לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
87318,731 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

בפרק ב' של חיינו, אנחנו מוצאים עצמינו מתמודדים במגרש חדש ושונה ממה שהיכרנו.

החיבור עם בן/ בת זוג ,כאשר לשנינו או לאחד מאיתנו ילדים מנישואים קודמים, 

מעלה הרבה מאוד דילמות, קשיים ואתגרים.

איך אפשר גם להגשים אהבה וזוגיות יציבה, וגם להבטיח מרחב משפחתי בטוח, 

מוגן ומאושר לילדים של שנינו, בתוך נסיבות החיים החדשות?

מטרת הפורום היא לסייע לכם למצוא את הדרך הנכונה עבורכם, 

ולתת לכם כלים להתמודדות מול אתגרי היום יום המורכבים של פרק ב'. 

בפורום תוכלו להעלות דילמות, שאלות וקשיים שמטרידים אתכם, 

ומקשים עליכם ליצור את מציאות החיים הטובה ביותר,

עבורכם ועבור הילדים של שניכם.

אנחנו נעסוק בכל היבט של פרק ב'- זוגיות, הורות, חיבור בין משפחות, 

מערכות היחסים מול הילדים הלא ביולוגים, סמכות, גבולות, פערים בגישות לחינוך, 

מגורים יחד כן או לא, יחסים עם הגרוש/ה בתוך המציאות החדשה, ועוד.

 

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
ברוכים הבאים לפורום. כל נושא הוא בר שיחה, ויש מקום בפורום לדעות שונות ומגוונות. הפורום מעודד פתיחות לנקודות מבט נוספות לכל נושא, ולסיעור מוחות הדדי. יחד עם זאת כדי שההתנהלות בפורום תהיה אפקטיבית ומעצימה, להלן 2 כללים שחובה לשמור ולהקפיד עליהם בכל דיון:
** הימנעות משפה מעליבה, פוגעת או מזלזלת  **שמירה על פרטיות הגולשים
מנהלת הפורום תענה ותגיב מנסיונה כמאמנת, ועל פי אמות המידה המקצועיות, אנושיות שלה, בהתאם למידע העומד לרשותה בשאלות. האחריות ליישום הרעיונות והעצות הניתנים על ידה בפורום, הינה האחריות הגולשים בלבד. אין התשובות בפורום מהוות תחליף לתהליך אימון אישי / זוגי מלא, על בסיס מפגשים פנים מול פנים.
המשך >>

לצפיה ב-'כשהבת שלי לא מוכנה לשמוע עליו (שיחות מחדר האימון)'
כשהבת שלי לא מוכנה לשמוע עליו (שיחות מחדר האימון)
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 10:10
2
70
ככה היא התחילה, כשהגיעה אליי למפגש:

"הבת שלי רק שומעת את השם שלו ומתחילה לבכות. צורחת, טורקת דלתות, זה יכול להימשך גם 20 דק''.

היא לא מוכנה שנפגש ארבעתנו - אני והיא, והוא והבן שלו, למרות שהם באותו גיל,
ולמרות שבהתחלה הם דווקא שיחקו יפה יחד"

הכרנו לפני קצת יותר משנה, היא ממשיכה
ומספרת לי, וזו אהבה כל כך מלאה.

אני מרגישה שפתאום מישהו רואה אותי, תומך בי.
כשאנחנו יחד אני מרגישה הכי טוב בעולם.
לא הרגשתי ככה בנישואים שלי, לא הרגשתי ככה מעולם.

אי אפשר שלא לראות את החיוך על פניה כשהיא מדברת עליו.
אני כל כך מאמינה לה.

אבל החיוך הזה התחלף במשפט הבא במבט של דאגה, אולי אפילו פחד.

מה? אני שואלת.

זה היה מאוד נחמד בהתחלה, נפגשנו, טיילנו,
עשינו ארוחות משותפות יחד,
ואז לפני כמה חודשים הבת שלי, בת 10, פתאום התהפכה.

אני חושבת שהיא הבינה שהפעם זו מערכת יחסים רצינית, ופתאום בבת אחת,היא פשוט הפנתה את הגב.

היא לא מוכנה בשום אופן שנפגש ארבעתינו.
היא לא מוכנה לראות את הבן שלו.
ניסיתי, דיברתי איתה, זה לא עובד.

תביני, היא ממשיכה,
זה היא ואני יחד לבד כבר 7 שנים, ופתאום מגיע ילד חדש
ואיש חדש – אין על מה לדבר. היא פשוט ננעלה.

אני מתוסכלת. אני לא יודעת מה לעשות, איך להתמודד עם התקפי הבכי שלה.

אני מפחדת לאבד אותו.
הוא מאוד רוצה שנפגש עם הבן שלו,אני רוצה להתקדם עם מערכת היחסיםאבל, אני לא יכולה להתמודד מולה.

זה מאוד מאוד קשה פרק ב', זה מאוד מורכב, זה בלתי אפשרי,
היא נאנחה.

למה את מתכוונת?
הזוגיות הזו היא משוכה שאי אפשר לעבור.
קשה.
(על המילים קשה ומורכב היא חזרה וכמה וכמה פעמים).

ואז שאלתי אותה:

תגידי
בין 1 ל 10 כמה את חושבת שהזוגיות הזו אפשרית עבורך?
היא שתקה

כמה את חושבת שיש סיכוי שתצליחו?
היא שתקה

כמה את רוצה אותה?
רוצה מאוד

ונניח והכל יסתדר עם הבת שלך,
נניח וההתנגדות שלה תיעלם ולא משנה כרגע איך,
כמה את מוכנה להתמסר לזוגיות הזו?
ללכת עד הסוף?
היא שתקה

ואז היא אמרה:
אני מפחדת
אני מפחדת להתמסר, לאהוב, לחלום, לתת, להישען
כל כך הרבה שנים אני לבד.

אני מבינה, אמרתי.

אני יכולה לשאול אותך שאלה קצת קשה? שאלתי
בטח.

יכול להיות, ואולי אני טועה, שנח לך במקום מסויים שהבת שלך מתנהגת כך?
אולי זה משחרר אותך מהצורך להתמסר?
אולי יש לך "תירוץ" למה זה לא יצליח?

אני חושבת שאת צודקת, היא לחשה.
אני מבינה פתאום שהבעיה היא לא הבת שלי,
אלא אני.

את מבינה, אמרתי לה,
שכשאנחנו לא מאמינים שזוגיות בפרק ב' אפשרית עבורינו,
כשנקודת המוצא היא שזה קשה, מורכב ומסובך,
כשאנחנו מפחדים,
אנחנו לא באמת יכולים לצפות מהילדים שלנו לחשוב אחרת
נכון?

את מבינה שהבת שלך היא מראה שלך.
היא יודעת שאת חושבת שזוגיות זה קשה
מפחיד, כמעט בלתי אפשרי.

היא יודעת לא כי אמרת לה, אלא כי היא מכירה אותך,
כי היא מרגישה אותך.

אז איך יכול להיות שהיא תתנהג אחרת?

זה לא מה שאנחנו עושים או אומרים
זה מה שאנחנו מרגישים פנימה.

כי אם בתוך תוכינו אנחנו חושבים שזה באמת בלתי אפשרי ,
שזה מפחיד, זה מה שהילדים שלנו סופגים מאיתנו,
ואת זה הם מבטאים בדרכם שלהם..

את מוכנה ללכת עם עצמך צעד אחד קדימה?
כן היא אמרה.

אז שלב ראשון זה להגיד לעצמך:
זה אפשרי עבורי!

האמונה הזו היא לא תוצאה, היא נקודת המוצא!

אם את באמת רוצה לאהוב, להקים בית, משפחה
את חייבת קודם כל להאמין שזה אפשרי עבורך.

אם את לא תאמיני, מי יאמין עבורך?

ואם אם לא תאמיני, איך תוכלי לעזור לבת שלך
לראות את האפשרות האחרת?

האם יכול להיות שכל מה שהבת שלך זקוקה לו
הוא לא אותך נופלת איתה לבור,
אלא דווקא נותנת לה יד
יציבה, בטוחה, אופטימית, מרגיעה.
שתאפשר לה לטפס למעלה?

אני מבינה היא אמרה, והצבע חזר לה לפנים.
זה מתחיל בי.

והמשכנו לדבר, אח"כ נפרדנו
וקבענו את המפגש הבא.

איזו אשה מקסימה חשבתי לעצמי,
ואיזה כיף שזכיתי להכיר אותה,
ואיך אני רוצה לעזור לה להצליח.

זה תמיד מתחיל בנו.

באמונות שלנו, וביכולת ללכת מעבר לפחדים שלנו
אל עבר החלומות, אל עבר ההגשמה שלנו,
אל עבר החיים שאנחנו רוצים וחולמים ליצור.

והילדים? הם יבואו איתנו.
אולי יהיה להם קשה, אולי תהיה להם דרך לעבור.

אבל כשאנחנו רואים את האפשרות,
כשאנחנו מתמלאים אנרגיה לקראתה,
כשאנחנו בוחרים ללכת עם החיים שלנו בכל העצמה, הם יבואו, ואנחנו ניצור את המקום הטוב, הבטוח והמוגן עבורם.

זו במידה רבה דוגמא ומודל להורות נכונה בעיניי.
מה שבטוח, פחד לעולם לא יוכל לנצח אהבה.

גלית הלר

 
לצפיה ב-'כמה אופטימי.'
כמה אופטימי.
16/01/2018 | 14:47
1
43
וישנם גם מקרים אחרים...
למשל, מקרים בהם ילד לא מעוניין להכניס מישהו נוסף לחייו עם ההורה, כי הוא לא רוצה לחלוק את אמו / אביו עם עוד מישהו, מקרים בהם ילדים חשים קנאה בבן הזוג ו / או בילדיו, וגם מקרים בהם ילד רואה בבן הזוג החדש מכשול לכך שהוריו יחזרו להיות זוג, גם במקרים שהפרידה היתה לפני שנים ואין מצב שאכן משהו כזה יכול בכלל לקרות.
 
 
לצפיה ב-'את צודקת!'
את צודקת!
( לעמוד שלי בתפוז )
16/01/2018 | 15:09
31
הי, 
כל מה שכתבת מדוייק, ויש מקרים עוד מורכבים ומסובכים מאילו. 
השאלה במה אנחנו בוחרים?
יש כאילו שבוחרים לוותר על הילדים, יש כאילו שבוחרים לוותר על אהבה וזוגיות. 
שני אילו לא אפשריים בעיניי. 
אלא שכדי למצוא את הדרך גם לחיות בזוגיות שטובה לנו, וגם להבטיח שהילדים שלנו ירגישו בטוחים, אהובים ורצויים, אנחנו חייבים להאמין שזה אפשרי. 
אם נקודת המוצא שלנו לא תהיה כזו, מה הסיכוי שנצליח למצוא את הדרך האפשרית עבורינו? 
ברור שיש הרבה עבודה, אבל זה חייב להתחיל מאמונה שלנו שהדבר הזה אפשרי גם עבורינו, כמו שהוא אפשרי עבור מליונים אחרים. 
זה רק עניין של גישה, אבל הגישה הזו היא הדלק שאנחנו צריכים כדי לעבור את הדרך. 
 
 
לצפיה ב-'נסיון לבנות פרק ב'
נסיון לבנות פרק ב
31/12/2017 | 14:23
12
243
שלום,
אני גרושה כ7 שנים ואמא לשני בנים בני 15 ו12. לפני כשנה וחצי פגשתי גבר (שפנה אלי דרך מכירה משותפת) שרק עזב את הבית אחרי נישואים ארוכים אף מאד לא טובים (למעשה העזיבו אותו). היינו יחד כשנה וחצי שהרגישו כמו 10 מכוון שעברנו המון דברים בתקופה הזו (הריון בלתי רצוי, מחלה שהתגלתה אצלו, הגירושין שלו וכו...). למרות אהבה מאד חזקה שחשנו זה לזו היחסים לא הצליחו להתייצב ונפרדנו מספר פעמים (תמיד מצדו) כאשר הרגיש ככל הנראה לא בשל לוותר על ה"חופש" שלו ולגלות מערכות יחסים נוספות, לא מוכן למגורים משותפים (הילדים שלו בוגרים ולא חיים בבית) וכל פעם חזר מתוך הבנה ש"אני האחת" עד שכרע ברך לפני כחודשיים. אני הסכמתי והתפללתי שאולי זה מצביע על התייצבות מצידו. לאחרונה שוב נפרד לאחר חופשה משותפת איומה בחו"ל בה היה עסוק רב הזמן בניהול העסק המשפחתי מרחוק (הכוללת שיחות עם גרושתו, בנו וכו), הכל נהיה ממשי פתאום (מעבר למגורים משותפים), והציפייה לשיתוף יותר מלא מצידו כנראה לא הלך יחד עם רגשות האשם שחש מול ילדיו שיתרחק מהם פיזית קצת יותר לו היה עובר לגור איתי בעירי. בלי הסברים, בלי התנצלות פשוט נפרד (בשיחת טלפון). כשבא לקחת את דבריו (והיה הרבה מה לקחת כי שהה אצלי הרבה מהזמן) רצה לדבר אך ביקשתי שילך. הוא לא החזיר את הטבעת שענד וגם אני לא. זה היה לפני שבועיים ומאז נעלמו עקבותיו. אפילו מהילדים שלי לא נפרד, הם היו קשורים עליו מאד.
אני שבורת לב וכ"כ מאוכזבת ממנו, מהחולשה שלו לקיים את מה שהבטיח. אני תוהה אם הציפיות שלי גבוהות מדי מפרק ב או שפשוט היו גבוהות מדי ביחס אליו. תודה
 
לצפיה ב-'לגמרי ביחס אליו'
לגמרי ביחס אליו
01/01/2018 | 14:42
1
140
יש פרקי ב' נפלאים
אל תתפשרי על פחות מזה
יש לי 2 עצות אליך:
הראשונה - תהיי ברורה לגבי הכוונות שלך בקשר, ותקשיבי לבן הזוג שלך כשהוא ברור. אם את רוצה להקים עוד משפחה, והוא רוצה זוגיות יותר קלילה ובלי מגורים משותפים, אין לכם מה לעשות ביחד. אפשר לעשות את השיחה הזו אחרי חודש חודשיים ביחד ולפני שהחיים כל כך מתערבבים (ובהתאם לפני שהילדים פוגשים אותו). זו לא ערובה לכך שיצליח, אבל זה בהחלט סינון למה שברור שלא יצליח.
השניה - חפשי גבר שאת מתנה בשבילו והוא מתנה בשבילך.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'תודה מירי, כמובן שהשיחה נעשתה ואמר שמעוניין בבית משותף...'
תודה מירי, כמובן שהשיחה נעשתה ואמר שמעוניין בבית משותף...
02/01/2018 | 12:52
95
אבל אז זה נהיה ממשי ומורכב כנראה בשבילו...ופרש
לצפיה ב-'לגמרי הוא'
לגמרי הוא
01/01/2018 | 17:29
108
בנזוגי בפרק ב' הוא האיש שתמיד חיפשתי, בן הזוג שחלמתי שיהיה לי מאז ומתמיד.
ואגב - הוא היה פרוד טרי כשהכרנו, מה שמאד הדאיג אותי, חשבתי שירצה קצת לחוש "חופש" ולהכיר נשים אחרות, אבל כנראה שלא כל אחד צריך או רוצה את זה.
לצפיה ב-'עשה לך טובה גדולה שעזב עכשיו.'
עשה לך טובה גדולה שעזב עכשיו.
02/01/2018 | 09:41
2
110
 
מה את צריכה תינוק מגודל כזה, קריזיונר ואגואיסט שלא יודע מה הוא רוצה?
באמת רצית להתחתן עם דבר כזה?
יאללה קומי, לכי למספרה ותעשי שינוי לוק, תקני בגדים יפים ותשמחי שחזרת לחיים.
שנה טובה.
לצפיה ב-'תודה רבה, הייתי מאד מכילה כי רק נפרד אבל טעיתי שבטחתי בו...'
תודה רבה, הייתי מאד מכילה כי רק נפרד אבל טעיתי שבטחתי בו...
02/01/2018 | 12:56
1
45
לצפיה ב-'חלאס עם ה"להכיל" הזה ושאר חירטוטי הניו אייג' מתל אביב.'
חלאס עם ה"להכיל" הזה ושאר חירטוטי הניו אייג' מתל אביב.
02/01/2018 | 12:59
106
 
בן אדם- גבר או אישה- לא צריך לאכול חרא בזוגיות.
זוגיות זה דבר שאם הוא לא מקסים ונפלא ועושה לך טוב על הלב, אז הוא לא שווה כלום.
לצפיה ב-' פרק ב' זוגי - לליהי'
פרק ב' זוגי - לליהי
( לעמוד שלי בתפוז )
02/01/2018 | 18:20
4
101
הי ליהי, 
זוגיות בפרק ב' היא הזדמנות פז עבורינו להתחיל שוב ממקום בשל, בוגר ומודע. 
הזדמנות לחוות אהבה חדשה, חיבור אמיתי ולעבור אחד עם השני את הדרך. 
אני מאוד מבינה את האכזבה שאת חשה, ואתחיל דווקא מהשורה התחתונה - האם את באמת חושבת שעבורך זה בלתי אפשרי? האם יש לך סיבה אחת טובה להחזיק באמונה שמה שמצליח לרבים אחרים לא יצליח עבורך? אני חושבת שאת מבינה את התשובה. ברור שאפשרי עבורך!
אני רוצה להציע לך כמה נקודות מבט על המקרה שלך:
מהי בעינייך היא זוגיות מיטבית? האם יש בה פתיחות, הכלה, שקיפות, כנות? 
כי אם כן, למה שלא תרימי את אליו טלפון, תדברי איתו, תשתפי אותו ברגשותייך?
אחרי הכל הייתם שנה וחצי יחד, הוא הציע לך נישואין, האם כל זה היה סתם? כנראה שלא. 
לפעמים נראה לנו שאנחנו יודעים ומבינים בדיוק מה קורה בצד השני, בעוד האמת היא שמה שאנחנו רואים זה רק חלק מהתמונה. יכולות להיות הרבה מאוד סיבות להתנהגות מסויימת של הצד השני, שאנחנו לא מודעים להם כלל.
אנחנו מפרשים את המציאות מהעיניים שלנו, בעוד שזו רק דרך אחת להתבונן בה.
למה זה חשוב? 
כי אם הוא חשוב לך, אם היה ביניכם משהו, ואני בטוחה שהיה אמיתי גם אם לא יציב, אם משהו מרגיש לך פספוס, אם את מבינה שאולי לא בהכרח מה שאת רואה היא האמת, דברי איתו. 
אל תניחי הנחות לגבי הסיבות לכך שעשה מה שעשה, בררי אותן.
יכול להיות שתגלי שקשה לו, שהוא מתגעגע, שהוא מתלבט, שהוא לא יודע איך שוב ליצור איתך קשר כי הוא יודע שפגע, ואולי לא.
אלא שאם לא תדברי איתו, לא תוכלי כנראה להתקדם הלאה.
נכון הוא נעלם, זה פוגע, אך שווה לדבר על כך, להבין, גם אם בסיום השיחה/ פגישה תיפרדו. 
האם לא זה מה שהיית מייעצת לילדייך? להקשיב, להבין, לדבר, לא לשמור דברים בבטן.
אחרי הכל, שניכם מתמודדים כל אחד עם הקשיים שלו. את עם אכזבה ולא מעט שנים לבד, הוא עם הפחד מלהתרחק מהילדים, הפגיעות מהזוגיות שנגמרה, העובדה שהכל עדיין טרי.
האם אי אפשר להתמודד עם הדבר הזה יחד, אם מאוד רוצים? 
זה לא שזה בלתי אפשרי, אלא שאולי עדיין לא מצאתם את הדרך. 
את הכאב את כבר חווה ממילא.
אם תדברי, תקשיבי לו, יש סיכוי שתגלו שלמרות הכל יש עבורכם דרך להיות יחד,
אולי שונה ממה שחשבתם עד היום, אך עדיין יחד.
את ה"לא" כבר יש לך, מקסימום תתני 50% סיכוי ל"כן"
שווה לא? מה דעתך?
לצפיה ב-'תגובה לגלית'
תגובה לגלית
03/01/2018 | 12:22
3
85
היי גלית
ראשית תודה רבה על תשובתך החיובית והתומכת.
כל מה שהצעת חכם ועקרונית נכון היה לפעול כך אך בתוך תוכי אני כנראה מבינה שהוא פשוט לא שם עד הסוף. עברנו כ"כ הרבה יחד ולמרות זאת לא בשל להתמודד עם המורכבויות בינינו (שחלקם יצר במו ידיו כמו פגיעה באמון), עם מגורים משותפים עם הילדים שלי (הולך וחוזר מההבטחה הזו כבר מספר פעמים), למחוייבות (כלכלית ובכלל), לשיתוף מלא יותר, לויתור על ה"חופש" שנגלה...זה משאיר אותי תמיד בתחושת חוסר בטחון מולו, כאשר אני בעצם זקוקה לבדיוק ההיפך.
על העובדה שהוא מונע מפחדים (מה מפסיד ומאבד כבחכול...), רגשות אשם (בהקשר של ילדיו שלו) וכו' אין לי שליטה על כך ואינני מרגישה שאני יכולה להתאים את כולי למקום שלו החלש הזה. הוא צריך לעבור דרך אולי לחוות את עצמו, או מערכות יחסים נוספות אחרי שהתגרש על מנת להתקרב באמת ובשלמות. אז למעשה, למרות האהבה והכאב שלי, האם יש טעם שוב לחזור לאותן שיחות כאשר הסוף ידוע מראש? לו היה באמת רוצה בי, בקשר הזה, היה בא ומתעקש על מה שבנינו למרות הכל. היה מסכים ללכת לייעוץ. שהגיע לקחת את דבריו (צעד שנעשה מיוזמתו) רצה להיכנס ולדבר אך ביקשתי שילך. אחרי כל כך הרבה שיחות והבטחות שהופרו מצידו מראה שוב ושוב שרוצה רק ב"פורמט" שנוח לו ויש פער משמעותי מהצרכים/הרצונות שלי (שביטאתי אין ספור פעמים בפניו...). עצוב לי מאוד...הלוואי והיה סוף אחר
 
לצפיה ב-'עוד כמה מחשבות על זוגיות בפרק ב''
עוד כמה מחשבות על זוגיות בפרק ב'
( לעמוד שלי בתפוז )
03/01/2018 | 17:38
2
64
הי הילי,
אני לגמרי מבינה אותך!
א. לא בטוחה שזה שהוא לא מוכן ללכת לטיפול או לא מתעקש על הקשר, אומר שהוא לא רוצה אותך.
יכול להיות שהוא מאוד רוצה, אבל לא רואה כרגע את הדרך לממש זאת.
ב. השאלה היא האם את רוצה אותו?
אם מנטרלים לרגע את הקשיים, המכשולים (שכרגע נראים בלית עבירים), איך הזוגיות ביניכם? האם יש בה תקשורת טובה, חיבור, אינטימיות, שיחה טובה, עומק, חברות?  מה שכל החיים רצית?
האם את יכולה לראות עצמך חיה איתו לשנים קדימה?  שוב בניטרול נסיבות החיים לרגע, רק לצורך הבירור.
כי אם כן,
האם לא שווה לשאול עצמך, כשאת באמת רוצה משהו מה את עושה? 
כשיש לך מטרה, שאת ממש רוצה, שאת לא רואה בעיניים בהקשר שלה, מה את עושה כדי להשיג אותה? האם יש אפשרות בכלל עבורך שלא תתממש? 
האם את לא מוצאת דרכים שונות להשיג את המטרה, את החלום שלך? 
למשל, 
האם מגורים יחד הם בהכרח השלב הבא כרגע?
האם את בטוחה שאת לא רוצה להיות איתו במקום החלש כרגע? 
האם היית רוצה להיות מסוגלת להיות איתו שם?
כלומר השאלה היא:
מה את רוצה? מה החלום?
על מה את בשום אופן לא תהיי מוכנה לוותר ועל מה כן? 
כי אם יש ביניכם זוגיות מעולה שיש בה את כל מה שאת רוצה, למעט בעיות "לוגיסטיקה" אני קוראת להן, אז האם לא שווה לוותר על דברים אחרים לטובת כך כרגע? 
מצד שני אם הקשר הזה אין בו את מה שאת לא מוכנה להתפשר עליו לעולם בזוגיות גם במחיר של להיות לבד (למעט "לוגיסטיקה" שהיא בד"כ פתירה), אז יתכן וזה באמת הזמן שלך להמשיך הלאה. 
 
אני בטוחה ששאלת עצמך את השאלות האילו, אבל תמיד טוב להתבונן שוב ולתת לעצמינו תשובות, כדי להיות יותר רגועים ובטוחים בדרך שלנו. 

 
 
 
 
לצפיה ב-'גלית, אני חייבת לשאול אותך'
גלית, אני חייבת לשאול אותך
09/01/2018 | 00:12
1
86
את באמת יכולה לשאול אותה לאחר כל מה שכתבה אם אם היתה זוגיות מעולה שיש בה את כל מה שהיא רוצה? הגבר נפרד ממנה מספר פעמים כי רצה את החופש שלו לנסות קשרים אחרים. 
התגובה שלך נשמעת מנותקת מהמציאות. 
לצפיה ב-'אפשר וצריך לשאול '
אפשר וצריך לשאול
( לעמוד שלי בתפוז )
15/01/2018 | 10:01
22

הי, 
אני מאמינה שאפשר לשאול, וצריך לשאול. 
כי אם יש ביניהם אהבה חזקה וחיבור טוב, וכל מה שצריך זה לעבור את הקשיים יחד, זה סיפור אחד.
גם לו קשיים, אבל גם לה יש קשיים אני בטוחה.
לכל אחד מהם פחדים ומעצורים.
את מניחה שהוא נפרד ממנה כי הוא רוצה את החופש שלו.
האם זו האמת? האם ליהי בטוחה שזו האמת? 
אולי הוא רוצה וקשה לו? לא יודע איך? יודע שהוא פוגע בה שוב ושוב ולא יכול להיות שם יותר?
אני לא יודעת, אני לא מכירה אותו. 
אני יודעת דבר אחד, שמה שאנחנו חושבים שהיא האמת, היא בד"כ רק חלק מהתמונה.
כשאנחנו רוצים משהו אנחנו בכנות צריכים לשאול עצמינו:
1. כמה אנחנו באמת רוצים את זה? 
2. מה אנחנו מוכנים לעשות עבור כך?
3. האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות ולא עשינו?
 4. האם יש משהו בנו, שהוא באחריותינו ובשליטתינו, שמעכב אותנו מלהשיג את מה שאנחנו רוצים? 
 
גלית
 
לצפיה ב-'הוא רצה לדבר אך ביקשת שילך'
הוא רצה לדבר אך ביקשת שילך
09/01/2018 | 00:05
71
והוא הלך. אם תהיה בסיטואציה דומה אל תגרשי אנשים, ואחרי זה תתפלאי שהם הולכים לבלי שוב. אני בטוחה שהילדים נפגעו, אבל ביננו, זה בעיקר אשמה שלך. היו הרבה סימנים שהוא לא רציני כלפייך, מדוע להכיר אדם כזה לילדים או לפחות לא לתת להם להיות בקשר אינטנסיבי? 
 
הגבר הזה לא היה בשבילך, וטוב שזה נחתך סופית. הוא כל הזמן לא היה בטוח בך, לא היה מוכן לגור איתך, נפרד ממך מספר פעמים. היה לו נחמד וטוב איתך, אבל כנראה ברח כשהפסיק להיות נוח ונחמד. כשלא מצא משהו טוב יותר בחוץ, חזר אלייך. 
להבא, תהיי חכמה יותר. כשמישהו רציני לגבייך, הוא קודם ירצה לגור איתך. אם הוא רק רוצה להרוויח עוד זמן עד שיהיה לו תקופה נוחה יותר להיפרד ממך, הוא יציע לך נישואין מבלי שאתם אפילו גרים יחד. איך את בכלל הסכמת להתחתן כשעוד לא גרתם יחד? יש לך ילדים לחשוב עליהם! לפני שאת מכניסה מישהו לחייהם בצורה קבועה את חייבת לדעת בדיוק מיהו ומהו האדם. 
 
גבר שבשנה וחצי נפרד ממך מספר פעמים, הוא לא באמת סגור עלייך או שהוא סתם שחקן. פעם ראשונה כשהוא חוזר לאחר פרידה אחת, אפשר להביא צ'אנס. נפרד פעם שניה? זהו, צריך לחתוך סופית ולא להתפתות כשהוא מתחרט. 
 
בנוסף, תלמדי גם את מה המשמעות של פרק ב'. נשמע שכעסת שהוא מדבר בזמן החופשה עם בנו וגרושתו לגבי העסק. בפרק ב', ובכלל בגילאים בוגרים, אמורים להבין שהחיים הם לא אגדה של דיסני. החיים לא נפסקים בגלל שאתם בחופשה, ולא הגיוני שהוא יקדיש לך תשומת לב בלעדית וטוטאלית גם בזמן חופשה. יש לו עוד עניינים להתעסק בהם. ואם העסק המשפחתי כולל את גרושתו ובנו, כן, הוא יצטרך להשאר איתם בקשר הדוק. זה לא את והוא בבועה, זה העולם האמיתי. מעניין גם אם את דיברת עם הילדים שלך בזמן החופשה? אולי לך מותר ולו אסור. 
 
ממה שאת כותבת נשמע לי שאת קצת ילדותית ודרמטית. אם אני צודקת, תעבדי על עצמך, כדי שתהיה מוכנה לקשר הבא בצורה בוגרת יותר. 
לצפיה ב-' טיפ על זוגיות והורות בפרק ב' להתחיל איתו את 2018 + הזמנה '
טיפ על זוגיות והורות בפרק ב' להתחיל איתו את 2018 + הזמנה
( לעמוד שלי בתפוז )
03/01/2018 | 10:18
63

כל אחד מאיתנו וסיפור חייו בפרק ב'! כל אחד עם הדילמות, הקשיים והאתגרים שלו בתוך מציאות חייו הזוגית, המשפחתית, ההורית.

אנחנו רוצים לחיות, לאהוב, להגשים את עצמינו, ובאותה נשימה להבטיח כל זאת לילדים שלנו.

אנחנו עסוקים מבוקר עד ערב בנסיון הזה לשלב בין העולמות - בין האושר שלנו, לאושר של הילדים שלנו.
בין הרצון שלנו לחיות בעצמה, בחירות, באהבה,
ובין הבטחון והיציבות, שאנחנו רוצים להעניק לילדינו.

"כשלכם טוב גם לילדים שלכם טוב"
כולנו מכירים את המשפט הזה, שמענו אותו, אנחנו מאמינים בו בכל ליבינו, ועדיין ההתמודדות הזו לא תמיד פשוטה לנו.
החיים בפרק ב' מאמתים אותנו מול סיטואציות רגשיות מורכבות, ומול הפחדים שלנו, הדפוסים הישנים ורגשות האשם.

בואו נהיה רגע כנים:

אנחנו רוצים משפחה שיש בה קבלה ואהבה – אבל שמים "תנאים" להורות של בני הזוג שלנו, לא מקבלים את הילדים שלהם שבוחרים את הבחירות שלהם, רואים בילדים שלהם "בעיה" שיש לפתור, לא מקבלים את הגישה של בני הזוג שלנו מולם.

אנחנו רוצים זוגיות שיש בה כבוד, הקשבה, אימון – אבל מתקשים לתת זאת בעצמינו, במקום זאת עסוקים בביקורת, שיפוט, ובעיקר בלהוכיח כמה דרך החינוך שלנו היא הנכונה (מכירים? )

אנחנו רוצים אוירה משפחתית נעימה ורגועה – אבל מה שאנחנו משדרים זה חוסר שביעות רצון, מתח, עוקצנות, הערות, שכחנו כבר איך זה לחייך ולשמוח בבית.

אנחנו אפילו יודעים שהכל תלוי בנו – ועדיין לא מצליחים להביא את עצמינו למקום שבו אנחנו מצליחים להתעלות מעל לכעסים, התסכולים, החשבונאות.

במצב הזה:
כמה סיכוי יש לנו ליצור את החיים שאנחנו רוצים?
אם אנחנו לא מאמינים שזה אפשרי עבורינו,
מי יאמין בשבילנו?

מה יקרה אם נמשיך לעשות את אותם דברים בדיוק ולחשוב אותן מחשבות בדיוק? האם המציאות תשתנה?

מהי הזוגיות המיטבית עבורינו?
מה חשוב לשנינו שיהיה בה, לא היום, אלא בעוד 10 או 20 שנים, כשנגיע סוף סוף לאן שאנחנו רוצים?

כשנדע זאת, נוכל לשאול עצמינו שאלה פשוטה אחת:
האם באמת יש סיבה אחת הגיונית לא לחיות היום את מה שאנחנו רוצים שיהיה פעם?
במי זה תלוי?

ומעל לכל,
איזה מודל אנחנו רוצים לתת לילדים שלנו?
מה הערכים שאנחנו רוצים שהם יגדלו לאורם?
איזה בני אדם אנחנו רוצים לגדל?

כי אם בתשובה יש קבלה סובלנות, אמפטיה, נתינה, הקשבה, בחירה חופשית – האם אין זה מתפקידינו כהורים קודם כל לחיות זאת בעצמינו, תמיד ובכל מצב?

איזה מודל אנחנו לילדים שלנו אם אנחנו לא מקבלים את הילדים שלהם,
אם אנחנו לא מקבלים את ההורות של בני הזוג שלנו,
אם אנחנו לא סומכים עליהם,
אם אנחנו עסוקים בויכוחים האשמות,
אם אנחנו לא מוכנים לסלוח, ולהבין שבחיים יש הרבה יותר מדרך אחת לפתור כל דבר?

יש לנו תפקיד כהורים, והוא להיות מודל לילדים שלנו – זה ברור לנו.
אלא שבפרק ב', וזו תובנה חשובה:
אנחנו מודל גם לילדים של בני הזוג שלנו!
בין שאנחנו רוצים בכך ובין שלא, בין שאנחנו גרים יחד או בנפרד, מעצם זה שאנחנו בני הזוג של ההורים שלהם.

אנחנו מודל כשאנחנו מדברים איתם או עם בני הזוג שלנו, כשאנחנו משחקים איתם או עם הילדים שלנו, כשאנחנו צוחקים, כשאנחנו בוכים,
כשאנחנו רבים, כשאנחנו משלימים,
וגם כשאנחנו נמנעים מכל קשר, או מתעלמים מהם,
בכל המקרים הללו אנחנו מהווים מודל עבורם.

מודל למה?
מודל לזוגיות, מודל לאבהות, לאימהות, מודל להתנהגות בבית, בכביש, מודל להגשמה, להצלחה, למצוינות.
גם במה שאנחנו עושים וגם במה שאנחנו לא עושים!

אנחנו מודל גם עבור הילדים הביולוגים שלנו, וגם עבור הילדים של בני הזוג שלנו!

עכשיו השאלה היא האם אפשר שנהיה מודל, לערכים שאנחנו מאמינים בהם, רק לחלק מהילדים, ולילדים אחרים לא?

כשחושבים על זה כך, הרי שהמשמעות שלנו לחיי הילדים שלנו ושל בני הזוג שלנו, היא הרבה מעבר למה שאנחנו חושבים.
אנחנו אמנם לא ההורים ה"ביולוגים" שלהם, אבל אנחנו מורי הדרך שלהם לחיים, וזו תובנה מרגשת ובעלת משקל.

*******************

כדי להפוך את 2018 לשנה המשמעותית ביותר בחיים שלכם בפרק ב'
אני רוצה להזמין אתכם להצטרף לסדנה היחידה בארץ להורות, זוגיות ומשפחה בפרק ב',
שתתקיים ב 26.1
ההרשמה המוקדמת נפתחה (הנחה לרישום עד 13.1)
מספר המקומות מוגבל.

כל הפרטים בלינק:
http://bway.activetrail.biz/revival

*לאחר הרישום ניצור אתכם קשר לראיון טלפוני ובדיקת התאמה

בהצלחה והרבה אהבה ♡
גלית הלר ואמיתי קנריק
מאמנים, מנחים ומרצים לזוגיות, הורות ומשפחה בפרק ב'
B'Way 
לצפיה ב-'מבולבלת צריכה עיצה כלכלית מסובכת ולא יודעת למי לפנות'
מבולבלת צריכה עיצה כלכלית מסובכת ולא יודעת למי לפנות
25/12/2017 | 23:37
23
250
 
כל פעם שאני מעבירה בראש את הנושא אז נורא מתבלבל לי עם כל הפרטים, מה לעשות. יש לי ממש בלגן בראש. 
אני נמצאת בסיטואציה זוגית שמאוד קשה לי בה כבר 13 שנים. 
התחתנתי בחור מארה"ב. גרוש פלוס 2 ויחד יש לנו גם שני ילדים משותפים. אחרי החתונה גיליתי בשלבים שלבעלי יש בעיית שתיה והחיים שלנו קשים מאוד מכל הבחינות. אחרי החתונה התבהר לי מהר מאוד שלמרות שהתחתנתי עם גבר שחשבתי שאמיד, ומשפחה יחסית עשירה אני המפרנסת העקרית בגלל דמי מזונות גבוהים במיוחד לגרושה ולילדים.  ההורים שלו לא עוזרים בכלל בשום תחום, בקושי רואים אותם כי הם כועסים. הם התנגדו לגרושים שלו מאשתו ומאוד התנגדו לחתונה שנייה ועוד עם יהודיה (וגם את זה גיליתי אחרי החתונה).
לאחרונה הוקל לנו קצת כי הגרושה הפסיקה לקבל מאיתנו תמיכה חודשית אחרי שהתחתנה בשנית, ואחד הילדים עבר את גיל 18 וגם הפסיק לקבל מזונות. אבל למרות ההקלה בתשלומים - עדיין אני המפרנסת העקרית בגלל שבעלי פשוט מבזבז הכל!
חשבתי שעכשיו כשנשלם פחות לגרושה אז נחסוך כסף ולשלם מהר את המשכנתא אבל הוא מתנגד. במקום זה קונה שטויות, קנה אוטו חדש, מחשב חדש, אייפון. חיי את החיים. מעביר סכומים לילדים שלו מנשואים קודמים, אוכל במסעדות יקרות. בקיצור, 10 שנים חיכיתי שיהיה קצת יותר טוב ואני מבינה שהוא לא מסוגל לחסוך או לתכנן למחר והכל נופל עליי בהגדרה. 
אני כל חודש שמה כסף לחשבון פנסיה (הוא לא). אבל אני מרגישה שאני יכולה לחסוך קצת יותר. אני רוצה להעביר כסף להשקעות, אפילו קטנות, לפני שהוא מבזבז לנו הכל - אבל לאן בדיוק וכמה. חשבתי אולי פני-סטוק אבל קראתי על זה וקצת הפחיד אותי כל המיסביב. 
אין לי מושג כמעט. אני רוצה אויר, אני רוצה לתת משהו לתת לילדים המשותפים שלנו כשיגדלו. כרגע אני לא עושה הרבה בנושא הכסף מעבר לדאגה רבה, כי אני כל פעם נתקעת במחשבות עם הכמה? לאן? אם אפסיד כסף בהשקעה אז הוא התעצבן עליי שהוצאתי וכו'. 
אין לי עם מי לדבר על הדברים האלה. אצלנו ההורים שלי בחיים לא עשו השקעות, חיים מהיד לפה. עם מי לדבר? פסיכולוג? עו"ד? רואה חשבון? אין לי מושג.
ניסיתי לדבר עם הבנק וכל מני כאלה שמציעים יעוץ פיננסי אבל הם רק מנסים למכור חבילות של השקעות שאני לא מבינה בהם. עוד לא מצאתי מישהו שבאמת מנסה להבין את מצבי ולעזור לי להתיר את הפלונטר.
אני לא מתגרשת ממנו אני רק רוצה להבין מה הכילים שיש לי כדי להתמודד עם יותר טוב עם המצב הזה. להבין איפה אני עומדת כלכלית. מה האפשריות. 
ובעלי - לא מזיז לו. בערב כשהוא חוזר מהעבודה הוא בדרך כלל שותה (בירה יקרה שהוא מזמין במיוחד) וכלום לא מעניין אותו. התחננתי שננסה לשים תשלום אחד נוסף בשנה למשכנתא, וגם קצת לחסוך עוד לפנסיה והוא אומר לי שזה הדבר האחרון שחשוב לו כי לדעתו הוא לא יחיה עד גיל פנסיה. ולכן הוא לא צריך לחסוך שום דבר. הינו בטיפול זוגי כמה פעמים ולא עוזר. הוא טוען שעכשיו הזמן לחיות טוב. והחשבונות העצומים של כרטיסי האשראי שלו ממשיכים להגיע כל חודש.
אני פשוט חייה בסרט ואני לבד נורא ולא יודעת איך לצאת מהבועה הזאת. אבל כרגע אני רק רוצה לעשות את הדבר הנכון לעתיד של הילדים שלי.
לצפיה ב-'תראי'
תראי
26/12/2017 | 08:34
4
148
לעניין ההשקעות יש כמה אפשרויות:
הראשונה - לכי לקורס. יש קורסים של יסודות שוק ההון, שמותאמים לאנשים ללא ידע קודם
הם לא מיועדים להפוך אותך לאשת מקצוע בתחום, אלא לתת לך ידע כללי של מושגים בדיוק על מנת שתוכלי לקבל החלטות כמו אלה שאת מתלבטת בהן
השניה - תתחילי לקרוא באינטרנט, יש המון חומר (ממליצה על הבלוג של "הסולידית", גם אם את לא מזדהה עם האג'נדה שלה, היא מסבירה את תחום ההשקעות ממש טוב)
 
אבל האמת היא שלדעתי הכיוון שלך צריך להיות טיפול אישי לעצמך, בדיוק כדי לצאת מהפלונטר ומהבדידות שאת מדברת עליהם. החלטות כלכליות צריכות להיות משותפות בין בני זוג, ואם אין הסכמה צריך להיות דיאלוג. ונשמע שבמקרה שלכם יש רק מונולוג שלו...
לצפיה ב-'מה הבעייה באג'נדה שלה? סתם שואלת, התחלתי לקרוא'
מה הבעייה באג'נדה שלה? סתם שואלת, התחלתי לקרוא
26/12/2017 | 17:40
3
126
אבל לא הגעתי רחוק כי מאיצים בי פה להתחיל את היום.
לצפיה ב-'לא יודעת מי מאיץ בך'
לא יודעת מי מאיץ בך
27/12/2017 | 10:16
2
99
אבל יש דברים שמצריכים שיקול דעת ואורך רוח
האג'נדה שלה מדברת על אורח חיים סגפני, על מנת למזער הוצאות
ובמקביל חסכון גדול שמושקע בשוק ההון
כך שבסופו של דבר היא חייה מההכנסות מתיק ההשקעות שלה ולא צריכה לעבוד
 
להרבה אנשים קשה להתחבר לחסכנות הקיצונית שלה, אבל זה לא משנה כי את נושא ההשקעות היא מסבירה בצורה מצויינת, ברורה וקלה להבנה לאנשים מהשורה (ונדמה לי שאפשר בבלוג שלה לסנן רק את הקטגוריה של ההשקעות).
 
ואני מנצלת את התגובה הזו כדי לחזור שוב - לדעתי ממש כדאי לך ללכת לטיפול בעצמך, לא זוגי, כדי להבין איך את מתמודדת עם מה שקורה ביניכם.
לצפיה ב-' התכוונתי שהילדים התעוררו ומעיצים בי לא היה קשור '
התכוונתי שהילדים התעוררו ומעיצים בי לא היה קשור
28/12/2017 | 02:58
1
87
לנושא שדיברנו.
האמת שאם הייתי חייה את חיי כמו שהייתי רוצה אז אני דווקא מסכימה עם האג'נדה שתראת. אולי לא אורך חיים "סגפני"  אבל קרוב לזה וצערי התחתנתי עם בדיוק ההפך. איך הצלחתי לעשות את זה - אין לי מושג. אבל הוא בדיוק בדיוק ההפך ממני
לצפיה ב-'מאיצים*'
מאיצים*
28/12/2017 | 02:59
21
לצפיה ב-'כמה דברים:'
כמה דברים:
26/12/2017 | 10:05
2
136

לדעתי, בעל המקצוע הראשון שיש להתייעץ איתו זה עורך דין מומלץ ומנוסה לענייני משפחה.
לא על מנת להתחיל תהליך גירושין, אלא על מנת להבין כיצד להתנהל, כיצד להבטיח את עצמך במצבי מצוקה עתידיים, וגם על מנת להבין מה הן זכויותייך בהשקעות וחסכונות שאת עושה, כולל הפנסיה שלך.
 
בעניין המפרנס העיקרי, חייבים להיזהר. מאוד. שלא תמצאי את עצמך בעוד כמה שנים משלמת לו מזונות... תווסתי ככל האפשר את הזרמות הכספים, שיהיה איזון בין השוטף לפנסיה שלך.
 
אם את יכולה לחסוך יותר, שימי את הכסף כבר עכשיו בצד, וכשתדעי, לאחר שתבררי בנושא אפיק להשקעה, תשקיעי אותו. בינתיים שיישמר בצד ולא יעלם בזרם ההוצאות השוטפות.
 
כשאת לומדת על אפיקים להשקעות, תבדקי גם את קרנות הפנסיה שלך, לפעמים זו ההשקעה הטובה ביותר, במיוחד משום שהיא על שמך ופחות חשופה להתאדות עם אלכוהול וכאלו (קחי לתשומת ליבך, יש לו זכויות גם בפנסיה שלך).
 
תתעדי את ההתנהלות של בעלך, מסמכי בנק, קבלות של קניות, בתוספת הערות שלך, עם תאריכים. גם אם עכשיו את לא מתכננת להתגרש, שתהיי מוכנה למצב כזה בעתיד, כי זה לא ישתפר. בכל מקרה, כשיש בידייך חומר מסודר, מצבך יותר טוב.
לצפיה ב-'אני באמת צריכה ללמוד את הנושא. ברור לי שיש לו זכויות על '
אני באמת צריכה ללמוד את הנושא. ברור לי שיש לו זכויות על
26/12/2017 | 17:35
1
96
הפנסיה שלי וכל מה שאני חוסכת - חצי שלו. הוא מזכיר לי את זה כל הזמן
עו"ד זה באמת חייב להיות חלק מהתמונה. לדעת מה שלי ומה מגיע לו. 
מה זה קרנות פנסיה? איך אתה מתרגם את זה? בארה"ב יש לי 401K. 
איך זה שאין לו זכויות על זה? לא בטוחה אם לזה התכוונת. גם רציתי לשאול אותך מה התכוונת כשכתבת, לעשות איזון בין השוטף לפנסיה. 
בגדול אני לא רבה איתו. הוא עושה מה שבא לו כי זה לא מצב שמתגרשים ושנינו לא בודקים כל דולר שיוצא ומה יש לי ואיפה. אבל אתה צודק שבמקרה שלי צריך להתכונן להכל כי לפעמים אני לא רואה איך אפשר להשאר.
 
 
 
לצפיה ב-'קרן פנסיה,'
קרן פנסיה,
26/12/2017 | 18:39
96
זה המאגר שאת מכניסה אליו כספים על מנת שבבוא היום תוכלי לקבל מהם קיצבה.
לבעלך יש זכויות, זה אומר שבמקרה שתפרדו, קיימים מצבים בהם הוא יהיה זכאי לפיצוי כלשהו על כך שיוותר בעתיד על חלק זה או אחר מהקצבה.
לדעתי הוא לא יכול לפרק את הקרנות האלו ללא שיתוף פעולה שלך.
ולדעתי יש לו זכויות על הפנסיה שלך בארה"ב, אלא אם כן היא נחסכה לפני נישואיכם.
אבל אין לי ידע מקצועי בדיני משפחה ולדעתי כדאי שתקבלי ייעוץ.
איזון בין השוטף לפנסיה - התכוונתי שאם אתם חיים מהכנסות גבוהות ומחזיקים ברמת חיים מסויימת, ההפרשות לפנסיה צריכות להיות כאלו שיתמכו בהמשך קיום רמת חיים גבוהה גם כשלא תוכלי לפרנס.
וזה אומר שכבר עכשיו את צריכה לתכנן את הדברים, מה גם שככל שתזרימי כספים לשוטף הוא ימצא דרכים לחסל אותם... ולכן עדיף שתעצרי את השטף ותפני כספים למקורות שישרתו אותך בעתיד.
לכי לייעוץ מקצועי. ושוב, עורך דין מנוסה לפני כל דבר אחר.
לצפיה ב-'למה את לא מתגרשת מהדבר הזה?'
למה את לא מתגרשת מהדבר הזה?
28/12/2017 | 12:53
11
100
 
בעל כמו שלך זה קוץ בתחת.
תתגרשי ותשיגי ממנו מזונות, כמו שצריך, ותחיי משוחררת מהפרונקל המוגלתי הזה שהתחתנת איתו.
ותזכרי: אנשים כאלו, גם אם יזכו מחר בעשרה מיליון דולר בלוטו, תוך שבוע הם שוב יהיו בחובות. היה לי פעם בן זוג כזה (שגם לו היו ילדים ומזונות). זו מחלה שאין לה תרופה ואת לא רוצה להיות האחות הסיעודית שלו.
לצפיה ב-'את אומרת את זה כאילו שקליי קלות לקום וללכת'
את אומרת את זה כאילו שקליי קלות לקום וללכת
29/12/2017 | 03:47
9
108
 
לפני כמה שנים כמעט הגשתי בקשה לגט ואז הוא אמר לי שאם אני אגיש בקשה לגט הוא יהרוס לי ולילדים את החיים. הוא אמר שישקיע כל סנט שיש לו בעורך דין הכי גדול והכי רשע ויקח ממני את הילדים, הוא לא צריך ללכת רחוק כי יש לו במשפחה אחד כזה והוא מקבל ממנו עיצות חינם. 
גם אני התייעצתי עם עו"ד שאמר לי שאם הוא מוכן לנפח חשבון של עו"ד הוא יכול לשקר, לטעון דברים וסביר שבית המשפט ימנה מישהן לבדוק מה קןרה בבית וזה יכול להמשך שנים.
הצעתי לבעלי שבמקום לריב אני מוכנה לכל הסכם שישים על השולחן רק שנפרד כחברים. אבל הוא לא מסכים לכלום. 
בסופו של דבר אני רק רוצה להגן על הילדים שלי שלא יעברו מלחמה כזאת על בשרם ואני גם מתה מפחד שאם נתחיל בתהליך גרושין יהיו לו סופי שבוע איתם לבד ואז לא אוכל להגן עליהם מפניו. (בערב הוא מתחיל לשתות ואין לדעת מתי יפסיק וכמה ישתכר, בדרך כלל זה רק מתבטא בבדיחות גסות, קללות אבל פעם אחת הוא קרה שהילד עצבן אותו והוא בעט בילד ומאז אני תמיד שם, שומרת שיהיה מרחק בינו לבין הילדים כשהוא ממש שיכור.
 
אני מאמינה שרוב מקרי הגרושים דומים למקרה שלי, אבל ההבדל אצלי זה שאני לבד. בשביל גרושים קשים צריך תמיכה, צריך הורים או משפחה ואין לי משפחה פה. יש לי אח וגיסה בישראל שמתחרפנים ממה שאני עוברת אבל יש להם עסק בארץ והם לא יכולים להגיע, ויש לי פה כמה חברות אבל אף אחת מהן לא כזאת קרובה שאפשר "ליפול" עליה כשרע לי. אני גם לא טיפוס שמבקש עזרה כשרע לי כי אני מרגישה שלכל אחד יש את החבילה שלו והבעיות שלי לא מעניינות אף אחד.  
אני חושבת לעצמי שלפחות אם אצליח להציל כמה שיותר כסף בשנים הקרובות ולשים בצד כדי שאני והילדים נוכל לצאת מפה כשתגיעה הזדמנות.
 
לצפיה ב-'טוב, אז תישארי איתו אם זה לא "קלי קלות".'
טוב, אז תישארי איתו אם זה לא "קלי קלות".
29/12/2017 | 07:17
98
 
מה את רוצה אז?
שיתנו לך עצות? - אי אפשר.
העצה היחידה במצב כזה היא לגדל ביצים ולהתגרש, לקחת עורך דין תותח ולהילחם, ולהתחיל כבר עכשיו גם להקליט ולצלם אותו כשהוא משתכר.
כאילו שהוא לא הורס לך את החיים עכשיו, שאת מפחדת ש"יהרוס לך אותם". גברת, הם כבר הרוסים.
לצפיה ב-'מסכימה לתגובה שמעלי. תתעדי, תצלמי, שניתן יהיה להסביר. '
מסכימה לתגובה שמעלי. תתעדי, תצלמי, שניתן יהיה להסביר.
29/12/2017 | 09:35
6
91
לפני שנים רבות הייתי במצב דומה, פרט לכך שהאקס שלי לא שתה ולא השתכר.
בכל התביעות מולו זכיתי.
כי הצלחתי להסביר באופן מוכח את ההתנהלות שלו, כיצד הוא דוהר למצב של חוסר כל עם כל המשפחה רתומה אליו.
אין מצב שבית משפט כלשהו יצדד בביזבוזי כספים בלתי נשלטים שלא על דעתך ובהסכמתך.
אין מצב שבית משפט כלשהו ייתן לשיכור משמורת. אין דבר כזה.
אם הדברים יהיו מתועדים, ואותך לא ניתן יהיה לתעד בהתנהגויות מסוג זה כי התנהלותך ללא רבב, אין עורך דין, ולו גם הממולח ביותר, שיוכל לך.
אבל...
מימון עורך דין מעולה לעצמך דורש חסכונות משל עצמך... וכדאי שתתחילי עם זה בהקדם.
תערכי. על כל מקרה.
ובמצב בו בית משפט מבין את מצבך, בעלך עלול לאבד גם את זכויותיו, כולן או חלק מהן, בפנסיה שלך. 
 
אגב, גם עלי האקס איים שייקח עורך דין משהו, ושהילדים יהיו איתו.
כמובן שעורך הדין (שבאמת היה ידוע בפקחותו ונבזותו) לא ממש הצליח.
לילדים שלך תקופת הגירושין תהיה תקופה לא קלה,
אבל, עדיין, עדיפה על מצב של עוני מרוד עם אבא שיכור... לדעתי בכל אופן.
לצפיה ב-'אי אפשר לדעת מראש איך דברים יסגרו. יש אנשים שהם במאבק'
אי אפשר לדעת מראש איך דברים יסגרו. יש אנשים שהם במאבק
29/12/2017 | 17:22
5
84
 
שנים ובאופן מפתיע ההורה הלא מתפקד מקבל משמורת למרות השיכרות ולמרות כל בעייה אחרת. זה מאוד תלוי בעו"דים וגם צריך מזל עם שופט שאכפת לו. לבעלי לא תהיה בעייה לשקר ולהגיד שלא נגע באלכוהול כבר חודשים ושהוא עובד על זה. 
ואני כרגע לא רוצה לקחת סיכון כשהילדים צעירים כל כך. אבל כמו שאמרת, הכסף חשוב פה כדי שיהיה משהו התחלתי להמשיך הלאה או בשביל עו"ד טוב. 
לצפיה ב-'אפשר להתנהל כך שההפתעות יצומצמו במידה ניכרת '
אפשר להתנהל כך שההפתעות יצומצמו במידה ניכרת
30/12/2017 | 09:39
3
72
אם מתעדים דברים ומוכיחים בבית משפט.
אם, למשל, יטען שלא נגע באלכוהול חודשים ולך יהיה תיעוד שלו כשהוא שיכור במהלך אותם חודשים, הרי שבנוסף לכך שהוכחת שההתנהלות שלו בפועל שונה מכפי שטוען, גם הצלחת לערער את אמינותו בפני בית המשפט.
מקרים שהסתיימו "באופן מפתיע", שהורה לא מתפקד זכה במשמורת, קורים משום שבית המשפט לא השתכנע שאותו הורה אינו מתפקד... כי לא היה תיעוד מספק.
בבתי משפט השופטים הם אנשים אמיתיים שפועלים על פי הבנתם. הבנתם בעצם תלויה ביכולת שלך לשכנע, ושכנוע טוב מושג קודם כל באמצעות עובדות שלא ניתנו לערעור.
 
ההצעה שלי - תפעלי בשכל, הכיני לך כספים בצד, ותיעוד יסודי.
 
יכולה לספר לך שאני בזמנו מצאתי לעצמי אלפי תירוצים של מדוע לא ללכת, מדוע לא להיפרד מהאיש הזה... החל מ"טובת הילדים" (שיצאו לחיים מצויידים בהרבה פחות ממה שהייתי יכולה לצייד אותם לו חייתי לבדי)
דרך "שלמות המשפחה" שבעצם הייתה כבר מפורקת, כי אדם שנוהג בביזבוז כזה ממש לא חושב על טובת משפחתו.
וכלה באותם סיפורים שאת מביאה כאן, שאי אפשר לדעת איך ייסתיים וכל מיני כאלו...
אז אפשר להעריך לא רע בכלל איך ייסתיים. ולהכין את עצמך כך שייסתיים די קרוב למה שאת רוצה, רק צריך להשקיע עבודה ולעשות אותה בשכל וביסודיות. ואת צריכה לשמור על עצמך צחה ונקיה.
לדעתי אי אפשר לעשות את זה ללא עורך דין מנוסה ופיקח.
לצפיה ב-'איך היית מתעדת שתייה מופרזת?'
איך היית מתעדת שתייה מופרזת?
30/12/2017 | 23:44
2
66
איך את מוכיחה שיכרות? לצלם אותו כשהוא לא רואה? זה לא מוכיח שהוא שיכור גם אם הוא יושב עם כוס יין ביד
לצפיה ב-'ניתן לתעד את זה.'
ניתן לתעד את זה.
31/12/2017 | 09:35
86
יושב עם כוס ביד זה כלום. גם לא בדיוק רואים מה תכולת הכוס.
אם שותה ולא משתכר - אין לזה ערך מבחינת תיעוד של שיכרות.
כשאדם מאבד שליטה, אפשר להנציח את זה בסרטון? מדבר דיבור כבד, הולך ונתקל בדברים, שובר דברים, משתולל.
לא יודעת איך הוא מתנהג כששיכור, לא מכירה אותו, אפשר גם תוך כדי תיעוד לומר לו שאילו לא היה שותה כל כך הרבה היה לו יותר קל לקום מהכיסא / לבטא מילים / לשלוט בכעסים, וכיוצא כזה. שבפס הקול שמקליט את הסרטון תהיה גם שיחה רלבנטית של שניכם. 
חשבונות מחנות אלכוהול קיימים? חיובי אשראי, קיימים? אפשר להשקיע עבודה ולהציג שבתקופה של ששה חודשים נרכש אלכוהול בכמויות? 
אפשר להשוות את תקציב קניית האלכוהול להוצאות אחרות במשפחה, כמו, נניח, הוצאות חודשיות של מזון?
אפשר לצלם את מקומות איחסון האלכוהול ולצלם שוב כשרייקים, עם תאריכים?
אפשר ליזום שיחות איתו בנושא רכישת אלכוהול ושתיה ולהקליט אותן.
אפשר להקליט את איך שהוא מדבר כשהוא שיכור לעומת איך שמדבר כשלא שיכור.
הקלטה בודדה נדיר שיש לה ערך. צריכות להיות כמה.
צריך להיות רצף של תאריכים, כי פעם בכמה זמן יכול לקרות, לעומת זאת כל יום או כל יומיים ממש לא.
ההוכחות צריכות להיות מעבר לכל ספק.
 
משאלותייך כאן הולך ומתבהר לי שאת זקוקה לעצת עורך דין מנוסה.
 
לצפיה ב-'ועוד משהו'
ועוד משהו
31/12/2017 | 09:43
69
אם הוא נוהג לצאת לפאבים ולהשתכר שם, והוא עושה את זה בתדירויות גבוהות, אפשר גם לשכור שירתי בילוש. מישהו שישב בפאב ויצלם את התהליך. לא פעם אחת, רצף של ימים.
לשכור חברת בילוש רצינית שמתמחה בשירותים משפטיים.
לצפיה ב-'הילדים כל כך צעירים ואתם 13 שנים יחד'
הילדים כל כך צעירים ואתם 13 שנים יחד
08/01/2018 | 23:47
31
באמת לא היו סימנים מקדימים למי הוא בעלך עוד לפני הילדים?
ושוב, אני מאוד מסכימה עם ההערכות שלך. למרות הפגמים שלו, יש סיכויים טובים שיקבל לפחות 50% משמורת. תלוי מי העו"ד שלו, ויש לו כזה במשפחה. 
לצפיה ב-'את נותנת לו לנצח פשוט כי הוא "מפחיד" יותר'
את נותנת לו לנצח פשוט כי הוא "מפחיד" יותר
29/12/2017 | 21:13
74
ובאמת מצד אחד הוא צודק אם הוא יבחר למרר לך את החיים הוא כנראה יצליח, ובארצות הברית הרבה פעמים כסף מדבר כך שאם הוא ממשפחה אמידה והם יחליטו לעמוד לצידו זו בעיה. 
מצד שני, בארצות הברית זה לגמרי לא אבסולוטי ויש לך הרבה יותר אופציות, אז כמו שאמרו לך את חייבת להתחיל לתעד הכל, נסי ללכת אחורה למצוא ניירת דברי עם עורך דין שיגיד לך בדיוק מה את צריכה (אפילו עם זה לא לעכשיו אלא לאח"כ). את גם יכולה להתחיל להזמין לו משטרה כל פעם שהוא מגיע שיכור הביתה, כן זה יפתח במלחמת עולם אבל אם הוא באמת אלכוהוליסט הוא לא ישלוט בזה וכאן כבר ידך תהיה על העליונה, אחרי כמה ביקורי משטרה כאלו אין סיכוי ששום שופט יתן לו את הילדים.
והכי חשוב בעיניי זה להפריד את עצמך כלכלית, בארצות הברית זה יחסית קל. תדברי עם עורך הדין ואולי גם רואה חשבון, תתחילי בלהגיש דוחות מס נפרדים (את אפילו יכולה להמציא לו איזה תירוץ, אם הוא לא מבין גדול תאשימי את רפורמות המס של טראמפ), תתחילי להעביר את המשכורת שלך לחשבון נפרד שהוא רק שלך ותעבירי סכומים ספציפים לחשבון המשותף עבור הוצאות. 
אל תתני לו להחזיק אותך כשבויה, בין אם את נשארת או הולכת את צריכה לקחת שליטה על החיים שלך, תזכרי שגם את יכולה למרר לו את החיים באותה המידה אם תרצי. 
לצפיה ב-'אם היא המפרנסת העיקרית'
אם היא המפרנסת העיקרית
08/01/2018 | 23:24
31
היא תצטרך לשלם לו מזונות. 
לצפיה ב-'אני גרה בארה"ב. '
אני גרה בארה"ב.
02/01/2018 | 01:36
79
פני אלי בפרטי אולי אוכל לעזור
לצפיה ב-' שאלות חשובות במקרה שלך'
שאלות חשובות במקרה שלך
( לעמוד שלי בתפוז )
02/01/2018 | 10:06
58
הי
קיבלת תשובות אכפתיות עם הרבה אהדה ומוכנות לעזור. 
הפחד שלך להתגרש ולצאת ל"מלחמה" מולו הוא ברור. 
אני מציעה לך לשאול עצמך איזה חיים את רוצה לחיות. האם חיים של ויתור, בינוניות, פחד, או חיים של עצמה, חירות, אהבה?
איזה דוגמא אישית את נותנת לילדייך? מה את רוצה שהם ילמדו ממך? איזה ערכים לחיים את רוצה לתת להם? כשתגיעי לגיל 85 ותסתכלי אחורה על החיים מה צריך להיות שם כדי שתוכלי להרגיש שלמה, מלאת סיפוק ושלווה, כך שתוכלי להגיד לעצמך שלא וויתרת על החיים שמגיע לך לחיות, שלא התפשרת.
מסכימה כי את זקוקה לליווי של עו"ד בכל מקרה. 
אני גם בטוחה בדבר אחד - אותנטיות וכנות תמיד מנצחים כל שקר ועוולה. 
סמכי על עצמך, על מי שאת עבור הילדים, על הדרך שלך.
אף שופט לא יקח ילדים מאמא שלהם אם היא מתפקדת, דואגת לילדיה, מכלכלת אותם, אוהבת ומגנה.
השאלה היחידה היא, לא הילדים, לא האבא, אלא מה את רוצה? מה שווה שבשבילו תעברי את הדרך שלך? על מה את לא מוכנה לוותר בחיים שלך? 
איזה מסר תרצי להשאיר אחרייך לילדייך ולנכדייך? 
 
 

 
 
לצפיה ב-'לא נעים ולא יפה לכתוב'
לא נעים ולא יפה לכתוב
08/01/2018 | 23:45
51
אבל על טעויות משלמים. רק אחרי הנישואין הבנת שמדובר באלכוהוליסט בזבזן? האדם הזה נשמע איש פשוט מאוד, לא גאון שמתכנן ומוציא אל הפועל תוכנית לבלבל אותך. ההורים שלו לא עוזרים והם התנגדו לחתונה? מה זה שייך? ההורים שלך עוזרים? הם לא התנגדו לחתונה?ההורה המומצע היה מתנגד לחתונה כזו. אני בטוחה שהזהירו אותך ממנו, אבל לך אולי קסם החלום האמריקאי. 
 
אני חושבת שאת מאוד צודקת בפחדים שלך. אם את המפרנסת העיקרית, כנראה תצטרכי לשלם לו מזונות. הוא עשוי בכלל להפסיק לעבוד כדי שתשלמי לו יותר, ומהצד לקבל כספים מההורים. הוא באמת יכול למרר לך את החיים ולהוציא מאות אלפי $ עם תלונות שווא. לך זה יעלה הרבה יותר אם את מתגוננת מאשמות כוזבות שלו. לו יש קרוב משפחה, העתיד לא משנה לו, ובשבילו זה יהיה בשביל העניין והספורט. את צודקת שלהשאיר אדם כזה עם הילדים לבד זה ממש לא רצוי. 
 
לצערי הרב מאוד נשמע שאת תקועה בשלב הזה, עד שהילדים יגדלו ויעמדו ברשות עצמם. תנהגי בחביבות כלפיו כמה שאת יכולה, כי את תקועה איתו ואת רוצה שישתף איתך פעולה כמה שיותר. במקביל חלק מהמשכורת שלך תעבירי לחשבון נפרד בבנק אחר, לא זה בו יש לכם חשבונות. תחפשי יועץ השקעות חיצוני, לא של הבנק. יש בתפוז פורום של ישראלים שגרים בארה"ב, תנסי להתייעץ שם איך למצוא יועץ כזה. 
לצפיה ב-'**מענה לזועמת 1, בהמשך להתכתבות הארוכה**'
**מענה לזועמת 1, בהמשך להתכתבות הארוכה**
( לעמוד שלי בתפוז )
25/12/2017 | 10:18
3
173
הי זועמת,

ראשית כמנהלת הפורום אני מתנצלת שלא הגבתי עד כה.
קראתי את דברייך ואת ההתכתבות מטה.
מרגש לראות שלאנשים אכפת, ענו לך מעומק ליבם, והעלו רעיונות טובים, יפים ואנושיים.
אני לא מכירה אותך מהעבר,
אני קוראת את הדברים כעת, ומאוד מבינה את המצוקה שלך.
להיות במקום שבו אין הערכה, ולהיפך יש עוינות משך זמן כה רב, זו אכן מציאות לא פשוטה.  

כמה שאלות/ מחשבות, שעשויות לאפשר לך להתבונן על המציאות מזויות מעט שונות, ויתנו לך את התשובות שאת כל כך רוצה:

1. האם האופציה של להיפרד באמת אפשרית מבחינתך? כי אם לא, חבל לדבר על כך, להסיט את תשומת הלב לכך, ולהשקיע אנרגיה באפשרות לא ראלית מבחינתך. זה רק מייאש ומדכא.
במקום זאת היית מציעה להסתכל על הטוב יש לך בקשר איתו, בחיים יצרתם, בביחד שלכם, ואני בטוחה שיש גם רגעים יפים עם הילדים.
מהמקום הזה שבו תשומת הלב היא על מה שיש ולא על מה שאין, השאלה היחידה שצריכה לעמוד על הפרק היא: לאן את רוצה  להגיע ומה את עומדת לעשות? כלומר אם באמת אין שאלה "האם" (להשאר יחד), אז חבל להשקיע גרם של אנרגיה בכך, אלא להתעסק רק ב"איך".
עני לעצמך בכנות על התשובה לשאלה, זה השלב הראשון.

2. האם את בטוחה שעשית כל מה שאת יכולה כדי שתיווצר בינך בין הילדים שלו תקשורת אחרת? ואני לא מדברת על כביסה, נקיונות ואוכל אלא על תקשורת, שפת גוף, גישה שונה. אני יודעת שלא פשוט לשמוע מה שאכתוב כעת, אבל הרבה פעמים משמעות התקשורת שלנו היא התגובה שאנחנו מקבלים, ואז אנחנו צריכים לבדוק עצמינו.
מה אנחנו יכולים לשנות בתקשורת שלנו, בגישה שלנו, כדי לקבל תגובה אחרת מהסביבה?

3. האם באמת כלו כל הקיצים? אם היו היום מניחים לך/ם מליון דולר על השולחן, והתנאי לקבלו היה שתיווצר אוירה אחרת בבית, יחסים שונים בין כולם, או לפחות התחלה של מגמה תוך זמן קצר, האם לא הייתם, את ובעלך, מוצאים את הדרך? עני לעצמך בכנות על השאלה, ואז שאלי עצמך האם החיים שלכם לא שווים יותר ממליון דולר?

4. תמיד יש מה לעשות, אם באמת רוצים. זה שלא שאין דרך, אלא שעדיין לא מצאתם אותה. איך אני יודעת? כי רבים עשו זאת לפניכם, ואם זה אפשרי עבור כל כך הרבה אנשים בעולם, שהקימו משפחות מורכבות, בהן גם ההורים וגם הילדים מרגישים שייכים, אהובים ורצויים ,זה אפשרי גם עבורכם! מה שבטוח זה שאם תמשיכו לעשות את אותו דבר תקבלו אותה תוצאה. כדי שמשהו ישתנה בחיים שלכם, צריך רמת תובנה אחרת, ומוכנות לעשות שינוי אצלכם לפני הכל.
הפתרון לקושי שאת חווה נמצא בעיניי אצלכם, ולא אצל הילדים. אנחנו לא באמת יכולים לשנות אנשים אחרים, בני אדם משתנים כי הם בוחרים להשתנות. הדבר היחידי עליו יש לנו שליטה הוא הגישה שלנו, הדרך שלנו.

5. אין לי ספק שהשיפור במציאות שאת כל כך רוצה שיקרה תלוי רק בך, גם אם זה נשמע מבאס לשמוע.

6. בוודאי שעדיף שתתמודדו יחד את ובעלך, אבל גם לבד את יכולה לעשות כל שינוי שאת רוצה.

מה את באמת רוצה?
עצרי, התבונני, ותני לעצמך תשובה ארוכה וברורה:
מה כן את רוצה? לא מה לא
איך זה יראה כשהבעיה לא תהיה יותר?
איך תדעי שהגעת למה שאת רוצה? מה ההוכחות בשטח?
ומה הדבר האחד השונה שאת יכולה לעשות מחר בבוקר, שהוא באחריותך ובשליטתך, כדי להשיג את מה שאת רוצה?

אני בטוחה שיש לך עשרות דוגמאות מהחיים שלך, לאו דווקא בתחום המשפחה, שבהם רצית משהו, הלכת עליו בכל הכח, לא היתה לך שאלה האם  הוא יתגשם, היה ברור שכן או כן או כן, פשוט ידעת שאין אופציה אחרת, והשגת זאת.

התשובה אגב יכולה להיות: 
-לגרום לבעלי ולי להגיע לטיפול, כי אין אפשרות אחרת. 
-לשבת לשיחה עם הבנים אמיתי, שונה וכנה, שלא היתה לפני כן
-לשנות גישה 
וכו'. 
 
תמיד יש מה לעשות, למעשה לכל בעיה יש לפחות 3 פתרונות ויותר. 
אני בטוחה שאם תבחרי להגיד שאין אופציה שבה לא תייצרי את המציאות שאת רוצה בחייך, כי ככה בחרת, תתמלאי באנרגיות, בפתרונות וברעיונות. 

אני לגמרי סומכת עלייך, יש לך הוכחות מהחיים  שכל מה שאת באמת רוצה להשיג, את משיגה. תבדקי אותי
את מוזמנת אגב ליצור איתי קשר בפרטי.
 
גלית

 
לצפיה ב-'גלית את משקיעה מאוד במענה ומעוררת השראה. תודה'
גלית את משקיעה מאוד במענה ומעוררת השראה. תודה
25/12/2017 | 11:31
26
לצפיה ב-'לגלית'
לגלית
25/12/2017 | 13:34
1
110
ראשית תודה רבה על ההתייחסות (לך וגם לכל מי שהגיב).
אענה לך:
לגבי האופציה של פרידה  - מי שמעלה את זה בכל עימות הוא בעלי. אם יש פערים שאינם ניתנים לגישור ניפרד. לכן זו אופציה. אני לא ממש משקיעה בזה אנרגיה.
לצערי אין רגעים יפים יחד עם הילדים. אין! לבעלי אולי יש איתם רגעים יפים, בטח שהיו. לנו יחד איתם אין. הם מצהירים בצורה בוטה כמה הם שונאים אותי וכל מה שפירטתי כאן.
ויותר מכך, כשהם בסביבה בעלי לחלוטין מתעלם ממני , כדי לא לפגוע בהם, למעט שמציע להם משהו, ומבקש ממני לבצעו.
אני מעדיפה אוירה נעימה בביתי  על פני מליון הדולר .
כן - ניסתי הכל, ואף התייעצתי לא מעט עם גורמים מקצועיים וקראתי המון בנושא. זה בדמי.
גם אם הם בודקים אותי - עד מתי???
אני לחלוטין מסכימה איתך שהפתרון נמצא אצלנו, אני רק לא חושבת שלבצע כל משאלה של בעלי שקשורה לילדיו תורמת לכך, אלא להיפך מנציחה את המצב.
נכון שהרבה משפחות "הצליחו" יש כאלה שלא...
בכלל לא מבאס לשמוע שהשינוי שאני כל כך רוצה תלוי רק בי, להיפך זה מעודד, לו רק ידעתי איך להתנהג. איך למשל מכינים א.ערב  לבחור בן 20 שלא מדבר איתי, שאביו יושב לידו ויכול או להכין בעצמו, או להגיד לבנו להכין, ולא לבקש מאשתו, שמעת? הוא רעב... אני לא העובדת...
איך הולכים וקונים משהו למתבגר(ממש לא משהו דחוף), כי לבעלך יש דברים טובים לעשות, והוא לא יגיד לבנו אין לי זמן לזה השבוע, ובטח שנוח לו להטיל עלי את הביצוע
למה אין לי את החרות להחליט מה אני מסכימה לעשות ומה לא??
איך מתמודדים נכון עם בעל שלא מציב גבולות לילדיו, ודושר ממך לשתף איתו פעולה כשהם מחרבנים לי על הראש?
גם שיבואו עם הנכדם ישלא ידברו איתי כי אני השטן אתבקש לשרתם.לשמור עליהם? יש איזה גבול? מי מכתיב אותו?
אני לא נותנת פקודות לבעלי, אם אני כבר מבקשת משהו זו בקשה, לא יותר מזה.
מה נפיק בטיפול אם בעלי נחוש ומבוצר בעמדתו שאם הוא  רוצה לפנק את הילדים שלו אני צריכה ליישם את זה.לא משנה איך הם מתנהגים אלי.
 
אשמח להתייחסותך
 
לצפיה ב-'זועמת - תמיד יש פתרון. עשי את הצעד הראשון לקראתו. '
זועמת - תמיד יש פתרון. עשי את הצעד הראשון לקראתו.
( לעמוד שלי בתפוז )
27/12/2017 | 13:38
74
הי,

את מוזמנת לכתוב לי בפרטי.
אני מאמינה שאם מאוד רוצים משהו, מוצאים את הדרך.
אין דבר כזה שאין פתרון.
זה יכול להיות: קבלת המצב, פרידה, שינוי בתוך הנסיבות. 
הכי פחות נכון בעיניי זה להגיד "זה לא אפשרי" או "עשיתי הכל, אין לי מה לעשות יותר", ולא לבחור לעשות מעשה. 
קחי את כל העצות שניתנו לך מטה, בטוחה שמשהו מהם את יכולה כבר מחר ליישם בבית שלך ובחיים שלך, והוא תלוי רק בך.
זה לא חייב להיות צעד דרמטי, אלא צעד אחד קטן לקראת שינוי המצב כמו שאת רוצה. היו כמה רעיונות יפים למטה.
כשאנחנו עושים צעד אחד שונה, לא משנה מה, משהו קורה. 
בטוחה שאם תחליטי שאין אפשרות אחרת, שהמצב הזה לא יכול להימשך כך, תמצאי את הדרך, ובוודאי את הדבר האחד השונה, שאת יכולה לעשות כעת. 

בכל מקרה, להישאר באותו מקום, בלי לעשות דבר, זה הפתרון בעיניי הכי פחות נכון. 
עדיף לעשות מאשר את הדבר הנכון  
 
אני בכל מקרה זמינה עבורך בפרטי,
מאמינה בך

 

 
לצפיה ב-'הבאת ילד משותף'
הבאת ילד משותף
24/12/2017 | 17:45
6
172
שלום,
אני גרוש כשנתיים עם 4 ילדים, בזוגיות מעל שנה עם בחורה מהממת, גרושה + אחד.
הקשר על סף פירוק מכיוון שאני לא רוצה עוד והיא כן.
מהנסיון שלכם, כמה חשוב להביא ילד משותף למען העתיד?
לצפיה ב-'אני לא חושבת שילד משותף למען העתיד זה הענין הקובע'
אני לא חושבת שילד משותף למען העתיד זה הענין הקובע
24/12/2017 | 18:46
2
111
אני חושבת שהחברה שלך פשוט רוצה אחים לילד שלה, אחים ביולוגים ומשפחה גרעינית שתעשה לה תיקון מסוים. זה רצון מאד מובן ומאד חשוב, אבל זה לא אומר שאתה חייב להיענות לרצון שלה. 
השאלה היא, מה אתה רוצה, ולמה אתה לא רוצה עוד ילדים. אני אישית יודעת שמספר הילדים שיש לי מספיק לי, ולא הייתי רוצה עוד. למרות זאת, אם זה היה חשוב לבן הזוג שלי, הייתי עושה ילד משותף איתו. מצד שני, ילד משותף בקשר מורכב ויחסית קצר הוא מתכון למערכות יחסים עוד יותר מורכבות. אם אתה לא בטוחה במאה אחוז בקשר הזה, לא הייתי מביאה ילד בכלל. 
לצפיה ב-'זה לא למען העתיד אלא בשבילה'
זה לא למען העתיד אלא בשבילה
25/12/2017 | 09:35
1
101
תודה.
הבאת הילד המשותף הוא למענה ובשבילה בתקווה שבעתיד יהיה טוב.
כרגע מעולה לנו יחד.
לצפיה ב-'האם להביא ילד משותף לעולם? '
האם להביא ילד משותף לעולם?
( לעמוד שלי בתפוז )
27/12/2017 | 11:08
60
הי שלומי,
אני מצטרפת לתשובות שענו לך  מטה, ומבקשת להוסיף: 
להביא ילד לעולם בעיניי לא יכול להיות "בשבילה" אלא ב"שבילכם".
זה גם לא פתרון לעתיד משותף טוב ושלם, ובוודאי לא מבטיח מה יהיה. 
השאלה הזו היא כבדת משקל, והיא צריכה להיעשות בתקשורת פתוחה ביניכם, כנה ואמיצה. 
השאלות שאתם צריכים לשאול עצמכם: 
אם לא יהיה ילד האם תשארו יחד? 
מה יותר חשוב לכם? הזוגיות ביניכם או עוד ילד? 
אם נקודת המוצא שלכם היא שאתם יחד, כי אתם רוצים להיות יחד זה עם זו והזוגיות הזו מעל לכל בכל תנאי ובכל מצב, אז זה מקום מצויין להתחיל ממנו שיחה. 
לעומת זאת נקודת מוצא אחרת היא שהילד זה תנאי להאם נשאר יחד או לא. אם זה אכן המצב, השיחה היא אחרת.
אני מאמינה שילד מביאים לעולם לא כדי לשמר משהו, לא כדי להבטיח משהו, לא כדי לרצות. 
האם הבאת ילד תתרום לעתיד משותף טוב? לעולם לא תהיה על כך תשובה מראש. למעשה אין לנו שמץ של מושג מה יהיה בעוד 10 שנים, בעוד 5 שנים ,בעוד שנה, בעוד דקה.
זה לא אומר שאנחנו לא צריכים לדעת לאן אנחנו רוצים להגיע, להיפך, אנחנו בעיניי מחוייבים לשים את החלומום והמטרות שלנו מול העיניים, כי הן אילו שנותנות לנו את היכולת לעשות את הבחירות שלנו היום, הן מכוונות אותנו בהחלטות היום.
יחד עם זאת, בסופו של יום אין לנו באמת יכולת לדעת מה יהיה.
מה החלום שלכם יחד?
האם רק ילד משותף יממש אותו? 
אם לא יהיה ילד משותף האם עדיין החלום שלכם חזק, מרגש ומחבר ביניכם? 
מהי המציאות המיטבית עבורכם? איך היא נראית? לא היום, אלא בעוד 10 שנים, בעד 20 שנים.
מה יש שם? מה חשוב לכם להגשים כל אחד עם עצמו ושניכם יחד בחיים?
מה חשוב יותר ועליו לא תהיו מוכנים לוותר לעולם? 
אילו השאלות שצריך לשאול. 
שוב, ברור שהכל יכול להשתנות אבל זה נכון ממילא, אלא שאם לא ברור לנו מה באמת חשוב לנו, היום עכשיו, בזמן היחידי עליו יש לנו שליטה, יקשה עלינו לקבל החלטות. 
הייתי מציעה לכם פגישה אחת או מספר פגישות עם מאמן זוגי - שיסייע לכם להבין לאן אתם רוצים להגיע, ומה אתם עומדים לעשות.

מקווה שעזרתי.
בהחלט מבינה את הדילמה וטוב עשית ששיתפת. תן לה תשומת לב נכבדה בעיניי. 
 
לצפיה ב-'תשובה לשאלה האם ילד משותף חשוב לפרק ב' מאושר?'
תשובה לשאלה האם ילד משותף חשוב לפרק ב' מאושר?
25/12/2017 | 15:39
91
שלומי אח שלי,
מה שחשוב באמת בכל מערכת יחסים ובודאי בפרק ב' ובמשפחה משולבת זו מערכת היחסים עצמה!!!
לא כסף, לא בית משותף, לא בתים נפרדים, לא הרכב משפחתי / ביולוגי / עדתי...
אין שום דבר מוחשי שאפשר לגעת בו שהוא הדבר שיגרום או יעזור או חשוב להצלחה.
מה שחשוב זה מערכות היחסים - ראשית שלך עם בת הזוג שלך, ואח"כ עם גם מערכות היחסים עם הילדים.
 
למה אני אומר את  זה, כי כשמבינים שזה מה שחשוב, אז כל השאר פחות. 
כשמבינים שזה מה שחשוב אז עכשיו אפשר להתחיל להקשיב כל אחד למה שבאמת חשוב לצד השני
כשמקשיבים זה לזה - הפתרונות כבר מגיעים.... כשמקשיבים זה לזה אי אפשר לטעות
 
כל התשובה הארוכה הזאת באה למעשה לומר לך, שאתה שואל את השאלה הלא נכונה, ולכן לצערי כל תשובה שתבחר תהיה שגויה
מקוה שזה עוזר לך
לצפיה ב-'מסכימה שהשאלה שאתה שואל היא לא השאלה הנכונה'
מסכימה שהשאלה שאתה שואל היא לא השאלה הנכונה
26/12/2017 | 08:42
80
יש הרבה דברים בזוגיות שאפשר להתפשר עליהם, למצוא נתיב ביניים שיכיל את הצרכים של כולם
אבל בסוגיה של ילד זה קצת שונה - אין פתרונות ביניים. זה או שמביאים ילד או שלא. ולכן, זו באמת מחלוקת שיכולה להביא לסיום הקשר.
אני חושבת שבמקום לנסות לשכנע אותה לותר על זה (ואני מניחה שגם היא מנסה לשכנע אותך), תשבו לדבר ממקום של אהבה. תנסה להבין מאיפה באמת בא הצורך שלה בילד נוסף, על אף שזה עשוי להביא לסוף הזוגיות. אל תסביר לה למה היא טועה, תנסה באמת להבין אותה (יש הבדל בין להבין ולהסכים אני מקווה שזה ברור). ותבקש ממנה שהיא תשמע אותך ותבין אותך באותו האופן.
מתוך שיחה כזו אולי תצליחו למצוא דרך, ואולי תבינו שאין מוצא ואתם צריכים להפרד.
 
כמה חשוב להביא ילד משותף למען העתיד זה לא רלוונטי, וגם לא רלוונטי נסיון של אחרים. זה הסיפור שלכם בלבד...
לצפיה ב-'מובן מדוע אתה לא רוצה ילדים נוספים'
מובן מדוע אתה לא רוצה ילדים נוספים
08/01/2018 | 23:32
24
ומובן מדוע היא רוצה. 
קח בחשבון משהו אחד. אתה כותב שהיא מהממת. אולי. אבל עכשיו היא רוצה לקבל ממך משהו חשוב - ילד שיש לו משפחה, לא ילד מתרומת זרע. אז אם היא מהממת מדי, כלומר, אחרי שנתיים הכל עדיין רק פוצי מוצי, אולי מדובר בהצגה על מנת להשיג את מבוקשה. 
לא ברור לי מדוע בכלל היא נכנסה לקשר הזה, די ברור שגרוש עם 4 ילדים לא יהיה מעוניין בילדים אחרים. יכול להיות שהיא סמכה על כשרונות הפיתוי והשכנוע שלה? קיוותה להיכנס להריון בטעות ואז להציב אותך בפני עובדות, וזה לא קרה?
לצפיה ב-' פורומים חדשים מחכים לכם '
פורומים חדשים מחכים לכם
24/12/2017 | 13:13
8
 
פורום חדש יעסוק בדיני המס כולל תחום המיסוי הפלילי, בו תקבלו ייעוץ מעו"ד מומחה, לשעבר מנהל תחום במחלקת החקירות של רשות המיסים 
היכנסו עכשיו לפורום דיני מע"מ ומס הכנסה 
 
פורום חדש מרכז ייעוץ משפטי ומענה על שאלות בנושאים של ויזה, דרכון זר, הגירה, אזרחות ואשרת עבודה בחו"ל, בבריטניה וארה"ב בעיקר
היכנסו עכשיו לפורום ויזה ואזרחות בבריטניה וארה"ב
לצפיה ב-'הילדים של בן הזוג'
הילדים של בן הזוג
19/12/2017 | 15:33
39
306
שלום לכולם,
ברצוני לשמוע מה דעתכם בעניין ילדיו של בן זוגי בני 18 ו21
כבר כתבתי בעבר , וסיפרתי על חוסר הקבלה שלהם אותי, וזו בלשון המעטה.
בעלי מצפה ממני לסייע בכל דבר שקשור אליהם, אם זה להסיע  (לאחד מהם אין רשיון), לכבס,(הגדול נמצא ביחידה שצמודה אלינו ) לקנות דברים . אם הבן  רוצה לבוא ואין לו איך להגיע, אני צריכה להסיע אותו (המרחק לא גדול, זה העיקרון)
גם אם טכנית אני יכולה לעשות את הדברים, מאוד קשה לי לעשות עבור אנישם שלא מכבדים אותי, לא מקבלים אותי, אפילו שלום לא טורחים להגיד.ומדובר בילדים שכבר בוגרים. מבחינתי ועם כל הצער,  ולאחר כל כך הרבה שנים שרק הייתי זמינה למענם לכל דבר ועניין, אם הם מסרבים לקבל אותי ושמים את בעלי במצב בלתי אפשרי של "בגללה הקשר שלנו איתך לא טוב" (שגם בעלי כבר התחיל לטעון כך), ובעלי לא רוצה להעמיד אותם במקום ולא לקבל יחס כזה עבורי, אני לא רוצה דבר איתם.
ברור לי שזה לא מעשי כי אנחנו "משפחה" ואלה הילדים של בעלי
בעלי טוען שאני אמורה לעזור  לו, ושיש לי בעיות של אגו. בעיני זה לא קשור לאגו
אני מצפה ממנו לומר לילדיו שאם אין לו זמן או פנאי לסייע להם, הוא לא יוכל לבקש ממני לעזור בגלל שהם מתנהגים אלי בצורה מחפירה שפוגעת בו.
מה אתם חושבים?מה לעשות???
 
 
 
 
לצפיה ב-'מה לעשות'
מה לעשות
19/12/2017 | 16:42
172
להבליג. להבליג ושוב להבליג
לחייך ולחייך
להיות סופר נחמדה אבל מרוחקת
לא לצפות לכלום
לא להעביר ביקורת
לצפיה ב-'לדעתי כבר כתבתי לך את זה בעבר'
לדעתי כבר כתבתי לך את זה בעבר
20/12/2017 | 09:03
1
162
הבעיה שלך היא לא עם הילדים אלא עם בעלך
אם הוא מרשה להם להתנהג אליך ככה, הוא הראשון שלא מכבד אותך, והם בעקבותיו
מה עושים? הולכים לטיפול זוגי...
לצפיה ב-'למירי'
למירי
20/12/2017 | 10:02
158
בעלי לא "מרשה" להם.  הוא מגנה את היחס שלהם כלפי. הם לא ממש מתייחסים למה שהוא אומר להם.
הוא טוען שאין לו איך להשפיע עליהם מבלי לפגוע בהם. יחד עם זאת מבקש שאעזור לו
לצפיה ב-'אני מבינה שטיפול זוגי לא בא בחשבון '
אני מבינה שטיפול זוגי לא בא בחשבון
20/12/2017 | 11:43
132
לדעתי תקחי נושא אחד שמפריע לך - ההסעות למשל
תוותרי על כל השאר באופן זמני
ועליו תחליטי שאת מתעקשת שלא להמשיך לאפשר לילדים עד שישתנה היחס מהם כלפייך והבסיס בעיני הוא שיפסיקו להתעלם ממך
לאחר מכן תספרי על החלטתך לבעלך. ההצעה שלי היא שלא תסיעי את ילדיו (גם זה שאין לו רשיון וגם זה ש"אין לו איך להגיע") עד שלא יתייחסו אליך ובכבוד.
אסביר גם למה אני מציעה הסעה:
נסיעה ברכב היא משהו אינטימי. לשבת בקירוב לאדם אחר, ואפשר להבין שלא נעים לך לטרוח במיוחד ולנסוע ברכב עם ילד שלא מכבד אותך.
לכבס או לבשל את עושה לבד בזמנך החופשי ובכל מקרה, וזה פחות אישי מלהניע רכב במיוחד עבורם.
 
ובנוסף כדאי שמראש תודיעי לבעלך ולילדים שאחרי תקופה מסויימת שבה הילדים שלא יתעלמו ממך וישוחחו איתך מידי פעם (שבועיים למשל) תסכימי להסיע כל אחד מהם פעם בשבוע.
 
העקרונות הם:
1. להחליט על דבר אחד שלא תעשי ולוותר זמנית על כל השאר
2. לאפשר לילדים לנהוג בדרך שמועדפת עליך ולשפר את התנאים בפרק זמן משמעותי (לפחות שבועיים שהשיפור יהפך לשגרה ולא מניפולציה להסעה).
3. לאחר שיהיה מאמץ מצידם- לתת, אבל עדיין לשמור על גבולות הנתינה. 
4. בהחלטה כזו את לא תבקשי עזרה מבעלך ולא תהיי תלויה בו, הוא בעצמו לא מסתדר איתם.
העזרה של בעלך תתבטא בכך שהוא לא יפריע לך. אם הילדים יפנו אליו לעזרה הוא יכול לומר שהוא לא מתערב בהסעות שלך ולהציע להם לדבר איתך.
לכן בעלך מוכרח להיות מעורב לפני שאת מעבירה את ההחלטה שלך לילדיו ולהסכים לגבות אותך באופן מלא.
 
וודאי שיש לך בעיה של אגו. את נפגעת כשמתעלמים ממך! 
את כאדם בוגר ואחראי כלפיהם לא מתעלמת מהם בחזרה, ולא נמנעת מלעזור להם, אבל תוכלי לבחור דבר אחד שכיום את נותנת (את לא במלחמה איתם אלא המטרה שלך היא שישפרו התנהגותם כלפייך) ולהפסיק לתת אותו, וכך תשמרי על הכוחות שלך, ועל הכבוד שלך ולהם תהיה מוטיבציה לשינוי.
אם היום הילדים מקבלים הכל ממך מבלי לתת דבר, מדוע שירגישו בצורך להשתנות?
וגם אם הם לא ישתנו, וימשיכו שלא יכבדו אותך, את תכבדי את עצמך.
לכן חשוב שההימנעות תהיה דבר פשוט שקל לך לסרב אליו באופן עקבי שתוכלי לעמוד בה לאורך זמן ולא הכרזה קיצונית כמו:
מהיום אני לא מבשלת מכבסת מסיעה וכו'. 
במקום מה לעשות: חשבי מה לא לעשות, שיתן לבנים מוטיבציה להשתנות בעצמם, שינוי קטן אך בעל משמעות סמלית שתוכלי לבצע בקלות באופן קבוע ללא עזרה מלבד גיבוי של אביהם.
לצפיה ב-'אני פשוט לא הייתי עושה'
אני פשוט לא הייתי עושה
20/12/2017 | 12:13
6
161
בדיוק כמו שכתבו לך בעבר. אני הייתי אומרת לילד שיתכבד ויקח מונית, ולאבא הנכבד שהוא זה שישלם אם הוא רוצה. 
אני לא רואה בלקחת מונית בעיה, דרך אגב. הילדים שלי עושים את זה וגם אני ובן הזוג שלי, גם כשיש מישהו בבית. לפעמים מתחשבים במישהו שעייף, לפעמים זה פשוט נעשה טרחה גדולה מדי מכל מיני סיבות. 
כביסה זה קצת שונה, במובן הזה שמי שהבגדים שלו נמצאים בסל הייתי מכבסת. זה יותר עבודה בשבילי ללכת ולהפריד את הכביסה מאשר להכניס למכונה. לא הייתי כמובן מקפלת או משהו כזה. 
אם בן הזוג שלך חושב שיש לך בעיות של אגו, כנראה שהוא רוצה משרתת. זה לא נעים לשמוע, אבל כמו לך את זה בעבר. 
לצפיה ב-'עם הסירוב אני בעד אך הייתי נזהרת מלהציע תחליפים'
עם הסירוב אני בעד אך הייתי נזהרת מלהציע תחליפים
20/12/2017 | 13:57
5
110
היא בכלל לא צריכה להיכנס לזה
כשהיא מסבירה איך ניתן להשיג את שיתוף הפעולה שלה בעתיד היא מעודדת שיתוף פעולה והפנמה של מילותיה כשהן מתורגמות למעשים.
המטרה שלי כשהצעתי לסרב היא לא שתחנך אותם (יש להם הורים) על ידי הטפת מוסר או להעניש אותם (לא חייכתם אלי? לא תקבלו הסעה) ואין זה מתפקידה להציע להם חלופות. 
המטרה בסירוב היחיד שהצעתי היא להשפיע עליהם כך שירצו מיוזמתם לשתף פעולה איתה ועם בקשותיה
לכן גם לא הייתי מציעה לה לשנות שום דבר אחר כרגע אלא להתמקד באחד
אם כיום היא מקפלת את הכביסה שתמשיך לקפל. הרבה יותר קל להתמקד בדבר אחד וכך גם האווירה יותר נעימה בבית. זו לא מלחמה עם הילדים אלא החלטה לנהוג בהתאם ליחס, בהתאם להרגשתה, במקום להתעלם מהילדים להגיב אליהם בצורה מותאמת יותר להתנהגותם לכן חשוב להסביר להם מראש על ההחלטה ולהיות עקבית.
לפעמים כדי להעריך משהו צריך להרגיש בחסרונו
כדי שזה יקרה היא צריכה להפסיק להיות שם בשבילם תמיד. 
קראתי בזמנו את מה שכתבה זועמת ולא התרשמתי שהוא רוצה משרתת
יש לה לב טוב, היא מבשלת ודואגת לבית לעצמה ולבעלה ועל הדרך גם ילדיו נהנים מכך  
הילדים נהנים מנוכחותה בחייהם מאוד כשהם נמצאים, אם היא נהנית לתת להם אין בעיה
לגבי הבעיה שהועלתה כבר כתבתי מה לדעתי כדאי לה לעשות.
לצפיה ב-'האמת, צודקת, לא הייתי מציעה'
האמת, צודקת, לא הייתי מציעה
21/12/2017 | 19:29
4
77
אני חשבתי על זה כמו שהייתי מציעה לילדים שלי. מבקשים הסעה, לא מתאים לי, ומציעה מונית (ובדרך כלל גם משלמת כסוג של עזרה, לא מרגישה מחויבת). 
 
למה אני חושבת שמדובר במשרתת? כי אני חושבת שאין מצב שמישהו היה מטפל בילדים שלי, שהם כבר כמעט בוגרים, בלי שהיתה הכרת תודה מאד משמעותית מצדם. אף אחד לא חייב להם כלום, ואפילו אני, אמא שלהם, חייבת מעט מאד לילדים בגילאים האלה. לא מדובר על להרעיב ילד בן חודש. אני לא מצפה מבן הזוג שלי שירגיש אותו הדבר, ואפילו לא מצפה מהאחים לעשות אחד בשביל השני ברמה הזו. כשאחד הילדים שלי לא נחמד לאחיו, שלא לומר מגעיל, אני לא חושבת שהאח שקיבל יחס רע אמור לעזור, להשאיל, להקפיץ. למה שיעשה את זה? בטח שלא חושבת שבן הזוג שלי, שעשה די והותר עד עכשיו עבור הילדים שלי במהלך 15 השנים האחרונות, צריך לספוג יחס רע. אם בן הזוג שלה חושב שהיא צריכה לעשות משהו בשביל אנשים בוגרים שמתייחסים אליה באופן מגעיל, הוא בעצם חושב שהיא חייבת משהו במערכת, אולי נראה לו שהמעמד שלה הוא של משרתת בבית שלהם. 
 
לא ראיתי בכלל שהילדים נהנים מנוכחותה, נהפוך הוא - הם חושקים שיניים כשהיא נמצאת, ואני לא מתפלאת בכלל למה היא לא מרגישה מחויבת. 
לצפיה ב-'חיפושית...'
חיפושית...
21/12/2017 | 22:51
1
94
לגמרי הבנת אותי
הבעיה - שאם בעלי מבקש ממני משהו(זה יכול להיות סל כביסה של בנו הגדול  - ואומר לי"צריך לכבס"
אם אסרב  - בעלי נעלב ועושה לי ברוגז גדול.
האוירה בבית לא נעימה גם אם אני עושה וגם אם לא. שנים עשיתי מעל ומעבר . זהב לא תרם בכהוא זה לאוירה, נהפוך וא...למה להתנהג יפה...
לא מבינה מה הקשר לדכאון שלי כפי שכתהב למטה אחת המגיבות או טיפול שאני צריכה לעבור כדי להתחזק.
שאלתי איך יוצאים מהפלונטר...לא לעשות ולגרום לבעלי להבין שלא לגיטימי לנקוף אצבע עבור מתבגרים שגועליים אלי, מבלי שיפגע מזה ופרש את זה כחרם על ילדיו ויריב איתי.
תודה
לצפיה ב-'אחת המגיבות כתבה שטיפול יכול לעזור לך להגדיר מה את רוצה'
אחת המגיבות כתבה שטיפול יכול לעזור לך להגדיר מה את רוצה
24/12/2017 | 21:21
40
את כותבת על ילדיו של בעלך, על השקרים שלהם, הבקשות שלהם (מסתבר שילדיו "לא רוצים ממני דבר", זה בעלך שמבקש ממך!)
את כותבת על בעלך "נעול בדעתו", "לא מוכן להתפשר"
מכל ההודעות שלך עדיין לא מובן מה העמדה שלך בקשר. גם לא בטוח שיש כאן באמת תנאי, אולי זו רק הרגשה שלך, לא שמענו את הצד של בעלך ויש הרבה דברים שלא ניתן לדעת מהודעה בפורום.
 
הצעתי שלפני שתעזבי את הזוגיות, או שתכנעי, שאת, לבד, תלכי לאיש מקצוע ניטרלי (פסיכולוג למשל), תחליטי בעזרתו איזה שינוי את היית רוצה להשיג בזוגיות, ולאחר מכן תוכלי לעשות עם התובנה הזו משהו.

את לא בחורה בת 12 שתלויה באישור של הוריה (או בעלה) כדי לחזור מאוחר הביתה, אבל לא נראה שאת מצליחה בעצמך להביע את הצרכים והדרישות שלך בקשר. 
לא נראה לי שלהמשיך לכתוב בפורום על קשייך יתן לך מענה מעבר לאמפטיה.
את שואלת שאלות, (ולא מתייחסת באופן ישיר לחלק מהמגיבים שעונים לך עליהן כנראה לא מספיק באמפטיה שאת מחפשת), אבל כשאת כן מתייחסת את פוסלת אותן אחת אחת, מכל מיני סיבות.
כנראה שחיפשת "ונטילציה", הקלת על ליבך על ידי שיתוף, לא תעשי שום דבר מהעצות שנתנו לך כרגיל, ועוד כמה חודשים תחזרי לכאן שוב ותשתפי שהאווירה לא נעימה לך, שבעלך מצפה ממך לעזור לו ו"נעול" אבל הוא לא רואה את עצמו אחראי על חוסר הנוחות שלך בקשר אלא שולח אותך לבד לטיפול שאליו את לא רואה טעם ללכת לבד.
לצפיה ב-'הסבר'
הסבר
22/12/2017 | 20:12
1
71
מההודעה הראשונה בשרשור הילדים מקבלים ממנה עזרה בקנית מצרכים, עזרה בכביסה והסעות. הם מתלוננים כי אף אחד לא חינך אותם להוקיר תודה, מבחינתם תפקיד ההורים לשרת אותם והם מקבלים מה שמגיע להם.  
 
לך יש ילדים גדולים יחסית, הילדים החורגים של זועמת צעירים והם צריכים מבוגר שיכבס בשבילם יסיע אותם וידאג לתזונתם.
כשזועמת זועמת כל הזמן, לא נעים בבית. זועמת בסך הכל צריכה לדאוג לילדים לאוכל, להסיע אותם לפעמים, לא כל יום כי בעלה עובד קשה ועייף מאוד והיא אוהבת אותו וצריכה לעזור לו כי כשטוב לו טוב גם לה ולכל המשפחה.
אז מה אם לפעמים הילדים לא מתייחסים אליה, מקללים אותה, מאשימים אותה בהזנחה? הם רק ילדים ויש להם זכות למזון ובגדים גם כשאמם הזועמת זועמת.
 
כמו שכתבה אילה היא צריכה לחייך, להיות נחמדה ולהמשיך להבליג.
היא צריכה להסכים לכל בקשותיו של בעלה. היא יודעת שכשהיא מסרבת לילדים הם פונים לבעלה, ובעלה חוזר אליה ומבקש ממנה להתחשב בבקשותיהם.
בסוף היא עושה מה שהיא מתבקשת וצריכה לעשות והיא סתם מרגיזה את בעלה כשהיא מסרבת לבקשותיהם. במקום לגרום לו להעלב בשמם מוטב שהיא תעשה תמיד כל מה שהילדים שלו מבקשים ממנה. 
היא יכולה להרגיש לא מחויבת, אבל היא המבוגר בבית ובעלה מבקש ממנה לטפל בסך הכל במזון ובגדים לילדים, הם הצרכים הבסיסיים ביותר.
לצפיה ב-'ה"ילדים" בסיפור של הזועמת הם בני 18 ו-21!! פספסת משהו'
ה"ילדים" בסיפור של הזועמת הם בני 18 ו-21!! פספסת משהו
23/12/2017 | 11:07
27
לצפיה ב-'מה עושים כשהילדים לא סופרים אותנו'
מה עושים כשהילדים לא סופרים אותנו
20/12/2017 | 20:11
5
141
אני שומע בסיפור הזה כמה דברים:
קודם כל אני שומע בת זוג שאכפת לה מהילדים של בן הזוג שלה, שהם חשובים לה, שרואה אותם כחלק בלתי נפרד מהמשפחה המשולבת שלכם - רק זה כשלעצמו ראוי להערכה רבה ואיו מובן מאליו בכלל!  זו נקודת מוצא נפלאה לצמוח ממנה
 
אני שומע מצוקה גדולה ואני מאוד יכול להבין אותה. התנהגות של ילדים יכולה להיות אחד הדברים הכי מתסכלים בעולם. הם לוקחים את כל מה שיש להם בבית כמובן מאליו! כל מה שאת עושה עבורם מבחינתם ככה זה צריך להיות! זה תפקידך בחיים שלהם בתור בת הזוג של אבא שלהם.
וגם במקרה הזה הייתי מציע לך לשים לב, שהעובדה שהם מקבלים כמובן מאליו את הדאגה והאכפתיות שלך מהם, גם היא אומרת שאת עושה את הדברים הנכונים. אחרת הם לא היו מצפים ממך שתסיעי אותם שתכבסי להם ושתבשלי להם.
 
אני שומע גם את המצוקה של בן הזוג שלך, שרואה את אהבת חייו נפגעת מילדיו ולא כל כך יודע איך לפתור את המצב - אני אומר לך כגבר, שזה מצב מאוד מתסכל.
 
אני שומע שהתקשורת בנושא הזה בינך לבין בן זוגך "תקועה". ארתם את כל מה שיש לכם להגיד, אתם ממש יודעים מה כל אחד מכם חושב על הנושא, אבל זה לא עוזר
 
אחד הכלים הכי חזקים שאני משתמש בהם במשפחה המורכבת שלי, הוא שיחה משפחתית. שיחה שבה נוכחים כל האנשים שגרים יחד בבית הזה, ובין שהם מרוצים מכך ובין שלא, משפיעים מאוד על החיים זה של זה.
שיחה פתוחה, גלויה, כנה, שבה משתפים אחד את השני בכאבים
זו שיחה שיש בה רק כלל אחד - אבל הכלל הזה הוא קריטי.
השיחה מתחילה בשיתופים בלבד
מי שרוצה לשתף מדבר, ואמור את כל מה שיש לו להגיד
כל השאר מקשיבים - לא עונים, לא עוצרים אותו באמצע, לא מסבירים את "הצד שלי" בסיפור, לא מנסים להסביר שנכון או שטועה, רק מקשיבים לכל מה שנאמר.
בסיום השיתןף מותר להגיד רק דבר אחד "תודה ששיתפת" זה הכל.
 
הבסיס של השיחה הזו היא הנחת בסיסית שאנשים שונים רואים את המציאות בצורה שונה - אין אמת אחת ואין צודק וטועה, יש רק נקודות מבט שונות
 
המטרה בשיחה הזו, היא שלרגע אחד נעצור, ונקשיב לנקודת המבט של האנשים שהכי חשובים לנו בעולם... לרגע אחד נוותר על הדעה שלנו, ועל העמדה שלנו, ונתבונן במציאות מהעמדה שלהם - מהמקום בו הם עומדים.
 
בשיחה הזו, מחובתך בעיני לומר לילדים שללו את כל מה שאת מרגישה - כמה הם חשובים לך וגם כמה ההתנהגות שלהם פוגעת בך. 
מחובתך לשמוע מה קשה להם, גם אם הקושי הזה לכאורה מקושר אליך - זה לא נגדך זה בעדם
 
אני מאמין שכשאנחנו ההורים של הבית, יוצרים מרחב שבו מותר להביע תסכול ודעה מבלי שישפטו אותך יבקרו אותך או יכיחו אותך, האווירה בבית משתנה מהר מאוד.
 
לצפיה ב-'זה מאוד יפה'
זה מאוד יפה
20/12/2017 | 20:41
4
122
לצערי, אצלנו זה כבר לא יעבוד.
הם לא מוכנים לדבר איתי. מפיצים עלי שקרים נוראיים, שאני לא נותנת להם אוכל, גונבת להם דברי,נועלת אותם מחוץ לבית... ומה לא..אני מכונה אצלם בשמות גנאי  שלא נאמר קללות( לא בפני, אבל כשהם מדברים בינם לבין עצמם). לא מוכנים לשבת לאכול איתי באותו שולחן.
 
אביהם מודע לכל זה וקשה לו מכל הכיוונים. גם להם קשה. אבל הם כבר גדולים!
אני לא מרגישה שבעלי מגבה אותי אם הוא מצפה שאעשה דברים עבורם. בשבילי זה מסר שאפשר להתנהג כך, גם אם אמר להם אחרת.
 
לצפיה ב-' לצערי, אצלנו זה כבר לא יעבוד'
לצערי, אצלנו זה כבר לא יעבוד
20/12/2017 | 22:56
3
128
האמת שכהורים גם בפרק א' וודאי וודאי שברק ב', שאין לנו את הפריבילגיה להתיאש...
יש לי תחושה שאת יודעת את זה
הכל מתחיל בתקשורת ביננו בני הזוג - אם שם זה לא עובד, אין מה ללכת הלאה לילדים. 
מנהלת הפורום פה היא מאמנת מובילה בתחום של מערכות יחסים במשפחות משולבות, אולי טיפול זוגי כמו שמשהי כתבה למעלה זה הצעד הראשון
לצפיה ב-'זה נורא'
זה נורא
20/12/2017 | 23:20
1
109
אבל אני התיאשתי...אחרי כמויות כל כך גדולות של גועל במשך כל כך הרבה שנים, וכל כך כל כך הרבה נסיונות שלי - התייאשתי - ממש לא נעים לי להיות בסביבתם . הם כל כך גסי רוח. התייאשתי!!!
לצפיה ב-'אם כל כך קשה לך אולי תתחילי מטיפול אישי '
אם כל כך קשה לך אולי תתחילי מטיפול אישי
20/12/2017 | 23:45
90
את צריכה מישהו שיעזור לך להתגבר על הייאוש בשלב ראשון ולהאמין בעצמך
נראה לי שמנהלת הפורום יכולה להיות האדם המתאים בשבילך. אינני מכירה אותה אישית אבל התרשמתי מהאתר שלה, ונראה שיש לה אמונה ענקית בזוגיות בפרק ב'- ואת צריכה כרגע אמונה כמו אוויר.
אחרי שתתחזקי תשקלי ברוגע מה את רוצה ובהתאם לכך תחזרי לפורום.
 
אגב- כדי להתחזק לא מוכרחים מטפל. מישהי שאני מכירה הייתה קוראת תהילים והיא אמרה שזה מחזק אותה. חלק מעידים שמדיטציה עוזרת להם. ויש את ער"ן שמציעים שיחת-חינם לעזרה ראשונה טלפונית.
ואולי בכלל תעדיפי להתחיל מכדורים נגד דיכאון?
לצפיה ב-'מההערכה שלה להודעה של איתן היא תוכל להיתרם גם מקשר רגשי תומך'
מההערכה שלה להודעה של איתן היא תוכל להיתרם גם מקשר רגשי תומך
21/12/2017 | 14:23
82
ומשקף כמו פסיכולוג עו"ס וכד'.
 
ולאיתן, יאוש הוא דבר שיש אנשים שחווים אותו,
גם אם 'אין להם את הפריבילגיה'
בהקצנה יש גם אנשים שמתאבדים כשיש להם ילדים ומשפחה, כשאדם במצוקה הוא לא תמיד רואה אלטרנטיבות. לא בהכרח כי אין אלא כי הוא בקושי רגשי שיכול לפגוע ביכולתו להבין את המציאות במלואה (למשל האפשרות שלה לעזוב את הבית) או לדמיין עתיד טוב יותר במערכת היחסים הנוכחית. 
מי שלא מאמין ביכולת לשיקום הזוגיות לא יפנה לטיפול זוגי! 
אני מסכימה שהתקשורת בין בני הזוג קודמת לתקשורת עם הילדים.
רצוי לפני שניגשים לטיפול זוגי לדעת מה רוצים להשיג בעזרתו.
לצפיה ב-'למה את עדיין נשואה??'
למה את עדיין נשואה??
22/12/2017 | 09:12
97
אני זוכרת את הפוסטים שלך מהעבר.
 
למה את עדיין במצב הזה? לא משנה מי אשם, והאם לבעלך יש או אין יכולת לשנות את המצב. למה את ממשיכה לסבול את הדברים הללו?
לצפיה ב-'מדובר על ילדים שהם בגירים. '
מדובר על ילדים שהם בגירים.
23/12/2017 | 10:54
9
122

הם עוד מעט יבנו לעצמם חיים משלהם ולא יהיו תלויים באביהם, ואת לא תתבקשי / תידרשי לשרת אותם בכביסות ובישולים, ומן הסתם גם ההסעות לא יידרשו.
מדובר בזמן קצר, לאור התקופה הארוכה בה סיפקת שירותי ניקיון תחזוקה והסעות לילדים עוינים.
לאורך אותה תקופה ארוכה אולי ניתן היה לרכך את הדברים בצורה זו או אחרת, נראה שניסית ולא עלה בידך, כך שבזמן הקצר שנותר עד ליציאתם לעצמאות ייתכן ולא יתאפשר שינוי משמעותי.
לא חושבת שזה "להתייאש", בעיני זה יותר לראות את הדברים כפי שהם.
 
בעיני, גם העתיד, לאחר מכן, מטריד.
לאחרונה שמעתי על כמה מקרים דומים, בהם מעורבים ילדים מבוגרים יותר מילדיו של בעלך.
אני שואלת את עצמי עד כמה הערך "אחדות המשפחה" הוא ערך מקודש...
כמובן שיש לשאוף לכך שהמשפחה תהיה מלוכדת ככל האפשר, לשם כך לעזור ככל האפשר לילדים, אבל עד כמה להבליג?  
מדוע לספוג מילדים בגירים של בן הזוג עוינות סלידה וטינה, התנהגות בוטה, השמצות...
להרגיש זרה בבית שלך...
מדוע להניח להם לחבל בחיים שלך?
הרי הילדים של בעלך לא יתחילו פתאום לאהוב אותך... וזה לא קשור לכביסות והסעות...
לא משנה כמה תסיעי אותם, תאכילי אותם, תתמכי בהם.
ובהמשך?
העוינות הזו עלולה לחלחל לילדיהם, לנכדים של בעלך, ואת עלולה למצוא את עצמך מואשמת בכך שבעלך לא מתראה מספיק עם נכדיו, בגללך כמובן.
 
לדעתי הגיע הזמן לבנות לעצמך חיים מוגנים יותר.
לקום ולדבר.
לבנות חיים פחות "צמודי ילדים".
לפנות עם בעלך, ללא ילדיו, רק איתו, לייעוץ מתאים ולעשות צעד אמיתי לבניית העתיד שלך, שלכם.
ולסרב להמשיך לחיות במתכונת הנוכחית.
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
24/12/2017 | 08:05
8
89
לקום ולדבר? ומה להגיד? אני באמת שואלת. איך לבנות חיים מוגנים יותר? כי ככה אני מרגישה...לא מוגנת...
לצפיה ב-'הסבר'
הסבר
24/12/2017 | 09:36
7
107
ברור שעל מנת לתת עצה שניתנת ליישום יש צורך בידע  ובהיכרות עם הנפשות הפועלות, ולכן יש צורך בגורם מקצועי שייעץ. 
 
קודם כל הייתי מבררת בנוגע ליועצים מקצועיים בנושא. עורכת רשימה ובודקת המלצות. אחד אחד. עבודת תחקיר רצינית. כאשר מצליחה למצוא מתאימים נפגשת ורואה אם מתאים, אם יש כימיה.
יש לזה מחיר, נכון, וצריך להתארגן לזה מראש. שווה יותר מכל הוצאה כספית לצורך טיפוח / לבוש.
אחרי שמצאת יועץ/צת מתאים /מה:
הייתי אומרת לבעלי שקשה לי מאוד ואני מבקשת שישב איתי לשיחה, שיעזור לי.
אם איכפת לו והוא מעוניין בטובתך הוא יקדיש לך את הזמן הזה.
מסבירה לו שהבית נהיה מקום בלתי נסבל עבורי במתכונת החיים הנוכחית, ואני מעוניינת למצוא לכך פיתרון שיתאים לי.
מבקשת ממנו בכל לשון של בקשה שיקדיש את הזמן הדרוש, יעזור לך וילך איתך לייעוץ.
לא מכירה את בעלך ולא יודעת כיצד אתם מתקשרים, מתארת לעצמי שיש ביניכם תקשורת וחיבה, אחרת לא היית עושה כל כך הרבה על מנת לשמר את הנישואין שלכם... רק את יכולה לדעת כיצד להעלות את נושא הייעוץ  לפני הפגישה של שניכם עם היועץ.
 
זה, לדעתי, הצעד הראשון.
 
בגדול, התוצאה שהייתי שואפת אליה היא הבנה מצד בעלך שכל זמן שהילדים נעזרים בך באופן כזה או אחר, הם אמורים להתאפק, לדכא את העוינות שהם חשים אליך ולהתנהג כלפיך בנימוס, אחרת אין מצידך שום שיתוף פעולה, ולא יהיה בעתיד, והמשמעות עבורו היא שכרגע את תגיבי בנימוס כאשר יהיו נוכחים, אבל תמנעי ככל האפשר מקשר איתם, ולא תבצעי עבורם עבודות כלשהם.
ובעתיד, הוא יוכל להיפגש איתם ככל שיחפוץ, לך תהיה שמורה הזכות שלא להיפגש איתם.
 
לדעתי, כל תגובה שלו בקשר לקיום שיחה איתך ובקשר להעתרות לבקשה להליכה לייעוץ אמורה לתת לך מידע בנושא הקשר שביניכם.
מנקודת הראות האישית שלי אין סיבה להמשיך ולקיים קשר עם אדם שלא מוכן לנסות להבין את המצוקה שאת נמצאת בה ולאפשר לך לפתור אותה בדרכך. במיוחד לאור העובדה שהוא לא הצליח לספק פיתרון הולם.
אבל זה לגמרי מנקודת הראות האישית שלי ולכן בעירבון מוגבל... לפעמים קורה שאילוצים כלכליים מכריעים בשאלות כאלו, וכידוע, אילוצים כלכליים קובעים איכות חיים.
 
לצפיה ב-'תודה...'
תודה...
24/12/2017 | 16:14
6
79
אני מאוד מתחברת למה שכתבת, ולא פעם דיברתי על כל עם בעלי.
הוא נעול בדעתו, שעלי לעזורלו עם ילדיו, שאין לו שליטה על איך הם מרגישים כלפי או מתנהגים, ויחד עם זאת עלי להתגבר על עצמי ולדאוג לגבות אותו, ולהכין להם. כם כשיעזבו את הבית ויבוא לבקר אותו, עלי להכין להם מטעמים ולהתנהג אליהם בצורה נעימה כי הם חשובים לו. זה מהדברים שהוא לא מוכן להתפשר עליהם. בכל מחיר, גם אם זה אומר שנפרד כי אני לא מוכנה לקבל את זה.
אין מה להתייעץ עם מטפל בנושא , אני כמובן יכולה ללכת לבד לטיפול כי הבעיה היא אצלי.
אז אני מרגישה שיש פה תנאי, שדורש ממני להכנע כדי נמשיך לחיות יחד, ולא טוב לי המקום הזה.
 
לצפיה ב-'במקרה כזה,'
במקרה כזה,
25/12/2017 | 13:04
4
69

הייתי ממליצה לך ללכת לייעוץ לבדך.
ייתכן שיועץ ידע לעזור לך
ותוכלי לבקש מבעלך להצטרף פעם, שישמע את דעת היועץ. גורם שלישי שרואה את הדברים יכול להסביר, לפעמים, טוב יותר מהאדם המעורב.
 
ומוסיפה את דעתי האישית,
לא התרשמתי שמעשייך עבור ילדיו הם רק גיבוי ... מעשייך הם עיקר העשייה. תמיד.
זה לא מצב שבדרך כלל הוא מבשל ומכבס ומסיע ואת רק מגבה אותו כשאינו יכול...
(ומדוע, באמת, לא הוא מבשל ומכבס להם? מדוע הוא אינו משלם על מוניות עבורם, שיסיעו אותם? מדוע הנטל כולו עלייך?)
בנוסף לכך:
לפי תיאורך, מצטייר מצב בו הוא לא יזוז מהשקפתו, דרכו, מעשיו, ואינו רואה עצמו אחראי בכהוא זה להתנהגות ילדיו, וזה נראה לך הגיוני... (תאמיני לי, זה לגמרי לא הגיוני. זה עוול משווע)
אם כך, מההסבר שאת נתת, משתמע שזה כמו אדם עם נכות כלשהי, שמפריעה לבת זוגו...
ואם אכן כך הוא, ההחלטה שלך היא בעצם אם להישאר איתו או לעזוב אותו. ואין אפשרות נוספת...
 
לצפיה ב-'הגיון'
הגיון
25/12/2017 | 15:55
3
53
אני ממש לא חושבת שהמצב הגיוני.
אני חושבת שהמצב הופך להיות הזוי ככל שילדיו מתבגרים.
תמיד אמרו לי שהמצב ישתפר כשהילדים יגלו, שהם יתבגרו..
זה רק נהיה יותר גרוע.
 
לצפיה ב-'מי שאמר לך הטעה אותך, זה עובד הפוך למורכב יותר עם הזמן'
מי שאמר לך הטעה אותך, זה עובד הפוך למורכב יותר עם הזמן
25/12/2017 | 16:32
2
57
ואם לא תעשי שום דבר אחרת מלבד להתלונן על קשייך בפורום, סביר להניח שלא יקרה שום דבר אחר ביחסייך עם בעלך והילדים.
אולי יום אחד תתפרצי על אחד הילדים- תתני לו סטירה, והוא יתלונן עליך לכל מי שהוא רק יוכל, ובעלך יגיע להחלטה (בעידוד משפחתו כנאה) שהוא לא מסכים להמשיך לחיות עם אישה עם מזג רע כזה.
כדי לקבל תוצאות שונות, עלייך לנהוג אחרת. וכפי שאת רואה הבעיה לא נעלמת עם הזמן היא נעשית גרועה יותר. את צריכה להפסיק לברוח מהמציאות ולהתמודד עם בעלך ועם העלבון שלו ואולי גם עם האפשרות שתאלצו להיפרד אם לא תוכלו להסכים על עקרונות משותפים בסיסיים שיהיו מתאימים לשניכם.
כשתחליטי שאת לא מוכנה להמשיך לחיות כך, ותגבי את ההחלטה במעשים, רק אז יהיה שינוי.
לצפיה ב-'פרינססה'
פרינססה
25/12/2017 | 16:38
1
57
תודה על כל תגובותיך  - לא מובן מאליו
אני לא מתלוננת על קשיי, אני מסה לקבל דעות מנקודות מבט מגווונות, ואולי גם עיצה חכמה שתועיל לי, חוכמת ההמונים...
אני לא מנסה לברוח מנמציאות
 
 
לצפיה ב-'זועמת'
זועמת
26/12/2017 | 01:30
58
מותר לך להתלונן ושיהיו לך קשיים, ומותר לך גם לברוח מהמציאות..
אני מקווה שקיבלת מהתגובות שלי מה שרצית ושהן יועילו לך
לצפיה ב-'תשמעי סיפור'
תשמעי סיפור
27/12/2017 | 23:47
47
זוג שהיה נשוי 35 שנים, הבעל עבד בעבודה עם נסיעות בכל הארץ ובחו"ל
האישה מאוד הצטערה כי לפעמים הייתה רחוקה מהבעל שהיא כ"כ אוהבת אבל איך אפשר לוותר על פרנסה? הם הקימו משפחה וחיו ברמת חיים טובה, במשך השנים הילדים גדלו ועזבו את הבית
האישה יום אחד אומרת לבעלה 'תשמע אני כל החיים רחוקה ממך, אולי תעזוב ונסתדר עם מה שיש?'
הבעל הסכים, והגיש מכתב התפטרות.
 
 
 
 
 
הממונים עליו קיבלו את ההתפטרות, שאלו אותו למה? 
הוא ענה להם שהנסיעות קשות לו כשהוא רחוק מאישתו.
"למה לא אמרת שום דבר?", ענו לו, ואיפשרו לו להמשיך בעבודה רק בארץ.
הבעל היה חשוב לחברה מספיק כדי שהיא תשנה ותתאים אליו את המשרה כדי שישאר. הוא בכלל לא חשב שיש אפשרות כזו כשהגיש את מכתב ההתפטרות..
לצפיה ב-'יש לך בעל נוראי, צר לי, במקום להודיע לילדיו'
יש לך בעל נוראי, צר לי, במקום להודיע לילדיו
24/12/2017 | 10:31
7
118
שאם הם רוצים שאת תהיי שם עבורם הם צריכים לכבד אותך
הוא מודיע לך שאת צריכה לכבד אותם ואותו אבל לאף אחד אין שום מחוייבות אליך.
הם לא ילדים קטנים שצריכים עזרה, הם פרזיטים גדולים שמקבלים גב מהאבא שלהם שחושב שנישא למשרתת
 
 
מצער
לצפיה ב-'בעל נוראי'
בעל נוראי
24/12/2017 | 17:33
1
115
יש לי בעל שהוא אבא גרוש ואבא מאוד מסור לילדיו. זה לא ישתנה.
ילדיו אגב לא רוצים ממני דבר.. זה בעלי רוצה ממני
לא קל לו שילדיו לא מקבלים אותי. זה לא מצב פשוט.
זה עדיין לא סותר את מה שכתבתי ושאלתי...
 
לצפיה ב-'זה יפה שהוא מסור לילדיו הבוגרים וחבל שאינו מסור לך'
זה יפה שהוא מסור לילדיו הבוגרים וחבל שאינו מסור לך
25/12/2017 | 15:19
63
היות שכופה עליך להשפיל ראש ולשרת את אילו שפוגעים בך
לצפיה ב-'לא נוראי. הוא רואה באשתו שותפה ומצפה ממנה לסייע לו ללא תנאי'
לא נוראי. הוא רואה באשתו שותפה ומצפה ממנה לסייע לו ללא תנאי
25/12/2017 | 01:30
4
88
היא כתבה שבעלה מגנה את היחס שלהם כלפיה, ושהם לא ממש מתייחסים למה שהוא אומר להם.
ושהוא טוען שאין לו איך להשפיע עליהם מבלי לפגוע בהם.
"זועמת" היא לא ילדה קטנה, היא אישה בוגרת, אשתו ושותפתו למגורים עם הילדים שלו. 
הוא מבקש ממנה לעזור, והיא עוזרת.
בעלה לא כופה עליה לבצע את בקשותיו, הוא מבקש.
לצפיה ב-'את חושבת שהוא מבקש, לא כופה?'
את חושבת שהוא מבקש, לא כופה?
25/12/2017 | 12:44
2
72
וכיצד להבין את המשפט הזה:
"זה מהדברים שהוא לא מוכן להתפשר עליהם. בכל מחיר, גם אם זה אומר שנפרד כי אני לא מוכנה לקבל את זה."
ציטוט מאחת התשובות של "זועמת" לפוסט שלי.
בהחלט כופה.
לצפיה ב-'כן, לדעתי הוא מבקש. לא קראתי שבעלה כובל אותה אליו בשלשלאות'
כן, לדעתי הוא מבקש. לא קראתי שבעלה כובל אותה אליו בשלשלאות
25/12/2017 | 13:30
1
72
וגם לא שהוא כופה עליה לבצע כביסה או נסיעה. הוא אולי מבקש בצורה אגרסיבית, נעלב, עושה "ברוגז" (יכול אולי להראות על חוסר בגרות אך לא על איום ממשי), אפשר לקרא לזה מניפולציות או אולטימטום - אך זו איננה כפיה.
כל זה אפשרי מכיוון שהיא מקבלת את זה
ברגע שהיא תגיד 'עד כאן'
היא לא תהיה בזוגיות הזו בתנאים הללו.
בינתיים היא אפילו לא ניסתה שום דבר ממה שהבנתי. 
היא פוסלת טיפול זוגי כי זה לבד, למרות שיש כמה שהציעו לה
היא פוסלת טיפול אישי כי היא לדעתה בסדר
לבד היא לא מסתדרת
לבעלה המצב לא מפריע: אם היא לא תשנה משהו בהתנהגות שלה, היא כנראה תמשיך לסבול
 
היא מתנהגת כאילו שהיא ילדה קטנה ותלויה בו, אולי זה באמת המצב, מכיוון שהיא תלויה בו כלכלית, או אולי נפשית. אם כל כך רע לה, מדוע היא נשארת? אולי כי לא הכל רע, אנחנו לא יודעים עליה כמעט כלום, מעבר לכתוב בפורום.
לכן, לפני שהיא מחליטה לפנות לטיפול זוגי הצעתי לה ללכת לאיש מקצוע שיעזור לה להבין מה היא רוצה. 
ולאפשרות שהיא תלך לבד לאיש מקצוע בעלה לא מתנגד, אולי הוא אפילו ישמח.
הסיבה היחידה שהיא סובלת היא בגלל שהיא מוכנה לסבול.
אגב, פרידה לא מוכרחה להגיע עם גירושין, היא יכולה להחליט שהיא עוזבת לתקופה מסויימת כדי להבין עם עצמה קודם כל מה היא רוצה מהזוגיות שלה.
לצפיה ב-'כן. אם כל כך רע מדוע היא נשארת...'
כן. אם כל כך רע מדוע היא נשארת...
25/12/2017 | 14:33
59
שאלה מתבקשת.
לצפיה ב-'הבנתי, הוא מגנה ועם זאת מצפה ממנה שתחריש'
הבנתי, הוא מגנה ועם זאת מצפה ממנה שתחריש
25/12/2017 | 15:17
64
אין ספק.....מקסים
לצפיה ב-'מחזקת את ידיך'
מחזקת את ידיך
28/12/2017 | 11:54
2
48
אני גם הייתי בסירה דומה בעבר. היום עברנו לגור ממש רחוק מהילדים שלו אז זה פחות. וגם כשהם מגיעים אז הגדול מאוד עצמאי והצעירה יותר בת 16 לא כל כך מדברת איתי. כשהיתה קטנה אז הייתי כמו אמא בשבילה. היום היא מסתכלת על שנינו כמו אוייבים ולא רוצה לדבר איתי רוב הזמן ובטח לא מוכנה שאסיע אותה או אכבס לה. 
אבל אני מבינה אותך לגמרי ואני רק מחזקת את ידייך שהזמן יעשה את שלו ועוד כמה שנים דברים ישתנו אם רק תקחי נשימה עמוקה ותעברי את התקופה הזו. 
לצפיה ב-'תודה על הסימפטיה '
תודה על הסימפטיה
28/12/2017 | 19:59
11
לצפיה ב-'שאלה למבולבלת'
שאלה למבולבלת
04/01/2018 | 14:02
16
כתבת שהיית בשביל בת ה-16 כמו אמא כשהייתה קטנה והיום בקושי מדברת איתך. אם תהיי מוכנה, הייתי רוצה לשמוע למה זה קרה לדעתך - אם זה משהו ביחסים ביניכן או שהיא פשוט מתבגרת... אני שואלת כי גם אני כמו הורה נוסף עבור הקטנה שלו, והנחתי שזה אומר שהדברים יהיו ככה גם כשתגדל, ועכשיו אני מבינה שיכול להיות שזה ישתנה...
לצפיה ב-'צוואה'
צוואה
20/12/2017 | 15:37
8
197
רקע
חיים בזוגיות כבר 25 שנה
לנו 2 ילדים משותפים (23,18)
לו 2 ילדים מנישואים קודמים (30, 28)
היחסים עם הילדים שלו טובים מאד, עוזרים להם בכל דבר, חלק בלתי נפרד מהמשפחה, נסיעות לחו"ל משותפות (על חשבוננו), ארוחות ערב משותפות לפחות פעמיים בחודש. גם הקשר בין הילדים שלנו לילדים שלו מעולה.
 
רכוש משותף
דירה
 
כדי לחסוך קשיים אנחנו מתכננים לרשום צוואות.
ברור לשנינו:
שכל רכושו של בן זוגי יתחלק ל- 4 ילדיו.
שרכושי האישי יתחלק ל- 2 ילדי.
 
ההתלבטות היא לגבי הדירה המשותפת שלנו.
לפי החוק, החלק שלו אמור להתחלק ב- 4
והחלק שלי אמור להתחלק ב- 2
לצורך העניין, אם שווי הדירה 2,000,000 ש"ח
ילדיו ירשו 250,000 ש"ח כל אחד
וילדינו המשותפים ירשו 750,000 ש"ח כל אחד
אני חושבת שלמען יחסים המשך טובים בין האחים, בלי משקעים והרגשת הפלייה, אולי כדאי לי לחלק את החלק שלי גם להם. אבל מצד שני, אני לא הייתי מעוניינת שהילדים שלי ירגישו שהילדים שלו קיבלו משהו שבעצם שייך להם.
 
מעניין אותי מה אתם חושבים.
 
 
 
לצפיה ב-'האמא של הילדים שלו'
האמא של הילדים שלו
20/12/2017 | 19:21
2
157
תוריש (הורישה?) את נכסיה לילדים שלך?
אם אבא שלי היה מאוד קשור לנכדים של אחותו וטיפל בהם המון אז 60% מהירושה שלו היתה צריכה ללכת לנכדים הבוגרים של אחותו על חשבון ילדיו הקטינים?
 
החוק אומר מה שהוא אומר כדי לפתור מצב שאין צוואה.
צוואה מרצון ובדיעה צלולה היא הקובעת.
את יכולה לכתוב בצוואה שאת מורישה סכום כלשהו לכל אחד מהילדים האחרים ואז תמנעי ממצב שהם ירגישו שלא חשבת עליהם ולא התחשבת בהם.
לצפיה ב-'איך לא חשבתי על זה...'
איך לא חשבתי על זה...
21/12/2017 | 15:20
1
109
כשהתלבטתי בסוגיה זה היה הכל או לא כלום.
זה רעיון חכם שבעצם אומר, לפי החוק לא מגיע לכם, אבל בגלל שאני מערכיה ודואגת - אני נותנת.
תודה!!!
לצפיה ב-'בשמחה'
בשמחה
21/12/2017 | 20:07
77
דרך אגב, הצוואה לא חייבת להיות מסמך קר וענייני.
 
אפשר להוסיף כמה מילים שעורך הדין יקרא שבהם, למשל,
 ותאחלי לכל ארבעת הילדים חיים טובים ותקווה שימשיכו לקיים יחסים טובים ביניהם.
 
אפשר גם לצרף מכתב אישי לכל ילד ולדוגמה, להודות להם שהיו חלק מחייך, ושאת אוהבת אותם וגאה בהם.
 
סכום כסף סמלי בתוספת מילות אהבה והערכה ישאירו תחושה נעימה הן אצל הילדים החורגים והן אצל הביולוגים.
לצפיה ב-'ירושה במשפחה פרק ב''
ירושה במשפחה פרק ב'
20/12/2017 | 20:19
2
129
אני חושב שצריך להפריד בין התקופה שלפני שהתחברת עם בן הזוג שלך ולתקופה שאחרי.
כל מה שצברתם לפני התקופה שהייתם יחד מתחלק, הוא רק של צד אחד ולכן מתחלק רק בין הילדים של אותו צד 
שלו ל 4, שלך ל 2.
 
לעומת זאת, מרגע שחברתם יחד, ואתם מקיימים משפחה בצורה מלאה ומשתופת כל ההכנסות משותפות וכל ההוצאות משותפות. כל הנכססים שצברתם מרגע זה בעיני שייכים יחד לכם, ויחד גם עבור ילדכם כאילו היו כולם ביולוגים שלכם.
כלומר הדירה מתחלקת ל - 6
 
כשאנחנו בוחרים להקים משפחה בפרק ב', אנחנו מצפים מעצמינו ומילדינו שיראו במשפחה הזאת הבית שלהם. אנחנו יוצרים משפחה חדשה שמורכבת מכל חלקיה גם אילו שהיו טרום הקמתה (מפרק א') וגם אילו שהגיעו אחרי הקמתה.
למה שהמוות שלנו יפרק את כל מה שבנינו בימי חיינו?
אתם ההורים במשפחה הזו, הילדים שלו והילדים שלכם - כולם יחד הם הילדים במשפחה הזו. 
זו המורשת שאני רוצה להשאיר אחרי לכתי - משפחה בפרק ב' היא משפחה בכל מובן ועניין - כולל גם ירושה
לצפיה ב-'צודק אבל... '
צודק אבל...
21/12/2017 | 15:25
88
 
מצד אחד - כולנו משפחה אחת. מצד שני -הם לא הילדים שלי.
 
אני חושבת שמצאתי את האמצע בתגובה שלפניך.
 
תודה.
לצפיה ב-'אני גם לא מסכימה איתך'
אני גם לא מסכימה איתך
21/12/2017 | 19:22
84
לו הייתי מתאלמנת, לילדים שלי ושלנו היו רק שני הורים. אבל לילדים שלי יש ארבעה הורים ולילדים שלנו, יש רק שניים... כאן כבר יש חוסר הגינות, למרות שכולם ילדים במשפחה שלנו וכולם אהובים. את חוסר הסימטריה הזו לא ניתן לשנות. 
 
למה הילדים המשותפים צריכים לקבל בסך הכל פחות מהילדים ה"ראשונים"? אני חושבת שכמו שכתבו לפניך, נהיה גם משפחה אם לא נחלק הכל לפי מספר השקלים אלא לפי הגינות מסוימת. 
 
הדבר שכן הייתי עושה, זה להגיד לילדים מה החלטנו לעשות מראש, ולא להשאיר אותם במצב שבו הדברים מתגלים אחרי מותנו ולא ניתן להסביר או לשנות. במקרה כזה הרבה פעמים נוצרים משקעים שניתן לפתור אם מסבירים.
 
דרך אגב, לא בכל משפחה מורישים שווה בשווה מכל מיני סיבות. במשפחה שאני מכירה היו שלושה ילדים, מאחד היו שני נכדים, מהשניה שלושה ומהשלישי ארבעה נכדים. הסבים היו בעלי שלוש דירות, אחת בת שני חדרים, השניה שלושה והשלישית ארבעה חדרים... בצוואה שלהם הם הורישו את הדירה הגדולה למשפחה הגדולה הם דיברו עם הילדים שלהם, שהיו בעצמם בוגרים וביחסים טובים אחד עם השניה, והסבירו שאחרי שהם סידרו את הילדים הם דואגים לנכדים, ושהם מצפים שכל ירושה תגיע לנכדים בהגיעם לבגרות. בכלל לא היה בראשם לעשות שיוויון בין הילדים שלהם. הילדים קיבלו את הרעיון מאד יפה וכל המשפחה חיה עם זה בשלום, כך שאנשים מקבלים כל מיני גרסאות של הצדק, תלוי איך מוצג ומה נקודת המבט. 
לצפיה ב-'לא קראתי את אשר כבר כתבו לך, לדעתי אם '
לא קראתי את אשר כבר כתבו לך, לדעתי אם
21/12/2017 | 20:25
1
88
גידול את ילדיו מקטנות, הם חלק בדיוק כמו יודעים, אחרת את צפויה לחרם של בעלך, זה לא יהיה שווה לך.
 
כסף זה לא הכל בחיים, יודעים עוד צעירים והצליחו לעשות כסף בעצמם, הבעיה היא שלך, הוא האבא של 4 ילדים, את זה אסור לך לשכוח.
לצפיה ב-'תודה על התגובות'
תודה על התגובות
11/01/2018 | 16:55
9
אני נעזרת בפורום כבר שנים.
 
תודה לכל מי שענה.
לצפיה ב-'*הוא טועה בהתנהגות עם הילדים שלו*'
*הוא טועה בהתנהגות עם הילדים שלו*
( לעמוד שלי בתפוז )
18/12/2017 | 23:17
83
פוסט חדש מתוך הבלוג שלי.
מוזמנים לקרוא:

https://goo.gl/HrXiTa
לצפיה ב-'מורכבות פרק ב'
מורכבות פרק ב
15/12/2017 | 13:47
28
296
פרק ב, משמרת משותפת 3 ילדים שלי לה יש ילד משמורת מלאה
גרים ביחד
הילדים שלי כל הזמן מבקשים לבוא גם בימים לא שלהם
עד עכשיו תמיד הרשתי להם
פתאום הבת זוג רוצה להיות שותפה באישור
זה מפריע לה למנוחה
לא מסוגל להגיד להם לא לבוא וכל הזמן רבים על זה
לצפיה ב-'אני מבינה אותך ואני חושבת שזוגתך מעמידה אותך במצב ממש'
אני מבינה אותך ואני חושבת שזוגתך מעמידה אותך במצב ממש
15/12/2017 | 14:24
6
178
לא נעים. בעיקר כי הילד שלה גר איתכם ואני מניחה שהוא גם מפריע לך למנוחה לפעמים.
הייתי מנסה לדבר איתה ולנסות להסביר שמדובר בילדך ואתה לא יכול להגיד להם לא לבוא...
אם הם מגיעים מבלי להודיע לפני, כן הייתי מבקשת מהם להתקשר לפני...
 
לא מכירה את זוגתך אבל אם היא מבקשת ממך שילדיך לא יגיעו לביתכם המשותף כי זה מפריע למנוחתה, אולי זאת נורה אדומה...לפחות מבחינתי...
 
שיהיה חג שמח ושבת שלום
לצפיה ב-'אין דין ילד אחד כדין ארבעה'
אין דין ילד אחד כדין ארבעה
15/12/2017 | 18:37
5
176
גם אם היה מדובר רק ברעש, מן הסתם שלושה אחים רבים ומשתוללים ומשחקים ולא יהיה שקט. תוסיפו ילד רביעי שהוא "זר" מבחינתם ובכלל יהיה רעש.
 
אם הילדים שלך רוצים לבוא יותר זה מן הסתם מצביע שטוב להם אצלך.
אז מי משקיע בהם?
בהתבסס על הסטטיסטיקה, הניחוש שלי הוא שזוגתך.
 
אז היא צריכה להיות מוכנה עם אוכל שיספיק למספר לא ידוע של פיות החל משלושה ועד שישה. אלא אם כן גם חברים יכולים להופיע פתאום ואז בכלל כאב ראש.
לנקות אחרי שישה. לעשות קניות עבור שישה. לכבס עבור שישה. להרגיע שניים עד ארבעה ילדים שבדיוק כולם רוצים את המחשב/הטלויזיה/המשחק/האמבטיה.
 
רוצה שהילדים שלך יגיעו חופשי? תמצא דרכים להוריד מהעומס על זוגתך.
לצפיה ב-'אני מניחה שהתכוונת להגיב לכותב הפוסט ולא לי :)'
אני מניחה שהתכוונת להגיב לכותב הפוסט ולא לי :)
15/12/2017 | 20:53
2
140
אבל לא ברור לי איך הגעת לכל המסקנות שהגעת מההודעה שלו...
איפה הוא כתב שאישתו מכינה אוכל?
מאיפה את יודעת מה הגיליים שלהם?
אולי הם בוגרים והוא מזמין פיצה ושום דבר לא נופל עליה.?...
 
לצפיה ב-'הגבתי לשניכם'
הגבתי לשניכם
16/12/2017 | 19:21
1
118
שניכם מתייחסים למצב כאילו שלושה ילדים נוספים בבית, ובכלל ארבעה שהם לא מאותם זוג הורים, זה שווה ערך לביקור במוזיאון.
ילדים עושים רעש ולכלוך ומצפים לפנסיון מלא.
 
הוא לא ציין בני כמה הילדים אבל ציין שמדובר מעבר לימי המשמורת שלהם. לילדים בני עשרים-שלושים-ארבעים אין משמורת.
 
זכותם של הילדים להעלב (ובצדק) אבל פותח השרשור צריך לשבת עם זוגתו ולהבין מה בדיוק מפריע לה. ואז לשבת ולחשוב מה אפשר לעשות בכדי להקל עליה. בהודעה הלקונית שלו אין הרבה מידע אבל נשמע שילד אחד בנוכחות מלאה שווה טרחה לשלושה ילדים בנוכחות כמעט מלאה ולא צפוייה ואין זה כך.
 
כמו שכתבתי, אני לא יודעת מה קורה בבית אבל הסטטיסטיקה אומרת שהטיפול בפועל בבית ובילדים נופל יותר על האישה, גם אם היא לא האמא הביולוגית.
 
אבל את יודעת מה? אני בטוחה שאת צודקת.
שלושה ילדים בגיל גן-יסודי-טיפשעשרה מגיעים מתי שבא להם. מזמינים פיצה שעליה הם משלמים מדמי הכיס שלהם. יושבים ליד שולחן האוכל בנימוס ואוכלים את הפיצה בשקט ומבלי לגעת בשום דבר אחר תוך כדי. מציעים לאח החורג לשבת לאכול איתם. בסיום הם אוספים את השאריות ואורזים בפח האשפה. מנקים פירורים. שוטפים את הרצפה. הולכים לשבת בשקט על הספה. גולשים קצת בוואצאפ בשקט ומבלי לדבר ולצחוק ולריב. ואז קמים, מסדרים את הסלון, אוספים את הזבל ויוצאים על קצות האצבעות מהבית.
והאמא החורגת והמרשעת קמה משנת היופי שלה ואפילו לא יודעת שהם היו בבית.
משפחה ישראלית קלאסית. אין ספק.
לצפיה ב-'מכיוון שכותב הפוסט כתב שזה מפריע לה לנוח ולא שזה '
מכיוון שכותב הפוסט כתב שזה מפריע לה לנוח ולא שזה
16/12/2017 | 19:30
101
מכביד עליה, הנחתי שזאת הסיבה.
 
את הפכת אותה ממש לסינדרלה מסכנה שמנקה אחרי קבוצת ילדים...
 
ואם הייתה לו משמרות מלאה? מה אז?
 
אם המצב הוא כמו שאת מתארת- מסכימה שהוא צריך לחשוב איך להקל עליה אבל כל עוד זה לא כתוב, אין לי שום סיבה להניח את זה והתייחסתי להודעותו.
לצפיה ב-'ועוד הבדל...הילד שלה גר איתם כל הזמן....משמרות מלאה.'
ועוד הבדל...הילד שלה גר איתם כל הזמן....משמרות מלאה.
15/12/2017 | 20:56
124
ילדיו לא...אני הייתי מאוד נפגעת אם אבא שלי היה אומר לי לבוא רק בימים שנקבעו כי זה מפריע למנוחת אישתו החדשה.
לצפיה ב-'הסטטיסטיקה שלך פשט שגויה'
הסטטיסטיקה שלך פשט שגויה
17/12/2017 | 08:00
122
אני עושה הכל בבית כולל לטפל בילד שלה
לצפיה ב-'הבעיה היא שאתה "לא מסוגל להגיד להם לא לבוא"'
הבעיה היא שאתה "לא מסוגל להגיד להם לא לבוא"
16/12/2017 | 14:39
5
154
אתה לא צריך להגיד להם לא לבוא. הם יכולים ומוזמנים לבוא, כשזה בימים שלהם, או בזמנים שמתאימים גם לאשתך.
כשהילדים (וההורים, והאחים, והחברים) לא גרים איתכם, הם לא יכולים "לנחות" כל רגע. אם אתה גר לבד זאת החלטה שלך, כשאתה בזוגיות ההחלטה צריכה להיות משותפת.
יכול להיות שהם מקנאים בילד של אשתך שנמצא ביחד איתכם רוב הזמן. אבל כל עוד הם לא גרים ביחד איתכם, הם לא יכולים לבוא ללא הודעה וקבלת אישור.
הבעיה היא שהרגלת אותם למצב הזה. ועליך להתמודד עם המצב הזה שקרה באחריותך, כיום נישאת מחדש, ויש לך אחריות גם לאשתך. 
 
אם לא תמצא דרך לגרום לאשתך להיות מרוצה-הזוגיות שלכם לא תחזיק.
לדעתי כדאי לכם לגשת למטפל זוגי.
לצפיה ב-'הסיבה שאני לא מסגל להגיד להם לא לבוא'
הסיבה שאני לא מסגל להגיד להם לא לבוא
17/12/2017 | 07:15
4
132
כי ממש לא טוב להם אצל אשתי לשעבר
והם כל הזמן רוצים ל"ברוח" אלי
אני מרגיש ממש רע כלפיהם אם לא אתן להם חוף מפלט
לצפיה ב-'מצב שבו אתה לא מסוגל לסרב לילדייך לא בטוח מועיל להם.'
מצב שבו אתה לא מסוגל לסרב לילדייך לא בטוח מועיל להם.
17/12/2017 | 11:08
3
109
לילדייך אין חוף מפלט, יש להם אבא חלש שמקריב את עצמו לכאורה לטובת הילדים, הקרבה שמגיעה מאשמה, חוסר הבנה עד כמה שויתור ורחמים מזיקים להם ופחד מהתמודדות.
 
אם ילדייך היו רוצים שתתגרש, ותתחתן מחדש עם גרושתך, היית עושה זאת?
אם ילדייך היו מבקשים שאשתך תצא מהבית כי היא מפריעה להם, היית מבקש ממנה לצאת?
אם ילדייך היו אומרים לך שהרסת את חייהם מכיוון שהתגרשת, והם מוכנים לסלוח לך רק בתנאי שתשלם לכל אחד מהם 50,000 ש"ח כפיצוי, היית משלם?
 
אני בכוונה מקצינה השאלה האם יש לך קווים אדומים כלשהם?
לצפיה ב-'ונניח שאת צודקת'
ונניח שאת צודקת
17/12/2017 | 11:18
1
112
שאני חלק ולא יודע להתמודד
ואני מקריב את עצמי לטובת הילדים
 
עדיין אני מרגיש בין הפטיש לסדן
לצפיה ב-'כמה דברים'
כמה דברים
17/12/2017 | 11:56
97
1. תבין שהבעיה היא שלך מול הילדים, היא לא בגלל אשתך. אל תכעס עליה ואל תאשים אותה, הבעיה של קושי בסירוב לילדים היא שלך והייתה קיימת גם אם היית גרוש וגר לבד.
2. תחפש עזרה מקצועית. מכיוון שהבעיה מתרחשת בקשר הצעתי טיפול זוגי.
3. החולשה שלך מגיעה בעיני מהפחד שלך להתמודד עם אשמה ורגשות אחרים קשים שיש לך. אתה נמצא במקום הנוח יחסית של ההורה הטוב כביכול מול אשתך ה"רעה". אתה חושש להיות ההורה ה"רע" בעיני ילדיך. 
וגם כשאתה נותן ללא גבולות ומוותר לילדייך הם לא שואבים ממך כוחות ובטחון ואולי הם אף מאוכזבים שאתה לא מתמודד מולם. 
 
ברגע שתחליט שאתה מעוניין להכיר את עצמך ורגשותייך ומה שנכון לעשות (איך כדאי לנהוג עם הילדים), ותהיה מוכן לקבל החלטה לפעול לפי הדברים שנכונים לך לאשתך ולילדים גם אם לטווח הקצר יהיה קשה יותר, דברים יוכלו להסתדר מהר מאוד.
חשוב שתיקח בחשבון שמדובר בתהליך של התמודדות לא קלה (בעיקר רגשית ולאורך זמן) ומכיוון שהיחסים שלך ואשתך במצב רגיש הצעתי ליווי מקצועי שיקצר את התהליך ויכוון אתכם לפתרון מהיר ויסייע לשניכם בהתמודדות.
כשמציבים גבולות חדשים לילדים בחלק מהמקרים הדברים נעשים גרועים יותר לפני שהם משתפרים וחשוב להבין את המטרה הסופית ואת החשיבות של הגבולות גם עבור הילדים, ולקבל את כל העזרה האפשרית כדי לא להישבר באמצע השינוי ולגרום למצב להפוך לגרוע יותר.
בהצלחה!
לצפיה ב-'אפשר לעוות את המציאות איך שרוצים'
אפשר לעוות את המציאות איך שרוצים
23/12/2017 | 04:51
35
להגיד לאבא שילדיו רוצים לבוא אליו הביתה בימים שלא שלהם שהוא אבא חלש ושהילדים עושים לו מניפולציות, ולתת דוגמה שאולי הילדים היו מבקשים שאשתו תצא מהבית, צריך מוח מעוות במיוחד בשביל זה. 
האם לך אין קווים אדומים בשטויות שאת כותבת?
לצפיה ב-'בעיני אין דבר כזה'
בעיני אין דבר כזה
17/12/2017 | 08:54
4
145
זה הבית שלהם והם לא צריכים לבקש רשות להגיע אליו (רק להודיע, כדי לא לתפוס את זוגתך בטעות בתחתונים וחזיה בסלון...)
ילדים הם גורם מפריע בהגדרה, מי שרוצה שלא יפריעו לו יכול לבחור זוגיות ללא ילדים.
לעולם בחיים לא הייתי אומרת לילדים של בעלי לא להגיע.
כמובן שלא יכול להיות שכל העומס יפול על זוגתך, אבל אתה אומר שזה לא כך.
 
יחד עם זאת, בעיני זה שהבית שלך הוא מפלט לילדים מאמא שלהם זה הרבה יתר מטריד. בעיני אתה צריך לראות איך אתה תומך בילדים בלהיות אצל אמא כשהם אמורים ולא בלברוח משם. ואיכשהו באינטואיציה בלי שאמרת כלום, יש לי הרגשה שיש חוט מקשר בין שני הנושאים האלה.
לצפיה ב-'בוודאי שיש קשר בין הנושאים'
בוודאי שיש קשר בין הנושאים
17/12/2017 | 09:15
116
אבל לא יכול להתמוד/לשנות את הלשעבר
לצפיה ב-' נכון מאוד'
נכון מאוד
17/12/2017 | 12:28
1
94
הבית של ההורה הוא הבית של הילד, רואה את זה כמצב נתון.
רצוי להקל על בת הזוג ככל האפשר. אם אתה הוא זה שעושה את כל עבודות הבית, כנראה שעבודות הבית אינן הבעיה כאן. האם יכול להיות שהיא מצפה שתעסיק אותם, על מנת שלא ישתוללו? נדרשת כאן שיחה רצינית איתה.
 
באשר לכך שהם בורחים מבית גרושתך, זה נושא שמצריך טיפול. ייתכן ויש צורך בעזרה מקצועית.
לצפיה ב-'לא כל הורה מוותר על גבולות, גם במשפחה ביולוגית'
לא כל הורה מוותר על גבולות, גם במשפחה ביולוגית
17/12/2017 | 13:50
97
כשגרים יחד כמובן שלכל אחד מבני הבית יש מפתח והוא מגיע והולך כרצונו.
כשלא גרים ביחד יש משפחות שלא מפריע להם שיגיע כל מי שירצה (לרוב מדובר בהורים או ילדים) גם ללא התראה מראש וגם כשהם אינם בבית, כשבקצה השני יש משפחות שנפגשות גם עם המשפחה הקרובה רק לאחר תאום מראש לפחות יום קודם, ומבקשים מהורים וילדים שאינם גרים בבית (גם אם יש להם מפתח) לא להגיע לביתם כשהם אינם ללא תאום מראש. 
 
כששני בני הזוג עם אותה השקפה אין בעיה- כשיש פערים בהשקפות, על שני בני הזוג נדרש להתאמץ כדי למצוא יחד את "שביל הזהב", אם הם רוצים להישאר ביחד..
לצפיה ב-''
17/12/2017 | 12:46
9
לצפיה ב-'מורכבות פרק ב' - האם הילדים יכולים לבוא אליי תמיד? '
מורכבות פרק ב' - האם הילדים יכולים לבוא אליי תמיד?
( לעמוד שלי בתפוז )
17/12/2017 | 11:16
2
144
הי,
קראתי את דברייך ואת השרשורים מטה.
אני אנסה לתת לך כמה נקודות מבט לטעמי, שיכולות תסייע לך להתמודד עם הדילמה:
 
1. אין לי ספק שאתה בת זוגתך יצרתם משהו מאוד יפה יחד, ואין לי ספק שהאבהות שלך מרכזית בחייך,אחרת הילדים שלך לא היו מבקשים להגיע, ולא מוצאים אצלכם בית ופינה חמה. תוקירו עצמכם על כך זה לא מובן מאליו.
 
2. גם אתה וגם בת זוגך דמויות משמעותיות בחיי הילדים שלכם, אם תרצו ואם לא. הם באים אליכם, הם גרים אצלכם (מי יותר מי פחות), הם מסתכלים עליכם, הם לומדים מכם, הם סופגים ממכם.
עכשיו השאלה היא,
מה אתם רוצים להקנות להם? אילו ערכים הייתם רוצים שהם יגדלו לאורם?
אילו ערכים אתם מאמינים שצריכים להיות במשפחה?
האם אתם מאמינים שהבית של ההורים הוא הבית של הילדים תמיד, בכל מקום ובכל שעה?
מה אתם רוצים כל אחד עבור ילדיו הביולוגים שלו?
האם חשוב לכל אחד מכם, בכנות, שלילדיו הביולוגים תמיד יהיה מקום להגיע אליו, שבו הם יוכלו להרגיש הכי רצויים, אהובים, שייכים, בטוחים, ששם מקבלים אותם כמו שהם?
האם חשוב לכל אחד מכם שלילדיו הביולוגים יהיה מפתח, ולא תהיה להם בכלל שאלה אם מותר להם להגיע או לא? (אולי רק לעדכן מראש, זה בסדר, אך לא כדי לקבל אישור).

אם התשובות לכל השאלות האילו, כל אחד ביחס לילדיו שלו היא כן, ואני מאמינה שזה כך, אז המחוייבות שלכם בעיניי,
היא ליישם את מה שאתם מאמינים בו גם עם הילדים של בני הזוג שלכם.
בעניין הזה בעיניי, יש לכם אחריות משותפת לכל הילדים, אם אתם יחד, ולא משנה היכן הילדים גרים.
אני מאמינה שאי אפשר להיות דוגמא אישית לחלק מהילדים ככה, ולחלק מהילדים אחרת.
 
3. שאלות נוספות ששווה להעלות ביניכם, שיכולות לעזור לכם להפסיק לריב:
- איזה בני אדם אתם רוצים שהילדים שלכם יגדלו להיות?
- איזה מודל להורות וזוגיות אתם רוצים להראות להם?
- מה מנחה כל אחד מכם כבן אדם בחיים בכלל (עזבו כרגע זוגיות ומשפחה) - אם יש שם נתינה, אהבה, סבלנות, הכלה, הקשבה....אז על כל אחד מאיתנו, לחיות את הערכים האילו בכל תחומי חייו - זה נקרא איניטגרטי, וזה מפתח לחיים מאושרים. 
 
4. אני חושבת שבפרק ב' במיוחד אנחנו צריכים לתת לכל אחד מאיתנו את ה"חופש להיות אבא" וה"חופש להיות אמא"
אנחנו צריכים לסמוך אחד על השני, שכל אחד מאיתנו יודע הכי נכון מה טוב ומה מתאים לו ולילדיו, ולתת לו את הגב והתמיכה.
היום הם רוצים לבוא יותר, אולי מחר ירצו לבוא פחות,, אולי מחרתיים הבן שלה לא ירצה לבוא, אולי פתאום יתנגד לך, או הם יתנגדו לה... לכו תדעו...
החיים בפרק ב' כל הזמן משתנים, הילדים גדלים, אתם משתנים, עוד תתמודדו מול הרבה דילמות ושינויים.

מה שיחזיק אתכם יחד הוא החופש שתתנו אחד לשני להיות האבא/ האמא של הילדים הבילוגים שלכם, ולסמוך אחד על השני כל שההחלטות שכל אחד מכם יקבל ביחס לילדיו, הן הטובות והנכונות ביותר, מעצם העובדה שהם האבא / האמא היחידים שלהם.
גישה שכזו תאפשר לכם גם לחיות בזוגיות טובה ומעצימה, ולהיות סביבה תומכת אחד לשנייה - זה הבסיס לכל.  

שב עם זוגתך ועשו שיחה, ענו על השאלות לעיל. 
וזכרו עוד דבר,
אם בת זוגך היא המשפחה שלך, ואתה המשפחה שלה, 
אזי הילדים שלה גם הם המשפחה שלך, והילדים שלך גם הם המשפחה שלך. 
(תחשבו על זה, מעבר לרגשית, מוסרית, אפילו לוגית זה כך.... )
 
 
לצפיה ב-'תודה על התגובה המפורטת'
תודה על התגובה המפורטת
17/12/2017 | 11:24
1
37
לצפיה ב-'בשמחה'
בשמחה
( לעמוד שלי בתפוז )
17/12/2017 | 11:38
60
מקווה שעזרה, כמו גם התגובות והעצות של חברי הפורום פה לעיל. 
קח את מה שאתה מאמין בו ומתחבר אליו. 
 
לצפיה ב-'*שיתוף אישי בעניין'
*שיתוף אישי בעניין
( לעמוד שלי בתפוז )
17/12/2017 | 13:15
90
כמאמנת לפרק ב', וכמי שמובילה הורים ובני זוג בתהליכי חיבור בפרק ב' עם ילדים, אני ממש מכירה מקרוב את הדילמה הזו.
הרבה מאוד בני זוג שמגיעים אליי נתקלים בדילמה הזו בצורה כזו או אחרת, ואנחנו מוצאים את הפתרון המתאים להם - אין תשובה אחת נכונה. 
ברמה האישית, כמי שחיה את פרק ב' בעצמי, אשתף שאני לא חושבת שאתה צריך בכלל "להיות מסוגל להגיד להם לא". 
בעיניי, ושוב זו רק דעתי מתוך חיי, כאשת מקצוע אני יודעת שיש הרבה מאוד אפשרויות נוספות ,ואין אמת אחת נכונה, הילדים של שנינו, צריכים לדעת שהם יכולים לבוא תמיד, מתי, וכמה שהם רוצים .
אם הילדים של בן זוגי ירצו לעבור לגר אצלינו 24/7, לעולם לא אגיד "לא", וההיפך הוא הנכון - זה גם מה שאני מצפה מבן זוגי.
חוץ מזה הבית שלהם אצלינו פתוח עבורם תמיד, והם יודעים זאת, במיוחד ככל שהם גדלים (יש לנו 6 בגילאי 10-20). 
אני מאמינה שהיכן שההורים נמצאים, שם הבית של הילדים, זה נכון לי ולילדיי, וזה נכון לבן זוגי ולילדיו באותה מידה. 
הורה בעיניי לא צריך להתמודד עם העניין הזה של  "לסרב לבקשתם של הילדים לבוא".
זה לפני הכל. בתוך זה בוא נראה איך מסתדרים
יותר מזה, משום שלכל בעיה יש פתרון (למעשה לכל בעיה יש 3 פתרונות ויותר), בוודאי ימצא פתרון שנח לכולם.
עם זאת, ההחלטה המשותפת שלנו כזוג, שהיא המסגרת בתוכה מתנהלים החיים שלנו, על כל מה שהם מביאים איתם, צריכה להיות אחת:
הבית שלנו הוא הבית של הילדים כולם, מתי וכמה שהם רוצים, בלי שום תנאי ומגבלה. 
זו האמת שלי כאמא וכבת זוג במשפחה משולבת.
 
לצפיה ב-'אם לסכם: זה לא האם לבוא, אלא איך לבוא'
אם לסכם: זה לא האם לבוא, אלא איך לבוא
19/12/2017 | 11:25
3
82
ואני מסכימה עם כל מה שכתבו מעלי.
 
מצד אחד, הילדים שלך לא אמורים לבקש רשות לבוא לבית שהם גרים בו. מצד שני, הילדים שלי, למשל, דואגים היטב לבדוק איתי האם מתאים לי שיהיו כאן בבית עוד ילדים, חברים שלהם, מתוך הידיעה שזה לא אותו הדבר להיות בבית עם הילדים שלך ולהיות בבית עם ילדים אחרים. הילדים שלי כבר בגילאי ההתבגרות המאוחרים, כך שלא מדובר בילדים שרבים או עושים בלגן, והחברים שמגיעים נמצאים איתם בחדר בשקט ואם צריך גם מזמינים פיצה לבד, אבל בכל זאת מדובר בילדים שלא ילדתי שלא אמורים לראות אותי בתחתונים... אז יש לנו איזה כלל של הודעה מראש, והתחשבות, למשל - לא להביא ילדים אחרים בזמן ארוחה משפחתית (ואז יש דילמה אם להזמין לאכול, להתאים את האוכל, האם יש מספיק...) ולא להביא חברים בשעות שלא נוחות לבני הבית, נגיד בשישי בצהריים כשאני ישנה או בשעות מאוחרות בערב. עם כל הכבוד לילדים שלך, אני בטוחה שגם לך יש דברים שלא נוחים לך ושלא היית מסכים לעשות איתם אלא אם יש מקרה חירום. 
וזה בדיוק הענין, אתה לא מתאר מקרי חירום. אתה מתאר שגרה. אני חושבת שסביר שתעשו תיאום ציפיות, אתה וזוגתך, ותקבעו שלמשל בימים מסוימים בשעות מסוימות, זוגתך יכולה לצפות להתחשבות בזה שאף אחד לא יבוא ויפריע לה. הילדים שלך כמובן יכולים לבוא, אם יש צורך, אבל מתוך התחשבות, מתוך רצון טוב, הם לא יבואו אם אין משהו מיוחד מאד. אני חושבת שזה בדיוק כמו ללמד את הילדים שלך לא להעיר אותך בלילה כשהם מתעוררים, אלא אם יש משהו חריג. ילדים אמורים להיות יכולים להתמודד עם להרדם שוב במיטה שלהם אחרי גיל מסוים, ואנחנו לא עושים להם איזה נזק בבחירה להעמיד גבול. התחשבות הדדית היא ערך חשוב ואין סיבה להזניח את הענין הזה רק בגלל שאתה גרוש ולא נשוי לאמם. 
 
שנית, לגבי גרושתך. מצטערת, אני לא לגמרי מאמינה לענין הזה של רע להם עם אמא שלהם. ילדים יכולים להיות מאד מאד מניפולטיבים, ואם הם מרגישים שיהיה להם איזה רווח מהענין הזה, והם לא צריכים להבין בצורה מחושבת בדיוק מה קורה, אלא מספיק שהם ירגישו שהענין הזה עושה הרבה אמוציות לכולם, הם לעתים קרובות ימשיכו בענינים כאלה. רוב הילדים רבים בצורה כזו או אחרת עם ההורים שלהם, לא תמיד מרוצים מהם, אבל אין להם לאן לברוח. המציאות הרגילה היא שאף אחד מאתנו לא מושלם, ואין צורך לחשוב על עצמך כמקום המפלט של הילדים. אם להמשיך את הדימוי שהתחלתי קודם, אם תתחיל לחשוב על עצמך כמקום המפלט של הילדים מחלומות רעים, ושלא ניתן בכלל לתת להם להתמודד עם שהיה של חצי שעה בחושך עד שירדמו שוב במיטה, תמצא את עצמך כל הזמן עם הילדים שעושים רכבת למיטה שלך באמצע הלילה. אולי תרגיש נורא טוב עם עצמך, אבל זה לא שעזרת לילדים בשום צורה. העובדה שלא פתרת את הפחד שלהם רק מגבירה את הצורך שלהם לבוא אליך למיטה ולעשות דרמות ליליות. ילד מאוזן, שלומד שלפעמים זה מפחיד או קשה לעשות משהו, אבל שההורים שלו נוטעים בו את הבטחון שהכל בסדר - מתמודד בסדר גמור ולא יוצא עם טראומות. 
לצפיה ב-'גם הילד שלה'
גם הילד שלה
23/12/2017 | 04:46
2
37
מתוך התחשבות לפעמים לא יחזור הביתה אחרי בית ספר כדי לתת זמן פנוי להורים? או ילך לסרט בערב כדי לתת זמן פנוי להורים? כמובן שבמקרים מיוחדים מאוד מותר יהיה לו להשאר בבית. 
אין כזה דבר שלילדים אסור לבוא לבית של אבא (או אמא). הורה שמרשה לבן זוגו להעמיד כזה תנאי לילדים שלו אינו ראוי להקרא הורה. 
כדי להקל עלייך את הבנת הסיטואציה, תארי לך שלא הילד של בן זוגך רוצה לבוא לבית שלך, אלא הבן שלך רוצה לבוא אלייך הביתה ובן זוגך טוען שמותר לו רק במקרים מיוחדים מאוד אם זה לא בימים שלו. 
הסיטואציה כבר נ ראית שונה, נכון?
 
לצפיה ב-'הילדים הביולוגים שלי בהחלט מתחשבים (ובכוונה מדברת עלי)'
הילדים הביולוגים שלי בהחלט מתחשבים (ובכוונה מדברת עלי)
23/12/2017 | 11:27
1
44
וכשאני ישנה בשישי בצהריים, כשהם אמורים להיות אצל אבא שלהם, הם נכנסים על קצות האצבעות כדי לא להעיר אותי. כשהם נמצאים כאן בשישי "שלי" הם מניחים שאני יודעת שהם בדרך, שאני מוכנה לזה שפתאום יכנסו הביתה עדר קטן (מתוק ורעשני) של בני נוער ואם הלכתי לישון דאגתי לסגור את הדלת או ויתרתי על שנת הצהריים. 
 
הילדים שלי נמצאים במשמורת משותפת ולכן באמת עוברים חופשי בין הבתים בכל שעות היום והלילה. הם אף פעם לא דופקים בדלת וגם לא מתקשרים לבקש רשות להגיע. זה הבית שלהם והם לא צריכים לבקש רשות. כמו כל בני אדם שגרים בבית אחד, הם דואגים להתחשב: אני מבקשת שידאגו להתקלח בשעה מוקדמת בערב ולא באחת בלילה, כשהם חוזרים מבילוי, אחרת זה מעיר את בן הזוג שלי ואותי. כשיש חופש והם הולכים לישון הרבה אחרינו, הם דואגים להקשיב לטלביזיה בווליום נמוך, והבן שלי לא עושה משחקי גיימינג און ליין בלי אוזניות. בהתאם, כשהם אצל אבא שלהם ולא ברחוב, הם משתדלים לא להגיע באמצע זמן שאני ישנה צהריים כדי לא להעיר אותי, לא מגיעים הנה אחרי 21:30 אם לא חייבים, וכל מיני דברים כאלה.
 
מעולם לא אסרתי עליהם להגיע, כמו שלא אסרתי עליהם להגיע למיטה שלי בלילות כשהיו קטנים. כן הסברתי שזה מפריע ושהם צריכים לבחור האם זה מצדיק להפריע לי. בסך הכל, כשהם אצל אבא שלהם, כל הצרכים שלהם נענים וברוחב לב. זה הבית שלהם בדיוק כמו שזה הבית שלהם כאן. יש מצבים שבהם הם רוצים דוקא אותי, ובמצבים האלה הם לא מהססים ומתקשרים ומעירים, ומבקשים שנבוא לקחת אותם ממחנה של הצופים בקצה האחר של המדינה, או בוכים לי בטלפון שנפרדו מהחבר באמצע הגדנע, בשעות מוקדמות מאד בבוקר. כל זה קורה, אבל זה לא הסטנדרט. 
 
אני חושבת שכל הצגת הענין כאן היא מאד מניפולטיבית. למשל, אנחנו מחנכים לא לסיים את האוכל שנמצא בכלי מרכזי בלי לשאול אם עוד מישהו רוצה. במיוחד אם מדובר במאכל מבוקש, כמו קינוח. את יכולה להגיד שאני לוקחת אוכל מהפה של הילדים שלי, וזה יהיה נכון ברמה העובדתית אבל לא ברמה האמיתית - ילד אוכל ארוחה שלמה, לא יקרה לו כלום אם יקבל שתי כפות פחות של גלידה. אז אני, כאמא שלהם, אומרת להם להתחשב באחרים, והשמיים לא נפלו. גם בענין של פותח השרשור, אני לא מבינה מה הבעיה. מפריע לזוגתו שהילדים מגיעים כל הזמן? אפשר לומר להם, היום לא, או עד ארוחת ערב או כל דבר אחר. אם יש לה כוח לבן שלה ורק הילדים שלו מרגיזים אותה, זה משהו אחר, אבל בגדול להגיד שלא כל יום אנחנו פותחים מטבח ודואגים לארבעה ילדים? אמרתי את זה לילדים שלי בלי בעיה כמה וכמה פעמים. הסברתי שהם תמיד מוזמנים אבל אבא שלהם ואני חולקים גם את המטלות, למשל כביסה, ארוחות ערב וכד'. הם יכולים לשהות כאן, אבל לא תמיד יש כאן שירות מלא - לפעמים אני ישנה, לפעמים צריך להכין לעצמך מהמקרר. אם הם רוצים ארוחת ערב מסודרת בימים של אבא שלהם, יתכבדו ויגיעו אליו. אם כמובן הכנתי משהו אני נהנית לאכול איתם, אבל לפעמים, בימים שהם לא כאן, אני סתם מכינה לי פרוסת לחם ויושבת מול הטלביזיה. מבטיחה שאף אחד לא מרגיש מקופח...
לצפיה ב-'וכל זה אחרי שכתבת בעצמך שהילדים שלך יכולים לבוא בכל שעה אליך'
וכל זה אחרי שכתבת בעצמך שהילדים שלך יכולים לבוא בכל שעה אליך
09/01/2018 | 00:22
9
כי זה הבית שלהם. נסי את להגיד לילדים שלך כשהם רוצים להגיע שהיום לא, כשהסיבה היחידה היא שהם מפריעים לבן זוגך. 
 
זה הרי לא דומה בכלל מאשר להגיד לילדים שיהיו בשקט כשאתם ישנים או שהם יכינו לעצמם אוכל אם לא הכנת אוכל או את ישנה (את ישנה המון, שמת לב?). 
מי שהילד שלו גר כל הזמן איתו ויש לו העוז והחוצפה להגיד שהילדים של הצד השני מפריעים לו אם הם שם יותר מדי הוא אדם אגואיסט שלא ראוי לשום התחשבות בשום נושא. 
לצפיה ב-'אל תוותר '
אל תוותר
23/12/2017 | 04:40
38
הבית שלך הוא הבית של הילדים שלך. כמו שהילד שלה לא צריך אישור שלך כדי לחזור הביתה, כך גם הילדים שלך. 
היא בנתה על כך שיש לך משמורת משותפת והם רק חצי מהזמן איתכם, אבל סיטואציות בחיים משתנות ואין מצב שתתן לה לפגוע בקשר עם ילדיך. 
אל תפתח משא ומתן בנושא, אל תציע פשרות, להקל עליה. פשוט תגיד לה הבית שלי פתוח בפני הילדים שלי מתי שהם רוצים, בדיוק כפי שהבית פתוח בפני הילד שלך. 
אם היא לא מסוגלת לקבל את זה, עדיף להיפרד. היא נשמעת מכשפה. 
לצפיה ב-'אני חושבת שזה ברור מאליו שהיא חייבת'
אני חושבת שזה ברור מאליו שהיא חייבת
28/12/2017 | 11:18
34
להיות מעורבת באישור.
להיות אחראית על עוד 3 ילדים זה קשה נורא. עוד 3 שעושים רעש. מאוד מאוד קשה. אני מבינה אותה. 
אני זוכרת שלי מאוד הפריע כשהיו קטנים והגרושה היתה מתקשרת שהילדים רוצים לבוא אלינו. אני גם עובדת מהבית, וגם לפעמים היו לי תכנונים לצאת עם בעלי או תכנון להעביר ערב שקט בבית, או לנקות, והם היו באים המון ולא הצלחתי לעשות כלום.
אז מצד אחד אלו הילדים שלו ומצד שני מאוד התעצבנתי על זה שהרגשתי שאני הבייביסיטר שלו ושל הגרושה מתי שבא להם והכל סובב סביב ילדיו.
אני מציעה לך, גם בשביל הקשר שלך עם אשתך וגם בשביל להשאיר טעם טוב בקשר של אשתך עם הילדים שלך - תן לה להחליט מתי נח לה לארח את ילדך מעבר לביקורים.
לצפיה ב-'זןגיות על הסף'
זןגיות על הסף
16/12/2017 | 08:58
4
211
היי שמי מירב.יש לי בן זוג כמעט שנתיים נולדו לנו תאומים הם בני 5חודשים כיום עברנו לגור יחד שהם היו בני חודש מאז העל הלאגן אנחנו לא מדברים רבים לא ישנים ילד הוא מתנהג לא חפה רוצה על הזמן לעזוב הוא גם לא מנסה לתקשר איתי או לדבר אן לתקן ניסיתי שוב ושוב מצב אסון .כיום הוא רוצה לעזוב .איך מתמודדים במצב כזה .שיש תינוקות בני 4.5 חודש  שהכרנו היה ביננו קשר טוב איך שנכנסתי להריון הצחיל הברדק הוא תמיד אמר שהייתי צריכה לעשות הפלה  והוא כל הזמן כמו בפיצול אישיןת  
לצפיה ב-'הי מירב'
הי מירב
17/12/2017 | 08:56
94
את לא בדיוק בפורום הנכון...
אני חושבת שכדאי לך ללכת לטיפול פסיכולוגי, כדי להבין מה את רוצה ומה את יכולה לבנות עם בן זוגך.
לצפיה ב-'עזרה'
עזרה
( לעמוד שלי בתפוז )
17/12/2017 | 11:36
86
הי מירב, 
האם אילו נישואים ראשונים? 
האם יש לכם ילדים מנישואים קודמים? 
אני חושבת שאתם צריכים טיפול זוגי או ייעוץ פסיכולוגי. 
אם תכתבי לי עוד פרטים בפרטי, אשמח לעזור לך/ להפנות אותך. 
 
גלית. 
לצפיה ב-'איזה סיכוי היה מלכתחילה לכזו זוגיות?'
איזה סיכוי היה מלכתחילה לכזו זוגיות?
23/12/2017 | 04:49
1
54
נכנסת להריון אחרי פחות משנה של חברות, הברדק התחיל כשנכנס להריון והוא ביקש שתפילי, עברתם לגור יחד רק כשהתאומים היו בני חודש. קשר מוזר ולא ברור. 
איך מתמודדים? נערכים לכך שיעזוב, מוצאים תמיכה אצל משפחה חברות פסיכולוג. מתייעצים עם עו"ד לגבי זכויות ומזונות. 
 
לצפיה ב-'מה חסרים מקרים פה בפורום על נשים שלא הסכימו לעשות הפלה?'
מה חסרים מקרים פה בפורום על נשים שלא הסכימו לעשות הפלה?
01/01/2018 | 21:31
29
למה את מתפלאת על הזוגיות הנ"ל? יש כאן כל מיני מקרים לדוגמא מישהי, שהביאה ילדה לעולם ,הם יצאו 3 חודשים בערך, לא הסתדרו והיא חשבה שאם היא נכנסה להריון- אין טעם לעשות הפלה בגילה. אחלה סיבה להביא ילדה לעולם שלא יהיה לה אבא. 
את מבינה- יש כל מיני סוגים של אנשים בעולם, אנוכיים, מפונקים, מתחשבים, מטורללים וכן הלאה... 
 
מעניין מה תספר בבוא היום לילדה כשתעלה השאלה היכן אביה ומדוע אינו קיים בחייה. 
לצפיה ב-'כולם עסוקים או אין יותר בעיות במשפחות'
כולם עסוקים או אין יותר בעיות במשפחות
07/12/2017 | 13:00
5
240
ניהיה שקט פהאבל אני מתוסכלת ומתמודדת עם ילדים שלי ושל בן זוגי שלא מסתרים, בניגוד לי ולבן הזוג שנפלא לנו יחד ודווקא הבעיה צורמת עוד יותר.אלו לא ויכוחיים ילדותיים ביניהם אלא ממש גישות שונות לחיים, ערכים, פערים,תחביבים,הכל שונה
הם לא חייבים להיות חברים טובים אבל איך מונעים חיכוחים?מתחים? לכולם פתיל לא ממש ארוך
אולי למנוע בכלל אינטראקציה?להרים ידיים? אולי זה לא ממש חשוב והזוגיות שלי היא העיקר?
לצפיה ב-'מריבים, ויכוחים וחיכוכים בין הילדים שלך ושלו'
מריבים, ויכוחים וחיכוכים בין הילדים שלך ושלו
( לעמוד שלי בתפוז )
11/12/2017 | 11:58
4
129
הי סיגל,
יש הרבה מה לעשות.
להרים ידיים זו לא אופציה
יש לי הרבה מה לומר לך, לשתף, לייעץ, אחרי הכל זה התחום שבו אני עוסקת בחיים המקצועיים, וגם בחיי האישיים. 
כדי שזה יקרה אני צריכה קצת מידע:
בני כמה הילדים?
כמה זמן אתם יחד? 
גרים יחד?
איך מערכת היחסים של כל אחד מכם עם הילדים של האחר?
אולי תתארי סיטואציה אחת בעייתית, היוצרת ריבים, מתיחויות וחיכוכים, אותה היית רוצה לפתור?
בואי נתחיל ממנה...

גלית הלר
לצפיה ב-'התכוונתי להרים ידיים'
התכוונתי להרים ידיים
13/12/2017 | 09:20
3
120
זה לשנות גישה ולא לחבר ביניהם "בכוח" אלא פשוט להבין שהם לא חייבים להיות ממש חברים ולשחרר את זה,לא להתעסק...ואולי הריבים יחלפו מעצמם. אני כל הזמן מבקשת תיפגשו,תשחקו,תצפו יחד בסרט,שבו לאכול יחד
אני צריכה להפסיק?
 
לצפיה ב-'האם לחבר בין הילדים שלי לשלו?'
האם לחבר בין הילדים שלי לשלו?
( לעמוד שלי בתפוז )
14/12/2017 | 14:03
2
74
הי סיגל,
את צריכה לתת לילדים שלך ושל בני הזוג שלך את הסביבה הטובה ביותר עבורם ככל שזה תלוי בך. אני לא יודעת מה מצבכם, אם אתם גרים יחד או לא, בכל מקרה חשוב שלכל ילד תהיה הפינה שלו, שחוקי הבית יחולו על כולם בצורה שווה ושירגישו בבית ולא "אורחים". זה לפני הכל. כלומר כהורים כדאי שתתנו לילדים את הסביבה הפיזית האופטימלית לגדול בו, ככל יכולתכם כמובן.
מה עוד אתם יכולים לעשות? 
1.קבעו את כללי הבית כך שישאר זמן משפחתי - למשל אצלינו המסכים נסגרים בין 19-21 בכל יום ומתפנה זמן למשחק. בזמן הזה אנחנו נמצאים איתם, לפחות חלק מהזמן, ומשתתפים איתם בפעילות. 
2. ייצרו הזדמנויות לחוויות משותפות, זמן איכות משפחתי, ופעילויות יחד, כדי לאפשר לחיבור המשפחתי להיווצר - זה לא חייב להיות חופש בחו"ל או בצימר, אלא 10-15 דק' לפחות פעם- פעמיים בשבוע של משחק, צפייה משותפת בסרט, ארוחה משותפת, או סתם שיחה משפחתית בסלון.
3. הראו דוגמא אישית - שבו לאכול יחד עם בן הזוג שלך, צפו איתו יחד בסרט. עשו את מה שאתם מאוד רוצים שהילדים שלכם יעשו. תנו לם דוגמא אישית. הכילו בהתנהגותכם בבית את הערכים שאתם רוצים שהם יספגו מכם.
4. הגדירו קוים אדומים ביחסים בין כל בני הבית - נניח אלימות פיזית היא קו אדום. החוקים הללו יהיו תקפים לכולם, כולל לכם במידה שווה. 
5. הכניסו לביתכם שמחת חיים, הומור, צחוק, אהבה וקבלה. 
מעבר לכל אילו, שהם בידכם ובשליטתכם, אין לכם באמת יכולת ל"הכריח" ילדים להתחבר אחד לשני. 
אם אתם תכילו בהתנהגותכם, בערכים שתפעלו לפיהם בבית, בחוקים שתגדירו שברורים ואחידים לכולם ובאוירה החיובית שלכם (שלא הופכת כל ריב ל"דרמה"), את מה שאתם מאמינים בו, כל השאר יסתדר. 
הילדים שלכם יהפכו לקרובים ואפילו לחברים טובים.
תנו להם את הזמן, אל תאיצו, אלא הפנו אנרגיה ליצור בחיים שלכם את מה שמצויין לעיל, זו המתה הגדולה ביותר שלכם לחיבור ביניהם. 
 
לצפיה ב-'המון תודה, אני מתחברת למה שכתבת'
המון תודה, אני מתחברת למה שכתבת
18/12/2017 | 14:18
1
29
תודה!!!
הקושי היחיד הוא לפנות זמן לקחת חלק בפעילויות המשותפות איתם...
לפנות את שהשעות 19-21 כל ערב לזמן משפחתי ולשחק- איך אפשר עם כל מטלות הבית והסידורים? לצרי אין ברירה כי ביחד הם לא מסתדרים לבד עדיין
לצפיה ב-'זמן עם הילדים שלו ושלך'
זמן עם הילדים שלו ושלך
( לעמוד שלי בתפוז )
18/12/2017 | 20:59
25
הי סיגל,
לא חייבים לשבת עם הילדים ולשחק שעתיים - למי יש זמן לכך? 
מספיקה רבע שעה, חצי שעה, אפילו פעם בשבוע.
זה גם לא צריך להיות שניכם, פעם את, פעם בן זוגך, גם לא הכרחי שתמיד יהיו נוכחים כל הילדים. 
הרעיון של לכבות מסכים, נולד בדיוק כדי לאפשר לזמן האיכות הזה להיווצר,
אבל הוא קודם כל עבור הילדים עצמם.
למה אני מתכוונת?
ברגע שאנחנו קבענו חוק שבבית שלנו אין מסכים (טלוויזיה, מחשב טלפון)
בין 19-21 למעשה הכשרנו את הקרקע לחיבור ביניהם.
מה שקרה הוא שלא היתה להם ברירה, אלא לשחק אחד עם השני. 
ברגע שהם התנתקו מהמסכים הם חיפשו מה לעשות, ואז מצאו פתרונות - קלפים, משחק קופסה, "איש תלוי" (מכירה?)
כשילדים אין ברירה הם לומדים להסתדר ביניהם, הם זקוקים אחד לשני, אין מסכים לברוח אליהם, ואז הם מתחילים לשחק. 
אם זה לא קורה אתם יכולים ליזום בהתחלה.
למשל תחליטו שחצי שעה בין 8 ל 8 וחצי, אתם מתיישבים לשחק ומי שרוצה יצטרף. הם יבואו. 
הרעיון של כיבוי מסכים מטרתו, בצורה אולי מעט "מאולצת" אבל מסיבות טובות , לא להשאיר להם ברירה, אלא למצוא עצמם "נאלצים" להסתדר אחד עם השני כדי שתהיה להם תעסוקה. 
המדהים הוא שזה עובד, הם מתרגלים ומחכים לכך. 
אתם תראו שהם ילמדו להסתדר ביניהם, גם בלעדיכם.
באופן כללי אל תיבהלי מריבים ביניהם, ככל שפחות תקחי זאת קשה, ככל שריבים לא יהיו דרמה בעינייך, כך זה יסתדר מהר יותר. 
שימו לכם מטרה קטנה של חצי שעה פעם בשבוע לשבת עם הילדים שלך ושלו למשחק קלפים קצר / משחק קופסה (פעם את ,פעם בן זוגך, אם אין לשניכם אפשרות), אמרו לילדים שמכבים מסכים.
ככל שתקפידו, תראו איך מהר מאוד האוירה בבית תשתנה.

ספרי מה קורה. 
בהצלחה. 


 
לצפיה ב-'הדרך לזוגיות מאושרת ויציבה בפרק ב' (עם ילדים)'
הדרך לזוגיות מאושרת ויציבה בפרק ב' (עם ילדים)
( לעמוד שלי בתפוז )
30/11/2017 | 10:46
191
הי,

אני רוצה להזמין אתכם להרצאה חדשה שתתקיים בהוד השרון במוצ"ש 23.12
ההרצאה תועבר על ידי וע"י בן זוגי לפרק ב' - שגם הוא מאמן, מנחה ומרצה לזוגיות, הורות ומשפחה בפרק ב'.
בהרצאה נדבר על איך מצליחים לשמור על זוגיות יציבה ומאושרת בפרק ב', כזו שיכולה לכל הקשיים שבדרך.

עלות כניסה: 40 ש"ח ליחיד, 70 ש"ח לזוג בלבד.

כל הפרטים בלינק:
http://bway.activetrail.biz/lacture

ממש אשמח לראות אתכם.

ההרצאה מתאימה לכם בכל שלב של פרק ב':
בין אם אתם גרים יחד או לא,
בין אם אתם בתחילת הקשר או כבר אחרי תקופה ארוכה,
וגם אם אתם בין זוגיות אחת לשנייה, אבל רוצים לדעת ולהצליח בפעם הבאה.

שלכם,
גלית.
לצפיה ב-'הבת 16 לא מוכנה לבוא יותר '
הבת 16 לא מוכנה לבוא יותר
( לעמוד שלי בתפוז )
09/11/2017 | 17:22
5
423
הי לכם,

משתפת בפוסט שהעלתי הבוקר בפייסבוק. מקווה שיתן לכם ערך.

"למה אתה מחויב למערכת היחסים שלך עם הבת שלך, או לצדק שלך?"שאלתי אותו, כשהסביר לי שהבת שלו בת 16, לא מוכנה לבוא יותר לבית שלו, ושל בת זוגתו.
לא רק שהיא לא מוכנה, היא מחרימה את בת זוגתו.
פעם היא קיבלה אותה, והיום כבר לא.

הוא שתק.
למה את מתכוונת?

תראה אמרתי:
אתה כועס עליה
אתה מסביר לה שזה לא בסדר
שלא ככה מתנהגים אחרי שנתתם לה כל כך הרבה
שזו כפיות טובה
שזה חוסר כבוד
אתה מאוכזב ממנה

עכשיו יכול להיות שאתה אפילו צודק
אלא שהצדק הזה גורם לך לכעוס עליה.
לא להסכים להיפגש איתה מחוץ לבית כמו שהיא רוצה (כי מה אני פה רק בשביל סרט ומסעדה?).
לא לעזור לה כשהיא מבקשת בהסעות או בשעורים.
להציב לה תנאים.

האם זו באמת הדרך הנכונה?
מה יותר חשב לך? מערכת היחסים שלך איתה או הצדק שלך?
כי כרגע אתה מחוייב לצדק – למה לדעתך צריך להיות, לאיך היא צריכה להתנהג.
אלא שהיא חושבת אחרת, מסיבותיה שלה.

משום אני מניחה שמערכת היחסים עם הילדה שלך היא הדבר החשוב לך ביותר בעולם,
אני מציעה דרך אחרת.

קודם כל קבל החלטה:
הקשר ביניכם לא מתנתק בשום מקרה!
אתה תמשיך להפגש איתה ולדבר איתה, איפה שרק אפשר.
היא הבת שלך ואתה מקבל אותה כמו שהיא.
אתה לא מתעסק במה היה מה היה צריך להיות.
אתה לא מחפש אשמים.

אלא מתרכז רק בדבר אחד:
בתוך הנסיבות, שבהן כרגע היא לא רוצה לבוא,
איך אתה מייצר את מערכת היחסים הטובה ביותר, הפתוחה ביותר, הכנה ביותר איתה?
זו שבה אין בקורת ושיפוט, אלא קבלה.

זה לא אומר שאתה לא ממשיך להציע לה לבוא, להיות חלק מהחיים שלך,להיפך המשך לעשות זאת עוד ועוד, גם אם היא אומרת לא.
אבל אתה לא עושה לה דווקא, ולא מחרים אותה,
בשם הדרך שבעינייך היא נכונה.

רק מהמקום בו אתה תהיה מחוייב קודם כל למערכת היחסים איתה, ורק אח"כ לצדק שלך, יבוא השינוי שאתה מייחל לו.
אני יודעת זאת , כי אני מכירה זאת באופן אישי מחיי.

אני גם רואה את זה קורה למתאמנים שמגיעים אליי לליווי אישי.
אנחנו עובדים על מערכות היחסים במשפחה המורכבת / משולבת:
על היחסים עם הילדים הביולוגים,
על היחסים עם הילדים הלא ביולוגים,
על הזוגיות בינינו

אנחנו שמים את מערכות היחסים לפני הכל, והתוצאות לא מאחרות לבוא.
מבחינתי זה הסיפוק שבעבודה שלי, וזה שווה הכל.
כשאנחנו מחוייבים קודם כל למערכות היחסים שלנו לפני כל דבר אחר, רק דברים טובים קורים.
לצפיה ב-'אני מסכימה איתך'
אני מסכימה איתך
12/11/2017 | 11:22
2
154
מהנסיון המאד פרטי שלי. בזמנו התייעצתי עם אשה שאני מאד מעריכה, שיש לה שתי בנות מנישואיה הראשונים, והיא סיפרה לי שהבת הבוגרת, כשהיתה בסוף התיכון, סרבה ללכת לאבא שלה (שמכל מיני סיבות הבית שלו היה פחות מושך בעיניה) בטענה שהיא לומדת לבגרויות. היא היתה עושה סקנדל קטן אם היו מכריחים אותה. בסוף הוא נשבר, ואמר לה לפעמים, לא נורא, אחותך תבוא ואותך אפגוש בסוף השבוע/ בשבוע הבא / כשתוכלי תמיד אתפנה אליך. הבת היתה סוגרת את שיחת הטלפון ואומרת לאמא שלה: את רואה? הוא ויתר עלי...
 
אני חושבת שילדות בגיל הזה הן מאד פגיעות ושבירות. הן רוצות להיות מבוגרות, ורוצות שההורים לא יותרו עליהן. הנסיון האישי שלי היה גם כן לא קל, ובסופו של דבר אמרתי לבת המאד אהובה שלי - גם את לא איזה אושר צרוף. את נהדרת, ואהובה, ואני אף פעם לא אוותר עליך, וגם אם אני מעצבנת אותך או את מעצבנת אותי הקשר הזה לא עומד למשפט, אף פעם. אני יכולה לא להיות מרוצה מההתנהגות שלך, ואני יכולה גם לריב איתך, כי במשפחות רבים, אבל הקשר לא יתנתק ואין בכלל על מה לדבר. 
 
ברגע הראשון זה נראה כמו "כניעה לגחמות המתבגר" אבל לדעתי ברגע שהפחד הזה מסופק ומטופל, יש מקום להכניס לקשר גם את הצרכים של ההורה. בכל זאת, מדובר בילדה בת 16 והיא יכולה להבין שגם ההורה רוצה כל מיני דברים ביחסים המשפחתיים שלו, ושהוא לא נברא רק כדי לשרת אותה. מהנסיון שלי זה עניין של כמה חודשים, זה לא לנצח וזה לא משהו שלא ניתן להתמודד איתו. זה גם לא אומר משהו על מערכת היחסים לאחר מכן. 
 
משהו אחרון, וזה חשוב לכתוב, האם יש משהו בטענות של הבת? מה כל כך מציק לה? האם זה משהו שניתן לשנות? האם זה קונפליקט נאמנויות עם האמא שלה? האם ניתן לקבל את עזרתה של האם או לחילופין, האם היא מחבלת בקשר? זה לא בהכרח ישנה את ההתנהלות אבל מתוך הבנה של נקודת המבט של הבת יהיה יותר קל להתיחס. הרבה פעמים החרם על בת הזוג הוא בעצם דרך להביע כעס על האב, ולאו דווקא בעיה ספציפית איתה. ועם כל זה, יתכן שהבת צודקת חלקית - אולי היא באמת לא מסתדרת עם בת הזוג וזה בהחלט קשה להגיע למגרש הביתי של בת הזוג בתדירות גבוהה. כלומר, כל מה שכתבת נכון, אבל יש גם המציאות בשטח וכדאי להיות פתוחים וגם יצירתיים, ולהשאיר את האגו בחוץ בתהליך. 
לצפיה ב-'עוד נקודת מבט על הדברים הנכונים שלך'
עוד נקודת מבט על הדברים הנכונים שלך
( לעמוד שלי בתפוז )
15/11/2017 | 12:16
1
100
את צודקת בדברייך חיפושית. 
אני גם בהחלט מסכימה שיש מקום, ויותר מכך זו חובתינו ההורית, לשוחח עם הבת לשאול אותה מה מפריע לה, ולמצוא יחד איתה פתרונות. 
השאלה היא מה נקודת המוצא איתה אנחנו באים לשיחה כזו.
כי אם אנחנו מגיעים לשיחה כזו, ולא משנה מה נאמר בה, באמונה פנימית שלנו ש"הילד/ה שלנו לא בסדר" זה מה שהם ירגישו, גם אם לא יאמרו המילים האילו.
אם נגיע לשיחה כזו ממקום אחר עם עצמינו. ממקום שבו באמת אין לנו אמונה שהם לא בסדר, או שמישהו לא בסדר, אלא שכך הם הדברים ואין נכון ולא נכון, אז סיכוי גדול שנקבל את התוצאה שרצינו.
כשהוא יגיע לשיחה עם הבת שלו בבחירה לקבל אותה כמו שהיא באמת, זה אומר שהוא לא חושב שהיא לא בסדר (כי זו דעתה ואין דיעה אחת נכונה מהשנייה) אז כל האנרגיה של השיחה תהיה אחרת.
היא תהיה פתוחה לדבר, לשתף, ואז אפשר יהיה למצוא פתרונות ולא להיות עסוקים באשמים.
במילים אחרות, שיחה כזו יכולה להיות מאוד יעילה אם מגיעים אליה "נקיים" ואם מחפשים יחד  את הפתרונות. 
אם הייתי אבא שמתמודד עם בת שלא רוצה להגיע, הייתי יוזמת שיחה, מגיעה אליה ממקום "נקי" (ולא רק במילים, אלא באמת בהוויה) ושואלת אותה:
מה מפריע לך? מה דעתך? איך אפשר לעשות שזה יהיה אחרת? מה את מציעה?ממקום נטול שיפוט, ביקורת והפניית אצבע מאשימה אליה.
אני מאמינה שכשזו נקודת המוצא לשיחה (במודע ובתת מודע), התוצאות שנקבל יהיו הכי טובות עבור כולנו. 
לגבי הצד השני שמשפיע/ שמרעיל - זה דיון אחר. שאפשר לפתח אותו.
בגדול אני חושבת  שהרבה הורים עושים טעויות בנסיון לשנות את הגרושים שלהם, במקום להפנות אנרגיה למקום היחידי עליו הם באמת יכולים להשפיע - החיים שלהם, הבית שלהם, מערכות היחסים שלה, כל מה שהוא באחריותם ובשליטתם.
לצפיה ב-'לגבי הצד השני, גם אני לא חושבת שצריך לשנות אותו'
לגבי הצד השני, גם אני לא חושבת שצריך לשנות אותו
15/11/2017 | 19:55
93
כלומר, הלוואי שהיה זה כל כך פשוט לשנות מישהו אחר, אפילו ילד בן 16. אני לא מדברת על לשנות את הגרוש/ה, אלא בעיקר על הבנה של הסיטואציה שהילדה נמצאת בה. מהנסיון שלי, מה שילדים אומרים ומה שהם מרגישים זה לא תמיד אותו הדבר בגלל חוסר בבשלות ומודעות עצמית. לא תמיד ילד, גם רהוט ואינטלגנטי, יכול להבין את המניעים שלו או את החסמים שלו באופן מלא ולהסביר אותם. 
אנחנו  בכל זאת ההורים, ואם אנחנו רוצים לבוא ממקום "נקי", כמו שכתבת, אנחנו צריכים להקשיב למה שנאמר וגם למה שלא נאמר. הרבה פעמים ילדים לא רוצים לשתף, מסמנים בעיות מסוימות כשבעצם הבעיה היא אחרת ומסיבה מסוימת לא נעים להם להודות בה או להתמודד איתה, ושיחה טובה היא לפעמים גם לברר מה לא הבעיה... למשל, ילד לא יודה בקונפליקט נאמנויות, משום שזה חלק מהענין. אם הייתי יודעת שהילד שלי נמצא בקונפליקט כזה, הייתי מנהלת את השיחה באופן אחר מאשר אם הייתי חושבת שהילד שלי מקנא בבן הזוג שלי. תמיד הייתי משאירה מקום לילד להתבטא, אבל אני עדיין המבוגר ועדיין בעלת נסיון החיים הרב יותר, כך שלעתים אני יכולה לשקף או לתמלל דברים שהילד עצמו לא לגמרי מודע להם. 
בנוסף, לא תמיד בשיחה, אפילו "נקייה", פותרים דברים. לעתים השיחה מגיעה למעין מבוי סתום, אבל כשזה נעשה באופן מכבד יש אפשרות לכל אחד מהצדדים לחשוב על הדברים ואולי לשנות גם בלי להגיע לאיזה סיכום מפורש. לי אישית יש צאצא אחד כזה, שנורא קשה להתמודד איתו כי כל שיחה נראית כאילו נופלת על אזניים ערלות ובסופו של דבר הוא מקשיב ולעתים גם בא להתנצל או לפתור דברים אחרי כמה ימים. לקח לי זמן להבין שזו הדינמיקה איתו, ואני מתחילה לשחרר ולחכות לראות מה העליתי בחכה הפעם. 
 
אני מאד מסכימה לזה שילדים רוצים להשמע. לא תמיד העובדה שהם נשמעים תגרום לנו לשנות דברים, אבל בטח שילדה בת 16 צריכה להיות מסוגלת להביע בפני אבא שלה צרכים ורצונות ולא ניתן לבטל אותם. בעוד שנתיים היא תהיה בת 18, ולא תצטרך להקשיב להורים שלה ולהנחיות שלהם, אבל אנחנו רוצים להאמין שיש לנו מה לתרום לילדים שלנו גם אחרי גיל 18. אם לא נדע לעשות איתם שיחות אמיתיות, ולקבל את העצמאות שלהם, הם פשוט יפסיקו לבוא אלינו. אני כל הזמן אומרת לעצמי שגם אני לא עושה בגילי מה שאמא שלי אומרת לי, לרוב למורת רוחה, וגם בגיל 26 הרגשתי מבוגרת ועצמאית לגמרי. יש איזה רצף בין גיל 10 לגיל 26 וכל הזמן ברצף הזה לילדים יש יותר ויותר מקום לנהל את החיים שלהם כרצונם. אי אפשר לצפות שהילד יהיה תלוי בנו לחלוטין וביום אחד יהיה מבוגר, וצריך לתת לזה את המקום גם אם לא מסכימים לדרך ולנושא שהוא בחר להתחיל בו את העצמאות שלו. 
לצפיה ב-'אולי שיזמין את הבת שלו כשהבת של זוגתו לא נמצאת'
אולי שיזמין את הבת שלו כשהבת של זוגתו לא נמצאת
15/11/2017 | 08:54
1
150
ברור שאם הוא מתייחס למישהי שהיא לא הבת שלו יותר מאשר אליה, היא תקנא.
לצפיה ב-'הא הא.. כל הכבוד. '
הא הא.. כל הכבוד.
23/11/2017 | 16:51
132
ולמי שלא מבין - בת זוגתו היא הבת של זוגתו.
אם מתכוונים לאשה שאתו יש לומר בת זוגו.
 
לצפיה ב-'מה אתם עונים כאשר חושבים שאתם ההורה של הילד של הבן זוג שלכן '
מה אתם עונים כאשר חושבים שאתם ההורה של הילד של הבן זוג שלכן
02/11/2017 | 13:02
4
312
ראשית, כותבת בלשון נקבה כי אחרת לא אפסיק להסתבך. אז גברים בקהל עמכם הסליחה, מאמינה שתדעו לעשות את ההתאמות :)
לא אחת קורה לי שאני נמצאת בחוץ עם הבת של בן הזוג שלי, והמוכר/אדם חיצוני מתייחס אלי כאמא של הילדה. "איזה בת חמודה יש לך" , "בת כמה הבת שלך" וכו ...
נשאלת השאלה מה אתם עושים ?
1. מתקנים אותו שהיא הבת של בן זוגי ?
2. מתעלמים (למי יש כח עכשיו להכנס להסברים).
3. תלוי בסיטואציה
4. אופציה אחרת שלא חשבתי עליה ?
 
בתור ילדה להורים גרושים , אישתו של אבי היתה צעירה יחסית ומאוד לא דומה לי. כמעט לכל מקום הלכנו התחילו השאלות. בתור ילדה זה הציק לי. אישתו (שהיא בתפיסתי כמו אמא שלי) היתה עונה שהיא הבת שלי כנראה כדי שלא יציקו.
אבל גם זה הציק לי "השקר הקטן" .
בקיצור ההרגשה שלי היא שלא משנה מה אענה , אני גוררת את הילדה לסוג של אי נעימות.
ועכשיו תוך כדי שאני כותבת עלה לי רעיון שטרם עבר במוחי: 
פשוט לשאול אותה מה היא היתה רוצה שאענה .
אשמח לשמוע את דעתכם/ן.
לצפיה ב-'ברוב המקרים אני מתקנת'
ברוב המקרים אני מתקנת
02/11/2017 | 20:18
188
כולל המחמאה. כלומר "היא לא הבת שלי, היא הבת של בעלי, והיא באמת ממש חמודה".
אם זה משהו שממש אין מה להתעכב עליו אני מדלגת (נניח קופאית בסופר)
שמתי לב שגם הילדים ככה - בוחרים אם לתקן או לא לתקן בהתאם לסיטואציה (כמו שאמר לי אחד מהם - תלוי אם יש לי כח להסביר)
ולדעתי לשאול אותה זה רעיון מצויין.
לצפיה ב-'לא יודעת מה לענות, בטח הכל מכל'
לא יודעת מה לענות, בטח הכל מכל
02/11/2017 | 21:49
159
בן הזוג שלי לפעמים עונה, לפעמים לא מתקן, לפעמים צוחק "הלוואי שהיתה הבת שלי"... איך שיוצא.
 
אותו הדבר לגבינו - לפעמים קוראים לי אשתו, לפעמים החברה שלו, לפעמים בת הזוג שלו - לא תמיד אנחנו מדייקים. מבחינתנו זה הכל אותו הדבר.
לצפיה ב-'מה עונים כשחושבים שאתם ההורים של הילדים שלו/ה'
מה עונים כשחושבים שאתם ההורים של הילדים שלו/ה
( לעמוד שלי בתפוז )
04/11/2017 | 17:58
152
הי סיוון, 
מה שהציעו לך בתגובות האחרות, נכון ורלוונטי בעיניי.
עוד כמה זויות ראייה בעניין:
זה יכול להיות תלוי בקשר שלך איתה.
אם הוא פתוח, טוב וזורם אפשר שתחייכו אחת לשנייה וזו תהיה מן בדיחה פרטית שמחברת בינכן. אפשר אפילו לצחוק על זה בינכן בלי שאף אחד ידע - "כן בטח הבת שלי", "הכי בת שלי..."
כלומר, מהלימון לעשות לימונדה - להפוך את זה לבדיחה פרטית ביניכן, שפה משותפת, משהו שלך ושלה, שאפשר גם לצחוק עליו אח"כ. 
עוד אפשרות היא להגיד "כן" ברצינות, ואז להעביר לה מסר סמוי שאת "כמו הבת שלי"- אם זה מתאים לך. 
הכי טוב זה באמת לשאול אותה, ובעיקר להפעיל רגישות ואינטואיציה. 
כי גם אם דיברתן, וגם אם היא אמרה מה מתאים לה, יכול להיות שלפעמים בכל זאת זה יפריע לה, סתם כי היא במצב רוח רע או במשבר, או להיפך תרצה שתגידי "כן".
הסתכלי עליה לשנייה, על שפת הגוף, על האנרגיה שהיא נמצאת בה, ואז סמכי על האינטואיציה שלך שתדעי מה לענות. 
 

 
לצפיה ב-'אני בדרך כלל אומרת "אני לא אמא שלה אבל היא גם קצת שלי" :)'
אני בדרך כלל אומרת "אני לא אמא שלה אבל היא גם קצת שלי" :)
05/11/2017 | 12:36
133
מצד אחד שיהיה ברור ושלא יהיו הסתרות או שקרים קטנים, כי זה באמת יכול להעיק על שני הצדדים ובעיניי גם לא מכבד את אמא שלה... מצד שני אני ממש לא רוצה שהיא תרגיש שאני מתנערת ממנה, להיפך. בסוף גם אני אוהבת אותה ומגדלת אותה, וזה יוצר קשר ושייכות הדדית, גם אם לא הורית או ביולוגית...
לצפיה ב-'חישוב דרגת זכאות לסבסוד צהרון'
חישוב דרגת זכאות לסבסוד צהרון
05/11/2017 | 10:25
1
94
במשרד התמת אמרו לי שאין להם תשובה לכך ובאתר לא מצאתי לכך התייחסות, אולי כאן מישהו ידע.

כיצד מחשבים דרגת זכאות לסבסוד צהרונים למשפחה חד-הורית כאשר יש פסק דין לגבי מזונות? האם אני מוסיפה את סכום המזונות לברוטו שלי ומשם עושה את החישוב או שיש דרך אחרת?

תודה.
לצפיה ב-'ממני לא ביקשו'
ממני לא ביקשו
29/11/2017 | 10:56
37
בכלל שום מידע על מזונות. ביקשו 3 תלושי שכר וצילום של ת.ז שמראה שאני לא נשואה (רוקה/גרושה/אלמנה).
 
לצפיה ב-'** השפה של ילדים בפרק ב' **'
** השפה של ילדים בפרק ב' **
( לעמוד שלי בתפוז )
31/10/2017 | 10:12
153
פוסט שהעלתי לפני פחות משנה, בעקבות השתתפות הבת שלי בצילומי תכנית חדשה של שירי ארצי.
השבוע שודרה התכנית, והיא רלוונטית מתמיד.

מוזמנים לקרוא את הפוסט:

https://goo.gl/W7wQnZ

ואם גם בא לכם אז הינה הקישור לתכנית:

https://www.youtube.com/watch?v=v5X1729jbe0
לצפיה ב-'4 שאלות לשאול לפני שמתחתנים בשנית'
4 שאלות לשאול לפני שמתחתנים בשנית
29/10/2017 | 16:53
220
(ולא חייבים כמובן להתחתן כדי להתייחס לנושאים הללו)
לצפיה ב-'החלטתי לקחת מהפורום הפסקה בשלב הזה.'
החלטתי לקחת מהפורום הפסקה בשלב הזה.
29/10/2017 | 10:59
225
מתנצלת בכל מי שפגעתי בו.
לא אוסיף לכתוב כאן בשלב הזה וגם לא אתייחס להודעות שלכם אם יהיו להודעות שלי.
מי שמעוניין יכול לפנות אלי במסרים.
אני מתנצלת בפנייך גלית ובפני חברי הפורום. לא הייתה לי כוונה לפגוע באווירה בפורום, וגם לא באף אחד מהנמצאים בו.
מכיוון שלהרגשתי בתגובה האחרונה גרמתי לכאב לאחד מהקוראים שכאן למרות שלא זאת הייתה כוונתי, החלטתי שיהיה נכון שבשלב הזה אמנע מלכתוב בפורום.
 
 
כל טוב לכולכם.

מנהל/ת הפורום

אודות:
אמא ל- 3 ילדים מנישואים קודמים (15,13,9), מאמנת מוסמכת בלשכת המאמנים, מנחת סדנאות, מייסדת המרכז לזוגיות ולמשפחה בפרק ב'. אני בת זוג לאמיתי קנריק, ל
עוד...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא תזונת ספורט
אירוח בנושא תזונת...
אודליה ביצ׳צ׳ו, תזונאית ונטורופתית, מייעצת לכם...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
אירוח בנושא טיפולי פוריות
אירוח בנושא טיפולי...
ד``ר טל שביט, מנהל היחידה להפריה חוץ גופית באסותא...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

גלית הלר- מנהלת פורום משפחות מורכבות
גלית הלר מנהלת הפורום

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ