לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'כואב '
כואב
28/02/2016 | 17:46
2
52
ניפתחו הפצעים מדממים 
כואבים ושורפים 
הנפש צועקת 
הזיכרונות ,לא שלי 
לא 
לא יכולה ,להרגיש 
הכאב 
הבכי 
הרעש 
שוב שבוייה בים של כאב 
חונקת דמעות 
חונקת כאב 
לא מסוגלת להרגיש 
זה ככ שורף בנשמה 
הבור 
גדול  עמוק ללא סוף 
או תחתית 
שמישהו ייקח ממני את עצמי 
לצפיה ב-'תהום שפערו הזכרונות'
תהום שפערו הזכרונות
29/02/2016 | 13:15
33
הזכרונות נפערו,
כמו תהום מאיימת
כמו אדמה מדממת
והדחף להתגונן, להתנתק
כי זה כל כך כואב,
שכבר אי אפשר להכיל בבת אחת..
 
צומחת אהובה, זה כל כך קשה לגעת בפצעים, לגעת בכאב..
לפעמים האינסטינקט הוא לסגור אותם מיד, לחבוש ולהסתיר, לא לתת להם לדמם, לא לגעת בהם, לא לצלול ולהזכר בעומק הכאב, בעומק הפגיעה.. ולפעמים, זה גם בסדר, לעצום את העיניים, לקחת צעד לאחור, להחליט שאת לא רוצה להתמודד איתם עכשיו, לחוות את הכל מחדש.. ובמקום זאת, לנסות ולהיעזר בעוד מישהו, שיוכל לתווך, להכיל איתך ביחד, להחזיק את השברים והפירוק..
 
לצפיה ב-'כואב...כואב...'
כואב...כואב...
29/02/2016 | 13:38
15
לפחות לנסות להשתתף...
 
מעריך על השיתוף...
לצפיה ב-'צעקה'
צעקה
20/02/2016 | 18:07
3
51
צעקה
מתוך השקט
צעקה 
מתהומות הכאב
צעקה 
שלא נשמעת 
צעקה 
שלא יוצאת 
צעקה 
כמו נהמת חיה פצועה
מבטן מתפרצת
או נחנקת
לעולם
צעקה בתוך השקט
בשתיקה
צעקה כואבת
צעקה בוכה
צעקה שלי שלה .... 
לצפיה ב-'"מאמר החכם":'
"מאמר החכם":
21/02/2016 | 11:19
19
"כשאדם רוצה לצעוק
           ואינו יכול לצעוק
                זוהי הצעקה הכי גדולה..."
 
                                 (רבי מנחם מקאצק)
לצפיה ב-'צעקה עצורה'
צעקה עצורה
23/02/2016 | 00:02
34
צעקה שנתקעת
מקפיאה את הזמן
ואת החיים
בכפור ובחושך
צעקה מעומק כה רב
רב עד כדי שהיא אינה נשמעת
למרחקי הפתח של הבור
צעקה שחוזרת על עצמה
כאילו היתה צעקה בודדת ארוכה,
שאין לה סוף ולא התחלה
 
צומחת אהובה,
אני שומעת את צעקתך,
מצטרפת אליה,
וצועקת איתך,
כך שצעקתך לא תהיה עוד שקטה.
 
כשיסיימו מיתרי הקול את פועלם,
נוציא את השמיכה העוטפת והפנס
ונמצא מחדש את הסולם או הדרך .
 
 
 
לצפיה ב-'תצעק עד מחר ...'
תצעק עד מחר ...
06/05/2016 | 08:39
2
תצעק עד מחר השאלה למי ולאן אתה צועק ?
אם למקום הנכון - שהוא בורא עולם שירחם ויעזור ויוציא אותך מהצרה זה שווה הרבה...
אבל אם למקום אחר - תצעק עם מחר !!!
לצפיה ב-'שוב לא שקט'
שוב לא שקט
16/02/2016 | 17:20
2
50
שוב לא שקט
שוב הרעש שחונק
שוב געגוע 
שמסתיר כאב גדול
שוב זכרונות 
שוב לבד 
שוב מערבולת שרוצה להטביע
שוב ושוב ושוב ושוב 
אין סוף שוב 
ואין סוף כוחות 
אין סוף תקוות 
אין סוף 
מסע חיי
חיינו 
עייפה קצת מהדרך 
יודעת שכאן נחים :)
עטיפה ושמיכה יתקבלו בברכה 
לצפיה ב-'כאן לגמרי נחים'
כאן לגמרי נחים
18/02/2016 | 00:18
1
23
כי אף אחד לא שופט אותך כאן רק מבין.. שולחת לך חיבוק
לצפיה ב-'בהחלט..'
בהחלט..
21/02/2016 | 11:16
12
מנוחה...
תרפיה...
ספיגת כוחות להמשך...
לצפיה ב-'התמכרות לעצבות'
התמכרות לעצבות
17/02/2016 | 00:27
2
58
אני לא מאמינה בשלמות אני מפחדת משלמות מפחדת מהמחסור בחסרונות.
אני מפחדת מאנשים טובים מדי מאושר גדול מדי ומעתיד זהר מדי
למה? כי זה משונה ולא רגיל. כי הפחד הוא לא מהצרות הוא ממה שאתה לא מכיר.
וכשזה בא וזה מלטף אתה מחכה שזה יכאיב. רק בשביל שתרגיש ביטחון רק כדי להרגיש יציב. כי התרגלנו לכמעט לבסדר לנבלע. מתי לאחרונה ענינו ש'שלומינו נפלא'?
אז אנחנו נדחה חלומות וננמיך ציפיות. נרחיק נשמות טהורות ונסגור חלונות ודלתות עד שניחנק עם הביטחון והדמעות. עד שלא נפחד וננשום. כי אין לך לאן לרדת כשאתה בתוך התהום. זה היצר ההרסני שלנו.
אז אם עד היום קוויתי להגיע אל האושר המוחלט, היום אני רוצה ממנו רק מעט.
לצפיה ב-'התבגרות...'
התבגרות...
21/02/2016 | 11:14
15
החיים מורכבים...
 
לא מכיר אחד או אחת שהגיע אל האושר המוחלט ולא עוברים עליו דברים עצובים בחיים...
 
אדם יש לו זמנים שונים...
 
לוקח זמן לעכל את זה...
 
אולם זה שאת רוצה לפחות מעט מהאושר...זה דבר בריא מאד...אין לזה תחליף...
 
איחולים לרצונות טובים בריאים וכמה שיותר מאושרים...
 
עוד יגיעו זמנים טובים יותר !...
לצפיה ב-'הפחד מהטוב הלא נודע'
הפחד מהטוב הלא נודע
22/02/2016 | 23:49
19
מתבגרת ממוצעת,
הטבת לתאר איך חיים מושלמים ללא רבב הם משהו שנתפס אצלך כמאיים, לא הגיוני, זר.. אני מניחה שעבור רבים מהאשים זוהי התחושה.
אולם, גם היצמדות נוקשה להרס עצמי רק בגלל שהוא מוכר היא לא פתרון מוצלח.. לכל אדם, וגם לך- יש זכות לחיות את חייו בטוב ובנעימים כמה שיותר.
נראה שמה שכתבת בשורה האחרונה- לרצות רק מעט, הוא הדרך שלך להתמודד עם הטוב האפשרי "בביסים קטנים", לקחת כל פעם רק קצת מהטוב שיש לעולם להציע.. לא להחשף ליותר מדיי טריטוריות חדשות בבת אחת..
אני מאחלת רק, שעם הזמן, הטעם של הטוב יהיה הטעם המוכר והרגיל, ותרגישי שאת רוצה ויכולה לקחת "ביסים גדולים" מהחיים.
לצפיה ב-'כעס ואשמה'
כעס ואשמה
15/02/2016 | 17:57
4
28
 
כעס ואשמה

אני מטפל עכשיו
בהרגשת אשמה וכעס.
עלי לשים את האשמה שלי בפרופורציה-
האשמה שלי קטנה יחסית.
עלי לא לכעוס על אלוהים...
הוא לא עינה אותי
ולא גרם למחלתי.
אני יודע זאת אך עלי להטמיע זאת בכל כולי.
עלי לכעוס על הקלגס
ולהביע זאת בדרך אסרטיבית.
עלי להאשים את הקלגס
ולא את עצמי בצורה מודגשת
ולא חפים מפשע.
ודרוש לחזור על זה רבות.
ויש עוד הרבה שקיללו ואיימו עלי
אני כועס עליהם מאוד
הם גרמו לי לפגיעה  עצמית
על רקע האשמה עצמית וכעס על עצמי.
ויש כאלו שהפנטו אותי בסתר
וגרמו להרבה פחד וחרדה
ולמעשה לפרוץ המחלה.
הם יודעים עלי יותר מאשר אני יודע על עצמי.
והם בלא כוונה פגעו בי רבות.
ולכן אני כועס עליהם מאוד.
ובכל זאת אני מטפל
בעזרת האל האהוב.
12.2.16

לצפיה ב-'האני והאחר'
האני והאחר
15/02/2016 | 23:27
3
18
למרות שלכאורה מדובר בדברים שונים, נראה שהרבה פעמים כעס ואשמה הולכים יחד, בייחוד כשהם מופנים פנימה, הם צועדים באותו כיוון, כעס עצמי והאשמה עצמית, כמו שתיארת..
וכשקצת נוצרת הפרדה בין האיח לאחר, גם הם מתחילים להיפרד, הכעס מופנה כלפי האחר הפוגעני, אז האשמה העצמית פוחתת והלב נפתח גם לאל האהוב, לחמלה.
יקר, נשמע שאתה בעיצומו של תהליך שעושה לך טוב.. תמשיך ותתן לחמלה להכנס ולהמיס את כל הרגשות השליליים שנמצאים שם.. ובתקווה הכיווץ והכאב שמתלווים לכעס יהיו קטנים קטנים..
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
20/02/2016 | 17:29
4
לצפיה ב-'איתך בתהליך המבורך...'
איתך בתהליך המבורך...
21/02/2016 | 11:08
1
4
לצפיה ב-'תודה'
תודה
24/02/2016 | 15:41
2
לצפיה ב-'כעס'
כעס
12/02/2016 | 02:51
4
26

כעס

כעס. אני בדרך כלל לא כועס
אבל הכעס מתבטא נגד עצמי.
ואני משתדל עכשיו לכעוס
על התעללות שעברתי.
וזה בדרך כלל קשה:
אני פוחד מהקלגס
ופוחד לכעוס עליו.
הוא מסוכן. הוא רשע. הוא חזק מאוד.
הוא פגע בי. הוא פגע במשפחתי. הוא פגע ברופאים שלי.
אבל צריך להביע כעס בדרך אסרטיבית
אחרת הוא מופנה נגד עצמך
וצריך לכעוס על מי שמגיע.
ולא לכעוס על תמימי דרך שעוזרים
ואני טועה בכל ופוגע בעצמי
עד שאצליח לטפל בכעס ואשמה.
12.2.16

לצפיה ב-'זיהוי הכעס'
זיהוי הכעס
12/02/2016 | 11:37
1
16
כל הכבוד על זיהוי הכעס השלילי והחיובי,
וההשתדלות לנתב אותו לאפיקים הנכונים !...
לצפיה ב-'תודה'
תודה
12/02/2016 | 21:41
4
לצפיה ב-'לתת מקום לכעס'
לתת מקום לכעס
14/02/2016 | 11:06
1
15
קרנף יקר, כעס הוא רגש כל כך עוצמתי, שיכול להיות כמעט מכלה, כשהוא מופנה אל החוץ, או אל הפנים. ואולי יש בזה משהו מפחיד, משהו שלפעמים גורם לנו לרצות להדחיק את הכעס, לא לבטא אותו – מתוך חשש של מה יקרה אם הוא יצא, כמו נחשול אדיר שישטוף ויטביע כל דבר בדרך, את הסביבה, אותנו..
 
יקר, זה טבעי ואנושי לכעוס, ולכעס יש מקום, כמו לכל הרגשות האחרים. אני מבינה את החשש שנלווה לביטוי הכעס, חשש מההשלכות שלו, מהתגובות של האחרים, ממה שהתמסרות לכעס אולי יכולה לעשות לך עצמך.
ולכן אולי אפשר למצוא את הדרך, לבטא אותו בצורה מתונה, מבוקרת, וכך גם לתת לו מקום וביטוי, וגם לא להשאר איתו לבד, לא לתת לו לתפוח כבסיר לחץ, לא לתת לו לפנות כנגד עצמך..
לצפיה ב-'תודה'
תודה
14/02/2016 | 23:31
1
לצפיה ב-'שלכת'
שלכת
04/02/2016 | 14:42
3
51
עוד מעט אביב
ואצלי שלכת
עוד מעט שלווה
עוד מעט בטוחה
עוד מעט רגועה
עוד מעט החלמה
ועכשיו ,עכשיו
זה רגע כזה של לפני..
רגע של מבוכה
רגע של בלבול
רגע של דאגה
רגע של פחד
ויודעת כל כך טוב
עם מה צריך
להתמודד
ויודעת שהגיע הזמן
שאי אפשר להמשיך
להסתיר
ויודעת שברגע שאנסה לטפל
כל השדים יצאו מקברם
וזה כל כך מפחיד
זה צעד מטורף
למקום חדש .
אבל משהו בי אומר שזה נכון
ישר לאש ,ישר ללהבה
להתמודד איתם מול העיניים
ולשחרר...
לצפיה ב-'הטיפול הוא חשוב מאוד'
הטיפול הוא חשוב מאוד
05/02/2016 | 20:41
15
והשיר נפלא
לצפיה ב-'ניצנים של אביב'
ניצנים של אביב
07/02/2016 | 13:26
1
24
צומחת אהובה,
גם בעת שלכת, לפעמים אפשר לראות שקדיות, חצבים, רקפות, כלניות..
שצומחות דווקא אז, מכל התקופות, ומזכירות שגם בעת שלכת, יש חיים וצמיחה
וכמו שאמרת, יש בהן משהו של רגע לפני, משהו שעוד לא שם, עוד לא באביב,
אבל אולי גם זה בסדר, כי גם בכמעט, גם בעוד מעט, יש הרבה יופי שאפשר לנצור,
אולי גם בבלבול ובחרדה, גם בחוסר הוודאות, יכול להיות הרבה מרחב של צמיחה, ובעיקר – הרבה מאד אומץ,
הרבה כוחות וניצנים, שעוד ינצו לבטח, רק עוד קצת, והשמש תבוא איתך, תזרח, ותלווה את צמיחתם
לצפיה ב-'צמיחה צמיחה...'
צמיחה צמיחה...
09/02/2016 | 22:30
18
השלב שלפני הצמיחה
על קשייו ותקוותיו
עוצמתי מאד.
 
הידיעה שאני הולכת להמשיך את הצמיחה
מעודדת...
לצפיה ב-'אחריות כוללת'
אחריות כוללת
05/02/2016 | 20:27
5
20

אחריות כוללת

יש לאלוהים אחריות כוללת
על כל הנעשה בעולם
בין טוב ובין רע.-
אבל על תאשימו את אלוהים.
כל דבר רע וחריג לנגד עיניו
והוא מטפל בו בעזרת מלאכיו.

וגם אני אשם על חטאי
פותיתי ואכלתי סוכריית רעל
אך האשמה העיקרית היא על הקלגס.
שעינה אותי רבות.
ויצר את סוכריית הרעל.

אודה לאלוהים כל יום
אודה לאלוהים שלגן העדן אגיע
שיוציא את הרעל מנשמתי.
שאפגוש שם את כל משפחתי.
1.2.16
לצפיה ב-'אלוהים מאוד, מאוד חזק'
אלוהים מאוד, מאוד חזק
06/02/2016 | 10:55
4
12
אלוהים מאוד, מאוד חזק

אל תאמרו שאלוהים לא מטפל באלצהיימר!
אל תאמרו שאלוהים לא מטפל בפרקינסון!
ואל תאמרו שאלוהים לא מטפל בשיגעון!
אל תאמרו שהסרטן לא לנגד עיניו!
ומי פוקח את עיני הציבור לדעת
שמדובר במחלות העולם המודרני
שנובעות בעיקר מחומרים לא ראויים בטיפולי השיניים
וריסוסים בחקלאות המכילים רעלים.
תוספי מזון לא ראויים,
תרופות בעת ההיריון.
ופגיעות שאיש עושה ברעיהו-
פגיעות בעיקר בילדות ובינקות.
מלאכים לאלוהים חזקים מאוד גם כן
יבוא יום וכל אדם ידע.
אלוהים מאוד, מאוד חזק.
6.2.16
http://www.hugginsappliedhealing.com
http://www.schizophrenia.com/family/misdiag.html
http://health.insights2.org/Dental.html

לצפיה ב-'גבולות העזרה'
גבולות העזרה
07/02/2016 | 13:21
3
17
קרנף יקר,
אתה משתף במחשבות על אלוהים, על המקום, האחריות והכוח שלו בחיי האדם, וגם על מגבלותיה.
ואני חושבת, תוך כדי קריאה, כמה חמלה יש בך, כמה אמפטיה, שהינך מסוגל להודות כך על הטוב, אך לא להאשים מיד על הרע, לקחת גם מידה של אחריות, ולשמר מקום של אופטימיות ואמונה, בתוכך. זה לא מובן מאליו!
לצפיה ב-'תודה'
תודה
07/02/2016 | 14:37
2
3
לצפיה ב-'באמת ראיה רחבה .'
באמת ראיה רחבה .
09/02/2016 | 22:17
1
3
לצפיה ב-'תודה'
תודה
10/02/2016 | 09:37
4
לצפיה ב-'כיתה א''
כיתה א'
04/02/2016 | 00:59
5
44
לא חשבתי
שאראה אותך שוב,
כך הרגשתי בכיתה א'.

ואולי,
ידעתי על הגיהנום
שעתידה אהיה לעבור.

ואולי,
החבל היה תלוי
ומתנדנד
כבר אז.

ואולי,
שיערתי בנפשי
שהגיהנום שכבר עבר עלי
ילך ויתגבר.

ואולי,
תמיד ידעתי
שאצטרך להתאמץ
קצת יותר מכולם.

אני חושבת
שלא האמנתי בעצמי
שאני יכולה לסיים זאת אחרת.
לא חשבתי
שאראה אותך שוב,
כך הרגשתי בכיתה א'.
אבל טעיתי.
לצפיה ב-'לחזור'
לחזור
07/02/2016 | 13:14
4
25
סימנים לעתיד לבוא, רמזים ובלבול
ניצנים של הבנה, נבטים של נבואה
ושאלות של גורל מול בחירה, תקוות וחששות..
 
פיינטבוקס אהובה, ספרי לנו עוד מי שחשבת שלא תראי עוד,
על המקום שלו או שלה בחייך, ועל המשמעות של המפגש המחודש הזה..
 
לצפיה ב-'כיתה א'
כיתה א
09/02/2016 | 22:24
2
19
הזכרונות מכיתה א...
הגורל בהמשך החיים...
 
הגורל מפתיע...
 
מפתיע לרעה...
 
אבל !
הגורל מפתיע גם לטובה...
 
ללא ספק,
יהיו הפתעות טובות בחיים !...
 
המשיכי לשתף.
 
מזדהה מאד.
לצפיה ב-'קלעת בול'
קלעת בול
10/02/2016 | 17:20
1
12
מדהים איך אפשר לתאר יותר מעשר שנים בכמה שורות קצרות...
תודה רבה.
לצפיה ב-'תודה. מצפה לכתיבה בהמשך גם על ההפתעות הטובות...'
תודה. מצפה לכתיבה בהמשך גם על ההפתעות הטובות...
10/02/2016 | 19:52
2
לצפיה ב-'תודה, סה"ר '
תודה, סה"ר
10/02/2016 | 17:18
6
לצפיה ב-'כאב'
כאב
31/01/2016 | 06:42
4
51
כאב שלא נגמר
הגעתי אלייה
מהוססת נבוכה
פותחת את תיבות,חיי
והיא באהבה בסבלנות
עוזרת, מתירה קשרים
לא נבהלת מהתוכן
של התיבות
מהמפלצות שקופצות
עד שנגמר כוחה
עכשיו מגיעה
לאחרת
נבוכה מבויישת
כואבת
תיבות חיי פתוחות
כאילו נירמסו
כבר לא נבהלת ממפלצות חיי
כואבת ,מדממת
ננטשת בשל מסעם
בשל החותם שנשאר בי
כל כך מתגעגעת
ליד למילה לחיבוק
ילדה בת ארבע ועוד אחת
בוכות בלי הפסקה
מקוות שתחזור
נערות מפוחדות
חשדניות
מבוגר שמנסה להתרגל
למורה חדש
פנימייה שלמה מובסת
מותשת
כבר לא מאמינה
שמישהו
באמת
יצליח
להציל אותה מעצמה
טובעת בים געגועים
נאחזת בתקווה
כי אין דרך אחרת
להציל את הנשמה
שלה
לצפיה ב-'כאב. נאחזת בתקווה.'
כאב. נאחזת בתקווה.
31/01/2016 | 12:49
11
הזדהות בכאב העצום. הטראגי.
בגעגועים האין סופיים...
הערכה גדולה להתמודדות..
הערכה עצומה להיאחזות בתקווה...
לצפיה ב-'להאמין ולקוות'
להאמין ולקוות
31/01/2016 | 13:47
1
30
צומחת אהובה,
זה לא מובן מאליו, להפתח, לשתף, להעז..
ובעקבות זאת להרגיש מוכלת, מוחזקת, עטופה, מובנת
להרגיש שיש לך מקום, להרגיש שאת בסדר..
וזה עוד יותר לא מובן מאליו, להבחין באלו, להצליח להכיר ולהוקיר אותם, להסתכל בכזה אומץ על הדרך שעשית..
אך לאט לשים לב לשחיקה, להרגשה שאולי אחרי כל ההכלה והתמיכה, לצד השני כבר נגמרים המשאבים לתת, ואני מניחה שהדבר מעורר הרבה תחושות מורכבות, געגוע ושמחה, נטישה והערכה, פגיעה ואכזבה, ייסורים ותקווה, שגואים זה לצד זה..
המשיכי להאחז בתקווה יקירה, המשיכי לצמוח לך, ילדה אמיצה בת ארבע, ועוד אחת
לצפיה ב-'תודה '
תודה
31/01/2016 | 22:14
19
על הדיוק כל פעם מחדש 
מרגשת /מרגשים אותי בתמיכה ובליווי 
בזכותכם מאמינה שהפרידה וההתחלה החדשה יהפכו לאחד בתהליך ריפוי מופלא 
בהשקה וחיבור בנימים הדקים ...אז פשוט תודה על היותכם חלק מהדרך מהתהליך הארוך הזה ...תודה שאתם כאן תמיד לקלוט לאסוף להכיל אותי שבורה ומפוצלת  מהבורות והקוצים  שמחביאה  הדרך ...

"כשאדם עולה במעלה ההר לא די שיראה מרחוק את הפסגה הגבוהה ויישא תמיד את עיניו לקראתה, עליו לראות את השבילים ולבדוק אם אין בדרכים פתחים ובורות או חיות טורפות. ואם ישנם, עליו להתגבר עליהם או לעקוף אותם אחרת לא יגיע לפסגה." - דוד בן-גוריון
 
תודה שאתם עוזרים לי להגיע לפסגה ...
 
לצפיה ב-'תאחזי בתיקווה'
תאחזי בתיקווה
01/02/2016 | 01:45
9
יש מה לקוות כי יש אלוהים
לצפיה ב-'כל הקללות- אולי טריגר'
כל הקללות- אולי טריגר
30/01/2016 | 10:55
6
26

כל הקללות

כל הקללות פוגעות בי:
כל מחלה קשה
קדמה לה קללה.
והדבר נובא מתחושת אשמה גדולה
מועצמת בהתעללות הגדולה
אותה עברתי בעבר.
ואני מנסה לעבוד על האשמה:
אני מנסה להבין שסבלתי כבר מספיק.
אני תופס שהאל לא גרם למחלותיי.
אני יודע שהאל לא התעלל בי.
אני מתחרט על חטאי
ומבקש סליחה  ומחילה
מאדם ומאל אוהב.
ומצבי משתפר ואולי אבריא.
30.1.16

לצפיה ב-'תהומות הלב'
תהומות הלב
31/01/2016 | 06:49
3
14
או תעצומות הנשמה
קרנף אל תאבד אמונה
שדברים יסתדרו
כי אכן האל לא פוגע
האל מנסה
הוא נותן מכה וכוח
אנחנו בוחרים במה להאחז
מושיטה לך יד
האחז בה עד שיחזרו כוחותייך
שלך
איתך בשקט בדממה בתוך הכאוס והבהלה
לצפיה ב-'הלב והאל.'
הלב והאל.
31/01/2016 | 12:58
9
קרנף מתוק.
 
כל מילה של צומחת מכאב צודקת.
הבלבול ש"האל נגדי" - הורג כל אדם שפוי.
 
הבהירות ש"האל בצד שלי" היא האמת.
והיא הנחמה הגדולה. המלטפת.
 
הבחירה בטוב, לאחוז בכוח ולא במכה - היא ההערכה הגדולה ביותר
של האדם עלי אדמות.
 
מעריך ומחבק.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
01/02/2016 | 01:38
2
לצפיה ב-'תודה'
תודה
01/02/2016 | 01:39
4
לצפיה ב-'להרגיש אשם'
להרגיש אשם
31/01/2016 | 13:38
1
19
קרנף יקר, זה בטח כל כך מתיש להרגיש ככה פגיע, חשוף, כאילו העור חדיר במיוחד, וקל לדברים רעים לעבור דרכו, לדבוק בו..
ונראה שלפעמים, אתה גם מרגיש שאולי דברים רעים קורים, כמעין עונש על חטא שביצעת, מעין תחושת אחריות ונשיאה באשמה שמתרחבת ומתפשטת גם לדברים שלא בהכרח בשליטתך.
יקר, לפעמים דברים רעים, קורים גם לאנשים טובים – ומאיך שאנחנו קוראים אותך בפורום, ניכר כי ליבך מלא טוב, ועל כן עוד יותר מעציב לחשוב שתאשים את עצמך כשדברים רעים קורים.. מאחלת לך ימים של טוב, של בריאות ושל חמלה – גם כלפי עצמך
לצפיה ב-'תודה'
תודה
01/02/2016 | 01:40
2
לצפיה ב-'געגועים'
געגועים
27/01/2016 | 14:07
3
37
געגועים
שורפים את הלב
געגועים
כואבים ,מדממים בלב
נוגעים בקצוות חשופים .
ילדה בת ארבע ועוד אחת
שלא מבינות למה ???
מסרבות להאמין
שנעזבו בשם אהבה
השאירה שיר ומכתב
ועזבה ...
נערה עצובה ועוד אחת כועסת
מרגישות נבגדות
מאשימות את עצמן
שבגללן היא איננה
ומבוגר שמבין שיודע
שברורה לו הדרך
שברור התהליך
פנימייה שלמה מבולבלת
תרה אחרי הדרך..
ותקווה אחת קטנה קטנטונת
תמונה של דרך
בצבעים חמים כתומים ירוקים
ממקום חדש .שונה אחר
ובכל זאת האחזות
בתמונה בדרך החדשה
שנטעה ..
געגועים ותקווה
תהליך .
לצפיה ב-'גם אני מתגעגע מסיבות אחרות'
גם אני מתגעגע מסיבות אחרות
28/01/2016 | 09:32
8
לאימי שמתה במחלה קשה. את יום מותה אני זוכר היטב.ואת סבלה בשנים האחרונות לחייה
אך עזיבה מסיבות שאת תארת היא קשה מאוד גם.
לצפיה ב-'לשאוב תקווה מהגעגוע'
לשאוב תקווה מהגעגוע
28/01/2016 | 10:26
31
צומחת אהובה,
כמה נורא לחשוב על תחושת נטישה כה צורבת, עזה, ועוד דרך עיניה של ילדה קטנה..
תחושה של היעזבות, של חוסר מוגנות, של בלבול,
מכה בפנים כרוח חורפית שמצליפה בכל כוח אכזריותה, בצינה.
בחוסר ביטחון גדול שמתעורר, של ספק עצמי, ואולי גם של אשמה, כי אין דרך אחרת להבין – לא בגיל ההוא, ולא באף גיל, געגוע כזה, תחושה כזו של בגידה, של אכזבה ושל פגיעות..
 
יקירה, זכרונות מוקדמים כאלו יכולים להפוך הרבה פעמים למעין מוקשים, שאנחנו נושאים איתנו ומשפיעים על כל המשך החוויות שלנו, מנסים מאד להיזהר שלא לדרוך בטעות על אותם קצוות עצבים חשופים – למרות שאולי הדריכה הזו היא גם הדרך היחידה לרפא את הפצעים, דריכה שתאפשר גפ את סלילתה של דרך חדשה, בתמונה חדשה, בתהליך חדש, ששואב מהגעגוע והכאב – גם תקווה..
לצפיה ב-'געגועים. תקווה. תהליך.'
געגועים. תקווה. תהליך.
28/01/2016 | 13:13
11
כעוצמת הגעגועים השורפים...
כן עוצמת ההערכה על ההיאחזות בכל זאת בתקווה !!!
 
מעריך מאד.
לצפיה ב-'במחסן של הדוד ואליק.'
במחסן של הדוד ואליק.
26/01/2016 | 19:39
4
37
 ילדים רצים אל תוך קירות
לבנים כמו דוהרים אל תוך
שמים קפואים והחדר כולו
מרושת ברזלים.
 
ויביטו ילדים מבעד הסורגים
ויאמרו " אין סוד לבור" ותאמר
תמר " הבור יתמלא ויציף הדמעות".
 
ודוד ויאליק עדיין דופק בפטיש.
מסייד הקירות, משפיך חומר
לבן וסמיך, צובע חדרי ללבם.
ובפינה תמר רועדת כולה .
 
והוא ,שחור כולו ועל ידו חותם
הברזל, וידו מעוקלת קלות " וירד
אל תוך תוכה". ויבט בה במבט כה
חודר ולו שן מבצבצת בוהקת יורקת
מילים כה נשגבות.
 
" ואני רואה את מה שהיה
 רואה את מה שהיה", וכעיט
ממריא אל שמי לבונה ומסמיק, 
ואני כד מזכוכית שהעלה כבר
נובל הוא כמלאך המוות בשעון
הזמן מתקתק " תק תק תם
המשחק"
 
ואני לא ירקתי מלב, שפתי דוממות
מחרישות הביום כיפורים מחילה אבקש?
ואלוהים התמחאה הדמעה?, ויאמר תודה
אבא,תודה.
לצפיה ב-'נתנאל אתה מוכשר , ולא רק.'
נתנאל אתה מוכשר , ולא רק.
27/01/2016 | 00:37
1
24
מוכשר, עם לב ענק !!!
לצפיה ב-' תודה רבה.'
תודה רבה.
27/01/2016 | 09:28
3
לצפיה ב-'להשתחרר מכבלי המחסן (ט')'
להשתחרר מכבלי המחסן (ט')
28/01/2016 | 10:15
1
21
נתנאל יקר,
אני שומעת את מילותיך הכואבות, ובתוכן את המילים של הילד הפגוע שהיית בעבר,
הילד שידע וספג כל כך הרבה כאב שלא הגיע לו, כל כך הרבה סבל ממבוגרים שבמקום להגן רק פגעו וניצלו, איכזבו, שללו ממנו את הילדות והתום, ובמקומם הותירו אותו באותו מחסן, של סודות, של כאב, של פחד מציף וחוסר אונים.
של רגעים שמרגישים מחד כאילו הזמן עצר בהם מלכת, שלא יגמרו לעולם, ומאידך כמו פצצה מתקתקת, של זמן שאוזל, של תחינה להחזיק מעמד, לעוד קצת כוחות שיאפשרו לשרוד את הסבל, להשתחרר מכבלי המחסן..
מחבקים אותך
לצפיה ב-' תודה.'
תודה.
28/01/2016 | 10:37
13
אני רק אציין שאכן עברתי התעללות מינית בתור ילד אבל לא על ידי דוד אלא על ידי חבורת נערים, אבל רציתי לנסות לתאר נאת הכאב מנקודת מבט הזאתי, פשוט מבחינה אומנתית היה לי רעיון כזה שההתאים...
לצפיה ב-'עצירות חשיבה'
עצירות חשיבה
25/01/2016 | 20:02
4
250

עצירות חשיבה

סבלתי מעצירת חשיבה
זה יכול לנבוע מפסיכוזה, מטראומה וחרדה.
וכבר הרבה זמן אין עצירת חשיבה.
עם או בלי תרופות.
במקום זה אני ממלמל או חושב עם הנשימה
נוקש בשיניים או מעביר רוק בפה.
ואם אני משתדל מאוד אני חושב.
הדבר מוחמר בלחץ ובחרדה.
ולפעמים דווקא מוקל.
ולפעמים המחשבה נעשית זמזומית
ואני לא סובל את זה
ואני בטוח שהאל הטוב ירפא אותי  מכל זה
26.1.16
לצפיה ב-'קרנף יקר'
קרנף יקר
27/01/2016 | 00:34
1
9
אם בתוך כל המצב הזה,
אתה עם מחשבות ש"האל הטוב ירפא אותי"
אתה ראוי לכל הערכה וההוקרה שבעולם !
אוהב אותך.
לצפיה ב-'תודה'
תודה
27/01/2016 | 03:19
2
לצפיה ב-'לשחרר את הפקק'
לשחרר את הפקק
28/01/2016 | 09:22
1
13
קרנף יקר, עצירת המחשבה שאתה מתאר נשמעת כל כך לא נעימה, מעין תחושה חסרת אונים של תקיעות, חוסר זרימה, תחושת חסימה מתסכלת.. מה שבטח יכול להיות די מפחיד ומבלבל.
ומצד שני גם נשמע שלמרות הקושי שזה יוצר, יש בך את הכוחות לנסות ולהתמודד עם התופעה, שפיתחת דרכים להתמודד עם העצירה הזו, לעבור אותה ולהתגבר עליה – וזה ממש לא מובן מאליו!
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
28/01/2016 | 09:25
5
לשמחתי העצירה היא גם לא בדיבור בכתיבה ובקריאה.
 
לצפיה ב-'הפחד היכה בי קצת'
הפחד היכה בי קצת
22/01/2016 | 13:32
2
32

הפחד היכה בי קצת

הפחד היכה בי קצת-
אבל עכשיו הכל עבר.
אמשיך להיגמל מנס הקפה המרגיע-
אבל לאט לאט.
בימים שקטים אני לא זקוק לו-
אבל בימים לחוצים הוא עוד דרוש.
והיום ניסיתי ולא הצלחתי
מחר רגוע- אנסה ואצליח מיד.
22.1.16

לצפיה ב-'קרנף היקר'
קרנף היקר
22/01/2016 | 13:58
1
13
המבט המרגיע והאופטימי על ההיגמלות מהקפה מחר - לאט לאט - מרשים ומעורר השראה.
שאתה מבן ומחבק את עצמך - שהיום אתה עדיין הוצרכת לזה, ללא רגשות אשם והלקאה עצמית - זה דבר גדול .
איתך בהתמודדות המרשימה
לצפיה ב-'תודה'
תודה
22/01/2016 | 14:54
4
לצפיה ב-'הישרדות אופטימית.'
הישרדות אופטימית.
19/01/2016 | 19:59
4
290
בלי מדי הרבה מחשבה
עם רגשות חיוביים והרבה אהבה
הצצתי עכשיו לפורום היצירה של סה"ר
פתחתי את השער...
 
אולי אכן זה הדבר הנכון 
לעשות בשלב זה בלי יותר מדי הרבה לבחון
כשהפנים קדימה 
כשהתשוקה לטוב בלב פנימה...
 
פשוט ליצור יצירות
תחת שם ניק לא להיראות
אולם כאן זה מקום של אנשים שמבינים שמזדהים
לאדם שעבר כמוני זה מקום מדהים
 
הדמעות עולות לי עכשיו בעיניים
כשהאצבעות על המקלדת רצות, עם רצון אחד לחיות, לחיים...
מהעבר הלוואי והייתי יכול להתנתק
אילולא פחד מובנה של בשר ודם מהעתיד הנסתר, מי מוכן אותי עכשיו לחבק...
 
לא פחות מהרבה נסיונות אובדניים חמורים שביצעתי למרבה הצער...
אולם הקשה מכל זה לחשוב ש"לך תדע אם זה לא נגמר"...
כשמגיעים המחשבות האלו אתה יודע שזה מסוכן לחשוב אותם
פשוט כי מבחינה סטטיסטית ריאלית אתה גמור, קבור, תתאבד כבר יא מטומטם
 
העצה היחדה היא לא לחשוב את המחשבות הריאליות ההם
כנראה שזה מגיע מרצון החיים שחזק יותר שנטע בנו אלוקים, שנטע בנו השם,
המשימה לחשוב מחשבות של הנאה, של חיים, של אהבה, של טבע, של יופי,
אני הרי מכיר את ה"אני" שבי, האופטימיות והשמחה אצלי זה מהילדות באופי
 
ועכשיו אני בתקופה שזה מה שאני צריך להתמקד
בתרפיה הזו של לחשוב מחשבות נעימות, להתרפק, להתפרקד,
אלוקים רוצה ממני דבר אחד  - לגבש ולייצב את ה"ובחרת בחיים",
ואצלי בגלל מצבי - ה"חיים" זה ההנאה מהדברים הטובים שבארץ ובשמיים,
 
כנראה אם לא הייתי מתפרסם בתור "אחד שניסה להתאבד" מסכן,
כנראה לא הייתי כ"כ זקוק נואשות ל"צ'ומי", יותר מכל אחד ואחת מכם, 
אלא כמו כל אחד שאוהב צ'ומי, [או מילים מכובסות: כבוד, הערכה, יחס]
הייתי מנסה כמו כל אחד עם טאקט לגייס לעצמי צ'ומי עדין לא גס.
 
אולם מה אעשה , והטראומה של פירסום נסיונותיי האובדניים - הרג אותי,
אני צריך להתאמץ בגבורה לצפצף , ולנסות איך בכל זאת שורד אדם כמותי,
יש לי ברוך ה' הרבה נתונים טובים כמו כשרונות פינומנלים יחסית
הנתונים האלו מעודדים ללכת על כיוון של עבודה ריגשית + עבודה מעשית
 
אבל כנראה אצטרך את הפינה
שבה אוכל לבכות אל המקלדת פנימה
כשלא הולך והרגש פתאום מוצף בלי גבול אינו גובל
על כמה אני מסכן וסובל וסובל וסובל...
 
אולי דווקא האנשים כאן בפורום מאחורי המקלדת 
יהיו הכתובת המתאימה לכזה צורך, כזו במה מיוחדת...
להתפרק בלי מחשבה בפראות או ברגישות בלי מחויבות למסגרת
הרי בסופו של דבר אני אותה גברת רק בשינוי אדרת,
 
מה אני מחפש ?  רק חום, אהבה, חיבוק, הבנה, הכלה,
כולנו בשר - ודם , עם נשמה, בהכללה,
קצת תשומת לב רק יכולה להועיל ולעודד,
גם אותי גם את שאר המתמודדים , שאף אחד לא ירגיש בודד...
 
 
 
 
לצפיה ב-'היצמדי לאופטימיות'
היצמדי לאופטימיות
22/01/2016 | 13:22
1
12
זה הכי  כדאי
לצפיה ב-'תודה קרנף '
תודה קרנף
22/01/2016 | 13:47
13
אופטימיות זה האפשרות היחידה לשרוד...
לצפיה ב-'בוחר בחיים'
בוחר בחיים
26/01/2016 | 19:58
1
19
בוחר בחיים
אך לא מסוגל לשכוח גם את המוות
מאמין בעצמך וביכולותייך
אך מרגיש שכולם רואים רק מה עשית ולא את מי שאתה
רוצה תשומת לב חיובית ואמיתית
אך מקבל בעיקר מבטים מרחמים
 
כמה זה מעיק לחיות בצל המוות, לחיות בהווה כשנראה שכולם רק זוכרים לך את העבר... לרצות להתקדם, להתגבר, לגדול, לשפר - ומצד שני, עדיין משהו אולי מושך אותך לאחור... מחזיר אותך לאותו המקום הכואב, ומקשה על ההתקדמות לעתיד שלו אתה כל כך מצפה...
 
לפעמים זה יכול להיות כל כך מתסכל להרגיש כאילו הולבשת במסיכה, מבלי שבחרת בזה, מבלי שרצית - וכולם רק רואים אותך דרכה... לא מצליחים לראות את האדם האמיתי שנמצא שם מאחורי המסיכה, אלא רק את הסיפור ששמעו בעבר...
וכל מה שאתה רוצה זה רק להיות כמו כולם - לאהוב ולהיות נאהב, להצליח בזכות מי שאתה ושיבינו אותך וידעו להקשיב...
 
מזמינים אותך, יקר, להמשיך ולשתף אותנו בכל פעם שתרגיש שהעצב מציף... רוצים להקשיב, לתת לך את המקום לומר את שעל ליבך, ולפחות לנסות להבין...
לצפיה ב-'תודה סה"ר המתוקים...'
תודה סה"ר המתוקים...
27/01/2016 | 00:30
16
גם לכם
גם לכל המתמודדים
וגם לכל המזדהים
לצפיה ב-'שוב'
שוב
22/01/2016 | 00:49
3
31
חזרת פתאום, 
הנה אתה בבית. 
תן לי רק דקה לנשום 
באת לי כל כך, כל כך פתאום. 

היה לי קשה, 
אני לא מתלוננת 
כי אני יודעת ש... 
גם לך היה ודאי לא קל. 

אם, אם רק, 
ורק אם תרצה, 
נהיה פה גם מחר 
אל תתנצל 
תראה כעת זה לא חשוב 
תן לי דקה להתרגל אליך שוב... 

חזרתי פתאום, 
הנה, אני בבית. 
תני לי רק דקה לנשום, 
באתי לך כל כך, כל כך פתאום! 

היה לך קשה, 
ואת לא מתלוננת, 
את הרי יודעת ש... 
שגם לי היה ודאי לא קל. 

אם, אם רק, 
ורק אם נרצה, 
נהיה פה גם מחר 
לא נתנצל - כעת זה לא נראה חשוב 
תני לי דקה להתרגל אלייך שוב... 

חזרת פתאום 
הנה אתה בבית 
תן לי להביט בך 
בין עיניך צצו שני קמטים 

אדליק ת'תנור, 
תראי יהיה בסדר 
בואי לא נדבר עכשיו 
עוד יבוא הזמן להסברים 

אם, אם רק, 
ורק אם נרצה, 
נהיה פה גם מחר 
לא נתנצל - כעת זה לא נראה חשוב 
תני לי דקה להתרגל אלייך שוב... 
לצפיה ב-'יפה '
יפה
22/01/2016 | 11:06
24
יצירה יפה מאד
לצפיה ב-'שיר יפה'
שיר יפה
22/01/2016 | 13:19
7
לצפיה ב-'שיר של להיות'
שיר של להיות
28/01/2016 | 09:12
12
רוניה יקרה, תודה על השיתוף בשיר המקסים הזה. שיר שכולו היכרות ומפגש, ראשוניים ומחודשים, עם עצמנו ועם אחרים, שיר של עדינות ורגישות, ניואנסים קטנים, של להיות עם עצמנו, ועם האחר, ועם הביחד..
אם תרצי לספר לנו יקירה, מה השיר הזה עושה לך, לאן הוא לוקח אותך, מה הוא מעורר בך, נשמח לשמוע!
לצפיה ב-'לבד'
לבד
16/01/2016 | 09:12
3
46
לבד בדד
לבד עם המחשבות
לבד עם הזכרונות
לבד
לבד עם הפחדים
לבד עם הסיוטים
לבד
לבד עם הכאב
לבד עם האשמה
לבד
לבד עם התוצאות
לבד עם הכוונות
לבד
לבד עם העצבות
לבד עם הדמעות
לבד
מוצאת בתוכי כוחות
יודעת שחייבת להמשיך לצעוד
כרגע לא יודעת לאן
מבולבלת מהדרך שנגמרה
מרגישה מובסת
אשמה
מרגישה מנוצחת ולא מעכשיו
מרגישה ששוב
קשורה למיטה חבולה
ועושים בה כרצונם
מרגישה מותשת
ויש קול שאומר לקבל שאלו הם חייה
ויש קול שנלחם ובועט כמו אז
ויש מי שמנסה לאסוף וקשה לה
כי כמה שנים אפשר לאסוף את השברים
ללקק את הפצעים המדממים
ולנסות לקום לקו ההתחלה
ויש מי שלא מוותר
ושועט קדימה
משאיר את כולם מאחור
ומנסה ל משוך את עגלת חיוו
ולא מוותר כי מאמין שמגיע לי יותר...
גם שנגמר היא כועסת עלי בחלום. פורצת גבולות וכועסת עלי שוב ושוב...גם בסיום לא יכלה להיות במקום שרואה את הטוב שבי זה לא הוגן לסיים טיפול בהרגשה שאני מפלצת אני לאאאאא
לצפיה ב-'שיר מאוד יפה'
שיר מאוד יפה
16/01/2016 | 12:02
1
16
את לא לבד לגמרי- כי את כותבת על כאבך. וכולנו מתפללים עבורך.
לצפיה ב-'קרנף תודה '
קרנף תודה
17/01/2016 | 13:30
12
אכן אני לא לבד ...ובסופו של יום כולנו גם המטפלים שלנו כל אחד עם כאבו לבד .
לצפיה ב-'ביחד. '
ביחד.
19/01/2016 | 02:25
27
את כותבת וחברי הפורום עונים ומיד את כבר לא לגמרי......
לבד. 
ההרגשה שאת מתארת כול כך חזקה שמעוררת ישנים שמקרבת רחוקים שמזעיקה בריצה את כולנו ממרחקים לבוא ולצעוק שאנחנו כאן. 
מתיצבים. 
בפורום יש מקום מיוחד לכול אחד, גם ואולי בעיקר גם לך. 
בואי. 
לצפיה ב-'שיחותי הפסיכולוגיות'
שיחותי הפסיכולוגיות
17/01/2016 | 14:19
2
61
בעברי הלכתי למספר פסיכולוגים
כל מפגש תחקיר
מה שלומך? איך את מרגישה? 
וכשהייתי עונה לשאלה אחת מיד הייתה להם אחת אחרת, זה לא נגמר. 
לא מספיק שהם מקבלים כסף הם מוכרחים גם לענות אותי?
והאמפטיה שלהם 
ה"כן אני מבין" בלי שהיה להם מושג.
חלק נתנו לי עצות שלא ביקשתי, וחלק הקשיבו והציעו אמפטיה
חלק התייחס ברצינות לכל הדברים שאמרתי 
 
כמו תרופה שנוטלים לפי ההוראות שיתפתי פעולה וחיכיתי להקלה, שלא הגיעה.
הניתוח שלהם היה החלק הכואב ביותר
הניתוח הרציונלי של הכאב הרגשי שלי
הרגיש כמו סכין בלב
כוונתם טובה אך התוצאה היתה הפוכה
והתוצאה היתה שחשבתי שהכאב "לא הגיוני" ולהתנכר אליו. נשארתי עם ניתוח רציונלי של חיי שמאותו רגע רוקנו ממשמעות מבחינה רגשית. מת מהלך. 
תקופה ארוכה אחר כך לא יכולתי לשוחח עם נשים בגלל זה. 
יצאתי מזה באמצעות אותה הרציונליות עצמה זמן רב מאוחר יותר
בעזרת אחד הסייעים שלכם שעזר לי לחבר את עצמי לרגשות
מבלי להיות חודרני מידי ברגשותיו ותובנותיו הרגישות. 
 
הם פיספסו אותי פיספסו את החרדות שלי ופיספסו את התסריט שבניתי במיוחד בשבילם, מעולם לא קיבלתי הערכה על מופעי הסטנד אפ שערכתי בשבילם
נוגעים ללב היו המאמצים שלהם לעזור לי, להבין אותי, אין ספק שהפסיכולוגים שפגשתי היו בעלי מוטיבציה יוצאת מן הכלל.
השיחות הכשירו אותי להתמודד עם סבל רצוף של 50 דקות. חלק מהחוסן הנפשי שלי היום הוא בזכותם. 
 
לא היה להם מושג כמה שאני סבלתי בגללם
בצ'ט של סהר הרגשתי לראשונה
שיש לי מקום להיות בו 
בשתיקה 
לצפיה ב-'היי כואב'
היי כואב
17/01/2016 | 19:46
31
שזה המפגש הטיפולי שלך 
החוויה שלי כל כך שונה ולכן כל כך קשה היום 
שמחה שלפות בצאט של סהר את מרגישה קיימת 
ניסית טיפול דרך כתיבה . לפעמים זה עוזר ..
 
לצפיה ב-'תמיכה. '
תמיכה.
19/01/2016 | 02:12
31
את כותבת ומתארת את התיסכול ותחושת ה"אחר" שחווית במפגשים עם מטפלים ואוזלת היד ביכולת להבין ולסייע לך גם ואולי אךל אף שאת מעריכה ומכבדת מאוד את הניסיון והמאמץ שראית שהושקעו כדי לסייע לך.לאומת זאת את מציינת את הצחושות הטובות שחווית במפגש עם סה"ר. אנחנו יותר ממוחמאים וגם שמחים שהצליח לנו ל"געת" ובכול זאת חשוב לציין שאנחנו לא אנשי מקצוע וקשר איתנו אינו מחליף טיפול מקצועי. 
ןעדיין אנחנו כאן בשבילך ומקווים שתזכי למצוע את המטפל/ת הטובים ביותר בשבילך. 
לצפיה ב-'נקודת מבט'
נקודת מבט
17/01/2016 | 17:21
5
30

נקודת מבט

מנקודת מבט אופטימית
אני מרפא את עצמי:
האל שומר עלי.
האל מטפל בי.
האל מרפא אותי.
זה סיבה לאופטימיות שלי.
ואני הולך ומבריא מיום ליום.
לא שאין נסיגות לפעמים-
אך הסך הכל הבראה.
כמה טוב הוא העולם
שהאל מטיבו ומתקנו.
17.1.16
לצפיה ב-'שיר יפה!'
שיר יפה!
17/01/2016 | 18:52
1
15
לבחור נקודת מבט אופטימית  
לבחור להתמקד בנקודה קטנה לבחור לתת לה את הכח
למרות שלא הכל תמיד טוב
לבחור להאמין בטוב
לא בגלל התוצאה
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
18/01/2016 | 03:10
4
לצפיה ב-'קרנף אהבתי מאוד'
קרנף אהבתי מאוד
17/01/2016 | 19:47
1
6
לצפיה ב-'תודה'
תודה
18/01/2016 | 03:11
3
לצפיה ב-'התבהרות .'
התבהרות .
19/01/2016 | 02:00
19
שלחת שיר אופטימי , שיר תודה, שיר אמת, ואנחנו מחוייכים שולחים לך ישר כוח וחיוך מטיב. 

חם בפורומים של תפוז

בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ