לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'מותו של הילד הזקן'
מותו של הילד הזקן
20/06/2016 | 02:12
3
52
 
היה ילד זקן שהמוות קרא רק לו.
ובעת ערב עלה, ישן את שנתו וחלם
הוא חלום לדר בתוך צדף על חוף הים
הכחל.
 
ושהקיץ משנתו גילה שעינו צהובות כמגף
שאט אט מתפורר, ושפתיו רופסות מלאות
בחורים ואין הטל יורד מרפה כאבו.
 
וחלם הוא לחזור על החוף ולגעת בחול.
אך משברי הגלים קרו לו לחזור לקבל נשיקה
אחרונה .והגיע העת והזקין הילד ומת נקבר
ונכלא בחוף הים הצהוב.
לצפיה ב-'תמיד יש תקווה'
תמיד יש תקווה
20/06/2016 | 12:12
16
הזקנה היא חלק מהחיים- וכל גם המוות בסופה. אך אחריו מגיעים לגן העדן.
וצריך אדם לחיות חיים שלמים כדי שירכוש נסיון חיים ושכרו בגן העדן יהיה יותר גדול. כי הוא יהיה יותר שלם.
לצפיה ב-'להעיר חלום רדום'
להעיר חלום רדום
22/06/2016 | 20:14
1
22
בודלר יקר,
 
כשקראתי את השיר שכתבת לא יכולתי שלא להרגיש את הזיכרון שנשאר חקוק באותו ילד שהתבגר מאז...
נשמע שאותו ילד לקח על עצמו לא מעט אחריות ותכונות של אדם בוגר, והרגעים הקסומים והרגועים שלו היו כשהלך לישון וחלם חלומות על עולם אחר..שם בחלום הרשה לעצמו להיות אותו ילד כשאר הילדים, ילד שחולם על חוף ים, פנטזיה ילדית של מקום מבטחים בתוך צדף, אך כשהתעורר מהחלום הקסום, התעורר לתוך המציאות של חיו- שם הרגיש עייף כזקן שעברו עליו ימים לא קלים..והגיעה שעתו ללכת מן העולם אך לא לפני שייפרד ויקבל נשיקה אחרונה ...
נשמע שלא מעט תחושות נמצאות בתוך ובין מילות השיר..
 
בודלר יקר, האם תרצה לשתף אותנו יותר בתחושותיו של אותו ילד , מדוע הרגיש כה "זקן", עייף , מדוע  הרגיש שנקבר בעודו בחיים....
 
לצפיה ב-'תודה רבה על הקריאה שמחתם אותי.'
תודה רבה על הקריאה שמחתם אותי.
22/06/2016 | 21:16
10
לצפיה ב-'הרחובות ממריאים מהר'
הרחובות ממריאים מהר
13/06/2016 | 20:00
2
28


הרחובות ממריאים מהר

הרחובות ממריאים מהר
ים אנשים סואן
סחרחורת קלה בעיניים
ואני זוכר את הפיגוע:
אייך יצאתי מקופת החולים
והלכתי חרד מצד הבניין האחר.
ועתה הזמן להתגבר
הזמן והאל מרפאים הכל.
צריך אומץ לזה.
13.6.16

לצפיה ב-'תעצומות נפש'
תעצומות נפש
17/06/2016 | 09:54
1
12
קרנף יקר,
לא רק אומץ צריך, צריך גם תעצומות נפש...
עם כל הקושי, צריך להתאמץ לדבר על הדברים... 
לעזור לזמן לעזור להתגבר...
לזכרונות כאלו לפעמים, עם כל הצער, יש נטייה להיערם בראש ולא לשחרר...
ולכן חשוב לדבר עליהם, לשתף, לכתוב...
ככה נוכל לעזור לזמן ולאל לרפא את הכל...
 
תודה לך 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
17/06/2016 | 10:20
3
לצפיה ב-'05/06/16'
05/06/16
05/06/2016 | 01:39
1
37

אנא ממכם בבקשה כנסו ללינק תוך כדי הקריאה אני חושב שזה ימחיש בבירור את התחושות שלי יותר.
https://www.youtube.com/watch?v=kcihcYEOeic
--------------
השעה כבר 00:52 באמצע הלילה וכבר מאוחר. רכבת רגשות שלא נותנת לך מנוח וההשתוקקות לעצימת עיניים גואה בליבך וסוחפת אותו לתהום של מתח ורעד בלתי נמנע והכל מאיים להתפוץ בפנים. ודמעות הזולגות מחדרי ליבך הקטן וזולגות לאבי העורקים ומשם לכל חלקי הגוף. בדרך חזרה הן אוספות מצבורים של כאב מתכנסות דרך ורידי נבוב העליון והתחתון ובחזרה אל הלב. מעגל של סבל אתה מגחך לעצמך ותופס את הראש באותה הנשימה שאתה מבין שאלו הם החיים. מעגל של סבל ואולי זה היופי שבהם. ולפעמים מבליחה לה המשאלה הקטנה הזאת - שאולי החיים יכלו להיות יותר יפים אם מידי פעם בפעם המעגל הזה היה נח כמה שעות והכל היה טוב. ואולי אלו מאוויים של ילד קטן שמנסה ללמוד את החיים. ואולי אני מפחד להכיר בעובדה שאם אני אצעק הצילו אף אחד לא ישמע וקולי רק יהדהד בתיבת הקול שלי ותו לו. ניד וזיע לא יבואו בתגובה לזעקתי - כי אני אוויר. ואולי אפילו פחות - כי פעם גם היינו משלמים על זמן אוויר. וכל האנשים בחיים שלי מתים פיזית או מתים ממני נפשית - מתים ממני מתרחקים כי הם לא יודעים להבין אותי. כי הם לא רוצים. ואולי זה תמיד יהיה כך. אני הכבשה השחורה של כל העולם הזה ואשתו. ואולי כבר נמאס להילחם ולצאת מן המשבצת הזאת כי זה כמו מעגל שבסופו של דבר אני מוצא את עצמי בתוכו שוב. ואולי נמאס לי לשמוע אנשים אומרים לי מה טוב וכדאי לי בחיים או אנשים שיודעים רק לשפוט ולבקר ואף פעם לא באמת רוצים להבין. ואולי אני אהיה השק חבטות של כולם. ואולי אני אחזור שוב פעם ושוב פעם לדפוסי ההתנהגות שלי שרק הורסים אותי מבפנים כנשק יום הדין. וכל הנשורת הרדיו אקטיבית הזאת שורפת לי בעיניים כך שאני לא יכול לעצום אותן ולנוח. ואולי הסבל המחזורי הזה הוא כל מה שיש לי להישן עליו. כמעין דבר מוכר שלעולם לא יפתיע אותי לרעה כי אני תמיד מצפה לרע איתו. ואולי הוא לא יפתיע בכלל וישאר בסטטיות מחזורית. ואולי כל המילים וכל השפות שאני לומד לא יצליחו לתאר ולו באלפית את מה שעובר עליי. וכל הפתגמים והאימרות רק ירגדו את פני השטח. ואז זה הולם בך - חוסר המילים, חוסר האונים, חוסר ההיגיון, חוסר השיטטיות שיש בעולם הזה. חוסר טוב הלב, חוסר התמימות, חוסר החמימות, חוסר האהבה. ואולי חוסר האהבה זה הדבר שהכי מנתץ אותך. ואולי אתה לא יודע מה זאת אהבה. אולי אתה רק עובד על עצמך שאתה מבין אותה. מחפש הגדרה במילון שתעזור לשכל הישר להבין. הכל רק מהלכים אסטרטגיים, דרך בטוחה להתנהל בעולם שלך עם כולם. ואולי אתה לעולם לא תתן לעצמך יותר לשתחרר. לא אחרי אתמול , לא אחרי מה שקרה בחצי שנה המזוינת האחרונה. ואולי האבל לא יפה לך - אבל צריך ללבוש אותו בכדי שתוכל להוריד אותו כשייגמר הטקס. הגוף שלך תפוס, המוח שלך עייף , הצבת לעצמך יעד ללכת למכון כושר למרות חוסר החשק וחוסר השינה שלבטח יהיה לך. ואתה מכריח את עצמך לעשות דברים כי ככה זה עובד כרגע. והידיים מרפרפות ורועדות על גבי מקשי המקלדת ולפעמים מתפספסת אות אחר פה ואות אחת שם ואולי הדמעות זולגות לפה ולשם  , ואתה השם אתה לא מצליח לראות כי אתה ערפל מקהה את ראייתך, ואולי אתה קצר ראייה כמו שאתה קצר איטילגינציה להתנהל בעולם הזה. ואולי אתה שטוח ובלתי נראה כמו זווית שטוחה ואולי איקיו 180 זה יותר מסתם מספר אלא מתאר איזשהי תכונה. ואולי כל המחשבות שדוהרות בשכל שלך נתקלות אחת בשנייה ומתרפקות אחת על השנייה והכאב קשה מנשוא שקשה לנשום והדמעות מבצבצות פתאום מסכר הדמעות החיצון. ודמעה אחת מבליחה לה מלובן העין . והריסים אוספות אותה בעדינות בכדי שהיא תנתפץ לך על ארובת העין והופ כוח המשיכה עושה את שלו וכמו צונאמי קטן ומיניאטורי זורע הרס בכל מה שנקרה בדרך. והצוואר נוקשה ותפוס והידיים מתאגרפות לאגרופים ואתה רוצה רוצה לחבוט במשהו שיכאב לך פיזית ואולי הכאב הפיזי יגמד את הכאב הנפשי. לחרוט עם הידיים על הקיר. 
ואולי תהיה הילד ההוא שעשו לו את מה שעשו לו כשהיה קטן ולאף אחד לא יהיה אכפת. להפך, אף אחד לא יאמין ויאשימו. ואולי החיים זה כמו להזמין דומינוס פיצה - פיסת הנחת וההתרגשות שיש לך בציפייה הזאת של החצי שעה עד לכשתגיע הפיצה החלומית שהרכבת או ראית בתמונות ואז להתבאס כל פעם מחדש. ולחטוף קלקול קיבה שישבית אותך ליומיים. ואולי החיים מורכבים מציפיות שלעולם לא יתממשו.
ואולי אני רוצה איזה ילד קטן עם עיניים כחולות ושיער בלונדיני שיוכל ללמד אותי על החיים - ואולי אלו הדברים הקטנים שבאמת חשובים. וגם אם זה לא מצליח הכל בסדר העיקר הכוונה. אבל מה אם כבר נמאס לך לחוות כל הזמן קשיי גדילה? ומה עם קשיי הגדילה מלווים בכאבים עזים שמפלחים אותך מבין הצלעות ישר אל עמוד השדרה. והריאה מנוקבת וקורסת בגלל הפרשי הלחצים בין החלק הפנימי לחלק החיצוני של הצדרים. ואולי חוסר החמצן המשווע הזה שפתאום אתה חווה זה מה שנקרא באמת לחיות. וכל מעגל הסבל הזה מועצם באותם רגעים אחדים. ואולי המאבק והפרפור הזה זה מה שהופך את החיים לחשובים ולנחשבים. ואולי לקום פתאום בבוקר ולמצוא את עצמך לבד במיטה זה סוג של אגרוף בבטן שמונע ממך לכמה רגעים לאסוף חמצן לבפנים ואולי המאבק הזה כנכד הכאב וכנגד ההדף זה גם סוג של מאבק. ואולי המאבק הזה של הקול לפרוץ החוצה מבין מיתרי הקול הנוקשים זה גם משהו שמעמיד את החיים באיזשהי חשיבות?
זה לא כל כך משנה - כי לאף אחד לא אכפת. לא אכפת שהיה לי יום הולדת . לאף אחד לא אכפת שאני שורד ומנסה לתמרן עכשיו. לאף אחד לא אכפת מספיק בכדי באמת להבין אותי ולקבל את הדברים שאני עושה ובאמת להאמין שאני דואג לעצמי או לפחות מנסה. לאף אחד לא אכפת מספיק בכדי להיות איתי כרע לי וכואב לי ולאף אחד לא אכפת מספיק בכדי  שאני אהיה חשוב לו קצת. כנראה שאני אהיה תמיד הילד ההוא שאנסו אותו והתעללו בו 1373 ימים ושחווה מהסביבה עוד מסכת של האשמות ופרימיטיביות משווע שרק פגע בו יותר. ואולי לעד אהיה לבד. כי כבר ניצלתי את הקלפים הטובים היחסיים שהיו לי של השנה וחצי האחרונות. ואולי זה כמעין הקצבה שלאנשים כמוני יש הקצבה אחת של טוב בחיים.
ואולי אני בתקופת הצנע והכל כרגע כל כך צנוע שזה כבר מכוער. ואולי הכל ישאר כמו שהוא...
 
לצפיה ב-'היי יקר, הגבנו לך בפורום צעירים'
היי יקר, הגבנו לך בפורום צעירים
08/06/2016 | 19:24
16
http://www.tapuz.co.il/forums/viewmsg/203/18085746...תמיכה/תמיכה_נפשית_לצעירים
לצפיה ב-'לא יאומן..'
לא יאומן..
04/06/2016 | 21:48
1
35
חוזרת לכאן שוב , אחרי תקופה ארוכה..
כמו סם , א"א איתו וא"א בלעדיו..
לא יאומן..
לצפיה ב-'ממקום קצת אחר'
ממקום קצת אחר
08/06/2016 | 19:18
14
לא תמיד זה פשוט
כשאת חוזרת למקום המוכר
שבה ואולי בודקת,
איך רגלייך נראות עכשיו כנגד המפתן
מודדת מה השתנה כאן,
ואיך את מרגישה עם חזרתך,
עם לעמוד כאן שוב, באותו המקום, אבל גם ממקום קצת אחר..
ספרי לנו דיפ יקרה, איך זה לחזור בשבילך..
אנחנו כאן תמיד, מקבלים אותך בזרועות פתוחות
לצפיה ב-'אני שואל'
אני שואל
03/06/2016 | 10:56
2
20

אני שואל

מה שמכם? אני שואל
אני חולם עליכם בלילה.
התשלחו לי מכתב? אני שואל
מי יאמר לי שהמכתב יגיע.
האראה אתכם בחיי? אני שואל
יש לי עוד עשרים שנה לחיות.
שעון הזמן הולך וכלה.
1.6.16

געגועים

אתה יושב ושותק
המילים מהדהדות בראשך.
ואתה רוצה לטלפן
אך יש סוד ואסור.
ואתה רוצה לבכות -וטאבו...
רק התקווה מהאל פועמת.
1.6.16

לצפיה ב-'משאלה של קשר'
משאלה של קשר
08/06/2016 | 19:10
1
7
משאלה של קשר
כנגד הבדידות
כרצון לפגוש קרוב משפחה קרוב-רחוק
כזה שאולי עוד לא הכרנו
או חבר שחולמים לפגוש
יום אחד, אי פעם..
 
קרנף יקר, אני קוראת את הרצון שלך לשתף, להושיט יד,
לספר, את שהיה
שיכירו וידעו, שיראו
שיזכרו
שאפשר יהיה גם לבכות..
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
08/06/2016 | 21:12
4
מעודד מאוד
לצפיה ב-'זיכרון'
זיכרון
26/05/2016 | 14:59
2
43

זיכרון

אילו זכרתי אתכם ברורות
אילו זכרתי היטב את עברי
החיים היו מפוקחים.
דם, אש ותמרות עשן
מלחמה בנפשי היגעה.
ורוצה אני לזכור
וחומה גבוהה בזיכרוני
וסוד מבדיל בייננו.
ומלאך מאל עוזר לי
וגם אני אוחז באזמל.
אז החיים יפרחו, ילבלבו!
אדם בלא זיכרון ברור הריהו כמשוגע.
25.5.16

לצפיה ב-'לזכור כדי להינצל'
לזכור כדי להינצל
26/05/2016 | 22:28
1
21

מה טוב הוא האל
מה טוב מלאכו
והסוד שביניכם יחלחל
אל מעבר לחומה
וגשר יווצר, יחבר ביניכם
כי זאת ידעת, תינצל
לא תהיה כמשוגע
בחסד ובידיעה
 
קרנף לבן, נשמע שאתה חושש שלא תוכל לזכור ברורות... אולי אפילו חושש להשתגע בגלל המרדף אחרי אותם הזכרונות... יחד עם זאת אני מבינה משירך שאתה בוטח בכח עליון ומיטיב, בשליח, שיציל אותך מגורל זה. נשמע שאתה עייף מן המלחמה המתנהלת בנפשך, המלחמה על הזיכרון, על העקבות הברורים שאתה מותיר מאחוריך, על האנשים שנושאים אותם. אך בנוסף נראה שאתה מרגיש שאותה מלחמה אינה לשווא, ואולי גם אינה סוף דבר.
יכול להיות שכשאיזמל המנתחים בידיך, אתה מרגיש אדון לגורלך, אתה הוא המחליט, ומה שהאיזמל עושה, יש בו גם ערך מוסף, כי מטרתו לרפא. ועם זאת, ממש כמו כוס תה קמומיל חמים וטעים, המשכך את מיחושי הבטן והראש ונוסך שינה, ריפוי עשוי שלא להיות כרוך בהכרח בכאבים.. ולהיות אפילו נעים...
והלוואי שחייך ילבלבו כפי שתיארת בשירך... שתזכה לזכור את כל אותם אנשים שהיית רוצה לזכור... את כל אותם האנשים שחייך קשורים בחייהם.
            
לצפיה ב-'תודה רבה- עזרתם'
תודה רבה- עזרתם
27/05/2016 | 04:39
1
לצפיה ב-'מתכרבל בבוץ'
מתכרבל בבוץ
23/05/2016 | 18:45
2
22

מתכרבל בבוץ

מתכרבל בבוץ
בוץ של לעג.
אנשים לא שלמים
מנפחים חזם באון.
והבוץ עוטף אותי מכסה עיני
ואני כמעט עיוור.
ומתוך המהומה אני נחלץ
רוחץ גופי  בהגיגים ושירים.
ואני יודע יום אחד יתחרטו
גם אני התחרטתי על חטאי.
כל אדם יום אחד מטיב
והבוץ הופך לאבק דק.
23.5.16

לצפיה ב-'שמיכת טלאים בוצית'
שמיכת טלאים בוצית
24/05/2016 | 18:38
1
11
כסות של רפש
שמיכת פוך של לכלוך
זורמת ועוטפת, רכה ודוקרנית, כבדה ומחניקה..
ולפעמים הבוץ הזה נשפך אלינו מבחוץ, מצד אחרים
כשבפעמים אחרות, הוא גם מוצא סדק לזרום בנו מבפנים..
 
ואל מול הזרם הזה, אתה, קרנף יקר, מנסה לא לתת לבוץ לחדור מבעד לעור
עוצם את העיניים חזק, מנער אותו ממך
שוטף ומיטהר, מהלעג, מהעוול
יודע להעמיד לבוץ סכר
לטוות ממנו מעטפת הגנה
להפוך את הכאב לדשן,
את הבוץ לקרקע פוריה
לפחות, עד שיעבור זעם..
 
לצפיה ב-'תודה רבה לכם- ניחמתם אותי'
תודה רבה לכם- ניחמתם אותי
24/05/2016 | 18:45
3
לצפיה ב-'מחשבות'
מחשבות
21/05/2016 | 07:45
4
53
מחשבות בשלל צבעי הקשת
בשלל קולות ,
בשלל גילאים.
מחשבות שלי , שלה , שלנו
מנוגדות אחת לשנייה
שונות .
כן , לא
היה , לא היה
טוב רע
נכון או לא
מחשבות שלא מרפות
מחשבות שלא עוזבות
את הגוף והנשמה
מעייף כל כך
להיות אנחנו
לחשוב כל כך הרבה מחשבות
לנסות לחבר בנהם
לא לפסול אף אחת ולהבין
איזה מחשבה טובה ונכונה להיום
מחשבות רבות בלב איש
ובנפשי כפול תשעה
עייפתי
אפשר לסגור את הרדיו
לאיזה רבע שעה
לצפיה ב-'במחשבות טורדניות אפשר לטפל'
במחשבות טורדניות אפשר לטפל
21/05/2016 | 15:53
1
17
אצלי עם הטיפול בפוסט טראומה (CBT) המחשבות האלו כבר מופיעות פחות. אני גם מטפל בחרדה (  ניהול חרדה).
 
לצפיה ב-'קרנף תודה '
קרנף תודה
21/05/2016 | 23:01
15
לא התכוונתי למחשבות טרדניות כי אם מחשבות מנגדות זו לזו ...וקשה להחליט מה נכון מה טוב מה לא ....
תודה שחשבת עלי , ושמחה שהטיפול בCBT עזר לך .
לצפיה ב-'אומנות ההקשבה לפעימות הלב'
אומנות ההקשבה לפעימות הלב
24/05/2016 | 18:22
1
34
מחשבות מתערבבות, מתערבלות, מסתבכות
כמו פקעת חוטים, מתפתלות זו בזו, נקשרות, יוצרות צמתים של זכרונות, של בחירות
וכמו מקהלה של כמה קולות, שנשמעים במקביל, שונים
מושכים לכיוונים מנוגדים, כמו במשיכת חבל, שאינה פוסקת, ואין בה מנצחים..
 
וזה באמת נשמע כל כך מעייף, שכל הזמן צריך לשמוע את כולם, לתת לכולם מקום, לבדוק האם יש עוד איזו גרסה שלא נשמעה, עוד איזה קול שהוחנק ונשכח,
כל כך מכביד לשאת את כל הקולות האלו, במקביל ובו זמנית..
לשמור עליהם מצד אחד, שלא יתפרקו, לא יברחו, לתת להם מקום ונוכחות, לנסות לאגד לזר שאולי יום אחד יפרח
ומצד שני להרגיש איך לפעמים הן משתלטות, לוקחות לעצמן חירויות גדולות מידי, תובעות בעלות, כשאת מנסה גם לברור ביניהן, וגם להחזיק בכולן..
 
צומחת אהובה /לנו, אני מצטרפת אלייך בתקווה לאיזה רגע של שקט, של מנוחה, בתוך סערת הניגודים והקונפליקטים, הספקות והבלבול שמקהלת הקולות יכולה ליצור.. זה נשמע לי כוח אדיר, לזכור לפנות לעצמך את רגעי הדממה האלו, בהם אפשר לנסות ולשמוע רק את קול פעימות הלב, בלי רעש רקע, ולו לזמן מה..
לצפיה ב-'את פשוט מרגשת '
את פשוט מרגשת
27/05/2016 | 13:55
22
כל כך מדייקת כל פעם מחדש , תודה על היותך 
ובכלל לכל מתנדבי סה"ר כל כך , כל כך .......נפלאים ואין מילים .
לצפיה ב-'בין זיכרון לעצמאות ... - אתגר חודש מאי! '
בין זיכרון לעצמאות ... - אתגר חודש מאי!
12/05/2016 | 18:04
3
64
חברים יקרים אנחנו חוגגים היום את יום העצמאות שמגיע בסמיכות שאינה קלה לערב של זיכרון, של התבוננות באובדנים הרבים והקשים מנשוא... כמו בחיים המעברים בין הטוב לרע, בין רגעי האור לרגעי החושך... עשויים להיות מהירים, עשויים להיות מטושטשים... ועלולים לצבוע זה את זה, כמו שחר ולבן של צבעי פנדה שבלתי נמנע שלא ייגעו זה בזה ויצרו מידה מסויימת של אפור ביניהם...

אנחנו רוצים להזמין אתכם להתבונן על רגעי הטשטוש בין השחור ללבן, על המקומות בהם ניתן למצוא את האור גם ברגעי החושך, על מקומות בהם יש לשאת לצד הטוב גם זיכרונות של רע... על מקומות בהם ניתן לצמוח ממקומות אפלים.. על מקומות בהם ניתן לייצר עם אור קטן הרבה אורות גדולים....
 
אנחנו רוצים להזמין אתכם לשתף במקורות האור ומקורות החושך האישיים שלכם ובאופן בה אתם הולכים בין שניהם...
 
בתקווה שתהיה זו תמיד הליכה שבסופה איזון, והרבה אפור בין כל השחור ללבן.. באופן שמאפשר ללכוד ולהנות מכל הצבעים וכל הגוונים האפשריים... 
 
לצפיה ב-'לי קשה ביום זיכרון'
לי קשה ביום זיכרון
13/05/2016 | 17:26
13
וגם ביום השואה. ימים עצובים הם קשים. גם ברדיו ובעיתונות מדברים על דברים עצובים.
:ביום הזיכרון אנו זוכרים חב רים וקרובי משפחה שנפלו.
וביון השואה קרובים שנרצחו בידי הנאצים ומשתפי הפעולה שלהם
כמו כן אנו מדליקים נרות זיכרון
לפעמים אני כותב שיר על יום הזיכרון או יום השואה- וזה פורק את המצב רוח הרע.
לדוגמא השנה כתבתי את זה
 
זיכרון
 
העץ צמח אל על
זיכרון לחייל שנפל.
פרחיו אדומים כדם
צומח בחוזקה  מהאדמה
קורע את רגבי האדמה.
העצמאות לא ניתנה על טס של זהב
המלחמה הייתה קשה.
נזכור את הנופלים בקרב
נזכור את צוואתם
מדינה נבנה למופת
נהיה טובים ומוסריים.
ויום אחד  יהיה שלום
ואיש לא ייפול בקרב.
9.5.16
 
לקח השואה
 
לקח השואה הוא צבא חזק ומוסרי
לקח השואה הוא לעשות ילדים
ולחנכם לאומץ לב ולטוב לב.
לקח השואה הוא להיות צמחונים וטבעונים
ולהיות רגיש לסבל אחרים.
לקח השואה הוא לא לעבוד את האור
והמתים האדם והעפר.
להרחיק פנתיאיזם מהלב!
לקח השואה הוא לא לקלל בתפילה.
ולאהוב יהודים וכל יתר האדם.
ויש לנו עוד לקחים
להיות מאוד מתונים וחכמים:
דרושה חוכמה מדינית
על מנת לשמור על קיום
קיום המדינה והעם
ועל מנת זה יש בעקשנות
להאמין באלוהים.
4.5.16
 
 
לצפיה ב-'מדוייק כל כך'
מדוייק כל כך
15/05/2016 | 10:46
1
14
חושבת שמה שהטיפול לימדני זה להלך באפור מעדיפה ורוד ... ועדין נופלת לשחור ולבן . הניגודים כל כך חזקים אצלי .החיים לא לימדו אותי על אפור או ורוד החיים לימדו אותי בקושי להבחין מה באמת טוב ומה באמת רע ...אז המסע שלי הוא בעצם להבין להבחין בצבעים ולנסות ללכת בשביל הביניים. תודה לכם סה"ר על מילים כל כך חזקות שהנחתם כאן .
דרך ,
בן שבילים של טוב ורע 
מחפשת שביל ביניים .
שביל שיש בו 
מהשחור והלבן ,
מהאדום והזהב,
שביל שמחזיק בטוב למרות הרע 
שמחזיק באור נוכח החושך 
זוכרת,
שגם אם לא רואה אותו לרגע
הוא שם לוט בערפל.
היום כבר מכירה ויודעת 
שיש שם באופק
וכאן בלב
שביל 
אחד מיוחד בשבילי ......
 
לצפיה ב-'שיר יפה- גם אני מנסה להבחין בגוונים'
שיר יפה- גם אני מנסה להבחין בגוונים
16/05/2016 | 16:13
6
ולפעמים מצליח
לצפיה ב-'המום'
המום
12/05/2016 | 15:19
4
33

המום

לפעמים אני המום
ואז אני קורא באינטרנט
ואז מבין
ובכלל האינטרנט מרגיע
יש בו המון מידע
רק צריך לחפש מקורות אמינים
ואני מצאתי פיתרון
רופא שיניים ביולוגי
אך יש לי עדיין תקווה ונתקלתי
ברופאי שיניים קונבנציונליים הגונים
ויש לי עדיין בעיות בשיניים
כך אומרות לי הבדיקות שיער
ורופא השיניים לא מצא בעיה בבדיקת הרנטגן
ואני רוצה להתייעץ במומחה
אך לא יכול כעת כי לא הצלחתי.
ורופא שיניים ביולוגי הוא בעיר מרוחקת
ואני סובל מחרדה ולא יכול לנסוע לבד איליו
יש מעט מדי מהם בישראל
ואני פוחד מרופא שיניים שרלטן.
אין לי הרבה כסף והטיפול יקר.
ויעצו לי לעקור את השיניים
עם טיפולי השורש
אך  חלק מהמשפחה מתנגד בחוסר מידע.
ואף אחד להם לא מוכן לאמור.
אז אני המום ולא יודע מה לעשות.
אני מסכן וסובל מאוד.
12.5.16

אני יכול להבריא בטיפול שיניים או בטיפול פסיכולוגי.
ורצוי כמובן שניהם.
המחלה שלי פרצה למחרת טיפול שיניים - סתימת שורש ראשונה.
אבל יש לי פוסט טראומה ( וחרדה) כבדה גם כן. שמטופלת עד עכשיו בצורה טובה
 
לצפיה ב-'לשחרר את הסתימה'
לשחרר את הסתימה
12/05/2016 | 16:29
1
15
היי קרנף יקר שלנו,
אני מבינה שאתה כעת מנסה ללקט מידע כדי להגיע להחלטה מושכלת, אחראית,
רוצה להצליח לשים את האצבע על שורש הבעיה, לטפל בעצמך, למצוא מזור, מרפא – ולהחזיר לעצמך ולו מעט מתחושת השליטה אל מול חוסר האונים והתקיעות שיכולות להיות ממש משתקות..
יקר, אני קוראת אותך מנסה להאחז במשהו, למשוך את עצמך קדימה – וזה כל כך ראוי להערכה..
מקווה בכל ליבי שתוכל למצוא את הטיפול הטוב ביותר, שיקל גם על הגוף וגם על הנפש, במהירות ובקלות האפשרית
 
לצפיה ב-'תודה על הדברים המעודדים'
תודה על הדברים המעודדים
12/05/2016 | 16:35
3
לצפיה ב-'קרנף'
קרנף
12/05/2016 | 22:51
1
8
מבינה את החשש והפחד וחוסר האונים . אבל אם מגיע לך סל שיקום מגיע לך גם לטפל בשיניים 
תבדוק את זה. בהצלחה  
לצפיה ב-'תודה'
תודה
13/05/2016 | 09:13
2
לצפיה ב-'ריקוד החיים'
ריקוד החיים
06/05/2016 | 16:26
2
49
רוקדת את ריקוד החיים
לומדת צעד ועוד אחד
עוצרת 
         נופלת
                  קמה ..
ומתחילה מההתחלה .
בריקוד שלי אין גדרות ותיל ושומרים 
יש אותי ,
בריקוד שלי אין ימי זכרון 
הריקוד שלי כולו זכרון ושכחה והזכרות 
רוקדת בשקט 
רוקדת בפרעות
רוקדת את האתמול ואת המחר
רוקדת לבד, יחד ושוב לבד
רוקדת בלב רוקדת בראש 
לא רוקדת בגוף
אסור לא לגוף שירקוד 
אסור לא להיות נוכח 
אסור לא שיזכור 
אסור שידע 
אסור 
והוא זוכר ויודע הכל 
מאז ,מהיום ,מאתמול 
רק את המחר .....
                      לא יודע ....
 
לצפיה ב-'כמה שנכון...'
כמה שנכון...
06/05/2016 | 20:03
12
גם אני רוקד ריקוד זה
לצפיה ב-'יוצרת את המחר'
יוצרת את המחר
08/05/2016 | 18:16
20
ריקוד חייך, צומחת אהובה,
כמו זורם מתוכך, כמי נהר סוערים, שוצפים
מוצף ומציף
בלית ברירה
כמו מתוך כורח
כמו כלואה בו, כפויה על ידו, יראה..
 
צעד, סיבוב, קידה, מעידה
לא מוותרת, מושכת את עצמך בחזרה
מתקדמת, מנגנת, מתנגנת
על רקע צלילי זיכרון
זיכרון שזורם, חי ופועם בתנועות
זיכרון שאוחז ולא מרפה, גם בלי יום זיכרון
למרות הכאב, הייאוש, חוסר האונים
את רוקדת, צולחת, יוצרת –
את החיים האלו,
את המחר..
לצפיה ב-'זה לא עובר'
זה לא עובר
05/05/2016 | 12:42
7
55

כלום  לא עוזר , המילים הקשות לא

יוצאות לי מהראש .  וגם יש געגוע לתקופה כן

ליחס , למגע  . זה לא עובר , לא עובר .

זה לא עובר . ואף אחד לא מבין , אף אחד .


המילים הקשות מהדהדות .כמה שלא אשכנע את עצמי

ואנסה להוציא  מהראש זה לא עובר.


יודעת מה הטעויות לו יכולתי הייתי עושה דברים אחרת .
לצפיה ב-'געגועים...קשיים...'
געגועים...קשיים...
07/05/2016 | 23:31
2
31
הזדהות מוחלטת עם הקושי מהמילים הקשות...
עם הקושי מהגעגועים....
 
וואי כמה שזה קשה...
מייסר...
 
אבל מחזיק לך אצבעות על הניסיון להתמודד בכל זאת עם הקושי,
זה לא מובן מאיליו, בכלל,
 
חבקי את עצמך,
את ראויה לזה בכל קנה מידה !
 
עוד יבואו זמנים טובים...
בהחלט !......
אוהו כמה טובים...
תופתעי כמה טובים...
 
קחי נשימה עמוקה,
תמשיכי לשתף...
לצפיה ב-'אדם רומס וממשיך בחייו'
אדם רומס וממשיך בחייו
08/05/2016 | 16:45
1
32

אדם רומס אנשים חלשים וממשיך בחייו ,

אין לי ספק שכבר יש מישהי חדשה , הולך מבלי להביט לאחור

געגוע כן , געגוע , מצד אחד סלידה מהצד השני געגוע .

כל מה שניסיתי לא צלח . למרות שאני אשמה כי התנהגתי כמו

אידיוטית , מההתחלה ועד הסוף

אני גרמתי לך לשנוא אותי בהתנהגות שלי .



** יבואו זמנים טובים ?? אני בספק , כל החיים האלה הם קושי

וסבל לא קטן .

תודה בכל מיקרה
לצפיה ב-'מזדהה מאד...'
מזדהה מאד...
08/05/2016 | 16:54
15
לצפיה ב-'זמן שנתקע ומייסר'
זמן שנתקע ומייסר
08/05/2016 | 18:54
3
24
שלום מילקי יקרה,

אני מרגישה כמה את עצובה וכואבת כרגע , זה נשמע כמו תקופת אבל, כאשר הדמעות זולגות ללא סוף בנסיון להבין איך ולמה זה קרה...ואולי כאשר את היום נמצאת מכורבלת ועטופת כאב, הבדידות גם מכה אותך:, מול הכאב של הפרידה , נראה שאת מרגישה לגמרי לבדך כי הוא כבר הפך את הדף.
נראה שעבורך,  הרבה ממה שהביא לפרידה קרה באשמתך , ושבנוסף לעצב הקשה מתלוות גם חרטות כבדות ורגשי אשם .
נשמע שאת מנסה לחזור אחורה ונתקעת בתוך לולאה של שאלות ללא תשובות ,מחשבות ללא מוצא....ויכול להיות שאת מייחסת את אי ההצלחה של הקשר הרבה יותר לך מאשר לו, למרות שבסיפור הזה הייתם שניים.

איש חכם אחד אמר פעם :״בחיים,אין כשלונות...יש הצלחות ויש שיעורים ״ , ונראה שאת מרגישה שיש כאן שיעור ללמוד, כהכנה לפרק הבא בחיים שלך.

אני מבינה שהיום את חשה בודדה, אבל חשוב לי שתדעי שאנחנו כאן , עד כמה שיכולים , ותמיד מוכנים להיות איתך ובשבילך...גם אם זה יטשטש את הלבד רק לכמה רגעים.
חיבוק....
לצפיה ב-'תודה סה"ר'
תודה סה"ר
08/05/2016 | 21:35
2
40

ממש כך זמן שנתקע ומייסר , הגדרתם את זה יפה ,

ואכן הבדידות היא קשה .המחשבות עולות בעיקר כאשר אני לבד

למשל עכשיו בבית , החום היה יום ארוך וכמעט ולא חשבתי על זה .

ועבר זמן ועדיין , לא מבינה גם למה זה תקוע, סה"כ זה לא משהו טוב עבורי

ועדיין הראש לא משחרר , ואני לא יודעת למה .

בהתחלה אגב היה טוב ונחמד , התחלות הן תמיד ככה אבל אכן גרמתי לבן אדם

לשנוא אותי . קשה לי כן .אנשים לא מבינים .. כי מעטים האנשים שהם לבד ..


לצפיה ב-'זמן שנתקע ומילים שנתקעות'
זמן שנתקע ומילים שנתקעות
09/05/2016 | 11:35
1
16
אני חושבת שהמילים נתקעות כי נחתו במקום של אמונה בהן.
האמונה בהן קיימת עוד לפני שהגיעו. הן הגיעו אל המוכן, והתיישבו שם כמובן מאליו, ויציב...
ואז קשה מאוד להוציא אותן משם. כמו גיזת צמר שנכנסה לשדה קוצים, והיא תקועה שם היטב. מי יכול להוציאה? כמו גוף שנקלע לגדר תיל סבוכה וכל תנועה שהוא עושה מסבכת אותו יותר וקורעת בו עוד ועוד. 
כך אני מבינה את המילים שנתקעו. וקשה מאוד לעקרן משם.
 
אולי לעקור מה שנתקע כך לא נצליח. וצריך ללכת הלאה בלית ברירה, כשאנו סוחבים מה שתקוע.
אבל יש עבודה שאפשר לעשות על שדה הקוצים, על גדר התיל, לפני המילים הבאות שייתקעו שם חס ושלום. לנכש את הקוצים לאט לאט, לפנות את התיל בשיטתיות מקצועית. איזה ברירה יש.
הקוצים והתיל הם האמונה שלך במה שנאמר לך. צריך להחליפם באמונות אחרות, בקרקע חדשה. להתחיל להאמין למילים האחרות שנאמרות לך, היום, כשאת בוגרת, ויכולה להתבונן בקפדנות ובתשומת לב בנתונים החיוביים שיש לך, במה שאנשים שמפרגנים לך רואים. לבחור להאמין במילים העדיפות. שלהם. 
 
אם נצליח לנכש את הקוצים ולפנות את התיל - ראה זה פלא: גם גיזת הצמר התקועה תתפנה יחד איתם!
לצפיה ב-'כן אבל זה לא קל'
כן אבל זה לא קל
09/05/2016 | 19:03
16

לא קל להוציא את המחשבות מהראש , ובעיקר את המצב

וגם את ההוא .שאלות של למה ?? וכו'.

נאמרות לי אכן גם מילים חיוביות אבל הן לא חודרות , הן נחמדות

אבל הראש מלא בדברים השליליים  ובמצב .

ובהוא ואיך זה יכול להיות ?? שזה לא יוצא לי מהראש תקופה ארוכה , לא רק המילים .

וזהו .עבודה עצמית וכו' ...כן ... כן ... כבר לא מאמינה בכלום .


לצפיה ב-'אבא'
אבא
04/05/2016 | 02:41
7
84
אבי התקרא בשמי?
התשמע קול ילד
עזוב? כי ירבה שחתי עמך והחרשת.
ותאמר ילד ארור הסתלק ממפתן ביתי קח חפצך
ולך לך לדרכך בעולמך כי עולמי לא עמדך.
והבטי בעינך ויזלגו דמעותי לפניף וסלקני מביתך
ועת ערב ירד וחשכה מכסה דמעתי נשפכה ואמרתי ללבי
אין ישועה ואבי שהכה בסלע שניפץ ידי שחרט בגופי אותות ויהפכם
לדם הנשטף לא אתונן כי.באני עד הלום ויפסע ברחובות לבי לבדי.
 
לצפיה ב-'מכות'
מכות
04/05/2016 | 03:14
2
30
הכו אותי עם חגורה היום ץ
אך גם הכו. אתמול וגם לפני כן ואחרי כן .
ואני ילד עוד אחד מהמון עוד תופעה מוכרת.
עוד עצם מזוהה עם שם וכתובת, אך אין פתרוןץ
למדו אותי לשתוק את המוות ולדחות ריקוד עם החיים.
ולהקבר בתוך אבני ביתך הוי השתיקה, הקוד כן הכל בנינו.
בתוכנו תעלה באש הצורפת , תחרך בשרך עלה עלי הרוח הסותמת.
המפתה והכריחי אותי לבלום פי לתת לדם לרקד והם בסדר כן ההם בסדר
. ואתה מת מבפנים ושותק לעד.
לצפיה ב-' כואב ומרגש'
כואב ומרגש
04/05/2016 | 03:52
1
20
תמשיך להוציא החוצה את הכאב
לצפיה ב-'תודה'
תודה
04/05/2016 | 04:07
19
ואמשיך לכתוב זה משחרר.
לצפיה ב-'מצמרר וכואב '
מצמרר וכואב
04/05/2016 | 20:15
1
23
שומעת את קולו של הילד ושולחת לו חיזוקים
מזכירה לו לילד שהוא בסדר , 
שהוא ילד מקסים וטוב 
ויש לו לילד כוחות ויכולות 
להתמודד עם הקושי הכאב והרוע 
הילד יוכל להם ....
 
לצפיה ב-'תודה רבה.'
תודה רבה.
05/05/2016 | 08:15
1
לצפיה ב-'באין מי שיגן'
באין מי שיגן
08/05/2016 | 18:06
1
18
בודלר יקר,
מעציב כל כך לקרוא על הילד שבך, הילד הנטוש
הילד השקוף, הלא נשמע,
ילד שנעלם, נאלם, בתוך עצמו..
הילד שכה כמה לשמוע את מוצא פיו של אביו,
כה קיווה למילה של התייחסות, למילה של הכרה
אך במקומה קיבל אב שלא רק התבצר בשתיקתו, אלא אף משך ידיו ממנו, התנכר והפנה את הגב,
אטם את ליבו, חסם את עצמו, והותיר אותך בתחושת בדידות ופגיעות איומה,
בתחושה שאין אף מקום בטוח, אם אפילו הבית אינו כזה..
הילד שכה רצה להרגיש שייך, נאהב,
אך במקום זה עורו העדין, הרגיש – פולח בחגורה, בהשפלה..
הילד שהרגיש איך אט אט, הוא זולג מתוך עצמו, מתפוגג..
מתנדף אל תוך הסטטיסטיקה האיומה, מתפורר בתוכה..
יקר, נשמע שהקשר הזה היה, משחר ילדותך - קשר פוגעני ורעיל, קשר נוראי שלא מגיע לאף אדם לחוות, קשר שמעלה את התהייה, האם עדיף לבד מאשר עם כזה סוג של ביחד..
לצפיה ב-'תודה על התגובה'
תודה על התגובה
06/06/2016 | 23:45
3
והפגיע. הפיזית בעיקרה הייתה על ידי אמי והנפשית על ידי אבי שהפגיעה שלו הכי הכיבה לי.
לצפיה ב-'המתכון לשיגעון'
המתכון לשיגעון
26/04/2016 | 23:52
2
59
המתכון לשיגעון
 
המתכון לשיגעון 
הוא פשוט וקל
לא דורש מדי מאמץ
ומנת משכל
 
א. קחו קצת זמן,
פרסו אותו על יום שלם ביומן,
רדדו רדדו
עד שהוא יראה ממש כמו דף לבן.
 
ב.יש שיגידו שניתן לקשט בשיר רועש או ביציאה למקום הומה אדם
אך מניסיוני העשיר
אומר לכם אל
תעשו את זה קל
 
ג. ניתן לתבל בבהייה בריבועים דיגיטליים
או בנשנוש או במשחק שינתק אתכם ממכם לדקה או שתיים
 
ד. הכניסו לתנור וכוונו ל 250 מעלות
ותנו לזה לעלות בלהבות
עד שניחוחות של דיכאון יתחילו להתפזר לכם במחשבות
 
ה. הוציאו כשזה שרוף וחתכו לקוביות
 
ו. טבלו במי דמעות
 
כזה פשוט הוא המתכון לשיגעון
אז...
 שיהיה בתיאבון :)
לצפיה ב-'מתכון נוסף'
מתכון נוסף
29/04/2016 | 18:38
1
27

המתכון הבא,
לא קל ואינו פשוט,
אך עם זאת בר עשייה,
גם אם לא בקלות..
1 כף של אומץ ו2 נשימות עמוקות,
אולי נוכל למצוא יחד דרך להנמיך את הלהבות:
 
א. זה יכול לקרות לכל אחד,
אף אדם לא בטוח ומוגן,
לא צריך מאמץ מיוחד,
כדי להרגיש שהכל ריקני, רדוד ובלב מבולגן
 
ב. יציאה, מסיבה, מוזיקה בבקשה,
כלום לא נותן מנוח...
הרצון להתנתק לפעמים משתק..
אולי ניסיונך העשיר יכול ללמד גם מה לעשות כדי לפרוח?
 
ג. 1 דקת בהייה, 2 כפות פסיביות,
נשנוש לקישוט ומשחקים חסרי אקטיביות,
בין ניסיונות להעביר את הזמן, ניסיונות לחבר את הניתוק,
מה אם למשל, נבזוק כף של חמלה עצמית, ונזרוק לעצמנו פנימה, גם איזה חיבוק?
 
ד. ערבבי עם הכאב, פרקי הכל,
המתכון הוא רק סיפור, כביכול,
דברי איתנו, נשמח להקשיב ולשמוע,
שלא תרגישי לבד שאת מוצפת, עומדת לטבוע,
אנחנו איתך, נותנים לך יד,
רוצים לנסות ביחד, לעזור להשיב קצת ממה שאבד..
 
ה. הוציאי מהתנור, כשזה לוהט וחם,
מרחי קצת חיוך מעל, וגם אם זה עדיין לא מושלם-
נשמח ללכת איתך צעד-צעד,
עד שירגיש יותר מאוזן..
 
ובכן, זהו המתכון
אז...
שיהיה בתיאבון :)
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
01/05/2016 | 16:44
9
לצפיה ב-'המחשבה משתפרת'
המחשבה משתפרת
25/04/2016 | 02:38
2
25
המחשבה משתפרת

עם הטיפול בפוסט טראומה והחרדה
הכולל טיפול בהרגשת כעס עצמי ואשמה
המחשבה מתחילה להשתפר:
אין עצירות חשיבה
המחשבה יותר חופשית
ורבותי פשוט חושבים.
עדין יש מה להתקדם-
אך אני מאד אופטימי:
להדביר בעזרת האל
את הסימפטום העיקרי של המחלה.
24.4.16

לצפיה ב-'צעידה קדימה'
צעידה קדימה
29/04/2016 | 18:28
1
9
‫היי קרנף יקר,
טוב לשמוע על השיפור, נשמעת כמו יציאת מצרים קטנה ופרטית משל עצמך
ובין האופטימיות הזהירה, וההתמקדות בצעדים שלך קדימה,
אני רוצה לחזק את הדרך שלך, את המאמץ שאתה עושה בשביל עצמך, את ההליכה הזו שדורשת כוחות ואומץ, התמדה גם כשקשה – וגם כשאתה מתחיל לראות את הפירות שנובטים
 
לצפיה ב-'תודה רבה'
תודה רבה
30/04/2016 | 05:16
1
לצפיה ב-'כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים'
כל אדם צריך שתהיה לו איזו מצרים
20/04/2016 | 11:36
6
35
"כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִהְיוֹת מֹשֶׁה עַצְמוֹ מִתּוֹכָהּ
בְּיָד חֲזָקָה,
אוֹ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך אֵימָה וַחֲשֵׁכָה גְּדוֹלָה,
וְנֶחָמָה, וְהַבְטָחָה, וְהַצָּלָה,
שֶׁיֵּדַע לָשֵׂאת עֵינָיו אֶל הַשָּׁמַיִם.
כָּל אָדָם צָרִיך תְּפִלָּה אַחַת,
שְׁתֵּהֵא שְׁגוּרָה אֶצְלוֹ עַל הַשְּׂפָתַיִם.
אָדָם צָרִיך פַּעַם אַחַת לְהִתְכּוֹפֵף -
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ אֵיזוֹ מִצְרַיִם,
לִגְאֹל עַצְּמוֹ מִמֶּנָה מִבֵּית עֲבָדִים,
לָצֵאת בַּחֲצִי הַלַּיִל אֶל מִדְבַּר הַפְּחָדִים,
לִצְעֹד הַיְשֵׁר אֶל תּוֹך הַמַּיִם,
לִרְאוֹתָם נִפְתָּחִים מִפָּנָיו לַצְּדָדִים.
כָּל אָדָם צָרִיך כָּתֵף,
לָשֵׂאת עָלֶיהָ אֶת עַצְמוֹת יוֹסֵף,
כָּל אָדָם צָרִיך לְהִזְדַּקֵּףְ.
כָּל אָדָם צָרִיך שֶׁתִּהְיֶה לוֹ
אֵיזוֹ מִצְרַיִם.
וִירוּשָׁלַיִם,
וּמַסָּע אָרוֹך אֱחָד,
לִזְכֹּר אוֹתוֹ לָעַד
בְּכַפּוֹת הָרַגְלַיִם"
(מאת אמנון ריבק)

חברים יקרים, חג פסח קרב אלינו, ואנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות ולהזמין אתכם לספר לנו על מצרים הפרטית שלכם.. בין אם בעבר, בהווה, או כזו שאתם צופים בעתיד. על מצרים שנחלצתם ממנה, או תרצו להחלץ.. על המסע שלכם לאביב שלכם, ואיך האביב הזה נראה.
תוכלו גם לספר על החג שלכם, האם ואיך תחגגו, על התחושות שהוא מעורר בכם, על כל גווניהן..

אנחנו עוטפים ושולחים לכן ולכם חיבוק גדול וחם, מאחלים חג שמח, ושנה של העצמה, פריחה, יציאות מצריים אישיות, שחרור מחשכות פרטיות, מסעות מחזקים וחופש במקומות בהם אתם זקוקים לו
 
לצפיה ב-'סה"ר אתם חמודים'
סה"ר אתם חמודים
20/04/2016 | 18:45
4
28
כל יום זה מצריים וכל יום זה חלק ממסע ארוך ומייגע
אין לפעמים כוח ברגליים אז זוחלים על הברכיים
לפעמים כל כך רוצים שהמסע יגמר
ולפעמים ממשיכים עוד קצת בתקווה שישתפר
אבל ...
אין איש שאין לו מצריים לא כולם רואים את ירושלים
לכולם המסע ארוך ומפותל
יש מי שרואה את הדרך ויש מי שנגרר
יש מי שנהנה מהפריחה בצידי השביל
ויש מי שמרוב בכי לא רואה דבר
לכל איש יש מצריים
ירושלים זה כבר עניין של בחירה ...
תודה לכם על הכל ...
לצפיה ב-'מסע ארוך ומפותל ומשא כבד'
מסע ארוך ומפותל ומשא כבד
23/04/2016 | 23:14
3
22
"אין איש שאין לו מצריים לא כולם רואים את ירושלים" -  מה שנכון :)
 
ירושלים, שאומרים שהיא אורו של עולם, את אומרת שהיא בחירה,
כלומר לראות את האור, זו בחירה.
לו יהי
 
חג טוב ושמח
כּנרת~~
לצפיה ב-'כן יקרה '
כן יקרה
24/04/2016 | 17:41
2
45
תמיד יש לנו את הבחירה ..
תיראי סהר ניכנסו ומשום מה דילגו על ההודעה שלי ...בום פיצול ...קטנה קטנה מרגישה עזובה לא ניראת עצובה .ואז ....
וואוו נפלא את כתבת לי ולא השארת אותי לבד וגם נתת לי במתנה שיר נפלא נוגע מרכך ...אז כן לא ניראתי לרגע ע"י סה"ר אבל הם תמיד רואים ואת היית אז מה אני נראת או לא ....חושך או אור ...אכן בחירה שלנו ואני אני בוחרת באור ..תודה לך וחג שמח
לצפיה ב-'את מקסימה'
את מקסימה
26/04/2016 | 18:49
1
12
היי,
בהרגשה זה שדילגו עלייך, שלא ראו אותך, וזה מבאס כזה...
אבל כולנו בני אדם, לפעמים מפספסים שלא במתכוון :)
 
והנה את  לא לבד. סהר כתבה לך למטה תשובה מרגשת מאד :)
וגם ההתיחסות שלך אנושית ומרגשת, ומלמדת אותי לבחור באור
 
שיהיו לך הרבה ימי אור וחסד
כּנרת~~
 
 
 
לצפיה ב-''
30/04/2016 | 12:48
5
לצפיה ב-'אתם נפלאים'
אתם נפלאים
21/04/2016 | 01:50
17
סה"כ הצלחתי לטפל  בחרדת לילה  וסיוטים ובפלשבקים המחשבה גם משתפרת בזמן האחרון ואין כבר כמעט מעצור אני כבר רואה סרטים למבוגרים (רומנטיים) בקטעים עים החונך- הזמזון באוזניים נחלש ( הוא מדומה) ויש זמנים בבית שהוא איננו-- זו יציאת מצריים שלי.
 
לצפיה ב-'חולה נפש'
חולה נפש
21/04/2016 | 01:51
2
35

חולה נפש

מה שמך- לא יודע
מי פגע בך- לא יודע
עברת טיפול שיניים- לא יודע
מותר לך לדבר- לא יודע
אתה יודע שבשיניים יש עופרת- כן
מה עשית עם זה-זרקו אותי לבית משוגעים.
20.4.16

לצפיה ב-'בשוליים'
בשוליים
24/04/2016 | 13:14
1
21
להרגיש תלוש, מנותק
מושלך.
מורחק..
 
לפרקים מרגיש כחצי אדם
לפרקים כאדם חצוי.
ולפרקים, כאבק..
 
מחפש נקודת אחיזה,
מחפש ידיעה.
ותקווה..
 
לצייר את עצמך מחדש
במקומות שנמחקו,
גם בשוליים..
לצפיה ב-'תודה- תגובה נהדרת'
תודה- תגובה נהדרת
24/04/2016 | 17:23
13
אני בהחלט מצייר את עצמי מחדש בעזרת האל.
והרבה דברים השתפרו. ולאחרונה עם הטיפול בפוסט טרואומה לפי ספר של הלן קנרלי והיתקדמות בטיפול בחרדה  ( עם העובד סוציאלי) גם המחשבה
השתפרה ואין מעצורי חשיבה ואין  כמעט מלמולים וכבר חושב וגם יש פחות זמזום מדומה באוזנייםומחשבה זמזומית נדירה כבר
מעצור חשיבה יכול להיגרם מחרדה מטראומה או מפסיכוזה- וזה הדבר שהכי קשה לטפל.
אני חושב שגם בזמזום מדומה באוזניים קשה לטפל- צריך לדבר עם אוידולוגיה בהדסה.
בכל מקרה הוא משתפר עם הירידה בחרדה והידיעה שהוא מדומה ואפשר להיפתר ממנו.
 
לצפיה ב-'הילד לא עובר'
הילד לא עובר
20/04/2016 | 21:04
5
40
הכאבים של הילד אינם חולפים
הם נשארים בילד
הוא עדיין עצוב וזולג דמעותיו
למה אינם חולפים כאבי הילד
הם שזורים בעצמותיו, חרוטים.
למה נותר האדם הבוגר ילד
ולא מתבגר.
ולא שוכח, שומר, נוטר, עוצר
ולא קובר.
למה הילד לא עובר?
 
לצפיה ב-'למה ככה הגדולים...'
למה ככה הגדולים...
23/04/2016 | 23:27
2
15
כאילו למה מבוגרים נשארים קטנוניים?
 
יַלדוּת זו תקופה שחולפת, ואת שואלת למה הילד לא עובר?
למה המבוגר נשאר ילד שלקחו לו, עשו לא  או לא עשו לו ולא יכול לשכוח/לסלוח?
אולי הילדות עוברת אבל הילדותיות לא?
נראה שלא הבנתי....
לצפיה ב-'דיברתי על הכאבים של הילד, שלא חולפים לכשהתבגר'
דיברתי על הכאבים של הילד, שלא חולפים לכשהתבגר
23/04/2016 | 23:56
1
16
והוא נשאר כואב.
לא יכול להיפרד מהכאבים. לשכוח אותם, להעביר אותם, לוותר עליהם. 
 
לצפיה ב-'אה...'
אה...
24/04/2016 | 00:16
9
למה הוא לא מוותר עליהם? מה פרוש 'לא יכול'?
 
זה כאבים פיזיים?
לצפיה ב-'הילד שבפנים'
הילד שבפנים
24/04/2016 | 13:08
16
אופירה יקרה,
אני קוראת את כאבי הילד, שאומנם כבר הפך למבוגר,
אך למרות שבגר, הכאבים ההם עדיין מלווים אותו,
עדיין נוכחים בתוך הילד שבתוכו, שבתוכך,
הילד שבתוך כל אחד מאיתנו..
 
ילד שגדל על הפנמות עמוקות, כואבות,
שהפכו ליסודות עליהם הושתתו יתר חייו
כאבים שנמצאים לפעמים בבסיס הגדרתנו,
חלק כל כך בלתי נפרד ממי שאנחנו, ממי שהפכנו להיות..
 
ובמקומות האלו, שבהם נפגענו כילדים,
למקומות האלו כנראה נשוב גם כמבוגרים
כדי שאולי הפעם, אפשר יהיה אחרת
לחזור שוב, עד שנצליח לתקן
 
ואולי,הילד לא צריך לעבור,
אולי הוא חלק מאיתנו, לטוב ולרע
ואולי אם נוכל, בעדינות וחמלה, לחבק את אותו הילד,
יוכל הוא, סוף סוף, לחזור ולגדול
ואיתו, גם אנחנו..
לצפיה ב-'לשאת תפילה'
לשאת תפילה
16/05/2016 | 16:55
6
לא רק מהסידור. ממך באופן הכי פשוט וישיר לאלוהים. בכתב. בדיבור. איך שאת מתחברת. לבקש שזה יילקח. אותי השאלה 'למה' מסרסת, כי תמיד התשובה היא 'ככה'. יש דברים נסתרים, לא נבין, לא נדע... מכירה את השיר?
זה גם לא ממש חשוב. זו שאלה של טיפול דינמי, שבדרך כלל לא מקדם אותך לשום מקום חוץ מלנבור בילדות.
מה שבאמת חשוב זה איך. איך יוצאים מהמצב הזה. מה עושים עכשיו עם הנתונים האלה.
זו דעתי.
לצפיה ב-'זקוקה...'
זקוקה...
20/04/2016 | 18:41
5
63
זקוקה לשקט
לאויר לנשמה
זקוקה ליד תומכת
זקוקה לחיבוק , למילה רכה
זקוקה למיכל שיכיל את הכל
זקוקה למישהו שיראה אותי
 
לספר ולדברר את הסיפור שלי
הסיפור של אז
הסיפור הכואב ההוא
הסיפור שלא סופר
הסיפור שלא יכולה לשמוע
הסיפור הזה שהופך את נשמתי
הסיפור שאני לא מאמינה לו
הסיפור שאני יודעת שהוא נכון ואמיתי
הסיפור הזה שלא נותן לי שקט
הסיפור שלא נותן לישון
הסיפור שלה /שלי שלנו
הסיפור הזה שלא מרפה ...
הסיפור הזה שהוא אני
שהוא חלק מחיי
 
זקוקה לחסד
זקוקה לשקט לחיבוק להכלה
למילה טובה , עוטפת
זקוקה לנחמה ...
וכל מה שיוצא ממני זה צעקה אחת שקטה דוממת וכואבת
 
לצפיה ב-'כולנו זקוקים לחסד...'
כולנו זקוקים לחסד...
23/04/2016 | 23:37
1
20
הזכרת לי את נתן זך:

כולנו זקוקים לחסד,
כולנו זקוקים למגע.
לרכוש חום לא בכסף,
לרכוש מתוך מגע.
לתת בלי לרצות לקחת
ולא מתוך הרגל.

כמו שמש שזורחת,
כמו צל אשר נופל.
בואי ואראה לך מקום
שבו עוד אפשר לנשום...
 
מקוה שבמהרה, ידך המושטת תמצא יד אחות...  :)
 
ימי חג שמחים ונדיבים בטובם
כּנרת~~
לצפיה ב-'תודה יקרה שלא השארת אותי לבד '
תודה יקרה שלא השארת אותי לבד
24/04/2016 | 17:38
22
אכן שיר קסום ונפלא תודה
לצפיה ב-'לוחמת'
לוחמת
25/04/2016 | 18:43
2
31
שלום צומחת מהכאב היקרה,
אני מרגישה  שהסיפור הכואב שלך משאיר אותך לפעמים במן כלא, בתא צפוף וחונק גם כאשר את כל כך רוצה לשאוף אוויר צח ונקי.. אוויר לנשימה ולנשמה,שחרור מהכבלים שסיפורך קשר סביבך ....
אני שומעת את הצורך שלך שיראו אותך למרות הסיפור הקשה והכואב שלך, להרגיש שאת לא מה שעברת אלא שאת מי שאת בגלל ובזכות מה שעברת.. אני מבינה שאת זקוקה למי שיוכל לגרום לך להרגיש עטופה בחמימות ובעדינות, יעזור לך לעמוד במשקל העבר, בקושי של המציאות, ויתן לך תחושה שאת יכולה להרגיש בטוחה.
נראה שלרוב, הסיפור שלך לא נותן לך מנוחה, הוא נמצא איתך ובתוכך ולא תמיד נותן לך לשכוח, להתקדם ולצמוח, או סתם לנוח. לפעמים הוא חוזר אליך בלופים בלתי נגמרים כאשר את כל כך רוצה לשים נקודה וסוף פסוק לחלק ההוא של סיפורך ולעבור לפרק הבא.
אני מרגישה שאת נלחמת כאן... נלחמת כדי להעביר את כל זה חזרה לעבר ולהשאיר אותו שם, רוצה להפוך את כל החוויה הכואבת לנכס שלך, כחלק ממה שהפך אותך למי שאת, גם בחלקים הטובים שיש בך.
דרוש הרבה אומץ כדי לקבל את החוויה ההורסת שעברת ולהלחם כדי להפוך אותה לאבן בניה של החיים שלך.
את נשמעת כאישה חזקה ולוחמת, ועם זאת אני מרגישה שאת כרגע עייפה, עייפה מאד ... זקוקה להפסקה, הפסקת אש... לאסוף כוחות כדי להמשיך במלחמה...עד הניצחון..
בשביל זה, נראה שאת זקוקה לחיבוק חם ואוהב, לדמות חזקה שתוכל להחליש ביחד איתך את אש הכאב לתקופה ותיתן לך תחושה שאת יכולה להוריד את המגינים וששום דבר רע לא יקרה.
אנחנו כאן איתך ובשבילך, צומחת מהכאב יקירה, מוכנים להיות לך כתף למילים ולסיפור שלך, שולחים חיבוק וירטואלי אך מהלב, ותקווה שכאן את יכולה להרגיש בנוח ובטוחה.. אנחנו כאן, אם, כאשר, מתי ואיך שתרצי.
לצפיה ב-'מ-ד-ה-י-ם !'
מ-ד-ה-י-ם !
26/04/2016 | 18:55
29
מזה שלא ענית לי פעם קודמת על שאלתי, איפה לומדים לקרא ככה,
אני מבינה שזה סוד השמור רק לך/לכם/לסה"ר
או למי שנולד עם יכולת כזו. אז אין לי אלא לשמוח שיש דברים נפלאים כאלו,
ואולי אם אתמיד ואקרא כאן עוד טקסטים משתפים ועוד תגובות סה"ר,
אולי אולי אלמד להבין את עצמי
 
חג מקסים ובהיר :)
כּנרת~~ 
לצפיה ב-'מקסימים שכמותכם...'
מקסימים שכמותכם...
30/04/2016 | 12:45
18
אכן לוחמת אכן קצת עייפה ובטח לא מוותרת וממשיכה .....
לצפיה ב-'חג שמח '
חג שמח
17/04/2016 | 23:52
3
22
סה"ר יקרים ונפלאים , ואנשים טובים שכאן
ניכנסת מידי פעם , בשקט
מציצה ..נמצאת לא נימצאת
תודה לכם יקרים שאתם כאן עבורי תמיד
אוזן קשבת ולב אוהב
בקושי בכאב במצוקה
מעל שש שנים של נתינה
אוהבת אותכם תודה ...
חג שמח , חג של חרות
חג אביב בלב ובנשמה
לצפיה ב-'חג אביב שמח!'
חג אביב שמח!
18/04/2016 | 14:01
18
צומחת אהובה ומרגשת,
מצטרפים לאיחולים הנפלאים שלך לכל חברי הפורום היקרים,
שתהיה לכולנו שנה של חירות אמיתית, של התגברות ופריחה.
תודה על המילים החמות, ועל הנוכחות שלך
לצפיה ב-'חג שמח גם לך'
חג שמח גם לך
18/04/2016 | 14:27
1
3
לצפיה ב-'חג שמח צמיחה ופריחה אביבית'
חג שמח צמיחה ופריחה אביבית
19/04/2016 | 11:10
13
תודה על הנוכחות.
           על הפירגון.
             וברכות להגברת החיים הטובים...   

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תרומת זרע
אירוח בנושא תרומת זרע
נארח בפורום את ד``ר יגאל מדג`ר, אורולוג מומחה...
אירוח בנושא תרומת זרע
אירוח בנושא תרומת זרע
נארח בפורום את ד``ר יגאל מדג`ר, אורולוג מומחה...
אירוח בנושא שימור דם טבורי
אירוח בנושא שימור דם...
ביום ג` נארח בפורום את נעמי קדוש, אימא של עמית...
אירוח בנושא שימור דם טבורי
אירוח בנושא שימור דם...
ביום ג` נארח בפורום את נעמי קדוש, אימא של עמית...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה
אמת הנפש
אמת הנפש

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ