לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
89948,994 עוקבים אודות עסקים

פורום משפחות מורכבות

פורום זה עוסק בזוגיות בפרק ב' ומשפחות בהן לאחד מבני הזוג או לשניהם ילדים ממערכת יחסים קודמת. אני מאמינה שכל אדם עם הדרכה והנחייה נכונות יכול להוביל את עצמו להתנהלות מיטבית ומתגמלת בכל תחומי חייו. אתם מוזמנים להעלות כל נושא רלוונטי מתוך קבלה ופתיחות לדעות שונות. תשובותיי מתבססות על ניסיוני המקצועי כיועצת מומחית למשפחה MA, ומהוות מענה ראשוני בלבד בהתאם למידע הנמסר. האחריות על בחינת ההמלצות לעומקן ועל יישומן בפועל, חלה על הגולשים בלבד. אני כאן בשבילכם!

הנהלת הפורום:

אודות הפורום משפחות מורכבות

פורום זה עוסק בזוגיות בפרק ב' ומשפחות בהן לאחד מבני הזוג או לשניהם ילדים ממערכת יחסים קודמת. אני מאמינה שכל אדם עם הדרכה והנחייה נכונות יכול להוביל את עצמו להתנהלות מיטבית ומתגמלת בכל תחומי חייו. אתם מוזמנים להעלות כל נושא רלוונטי מתוך קבלה ופתיחות לדעות שונות. תשובותיי מתבססות על ניסיוני המקצועי כיועצת מומחית למשפחה MA, ומהוות מענה ראשוני בלבד בהתאם למידע הנמסר. האחריות על בחינת ההמלצות לעומקן ועל יישומן בפועל, חלה על הגולשים בלבד. אני כאן בשבילכם!

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
כל המידע הניתן ע"י מנהלת הפורום הינו בגדר המלצה בלבד, וכך יש להתייחס אליו. אין לראות באמור בפורום זה תחליף לייעוץ אישי/ זוגי/ משפחתי מקצועי. אתם מתבקשים לקיים שיח מכבד, פתוח ונעים, תוך הימנעות מביקורת ושיפוטיות.
המשך >>

לצפיה ב-'קראתי את המאמר לגבי בן זוג כמרפא פצעי ילדות'
קראתי את המאמר לגבי בן זוג כמרפא פצעי ילדות
24/04/2018 | 09:26
7
98
אומנם אני לא אחרי גירושין ובכל זאת מאוד התחברתי לכתוב.
 
רוצה להציף משהו שקרה לי אחרי פרידה טריה:
 
אני אחרי פרידה מבחור שאהבתי. היינו ביחד 8 חודשים. הוא תושב חוץ שבא לארץ לשנה. וכל הזמן חשבנו שכיגיע המועד ללכת נחליט מה עושים.
אבל כבר תוך כדי הזוגיות היו לי דברים שחסרו לי.
ההוא יה הבעיקר מספר על עצמו. פחות שואל עלי.
לא מקדיש תשומת לב שסיפקה אותי.
לא יוזם סקס ולא יוזם אפילו דברים פעוטים לארוחות משותפות שאני קונה לנו לבית.

מצד שני אני כן זוכר שהוא היה נח גמיש כדי לראות אותי ולהפגש איתי כמה שיותר.
והיה לנו קשר פיסי אינטימי נהדר (הסקס היה אישו אבל פרט אליו היה נעים).
בהתחלה חשבתי שזה נובע מפער הגלאים בנינו. אני בן 33 הוא 25.
אבל ציפיתי גם לדברים קטנים כמו פתק או סמס של אהבה.
הערתי לו על זה בזמנו.
הוא אמר שזה בגלל שאני עם אופי שעוטף מדי ושואל הרבה ומקשיב המון.
הערתי לו שזה חסר לי והייתי מקווה לצורה אחרת. אמרתי לו שאני חושב שזה פשוט יסתיים בחלוף הזמן שלו פה והוא אחרי כמה שבועות החליט שהוא מעידף לסיים כבר עכשיו.
פתאום- כשזה נגמר ואנחנו בנתק. אני מתמלא סימנים של חרטה והיסוס.
בעיק רכי אני מכיר שאני אוהב בטחון. ואני כנראה תופס את התפקיד של המקשיב. הנותן (אולי כי אם לא אתן לא יאהבו אותי). אני לא חושב שזה בצורה מוגזמת
אבל זה כן נובע מחוסר ביטחון. לנסות לעטוף את הצד השני.
פעם היה לי ברור שאני רוצה יותר שתומת לב ממנו (ולדעתי זה בא ממקום של בטחון עצמי- שמגיע לי יותר).
אבל היום - כשאני יוצא לדייטים מחדש אני רואה שאני זה שיוזם את הנשיקה הראשונה או את הקרבה הפיסית. אני לא דוחף או ממהר.
אבל זה מוביל אותי קצת לעוות את ההיסטוריה. להפוך משהו שחסר לי לאשמה עצמית - אולי אני מזמן לעצמי את סוג הבחורים האלה שרק רוצים תשומת לב ולא נותנים במידה שווה. אז על מה יש לי להתלונן?
תודה על האפשרות לשתף.
מאחל שמישהו הזדהה אותי 
או יודע לספר איך אצלו זה השתנה.
לצפיה ב-'חוקי חיים בסיסיים'
חוקי חיים בסיסיים
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2018 | 15:56
4
44
מודה לך על השיתוף הכנה.
כשהאדם נמצא במקום שהוא עדיין לא סיים/עשה עבודה על עצמו, המקום הזה שולח וקטורים לכל הכיוונים בעוצמות שונות וכתלות במצבים שונים: ביחסים חברתיים, בזוגיות, בעבודה וכדומה. 
מדובר בהימצאות של אותו אדם בתדר לא מיטבי, ומכאן שהוא מושך בחייו, מופעים כאלו ואחרים שאמורים להזכיר לו את המקומות בהם עליו להתעורר (wake-up call), לקחת אחריות על חייו ולעשות עבודה על עצמו. היה ולא יעשה כן, ימשוך עוד ועוד מאותו הדבר, בבחינת "הכל מתחיל ונגמר בנו והאחרים הם רק מראות שלנו"...
השיעורים שלנו חוזרים על עצמם עד שאנחנו לומדים אותם, ומנסיוני המקצועי הם הולכים ונהיים קשים יותר ויותר. המכוונות שלנו לפתרון מתחילה בעבודה שלנו על עצמנו, וכשהעבודה מדויקת אנחנו נמצא ש"המראות" בסביבה שלנו מגיבות לשינוי....
מאחלת לך הצלחה מכל הלב.
לצפיה ב-'איזה סוגי לימוד וטיפול יתאימו?'
איזה סוגי לימוד וטיפול יתאימו?
24/04/2018 | 18:25
3
68
בבלוג שלך דברים יעזרו?
לצפיה ב-'מענה לשאלתך'
מענה לשאלתך
( לעמוד שלי בתפוז )
25/04/2018 | 09:40
2
11
בוקר טוב,
העבודה על עצמנו יכולה להיות במסגרת טיפול פסיכולוגי/ ייעוץ/ אימון, כתלות במקרה ובפרסונה עצמה. חשוב שהמסגרת בה אנו בוחרים, תתאים למקרה כשבדר"כ מדובר במפגש אחד על אחד עם הגורם המקצועי.  
מאחלת הצלחה בכל דרך שתבחר...
לצפיה ב-'ואיך אני אדע לבחור מסגרת?'
ואיך אני אדע לבחור מסגרת?
25/04/2018 | 10:11
1
2
לצפיה ב-'מענה לשאלתך'
מענה לשאלתך
( לעמוד שלי בתפוז )
25/04/2018 | 12:05
9
מציעה לבחון לעומק כל אחת מהאופציות שהצעתי בשיחה טלפונית מקדימה עם הגורמים השונים, כדי לקבל את ההחלטה המיטבית עבורך. 
לצפיה ב-'הסיפור שלך לא קשור לנושא הפורום'
הסיפור שלך לא קשור לנושא הפורום
26/04/2018 | 03:22
1
15
חבל שהמנהלת החדשה  עונה ומעודדת זאת, ולא מוחקת על מנת לשמור על זהות הפורום. יש מספיק פורומים לגייז ולא חייבים להתעלק על הפורום הזה, שיש לו מטרה שונה. 
לצפיה ב-'מודה לך על הארת עיניי...'
מודה לך על הארת עיניי...
( לעמוד שלי בתפוז )
26/04/2018 | 10:41
8
יחד עם זאת אשמח אם השיח בפורום יכבד כל אדם וכל פניה באשר היא.
 
לצפיה ב-'ריפוי עצמי בדרך לקשר בריא'
ריפוי עצמי בדרך לקשר בריא
( לעמוד שלי בתפוז )
23/04/2018 | 15:13
8
129
שלום לכל משתתפי הפורום,
מזמינה אתכם לקרוא מאמר חדש שכתבתי המדבר על העבודה שעל כל אחד מאיתנו לעשות על עצמו בטרם אנו נכנסים לזוגיות חדשה.
 
אשמח לשמוע לגבי ההתנסות הפרטית שלכם: עד כמה בטרם נכנסתם לקשר נוסף עבדתם על ה"עצמי" שלכם וריפאתם את עצמכם, תוך הבנת הסיבות שעומדות בבסיס ההתנסויות והחוויות שלכם?
עד כמה תיאמתם ציפיות עם בן הזוג החדש במטרה שלא לחזור על שגיאות העבר?
 
שתפו אותי...
 
 
לצפיה ב-'ריפוי בדרך לקשר בריא'
ריפוי בדרך לקשר בריא
23/04/2018 | 17:22
1
50
שלום אורנה,
תודה על המאמר היפה .
מזדהה לגמרי עם המאמר , דבר ראשון לפני שנכנסים לזוגיות שניה יש לבדוק היטב מה קרה בזוגיות הראשונה שלא עבד ?איפה טעינו ?  ללכת לייעוץ לתקן את הצריך תיקון ורק אז כאשר 2 הצדדים נקיים "מחטאי העבר " אפשר להיכנס לזוגיות חדשה ולהתפלל  שהיא תצליח ובעיקר לקבל על עצמנו לא לטעות ובעיקר לשמור על הזוגיות החדשה לבל תתפרק , בכל זאת יש ילדים ברקע ובסופו של דבר הם הניפגעים העקריים. 
המשך הצלחה בניהול הפורום.
לצפיה ב-'דיוק לגבי ילדים בזוגיות שנייה'
דיוק לגבי ילדים בזוגיות שנייה
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2018 | 15:20
22
היי אפרת,
ראשית, תודה על המילים החמות.
מבקשת לדייק את נושא ההתייחסות לילדים בזוגיות השנייה -
נושא זה אכן אקוטי. חשוב לציין, שבני זוג שמשכילים לעשות את העבודה המקדמית ביניהם לפני מיסוד הקשר, תוך שהם מתאמים ציפיות ביחס לערכים ולצרכים שלהם בזוגיות וקובעים פעולות קונקרטיות ומוסכמות ביניהם, הם מפחיתים עד למינימום את ההסתברות שתהיה פגיעה בילדים.
לצפיה ב-'מאמר חשוב ומעניין. אפילו בלי קשר לפרק ב' צריך להיות פנויים >'
מאמר חשוב ומעניין. אפילו בלי קשר לפרק ב' צריך להיות פנויים >
24/04/2018 | 09:51
1
28
רגשית ומגובשים מנטלית כדי להכיל קשר רציני, אמיתי, הדדי ובריא.
השאלה שלי היא- איך מטפלים בעצמנו כדי להגיע לשם?
האם את ממליצה ללכת לאיש מקצוע?
או לחילופים לבלות זמן לבד עם עצמנו, להרגיש את החופש, לעשות מה שאנחנו אוהבים, לטפח תחביבים וכו' עד שמרגישים השלמה עם מי שאנחנו?
בקיצור, הבנתי את ה"מה" נשארתי עם שאלות לגבי ה"איך"...
 
לצפיה ב-'איך עוברים מ"המה" ל"איך"'
איך עוברים מ"המה" ל"איך"
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2018 | 15:10
11
שמחה על שאלתך. ראשית, אכן יש לעסוק ב"מה" כלומר, ליצור מודעות באשר לסיבות העמוקות שהובילו למצב כזה או אחר בחיינו ורק לאחר מכן, יש לעסוק ב"איך" כלומר, איך פועלים לשינוי קוגניטיבי-התנהגותי בכדי להימנע מאותם שיעורים וכדי לא לחזור על אותם דפוסים שפגעו בנו. מניסיוני, קשה מאוד לעשות תהליך כזה לבד בין השאר מאחר וחסרים לנו כלים וטכניקות ולכן, אנו חוזרים על אותן התנהגויות שוב ושוב (שהרי זה מה שאנו יודעים...). מכאן, שהעבודה על ה"מה" וה"איך" מחייבת כמעט תמיד עבודה עם גורם אימוני/ייעוצי/טיפולי (כתלות במקרה), כזה שיודע להוביל ליצירת מודעות באשר ל"סיבה - תוצאה" ולהקנות טכניקות וכלים שיסייעו בתהליך השינוי ובעלייה על מסלול ההמראה והנסיקה מעלה.
במסגרת העבודה שאני עושה עם אינדיבידואלים, אנו מתחילים בלמידת הדרך לחוות זוגיות מיטבית ראשית עם עצמנו (אהבה וקבלה עצמית), שכוללת בין השאר את מה שציינת בתוכן דברייך. רק לאחר מכן, ניתן להתחיל ולהגדיר מהם הערכים והצרכים החשובים בזוגיות ואיך בודקים את ההיתכנות שלהם אל מול בן זוג פוטנציאלי, ומכאן, איך מתאמים ציפיות באופן מיטבי להמשך כך שנוכל לחיות בזוגיות בריאה תוך שנשכיל לשמר את האינדיבידואל שלנו עצמאי הן במובן הרגשי והן במובן הפיזי.
לצפיה ב-'למה לא לרפא את עצמנו תמיד? בלי קשר לזוגיות'
למה לא לרפא את עצמנו תמיד? בלי קשר לזוגיות
24/04/2018 | 10:53
1
25
קודם כל באמת השאלה היא איך אנחנו עבודים על עצמנו ומרפאים בעיות בנו, ומגיעים מוכנים לקשרים חברתיים שונים.
ולמה זה בהכרח קשור לזוגיות...
זה קשור לכל קשר חברתי, לעבודה, לאושר, להצלחה, תמיד צריך לעבוד על עצמנו, על האישיות שלנו, לנסות להשתפר ולשפר ולהיות האנשים הכי טובים שאפשר
לצפיה ב-'כל מילה בסלע!'
כל מילה בסלע!
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2018 | 15:21
2
לצפיה ב-'מודה שלא עשיתי תיאום ציפיות עם בן זוגי לפני הקשר...'
מודה שלא עשיתי תיאום ציפיות עם בן זוגי לפני הקשר...
24/04/2018 | 13:08
1
19
לצפיה ב-'זה לא מאוחר...'
זה לא מאוחר...
( לעמוד שלי בתפוז )
24/04/2018 | 15:29
20
כיועצת זוגית, מגיעים אליי זוגות בשלבים שונים של מערכת היחסים הזוגית שלהם. כשברוב רובם של המקרים מתברר שהם לא השכילו לעשות תיאום ציפיות מקדים וטעו לחשוב ש"אהבה רומנטית" לבדה תחזיק את הקשר, אלא שלא כך הם פני הדברים וכל מערכת יחסים, לרבות מערכת זוגית מחייבת תיאום ציפיות.
אם תיאום הציפיות לא נעשה מראש (וכאמור, זה מה שקורה בדר"כ...) ניתן עם רצון טוב של שני הצדדים לבצע תיאום ציפיות בדיעבד.
אין שום סיבה ובלתי אפשרי להמשיך ולחיות מבלי לבצע תיאום ציפיות, מאחר והתנהלות כזו מזמנת לנו קונפליקטים חוזרים ונשנים עד שנשכיל לא לחזור על אותם ה"לופים". לחילופין, לא מעט פעמים במצב כזה נגיע להרמת ידיים ונחליט לסיים את הקשר למרות שבהרבה מקרים יכולנו לעשות עבודה משותפת ולתקן את הדרוש תיקון.
לצפיה ב-'סיפורי ארוחות חג מורכבות?'
סיפורי ארוחות חג מורכבות?
08/04/2018 | 13:12
176
אין ספק שחג ארוך ומשפחתי כמו פסח עם 17 ארוחות משפחתיות בערך
הוא קרקע לחיכוכים ודינאמיקות בעייתיות.
אצלנו אני מודיע חגיגית שעבר בשלום!
חילקנו שווה בשווה מתי הולכים אליה עם הילדים שלה ומתי היא איתי עם הילדים  שלי איפה שאני בוחר.
התחלקנו עם האקסים במשמורות על הילדים מראש ושווה בשווה
כך שגם טיילתי עם ילדיי ועם הילדים שלה 
נמנענו ממתנות לחג ומכל מיני טלפונים מנומסים ומיותרים מול הגרושים 
השקענו בזוגיות והמשפחה החדשה שלנו במהלך החג 
לצפיה ב-'שלום אשמח לעצה'
שלום אשמח לעצה
28/03/2018 | 11:14
10
732
היי, אשמח לעצה. אני גרוש בן 45 עם ילדה בת 22 וילד בן 17 שלא גרים איתי וגם לא מגיעים הרבה.
כיום גר יחד בדירה עם בת זוג במשך שנה וחצי עם 2 הילדים שלה בן 13.5 ובת 12 (עצלנים) ועם אמא שלה (קשה!!!) 
הבת זוג שלי אשה מדהימה, חרוצה עובדת ב 2 עבודות עושה 99% מהקניות מנקה ומבשלת. הזוגיות שלנו טובה והיא רואה אותי כחלק מהמשפחה. מצפה ממני ללכת לטייל עם הילדים ומצפה ממני גם להשתתף ולעשות "הר" כלים של הילדים ואמא שלה שמצטברים בכיור. אציין שגם אני מאוד עסוק עובד ולומד הסברתי לבת זוג שעליה לדרוש מהילדים שלה לנקות אחריהם והם גם מנקים אבל מעט מאוד..אולי השאלה קטנונית אבל אצלי עקרונית היות ולא ממש חיפשתי עוד עול משימות בחיים שלי ולהתחיל לנקות אחרי ילדים לא שלי. יש לי בחירה אם לעזוב ולחיות חיי רווק שלווים אבל אני לא חושב שבני זוג צריכים להיפרד אם הסיבה היא חיצונית למערכת היחסים שלהם. השאלה שלי- האם זה נורמלי? נורמלי מבת זוג לדרוש? מה גברים אחרים שגרים עם ילדים לא שלהם עושים?  
תודה על ההקשבה              
לצפיה ב-'במקום לדרוש, מוטב שתגדירו ציפיות של כל אחד'
במקום לדרוש, מוטב שתגדירו ציפיות של כל אחד
28/03/2018 | 14:01
234
רצוי שתיזום שיחה ותציע להגדיר לבת הזוג שתגדירו ביחד חובות וזכויות של שניכם ושל הילדים
ואולי גם אמא שלה.
אם קשה לשניכם וגם לילדים עם הכלים אפשר להעזר בעוזרת בית, או לרכוש מדיח. 
(ואולי תעדיף להציע לילדים שוודאי מעוניינים בכסף משלהם להיות אחראיים על שטיפת הכלים בבית ובתמורה אם יבצעו זאת במינימום ימים בשבוע יקבלו תוספת תשלום כלשהו ממך).
לצפיה ב-'לאיש הירוק'
לאיש הירוק
( לעמוד שלי בתפוז )
28/03/2018 | 15:22
222
מתיאורך את מצב הדברים נראה שהצטרפת למגורים בדירתה של בת הזוג שלך וקיבלת את כל ה"חבילה במלואה". היא מצידה עושה כנראה הכול כדי שתרגיש חלק בלתי נפרד ממשפחתה. כמי שזו אינה מערכת היחסים הממוסדת הראשונה שלו, אתה ודאי יודע שמערכות יחסים נמדדות באופן שבו אנו מטפלים בבעיות כשהן צצות ולא בבריחה מהן. בת זוגך לא יושבת רגל על רגל, אלא נושאת בעול לא פשוט - קונה, מנקה מבשלת....ומכאן, שהיא מאוד רוצה לראות אותך שותף ל"חלקה המשפחתית המשותפת" שלה. הדרך להתמודד עם כל בעיה ככלל ובמצב הדברים הנוכחי בפרט הינה בדיוק כפי שנכתב בתגובה הקודמת, להגדיר עם בת הזוג שלך את הציפיות ההדדיות ביחס לתפקוד השוטף בבית תוך הגדרת פעולות קונקרטיות. במקרה של ילדים גדולים ועצמאיים כמו שלה, מומלץ לאחר שאתם מסכימים ביניכם על המשימות שדורשות מוכוונות של כל בני הבית, שתנהלו שיחה עם הילדים באשר לזכויות אל מול החובות של בני הבית ואף תגדירו תורנות, לדוגמה לנושא שטיפת הכלים ולמטלות אחרות ונוספות. הדבר יקל עליך ולא פחות מכך על בת זוגך שמתאור מצב הדברים על ידך, נושאת במידה כמעט מוחלטת בעול הקניות, הנקיונות והבישול.  
מקווה שהצלחת להאיר כיוון חשיבה שעיקרו בנייה על פני פירוק......
לצפיה ב-'עושים תורנות'
עושים תורנות
28/03/2018 | 16:20
89
לצפיה ב-'יכולה רק לענות מה קורה אצלי'
יכולה רק לענות מה קורה אצלי
28/03/2018 | 17:06
237
קודם כל הילדים נמצאים איתנו רק חצי מהזמן ואין מבוגר נוסף בבית, כמו אמא שלה. אני לא יודעת האם אמא שלה יכולה לעזור ומה הילדים יכולים לעשות, אבל אצלי המוטו הוא שכל מי שאוכל - תורם לענין וכל מי שלובש בגדים נקיים, תורם לענין. יש לכל אחד כמה משימות, ועדיין, בן הזוג שלי ואני ברור עושים יותר מכל אחד מהם ואולי גם מכולם ביחד. 
במקרה הספציפי שלך, עושה רושם שאתה מקבל משהו - בת הזוג שלך מנקה ומבשלת, עושה חלק ניכר מהקניות. למה לפי דעתך מגיע לך שהיא תעשה את הדברים האלה בשבילך? אני מניחה שקודם לכן אתה זה שטיפלת בכל הדברים כשהיתה גרוש ורווק. החיים הלכאורה שלווים שלך לא בהכרח הכילו פחות עבודה. לבן הזוג שלי אמרתי בדיוק את אותו הדבר - מאז שהוא עבר לגור איתנו, הוא לא עשה אפילו כביסה אחת, אז מה הבעיה שיסדר יותר במטבח? בעיני, מעבר לענין הרווח האישי מלחיות במשפחה ולחיות עם בן/בת הזוג שאהבה נפשך, האיחוד הטכני הוא גם הזדמנות להסתכל על כל המשאבים כמשפחה. אם קודם הוא עבד לבדו בדירתו ועשה 80% עבודה ואני עוד 120%, כך שביחד בשתי דירות היו לנו 200%, אז אחרי המעבר המשותף יש לנו רק 150% עבודה (כששוטפים את הרצפה במטבח, זה רק מטבח אחד... זורקים את הזבל עם שתי שקיות או עם אחת, וקניות עושים עם יותר אוכל או פחות - עדיין הולכים פעם בשבוע). במעבר המשותף הזה, אני עושה פחות, נניח 90%, וגם הוא עושה פחות, נניח 60%. זה עדיין משתלם לו, למרות שהוא מרגיש שכל הזמן הוא מסדר מדיח... אני עדיין עושה יותר ממנו, בעיקר דברים שקשורים בילדים. 
 
עכשיו לגבי הילדים שלה: לפעמים הציפיות של בני הזוג של ההורים לא ריאליות. למשל, אם לא גרת עם הילדים שלך בגילאים המתאימים, אתה בעצם בכלל לא יודע איך להתנהל עם ילדים בגיל ההתבגרות. קודם כל, אתה מבוגר והם עדיין ילדים ובאופן טבעי תעשה יותר בבית מהם (מה שלא יהיה כך כשהם יעזבו את הבית, וזה יקרה). שנית, יש המון עימותים עם ילדים בגיל הזה ולפעמים כהורה עדיף להחליט שלא להתעמת על עבודה בבית באמצע של עימות אחר וגדול. שלישית, בת הזוג שלך לא היתה רגילה לדרוש מהם מסיבות שונות - אולי היו קטנים יותר? אז בסופו של דבר כדאי לחשוב האם מה שאתה קורא "מנקים אבל מעט" הוא אכן "מעט", אחר כך לחשוב מה אפשר לצפות מהם באופן מעשי ולעשות שיחה עם בת הזוג שלך. 
 
לסיום, קצת עזרה טכנית - כשיש קבוצה של אנשים צריך להגדיר מה המטלות של כל אחד אחרת אנשים פשוט מעגלים פינות ולא עושים. ככה למשל אנשים מלכלכים בחוץ, ולא בבית, כי בחוץ נראה שגם אנשים אחרים מלכלכים ואולי חוסר המעש לא יורגש. במקום לבקש כללית ש"ינקו אחריהם" אפשר להחליט שביום מסוים ספציפי (נגיד יום א') שבו אתה עובד ולומד, הבן שלה ישטוף את כל הכלים. ביום ב', הבת תשטוף את כל הכלים. אתם צריכים ללמוד איך להגדיר את המשימות כך שהן תהיינה מאד ברורות וספציפיות. אני הייתי גם משתפת את אמא שלה בתהליך, כי לא ברור לי למה היא לא יכולה לעזור מעט ולפחות לנקות אחרי עצמה. אם הענין הוא בעיקר הר הכלים, אז פשוט תקנו מדיח ויהיה שלום בית. 
לצפיה ב-'משה - סיפור מהחיים'
משה - סיפור מהחיים
01/04/2018 | 12:01
2
217
חבר שלנו , משה(שם בדוי)-  הוריו התגרשו כשהיה בן 7 בערך.
אמא שלו היתה מנהלת בכירה בבית מלון והשתכרה היטב. הבית בו גרו היה שלה לאחר שהוריה קנו לה אותו.
משה היה הרוס מהגרושין של הוריו ואימו השתדלה להקל עליו כמיטב יכולתה. בפרט לאחר שאבא שלו עזב את העיר לקצה השני של המדינה , התנער מהסדרי ראיה ונמנע מכל קשר עם בניו...
 
מנשה היה בן 10 ואחיו בן 12 כשאמא שלו הכירה בן זוג והביאה אותו הביתה.
 
בתחילה בן הזוג דרש דרישות "הגיוניות" מהילדים שלה. ואז-
בן הזוג דרש שהיא תוציא את ילדיה מביתה. חבר שלנו ואחיו הועברו לפנימיות.
בכל חופשה בן הזוג "כעס" שהם בבית, שהם "מפריעים" לו... בכל חופשה או חג היא שלחה אותם להוריהשגרו בעיר רחוקה.
בשלב כלשהו .אביה נפטר והיא רצתה לארח את אמא שלה בחגים.
גם זה הפריע לתינוק המגודל!
 
כך חלפו כמה שנים. משה התגייס לצה"ל והיה חייל מצטיין!
באחת החופשות  שלו מהצבא בן הזוג של אימו סילק אותו מהבית. משה סרב ללכת. הוא איים על משה  והכה אותו. משה הגיע לבית המלון וסיפר לאימו בבכי מר את שארע.
באותו רגע היא הגיעה הביתה
אמרה לבן הזוג: "קח את הדברים שלך ולך.
הילדים שלי קודם.
אמא לי קודם.
אני לא צריכה תינוק מגודל מפונק ותובעני בבית..."
 
הוא סרב להתפנות מביתה.
 
מיותר לציין שהוא עזב רק לאחר שהיא הזמינה לו משטרה והוציאה לו צו הרחקה?!
 
 
זה סיפור אמיתי של חבר שלנו מימי הילדות , הנעורים והצבא.
 
מבחינתי זה עבורך יכול להיות גם משל.
 
צא וחשוב על הנמשל ובער חמץ (חמיצות/ החמצה/ אגו) מיותר מליבך.
 
חג פסח כשר ושמח
 
לצפיה ב-'אני אוהבת את הסיפור הזה, אבל הייתי אוהבת אותו יותר לו הסוף '
אני אוהבת את הסיפור הזה, אבל הייתי אוהבת אותו יותר לו הסוף
01/04/2018 | 16:33
1
196
היה יותר קרוב להתחלה...
כי היה צריך לסלק את האיש הזה הרבה קודם.
מצד שני, נחסכו מהאם ויכוחים בבתי משפט על רכוש...
במקרים שאני מכירה, בני הזוג לא התפנו לפני מלחמות על רכוש, וזה היה לגמרי לא פשוט.
לצפיה ב-', המשך חג שמח'
, המשך חג שמח
03/04/2018 | 10:36
36
לצפיה ב-'היית צריך לחשוב על זה לפני שנכנסת לגור איתם.'
היית צריך לחשוב על זה לפני שנכנסת לגור איתם.
02/04/2018 | 15:15
169
 
אל תבין אותי לא נכון- אני מאד בצד שלך, ואני עצמי לא הסכמתי אפילו לזוגיות עם גרוש שהיו לו ילדים גדולים שגרו מאות קילומטרים ממני, כי אני לא מוכנה לאכול שאריות.
אבל בגלל זה לא נשארתי בקשר הזה.
להיכנס לבית שאתה יודע שיש בו שני ילדים צעירים, ואמא מבוגרת (!!!!!!!) ואז להיזכר שזה לא מתאים לך זה קצת... איך אומרים...  בעייתי.
עכשיו אין לך יותר מדי ברירות: תצטרך לחתוך, או לחילופין להמשיך לחיות ככה (שזה בעיני לא אנושי).  כי לחזור אחורנית ולחיות כל אחד בבית שלו, אבל להישאר בזוגיות מחייבת- לא נראה לי אפשרי.
לצפיה ב-'יכול להיות שאתה נצלן?'
יכול להיות שאתה נצלן?
17/04/2018 | 19:34
1
98
נשמע שלכולכם אין עודף כסף (אתה בגיל 45 עובד ולומד? זה משהו שעושים בשנות ה- 20, באמצע שנות ה- 40 רוב האנשים כבר עמוק בתוך הקריירה שלהם), חברתך עובדת ב- 2 עבודות וגרה עם אמה (בדירה שלה או של האמא? או שאתם שוכרים יחד?). 
אם הסכמת כגרוש להכנס לגור עם אשה, שני ילדיה המתבגרים והאמא שלה (!), יש לי הרגשה שעשית את זה גם בגלל השיקול הפיננסי. ברגע שהסכמת לזה, ברור שאתה אמור לתרום בבית. כן, יש יותר עבודה בגלל שהילדים ואמא שלה גם גרים שם, וכן, כל אחד תורם את חלקו אבל ילדים לא יכולים לתרום כמו המבוגר האחראי. 
 
אם כל זה גדול עלייך (והאמת, אני לא הייתי מסוגלת לחיות כך), אתה יכול להגיד לה שבשלב זה של החיים אתה רוצה שתגורו בדירות נפרדות, ולהמשיך להיות זוג. זו גם אפשרות. 
לצפיה ב-'נקודה למחשבה......'
נקודה למחשבה......
( לעמוד שלי בתפוז )
18/04/2018 | 08:19
69
מנקודת מבטי, לא ניתן היה להבין מסיפורו של האיש הירוק אם יש להם חוסר או עודף כסף, גם לא ניתן היה להבין אם החלטתו לגור יחד עם בת הזוג ומשפחתה נבעה מהיותו נצלן ו/או משיקול פיננסי.
מניסיוני כיועצת זוגית ומשפחתית, זוגיות מיטבית מושתתת על תקשורת שעיקרה תאום ציפיות. זה הכי פשוט "לשבור את הכלים" ואת זה ניתן לעשות בכל רגע נתון. החוכמה היותר גדולה היא לנסות להתמודד בדרך של תקשורת מבררת את נקודת מבטו של כל אחד מבני הזוג לעומקה ומכאן, לאחר שנוצרה הבנה לעשות סיעור מוחות למציאת פתרון מיטבי מגובה בפעולות, שבני הזוג יקפידו עליהן מעתה ואילך.
היה והאמור לא צולח, ניתן לשבת שוב לדיון על החלופות כשאחת מהן יכולה להיות, כפי שהצעת, לגור בדירות נפרדות ולהמשיך לקיים את הזוגיות.
לצפיה ב-'בעלי, בנו, ואני'
בעלי, בנו, ואני
22/03/2018 | 18:09
17
997
סליחה מראש על אורך הפנייה, ותודה רבה!
במהלך שנות גרושיו, בנו של בעלי (בן 12) התרגל לישון איתו במיטה כאשר הוא אצלו בסופי שבוע ובחופשות.
כאשר נכנסנו לקשר (לפני כשנה וקצת, נשואים כחמישה חודשים), היה ברור לבעלי ולי שעניין השינה הוא "אישיו" (הילד רגיש מאוד וקשור לאביו באופן נדיר, והקשר עם האם פחות טוב ותומך למרות שהוא גר אצלה), ושחייב יהיה להיעשות תהליך סביב זה, אבל לא ידעתי עד כמה זה יהיה מורכב.
כיום (כשנה של מגורים משותפים) המצב הוא שכאשר הילד אצלנו, הוא ישן עם אביו, ואני בחדר לבד (כשהקושי העיקרי מבחינתי, מעבר לכך שאני מוצאת בזה מצב שאינו בריא לילד, הוא שבחופשות ארוכות יכולים להיות שבוע ואף שבועיים כאלו ברצף, כשהשלכה היא שלמעשה בימים אלו אין לנו אף לא רגע של פרטיות (שמתאפשר לרוב הזוגות עם הפרישה לחדר השינה). ולפחות אחת לחודשיים שלושה יש שבוע כזה (ולפעמים יותר)..
 
לאחר קונפליקטים וקשיים רבים סביב הנושא, במשך תקופה ארוכה השתדלתי "לשחרר", מתוך הבנה שהן בעלי והן בנו לא בשלים לכך, ושהתהליך יהיה כפי הנראה ארוך משחשבתי, ושכל עיסוק בנושא גורר את הזוגיות שלנו למערבולת הרסנית.
עם זאת די סמוך לחתונה נכנסתי להריון, וכיום אני בחודש רביעי, ולאחרונה משהו השתנה באיזון שלי וביכולת שלי להכיל את המצב (גם הורמונים, גם בעקבות צורך גדול יותר בקרבה לבעלי, וגם בשל חששות מהתנהלות סביב הלידה וכוחות הנפש שלי להכיל את המצב אם יימשך גם בתקופה זו)
 
חשוב לי לציין כי למרות הקושי הזה, בסה"כ הקשר שלי עם הילד הוא טוב, ואני משקיעה בו. אולי לא כמו האמא החורגת האידיאלית,
אבל לדעתי גם לא מעט (כשהאווירה טובה בבית יש בנינו הומור, שיחות ארוכות, הכנת עוגיות ביחד, משחקים כשמשעמם לו, וגם דברים טכניים כמו לקנות לו בגדים מיוזמתי כשהוא צריך, לדאוג שהחדר יהיה תמיד מסודר ונוח כשהוא מגיע ועוד), ולרוב נראה שדי נוח לו איתי.
 
כך קורה שכיום, כמו שרשמתי למעלה, יש מצבים, בעיקר עכשיו עם ההריון, בהם יותר קשה לי "לשחרר" לגמרי לגמרי ולשדר "עסקים כרגיל" (לדו' בימים אלו, כשהוא אצלנו למשך עשרה ימים. ובעיקר תשעה לילות, ואז יש לי יותר רגעים של מסוייגות או ריחוק (הם לא רבים, ומופיעים בעיקר בשלב ה"מעבר" כשהוא מגיע אלינו, או במצבים חריגים. אבל הם ישנם במידה מסויימת). זה לא שאני מגעילה אל הילד או משהו אבל כן קצת יותר מרוחקת (משניהם), או קצת יותר מוטרדת ועצובה, ובעיקר קצת פחות "עליזה וזורמת" עם האנרגיה של בעלי שמנסה ליצור תמיד אווירה קלילה וטובה..
 
בעלי כועס עלי על הביטויים הרגשיים האלו, וטוען שאני גורמת לבנו להרגיש לא רצוי, ומייצרת בית בו קבוע (לדבריו) ההרגשה "לא מזמינה", ושהילד מגיע לבית שיש בו שקט ומתח כי יש מבוגר שעושה איתו מלחמות. ו"מאיים" שאם כ"כ קשה לי, הוא ימצא לעצמו סידור אחר לזמנים שהילד אצלו.
(רק כדי להעמיד בפרופורציות- בפעם הקודמת שהילד היה אצלנו במשך שבוע, היה פורים, ובין השאר הלכתי וקניתי לו אביזרי תחפושת זהים לאלו שכבר היו לאביו ולי כדי שנתחפש כמשפחה, וכל אותו שבוע האווירה הייתה נעימה, וכך גם ברוב השבתות שהוא נמצא).
בנוסף בעלי טוען שכל המעשים ה"נכונים" האלו שלי לא מכסים על "התחושה" שאני מייצרת.
 
האם יש צדק בדברים של בעלי? האם זה כ"כ חמור ו"לא ייעשה" שאני לא תמיד מסתירה שיש לי קושי (כי בעלי מיד מבין למה זה קשור, וייתכן שלפעמים גם הילד קולט במידת מה, כי הוא ילד רגיש ולא טיפש, וזה מלחיץ אותו, שאם אני "לוחצת" בכיוון, עלול להתרחש השינוי שהוא כ"כ מפחד ממנו ומתנגד לו..),
האם במידה ואכן נוצרת אווירה מתוחה בבית בגלל התנהלות מתוחה יותר או פחות שלי (ואף פעם זה לא נמשך לזמן רב) זה ממש לא בסדר כלפי הילד, ונחשב "ניהול מלחמות"?
האם זה שהנחתי לבעלי לעשות את השינוי בסידורי השינה בקצב שלו, וזה לא על סדר היום ואני לא כל הזמן מציקה ומתלוננת על זה, אינו צעד מספיק, ובשביל רווחתו של הילד אני מחוייבת גם לעשות מאמץ ולהפגין תמיד חזות מסבירת פנים ושמחה בנוכחותו, ולהסתיר/ להכחיד לגמרי כל רגש של קושי סביב שהייה ארוכה הכוללת לילות רבים?
 
כי איכשהו, נראה לי שאני מבינה ומכילה מעל לממוצע, ולא מגיע לי חוסר הסבלנות הזה לקשיים שאני מבטאת, והאשמות כ"כ חמורות בעקבותיהן.
 
אשמח מאוד לשמוע חוות דעת.
ושוב תודה.
לצפיה ב-'התחרפנתם לגמרי? התבלבלתם בין ילדים לבין מבוגרים'
התחרפנתם לגמרי? התבלבלתם בין ילדים לבין מבוגרים
23/03/2018 | 14:22
3
328
הילד בן 12 ולא שלוש. בגילו הוא כבר יודע על סקס ומבין שמבוגרים ישנים ביחד ולא אבא וילד. אין שום בעיה לעשות לו שיחה ולהסביר שאת ישנה עם האבא כי אתם בקשר זוגי ואף נשואים. כן, זה יהיה לא קל לילד ולא קל לאבא וזה יעבור, וכדאי עכשיו לפני הלידה. 
רווחת הילד היא שיתנהלו מולו באופן שמתאים לכך שהוא ילד ושהוא בן 12. לא להתנהל כלפיו כאילו הוא בן שלוש - גם מבחינת להכין עוגיות וגם מכל הבחינות האחרות. ילד שלומד לנהל את הבית, מזיז אדם אחר (ובפרט מבוגר אחראי בבית) ממיטתו בשביל לישון בה, לומד שיש לו כוחות שלא צריכים להיות לו, ואחריות שלא צריכה להיות לו. אם תעשי תרגיל מחשבתי שבו את ובעלך תחשבו על להזיז את התינוק שיהיה לכם ממיטתו בכל פעם שהבן הגדול מגיע, תוכלו להבין כמה זה מופרך.
בחיי משפחה גם ילדים וגם מבוגרים עושים שינויים. יש טעם לפגם אם מבקשים רק מהילדים להתגמש ולהסתגל לשינויים שההורים כופים עליהם, בלי שתהיה להם אפשרות להשפיע, אבל השפעה לא אומרת החלטה וההחלטה הסופית היא של המבוגרים בבית. לטעמי האישי קצת הזדרזתם מדי עם הנישואים וההריון, אבל אם את לא צעירה וזה היה שיקול, אני יכולה להבין. לעומת זאת, לילד זה הרבה יותר קשה להבין וברור מאיפה נובעת ההתנגדות שלו. אני חושבת שצריך לשבת איתו, להסביר לו שאת לא תלכי לשום מקום, שיש הרבה שינויים והמשפחה הולכת לשנות צורה - יהיה לו אח/ות קטנים, ולשמוע ממנו מה באמת מפריע לו ואיך אפשר ללכת לקראתו, ולישון עם אבא זה לא אופציה. יכול להיות שהוא ירצה זמן לבד עם אבא, בלעדייך, גם אם את מקסימה. אולי יבקש לפעמים לצאת לחופש עם אבא, לקמפינג או למקום אחר? אולי יבקש משהו שאני בכלל לא חשבתי עליו, אבל הכי חשוב להקשיב ולנסות לבוא לקראתו.
 
כרגע הבעיה מול בעלך. אתם צריכים יעוץ זוגי כדי שבעלך יבין איך לעבוד איתך ביחד כצוות ואיך לסמוך זה על זו. גם הורים ביולוגים הנשואים זה לזה מרגישים קשיים בהכלת הילדים ולא ניתן לקיים מערכת יחסים שבה את אמורה להיות פתאום מרי פופינס. העובדה שקשה לך לא אומרת משהו על היכולת שלכם לבנות משפחה חדשה אוהבת ושמחה בחלקה, רק שהיא לא תהיה כמו משפחה שבה הילדים נולדו לשני ההורים. 
לצפיה ב-'מס' דברים בתגובה לתגובתך:'
מס' דברים בתגובה לתגובתך:
23/03/2018 | 14:42
2
290
ראשית, חשוב לי להבהיר שאני חלוקה מאוד על בעלי לגבי החלטה זו, אני מאמינה שהיא לא נכונה לילד ולא לזוגיות.
נעשו על כך שיחות רבות, אך כפי שכתבתי בעלי איננו בשל לבצע את השינוי באופן חד, ו"סוחב" אותו באופן הדרגתי (מ-א-ו-ד ה-ד-ר-ג-ת-י), מאחר ומדובר בילד רגיש מאוד, שתלוי באביו (גם כאן לדעתי באופן שכבר אינו לחלוטין בריא, אך זו רק דעתי האישית) ושאינו קשור באותה מידה לאימו. ושמפעיל מניפולציות רגשיות על אביו, גם אם לא במודע. במקביל בעלי מסרב ללכת בשלב זה לייעוץ מכל סוג שלו, ומשכנע את עצמו (לפחות כלפי חוץ) שאני מגזימה, ושהוא פועל נכון בנסיבות הקיימות.
אני מסכימה איתך לגבי המרחב האישי שהילד זקוק לו עם אביו, ותאמיני לי שאני מספקת אותו מעל ומעבר (אם תקחי את עניין השינה, שאפילו עליו ויתרתי, תוכלי להאמין לי...)
לגבי המיטה- הבהרה חשובה: אני ישנה בחדרנו המשותף, ובעלי ישן עם בנו בחדרו של הבן.
 
לכן, לאור המצב, והסירוב של בעלי כרגע לבמע שינוי, פניתי לכאן בעיקר כדי לקבל תמיכה ולהבין האם אני אכן חוטאת לבן ולזוגיות בכך שלעיתים הקושי של הסיטואציה מתבטא במצבי רוח שלי ובתגובות רגשיות שונות (עד כדי כך שבעלי חש ומאשים אותי שאני יוצרת סביבה לא מזמינה ומנוכרת כלפי בנו).
 
ולגבי העוגיות- אני חולקת עלייך. ילד יחיד, שנמצא במשך ימים ארוכים עם שני מבוגרים, ולעיתים גם מטבע הדברים נוטה להשתעמם, יכול להנות מהכנת עוגיות משותפת (אם אני כבר מכינה אותם) כמו מהכנת עוף בתנור, או כל תעסוקה אחרת שהוא מוצא בה עניין. בגיל 12 וגם בגיל 17.
לצפיה ב-'אני מבינה אותך'
אני מבינה אותך
23/03/2018 | 18:05
237
אני חושבת שנכנסתם ללופ שבו הלא נורמלי נראה לכם נורמלי. מכיוון שזה לא נורמלי שילד בגיל הזה ישן עם אבא שלו, כל קשת התגובות שאת חווה היא הנורמלית ובעלך טועה ומטעה. הוא שולף את הקלף ששובר אותך, וזה שאולי את לא מספיק טובה/מכילה/ נחמדה, ואת מוותרת כי העימות נראה לך יותר עניין מאשר להחניק את הרגשות של עצמך. באת לכאן כדי שנגיד לך שאת צודקת, אבל כל עוד את מאפשרת את המצב הזה את עושה נזק לעצמך ולמשפחה שאתם מנסים לבנות ביחד. את צודקת בזה שכל אחד היה מתעצבן בנסיבות האלה, ולא צודקת בזה שאת צריכה להמשיך ולהיות מכילה ורגישה כלפי הסיטואציה. 
 
כלפי העוגיות, רק כדי לשים דברים במקומם: זה נהדר לעשות פעילויות משותפות עם הילדים, בכל גיל (לאחרונה שמעתי על מישהו שניצל את היציאה לפנסיה של בנו לטיול משותף ביערות הגשם, טיול אבא-בן בגילאי 65-88. כמה מקסים, לא?). עם זאת, אילולא כתבת שהילד בן 12 היינו יכולים לטעות ולחשוב שהוא בן 4. אני חושבת שזה לא בגלל הילד, אלא שבשהייה המשותפת אתכם לא היתה הפנמה שהילד הזה הוא כבר בן 12, וכל ההתייחסות כלפיו היא כאילו היה פעוט. ילד רגיל בן 12 הוא ילד עם עולם משל עצמו - תחביבים, נושאי עניין, עולם חברתי (כולל מסיבות כיתה, תנועות נוער וכו'). לילדים בגיל הזה אין רצון, לעתים קרובות, להתחפש עם אבא ואשתו אלא עם בני הכיתה. בגילאים האלה הילדים שלי הסכימו ברצון לעשות איתי פעילויות במטבח, בדיוק כפי שאני נמצאת במטבח עם בן הזוג שלי, אבל לא היה לי צורך להעסיק אותם בזה. הם הלכו וחזרו בעצמם מבתי חברים ואם במקרה עשיתי עוגיות בזמן שהם היו בבית - הם הצטרפו או שלא.
בנוסף, לעתים כבר מתחילים קשרי חברות ראשוניים עם בני המין השני. אני בטוחה שהילד הזה יודע היטב מהי זוגיות - רואה סרטים וחי בתוך החברה הכללית והוא יודע היטב שאביו מתנהל בצורה לא שכיחה. הגיע הזמן לשחרר את הילד הזה, ולתת לו להתבגר. 
 
אני לא יודעת מה קורה עם אמו של הילד, אבל מתוך נסיון ארוך טווח במשפחות מורכבות יכולה לומר לך שכמעט אין גרוש/ה שלא משוכנע שההורה השני פחות טוב ממנו, או עושה טעויות. זה חלק מהחבילה של להתגרש. גם אם אנחנו חושבים שההורה השני הוא בסך הכל הורה טוב, אנחנו בדרך כלל מעדיפים את הדרך שלנו. לפעמים תחושות האשמה או חרדות הנטישה (של ההורים, שהילדים לא יאהבו אותם יותר) שמתעוררות במהלך הגירושים מביאות אנשים להכנס לפינה כזו, שבה מבלבלים קשר טוב עם קשר שמבטא תלות. עושה רושם שמי שהוא רגיש ותלוי הוא בעלך, לא הילד. זה לא אמור להקטין את בעלך אלא לתת לך חלון להבין שהבעיה רק תגדל אלא אם תטפלו בשורש שלה, ושום דבר שנאמר כאן לא יעזור לך עד שבעלך יהיה מוכן לשינוי. 
לצפיה ב-'השאלה שלי כשיוולד התינוק איפה הוא יישן ובמקרה שבעלך ימשיך '
השאלה שלי כשיוולד התינוק איפה הוא יישן ובמקרה שבעלך ימשיך
27/03/2018 | 19:03
127
לישון עם בנו הבכור האם הוא יהיה שותף הקימה לתינוק בלילה?
לצפיה ב-'יש לך כאן בעיה לא פשוטה'
יש לך כאן בעיה לא פשוטה
25/03/2018 | 09:29
212
כי בעצם, ויתרת על גבול אישי מאוד חשוב שלך, במחשבה שזה יסתדר עם הזמן, וזה לא מסתדר עם הזמן. ולחזור להציב את הגבול הזה עכשיו, זה הרבה יותר קשה מקודם, ובוודאי כשאת בהריון (מהבחינה הרגשית שלך).
אני מקווה שכבר הבנת שאת הרבה יותר מצודקת, ושהמצב הזה אצלכם הוא לא סביר.
 
עכשיו נשאלת השאלה מה עושים?
השורה התחתונה היא שבעלך צריך ללכת להדרכת הורים בקשר לילד, מתוך הבנה שהמצב הזה גרוע לכולם (לילד אפילו יותר מאשר לך).
הבעיה היא שבעלך בא בטענות אליך במקום לעצמו, שהוא שבוי במחשבה השגוייה שזה תיכף יסתדר בלי מחאה של הילד, ושמה שהכי טוב לילד זה שהוא לא ייפגע / ייעלב.
הציעו כאן טיפול זוגי, שזו אופציה, ואני אומרת שאפשר גם טיפול אישי שלך במטרה להבין איך הלכת לאיבוד בעניין הזה, איך הקול הפנימי שלך, שאני שומעת אותו בפוסט שלך כל כך בהיר ונכון הלך לך לאיבוד אל מול המסרים של בעלך. כשתביני את זה, כנראה שתביני איך את מעבירה לבעלך את המסר.
ואני גם חושבת שבתקופה כל כך רגישה והורמונלית, עם בעיה כזו משמעותית, תמיכה רגשית בשבילך זה מאוד חשוב.
לצפיה ב-'אני, בעלי ובנו'
אני, בעלי ובנו
( לעמוד שלי בתפוז )
23/03/2018 | 17:00
2
285

ראשית, תודה לך על השיתוף והפירוט. אתייחס ברשותך לכמה נקודות:
 
בנוגע לילד: ילד בן 12 לא אמור לישון עם מי מהוריו! ואין זה משנה אם הוריו הביולוגיים חיים ביחד  או בנפרד....למי מהם הוא קשור יותר, וכדומה.
ניתן להסיק מתיאורך את מצב הדברים כי מדובר על בעיה שעיקרה "חוסר נפרדות פסיכולוגית" (Separation-Individuation) בין האב לבנו. תהליך שבו בתחילת דרכו של כל תינוק הוא בלתי נפרד ותלוי באופן מלא הן רגשית והן פיזית בהוריו, אך ככל שהוא גדל ומתפתח, על הוריו חלה האחריות לדאוג לסייע לו להפוך לאינדיבידואל בטוח ונפרד מהם. אין מדובר על "נטישת הילד", אלא על תהליך טבעי שבו הורים מובילים את הילד לתחושת מסוגלות, אמונה בעצמו וביטחון רגשי, בדרכו לצאת לחיים עצמאיים כבוגר. כשההורים עושים את עבודתם כראוי, נוצרות אצל הילד מחד, תחושות חוסן וחוזק ומאידך ולמרות שהוא נפרד מהם, הוא בטוח שהוריו נמצאים שם בכל עת כ"עוגן וחוף מבטחים". על פניו, בעלך מסיבות כאלה ואחרות שקשורות בו עצמו ובתחושותיו, אינו עוזר לבנו בתהליך ההיפרדות ובכך "מסייע" להמשך הישארותו של הילד בחזקת "ילד" מבחינה רגשית..... והתוצאה באה לידי ביטוי בדברים שהעלת על הכתב.
בנוגע לזוגיות: מצב זוגי כפי שתיארת שבו את ובעלך לא ישנים יחד אינו סביר בעליל! ואין לעובדת היותך בהיריון כן/לא שום קשר. נראה שאת עושה השתדלות יוצאת מן הכלל בכל הקשור בתרומה שלך לתחושה הטובה של הילד בבתכם, ושיתוף הפעולה שלו למולך נובע מכך שהוא אכן מרגיש טוב בחברתך. ההשתדלות הזו שלך בהחלט ראויה לציון אך אינה מחפה על "תרומתך" למצב הדברים השלילי שתיארת. תחושותייך הקשות (והמוצדקות) הן רק זרקור ענק לכך, שדרך הפעולה, בה את מבקשת מעצמך תדיר לשדר "עסקים כרגיל" אינה מועילה. את למעשה בוגדת בעצמך ובצרכייך שלך (כן לא פחות מכך...!) שוב ושוב. התוצאה אינה מאחרת להגיע (כי כמה את יכולה ...) - ואת מגיבה באופן רגשי, מתרחקת מוטרדת ועצובה, ואו אז, "מקבלת על הראש" מבעלך. ללמדך, שאת לא יכולה להיות בסדר עם בעלך ובנו ולוותר על העצמי שלך!.
 
לסיכום: התנהלותך לאורך הדרך ו"ההבנה" שגילית למצב הדברים, לא רק שלא קידמו את הפתרון, הן אף העצימו את הבעיה. אין מדובר פה בשום מקרה על רווחת הילד!. מדובר פה על צורך בתהליך פסיכולוגי שהאבא והילד צריכים לעבור עם גורם מקצועי כדי להתחיל ולקדם נפרדות פסיכולוגית, כזו שתעצים את הילד להמשך חייו ותפטור את האבא מרגשות האשם שהוא חי עימם, המהווים כנראה את הבסיס להתנהלותו הלא בריאה אל מול ילדו.
 
כולי תקווה שסייעתי לך ולו במעט למתן את תחושותייך ביחס לעצמך.....
אני לרשותך בכל עת
 
לצפיה ב-'תודה אורנה על תשובתך'
תודה אורנה על תשובתך
26/03/2018 | 16:46
1
174
הבחנתי בשינוי שביצעת בכותרת הפנייה, והוא נגע לליבי.
 
קראתי את דברייך, ואני מסכימה איתם מאוד. הן עם הניתוח שלך באשר ליחסי האב- ילד (לפחות ברמות והקשרים מסויימים), והן עם האמירה היותר ביקורתית המתייחסת אלי ואל אופן ההתנהלות וההתמודדות שלי עם הנושא.
לצערי עלי לסייג ולומר שבשלבים הראשונים לא כ"כ גיליתי "הבנה לדברים", וניסיתי בדרכי שונות (הסברים, בקשות, אסרטיביות) לשנות את המצב ללא הצלחה, כאשר בהמשך, כפי שכתבה מירי, ויתרתי במחשבה ש"זה יסתדר עם הזמן", אבל זה לא מסתדר...
 
במידת מה, כן סייעת לי למתן את התחושות הרעות, הביקורת העצמית, ובעיקר הטלת הספק העצמי, אשר התעוררו בעקבות תגובותיו האחרונות של בעלי. ואני מבינה כעת עד כמה חיזוקים אלו היו חשובים עבורי.
לפחות עד שאשכיל למצא את הדרך לליבו של בעלי (דרך שריונות ההגנה, ההכחשה וההדחקה בהם הוא מקיף עצמו בהקשר זה), ולסייע לו להגיע לתובנות כאלו או אחרות שיאפשרו התחלה של שינוי.
 
שוב תודה
וחג שמח
 
 
לצפיה ב-'אני, בעלי ובנו'
אני, בעלי ובנו
( לעמוד שלי בתפוז )
26/03/2018 | 18:52
146
היי,
שמחה ששמת לב לשינוי שביצעתי, זאת לנוכח התחושה שלי שמקומך נדחק לצד. לצערי, דברים אינם עוברים סתם כך ....כדי שדברים ישתנו יש צורך בשני דברים: האחד, מודעות של כל הצדדים לבעיה (ללא מודעות אין שינוי). השני, ביצוע פעולות שונות מאלו שבוצעו עד היום ושמן הסתם לא פתרו את הבעיה. אדם אחד חכם אמר פעם "לא נוכל לפתור בעיות משמעותיות העומדות לפנינו, באותה רמת חשיבה שבה נמצאנו כשיצרנו אותן" (אלברט איינשטיין).  
כדי שנחווה שינוי נדרש מאיתנו לשנות תבניות חשיבה והתנהגות. על פניו בעלך נמצא במקום בו הוא אינו יכול לבצע את השינוי בעצמו ומכאן, שהוא זקוק לעזרה מקצועית.
 
לרשותך בכל עת  
לצפיה ב-'מצב שנמשך שנים לא יפסק מעצמו'
מצב שנמשך שנים לא יפסק מעצמו
26/03/2018 | 09:51
151
כיום, בעלך מתייחס לבנו כאל בת- זוגו
בעלך סבור שילדים צריכים לגדול בחממה, עם הורים שמחים, שתמיד אומרים "כן" לכל משאלה של הילד. 
אם מישהו כאן לא בסדר בעיני בעלך זו את, את אמורה "להזמין" את הבן לעשות משהו שלא נראה לך... 
אפילו עצם הרגשות שלך הן בושה מבחינתו. - איך את יכולה לחיות ככה?
 
בעלך לא מבין מדוע הוא צריך להשתנות, הוא לא חושב שמשהו בהתנהגות שלו לא בסדר, ולא נראה שיש לו בעיה שהמצב הזה ימשך.
מכיוון שהמצב הזה מפריע לך, ללא קשר לצדק, לדעתי כדאי לך להעזר בגורם מקצועי שיסייע לך קודם כל רגשית, זה יכול להיות אחד מאנשי המקצוע שהציעו לך.
 
נ.ב
מכל מה שציינת, השינה המשותפת, איסור הבעת רגשות לך ולבעלך בפני הילד וחוסר הגבולות לילד, הכנת עוגיות ביחד נראה לי אחד מהדברים האחרונים שאמורים להטריד אותך.
הרבה יותר סביר בעיני עבור ילד לבשל עם אדם מבוגר מאשר לישון איתו.
וזה גם בסדר כשלפעמים הילד משועמם.. 
אם כי הולדת ילד נוסף במשפחה, יכול לסייע להפיג את השיעמום...
לצפיה ב-'קודם כל את לא יוצאת מהמיטה שלך!'
קודם כל את לא יוצאת מהמיטה שלך!
27/03/2018 | 14:48
158
אם חשוב לבעלך לישון עם בנו, שיתכבד וילך לישון איתו בחדרו (במיטה נפתחת או על מזרן על הרצפה).
אחר כך כל מה שהאחרים כבר אמרו.
לצפיה ב-'מה זאת השטות הזאת?'
מה זאת השטות הזאת?
27/03/2018 | 15:19
2
176
כשיהיה לכם ילד הוא יראה את אמא שלו נזרקת מהמיטה שלה אחת לחודשיים למספר ימים? גם הוא יצטרף לערמה במיטה או שזה רק לילד הראשון וזה שלך אמור להיות מוגבל למיטה שלו בלבד?
בדיוק עכשיו לפני שמצטרף לכם חבר חדש למשפחה זה הזמן לעשות קצת סדר בדברים.
ילד יכל לישון עם ההורה שלו כשהוא לבד. לא כשיש לו בן זוג.
 
גם הבת שלי עד גיל 6 ישנה איתי, ברגע שנהיה לי בן זוג היא עברה יפה מאוד למיטה שלה ולא היתי מוכנה לשמוע שום תרוץ.
לצפיה ב-'כשחושבת אצלי, גם איתי ישנו לפעמים'
כשחושבת אצלי, גם איתי ישנו לפעמים
28/03/2018 | 17:11
1
109
למשל כשבן הזוג שלי בחו"ל. זה די נדיר אבל היה קורה עד גיל 12-13 של הילדים, כסוג של פינוק מיוחד כמו יום כיף. זה מעולם לא היה במקום בן הזוג שלי והילדים אף פעם לא התבלבלו - מעולם לא הציעו את זה בכלל כשהוא היה בבית. גם לא נרשמה שום טראומה - היום הם אלה שסוגרים את דלת חדר השינה שלהם ומבקשים פרטיות, רק כמה שנים אח"כ. גלגל מתגלגל. 
לצפיה ב-'זה לא העניין של הגיל'
זה לא העניין של הגיל
29/03/2018 | 11:07
72
זה העניין של המציאות.
הרבה ילדים כשאחד ההורים לא בבית - מילואים, חו"ל, גירושים... ישן קצת אצל ההורה השני במיטה.
אבל כששני בני הזוג בבית - גם אם לא שניהם הוריו הביולוגים, הוא חוזר לישון במיטה שלו אחרי מגיל בית ספר.
לצפיה ב-'ילדים צריכים לישון במיטה ובחדר שלהם'
ילדים צריכים לישון במיטה ובחדר שלהם
27/03/2018 | 17:30
1
162
במיוחד בגיל 12.
 
ברור לגמרי שהילד אינו הבעיה, אלא בן זוגך, ולא נתפס אצלי כיצד אפשר לחיות באופן בו אתם חיים.
כשיהיו לכם ילדים משותפים, הם יחיו בבית שבו אמא יוצאת מחדר ההורים לכמה ימים או שבועות, מפני שאחיהם הגדול הגיע? לא הגיוני, לא בריא ולא נכון לנער ולכם.
 
את ויתרת על מקומך, נדחקת הצידה, ובן זוגך אינו רואה אותך ואת צרכיך.
 
לדעתי, הפתרון הוא יעוץ מקצועי.
לצפיה ב-'לא היא יוצאת, הוא יוצא ועובר לישון בחדר של הילד.'
לא היא יוצאת, הוא יוצא ועובר לישון בחדר של הילד.
28/03/2018 | 12:23
119
ולא שזה משפר בהרבה את התמונה הכללית...
זה לא לטובת אף אחד ובמיוחד לא לטובת הילד. 
לצפיה ב-'בוודאי שאת אשמה'
בוודאי שאת אשמה
17/04/2018 | 19:43
1
63
ילד צריך להרגיש רצוי בבית של ההורה שלו, ובת זוג שמרשה לעצמה להפגין ריחוק ומסוייגות זה פשוט לא לעניין. את לא חייבת תמיד להיות שמחה בנוכחות הילד, אבל לא לתת לו הרגשה לא נעימה אם קשה לך שהוא שוהה "לילות רבים". זה הבן של בעלך. אם חס וחלילה יקרה משהו לאמא שלו, הוא לא יהיה אצלך רק "לילות רבים" אלא כל הלילות. העובדה שיהיה לכם ילד משותף כנראה גרמה לך להאמין שעכשיו תוכלי לאט לאט לדחוק את הבן החוצה, וכל הכבוד לבעלך שעומד על המשמר. 
 
לגבי השינה המשותפת, פה יש לדעתי מקום לדרוש שזה יפסק. 
לצפיה ב-'רגע לפני ששופטים את האחר......'
רגע לפני ששופטים את האחר......
( לעמוד שלי בתפוז )
18/04/2018 | 08:40
39
שאלתה של אוריה נגעה בלינה של ילד בן 12 עם אביו במיטה הזוגית שלהם באופן קבוע ותדיר בכל פעם שהוא מתארח בביתם. המצב שנוצר מלמד על האחריות של שני בני הזוג להתהוותו, כל אחד מסיבותיו הוא, ופחות לאשמה של מי מהם.
למרות הקושי, ניכר שאוריה עושה מאמצים גדולים לשילובו של הילד ב"חלקה המשותפת" שלה ושל בעלה (אביו של הילד) על מנת שירגיש שייך ורצוי. מנקודת מבטי, הפניית אצבע מאשימה אליה חוטאת לסיפור המקרה. 
לצפיה ב-'שלום אורנה'
שלום אורנה
18/03/2018 | 15:46
8
300
אגש מיד לעניין.
האם לשתף ילדיי המקסימים ואף התמימים, בני7, באביהם הנמצא בזוגיות חדשה שכוללת חתונה והקמת משפחה חדשה?
הם רואים את אביהם בהסדר קבוע ללא בעיות ולא יחד עם זוגתו השניה, אני והוא (הגרוש) בקשר מינימלי הכולל שיחות על הילדים ותו לא.
מצד שני-מרגישה לא בסדר שאני מסתירה ולא רוצה שיהיו "תמימים" מידיי
לצפיה ב-'מנסה לראות אם הבנתי נכון'
מנסה לראות אם הבנתי נכון
19/03/2018 | 12:27
184
האבא כבר התחתן, והילדים מעולם לא פגשו את האישה?
לצפיה ב-'היי קרן'
היי קרן
( לעמוד שלי בתפוז )
19/03/2018 | 12:29
3
183

היי קרן,
שמחה על שאלתך. היא מורכבת ומעלה סוגיה עמה מתמודדים הורים רבים המבקשים להתקדם לזוגיות פרק ב'... אחלק את תשובתי תוך התייחסות לילדייך, לאביהם ולך באופן אישי.
עם זאת, תשובתי כוללת הסתייגות מפאת הפרטים החסרים כדוגמת, סיבת הגירושין, מתי התגרשתם ואיך עשיתם זאת, כמו גם, מאפיינים אישיותיים של ילדייך.
ראשית בהתייחס לילדייך: 
הסתגלות למשפחה חד הורית מתרחשת הן אצל מבוגרים והן אצל ילדים לאחר כשנתיים שלוש. כשאחד ההורים או שניהם חוברים לזוגיות/ נישואין שניים בפרק הזמן הזה, יחול למעשה שינוי דרמטי נוסף, כך שתהליך ההסתגלות, במיוחד לגבי ילדים עשוי להיות קשה יותר ולהימשך הרבה יותר זמן.
היבט נוסף קשור במאפייני האישיות של ילדייך - יש ילדים שמסתגלים מהר יותר לשינויים ויש כאלה שעשויים להפגין קשיים, כעס והתנגדות. ילדים בשום גיל אינם מקבלים ב"שמחה" את גירושי הוריהם, ומה שעשוי להיות טוב להוריהם מבחינת מציאת בן זוג הבא, עשוי להיות עבורם מאיים. עם זאת, דווקא ילדים קטנים כשלכם גמישים יותר לשינוי בהשוואה לילדים מתבגרים.
 
בהתייחס להתנהלותו של אב ילדייך:
הורים רבים נבוכים כשהם צריכים לדבר עם הילדים בגלוי על הנושא מחשש שיכביד על מערכת היחסים שלהם עמם. אלא שההיפך הוא הנכון: הפגנת יושר מצד ההורה עשויה לתרום למערכת היחסים עם הילד, שכן היא מרחיבה את מרחב השיח בין ההורים לילדיהם ומאפשרת בין השאר להכיל את הכאב והכעס של הילדים היה וקיים. למעשה דרך היושר של ההורה לומד הילד שיש על מי לסמוך גם במצבים פחות נעימים.
הצורך של ילדיכם הוא שתעבירו להם את האמת הפשוטה בדרך של כבוד וברצינות שהם ראויים לה מבלי שתשקרו להם. הם, כמו כל הילדים, מצפים ורוצים שתחשבו קודם כל עליהם לפני שאתם חושבים על אנשים אחרים (שהרי הם הופיעו בחייכם לפני).
 
בהתייחס לצד שלך:
ההשפעה שלך על הדרך שבה הדברים יעשו הינה דרמטית מבחינת הילדים! ממליצה לתקשר עם בן זוגך לשעבר את חשיבות העמידה ביושר אל מול הילדים (על פני רצונך לתקשר זאת ישירות עם ילדייך).
 
מידת שיתוף הפעולה בינך לבין בן זוגך לשעבר ואופן העברת המסר לילדים, תשפיע באופן דרמטי על יכולתם לקבל את התהליך שאביהם עובר ועם זאת, להרגיש עוגן וחוף מבטחים רגשי.
ככלל, כשאנו חווים שינויים יש פשוט לספר לילדים את העובדות החדשות ולשתף ברגשות שלנו, בחששות שלנו וגם בהחלטות שלנו. כל זאת, תוך שאנו מקשיבים לילדים ממקום אמפתי ומתייחסים למה שהם מרגישים לנוכח השינויים שלנו, ותוך שאנו מבטיחים להם שאנחנו שם תמיד איתם בכל תנאי ובכל עת.
אני לרשותך לכל התייעצות נוספת,
אורנה
לצפיה ב-'"זוגיות חדשה שכוללת חתונה והקמת משפחה חדשה"'
"זוגיות חדשה שכוללת חתונה והקמת משפחה חדשה"
19/03/2018 | 18:31
1
179
נשמע כמו מערכת בשלב מאוד מתקדם.
אישית, לא מובן לי כיצד עד כה לא הוצגו הילדים ובת הזוג, ביוזמת האב.
 
 
 
לצפיה ב-'שילוב של כמה סיבות'
שילוב של כמה סיבות
20/03/2018 | 11:48
162
לא להכביד עליהם, הקשר לא ארוך אלא פחות משנה.
והם קטנים והפרידה היתה לא קלה
לצפיה ב-'את צודקת שאני מפחדת להכביד על הקשר עם הילדים'
את צודקת שאני מפחדת להכביד על הקשר עם הילדים
20/03/2018 | 11:47
159
הקשר איתי ועם אביהם.
הקשר של אביהם אמנם מבשיל לפרק ב' אך הוא קשר לא ארוך והפרידה היתה לא פשוטה לילדים.
לא הרגשתי ששיקרנו עד עכשיו אלא שלא שיתפנו בהכל
המון תודה לך!
 
לצפיה ב-'מוזרה לי אישה שמתחתנת עם גבר מבלי להכיר את ילדיו קודם לכן'
מוזרה לי אישה שמתחתנת עם גבר מבלי להכיר את ילדיו קודם לכן
20/03/2018 | 16:47
157
אין לי מושג מה קורה שם ואולי אני טועה, אבל לי זה קצת מדליק נורה אדומה בנוגע לשאלה עד כמה הגרוש שלך ימשיך להיות מחויב לילדים שלכם גם לאחר שייוולדו לו ילדים מבת זוגו החדשה. האמת, במקום לשאול אותנו שווה לך לברר איתו איך הוא (וגם אשתו) תופסים את המצב...
לצפיה ב-'זה לא תפקידך'
זה לא תפקידך
22/03/2018 | 14:17
127
לא קראתי את כל התגובות אבל רק לומר בקצרה את דעתי:
אם לאבא יש חברה חדשה - זה התפקיד שלו לספר לילדים. מה שקורה בחיים שלו זה שלו לספר, מתי שהוא רואה לנכון.
אם היא לא פגשה את הילדים אז מה יש כבר לספר? אם הם מתקדמים לחתונה - סביר להניח שהם ייפגשו אותה מתישהו והוא זכאי לעשות את המפגש ולספר להם מתי ואיך שהוא רואה לנכון.
 
לצפיה ב-'כמו כולם'
כמו כולם
28/03/2018 | 11:40
85
גם אני לא הבנתי. את כותבת שיש לאבא קשר קבוע. איפה הם נפגשים איתו? זה לא כולל לינה?
השאלות האלו קשורות באופן ישיר להצלחה להסתיר מהילדים דמות מרכזית בחיים של אבא שלהם שאני מניחה שגרה איתו.
לצפיה ב-'התייעצות של גרוש'
התייעצות של גרוש
13/03/2018 | 12:06
1
245
שלום לך אורנה
אני בן 38 גרוש עם שתי בנות תאומות בנות 13 והתחתנתי בנישואים שניים עם רווקה ללא ילדים
אשתי מדהימה והתחברה לבנות אבל מאוד חשוב לה שהן יפנימו את החוקים של ביתנו המשותף
כשהן "מפשלות" ולא עומדות בחוקים, זה נכנס ביני לבין אשתי והיא מאשימה אותי בזה שהבנות לא ממושמעות
מרגיש חסר אונים ותקוע באמצע אפשר לומר, גם מולה וגם מול הבנות...
אני מבין אותה אבל לא מדובר בחוקים של חיים או מוות
לצפיה ב-'החלת חוקי בית משותף על ילדי בן/בת הזוג'
החלת חוקי בית משותף על ילדי בן/בת הזוג
( לעמוד שלי בתפוז )
13/03/2018 | 15:32
191
היי אורי,
ציינת שהחוקים הם "חוקים של ביתנו המשותף". חשוב להבין תחילה האם החוקים תוקשרו בינך לבין בת זוגך ועד כמה הם תוקשרו עם הבנות, תוך מתן אפשרות להבעת דעה מצידן.
אני מאמינה שבכל גיל יש לבחון מתן אחריות לילדים על פי גילם ובמקרה של ילדות בגיל הזה אין ספק שהן יכולות להיות אחראיות ולקיים את המצופה מהן במסגרת הבית. כדי שזה יקרה באופן המיטבי יש לבחון איתן מהי דעתן בנושא ולתת להן לבחור כיצד הן יכולות לעמוד בחוקי הבית החדשים ו/או היכן אפשר לעזור להן לעשות כן.
דבר נוסף, לא ברור מהם אותם חוקים, במה הם מתמקדים ועד כמה הם נוקשים אל מול כאלו שמאפשרים מרחב פעולה ממקום של לקיחת אחריות.
כדי שאוכל לדייק טוב יותר את תשובתי, אשמח להבין: מתי התגרשת, איך היו הגירושין, במה מתאפיינת מערכת היחסים שלך עם בנותיך, עד כמה בוצע תאום ציפיות בדרך של תקשורת בונה בינך לבין בנותיך בכל הקשור בבית המשותף לך ולזוגתך ועד כמה מתקיימות שיחות אישיות בינך לבין הבנות כדי להבין היכן קיים פער בין הציפיות של אשתך החדשה לבין הקורה בפועל.
לצפיה ב-'מתוסכלת '
מתוסכלת
11/03/2018 | 11:20
3
279
שלום לכולם, אני רווקה שנמצאת במערכת יחסים כחצי שנה עם גרוש פלוס ילדה בת 6. למרות בקשתי להכיר את הילדה שלו – הוא טרם הפגיש בינינו במהלך החצי שנה. ניסיתי לדבר איתו על זה כדי להבין מה מפריע לו, אך בכל פעם קיבלתי תשובה כמו  "זה עדיין לא הזמן המתאים...". מרגישה שהוא דוחה את העניין, ללא כל סיבה מוצדקת. מה אני יכולה לעשות? מרגישה מתוסכלת!! ועולות לי חששות וספקולציות!
לצפיה ב-'מתוסכלת'
מתוסכלת
( לעמוד שלי בתפוז )
11/03/2018 | 12:38
183

שלום,
ככלל, מהותה של זוגיות בריאה מושתתת על שיח שמטרתו ליצור תחושת  Win Win – בנוגע לכל סוגיה שעולה בין בני זוג. את מתארת מצב שבו בן זוגך דוחה היכרות בינך לבין בתו למרות שחלפה כבר חצי שנה מהיכרותכם, ומכאן שבכל הקשור לנושא זה את בתחושת Lose.
בזוגיות שנייה עם ילדים של אחד או שני הצדדים, הזמן הנכון להיכרות עם הילדים הינו משחלפו כשלושה חודשים, כששני בני הזוג החליטו שהם מתקדמים לקשר רציני ולעתיד משותף. לפני פרק זמן זה ו/או אם מי מבני הזוג או שניהם אינו רואה את הקשר כרציני לטווח הארוך, אין בשום מקרה לערב ילדים, זאת על מנת שלא ליצור אצלם בלבול עקב נטייתם להתקשרות רגשית מהירה.
על מנת לפתור את תחושת התסכול שאת מצויה בה, עליך לבחון עד כמה בן זוגך נמצא בתחושה שהקשר אכן רציני, ומכאן והיה וכן, להתקדם לניהול שיחה מובנית שבסופה תגיעו לפתרון מוסכם בהקשר לשילובך הראשוני ב"חלקה המשותפת" לו ולבתו. מטרת ניהול השיחה הינה ראשית להבין לעומק את נקודת מבטו של בן זוגך (מחשבותיו ותחושותיו לגבי הנושא), להציג לו את נקודת מבטך תוך התייחסות לרגשותיך ולהגדיר מהן הפעולות שעל שניכם לעשות כדי לקדם ולפתור את הנושא.
אל לך ליפול לספקולציות, אלא לברר את העובדות לעומקן, ובעקבות כך לקבל החלטה מושכלת עבורך.
בהצלחה!
 
לצפיה ב-'אתם כולה חצי שנה ביחד, מה את נדחפת?!'
אתם כולה חצי שנה ביחד, מה את נדחפת?!
20/03/2018 | 07:29
1
57
לצפיה ב-'שמירה על טוהר המילה'
שמירה על טוהר המילה
( לעמוד שלי בתפוז )
20/03/2018 | 08:17
119
מבלי להתייחס לתוכן האמור - ניתן להביע כל דעה, אלא שה"איך" הוא שם המשחק.
אשמח אם כל מי שמביע את דעתו בפורום ישמור על כבודו שלו ועל כבוד האחר... 
לצפיה ב-'איך ממשיכים?'
איך ממשיכים?
10/03/2018 | 00:18
2
244

שבת שלום לכולם,
אני כותבת ולו כדי לנסות לפרוק מעט מהמועקה הנוראית שרובצת לי על החזה מזה תקופה ארוכה. 
כמעט מייד לאחר שהתגרשתי לפני 9 שנים הכרתי גבר שהפך לאהבה הגדולה והמטורפת של חיי, לאחר מספר חודשים עברנו לגור יחד עם כל הילדים שלנו, בהמשך אף נולד לנו ילד משותף (כיום בן 4), הפכנו למשפחה ורקמנו חלומות לעתיד.
לפני מספר חודשים חוויתי משבר נוראי עם הבן הגדול שלי, שבגינו לצערי הזוגיות שלנו נדחקה לצד. למרבה הזוועה, עם חלוף המשבר כעבור כחודש, הסתבר לי שבעצם, מבלי לומר מילה או אפילו להיפרד, הוא פשוט המשיך הלאה והכיר בחורה חמודה וצעירה ממני בחצי באינטרנט, לדבריו עקב היותו חרמן. הרגשתי שחרב ננעצת לי בלב, הרגשה קשה פי כמה וכמה מהגירושין שחוויתי כמה שנים קודם לכן, כאילו כל מה שהאמנתי בו לא היה אמיתי, והכל סביבי קרס. התפרקתי וחוויתי התמוטטות עצבים.
לצערי נגזר עליי כבר חצי שנה לראות אותו בכל פעם שהוא לוקח ומחזיר את הילד ואף לשמוע מבני הקטן סיפורים על החברה של אבא, על כמה שהיא מקסימה והוא אוהב אותה. כאמור כבר חצי שנה חלפה, קיבלתי טיפול נגד דיכאון, ועדיין אני מרגישה בתוך תהום, איבדתי את כל שמחת החיים שלי והפכתי למתה בגוף חי. גם כל הניסיונות להכיר גברים חדשים ומקסימים נכשלו עקב הפגיעה הקשה שחוויתי. אשמח לשמוע עצות/דעות/בעצם כל דבר♥️
 
לצפיה ב-'מה יש לך עכשיו להכיר גברים חדשים?'
מה יש לך עכשיו להכיר גברים חדשים?
11/03/2018 | 08:24
164
עברת חוויה מאוד קשה
טוב שטיפלת בעצמך
את כנראה צריכה להמשיך להיות בטיפול, גם כדי להמשיך את ההתאוששות מהמשבר ולהתחזק, וגם כדי להבין באיזו זוגיות את רוצה להיות.
בינתיים, חשוב לא פחות שתלמדי לחיות לבד, ולא להרגיש שאת חייבת להיות בזוגיות.
לצפיה ב-'איך ממשיכים?'
איך ממשיכים?
( לעמוד שלי בתפוז )
11/03/2018 | 09:12
151

מיטל יקרה,
את מתארת חוויה לא פשוטה כלל ועיקר שנוגעת בבגידה באמון.
כניסה מהירה עם תקוות גדולות לקשר חדש כסוג של "חווית תיקון", מחייבת תחילה סגירת עניינים שנותרו לא פתורים בכל הקשור למה שעברנו, שאילולא כן לא נגיע למערכת יחסים חדשה ממקום נכון.
ממה שתיארת, נראה על פניו שבטרם עיבדת את חוויית כישלון הנישואים הראשונים, עברת ליצירת קשר חדש שהתאפיין בהתאהבות מהירה. לא ניתן ללמוד ממה שכתבת עד כמה המעבר למערכת היחסים השנייה נעשתה באופן מיטבי, ופחות ברור עד כמה עשית עבודה של התחברות ל"אני" שלך במטרה ליצור, ראשית, זוגיות מיטבית עם עצמך.
מניסיוני עם יחידים שחוו משברים דומים, השיעורים שלנו חוזרים על עצמם ואני אוסיף ואומר שהם נעשים קשים יותר ויותר, אלא אם למדנו והפקנו תובנות ולקחים לצמיחתנו שלנו.
מציעה לך לראות במשבר שאת חווה היום הזדמנות לצמיחה ולשינוי שתעשי ראשית לכל עם עצמך (שימי כרגע "רגל על הברקס" בכל הקשור בחיפוש אחר זוגיות חדשה) ומאחלת לך שתגלי במהרה את הכוחות הפנימיים הטמונים בך, תוך שאת בונה מערכת זוגית מיטבית ומתגמלת כשאת חכמה יותר וחזקה יותר.  
לצפיה ב-'אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי'
אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי
07/03/2018 | 16:44
2
262
אני גרושה + 1 ונמצאת כשנה וחצי בזוגיות עם גרוש + 2. לאחרונה התחלנו לחשוב על מגורים משותפים עם שלושת הילדים מתוך התכווננות למסד את הקשר. אשמח להבין מהי הדרך הכי נכונה להתחיל לעשות את המעבר הזה?  מבחינתנו ומבחינת הילדים כמובן.תודה!
לצפיה ב-'אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי'
אשמח לעצה עבור מצב כמו שלי
( לעמוד שלי בתפוז )
08/03/2018 | 10:51
141
שלום פיה טובה,

חסרים לא מעט פרטים בפנייתך ולכן אציין מספר דברים שחשוב להתייחס אליהם ככלל:
  1. ילדים הם "קודש קודשים"!. עלינו לזכור כי גילם מהווה פקטור ליכולת הקוגניטיבית שלהם לעבד את הדברים שקורים בסביבתם. לכן, עלינו כהורים מוטלת האחריות להקטין עד למינימום את הבלבול הרגשי שלהם, היינו לספק להם תחושת יציבות וביטחון שתפחית עד למינימום את הבלבול הרגשי שבו הם נתונים לנוכח המעברים הללו.
  2. עלינו לזכור כי אנחנו כבני זוג הולכים לבנות "חלקה משותפת" שתהווה את הבית היחיד שיהיה לנו. זה לא כך לגבי ילדינו! הם יעברו בין בתים ויחשפו רגשית, פיזית ותודעתית למה שקורה להוריהם הביולוגיים והחורגים.
  3. כדי ליצור עד כמה שניתן מקום בטוח בעבורם, מומלץ שבני זוג שמבקשים לבנות "חלקה משותפת" חדשה ייקחו בחשבון שהמוכוונות לילדיהם ולצרכיהם הרגשיים, כמו גם הדאגה לחבר בין ילדי שני בני הזוג באופן המיטבי, מהווים את הגורם הראשון במעלה להצלחת הזוגיות החדשה ולא פחות מכך לכישלונה.
לאור כל אלו, בני זוג שרוצים להשיג זאת באופטימום צריכים לשבת עוד לפני המעבר לבית משותף, לתאום ציפיות נקודתי על כל דבר ועניין שעשוי להתעורר בחייהם ואל מול הילדים ולקבוע ביניהם דרכי התנהלות מוסכמות (מציעה שלפני הישיבה המשותפת, כל אחד מכם יערוך רשימה של נושאים שחשוב לו לדון על כך עם בן זוגו, לרבות אלו שקשורים בילדים כדוגמת: חינוך לסדר וארגון, מאפייני השיח בבית וכדומה..). תיאום ציפיות והתנהלות בדרך המוסכמת על שניכם עשויים להפחית משמעותית את ההסלמה לנוכח קשיים שיעלו.
כל האמור מתייחס רק באשר לאופן שבו יש להתחיל את המהלך למעבר למגורים משותפים, בהמשך יש לתקשר את הדברים למול הילדים...
מקווה שהצלחתי לסייע.
לצפיה ב-'חסרים הרבה פרטים כדי לענות'
חסרים הרבה פרטים כדי לענות
08/03/2018 | 10:53
105
למשל - מה מצב הקשר כיום בין כל חברי המשפחה? מבלים זמן ביחד?
כשאת אומרת מגורים עם שלושת הילדים - האם הילדים של בן זוגך במשמורת שלו? או נמצאים אצלו הרבה?
האם כיום כולכם גרים באותה עיר? באותו איזור?
גילאי הילדים?
 
לצפיה ב-' כניסת מנהלת חדשה לפורום '
כניסת מנהלת חדשה לפורום
06/03/2018 | 15:18
103

אנו מברכים את אורנה זכאי על כניסתה לניהול הפורום ומאחלים לה הצלחה והנאה בתפקיד.

המשך גלישה מהנה
 
 
לצפיה ב-' פרישת מנהלת הפורום '
פרישת מנהלת הפורום
28/02/2018 | 16:39
111

 
אנו מודים לגלית הלר על תקופת ניהול הפורום ומאחלים לה הצלחה בהמשך הדרך 

המשך גלישה מהנה
 
 
לצפיה ב-'שאלה על שינה והתחשבות באחר '
שאלה על שינה והתחשבות באחר
17/02/2018 | 10:26
5
283
שלום אני רוצה לדעת האם אני חווה באמת אי צדק בבית או שאני סתם ....
האם כשאחד הילדים שלכם ישן , אתם מנסים לשמור על שקט ? להיות כמה שיותר שקטים כי אכפת לכם שהם ישנים? ואם אחד מדיירי הבית מרעיש אתם מעירים לו ?
 
תודה.
לצפיה ב-'כשילדים גדולים ישנים בשעות מקובלות,'
כשילדים גדולים ישנים בשעות מקובלות,
17/02/2018 | 15:50
3
186
הם ישנים בחדרים שלהם, בדלתות סגורות, ולרוב הבית כולו ישן איתם.
כשילדים גדולים ישנים בשעות לא מקובלות, הבית כמנהגו נוהג, לא שקט מידי, לא מרעיש באופן יוצא דופן, פשוט חי כרגיל. יש להניח ששנתם מתאפשרת בעזרת הדלתות הסגורות, שמבודדות חלק מהרעשים.
כשילדי היו תינוקות, לא הלכנו על קצות האצבעות כשישנו, על מנת שיתרגלו לישון גם כשהבית לא דומם.
 
הכל על פי מנהגי הבית, שעות השינה המקובלות והסיבות, אם ישנן, לשעות השינה החריגות.
אין מצב להסכים, לדוגמא, להסתובב דרך קבע על קצות האצבעות רק מפני שאחד הילדים נוהג לישון במשך היום במקום בלילה.
 
לצפיה ב-'שלום'
שלום
18/02/2018 | 20:52
2
164
מה הכוונה במשפט " כשהם גדולים וישנים בשעות מקובלות הבית כולו ישן איתם"?
בעבר הייתי הולך לישון מאוד מאוחר 12 בלילה היה המינימום 
היום אני נכנס לישון גם ב10 בלילה  והמקסימום 11 בלילה .
אבל בימי שישי אני נוהג להיכנס לישון מאוחר אבל גם בפעמים שנכנסתי לישון ב9 בשישי  אני עדיין רוצה  להמשיך לישון לפחות עד 9 בבוקר כי בכל יום חול אני קם מקסימום ב7 בבוקר.  
 
הבית אצלנו מלבדי בשישי ושבת על הרגליים כבר מהשעה 7.. 
 
לצפיה ב-'הכוונה היא'
הכוונה היא
19/02/2018 | 13:36
128
שאם ביומיום הבית מתעורר בשעה 07:00 וישן משעה 23:00, אלו השעות המקובלות.
כאשר קורה שאחד מבני הבית מתכוון לישון עד לשעות הבוקר המאוחרות, טבעי שרעשי הבוקר יפריעו לו. אולי כדאי שיתארגן בהתאם - פקקי אוזנים, למשל, יכולים להיות פתרון לא רע בכלל.
ואם בשבתות הבית ער כבר בשעה 07:00, למשל, הייתי מצפה שינסו להתחשב עד 09:00 בבוקר, אבל בכל מקרה ממליצה למאחר קום להתארגן עם פתרון מתאים, כי לא תמיד אפשר לשמור על שקט בבית עם ילדים.
לצפיה ב-'אתה הילד או ההורה?'
אתה הילד או ההורה?
19/02/2018 | 15:11
124
אם אתה הורה שקם בלילה לילדים ומשלים שעות שינה בשבת, זה תלוי בעיקר בהורה השני שאיתך, לא? אצלנו היתה תורנות ומאד היינו משתדלים שהשני ישלים שעות שינה, גם בבוקר וגם בצהריים.
 
אם אתה ילד מתבגר, אז מה בעצם הבעיה, מעירים אותך למרות שאתה ישן עם דלת סגורה? אצלנו אנחנו ההורים קמים בשבת בשעה שבע, ביקיצה טבעית, ומתנהלים כרגיל. רואים טלביזיה, עושים קפה ואוכלים ארוחת בוקר. אנחנו משתדלים שלא לצעוק ליד הדלת של הילד הישן, אבל אין איזה נוהל שקט מסודר. בערך בתשע כולם ערים מלבד הבן שלי, ואנחנו מפסיקים להשתדל בכלל - הוא ישן כמו דב בשנת חורף.
 
כמו שאמרו לך, אם הם ישנים בשעות הערות של האחרים, למשל ישנים צהריים, אנחנו לא מתאמצים במיוחד, אבל אין כאן ילדים קטנים ואין צעקות. נשמע לי שאלא אם כן יש אצלך בבית הרבה ילדים וכולם צועקים, או שאין בכלל התחשבות מבחינת טלביזיה/מוזיקה, שהבעיה היא בעיקר בשינה הקלה שלך. זה לא אשמתך, אבל גם לא אשמתם.
לצפיה ב-'זה תלוי'
זה תלוי
19/02/2018 | 07:37
110
למשל - ביום שישי בבוקר יש לנו ילד אחד שלא לומד וכל השאר כן, אז אנחנו משתדלים שלא יהיה הרבה רעש בשישי בזמן ההתארגנות של האחרים לבית הספר (למשל שלא יצעקו), אבל הוא וגם אנחנו לוקחים בחשבון שאם הבית "עובד", זה לעיתים מרעיש.
גם בשבת בבוקר, אם חלק מהילדים קמו מוקדם, אני לא אלך אחריהם וכל רגע אעיר להם שיהיו בשקט, מצד שני לא ישימו מוזיקה רועשת על הבוקר, מצד שלישי אם הקטנה התעוררה בשעה 7, ועכשיו כבר 10, יש גבול לכמה שעות אני יכולה להחזיק אותה בשקט.
בקיצור, משתדלים להתחשב אבל לא משתגעים.
לצפיה ב-'כשהילדים לא רוצים לבוא '
כשהילדים לא רוצים לבוא
05/02/2018 | 13:14
4
294

מוזמנים לקרוא את הפוסט הבא מתוך הבלוג שלי,
לחצו על הלינק:
https://goo.gl/1CfhLd

למאמרים ופוסטים נוספים על זוגיות, הורות ומשפחה בפרק ב':

www.b-way-life.com




לצפיה ב-'ולגבי המקרים שאינם קשורים לגישה של "מסורבי הקשר" ובנות זוגם?'
ולגבי המקרים שאינם קשורים לגישה של "מסורבי הקשר" ובנות זוגם?
07/02/2018 | 14:43
3
205
קראתי כמה פוסטים שלך, גלית, בהם שמת את הכותרת "פתרון" לשינוי גישה של המורכבים (ציטוט "בעיניי הפתרון לתסבוכת הזו מצוי במקום אחר לגמרי, הוא בכלל לא קשור לילדים")
שינוי הגישה הוא רצוי, חיובי, יכול להוות במקרים מסוימים (ורק במקרים מסוימים) בסיס להתחלת דרך שבסופה אולי יגיע פתרון.
שינוי גישה כשלעצמו אינו פתרון.
בחלק מהמקרים שינוי גישה אפילו לא קשור לפתרון.
והפתרון, בין אם יתבסס או לא יתבסס על שינוי גישה, בהחלט קשור לילדים...
 
איני מכירה סטטיסטיקות, כמה מתוך כל האבות שבפרק ב' סובלים מכך שילדיהם מסרבים לבוא אליהם, אבל אני מכירה כמה אבות שסבלו מכך לאורך תקופות.
ולא נראה לי שקשור לגישת בנות הזוג.
 
לצפיה ב-'מענה לאורנה '
מענה לאורנה
07/02/2018 | 15:01
2
119
הי אורנה, 
המצבים שבהם הילדים מסרבים לבוא לביתו של האב/האם או להכיר בחייהם החדשים, הם מצבים מורכבים. כל מקרה לגופו, זה נכון תמיד.
זוגיות בפרק ב' עם הילדים היא עולם ומלואו, ואין כללים וחוקים להתמודדות שאחידים לכל המקרים. זה ברור .
את צודקת. לפעמים גם גישה מאוד חיובית של בת הזוג לא עוזרת, אם הילדים מחליטים שהם מתנגדים בכל מחיר.
יחד עם זאת באותה מידה ברור שגישה שלילית של בת הזוג לא מקדמת ולא משרתת את העניין. 
אני מכירה נשים ששומרות טינה, מחמיצות פנים, ונותנות לילדים של בני הזוג שמגיעים הביתה תחושה שהם לא רצויים ולא אהובים.
הן כל כך כועסות על התנהגות הילד/ה ועל גישת ההורה בן זוגם, שגם כשהם כבר מגיעים, לא נפתחת האפשרות לתקשורת נעימה, לאוירה טובה ולנסיונות להתקרב. 
אני מאמינה שהחלק שלנו מול הילדים של בני הזוג, הוא תמיד לתת להם תחושה שהיכן שנמצא אבא שלהם, שם גם מקומם.
אם אנחנו גרים יחד, אז הבית שלנו הוא גם הבית של כל הילדים שלנו כולם, בין אם מגיעים פעמיים בשבוע, או פעם בשנה.  
הפוסט נכתב כדי לתת תשומת לב לחלק שלנו כבני הזוג של... במקרים האילו של התנגדות הילד לזוגיות החדשה. 
אין לנו כל יכולת לשנות מישהו אחר, לא את הילדים, לא את אבא שלהם, אלא רק את עצמינו, את הגישה שלנו. 
זה החלק שלנו בתהליך, עליו יש לנו שליטה.
בעיניי בכל שלב אנחנו צריכים לבדוק שבכל מה שקשור אלינו, אנחנו לא מנוהלים ע"י אגו, כעסים, התחשבנויות, אלא ע"י קבלה, סלחנות ואמפטיה - כלפי הילדים שלנו וכלפי הילדים של בני הזוג שלנו, באותה מידה. 

גלית הלר 
לצפיה ב-'מסכימה לכל מילה, פרט להצגת שינוי הגישה כפתרון... אולי דרך.'
מסכימה לכל מילה, פרט להצגת שינוי הגישה כפתרון... אולי דרך.
07/02/2018 | 15:07
38
לצפיה ב-'עד מתי?'
עד מתי?
07/02/2018 | 20:06
124
גם אם ה"ילדים" כבר עזבו את הבית, ומצהירים שזה בגלל ה"מפלצת" אותה מצהירים ששונאים , ובאים לבקר כשהם מתעלמים ממנה לחלוטין ברמה של אפילו לא להגיד לה שלום, גם אז נמשיך לנהוג באמפטיה? זה לא קמת ביטול עצמי?
למה לתת למישהו הרגשה טובה כשהוא מתנהג כמו %^&*%$#
איך לנטרל כעס? למה לתת הרגשה טובה לשונאים אותנו?
לצפיה ב-'משפחה חד הורית ובקשה להנחה בארנונה -התייעצות'
משפחה חד הורית ובקשה להנחה בארנונה -התייעצות
04/02/2018 | 08:55
5
178
לפני שנה נפרדתי מבן הזוג שלי, לא היינו נשואים ויש לנו ילדה משותפת. אני רוצה לבקש הנחה בארנונה משום שהפכתי לחד הורית אבל הם דורשים להצהיר שאני לא נמצאת בזוגיות כבר שנתיים.... הכעיסה אותי הקביעה של פרק הזמן הזה. בן הזוג איננו ישראלי ואני מופיעה כרווקה בתעודת הזהות. אני תוהה אם לא כדאי לסמן רק שאני רווקה בטופס התצהיר ולא לציין שאני פרודה. מה דעתכם?
לצפיה ב-'לא הבנתי - מה בדיוק השאלה בטופס? '
לא הבנתי - מה בדיוק השאלה בטופס?
10/02/2018 | 10:08
2
79
- האם את רווקה
או
- האם את לא בזוגיות כבר שנתיים
 
אלה שני דברים שונים.
ואם לא היית נשואה, את עכשיו גם לא פרודה.
וגם - מה הקשר של היותו של בן הזוג לא ישראלי לעניין הרישום שלך כרווקה בת.ז.?   אם לא התחתנתם, כמו שכתבת שקרה, את רווקה אם הוא ישראלי ואם הוא לא.
 
לצפיה ב-'היי'
היי
11/02/2018 | 08:59
1
54
בטופס מבקשים ממני לסמן את כל התשובות הנכונות לגבי, כלומר שאני גם רווקה וגם פרודה פחות משנתיים.
לצפיה ב-'אני לא יודעת אם הם בודקים את הנושא'
אני לא יודעת אם הם בודקים את הנושא
11/02/2018 | 13:02
55
(והם יכולים, אם הם רוצים) ולא הייתי מסתכנת בעניין הזה.
יש מקרים, כמו בביטוח לאומי או מס הכנסה, שבהם חתימה על פרטים כוזבים מהווה עבירה פלילית. אני לא יודעת אם זה כך אצלם (בד"כ מצויין על גבי הטופס).
לצפיה ב-'אצלנו בעיריה'
אצלנו בעיריה
29/03/2018 | 11:21
15
אין טופס כזה. את מעבירה ספח של ת.ז שאת לא נשואה (גרושה/רוקה/אלמנה) ושהילד מופיע בספח.
את מוסיפה חוזה רכישה חד פעמי אם הבית על שמך ואם לא אז כל שנה צילום חוזה שכירות.
בפעם הראשונה גם הצהרה שאת לא חיה עם בן זוג. לא שאלו לכמה זמן - וכל מי שאני מכירה מיד עם הפרידה כבר מבקש את ההנחה הזו.
זהו.
כמובן שהם בודקים במשרד הפנים ככל שאני יודעת אם בכתובת הזו לא מתגורר בן זוג כלשהו.
 
לצפיה ב-'מה מכעיס אותך? זה החוק!'
מה מכעיס אותך? זה החוק!
17/04/2018 | 19:51
11
על פי חוק משפחות חד הוריות, שנחקק בשנת 1992, משפחה חד הורית היא משפחה שבה הורה יחיד מנהל משק בית, לו ולילדיו עד גיל 18. להגדרה הזאת עונות אלמנות, גרושות ורווקות שהן אמהות לילדים. כמו כן גם אישה נשואה, החיה לפחות שנתיים בנפרד מבעלה והילדים נמצאים בחזקתה, מוגדרת חד הורית.
נכון, לא היית נשואה, אבל ניהלת זוגיות עם האב (וגם חתמת לו על טפסים על מנת שיוכל להמשיך להישאר בארץ אפילו אחרי שנפרדם... בנושא הזה לא היו לך התלבטויות רבות כאלו), ולכן ברור שרק שנתיים לאחר שהוא לא גר איתך תוכלי להחשב כחד הורית (דבר שבעיני הוא שערוריה גדולה, הרי הוא ממשיך לשלם מזונות, מה פתאום האם מקבלת הנחות?). 
לצפיה ב-'עצה לגבי פרק ב '
עצה לגבי פרק ב
31/01/2018 | 18:37
7
328
שלום,
אני ובן זוגי כמעט שנתיים יחד וכעת אני מרגישה בסימן שאלה גדול. אני ללא ילדים ולו יש ילדה בת 3 מנישואים ראשונים . אני כרגע נמצאת בסימן שאלה לגבי המשך הקשר בגלל המורכבות של הדברים למרות שהזוגיות מאוד טובה ואני מאוהבת בבת שלו. הילדה מכירה אותי כדמות מפתח בחייה מאז שהיא בת שנתיים וחצי והחלו הסדרי לינה אצלינו. היא אוהבת אותי ומביעה זאת במגע ומילים ואני אותה כאילו היא בתי . עם זאת, לא מעט מתיחות יש בחיים שלנו בגלל האם הביולוגית שמנסה בכל דרך לחבל בקשרים שלי ושל האב עם הילדה כדי שהיא תהיה בלעדית שלה. המצב מאוד קשה לי כיוון שאני מאוד אוהבת את הילדה ומאוד רוצה ילד משלי אך כרגע בן זוגי לא בשל עדיין. אני תוהה אם בכלל שווה לי לבנות את החיים שלי מראש סביב מורכבות כזאת. לא פעם ופעמיים הילדה מביעה כעס ובכי ובלבול כי היא אומרת שהיא לא יכולה להיות חברה שלי כי כבר יש לה אמא. מצד שני, היא בוכה בדמעות אם היא רואה את הכאב שלי או שאני אומרת לה שזה בסדר ואני תמיד אוהב אותה. אני יודעת שהרבה מהכאב שלי נובע מזה שאין לי ילד משלי ובכל זאת, אני לא חושבת שהאם יום אחד תהיה בסדר עם הקשר שלנו כולל של האב. אני מרגישה שאני חלשה מדי למצב הזה, שתמיד האם תגרום לי להרגיש בחוץ ובצל , שתמיד יהיה מישהו שלישי במערכת יחסים שלנו שמעסיק אותנו עם כל השליליות שהוא יוצר סביב הילדה. אני אוהבת אותו כל כך והוא אבא מדהים . אני כבר בת 35 ולא יכולה להרשות לעצמי להישאר במקומות שלא מתאימים לי ולא טובים לי . מה עושים? איך יודעים? יש ימים מושלמים של שנינו ושל שלושתינו וההיפך בעיקר כי אני נכנסת לדכאון ליום יומיים כל כמה זמן.

לצפיה ב-'אני חושבת שלא יהיו ימים מושלמים אבל יכול להיות המון אושר'
אני חושבת שלא יהיו ימים מושלמים אבל יכול להיות המון אושר
31/01/2018 | 22:11
1
203
גם לא עם הילדים שתלדי בעצמך. אני חושבת שכדאי לכם לגשת ליעוץ, לא בגלל שהמצב כל כך קשה אלא בגלל שאתם צריכים להגיע למחשבה איך אתם מתנהלים מול הילדה. קודם כל, הילדה צודקת. יש לה כבר אמא. אמא שלה בטח חוששת למעמד שלה אצל ילדה כל כך קטנה, ואם אתם באיזה צורה מעודדים את זה, אפילו באופן לא מכוון, אתם לא עושים נכון. לעומת זאת, אם אתם מתנהלים נכון, נותנים מקום לאמא שלה ולמורכבות הזאת, ולילדה עדיין קשה, אתם שניכם צריכים ללמוד להתמודד עם רגשות האשמה, הפחדים והקשיים שזה עושה אצלכם, ואיך אתם צריכים להגיב כשזה קורה. את צודקת במובן הזה שתמיד יהיה מישהו שלישי בקשר שלכם, ויותר מזה, כשלאמא שלה יהיה בן זוג, שבדיוק כמוך ירצה לקחת חלק ולהרגיש משפיע. מצד שני, גם לאמא הזו יש עכשיו גלגל שלישי, וזה את. גם לה קשה. 
 
אני יכולה לומר לך מהנסיון האישי שלי, שבהתחלה גם אני קיבלתי את בת הזוג של הגרוש שלי בחשדנות. מאז עברו כ- 15 שנים והילדים כבר בוגרים. עם הזמן התברר לי שהיא דוקא אשה די חכמה שיודעת לא לשים את עצמה בחזית, היא מכבדת אותי ולא עסוקה בחינוך הילדים למרות שמאד ברור להם שהיא קובעת את החוקים בבית והיא מתפקדת שם כמבוגר האחראי. היא סופר מסורה ואוהבת לילדים שלי, וגם המשפחה שלה, והיא עושה בשבילם מעל ומעבר (ברמות שאני לעתים רחוקות שומעת במשפחות מורכבות!!). היא לא נוזפת או מחנכת לעולם, והם תמיד ביחסים מצויינים איתה, מה שתמיד גורם לי לקנאה, כי אני זו שמתעקשת ויש תאקלים אתה סביב כל נושאי החינוך, אבל כשהם מתקשרים מהצבא הם לא מבקשים לדבר איתה אף פעם. וזה בסדר - גם מהצד השני, כשאני ואבא להם עשינו שמיניות באוויר כדי להגיע לכל יום הורים, כל הצגת סוף חוג, כל כתובת אש בצופים, היא הרשתה לעצמה ללכת לחוג יוגה בלי רגשות אשמה מיותרים... היא בהחלט מגיעה לאירועים גדולים יותר, כמו בת/בר מצווה וגם טקס סיום התיכון וכאלה, אבל כשהיא רוצה, אם הם ביקשו במיוחד ובטח לא בגלל שהיא חייבת. כמו שאת מבינה, זה מגיע משני הצדדים וזה לגמרי בסדר שביחסים האלה היא קצת בצל ומחוץ למרכז. יש עליה פחות אחריות וחובה ומצד שני, יש איתה המון כיף. זה יכול להפחיד את האמא של הילדה, וזה יכול להפחיד אותך, תלוי מה הציפיות שלכן. 
 
את צריכה להיות כנה עם עצמך לגבי הציפיות שלך. קודם כל, את לעולם לא תרגישי כלפיה כמו שאת מרגישה כלפי הילדים שלך, ולא בגלל שלא ילדת אותה אלא בגלל שיש לה אמא פעילה. גם אם את חושבת שהאהבה כלפיה היא אדירה, כשתלדי את ילדיך בטח תרגישי אחרת, וזה גם בסדר. אז גם אולי הדברים יגיעו לאיזה רוגע, כי הציפיות שלך מהיחסים איתה יהיו שונות.
 
לעומת זאת, ילדה בת 3 לא צריכה לראות את הכאב שלך, ולא צריכה לנהל את ההתנהלות שלכם בבית - זה בדיוק הגיל שהם מתחילים ללמוד איך ללחוץ על הנקודות החלשות שלך והם מנצלים את זה עד גיל 20, לפחות. יש הבדל בין ליצור לילד סביבה תומכת ואוהבת ובין לתת לרגשות האשמה ולמורכבות של כל הצדדים להיות כלי של סחטנות רגשית. נשמע לי שגם את וגם בן הזוג מעייפים את עצמכם רגשית כל הזמן ובגלל זה רוב הקושי. החיים שלך לא צריכים להגיע למצב של דכאון כי הילדה לא שיתפה פעולה היום, ולא להגיע למצב של אופוריה כי היה יום נהדר. תחיי את החיים שלך, תהיי מבוגר אחראי ואוהב לילדה, בת זוג אוהבת ומסורה לבן הזוג, ותשאירי את ההורות בצד כרגע. כדאי לך ללכת לכמה פגישות, אפילו לבד, וכבר תוך כמה שבועות או שתראי שיפור או שתחשבי שוב. טיפול טוב נותן לך נקודת מבט שונה על המציאות, ומאפשר לך להעריך טוב יותר מה האפשרויות שעומדות בפניך. 
 
לצפיה ב-'מסכימה לכל מילה '
מסכימה לכל מילה
05/02/2018 | 11:18
80
נהדרת את חיפושית. 
נבונה, רגישה ואמיצה. 
יופי של שיתוף ותשובה. 
תודה
לצפיה ב-'זה לא מדוייק, ה"לבנות את החיים סביב מורכבות"'
זה לא מדוייק, ה"לבנות את החיים סביב מורכבות"
04/02/2018 | 10:55
135
הבעיה שהעלית כאן, שבן זוגך אינו בשל עדיין לילד נוסף, ראויה לבחינה עמוקה יותר. 
האם הוא רואה את עצמו בעתיד אב לילדים נוספים?
האם הוא אינו בשל לילד נוסף מסיבה כלשהי שקשורה לילדה?
אם הוא פשוט אינו מעוניין בילדים נוספים ולך זה לא מתאים, זו סיבה טובה ללכת משם, וכמה שיותר מהר.
כי זה לא לבנות את החיים סביב מורכבות... זה לבנות את החיים עם בן זוג לא מתאים.
נראה לי שהזדרזתם מידי בבניית הקשר שלך עם הילדה. אם נקשרה אליך, צפוי לה משבר.
חבל.
לצפיה ב-'יש לך שאלות מצויינות'
יש לך שאלות מצויינות
04/02/2018 | 12:58
1
121
אני קוראת אצלך שתי שאלות מרכזיות שהן בעיני מאוד חשובות.
 
השאלה הראשונה - האם בן זוגי מעוניין שנביא ביחד ילדים? התשובה על זה מאוד פשוטה (כן / לא), והיא אצלו. אני חושבת שאחרי קרוב לשנתיים ביחד סביר מאוד שתשאלי, ותקבלי ממנו תשובה ברורה. בעיני, כל דבר אחר מ"כן" הוא "לא" (אני לא יודע, אני לא בשל, זה מוקדם לי להחליט וכו'). ואני מסכימה איתך שלרווקה בגילך אין מה לחפש עם גבר שלא מעוניין בעוד ילדים, ו/או שלא יודע להחליט.
 
השאלה השניה - האם אני מעוניינת לחיות במורכבות הזו? זו שאלה שבעיני התשובה עליה פחות פשוטה. אני חושבת שהפסימיות שלך לא במקומה, במובן הזה שהגירושים שלו עדיין יחסית טריים, והילדה מאוד קטנה, וללא ספק המן דברים עוד ישתנו במהלך הדרך בכל המערכת המורכבת הזו, כולל זה שבהחלט יכול להיות שהיחסים עם הגרושה ישתפרו עם הזמן. אבל מה שבטוח זה שהמערכת תמשיך להיות מורכבת.
אני חושבת שאת השאלה הזו - האהבה אליו אל מול המורכבות שהוא מביא איתו - רצוי שתפתחי בשיחה עם איש מקצוע שיעזור לך למצוא מה הקול הפנימי שלך אומר.
 
מילה אחרונה לגבי הילדה - היא ממש קטנה, תשתדלו לחסוך ממנה כמה שיותר מהדרמות. היא לא אמורה לראות את הכאב שלך בקשר אליה, היא בכלל לא אמורה לעסוק בשאלה אם היא יכולה או לא יכולה להיות חברה שלך (אלא אם אמא שלה אוסרת עליה באופן מפורש), ואגב, ילדים ומבוגרים הם לעולם לא חברים, בעיני גם זה ערבוב שלא במקומו. יש לה אמא, יש לה אבא, ויש לה אישה של אמא שהיא מבוגר משמעותי בחייה, אבל לא חברה (חברות יש לה בגן...)
ועכשיו אחרי שכתבתי את הפסקה האחרונה, נדמה לי שאולי כדאי לכם כזוג לקבל הדרכה בקשר לילדה, ולהתנהלות מולה בתוך המורכבות הזו.
לצפיה ב-'נכון ומדוייק'
נכון ומדוייק
05/02/2018 | 11:21
72
לגבי השאלה ה-1 - יש לייצר שיח אמיתי בין בני הזוג בעניין, ולא הייתי פוסלת בליווי צד שלישי מקצועי.
לצפיה ב-'עצה לגבי פרק ב' - תשובה '
עצה לגבי פרק ב' - תשובה
05/02/2018 | 11:06
109
הי,
ראשית חשוב לי לומר שאני מבינה את הקושי שלך ואת הדילמה. 
להיות בזוגיות עם בן זוג לו ילדים מנישואים קודמים, זו בחירה.
יש כמה דברים שאת צריכה לקחת בחשבון ולזכור תמיד, אם תחליטי להישאר איתו:
1. לילדה יש אמא, היא לפני הכל. יש לכבד אותה, לתת לה מקום, לעולם לא להשמיץ אותה, לדבר בגנותה, או חלילה להעביר לילדה מסר שבבית שלהם את אמא שלה. לא שאת עושה כן, אבל אני נפגשת עם מספיק נשים בזוגיות פרק ב' שלפעמים שוכחות שהן לא האמא של הילדים (גם אם מתוך אהבה וכוונה טובה). זה מתכון למתחים, תסכולים וקשיים. 
2. כמו שכתבו מטה ובצדק, אין להעמיס על הילדה את הקשיים הרגשיים שלך/ם. היא בטח לא צריכה לבחור בינך ובין אמא שלה. תפקידך בחייה לעולם יהיה לאהוב אותה, להראות לה דוגמא אישית לערכים שאת מאמינה בהם, לתת לה מקום חם ואוהב להגיע אליו, אך לא להיות חברה שלה. חברים זה בין ילדים, את מבוגר בבית, דמות משמעותית בחייה, ויש לכך משמעות רבה. למשל אין לנו פריבילגיה, גם לא כבני הזוג של, להעלב מהילדים, להיפגע מהם, לשמור להם טינה, לשתף אותם בקשיינו או להיות "קורבניים" לידם, בטח לא בגילאים האילו. תפקידינו הוא לקבל אותם כמו שהם, להכיל, להבין את מצוקותיהם ולתמוך בהם.
3. כן האמא של הילדה תמיד תהיה נוכחת בחייכם, בטח בחיי הילדה. עוד יעברו הרבה דברים בדרך. תגדלו לתוך הדבר הזה, תתמודדו עם מה שיבוא. לא תוכלי לשנות ולשלוט על התנהגות האמא, אלא אך ורק על מה שתייצרו ביניכם בביתכם. תצטרכי לקבל באהבה, בבגרות וברגישות רבה את המצב ולאהוב אותו, לראות את הטוב והחיובי, ולדעת שתוכלו יחד את ובן זוגך לכל קושי.
מה שמביא אותי לנקודה החשובה ביותר: 
4. בזוגיות בכלל, על אחת כמה וכמה בזוגיות שבה יש גם ילדים ממערכות יחסים קודמות, הדרך להגשים חיים מאושרים יחד מחייבת שתרצו שניכם יחד להצליח, שלא תהיה אפשרות אחרת מבחינתכם, אלא להיות יחד כן או כן או כן, ולהגשים את החיים שאת רוצים לחיות. כי יהיו דילמות והתמודדויות לאורך החיים, ואם לא יהיה ביניכם בסיס מספיק חזק, כנה, מפרגן, מקבל ומכיל תמצאו עצמכם במשברים וקשיים, במקום לבנות חיים אוהבים ורגועים עם הילדים.

אני חושבת שבנקודה בה את נמצאת את צריכה עזרה וליווי כפי שכתבו בתגובות מטה.
את מזומנת לפנות אליי בפרטי, זה התחום שלי - זוגיות ומשפחה בפרק ב', כשלאחד מהצדדים או לשניהם ילדים מנישואים קודמים. אני גם מכירה מקרוב את הנושא מחיי האישיים, כאמא וכבת זוג במשפחה מורכבת. 

אשמח לעזור באהבה ומכל הלב. 
גלית הלר. 

 
לצפיה ב-'ומה אם לעשות ילד מתרומת זרע אנונימית?'
ומה אם לעשות ילד מתרומת זרע אנונימית?
21/02/2018 | 07:39
50
ככה גם תהיי אמא וגם לא תצטרכי לשבת ולחכות שבן זוגך יבשיל להיות אבא.
יש משהו באיזון הזה (לך ילד אחד, לו ילדה אחת) שאולי ירגיע את המצב.
לצפיה ב-'מצב ריגשי קשה לבן שלי - בכיתה א ולפני פרידה שלי ושל בעלי'
מצב ריגשי קשה לבן שלי - בכיתה א ולפני פרידה שלי ושל בעלי
29/01/2018 | 13:14
3
206

הי שלום,
הבן שלי בן 7, בכיתה א'. בן יחיד.
אני ואבא שלו החלטנו להיפרד אחרי שנים רבות של עליות ומורדות ביחסים.
מגיל 5 שמנו לב להתקפי זעם אצל הילד והלכנו להדרכת הורים. אחרי שעלה לכיתה א' הכל התעצם כנראה גם בגלל המתח שקיים בבית. לכן החלטנו, בייעוץ של פסיכולוגית ילדים, לפרק את החבילה המעופשת הזאת, כי זה עושה נזק לשלושתינו. זה קורה השבוע.!!!!
מתחילת השנה הילד התחיל יותר ויותר להרביץ בבית ספר (גם בגן זה היה אבל לא מעבר לרגיל). למשל: לתת אגרוף לילד אחר (קרה פעם אחת), לשבור צבעים של ילדים, לקשקש בחוברות ובמחברות שלו באמצע השיעור, ובבית זה עדיין ממשיך - התקפי זעם, שבירת חפצים - והסיוט אינו נגמר.
עם כל המודעות שלנו עכשיו וההבנה שצריך איפוק וסבלנות לצד הבהרת גבולות, הקושי הוא נוראי!!!
הדבר הכי מדהים הוא שכשסיפרנו לו שאנחנו נפרדים הוא פשוט שמח. שגם זה הדהים אותנו. הוא ממש רצה שאבא שלו כבר יעבור לבית אחר). הבנו שהוא כל כך מבין את המצב ושהמתח הזה שיגע אותו. אני עדיין בשוק מזה שאני כותבת את זה.
בבקרים הוא לא רוצה לצאת לבית הספר. הוא לא אומר בפירוש "לא רוצה" אבל הוא מותח זמן, מחפש משחקים ש"פתאום" נזכר בהם, משחק , לא יוצא מהדלת. ניסינו כל מיני שיטות(לשים בגדים ברכב, לצאת ולפתוח את הדלת ואז הוא אמור לבוא) אבל הוא כבר לא שם על זה כמעט ומאחר המון. אנחנו מבינים מהפסיכולוגית שאלה חרדות ממה הולך להיחות לו בבית ספר כל יום. כואב לנו הלב.
ואני עצמי כבר לא יודעת מה לעשות. עם כל הסבלנות שלי אני מתפרקת מההתמודדות הזו. 
רציתי גם לדעת אם יש מרכזי טיפול שלא גובים מאות שקלים לשעה, שבהם אפשר לטפל בילד אינטנסיבי. כי אין לנו כבר כסף לפסיכולוגית הפרטית (בקופות אין תורים!). 
לפני סיום חשוב לי לציין, (כי רגשות האשם עובדים שעות נוספות ) - שהבן שלי מוצלח בלימודים, אוהב מוזיקה, חברותי ותקשורתי עם בני גילו (לא עם מבוגרים), ואהוב על חבריו מאוד. רק ההתקפי זעם והסיכון - שהוא יכול לפגוע בעצמו ובסביבה הורסים את הטוב שקיים.
 
אודה לכם על כל מילת עידוד, תשובות וכל דבר שקצת ייתן לי מנוחה.
תודה רבה..
 
 
לצפיה ב-'מענה לגלוש'
מענה לגלוש
30/01/2018 | 18:12
99
הי, 
מבינה מאוד את הקושי ואת הדאגה שלך. 
ראשית, מציעה לך לברר בפורומים שקשורים לגירושין. אני חושבת ששם תוכלי לקבל המלצות על מטפלים ומאבחנים לילדים לאחר גירושין.
כמו כן יתכן וכדאי לעשות לילד איבחון מקיף, כדי לוודא האם החרדות והתקפי הזעם אינם קשורים בהכרח רק לגירושין.
בטוחה שהאינטואיציה האימהית שלך, האהבה והמסירות, הם התשובה שהילד זקוק לה. יחד עם זאת לדעתי שקלי איבחון  ו second opinion.

גלית הלר


 
לצפיה ב-'נשמע ילד נורמלי'
נשמע ילד נורמלי
04/02/2018 | 13:31
1
80
הוא נמצא בסיטואצית חיים לא פשוטה, וזה האופן שבו זה יוצא ממנו.
הייתי מתחילה מלהגיד לו כל הזמן - כמה אתם אוהבים אותו, שהוא נהדר ונפלא כפי שהוא, ושאתם סומכים עליו שהוא יצליח להתגבר על הקשיים.
לגבי הבקרים - הייתי עושה מה שאפשר פשוט להקל עליו. למשל, להלביש אותו אפילו שהוא כבר בן 7, לסדר לו תיק, לקחת אותו יד ביד לדלת.
לגבי תמיכה פסיכולוגית - יש קליניקות של סטודנטים עם ליווי של פסיכולוגים, אם יש קושי כלכלי זה יכול להיות אחלה פתרון.
לצפיה ב-'תודה!!'
תודה!!
04/02/2018 | 14:09
22
לצפיה ב-'פריקה'
פריקה
28/01/2018 | 18:18
3
270
כבר 20 שנה מטפלת ומטפחת אותן.
השקעתי ועדיין משקיעה בהן זמן, סבלנות, כסף.
כשהתחתנתי איתו ידעתי שזה מה שצריך לעשות כדי לגדל בנות בריאות, יחד עם הבנות המשותפות שלנו, בלי קנאה ובלי שנאה.
עכשיו כשהבת שלו מתחתנת אני מרגישה שאין לי מקום בתמונה המשפחתית.
קצת מאכזב. קצת כואב. קצת מערער.
מורכב. לא?
 
לצפיה ב-'נשמע לי כואב, אבל לא מורכב ולא מאכזב.'
נשמע לי כואב, אבל לא מורכב ולא מאכזב.
29/01/2018 | 09:04
1
232
לא כתבת פרטים, אבל אם לילדה יש אמא פעילה בתמונה, זה טבעי. הבת המתחתנת נקרעת כרגע בין הרצונות שלה ושל בן הזוג, הרצונות והציפיות והחלומות של משפחת בן הזוג, אמא שלה, אבא שלה. באופן טבעי, את נדחקת קצת לפינה. אני חושבת שלילדים שגדלים באופן בריא, בלי קנאה או שנאה, כפי שכתבת, יש תחושה ברורה מי ההורה שלהם ומי בן הזוג של ההורה. גם כאשר יש קשר מעולה בין בני הזוג של ההורים והילדים, זה לגמרי לא אומר שיתייחסו אליך כמו אל הורה. אני מניחה ששתי הבנות מאד אוהבות אותך, ושאת בהחלט חלק מן המשפחה, אבל שלא תהיי במעגל הראשון של אבא, אמא ואני. כבת הזוג של אבא שלהן שהיא לא אמא שלהן, את תמיד תהיי אופציונלית ואבא שלהם יהיה תמיד קבוע. 
 
אל תתאכזבי ואל תתערערי. להפך, כנראה שהצלחת לעשות סביבה בריאה והיא שמאפשרת גם את ההבחנה המאד נכונה הזו, שאני מקווה שמגיעה בלי דרמות ובלי החמצות פנים, פולניות ומניפולציה. המקום שלך הוא קצת מחוץ למעגל מס' 1, אבל זה לא שחור או לבן ואת לא מחוץ לתמונה כפי שכתבת, פשוט כנראה במעגל מס' 2... זה לא אומר שאת אמורה לא להרגיש כלום, זה גם בסדר להרגיש קצת עצובה. זה אפילו מאד אמהי - את בטח יודעת שגם הילדים הביולוגים שלנו לא עונים על כל הציפיות שלנו, לא מעריכים עד הסוף את ההשקעה והמחויבות כלפיהם, ובכל זאת אנחנו אוהבים אותם וממשיכים לדאוג להם - בכל קשר כזה יש משהו חד כיווני, מההורה אל הילד. 
 
ועוד משהו, שהבת שלי (שבוגרת כבר היום) אמרה לי בבת המצווה שלה - היא תמיד תצטרך להסביר לכולם שזה בן הזוג של אמא וזו בת הזוג של אבא. להסביר להורים של החברים שמורידים אותה פעם בבית הזה ופעם בבית הזה. בעינינו זה לא נורא, אבל לפעמים כבר יצא לה לשמוע אמירות חודרניות או מציצניות לפרטיות שלנו ושלה. אנשים שואלים דברים נורא מוזרים והיא מוצאת את עצמה כל הזמן שגרירה של הבחירה שלנו להפרד, לבחור בבני הזוג החדשים שלנו ובדרך החיים שלנו. לפעמים, בעיקר בהתרגשות של החתונה ובצורך להיות ייצוגי במיוחד, נוח לילד לחזור לתמונת ה"הורים, 2 ילדים, כלב, חצר וגדר", כמו ביום המשפחה בגן. זה לא אישי ולא קשור אליך ואל היחס שלך אליהן. 
לצפיה ב-'את נהדרת חיפושית. נהננתי לקרוא את תגובתך.'
את נהדרת חיפושית. נהננתי לקרוא את תגובתך.
29/01/2018 | 10:56
46
לצפיה ב-'ככה זה, וזה לגמרי לא נורא.'
ככה זה, וזה לגמרי לא נורא.
29/01/2018 | 09:51
146
בני הזוג של ההורים אינם הורים ולא משנה כמה משקיעים.
נראה לי שזה רק עניין של חשיבה, לא יותר.
אז תשמחי ותחגגי בחתונה, גם בלי לתפוס מקום מרכזי. מה זה כבר משנה... 
לצפיה ב-'כשהבת שלי לא מוכנה לשמוע עליו (שיחות מחדר האימון)'
כשהבת שלי לא מוכנה לשמוע עליו (שיחות מחדר האימון)
15/01/2018 | 10:10
2
279
ככה היא התחילה, כשהגיעה אליי למפגש:

"הבת שלי רק שומעת את השם שלו ומתחילה לבכות. צורחת, טורקת דלתות, זה יכול להימשך גם 20 דק''.

היא לא מוכנה שנפגש ארבעתנו - אני והיא, והוא והבן שלו, למרות שהם באותו גיל,
ולמרות שבהתחלה הם דווקא שיחקו יפה יחד"

הכרנו לפני קצת יותר משנה, היא ממשיכה
ומספרת לי, וזו אהבה כל כך מלאה.

אני מרגישה שפתאום מישהו רואה אותי, תומך בי.
כשאנחנו יחד אני מרגישה הכי טוב בעולם.
לא הרגשתי ככה בנישואים שלי, לא הרגשתי ככה מעולם.

אי אפשר שלא לראות את החיוך על פניה כשהיא מדברת עליו.
אני כל כך מאמינה לה.

אבל החיוך הזה התחלף במשפט הבא במבט של דאגה, אולי אפילו פחד.

מה? אני שואלת.

זה היה מאוד נחמד בהתחלה, נפגשנו, טיילנו,
עשינו ארוחות משותפות יחד,
ואז לפני כמה חודשים הבת שלי, בת 10, פתאום התהפכה.

אני חושבת שהיא הבינה שהפעם זו מערכת יחסים רצינית, ופתאום בבת אחת,היא פשוט הפנתה את הגב.

היא לא מוכנה בשום אופן שנפגש ארבעתינו.
היא לא מוכנה לראות את הבן שלו.
ניסיתי, דיברתי איתה, זה לא עובד.

תביני, היא ממשיכה,
זה היא ואני יחד לבד כבר 7 שנים, ופתאום מגיע ילד חדש
ואיש חדש – אין על מה לדבר. היא פשוט ננעלה.

אני מתוסכלת. אני לא יודעת מה לעשות, איך להתמודד עם התקפי הבכי שלה.

אני מפחדת לאבד אותו.
הוא מאוד רוצה שנפגש עם הבן שלו,אני רוצה להתקדם עם מערכת היחסיםאבל, אני לא יכולה להתמודד מולה.

זה מאוד מאוד קשה פרק ב', זה מאוד מורכב, זה בלתי אפשרי,
היא נאנחה.

למה את מתכוונת?
הזוגיות הזו היא משוכה שאי אפשר לעבור.
קשה.
(על המילים קשה ומורכב היא חזרה וכמה וכמה פעמים).

ואז שאלתי אותה:

תגידי
בין 1 ל 10 כמה את חושבת שהזוגיות הזו אפשרית עבורך?
היא שתקה

כמה את חושבת שיש סיכוי שתצליחו?
היא שתקה

כמה את רוצה אותה?
רוצה מאוד

ונניח והכל יסתדר עם הבת שלך,
נניח וההתנגדות שלה תיעלם ולא משנה כרגע איך,
כמה את מוכנה להתמסר לזוגיות הזו?
ללכת עד הסוף?
היא שתקה

ואז היא אמרה:
אני מפחדת
אני מפחדת להתמסר, לאהוב, לחלום, לתת, להישען
כל כך הרבה שנים אני לבד.

אני מבינה, אמרתי.

אני יכולה לשאול אותך שאלה קצת קשה? שאלתי
בטח.

יכול להיות, ואולי אני טועה, שנח לך במקום מסויים שהבת שלך מתנהגת כך?
אולי זה משחרר אותך מהצורך להתמסר?
אולי יש לך "תירוץ" למה זה לא יצליח?

אני חושבת שאת צודקת, היא לחשה.
אני מבינה פתאום שהבעיה היא לא הבת שלי,
אלא אני.

את מבינה, אמרתי לה,
שכשאנחנו לא מאמינים שזוגיות בפרק ב' אפשרית עבורינו,
כשנקודת המוצא היא שזה קשה, מורכב ומסובך,
כשאנחנו מפחדים,
אנחנו לא באמת יכולים לצפות מהילדים שלנו לחשוב אחרת
נכון?

את מבינה שהבת שלך היא מראה שלך.
היא יודעת שאת חושבת שזוגיות זה קשה
מפחיד, כמעט בלתי אפשרי.

היא יודעת לא כי אמרת לה, אלא כי היא מכירה אותך,
כי היא מרגישה אותך.

אז איך יכול להיות שהיא תתנהג אחרת?

זה לא מה שאנחנו עושים או אומרים
זה מה שאנחנו מרגישים פנימה.

כי אם בתוך תוכינו אנחנו חושבים שזה באמת בלתי אפשרי ,
שזה מפחיד, זה מה שהילדים שלנו סופגים מאיתנו,
ואת זה הם מבטאים בדרכם שלהם..

את מוכנה ללכת עם עצמך צעד אחד קדימה?
כן היא אמרה.

אז שלב ראשון זה להגיד לעצמך:
זה אפשרי עבורי!

האמונה הזו היא לא תוצאה, היא נקודת המוצא!

אם את באמת רוצה לאהוב, להקים בית, משפחה
את חייבת קודם כל להאמין שזה אפשרי עבורך.

אם את לא תאמיני, מי יאמין עבורך?

ואם אם לא תאמיני, איך תוכלי לעזור לבת שלך
לראות את האפשרות האחרת?

האם יכול להיות שכל מה שהבת שלך זקוקה לו
הוא לא אותך נופלת איתה לבור,
אלא דווקא נותנת לה יד
יציבה, בטוחה, אופטימית, מרגיעה.
שתאפשר לה לטפס למעלה?

אני מבינה היא אמרה, והצבע חזר לה לפנים.
זה מתחיל בי.

והמשכנו לדבר, אח"כ נפרדנו
וקבענו את המפגש הבא.

איזו אשה מקסימה חשבתי לעצמי,
ואיזה כיף שזכיתי להכיר אותה,
ואיך אני רוצה לעזור לה להצליח.

זה תמיד מתחיל בנו.

באמונות שלנו, וביכולת ללכת מעבר לפחדים שלנו
אל עבר החלומות, אל עבר ההגשמה שלנו,
אל עבר החיים שאנחנו רוצים וחולמים ליצור.

והילדים? הם יבואו איתנו.
אולי יהיה להם קשה, אולי תהיה להם דרך לעבור.

אבל כשאנחנו רואים את האפשרות,
כשאנחנו מתמלאים אנרגיה לקראתה,
כשאנחנו בוחרים ללכת עם החיים שלנו בכל העצמה, הם יבואו, ואנחנו ניצור את המקום הטוב, הבטוח והמוגן עבורם.

זו במידה רבה דוגמא ומודל להורות נכונה בעיניי.
מה שבטוח, פחד לעולם לא יוכל לנצח אהבה.

גלית הלר

 
לצפיה ב-'כמה אופטימי.'
כמה אופטימי.
16/01/2018 | 14:47
1
139
וישנם גם מקרים אחרים...
למשל, מקרים בהם ילד לא מעוניין להכניס מישהו נוסף לחייו עם ההורה, כי הוא לא רוצה לחלוק את אמו / אביו עם עוד מישהו, מקרים בהם ילדים חשים קנאה בבן הזוג ו / או בילדיו, וגם מקרים בהם ילד רואה בבן הזוג החדש מכשול לכך שהוריו יחזרו להיות זוג, גם במקרים שהפרידה היתה לפני שנים ואין מצב שאכן משהו כזה יכול בכלל לקרות.
 
 
לצפיה ב-'את צודקת!'
את צודקת!
16/01/2018 | 15:09
86
הי, 
כל מה שכתבת מדוייק, ויש מקרים עוד מורכבים ומסובכים מאילו. 
השאלה במה אנחנו בוחרים?
יש כאילו שבוחרים לוותר על הילדים, יש כאילו שבוחרים לוותר על אהבה וזוגיות. 
שני אילו לא אפשריים בעיניי. 
אלא שכדי למצוא את הדרך גם לחיות בזוגיות שטובה לנו, וגם להבטיח שהילדים שלנו ירגישו בטוחים, אהובים ורצויים, אנחנו חייבים להאמין שזה אפשרי. 
אם נקודת המוצא שלנו לא תהיה כזו, מה הסיכוי שנצליח למצוא את הדרך האפשרית עבורינו? 
ברור שיש הרבה עבודה, אבל זה חייב להתחיל מאמונה שלנו שהדבר הזה אפשרי גם עבורינו, כמו שהוא אפשרי עבור מליונים אחרים. 
זה רק עניין של גישה, אבל הגישה הזו היא הדלק שאנחנו צריכים כדי לעבור את הדרך. 
 
 
לצפיה ב-'נסיון לבנות פרק ב'
נסיון לבנות פרק ב
31/12/2017 | 14:23
12
448
שלום,
אני גרושה כ7 שנים ואמא לשני בנים בני 15 ו12. לפני כשנה וחצי פגשתי גבר (שפנה אלי דרך מכירה משותפת) שרק עזב את הבית אחרי נישואים ארוכים אף מאד לא טובים (למעשה העזיבו אותו). היינו יחד כשנה וחצי שהרגישו כמו 10 מכוון שעברנו המון דברים בתקופה הזו (הריון בלתי רצוי, מחלה שהתגלתה אצלו, הגירושין שלו וכו...). למרות אהבה מאד חזקה שחשנו זה לזו היחסים לא הצליחו להתייצב ונפרדנו מספר פעמים (תמיד מצדו) כאשר הרגיש ככל הנראה לא בשל לוותר על ה"חופש" שלו ולגלות מערכות יחסים נוספות, לא מוכן למגורים משותפים (הילדים שלו בוגרים ולא חיים בבית) וכל פעם חזר מתוך הבנה ש"אני האחת" עד שכרע ברך לפני כחודשיים. אני הסכמתי והתפללתי שאולי זה מצביע על התייצבות מצידו. לאחרונה שוב נפרד לאחר חופשה משותפת איומה בחו"ל בה היה עסוק רב הזמן בניהול העסק המשפחתי מרחוק (הכוללת שיחות עם גרושתו, בנו וכו), הכל נהיה ממשי פתאום (מעבר למגורים משותפים), והציפייה לשיתוף יותר מלא מצידו כנראה לא הלך יחד עם רגשות האשם שחש מול ילדיו שיתרחק מהם פיזית קצת יותר לו היה עובר לגור איתי בעירי. בלי הסברים, בלי התנצלות פשוט נפרד (בשיחת טלפון). כשבא לקחת את דבריו (והיה הרבה מה לקחת כי שהה אצלי הרבה מהזמן) רצה לדבר אך ביקשתי שילך. הוא לא החזיר את הטבעת שענד וגם אני לא. זה היה לפני שבועיים ומאז נעלמו עקבותיו. אפילו מהילדים שלי לא נפרד, הם היו קשורים עליו מאד.
אני שבורת לב וכ"כ מאוכזבת ממנו, מהחולשה שלו לקיים את מה שהבטיח. אני תוהה אם הציפיות שלי גבוהות מדי מפרק ב או שפשוט היו גבוהות מדי ביחס אליו. תודה
 
לצפיה ב-'לגמרי ביחס אליו'
לגמרי ביחס אליו
01/01/2018 | 14:42
1
233
יש פרקי ב' נפלאים
אל תתפשרי על פחות מזה
יש לי 2 עצות אליך:
הראשונה - תהיי ברורה לגבי הכוונות שלך בקשר, ותקשיבי לבן הזוג שלך כשהוא ברור. אם את רוצה להקים עוד משפחה, והוא רוצה זוגיות יותר קלילה ובלי מגורים משותפים, אין לכם מה לעשות ביחד. אפשר לעשות את השיחה הזו אחרי חודש חודשיים ביחד ולפני שהחיים כל כך מתערבבים (ובהתאם לפני שהילדים פוגשים אותו). זו לא ערובה לכך שיצליח, אבל זה בהחלט סינון למה שברור שלא יצליח.
השניה - חפשי גבר שאת מתנה בשבילו והוא מתנה בשבילך.
 
בהצלחה!
לצפיה ב-'תודה מירי, כמובן שהשיחה נעשתה ואמר שמעוניין בבית משותף...'
תודה מירי, כמובן שהשיחה נעשתה ואמר שמעוניין בבית משותף...
02/01/2018 | 12:52
161
אבל אז זה נהיה ממשי ומורכב כנראה בשבילו...ופרש
לצפיה ב-'לגמרי הוא'
לגמרי הוא
01/01/2018 | 17:29
163
בנזוגי בפרק ב' הוא האיש שתמיד חיפשתי, בן הזוג שחלמתי שיהיה לי מאז ומתמיד.
ואגב - הוא היה פרוד טרי כשהכרנו, מה שמאד הדאיג אותי, חשבתי שירצה קצת לחוש "חופש" ולהכיר נשים אחרות, אבל כנראה שלא כל אחד צריך או רוצה את זה.
לצפיה ב-'עשה לך טובה גדולה שעזב עכשיו.'
עשה לך טובה גדולה שעזב עכשיו.
02/01/2018 | 09:41
2
184
 
מה את צריכה תינוק מגודל כזה, קריזיונר ואגואיסט שלא יודע מה הוא רוצה?
באמת רצית להתחתן עם דבר כזה?
יאללה קומי, לכי למספרה ותעשי שינוי לוק, תקני בגדים יפים ותשמחי שחזרת לחיים.
שנה טובה.
לצפיה ב-'תודה רבה, הייתי מאד מכילה כי רק נפרד אבל טעיתי שבטחתי בו...'
תודה רבה, הייתי מאד מכילה כי רק נפרד אבל טעיתי שבטחתי בו...
02/01/2018 | 12:56
1
81
לצפיה ב-'חלאס עם ה"להכיל" הזה ושאר חירטוטי הניו אייג' מתל אביב.'
חלאס עם ה"להכיל" הזה ושאר חירטוטי הניו אייג' מתל אביב.
02/01/2018 | 12:59
172
 
בן אדם- גבר או אישה- לא צריך לאכול חרא בזוגיות.
זוגיות זה דבר שאם הוא לא מקסים ונפלא ועושה לך טוב על הלב, אז הוא לא שווה כלום.
לצפיה ב-' פרק ב' זוגי - לליהי'
פרק ב' זוגי - לליהי
02/01/2018 | 18:20
4
189
הי ליהי, 
זוגיות בפרק ב' היא הזדמנות פז עבורינו להתחיל שוב ממקום בשל, בוגר ומודע. 
הזדמנות לחוות אהבה חדשה, חיבור אמיתי ולעבור אחד עם השני את הדרך. 
אני מאוד מבינה את האכזבה שאת חשה, ואתחיל דווקא מהשורה התחתונה - האם את באמת חושבת שעבורך זה בלתי אפשרי? האם יש לך סיבה אחת טובה להחזיק באמונה שמה שמצליח לרבים אחרים לא יצליח עבורך? אני חושבת שאת מבינה את התשובה. ברור שאפשרי עבורך!
אני רוצה להציע לך כמה נקודות מבט על המקרה שלך:
מהי בעינייך היא זוגיות מיטבית? האם יש בה פתיחות, הכלה, שקיפות, כנות? 
כי אם כן, למה שלא תרימי את אליו טלפון, תדברי איתו, תשתפי אותו ברגשותייך?
אחרי הכל הייתם שנה וחצי יחד, הוא הציע לך נישואין, האם כל זה היה סתם? כנראה שלא. 
לפעמים נראה לנו שאנחנו יודעים ומבינים בדיוק מה קורה בצד השני, בעוד האמת היא שמה שאנחנו רואים זה רק חלק מהתמונה. יכולות להיות הרבה מאוד סיבות להתנהגות מסויימת של הצד השני, שאנחנו לא מודעים להם כלל.
אנחנו מפרשים את המציאות מהעיניים שלנו, בעוד שזו רק דרך אחת להתבונן בה.
למה זה חשוב? 
כי אם הוא חשוב לך, אם היה ביניכם משהו, ואני בטוחה שהיה אמיתי גם אם לא יציב, אם משהו מרגיש לך פספוס, אם את מבינה שאולי לא בהכרח מה שאת רואה היא האמת, דברי איתו. 
אל תניחי הנחות לגבי הסיבות לכך שעשה מה שעשה, בררי אותן.
יכול להיות שתגלי שקשה לו, שהוא מתגעגע, שהוא מתלבט, שהוא לא יודע איך שוב ליצור איתך קשר כי הוא יודע שפגע, ואולי לא.
אלא שאם לא תדברי איתו, לא תוכלי כנראה להתקדם הלאה.
נכון הוא נעלם, זה פוגע, אך שווה לדבר על כך, להבין, גם אם בסיום השיחה/ פגישה תיפרדו. 
האם לא זה מה שהיית מייעצת לילדייך? להקשיב, להבין, לדבר, לא לשמור דברים בבטן.
אחרי הכל, שניכם מתמודדים כל אחד עם הקשיים שלו. את עם אכזבה ולא מעט שנים לבד, הוא עם הפחד מלהתרחק מהילדים, הפגיעות מהזוגיות שנגמרה, העובדה שהכל עדיין טרי.
האם אי אפשר להתמודד עם הדבר הזה יחד, אם מאוד רוצים? 
זה לא שזה בלתי אפשרי, אלא שאולי עדיין לא מצאתם את הדרך. 
את הכאב את כבר חווה ממילא.
אם תדברי, תקשיבי לו, יש סיכוי שתגלו שלמרות הכל יש עבורכם דרך להיות יחד,
אולי שונה ממה שחשבתם עד היום, אך עדיין יחד.
את ה"לא" כבר יש לך, מקסימום תתני 50% סיכוי ל"כן"
שווה לא? מה דעתך?
לצפיה ב-'תגובה לגלית'
תגובה לגלית
03/01/2018 | 12:22
3
130
היי גלית
ראשית תודה רבה על תשובתך החיובית והתומכת.
כל מה שהצעת חכם ועקרונית נכון היה לפעול כך אך בתוך תוכי אני כנראה מבינה שהוא פשוט לא שם עד הסוף. עברנו כ"כ הרבה יחד ולמרות זאת לא בשל להתמודד עם המורכבויות בינינו (שחלקם יצר במו ידיו כמו פגיעה באמון), עם מגורים משותפים עם הילדים שלי (הולך וחוזר מההבטחה הזו כבר מספר פעמים), למחוייבות (כלכלית ובכלל), לשיתוף מלא יותר, לויתור על ה"חופש" שנגלה...זה משאיר אותי תמיד בתחושת חוסר בטחון מולו, כאשר אני בעצם זקוקה לבדיוק ההיפך.
על העובדה שהוא מונע מפחדים (מה מפסיד ומאבד כבחכול...), רגשות אשם (בהקשר של ילדיו שלו) וכו' אין לי שליטה על כך ואינני מרגישה שאני יכולה להתאים את כולי למקום שלו החלש הזה. הוא צריך לעבור דרך אולי לחוות את עצמו, או מערכות יחסים נוספות אחרי שהתגרש על מנת להתקרב באמת ובשלמות. אז למעשה, למרות האהבה והכאב שלי, האם יש טעם שוב לחזור לאותן שיחות כאשר הסוף ידוע מראש? לו היה באמת רוצה בי, בקשר הזה, היה בא ומתעקש על מה שבנינו למרות הכל. היה מסכים ללכת לייעוץ. שהגיע לקחת את דבריו (צעד שנעשה מיוזמתו) רצה להיכנס ולדבר אך ביקשתי שילך. אחרי כל כך הרבה שיחות והבטחות שהופרו מצידו מראה שוב ושוב שרוצה רק ב"פורמט" שנוח לו ויש פער משמעותי מהצרכים/הרצונות שלי (שביטאתי אין ספור פעמים בפניו...). עצוב לי מאוד...הלוואי והיה סוף אחר
 
לצפיה ב-'עוד כמה מחשבות על זוגיות בפרק ב''
עוד כמה מחשבות על זוגיות בפרק ב'
03/01/2018 | 17:38
2
112
הי הילי,
אני לגמרי מבינה אותך!
א. לא בטוחה שזה שהוא לא מוכן ללכת לטיפול או לא מתעקש על הקשר, אומר שהוא לא רוצה אותך.
יכול להיות שהוא מאוד רוצה, אבל לא רואה כרגע את הדרך לממש זאת.
ב. השאלה היא האם את רוצה אותו?
אם מנטרלים לרגע את הקשיים, המכשולים (שכרגע נראים בלית עבירים), איך הזוגיות ביניכם? האם יש בה תקשורת טובה, חיבור, אינטימיות, שיחה טובה, עומק, חברות?  מה שכל החיים רצית?
האם את יכולה לראות עצמך חיה איתו לשנים קדימה?  שוב בניטרול נסיבות החיים לרגע, רק לצורך הבירור.
כי אם כן,
האם לא שווה לשאול עצמך, כשאת באמת רוצה משהו מה את עושה? 
כשיש לך מטרה, שאת ממש רוצה, שאת לא רואה בעיניים בהקשר שלה, מה את עושה כדי להשיג אותה? האם יש אפשרות בכלל עבורך שלא תתממש? 
האם את לא מוצאת דרכים שונות להשיג את המטרה, את החלום שלך? 
למשל, 
האם מגורים יחד הם בהכרח השלב הבא כרגע?
האם את בטוחה שאת לא רוצה להיות איתו במקום החלש כרגע? 
האם היית רוצה להיות מסוגלת להיות איתו שם?
כלומר השאלה היא:
מה את רוצה? מה החלום?
על מה את בשום אופן לא תהיי מוכנה לוותר ועל מה כן? 
כי אם יש ביניכם זוגיות מעולה שיש בה את כל מה שאת רוצה, למעט בעיות "לוגיסטיקה" אני קוראת להן, אז האם לא שווה לוותר על דברים אחרים לטובת כך כרגע? 
מצד שני אם הקשר הזה אין בו את מה שאת לא מוכנה להתפשר עליו לעולם בזוגיות גם במחיר של להיות לבד (למעט "לוגיסטיקה" שהיא בד"כ פתירה), אז יתכן וזה באמת הזמן שלך להמשיך הלאה. 
 
אני בטוחה ששאלת עצמך את השאלות האילו, אבל תמיד טוב להתבונן שוב ולתת לעצמינו תשובות, כדי להיות יותר רגועים ובטוחים בדרך שלנו. 

 
 
 
 
לצפיה ב-'גלית, אני חייבת לשאול אותך'
גלית, אני חייבת לשאול אותך
09/01/2018 | 00:12
1
147
את באמת יכולה לשאול אותה לאחר כל מה שכתבה אם אם היתה זוגיות מעולה שיש בה את כל מה שהיא רוצה? הגבר נפרד ממנה מספר פעמים כי רצה את החופש שלו לנסות קשרים אחרים. 
התגובה שלך נשמעת מנותקת מהמציאות. 
לצפיה ב-'אפשר וצריך לשאול '
אפשר וצריך לשאול
15/01/2018 | 10:01
66

הי, 
אני מאמינה שאפשר לשאול, וצריך לשאול. 
כי אם יש ביניהם אהבה חזקה וחיבור טוב, וכל מה שצריך זה לעבור את הקשיים יחד, זה סיפור אחד.
גם לו קשיים, אבל גם לה יש קשיים אני בטוחה.
לכל אחד מהם פחדים ומעצורים.
את מניחה שהוא נפרד ממנה כי הוא רוצה את החופש שלו.
האם זו האמת? האם ליהי בטוחה שזו האמת? 
אולי הוא רוצה וקשה לו? לא יודע איך? יודע שהוא פוגע בה שוב ושוב ולא יכול להיות שם יותר?
אני לא יודעת, אני לא מכירה אותו. 
אני יודעת דבר אחד, שמה שאנחנו חושבים שהיא האמת, היא בד"כ רק חלק מהתמונה.
כשאנחנו רוצים משהו אנחנו בכנות צריכים לשאול עצמינו:
1. כמה אנחנו באמת רוצים את זה? 
2. מה אנחנו מוכנים לעשות עבור כך?
3. האם יש משהו שאנחנו יכולים לעשות ולא עשינו?
 4. האם יש משהו בנו, שהוא באחריותינו ובשליטתינו, שמעכב אותנו מלהשיג את מה שאנחנו רוצים? 
 
גלית
 
לצפיה ב-'הוא רצה לדבר אך ביקשת שילך'
הוא רצה לדבר אך ביקשת שילך
09/01/2018 | 00:05
122
והוא הלך. אם תהיה בסיטואציה דומה אל תגרשי אנשים, ואחרי זה תתפלאי שהם הולכים לבלי שוב. אני בטוחה שהילדים נפגעו, אבל ביננו, זה בעיקר אשמה שלך. היו הרבה סימנים שהוא לא רציני כלפייך, מדוע להכיר אדם כזה לילדים או לפחות לא לתת להם להיות בקשר אינטנסיבי? 
 
הגבר הזה לא היה בשבילך, וטוב שזה נחתך סופית. הוא כל הזמן לא היה בטוח בך, לא היה מוכן לגור איתך, נפרד ממך מספר פעמים. היה לו נחמד וטוב איתך, אבל כנראה ברח כשהפסיק להיות נוח ונחמד. כשלא מצא משהו טוב יותר בחוץ, חזר אלייך. 
להבא, תהיי חכמה יותר. כשמישהו רציני לגבייך, הוא קודם ירצה לגור איתך. אם הוא רק רוצה להרוויח עוד זמן עד שיהיה לו תקופה נוחה יותר להיפרד ממך, הוא יציע לך נישואין מבלי שאתם אפילו גרים יחד. איך את בכלל הסכמת להתחתן כשעוד לא גרתם יחד? יש לך ילדים לחשוב עליהם! לפני שאת מכניסה מישהו לחייהם בצורה קבועה את חייבת לדעת בדיוק מיהו ומהו האדם. 
 
גבר שבשנה וחצי נפרד ממך מספר פעמים, הוא לא באמת סגור עלייך או שהוא סתם שחקן. פעם ראשונה כשהוא חוזר לאחר פרידה אחת, אפשר להביא צ'אנס. נפרד פעם שניה? זהו, צריך לחתוך סופית ולא להתפתות כשהוא מתחרט. 
 
בנוסף, תלמדי גם את מה המשמעות של פרק ב'. נשמע שכעסת שהוא מדבר בזמן החופשה עם בנו וגרושתו לגבי העסק. בפרק ב', ובכלל בגילאים בוגרים, אמורים להבין שהחיים הם לא אגדה של דיסני. החיים לא נפסקים בגלל שאתם בחופשה, ולא הגיוני שהוא יקדיש לך תשומת לב בלעדית וטוטאלית גם בזמן חופשה. יש לו עוד עניינים להתעסק בהם. ואם העסק המשפחתי כולל את גרושתו ובנו, כן, הוא יצטרך להשאר איתם בקשר הדוק. זה לא את והוא בבועה, זה העולם האמיתי. מעניין גם אם את דיברת עם הילדים שלך בזמן החופשה? אולי לך מותר ולו אסור. 
 
ממה שאת כותבת נשמע לי שאת קצת ילדותית ודרמטית. אם אני צודקת, תעבדי על עצמך, כדי שתהיה מוכנה לקשר הבא בצורה בוגרת יותר. 

מנהל/ת הפורום

אודות:
שמי אורנה זכאי, בוגרת תואר ראשון במנהל עסקים בהצטיינות מ"המרכז האקדמי רופין" עם התמחות בייעוץ ארגוני מטעם "אוניברסיטת בר-אילן", ותואר שני בלימודי משפח
עוד...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא התמודדות עם ילדים בעת גירושין
אירוח בנושא התמודדות...
ביום שלישי, 1.5, תתארח בפורום מעיין אטיה, מדריכת...
אירוח בנושא התמודדות עם ילדים בעת גירושין
אירוח בנושא התמודדות...
ביום שלישי, 1.5, תתארח בפורום מעיין אטיה, מדריכת...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אורנה זכאי - מנהלת פורום משפחות מורכבות
מנהלת הפורום אורנה זכאי

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ