לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'מכונית צעצוע שבורה'
מכונית צעצוע שבורה
13/11/2016 | 14:23
4
32

מכונית צעצוע שבורה
לאמא מכונית צעצוע 
שבורה כן אמא קנתה בְּזוֹל 
עָלְתָה כַּמָּה אִגְּרוֹת וַתִּקַּח

אֶל בֵּיתָהּ ותוציא מאריזה
וְתֵרָאֶה כִּי שְׁבוּרָה הַמְּכוֹנִית
שֹׁבְרִים שֹׁבְרִים ומנוע דולף 

ותיקח דַּף הוראות,וּבְיַד מיומנת
תאחה הַשְּׁבָרִים,ותסתום הנזילה .
וַתִּקַּח אוֹתִי לכביש הַגָּדוֹל לכביש 
הַחַיִּים ותניח על הקו הָרִאשׁוֹן

אֶת הַיְלָדִים מְצִיצִים מחלונות
 הַמְּכוֹנִיות וְתֵרָאֶה כִּי המוכנית
לֹא נָע אַחֲרֵי גִּלְגּוּלַי הכפתורים 
וַתֵּלֶך אל הַכְּבִישׁ ותחרט יָדֶיהָ
על הַכְּבִישׁ וַיֵּרֶד דָמָה כַּנְּהָרוֹת

וְתֻכֶּה עַל הַמְּכוֹנִית וְתֵרָאֶה כִּי 
הנא הָאוֹר האדום דּוֹלֵק והמוכנית 
נָסַעת ויתנגש בָּהּ מַשָּׂאִית 

 וַתֵּלֶך אל בֵּיתָהּ וַיִּשְׁאַל אָבִי " הֵיכָן 
הוּא בְּנֵי יקרי ? וַתֹּאמֶר "נִדְרַס מונח עַל
שׁוּלֵי הַכְּבִישׁ "וַיֹּאמֶר אָבִי " גרוטאה אֶפְשָׁר
למחזר " וְלֹא יִבְכּוּ עלי הורי.
 
וְלֹא יִשְׁאָלוּ הֵיכָן אֲנִי וְהִנֵּה לְאֻמִּי 
פְּרִי בִּטְנָה וַתֵּלֶך אל בֵּית הַחוֹלִים, וַתֵּלֶד
בֶּן וַתִּקְרָא לוֹ מַתָּן כִּי מַתָּנָה הוּא וְלוֹ 

בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לֵב מברזל וָדָם מזכוכית,
וַתְּנִיקֵהוּ וַאֲנִי בְּלֵיל יוֹשֵׁב עַל שׁוּלֵי הַכְּבִישׁ,  
וָאֹמַר יֶלֶד טָעוּת, יֶלֶד תְּאוּנָה יֶלֶד מְכוֹנִית צַעֲצוּעַ 
שְׁבוּרָה .מ
לצפיה ב-'מערכת שבורה'
מערכת שבורה
16/11/2016 | 21:20
1
23

ומי אתה? מכונית שנקנתה בזול, והיא שבורה מלכתחילה? מה המחיר של
צעצוע שבור לאחרים? וכמה השקיעה בך אמך
אבל שמה אותך בכביש החיים על הקו הראשון
ואפילו שפכה את דמה
כדי שתיסע
אבל לא נסעת
וכשנסעת
לאחר המכה
נפגעת
ממכה
ובסוף היא אינה מתאבלת
ויחד עם אביך, היא
אינה מתאבלת
והוא אמר שאתה
גרוטאה שאפשר למחזר
אבל יש דברים
שאי אפשר
כמו המתנה
שנתת להוריך
כשנולדת
 
נתנאל יקר,
נשמע משירך כאילו היית שבור מלכתחילה משום שנולדת להוריך, ושאמך מצד אחד השקיעה בך את דמה, ומצד שני הפקירה אותך לסכנות הכביש...  ולאחר שנפגעת, לא הראו כלפיך הוריך כל רגש, שאביך קבע את היותך חסר חשיבות, ושאמך הלכה אחריו..
אני שומעת כל כך הרבה כאב על האופן בו נהגו בך הוריך, וכמיהה ליחסים אחרים, שבהם לשם שנתנו לך כשהיית תינוק יש משמעות יקרה גם לך וגם להורים.. שאתה מתנה, ולא תאונה..
ואולי יש אנשים שלא יודעים לשמור על החיים השבירים והיקרים שמופקדים בידם, והילד שגדל נאלץ להתמודד עם האלימות ועם ההזנחה, ונמצא בתפקיד הבלתי אפשרי עבור ילד, בצורך לגדל את עצמו ולהגן על עצמו מפני מי שהתפקיד הזה שייך להם מלכתחילה. ולפעמים כשילד מוצא את עצמו בתפקיד הזה הוא מטפח הרס עצמי וחובר להורה המתעלל והמזניח, ומפנה גם כלפי עצמו את השנאה שהצטברה אצלו בלב. זה יכול לקרות כשכל המערכת שבורה, לא רק מכונית הצעצוע, אלא גם ה"ילדים" המגודלים שמשחקים בה. דרוש המון אומץ בשביל לשרוד חיים כאלה, ואני יכולה גם להבין שבקלות היית מוותר על גילויי גבורה שכאלו, שהמציאות האכזרית כפתה עליך.. ושאתה כנראה מרגיש שנותרת שבור. אני מבינה שפנית לטיפול שלא עזר, ונראה שאתה נרתע מלפנות למטפל אחר בשל האכזבה שחווית מטיפול. יחד עם זאת נראה לי שהיית יכול להיעזר במישהו תומך, איש מקצוע או אחר, ואולי תוכל לשתף כיצד אתה מתמודד, האם יש אדם חיובי תומך בחייך, ואם לא, מה אתה עושה כדי לשמור על עצמך.
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה המשוקעת והחכמה.'
תודה רבה על התגובה המשוקעת והחכמה.
16/11/2016 | 21:29
11
אני צריך להתחיל טיפול אבל זה יקח זמן, אני באמת חייב לגבר עם אדם אם זה מטפלאו סתם חבר , חייב קשר...
לצפיה ב-'נתנאל יקר ....'
נתנאל יקר ....
19/11/2016 | 21:13
1
13
ממש לא מכונית שבורה 
וגם לא גרוטאה 
מכונית חדשה 
מכונית נפלאה 
בידיים גסות נתלשו גלגליה 
בידיים גסות נתלשו דלתותיה 
והיא מקורקעת 
והיא תשושה 
פרוצה לכל רוח 
לכל פגע 
לכל רע 
בידיים רכות של מוסך מקצועי 
בידיים טובות ואוהבות
 תהייה המכונית מתוקנת 
מכונית משופרת .....
 
אל תוותר על עצמך רק כי מי שהביאך לעולם ויתר ....
 
לצפיה ב-'תודה רבה ולא מוותר'
תודה רבה ולא מוותר
19/11/2016 | 22:04
1
לצפיה ב-'קווים לדמותו של היאוש'
קווים לדמותו של היאוש
08/11/2016 | 18:51
1
48
נו, למה אתה מחכה?
תירה.
אני לא בוכה ולא קפואה
אני לגמרי צלולה
תירה.
תחדיר את הכדור ברזל אל כל ההתפטלויות והתקוות האכזבות אל התאוריות ההזויות אל השקרים והמסיכות
תחדיר אותו כבר!
תירה.
אני לא בוכה. אין לי אפילו דמעה. מזה הרבה זמן שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה
אני בזבל ובלבד יותר מדי זמן
אני התנוונתי והפכתי לגוש מתפורר של עפר
חסרת ערך אני כבר מזמן לא מתרגשת מסודות המחר
תירה.
תירה בי כבר
תיקח את כל הבלבול המיותר הזה
תירה.
תירה כי כבר אין בו צורך
תזרוק את הפג תוקף
תירה ותגמור עם זה
אני לא מפחדת
לצפיה ב-'להיעלם או לא להיעלם'
להיעלם או לא להיעלם
09/11/2016 | 12:08
25
רוצה להיעלם
כי רע,
בזה אני כבר בטוחה,
לכן אני צלולה.
רוצה להיעלם
כי לא נותרה בי עוד תקווה,
כי איני מסוגלת לסחוב עוד אכזבה.
רוצה להיעלם
כי אני לא מסוגלת יותר,
כי לא נותרתי אני,
כי מי צריך אותי.
אני רוצה להיעלם.
 
ואולי, מתבגרת יקרה, יש גם אור בקצה המנהרה?
אל תיעלמי, כתבי לנו... אנחנו איתך.

You may shoot me with your words,"
You may cut me with your eyes,
You may kill me with your hatefulness,
"But still, like air, I'll rise.
לצפיה ב-'גוף או אולי גופה'
גוף או אולי גופה
31/10/2016 | 17:13
4
84
הגוף שלה 
שמן רופס
חסר צורה 
הגוף שלה כואב
דואב
צועק בושה
צועק גועל 
צועק אשמה
מתעורר לחיים
מכל דבר וטריגר
מזכיר 
שזוכר 
כל מגע כל יד 
כל אצבע כל ...
מעיד שחי שם 
מזכיר 
שהיה שותף ואולי גם 
רצה 
גוף הלוואי גופה 
שימות כבר 
הגוף 
שלה.
 
לצפיה ב-'או אולי איזשהי הפוגה'
או אולי איזשהי הפוגה
01/11/2016 | 18:22
44
צומחת יקרה שלנו,
אני מרגיש את תחושת חוסר האונים העמוקה שאת חשה, שכמעט וחונקת אותך ולא משאירה מקום לדברים אחרים.
את מוצפת בתחושות גועל, אשמה וסלידה מהסביבה ומעצמך, מהחוויות שצילקו לך את הנפש והותירו אותה משוסעת ומדממת...
והגוף שלך, שנראה שהוא סוג של עדות למה שעברת, ושאת רוצה כל כך שהוא ייהפך לגופה, מוצף ברגשות קשים כל כך ולא שוכח.. וזה בטח כל כך הרבה לזכור, כל כך הרבה להכיל, עד שאולי זה מרגיש לפעמים יותר מידי, שלפעמים את מעדיפה להתנתק מהגוף הזה, להרגיש אותו כזר, כלא שלך – כי אולי רק כך אפשר להתמודד עם התחושות הקשות שאצורות בו, רק כך אפשר להפוך לפעמים את הגהנום הפנימי לנסבל..
 
יקירה, אני לא מסוגל לדמיין אילו תעצומות נפש נדרשות כדי לא לוותר, להחזיק את הראש מעל המים ולהמשיך לחיות עם הפצעים הללו שמתקשים להגליד..
אני מלא תקווה שתצליחי לאט לאט לצאת מהמקום המתיש הזה, ושתמשיכי בתהליך הלא פשוט, של לצמוח מתוך הכאב העמוק הזה ולמצוא קצת שלווה ונחת.
 
שולח לך חיבוק חם, עוטף ומכל הלב
 
לצפיה ב-'כואב פחד מגע חלק מפוסט טראומה'
כואב פחד מגע חלק מפוסט טראומה
02/11/2016 | 08:57
2
43
גם אני הרבה פעמים נגעל מהגוף שלי, אני חותך או דוקר את עצמי  שזה קורה, אבל זה לא הדרך זו דרך הרסנית, אני קורא אותך כבר תקופה ורואה הרבה כאב באופן מוצנע וזה מדהים, השקט שבכאב הבטוי הצנוע מהמהם אני כה פרבקטובי ומקיא הכל, אהבתי לקורא,תאבק מאמין שתצליחי בהצלחה
לצפיה ב-'נתנאל תודה '
נתנאל תודה
04/11/2016 | 12:09
1
25
גם אני קוראת אותך , כן מאוד קשה לי עם מה ואיך שאתה מביא את הדברים . מאוד טריגרי למען האמת .
גאה בך אבל על הכנות על הישירות על כך שאתה לא מוותר בסופו של יום עלייך ועל אחותך ועל השפיות ונאחז למרות כל ההרס שאתה מתאר בחיים . תמשיך ככה כי מגיע לך ..
מאחלת לך שיבוא היום שתוכל לעזוב את עמדת הקרבן , זה שלעיתים מקרבן אחרים ופוגע בהם ולעיתים פוגע בעצמו ורוב הזמן לא מוצא את מקומו בעולם .
האמת נתנאל כמי שנפגעה לאורך השנים קשה הייה לי בהתחלה לעכל את הכתיבה שלך בעיקר זו שמתארת מהצד שלך את הפגיעה  באחותך .
יחד עם זאת זיכית אותי ללמוד ולהבין איך פועלים שני הכוחות האלה של הפוגע והנפגע ...שולחת לך המון כוחות להתמודד עם הפגיעות הרבות שעברת משני המתרסים בחייך.
לצפיה ב-'כן אני לגמרי מבין אותך'
כן אני לגמרי מבין אותך
04/11/2016 | 13:55
13
קשה לעכל אותי ,אני באמת נאבק ברוע שלילא קל אבל אפשרי, ואני קורא אותך ורואה הרבה כאב וצניעות וזה נהדר . אני חושב שעלי ללמוד לכוב יור עדין אבל אני לא יודע איך אני פולט הכל וזה די קשנ לעכדל אתזה אפילו  מאוד ... ואני גם מאחל לך כל טוב ורק שקט מגיע לך...
לצפיה ב-'ילד מפלצת טריגר'
ילד מפלצת טריגר
27/10/2016 | 21:50
2
36

ילד מפלצת לא שייך לשום מקום
בודד חסר בית אין קירות ביתו מכסות את גופו, י
לד מביט בעולם הזה הזר החשוך לא יודע לא יודע ממש
לא, הוא מביט בי בעיניו השחורות,
הוא טובע בי בי מבט מאיים " ילד
אסור " הוא אומר ואני מבין ילד "
מפלצת" איש לא היה ליצידי שכסו אותי קור וצינה קרה
עד שנפלו עיני לתחתית, אף אחד לא
חיבק שהייתי זקוק למגע ,לא לזין לא
לזין לא רוצה אותו רוצה לברוח, אנסים עם
חליפות שחורות, עם פרצוף  חמור סבר עבד אתה
עבד ילד עבד של הממשל, של אבא של
אמא של החברה המזיונת הז
שמצמידה לי תוות של " מטורף מסוכן
לציבור " לא זוכר את הפעם הראשונה
שיטעמתי את הטעם המר של היאוש,
שלגמתי עוד ועוד ושאפתי לראות
את הריח המטלטל של הגז הזה, של
האש הזו של הפקרות, ילד מפוקר גוף
 לא שלי, הם שלטו בי ,הלקחו אותי,
למה אני לא זוכר הכל ?כמו יום בהיר לראות
 את  המוות למה הסיוטים ? למה הפלאשים ? למה
הפוסט טראומה מחורבנת, עוד מילה עוד שם  
עלוב, רציתי אהבה וקבלתי זין רציתי חיבוק
וקבלתי אגרוף ישר ללב הדומם, י
לד נאנס עוד אחד מאלך, ואבא צוחק
אתה הומו, למה לא התנגדת, הם
שיחקו איתך, כי אבא הם שיחקו
איתי משחקים אסורים, אבל אתה
רצית לדפוק אותי , לא הם
אתה האבא הממזרי שלי עם המבט
הקפוא , עם עיני המוות האל
ו המרצדות על המסך של חיי,אבא של מכות,  אבא של
איומים, אבא של זין בתוך הפה, לא פיזי
 לא נתת לי לא הבאת לילטעום את היאוש,
את הדם הזורם בלב המת, הכה מת הכה
עייף אלא הרסת אותי, עם היבוש שלך
,זקן, אני ילג מפלצת, האצבעות שלי הם חרבות
ועיני הם זכוכית וראשי הוא פח אשפה
ורגלי כלל לא לא נע רק נשאר
במקום ,ילד מפלצת ככה אמרת לי ,
אני לא יודע, אני לא יודע אם המניאקים
שדפקו ילד בן שמונה הם הרוצחים האמתיים, כי
מזה לזיין ילד ?זה כיף נורא זה מואו
מיאוי זה נעים ורך , אז למה לא ? למה מי
אני ? למה מה מגיע לי ?קיבלת זין
תשתוק ,אין לך זכות לדבר, ילד מפלצת,
בלי שם ,בלי אור רק חשכה תשורר ו
תמות יחידי, זהו פרקתי תזבל הזה,
הוצאתי תאשפה מהלוע המחרובן שלי, זהו .
 
לצפיה ב-'על מפלצות ושדים... '
על מפלצות ושדים...
30/10/2016 | 11:52
1
29

נתנאל יקר,

אני שומעת את הזעם על העוול הנורא שנעשה לך בתור ילד, עוול שגזל ממך תמימות, שהותיר אותך חסר אונים, עד כדי כך שגם היום אתה מתקשה לחוש הגנה...לצד הכמיהה הרבה למגע שהוא אינו פוגעני, למגע חם, מנחם, מגן...
שמחה שיכולת לפרוק וכמו "להקיא" מתוכך את התחושות הקשות הללו, את הפלאשבקים שאתה מתאר שאינם נותנים מנוח...
 
אני שומעת את הסיפור על שתי המפלצות – מפלצות שפגעו וחמסו וגזלו מהילד התמים שהיית, מפלצות ששבות לאיים בלילות, בחלומות ואת המפלצת שאתה מתאר כעצמך... תיאור שניתן לך על ידי הפוגעים בך וכמו הפנמת וכעת אתה משייך אותו לעצמך... ואני מרגישה צורך לשלוח חיבוק חם לאותו ילד שבתוכך... להזכיר לו שקיימים גם סוגי מגע אחרים, שקיים מגע שהוא מטיב... חיבוק שמבקש להדליק אור קטן בלילה כנגד הסיוטים והמפלצות בחדר... האמיתיות והמדומיינות... חיבוק שרוצה להזכיר שאינך ילד מפלצת.. אלא ילד שנעשו לו פלצות שהיה חסר אונים מולם...

אנחנו פה איתך... מבקשים שתדע שאתה לא לבד כנגד אותן מפלצות.... שאנחנו עוטים שיריון להילחם בהן לצידך... מוזמן לשתף ולהרחיב יותר על אותן מפלצות כאן או בפרטי... ויחד ננסה לחשוב איך נוכל להאיר את החשכה...
 
בברכת שבוע חדש וטוב, 
 
לצפיה ב-'תודה רבה מילים מידיקותת'
תודה רבה מילים מידיקותת
01/11/2016 | 15:25
8
לצפיה ב-'גוף'
גוף
29/10/2016 | 00:12
1
42
גוף חצוף
גוף מיותר
גוף שלה 
שלו
שלהם
לא שלי 
גווף זר 
ומיותר 
שונאת אותו
והוא אותי 
גוף אשם
גוף כואב
גוף זר ומנוכר
לצפיה ב-'גוף יקר... '
גוף יקר...
29/10/2016 | 16:45
32

יקירה..
כמה כאב יש במילותייך, כאב ואשמה שכ"כ קשים לשאת, עד שהגוף חייב לההיפך להיות זר ומנוכר...
 
ממש ניתן לחוש דקירה דקירה בגוף, באבק השריפה של המלחמה הפנימית...
אותו גוף שאינו חצוף, ושאינו אשם... אותו גוף מותש, גוף שזקוק לחמלה, למנוחה, להפסקת אש...
 
רוצה לשלוח חיבוק גדול וחם שמבקש להזכיר לך שיש אפשרות לשלום בית... שהיא קיימת בך והיא שלך... ואנחנו מבקשים להיות פה כתזכורת לאפשרות זו, ולהיות עבורך גם ברגעי המאבק של אותו גוף יקר וראוי...
 
אם תרצי להרחיב כאן או בצ'אט באשר להתעוררות אותו המאבק, אנחנו כאן, מבקשים להילחם איתך ולצידך...
 
בתקווה לשבת של שלום,
 
לצפיה ב-'החרדה'
החרדה
27/10/2016 | 11:03
27

עוד לפני שהתחיל בכלל לכתוב את הסיפור, הוא כבר פחד שלא יהיה לו איפה לפרסם אותו. הרי בפורום "תמיכה נפשית ביצירה" אף אחד לא יקרא חוץ מהמתנדבים של סה"ר, והם עוד עלולים לחוק אותו כי הוא "טריגרי מדי". בתקנון של אתר "סיפורים" נאסר לקשר לאתרי פורנוגרפיה וגזענות, והחרדה אמרה לו שאסור גם לכתוב את שני הדברים בסיפורים עצמם. לא הייתה שם גם דרך לסמן תוכן "למבוגרים בלבד".
זה לא שהוא רצה לכתוב פורנו. הוא פשוט רצה שבכל פעם שהגיבור ואהובתו נכנסים למיטה, זה יתואר בפירוט. מאז שהיה נער זה עצבן אותו שמדלגים על הסקס בכל פעם מחדש. גם גזענות הוא לא התכוון להביע בסיפור שלו. הרי הוא לא מצדיק את השואה שנעשתה לנו בעולם האמתי, ובוודאי לא מטיף לביצוע שואה לעם אחר. הוא בסך הכול מתאר סיטואציה דמיונית, בעולם מקביל על גבול הפנטזיה, שבה מתרחשת שואה לעם בלתי מציאותי, שזה כנראה מגיע לו.
לא אכפת לו שיגידו שהוא מפלצת, חולה נפש או מילים יפות אחרות. שום דבר לא יהיה גרוע יותר ממה שאמר על עצמו בלילות הארוכים. החרדה היא מלהיות מושתק, מכך שלאף אחד ואף אחת לא תהיה אופציה לקרוא את תוצרי החשיבה שלו. וחשיבה זו הבעיה העיקרית. החשיבה האינסופית על הסיפור מנעה ממנו להקשיב לשיעורים שלמים, וכל כישלון בלימודים במציאות רק הבריח אותו עמוק יותר לתוך הפנטזיה.
אין ברירה, הוא חשב. אני אשאר בגיהינום הפרטי הזה של המחשבות עד שאני אמות. אף אחד לא יקרא את הסיפור שלי. עדיף לוותר.
אי אפשר לכתוב סיפור על נאצים שמפיקים סרטי סנאף.
 
לצפיה ב-'עורבים בראש'
עורבים בראש
22/10/2016 | 19:04
3
33

הערה :הכל בגללו הכל בגלל אבא, הכל בגלל שהוא אלים, הכל בגללו ,אני ככה כי אני זה הוא, כי אני זה הוא חק וחלק, כל החרא זה כי יש לי אבא ואמא וכל מיני בני זונות בראש, הם אשמים ואני חלק מהריקוד הזה,  הכל תהום והכל אש,הכל בגלל  אבא...

אין לי נשמה ואין לי רוח אין לי גוף ולא בשר אני נע ברוח, נעה בכל מרחב בכל שביל שעליו לעולם לא יגע, אני מת ואני חיי ואני בכלל מבזבוז, איש הולך ואיש נשאר איש חלש ואיש בלי כלל דבר, אוי מה אני יגיד שלא  אמרתי על עצמי גוש אשפה מפולפל מדבר לעצמי משורר לעצמי את שירת מותי, מה האדם ? אם לא גוש עפר מתוחכם מה אמר אראיל ? האדם בוץ מתוחכם אני הקטן חושב האדם בול עץ מנומנם, בטל ועצלן חסר עולם משלו,שומע מצית לחוקים  לא לו, אני בלרניה על הקרח רוקד לצללי התלין, סיוט ועוד סיוט זה שווה שני סיוטים ? זה סתם מתמטיקה פשוטה, סתם חלף הרוח ויביוא הגשם ? לא הכל היה שחור לעד ?(דיכאון קליני אל תשימו לב עלי ) , אני ממתי ביום שנולדתי ככה אמרתי למטפלת שלי שהסתכלה עלי ונתנה לי עוד זריקה, עוד כדור ללא מבט ללא חיבוק, ללא
 
אהבה, סתם יושב על המחשב וכותב מפפטפט עוד ועוד ללא הפסק, למה בכלל לפקוח את עיני, למה לאלצלול ליגון שאולה וזהו ? לטבוע בים הרחמים, שם עדיף לא לילדים העזובים ? אוף די לבכות יש כאלו בלי בתים מחטטים בפחים, נאנסים כל יום כל שעה על ידי כולם, מסוממים, כל אלו לא אתה כל אלו היית, תן נשיקה לאבא שלך תן לו חיבוק שלא זרק אותך שוב מהבית ,שנתן לך הזדמנות, תודה לאמא שכבר מתה מזמן שכבר נבלעת בין שכחה לבין סחרחר נפשי בלתי מובן, הוא אשפז אותה הבן זונה הטביע אותו בשגענות שלו, מחלקה  5 א אברבאנל תבקר את אמא שאבא הכה, שאבא זין אבא מזיין את כולם, ועלינו לשתוק אבא קדוש, אני פלסטיק שחור חסר ערך אני עיגול על שד של איזה אישה עקומה
 
, שהנא תפלוט אותי החוצה כמו איזה בן זונה, ועוד השטן יצחק וילגלג על הפנים השחורות, שלי על הצלקות על הגוף ,כבתי על כל הגוף שלי סגריות, כולי מכותם בדם, אין לי נשמה ואין לי רוח אני צל נפוח, בלון תפוח איש נע ברוח בן זונה משוגע, למות למות למות, או להזריק, או ללכת ולזיין לעצמך תחיים עד שתרקב בכלא, כי זה מה שמגיע לך, שער מנשה, כלא, אברבאנל כלוא בין ארבע קירות, חסר נשמה אני חסר יכולת צל חולף תבנית שנשארה ריקה, עלוב נפש, אפשר לפסל את המוח הרקוב שלי ולשלוח לזבל, שום כלום, שום
 
יצרתיות, שום יכולת, איש אדיוט, טיפש נמוך עלוב מכוער, אני בהמה ,בא לי למות, למה לסחוב את זה עוד, למה להתאמץ להיות מה שלא תהיה לעולם ( אדם ) , כלאו אותי כולי טמון באדמה עם התולעים שיאכלו לי את הראש, שיכרסמו לי תאף, תנחרים שלא נשמו אוויר לח לעולם, גהנום הכל גהנום, אין לי מילים בפה לתאר הסבל הכל חמוץ ודביק מוות מפלסטיק חור שחור, דיכאון דיכאון מוות די לשקר לעצמך אין בי שום דבר מיוחד, אין בך יופי, הפרחים נבלו ועורבים לקטו הכל את הבשר החרוך שלך, את האש בעין העצלה המגמגת " אבא די אבא די " ואבא לא מפסיק אבא בן זונה ישבור לי תראש, דובון אכפת לי
סמל של כל העלובים, מחחיך ובבית זוועות ,אבא אבא אבא מניאק ,אבא טוב רק לעצמו ,
 
ואני לבדכל כך לבד בלי איש, בדד ,אין כלום, הכל בודד כל כך הכל לבד כל כך, איש איש בביתו סגור ומסגור איש איש בעלמו חיי ובידו עולם, ועולמי צר כנמלה כמו שאמרה רחל, אני יגמור בגיל עשרים, אבא אמר שאני לא יזכה לחיות, שהוא יקבור אותי מחוץ לגדר, ויבכה עלי שנה, ל האחיות שלי הוא אפילו לא בכה, רק הכה, תינקות הכה תינקות, רוצח, בן זונה שועל בן שעולה אבא שלי סרסור ואמא שלי זונה ,זה הכל, תתמיד היא תלך איתו, לכל מקום, יאנוס ?לא נורא היה נעים אחר כך אפילו שבהתחלה נשרפה הנשמה, יקלל ? לא נורא אחר כך יבקש סליחה והכה ? לא נורא כנראה עצבנתי אותו הוא נורא טרוד
 
בעבודה,בן זונה, מכה, אלים, אני כמוך אבא אותו תבנית שחורה, אותו נבל עם חליפה אדומה, מיוחט ואונס כל דבר, בן זונה אתה ובן אלף זונות אני, שנמות מיתה קשה, אה ואני ונקבר חיים כי זה מה שמגיע לנו, נבלות האדם קהים קהים ,בי הלכתי הלכתי לעולם אחר, הלכתי לעולם בו יש טהר, הלכתי לישון, במקום אחר .
 
לצפיה ב-'לאחותי'
לאחותי
25/10/2016 | 01:08
15
 
אֲחוֹת קְטַנָּה :
 
אֲחוֹתִי אֵינֶנָּהּ עוֹד מֵתָה מִיתָה קָשֶׁה .
וַאֲנִי זוכר אֶת צחוקה כְּקוֹל ניגון
עֶרֶב .
 
וַאֲנִי אֶת התינוקת ערסלתי וּמִבַּעַד לחלון רצתה
לְהוֹצִיא כַּפּוֹת יָדֶיהָ : לָגַעַת בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת .
לְהָרִיחַ רֵיחַ טַל וְאַדְמָה, וְלֹא זכתה לִרְאוֹת עוֹד עוֹנָה חולפת
כִּי ליבה נָדַם, עָצַר מֹלָכֶת .
 
וַאֲנִי זוכר אֶת אֵד הַמַּיִם שנשפך עָלַי וְעָלֶיךָ באמבט .
וְאֶת הטלאק עַל הטוטסיק , וְאֶת עֵינָהּ הַדְּבַשׁ הלחושות
לִי, וחיוכך מָתוֹק כָּל כָּך ,
 
אֶל תִּבְכִּי עָלַי אֲחוֹת ,כִּי הִנֵּה גּוּפֶךָ נָשָׂא הָרוּחַ
נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם. וּמַלְאֲכֵי שָׁרָת קוראים לְךָ
" הִנֵּה בָּאָה בַּת מֶלֶך " ,
 
וְלִי אֶל תָּבוֹאִי בַּחֲלוֹם אֵינִי רוֹצֶה אוֹתָך לזכור, לֹא אוּכַל
בָּאֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת לַעְמֹד , וְאֶת אֵינְךָ עוֹד מַתַּת מִיתָה
קָשֶׁה . אֲחוֹת קְטַנָּה .
 
לצפיה ב-'לרפא את הילד העזוב (טריגר)'
לרפא את הילד העזוב (טריגר)
25/10/2016 | 19:11
1
27
נתנאל יקר,
אני קוראת בין המילים שלך את זעקת האימה שמשתקת אותך מהמחשבה על להידמות לאבא, מהמחשבה על החלקים בך שהם כמוהו..
ואתה, מרגיש כמו באיזה תסריט אימה שנכפה עליך ולא מותיר לך ברירה אלא לפעול לפיו ולהמשיך ולממש אותו, את אותם המעגלים בהם היית אתה כלוא כילד, וגם כעת מרגיש שאתה לא מצליח לצאת מהם..
מעגלים שמותירים בך תחושת ריקנות עצומה, תחושות של קטנות ושל בוז עצמי, כמו אות קין שאתה מקנה לעצמך על עצם ההשתייכות למשפחה ממנה הגעת, כשבמקביל עולה הרצון העז לטהר את החלקים הרעים והקשים האלו מתוכך, למלא את החסכים העצומים באהבה, בחום, בהערכה – שכמו חור שחור שואבים את כל קרני האור שבפנים, מותירים אותך בתחושה של אדמה חרוכה, בתחושה של ריקבון שמאכל את כל כוחותיך..
 
נתי יקר, למרות השדים מהעבר שהולכים איתך וממשיכים ללוות, אתה לא חייב להמשיך ולפעול אותם, לפעול את הדפוסים הישנים שאתה מכיר ושונא ומרגיש כפות על ידם.. האם אתה נמצא בטיפול יקר? טיפול חומל ומחזיק, כזה שבו מעבר לכדורים גם מקשיבים בו לחוויות הקשות שלך, שנותנים בו מקום גם לעבר וגם לעתיד הטוב יותר שיכול להיות לך..
 
לצפיה ב-'תודה רבה ,ואני בטיפול לא שיחיתי הייתי ולא עזר'
תודה רבה ,ואני בטיפול לא שיחיתי הייתי ולא עזר
25/10/2016 | 19:13
10
לצפיה ב-' כאן לראשונה'
כאן לראשונה
17/10/2016 | 21:08
2
56
היי.. אני כותב שירים.. שירה ופזמונים.. בכל אופן את רוב מה שאני כותב אני לא באמת יכול להראות לאנשים / להשמיע / להלחין / לעשות משהו מועיל.. אז החלטתי לנסות פה.. אולי זה יצליח לגעת במישהו כאן.. ואם לא, לפחות לפרוק את זה 
 
זהו
נגמר הסיפור
ברחה לי
יצאתי עליה על זה
בתקווה שזה יעזור
שתראה
שתתחרט
אמרה שאני מתיש אותה
ושהיא מהבורחות
ואני.. מהמבריחים
 
אם הצלחתי להבריח אפילו אותה
אני לא מעז מדמיין
מישהי שתשרוד
 
ככה אני
מתיש
פעם אחרי פעם
עד שהפרצוף שלי
עושה להן
חלחלה
עמוקה
וכנה
לצפיה ב-'שומעת'
שומעת
18/10/2016 | 06:58
29
את כאב הבדידות 
את הקושי 
להצליח
להתמיד ביחד
שומעת
את הכמיה והרצון
שתהייה האחת שתצליח 
להכיל את כולך
שלא תתיש והיא לא תברח
מאמינה שאפשר
ואתה יכול.. יודעת שבכל אחד מאיתנו יש המון המוני תכונות ..אהובות ופחות .
ממליצה לטפל בחלקים הפחות אהובים 
ולשנות..  
ברוך הבא אליינו ,נחמד כאן .. 
לצפיה ב-'לשחות לצידה'
לשחות לצידה
20/10/2016 | 19:59
20

ואולי
הסיפור לא נגמר
כי היא הלכה
כמו שהן הלכו
אבל אתה לא הלכת
כי אתה לא יכול
ומישהי תבוא
כדי להישאר
אתה לא מעז לדמיין
שמישהי תגיד כן
למלחמת ההתשה
ותשרוד
אבל אולי
זו לא חייבת להיות מלחמה
וזה לא חייב להיות מתיש
להיות אתה
 
פראנקל יקר,
נשמע שאתה מאד כמה לקשר, אבל לא מצליח להחזיק אותו. אולי הפחד שהצד השני יעזוב גורם לו, בסופו של דבר, לעזוב. אולי אתה בוחן אותה, לראות עד כמה היא באמת מוכנה להיות שם בשבילך, ומתאכזב בכל פעם מחדש. אולי אתה נאחז במישהי כמו בקרש הצלה במים עמוקים, וכתוצאה מכך שניכם לא מצליחים לשחות...
יכול להיות שבסופו של דבר לא תרגיש צורך לבחון את הצד השני או להיאחז בו מחשש טביעה במים העמוקים של הקשר או של החיים. תוכל לשחות לצידה, והים יהיה שלוו יותר בזכות כך.
 
 
לצפיה ב-'מילים '
מילים
16/10/2016 | 08:27
2
59
מילים שמנסות לגעת
ומפספסות כל כך
מילים שרוצות רכות
ומכאיבות
מילים שמחפשות פינה
של שקט ושולחות
לגהנום וחזרה
מילים כואבות
מילים
מחפשת מילים שירגיעו
את הכאב
את הקושי
את כל מה שסוער
מילים
אבודות
ימלאו את החור
שבלב.....
 
מתגעגעת כל כך , תומכת אהובה שכל מילה שלך הייתה מדוייקת ועטפה את הנשמה .
ותודה מכל הלב לכל התומכים שמשקיעים מזמנם כאן עבורי ...
 
לצפיה ב-'באין וביש מילים'
באין וביש מילים
17/10/2016 | 20:02
1
50
צומחת אהובה שלנו,
אני איתך כל כולי בגעגוע ובכמיהה שלך למילים שיגעו ויעטפו, מילים עדינות ורכות, שיהדהדו, שיצאו מהלב ויכנסו אל הלב, מילים שמרגישות קרוב, נכון.. מילים שיהיו ככתף להניח עליה את הראש, כיד עדינה שמוחה את הדמעות, כעוגן יציב להאחז בו אל מול ההצפה, כמפתח שיכול להגדיר ולתת תחושה כלשהי של שליטה בזכרונות כואבים..
ואני איתך גם בתחושה, שאנחנו לפעמים לא מקדישים מספיק מחשבה, לכמה שכל מילה היא חשובה, כמה משמעות יכולה להיות לה, כמה תקווה וכמה ייאוש..
 
אהובה שלנו, כולי תקווה שיהיו סביבך כמה שיותר מילים מהסוג הטוב, מילים שהן כמפלט מעין הסערה. מילים מדוייקות ומהדהדות, מילים שהן פיסות מלב אחד, ודבק מאחה ללב אחר..
וכולי גם תקווה שניה - שכשהמילים לא יהיו מדוייקות, כשהן ידקרו ויכאיבו ויפצעו בבטן הרכה – שתוכלי למצוא את הקול בעצמך לחדד אותן, לדייק, לתקן..  
ובאין מילים כאלו מסביב, כולי תקווה שלישית למילים כאלו שיבואו מבפנים, מהזכרון, מהעצמי, שיעלו ויצופו, יהוו מפלט רגעי, ויזכירו את הבטחון ותחושת ההתמלאות שחסרה לרגעים.
לצפיה ב-'תודה '
תודה
17/10/2016 | 23:14
21
מרגשת , תודה על מילים עוטפות ומדייקות. יודעת גם כשאתם לא מדייקים כולכם כאן עבורי עם יד מושטת לרגע לא שוכחת.
סליחה עם פגעתי , מצטרפת אלייך  לתקווה שיום יבוא ומילים לא יגרמו לסערה ופיצול .. ויותר מכך שיהיו לי מילים עבורי ...
תודה על עוגן ויד מושטת וחיבור של הלב ...יותר מנוגע ומרגש ..  
לצפיה ב-'אני חושב אופטימי'
אני חושב אופטימי
14/10/2016 | 11:30
3
27

אני חושב אופטימי

אני חושב איך למגר את הפלשבקים
שלא יהיו בכלל.
אני חושב איך למגר את הזמזום באוזניים
שלא יהיה בכלל.
הסוד זה להירגע
פשוט לא לפחד ולא להתרגש רעות.
וליתר דיוק  לא לפחד מהפחד
ואז אין פחד.
ולא לפחד מהתרגשות רעה
היא סתם פחד מוגזם
והיא עוברת תמיד.
ואני מטפל בפוסט טראומה וחרדה:
נוגע בנקודות קשות ומפחידות.
והעתיד נראה ורוד
הן אלוהים עוזר לי
בטוח שאבריא.
14.10.16






לצפיה ב-'טיפול באומנות'
טיפול באומנות
15/10/2016 | 10:39
10
טיפול באומנות
 
התחלתי לטפל שוב בפלשבקים
בפלשבקים ומחשבות טורדניות
אני מצייר את תמונות הרבנים המפחידים
הם כולם עובדי כוכבים ומזלות.
ואוהבים לקלל ולהפחיד
אני מצייר את הבחורות המפחידות
עד שלא יפחידו יותר.
וחושב עליהם מחשבות.
טיפול באומנות הוא טיפול יעיל
הוא הועיל לי בעבר
ואני מקווה שגם הפעם יועיל
למגר את הפלשבקים שנותרו
למגר את המחשבות הטורדניות.
15.10.16
 
לצפיה ב-'הסוד'
הסוד
15/10/2016 | 20:04
1
15
להעביר זכרונות,
לעמעם חלקים בהיסטוריה,
לשכוח.
הסוד הוא הכוח הפנימי,
הוא היאחזות בתקווה,
באמונה,
שאני יכול להיות במקום טוב יותר.
מגיע לי להיות במקום טוב יותר.
אני אהיה במקום טוב יותר.
כי יש בי כוח
ויש בי תקווה. 
זה ההמנון הפנימי שבלב. 
 
לצפיה ב-'תודה נכון'
תודה נכון
15/10/2016 | 20:14
6
כבר ציירתי את הציורים הבעייתיים. עכשיו אני מסתכל בהם וחושב מחשבות.
בשבוע הזה לא היו פלשבקים רק חלומות שאני מנמנם ולא סיוטים.
אבל היו קצת מחשבות טורדניות -אבל פחות מטרידות הם כבר חיוביות. רק הנושא מטריד
לצפיה ב-'מוצפת'
מוצפת
14/10/2016 | 08:03
6
38
מוצפת בתוכי
ללא רצפה
ללא מקום
לנקז
מרגישה
שעומדת
לתבוע בתוכי
ואין מפלט
כמו מי שיושב 
באמבטיה 
על פתח הניקוז
מתביעה את עצמי
בעצמי
רוצה להעלם 
מכאן 
לתמיד 
לעולם 
מחשבות זכרונות
את הראש 
מפוצצות
מישהו יכול 
לדומם
מנועים 
הרעש בראש
משגע 
אותי 
ז.....
מילה אחת 
שהורגת 
 
לא לדאוג לא אובדנית סתם נותנת מקום לחלקים כואבים 
לצפיה ב-'מעניין'
מעניין
14/10/2016 | 09:18
17
מעניינת שגיאת הכתיב ...
בן טביעה לתביעה
אולי מול רגשות האשמה 
ובעיקר הבושה ...
עצוב לי ככ בנשמה 
לצפיה ב-'נגמרו המילים'
נגמרו המילים
14/10/2016 | 02:36
3
37
המילים השמחות 
מרקדות,
על האש האוכלת.
המילים השקטות ,
שפוצעות את הלב.
המילים השחורות,
שנוטפות דם .
המילים הפוצעות,
שכואבות,
בנשמתן.
המילים ההם שנאמרות,
בלחש 
בקול
שוב ושוב ושוב ...
חוזרות על עצמן ,
במוחי.
מבקשות מפלט ,
מבקשות להיות,
מבקשות להקיא ,
עצמן
עד יעלמו ....
 
 
לצפיה ב-'גם אני סובל ממחשבות טורדניות'
גם אני סובל ממחשבות טורדניות
14/10/2016 | 11:35
2
14
שמכאיבות לי.
אבל בזמן אחרון הם נעלמו הם כבר לא טורדניות כל כך  החשיבה היא חיובית על הנושאים
שהטרידו. ויש רק כאב כי בעבר חשבתי על הנושא בכאב.
לצפיה ב-'קרנף'
קרנף
14/10/2016 | 13:30
1
13
שמחה שיותר טוב ...
אישית בתיבה עוד הרבה זכרונות שרק עכשיו יוצאים .
פלאשבקים ארורים..
לצפיה ב-'גם אני סובל מפלשבקים אבל פחות'
גם אני סובל מפלשבקים אבל פחות
14/10/2016 | 16:44
11
ואני לא יודע איך להסיח  את הדעת מהם כי הם קוראים רק שאני סוגר את העיינים ל 5 -10 דקות. ויושב עייף ומנמנם.על הכורסה. קודם היו לי פלשבקים רק שייתי סוגר עיננים ועל העבר והטראומה בעיקבות טיפול באומנות הם כבר לא על הטראומה ישירות אלא רק על דברים שאני פוחד והרבה פחות משהיה קודם.
לצפיה ב-'תובעת שקט ושלווה'
תובעת שקט ושלווה
15/10/2016 | 18:48
30
אין רצפה
אז אין יציבות,
נותרת ללא פתח מילוט,
הכל גועש ומציף
עד שלא נותר מקום לנשום
ואז
רק רוצה להימלט,
לא להישאר,
לברוח,
להציל את עצמך מעצמך..
ואיך מפסיקים את הרעש?
רק למצוא כבר...
שקט.
מפלט.
עם קרקע בטוחה.
ומילים טובות.
מקום לאחות בו את הפצעים.
אוויר לנשימה.
 
 וגם אמר אופיר מרגוליס:
"להילחם חזק, ולא לוותר 
להראות שגם אם קשה לי
חייבים להמשיך 
יש בי כוח שאותי מוליך... 

כוח מיוחד, פתאום הוא מתפרץ 
עוזר לי להמשיך קדימה, לא לתרץ 
הכוח מתפתח מראה לי שהוא כאן 
זה הכוח שבי שנותן לי סימן... "
ויש בך כוח, צומחת יקרה.
שיהיה לך שבוע טוב 
 
 
לצפיה ב-'יתמול שיר על חברה טובה'
יתמול שיר על חברה טובה
09/10/2016 | 22:01
2
33
את השיר הזה אני מקדיש לחברה טובה שעברה גלוי עריות קשה מאוד, זה בעצם שיר שמקודש לכל נפגעי התעללות מהורים ובכלל, גם אני כאמור עברתי התעללמות מינית, גם במשפחה, אבל זה מוקדש, לה שהיה רק טוב אמן .
 
 
יתמות :
בארץ רחוקה מכל שביל לכת  שבו הזמן
נדם לנצח, ושם הכרתי לראשונה ילדה שעינה 
תכולות ושערה כזהב , והיא שקטה ביד אמן עולם שלם .
בו יש חן ויפי , אור וצדק .
 
אך בביתה שוכנת מפלצת מחויטת עניביות, 
 חיוך מרוח מלחי עד אוזן, ואותה מפלצת ערסלה את התינוקת .
וקרעה את גופה כשד משחת בלי פחד , והיא אמרה לו 
בפחד " די בבקשה הפסק " , והוא צחק צחוק גדול ,
 וסטר על לחי .
 
והיא לא ילדה שמנת ואינה אוכלת גילדה ,ולא 
מצירת ענן וכבש , היא אכלה כל חיה רק טיט ורפש בלב שבור
נטמן כקבר , וזו ילדה שמש גולשות מעינה , ושערה כגל 
סוחף .
 
ואני זוכר את נאקותיך, ואת הריח שליווה אותך 
כל חייך ואת סיוטי הליל שתקפו ללא רחם , ואת חתכת פרקי ידיך
ובלעת עשרות משכבי כאבים להקל על כאב, ואני לא שערתי
שאיני גיבור וגם אני הזלתי דימעה .
 
ואני זוכר את הילדה אשר עינה דם ואש ושערה נחשול 
של - ים , וטבעת באגם , באגמך, ואתה בעצמך במו ידך קברת אותה .
אתה מפלצת ארורה, ואת עיניך הייתי מצמיד לעני השמש ללא היסוס , דרש הסבר
אך לבך כבה כמחצבות עשויות שיש , ואתה מפלצת בת זונה .
אתה אבא שלה .
לצפיה ב-'עולם של צחור (טריגר)'
עולם של צחור (טריגר)
11/10/2016 | 16:00
1
21
נתנאל יקר,
כמה מורכב ומלא כאב עולמם של מי שנפגע דווקא ע"י מי שאמור היה להגן, שאמור היה לשמור, להיות אמון על תחושת הבטחון והאושר.. כמה שדבר כזה, מרסק את הנפש, לאלפי רסיסים חדים, שבירים, שכל כך קשה לאחות על רקע הסיוט שכל כך קשה להשאיר בעבר..
ותוך עיסוק בכאב הזה, אני שומעת בכך גם צד נוסף, צד אחר, צד שחולם על עולם אחר, עולם יפה וטוב יותר
עולם צחור של אור טהור, וילדים משחקים בשדות מוגנים
עולם ללא אלימות ותוקפנות
ללא מפלצות-אדם..
אני מייחלת יחד איתך לעולם כזה נתנאל
לצפיה ב-'תודה רבה על הקריאה'
תודה רבה על הקריאה
25/10/2016 | 19:16
1
לצפיה ב-'בדידות'
בדידות
01/10/2016 | 12:54
5
55
נקודה
נקודה נטולת משמעות
נקודה בלתי נראית
אפשר להגיד לא קיימת
נקודה
שכל אחד יכול לדרוך עליה, להתעלם ממנה, לירוק עליה ובעיקר להעמיד פנים שהיא לא קיימת.
נקודה
נקודה בעיני כל העולם
נקודה בלתי נראית
אבל בעיני עצמה, הנקודה היא עולם ומלואו
וממש לא נקודה, אלא ספר שלם, אפילו אינצקלופדיה,
בעלת כל כך הרבה משמעות וכל כך הרבה צבעים וכל כך הרבה מהכל.
רק שאף אחד אף פעם לא טורח לראות אותה.
והנקודה הזאת היא אני.
 
לצפיה ב-'לא רק נקודה -אתה חשוב'
לא רק נקודה -אתה חשוב
01/10/2016 | 16:54
3
25
ויש לך שירים טובים. תפרסם אותם בבילוג או בקהילות שירה  טובה ותראה שתזכה להרבה ליקים.
ותבין שאתה חשוב גם לאחרים.
לצפיה ב-'אני בת'
אני בת
01/10/2016 | 17:46
2
23
כל כך חשובה, שאפילו לא הבנת שאני בת, מילא שמה שכתבתי הוא בלשון נקבה
אבל אם אתה לא יודע אז תסתכל אם אני בן או בת.
 
לצפיה ב-' מצטער'
מצטער
01/10/2016 | 18:03
1
15
לצפיה ב-'גם אני, אבל זה פשוט מעליב'
גם אני, אבל זה פשוט מעליב
01/10/2016 | 19:05
14
לצפיה ב-'לגדול מהנקודה'
לגדול מהנקודה
04/10/2016 | 19:45
17
תחושת אי נראות
הצטמצמות עד לכדי נקודה
ובתוך הנקודה הזו יקירה, אני מבינה כמה שאת מרגישה מפוספסת,
מרגישה קטנות מצמצמת, כמעט עד לגבול אי הקיימות
אך בכל זאת, הנקודה הזו,
היא שם
אומנם בקושי תופסת מקום
אך בכל זאת קיימת, נוכחת
נקודה – שהיא כבר התחלה..
ובשביל עצמה, נקודה היא מרחב גדול מספיק
כדי להכיל בו אותה, לאפשר לה לגדול, לצמוח
לצייר קווים, צורות, מציאות
חדשה.
אחרת.
ולגדול..
לצפיה ב-'שנה טובה ומתוקה '
שנה טובה ומתוקה
28/09/2016 | 16:14
2
38
לכל באי הפורום המיוחד הזה ובעיקר לקרנף שנותן לי להרגיש פחות לבד ..
לסהר תמיכה אתם נדירים בהתמדה ויכולת ההכלה ..
שנה טובה ומתוקה ,
שנה של ניסים גלויים 
שניראה את העיקר ולא את הטפל 
שניתמקד בטוב ולא ברע 
שנה מועילה וטובה
שכל חלומותיינו התגשמו לטובתיינו 
שנציב עוד ועוד מטרות ויעדים 
שניפול ונדע לקום 
שנדע לבקש עזרה ולעזור 
שיהיו שם עבוריינו ונהייה בשביל האחר 
שנצמח ונגדל ופשוט נהייה ....
שנה טובה ומתוקה לכולם .
לצפיה ב-'שנה טובה'
שנה טובה
28/09/2016 | 17:53
11
גם אני הרגשתי איתך פחות לבד- יש לך שירים נפלאים.
ושנה טובה גם לסהר תמיכה וליתר הכותבים....
לצפיה ב-'ברכת שנה טובה'
ברכת שנה טובה
29/09/2016 | 19:30
24

לצומחת מכאב היקרה: כתבת ברכות כל כך יפות לכבוד השנה החדשה... ואני רוצה גם להודות לך וגם להצטרף לברכה שלך בברכה משלי, שמיועדת לך  ולכל הכותבים והכותבות בפורום:
 
שנה טובה ומתוקה כמו הצוף הטהור
שממנו עושים את הדבש המתוק
שנה של אושר, שמחה ורינה,
שכל כאב ידובב למילים
ומהם ניצור תילי תילים של מגדלים
וממרומי הצוקים על מצוקות נשקיף
ונטבול אותן בעננות מחשבה
שיש והן שלוות כהרהור הדומם
ויש והן סוערות, גשם נושאות בחובן
להביא מזור, לשפוך את האור
שלעתים מאחורי העננים נחבא
ממתין לשעת כושר לחמם את האדמה בשנית
אחרי המפץ הגדול
של הסבל
שהלוואי ולא יהיה כמותו עוד
והלוואי ובזו השנה
נוכל להניח מילים מסודרות על הדף
אנדרלמוסיה של החיים
לתעד את מה שהיינו רוצים לשכוח
ולצעוד את הצעד
מזיכרון לשכחה
ומהחושך לזריחה
שנה טובה!
 
לצפיה ב-' ושנה טובה לכל גולשי תפוז '
ושנה טובה לכל גולשי תפוז
( לעמוד שלי בתפוז )
29/09/2016 | 11:22
2
שנה טובה ומתוקה לכולם!
שתהיה לנו שנה של התחלות חדשות, שינויים, בריאות ואושר.
 
כתיבה וחתימה טובה
צוות תפוז אנשים
לצפיה ב-'קרנף יקר'
קרנף יקר
28/09/2016 | 16:24
1
30
קראתי שוב את הודעתך על הפחד 
גאה בך על הצעדים שאתה עושה ומשתף 
רק להגיד לך אין דבר כזה לא לפחד כלל כולנו פוחדים פחד כזה או אחר . החכמה לא לתת לו להשתלט לנו על המרחב מחייה . 
קרלוס קסטנדרה סופר נודע כתב על הפחד . שצריך לקחת אותו על הכתף השמאלית ועל הימנית את האומץ וככה ללכת עם שנהם עם הפחד שמגן עליינו ועם האומץ שלא עומר בעדיינו .. 
שנה טובה לך 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
28/09/2016 | 17:50
8
אקח בחשבון שעל הפחד צריך להתגבר וזה טבעי לפחוד
לצפיה ב-'אומללה'
אומללה
23/09/2016 | 13:54
3
50
אתמול הייתה כתבה על מישהו ערירי שהשאיר דירות לדיירים ששכרו ממנו.
התחלתי לקרוא עליו וכאב הלב, בן אדם מסכן סה"כ, היה מבודד, לא הסתדר עם אנשים, בקיצור סיפור עצוב.
הסיבה היחידה בעצם שעשו עליו כתבה (וגם זה אחרי מותו) זה כי הותיר דירות לאנשים זרים.

מה שבאמת היה לי עצוב, זו ההבנה הזאת שזה הולך להיות הסיפור שלי (במידה מסויימת כן.. כי דירות אין לי), כאילו לאן שלא אנסה לברוח הגורל הזה של לחיות לבד ולמות לבד תמיד מחכה לי מעבר לפינה.
אין לי כוח להלחם על החיים האלה.
אני בודדה ואומללה
ואני לא רואה מוצא
אולי כי הוא לא קיים
 
אבל למה אני ממשיכה לבכות זו השאלה האמיתית
לצפיה ב-'אני נרשמתי לחוגים של אנוש'
אני נרשמתי לחוגים של אנוש
23/09/2016 | 15:58
26
חוג ציור וחוג כתיבה יוצרת- כדי להפיג את הבדידות.
חוץ מזה אני נפגש עם מדריכה ו עו"ס מסל שיקום וגם זה מפיג את הבדידות.
 
לצפיה ב-'כרוניקה (לא) ידועה מראש... '
כרוניקה (לא) ידועה מראש...
24/09/2016 | 17:14
1
28
יקירה,
 
אני שומעת את הבדידות הקשה שאת מרגישה... את הבהלה שהתעוררה בך לאור הכתבה על אותו ישיש ערירי, שגורלך יהיה דומה לשלו... את החרדה מפני להיות נשכחת...חרדה משתקת ומייאשת שמקשה עלייך לראות כיצד יכול להיות אחרת...
 
ומה שבולט לי במה שכתבת זו - המילה הקטנה, אך המאוד משמעותית והיא "אולי", מילה של ספק, מילה שטמונה בתוכה האפשרות שהדברים יכולים להיות אחרת... ואולי גם הבכי הוא עדות לכך שניתן לכתוב סיפור אחר, סיפור בו הבדידות היא לא גורל שנחרץ מראש ...

 אני שומעת ממך חוויה של חרדה גדולה שאת לא תהיי משמעותית... וחושבת לעצמי שהרי שאפילו רק ההודעה הזו שלך נוגעת ללב ואני שבה וקוראת אותה...ואני יכולה רק לשער את המקומות הנוספים בהם את נוגעת באחרים...
 
אני חושבת הרבה בימים האחרונים גם על הסיפור הזה של אותו קשיש...ואולי אפשר לראות בסיפור שלו דווקא הזדמנות... הזדמנות לכתוב "כתבה אחרת" על החיים שלנו... ואני חושבת שזה מה שקרנף מנסה לומר – של לנצל הזדמנויות בכל מיני דרכים כדי ליצור קשרים, למצוא את המקומות והאנשים שייתנו לנו את הכוחות ליצור ולכתוב את הסיפור שאנו רוצים...
 
אני רוצה ממש לשלוח לך חיבוק שמבקש להזכיר שאת לא לבד,
שאנחנו פה, קוראים אותך, כואבים איתך ומתרגשים איתך..
 
ומזמינה אותך להמשיך לכתוב  ולשתף אותנו, לנסות ביחד לכתוב תסריט אחר 
בין אם פה בפורום ובין  אם בצ'אט האישי והאנונימי שלנו...
 
מאחלת לך שבוע חדש וטוב,
 
לצפיה ב-'אוף'
אוף
25/09/2016 | 12:17
16
כל כך חורה לי שאף אחד לא מבין מה אני אומרת
שאני כן לבד, שאני באמת לא משמעותית, שאני ריק אחד גדול בעיני כולם (מלבד עצמי)
שאין באמת אולי בסיפור שלי
ואני לא יודעת מה לעשות
לא יודעת מה לעשות
 
רואה את הכוונות הטובות, אבל כואב לי שזה חד פעמי..
שאין עם מי לדבר.
 
דווקא ניסיתי לא פעם לדבר בצ'ט וזה לא זה.
בקיצור אוף
לצפיה ב-'פחד'
פחד
22/09/2016 | 14:15
2
35
עכשיו במדינת הקלגס

עכשיו במדינת הקלגס
שלטון הרבה יותר טוב
ומזכירים  את יום השואה הבין לאומי
להרחיק  אנטישמיות מצבאה.
והיא כבר דמוקרטית.
ושומרת על זכויות המיעוטים.
ולא עושה זוועות.
ואלוהים שומר עלי
אז מדוע אתה פוחד?
מדוע תפחד לנסוע בלילה?
מדוע תאחוז פחד פתאום?
מדוע תפחד מנסיעה בין עירונית?
מדוע  תפחד מנסיעה לא מוכרת?
מדוע תפחד בכלל?
ואני חושב על זה ויודע שצריך להעיז
והעיקר לא לפחד כלל.
16.9.16

הפחד

שהתברר לי שיש החוקרים הפחד הפך לאימה:
פחדת לעשות קניות
פחדת שירעילו את המזון.
פחדת שיחטפו אותך
פחדת שיפגעו בחבריך
פחדת על בני המשפחה
פחדת מכל עלה נידף
פחדת  לנסוע ביום
פחדת מכל דבר.
ועתה הפחד מוגדר ומופחת
לכמה דברים בלבד.
ואתה נאבק עימהם
העיקר זה לא לפחד כלל.
16.9.16

ואם לא יהיה פחד

ואם לא יהיה פחד וחרדה
הזמזום באוזניים יעלם.
אם לא יהיה פחד וחרדה
תיסע בלילה לכל מקום
ולא תהיה מוגבל בכלום.
ואם לא יהיה פחד וחרדה
המחשבה תהיה יותר טובה.
היא כבר טובה. אין הפסקות חשיבה-
אך שאתה פוחד אתה נוקש בשינייך
וצריך להפסיק זאת.
העיקר זה לא לפחד כלל.
16.9.16


לצפיה ב-'גבולות הפחד ...'
גבולות הפחד ...
24/09/2016 | 19:35
1
9

קרנף יקר,
קודם כל רוצה לומר לך שהכתיבה שלך מאוד נגעה וריגשה אותי... מעבר לכך החוויות שלך והמחשבות שלך גרמו לי להרהר בנושאים אוניברסאליים של מוסר ושל הגבולות בין טוב לרע... בין אכזריות לחמלה... בנוסף, ולמעשה בעיקר, היה משמעותי  להתבונן יחד איתך, על הדרך שעברת ולבחון את האתגרים עימם התמודדת...
אני שומעת את המשאלה לחוויה של ביטחון, של אמון, את המשאלה לעולם בו הפחד אינו משתק, ואינו מונע ומגביל... משאלה שברובה הגשמת אותה ואתה כמו מבקש לחצות עוד איזה גבול...גבול בו לא יהיה זכר לפחד...
ואני חושבת על היכולת שלך להסתכל על העולם והשינויים והתיקונים שחלו בו, כמו גם על הרוע והאכזריות שעדיין קיימים בו, ועל הניסיון הרב והכנה שלך שלא לפגוע, שלא לעשות רע, ויתרה מזו אני חושבת על הניסיון הרב שאני רואה פה בפורום לעשות טוב... ואני חושבת שאולי הגבול שאתה מבקש, אולי לא צריך להיות כ"כ ברור, נשמע שהיית רוצה לתחום את הפחד במגירה ולנעול אותו "ועתה הפחד מופחת ומוגדר לכמה דברים בלבד"... נשמע שהיית רוצה עולם שכולו טוב...ואולי למשאלה הזו יש תפקיד להישאר כמשאלה ... כדי לתת מוטיבציה לעשייה, אבל לעולם לא כדי לממשה באופן מלא... שהרי בכולנו יש פחד ורוע... בכולנו יש גם חולשות...זה מה שהופך אותנו למיוחדים... ואולי  גם לפחד יש תפקיד... הוא שומר עלינו לעיתים... יש לו תפקיד אבולציוני חשוב ואולי לא כדאי לחיות בעולם בו אין פחד בכלל...ואולי כמו הכותרת שלך – העניין הוא גבולות ומינונים...
 אני חושבת על החמלה הרבה שאתה מוציא החוצה ותוהה לעצמי אולי מגיע גם לך קצת חמלה, חמלה שתקבל את הפחד ולא תאבק בו ...לא במובן של להיות משותק על ידו, אלא במובן של לקבל אותו כתוצר שקיים באופן טבעי בנו כבני אנוש, ובייחוד באלו שחוו טראומות בהן לא הייתה להם שליטה על העוולות שנעשו להם...ואולי דרך הקבלה תגלה שאינך מפחד מהפחד עצמו ואולי זה הדבר המשמעותי מכל...
 
קרנף יקר, מאחלת לך שבוע מלא בהתבוננות אמיצה בנוכחות הפחד ולא בהעדרו ! 
 
לצפיה ב-'תודה- דברים מהלב'
תודה- דברים מהלב
25/09/2016 | 04:53
5
אני עדין קצת משותק מהפחד וזה לא טוב- אבל אני מתפקד במצבי פחד רק מרגיש פחד משתק- למשל בנסיעה בלילה באוטובוס אני לא צריך להרגיש לדעתי פחד.
לצפיה ב-'לאנטישמיות אין גבול'
לאנטישמיות אין גבול
23/09/2016 | 16:13
19
לאנטישמיות אין גבול
(דר מנגלה ושו"ת)

במעבדה של ד"ר מנדלה
לא חיות צועקות.
במעבדה של ד"ר מנדלה
תינוקות צווחות.
אִיוַואן האיום אפס לעומתו.
נשים גברים זקנים זקנות
עונו בידי רשעה..
וגם אני הקט העולל
עוד בחיי הקודמים
עוניתי בידי האיום.
תינוק ,עולל , פעוט
בידי החרב המתהפכת
של הקלגס הרשע
שרצה לחיות לנצח
ולהפוך בני אדם לרמשים וחיות.
וגם ד"ר מנגלה אפס לעומתו.
ואתם תשאלו מדוע אני צמחוני?
כי עונתי בידי הרשעה
והרשעה היום מענה חיות
והרפואה אכזרית לבני אדם כחיה
יש שחיתות במערכת רפואית.
אפילו ביצה לא תיכנס לפי
בעולם של רצח עוברים.
בעולם של התעללות במתמודדים.
בעופרת, ארסן ואנטינומי וכספית.
מחלות עור קשות
בהם האור נגוז מבני אדם.
23.9.16




לצפיה ב-'ציפור הנפש'
ציפור הנפש
14/09/2016 | 09:06
1
60
"וּמַה שֶׁהֲכִי חָשׁוּב - זֶה לְהַאֲזִין הֵיטֵב לַצִיפּוֹר.
כִּי קוֹרֶה שֶׁצִיפּוֹר הַנֶפֶשׁ קוֹרֵאת לָנוּ, וְאָנוּ לא שוֹמְעִים.
חֲבָל. הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל עַצְמֵנוּ.
הִיא רוֹצָה לְסַפֵּר לָנוּ עַל הַרְגָשׁוֹת שֶׁנְעוּלוֹת בַּמְגֵרוֹת שֶׁבְּתוֹכָה."
 
 
מגירות מגירות ,
חלקים מפוצלים 
קטנה בת ארבע ועוד אחת 
קטן בן שש
נערה מפוחדת בת 12 
לוחמת צדק בת 16 
ועוד חלקים וחלקי חלקים 
כולם רוצים לספר את סיפורם 
בכל מגירה רגשות שונים 
כואבים, מפחדים , מבויישים 
כועסים , משותקים , דוממים 
חרדתיים , חסרי תקווה , מיואשים 
מדוכאים , עצובים , שונאים ...
ויש גם רגשות נעימים 
של שמחה ותקווה וכוח 
ואהבה לחיים לטבע לחיה ,
ואפילו אהבה לאדם 
המון המוני רגשות 
בתוך המגרות חבויים ..
היום מתחילה להיות מודעת לקיומם 
ואולי אפילו מתחילה להסכים לשמוע אותם 
וכמו לידה יש צירים 
וכאב וקושי ...
ומתנה 
 
לצפיה ב-'מגירות הנפש'
מגירות הנפש
17/09/2016 | 11:11
27
צומחת יקרה,
 
נשמע שמפחיד קצת לגלות את הקיום של המוני המגירות בתוכנו... ואיך נותנים לכולן מקום?
המודעות לקיומן של מגירות אלו מהווה את הצעד הראשון בדרך להשלמה עם העצמי, בדרך לצמיחה. ונראה שלצד הנעימות והעימות שעם המגירות, את מוצאת גם רגעים מספקים בסופו של דבר...
 
לַכֵן כְּדַאי ,
אוּלָי מְאוּחָר בַּלַיְלָה , כְּשׁשֶקֶט סָבִיב,
לְהַקְשִׁיב לְצִפּוֹר הַנֶפֶשׁ שֵׁבֶּתוֹכֵנוּ,
עָמוֹק עָמוֹק בְּתוֹך הַגוּף.

 
יש מגירות שאת עדיין נועלת? למי יש מפתח למגירות שלך?
 
בינתיים, שולחים לך חיבוק-חיזוק גדול וכוחות נוספים להמשך פתיחת וגילוי מגירות חדשות...

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא השלמת/הבטחת הכנסה
אירוח בנושא...
בתיה כהן, מנהלת תחום הבטחת הכנסה בביטוח לאומי,...
אירוח בנושא השלמת/הבטחת הכנסה
אירוח בנושא...
בתיה כהן, מנהלת תחום הבטחת הכנסה בביטוח לאומי,...
תחרות להורים: זוכים בכרטיסים ומבלים עם הילדים
תחרות להורים: זוכים...
כותבים על פעילות ייחודית לילדים בחופש וזוכים...
תחרות להורים: זוכים בכרטיסים ומבלים עם הילדים
תחרות להורים: זוכים...
כותבים על פעילות ייחודית לילדים בחופש וזוכים...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

אמת הנפש
אמת הנפש
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ