לגלישה באתר בגירסה המותאמת לסלולאר
| הוספת הודעה
הגדרות תצוגה

הגדרות עץ הודעות

מאפייני צפייה

הצג טקסט בתצוגה
הצג תגובות באופן
עדכן
67466,746 עוקבים אודות עסקים

אודות הפורום תמיכה נפשית ביצירה

הוספת הודעה

צרף
תמונה וידיאו קובץ
קבצים המצורפים להודעה

x
הודעה מהנהלת הפורום
פורום תמיכה נפשית ביצירה
 
 
לפעמים יש רגעים בהם רוצים לתת לרגשות לצאת, רוצים למצוא מקום לשתף בדברים שקורים ממש בפנים, יש מקומות שבהם לפעמים קל יותר לשתף בשיר, בסיפור, בתמונה או ציור...
אנחנו פותחים כאן פתח להבעה וביטוי עצמי, שונה מהמקובל בפורומים האחרים שלנו, מקום שאליו תוכלו להביא כל יצירה שהיא שמתחברת אליכם או שאתם מתחברים אליה, כיד דמיונכם החופשי ובהתאם לכללי הפורום.
.
כאן אפשר "לדבר" בעזרת שירים וסיפורים שלכם עצמכם, כאלו שנכתבים פה לראשונה, כיצירה אישית ופרטית של כל אחד; וגם של אחרים, ידועים ומוכרים וגם לא כל כך.
 
כאן בפורום אפשר לצרף ציור או צילום שציירתם או צילמתם בעצמכם, ציור, צילום או סרטון שמדבר אליכם (גם אם אינו יצירה עצמית שלכם), שמביא משהו ממה שאתם מרגישים, או רוצים לומר ולא כל כך מצליחים, שמספר ומתאר את מה שקורה לכם בפנים כי לפעמים המילים לא מצליחות לתאר....
 
כאן אפשר להעלות נושא שמציק, שחושבים עליו, מתחבטים בו ולא ממש יודעים איזו דיעה לגבש עליו.
 
כאן נוכל לפתח דיון, לספר כל אחד איך הוא מרגיש, מה הוא חושב בדרך אחרת. בדרך של משל, שיר, סיפור, יצירה פלסטית (צילום של ציור, פיסול, רישום, מיצג) ו”לדבר" דרך דימויים ותמונות.
ועוד כמה מילים – אנחנו רוצים לשמור את המקום הזה כמקום נעים לכולם שבו אפשר לתמוך ולהיתמך, ולכם חשוב לנו שתהיו איתנו וכשאתם פה תשמרו עלכללי הכתיבה של הפורום.
 כאן לא מקום לשפוט ולדבר בשפה אלימה ופוגעת. כותבים והודעות בנוסח הזה ימחקו. המקום הזה יצליח רק אם תהיה כאן אוירה של תמיכה וקבלה עד כמה שניתן.

* לא יותרו כאן פרסומים., סקרים או מחקרים

 
נחכה לכם פה, מבטיחים להקשיב להכל...
 
המשך >>

לצפיה ב-'למה להילחם ? '
למה להילחם ?
04/02/2017 | 23:12
2
47
למה כדי לחיות , צריך להיחלם כ"כ הרבה ? 
לצפיה ב-'להילחם ***'
להילחם ***
04/02/2017 | 23:13
11
לצפיה ב-'לנצח במלחמה'
לנצח במלחמה
07/02/2017 | 22:45
26
Deep sea היקרה,
אני שומעת שאת סחוטה מניסיונות חוזרים של קרב מול החיים... אולי כמו מתאגרף שנמצא בזירה באופן תמידי, מבלי יכולת להפסיק את הקרב, והוא חסר אונים, כי הוא יודע שהקרב לא יכול להפסיק, אלא רק להימשך...
יקרה, אני מבינה שאת כבר עייפה מהקרב... תרצי לספר לי קצת יותר במה את מרגישה שאת צריכה להילחם?
לבינתיים אנחנו כאן כדי לתמוך בך ולעמוד לצידך בזמן המלחמה...
שולחת לך חיבוק חם
 
לצפיה ב-'ל(לא) חשוב... '
ל(לא) חשוב...
07/02/2017 | 18:53
1
34
תודה על התגובה שם למטה 
קודם כל מציעה אתה לא חייב לקבל שנה את הניק לחשוב ... או לכל דבר אחר אבל לקרוא לעצמך לא חשוב מנציח קו מחשבה. אם אתה איש יקר לא חשוב לעצמך למה שתהייה חשוב לאחר ?,,
בקשר למטפלת גם אותי עזבה מטפלת שלא היה לה יותר מה לתת לי . לא כי לא אכפת לה כי אכפת לה אבל אין לה את הכלים .. כן זה כואב עד היום אבל ברור לי שהייתי חשובה לה. בטוחה שגם המטפלת שלך היית חשוב לה כשנגמר למטפל הכוחות והיכולת זה עצוב לשני הצדדים.
אתך כאן אם תרצה לתת צבע וקול לרגשותייך ...
לצפיה ב-'רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך...'
רק עכשיו ראיתי את התגובה שלך...
21/08/2017 | 00:31
הכאב משתלט וחיפשתי נחמה בין דפי הפורום הישנים, ובמקרה נתקלתי בהודעה הזו - לראשונה.
תודה לך, צומחת יקרה
לצפיה ב-'סדוקה '
סדוקה
06/02/2017 | 20:29
4
68
סדוקה, קרועה
ילדה שבורה
נערה כלואה
בגוף אישה

שקט חושך
בהלה
בובה שבורה
ועוד אחת
סדוקה
בלי רגל
בלי עין
עם לב שבור
על  המדף

צועקים בלי קול
אמא , אמא
אל תלכי
השארי איתנו
גם עם פגומים אנחנו
אמא , אמא
הלב קורא אלייך
ואת
מתרחקת
והולכת

משאירה על המדף
בובה בלי עין
בובה בלי רגל
עם לב סדוק
ילדה כואבת
















לצפיה ב-'והלב הוא קורא לאמא '
והלב הוא קורא לאמא
07/02/2017 | 07:40
2
31
כוכבים בשמים 
אמצע הלילה 
ירח לועג 
לעצובים. 
את לא שומעת 
את לא רואה 
בובות שבורות 
תלויות על חוט 
לב כואב
זקוק לך 
את מתרחקת 
והולכת 
אמא
 
לצפיה ב-'השירים שלך נפלאים באיכותם'
השירים שלך נפלאים באיכותם
10/02/2017 | 10:53
5
לצפיה ב-'מרגש וכואב המשכי לכתוב מה שעברת את לוחמת'
מרגש וכואב המשכי לכתוב מה שעברת את לוחמת
13/02/2017 | 18:33
6
כל הכבוד
לצפיה ב-'נתנאל וקרנף ...תודה לכם '
נתנאל וקרנף ...תודה לכם
16/02/2017 | 16:14
6
תודה שראיתם אותי ...
לצפיה ב-'חיים של ורד'
חיים של ורד
03/02/2017 | 21:56
1
39
וורד,
אדום, נועז, חזק ובועט
עליו יפים, מבריקים
יודעים כולם כי לורד יש הכל, הורד כל יכול
מבעד לורד יש שקר
או סתם מן אמת נסרת
הוורד מחביא בתוכו סוד
בגבעול
מוגן בקוצים
מרחיק את הכלל
מרחיק את כולם
אף אחד לא יודע
אף אחד לא שומע
אף אחד לא חושד
הרי, הורד כל כך יפה
 
לצפיה ב-'שריון של קוצים'
שריון של קוצים
07/02/2017 | 22:21
35

jukebox1 היקרה,
אני מבינה שאת עייפה, מכיוון שאת צריכה לשמור בתוכך סוד כמוס... במקום עמוק בפנים, היכן שאחרים אינם מסוגלים לראות...
 יכול להיות שאת מרגישה שיש לך עול כבד על הכתפיים, כי את צריכה לשמור  מכל משמר שאף אחד לא ידע על האמת שלך... לשמור שהעולם החיצוני והפנימי שלך יהיו נפרדים.
יקרה, את מוזמנת להיכנס לצ'אט שלנו, בו תוכלי לדבר עם מתנדב או מתנדבת... אולי תוכלי להוריד את ההגנות ולספר על כל מה שתרצי, ובאנונימיות גמורה. יתכן שנוכל לעזור ולהקל מעט... הצ'אט פועל כל השבוע, חוץ מיום שישי, בשעות 21:00 עד חצות. כמובן שאת מוזמנת להמשיך ולשתף בפורום, אנחנו כאן בשבילך 
שלך,
מתנדבת סה"ר
 
לצפיה ב-'קשר דם'
קשר דם
03/02/2017 | 21:49
1
81
אותו דם, אותם גנים
אותם הורים, אותה משפחה
אותו מסלול, אותו חינוך
אבל לא אותה הצלחה
כשלונות לא הכרת
לא חווית מימייך
זה מה ששונה בינינו
זה החוצץ
מה שמראה לי 
שהדמיון מתרחק והולך
 
 
בכל דבר הצלחת
מילדות עד היום
ואין זה פלא
שמזכירה לי את זה את כל יום
הבנתי
הפנמתי
מה יש עוד לומר?
זהו, נגמר
לצפיה ב-'שוויון'
שוויון
09/02/2017 | 21:15
12

Jukebox1 יקרה,
לכאורה הכל שווה בינך לבין אחותך, לפחות מנקודת הפתיחה. אך דרכיכן מתפצלות, ונראה שאת עצובה על הקרע ביניכן, אולי אפילו כועסת על שנראה שהיא אינה מבינה אותך, ואולי, כפי שאת רומזת, על שהיא אינה יכולה להבין. ובעוד ששירך נקרא "קשר דם", קשר שאמור להיות קרוב, נראה שהדם הוא רק התפאורה בקשר הזה, שנקרע לשניים – את והיא. בתורשה ובסביבה אתן אחיות, אך מה עם נפשותיכן? עשיתן דרך שונה, כשהיא, אחותך, כנראה לא ידעה עדיין טעמו של כישלון. ואולי כישלון אחד שבינתיים אפשר להגיד שאחותך "צוברת", הוא להגיע אל ליבך... כישלון ביחסים איתך. אינני יודעת האם היא מנסה להגיע אלייך. מה שאני רואה מהשיר הוא, שגם אם היא מנסה, היא לא הצליחה, נכון לעכשיו. מה שאת רואה הוא את ההצלחות שלה. השאלה היא: האם ההצלחות שלה והיא הן היינו הך? האם הכשלונות שלך ואת הם היינו הך? מה מגדיר אותנו כבני אדם? והאם אין דרך לגשר בין החוויה של ההצלחה לחוויה של הכישלון? יכול להיות שגישור כזה הוא כואב, אולי כואב מדי, וזה מה שגורם לריחוק ביניכן, ל"היעדר הדמיון". וכמו שהגישור כואב, גם קשר דם יכול להכאיב לעתים, כשיש פער בין הציפיה למציאות, כשה"ביחד" של ההתחלה כל כך רחוק מה"לחוד" המאכזב שבהמשך.. את כותבת שזה נגמר. יכול להיות. למרות שאולי אי אפשר לדעת עדיין איפה הקשר הזה עשוי לפגוש אותך בעתיד, אולי במקום שבו להצלחה, כמו גם לכישלון, כבר אין מחיר, ושניהם כאחד יכולים להפוך לחסרי משמעות. 
 
לצפיה ב-'העין של ציקלופ'
העין של ציקלופ
02/02/2017 | 04:32
2
59
שלדים שלדים
מארונה יוצאים
שלדים שלדים
מסתובבים
חגים 
סביב גופה
סביב נפשה
מטיחים אשמה
מפיצים בושה
העין של ציקלופ
הכל רואה
שלדים שלדים
מותקף מוחה
שקט מבקשת נפשה
 
 
עוד לילה בלי שינה
לצפיה ב-'שייכות'
שייכות
09/02/2017 | 20:41
1
29

צומחת מכאב יקרה,
השלדים הללו, אותם מאורעות עבר מוסתרים, מוכחשים אפילו, יוצאים מהארון, ונדמה אולי שאין לך שליטה על מה שיוצא, מרגע שזה יוצא. מהשיר אני מבינה שהשלדים הללו מציפים אותך ברגשות של אשמה ושל בושה. ואני שואלת: האשמה הזו – היא שלך? הבושה – שלך? למי שייכים באמת השלדים הללו, היוצאים מהארון של תוככי נפשך? מי שם אותם שם? ושל מי העין של ציקלופ, שרואה הכל? מה מסמל עבורך אותו ענק אגדי בעל עין אחת? מי הוא שרואה את כל סבלך, ולא נותן למוחך מנוח? האם זו המודעות שלך, שצמחה, לכל מה שקרה? ואולי זו גם עין של מישהו אחר, שהיה ענק לעומתך? והאם, לכשיצאו השלדים מהמקום שבו אוחסנו בתוכך, לא תהיה איזושהי התקלפות מהם, איזשהו סוג של שחרור? אולי, כשיש הצפה של ביוב, אפשר לפתוח את הסתימה, בעזרתו של "שרברב" מומחה, לנקות, ולצפות לעתיד בהיר וטוב יותר, כשאת, ולא אנשים אחרים, תהיי אחראית על הארונות שלך, ותצרי לעצמך זכרונות חדשים, יפים יותר. ובהדרגה את תוכלי לקחת את השליטה בחייך בחזרה לידיים שלך, ולילות ללא שינה יהיו מעטים יותר ויותר. אמן.
 
לצפיה ב-'וואוו וואוו .....'
וואוו וואוו .....
10/02/2017 | 13:53
14
נפלא , מדייק ומרגש באמת 
אלו מילים שיצאו מהלב מבלי שהות או מעצור ככה גולמיות 
באמת התקשתי להבין על עצמי על מהותו של העין של ציקלופ ...בטיפול הבנתי יותר 
ואת כל כך דייקת את זה "אולי זו גם עין של מישהו אחר, שהיה ענק לעומתך? "..
עצוב , עד כמה הוא מושרש בתוכי . תודה היה שווה לחכות לתגובה 
לצפיה ב-'כי טוב'
כי טוב
30/01/2017 | 22:07
2
46
את לא חסרה כי רע,
כי אני שוקעת,
את חסרה דווקא
כי טוב.
היה כל כך הרבה
שלא יכולתי לספר
ואולי דווקא הרגשת.
מאיזושיהי סיבה,
הכל מסתדר
כאילו ידעת,
או אפילו חשת.
את לא מבינה,
שמעת אותי בוכה כי רע
ורק חיכיתי לרגע שאבכה כי טוב
ואת רואה שאת
חסרה דווקא כי טוב.
אולי מהמוות הזה תוולדי מחדש,
אולי פתאום, כשאת לא לצידי יותר,
סוף העולם יגיע
כדי להתחיל עולם חדש
בשבילי
ובעיקר בשבילך
אבל אנחנו לא בתחרות. 
הייתי רצה בשבילך 
עד לסוף העולם,
אם כבר באפוקליפסות עסקינן.
את לא חסרה כי רע,
כי אני לא שוקעת,
וממרומי המקום שבו את נמצאת,
את בטח רואה - 
את חסרה לי
כי סוף סוף
הכל טוב.
 
ל.ג.
ת.נ.צ.ב.ה
לצפיה ב-'עולם חדש'
עולם חדש
16/02/2017 | 00:01
1
17

פיינטבוקס היקרה,
אני שומעת שלמרות שאת יותר צפה משוקעת, לאן שאת הולכת, הולך יחד איתך גם הגעגוע. נראה שבגלל שהיא חסרה, נותר אצלך מן חלל ריק בלב שאולי לא ניתן למלא... אני מתארת לעצמי שאת מרגישה תחושת אובדן עמוקה, כי היא הייתה מאוד חשובה לך, והיא כבר איננה... ויכול להיות שאת זקוקה לאוזן קשבת כדי לספר על מה שעובר ועל מה שמרגיש שחסר...
יקרה, את מוזמנת לצ'אט שלנו, בו תוכלי לדבר עם מתנדב או מתנדבת, שינסו להקשיב ולהכיל... הוא פועל כל השבוע, פרט ליום שישי, בשעות 21:00 עד חצות. כמובן שאת מוזמנת להמשיך ולשתף גם כאן בפורום... אנחנו תמיד כאן בשבילך. גם בעולם חדש... 
 
לצפיה ב-'תודה. אמרת את הדבר הנכון. '
תודה. אמרת את הדבר הנכון.
16/02/2017 | 21:13
1
לצפיה ב-'נורמלי אבנורמלי'
נורמלי אבנורמלי
25/01/2017 | 15:09
1
58
משתגעת או אולי משוגעת
היה או לא היה 
נכון או לא 
כואב
כל כך כואב
ואין שקט לנשמה 
והיא בוכה ועצובה
כמו בובה עקורה
שנשבר ליבה
היה היה צועק מוחה 
היה היה צועק גופה
שקרנית רמאית 
צועק לבבה 
היה או לא היה 
האם יש כאן שאלה 
הכחשה 
רוצה לצעוק לכל העולם
את מה שהוא עשה 
לצעוק בקול שהעולם ידע
איפה הייתי ומה קרה 
לצעוק ואולי להשתחרר
ממי שאני 
אשה נערה ילדה 
פגועה 
חיה פצועה ....
שבורה
נורמלי או אבנורמלי 
יש כאן שאלה 
או אולי הכחשה ....  
לצפיה ב-'השסע המאחה'
השסע המאחה
26/01/2017 | 21:01
35

צומחת מכאב יקרה,
אני שומעת את הרצון שלך לצעוק לכל העולם, שיידע מה נעשה לך, ועם זאת את שואלת את עצמך האם זה באמת קרה. האם יכול להיות שדבר כזה יקרה, ושתיפגעי כה קשות כפי שנפגעת. ובעוד מוחך וגופך יודעים כי כך היה, ליבך כמו ממאן לקבל שהוא, דווקא הוא, פגע בך כל כך, עשה את מה שעשה, והלב צועק עלייך שלא היה, שזה לא יכול היה להיות. וכמה זה כואב להיות משוסעת בתוכך, להטיל ספק בשפיותך, בגלל שאיך אפשר להאמין שהוא יכול היה לעשות מה שעשה... ונראה שחשוב לך לומר שהיה, שכן היה, גם לעצמך, שאת לא משוגעת, כדי להרגיש את השפיות, לאחות את השסע בתוכך, גם אם אולי קשה מנשוא להכיל את מה שהיה, מה שאולי גורם לך להרגיש שאת משתגעת... למרות שאולי היית רוצה להאמין לליבך, לומר שלא היה, להכחיש את הכל...
יקרה, יש דברים שקרו, שלא היו אמורים לקרות, שאסור שיקרו, ובתוכך השסע בין מה שהיה לבין מה שהיה צריך להיות אולי גם משמר את שפיותך, במקום רק להחזיק אותך בין משתגעת למשוגעת. כי השסע הזה הוא שמזכיר לך מה הדבר הנורמלי, וגם אם לא חווית אותו, את חווה אותו דרך ההכרה בו. בתוכך את יודעת אהבת אמת מהי, קשר מחזק שאינו פוגע ואינו משסע את הנפש, והידיעה הזאת היא, בין השאר, הכח הנורמלי והבריא שמחזק אותך ועוזר לך לחצות את ים הנחשולים של היה ולא היה.
אני מחזקת אותך מכל לבי במאבק, ומאחלת לך שמה שיהיה, להבדיל ממה שהיה, יהיה הדבר הנכון, המרפא, האוהב.
 
לצפיה ב-' עצבות'
עצבות
12/01/2017 | 20:56
1
59
דברים ניסתרים
מבעבעים בתוכי
דברים שהיא יודעת
ואני לא
דברים שהיא לא שוכחת
ואני לא רוצה לדעת
הרבה דברים
הרבה ידיים
הרבה כאב
זכרונות של הלב
זכרונות של הגוף
זכרונות .......


לצפיה ב-'במאבק פנימי'
במאבק פנימי
13/01/2017 | 13:48
44
צומחת מכאב יקרה,
אני קורא את השורות שאת כותבת, ומרגיש כמה הן חדות, כמעט ודוקרות, כמה כאב אצור בהן, כמה עצב מסתתר מאחוריהן. כל כך גדול הכאב הנפשי שבך, עד שנראה שחיים בתוכך, זה לצד זה שני צדדים – האחד, מנסה להדחיק ולהסתיר את העבר שרודף, רוצה כל כך שהעבר יישאר מאחור כדי שתוכלי להמשיך ולהתקדם בחיים, ומנגד, ניצב השני, שלא מוכן לוותר ולשכוח, שהכאב והצלקות ממלאים אותו, ומסרב להכיר בכך שצריך להתקדם או שיש בכלל בשביל מה להתקדם. ושני הצדדים הללו, כאילו שגורלם נקשר זה בזה, לא ניתנים להפרדה, כותשים ונלחמים זה בזה, מעייפים ומתישים אותך כל כך...
צומחת יקרה, התמודדות עם מאבק פנימי ארוך ומתמשך כל כך נשמעת מתישה כל כך, ובזכות הרבה כוחות שאת מצליחה לגייס, את ממשיכה להתמודד עם המאבק הזה ולא מרימה ידיים. מקווה שתמשיכי לגייס את הכוחות האלו ושתמשיכי לכתוב ולשתף פה בכל פעם שאת זקוקה למעט עידוד והכלה.
לצפיה ב-'רשת בטחון'
רשת בטחון
28/12/2016 | 07:37
2
58
אדם שצונח צניחה חופשית
פוחד נרגש נסער
אדם שמודע לקושי שבצניחה
דואג לרשת בטחון
אדם חכם יאמרו כולם 
אדם אחד קבוצה גדולה 
כל חור ברשת
מפחיד מטלטל 
כמו מאבד אחיזה
מרגיש כמו 
צניחה ללא רצפה 
ללא הגנה
ללא בטחון 
אדם בריא יודע 
למצוא אותה בתוכו 
ואני ...
מנהלת קבוצה 
כרגע מפוחדת מבוהלת 
מרגישים שחלק מהלב 
נעלם 
כל כך פוחדים מהרגע הזה
שנשאר לבד 
יודעת שככה זה בחיים 
אנשים ממשיכים ואחרים באים .. 
מן רגע כזה שמהלב נעקרה חתיכה.......
אז באתי לכאן לנסות לייצב אחיזה .
 
לצפיה ב-'להאחז'
להאחז
29/12/2016 | 11:47
1
46
צומחת אהובה שלנו,
כמה טבעית ויפה, כמה בריאה היא הכמיהה הזו למעטפת רכה, הבקשה שלכל צניחה ילווה לפחות מצנח, הרצון להבטיח את הבטחון של עצמך..
אני קוראת אותך יקירה, ושומעת את תחושת הפחד, חוסר הבטחון, הקיפאון למראה חור אפשרי ברשת, למראה הרווחים הקטנים האלו שבין החיבורים, החרדה שמא הם יגדלו, יעמיקו, יפערו ויטלטלו את היסודות הכי עמוקים, את תחושת הביטחון היסודית שבלעדיה כל כך קשה לזוז בעולם.. החשש הזה שהנה, ועוד רגע הקרקע עשויה להשמט, והבדידות שפתאום תפשה, והמעידה האפשרית.. כמו ליפול לתהום ללא תחתית, בחוסר וודאות שכמו קורץ לסוף האפשרי, הופך אותו פתאום למוחשי, מצר כל כך על כל צעד..
יקירה, השאיפה שאותה רשת ביטחון תהיה מוטמעת, מופנמת, היא שאיפה כל כך יפה.. ועם זאת, אולי זה בסדר גם להתעטף בה מן החוץ לפרקים, להשען על רשתות חיצוניות שלאט לאט יוכלו לעבור גם פנימה, כמו שכולנו לומדים..
מחבקת אותך בחיבוק עוטף וחם, קרוב קרוב ללב, ומזמינה אותך להמשיך ולשתף במה שקורה בקבוצה ובתוכך, להושיט ביחד יד אל הרשתות הפנימיות והחיצוניות ולהעזר בהן
 
לצפיה ב-'רשתות'
רשתות
29/12/2016 | 16:31
26
תומכת יקרה  
קודם כל תודה  , הרשת החיצונית היא זאת שעוברת טלטלה ושינויים וחורים ...אז זה קצת מטלטל את המערכת הפנימית. שלומדת ליצור בתוכה רשת הגנה ולא להתפרק. 
האמת שיחסית אני במקום ממש טוב שמצליח היום גם להעזר ...ותודה על העזרה שלך שעוזרת לי עוד קצת ל צמוח ולגדול ... 
 
לצפיה ב-'כאב'
כאב
21/12/2016 | 17:04
2
54
לא יצירתית 
אין מילים או אותיות 
כי 
כולנו אותיות
שלו או של דומהו
היום
זה יום עצוב אכזר
הוא משתחרר
מתי אני.....
הכלא הוא ביתי 
הוא עולמי 
שהוא ודומהו 
הכניסו אותי אליו
לצפיה ב-'הרבה יותר מאות'
הרבה יותר מאות
22/12/2016 | 14:33
1
45
צומחת אהובה שלנו,
את כל כך הרבה יותר מאות אחת או מילה,
גם אם לפעמים זה מרגיש כמו כל מה שנשאר,
גם אם רוב הזמן הכלא הנוראי הזה הולך איתך.
והלוואי והכלא הזה באמת לא היה, והוא זה שהיה בו, ולא את..
מקומם ומכעיס לחשוב שזה הפוך, שזה אחרת, שאת זו שמרגישה שכל כולך מתכנסת לתוך האות שהוא כפה עלייך.
 
ואני מתארת לעצמי כמה רגשות זה בטח מציף עכשיו, רגשות של פחד, בלבול ומחנק, תחושה איומה של ריקנות ומחיקה שהמעשים האלו הותירו, תחושות שאת מתמודדת איתן יום יום, נאבקת בהן ומנצחת כל יום מחדש, אוספת מתוך האותיות המפוזרות את עצמך במאמץ ואומץ, ובכל זאת כשיום מעציב ומעליב כמו זה מגיע, בכל זאת זה מרגיש כאילו שוב הוא מפורר את מי שאת לכדי אות..
 
יקירה שלנו, אנחנו כאן כדי לעטוף ולחבק את כל האותיות, כל אות ואות בך, את מה שביניהן, את מה שעמוק וחזק יותר מבעד לאותיות, את המילים השלמות והקול החזק שלך, שאף אחד לא יוכל לקחת יותר, לא יוכל למחוק..
 
צומחת שלנו, אם תרצי לקרוא, אני מצרפת גם שני קישורים לפוסטים אישיים של כותבות שנכתבו בפייסבוק בהמשך לקמפיין האותיות, שבחרו להזכיר שהן גם הרבה יותר מאות, ושהוא זה שצריך לקטון לכדי אות, לא הן. הם עשויים להיות טריגריים ועל כן כותבת את זה כאן מראש
 
 
מחבקים מעומק הלב, איתך ביום המורכב הזה
 
לצפיה ב-'תודה לך '
תודה לך
24/12/2016 | 16:45
23
תודה על עטיפה שנותנת כוח בימים כאלו 
 
לצפיה ב-'רוצה לשנוא אותו. במקום זה שונא את עצמי'
רוצה לשנוא אותו. במקום זה שונא את עצמי
23/12/2016 | 00:52
1
42
נמאס לי מכאלה שמספרים שחוו אותה תחושה 
ואז הם מספרים שהיו עם האקס חודשיים. אבל ״אינטנסיביים״.
נו באמת. לך תסביר להם שזו עוצמה אחרת.
נמאס מאלה שאומרים שאני צריך לשחרר. להעסיק את עצמי.
להתקדם. ועוד כל מיני מילים אבסטקריות יפות לתלות על הקיר.

נמאס שהוא כל בוקר ב0500 בדיוק מעיר אותי במחשבות. וגורם ללב שלי לדפוק חזק.

יש מצב שהוא השיא? שהאהבה הראשונה היא גם האחרונה?
שהבאה בתור תהיה רק נוחות בפיג׳מה ולא רצון לקרוע מעליו את הפיג׳מה ורק להרגיש את הגוף שלו?

והוא? החדש. איך הספיק להכנס לֿך ללב. להתמקם ולהוציא אותי החוצה.
אני בכלל מכיר אותו. הוא ככ לא בשבילך. איך זה לא חלום שאמור להסתיים?

שיטחי. מחפש להמשך ולא רק שיחה.
כן- תמשיכו לבקר אותי. אם לא הייתי טועם ממנו- הייתי אומר שאתם צודקים ואין משיכה ועניין יחד.

איך התקדמת? אמרת שאני כל עולמך.
אתה עדיין כל עולמי. 
ואולי אני רק פוחד מהלא נודע?
אולי המרתי בגדול מדי. ועכשיו אני מבין שהייתה מפולת.
 
ברגעים הכי קשים אנחנו צומחים הכי גבוה.
מעדיף להשאר נמוך אבל איתך.

טעיתי. שגיתי. מתחרט.
איך פעם חשבתי שהאשמה לפירוק היא של שנינו.
וכעת אני סוחב אותה על גבי בלבד?
לצפיה ב-'(רצינו להסב את תשומת לבך לכך שהגבנו בפורום מבוגרים) '
(רצינו להסב את תשומת לבך לכך שהגבנו בפורום מבוגרים)
25/12/2016 | 22:43
17
לצפיה ב-'סיוטים'
סיוטים
19/12/2016 | 00:25
2
39
 
 
למה לחיות ? :
כל יום אותו דבר, במיטה לא יוצא ממנה מביט בתיקירה איזה חיים אלו ? איזו בדידות תהומית, אין טעם לחיות, לא רואה טעם, אולי עדיף לוותר, יותר מידי זיכרונות, יותר מידי חלמות, יותר מידי רע ,אין כוח באמת שלא ,נסיתי באמת שנסיתי עשרים ושלוש שנה נסיתי, נכנעתי .
הסיוטים :
 
 
אני רואה אותם הם אחרי הם באים יקחו את הילד ילטפו את הילד, יפטמו את הילד, יאהבו את הילד, יאהבו אותי עם עיני הדם שלי עם שלשאות שהולכות ורדופות אחרי לכל פינה, השמש שורקת לי והרגלים שלי נשרפות בתוך הבוץ אלוהים, למה נולדתי לטינופת הזו שקרוי חיים, למות על הבטן לראות את הקיר מעלי, להביט בו, לאהב אותו, לחמם, אותו ילד נולד מהריסות, הם באים לבושים בהדר, הם מחיוטים בחליפות, הם יפים וכחולים כמו השמים, ואוכלים לי את הלב, לב שבור עשוי זכוכית, כמו בשיר ילד מותר ילד ילד אסור, אני ילד אסור אבא ? ילד רע אבא ? ילד חרא אבא ? תשפריץ אותי על הקיר, אין לי כוח, כל הלילות המסיוטים האלו עולים לי על העצבים, ליל ללא שינה, לילה שחור, כתם דם שרוי על דופן הלב, ילד שיכור, עצוב כל כך ליצן סלחו לי שבא לי למות, אבל החיים לא שווים כלום
לצפיה ב-'לחיות עם הסיוטים'
לחיות עם הסיוטים
21/12/2016 | 14:40
1
35
נתנאל יקר, אני שומעת את השאלה שמזדקקת מדבריך, שאלה שוודאי מהדהדת ותובעת את תשובותיה ממך זמן רב מאד - איך להמשיך לחיות יחד עם הסיוטים, איך אפשר להמשיך בחיים בהינתן סיוטי העבר, אל מול הרע והכואב שתוסס..
ואל מול השאלה הזו, אני קוראת אותך מרגיש במעגליות מתסכלת, שוחקת, כמו פורמת אותך בקצוות, מותירה אותך מותש, כאוב..
אני קוראת אותך מנסה להתעורר מהסיוטים, מסיוטים של רודפנות, של בזיזה וריקון, של התפרקות והתפוררות וזעם מכלה, של זיוף וצביעות וכמיהה כל כך גדולה למבט חומל, עדין, מכבד, רגיש. מבט כל כך שונה מהמבטים שחווית בעבר, ועדיין אתה חווה בתוכך..
נתנאל, הסיוטים יכולים להיות כתשובה לשאלה 'למה לא לחיות', אבל הם גם יכולים להיות דשן ודלק ל'למה כן לחיות'. הם יכולים להיות לא רק הסיבה להרים ידיים – אלא אפילו להפך, הסיבה להמשיך להלחם, הסיבה להמשיך להתמודד איתם, לרוקן אותם מעוקצם, להגדיר את עצמך מתוכם, מעליהם, מתוך מקום של התגברות, של מחיקת אות קין..
לצפיה ב-'תודה רבה לך'
תודה רבה לך
21/12/2016 | 18:09
4
לצפיה ב-'עולם כמנהגו נוהג'
עולם כמנהגו נוהג
13/12/2016 | 07:03
8
78
אשליות מתנפצות 
ישר לפנים
אסור לבטוח באיש
אסור להאמין
את הלב ,אם תתן
דע לך 
שתיפגע ,שיכאב
אף אחד לא באמת
נשאר 
אף אחד לא באמת 
אוהב 
אף אחד לא באמת 
אכפת
הכל לרגע 
הכל סתם ולא אמת 
שמור עלעצמך
השמר 
את הלב הסתר !!!!
 
 
לצפיה ב-'לתת את הלב'
לתת את הלב
14/12/2016 | 18:15
6
49

הידעת,
שאת הלב נתת
כשאותי הזהרת
אותו שלא לתת?
 
צומחת מכאב,
מתוך הכאב, מתוך ההתפכחות של אמון שנשבר, את יוצאת בקריאה לא לתת אמון עוד. נראה שאת פגועה ונכזבת, לא מאמינה עוד באחווה שקיימת, או אמורה להיות קיימת, בין בני אדם. אולי את לא מאמינה עוד באהבה. נשמע שאת מרגישה נבגדת על ידי אנשים אחרים, שכמה שנתת מעצמך, בסוף אותם אנשים המשיכו הלאה, משאירים אותך מאחור. אבל את לא אומרת את הדברים האלה לעצמך, או רק לעצמך. את פונה למישהו אחר, מבקשת לחלוק עמו את נסיונך המר, להזהיר אותו. וכשאת עושה זאת, את מבקשת לפרוץ, או ממש פורצת, את מעגל הבדידות. כי לך אכפת, או ככה זה נראה לי, שקוראת את שירך. ומכאן יכול להיות שאפשר לבסס סוג חדש של אמון, כשאת נותנת מעצמך את כל מה שלא קיבלת, כשאת המקור של התמיכה והאכפתיות. והרי גם את מישהי. אולי מישהי שנשארת.
 
 
לצפיה ב-'???????'
???????
15/12/2016 | 00:05
5
46
אמון דבר מקודש
בן בני האדם
אדם חשוב ובסיסי
כשנולדים במקום
שבו האמון נפרץ
בוחנים שוב ושוב
את קיומו ...
םך
0 בגוף שלישי זכר
ניתוק
רחוק מהלב הכואב ...
 
מצטערת שלא הצלחתי להבין את מה שנאמר על ידכם
האם אמון הוא דבר מואר או אכזר
מאוד מאמינה באהבה ובקשר
מאוד מאמינה בנתינה
בוחנת כל קשר
לא מאמינה
שישרוד את נזקי העבר וקשיי ההווה....
לצפיה ב-'בין אמון לאמונה ... '
בין אמון לאמונה ...
16/12/2016 | 10:30
4
39
צומחת אהובה,

את שואלת האם אמון הוא אכזר או מואר, ואולי אין תשובה אחת מדוייקת בנושא כל כך מורכב שנצבע על ידי חוויות העבר של כל אחד מאיתנו, ובייחוד כשנפגעים בצורה קשה מנשוא בגיל צעיר ללא הגנות... זה מובן מדוע את בכלל תוהה האם קיים אמון...
 
אין צורך להתנצל, אולי חלק מאמון זה לדעת שאפשר לעשות תיקון, להתכוונן, לדייק כדי להבין אחד את השני, על מנת ליצור מגע שהוא מטיב, שמאפשר לשאת גם אי הבנות...
 
אולי הנכונות לדייק מאפשרת לשאת פגיעה, מלמדת על הנכונות להישאר... ואולי אם כאן נטיב לייצר את זה, זו למידה שתוכלי לקחת איתך בלב למפגשים אחרים ונוספים, לצד נזקי העבר וקשיי ההווה... חוויה שתלמד את הלב שניתן לתת אמון, שאכפת, שנשארים... ואולי דרכה ניתן יהיה ללמוד למי ראוי לתת את הלב ואיך יודעים לזהות...  
 
תמיד יש את הסכנה שהאמון יהיה אכזר, שבירה של אמון קיימת ולפעמים בלתי נמנעת, ואולי השאלה היא איך לומדים לשמור על הלב ולטפל בו כשנפגע...
 מעין חיפוש עדין ומתמיד בין שמירה לבין פתיחת צוהר לאפשרות לבנות משהו אחר ממה שהכרת, גבול שאת בוחרת מתי לפתוח אותו ואינו נפרץ ללא רשות...
ואולי היכולת שלך לתת ולאהוב ולבטא את עצמך היא עד לקולות שקיימים בתוכך לאפשרות של אמון, של אהבה טובה ומטיבה גם אם לא נולדת לתוכה...
 
מבקשת לשלוח לך חיבוק חם וגדול,
שמבקש להזכיר שאכפת ושאנחנו כאן, מוכנים לבחון ביחד איתך את הגבולות הנכונים לך בקשרים... ובעיקר מחזיקים איתך את האמונה שניתן לבנות אמון  
 
לצפיה ב-'תומכת אהובה ...'
תומכת אהובה ...
17/12/2016 | 20:43
3
32
מאוד אוהבת שאת עונה לי . יש משהו מרגיע בתשובותייך ..אז קודם כל תודה 
לצערי הרב מעבר לפגיעה באמון הבסיסי שלי . גם מי שבא לעזור ברגע שנזקי העבר עלו די נעלם ...כאילו הכל טוב כשהחלקים הנעימים שלי מופיעים אבל ברגע שמופיעים חלקים קשים יותר נעלמים.
 הדברים נכתבו בעקבות פחד עצום מול המטפלת שתעלם גם היא . 
אין לי ספק שקשר טוב ומטיב בנוי על אמון , אני גם בעד אהבה ונתינה ויחד עם זאת כל קשר לאורך כל הזמן יבחן אצלי שוב ושוב מתוך חוסר אמון שלא יגמר שלא ילכו ויעזבו אותי שוב לבד. וקשרים סופם להנמס ...מסיבה זו או אחרת .
תודה על החזקת האמונה שאפשר לתת אמון בבני אדם ויחד עם זאת לשמור על הלב שלא התפרק מכל קשר שניפרם ....
לצפיה ב-'מזדהה מאוד עם הרגשה הזו'
מזדהה מאוד עם הרגשה הזו
19/12/2016 | 00:30
14
זה אחד הסיביות שאני לא רוצה קשרים כי אני מפחד לאבד, תמיד בסוף עוזבים אותי, אני יש לי חרדת נטישה מטורפת ,זה מאוד קשה כי יש כאלו שכן רוצים אבל אני לא נותן הזדמנות, ואת צודקת רוב הקשרים נמסים, זה נכון ,וזה רע וזה כואב כי אתה באמת אוהב במיוחד אנשים רגשים, ואת נשמעת אדם רגיש אני איתך, חווה אותם דברים  .
לצפיה ב-'וכן אנשים בורחים '
וכן אנשים בורחים
19/12/2016 | 00:35
1
12
ברגע שהם רואים שאתה חלש זה ממש כואב, אני גם חווה את זה ,קיבלו אותי עד שנהייתי חלש, וכולם עזבו העולם הזה מאוד אכזרי, זו הרגשה מאוד מוכרת , את צריכה לחפש אנשים שכן יכולים להבין אותך, אולי נפגעות בעצמן ,אני רואה שאני מסתדר עם אנשים עם עבר דומה לשלי , עם בעיות כמו שיש לי, ואז יש תקשורת טובה ...
לצפיה ב-'נתנאל יקר'
נתנאל יקר
21/12/2016 | 17:00
28
תקשיב לי קשרים טובים כשלומדים לתת אמון נותנים המון כוח ובנייה טובה של הלב הכואב .
לא פשוט לטפל במורכבות כמו שלנו ואף אחד לא יכול להתחייב לטווח ארוך ובכל זאת לצד הכאב בפרדות ממי שאיתנו זוכרת גם את היד המושטת והלב האוהב שקיבלתי .
זה לא שחור ולבן ....ובכל זאת הכי ממליצה על טיפול טוב .. זה יותר יחד מלבד .
לצפיה ב-'קראתי כמה משירייך'
קראתי כמה משירייך
02/02/2017 | 23:10
13
נגעת בלבי.
גם בי בגדו חברים. החבר הכי טוב שלי - שאיתי מילדות, שצבעתי לו את הבית וליוויתי או בחתונה, בלידה ואפילו באבל... - התחמק משיחות במשך שבועות ארוכים, עד שהעז לומר שהדיכאון שלי כבד עליו. שאני כבד עליו.
וכשקראתי שכתבת מתוך החשש מפרידה מהמטפלת, אז כבר ממש הזדהיתי. אני כרגע מתאושש מפרידה מהמטפלת שלי, שנפרדה כי אין לה יותר איך לעזור לי. אני כל-כך מבין את התחושה שלאף אחד לא באמת אכפת. לכולם אכפת קצת. ובינתיים.
תודה על השיר. מקווה שעוברים עליך ימים טובים יותר.
לצפיה ב-'הדהוד'
הדהוד
30/11/2016 | 19:27
3
76
יש אחת
שמהדהדת
לא יוצאת
מהלב 
מהנשמה
יש אחת שנאמרת
שוב ושוב ושוב 
יש אחת שנסחרת
יש אחת שלא רוצה 
יש את מי שנותנת 
את הלב והנשמה 
יש מי שהיא אות 
יש מי שמילה 
יש מי שהמילה 
זאת היא 
זה עברה 
מילה או אשה 
היא רק 
..... 
 
לצפיה ב-'טובעת'
טובעת
03/12/2016 | 07:07
42
טובעת
בים של מילים
ריחות וצבעים
זיכרונות
מילים שלא נותנות
מנוח
מילה שמטריפה 
את הראש והנשמה 
לא מוצאת מנוחה
מטיילת בגוף
מטיילת בנשמה
כמה כוח
במילה אחת קטנה
 
לצפיה ב-'קול של תקווה'
קול של תקווה
06/12/2016 | 21:19
1
45
צומחת יקרה שלנו,
 
אני קוראת את המילים שלך, אותן המילים שלא מרפות ממך ומציפות אותך לפעמים, והן לא מפסיקות להדהד בתוכי. אני מרגישה אותך חזקה מאוד ובמקביל גם מרגישה כמה שזה יכול להיות כואב ופוצע כשאת פוגשת איזו מילה קטנה שמטיילת לה עצמאית בנשמה, מלה קטנה עם הרבה עוצמה..
 
אני קוראת את שני השירים שלך, קוראת את החיבור והתהליך שזורם ביניהם.. ממילה פשוטה שהופכת לאישה ובחזרה, את שבה ומחברת ביניהן לאחד, ומורגש שהחיבור הזה בין השתיים מגיע אחרי תהליך של העמקה, של צמיחה, של התגבשות, תהליך של שחרור, של נראות, צמד מילים שתפש ישות, ממשות, שמייצגת משהו חי ונושם, מילה שהיא גם אישה, אישה שהיא גם הרבה מילים, והן צומחות יחד כשאת מחברת  ביניהן וטווה את החלקים מתוכך לאחד, מביאה בהם את עצמך..
 
אני מרגישה ביחד איתך את ההדהוד.. את העוצמות והאומץ שיש בלהיות במקום מהדהד..  במקום שבו יש צליל שנוגע, חוזר, יוצר הד ועוד הד שאי אפשר להתעלם ממנו, צליל ששוקע, משחרר ועוטף, צליל שמשמיע צליל של חיים..
 
ואני חושבת על ריבוי הקולות שיכול לשגע ולבלבל, אבל גם להצמיח, לתת כוח.. ואולי דווקא הריבוי מאפשר לקול אחד להיות משוחרר, מחכה לצאת..
 
הייתי רוצה לעזור לך לצעוק אותו, לשחרר אותו.. ובמקביל גם מרגישה שהקול הזה יוצא ויצא, לאט לאט, בזמנו..
 
ואני משוכנת שזמנו יגיע.
 
ועד אז, אני וכולנו כאן כדי לתמוך, לחבק, ולהדהד ביחד איתך, צליל של חיים, קול של תקווה..
לצפיה ב-'תודה לך יקרה'
תודה לך יקרה
07/12/2016 | 07:13
23
תודה על המילים המעודדות נותנות תקווה ואור במקום של חושך
מעניינות המילים שלך והדהודן . .אכן השני נכתב אחרי הבנה שבכתיבה שלי רב הנסתר מהגלוי...ואם אני רוצה תגובה מדייקת אני חייבת לתת יותר מילים והסבר. 
ובכל זאת אהבתי את הרעיון של לא לפחד להיות בהדהוד הזה ..להפסיק להלחם במילה הזו . מילה שהיא גנאי ,מילה שמזכירה נשכחות . מילה שהיא לפעמים תאור לאישה שקופה ..
מילה שנאמרה עשרות פעמים 
מילה ....קשה ,מבזה.
תודה על חיבוק והכלה והרגשה בטוחה 
תודה לך שאת כל כך משקיעה ושם עבורי זה לא מובן מאליו ...וסליחה אם לעיתים אני שוכחת עד כמה אתם לא חייבים לי דבר . עד כמה אתם כאן מרצונכם מזמנכם בנתינה אמיתית ללא תמורה .
אז תודה וחיבוק זה המעט שיכולה להחזיר ... אוהבת אותכם .
 
לצפיה ב-'סיוכפרניה '
סיוכפרניה
02/12/2016 | 01:43
3
39
סיוכפרניה:

הָעוֹרְבִים אָבֹא הוֹ הָעוֹרְבִים אַתָּה
 גם שׁוֹמֵעַ אוֹתָם כמוני ?הֵם מהדדים באוזני כְּמוֹ הֵד תוֹתָח
טוֹבְעִים חוּר בתנוך אוזני כמכשפים מְחַלְּלִים לְרֹאשׁי
עִם חָלִיל יָשֵׁן שֶׁל כן זה זָקֵן הָעוֹרְבִים, 
הֲלֹא תחוש ברשרש קוֹלָם המחוספס?, בכיכוך גָּרוֹן ?
עַל המיטה אָבֹא הוֹ עַל המיטה הֵם שכונים בִּמְצֹלוֹת
לִבְּךָ, הוֹ לֹא הוזה אֲנִי? אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָות מִן מַעֲמַקֵּי הַשּׁוֹאֵל?,
\
הָעוֹרְבִים אָבֹא הוֹ הָעוֹרְבִים אַתָּה
גַּם שׁוֹמֵעַ אוֹתָם כָּמוֹנִי ?הֵם מהדדים באוזני כְּמוֹ הֵד תוֹתָח
טוֹבְעִים חוּר בתנוך אוזני כמכשפים מְחַלְּלִים לְרָאשֵׁי
עִם חָלִיל יָשֵׁן שֶׁל כֵּן זֶה זָקֵן הָעוֹרְבִים, 
 
הֲלֹא תחוש ברשרש קוֹלָם המחוספס?, בכיכוך גָּרוֹן ?
עַל המיטה אָבֹא הוֹ עַל המיטה הֵם שכונים בִּמְצֹלוֹת
לִבְּךָ, הוֹ לֹא הוזה אֲנִי? אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹת מִן מַעֲמַקֵּי הַשּׁוֹאֵל?,
כִּי מוטלות כְּמוֹ פצצות תַּת ימיות עַל חוֹף האשליות.
אֲנִי סְּתָם שַׂחְקָן אַתָּה אוֹמֵר ? חַלְפָן מילים ?לֹא אָבֹא
הֵם שָׁם עַל קַו הַחוֹף רוֹאֶה בִּקְצֵה, עַל הַצּוֹק הַשְׁחוֹר

שָׁם הוֹ שָׁם הנא עַל רֶכֶס הָרִים צילצלו בְּקוֹל פעומנים ,הֵם
שִׁבְיָם הוֹ הֵם שִׁבְיָם, וַאֲבִי הִסְתַּכֵּל בִּי וְלֹא עַנֵּה, אָבֹא לֹא עַנֵּה.
לָמָּה לֹא עֻנֵּיתָ ( משוגע אֲנִי בעניך ) ? הָאוֹר לֹא החושך 

לֹא, אָז מַה כֵּן ?יָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ עוֹרֵב קָטָן ?, אֲנִי הוזה נָכוֹן?, זֶה
רַק מַמְתָּק חָזִיתִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ יורקת סוֹד, עורבים לֹא קיימים
בָּעוֹלָם הֵם רַק תַחֲלִיף לְאַהֲבָה שֶׁאֵין? , כְּמוֹ חוֹם שֶׁל אִם
שהבשיל כְּמוֹ תַּפּוּד עַל שולחן קצבים .
 
עוֹרֵבי חָמַק מהכלוב וַאֲנִי רַק הוזה ? אוּלַי אֲנִי מֵת כְּמוֹ עֵץ
מְאֻבָּן ,חמוק כְּמוֹ כנוכיה בְּלֵב יָם, ועורבי יבלם הַדָּם ? מֵת
אֲנִי אָמוֹר לִי אָבֹא מֵת אֲנִי ? לָקַחַת הסם ? עוֹד פַּעַם ? עַיִן
תבהה בַּקִּיר שְׁחוֹר, כְּמוֹ לירוק סוֹד, לירוק אָבֹא כְּדֵי ? עוֹרֵב
חַיֵּי ? הוּא קיים ? אוֹ זֶה אַגָּדָה ? עוֹרֵב הַזָּקֵן יִקַּח נִשְׁמָתִי ?
אֲנִי בִּכְלָל חַיֵּי ?
לצפיה ב-'תיקון'
תיקון
02/12/2016 | 02:00
20
הָעוֹרְבִים אָבֹא הוֹ הָעוֹרְבִים אַתָּה
גם שׁוֹמֵעַ אוֹתָם כמוני ?הֵם מהדדים באוזני כְּמוֹ הֵד תוֹתָח
טוֹבְעִים חוּר בתנוך אוזני כמכשפים מְחַלְּלִים לְרֹאשׁי
עִם חָלִיל יָשֵׁן כן זה של זָקֵן הָעוֹרְבִים,
 
הֲלֹא תחוש ברשרש קוֹלָם המחוספס?, בכיכוך גָּרוֹן ?
עַל המיטה אָבֹא הוֹ עַל המיטה הֵם שכונים בִּמְצֹלוֹת
לִבְּךָ, הוֹ לֹא הוזה אֲנִי? אֵין אֲנִי שׁוֹמֵעַ קוֹלָות מִן מַעֲמַקֵּי הַשּׁוֹאֵל ?,
\
 
כִּי מוטלות כְּמוֹ פצצות תַּת ימיות עַל חוֹף האשליות.
אֲנִי סְּתָם שַׂחְקָן אַתָּה אוֹמֵר ? חַלְפָן מילים ?לֹא אָבֹא
הֵם שָׁם עַל קַו הַחוֹף רוֹאֶה בִּקְצֵה, עַל הַצּוֹק הַשְׁחוֹר
שָׁם הוֹ שָׁם הנא עַל רֶכֶס הָרִים צילצלו בְּקוֹל פעומנים ,הֵם
שִׁבְיָם הוֹ הֵם שִׁבְיָם, וַאֲבִי הִסְתַּכֵּל בִּי וְלֹא עַנֵּה, אָבֹא לֹא עַנֵּה.
 
 
לָמָּה לֹא עֻנֵּיתָ ( משוגע אֲנִי בעניך ) ? הָאוֹר לֹא, החושך
לֹא, אָז מַה כֵּן ?יָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ עוֹרֵב קָטָן ?, , זֶה
רַק מַמְתָּק חָזִיתִי כְּמוֹ שֶׁמֶשׁ יורקת צליל מת, עורבים לֹא קיימים
בָּעוֹלָם הֵם רַק תַחֲלִיף לְאַהֲבָה שֶׁאֵין? , כְּמוֹ חוֹם שֶׁל אִם
שהבשיל כְּתַּפּוּד עַל שולחן קצבים .
 
עוֹרֵבי חָמַק מהכלוב וַאֲנִי רַק הוזה ? אוּלַי אֲנִי מֵת כְּמוֹ עֵץ
מְאֻבָּן ,חמוק כְּמוֹ כנוכיה בְּלֵב יָם, ועורבי יבלם הַדָּם ? מֵת
אֲנִי אָמוֹר לִי אָבֹא מֵת אֲנִי ? לָקַחַת הסם ? עוֹד פַּעַם ? עַיִן
תבהה בַּקִּיר שְׁחוֹר, כְּמוֹ לירוק סוֹד, לירוק אָבֹא כְּדֵי ? עוֹרֵב
חַיֵּי ? הוּא קיים ? אוֹ זֶה אַגָּדָה ? העוֹרֵב הַזָּקֵן יִקַּח נִשְׁמָתִי ?
אֲנִי בִּכְלָל חַיֵּי ?
לצפיה ב-'עורב הנפש'
עורב הנפש
06/12/2016 | 19:55
1
26
אל מול הרעש הפנימי המנקר, המנכר,
אני שומעת אותך, נתנאל יקר, מנסה להאחז, מנסה להרפות, מנסה להבין
למצוא פשר בתחושות של חוסר הוודאות, הבלבול.. בתחושות האיום, הסכנה שמרחפת עם ריחוף העורבים..
כורע תחת מעמסת קריאותיהם, כורע תחת מעמסת קריעותיהם
של העורבים, של בני האדם, של כל מה שביניהם..
בין הדמיון למציאות
בין הפנים לבין החוץ,
בין תחושת הנראות לתחושת ההתפוגגות
בין היש לאין
במרחב הביניים הזה שבין החלומות לסיוטים..
נתנאל יקר, אני מאחלת לך שהקולות שבפנים שלפעמים רועשים מידי, יוכלו גם להצטלל, להצטלצל
כמגרות הנפש, אשר תוכל לבחור איך למיין, אילו לפתוח, שתרגיש יותר ויותר שאתה זה שבוחר ומחליט, ולא העורבים ממעופם..
לצפיה ב-'תודה על התגובה עודדת אותי.'
תודה על התגובה עודדת אותי.
06/12/2016 | 19:56
3
לצפיה ב-'בובה טרגר'
בובה טרגר
30/11/2016 | 01:47
4
50
בובה בלי עינים .
בובה על חוטים .
בובה נע לכל  הכוונים .
בובה אסורה, בובה אלימה .
באו ודפקו אותה מכל הצדדים ,
ישבה אדאישה הסתכלה בעין הרוצחים.
לא אמרה מילה, בובה מטומטמת בוובה מזיונת
מתענגת, בובה נהנת מין בכפייה, נהנת מאלימות.
נהנת מהשפלות, בובה ממוכנת, חלודה כולה, שחורה
כולה, בובה טעות ,בובה עלובה תמותי !!! שונא אותך .
שונא להיות בובה שלך ,שלכם ,של כל המפלצות, ואני
בובה מפלצת, בובה טורפת, מטורפת, סליחה שנולדתי.
סליחה על הכל אבא ,בובה כזו הייתה טעות, חבל לא הפלו
אותה אולי בא בטעות, סתם סמרטוט, הלוואי ואמות, ילד
טעות, ילד נחות, לא ראוי לאהבה, בן זונה משוגע , למות
למות למות, מפלל לגאול עצמי מהטנופת, הזו של בובותיות
מזופתת, חסר ערך,  חסר עמוד שדרה, עלוב ,למה לא לגרוס
את הבובה לעד ,להפילה לאש ,לשרוף את כול כולה ,בובה מזיונת.
תמותי, שונא להיות הבובה שאני , 
לצפיה ב-'כואב'
כואב
30/11/2016 | 19:35
1
18
נתנאל כואב שכך אתה כותב על עצמך
אתה הרבה יותר מסתם בובה 
וגם בובה לא אשמה 
אין לה יכולת שיש לאדם ...
אתך יחד 
מחזיקה אמונה 
מחזיקה תקווה 
לימים שקטים ורגועים יותר
לצפיה ב-'תודה רבה '
תודה רבה
30/11/2016 | 19:55
9
עודדת אותי
לצפיה ב-'בובה יקרה... '
בובה יקרה...
01/12/2016 | 11:44
1
27

נתנאל יקר,
כואב לקרוא את האופן בו נשמע שכאילו הפנמת את מי שתקף, ופגע וגזל ממך, מי שהיה אמור לשמור ולהגן... אני שומעת את הזעם שלך על עצמך, על חוסר האונים ואולי גם על איזו משאלה ואיזו הנאה שהייתה להיות במצב הזה...
נשמע שהאלימות שהופנתה כלפייך נבלעה בתוכך והפכה אותך בעינייך לאלים, או לכזה שראוי לסוג כזה של אלימות שמופנית כלפיו... ואולי מנקודת מבטו של ילד, זהו ההסבר היחידי המתקבל על הדעת במצב בלתי אפשרי בו דמויות שומרות ומגנות עושות נגדך מעשה פלצות ומעוררות מפלצות...אולי זו הדרך היחידה לשרוד את האלימות הזו ואת הכאוס שהיא מביאה איתה...
ואולי עכשיו, ההישרדות צריכה להיות בשינוי הדימוי, שהרי הבובה, גם אם חסרת עמוד שדרה, היא רכה ועדינה וזקוקה לטיפול והגנה... ואולי עמדה כזו של חמלה כלפי אותה בובה יעזור לה היום לראות את הכוח והיכולת שבה, את העוצמה שבאה מתוך הרכות...
אולי כך יהיה ניתן להדליק את האור ולהבריח את המפלצות...אולי כך יהיה ניתן לחבק את אותו ילד ואותה בובה ולנסות לבנות חיים שמכירים בהרס אך לא נבלעים בו... חיים שאולי יש בהם הזדמנות לתיקון...
 
אם תרצה וזה נכון לך, שולחת לך חיבוק חם,
חיבוק מטיב שלא מנסה לפגוע, אלא רוצה להזכיר שאפשר גם אחרת...
מזמינה אותך להמשיך ולשתף את ההתמודדות המורכבת והכואבת הזו, כדי לא לתת לאותה בובה להיות לבד בחושך...
אנחנו פה איתך, גם בפורום וגם בצ'אט האנונימי שלנו, באיזו דרך שתבחר ובקצב שלך. 
 
לצפיה ב-'תודה רבה תומכת סהר'
תודה רבה תומכת סהר
01/12/2016 | 15:14
12
אכן אני צריך לצאת מהגישה הזו אבל זה קשה נורא ... אני רגיל לחשוב שאני דפוק, ככה הרגלו אותי .. תודה על הגובה עודדת אותי .
לצפיה ב-'הוד מלכותם'
הוד מלכותם
21/11/2016 | 08:55
3
44

כְּמוֹ החלפנים- "שמלווים"
בַּשּׁוּק שַׁחַר לְכָל הַבָּא בְּיַד.
הָעִקָּר יְשַׁלֵּם בַּזּמַן. כָּך הֵם גַּם
הוֹרַי.
 
זוּג שְׁפַנִּים המזדווגים
וּמַמְלִיטִים גורים שֶׁמַּגִּיעַ הַזְּמָן..
אֶחָד אַחֲרֵי הַשֵּׁנִי כְּמוֹ בְּשׂוֹרָה הֵם
מִסְתַּדְּרִים

וְלִי הָיִיתָה אֲחוֹת.
פְּגוּמָה הִיא הָיִיתָה. מְעֻוָּת.
חָלְתָה בְּמַחֲלֵה קָשֶׁה. וְאֵינִי
מְבַכָּה וְלוֹ שְׁניִיָּה עַל מוֹתָהּ.

טוֹב שֶׁמֵּתָה לֹא סָפְגָה מַכָּה
חַדָּה-מֹכְרֵי אָבִי. וְעוֹד אַחַת
הָיְתָה לִי לְאַחוֹת. הִיא מֵתָ

מגסיסה- לֹא עָלְתָה בִּי וְלוֹ דִּמְעָה.
אֵלֶּה נִשְׁמָתִי לִרְוָחָה. עוֹד מָקוֹם
יֵשׁ לִי בְּחַדְרֵי, וְהִיא? לֹא תִּסְבּוֹל מִנְחַת
זְרוֹעַ אָבִי. וַאֲנִי הַמְּפַלֵּל לְיוֹם מוֹתִי, לְיוֹם

בּוֹ כַּדּוּר יְפַלַּח אֶת רָאשֵׁי
לֹא מַתַּת הַנְּשִׁיקָה מְחַכֶּה
לִי וְטוֹב שכך, וְאִמָּא תִּשְׂאוּ
עֵינָהּ לִשְׁמִי מָרוֹם, וַתֹּאמֶר " הַשֵּׁם
נָתַן הַשֵּׁם לָקַח הָיָה הָיָה שְׁמוֹ- מִבּוֹרֶךָ

 
לצפיה ב-'השאיפה לחיים'
השאיפה לחיים
23/11/2016 | 20:40
2
27

נתנאל, האם כשתארת את הוריך כחלפנים, התכוונת שהם הלוו לכם, ילדיהם, את חייכם כדי שתחזירו להם את החוב? ואז אולי שתי אחיותיך החזירו בכך שמתו, ואתה – בכך שאתה רוצה למות. אך אתה לא מצפה למשהו חיובי, ל"מַתַּת נשיקה". חשבתי שאולי נתכוונת לכתוב "מִיתַת נשיקה", כלומר, מוות קל. אם לכך נתכוונת, מדוע "טוב שכך"? האם אתה מוצא משהו טוב בכאב, או במוות מכאיב? האם אתה מבטא רצון להיפגע, יותר מכפי שכבר נפגעת? ואולי אתה מתכוון שאינך רוצה להגיע לגיל מופלג. זה נראה לי הפירוש ההגיוני יותר..
נשמע שהמוות של אחיותיך אינו דבר עצוב, שחייהן היו יותר עצובים: האחת נולדה מעוותת ולא שרדה, השניה גססה.. חיים כואבים, אבל קצרים. ואתה מייחל למוות, וכבר רואה את אמך מדברת אל אלוהים בדברי איוב, שהכל נלקח ממנו. ואינני יודעת אם מתייסרת אמך בייסורי איוב, שתחילה נלקחו ממנה שתי בנותיה, ועכשיו יש לה בן שרוצה למות, ואתה מדמה כאילו כבר מתת.. ואתה לא מזיל דמעה על אחיותיך, שזכו, לדבריך, לגורל טוב מזה שלך.. ומצטייר מהשיר כאילו גם הוריך אינם מתאבלים, מסיבות אחרות אולי.. כי הם לא חסו עליך, אז אולי אינם מרגישים רגש אבדן עמוק כלפי ילדותיהם? אתה מתאר אותם כחלפנים בשוק, או כשפנים מזדווגים, לא כהורים, ולפעמים לא ממש כבני אדם..
עולה מהשיר שאתה לא מתאבל על מותן של אחיותיך, אך מתאבל על חייך. כאילו לא המוות הוא הדבר שיש לעתים להצטער עליו, אלא החיים עצמם. ואולי זו הסיבה שאפילו את אמך אתה מצייר כה שלווה, נדמה, בסצינה הדמיונית שבה היא נפרדת ממך...
ואולי
כשאין עוד בני אדם בסביבה
אנחנו נזכרים שאנו בני אדם
שחיינו חיי אדם
נמדדים לא בסבל, שמביא את המוות קרוב אל העין
אם לא קרוב אל החיים עצמם
לפעמים בהכרה של מה שרע
אפשר לראות את הטוב שיכול להיות
אי שם
אי כאן
כי אם המוות אינו אלא קץ הייסורים,
שאיפה למוות עשויה לעתים
להיות
שאיפה לחיים 
 
לצפיה ב-'כן'
כן
23/11/2016 | 21:27
14
ואני מתאבל על אחותי אבל חושבשהיו סובלים בחייהם לכן היה עדיף שימותו , אני הייתי במשבר לכן כתבתי את סזה כיום אני מאוד מצטער מות אחיותי
לצפיה ב-'הכוונה שאני רוצה מוות אלים'
הכוונה שאני רוצה מוות אלים
23/11/2016 | 21:49
15
אני הרבה חושב על זה שאם אני יתאבד אז באופן ברוטאלי ..
לצפיה ב-'שוהה בילתי חוקי'
שוהה בילתי חוקי
21/11/2016 | 14:49
8
79
גופי
שוהה בילתי חוקי
גופי 
אין לו מקום 
אין לו תבנית או צורה 
גופי 
חסר חיים או נשמה 
גופי
קרבן !!!!
יש לו חיים בכאב  
ואולי ,לא רק לו 
גם אני 
חיה בכאב 
כי שם יש לי מקום 
זהות , חיים 
גם אני קרבן ...
 
לצפיה ב-'שוהה בילתי חוקי'
שוהה בילתי חוקי
21/11/2016 | 14:43
33
גופי
שוהה בילתי חוקי
גופי 
אין לו בית 
ארעי בעולם 
מהלך בו זר 
אין לו מקום 
הוא לא מוכר 
גופי ,קרבן 
 כקרבן מתנהג 
כקרבן נמצא
בכאב הוא חי
שם יש לו זהות 
שם הוא מוכר .
ואולי זה לא רק גופי 
שחי כקרבן 
אולי זאת אני ... 
 
 
 
לא שייך 
לצפיה ב-'פיצול'
פיצול
21/11/2016 | 17:01
6
57
נשמה שלא מחוברת לגוף,
פיצול.
נפש אבודה לכודה בגוף אבוד,
במחוז הכאב שניהם נמצאים,
שם לא בטוח ומוגן.
ושם את לבד ואת גם לא לבד,
ושם אולי את לא רוצה להיות,
אבל נדמה שכך נגזר עלייך.
קורבן וכאב.
קולות הזעקה.
האם זה לנצח נצחים?
האם את והגוף יכולים להגיע לחוף מבטחים?
 
צומחת יקרה, מקווה שתצליחי להגיע גם למחוזות נוספים.... 
לצפיה ב-'תומכת סהר יקרה '
תומכת סהר יקרה
22/11/2016 | 06:27
5
73
ראשית תודה , באמת מודה לך על הושטת יד ורצון טוב ...
פעם הייתי בורחת 
היום אחרי שנות טיפול ארוכות אני נלחמת , נלחמת על קשר על המקום הזה .
ואנסה להסביר לך מה בצורה הזו של התגובה מערבב ולא ממש תומך ..
 
את אומרת שאני נשמה אבודה 
את אומרת שגורם לזה הפיצול 
את אומרת שאני נפש אבודה בגוף אבוד 
שנמצאים בכאב 
ששם אני לבד וגם לא לבד
ושאני קרבן 
את שואלת ...
האם זה לנצח נצחים ?
את שואלת 
האם אני והגוף יכולים להגיע לחוף מבטחים ?
 
יקרה את משקפת את מה שאני כותבת ...זה כואב ולא תומך זה גורם לסערה 
כשאני כותבת כאן מתוך פיצול
מה שאני זקוקה במקום של תמיכה זה תיקוף לכאב לקושי
ליד תומכת לחיבוק 
אולי השיקוף נכון לטיפול גם שם זה יעשה בזהירות יתרה לא לעורר דברים שעדין לא בא זמנם ...
 
ולשאלות שלך ברור ומובן שיש חוף מבטחים ברור ומובן שאני אגיע אליו 
ברור ומובן כי לשם אני חותרת ללא להות ...
תומכת סהר מי שמכיר אותי יודע שאני לא מוותר אני מהלוחמות 
גם לא כתבתי יאוש או שאני לא אגיע 
תיארתי מצב שכרגע הוא שם , אחרי עשרות שנות התעוללות אין ולא יהיה הוקוס פוקוס שיביא אותי לחוף מבטחים ...
 
תודה על ההקשבה ...
 
לצפיה ב-'ויש גם ...'
ויש גם ...
22/11/2016 | 07:21
2
58
כעס ותסכול ואמרתם שתכילו איך שאבוא ..
אז מילים כאלה ..לילדה בת 12 או לנערה בת 16
"שם לא בטוח ומוגן." - לא בטוח ולא מוגן לנו בשום מקום ועכשיו גם לא כאן
"ושם אולי את לא רוצה להיות,- אולי אני לא רוצה להיות נראה לך שמישהו רוצה להיות בגהנום הזה . ולא זה לא הוקוס פוקוס לא רוצה אל תהייה ממש אבל ממש לא !!!!!!!
אבל נדמה שכך נגזר עלייך." - לא נדמה מעל עשר שנות עינוי והתעללות מביאים אותך לשם אם תרצה ואם לא ...אני לא בחרתי להיות בגהנום בחרו את זה בשבילי ...
והכותרת שצועקת פיצול למי שכל כך צועק מהדיסוציאציות המחורבנות האלה ...
 
הבית הזה היה בעיקר שלהן של הנערות אלה שכותבות מילים , צועקות כאב כי איש לא שומע ואיש לא מבין ואסור לצעוק או לדבר וצריך לשתוק והדרך היחידה שרואים אותן זה כשהגוף כואב וגם אז לא באמת רואים את הנשמה ....
אוף ...את יודעת יש בי חלקים שרוצים לצעוק לך אל תגיבי לי יותר !!!!! כמו שדילגת על נתנאל עדיף היה שתדלגי עלי ...
בבקשה רוצה את העיר מקלט בחזרה , מתחנננת אליכם אל תפצלו אותי יותר בתשובות שלכם ....אתם כל כך יודעים אחרת !!!!!!!!!!!!!!!!!!
 
מזל שיש לי מילים עוטפות מכם לאחוז שמזכירות לי שאפשר אחרת ...תומכת אהובה לאן נעלמת לי...
לצפיה ב-'אני מרגיש אותך את הכאב'
אני מרגיש אותך את הכאב
23/11/2016 | 21:45
1
22
כל מילה מראה כאב גדול איך אפשר לעודד מי שעבר זוועות כאלו , אילו  מילים יש , את בחורה אמיצה את באמת לוחמת אל תוותרי תשאפי לאור מאחל לך רק טוב וחיבוק בהסכמה
לצפיה ב-'תודה נתנאל'
תודה נתנאל
30/11/2016 | 19:49
2
לצפיה ב-'כשמילים לא מצליחות לגעת...'
כשמילים לא מצליחות לגעת...
27/11/2016 | 18:08
1
43
 
צומחת יקרה שלנו,
 
קראתי את ההודעה שכתבת לנו מעומק ליבך, בפתיחות וכנות על מה שהתגובה שלנו עוררה בך.
 
יקירה, אני רוצה קודם כל להתנצל, על תחושת הפספוס והכאב שהמילים שלנו הסבו לך הפעם, ולחזק אותך על שהחלטת לשתף אותנו בטלטלה והסערה שהתגובה שלנו גרמה לך. 
אני מבינה כמה בלי שהתכוונו, המילים שלנו כנראה הציפו והתמקדו יתר על המידה באותם המנגנונים איתם את שורדת את הזכרונות והכאב, כשמה שביקשת היה לקבל חיבוק, אהדה, שיקוף לכוחות הגדולים הטמונים בך, ולא תזכורת לאותם בורות כאובים שאת נאבקת בהם באומץ כה רב..
 
נראה כי אחרי שנים של התמודדות וצמיחה, יש בך את המודעות לזהות מילים ומצבים שפוצעים, מכאיבים ומפספסים אותך, ואת הכח להיישיר אליהם מבט ולומר אותם. במקום להשאיר אותם כלואים בתוכך, מרחיקים אותך ממה שיקר וחשוב לך, נראה כי את בוחרת להגיב, לנקוט בצעדים שישיבו את הדברים למסלול הנכון עבורך - וזה כל כך משמעותי ולא מובן מאליו יקירה. 
 
אני שומעת כמה היית רוצה אותנו לידך, מושיטים לך יד, מקשיבים בלב חומל ואוהב לרגעים המעיקים והבלתי אפשריים בהם הכאב אוחז ולא מרפה... יודעים לראות את קרני האור שמעבר לעננים האפורים, מחזיקים יחד איתך את הידיעה והתקווה שלצד הכאב גם יהיה יותר טוב, יהיה אחרת.
אני שומעת אותך מבקשת מאיתנו לשמור עבורך את המקום בפורום כמקום בו אפשר לקבל חום אנושי, הקשבה ואמפטיה כנה - וככזה גם אנחנו הינו רוצים לשמור אותו.
 
תודה שעזרת לנו להבין מה תגובתנו גרמה לך להרגיש, חשוב לנו מאד להיות כאן עבורך, בדרך שהכי נכונה לך, מתוך רצון לנסות להיות כמה שיותר מדויקים ורגישים עבורך, איתך.
 
מאחלת לך שתמשיכי לצעוד קדימה, לראות למרחקים ולהחזיק בתוכך את הידיעה שמחכה עבורך מקום בטוח. כולנו כאן איתך מעומק הלב, בדרך הזו.
 
לצפיה ב-'תומכת סהר יקרה'
תומכת סהר יקרה
30/11/2016 | 19:47
31
תודה על מילים כל כך טובות עוטפות ומרגשות .. 
תודה שאתם מבינים ,
וכל כך רוצים להיות
לעזור לתמוך לתת
תודה על אפשרות להגיד גם דברים פחות טובים . 
תודה על היותכם ..  
לצפיה ב-'.'
.
23/11/2016 | 21:29
3
15
לצפיה ב-'בית משוגעים'
בית משוגעים
23/11/2016 | 21:39
2
69
 
 
 
בית משוגעים :
איני זוכר את הפעם הראשונה בו נטלתי חלק במערכת זו .
איני זוכר את היום בו את ידי כפותו לראשונה לעגלה חורקת .
למוות מחניק , לערובים שמטפטפים לתוך האוזן , אך זוכר אני את
הפעם האחרונה בו את רגלי קצרו עם סכין ואש החרבות אכל ראשי .
 
זה היה ליל סגריר , לי קרבו צלב מונח על לבי , בוא קרבי אל אלי .
ובחלום הופיע אלוהי ולי אמר " בני אתה ראשת תפארת , הנך אור
תגלית . ממך זקק האור יפצץ עולם שחור " , ואלו ימים טרופי דעת
ימי שכרון ובוז .ואני כתולעת רציתי לכרסם בכרוב , ואמרתי את האנשים
ישב אל דרך ארץ , ואני משיח בן דוד .
 
והלכתי אוכל טירוף , אכול פסיכוזה רצתי ברחובות בת ים .מחפש ללכד
דבש תחת עיני הים , והייתי צועק ברחובות אכול שגעון, ואני חשבתי ואני הלכתי
לבצע את זזממי , והלכתי ופערתי קברים בית קבורות צרפתי ויצעקו החללים " די
לך מפה איש חסר בושה ,עוף אל תרצח בנו " ויזעקו את להק העורבים , ואני שותת
חסר דעת , ואבן שחורה מונחת אל דופן הלב , אבן שוררת פלג חצץ במוח עקש .
 
ויקחוני השומרים אשר באו ויכהוני בחרבם . וקשרו רגלי וידי . ועמדתי דום . עיני שפלו
מטה על בדש בגד כתרת " סיכפרן מטופל בכדורים וזריקות מסוכן לציבור " וירחקו אותי
מן הפתחים, וכל עולמות הטהר עלי נסגרהו , ונחשי המוות בי מאכלים בעזרת ארס (זריקות,וכדורים )
ואני עיני נעצצו ואת פעם ראשונה איני זוכר . אך פעם זאת את לבי מזמרת:"
 
משוגע " היא הכתרת ,ואושפזתי ימים רבים ( חצי שנה ) במחלקה סגורה באברבאנל, ולהק הקופים
אותי סיממו בארס נחשים, ועתה אני זוכר כי במגדל הכסף אני במגדל השן היו הם, וזזו המערכת בועלת
ככעביש הזבוב ואני בין עלי כתרת טעם הארס שלכם ., בני זונות  ""
נִקֻּדַהּנקד פסקה שלמה
לצפיה ב-'הפרידה מעולמות הטוהר'
הפרידה מעולמות הטוהר
03/01/2017 | 23:08
1
15

נתנאל היקר, 
נשמע שמהפעם הראשונה שלך נותר אצלך בזכרון רק רושם מקוטע ובלתי מושג, איתו אתה חי ביום יום, יודע שהוא משמעותי- אך אולי הוא מרגיש נשכח, כאילו היה חלום. ולעומת הפעם הראשונה, שאינה, הפעם האחרונה נשארת אצלך בזכרון איתנה. 

אני מבינה שאולי הרגשת חסר שליטה, כשהמערכת החליטה לפתע פתאום להפריד אותך מן העולם הסובב אותך, וגם לתלוש אותך בכוח מעולמות הטוהר... בעוד שהיא תפסה פיקוד על הגוף שעד אז הרגשת שהוא שלך בלבד... ואולי נותרת חסר אונים וממולכד, כמו אסיר שכלאו אותו בחדר מיוחד. 

יקר, אתה מוזמן להמשיך לשתף בזכרונות והחוויות... ולמרות שאנחנו לא יכולים למחוק את הזכרונות הרעים, אנחנו תמיד איתך, באור וגם בחושך... 
שולחת לך חיבוק חם ואוהב ,
מתנדבת סה"ר.
 
לצפיה ב-'תודה'
תודה
04/01/2017 | 00:38
2

חם בפורומים של תפוז

אירוח בנושא תפעול העסק שלך
אירוח בנושא תפעול...
עסוק בתפעול העסק במקום בפיתוחו? מומחה יענה לך על...
אירוח בנושא תפעול העסק שלך
אירוח בנושא תפעול...
עסוק בתפעול העסק במקום בפיתוחו? מומחה יענה לך על...
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?
בפייסבוק שלנו כבר ביקרתם?
בפייסבוק שלנו כבר...
רוצים להיות תמיד מעודכנים במה שקורה בתפוז?

בעלי מקצוע

פורום מכשירי שמיעה
פורום מכשירי שמיעה

מקרא סימנים

בעלת תוכן
ללא תוכן
הודעה חדשה
הודעה נעוצה
אורח בפורום
הודעה ערוכה
מכיל תמונה
מכיל וידאו
מכיל קובץ