראה שהוא זורם עם הנקודות שהיא הורידה לו על כל דבר, הסיפור שהיא עשתה מזה שהוא איחר ב- 5 (!) דקות, שאל אותה שוב לשמה ולא זכר, רחמנא ליצלן, שהיא לא אוכלת דברי חלב – רק כדי להכניס אותה למיטה).
גם אין סתירה בין זה שהוא רוצה בלונדינית רזה וכל השאר  לזה שהוא ירצה זוגיות טובה גם עם בוא הילדים.
לצפיה ב-'מדוייק לגמרי!'
מדוייק לגמרי!
( לעמוד שלי בתפוז )
24/10/2017 | 16:40
52
יצור, מה שאני רוצה להגיד, שלרוב האנשים אין מספיק מעוף לחלום את החלומות החשובים באמת (נניח, שנצליח למצוא מקום לזוגיות שלנו גם כשנקום לתינוק בלילה. זה השלב שבו היא לא תהיה בלונדינית וגבוהה אלא טרוטת עיניים ומטפטפת חלב...)


מדויק לגמרי
 
לצפיה ב-'תודה על ההשראה'
תודה על ההשראה
( לעמוד שלי בתפוז )
24/10/2017 | 11:34
36
מקסים מה שכתבת על עליסה בארץ הפלאות. 
אכן מעורר מחשבה והשראה. 
 
לצפיה ב-'גמישות מחשבתית בפרק ב''
גמישות מחשבתית בפרק ב'
( לעמוד שלי בתפוז )
24/10/2017 | 11:28
3
65
אני מסכימה איתך לגמרי מירי.
אחת התכונות הכי משמעותיות שכדאי לסגל לחיים בזוגיות עם ילדים בפרק ב', ולחיים בכלל, היא גמישות מחשבתית. זו בעצם היכולת לשנות ולהשתנות תוך כדי תנועה. מדובר ברגשות, במערכות יחסים עדינות, והיכולת שלנו לקרוא את המפה, לשנות גישה, לנסות אפשרויות אחרות, לשים מטרות ומשימות קטנות יומיומיות (כמו יזימת שיחה טובה עם הבן שלו, תשומת לב לזמן משפחתי וכו'), הם קריטיים. 
אלא שעדיין בעיניי צריכה להיות מטרת על, גדולה, מרגשת, כזו שתסמן לנו את הכיוון. זה לא אומר שנשיג אותה מחר, או מחרתיים, אבל נתכוונן אליה. 
היא מסמנת לנו את הדרך. כי אם לא תהיה מטרה או סיבה לשמה אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים, איך נדע שאנחנו בכיוון הנכון? אם נגיע איך נדע שהגענו? ואם נטעה איך נדע לתקן?
בעיניי מטרות נועדו קודם כל כדי לסמן  את הדרך, כדי ליצור בהירות ומיקוד.
לדוגמא, אם ברור לנו שאנחנו רוצים משפחה, אז כדאי שנדע מראש מה אנחנו רוצים ליצור - איך תיראה המשפחה, מה הערכים שיהיו לה, איך היא תתנהל, מה חשוב שיהיה בה, ואז להתחיל להתנהל, צעד צעד, ברגישות רבה. 
בדרך יקרו מלא דברים, אבל השביל ברור. 
האם נשיג בדיוק מה שאנחנו רוצים? לא בטוח. 
אבל היי, "עדיף לכוון גבוה ולנגוע מנמוך ולפגוע" (משפט ששמעתי פעם ומאוד דיבר אליי)
מסכימה?
 
לצפיה ב-'יש הבדל גדול בין כדאי לבין צריך'
יש הבדל גדול בין כדאי לבין צריך
24/10/2017 | 11:54
1
76
יתכן ולא תהיה לכולם מטרה, ולא כולם ידעו שהם בכיוון הנכון.
האם כאלו חיים הם לא חיים טובים בהכרח, מכיוון שהם שונים מהמציאות האידאלית בעיניך (הכוללת מטרת על מרגשת וכו')?
 
לצפיה ב-'מציאות אידיאלית '
מציאות אידיאלית
( לעמוד שלי בתפוז )
24/10/2017 | 12:28
46
נכון מאוד. 
יכולים להיות חיים טובים, גם אם לא יודעים שאנחנו בכיוון הנכון. 
אין אמת אחת ואין דרך אחת נכונה להתבונן על החיים.
 כולנו רוצים להיות מאושרים היום, לחיות הכי טוב שאפשר, זה האידיאל.
איך להגיע לכך? הטכניקה לא משנה. מה שעובד. 
אם האושר הזה מושג בלי לדעת את הכיוון מעולה, סבבה. מה שעובד לא נוגעים
ואם לא, אולי שווה לחשב מסלול מחדש ואז לשים מטרה חדשה ומוגדרת בוויז.
כל אחד מה שמתאים לו ומשרת אותו,
זה לגמרי נתון לבחירה. 
תודה על ההזדמנות לדייק את הדברים
 
 


 
לצפיה ב-'אני חושבת שיודעים כשאנחנו בכיוון הנכון... כמו בכל יחסים. '
אני חושבת שיודעים כשאנחנו בכיוון הנכון... כמו בכל יחסים.
24/10/2017 | 13:43
22
לצפיה ב-'הכל נכנס לפרופורציות אחרי כמה שנים'
הכל נכנס לפרופורציות אחרי כמה שנים
26/10/2017 | 14:10
3
117
לא רק שהשתפר- גם הפסקנו לתת משקל או לייחס חשיבות להתנהלות האקסית- למדנו לקבל את העובדה שיש שם בעייה אישיותית שגובלת בהפרעה (ואת זה אנחנו לא אומרים בהסתייגויות- כך תארה את זה הפסיכולוגית ההתפתחותית שטיפלה בנו ובילדה בעבר) ואנחנו המשכנו בחיינו קדימה.
 
כל איום בתי משפט רחוק מאתנו שנות אור כי אנחנו יודעים שאנחנו בסדר והיא החולה הרעה ב"מערכת היחסים" שבה אנו היינו או עודנו - לפחות בשנים הקרובות.
 
אז כן- הזמן עשה את שלו- התבגרנו, החכמנו וגם הפכנו לזוג עם ילדים בעצמנו- ילדים משותפים שגם הכניסו הכל לפרופורציות.
 
וסליחה אם יש בתשובה משהו צורם למי מיושבי הפורום- עברנו גיהנום עם האקסית. 
לצפיה ב-'ההודעה הזו מתנשאת, או תמימה.'
ההודעה הזו מתנשאת, או תמימה.
26/10/2017 | 23:10
2
125
"הכל נכנס לפרופורציות אחרי כמה שנים" -נהדר, שמחה בשבילכם
חשוב לזכור שמדובר בהצלחה אצלכם.
לא מזמן הייתה כתבה באתר YNET על כך שכ-70% מהזוגות בפרק ב' נפרדים.
אתם המיעוט בר המזל לפי הכתבה הזו.
 
הפסקתם לתת משקל או ליחס חשיבות להתנהלות האקסית-
כנראה שלא הייתה לכם אקסית כמו של טלאים
שאומרת לילדה להחזיר נעליים אהובות
ובאופן עקיף גורמת לילדה עגמת נפש וכמובן משפיעה על הזוגיות החדשה שלו.
 
 
אתם בסך הכל מקרה אחד ובלתי מייצג
"היא החולה הרעה ב"מערכת היחסים"" - נחמד שיש לכם שעיר לעזאזל
 
אני לא התחברתי להודעה הזו, ולא לנימה השלילית שבה הוצגה האקסית, ולא לאופטימיות חסרת הבסיס שמציגה לכאורה עתיד ורוד לכל הזוגות בפרק ב'.
מזכיר לי קצת את סיפורי הילדים "והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה".
לצפיה ב-'כל כך לא נכון וכל כך עצוב....'
כל כך לא נכון וכל כך עצוב....
28/10/2017 | 21:16
1
96
את רחוקה שנות אור ממה שתארת.
שום מתנשאת ולא נעליים... עברנו קשיים עצומים בזוגיות שלנו בהתחלה, והיינו בטיפול שמאוד עזר. אולי זה חשוב ללכת למטפלת הנכונה... מי יודע.
ואכן- האקסית היתה זוועה, הן לעצמה והן עבורנו ועבור ילדתה... לאות הוכחה- עדיין רווקה אומללה  שכל מאוויה זה להכנס בנו בכל הזדמנות. מחפשת תירוצים לחייה האומללים.
 
היא לא שעיר לעזאזל- היא אכן היתה כפי שנרשם ועודנה כיום.
 
ואגב- לא רק שהיתה ועודנה אקסית כמו לטלאים, אפילו יותר גרוע- ברמות של משטרה, תלונות שווא , וסרבנות הסדרי ראייה. אבל- מזונות- היא מקבלת כדת וכדין.
 
יש לה הרבה מאוד מזל שהיא נפלהעלינו כזוג- כי מישהו אחר כבר מזמן היה סוחב אותה לבית משפט- מוצאי את הילדה בחזקתה ומבטל את המזונות- היתה לגיטימציה מלאה לעשות זאת- פשוט ריחמנו עליה.
 
אז לפני שאת חורצת גורלות על זוגות שכן נמצאים במצב טוב היום- אולי תבדקי את עצמך עמוק פנימה ותבררי מדוע את כל כך ממורמרת על הצלחתם של אחרים.
 
שבוע טוב.
לצפיה ב-'צר לי אם נפגעתם מדברי. ובזאת סיימתי להתייחס לדיון הזה.'
צר לי אם נפגעתם מדברי. ובזאת סיימתי להתייחס לדיון הזה.
28/10/2017 | 22:58
35
לצפיה ב-'חוויה בחנות '
חוויה בחנות
23/10/2017 | 19:27
3
211
לפני כמה ימים עובד בחנות התיידד עם אחד הילדים של זוג צעיר בזמן שהמתינו להעברת הפריטים בקופה "בת כמה את?" שאל בחביבות את הילדה, ואחר כך את אחיה "מה אבא שלך שכח לקנות?" והילד ענה בטבעיות "הוא לא אבא שלנו"
 
העובד קצת הופתע, לא ידע איך להגיב, והילד הסביר לו בסבלנות "הוא החבר של אמא" 
 
לצפיה ב-'הוא לא אבא שלי, הוא החבר של אמא'
הוא לא אבא שלי, הוא החבר של אמא
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 19:38
2
164
אחלה שיתוף.
כשלבני הזוג זה טבעי, 
כשהדברים מדוברים ולא מוסתרים,
כשהאמת נוכחת על השולחן ומדברים על הכל,
אז גם לילדים שלנו זה נראה הכי טבעי בעולם. 
כששואלים את הבת שלי למשל כמה אחים יש לה, היא לרגע לא מתבלבלת ואומרת בשיא הטבעיות, ברוגע ושלמות, שלפעמים מפתיעים אפילו אותי: 
יש לי 2 אחים ביולוגים
3 חורגים (הילדים של אמיתי, בן זוגי)
ו אחות למחצה (הבת של הגרוש שלי ובת זוגו).
*את המונח "חורגים" אגב היא בחרה לתת. אני מעולם לא הצעתי זאת, ובכלל לא התערבתי. היא לגמרי בחרה בכך בעצמה, וכששואלים אותה אם "חורגים" זו לא מילה שלילית בעיניה, היא בכלל לא מבינה על מה מדובר.
לדבריה "חורגים" זו מילה בעייתית רק בספרים

 
לצפיה ב-'אני מסכימה אבל רוצה להוסיף'
אני מסכימה אבל רוצה להוסיף
24/10/2017 | 10:36
1
132
כשלילדים יש זוג הורים (גרושים או נשואים זה לזה) שפעילים בחיים שלהם ומעורבים גם ביום יום, זה מאד ברור לילדים מיהו ההורה ומיהו בן הזוג שלו. גם כשיש יחסים נפלאים בין החברה או החבר של לבין הילדים, כל עוד יש שני הורים פעילים, לעתים קרובות המקום של ההורים נשמר וייחודי להם. המצב מאד שונה אם הילדים התייתמו, או שאחד ההורים הביולוגים שלהם נמצא בקשר פחות מאסיבי איתם, ולמעשה בן הזוג של ההורה המגדל משמש בפועל כהורה השני. 
זה לא אומר שום דבר, לדעתי, על הקבלה של בן או בת הזוג של ההורים. במקרה שלנו, למשל, לגרוש שלי בת זוג מזה הרבה שנים שהילדים מאד אוהבים ומעריכים, שהם מדברים איתה ומסתודדים איתה אבל באים אלי ואל אביהם לשיחה מלב אל לב. אני מעריכה את היכולת שלה לעמוד במקום הזה בלי להדחף ובלי להעלב, ומשתדלת מאד לתת לגרוש שלי ולבת הזוג שלו את ההרגשה שאני מקבלת אותם כזוג וכיחידה משפחתית כדי שהילדים שלי לא יהיו בקונפליקט נאמנויות. 
עדיין, למרות כל השנים המשותפות והאהבה ההדדית, הם יגדירו אותה "החברה של אבא", וזה לא מוריד בכלל מהחשיבות שלה בחיים שלהם. 
בעיני, זה אותו הדבר כמו שילד יתקן- זו לא אמא שלי זו דודה שלי - אין מאחורי זה ענין רגשי אלא זה רק עובדה ביולוגית כמו גלית, אני חושבת שזה טבעי ובריא. 
לצפיה ב-'ללמוד ממך ומהגישה שלך '
ללמוד ממך ומהגישה שלך
( לעמוד שלי בתפוז )
25/10/2017 | 15:54
24
לצפיה ב-'התייעצות לגבי ניהול משק בית משותף'
התייעצות לגבי ניהול משק בית משותף
23/10/2017 | 11:47
15
212
שלום
אני גרושה ואמא ל-3 ילדים וכך גם בן זוגי. 
אנחנו מתכננים לעבור לגור יחד בביתי. 
הילדים אצלו פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני והילדים שלי תמיד אצלי למעט כל סופ"ש שני.
לבן זוגי יש בית אותו הוא מתכנן להשכיר ולי יש בית בבעלותי ללא משכנתא
מהי לדעתכם הדרך ההוגנת להתנהלות משק הבית?
חשבנו על פתיחת חשבון משותף שממנו נשלם הוצ' חשמל, ארנונה, אוכל, טיולים ונסיעות משותפות וכו'..
השאלה היא האם זה הוגן שכל אחד יפריש סכום שווה ולפי מה לקבוע את הסכום? מה לגבי ההכנסה שלו משכירות? 
 
כל זה חדש לי ומאוד חשוב לי לשמור על תחושה טובה של הוגנות ושיתוף. 
תודה מראש לכל המגיבים!
 
לצפיה ב-'חלוקה כספית בזוגיות פרק ב' ומגורים משותפים'
חלוקה כספית בזוגיות פרק ב' ומגורים משותפים
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 17:05
179
הי פרפרית תכולה,

זו באמת שאלה משמעותית.
לפני שנכנסים לפרקטיקה אני מציעה לכם לשבת יחד ולהסתכל רגע בגדול על התמונה.

שאלו עצמכם:
מה המטרה של לעבור לגור יחד?
האם אתם רוצים להקים משפחה?
אם כן מה זה אומר מבחינתכם?
מה זה משפחה בפרק ב' עבורכם?
מה ההבדל בין משפחה פרק א' לפרק ב'?
האם יש הבדל?
מה הערכים שחשוב לכם שיהיו בבית שלכם?
האם חשוב לכם שיהיה שיווין בין כל הילדים, האם חשובה לכם שותפות מלאה?
מה הייתם רוצים שהילדים שלכם ילמדו מכם?
מה הערכים שאתם מאמינים  שצריכים להתקיים בזוגיות ובמשפחה?

אחרי שתיצרו ביניכם את הבהירות הזו, יהיה הרבה יותר קל לקבל החלטות.

אני אישית מאמינה, וכך אני נוהגת בחיי, שאם אנחנו רוצים לחיות יחד כמשפחה
זה אומר שאנחנו יחד במגרש על כל המשתמע מכך.
אצלינו, אנחנו מתחלקים יחד חצי חצי בכל הוצאות הבית הילדים.
לי ולבן זוגי יש חשבון משותף אחד.
כל מה שאני מרוויחה מכל המקורות וכל מה שהוא מרוויח נכנס לחשבון אחד.
הבית הוא  הבית של כל הילדים שלנו באותה מידה, בכלל לא משנה כמה זמן כל אחד מהם נמצא במהלך השבוע.
לכן אין אצלינו משמעות לכמות הנפשות שכל אחד "בא איתו", אולכמה זמן כל אחד מהם נמצא בפועל במהלך השבוע. 
זה לא פקטור מבחינתינו, רק כי החלטנו יחד ממש בהתחלה, שאנחנו שותפים מלאים לחיים בכל.
זו הבחירה שלנו.

אצל הרבה זוגות בפרק ב' זה אחרת.
הרבה מאוד ממתאמניי מתחלקים ביניהם כך למשל:
הוא משלם רק 1/3 כי ילדיו מגיעים פחות ומרבית הזמן רק הוא גר איתם.
היא משלמת 2/3 כי הילדים שלה נמצאים איתם כל הזמן.
על פי  החלוקה הזו כל אחד מהם מזרים כסף לחשבון הבית המשותף,
ולכל אחד מהם גם חשבון פרטי משלו.

ז דוגמא אחת.
זה מתאים להם, זה עובד להם טוב, ולכן זה 100%
זה לא אומר אגב שהם לא רואים עצמם כמשפחה, 
זה הכל עניין של בחירה וגישה. 

אחרים מעדיפים להתנהל כמו שותפים לדירה.
אין חשבון משותף כלל
מישהו אחד משלם את הוצאות הבית והשני מחזיר לו חצי.
בסופר פעם הוא קונה ופעם היא.
בכל הוצאות הילדים – ספרים, בגדים, מתנות  - כל אחד אחראי לילדיו.
גם זו אפשרות.

אנחנו, בן זוגי ואני,  בחרנו ללכת על כל ה"קופה", כי בעינינו אין הבדל בין פרק א', שם אין בכלל שאלה לגבי החלוקה הכספית ובין פרק ב'.
חשוב היה לנו באמת להקים משפחה, ובעינינו  הערכים המרכזיים בה הם – שותפות והתמסרות מלאה.
אבל זה רק שלנו.
זה לא אומר שזו הדרך הנכונה לכל זוג.

מה שחשוב שהוא שתדברו על הכל ביניכם ותקבלו החלטות יחד.
התבוננו על הקונטקסט הרחב, של מה בעצם אתם רוצים ליצור, לא היום, אלא בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד חמש ועשר שנים.
בעיניי שאלת הכסף, היא נגזרת של כך.  

תמיד צריך לזכור,  ששום דבר הוא לא בלתי הפיך. כך שתמיד אפשר לעשות תיקונים, לשנות כיוון, כל עוד מדברים בכנות, בפתיחות ובלי קטנוניות והתחשבנויות מיותרות, בטח לא על כסף. 

אני פוגשת יותר מדי זוגות בפרק ב' ש"דופקים" את הזוגיות שלהם בגלל כסף, בעיניי זו בחיים לא צריכה להיות סיבה אם יש אהבה, תקשורת טובה , מטרה, חלום משותף, ומוכנות לעבור דרך יחד.
 

 

 
לצפיה ב-'יכולה רק לספר מה אנחנו עושים ואולי לתת עצה קטנה'
יכולה רק לספר מה אנחנו עושים ואולי לתת עצה קטנה
23/10/2017 | 18:37
12
176

אני יכולה לכתוב מה אנחנו עושים: אני אם לשלושה ילדים בגיל ההתבגרות שנמצאים במשמורת משותפת (אצלנו מחצית מהזמן) ולבן הזוג ילד אחד בוגר שמתגורר בחו"ל עם בת הזוג שלו. בפועל, אם כך, יש בבית כל הזמן שני מבוגרים ועוד ילד וחצי (כלומר, שלושה ילדים במחצית הזמן...). החלטנו לחלוק בהוצאות שני שליש שלי ושליש שלו. זה לא בדיוק יחס הנפשות אבל זה התחיל כשהילדים היו יותר קטנים ו"ילד וחצי" היה בערך הוצאות של "מבוגר אחד". יש לנו חשבון משותף שממנו אנחנו קונים את כל הוצאות הבית והרכבים: שכר דירה, חשבונות, אוכל, הוצאות הכלב המשפחתי, קניית רהיטים, טסטים לרכבים, הוצאות דלק וביטוחים. אנחנו מקפידים להוציא את כל מה שאפשר בכרטיס אשראי ובסוף החודש פשוט מתחלקים בסך הכל הכללי על פי היחס 1:2.
מצד אחד, זה אומר שכל פעם שאני מחליפה לאחד הילדים בחדרו ארון או מיטה, לפי הצרכים, בן הזוג משתתף בשליש. מצד שני, גם כשקנינו רהיטים לסלון אני שילמתי שני שליש או כשיצאנו למסעדה. בפועל עקבנו אחרי התקציב כמה חודשים וכתבנו הוצאות כדי להבין על מה הולך הכסף, ואז החלטנו על תקציב חודשי שמקובל על שנינו. זה לא היה קשה מכיון שאנחנו חושבים דומה על רוב הדברים. למרות השינויים מחודש לחודש התקציב די קבוע ועל הוצאות גדולות אנחנו מתיעצים כמו כל זוג נשוי.

חופשות זוגיות בחו"ל, אנחנו מתחלקים חצי בחצי. חופשות עם הילדים, תלוי. חופשות כל אחד עם הילדים שלו, בנפרד. בן הזוג נוסע כל חודשיים לבקר את הבן שלו בחו"ל וכמובן משלם על זה מחשבונו, וגם נותן מתנות (אין צורך בעזרה קבועה, הילד מסודר). בריאות, בגדים ותחביבים – כל אחד משלם על שלו. אני חולקת את הוצאות החינוך והבריאות של הילדים עם אבא שלהם, כמובן מהחשבון שלי.

מכיוון שאנחנו גרים בשכירות, מבחירה, כל הוצאות הבית מתחלקות. אם גרים בדירה שלך, את חייבת לעשות הסכם ממון שאין לו זכויות בדירה. כפי שתראי באחד השרשורים למטה, כדאי לכם גם כן לעשות הסכם לגבי תחזוקה של הבית – גם השוטפת וגם משהו לטווח יותר ארוך.

שימי לב, שלא דיברתי כלל על ענין ההכנסות. כל עוד אין הבדל משמעותי בהכנסות, אני חושבת שזה לא רלבנטי. גם ההכנסות מהשכירות שלו וגם המשכורות שלכם. כל אחד והבחירות שלו. לפי החישוב "שלי", יש לכם 2.4 נפש מהצד שלו ו- 2.8 נפש מהצד שלך. זה כמעט שווה בשווה. במקרה שלנו זה יותר א-סימטרי מאשר אצלך או כנראה, אצל גלית, ואני זו שהצעתי שנעשה חלוקה בלתי סימטרית גם של ההוצאות, שאיתה אני מרגישה יותר בנוח. בנוסף, בן הזוג שלי מאד מסתפק במועט ולמעשה כמעט ולא מוציא שום דבר על עצמו. הוא לא קמצן, אבל באמת שמשמחים אותו דברים פשוטים ביותר, כמו קפה על המרפסת. הוא יקנה לעצמו בגד פעם בשנה, בערך, ומכיוון שיש לו רק בן אחד, לא מבין בכלל למה לבנות חשוב לקנות בגדים אני נהנית להוציא על עצמי ועל הבנות, ונוסעת לפעמים לחופשות בחו"ל גם עם חברות. אני לא חושבת שהיה לו אכפת אם לא היינו עושים בכלל חשבון, אבל אחרי שחייתי כמה שנים כגרושה והתרגלתי שלא לעשות חשבון לאף אחד אחר, יותר נעים לי ככה. בהתחלה נהגנו יותר להתחשבן ברשמיות, היום אחרי כמעט עשר שנים שזה דופק כמו שעון זה לא נמצא במחשבה בכלל. זה בעצם הדבר הכי חשוב, שגם אם מחליטים לעשות איזה סוג של התחשבנות לא סימטרית להחליט על מה בערך הוגן לכולם, להתרגל לא להתחשבן על הגרוש ולא לראות את היחסים דרך הפריזמה של הכסף, ואז גם אם לפעמים מרויחים או מופסדים כלכלית זה לא העיקר. 
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה וחידוד'
תודה על התגובה וחידוד
23/10/2017 | 18:53
10
123
אני חשבתי לפחות בתקופה הראשונה לפתוח חשבון משותף שיהווה מעין קופה משותפת באמצעותו ננהל את הוצ' הבית, בילויים, טיולים משותפים וכו'.
השאלה היא כמה סביר שכל אחד יעביר לחשבון המשותף (מבחינת אחוזים, האם חצי חצי)?  
אין לי משכנתא ואילו לו יש משכנתא והוא ישכיר את הבית שלו. האם הוגן שהוא שהוא יעביר את השכירות שלו (כולה/חלקה) בנוסף לסכום זהה ששנינו נעביר לחשבון?

לצפיה ב-'אפשר להכריע על ידי הטלת מטבע..'
אפשר להכריע על ידי הטלת מטבע..
23/10/2017 | 19:43
8
148
עם כל הרצון הטוב של הקוראים או של מנהלת הפורום, לא נראה לי שזו תשובה שתוכלי לקבל עליה מענה רציני בפורום.
זה דורש בדיקה מעמיקה וגם אם מנהלת הפורום יכולה לא נראה לי סביר שתעשה זאת על חשבונה בפורום. בשביל יעוץ אישי קובעים פגישה אישית..
 
 
לצפיה ב-'לא כיוונתי לייעוץ אישי בחינם'
לא כיוונתי לייעוץ אישי בחינם
23/10/2017 | 20:04
5
114
אני מתכוונת לפנות לאיש מקצוע, אך רציתי לקבל דעות שונות על מנת להגיע לייעוץ עם איזשהו מושג וכיוון.
חשבתי להשכיל מנסיונם של אחרים .... אולי טעיתי
לצפיה ב-'לא טעית! '
לא טעית!
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 20:09
1
121
הי, 
בבקשה התעלמי מהתגובה הקודמת.
השאלה שלך בהחלט רלוונטית לפורום. 
טוב שהעלת אותה לדיון
זה בדיוק המקום,
ותקבלי את כל התשובות המלאות והמפורטות מחברי הפורום,
כולל ממני.
אם זה יחסוך לך יעוץ פרטי נהדר.
בדיוק בשביל זה הפורום קיים. 




 
לצפיה ב-'תודה רבה גלית '
תודה רבה גלית
23/10/2017 | 20:14
81
מעריכה מאוד את תגובתך :)
לצפיה ב-'נראה לי שההודעה שלי לא נוסחה נכון. '
נראה לי שההודעה שלי לא נוסחה נכון.
23/10/2017 | 20:24
2
134
עצות כלליות את כמובן יכולה לקבל, ואם מנהלת הפורום מוכנה לתת ייעוץ על גבי הפורום, שאפו.
לי אישית לא כל כך ברור מה את מצפה לשמוע שהוא לא נחשב בתור ייעוץ אישי, ולא עניתי בציניות אלא בשיא הרצינות...
אני כאמור לא מייצגת את גלית בסך הכל הבעתי את דעתי..
כדי לתת ייעוץ כלשהו בפורום אגב, צריך לדעת קצת פרטים עלייך לא? בת כמה את? בן כמה בן הזוג? בני כמה הילדים שלכם? כמה הכנסות יש לכל אחד וכמה הוצאות, ועוד כל מיני דברים שלא נראה לי שהיית רוצה לשתף את כל הפורום, ובכל מקרה גם הם לא היו מספקים כדי לתת לך תשובה מעמיקה.
כשאת מדברת על הכנסה משכירות-  יש דירות סטודנטים שמשכירים ב1500 ש"ח ויש דירות להשכרה בעשרות אלפי שקלים..
ובנוסף מה שנראה לי הוגן יכול להראות בעינייך בכלל לא כך שמדובר במשהו סובייקטיבי. 
וכל תשובה צריכה להיות מותאמת אלייך אחרת איזו משמעות יש לה?
לדוגמא, גלית נתנה פירוט על המצב המשפחתי שלה. האם זה לא עזר לך?
בכלל לא התייחסת לדוגמא המפורטת והמושקעת שלה ולא לשל חיפושית...
זה לא מדויק אמנם שלא התייחסת את כן התייחסת אבל ענית עם חידוד ושאלות נוספות. ואילו אם היית מבינה את הלך הרוח של שתיהן אולי היית יכולה להשליך על הזוגיות שלך מבלי לקבל מהן תשובות מעשיות.
אני מקווה שאני ברורה. בכל מקרה לא התכוונתי לפגוע בך.
אלא להיפך לעזור לך עם החידוד שנראה שאת מבקשת עם נקודה למחשבה שאולי תסייע לך להתמקד בכיוון מועיל.
כאמור אני לא המנהלת ולא איש מקצוע בנושא תקחי מההודעות שלי רק מה שרלוונטי בעינייך.
לצפיה ב-'מסכימה לגבי מס' נקודות שהעלית'
מסכימה לגבי מס' נקודות שהעלית
23/10/2017 | 20:36
1
99
ראשית, באמת לא הספקתי להתייחס ולהודות לגלית על התשובה המושקעת והמפורטת שלה. קראתי בין לבין והעדפתי להגיב כראוי בהמשך כשאתפנה.  
אז בהזדמנות זו חייבת לומר שמאוד אהבתי והתחברתי לתגובה של גלית שאכן גרמה לי לחשוב ולהסתכל קצת אחרת על הדברים. בהחלט נתנה לי נקודות למחשבה.

שנית, אני מבינה את הקושי להגיב בלי פרטים מדוייקים ומלאים אך את זה כאמור אשאיר לייעוץ אישי. ברור לי גם שהוגנות זהו מושג סובייקטיבי ואינדיבידואלי אך דווקא בשל כך רציתי לשמוע מגוון דעות בכדי 'לפתוח' את הראש שלי ולא להיות מקובעת מתוך השקפת העולם האישית שלי.

לצפיה ב-'נקודות למחשבה'
נקודות למחשבה
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 23:11
71
הי,
את לא צריכה לתת פרטים מדוייקים. 
זה בכלל לא משנה כמה את מרוויחה, כמה הוא מרוויח, כמה הוא מקבל מהשכירות, מה גיל הילדים וכו'.
שאלת שאלה עקרונית, וטוב שכך. 
אפשר להתייחס אלה בדיוק כפי שהיא. 
עובדה שעניתי, לקחת מהתשובה מה שהיית צריכה, ולא כתבתי אף לא אחד מהפרטים האילו.
אכן המטרה של הפורום היא לשמוע מגוון דעות, את חכמת ההמון,
היטבת לתאר.
כל השאר לא רלוונטי. 


 
לצפיה ב-'*מבקשת לשמור על עיצות רלוונטיות וענייניות'
*מבקשת לשמור על עיצות רלוונטיות וענייניות
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 20:13
1
106
בילי 79,
זו בהחלט שאלה שהשואלת תוכל לקבל עליה תשובה בפורום ובחינם לגמרי, ממני ומרבים אחרים שרוצים לעזור. 
אני מבקשת ממך לתת לדיון להתקיים בניחותא, הוא רלוונטי ומעניין לשואלת ולגולשים האחרים. 
להטיל מטבע זו בטח עיצה לא רלוונטית, וציוניות לא בפורום שלנו בבקשה.
תודה. 
לצפיה ב-'מקבלת את ההערה אשתדל להבא להתנסח טוב יותר.'
מקבלת את ההערה אשתדל להבא להתנסח טוב יותר.
23/10/2017 | 20:39
83
ולפעמים כשמתלבטים בין שתי אופציות עם מספר זהה של יתרונות וחסרונות
אפשר להטיל מטבע! 
יכול להיות שפתרון כזה לא יתאים לכולן אך זו אופציה מעשית.
צר לי אם הרגשת בהודעה שלי ציניות או זלזול
מי שמחפש עזרה צריך להיות מוכן לשמוע מגוון תשובות לא?
אז יתכן והקצנתי פתרון אחד כדי להראות בכך שאם בעיניה הנושא חשוב יתכן ובשביל שתקבל מענה מתאים רציני ורלוונטי כדאי לה לשקול ייעוץ אישי..
אבל אולי עניתי כך מכיון שקראתי תשובות רבות בפורום וראיתי עד כמה אין תשובה אחת חד משמעית, ומכיוון שמדובר בגולשת חדשה כאן שאיננה מכירה יכול להיות שהייתי צריכה לתת לה מענה יותר חלקי כפי שכתבתי לה בהודעה הקודמת עם הפרטים הנחוצים ולאפשר לה להגיע בעצמה למסקנה הזו.
יש כאן באמת לא מעט קוראים גם אם הם מתעצלים לפעמים להביע את דעתם..
שיכולים להועיל בעצות שלהם
וכמובן את הצעת לתת יעוץ על גבי הפורום לא התכוונתי לסתור את הניהול שלך חלילה פשוט לא תארתי לעצמי שתציעי שירות כזה בחינם ע"ג הפורום..
זה באמת לא היה מבוסס ומוצדק שאתבטא כביכול בשמך. סליחה.
לצפיה ב-'אני חושבת שעניתי לך בדיוק על זה, אבל אולי אנסה שוב'
אני חושבת שעניתי לך בדיוק על זה, אבל אולי אנסה שוב
24/10/2017 | 10:21
71
לנו יש חשבון משותף נוסף על חשבונות אישיים. בחשבון המשותף אנחנו מכניסים לא חצי חצי אלא שליש ושני שליש, והסברתי למה. 
מה זה משנה כמה הוא מרויח מהשכירות? משנה כמה שניכם רוצים להוציא על המגורים המשותפים. בדיוק כמו שהוא ואת מרויחים משכורות אחרות, ואת אולי מקבלת מזונות, וכו' וכו'. כשיש פערים מאד גדולים בין בני הזוג, למשל עקרת בית ויזם הייטק מצליח, אם המשפחה החדשה רוצה לחיות ברמת חיים גבוהה מדי בשביל עקרת הבית לממן ולכן ברור שההוצאות לא יפלו שווה בשווה, נכון? 
כל עוד אין ביניכם הבדלים משמעותיים של הכנסות, תשבו ביחד ותחשבו כמה אתם רוצים להוציא, לא כמה כל אחד מרויח, ותחליטו איך לחלק ביניכם את ההוצאות. 
 
לצפיה ב-'מסכימה עם כל מילה'
מסכימה עם כל מילה
( לעמוד שלי בתפוז )
23/10/2017 | 23:28
66
הי חיפושית,
איזה יופי של מערכת זוגית כלכלית הקמתם. 
נהנתי לקרוא ולמדתי. 
 
 
לצפיה ב-'תודה שהעלית את הנושא'
תודה שהעלית את הנושא
24/10/2017 | 10:02
82
ראשית אני רוצה להגיד שהשאלה מתאימה לי בול לשלב שאנחנו נמצאים בו וגם אצלנו ההתלבטות. כיף לשמוע ולקבל דוגמאות מכאלו שיישמו את זה ולנסות ללמוד ולהבין מה אני לוקחת מכך.
אני מרגישה שאין תשובה נכונה או לא נכונה, מן הסתם כל זוג עם הדינמיקה שלו ומה שמתאים לו. קצת חשבתי על הנושא בעקבות שאלתך כאן ואני חושבת שבשורה התחתונה מדובר כאן באיך אנחנו רואים את הזוגיות/משפחה מורכבת שלנו.
גלית אמה שאצלם זה היה "ללכת על כל הקופה" ולכן הביטוי בכל האופנים הם כאלו וגם הכלכלי.
אני מודה שאצלנו זה סוג של אולי עדין "בו ננסה" או לפחות יש ספקות גדולים וחששות גדולים מהאיחוד הזה , ולכן זה גורר אחריו את כל ההתנהלות , כולל הכלכלית , החשיבה שלנו היא חשבונות נפרדים (טרם ירדנו לפרטי פרטים). אבל מה שאני מנסה להגיד כאן שזה כנראה נגזרת של איך שאתם רואים את הקשר, אנחנו עוד חוששים ומהססים ולכן מעדיפים כרגע לנהל בנפרד כנראה מצלקות העבר של גירושים וכו ...
מה שמאוד התחברתי למה שגלית ענתה זה ששום דבר לא הפיך, אפשר להתחיל X ולהמשיך Y .
הכי הכי חשוב להיות בתקשורת פתוחה וגלויה כל הזמן ולוודא שלא מטאטאים משהו מתחת לשטיח כי לא נעים ואחר זה הופך כבר למשקעים.
בהצלחה בכל מקרה ותודה על השאלה והשיתוף זה עוזר לנו האחרות הרבה
לצפיה ב-'תגובה לבילי 79 והבהרה בעניין הפורום'
תגובה לבילי 79 והבהרה בעניין הפורום
( לעמוד שלי בתפוז )
18/10/2017 | 23:44
10
253
בילי 79 שלום,

הכתיבה שלך נוגעת ללב והמצוקה ניכרת.
אני לא מכירה את הפורום מימים ימימה, אך צפיתי מהצד בהתכתבות, וכמנהלת הפורום אני מבקשת לעצור את ההתכתבות הזו ואת הדיון בנושא.
הפורום עוסק בנושאים הקשורים למשפחות מורכבות, זו מטרתו ולשם כך הוקם
לא הייתי רוצה שאנשים יעזבו את הפורום בשל היעדר רלוונטיות, וזאת למרות הבנת הקושי והמצוקה שלך.

את מאוד אינטיליגנטית, ואני בטוחה שתשכילי להבין ולקבל.
אני אגב מאוד אוהבת לקרוא את תגובותייך בהקשרים אחרים. 
 
תודה,
גלית.

 
לצפיה ב-'הכוכביות כאן לפי דעתי לא מייצגות את כלל הקוראים בפורום'
הכוכביות כאן לפי דעתי לא מייצגות את כלל הקוראים בפורום
19/10/2017 | 00:05
3
166
את לפי דברייך חושבת שהם כן:
מה דעתך, אולי לפני שתקבלי החלטה נשאל באופן גלוי מה דעתם כל חברי הפורום הקבועים שכאן? האם אני באמת מפריעה להם
 
 
לצפיה ב-'לשאלתך, לי זה מפריע'
לשאלתך, לי זה מפריע
19/10/2017 | 08:05
2
54
לצפיה ב-'מעניין שבחדשיים האחרונים שגלית כאן, את הגבת רק להודעות שלי'
מעניין שבחדשיים האחרונים שגלית כאן, את הגבת רק להודעות שלי
19/10/2017 | 08:54
1
142
לא ראיתי אותך כותבת כאן בעבר כמתייעצת ולא ככותבת הודעות בכלל בפורום.
אישית עקבתי כאן במשך תקופה ארוכה גם כאשר לא כתבתי כאן. 
ואת אילה, לפי דעתי אינך מייצגת בהודעותייך את רוח הפורום. 
 
יש כאן לא מעט אנשים שסיפרו על החיים שלהם וקצת מעבר לנושא הפורום בשרשורים שונים - ואת אינך אחת מהן. ממספר התגובות הרב כמעט לכל אחת מההודעות שהעליתי לאחרונה ניתן לראות בבירור שהנושא מעורר עניין - גם אותך אישית שטרחת והגבת לי כמה פעמים.
במידה וגלית דואגת שאנשים יעזבו נראה שקורה בדיוק להיפך, ישנם דיונים ומצטרפים חדשים לדיונים הללו, זויות ראיה שונות
אני באופן אישי נתרמת מההודעות שכותבים לי.
אני לא כותבת כאן ברמה היומית, וגם לא השבועית
במידה ומנהלת הפורום תחליט שהיא איננה מעוניינת בנוכחותי מפעם לפעם בפורום, אכבד את החלטתה, אם כי בעיני החלטה שכזו איננה לטובתו של הפורום, ובוודאי שלא בהתאם לאווירה של סובלנות שאיפיינה כל כך את המגיבים שלו בעבר: בכל אופן במידה וכך המנהלת תחליט, אני באופן אישי יתכן שלא אוסיף לכתוב כאן כלל.
את אמנם לא מגלה שיא האמפטיה כלפיי, אך מכיוון שאת אינך מנהלת אין לי ממך ציפיות אנושיות.
אם מנהלת הפורום לא תרצה בנוכחותי כאן (כולל ההודעות מידי פעם שנראות לחלק מיותרות או מפריעות- בעיקר לקוראים שאינם קבועים לפי דעתי ושאינם מייצגים)- אכבד את דעתה ואת בקשתה, אך יתכן שלא אוסיף להיות כאן ובהתאם לא אוסיף לכתוב בפורום.
לצפיה ב-'אוי אוי אוי....'
אוי אוי אוי....
19/10/2017 | 09:37
37
לצפיה ב-'גלית אני מבחינתי עצרתי את הדיון בשרשור האחרון.'
גלית אני מבחינתי עצרתי את הדיון בשרשור האחרון.
19/10/2017 | 09:09
5
142
אינני יודעת מה תחליטי בעתיד, יכול להיות שאנסה להתייעץ איתך במסר אישי לפני שאכתוב כאן שוב הודעה בנושא (וקצת חבל שלא הערת לי במסר..)
בכל מקרה, אני מכבדת את הבקשה שלך להפסקת הדיון הנוכחי ולא אוסיף להגיב בו.
לצפיה ב-'בילי 79 יקרה '
בילי 79 יקרה
( לעמוד שלי בתפוז )
19/10/2017 | 14:57
4
148
יתכן והייתי צריכה להעיר במסר אישי. סליחה.
אני מציעה להתייחס לעניין לגופו, ובפשטות: 
המשך דיון בנושא הספציפי המדובר מפריע לחלק מחברי הפורום, וגם לי כמי שאחראית על רלוונטיות התכנים הפורום, ולכן כמו שאמרת ייעצר העיסוק בו. 
לגבי כל שאר הנושאים - בוודאי שדעתך חשובה, רלוונטית, כמו כל שאר הדעות והתגובות. 
אין כאן עניין אישי כמובן, אלא ענייני לחלוטין. 
אני מציעה להמשיך הלאה בשותפות ובהעשרה, כולם את כולם. 
יש עוד כל כך הרבה על מה לדבר....מה לשתף, ועל מה להתייעץ...
אני לומדת מהפורום הזה, במעט זמן שאני כבר איתכם, המון. 

גלית. 
 
לצפיה ב-'הבנתי.'
הבנתי.
19/10/2017 | 15:36
1
118
צר לי על ההחלטה, אני מבינה שאותם כותבים מייצגים את הדיעה שלך - אכן חבל שלא כתבת לי במסר אישי, אפילו לאחר ההודעה הראשונה אם הרגשת שזה לא המקום. וכמו שאכן קרה בפורום צרכנות מנהל הפורום אמר באופן ברור שהוא לא מעוניין שאמשיך. את רמזת.. בדיעבד, אבל עכשיו אמרת מה מתאים לך באופן ברור.
אני מעריכה את ההתנצלות שלך.. ומודה לך על שאיפשרת לי לכתוב כאן עד עכשיו.
אני לא חושבת שאוכל להמשיך בשלב הזה לכתוב כאן.
מנהל הפורום יכול להחליט איך לנהל את הפורום: הניהול הקודם היה קצת שונה משלך, יש פורומים שלא מאפשרים לכוכביות למשל לכתוב בהם, אבל כל ניהול הוא לגיטימי. 
אני מאחלת לך מכל הלב לעולם לא להבין מגוף ראשון את המצוקה שהובילה אותי לכתוב כאן. 
לצפיה ב-'מה הקטע שלך עם "כוכביות"?'
מה הקטע שלך עם "כוכביות"?
19/10/2017 | 17:32
109
את מבינה שגם מאחורי כוכביות יש אנשים, בדיוק כמוך?
 
נראה לך שיש לך איזושהי זכות יתר בגלל שאת כותבת כאן או במקום אחר כמשתמשת רשומה? נראה לך שדעתם של משתמשים רשומים קובעת יותר ממשתמשים לא רשומים, שאת רוצה לעשות סקר בקרב רשומים בלבד?... 
 
תפוז פתחו את האפשרות לכתוב גם כ"כוכביות", וזו אפשרות לגיטימית בדיוק כמו כמו האפשרות שלך.
לצפיה ב-'תודה גלית. '
תודה גלית.
20/10/2017 | 18:10
39
לצפיה ב-'תודה גם ממני'
תודה גם ממני
22/10/2017 | 05:36
82
אינך צריכה להתנצל שלא כתבת לה מסר, כתבת מספיק עדין בפרהסיה וזה בסדר. הבחורה הזו עושה לך מניפולציות, ואל תפלי אליהן. זכותך לרמוז או לבקש בפרהסיה, וטוב שהפסקת את המסכת הזו. דעי לך שיש לך גם אפשרות לחסום אנשים אם יש צורך. 
לצפיה ב-'שאלה מעניינת - אשמח לשמוע דעתכם '
שאלה מעניינת - אשמח לשמוע דעתכם
( לעמוד שלי בתפוז )
19/10/2017 | 15:01
224

האם בן/בת הזוג שלך הוא המשפחה שלך?

השאלה רלוונטית בין אם אתם גרים יחד או שלא, בין אם אתם נשואים או לא, בין אם יש לכם ילדים משותפים ובין אם לא, בין אם הילדים מכירים אתכם וגם אם לא...

מה דעתכם??
לצפיה ב-'קשה לי עם הפסיכולוגית שלי'
קשה לי עם הפסיכולוגית שלי
17/10/2017 | 00:57
9
237
בעיקרון, היא לא עומדת באופן מלא בהסכמים שלנו
אני אוהבת אותה, אבל היא לא מתנהגת בצורה אנושית כלפיי. 
היא לא מודה בטעויות שהיא עושה
היא לא מקיימת את ההסכמים שלנו
 
וכשאני חושבת על זה מה שהיא עושה מגובה בחוק.
זה מכעיס מאוד.
איך יתכן והנושא הזה לא מדובר?? ואנשים הולכים לפסיכולוגים כמו עיוורים?
שידעו, שזה מסוכן, אני חווה מצוקה נפשית אדירה, ומי יעזור לי???
הפסיכולוגית הקודמת שלי נטשה אותי
הפסיכולוגית הנוכחית לא מקיימת במלואם את ההסכמים שלנו
והפסיכולוגיה נחשבת מדעית??
תואר ראשון, תואר שני, סטאז, "פסיכולוג קליני מומחה" יש להם ועדת אתיקה, וש להם "חוק הפסיכולוגים" הכל להם, לפסיכולוגים.
לועדת האתיקה יש ביטוח בזול בשבילם, סדנאות, יעוץ משפטי.
לי אין אפילו מסמך רשמי שמפרט את החובות שלה כלפיי.. והיא מתנערת מהם
יש בינינו גם חוסר הבנה
וחלק מזה קשור גם לשיטת הטיפול הגועליסטית נוסח פרויד..
"לדעת אנשי התאוריה הקלאסית, הסיטואציה האנליטית מגיעה לפעילות הפרשנית הטובה ביותר בכך שהיא מעוררת ומעצימה את התשוקות העמוקות ונמנעת מלספקן ובכך מייצרת תובנה לגביהן.
התסכול שנוצר עקב אי סיפוק צרכים תובע מהמטופל לתת ביטוי מילולי לדחפיו - מצב שגורם להגברת המודעות אליהם ולבסוף להרחקתם מחיי הנפש
פרויד ראה בדחף מניע, מטרת טיפול לגישתו היא הבנה רציונלית של דחפים מונעי פנטזיה ושליטה עליהם בעזרת העלאת זכרונות והפיכת הלא מודע למודע, שיאפשר חיבור בין אפקט לזיכרון וישחרר את הנפש מאנרגיות עודפות."
 
מתחשק לי להעלות לשידור ברדיו ולהעלות את הנושא למודעות הציבורית.
למרות שהייתי מעדיפה שזה יעלה בדרכים אחרות ויאפשר לי להישאר אנונימית
 
לצפיה ב-'אם השיטה גועליסטית'
אם השיטה גועליסטית
17/10/2017 | 09:20
1
121
למה את ממשיכה להשתמש בה?
יש המון אפשרויות טיפול שאינן פסיכולוגיה...
לצפיה ב-'לא ידעתי שזו הגישה שלה מראש, יש כמה גישות בטיפול דינמי'
לא ידעתי שזו הגישה שלה מראש, יש כמה גישות בטיפול דינמי
17/10/2017 | 23:21
96
שנית, כבר ניסיתי לא מעט. מדובר כאן גם במישהי שאני סומכת עליה ונוצר בינינו קשר טוב ומשמעותי ומיטיב בחיים שלי בסך הכל.
וניסיתי בעבר אימון, והמאמנת לא רצתה להמשיך איתי הרגישה שהיא לא מספיק מנוסה בטיפול נפשית. הייתי בטיפול אחר תקופה קצרה עם עו"ס קלינית (מספר חודשים אבל נפגשנו 3 פעמים בשבוע), הטיפול היה יעיל אבל מאוד טראומטי עבורי.
אחר כך היה לי קשר של כשנה, עם פסיכולוגית קלינית מומחית - הם אמורים להיות מנוסים ביותר בטיפול נפשי. והם גם גובים בד"כ בהתאם.
גם שם הטיפול היה 3 פעמים בשבוע, וגם הוא נגמר בצורה טראומטית.
שמתי לב שמטפלים נוטים לחצות גבולות בטיפול איתי והשתדלתי למצוא מטפלת מנוסה וחזקה ושתסכים לסייע לי. (הייתה פסיכולוגית קלינית שביקשתי את עזרתה וידעה על ההיסטוריה הטיפולית שלי והיא סירבה לטפל בי ולכן ביקשתי עזרה בתיווך במציאת פסיכולוגית. ברור לי שהמטפלת הנוכחית שלי ידעה מראש לאן היא נכנסת ואני מעריכה אותה על כך מאוד).
 
ואגב, אני בכלל לא התעמקתי בשיטת הטיפול של המטפלת - היא לא אמרה, אני לא שאלתי. בררתי על הניסיון המקצועי שלה כמטפלת והתרשמתי 
 
היו לי המון מטפלים במהלך חיי. חלק פסיכולוגים.
והפסיכולוגים הקליניים הם אלו שהכי הועילו לי באופן יחסי, הכי מהר, והשפעת הטיפול נמשכה גם אחרי שהטיפול הסתיים והם גם עדינים יחסית למטפלים אחרים (העו"ס הייתה למשל צועקת עלי).
ויש ביני לבין המטפלת הנוכחית הבנה עמוקה, כך אני מרגישה. היא אדם חזק והיא מוכנה לעזור לי
והטיפול שלה עוזר לי
אלא שאני סובלת ממנו
אולי כמו שאיתן כתב לי באחד השרשורים האחרים כאן אני צריכה לסמוך יותר על המטפלת שלי. וגם להיות מוכנה לתת לה לנהל את הקשר
אני משתדלת.. אבל מרגישה שאני לפעמים פוגעת בו שלא בכוונה
ממש עצוב לי, כי אני יודעת שיש לה כוונות טובות וגם לי יש
ובדרך 
כל הזמן משהו נהרס
ונדמה לי שזה אפילו קשור להתנהגות שלי. ואני מנסה להשתפר ויוצא יותר גרוע 
אני מקווה שהמטפלת הנוכחית לא תתייאש מהטיפול שלנו הקשר איתה חשוב לי מאוד.
 
לצפיה ב-'שוב??????'
שוב??????
17/10/2017 | 16:47
132
האם את מתכוונת להסכם שבו את  רוצה לשלם אבל לא להגיע...
לצפיה ב-'והקשר למשפחות מורכבות הוא............'
והקשר למשפחות מורכבות הוא............
18/10/2017 | 19:18
3
107
עם כל הכבוד ללבטים שלך. ויש.. ואני חושבת שחשוב לבטא התלבטויות, 
אולי יש מקום מתאים יותר ומתועל יותר להודעות הללו שלך. הבנו בפעם הראשונה, ויתרנו, הבלגנו. עכשיו די. לא הפורום המתאים . יודעת מה?כן תעלי לשידור ברדיו. ואולי אפילו תפתחי קומונה שתתאים בול לנושא.
 
לא מתאים כאן. 
לא קשור כאן
חבל.
לצפיה ב-'נניח ואין קשר ישיר לפורום, מדוע ההודעה שלי כל כך מפריעה לך? '
נניח ואין קשר ישיר לפורום, מדוע ההודעה שלי כל כך מפריעה לך?
18/10/2017 | 23:21
2
85
אינני מכירה מקום יותר מתאים. 
ואני מקבלת כאן תגובות וגם הצעות טובות ומגיבים לי גם באופן פרטי. 
אני לא מעלה כאן הודעה כל יום. גם לא כל שבוע. כתבתי מכיוון שהייתי במצוקה
מרבית הכותבים כאן בפורום הם אנשים שעברו חוויות לא קלות בחייהם ומתמודדים איתם וחלק מסייעים לי (לא רק על גבי הפורום), אני נוטה להאמין שכמו שאף אחד לא היה רוצה שיפקירו את הילד שלו או קרוב משפחה אחר שנפצע בתאונת דרכים חו"ח ללא הכרה גם אם מי שנתקל בו לא זה שגרם לתאונה- באותה מידה הם גם לא יפקירו למוות אדם אחר, שנפצע קשה וזקוק לעזרה - כך לאף אחד בפורום הזה לא יהיה לב רשע לסלק אותי מכאן.
ולא מדובר במשפחות מורכבות או לא אלא באנושיות.
כנראה שאת לא מבינה אבל העובדה שלא מגיבים כאן מרבית הכותבים הקבועים בעיני היא הוכחה שהם מבינים את המורכבות והקשיים שלי ומכיוון שאין להם עצה בינתיים הם לא מגיבים כמוך. אני מרגישה שבאופן כללי הפורום מצליח להכיל אותי כאן.
גם אם אני לא מתאימה ב100% לכותרת הפורום.
לצפיה ב-'זה לא שאת לא מתאימה ב 100% לכותרת הפורום'
זה לא שאת לא מתאימה ב 100% לכותרת הפורום
19/10/2017 | 00:42
99
זה שאת לא מתאימה גם לא ב2 אחוזים לתוכן , למהות , ולאנשים.
את בודקת את גבולות הסבלנות של אנשים שהתקבצו בפורום מסוים זה כדי לדון  בנושא מסויים מאוד.  כי יצרו את הפורום המסויים הזה כדי לדון בדיוק בנושא הזה. מה שאת עושה זה להכריח את המשתתפים בדרכך האלגנטית , עם זאת הבלתי מתחשבת בעליל, לקרוא על המצוקות שלך. שאני בטוחה באות מעומק הלב , שלך, בעוד שאנשים כאן רוצים והתכנסו , כדי לדון בסוגיות שונות לחלוטין. נסי למשל להכנס אקראית לפורום העוסק  בסריגה , ולפתוח שרשורים קורעי לב על צער צמיחת שיניים בתינוקות, על לילות חוסר שינה וחוסר פרגון של השותף..  ככה  באמצע דיונים על   סריגת סוודרים וכובעים לילדים,  זו היתה דוגמא שמנסה להמחיש לך כמה שאת לא במקום הנכון.   נסי נא, במטוטא ממך. להצטרף לשיחות  הרלוונטיות, והמנעי מפתיחת  שרשורים שאינם עוסקים במשפחות מורכבות. לחילופין, נסי למצוא פורום של שיח כללי, אולי שם לא יפריע שאנשים לא טורחים לבדוק אם הפורום ונושאו, מתאימים למצוקתם. בהצלחה.
לצפיה ב-'מקום מתאים'
מקום מתאים
19/10/2017 | 08:04
87
את לא מכירה מקום יותר מתאים כי:
פא. אין מקום מתאים בתפוז. ניסית בפורום צרכנות וגם שם אמרו לך בסוף שלא מתאים
ב. את ממילא לא מסכימה עם מה שאומרים
ג. את מתעקשת לכפוף את המציאות שלך למציאות האובייקטיבית... בעייה..
וכמו שכבר אמרתי לך וגם אחרים - הגיע הזמן לנסות טיפול שהוא לא ורבלי: (כלומר שלא מבוסס על דיבורים) אלא לנסות תרפיה במוזיקה, תרפיה בדרמה.. אני אפילו הייתי מרחיקה לכת ואומרת סדנת  סוף שבוע של ויפאסאנה
וכן, העלית את אותה נקודה בפורום זה לפני 10 ימים.. קצת יותר משבוע..
לצפיה ב-'רוצה לשקף לך מה אנחנו רואות כאן'
רוצה לשקף לך מה אנחנו רואות כאן
18/10/2017 | 22:38
128
העירו לך בעבר שהנושא אינו תואם את הפורום. את מתעקשת להמשיך ולדוש בו, כשאת רוצה בכוח להכניס אותנו למציאות שלך. במציאות שלך, את צודקת. במציאות שלנו, גם התגובות האחרות כאן מראות לך שלדעתנו יש לך בעיה בתפיסת המציאות ואף אחד כאן לא בדעתך. אז למה את ממשיכה לפרסם כאן? 
את מייצרת לעצמך מצב שבו את לא מובנת ובסופו של דבר, התגובות ילכו ויהיו גועליות יותר ויותר. זה רק יגביר את המצוקה שלך. למה לך לעשות את זה לעצמך? 
אני מבינה שבפורום הפסיכולוגית שבו את משתתפת בדרך כלל יש כרגע בעית ניהול, ושאת לא מקבלת את תשומת הלב הדרושה לך. את באמת צריכה טיפול. ההתנהלות שלך לא סבירה ולא פרודוקטיבית. את מתעקשת לחזור על דפוסים ישנים ולקבל בחזרה את אותה ההתייחסות, בדיוק כפי שקיבלת לפני כמה שנים כשניסית את זה כאן בפעם הראשונה. 
אנחנו מבקשות ממך, תפסיקי. 
לצפיה ב-'אז לא הבנתי למה את אוהבת אותה '
אז לא הבנתי למה את אוהבת אותה
19/10/2017 | 09:02
33
לצפיה ב-' מחכים לכם בפורומים תיירותיים חדשים '
מחכים לכם בפורומים תיירותיים חדשים
16/10/2017 | 15:53
8
 
מתכננים טיול בחו"ל
רוצים להתייעץ עם מדריך טיולים שייתן לכם את כל הטיפים השווים
 
אתם מוזמנים לפורומים החדשים שלנו 
 
פורום חדש על המדינות הבלטיות לתכנן טיול בצפון-מזרח אירופה
 
בואו לברר על האטרקציות הכי שוות בפורום טיולים באירופה
 
הודו, נפאל, הפיליפינים... אתם מוזמנים לפורום המזרח הרחוק לשאול הכל
 
טיול לכבוד הפנסיה? טיול אחרי צבא? ירח דבש? הכל בפורום דרום ומרכז אמריקה
 
רואים רק לבן בעיניים? פורום חופשות סקי הוא הפורום שלכם
 
 
המשך גלישה נעימה
לצפיה ב-'זוגיות פרק ב' נושא הממון'
זוגיות פרק ב' נושא הממון
15/10/2017 | 17:48
4
241
שנינו גרושים בני 50 עם ילדים בגירים לכל אחד, אנחנו יחד כ - 10 שנים (ידועים בציבור ולא נשואים). שנינו בעלי דירות, דירתי בה שנינו מתגוררים גדולה יותר וייקרה יותר. דירתו מושכרת ומכספי השכירות משלם משכנתא.
אני עובדת במקום עבודה מסודר, משתכרת יפה עם פנסייה. בן זוגי עו"ד עצמאי מזה 5 שנים, (תמכתי בו כלכלית במהלך לימודיו) ומשתכר מעט מאוד (לדבריו) וכמובן ללא פנסייה. לפני כן עבד כעצמאי בעבודות מזדמנות. 
מתחילת הקשר שלנו הוא מתגורר בדירתי, אינו משלם כלום כי אין לו אף פעם כסף (שילם מזונות). כלום - אני מתכוונת שממש כלום. אני משלמת את חשבונות הבית, אחזקת בית, קניות (אוכל, ריהוט, מכשירי חשמל), בילויים חופשות. בעבר קניתי לו אפילו בגדים, אבל הפסקתי עם זה. 
דרשתי מהבן זוג לחתום על הסכם שיתוף בסיגנון של מה ששלי שלי, מה ששלו שלו. בן זוגי מסרב, לדבריו אינו רוצה ממני דבר. עשיתי צוואה בה הורשתי את כל רכושי לבנותי וסכום כסף לבן זוגי. 
מאחר ואין בינינו כל הסכם, למעט אימרות של בן זוגי שאינו רוצה ממני דבר.... ייתכן וזה נכון וייתכן שזה לא...
שאלותי:
1. במקרה של פרידה מה הוא יכול לדרוש ממני? (אין משק בית משותף כי אני משלמת הכל ובבעלותו דירה בה יכול להתגורר בכל עת ולהפסיק להשכיר).
2. במקרה ואמות לפניו הוא יכול לערער על הצוואה ולדרוש מחצית מרכושי, למרות שהורשתי הכל לבנותי?
 
אני מאוד רוצה לקבל תשובה
לצפיה ב-'עזבי ייעוץ אינטרנטי'
עזבי ייעוץ אינטרנטי
15/10/2017 | 22:29
154
את צריכה עורך דין לענייני משפחה ובהקדם.
 
לדעתי הלא מקצועית מתקיימים כאן ענייני ידועים בציבור, שיתוף משפחתי ומשק בית משותף שמקנים לבן זוגך זכויות בדירה וברכוש שלך.
לטובתך ולטובת בנותייך גשי לעו"ד שיציג בפנייך את המצב החוקי ואיך אתן יכולות להגן על עצמכן. לא סתם בן הזוג מסרב לחתום על הסכם ממון למרות שהוא מצהיר שאין לו עניין בכספך.
אני הייתי פונה גם לחוקר פרטי כדי שיבדוק לאן הולך הכסף של בן זוגך. אבל זאת אני.
אם את בכל זאת מתעקשת על ייעוץ אינטרנטי אז נסי בפורום דיני משפחה. יש שם עורכי דין ומגשרים שמכירים יותר טוב את החוק במדינה.
לצפיה ב-'בנוסף לייעוץ משפטי'
בנוסף לייעוץ משפטי
16/10/2017 | 08:52
128
שנשמע לי הכרחי
אני לא מצליחה להבין איך זה מסתדר ביניכם עכשיו כשאתם בזוגיות
את הכסף שהוא מרוויח הוא שם בחשבון שלו? ולמה הוא לא משתמש בזה לצרכי הבית?
האם מתאים לך לממן אותו במאה אחוז? לא חשוב לך שהוא יהיה שותף לפחות במידה מסויימת, גם אם לא שותף מלא?
לצפיה ב-'לקבלת מידע משפטי בחוק - כפי שכתבו זה לא בדיוק הפורום '
לקבלת מידע משפטי בחוק - כפי שכתבו זה לא בדיוק הפורום
16/10/2017 | 09:10
135
השאלה שלך קשורה יותר לנושאי ממון.
במידה ויש לך אפשרות כלכלית כפי שציינת תוכלי לקבל יעוץ משפטי אישי בפניה לעו"ד. אם כי אינני יודעת אם עו"ד לענייני משפחה הוא האדם המתאים במקרה הזה. ישנם פורומים מקצועיים שאותם מנהלים עו"ד ואולי כדאי לך להתייעץ גם שם. בין היתר: פורום דיני משפחה, פורום דיני עבודה ופנסיה, ואף פורום גירושין- כולם מנוהלים ע"י עורכי דין מוסמכים ואת יכולה כהתחלה להתייעץ על גבי הפורום ואולי לקבל מענה ראשוני ללא עלות. בחלק מהפורומים כותבים גם גולשים נוספים עם ניסיון כך שיתכן ואת יכולה להיתרם גם מהם.
 
 
אני אינני איש מקצוע אך אתייחס מנקודת המבט שלי לדברייך:
את מתארת קשר שבו את מרגישה לא בנוח כמעט 10 שנים.
את לא 'טיפשה ומנוצלת' בעיני. 
את אדם בוגר, עם ניסיון חיים - ואת בזוגיות משמעותית כבר שנים רבות.
גם אם את מרגישה מנוצלת, את בחרת בקשר הזה.
הנושא הוא לא רק הממון - אלא מה גרם לך להישאר כל כך הרבה שנים במקום שבו בן הזוג שלך לא משתתף בהוצאות שלכם? שזו כשלעצמה לא בהכרח בעיה אלא שזה מפריע לך, ודיברת איתו על זה, והוא לא שינה את עמדתו או את מעשיו, ואת הבלגת על רגשותייך ולמרות חוסר שביעות הרצון המשכת בקשר..
את לא יכולה להכריח בן הזוג להשתתף בהוצאות, להרוויח הרבה או לחתום עם הסכם ממון. אבל את יכולה להחליט שעם בן זוג שלא ישתתף איתך בהוצאות או יסכים לחתימה על הסכם, לא תנהלי משק בית משותף. ועל הבחירה שלך נראה שדילגת, מדברייך נראה שביטלת את עצמך במשך שנים - למרות שלכאורה מבחינה טכנית היית יכולה להחליט לפעול אחרת. 
השאלה שאת לא שאלת בפורום והיא חשובה לא פחות בעיני היא: מה גרם לך להישאר בקשר כזה 10 שנים? מה הוביל אותך לקשר מלכתחילה? ועל השאלות האלו גם עו"ד לא יוכל לענות לך. 
את אדם בוגר שקיבל החלטה מסוימת לפני כעשור. מדוע את מכנה את עצמך 'טיפשה ומנוצלת'? יש לא מעט אנשים בפורום שבוחרים ומשנים את דעתם, או שמגיעים למסקנה שטעו בבחירתם. מעטים מהם מכנים את עצמם בשמות גנאי בשל כך. יתכן והבחירות שלך היו שגויות או שהתאימו לך בעבר וכעת הן כבר אינן מתאימות יותר אליך ולצרכים שלך. כשאת מגדירה את עצמך כ'מנוצלת' את נתפסת בעיני עצמך כפסיבית ובכך את מקטינה את עצמך ומצמצמת את ערכך- וגם אם אפשרויות הפעולה שלך.
אם את מרגישה שאין לך אחריות למצב שבו את נמצאת, אין שום דבר שתוכלי לעשות- ולא כך הדבר.
 
יש לא מעט אנשים שאין להם כסף ומשלמים מזונות. את בחרת באדם כזה להיות לך בן זוג - ואני לא שופטת אותך, אבל יש לך סיבה לבחירות שלך, ויתכן ותפיקי תועלת מבחינה שלהן בסביבה תומכת. 
לצפיה ב-'את אמיתית? הוא חי אצלך על חשבונך'
את אמיתית? הוא חי אצלך על חשבונך
19/10/2017 | 16:23
122
בינתיים מחזיק דירה משלו.
לו כנראה תהיה זכות על הדירה שלך כי הוא גר בה כידוע בציבור שלך
הוא יכול את דירתו לרשום על שם ילדיו
 
 
אני לא מבינה נשים שעושות כאלו שטויות
לצפיה ב-'*סדנה חדשה להורים ובני זוג בפרק ב'*'
*סדנה חדשה להורים ובני זוג בפרק ב'*
( לעמוד שלי בתפוז )
15/10/2017 | 17:11
278
שלום לכולם,

אני רוצה להזמין אתכם לסדנא חדשה שמעבירים אמיתי בן זוגי ואני
להורים ובני זוג בפרק ב'.
זו סדנא בת 5 שעות
ומטרתה: לתת כלים לפתרון בעיות, קשיים ודילמות בפרק ב' זוגי.
פתחנו את ההרשמה המוקדמת עד 31.10 למתאמנים שלנו בלבד,
ולהורים ובני זוג שקוראים ועוקבים אחרינו.
החלטתי לתת את זכות הראשונים להצטרף לסדנה גם לכם, חברי הפורום והאורחים.
באהבה רבה.

כל הפרטים בלינק:

http://bway.activetrail.biz/revival




מנהל/ת הפורום

אודות:
אמא ל- 3 ילדים מנישואים קודמים (15,13,9), מאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים, מנחת סדנאות, מייסדת המרכז לזוגיות ולמשפחה בפרק ב'. אני בת זוג לאמיתי קנריק, ל
עוד...

חם בפורומים של תפוז

המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
המוזיקאי לירון עמרם מתארח בפורום
המוזיקאי לירון עמרם...
המוזיקאי המוכשר והייחודי ופריצת השנה בגלגל``צ...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

גלית הלר- מנהלת פורום משפחות מורכבות
גלית הלר מנהלת הפורום

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ