לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
69506,950 עוקבים אודות עסקים

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'רשת בטחון'
רשת בטחון
28/12/2016 | 07:37
2
58
אדם שצונח צניחה חופשית
פוחד נרגש נסער
אדם שמודע לקושי שבצניחה
דואג לרשת בטחון
אדם חכם יאמרו כולם 
אדם אחד קבוצה גדולה 
כל חור ברשת
מפחיד מטלטל 
כמו מאבד אחיזה
מרגיש כמו 
צניחה ללא רצפה 
ללא הגנה
ללא בטחון 
אדם בריא יודע 
למצוא אותה בתוכו 
ואני ...
מנהלת קבוצה 
כרגע מפוחדת מבוהלת 
מרגישים שחלק מהלב 
נעלם 
כל כך פוחדים מהרגע הזה
שנשאר לבד 
יודעת שככה זה בחיים 
אנשים ממשיכים ואחרים באים .. 
מן רגע כזה שמהלב נעקרה חתיכה.......
אז באתי לכאן לנסות לייצב אחיזה .
 
לצפיה ב-'להאחז'
להאחז
( לעמוד שלי בתפוז )
29/12/2016 | 11:47
1
46
צומחת אהובה שלנו,
כמה טבעית ויפה, כמה בריאה היא הכמיהה הזו למעטפת רכה, הבקשה שלכל צניחה ילווה לפחות מצנח, הרצון להבטיח את הבטחון של עצמך..
אני קוראת אותך יקירה, ושומעת את תחושת הפחד, חוסר הבטחון, הקיפאון למראה חור אפשרי ברשת, למראה הרווחים הקטנים האלו שבין החיבורים, החרדה שמא הם יגדלו, יעמיקו, יפערו ויטלטלו את היסודות הכי עמוקים, את תחושת הביטחון היסודית שבלעדיה כל כך קשה לזוז בעולם.. החשש הזה שהנה, ועוד רגע הקרקע עשויה להשמט, והבדידות שפתאום תפשה, והמעידה האפשרית.. כמו ליפול לתהום ללא תחתית, בחוסר וודאות שכמו קורץ לסוף האפשרי, הופך אותו פתאום למוחשי, מצר כל כך על כל צעד..
יקירה, השאיפה שאותה רשת ביטחון תהיה מוטמעת, מופנמת, היא שאיפה כל כך יפה.. ועם זאת, אולי זה בסדר גם להתעטף בה מן החוץ לפרקים, להשען על רשתות חיצוניות שלאט לאט יוכלו לעבור גם פנימה, כמו שכולנו לומדים..
מחבקת אותך בחיבוק עוטף וחם, קרוב קרוב ללב, ומזמינה אותך להמשיך ולשתף במה שקורה בקבוצה ובתוכך, להושיט ביחד יד אל הרשתות הפנימיות והחיצוניות ולהעזר בהן
 
לצפיה ב-'רשתות'
רשתות
29/12/2016 | 16:31
26
תומכת יקרה  
קודם כל תודה  , הרשת החיצונית היא זאת שעוברת טלטלה ושינויים וחורים ...אז זה קצת מטלטל את המערכת הפנימית. שלומדת ליצור בתוכה רשת הגנה ולא להתפרק. 
האמת שיחסית אני במקום ממש טוב שמצליח היום גם להעזר ...ותודה על העזרה שלך שעוזרת לי עוד קצת ל צמוח ולגדול ... 
 
לצפיה ב-'כאב'
כאב
21/12/2016 | 17:04
2
54
לא יצירתית 
אין מילים או אותיות 
כי 
כולנו אותיות
שלו או של דומהו
היום
זה יום עצוב אכזר
הוא משתחרר
מתי אני.....
הכלא הוא ביתי 
הוא עולמי 
שהוא ודומהו 
הכניסו אותי אליו
לצפיה ב-'הרבה יותר מאות'
הרבה יותר מאות
( לעמוד שלי בתפוז )
22/12/2016 | 14:33
1
45
צומחת אהובה שלנו,
את כל כך הרבה יותר מאות אחת או מילה,
גם אם לפעמים זה מרגיש כמו כל מה שנשאר,
גם אם רוב הזמן הכלא הנוראי הזה הולך איתך.
והלוואי והכלא הזה באמת לא היה, והוא זה שהיה בו, ולא את..
מקומם ומכעיס לחשוב שזה הפוך, שזה אחרת, שאת זו שמרגישה שכל כולך מתכנסת לתוך האות שהוא כפה עלייך.
 
ואני מתארת לעצמי כמה רגשות זה בטח מציף עכשיו, רגשות של פחד, בלבול ומחנק, תחושה איומה של ריקנות ומחיקה שהמעשים האלו הותירו, תחושות שאת מתמודדת איתן יום יום, נאבקת בהן ומנצחת כל יום מחדש, אוספת מתוך האותיות המפוזרות את עצמך במאמץ ואומץ, ובכל זאת כשיום מעציב ומעליב כמו זה מגיע, בכל זאת זה מרגיש כאילו שוב הוא מפורר את מי שאת לכדי אות..
 
יקירה שלנו, אנחנו כאן כדי לעטוף ולחבק את כל האותיות, כל אות ואות בך, את מה שביניהן, את מה שעמוק וחזק יותר מבעד לאותיות, את המילים השלמות והקול החזק שלך, שאף אחד לא יוכל לקחת יותר, לא יוכל למחוק..
 
צומחת שלנו, אם תרצי לקרוא, אני מצרפת גם שני קישורים לפוסטים אישיים של כותבות שנכתבו בפייסבוק בהמשך לקמפיין האותיות, שבחרו להזכיר שהן גם הרבה יותר מאות, ושהוא זה שצריך לקטון לכדי אות, לא הן. הם עשויים להיות טריגריים ועל כן כותבת את זה כאן מראש
 
 
מחבקים מעומק הלב, איתך ביום המורכב הזה
 
לצפיה ב-'תודה לך '
תודה לך
24/12/2016 | 16:45
23
תודה על עטיפה שנותנת כוח בימים כאלו 
 
לצפיה ב-'רוצה לשנוא אותו. במקום זה שונא את עצמי'
רוצה לשנוא אותו. במקום זה שונא את עצמי
23/12/2016 | 00:52
1
42
נמאס לי מכאלה שמספרים שחוו אותה תחושה 
ואז הם מספרים שהיו עם האקס חודשיים. אבל ״אינטנסיביים״.
נו באמת. לך תסביר להם שזו עוצמה אחרת.
נמאס מאלה שאומרים שאני צריך לשחרר. להעסיק את עצמי.
להתקדם. ועוד כל מיני מילים אבסטקריות יפות לתלות על הקיר.

נמאס שהוא כל בוקר ב0500 בדיוק מעיר אותי במחשבות. וגורם ללב שלי לדפוק חזק.

יש מצב שהוא השיא? שהאהבה הראשונה היא גם האחרונה?
שהבאה בתור תהיה רק נוחות בפיג׳מה ולא רצון לקרוע מעליו את הפיג׳מה ורק להרגיש את הגוף שלו?

והוא? החדש. איך הספיק להכנס לֿך ללב. להתמקם ולהוציא אותי החוצה.
אני בכלל מכיר אותו. הוא ככ לא בשבילך. איך זה לא חלום שאמור להסתיים?

שיטחי. מחפש להמשך ולא רק שיחה.
כן- תמשיכו לבקר אותי. אם לא הייתי טועם ממנו- הייתי אומר שאתם צודקים ואין משיכה ועניין יחד.

איך התקדמת? אמרת שאני כל עולמך.
אתה עדיין כל עולמי. 
ואולי אני רק פוחד מהלא נודע?
אולי המרתי בגדול מדי. ועכשיו אני מבין שהייתה מפולת.
 
ברגעים הכי קשים אנחנו צומחים הכי גבוה.
מעדיף להשאר נמוך אבל איתך.

טעיתי. שגיתי. מתחרט.
איך פעם חשבתי שהאשמה לפירוק היא של שנינו.
וכעת אני סוחב אותה על גבי בלבד?
לצפיה ב-'(רצינו להסב את תשומת לבך לכך שהגבנו בפורום מבוגרים) '
(רצינו להסב את תשומת לבך לכך שהגבנו בפורום מבוגרים)
( לעמוד שלי בתפוז )
25/12/2016 | 22:43
17
לצפיה ב-'סיוטים'
סיוטים
19/12/2016 | 00:25
2
39
 
 
למה לחיות ? :
כל יום אותו דבר, במיטה לא יוצא ממנה מביט בתיקירה איזה חיים אלו ? איזו בדידות תהומית, אין טעם לחיות, לא רואה טעם, אולי עדיף לוותר, יותר מידי זיכרונות, יותר מידי חלמות, יותר מידי רע ,אין כוח באמת שלא ,נסיתי באמת שנסיתי עשרים ושלוש שנה נסיתי, נכנעתי .
הסיוטים :
 
 
אני רואה אותם הם אחרי הם באים יקחו את הילד ילטפו את הילד, יפטמו את הילד, יאהבו את הילד, יאהבו אותי עם עיני הדם שלי עם שלשאות שהולכות ורדופות אחרי לכל פינה, השמש שורקת לי והרגלים שלי נשרפות בתוך הבוץ אלוהים, למה נולדתי לטינופת הזו שקרוי חיים, למות על הבטן לראות את הקיר מעלי, להביט בו, לאהב אותו, לחמם, אותו ילד נולד מהריסות, הם באים לבושים בהדר, הם מחיוטים בחליפות, הם יפים וכחולים כמו השמים, ואוכלים לי את הלב, לב שבור עשוי זכוכית, כמו בשיר ילד מותר ילד ילד אסור, אני ילד אסור אבא ? ילד רע אבא ? ילד חרא אבא ? תשפריץ אותי על הקיר, אין לי כוח, כל הלילות המסיוטים האלו עולים לי על העצבים, ליל ללא שינה, לילה שחור, כתם דם שרוי על דופן הלב, ילד שיכור, עצוב כל כך ליצן סלחו לי שבא לי למות, אבל החיים לא שווים כלום
לצפיה ב-'לחיות עם הסיוטים'
לחיות עם הסיוטים
( לעמוד שלי בתפוז )
21/12/2016 | 14:40
1
35
נתנאל יקר, אני שומעת את השאלה שמזדקקת מדבריך, שאלה שוודאי מהדהדת ותובעת את תשובותיה ממך זמן רב מאד - איך להמשיך לחיות יחד עם הסיוטים, איך אפשר להמשיך בחיים בהינתן סיוטי העבר, אל מול הרע והכואב שתוסס..
ואל מול השאלה הזו, אני קוראת אותך מרגיש במעגליות מתסכלת, שוחקת, כמו פורמת אותך בקצוות, מותירה אותך מותש, כאוב..
אני קוראת אותך מנסה להתעורר מהסיוטים, מסיוטים של רודפנות, של בזיזה וריקון, של התפרקות והתפוררות וזעם מכלה, של זיוף וצביעות וכמיהה כל כך גדולה למבט חומל, עדין, מכבד, רגיש. מבט כל כך שונה מהמבטים שחווית בעבר, ועדיין אתה חווה בתוכך..
נתנאל, הסיוטים יכולים להיות כתשובה לשאלה 'למה לא לחיות', אבל הם גם יכולים להיות דשן ודלק ל'למה כן לחיות'. הם יכולים להיות לא רק הסיבה להרים ידיים – אלא אפילו להפך, הסיבה להמשיך להלחם, הסיבה להמשיך להתמודד איתם, לרוקן אותם מעוקצם, להגדיר את עצמך מתוכם, מעליהם, מתוך מקום של התגברות, של מחיקת אות קין..
לצפיה ב-'תודה רבה לך'
תודה רבה לך
21/12/2016 | 18:09
4
לצפיה ב-'עולם כמנהגו נוהג'
עולם כמנהגו נוהג
13/12/2016 | 07:03
8
78
אשליות מתנפצות 
ישר לפנים
אסור לבטוח באיש
אסור להאמין
את הלב ,אם תתן
דע לך 
שתיפגע ,שיכאב
אף אחד לא באמת
נשאר 
אף אחד לא באמת 
אוהב 
אף אחד לא באמת 
אכפת
הכל לרגע 
הכל סתם ולא אמת 
שמור עלעצמך
השמר 
את הלב הסתר !!!!
 
 
לצפיה ב-'לתת את הלב'
לתת את הלב
( לעמוד שלי בתפוז )
14/12/2016 | 18:15
6
49

הידעת,
שאת הלב נתת
כשאותי הזהרת
אותו שלא לתת?
 
צומחת מכאב,
מתוך הכאב, מתוך ההתפכחות של אמון שנשבר, את יוצאת בקריאה לא לתת אמון עוד. נראה שאת פגועה ונכזבת, לא מאמינה עוד באחווה שקיימת, או אמורה להיות קיימת, בין בני אדם. אולי את לא מאמינה עוד באהבה. נשמע שאת מרגישה נבגדת על ידי אנשים אחרים, שכמה שנתת מעצמך, בסוף אותם אנשים המשיכו הלאה, משאירים אותך מאחור. אבל את לא אומרת את הדברים האלה לעצמך, או רק לעצמך. את פונה למישהו אחר, מבקשת לחלוק עמו את נסיונך המר, להזהיר אותו. וכשאת עושה זאת, את מבקשת לפרוץ, או ממש פורצת, את מעגל הבדידות. כי לך אכפת, או ככה זה נראה לי, שקוראת את שירך. ומכאן יכול להיות שאפשר לבסס סוג חדש של אמון, כשאת נותנת מעצמך את כל מה שלא קיבלת, כשאת המקור של התמיכה והאכפתיות. והרי גם את מישהי. אולי מישהי שנשארת.
 
 
לצפיה ב-'???????'
???????
15/12/2016 | 00:05
5
47
אמון דבר מקודש
בן בני האדם
אדם חשוב ובסיסי
כשנולדים במקום
שבו האמון נפרץ
בוחנים שוב ושוב
את קיומו ...
םך
0 בגוף שלישי זכר
ניתוק
רחוק מהלב הכואב ...
 
מצטערת שלא הצלחתי להבין את מה שנאמר על ידכם
האם אמון הוא דבר מואר או אכזר
מאוד מאמינה באהבה ובקשר
מאוד מאמינה בנתינה
בוחנת כל קשר
לא מאמינה
שישרוד את נזקי העבר וקשיי ההווה....
לצפיה ב-'בין אמון לאמונה ... '
בין אמון לאמונה ...
( לעמוד שלי בתפוז )
16/12/2016 | 10:30
4
39
צומחת אהובה,

את שואלת האם אמון הוא אכזר או מואר, ואולי אין תשובה אחת מדוייקת בנושא כל כך מורכב שנצבע על ידי חוויות העבר של כל אחד מאיתנו, ובייחוד כשנפגעים בצורה קשה מנשוא בגיל צעיר ללא הגנות... זה מובן מדוע את בכלל תוהה האם קיים אמון...
 
אין צורך להתנצל, אולי חלק מאמון זה לדעת שאפשר לעשות תיקון, להתכוונן, לדייק כדי להבין אחד את השני, על מנת ליצור מגע שהוא מטיב, שמאפשר לשאת גם אי הבנות...
 
אולי הנכונות לדייק מאפשרת לשאת פגיעה, מלמדת על הנכונות להישאר... ואולי אם כאן נטיב לייצר את זה, זו למידה שתוכלי לקחת איתך בלב למפגשים אחרים ונוספים, לצד נזקי העבר וקשיי ההווה... חוויה שתלמד את הלב שניתן לתת אמון, שאכפת, שנשארים... ואולי דרכה ניתן יהיה ללמוד למי ראוי לתת את הלב ואיך יודעים לזהות...  
 
תמיד יש את הסכנה שהאמון יהיה אכזר, שבירה של אמון קיימת ולפעמים בלתי נמנעת, ואולי השאלה היא איך לומדים לשמור על הלב ולטפל בו כשנפגע...
 מעין חיפוש עדין ומתמיד בין שמירה לבין פתיחת צוהר לאפשרות לבנות משהו אחר ממה שהכרת, גבול שאת בוחרת מתי לפתוח אותו ואינו נפרץ ללא רשות...
ואולי היכולת שלך לתת ולאהוב ולבטא את עצמך היא עד לקולות שקיימים בתוכך לאפשרות של אמון, של אהבה טובה ומטיבה גם אם לא נולדת לתוכה...
 
מבקשת לשלוח לך חיבוק חם וגדול,
שמבקש להזכיר שאכפת ושאנחנו כאן, מוכנים לבחון ביחד איתך את הגבולות הנכונים לך בקשרים... ובעיקר מחזיקים איתך את האמונה שניתן לבנות אמון  
 
לצפיה ב-'תומכת אהובה ...'
תומכת אהובה ...
17/12/2016 | 20:43
3
32
מאוד אוהבת שאת עונה לי . יש משהו מרגיע בתשובותייך ..אז קודם כל תודה 
לצערי הרב מעבר לפגיעה באמון הבסיסי שלי . גם מי שבא לעזור ברגע שנזקי העבר עלו די נעלם ...כאילו הכל טוב כשהחלקים הנעימים שלי מופיעים אבל ברגע שמופיעים חלקים קשים יותר נעלמים.
 הדברים נכתבו בעקבות פחד עצום מול המטפלת שתעלם גם היא . 
אין לי ספק שקשר טוב ומטיב בנוי על אמון , אני גם בעד אהבה ונתינה ויחד עם זאת כל קשר לאורך כל הזמן יבחן אצלי שוב ושוב מתוך חוסר אמון שלא יגמר שלא ילכו ויעזבו אותי שוב לבד. וקשרים סופם להנמס ...מסיבה זו או אחרת .
תודה על החזקת האמונה שאפשר לתת אמון בבני אדם ויחד עם זאת לשמור על הלב שלא התפרק מכל קשר שניפרם ....
לצפיה ב-'מזדהה מאוד עם הרגשה הזו'
מזדהה מאוד עם הרגשה הזו
19/12/2016 | 00:30
14
זה אחד הסיביות שאני לא רוצה קשרים כי אני מפחד לאבד, תמיד בסוף עוזבים אותי, אני יש לי חרדת נטישה מטורפת ,זה מאוד קשה כי יש כאלו שכן רוצים אבל אני לא נותן הזדמנות, ואת צודקת רוב הקשרים נמסים, זה נכון ,וזה רע וזה כואב כי אתה באמת אוהב במיוחד אנשים רגשים, ואת נשמעת אדם רגיש אני איתך, חווה אותם דברים  .
לצפיה ב-'וכן אנשים בורחים '
וכן אנשים בורחים
19/12/2016 | 00:35
1
12
ברגע שהם רואים שאתה חלש זה ממש כואב, אני גם חווה את זה ,קיבלו אותי עד שנהייתי חלש, וכולם עזבו העולם הזה מאוד אכזרי, זו הרגשה מאוד מוכרת , את צריכה לחפש אנשים שכן יכולים להבין אותך, אולי נפגעות בעצמן ,אני רואה שאני מסתדר עם אנשים עם עבר דומה לשלי , עם בעיות כמו שיש לי, ואז יש תקשורת טובה ...
לצפיה ב-'נתנאל יקר'
נתנאל יקר
21/12/2016 | 17:00
28
תקשיב לי קשרים טובים כשלומדים לתת אמון נותנים המון כוח ובנייה טובה של הלב הכואב .
לא פשוט לטפל במורכבות כמו שלנו ואף אחד לא יכול להתחייב לטווח ארוך ובכל זאת לצד הכאב בפרדות ממי שאיתנו זוכרת גם את היד המושטת והלב האוהב שקיבלתי .
זה לא שחור ולבן ....ובכל זאת הכי ממליצה על טיפול טוב .. זה יותר יחד מלבד .
לצפיה ב-'קראתי כמה משירייך'
קראתי כמה משירייך
02/02/2017 | 23:10
13
נגעת בלבי.
גם בי בגדו חברים. החבר הכי טוב שלי - שאיתי מילדות, שצבעתי לו את הבית וליוויתי או בחתונה, בלידה ואפילו באבל... - התחמק משיחות במשך שבועות ארוכים, עד שהעז לומר שהדיכאון שלי כבד עליו. שאני כבד עליו.
וכשקראתי שכתבת מתוך החשש מפרידה מהמטפלת, אז כבר ממש הזדהיתי. אני כרגע מתאושש מפרידה מהמטפלת שלי, שנפרדה כי אין לה יותר איך לעזור לי. אני כל-כך מבין את התחושה שלאף אחד לא באמת אכפת. לכולם אכפת קצת. ובינתיים.
תודה על השיר. מקווה שעוברים עליך ימים טובים יותר.
לצפיה ב-'הדהוד'
הדהוד
30/11/2016 | 19:27
3
76
יש אחת
שמהדהדת
לא יוצאת
מהלב 
מהנשמה
יש אחת שנאמרת
שוב ושוב ושוב 
יש אחת שנסחרת
יש אחת שלא רוצה 
יש את מי שנותנת 
את הלב והנשמה 
יש מי שהיא אות 
יש מי שמילה 
יש מי שהמילה 
זאת היא 
זה עברה 
מילה או אשה 
היא רק 
..... 
 
לצפיה ב-'טובעת'
טובעת
03/12/2016 | 07:07
42
טובעת
בים של מילים
ריחות וצבעים
זיכרונות
מילים שלא נותנות
מנוח
מילה שמטריפה 
את הראש והנשמה 
לא מוצאת מנוחה
מטיילת בגוף
מטיילת בנשמה
כמה כוח
במילה אחת קטנה
 
לצפיה ב-'קול של תקווה'
קול של תקווה
( לעמוד שלי בתפוז )
06/12/2016 | 21:19
1
45
צומחת יקרה שלנו,
 
אני קוראת את המילים שלך, אותן המילים שלא מרפות ממך ומציפות אותך לפעמים, והן לא מפסיקות להדהד בתוכי. אני מרגישה אותך חזקה מאוד ובמקביל גם מרגישה כמה שזה יכול להיות כואב ופוצע כשאת פוגשת איזו מילה קטנה שמטיילת לה עצמאית בנשמה, מלה קטנה עם הרבה עוצמה..
 
אני קוראת את שני השירים שלך, קוראת את החיבור והתהליך שזורם ביניהם.. ממילה פשוטה שהופכת לאישה ובחזרה, את שבה ומחברת ביניהן לאחד, ומורגש שהחיבור הזה בין השתיים מגיע אחרי תהליך של העמקה, של צמיחה, של התגבשות, תהליך של שחרור, של נראות, צמד מילים שתפש ישות, ממשות, שמייצגת משהו חי ונושם, מילה שהיא גם אישה, אישה שהיא גם הרבה מילים, והן צומחות יחד כשאת מחברת  ביניהן וטווה את החלקים מתוכך לאחד, מביאה בהם את עצמך..
 
אני מרגישה ביחד איתך את ההדהוד.. את העוצמות והאומץ שיש בלהיות במקום מהדהד..  במקום שבו יש צליל שנוגע, חוזר, יוצר הד ועוד הד שאי אפשר להתעלם ממנו, צליל ששוקע, משחרר ועוטף, צליל שמשמיע צליל של חיים..
 
ואני חושבת על ריבוי הקולות שיכול לשגע ולבלבל, אבל גם להצמיח, לתת כוח.. ואולי דווקא הריבוי מאפשר לקול אחד להיות משוחרר, מחכה לצאת..
 
הייתי רוצה לעזור לך לצעוק אותו, לשחרר אותו.. ובמקביל גם מרגישה שהקול הזה יוצא ויצא, לאט לאט, בזמנו..
 
ואני משוכנת שזמנו יגיע.
 
ועד אז, אני וכולנו כאן כדי לתמוך, לחבק, ולהדהד ביחד איתך, צליל של חיים, קול של תקווה..
לצפיה ב-'תודה לך יקרה'
תודה לך יקרה
07/12/2016 | 07:13
23
תודה על המילים המעודדות נותנות תקווה ואור במקום של חושך
מעניינות המילים שלך והדהודן . .אכן השני נכתב אחרי הבנה שבכתיבה שלי רב הנסתר מהגלוי...ואם אני רוצה תגובה מדייקת אני חייבת לתת יותר מילים והסבר. 
ובכל זאת אהבתי את הרעיון של לא לפחד להיות בהדהוד הזה ..להפסיק להלחם במילה הזו . מילה שהיא גנאי ,מילה שמזכירה נשכחות . מילה שהיא לפעמים תאור לאישה שקופה ..
מילה שנאמרה עשרות פעמים 
מילה ....קשה ,מבזה.
תודה על חיבוק והכלה והרגשה בטוחה 
תודה לך שאת כל כך משקיעה ושם עבורי זה לא מובן מאליו ...וסליחה אם לעיתים אני שוכחת עד כמה אתם לא חייבים לי דבר . עד כמה אתם כאן מרצונכם מזמנכם בנתינה אמיתית ללא תמורה .
אז תודה וחיבוק זה המעט שיכולה להחזיר ... אוהבת אותכם .
 
לצפיה ב-'סיוכפרניה '
סיוכפרניה
02/12/2016 | 01:43
3
39
סיוכפרניה:

הָעוֹרְבִים אָבֹא הוֹ הָעוֹרְבִים אַתָּה
 גם שׁוֹמֵעַ אוֹתָם כמוני ?הֵם מהדדים באוזני כְּמוֹ הֵד תוֹתָח
טוֹבְעִים חוּר בתנוך אוזני כמכשפים מְחַלְּלִים לְרֹאשׁי
עִם חָלִיל יָשֵׁן שֶׁל כן זה זָקֵן הָעוֹרְבִים, 
הֲלֹא תחוש ברשרש קוֹלָם המחוספס?, בכיכוך גָּרוֹן ?
עַל המיטה אָבֹא הוֹ עַל המיטה הֵם שכונים בִּמְצֹלוֹת
לִבְּךָ, הוֹ לֹא הוזה אֲנִי? אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָות מִן מַעֲמַקֵּי הַשּׁוֹאֵל?,
\
הָעוֹרְבִים אָבֹא הוֹ הָעוֹרְבִים אַתָּה
גַּם שׁוֹמֵעַ אוֹתָם כָּמוֹנִי ?הֵם מהדדים באוזני כְּמוֹ הֵד תוֹתָח
טוֹבְעִים חוּר בתנוך אוזני כמכשפים מְחַלְּלִים לְרָאשֵׁי
עִם חָלִיל יָשֵׁן שֶׁל כֵּן זֶה זָקֵן הָעוֹרְבִים, 
 
הֲלֹא תחוש ברשרש קוֹלָם המחוספס?, בכיכוך גָּרוֹן ?
עַל המיטה אָבֹא הוֹ עַל המיטה הֵם שכונים בִּמְצֹלוֹת
לִבְּךָ, הוֹ לֹא הוזה אֲנִי? אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת מִן מַעֲמַקֵּי הַשּׁוֹאֵל?,
כִּי מוטלות כְּמוֹ פצצות תַּת ימיות עַל חוֹף האשליות.
אֲנִי סְּתָם שַׂחְקָן אַתָּה אוֹמֵר ? חַלְפָן מילים ?לֹא אָבֹא
הֵם שָׁם עַל קַו הַחוֹף רוֹאֶה בִּקְצֵה, עַל הַצּוֹק הַשְׁחוֹר

שָׁם הוֹ שָׁם הנא עַל רֶכֶס הָרִים צילצלו בְּקוֹל פעומנים ,הֵם
שִׁבְיָם הוֹ הֵם שִׁבְיָם, וַאֲבִי הִסְתַּכֵּל בִּי וְלֹא עַנֵּה, אָבֹא לֹא עַנֵּה.
לָמָּה לֹא עֻנֵּיתָ ( משוגע אֲנִי בעניך ) ? הָאוֹר לֹא החושך 

לֹא, אָז מַה כֵּן ?יָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ עוֹרֵב קָטָן ?, אֲנִי הוזה נָכוֹן?, זֶה
רַק מַמְתָּק חָזִיתִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ יורקת סוֹד, עורבים לֹא קיימים
בָּעוֹלָם הֵם רַק תַחֲלִיף לְאַהֲבָה שֶׁאֵין? , כְּמוֹ חוֹם שֶׁל אִם
שהבשיל כְּמוֹ תַּפּוּד עַל שולחן קצבים .
 
עוֹרֵבי חָמַק מהכלוב וַאֲנִי רַק הוזה ? אוּלַי אֲנִי מֵת כְּמוֹ עֵץ
מְאֻבָּן ,חמוק כְּמוֹ כנוכיה בְּלֵב יָם, ועורבי יבלם הַדָּם ? מֵת
אֲנִי אָמוֹר לִי אָבֹא מֵת אֲנִי ? לָקַחַת הסם ? עוֹד פַּעַם ? עַיִן
תבהה בַּקִּיר שְׁחוֹר, כְּמוֹ לירוק סוֹד, לירוק אָבֹא כְּדֵי ? עוֹרֵב
חַיֵּי ? הוּא קיים ? אוֹ זֶה אַגָּדָה ? עוֹרֵב הַזָּקֵן יִקַּח נִשְׁמָתִי ?
אֲנִי בִּכְלָל חַיֵּי ?
לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
02/12/2016 | 02:00
20
הָעוֹרְבִים אָבֹא הוֹ הָעוֹרְבִים אַתָּה
גם שׁוֹמֵעַ אוֹתָם כמוני ?הֵם מהדדים באוזני כְּמוֹ הֵד תוֹתָח
טוֹבְעִים חוּר בתנוך אוזני כמכשפים מְחַלְּלִים לְרֹאשׁי
עִם חָלִיל יָשֵׁן כן זה של זָקֵן הָעוֹרְבִים,
 
הֲלֹא תחוש ברשרש קוֹלָם המחוספס?, בכיכוך גָּרוֹן ?
עַל המיטה אָבֹא הוֹ עַל המיטה הֵם שכונים בִּמְצֹלוֹת
לִבְּךָ, הוֹ לֹא הוזה אֲנִי? אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָות מִן מַעֲמַקֵּי הַשּׁוֹאֵל ?,
\
 
כִּי מוטלות כְּמוֹ פצצות תַּת ימיות עַל חוֹף האשליות.
אֲנִי סְּתָם שַׂחְקָן אַתָּה אוֹמֵר ? חַלְפָן מילים ?לֹא אָבֹא
הֵם שָׁם עַל קַו הַחוֹף רוֹאֶה בִּקְצֵה, עַל הַצּוֹק הַשְׁחוֹר
שָׁם הוֹ שָׁם הנא עַל רֶכֶס הָרִים צילצלו בְּקוֹל פעומנים ,הֵם
שִׁבְיָם הוֹ הֵם שִׁבְיָם, וַאֲבִי הִסְתַּכֵּל בִּי וְלֹא עַנֵּה, אָבֹא לֹא עַנֵּה.
 
 
לָמָּה לֹא עֻנֵּיתָ ( משוגע אֲנִי בעניך ) ? הָאוֹר לֹא, החושך
לֹא, אָז מַה כֵּן ?יָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ עוֹרֵב קָטָן ?, , זֶה
רַק מַמְתָּק חָזִיתִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ יורקת צליל מת, עורבים לֹא קיימים
בָּעוֹלָם הֵם רַק תַחֲלִיף לְאַהֲבָה שֶׁאֵין? , כְּמוֹ חוֹם שֶׁל אִם
שהבשיל כְּתַּפּוּד עַל שולחן קצבים .
 
עוֹרֵבי חָמַק מהכלוב וַאֲנִי רַק הוזה ? אוּלַי אֲנִי מֵת כְּמוֹ עֵץ
מְאֻבָּן ,חמוק כְּמוֹ כנוכיה בְּלֵב יָם, ועורבי יבלם הַדָּם ? מֵת
אֲנִי אָמוֹר לִי אָבֹא מֵת אֲנִי ? לָקַחַת הסם ? עוֹד פַּעַם ? עַיִן
תבהה בַּקִּיר שְׁחוֹר, כְּמוֹ לירוק סוֹד, לירוק אָבֹא כְּדֵי ? עוֹרֵב
חַיֵּי ? הוּא קיים ? אוֹ זֶה אַגָּדָה ? העוֹרֵב הַזָּקֵן יִקַּח נִשְׁמָתִי ?
אֲנִי בִּכְלָל חַיֵּי ?
לצפיה ב-'עורב הנפש'
עורב הנפש
( לעמוד שלי בתפוז )
06/12/2016 | 19:55
1
26
אל מול הרעש הפנימי המנקר, המנכר,
אני שומעת אותך, נתנאל יקר, מנסה להאחז, מנסה להרפות, מנסה להבין
למצוא פשר בתחושות של חוסר הוודאות, הבלבול.. בתחושות האיום, הסכנה שמרחפת עם ריחוף העורבים..
כורע תחת מעמסת קריאותיהם, כורע תחת מעמסת קריעותיהם
של העורבים, של בני האדם, של כל מה שביניהם..
בין הדמיון למציאות
בין הפנים לבין החוץ,
בין תחושת הנראות לתחושת ההתפוגגות
בין היש לאין
במרחב הביניים הזה שבין החלומות לסיוטים..
נתנאל יקר, אני מאחלת לך שהקולות שבפנים שלפעמים רועשים מידי, יוכלו גם להצטלל, להצטלצל
כמגרות הנפש, אשר תוכל לבחור איך למיין, אילו לפתוח, שתרגיש יותר ויותר שאתה זה שבוחר ומחליט, ולא העורבים ממעופם..
לצפיה ב-'תודה על התגובה עודדת אותי.'
תודה על התגובה עודדת אותי.
06/12/2016 | 19:56
3
לצפיה ב-'בובה טרגר'
בובה טרגר
30/11/2016 | 01:47
4
50
בובה בלי עינים .
בובה על חוטים .
בובה נע לכל  הכוונים .
בובה אסורה, בובה אלימה .
באו ודפקו אותה מכל הצדדים ,
ישבה אדאישה הסתכלה בעין הרוצחים.
לא אמרה מילה, בובה מטומטמת בוובה מזיונת
מתענגת, בובה נהנת מין בכפייה, נהנת מאלימות.
נהנת מהשפלות, בובה ממוכנת, חלודה כולה, שחורה
כולה, בובה טעות ,בובה עלובה תמותי !!! שונא אותך .
שונא להיות בובה שלך ,שלכם ,של כל המפלצות, ואני
בובה מפלצת, בובה טורפת, מטורפת, סליחה שנולדתי.
סליחה על הכל אבא ,בובה כזו הייתה טעות, חבל לא הפלו
אותה אולי בא בטעות, סתם סמרטוט, הלוואי ואמות, ילד
טעות, ילד נחות, לא ראוי לאהבה, בן זונה משוגע , למות
למות למות, מפלל לגאול עצמי מהטנופת, הזו של בובותיות
מזופתת, חסר ערך,  חסר עמוד שדרה, עלוב ,למה לא לגרוס
את הבובה לעד ,להפילה לאש ,לשרוף את כול כולה ,בובה מזיונת.
תמותי, שונא להיות הבובה שאני , 
לצפיה ב-'כואב'
כואב
30/11/2016 | 19:35
1
18
נתנאל כואב שכך אתה כותב על עצמך
אתה הרבה יותר מסתם בובה 
וגם בובה לא אשמה 
אין לה יכולת שיש לאדם ...
אתך יחד 
מחזיקה אמונה 
מחזיקה תקווה 
לימים שקטים ורגועים יותר
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
30/11/2016 | 19:55
9
עודדת אותי
לצפיה ב-'בובה יקרה... '
בובה יקרה...
( לעמוד שלי בתפוז )
01/12/2016 | 11:44
1
27

נתנאל יקר,
כואב לקרוא את האופן בו נשמע שכאילו הפנמת את מי שתקף, ופגע וגזל ממך, מי שהיה אמור לשמור ולהגן... אני שומעת את הזעם שלך על עצמך, על חוסר האונים ואולי גם על איזו משאלה ואיזו הנאה שהייתה להיות במצב הזה...
נשמע שהאלימות שהופנתה כלפייך נבלעה בתוכך והפכה אותך בעינייך לאלים, או לכזה שראוי לסוג כזה של אלימות שמופנית כלפיו... ואולי מנקודת מבטו של ילד, זהו ההסבר היחידי המתקבל על הדעת במצב בלתי אפשרי בו דמויות שומרות ומגנות עושות נגדך מעשה פלצות ומעוררות מפלצות...אולי זו הדרך היחידה לשרוד את האלימות הזו ואת הכאוס שהיא מביאה איתה...
ואולי עכשיו, ההישרדות צריכה להיות בשינוי הדימוי, שהרי הבובה, גם אם חסרת עמוד שדרה, היא רכה ועדינה וזקוקה לטיפול והגנה... ואולי עמדה כזו של חמלה כלפי אותה בובה יעזור לה היום לראות את הכוח והיכולת שבה, את העוצמה שבאה מתוך הרכות...
אולי כך יהיה ניתן להדליק את האור ולהבריח את המפלצות...אולי כך יהיה ניתן לחבק את אותו ילד ואותה בובה ולנסות לבנות חיים שמכירים בהרס אך לא נבלעים בו... חיים שאולי יש בהם הזדמנות לתיקון...
 
אם תרצה וזה נכון לך, שולחת לך חיבוק חם,
חיבוק מטיב שלא מנסה לפגוע, אלא רוצה להזכיר שאפשר גם אחרת...
מזמינה אותך להמשיך ולשתף את ההתמודדות המורכבת והכואבת הזו, כדי לא לתת לאותה בובה להיות לבד בחושך...
אנחנו פה איתך, גם בפורום וגם בצ'אט האנונימי שלנו, באיזו דרך שתבחר ובקצב שלך. 
 
לצפיה ב-'תודה רבה תומכת סהר'
תודה רבה תומכת סהר
01/12/2016 | 15:14
12
אכן אני צריך לצאת מהגישה הזו אבל זה קשה נורא ... אני רגיל לחשוב שאני דפוק, ככה הרגלו אותי .. תודה על הגובה עודדת אותי .
לצפיה ב-'הוד מלכותם'
הוד מלכותם
21/11/2016 | 08:55
3
44

כְּמוֹ החלפנים- "שמלווים"
בַּשּׁוּק שַׁחַר לְכָל הַבָּא בְּיַד.
הָעִקָּר יְשַׁלֵּם בַּזּמַן. כָּך הֵם גַּם
הוֹרַי.
 
זוּג שְׁפַנִּים המזדווגים
וּמַמְלִיטִים גורים שֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמָן..
אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי כְּמוֹ בְּשׂוֹרָה הֵם
מִסְתַּדְּרִים

וְלִי הָיִיתָה אֲחוֹת.
פְּגוּמָה הִיא הָיִיתָה. מְעֻוָּת.
חָלְתָה בְּמַחֲלֵה קָשֶׁה. וְאֵינִי
מְבַכָּה וְלוֹ שְׁניִיָּה עַל מוֹתָהּ.

טוֹב שֶׁמֵּתָה לֹא סָפְגָה מַכָּה
חַדָּה-מֹכְרֵי אָבִי. וְעוֹד אַחַת
הָיְתָה לִי לְאַחוֹת. הִיא מֵתָ

מגסיסה- לֹא עָלְתָה בִּי וְלוֹ דִּמְעָה.
אֵלֶּה נִשְׁמָתִי לִרְוָחָה. עוֹד מָקוֹם
יֵשׁ לִי בְּחַדְרֵי, וְהִיא? לֹא תִּסְבּוֹל מִנְחַת
זְרוֹעַ אָבִי. וַאֲנִי הַמְּפַלֵּל לְיוֹם מוֹתִי, לְיוֹם

בּוֹ כַּדּוּר יְפַלַּח אֶת רָאשֵׁי
לֹא מַתַּת הַנְּשִׁיקָה מְחַכֶּה
לִי וְטוֹב שכך, וְאִמָּא תִּשְׂאוּ
עֵינָהּ לִשְׁמִי מָרוֹם, וַתֹּאמֶר " הַשֵּׁם
נָתַן הַשֵּׁם לָקַח הָיָה הָיָה שְׁמוֹ- מִבּוֹרֶךָ

 
לצפיה ב-'השאיפה לחיים'
השאיפה לחיים
( לעמוד שלי בתפוז )
23/11/2016 | 20:40
2
27

נתנאל, האם כשתארת את הוריך כחלפנים, התכוונת שהם הלוו לכם, ילדיהם, את חייכם כדי שתחזירו להם את החוב? ואז אולי שתי אחיותיך החזירו בכך שמתו, ואתה – בכך שאתה רוצה למות. אך אתה לא מצפה למשהו חיובי, ל"מַתַּת נשיקה". חשבתי שאולי נתכוונת לכתוב "מִיתַת נשיקה", כלומר, מוות קל. אם לכך נתכוונת, מדוע "טוב שכך"? האם אתה מוצא משהו טוב בכאב, או במוות מכאיב? האם אתה מבטא רצון להיפגע, יותר מכפי שכבר נפגעת? ואולי אתה מתכוון שאינך רוצה להגיע לגיל מופלג. זה נראה לי הפירוש ההגיוני יותר..
נשמע שהמוות של אחיותיך אינו דבר עצוב, שחייהן היו יותר עצובים: האחת נולדה מעוותת ולא שרדה, השניה גססה.. חיים כואבים, אבל קצרים. ואתה מייחל למוות, וכבר רואה את אמך מדברת אל אלוהים בדברי איוב, שהכל נלקח ממנו. ואינני יודעת אם מתייסרת אמך בייסורי איוב, שתחילה נלקחו ממנה שתי בנותיה, ועכשיו יש לה בן שרוצה למות, ואתה מדמה כאילו כבר מתת.. ואתה לא מזיל דמעה על אחיותיך, שזכו, לדבריך, לגורל טוב מזה שלך.. ומצטייר מהשיר כאילו גם הוריך אינם מתאבלים, מסיבות אחרות אולי.. כי הם לא חסו עליך, אז אולי אינם מרגישים רגש אבדן עמוק כלפי ילדותיהם? אתה מתאר אותם כחלפנים בשוק, או כשפנים מזדווגים, לא כהורים, ולפעמים לא ממש כבני אדם..
עולה מהשיר שאתה לא מתאבל על מותן של אחיותיך, אך מתאבל על חייך. כאילו לא המוות הוא הדבר שיש לעתים להצטער עליו, אלא החיים עצמם. ואולי זו הסיבה שאפילו את אמך אתה מצייר כה שלווה, נדמה, בסצינה הדמיונית שבה היא נפרדת ממך...
ואולי
כשאין עוד בני אדם בסביבה
אנחנו נזכרים שאנו בני אדם
שחיינו חיי אדם
נמדדים לא בסבל, שמביא את המוות קרוב אל העין
אם לא קרוב אל החיים עצמם
לפעמים בהכרה של מה שרע
אפשר לראות את הטוב שיכול להיות
אי שם
אי כאן
כי אם המוות אינו אלא קץ הייסורים,
שאיפה למוות עשויה לעתים
להיות
שאיפה לחיים 
 
לצפיה ב-'כן'
כן
23/11/2016 | 21:27
14
ואני מתאבל על אחותי אבל חושבשהיו סובלים בחייהם לכן היה עדיף שימותו , אני הייתי במשבר לכן כתבתי את סזה כיום אני מאוד מצטער מות אחיותי
לצפיה ב-'הכוונה שאני רוצה מוות אלים'
הכוונה שאני רוצה מוות אלים
23/11/2016 | 21:49
15
אני הרבה חושב על זה שאם אני יתאבד אז באופן ברוטאלי ..
לצפיה ב-'שוהה בילתי חוקי'
שוהה בילתי חוקי
21/11/2016 | 14:49
8
79
גופי
שוהה בילתי חוקי
גופי 
אין לו מקום 
אין לו תבנית או צורה 
גופי 
חסר חיים או נשמה 
גופי
קרבן !!!!
יש לו חיים בכאב  
ואולי ,לא רק לו 
גם אני 
חיה בכאב 
כי שם יש לי מקום 
זהות , חיים 
גם אני קרבן ...
 
לצפיה ב-'שוהה בילתי חוקי'
שוהה בילתי חוקי
21/11/2016 | 14:43
33
גופי
שוהה בילתי חוקי
גופי 
אין לו בית 
ארעי בעולם 
מהלך בו זר 
אין לו מקום 
הוא לא מוכר 
גופי ,קרבן 
 כקרבן מתנהג 
כקרבן נמצא
בכאב הוא חי
שם יש לו זהות 
שם הוא מוכר .
ואולי זה לא רק גופי 
שחי כקרבן 
אולי זאת אני ... 
 
 
 
לא שייך 
לצפיה ב-'פיצול'
פיצול
( לעמוד שלי בתפוז )
21/11/2016 | 17:01
6
57
נשמה שלא מחוברת לגוף,
פיצול.
נפש אבודה לכודה בגוף אבוד,
במחוז הכאב שניהם נמצאים,
שם לא בטוח ומוגן.
ושם את לבד ואת גם לא לבד,
ושם אולי את לא רוצה להיות,
אבל נדמה שכך נגזר עלייך.
קורבן וכאב.
קולות הזעקה.
האם זה לנצח נצחים?
האם את והגוף יכולים להגיע לחוף מבטחים?
 
צומחת יקרה, מקווה שתצליחי להגיע גם למחוזות נוספים.... 
לצפיה ב-'תומכת סהר יקרה '
תומכת סהר יקרה
22/11/2016 | 06:27
5
73
ראשית תודה , באמת מודה לך על הושטת יד ורצון טוב ...
פעם הייתי בורחת 
היום אחרי שנות טיפול ארוכות אני נלחמת , נלחמת על קשר על המקום הזה .
ואנסה להסביר לך מה בצורה הזו של התגובה מערבב ולא ממש תומך ..
 
את אומרת שאני נשמה אבודה 
את אומרת שגורם לזה הפיצול 
את אומרת שאני נפש אבודה בגוף אבוד 
שנמצאים בכאב 
ששם אני לבד וגם לא לבד
ושאני קרבן 
את שואלת ...
האם זה לנצח נצחים ?
את שואלת 
האם אני והגוף יכולים להגיע לחוף מבטחים ?
 
יקרה את משקפת את מה שאני כותבת ...זה כואב ולא תומך זה גורם לסערה 
כשאני כותבת כאן מתוך פיצול
מה שאני זקוקה במקום של תמיכה זה תיקוף לכאב לקושי
ליד תומכת לחיבוק 
אולי השיקוף נכון לטיפול גם שם זה יעשה בזהירות יתרה לא לעורר דברים שעדין לא בא זמנם ...
 
ולשאלות שלך ברור ומובן שיש חוף מבטחים ברור ומובן שאני אגיע אליו 
ברור ומובן כי לשם אני חותרת ללא להות ...
תומכת סהר מי שמכיר אותי יודע שאני לא מוותר אני מהלוחמות 
גם לא כתבתי יאוש או שאני לא אגיע 
תיארתי מצב שכרגע הוא שם , אחרי עשרות שנות התעוללות אין ולא יהיה הוקוס פוקוס שיביא אותי לחוף מבטחים ...
 
תודה על ההקשבה ...
 
לצפיה ב-'ויש גם ...'
ויש גם ...
22/11/2016 | 07:21
2
58
כעס ותסכול ואמרתם שתכילו איך שאבוא ..
אז מילים כאלה ..לילדה בת 12 או לנערה בת 16
"שם לא בטוח ומוגן." - לא בטוח ולא מוגן לנו בשום מקום ועכשיו גם לא כאן
"ושם אולי את לא רוצה להיות,- אולי אני לא רוצה להיות נראה לך שמישהו רוצה להיות בגהנום הזה . ולא זה לא הוקוס פוקוס לא רוצה אל תהייה ממש אבל ממש לא !!!!!!!
אבל נדמה שכך נגזר עלייך." - לא נדמה מעל עשר שנות עינוי והתעללות מביאים אותך לשם אם תרצה ואם לא ...אני לא בחרתי להיות בגהנום בחרו את זה בשבילי ...
והכותרת שצועקת פיצול למי שכל כך צועק מהדיסוציאציות המחורבנות האלה ...
 
הבית הזה היה בעיקר שלהן של הנערות אלה שכותבות מילים , צועקות כאב כי איש לא שומע ואיש לא מבין ואסור לצעוק או לדבר וצריך לשתוק והדרך היחידה שרואים אותן זה כשהגוף כואב וגם אז לא באמת רואים את הנשמה ....
אוף ...את יודעת יש בי חלקים שרוצים לצעוק לך אל תגיבי לי יותר !!!!! כמו שדילגת על נתנאל עדיף היה שתדלגי עלי ...
בבקשה רוצה את העיר מקלט בחזרה , מתחנננת אליכם אל תפצלו אותי יותר בתשובות שלכם ....אתם כל כך יודעים אחרת !!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
מזל שיש לי מילים עוטפות מכם לאחוז שמזכירות לי שאפשר אחרת ...תומכת אהובה לאן נעלמת לי...
לצפיה ב-'אני מרגיש אותך את הכאב'
אני מרגיש אותך את הכאב
23/11/2016 | 21:45
1
22
כל מילה מראה כאב גדול איך אפשר לעודד מי שעבר זוועות כאלו , אילו  מילים יש , את בחורה אמיצה את באמת לוחמת אל תוותרי תשאפי לאור מאחל לך רק טוב וחיבוק בהסכמה
לצפיה ב-'תודה נתנאל'
תודה נתנאל
30/11/2016 | 19:49
2
לצפיה ב-'כשמילים לא מצליחות לגעת...'
כשמילים לא מצליחות לגעת...
( לעמוד שלי בתפוז )
27/11/2016 | 18:08
1
43
 
צומחת יקרה שלנו,
 
קראתי את ההודעה שכתבת לנו מעומק ליבך, בפתיחות וכנות על מה שהתגובה שלנו עוררה בך.
 
יקירה, אני רוצה קודם כל להתנצל, על תחושת הפספוס והכאב שהמילים שלנו הסבו לך הפעם, ולחזק אותך על שהחלטת לשתף אותנו בטלטלה והסערה שהתגובה שלנו גרמה לך. 
אני מבינה כמה בלי שהתכוונו, המילים שלנו כנראה הציפו והתמקדו יתר על המידה באותם המנגנונים איתם את שורדת את הזכרונות והכאב, כשמה שביקשת היה לקבל חיבוק, אהדה, שיקוף לכוחות הגדולים הטמונים בך, ולא תזכורת לאותם בורות כאובים שאת נאבקת בהם באומץ כה רב..
 
נראה כי אחרי שנים של התמודדות וצמיחה, יש בך את המודעות לזהות מילים ומצבים שפוצעים, מכאיבים ומפספסים אותך, ואת הכח להיישיר אליהם מבט ולומר אותם. במקום להשאיר אותם כלואים בתוכך, מרחיקים אותך ממה שיקר וחשוב לך, נראה כי את בוחרת להגיב, לנקוט בצעדים שישיבו את הדברים למסלול הנכון עבורך - וזה כל כך משמעותי ולא מובן מאליו יקירה. 
 
אני שומעת כמה היית רוצה אותנו לידך, מושיטים לך יד, מקשיבים בלב חומל ואוהב לרגעים המעיקים והבלתי אפשריים בהם הכאב אוחז ולא מרפה... יודעים לראות את קרני האור שמעבר לעננים האפורים, מחזיקים יחד איתך את הידיעה והתקווה שלצד הכאב גם יהיה יותר טוב, יהיה אחרת.
אני שומעת אותך מבקשת מאיתנו לשמור עבורך את המקום בפורום כמקום בו אפשר לקבל חום אנושי, הקשבה ואמפטיה כנה - וככזה גם אנחנו הינו רוצים לשמור אותו.
 
תודה שעזרת לנו להבין מה תגובתנו גרמה לך להרגיש, חשוב לנו מאד להיות כאן עבורך, בדרך שהכי נכונה לך, מתוך רצון לנסות להיות כמה שיותר מדויקים ורגישים עבורך, איתך.
 
מאחלת לך שתמשיכי לצעוד קדימה, לראות למרחקים ולהחזיק בתוכך את הידיעה שמחכה עבורך מקום בטוח. כולנו כאן איתך מעומק הלב, בדרך הזו.
 
לצפיה ב-'תומכת סהר יקרה'
תומכת סהר יקרה
30/11/2016 | 19:47
31
תודה על מילים כל כך טובות עוטפות ומרגשות .. 
תודה שאתם מבינים ,
וכל כך רוצים להיות
לעזור לתמוך לתת
תודה על אפשרות להגיד גם דברים פחות טובים . 
תודה על היותכם ..  
לצפיה ב-'.'
.
23/11/2016 | 21:29
3
15
לצפיה ב-'בית משוגעים'
בית משוגעים
23/11/2016 | 21:39
2
69
 
 
 
בית משוגעים :
איני זוכר את הפעם הראשונה בו נטלתי חלק במערכת זו .
איני זוכר את היום בו את ידי כפותו לראשונה לעגלה חורקת .
למוות מחניק , לערובים שמטפטפים לתוך האוזן , אך זוכר אני את
הפעם האחרונה בו את רגלי קצרו עם סכין ואש החרבות אכל ראשי .
 
זה היה ליל סגריר , לי קרבו צלב מונח על לבי , בוא קרבי אל אלי .
ובחלום הופיע אלוהי ולי אמר " בני אתה ראשת תפארת , הנך אור
תגלית . ממך זקק האור יפצץ עולם שחור " , ואלו ימים טרופי דעת
ימי שכרון ובוז .ואני כתולעת רציתי לכרסם בכרוב , ואמרתי את האנשים
ישב אל דרך ארץ , ואני משיח בן דוד .
 
והלכתי אוכל טירוף , אכול פסיכוזה רצתי ברחובות בת ים .מחפש ללכד
דבש תחת עיני הים , והייתי צועק ברחובות אכול שגעון, ואני חשבתי ואני הלכתי
לבצע את זזממי , והלכתי ופערתי קברים בית קבורות צרפתי ויצעקו החללים " די
לך מפה איש חסר בושה ,עוף אל תרצח בנו " ויזעקו את להק העורבים , ואני שותת
חסר דעת , ואבן שחורה מונחת אל דופן הלב , אבן שוררת פלג חצץ במוח עקש .
 
ויקחוני השומרים אשר באו ויכהוני בחרבם . וקשרו רגלי וידי . ועמדתי דום . עיני שפלו
מטה על בדש בגד כתרת " סיכפרן מטופל בכדורים וזריקות מסוכן לציבור " וירחקו אותי
מן הפתחים, וכל עולמות הטהר עלי נסגרהו , ונחשי המוות בי מאכלים בעזרת ארס (זריקות,וכדורים )
ואני עיני נעצצו ואת פעם ראשונה איני זוכר . אך פעם זאת את לבי מזמרת:"
 
משוגע " היא הכתרת ,ואושפזתי ימים רבים ( חצי שנה ) במחלקה סגורה באברבאנל, ולהק הקופים
אותי סיממו בארס נחשים, ועתה אני זוכר כי במגדל הכסף אני במגדל השן היו הם, וזזו המערכת בועלת
ככעביש הזבוב ואני בין עלי כתרת טעם הארס שלכם ., בני זונות  ""
נִקֻּדַהּנקד פסקה שלמה
לצפיה ב-'הפרידה מעולמות הטוהר'
הפרידה מעולמות הטוהר
( לעמוד שלי בתפוז )
03/01/2017 | 23:08
1
15

נתנאל היקר, 
נשמע שמהפעם הראשונה שלך נותר אצלך בזכרון רק רושם מקוטע ובלתי מושג, איתו אתה חי ביום יום, יודע שהוא משמעותי- אך אולי הוא מרגיש נשכח, כאילו היה חלום. ולעומת הפעם הראשונה, שאינה, הפעם האחרונה נשארת אצלך בזכרון איתנה. 

אני מבינה שאולי הרגשת חסר שליטה, כשהמערכת החליטה לפתע פתאום להפריד אותך מן העולם הסובב אותך, וגם לתלוש אותך בכוח מעולמות הטוהר... בעוד שהיא תפסה פיקוד על הגוף שעד אז הרגשת שהוא שלך בלבד... ואולי נותרת חסר אונים וממולכד, כמו אסיר שכלאו אותו בחדר מיוחד. 

יקר, אתה מוזמן להמשיך לשתף בזכרונות והחוויות... ולמרות שאנחנו לא יכולים למחוק את הזכרונות הרעים, אנחנו תמיד איתך, באור וגם בחושך... 
שולחת לך חיבוק חם ואוהב ,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
04/01/2017 | 00:38
2
לצפיה ב-'קבוצה חברתית'
קבוצה חברתית
23/11/2016 | 16:50
28
כפר סבא כדיי שתקראו ותגיבו ותשתפו מומלץ תודה
נב.
רוצים למסור פרטי וינטאג אך מפחדים שלא יעריכו אותם כמו שמגיע להם באהבה ושימוש. שמי ניצן טבע מכפר סבא מזמין אתכם למסור אותם אלי למען פרויקט חברתי שאני יוזם. אשמח לתגובות. נ.ב אשמח אם תקראו תגיבו ותשתפו את הבלוג שלי תודה
http://www.tapuz.co.il/blogs/userblog/studion
לצפיה ב-'עיר חרבות'
עיר חרבות
17/11/2016 | 08:11
2
40
עיר מקלט 
שנים 
כאן 
מוצאת מקלט 
בן מילים ואותיות
מסתירה כאב גדול
עצב ,קושי
צמיחה
מילים שהדהדו
וחזרו ללב מתוקנות
עיר מקלט
ובלב פחד גדול
האבדה 
עיר מקלט 
ולא תשוב 
ההייתה לעיר חרבות 
מילים שהופכות
מהדהדות כאב
מהדהדות נטישה
מהדהדות עצב 
עיר מקלט או עיר חרבות .
עצובה .....
 
 
סליחה סה"ר מחפשת דרך להרגיש שוב בטוחה כאן .
 
 
 
 
לצפיה ב-'עיר גמישה... '
עיר גמישה...
( לעמוד שלי בתפוז )
19/11/2016 | 13:11
1
26

יקירה,
כמה חרדה זה וודאי מעורר שמקום שהיה כל כך בטוח, מקום בו אפשר היה להסתיר וגם לחשוף פגיעות, עצב, כאב וצמיחה הופך למקום שהוא עדות לטראומה, שיש בו טריגרים... מקום שנדמה כי מאבד את יכולת הנחמה שבו, מקום שיש בו סכנת נטישה...
ואני חושבת לעצמי שאולי הדיכוטומיה היא עצמה סכנה... כיוון שאולי לא תמיד  פשוט להבחין בגבולות העדינים שבין כאב לצמיחה, בין עיר מקלט לעיר חרבות...כמו בחיים, הדברים מורכבים וסבוכים זה בזה... ולעיתים יש צורך להחזיק את שני הצדדים גם יחד...

יקירה, אנחנו רוצים להמשיך להיות עבורך מקום מקלט, על כל מה שאת מביאה איתך – בין אם את הרגעים של הכאב, או הרגעים של הצמיחה, בין אם כעס או אכזבה או שמחה... אנחנו יכולים ורוצים להכיל מה שתביאי.. כל עוד נכון לך להמשיך להביא...
מודעים לכך שלא תמיד נצליח להדהד דברים שיהיו לך מדוייקים, שיהיו מתוקנים ושאולי, מתוך כוונה טובה, גם לעיתים נהדהד דברים שעשויים להיות פוגעים... ואולי מה שהופך מקום לבטוח, זה דווקא היכולת לבטא את ההפרה של גבולות, מתוך ידיעה שמי שעומד מולך מוכן ורוצה להתכוונן בהתאם...אולי הביטחון מגיע מתוך ההבנה שגבולות נחצים ומופרים לעיתים כחלק מכל קשר, אך הדבר החשוב ביותר הוא היכולת לדבר את זה, ולמצוא מחדש את האיזונים המתאימים...
 
רוצה לסיים בכמה מילים של פמה צ'ודרון, כפי שמופיעות בספר "הלב הנבון" של ג'ק קורנפילד:
"מועיל מאוד להבין שהרגשות שלנו, השליליים והחיוביים, הם בדיוק מה שאנחנו צריכים כדי להיות -
אנושיים לגמרי, ערים לגמרי, חיים לגמרי"...
 
מזמינה אותך להיות נוכחת עם מה שאת מביאה ללא צורך בהתנצלות מולנו...
ושולחת  לך חיבוק גדול וחם
 
לצפיה ב-'תודה '
תודה
19/11/2016 | 21:04
17
תומכת יקרה , 
מסכימה עם כל מילה .
זוכרת שאתם באים מטוב !!!!! 
ועדין תודה על התזכורת והמילים הרכות ...
לא מוותרת על קשר כל כך ארוך לא שוכחת לרגע כמה אתם כאן עבורי ....
לצפיה ב-'מכונית צעצוע שבורה'
מכונית צעצוע שבורה
13/11/2016 | 14:23
4
32

מכונית צעצוע שבורה
לאמא מכונית צעצוע 
שבורה כן אמא קנתה בְּזוֹל 
עָלְתָה כַּמָּה אִגְּרוֹת וַתִּקַּח

אֶל בֵּיתָהּ ותוציא מאריזה
וְתֵרָאֶה כִּי שְׁבוּרָה הַמְּכוֹנִית
שֹׁבְרִים שֹׁבְרִים ומנוע דולף 

ותיקח דַּף הוראות,וּבְיַד מיומנת
תאחה הַשְּׁבָרִים,ותסתום הנזילה .
וַתִּקַּח אוֹתִי לכביש הַגָּדוֹל לכביש 
הַחַיִּים ותניח על הקו הָרִאשׁוֹן

אֶת הַיְלָדִים מְצִיצִים מחלונות
 הַמְּכוֹנִיות וְתֵרָאֶה כִּי המוכנית
לֹא נָע אַחֲרֵי גִּלְגּוּלַי הכפתורים 
וַתֵּלֶך אל הַכְּבִישׁ ותחרט יָדֶיהָ
על הַכְּבִישׁ וַיֵּרֶד דָמָה כַּנְּהָרוֹת

וְתֻכֶּה עַל הַמְּכוֹנִית וְתֵרָאֶה כִּי 
הנא הָאוֹר האדום דּוֹלֵק והמוכנית 
נָסַעת ויתנגש בָּהּ מַשָּׂאִית 

 וַתֵּלֶך אל בֵּיתָהּ וַיִּשְׁאַל אָבִי " הֵיכָן 
הוּא בְּנֵי יקרי ? וַתֹּאמֶר "נִדְרַס מונח עַל
שׁוּלֵי הַכְּבִישׁ "וַיֹּאמֶר אָבִי " גרוטאה אֶפְשָׁר
למחזר " וְלֹא יִבְכּוּ עלי הורי.
 
וְלֹא יִשְׁאָלוּ הֵיכָן אֲנִי וְהִנֵּה לְאֻמִּי 
פְּרִי בִּטְנָה וַתֵּלֶך אל בֵּית הַחוֹלִים, וַתֵּלֶד
בֶּן וַתִּקְרָא לוֹ מַתָּן כִּי מַתָּנָה הוּא וְלוֹ 

בָּשָׂר וָדָם וְלֹא לֵב מברזל וָדָם מזכוכית,
וַתְּנִיקֵהוּ וַאֲנִי בְּלֵיל יוֹשֵׁב עַל שׁוּלֵי הַכְּבִישׁ,  
וָאֹמַר יֶלֶד טָעוּת, יֶלֶד תְּאוּנָה יֶלֶד מְכוֹנִית צַעֲצוּעַ 
שְׁבוּרָה .מ
לצפיה ב-'מערכת שבורה'
מערכת שבורה
( לעמוד שלי בתפוז )
16/11/2016 | 21:20
1
24

ומי אתה? מכונית שנקנתה בזול, והיא שבורה מלכתחילה? מה המחיר של
צעצוע שבור לאחרים? וכמה השקיעה בך אמך
אבל שמה אותך בכביש החיים על הקו הראשון
ואפילו שפכה את דמה
כדי שתיסע
אבל לא נסעת
וכשנסעת
לאחר המכה
נפגעת
ממכה
ובסוף היא אינה מתאבלת
ויחד עם אביך, היא
אינה מתאבלת
והוא אמר שאתה
גרוטאה שאפשר למחזר
אבל יש דברים
שאי אפשר
כמו המתנה
שנתת להוריך
כשנולדת
 
נתנאל יקר,
נשמע משירך כאילו היית שבור מלכתחילה משום שנולדת להוריך, ושאמך מצד אחד השקיעה בך את דמה, ומצד שני הפקירה אותך לסכנות הכביש...  ולאחר שנפגעת, לא הראו כלפיך הוריך כל רגש, שאביך קבע את היותך חסר חשיבות, ושאמך הלכה אחריו..
אני שומעת כל כך הרבה כאב על האופן בו נהגו בך הוריך, וכמיהה ליחסים אחרים, שבהם לשם שנתנו לך כשהיית תינוק יש משמעות יקרה גם לך וגם להורים.. שאתה מתנה, ולא תאונה..
ואולי יש אנשים שלא יודעים לשמור על החיים השבירים והיקרים שמופקדים בידם, והילד שגדל נאלץ להתמודד עם האלימות ועם ההזנחה, ונמצא בתפקיד הבלתי אפשרי עבור ילד, בצורך לגדל את עצמו ולהגן על עצמו מפני מי שהתפקיד הזה שייך להם מלכתחילה. ולפעמים כשילד מוצא את עצמו בתפקיד הזה הוא מטפח הרס עצמי וחובר להורה המתעלל והמזניח, ומפנה גם כלפי עצמו את השנאה שהצטברה אצלו בלב. זה יכול לקרות כשכל המערכת שבורה, לא רק מכונית הצעצוע, אלא גם ה"ילדים" המגודלים שמשחקים בה. דרוש המון אומץ בשביל לשרוד חיים כאלה, ואני יכולה גם להבין שבקלות היית מוותר על גילויי גבורה שכאלו, שהמציאות האכזרית כפתה עליך.. ושאתה כנראה מרגיש שנותרת שבור. אני מבינה שפנית לטיפול שלא עזר, ונראה שאתה נרתע מלפנות למטפל אחר בשל האכזבה שחווית מטיפול. יחד עם זאת נראה לי שהיית יכול להיעזר במישהו תומך, איש מקצוע או אחר, ואולי תוכל לשתף כיצד אתה מתמודד, האם יש אדם חיובי תומך בחייך, ואם לא, מה אתה עושה כדי לשמור על עצמך.
 
לצפיה ב-'תודה רבה על התגובה המשוקעת והחכמה.'
תודה רבה על התגובה המשוקעת והחכמה.
16/11/2016 | 21:29
11
אני צריך להתחיל טיפול אבל זה יקח זמן, אני באמת חייב לגבר עם אדם אם זה מטפלאו סתם חבר , חייב קשר...
לצפיה ב-'נתנאל יקר ....'
נתנאל יקר ....
19/11/2016 | 21:13
1
13
ממש לא מכונית שבורה 
וגם לא גרוטאה 
מכונית חדשה 
מכונית נפלאה 
בידיים גסות נתלשו גלגליה 
בידיים גסות נתלשו דלתותיה 
והיא מקורקעת 
והיא תשושה 
פרוצה לכל רוח 
לכל פגע 
לכל רע 
בידיים רכות של מוסך מקצועי 
בידיים טובות ואוהבות
 תהייה המכונית מתוקנת 
מכונית משופרת .....
 
אל תוותר על עצמך רק כי מי שהביאך לעולם ויתר ....
 
לצפיה ב-'תודה רבה ולא מוותר'
תודה רבה ולא מוותר
19/11/2016 | 22:04
1
לצפיה ב-'קווים לדמותו של היאוש'
קווים לדמותו של היאוש
08/11/2016 | 18:51
1
48
נו, למה אתה מחכה?
תירה.
אני לא בוכה ולא קפואה
אני לגמרי צלולה
תירה.
תחדיר את הכדור ברזל אל כל ההתפטלויות והתקוות האכזבות אל התאוריות ההזויות אל השקרים והמסיכות
תחדיר אותו כבר!
תירה.
אני לא בוכה. אין לי אפילו דמעה. מזה הרבה זמן שאני יודעת בדיוק מה אני רוצה
אני בזבל ובלבד יותר מדי זמן
אני התנוונתי והפכתי לגוש מתפורר של עפר
חסרת ערך אני כבר מזמן לא מתרגשת מסודות המחר
תירה.
תירה בי כבר
תיקח את כל הבלבול המיותר הזה
תירה.
תירה כי כבר אין בו צורך
תזרוק את הפג תוקף
תירה ותגמור עם זה
אני לא מפחדת
לצפיה ב-'להיעלם או לא להיעלם'
להיעלם או לא להיעלם
( לעמוד שלי בתפוז )
09/11/2016 | 12:08
26
רוצה להיעלם
כי רע,
בזה אני כבר בטוחה,
לכן אני צלולה.
רוצה להיעלם
כי לא נותרה בי עוד תקווה,
כי איני מסוגלת לסחוב עוד אכזבה.
רוצה להיעלם
כי אני לא מסוגלת יותר,
כי לא נותרתי אני,
כי מי צריך אותי.
אני רוצה להיעלם.
 
ואולי, מתבגרת יקרה, יש גם אור בקצה המנהרה?
אל תיעלמי, כתבי לנו... אנחנו איתך.

You may shoot me with your words,"
You may cut me with your eyes,
You may kill me with your hatefulness,
"But still, like air, I'll rise.
לצפיה ב-'גוף או אולי גופה'
גוף או אולי גופה
31/10/2016 | 17:13
4
84
הגוף שלה 
שמן רופס
חסר צורה 
הגוף שלה כואב
דואב
צועק בושה
צועק גועל 
צועק אשמה
מתעורר לחיים
מכל דבר וטריגר
מזכיר 
שזוכר 
כל מגע כל יד 
כל אצבע כל ...
מעיד שחי שם 
מזכיר 
שהיה שותף ואולי גם 
רצה 
גוף הלוואי גופה 
שימות כבר 
הגוף 
שלה.
 
לצפיה ב-'או אולי איזשהי הפוגה'
או אולי איזשהי הפוגה
( לעמוד שלי בתפוז )
01/11/2016 | 18:22
45
צומחת יקרה שלנו,
אני מרגיש את תחושת חוסר האונים העמוקה שאת חשה, שכמעט וחונקת אותך ולא משאירה מקום לדברים אחרים.
את מוצפת בתחושות גועל, אשמה וסלידה מהסביבה ומעצמך, מהחוויות שצילקו לך את הנפש והותירו אותה משוסעת ומדממת...
והגוף שלך, שנראה שהוא סוג של עדות למה שעברת, ושאת רוצה כל כך שהוא ייהפך לגופה, מוצף ברגשות קשים כל כך ולא שוכח.. וזה בטח כל כך הרבה לזכור, כל כך הרבה להכיל, עד שאולי זה מרגיש לפעמים יותר מידי, שלפעמים את מעדיפה להתנתק מהגוף הזה, להרגיש אותו כזר, כלא שלך – כי אולי רק כך אפשר להתמודד עם התחושות הקשות שאצורות בו, רק כך אפשר להפוך לפעמים את הגהנום הפנימי לנסבל..
 
יקירה, אני לא מסוגל לדמיין אילו תעצומות נפש נדרשות כדי לא לוותר, להחזיק את הראש מעל המים ולהמשיך לחיות עם הפצעים הללו שמתקשים להגליד..
אני מלא תקווה שתצליחי לאט לאט לצאת מהמקום המתיש הזה, ושתמשיכי בתהליך הלא פשוט, של לצמוח מתוך הכאב העמוק הזה ולמצוא קצת שלווה ונחת.
 
שולח לך חיבוק חם, עוטף ומכל הלב
 
לצפיה ב-'כואב פחד מגע חלק מפוסט טראומה'
כואב פחד מגע חלק מפוסט טראומה
02/11/2016 | 08:57
2
43
גם אני הרבה פעמים נגעל מהגוף שלי, אני חותך או דוקר את עצמי  שזה קורה, אבל זה לא הדרך זו דרך הרסנית, אני קורא אותך כבר תקופה ורואה הרבה כאב באופן מוצנע וזה מדהים, השקט שבכאב הבטוי הצנוע מהמהם אני כה פרבקטובי ומקיא הכל, אהבתי לקורא,תאבק מאמין שתצליחי בהצלחה
לצפיה ב-'נתנאל תודה '
נתנאל תודה
04/11/2016 | 12:09
1
25
גם אני קוראת אותך , כן מאוד קשה לי עם מה ואיך שאתה מביא את הדברים . מאוד טריגרי למען האמת .
גאה בך אבל על הכנות על הישירות על כך שאתה לא מוותר בסופו של יום עלייך ועל אחותך ועל השפיות ונאחז למרות כל ההרס שאתה מתאר בחיים . תמשיך ככה כי מגיע לך ..
מאחלת לך שיבוא היום שתוכל לעזוב את עמדת הקרבן , זה שלעיתים מקרבן אחרים ופוגע בהם ולעיתים פוגע בעצמו ורוב הזמן לא מוצא את מקומו בעולם .
האמת נתנאל כמי שנפגעה לאורך השנים קשה הייה לי בהתחלה לעכל את הכתיבה שלך בעיקר זו שמתארת מהצד שלך את הפגיעה  באחותך .
יחד עם זאת זיכית אותי ללמוד ולהבין איך פועלים שני הכוחות האלה של הפוגע והנפגע ...שולחת לך המון כוחות להתמודד עם הפגיעות הרבות שעברת משני המתרסים בחייך.
לצפיה ב-'כן אני לגמרי מבין אותך'
כן אני לגמרי מבין אותך
04/11/2016 | 13:55
13
קשה לעכל אותי ,אני באמת נאבק ברוע שלילא קל אבל אפשרי, ואני קורא אותך ורואה הרבה כאב וצניעות וזה נהדר . אני חושב שעלי ללמוד לכוב יור עדין אבל אני לא יודע איך אני פולט הכל וזה די קשנ לעכדל אתזה אפילו  מאוד ... ואני גם מאחל לך כל טוב ורק שקט מגיע לך...
לצפיה ב-'ילד מפלצת טריגר'
ילד מפלצת טריגר
27/10/2016 | 21:50
2
36

ילד מפלצת לא שייך לשום מקום
בודד חסר בית אין קירות ביתו מכסות את גופו, י
לד מביט בעולם הזה הזר החשוך לא יודע לא יודע ממש
לא, הוא מביט בי בעיניו השחורות,
הוא טובע בי בי מבט מאיים " ילד
אסור " הוא אומר ואני מבין ילד "
מפלצת" איש לא היה ליצידי שכסו אותי קור וצינה קרה
עד שנפלו עיני לתחתית, אף אחד לא
חיבק שהייתי זקוק למגע ,לא לזין לא
לזין לא רוצה אותו רוצה לברוח, אנסים עם
חליפות שחורות, עם פרצוף  חמור סבר עבד אתה
עבד ילד עבד של הממשל, של אבא של
אמא של החברה המזיונת הז
שמצמידה לי תוות של " מטורף מסוכן
לציבור " לא זוכר את הפעם הראשונה
שיטעמתי את הטעם המר של היאוש,
שלגמתי עוד ועוד ושאפתי לראות
את הריח המטלטל של הגז הזה, של
האש הזו של הפקרות, ילד מפוקר גוף
 לא שלי, הם שלטו בי ,הלקחו אותי,
למה אני לא זוכר הכל ?כמו יום בהיר לראות
 את  המוות למה הסיוטים ? למה הפלאשים ? למה
הפוסט טראומה מחורבנת, עוד מילה עוד שם  
עלוב, רציתי אהבה וקבלתי זין רציתי חיבוק
וקבלתי אגרוף ישר ללב הדומם, י
לד נאנס עוד אחד מאלך, ואבא צוחק
אתה הומו, למה לא התנגדת, הם
שיחקו איתך, כי אבא הם שיחקו
איתי משחקים אסורים, אבל אתה
רצית לדפוק אותי , לא הם
אתה האבא הממזרי שלי עם המבט
הקפוא , עם עיני המוות האל
ו המרצדות על המסך של חיי,אבא של מכות,  אבא של
איומים, אבא של זין בתוך הפה, לא פיזי
 לא נתת לי לא הבאת לילטעום את היאוש,
את הדם הזורם בלב המת, הכה מת הכה
עייף אלא הרסת אותי, עם היבוש שלך
,זקן, אני ילג מפלצת, האצבעות שלי הם חרבות
ועיני הם זכוכית וראשי הוא פח אשפה
ורגלי כלל לא לא נע רק נשאר
במקום ,ילד מפלצת ככה אמרת לי ,
אני לא יודע, אני לא יודע אם המניאקים
שדפקו ילד בן שמונה הם הרוצחים האמתיים, כי
מזה לזיין ילד ?זה כיף נורא זה מואו
מיאוי זה נעים ורך , אז למה לא ? למה מי
אני ? למה מה מגיע לי ?קיבלת זין
תשתוק ,אין לך זכות לדבר, ילד מפלצת,
בלי שם ,בלי אור רק חשכה תשורר ו
תמות יחידי, זהו פרקתי תזבל הזה,
הוצאתי תאשפה מהלוע המחרובן שלי, זהו .
 
לצפיה ב-'על מפלצות ושדים... '
על מפלצות ושדים...
( לעמוד שלי בתפוז )
30/10/2016 | 11:52
1
30

נתנאל יקר,

אני שומעת את הזעם על העוול הנורא שנעשה לך בתור ילד, עוול שגזל ממך תמימות, שהותיר אותך חסר אונים, עד כדי כך שגם היום אתה מתקשה לחוש הגנה...לצד הכמיהה הרבה למגע שהוא אינו פוגעני, למגע חם, מנחם, מגן...
שמחה שיכולת לפרוק וכמו "להקיא" מתוכך את התחושות הקשות הללו, את הפלאשבקים שאתה מתאר שאינם נותנים מנוח...
 
אני שומעת את הסיפור על שתי המפלצות – מפלצות שפגעו וחמסו וגזלו מהילד התמים שהיית, מפלצות ששבות לאיים בלילות, בחלומות ואת המפלצת שאתה מתאר כעצמך... תיאור שניתן לך על ידי הפוגעים בך וכמו הפנמת וכעת אתה משייך אותו לעצמך... ואני מרגישה צורך לשלוח חיבוק חם לאותו ילד שבתוכך... להזכיר לו שקיימים גם סוגי מגע אחרים, שקיים מגע שהוא מטיב... חיבוק שמבקש להדליק אור קטן בלילה כנגד הסיוטים והמפלצות בחדר... האמיתיות והמדומיינות... חיבוק שרוצה להזכיר שאינך ילד מפלצת.. אלא ילד שנעשו לו פלצות שהיה חסר אונים מולם...

אנחנו פה איתך... מבקשים שתדע שאתה לא לבד כנגד אותן מפלצות.... שאנחנו עוטים שיריון להילחם בהן לצידך... מוזמן לשתף ולהרחיב יותר על אותן מפלצות כאן או בפרטי... ויחד ננסה לחשוב איך נוכל להאיר את החשכה...
 
בברכת שבוע חדש וטוב, 
 
לצפיה ב-'תודה רבה מילים מידיקותת'
תודה רבה מילים מידיקותת
01/11/2016 | 15:25
8
לצפיה ב-'גוף'
גוף
29/10/2016 | 00:12
1
42
גוף חצוף
גוף מיותר
גוף שלה 
שלו
שלהם
לא שלי 
גווף זר 
ומיותר 
שונאת אותו
והוא אותי 
גוף אשם
גוף כואב
גוף זר ומנוכר
לצפיה ב-'גוף יקר... '
גוף יקר...
( לעמוד שלי בתפוז )
29/10/2016 | 16:45
33

יקירה..
כמה כאב יש במילותייך, כאב ואשמה שכ"כ קשים לשאת, עד שהגוף חייב לההיפך להיות זר ומנוכר...
 
ממש ניתן לחוש דקירה דקירה בגוף, באבק השריפה של המלחמה הפנימית...
אותו גוף שאינו חצוף, ושאינו אשם... אותו גוף מותש, גוף שזקוק לחמלה, למנוחה, להפסקת אש...
 
רוצה לשלוח חיבוק גדול וחם שמבקש להזכיר לך שיש אפשרות לשלום בית... שהיא קיימת בך והיא שלך... ואנחנו מבקשים להיות פה כתזכורת לאפשרות זו, ולהיות עבורך גם ברגעי המאבק של אותו גוף יקר וראוי...
 
אם תרצי להרחיב כאן או בצ'אט באשר להתעוררות אותו המאבק, אנחנו כאן, מבקשים להילחם איתך ולצידך...
 
בתקווה לשבת של שלום,
 
לצפיה ב-'החרדה'
החרדה
27/10/2016 | 11:03
28

עוד לפני שהתחיל בכלל לכתוב את הסיפור, הוא כבר פחד שלא יהיה לו איפה לפרסם אותו. הרי בפורום "תמיכה נפשית ביצירה" אף אחד לא יקרא חוץ מהמתנדבים של סה"ר, והם עוד עלולים לחוק אותו כי הוא "טריגרי מדי". בתקנון של אתר "סיפורים" נאסר לקשר לאתרי פורנוגרפיה וגזענות, והחרדה אמרה לו שאסור גם לכתוב את שני הדברים בסיפורים עצמם. לא הייתה שם גם דרך לסמן תוכן "למבוגרים בלבד".
זה לא שהוא רצה לכתוב פורנו. הוא פשוט רצה שבכל פעם שהגיבור ואהובתו נכנסים למיטה, זה יתואר בפירוט. מאז שהיה נער זה עצבן אותו שמדלגים על הסקס בכל פעם מחדש. גם גזענות הוא לא התכוון להביע בסיפור שלו. הרי הוא לא מצדיק את השואה שנעשתה לנו בעולם האמתי, ובוודאי לא מטיף לביצוע שואה לעם אחר. הוא בסך הכול מתאר סיטואציה דמיונית, בעולם מקביל על גבול הפנטזיה, שבה מתרחשת שואה לעם בלתי מציאותי, שזה כנראה מגיע לו.
לא אכפת לו שיגידו שהוא מפלצת, חולה נפש או מילים יפות אחרות. שום דבר לא יהיה גרוע יותר ממה שאמר על עצמו בלילות הארוכים. החרדה היא מלהיות מושתק, מכך שלאף אחד ואף אחת לא תהיה אופציה לקרוא את תוצרי החשיבה שלו. וחשיבה זו הבעיה העיקרית. החשיבה האינסופית על הסיפור מנעה ממנו להקשיב לשיעורים שלמים, וכל כישלון בלימודים במציאות רק הבריח אותו עמוק יותר לתוך הפנטזיה.
אין ברירה, הוא חשב. אני אשאר בגיהינום הפרטי הזה של המחשבות עד שאני אמות. אף אחד לא יקרא את הסיפור שלי. עדיף לוותר.
אי אפשר לכתוב סיפור על נאצים שמפיקים סרטי סנאף.
 
לצפיה ב-'עורבים בראש'
עורבים בראש
22/10/2016 | 19:04
3
33

הערה :הכל בגללו הכל בגלל אבא, הכל בגלל שהוא אלים, הכל בגללו ,אני ככה כי אני זה הוא, כי אני זה הוא חק וחלק, כל החרא זה כי יש לי אבא ואמא וכל מיני בני זונות בראש, הם אשמים ואני חלק מהריקוד הזה,  הכל תהום והכל אש,הכל בגלל  אבא...

אין לי נשמה ואין לי רוח אין לי גוף ולא בשר אני נע ברוח, נעה בכל מרחב בכל שביל שעליו לעולם לא יגע, אני מת ואני חיי ואני בכלל מבזבוז, איש הולך ואיש נשאר איש חלש ואיש בלי כלל דבר, אוי מה אני יגיד שלא  אמרתי על עצמי גוש אשפה מפולפל מדבר לעצמי משורר לעצמי את שירת מותי, מה האדם ? אם לא גוש עפר מתוחכם מה אמר אראיל ? האדם בוץ מתוחכם אני הקטן חושב האדם בול עץ מנומנם, בטל ועצלן חסר עולם משלו,שומע מצית לחוקים  לא לו, אני בלרניה על הקרח רוקד לצללי התלין, סיוט ועוד סיוט זה שווה שני סיוטים ? זה סתם מתמטיקה פשוטה, סתם חלף הרוח ויביוא הגשם ? לא הכל היה שחור לעד ?(דיכאון קליני אל תשימו לב עלי ) , אני ממתי ביום שנולדתי ככה אמרתי למטפלת שלי שהסתכלה עלי ונתנה לי עוד זריקה, עוד כדור ללא מבט ללא חיבוק, ללא
 
אהבה, סתם יושב על המחשב וכותב מפפטפט עוד ועוד ללא הפסק, למה בכלל לפקוח את עיני, למה לאלצלול ליגון שאולה וזהו ? לטבוע בים הרחמים, שם עדיף לא לילדים העזובים ? אוף די לבכות יש כאלו בלי בתים מחטטים בפחים, נאנסים כל יום כל שעה על ידי כולם, מסוממים, כל אלו לא אתה כל אלו היית, תן נשיקה לאבא שלך תן לו חיבוק שלא זרק אותך שוב מהבית ,שנתן לך הזדמנות, תודה לאמא שכבר מתה מזמן שכבר נבלעת בין שכחה לבין סחרחר נפשי בלתי מובן, הוא אשפז אותה הבן זונה הטביע אותו בשגענות שלו, מחלקה  5 א אברבאנל תבקר את אמא שאבא הכה, שאבא זין אבא מזיין את כולם, ועלינו לשתוק אבא קדוש, אני פלסטיק שחור חסר ערך אני עיגול על שד של איזה אישה עקומה
 
, שהנא תפלוט אותי החוצה כמו איזה בן זונה, ועוד השטן יצחק וילגלג על הפנים השחורות, שלי על הצלקות על הגוף ,כבתי על כל הגוף שלי סגריות, כולי מכותם בדם, אין לי נשמה ואין לי רוח אני צל נפוח, בלון תפוח איש נע ברוח בן זונה משוגע, למות למות למות, או להזריק, או ללכת ולזיין לעצמך תחיים עד שתרקב בכלא, כי זה מה שמגיע לך, שער מנשה, כלא, אברבאנל כלוא בין ארבע קירות, חסר נשמה אני חסר יכולת צל חולף תבנית שנשארה ריקה, עלוב נפש, אפשר לפסל את המוח הרקוב שלי ולשלוח לזבל, שום כלום, שום
 
יצרתיות, שום יכולת, איש אדיוט, טיפש נמוך עלוב מכוער, אני בהמה ,בא לי למות, למה לסחוב את זה עוד, למה להתאמץ להיות מה שלא תהיה לעולם ( אדם ) , כלאו אותי כולי טמון באדמה עם התולעים שיאכלו לי את הראש, שיכרסמו לי תאף, תנחרים שלא נשמו אוויר לח לעולם, גהנום הכל גהנום, אין לי מילים בפה לתאר הסבל הכל חמוץ ודביק מוות מפלסטיק חור שחור, דיכאון דיכאון מוות די לשקר לעצמך אין בי שום דבר מיוחד, אין בך יופי, הפרחים נבלו ועורבים לקטו הכל את הבשר החרוך שלך, את האש בעין העצלה המגמגת " אבא די אבא די " ואבא לא מפסיק אבא בן זונה ישבור לי תראש, דובון אכפת לי
סמל של כל העלובים, מחחיך ובבית זוועות ,אבא אבא אבא מניאק ,אבא טוב רק לעצמו ,
 
ואני לבדכל כך לבד בלי איש, בדד ,אין כלום, הכל בודד כל כך הכל לבד כל כך, איש איש בביתו סגור ומסגור איש איש בעלמו חיי ובידו עולם, ועולמי צר כנמלה כמו שאמרה רחל, אני יגמור בגיל עשרים, אבא אמר שאני לא יזכה לחיות, שהוא יקבור אותי מחוץ לגדר, ויבכה עלי שנה, ל האחיות שלי הוא אפילו לא בכה, רק הכה, תינקות הכה תינקות, רוצח, בן זונה שועל בן שעולה אבא שלי סרסור ואמא שלי זונה ,זה הכל, תתמיד היא תלך איתו, לכל מקום, יאנוס ?לא נורא היה נעים אחר כך אפילו שבהתחלה נשרפה הנשמה, יקלל ? לא נורא אחר כך יבקש סליחה והכה ? לא נורא כנראה עצבנתי אותו הוא נורא טרוד
 
בעבודה,בן זונה, מכה, אלים, אני כמוך אבא אותו תבנית שחורה, אותו נבל עם חליפה אדומה, מיוחט ואונס כל דבר, בן זונה אתה ובן אלף זונות אני, שנמות מיתה קשה, אה ואני ונקבר חיים כי זה מה שמגיע לנו, נבלות האדם קהים קהים ,בי הלכתי הלכתי לעולם אחר, הלכתי לעולם בו יש טהר, הלכתי לישון, במקום אחר .
 
לצפיה ב-'לאחותי'
לאחותי
25/10/2016 | 01:08
15
 
אֲחוֹת קְטַנָּה :
 
אֲחוֹתִי אֵינֶנָּהּ עוֹד מֵתָה מִיתָה קָשֶׁה .
וַאֲנִי זוכר אֶת צחוקה כְּקוֹל ניגון
עֶרֶב .
 
וַאֲנִי אֶת התינוקת ערסלתי וּמִבַּעַד לחלון רצתה
לְהוֹצִיא כַּפּוֹת יָדֶיהָ : לָגַעַת בַּעֲלֵי שַׁלֶּכֶת .
לְהָרִיחַ רֵיחַ טַל וְאַדְמָה, וְלֹא זכתה לִרְאוֹת עוֹד עוֹנָה חולפת
כִּי ליבה נָדַם, עָצַר מֹלָכֶת .
 
וַאֲנִי זוכר אֶת אֵד הַמַּיִם שנשפך עָלַי וְעָלֶיךָ באמבט .
וְאֶת הטלאק עַל הטוטסיק , וְאֶת עֵינָהּ הַדְּבַשׁ הלחושות
לִי, וחיוכך מָתוֹק כָּל כָּך ,
 
אֶל תִּבְכִּי עָלַי אֲחוֹת ,כִּי הִנֵּה גּוּפֶךָ נָשָׂא הָרוּחַ
נִפְתְּחוּ שַׁעֲרֵי שָׁמַיִם. וּמַלְאֲכֵי שָׁרָת קוראים לְךָ
" הִנֵּה בָּאָה בַּת מֶלֶך " ,
 
וְלִי אֶל תָּבוֹאִי בַּחֲלוֹם אֵינִי רוֹצֶה אוֹתָך לזכור, לֹא אוּכַל
בָּאֵשׁ הַמַּחֲשָׁבוֹת לַעְמֹד , וְאֶת אֵינְךָ עוֹד מַתַּת מִיתָה
קָשֶׁה . אֲחוֹת קְטַנָּה .
 
לצפיה ב-'לרפא את הילד העזוב (טריגר)'
לרפא את הילד העזוב (טריגר)
( לעמוד שלי בתפוז )
25/10/2016 | 19:11
1
28
נתנאל יקר,
אני קוראת בין המילים שלך את זעקת האימה שמשתקת אותך מהמחשבה על להידמות לאבא, מהמחשבה על החלקים בך שהם כמוהו..
ואתה, מרגיש כמו באיזה תסריט אימה שנכפה עליך ולא מותיר לך ברירה אלא לפעול לפיו ולהמשיך ולממש אותו, את אותם המעגלים בהם היית אתה כלוא כילד, וגם כעת מרגיש שאתה לא מצליח לצאת מהם..
מעגלים שמותירים בך תחושת ריקנות עצומה, תחושות של קטנות ושל בוז עצמי, כמו אות קין שאתה מקנה לעצמך על עצם ההשתייכות למשפחה ממנה הגעת, כשבמקביל עולה הרצון העז לטהר את החלקים הרעים והקשים האלו מתוכך, למלא את החסכים העצומים באהבה, בחום, בהערכה – שכמו חור שחור שואבים את כל קרני האור שבפנים, מותירים אותך בתחושה של אדמה חרוכה, בתחושה של ריקבון שמאכל את כל כוחותיך..
 
נתי יקר, למרות השדים מהעבר שהולכים איתך וממשיכים ללוות, אתה לא חייב להמשיך ולפעול אותם, לפעול את הדפוסים הישנים שאתה מכיר ושונא ומרגיש כפות על ידם.. האם אתה נמצא בטיפול יקר? טיפול חומל ומחזיק, כזה שבו מעבר לכדורים גם מקשיבים בו לחוויות הקשות שלך, שנותנים בו מקום גם לעבר וגם לעתיד הטוב יותר שיכול להיות לך..
 
לצפיה ב-'תודה רבה ,ואני בטיפול לא שיחיתי הייתי ולא עזר'
תודה רבה ,ואני בטיפול לא שיחיתי הייתי ולא עזר
25/10/2016 | 19:13
10

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

טלי אנגור - טיפול בתסמיני אוטיזם
טלי אנגור -
פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה
B'way- הורות ומשפחה בפרק ב'
גלית הלר זמינה עבורכם

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ